הזהות השאולה של גיורא לשם

המשורר העורך והמסאי גיורא לשם  פירסם לאחרונה ספר שירים  בשם "הנה ימים באים " על העיר וינה בתקופות הזוהר שלה במאות החמש עשרה השבע עשרה  התשע עשרה וראשית המאה העשרים . 

  

.וספר זה מעורר לכאורה תמיהה ,שהרי גיורא לשם ידוע כאחד ממגיניה השורשיים והנזעמים ביותר של התל אביביות והישראליות "הילידית "  וכאזרח קבוע בבתי הקפה הספרותיים של תל אביב .

מה למשורר התל אביבי "הילידי" הזה האיש שמדינת ישראל ותל אביב זורמות בדמו הפואטי ובלשד עצמותיו , המתנגד הגדול ביותר בספרותנו של המשוררים כ"אזרחי העולם "  ולעיר וינה של לפני מאות רבות של שנים ? לכאורה יש כאן פרדוקס.

להלן ניסיון להבין את הפרדוקס הזה.

 
" משורר בורא עולם במלה
והמילה דם ודממה "
גיורא לשם
הנה ימים באים ע' 48

 דבר אירע בתחום הבלוגים הספרותיים בישראל העורך והמשורר והמסאי גיורא לשם פתח בלוג בשם " עֵט לָעֵת ". .הוא נואש מכל העיתונים כתבי העת הספרותיים , המדורים בעיתונים ( ובראשם מדור הספרות של עיתון "הארץ " בעריכת בני ציפר ) והחליט שהעתיד של הכתיבה על ענייני ספרות נמצא בבלוגים והנה הוא כאן איתנו.
יש כבר כמה וכמה סופרים ומבקרים ועורכים שפתחו בלוגים משלהם . ובכל זאת זהו אירוע מיוחד שכן גיורא לשם אינו עוד "יוצר". הוא אחד המסאים הספרותיים האחרונים שנותרו לפליטה ואין כמוהם יותר בגלל קיצוצי המקום בעיתונים ובכתבי העת.
אוסף מסות של לשם בשם "ציירי הנמרים ".פורסם בימים אלה וזמן מה לפני כן פורסם ספר שירה של לשם בשם "הנה ימים באים " שהוא ספר שירה יוצא דופן מכל בחינה.והוא מהפכני גם ביצירתו של לשם עצמו. לאור זאת הנה רטרוספקטיבה על יצירתו.

• גיורא לשם פרסם את ספר שיריו הראשון הוא ולא מלאך : שירים (תל-אביב : עקד, 1966) עוד ב 1966אך זה עורר הד מועט ביותר.

 
 
 

במשך שנים נטש לשם את עולם השירה הוא למד מדעי הטבע  שקל להיכנס לרפואה ולבסוף נכנס לעולם המחשבים שם כידוע הפרנסה מצויה יותר בשפע.

בכל אופן הוא שילב את תחומי העניין שלו כאשר פיתח תוכנת מחשב בתחומי הרפואה.

 

 

רק בתחילת שנות השמונים בעקבות מחלת לב קשה חזר לעולם הספרות לאורך השנים הוא פירסם עוד שלושה ספרי שירה נוספים צבעי יסוד : שירים (תל-אביב : אל"ף, תשמ"ה 1985)

 

הסוסים האחרונים בתל-אביב (ירושלים : כרמל, תשנ"ב 1992)

ולבסוף סיכום של כלל יצירתו השירית שולי האש ושירים אחרים : 1959־1998 (תל-אביב : קשב לשירה ולמסה, תשנ"ט 1999) . שעוררו גם הם הדים מועטים בלבד..

ספר השירה האחרון שפרסם  השישי שלו במספר  היה "תמונה קבוצתית עם עיר –שירים "( הוצאת קשב ,2010) .ספר שבו השירים נותנים טעימה מאופיו המיוחד של לשם  אופי ארץ ישראלי ילידי של מי שגדל בתל אביב וחש קשר עמוק מאוד הן לתל אביב של פעם והן לכל הקבוצות והעמים שחיו באיזור מאז התקופה הפרהיסטורית.

 

"דרקון מינורי" כינה אותו ירון גולן וזה אולי מייצג היטב את יצירתו.. 
כמדומה שתרומתו האמיתית של לשם לעולם הספרות אינה בכתיבת שירה.

 
הוא  התבלט כמתרגם מוכשר ופורה.בין תרגומיו כדאי להזכיר את תירגום שירי ויליאם בלייק "נישואי העדן והשאול" [שגרסה שלישית וחלקית שלו הופיעה בבלוג של לשם]

 ובמיוחד תרגום הספר המסות של הסופר הרוסי המפורסם  יוסף ברודסקי " מנוסה מביזנטיון : מסות / (תל אביב : ספרית פועלים, תשנ"ב 1992)  שלו הוסיף לשם מסה מרתקת ומחכימה על הסופר שניכר כי השפיע עליו מאוד. .תיאורו של ברודסקי את בינזטיון השאיר את חותמו על לשם כמשורר ואנו רואים זאת ביצירתו "הנה ימים באים " .

לאחר מכן הפך למזכ"ל אגודת הסופרים .
אבל אולי יותר מכל לשם מוכר כיום בעולם הספרות כאחד ממייסדי הוצאת "קשב", ההוצאה החשובה היום בישראל של ספרי שירה, יחד עם רפי וייכרט ומשה דור ועד לאחרונה נמנה לשם על חברי המערכת של ההוצאה לה תרם תרגומים ויצירות חשובות.

המסאי

כוחו האמיתי של לשם הוא בז'אנר שונה מאוד מהשירה, ונדיר הרבה יותר למעשה תחום ההולך ונעלם – המסה הספרותית. לשם . התגלה כמסאי עמוק ומוכשר במיוחד בתחום אמנות זה.
הוא אחד היוצרים הבודדים והחשובים בשפה העברית בין המסאים הספרותיים של דורנו . קשה לחשוב על מישהו, להוציא אולי יורם ברונובסקי המנוח, שמשתווה לו ברוחב הידיעות שלו במגוון רב כל כך של תחומים: ספרות, מיתולוגיה, היסטוריה ( בעיקר של מרכז ומזרח אירופה ) ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, ומדע וטכנולוגיה.מגוון ידיעות זה הוא הכרחי עבור המסאי הטוב היודע לקשר בין כל תחומי הדעת שבארסנל שלו מצער הדבר כי לא צמחו לנו יותר אנשי אשכולות כאלה.

 רלבנטי לציין כאן שלשם זכה בפרס ברנשטיין לביקורת ספרות ( דהיינו על מסותיו ) שלוש פעמים בשנים 1982,1984,1986.  

ספר המסות הראשון שלו "מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם" (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשנ"א 1991)) שאותו עדיין אפשר להשיג דרך הוצאת "קשב") [.הוא לדעתי אחד מספרי המסות הטובים ביותר שקראתי על הספרות העברית ולו רק בגלל המסה שנתנה לספר את שמו.
בספר זה הראה לשם כיצד השירה שירה העברית שפעם הייתה אלמנט מרכזי בחיי התרבות והעם או כהגדרתו "סם מעורר לאומי" הולכת ומאבדת מהשפעתה ונהייתה שולית ואפילו החלה להתגאות בכך ,משל זה מן הרצוי שהיא תהיה מיועדת רק למיעוט אזוטרי.

הספר הוא התקפה ארסית שהייתה מאוד לא אופנתית אז ( וגם לא היום ) על האופנה שהשתלטה על השירה עברית בראשותו של נתן זך של אוניברסליזם " שמשמעותו אם נרצה הוא לכתוב שירה על תקן של אזרח העולם ( או יותר נכון אזרח ארה"ב ו/או אירופה לעולם לא אזרח אסיה ו/או אפריקה ). עולם שבו כל מקום הוא תמיד אותו המקום והעיר אינה תל אביב או חיפה אלא יכולה באותה המידה להיות ניו יורק או לונדון או פריז או כל מקום אחר על פני האדמה
התוצאה של כל זה הייתה מבחינת לשם "השירה הרזה" הדלילה הלא פיוטית מעצם טבעה.

לשם מצידו דרש לעסוק בספרות העברית בהקשר הלאומי שלה ומתוך הנוף המקומי שלה.
הספר הוא מעין כתב הגנה יחיד במינו, ( לדעתי היחידי החשוב שפורסם עד היום) " על המשוררים המקומיים שפעם נהגו לקרוא להם "הכנעניים" וכיום מקובל לקרוא להם כיום "הילידיים " כמו משה בן שאול משה דור ואריה סיוון שהעדיפו לעסוק במקום שבו חיו ולתאר אותו והתקפה כנגד המשוררים האוניברסאליים אנשי הרוח התלושים מסוגן של נתן זך שדווקא הם זכו לדומיננטיות ובראש ובראשונה משום שיכלו לטעון שדעותיהם הם השולטות בעולם כולו – או יותר נכון באקדמיה האנגלית והצרפתית .
דהיינו כוחם נשאב גם בגלל זה שרעיונותיהם נלקחו ישירות ממה "שהיה "מקובל" בעולם האקדמאי האירופאי שבשוליו הסתופפו ובכך ניפנפו בפני "הפרובינציאליים " בישראל.  
הדבר האחרון שאפשר היה למצוא אצלהם היה מקוריות רעיונית אמיתית כלשהי משל עצמם שאינה קשורה לרעיונות שאותם קלטו בחו"ל.
כמדומה שחוקרים אקדמאים ידועים כיום כמו פרופסור  דן מירון  מייצגים בצורה אבסולוטית את הקו הרעיוני של האוניברסליסטים בני בלי בית.וניתן להניח שהשקפות אלו גם מתאימות יותר לאורח חייהם כמי שנודדים מארץ לארץ ומאוניברסיטה לאוניברסיטה . אנשים שכל העולם ביתם והם אינם מרגישים בנוח בשום מקום. . . .
.
לעניות דעתי ניתן לראות בגיורא לשם כמגן הגדול בספרותנו על אופצית השירה והספרות הילידית שאינה הולכת בכוונים אופנתיים בחוגים האקדמאיים במערב.

ימי וינה

"קלטים עובדי כוכבים ומזלות
קבורים מתחת לחרבותיהם ושריונם
רומאים בורגונדים,הונים
שדים בני-נכר מאפסי מרחק ,
עצמותיהם השחוקות שוכנות עפר
…והיהודים הכלבים בתכריכיהם מעכר לגדרם
בתחום שבת
הנה ימים באים ע' 13

מפתיע עם כך שספר השירה האחרון ולדעתי המעניין והחזק ביותר של לשם עד כה הוא, לכאורה לפחות , ההפך הגמור מכל מה שייצג והטיף לו המגן האמיץ של המשוררים "הילידים "  עד כה.  
גיורא לשם, המשורר המקומי והתל אביבי כל כך, שתל אביב ומקומות שונים בה כמו "קפה תמר ," שבו הוא יושב עם סופרים ומשוררים מזה שנים רבות מספור, זורמים בדמו ,פנה לפתע לתאר עיר באירופה  שבה מעולם לא היה ולא נולד בה .אבל הוא מתאר אותה כאילו חי בה כל חייו .

היכן ,היכן היא חרותך
אשר למענה לא נכנעת למצרים ,
לפלישתים ,לאשורים ואף לא לבני מדי ?

 

..היכן היא מסירות הנפש של אבותיכם ,
שהייתה יפה מכל הרגשות ,
בהקרבת עצמם לא למען ילדיהם
אף לא למען נשותיהם
אלא למען שם ההויה ?

 

האם הסתרת בגעליית גג?
האם קראת שמע במרתף?
( הנה ימים באים ע' 33)

 

"הנה ימים באים:שיר בי"ז פרקים" (הוצאת קשב ,2007) ספר ששמו לכאורה בהחלט אינו מייצג את תכניו.

 

 זהו תיאור היסטורי פואטי של אפיזודות ודמויות שונות בתולדות העיר וינה מראשיתה בימי קדם המסתוריים דרך ההיסטוריה שלה כבירת האימפריה האוסטרית והאוסטרו הונגרית וכלה בחורבן האימפריה לאחר מלחמת העולם הראשונה .ואל היהודים שלה ואל תושביה בכלל הוא חש קשר אמיץ.

 

בין האירועים המתוארים במחזור השירים שספק רב אם הישראלי הממוצע וגם קורא ספר השירה הממוצע שמע עליהם בימי חלדו יש תיאור טבח שבוצע ביהודי וינה בשנת 1440 לאחר שרובם גורשו והשאר התאבדו ומהשרידים ששרדו בחיים נשרפו 122 נשים ו94 גברים .
לשם רחוק מאוד מלהיות אדם דתי ,הוא אדם חילוני, אפילו להכעיס ,אבל בשירים האלו יש תחושת הזדהות עמוקה עם אותם נרצחים קדומים במאה ה-15 ,ומן הסתם יש כאן התייחסות סמויה לתקופת השואה.
וזוהי תחושת הזדהות שכיום קשה למצוא אותה אצל משוררים מדורות צעירים יותר מאלו של לשם או אפילו בבני דורו שלו.
( אגב אורחא אציין שהאיש הקדום ביותר הידוע בשושלת המשפחתית שלי החבר יוסף הוגלה מהעיר וינה באמצע המאה ה-16 לעיר פראג בידי הקיסר פרדיננד הראשון וזאת אחת הסיבות לכך שהיה לי עניין מיוחד בשירים של לשם שמתארים את יהודי וינה בערך באותה התקופה ).
אך לא רק היהודים של וינה מעוררים את עניינו של לשם אלא העיר ותולדותיה ואזרחיה באופן כללי . הוא עוסק במצור השולטן התורכי סולימן המפואר על חומות וינה בשנת 1529 החדירה העמוקה ביותר אי פעם של תורכים למערב אירופה .

 

משוררים שלא אכיר לעולם
שרים את שירתם
מה היא אומרת ?
במקום שאני שוכב
שתיקה היא האמת
משירה ישחרר רק המוות
( הנה ימים באים ע' 54)

 

 

הפואמה "סופר המלך " היא סטיה גיאוגרפית אך לא היסטורית מנושאי הספר היא נוטשת לרגע את וינה ועוברת לטורקיה ואיסטנבול ( ביזנטיון האפלולית ושורצת המזימות של יוסף ברודסקי שהשראתו ניכרת כאן היטב ) והיא אולי השיר החזק והמרשים ביותר בספר כולו השיר עוסק במרכת היחסים הטעונה בין השולטן שמלמד באירוניה אכזרית את הסופר שלו הלכות שלטון מה הן .

"ן אדם הוא להב ממרט "
הושיט את הלב השותת
"ולא בא להטיל שלום בארץ
כי אם חרב" אמר וחייך

והסב את פניו
( ע' 48)

   "ובין השאר אגב אורחא עוסק לשם בתרומה הגדולה של התורכים לוינה בתי הקפה שהתפשטו מוינה עד לתל אביב והפכו לאחד מסמליה כשם שהפכו לסמל של וינה בעבר. סביר להניח שאחת הסיבות להזדהותו של לשם עם הוינאים היא הערצתו לבתי קפה "ספרותיים " מוסד שנוצר בעיר וינה.

 

התורכים חיבבו עלינו פילגשים וקפה( ע' 62) 

 

 

 

 

תור הזהב של וינה

רשעות היא תחביב וינאי
פרנסתם של פרנסי העיר
את מוצרט הטילו אל קבר ההמונים
ואת מאהלר,היהודי החולה
-ברוך שפטרנו " בכותרת ראשית –
שלחו לכל הרוחות לאמריקה הברברית .
( ע' 91)
חלקו השני של הספר עוסק בוינה של הקיסר פרנץ יוזף ,וינה החיננית ההדוניסטית שטופת תענוגות המין מכל סוג וגם תענוגות התרבות ה ספר והמוזיקה בתקופת תור הזהב התרבותית שלה .
הספר עוסק במוזיקאים כמו אנטון ברוקנר וגוסטב מהלר ובתבערה הגדולה שהביאה לחורבן האימפריה האוסטרו –הונגרית לאחר סרייבו .
בניגוד לצפוי וכנראה במכוון לשם אינו ממשיך משם לימי מלחמת העולם השנייה כנראה משום שהם מייצגים כבר וינה "אחרת ".
ואכן אותה וינה תרבותית ספרותית המוליכה ויוצרת אופנות תרבותיות שונות שעוברות לשאר העולם שוב אינה קיימת לאחר מלחמת העולם הראשונה ( ואם כבר גם אינה קיימת יותר לאחר מלחמת העולם השנייה ).
. עבור מי שמתעניין בפכים הקטנים של ההיסטוריה האירופית הספר הוא מרשים ומקסים .אבל על מנת להבינו וליהנות ממנו כהלכה יש צורך בידיעה מוקדמת כל שהיא בהיסטוריה ומיתולוגיה ותולדות התרבות למרות ההערות שהמחבר מפזר פה ושם כתושב וינה המשקיף על ההיסטוריה שלה לאורך הדורות .
מי שמחפש שירה לשמה ללא כל קשר לתרבות ולהיסטוריה ייתכן שיהנה מהספר הרבה פחות שכן אין דרך להיהנות מהשירה כאן ללא ההקשרים השונים .
את הספר מסיימת מעין מסה פואטית מהורהרת בשם "התדרים של בריאת העולמות " שהיא יצירת אמנות בפני עצמה , מסה שירית ואניגמטית למדי. אין לה קשר רב למסות הספרותיות הרגילות של לשם והוא נמנע מלהגיד בה דבר וחצי דבר על התכנים והרעיונות של "הנה ימים באים ". אבל יש בו הרבה מה להגיד בה  על תהליך היצירה והשירה והזיכרון התרבותי העומד מאחוריה.

בחזרה לוינה .

 אתה משורר מזדקן ונכה .רעייתך גמלאית .אתה חי בצניעות ( "הסתפקות במועט " כתב דוד שמעוני באידיליה ) .אתה לובש בגדים לא אופנתיים.ויושב בבית קפה תל אביבי ישן ברובע תל אביבי ישן.לא בפאב .הקפה והקרואסון נרשמים על החשבון .אתה משלם כאשר יש לך .
( הפתיחה למסה "המשורר והשררה" מתוך ציירי הנמרים "
"אם כי "הנה ימים באים" עומד לחלוטין בזכות עצמו ובפני עצמו, לא יזיק כלל לקרוא מיד לאחריו או לפניו את ספר המסות השני של לשם "ציירי הנמרים:מסות על מומרים וכופרים " "( הוצאת קשב 2008 ) שיצא לאחרונה להבהרה נוספת של כמה מהמוטיבים והדמויות המתוארות בו.
בספר זה לשם חוזר ומתאר במסה הפותחת "הקול והלפיד" אישים ואירועים מתולדות וינה ובה חוזרות ומופיעות כמה מהדמויות בשירים כמו המוזיקאי מהלר וסטיריקן היהודי הארסי קרל קראוס ששנא כל ימיו את הציונות ואת היהדות ואת "המודרניות" והתגעגע לתרבות וינאית מושלמת שלא התקיימה מעולם. זוהי דמות שעימה כמדומה יש ללשם קשר רגשי מיוחד כפי שמראה נספח מיוחד בספר "מילים ראשונות ואחרונות :מכתמים ואמרות כנף " שהן תרגומים של לשם לקטעים שונים שאותם כתב קראוס ועוד לא נס ליחם גם היום עשרות שנים לאחר כתיבתם. לנספח אף מצורף פורטריט של קראוס של האמן אוסקר קוקושקה ,כבוד שבו לא זכה אף יוצר אחר המוזכר בספר ,מה שמראה שוב על החשיבות שאותה מייחס לשם לקראוס.
כמדומה שקראוס עבור לשם מייצג את גורלו של היהודי החילוני "האוניברסליסטי " לאורך הדורות יהודי שאינו מרגיש את עצמו בנוח בשום מקום.
בספר יש גם מסות מעניינות אחרות. יש מסה בשם "הינריך היינה פינת נס לגויים " שהיא כביכול על המשורר היהודי הגרמני היינה אבל מהר מאוד מתברר לקורא שסיפור חייו של היינה משתלב איך שהוא בזיכרונותיו של לשם מתל אביב הישנה .שהרי עבור לשם בלתי אפשרי להימשך ליוצר זר ורחוק ככל שיהיה מבלי לקשר אותו באיזו שהיא צורה למקומות שאותם הוא מכיר ואוהב .ומה שהקורא חשב בתחילה שהיא מסה היסטורית על היינה והספרות הגרמנית של זמנו הופכת באופן בלתי צפוי אבל בעל היגיון פנימי מוצק לדיון בספרות העברית והתל אביבית של שנות החמישים ולזכרונותיו של לשם ממנה.
ואיך כל זה מתקשר להיינה ? ובכן לא בדיוק מתקשר וזה גם לא חשוב הקורא נהנה ממגוון האסוציאציות האדיר של לשם כאשר הוא שומע את המילה" היינה"..יש כאן כמדומה הירהור על הקשר האסוציאטיבי לפחות הקיים בין התרבות הגרמנית של היינה והתרבות התל אביבית של לשם.
יש מסה בשם "אל ציפור הנפש " שהיא בגדר "האני מאמין " הספרותי והתרבותי של גיורא לשם שבה דן לשם בשקיעה הנמשכת של תרבותנו ובה הוא קורה לשינוי דרסטי בסולם הערכים הספרותי אמנותי של החברה הישראלית . ( המסה כתובה יפה אבל ספק אם יש יוצר אחר שיגיד דברים שונים ) ,
יש גם מסה חושפנית כביכול בשם "המשורר והשררה" תיאור אירוני ומבריק של גיורא לשם עצמו המתבונן בעצמו כביכול מריחוק ומתאר את עצמו בגוף שני.
ויש את המסה שעל שמה נקרא הספר שבעיני היא המסה הטובה ביותר שלו על יוצר בודד כלשהו על הסופר הרוסי היהודי ברודסקי שלשם מתאר אותו בעמקות רבה ומסה זאת היא חשובה שבעתיים מאחר שמשורר זה הוא בגדר בלתי ידוע בשפה העברית להוציא מאמרו של לשם עליו בניגוד לסופרים האחרים שבהם עוסק לשם במסותיו. ( במקור הופיעה מסה זאת וחבל שזה לא צויין בשם "משורר ללא רישיון כאחרית דבר לספר תרגומיו של לשם ליוסף ברודסקי "מנוסה מביזנטיון ") .
אלא שזוהי הרבה יותר ממסה המתארת את חייו של ברודסקי ,זהו מעין הירהור על הקשרים וגם ההבדלים בין התרבות הישראלית והרוסית בין התרבות התל אביבית שאותה מכיר ומייצג לשם ובין התרבות המוסקבאית פטרבורגית תרבותו של ברודסקי שאותה לשם מכיר רק מקריאה. תרבות שאותה ואת נושאיה הוא יכול רק לדמיין ושאליה הוא נמשך ונדחה.
כמו התרבות של וינה הקיסרית.
וכמדומה שהמסות האלו רומזות משהו גם על השירה של לשם בספרו "הנה ימים באים".
לשם מעולם לא היה תושב וינה בעברו .
למעשה הוא יצר לעצמו בספרו "הנה ימים באים " זהות מושאלת וזיכרון מושאל.
אבל העיר וינה על ההיסטוריה שלה והנופים שלה והמראות שבה, וינה של לשם , אינה עיר שנמצאת "אי שם " בכל מקום. היא עיר מוחשית ואמיתית עד כמה שאפשר היה להעביר אותם לקורא בשירתו . .
מבחינה זאת אם כי הוא מתאר מקום זר ואחר מהמקומות שבהם הוא שוהה בדרך כלל .לשם שומר באופן דקדקני על כללי השירה טובה על פי גיורא לשם. הוא מתאר בפרטנות את הזמן והמקום מתוך נקודת המבט של "מי שנמצא בו " ולא מנקודת מבט אוניברסלית ומרוחקת כל שהיא של "אזרח העולם ".
לעניות דעתי ביחד עם ספרי המסות שלו דווקא בספר "הנה ימים באים " שהוא רחוק כל כך לכאורה לפחות מנושאיו הרגילים של לשם ועבורו הוא יוצר זהות שאולה הוא הגיע לשיא יצירתו עד כה.

 
 

מבעיתה המחשבה כי במלחמת גוג ומגוג
על כסאו ישב התינוק הנמול בן הנידה
כדין עליון של אחרית הימים
שטוף דמם של תמימים ,הוזה חזיונות בחרפת חורף
פוקד בצלב ידיו אל נשמות ערטילאיות
לימין ולשמאל
מהן עולות בגרם השמים
ומהם מזדחלות בפנים אפלות
[אל שאול תחתיות
( הנה ימים באים ע' 42) ..

 

 
.
קישורים

 

 גיורא לשם באתר בבל

הבלוג של גיורא לשם 

גיורא לשם על גלות המשוררים
גיורא לשם נגד בני ציפר

פואמה של גיורא לשם

הנה ימים באים

מסיבוב כפר סבא
ציידי הנמרים

הוצאת קשב הבלוג

שמעון אדף מראיין את בעלי הוצאת קשב

ביבליוגרפיה על גיורא לשם

ירון גולן "דרקון מינורי " הארץ. מוסף 31.5.1985 ע' 15. ( על "צבעי יסוד ")

 אלישבע איילון "ספרות מתלבטית עם זהותה " על המשר 10.4.1991 ע' 19 ( ראיון עם גיורא לשם על מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם " ) .

אילן שיינפלד "שירה עם מודעות היסטורית" על המשמר 11.1.91 . (( על מסביוב כפר סבא לאזדרחות העולם )

  • , שמואל שתל . מביאליק ועד סילביה פלאת. עתון 77, גל' 135־136 (אייר-סיון תשנ"א, אפריל-מאי 1991), עמ' 8־9.

   

ראובן דותן "חוויות יסוד או מוטיבים מרכזיים בשירת גיורא לשם " מזניים כרך סז חוב' 8 ,1993, ע' 68-69.     ( על ה"הסוסים האחרונים בתל אביב ")

צביקה שטרנפלד "הצהרת הון אינטימית " ידיעות אחרונות מוסף ספרות 23.7.1993 ע' 32  ( על הסוסים האחרונים בתל אביב )

שמואל שתל "ספר שירה מלא " "על המשמר 18.12 .92 ע' 20 ( על הסוסים האחרונים בתתל אביב )

 

אליעזרה אינ-זקוב "משורר הזמן היהודי " מאזניים 73 ( חוב' 11) 1999 ע' 58-59.

רן יגיל " נאחז בביאליק "  מעריב מוסף שבת –מדור ספרות 11.6.1999  ע' 27   ( על "שולי האש "?)"

  

משה גרנות "היסטוריה וגיאוגרפיה כיסודות הפיוט  פסיפס 65 2006-2007 ע' 30-32 ( על הנה ימים באים )

  • עמוס לוייתן . עולם האתמול. עתון 77, גל' 319 (ניסן תשס"ז, מארס-אפריל 2007), עמ' 33־34.

  רן יגיל "על תבונה ורגישות " ( גם ליהדות החילונית יש מסורת ענפה המסות של גירוא לשם נותנות לה במה ראויה ומושכלת .מעריב

   

  

גיורא לשם ז"ל :לזכרו של גיורא לשם

 

 

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולמית אפפל  On יולי 31, 2008 at 5:06 am

    מרתק וחשוב. תודה

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 1, 2008 at 6:07 pm

    להלן הקטע הארוך שאליו אתיחס :

    "הספר הוא התקפה ארסית שהייתה מאוד לא אופנתית אז ( וגם לא היום ) על האופנה שהשתלטה על השירה עברית בראשותו של נתן זך של אוניברסליזם, שמשמעותו אם נרצה הוא לכתוב שירה על תקן של אזרח העולם ( או יותר נכון אזרח ארה"ב ו/או אירופה לעולם לא אזרח אסיה ו/או אפריקה ). עולם שבו כל מקום הוא תמיד אותו המקום והעיר אינה תל אביב או חיפה אלא יכולה באותה המידה להיות ניו יורק או לונדון או פריז או כל מקום אחר על פני האדמה
    התוצאה של כל זה הייתה מבחינת לשם "השירה הרזה" הדלילה הלא פיוטית מעצם טבעה.
    לשם מצידו דרש לעסוק בספרות העברית בהקשר הלאומי שלה ומתוך הנוף המקומי שלה…
    והתקפה כנגד המשוררים האוניברסאליים אנשי הרוח התלושים מסוגן של נתן זך שדווקא הם זכו לדומיננטיות …
    הדבר האחרון שאפשר היה למצוא אצלהם היה מקוריות רעיונית אמיתית כלשהי משל עצמם שאינה קשורה לרעיונות שאותם קלטו בחו"ל.
    כמדומה שחוקרים אקדמאים ידועים כיום כמו פרופסור דן מירון מייצגים בצורה אבסולוטית את הקו הרעיוני של האוניברסליסטים בני בלי בית.וניתן להניח שהשקפות אלו גם מתאימות יותר לאורח חייהם כמי שנודדים מארץ לארץ ומאוניברסיטה לאוניברסיטה . אנשים שכל העולם ביתם והם אינם מרגישים בנוח בשום מקום. . .
    לעניות דעתי ניתן לראות בגיורא לשם כמגן הגדול בספרותנו על אופצית השירה והספרות הילידית שאינה הולכת בכוונים אופנתיים בחוגים האקדמאיים במערב."

    ישנה כאן הנחה שהיא המפתח להבנת חולשת הטענה על קיום הפרדוקס בהתנהגותו של לשם.
    אנסה להראות כהפרדוקס הוא מדומה.ככל אדם בעל עוצמה, מותר לו למשורר לסרב לקליטת עוצמתו של אדם אחר. כך נהג גם זך , כדי להשתחחר מעול הסיגנון אלתרמני, נתן זך בשנות השישים הוביל מהפכה שירית לכיוון מינימליסטי, וזאת תוך כדי ביקורת קטלנית על הכיבוש האלתרמני.
    המקרה נלמד בחוגים ספרותיים רבות, וידוע כי המהלך איפשר למשוררים "ילידיים יותר", כביכול מאלתרמן, לשנות את השירה לזמן מה. אולם אין בכך כל עניין לדורות הבאים- אלתרמן לא יישכח, וגם לא שירה שקמה אחריו. מותר היה גם ללשם ללכת בדרך משלו, ולא כדאי לשפוט אותו על שימוש בנימוקים "ארסיים", כביטוי כאן. לא זה העיקר, מבחן התוצאה, מסתבר, הוא לא בפרוזאיות של מאבק רגשי, תקשורתי או מקצועי, אלא ביצירת שירה ששווה התייחסות.

    היום, ממבט מכאן ניתן להעריך את העומק של שירת לשם כמשורר משם!

    אבל, העוצמה שהייתה ברורה אז, בשנות המהפכה המינימליסטית, להולכי הרגל שלה, היא עוצמה דווקא, של השירה העירונית, ולרוב כה תל-אביבית. עוצמתה של קבוצת זך, שהחלה עם עמיחי שתורגם ל-45 שפות, והמשיכה עם ויזילטר, זלדה, אבידן….ונמשכת עד היוםהיא בכך שרובם הרכיבו את היצירות מתוך עדנה עמיחאית ותמצות בלתי-אלתרמני, וכלל לא נותרו במסגרת קשוחה שהובלטה יותר אצל זך, כלומר, ספק אם הלכו לפי הדגם, וכמובן לא לפי אופנה חוץ-ישראלית!
    משורר יכול ללמוד מקודמיו וגם לבקרם, אך הוא לא מסוגל להיוותר מוגדר וכפות על ידי זרמים שקדמו לו, זאת מעצם הגדרתו כיוצר שירה.

    מכאן, אין כל פרדוקס בכך שהמשורר ומתרגם השירה כלשם שכה עמל בתחום , מצא את עצמו מתהלך לא בדיוק לפי עיקרונות שהכתיב בראשית דרכו. חבל להיתפס על התהליכים ולחטט בנפשו, כאשר ממול עומדת התוצאה הסופית המוצלחת.
    לקהילתנו התרבותית מיותרת למידת היסטוריה של מאבקים בעולם הספרות, במקום להתענג על למידת נפש פיוטית המתגברת על עצמה, על הישגי שירתה- שהיא המוצר האוניברסלי.
    הרי, האוניברסליות של הכתיבה אינה מתפרשת כמחיקת היחודיות, נהפכו – כיצירת בית משותף לכל קורא – שכל אחד יוכל להתארח בו, בלי שירגיש מוזנח …

    ועוד, נראה לא מדויק – על השואה כתבו וכותבים, למשל, כתב דן פגיס כמעט ורק על השואה, אף שלא חווה את האירועים בעצמו. כל חייו הוקדשו למחקר השוואתי עם המקורות מהתנ"ך, ואגב, פגיס אכן הצליח לרגש דרך מינימליזם שנעשה אצלו פיוטי והתארך והתפתח למטפוריקה מקורית להפליא.

    תודה על האפשרות הנדירה להציץ לעבר השירי, מכל הנאמר נראה כי על המשוררים ללמוד לקבל אחד את השני, במיוחד היום, כאשר כל כך מעט הוקדש ליצירתם תשומת לב מבחוץ, לפחות "מבפנים" שיימצא לנו בית אוניברסלי…

  • משוררת צעירה  On אוגוסט 2, 2008 at 1:35 am

    ואני חושבת שאם הוא יתמיד הוא יגיע לרמה הממוצעת בבמה חדשה. כל הכבוד לו!

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 2, 2008 at 10:19 am

    אופן התגובה של המשוררת הצעירה רק מאששת את הטענה כי משורר ככל אדם עלול לפזר את עצמו לכל עבר עד שיהפוך למשורר. כנגד התהליך המיותר הזה, שאין לנו זמן בשבילו- לבזבוז רוחני של פוטנציאל צעיר, במיוחד היום, כדאי לאסוף את עצמו בזריזות.
    השירה של ג. לשם, אם תקראו אותה,
    תתאים למתסכולים להבין את המצב של היום:

    מבעיתה המחשבה כי במלחמת גוג ומגוג
    על כסאו ישב התינוק הנמול בן הנידה
    כדין עליון של אחרית הימים
    שטוף דמם של תמימים ,הוזה חזיונות בחרפת חורף
    פוקד בצלב ידיו אל נשמות ערטילאיות
    לימין ולשמאל

  • גיורא לשם  On אוגוסט 2, 2008 at 11:59 am

    אינני מבין את תגובתה של המשוררת הצעירה

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 2, 2008 at 12:37 pm

    כנגד אי-קבלת השירה הצעירה על ידי בעלי השפעה בתחום.
    זהו ביטוי לא מוצלח לסרבנות הצעירה לקבל את השירה של המוסד הספרותי המיוחס האטום להתפתחות חדשה ובלתי-נמנעת של הדור שלא רק לא מפרגנים לו, אף לא מלמדים אותו שירה, וכמובן, לא תומכים בו, כאשר שום התעמקות והקשבה, הגנה, פרגון לא באים מהמשוררים הוותיקים לאלה החדשים,
    לאלה שבוודאות מוכשרים. כך היה בעבר- החזק והבוגר חיפש ותמך בצעירים מוכשרים.
    היום זו הקרבה עצמית- העיסוק בספרות ובשירה, אין כל אופציה לפרנסה, ולא רק מהתחלה, גם בעתיד .

    הנחמה היחידה שאוכל להציע לך, גיורא לשם, שתגובה נגדך היא, לדעתי, לא אישית.

    ובאמת, הלא נמאס לך מהחנפנות חסרת התקנה בסביבתך? אולי בזכות הפרסום כאן, אצל החוקר שתלוי רק בעצמו כגון אלי אשד, תוכל להנות מהמבט העכשוי הצורם.

    ואולי, תרצה אפילו להיכנס לעניין בפתיחות והצעת רעיונות.
    .

  • גיורא לשם  On אוגוסט 2, 2008 at 4:35 pm

    צר לי שמדובר בחוסר ידיעה מובהק
    אין איש בסביבתי שמתחנף לי
    יעיד אלי אשד עד כמה עזרתי למשוררים צעירים ולכתבי עת צעירים

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 2, 2008 at 4:55 pm

    על החלק הזה במפעלך.
    אשמח לחוות שינוי במעמד המשורר בארץ, האם יש לך הצעות?
    למשל, ניסים קלדרון ידוע כפעיל למדי בשטח,
    אם כי, לא בטוחה שליווי כזה משנה מאזן הרוחות…

    שווה, אולי, שנדבר ישירות?

    יש אופציות, רק חסר שיתוף פעולה רעיוני ויסודי.

  • גיורא לשם  On אוגוסט 2, 2008 at 6:30 pm

    נטלי
    את יכולה לפנות אלי ישירות
    כתובת האי-מייל שלי היא
    leschem@zahav.net.il

  • עידן  On אוגוסט 2, 2008 at 7:35 pm

    נטלי, עזבי את המסכן…

  • גיורא לשם  On אוגוסט 2, 2008 at 8:06 pm

    לעידן
    .אדע להתמודד גם עם זה

  • קוראת  On אוגוסט 2, 2008 at 10:00 pm

    גיורא – היה מאוד חכם לשמוע בשישי את הניתוחים שלך למשוררים שסיפרת לי שאתה מעריץ או מקיר. אצ"ג, שימבורסקה ויחזקאל נפשי. אני מעדיפה לא לראות בשדות זרים, אבל מסכימה איתך לגבי אצ"ג וכמובן לגבי יחזקאל נפשי.

  • גיורא לשם  On אוגוסט 2, 2008 at 11:48 pm

    חיבתי לנפשי עדיין מסוייגת בזמן
    אני מקווה לראות את המשך התפתחותו ולראות אם הוא יודע לוותר על דברים מיותרים

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 3, 2008 at 10:43 am

    טענתי מוכרת למי שעוקב אחרי הדיונים כאן בשנה האחרונה. אבל אם עדיין הרעיון שקשור לשירה מעורר אירוניה, אני מוכנה לעדכן את המסתקרנים על מצב העניינים. במכתבי לגיורא לשם ניסיתי להבהיר אחד מהרעיונות המעשיים שמרחפים באוויר, כאשר טרם הומצא צוות שיקח על עצמו לחולל שינוי בתחום פיתוח החשיבה הפיוטית לאורך ולרוחב, בחינת הפצת שפה פיוטית מופשטת כהכרח חיים, כמרפא וכפיתרון לבעיות רבות.

    היום לא מדובר על הדרכת משורר זה או אחר, אין הרבה תועלת בכך, כפי שנוכחתי לדעת, כי אין זה יוצר קרקע שפותרת בעיות למען אותו משורר (ולתרבות כולה)- לא תדמיתית, לא שיווקית, לא כלכלית, לא קהילתית!
    כששולחים אלי שירה, אני יודעת למצוא זמן להצעות עריכה, אבל אין באפשרותי לשנות את תפיסת הטקסטים על ידי קהל רחב, על כך נוכל לדאוג רק אם נתאחד כמקצוענים ונהפוך לצוות בלתי תלוי, שתמיד נמצא כקיים שם – בשביל השירה.

    חסר אמון, נואשות! כתבתי ללשם כלאחד האנשים האכפתיים לשירה ולגורלה, שמצטייר כיודע לסלוח טעויות לעצמו ולאחרים.

    ידוע לכל,
    הצעתי עומדת בעינה זמן רב,
    אם נמצא בן- שיח ומעשה,
    מסוג המעומדים האופטימיים,
    תמיד לרשותכם.

  • מעריצה של אלי אשד  On אוגוסט 3, 2008 at 3:34 pm

    איזה דיון מגוחך בין לשם לבין מעריצה של יחזקאל נפשי.

  • שרוך ירוק  On אוגוסט 4, 2008 at 12:20 am

    למה לאהוב משורר מגוחך כמו נפשי?
    הוא חקיין , ממש לא ברור הטעם שלך לשם

  • גיורא לשם  On אוגוסט 4, 2008 at 10:18 am

    נא לקרוא את הערתי בעניין הזה בתשומת לב

  • גם אני  On אוגוסט 4, 2008 at 12:59 pm

    הביאו את דבריך, לפיהם נפשי, ויסלבה שימבורסקה ואצ"ג בשורה אחת: "גיורא – היה מאוד חכם לשמוע בשישי את הניתוחים שלך למשוררים שסיפרת לי שאתה מעריץ או מקיר. אצ"ג, שימבורסקה ויחזקאל נפשי. אני מעדיפה לא לראות בשדות זרים, אבל מסכימה איתך לגבי אצ"ג וכמובן לגבי יחזקאל נפשי."

    השבת: "חיבתי לנפשי עדיין מסוייגת בזמן
    אני מקווה לראות את המשך התפתחותו ולראות אם הוא יודע לוותר על דברים מיותרים"

    לדעתך, גיורא, משורר/מסאי אחראי היה מזכיר את ויסלבה ואצ"ג בנשימה אחת עם נפשי? מה עניין שמיטה אצל הר סיני?

  • גיורא לשם  On אוגוסט 4, 2008 at 2:03 pm

    צריך להבין
    דברי נאמרו בשיחה ארוכה ולא בנוסח המקוצר שעליו אתה מגיב
    בשיחה הזאת נאמרו דברים רבים על משוררים צעירים וותיקים והציטוט שהובא הוא רק זנב השיחה

  • גם אני  On אוגוסט 4, 2008 at 6:31 pm

    שנפשי נמנה עם המשוררים "שאתה מעריץ או מקיר"?
    ומה דעתך? זו שכה התלהבה מניתוחיך, התכוונה ל:מכיר, מוקיר, או לשניהם גם יחד?

  • גיורא לשם  On אוגוסט 4, 2008 at 7:37 pm

    אינני מבין על מה הרעש
    יש משוררים צעירים שאני מצפה לחזות בהתפתחותם
    ומדובר בנפשי, ביעל טומשוב במיטל ניסים ובצעירים אחדים נוספים
    הקריאה בהם שונה מן הקריאה במשוררים שכבר כתבו את כל יצירות חייהם
    שם אתה רואה את כל התמונה וכאן אתה מחכה לראות את ראשית התמונה
    !זה הכל

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 4, 2008 at 10:18 pm

    אלה חוקים בסיסיים בלוגיקה –
    1.הדבר זהה לעצמו בלבד,
    2.אין דבר שיכול להימצא בשני מקומות בו-זמנית.
    מכאן, בדומה לכל דבר דומם, כך גם בנוגע לישות אנושית, אין להשוות בין שני בני אדם בחינת זהותם ומיקומם בעולם הזה.
    בייחוד כאשר מדובר על יצירותיהם, אין כל טעם וחסר משמעות מכל הבחינות, לדרג שירים, כל עוד כל אחד מהם עושה את העבודה הרוחנית, לפחות לאדם אחד.
    כלומר, קוראים שירה כי זה צורך נפשי, אינדיבידואלי, מסתורי,
    והדבר היחידי שנוכל לדלל ממנה, זה מה שנושר בעצמו כלא רלונטי לנפש האדם.
    מחפשי השלילה, עד כמה תרדו עוד מטה כדי להצביע בשמחה המשחיתה באיזו שורה המשורר לא הצליח?! ראשית, תעלו, קומו בעצמכם- חפשו את הבית שעושה לכם את זה! לא צריך להסביר מדוע – נרגעתם? עצרתם באמצע המדבר? בכיתם? התאהבתם?
    תרצו להשוות עם הרגשות של אחרים?
    הרי, לא קראתם שיר כדי לשלול, אלא חיפשתם התרגשות, או תמצית למשהו שחלחל באוויר ולא נאמר עד כה בשבילכם, למענכם…
    מה זה משנה מי עשה לכם את זה? גם אצל משוררים גדולים רק חלק מהשירים נותר כשווה נצח.

  • אלקטרון  On אוגוסט 5, 2008 at 2:27 am

    נא לרענן ידיעותיך בפיסיקה. תודה

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 5, 2008 at 7:54 am

    בין שתי התורות מתמקם לו תבל של אי- ההבנה. כי את האלקטון, למשל, כחלקיק חמרי ניתן לתפוס בהיגיון לוגי, ואילו את הגל "הרוחני" של אלקטרון, נצטרך לדמיין… בלי להבין…

    כמו כן, השימוש בלוגיקה ובחוקיה- בתורת ההיגיון, מוגבל לעולם שניתן לתפיסה, והוא זה שאחראי על כל מהלך מחשבתי שמאפשר את קיומם של מדעי הטבע (ובין היתר, פיסיקה).

    נסכים, שלעומת זה, המשורר יוצר מעין גל, ולא חומר עובדתי, עליו לא חלים חוקי הטבע החומריים, אולם אם נדע את גבולותנו ההכרתיים, נוכל לבקר בכל העולמות- מחוקי הלוגיקה וחוקי הטבע נוכל מדי פעם לברוח לגלים של דמיון שלא נוצר יש מאין, אלא מאותם השניים שנמצאים בשימוש כה תדיר, ואז, כשנפסיק לשפוט ונתחיל לחבר- בחלק הדמיוני, היצירתי אף אחד לא ישווה אתנו למישהו אחר…

    צודק "אלקטרון" בן-שיחי כאן – בניסיונו לשים את השיח בפרופורציות, הרי לדון על יצירות של בני-אדם, נראה, אפשרי, אם יש לנו מספיק ידע בכל התחומים.
    גם אם החוק ה-2 של לוגיקה- חוק הסתירה, לא מסתדר הן עם עובדת דו-קיום האלקטרון , הן עם קיום המשורר.

  • רעות (ר)  On אוגוסט 6, 2008 at 1:42 pm

    גיורא לשם צודק שנפשי הוא המשורר הראשון שהוא מצפה לחזות בהתפתחותו (וכל היתר בחורות…). הוא בשורה אחת עם אצ"ג ושימבורסקה (וגם ביאליק, פושכין ודוד המלך) וגיורא לשם צודק שכדאי לעכוב לראות אם הוא יהיה אפילו יותר טוב מהם.
    רעות
    זו אני שחותמת ר' על המכתבים שאני ממאנת עליך, יחזקאל מחמדי.

  • ויקי  On אוגוסט 6, 2008 at 2:44 pm

    מה גורם לאדם כמו גיורא לשם, תלמיד בינוני – להגיד שטויות במיץ עגבניות?

  • גיורא לשם  On אוגוסט 6, 2008 at 7:13 pm

    !אפשר לחשוב שלמדת אתי בתיכון ובאוניברסיטה

  • אתי  On אוגוסט 6, 2008 at 7:50 pm

    האם אינך יכול להבחין בין נפשי לשימבורסקה? האם אתה יכול להבחין בין אינשטיין לבין המורה שלך לטבע מכיתה ב?

  • גיורא לשם  On אוגוסט 6, 2008 at 9:05 pm

    די עם הסגנון הזה
    כבר הסברתי שהדברים נאמרו בשיחה שבה הובחנו היטב כל ההבדלים בין המשוררים האמורים וכן הובהרה עמדתי שעלי להמתין ולראות מה יהיה נאה בשירתו של הדור הצעיר
    הדברים האלה נאמרו ברצון טוב כלפי הדור הצעיר שאני קורא את שירתו בחשש שמא איני מבין אותו כהלכה
    מחמת גילי

  • עיתונאי בחיר בידיעות  On אוגוסט 10, 2008 at 5:38 pm

    בכל מדינה מתוקנת יחזקאל נפשי היה זוכה כבר בפרס ישראל. הבעיה היא שהוא צנוע ונחבא אל הכלים ומסרב לכל רעיון איתו ולכן הוא לא זוכה להקרה הציבורית שמגיעה לו. זו בושה למדינה שלנו שנפשי לא קיבל את הפרס בהליכה.

  • נטלי גוטמן  On אוגוסט 10, 2008 at 9:50 pm

    בתחום האמנות והשירה כעומדת בראש הפרמידה, אין לנו כל מערכת הגנה על האדם הכותב.
    לכן, לא חשוב מה משורר יעשה, איך יתנהג, יפרסם את שירתו או יסתיר הכל מהעין החטטנית האומללה…

    שנתחיל כבר לכבד את עצמנו?

  • מאגטרון  On נובמבר 12, 2008 at 2:25 pm

    השירה בהחלט מכבדת את עצמה ואכן ניצבת בראש הפרמידה הספרותית כי השירה היא הניצוץ של כל הספרות. היא הגרעין האמיתי של הספרות. גיורא, מעבר לכך שאני נהנה לקרוא את ספר שירך האחרון, או סםר הפואמות יותר נכון, אני מסכים איתך בלב שלם שאכןיש מספר משוררים צעירים שהם המעניינים ביותר בדור הצעיר ויש ציפייה לשמוע מהם וכפי שכתבת, בהם יחזקאל נפשי, לידור יעקב, יעל טומשוב. אלו מובילים, בעיניי, אבל יש עוד. אלמוג בהר, אנה הרמן, דורי מנור, ועוד.

  • גיורא לשם  On דצמבר 4, 2008 at 4:43 pm

    אנה הרמן ודורי מנור ותיקים יותר
    וזאת הסיבה היחידה שלא ציינתי את שמם
    פשוט בחרתי בצעירים ביותר

  • מספר 666  On פברואר 26, 2009 at 10:03 am

    לאחרונה התקיימו כאן במקום אחר באתר בדיון על "זכות היוצר למחוק את זכר יצירתו "

    http://www.notes.co.il/eshed/53354.asp#rep_477282

    כמה התקפות אישיות מרושעות על גיורא לשם שבבירור היו תוצאה של בורות לגבי פועלו . .
    כתוצאה ולבקשתו של גיורא לשם הנה קורות החיים של גיורא לשם שיבהירו משהו לגבי מעשיו ופועלו.

    קיצור תולדות חיים

    שם: גיורא לשם (רוטשטיין)
    תאריך לידה: 3.2.1940
    מצב משפחתי: נשוי+2
    כתובת: רחוב ביל"ו 13, תל-אביב 65222
    E-MAIL: leschem@zahav.net.il
    שם עט: מג"ל
    הגדרה: משורר, מתרגם, מסאי

    השכלה
    שנים מוסד מגמה
    1972 I.B.M. מערכות הפעלה במחשבים
    1964-1963 אונ' קולומביה סטטיסטיקה, פיסיקה
    1962-1959 אונ' בר-אילן כימיה, ביולוגיה
    1959-1955 תיכון-חקלאי נחלת יהודה בגרות ריאלית-חקלאית

    עבודה
    2008 עצמאי מתרגם ועורך בהוצאות ספרים
    2008-1997 עצמאי עורך בכיר בהוצאת קשב לשירה.
    1997 עצמאי משורר, מתרגם ומסאי.
    ממיסדי הוצאת קשב לשירה.
    1995-1989 "על המשמר" עורך לילה ומתרגם חדשות חוץ
    1989-1997 עצמאי פיתוח תוכנות הפעלה
    1987-1986 אגודת הסופרים העברים מזכ"ל האגודה
    1986-1966 "יעל" מערכות ועצמאי פיתוח מערכות תוכנה ברפואה
    1967-1964 "אורט" ישראל הוראת ספרות
    1962-1960 "דבר" מנקד ומגיה
    1960-1959 ביה"ס כפר סילבר מורה לכימיה

    שפות
    עברית (שפת אם). אנגלית. גרמנית (קריאה)

    רשימת פרסומים
    מקור
    שירה
    1. הוא ולא מלאך. עקד. 1966
    2. צבעי יסוד. אל"ף. 1985
    3. הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892
    4. שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999
    5. הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007

    מסה
    1. מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991
    2. ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008

    תרגום
    שירה
    1. ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. עקד. 1968
    2. שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990.
    (מרומנית, ביחד עם המשורר)
    3. ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992
    4. ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור)
    5. דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור)
    6. ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש)
    7. ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001
    8. אדריין ריץ'. דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002
    9. אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005

    סיפורת
    1. (–). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996
    2. א.א. פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997
    3. אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998
    4. ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999
    5. קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002
    6. דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004
    7. (–). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר)
    8. אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005
    9. קולם טויבין. האמן. בבל. 2006
    10. קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 (בהכנה)

    מסה
    1. יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992
    2. סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007

    עריכת אנתולוגיות
    רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום)
    The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת
    THE WORD WORKS. 1992. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור)

    פרסים ספרותיים
    3-1 פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986
    4 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985
    6-5 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003
    8-7 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997
    9 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992

    פרסומים בתחומי פיתוח תוכנה
    בין השנים 1988-1966 פירסמתי מאמרים, חוברות וספרי הדרכה שונים בתחום פיתוח מערכות תוכנה ברפואה, ומהם:
    – בריאות האשה ההרה ותינוקה.
    – ניתוחי נתונים ברישום המרכזי לסרטן בישראל.
    – ניתוחי נתונים ברישום המרכזי לשחפת בישראל.
    – פיתוח מערכות תוכנה במרפאה מחוזית.
    – שיטות להפעלת מערכת תוכנה במעבדה רפואית מחוזית.
    – הסבה דיגיטלית של רישומי אק"ג.
    – פיתוח תוכנה להבחנה בין רעש לאות במערכת אולטרא-סאונד.
    – סקירה ממוחשבת של תצלומי רנטגן לגילוי גרורות סרטן.
    – סקר מחלות לב בישראל, עיבודים סטטיסטיים.
    – סקר סטטיסטי של סרטני עור בצפון הארץ.
    – פיתוח מערכת מחשב לניהול מרפאה קרדיולוגית.
    – מערכת לחיזוי מאגר חלב פרה ארצי לשעת חירום.
    – פיתוח תוכנת מחשב תעשייתי לפיתוח על תהליכי תסיסה יבשה ביצור אלכוהול.
    – יישום מערכת מחשב לרישום חולים ואבחנה ראשונית ב"מכון מור".
    – פיתוח מערכת תוכנה לפיקוח על אלקטרוליטים וחלבונים במחלקת כוויות.
    – הגדרת שיטות חישוב במערכת תמחיר בבתי-חולים ומוסדות סיעודיים ברפואה ציבורית.
    – פיתוח תוכנה לחיזוי החזר גלי קול ממשטחים לא חלקים, צפודים למחצה, מזוותים וצמיגים.
    – הכנת מערכת כללים לדירוג סיווגי סרטן במכון פסטר בצרפת.

  • נטלי גוטמן  On פברואר 26, 2009 at 4:10 pm

    משתיק קולות זרים.

    תודה

  • מספר 666  On מרץ 14, 2011 at 1:52 pm

    מגזין התרבות "יקום תרבות " מודיע באבל ובתדהמה על פטירתו של אחד ממייסדיו ועורך מדור השירה שלו גיורא לשם ,שנפטר היום ה-14.3.2011 לפנות בוקר בבית החולים איכילוב כנראה בגלל סיבוכים של מחלת סרטן.

    גיורא לשם התבלט לאורך השנים כאחד המבקרים והמסאים בתחומי הספרות והמתרגמים החשובים של שירה ופרוזה לשפה העברית.

    הוא ידוע גם כאחד המייסדים של הוצאת "קשב" שהתבלטה כהוצאה איכותית ביותר של ספרי שירה מקוריים ומתורגמים.

    תנחומינו לבני משפחתו של גיורא לשם ז"ל.

    פרטים נספים על סידורי ההלוייה ינתנו כשנדע אותם.

    יהי זכרו ברוך

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 450 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: