התנ"ך בחיי היום יום בישראל המודרנית

 

 זאב ברקן הוא בעל בלוג העוסק בחקר סמל המגן דוד לגילגוליו השונים ובו מאות יצירות אמנות בנושא המגן דוד בכלל.

ברקן  הוא  גם בעל בלוג נוסף העוסק  בהשפעות הספר החשוב  והמתורגם ביותר של כל הזמנים , התנ"ך על חיינו המודרניים ,והיה מעורב בתערוכות סביב תחומי עניינו אלה.

ולהלן  רשימה המביאה פרטי מידע על השפעת התנ"ך ודמויות תנכיות קדומות על חיינו העכשוויים. במגוון צורות אפשריות.

אכן לא יאמן עד כמה אותו ספר עתיק עדיין משפיע עלינו 2700 שנה לאחר שנוצר.

 

 

סיכום מידע מתוך הבלוג 'השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל'

 

מאת זאב ברקן  

לתנ"ך יש השפעה רבה לא רק על היהודים הדתיים בישראל, שחיים לפי מצוות התורה, אלא גם על כל שאר תושבי הארץ. השפעה זו ניכרת בתחומים כמו: אמנות, פוליטיקה, ארכיאולוגיה, ואפילו, כפי שיפורט להלן, בתחום הכלכלי.

 אלמלא התנ"ך לא היה נקבע שמה של  המדינה החדשה "ישראל" (על פי בראשית לב כט).

אלמלא התנ"ך לא הייתה נקבעת בשנת 1948 ירושלים (אלא תל אביב או חיפה) כעיר הבירה של המדינה החדשה, בבחינת "חדש ימינו כקדם".

אלמלא התנ"ך (ואליעזר בן יהודה ועמיתיו) לא הייתה שפתנו עברית.

בארץ יש ככל הנראה בממוצע לפחות עותק אחד של התנ"ך בכל בית יהודי או נוצרי (הברית הישנה).

במערכת החינוך קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לתלמידי בתי הספר היסודיים ובצה"ל קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לחיילים יהודים בטקס שבועת האמונים.

בנוסף יש לתנ"ך השפעה ישירה על מכירות ספרי העזר לתנ"ך (פירושים, אנציקלופדיות מקראיות…), והשפעה עקיפה על מכירות של כל הספרים המבוססים על התנ"ך כגון משנה, תלמוד, פירושים למשנה ולתלמוד…

 

מורים ומרצים לתנ"ך מקבלים בדרך כלל תשלום עבור עבודתם, וכך גם לגבי רבנים, עובדי מקוואות, מוהלים, סופרי סת"ם, שוחטים, קברנים ומשגיחי כשרות.

יש מדריכי טיולים שמתמחים בטיולים בעקבות התנ"ך. השפעת התנ"ך על התיירות מחו"ל, וגם על תיירות הפנים, ניכרת באתרים שמזוהים עם מקומות מקראיים. למשל: הכותל המערבי, ניקבת השילוח, מערת גדעון באזור מעין חרוד, נחל גרר, הכרמל, הר תבור, נחל קישון, צרעה ואשתאול, הגלבוע, עמק האלה, סדום. גליה דורון שהתמחתה בהדרכת טיולים מסוג זה אף פרסמה בשנת 2001 ספר בשם "לטייל עם התנ"ך" ובו פרקים כגון: ירושלים בתקופת המקרא, יהושע בעקבות מלכי הדרום.

אלמלא התנ"ך לא הייתה מדינת היהודים קמה דווקא בישראל- אלא באוגנדה, או בארגנטינה, או בקרים, או בבירוביג'אן.

 

התנ"ך נלמד כמקצוע חובה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, כך שאין כמעט חילוני בארץ שאינו מכיר את התנ"ך. גם בגני הילדים החילוניים לומדים על חגי ישראל המבוססים על התנ"ך. 

 השפעת התנ"ך על שמות אנשים

 בני אדם" נקראים  כך על שם אדם הראשון (או "אנשים" או "בני אנוש" על שם אנוש בן שת (בראשית ה, ו). מדינת ישראל נקראת על שם יעקב אבינו שנקרא "ישראל" לאחר מאבקו במלאך (בראשית לב כט). התנועה הציונית נקראת על שם "ציון" המקראית. "ציון" היא שם נרדף לירושלים, שמשמשת כיום, כמו ששימשה אז, כעיר הבירה של מדינת (ממלכת) ישראל.

 התנ"ך הוא אחד מן המניעים העיקריים להקמת מדינת ישראל בכלל, ולהקמתה בארץ ישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בפרט. מנסחי מגילת העצמאות הכירו בכך ולכן הזכירו אותו כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

  • השפה העברית מבוססת על העברית המקראית. שמותיהם של מוצרי צריכה יום יומיים כמו: חלב, דבש, שמן, זית, עדשים ולחם – כולם מקורם בתנ"ך. 
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום 18 בנובמבר 2008 לקט נתונים, לקראת יום הילד הבין-לאומי, ולפיו בסוף שנת 2007 חיו בישראל כ 1.664- מיליון ילדים יהודים. השם הנפוץ ביותר שניתן לבנות יהודיות היה נועה [מבנות צלפחד במדבר כז א], אחריו היו השמות: שירה, תמר [תמר כלת יהודה, אמנון ותמר], יעל [אשת חבר הקיני] מאיה, שרה [שרה אמנו], טליה, עדי, מעיין, מיכל [בת שאול] ורוני . השם הנפוץ ביותר לבנים יהודים נשאר כשהיה ב 2006- – איתי [איתי הגיתי]; אחריו היו השמות: אורי, נועם, דניאל, דוד, יהונתן, יוסף, משה, יונתן, עידו [הנביא] ואריאל [ישעיהו כט א]. השמות המודגשים (13 מתוך 22, כלומר למעלה מחמישים אחוז) הם שמות מן התנ"ך.
  • אלפי שמות של רחובות ברחבי ישראל לקוחים מספר הספרים. רק בירושלים, על פי ספר הטלפונים, יש לפחות 136 שמות רחובות שכאלה. למשל, בשכונת בקעה (שכונה חילונית באופייה) יש רחובות על שם שנים עשר השבטים, ובאזור מקור ברוך (שכונה דתית באופייה) יש רחובות על שם הנביאים.
  • שמות מקראיים של צמחים (תמר, זית), בעלי חיים (אריה, זאב), מקומות (ירושלים, חברון, בית לחם) משמשים אותנו גם כיום.
  • השבת היא יום המנוחה הרשמי (על פי חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951) לא רק של הדתיים אלא גם של החילונים (אף אם אינם נחים בו).  כבר בשנת 1935 החליט הקונגרס הציוני כי אסור לחלל שבת במוסדות לאומיים.
  • השפעת התנ"ך ניכרת על מאות בולי דואר ישראל וקק"ל. בדרך כלל מופיע על שובל כל בול שכזה פסוק מהתנ"ך. המדיניות של הנפקת בולים בישראל היא לבטא את הקונצנזוס היהודי-ישראלי-ציוני, והתנ"ך בתור מכנה משותף רחב ויציב של החברה בישראל (לא כולל מיעוטים) משרת מטרה זו באופן טבעי ויעיל.
  • בכל רחבי הארץ חקוקים פסוקי תנ"ך על אנדרטאות, מצבות, קירות מוסדות ציבור ובתי כנסת.
  • מוסדות אחדים מוקדשים לנושאים מקראיים, כמו למשל: גן החיות התנכ"י, גן צמחי התנ"ך בנאות קדומים, וגן צמחי התנ"ך ברחובות, בית התנ"ך, מוזיאון ארצות המקרא, היכל הספר, מכון המקדש, מוזיאון מקראור ביבנה.
  • סיפורי התנ"ך ופסוקיו מהווים מקור השראה לכל צורות האמנות  והשפעתם ניכרת על אירועי תרבות כמו למשל "פסטיבל תנ"ך ואהבה" שנחגג לאחרונה באזור בית גוברין.
  • מזה שנים רבות בכל בוקר לפני חדשות השעה שש קורא קריין בגלי צה"ל את הפסוקים מספר דברים פרק ו פסוקים ד-ח ( "שמע ישראל"), ובכל לילה מזה כשלושים שנה קורא מרדכי פרימן בטלוויזיה בערוץ הראשון את "פסוקו של יום".

 

הדמות המקראית משפיעה על חיי היום יום בישראל  בשמה או בצורתה.

שם הדמות ידוע לכל, ואילו צורת הדמות נתונה לפירוש אישי של כל אחד מאתנו.

 

ישראלים רבים (יהודים נוצרים ומוסלמים) נקראים על שם של דמות מקראית. שם זה יכול לשמש כשם פרטי (לדוגמה אברהם, איברהים) וגם כשם משפחה (לדוגמה אברהמי).

השימוש בשמות (כולל בשמות מקראיים,כמובן) עובר לעתים, במסורת היהודית, מסב לנכד. במסורת המוסלמית האב נקרא על שם בנו הבכור (לדוגמה, אבו איברהים). במסורת הנוצרית הבן הבכור נקרא על שם האב ( אייזיק ג'וניור).

כתוצר לוואי של שמות פרטיים מקראיים כינויים רבים מקורם מקראי, אף כי לא תמיד קל לזהות את הקשר שבין הכינוי לבין השם המקורי (קובי- יעקב, צ'יקו, מושיקו- משה…).

תוצר לוואי נוסף הוא שם של ארגון או עסק שנקרא על שם פרטי שמקורו מקראי (לדוגמה "אליהו חברה לביטוח").

מיקום שדמות דבורה

מקומות יישוב רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה, בית נחמיה ליד נתב"ג). לעתים ישובים שכאלה נמצאים באזור שבו על פי התנ"ך פעלה אותה דמות (לדוגמה, שדמות דבורה שממוקם באזור שבו פעלה דבורה הנביאה).

מקומות רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה הר שלמה באזור אילת).

אלפי שלטי רחוב ברחבי ישראל נושאים שמות של דמויות מקראיות (לדוגמה , רחוב רחל אמנו בירושלים).

יש בארץ קברים רבים שמיוחסים לדמויות מקראיות (לדוגמה , קבר רחל), על פי מסורת יהודית או נוצרית או מוסלמית, למרות שיש מי שחולקים על אמיתות הזיהוי. לחלק מקברים אלה מיוחסות סגולות שונות, וזו אחת הסיבות לריבוי המבקרים בהם.

הצמח "אמנון ותמר" נקרא על שם הדמויות המקראיות אמנון ותמר. השם של צמח התירס הוא במקור שמו של אחד מבני יפת. יש חיפושית על שם משה רבנו וחיפושית על שם פרעה.

"ארבע אימהות" היה שם של תנועה פוליטית.

ארכיאולוגים מזהים ממצאים שקשורים לדמויות מקראיות, כמו חומת חזקיהו, או מערת צדקיהו. שמות של דמויות מקראיות אחדות נתגלו על טביעות-חותם ישראליות (לדוגמה, ברוך בן נריה הסופר).

חוקרי מקרא מחלקים את העבר לתקופות שנקראות על שם מלך מקראי כגון "תקופת דוד", "תקופת ירבעם".

יש שמות של חפצים שמיוחסים לדמויות מקראיות כמו: כוסו של אליהו, תוף מרים. יש שם של מאכל שמיוחס לדמות מקראית: אזני המן…).

יש מושגים שמקורם בשמות פרטיים מקראיים:

"בני אברהם" משמש לציון אלה שהמירו את דתם ליהדות.

שמו של אדם הראשון משמש בביטויים כמו: בן אדם, כוח אדם, פרא אדם.

הביטוי "דוד וגוליית" מציין עימות בין חלש לבין חזק.

ישראל, שמו השני של יעקב אבינו, נעשה לשם של עם ושל מדינה. גם שמותיהם של מצרים, כנען, יוון, תימן ואשכנז הפכו לשמות של ארצות. כתופעת משנה מצרית כנענית יוונית תימנית הן שמות של שפות. לאלה ניתן לצרף את העברית שנגזרה משמו של עבר, וכן את הביטוי "הברה אשכנזית".

יש שמות של דמויות מקראיות  שנעשו לסמלים : איוב – סמל שואה, שלמה – סמל חכמה, דוד- סמל מלכות.

 

צורתן של דמויות מקראיות רבות מונצחת באמנויות שונות (אצל יהודים ואצל נוצרים):

בציור (לדוגמה, בציור שמן של הצייר עובדיה אגסי שעוסק בעשרת הדברות תופסת דמותו של משה רבנו את רוב שטחו של הציור),

בפיסול (לדוגמה, פסל דוד של דוד פולוס בקיבוץ רמת דוד),

בשיר (לדוגמה, השיר רחל מאת המשוררת רחל)

בפזמון (לדוגמה, "הגר" מאת שלום חנוך)

ברומן (לדוגמה, "עשו" מאת מאיר שלו),

במחזה (לדוגמה, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתיאטרון הבימה)

באופרה (לדוגמה, האורטוריה "אליהו").

תופעת לוואי היא שיוצרים בעלי שם מקראי נוטים לעתים לעסוק בדמות המקראית שעל שמה הם נקראים, כגון רחל המשוררת שכתבה את השיר הידוע "רחל".

עשרות בולים של רשות הדואר מוקדשים לדמויות מקראיות.

 

השפעת הדמות מקראית על שמות פרטיים, על שמות משפחה, על שם המדינה, על שם השפה – משמעה השפעה על מרכיבים חשובים בזהות האישית של כל ישראלי.

לדוגמה, שמו של שר הביטחון הנוכחי אהוד ברק מורכב משמות של שני שופטים (מנהיגים): אהוד בן גרא וברק בן אבינועם – לא פלא שנושא המנהיגות מעסיק אותו כל חייו.

התנ"ך חרות עמוק בתודעתו של כל מאמין בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי, ובנוסף גם בתודעתו של כל יהודי חילוני שהתחנך במערכת החינוך הישראלית. לפיכך נזכרים בו לעתים קרובות לנוכח מצבים שונים שיש בהם דמיון כלשהו לתוכן המקראי. וכך, אם פוגשים איש או ישוב, או מקום, שנקראים על שם דמות מקראית – לא מן הנמנע שנזכרים במסופר אודות אותה דמות, בתכונה שלה, או בפסוק שקשור בה. באופן דומה אם יש אירוע חדש שמזכיר במשהו דמות מקראית – טבעי שנזכרים בה (לדוגמה, רצח רבין הזכיר לרבים את גדליהו בן אחיקם).

הייחוס של קברים ושל מקומות ישוב לשמות של דמויות מקראיות שרת ומשרת את המגמה של התנועה הציונית לנכס את התנ"ך לצורך חיזוק טענת הבעלות על הארץ, ולצורך גיבוש בני תרבויות (גלויות) שונות לעם אחד על יסוד מכנה משותף רחב. 

 

ביצירות האמנות הישראלית לדורותיה ובסמלי המדינה יש משום עדות על אהבתם לתנ"ך של האמנים שעיצבו אותם, של המחוקקים שהזמינו אותם, ושל ציבור רחב, דתי וחילוני, שמשתמש בהם.

 סמל המדינה

המנורה המופיעה בסמל המדינה מקורה במנורת המשכן המתוארת בספר "שמות" (כה, לא-מ). ענפי הזית העוטרים את המנורה מסמלים את השלום – רעיון שמקורו ביונה שנושאת עלה זית שנזכרת בסיפור המבול בספר "בראשית" (ח יא). השילוב של מנורה שמימינה ומשמאלה שבלי זיתים מקורו ב"זכריה" (ד, ב).

 הדגל

דגל ישראל הוא בעצם הדגל של התנועה הציונית. דוד וולפסון, ממארגני הקונגרס הציוני הראשון  כתב: "בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? …והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו". הטלית מבוססת על מצוות הציצית שמקורה בספר "במדבר" (טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

 מגן דוד

המגן דוד משמש כסמל ליהדות, לציונות ולישראליות. על פי המסורת היהודית הוא

א.      נקרא על שמו של כלי הגנה ששימש את דוד המלך במלחמותיו.

ב.       צורתו הייתה חקוקה על טבעתו של שלמה המלך, בנו של דוד.

על פי מחקרו של אורי אופיר מקור צורת המגן דוד במנורת המשכן.

מאחר והמגן דוד משמש כחלק מסמלי אין ספור ארגונים ומוסדות (כמו צה"ל, משטרת ישראל, מכבי אש, מגן דוד אדום) ניכרת השפעת התנ"ך גם באלה.

 המטבע הלאומי

ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אך רק משנת  1980 החליף השקל (שם מקראי) את הלירה (שם לועזי) הישראלית. השקל נקרא על שם יחידת משקל ומטבע שנזכרת במקרא. למשל, ב"בראשית" (כג טו) עפרון אומר לאברהם: "אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא, ואת מתך קבר".

גם מקור האגורה בתנ"ך: "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם" (שמואל א, ב לו)

שם המדינה, ישראל, מופיע לא רק על מטבעות כי אם גם על שטרות כסף ועל בולים.

 ההמנון הלאומי

ההמנון הלאומי מכיל שני בתים (מתוך תשעה) שחיבר נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878. השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" נשענת על "חזון העצמות היבשות": "הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו" (יחזקאל לז יא). השורה המסיימת את ההמנון, "ארץ ציון ירושלים", נשענת על המלים המקראיות "ציון" ו"ירושלים". בנוסח המלא של השיר, בשבעת הבתים שהושמטו, נזכרים: דוד, בית המקדש, הירדן, והצרי בגלעד. השורה של נפתל הרץ אימבר: "לך עמי לשלום שוב לארצך – הצרי בגלעד בירושלים רופאך" נכתבה בהשראת הפסוק בירמיהו (ח כב) "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?"

 מוסד הנשיאות

הנשיא מסמל את אחדות המדינה ואת ריבונותה. המקור למלה "נשיא" (המדינה) הוא מקראי. מלה זו מופיעה למשל  בספר "שמות" (כז, כב): "נשיא בעמך לא תאור".

בית הנשיא נמצא בשכונת טלביה בירושלים. בדירת המגורים שבו יש מרצפות ארמניות המתארות, בין היתר: אריה, מנורה ואת חזון אחרית הימים.

בלשכת הנשיא על התקרה ניתן לראות את הפסוקים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים קכב, ו), "אל תירא עבדי יעקב נאום ה', ואל תחת" (ירמיה ל י), "ושב יעקב ושקט, ושאנן ואין מחריד" (ירמיה מו, כז), "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" ( ישעיה ב, ד).

בתוך בית-הכנסת שבחצר בית הנשיא מתנוסס הפסוק "והנשיא בתוכם, בבואם יבוא, ובצאתם יצאו" (יחזקאל מו, י). על ארון הקודש שם מתנוססת יצירת אמנות ועליה המלים מ"בראשית": "ויהי אור".

 מגילת העצמאות

סמל לאומי הוא ביטוי לייחודה של המדינה, לחזונה ולערכיה. לפיכך ניתן להתייחס גם אל מגילת העצמאות כאל סמל לאומי.

השפעת התנ"ך על מגילת העצמאות ניכרת בשני מקומות.

בפתיחה:

בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

ובהמשך:

מדינת ישראל תהא …מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

- – – – 

 

לתנ"ך יש השפעה ניכרת על בחירת שמות עסקים. שמות אלה מתנוססים על גבי בתי העסק, מכוניות העסק, נייר המכתבים של העסק, ומשודרים או מודפסים בפרסומות באמצעי התקשורת השונים. להלן מספר דוגמאות לעסקים ששמם שאול מן המקרא, חלקן משעשעות:

\"אל על" – מקור השם: "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם" [הושע יא, ז]

מקור שמה של "תנובה" בישעיהו (כז, ו) וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל תְּנוּבָה.

מקור שמה של רשת "המשביר לצרכן" בפסוק מספר בראשית (מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ"

"אדם וחווה- הלבשה תחתונה לכל המשפחה" בתל אביב.

"לכל זמן ועט" – חברה לשיווק ציוד לגני ילדים ביישוב חשמונאים.

"ערוגות הבושם"- חנות פרפומריה במרכז הכרמל שמקור שמה בפסוק "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם" (שיר השירים ו, ב)

"תיבת נוח"- וטרינר.

"ויאכלו"- מסעדה באזור שוק מחנה יהודה בירושלים.

"ופרצת" (בראשית כח, יד)- שירותי מנעולנות.

"יד המלך" – מפעל לייצור ולשיווק סלטים.

"שערי צדק" (תהילים קיח, יט)  – בית חולים בירושלים.

"הגיחון"- חברת שירותי המים והביוב של ירושלים.

 

מדובר באלפי עסקים שכאלה.

לדוגמה, "דוד המלך" משמש כשם או כחלק משם של: בית מלון בירושלים, תחנת מוניות בסמוך לאותו מלון; ייצור שלטים באור עקיבא, סניף דואר בלוד, חנות יודאיקה בראשון לציון, קידום מכירות בתל אביב; מוניות באשדוד; חוות סוסים טיפולית בשורש; חברת תיווך בירושלים, חברת הסעות בירושלים, מעדנייה בעכו, תעשיות מזרונים בראשון לציון; אגודה בת"א, חברה לאבטחה בתל אביב.

 

עסקים ששמם כשם של דמות מקראית, כמו:

אליהו חברה לביטוח

מחלבות גד

הגר- השכרת רכב

מלון שלמה המלך

מלון דוד המלך

מלון בת שבע

אבנר- ייצור נרות

 

עסקים שמציעים מידע על המקרא ואשר הכניסה אליהם כרוכה בתשלום, כמו:

מוזיאון המקרא

גן החיות התנכ"י

נאות קדומים השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל

נאות קדומים – פארק צמחי תנ"ך

היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים

 

ישנם עסקים שמכריזים שהם שומרי שבת במגמה לשמור על לקוחותיהם הדתיים. חקלאים דתיים מפקירים את חלקותיהם לרגל שנת השמיטה.

 

מודעות עסקיות מתקשטות לצורכי פרסום בפסוקים כגון:

"אשא עיני" (תהילים קכא, א) על גבי מודעה לקידום מכירת משקפיים בירושלים.

"והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) על גבי מודעה של חברת כוח אדם שמספקת שרותיי סיעוד לזקנים.

"אהבת עולם אהבתיך" ( ירמיהו לא,ב ) לקידום עסקי הסעות נשים לקברות צדיקים בחודש אב, חודש האהבה.

"שמחו את ירושלים" (ישעיה סו) על גדר באתר בנייה בכניסה לירושלים.

הכיתוב "יש [במקום אין] חדש תחת השמש" (קהלת א,ט) מופיע בפרסומת של בנק המזרחי.

פסוקים על גבי חזית העסק, כגון:

"יין ישמח לבב אנוש" – (תהילים קד טו) לקידום מכירת משקאות אלכוהוליים במדרחוב בירושלים.

"ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" בראשית (ג, ז) על גבי שלט של חנות לחגורות בירושלים.

 

שלט בכניסה לבית עסק ברחובות: "ברוך אתה בבואך" (דברים כח, ו).

 

בפרסומים במסגרת מסעות פרסום לעידוד קניית תוצרת הארץ כחול לבן שולטים צבעי הכחול והלבן שמקורם בצבעי הטלית כמפורט במקרא.

 

מוצעים למכירה מוצרים שנקראים על שם מקומות שנזכרים לראשונה במקרא כגון:

יין ירדן

יין גולן

מלונות ים המלח

מים מינרליים "מי עדן". באזור רמלה יש בית הקברות לחיות מחמד בשם "גן עדן לחיות". בשמם של עסקי גננות רבים משולבות המלים "גן עדן" או "עדן". כך גם לגבי שמות של אולמות אירועים.

 

פסוקים מופיעים על גבי בולים רבים שנמכרים בסניפי רשות הדואר, בנוסף לבולים שמוקדשים לנושאים מקראיים אחרים כגון חיות וצמחי המקרא, דמויות מקראיות, אירועים מקראיים. כל האמור לעיל חל גם על מדליות של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.

 

יש לתנ"ך השפעה רבה על ענף היודאיקה (תשמישי קדושה) כגון תפילין, טליתות, מזוזות, יד לתורה, חפצי נוי לחגים ולשבתות… על גבי חפצים רבים מתנוססים מוטיבים מקראיים כגון: ארבעת המינים, שבעת המינים, אבני החושן, המלה "ציון". בסוכות מדי שנה נפתח ברחבי ערי המדינה שוק ארבעת המינים. לקראת פסח מייצרים מצות עבור הצרכנים היהודים בכמה בתי חרושת. יש בתי חרושת שמתמחים בייצור נרות שבת. יש בענף היודאיקה נישה של מוצרים (מעין קמיעות) שמיועדים להגנה על הגוף והנפש. מעצבים נוהגים לחרוט על צמידיהם טבעותיהם ושאר מוצריהם פסוקים אופייניים כמו:

"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד)

"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכא, ה)

"אל ינום שומרך" (תהילים קכא, ג)

"שמרני אל כי חסיתי בו" (תהילים טז, א)

"שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני" (תהילים יז, ח)

"גם כי אלך בגיא צלמות" (תהילים כג, ד)

פסוקים אלה לקוחים לרוב מספר תהילים שנחשב במסורת כסגולה להגנה, וידוע הביטוי העממי המתמצת עניין זה "תהילים נגד טילים". אפילו נשיאת ספר תהילים זעיר על הגוף נחשבת כסגולה להגנה, וחביבה על חיילים רבים, לאו דווקא דתיים. השוק למוצרים אלה הוא בעיקרו שוק חילוני.

יש ביודאיקה נישה של פסוקים לקישוט הבית כגון תליון קיר ועליו הפסוק "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא כט).

 

בהשפעת התנ"ך החלו נוצרים לחפש נפט באזור קיבוץ מענית שבצפון הארץ. המחפשים הושפעו מפסוקים כגון "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו" (דברים לג כד); וצור יצוק עימדי, פלגי שמן (איוב כ"ט ו).

בהשפעת התנ"ך הגיעו לזיכרון-יעקב נוצרים מקהילת בית-אל בשנת 1963. הקהילה מונה כיום כארבע מאות נפש. חברי הקהילה ייצרו בבית החרושת שלהם, שנקרא "תיבת נוח", מסכות להגנת האוכלוסייה הישראלית מפני נשק ביולוגי וכימי.

 

יש עסקים שמשלבים סמלים או חלקי פסוקים מקראיים בלוגו שלהם כגון:

חברת הביטוח "מנורה", נקראת על שם מנורת המשכן, וגם משלבת את צורת המנורה בלוגו שלה.

הלוגו של משרד התיירות (המרגלים נושאים אשכול ענבים) מופיע גם על מכוניות להדרכת תיירים.

פסוק ממלאכי (ג, כ), "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", מתנוסס על הלוגו של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

על הלוגו של בית החולים "הדסה" מתנוססים שם מקראי (הדסה, שהיא אסתר המלכה) ופסוק מקראי ("ארוכת בת עמי").

השפעת התנ"ך על חי היום יום בירושלים

ירושלים משמשת כעיר הבירה של מדינת ישראל בגלל שבתנ"ך מסופר שהיא שימשה כעיר הבירה של ממלכת ישראל מימי דוד המלך ואילך.

הכרזתה של ירושלים כבירת ישראל סיפקה גם את הדתיים, וגם את החילונים-הציונים. הדתיים ראו בה התגשמות של חזון הנביאים. הציונים ראו בה אחד משורה של אמצעים לחיזוק טענת הבעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, ואחד מן הכלים לגיבוש זהותו של העם בישראל.  

ירושלים קדושה ליהודים ולנוצרים (שהרי הנוצרים מאמינים בכל האמור ב"ברית הישנה") בגלל שלפי המקרא היא נבחרה על ידי האל לשמש כעירו הבלעדית (דברים יב, כא) ובגלל שבית המקדש שכן בתוכה.

 

השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים היא השפעה מוחשית מאד שכן רוב תושבי העיר הם יהודים דתיים, שהתנ"ך מכתיב את אורח חייהם . וכך, לדוגמה, בחגים ובשבתות יש ירידה חדה בנפח תנועת המכוניות ברחובות העיר, וחיי המסחר משותקים כמעט לגמרי.

 

מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים אינה בתוקף בימינו, אך זכר למצווה זו יש בצעדת ירושלים, שמתקיימת מדי שנה בחול-המועד-סוכות בהשתתפות אלפים, כולל צליינים נוצרים.

 

לדמויות המקראיות הרבות שחיו בירושלים בתקופת המקרא יש השפעה על שמותיהם של עסקים רבים בירושלים. לדוגמה, מלון "דוד המלך".

 

 השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום

תופעת השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום בישראל

 

במסגרת מחקרי אודות השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל נתקלתי במספר ניכר של פסוקי מקרא שכמו קפצו מתוך דפי התנ"ך אל המציאות העכשווית, וכעת ניתן לקוראם לא רק מתוך ספר הספרים אלא גם מעל גבי אנדרטאות, מצבות, שלטים, לוחות זיכרון, תכשיטים, יצירות אמנות, בולים, מדליות…

לכאורה הציווי המקראי "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) יכול היה להוות מקור לשימוש נרחב שכזה בפסוקים (על הגבול שבין רשות היחיד לרשות הרבים ובשערי העיר) אך מאחר ובמסורת היהודית פירשו אותו פירוש צר, כמצוות מזוזה (שבתוכה אמנם מופיעים פסוקים, אך המזוזה מסתירה אותם)  – יש לחפש את מקורה של תופעה זו במקומות אחרים.

החל מן המאה העשירית לספירה מופיע שימוש בפסוקים במיקרוגרפיה ב"דפי שטיח" של קודקס לנינגרד, (כקישוט, ואולי בהשראה מוסלמית). הפסוקים יוצרים צורות גיאומטריות. בדרך זו הצליחו היוצרים אותם לעקוף את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). מאז, מופיעים פסוקים ברציפות ביצירות מיקרוגרפיות וביצירות אחרות, עד לימינו אלה.

השימוש של יהודים דתיים בפסוקי-מקרא-שמחוץ-לספר-הספרים נראה מובן מאליו. הפסוקים מלווים את המאמינים בבתי הכנסת (מעל "לוחות שיוויתי", מעל הכתלים והחלונות, מעל גבי פרוכות ומעילי תורה) בבתיהם הפרטיים (בחפצי יודאיקה, בסוכה, בכתובות חתן וכלה)… ובבתי הקברות, כשהם חקוקים על גבי מצבות. פסוקים אלה עוזרים להפיץ את התורה, לשנן ולהזכיר את המצוות, להביע את הדבקות בדת, ללכד את הקהילה, אך יש להם גם תפקיד קישוטי.

השימוש של יהודים חילוניים בפסוקים שכאלה נפוץ כבר מימי ראשית הציונות והיה מקובל בתחילת המאה הקודמת על אמני "בצלאל". אז היה המניע לכך בעיקר פוליטי: לגבש את הפזורה היהודית המפוצלת והרב תרבותית סביב מכנה משותף מוכר לכולם (תנ"ך ועברית) ולחזק את תביעת בעלותנו על הארץ. בימינו המניע לשימוש בפסוקים בחיי היום יום הוא בעיקרו תרבותי, והוא נועד לחזק את הזהות האישית של יוצריו ושל צרכניו,אך יש לו גם מניעים שוליים כמו פרנסה.

להלן דוגמאות מייצגות שלקוחות מן הבלוג של מחבר המאמר: השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל:

אמנות

ציור

הצייר הירושלמי שמואל אנטולי שלסט צייר בתחתית יצירתו "בלעם" את אותיות הפסוק "מה טובו אוהליך ישראל" (במדבר כד, ה). ביצירה אחרת שלו, "שמע ישראל" (דברים ו,ד), רואים מרחוק רק צבע אפור דמוי בטון. כאשר מתקרבים ניתן לראות מאות חזרות על המלים "שמע ישראל".

פסיפס

בשדרות הרצל בירושלים הצ יב חיים קפצ


'יץ פסיפס שארכו תשעה מטר, ועליו פסוק מספר עמוס (א, ב) "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו" ובתוכו דמות של אריה שואג.

ויטראז'

ביצירתו גדולת הממדים של מרדכי ארדון שתופסת קיר שלם בבית הספרים הלאומי בירושלים מתנוססות מילות הפסוק מישעיהו (ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

אנדרטאות

ברחבי הארץ יש אנדרטאות רבות לזכר הנופלים ועליהן חקוקים פסוקים שמעוררים בצופה בהן רגש של קדושה. הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" משמואל א (טו כט)  מופיע על האנדרטה למחתרת ניל"י ברמת גן.

בולים

פסוקי מקרא מתנוססים על שובלי מאות בולים של רשות הדואר. למשל בסדרת בולים שמוקדשת לכוחות הביטחון שיצאה לאור בשנת 1977 בעיצוב אורה ואליהו שורץ מופיע הפסוק מתהלים (קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

בתי כנסת

ד"ר אלכסנדר פרידמן עיצב את חלונות הוויטראז' שמקיפים את מקומות הישיבה ב"בית הכנסת הגדול" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים כך שבכל אחד מן החלונות מופיע בחלק התחתון פסוק מקראי ומעליו מצוירת המחשתו.

גרפיטי

גרפיטי שצולם בירושלים מסביב למזוזה (שהייתה שם לפני בוא האמן) כולל מגן דוד, מנורה, ואת המלים "שמע ישראל" (דברים ו,ד). הקונספט: ארבעת האלמנטים האלה הם סמלי זהות יהודית.

יודאיקה

חקיקת פסוקי מקרא היא מוטיב מקובל בעיצוב תכשיטי יודאיקה. פסוקים מופיעים למשל על תליונים וטבעות. המעצבת חיה ויזל מבני ברק הפיקה טבעת שעליה אותיות "שמע ישראל" (דברים ו,ד) יוצרות צורת מגן דוד.

לוגו

בתוך סמל המוסד, ארגון הביון של ישראל, מופיע הפסוק "באין תחבולות ייפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד).

לוחות זיכרון

פסוק ממשלי (לא כט) מופיע על גבי לוח זיכרון שנקבע בתוך חומת אבן ברחוב יהודה הנשיא בירושלים:

"רבות בנות עשו חיל ואל עלית על כולנה".

מדליות

החברה הישראלית למדליות ולמטבעות הנפיקה פריטים רבים שבהם חקוקים פסוקים מספר הספרים. לדוגמה, על מדליית "רחל" בעיצוב מיכל חמאוי ודינה אבינועם חקוקות המלים:" ויזכור אלוהים את רחל" (בראשית ל, כב).

מוזיקה

אנשי עיריית ירושלים הקימו השנה (2009) בכיכר ספרא סוכה (הגדולה בארץ) וקישטו אותה במילים של שירים שהולחנו, וביניהם בפסוקי תנ"ך, כמו כל פרק קנ בתהילים: "הללו יה…בצלצלי שמע…בצלצלי תרועה"…

מצבות

על גבי מצבות רבות מקובל לחקוק את הפסוק: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב', א').

סיסמאות, שימוש פוליטי

הפסוק מספר ויקרא (יח כב) "ואת זכר לא תשכב" צויר על גבי פוסטר ענק שהוצב במסלול שבו עבר מצעד הגאווה והסובלנות שנערך בירושלים ביוני 2009.

קעקועים

ניב קלדרון קעקע על זרועו את הפסוק: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ("בראשית", ד ז).

קישוט לבניין

הפסוק "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח) מתנוסס בשכונת בקעה בירושלים באותיות מתכת גדולות על גבי בניין קהילתי.

קישוט  לסוכה

מקובל מאד לקשט את הסוכה במלים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו).

אבנים שאינן אנדרטאות

ב"גן שבטי ישראל" בפתח תקווה חקוק על גבי אבן עגולה לא רק פסוק אחד אלא פרק שלם (תהילים קכב, שיר המעלות).

שירה

נתן זך בשירו הידוע "לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" ("שירים שונים" הוצאת הקבוץ המאוחד, 1998) מתבסס על בראשית (ב,יח): "ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

שלטים

שלט מתכת מוצג בגן התנכי במושב השיתופי יד השמונה לפני פסל ברונזה שמתאר את יואל הנביא קורע את לבו. על השלט חרוט הפסוק מספר יואל (ב, יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוהיכם".

שמות ארגונים

שמו של ארגון "בצלם" שאוב מספר בראשית א, כז "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו". הלוגו של הארגון הוא המלה "בצלם", והוא נראה בדיוק כמו שהמלה "בצלם" נראית בספר תנ"ך.  

שמות ספרים

שמו של הספר "עת הזמיר" מאת חיים באר (שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2004) לקוח משיר השירים (ב יב):

"הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".

שמות של בתי עסק

מקור השם של "המשביר לצרכן" בפסוק מספר "בראשית" (מב, ו)

"ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ".

 

 

השפעת השמות ירושלים ציון ועיר דוד

לשמה של "ירושלים" השפעה על שמות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה:

שמות של עסקים (כמו "מוניות ירושלים")

שמות של מוסדות (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ותיאטרון ירושלים)

שמות משפחה (לדוגמה ירושלמי)

שמות של צמחים (כמו אורן ירושלים וארטישוק ירושלמי)

שמות של מיני מזונות (כמו מעורב ירושלמי)

 

השם ציון הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, והוא משמש, בין היתר: כשם פרטי, כשם משפחה, כשם מקום (כמו הר ציון) כשם ארגון (כמו התנועה הציונית)…

 

השם עיר דוד אף הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, וכיום הוא משמש כשם של אתר ארכאולוגי בשכונת סילואן שבירושלים.

 

שמן של רבות משכונות ירושלים שאוב מן התנ"ך (לדוגמה, בית הכרם (נחמיה ג, יד), גילה (שמואל-ב, טו, יב); תלפיות ((שיר השירים, ד, ד). שמות אלה ניתנו לשכונות בתחילת המאה התשע עשרה על ידי בוניהן שהיו רובם ככולם דתיים.

 

השפעת ירושלים על האמנות הישראלית

ירושלים נוכחת כרקע וכנושא להתבוננות ביצירותיהם של אמנים סופרים ומשוררים רבים. לדוגמה: בשירים של זלדה, ושל יהודה עמיחי; ברומנים של ש"י עגנון כמו "שירה" ו"תמול שלשום"; ברומנים של עמוס עוז כמו "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך". בראשון לאוגוסט 2010 נפתחת תערוכה של חלק קטן מציורי ירושלים של ז'ורז' קביסרס בבית האמנים בירושלים. ביולי 2009 התקיימה במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכת קריקטורות בנושא ירושלים בהשתתפות ששים קריקטוריסטים. ברשות אספנים יש מבחר גדול של ציורים וצילומים של ירושלים מן המאות הקודמות, שנעשו, רובם ככולם, בידי נוצרים.

מוטיב ירושלים שכיח בתחום היודאיקה. בדרך כלל מדובר בעיצובים של המלה "ירושלים" על רקע ציור של בתי אבן, חומה ומגדל דוד.

שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים הידועים ביותר בקרב הישראלים ובקרב יהודי העולם, והוא במעמד שמתחרה בהמנון הלאומי. העיר ירושלים נזכרת גם בפזמונים רבים אחרים, ובנוסף, הולחנו גם פסוקי מקרא ששמה של ירושלים מופיע בהם. לדוגמה, "שבחי ירושלים"- (תהילים קמז, יב) בלחן של אביהו מדינה.

 

רשות הדואר הנפיקה בולים רבים לכבוד ירושלים. עד כה יצאו כמאתיים בולים שכאלה שבחלקם מופיעה המילה ירושלים, באחרים מופיעים אתרים בירושלים. לדוגמה: בשנת 1968 הנפיקה רשות הדואר סדרה של חמישה בולים, בעיצובו של דרור בן דוב, כשעל שובלו של כל אחד פסוק שהמלה "ירושלים" נזכרת בו. בשנת 1995 הופיעה סדרה של שלושה בולים בשם "שלושת אלפים שנה לירושלים – עיר דוד", בעיצוב רות קנטור וענת פרידמן. על אחד הבולים צילום פסיפס, מבית הכנסת בעזה, שבו מוצג דוד המלך מנגן בנבל. על השני- מפה לפי ציור של רבי פיניה מצפת. על השלישי- קריית הממשלה בצילום אווירי.

 

מלבד מנורות רבות שמקשטות בתי כנסת, כבכל מקום ברחבי ישראל, יש בירושלים ריכוז של מנורות מיוחדות כמו:

  • פסל המנורה מאת בנו אלקן שמוצב מול הכנסת
  • אנשי "מכון המקדש" שיחזרו את מנורת הזהב של בית המקדש, והציבו אותה במתחם ה"קארדו" שברובע היהודי.
  • פסל מנורה משולב עם מגן דוד, מאת דוד סוזאנה – מוצב בכיכר סמוכה לכנסת
  • פסל חנוכייה של בן ציון צפוני מוצב בהר הרצלסמלים אחרים:
  • פסל יונת השלום מאת פרנסואה ללן מוצב ליד תיאטרון ירושלים
  • תבליטי סמלי השבטים קבועים על דלתות היכל שלמה, ועל דלתות בית החולים ביקור חולים
  • פסל עץ החיים מאת ז'ק ליפשיץ מוצב במתחם הדסה הר הצופים
  • הסמל של עיריית ירושלים, גור אריה יהודה, נוצר בהשראת ברכת יעקב אבינו ליהודה (בראשית מט)

 

 

השפעת התנ"ך על הפוליטיקה בירושלים

מתחולל בירושלים סכסוך מאבק חריף וממושך בין יהודים למוסלמים בנושא הבעלות על הר הבית. לפי המקרא הר הבית שייך, כמובן, ליהודים. המציאות היא שמתחם הר הבית נשלט בידי מוסלמים. רבים טוענים שניתן להגיע לפתרון הסכסוך באמצעות חלוקת ירושלים תמורת שלום. הקושי  הוא שהיהודים הדתיים מפרשים פסוקים מקראיים שונים כציווי מקראי לשמור על שלמות העיר. לדוגמה, "והקימותי את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) "העיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג)}.

 

יש בירושלים מאבק חריף בין יהודים חילוניים לדתיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בין היתר בהפגנות נגד מצעד הגאווה בירושלים, וב"מהומות השבת" – הפגנות אלימות של יהודים חרדים נגד נסיעה בשבת של חילונים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתית בירושלים. מתח זה מתבטא גם בכתובות גרפיטי של חילוניים שמוחים נגד התגברות השפעת הדתיים על חיי העיר. לדוגמה: "איראן זה כאן"- גרפיטי שבו המלים "זה כאן" יוצרות את הזקן על פניו של יהודי חרדי ואילו המלה "איראן" – את שפמו.

 

שלטי רחוב שמושפעים מן התנ"ך

על פי ספר הטלפונים העדכני יש בירושלים לפחות 136 שמות רחובות שמושפעים מן התנ"ך. בקבוצה זו בולטים ריכוזים של רחובות על שם השבטים בשכונת בקעה, רחובות על שם מלכי יהודה במושבה היוונית, רחובות על שם נביאי ישראל באזור מאה שערים, ורחובות שמזכירים את בית המקדש ברובע היהודי בעיר העתיקה.

 

פסוקי מקרא מתנוססים פה ושם ברשות הרבים

לדוגמה:

  • פסוק ממלכים ב יט לד מתנוסס באותיות אבן מובלטות על אנדרטת הדווידקה ברחוב יפו בירושלים
  • הפסוק "אם אשכחך ירושלים" מתהילים (קלז, ה) חרות על שלטי מתכת בכניסות לכמה בתים ישנים בירושלים. פסוק זה גם מצויר  מול הכניסה לשוק מחנה יהודה כגרפיטי גדול ממדים
  • על פסיפס בשדרות הרצל מתנוסס הפסוק מספר עמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו"
  • פסוקים מישעיהו חקוקים בדלתות המתכת של בית החולים ביקור חולים, ופסוק מתהילים מופיע בלוגו בית החולים של שמתנוסס על חזית הבניין
  • הפסוק "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכב, ו) חקוק בחזית בניין העלייה והקליטה ברחוב המלך ג'ורג'

 

 

בירושלים ישנו ריכוז גדול של אתרים מקראיים כגון:

  • הר הבית (הר המוריה) שעליו עמד בית המקדש, ושעליו עקד אברהם את יצחק (לפי המסורת המוסלמית עקד שם אברהם את ישמעאל)
  • הר הזיתים
  • הר ציון ועליו קבר דוד המלך
  • הכותל המערבי ומנהרת הכותל
  • חומת חזקיהו לאורך רחוב פלוגת הכותל ברובע היהודי
  • גיא בן הנום
  • עמק רפאים
  • ניקבת השילוח
  • מערת צדקיהו

אתרים אלה מושכים מבקרים רבים מן הארץ ומחוצה לה.

 

מוסדות בירושלים שפעילים בנושא המקרא

  • אחד האתרים התיירותיים המפורסמים ביותר בירושלים הוא בנין "היכל הספר", שנמצא במתחם של מוזיאון ישראל. הבניין תוכנן במיוחד בכדי לשמר את מגילות מדבר יהודה, ובכללן מגילת ישעיהו, וכן כתבי-יד עתיקים ונדירים של התנ"ך כמו "כתר ארם צובה"
  • מוזיאון ארצות המקרא
  • מוזיאון מקורות התנ"ך בעין כרם
  • מכון המקדש ברובע היהודי ובו שחזורים של אחדים מכלי המקדש
  • גן החיות התנכ"י, ובו אזור נרחב שמוקדש לחיות תנ"ך, ומרכז מבקרים בצורת תיבת נוח
  • שביל התנ"ך בגן הבוטני ובו כשלושים צמחים הנזכרים במקרא
    בית הספר הידוע לאמנות "בצלאל" נקרא על שם בצלאל בן אורי, האמן היהודי הראשון
  • השפעת התנ"ך על השפה העברית
  • השפעת התנ"ך על חיי היום יום של היהודים הדתיים בישראל היא תופעה מובנת מאליה, שהרי התנ"ך הוא לב לבה של הדת היהודית (אף שגם כאן הדברים מורכבים משנוטים ההדיוטות להניח, שכן האדם הדתי והחרדי מתרכזים דווקא בלימודי גמרא). אזרחי ישראל החילוניים מושפעים מן התנ"ך באופן מעט יותר עקיף: אם באמצעות לימודי התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית ואם באמצעות החקיקה הדתית. גם בשדות האמנות, המסחר, התקשורת והפוליטיקה יש נוכחות תנכ"ית, שמשפיעה בדרך זו או אחרת. אחד ממקורות ההשפעה החזקים ביותר של התנ"ך על חיי היום יום של החילוניים בישראל הוא השפה העברית. תזכורת: השפה היא לא רק כלי תקשורת אלא כלי חשיבה בסיסי. אפילו החלומות שלנו מתווכים באופן מילולי. מבחינה זו כל דוברי העברית, דתיים וחילוניים כאחד, במודע או שלא במודע מקיימים את מצוות "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
  • השפה העברית נקראת על שם עבר, שנוח היה סב סבו. בתנ"ך עצמו השפה אינה נזכרת בשם זה.
  • לפני היציאה לגלות דיברו היהודים עברית. לאחר שנפוצו בעולם נבללה שפתם. במשך אלפיים שנה דיברו היהודים בשפת המקום שבו התגוררו על פני כדור הארץ. רק בדורות האחרונים חזרו לדבר בשפתם המקורית (בעיקר במדינת ישראל), שמבוססת בעיקר על שפת המקרא – אם כי, במהלך השנים נוספו כמובן לעברית מלים, ביטויים וצורות דקדוקיות לרוב, שאינם כלולים בתנ"ך. יש הגורסים, ובראשם חוקר הלשון פרופ' גלעד צוקרמן, שהישראלים מדברים היום "ישראלית" שהיא שפה שהתרחקה למדי משפת התנ"ך והפנימה לתוכה ביטויים וצורות לשון של שפות אחרות, כמו גם המצאות מקומיות ברוח הזמן והתרבות.
  • במילון אבן שושן (קריית ספר, תש"ל, כרך 7 מוסף ה) נרשמו 2,099 שורשים מקראיים מתוך 3,407. כלומר, רוב השורשים של השפה העברית הם מקראיים. מספר המלים המקראיות שם הוא 7,238 מתוך 34,171 ולסכום זה יש להוסיף 960 מלים יחידאיות מתוך 3,089. מספרים אלה אינם כוללים את צירופי המלים. גלעד צוקרמן פרסם ב"הארץ" ביום 09/12/09 מאמר בשם "רוביק רוזנטל מצרף מילים" שמתייחס ל"מילון הצירופים" ספרו החדש של רוביק רוזנטל. לדברי צוקרמן מתוך 18000 צירופים שאסף רוזנטל 1440 (שמונה אחוזים בלבד) מקורם מקראי.
  • ואכן, רבות מן המלים המקראיות איבדו בימינו את משמעותן המקורית (לדוגמה, שמות אבני החושן) ואת שימושיותן. השפה המקראית היא ארכאית עד כדי כך שרבים מכנים אותה "שפה זרה". בעקבות הקושי שיש לילדי בתי הספר הממלכתיים בהבנת המקרא תרגם אברהם אהוביה (יליד 1921), תושב קבוץ נצר סרני, את התנ"ך מעברית "קשה" לעברית מדוברת. ספרו נקרא "תנ"ך רם" והוא יצא לאור במתכונת של 14 חוברות לבית הספר.
  • מחדשי השפה העברית השתמשו לעתים במלים "רדומות" מהתנ"ך לצורך המצאת מלים חדשות. לדוגמא: חשמל, אקדח.
  • השפה העברית המודרנית מבוססת על העברית המקראית לא רק באוצר המלים אלא גם במשקלן. למשל, המשקל המקראי "קַטֶלֶת" מאפיין שמות של מחלות ומגפות כגון: בהרת (ויקרא יג, ב) דלקת (דברים כח כב). בימינו משמש המשקל המקראי של המחלות גם לשמות של מחלות בתר מקראיות כגון: אדמת, טרשת. הסלנג העברי חש לעלות על מרכבת ה "מחלות" וכך נוצרו לדוגמה המלים: ברברת, דברת.
  • סדר האלפבית (אקרוסטיכון) מופיע בתנ"ך (תהילים קמ"ה; תהילים קיט; משלי לא; איכה א-ד); למרות ששמות האותיות אינם מופיעים בו.
  • לניבים הערביים המדוברים בישראל חדרו מילים עבריות לרוב, לדוגמה רמזור (שאותו מבטאים: "רמזון"). את התופעה המעניינת הזאת חוקר ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל.
  • הנה כי כן, בתקשורת נוטים להבליט את הנתק שבין האוכלוסייה העברית והערבית בישראל, אך מסתבר שמתחת לפני השטח ניכרת מגמה ברורה של התקרבות תרבותית, שהשפה היא אחד הסימנים המובהקים שלה. 
  • לרגל מאה שנה לייסוד ועד הלשון העברית יצא לאור בול מטעם רשות הדואר בעיצובו של דוד פסח (1989) ועליו באותיות גדולות המילה "עברית". על השובל מופיע פסוק מישעיהו (לב, ד): "ולשון עלגים תמהר לדבר צחות"
  •  
  • . עד כמה תמשיך להשפיע שפת התנ"ך על הישראלים ? ימים יגידו. בינתיים יש לה מתחרה חזקה מאד: שפת האינטרנט.

·          

  •  ראו גם

 

 

בלוג השפעת התנ"ך של זאב ברקן

 תמונות מהשפעת התנ"ך על חי היום יום

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

חצי המנשה

בחזרה לגיבורי התנ"ך

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

 דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

משפט המלוכה של שמואל הנביא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

הביוגרפיות האבודות של המקרא

עידו החוזה והנביא

 

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

תוחלת החיים של נביא

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

רצח נציב יהודה

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  On אוקטובר 7, 2010 at 6:21 pm

    התנ"ך הוא ספר שיקרי וחבל שהכותב לא מודע לכך.

  • מיכל  On אוקטובר 26, 2010 at 2:25 pm

    וכמובן שהשפעה נוספת על התרבות הישראלית, היא כל מה שקשור לאירועי החתונה השונים, תכשיטים צלמים ועוד!

  • עימשקאישקי  On ינואר 2, 2011 at 1:54 pm

    יפה

  • נוי  On אוגוסט 27, 2012 at 1:27 pm

    זאב ברקן, האם יש חוק שמציין שמותר לכתוב (בגרפיטי לדוגמא) פסוקי תנ"ך במקומות ציבוריים בישראל?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 445 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: