מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג ?

 

resume

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal    which usually considered                                          ( with no good factual evidence whatever ) to be a Jewish folk story from the 18th  at the latest is in  fact a complate literary  invention quite late in origin.                                                                     .

The story was created originally  by Jewish German writer 

"Berthold Auerbach  its 1837 novel "Spinoza".                                                                

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence  of any story about Golem   in  Prague.                            

There is   no evidence of the existence  of any  connection   between the figure of the Maharal  and Golem making befor the year 1837                                                                    There are good  reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation 

of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publication for various poems . stories .  plays .novels and such.

  and so created a false impression that it is a "ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.                                                           

                            

 

 

 

פסל המהר"ל  בבניין העיריה בעיר פראג . מלבד  היוצא דופן היחיד של הגאון מוילנה ,המהר"ל הוא הרב היחיד שלכבודו הוקם פסל באירופה המערבית.בידי מדינה נוצרית .  

 

מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
. ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.

רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם  שהקדישו ומקדישים  למחקרים עליה את חייהם.
ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
מתי זה היה ?
ולמה ?
ובמאמר  זה  לראשונה במקום כל שהוא, בשפה כל שהיא ניתנת על כך סוף סוף תשובה לתעלומה..

כתבה מיוחדת זאת מתפרסמת לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל מפראג ולמלאת 100 שנה לפרסום הספר "נפלאות המהר"ל של יהודה יודל רוזנברג,הספר המפורסם ביותר של סיפורי  המהר"ל והגולם. 

  וגם מלאת מאה שנה לחקירה שאותה ניהלו אנשי קבוצת דיון של בית הקפה ברחוב הויפט פלאץ מספר 11 בעיר סיגט בטרנסילבניה , הרב עמנואל אקשטיין ,גיסו הדוקטור אליהו בלנק (סבו של כותב שורות אלו )  וחוקר היהדות הרב יקותיאל יהודה גרינואלד,  חקירה שבעקבותיה פורסם הספר הראשון שניתח ברצינות ובעמקות את סיפור הגולם מפראג וניסה לראשונה לפתור את תעלומת מקורו.  

לפני קריאת המאמר מומלץ לקרוא את הראיון עימי כאן :

חומר גולם

 

המהר"ל יוצר את הגולם מפראג . איור צ'כי מסוף המאה ה-19.

 המהר"ל מפראג הוא כנראה הרב היהודי המפורסם ביותר כיום גם בקרב נוצרים,  וזאת מסיבה אחת ויחידה שאין לה כל קשר לאישיותו ההיסטורית : בגלל סיפור הגולם – האדם מלאכותי שאותו כביכול יצר המהר"ל על מנת להגן על יהודי עירו פראג מפני פורעים נוצרים ומפני הקיסר המטורף רודולף – ששלט שם בתקופת המהר"ל ושמו של המהר"ל נקשר בשמו.
בצורתה המקורית, סיפרה אגדת המהר"ל כיצד יצר המהר"ל גולם לשם עבודות הבית על ידי השם המפורש של האל. ביום שבת היה מוציא את השם המפורש מהגולם וזה היה הופך לגוש אדמה, עד יום ראשון בו נוצר מחדש מאותה אדמה.

אולם יום שבת אחד הרב שכח להוציא ממנו את השם המפורש וכתוצאה החל הגולם להשתולל ברחובות פראג,
"עד שלבסוף הצליח הרב להשתלט עליו ולהוציא ממנו את השם המפורש ,הנותן לו חיים,וכך להביא להשמדתו."
זהו הספור הקלאסי של הגולם הקם על יוצרו – משפט שהפך לפתגם בשפה העברית.
מסופר שהרב טרח והטמין את גופת הגולם בבית הכנסת בפראג כדי שאפשר יהיה להחיותו אם יהיה צורך בו בעתיד.
כיום אגדת המהר"ל והגולם היא האגדה היהודית הידועה ביותר בעולם הרחב.

File Illustration of Golem of Prague

ציור צ'כי של הגולם והמהר"ל.
על פי סיפור זה נוצרו ,שירים ובלדות מחזה מפורסם שהפך לקלאסיקה של תיאטרון "הבימה " סרט אילם קלאסי בגרמניה בשנות העשרים ,וסרטים מדברים צרפתים וצ'כים אמריקנים ואנגלים , ועשרות סיפורים ורומאנים מודרניים ( רשימה כנראה לא מלאה שלהם מופיעה כנספח ).

 סיפור הגולם שקם על יוצרו שימש ככל הנראה כמקור השראה לסיפור ולסרט על פרנקנשטיין והמפלצת שיצר ולמחזה שיצר את המילה "רובוטים ",שנכתב בידי קרל צ'אפק בפראג ,עירו של המהר"ל.
יש אנשים שמקדישים את חייהם לחקר גלגוליה השונים בענפי מדיה שונים.הופיעו כמה וכמה ספרים אקדמאיים מעמיקים שחוקרים את משמעויותיה.
ענף שלם של תיירות בעיר פראג מתבסס עליה.

סביר להניח שהרוב המוחלט של האנשים ששמעו על המהר"ל שמעו עליו אך ורק בגלל בגלל סיפור הגולם.
ובמקביל בימים אלו יצא לאור ספר חדש על המהר"ל מפראג בהוצאת דני ספרים .ספרו של הרב יהודה אדרי "רבי יהודה ליווא -המהר"ל מפראג :תולדות והגות

בין השאר בודק הספר את אגדת הגולם המפורסמת הקשורה לשמו של המהר"ל,ובעל הספר מגיע לאחר בדיקה פרטנית למסקנה שאין לה כל בסיס היסטורי.הוא מביע את צערו על שהאגדה הדמיונית מסתירה את השגיו הגדולים מאוד של המהר"ל במציאות.ואילו סיפור זה לא היה נוצר ?
כי אז אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהמהר"ל היה רק עוד רב מפורסם מהמאה ה-16. אחד מני רבים.
כנס של שלושה ימים לרגל 400 שנה לפטירתו לא היו טורחים לקיים. ומעטים היו טורחים להזכיר את העובדה שמלאו 400 שנה לפטירתו.

עצם קיומו של הכנס כיום ותשומת הלב התקשורתית והמגוון הרב של המחקרים על המהר"ל והגולם מראים שהנושא משך את דמיונם של הציבור לא רק במאה ה-19 ולא רק במאה העשרים אלא גם ואולי יותר מתמיד בראשית המאה ה-21. 

עד כאן טוב ויפה. אבל יש בעיה.
מתברר שעד רגע פרסום מאמר זה באתר זה אין איש יכול להסביר איך בדיוק "נדבקה" האגדה המפורסמת למהר"ל דווקא ?

בידי מי ?

 ומתי זה בדיוק קרה?
ההרצאות בכנס רק הראו שהשאלות האלו נשארו ללא תשובה בדיוק כפי שהיו בדיוק לפני מאה שנה ב-1909 כאשר פירסם מנחם מנדל אקשטיין מהעיר סיגאט בטרנסילבניה את הספר הראשון שעסק בחקר שאלות אלו. ובו הראה לראשונה בצורה פרטנית את בדיונותם וזיופיהם של כל הסיפורים על הגולם והמהר"ל.

מאחורי אקשטיין עמד חוג של חוקרים שכלל את הרב גרינוואלד  חוקר מפורסם ואת גיסו של אקשטיין  הד"ר אליהו בלנק  ( סבו של כותב שורות אלו ) שהתעניינו בנושא ודנו בו במפגשים שונים בבית הקפה היהודי של סיגט. אך למרות כל בדיקותיהם וחיפושיהם של אקשטיין וחבריו הם לא הצליחו למצוא סימוכין לכך שהמדובר אף באגדה קדומה .
 אך למרות שהספר של אקשטיין הראה בצורה חותכת שהמדובר בסיפור מאוחר ביותר ,הוא שקע מיד בתהום הנשייה.

הכנס

הגולם והמהר"ל .צייר  Peter Dave

בין 9 – 11 באוגוסט התקיים במכון ואן ליר כנס בינלאומי ענק של שלושה ימים לרגל מלאת 400 שנה לפטירתו של הרב המפורסם, המהר"ל מפראג.
הכנס עסק במהר"ל האמיתי ההיסטורי וגם באגדות שנקשרו בשמו והדרך שבה הן מוצגות בקולנוע ובספרות המודרנית ובין השאר הוקרן בו סרטו הקלאסי של פול ואגנר על הגולם מ-1920.
ההרצאות עסקו ברובן בתרומתו של המהר"ל ליהדות וקשריו עם תרבות זמנו התרבות של הקיסר רודולף השני שהירבה להזמין לחצרו אלכימאים ואנשי מדע של התקופה ושהפך את העיר פראג למרכז תרבות.

 

 בין ההרצאות כדאי להזכיר את ההרצאה של פרופסור הילל קיאבל (Hillel J. Kieval) על קונפליקט חברתי והעברה תרבותית בפראג של המהר"ל. שבה הראה שבפראג של המאה ה16 כל הקשרים התרבותיים בין יהודים ונוצרים התקיימו כמעט אך ורק עם חצר הקיסר  שהייתה בעלת אופי בינלאומי וסובלני ,כפי שאירע במפגש מפורסם בין המהר"ל והקיסר רודולף ,מפגש שבו עסקו אולי בנושאי תורת הנסתר. לעומת זאת לא היה ליהודים קשר עם האליטה העירונית של פראג.

אולם דומה שההרצאות שעוררות את העניין הרב ביותר  בכנס היו הרצאות שעסקו במהר"ל ובאגדה הידועה ביותר על חייו אגדת הגולם .ונראה שאף לא  הרצאה אחת פתרה או אף ניסתה לפתור את השאלה איך בדיוק הפכה  אגדה הזאת  – שהכל מסכימים שהיא אגדה בלבד (אם כי יש מתנגדים חריפים לכך בין החרדים ובעיקר בין חסידי חב"ד ) –  למזוהה כל כך עם המהר"ל שעוסק בכתביו רק מעט מאוד בעניין הגולם ובספר יצירה.

  

פרופסור יוסף דיויס (JOSEPH DAVIS ׁ ) הראה בהרצאתו, "מהר"ל לפני היות הגולם " שבאגדות הקיימות בידינו על המהר"ל מהמאה ה-18 מהספר "מגילת יוחסין  " של צאצאו מאיר פרלס, שנכתב בערך ב1718 , הוא אינו מופיע כלל בעושה ניסים וכבעל שם מהסוג שעליהם סיפרו באותה התקופה שיצרו גלמים .
הוא טען שמאחר שפרלס לא מביא סיפורים אלו אין זה אומר שהם לא היו קיימים. הוא הביא סיפורים מהמאות ה-17 וה-18 שהיו על תלמידיו של המהר"ל יום טוב ליפמן הלר שכללו אלמנטים של סיפור הגולם, וטען שאולי היו סיפורים על המהר"ל כבעל שם במשפחתו לפחות ואלו צונזרו בידי בני משפחתו באופן ספציפי על ידי פרלס וכתוצאה אבדו מאחר שבאותה התקופה התייחסו לסיפורים מסוג זה בחשדנות.
אבל הוא אינו מביא הוכחה אחת ברורה לכך. זוהי תיאוריה בלבד.ואם נרצה השערה בלבד. 

 

 

הדוקטור רחל גרינבלט ( RACHEL GREENBLATT)  מאוניברסיטת הארוארד לעומתו שעסקה  בהרצאתה "התדמית המוקדמת של המהר"ל:זיכרון ,היסטוריה והצגה עצמית "  במקורות המוקדמים ביותר על חיי המהר"ל . מאלו שפורסמו בימי חייו ועד לראשית המאה ה-18 הראתה שאין כמעט אלמנטים על טבעיים  במקורות המוקדמים והאמינים ביותר לחיי המהר"ל . מסקנתה הייתה שכל התוספות הפנטסטיות על חיי המהר"ל כמו יצירת הגולם חייבות להיות מאוחרות.

בשיחה עימי אמרה שאין לה מושג מתי בדיוק ובידי מי נוצרו אותם תוספות פנטסטיות כמו סיפור הגולם.כל שיכלה לאמר שהן  עד כמה שאפשר לקבוע  לא היו קיימות ולא מוזכרות   בשום מקור כתוב מהמאה ה-18.

 

 ההרצאה שזכתה לקהל הרב ביותר בכנס שמילא את האולם עד אפס מקום הייתה  האם היה גולם בפראג" ?של פרופסור משה אידל חוקר הקבלה הידוע שכתב את הספר המקיף ביותר בנושא הגולם ביהדות .

הוא הביא  בהרצאה נוסח של דיון על יצירת הגולם כנראה משנת 1814 שהשווה בין יצירת גולם ובין יצירתו של הדלהי לאמה בטיבט שהובן בידי הכותב כיצור מלאכותי שנוצר בידי הכוהנים הבודהיסטים (!).

 שמו של המהר"ל אינו מוזכר כלל בטקסט זה שמתייחס רק לגלמים שנוצרים על ידי "בעלי השם " שלנו" ללא התייחסות למהר"ל שעד כמה שידוע לא נחשב לבעל שם.

הפרופסור אידל עסק בהרצאתו  גם באחת הגרסאות היותר "קדומות " של סיפור הגולם והמהר"ל שפורסמה בידי עיתונאי צ'כי פרנץ קלוצ'ק ( FRANZ KLUTSCHAK ׂ1814-1886) בשנת 1841. הוא טען שבאותו סיפור מוצגת יצירת הגולם בצורה מיוחדת במינה. האנרגיה לגולם הוצגה כנובעת מגרמי השמיים דבר שנדיר ביותר למצאו בסיפורי הגולם האשכנזיים . אידל שיער שהמדובר במסורת יהודית מיוחדת במינה ונדירה ביותר שאותה שימר במקרה אותו עיתונאי צ'כי.
דעתי בעניין היא שונה לחלוטין מזו של  הפרופסור אידל ואציג אותה בהמשך.

 

 

ההרצאה של פרופסור יינדריך טומאן" (JINDRICH TOMAN) "המהר"ל בבוהמיה של המאה ה-י"ט –עניין חדש". עסקה בעניין המפליא  שאותו גילתה הספרות הצ'כית במהר"ל במהלך המאה -19.  הוא הראה שהמדובר היה בהתעניינות פתאומית שהחלה ללא סיבה ברורה  בסוף שנות השלושים  של המאה ה-19. עד אז לא היו המהר"ל ודמותו ידועים כלל בחוגי התרבות הצ'כית הנוצרית. רק בשנות ה-40 החלו להופיע באופן פתאומי למדי סיפורים ומאמרים  בצ'כית על המהר"ל והגולם והראשון שבהם   רשימה מעניינת של אותו קלוצ'ק   על קברו של המהר"ל שהציגו לראשונה את הדמות הלא ידועה עד אז לפני הקהל הצ'כי.
לאחר מכן ובמיוחד החל משנות השמונים של המאה ה-19 החלו להופיע הופיעו סיפורים ומחזות של יוצרים צ'כיים על המהר"ל שרובם עסקו בגולם והציגו את המהר"ל כחלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה הצ'כית הלאומית וכאחת הדמויות הפיקרסקיות של תור הזהב של פראג ימי של הקיסר רודולף השני .
עם זאת ב-1886 נכתב על המהר"ל מחזה בידי המשורר הצ'כי ג'רוסלב ורליצק'י בשם "חוכמה רבנית" שבו המהר"ל הגיבור הראשי הוא באופן יוצא דופן אינו בעיקר מכשף מימי הקיסר רודולף ויוצר הגולם כפי שתואר בדרך כלל עד אז ולאחר מכן אלא מוצג בראש ובראשונה כמנהיג רוחני ששומר על סדר וצדק בקהילתו כפי שמצפים מרב. .
אבל הצגה זאת הייתה נדירה מאוד בספרות הצ'כית והעולמית שמתמקדת במהר"ל רק בהקשר לסיפור הגולם.

על שאלה אחת לא ענה הפרופסור טומאן בהרצאתו :מה היה הגורם ,"הטריגר ",  שהביא  לפרץ ההתעניינות הפתאומי של הגרמנים והצ'כים בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-19 בדמותו של המהר"ל,  שעליו לא שמעו עד אז כלל ?

הצעה בעניין זה תובא בהמשך המאמר.

foto_temesvari

 .
הרצאה נוספת של קורנליה טמשווארי ( (CORNELIA TEMESVARI בשם " הבניות בדיוניות של המהר"ל בספרות ובקולנוע העכשוויים " על ההופעות של המהר"ל בספרות ובקולנוע ובטלויזיה המודרניים הראתה שבתרבות הפופולארית המודרנית יש צימצום ברור בעניין במהר"ל שהוא משני אם הוא בכלל מופיע והרבה יותר עניין בגולם שנוצר על ידיו.
בסרט  הגרמני המפורסם "הגולם " של הבמאי הגרמני וגנר משנת 1920 ( שהוקרן בכנס ) הוא הוצג בכארכיטיפ של המכשף האסטרולוג והאלכימאי בצורה סטריאוטיפית ולמעשה אנטישמית ( אם כי כמה מיוצרי הסרט היו יהודים ). עם זאת המהר"ל ומשפחתו מופיעים בצורה מפורטת ביצירות ספרות מודרניות שונות כמו בספר של הסופר ההולנדי המפורסם הארי מוליש.

 

צילום מרים צחי.
הרצאה נוספת של פרופסור יהודה מורלי מהאוניברסיטה העברית הראתה, שמאז 1909 כאשר הופיע קובץ הסיפורים המפורסם של יהודה רוזנברג "נפלאות המהר"ל" שבו הוצגת הגולם של המהר"ל כלוחם בעלילות הדם ספר שהוצג כיצירה אמיתית מהמהאה -17 אך למעשה היה זיוף ספרותי , ייצוגו האמנותי בספרות בדרמה ובקולנוע של המהר"ל קשור תמיד לגולם .הוא כמעט שאינו מופיע בלעדיו.אבל ביחד איתו הוא מופיע בשירים ברומנים בסרטים ובמחזות ביצירות בלט באופרות בציורים ברומנים ובקומיקס במגוון גדול של צורות ומשמעויות, ובכל יצירה מופיע מהר"ל שונה :הוא מוצג כאדמו"ר חסידי ,כמהפכן חברתי , כבלש קדום (!) ובשלל דמויות אחרות .

היו עוד הרצאות מרתקות רבות שקצרה היריעה כאן למנות את כולם.

אולם לאחר שלושה ימים ועשרות שעות של דיונים  נשארה שאלה אחת פתוחה ששום מרצה לא הצליח לענות עליה.   

מה למהר"ל ולגולם ?

נשאלת השאלה איך נוצרה והתפתחה האגדה של הגולם שהפכה להיות האגדה היהודית המפורסמת של כל הזמנים ? האם המהר"ל האמיתי אכן עסק בכתביו האמיתיים בנושא הגולם?

המהר"ל מפראג אכן מזכיר בכתביו את הגולם ,בקטע קצרצר אחד ויחיד בלבד :
רבא ברא גברא :כאשר היה מטהר עצמו ועוסק בספר יצירה בשמותיו של הקב"ה ,בזה היה מתדבק בו יתברך וברא גברא אבל לא היה בו הדבר ,כי כל כך לא היה מגיע כוחו להביא נפש מדברת באדם לעשות כמותו ,שהרי הוא אדם ואיך יברא כמותו ,כמו שמן הנמנעות שיברא הש"י –שהוא על כל אחד כמותו ".
(חידושי אגדות לסנהדרין 65 ב מאת המהר"ל מפראג )
פירוש הקטע: "איך יוכל אדם ליצור אדם שווה לו הרי זה מן הנמנעות כמו שהאלוהים לא יוכל ליצור אחד השווה לו . יכול שאדם ידבק לאלוהים בשלמות כזאת שגם הוא יוכל לברוא עולם."
ובכך עד כמה שידוע לנו הסתכם כל עניינו בנושא.

פרופסור משה אידל כותב בספרו "גולם: מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי":

איני רוצה לפתוח בדיון בשאלה מדוע יוחסה יצירת הגולם דווקא למהר"ל ולא לדמות נוספת מאותה התקופה האר"י לדוגמה .אין בידי הסבר מניח את הדעת לכך ,מה גם שבחינה של הקורפוס האדיר של כתבי המהר"ל אינה מעלה סיבה מהימנה אחת מדוע יש לקשר בינו לבין מעשה הגולם..ייחוס אגדת הגולם למהר"ל עושה עוול לדמותו הרוחנית ,כפי שזו מצטיירת מתוך כתביו המקוריים.

יתרה מזו במקורות ההיסטוריים שנכתבו בחוג המהר"ל במשך חייו ומיד לאחר מותו ובכלל זה במסמכים המהימנים של תלמידיו אין זכר לאגדת הגולם ". ". ( גולם ע' 212) .

זמן  היצירה

המהר"ל והגולם.ציור מהעיר פראג.

מתי בדיוק נוצרה אגדת המהר"ל והגולם ?
לא ברור.
מי יצר את האגדה על המהר"ל והגולם?
לא ידוע.
בהרצאות בכנס אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר מתי לדעתו נוצר הסיפור בידי מי,  ומדוע.

כל מה שיכלו להעיד הוא שהסיפור ידוע בדפוס רק מאמצע המאה ה19 ולא לפני כן.
כאשר שאלתי בעל פה כמה מהמרצים שהוזכרו כאן אם ידוע להם מתי הופיעה אגדת הגולם לראשונה שלא בדפוס,לא הייתה להם תשובה.
כל הספרים העוסקים במהר"ל ובתולדות סיפור הגולם קובעים שהאגדה הייתה קיימת בעל פה במאה ה-18 או ליתר דיוק במחצית השנייה של המאה ה-18 .
.איך היגיעו לתאריך הזה ? 

 הם היגיעו לכך בעקבות חוקר הקבלה הידוע גרשום שלום שבמשך שנים רבות היה "האורים והתומים " בכל מה שקשור לתחום המיסטיקה היהודית.

הוא כתב:

 "על סף מחציתה השנייה של המאה – הי"ח –אין בידינו לקבוע זמנו של גלגול זה- היגיעה לפראג אגדת הגולם של הרב אליהו מחלם,וכאן תלו אותה באילן  גדול ממנו –המהר"ל מפראג".

(" דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים" בספר "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה ע' 423)

מוזר שרק כמה שורות לאחר מכן סותר שלום את עצמו וקובע שהמסורת הפראגאית  של הגולם היא של ראשית המאה-19.

בשום מקום גרשום שלום אינו טורח להסביר לקוראיו כיצד הגיע לקביעת התאריכים הללו דווקא.

 כנראה משום שידע היטב שהמדובר בקביעה שרירותית.
למעשה כפי שהתברר היטב מההרצאות בכנס , אין שום בדל הוכחה לכך שסיפור הגולם מפראג היה קיים במאה ה-18 ,או בראשית המאה ה-19. 

זוהי השערה בלבד ותו לא. אין לה שום בסיס באיזה שהוא מקור כתוב.

חוקר הפולקלור היהודי גדליה נגאל מסוייג יותר לגבי התארוך הוא כותב :

מקובל על החוקרים, כי ר' יהודה ליווא בן בצלאל, שנודע כ"מהר"ל מפראג", לא עסק בקבלה מעשית ושספריו הרבים מעידים על חשיבה ריאלית ורציונאלית. זאת, למרות שהאיש נולד בוורמייזא, מקום בו חיו בעלי-שם רבים ונושאי הקבלה-המעשית לא היו זרים לתושביה. כמו כן מוסכם במחקר, כי האגדה בדבר בריאת גולם בידי מהר"ל לא נפוצה בפראג לפני אמצע המאה התשע-עשרה, אם כי סיפורים שקישרו בריאת גולם לאישים שונים (כגון ר' שלמה אבן גבירול, ר' אליהו בעל-שם מחלם ועוד) התהלכו בעם גם בדורות קודמים.

גדליה נגאל "מי ברא את הגולם מפראג "הצופה, ד' בכסלו, תשנ"ו

      העדות של הרב וייל

 

סיפור הגולם אינו מוזכר כלל במקורות הקדומים על חיי המהר"ל מפראג.
בספר שנכתב בשנת תע"ח 1718 על חייו של המהר"ל " ספר מגילת יוחסין : שלשלת היחוס … רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … עם שלשלת היחוס של חתנו … יצחק כהן, ויחוס שאר גאוני ארץ " של צאצאו מאיר בן אלעזר פרלעש ( 1666-1739) סיפור הגולם אינו מוזכר ואינו נרמז .
לעתיד נטען שסיפור הגולם היה כל כך ידוע בזמנו שלא היה צורך להזכירו כלל .אבל בלשון המעטה זוהי טענה לא משכנעת.

פרלעש הרי  כן טרח להזכיר את סיפור פגישת המהר"ל עם הקיסר רודולף שמן הסתם היה ידוע באותה המידה עד שלא היה צורך להזכיר אותו .
בכנס  כאמור למעלה הושמעו טענות בידי פרופסור יוסף דיויס שמהספר צונזרו סיפורים פנטסטיים שהיו ידועים באותה התקופה על המהר"ל כעושה נפלאות.

 אך אין שום רמז ממקור מאותה התקופה או ממקור מאוחר יותר שהמהר"ל היה ידוע כיוצר גולם דווקא.
אבל זה כמובן לא בהכרך אומר הרבה.

כידוע זה קשה לאין ערוך להוכיח שמשהו לא היה קיים מאשר שמשהו היה כן קיים .
אך לדעתי יש לנו עדות עקיפה שמראה שככל הנראה סיפור המהר"ל והגולם עוד לא היה מוכר בשנת 1780 לאדם שהיה אמור להכיר אותו היטב.

 

בספר דרשות של הרב ידידיה טיאה בן יעקב ויל ( 1721-1805) " לבושי בדים : דרושים… בדברי מוסר… אשר דרש ברבים, בפני קהילתו ליל יום כפור, מדי שנה בשנה… / ירושלים : [חש"מ], תשמ"ח " שיצא לאור מכתב יד של המחבר מובאת דרשה שהושמעה בשנת תק"מ " 1780 . הרב וייל עסק בקצרה בעניין הגלמים וכותב כך  

"גם קרוב לזמנינו רבי אביגדור קרא ורבי אליהו בעל שם שעשו גולם לשמשם " ( ע' לז)
הרב וייל היה יליד פראג ותלמידו של הרב הידוע של פראג יונתן איבשיץ .
הוא היה מעין מומחה לחייו של המהר"ל מפראג ותשובה שלו היא המקום היחיד שבו השתמרו לנו תקנות בענייני שידוכין שאותם התקין המהר"ל מפראג
מעניין שהוא מזכיר את הרב אביגדור קרא שהוא האדם הראשון שנקבר בבית הקברות היהודי של פראג כיוצר גולם אגדה שאינה ידועה משום מקום אחר. אבל לעומת זאת אינו מזכיר כלל את המהר"ל כיוצר גולם.
אם הוא היה יודע על אגדה כזאת בוודאי ובוודאי שכתושב פראג וכמומחה לענייני המהר"ל היה מזכיר אותה ולו רק על מנת לדחות אותה בבוז.
,וזה כנראה אומר שבשנת 1780 כאשר הוא השמיע את הדרשה הנ"ל הוא לא היכיר שום סיפור על המהר"ל והגולם.כנראה משום שהסיפור עוד לא היה קיים אז.
דהיינו יש לנו כאן עדות ברורה שאינה משתמעת לשני פנים שהקישור בין המהר"ל והגולם נוצר רק לאחר 1780.

היוצר האמיתי –שמש בבית הכנסת של פראג?

אם נקבל כאפשרות את הטענה שהסיפור היה קיים כבר במאה ה-18 , ייתכן שהאיש שיצר אותו בעל פה היה שמש בית הכנסת שבימי הרב של פראג באותה התקופה הרב יחזקאל לנדא. על פי סיפור  שמופיע בהערות של המהדיר , נח חיים בן משה  לעווין מקאברין , למהדורה של "מגילת יוחסין" מ-1864 , הייתה עדות של ר' יוסף שאול הלוי אב בית דין בלמברג ששמע מהשמש הזקן בבית הכנסת בפראג שהגאון ר' יחזקאל לנדא עלה לעליית בית הכנסת לראות את הגולם של המהר"ל שעליו שמע לראשונה מסתבר מאותו השמש.

כלומר ה'עדות' הראשונה על הגולם של המהר"ל נודעה לכאורה מפי השמש האנונימי בבית הכנסת בפראג, ולא מן הנמנע כי היה זה הוא שהפיץ לראשונה סיפור זה.  
הרב לנדא שימש כרב של העיר פראג במחצית השנייה של המאה ה-18 ואולי אז נוצר הסיפור בעל פה.. לא מן הנמנע אם כך ששמש מתחן אנונימי בימי הרב יחזקאל לנדא הוא האחראי ליצירת סיפור הגולם מפראג שאיש לא שמע עד אליו את שמעו , בעקבות סיפורים ששמע על הרב אליהו בעל שם מחלם ועל הגאון מוילנא.והוא עשה זאת או בתור בדיחה להפגת השיעמום גרידא או בתור ניסיון להפיץ את שמעו ואת פרסומו של בית הכנסת עם "חפץ קדוש " , גופתו של הגולם הנמצא בתוכו. .
ובכך כפי שיכולים להעיד מליוני מבקרים בעיר פראג, הוא הצליח מעבר לכל המשוער.
אולם כל זה הוא השערה בלבד. ולמעשה ייתכן שגם סיפור השמש הוא המצאה מאוחרת מאמצע המאה ה-19 ורק אז נוצר לראשונה.

 

הגולם ושולית הקוסם.

אמנם לכאורה יש לנו עדות שהסיפור על הגולם מפראג  היה קיים בשנת 1796 לכל המאוחר .
בספר של מ.א. פרילדלנדר שיצא לאור ב-1876 סופר שזוהי "מסורת ידועה היטב " שהבלדה המפורסמת של המשורר הגרמני הידוע גתה "שוליית הקוסם " מ-1797  חוברה בהשראת ביקורו של המשורר בית הכנסת "אלאטנוישול "בפראג וכנראה לאחר ששמע שם גתה את הסיפור על הגולם וכיצד החל להשתולל ונעצר רק ברגע האחרון ממש בידי המהר"ל.

אם טענה זאת נכונה הרי יש כאן הוכחה ברורה שסיפור הגולם מפראג כבר היה קיים לפני 1797 כאשר פורסם "שוליית הקוסם ".ושמש כבסיס לקטע בסרט המצוייר של וולט דיסני "פנטסיה". 

 

 

המשורר הגרמני גתה. האם הוא שמע בימי חייו אי פעם על הגולם מפראג?

אך למרבית הצער טענה זאת אינה נכונה.
לא נמצא שום מסמך ולא קיימת שום עדות שמאשרת שהמשורר יוהן וולפאנג וון גתה אכן שמע סיפור בפראג על הגולם מפראג והמהר"ל  ששימש כהשראה ל"שוליית הקוסם".  "או ששמע והיכיר במהלך חייו ( הוא נפטר ב-1832) את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג.  אמנם ייתכן בהחלט שהיכיר סיפורי גלמים אחרים. הוא עסק גם בנושא יצירת האדם המלאכותי ביצירתו "פאוסט-חלק שני  " אך ללא קשר למהר"ל.
"שוליית הקוסם " עצמו מבוסס בבירור על סיפור יווני קדמון של המשורר  היווני מהמאה השנייה  לספירה לוקיאנוס מסאמוסטה . ייתכן וגם סביר שהקשר בין שני הסיפורים הוא בדיוק הפוך : דהיינו סיפור הגולם מפראג " הושפע "משוליית הקוסם " של גתה ולא להפך והוא מאוחר ממנו ..

העדות משנת 1814

פרופסור משה אידל בהרצאתו הביא עדות משנת 1814 העוסקת ביצירת גולם ומזכירה את העובדה שהגולם נוצר "בידי בעלי השם שלנו". 

אך המהר"ל מפראג אינו מוזכר שם.

הכותב עוד בשנת 1814 כנראה לא ידע על שום קשר בין המהר"ל והגולם ואחרת היה מן הסתם טורח לציין זאת,כפי שנעשה לגבי כל איזכור של סיפור הגולם מאמצע המאה ה-19 ואילך.  
והעובדה שלא עשה זאת מראה כנראה שהסיפור עוד לא היה קיים בשנת 1814.  

לאמיתו של דבר כפי שההרצאות בכנס 400 שנה למותו של המהר"ל הדגימו היטב אין לנו כל עדות שמישהו שמע את שמעו של סיפור המהר"ל והגולם או על איזה שהוא קשר  מאיזה שהוא סוג בין המהר"ל ובין גולם לפני אמצע המאה ה-19. 

העדות החסידית

 

מהי העדות הקדומה ביותר שהסיפור המהר"ל והגולם היה מוכר במקורות יהודיים המסורתיים כבר בשלב מוקדם באופן יחסי ( מאוד ) ?
באופן מפתיע העדות כזאת שכפי שנראה היא מסופקת מאוד קיימת רק כמה שנים לאחר שהופיעו סיפורי גולם והמהר"ל במקורות אחרים.. אני מכנה אותה "העדות החסידית".
זהו משפט אחד ויחיד בספר של הרב החסידי הידוע צבי אלימלך שפירא מדינוב "  בשם בני יששכר" ( יצא לאור לראשונה ב- 1846 ) בו מסופר שהמהר"ל כתב את דבריו תחת השראת רוח הקודש ושהוא "היה משתמש בספר יצירה".

 

 

פרופסור משה אידל. אינו מוציא מכלל אפשרות שסיפור המהר"ל והגולם היה קיים אפילו בשנות העשרים של המאה ה-19.

לדעת פרופסור משה אידל בתשובתו לשאלה ששאלתי אותו בכנס אף שהגולם אינו מוזכר כאן במפורש הרי "אין לו כמעט ספק" שמשפט זה מתייחס ליצירת גולם בידי המהר"ל באמצעות הטכניקות של ספר יצירה.
לדעתו משפט זה מהווה את ההוכחה החותכת שהסיפור היה מוכר בציבור היהודי הרחב עוד בשנות השלושים של המאה ה19 ואולי,מי יודע , אף לפני כן ,אם כי כפי שהוא מודה בעצמו אי אפשר לתארך את זמן כתיבתו של הספר במדויק.
לדעתו הספר "בני יששכר " נכתב בסביבות 1835 ובבתשובה לשאלתי אמר לי שהוא מוכן להקדים את כתיבתו של הספר ושל המשפט הנ"ל אפילו לשנות העשרים של המאה ה-19(!)
נשאלה השאלה :
א.א.:  פרופסור משה אידל האם ייתכן שסיפורי הגולם הראשונים על מהר"ל נוצרו רק באמצע המאה ה-19 ואולי הושפעו מסיפור כמו פרנקנשטיין של מרי שלי ?
פרופסור משה אידל:  "אינני מעלה על דעתי שהרב צבי אלימלך שפירא מדינוב ידע אנגלית ושמע אי פעם בחייו על מרי שלי ועל פרנקשטיין כפי שאתה מרמז."
למרבית הצער טענתו של הפרופסור אידל שהספר "בני יששכר " הוא עדות ברורה לכך שסיפור הגולם היה ידוע כבר בשנות ה20 של המאה ה-19 איננה טענה משכנעת.
לא מהנמנע שהיה זה העורך המאוחר במהדורה של 1846 שהוסיף את המשפט בעקבות הסיפורים שהחלו להתפרסם בעניין בגרמנית מזה 9 שנים בלבד. וגם צבי אלימלך שפירא עצמו ( שנפטר ב-1841) כנראה אכן לא היכיר ולא שמע על  מרי שלי ועל פרנקנשטיין אבל הוא בהחלט יכול היה להוסיף את המשפט בעקבות קריאתו שלו בספרות גרמנית שכן הוא ידע לקרוא ולכתוב בגרמנית.
בכל מקרה הרב צבי אלימלך שפירא אינו מזכיר ספציפית את עניין הגולם ואין זה ברור כלל מהטקסט שזה אכן היה ידוע לו.
 
 
 

האיש שיצר את סיפור המהר"ל והגולם?

האם יש עדות כל שהיא, רמז כל שהוא ,משהו .. שסיפור המהר"ל והגולם היה ידוע איפה שהוא למישהו לפני שנות השלושים של המאה ה-19?
התשובה היא שלאחר שמיעת כל החוקרים בכנס המהר"ל וקריאת כל מה שנכתב בנושא בעברית ובאנגלית , שאין שום עדות כזאת .
עד כמה שידוע היום סיפור המהר"ל והגולם קיים בדפוס לא לפני שנות השלושים של המאה ה-19 .לפני כן אין לו שום רמז ושום זכר.
מתחילים להתייחס לסיפור המהר"ל והגולם בצורות שונות ובמקומות שונים רק בשנות הארבעים של המאה ה-19 ולא רגע אחד לפני כן.
וזה מעלה את החשד הכבד שסיפור המהר"ל והגולם מפראג לא נודע ולא נשמע לפני שנת 1837 השנה שבה פורסם הסיפור לראשונה בדפוס לא בעיר פראג ולא מחוצה לה..
ויש מקום לחשד שיוצרו האמיתי של הסיפור לא היה מספר עממי כל שהוא בעיר פראג וגם לא נניח איזה שמש מהמאה ה-18 בבית הכנסת של העיר פראג שאהב לספר סיפורים למבקרים בבית הכנסת, אלא היה זה סופר מקצועי אדם בעל ידע עצום ביהדות שהשתמש בידע העצום שלו כדי ליצור "מהשרוול" סיפור כביכול עממי את סיפור המהר"ל והגולם .ועשה זאת כל כך טוב שהוא שיכנע את כול קוראיו ואת כל הדורות הבאים ב"אותנטיות העממית" של הסיפור .
מישהו כמו למשל הסופר היהודי הגרמני ברתולד אוארבך.

  
ולאמיתו של דבר יש מקום לחשוב שזה היה משה ברוך (ברתולד) אוארבך (1812 – 1882) הסופר שפרסם לראשונה את סיפור המהר"ל והגולם ברומן שלו "שפינוזה "( 1837תרגם לעברית ט"פ שפירא , בשם  " שפינוזה :   ספור מחיי הפילוסוף ברוך די-שפינוזה והעתים אשר עברו עליו /    ווארשא :   א. בערמאן,   תרנ"ח 1898 )  ששם היציג את סיפור המהר"ל כידוע בימי שפינוזה ליהודים תושבי גרמניה אך סיפור זה מעולם לא היה קיים לפני שעלה בדמיונו של אורבך אגב כתיבת "שפינוזה"

.
גרשום שלום כתב במאמרו המשפיע על התפתחות מסורת הגולם "רבות נכתב על אגדה זו ( אגדת המהר"ל והגולם ) שמשכה במיוחד את ליבם של סופרים רבים .עיבודה הספרותי הראשון הוא זה של ברטולד אוארבך משנת 1837".  

(  גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים "פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה תרגום יוסף בן שלמה ,מוסד ביאליק ,1980  ע' 423 ")

לא ברור לי על סמך מה בדיוק היגיע גרשום שלום למסקנה שאותה הוא מביא כעובדה שאינה מצריכה ראייה שהסיפור של אוארבך הוא"עיבוד ספרותי ראשון " של אגדה שהייתה קיימת זה מכבר בעל פה.בספר עצמו אוארבך אינו מציין בשום מקום נניח בהערת שוליים או בהקדמה או באחרית דבר שהמדובר באגדה קיימת שהוא מביא אותה לראשונה בדפוס.
נכון, בטקסט עצמו מסופר שהמדובר באגדה קדומה שהייתה קיימת במאה ה-17.
מן הסתם גרשום שלום קיבל את האמור בטקסט כעובדה ושיער שאוארבך פירסם לראשונה אגדה ששמע איפה שהוא, כנראה בעיר פראג.
אבל…
חשוב לדעת שבאותה התקופה שנות העשרים והשלושים של המאה ה-19 שיא עידן "הרומנטיקה" היה זה מקובל ו"נחשב" ו"אופנתי " מאוד להכניס "אגדות " מומצאות פרי דמיונו של מחבר לרומנים שונים כחלק מרוח הזמן. וכאשר עשו זאת האגדות שאותן יצרו היו בדרך כלל או תמיד בעלות משמעות סמלית מבחינת העלילה הסובבת המתרחשת בעידן המודרני.
ולעומת זאת כפי שיודעים היטב חוקרי הספרות של התקופה ( אך כנראה זה בגדר בלתי ידוע לחוקרי הקבלה והפולקלור ) היה זה נדיר מאוד כמעט בלתי ידוע שסופר שהחשיב את עצמו מבחינה ספרותית יכניס אגדות עממיות "אמיתיות " כאלו ששמע ברחוב או שקרא בקבצי האחים גרים ,נניח "סינדרלה " או "היפה והחיה " או אגדה "עממית " מוכרת מסוג זה לתוך יצירה ספרותית שעוסקת בנושא אחר.
המבקרים מצאו בכך טעם לפגם מבחינת המחבר על שלא היה בעל דמיון מספיק עשיר ליצור אגדה משלו.
סופרים כמו גתה ,הופמן , טיק ,האוף ורבים אחרים שילבו אגדות   ומעשיות שונות שוב ושוב בספריהם בתקופה זו.
אבל הם הקפידו תמיד לשלב אך ורק אגדות מקוריות "אמנותיות " פרי יצירתם שלהם ,אם כי דאגו לעיתים קרובות שאלו יראו כ"אגדות עממיות " והיציגו אותם ,בקריצת עין "לקורא המתוחכם" כפרי יצירה עממית קדומה שהוא המחבר כביכול רק מעתיק אותו.
מהקוראים היה מצופה שיבינו שהמדובר רק בתחבולה ספרותית. אבל נראה שלעיתים הייתה זאת דרישה מורכבת מידי עבור הקוראים. שהיו בהם שחשבו מן הסתם שהאגדות שמוצגות לפניהם בסיפור כ"יצירות עממיות קדומות " אכן היו בדיוק כך. .
וכך לדעתי עשה גם אוארבך בספרו "שפינוזה"
הוא כמי שהייתה לו כל שאיפה להשתלב בספרות הגרמנית הכללית ,היה מקפיד מאוד לשמור על הקונבנציות המקובלות של סופרי התקופה ,ולא לחרוג מהם עם פירסום אגדה "יהודית פרימיטיבית אמיתית " כחלק מהרומן שלו .

יש אינדיקציה ברורה לאופיו הספרותי של סיפורו של אוארבך בכך שהוא מסופר בידי משרתת יהודיה מגרמניה ונרמז שזהו סיפור ידוע בקרב יהודי גרמניה. בשום מקום לא מצוין שזהו סיפור ספציפי של יהודי פראג דווקא בניגוד לכל הגרסאות המאוחרות יותר.
אולם עד כמה שידוע לנו שום סיפור כזה על המהר"ל לא נפוץ אי פעם בגרמניה.
ולאמיתו של דבר הקריאה בסיפור מראה שזהו סיפור אמנותי שיש לו חשיבות סמלית לאירועים ולרעיונות שבסיפור הסובב אותו על חייו של ברוך שפינוזה .הוא לא קיים שם לחלוטין בזכות עצמו.
דהיינו זוהי יצירה אמנותית שנוצרה במיוחד לצרכיו של הספר "שפינוזה " ולא התבססה על שום סיפור שבעל פה.
ניתן לשער שמקור ההשראה האמיתי של הסיפור היו סיפורי הגולם הקדומים על הרב אליהו מחלם ופרשת ניסיון יצירת גולם בידי הגאון מוילנה שהיו כמובן ידועים היטב לאוארבך שלמד לרבנות , אך גם ספרים מודרניים כמו "פרנקנשטיין "של מרי שלי שיצא לאור בשנת 1818 "החלק השני של פאוסט " שכתב גתה שבו מופיע אדם מלאכותי "ההומונקולוס " שיצא לאור ב1832 וסיפוריו האנטישמיים של הסופר לודויג ואן ארנים שעסקו בגלמים ,וכנראה יש לראות בסיפור המהר"ל והגולם כפי שנוצר בידי אוארבך המומחה בנושא (ספרו הראשון משנת 1836 היה "היהדות והספרות הגרמנית ") מעין תגובה גם להם .

 היוצר האמיתי של  הגולם של המהר"ל מפראג.

53312963, Getty Images /Hulton Archive

התזה שלי היא זאת :
סיפור המהר"ל והגולם לא היה קיים לפני שנת 1837 כלל "בדמיון העממי " או באיזה שהוא מקום אחר כפי שמקובל לטעון ללא שום ביסוס, אלא כולו היה פרי דמיונו של אדם אחד ויחיד,אדם שהפך לעתיד למומחה ראשון במעלה ביצירת סיפורים "כמו עממיים ".

הסופר ברתולד אאורבך.

והוא לא ביצע "עיבוד ספרותי " לאגדה קיימת כבר , אלא יצר סיפור חדש יש מאין.
הוא בחר את המהר"ל כגיבור הסיפור בגלל הידע ההיסטורי שלו על כך שהוא חי בימיהם של רודולף השני ושל קפלר וטיכו בראה קרוב לחצר     מלכות שהתעניינה בנושאי כישוף אלכימיה ואוטומאטים , וכנראה משום שהכיר גם את האיזכור הבודד בכתביו של המהר"ל לעניין הגולם ,ואולי זאת הייתה סיבה נוספת לבחירתו ,האקראית למדי ככל הנראה כגיבור הסיפור ויוצר הגולם.

הוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות האנגלית והגרמנית  ביצירות של סופרים כמו מרי שלי,  הופמן,  וון ארנים , וגתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי.  ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה כ"סיפור עממי קדום ".

כדאי גם לזכור שלאוארבך אף לא היה קשר מיוחד לעיר פראג ולקהילה שלה.  אמנם לא מן הנמנע שביקר שם לפני 1837 אם כי לא מצאתי לכך אינדיקציה לכך בשום מקום . אך ספק רב מאוד אם הייתה לו הכרות מעמיקה עם המקום ועם האגדות שלו שכפי שהכל מודים לפני שנת 1837 לא היו ידועים כמעט מחוץ לעיר פראג.

ואם כך היה קשה להבין כיצד היגיעה אותה אגדה מקומית,אם הייתה קיימת אז ,לתשומת ליבו של אוארבך שחי כל ימיו רחק מפראג ומקהילתה.  

הרבה יותר סביר לדעתי שהוא בחר בנושא האדם המלאכותי מאחר שזה היה "באוויר אז " בספרות ביצירות של סופרים כמו מרי שלי מחברת פרנשנשטיין , הופמן, וון ארנים , גתה , אלא שהוא נתן לו אופי יהודי. ושילב אותו ברומן "היהודי הראשון " ספר שהפך לרב מכר בחוגים יהודיים וגם אחרים. ואלו קראו בשקיקה גם את סיפור הגולם והמהר"ל שהוצג בו בסוג של תחבולה ספרותית , כמקובל ברומנים של התקופה,כסיפור עממי.

והוא הצליח הרבה יותר ממה ששיער מן הסתם  אף בחלומותיו הפרועים ביותר.

 

ההתפשטות

קבר המהר"ל מפראג

לאחר שהופיע "שפינוזה"  כספר והפך לסוג של רב מכר בחוגי הקוראים היהודיים סיפור המהר"ל והגולם שנוצר בספר "שפינוזה" החל להתפשט במהירות במקומות שונים ברחבי העולם היהודי ובתוך זמן קצר ביותר. הכל התייחסו אליו כסיפור עממי קדום אם כי לא היה קיים ולא נודע ולא נשמע בשום מקום, בעיר פראג ומחוצה לה לפני שנת 1837.
הוא היגיע למשל אל הרב אברהם דוד מבוטשאטש ( 1771-1840) שסיפר את הסיפור לתלמידיו כפי שסיפר אחד מהם בספר "ברכת אברהם ( תרמ"ח 1887 ) ואל האדמו"ר רבי יצחק מסקווירא ( 1812-1885) שגרסתו לסיפור מובאת בספר "ספורים נחמדים " של ישעיה וולף ציקערניק (ז'יטומיר 1903).
הסיפור אולי גונב גם לאוזניו של הרב החסידי אלימלך שפירא מדינוב ואולי גרם לו להוסיף משפט סתום בכתב היד של ספרו "בני יששכר" על כך שהמהר"ל השתמש בספר יצירה.
בשפה הגרמנית הופיעו סופרים כמו גוסטב פיליפסון שכתב על פי סיפור הגולם פואמה ב  1841 תרגום שלה לעברית   בכתב העת "כוכבי יצחק " מספר 28  שהופיע בוינה ב-1862   הוא ההופעה הראשונה של סיפור המהר"ל והגולם בשפה שבה נוצר רעיון הגולם.

 מלקט האגדות אברהם טנדלאו פירסם את סיפור הגולם מפראג  שוב ב-1842 במסגרת קובץ אגדות יהודיות והיציג אותו שם לראשונה כאגדה עממית וותיקה.
אולם לדעתי טענה זאת הייתה חסרת בסיס ,טנדלאו היכיר את הסיפור הנ"ל כנראה רק מספרו של אוארבך שיצא לאור רק חמש שנים קודם לכן ואולי גם מהפואמה של פיליפסון ולא משום מקום אחר.

כנראה בתמימותו האמין לטענה שהוצגה אצל אוארבך שזה"סיפור עממי עתיק יומין " מהמאה ה-17 לפחות .
ואכן איזו סיבה מיוחדת הייתה לו לפקפק בטענתו של אוארבך ?האם היה עליו לנסוע לעיר פראג ולחקור האם באמת מוכר שם "מימים ימימה " סיפור על המהר"ל והגולם ?
לעניות דעתי אם היה טורח לנסוע לפראג בחיפוש אחרי סיפור הגולם הייתה צפויה לו הפתעה.
הוא מן הסתם ליקט אגדות ממקורות ספרותיים שונים כמקובל באותה התקופה וגם ליקט את האגדה הזאת שאותה מצא בספרו של אןארבך.  
ואולי הוא גם לא היה תמים כל כך. .
ספק רב בעיני אם לאספני האגדות מאותה התקופה באמת היה חשוב לדעת אם אגדה יפה היא עתיקה או לא,ואם הם באמת טרחו לחקור מחקר מעמיק בנושא.

הרושם שהמדובר בסיפור עממי "קדום" כביכול מהעיר פראג התחזק מאחר שבעיר פראג מיהרו עיתונאים וסופרים לנצל את הסיפור הדרמטי החביב והיציגו אותו החל מ-1841 כסיפור מהמורשת העממית של פראג למרות שהיכירו אותו רק בקריאה מספרו של אוארבך היוצר האמיתי.
ובכך יכלו לחזק ולפרסם את המורשת ההיסטורית של העיר פראג כשהצביעו על המהר"ל יוצר הגולם שעד להופעתו של "שפינוזה " לא היה ידוע כלל בחוגי הנוצרים של פראג.
לדעתי אפשר להראות בבירור שהיה זה אך ורק כתוצאה מפרסום סיפורו של אוארבך בפראג בשנות ה-30 של המאה ה19 שהביא לפתע פתאום בתוך זמן קצר ביותר לאחר פירסום הספר לכך שגם הצ'כים הנוצרים של העיר יתחילו להתעניין במהר"ל שעליו לא שמעו עד אז ובוודאי לא גילו בו כל עניין מיוחד.
ומכיוון שכל סופר בעיר פראג שינה את העלילה כיד הדמיון הטובה עליו נוצר הרושם השקרי שהם משתמשים בכל פעם בגירסה עממית שונה כל שהיא,אבל אין לכך כל בסיס במציאות..
לפני שאוארבך פרסם את ספרו לא היו שום גרסאות בעל פה .

הגרסה הצ'כית

בול צ'כי עם דמות המהר"ל

עד כמה שידוע הסופר הצ'כי הלא יהודי הראשון שכתב על המהר"ל באיזה שהוא מקום הוא פרנץ קלוצ'אק שפירסם ב-=1838 בכתב עת צ'כי רשימה על קברו של המהר"ל. הקרבה בתאריך הפרסום לזמן פרסומו של "שפינוזה " נראית כלא מקרית בכלל ,
לדעתי עניינו של קלוצ'אק במהר"ל התעורר כתוצאה מקריאתו בספר "שפינוזה " שפורסם שנה קודם לכן .
ספק רב בעיני עם קלוצ'אק הצ'כי הנוצרי אף שמע את שמעו של המהר"ל עד אז.
אולם מרגע שקרא את סיפור הגולם מפראג של אוארבך המהר"ל אותו חכם יהודי נשכח שאיש בצ'כיה מחוץ לקהילה היהודית לא שמע עליו החל לעניין אותו. תחילה כתב על קברו של המהר"ל בבית הקברות היהודי של פראג ולאחר מכן כתב גירסה משלו של סיפור הגולם.

קבר המהר"ל בפראג

 הפרופסור משה אידל התייחס בהרצאתו לאותה גירסה צ'כית של פרנץ קלוצ'אק משנת 1841 שעוסקת בגולם . הסיפור הזה לדבריו הוא מיוחד במינו במסורת הסיפורים על המהר"ל והגולם מאחר שבו האנרגיה לקיומו של הגולם באה מקמע השואב את כוחו ממקור אסטרלי מגרמי השמיים.
הפרופסור אידל טען שהמדובר בשימור של מסורת יהודית פרגאית נדירה ומעניינת ביותר מאחר שאין למצוא שום דבר כמוה בשום סיפור אחר על הגולם והוא קישר זאת למסורות יהודיות על הגולם שנמצאות רק במקורות של יהודי ספרד ואיטליה אך לא דווקא אצל האשכנזים . .
רעיון מושך אולם לדעתי אין להרחיק לכת כל כך ואין לראות בגירסה של קלוצ'ק כדיווח על שום מסורת יהודית קיימת בפראג ביזרית כל כך ששום יהודי לפני וגם אחרי אותו סופר צ'כי לא טרח לדווח עליה.
הפרופסור אידל הסתמך כאן לדעתי על תפיסה מיושנת   ופשטנית של תפקיד מעביר הסיפור כמי שכביכול מעביר בפרטי פרטים ובדיוק גרסה שאותה שמע "מבני העם "במקרה הזה אנשי קהילת יהודי פראג..

 זוהי תפיסה שכיום נדחתה לחלוטין בידי חוקרי הספרות הרציניים.
זוהי תפיסה שאמנם הייתה מקובלת מהפה לחוץ בתקופה זאת אבל למעשה כפי שהתברר במחקרים מודרניים רבים ושונים על "מלקטי האגדות " של התקופה ובראשם האחים גרים מעולם לא יושמה הלכה למעשה.
כפי שחוקרי הספרות יודעים היום היטב גירסאות שונות בכתב של סיפורים ידועים משקפות בדרך כלל לא כל כך מקורות עממיים שונים שעליהם כביכול מסתמך המחבר,אלא פשוט מבטאות את יצירתיותו של הכותב. היה זה רק במאה העשרים שבה החלו לדרוש שחוקרי פולקלור ומוסרי סיפורים יעבירו את הסיפורים שאותם שמעו ממספרים עממיים בדייקנות כפי ששמעו אותם. במאה ה-19 איש לא פעל כך.
וכך את כל האלמנטים המיוחדים בגרסה של קלוצ'ק אפשר להסבירבפשטות כהרחבה של הסופר הצ'כי פרי דמיונו העשיר של הסיפור הבסיסי שאותו קרא אצל אוארבך ולו הוסיף תוספות מהידע שלו בענייני מיסטיקה וכישוף שלא היה להם קשר מיוחד למיסטיקה היהודית של פראג וכך בלבל חוקרי קבלה עתידיים.
לדעתי יש להתייחס לאלמנטים אלו בזהירות ובחשדנות  רבה אם אינם מופיעים בכתביו של סופר יהודי מסורתי אחד או יותר של התקופה.  

הגירסה "העממית"  

 

ב-1847 אחד עשרה שנה לאחר גרסתו המקורית של אוארבך , פורסמה גירסה ידועה ביותר של סיפור המהר"ל והגולם בקובץ בשם סיפורים בידי לאופולד וייזל.
משום מה זוהי הגרסה שבדרך כלל מוזכרת ברוב הספרים והמאמרים הקיימים כיום בעברית ובאנגלית ובשפות אחרות על סיפור המהר"ל והגולם כגירסה "המקורית העממית " "הקדומה ביותר בדפוס " של הסיפור.
אך זוהי שגיאה חמורה.
אפילו המחבר ליאופולד וייזל עצמו מפריך טענה זאת בהקדמה לסיפור.
לאמיתו של דבר בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב ובניגוד למה שתקראו בכל ספרי המחקר והמאמרים השונים על אגדת הגולם , וייזל מעולם לא טען שהסיפור שאותו פירסם על המהר"ל והגולם הוא "סיפור עממי קדום".
וייזל אינו טוען שהוא למד את הסיפור מהעם כפי שהוא אכן טוען לגבי סיפורים אחרים על המהר"ל שפרסם אלא מעיר בהקדמתו במפתיע ש"מאחר שהסיפור המפורסם כבר נוצל רבות בידי סופרים ומשוררים. נראה לי מיותר לשכתב סיפור ידוע כל כך. ולכן אציג את הסיפור רק בקצרה כדי שאף אחד לא יחשוב שאינני מכיר את סיפור המהר"ל והגולם".
מן הסתם וייזל רמז בכך בבירור שגם לו נודע על הסיפור הזה לראשונה מידי אותם "סופרים ומשוררים" ובאופן ספציפי המקור שלו היה ברטולד אוארבך שאותו עיבד "בגירסה עממית.
מה שהוא אומר לנו הוא שלמעשה היו לו בתחילה היסוסים לפרסם את הסיפור עצמו מאחר שהמקור הספרותי שלו כבר היה ידוע היטב בפני עצמו לקוראים בני התקופה. 
לדעתי ישנה סבירות גבוהה ביותר שלא וייזל ולא אף אחד אחר בעיר פראג שמעו על הסיפור רק 11 שנים קודם לכן ,אבל כולם שמעו עליו הרבה מאוד בעשור שלפני פרסום "סיפורים ".
הם שמעו על כך מאוארבך בראש ובראשונה. ולאחריו ובהשראתו בתוך זמן קצר הופיעו כמה יצירות ספרותיות נוספות שהשתמשו ברעיונו המקורי . יוצרים כמו הרב פיליפסון וקולצ'אק ואברהם טנדלאו. וגם מנובלה שפורסמה ב-1842 בשם "הרבי מפראג" של מחבר גרמני כנראה בשם בדוי "תיריסה לבית מ. ( שם בדוי של דניאל אופי הורן ) על סיפור אהבה טראגי בין יהודיה ואציל נוצרי בימי המהר"ל שבו מופיע הגולם בסצינה קצרה כאוטומט עשוי עץ עם שעון בראשו בבית המהר"ל שבו נתקל האסטרונום טיכו בראה המבקר שם.
כל היצירות האלו שהופיעו כמעט במקביל התפשטו מספיק עד שאנשים התחילו להאמין בכנות שהם "תמיד " הכירו את סיפור המהר"ל והגולם והסיפור "הסיפרותי המומצא" הפך בתוך עשר שנים בלבד ל"אגדה עממית " כביכול מוכרת לכל.

 

השמועה המתפשטת.

 

פסל המהר"ל בעיר פראג.

הרב של העיר פראג שלמה יהודה כהן רפפורט ( 1790 -1867 )מצא צורך לצאת  נגד סיפור "הגולם מפראג "  בחריפות ב-1856.  בהתלוננו בהקדמה לספר שעסק בבית הקברות של פראג "ומכל זה נוכל לעמוד על המחקר ,איך שאבו ממקור אכזב המגידים בעלטה את השמועה המתפשטת בין אוהבי גוזמאות כי עשה רבינו ז"ל ( המהר"ל ) גולם על פי צירוף שם אשר חיבר לו…אולם גולם לא היה מיציר כפיו של רבינו יהודה ז"ל ולא בו הראה חכמתו הגדולה כי אם בחלופו ,בחכם גדול וגאון תפארת ישראל ,הוא תלמידו הרב בעל "תוספות יום טוב " ז"ל.(_ הקדמתו לספר "גל עד –קובץ מאה ושבעים כתבי לוחות אבני זכרון שבפראג מאת קלמן ליעבן, 1856 )
כדאי לשים כאן לב לניסוח של דברי הרב רפפורט " השמועה המתפשטת " בלשון הווה. 

 הניסוח מראה לדעתי שהוא התייחס לסיפור הגולם כאל סיפור חדש ביותר שהוא,הרב של העיר פראג , שמע עליו לראשונה רק כמה שנים בודדות קודם לכן בוודאי לא יותר מ-19 שנה.
אם היה זה סיפור שהוא שמע עליו כבר מילדותו ושהוריו שמעו עליו נניח הרב רפפורט לא היה מגדיר אותו כ"שמועה מתפשטת "אלא מתייחס אליו כאל "הסיפור הקדום ".
אלא שאת התפשטות סיפור המהר"ל והגולם כבר אי אפשר היה לעצור.

ב-1864 מדווח לראשונה בהערות  המהדיר ,נח משה מקוברין , למהדורה המודפסת של "מגילת יוחסין " על כך שהרב יחזקאל לנדא  עלה בזמנו במאה ה-18 לעליית הגג של בית הכנסת בפראג על מנת לראות את שרידי הגולם., בבירור בשלב הזה, 27 שנים בלבד לאחר פרסומה המקורי , האגדה,האלמנטרית למדי ביסודה ,  הלכה וקיבלה "חיים " משל עצמה והחלו להוסיף לה שפע פרטים מסייעים שהוסיפו לה אמינות.  
הסיפור  התפשט בספרות היהודית בספרות הצ'כית ובספרות הגרמנית. שמעו של הגולם של המהר"ל היגיע גם לארצות האנגלו סקסיות.

בעקבות הסיפור המקורי הקצר של אוארבך נוצרו זיופים שונים ומשונים שהרחיבו את הסיפור עד מאוד שנועדו להוכיח את "אמיתותו של סיפור הגולם "ובהם נדון בהזדמנות אחרת .

 ולאחרונה החוקר הישראלי גד יאיר יצא בתיאוריה מרחיקת לכת שלפיה חלק ניכר ומרכזי בתיאוריות החברתיות של המדע הגרמני במאה ה-19 הושפעו השפעה עמוקה בידי סיפור הגולם מפראג של אוארבך. 

 

אוארבך לאחר הגולם

 

חייו של אוארבך לאחר שיצר את סיפור המהר"ל והגולם הם סיפור מעניין בפני עצמו.
לאחר "שפינוזה" ברתולד אוארבך פירסם עוד רומן היסטורי יהודי בשם "משורר וסוחר"( 1839 תורגם לעברית בשם אפרים קוה " בידי י"ח"טביוב ב-הוצאת אחיאסף 1893 ) על ימי מיסד תנועת ההשכלה בגרמניה משה מנדלסון שבמרכזו עמד המשורר היהודי הראשון בגרמנית בעת החדשה אפרים קוה.אך מהר מאוד הוא החל לעסוק בתחום ספרותי שונה לחלוטין שזיכה אותו בהצלחה חסרת תקדים לסופר יהודי בגרמניה. .

 

 

הוא הפך לאחד מהסופרים הגרמניים המפורסמים ביותר ונחשב לסופר הגרמני הנקרא ביותר בתקופתו מכול סוג הודות לסדרת סיפורים עממיים סנטימנטליים שכתב מחיי הכפר הגרמני תחת השם "סיפורי כפר מהיער השחור " אלו היו סיפורים שהעלו על נס את האיכרים הפשוטים של הכפר הגרמני טיפוסים פשוטי הליכות אך אציליים בדומה לאותו גולם שתיאר בסיפור על המהר"ל מפראג,ובכך יצר ז'אנר חדש ומצליח מאוד בספרות הגרמנית של סיפורים מחיי הכפר.

בין סיפורים אלו בלט במיוחד הספר "יחיפיה " ( שתורגם לעברית שלוש פעמים) ,סיפור רומנטי רגשני על שני יתומים בני כפר בחור רכרוכי ואחותו משרתת "יחפנית " ענייה אך מוצלחת וגאה הגורמת לבחור מכובד בנו של בעל אחוזה עשיר להתאהב בה בגלל יפיה פקחותה אופיה הנפלא וכישוריה וכך השניים מתגברים על הבדלי המעמדות הבלתי ניתנים לגישור. למעשה הייתה זאת גרסה מודרנית של סיפור סינדרלה הספר הפך לרב המכר הגדול של התקופה ופורסם בחמישים מהדורות לפחות.  

 

"

"

 יחיפיה " זכה  להצלחה גם בעברית. הוא תורגם שלוש פעמים לאורך השנים  ושמו בבירור גרם לבעיות למתרגמים ששינו אותו בכל פעם..

הספר תורגם לראשונה בידי יוסף שף בשם " יחפהפיה " בהוצאת אמנות , . 1922

בידי שלמה ניצן בשם "יחיפיה " בהוצאת עדי -מהדורת ידיעות אחרונות" -1970

ובידי בינה אופק בשם " יחפהפיה " בהוצאת עופרים ,1995. "יחיפיה " אף זכה לכבוד הנדיר להתפרסם בתור קלטת שמע.  גם כקלטת שמע של משרד החינוך והתרבות, המרכז הפדגוגי הארצי,  ( 1979?) כשהוא מוקלט ביחד עם  סיפורו המלחמתי של מנחם תלמי.  "יחי האומץ " עם כי קשה לחשוב על שני ספרים שונים יותר.  

הוא הפך לאהוב ונערץ הן בעיני הקוראים הפשוטים והן בעיני האינטלקטואלים עניני הטעם. הוא הפך ליועץ ספרותי של חצר המלכה אוגוסטה בברלין וזכה לאותות כבוד ועיטורים. יהודים התגאו שאחד משלהם ( תלמיד לרבנות לא פחות !) הפך לדמות פופולארית מחברם של סיפורים עממיים בנוסח האחים גרים.

יעקב גרים אחד מאותם האחים גרים הודה לאוארבך על "שריפא אותו מדעות קדומות ". והסביר שלא היה "מעלה בדעתו ש"יהודי " מסוגל לחדור עד כדי כך למעמקי הנשמה הגרמנית ".
אפילו המלחין הארכי אנטישמי המטורף ריכרד וגנר הצליח לנטוש לשניה אחת את שינאתו החולנית ליהודים והצביע על אוארבך כאדם " המושרש באמת ובתמים בחיים הגרמנים" וקבע נחרצות שאוארבך "נותן ביטוי הולם לתכונות העמוקות ביותר של הנפש הלאומית הגרמנית ".

אוארבך הפך לסופר היהודי היחיד בגרמניה שהיה בגדר "חסין " מאנטישמיות ושהצליח להשתלב בחברה הגרמנית בלי להסתיר את מוצאו . הקהל הרחב העריץ אותו ואריסטוקרטים ובני משפחות המלוכה ביקשו את קרבתו .אך יותר ויותר הבין שהחסינות הזאת לא תאריך ימים .כאשר אמר לו פעם נוצרי מתנשא "הלוואי שכל היהודים כמוך " השיב לו "כן הלוואי שכל הנוצרים היו כמוני ".
ב-1848 ילדה אישתו קודם זמנה לאחר שהייתה עדה להשתוללות אנטישמית רצחנית שבמהלכה נבזזה חנות יהודית. היא מתה כעבור זמן קצר.
הוא החל אז לאבד את אמונתו בעתיד היהודים בגרמניה.

 

בנובמבר 1880 ישב אוארבך בישיבה של פרלמנט הפרוסי שם דנו בהצעה לשלול מהיהודים את זכויות האזרח שלהם אגב צרחות אנטישמיות בהמיות.

 הוא חזר לביתו בדיכאון כבד וכתב "חייתי ועמלתי לשווא ".הסופר הפופולארי ביותר בגרמניה מת זמן קצר לאחר מכן בצרפת אכול יאוש לאחר שהבין לבסוף שהאנטישמיות הגרמנית החולנית המטורפת עומדת להביא על העולם ועל היהודים אסון שלא היה כמוהו.
.ייתכן שמעולם לא ידע מעולם לא העלה על דעתו שדווקא אותו סיפור שיצר כלאחר יד בספרו "שפינוזה " על הגולם ועל המהר"ל ושאנו יכולים לשער את שעשועו על כך שאנשים התייחסו אליו כאל "סיפור עממי " ,  יהיה יצירתו המשפיעה ביותר.  וכי הגולם בסיפורים מאוחרים יותר יהפך ללוחם נמרץ באנטישמיות שבה נלחם אוארבך כל חייו,וכי בסופו של דבר אותו סיפור קטן שיצר יביא לתחייה שאיש לא העלה אותה על דעתו בשנת 1837 בעניין בדמותו וברעיונותיו של המהר"ל האמיתי מפראג.
הגולם אכן קם על "יוצרו " המהר"ל נודע מכאן ואילך בציבור הרחב ועד עצם היום הזה בעיקר כיוצרו של הגולם מפראג. יוצרו האמיתי ,ברטולד אוארבך לעומת זאת כמעט ונשכח לחלוטין.

בכנס  במכון ואן ליר שהוקדש לזכרו של המהר"ל ושחלק גדול ממנו הוקדש לדיונים מעמיקים על סיפור הגולם ,שמו של היוצר  האמיתי של סיפור המהר"ל והגולם , האיש שבזכותו בלבד הודות לרעיון המבריק שהגה של קישור בין דמות המהר"ל ובין דמות של גולם   הפך המהר"ל מעוד רב מהמאה ה-16  לדמות המוכרת למליונים במאה העשרים , לא הוזכר ולו פעם אחת ויחידה.  

 

 

.

 

summary

in this article I purpose that the famous story of the Golem of Prague created by Judah Loew ben Bezalel the Maharal) 

which usually considered ( with no good factual evidence whateverto be a Jewish folk story from the 18th at the latest is in fact a complete literary invention quite late in origin.

The story was created by Jewish German writer "Berthold Auerbach for its 1837 novel "Spinoza" . 

Before the publication of this novel there is no evidence for the existence of any story about Golem  in Prague.

There is no evidence of the existence  of any connection between the figure of the MAHARAL  and Golem making befor the year 1837.

There are good reasons to suppose that the story of the Golem of prague is the original creation  of Auerbach which served as a "trigger " to almost immediate explosion  in publicaqtion for various phoems 'stories ' playes novels and such  and so created a false impression that it is a"ancient folk story" when in reality it was  a completly modern invention by a well known writer.                                                                               

.                                                                                             

נספח

 

 

 

The original Golem from Prague story as created by Auerbach in SPINOZA( 1837)

 

ההופעה המקורית של הגולם מפראג ברומן "שפינוזה " מאת ברטולד אוארבך,1837 

SPINOZA and Oldenburg stood laughing at

Meyer, who was playing with a ridiculously

impish figure of glass in a long phial; it jumped

up and down, and twisted about, as Meyer pressed

the india-rubber stopper and declaimed magic in-

cantations. He soon, however, ended the jest by

remarking:

"Is philosophy from beginning to end anything

more than this hollow imprisoned idea, the glass

imp in the phial ?" No one answered, and he con-

tinued, addressing Spinoza in particular: "What

do you think of Descartes' imp? Two thousand

years ago the creator of such a wonder might have

been the founder of a religion; his praise would

have been chanted in hymns to the furthest corners

of the earth, and all mankind would have entreated

his aid."

"That is very doubtful," was the reply. "With-

out some new world-stirring idea no mere worker of

miracles has made his name immortal. Descartes*

imp is nothing to the miracles the Jewish Cabbalists are said to have performed

.

Tell us them," said Meyer, while Oldenburg
made a wry face as Spinoza began: 

" In my father's house we have an old servant
named Chaje. She is German, and is full of the
legends and superstitions of the German Jews. She
once explained to me why at Prague on Friday
evening they sing the hymn twice over by which
Israel is united in mystic bonds of matrimony to
the Sabbath. Once upon a time a great Cabbalist
lived in Prague, called the Rabbi Low. He made a
human figure of clay, and left a small aperture in
the lesser brain in which he laid a parchment with
the unutterable name of God written on it. The
clod immediately arose and was a man; he per-
formed all the duties of a servant for his creator,
he fetched water, and hewed wood. All through
the Jews' quarter he was known as the Golem of
the great Rabbi Low. Every Friday evening the
Rabbi took the parchment out of his head, and he
was clay until Sunday morning. Once the Rabbi
forgot this duty. All were in the synagogue, the
Sabbath hymn was begun, when all the women and
children in the assembly started and screamed out,
' The Golem ! the Golem is destroying everything ! '
The Rabbi ordered the precentor to pause at the
end of the prayer. It was yet possible to save all,
but later naught would avail, the whole world
would be destroyed. He hastened home, and saw
the Golem already seizing the joists of his house 

DISCIPLES OF DESCARTES. 21^ 

to tear down the building; he sprang forward, took
the parchment out, and dead clay again lay at his
feet. From that day they sang the Sabbath bridal
song twice over in Prague. The great Rabbi Low
certainly never thought of Descartes, and yet his
Golem had as much life as any man, if we are to
accept the new view, that the union between soul
and body is so slight that at any moment it can be
disjoined, and again reunited." 

Meyer did not seem to notice the argumentative
conclusion, for he said:
**When I publish my correspondence between
Adam and Eve, your Golem shall have an honorable
position therein."
With evident displeasure Oldenburg turned to
Spinoza.
"Meyer is perpetually hunting after strange
stories, which he arranges and classifies like his
beetles and butterflies. To my taste your legend
savors of Jewish spleen. To let a destroyer of the
world, the creation of a Cabbalist, loose on the
Jews' quarter ! If, after the free manner of the
popular legends, he had a love affair with a maiden,
who every Sabbath awaited him in vain, or had he
been a grand vizier, or advanced to be some other
great minister, whom his master could reduce to
dust, and raise again at will, there would at least
be either poetry or satire in the thing; as it is
the Golem of our lord and master pleases me
much better. Look, his bows are so graceful that
no dame of the court of Louis XIV. could excel
them."

 

 

ביבליוגרפיה

ספרי עיון על המהר"ל מפראג

 

מאיר פרלס מגילת יוחסין :שלשלת היחוס … [של] רבי יהודה ליווא … הנקרא בשם מהר"ל מפראג … של חתנו … ר' יצחק כהן (מוהר"ר פינחס איש הורוויץ בעל הפלאה ושלשלת היחוס של המהרש"א ושאר גאוני ארץ .) .. / חיבר … מוה' מאיר פערעליש … ; נדפס מחדש עם הערות … הקדמה … בשם גבורות ארי … ממני נח חיים במו"ה משה לעווין מקאבר .פראג ,1864.

יצא עם מילואים והקדמה הערות … עם הקדמה … בשם גבורות ארי … מאת חנוך הענך משה טרויבע  אשדוד : מרכז זכרון קדושי פולין, תשנ"ז

Grun, Nathan    Der hohe Rabbi Low und sein Sagenkreis    Prag :   Brandeis,   1885

Bokser, Ben Zion, 1907-    From the world of the Cabbalah :   the philosophy of Rabbi Judah Loew of Prague /    New York :   Philosophical Library,   c1954.

 יהודה ליואי בן בצלאל כתבי מהר"ל מפראג :מבחר / [] ; סידר, ערך והקדים מבוא אברהם קריב.הוצאת מוסד הרב קוק ,1960. בשני כרכים : כרך א: ישראל בשעבודם ובגאולתם.-התורה ומצוותיה.כרך ב'  נתיבות ומידות.-פירושים והארות.-על המוקשה בחז"ל.-בלשון קצרה.

 

, אבא  גורדין    המהר"ל מפראג :   <רבי יהודה ליווא בן ר' בצלאל> סדרת "גדולי ישראל " מהדורה מיוחדת לקוראי מעריב  /    (רמת-גן) :   מסדה,   (1960

קלינברגר, אהרן פריץ    המחשבה הפדגוגית של המהר"ל מפראג /    ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית,   תשכ"ב 1962.

גרשוני, בנציון    מהר"ל מפראג /    ירושלים :   משרד החנוך והתרבות – המחלקה לתרבות תורנית תשכ"ו/ 1966. במהדורה מורחבת תל-אביב : תרבות וחינוך, תשכט

במהדורה מורחבת בן ציון גרשוני  מהר"ל מפראגסיפור חייו ותקופתו. ירושלים : משאבים-מרכז ספרותי-חברתי, (תש"מ 1980)

 

גרוס, בנימין    נצח ישראל :   השקפתו המשיחית של המהר"ל מפראג על הגלות והגולה    תרגמו לעברית- נ. דויטש והמחבר'.  תל-אביב :   דביר,   1974

 

 

אברהם עובדיה (גיטסדינר)   הארי שבחכמי פראג: המהר"ל מפראג; חייו, תקופתו ותורתו. ירושלים, תשל"ו

Sherwin, Byron L., 1946-    Mystical theology and social dissent :   the life and works of Judah Loew of Prague /    Rutherford, [N.J.] :   Fairleigh Dickinson University Press,   c1982

נהר, אנדרה,1914-1988.   דוד גנז, 1541-1613 וזמנו : מחשבת ישראל והמהפכה המדעית של המאה השש-עשרה /  תרגום אביטל ענבר .   ירושלים : ר' מס, (תשמ"ב 1982).מהדורה מתוקנת .2005.
 פרדס, חיים בן אברהם יששכר    פרקים במשנתו של המהר"ל מפראג :   נושאים מרכזיים בשיטת המהר"ל מלוקטים מכל ספריו    תל-אביב :   מכון "יד מרדכי",   תשמ"ד

 

 זלצר, זאב    השקפת עולמה של היהדות על פי משנת המהר"ל מפראג /    בני ברק  הוצאת :   המחבר,   1985 כשש מאות נושאים במחשבת היהדות מסודרים לפי פרשיות התורה + מפתח נושאים לפי סדר א-ב.

 

 בן-יעקב, אברהם עורך    גלות וגאולה במשנת רבינו המהר"ל מפראג    ירושלים :   נזר דוד/אריאל,   תשמ"ט, 1989

Shulman, Yaacov Dovid    The Maharal of Prague :   The story of Rabbi Judah Loew  

 

York, New York :   CIS Publishers,   1992

Kuras, Benjamin    As Golems go :   Rabbi Loew, the reluctant Czech /    Praha :   Baronet :   ELK,   c2000.

,

 נהר אנדרה משנתו של המהר"ל מפראג /  תרגום אנה גרינפילד    ירושלים :   ראובן מס,   2003
 

אדרי, יהודה  רבי יהודה ליווא – המהר"ל מפראג : תולדות והגות /    קרית-גת :   דני ספרים,   תשס"ט 2009.

 

 

ספרים על הגולם בספרות

 אקשטין, מנחם מנדל    ספר יצירה : כולל כל מקום בש"ס, ראשונים ואחרונים שנזכר שם ענין בריאה ע"י ס' יצירה, ולברר אי אמתת הס' נפלאות מהר"ל הנדפס כעת ומייחסו להג"מ יצחק כ"ץ /    Maramarossziget :   דפוס Kozponti,   [הקד' ס'ת'ר'י' [תר"ע]] 1910 /
 ספר המוכיח את הזיוף של סיפורי המהר"ל מפראג . 

 

Held, Hans Ludwig, 1885-1954    Das Gespenst des Golem :   eine Studie aus der hebräischen Mystik, mit einem Exkurs über das Wesen des Doppelgängers /    München :   Allgemeine Verlagsanstalt,   1927

 

Rosenfeld, Beate,1908-   Die Golemsage und ihre Verwertung in der deutschen Literatur /   Breslau : H. Priebatsch, 1934

דב שטוק ( סדן ) "הגולם וגלגוליו -אגדת הגולם ושימושה בספרות הגרמנית " מאזניים כרך שלישי תרצ"ה ע' 316-321 ,חלק ב' ע' 648-653.

גרשום שלום "דמות הגולם בקשריה האדמתיים והמאגיים " בתוך פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה / תירגם מגרמנית יוסף בן שלמה ירושלים : מוסד ביאליק, (תשל"ו 1976ע' 381-424. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Ripellino, Angelo Maria, Magic Prague /   ; translated by David Newton Marinelli   Berkeley :   University of California Press,   1994.

במקור פורסם באיטלקית ב-1973.

 

 

Mayer, Sigrid    Golem :   die literarische Rezeption eines Stoffes /    Bern :   Lang,   1975

 

 

Winkler, Gershon    The golem of Prague : a new adaptation of the documented stories of the Golem of Prague with An introductory overview /    New York :   Judaica Press,   1980.

 

Goldsmith, Arnold L    The golem remembered, 1909-1980 :   variations of a Jewish legend /    Detroit :   Wayne State University Press,   1981

 

Sherwin, Byron L.,1946-   The Golem legend :   origins and implications /   Lanham, Md. : University Press of America, c1985.

 

 

 Bilski, Emily D., 1956-    Golem! :   danger, deliverance and art /  foreword by Isaac Bashevis Singer, with essays by Moshe Idel and Elfi Ledig   New York :   The Jewish Museum,   1988.

רוזנברג, יהודה יודל,1860-1936.   הגולם מפראג ומעשים נפלאים אחרים /   ההדיר והוסיף הקדמה והערות עלי יסיף  ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"א 1991.

 RABBI LOEW AND HIS LEGACY: THE GOLEM IN LITERATURE AND FILM : Special   issue on the golem of JOURNAL OF THE FANTASTIC IN ARTS VOLUME 7 NO 2-3 '1995

 

, משה,1947-   גולם : מסורות מאגיות ומיסטיות ביהדות על יצירת אדם מלאכותי /   ירושלים : שוקן, תשנ"ו

1996

 

הפרופסור יהודה ליבס על "גולם בגימטריה יצוקה ":ביקורת על הספר של משה אידל

 

, Hillel J. KievaL

Pursuing the Golem of Prague: Jewish Culture and the Invention of a Tradition
Modern Judaism – Volume 17, Number 1, February 1997, pp. 1-20

Jonathan Skolnik,

Writing Jewish History Between Gutzkow and Goethe: Auerbach's Spinoza

Prooftexts: A Journal of Jewish Literary History 1999

 

Presser, Pamela Susan    Golem as metaphor :   symbolic struggle and the artificial anthropoid    Ann Arbor :   UMI,   c2000 

Leiman, Shnayer Zalman    The adventure of the Maharal of Prague in London : R. Yudel Rosenberg and the Golem of Prague /    Kew Gardens Hills, N.Y. :   S.Z. Leiman,   2004.

תקציר של הספר

Sherwin, Byron L.,1946-   Golems among us :   how a Jewish legend can help us navigate the biotech century /   Chicago : Ivan R. Dee, 2004.

Gad Yair and Michaela Soyer 

 The Golem in German social theory/  Lanham, MD : Lexington Books, c2008

( ככל הנראה הספר המרחיק מכל לגבי סיפור הגולם שטוען שאותו סיפור קטן של אוארבך שימש כבסיס לכל התיאוריות החברתיות החשובות של החוקרים הגרמניים במאה ה-19.)  
סקירה מפורטת על התיאוריה של יאיר וסויר יש כאן

 

על ברתולד אוארבך בעברית

 

  יוסף ליכטנבום    מספרי העולם : סדרה ראשונה : מבלזק עד מופסן    ירושלים   אחיאסף   1954. ע' 118-123 

 
 עמוס איילון רקוויאם גרמני :יהודים בגרמניה לפני היטלר 1933-1743 / מאנגלית: דני אורבך, אור יהודה : דביר, 2004.
 

 

המהר"ל מפראג בויקיפדיה

 

הגולם מפראג בויקיפדיה

ברתולד אוארבך בויקיפדיה

הטקסט המלא של "שפינוזה" הרומן שבו נוצר לראשונה סיפור הגולם מפראג" בתרגום לאנגלית

איך יוצרים גולם

 

הגולם בארון של פראג

הגולם היום

המהר"ל והגולם אמת או בדיון

 

 

. שנייר ליימן בודק :האם תלמיד של המהר"ל יצר גולם ?

הגולם של המהר"ל בספרות ובתרבות

רקע לאגדות הגולם

היסטוריה ושימוש בגולם

הגולם בזמנים המודרניים :כרונולוגיה

 

הגולם  של המהר"ל בספרות ובתרבות

 

הגולם בספרות הצ'כית

 

רשימת יצירות בגרמנית על הגולם

הגולם בספרות הגרמנית המודרנית

יצירות ספרות על הגולם

הגולם בספרות בקולנוע ובתיאטרון

הילל קיבל על קולצ'ק המחבר הצ'כי הראשון על הגולם

גדליה נגאל על מי ברא את הגולם של ההר"ל מפראג

 

הגולם בפסיכולוגיה היונגיאנית

אריאלה קרסני על שולית הקוסם ושקיעת מוטיב הגולם בספרות הילדים

אדריאן כהן על הגולם וגלגוליו הגולם באתר מיסטיקה

דיון על הגולם מפראג

עוד דיון על איך ליצור גולם

אביעד רוזנבוים על יש לנו גולם

הגולם בתערוכת ציורים של חנה ברק אנגל

 לילי יודינסקי על גלגוליו של גולם חלק א' :הגולם במיסטיקה

 גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

 

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

 חלק ב'

 המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

הגאון מוילנה והגולם

אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

 

הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

 

הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

 

הגולם ואני

חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל

 

 

ברטולד אוארבך היוצר האמיתי של הגולם מפראג.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פרופסור יהודה ליבס  On ספטמבר 17, 2009 at 11:53 am

    תודה רבה לך על מאמרך, המלא וגדוש אינפורמציה ואף חידוש מעניין.

  • אלי שי  On ספטמבר 17, 2009 at 1:27 pm

    בקשר לסרט הגרמני על וגנר של הגולם שהוקרן בכנס ואן ליר אין ספק שיש שם תערובת של אסטרולוגיה אלכימיה וכנעניות
    אני לא בטוח בכלל שהאסטרליות שאידל מדבר עליה היא גם האסטרולוגיות של הסרט ובכלל נדמה לי בלי להתעמק בנושא יותר מדי שצריך לשרטט מחדש את החלוקות ראשית הטכניקה של האותיות שנית הטכניקה האסטרלית שזו כפי שאני מבין החלוקה של אידל אבל בין זה לזה יש להבחין כנראה גם ביחס למאטריה עצמה כלומר בוץ אדמה איך בדיוק וכאלה ואז השאלה היא איך האסטרלי והאותיות מתייחסות לזה
    כל זה טעון הבהרה
    האסטרולוגיה של הסרט אינה בדיוק האסטרליות המאגית של אידל שעיקרה השפעת שפע ממרומים
    מכל מקום בקטע של הסרט יש שם בעצם טכניקה של פיסול או מין רובוט שמתחילה מסלע אנכי ניצב
    ברור גם שהמהרל של הסרט כבר השתעשע ברעיון קודם והיה לו בעלייה מין גולם גולמי מוכן לעת צרה
    עוד נקודה למהר"ל בסרט יש כבר רפיוטשן גדול כאסטרולוג ואז הוא משתמש בזה הן לצורך הגולם הן לצורך המלך
    אגב מעניינת גם המימיקה או הדיוקן של הגולם שבמקרה הזה היה בו דבר מה מצרי בתסרוקת ודבר מה מזרחי רחוק בהבעה ולדעתי זה אולי מתקשר לקטע של הדאלי לאמה
    כלומר כל האנשים הללו הושפעו מהתיאוסופיה ואז שתי הארצות שעלו להם בראש היו מצרים וטיבט והם בישלו את זה עם הרבילה שלנו
    עוד דבר היה שם שימוש במעגל אש
    לא כל כך הבנתי מה החזיון האפוקליפטי שהרבילה ביצע בארמון של המלך כלומר היה שם בעצם טריק שבו הוא יצר פורענות בארמון ואז גייס את הגולם
    ?
    אולי צריך לנסות להפיק את הסרט של הגולם כאופרת רוק זה לא כל כך רחוק מהאופרה הידועה של המי צריך רק למצוא להקה ולכתוב את הטקסט מ
    לדעתי הגולם הוא להיט כלומר יש בו משהו בסיסי ארכיטיפי שעובד בצורה אוניברסלית בכל תרבות ועל כל גיל וקהל
    לכן אינסוף לאלתורים שניתן להפיק עליו ניתן לומר שהגולם הוא תעשיית מאדיה בפוטנציה
    מה שצריך שלב ראשון להשיג את הסרט ואחר כך להתחיל לגלגל את זה בכל מאדיה אפשרית
    אגב האם בפראג יש תעשיית גולם? אם לא ניתן אולי לייצא לשם כלומר למה לא יהיה מקום שיקראו לו הגולם מפראג.
    שמע אפשר לעשות ממנו מותג עולמי
    לדעתי צריך להתחיל מהכובע של המהרל
    ועכשיו ברצינות :
    אחת השאלות שצצה לי בראש בעקבות הכנס היא מה בעצם הקשר בין המהרל והגולם אם כל מה שהוא אמר זה בסך הכל אותו משפט אחד ויחיד אז למה הגולם נדבק בו מה עשה אותו לפטרון הגולם יותר מכל אחד אחר?
    איפה בעצם המהרל כותב על הגולם כלומר מה בעצם הוא אומר בכלל תכלס בשטח של הכתבים שלו מעבר לכל הפטפטנים של הכנסים.

    עוד שאלה היא מעניין מה היה יונג אומר על הגולם והאם הוא אמר משהו.
    דווקא היה מתאים לו להתעסק עם זה

    ההתרשמות החטופה שלי מהכנס היא שהיו שם הפגנות ידע מרשימות אבל הרבה פחות מזה בתחום של יכולת לבנות תיזה מעניינת של ממש
    זאת בדרך כלל החולשה שלהם.

  • יאיר דקל  On ספטמבר 17, 2009 at 9:42 pm

    המהר"ל איננו הרב היחיד שמדינה הקימה פסל לזכרו.
    בוילנה יש פסל של הגאון מוילנה. אינני יודע אם העיריה או הממשלה הקימה אותו.
    אני מניח שיש עוד פסלים לזכר רבנים במזרח אירופה.

  • ג רפאל  On ספטמבר 17, 2009 at 10:12 pm

    ונהניתי מאד. מהשפע שבמאמר
    שנה טובה

  • יאיר דקל  On ספטמבר 17, 2009 at 10:13 pm

    אלי,
    לא ראיתי שהזכרת את הפסל של הגאון מוילנה בראשית דבריך. אני מתנצל.

  • utopian fragments  On ספטמבר 18, 2009 at 1:56 am

    i have not finished reading it all yet, but as always find it very interesting.

    i must just say, this font is too hard to read, it reads as a talkback and not an serious writing. sorry that is just me.
    will any way come back to read the whole story..

    blessings and happy new year
    D!

  • מספר 666  On ספטמבר 18, 2009 at 9:52 am

    ואכן מאמר זה פורסם בראש השנה כמחווה לאותם מוספים ספרותיים של העיתונים היומיים שבעבר היו נוהגים לפרסם מאמרים מקיפים וחשובים במיוחד בראש השנה .
    לעניות דעתי במאמר זה פתרתי סופית ולתמיד את התעלומה של מקור סיפור הגולם מפראג.
    כמובן השאלה תיפתח מחדש אם תתגלה לפתע איזו שהיא גרסה של סיפור הגולם מפראג או התייחסות אליו שקודמת לשנת 1837 .
    זה יכול לקרות אבל כדאי לזכור שסיפור הגולם מפראג הוא הסיפור היהודי הפוסט תנ"כי הנחקר ביותר של כל הזמנים,חוקרים אותו בדקדקנות מזה מאה שנה החל באקשטין כלה בכל אותם חוקרים שהופיעו בכנס המהר"ל .
    עם עד היום לאחר כל החקירות הפרטניות וכל הספרים והמאמרים המרובים לא הצליחו לגלות שום התיחסות ושום גרסה שקודמת ל-1837 .הסבירות שיצליחו בכך בעתיד היא נמוכה.

  • Joseph Davis  On ספטמבר 18, 2009 at 8:15 pm

    Dear Mr Eshed,

    Thank you for your very interesting and well-researched article.

    I do object somewhat to your summary of my talk, which (as I stated explicitly at the time) was not about the creation of the Maharal/golem combination, and was also not about the Idel/Scholem topic of the origins of the Golem story pre-Maharal, but was about the origins of the Maharal story pre-Golem, in the context of other 17th-18th century stories of Prague rabbis.

    The fact that no one at the conference would give you the name or the address or the exact date of the creation of this folk tale is no reflection on their lack of skill as researchers. This is true of every folk tale that there ever was.

    It is also true that in the 19th century, and before that, literary figures such as Auerbach (Hans Christian Andersen is of course the best known) created stories that entered the oral culture. An example relative to Yom Tov Lipman heller is the story of how his son saved him from prison, which was invented by the novelist Ludwig Phillippson, but later was accepted by (elements of) the Heller family as an authentic oral tradition.

    It is certainly true — you are right to emphasize this — that in his own lifetime, Maharal was not regarded as supernatural, and that in the 17th-18th century he was not world-famous, or indeed famous outside of Prague and outside of his family. I

    But I argued (as you state correctly, and I thank you) that the written material that has survived does not necessarily, and does not even probably, represent all of the legendary material that existed orally at the time. This is not controversial. Were it not for the chance survival of material, the story about Heller that I quoted would not have survived, and we would know nothing about his opponent R. Moshe's reputation as a Baal Shem (R. Moshe's reputation within his family that is). Were it not for the chance survival, in a single copy, of the Sabbatian letter that Scholem published and that I spoke about, we would have no possible reason to suspect that anyone in the 17th century ever thought of Heller as a Baal Shem. (And someone from the audience corrected me, you may remember, in very useful way: Heller does appear in the story of the Molkho tsitsit as a Baal Shem, although a weak one.)

    It is not true that there are "no supernatural stories" involving Maharal from the 18th century. On the contrary, Megilat Yuhasin includes a miracle story of Maharal's grave and one about his wife. I argued — not on the basis on no evidence, as you seem to suggest, but on the basis of sound reasoning — that it is unlikely that there were no legends involving Maharal as an adult, and that it is quite likely that there were legends involving Maharal as a Baal Shem. Heller the Baal Shem, R. Moshe R. Mendels the Baal Shem, and yes Maharal — him of the supernatural gravesite and the miracle-working wife — Maharal the Baal Shem.

    Now, I agree with you completely that a reputation as a Baal Shem in no way implies that Maharal was associated with the Golem story. Heller was (presumably) not associated with the Golem, R. Moshe R. Mendels was not, Maharal perhaps similarly. Your argument from silence in 1780 is very telling (and I did not know that piece of evidence, thank you). But that he was associated with magic/miracles in general strikes me as likely and more than likely, nearly certain; and that magic was controversial by the 1720's is also not open to doubt.

    Again, thank you for all of your work on this, and for sending me a copy. Shanah tovah !

  • מספר666  On ספטמבר 20, 2009 at 10:58 am

    פרשיה מעניינת התרחשה בחודש האחרון שמראה שלא פסו כלל המאמינים בסיפור הגולם מפראג: :
    לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל פורסמה כתבה בעיתון חרדי בנושא שעוררה סערה.
    הרב אורי דסברג מרכז המערכת של האינציקלופדיה התלמודית, כתב בעיתון החרדי ב"שבת בשבתו" כי לסיפור הגולם מפראג אין כל בסיס במציאות:
    הוא כתב:
    "אם תשאלו אדם ממוצע ברחוב (בין השאר גם לא-יהודים ברחובות פראג) תשמעו שהמהר"ל ידוע בעיקר – ואולי: רק – בשל יצירתו את "הגולם מפראג", שפעל בעיקר נגד עלילות הדם, עד שהחל לסכן את חיי הקהילה היהודית, ואז הוציא ממנו המהר"ל את רוח החיים, ושאריותיו נגנזו בעליית הגג של בית הכנסת "אלטנוישול" בפראג .
    סיפור זה נוצר ונודע רק בשנת תרס"ט (1909, שנת ה-300 להסתלקותו של המהר"ל) באמצעות הספר "נפלאות המהר"ל" שכתב הרב יהודה יודל רוזנברג. זוהי אחת הדוגמאות הנדירות שספרות דמיונית הופכת בעיני הציבור כמהימנה ואוטנטית, למרות שלכאורה אין לה כל ביסוס במציאות. "
    כנגד מאמר זה
    יצא הרב החבדניקי של קרית מוצקין דוד מאיר דרוקמן במאמר תקיף שבו הוא מגן על אמיתות סיפור הגולם ומזכיר בין השאר כי היה רב של חב"ד שביקר בעלייית הגג המפורסמת בפראג וראה שם את שרידי הגולם.
    והנה נוסח מכתבו
    "גולם מפראג", היה או לא היה?."
    רבה של קריית מוצקין, הרב דוד דרוקמן שליט"א פנה במכתב להרב דסברג בו הוא מבקש להעמידו על שגגה, לדעתו, שיצאה תחת עטו:
    החוה"ש לידידי היקר הרב אורי דסברג שליט"א.
    ראיתי מאמרו שהתפרסם השבת בענין 'הגולם' שיצר רבינו המהר"ל מפראג זי"ע, והנני מצ"ב תשובה בנדון מכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש – המדברת בעד עצמה.
    ועוד בנדון: מסורת היא בקרב כלל ישראל מדוד דור, שהמהר"ל יצר גולם ע"י ספר יצירה. ישנם הלועגים למסורת זו וטוענים שכל פרשת הגולם נוצרה בדמיונו של מחבר "נפלאות מהר"ל". טענת הבל זו מגוחכת ומופרכת לגמרי. שכן, מעל שישים שנה לפני שיצא לאור הספר "נפלאות מהר"ל", כבר נדפסו דבריו של המשכיל שי"ר (שלמה יהודה רפופורט 1790 – 1867), בספר "גלעד" (פראג תרט"ז) שיצא נגד יצירת הגולם ע"י המהר"ל. ונאמנים עלינו דברי בעל "דעת קדושים" מבואטשאטש זי"ע בספרו "ברכת אברהם", שה"גור אריה" זצ"ל עשה גולם ע"י ספר יצירה הק' וכו', עיין שם… (מתוך דברי "שלום ואמת")
    נ.ב. יש לציין עוד, כי הר"י רוזנברג (אגב אביו וסבו של חברי הכנסת -האב ובנו -בן מאיר) הוציא את הספר שלו בשנת תרס"ט, ואילו הרבי הריי"צ מליובאוויטש (שהעיד שראה את הנשאר מ'הגולם' בעליית הגג של 'אלט-נוי שול') היה לפני זה – בשנת תרס"ח.

    עד כאן הפרשה .
    אכן דסברג טעה והטעה בשגיאה מגוחכת כאשר טען שיהודה רוזנברג המציא את הסיפור ב-1909 . הוא רק פיתח הרחיב אותו ופירסם אותו בציבור הרחב ביותר.
    מוזר כיצד יכול היה לשגות בדבר כזה כאשר המידע בנושא הוא כל כך זמין ברשת.
    כפי שראינו כאן סיפור הגולם קיים בדפוס כבר משנת 1837 אבל לא לפני כן .
    לגבי הביקור הנזכר של הרב החבדניקי בעליית הגג של בית הכנסת בפראג בשנת 1908 אכן יש סיפור כזה שלפי הרב של חב"ד עלה עם עוד רב.אלא שלא ברור כלל מה הוא ראה שם אם בכלל.
    על פי מספר הסיפור הוא שאל את הרב שעלה לעליית הגג מה הוא ראה שם והרב שתק .
    ואז כשנודע הדבר שהוא סיפר את העניין גער בו רב אחר שהיה איתו במקום ואמר לו "חודשים היה לי מה לעשות ".
    .סיום הסיפור הוא סתום וכנראה במכוון.
    דעתי היא שהשניים לא ראו שם כלום אבל לא רצו לאמר זאת לתלמידיהם,ולכן שתקו או השמיעו הערה לא ברורה.

    ראו כאן

    הרב דרוקמן תוקף הפרסומים :הגולם היה גם היה " באתר חב"ד

    http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49567

    וראו את רשימתו של שאול שיף בעניין
    פרשיה מעניינת התרחשה בחודש האחרון שמראה שלא פסו כלל המאמינים בסיפור הגולם מפראג: :
    לרגל מלאת 400 שנה למותו של המהר"ל פורסמה כתבה בעיתון חרדי בנושא שעוררה סערה.
    הרב אורי דסברג מרכז המערכת של האינציקלופדיה התלמודית, כתב בעיתון החרדי ב"שבת בשבתו" כי לסיפור הגולם מפראג אין כל בסיס במציאות:
    הוא כתב:
    "אם תשאלו אדם ממוצע ברחוב (בין השאר גם לא-יהודים ברחובות פראג) תשמעו שהמהר"ל ידוע בעיקר – ואולי: רק – בשל יצירתו את "הגולם מפראג", שפעל בעיקר נגד עלילות הדם, עד שהחל לסכן את חיי הקהילה היהודית, ואז הוציא ממנו המהר"ל את רוח החיים, ושאריותיו נגנזו בעליית הגג של בית הכנסת "אלטנוישול" בפראג .
    סיפור זה נוצר ונודע רק בשנת תרס"ט (1909, שנת ה-300 להסתלקותו של המהר"ל) באמצעות הספר "נפלאות המהר"ל" שכתב הרב יהודה יודל רוזנברג. זוהי אחת הדוגמאות הנדירות שספרות דמיונית הופכת בעיני הציבור כמהימנה ואוטנטית, למרות שלכאורה אין לה כל ביסוס במציאות. "
    כנגד מאמר זה
    יצא הרב החבדניקי של קרית מוצקין דוד מאיר דרוקמן במאמר תקיף שבו הוא מגן על אמיתות סיפור הגולם ומזכיר בין השאר כי היה רב של חב"ד שביקר בעלייית הגג המפורסמת בפראג וראה שם את שרידי הגולם.
    והנה נוסח מכתבו
    "גולם מפראג", היה או לא היה?."
    רבה של קריית מוצקין, הרב דוד דרוקמן שליט"א פנה במכתב להרב דסברג בו הוא מבקש להעמידו על שגגה, לדעתו, שיצאה תחת עטו:
    החוה"ש לידידי היקר הרב אורי דסברג שליט"א.
    ראיתי מאמרו שהתפרסם השבת בענין 'הגולם' שיצר רבינו המהר"ל מפראג זי"ע, והנני מצ"ב תשובה בנדון מכ"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש – המדברת בעד עצמה.
    ועוד בנדון: מסורת היא בקרב כלל ישראל מדוד דור, שהמהר"ל יצר גולם ע"י ספר יצירה. ישנם הלועגים למסורת זו וטוענים שכל פרשת הגולם נוצרה בדמיונו של מחבר "נפלאות מהר"ל". טענת הבל זו מגוחכת ומופרכת לגמרי. שכן, מעל שישים שנה לפני שיצא לאור הספר "נפלאות מהר"ל", כבר נדפסו דבריו של המשכיל שי"ר (שלמה יהודה רפופורט 1790 – 1867), בספר "גלעד" (פראג תרט"ז) שיצא נגד יצירת הגולם ע"י המהר"ל. ונאמנים עלינו דברי בעל "דעת קדושים" מבואטשאטש זי"ע בספרו "ברכת אברהם", שה"גור אריה" זצ"ל עשה גולם ע"י ספר יצירה הק' וכו', עיין שם… (מתוך דברי "שלום ואמת")
    נ.ב. יש לציין עוד, כי הר"י רוזנברג (אגב אביו וסבו של חברי הכנסת -האב ובנו -בן מאיר) הוציא את הספר שלו בשנת תרס"ט, ואילו הרבי הריי"צ מליובאוויטש (שהעיד שראה את הנשאר מ'הגולם' בעליית הגג של 'אלט-נוי שול') היה לפני זה – בשנת תרס"ח.

    עד כאן הפרשה .
    אכן דסברג טעה והטעה בשגיאה מגוחכת כאשר טען שיהודה רוזנברג המציא את הסיפור ב-1909 . הוא רק פיתח הרחיב אותו ופירסם אותו בציבור הרחב ביותר.
    מוזר כיצד יכול היה לשגות בדבר כזה כאשר המידע בנושא הוא כל כך זמין ברשת.
    כפי שראינו כאן סיפור הגולם קיים בדפוס כבר משנת 1837 אבל לא לפני כן .
    לגבי הביקור הנזכר של הרב החבדניקי בעליית הגג של בית הכנסת בפראג בשנת 1908 אכן יש סיפור כזה שלפי הרב של חב"ד עלה עם עוד רב.אלא שלא ברור כלל מה הוא ראה שם אם בכלל.
    על פי מספר הסיפור הוא שאל את הרב שעלה לעליית הגג מה הוא ראה שם והרב שתק .
    ואז כשנודע הדבר שהוא סיפר את העניין גער בו רב אחר שהיה איתו במקום ואמר לו "חודשים היה לי מה לעשות ".
    .סיום הסיפור הוא סתום וכנראה במכוון.
    דעתי היא שהשניים לא ראו שם כלום אבל לא רצו לאמר זאת לתלמידיהם,ולכן שתקו או השמיעו הערה לא ברורה.

    ראו כאן

    הרב דרוקמן תוקף הפרסומים :הגולם היה גם היה " באתר חב"ד

    http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=49567

    וראו את רשימתו של רב צעיר בעניין

    http://ravtzair.blogspot.com/2009/09/blog-post_6565.html

  • מספר666  On ספטמבר 20, 2009 at 8:18 pm

    אני מחבב מאוד את הרשימה הזאת של NATHANIEL DEUTSCH
    על אביו שהחליט בשלב מסויים בחייו שהוא גולם .ומכאן יוצא מר דאוטש לדיון פרספקטיבי ומעניין מאוד ,אחד הטובים ביותר שקראתי ,על כל שלביה של אגדת הגולם .
    הוא אפילו טורח לאזכר את סדרת "הגדלם " של בעל אתר זה כשהוא כותב :
    Unsurprisingly, contemporary critics have employed the golem as a metaphor for the state of Israel, its nuclear arsenal, or the Occupied Territories. The state of Israel, according to these interpretations, represents a kind of political golem, one that was created to protect the Jews from hostile forces but has now become a threat to Jews and non-Jews alike. Perhaps in response to this critical appropriation, the Israeli newspaper Yediot Ahronot launched its own take on the golem legend in 2005: a cartoon superhero who defends Israel from its enemies with the help of a female partner named Lilith — a legendary figure in her own right, with an even longer and, originally, much more negative history in the Jewish magical tradition than the golem.
    מאמר מוצלח מאוד ואף מרגש כי איך שהוא מצליח להעמיד את מערכת היחסים שלו עם אביו במרכז.

    ראו
    MY FATHER THE GOLEM

    http://www.guiltandpleasure.com/index.php?site=rebootgp&page=gp_article&id=98

  • סמולן  On ספטמבר 21, 2009 at 12:21 am

    אפשר לציין שיש משהו מוזר בדרך שבה אנשים שרוצים ללכת על יצירה של סיפור חילופי לתולדות הקומיקס העברי מוצאים גיבור על פיקטיבי שבנוי סביב אגדה יהודית, ועם הזמן מסתבר שזה הפוך.

    כלומר, שהגולם היה מראש משהו לא הכי יהודי, אלא חיקוי לפרנקנשטיין ודומיו, ואולי דווקא בגלל זה הוא התאים כל כך להיות מעין גיבור על.

    ובנוסף, המצאת ההיסטוריה הפיקטיבית של הקומיקס הישראלי היתה הרי מוצלחת עד כדי לבלבל את מנחם בן. ומסתבר שזו לא הפעם הראשונה שהגולם מצליח לייצר את העבר של עצמו.

    ואחרי כן, האיש שיצר את העבר הפיקטיבי של הגולם במאה העשרים, מזהה – אולי בגלל החוויה האישית הזו – את העבר של הגולם במאה ה 17 כהמצאה פיקטיבית של המאה ה 19.

    אני תוהה אם יש משהו בסיפור עצמו, שמייצר את החזרות הללו, או שמדובר רק בצירופי מקרים.

  • מספר666  On ספטמבר 21, 2009 at 6:13 am

    בנושא הוא זה :
    Danusha V. Goska
    ‬ Golem as Gentile, Golem as Sabra:
    An Analysis of the Manipulation of Stereotypes
    of Self and Other
    in Literary Treatments of a Legendary Jewish Figure
    New York Folklore XXIII:1-4 (1997):39-64.

    http://codypublishing.com/goska/golem.html

    שבודק בצורה מעניינת ביותר את המשמעויות הפסיכולוגיות שיש מאחורי הסיפור.
    זה שיש כאלו אני מסכים.
    אבל איני חושב שאתה צריך בשביל ליצור אותן להסתמך לחלוטין על דמויות אחרות של בני עמים אחרים.
    לגבי ההסתמכות של הגולם של אוארבך על פרנקנשטיין ,לא בלתי אפשרי .אבל למען האמת גם לא היה צורך בזה. ולא ברור לי עד כמה הוא באמת היכיר ספרות אנגלית. סביר להניח שנקודות ההתיחסות שלו היו בעיקר מהספרות הגרמנית של הזמן.
    לדעתי הוא הושפע הרבה יותר,אם בכלל מיצירה זרה דווקא מ"שוליית הקוסם " של גתה,שאלמנטים ממנו באמת מזכירים את סיפור "הגולם מפראג" וכנראה בכלל לא במקרה.
    מרי שלי מצידה כנראה הושפעה מסיפור על הגולם מחלם של האחים גרים .כך שהטענות על כך שפרנקנשטיין מבוסס על סיפור הגולם אינן מופרכות כלל.הוא רק לא מבוסס על סיפור הגולם מפראג אלא על סיפור אחר של הגולם.

  • מספר 666  On נובמבר 24, 2009 at 8:46 am

    הבלוגר פרד מקדואל מצא את האיזכור הקדום ביותר הידוע , נכון לרגע זה , לסיפור הגולם והמהר"ל מפראג.
    האיזכור הוא ממאמר עיתון וינאי מנובמבר 1836.
    דהיינו הוא קודם בכמה חודשים להופעת ספרו של אוארבך "שפינוזה " שבו הייתה הגרסה הקדומה ביותר שהייתה ידועה עד כה ולדעתי המקורית האוריגינאלית.
    כמה חודשים בדיוק זה לא ברור מאחר שלא ידוע לי מתי בדיוק יצא לאור ספרו של אוארבך ב-1837 .בהחלט יכול להיות שהפרסום שלו היה בינואר 1837.
    ואז האיזכור קודם רק בחודשיים.
    אז האם האזכור הזה פוסל את ההצעה שלי שאוארבך הוא יוצר האגדה ?
    הוא לכאורה מחליש אותה אבל לא בהכרך מביא לפסילתה כפי שהיה קורה אם היה נמצא איזכור משנת 1832 נניח.
    שהרי סביר להניח שבשלב זה בנובמבר 1836 ספרו של אוארבך כבר היה כתוב ואולי כבר מוכן לדפוס ומן הסתם הסיפור על הגולם והמר"ל מפראג שהופיע בו כבר התפשט בקרב חוג מיודעיו של אוארבך סופרים ועיתונאים . האם האיש שכתב את הרשימה היה מישהו שהכיר את אוארבך ?
    ואולי אוארבך כבר פירסם את הסיפור שנים קודם לכן כסיפור נפרד בכתב עת ?
    העניין שווה בדיקה. אגב בניגוד למה שמר מקדואל כותב באתר שלו אין זה נכון שעובדת קיומו של הסיפור של אוארבך על הגולם והמהר"ל מפראג כגרסה המוקדמת ביותר של הסיפור בדפוס ,נחשפה רק במאמר משנת 2002.
    העניין ידוע כבר משנות השלושים והופיע לראשונה בספר גרמני של חוקרת בשם רוזנפלד.
    וזה למעשה הופך את התגלית של מר מקדואל למרעישה עוד יותר ,שכן מאז שנות השלושים איש לא מצא איזכור קודם לאותו פרסום בשנת 1837.
    ראו :

    An earlier written source for the Golem of the Maharal from 1836

    http://onthemainline.blogspot.com/2009/11/earlier-written-source-for-golem-of.html

    למרבית הצער אינני יכול לקרוא את הרשימה שכתובה בגרמנית באותיות גותיות .האם יש מישהו מהקוראים שיכול לפרסם כאן תרגום שלו?
    בכל מק'רה כל מה שהאיזכורים האלו מראים הם רק זה סיפור הגולם מפראג נודע בדפוס רק מאמצע שנות השלושים של המאה ה-19 .
    קודם לכן לא ידוע על שום איזכור של הסיפור .

  • אברהם סריאל  On דצמבר 30, 2009 at 1:54 pm

    אלי הי

    1. הציטוט מהספר של אוארבוך:

    "Meyer did not seem to notice the argumentative conclusion, for he said:
    **When I publish my correspondence between
    Adam and Eve, your Golem shall have an honorable position therein." 2. Ludwig Meyer is the english version of his dutch name, Lodewijk Meyer.

    He was a close friend of Spinoza, published Spinoza's works and wrote introductions to them. He has phd in both medicine and phylosophy, and was something of a controversial figure.3. Meyer's book on bibilical exegesis is called "Philosophia Sacrae Scripturae Interpres"

    (philosophy as the interpreter of the holy scrupture). some consider it as influential of Spinoza's tractatus (his work on bibilcal criticism etc, not the ethics). Contrary to what i told you, this work exists in english, and even available in amazon

    (in a new reprint). 4. I dont think it is the book on adam and eve. 5. a link to a google book which treats Meyer and Spinoza (though not a Golem):

    Preus/ Spinoza and the irrelevance of biblical authorit

    http://books.google.co.il/books?id=4o2yIHdzvcgC&pg=PA34&dq=Ludwig-meyer&lr=&ei=kIo6S6XqMIn4zATc_73VAQ&cd=19#v=onepage&q=Ludwig-meyer&f=false

    (the main morals: Meyer was a real figure and an interesting one at that. he is considered a source for Spinoza related information. perhaps crazy enough to describe a Golem.)

  • מספר 666  On דצמבר 30, 2009 at 2:00 pm

    חבר קבוע בחוג "חותם שלמה " ומומחה לגנוסטיקה על ההצעה המעניינת.
    אם הרעיון שלך נכון וסיפור הגולם אכן נמצא בספרו של מייר שמשם לקח אותו אוארבך הרי זה משנה את המצב לגבי מקור האגדה מן הקצה והוא מוכיח מעבר לכל ספק שהאגדה אכן הייתה קיימת במאה ה17 ( הרבה לפני שגרשום שלום אגב חשב שהיא הייתה קיימת) .
    ואם כך אולי מייר היה הממציא האמיתי?
    אכן האפשרות קיימת שאוארבך שהיה מומחה אמיתי לענייני שפינוזה לקח משם את הסיפור .אבל קיימת גם האפשרות שאוארבך שהיכיר את הספר הכניס לשם את כל עניין הגולם שהומצא על ידיו כבדיחה פרטית רק הוןא יוכל לדעת את משמעותה וכאמצעי לחיזוק אמינות.
    אבל צריך למצוא את הספר ומישהו קורא לטינית צריך לקרוא אותו לברר האם הסיפור אכן נמצא שם .
    האם למישהו בין הקוראים יש גישה לספר זה באיזו ספריה איפה שהוא בעולם ויוכל לברר אם סיפור הגולם אכן נמצא שם?

  • אברהם סריאל  On פברואר 5, 2010 at 9:09 pm

    בקשר לשפינוזה, מאייר והגולם, אני יכול לעדכן, לצערי, שבספר של מאייר אין שום התייחסות לאדם וחווה (או לגולם) בניגוד למה שאוארבך כותב.
    . מה שאוארבך כתב בהקשר אליהם נשאר לא ברור.

  • מספר 666  On יוני 3, 2010 at 12:27 am

    של החוקר שנייר ז.ליימן
    The Golem of Prague in Recent Rabbinic Literature

    http://seforim.blogspot.com/2010/05/golem-of-prague-in-recent-rabbinic.html

    הוא טוען שם שסיפור הנמהר"ל והגולם נוצר בין
    1780 ל-1835 בפראג
    אבל לא מביא שום הוכחה טובה לכך.
    לדעתי סביר יותר להניח שהסיפור פורםם לראשונה בידי ברטולד אוארבך בכתב עת ספרותי כלשהוא כסיפור העומד בפני עצמו מתי שהוא לפני 1836.
    וב1837 פורסם לראשונה בספר כחלק מ"שפינוזה".

  • מספר 666  On יוני 4, 2010 at 11:04 pm

    בעקבות מאמר זה שמו של אורבך כיוצר האמיתי של אגדת הגולם מתפשט ברחבי העולם.
    ובין השאר היגיע ללהקה שיצרה יצירה מוזיקלית על "כלתו של הגולם ".
    הפרוייקט מלווה בציטוט " של אוארבך :

    The Tale of the Golem is well known . However the story of His marriage to the Bride
    has remained a mystery and is told here for the first time” Berthold Auerbach

    הציטוט הוא מזוייף פרי המצאתם של חברי הלהקה. אוארבך כמובן מעולם לא כתב על כלתו של הגולם.
    אבל הרעיון שמבוסס על הסרט "כלתו של פרנקנשטייין " מקסים .
    ראו

    http://thewarheads.com/the-bride-of-golem/

  • מספר 666  On יוני 5, 2010 at 10:14 am

    בספרו של

    by the way in H.L. Gordon, The Maggid of Caro, (New York, 1949, p. 176.

    הוא מספר שבילדותו בוילנה מתי שהוא בעשורים הראשונים של המאה העשרים
    הוא שמע סיפורים שהגולם שאותו יצר הגאון מוילנה נח בגג בית הכנסת הגדול שם .
    כמובן שסיפורים דומים ידועים על בית הכנסת העתיק בפראג שם לפי המסורת קבורים שרידי הגולם של המהר"ל.
    אלא שיד גם סיפורים דומים בעיר החלם שגם לה היה גולם שאותו יצר הרב אליהו בעל שם במאה ה-16
    וגם שם היו סיפורים מסוג כזה בדיוק ששרידי הגולם נמצאים בבית הכנסת.
    זאת לפי זכרונות שנממצאים ב

    he tells that in his childhoud at Vilna there were stories there that the Vilna Gaon’s Golem rested in the Great Synagogue
    ספר הזכרון לקהילת חלם : מ' שנה לחורבנה / תל-אביב : ארגון יוצאי חלם בישראל ובארה"ב, תשמ"א 1981
    /
    אז איזה סיפור בא קודם ?
    זה של פראג ?המפורסם ?
    ואולי דווקא זה של וילנה אולי חלם?
    גואדון מספר לנו שכאשר שמע את הסיפור על הגולם של וילנה בילדותו אביו הרב אליהו גורדון שהיה הרב הראשי של וילנה אישר שזוהי מסורת ידועה ועתיקה אם כי לא אישר את אמיתותה.
    כך שיש לההניח שזאת הייתה מסורת וותיקה שהתקיימה מזה עשרות שנים בראשית המאה העשרים.
    על הסיפור של הגולם ששרידיו נחים בראג העדות הקדומה ביותר היא בהערות המהדיר לספר "מגלית יוחסין מ-1844.
    אולם כמובן אין שום עדות שסיפור סזה היה קיים או ידוע לפני שנות השלושים של המאה ה-19.
    מאידך סיפור הגאון מילנה והגולם היה ידוע לכל מ-1818 ועל כך אין ספק.
    לעניות דעתי יש מקום לחשוב שסיפור הגולם ששרידיו נשארו בבית כנסת הועתק מוילנה המקור האמיתי לפראג .

  • מספר 666  On מרץ 3, 2011 at 4:21 am

    עידכון חשוב :
    תאריך "היצירה " של סיפור הגולם והמהר"ל מםראג הוזז כמה שנים אחורה מ-התאריך הקדום הידוע ביותר שממנו יה ידוע עד כה איזכור של הסיפור נובמבר 1836.
    התאריך הוא כעת 1834.
    החוקרת Cathy S. Gelbin

    בספרה
    The Golem Returns
    From German Romantic Literature to Global Jewish Culture, 1808-2008

    http://press.umich.edu/titleDetailDesc.do?id=1734730

    שיצא לאור לפני כמה חודשים ( אך לא מוזכר בו הגילוי של גרסה של הסיפור מנובמבר 1836 שכנראה התגלה רק כשהספר כבר היה בשלבי הוצאה לאור ) גילתה שהיא איתרה גירסה קדומה יותר של סיפור המהר"ל והגולם מכל מה שהיה ידוע עד היום .
    זוהי גירסתו של סופר גרמני יהודי בשם גוסטב פיליפסון ,והיא פורסמה בשנת 1834 בכתב עת יהודי גרמני בשם "שולמית ". זוהי בלדה בגרמנית שבתרגום לעברית נקראת "הגולם והאישה הבוגדנית "
    \והיא מתארת כיצד בזמן שהקהילת פראג סובלת ממגפה המהר"ל שולח את הגולם למצוא את האשם ומוצא אותה :אישה שבוגדת בבעלה שאותה תופס הגולם בעת ביצוע המעשה.
    עד פרסום ספרה של גלבין היה ידוע שגוסטב פיליפסון פירסם פואמה על הגולם והמהר"ל בשנת 1841 והיא תורגמה לעברית בכתב עת עברי מאוסטריה בשם "כוכבי יצחק "בשנות השישים של המאה ה-19 וזאת הייתת הגירסה הראשונה בעברית של סיפור המהר"ל והגולם .
    כך שנכון לעכשיו נראה שפיליפסון הוא יוצר סיפור המהר"ל והגולם בשנת 1834.
    גלבין כנראה היגיעה לגרסה זאת בעקבות ערך של האנציקלופדיה היהודית מראשית המאה העשרים שאותו ראו כאן

    http://www.jewishencyclopedia.com/view_page.jsp?pid=1&artid=334&letter=G

    ששם הגירסה "שולמית " ( שלא ניתן לה בערך תאריך ) מוצגת כגירסה מקוצרת של הפואמה משנת 1841.

  • מספר 666  On מרץ 3, 2011 at 1:14 pm

    עדכון חשוב
    :
    תאריך "היצירה " של סיפור הגולם והמהר"ל מפראג הוזז כמה שנים אחורה מהתאריך הקדום ביותר הידוע שממנו היה ידוע עד כה איזכור של הסיפור:
    נובמבר 1836.
    התאריך הוא כעת 1834.
    החוקרת Cathy S. Gelbin
    בספרה
    The Golem Returns
    From German Romantic Literature to Global Jewish Culture, 1808-2008

    http://press.umich.edu/titleDetailDesc.do?id=1734730

    שיצא לאור לפני כמה חודשים ( אך לא מוזכר בו הגילוי של גרסה של הסיפור מנובמבר 1836 שכנראה התגלה רק כשהספר כבר היה בשלבי הוצאה לאור ) גילתה שהיא איתרה גירסה קדומה יותר של סיפור המהר"ל והגולם מכל מה שהיה ידוע עד היום .
    זוהי גירסתו של סופר גרמני יהודי בשם גוסטב פיליפסון ,והיא פורסמה בשנת 1834 בכתב עת יהודי גרמני בשם "שולמית ". זוהי בלדה בגרמנית שבתרגום לעברית נקראת "הגולם והאישה הבוגדנית "
    \והיא מתארת כיצד בזמן שהקהילת פראג סובלת ממגפה המהר"ל שולח את הגולם למצוא את האשם ומוצא אותה :אישה שבוגדת בבעלה שאותה תופס הגולם בעת ביצוע המעשה.
    עד פרסום ספרה של גלבין היה ידוע שגוסטב פיליפסון פירסם פואמה על הגולם והמהר"ל בשנת 1841 והיא תורגמה לעברית בכתב עת עברי מאוסטריה בשם "כוכבי יצחק "ב-1862 וזאת הייתת הגירסה הראשונה בעברית של סיפור המהר"ל והגולם .
    כך שנכון לעכשיו נראה שפיליפסון הוא יוצר סיפור המהר"ל והגולם בשנת 1834.
    גלבין כנראה היגיעה לגרסה זאת בעקבות ערך של האנציקלופדיה היהודית מראשית המאה העשרים שאותו ראו כאן

    http://www.jewishencyclopedia.com/view_page.jsp?pid=1&artid=334&letter=G

    ששם הגירסה "שולמית " ( שלא ניתן לה בערך תאריך ) מוצגת כגירסה מקוצרת של הפואמה משנת 1841

  • מספר 666  On מרץ 4, 2011 at 7:23 pm

    בהתאם למצב ידיעותינו כרגע נראה שגוסטב פיליפסון הוא היוצר האמיתי של סיפור הגולם והמהר"ל מפראג.
    אך עם זאת…
    הסיפור של הבלדה של פיליפסון שבו הגולם משמש כסוג של בלש שלוכד נשים בוגדניות ( ולא כמשרת פשוט כפי שהוא מופיע בגרסה של אוארבך) נראה לי מורכב מידי עבור ההופעה הראשונה של סיפור הגולם והמהר"ל אי פעם.
    כך שנראה לי שגם זאת אינה ההופעה הראשונה בדפוס של סיפור הגולם והמהר"ל ולפני פיליפסון עמדה גירסה פשוטה ביותר בדפוס שאותה פיתח.ואולי הגרסה הזאת בדפוס הייתה סיפור של אוארבך ממגזין יהודי כלשהוא מראשית שנות השלושים או אף משנות העשרים של המאה ה-19.
    אני קורא לחוקרי הספרות היהודית בגרמניה באשר הם לסרוק את כל המגזינים היהודיים מגרמניה ואוסטריה בתקופה זאת ,אני מאמין שסריקה כזאת תחשוף לבסוף את הגירסה המקורית הראשונה האמיתית של סיפור הגולם והמהר"ל מפראג.

  • מספר 666  On מרץ 5, 2011 at 1:57 pm

    ועוד עדכון חשוב למה שנאמר למעלה:
    הודעה שפורסמה בבלוג אמריקני תיקנה את האמור למעלה :
    הגברת גלבין טעתה בספרה ויהיה עליה לתקן זאת במהדורות הבאות .
    המגזין שאותו ציינה אינו מ-1834 אלא מ-1843
    והבלדה שפורסמה שם אינה אלא קיצור של אותה פואמה שכבר הופיעה ב-1841 ותורגמה לעברית ב-1862.
    גוסטב פיליפסון נולד ב-1816 וזה אומר שב-1834 היה בן 18 בלבד וקשה להאמין בגיל 18 כתב סיפור על הגולם.
    אמנם זה גם לא בלתי אפשרי. כידוע מרי שלי יוצרת פרנקנשטיין הייתה בת 19 כשיצרה את הסיפור ב-1816 שנת לידתו של פיליפסון.
    ראו

    http://onthemainline.blogspot.com/2011/03/real-new-earliest-known-source-in-print.html

  • מספר 666  On מרץ 5, 2011 at 2:10 pm

    מאידך באותה הרשימה התגלה מקור אמיתי הקדום ביותר הידוע ברגע זה של סיפור הגולם והמהר"ל וגם הוא מ-1834. ספר גרמני גם הוא בשם :
    jüdische Gil Blas (The Jewish Gil Blas).
    מאת Joseph Seligmann Kohn (1803-1850).
    ובספר זה מובאת אגדת הגולם והמהר"ל בהערה.
    והנה תקציר בעאנגלית של מה שמתואר שם :
    Here is says that in the attic is kept some relics from a distinguished rabbi of an earlier time, including the Golam (which means "servant" in Hebrew and Persian) of Rabbi Liwa, whom the people call the "hohe Rabbi Löw" (the tall Rabbi Löw). It goes on to mention his legendary relations with Emperor Rudolph II, and that he made this Golem out of clay, with his Kabbalistic knowledge. The rabbi Golem was animated by a special paper with God's name on it, and he had a different one for weekdays and Shabbos. At night he would remove it from his mouth. If I understand correctly, the idea is that on Shabbos the Golem would have a day off, like anyone else, and so was not obliged to listen to his master. One Friday night he forgot to remove it, and as soon as the 92nd Psalm was sung (when Shabbat begins) it began to cause a ruckus. The whole building swayed! So the prayer was halted, and the rabbi replaced the paper with the weekday name of God, and it calmed down, and then the prayer could be resumed. The author says that to this day the event is commemorated in Prague with a 15 minute break after the first Psalm is recited. minute break after the first Psalm is recited.

    מכיוון שהאגדה מובאת כאן בהערה ולא כיצירה ספרותית בפני עצמה יש לראשונה סבירות שאכן מדובר באגדה עממית אמיתית ולא יצירה ספרותית.
    אבל אני עדיין דבק בעמדתי שיייתכן שישנה גירסה ספרותית קדומה יותר מ-1834 של הסיפור אולי של ברתולד אוארבך והיא המקור האמיתי לכל זה ויש לחפשה במגזין יהודי כל שהוא מגרמניה או אוסטריה או צ'כיה משנות העשרים או ראשית שנות השלושים של המאה ה-19.
    ראו

    http://onthemainline.blogspot.com/2011/03/real-new-earliest-known-source-in-print.html

  • מספר 666  On מרץ 5, 2011 at 8:21 pm

    כמו כן יש לציין שיש בעיה עם הספר על "גיל בלאס היהודי ".
    המהדירים שלו בשנות התשעים ציינו שני תאריכים לגבי הוצאתו לאור ,1834 ו-1837.
    האם הייתה כאן טעות דפוס ?
    או שלפניהם עמדו שני מהדורות שונות ,ועם תכנים שונים ?
    מוזרה העובדה שביקורת על הספר מ-1834 אינה מזכירה כלל את איזכור הגולם כלל.
    כך שלדעתי יש אפשרות שסיפור הגולם והמהר"ל מפראג הופיע רק במהדורה שנייה של הספר מ-1837 לאחר שהמחבר נתקל בגירסת אוארבך בספר "שפינוזה " שיצא לאור כמה חודשים קודם לכן ואולי בגירסה מנובמבר 1836 ( שלדעתי מבוססת על הכרות של המחבר עם כתב יד של "שפינוזה" ) והוא הספיק לעדכן את ספרו בהתאם.

  • גלבוע פלבניק  On מרץ 25, 2013 at 4:00 am

    תודה. מרתק, בהיר ומשכנע.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 450 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: