שכנתי בעלת העיניים הרבות : על דורית אורגד

 

דורית אורגד ,פורטריט מאת חיים טופול .

 58 שנים שנה לאחר הקמתה הוכרזה גבעת שמואל כעיר ה-75 של המדינה.
עיר זאת מאכלסת  דמויות כמו המשוררת ש.שפרה המוזיקאי עוזי חייטמן ולהבדיל האחים אלפרון
עיר זאת כוללת  גם את השכונה רמת אילן שמול אוניברסיטת בר אילן שכוללת סופרים ידועים כמו נירה הראל דורית אורגד עודד בצר ז"ל וגם אחרים ובהם אנוכי .
לרגל הכרזת המועצה לעיר אני פותח כאן בפרוייקט מיוחד שבו אעסוק במהלך הזמן בסופרים של עירי דמויות כמו עודד בצר ז"ל מחבר סדרת ספרי "מנהרת הזמן " סופרת הילדים נירה הראל ,המשוררת ש. .שפרה המשוררת חנה בדולח ,האחים אלפרון ( כן גם הם )ושיכלול בקרוב שיחה עם ההיסטוריון של גבעת שמואל,אריה קרישק.

שכנתי הסופרת דורית אורגד זכתה לאחרונה בפרס על יצירתה לאורך השנים . וזה הזמן להיזכר בכלל צירת השל הסופרת שתיארה לאורך השנים הן את השכונה שלי רמת אילן שבגבעת שמואל ,והן תקופות ועידנים רחוקים מימי הצלבנים והגולם במאה ה16 והאנוסים במאה ה-17 בספרד ובהולנד  וגם עמים רחוקים לכאורה כמו בני העדה האתיופית ומסעם לארץ ישראל 

חברתי מרובת העיניים

חברתי מרובת העיניים
מלבד השתיים
קיבלה עוד אחת מסבתה ,
להביט באוצרות מלכות עתיקה,
אחת מאביה
לראות את הגולגלות הקדושות
אחת מאמה
שאחרי שתיקה ארוכה
לקחה אותה
אל בין חומות הסוד
של המחנות.
עין נוספת קבלה מבנה
המלמד את רגליו לנתר
מעל למשוכות .
ובכל העיניים האלו
הפקוחות כנר זכרון
היא רואה למעמקים
\השמורות הזקופות בהיכון
אינן מניחות לה לישון.
מתוך "שעות מכושפות "

אם אני צריך לבחור את רשימת סופרי הילדים והנוער שהיו חביבים עלי ביותר אז  דורית אורגד ללא ספק הייתה זוכה באחד המקומות הראשונים .אבל נכון הוא שזה היה משילוב של סיבות אובייקטיביות אבל גם סובייקטיביות . אורגד היא שכנתי מזה שנים רבות ומתארת והמתעדת של חיי השכונה שבה אני גר .רבות מהדמויות שאותן היא מתארת בספריה הם אנשים שאותם היכרתי,וזאת תמיד תחושה מוזרה לפגוש בואריאציות להם בספרים מודפסים. ובנוסף לכך היא גם מתארת ומתעדת את בני תקופות אחרות ורחוקות בתולדות הארץ ובתולדות העם היהודי .

הסופרת החוקרת

 

הנער מסביליה -מהדוה גרמנית.

דורית אורגד היא סופרת ילדים יוצאת דופן. היא אינה מתרכזת רק בכאן ובעכשיו וגם לא בעולם פנטסטי רחוק וחסר כל קשר למציאות שלנו , כמו מרבית סופרי הילדים היום אלא גם בשם ובאז.

 אורגד אינה מסתפקת בתיאור תקופה היסטורית שונה או תרבות שונה ובלתי מוכרת כמו זאת של אנשי "ביתה ישראל " קהילת יהודי אתיופיה .

היא חוקרת את התקופה ו/או התרבות  המתוארת ביסודיות ובדקדקנות וחיה אותה בממש בלבבה לאחר שהטמיעה בקרבה את פרטי הפרטים כאילו הייתה מישהו של  אותה התקופה ורואה אותה דרך עיניו  ורק אז מרשה לדמיונה לפעול את פעולתו . כנראה רק אנשים כאלו יכולים להזדהות באמת עם בני תקופות ועם תרבויות אחרות ושונות.בספריה היא יצרה עבור קוראים צעירים רבים ( ובםה גם אנוכי ) אשנבים ועם נרצה "עיניים " לדרך שבה חשו והתנהגו בני תקופות אחרות ועדות אחרות ולכאורה שונות מאוד כמו הביתא ישראל .

עד היום פירסמה אורגד כ70 ספרים ותורגמה לתשע שפות .

 

הנער מסביליה המהדורה הספרדית.

"מכל ספרייך איזה עוררו תשומת לב מיוחדת?

אורגד : "הנער מסביליה" שזכה בפרס ויצא בעשרות אלפי עותקים ותורגם להרבה שפות וקיבלתי פרס באיטליה עליו ועכשיו יצא לאור בארה"ב . קטעים ממנו הוסרטו לטלווזיה . שבועת האדרה הצליח מאוד והיה הצגה וסרט והפקה תיאטרון מבחינת המכירות הצליחו גם : אבטיחים שלא בעונה, , וידידות במבחן, שעוסק במערכת היחסים בין נער עולה וסטודנט ערבי  

ספרי רמת אילן

חתול הרחוב גורי על רקע הבניינים של שכונת "רמת אילן".

עם דורית אורגת התוודאתי לראשונה בילדותי דרך סיפורי בעלי החיים שלה שגיבוריהם הם בני משפחתה של דורית אורגד בקומה השמינית בבנין רב קומות ברחוב אורנים בשכונת רמת אילן בגבעת שמואל שבו מתכנסים בכל ספר מגוון של חיות שונות ומשונות .

הבניין שבו גרה דורית אורגד הוא אגב בניין שכן לזה שלי ,והבניינים שהיא מתארת אותם כמופיעים דרך חלונה  הם בניינים שגם אני יכול לראות דרך החלון מביתי .
הסיפורים המתרחשים לאורך תקופה של כ20 שנה נראים כמתקיימים בזמן אמיתי ומתארים  כבדרך אגב מספר לספר את התבגרותם של בנותיה של אורגד וחבריהם  כמו גם כבדרך אגבית מאוד את השינויים שחלים ברקע בשכונת רמת אילן שהופכת מאזור מוקף פרדסים שדות ושטחים פתוחים שבהם יכולים ילדים לשחק ילדים ובעלי חיים לאזורים עמוסים מבנים וללא שטחים פתוחים וירוקים ..
אני יכול לחשוב על רק עוד סדרה אחת נוספת לילדים שמתארת חיי משפחה וחיי שכונה לאורך זמן רב כל כך הלא היא סדרת קופיקו של תמר בורנשטיין לזר המתרחשת בשכונת "עין גנים " בפתח תקוה לאורך תקופה של יותר מ50 שנה . .

אורגד : ספרי החיות הם  אוטנטיים ומבוססים תמיד על אירועים אמיתיים שהתרחשו אצלנו בבית כאשר ביתי הביאה אליו בעלי חיים שונים . בדרך כלל הספרים האלו מבוססים על האירועים שקרו במציאות לי ולבנותיי בספרים הראשונים בשכונת רימון  בקרית אונו שבה גרנו בהתחלת שנות השבעים ולאחר מכן כאן בשכונת רמת אילן שהמעבר שלנו אליה מתואר בספר "ידידתי טיקה " בבית שלנו בקומה השמינית ברחוב אורנים 3.
אני גרה ברמת אילן , בערך חצי יובל, קרוב לשלושים שנה משנות השבעים .. באנו לגור בה בשל קרבתה לאוניברסיטת בר אילן שבה הייתי  סטודנטית  לפילוסופיה יהודית לתואר שני ושלישי וגם  הייתה תקופה שלימדתי בה

 אני נהנית מן הקרבה הזאת ואני אוהבת ללמוד ולימודי יהדות הם בשבילי תענוג גדול. גם הגנים של האוניברסיטה גורמים לי הנאה. איני מרגישה קשר מיוחד עם "העיר" גבעת שמואל, יש לי הרבה יותר סנטימנטים לקרית אונו, שם גרתי קודם ושם בספרייה הנחיתי סדנת כתיבה, עד היום אני מרגישה בה בבית .

אז כל הפרטים בסיפורים  שכתבת בסדרה זאת הם אמיתיים ?
כמובן שיש גם שינוים מסויימים בסיפורים לעומת המציאות אבל לא רבים כל כך כפי שאפשר לחשוב .
לא ציינתי שמות אמיתיים של שאר הדמויות הילדים מרמת אילן שאתה הרי מכיר את חלקם. אלו חברים וחברות של בנותי שאיני רשאית לנהוג חירות שבשמותיהם .אבל רוב הדברים המתוארים  הם אמיתיים והתרחשו באמת . 
ברוב הספרים מככבות בנותיה של אורגד להוציא אחד מהם "ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית"

שמתאר את תצפיותיה של הסופרת על חיי הציפורים בבניין בן ה-13 קומות שמול ביתה ,בניין שאני צופה בו מחלוני ברגע זה.

 אורגד : הספר הזה נכתב כשהבנות  עוד היו בבית, אבל הן לא לקחו חלק בחווייה שהייתה לי עם הצופיות ולכן לא שיתפתי אותן בספר. שינו אחר כך את שמו  במהדורות האחרונות "סוד הגוזל הנעלם", שם שניתן בלי לשאול כלל לדעתי, .

בספרים הללו של אורגד אפשר למצוא בכל ספר ידע רב על בעל החיים המתואר :סימני ההיכר, הסוגים ותת סוגים, תנאי גידולו מזונו ותדרך הטיפול שבו ומחלותיו ודרך התנהגותו היומיומית ואיך מבחינים בין זכר ונקבה ואיך הם מתרבים .ידע זואולוגי עצום ונרחב

אורגד בספרי החיות אני מנסה להעביר לקוראים מסר של אהבת החיות זאת הזיקה ליצורים
שאם מכירים אותם ומתייחסים אליהם נפתח עולם תוכן ורגש שאין לו מקבילות בהווי החיים של בני האדם .
בספרי בעלי החיים שלך יש הרבה מאוד אינפורמציה על בעלי חיים . את מקפידה מאוד בנושא הזה.

אורגד : כל דבר שאני מתארת אני גם בודקת היטב בספרי זואולוגיה ומתכוננת היטב לפני הכתיבה כדי שלא אטעה ולא אטעה את הקוראים שצריכים לקבל רק מידע נכון על החיה שאותה אני מתארת . אני בודקת בספרים אם החוויה הזכורה לי שאני ובנותיי חווינו היא אכן אמת או שרק היה נדמה לנו . צריך היה לדייק במספר הימים שצפור הכנרית דוגרת בכמות הביצים יש לה בקן ,כיצד מתנהל הקן ,ועוד שפע של דברים אחרים שאין סיבה שילדים לא יהיו מודעים להם.

יש לך מטרות דידקטיות אם כך ?
אורגד : דידקטיקה היום הפכה למילה גסה חוששתני . הכוונה שלי היא לא בהכרח ללמד אלא מעל הכל לא להטעות .ילדים שצריכים לקבל רק את האמת .
הספר" מי ינחש את שמי" נכתב לאחר חוויה אמיתית שחוויתי כשנחש השתחל לי לתוך המנוע של המכונית .אז התעניינתי לדעת באיזה סוג נחש שמדובר ומהם מאפייניו .התחלתי לבצע חקירה שלמה על סוג הנחשים הזה ומכאן קצרה הייתה הדרך לספר שתיאר את הפרשה לילדים .
כמו שכשאני נתקלת בשם של מוזיקאי שאיני מכירה אני פותחת את האנציקלופדיה או היום את האינטרנט ובודקת . אבל אין המטרה היא דידקטית בכתיבה שבסופו של דבר נועדה לבדר ולעניין .אבל אני בהחלט מקווה שיחול שינוי כלשהו בקורא כשיסיים לקרוא שתהיה עליו השפעה ערכית כלשהו על הקוראים שלי אם יראו בעין אחרת את בעלי החיים או את אנשי העדה אתיופית או הרוסית .
המעולה בכל ספר בעלי החיים של אורגד הוא האחרון שבהם "פנק מלך המדבר " והוא בבחינת שיא סדרת ספרי בעלי החיים של אורגד   הוא מתאר כיצד  היא ומשפחתה התמודדן לא עם חייה ביחית כל שהיא כמו  שהיה עד עכשיו  אלא  עם שועל מדברי  שאותו קיבלה המשפחה בעת המסע שניהלה והתחקיר בעקבות גיבורי ספרה ההיסטורי "פרידה אחרונה מקורדובה". .לכאורה זהו ספר אותנטי ביורת בדרך שבו הטיפול בבעל החיים משתלב בכתיבת ספר אחר של אורגד .
אורגד : פנק מלך המדבר הוא ספר חצי אוטנטי, כלומר בחלקו הראשון הוא נאמן למציאות. פגשתי בשועל בבלגיה והחוויות המתוארות מתאימות למה שהיה שם. אבל ההמשך, המספר על הבאתו של השועל ארצה הוא דימיוני, אם כי ערכתי את המסעות בארץ שאני מספרת עליהם בספר, אלא שהשועל לא היה אתי. הייתי למשל בחוות האלפקות והלאמות במצפה רמון ושאלתי את הבעלים אם הם מעוניינים לקבל פנק, כאילו שהיה אתי. וכך נהגתי במקרים אחרים המתוארים בספר זה.

 

ספרי סדרת בעלי החיים של  דורית אורגד:

חברתי זהובת הנוצה

ארבעת הספרים הראשונים מתרחשים בשכונת  רימון בקרית אונו :

• 1. חברתי זהובת הפרוה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1973) <ציורים, אהרן שושני> <מהדורה שנייה הופיעה ב-1994 שודר ב"קול ישראל ".
שרון מאמצת אוגרת

חברתי זהובת הנוצה

• 2. חברתי זהובת הנוצה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976) <ציורים – הדס בר יוסף-גת> שרון מאמצת יונת בר .שודר ב"קול ישראל ".

.
• 3. חברתי זהובת הסנפיר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977) <ציורים פנחס צינוביץ> ". שרון מגדלת דגי זהב.  שודר ב"קול ישראל ".

חברתי אדומת העין

• 4. חברתי אדומת-העין (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1979) <איורים, יעקב קמחי> שרון מאמצת עכברים לבנים .שודר ב"קול ישראל ".
• מכאן ואילך כל הספרים מתרחשים בשכונת רמת אילן

 

• 5. חברתי טיקה (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"א 1981) <איורים, אלה וסרשטיין> שודר כתסכית בקול ישראל . על כלבת המשפחה בספר זה מתואר המעבר של המשפחה משכונת "רימון " בקרית אונו לרמת אילן .

.
• 6. בוניבים (גבעתיים : מסדה, תשמ"ד) < איורים, אמי רובינגר> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 הילדות מאמצות ארנבים

• 7. גורי (גבעתיים : מסדה, 1984) <איורים, הילה חבקין> <מהדורה חדשה הופיעה ב-1996 – הילדות מאמצות חתול רחוב .


• 8– ידידי בפקעות המשי (ירושלים : כתר, 1986) <איורים, איטה משי>אימוץ של פרפרים .

• 9. כסופו שלי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1987) <איורים, אבנר כץ> שודר ב"קול ישראל ". הילדות מאמצת תוכי .וטלי ביתה הבכורה של הסופרת מתחתנת בספר זה .


• 10. ידידי הגוזלים במרפסת הדרומית (תל-אביב : דביר, תשמ"ז 1987) <איורים, ליאת בנימיני אריאל>

הופיע גם בשם : סוד הגוזל הנעלם (תל אביב : דביר, תשנ"ד 1994) <איורים, ליאת בנימיני-הראל>
• הספר שבו הסופרת לבדה מככבת ללא בנותיה  היא צופה בחיי ציפורים בבית הגבוה שלידה בעל 13 הקומות .( שהוא הבניין שאני צופה  בו ברגע זה מעבר לחלון כאשר אני כותב את המילים האלו )


• 11. פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
• הטוב בספרי הסדרה ואם נרצה השיא שלה . בזמן מסע בעקבות כתיבת הספר "פרידה אחרונה מקורדובה ,המשפחה נתקלת בשועל המדבר "פנק ".
• 12. רכבת אמיתית ורכבת משחק (קרית-גת : דני ספרים, 1995) <איורים, נורית צרפתי> מעין נספח לסדרה .

נספחים לסדרה :משלושה יוצא אחד (קרית גת: דני ספרים, 2004) <איורים, הדס בר-יוסף. רומן לנוער על שכונת רמת אילן שבו מופיעים מקבילים של בני משפחת אלפרון מגבעת שמואל השכנה .

• ידידות במבחן (תל-אביב : הדר, 1977) <איורים, נורית יובל ; עטיפה, אלונה פרנקל>

סודות אפלים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997) < איורים, דוד קדם>
על בית ספר בן צבי בקרית אונו שכאן נקרא בית ספר ויצמן .

:

.

ספרים היסטוריים

 

"פנק מלך המדבר" כאמור מתאר בין השאר את כתיבת הרומן ההיסטורי לנוער "פרידה אחרונה מקורדובה " שמתאר את חיי נער יהודי במאה ה-17 באירופה .
דורית אורגד היא מבין הסופרים הבודדים כיום לילדים שעוסקים בכתביה על נושאים אלה. .כיום רק מעט סופרים טורחים לתאר תקופות אחרות  אולי  בגלל ההנחה שילדים לא מתעניינים בכך יותר . ואלו שכן עושים זאת כמו דבורה עומר וגלילה רון פדר מעדיפים להתרכז בתקופות קרובות ביחס לא לפני סוף המאה ה-19 ולא לפני ראשית ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל . ומןהסתם אחת הסיבות היא הקושי בביצוע תחקירים מפורטים ויסודיים על תקופות רחוקות יותר ביחס על מנת לכתוב עליהם סיפורים אמינים באמת .
 

אורגד לעומת זאת אינה מהססת להרחיק הרבה יותר אחורה בזמן.

 

היא תיארה את ימי הצלבנים בארץ ישראל במאה ה-12 :  . את תקופת המהר"ל בירושלים ובפרג במאה ה16 את האנוסים בספרד ובהולנד במאה ה-17,  את החטופים היהודיים לצבא הצאר בראשית המאה ה-19 את ארץ ישראל בסוף המאה ה19 ובראשית המאה העשרים .  וגם . ועבור כל הספרים האלו היא ביצעה תחקירים מפורטים ביותר .
בספרים ההיסטוריים של אורגד יש ידע מחקרי ועובדתי רחב על הפרשה רלבנטית והתפתחות המקום בו התרחשה, על הווי החיים אורח החיים הלבוש הכלים והטקסים ואפילו מילים מן השפה הזרה המדוברת באותו מקום וזמן .וכך בספרים שונים יש מילים מאנגלית ( בעמליה וג' על ימי המנדט ) צרפתית ( שני חברים בממלכת הצלבנים ) ספרדית ( הנער מסביליה ) רוסית ( החטופים לצבא הצאר ) ערבית ( שעת מבחן וידידות במבחן ) ואמהרית ובספר שבועת האדרה אף מופיע מילון של ממשל לשפעה מהמלים מן  השפה האמהרית שבה דוברות הדמויות בספר . וגם ידע רב על היהדות וגילוייה. ידע מפתיע ממש בימים אלה עבור סופרת חילונית ועוד לילדים .

למה  את מרבה כל כך לכתוב על נושאים היסטוריים ?
אורגד : לדעתי סופרים עבריים הכותבים לנוער ולילדים מחויבים לבטא גם את רוח העם בתקופה החשובה הזאת את הדילמות הקשות את השבר ואת התקומה שכן המורשת המועברת בקריאה עשויה להשפיע על עיצוב עולמו הפנימי של הקורא הצעיר .להעשירו בהתנסות חווייתית המיוחדת לנו כיהודים ישראלים .למעשה לחזק את שורשיו . 

חוץ מזה הדוקטוראט שלי הוא ביהדות  והוא עוסק בשפעה של המשורר יהודה הלוי על הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג והוא  ככל הנראה השפיע מאוד על יצירותיי הספרותיות.

הדוקטוראט הנ"ל של אורגד "זיקתו של פרנץ רוזנצויג לרבי יהודה הלוי" ‬ עוסק בהזדהות של הפילוסוף היהודי הגרמני פרנץ רוזנצוויג עם המשורר מימי הביניים יהודה הלוי  דמות שעימה חש רוזצוויג קירבה נפשית למרות מאות השנים שהפרידו בינהם .

ודומה שכאשר אורגד כותבת בדוקטוראט על התחקיר ועל ההזדהות שביצע וחש  רוזנצוויג עם יהודה הלוי
היא מתארת גם את מצבה שלה כשכתבה את ספריה על בני תקופות אחרות.

הנער מסביליה .מהדורה איטלקית.

 
 

 את סופרת חילונית את לא נראית דתייה כלל.נדיר היום שסופרת חילונית ועודלילדים תעסוק גם בנושאי דת ואמונה יהודיים
אורגד : באתי מבית אתיאיסטי לחלוטין הורים "יקים" שלא היה להם ולא כלום עם הדת היהודית. 

 לדת לא הייתה דריסת רגל בביתנו.

אבל מאז ילדותי שאלתי את עצמי מה זה להיות שייכת לעם הזה.בתור ילדה אני זוכרת את עצמי שואלת שאלות אין קץ שאלות שלא היה מי שיענה עליהן שכן רוב הזמן הייתי לבד והדיאלוגים שלי היו יותר עם אנשים וצמחים מאשר עם אנשים .בספרים שקראתי והייתי בהחלט תולעת ספרים אמנם מצאתי פה ושם תשובות לשאלותיי אך רבות מהן נותרו ללא מענה .
. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה תלמידה ביסודי מכתתת את רגלי בחולות ללכת לבית הכנסת המרוחק להאזין לתפילות .ואיזו חוויה זו הייתה בשבילי כשהזמינו את משפחתי החילונית שבחילונית לסעודת ליל שבת בבית ידידים דתיים
.

( אורגד נתנה ביטוי ספרותי לאירוע זה בסיפור הקצר שלה "שמואל צם בתמוז" המבוסס על זיכרון  ילדות זה שבו נערה חילונית נפגשת עם משפחה דתית ומוקסמת ממנה ) .

 

אורגד :כשבגרתי אמרתי בליבי אלמד מדעים וארכוש לי נקודת אחיזה מוצקת וכך אהיה מוגנת בפני הסקות והלבטים אך כשסיימתי את לימודי התואר הראשון במדעי החברה לימדתי בבתי ספר תיכוניים ועסקתי בעיתונאות הרגשתי שלמעשה השתנה מעט מאוד בעולמי הפנימי והמשכתי להתלבט .הזיקה העמוקה על דתה יהודית עם כל השאלות הכרוכות בזהותי העצמית הביאו אותו להמשיך את לימודי בפילוסופיה יהודית
התחלתי להתעניין ובחרתי בפילוסופיה יהודית כנושא הדוקטוראט שלי
אחד הקורסים הראשונים שמעתי במסדרת לימודי התואר השני עסק במשנתו של פרנץ רוזנצוייג והלכתי שבי אחרי תורתו .הרגשתי שתורה זאת מדברת במונחים מופשטים אמנם על מה שאירע לי . ולימים השלמתי עבודת דוקטורט על רוזנצוויג ואני הרגשתי כאילו אני ממלאת צוואה בלתי כתובה שלו . אבל לא דווקא במחקר שערכתי עליו אלא בכתיבת הסיפורים ההיסטוריים לילדים שמטרתם העמקת התודעה היהודית
.
אורגד כתבה גם עבודת תזה על נושא התפילה היהודית " התפילה היהודית כמסילה לגאולה … שבו קבעה שיש למשוך כמה שיותר  אנשים אל התפילה גם אם אינם מאמינים בכוחה כאמצעי לחיזוק הקהילה .

 

 

"הנער מסביליה " המהדורה האמריקנית.

אורגד: לפי דעתי הסופר לילדים צריך להיות מודע להשפעה שתהיה לכתיבתו על הקורא הצעיר .לי איכפת להביא את ההיסטוריה היהודית למודעות של הנוער להבהיר שהעבר היהודי ככל שהוא קשה מוסיף משמעות ושלימות לחיים . דרך החוויות ההיסטוריות ספרותיות אני מביאה את בני הנוער להזדהות ע העבר היהודי ועם הקרבנות העצומים שהשקיעו בני העם כדי לשמור על היהדות . אני שואפת לטעת בבני הנוער באמצעות הספרים שלי גאווה ומשמעות לקיום היהודי ולהשתייכות . לדעתי אין תחליף לציונות וליהדות אנו המשך של משהו ואנו גם התחלה של משהו ואי אפשר לנתק.
אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית מובילה למוביליות ואומרים על עמק הסיליקון בקליפורניה שהוא סניף של ישראל ולוס אנג'לס שכבר נעשתה ללוס ישראלוס אבל מי שנמצא שם גם אם מבחירה נתלש מהשורשים שמהם צמח והחזרה ודאי תהיה מושפעת מהתרבות המתפתחת בישראל .בייחודיות שיכולה תרבותנו להציע יש כדי למשוך ולחזק . .ראוי שנפתח תרבות של עם שקם מחורבותיו ובנה מולדת אלא גם את עברו של העם שקושרת את קורותיו עם הווה חייו במטרה לעצב ברוח זו את עתידו הרוחני .
לכך כיוונתי במודע כשכתבתי את שני חברים בממלכת הצלבנים את הגולם מירושלים את הנער מסביליה את פרידה אחרונה מקורדובה וכל השאר שעוסקים בתולדות עמנו הצורך שחשתי לחקור ולתאר פרקים אלה בתולדות עם ישראל נובע בוודאי ימן החשיבות שאני מייחסת לנושא זה של שורשים .אני מאנינה שהיכרות קרובה עם הפרשיות המובאות בספרים אלה והזדהות עם גיבוריהם עשויה לחזק את הרגשת הרצף התרבותי שהקורא הוא חלק ממנו או צריך להיות חלק ממנו.

עם זאת אורגד מציינת שהנושאים ההיסטוריים שעליהם היא כותבת נבחרו לא במקרה הוצאות ספרים פנו אליה בבקשה שיכתבו עליהם כי היכירו את הרקע שלה בפילוסופיה יהודית .

 אורגד : היו כמה ספרים שאת כתיבתם לא יזמתי ממש : – הנער מסביליה, החטופים לצבא הצאר, פקודות בשפה זרה, שלושתם נכתבו בעקבות פניות שפנו אלי המו"לים, אבל היה כאן גם עניין של בחירה שלי. כי הוצאו לי מטעם אותם המו"לים גם נושאים אחרים, כמו שההוצאה שהוציאה את פקודות בשפה זרה, הוצאה שנקראה "דומינו" פנתה אלי בכלל בעניין אחר. הם רצו שאכתוב על גולומב וכשסירבתי הציעו לי כמה נושאים אחרים שמביניהם בחרתי לכתוב על המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח מפני שהנושא הזה עניין אותי.
גם הספר "רופא בדרך" נכתב לפי הצעתה של נירה הראל שהייתה אז עורכת במסדה. אך היא הציעה לי לפני זה נושאים אחרים שדחיתי, וכך בעצם נכתב גם "רופא בדרך", שהתפרסם תחילה בכתב עת שנירה ערכה אז, ב"פילון".
לעומת זאת ההמשך של "הנער מסביליה " פרידה אחרונה מקורדובה הוא פרי יוזמתי וההוצאה שמחה ברעיון ועודדה אותי והעמידה לרשותי את ההיסטוריון פרופ' יום טוב עסיס להיעזר בו, כפי שהיה בכתיבת הנער מסיביליה שנעזרתי בפרופ' יוסף קפלן.

הגולם מירושלים  ואני

הגולם מירושלים

אחד מספריה של דורית אורגד השאיר עלי רושם חזק במיוחד .
יום אחד בראשית שנות התשעים כאשר עברתי על הספרים של השכנה לראות מה התחדש אצלה שמתי יד על ספר חדש שלה בשם הגולם מירושלים .קראתי ואם כי אין לאמר שהוא אחד מספריה הטובים ביותר של אורגד  ( אם כי הוא נמצא באחת השורות  הראשונות  ) הרי הוא בהחלט שינה אותי בראש ובראשונה בזכותו התחלתי להתעניין בנושא הגולם .זכור לי שנתקלתי בסיפורי הגולם גם קודם לכן בספרים של יצחק הרצברג לא זכור לי שהם עשו עלי רושם מיוחד בוודאי לא בהשוואה לספרי המדע הבדיוני שקראתי באותו הזמן . ככל נראה היה משהו בתיאור הזמן והמקום ( ירושלים ופראג במאה ה-16 ימי המהר"ל ) של אורגד דרך עיניהם של הדמויות בספר  תוצאה של מחקר מפורט שביצעה שעשה את ההבדל ועורר בי עניין עצום בכל נושא הגולם .והתוצאה שפע של מאמרים וספר וסדרת קומיקס עם אורי פינק .וסדרת הרצאות .
אורגד :הרעיון לכתיבת הספר הגולם מירושלים מקורו בגורמים אחדים:
*ההתעניינות בגורל היהודים במאה השבע עשרה אחרי כתיבת הנער מסיביליה ופרידה אחרונה מקורדובה. חקרתי מה היה בארץ ישראל באותה התקופה, למשל החיים היהודיים בירושלים.
*המהר"ל מפראג עורר בי עניין לחקור את תולדותיו ואת תולדות הגולם.
*מושך אותי לכתוב על "צדיקים סמויים" כמו אלה שמופיעים למשל בקבלה – שם מסופר על חמר (בעל חמור, מי שמוצא את פרנסתו מחמורו) שהוא מתגלה כחכם וצדיק.
*כתבתי גם הרבה על יוצאי דופן בחברה – אולי כי הם מעוררים בי אמפטיה, ואולי יש סיבות אחרות שאיני מודעת להן.
*עמוס בעלי הוא יליד צ'כיה ואמו סיפרה לי הרבה על ארץ מולדתה.
*הביקורים שביקרתי בפראג ודאי תרמו גם הם לרצון לכתוב ולספר עליה. עם זאת ירושלים הייתה ועודנה עומדת בראש מעייניי.
את הזכויות של הגולם מירושלים דרשתי מההוצאה וקבלתי ומאז הספר לא מודפס עוד לצערי.

ככל הנראה הספר לא היה הצלחה מסחרית  גדולה ולכן לא הודפס מחדש .  אבל  זה לא באמת משנה הוא היגיע לידי וכך פעל את פעולתו.

 

את מבצעת תחקירים מפורטים בעבור הרומנים ההיסטוריים שלך ?
לגבי כל דבר אני מבצעת תחקיר מפורט , אבל יותר מכל לגבי הרומנים ההיסטוריים . אני מבצעת תחקירים מאוד מפורטים עליהם אחרת לא הייתי יכולה לכתוב אותם ואני נעזרת במומחים .

אני חייבת להרגיש כאילו  אני בת התקופה ומבינה באמת איך אותם אנשים רחוקים ולכאורה זרים ומוזרים  שעליהם אני כותבת חיים ומרגישים  חושבים ומדברים.

אני חייבת להרגיש שאני רואה את העלילה דרך עינהם שלהם ולא רק דרך עיני אישה בת המאה העשרים או ראשית המאה ה-21 . 
למשל כשכתבתי את הספר"הנער מסביליה" נסעתי לספרד וכדי לחבר את פרידה אחרונה מקורדובה נסעתי לאמסטרדאם פעמיים ולארצות נוספות שבהן מתרחשת העלילה וביקרתי שם במוסדות מחקר מוזיאונים ובמיוחד במוזיאון ההיסטורי היהודי שם ובבית הכנסת הפורטוגלי העתיק ומכון המחקר לידו וארכיונים ונברתי במסמכים ובכתבים עתיקים ובספרי מחקר שונים מחיי האנוסים. ( נסיעה המתוארת בספר "פנק מלך המדבר ") נעזרתי בחוקר יוסף קפלן שבדק כל מילה על הנער מסביליה ושיניתי דברים על פי הערותיו ובפרידה אחרונה מקורדובה

 

 
 

"הספר "החטופים לצבא הצאר " מתאר תופעה שכמעט לא עוסקים בה בספרות היפה שלנו בכלל ובספרות

הילדים בפרט חטיפת ילדים יהודים בידי יהודים שתפקידם היה בכך ולהעבירם לשירות צבאי בשירות הצאר הרוסי . מדהים ששעסקת בנושא שנוי במחלוקות כל כך "  
 אורגד " לגבי החטופים לצבא הצאר, ההוצאה הציעה לי את הנושא, ורק אחרי שפגשתי בפרופ' פלדמן, שצייד אותי ברשימה ביבליוגרפית מרשימה ובסיפורים אישיים החלטתי לקחת על עצמי את המשימה.
עבור הספר "החטופים מצבא הצאר המתארת הקהילה היהודית ברוסיה בראשית המאה ה-19 "ערכתי מחקר מעמיק בהנחייתו של פרופסור פלדמן מאוניברסיטת תל אביב .קראתי 24 ספרים ומאמרים שהוא הציע לי לקרוא. כדי לכתוב את הספר גם התארחתי אצל משפחה חרדית במאה שערים . רציתי להכיר ולחוש את האווירה מקרוב כדי להבין איך חיו יהודים בעירות במאה ה-19. ואת זה העברתי לספר

ואז התגבשה בי ההבנה שבתקופת ניקולאי הראשון הצאר האנטישמי היו אלה יהודים שחטפו יהודים ומסרו אותם לשירות צבאי בכפיה עבור הצבא הצאר .אלה לא היו הרוסים שעשו זאת .
וחשתי חובה לכתוב את הסיפור ולא לטשטש את האמת הזאת .כתבתי סיפור על נער שנחטף על ידי יהודי פרופסור פלדמן דווקא התנגד לעלילה הזאת שלי וטען שזאת לא הזווית העיקרית או החשובה לגבי אותה התקופה או לגבי אותם אירועים ובוודאי זה לא משהו שצריך לשים עליו דגש בסיפור לבני נוער.
אבל בעיני בגידה של יהודי ביהודי היא בגידה נוראה וזאת לא הייתה תופעה שולית אני לא היסטוריונית ולא חיפשתי את התמנה המאוזנת כמו היסטוריונית וכתבתי את מה שכתבתי.

 
 
 

אחד הספרים החביבים יעלי של אורגד הוא האוצר במערת ההר,המתאר את מסע החיפוש של משלחת בסוף המאה ה19 אחרי אוצר ארכיאולוגי קדום בים המלח . הספר  כולל שני סיפורים שהראשון מתוכם, שהספר נקרא על שמו, מתאר את החיים בארץ ישראל בתחילת המאה העשרים (ובעצם גם את החיים היהודיים באנגליה באותה התקופה), וכך גם השני "אהבה חרישית" שיצא מאוחר יותר כספר בפני עצמו, והוא כולל שלושה סיפורים שאחד מהם "ורה ומיכאל" מתייחס לתקופת ההעפלה, ואף שני האחרים מתרחשים בתקופת טרום מדינת ישראל. "מיץ רימונים" מתאר את שכונת מחלול בת"א, שהפכה לכיכר אתרים. ו"שמואל צם בתמוז" מבוסס על זיכרונות הילדות  של אורגד מנתניה.

  אורגד:  האוצר במערת ההר תחילתו בידיעה בעיתון על סופר עברי שחי כאן בארץ ב1900 דמות מיוחדת במינה הוא היגיע לכאן מרוסיה הצארית משם גורש כי היה מעורב במחתרת הקומוניסטית והיגיע לפלסטינה במטרה למצוא מקלט הוא מצא את פרנסתו בצוות מעורב ערבים ותורכים שהפליגו בים המלח כדי להעביר תבואות אל יריחו יום האחד היגיע מישהו שסיפר לו על מפה עתיקה המראה איך אפשר למצוא אוצר בהרי יהודה. המאמר הזה שילהב את דמיוני יצאתי מיד לבית ספר שדה עין גדי ישבתי שם זמן מה לספוג את אווירת המקום וקראתי הרבה ספרים שתיארו את הגדה המזרחית של ים המלח .
באותו זמן פירסמתי סיפור נוסף מחיי אותה התקופה "אהבה חרישית " שוב בעקבות ידיעה בעיתון
.

כמקובל  אצל סופרים אחרים  אורגד תיארה את ימי השואה ההעפלה  בכמה ספרים

ספר אחד של אורגד על המעפילים בספינה "אגאוס ניקולאוס "  נכתב בעיקבות עבודת מחקר של איטה ישראלי . 

אורגד: הספר הופיע בשתי מהדורות בשתי שמות שונים במהדורה הראשונה . הספר נקרא "ספינה רעועה" נכתב בתחילה על ידי, לפי עבודת מחקר של אילנה ישראלי שאביה היה ממארגני המסע של ספינת המעפילים "אגאוס ניקולאוס".
התהליך היה כזה שאני יצרתי עלילה בדיונית הנאמנה למציאות לפי מחקר אודות ספינות מעפילים אחרות, ושתלתי את העלילה הזאת במסגרת הנתונים מתוך עבודתה של אילנה ושמה הופיע על הכריכה לפי איך שהסכמנו בינינו. לאחר שנים ערכתי את הספר מחדש תחת השם החדש "במבחן ימים סוערים" בלי לשנות את תוכנו, אך בהידברות עם אילנה הושמט מן הכריכה שמה. שכן בינתיים התפרסמו הנתונים של ספינות המעפילים והחומר שהסתמכתי עליו  כבר היה נגיש לכל מי שמעוניין, וכמו שציינתי קודם את העלילה הבדויה חיברתי לבדי

פקודות בשפה זרה
 
 
 
 

 הספר "פקודות בשפה זרה" הוא למעשה ספר ריגול ממלחמת העולם השנייה   ועוסק באנשי יחידה מיוחדת אמיתית מאוד   וסודית ביותר של הפלמ"ח אנשים  שידעו היטב את השפה הגרמנית והשתמשו בהם על מנת לרגל אחר הגרמנים הפולשים של רומל ולתחקר את שבוייהם.

 

 

 

פקודות בשפה זרה. המהדורה הגרמנית.

אורגד : הספר  נכתב מתוך הבחירה שלי באחד מן הנושאים שעניינו את הוצאת דומינו ובית טבנקין שמומחים מטעמם סיפקו לי מידע על המחלקה הגרמנית של הפלמח.  .

"בספר שלך "עד שיצא עשן " קובץ סיפורים קצרים על פי ציורים של אמן ניגרי מתוארת פגישה שלך עם אנגלי בנמל תעופה שסיפר לך את סיפור המחלקה הגרמנית  וכיצד התנכל למי שחשב שהוא גרמני נאצי עד שהתגלה לו שהוא יהודי איש הפלמ"ח המתחזה לגרמני . האם זה הבסיס ל"פקודות בשפה זרה "  ? "

אורגד :בסיפור שיניתי  את הפרטים של האירוע אם כי משהו כזה אכן קרה . הדמות של מי שפגשתי כביכול בשדה התעופה בלונדון. למעשה היה זה המרגל צבי אקשטיין שסיפר לי מה קרה לו במחנה השבויים הגרמנים, ששומר אנגלי יהודי התנכל לו. הסיפור אמיתי בתכלית, אבל סיפרתי אותו מן הזווית של האנגלי.

לחץ לסגירה

עוד ספר שלה "לקום מחדש " מתאר את אחד מניסיונות הבריחה הבודדים מאוד שהצליחו ממחנות ההשמדה .תיאורה של פרשת בריחה מפורסמת מאושוויץ .
הספר לקום מחדש נכתב בעקבות צפייה בתוכנית טלוויזיה שנקראה "מדוע לא הופצצה אושוויץ" והכוונה לאפשרות שהייתה להפציץ את מתקני ההשמדה בבירקנאו אושוויץ' ובכך לעצור את ההשמדה. התוכנית הזאת השפיעה עלי מאוד וחיפשתי את האיש בצלאל מורדוביץ' שסיפר בתוכנית איך ברח מאושוויץ' כדי להביא אתתוכניות מתקני ההשמדה לבנות הברית, ומתוך הראיונות שערכתי אתו נולד הספר.

 

את משתמשת בזכרונות ילדות ?.
זה קורה אבל לעיתים רחוקות יחסית כשכתבתי את "עמליה וג'ו"  לא רציתי לתאר את המחתרת של ימי המנדט אלא לספר חוויה שחוויתי  בילדותי והשפיעה עלי  מאוד למרות שהייתי קטנה,  חיפשו שערכו האנגלים בביתנו . והזיכרון שנחרט בי הוא תחושת חוסר האונים של ילד שבאה לידי ביטוי בספר.

הביוגרפיה שלי באה לידי ביטוי בספרים במידה מסוימת דרך אבי שהיה רופא ושנפטר כשהייתי בת 13 וחצי .עד היום דמותו מופיעה כמעט בכל ספרי כדרך התמודדות עם האובדן .

דוגמה אחרת ספר מזמננו קצינת אימוץ שמתאר מציאות קרובה אלי מאוד .בתי הייתה ביחידה המופלאה הזאת ויש לי נגיעה אישית לנושא ויכולתי לתאר אותו בנאמנות .
לגבי החלק השני בספר "קצינת אימוץ" המתאר מסע שורשים לפולין נסעתי במיוחד לפולין כדי לחקור מקרוב את הרקע .הנאמנות לעובדות לעולם אינה צריכה להסתיר את האמת הפנימית של הסופר .

היו ספרים שהיציעו לך לכתוב במשך השנים וסירבת ? 
 אורגד: טילפנו  אלי במשך השנים מו"לים אחדים וביקשו שאכתוב על נושא זה, או אחר,  וחקרתי אודותיו החלטתי, אחרי התחקיר, אם לכתוב עליו או להימנע . אני יכולה לכתוב על משהו רק כאשר הנושא  מדבר אלי באמת  ואני מרגישה שאני באמת יכולה להזדהות עןם הדמויות בתקופה שבה הם חיים ולראות אותה כמו דרך עיניהם .

.. היו  הצעות  שדחיתי על הסף, כמו לדוגמה ההצעה לכתוב ספר על גולומב,  הצעתו של זלמן שובל שאכתוב על משה דיין (הצעה קוסמת מבחינת התנאים שהציע לי), ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער בת שתי כרכים על משה דיין נכתבה בידי גלילה רון פדר א.א. )  או הצעת מסדה בזמנו, לכתוב על רבין,  ( בסופו של דבר ביוגרפיה לנוער על רבין נכתבה בידי דבורה עומר א.א.)

הצעת ידיעות אחרונות(זה לא מכבר לכתוב ספר לנוער שבו יתבררו תוך כדי פענוח העלילה מושגים בכלכלה, והיו עוד נושאים שדחיתי מיד. 

ולמה בעצם סירבת ? האם את הרגשת שלא תוכלי לראות את המציאות כמו דרך עיניהם של  יצחק רבין או משה דיין ?

 אורגד : הסיבה שלא הסכמתי לכתוב על אישים ידועים, ובכלל ביוגרפיות, נבעה מן החשש שיהיו אנשים הקרובים לאותו אדם שאולי ייפגעו מאופן הצגת הדמות כפי שאני תופסת אותה ומתארת בספר .מרגע שאני מתארת את המציעות אני הופכת להיות האדם ויכולה לכבב ו רק את האמת שלי כפי שאני מבינה אותה מעיניו של האיש .

ואולי עוד סיבה שלא צויינה היא שדורית אורגד לא הרגישה שהיא מסוגלת  להיכנס לנפשו של מצביא מסוגו של משה דיין ולראות את המציאות דרך עיניו.

רשימת הרומנים ההיסטוריים של דורית אורגד

פרידה אחרונה מקורדובה . המהדורה היפנית .

המאה ה12
שני חברים בממלכת הצלבנים (גבעתיים : מסדה, 1985) <עריכה, אילנה שמיר> זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה

המאה ה16
• הגולם מירושלים • (תל-אביב : ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 1993) <איורים, כריסטינה קדמון>

המאה ה-17

הנער מסיביליה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1984) <איורים, אבי כץ> < > <עובד לעברית קלה ב-1992 מאירה ביין, רות קמארה> <איורים, אבי כץ> תורגם לשש שפות לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית זכה בפרס זאב.. זכה בפרס ורגרטו האירופי שבו בני נוער בחרו מתוך רשימה של ספרים מומלצים כספר הטוב ביותר שקראו בשנה שעברה
נער בספרד של אמצע המאה ה17
.
הנער מסיביליה הומחז פעמיים והוצג פעם על ידי
תיאטרון הנפש, ופעם על ידי תיאטרון הנגב, היו אלו הצגות מושקעות ששתיהן לא זכו להצלחה גדולה.

הוסרט כהנער מסיביליה [הקלטת וידאו] / דורית אורגד ; תסריט: רחל רוזנמן ; במאי: ניל וייסברוד ; בהשתתפות: לבנה פינקלשטיין…[ואחריםהטלוויזיה הישראלית 1990 118 דקות

אברהם הגורני על הנער מסביליה

קריאה מונחית בהנער מסביליה

פרידה אחרונה מקורדובה (ירושלים : מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1991)
• <איורים, אבי כץ> תורגם ליפנית.
.
• פנק מלך המדבר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד 1994) <איורים, הלה חבקין>
על כתיבת "פרידה אחרונה מ'קורדובה"

הנער מבורדו / דורית אורגד

הספר השלישי בטרילוגיה שפורסם 25 שנה לאחר הספר הראשון ועשרים שנה לאחר השני  הוא

הנער מבורדו, אייר אבי כץ  מרכז זלמן שזר, תשע"א [2011)  שמביא את סיפורו של ז'אק, בן יחיד למשפחת אנוסים, שנעלם בים

המאה ה-19 ימי הצאר נקולאי הראשון
החטופים לצבא הצאר (ירושלים : מרכז זלמן

סוף המאה ה-19 ראשית המאה העשרים
האוצר במערת ההר : אהבה חרישית (ירושלים : כתר, 1983) <ציורים, אבי כץ> א.סיפור חיפוש אחרי אוצר במערה ליד ים המלח בסוף המאה ה-19.


• אהבה חרישית : ועוד שלושה סיפורים (תל-אביב : הדר, תשנ"ז 1997) <איורים, אסתר שקין>

תקופת השואה והמנדט

עמליה וג'ו (תל-אביב : י. שרברק, 1974) <ציורים, תרצה טנאי> <מהדורה שונה הופיעה בתשנ"ח 1997 עמליה וג'ו : "יחיאלה" וקישי (תל אביב : מחברות לספרות, תשנ"ח 1997) <איורים, נורית צרפתי>על ימי המנדט שהוצג בתיאטרון בידי "נאוה הפקות" ולא כל כך הצליח ., חלקים מן הספר הוסרטו לטלוויזיה.

ספינה רעועה (תל-אביב : הדר, תשל"ו> <בשיתוף עם אילנה ישראליץ. עוסק בספינת מעפילים מצ'כוסולובקיה לישראל בימי מלחמת העולם השנייה .
הופיע שוב כ- במבחן ימים סוערים (תל-אביב : הדר, תשנ"א 1991) <איורים, אהרן שבו>

לחץ לסגירה

לקום מחדש (ירושלים : דומינו, 1990) <איורים, אבי כץ> סיפור בריחה מאושוויץ
פקודות בשפה זרה : סיפורה של "המחלקה הגרמנית
(ירושלים : דומינו, 1991>תורגם לגרמנית .
וכמה ספריפ שבהם דמויות מודרניות חוקרות את אריועי העבר :

• נשפיה לילית בפרדס אימתני (תל אביב : מחברות לספרות, 1998) <איורים, נורית צרפתי> ילדה שומעת מסבתה סיפורים מחיי הישוב לפיי קום המדינה
• קצינת-אימוץ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1993) מסע שורשים בפולין. זכה בפרס ראשון במצעד הספרים מטעם משרד החינוך והטלביזיה החינוכית .

• הלב שחיפש – הלב שמצא (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999) <איורים, ברכה אלחסיד גרומר>
ילדה יוצאת למסע שורשים עקבות חיי סבתה בשואה בסלובקיה. זכה בפרס יד ושם ,2000

 

מתארת העדה האתיופית

דורית אורגד זכתה בפרס מיוחד בפרס "כלת האור"  בזכות כתיבתה על עולים חדשים ותהליך קליטתם בארץ

כתבת הרבה על עולים באופן כללי  מדוע ?
אולי אני מרגישה קרבה לעולים בכלל כי גם אני עולה .הייתי בת שנתיים כשעלתה משפחתי לארץ .בביתי דיברו שפה זרה והמנהגים שהיו לנו בבית היקי לא תאמו את המקובל בחברה הארץ ישראלית הקולטת והיו לנו קשיי הסתגלות .וזה חידד לי את ההבנה לקשיים שעוברים בני עליות אחרות .

אורגד היא הסופרת העברייה שעסקה יותר מכל אחד אחר בעדה האתיופית כולל באחד משני ספריה מפורסמים ביותר "שבועת האדרה"(  איורים אבי כץ , הקיבוץ המאוחד, 1988)  שעוסק במסע של בני העדה מאתיופיה לישראל בשנות השמונים .
ספר זה זכה להצלחה גדולה ואף עובד לתיאטרון ע"ש אורנה גזית והצליח יפה.ועובד לסרט טלווזיה באורך ארבע שעות, בשם "המסע".

לעניות דעתי נכון לעכשיו זהו ספר המופת על העדה האתיופית .

היא פירסמה עוד שני ספרים נוספים על בני העדה בישראל יום החרגול וימים אחרים,( הקיבוץ המאוחד, 2001<איורים, נורית צרפתי  העוסק בנערה אתיופית ו"קלקידן"  ( הקיבוץ המאוחד, 2006  ) העוסק בילד מהעדה .

בקובץ הסיפורים "מסמר הערב" ( מחברות לספרות 2000) יש  עוד שני סיפורים על בני העדה קצרים כמו צ'ארנוש, סיפור שהתפרסם לראשונה בכתב העת "במחנה " והסיפור "השם שבחרה לה סבתה ".

"יש לך משיכה מיוחדת לעדה האתיופית ?"
לדעתי זאת העדה הציונית ביותר שהיגיעה במאה העשרים למדינת ישראל והכי מקופחת ויש לי נטייה לבוא לקראת המקופחים . .ספור עלייתם של עולי אתיופיה ריתק אותי מהרגע שנחשפתי אליו לראשונה וקסם המפגש עימם לא באמת התפוגג ,עד היום .
בתחילה כתבתי עליהם את הספר שבועת האדרה שבו אני מתארת את חייהם בארץ מוצאם את מסעם רווי הסבל מאתיופיה לסודן הם ויתרו על הרבה כדי להגיע מאתיופיה לכאן וזה עבור הנחיתה הקשה במציאות לא רומנטית כאן .
.אני רוצה להגיד לך כשכתבתי את הספר הזה היה בי צער גדול, צער על הקורבנות שהם נאלצו להקריב כדי להגשים את חלומם ולהיות איתנו וצער על מפגשם על המציאות הישראלית שהיא כל כך שונה ממה שתיארו לעצמם בעת המסע הנורא. הייתי עצובה מאוד כשכתבתי את הספר הזה והסיום הטראגי של אותו ספר כפי שאתה ידוע הוכיח את עצמו כאמיתי .
המשכתי לעקוב אחריהם ודברים שלמדתי וקראתי עליהם גרמו לי מורת רוח וצער גדול .אספתי את המאמרים הכתבות והמחקרים שהתפרסמו על קליטתם ,ופגשתי אנשים עובדים איתם במסגרות שונות אנשי משרד החינוך הקלטה רופאים שמטפלים בהם .ובכל הפעם היה מדהים להיווכח בפער שבין התמונה המתקבלת על העדה מהעיתונות שמדווחת עליהם רק סיפורים שלילים ומציגה אותם כפרימיטיבים בדרך כלל לבין הדיווח הנלהב של מי שבא עימם במגע יום יומי .אבל מצבם אינו אידיאלי כי חלק מהוותיקים כאן מקבלים אותם יפה וחלק לא.
כתבתי עליהם סיפורים כתבתי עליהם את יום החרגול וסיפורים אחרים המתאר את קשייה של בת עדה הלומדת ובביתה ספר ומתמודדת עם אב שעזב אתה בית ואי מקובלות על התלמידים .היא מקובלות שאי יצאת מנצחת מימנה הודות לקריאה מרובה בספרים .
זאת הייתה דרכי גם להגיע אל העדה .קראתי עליהם המון. כדי לנסות ככל האפשר להבין את העולם שלהם דרך העיניים שלהם .
וכשאני כותבת את הסיפורים האלו אני מקפידה לחקור היטב היטב שמה אחטא לאמת. זהו עולם חדש וזר ולכן למדתי אותו היטב ולעומק .

 

הסיומים  של הסיפורים החדשים שלי על האתיופים הם  יותר אופטימיים ואני מתפללת שהמציאות תאמת את הסיום האופטימי של הסיפורים האלו בדיוק כפי שאימתה את הסיום הטרגי של שבועת האדרה.
אהבת את העיבודים הדרמטיים שנעשו מ"שבועת האדרה" ?
היו לי השגות על העיבוד שנעשה לשבועת האדרה כשהפך לסרט טלוויזיה, כי הוכנסו לסרט אלמנטים הזרים לעלילת הספר והם פגמו באוטנטיות שאני כה הקפדתי עליה.
לעומת זאת אהבתי את ההצגה שבועת האדרה שהוצגה בתיאטרון לילדים ולנוער ע"ש אורנה פורת, כי המחיזו את הספר לפי הרוח השורה בו.
גם את ההצגה על פי הנער מסיביליה שהציג "תיאטרון הנגב" אהבתי.
ובעצם גם את ההצגה "עמליה וג'ו" שהפיקו "נאוה הפקות" אהבתי אבל לצערי היא לא זכתה להצלחה

.

אחד הספרים היוצאי דופן ביותר  של אורגד  הוא "עד שיצא עשן " שבו כתבה סיפורים על פי איורים של הצייר   ממוצא ניגרי מקולי אטלי .בהם סיפורים מחיי יבשת אפריקה שככל הנראה מעניינת מאוד את אורגד וגם סיפור על האירוע שעורר את עניינה לכתוב סיפור על חברי המחלקה הגרמנית של ה",הגנה ".
זו לא הייתה היוזמה שלי לכתוב את הספר "עד שייצא עשן", אלא של מילכה למדן שפנתה אלי וביקשה ממני לחבר סיפורים ושירים למבוגרים העקבות הצפייה ביצירותיו של האמן שתערוכה של ציוריו בקנדה, שם ביקרה, הלהיבה אותה. היא הביאה לי צילומים של ציוריו והייתי מביטה בהם עד שהופיע סיפור או שיר בעקבות ההתבוננות הזאת. היו הרבה סיפורים ושירים, ומילכה בחרה מתוכם את מה שנראה לה. היתר מחכים לעריכה שלי כדי להוציאם לאור בקובץ נפרד.

כדאי להזכיר גם את האיורים בספריה של כמה מאורגד שנותנים תמונה חיה לקורא על התקופה המתוארת כסוג נוסף של "עיניים " מעבר לפרוזה.
מבין המאיירים שלך  את  מי את אוהבת במיוחד איזה מבין המאיירים שלהם הקפיד במיוחד גם הוא על התחקיר ההיסטורי בעת ביצוע האיורים

 אורגד :אין לי העדפה מבחינת האיורים של ספרי, בכל אחד מהם אני מוצאת משהו שאני אוהבת.
 בכל זאת אני אוהבת מאוד את נורית צרפתי (שאיירה רבים מספרי) בגלל האישיות הנפלאה שלה ויכולתה האמנותית, ויש לי מילים טובות מאוד להגיד גם על המאיירים האחרים שאיירו את ספרי בכשרון.
. אני חושבת שאבי כץ היטיב לשקף את התקופה והדמויות ברומנים ההיסטוריים שלי שהוא אייר, והוא אומנם השקיע מאוד בתחקירים שערך.
על מה עת עובדת עכשיו ?
אני מתכננת רומן למבוגרים שישתרע מהתקופה משלהי המאה ה19 עד אמצע המאה העשרים . ויהיה פנורמה של ההיסטוריה בארץ ישראל ובגולה של תקופה זאת .

דורית אורגד הסופרת החוקרת היא מסוג סופרים שדומה שכבר נדיר מאוד היום היא חוקרת את הזר והשונה על מנת למצוא בסופו של דבר את המחבר והמאחד גם בין האנשים שנראים שונים וזרים כל כך אחד לשני .

בשנים האחרונות נשמעים כל מיני דברי הבל מטורפים    שאין גבול לנזקם מחוגים אקדמאיים "מתקדמים "  על כך שכביכול רק אנשי עדה אחת וקהילה אחת מסוגלים לכתוב "באמת " על עצמם ולתאר את עצמם ואת חייהם  וכי אל להם לאנשים מקהילה אחרת לכתוב עליהם ולחקור אותם ( במיוחד לא אם הם אשכנזים ואירופים ) .

דורית אורגד עומדת כמגדלור בודד כנגד עמדות גזעניות חולניות   מסוכנות אלו כממשיכת רעיונותיו של הפילוסוף פרנץ רוזנצוויג  עם  ספריה האמפטיים שבהם היא מתארת בני תקופות אחרות ועדות אחרות מבעד לעינהם שלהם  את ההבל והטירוף של טענות אלו  ולא לשווא היא אחת מסופרות הילדים הבכירות בעברית של סוף המאה העשרים .

 

נספחים :

לאחרונה זכתה סופרת הילדים והנוער דורית אורגד בפרס היצירה מטעם שר המדע התרבות והספורט
נימוקי השופטים היו כלדקלמן :
"במשך יותר משלושים שנות כתיבה לילדים ולנוער נגעה דורית אורגד במגוון גדול של נושאים, קצתם סוגיות קשות בחברה הישראלית, קצתם יחסים בתוך המשפחה והקשר שבין ילדים לבעלי חיים. כמו כן הקימה לתחייה בספריה תקופות שונות בהיסטוריה היהודית כמו חיי היהודים בספרד בתקופת האינקוויזיציה או העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. ראויים לציון מיוחד שלושה ספרים, שבהם היא עוסקת בקהילת יהודי אתיופיה. אורגד מצליחה להפריך לא מעט סטריאוטיפים על בני העדה הזאת, שהחברה והספרות בישראל מעדיפות לפנות מהם את מבטן, ואורגד עושה זאת בכל יכולתה לשרטט דמויות מורכבות ומצבים אמינים ולברוא מהם סיפורים מושכי לב. "

דורית אורגד  כבר זכתה  במגוון פרסים ספרותיים :

 

ידידות במבחן ובשעת מבחן זכו שניהם, כל אחד מהם בפני עצמו ובשנים אחרות, בפרס מטעם האגודה להבנה בינדתית בישראל.

אבטיחים שלא בעונה – פרס למדן 
 

הסיפור סוכת הגפנים של פיאנדו, הכלול בקובץ – משפטו של המלך רובוסטה, זכה בפרס אשמן. אל מקום חדש זכה בפרס אדריאן תומס מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר שני חברים בממלכת הצלבנים, זכה בפרס ברנשטיין מטעם אוניברסיטת חיפה. הספר סודות אפלים זכה בפרס הדסה וקרן חיפה. הנער מסיביליה זכה בפרס זאב. 

היא זכתה  גם בפרס ראש הממשלה ובפרס היצירה (זה הפרס האחרון) מטעם שר המדע. הספר שנשלח לתחרות היה קלקידן. הפרס שקבלתי בחו"ל היה "פרס ורגרטו" שניתן לי בשנה שעברה באיטליה. זכיתי גם בפרסים של מצעד הספרים הארצי מטעם משרד החינוך – הספרים הזוכים במקום הראשון היו: קצינת אימוץ ופגע וברח, שניהם לחטיבת הביניים. למקום שני במצעד הגיעו: קלקידן, ניקה שתיקה וידידות במבחן.

התרגומים של הנער מסיביליה הם: לרוסית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, אנגלית
הספר בשעת מבחן מתורגם ליפנית, גרמנית, קוריאנית. הספר אל מקום חדש מתורגם לגרמנית. הספר פרידה אחרונה מקורדובה מתורגם ליפנית. הספר ידידות במבחן מתורגם ליפנית. גם הספר "יום החרגול וימים אחרים" עומד לראות אור ביפן. הספר אבטיחים שלא בעונה מתורגם לערבית. הספר פקודות בשפה זרה מתורגם לגרמנית

ספרי  דורית אורגד שהוסרטו

שבועת האדרה
קטעים מהנער מסביליה
קטעים מעמליה וג'ו
קטעים מידידות במבחן ו
שעת מבחן
נדב ושעון הקסם
ניקה שתיקה

הומחזו

הנער מסביליה
עמליה וג'ו
שבועת האדרה

 
"משלושה יוצא אחד " סיפור המתרחש בשכונת "רמת אילן ".

קישורים רלבנטיים
שאלות לדורית אורגד

שיחה עם דורית אורגד

 

דורית אורגד באתר ספריית רמלה
דורית אורגד בלקסיקון הסופרים
דורית אורגד בהוצאת עם עובד
דורית אורגד באתר ידיעות

דורית אורגד במכון התרגום

פרטים על דורית אורגד

דורית אורגד באתר כנפיים

דורית אורגד בדף דף

מצבה הבריאותי של דורית אורגד

אברהם הגורני על הנער מסביליה

קריאה מונחית ב"הנער מסביליה"

פרס ורגרטו לנער מסיביליה

דורית אורגד זוכה בפרס כלת האור

ילדי אתיופיה בחינוך

חומרים בנושאי יהודי אתיופיה
יהודי אתיופיה ואנחנו מאת דורית אורגד

עודד בצר: עוד סופר משכונת רמת אילן

האחים אלפרון עוד דמויות מגבעת שמואל

פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק.

תגובות

  • nachum  On נובמבר 27, 2007 at 9:57 am

    children need a world that has nothing with the reality.but for adults it just kitsch.

  • רחל  On נובמבר 27, 2007 at 1:42 pm

    שהסופרת דורית אורגד תקבל פרס יותר רציני? כי הספרים שלה הם לא רק ספרי ילדים. תקלף את העטיפה החיצונית.
    היא עשתה תחקירים היסטוריים.
    כלומר גם בלי ללמוד בפקולטה להיסטוריה היא עשתה
    עבודה שלא תבייש אף היסטוריון.
    היא חקרה תקופות קשות מבחינת היהדות וההיסטוריה של עם ישראל.
    והביאה את זה לקהל הקוראים הכי בעייתי – הילדים. לקרוא לזה קיטש כמו שעשה המגיב הקודם… נו, באמת.
    היא רצתה לתת ערכים.
    אלי, בנוסף לכך, היא עושה מצווה גדולה למען בעלי החיים הילדים הרי מתעללים לא מעט בבעלי החיים והיא מתארת אותם בצורה אנושית מלאת חמלה ואוהבת וכצימחונת אני גאה בה.
    במקום לעשת לחבר'ה הללו דמוניזציה היא עושה להם הומניזציה או האנשה.
    בקיצור אלי תתחיל להריץ כאו עצומה שהיא תדליק משואה ביום העצמאות או לפחות תקבל איזה פרס ישראל.

    רחל

  • האיש שבא לקרא  On נובמבר 27, 2007 at 3:56 pm

    לומדים על הסופרת ולא יודעים על השכן שלה?

  • מספר 666  On נובמבר 27, 2007 at 6:24 pm

    שלי אין מה לעשות , הקוראים יאלצו ללמוד משהו גם על שכנה של הגברת אורגד.

  • טלי  On נובמבר 27, 2007 at 7:35 pm

    סקירה שמקיפה כל פרט אפשרי, ואני דוקא הרווחתי מקריאת נקודת המבט של השכן…
    לרחל- מובן שאין לי כל התנגדות שדורית אורגד תקבל פרס ישראל, אבל לא צריך לזלזל בספרות ילדים ובפרסים הרבים שקבלה על ספרי ילדים. אלה לא "רק פרסים של ספרי ילדים" אלא פרסים מכובדים וחשובים שמשתייכים לז'אנר ספרותי חשוב ומכובד!

  • אייבי ויילר  On נובמבר 27, 2007 at 9:43 pm

    ואוו אלי, המון תודה! גם חידשת לי הרבה וגם הכתבה מזווית אישית שלך הייתה מרתקת
    תודה רבה שוב
    אייבי ויילר.

  • 999  On נובמבר 28, 2007 at 11:36 am

    צריכה להופיע באחד העתונים הגדולים!

  • מספר 666  On ינואר 14, 2008 at 3:55 am

    של טלי כוכבי יש כאן
    http://www.notes.co.il/tali/38965.asp

טרקבאקים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 419 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: