בעיר הצוללת

 

 

יסמין אבן היא וזיקאית  זמרת מלחינה ,נגנית בלהקת"הקליק" , תמלילנית , קומיקסאית ומשוררת.

לאחרונה היא פירסמה ספר שירה ראשון מיצירתה"אישה באלכסון. "

והנה שיר חדש שלה  שהופיע בימים אלה ב"עתון 77" .שיר אהבה יוצא דופן ותת מימי …..

 

 

עיר הצוללת

מאת יסמין אבן

עיר הצוללת
מנגנת שיר מים
מתוך טורבו – פסנתר
מצויד מיתרים
בצינורות חמצן
וככל שאוזל ואוזל
השיר ממהר עצמו לדעת
בטרם יטבע כלעומת שבא
בעיר הצוללת תמתין לי
חמוש מסכה וסנפיר מתכת
ואני אקח עמי
את האוויר כולו מלמעלה
לבל תפוג הנשימה
טרם תחדל נשיקת התכלת
הנעלמת מתחת

 

ראו גם

 

יסמין אבן בלקסיקון הסופרים

 

נסיכת הפיות

עצוב להיות מכשפה :יסמין אבן כותבת לילדים

 

ספר השירים "אישה באלכסון "

 

קליפ הגולם של יסמין אבן

איש החזון נגד הטכנוקראט :הבלדה על יואל משה סלומון

פסל יואל משה סלומון

פסלו של יואל משה סלומון בכיכר המייסדים בפתח תקווה

השבוע מתקיים בפתח תקווה אירוע מיוחד במינו :

לרגל מלאת 130 שנה ליסוד העיר בשנת תרל"ח ביום רביעי החמישי לנובמבר 2008 מבוצע שיחזור מסעם המפורסם של חבורת מייסדי פתח תקווה יואל משה סלומון ועמיתיו ביחד עם רופא יווני לאדמות מה שהפכה להיות פתח תקווה כדי לקבוע אם המקום ראוי ליישוב.

במסגרת השחזור יצאו מיפו  חמישה רוכבים בבגדי התקופה שיגיעו  לכיכר המייסדים בעיר פתח תקווה ,ששם יחשפו  אז פסלי חמשת מייסדי פתח תקווה.

הסיפור   (שהועלה  על הכתב לראשונה לפני 124 שנים בדיוק בידי בן משפחתו של עבדכם ) הונצח בבלדה האלמותית של יורם טהר לב הוא היום סיפור קלאסי .

אמנם קמו עליו ועל אמינותו ההיסטורית עוררים רבים שבהם נדון בקרוב בכתבה גדולה על האמינות ההיסטורית של השיר והסיפור שעליו הוא מבוסס ועל הויכוחים עליו.
אבל לפני שנעבור לויכוחים הסוערים שנמשכים מזה מאה שנה כמעט על אמיתותו או שקריותו של הסיפור  ושהביאו אף להקמתה של ועדת חקירה בשלב מסויים : :
הנה  "טיזר" ניתוח ספרותי קצר של חיים מזר על הבלדה שהוא בגדר פתיחה למה שעומד לבוא.

הבלדה על יואל משה סלומון

מילים: יורם טהרלב
לחן: שלום חנוך

שר :אריק אינשטיין

בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.

שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.

איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.

ליד אום-לבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה

אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.

אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.

קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם פנו
לשוב לעיר איתו.

אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".

והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.

לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.

אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.

ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.

איש החזון נגד והטכנוקרט : הבלדה של יואל משה סלומון

מאת חיים מזר

"הבלדה על יואל משה סלומון" מתארת את ראשיתה של פתח תקווה לא מההיבט של בוני העיר הראשונים ומפעלם רב החשיבות,אלא מהבסיס שעליו נשענת העיר ,חזונו של אדם שהשקיע ממירב מרצו להקמתה. כמו כול בלדה גם שיר זה הוא בעל מבנה עלילתי מובהק.יש התחלה,אמצע וסוף.מבנה ליניארי טיפוסי לסיפור עלילה,רק שכאן הכול נמסר בתמציתיות.

בשיר שנים עשר בתים.בית ראשון הוא הפתיח של סיפור העלילה.נמסר מועד מדויק בו חמישה אנשים יצאו משעריה של יפו ופנו לדרכם. לא נמסר לאן.בתים שני ושלישי מוסרים את שמותיהם של אלה שיצאו לדרך זו. רק לגבי שנים מהם נמסר פרט מזהה נוסף. פרט זה מלמד משהו על אישיותם. על יואל משה סלומון נמסר ש"חרב באבנטו".הוא איש יודע קרבות ויוצא למסע זה מאובזר כנדרש למקרים של מצבים לא צפויים. השני הוא מזרקי הדוקטור הכסוף".דוקטור למה? על כך לא נמסר דבר. האם הוא רופא או איש מקצוע אחר? מכיון שהוא כסוף אפשר להניח כי מדובר באדם מבוגר.

בתים רביעי עד שביעי מספרים להיכן הגיעו ואיך הגיבו לנוכח מראה עיניהם.המקום אום-לבס(מלאבס),אזור רווי ביצות ומטבעו של מקום כזה שיש בו פוטנציאל למחלות. התיאור בבתים אלה מתמקד בהתנהגותו של מזרקי.ניכר בו שהוא בעל ידע נרחב.הידע במקרה זה הוא צפרות.מאי נוכחותן של ציפורים הוא מבין שהם נקלעו לשממה. הרושם המתקבל הוא ששהייה ממושכת במקום משמעותה היא מחלות ומוות.הוא ושלושת חבריו מסיקים מסקנות .הם מתמלאים במורך לב ועוזבים את המקום.

מבית שמיני ועד הסוף ההתמקדות היא ביואל משה סלומון. בניגוד למזרקי וחבריו הוא נשאר במקום. כשעיניו הוזות הוא אומר בצורה שאי אפשר לטעות בה:"אני נשאר הלילה פה/על הגבעה הזאת".הוא תוקע יתד. בחצות הליל הוא עובר מטמורפוזה.הוא מצמיח כנפיים ,פורשן ועף הרחק מהמקום.להיכן לא נמסר.מכל מקום למחרת האזור כולו החל לפרוח וציוץ הציפורים נשמע מכל עבר.המקום הופך לשוקק חיים. לא עוד שממה וביצות.כל זה התרחש במהלכן של שעות ספורות,מחצות הליל עד אור הבוקר.היה כאן מעשה פלאי.מה עשה יואל משה סלומון כדי שהמקום ישנה את אופיו?לא נמסר על כך שום דבר.יואל משה סלומון הוא בבחינת עושה נפלאות.יכולת המצויה בידיהן של דמויות מיתולוגיות.יש כאן פלא כפול.שממה ההופכת לפורייה וציפורים שלא רק מצייצות,אלא גם יודעות לשיר .הציפורים שרות על יואל משה סלומון ,שירה במובן הוורבלי.הן שרות בשפת בני אדם.

בשיר ישנה הנגדה בין שתי דמויות ,אחד,הדוקטור המסמל את איש המקצוע,הביוקרט המכיר היטב את מקצועו,אך אופק ראייתו צר מאוד. השני הוא יואל משה סלומון,איש החזון שלא נרתע מקשיים.הביטוי אי אפשר לא קיים בעולמו.הוא אדם בעל אופק ראייה רחב הצופה למרחקים.בדמיונו הוא יודע לעוף והכנפיים שצמחו לו הן בבחינת מטאפורה ליכולתו לעוף על כנפי דמיונו ולראות מה שאחרים לא רוצים או לא יכולים לראות.בניגוד למזרקי הדוקטור הוא אינו חס על בריאותו ומוכן לכל קורבן והתוצאה לא איחרה לבוא.עיר חדשה.

המילה ציפור מופיעה חמש פעמים,ארבע פעמים בלשון רבים ופעם אחת בלשון יחיד,מוטיב רב חשיבות המעיד על חסך שהיה קיים בימיו של יואל משה סלומון בישוב היהודי.לעוף במובן המטאפורי של המילה.המילה ציפור בלשון רבים מופיעה פעמיים בהקשר שלילי,אי נוכחותן במשמעות של מוות,פעם אחת בלשון יחיד כאשר יואל משה סלומון לובש את דמותה של הציפור ופעמיים בלשון רבים. נוכחותן מסמלת חיוניות ושמחת חיים.יואל משה סלומון היה הזרז להופעתן ומעתה תמלא הארץ באנשי חזון לא רק באנשי מעשה.כמו בלהקות ציפורים בהן המוביל מוחלף מידי פעם,כך גם יהיו מי שיחליפו את יואל משה סלומון בבוא העת,לשמר לטפח את המפעל שבו התחיל.

הבלדה

הקליפ
שחזור המסע

הפזמונים של יורם טהרלב

בבוקר לח בשנת תרל"ח :המאבקים על בלדת פתח תקווה

מדינת הקיץ ומדינת החורף

בישראל יש מזה שנים שעון קיץ ושעון חורף .אבל ישןטענות ששעון הקיץ הקיים אינו מספק כלל את הצרכים.

אמיר דנציגר הוא בוגר האוניברסיטה הפתוחה בירושלים בתואר מדעי המדינה ויחסים בין לאומיים וכותב צעיר של שירי ארץ ישראל שפירסם באתר זה בעבר מאמר על שפת הפזמונים העבריים . אבל כאן הוא עוסק בנושא אחר לגמרי הנחיצות בשעון קיץ ארוך  הרבה יותר  ולהתקיים בהתאם מדוייק  לעונות השנה.  

מדינת הקיץ או מדינת החורף :הנחיצות בשעון קיץ ארוך

מאת אמיר דנציגר

השנה החלטתי לאגד את החומרים שאספתי במשך עשר שנים סביב שעון חורף/שעון קיץ לכדי כתבה קצרה ובמסגרתה להציג את היתרונות שיש לשעון קיץ ארוך ולמה לפי דעתי הכרחי שבישראל יהיה שעון קיץ כזה.

תשאלו אותי למה דווקא עכשיו – הרי ישראל החליפה השנה כבר לפני שלושה שבועות – וובכן אני כותב עכשיו את המאמר כי בימים אילו – בסוף חודש אוקטובר ובתחילת נובמבר אירופה וארצות הברית עוברות לשעון קיץ.
העיסוק סביב סוגיית שעון הקיץ העסיקה אותי לאורך השנים מאחר שהדבר נראה לי כאבסורדי שישראל עוברת משעון חורף לשעון קיץ בכלל לא לפי מזג האוויר אלא לפי הנוחיות של הציבור המסורתי/דתי/חרדי – בשנים עברו שעון הקיץ הוחלף לשעון חורף בשיא הקיץ בספטמבר ואף גרוע מזה ביולי – והיו אף שנים שלא היו בכלל שעון קיץ – הכל במאמר.
בשנת 2005 הושגה לבסוף פשרה שתהא בתוקף עד 2012 – אבל אחרי זה אני לא יודע מה יקרה (ואם תשאל אותי הפשרה הזאת לא מספיקה), לא מספיק שבארץ שלנו בכל מקרה אין לנו מספיק שעות אור אז גם בקיץ רוצים לגזול מאיתנו שעות אור.
השמש משאב עיקרי – הטענה העיקרית שלי בגנות שעון חורף ארוך (יותר משעון קיץ) היא שהשמש היא המשאב העיקרי בארץ ואין סיבה שלא לנצל אותה לרווחת ולתועלת התושבים. השמש חוסכת לנו אנרגיה וכל שנה מפורסמים מחדש נתונים של משרד התשתיות שמעידים על כמות מסוימת של חסכון בחשמל – לפי נתונים שונים שמתקבלים כל שנה ממשרד להתאחדות התעשיינים ישראל חוסכת בצורה הזאת כמה עשרות ואף מיליונים של שקלים בהנהגתה שעון קיץ.
כמו כן שעת אור נוספת ביום במשך חודש חוסכת גם במספר תאונות הדרכים – כאשר ידוע שאצלנו בארץ מספר תאונות הדרכים הוא גבוה מאוד.
אולם, מעבר לעובדה שאנחנו צריכים לנצל את השמש ולתעל אותה לצרכינו יש את הסיבה הפשוטה שמדינת ישראל היא מדינת קיץ מדינה חמה – בה רוב ימות השנה השמש זורחת וממוצע הטמפרטורות בחודשי ספטמבר אוקטובר נע בין 17 לבין 25 – ביום, לרוב כאשר במדינות אירופה ובארצות הברית הממוצע הוא הרבה פחות – בין 10 ל-17 – ביום לרוב אזי זה הרבה פחות הגיוני שחודשי ספטמבר אוקטובר הינם באירופה ובארצות הברית – שבמקומות האלו כבר קר – עדיין מתנהל שעון קיץ בעוד שבמדינת ישראל שכאן הרבה יותר חם יש שעון חורף.

אז מתי ולמה בכל זאת מחליפים את השעון?

Image:Victory-Cigar-Congress-Passes-DST.jpeg

נתונים שאספתי במהלך השנים מראים כי בישראל משנים את השעון לא לפי מזג האוויר אלא לפי נתוני שר הפנים של אותם שנים כאשר החלטה זו הינה שרירותית למדי – היו שנים ששעון הקיץ היה תקף אף לפרק זמן קצר מאוד של שלושה חודשים בלבד והיו אף מספר רב של שנים שבהן לא הוחל כלל לא שעון הקיץ.
בשנת 2005 הושגה פשרה שמשנת 2005 עד שנת 2012 יוחלף השעון משעון חורף לשעון קיץ ביום שישי האחרון שלפני 2 באפריל – שזה כמו באירופה ובארצות הברית והמעבר חזרה משעון קיץ לשעון חורף יבוצע ביום שישי האחרון שלפני יום כיפור – שזה יוצא בחודשי ספטמבר/אוקטובר.
הטענה המרכזית שהייתה היא – לא בדבר העובדה שהצום הוא יותר קצר – הצום הוא עדיין 25 שעות אלא בגין העובדה שבמקרה כזה הצום מסתיים יותר מוקדם – במקום מ-17:30 עד 18:30 הוא מתקיים מ-16:30 עד 17:30.
דבר כזה יוצר מצב אבסורד שלמעשה בגין יום אחד בשנה (יום כיפור) ישראל מפסידה חודש ולרוב אף יותר של עוד שעת אור כמו שיש באירופה.

פשרה זו הייתה לאחר מאבקים רבים סביב הנושא – שכן נושא זה יצר וויכוח נרחב בין החילונים לחרדים.


דבר נוסף חשוב לציין שישראל היא מדינה שבה ההבדל בין היום הכי ארוך – 21.6 – השמש שוקעת
ב-19:50 שעון קיץ, לבין היום הכי קצר – ה-21.12 שבו השמש שוקעת ב-16:30 הוא שלוש שעות ו-20 דקות (אבל למעשה הוא שעתיים ו-20 וזאת לאור העובדה שכאשר משנים את השעון – אוטומטית יורדת שעה).
מתאריך ה-21.12 הימים מתארכים ומתאריך ה-21.6 הימים מתקצרים – אולם, באופן תמוה, בחישוב של כל יום שווה דקה של שקיעת השמש לכיוון בירידה או בעלייה ישראל מפסידה חצי שעה בערך לכל כיוון – אם היא הייתה שוקעת בכל יום דקה למעלה או למטה השקיעה הייתה צריכה להיות משעה 16:00 עד שעה 20:20 – כאשר היא מגיעה בערך לשעה 19:50 בסוף חודש מאי ולשעה 16:35 היא מגיעה בסוף נובמבר כאשר יש בסביבות חודש גם בקיץ וגם בחורף שזמן השקיעה לא משתנה.
וזה כלום לעומת מדינות אירופה כאשר יש מדינות שההפרש רק של שקיעת השמש בין היום הכי ארוך ליום הכי קצר הוא 5 או 6 שעות ויותר (כאשר ההפרש של הזריחה מגדיל את ההפרש הכללי).
בחורף השקיעה היא ב-16:00 ובקיץ ב-22:00 (וזה בנוסף לשעה של חילוף השעון).

דבר נוסף הוא שבמדינות אירופה ובארצות הברית דמדומי השקיעה – מהרגע ששוקעת השמש עד לרגע שיש חושך היא יותר ארוכה – בין 40 דקות ל55 דקות בעוד שכאן בארץ הדמדומים הם בסך הכול בין 20 דקות לחצי שעה 35 דקות.
גם הפשרה שהושגה יוצרת מצב ששעון הקיץ מונהג בין חמישה חודשים וחצי חודשים לשישה מתחילת אפריל עד אמצע ספטמבר – זה יוצר מצב שבישראל בעקבות זאת יש יותר חושך מאור כאשר ברוב ימות השנה – עקב כך השקיעה של השמש לא עולה על השעה שש בערב – לדוגמא עכשיו זה סוף אוקטובר והשמש שוקעת בשעה 16:55 בשעון חורף, בסוף ספטמבר בשעון חורף היא שוקעת בסביבות השנה 17:30 – לעומת מדינות אחרות באירופה שבהן היא שוקעת בשעות יותר מאוחרות כמו 19:30 אפילו 20:00.
למרות שבחלק ממדינות אירופה בסופו של דבר השמש שוקעת בשעה יותר מוקדמת מאשר בארץ האיזון מגיע יותר מאוחר – רק למעשה במעבר שלהם לשעון חורף – בסוף אוקטובר.
המסקנה – במקום לנצל את שעון הקיץ ולגרום לשעת אור נוספת (גם ככה אין לישראל יותר מידי בשיא הקיץ) אנחנו לא יודעים לתעל את המשאב העיקרי שיש לנו – כיוון שהשמש בסופו של דבר גורמת לאנרגיה.

דבר נוסף שקשור כאן בעקיפין הוא שחושך הוא גורם המשפיע על הדיכאון ולכן במדינות סקנדינביה וכן בקנדה נכנסים יותר לדיכאון החורף – יש הרבה אנשים שאומרים שמדינת ישראל היא איפה שהוא באמצע אבל אני חושב שעדיין למרות כל זאת בשיא הקיץ אין לישראל מספיק שעות אור שהיא תוכל לנצל ולתעל אותם לטובתה.

פתרונות אפשריים:

Image:Daylightsavings.jpg

יש שני פתרונות אפשריים למצב

- שעון קיץ כל השנה – מדינת ישראל היא מדינה חמה גם בחודשי החורף – אולם פתרון כזה אכן הוא פתרון פחות ריאלי כיוון שאני מודע לעובדה שהשעון הטבעי (איך שקוראים לזה) הוא שעון החורף ושעון הקיץ הוא שעון מלאכותי שהאדם יצר לאחר מלחמת העולם הראשונה על מנת לחסוך באנרגיה.
למקרה כזה כמה שהפתרון הינו פחות ריאלי – השמש תשקע ביום הכי קצר ב-17:30 וביום הכי ארוך ב-19:50 ובשיא הקיץ חודשים יוני – אוגוסט הזזת המחוג בשעתיים – אני לא בטוח עד כמה הפתרון הזה גם כן ישים אבל לפחות ככה בשיא הקיץ נרוויח עוד שעה של אור ובמקום מ-19:50 עד 19:00 השמש תשקע מ-20:50 עד 20:00 וכך באמת נרוויח שעה יותר של אור – כאשר שוב לדעתי אין מספיק שעות אור בקיץ. במקרה של שעון קיץ כפול הבעיה שיכולה להיווצר היא בעיית הזריחה דווקא – אולם הזריחה בשעון קיץ יחיד היא בשעה 5:30 בבוקר כך שגם אם עוד שעה הזריחה לא תהיה אחרי שבע אלא בשש וחצי (וגם אם הזריחה היא אחרי שבע זה לא אומר שיש אור רק אחרי שבע כי כמו שיש דמדומי ערב יש גם דמדומי בוקר של לפחות חצי שעה).
אולם, הבעיה המרכזית בכך היא יציאת השבת – כאשר היא יוצאת חצי שעה לאחר שקיעת השמש אזי במקום ב-20:20 היא תצא ב-21:20.

הצעה זו ירדה מסדר היום כאשר בשנת 2004 השר דאז אברהם פורז הציע את החוק וכבר החוק נדחה.

- הצעתי השנייה היא הצעה שנראית כל כך הגיונית אבל למעשה היא הכי ריאלית שיש – כפי שכבר ציינתי – מחליפים לשעון חורף לפני יום כיפור – שלרוב יוצא בספטמבר בגלל יום אחד ואז משאירים אותו עוד חודש וחצי – בלי סיבה אחרת הגיונית. כמה שזה לא נראה הגיוני אולי זה הפתרון היחיד המתבקש – אומנם להחליף פעמיים את השעון מחורף לקיץ זה קשה ופחות הגיוני וזה גורם לשעת שינה אחת פחות בלילה אולם לפי דעתי זה עדיף פי אלף מונים על כך שמחשיך סתם לחינם בשעה כל כך מוקדמת – שאין למעשה הגיון לוגי בשעה שהשמש שוקעת – בגין כל מה שאמרתי עכשיו.
החל משנת 2000 לערך נקבע בחוק שמספר הימים של שעו הקיץ לא ירד מ-150.

מסקנה: אני לא יודע אם המאמר שכתבתי כאן ישכנע אנשים שכדאי לעשות שעון קיץ ארוך אבל לפי דעתי זה מאוד כדאי מאחר שברוב העולם הבינו את התועלת שיש בשעון קיץ ארוך אז אני חושב שגם אצלנו כדאי להבין. עם כל הכבוד לציבור המסורתי/דתי/חרדי אני חושב שלמען הציבור הכללי – למען החיסכון, למען הפחתה בתאונות הדרכים ולמען בילוי נוסף בשעת אור זה שווה לעשות את הפשרה.

במהלך שנות התשעים חשבתי ללכת עם הנתונים האלו לכנסת אבל אני מאמין שלפי שעושים זאת צריך להציג את הנתונים האלו לציבור ולספק לו מידע, על מנת שהוא גם יגבש את עמדתו בנושא.

מבחינת איזור הזמן ישראל מצויה באזור שהוא מזרחי וכן הרבה יותר דרומי מאירופה ושני הדברים האלו משפיעים – ככל שהמדינה היא גם יותר צפונית ביחס לקו המשווה או יותר מערבית הדבר משפיע על זמן הזריחה והשקיעה שלה וההבדל בין היום הארוך ביותר ליום הקצר ביותר.

נתונים נוספים:

זריחה ושקיעת השמש ממוצעים:

(הנתונים הם בשעון חורף – בעת שעון קיץ יש להזיז שעה קדימה)

ינואר עד יוני

חודשים ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני
זריחה 6:40 6:17 5:43 5:05 4:39 4:35
שקיעה 17:03 17:31 17:53 18:14 18:35 18:50

יולי עד דצמבר

חודשים יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
זריחה 4:48 5:09 5:38 5:48 6:15 6:37
שקיעה 18:45 18:18 17:38 16:58 16:38 16:40

לפי שתי הטבלאות רואים בבירור שאם הייתה שקיעה של יום יותר יום פחות השמש – ביום הכי ארוך היא הייתה יכולה לשקוע ב-20:20 (השעה היא 18:50 ולא 19:50 כי זה אחיד לשעון חורף) בעוד שבחורף היא הייתה יכולה לשקוע ב-16:00 ואפילו פחות מזה כאשר בין נובמבר לדצמבר מתי שהיא צריכה לרדת לפי ההגיון של זמני שקיעה יש אפילו עלייה קטנה.

השנים ואורך שעון הקיץ בהם:

שנה תאריכים מספר ימים
1948 20.5-31.10
1949 30.4-31.10 184
1950 31.3-31.8 153
1951 31.3-29.8 151
1952 19.4-27.9 161
1953 11.4-12.9 154
1954 12.6-11.9 91
1955 11.6-10.9 91
1956 2.6-29.9 119
1957 27.4-21.9 119
משנת 1958 עד שנת 1973 לא הוחל שעון חורף
1974 6.7-12.10 98
1975 19.4.30.8 132
משנת 1976 עד לשנת 1979 לא התקיים שעון חורף
1980 2.8-13.9 42
משנת 1981 עד שנת 1983 לא התקיים שעון קיץ
1984 5.5-25.8 111
1985 13.5-31.8 109
1986 17.5-6.9 111
1987 14.4-12.9 150
1988 9.4-3.9 146
1989 29.4-2.9 125
1990 24.3-25.8 154
1991 23.3-31.8 161
1992 28.3-5.9 161
1993 2.4-5.9 156
1994 1.4-28.8 149
1995 31.3-3.9 156
1996 14.3-15.9 185
1997 13.3-4.9 177
1998 18.3-6.9 170
1999 2.4-6.9 154
2000 14.4-6.10 173
2001 9.4-24.9 167
2002 29.3-7.10 192
2003 27.3-2.10 188
2004 6.4-22.9 168

חוק משנת 2005 עד שנת 2012 שעון הקיץ יתחיל ביום שישי שלפני ה-2 באפריל ויסתיים ביום שישי לפני יום כיפור

2005 1.4-9.10 191
2006 31.3-1.10 184
2007 30.3-16.9 170
2008 28.3-5.10 191

מקרא מפה:
מה שצבוע באדום כהה – פירושו שנה שבה מספר הימים הכולל הוא פחות מ-100

מה שצבוע בזהוב – פירושו ששעון הקיץ התחיל אחרי ה-21.4 (קצת אחרי אפריל זה עוד נראה הגיוני – שבוע שבועיים ראשונים)

מה שצבוע בתכלת – פירושו שנה שבו שעון החורף הוחל לפני ה-1 בספטמבר (השבועיים הראשונים בתוך ספטמבר, לא הוספתי לחישוב למרות שזה מקומם בשנים שהשעון הוחלף בשבוע הראשון של ספטמבר.

• יוצאי דופן 1984 ו-1985 שצבועים בזהוב ובתכלת אבל לא באדום כהה כי בהם שעון הקיץ הוחל אחרי ה-21 לאפריל ותחילת שעון החורף הייתה לפני ה – 1 לספטמבר אבל, הם היו אורכם היה יותר ממאה ימים.

במדינות בהן הפעלת שעון הקיץ קצרה מישראל הן מצריים – 154, אוסטרליה – 155, בר
זיל -134, סוריה – 175.

העתקתי לכאן את הטבלא זו כיוון שרציתי שיראו שבכל השנים היה מאבק קשה סביב סוגיית השעון, בנוסף לעובדה המקוממת ביותר שהיו 20 שנים במרוכז שבהן לא הוחל שעון קיץ כלל וכלל, אז גם בשנים שהוא הוחל אורכו נקבע באורך שרירותי ביותר. כאשר ברוב מכריע של השנים – שעון הקיץ היה פחות משישה חודשים (הזמן של האביב הקיץ ותחילת הסתיו) כמו באירופה.

מאמר זה בא להראות לאנשים את השרירותיות שהייתה בקביעה בשנים עברו מה גם שאומנם הושגה כעת פשרה (לפי דעתי זה עדיין לא מספיק – אבל זה טיב של פשרה) והיא אמורה להסתיים בשנת 2012, ומה יהיה אחרי זה – יכול להיות שעוד פעם יחזרו למצב שאורכו של שעון הקיץ נקבע באופן שרירותי ביותר.

לסיכום אמנם יש יתרונות שיש לשעון חורף – השעון הביולוגי הטבעי, קל יותר להשכיב עימו את הילדים לישון.
אולם זה אינו המצב בארץ שכן המצב בארץ הוא שעדיין בתקופת הקיץ מדינת ישראל משנה את השעון לשעון חורף.
ניתן לאמר ששעון קיץ ארוך חוסך באנרגיה, מפחית בתאונות הדרכים והסיבה הטריוויאלית ביותר לעריכת שעון קיץ ארוך היא על פי מזג האוויר השורר בחוץ – כל שנה כאמור בחודשי ספטמבר אוקטובר יש בין 25 ל-30 מעלות בכל הארץ ובזמן הזה מתנהל בארץ שעון חורף – דבר זה אינו חכם . .עלינו להתאים את עצמנו לעונות השנה ולא לחיות בניגוד להן.  
נקודה למחשבה.

ראו גם
שעון קיץ בויקיפדיה
שעון קיץ שעון חורף

אמיר דנציגר על חשיבות השפה בזמר העברי

 

דרור בורשטיין חוזר אל השירה

 

בימים אלו מוצגת בגלריה גרוס בתל אביב תערוכת שיח משוררים מספר 9 בעריכת המשורר יחזקאל נפשי . תערוכה המציגה שירים של משוררים שונים בנושאי אהבה.
ירון ליבוביץ' בא לפתיחה קרא את השירים ובחר באחד  ומיוחד מהם שעוסק בשירה עצמה  כדי לדון בו כאן.  

בְּנִּסָּיוֹן לַחֲזֹר לַשִּׁירָה

 מאת דרור בורשטיין


בְּנִּסָּיוֹן לַחֲזֹר לַשִּׁירָה
קָרָאנוּ כָּל הַלַּיְלָה בְּאֶרֶץ הַשְּׁמָמָה
כּוֹס נִשְׁבְּרָה הִמְשַׁכְנוּ לִקְרֹא מְתַקְּנִים אֶת הַתִּרְגּוּם
וְאֶת הַפְּסַנְתֵּר מָתַי יְתַקְּנוּ אֶת הַפְּסַנְתֵּר לֹא יְתַקְּנוּ
מִמֵּילָא נָעוּל הַעֲבֵר אֶת הַמֶּלַח
מֵעֵבֶר לִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן הָאוֹר חַלָּשׁ יוֹתֵר
מְנַסִּים לְהַדְבִּיק אֶת שִׁבְרֵי הַזְּכוּכִית
שׁוֹתִים מִן הַבַּקְבּוּק מַטִּים אֶת הַגָּרוֹן הוֹפְכִים אֶת הָעֵינַיִם
עָלִים יְבֵשִׁים מִן הַשְּׁבִיל דָּבְקוּ בַּסֻּלְיוֹת
מְטַאטְאִים וְזֶה מִיָּד חוֹזֵר הָרוּחַ חֲזָקָה
מִישֶׁהוּ אָמַר סְבִיב הַבַּיִת עֵצִים
מְתַקְּנִים אוֹתוֹ אוֹמְרִים עֵצִים אֲבָל גְּדוּעִים
פֵּרוֹת בּוֹעֲרִים שֶׁמֶן מִתְפַּצֵּחַ עָשׁ סוֹבֵב אֶת הָאוֹר מְשַׁדְּלִים אוֹתוֹ לְתוֹךְ הָאֵשׁ
אַחֵר אָמַר סְבִיב הַבַּיִת גֶּשֶׁם רַק הַבַּיִת יָבֵשׁ שֶׁבֶר עָנָן אַךְ הֶעָנָן שֶׁמֵּעַל הַבַּיִת שָׁלֵם
אֲחֵרִים אָמְרוּ הַהֶפֶךְ הַנָּכוֹן לִרְאָיָה הִצְבִּיעוּ עַל שְׂעָרָם הַדָּבוּק לַמֵּצַח
בָּאוֹר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן כַּפּוֹת יָדַיִם מְטִילוֹת צֵל כְּלוֹמַר לֹא צֵל הוּא זֶה אֶלָּא כַּפּוֹת הַיָּדַיִם
מִתַּחַת לַכִּסְאוֹת רוֹחֲצִים דְּרוֹרִים בַּחוֹל הוֹצִיאוּ חֲפִיסַת קְלָפִים אֵין אֹמֶץ לִפְתֹּחַ אֶת הַחֲפִיסָה
מִחוּץ לַבַּיִת עוֹצֶרֶת מְכוֹנִית הָאוֹפֶה הִגִּיעַ זְמַן חֲלֻקַּת הַלֶּחֶם יוֹנִים מְנַקְּרוֹת בַּמְּכוֹנִית הָרֵיקָה
פֵּרוּרֵי פֶּרֶג דְּבוּקִים לַצְּמִיגִים הָאוֹפֶה מַבְחִין בָּאוֹר שֶׁבְּחַלּוֹנֵנוּ מַאֲהִיל עַל עֵינָיו בְּעֵינָיו
פַּחַד שְׂעָרוֹ הִלְבִּין מִקֶּמַח וּמִצַּעַר הַשְּׁמוּעָה אוֹמֶרֶת בְּנוֹ נִשְׂרַף
בּוֹצֵעַ בַּעֲרָבִית לֶחֶם לִמְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת מְטַאֲטְאִים מְשִׁיבִים לוֹ בְּרָכָה בְּרוּסִית נִמְלֶצֶת
בָּרְחוֹב לְמַטָּה מְנִיחִים הַנֶּהָגִים אֶת מִכְסֵי הַמָּנוֹעַ פְּתוּחִים כָּל הַלַּיְלָה פּוֹלְטִים אֵד
לַעֲמֹד לְהַבִּיט מִחוּץ לַחַלּוֹן כְּשֶׁאֵין אִישׁ בַּחֶדֶר וְאֵין אִישׁ עוֹמֵד לָבוֹא
לְהַגִּישׁ אֶת הַכּוֹס הַשְּׁבוּרָה אֶת הַשְּׂפָתַיִם
צִלְלֵי יָדַיִם עַל צִלְלֵי סִפְרֵי שִׁירָה עַל הַשֻּׁלְחָן
כִּסְּאוֹת הֲפוּכִים עַל הַשֻּׁלְחָן עַל אֶחָד מֵהֶם יוֹשֵׁב מִישֶׁהוּ
נַסֵּה לְהוֹרִיד אֶת הַכִּסֵּא צְעָקָה תִּשָּׁמַע בַּחֶדֶר
מִלּוֹן יָשָׁן שֶׁדַּפָּיו דָּבְקוּ זֶה לְזֶה חֲרִיקַת הַמִּלּוֹן פְּרִידַת הַמִּלִּים
נִכְשַׁל הַנִּסָּיוֹן לַחֲזֹר אֶל הַשִּׁירָה
שְׂפָתַיִם פְּצוּעוֹת עָלִים נִרְמָסִים נוֹצוֹת בַּחוֹל נְסִיכִים עַל הַשֻּׁלְחָן בֹּץ לָבָן עַל הַכְּבִישׁ
פורסם בכתב העת שבו 16, 2006.

 

 

דרור בורשטיין חוזר אל השירה

מאת ירון ליבוביץ'

שיר יוצא דופן זה מצא חן בעיני, למרות אי הסדר שקיים בו לכאורה. חלק מהשורות שבשיר ארוכות ומכילות בתוכן פסוקיות רבות בנות שתיים – שלוש מילים כל אחת. במבט ראשון השיר הזה נקרא כמו דיווח, בשפה פשוטה, של אירועים חסרי פשר שקרו לחבורה בלילה אחד וכמקובל בשירה העכשווית גם ללא סימני פיסוק, דבר שעלול לבלבל קוראים מן היישוב. אולם לדעתי מסתתר בשיר הזה רעיון עמוק המתכתב עם סיפור קצר של ש"י עגנון, אבל על כך נדבר בהמשך הדברים.

השיר כאמור מדבר על אירועים שקרו בלילה אחד כשחבורה של צעירים התכנסו כדי לכתוב שיר או לפי מילות השיר "ניסו לחזור לשירה". כלומר הם ניסו לעשות דבר שכבר עשו קודם אך עזבו אותו מסיבה לא מובנת וכעת הם מנסים לחזור ולעשות אותו. בסופו של השיר, או ליתר דיוק, בשורה הלפני האחרונה אנו מגלים שהניסיון לחזור אל השירה נכשל. העובדה שהשיר ממשיך לאחר השורה המוסרת לנו על הכישלון הזה אומרת דרשני, ועל כך בהמשך.
המעניין הוא למה הניסיון לחזור לשירה נכשל? תשובה ישירה לשאלה הזאת לא ניתנת לנו בשיר, אבל מה שמתברר מן השיר הוא שבאותו לילה קורים דברים רבים, שיש לשער שבגללם נכשל הכישלון לחזור לשירה. המאורעות, שחלקם מציאותיים וחלקם בעלי נופך סוריאליסטי משהו, מדווחים לנו בסגנון פשוט וענייני, ניתן לומר אפילו אגבי, אבל בדחיסות לא שגרתית. בין הדברים שקורים ניתן לציין את מעשיהם של החברים כמו לקרוא כל הלילה, לשתות, לשבור כוס ולנסות לפתוח חפיסת קלפים ובעיקר לדבר על הסביבה על הבית ועל מזג האוויר עד שמתפתח וויכוח לוהט בנושא איפה יורד גשם. בין שאר הדברים שקורים אז אנו רואים אש בוערת, כיסאות נהפכים ציפורים מתפלשות בחול. בחוץ מגיע האופה ומדבר באופן מוזר עם מנקי הרחובות. נראה שההתרחשות הזאת אורכת לילה שלם מכיוון שאופים בדרך כלל עובדים לפנות בוקר. מה שחשוב הוא שההכרזה על כישלון הניסיון לחזור לשירה לא מסיימת את השיר, אלא השורה האחרונה מדווחת שוב על דברים שונים הקורים. כלומר, ההכרזה לא קוט6עת את רצף ההתרחשות.


מוטיב זה של בני אדם שלא מצליחים לעשות מעשה שהם רצו או שהם חשו שהם חייבים לעשות מזכיר לי סיפור קצר ידוע של ש"י עגנון בשם "המלבוש". סיפור זה הוא בעל סממנים אגדיים והוא מספר על חייט שהתחייב לתפור בגד, מלבוש, לשר והוא לא מצליח לסיים את המלאכה בגלל שהוא עסוק בדברים אחרים, כמו לאכול, לדבר פוליטיקה בבית מרזח וכיו"ב. יש לציין כי מלבוש במקורות הוא סמל לגוף האדם או לאישיות עצמה ומלאכת החייט בסיפור היא בעצם אלגוריה על תפקידו של האדם עלי אדמות להכין את עצמו שיהיה ראוי לעולם הבא, כשהוא נפגש עם הקדוש ברוך הוא. הסיפור מסתיים בזה שהחייט לא מצליח לסיים לתפור את המלבוש, כי בא דג וחוטף את הבגד והחייט טובע תוך כדי ניסיון לרדוף אחר הדג כדי להחזיר לעצמו את המלבוש. הסיפור אמנם מלא אמפתיה לחייט אולם הוא אינו חף מביקורת על אופיו הלא אחראי של האדם לממש את ייעודו.
השירה  אולי לא דומה לתפירת בגד בכך שהיא אולי לא מוטלת על כל אדם, אבל גם היא עשויה לשמש לעתים כמשל. אחת ההגדרות לשירה ששמעתי ממוריי הייתה תיאור החיים בצורה תמציתית וקולעת אשר מתארת גם את המצב בנפש האדם. כמו החייט בסיפור "המלבוש" של עגנון גם החבורה בשירו זה של בורשטיין מנסה להגשים ייעוד ולא מצליחה, אולם שלא כמו ב"המלבוש" מדובר בייעוד שהם עצמם בחרו. יותר מכך, אם השירה היא תיאור חווייתי של החיים, הרי כדי לשיר אתה צריך לאסוף חומר על הבסיס שעליו מושתתת אותה שירה. כלומר, אתה צריך לחיות כדי לכתוב שירה. נראה שהחבורה לא מבזבזת את ייעודה על זוטות אלא מנסה ליצור חוויות שיתאימו להגשמת הייעוד שהם בחרו לעצמם. מתברר שהנימה בשיר הזה היא יותר מבינה ופחות ביקרתית כלפי האדם מהנימה שבסיפור של עגנון. אולי אפילו יותר מכך ניתן לומר שהחבורה בסופו של דבר הצליחה כי השיר שנפרש בפנינו אולי מספר על כישלון של כתיבת שיר אבל הוא בעצם מה שקרה לחבורה באותו לילה. כמו מספר סיפורים שמספר למי שהוא התחייב לספר לא סיפור למה הוא לא הצליח לחבר סיפור ובלי שיידע יצא לו סיפור על הכישלון שלו לספר סיפור.
השיר הזה של דרור בורשטיין נגע לליבי בגלל הנימה הפילוסופית הזאת שלו המשווה את פועלו של האדם עלי אדמות לכתיבת שירה ולמרות ההרגשה התמידית של האדם שהוא נכשל במשימה שלו, כנראה שהכישלון שלו לא כל כך חרוץ כמו שנדמה למשורר.
ואולי דווקא תחושת הכישלון היא שמריצה אותו שוב ושוב קדימה ?

ראו גם

האתר של דרור בורשטיין

דרור בורשטיין בלקסיקון הסופרים

דרור בורשטיין בויקיפדיה

על תערוכת שיח משוררים

אינדיאנה ג'ונס בחלל החיצון :הארכיאולוג כגיבור מדעי בדיוני

 

ברביעי ל11 2008  תתקיים במסגרת אירועי תגליות סדרת  הרצאות פופולאריות בנושאי ארכיאולוגיה הרצאה שלי על הארכיאולוגיה בספרות ובטלוויזיה הפנטסטית
. . לוגו תגליות
הארכיאולוגים הם האנשים שחוקרים תרבויות קדומות יותר ופחות. והתרבויות הקדומות המרתקות מכולן הן אלו שנראות כאילו אנשיהם היו בתחומים מסויימים מתקדמים כמונו או אף יותר ועוסקים בתחומים שלנו נראים כיום לא מובנים לחלוטין. כאילו אנשי התרבויות הקדומות האלו חשבו בצורה שונה ,חייזרית .


כתוצאה מכך מדע הארכיאולוגיה תופס מקום חשוב גם בספרות ובסרטים של המדע הבדיוני . .. אלא ששם באופן ספציפי בניגוד למציאות שאותה אנו מכירים ,המשימות של הארכיאולוגים הן  תמיד לחשוף ולהתמודד עם תרבויות שהן לעיתים קרובות עליונות בהרבה על התרבות של הארכיאולוגים עצמם ובלתי מובנות לה. .

. .
הארכיאולוגיה החלה לתפוס מקום חשוב בספרות המדע הבדיוני החל מז'ול ורן שגיבוריו חשפו במעמקי הים את יבשת אטלנטיס בספר 20 אלף מיל מתחת לפני המיים ,דרך ספריו של רידר הגרד על מכרות המלך שלמה וגילוי תרבויות קדומות של אנשים לבנים ביבשת אפריקה המסתורית .
ומכאן קצרה הייתה הדרך להעביר את הארכיאולוגים לכוכב מאדים שתואר כמקום מושבה של תרבות מפותחת קדומה שחלפה אצל סופרים כמו אדגר רייס בוראוז ולי ברקט ורי ברדבורי המתארים תרבויות קדומות שנעלמו על הכוכב מאדים.


רבים מספרי המדע הבדיוני המודרניים תיארו את גילוי שרידי תרבויות קדומות ומפותחות שהארכיאולוגים עמלים על חשיפת סודותיהם המסתוריים . למשל בספריו של הארכיאולוג החובב רוברט סילברברג וספריו על פני מליון שנה " ו"האיש במבוך " המתאר את הניסיונות לפצח את סודותיהם של תרבויות חיזריות קדומות ומיסתוריות ומסוכנות ופרדריק פול שתיאר את החיפוש הארכיאולוגי המאבק המסוכן על גילוי סודותיה של תרבות חייזרית שנעלמה תרבות ההיצ'י בסדרת "שער". והסימבול המרכזי של ספרים אלו הוא "החפץ החייזרי " שאת סודותיו מנסים הארכיאולוגיים לפענח לרוב תוך כדי סיכון חייהם.


נושאי הארכיאולוגיה המדעית הבדיונית חדרו לטלוויזיה לסדרות כמו "מסע בין כוכבים " ו"סטאר גייט"ובסדרות סרטי קולנוע ובראשן סדרת "אינדיאנה ג'ונס " שהסרט הרביעי בה הוא מדעי בדיוני במובהק.

בסדרת הטלוויזיה סטאר גייט תופס נושא הארכיאולוגיה וחשיפת סודותיהן של תרבויות קדומות ונשכחות הן ארציות והן חייזריות נושא מרכזי . תרבות חשובה כזאת מבחינת הסדרה היא של מצרים העתיקה אך היא אינה היחידה .
ובכך הולכים יוצרי הסדרה בעקבות התיאוריות של תיאורטיקנים מודרנים של "מדע חלופי " כמו אריך פון דניקן וזכריה סיטשין שעסקו רבות בהתערבות של תרבויות חייזריות בתרבויות אנושיות בימי קדם.
ההרצאה תיתן עם כך סקירה על השימוש ברעיונות ארכיאולוגיים ביצירות וסדרות מדע בדיוני שונות מהמאה ה19 ועד ראשית המאה ה-21 ומה ותעסוק בהבדלים בין הארכיאולוגים ביצירות המדע הבדיוני והארכיאולוגים במציאות ,ותעסוק גם בתחום הארכיאולוגי החדש שהתפתח בשנים האחרונות בעולם האמיתי ומנסה לגשר בין השניים ה"קסנוארכיאולוגיה " הארכיאולוגיה העוסקת בממצאים חייזריים אפשריים.


ההרצאה תתקיים ביום ג י 4/11/08 – שעה 19.30 מועדון התיאטרון, גבעתיים (חניה חופשית מהשעה 18.30)
מחיר: 70 ₪ להרצאה בודדת

הקהל מוזמן

 

ראו גם

"תגליות

הרצאות "תגליות"

צופן השושלות :כנס החברה הגניאלוגית

הפחדים של קורין אלאל

חיים מזר חוזר בביקורת פזמון נוסף הפעם  אחד מפזמוניה הידועים ביותר של   הזמרת  קורין אלאל.  

זן נדיר

מילים: מאיר גולדברג

לחן: קורין אלאל
שרה קורין אלאל

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים

אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטים

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

שיר להעלאת המורל

מאת חיים מזר

שמו של השיר של קורין אלאל "זן נדיר" מעורר שתי שאלות באשר למהותו .מי או מה הוא אותו זן נדיר שעליו היא שרה ,האם מדובר בבעל חיים או בבן אדם, ומה עושה אותו לנדיר? בשיר שלושה בתים ופזמון חוזר במבנה של שני בתים,פזמון חוזר,בית אחד ופזמון חוזר. מה שמשותף לשלושת הבתים ולפזמון החוזר הוא המילה הפותחת-אנחנו. הכוונה היא אם כן לבני אדם. השימוש בגוף ראשון רבים מרמז על קבוצה מאוד מסוימת ומובחנת,אשר קורין אלאל ומחבר השיר מאיר גולדברג משתייכים אליה וצופים בה מהצד בו זמנית. מנקודת מבט אנתרופולוגית הם נמצאים במעמד של תצפית משתתפת.

בית ראשון:

אנחנו פוחדים מהצל של עצמנו
נצמדים לקירות הבתים
ורוב הזמן מתביישים בגופנו
חופרים מקלטים


בית זה מתאר את התנהגותם של האנשים החברים בקבוצה. מדובר באנשים חסרי ביטחון עצמי כה רב עד כי הם לא רק פוחדים מעצמם,אלא מתביישים במראה גופם. חוסר יכולת למצוא אפילו קצת גאווה במה שהם. מתקבל הרושם שאם ניתן היה הדבר בידיהם, היו מחליפים את זהותם הפיזית. אי הביטחון גדול עד כדי הצמדות לקירות .כאילו היו רוצים להיבלע בתוכם ובלבד שלא יבחינו בהם בשום צורה.הם אינם מסתפקים בכך וחופרים מקלטים.למקלטים נכנסים רק בזמן מלחמה .האם זה מה שהם רוצים,הישרדות בלבד או שמא גרוע מכך? מקלטים נבנים מתחת לאדמה.יש כאן רמיזה על שאיפה למצב סופני.האם יממשו זאת?

בית שני:

אנחנו נמלטים ממסיבה משוגעת
נדחקים לסירות משוטים
כל יבשה היא ספינה שטובעת
כשחופרים מקלטי
ם

בית זה הוא המשך של הבית הראשון ,רק בחומרה רבה יותר. מסביב, מסיבה משוגעת והקבוצה מה עושה?נמלטת ממנה. תחושתה היא כי אינה יכולה ליטול חלק בעולם העכשווי והמלא שמחת חיים. לא להם חלק ונחלה בעולם זה. חברי הקבוצה מתכנסים בסירות משוטים.בשורה השלישית נאמר :"כל יבשה היא ספינה שטובעת".כאשר ספינה טובעת סירות החירום מורדות למים והנוסעים מתפנים אליהן כדי להימלט.מאחר והיבשה משולה לספינה שוקעת חברי הקבוצה מנסים להימלט ממנה.ההימלטות מתרחשת כשחופרים מקלטים. הביטוי חופרים מקלטים מופיע גם בשורה האחרונה של הבית הראשון. ההבדל היחידי הוא תוספת האות "כ" כמייצגת זמן כל שהוא. השקיעה של היבשה "כשחופרים מקלטים".ישנה כאן בעיה. המקלטים הם חלק מהיבשת. אם זו שוקעת, המקלטים שוקעים גם הם. ולהיכן בעצם מגיעים? עמוק יותר באדמה.אין בעצם שום אפשרות להינצל.אם בבית הראשון ישנה רמיזה למחשבות אובדניות ,כאן בא המימוש שלהן. האם יצליחו בכך?

פזמון חוזר:

אנחנו זן נדיר
ציפור משונה
החלומות באוויר הראש באדמה

בפזמון החוזר קורין אלאל ומאיר גולדברג אומרים שלאותו חוסר ביטחון ושפיפות מנטלית אין שום סיבה. ההיפך הוא הנכון.חברי הקבוצה הם זן נדיר.הם התברכו בתכונות העושות אותם ליוצאי דופן. חברי הקבוצה כפרטים וכקולקטיב ניחנו בתכונות הממצבות אותם הרחק מעל הממוצע. אלה הופכים אותם לציפור משונה.היא משונה מבחינת הסביבה בה הם פועלים.אי אפשר להתעלם מהדמיון האסוציאטיבי לסיפורו של האנס כריסטיאן אנדרסן "הברווזון המכוער". בשורה האחרונה של הפזמון החוזר נאמר :"החלומות באוויר הראש באדמה".מתגלה דבר נוסף. הקולקטיב למרות תחושת חוסר האונים שלו עדיין יש לו חלומות. אבל הוא מדחיק את עצמו למצב אפאטי ולא יכול לחלץ את עצמו. לכך אין שום הצדקה.צריך לפעול במלוא העוצמה להיחלץ מבור זה. אם זה לא ייעשה, המצב עלול בהחלט להיות סופני. אי הפיכות פוטנציאלית זו מתוארת בבית השלישי.

בית שלישי:

אנחנו מרמים בעיקר את עצמנו
לא עיוורים, אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הר פחדים

התיאורים בבית זה הם קשים. משורה לשורה החומרה מתעצמת. בשורה הראשונה מוצגת בפני הקבוצה האשמה חריפה. הקולקטיב בהתנהגותו מרמה את עצמו בשכנעו את עצמו כי אין הוא מסוגל לעשות שום דבר.הוא מתנהג על פי הדפוס של נבואה המגשימה את עצמה. את זה יש להפסיק. בשורה השניה נאמר:"לא עיוורים,אבל לא מביטים". היכולת לראות דברים נכוחה קיימת ואין שום סיבה שלא לעשות זאת. תחושת המפסידנות גורמת לעיוורון פסיכולוגי .המגמה המצטיירת בשורות השלישית והרביעית היא של קולקטיב עם אישיות נסגנית המאיין את עצמו.המורשת שתישאר לדורות הבאים היא "הר פחדים".במשתמע, בכך יש להתבייש!

קורין אלאל ומאיר גולדברג אומרים בצורה קטגורית : בואו נמוטט הר זה, שאם לא כן הוא יקבור אותנו. אם להשתמש במינוח צבאי שיר זה הוא שיחת מוטיבציה.

 

ראו גם

קליפ "זן נדיר "
קליפ "זן נדיר " עם חמי רודנר

האתר של קורין אלאל

קורין אלאל בויקיפדיה

מאיר גולדברג

המופע של הגולם

 

הדמות של האדם המלאכותי "הגולם" שנוצר בידי רב יהודי באמצעות "ספר היצירה" הכישופי עומדת במוקד של מיתוס שלם, שמוצאו במיסטיקה היהודית הקדומה ביותר. בתור הניסוי האולטימטיבי של האדם כיוצר ובורא, המתחרה בבורא העולם עצמו, לעיתים לאסונו.

המחזאי ליוויק המהר"ל והגולם .

הגולם הוא גם גיבור המחזה המפורסם והחשוב ביותר בשפת היידיש של המחזאי היידי המפורסם ביותר ה. ליויק שהפך להצגה המשפיעה של תיאטרון הבימה שהפך את אהרון מסקין לשחקן הבמה העברי המפורסם והמזוהה ביותר.

בעקבות המופע "דיבוק צא " יועלה ביום ג' 28 באוקטובר 2008 . . על הבמה בבית ליוויק   בתל אביב בשמונה בערב  ערב חוויתי בעקבות ההצגה והסרט " הגולם " .

בהנחיית בלש התרבות  אלי אשד

 ובהשתתפות

 המשוררת ללי ציפי מיכאלי ,

הסופרת שהרה בלאו

השחקן ניר ביקלס.

במופע נספר את סיפורו של הגולם מהופעותיו הקדומות ביותר במיסטיקה היהודית.

נציג לראשונה על הבמה קטעים מהטקס הכישופי המצמרר  שהופך גוש עפר מת  ודומם לגולם חי ונושם ופעיל ..

נספר כיצד קושר הגולם לאורך הדורות בדמות המפורסמת של המהר"ל מפראג והפך לסמלה של עיר זאת, כיצד שימש כבסיס לסיפור המדע הבדיוני המפורסם על פרנקנשטיין ועל הרובוטים של קרל צ'אפק .

נספר את סיפורה של הצגת הבימה שהפכה לשם דבר לאורך השנים לא פחות מההצגה הקלאסית השנייה של התיאטרון "הדיבוק". נציג קטעים מההצגה.  

נקרין קטעים מסרט האימה הגרמני האילם על הגולם.
את הערב תלווה תערוכה של יצירות פלסטיות העוסקות בנושא הגולם מאת האמן יובל כספי והפסל עידו שמי .
"הגולם קם לתחייה " הוא שני בסדרת הערבים בנושא תרבות היידיש.

בואו בהמוניכם ביום ג'

28 באוקטובר 2008 . בבית ליוויק. רחוב דב הוז 30, תל-אביב.

מחיר כניסה: 40 ש"ח

להזמנות: 03-5231830 או באימייל info@leyvik.org.il

הקהל מוזמן לערב חוויתי שלא ישכח .

האתר של דיוניסוס הפקות החברה המפיקה

אני שחקן אני ?

צוות שחקני "האקס המיתולוגי "

מודעה קטנה שקיבלתי ברשת עוררה משום מה את תשומת ליבי ."האם אתה רוצה להשתתף בתוכניות "טלוויזיה ובסרטים ? אנחנו מחפשים שחקנים". מתוך דחף בלתי ברור עניתי למודעה ושלחתי את פרטי .
ושכחתי לחלוטין מהעניין.
כעבור כמה ימים קיבלתי טלפון האישה בצד השני הודיעה לי שאני מוזמן לבחינות משחק ולקח לי כמה דקות טובות כדי להיזכר במה המדובר.
אז הלכתי למקום כנראה לא היה לי דבר טוב יותר לעשות באותו היום .המקום הוצג כסוכנות פירסום.

חיכיתי שם עם כמה אנשים והודיעו לי שיקבלו אותי לראיון .
תהיתי מי יחכה בפנים אולי כמה מדריכי שחקנים ידועים?
לא מי שחיכתה בפנים נראתה כפקידה פשוטה וגם לא כזאת שיש לה ניסיון כל שהוא בהדרכת שחקנים.
.התאכזבתי קצת.
האישה החלה לספר לי שהם מחפשים שחקנים ואם אקרא טקסט היא תחליט אם אני מתאים למטרותיהם ואם לא ניפרד כידידים .
היא נתנה לי טקסט עם קטע של סיגל אבין מ"האקס המיתולוגי".ונתנה לי כמה דקות להתכונן להקראה .
התאכזבתי קצת .דוווקא טקסט נחות כזה הם נותנים לי לקרוא ? אבל כנראה שזהו סוג הטקסטים שמקובלים היום בתעשייה .
הקראתי את המונולוג משהו מפגר של בחור שאומר לאישה שהוא מאוהב בה שהוא רוצה להזדקן איתה באושר ובעושר בלוס אנג'לס וימשיך לאהוב אותה גם כשהיא תהיה מכוערת ושמנה מאחר שהיא תהיה האישה שלו. הטקסט בהחלט לא שיפר את דעתי על יצירותיה של סיגל אבין.
הבחורה נראתה כמתרשמת. והחלה לירות בקצב  של מכונת יריה טקסט שנשמע מתורגל היטב בפיה כאילו חזרה עליו פעמים רבות מול המראה:
"תשמע , אתה מתאים לצרכינו, אתה מעולה . אתה מרשים. אנחנו נעשה לך עכשיו בוקינג בידי אנשי מקצוע וניצור עבורך אתר ונפנה אותך לכל הגורמים בתעשייה שאתה שחקן.נשלח אותך לאודישיינים .תצטרך לחתום איתנו על חוזה מחייבות כדי שסוכנות אחרת לא תחטוף אותך מאיתנו…וכו' וכו'
היא המשיכה וסיפרה על הסכומים הגבוהים שאותם מרוויחים שחקנים וכו וכו'
תוך כדי כך העירה בדרך אגב שאני אצטרך לתרום רק כ340 ש"ח לפני מע"מ בחודש עבור יצירת אתר מיוחד מיועד לחוגי התעשייה עם תמונתי ועם פרטים על כישורי. 
אמרתי שאני אחשוב על זה .
ואכן חשבתי על זה..
והיגעתי למסקנה שכל העניין מעליב גם אותי וגם את עולם המשחק .
על סמך  קריאה אחת ויחידה מגיעים למסקנה שאני מתאים לשחק ?
לי עצמי ההקראה הזאת לא ניראתה טובה כל כך.
יש אנשים שלומדים שנים בבתי ספר למשחק ולא מקבלים את האישור הזה.
מסופקני אם איזה שהוא מלהק שפוי בדעתו יקבל שחקן שכל הניסיון שלו הוא הקראה אחת ויחידה בפני מישהי שכישוריה המקצועיים בעניין אינם ברורים.
כל העניין עושה רושם של ניסיון להוציא כסף מאנשים הרעבים לעולם הזוהר של המשחק אבל לא מוכנים באמת להתאמץ בשביל כך ובשביל זה למרבית הצער צריך ללמוד משחק במשך שנים.

אבל בנתיים מוכנים להעשיר את חשבון הבנק של"החברה " הנ"ל בכמה מאות שקלים בחודש תמורת הבטחות לא ברורות.

אל תתפתו אתם רוצים להיות שחקנים לכו ללמוד  בבית ספר למשחק.

צוות שחקני ה"אקס המיתולוגי "  יוכלו להסתדר בלעדי זה בטוח.

בדידותם של ברואי האדם

חיים מזר מוכר באתר זה בדרך כלל כמבקר פזמונים.במאמר זה הוא לובש את אחד הכובעים הרבים האחרים שלו כחוקר וכמבקר של יצירות מדע בדיוני.

והפעם הוא עוסק בנושא רלבנטי וחשוב מבחינת אתר זה יצירת העוסקות ב"גלמים " מעשה ידי אדם או "שיבוטים"

ולשם כך הוא מנתח יצירת מדע בדיוני קדומה את "פרנקנשטיין " של מרי שלי מראשית המאה ה-19 ,ויצירת מדע בדיוני מודרנית את הסיפור "הסדן של יופיטר" מאת גרגורי בנפורד וגורדון אקלנד מסוף המאה העשרים .
האם יש הבדלים ביחס של שתי היצירות והיוצרים המתוארים בהם למעשי ידיהם האנושיים ?

בדידותם של ברואי האדם

מאת

חיים מזר

השיבוט הגנטי המלהיב את דמיונם של החוקרים והציבור טומן בחובו פוטנציאל מדעי עם משמעויות רפואיות מרחיקות לכת בפרט במה שקשור לריפויין של מחלות חשוכות מרפא.לצידה של תקווה זו ישנם גם מי שמוחים על כך בשל השאלה המוסרית הכרוכה באפשרות שיבוטם של בני אדם.אם נלך צעד אחד קדימה גם אם הוא מוקצן, אפשר לתהות שמא אותם חוקרים יוציאו על המשובטים פטנטים וככאלה יהיה על הממציאים לרשום את משובטיהם אצל רשם הפטנטים, מה שמחייב גם התייחסות למעמד החברתי והמשפטי שלהם.
בשאלה אחת לא מטפלים כלל והיא מה יהיה בעצם גורלם האישי ריגושי של המשובטים? אילו מין בני אדם יצאו מהם? עלול בהחלט להיווצר מצב בו המשובטים יהיו אנשים בודדים מאחר והם עלולים להיות חריגים בשל תכונות שיוטבעו בהם כמו כוח פיזי רב במיוחד,יכולות אינטלקטואליות נדירות וכו' ולא יהיו במחיצתם שווים להם שאיתם ירצו לחלוק את עולמם.

האדם המלאכותי

קשה לצפות את מכלול הבעיות שיתעוררו משעה שהאנשים המשובטים יהלכו בקרבנו.התמודדות ראשונית עם סוגיות אלה מוצאים בחלק מהספרות המדע הבדיונית.הספר הראשון שבעיות אלה מוצגות בו ובצורה בוטה במיוחד הוא ספרה של מרי שלי "פרנקנשטיין".

בספר זה מתארת מרי שלי את יצירתו של אדם אם כי לא בדרך של שיבוט.היוצר הוא פרנקנשטיין שלאחר מאמץ מתמשך של ימים ולילות שהשתרע על חודשים רבים הגיע להארה שאפשרה לו לגלות את סיבת החיים ואף יותר מזה, את היכולת להעניק חיים לחומר דומם(שלי 1985 : 33 ).פרקנשטיין היה חדור אופוריה ואופטימיות בדבר האושר הצפוי לאנושות בעקבות גילוי זה וכפי שהוא מתאר זאת: "יצורים מאושרים ומצויינים יהיו חבים לי את חייהם.אין אב בעולם שיזכה מבנו להכרת תודה הדומה לזו שלה אזכה אני מיצירי כפי" (שם עמ. 34 ).הדמות שהוא חותר ליצור ואותה הוא אכן הצליח להביא לעולם היא בן אנוש גבוה במיוחד שגובהו 2.6 מטר ורוחבו בהתאם.בדבריו אלה של פרנקנשטיין נרמזות שאלות נוספות שיהיה צורך להתמודד איתן בעתיד ואשר לא בטוח שימצא להן פיתרון.שאלה אחת היא התחושה של המשבטים שירגישו את עצמם כאלוהים.הם בוראיהם של אנשים ולכן ירגישו כמי שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם ולהתחיל לברוא צורות חיים חדשות בלי שום השקעת מחשבה לגבי תוצאות מעשיהם.שאלה שניה היא הבעיה הזהותית של המשובטים.אם המשבטים יביאו לעולם אדם בוגר פיזית כדוגמת היצור של פרנקנשטיין, אדם זה בין שיהיה גבר או אישה יהיה חסר מחוזות ילדות ותבניות נוף מולדת.לא יהיו לו לא אבא ולא אמא.לא יהיו לו זכרונות עליהם יוכל להתרפק ולהתגעגע ולא יהיה לו שום עבר(שם עמ. 87 ).

יצורו של פרנקנשטיין היה בעל מראה דוחה ומבחיל.כל הרואה אותו היה נבעת מכיעורו(שם עמ.93-94 ). "עורו הצהוב אך בקושי כיסה את השרירים ואת העורקים שמתחתיו.שערו היה גולש ושחור כעורב,שיניו לבנות כפנינים,אך כל אלה יצרו ניגוד מזעזע לעיניו המימיות,אשר צבען היה כמעט כצבע העפעפיים הלבנות שבהן היו קבועות ושפתיו שחורות וישרות"(שם עמ. 37 ).מאוד יתכן שהמשבטים יבראו בני אדם על פי טעמם האישי ויראו באפשרויות השיבוט ליצור את דמות האלטר אגו שלהם שיהיה רחוק מהטעם הממוצע ובצורה כזאת יבואו לעולם אנשים שיוטבעו בהם התכונות שהם חשבו כי חסרו להם. במקרה בו תינתן להם אפשרות ליצור משובטים באופן סדרתי,הם ישברו איזון חברתי אקולוגי ויביאו לפריצתם של עימותים על רקע השונות הבולטת שבין המשובטים לחברה הרגילה.מאחר שהראשונים ירגישו עצמם דחויים,הם ינסו להקלט בחברה ואין שום ערובה שאכן יצליחו בכך.קרוב לוודאי שתחושת הניכור שלהם תהיה קשה ואולי גם לא יוכלו לעמוד בה.

Image:Frontispiece to Frankenstein 1831.jpg
משובט שמובא לעולם במידות של אדם בוגר בלי שעבר שלבים של צמיחה והתבגרות הוא בבחינת טבולה רזה.אבל אם הוא מצליח לעמוד על דעתו בכוחות עצמו כדוגמת יציר כפיו של פרנקנשטיין הוא עשוי להיות מודע היטב למצבו ולנסות להחלץ מכך ולפרוץ את מחסום הבדידות .מה שהוא עשוי לחפש ובצדק הוא אישה כפי שיצורו של פרנקנשטיין מבקש מיוצרו.הוא אינו יכול להסתפק בכך שעשה אותו לאדם חי ונושם מתוקף היותו בוראו. לפרנקנשטיין יש אחריות רבה כלפיו ואין הוא יכול ובעצם אסור לו להתעלם מכך. זאת בעצם חובתו וכפי שהוא מפנה בקשה זו אל יוצרו ובצורה קטגורית "אתה מוכרח ליצור נקבה למעני,אשר עמה אוכל לחיות בקשרי חיבה הנחוצים לקיומו .אתה לבדך יכול לעשות זאת ואני תובע זאת ממך בזכות,אישה אשר לא תוכל לסרב להעניק לי"(שם עמ. 103 )…אנו נהיה מפלצות ,מנותקות מהעולם,אך לעומת זאת נהיה קשורים ביותר ביותר זה לזה,חיינו לא יהיו מאושרים אך תמימים ובלתי מזיקים והם ישחררוני מאומללותי"(שם עמ. 104 ).פרנקנשטיין נכנע ללחציו של יצורו ומתחיל במלאכת הבריאה. מהר מאוד הוא עומד על גודל האחריות הנתונה בידיו וזמן קצר לאחר שהחל בעבודתו עוד בטרם סיימה הוא השמיד את מה שיצר. השאלות שהטרידו אותו היו לא לגבי מראה האישה בסיומה של העבודה בבחינת מוצר מוגמר,אלא לגבי אופייה הלא ברור.האם באמת תצטרף לזכר ותעבור לגור במחיצתו במקום מבודד מיישוב וללא קשר עם בני האדם האחרים? אולי תהיה מרושעת יותר ממנו ו"יתכן אף שהם ישנאו זה את זו.היצור שכבר חי תיעב את הופעתו המעוותת ואולי לא יוכל לשאת זוועה גדולה ממנו,כאשר תופיע לפניו בצורת נקבה"(שם עמ. 118 ).


יצורו של פרנקנשטיין התמלא בחמת זעם על כך שבקשתו לא התמלאה ומאדם אומלל הפך לנוקם ונוטר ורצח את מקורביו של פרנקנשטיין לרבות אשתו(שם עמ. 141 ).אותה אחריות שפרנקנשטיין עמד עליה לבסוף תעמוד גם בפני המשבטים.מה דמות אישיותית תהיה להם למשובטים? האם באמת ניתן יהיה לתכנן כל תכונה ותכונה שלהם? ואולי תכנונים אלה יהיו מחוץ לשליטתם מכיון שאי הוודאויות הפסיכולוגיות הן גדולות מדי ואין שום ערובה שהמשובטים ינהגו כפי שמצפים מהם?עלול בהחלט להתפתח מצב בו המשובטים ,בשל תחושת הניכור כלפיהם יהפכו לאנשים מתוסכלים ויוציאו את חמת זעמם ללא הבחנה על החברה הסובבת אותם.

המשובטים


אפשרות שיבוט אחרת שמוצגת ביצירות נוספות היא אנשים המשובטים בתנאי מעבדה ועוברים תהליך גדילה טבעי,אלא שהכל נעשה בצורה סטרילית הנושאת אופי של ייצור תעשייתי כפי שזה מוצג בספרו של האלדוס האקסלי "המחר הנועז" ובמהלך התפתחותם הם גם זוכים לחינוך תואם. קיימת גם אפשרות להביא לעולם משובטים שימלאו פונקציות שונות אשר כתוצאה מתהליכים חברתיים כלכליים ילכו ויעלמו ועדיין יהיה בהם צורך או שידרשו בעלי יכולות שונות,זאת מתוך הבנה כי החברה (society)עלולה להקלע למצוקות פונקציונאליות שונות.סיטואציה ממין זה מתוארת בסיפורם של גרגורי בנפורד וגורדון אוקלנד "הסדן של יופיטר" (פנטסיה 1981 חוברות 24,25 ).

book cover of 

If the Stars Are Gods 

by

Gregory Benford and 

Gordon Eklund
יצירה זאת איננה מתארת חברה בכללותה,אלא מערכת יחסים קשה למדי בין אישה פרי הנדסה גנטית לבין צוות גדול(400 איש) איתו היא שוהה במעבדת חלל סביב כוכב הלכת צדק.מערכת היחסים בינה לבין הצוות היא בבחינת מיקרוקוסמוס למערכת יחסים זהה בין קבוצת אוכלוסיה שגם היא תוצר של הנדסה גנטית הנקראת מאניפים(פנטסיה2000 1981 חוברת 24 עמ. 12)לשאר האוכלוסיה על פני כדור הארץ.
הן במעבדה והן על פני כדור הארץ "כל אחד מומחה למה שהוא ויש רק מעטים כל כך בכל מקצוע, קשה למצוא בן שיחה"(פנטסיה 1981חוברת 25 עמ.9 ).ההתמקצעות הגיעה למימדים כה קיצוניים עד כי כל אדם מכיר רק את התחום הצר שלו בלבד.זהו מצב של שונות יתר. היה צורך באנשים היודעים לגשר בין עולמות הידע של המומחים למיניהם.הדרך לטפל בכך היתה ההנדסה הגנטית.בדרך זו "הובאה" לעולם קבוצת אנשים שמארה –האישה שבמעבדת החלל –היא אחת מהם.המאניפים הוכוונו למהירות רוחית,מיומנות ודמיון(שם חוברת 24 עמ. 12 ).הם בעלי אינטלגנציה גבוהה(שם עמ. 16 ),פקחים יותר(שם חוברת 25 עמ. 8) וחושבים בדרכים לא שגרתיות(שם עמ. 12).מארה היא יציבה למדי מבחינה רגשית,מוזרה,אקסצנטרית(חוברת 24 עמ. 12 ),דינמית מאוד(שם חוברת 25 עמ.6 ) וחמת מזג(שם עמ. 6 ).יש להניח שתכונות אלה קיימות גם אצל שאר המאניפים.יחד עם זאת קיימות בה תכונות אנושיות.היא יודעת מהו פחד(שם עמ. 6 ),היא יודעת בשעת הצורך לגלות חוש של טקט (שם עמ. 6)שחצנית ואנוכית(שם חוברת 24 עמ. 19 ).


על כדור הארץ המצב הוא אותו ואפילו חריף יותר.האוכלוסיה לא מסוגלת להבין מה זאת אומרת להיות בלי הורים של ממש(שם חוברת 25 עמ. 15),שונאת ופוחדת מהם(שם חוברת 24 עמ.14) מכיון שהם נראים כאנשים עליונים.מאגר הכוח הגרעיני של כדור הארץ נמצא בידי המאניפים ושום דבר לא פועל בלעדיהם(שם עמ. 15).
השנאה והפחד מהם כה גדולים עד כי הוחלט לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם בנימוק שלמדינה שעשתה אותם יש חזקה עליהם(שם עמ. 15) ובתור שכזאת זכותה לשלול מהם את זכויותיהם האנושיות ולגזול מהם את אזרחותם(שם חוברת 25 עמ. 13 ).המאניפים מנגד לא שאפו לעמדת כוח.כל רצונם היה שיניחו להם (שם חוברת 24 עמ. 18) וכצעד של יאוש היו מוכנים להפעיל את הכוח שהופקד בידיהם.
ביצירה זו מופעלת ההנדסה הגנטית לא על האוכלוסיה כולה,אלא על חלק קטן בלבד ממנה. המאניפים אמורים להיות בעלי חשיבה מתכללת ולא שגרתית.בגלל שונותם הרבה,החברה אמורה היתה לגלות פתיחות רבה כלפיהם.אלה אמורים היו להיות עוד קבוצה של אנשי מקצוע ותו לא.בפועל מה שקרה הוא ההיפך.היותם של המאניפים בעלי ייחוד גרמה לתגובות פחד ושנאה כלפיהם עד כדי נכונות להביא לחיסולם חרף הצורך האקוטי ביכולות שלהם.


בחברות המתוארות ביצירות מדע בדיוניות אלה ניתן לראות כי בשיבוטם של בני אדם קיימות אי ודאויות רבות וההשלכות החברתיות שתנבענה מכך עלולות להיות קשות ואולי גם בלתי הפיכות עבור המשובטים ועבור יוצריהם כאחד.מסקנה משמעותית ביותר וקשה היא שהמשובטים יהיו אנשים בודדים ללא יכולת להתערות בחברה האנושית הרגילה.בעצם נגזר עליהם לחיות חיים של אומללות.על כתפיהם של המשבטים מוטלת אחריות כבדה ביותר כלפי יצירי כפיהם ואולי מוטב שהמשובטים לא יבואו לאווירו של העולם.

מקורות

1.גרגורי בנפורד,גורדון אוקלנד-"הסדן של יופיטר" פנטסיה 2000 1981 חוברת 24 עמ. 6-19, חוברת 25 .עמ. 16-22 .איו שם מתרגם .
2.האלדוס האקסלי-"המחר הנועז"("עולם אמיץ חדש") עברית מנחם בן אשר הוצאת מצפן, 1962
3. מרי שלי -"פרנקנשטיין" עברית איריס ברעם הוצאת אסטרולוג 1995

ראו גם :

גילגוליו של הגולם חלק א' :הגולם במיסטיקה ובתרבות

גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

 

יש לנו גולם במעגל

 גולם למניין חלק א'

חלק ב'

הגולם ואני

  

רוחות רפאים בבלט

 

האם ידעתם שיש סיפורי רוחות רפאים מפחידים יותר או פחות גם באמנות העדינה ו"התרבותית " מכולם הבלט?
כן כן מסתבר שיש .
הבלט הרוסי הקאמרי "מוסקווה" מבקר בימים אלו בישראל ומציג את "ג'יזל" בלט מפורסם מהמאה ה-19 

 מוסיקה סוערת ועלילה מצמררת המערבת את עולם המסתורין והאימה.

תיאופיל גוטיה יוצר "ג'יזל" .

הבלט שהוצג לראשונה בשנת1841 נוצר בידי סופר הפנטזיה המפורסם של התקופה תיאופיל גוטיה שביצע דבר לא מקובל באותם הזמנים בבלטים כאשר העלה רוחות רפאים על במת הבלט . .

בבלט זה שילב גוטיה את הנושאים המרכזיים של תנועת הרומנטיקה :הכמיהה לאהבה ולרגשות סוהרים מצד אחד והחששות מהתוצאות של ההגשמה מצד שני.בתוספת לא מקובלת אז של פמיניזם נשי קשוח והרסני.
הסיפור הרומנטי –מצמרר מתבסס על האגדה של המשורר היהודי הגרמני היינה אודות נקמת ה”וויליס” — רוחות רפאים של נערות שנבגדו על ידי אהוביהן ומתו אך חוזרות על מנת לנקום בבוגדים לרקוד על גופותיהן ולהתפוגג עם אור הבוקר . .

 ג'יזל, איכרה צעירה, מתה מצער לאחר שנודע לה כי אהובה – הרוזן אלברכט עומד להינשא לאישה אחרת. ג׳יזל הופכת לאחר מותה ל“וויליס” אך נשארת נאמנה לאהובה גם לאחר המוות.

הבלט הרוסי הקאמרי "מוסקבה" יקיים 9 הופעות של הבלט ג'יזל  בכל רחבי הארץ
40 איש משתתפים בהפקה מיכאיל לברובסקי, שהיה מסולניו הבולטים של הבולשוי בשנות השישים והשבעים ואשר זכה ב 1972 בפרס ניז'ינסקי על תפקיד אלברכט ערך ומביים את הכוריאוגרפיה של אביו ליאוניד לברובסקי ז"ל , שהיה במשך שנים ארוכות מנהל בלט הבולשוי ומנהל בית הספר למחול שלו.
בתפקידים ראשיים הסולנים עטורי הפרסים, סולני הבולשוי הזכורים לטובה מהבלט הישראלי נטליה ויסקובנקו ויורי ויסקובנקו

בתפקידי ג'יזל ואלברכט: הזוג ויסקובנקו, סולני הבולשוי ששהו תקופה בבלט הישראלי
מיכאיל לברובסקי, שזכה בפרס ניז'ינסקי על ביצועי הסולו בג'יזל ערך ומביים את הכוריאוגרפיה של אביו ליאוניד, המנהל המיתולוגי של בלט הבולשוי

"ג'יזל" – מופע בלט בשני חלקים.
מוסיקה :אדולף אדם
כוראוגרפיה: מיכאיל לברובסקי (ע"פ ז'יל פרו – מוריס פטיפה)
עריכה ובימוי: מיכאיל לברובסקי
סולנים: נטליה ויסקובנקו ויורי ויסקובנקו

שעתיים ו20 דקות, כולל הפסקה.
כרטיסים 130-240 שקלים. לילד 109 שקלים
בטל. 3221* או 03-9155895 א'-ה' 9:00-21:00, ו' 9:00-12:00
רחובות מכון ויצמן למדע יום ד' 22.10.08 ב- 20:00
כרמיאל היכל התרבות ע"ש נרקן יום ו' 24.10.08 ב- 19:00
חיפה מרכז רפפורט מוצאי שבת 25.10.08 ב- 19:00
תל אביב תיאטרון גשר יום א' 26.10.08 ב- 20:00
תל אביב תיאטרון גשר יום ב' 27.10.08 ב- 20:00
אשקלון מרכז מופעים וכנסים בינלאומי יום ג' 28.10.08 ב- 22:00
ירושלים בנייני האומה יום ד' 29.10.08 ב- 20:00
באר שבע המשכן לאמנויות הבמה יום ה' 30.10.08 ב- 20:00

ראו גם 

קישור לסרט וידאו

מאמר מקיף על ג'יזל מאת ירון מרגולין

מירב יודילביץ' על גי'זל בבולשוי

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 438 שכבר עוקבים אחריו