זאב אנגלמאיר המאייר הלאומי

 

 

 

זאב אנגלמאיר "פסל המאייר הלאומי" לקוח מ"סירופ 3" 2007.

החלום הרטוב הגדול ביותר של המאייר הקריקטוריסט והקומיקסאי  זאב אנגלמאייר הוא שיום יבוא ובחוף תל אביב יוקמו ארבעה  ראשי ענק של המאיירים הגדולים ביותר של ישראל לדורותיהבדומה לראשי הנשיאים בהר ראשמור בארה"ב.  

ואחד מהראשים האלו יהיה כמובן של זאב אנגלמאיר שיוכר סוף סוף  בעיני כל כראוי לו כ"מאייר הלאומי ".

ועל מה למה ?

ראו בראיון המקיף הזה שפורסם באתר מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון

 

המאייר הלאומי

 

ראיון מאת אלי אשד  

 

זאב אנגלמייר הוא אחד הקריקטוריסטים והקומיקסאים העסוקים ביותר במדינה.ויצר כמה מהדמויות הביזאריות ביותר של עולם הקומיקס הישראלי.

הוא נולד בקיראון  ב-1962 להורים  אב שהיה מורה לספורט בהכשרתו  וגם צייר חובב ואם צאצאית לאלופי ספורט יהודיים שהיו מפעילי קייטנה וגם מרקידים בזמנם הפנוי באוניברסיטת בר אילן  . ( לעתיד הוא יעצב את סמל העיר קרית אונו כארנב)  ועד גיל מבוגר יחסית לא גילה עניין מרובה בציור . במקום זה הועסק רוב הזמן בנגינה על פסנתר .

 אנגלמייר: אני זוכר שבניגוד לשאר בני המשפחה לא התעניינתי בפורט או בריקוד ועד היום אני לא ספורטאי או רקדן .בציור  אני זוכר שהתעניינתי במיוחד דווקא במחבלים ובפילים מאוד אהבתי לצייר כפיות ובפילים הפכתי להיות מומחה אם כי אחר כך זה השתנה לטיגריסים .

 בגיל 12 לערך חל פרץ היצירתיות הציורי הראשון שלו אם כי הוא העדיף שלא להראותו להורים

 אנגלמייר : זה לא היה שום דבר מתוחכם ,עשיתי ספרון קטן שבעמוד הראשון יש אישה לבושה ובעמוד האחרון יש אישה ערומה לחלוטין כשמדפדפים בו מהר היא מורידה את הבגדים.

 אלי :זה נעשה למטרות אמנות ?

   אנגלמייר : לא רק  למטרות גירוי אישיות.

 בכלל גם בהתבגרות אנגלמייר העדיף תמיד את עמודי האמצע של פליבוי על חוברות סופרמן ובטמאן .

 אלי :מתי הבנת שעתה מעדיף לעסוק רק בקריקטורות ובקומיקס ?

 אנגלמייר :רק באמצע שנות העשרים לחיי. אחרי הצבא למדתי בבצלאל והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות .

  אלי :מה עשית בבצלאל ?

 אנגלמייר: בבצלאל ניסיתי תחילה את כוחי כצייר ריאליסטי ,אבל מהר מאוד גיליתי שיש הרבה אנשים שיכולים לעשות זה הרבה יותך טוב ממני ושאני לא באמת נמשך לזה . זה היה כשעשיתי סקיצה לתקליטי ג'ז שגילה חברתי ללימודים ולעתיד אישתי התלהבה מהם .ואז הבנתי לראשונה שתחום שלי הוא לא באמת ציור ריאליסטי.

איזה פרוייקטים מעניינים היו לך בבצלאל ?

 אנגלמייר :בשנה השלישית בבצלאל היגיע אלינו מישהו שחיפש סטודנט שיעשה לו עבודה קטנהמידי פעם היו מגיעים אלינו כאלה אנשים והוא היה אחד המוזרים שבכולם ..נפגשתי איתו והוא ביקש שאכין לו פלאטה של מאה מדבקות פופאי ,סנטימטר על סנטימטר. לא ממש ידעתי מה לעשות עם זה ובסוף העתקתי  תמונות של פופאי במחלקת האנימציה בבצלאל  ועשיתי לו פלטה עם הפרדת צבעים.הוא התחמק ולא שילם לי על זה. אחר כך גיליתי שהמדבקות נועדו לכדורי אל אס די.  

 בבצלאל החל אנגלמיר לפתח את שיטת עבודת הקולאז'ים שעימם הוא מזוהה עד היום שבה הוא גוזר אימאזים ממקורות שונים ומגוונים ויוצר מהם שלם חדש.

 אנגלמייר :אני רואה את עצמי כמי שמשתמש בבנק של אימאז'ים ולכל תמונה שלי יש לפחות שבעה מקורות שונים.התמונות שלי הם ספרי זיכרון לאימאז'ים של פעם שעוברים טרנספורמציה למשהו מאוד עכשווי כמיטב דמיוני הפרוע.וכשיצאתי מבצלאל יצרתי לבסוף  את הקומיקס הראשון שלי

 הקומיקס הראשון של אנגלמייר  ב-1987 הופיע במקומון ירושלמי "כל העיר " בלבד . אבל הוא בהחלט   שיקף משהו מעתידו של אגלמייר  כיוצר.

  הקומיקס נקרא "סוטה העיר " וסיפר את חוויותיו המאויירות של רווק ירושלמי.   אלו היו כל מיני פנטזיות מיניות בגוף ראשון. זה היה טור נועז יחסית לזמנו מבחינת העיצוב וגם מבחינת התכנים .

  אלי :היו תגובות ?

 אנגלמייר :בהחלט היגיעו הרבה מכתבים נזעמים למערכת וקיבלתי את כולם באהבה. אני זוכר שפעם הלכתי למסיבה ודיברתי עם מישוהי שהזכירה כמה היא שונאת מתעבת ובזה  ל"סוטה העיר".  .נהניתי מאוד  לחשוף ל]פנייה בסוף הנאום שלה  שאני הכותב.

 

והיו גם תגובות מרגשות :

 

הקולאז'ים האלו הביאו לבסוף לתוצאות מפתיעות.

 אנגלמייר :פעם השתמשתי  עבור סוטה העיר  בקטע על שתי מעריצות פריקיות של נשיא המדינה בתמונה שהופיעה בנשיונאל גיאוגרפיק בשנות החמישים ששם הם צילמו ילדות ישראליות בחוף תל אביב אני אפילו לא ידעתי שזאת תמונה של ישראליות  חשבתי שאלו הודיות בכלל.ואחר כך אותה ילדה בת תשע  שהפכה לאישה מבוגרת זיהתה את עצמה בתמונה ופנתה אלי כדי לקבל את המקור היא מעולם לא ראתה את הצילום הזה עד שהוא התגלה לה דרכי.

כמדומה שדמות הסוטה והמציצנות והסטייה המינית הפכה לאלמנט קבוע ביצירתו של אנגלמיר. הוא משלב ביצירתו את הביזארי והקינקי מהסוגים הקיצוניים ביותר אבל הכל בקריצת עיין שזה לא באמת רציני ,והתחושה היא שאחרי הכל המדובר בילד טוב קיראון שמשחק במשחקים של המבוגרים. .

 

שושקה

 

שנה לאחר מכן  ב-1988 ן החל אנגלמיר  במקומון ירושלמי  אחר את הדמות הידועה האהובה ביותר שלו שושקה "בעלילות שושקה "  סיפור  פרוזה מאוייר ( ראשון מסוגו אבל לא אחרון אצל אנגלמיר שיש לו חיבה רבה לתחום ביטוי זה )  בהמשכים ואריאציה מוקדמת  על עלילות בחורה שמממשת פנטזיות מיניות .

 לעתיד ביצירות הקומיקס שלו  שושקה הפכה לבחורה  ערומה  המסתובבת ברחובות חובבת סקס בכל צורותיו המגוונות מאוד  ומוכנה לעשות הכל בעבור סיפוק רגעי וידידיה כמו צביקה ומוטקה

שושקה בגירסתה הסופית  בזאת הופיעה לראשוה  בגיליון הראשון  של המגזין הישראלי של "מאד " ( גירסה ישראלית קצרת ימים של המגזין האמריקני הסטירי המפורסם ). שושקה הופיע שם פעמיים .ולאחר מכן היגרה למגזין קומיקס מאריך ימים יותר וחתרני באותה המידה או יותר "סטיות של פינגוינים" בעריכת אמיתי סנדי .  אנגלמייר ושושקה הפכו הפך לדמויות המזוהות ביותר עם המגזין. ושם מצאה  שושקה את הקהל שלה שהזיל ריר למראה דמותה ועלילותיה. ומשם הימשיך עם שושקה במגוון מקומות עד עצם היום הזה ובראשם במגזין בהוצאה עצמית "סירופ ".  

 

תמונה מ"המופע של שושקה" של יערה גוטליב

שושקה הפכה לדמות המזוהה ביותר עם אנגלמייר.  נעשה עליה סרט מצוייר בשם "המופע של שושקה" בידי תלמידת בצלאל יערה גוטליב.היא אפילו תורגמה לגרמנית . אם כי נמצא קושי לתרגם את השירים המיליטריסטיים שהיא שרה לגרמנית מאחר שבגרמנית זה עורר הקשרים נאצים .היא הופיעה בפתיחים לסדרה בלונד של אורנה בן דוב .  היא הופיעה במגוון שלמקומות ובמגוון של מוצרים ומזכרות שאותם הכין אנגלמייר כמו רקמות ופטצ'ים שיוצרו בנפל ובמגנטים בפסלונים קטנים מכל הסוגים  .במידה רבה הוא מזהה את עצמו עם דמות זאת. או יותר נכון זוהי הדמות שאנגלמייר היה רוצה להיות אם היה אישה. . היא גם זוכה להתייחסויות  רבות במכתבי הקוראים והקוראת כולל בתחתונים שעליהם מצויירת שושקה שנשלחו לצייר.

 

עוד סדרת קומיקס שלו הייתה "חם וזפת " שהופיעה בעיתון חדשות על עלילות ילד ערבי שמוכר על שפת הים וחבורת טיפוסי החוף ברנשים בסגנון הסרט "מציצים " שמקיפים אותו שם .  הסדרה שרדה ארבע  שנים עם הפסקה של כמה חודשים כאשר אנגלמיר נסע לחו"ל.

 היית מוכן  להמשיך את חם גם היום ?  

 אנגלמיר   נראה לי שחם היום התישן בניגוד  לשושקה.

 איך הירגשת בעיתון חדשות ?

 אנגלמיר : נהדר .הייתה שם פתיחות שלא נתקלתי בה בשום מקום אחר . בחדשות עבד כעורך סופר ספרי המתח  והעיתונאי  אהוד אושרי שסייע לי מאוד והבין היטב את כל מה שעשיתי וכמעט תמיד נתן לי אור ירוק . לדעתי האיור קיבל במה גדולה מאוד ב"חדשות " בראש ובראשונה  הודות לאהוד אושרי . האיורים היו נועזים הרבה יותר ובוטים יותר וגדולים יותר. הכל הודות לפתיחות של אושרי . אהוד אושרי לא היציע רעיונות ונושאים משלו  אבל הוא היה בוחר רעיונות  ממה שהיצעתי לו והוא היה פתוח לכל.

 .   וגם הגרפיקאי רונן  מזרחי סייע מאוד לאנגלמייר בחדשות שהתמונות שלו הפכו מלחלק משמעותי בעיתון . בחדשות החלו דודו גבע ליצור עמודים גדולים של איורים.

 אנגלמייר :אהבתי לעבוד עם אושרי ואהבתי לעבוד עם המעצב רונן מזרחי שהי המאוד חדשני בתפיסותיו .עד אז לא היו עמודות כפולות ושערים מאויירים לעיתונים . אלו היו אושרי ומזרחי שהתחילו עם זה  וזה באמת היה שינוי מהפכני בתפיסה של אמנות האיור בעיתונות.

 הייתה עליך צנזורה ?

  אנגלמייר : צנזרו אותי כמה פעמים לא בהכרך בתוכן.היו מקרים שטיפלתי בנושאים מיניים בצורה בוטה וביקשו ממני לרכך את זה. בדרך כלל  אני יודע מה הגבולות של העיתון ואני משתדל להתאים את עצמי . בעיקרון לאורך השנים יש פתיחות גדולה יותר .אם כי האמת היא שבתקופה שהיה העיתון חדשות יכולתי לעשות דברים מעל דפי העיתון שאני לא יכול לעשות בעיתונים היום.

 

ספרו הראשון היה "הידעת "  שהופיע תחילה כטור בעיתון "חדשות " אוסף של קריקטורות על עובדות מוזרות מבוססות כביכול על מדור ידוע בעיתונות . ובהן ביטא את נטייתו ל\שחוט פרות קדושות שונות תוך שהוא משתמש  ובולל בחומרים נוסטלגיים ופשוטים ומורכבים  שונים מכל הבא ליד ומכל תקופה ויזואלית שעולה על הדעת מעטיפות מגזינים אמריקניים של מדע בדיוני משנות העשרים דרך איורי ספרי ילדים ישראלים של שנות החמישים והשישים ופירסומות של שנות השבעים ועוד ועוד  שאותם הוא מקצין עד לגבול הטירוף ומעבר לו. בדרכו שלו המטורפת אנגלמיר הוא רומנטיקן של התרבות הישראלית הישנה זאת שעד שנות השבעים ומרבה להשתמש באימאג'ים פופולאריים שלה כדי להעביר את מסריו החתרניים .

 בין השאר אנגלמייר יצר הגדה משלו לפסח .ומכיוון שזוהי גירסת אנגלמייר היא רחוקה מאוד מלהיות קונבנציונאלית.

 אנגלמייר אחרי שהתפרסם ספיישל של פסח שלי ב"עכבר העיר" עם פנינים כמו "קרע לי את ים סוף מאחורה "  ו"תשפריץ לי בחורין ותהיה בן חורין " התקשרה אלי דלית לב העורכת של הוצאת תמוז והיציעה לי להוציא הגדה אלטרנטיבית של פסח.

 אנגלמייר הסתגר אז בדירתו במשך שלושה חודשים וצלל אל הטקסט.  הוא העתיק את כל ההגדה בכתב ידו והתוצאה הייתה  הגדה מקורית וחתרנית שמשאירה את הקוראים מרותקים ומשועשעים  עד הסוף ( של הסדר ). . .המהדורה הראשונה נמכרה כמו מצות טריות  תוך עשרה ימים
אנגלמייר : כל החיים עשיתי סדר אצל סבא שלי והסיפור הזה הוא שלי כמו של כל אחד אחר. חשבתי שזאת הגדה שרק חילונים יקנו אותה אבל נדהמתי  כאשר רב בבני ברק ביקש לקנות 21 עותקים לכל יושבי הסדר אצלו . סקרן אותי לדבר איתו והוא אמר לי שיש ריבוי פרשנויות לתורה ..

 

ספרו האחרון עד כה נקרא בפשטות "אנגלמאיר " ובו מוגשות עבודותיו לאורך השנים טורי קומיקס ,איורים שהתפרסמו בעיתונים ,שעשועונים וחידות והם נותנים תמונה מקיפה מעין כמהו של האיש ויצירתו.  

 

ב-1998 החפרסם אנגלמיר את חוברת "סירופ הראשונה שלו שבה עסק רבות בנושאי סקס בצורה החתרנית והומוריסטית הקיצונית ביותר . חוברות אלו בהחלט אינן מומלצות לילדים והם כנראה הקומיקסים האירוטיים ביותר  שפורסמו עד כה בעברית אם כי אף לא אחד מהם הוא רציני….

 למה אתה אוהב להצחיק ?

 אנגלמייר :זאת נטייה טבעית .באמצעות הומור אפשר להגיד דברים קשים שמתקבלים בצורה יותר קלה ונינוחה.

 אתה אוהב לעסוק בסקס והפרשות הגוף וסטיות למה ?

  אנגלמייר : אני מעדיף להתעסק בנושאים בחיי היום יום ולא בגיבורי על . ואני מעדיף להציג את הדברים כמו שהם .בגלל זה הדמויות שלי אף פעם לא מושלמות  אני בעיקרון לא אוהב ולא רוצה ליצור סופרמנים . ,האנשים שלי אף פעם לא יפים ותמיד רואים סימנים של גזרות והדבקות.

 הודות לחוברות "סירופ " האלו אנגלמיר החל לקבל המוני מכתבי מעריצים ובעיקר מעריצות מדהימים שכוללים מבחר מעניין של מתנות ששלחו לו הקוראים המעריצים ובהם  תחתונים רקומים שבקומיקסים שלו ,  עבודת יד עשוייה כולה מחרקים שערות מבית השחי  שערות ערווה ,טמפונים,מובייל מרגלי עכבישים  מכתבים פורנוגרפיים ועוד.  אנגלמייר מקבל כמעט תמיד את ההתקשרויות האלו בברכה להוציא בכמה מקרים בודדים ולא נעימים במיוחד.  גרופית צעירה בת חמש כעשרה שלו  אף נהגה לארוב לו ליד ביתו ולנשוך אותו בצווארו  עם הגיעו לבית .חוויה בהחלט לא נעימה ואף מזעזעת במקצת

 אנגלמייר : זה נגמר רק לאחר שאיימתי עליה שאני אפנה למשטרה . .

 מי היוצרים שהישפיעו עליך במיוחד ?

  אנגלמיר : שמעון צבר שהיה מאייר ענק בשנות החמישים והשישים וגם סופר מעולה וכמובן דודו גבע .הוא היה נוהג לתת לי מחוות שונות ביצירתו עוד לפני שהיכרנו אישית למשל הוא היה מפרסם מיכתבים מאת "זאב אנגלמייר " ודברים כאלו .לבסוף נפגשנו הפכנו לידידים טובים ויצרנו דברים ביחד במסגרת חבורת "החור " שלצערי  לא האריכה ימים בגלל מותו הפתאומי של גבע.

 איך אתה מקבל רעיונות ?

 אנגלמייר : אני מקבל נושאים שונים שעלי לאייר ואז אני מתחיל להפעיל את הראש בסדרת האסוציאציות איפה אני נתקלתי באימאגי'ים שמקבילים לנושא הזה ואיך אפשר להשתמש בהם עבורו עם הספין שלי כמובן . יש לי עשרות ומאות ספרים וחוברות שבהם ימצא משהו מתאים לבסוף כבסיס.אבל זה אומר שגם אין לי ממש סיגנון ייחודי מאחר שלכל דבר אני לוקח אימאג' מאיפה שהו ומשנה אותו לפי צרכי . כך שאין לי סגנון  לכאורה מובהק.מצד שני אני יש למסרים נועזים ובוטים אז כדי לרכך אותם אני משתמש בצבעים עזים נוסטלגיים ובשירי ילדים מחורזים כביכול .אם כי יש לציין שאמצעים אלו רק מגדילים את הבוטות והעוצמה של המסר הנוסטלגי כביכול .  

 

אתה עובד במחשב ?

 אנגלמייר אני ככל הנראה אחד המוהיקנים אחרונים עלי אדמות  שלא עובדים עם מחשב כי במחשב אתה לא יכול לעשות כאלו איורים . הכל יוצא חלק ונקי ואי אפשר לצאת מהקווים .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.אני דווקא אוהב להתעסק בחומרים שלי בגודל המקורי שבו הם פורסמו ולא להקטין אותם לצרכי באמצעות המחשב .אני כנראה לא במיוחד אוהב טכנולוגיה.

 

מה החלום שלך?

 

אנגלמייר ששושקה הדמות שלי תחליף את מגן הדוד כסמל המדינה ושסוף סוף יכריזו עלי בתור המאייר הלאומי  והבית שלי ברחוב לילינבלום יהפך לאתר ביקור כמו בית ביאליק .  

 

 

 

 ביבליוגרפיה  של מאמרים על אנגלמייר

 

שם המאמר:

אנגלמאיר הלוואה נוחה מהבנק החזותי

כותב המאמר:

אדם ברוך

הנושא:

דעותיו של אדם ברוך על מגוון נושאים אקטואליים ופוליטיים, וקטע המוקדש לסגנונו האומנותי של אנגל מאיר לרגל תערוכתו באסכולה ועל איור עיתונות

תאריך:

1998

מקור:

עיתון מעריב, מדור "שישי"

 

 

 

שם המאמר:

"סנטר הגומי" בעורף האוייב

כותב המאמר:

דודו גבע

הנושא:

תהיות על מהות אמנותו של  אנגלמאיר

תאריך:

1998

מקור:

קטלוג תערוכת יחיד של אנגלמאיר באסכולה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

 

 

 

שם המאמר:

זאב של נייר

כותב המאמר:

נרי ליבנה

הנושא:

כתבה על אנגלמאיר ועבודותיו

תאריך:

22.3.02

מקור:

מוסף הארץ, ע"מ 70-74, 22.3.02

 

 

 

שם המאמר:

הארנב הנמרץ מקריית אונו

כותב המאמר:

אסף גפן

הנושא:

ראיון עם זאב אנגלמאיר

תאריך:

4.6.2004

מקור:

תרבות מעריב, ע"מ 4-5

 

 

 

שם המאמר:

המאייר הלאומי?

כותב המאמר:

קרן צור

הנושא:

עולמו של זאב אנגלמאיר, כתבת שער.

תאריך:

4.6.2004

מקור:

זמן תל אביב, גיליון מס' 628, 4.6.2004

 

 

 

שם המאמר:

האיש וההגדה

כותב המאמר:

עמיר חדד

הנושא:

הגדה של פסח מאוירת ע"י זאב אנגלמאיר

תאריך:

12.3.1999

מקור:

ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, ע"מ 86, 12.3.1999

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שם המאמר:

הגבר המשחק

כותב המאמר:

איריס פז, אופיר פז

הנושא:

ניתוח סגנוני לעבודותיו של זאב אנגלמאיר, לרגל התערוכה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

תאריך:

ינואר 1998

מקור:

הגלריה לעיצוב של אסכולה, מס' קט' 20/98

 

 

 

שם המאמר:

כמה דברים שידעת, או לא, על אנגלמאיר

כותב המאמר:

תמיר להב-רדלמסר

הנושא:

כמה דברים שידעת, או לא, על אנגלמאיר

תאריך:

1998

מקור:

קטלוג תערוכת יחיד של אנגלמאיר באסכולה "אנגלמאיר במערבולת האילוסטרציה"

 

 

 

שם המאמר:

ניתוח פלסטי

כותב המאמר:

ירמי פינקוס

מושא המאמר:

זאב אנגלמאיר ואנקי בילאל

הנושא:

האומנות של זאב אנגלמאיר לרגל התערוכה בגלריה אסכולה אמנותו של אנקי בילאל

תאריך:

1998

מקור:

עיתון "העיר"

 

 

 

שם המאמר:

חופש הביטוי באמצעות גרסה מוגבלת של השתוללות

כותב המאמר:

תמיר ראונר

הנושא:

ספר חדש לזאב אנגלמאיר

תאריך:

5.6.2002

מקור:

עיתון "הארץ", מוסף ספרים, ע"מ 18, 5.6.2002

 

 

 

שם המאמר:

העיתון הלא ממוסד הכי טוב "סירופ"

הנושא:

חוברת הקומיקס "סירופ"

תאריך:

1998

מקור:

עיתון "תל אביב"

 

 

 

שם המאמר:

מראה את הטוסיק

כותב המאמר:

דנה פלג

הנושא:

ספרו החדש של זאב אנגלמאיר "אנגלמאיר" ואי הבחנה בין זהויות ונטיות מיניות

תאריך:

2002

מקור:

עיתון הזמן הורוד, ע"מ 34

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שם המאמר:

כל המרבה – הרי זה מתוסבך

כותב המאמר:

נטע פלג

הנושא:

הגדה של פסח, זאב אנגלמאיר, הוצאת תמוז.

תאריך:

1999

מקור:

ככל הנראה עיתון "מלבס", מקומון פתח תקווה. (לבדיקה)

 

 

 

שם המאמר:

הידעת?

כותב המאמר:

רותה קופפר

הנושא:

הידעת? ספר של זאב אנגלמאיר, הוצאת מודן וביקורת על האיורים בעיתון "חדשות"

תאריך:

1994

מקור:

עיתון "הארץ"

 

 

 

שם המאמר:

לזכור

כותב המאמר:

נטע פלג

הנושא:

הומור

תאריך:

1999

מקור:

"כלבו" מקומון חיפה

 

 

 

שם המאמר:

מה נשתנה? אני משתינה

כותב המאמר:

ניסן שור

הנושא:

ההומור של אנגלמאיר

תאריך:

1999

מקור:

עיתון "צומת השרון"

 

 

 

שם המאמר:

זאב אנגלמאיר אמן

כותב המאמר:

טל ניב

הנושא:

ראיון עם זאב אנגלמאיר

תאריך:

9.1.98

מקור:

מוסף הארץ, 9.1.98

 

 

 

שם המאמר:

כל השערים של עכבר העיר

כותב המאמר:

תמיר להב-רדלמסר

הנושא:

השערים של עכבר העיר

תאריך:

1997 (לבדיקה)

מקור:

קטלוג  תערוכת "עכבר העיר" בגלריה אסכולה ובדיזינגוף סנטר

 

 

 

שם המאמר:

מטורף? אני?

כותב המאמר:

יובל יועז

הנושא:

כתבה על התכנים בעבודות אנגלמאיר

תאריך:

1999 (לבדיקה)

מקור:

עיתון "אנשים", ע"מ 32-34

 

 

 

שם המאמר:

חבורת חור מוחלט בהחלט

כותב המאמר:

רונה קופרבוים

הנושא:

כתבה על אנגלמאיר, דודו גבע ותמיר שפר ויצירתם חבורת החור

תאריך:

29.6.2000

מקור:

עיתון "העיר", ע"מ 49-55, 29.6.2000

 

 

 

שם המאמר:

סירופ 3

כותב המאמר:

איתמר ב"ז

הנושא:

כתבת שער על אנגלמאיר לרגל הוצאת החוברת "סירופ 3"

תאריך:

אוגוסט 2007

מקור:

עיתון "העיר"

 

 

 

 

 

שם המאמר:

קומיקsense

כותב המאמר:

שלי דובלינסקי

הנושא:

ספריו של אנגלמאיר וחוברות "סירופ"

תאריך:

2008

מקור:

עיתון "הצופר", כתבה של "האוזן השלישית" מדור אוזן ספרים

 

 

 

שם המאמר:

5 התחנות של זאב אנגלמאיר

כותב המאמר:

ענבל שתיוי

הנושא:

חייו ופועלו של המאייר הכי מצחיק במדינה

תאריך:

2004

מקור:

Energy מעריב, אתר האינטרנט של מעריב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קרן צור "זאב בעור של כבש "זמן תל אביב –מעריב גליון מספר 628 4.6.2004. ע' 54-58.

 

 

 

 

 

 

 

וגם בגרסה שונה באתר "יקום תרבות "

אנגלמאיר -המאייר הלאומי

אי-גיון

 

חיים מזר מוכר בדרך כלל כמחבר מאמרים רציניים עד אימה בנושאי ביקורת פזמונים אסטרונומיה ,היסטוריה חקר התנ"ך מדע ועוד ועוד ועוד.
אבל למרבית הפלא (?) יש לו גם צד רציני הרבה פחות שנחשף בקטעים הללו של הומור ואי-גיון

קטעי אי-גיון  

מאת

חיים מזר

ערבויות

אם נשמה מקבלת גופה ללא ערבויות בנקאיות,היא צריכה לחזור מהר לבוראה.

אבל כמה זה מהר?

תשובה לכך מקבלים מהגופה.

אופניים

במפעל לייצור אופניים פיתחו דגם חדש שעורר עניין רב בציבור.המיוחד באופניים אלה הוא מנגנון הדיווש.עם הפעלתו על ידי הרוכב,כל גלגל מסתובב בכיוון ההפוך.עם הגברת קצב הדיווש מהירות הסיבוב של הגלגלים עולה והתוצאה בין שקצב הדיווש הוא נמוך ובין שהוא גבוה,תמיד דורכים במקום. מהר מאוד התברר שאפשר למצוא לאופניים אלה שימוש לא שגרתי.

בכל גוף ציבורי שמתנהלות בו ישיבות ממושכות ללא תוצאות כל שהן,המפעל שולח לכל אחד מחברי ההנהלות אופניים במתנה.

קריין החדשות

כשצפיתי בחדשות לא האמנתי למראה עיני.הקריין שלח את ידו אל מחוץ למסך הטלוויזיה וכיוון את עוצמת השלט.ששאלתי אותו למה עשה זאת הוא אמר שהתמונה לא מספיק חדה וכי עוצמת הקול חזקה מדי.הוא חשש ששמיעתו תיפגע.
מעניין מה היה אומר על זה היצרן.

קריאה מיותרת

עם השמע אות הפתיחה,החלו האצנים בריצה לאחור,כל זאת כשפניהם מופנים קדימה.האצנים רצו בקווים ישרים בלי שייעזרו באיזה שהם סימנים. משהגיעו לקו המטרה ,התהפכו והפעם רצו קדימה כשפניהם גם כן מופנים קדימה.יום שלם ביצעו ריצת לולאות זאת. ומאז השתגר בפי העם הביטוי "לרוץ במעגלים בלי לדרוך במקום".

מה שהוא לא ברור כאן?

 נכון! זה שאתה הקורא טרחת לקרוא את הכתוב וניסית להבין את מה שלא ניתן להבנה.

שירותי תחבורה

בפינת הרחוב עמד שלט עצור ואמנם בהגיעי למקום עצרתי.היד המצויירת שבתמרור יצאה ממנו ולחצה את ידי.איזו יד? זו שלא החזיקה בהגה. מכיון שהייתי מצונן היא גם קינחה לי את האף.

ולזה קוראים שירות!

תמונה

אם תמונה שווה אלף מילים,לכמה חלקי תמונה שווה מילה אחת?

אישה בעקבות פרננדו פסואה

 

 

פרננדו פסואה הוא הסופר הפורטוגזי המפורסם והנערץ ביותר במאות השנים האחרונות.אולי מאז ומעולם.
וזה קצת מוזר מאחר שבמשך חייו היה יוצר לא ידוע לחלוטין ,אדם בודד בשולי החברה שהעדיף לפרסם את יצירותיו תחת מגוון שמות בדויים שלהם יצר זהויות בדויות מפורטות.

והדבר המפליא הוא שהיצירות השונות של כל זהות בדויה אכן עושות רושם ברור כאילו נוצרו בידי אנשים שונים אלו מאלו.
לאחרונה פורסם ספר חדש של פסואה בעברית ולכבודו נערכים בידי השגרירות הפורטוגזית אירועים שונים לזכרו של פסואה.


ולרגל האירועים אני מפרסם כאן שיר מחווה לפסואה של המשוררת קרן קוך . קרן קוך היא שחקנית, מחזאית, משוררת ומורה לתיאטרון ולכתיבה יוצרת ובלוגרית .

היא כתבה מספר מחזות, וב- 2002 הועלה בפסטיבל תאט' קצר בצוותא המחזה שלה "תמונות", וב- 2003 "מי ששואל נשאר" בתמונע.

שיריה פורסמו בגליונות 'הליקון', ב'עלי שיח' וב'גג" והיא פירסמה עד כה ספר שירה אחד אי אהבה" שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת ריתמוס בשנת 2005 וזכה בפרס שרת החינוך והתרבות.

בין שיריה יש שירים על דמויות תנכיות כמו אברהם ויצחק , דינה בת יעקב וחמור ,  שאול המלך. 

 וגם  שירים על דמויות מיתולוגיות –  האלה אתנה והחוזה תרזיאס. 

 לפניכם כאן  מחווה   נשית ליוצר הבודד שהיה מגוון של אנשים רבים  פרננדו פסואה.

 

מהחלון הגבוה ביותר

מאת קרן קוך

 

השיר פורסם במקור בספר השירים " אי אהבה.  

(*"מהחלון הגבוה ביותר "- שורה משיר של פרננדו פסואה, משורר פורטוגלי .)

הַכְּאֵב מִתְחַפֵּשׂ בִּדְמויות בָּשָׂר וָדָם.
שַׂחְקַן הַכְּאֵב שֶׁלִּי, פֶּסוֹאָה,
מֵנִיף בִּי אֶת קִלְשוֹנוֹ
חופֵר מִתַּחַת לְשׁוּחוֹת הַמְצִיאוּת שֶׁלִי.
"אנִי בוֹדֵד וְהַבְּדִידוּת מָרָה",
אוֹמֵר פֶּסוֹאָה כשהוא רוֹכֵן עַל הַחַלוֹן מַבִּיט לָרְחוֹב
וַאֲנִי שוֹאֶלֶת אוֹתוֹ אִם נָגַע אֵי פַּעַם בְּאִשָּׁה.
הוא מֵרִים אֵלַי מַבָּט שוֹאל וְאוֹמֵר
שֶׁיָּדָיו לֹא מַצְלִיחוֹת לְהִתְרוֹמֵם מִן הַדַּף.
בַּזְמַן הַזֶּה – השעון נוֹקֵשׁ בְּחַדְרִי –
אני שואלת אותו – "רָאִיתָ בָּרחוב את דמוּתי?"
"לֹא. אַתְּ כאן אִתִּי. בַּחֶדֶר".
וְאֵינֶנִי יוֹדַעַת מִי עָנָה לִי.

צַר לִי פֶּסוֹאָה, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר וְלִרְכֹּן מִן הַחַלּוֹן,
לא יָכֹלתי לְהַבִּיט מִן הַפְּנִים אֶל הַדְּמויות שֶׁבַּחוּץ,
נֶאלַצְתִי לָצֵאת לָרְחוב וְלָגַעַת
בָּהֶן, בְּיָדַי המתרוממות מֵאליהֶן, ללא שליטה, בְּעִוָרוֹן מוחלט.
שַׂחְקָנֵי הַכְּאֵב שֶׁבִּי הֵם דמויות בָּשָׂר וָדָם, דוֹבְרים את פְּחָדַי,
מְזַקְקִים את חלוֹמִי לְמָנוֹת קטנות של מְצִיאוּת
נָכְרִית, סוֹאֶנֶת, מְתַקְתֶּקֶת
הַמְיַצֶּרֶת אוֹתם.
צר לי כָּל כָּךְ
עַל עַצְמִי וְעָלֶיךָ פֶּסוֹאָה יַקִּירִי.

 

אי - אהבה / קרן רחל קוך

 

ראו גם

על פרננדו פסואה

פרננדו פסואה בויקיפדיה
דן לחמן על פסואה

 

יעקב פורת במחווה לפרננדו פסואה

יעקב פורת במחווה לפסואה חלק ב'

על קרן קוך

קרן קוך בלקסיקון הסופרים

קרן קוך באתר הבמה

קרן קוך על עקידת יצחק
קול מבטיח ויחודי :יערה בן דוד על קרן קוך

עלומה לעולם ולעצמי :אלמוג בהר על קרן קוך
ובגרסה מורחבת

תמונות :מחזה קצר של קרן קוך

ואך על פי כן כתוב אכתוב :הבלוג של קרן קוך

הספר "אי אהבה"

 

בבוקר לח בשנת תרל"ח -המלחמות על "הבלדה על יואל משה סלומון "

יואל משה סלומון ,,עם עמיתיו  מייסדי פתח תקווה,  גוטמן ,ושטמפפר  ביחד עם הרופא היווני מאזאראקי. ציור קיר על פי הבלדה על יואל משה סלומון של יורם טהר לב במנהרה בכביש המוביל מבני ברק לפתח תקווה. מאת אבי בליטשטיין.

המאמר הופיע בגרסה מקוצרת במקור ראשון

( לתשומת לב הקוראים הגירסה ההיא היא קצרה  פשוטה ונוחה יותר לקריאה מהגרסה הזאת ,אם תמצאו שאינכם רוצים להתמודד עם המאמר המסובך שכאן) .

אין שום פזמון שעורר ויכוחים היסטוריים נזעמים כל  כך בידי נציגים ממורמרים של משפחות ותיקות בישראל כמו "הבלדה על יואל משה סלומון " של יורם טהר לב . ובימים אלו כאשר התבצע בפתח תקווה לרגל 130 שנות קיומה  שחזור של מסעםשל חמשת הרוכבים מהבלדה והצבת פסליהם בכיכר המייסדים בפתח תקווה ,כל הויכוח עתיק היומין על מה בעצם קרה שם באותו יום בשנת תרל"ח  ומי השתתף או לא השתתף ברכיבה  ההיסטורית אל ביצות הירקון   התפרץ מחדש  בסערה כפולה ומכופלת .

להלן לראשונה חקירה מלאה של הפרשה שהפכה למיתוס ושל כל הגרסאות השונות של כל הצדדים .

  

גילוי נאות:
מאחר שהכתבה הזאת עוסקת בויכוחים בין משפחות חשוב לציין שאני אחיינו של עוזי סלומון שיואל משה סלומון היה האח של אבי סבו .

ואני קרוב משפחה של יעקב גולדמן שהעלה את סיפור ד"ר מזאראקי ופתח תקווה לראשונה על הכתב בשנת 1884.

"ההיסטוריה זה מה שכתב יורם טהר לב"
פקיד בעיריית פתח תקווה לסופר אהוד בן עזר .

בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים

יצאו מיפו על סוסים

חמשת הרוכבים.

 
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט

ויואל משה סלומון,

עם חרב באבנט.

 

ארבעה רוכבים במסע שחזור .צילם יונתן רז.

 

כן בוצע מסע שחזור בידי חמישה רוכבים על סוסים של מסעם המפורסם של מייסדי פתח תקווה יואל משה סלומון ורעיו ורופא יווני לאדמות פתח תקווה לבדוק האם הן ראויות ליישוב אותו מסע שהונצח בפזמון המפורסם של יורם טהרלב ושלום חנוך "הבלדה על יואל משה סלומון".

יואל משה סלומון

 הרוכבים המשחזרים היו לבושים בבגדי סוף המאה ה-19 .הם יצאו מכיכר השעון ביפו ב12 בבוקר לאחר נאומיםש ל ראשי העיר תל אביב ופתח תקווה והיו אמורים להגיע לפתח תקווה ב-4 אחרי הצהריים אבל התעכבו בשעתיים ,( בגלל פקקים בדרך ?) וכך במקום לפתוח את הטקס סיימו אותו . מה שעורר אצלי הרהורים על כמות הזמן שהיו אנשים במאה ה-19 זקוקים על מנת לעבור ממקום למקום על סוסים .

חיכו להם בכיכר עשרות אנשים ובהם נציגי משפחות וותיקות של מייסדי פתח תקווה ( שזוהו עלפי תגים מיוחדים בבגדיהם ). הללו ובראשם נציגי משפחת "שטמפפר ,ברנט , וראב -בן עזר בילו את הזמן בהתקפות נרגזות  וארסיות  על הבלדה שלשמה נערך האירוע ועל אמינות הסיפור שמאחוריה.

ראש העיר יצחק אוחיון קבע במהלך נאומו :: מסע חמשת הרוכבים, הוא אחד המיתוסים הקסומים שיש לעיר פתח תקווה, והוא הדרך הנכונה והמוחשית ביותר לחגוג 130 שנה להיווסדה של אם המושבות.
ייתכו אבל השחזור מראה גם על העוצמה של מיתוסים היסטוריים כפי שנקבעו ביצירות ספרותיות ובמקרה שלנו בבלדה מושרת .

הפזמון

 

הבלדה על יואל משה סלומון מאת יורם טהר לב היא אחד הפזמונים היחידים במינם בעולם הפזמונים העבריים המתאר אירוע אמיתי שהתחולל בהתיישבות היהודית של המאה ה19. זהו הסיפור המרתק המתאר את בחירתה של אדמת פתח תקווה כמקום ישוב.
רק הודות לבלדה זאת שהושרה לראשונה בידי אריק אינשטיין, מודעים כיום רבים לסיפורו של יואל משה סלומון ועמיתיו מייסדי פתח תקווה שמן הסתם שמותיהם היו נזכרים רק בכמה ספרים מעלי אבק אילולא פזמון מפורסם זה .
הבלדה הושמעה לראשונה בתקליט של אריק אינשטיין ושלום חנוך "שבלול " ב-1970 " הוסרטה בקליפ מפורסם של "לול " עם אורי זוהר ואריק אינשטיין שהראתה קטעים מומחזים מהמסע עם שחקני "לול" כגיבורי הבלדה: גוטמן,שטמפפר,זרח בראנט,דר' מזארקי (או "דר' מזוריקה",כפי שנכתב בחוברת העבודה של משרד החינוך( וכמובן גיבור הבלדה הבלתי מעורער יואל מויישה סלומון . כולם,ללא יוצא מן הכלל,קמו לתחייה והתייצבו בגאון באחד הקליפים היותר חינניים שנעשו כאן מאז ומעולם.

 

הציפורים של יואל משה סלומון ,בציור הקיר של אבי בליטשטיין.
לימים "הושתל הקליפ הזה בפרק שלהסדרה של הטלוויזיה הלימודית "ארץ מולדת " שעסק ביואל משה סלומון . ודרכו נחשפו לראשונה אלפי תלמידי בתי ספר לסיפור הפרשה העתיקה.
המסע של החמישה הוסרט שוב בקליפ נוסף מפורט עוד יותר שבו שר את הפזמון המלחין שלום חנוך.

 הבלדה זכתה לכבוד גדול גם כש"החמישיה הקאמרית "טרחה ויצרה עליה פארודיה .שדנה בשאלה מה קרה ליואל משה סלומון לאחר שהפך לציפור כמתואר בבלדה.

המסע המפורסם  משוחזר גם בכניסה לפתח תקווה בצומת גהה שם  יש ציור קיר ענק של אבי בליטשטיין של הסצינה מהשיר של יואל משה סלומון והציפורים המשחזר את דמויותיהם של סלומון של עמיתיו וגם של הרופא היווני ( שבניגוד לכל השאר אין לנו שום תמונה אחרת שלו ) . הציור של אבי בליטשטיין הוא משנת 2000 בהזמנת עיריית פתח תקווה אבל הנושא של הבלדה  נבחר על ידיו  כסיפור המפורסם ביותר והמוכר ביותר הקשור לפתח תקווה ולכן מתאים מעין כמוהו להיות   נושא התמונה שתקבל את פני הנכנסים לפתח תקווה והיוצאים ממנה.

 אבי בליטשטיין: כחובב שירה ישראלית על כל גווניה וכצייר קירות במקצועי עלה לי הרעיון לנסות להמחיש שיר , חלק משיר או שורה משיר דרך ציור ובכך ליצור שילוב בן שני צורות הבעה אומנותיים אשר יוצר גם סוג של מחווה ליוצר \ מבצע השיר .

וכשפנו אלי מעריית פתח תקווה הם ביקשו רעיון לציור על הקיר הזה שיהיה קשור לאופי ולהסטוריה של העיר , וחשבתי שזו הזדמנות טובה לבצע את הרעיון הנ"ל גם מכיוון שאני אוהב את השיר. 

ניסיתי כמה שאפשר להכניס אובייקטים שמופיעים לאורך השיר – חמשת הרוכבים ,הגבעה הקטנה , הציפורים ששרות על יואל משה סלומון .

את כל הדמויות ציירתי על פי צילומים שהעיריה סיפקה לי חוץ  מהדמות של  הרופא שאותו  ציירתי ביד חופשית ולא לפי מודל .

  

"זרח ברנט " בציור הקיר של אבי בליטשטיין

 א.א. : מר בליטשטיין ,מיהו האיש עם המקטרת והחרב שמופיע בצד הימני של התמונה?

 בליטשטיין : האיש עם החרב באבנט  הוא   כמובן  זרח ברנט.והסתמכתי כאן על התמונה שסופקה לי בידי העירייה.

 ובכן לא. הדמות הנ"ל אינה של זרח ברנט  ואין לו שום קשר לסיפור הבלדה .

 זהו השומר המפורסם של פתח תקווה אברהם שפירא שאמנם גם הוא דמות  מיתית בתולדות פתח תקווה. ואחת מהשניים : או שהפקיד הממונה מהעיריה נתן לבליטשטיין תמונה שגויה בתום לב  בהנחה שצילום של אדם מפתח תקווה עם חרב יכול להיות רק של  זרח ברנט  או שהשילוב היה מכוון מהמחשבה  שיש מקום לשלב גם את אברהם שפירא בסיפור הבלדה המפורסמת למרות שזה היה רק ילד קטן בשנת 1878.

הבלדיסט

 

 מסתבר כי כאשר כתב  יורם טהרלב את הבלדה , הוא לא שיער בנפשו שהוא נכנס לשדה מוקשים של נושא היסטורי שלגביו התנהלו ויכוחים סוערים ונזעמים עוד משנות העשרים וכי הוא פותח  בלי שהתכוון לכך קן צרעות מטורף שהותיר פצעים אצל צאצאים שונים של מייסדי פתח תקווה.

 השיר שהביא לפרסומו מחדש של יואל משה סלומון הביא גם לסערת ויכוחים מרים בין צאצאיהם של אישים שונים שהוזכרו בבלדה. אלה חשו שאבותיהם נתפשים כמושמצים מאחר שטהר לב הציג את אבותיהם כרכי לב שנמלטו בבהלה מהאיזור לאחר שהרופא היווני הכריז על אדמות אומלבס כאיזור מחלות.

א.א: יורם טהר לב, מה גרם לך לכתוב את "הבלדה על יואל משה סלומון"?

 יורם טהרלב: הגעתי לכתיבת הפזמון לאחר קריאת הספר "זכרונות ארץ ישראל" של אברהם יערי , ספר שפעם נמצא כמעט בכל בית ושהביא קטעי זכרונות של ראשוני ההתיישבות בארץ מאנשי עלייה הראשונה, השנייה והשלישית. ושם תוך כדי קריאה נתקלתי בזכרונותיו של טוביה בנו של יואל משה סלומון. הוא סיפר איך אביו ועוד כמה אנשים הגיעו לראשונה לאדמות האיזור שהפך להיות פתח תקווה עם רופא יוני מזאראקי שהגדיר את המקום כלא ראוי לישוב אדם ואיך למרות אכזבתם הקשה מפסק דינו הם החליטו לבסוף להמשיך ולקיים במקום את יישובם.
והסיפור הזה הקסים אותי. ריגש אותי.


יואל משה סלומון זה איש שרבים לא שמעו את שמו עד שאני כתבתי עליו את השיר.

 אני למשל בקיבוץ שלי שמעתי על בני העלייה השנייה ולא שמעתי על אף אחד מלפניהם. פתאום תוך כדי הקריאה גיליתי את הישוב הישן החרדי שגם הם בנו ישובים בארץ לפני כולם, ישובים כמו פתח תקווה. כל הקבוצה הזאת של יואל משה סלומון היו אנשים חרדים שהקימו את המושבות הראשונות.
ישבתי וחשבתי איך אפשר לעשות מהסיפור המדהים הזה פזמון. כמעט שלוש שנים התהלכתי עם הסיפור הזה בבטן וחיפשתי לו צורה ולבסוף בניתי את הפזמון שהוא מעין בלדה בצורה של אגדה בה שילבתי שני סיפורים שונים. סיפור אחד על המשלחת, על הסיור לקראת קניית אדמות פתח תקווה בחברת ד"ר מזאראקי הא היווני שאמר שאי אפשר להקים שם ישוב, ומסיפור נוסף על ישיבתו של סלומון לבדו בכפר הערבי במשך שלושה ימים כדי לחוות על בשרו את התנאים במקום ואיך התושבים החולים במחלות עיניים חיים שם באיזור הזה. לסיפורים אלה הוספתי מתוך חירות פואטית את תיאור הפיכתו לציפור.

 

 

יואל משה סלומון רוכב. פסל בכיכר המייסדים בפתח תקווה. מאת שמואל בן עמי .

.האם לדעתך יואל משה סלומון אכן היה במציאות גיבור הפרשה ?
טהרלב: ללא ספק . יואל משה סלומון הוא הגיבור הראשי בלי חוכמות. הוא היה היוזם העיקרי בנושא ההתיישבות, ביציאה אל מחוץ לחומות ירושלים . הוא היה ביחד עם יוסף ריבלין ממיסדי שכונות "נחלת שבעה " ומאה שערים " אם כי קיים היום ויכוח בין משפחת ריבלין ומשפחת סלומון מי היה המנהיג בנושא זה.
הוא היה מנהיג של כל היוזמה הוא גם הקים את העיתון הראשון בירושלים תוך כדי סכסוכים עזים עם המדפיס ישראל ב"ק,. סלומון חיפש תחילה אדמות להתיישבות ביריחו ובעזה. ביחד עם ריבלין נמנו עם מייסדי שכונות "נחלת שבעה" ו"מאה שערים". הוא גם היה היזם המרכזי והוא גם הקים את העיתון הראשון בירושלים תוך כדי סכסוכים חריפים עם המדפיס ישראל ב"ק. סלומון לא הרפה מעשייתו הטיף להתיישבות חקלאית והקים את פתח תקווה ולאחריה מושבה ידועה נוספת בשם יהוד. ניתן לקבוע כי באותם ימים הוא זה שהוביל כל יוזמה באותה תקופה. אחד מעסקיו אותו פיתחו צאצאיו היה חברה לייצור תרופות בשם "אסיה" שלאחר שנים, באמצעות התמזגויות והתאחדויות, הפכה לחברת התרופות הענקית "טבע".

א. א.: בשיר מוזכרים כל מיני אישים שצאצאי משפחותיהם טוענים שנעשה להם עוול במקום הקטן שהוקצה להם בשירך ובכך שהם הוצגו כרכי לב הנמלטים מהמקום, האם היו התקפות עליך בגלל השיר הזה?
טהרלב: תראה זה נכון שהקטע הזה  הכעיס מאוד  את הצאצאים  של אנשים אלו על שאבותיהם מוצגים כמי שחלשה דעתם ונמלטו על נפשם .

 קיבלתי חומרים בנושא ממשפחות שטמפפר וברנט  שלאחר כינוס משפחתי כתבו חוברת עם ההיסטוריה האמיתית של האיש ובו תקפו את הפזמון שלי. .הם כתבו שזה בכלל  לא היה ככה ושהשיר עשה עוול לזכרם של שלושת האנשים האמיצים האלו.
המבקר החריף ביותר של השיר הוא הסופר יליד פתח תקווה אהוד בן עזר נכד לאחד ממייסדי פתח תקווה שאינו מוזכר בפזמון, יהודה ראב, שטוען שהיו עוד אנשים במשלחת והיא כללה את סבא שלו יהודה ראב. יכול להיות. אבל הביא לי מרדכי נאור קטע מעיתון אנגלי "ג'ואיש אובסרבר" מאותה התקופה שבו מכתב שכתב כתבו בארץ שהיה לא אחר מאשר יהושע שטמפפר שמוזכר בשיר, והוא מתאר קבוצה של אנשים שיצאו לקנות אדמות והם רק השמות שמוזכרים בשיר. אהוד בן עזר טוען שזה לא אמין. עד היום הויכוח על-כך נמשך ובעירייה של פתח תקווה מקבלים מחאות מאהוד בן עזר על כך שמקפחים את זכר סבו גם בגלל הבלדה הזאת.

תראה אני מבין לליבם של כל האנשים האלה. אבל בבלדה יכול להיות רק גיבור אחד וזהו יואל משה סלומון זה שהבלדה נקראת על שמו. כדי להבליט את האחד הבולט נאלצתי להקטין את ערכם של האחרים ואני לא מצטער על כך. ומטבעו של שיר מיתולוגי שיצר מיתוס – שיש עליו מאבקים של כבוד כזה או כזה. אז כנראה שהוא שווה את זה. אני לא מתבייש בזה ולא מצטער על זה. בכל אופן בימים אלו הקימו בפתח תקווה פסל סביבתי בשם " חמשת הרוכבים" שכוללים את יהודה ראב ולא את ד"ר מאזראקי אז בסופו של דבר עשו צדק לכולם ( חוץ מלרופא היווני שרק נשכר לעניין עצתו המקצועית בלבד ולא היה חלק לא מהמשלחת ולא מיעדיה).

השיר הזה הפך לאגדה אמיתית. בעיתון של עולים חדשים הסיפור של יואל משה סלומון שהפך לסיפור שהומצא במיוחד עבור הפזמון תואר "כאגדה עממית ידועה" זה נכנס לספר לימוד . "

קיבלתי מכתב של תושב קרית ארבע, "שכתב כי כשאביו שכב על ערש דווי הוא התחיל לשיר לפתע את 'הבלדה על יואל משה סלומון', בניגון ובהטעמה, וזה הדבר האחרון שיצא מפיו.1

השיר הזה שימש כבסיס לכמה פרודיות לאורך השנים .לפני כמה שנים למשל ראיתי על לוחות המודעות בפתח תקווה כרזות לקראת יום האישה .על כל הכרזות ליד תמונה של נשים ותיקות הייתה כתובה הסיסמה "בבוקר לח בשנת תרל"ח גם אישתו של שטמפפר לא נשארה במטבח …"

דבר כזה קרה גם לפזמון "גבעת התחמושת" שגם הוא כידוע לך עורר ויכוחים מרים והביא לפרסומו של קרב לא באמת ידוע לפני כתיבת הפזמון של מלחמת ששת הימים .והפיכתו למיתוס של ממש. . חיים גורי אמר לי פעם שעל השיר הזה מגיע פרס ישראל .

אני שואל אותך מי היה זוכר את יואל משה סלומון ואת הרעיון אילולא הפזמון הזה?

עד כאן יורם טהר לב .

 תגובות נציגי המשפחות

צאצאי הדמויות האחרות המוזכרות בשיר המתוארים כמי שברחו על נפשם לא בדיוק מסכימים עם יורם טהר וטענתו שיואל משה סלומון הוא לבדו היה גיבור הפרשה.  :

פרופסור יפה ברלוביץ  חוקרת ספרות העלייה הראשונה נינתו של זרח ברנט מתלוננת :

"אנשים לוקחים את הבלדה ומלמדים אותה כהיסטוריה ובבתי הספר אבל זה לא היה ולא נברא .

כל האנשים האחרים שמוזכרים בבלדה עשו דברים גדולים :

יהושע שטמפפר היה ראש המועצה הראשון והנערץ של פתח תקוה, ועם מותו התאבלו מרה המתיישבים במשך חודש ימים;

דויד מאיר גוטמן המיליונר השקיע את כל כספו ומאודו בקניית אדמות פתח תקוה ויהוד, ולעת זקנה נשאר עני וחסר כל;

  וזרח ברנט הגביר, גם הוא סייע בכספים רבים, בין היתר להסתבכויות המשפטיות שנסחפו אליהם ראשוני המתיישבים. ברנט גם בנה את בית האבן הראשון במושבה, בית בן שתי קומות, ואת הקומה הראשונה הקצה לבית הכנסת הראשון. העיתונאי הירושלמי דויד בוימגרטן שבא לכסות את חגיגת חנוכת הבית, דיווח בעיתון "המגיד" כיצד מכל הארץ באו ועלו לפתח תקוה, וכינה אירוע זה "חג לאומי" (1886). 
 ולעומתם גיבור הבלדה  יואל משה סלומון לא היה כזה גדול . הוא  לא נשאר ללון במקום.  

. הוא ברח מהביצות חזרה לירושלים ומעולם לא גר בפתח תקווה. 

 איפה היה יואל משה סלומון בשנים שפתח תקוה התאוששה אחרי הקדחת של 1880? כמו כל המתיישבים, גם הוא עזב את המקום הרע, וכמו כולם בנה את המושבה יהוד, מרחק שבעה קילומטרים מפתח תקוה, כמקלט (1883). לאחר שנה החלו המתיישבים לחזור אט אט לפתח תקוה (5-1884) ולשקם אותה מחדש, אבל יואל משה סלומון לא חזר. כבר ביהוד הטיף נגד השיבה לפתח תקוה, ואף איים מפני סכנת המוות השרויה במקום. לכן, כאשר הכל קמו וחזרו, הוא עזב לירושלים, ושם חי עד יומו האחרון. סלומון התנגד בכל תוקף לחזור לפתח תקוה,  הוא האמין בכל ליבו שהמקום מסוכן ולכן הכריז מלחמת חורמה על הרב פרומקין שהעז להמרות את פיו וחזר ראשון לפתח תקוה, וסלומון לחם בו בצורה אכזרית עד כדי הרעבת האיש ומשפחתו.  בשבילנו, שמכירים את הסיפור הקשה הזה, להקשיב למילות השיר המשבח והמהלל את האיש שכל כך פחד – ולהעמיד אותו כגיבור, זה ממש מגוחך, גם אם האפולוגטיקה בסוף השיר אומרת שזהו חלום או אגדה.

ומכאן השאלות המתבקשות: למה בחר השיר להלל דווקא את  האיש שברח הפכו  לגיבור לאומי" ? למה ? 

 בשבילנו, שמכירים את הסיפור הקשה הזה, להקשיב למילות השיר המשבח והמהלל את האיש שכל כך פחד – ולהעמיד אותו כגיבור, זה ממש מגוחך, גם אם האפולוגטיקה בסוף השיר אומרת שזהו חלום או אגדה. 

 

יהושע שטמפפר

 זהבה בן דב משוררת נינתו של יהושע שטמפפר מדווחת:

הסיפור הזה עורר כעס גדול במשפחה שלנו.היללו ופיארו את יואל משה סלומון.והוא בכלל לא נשאר לישון שם כפי שחושבים. הוא היה רק אחד מרבים. למה כולם זוכרים רק אותו ?


רזי בן עזר מוזיקאי  צאצא של מייסד פתח תקווה ,יהודה ראב שאינו מוזכר כלל בבלדה :
במשפחה שלי , משפחת בן-עזר-ראב, יש מערכת יחסים מסובכת של אהבה-שנאה עם השיר הענק הזה…
כי השיר משמיט שתי אמיתות הסטוריות חשובות

שיחד עם שטאאמפר, גוטמן, ברנט וסלומון, מי שהדריך את החבורה היה אבי סבי, יהודה ראב

ושמי שבאמת בילה לילות לבד על הירקון, לא היה סלומון, שהיה איש הישוב הישן של ירושלים, אלא

יהודה ראב הצעיר, הפוחז, בן העשרים

ראב הוא גם זה שהיה השומר הראשון של המושבה, חורש התלם הראשון, וחופר הבאר הראשונה

רק חולשה אחת היתה לו: הוא שנא עסקנות, והיה צנוע בצורה קנאית, ולכן שמו לא "נדחף" לספרי ההסטוריה כמו אחרים ממייסדי פתח תקווה.  

אז נשאלת השאלה : מה באמת קרה שם באותו יום לח בשנת תרל"ח ?

שיחה עם שמואל בן עמי הפסל של פסלי חמשת הרוכבים.

 

מר בן עמי למה החלטת צורך לפסל אתהדמויות מהבלדה של יורם טהרלב?

 שמואל בן עמי : אני עובד כל חיי על פסלים של אישים מפורסמים  יצרתי  פסלים של לאונרדו דה וינצ'  רמברנדט  צ'רצייל  הרמב"ם , יצרתי פסל ענק של בן גוריון במעלות תרשיחה  ורבים אחרים.  ובין השאר יצרתי בובות למוזיאון השעווה הישראלי כשעוד היה קיים  

איך נוצר פרוייקט חמשת הרוכבים ? ביוזמת עיריית פתח תקווה ?

בן עמי: דווקא לא.  המזמינים הם חברת אקליפטופ  חברה של עובדים בעץ בהנהלת יהודה זייד. הצעתי להם ליצור פסלים של מייסדי פתח תקווה שיתבססו על הבלדה של יורם טהר לב והם קפצו על  הרעיון.   

 עבדתי על  הפסלים במשך שנה ועבורי זה היה סיפוק גדול ליצור  ולהציג פסלים של  אנשים שיצרו משהו מכלום אנשים בעלי חזון ויצרו עיר ואם הראשונה בארץ . 

שמואל בן עמי  עם פסל יהודה ראב.

היו בעיות בפיסול ?

בן עמי : עם הפסל של יהודה ראב הייתה בעיה הוא נשבר בשלב מסויים והיה צורך לפסל אותו מחדש במהירות .אבל לדעתי הוא יצא עוד יותר טוב בפעם השנייה . .

תגיד למה יהודה ראב בכלל נמצא שם ? הוא הרי לא מוזכר בבלדה כאחד מחמשת הרוכבים ? ולמה אין  בשביל הצדק ההיסטורי פסל של הרופא היווני מאזאראקי שכן מככב בבלדה  ?

בן עמי : זאת לא הייתה  ההחלטה שלי .אמרו לי איזה דמויות יש לפסל, ואמרו "תפסל גם את יהודה ראב"  ונתנו לי תמונות . אף אחד לא אמר לי שיש צורך לפסל גם את הרופא היווני.     

 

 

מסע המיסדים לפתח תקווה. ציור מאת נחום גוטמן.

הדוקטור הכסוף

דוקטור מזאראקי .הרופא הכסוף.צייר אבי בליטשטיין

איתם רכב מאזרקי
הדוקטור הכסוף,

לאורך הירקון הרוח

שר בקני הסוף.

 
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך

ועל גבעה קטנה טיפסו

לראות את הסביבה

 

קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,

והרעים שלושתם פנו

לשוב לעיר איתו. 

 הסיפור בבלדה מבוסס על הפרשה ידועה : ככל שהתקרבה משאת נפשם של מייסדי פתח תקווה להגשמתה לאחר שקנו אדמות כן גדל בליבם הפחד מהתוצאות המסוכנות הכרוכות בתנאים האקלימיים של הסביבה הקטלנית .וליתר ביטחון פנו לרופא מזאראקי המפורסם אז בארץ על תקן של מומחה לאיכות הסביבה, על מנת לסור עימם ולחקור את המצב האקלימי של סביבת אמלבש .
האדמה שאותה קנו הראשונים גוטמן סלומון שטמפפר וברנט הייתה אדמה טובה ופוריה אבל הכל ידעו שהיא בסביבה מסוכנת וחולנית. יעקב גולדמן כתב "הכפר אמלעבעש חרב הוא מאין יושב מנסיבת האוויר אשר ישלוט שמה כי המקום מקום ביצה ואגמי רפש " .
חודשים מעטים לאחר קניית האדמות כותב אלמוני ב"הלבנון " "אדמת המקום הזה טובה ושמנה ונותנת יבול למכביר , גם למטעי כרמים תצלח,אבל אוירו רע מאוד ,כי ביצות ואגמי רפש יקיפוהו מזה ומזה ומימיו מי מרה והאדם והבהמה השותים מהם ניזוקים בגופם ,והאד העולה מן הארץ הוא מעופש מושחת ורוח קטב מרירי נושב שם, ועל כן הערביים היושבים שם הם ממותי תחלואים מחלת שדפון וירקון
…" הכותב בניצל בשפע את כל הפגעים הנזכרים בתורה לשוות תמונה חיה למוות המהלך באדמות אלה

האם ידע גוטמן קונה האדמות הבכיר על כך ? ודאי שידע . יהודי אחד שעסק בחקלאות שעימו התייעץ גוטמן בנושא סיפר : לפני שנים מספר בשבתי ביפו ,הובא לפני אדון בגיל העמידה מר דוד גוטמן שמו ששאל עצתי בנוגע לחלקת אדמה מסויימת ,אם היא ראויה להקים עליה מושבה עברית. לפי שהדבר לא היה ברור גם לי עצמי,קראתי אליט ערבי זקן אחד,יליד הסביבה אשר עבד אצלי והיה גם בעל משק בעצמו: שמע אבו עלי אמרתי ,מה בדעתך בנוגע ליישובה של אדמת מלבס ? מבלי להגיד מילה הניף האיש את ידו ,העביר אותה בצורה מאוזנת אל מול צווארו בתארו בה חצי עיגול סמל בלהות שלא הצריך כל פירוש . .

 "אתה רואה אדוני "הוספתי בפנותי אל איש שיחי"זו דעתו של אבו עלי על הודות הקרקע,ואף אמנם לפי הידיעות שבידי נראה שהמקום קשה לישוב . "
המתיישבים קיבלו הזהרות גם ממקורות אחרים מנהל "מקווה ישראל" ד"ר ז. הרצברג הזהיר אותם שזוהי ארץ אוכלת יושביה וגם הברון הרוסי אוסטינוב שישב ביפו הזהיר אותם "חדלו מן הנחלה ההיא כי לא טובה השמועה אשר העם מעבירים עליה ".

סלומון וגוטמן שמעו וליתר ביטחון הזמינו מומחה כדי שיפסוק עבורם סופית בנושא . את ד"ר מזראקי .

לפי הסיפור הדוקטור מזאראקי הסתכל זמן קצר בשמיים וכשראה שאין שם ציפורים הזהיר את המייסדים שהמקום הוא מסוכן מאחר שאפילו בעלי כנף מבינים שעליהם להתרחק ממנו .

מי היה הד"ר מזאראקי ?

 

 הרופא היווני "ד"ר  מזאראקי " בציור מאת אבי בליטשטיין.

אז נשאלת השאלה: האם היה או לא היה אותו מסע עם "מאזאראקי הדוקטור הכסוף"?
והתשובה אינה פשוטה כלל וכלל. ובעיקר מי באמת הוא היה שכן היו שני רופאים ירושלמיים נודעים, שניהם אחים בעלי שם משפחה זהה.

שני אחים אלה גם עבדו עבור בית החולים היהודי "משגב לדך" אלא שההבדל בגיליהם היה ניכר ומשום כך היתה השפעתם רבה בחיי הרפואה של ירושלים במשך תקופה של כשבעים שנה! אהוד בן עזר טוען שבכל מקרה האירוע לא התרחש מעולם ומזראקי מעולם לא ביקר בישוב….

כל המקורות שמציינים את ביקורו של ד"ר מזראקי אינם מציינים את שמו הפרטי.לעומת זאת הם נותנים מגוון של איותים של שם משפחתו והוא נקרא במקורות שונים כ"מאזוריקי " "או "מאזאריקה "או "מזוריקה".

  הרופא היווני "ד"ר  מזאראקי  צילמה אליזבת פין, אשתו של ג'יימס פין, הקונסול הבריטי לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19.

בדרך כלל מניחים שהמדובר בד"ר קרלאמו מזאראקי שנחשב ל"הרופא" של התקופה ובזכות הילת שמו נהג לגבות ארבעה פרנקים על טיפולו, סכום שהיה גבוה פי ארבעה משכרם של הרופאים האחרים של ירושלים. כאמור, הוא ואחיו הצעיר ניקופורי מזאראקי היו מהדמויות הידועות של ירושלים מאמצע המאה ה-19 ועד לסוף שנות העשרים של המאה העשרים. קרלאמו מזארקי האח הבכור נולד באחד מאיי יוון, למד רפואה באתונה והגיע לירושלים באמצע המאה ה-19.

בינואר 1860 נשא לאישה צעירה רוסיה ממוסקוו ה בחתונה מפוארת שזכתה לתשומת לב גדולה כל כך בירושלים עד שהיא הוזכרה בזכרונותיה של אליזבט אן פיין אישתו של השגריר הבריטי  בירושלים (מאזראקי אז היה אזרח בריטי  מאחר שאיי יון היו אז בשלטון בריטניה)  . . מאזאראקי היה כבר  אז כנראה אדם אמיד למדי. אשת השגריר מדווחת שבסעודת החתונה היו שתי קערות ענקיות שבכל אחת מהן היו ארבעה תפוזים ענקיים גדולים מכל תפוז שראתה בחייה עד  אז.

 נוסף לעבודתו בבית החולים היהודי "משגב לדך" היכן שכיהן כרופא ראשי ובו גבה רק רבע משכרו הרגיל, הוא ניהל גם את בית החולים היווני הקטן בירושלים.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מאזאראקי היא שנטען שהוא לא למד את השפות המדוברות בארץ ולכן היה לו מתורגמן צמוד בשם חנוך , שאיתו דיבר איטלקית, ובזמן שהוא עצמו היה רוכב על סוס היה המתורגמן רץ לפניו ברגל.  הוא נפטר ב- 1892.

אחיו ניקופורי מזאראקי ( 1855-1931) האח הצעיר של קרלאמו ירש את מקום העבודה ואת המוניטין של האח הבכור. הוא, בשונה מאחיו, דיבר את השפות של העדות בירושלים והתפרסם לא רק בזכות כישוריו כרופא אלא כפי שמעיד יעקב יהושוע אביו של הסופר א. ב. יהושע, גם בזכות אשתו ובנותיו היפהפיות שמשכו את עיני כל הזכרים בעיר בני כל העדות והדתות ללא אפליה. יהושע מספר שהוא ידע לדינו ואף קצת יידיש ועברית.
. יהושע מספר שהוא ידע לדינו ואף קצת יידיש ועברית .כשהיה פונה לנשים זקנות ושאל לשלומן היו עונות לו בהנחה בלדינו"אה לוס קריסאטיאנוס" כלומר שכל כאבינו יפלו על ראש הנוצרים. מזאראקי היווני האורתודוכסי שהבין לדינו היה שומע מחייך ושותק .
הוא היה ידוע בקומתו התמירה וגילה עניין בכל הישוב בירושלים. הוא מספר שאת שכונת ימין משה אהב מזאראקי אהבה מיוחדת שכן מקום משכנה מצא חן בעיניו וראש מאוויו היה כי אווירה הטוב של ירושלים יחדור לבתים מרובי הילדים ובכל פעם שנכנס לחדר שלרופא היה דורש לפתוח דבר ראשון את החלונות.
הוא ירש את אחיו ושימש כמנהל "משגב לדך" מהיווסדו ב1889 במשך 40 שנה רצופות .
" וביתו המפואר שכן בגן אפטימוס במקום שעליו נבנו מאוחר יותר בית מלון וקפה רימון . הוא היה דמות אהודה ומכובדת בעיר כמו אחיו מלפניו . אל חוליו היה מגיע רכוב על סוסתו ב-1925 נתמנה לקונסול יוון בארץ ישראל וכעבור שלוש שנים חזר לבסוף למולדתו לאחר שהות של עשרות רבות של שנים בירושלים . . ושם נפטר בדצמבר 1931 .
אז איזה מהאחים היה האח  שמככב בבלדה? לכאורה התשובה ברורה האח הבכור קרלמו מזאראקי , שמבחינת הגיל התאים הרבה יותר להיות האיש הנוכח ב1878.

אבל ישנה בעיה קטנה. מזאראקי הנ"ל כאמור לא דיבר בשפות הארץ ולקח עימו לכל מקום את מתורגמנו חנוך שהוא שהיה מעביר את קביעותיו. אם כך תמוה הדבר שהגירסאות על ראשית פתח תקווה אינן מזכירות כלל את נוכחות המתורגמן של מאזאראקי חנוך, שהיה רק מוסיף נופח דרמטי לסיפור. עלינו לזכור גם כי בסיפור מאזראקי מדבר בעצמו עם המתיישבים. דבר שהיה בלתי אפשרי עבורו שכן לא דיבר בשפתם. בהתחשב בעובדה בעלת משקל זו הרי קרוב לודאי שהרופא שהגיע לפתח-תקוה יכול היה להיות רק האח הצעיר.

פסיקתו של הד"ר מזאראקי

 ככל שהתקרבה משאת נפשם של מייסדי פתח תקווה להגשמתה לאחר שקנו אדמות כן גדל בליבם הפחד מהתוצאות המסוכנות הכרוכות בתנאים האקלימיים של הסביבה הקטלנית .וליתר ביטחון פנו למאזאראקי המפורסם אז בארץ על תקן של מומחה לאיכות הסביבה ,על מנת לסור עימם ולחקור את המצב האקלימי של סביבת אמלבש .

כשהיגיעו המייסדים עם הרופא למקום וסיירו בו בין בקתות החומר של התושבים הערבים הבחינו במספר רב של נכים עיוורים ופסחים שהסתובבו בו כרוחות רפאים , ערבים בעלי גופות שלדים צהובי פנים כקלף ישן מגששים דרכם בעצם היום אחד מובל בידי רעהו ולשניהם רק עין אחת או עין וחצי זוות בלי הרף עד זוועה.
מזאראקי האח הבכור או הצעיר בדק את המקום הוא טיפס ועלה על אחת הגבעות והשקיף ממנה על הסביבה כולה .הוא קרב את כף ידו אל אוזנו ,למרבה תמהונם של מלויו וצוטט לקולות בלתי ברורים . אחר האיל בכף ידו על עיניו ובחן את השמיים ,כשעיניו צופות ותרות בלי הרף על פני רקיע השמיים פעם למזרח פעםלצפון …. לא רחוק ממנו עמדו שלושת המייסדים בנשימה עצורה כשהם משתהים על המחזה המסתורי של צפייתו בשמיים ומחכים לפסיקתו. ופסק שומר נפשו ירחק מהמקום הזה.
כעבור חצי שעה בערך של צפייה מרוכזת בשמיים ירד הרופא ממקום עמדתו המוזרה ופנה למייסדים כשקמט עמוק של דאגה חרוש במצחו .
ואלו הם תוכן דבריו של מאזארקי למתישבים כפי שנמסרו בידי א.מ.חריזמן בספרו " גבורת ראשונים":

(הנאום כאן הוא מן הסתם רחוק מלהיות נאמן למציאות שכן קשה להעלות על הדעת שיואל משה סלומון כשסיפר את הסיפור לבנו יכול היה לזכור אותו בדייקנות ומן הסתם הבנים עוד שינו אותו כיד הדמיון הטובה ) .
"הבאתם אותי הנה לחוות את דעתי על בריאות הסביבה אם טובה היא למגורי אדם או לא .,דעו לכם רבותי , כי חכמת המדיצינה חכמה מסובכת היא וכי חקירת האקלים של איזו סביבה שהיא ,הינה אחת הבעיות הקשות והמסובכות ביותר במדע ההיגייני המצריכה בדיקה יסודית ותצפיות ממושכות בכל עונות השנה .
. ואולם סימן כללי אחד ישנו ,שעל פיו אפשר לפסוק בהחלט,אם מקום פלוני כדאי וראוי למושב אדם , או שכל שומר נפשו ירחק ממנו. והנה ניצבתי כל העת על רמה זו ועיני תרו בלי הרף על פני רחבי הרקיע לראות אם יש שם ציפורים עפות ,ואולם על פני כל המרחב הכחול,המואר והשקט הזה לא ראיתי אף עוף פורח אחד ..הנה צפיתי אל עבר הביצה, האדמה עשירה זרע בה לרוב מים בשפע ועוף אין על מה זה ולמה ? .והרי נמצאים אנו בארץ שמש האדמה עשירה , ,והרי גם המון גרעיני תבואה פזורים כאן על פני השדות,והרי גם תולעים וכל שאר מיני רמשים-מאכל כה טעים לעוף השמיים …אין זאת איפה,כי אם רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה,עד כי גם העוף ,הנשמע לאינסטינקט הער בו תמיד ,נזהר לנפשו מלקרב הנה. סימן שחשו באיזו סכנה .מקום אוכל את יושביו הוא המקום הזה ומות יש באדמה הזאת".

"ביקשתם מימני עצה בדבר טבעו של המקום.ובכן זו עצתי הסתלקו מן העסקה. אין כאן ציפורים.אין כאן חיים. המקום הזה אינו יפה למגורי אדם".

האם צדק מאזאראקי ?

אברהם סלומון כתב שנים מאוחר יותר בזלזול בתיאורו את הפרשה בספר"פתח תקווה: "דברי הרופא בטלים ומבוטלים ואין להם שחר .הביצה כידוע מלאה עופות וזוחלים וכל מיני בעלי חיים לאין מספר .נמצאנו למדים עד היכן חכמתם של הרופאים מגעת מארץ המזרח בימים ההם.
אלא שמזאראקי לא כל כך טעה…

החוקרים היום טוענים שמסקנתו של מזאראקי האח הבכור או הצעיר כי האדמות מקוללות הייתה נכונה אם כי התבססה על הנחה לא נכונה. על פי רוח האגדה הוא הסיק שהמקום שורץ מחלות מאחר שלא ראה ציפורים בשמיים ומן הסתם גם התרשם ממראם החולני של הערבים במקום שהבין שהם חולים באופן קבוע. לאמיתו של דבר הוא צדק (!) כפי שגילו על בשרם המתיישבים במקום. אך אם הסיק זאת בגלל המחסור בבעלי-כנף הרי ששגה. אכן האזור היה נגוע במלריה. אך כפי שהתברר מאוחר יותר סוגי המלריה התוקפים בני אדם אינם פוגעים בציפורים, בעוד שמלריה שפוגעת ציפורים אינה מזיקה לבני אדם. ככל הנראה היעדר הציפורים באיזור היה מקרי בלבד.

מלחמת הגירסאות

 ציור העטיפה מאת נחום גוטמן לספר היובל השנוי במחלוקת של פתח תקווה משנת 1929.

עם מזאראקי היו עוד כמה אנשים ונראה שכלאחד מהם הפיץ גרסה שונה על אירועי היום .
על פי גרסת בנו של יואל משה סלומון, טוביה, (הנמצאת ב"זכרונות ארץ ישראל" של יערי ומשם עברה לבלדה ) הם קפאו על עומדם בשומעם את חריצת הדין הקשה של הרופא על טיב המקום. אמנם גוטמן החליט בנפשו שלא להישמע ליווני ולחקירתו ולהביא את עניין קנית האדמה לידי גמר, אולם בהציצו בפניהם של יתר חבריו שעמדו מורדי ראש ומבטיהם נעוצים בקרקע כמצפים למענה מפיו, לא מלאו לבו להביע את החלטתו הנועזת בקול ויוסף לעמוד אף הוא דומם ומחריש ושלושתם כמו יראים להביט איש בפני רעהו. מחזה אילם זה נמשך רגעים מספר עד שפתאום הפליט יואל משה סלומון חרש: "ובכל זאת"!. "ננסה!" צרף גם שטמפפר את קולו. המילים הללו אך נפלטו מפיהם וגוטמן נרגש עד עומק נפשו ממה ששמע, התנפל על צווארי שני חבריו ופרץ בבכי מחמת התרגשותו העזה. אז כבר לא יכלו להתאפק שני חבריו ודמעותיהם התערבו בשלו (האחרים לא הסתלקו כפי שמספר זאת טהר לב בבלדה, דבר שגורם לעוינות רבה מצאצאי האישים הנ"ל שמוצגים כמוגי לב בניגוד לסלומון).

 על פי גרסה זאת התקרב אליהם הרופא וראה שהם מדברים זה עם זה בהתרגשות ושיער שזוהי תוצאת חקירתו את המקום, וחשב שהם בוכים על ממונם שאבד. ואז החל לנחמם כי אדיף לאדם להפסידאת כספו ובלבד שלא יסכן את חייו היקרים מכל הון. אולם הרופא נדהם לשמוע מהשלושה שגם לאחר שמיעת מימצאי חקירתו הם נשארו בדעתם להתנחל במקום המסוכן, וכי דמעותיהם אינן דמעות הבאות מתוך מורך-לב וחרטה.
הסיפור כפי שאנו מכירים אותו כיום הופיע לראשונה בספר היובל של פתח תקווה משנת תרפ"ט ונכתב בידי טוביה סלומון . ומאיפה הוא קיבל אותו ? בספרו לילדים של אברהם סלומון "פתח תקווה" שיצא לאור ב1939 נמסר בהערה בעמוד 38 שאת הסיפור הזה שמע מרדכי סלומון  אחיו של טוביה ן בעל פה מפי אביו יואל משה סלומון .

זוהי הגירסה המשתקפת בבלדה של טהר לב.

אבל יש גם גירסאות אחרות למה שקרה שם .

 גרסת דוד מאיר גוטמן

קובץ:1דוד גוטמן.jpg

השלט על פסלו של דוד מאיר גוטמן.אחד מפסלי "חמשת הרוכבים".

על פי גרסה אחרת לא היה זה סלומון אלא גוטמן הדמות הדומיננטית בעסקה והוא גם זה שהחליט להמשיך בה ויהי מה .
יגאל בן נתן מתאר את הגרסה הזאת בספרו "הפרש מן המדבר "

 
"הארבעה קפאו תחתם ביאוש ,כל עולמם חרב עליהם בבת אחת.
"כיצד יתכן?" לפת יואל משה את ראשון " לאחר כל טרחותינו,תקוותינו והמאמצים הרבים שהשקענו "

"כבר שמעתי עצות רופאים לרוב"נוצצו עניו הפקחיות של זרח ברנט "הרופא אמנם אמר את שלו,ומובן שאין להטיל ספק בידיעתו המקצועית,עם זאת אנו דנים כאן באדמת ארץ ישראל,האדמה השוממה מחכה לגאולה.עלינו לקוות לעזרת השם"

 ..הם השתתקו במבוכה איש לא העז להביע את דעתו בקול רם.לפתע נשא דויד מאיר גוטמן את ראשו :
"נקנה את הקרקע " הכריז בתוקף ונשף עמוקות מן הסיגר"אולי טועה הרופא ואולי הצדק עימו,אך לעולם לא נסלח לעצמנו אם נדע שהחמצנו הזדמנות לגאול את אדמת הארץ".

"דוד מאיר צודק " קראו שלושתם בבת אחת.

אבן כבדה נגולה מעל ליבם.בבת אחת חשו עצמם חופשיים ובטוחים במזלם הטוב.

 …דמעות גיל עמדו בעיני ארבעתם .הם פסעו לקראת דוקטור מזוריקה שלובי זרוע .הרופא היווני התבונן בהם בתימהון.הוא היה סבור שהם אבלים על דמי הקדימה ששילשלו ביד הסוחר ועתה הלכו לאיבוד .
"אל לכם להצטער " ניסה לנחמם " חסכתם לעצמכם צרות רבות.ממון הוא רק ממון.

"מה אתה שח "ניענע דוד מאיר גוטמן ידיו והטיל בלי משים אפר על הרופא " על אף עצתך החלטנו לקנות את הקרקע . הישוב יהיה פתח תקוה לעם כולו".

"אמן ואמן" הריע יואל משה סלומון בהתלהבות "הנה נמצא השם למושבתנו.פתח תקווה".

"יצאתם מדעתכם" נענע הדוקטור מזוריקה ראשו בעצב "אני את שלי עשיתי. יותר לא אוסיף מילה".

הוא ביקש לשוב לירושלים מיד .אולם הארבעה עיכבוהו ,קשה הייתה עליהם הפרידה מאדמתם.הם שוטטו בחורשות,השתטחו על הדשא הירוק ,וליטפו בידיהם רגבי אדמה .

"כמו ילדים קטנים" משך הדוקטור מזוריקה בכתפו והתרחק מהם"

( יגאל בן נתן "הפרש מן המדבר ע' 39-40)
לפי הגרסה הזאת היה זה גוטמן ולא סלומון שיזם את ההחלטה להמשיך בהתיישבות ויהי מה כנגד עצת הרופא.

אם היה טהר לב נתקל בגירסה הזאת קודם אולי היה מפרסם בלדה בשם "הבלדה על דוד גוטמן
? או על זרח ברנט ? – יתכן.

 פסלו של דוד מאיר גוטמן בכיכר המייסדים בפתח תקווה.פיסל שמואל בן עמי.

 

  מאיר דוד גוטמן .ציור מאת בליטשטיין

גוטמן עצמו פירסם מאמר אחד ויחיד על הפרשה בעיתון "הצפירה" ב-1882 בשם "הקולוניה הראשונה בארץ הקודש" ( נדפס שוב אצל ש.יבנאלי תקופת חיבת ציון א' ירושלים תשכ"ב ע' 184-187), אך הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא ולמעשה אינו מזכיר את עצמו כלל.
גרסת יהושע שטמפפר

 

 

יהושע שטמפפר.ציור מאת אבי בליטשטיין.

הגרסה השלישית של יהושע שטמפפר השתמרה הן במכתבים שפירסם בעיתון הלונדוני "גו'ואיש כרוניקל" והן במכתב ששלח אל הרב זאב יעבץ ופורסמה ב"מגנזי ירושלים של פנחס גרייבסקי חוברת קי"ז 117 ושם דיווח על הנעשה בארץ ישראל.ובמכתב מ-ראש חודש אב תרל"ח הוא מספר על רכישת אדמת מהסוחר קסאר בידי דוד גוטמן זרח ברנט יואל משה מירושלים והוא עצמו . לפי עדות יהושע שטמפפר, קניית הקרקע נעשתה ביפו בערב ראש-חודש מנחם-אב תרל"ח. יום א' באב חל ביום רביעי, 31 ביולי 1878. כלומר הקנייה נעשתה יום לפני כן, ביום שלישי, שנאמר בו "פעמיים כי טוב," והוא יום כ"ט בתמוז תרל"ח, 30 ביולי 1878.
"אך נתגלגל הדבר ונודע מטרתנו ביפו וכבוד הרי"מ סלמן נתן לנו יד ובחברתו ועוד חברים נאמנים קנינו מהסוחר קסאר ביפו 3284 דונם על מי הירקון במחיר 1075 נאפ' " ונקראה שם הנחלה "פתח תקווה" עד היום הזה" הוא כותב.

לפי עדות שטמפפר, הוא הגיע ליפו רק ביום שלישי, י"ב באלול תרל"ח, 10 בספטמבר 1878, כדי להשגיח על העבודות הראשונות של חפירת הבאר ובניית הבתים בנחלה החדשה, פתח-תקווה.
הוא לא הזכיר בשום מקום  את פרשת הרופא היווני .

כדאי לציין גם שעל פי גרסה אחת היה זה שטמפפר שנתן למושבה את השם "פתח תקווה " , על פי האמור בספר הושע פרק ב' – "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקוה".
אבל האמת היא ששם היה המצאתו של יואל משה סלומון שכבר נתן בעבר את השם הזה לישוב אחר שניסה להקים ללא הצלחה ביריחו דווקא .

לעומת זאת :

ברשימתה של זהבה בן-דב (נינתו של יהושע שטמפפר) "124 שנים לקניית אדמת פתח-תקווה" שנדפסה בעיתון "הצופה" ביום 9.7.2002. נכתב

הבלדה על הציפורים ושלושת המייסדים שנכתבה [כלומר, מקור הסיפור לשיר של יורם טהר-לב] על ידי נכדו של סלומון, לא נאמנה לעובדות ההיסטוריות. אגדת הציפורים האמיתית היא זו: אחיו של [יהושע] שטמפפר [הכוונה לאחיו הצעיר, מנחם-יהודה שטמפפר] שאל אותו: "מאין לקחת את העוז לקנות אדמה וליישב בה אנשים, למרות שהרופא היווני אמר שהמקום מלא מחלות ואפילו הציפורים לא באות?"

ענה לו שטמפפר: "כששמעתי את דברי הרופא, נזכרתי באגדה על רבי עקיבא וחכמים שראו את חורבן המקדש ושועלים מהלכים בו. חכמים בכו ורבי עקיבא מצחק. שאלוהו: "למה אתה מצחק?"

אמר להם: "אני מצחק כי כשם שהתגשמה נבואת החורבן כן תתגשם נבואת הגאולה. והנה בהפטרה כתוב: 'ראיתי ואין האדם וכל עוף השמיים נדדו." (ירמיהו ד', ב'). אין כאן ציפורים כי אין אדם. אנחנו נהיה האדם ובעקבותינו יבואו הציפורים.".

כלומר לפי משפחת שטמפפר אכן היה מפגש עם הרופא יווני שהיה בערך כמו בסיפור גם אם הפרטים היו קצת שונים ואבי המשפחה לא העלה זאת על הכתב.

 

יהושע שטמפפר רוכב . פסל בכיכר המייסדים  בפתח תקווה .פיסל שמואל בן עמי .

גרסת זרח ברנט

  

 

זרח ברנט  בניגוד לכל שאר המייסדים פירסם ספר זכרונות שלם. .

הוא מספר שם כיצד התחבר עם גוטמן שטמפפר וסלומון לאחר שאלו גמרו בדעתם שלא יסוגו אחורה משום מכשול בעול וכיצד בקיץ תרל"ח החלו לנסוע למקומות שונים כדי לבחון אם הם ראויים ליסד עליהם מושבה חקלאית .

הוא מספר כיצד יצאו באחד מימי תמוז לסביבות  יפו כדי לבקר את שטחי האדמה שהוצעו להם בידי סרסורים ספרדים וכיצד חקרו אדמות שונות במקומות שונים ולבסוף בחרו באדמת הכפר הערבי מלבס וקנו אותה מהיוני קסר. הוא מספר שכאשר חזרו לירושלים לאחר זמן ארוך בהרבה מהמתוכנן כל ידידיהם ובני משפחתם שמחו עליהם כי חשבו שהם בין המתים ואולי נרצחו בדרך בידי שודדים בדואים . הוא מספר שבט"ו שבאב בפעם השנייה שיצאו אל אדמתם בדגי לקבוע את המקום המתאים בדיוק לבניין בתים בחרו בגבעה. וכשהיגיעו אליה התנפל על האדמה ואז "נישקתי את האדמה ,הרויתיה בדמעות שמחה וגיל וכמוני עשו גם יתר חברי וכולנו ברכנו מקרב לב ברכת שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה .הרגשתי אז כאילו נולדתי מחדש .ובמקום הזה היו הורתי ולידתי ". ( ע' 11)

 אבל גם הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא היווני.

 

זרח ברנט רוכב .פסל מאת שמואל בן עמי.

 גירסת יעקב גולדמן הגירסה המקורית של הסיפור?

אז האם הסיפור שמופיע בבלדה הוא רק גירסה "משופצת " של סיפור אחר לגמרי ?

שמו של מזאראקי כרופא המזהיר את תושבי פתח תקווה מופיע לראשונה בכתבה של יעקב גאלדמאן, "שאר ישוב: השקפה כללית על מצב אחינו בני ישראל בארץ הקודש ,ועל קורות ישוב הארץ בעבר ובהווה " בשנתון "האסיף", כרך ראשון בעריכת נ' סוקולוב ווארשא 1884. בעמ' 137

 

יעקב גולדמן  עיתונאי סופר  ורב. הראשון שכתב על פרשת ד"ר מאדארקי בפתח תקווה

 יעקב גולדמן ( 1856-1931) בנו של שד"ר אשר גולדמן שנרצח בעת שליחותו בסלוניקי בידי שודדים ואחיו של היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי והיה גיסו של המנהיג הירושלמי המפורסם זאב וולפנזון שהיה גם הוא מהמשקיעים בישוב פתח תקווה ויהוד.

גולדמן היה עיתונאי ידוע משכיל ירושלמי ועסקן ציבורי ש כתב רבות בעיתונות של התקופה על ההיסטוריה של ירושלים וההתישבותבארץ ישראל .הוא החל לפרסם בעיתונות בשנת תרל"ז בעיתונו של יואל משה סלומון "יהודה וירושלים " ושימש ככתב לגבי הנעשה בארץ ישראל לעיתונים עבריים בחו"ל כמו ה"הצפירה". בעריכת נחוo  סוקולוב ועבור הקובץ האסיף " שבעריכת נחום סוקולוב פרסם סדרת מאמרים בשם"שאר הישוב" שבהם סקר את תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל .

 במאמרו  של גולדמאן נכתבו הדברים הללו:
"ובשנת תר"ם נאחזון החברים החדשים בנחלתם ובהגיע עת החריש ,עזבו בתיהם אשר בירושלים ויצאו השדה לחרוש ולזרוע ובתים לא בנו להם עדנה ,וישכנו בערוץ נחלים ובנקיקיט הסלעים ובמערות אשר כוננו על ידי הטבע בהרים ובגבעות ,וברדת הגשם והשלג עליהם ,לא שתו לב ,מאהבתם את האדמה ובצפייתם לטוב .ואחרי עבור ימי החורף אמרו בני האגודה לבנות בתים למושב ויביאו את הרופא היותר גדול בציון – 'אזראייקע' היוני שמו – אל הנחלה, למען יורם המקום אשר שמה יטהר האוויר ..,ויושביו לא ידעו רע ומשכלת ,ויצו הרופא עליהם כי יבנו בתיהם על הגבעה ,הרחק מימי הירקון . הירא דבר הרופא מבני החברה בנה ביתו על הגבעה ,ואשר לא שת ליבו לדבריו בנה ביתו ע שפת הירקון . למען יקל לו לצוד דגים חדשים לבקרים סמוך למושבו .ותחלק החברה לשתים ,ותהי מריבה בין יושבי ההר ובין יושבי הנחל ..ו\בבוא ימי האסיף והנעה בלהה ,זרעו הרבה והביאו מעט כי חלתה בם מארת ה' גם חליים רבים ונאמנים דבקו בהם בימים ההם,עת יגבר החום ואחרים כרו למו שם קבר .ויהי פחד אלוהים על הנשארים ,ויעזבו נחלתם וישובו ירושלמה ,רעבים וצואים ,עניים ודלים ,מוכים במחלת הקדחת ומיללים בשבר רוח . זאת הייתה מנת יושבי הנחל בשנה ההיא .

לפי זה הרופא היווני בא למקום לא בשנת 1878 אלא בשנת 1880 והאנשים שעימם היו לו שיח ושיג לא היו המייסדים .אלא קבוצה מאוחרת יותר של מתיישבים שקיבלו את השם"הירקונאים ".

ודבריו התאמתו לפי דברי דוד גוטמן במאמר "הקולוניה הראשונה בארץ ישראל" שפורסם בעיתון "הצפירה "ב-1882
"קצת השותפים בנו להם בים על יד מי הירקון "ולא שמעו לקולנו אף כעי הזהרנום השכם והערב לבל ישימו להם שם מכון לשבתם,כי האדים העולים מן הנחל הם באושים ומזיקים עד מאוד ..אך הם לא חפצו לקחת מאיתנו עצה ותושיה ..הם מאהבת הניצוח ומתוך נטייתם לקפוץ בראש ולקנטור ולאיבה וגם מפאת עונים הגדול אשר המריצם לעשות כל מעשיהם בחיפזון מבלי מתינות וסבלנות ומבלי ישוב הדעת ועל כן מרה בהייתה אחריתם,רעב וניוון שנים .וכל מחלה וכל תקלה אשר הם עצמם אשמים בה ,היו בעוכרי אחינו האומללים.
נראה שההזהרות על הסכנה במקום ועברו דרך ד"ר מאזאראקי אם כי גוטמן אינו נוקב כאן  בשמו .
לפי זה מה שקרה היה כך:

 מזארקי הוזמן בידי ראשי המושבה   ובהם סלומון וגוטמן בשנת 1880 על מנת להזהיר את ראשי הקבוצה השנייה "הירקונים " שלא להתישב  קרוב מידי לירקון מאחר שהאיזור מסוכן. מזראקי התריע בפני הירקונים על כך שציפורים אינן מקוננות במים מה שמראה שמימיו הם מסוכנים . אבל צרה צרורה בדיוק אז הייתה נדידה של ציפורים הירקוניים ראו ציפורים במקום ולא שעו להזהרתו לאסונם . רבים מהם מתו בקדחת וההתישבות בפתח תקווה הופסקה לשנים . וצדקתו של מאזארקי הוכחה הוכחה חותכת .
אבל האם זה שהוא הזהיר את התושבים ב-1880 סותר את הסיפור על ביקורו של מזאראקי במקום גם ב1878?
בכלל לא. מזאראקי יכול היה בהחלט לבקר במקום יותר מפעם אחת בזמנים שונים וגם סביר שעשה זאת . המתישבים מן הסתם הזמינו את הרופא שוב ושוב ושוב לצרכים שונים .

גירסת יהודה ראב

 

יהודה ראב.

  

השלט על הפסל של יהודה ראב

גם יהודה ראב מתישב בולט נוסף וקרובו של שטמפפר לא מזכיר את הפרשה בספר זכרונותיו" התלם הראשון " ודעת נכדו אהוד בן עזר כתוצאה היא שהסיפור הוא מומצא. בן עזר מזכיר בעקבות החוקר רמי יזרעאל שביומנו של סלומון לא מוזכרת פרשת מזוריקה אף ברמז וביומן אין גם שום ידיעה שיואל משה סלומון נותר כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על מנת לאמת את השמועות על נפוצותה של מחלת הקדחת כמסופר בספר היובל.

יהודה ראב רוכב . פיסל שמואל בן עמי.

 עלפי ספרו של יהודה ראב "התלם הראשון "המשלחת הראשונה לבדיקת הקרקע, זו של סלים קאסאר, קרוב לירקון, היתה כנראה בראשית יולי 1878, תמוז תרל"ח, השתתפו בה רק דוד מאיר גוטמן, יואל-משה סלומון וזכרי אפנדי, סוכנו של טאיאן. לבסוף קנו ראשונה את הקרקע של סלים קאסאר. הכוללת את "כיכר המייסדים" והשדה של התלם הראשון.

 אךלמרות שראב אינו מזכיר כלל את פרשת מאזאראקי בספר זכרונותיו הדבר אינו אומר ולא כלום וגם הפרטים שהוא מביא אינם מכחישים את הסיפור על הרופא ויואל משה סלומון .

. שהרי בהחלט ייתכן שראב אף לא היה מודע לכל הפרשה שהרי היה צעיר המתישבים ומן הסתם המנהיגים לא טרחו לידע אותו בכל עניין או לגבי איזה שהוא עניין הנוגע לפעילויותיהם השונות .  . וייתכן שהסיבה שראב אינו מזכיר את הפרשה בזכרונותיו ( ( וכתוצאה כל הסיפור אינו מוזכר גם בביוגרפיה של ראב שכתב  נכדו אהוד בן עזר לנוער "פרשים על הירקון"  ) היא משום שפשוט לא היה שם ביום שבו פגשו גוטמן סלומון ושטמפפר את מאזארקי. . לאמיתו של דבר כל מה שמביא כאן בן עזר הוא בגדר לא רלבנטי לפרשה המתוארת בבלדה .. מן הסתם היו כמה משלחות של רכישה ורק אחת מהן נגעה לד"ר מזאראקי . . .

גרסת אהוד בן עזר

הסופר אהוד בן עזר נכדו של יהודה ראב רואה את עצמו כמומחה הגדול ביותר לתולדותיה של פתח תקווה הוא כתב ספרים בנושא "כו "הפרשים על הירקון "גדה " וספרי הילדים כמו אוצר הבאר הראשונה ו"הפרשים מן הדמבר " . מאשים שהסיפור נוצר על-ידי צאצאיו של סלומון על מנת להאדיר את שמו של סלומון ולהצניע את חלקו המכריע של גוטמן שהוא הוא ולא סלומון היה מנהיג פרוייקט פתח תקווה, ובלעדי חזונו והונו, וניתן לומר תמימותו, לא הייתה מוקמת המושבה העברית הראשונה. לטענתו חלקו של יואל משה סלומון "הצבר" הירושלמי הועלה מעל ומעבר לכל פרופורציה למרות שרוב הישוב של פתח תקווה היה מעשה יצירתם של עולים מהונגריה.

 

מר בן עזר האם אתה חושב שהבלדה של יורם טהר לב היא שיקרית ?
אהוד בן עזר ודאי . הכל צ'יזבאט היסטורי אמנם יפה, שאחרת לא היו יודעים כלום על תולדות פתח-תקווה "ר"ר מאזאראקי לא היה במשלחת ההזוייה שרקם יורם טהר-לב מעדויות שונות, שאותן צירף יחד בחוסר אחריות היסטורי, ובעצמו הוסיף "אולי זו אגדה".

  החוקר רמי יזרעאל מביא קטעים מיומנו של יואל משה סלומון, שמהם עולה כי במשלחת הראשונה, שיצאה לבדוק את אדמת הכפר אימלבס שעמדה למכירה, השתתפו רק שלושה אנשים: יואל משה סלומון עצמו, הרד"ג – הלא הוא ר' דוד גוטמן – ואדם ששמו זאכרי, או זכרי אפנדי, סוכנו או פקידו של הסוחר היפואי טייאן, בעל הנחלה הקרויה על שמו, שאף היא נקנתה לימים בפתח-תקווה.
ביומן של סלומון אין זכר ליהושע שטמפפר ולזרח ברנט, כגירסת עורכיו של ספר היובל [הראשון, משנת 1929] בעמוד ט"ו.
יואל משה סלומון, אומר יזרעאל, אף לא הזכיר ברמז את ד"ר מזוריקה, שאיים, כביכול, על שלושת הקונים לבל יעזו לרכוש את האדמה. ביומן גם אין שום ידיעה, שיואל משה סלומון נותר במשך כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על-מנת לאמת את השמועות בעניין הקדחת, כמסופר בספר היובל [הנ"ל].
מניין צצה אפוא פרשת הרופא היווני, ד"ר מזוריקה, היוצא, כביכול, עם משלחת של קוני הקרקע ומזהיר אותם מפני הקדחת, כפי ש"תיעדו" אותה צאצאיו של יואל משה סלומון בספר היובל [הנ"ל]?
שמו של הרופא היווני, המזהיר את תושבי פתח-תקווה מפני הירקון, מופיע בכתבה של יעקב גולדמן, שנתפרסמה בשנת תרמ"ה / 1885. וכך כותב [רמי] יזרעאל:
"מתוך ההקדמה עולה שגולדמן הולך בתלם שבו הלכו כבר סלומון ופינס, בעיקר בכל הנוגע לתיאור פרשת הפולמוס החברתי. כקודמיו ראה גם גולדמן את תחילת הדרך בפרשת יריחו [ניסיון קניית אדמות שלא הצליח אך נתן למושבה את שמה, "מעמק עכור ל פתח-תקווה"] והאדיר את חלקו של סלומון. מכאן ואילך עומעם חלקו של גוטמן בכל פרשה. תיאורו הוא שהניח כנראה את היסוד למסורת הידועה על אזהרת הרופא היווני לשלושת הקונים, כפי שעוצבה לאחר מכן בידי טוביה סלומון בספר היובל (עמ' י"ז). כאן לראשונה מוזכר ד"ר מזוריקה, המזהיר את היושבים מפני הירקון, אלא שאצל גולדמן מדובר ב"ירקונים" [בשנת 1880] ואצל טוביה בשלושת המייסדים – – –

 הבעייה היא שהבורות כל-כך שלטת עד שמערכת החינוך בבתי הספר, כלומר כותבי ספרי הלימוד וכמובן גם המורות, קיבלו את הבלדה כמקור המוסמך היחיד ללמוד ממנו על תולדות פתח-תקווה, ואפילו הממונים על הצבת הפסלים המכוערים בכיכר המייסדים אינם יודעים כנראה על תולדות ראשיתה של המושבה יותר מהכתוב בבלדה הבידיונית הזו.

 זה כאילו היו לומדים את תולדות מלחמת השחרור רק לפי "מגש הכסף" של אלתרמן ומבלי להתייחס להיסטוריה של אותה תקופה. אבל אולי בעוד שנים גם תולדות מלחמת השחרור תישכחנה, ויישארו רק השירים, ובייחוד המולחנים. וה"אליהו הכהנים" של העתיד ישתמשו בהם כבנקודת מוצא לספֵּר את קורותינו במשולב בתולדות הזמר העברי.

 
על מה נאבקת כל כך עם עיריית פתח תקווה ?
בן עזר : המאבק בעירייה היה על הכיתוב לפסל המחרשה מברזל שאמור היה להיות מוצב בפינה
המזרחית-צפונית של כיכר המייסדים ולסמל את התלם הראשון שנחרש בו' חנוכה תרל"ט על ידי סבי יהודה ראב והם בעירייה ניסו כל הזמן להוציא ממנו את הבכורה והציעו כיתובים נלעגים

עד שלבסוף הסכימו לכיתוב שרובו כבר היה לפי הצעתי

אך להפתעתי הרבה אין שום פסל ושום כיתוב כזה בכיכר

ולעומת זאת לא סיפרו לי על "פסל הרוכב" הנוסף של יהודה ראב בין חמשת הרוכבים מהאגדה

ולא שלחו לי לביקורת את הכיתוב של ה"פסל"

ולפי הערכתי הם נלכדו במיספר ה"חמשת" של אגדת טהרלב בבלדה

כאשר החמישי היה כביכול הרופא היווני מזוריקי

ומאחר שאי אפשר לתת את פסלו( באין שום תמונה ידועה של אחד מהאחים מזאריקי א.א. )

הוסיפו לארבעת המייסדים את יהודה ראב שזה נכון אך לא בהקשר ההזוי של "חמשת הרוכבים" שקשה לדעת אם לצחוק או לבכות עליו

וגם אי אפשר להזכיר את יהודה מבלי אביו אליעזר שהיה בן-גילם של המייסדים האחרים

אתה היית בטקס שיחזור מסע חמשת הרוכבים  ?
ודאי שלא הייתי שם.מה פתאום שאני אלך לטקס שקרי כזה המתבסס על מיתוס ?  

אני האדם היחיד כעת שיודע לאשורן את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך בכמה וכמה מספריי

אבל ידיעותיי אלה אינן מעניינות איש בפתח תקווה

לא טרחו להזמין אותי לומר אפילו מילה אחת על תולדות המושבה בשנת המאה ושלושים שלה במשך כל שנת היובל הזו, למרות שאני יודע יותר מכל אדם אחר את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך רבות בספריי וכת כתבתי עלכךחוברת שלמה .

אבל כמו שכתוב בור כרה ויחפרהו וזה מה שקורה להם עכשיו אחרי שלשו את מה שנראה להם תולדות ראשית המושבהכמו בפלסטלינה.  

בעקבות הבלדה של יורם טהרלב שזה החומר ההיסטורי היחיד שהם יודעים על ראשית המושבה

תבין מה שפתח תקווה עשתה מהבלדה של יורם טהרלב זוהי בדיחה אחת גדולה, שהפכה לנושא המרכזי של ההתייחסות ליובל המאה ושלושים, ויש להתבייש על כך ולא להתפאר. הזמינו אותי לכלי תקשורת אחדים ובהם ללונדון וקירשנבאום, לדבר על אמינות הבלדה, וסירבתי באומרי שאם סוף-סוף מדברים על פתח תקווה ביום חגה, אני לא רוצה לקלקל להם את החג ולומר שהוא בנוי על זיוף, כי אז היו חושבים שגם שנת ה-130 היא זיוף, או לפחות בלבול היסטורי.

אמנם נכון בזכות הבלדה המוצלחת והלא-אמינה נתקבעו שמותיהם של ארבעה מייסדים בפסלים בכיכר המייסדים. אבל משפחות המייסדים הן רבות ולכולן זכויות ומקום להיזכר כמייסדי אם המושבות. לכן נראה לי שראוי היה להציב במקום מרכזי, בכיכר המייסדים או בגן של המוזיאון העירוני שהיה פעם "יד לבנים", או באחת הכניסות למושבה – אנדרטת אבן גדולה מאוד, כזו הניצבת בשדרות רוטשילד על רחוב נחלת בנימין ובה חקוקים כל שמות מייסדי תל אביב – וכך לעשות צדק היסטורי גם בפתח תקווה לכל המייסדים של פתח תקווה, הם ונשותיהן, שצאצאיהם ודאי רותחים מזעם.

 

אז מה קרה באמת ?
בן עזר : לדעתי ד"ר מזוריקי כלל לא הובא לנחלת טאיאן (שליד הירקון) או לנחלת קאסאר (שסביב לכיכר המייסדים) בקיץ תרל"ח, 1878, אלא כשנה מאוחר יותר, כאשר כבר נקנתה נחלת טאיאן מדרום לירקון וסמוך אליו, ובאו להתיישב עליה "הירקונים".

 המייסדים הראשונים, ובראשם סלומון וגוטמן שגרו כבר באזור "הגבעה", כיכר המייסדים, נחלת קאסאר – הביאו כנראה את הרופא היווני כדי להזהיר את "הירקונים", ", המבקשים להתיישב על גדות הירקון לבל יקימו את בתיהם במקום הנגוע בקדחת."
והוא אכן צדק במאה אחוז בתחזיתו הקשה. בניגוד לכל מה שאנו שומעים בבלדה. הם סבלו ממגפות ונאלצו כולם לעזוב את המקום .

 

או  קי חוסר אמינות אבל למה זה מפריע לך כל כך הרי הכל מדובר רק בפזמון שמראש אינו מתיימר כלל להיות אמין ?
בן עזר : הבעיה שלי היא עם השאלה האם יקבלו הדורות הבאים את רוב המידע שלהם על סיפור יסוד פתח תקווה מהבלדה הזאת של יורם טהרלב ? הבעייה איננה בבלדה היפה, השירית, הספרותית, הלגיטימית מכל קנה-מידה שהוא, שיורם כתב.

ומאחר שמעולם לא היתה ולא נבראה משלחת "חמישה רוכבים" מיפו לפתח תקווה בקיץ תרל"ח, 1878, לכן יהודה ראב, המונצח כיום גם הוא בשמו בפסל הרוכב על סוסו בכיכר המייסדים (מה שראוי לו בהחלט על פי חלקו בייסוד המושבה!) – מעולם לא היה אחד מ"חמשת הרוכבים" ההזויים האלה שבבלדה של יורם טהרלב. איש מפרנסי פתח-תקווה גם לא התייעץ איתנו בקשר ל"פסל הרוכב" של יהודה ראב, סבֵנוּ, ובקשר לכיתוב הלא-מדוייק הצמוד לו – וכל הדבר נודע לי נכדו לראשונה רק יום קודם לכן!

בן עזר גם טוען שבניגוד לטענות צאצאיו של סלומון, הוא מעולם לא שלח את ידו בעבודה פיזית במקום, כפי שכתב סבו יהודה ראב בהערה. בן עזר מאשים שחלקו של סבו ביסוד פתח תקווה קופח בידי ההיסטוריונים שהשתמשו בגרסת טוביה סלומון ומזכיר שספר היובל של פתח תקווה שבו הושם דגש מוגזם על דמותו של יואל משה סלומון הוא תוצאה של מעורבותם האינטנסיבית של בניו של יואל משה, מרדכי וטוביה, בכתיבת הספר, ונחישותם להנציח את זכר אביהם ומפעלו. על רקע זה כאמור התעוררה מחלוקת קשה הנמשכת במשך שנים כתוצאה מזעמם של צאצאי האנשים שחשו שפועלם של אבותיהם קופח והומעט במזיד. כה גדולה הייתה סערת הרוחות והפולמוס הרותח שכמוהו ככל הנראה לא היה לגבי שום ספר יובל אחר בתולדות ארץ ישראל שהביאה לבסוף את חברי המועצה המקומית למנות ועדת בוררים בהשתתפות הסופר משה סמילנסקי ששמעה את כל הטענות של כל הצדדים,
לאחר דיונים נזעמים מלווים בצעקות של אלו שחשו עצמם מקופחים פסקה הועדה שבגלל ההוצאות המרובות הכרוכות בהוצאת הספר יש להפיצו ויהי מה, אולם יש להדפיס חלק שני שבו יתוארו עניינים שלא נזכרו בחלק הראשון. אולם רבים ערערו על החלטה זאת והפצתו של הספר עוכבה במשך שנים אחדות ולמעשה כמעט נגנז. אך לבסוף החל להסתנן ופורסם ואנשים השתמשו בו כמקור מידע ראשי לידיעות על תולדות פתח תקווה, ולבסוף קטע ממנו נכנס לזכרונות ארץ ישראל של יערי והגיע לידי יורם טהר לב שהפך אותו בסיס לבלדה שלו, ובכך מימש את כל חששותיהם ופחדיהם של מתנגדי ספר היובל משנת 1929.

גרסת משפחת סלומון

 

 יואל משה סלומון

והוא נשאר על הגבעה,

ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.

 

יואל משה סלומון וסוסו בציור הקיר.  מאת אבי בליטישטיין

 

ולסיום להלן גרסת משפחת סלומון על כל הפרשה  כפי שהיא מיוצגת בידי גרשון סלומון
( גרשון סלומון הוא אחיו של עוזי סלומון שהוא דודו של כותב שורות אלה )

 

גרשון סלומון

 

 אלי : גרשון סלומון איך אתה ואחיך עוזי מקורבים ליואל משה סלומון ?
גרשון סלומון  אנחנו הנינים של אחיו של יואל משה סלומון שלמה יעקב סלומון האח הצעיר מכולם. אבינו  אברהם היה אחיינו של יואל משה סלומון.
  אלי : ומה דעתך על כל הטענות שהבלדה שגויה ולא יואל משה   סלומון הוא שייסד את פתח תקווה  וכל הסיפור עם מזאראקי  לא התרחש  ?
גרשון סלומון :אין ספק שהיוזם של כל פרוייקט פתח תקווה היה יואל משה סלומון הוא הוא שהמציא את השם"פתח תקווה " ומשמעות השם שבכך נפתח פתח תקווה לגאולת הארץ. כל שאר הטענות הן קישקוש ואין להן שחר. וזה מצחיק כי מעולם לא  היה ויכוח. תמיד היה ברור לכל חוץ מלכמה טיפוסים אכולי קנאה שמייסד פתח תקווה הוא יואל משה סלומון ואין אחר . תבין הוא בא לשם הראשון נשאר במקום כדי להוכיח שאכן אפשרי חיים יהודיים במקום . ואחרי פתח תקווה הוא הקים ישוב ביהוד . וכל זה משתלב בתנופת התישבות שבני משפחת סלומון יזמו תכננו ועמדו בראשה .

אלי: יש טענה שהוא בכלל לא גר בפתח תקווה .
גרשון סלומון : הבל הבלים.  את רוב זמנו היה מבלה בפתח תקווה. היה לו בית בפתח תקווה.
כל מילה בבלדה היא עובדתית לחלוטין אני תמה שהשאלה הזאת בכלל עלתה.

תראה יש כאן סיפור לא נעים של משפחות שמנסות לנכס לעצמן תהילה שפשוט לא מגיעה להן ובשביל זה הן מוכנות לשבש עובדות היסטוריות שאין בהן בכלל שום ספק . .

זה נכון לגם לגבי נחלת שבעה השכונה הראשונה שיוזמה ומיסדה היה ללא כל ספק יואל משה סלומון .

 אלי: האם אין טענה שהיה אחד יוסף ריבלין שהוא זה שייסד את השכונה הזאת ?
סלומון: כן ישנה  טענה שגויה כזאת.  ובני משפחת ריבלין בחוסר צדק היסטורי מוחלט מנסים לנכס עצמם מפעלים חשובים שהם אמנם היו קשורים אליהם אבל לא הם יזמו אותם. הריבלינים ללא ספק ישבו שכונות מחוץ לחומות ירושלים אבל כל המגמה והאידאה של יציאה מן החומות בירושלים וגאולת האדמה בארץ ישראל עם ישובים חקלאיים זה הכל פרי פעילותו  של יואל משה סלומון.
 אבל תבין כל הרעיונות הללו היו של יואל משה סלומון אבל לא הוא יצר אותם.

הוא המשיך בכך את המסורת המשפחתית. . זה היה מפעל לפי תורה ורעיונות של אביו מרדכי וסבו זלמן צורף פיתחו ועברו מדור לדור ויואל משה סלומון לקח על עצמו להגשימם .

  

יואל משה סלומון ומשפחתו המורחבת בצילום משפחתי לרגל נישואי נכדתו משנת 1913. יואל משה סלומון ואישתו יושבים במרכז השורה השנייה.

  
אלי: איזו תורה משפחתית זאת הייתה?
סלומון : זה הכל התחיל עם תוכנית מפורטת לפרטי פרטים תוכנית למאות שנים לעתיד של הגאון מוילנה שקבע שיהודים צריכים להתיישב בארץ ישראל כדי להביא לבסוף בעתיד בעוד מאות שנים או אלף שנה את הגאולה הסופית של העולם ושל המין האנושי.
ואחר כך כדי להגשים את תוכנית אלף השנים הזאת משפחת סלומון היא זו שיצרה והובילה את ההתישבות בירושלים ובארץ ישראל לאורך כל הדרך. 
הסבא של יואל משה סלומון , אברהם שלמה זלמן צורף עלה לארץ ב- 1811 במטרה להיות האיש שיתחיל בהגשמתה של התוכנית הזאת של הגר"א הלכה למעשה . העלייה הזאת מטרתה הייתה להתחיל את מהלך הגאולה .  והוא היה האשכנזי הראשון שהתיישב בירושלים . וקיבל בגדי יהודי ספרדי כי אסור היה ליהודי אשכנזי להיכנס לירושלים . ובין הרבה דברים אחרים זלמן צורף הוא שהציע את רעיון הקמתה של תחנת הקמח של מונטיפיורי כשלב ראשון בהקמת תעשייה יהודית בארץ ישראל.
אחריו בא בנו מרדכי שתכנן תוכנית מפורטת של הקמת מושבות חקלאיות בארץ ישראל וניסח תורה של גאולת הארץ

ויואל משה סלומון היה האיש שישם את הרעיונות הלכה למעשה.

      
בול עם דמות שיש שמזהים אותה עם  יואל משה סלומון כמדפיס .
   
" רק לאחר שסלומון התיישב בפתח תקווה והראה לכולם שאפשר לקיים שם חיים של ישוב רק אז הצטרפו אליו ראב ושטמפר ושלושתם ממשיכים ישוב בפתח תקווה . הוא היה הראשון לפני כולם שהתישב שם הוא היה הראשון שקנה אדמות במחיר כמעט חינם כי אלה היו אדמות ביצות . פתח תקווה לא הייתה סתם מקום התישבות . היא הייתה שלב בשרשרת הישובים שיואל משה סלומון הקים לאורך ולרוחב של ארץ ישראל
.תבין גוטמן ראב שטמפפר ברנט וכל השאר בוודאי שהיו חשובים ואיש אינו מטיל ספק בתרומתם.אבל בסופו של דבר מי הם היו ?
היו יהודים פשוטים מהונגריה בלי יחוס בלי חזון בלי כלום שבאו לעבוד את האדמה . הם בכלל לא היכירו את הארץ הזאת לא ידעו מה התנאים שבה.
הם היו זקוקים למנהיג שיספק את החזון והרעיונות ואת כוח הדחף. וזה היה יואל משה סלומון שהיה לו חזון ותוכנית עתיד מפורטת. ויואל משה סלומון ובנייתה של פתח תקווה היו חוליה בשרשרת הזאת. והבלדה של יורם טהר לב שהיא אמת צרופה מראה זאת בצורה יוצאת מהכלל .

 

יואל משה סלומון .ציור פורטריט מאת  משה יהלום בספר " "מסע ההרפתקאות במנהרת הזמן " דור 2003

 אלי : ומה הולך להיות בעתיד עם האגדה ?
יורם טהר לב : אמרו לי בעיריית פתח תקווה  שרוצים לעשות פסל של יואל משה סלומון על אופנוע עם כנפיים ..



יורם טהר לב בבלדה שלו פירסם את פרשת יסודה של פתח תקווה אך מבלי דעת נכנס לשדה מוקשים ועורר קן של צרעות מצד צאצאים שאבותיהם קופחו לעומת סלומון בבלדה שלו. אך טהר לב לא התיימר למסור אמת היסטורית אלא רק סיפור יוצא מהכלל ובכך הצליח מעל ומעבר. והבלדה שלו היא יצירת מופת קטנה בתחום הפזמונאות העברית והיא היא יותר מכל יצירה אחרת שמשמרת את זכרם של חלוצי פתח תקווה.

  

יואל משה סלומון רוכב.פסל מאת שמואל בן עמי.

ולסיום  עוד לפני השחזור של הבלדה . יורם טהר לב כבר חזה את המסע הזה בשיר המדמיין מה היה קורה אם אותה משלחת היתה מנסה בימינו להגיע מיפו לפתח תקווה על סוסים והוא בהחלט צדק כשחזה שהיא תיתקע בדרך בפקקים …

 שובו של יואל משה סלומון

מאת יורםטהרלב

 

בבוקר לח בשנת תשס"ח

ממש בלב הולם

יצאו מיפו על סוסים

החמישה ההם:

שטמפר, גוטמן וברנט

זקנים וחביבים

ויואל משה סלומון

בן מאה ושבעים.

רצו לחזור הם לירקון

כמו בשנת תרל"ח

שוב להתחיל את המדינה

טיפה יותר מוצלח.

איתם רכב מזרקי

הדוקטור המדופלם

לבדוק להם בשעות העומס

את הלחץ דם.

ברמת גן הם נעצרו

בפקק ללא תכלית

שני נהגים הלכו מכות

בצומת של עלית

בביאליק תאונה קשה

בבן גוריון מחסום

בצומת בני ברק הרמזור

תקוע באדום.

אמר להם מזרקי:

מה אתם עושים!?

נחזור ליפו רבותי

חבל על הסוסים.

אמר אז יואל סלומון

ומבטו הוזה:

אני נשאר הלילה פה

מול הרמזור הזה.

החמישה טיפסו בצד

על מדרכה קטנה

חשבו שפס כחול לבן

זה דגל המדינה.

שוטר עשה להם רפורט

ותוך שהוא כותב

העיף מבט אחד קצר

לצג של המחשב.

ואז הביט בחבורה

ובלי היסוס קרא:

כמעט מאה שנה

שלא שילמתם ת'אגרה!

כשהם התחילו להסביר

אז הוא אמר: תודה

אתם גם תשלמו ריבית,

קנסות והצמדה!

 והם תקועים שם עד היום

איתם אנחנו גם

כי בלי חולמי החלומות

עוד שום דבר לא קם!

 יואל משה סלומון

 

 מילות הבלדה

"הבלדה על יואל משה סלומון ": הקליפ המקורי של אורי זוהר ואריק אינשטיין

"הבלדה על יואל משה סלומון ": בביצוע שלום חנוך

"הבלדה על יואל משה סלומון "גרסת אף אוזן גרון

"הבלדה על יואל משה סלומון : עוד ביצוע של אריק אינשטיין

סרטון על יואל משה סלומון 

סיפורו של השיר

 פתח תקווה אם המושבות :אתר על תולדות פתח תקווה

 

יסוד פתח תקווה

 אנשי הירקון :ראשונים בפתח תקווה מאת אריה חשביה

יואל יעקובי מתקיף את הבלדה

שחזור המסע מהבלדה

מחלוקת היסטורית נוסח פתח תקווה

ניפוץ המיתוס

יפה ברלוביץ על כמספר המיסדים כן מספר ההסיטוריות

האתר של  צייר הקיר אבי בליטשטיין

האתר של הפסל שמואל בן עמי
יואל משה סלומון הדור הבא
יורם טהרלב על הבלדה

החמישיה הקאמרית על יואל משה סלומון והפזמון

האתר של משפחת סלומון

הפזמונים של יורם טהרלב

גבעת התחמושת עוד פזמון מפורסם של יורם טהרלב

הדיוקנאי :על הפסל של "חמשת הרוכבים" שמואל בן עמי

איש החזון נגד הטכנוקראט :חיים מזר על הבלדה

אלי אשד על אבי משפחת סלומון 

ביבליוגרפיה

זכרונות ר' זרח ברנט / ספרו על ידו. סדרו והובאו לדפוס על ידי יהודא הלוי שחטר, ירושלים : דפוס "מוריה", (תרפ"ט)

התלם הראשון
יהודה ראב (בן-עזר) נרשם בידי בנימין בן עזר ראב התלם הראשון : זכרונות 1862-1930 מבוא מאת ג' קרסל ואחרית דבר מאת אהוד בן עזר ירושלים : הספריה הציונית, ההסתדרות הציונית, מהדורה ראשונה 1956. מהדורה שנייה 1988 תשמ"ח
זרח ברנט / (העורך: יעקב חורגין ; המנהל: דוד תדהר) תל-אביב : ספרית ראשונים כרך א, חוברת ט, תש"ג 1943

ספר היובל : למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח / אסף את החומר:י. יערי (פולסקין) הכשירו לדפוס:מ. חריזמן. — תל-אביב : ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תרפ"ט 1929.

אברהם סלומון פתח תקוה / תל אביב : אמנות, תרצ"ט 1939
אברהם מרדכי חרימן גבורת ראשונים : תולדות יסוד פתח תקוה ומיסודיה. ירושלים : המחלקה לעניני הנוער, המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ו.1946.
ראשית : למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח) / לוקט ונערך בידי אלעזר טרופה פתח תקוה : (דפוס אחדות), תש"ח (1948

יסודות לתולדות פתח תקווה

 , אליעזר טרופה יסודות לתולדות פתח-תקוה / פתח תקוה : אלעזר טרופה, תש"ט 1949

אם המושבות פתח תקוה : תרל"ח – תשי"ג 1878 – 1953 / דברי פתיחה – ד. בן-גוריון ; שבעים וחמש שנות חיים – ג. קרסל  הוצאת עירית פתח תקוה ,1953
גצל אליקים קרסל אם המושבות בעשור למדינת ישראל : (תרל"ח-תשי"ח, 1878-1958) פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשי"ח
ליקט ועיבד מן המקורות יצחק סבר <סברדליק> ; ערך והוציא לאור י. צ. שרגל : תרל"ח-תשכ"ד, 1963-1878 פתח תקוה : אם המושבות ועיר בישראל : פרקים בתולדות המושבה והעיר לנוער ולתלמידים / פתח-תקוה : עירית פתח תקוה, (תשכ"ד).

גצל קרסל "מלפני בראשית : לדמותם של ראשוני פתח-תקוה ימים ושנים לפני העלייה על הקרקע" קטיף; ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות. פתח-תקוה   ו-ז (תשכט) 255-248; יב-יג (תשלט) 42-48

חוברת קתדרה 9. תשרי, תשל"ט * אוקטובר 1978 ערכו: יהושע קניאל, יעקב שביט מוקדשת לתולדות פתח תקווה.

כולל את המאמרים :

רמי יזרעאל "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח תקוה " בתוך חוברת קתדרה 9 אוקטובר 1978 וגם  דפוס צילום  בתוך ספרו  אבני דרך בידיעת הארץ / ירושלים : אריאל, 2004

אליאב, מרדכי. חבלי-בראשית של פתח-תקוה. 3-25. ‬
  ‫    קניאל, יהושע. הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית. 26-53. ‬
  ‫    ברטל, ישראל. פתח-תקוה – בין שורשים רעיוניים לנסיבות הזמן. 54-69. ‬
  ‫    נאור, מנחם. "מאת כתבנו בירושלים ובפתח-תקוה" – יהושע שטמפר כותב ל"ג'ואיש כרוניקל". 70-94. ‬
 

 אם ועיר פתח תקוה - 1998-1878 / אריה חשביה

אריה חשביה אם ועיר : 120 השנים הראשונות / פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשנ"ח 1998

זהבה בן -דב יהושע שטמפפר מייסד פתח תקוה : חולם, מגשים ומנהיג  קובץ הציונות הדתית. [כרך ב.] בעריכת שמחה רז. ירושלים: הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי-המרכז העולמי, תשנט 1999   390-401

אבני דרך בידיעת הארץ / רמי יזרעאל - כריכה קשה

רמי יזרעאל "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח תקוה " בתוך אבני דרך בידיעת הארץ / ירושלים : אריאל, 2004

יוסף לנג המאבק על הזיכרון ההיסטורי : ספר היובל הגנוז – למלאות חמישים שנה ל"אם המושבות".לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה; עיון בין תקופות. עורכת: יפה ברלוביץ; עורך משנה: יוסף לנג. [תל-אביב]: הקיבוץ המאוחד 2010 134-110

יוסף לנג לפתח תקוה /    זכרון-יעקב :   איתי בחור,   2012., תקציר : הספר "לפתח תקוה" מכיל אחד־עשר מאמרים, שעוסקים באירועים, תופעות, מוסדות, ארגונים ואנשים, שפעלו ויצרו בפתח־תקוה במשך שנים ארוכות ועיצבו במעשיהם את דמותה הייחודית. ייחוד זה ראשיתו במייסדי פתח־תקוה, עולים ויוצאי היישוב הישן בירושלים, והמשכו, עד עצם הימים האלה, בשרשרת הדורות של ותיקים וחדשים, המושפעים ממנהגי ירושלים  קובץ המאמרים ערוך בשלושה שערים ובהם י"א מאמרים ובאחריתו ביבליוגרפיה מוערת: א. השער לתולדות פתח־תקוה – ובו נכללים המאמרים: "ספרים ויובלות: פתח־תקוה מתמודדת עם עברה", "גלגולי הארכיון לתולדות פתח־תקוה", "יוזמה או מזימה: טיוטת מכתב מיואל־משה סלומון מירושלים אל עובדיה (אמיל) לחמן בברלין בדבר קניית 'נחלת צבי' בפתח־תקוה", "התיישבות הירקונים – ניסיון שהכזיב". ב. שער החינוך – הכולל שלושה מאמרים: "פרק סוער בתולדות החינוך בפתח־תקוה תרס"ד-תרס"ט, 1909-1904", "'מלחמת השפות' בפתח־תקוה: המאבק בין 'העזרתים-המתייוונים' לבין ה'ציוניסטים'" ו"בית הספר 'החקלאי' של ד"ר פיקהולץ בפתח־תקוה 1925-1912". ג. שער התרבות – נכללים בו ארבעה מאמרים: "הספריות בפתח־תקוה כאספקלריה חברתית ותרבותית", "איך נפלו גיבורים: הנצחת חללי מאורעות תרפ"א בפתח־תקוה", "צומתי מאבק על הלשון העברית", "מעשה בדגל: ביקורו של החכם באשי, חיים נחום אפנדי, בפתח תקוה".

זלמן חיימוב "ויכוחי דת בימיה הראשונים של פתח תקווה " מגזין "יקום תרבות " באוקטובר 2012

תולדות עין גנים היום שכונה בפתח תקווה :

מרדכי חריזמן, עין גנים, ספרית א"י של הקק"ל, "אמנות", תל אביב, 1930

עדה אמיכל ייבין, עין גנים: סיפורו של מושב הפועלים הראשון, ירושלים: יד יצחק בן צבי (מתוך סדרת ראשונים), תשס"ו 2005

 
זיוה  מנדלר בעקבות אנשי בראשית. /; [עריכה: אמנון קוה; איורים: שוש סטטיה]. —    תל-אביב : קינג, 2007., על מייסדי מושבת עין גנים " בפתח תקווה.

ספרות יפה על ראשיתה של פתח תקווה


יגאל בן נתן הפרש מן המדבר,איורים אורה איתן / תל-אביב : עם עובד, [תשל"ה

 אהוד בן עזר אוצר הבאר הראשונה /, צייר דני קרמן — : שוקן, (תשמ"ב 1982) ספר ראשון בסדרת אבבטן וקפטין יוקי .

אהוד בן עזר "בעקבות יהודי המידבר" הוצאת שוקן (1983

=

אהוד בן עזר פרשים על הירקון / אהוד בן עזר ; [צייר דני קרמן, סדרת נועזים הוצאת יוסף שרברק ,1989 .

תמר -בורנשטיין לזר .מג'יק הקוסם מהמחשב ::הראי המכושף .  איורים סולופדני ספרים .2001.

שני סיפורים "הראי המכושף " ו"מלכת השממיות " המסופרים בידי הילד מהמחשב מג'יק ובידי קופיקו על ימיה הראשונים של פתח תקווה.  .

משה יהלום "תקווה בפתח " בספר "מסע ההרפתקאות במנהרת הזמן . איורים משה יהלום ,הוצאת דור 2003. ילדים ופרופסור חוזרים בזמן לעשרה אירועים מכריעים בתולדות הישוב כולל המפגש של סלומון ושני עמיתיו גוטמן ושטמפר  עם מזאראקי .

אהוד בן עזר הארץ תרעד – סאגה ארצישראלית מהשנים 1878-1834" ספרי מקור, 2014,

שלושה סיפורים מחיי ארץ ישראל במאה ה-19 כולל סיפור על הקמת פתח תקווה שבו מככב יהודה ראב סבו של הסופר. 

ראו רשימה מפורטת על הספר :

אלי אשד"סיפורי ארץ ישראל הישנה הטובה והאירוטית " מגזין "יקום תרבות מארס 2014

 סקירה כללית על ספרות יפה על פתח תקווה

נורית גוברין " פתח תקוה זירת- ההתרחשות" בתוך 'כתיבת הארץ. ארצות וערים על מפת הספרות העברית': "הוצאת כרמל, תשנ"ט/1998, עמ' 146 – 162

תודה למר בצלאל תדהר על הצילומים עבור כתבה זאת.

 

 
ציור של הביקור הראשון באדמות פתח תקווה. מהספר "פרשים על גדות הירקון". צייר דני קרמן ,
 
 

היאוש של אריאל זילבר


 

מבקר הפזמונים של האתר חיים מזר חוזר לנתח את יצירתו של הזמר אריאל זילבר שבו כבר עסק בעבר כאשר דן בשירו "בטי בם ".והפעם שיר יאוש בעל אופי תנ"כי  "הנה אנו המיואשים " ….
ובקרוב יופיע כאן לראשונה מאמר סקירה וניתוח מקיף ביותר של מזר על כלל יצירתו של אריאל זילבר שיפתח מדור חדש באתר זה שבו נסקור לא רק יצירות ספציפיות של אמנים מבצעים ,אלא נדון וננתח את כלל יצירתם.

הנה אנו המיואשים

מילים: אריאל זילבר
לחן: אריאל זילבר

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הירואיות מקראית ומצוקת ההווה

מאת חיים מזר

השאלה המתבקשת לנוכח שם השיר "הנה אנו המיואשים" היא ממה נובע היאוש? מה מניע את אריאל זילבר לחשוב על היאוש? משם השיר אפשר לראות שאין מדובר ביאוש,פרטי ,אלא במשהו ציבורי.ניסיון להציג תחושה של הציבור כולו.מקריאת השיר אפשר לראות שהיאוש איננו נובע מאירוע טראומטי ,אלא מתוך השוואה לעבר הרחוק,לתקופת המקרא.תקופה בה פעלו דמויות גדולות מהחיים וכי בני תקופתו של אריאל זילבר לא מסוגלים להגיע לרמתם.היאוש נובע מתוך איזו שהיא הידרדרות .השיר בנוי מאחד עשר בתים שיש בהם שילובים שונים של עבר,הווה, עתיד ושל גוף ראשון יחיד ורבים.

בית ראשון:

הנה אנו, המיואשים
בחיים אנו מתקשים
לא, אבל לא מתלוננים
רק תוהים ובוהים
אלוהים, איך עוברים החיים

בית זה הוא תיאור בזמן הווה ומציג את תחושת הרבים,היאוש.הניסיון הלא קל להתמודד עם המצוקות בלי יכולת לתת להן מענה.תחושה של החמצה שאפשר היה להגיע להרבה יותר ,אבל זה לא הסתייע.כאילו שאפשר היה להגיע להישגים רבים ומשמעותיים.לא מוצגות בבית זה שאלות בנוסח למה ועד מתי. מין קבלת הגורל כפי שהוא.ישנן אמנם תהיות אבל בנוסח מינורי ,הרמת גבה לכל היותר. אריאל זילבר מרגיש את עצמו כמו שליח ציבור העומד בפני האלוהים בבקשה לעשות מעשה .להוציא את הציבור מהמצוקה ולתת לו להרגיש שהחיים אינם עוברים סתם כך.

בית שני:

איך שמשון באשתאול היה אכבר גבר
ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל
לה לה לה…

בבית זה נעשית השוואה ראשונה עם דמות מקראית,שמשון רב הכוח הפיזי ורב התושייה שידע להשתמש בכישוריו כדי להתמודד עם הפלישתים. השימוש בסלנג "אכבר גבר" בא להמחיש את עוצמת כוחו של שמשון והנה מחבר השיר מה הוא עושה? בסך הכל מפנה את הזבל מהעיר.עובד עירייה העושה את עבודתו נאמנה ,אבל לא יותר מכך.ראוי לשים לב לערים אותן אריאל זילבר מזכיר,אשתאול ואשקלון,שתי ערים פלישתיות. האם יש כאן רמיזה פוליטית ,ביקורת כנגד צה"ל שאינו פועל באותה נחישות כנגד הפלשתינאים כמו ששמשון ידע לעשות זאת כנגד הפלישתים?

בית שלישי:

איך ניסינו להיות שונים
ולעלות בסולם הערכים
חרף כל המאמצים
אז כלום עוד לא זז
אנחנו לא מרוצים

תיאור העבר,אבל עבר קרוב מאוד,סמוך להווה.הציבור עשה ניסיון לעשות משהו,לשנות ממנהגו ולפעול על פי קוד ערכים מוסרי.יתרה מכך, נעשה ניסיון להעלות את רמת המוסר,אבל התחושה של דריכה במקום לא השתנתה.צריך להיות משהו נוסף שילווה את ההתנהגות הנורמטיבית ויהפוך את החיים לראויים יותר. התוצאה היא אי שביעות רצון מהמצב הקיים.

בתים רביעי-שישי:

איך אדם וחווה אכלו פירות בגן עדן
ואיך אני יושב פה, אוכל עוגיות בשק"ם
לה, לה, לה…

איך אל שרה באו מלאכים, אני נזכר לי
ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'רלי
לה, לה, לה…

איך כל הנביאים רדפו צדקה וחסד
ומה אני עם הרדיפות שלי אחר הכסף
לה, לה, לה…

כמו בבית הראשון שילוב בין העבר המקראי להווה.בניגוד לבית השני בו ישנה התייחסות לדמות מקראית אחת בבתים אלה ההתייחסות היא לקבוצת דמויות מקראיות ומנגד מצבו של היחיד בזמן העכשווי. ההנגדות מציגות סיטואציות של מצוקה.מצד אחד אדם וחווה שנהנו מפירות עסיסיים וטבעיים ומנגד כל מה שיש לו זה עוגיות השק"ם. מאכל אמנם טעים אבל לא מספיק מזין.

 אי אפשר שלא לשמוע כאן התייחסות לשירות המילואים שהוא חלק מהוויה הישראלית. סיטואציה שניה היא של המלאכים שביקרו את אברהם ,זה נהג בהם כמנהג הכנסת האורחים המכובדת ואלה הבטיחו לו כי בעוד שנה אשתו שרה תלד בן,חרף גילה המבוגר.

המלאכים שהוא מכיר הם המלאכים של צ'ארלי. מזכיר את סדרת הטלוויזיה "המלאכיות של צ'ארלי" .אותן נשים מחוטבות שופעות מיניות שנשלחו למשימות מסוכנות נוסח ג'יימס בונד ותמיד ממשו את המטרות שהוצבו בפניהן. אריאל זילבר יודע שמלאכיות אלה לא תוכלנה לעזור לו במאום.מדובר בסרט,משהו לא מציאותי.הרושם המתקבל כי הוא מחפש גיבור-על הנמצא מחוץ למסגרת הקיימת שיעזור לו להחלץ מהמצוקה אבל אותו אחד לא יבוא.

יש לשים לב גם למין של המלאכים בבית זה-גברים.קשה לו לקבל את הרעיון שגם אישה יכולה לעזור.בסיפור בריאת האדם נאמר כי אלוהים ברא את האיש כדי שתהייה עזר לאדם "כי לא טוב היות האדם לבדו" המחבר מוכן להשאר במצבו הקשה,אם העזרה תבוא מאישה.העזרה חייבת לבוא מגבר. הסיטואציה השלישית היא ההנגדה בין הנביאים לבינו. הנביאים חיפשו את הצדק והחסד.הם חיפשו ערכים והוא מחפש כסף. כשם שהנביאים לא הצליחו להפוך הציבוריות המקראית לאנשים צדיקים ועושי מעשי חסד,כך הוא לא הצליח להגיע למעמד הכלכלי הנכסף.התחושה שלו היא חסך בדברים בסיסיים אוכל,ידידים ורווחה כלכלית.

בית שביעי:

כך הגענו עד עצבות גדולה
ולא נוקטים בשום קו פעולה
והדרך, לאן היא מובילה?
אולי אנחנו לא בנויים בשבילה

כמו בבית הראשון גם בבית זה תיאור המצב הוא בזמן הווה. כמו שהבית הראשון פותח בהצהרה "הנה אנו", כך בית זה פותח בהצהרה :" כך הגענו".גוף ראשון רבים.התחושה היא של עצבות. אם בבית השלישי מתואר מאמץ שנעשה לשינוי המצב ,בבית זה לא ננקטת שום פעולה.תחושה של יאוש וחוסר אונים. התוצאה, אפטיה, דרך שלא ברור להיכן הולכים בה. השאלה "אולי אנחנו לא בנויים בשבילה" היא בבחינת אמירה המנסה אולי לתרץ מצב מצוקה זה. במשתמע נאמר שהציבור לא ניחן בכוחות נפשיים לחלץ את עצמו.הוא לא ניחן בעוז הנפש ועקשנות להילחם בחירוק שיניים להגיד,עד כאן!

בתים שמיני-תשיעי:

איך יוסף היו לו חלומות לפענוח
ואיך אני עם החלומות שלי ברוח
לה, לה, לה…

אבל איך אפשר עם המחשבות האלו כך לחיות
אולי גם לי עתיד פתאום משהו לקרות
לה, לה, לה…

חזרה לנגדה עבר הווה. הדמות המוצגת היא יוסף כמי שידע לפתור חלומות ובעיות אישיות. למחבר אין חלומות שיתנו לו רמז לפיתרון אפשרי וכי אולי יינתן בהם פתח תקווה לשינוי עתידי. ההתפכחות באה מיד. לא מדובר, אלא בחלומות ברוח והבנה שאין להישען על חלומות מסוג זה. חזרה אל המחשבה המוצגת בבית החמישי "ומה יש לי משלושת המלאכים של צ'ארלי?"

בתים עשר-אחד עשר:

אז אולי אני, אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

אז אולי אני אסע לי מחר לטיול באופניים
ואעלה כמו אליהו בסערה לשמיים
לה, לה, לה…

הפעם החיבור הוא בין עבר לעתיד. הדמות המוצגת היא אליהו הנביא.כשם שאליהו עלה בסערה השמיימה ,כך גם הוא יעלה בסערה השמיימה ,אלא שהוא יעשה זאת באופניים.הרבה פחות דרמטי. שני הבתים דומים זה לזה ביסודם מבחינה טקסטואלית. הבית העשירי פותח במילים "אז אולי אני,אני…" והבית האחד עשר פותח במילים "אז אולי אני…" בבית העשירי ישנה הכפלה של המילה אני.להדגיש את האני הפרטי שלו בלבד. הפיתרון היחידי הוא אסקפיסטי במובהק .לברוח מתוך המצוקה לאיזה שהוא עולם ערטילאי.


הנה אנו המיואשים :הקליפ

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה
אריאל זילבר באתר מומה

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

פזמונים תנכיים והיסטוריים :מאגר מידע

סלון תרבות חברתי

 

 

חברים יקרים

אנו מקיימים מפגשים חברתיים לשיחות בתחומי ענין ושיחה מגוונים כגון אמנות,
אהבה, פוליטיקה, עניני דיומא, מדע, שירה וכל נושא מענין אחר שיעלו המשתתפים. ובכך מקימים לתחייה את מוסד "הסלון " שבו גברים ונשים היו נפגשים למפגשי שיחה . וגם את האמנות הנשכחת כמעט היום בעידן האון ליין  וצ'טים , של השיחה  הקבוצתית פנים אל פנים .

אם את/ה מעונינים לפגוש אנשים חדשים ומענינים על בסיס שונה, נשמח לצרפכם
למפגשי סלון תרבותי של פעילות תרבותית, הרצאות, ומשחקי חברה.

המפגש הבא מתוכנן באזור תל-אביב לשבועות הקרובים .
אנא כתב/י לנו אם ברצונך להשתתף.

לפרטים אפשר ליצור עימי קשר באי מייל

elieshe@zahav.net.il

או לד"ר אמנון סטופ באי מייל

stuppe@bezeqint.net

בברכה

אלי אשד
אמנון סטופ

הקומיקסאית ההיסטוריונית של הקהילה הלסבית

קומיקסאי שהוא  גם  היסטוריון הוא תופעה נדירה.דווקא  בישראל צץ מיהו כזה או יותר נכון מישהי כזאת.

אילנה זפרן שספר הקומיקס שלה "סיפור ורוד "   שבו משולב סיפורה של הקהילה הלסבית בישראל בסיפורה האישי של היוצרת ,הוא ההיסטוריה המקיפה ביותר על הקהילה הלסבית הקיימת  כיום בעברית.

להלן ראיון מקיף עם אילנה זפרן :

 אלי : איך היגעת לקומיקס ?

זפרן: היגעתי לקומיקס די במקרה. לאחר לימודי, התרכזתי בעיקר בעיצוב גרפי ובאיור, למדתי ארבע שנות עיצוב במכללת הגליל המערבי ואז עקרתי לתל אביב.רק כשעברתי לתל אביב מצאתי את אוצר המילים הנכון להגדיר את הרגשות שקיננו בי שנים והגשמתי את הלסביות שלי הלכה למעשה. אמנם  זה היה תהליך, לא משהו שגיליתי פתאום.ומאז אני  חברה  פעילה בקהילה הלסבית.  פרידה מהחברה הראשונה שלי הולידה אצלי את הרעיון לעשות על זה קומיקס וכך גיליתי את כוחו של המדיום הזה. הרגשתי שמצאתי את הנישה שמתאימה לי מבחינה יצירתית.

לאחר שנפרדה מבת זוגה לאחר כמה שנים של קשר החלה ליצור את ספרה "הזמן הורוד " על פי הזמנה ולאחר שנה וחצי של עבודה הוא יצא לאור בהוצאת מפה.

 אלי:הספר היה יוזמה שלך ?

זפרן : עד כמה שזה מפתיע דווקא לא  בדיוק.מישהו מהוצאת "מפה "  היציע לי לעשות פרוייקט עבורו בלי לקבוע תוכן ספציפי ומיד הרעיון קפץ לי לראש  והתוצאה הייתה "ספור ורוד ". יכול להיות שהגשמת הלסביות שלי, שקרתה בגיל מאוחר יחסית, תרמה והובילה אותי ל"גילוי" היצירתי הזה.

" ספור ורוד " מביא  לראשונה בכרך אחד את תולדותיה  של הקהילה הומו לסבית בישראל והוא משתלב בסיפור חיייה האישי האוטוביוגרפי של המחברת המגלה בהדרגה את משיכתה לבנות מינה ואת סיפור התמודדויותיה עם העולם החיצוני הלא בדיוק סובלני.הסיפור ההיסטורי  מתחיל בימי המנדט שאז ההומוסקסואליות והלסביות היו אסורים על פי חוק  דרך ביטול סעיף החוק שאוסר משכב זכר בשנת 1988 , דרך הניצחון של הזמרת  דנה אינטרנשיונל ( גבר ששינה את מינו והפכה ליקירת הקהילה ההומו –לסבית )  באירווזיון ב1998 וכלה בשנת 2005 שבה איתי פנקס חבר מועצת עיריית תל אביב ובן זוגו יואב ארד נישאים בקנדה ומתכוונים להיאבק על ההכרה בנישואיהם ממשרד הפנים.

 אלי:את חושבת שבשנות השמונים או התשעים היית יכולה לפרסם רומן גראפי כזה ?

זפרן :אני  לא בטוחה שבסוף שנות התשעים או אפילו בתחילת שנות האלפיים מישהו היה מוכן להוציא לאור ספר שכזה. זה תהליך שמבשיל כנראה לאט ואני שמחה שעכשיו הגיע זמנו של רומן גראפי לסבי.

 ואכן מכל בחינה "סיפור ורוד" הוא פורץ דרך לא רק כיצירה על הקהילה לסבית אלא כ"רומן גרפי בעברית שעוסק בנושא היסטורי –אוטוביוגראפי ( באנגלית כמובן יש יצירות רבות מסוג זה "מאוס " של שפיגלמן על השואה הוא רק היצירה המפורסמת ביותר )

  אלי:איך התבצעה  עבודת התחקיר?

זפרן :בעיקר נבירה בעיתונות כי אין הרבה חומרים בספרים על תולדות הקהילה הלסבית.על הקהילה הומוסקסואלית דווקא יש הרבה אבל לא על הלסביות.

איך את מסבירה את זה ?

זפרן : אולי בגלל שהומוסקסואלים תמיד נראו כמאיימים יותר על יציבות החברה מאשר הלסביות.לאף אחד לא הייתה בעיה עם זה שיש חברות הדוקה בין נשים.ומשום כך גם התעסקו הרבה יותר בהומוסקסואלים מאשר לסביות.הספר שלי הוא באמת בגדר נסיון ראשון לסיכום של תולדות הקהילה בישראל.

מצד שני זפרן הקפידה לתאר בספר גם את תהליך הכתיבה שלו עצמו.

זפרן : בתיאור תהליך הכתיבה בספר עצמו יש בעיניי משהו קומי, ומכיוון שפחדתי שהספר ייצא דידקטי מדי, זו הייתה הדרך שלי להכניס קריצות עין לקוראת, להראות לה שלא צריך לקחת את הכל ברצינות כבדה ומשעממת כמו טקסט שצריך ללמוד אותו בבית הספר.

איך היו התגובות בקהילה על הספר?

זפרן : פחדתי מאוד מתגובות של הומואים ולסביות"מקצועיים" שהם תמיד ביקורתיים על כל דבר.אבל התגובות שלהם  היו בדרך כלל טובות ומפרגנות מאוד.

 זפרן לא נחה על זרי הדפנה עם "סיפור ורוד " ומאז היא מתבלטת בעוד סיפורי קומיקס .במקביל ל"סיפור ורוד " זפרן יצרה לעצמה שם של היוצרת הקומיקס הבולטת של  הקהילה ההומו -לסבית עם טורים קבועים כמו "לסביקס "- טור לסבי בקומיקס במגזין "הזמן החדש". אוקטובר 2004- 2005

פוסיקאט – סטריפ"סטרייטי להחריד " כהגדרת זפרן   במגזין הבנות  "עלמה". שפורסם  אוקטובר 2005 –  אוקטובר2006

 כיום זפרן היא אחת הקומיקסאים הבודדים בארץ שיש לה טור שבועי משלה שבו היא יכולה לדון על כל מה שמעסיק אותה.

זהו  רישומון" – טור קומיקס שבועי קבוע   שהתפרסם בשבועון "עכבר העיר".מיוני 2006   עד מארס 2013   ( בגיליון האחרון של "עבר העיר " מספר 948) טור שהוא בחלקו לפחות אוטוביוגרפי ככל הנראה ועוסק בחיי הזוגיות שהנורמטיביים של היוצרת זפרן  ובת זוגה  וגם שני חתולים שנונים ואינטליגנטיים המנהלים עם הגיבורות שיחות על השאלת העמוקות והמצחיקות ביותר של הקיום האנושי והחתולי ועוד  "אלף דברים אחרים "שאינם קשורים כלל ל'קהילה הלסבית ". זהו טור שבו מככבת כרגיל אילנה זפרן עצמה ובת זוגה.שככל הנראה הביא לזפרן את החשיפה הגדולה ביותר לקהל "סטרייטי " עד כה ונראה שיש לו הרבה יותר קוראים סטרייטים מהומואים ולסביות

.לאחרונה היא החלה להתרחב לסיפורים שאינם נוגעים רק מחיי  חברות הקהילה ובכך מסמנת זפרן שאינה מעוניינת שיזהו אותו רק עם נישה ספציפית אחת.וזה בלט  יצירתה הבולטת ביותר  עד כה אחרי סיפור וורוד    "סעיף 19 "  שהופיע בגיליון מוקדש לקומיקס של המגזין "הכיוון מזרח " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.הסיפור מראה בבירור שלזפרן יש פוטנציאל  גדול  כיוצרת קומיקס העוסקת גם בשאלות "הגדולות " של הקיום האנושי מעבר לזה של הקיום היום יומי הבנאלי.

נשאר לראות אם תממש את הפוטנציאל הזה.

ראו עוד על אילנה זפרן :

יפה בורוד :מירב יודילביץ מראיינת את אילנה זפרן

אילנה זפרן בויקיפדיה

נוריתהה על סיפור ורוד

עומרי הרצוג על סיפור ורוד

"עתיד ורוד ":לירז אקסלרוד על עתיד ורוד

הי-סטוריה צבועה בורוד -רנה ורבין על "סיפור ורוד"

"ההיסטוריה שלנו בקומיקס" טל איתן על "סיפור ורוד "

אלי אשד על סיפור של אילנה זפרן  הכיוון המזרח הקומיקס

מכתב לבני משפחת וולפנזון ( בן זאב ) בארץ ובחו"ל

לכל צאצאי משפחה וולפנזון ( בן -זאב )   והמשפחות הקשורות אליהם במדינת ישראל ובחו"ל שלום,

השנה הבאה שנת 2009 היא על פי המסורת המשפחתית שנת ה-200 לעליית אבי המשפחה ר' אברהם וולפנזון הדיין ואשתו לארץ ישראל בשנת 1809 . וזה 39 שנים אחרי ניסיון קודם של עלייה בשנת 1770 של סבו של אברהם הדיין ,עזריאל משקלוב בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
ובמשך 240  השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק  בניהול הישוב בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב.
בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל .

בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו האחראיים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים ". .

בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל
בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי .

בית הכנסת"בית יעקב " " נבנה בידי בני משפחת וולפנזון .

 

בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה .
בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים

בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.
בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.
וזוהי רק רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחהב200 שנות ישיבתם בארץ ישראל

איזה כיף להיות שייך וחלק מסיפור כל כך מרתק!
איזה כיף להעביר את הסיפורים וההיסטוריה המשפחתית לדור הבא!

אנו בוחנים בימים אלו את האפשרות לבצע מספר פעולות לכבוד האירוע כגון:
1. סיורים בעקבות סיפורי המשפחה ברחבי הארץ
2. פגישות מצומצמות במקומות שונים בארץ.
3. מפגש גדול בקיץ שיזמין אליו כל מי ששיך למשפחה. מפגש שיחגוג את תרומתה האדירה של משפחת וולפנזון לישוב היהודי במשך 240  שנה . .

אנחנו מחפשים בימים אלו נציגים של כל פלג שיכול לשתף פעולה לביצוע מפגשים אלו.
אין לי ספק שזו תהייה חוויה שתעניק לנו ולדורות רבים אחינו הרבה עניין שמחה וגאווה.

השלב הבא יהיה פגישה של "צוות המארגן". כל מי שמוכן לרתום עצמו ל"צוות המארגן" לארגון חוויה זו אנא שלחו אלי את הפרטים שלכם (שם מלא, טלפון, ואמייל) כדי שאוכל להזמינכם לפגישה זו.

ראו עוד על משפחת וולפנזון ותולדותיה כאן

חייו הכפולים של זאב וולפנזון

שלכם.

אלי אשד בלש תרבות .נצר למשפחת וולפנזון

עירון דיבון נצר למשפחת וולפנזון
052-3840044
divon@sachlav.co.il

I Sachlove u!
Divon Yron
Sachlav CEO
http://www.IsraelOnTheHouse.com
עירון דיבון
מנכ"ל סחלב
www.tiyul.com

הדינוזאורים מחכים

 

 

 
הַדִּינוֹזָאוּרִים עוֹד יְחַכּוּ לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ
 

ערן צלגוב הוא משורר ומתרגם מאנגלית וספרדית . הוא יליד 1974. גדל בבאר-שבע.
הוא למד שנתיים הנדסת חשמל – מספיק כדי להבין שזה לא הכיוון.
בוגר תואר ראשון בספרויות זרות וספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. במהלך טיוליו בעולם התנדב ללמד בכפר אינדיאני שבהרי האנדים של פרו במשך כחמישה חודשים שם לימד, למד, חי וכתב.
ב-2005 הקים עם חברו בעז יניב את "ינשוף האבן", קולקטיב שירה, שיצא למסע בקיץ 2005 במטרה להוציא את השירה ממרתפי צוותא וכיתות הלימוד ולהחזירה אל הציבור הרחב.
כיום מתגורר בניו-יורק לצורך לימודי דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק בתיאוריה ביקורתית וספרות עברית.


 צלגוב הוא אחד משלושת העורכים המייסדים של כתב העת"דקה ".

 ובגליון  הרביעי החדש  של "דקב" הופיע   בימים אלו מחזור השירים המעניין הזה על החיות המפחידות מכל כמטאפורה למצבים אנושיים מאוד.

הדינוזאורים מחכים : מחזור שירי דינוזאורים

מאת
ערן צלגוב

מתוך גיליון " דקה"  4

 


+
בַּלַּיְלָה דִּינוֹזָאוּרִים שְׁקֵטִים
צָדִים חֲלוֹמוֹת
וַאֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם
נִזְהָר לֹא לִדְרֹךְ
לֹא לְעוֹרֵר מְהוּמָה
בַּדֶּרֶךְ הַלֹּא מֻכֶּרֶת

לִפְעָמִים זֶה אַבְּסוּרְד
בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא מוּבָן
אֲבָל תָּמִיד
מַמָּשׁ לִפְנֵי הַזְּרִיחָה
הֵם חוֹמְקִים

וַאֲנִי לְיָדֵךְ
מַרְדִּים בְּתוֹכִי צַיָּד שָׁקֵט
שֶׁל חֲלוֹמוֹת עֲנָק
מִתְעוֹרֵר בִּמְבוּכָה

+
הָעֲקֵבוֹת שֶׁל הַדִּינוֹזָאוּרִים עַל הַגַּב שֶׁלָּךְ
מְרַתְּקוֹת אוֹתִי
אֲנִי מִתְפַּלֵּא כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ לִי עֲלֵיהֶם כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ אֶתְמוֹל
אֵיךְ לֹא סִפַּרְתְּ
אֲבָל עַכְשָׁו אַתְּ כְּבָר יְשֵׁנָה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הַלַּיְלָה כְּמוֹ כָּל לַיְלָה
שׁוּב יָבוֹאוּ דִּינוֹזָאוּרִים וְיַשְׁאִירוּ בָּךְ סִימָנִים
וּבַבֹּקֶר אַתְּ תְּמַהֲרִי לְהִתְלַבֵּשׁ
כְּדֵי לֹא לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת
וַאֲנִי לֹא אֶשְׁאַל

אֲחַבֵּק
+

 


כָּל עוֹד הַדִּינוֹזָאוּרִים יוֹדְעִים לְאָן הֵם הוֹלְכִים
אֵלֵךְ אֲנִי עִמָּם
זֶה לֹא שֶׁבָּרוּר לִי לְאָן
אֲבָל הַקֶּצֶב
הָרַעַד שֶׁעוֹלֶה מִן הָאֲדָמָה בְּכָל צַעַד
נוֹתֵן בִּטָּחוֹן
הֵם מַמְשִׁיכִים וַאֲנִי אַחֲרֵיהֶם
לִפְנֵיהֶם עָרֵי הָמוֹן וּמְכוֹנוֹת עֲנָק
הֵם בְּשֶׁלָּהֶם
וַאֲנִי גַּם
אֵין לִי סָפֵק
דִּינוֹזָאוּרִים הֵם חַיָּה לְלֹא מַעֲצוֹרִים

הָאַחְרָיוּת שֶׁלָּהֶם
עֲדִינָה כְּמוֹ שֶׁקֶט
יֵשׁ הַבְטָחָה
וְהַבְטָחָה צָרִיךְ לְקַיֵּם
זוֹ שְׁאֵלַת קִיּוּם
בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת
יֵשׁ לְהַמְשִׁיךְ

הַכֹּל פֹּה שֶׁלִּי שֶׁלָּהֶם
זֶה בָּרוּר עַכְשָׁו
וּבָאֹפֶק כְּפִי שֶׁמּוֹרֶה הַשֶּׁלֶט
הַמָּקוֹם
שְׁלוֹשָׁה יָמִים
לֹא שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה כָּל כָּךְ עָצוּב שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר
אוּלַי עוֹד לִפְנֵי שֶׁאַגִּיעַ לְשָׁם
אֲבָל לְעֵת עַתָּה
מוֹתֵחַ צַוָּאר אָרֹךְ
לוֹעֵס פִּסַּת אֲדָמָה
וּמַמְשִׁיךְ לִצְעֹד

+
בַּחוּץ עוֹד מִשְׁתּוֹלֶלֶת מִלְחָמָה
אֲבָל הַדִּינוֹזָאוּרִים הָלְכוּ לִישׁוֹן
וְאִיתָּם נֶעֶלְמָה הָעֲדִינוּת
הֵד הַנְּחִירוֹת שֶׁלָּהֶם
מַרְעִיד אֶת הָאֲוִיר
וְאֶת קְצוֹת הַשְּׂעָרוֹת שֶׁלְּךָ
אֲנִי מַאֲמִין שֶׁמָּחָר הֵם יַחְזְרוּ
נוֹשְׂאִים עַל גַּבָּם אֶת הַפְּצוּעִים
הַמֵּתִים וְרֵיחַ לֹא טָרִי בְּפִיהֶם
אַתְּ תַּגִּידִי שֶׁדַּי נִמְאַס כְּבָר
אֲנִי אֲכַבֶּה אֶת הָאוֹר
וְאֵלֵךְ לִכְתֹּב עַל דִּינוֹזָאוּרִים
כָּכָה זֶה בְּכָל מִלְחָמָה

הַדִּינוֹזָאוּרִים עוֹד יְחַכּוּ לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ

 

ראו גם

הבשורה החדשה בשירה או מות השירה ? " : מאמר של ערן צלגוב 

 "ארול ולין " עוד שיר של ערן צלגוב

 

אתר "דקה"

"דקה" בויקיפדיה

גיליון "דקה" 1

גיליון "דקה" 2

כתב עת חדש לשירה "דקה "

כשאבי אביטבול קורא כל הרחוב עוצר : ראיון עם עורכי "דקה" 

"דקה" ערב טרנסטקסטואלי:הקליפ

אלון צור על הדיסק הטרנסטקסטואלי של "דקה"

 

השירה כמופע חי :מאמר על "דקה"

 

 

 

הפילוסופיה של זוהר ארגוב

 

זוהר ארגוב הוא היום אחד הזמרים המפורסמים ביותר של המוזיקה הישראלית לדורותיה עם סרט על חייו ומחזמר על חייו כבוד שלו זכה עד כה רק זמר אחד נוסף מייק ברנט וכמדומה ששניהם מראים שזמר צריך לעבור גורל חיים טראגי כדי שמישהו יעשה מחזמר על חייו . 
   אבל בלי קשר לחייו הסוערים  לארגוב היו  כמה וכמה פיזמונים מעניינים מאוד. וחיים מזר דן כאן באחד מהם.

אל נבקש

 

מילים: תמי לוי

לחן: משה נגר

שר זוהר ארגוב

אל נבקש הכל לדעת
אל נסתקרן לגבי המחר
יש לפעמים שסיבה לא נודעת
יש לפעמים שנבצר הדבר

יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל

אל נבקש סיבה לכל צעד
אל נבקש לדעת כל סוד
יש לפעמים שסיבה לא נודעת
אל נתייאש, אל נפסיק לצעוד

יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל

יש בוודאי דברים שעשינו
ישנם כאלה לא מעטים
אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו
אולי נגלה סיבתם בעתיד

יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל

 

האמירה פילוסופית של  "אל נבקש "

מאת חיים מזר


אחד מתחומי ההגות הפילוסופית הוא הפילוסופיה של הידע,תחום היכול למלא מדפים שלמים בכל ספריה העוסקת בפילוסופיה.שירו של זוהר ארגוב "אל נבקש" נוגע במספר היבטים של תחום זה בצורה מרוכזת. בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר,בית , פזמון חוזר.

בית ראשון:

אל נבקש הכל לדעת
אל נסתקרן לגבי המחר
יש לפעמים שסיבה לא נודעת
יש לפעמים שנבצר הדבר

שתי השורות הראשונות פותחות במילה "אל" ושתי השורות האחרונות פותחות במילה "יש".מה לא לעשות ובהמשך הסיבות לכך. לא לנסות להכיר את כל הידע באשר הוא ולא לנסות לדעת את צפונות העתיד. לדעת הכל בלתי אפשרי.הידע בכללותו הוא מעבר ליכולת קליטת המידע של האדם .תמיד יהיו דברים שלא נדע.שום אדם מוכשר ככל שיהיה לא מסוגל לדעת הכל. הידיעה מה יהיה מחר היא לא בהכרח דבר רצוי. הסבר לאמירות אלה ניתן בשתי השורות האחרונות. ישנה סיבה לכך שנמנעים מאיתנו הידיעה הטוטלית וידיעת העתיד.על פי אמירה זו קיים כוח עליון וסמוי מהעין ומהאוזן המונע זאת.ניכר כי כותבת השיר תמי לוי היא אישה מאמינה. אמירותיה הן ניסוח שונה לביטוי המדרשי "במופלא ממך אל תדרוש".

פזמון חוזר:

יש דברים נסתרים
לא נבין לא נדע
נעשה גם דברים
שנראים בלי סיבה
לא צריך כל דבר
לחקור ולשאול
לפעמים גם מותר
לא לדעת הכל


הפזמון החוזר הוא הרחבה של שתי השורות האחרונות של הבית הראשון.אי היכולת לראות דברים ובמובן הרחב ביותר –תהליכים שונים .החושים שלנו לא יכולים לקלוט אותם את כולם. מה שנראה כאילו קיים או מתרחש ללא שום סיבה,עומדת מאחוריהם תכלית מסויימת .לנו אין את היכולת הקוגנטיבית לרדת לפשרה וכי אפשר לחיות עם סימני שאלה .לא לפעול בכל הכוח למצוא מענה לכל שאלה.
בית שני:

אל נבקש סיבה לכל צעד
אל נבקש לדעת כל סוד
יש לפעמים שסיבה לא נודעת
אל נתייאש, אל נפסיק לצעוד

בבית זה שלוש שורות פותחות במילה "אל" ורק שורה אחת פותחת במילה "יש".כמו בבית הראשון הפנייה היא לא במתכונת של ציווי.היא בעלת אופי של בקשה. הבקשה בבית זה רכה יותר מאשר בבית הראשון.הבקשה מתייחסת לידע ככזה.בבית זה הבקשה מתייחסת לתהליכים המובילים לקיומו או להתפתחותו של הידע. המילה סוד בשורה השניה מתייחסת כנראה לתורת הסוד.סביר להניח שלמחברת השיר תמי לוי יש נגיעה בתורת הקבלה. זה תחום שעל פי המסורת אין ללמוד אותו,אלא אם מגיעים לגיל 42.מי שמנסה להשקיע ממרצו בקבלה עלול להינזק.נראה שהמחברת מכוונת לסיפור המדרשי על אותם ארבעה שניסו להכנס לפרד"ס ורק אחד מהם,רבי עקיבא, יצא ממנו שפוי.יחד עם זאת אין להתייאש וצריך להמשיך לרכוש ידע.יש לשים לב לסיומת של השורה הראשונה והשורה האחרונה.השורה הראשונה מסתיימת בשם העצם צעד והשורה אחרונה מסתיימת בפועל לצעוד. צעדיו של העולם,הנע להיכן שהוא נע ובמקביל צעדיו של האדם הולך בעקבותיו.

בית שלישי:

יש בוודאי דברים שעשינו
ישנם כאלה לא מעטים
אם עדיין סיבה לכל זאת לא גילינו
אולי נגלה סיבתם בעתיד


בניגוד לבית הראשון והשני שחלק משורותיהן פותחות במילה "אל" ,בבית זה מילה זו לא מופיעה.שתי השורות הראשונות פותחות במילה "יש" ,פעם בלשון יחיד ופעם בלשון רבים. שתי השורות האחרונות פותחות אחת במילת תנאי "אם" והשניה במילת תהיה "אולי". חלק ממה שקורה בעולם הוא תוצר למעשי ידי אדם. כאלה יש רבים ואפשר לתהות על קנקנם.אפשר יהיה בעתיד להסיר מהם את פרגוד סימני השאלה.לכך דרושים הרבה אורך רוח ורצון.נהיה סבלניים נגיע לתוצאות .באשר למעשי ידינו, אנו אחראיים והסיכויים סבירים שבבוא היום נדע מדוע התרחשו. מתוך מה שנאמר על מעשי ידי אדם ניתן להקיש על מה שאיננו מעשי ידי אדם. במקרים אלה כפי שנאמר בבית הראשון אפשרויות הידיעה מוגבלות.

ראו גם

הקליפ

זהר ארגוב בויקיפדיה

זהר ארגוב באתר מומה
זוהר ארגוב אתר המעריצים

שנה וחצי נסיקה שנה וחצי התרסקות:חייו של זוהר ארגוב
?

 

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 450 שכבר עוקבים אחריו