Yearly Archives: 2005

החרדים מתעניינים בעימנואל וליקובסקי

לפני שנים היה ההוגה והחוקר עימנואל וליקובסקי שנוי מאוד במחלוקת במחקר בגלל התיאוריות הרדיקליות שלו שטענו שאפשר להסביר את הניסים השונים המתוארים בתנ"ך על ידי התנגשות של גרמי שמיים שונים בכדור הארץ בתקופות היסטוריות שונות בדיוק בזמן על מנת לגרום לאירועים כמו חציית ים סוף.

אך בשנים האחרונות וליקובסקי כמעט נשכח להוציא בקרב חוגי שוליים שונים ברשת ,אם כי קמה לו מגינה נמרצת בתו שולמית קוגן וליקובסקי שמוציאה לאור את ספריו בעברית לראשונה. 

אך לאחרונה מתברר שדווקא בקרב החרדים יש עניין בתיאוריות של וליקובסקי  שנראות כמתאימות להשקפת עולמם .לא בטוח שהוא כהוגה חילוני גמור היה מתלהב כל כך מהשימושים שהם עושים בו אבל כרגע זה השימוש  הדרמתי ביותר שעושים ברעיונותיו  בישראל .

ראו :וליקובסקי והחרדים

המכבים הצהובים ב"מוסף המוספים".

 

 לרגל זכייתה של קבוצת "מכבי תל אביב "באליפות אירופה בכדורסל תשדר  תוכנית התרבות "מוסף המוספים" בהנחיית  דן מרגלית דיון מפורט ונוקב  על מקומה של קבוצת"מכבי תל אביב"  בתרבות ובתקשורת הישראלית.

התוכנית תשודר היום יום שישי ה-13.05 בערוץ 2 בשעה 17.30

ובשידור חוזר : ביום  ראשון 15.5 בערוץ  חינוכית 23  בשעה 20.00

עוד על "המכבים הצהובים" :

האיש שבא מהעתיד : על דוד אבידן

 

   

  
  
דוד אבידן כאדון העתיד בסרט "שדר מן העתיד "
  
  
  
  

.

 

יש צורך רק בחמש אצבעות כדי לנהל את הגלאקסיה ורק בשלוש עשרה  אצבעות על מנת לשלוט ביקום.

דוד אבידן( 

דוד אבידן בהרצאה בתיכון 'פרקאוף', אור יהודה 1979 בפני כותב המאמר וכיתתו ) .

 היום ה-11 במאי 2005 מלאו 10 שנים לפטירתו של המשורר דוד אבידן .וזה הזמן להיזכר ביוצר הזה אחד הגדולים והמוזרים ביותר שקמו לספרות העברית המודרנית

 

 

 

קצתוכניות לעתיד

דוד אבידן 

 

הניחו לי להיות מומיה. העירו אותי

אחת לאלף שנה בזריקת אדרנלין מְרֻכֶּזֶת, ואז

אשרף מחדש את רומא, אֲדַוַּחמחדש על הארוע

בפנים חִוְּרִים ובלב נפעם, אסרס מראש

את כל הלוחמים הברברים, שיעלו עליה, אבעל

את נשותיהם הצעירות, כדי שיהיה

מה לשרף ומה לסרס כַּעֲבֹר

אלף שנים נוספות. יש לי

סבלנות למשימות אֲרֻכּוֹטְּוָח.

(דוד אבידן )

 

בשנת 2000     זכה תלמיד בית ספר תיכון מחיפה, בשם  אריאל גוטמן בפרס ראשון בתחרות "מדענים צעירים" של מוזאון המדע בירושלים. גוטמן זכה בפרס על הרעיון וההמצאה המקוריים של מחשב כותב שירה. "השירה מעורפלת מטיבה ולכן שיר המיוצר על ידי מחשב יכול להצליח יותר מפרוזה למשל" הסביר.

המחשב כותב השירה שאותו יצר גוטמן פעל באמצעות חיקוי ספציפי למשורר האהוב ביותר על היוצר שלו , דוד אבידן. התוכנה המבוססת על מערכת סטטיסטית , ניתחה את שירי אבידן ובנתה מאגר מידע הכולל את שיריו וההקשרים המילוליים בינהם . על בסיס מאגר המידע כתבה התוכנה שירים חדשים לכאורה דומים לאלה של המקור בסגנונם חסר הדיקדוק  אם כי למעשה היו חסרי פש ר. בכל אופן התוצאה הראתה שמשוררים אנושיים עדיין אינם צריכים לחשוש מההתחרות של המחשב בניגוד לשחקני השחמט . 

המשורר דוד אבידן ניבחר למודל למחשב גם מסיבות טכניות מכיוון שאין לשירתו מבנה דקדוקי סגור ומתאפיינת בחופש רב וכך קלה יחסית לחיקוי.. אבל הוא נבחר גם בגלל שאין  משורר  עברי  חשוב  אחר ( ומשורר חשוב  בספרות העולמית בכלל )   שהתעניין כמוהו בחידושי הטכנולוגיה בכלל ובמחשבים ובעתיד  בפרט ולכן היה זה רק טיבעי שהוא המשורר שישמש כבסיס למחשב כותב שירה .

במאמר זה ניסקור את תחומי עיסוקו השונים של אבידן בשירה "עתידנית " ויצירה מדעית בדיונית מסוגים שונים.  

המשורר מהמאה ה-30

…זהו בסך הכל , ריב שכנים , אחד מאותם ריבים גלובליים

שנובעים מחוסר בגרות כוכבית וממודעות קוסמית חלקית מדי.

שתים עשרה שנה לפני סוך המאה חייבת סופסוף האנושות לצוות על עצמה

גמילה מזורזת מהקבעון הטארטוריאלי,מהרכושנות האתנית, וממרותה דת ,

כדי להכין את עצמה לא רק למאה הבאה , אלא גם ליחסי שכנות חוץ פלנטאריים .

הצוי המומלץ אינו מותרות ואינו סובל דחוי , כי הנסיבות

בהן הוא אמור להצטוות אינן –מדע בדיוני , אלא ראלפוליטיק .וזהו

הצווי ,שאנו מצווים עליו ,על פני מעטפת הכוכב הירוק –אפור ,

פלנטה מכבדת ועדיין אוטונומית בתוך מערכת השמש המקומית :

למחוק מהתכנות האנושי את מורשת הפסיכוזואלוגיה והטריטוריאליזם

ולהתחיל לחשוב על עצמנו כעל תלת וארבעה –ממדיים

תושבי הזמן האינסופי ולא לוככי עפר ואבנים…

( מתוך "הציווי הטריטוריאלי וציווים אחרים " בספר "המפרץ האחרון " 1991 ) 

 

המדע הבידיוני זכה לעניין מועט מאוד בקרב הסופרים התיקניים ו"הנחשבים" של הספרות העברית מעטים מהם טרחו לכתוב יצירה אחת או שתיים בתחום ולרוב הכחישו את עצם היות היצירות אלה אינן מדע בידיוני אלא "ספרות ".

היה רק יוצא דופן אחד שלא הצטרף לזילזול הכמעט כללי הזה במדע הבידיוני  ( שלא כלל אמנם משוררים כמו נתן אלתרמן שהיה קורא נלהב של מד"ב ומקסים גילן  והעורך גבריאל מוקד)  והוא אחד מענקי השירה העברית החדשה , דוד אבידן.

לאורך כל חייו אבידן  היה מוקסם מספרות המדע הבדיוני שהוא היה קורא נילהב שלה עד לנקודה של אובססיה ממשית . הוא סיפר ברעיונות שספרות "סיינש פיקשין " שערכה הספרותי מועט ביחס יכולה לספק לו גירוי ששירת  משוררים ידועים כמו אליוט אינה יכולה לספק . ובמידה רבה רעיונותיו האקסצנטריים לזמנם בלשון המעטה קיבלו ממנה את השראתם , וגם המשיכו הרבה הלאה מעבר לרוב יצירות המדע הבדיוני הקונבנציונליות . הוא היה אופטימי מאוד ברעיונותיו לגבי העתיד לבוא   ולגבי יכולותיו הבלתי נדלות של האדם  תוצאה של שליטתו  בטכנולוגיה. הוא גם  תמך ברעיון שהמשורר  ( לפחות הוא עצמו ) יכול להיות אדם עליון\ הן מהסוג הניצשיאני והן מהסוג המדעי בדיוני בעל יכולות על טבעיות שונות . 

 

  צילום: יוסי אלוני
  
דוד אבידן . צילם יוסי אלוני
 
 בדמוקראטיה הקוסמית הגדולה אין אלוהים בלי תחלופה .
המימסד הקוסמי הגדול לא יפחיד אותנו בנשק המוות .
לביומת אין מה להפסיד זולת מותו .
יקום ומלואו לפניו לזכות בו .
ביומתי כל היקומים התאחדו.
בדמוקראטיה הקוסמית הגדולה כל אחד
יכול להיות אלוהים אם יש בו רוח
בדמוקרוח הקוסמי הגדול כל אחד יכול
( מתוך " תשדורות מלויין ריגול : שירים תישדורות ,מיסמכים ", 1978)
 

 

שיריו שהתפרסמו בשפה המיוחדת "האבידנית" שלהם מלאים וגדושים ברעיונות מדעיים בידיוניים ועתידניים. בשירתו מוצב האני לבדו ביקום כשהוא חמוש  רק בתובנות מודרניות ובלשון עברית מתוחכמ מול חורים שחורים וסכנה ההשמדה הגרעינית אך גם מול סיכויים גדולים של הארכת חיים גנטי ,  מסעות בחלל חיי נצח ובסופו של דבר אפשרות להיהפך לבורא של יקומים. בשירתו הוא השתמש בלשון העברית התנכית על מנת לתאר מצבים עתידניים . כבר בשיריו המוקדמים יותר הופיעו תיאורים של נחיתת ספינות חייזרים ומוטציות מסוגים שונים..אבידן היה   אדם שהירבה להשתמש ברעיונות טכנולוגיים ועתידניים , ויצר מילים ומונחים מיוחדים שנועדו לתאר תפיסות עתידניות.

כך למשל הוא המציא את המילה "ביננים " כדי לתאר יצורים מכוכב אחר( מלשון "תבוניים")  , מילה שלא תפסה לעומת המילה "חייזרים" שבה משתמשים חובבי המדע הבידיוני ו"חוצנים " שבה משתמשים חובבי העבמים … וחבל לדעתי היא יותר יפה משתי המונחים האחרים…על פי טענה אחת ששמעתי אבידן ייחס לעצמו גם את המילה "חייזרים " אם כי זאת הומצאה בידי  המתרגם עמוס גפן דווקא.

נוסף לשיריו המדעיים בידיוניים שמרוכזים בעיקר בספריו  "תשדורת מלוויין ריגול"  ו"ספר האפשרויות" הוא חיבר ב-1965 גם מחזה בשם "קארמבול " שעוסק בשלושת האנשים האחרונים שנשארים בעולם לאחר השמדת המין האנושי מחזה שאותו כתב גם כתסריט לסרט קולנוע.את גירסאות המחזה והתסריט של "קאראמבול " ניתן למצוא בספר "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט " ( 1965) .

יש ביקום הזה הרבה תת יקומים

הם מקיפים אותו סביב כסיעת –יתומים

הם מבקשים מרכז,אב כוח כבידה

הם מציאה נדירה, מציאה אבודה…..

אנחנו נגלה מתת-תת-יקומנו , אנחנו נגלה .

אנחנו נעלה בדרגה , אנחנו נעלה.

אנחנו נגלה ,שאנחנו חזקים ונועזים,

ואז נחוש פתאום שאנחנו זזים.

( יש ביקום , מתוך ספר האפשרויות , 1985) 

אבידן המשורר הישראלי שהטיב כל כך לתאר את המציאות העכשוית הישראלית ,היה לאמיתו של דבר מרוחק מימנה מאוד. הוא תיאר את עצמו שוב ושוב ברצינות הולכת וגוברת  כאיש המאה ה-30 , בן אלמוות מבקר מזמן אחר שרק בטעות נחת בישראל הקרתנית של אמצע וסוף המאה ה-20.  וכך  לחברה שהקים קרא "חברת המאה ה-30" על שם התקופה העתידנית שממנה כביכול בא.

כאשר נשאל בעיניין זה עם אכן הוא נוסע מזמן אחר הוא מעולם לא הכחיש אם כי הקפיד לציין שאינו עובר על חוקי הפלנטה וכל שאר הדברים הם עניינו האישי…. "אני בא מן העתיד ושהייתי בהווה היא זמנית בלבד " קבע אבידן בראיון עיתונאי  " יש לי נוסטלגיה לעתיד לא לעבר. אני זוכר קדימה , נע קדימה והאפשרויות הנובעות מן העתיד הן שמכתיבות לי את ההוה". הוא הביע שוב ושוב את התיקווה שהאנושות תגיע לבסוף לרמת התפתחות כזאת שתאפשר לה לקלוט ולהבין את התשדורות שהוא שולח לה מהעתיד.

ניתן לטעון שהעניין הזה בעתיד וטענותיו שהוא נוסע מהעתיד גם ביטאו את הפחד העמוק שהיה בו מצעירותו  מהזיקנה ומהמוות הבלתי נמנע . היו שהגדירו את שיריו כ"אידיאולוגיה שירית של מחאה נגד המוות ". הפחד המזקנה והמוות הפך אצלו לכמעט אובססיה ועימם התיקווה להצליח להתחמק מהם באמצעות רעיונות טכנולוגיים שונים. 

הוא כתב שיר  בנושא המספר כיצד הוא מתעורר בעתיד :

 ועכשיו אבידן דוד

גוזר על עצמו שיכחה

ונזכר בעצמו מחדש

בעוד אלפיים שנה

ועולה מן המוות חלש

בעיניים דבוקות משינה

ושותה מיים שקופים

ונושם צי חלל רחוק

ורואה חיים יפים וחשופים

חיים ללא סדר וחוק

ואז הוא מחליף איתם

מילים אחדות בשפתם

( מתוך הספר "תשדורות מלווין ריגול" 1978 )

המסר  של השיר ברור:  גם בעוד אלפיים שנה יוכל המשורר אבידן לתקשר עם בני אותו עתיד רחוק שכן הוא בעצם שייך לאותו עתיד ( בניגוד לשאר בני התמותה הרגילים קצרי הראות וההבנה  שסובבים אותו ).

פירוש אחר של שמה שתיאר אבידן בשיר זה אינו  דווקא תחייה פיזית של ממש אלא מעין סיאנס שבו רוחו תועלה בידי בני העתיד כדמות דגולה מהעבר  כפי שהוא עצמו נהג לעשות בהווה.

בחייו הפרטיים הרבה אבידן לבצע סיאנסים ו"לזמן" רוחות שונות של מתים לרוב דמויות ידועות כמו  אינשטיין פרויד היטלר , משורירים כמו ביאליק ושלונסקי ( שאישרו בהופעותיהם את עליונותו השירית של אבידן עליהם )  וגם כאלה שמתו זה מקרוב כמו המשוררים יונה וולך ויאיר הורוביץ והפילוסוף משה קרוי ואפילו את אלוהים בכבודו ובעצמו.

אין לאמר שאבידן היה עקבי בטענותיו לגבי מוצאו המדוייק . בהיזדמנויות שונות  סיפר לידידו המבקר גבריאל מוקד שהוא  לאמיתו של דבר חייזר שהיגיע  מכוכב לכת אחר אי שם ברחבי הגלקסיה בשם "אבידנקו " כוכב לכת שאליו הוא מתכוון לחזור ביום מן הימים.  אבידן ניסה כתוצאה  ליצור קשר עם אירגון החלל האמריקני "נאס"א " בניסיון לשכנע אותם שכדאי להם לנצל את כישוריו המפותחים במיוחד ( תוצאה של מוצאו החייזרי ו/או העתידני)   בתחומים שונים של חקר החלל.

בכל אופן אין ספק שאבידן הוכיח את עצמו בחיזוי תחומים שונים של הטכנוליה האנושית .

 יוליוס קיסר הורג את ברוטוס

צליל –גונג. העייפות- הנמרית נמחית מפני קיסר. גבותיו מתקמרות.
ידו מורמת.ברוטוס נסוג לאחוריו. קיסר מסתער . פלמנקו .
"גם אתה ברוטוס!" הוא מודיע ,בעת שחרבו –הסמוראית
הופכת את פורטייה לאלמנה.
( מתוך ET TU BRUTE! בתוך "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט " 1965).

תרומתו הידועה ביותר ( אם גם לא בהכרח החשובה ביותר ) של אבידן למדע הבידיוני הייתה בסרטיו.
ב1968 יצר אבידן סרט קצר בן 15 דקות בשם "הכול אפשרי". סרט זה היה מבוסס על שיר שלו בשם "גם אתה ברוטוס!". פואמה של היסטוריה אלתרנטיבית שבה יוליוס קיסר שחוש שיש קשר כדי לרצחו בא למקום ההתנקשות כשהוא חמוש בחרב וכאשר מיתנפלים עליו הקושרים הוא הורג אותם אחד לאחד עד שהוא מגיע לראש הקושרים לברוטוס והורג אותו כשהוא צועק "גם אתה ברוטוס!". הסרט היה המחזה של נושא השיר שהרחיבה אותו רק במעט והראתה את האפשרויות השונות שנוצרו כתוצאה משינוי ההיסטוריה בידי קיסר. זהו אחד מסירטי ההיסטוריה החלופית הראשונים שנוצרו מעולם ( ידוע לי רק על שני סרטים של היסטוריה חלופית שנוצרו קודם לכן במקום כלשהוא ואחד מהם הוא פרק של "מסע בין כוכבים"…).המשורר מנחם בן טען מאז שבסרט זה שצולם בכיכר מלכי ישראל חזה אבידן במדוייק את ההתנקשות בראש הממשלה ,יצחק רבין , שבוצעה באותו המקום כמה שנים מאוחר יותר.
אך דומה שכמה מיצירותיו המרתקות ביותר שהתבססו על רעיונות של מדע בידיוני לא היו בתחום הספרות דוקא אלא בתחום הקולנוע.

שירי מלחמה ומחאה / דוד אבידן

 

שיריו שהתפרסמו בשפה המיוחדת "האבידנית" שלהם מלאים וגדושים ברעיונות מדעיים בידיוניים ועתידניים.

בשירתו מוצב ה"אני" לבדו ביקום כשהוא חמוש רק בתובנות מודרניות ובלשון עברית מתוחכמ מול חורים שחורים וסכנה ההשמדה הגרעינית אך גם מול סיכויים גדולים של הארכת חיים גנטי , מסעות בחלל חיי נצח ובסופו של דבר אפשרות להיהפך לבורא של יקומים. בשירתו הוא השתמש בלשון העברית התנכית על מנת לתאר מצבים עתידניים . כבר בשיריו המוקדמים יותר הופיעו תיאורים של נחיתת ספינות חייזרים ומוטציות מסוגים שונים..אבידן היה אדם שהירבה להשתמש ברעיונות טכנולוגיים ועתידניים , ויצר מילים ומונחים מיוחדים שנועדו לתאר תפיסות עתידניות.
כך למשל הוא המציא את המילה "ביננים " כדי לתאר יצורים מכוכב אחר( מלשון "תבוניים") , מילה שלא תפסה לעומת המילה "חייזרים" שבה משתמשים חובבי המדע הבידיוני ו"חוצנים " שבה משתמשים חובבי העבמים … וחבל לדעתי היא יותר יפה משתי המונחים האחרים…על פי טענה אחת ששמעתי אבידן ייחס לעצמו גם את המילה "חייזרים " אם כי זאת הומצאה בידי המתרגם עמוס גפן דווקא.

 דוד אבידן - כל השירים 1 / דוד אבידן

נוסף לשיריו המדעיים בידיוניים שמרוכזים בעיקר בספריו "תשדורת מלוויין ריגול" ו"ספר האפשרויות" הוא חיבר ב-1965 גם מחזה בשם "קארמבול " שעוסק בשלושת האנשים האחרונים שנשארים בעולם לאחר השמדת המין האנושי מחזה שאותו כתב גם כתסריט לסרט קולנוע.את גירסאות המחזה והתסריט של "קאראמבול " ניתן למצוא בספר "דוד אבידן מגיש תיאטרון מופשט " ( 1965) .
יש ביקום הזה הרבה תת יקומים
הם מקיפים אותו סביב כסיעת –יתומים
הם מבקשים מרכז,אב כוח כבידה
הם מציאה נדירה, מציאה אבודה…..
אנחנו נגלה מתת-תת-יקומנו , אנחנו נגלה .
אנחנו נעלה בדרגה , אנחנו נעלה.
אנחנו נגלה ,שאנחנו חזקים ונועזים,
ואז נחוש פתאום שאנחנו זזים.
( יש ביקום , מתוך ספר האפשרויות , 1985)
אבידן המשורר הישראלי שהטיב כל כך לתאר את המציאות העכשוית הישראלית ,היה לאמיתו של דבר מרוחק מימנה מאוד. הוא תיאר את עצמו שוב ושוב ברצינות הולכת וגוברת כאיש המאה ה-30 , בן אלמוות מבקר מזמן אחר שרק בטעות נחת בישראל הקרתנית של אמצע וסוף המאה ה-20. וכך לחברה שהקים קרא "חברת המאה ה-30" על שם התקופה העתידנית שממנה כביכול בא.
כאשר נשאל בעיניין זה עם אכן הוא נוסע מזמן אחר הוא מעולם לא הכחיש אם כי הקפיד לציין שאינו עובר על חוקי הפלנטה וכל שאר הדברים הם עניינו האישי…. "אני בא מן העתיד ושהייתי בהווה היא זמנית בלבד " קבע אבידן בראיון עיתונאי " יש לי נוסטלגיה לעתיד לא לעבר. אני זוכר קדימה , נע קדימה והאפשרויות הנובעות מן העתיד הן שמכתיבות לי את ההווה". הוא הביע שוב ושוב את התיקווה שהאנושות תגיע לבסוף לרמת התפתחות כזאת שתאפשר לה לקלוט ולהבין את התשדורות שהוא שולח לה מהעתיד.
ניתן לטעון שהעניין הזה בעתיד וטענותיו שהוא נוסע מהעתיד גם ביטאו את הפחד העמוק שהיה בו מצעירותו מהזיקנה ומהמוות הבלתי נמנע . היו שהגדירו את שיריו כ"אידיאולוגיה שירית של מחאה נגד המוות ". הפחד המזקנה והמוות הפך אצלו לכמעט אובססיה ועימם התיקווה להצליח להתחמק מהם באמצעות רעיונות טכנולוגיים שונים.
הוא כתב שיר בנושא המספר כיצד הוא מתעורר בעתיד :
ועכשיו אבידן דוד
גוזר על עצמו שיכחה
ונזכר בעצמו מחדש
בעוד אלפיים שנה
ועולה מן המוות חלש
בעיניים דבוקות משינה
ושותה מיים שקופים
ונושם צי חלל רחוק
ורואה חיים יפים וחשופים
חיים ללא סדר וחוק
ואז הוא מחליף איתם
מילים אחדות בשפתם
( מתוך הספר "תשדורות מלווין ריגול" 1978 )

צילום יוסי אלוני
המסר של השיר ברור: גם בעוד אלפיים שנה יוכל המשורר אבידן לתקשר עם בני אותו עתיד רחוק שכן הוא בעצם שייך לאותו עתיד ( בניגוד לשאר בני התמותה הרגילים קצרי הראות וההבנה שסובבים אותו ).
פירוש אחר של שמה שתיאר אבידן בשיר זה אינו דווקא תחייה פיזית של ממש אלא מעין סיאנס שבו רוחו תועלה בידי בני העתיד כדמות דגולה מהעבר כפי שהוא עצמו נהג לעשות בהווה.
בחייו הפרטיים הרבה אבידן לבצע סיאנסים ו"לזמן" רוחות שונות של מתים לרוב דמויות ידועות כמו אינשטיין פרויד היטלר , משורירים כמו ביאליק ושלונסקי ( שאישרו בהופעותיהם את עליונותו השירית של אבידן עליהם ) וגם כאלה שמתו זה מקרוב כמו המשוררים יונה וולך ויאיר הורוביץ והפילוסוף משה קרוי ואפילו את אלוהים בכבודו ובעצמו.
אין לאמר שאבידן היה עקבי בטענותיו לגבי מוצאו המדוייק . בהיזדמנויות שונות סיפר לידידו המבקר גבריאל מוקד שהוא לאמיתו של דבר חייזר שהיגיע מכוכב לכת אחר אי שם ברחבי הגלקסיה בשם "אבידנקו " כוכב לכת שאליו הוא מתכוון לחזור ביום מן הימים. אבידן ניסה כתוצאה ליצור קשר עם אירגון החלל האמריקני "נאס"א " בניסיון לשכנע אותם שכדאי להם לנצל את כישוריו המפותחים במיוחד ( תוצאה של מוצאו החייזרי ו/או העתידני) בתחומים שונים של חקר החלל.
בכל אופן אין ספק שאבידן הוכיח את עצמו בחיזוי תחומים שונים של הטכנוליה האנושית .

אבידן והמחשב

המחשב : אנא ,המשך.
אני : ואני רוצה לדון איתך במקומי בשנת 2000 , וכן בכישורי המיסטיים ובקריירה המטאפיסית שלי.
המחשב: מדוע אתה אומר מקומך בשנת 2000 ?
אני: כבר דיווחתי לך על כוונתי להאריך את קיומי הגופני אל מעבר לזה של בני דורי , זוכר?
המחשב: האם כוונתך להאריך את קיומך הגופני אל מעבר לזה של בני דורך חשובה לך ?
אני : הצלחתי במימוש הכוונה חשובה לי יותר.
….המחשב : בוא נדון הלאה מדוע מקומך בשנת 2000
אני : בשנת 2001 אהיה בן שישים ושמונה ,ורוב האנשים בגיל זה הם כבר די גרוטאות .
המחשב : מעניין למדי .
אני : משפיל , ניתן לאמר .
המחשב: קודם לכן אמרת ,שכוונתך להאריך את קיומך הגופני אל מעבר לזה של בני דורך ..
אני : היא באמת מטרתי העיקרית בחיים אם לנקוט מינוח נדוש …

( מתוך " הפסיכיאטור האלקטרוני שלי: שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב , 1974)
ב-1974 אבידן פירסם את הספר "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי : שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב". שהוא כביכול קובץ של שיחות שאותם ניהל אבידן עם מחשב אינטיליגנטי שמנסה להבין (ללא הצלחה מרובה ) מהי האנושיות .
אבידן אכן ניהל שיחות מעין אלה עם תוכנת מחשב בשם "אליזה" של אי בי אם במשך חמש עשרה שעות ב-1974 אך ספק רב עם השיחות שניהל עימה הם אלה שמופיעות בספר ששם התשובות שהמחשב נותן לשאלותיו המתוחכמות של אבידן הן מתוחכמות יותר מדי עבור תוכנה מוגבלת כמו "אליזה " נראהב שאבידן שינה את התשובות המשעממות שקיבל מהמחשב לתשובות מעניינות לעין ארוך כדי ליצור ויכוח "אמיתי " בין אדם למכונה.

לחשוב בצורה ממוחשבת זה עניין חשוב,
בג'ונגל ,במדבר, הרחק ממקום ישוב
במקום נדח או בלא מקום או בחלל
ולא לחשוב מחשבה ביולוגית בכלל .
לחשוב בצורה אחרת בצורה שונה
אפילו אם היא תראה מחשבה משונה
ולחשוב זריז ,בו זמנית ומהר מאוד

 

ולא לצפות לגינויים או למחמאות …..
אפשר להטיל על חשיבה כזאת משימות
מציאויות חדשות ,אפשרויות שונות ,חלומות
רק אי אפשר לקחת ממנה את אחרותה
להשאר צמוד אליה ולהשאר אתה .
ללכת איתה עד קצה גבול האפשרויות
ולשם לפתח חדשות בלתי חזויות
( לחשוב בצורה ממוחשבת מאת דוד אבידן )

 

בספר זה הוא הטיל ספק אם מחשבים יהיו מסוגלים לכתוב אי פעם שירה. המחשב, קבע, לא יוכל להחליף לעולם את התודע האנושית וגם לא להשתוות אליה הגישה של אבידן ההומניסט למחשב בספרו היא גישה של ההומניסט שמצד אחד מוקסם מהטכנולוגיה ומהיכולות שלה אבל מצד שני חש כלפיה רתיעה עמוקה.( ספר זה יצא לאור לאחרונה במהדורה חדשה בהוצאת "בבל ") הוא לא היגיע לעידן המחשב והאינטרנט, אבל בהחלט בישר אותו. .

 אדמלה / דוד אבידן

 

 

 

 

קישקשתא נגד איש העתיד

 תישדורות מלוויין ריגול / דוד אבידן

 

  

ספור מדע בדיוני :נוסע זמן מן העתיד
חוזר להווה עם כל ממצאי מלחמת העולם- השלישית
וזורק הצעה מקדימה : להקדים.
הוא משדר מידע מדייק ישר אל מוחות חדריה או"ם
מעל גבי סרטלפטורים –ומנהיגי העולם ,
סין בריה"מ ארה"ב, וישראל
מקבלים לבסוף את דעתו , שכל הסוס
אינו בחשבון לטווח ארוך ,אלא חבלה בשלום.
מדען ישראלי צעיר ,תל אביבי חניך הארוארד
מצליח לסכל בסוף את קבלת העצה ,
וזאת על ידי הצגת תזת נגד נועזת :
שינוי המערך ההיסטורי-עתידי לא נועד
אלא לקדם שאיפות –מלחמה של מעצמה ביננית
אלאנושית ,מחוץ למערכת השמש,
בעלת שיטת חשיבה שונה לחלוטין
מזו של ההומו-סאפיאנס הצפון תל אביבי המצוי .

( מתוך השיר "שדר מן העתיד :הצעה לתסריט " בספר "תשדורות מלוויין ריגול " 1978 )


ב-1976 יצר אבידן סרט קצר בשם "צופנים טלפטיים" שהתבסס על העיניין העמוק שלו בטלפטיה ולנושא זה חזר ב"מגנום אופוס " שלו מ-1981 ב"שדר מן העתיד אחד הסרטים הישראליים היקרים, המושמצים והפחות מצליחים אבל גם המעניינים שנעשו מאז ומעולם, וגם אחד מסרטי המדע הבידיוני הבודדים באורך מלא שנעשו בקולנוע הישראלי.
כמו " הכול אפשרי " גם " שדר מן העתיד" התבסס בעלילתו על פואמה בעלת אותו השם שהתפרסמה בספר " תשדורות מלווין ריגול ושצוין במפורש שהיא "תקציר לתסריט ".
העלילה של הסרט דובר האנגלית שאותו ביים אבידן הייתה כלדיקלמן
בעולם של שנת 3005 י מקבל נוסע בזמן (שאותו גילם השחקן הולנדי ג'וזף ביי) הוראות ממפעיל אלמוני (שאותו מגלם דוד אבידן ) למסע אל העבר של שנת 1985 .
: בעתיד של שנת 1985, יפן ביחד עם סין היא המעצמה הטכנולוגית והכלכלית הדומיננטיית בעולם.מרגרט תאצ'ר היא עדיין ראש ממשלת בריטניה (כפי שאכן היה ) ושמעון פרס הוא ראש הממשלה בישראל (כפי שאכן היה במציאות,) והוא מפעיל בלחיצת כפתור את פצצת האאטום הישראלית בניסוי שמתנהל בסיני. בדיוק אז כשישראל מצטרפת בגלוי למועדון המדינות הגרעיניות נוחתת בניו יורק מכונת זמן שממנה יוצא השליח מהעתיד. השליח בא אל המאה העשרים במשימה מיוחדת במינה שאותה הוא פורש לפני נציגי האומות במועצת הביטחון של  האו"ם ( שכוללת אגב גם את ישראל  ).השליח הוא טלפט שאינו נזקק למילים כדי לתקשר עם סביבתו ומחשבותיו מועברות באמצעות מגבר טלפטי המוצמד למצם ולרקותיהם של המשוחחים עימו.

איש העתיד בסרט "שדר מן העתיד".משחק ג'וזף ביי .

השליח מסביר לנציגי האומות שעל מנת שיוצר העתיד האוטופי שממנו הוא בא יש לפתוח במילחמת עולם שלישית שתטהר את העולם מכל הרשע שקיים בו. המילחמה תיפרוץ בין כך ובין כך אך כדי שיווצר עתיד טוב יותר יש להקדימה ככל האפשר שכן "כל המלחמות פרצו מאוחר מידי " ולכן על מדינות העולם לפתוח ככל המוקדם במילחמה זאת. על מנת לשכנעם הוא מעביר להם שיעור בטלפטיה,באמצעות מגברים טלפטיים מיוחדים הענודים על רקותיהם ומצחיהם. לאחר מכן הוא יוצא למסע יחסי ציבור ברחבי העולם לצורך קידום רעיון המלחמה הטוטלית. לצורך זה הוא מופיע בשבע הבירות הגדולות של כדור הארץ (שאחת מהן היא תל אביב ) ועושה זאת בו זמנית לאחר ששכפל את דמותו לשבע עותקים זהים. הוא גורם לאסונות טבע אחדים, משבש את תיפקודם של כלי התיקשורת , משנה את כותרות העיתונים בעת ההדפסה , פולש אל ערוצי השידור של הטלביזיות בעולם,עושה סקס באמצעות הטלביזיה הכל באמצעות טלפטיה , ובאופן כללי יוצר תוהו ובוהו.


רק המדען הישראלי אבי זיו ( שאותו גילם אבי יקיר שידוע בעיקר מכך שהוא זה שהפעיל וסיפק את הקול לבובה של קישקשתא בתוכנית של הטלביזיה הלימודית "מה פיתאום") מתנגד לדרישה הזאת ומנסה להניע את חברות מועצת הביטחון מההחלטה הנוראה. במהלך הסרט הוא עסוק בעיקר בניהול של סקס נועז טלפטי ולא טלפטי עם חברתו. אך לבסוף חושף זיו את זהותו האמיתית של איש העתיד שאינו ככלל מהעתיד אלא הוא מקדם מכירות של תאגיד יפני בן זמננו ( אבידן חשב שבעתיד יפן תהיה מעצמת העל האמיתית ) שפיתח מגברים טלפטיים ( ושמשתמש ברובוטים לוחמי קאראטה) ואותם הוא מנסה לשווק באמצעות טריק פירסומי מבריק.  סופו של דבר הוא שהשליח מפוטר בידי שולחו העלום שאותו גילם אבידן עצמו שלו קורא השליח המעריץ לאורך כל הסרט "מאסטר" . סיום זה כמובן עומד בסתירה מוחלטת לפתיחת הסרט שמתרחשת בשנת 3005 עם יציאתה של מכונת הזמן לעבר .

דוד אבידן בתפקיד "המאסטר" העתידני בסרט "שדר מן העתיד".

קוריוז : אחת הדמויות המופיעות בסרט היא של סופר המדע הבידיוני הידוע אייזק אסימוב שאותו גילם שחקן אמריקני שדמה לו חיצונית נורמן ראביס. במהלך הסרט אסימוב נוכח בשולחן העיתונאים שמראיינים אתהשליח וסופג מהאיש שבא מהעתיד נזיפה מעליבה על "חוסר הדימיון המשווע " שגילה בספריו בתיאוריו את העתיד ( קינאת יוצרים של אבידן? ..). עוד דמות שהופיעה בסרט הייתה של ראש ממשלת אנגליה מרגרט תאצ'ר שאבידן חזה נכונה שהיא תמשיך 1לכהן בתפקידה גם ב-1985 ושאותה שיחקה שחקנית אנגליה פאם בארדן.

הסרטאגב  צולם בביתו של מתרגם ועורך ספרי המדע הבדיוני ,עמוס גפן.


עם כל זאת אבידן הסביר שזהו למעשה לא סרט "מדע בידיוני " אלא סרט שאמור להעביר מסר רטורי.
הסרט אמור היה לעסוק בשאלות כמו : האם יש מקום למין ואהבה בעולם עתידני ? האם תוכל האנושות לקיים קומיוניקציה בעזרת טלפטיה בלבד ? האם ניתן יהיה לפתח בעתיד טכניקות של שיכפול האדם? ווכו'. ואחד המסרים הוא שאנו כבר חיים במציאות עתידנית מבלי שנחוש בכך. נוסף לכך אבידן רצה להעביר מסר שאכן יש דבר כזה שנקרא טלפטיה, הוא טען שהוא עצמו מעביר שדרים טלפטיים כדבר שבשגרה ואף טען ששאת הסרט עצמו על השחקנים בני הלאומים השונים שהופיעו בו הצליח לביים רק משום שהעביר למשתתפים מסרים טלפטיים!
הוא טען ש" האדם צריך לדבר פחות ולחשוב יותר".

בסרט הראה אבידן בין השאר כיצד מתבצעים יחסי מין באמצעות טלפטיה.
נושא נוסף שהעסיק את אבידן בסרט היה נושא המסע בזמן. הוא טען שתפיסת המסע בזמן בסרט מבוססת על התפיסה של איינשטיין . מכונת הזמן כפי שהופיעה בסרט הורכבה מקונוסים כפולים מחוברים בקודקודיהם שכשבמרכזם חור שחור ששימש כמנוע וכיוון הסיבובים הואר ככיוון סיבובי הזמן לעבר או לעתיד. " אבידן היסביר ש" יחידת הארוע ביקום מורכבת מחלקיקים ,שצורתם דומה לשתי קונאות אור שבינהם פעור חור שחור . ביססתי את המכונה על חישובי תורת איינשטיין והאיורים הגרפיים שלה. נכון שאין עדיין לתורה זאת כל ישומים טכנולוגיים והכל בגדר תאוריה אבל הסרט מבוסס על הפרשנות המעודכנת ביותר של תורה זאת".

הוא טען שעתידנים קובעים שבעוד שנים אחדות תגיע ההוכחה הממשית לנכונות תורתו של אניינשטין על אפשרות הניידות בזמן ( לאמיתו של דבר איינשטין מעולם לא דיבר על מסעות בזמן ) וכך הסרט מקדים רק בשנים אחדות את הוכחת התיאוריה.
אבידן תקף בראיון עיתונאי את סרטי המדע בדיוני האמריקניים ש"רוב עלילותיהם ילדותיות ,פרימיטיביות עם אידיאולוגיה של סופרמנים. אני קורא להם לורנס איש ערב בכרכרות האש או הקרח תלוי בסרט ". הוא קבע ( ובמידה לא מבוטלת של צדק ) שהמדע הבידיוני העשיר כל כך ברעיונות אינו בא לדי ביטוי בסירטי הראווה הבידיוניים בהם מושג הדגש על תפאורה ולא על מסר רעיוני. "אני " קבע אבידן " מתייחס למדע הבדיוני כאל מדע של ממש ולא כאל שעשוע חסר ערך או בדייה שיטחית לילדים". "לא בניתי את הסרט על מבצעי ראוה בזבזניים ,שבהם הגיבורים הראשיים הם כלי רכב עצומינם או חיות מפלצתיות יורקות אש שנבנו בדמיון באולפנים לצורך הפגנות דמיון ראותניות בלבד המחפות על דלות המסרים של הסרטים ". הוא הסביר שסרטו בניגוד לסרטים אלה "אינו מדע בידיוני " אלא נועד לדון בפילוסופיה העתידנית שלו וברעיונות שבהם הוא דוגל באמצעים מצומצמים "שפויים" יחסית.

עטיפת הקלטת של "שדר מן העתיד".
הסרט היה אחד הסרטים היקרים ביותר שהופקו בקולנוע הישראלי. המפיק יעקב קוצקי השקיע בו 150 אלף דולר,, ועם במאי ותסריטאי כה מפורסם ועם מסע פירסומת כה עצום שהתלווה אליו ועם הגרנדיוזיות הרעיונית שאפיינה אותו לא פלא שהוא זכה לתשומת לב גדולה מצד כלי התקשורת.
הנפילה של הסרט הייתה גדולה אף יותר, הוא זכה לביקררות בין הקטלניות ביותר שלהם זכה סרט ישראלי כל שהוא , אחד המבקרים השווה בין סרטו של אבידן ובין הסדרה היפנית המצויירת "חלוצי החלל" שהוקרנה אז בטלביזיה לילדים לטובת "חלוצי החלל". אחרים היו אף עויינים יותר בביקורתיהם. גם הקהל הצביע ברגליים. הסרט הוקרן רק 3 פעמים בסינמטק בהקרנות "אקסלוסיביות " בגירסה שהייתה משום מה אף ללא תירגום עברי אם כי היה זה סרט ישראלי . כאשר נשאל אבידן מדוע הסרט דובר אנגלית אם כי הוא ישראלי ענה ש" זה לא הגיוני שאדם יבוא משנת 3005 וידבר דווקא עברית" בסרט כמובן השליח הטלפט אינו מדבר כלל .ואם כי בשלוש ההקרנות האולם היה מלא דומה שהקהל מצא עניין מועט מאוד בחזון העתידני של דוד אבידן. בבתי הקולנוע הרגילים הסרט לא הוקרן מעולם או מאחר שהוא נועד מראש רק להפצה בחו"ל "לעילית האינטלקטואלית הבינלאומית " כפי שטען אבידן שהוסיף שהקהל המקומי במילא לא יבין אותו (מה שהיה נכון ) או משום שבעלי בתי הקולנוע לא גילו בו כל עיניין.
אבידן , הסתבר , היה במאי גרוע ביותר, והסדט שלו מלא בחורים שהיו גורמים לטיטניק לטבוע מיד עם השקתה. לדוגמה : אם המסע בזמן הוא פיברוק של חברה יפנית אז מה עושה כאן הסצינה של שנת 3005 שמופיעה בראשית הסרט? , ומדוע תרצה החברה לגרום למלחמת עולם שלישית כחלק ממסע הפירסום שלה? ואם יש לה אמצעים מטכנולוגיים כה משוכללים כמו שיכפול אנשים מדוע היא זקוקה למסע פירסום כזה מכלכתחילה? 

 וזוהי רק רשימה חלקית של החורים העלילתיים.

הסרט שלו מעולם לא הוקרן בהקרנות מיסחריות .בנוסף הסתבר עם כל ההשקעה העצומה שהושקעה בסרט הוא נעשה בגירסא של 16 מ"מ. מישהו (אבידן ?) שכח שסרטים מיסחריים נעשים רק בגירסאות של 35 מ"מ , והעברה של הסרטא לגירסה כזאת דרשה השקעה גדולה שהמפיקים שוב לא יכלו לעמוד בה. המפיק קוצקי קבע שהסרט לעולם לא יחזיר את ההשקעה ולכן אין טעם להשקיע בו יותר .
הסרט הוקרן מספר פעמים בחו"ל ואחד משני הספרים היחידים מחו"ל שמצאתי שמתייחסים אליו מגדיר אותו כ"מעניין אם גם מרבה מידי בדיבורים " וזוהי כנראה הביקורת הטובה ביותר שניתנה אי פעם לסרט
הספר השני ,"האנציקלופדיה למדע בידיוני" של ניקולס וקלוט מגדיר אותו במילה אחת "נורא".
אבידן עצמו ראה ראה את הסרט בצורה חיובית יותר כ"סרט שהוא אכן לא-מסחרי אבל התוצאה הסופית משביעה רצון". מעט מאוד אנשים החזזיקו בדעה זאת שלו על הסרט. הוא הוקרן בישראל רק פעם אחת נוספת ברטרוספקטיבה שוב בסינמטק של כלל סרטיו של אבידן.
לדעתי אם כי זה סרט גרוע הרי יש בו אכן רעיונות מעניינים ביותר שרק בשבילם שווה לצפות בסרט,( לדעתי רק חובבי מדע בידיוני יכולים להבין את הסרט באמת , שכן אבידן ידע היטב מה שהוא אומר כשטען שהסרט נועד לקבוצה קטנה של אנשים, הם ואולי גם חובבי סרטי "פולחן " גרועים מהסוד של "תוכנית תשע מהחלל החיצוון " ).
כיום קיים רק עותק אחד ויחיד מהסרט הנמצא בסינמטק.  אך הוא הועלה על קלטת וידיאו ובקלטת די וי די  שאותה ניתן להשיג ברשת "האוזן השלישית " לאחר ששנים רבות לא היה זמין כלל.
אין שום ספק שבין כל מאות הסרטים שנעשו בקולנוע הישראלי ל"שדר מן העתיד " ראוי התואר " הסרט הישראלי המוזר ביותר של כל הזמנים ".

האיש שבא אל העתיד

המיפרץ האחרון שירי סופת המידבר ושבעה שירי רקע / דוד אבידן

 

זהו בסך הכל , ריב שכנים , אחד מאותם ריבים גלובליים
שנובעים מחוסר בגרות כוכבית וממודעות קוסמית חלקית מדי.
שתים עשרה שנה לפני סוך המאה חייבת סופסוף האנושות לצוות על עצמה
גמילה מזורזת מהקבעון הטארטוריאלי,מהרכושנות האתנית, וממרותה דת ,
כדי להכין את עצמה לא רק למאה הבאה , אלא גם ליחסי שכנות חוץ פלנטאריים .
הצוי המומלץ אינו מותרות ואינו סובל דחוי , כי הנסיבות
בהן הוא אמור להצטוות אינן –מדע בדיוני , אלא ראלפוליטיק .וזהו
הצווי ,שאנו מצווים עליו ,על פני מעטפת הכוכב הירוק –אפור ,
פלנטה מכבדת ועדיין אוטונומית בתוך מערכת השמש המקומית :
למחוק מהתכנות האנושי את מורשת הפסיכוזואלוגיה והטריטוריאליזם
ולהתחיל לחשוב על עצמנו כעל תלת וארבעה –ממדיים
תושבי הזמן האינסופי ולא לוככי עפר ואבנים…
( מתוך "הציווי הטריטוריאלי וציווים אחרים " בספר "המפרץ האחרון " 1991 )

שלא במפתיע היה זה הסרט האחרון שבו היה אבידן מעורב עד לסוף חייו הוא המשיך לחלום על עשיית סרט שיעסוק במילחמת העולם השלישית , אך דבר לא יצא מכך , שוום מפיק לא היה מוכן להיתקרב לאליו אחרי הכישלון של "שדר מן העתיד" . הוא גם תיכנו ספר בשם "שבע אצבעות אל העתיד " סידרה של שיחות ששודרו ברדיו על העתיד ארך גם מזה לא יצא דבר , וחבל .

ספר שיריו האחרון "המפרץ האחרון" שהתבסס על אירועי מלחמת המפרץ הראשונה היה כבר  בגדר ירידה גדולה ביצירתו אם כי גם בו ניתן למצוא כמה רעיונות עתידניים מעניינים.   

..ומכן מתחילה הספירה לאחור …כי השיגור יהיה הפעם
אל מחוץ למערכת השמש ,מעל לפירמידות התיאורטיות
של אפשרויות האנושות ,שבראה את עצמה ואת בוראיה
בעצב פרהיסטורי ,בקצב פריהיסטרי ברישול חינני ובדיוק אטומי ,
להיות בעתיד ביולוגיה מתמדת, לא נתינה ולא סופנית
אלא מתחזקת את עצמה עולמית בכל העולמות הבלתי –אפשריים….
וזה הענין: לצאת מהרחם ,לצאת מארצך ,לצאת ממצרים ,
לצאת מאירופה , לצאת מאסיה ,לצאת מאמריקה ,לצאת מעצמנו
לצאת לאנוש יותר עילי, הומוסופרסינס הולך בגדולות ,
יונק שמשות בגמילה מבוקרת ותר עולמות עם דרכון יקומי ,
צבע העיניים כצבע האור ,עצמאי ונאור ונחרץ וסולח ,
בלי הסוסים חרדות ,דחינות , בכינות
והולך עד הסוף ומעבר לסוף ,והסוף ,כצפוי ,בורח ממנו .
ןזהו סוף הספירה הזאת ,נכון לעכשיו לשורה הנכתבת ….
("25 שורות , זהו שיעור במתמטיקה " בספר "המפרץ האחרון" 1991 )

יוסי אלוני

צילום יוסי אלוני

ספר שיריו האחרון "המפרץ האחרון" שהתבסס על אירועי מלחמת המפרץ הראשונה היה כבר  בגדר ירידה גדולה ביצירתו אם כי גם בו ניתן למצוא כמה רעיונות עתידניים מעניינים.  
אבידן מת עני וחולה ובשולי החברה. אך הוא השאיר אחריו שורה של יצירות שיהיו בודאי בין הבודדות שיזכרו מהספרות העברית המודרנית .
ההשראה שאותה נתן אבידן לאחרים היא עמוקה וישירה יותר ממה שנהוג לחשוב.
כך למשל הסופר שלמה בן צור לקח את שיריו המדעיים בדיוניים של אבידן את רעיונותיו השונים ואת דמותו שלו כ"איש המאה ה-30" ויצר סביבם ספר שלם בשם "נשורת מילולית " ( הוצאת חלונות , 2000) שגיבורו "דוידיאן " הוא סוג של אסטרונאוט "מילולי " שחי בחלל קיום שכל כולו מבוסס על הפואמות והרעיונות של דוד אבידן בספר שהוא מלא וגדוש בציטוטים מאבידן. זוהי מחווה חסרת תקדים ליצירה עתידנית של סופר ישראלי כלשהוא.
אילו יכולנו כבר
לבנות מכשירי תקשורת מעולים
כמו מערכות –העצבים של אחדים מאיתנו
ייתכן שהיינו יוצאים מתוך גופותנו
לזמן בלתי מוגדר .
( גירויים להערות שוליים , 1973)
אבידן היה בין אלה שחזו את ההשפעה הגדולה שתהיה למחשב על החברה האנושית . אפשר לטעון שהוא היה בין הראשונים בעלי חזון ה"רשת " עוד בשנות השבעים בתל אביב, ושכבר אזד שנים לפני ויליאם גיבסון וסופרי ה"סייבר פאנק " כתב על "תשדורות " על רשתות עצביות ועל זהויות וירטואליות ושהוא החדיר לשפה העברית את עצם החשיבה ה"רשתית " הממוחשבת בעלת ה"קישורים " לעולמות אחרים כאלה הנוצרים מהדמיון והטכנולוגיה של האדם. אל שהוא כה רצה להיות חלק מהם. ואולי בו זמנית גם נרתע מהם כמנוגדים לרוח האדם כפי שאפשר לראות מ"שיחות עם הפסיכיאטור האלקטרוני".
לפתוח ברכב נוסע את כל הערוצים
עכשיו גלגלי המוח וגלגלי הרכב רצים.
אתה מתקשר עם הכל והכל נפתח.
אתה מוכרך להצליח בזה, אתה מכרח….אם לא תקום עכשיו ותיצור עולם חדש
יהיה רעש נורא ,וכל היקום יחרש.
ואז תראה בבת אחת את כל הערוצים
מתפזרים בחלל הריק ולבסוף נמחצים.
( לרוץ בערוצים " מתוך ספר האפשרויות , 1985)
דומה שהמודעות הקולקטיבית של גולשי הרשת הישראליים כיום מוצפת ואפילו ללא ידיעתם במילים ומושגים מיצירותיו העתידניות של אבידן שהן אקטואליות כיום יותר מאי פעם.
מי יודע אולי בעתיד נזכה לצעדי המשך לכך. האם יתכן שהאיש שכל כך פחד מהזקנה ומהמוות והאין שכל כך רצה להיות בן אלמוות שיחייה חיי נצח בעתיד, ומאידך בז כל כך למחשבים וליכולתם ימצא את עצמו קם לתחייה יום אחד כאינטלגנציית מחשב שתשחזר את מוחו ואת רעיונותיו ?

 

אני : חמש עשרה שניות להמשיך.
המחשב : מה זה אומר לך?
אני : אפס שניות להבין בשלמות או להתעניין למדיי או להמשיך.
המחשב:מדוע אפס?
אני : זמננו תם , וגם אנחנו תמנו.

( " הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" )

 

 

 

קישורים רלבנטיים

  

   
 
 

 

 

 

 

  תודה לפרופסור גבריאל מוקד על מידע שמסר לי על דוד אבידן חייו ורעיונותיו )

ביבליוגרפיהחוברת "עכשיו מס' 66 " בעריכת גבריאל מוקד ,תשנ"ט המוקדשת לחייו ויצירתו של דוד אבידן
ובמיוחד :
"המחאה נגד המוות כאידיאולוגיה שירית " ראיון של גדעון סאמט עם אבידן" בתוך "עכשיו מס' 66
עידן צבעוני "על כמה תופעות פוסטמודרניסטיות אצל "אבידן המאוחר " בתוך "עכשיו מס' 66

 

  

  

פרטים על אבידן

דוד אבידן בהוצאת בבל

אריק גלסנר על דוד אבידן

נאורה שם שאול על דוד אבידן

גבריאל מוקד על דוד אבידן

בנו של דוד אבידן

דוד אבידן בדג אנונימי

דוד אבידן בוינט

וגם

דורון כהן על "משהו עבור מישהו " של אבידן

דוד אבידן והבינה המלאכותית

תוכנת מחשב על פי אבידן

האם חזה אבידן את רצח רבין ?

שדר מן העתיד הקלטת

העתיד מאחורינו :נדב הולנדר על "שדר מן העתיד "

שמוליק דובדבני על "שדר מן העתיד "

דוד אבידן האיש והאגדה

חייו של מנחם בן עם דוד אבידן

מחווה לאבידן

ראיון של מנחם בן עם דוד אבידן

הפסיכיאטור המוזיקלי שלי

וגם

הכתם נשאר על הקיר: שיר של אבידן

אדמלה קובץ של דוד אבידן

רפי ויכרט על אדמלה

מנחם בן על שירי אבידן

דן לחמן על המאה השלושים מופע על חיי אבידן

דיוקן של דוד אבידן בהוצאת נמרוד

הסרט "אבידניום 2005"

משורר זקן מה יש לו בחייו

דיוקן המשורר כבן אדם

דן לחמן על דוד אבידן

קישורים על דוד אבידן

דוד אבידן באנגלית

עוד באנגלית

 על דוד אבידן בספרדית

איזה סקסאפיל יש למשוררים מתים ?

 דוד אבידן העמוד הריק

  

הגאון מוילנה והמוסד :דוד אבידן מראיין את סופר המדע הבדיוני יצחק אסימוב

דוד אבידן קם לתחייה

(.

 

האיש שגילה את "דרך בורמה"

    

 הפתיחה לסיפור המצוייר "דרך בורמה " מאת מרדכי אלון "דבר לילדים 1967

ייתכן שהדרך המפורסמת ביותר בתולדות מדינת ישראל היא" דרך בורמה ". דרך שנקראת על שם דרך שהפעיל הצבא בבריטי בעת מלחמתו ביפנים בבורמה  דרך בורמה הישראלית הייתה בעלת חשיבות קריטית לשבירת המצור על ירושלים שיכול היה להביא לכיבושה היא הייתה הדרך החלופית שאפשרה גישה לירושלים הנצורה במלחמת השחרור, ועקפה למעשה את מוצבי הירדנים שהיו ממוקמים באזור לטרון . ללמשה ( מוסה ) אשד הייתה חשיבות קריטית בגילוי דרך זאת וכאן מובא סיפורו .

 
 

 

ירושלים הייתה נתונה במצור בידי הירדנים ובעיר שררה אווירת ייאוש. מנות המזון הופחתו ומים חולקו במשורה. תורי ארוכים הזדנבו ליד נקודות החלוקה וליד ברזי המים והמשאבות .היה ברור שיש לפרוץ את המצור שכן אחרת העיר עלולה ליפול .ניסיון נואש לפרוץ את הדרך לעיר נעשה כשיצאו כוחות בפיקודו של האלוף דוד מרכוס[1] לתקוף את לטרון שממנה חלשו הירדנים על הדרך לירושלים. התחולל קרב עקוב מדם, אך הפעולה נכשלה, הייתה זו תבוסה גדולה, והכוחות הישראליים נסוגו באחת. ירושלים נותרה נצורה כשהייתה ואיש לא ידע מה אפשר עוד לעשות. אז התגלתה "דרך בורמה "[2] שהביאה להצלת העיר ואולי גם המלחמה כולה.

דודו של כותב שורות אלה ,משה (מוסה) אשד איש יחידת גבעתי הוא האיש שעבר בנתיב זה לראשונה יחד עם שלושה עמיתים וכאן נביא את סיפורו .


[1]מפקד חזית ירושלים שעל חייו נכתב ספר ונעשה סרט הוליוודי בכיכובו של קירק דאגלאס בשם "הטל צל ענק".

[2]דרך בורמה המקורית עקפה את הדרך הראשית מבורמה לסין, דרך בה שלטו היפנים. נתיבה עבר באזורים הרריים קשים ביותר לתנועה, ומטרתה הייתה להעביר אספקה לבעלות הברית. סלילתה אפשרה להתגבר על היפנים.

 

מוסה מספר :

בסוף מרץ 1948, לאחר ששלוש שיירות מגוש עציון, חולדה ויחיעם לא הצליחו לחדור לירושלים החליטו במפקדת ההגנה שיש צורך לשנות את השיטה ושיש צורך להקים כוח גדול שיפרוץ לאזור. אז ארגנו את מבצע נחשון ריכוזו כמה חטיבות והקימו שלושה גדודים .

ב-1 באפריל הועברו היחידות מתל אביב, אבל היה מחסור בנשק. אז הוצאה פקודה להפריש נשק עבור מבצע הפרישה. אז הגיעו משלוחי נשק מצ'כיה ואפשר היה לחלק לכל חייל נשק אישי. אז החל הכוח הגדול להתארגן . ב-13 באפריל העבירו שיירה גדולה עם אספקה לירושלים . ב19 באפריל העבירו שיירה גדולה שכללה מכובדים כמו בן גוריון .

תם מבצע נחשון והחל מבצע הראל, על כל משאית התמקמו חיילים. אנחנו היינו אנשי גבעתי במחלקה של שלושה משוריינים – "הליווי הצמוד מגדוד 54". תפקידנו היה ללוות את השיירה. אני הייתי קצין מודיעין של הגדוד. כשעברנו ליד הכפר הערבי דיר איוב, נפתחה עלינו אש קשה ונאלצנו להמשיך בחסות החשיכה . הכנופיות הערביות תקפו את המכוניות. חיילים רבים נפצעו וחלק מהמכוניות שנפגעו הן המשוריינים שנמצאים היום לצידי הכביש .

 

במסגרת מבצע "מכבי" הצליחו כוחותינו לאחר קרבות כבדים להשתלט לזמן קצר על דיר איוב ולטרון .ומיד תוכננה שיירת אספקה וציוד לעיר הנצורה אולם רק משוריין אחד הצליח להבקיע לתוך העיר ב-15 במאי, ושיירה זו כונתה "שיירת היתום".

ב-17 במאי הצליחו להעביר עוד שיירה עם 25 מכוניות. בדרך מצאו שם בחור שנעדר בקרב קודם והתברר שהוא התחבא במערה ואכל שם חרובים במשך חמישה ימים וברגע ששמע את הבחורים שלנו הוא יצא החוצה וצעק אליהם .אני נתתי לו מים למעלה . והחזרנו אותו אל היחידה שלו . ואחר כך שוב נחסם הכביש . (להתחיל מהפסקה הזאת)

אותו השבוע אני התמניתי לקצין המודיעין של מרחב באב אל ואד . אז התחיל מבצע בן נון שמטרתו הייתה לכבוש את לטרון ואז הוקמה חטיבה חדשה בשם חטיבה 7 . מבצע בן נון לא הצליח ב29 במאי החליטו על מבצע בן נון ב' . שבמסגרתו נכבשו כמה כפרים ערביים . אבל במסגרת כל האירועים האלה אנחנו היינו בירושלים מנותקים . הדרך חזרה נחסמה על ידי הערבים  ואי אפשר לחזור " .

  

  
  

מוסה נשאר בירושלים כשהוא מנותק מיחידתו בגבעתי שהיו עסוקים בקרבות באזורי הנגב דבר שגרם לו תסכול עמוק . 

   

 ב-27 למאי יצאו מירושלים שלושה פלמחניקים בראשות אריה טפר לביתו בתל אביב והגיעו בדרך לא דרך לחולדה.

אריה טפר וידידיו נחשבים על פי אחת הגירסאות למי שגילו את דרך בורמה אולם על פי מוסא הדרך שבה עברו כלל לא הייתה  בתוואי של מה שנקרא לאחר מכן דרך בורמה, זאת הייתה "דרך לא דרך" דהיינו שבילים קשים למעבר שדרכם לא יכלו לעבור מכוניות וג'יפים.  טפר על פי אחת הגרסאות נטש למעשה את ירושלים, בה הסתכסך מסיבות שונות עם עמיתיו. מסעו זכה אמנם לפירסום כתוצאה מכתביו של הסופר מנחם תלמי אולם לא היה לו קשר רב לגילוי דרך בורמה "האמיתית" .

בינתיים החליט מוסא שגם הוא יכול לצאת ולחבור ליחידה שלו במקום להישאר "תקוע" בירושלים .אלא שמוסה ידע כמו כולם שהדרך היא חסומה ומסוכנת מאין כמוה והאגוז הבלתי אפשרי לפיצוח ששמו הוא לטרון עדיין היה בידי הירדנים .הסיכויים לפתיחת דרך חדשה בקרוב נראו בקלושים ביותר אך הוא החליט לצאת בכל זאת ובתוואי חדש שלא נוסה עד כה בתקווה לעבור דרך משמרות האויב . בוקר אחד שמע מוסה כי חטיבה 7 כבשה את  הכפרים בית ג'זין ובית סוסין.עתה משהשתלטו יחידות חטיבה 7 על שני הכפרים בית ג'זין ובית סוסין והתבססו בהם נמצאה בידיהם דרך ארץ רצופה מחולדה והשפלה ועד לשתי הכיפות הנמצאות מערב לדרך  הרטוב שער הגיא .ואילו מדרך זאת מזרחה שוב הייתה חטיבת הראל בשליטה מלאה  בשטח לאורך דרך העפר העולה מכביש הרטוב לבית מכיר ממשיכה משם לסריס ומגיע לכביש הראשי שלמרגלותיה . בין שני אזורים אלה נותר הרצועה צרה ברוחב של שניים שלושה קילומטרים אשר הפרידה בין שני האזורים שבידיים עבריות.לכל אורכה של דרך עפר זאת עברה דרך עפר אשר חיברה את הדרך היורדת מבית מחסיר עם הכביש הראשי לירושלים כ4 ק"מ מערבית משער הגיא . בדרך עפר זאת היו הערבים וחילותיהם משתמשים כלה זמן בעקפם את קטע הכביש הראשי שמוקש על ידיהם . בין בית סוסין שבידי החטיבה ובין דרך עפר זאת חצץ מרחק של פחות מקילומטר ללא דרך .דרך העפר עברה בתוך ואדי ורכס גבעות הפריד בינה לבין רכס לטרון דיר איבו שבידי הלגיון הירדני. . מוסא  הסתכל על המפה וראה  שהמרחק בין שני המקומות הוא חמישה קילומטר והחליט  שאפשר לבחור את הציר הזה למסע רגלי ושההליכה ברגל בשטח זה באזורים היא אפשרית . עדיין המבצע נראה כמסוכן ולא ככדאי בגלל הערבים שהסתובבו שם .

 

 האנשים  בירושלים חשבו שדעתו השתבשה עליו,   תוכנית המסע הייתה מסוכנת ביותר אבל מוסה היה והיננו אדם שהיכיר את האזורים האלה  כאת כף ידו והעובדה שמשהו נחשב לבלתי אפשרי מעולם לא הטרידה אותו ביותר.  המפקד במקום נתן לו לבסוף בחוסר חשק אישור לצאת לדרך "על אחריותו בלבד".

התוכנית של מוסה הייתה פשוטה  אם גם מסוכנת: להסתנן בין ההרים ולהגיע בחסות החשכה אל חולדה הנקודה העברית הראשונה מהעבר השני של הקווים . מוסה היכיר היטב את האזורים האלה עוד מהתקופה שהיה נער כאשר נהג לערוך שם טיולים ומהתקופה של שירותו הצבאי כאשר הוא חבריו נהגו לערוך באזורים אלו מסעות אימונים . כך שהסביבה הייתה נהירה לו היטב ואת כל הידע המפורט שלו על האזור התכוון לנצל כעת במסגרת המסע המסוכן. הוא מצא לו שלושה שותפים שהיו מוכנים לסכן את חייהם ולהצטרף אליו.

 אלה היו פלמחניק שמואל ללקין שקיבל אישור חופשה מהראל ,  קצין קשר של אלכסנדרוני שנתקע בירושלים ביחד עם מוסה , אבא טורקלטוב איש אכ"א שנשלח לבצע את רישומי החיילים הנמצאים במרחב ירושלים.  כולם אנשים מיחידות וחטיבות שונות שלא הכירו זה את זה אבל החליטו לצאת למסע המסוכן ביחד .

בלילה של ה-28 במאי הם הצטיידו בנשק ומימיות ועם רדת הערב היו נכונים לצאת .מעט מחבריהם שידעו על התוכנית המסוכנת באו להיפרד מהם ולאחל דרך צלחה. הארבעה נופפו בידיהם לשלום ונעלמו במעלה הגבעות המיועדות אל שער הגיא .

 

 

 

 

 

בדרך הם שמעו צרורות בלתי פוסקים של יריות , ואם כי לא ידעו את מקורן נראה שהם היו של חיל האויב שאם היה עולה עליהם כי אז מותם היה בטוח. אולם ארבעת הלוחמים המנוסים המנוסים הקפידו שלא להשיב באש וכך לגלות את מקומם דבר שאולי היציל אותם ממות בטוח. האויב לא גילה אותם .הם יצאו ממקום המסתור והמשיכו במסע.

בזהירות הם גלשו מהגבעות ולאחר כשני קילומטרים היגיעו לנקודה שבה היה עליהם לטפס בשביל הצר והקשה לבית סוסין .

הם האיצו את התקדמותם וכשהיגיעו קרוב לפסגה שמעו קריאה "ששון " וקראו בתשובה "הפורצים! " הסיסמה המקובלת במרחב הראל אלא שזאת לא הייתה הסיסמה שהיה צריך לענות שם שהייתה צריכה להיות "ושמחה".

מה שקרה היה שהחיילים היהודיים ששמו לב לדמויות המתקרבות מאיזור ההפקר חשדו שהם ערבים ורק החלטתו של המח"ט במקום יהושע ארבל שהחליט לקרוא את הסיסמה הצילה אותם היו אלה אנשי הגדוד ה-52 שנשלח לתקוף את המשלט דיר איוב במבצע בן נון ב' ולמוסא התברר שאת רוב האנשים הוא  מכיר

 
 
 
 
 

אנשי הגדוד המשיכו לדרכם   לכיוון גבעת החתולה  להתקפה על משלט דיר איוב בעוד שמוסה וקבוצתו המשיכו מערבה עד שהגיעו לבסוף ליעד לחולדה באור היום. ובכך הם הוכיחו שאפשר לעבור מירושלים לחולדה. אך אם ציפו לקבלת פנים נלהבת  אחרי המסע המפרך הם טעו. חולדה הייתה בדיוק אז תחת התקפה מטוסים מצריים והלוחמים נאלצו לתפוס מחסה מפני התקפת המטוסים . כשסיפרו שהגיעו זה עתה מירושלים הנצורה התקשו האנשים להאמין להם .

לאחר מכן נכנס מוסה  לחדר האלחוט ושידר הודעה למפקדם ששלום להם וכי המסע עבר בהצלחה ללא נפגעים.

.

 

לאחר מכן נכנסו לחדר האלחוט ושידרו הודעה למפקדם ששלום להם וכי המסע עבר בהצלחה ללא נפגעים.

משם המשיכו מוסה ואנשיו לעקרון . הוא הגיע לביתו בתל אביב ולמחרת חזר לתל נוף לגדוד 54.

מוסה ועמיתיו הראו מעבר לכל ספק שאפשר לצעוד בנתיב החדש ברגל מירושלים לתל אביב אולם לצרכי האספקה לירושלים השאלה החשובה הייתה: האם ניתן יהיה לעבור בדרך שהתגלתה גם במכוניות ?

ביום לאחר המסע הפרטי של מוסע ואנשיו בליל ה-29-30 במאי עברו בנתיב החדש שני ג'יפים צבאיים משני כיוונים שונים  בג'יפ אחד נסע עמוס חורב  ובגיפ השני חייל בשם "רעננה ".  וכאשר  נפגשו לבסוף הג'יפים, הבינו שיש דרך לעלות בירושלים שאינה חסומה בידי הירדנים.  אז ארגנו שבעה ג'יפים והתחילו להעביר מירושלים. הם נסעו במקביל. ימים אחדים לאחר מכן יצאה שיירה בת עשרה ג'יפים לדרך כשהיא עמוסה תותחים ופגזים השיירה יצאה בחסות החשכה אולם בשל תקלה שאירעה בדרך נאלצו הם לחזור על עקבותיהם במחצית הדרך . למחרת יצאה שיירה חדשה ואחרי קשיים ללא סוף בנסיעה דרך שאינה מתאימה כלל לכלי רכב הצליחה לבסוף להגיע לשער הגיא ומשם הייתה הדרך לירושלים בידי כוחותינו . הג'יפים המשיכו במסעם כל לילה בספקם לעיר הרעבה מזון ותחמושת .בצד הג'יפים עמלו כמה עשרות פרדות ואפילו גמלים. בנתיים הובהלו למקום טרקטורים ,מכונות יישור חוצבים וסוללים שבנו שם את דרך בורמה הלגיון הירדני ניסה כמה פעמים להפריע את העבודה על ידי הפגזות אולם לשווא פעם או פעמיים ניסו הערבים אפילו לכבוש את המקום אך ללא הצלחה .דרך בורמה הפכה לעובדה ולנתיב היחיד לירושלים .

לאחר מכן עבר מוסא לנגב שם נלחם בנגבה .הוא היה בין מקימי פלוגת "שועלי שמשון ".
 ובין המבצעים הרבים שבהם נטל חלק הייתה גם פעולת נחיתה בעורף המצרים.
האירוע החשוב ביותר שהיה  מעורב בו היה כיבוש חוליקאת וגם פעולת נחיתה בהתחלת מבצע יואב  הוא פיקד  על מחלקה שכבשה  את  משלט 123 בחוליקאת . הוא נתן שם  את הפקודה הסתער וטף כדור בלסת  בעת  שהיחידה הסתערה .

לאחר מכן היה בצוות הדיונים בין ישראל והירדנים והיה בין האנשים שקבעו את טוואי הגבול  עם ירדן בין חוסבאן לבית גוברין .

 

 

היום יש לו סוכנות נסיעות משגשגת  אבל הוא עסוק גם בכתיבת ובעריכת ספרים שמתארים את תולדות יחידתו במלחמת העצמאות . שני ספרים כאלה יצאו לאור בשנים האחרונות : ."חיל השדה "("הח"יש" ) במחוז תל אביב:אוסף סיפורי חברות וחברים ( הוצאת אירגון חברי "ההגנה " במחוז תל אביב ,2001)  ". ו"גדוד 54 גבעתי במלחמת העצמאות "  ( הוצאת גדוד ותיקי גדוד 54 , 2004) שבו נימצא תיאורו המפורט בגוף ראשון של המסע הראשון בדרך בורמה . כמו כן הוא המארגן והמנחה הקבוע של כנסי אנשי "ההגנה".  

 

 

 

 

"דרך בורמה " בספרות

סיפור גילוי דרך בורמה הפך למפורסם והופיעו עליו גרסאות שונות ומשונות וסותרות . אנשים שונים יחסו לעצמם את גילוי הדרך .הסיפור הפך גם למקור לגרסאות בדיוניות שונות :

 

 

 

המספר מנחם תלמי  שספרו הראשון נקרא "הנתיב החדש : דרך בורמה . (ספרית כיס לחייל העברי ,שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל , 1948  )  פורסם מיד לאחר הגילוי   ותיאר את גילוי הדרך (ואוייר בידי נחום גוטמן ).

שיירה בדרך בורמה.איור לספרו של מנחם תלמי "הבחורים לא הכזיבו".

 

תלמי שילב גירסה בדיונית של  סיפור הגילוי בספרו  לבני הנעורים "הבחורים לא הכזיבו " ( 1951 ,ובמהדורה מורחבת תחת השם "יחי האומץ"  ב-1970)  וגירסה שונה בספר "שיירות באש" ( 1957 ). 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

  שיירה בדרך בורמה .איור מאת אורה איתן ל"יחי האומץ , מאת מנחם תלמי . מהדורת 1970.

   

 

 

איורים  של נחום גוטמן לספרו של מנחם תלמי  "הנתיב החדש : דרך בורמה . (ספרית כיס לחייל העברי ,שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל , 1948 :  על דרך בורמה.

 

 

בכרך "מקראות ישראל לכיתה ד' שהופיע בהוצאת מסדה בשנת תשכ"ו פורסם סיפורו של יהודה סלוצקי "דרך חדשה לירושלים " ( שמן הסתם פורסם במקורו באחד מעיתוני הילדים ) . הסיפור שהוא עיבוד דמיוני של סיפורו האמיתי של מוסא תיאר כיצד מירושלים הנצורה יוצא הלוחם עוזי כדי למצוא מעבר למכוניות וג'יפים שדרכם יוכלו להגיע לעיר אנשים חדשים נשק ומזון ומים.  עוזי מחפש לבדו דרך חדשה ואלמוני ש"עריסתו היא בין צרעה ואשתאול" מוליך אותו בדרך חדשה כזאת לפני שנעלם "הבחור גבוה כאלון ,חסון שערות ראשו ארוכות וירודות על ערפו כאילו לא הסתפר על ימיו וזקן שחור עוטר את פניו ".

.."איש פלמ"ח הוא מאה אחוז" חושב לו עוזי'  "מוזר הדבר שאינני מכיר אותו הבא ואשאל אותו על הדרך ".
"מבין אתה טעיתי בדרך מירושלים .אולי תוכל להגיד לי איפה נמצא אני עכשיו ואיך אוכל להגיע לעברה השני של לטרון" .
והאלמוני מצטחק ואומר בנחת :
"בין צרעה ואשתעול תעמודנה רגליך.ואתה אל תירא ,אני אהיה לך לעיניים במקום הזה .וגם אל מחוז חפצך אביאך בשלום" .
האלמוני הולך ועוזי הולך אחריו ומהרהר : "איפה ראיתי את הבחור הזה? צעיר לימים איננו כנראה איש פלמ"ח ותיק הוא ,הרבה עבר בארץ לארכה ולרחבה מתהלך הוא בין ההרים האלה ,כאילו בין צרעה ואשתעול עמדה עריסתו ".
עלו שניהם במעלה הגבעה וכשהיגיעו לראשה ראה עוזי אור מנצנץ במרחק :
"לך עוזי אל האור "אמר האלמוני,  "שם תמצא את האנשים אשר אתה מבקש אלך בבואך לשאר תן אות ואמור "הפורצים יגיעו " ולא יעונה לך כל רע."
"ואתה כלום לא תבוא עימי "שאל עוזי
"לא"', ענה האלמוני " בין צרעה ואשתעול שם מנוחתי לשם אחזור."
לשווא החזיק האויב במבצר לטרון ולא הרפה ממנו .לשווא ניסה לנתק את ירושלים ולמנוע ממנה נשק מזון ומים .דרך חדשה נפתחה בהרים ירושלים נצלה.
וימים רבים חיפש עוזי את האיש הגובה החסון ארך השערות ושחור הזקן את האיש מצרעה ואשתעול אך לא מצא אותו..
( מתוך " דרך חדשה לירושלים" מאת יהודה סלוצקי  )
לקוראים שהתמצאו בתנ"ך היה ברור שהמדובר בשמשון הגיבור .
(למוסה לא היה זכור שהוא ועמיתיו נתקלו באיש מעין זה כאשר צעדו לראשונה בדרך בורמה כאשר שאלתי אותו על כך בילדותי … ) .

דרך בורמה בקומיקס

עוד גירסה של הסיפור הסיפור "דרך בורמה " שכתב וצייר מרדכי אלון בכרך ל"ז של "דבר לילדים" ב-1967 וסיפר את הסיפור על הלוחמים שגילו  במקרה את דרך בורמה לירושלים במלחמת העצמאות שבאמצעותה הצליחו כוחותינו להעביר אספקה לירושלים הנצורה. העורך אוריאל אופק הגדיר את הפרשה כ"אחת הפרשות המרתקות בקורות מלחמת העצמאות מבצע שהציל את ירושלים הנצורה". בהקדמה לסיפור שהופיעה ב"דבר לילדים כתב אלון :" זה מכבר ביקשתי להחיות בצורה מוחשית את פרשיות הגבורה שהביאו לעצמאותנו. את הסיפור על דרך בורמה שמעתי מפי אנשים שחיו את התקופה הזאת .אני מקווה שיהיה זה הסיפור הראשון בסדרה המוקדשת לקוראים הצעירים ". התקווה הזאת לא הוגשמה וזה היה הסיפור הראשון ואחרון מסוגו מפרי עטו של נבון .

הסיפור הופיע ב-14 חלקים בגליונות 37-51 של הכרך בין ה-23 למאי וה-29 באוגוסט. והעיתוי הזה לא היה מקרי כלל . תקופת הופעתו של הסיפור הלא ארוך חפפה כמעט במדויק מאורעות כבירים באותה התקופה את תקופת ההמתנה והחששות מפריסת הגייסות המצריים של נאצר ליד הגבול את מלחמת ששת הימים ואת השבועות מלאי ההתפעמות מהניצחון שלאחרי המלחמה.

מעניין שרק שבועיים לפני ראשית הופעת הסיפור, הופיע בגיליון יום העצמאות של השבועון מאמר מאת "הכתב הנודד" ( ככל הנראה אחד העורכים אפרים תלמי או אוריאל אופק ) בשם "על חומותייך ירושלים" שתיאר את תקופת מצור ירושלים במלחמת השחרור ואת סיפור גילוי דרך בורמה. להערכתי, העורכים החליטו מייד להפוך את הפרשה ממלחמת העצמאות,  שתוארה במאמר לסיפור מצויר  כאמצעי עידוד וחיזוק מורל  לקוראים  על רקע האירועים הביטחוניים הקשים. וכך בזמן שבשאר עמודי הגיליון תוארו בכל שבוע האירועים הקודרים של ריכוז צבאותיו של נאצר, סגירת מיצרי טיראן, ולאחר מכן אירועי מלחמת ששת הימים  והשבועות שלאחריה , בעמוד האחרון של כל גיליון באותה תקופה חזרו הקוראים לימי הגבורה של מלחמת העצמאות בשילוב שנראה בדיעבד כמתאים מאין כמוהו. זהו אחד מסיפורי הקומיקס המעטים המתרחשים על רקע מלחמת העצמאות וככל הנראה אחד הטובים בכולם.

הסיפור היחיד שמשתווה לו וגם עולה עליו הוא הסיפור של דב זיגלמן וגיורא רוטמן "יוסקה מאיור שעוסק גם הוא בגילוי דרך בורמה בידי גיבורי הסיפור.

 

 

 

 

 

אלמלא  אותה קבוצה קטנה של לוחמים עקשניים ואילמלא גילויה של דרך בורמה אין לדעת כיצד הייתה מסתיימת המערכה ומה היה עולה בגורלה של ירושלים . ייתכן מאוד שכולה הייתה נופלת בידי הירדנים עם תוצאות שלא ישוערו לגבי עתיד המלחמה והמזרח התיכון כולו .

.המשורר נתן אלתרמן סיכם את התחושות שליוו את פריצת "דרך בורמה " ופתיחת הדרך לירושלים בשיר הידוע הזה מ"הטורי השביעי " שלו :
 

דבר מבקיעי הדרך

מאת נתן אלתרמן

"עברנו את הדרך , והיא פתוחה "- הודיע הרץ נושא המגילה בטקס פתיחת הדרך לירושלים.

ההיגיון גזר :לשווא !
הפחד סח : נחתם דיננו !
חשבון המלחמות השב
ירק בבוז אל מול פנינו.
פלדה אנגלית ואש -ערבים
צווחו : אתכם נכריע ברך !"-
ולנו רק מנין רובים…
אבל עברנו את הדרך !

 

מגבול מזרח שטפה עמון
מגבול דרום עלתה מצרים.
צפון וים בקול- המון
סגרו את מעגל הציד
כסד נתנו רגלינו ,אל,
עלי גחון זחלנו הרה,
ועל גבנו אח נופל …
אבל עברנו את הדרך .
עורב ועיט על גבהים
ראה ראו לדת ממלכת
עת הגדודים העבריים
טרפו ולא עמדו מלכת .
כבתום עמל חריש עמוק
נמים הם תחת תל ופרח.
לא ישיגם קול שיר ושחוק
שכן עברו הם את הדרך.
לך, העם הקם וחי
נישאו הם לא הלל וכתר
לך העם הם נתנו שי
את ארבעים הקילומטר…
את ארבעים הפרסאות
העקובות מקרב- ופרך
האפורות ומסולעות ..
ומעתה פתוחה הדרך..
( נתן אלתרמן הטור השביעי ,דבר 10.12.1948)
( השיר מובא כאן ברשותו האדיבה של היוצר והזמר נתן סלור ,נכדו של נתן אלתרמן ).

  

משה אשד.

 

קישורים רלבנטיים על דרך בורמה

עוז על מוסה אשד

בחזרה לדרך בורמה

פורץ דרך בורמה

פגישה עיוורת עם מוסה אשד

פורץ דרך לבירה

עוד על דרך בורמה

דרך בורמה בויקיפדיה

הם כולם גילו את דרך בורמה

דרך בורמה :דרך ג'יפים מקום המדינה

 הספר "דרך בורמה : המערכה על הדרך לירושלים בתש"ח" מאת אריה יצחקי

 

ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות

הקרב על ירושלים

המאבק על הדרך לירושלים

מני בדיחי :מהו סיפורה של דרך בורמה?

  
פורצים את דרך בורמה מחדש
מורשת קרב בדרך בורמה 

האתר של חטיבת גבעתי

 ראו גם

.מנחם תלמי :האיש שכתב על דרך בורמה

סיפורי קומיקס מלחמתיים

 

שיירה בדרך בורמה .ציור מאת נחום גוטמן לספר של מנחם תלמי "הנתיב החדש -דרך בורמה".

 

 

"אווילים שמתחרים מי יהיה קיצוני יותר "

הפילוסוף הצרפתי החשוב אלן פינקלקראוט המנהל היום מערכה דון קישוטית כנגד האנטישמיות האינטלקטואלית הגוברת בצרפת ביקר לאחרונה בישראל וראיון מקיף איתו מתפרסם בגיליון "7 ימים " של ידיעות .

ושם בין דברים מעניינים רבים מאוד  על התגברות המשטמה והאנטישמיות בצרפת וההידרדרות הכללית והמואצת  של התרבות והאינטלקטואליות בצרפת נמצא הקטע זה  :

המראיין : האם חשבת אי פעם לעזוב את צרפת ,אולי לטובת אחת מהאוניברסיטאות בארצות הברית ?

פינקלקראוט : הקמפוסים האמריקנים דוחים אותי. אני אוהב את ארצות הברית אבל לא את הקמפוסים שלה. יש אצלם סוג של קיצוניות מנותקת מן המציאות .לפחות בצרפת הקיצוניות מחוברת לרחוב . ( אבל ) שם ( בארה"ב ) זה כל כך מטופש.סוג של הערת שוליים בתוך בועה. אווילים שמתחרים מי יהיה קיצוני יותר. אני לא אוכל לחיות שם.

כל מי שקרא את כתביהם של כמה וכמה מאבירי האינטלקטואליות "פוסט מודרניסטית " האמריקנית אנשים כמו ג'ודית בטלר ואחרים יאלץ להסכים עם אבחנתו של פינקלקראוט.

איך ליצור ( ולהרוס ) גיבורה לאומית: על חנה סנש

חנה סנש.

כמה מהקוראים שמעו את השם "חנה סנש" ? מן הסתם רבים. הם יודעים שהיא הייתה צנחנית שמתה בגבורה בשטח כיבוש נאצי בהונגריה במלחמת העולם השניה בשליחות הישוב .
כמה מהם שמעו את השמות אנצו סירני ? או חביבה רייק? אני מנחש שהרבה פחות.
וכמה מהם יודעים מיהם פרץ גולדשטיין ? אבא ברדיצ'ב ? צבי בן יעקב ? או רפאל רייס?
אני מנחש שמעטים מאוד מהקוראים שמעו שמות אלה .
כל אלה הם בדיוק כמו חנה סנש צנחנים של הישוב שנפלו בעת ביצוע שליחות הצלה בשירות הישוב במלחמת העולם השניה באירופה הנאצית .אבל מעטים מאוד שמעו עליהם היום בניגוד לחנה סנש שהיא סוג של גיבורת תרבות ישראלית .

קבוצה של צנחני הישוב לפני השליחות לאירופה בינהם יושבת חביבה רייק.

אך לאחרונה הם חוזרים לתודעה בצורות שונות. לאחרונה התקיימה עצרת מיוחדת לזכר 60 שנה לנפילתן של חנה סנש וחביבה רייק , בזמן האחרון התפרסם ספר חדש על חייה של חביבה רייק ,ומהדורה חדשה של ספר של רות בונדי על אנצו סרני. "השליח " חנה סנש גם חזרה שוב לתודעה בצורה לא נעימה כלל בגלל רצון יורשיה למכור את מסמכיה למוסד בחו"ל .

ולאחרונה פורסם גם ספרה של החוקרת יהודית תידור באומל "גיבורים למופת : צנחני הישוב במלחמת העולם השניה והזיכרון הקולקטיבי הישראלי "ספר שזכה לאחרונה בפרס הכט שבו  מתעדת  באומל את תהליך בנייתה ופירוקה של ה"תדמית התקשורתית" של צנחני הישוב ובראשם של חנה סנש כגיבורת על לאומית וכמיתוס של גבורה וחיים נצחיים.
לספר זה יש עניין מוסף מיוחד דווקא בימים נשלטי תקשורת אלה כאשר התקשורת בימינו עמלה מידי יום ביומו ליצור דמויות חדשות שהקהל יעריץ , מאיה בוסקילה אנשי פרוייקט ואי ואחרים ולרוב רק לטווח קצר ביותר . אבל כיום כאשר כל אחד יכול להיות "מפורסם לשישים שניות " כאימרתו המפורסמת של אנדי וורהול השיכחה היא גם מהירה הרבה יותר . קשה מאוד ליצור דמויות נערצות לטווח ארוך יותר של נניח כמה שנים ,אנשים כמו יעל בר זוהר ואולי גם יהודה לוי אנשים שהם נדירים באופן יחסי בעולם הבידור העכשויי עם טווח החיים הארוך יחסית שלהם .
בעבר התקשורת לעומת זאת יצרה דמויות שהפכו לגיבורים נערצים למשך עשרות שנים ואז עמלה כדי להרוס אותן והדוגמה אולי הטובה מכל היא דמותה של הצנחנית חנה סנש שאת פרשת הפיכתה לגיבורת על לאומית ואחר כך פירוקה לעוד מיתוס שבור מתעדת באומל בספרה .

חנה סנש. ציור מודרני מאת פול אוסמן.

סיפורם של חנה סנש וחבריה הצנחנים שהמפורסמים שבהם היו חביבה ריק ואנצו סירני הוא ידוע היטב : הם נשלחו בזמן מלחמת העולם השניה למדינות שונות על מנת להציל יהודים וחילי בעלות הברית. כולם נכשלו למעשה במשימתם ושישה מהם הוצאו להורג. לעתיד יתווכחו ההיסטוריונים אם הייתה איזו משמעות מעשית לשליחותם או שנועדו רק להראות לעולם שהתנועה הציונית ניסתה לעשות משהו למען יהודי אירופה בזמן המלחמה.

באומל בודקת בספרה את תהליך ההנצחה של המתים האלה וקובעת כי ניתן לקבוע את פירסומם לאחר מותם במעין פירמידה שבראשה עומדת מעל ומעבר לכולם חנה סנש שהפכה לגיבורה ולקדושה לאומית הרבה מתחתיה מבחינת הפירסום והחשיבות שיוחסה בדיאבד למשימתם עומדים חביבה רייק ואנצו סירני ( שהיה בחייו אדם ידוע מאוד בישוב בניגוד לסנש ולרייק ) והרבה מתחת לשני אלה עומדים ארבעת ההרוגים האחרים שזכרם נשמר למעשה רק בידי קבוצה מצומצמת של בני משפחתם ומקורבים.

ואכן פרסומה של סנש לאחר מותה הוא מדהים .שני שירים שכתבה "אלי אלי" ואשרי הגפרור " הפכו למעין הימנונים לא רשמיים המוכרים לכל .כל שאר הנופלים מעולם לא קיבלו אף שבריר מתשומת הלב שקיבלה חנה סנש הצנחנית בת העשרים ושלוש במותה הפכה לסטנדרט שעל פיו נמדדו כל שאר הצנחנים .היא זכתה לכינוי "ז'אן דארק הלאומית "היא היגיעה למעמד שאליו לא היגיעה אולי אף אישה מתה אחרת בתולדות התנועה הציונית .
מדוע דווקא היא ?
היו לכך כמה סיבות . היא השאירה אחריה עיזבון ספרותי מרשים יחסית ברמתו והוא החדיר את דמותה לתודעתה ציבור . שניים משיריה שהולחנו ונכנסו לרפרטואר המושר הקבוע של הווי תנועות הנוער בארץ וזה בהחלט עזר לשימור דמותה ו"פולחנה". . סיבה נוספת הייתה הדרך שבה מתה :העובדה שתהליך מותה תועד היטב, העובדה שהיא הייתה היחידה מכל הצנחנים שהובאה לפני שופט ונשאה נאום אמיץ בבית המשפט שנגזר עליה גזר דין מוות ושהיא סירבה לבקש חנינה מההונגרים ובכך להציל את חייה . עובדות אלו שנודעו כבר מספר שבועות לאחר מותה תרמו להעלאת קרנה ובלשון ימינו הפכו אותה ל"תקשורתית ודרמתית " יותר .

ועוד סיבה הייתה סיפור חייה:  היא הייתה בת למשפחה אמידה . אביה היה סופר ידוע  בלה סנש שהתפרסם  גם בעברית הודות לספר הילדים שלו "צ'יבי " ( 1920)  על ילד כדורגלן  עני ומאבקו בבני כיתתו העשירים המחרימים אותו  ,ספר שתורגם בידי ידיד המשפחה הסופר אביגדור המאירי. אך למרות המעמד של המשפחה בהונגריה היא  היגיעה לארץ ישראל ממניעים חלוציים ציוניים.

חנה סנש .

 העובדה שהיא הייתה בחורה נאה ( הרבה יותר נאה מחביבה רייק אם לשפוט על פי התמונות ) שזה דבר שלעולם אינו מזיק , וגם העובדה שלא היו ידועים קשרים שלה עם בני המין השני דבר ששם דגש על תומתה כמו ז'אן דארק . אמנם בדיאבד נודע שהיו בחורים שחיזרו אחריה כמו יוסף וויס לעתיד חוקר קבלה ידוע וכי היא עצמה כנראה התעניינה במי שכתב לעתיד מחזה על חייה אהרון מגד.

 אך לאורך השנים נוצר עבורה דימוי של בתולה טהורה ויפהפיה שהקריבה הכל למען בני עמה דימוי שככל הנראה היה קשה הרבה יותר ליצור לשאר הנופלים. לדימוי זה היה עוצמה רגשית עצומה גם מאחר שאימה של סנש ואחיה היגיעו לארץ ותרמו לחיזוק ההילה והמיתוס שסביבה כ"שומרי הגחלת ".
ייתכן שסיבה נוספת לפירסומה היה שהכותבים הידועים והלוהטים ביותר עליה היכירו אותה אישית . אביגדור המאירי שכתב עליה מחזה היכיר אותה מינקותה כידידו הטוב של אביה ובכתיבתו אחרי מותה היציג אותה כקדושה, הסופר אהרון מגד שכתב עליה מחזה מפורסם היכיר אותה בקיבוץ שבו גרה וגם הסופר עודד בצר שכתב עליה ספר ילדים מפורסם היכיר אותה אישית .

חנה סנש מתכתבת עם יוסף וייס

מפליג חלום - מכתבי אהבה לחנה סנש / יוסף וייס, מוקי צור

אחד הספרים המעניינים ביותר שהופיעו על חיי חנה סנש הוא " מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש " של יוסף וייס ( הקיבוץ המאוחד , 1996) . זהו קובץ מכתבים שאותם שלח לחנה יוסף וייס שהיה סטודנט למדעי היהדות ובעיקר קבלה אצל גרשון שלום , שהיכיר את חנה מהונגריה והמשיך להתכתב איתה בארץ . הוא שלח לה מכתבים הגותיים יפים מאוד ושירים ונראה שהתאהב בה, אך כשהדבר התברר לה היא דחתה אותו והעדיפה לשמור על קשר "של ידידים טובים ". נראה שהייתה זאת מכה קשה עבור וייס אך מהמכתבים ומכתבים שונים ביומנו נראה שהוא המשיך להעריץ אותה כמודל של אקטיביזם ופעילות ההפך הגמור ממנו . לדעתו חנה סנש אינה רק פועלת ,היא יוצרת .היא אינה יוצרת מתוך קשר לאנשים הקרובים לה. היא אינה מגלמת את הקשרים "אני-אתה". אין היא חיה בזיקה אל אנשים ודחייתה את אהבתו אינה מקרית. היא קשורה לאידיאה לערכים שבהם היא מאמינה .וכיוון שהיא נתונה לאידיאה ,אין היא זקוקה להסתופף מסביב לאישיות ולעולם לא יהיה לה "רבי".
זאת בניגוד לוייס עצמו שחיפש תמיד גיבורים תרבותיים כמו הרב נחמן מברסלב וראה את עצמו כאקססיטנציאליסט מיואש בניגוד לחנה האידיאליסטית. לימים וייס הפך לחוקר חשוב ביותר של חסידות ברסלב, אך הסתכסך עם מורו הנערץ פרופסור גרשון שלום שסירב לקבל את עבודת הדוקטוראט שלו . הוא התאבד  באנגליה ב-1969 .המקרה נחשב לאחד האירועים הטראגיים של תולדות חקר המיסטיקה בישראל.  


כתוצאה מכל הסיבות האלה ונוספות חנה סנש הפכה לגיבורה לאומית . על חייה נכתבו עד כה לא פחות מ-12 מחזות ( חלק מהם עבור תחרות שהכריז תיאטרון הבימה בנושא בשנות החמישים ושבה זכה מחזה של אהרון מגד למרות מחאות על תפירת הזוכה מראש ). הסופר עודד בצר חיבר על חייה ספר ילדים מצליח מאוד בשם "הצנחנית שלא שבה " שזכה עד היום ל-23 מהדורות שהיה למעשה רומן ביוגרפי על חייה שעוד חיזק את דימויה . ובאנגלית אף הופיעו על חייה הרבה יותר ספרים מבעברית לפחות תשעה כאלה.

הבמאי מנחם גולן הפיק על חייה סרט גדול בשנות השמונים לאחר מאמצים של שנים רבות גם כתוצאה מסירובים של בני המשפחה של סנש לתת לו להפיק את הסרט ללא עמידה מדויקת בדרישותיהם שכללו תסריטאי בינלאומי מפורסם ( מנחם גולן העדיף תחילה להסתפק דווקא בסופר הילדים אוריאל אופק שבדיעבד נראה כבחירה טובה ) . וגולן לא היה היחיד שרצה להפיק סרט על הצנחנית הגיבורה היו פניות לכך גם מצד מפיקים צרפתיים ומפיק יהודי שחי בגרמניה. .

עוד סרט על חייה של חנה סנש.

 
אולם עד כה  איש מעולם לא העלה על דעתו להפיק סרט על חיי אנצו סירני הציבעוניים לא פחות ואף יותר מסנש או על חביבה רייק שלא לדבר על שאר הצנחנים. על סירני נכתב מחזה אחד שלא הוצג בידי אנדה פינקרפלד וביוגרפיה אחת של רות בונדי ולאחרונה ביוגרפיה לבני הנוער ועל רייק נכתב מחזה שלא הוצג של נתן שחם וביוגרפיה.לחביבה רייק למשל שהייתה נשואה בעבר והתגרשה ושניהלה כמה וכמה רומאנים בימי חייה  ( דבר שבשלב מסוים השתדלו להסתירו מחשש שזה יפגע בתדמיתה) יצרו תדמית של אם שיוצאת להגן על ילדיה בגולה.אבל ככל הנראה זאת הייתה תדמית אפקטיבית הרבה פחות.
אבל כשם שהתקשורת מחזקת היא גם יכולה להרוס . בשנות ה90 הוקרן בטלוויזיה דרמה של מוטי לרנר על משפט קסטנר מנהיג יהודי בהונגריה ששיתף פעולה עם הנאצים והואשם בקשר למותה של סנש.מטרתה של הדרמה של לרנר הייתה ל"זכות " את קסטנר בעיני הציבור.וייתכן שהמחזאי לרנר החליט שעל מנת לעשות זאת בצורה אפקטיבית יותר יהיה עליו לפגוע בתדמיתה של חנה סנש שנראתה תמיד כניגוד מוחלט לבן ארצה קסטנר.  

באחד הקטעים בדרמה  הואשמה סנש בידי קסטנר בעת המשפט בהסגרת עמיתיה תחת עינויים דבר שמעולם לא התרחש במציאות. קטע זה ששודר שוב ושוב בפרומואים לסדרה עורר סערה ואחיה של סנש הגיש פנה לבית המשפט כנגד שידור הקטע והוא נמחק לבסוף אם כי בג"ץ קבע שזכותו של התסריטאי היה להכניסו.

 לרנר טען מאז בעקשנות שלא המציא את הקטע מדמיונו וכי ניתן למצוא לטענה זאת סימוכין בעדויות של התקופה אולם טענה זאת נראית בדיעבד כלא נכונה. תיק החקירה של חנה סנש שהתגלה בהונגריה מראה שלמרות שעונתה וגססה שעות ארוכות  לא גילתה  דבר.
בכל אופן אין ספק שהמחזה של לרנר השתלב היטב באווירה של ניתוץ המיתוסים של התקופה, לרנר חש צורך לרומם את דמותו המנואצת בעבר של קסטנר שנחשב למשתף פעולה עם הנאצים על ידי השפלתה של חנה סנ הגיבורה הלאומית   המטרה ברורה : על מנת להשחיר את דמותה של סנש  ומה שהיא מיצגת ולחזק  כך עוד יותר את דמותו  ותדמיתו של קסטנר המושמץ . זה שלא הייתה שום עדות על כך לא שינה למחזאי ולאכלום .

כל הנושא עורר ויכוח  ער בתקשורת שהדיו לא שכחו עד היום. גיורא סנש אחיה של חנה נפטר זמן לא רב לאחר המשפט ובני משפחתו טענו שהפרשה קיצרה את חייו.

מה בין חנה סנש לשרה אהרונסון ?

שרה אהרונסון ממנהיגי אירגון ני"לי. הסיבה להתקפה על חנה סנש?

מה הייתה הסיבה להתקפה הארסית של   המחזאי מוטי לרנר על חנה סנש והצגתה כמי שנשברה בעינויים למרות המחסור בעדות הסטורית על כך ?
 מעבר לרצון להאדיר בדיעבד את קסטנר המושמץ על חשבונה של חנה סנש נראה שיש כאן גם סיבה אישית משפחתית.

מוטי לרנר הוא נכד  של ציפורה לרנר שהייתה אחת המתנגדות לקבוצת המרגלים "נילי" שפעלה בשירות הבריטים כנגד התורכים בזמן סוף השלטון התורכי בארץ ישראל . כאשר נלכדה אשת ניל"י שרה אהרונסון אחותו של מנהיג הקבוצה, אהרון אהרונסון , היא קיללה בכתב נשים שונות שהיכירה ששיתפו פעולה עם התורכים  וחשדה שהן בגדו בה ,אחת מהן הייתה ציפורה לרנר. לאחר מכן התאבדה לפני שהתורכים יספיקו לענות אותה ולהוציא ממנה את סודותיה.
מוטי לרנר אישר  בשיחות עם העיתונאי דן מרגלית ובעיתון "על המשמר " כי יש קשר בין רצונו לטהר את שמה של סבתו –נשוא קללתה של שרה אהרונסון ( שהפכה לסוג של גיבורה לאומית בדומה לחנה סנש) לבין הסנגוריה שלו על קסטנר .כעבור כמה שנים הוא הכחיש את ההצהרה הזאת ושאהדתו לקסטנר  ניזנה מתחושתו של נכד שסבתו הואשמה שוב ושוב בהתנכרות ועויינות ואף בגידה בגיבורה לאומית כמו שרה אהרונסון שעונתה בידי אוייב אכזר .אולם נראה שיש לקחת ברצינות דווקא את הצהרתו הראשונה בעניין, וזה מסביר את הצורך  הפסיכולוגי שלו להציג את חנה סנש המקבילה של שרה אהרונסון  כמי שנשברה ובגדה תחת עינויים למרות שאין לכך כל עדות ועל ידי כך ל"זכות " רטרואקטיבית את קסטנר ובאופן אליגורי לפחות  את ציפורה לרנר.   
 

ספרה של באומל נותן סקירה מפורטת ומעניינת מאוד של כל האספקטים של הנושא ומן הראוי שילמד בטקסט יסוד בכל קורס תקשורת על כיצד יכולה התיקשורת המונים לקחת אדם להפכו לגיבור לאומי ואחר כך לנתץ אותו.

 

נספח :רשימת יצירות  של ועל חנה סנש

 חנה סנש : יומנים .שירים .עדויות . בעריכת משה ברסלבסקי . מהדורה ראשונה 1946.  מהד’ חמש-עשרה, מתוקנת ומורחבת הקיבוץ המאוחד  2003

חנה סנש    אלי, שלא יגמר לעולם :   שירים ופרקי יומן /    ערך עוזי שביט  תל אביב :   הקיבוץ המאוחד,   2005.

1. יצחק שדה ." דרכה של חנה סנש " בתוך קובץ המחזות "לוחמים" 1952

2. אהרון מגד " הסנה הבוער " .1954 . מחזה זיכרון לחנה סנש
3. חנה מאת אליעזר ברות מערכה אחת מתוך מחזה " מבפנים " חבו' יט 1957


.
4.אהרון מגד "חנה סנש : הוצג בתיאטרון הבימה ב-1958 ויצא בדפוס בכמה מהדורות שונות עם טקסט שונה .
5 אביגדור המאירי "אשרי הגפרור : חזון הגבורה והתהילה של חנה סנש " מחזה בשבע התגלויות .ניב , 1958 .
6. מחזה מאת נחמה הנדל שהוגש לתיאטרון הבימה שלא הוצג .
7-9 עוד שלושה מחזות בנושא חנה סנש שהוצאו לתיאטרון הבימה ב-1957 ונדחו ביחד עם המחזות של ברות, המאירי והנדל
10. שמעון לוי "קול קרא והלכתי ". מחזה שלא הוצג . 1972. .
11. ישראל אלירז "כנפים : סצינריו לבלט וחמישה שחקנים ולהקת רקדנים . הועלה ב-1979 בתיאטרון חיפה.
12. דודו מלמד "רק הכוכבים היו קרובים כל כך " הוצג בפסטיבל עכו תשמ"ח . ומעלה את השאלה מדוע חנה נהפכה למיתוס .
13. מוטי לרנר " משפט קסטנר ".מיני סדרה טלויזיונית . מבצע הרס של המיתוס .
ספרים :
סיפור קצר

"מות גבורה" סיפור קצר על ימיה האחרונים של חנה סנש בספר "בעוז רוחם " מאת מנחם תלמי הוצאת עמיחי,1956. ( הספר הנ"ל זכה בפרס למדן).

הצנחנית שלא שבה מאת עודד בצר. 1968 . רומן ביוגרפי לנוער .

גלילה רון פדר עמית הצנחנית הנועזת   ( הוצאת מודן ,2005)  ספר מספר 30 בסדרת הילדים "מנהרת הזמן " של סיפורים על מסעות בזמן לתקופות שונות בתולדות המדינה והישוב והפעם הגיבורים נפגשים בחנה בעת ביצוע משימתה .

 

רוח גדולה באה ." מאת יואל פלגי . 1946 . ספר שלעדות מחברו הוא חצי בדיוני. 

חנה סנש :   59 שנים להוצאתה להורג :   60 שנה לשליחות הצנחנים במלחה"ע השניה  עורך – מוטי רוזנבלום] /    [ח"מ] :   מ.ל. אחידוב,   [2003]

 

וייס, יוסף גיאורג, וייס .    מפליג חלום :   מכתבי אהבה לחנה סנש /    תל-אביב:   הקיבוץ המאוחד,   1996.
 

 

 

 

 

רקפת דיין     בין חנה לסנטה יוהנה :   חנה סנש: בין הדמות לבין הדימוי /    חיפה :   ר. דיין,   2007.
 נורית גוברין, אהרן מגד: חסד החיים :   דיוקנו של בן ארץ כסופר עברי, מתווה לביוגרפיה (תר"ף-תש"י/ 1920-1950) /    ירושלים :   כרמל,   תשע"ב 2011.

פרק מהספר :"האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש ואהרון מגד " מגזין "יקום תרבות "

  רותי בת צבי  גליק    חוויית ההגירה ועיצוב הזהות מחדש בכתיבתה האישית של חנה סנש… /  דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן   רמת-גן :   [חש"מ],   תשס"ו.

רותי  גליק   אסורה בארץ חדשה :   סיפורה של המהגרת חנה סנש /    חיפה :   פרדס,    2013.
  //

 

תקציר:אסורה בארץ חדשה חושף את סיפור ההגירה של חנה סנש (1921–1944) בעזרת יומנה המלא ומאות מכתביה שלא פורסמו עד כה בעברית ותורגמו מהונגרית לצורך המחקר וכתיבת ספר זה.
כתביה של סנש קוצרו, שוכתבו וצונזרו במשך עשרות שנים. הם חיזקו את מיתוס הגיבורה הלאומית, הסמל המובהק של מבצע הצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה.

אסורה בארץ חדשה עוסק בחוויותיה של סנש כמהגרת (מספטמבר 1939 עד ינואר 1944) ובניסיונותיה לעצב מחדש את זהותה הלאומית, המעמדית והמגדרית, ולהפוך מבורגנית הונגרייה לעברייה סוציאליסטית.
סנש שאפה ללמוד מקצוע ולהפוך לחלוצה חקלאית, אך נאלצה לעבוד רוב הזמן במטבח ובמכבסה. הפער בין שאיפותיה לבין מציאות חייה בארץ, הוליד אכזבות ותסכולים, ניכור ומשברים נפשיים. השליחות באירופה קסמה לה גם כיוון שהעניקה משמעות חדשה למסע הגירה שנקלע למבוי סתום.
הספר מגלה עד כמה הייתה חנה סנש רחוקה מהדימוי של העברייה החדשה, סמל השוויון בין המינים.

סרט.

מלחמתה של חנה ביים מנחם גולן
באנגלית הופיעו
In Kindling Flame: The Story of Hannah Senesh, 1921-1944 by
Linda Atkinson

 
 

 יצירות על אנצו סירני  

1."השליח : חייו ומותו של אנצו סירנימאת רות בונדי .1973. ביוגרפיה.

2. "אושרו של אדם " מאת אנדה אמיר פינקרפלד , תשל"ח . מחזה .
3. "שליחות של אהבה " מאת פועה הרשלג . רומן ביוגרפי  לנוער . 2000

 יצירות על חביבה רייק

1. "בלי מזוודות " מחזה גנוז מאת נתן שחם ( 1955)
2. מחזה שהוצג בצה"ל בסוף שנות השישים שהתפרסם מאחר ששם אחת השחקניות בו הייתה חביבה רייק..
3. כאם חשה להציל בעריכת דניאל בן נחום תשכ"ה
4. בלי למצוא ובלי להכנע : חייה ושליחותה של חביבה רייק .מאת אלי שדמי . תשל"ה
5. חביבה מאת תהילה וזאב עופר. הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 חנה סנש ,לוחמת.

קישורים רלבנטיים על חנה סנש וחבריה

הספר "גיבורים למופת"

צנחני הישוב

עוד על הצנחנים

אורי קציר על הצנחנים

חנה סנש
חנה סנש בויקיפדיה

חנה סנש =הגפרור שאינו כבה -תערוכה

חנה סנש אשת חיל

מידע על חנה סנש
פרטים על חנה

שאלות ותשובות על חנה סנש

חנה סנש במחלקה ראשונה  

גילויים חדשים על מותה של חנה סנש
תיק החקירה של חנה סנש

העמותה להנצחת חנה סנש

בית חנה סנש

אבנר שץ על חנה סנש

אבנר שץ ממשיך

פסק הדין במשפט חנה סנש

משפט קסטנר וחנה סנש

הויכוח על הסרט "משפט קסטנר "

תגובת בני משפחתה של חנה סנש

משפט הדיבה על חנה סנש

בג"ץ חנה סנש וקסטנר

יעקב אחימאיר על גילוי תיק המשפט של חנה סנש

תגובה של מוטי לרנר

מוטי לרנר המחזאי שהשמיץ את חנה סנש

עוד על מוטי לרנר

על הסרט "חנה סנש " באנגלית
הסרט "חנה סנש " באמזון

חנה סנש ברשת באנגלית

רשימת ספרים על חנה סנש באמזון

ביוגרפיה של חנה סנש באנגלית

קטעים מיומנה באנגלית

אנצו סרני
עוד על סרני 
"השליח " מאת רות בונדי

הסופר אהרון מגד וחנה סנש

האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד?

חנה סנש לוחמת.

ויכוח על ספרות ילדים

סופרת הילדים והעורכת נירה הראל ( מחברת של עשרות ספרי ילדים קלאסיים מסוגם ,העורכת "של סדרת "דן חסכן " של ספרי ילדים קלאסיים בהוצאת "עם עובד" , העורכת של המגזין לילדים "פילון ",  העורכת של אתר "דף-דף" המצויין לספרות ילדים   , וגם.. אימו של המראיין אסף הראל  וגם שכנה שלי ) ואנוכי מנהלים בימים אלה דיון /ויכוח  בפורום ספרנים על הנושא האם כדאי לקרוא רק "ספרים טובים " כפי שחושבת נירה או  שעדיף לקרוא כמה שיותר מכל סוג כפי שאני חושב.

הקוראים  מוזמנים להציץ וגם להשתתף :

לא חשוב מה שקוראים העיקר שקוראים  

סיכום הדיון

ממשיכיו של ז'ול ורן

ז'ול ורן "נביא העת החדשה "

הופיע בגרסה שונה ב"הארץ"

במארס 2005 הוזמנתי להרצות בכנס מיוחד בשדה בוקר בנגב שהוקדש להרצאות על ז'ול וורן לרגל 100 שנים למותו . זה היה אחד הכנסים המרשימים ביותר שהישתתפתי בהם עם הרצאות מרתקות של אנשים כמו פרופסור צבי הראל בעל האתר המספר אחד ברשת על ז'ול וורן ,המתרגם דוקטור  עימנואל לוטם ורבים אחרים ומעניינים .
והנה נוסח  ההרצאה שלי שם :

 

ז'ול ורן הוא הסופר הצרפתי המתורגם ביותר אי פעם לשפה העברית ואולי גם הסופר הזר המתורגם ביותר בכלל. . מחקרים של אונסקו הראו שהוא הסופר הצרפתי המתורגם ביותר אי פעם בעולם כולו והסופר השני המתורגם ביותר אחרי אגתה כריסטי ( אם נתעלם כמובן מתרגומי ספרים כמו התנ"ך והקוראן ) .
בישראל הייתה לורן השפעה עצומה. הרוב המוחלט של ספריו תורגמו לאורך השנים ולרוב יותר מכמה פעמים ( רק כעשרה  מספריו המרובים לא תורגמו מעולם לעברית ) . וגם בשנים האחרונות יש מסע תרגום נמרץ של ספריו הידועים והפחות ידועים בשוק ספרי הנוער המצטמק והולך. אם כי אין זה ברור כלל אם בני הנוער עדיין קוראים ספרים אלה. .

דפדוף בכתבי העת לילדים כמו "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו"מראה שלא הייתה חולפת שנה במהלך עשורי שנות החמישים והשישים בלי שתופיע כתבה גדולה עם שפע של תמונות שעסקה בחייו ובאספקטים שונים של יצירתו ומורשתו של ורן ". המגזינים עסקו בו יותר מכל סופר זר אחר , וזה כולל גם את הגדולים ביותר כמו שקספיר וטולסטוי . וזאת מאחר שהוא עם רעיונותיו העתידניים שהתגשמו נראה כמעין שווה ערך צרפתי של חוזה המדינה הרצל שלא לחינם זכה לכינוי "ז'ול וורן היהודי " אולי לא לשמחתו של הרצל אבל גם הוא כמו כולם קרא בילדותו את"נביא העת החדשה".

אין ספק שלז'ול ורן הייתה השפעה עצומה לאורך השנים אולם נשאלת השאלה האם עדיין הוא ממשיך להשפיע גם היום ? האם ילדים עדיין קוראים אותו כיום בשקיקה כמו בעבר ומקבלים ממנו השראה כמו חוקרים ומגלים רבים כל כך בעבר ?
התשובה, דומה היא שלילית. רוב הקוראים היום של ורן הם אנשים מבוגרים , ורן שוב אינו מדבר לילדים ,הספרים המקוריים של ז'ול ורן נראים היום כיבשים ומשעממים למדי וכמיושנים באופן כללי . ספרי הרי פוטר עם מעשי הכשפים והפנטסיות שלו נראים כעדכניים הרבה יותר. ובכלל ילדים היום ממעטים לקרוא ספרי מדע בדיוני ומעדיפים לקרוא סיפורי פנטסיה דבר שיש לו השלכות שאין להגזים בחשיבותם על דרך מחשבתם בעתיד.
 גם חייו של וורן נראים יבשים ומשעממים, במיוחד אם נשווה אותם לאלה של ממשיכו סופר המדע הבדיוני הבריטי המפורסם ה. ג. וולס ( מחבר ספרים כמו "מכונת הזמן " ו"מלחמת העולמות " שכעת הוסרט בידי סטיבן שפילברג) שהפך במרוצת חייו לדמות עולמית משפיעה בשנות העשרים והשלושים, נפגש עם גדולי עולם והיה אחד ממייסדי הקבוצה הפביאנית שיצרה את מפלגת הלייבור השולטת כיום בבריטניה וכתוצאה ניתן לראות בטוני בלייר את ממשיכו היום של ה.ג. וולס ורעיונותיו.
ז'ול ורן לשם השוואה הסתפק בפעילות פוליטית רק כחבר במועצת העיר אמיאן ששם התבלט במיוחד בהתנגדותו  הנחרצת לאופניים .
ז'ול ורן נראה היום יותר ויותר בעיני רבים כדמות שחלף זמנה.

הטרנספורמציה של ז'ול ורן

אבל בשנים האחרונות חלה לפתע טרנספורמציה בתדמיתו של ורן ובתדמית גיבוריו . ושינוי זה משתלב במסגרת מעין גל כללי של נוסטלגיה לתקופה הויקטוריאנית שבה חי והמתבטא בספרות המדע הבדיוני בזרם ספרותי מיוחד המכונה STEAMPUNK שמתאר תקופה הויקטוריאנית חלופית שמלאה בהמצאות טכנולוגיות שבמציאות שלנו רק חלמו עליהם אז ושהושגו רק שנים מאוחר יותר.
יש כאן סוג של נוסטלגיה לעבר שלא התקיים באמת או יותר נכון לחלומות ולדמיונות של אותו עבר שבסיפורים אלו מוצגים כמי שהוגשמו ובסיפורי זרם זה ורן וגיבוריו הפכו לדמויות מרכזיות .

החל משנות השישים של המאה הקודמת נוצרה תופעה שבה הדמויות המפורסמות ביותר שיצר ורן כמו קפטין נמו , פיליאס פוג גיבור "מסביב לעולם בשמונים יום "הנוסעים למעמקי האדמה , והמדען המגלומאני "רובור הכובש" משמשים כבסיס ליצירות חדשות של סופרי מד"ב וקומיקס מודרניים דוגמאות לכך הם הסופר  פיליפ חוזה פארמר שכתב באחד מספריו גרסה חלופית של הספר "מסביב לעולם בשמונים יום " שבה הראה לשביעות רצונו שהסיפורים הפשוטים לכאורה של ורן יש בהם הרבה יותר ממה שנראה לעיין , בגרסתו של פארמר ורן מתאר בהם בצורה מוסווה מלחמה קוסמית בין שני גזעים חיזריים ונציגיהם על כדור הארץ הלא הם פיליאס פוג וקפטין נמו .
 דוגמה נוספת היא בפילוט לסדרת טלווזיה שלא הצליחה משנות השבעים של מפיק סדרות המדע הבדיוני אירוין אלן ( יוצר "מנהרת הזמן " ) "שובו של קפטין נמו" . נמו קם שם  לתחייה בסוף המאה העשרים ונאלץ להיאבק מיד במדען מגלומן בן תקופתנו ששואף להשתלט על העולם . מאבק בין מגלומנים בין שתי תקופות שונות שמראה שנמו עדיין רלבנטי גם בתקופה המודרנית . ומכאן הוא היה אמור להמשיך בסדרת הרפתקאות חובקות אוקינוסים בתקופה המודרנית אבל הרעיון לא מצא חן מספיק בעיני החברה המפיקה והסדרה ניקטעה באיבה. 

 

התופעה צוברת תאוצה בשנים האחרונות : סופרים אחרים מפגישים את דמויותיו של ורן עם דמויות ידועות אחרות של התרבות הפופולארית של המאה ה-19 כפי שעשה סופר הקומיקס הידוע אלן מור בסדרת הקומיקס המפורסמת שלו "הליגה של ג'נטלמנים ( שגם הוסרטה לקולנוע בכיכובו של שון קונרי ) ששם הפגיש את קפטין נמו עם דמויות ידועות כמו האיש הבלתי נראה של וולס , מיסטר הייד , אלן קווטרמיין גיבור "מכרות המלך שלמה " ומינה הרקר גיבורת הספר דרקולה שכעולם פועלים בצוותה כנגד סכנות איומות שונות המאיימות על שלום האימפריה הבריטית . .מור תיאר את נמו בצורה שונה מאוד מהדרך שבה תיאר אותו ורן אבל הדמות שלו כלאומן הודי שונא בריטים היא עדיין אפקטיבית מאוד גם בגרסה המודרנית שאינה חוששת כלל מלהציג תיאורים גלויים של סקס ואלימות בניגוד לורן הוויקטוריאני השמרן. וכך עשה גם סופר הקומיקס הצרפתי לופיסיר שיצר סדרת קומיקס שגיבורה הוא רובור המדען המגלומאני הנלחם בעבר אלתרנטיבי בפולשים מהירח כפי שתואר בידי ה.ג.וולס שהשתלטו על כדור הארץ .

אבל דומה שאת הטרנספורמציה המדהימה ביותר עברה דמותו של ז'ול ורן עצמו. בשנים האחרונות יצאו לאור סיפורים שונים שבהם הסופר עצמו מוצג כמי שעבר על בשרו הרפתקאות מדעיות בדיוניות מדהימות שונות ששימשו השראה לסיפוריו "המתונים " יותר בהשוואה.
בספרים חדשים של סופרי מדע בדיוני ו  כמו קוין אנדרסון בספרו "נמו "   ורן מוצג כמי שהיכיר אישית את קפטין נמו ודמויות אחרות בדיוניות "לכאורה " מיצירותיו שהיו דמויות אמיתיות ולקח חלק בהרפתקאותיהם השונות והמשונות . גם סופר ההרפתקאות קלייב קאסלר ( שזכה לתואר "ז'ול ורן של אמריקה " ) חיבר  ספר  בשם VALHALLA RISING( 2001) שבו מגלה גיבור ההרפתקאות המפורסם שלו דרק פיט את הצוללת האמיתית  ששימשה כבסיס  לספרו של ז'ול  ורן "20 אלף מיל מתחת למים "ז'ול ורן כמסתבר היכיר את מפקד הצוללת ואף ביקר בסיפונה ועל דמות מפקדה ביסס את דמותה של קפטין נמו.

 

The Secret Adventures of Jules Verne

 

דמותו של ז'ול ורן עצמו אף הפכה לבסיס סדרת טלוויזיה אמריקנית על "הרפתקאותיו " הפנטסטיות.מ-1999 בשם "ההרפתקאות הסודיות של ז'ול ורן" . ורן האיש שכל חייו חי חיים שקטים ומשעממים בעיירה צרפתית מוצג שם כמי שעסק בהרפתקאות פנטסטיות בהרבה באלו שיש בספריו מרחיקי הלכת ביותר , והרפתקאות אלו כללו : מסעות בזמן לימי שלושת המוסקטרים,מסעות במימדים אחרים, מפגש עם ערפדים השואפים ( כמובן ) ולמצוץ את דם תושביו ומאבק בארגון בין לאומי ששואף לעצור ולעוות את הקדמה והדמוקרטיה ולשמור על זכויות היתר של האריסטוקרטיה ,
. נשאלת השאלה מדוע ? הפך ורן לדמות המקושרת לאירועים פנטאסטיים כמו אלו שתיאר בספריו ?

התשובה היא שז'ול ורן הפך לסוג של איקון של התרבות הפופולארית המודרנית וכתוצאה מכך ובמיוחד בשנים האחרונות הפוסט מודרניות אנחנו מנסים לקשר יותר בין הסופר האפור והדמויות הלא אפורות כלל וכלל שיצר .
דומה שאחרי הכול גם הדור המודרני ביותר לא איבד כלל וכלל את האובססיה עם ז'ול ורן האיש ויצירתו אל שהוא משנה את דמותו של האיש ואת דמויותיו ומתאר אותם בצורות שברובן משקפים את תחומי העניין של ימינו יותר מאשר את אלה של ורן עצמו.

Caricature of Jules Verne 1828-1905 from LEclipse - Andre Gill
 
קריקטורה של ז'ול ורן .
 
קישורים רלבנטיים :

יום בחייו של עיתונאי בשנת 2889 : סיפור עתידני מאת ורן

ז'ול ורן בויקיפדיה
האתר של צבי הראל

שאלות שכיחות על ז'ול ורן

רשימת תרגומי ספריו של ז'ול ורן לעברית

התרגום הראשון של ז'ול ורן לעברית

כנס ז'ול ורן בשדה בוקר

ההרצאות בכנס על ז'ול ורן  

בעקבות ז'ול ורן

אתר הידען על 100 שנה למות ז'ול ורן

אריאנה מלמד על ז'ול ורן

יש ורן אחר
חייו הכפולים של ורן

מסע למרכז של ז'ול ורן

סקר על הספר הטוב ביותר של ורן

סדרת הרפתקאותיו הסודיות של ז'ול ורן
אתר של חובבי הסדרה
ראיון עם יוצר הסדרה

נמו של קוין אנדרסון
ראיון מפורט על נמו
ביקורת על הספר

אנתולוגיה של המשכים מודרניים לסיפורי ורן  
רובור הקומיקס 

סרטים על פי ורן
שובו של קפטין נמו של ארוין אלן

מסע לבטן האדמה אצל ז'ול ורן ואחרים

מז'ול ורן ועד 007

ז'ול ורן למבוגרים: פרק מ"חזיון התעתועים של דוקטור אוקס "

אביעד קלינברג על "חזון התעתועים"

אלכס בן ארי על "חזיון התעתועים "

סטימפאנק

סטיםפאנק כרונולוגיה

בלוג סטים פאנק

סטים פאנק בויקיפדיה

ועוד אתר על סטים פאנק

מרובור הכובש ועד בן לאדן :ורן כחוזה הטרוריזם הבין לאומי
מקפטין נמו ועד בן לאדן

מצבת הקבר של ז'ול ורן .ורן יוצא למעלה אל השמיים מקברו.

אילן פפה נגד הרצל

החוקר אילן פפה עומד כעת ולא בפעם הראשונה במרכז התנצחות , הוא בין האחראים להטלת החרם האקדמאי על אוניברסיטאות בר אילן וחיפה .
אינני נהנה כלל לתקוף את פפה דווקא בעת כזאת כאשר הוא מושא להתקפות של רבים ואני בהחלט מודע לכך שזה נראה כאילו אני מצטרף למקהלה. אציין אם כך שאין ספק שיש בעמדתו של פאפא משום אומץ לב,אבל מצד שני לא הרבה יקרה לו כתוצאה. האוניברסיטה שלו כבר הודיעה שהיא לא תפטר אותו והוא זכה לכמות עצומה של פירסום דבר שמרבית אנשי האקדמיה מייחלים לו .אין גם כל ספק שהוא ימצא מיד משרה בחו"ל אם יהיה הצורך בכך בניגוד לאקדמאים רבים אחרים מהארץ שיש להם דעות שהן ציוניות יותר ולכן הרבה פחות מקובלות בחוגים האינטלקטואליים הקובעים בחו"ל. .
לאחרונה הוא פרסם מאמר בכתב העת "מטעם " בשם "מארץ ריקה " לארץ המובטחת " שהוא פחות או יותר התקפה ארסית על  חוזה המדינה הרצל שמוצג כקולוניאליסט מנוול.  

 זהו מאמר שקשה להיתווכח עימו בגלל עצם ערטילאיותו. הטקסט מוקדש בחלקו  להתקפות על הכותבים המודרניים על הרצל על שהם סימפטיים מדי  או לא אובייקטיביים מדי כלפיו ואינם כותבים על הרצל בדרך שפפא היה מעדיף שיכתבו.   לאחר מכן פותח פפא התקפה על הרצל  בסיגנון "האילו"  ויוצא מנקודת ההנחה שכל מה שהרצל עשה היה לא תקין פוליטית ושגוי וגזעני   ואילו אילו אילו כל היהודים היו עוזבים לא לארץ ישראל אלא לאמריקה ואוסטרליה  ובריטניה וכו' כי אז היום היינו חיים בעולם טוב יותר.טענה שמיותר לאמר שבלתי אפשרי להוכיחה בצורה כל שהיא אבל היא עושה רושם טוב  על הנייר.

ההאשמות שלו כנגד הרצל הן על כך שהרצל היה  קולוניזטור לאומן  אירופי מהסוג של  ססיל רודס והגזען גובינו  וכי  לא היה מסוגל לחשוב כמו תומכי התקינות הפוליטית וזכויות הפלסטינאים כמו אילן פפה היום. 

בקיצור פפה רומז שאחד מחטאיו של הרצל היה שהוא לא היה נביא גדול יותר משהיה ולא חזה בעתיד את שיעבוד הפלסטינאים ונישולם וכי הוא גם שאף לכך.   לא משנה שבקטעים מספריו של הרצל דווקא יש דיבורים על שיתוף פעולה בין העמים,  שנשמעים אולי נאיביים  כיום אבל הם קיימים. פפה כמובן מעדיף להתעלם מהם בזילזול ולהיטפל לשירבוט אחד או שניים ביומני הרצל שמהם אפשר להבין, אולי, שהרצל שקל פעם טרנספר של ערבים ,לפני שנטש את הרעיון.

בזה פפה זהה לאמנון יצחק ולעמיתיו החרדיים שניטפלים לכמה שירבוטים ביומנים  של הרצל על כך שבצעירותו הוא שקל להתנצר ולנצר את שאר היהודים כהוכחה שזאת הייתה מטרת הציונות כל הזמן , דהיינו שניים שלושה שירבוטים וציטוטים שהוצאו מהקשרם  ביומנים הפרטיים של הרצל שמעולם לא התכוון אליהם ברצינות    הם לדעת פפה ואמנון יצחק   חשובים יותר מכלל נאומיו ותוכניותיו המפורטות של הרצל כפי שהוצגו לאורך חייו ושבהם נאמר ההפך הגמור. 

 זאת שיטה  מקובלת על חובבי הקונספירציות של הימין והשמאל הקיצוני( ובאמת אין הרבה הבדלים בינהם ) כאשר הם מטילים רפש על מישהו ,לתקוף אותו דרך שירבוט  לא ידוע שלו  כדי להוכיח שהאיש היה כל חייו  "באמת"  גזען מסוכן וזומם מזימות  וכי יש להתעלם כתוצאה מכתביו הידועים שאומרים בדיוק את ההפך.  

את כל הטענות האלה פפה מכסה במלל פוסט מודרניסטי אופנתי.פפה הוא אנטי ציוני קיצוני שמייחל למדינה של כל אזרחיה וככל הנראה עם רוב פלסטינאי . מבחינתו כל המפעל הציוני היה טעות.
אפשר להשוות אותו לאקדמאים רבים שרואים את עצמם כנרדפים וטוענים בלהט שאי שם בעבר הייתה "קונספירציה" כנגד קודמיהם ( "היהודים הערבים " הגרמנים היהודים , החרדים ומי שלא יהיה ) . בקונספירציה ניצחה קבוצה זעירה ומנוולת , הציונות שמה שהביאה לסילוקם של היהודים שחיו בשקט ובשלווה ובשגשוג ובפריחה תרבותית וכלכלית בכל מקום ואתר. שהביאה על העם היהודי גורל נורא ממוות מדינת ישראל שמה .
המסקנה שאפשר להסיק ממנו ומאנטי ציוניים קיצוניים אחרים היא שאילולא הציונות לא הייתה שואה וכולנו היינו חיים בשקט ובשלווה בתפוצות, אזרחים שווי זכויות.פפה כאמור  לא שונה בכך מהחרדים הקיצוניים  שרוצים להוכיח שכל מה שהרצל רצה היה רק  לנצר את כל היהודים .
והמסקנה  הסופית : כולנו צריכים לחזור לגלות. מדינת ישראל הייתה טעות .
ונניח לשם ההנחה שלא הייתה ציונות ועדיין הייתה שואה ? מה אז ? הנאצים כידוע לא היו זקוקים לציונות כדי לבצע השמדת עם ועד כמה שידוע לי גם לא הצלבנים או הקוזאקים .
השגיאה היסודית של ההוגים האלה מלבד תיאוריית הקונספירציה המגוחכת שלהם ( אבל אופיינית לחוגי אינטלקטואלים שמרגישים את עצמם כנרדפים הן בימיi והן בשמאל , "אנחנו לא בשילטון זאת ההוכחה שיש קבוצה שזוממת נגדנו וזממה כנגדנו מאז הבריאה" ) היא ההנחה שמה שקורה היום הוא תמיד היה . לפפה ולאחרים יש חוסר הבנה יסודי של תנאים היסטוריים שונים ואת העובדה שאלה משתנים .
הם אינם מסוגלים להבין את דרך החשיבה של אנשים כמו מייסדי הציונות ואת התנאים שבהם חיו . הרצל הוא בשבילם לא יותר מקולוניזטור של פלסטינאים מדוכאים מכיוון שהם מסוגלים לראות רק את מצבם הנוכחי של היהודים באירופה ואת מצבם הנוכחי של הפלסטינאים ואינם יכולים להעלות על דעתם באמת את התנאים שבהם חיו בזמנו של הרצל ואת דרך החשיבה שלו. הם מטילים עליו את המצב של היום ובכך הם חוטאים לאמת אבל זה כמובן הדבר האחרון שמעניין אותם שהרי מה ל"פוסט מודרניזם" או לתקינות פוליטית ולאמת?

קישורים  רלבנטיים  
אבירמה גולן על אילן פפה

אילן פפה מגיב

הרצל

המגזין "עמדה " תוקף בפעם ה-14

 

בימים אלה יצא לאור גיליון מספר 14 של המגזין הספרותי "עמדה"החוגג 10 שנים לקיומו ומתבלט זה מכבר כאחד המגזינים הספרותיים החשובים ביותר כיום .

מאמר "עמדת הפתיחה " של הגיליון המייצג את המערכת כותב :
בחלל היסטורי דיאלקטי וביקורתי בזיקה עמוקה למודרניזם העילי בכלל ולמודרניזם העברי בפרט שהתגבש מעל במות כ"התקופה " "המעורר " "הדים" "כתובים " ו"עכשיו " בזיקה לצילם של ענקים כפרישמן ,ברנר ,ברש וקורצוויל ,וכן בצילם החי של מוקד ונבות משייטת ספינת "עמדה" מאז 1995 ,תוך ניגוד חריף לציניות הכוחנית הגסה הנטולת ממדים רוחניים כלשהם ומלאה בעצמה ,האופיינית לרובם המוחלט של אנשי הספרות משנות התשעים ועד ימינו. סופרים בחצי –גרוש כרתו ברית במשקל נוצה עם חברים עורכים עיתונאים לכאורה ,לעיתים אף בחסות אקדמית מפוקפקת בגיבוי מסעות יחסי ציבור עתירי ממון וקשרים אישיים ,במאמץ בלתי מתפשר להוליד ספרות ללא עבר ,ללא ממדים רוחניים ,ספרות "הכאילו " הגודשת בצווחות את אוזני הקוראים/ות.
ספינת "עמדה " דנה את עצמה מראש ,אם כן לבדידות מסוימת גאה ואמיצה בלב אופל מתגבר ,נאמנה כתמיד לקוראי הספרות העברית שלא נואשו עדיין מלמצוא עומקים של ממש ,עולם ולשון ,מקוריות וחידוש ,ביצירות הספרות הנכתבות בעברית כאן ועכשיו.
מודעות זאת אינה מרפה את ידינו.להפך ,ניתוח זה מעמיד את חבורת "עמדה " במרכזה של עשייה משמעותית ביותר : יצורו וגיבושו של אוונגרד מודרניסטי עברי תקף בשירה בסיפורת ,מסה ודרמה ,קיבוצם וטיפוחם של סופרים מוכרים בעלי משקל לצד סופרים חדשים העושים צעדים ראשונים מבטיחים ,הצבתה של חוליה חשובה הקושרת בין עבר להווה ומסרבת ליטול חלק בהזיות מדיאליות ריקות על גדולתם של אגי משאול ,יצחק לאור ודומיהם.
הכישרון הספרותי הצרוף אינו תלוי ביחסי הציבור או בקשרים טובים במדיה ,וערוות סופרי הפלסטיק נחשפת בכל מילה שהם כותבים ומאפילה על דיוקנותיהם הניבטים בחשיבות ובשביעות עצמית אין סופית מכל ערוץ תקשורת.כך למשל ההתרגשות שאחזה בנו למקרא מופע החרזנות העילג של כתב העת החדש "הו " ,מובעת בפתח "ניכוש עשבים " בגיליון זה. שוב אנו עדים לכך שיחסי ציבור משומנים אינם תחליף לכישרון ספרותי .
כישרון ספרותי צרוף זה הוא שעומד במרכז "עמדה " והוא אמת המידה היחידה שלנו בשיפוט טקסטים.זהו מצרך נדיר מאוד תמיד ויותר בתקופה זו של משבר ,וכאן תפקידו המהותי של כתב עת ספרותי לשמש לקוראים/ות ומעבדת ניסויים משוכללת שבה נצרפים ונשקלים טקסטים בדרך לקביעת מעמדם ומשקלם הממשיים.
אין לדעתנו תחליף לתפקידו של כתב –עת בגיבושם ועיצובם של מהלכים פואטיים מרכזיים הניצבים בחזית העשייה הספרותית. אנו מאמינים שהגיליון הנוכחי ממלא בנאמנות כקודמיו שליחות זאת .
אכן תחושת שליחות מלווה אותנו בעשיית "עמדה".


בגיליון הנוכחי ניתן למצוא בין שאר יצירות מעניינות שירים יפים של אריק א. ויחזקאל נפשי סיפור של רן יגיל בשם "הרביניסט " פואמה של עודד פלד,פרקים מהפואמה של עמוס אדלהייט "איגרת מפלסטינה ", ציורים של סמדר צמח , תרגומים של הסופר היווני אנדראס לסוקראטוס ( בידי פרופסור יוחנן גלוקר ) מטה ואריאציות חדשות של גבריאל מוקד. תרגום של רומן וטר של שירו הסובייטי הידוע של אלכסנדר קוצ'טקוב "הבלדה על הקרון האפוף עשן ". תרגום של קטע מספרו הידוע של ניל סטיבנסון "קריפטונומיקון ".התקפה אכזרית של ירון אביטוב על "ספרות הדגדגן" הנשית של רומן וטר על תרגום שאינו משפת המקור ושל אבשלום לניאדון על תרגום הסטירות של יובנאליס מלטינית . ומסות מעניינות של נורית גוברין על שופמן והספרות הרוסית , של אריק גלסנר על הרומנים ההיסטוריים של משה שמיר ושל כותב שורות אלה על הסופר הנשכח יוסף אריכא .
המגזין "עמדה" מייצג ספרות עברית חדשה מסוג שדומה שכבר נעלם ,ספרות איכותית לוחמת שאינה מתרפסת לתקשורת ולאיקונים מודרניים שונים . מן הראוי שגיליון שלו יהיה חלק בלתי נפרד מהתפריט  כל קורא ספרות עברית.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 442 שכבר עוקבים אחריו