מפגש חדש של אנשי תרבות

ביום שבת הזה ה-27 לחודש בערב ב8 בערב  יתקיים מפגש של שיחה קבוצתית   של אנשי ונשות תרבות  בסיגנון הסלונים של אירופה ואמריקה .

כולם מוזמנים לערב שיחה\ היכרות\ חידוש\ חיזוק .ומי שמעוניין לדעת פרטים נוספים מוזמן ליצור איתי קשר באי מייל שלי .

פושע העל והתנועה הסוריאליסטית

פושע העל פאנטומאס ,האיקון האולטימטיבי של התנועה הסוריאליסטית בצרפת בראשית המאה ה-עשרים .

בראשית המאה העשרים שלטה בתחומי האמנויות בצרפת התנועה הסוריאליסטית והשפעותיה נשארו עד עצם היום הזה בתחומים אמנותיים ותחומי הפנטזיה באופן כללי .

ערב רב-משתתפים של מחווה לתנועה זאת ולספרות הפנטזיה באופן כללי  יתקיים  ב31 לאוקטובר בגדה השמאלית. בשעה 21:00
ויעסוק בנושאי  סוריאליזם, פנטזיה והזיות אחרות – שירה, מוזיקה, פרוזה חלומות  ופרוזאק

והמשתתפים הם :

 

עומר קליגמן – של מי המשקפיים האלו בכלל (פרוזה)
דניאל עוז - הדמיוני בשירתן של יונה וולך ודליה הרץ (הרצאה)
משה פרסטר – "הילד הג'ינגי" מאת ארז מירנץ (שירה בפרוזה)
ענבל כהנסקי –"יצאנו להליכה לאיבוד בחושך" (שירה)
הגר ינאי – מתוך "המים שבין העולמות" (פרוזה)
אסיה רודשטיין – "כף רגל של עוף" ו"שקיעה" (שירה)
מאיה בז'רנו – המערה המקוללת ואחרים (שירה ופרוזה)

דרור פויר – מתוך "צדוק בנפתולי התשוקה" (פרוזה)
אנה ארחיפוב – סונטה מאת לסה אוקראינקה (שירה)
רן יגיל – מתוך "סנגורם של ישראל – בתל-אביב" (פרוזה)
שרון קשרו– "האריה, המכשפה וארון הבגדים" – היבטים פסיכולוגיים (הרצאה)
דבי סער – "הגן הנעלם" (שירה)
דניאל עוז – חטפתי את הקריזה של החיים שלי (שירה)
שועי רז – רוקד מכושף עם טווס דמיוני- השאה נאמה ואהוד בנאי (הרצאה)
"החלל הריק" – מוזיקה חיה .

אלי אשד – פושע העל פאנטומאס והתנועה הסוריאליסטית (הרצאה)

ניהול אמנותי: דרור קסטל

הכניסה תעלה 5.5 יורו  (  30 ש"ח )
יתכנו שינויים קלים בתוכנית
31 באוקטובר. ליל כל הקדושים, 21:00, מועדון הגדה השמאלית אחד העם 70,תל-אביב
לפרטים: 054-7454667

דיונוסוס הפקות

הקהל מוזמן לחוויה תרבותית  ספרותית  ואמנותית שלא תשכח במהרה. בואו בהמוניכם .

הכוהנים הגדולים של קודש הקודשים: על "עמדה בטאון לספרות "

 

אנשי המגזין הספרותי "עמדה " מגזין  לכאורה חסר קוראים והשפעה תקשורתית אמיתית רכשו לעצמם לאורך השנים מעמד של "הכוהנים הגדולים " של עולם הספרות התל אביבי , ובימים אלו יוצאים לאור במקביל שני גליונות חדשים של כתב העת ביחד   עם עבודת תזה  סוציולוגית המתארת בפירוט מדהים את תולדות כתב העת שלהם  ואת העלייה במעמדם של עורכיו מאנשי שוליים נידחים ידועים רק למעטים  למעמד של "דמויות  אב מרכזיות " בסצינה תוססת .

 עמדה 16 - ביטאון לספרות

עמדה 17 - ביטאון לספרות

לאחרונה בשעה טובה יצאו לאור שני גיליונות חדשים במקביל של המגזין הספרותי "עמדה " גיליונות מספרי16  ן-17 בעריכת רן יגיל עמוס אדלהייט ועורך חדש אריק א.
גילוי נאות: יש לי בגיליון 17 מאמר על הסופר והעורך דוד פרישמן ובגיליון קודם מספר 14  מאמר על הסופר יוסף אריכא ,  ואני מכיר היטב את העורכים.

 

הציפייה לגיליונות אלו הייתה ארוכה מאז גיליון 14 שהיה כבר לפני שלוש שנים .אנשי כתב בעת בהחלט לא עמדו בהתחייבות שלהם לקוראים ( ולכותבים ) להוציא גיליון חדש אחת לחצי שנה .
אמנם לפני כחצי שנה אנשי " עמדה" הוציאו גיליון ומיוחד שהוקדש לשלושה מסות מקיפות ומעולות ביותר של שלושת העורכים, כל אחד על יוצר אחר האהוב עליו , רן יגיל על המספר אשר ברש (המסה החביבה עלי ביותר באותו גיליון ) ,אריק א' על המשורר אורי צבי גרינברג ועמוס אדלהייט על אסתר ראב.

אבל כעת יוצאים סוף סוף הגיליונות הרגילים שבמקור היו אמורים להיות גיליון אחד ענק וחולקו לבסוף לשני גליונות .
אני מרגיש שהציפיה הייתה ארוכה מידי. אין זה מן הראוי שגליון של כתב עת ספרותי יצא לאור רק כל שנתיים או שלוש שנים . כתב עת ספרותי צריך להיות חי ותוסס פרק הזמן שיש לחכות לו הוא חצי שנה או שנה לא יותר.
שוחחתי עם כותב אחר ב"עמדה " שאמר לי שהוא כבר לא מרגיש שום קשר עם היצירה שאותה שלח לעורכים של עמדה כבר לפני כמה שנים.
מדהים להשוות את קצב הפרסום הזה עם זה עם הגיליון הראשון של "אורות " שהוקדש לשיקספיר ושבו יש לי מאמר שיצא לאור כחמישה חודשים בלבד לאחר שעורכיו יצרו איתי קשר לגביו .


אבל מאידך …לעניות דעתי המעמד של המגזין "עמדה" הוא של בכיר המגזינים הספרותיים כיום בישראל .המגזין הרציני והמשפיע ביותר זה שכל מי שהוא משהו רוצה להיות בו או מתגאה למצער שהוא לא נמצא בתוכו וגם זה אומר משהו .
אנשי המגזין עמדה נראים יותר מאנשי כל מגזין אחר כ"כהנים גדולים של קודש הקודשים " הלא הוא עולם הספרות שיחסם לספרות העברית הוא יחס של אדיקות דתית ממש , וגם כשומרי הקשר עם הספרות העברית הישנה שמלפני כמה דורות ושמים דגש עם שמירת הקשר החיי איתה עם סדרת ספרים שהם מוציאים של סופרי מופת נשכחים. לא ברור כמה קוראים יש לספרים האלו אבל אנשי "עמדה" דואגים להחזרתם לזרם החי של הספרות העברית.
.

צילום של חבורת מייסדי "עמדה " מגיליון מספר 2 .בחזית רן יגיל ועמוס אדלהייט ואריק א. צילמה סמדר צמח

וכמעט במקביל לפרסום של גיליונות "עמדה " החדשים הסופר יחזקאל רחמים השלים בימים אלה עבודת תזה חסרת תקדים בעומקה לגבי ספרות עכשווית "על תולדות כתב העת "עמדה". "
מלחמות הדיו –השתלבותה של חבורת "עמדה " בשדה הספרות בישראל ". עבודה שהיא המשך לעבודה סמינריונית שלו על "הסצנה הספרותית התל אביבית ".

רחמים פותח עם עבודה זאת תחום מחקר חדש בתולדות הספרות העברית "מחקר הספרות העברית של שנות השמונים ואילך נושא שעד כה היה בגדר בלתי קיים כמעט בספרות המחקרית .
( פרקים מעבודה זאת מעלה רחמים בבלוג שלו ) .
בעבודה זאת נותן רחמים את הסקירה המפורטת ביותר הקיימת,ולמעשה הכמעט יחידה הקיימת, על תולדות הספרות העברית משנות ה70 ואילך לפחות כפי שהשתקפה בסצנת כתבי העת התל אביביים שלה .
רחמים מתאר את ההיסטוריה של כתב העת הספרותי "עמדה " שהחל את דרכו כ"לווין" של כתב העת "עכשיו " של העורך והמבקר גבריאל מוקד שאנשיו החלו את דרכם הספרותית כמשוררים צעירים בכתב העת "עכשיו " של מוקד ואנשיו חיפשו לעצמם את דרכם העצמאית שלהם אגב סכסוכים פנימיים בלתי פוסקים עם כל מה שזז בעולם הספרות התל אביבי בשנות התשעים והאלפיים בראש ובראשונה עם גבריאל מוקד עצמו דמות אב שראה עצמו כנבגד בגלל "עריקתם" משולחנו ומהשפעתו . מוקד אף  מכונה בעבודה בשלב מסוים כ"נבגד סדרתי " עורך שכל מספר שנים מעמיד חבורה שעומדת תחת חסותו ולתפיסתו "בוגדת בו "לבסוף ,והסיבה הייתה שהאנשים אלו בשלב מסויים ראו עצמם מחוייבים להסתלק מהשפעתו הכל דומיננטית של האב הספרותי התקיף .  אך בסופו של דבר מוקד השלים עימם לבסוף וקיבל את אנשי "עמדה " כיורשיו וממשיכיו החוקיים בעולם הספרות הישראלית  ואף  נתן בשיחה ל עמוס אדלהייט אחד מעורכי "עמדה  את הכבוד האולטימטיבי מבחינתו כאשר  הגדיר אותו "כגירסה "יעקובינית ", דהיינו פחות רחומה,  שלו עצמו .

 

. .
מכאן ממשיך רחמים ומתאר בפירוט מדהים את מסע החתחתים של "עמדה " לאורך 12 שנים . סיפורו של מגזין שוליים עקשני, מועט תפוצה והשפעה שעם כל יומרותיו הגרנדיוזיות של עורכיו לשנות את פני הספרות העברית ולהחזיר את הערכים הספרותיים הטהורים של ספרות לוחמת ומשפיעה כפי שהוגדרה פעם בידי עורכים כמו אשר ברש למרכז הבמה הספרותית , זכה להכרה מועטה ביותר אפילו בעולם הספרות הישראלי שלא לדבר על מישהו מחוצה לו.


כל גיליון שהם הוציאו נקרא רק בידי כמה מאות אנשים במקרה הטוב,זכה לכמה תגובות מועטות "פושרות " פחות או יותר בעיתונות בידי מבקרים כמו דרור בורשטיין ואמנון נבות   ( שרחמים מביא פירוט וניתוח דקדקני של כל אחת ואחת  מהן ) ואז כביכול נעלם מבחינת התודעה הציבורית .
איתרע מזלם והם החלו לפרסם את כתב העת בתקופה שבה העניין בשירה ובביקורת ספרות חדשנית ונוקבת היה בשפל שלא היה כמוהו מעולם.

בנוסף לכך עורכי "עמדה" רן יגיל ,אדלהייט ואריק א. כיוצרים מעולם לא זכו בהצלחה ביקורתית ותשומת לב תקשורתית כמו שזכו לה  יוצרים אחרים בני גילם ,אתגר קרת ,שמעון אדף ואחרים.

אמנם אריק א.מוכר בידי חבורה קטנה של "מבינים " בעולם הספרות  כאחד המשוררים החשובים ביותר הפעילים היום בתחום השירה העברית, .אבל החבורה הזאת נספרת  ככל הנראה  בכמה עשרות .

אנשים עקשניים פחות היו כנראה מרימים ידיים וסוגרים את כתב העת לאחר כמה גליונות והתעלמות ואדישות כמעט מוחלטות .
בכל זאת לאורך הזמן בכוח ההתמדה העקשנית , וגם מתוך ההיכרות באיכות המצטברת של הגיליונות ,  "אנשי השוליים של "עמדה "ובמיוחד רן יגיל הלכו ורכשו לעצמם מעמד מתחזק והולך בתחום הזעיר של עולם הספרות התל אביבי,גם הודות ל"שולחן " שפתחו בבתי קפה תל אביביים שונים שהלך ורחש לעצמו מעמד כאחד המקומות הבולטים ביותר שבהם דנים מידי שבוע ברצינות   בספרות  ובתרבות העברית .שמם  נעשה ידוע לרבים יותר ויותר.  .במשך הזמן נעשה עליהם סרט תיעודי שבו הוגדרו "כתורכים הצעירים של הספרות העברית" דהיינו כמורדים במימסד הספרותי וותיק והמאובן .

ולבסוף הפכו למעין דמויות אב לשורה של עורכי מגזינים סופרים ומשוררים שהלכו בעקבותיהם .דהיינו הם צברו לעצמם עוצמה והשפעה סמלית ( מאוד ) בתחום זעיר של הספרות התל אביבית והתחום הזה שנראה כל כך עלוב ונידח וחסר כל עתיד בשנות התשעים מתחיל להיות בשנים האחרונות רותח ומבעבע עם כתבי עת שונים ומשונים ויוצרים רבים מגוונים שחלקם צץ באינטרנט ועובר לתחום כתב העת המודפסים .
וחלק מהעוצמה הסימלית הזאת הזאת מקורה בהכרה הכללית באנשי "עמדה " כנושאי הדגל הרציניים והנזיריים והאמיתיים של שמירת הקשר עם הדורות הקודמים של הספרות העברית ובראש ובראשונה דרך "גאולת נידחים " סופרים שנשכחו מוצאים לאור מחדש בידי אנשי "עמדה ". אנשי עמדה מבצעים "שיח עיתים " ( כשם קובץ סיפורים היסטוריים שלא שר ברש הסופר הנערץ על רן יגיל ) עם דורות קודמים בעבור הדור הזה .
כפי שמגדיר זאת רחמים "הספרות נתפסת בעיני חברי "עמדה " כמערכת ערכית הזוכה לדבקות "דתית " כמעט וכסוג קיום מרכזי בחיים האישיים והחברתיים . "עמדה " ניחנת במאפיינים כיתתיים כקרבה חזקה בין חברים ,תחושת ייעוד ודיכוטומיה מובהקת בין פנים וחוץ ,אצל מי יותר ומי פחות .דגש רב ניתן ב"עמדה " לקשר עם מסורת הספרות העברית לדורותיה תוך סימון עצמי כנמר למסורת הגדולה ,כחוליות בשרשרת .
אולי אפשר להשות אותם לסנטור הרומאי מימי יוליוס קיסר "קטו הצעיר " שעם כל זה שכוחו הפוליטי האמיתי היה מוגבל ביותר הוכר גם בידי יריביו העקשניים ביותר בנציג האותנטי והבלתי מוטל בספק של "הערכים הרומאים :האמיתיים " אלה שהכל חששו משקיעתם .
כפי שמציין רחמים מאפיין של המעמד המתחזק הזה הוא שהגליונות האחרונים שוב אינם תוקפניים כלפי כל מה שזז כמו קודמיהם .שהרי מי שנמצא במרכז מרכזו של הקונצנזוס "ככוהנים הגדולים של קודש הקודשים " שוב אינו יכול לחוש את הזעם של מי שנמצא מחוצה לו . האנשים שבאו לשבור את הקונצנזוס הפכו לנושאי הקונצנזוס .
העבודה הזאת היא כנראה יחידה במינה בתחום חקר תולדות הספרות העברית  מאחר שהיא מתארת את נשואי מחקרה כמעט בזמן אמיתי . רחמים היה חוקר המשתתף באירועי ומפגשי "עמדה " במשך שנים .והוא מתאר אירועים שהתרחשו כמה חודשים בלבד לפני שסיים את העבודה. וגם כאלה שבהם הוא נתן חלק בעצמו כך שכפי שהוא מודה בעצמו הוא אינו חוקר אובייקטיבי באמת עד כמה שהוא מנסה לנהל עבודה מחקרית היסטורית , שהרי הוא אחד הדמויות המשתתפות בכמה וכמה מהאירועים שאותם הוא מתאר.

מצד שני ספק אם מישהו בלתי מעורב לחלוטין היה נותן לנו את התיאור ההיסטורי –סוציולוגי המפורט שאנחנו מקבלים בעבודה זאת .

אפשר להשוות את מערכת היחסים של  רחמים ועורכי "עמדה"  והכתיבה שלו עליהם לזאת של הביוגרף בוזוול עם איש הספרות המפורסם דוקטור ג'ונסון מהמאה ה-18 או של דוקטור ווטסון עם הבלש שרלוק הולמס .

זאת כתיבה  של ביוגרף סימפטי ולפעמים אף מעריץ אך שחולשות האנוש אינן  נעלמות כלל מעיניו והוא אינו נמנע מלהצביע עליהם כאשר הוא חש בצורך בכך אם כי הוא עושה זאת במעין התנצלות בפני הקוראים,  הוא אינו נהנה לעשות זאת .
הוא מביא שלל אנקדוטות מעניינות על אנשי החבורה שאינם באמת חיוניים למחקרו אבל הם תורמים לתמונה החיה שהוא יוצר של הדמויות המעורבות :למשל שאחד המשוררים הידועים המזוהים עם עמדה נכשל עד כה בכלל הבקשות לפרסים ומלגות ומענקים שהיגיש אי פעם או שמשורר ידוע אחר המזוהה עם כתב העת פגש את בת זוגו דהיום בבית קפה בעת מפגש של "עמדה" והיא הייתה הקוראת הראשונה של "עמדה" שלא הייתה מחוג מכריו הקבועים. . או שסופר שלישי המזוהה עם כתב העת היה בעברו בעל קיוסק כושל,ואהב להביא לשולחן דמויות ביזאריות שונות מהרחוב קבצנים ואחרים .

ובהערת שוליים  מעניינת במיוחד רחמים דן בשאלה מי הם המקריאים המוצלחים והמוכשרים ביותר מבין היוצרים כיום. תשובתו :רועי ארד ( שרחמים משבח את הגזמותיו בהקראת הטקסט ככמראות על כישרון משחק )  סיון בסקין ורן יגיל . הוא אינו נמנע לתקוף את אריק א. על יכולת ההקראה שלו של טקסטים שיריים ,אך מציין שהשתפר מאוד בשנים האחרונות.

רחמים בקצרה אינו נמנע ליצור הירארכיות משלו במיטב המסורת של גבריאל מוקד ואנשי "עמדה ".   
לעיתים גודש הפרטים האובססיבי יכול ליגע את הקורא הרגיל .
עורך מקצועי מן הסתם היה מוחק ללא רחמים חלקים גדולים שהם בעלי עניין רק למקורבים לנושא ולאנשים המתוארים .
אם רחמים יחליט אי פעם להפוך את העבודה לספר , וכדאי שיעשה זאת   יהיה עליו לעשות "ניכוש עשבים" כזה עבור הקורא הרגיל
.אני בכל אופן כבעל עניין וכמקורב לנושא ולאנשים מצאתי גם את הפרטים הקטנים האלו כמרתקים ביותר.הם נותנים תמונה חיה כפי שלא ניתנה בשום מקום אחר על הנעשה בסצינה הספרותית הישראלית בזמן כמעט אמיתי . והיא חומר יקר ערך יחיד במינו עבור ההיסטוריונים של הספרות העברית בעתיד .

בפרקים האחרונים נוטש רחמים את התיאור הפרטני –אנקדוטלי –היסטורי ומנסה להסיק מסקנות סוציולוגיות על סמך ההיסטוריה של "עמדה " כשהוא מסתמך על תיאוריות של חוקרים כמו בורדיה  ובו הוא מגיע למסקנה שהתמרכזותה הגוברת  של "עמדה" באה דווקא בגלל פנייתה להציל ולחלץ מהשיכחה נידחים נשכחים שונים מהעבר . דהיינו ככל שהתמקדו העורכים  פחות ביצירתם  שלהם ויותר ביצירות של אחרים שכוחים כן גברה הצלחתם הסמלית  בתחום הספרות .
עבודה מעניינת מאוד  ומן הראוי שתצא לאור כספר ( עם שיפוצים ושינויים שונים )

 ובהזדמנות זאת בהחלט מן הראוי שישב מישהו ויכתוב מחקר מקביל על תולדותיו העקובים  מסכסוכים ומדיו של כתב העת "עכשיו " של גבריאל מוקד. עבודה משעממת זאת לא תהיה .

גם אני מוזכר פה ושם בעבודה של רחמים כדמות שוליים מהאינטרנט שנקשרה פה ושם עם אנשי השוליים של "עמדה " ואולי כדאי להרחיב בעניין .

 נפגשתי לראשונה עם כתב העת "עמדה " בערב הספרותי הראשון שאותו עשו אנשי כתב העת ,ב"צוותא" .

הביאה אותי לשם ידידה מורה אידיאליסטית בשם אילונה פינטו שלימדה כמורה באותו בית ספר נידח ביפו שבו לימד אז עמוס אדלהייט.
כמדומני זה היה הערב הספרותי הראשון שבו נטלתי אי פעם חלק שלא היה קשור לספרות המדע הבדיוני וזה היה עבורי כניסה לעולם חדש ומוזר.
כעבור כמה שנים בנסיבות מוזרות למדי יצרתי קשר עם רן יגיל .וכעבור עוד  כמה חודשים יגיל  התקשר אלי יום אחד כנראה מדחף פתאומי ובלתי מוסבר אפילו לו עצמו והזמין אותי לבוא ביום שישי  לשולחן של "עמדה" בקפה לאג'באנז ברחוב אבן גבירול .
ביקשתי לדעת מה בדיוק נעשה באותו שולחן שאני מוזמן אליו.הוא התקשה בתחילה להסביר ולבסוף אמר:" זה משהו כמו "טיש חסידי" שבו החסידים באים לחגוג עם הרבי שלהם בשיחה .

אבל הטיש שלנו אינו מיועד לכבודו של רבי כל שהוא אלא לכבודה של הספרות העברית ".
באתי . ולראשונה הבנתי מהשיחות שסביב שולחן בית הקפה מהם החיים הספרותיים הפעילים ומהי "הרפובליקה הספרותית " שבה חי ופועל אותו מספר מצומצם של אנשים  שהפכו את הספרות העברית למרכז חייהם להבדיל מיצירות הספרות עצמן . 

 ונשארתי לאורך כל בתי הקפה שאותם עברה החבורה מאז קפה ג'ו ולבסוף הנסיך הקטן בסימטה פלונית בתל אביב שהוא כיום הקפה הספרותי המרכזי בתל אביב ,במידה רבה משום שאנשי עמדה הפכו אותו למפקדתם ..שם פגשתי נספחים לאנשי עמדה ואנשי ספרות עמיתים שונים כמו המשורר מקסים גילן ,יוסי גרנובסקי ועוד רבים כולם דמויות  מפתח בעבודה של רחמים לצידם של "שלושת הגדולים" עורכי מגזין "עמדה".   .
יחזקל רחמים מקדיש לכל אחד מבתי הקפה  כמה מילים משל כל בית קפה מציין בעיניו  שלב מובחן ושונה בתולדות מגזין "עמדה ",  ואולי זה נכון . .

ואיך התוכן של הגליונות עצמם? .
יותר מרשימים מכל כתב עת ספרותי אחר שיוצא כיום בישראל מבחינת תכניהם. יותר מ"עיתון ה77" יותר ממאזניים" של אגודת הסופרים . יותר מ"הו " או "מטעם ". .
יש שם סיפורים  טובים טובים וראויים למשל סיפורו של יחזקאל רחמים "שוד בשדרות החצילים " למשל המאמר הספרותיים של אריק גלסנר על ברנר . השירים הם ברמה ממוצעת גבוהה אבל אינני יכול להצביע על שום דבר מיוחד  שנשאר ממש בזיכרון כמשהו  שהוא משכמו ומעלה .
  אני נותן לגליונות אלו ציון כולל של 80  ( מתוך 100 ) שזה לא מעט . אלה הן חוברות "הגונות " אם להשתמש במילה מהלקסיקון של גבריאל מוקד ,להגדרת חוברת טובה אבל לא ממש ממש מעולה ומופתית .  
וזה מעביר אותי לשאלה שאני שואל את עצמי האם יש מגזין ספרותי מעולה באמת בעברית בשנים האחרונות כאלו שיצאו בו סיפורי מופת של ממש .
דומה שקשה להצביע על מגזין כלשהו מאז ימי השבעים ימי הזוהר של "עכשי" ו ו"סימן קריאה" של מנחם פרי  שהופיעו בו יצירות ששינו באמת את פני הספרות העברית .דומה שהתגליות הבולטות האחרונות של המגזינים היו אתגר קרת ושמעון אדף בשנות תשעים .

 אבל מאז ?אנחנו מסתפקים רק בטוב לא במעולה לא בפורץ הדרך ובגאוני כי אלו כרגע אינם בתחום הנמצא .
גם לא במגזין "עמדה"..

גלריה של עטיפות "עמדה"

 
 
 
עמדה 22 - ביטאון לספרות / שונים
 
 
 
 
 

ראו גם

עמדה בויקיפדיה

רן יגיל על "עמדה "

גליון -12-13 של עמדה
גליון 14 של עמדה

עמדה מספר 16

רועי ארד על גליון 16-17

פאר פרידמן על גיליונות 16-17

מבוא לתולדותיה של חבורה ספרותית

תולדותיה של חבורה ספרותית בבלוג של יחזקל רחמים

חלק שני

חלק שלישי

חלק רביעי

חלק חמישי

חלק שישי

גבריאל מוקד

רן יגיל
עמוס אדלהייט

אריק א.

דו הקרב על אסתר ראב ::אהוד בן עזר נגד עמוס אדלהייט

בית קפה ספרותי

טעותו הגדולה של גדי טאוב

אצולה רוחנית

חייה המסתוריים של צאלה כץ

דיווחים ממקורות שונים מספרים   שהמשוררת צאלה כץ נפטרה בערב יום הכיפורים מסיבות לא ברורות ומסתוריות  .

צאלה כץ הרבתה  להגיב באתר זה והייתה לי איתה התכתבות קצרצרה.

אולם ככל שאני בודק את העניין אני תמה.

 אינני מכיר את צאלה כץ    מעולם לא פגשתי אותה ורוב האנשים שאני מכיר לא פגשו אותה גם הם .

לפוסטים שלה יש איכות מיוחדת במינה שקשה להצביע עליה אבל בקצרה הם עושים רושם של מתיחה, כל אחד מהם .

 האם  המדובר בדמות "בשר ודם " או האם המדובר בדמות בידיונית שהומצאה במיוחד עבור הרשת?

מעין מתיחה מתוחכמת מאוד ? וארוכת טווח ? .

כמדומה שהתמונות הקיימות ברשת של המנוחה מצביעים על כיוון זה.

אם יש מישהו שפגש בה בחייה ויכול לאשר את עצם קיומה העצמאי כדמות פיזית שאינה שייכת לעולם האינטרנט בלבד הוא מוזמן לספר על כך .

.  אם אכן המדובר במתיחה מסוגה של ז'וסטין פרנק הידועה לשמצה זה בהחלט מראה על היכולת של הרשת לעצב מחדש את הבנתנו את העולם הפיזי שמסביבנו .

 בכל אופן בין שהייתה קיימת ובין שלא הייתה קיימת אין ספק שצהלה כץ הייתה חיה הרבה יותר, ברשת,  מאשר רוב המשוררים והיוצרים  .

צאלה כץ באינ ציקלופדיה

צאלה כץ הבלוג

הספדים על צאלה

רועי ארד סופד לצאלה

מה זה מיסטיקה יהודית ?

 

לרגל אירוע "הגולם קם שנית " שיתקיים ביום שבת בבית ליוויק בתל אביב ,התארחתי ב אתמול בפורום המדע הבדיוני והפנטסיה של אתר "קפה-מארקר ( שגם בו יש לי בלוג ) על מנת לענות על שאלות בנושאי מיסטיקה יהודית .

סנייק מנהל הפורום מדווח שזה היה אחד המפגשים הגדולים והמוצלחים בקפה,  עם קרוב ל600 כניסות,הרבה מעל הממוצע באירועים כאלה , ולא פחות מ-.20 חברים נרשמו  אז לקהילה ( חריגה ממצטרפים בודדים ליום )

 והנה נוסח הדיון המעניין שהתקיים שם ובמקביל גם בפורום מיסטיקה של "מארקר".  

מרווה יוצאת מהבועה

היי אלי. 

השם שלי מרווה גופר .אני  בת 12 לומדת בתיכון חדש במגמת קולנוע. שמעתי שאתה מתעניין בקומיקס ו:עיינתי באתר שלך.מצאתי  שהוא מגוון ומעניין

.רציתי לידע אותך שזכיתי מבין 2000 סיפורים במקום שני בתחרות  של "מטח":  יוצאים מהבועה:תחרות הקומיקס של צו פיוס . וזה  על הסיפור "חילוניים נגד דתיים."  

 

אשמח אם תציץ על האתר  בחיפוש כותבים   . אם תכתוב בגלריה את השם "מרווה ג"  ויופיע  הסיפור שלי.  

.

מרווה  

 

תודה מרווה .אכן סיפור חביב .

מרווה היא כבר דור שני למשפחת משוררים אימה היא המשוררת והמאיירת  דפנה שחורי .ובעברה מרווה כבר חיברה שיר חביב על פארק הקופים .

אני סקרן לדעת איזה יצירות ספרות ו/או קומיקס יצאו ממנה בעתיד ?

והעובדה שמוסדות גדולים כמו מט"ח יוצאים בתחרות כתיבת וציור קומיקס על נושא כזה מראה על התעצמות נושא הקומיקס אצלהם .פעם היו מסתפקים רק בתחרויות של כתיבת סיפורים .אבל היום התמונה נראית כחשובה לא פחות מהמילה . וכותבי העתיד  כמו מרווה מפנימים זאת היטב.

מצבו של הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

 

מה מצבו של הסיפור הקצר המקורי בשנת 2007 ?

 לא כל כך טוב.
זה קצת מדהים אם נזכור עד כמה פרח בשנות ה-90 כעקבות הצלחת סיפוריו של אתגר קרת כאשר כל סופר צעיר מיהר לפרסם קובץ סיפורים קצרים משלו .
השוק הוצף אז בקבצי סיפורים קצרים ,וכנראה היגיע אז לנקודת הרוויה.
היום הסיפור הקצר העברי פורח רק בתחום אחד בז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה.במגזין "חלומות באספמיה " ובפורומים ברשת של המדע הבדיוני .
ולא במקרה כיום הפרס החשוב ביותר שזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר לסיפור קצר הוא פרס "גפן " לסיפור מדע בדיוני ופנטזיה ישראלי מקורי שניתן בידי האגודה הישראלית למדע בדיוני .

אבל שאר תחומי הסיפור הקצר נראים כזנוחים. אם כי המגזין "קשת החדשה " וכתבי עת אחרים כמו "עמדה " ואלמנך" מפרסמים סיפורים קצרים חדשים .. ו"קשת החדשה " אף פירסם לאחרונה אנתולוגיה של מיטב הסיפורים הקצרים שהופיעו מעל דפיו .
להלן סקירה של הסופר דוד מלמד על מצב הסיפור הקצר בשפה העברית  בראשית המאה ה-21  

דוד מלמד חיבר בעבר קובץ של סיפורי מדע בדיוני קצרים בשם "צבוע בקורונודי ". רומן עתידני פוליטי בשם "החלום הרביעי " וגם קובץ מאמרים על תולדות העיתונאות העברית בשם "אור ראשון "

 

מצב הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

מאת דוד מלמד

.

 

(פורסם לראשונה ב"מקור ראשון", 12.10.07 )

מול פריחתם של השירים והמשוררים בכתבי-העת לשירה, עומד הסיפור הקצר בוש ונכלם.
הז'אנר, שהורתו ליד אוהלי השבטים ומסביב למדורות, הז'אנר הספרותי שהיה אמור להתאים יותר מכל לקצב החיים במאה ה-21, מסתפק בקרן-זווית שמוקצית לו במוספי החגים של העיתונים היומיים ובאי-אלה כתבי-עת מתחשבים ורחבי-לב, והוא כובש את פניו בקרקע.
לשירה עושים פסטיבלים, מארגנים קברטים, קוראים ומקריאים, ויש גם פסטיבלים למספרי סיפורים שבהם ידוענים מספרים סיפורים מבדרים, זכר לצ'יזבטים מסביב למדורות של פעם. אבל היכן הוא הפסטיבל שבו יקריאו סיפורים קצרצרים או קטעים מסיפורים שמוצאם מתחום הספרות היפה?
הסיפור הקצר הפך בשנים האחרונות לבן-חורג בסדר העדיפויות של הוצאות הספרים. טוענים שהוא לא מסחרי, לא מבוקש, ולא בראש מעייניו של הקורא המודרני. כל מאפייניו הספרותיים של הסיפור הקצר: חדות התיאור, אמנות העיצוב, סוד התמצות, יסוד ההפתעה – כל אלה אינם עומדים למחברי הסיפורים הקצרים החשים כמו בעלי מקצוע שעבר זמנו וכאילו הם עוסקים במלאכה ספרותית נחותה, שאין בה עניין לציבור.
גם בספרי העיון הדנים ביצירה הספרותית נדחק הסיפור הקצר לשוליים כבר לפני שנים רבות. לאה גולדברג פותחת את המבוא לספרה "אמנות הסיפור" (1967) בטיעון: "

בספרים עיוניים העוסקים בספרות הוקצה אך מקום מצער לסיפור הקצר… הכותבים על הסיפור נוגעים בו, על פי הרוב, באגב אורחא…"
ההיגיון הפשוט שאמר כי בעידן העכשווי קצר-הרוח ודחוק-הזמן, יעדיפו הקוראים לקרוא סיפורים קצרים ולאו-דווקא ספרים עבי-כרס – גם הוא התבדה. מי שהחמיא לסיפוריהם של צ'כוב, מופאסאן, מוהם, או' הנרי, סארויאן וגוגול, ומי שהמליץ על סיפוריהם של סופרים ישראליים לא-מעטים ולא-גרועים, נתקל בדרך-כלל בשאלה המולי"ת המעשית: ומתי נמצא בפעם האחרונה קובץ סיפורים קצרים ברשימת רבי המכר בארץ?
קשה להיזכר, בפרט לא לגבי שנת תשס"ז.
לכן ראויה לשבח כל הוצאת-ספרים החוזרת להוציא-לאור קובצי סיפורים קצרים של מחברים ישראלים, למרות ה"סיכון" הכלכלי שבדבר. נותר רק לקוות שקובצי הסיפורים היוצאים-לאור פה-ושם, אף שרבים מהם במימון עצמי, מלא או חלקי, של המחברים, הם מסימני תחייתו המחודשת של ז'אנר אהוד זה, ויתכן כי היה מוקדם להספידו.
שנת תשס"ז הניבה קובצי סיפורים קצרים, מקוריים ומתורגמים, בהוצאות-ספרים שונות. כך למשל "10 סיפורים" של ארנסט המינגווי הקלאסיקן, חתן פרס נובל לספרות, "סיפורי הארץ המתוקה" של א"ל דוקטורוב, סופר אמריקאי מרתק, ואחרים. ומשלנו: "המקום הריק" של יהודית הנדל הוותיקה, "לא רחוק ממרכז העיר" המחודש של אורלי קסטל-בלום, וגם משהו יוצא-דופן: "ילד של סתיו", מסיפוריו של שלום אש הנשכח, מתורגמים מאידיש לעברית בידי לאה איילון.
אפשר, כמובן, לבקר את קובצי הסיפורים שהופיעו בשנה זו כבשנים קודמות, לאזכר את הקלישאה, הנכונה כמעט-תמיד, שאין אחידות ברמת הסיפורים, אפשר להעדיף סיפור אחד ולהתאכזב מסיפור אחר, אך כל אלה אינם מפחיתים מן הגעגוע שחשים רבים לז'אנר הישן והטוב הזה, ואין להתבייש במידת ההנאה שגרמו השנה קובצי-סיפורים רבים לאוהבי הז'אנר.
נכון, אסור לעשות אידיאליזציה של ז'אנר זה. לא אחת ניתן להיתקל בסיפורים שרמתם ירודה או שקשה להבין "מה הייתה כוונת המשורר". כנראה נכונה האימרה המיוחסת לוויליאם סארויאן: "סופרים רבים שכחו שמטרתו של הסיפור היא פשוט לספר סיפור."
לעיתים גם קשה להבין מדוע הגיע לדפוס סיפור מסויים או על מה ולמה החליט חבר שופטים להעניק פרס בתחרות סיפורים דווקא לסיפור זה ולא אחר.
אך קובצי-הסיפורים החוזרים בהדרגה אל המפה הספרותית והמולי"ת בארץ, מעניקים לאוהבי הסיפור הקצר רגעים של הנאת-קריאה כפשוטה, כולל הזכות להחליט כמה זמן יקדישו לקריאה בערב אחד, אילו סיפורים יקראו, ומה יבחרו לקרוא קודם, ולאו-דווקא לפי סדר הופעתם של הסיפורים בקובץ. אולי ספרים אלה הם סנוניות ראשונות המבשרות את שובו של אביב חדש לז'אנר ותיק זה?
ובהקשר זה אי-אפשר שלא להיזכר במסה הקצרה והממוקדת על הסיפור הקצר שכתבה הסופרת והמסאית שולמית הראבן ז"ל בשנת 1993:
"הסיפור הקצר הוא אולי הצורה המקצועית ביותר של כתיבה, כתיבה כאמנות, מפני שהכי קשה לרמות בו, הכי קשה להשתמש בכל הטריקים, או לעשות את השגיאות שאפשר להחביא בתוך פרוזה רומאנית" – כותבת שולמית הראבן, ומוסיפה – "הסיפור הקצר יכול להיות שיא של מלאכת הכתיבה, מפני שהוא מעורר את כל הבעיות הקשורות בכתיבה, לפעמים הרבה יותר מהרומאן."
אין פלא שגם ר' מנחם-מנדל מקוצק אמר לפי המיוחס לו:

 "כל ימי רציתי לכתוב ספר בן עמוד אחד".

השאלה היא מה היה אומר אם היה חי בישראל בשנת תשס"ז.

גלגיליות

ירוסלבה פבורסקיה העיתונאית והמשוררת המבריקה מבאר שבע חוקרת את נושא הגלישה על הגלגיליות בעירה הדרומית ואגב כך מספרת לנו משהו על תולדות התחביב הזה של הנערים הרוסיים מבאר שבע במאמר שפורסם במקור במקומון בשפה הרוסית בבאר שבע
( הערה : יש כמה וכמה נאומים ארוכים של מרואיינים שונים שאני חושד שיש לראות בהם את פרי מוחה של ירוסלבה עצמה תוצר של התחקיר שלה ,כך שלדעתי לא פעם כאשר אחד "ההורים " מדבר ירוסלבה מדברת מפיו )

גלגיליות

 

מאת ירוסלבה פבורסקיה

 

 

 
 

 

 

 

 

 

קבוצת הנערים בני 12-14 מבאר-שבע פנתה למערכת עיתון "הישראלי הרוסי" עם הצעה לספר
לקהל נרחב על תחביבם – התגלגלות על גלגיליות .
אמונת הנערים הטהורה בעובדה שראש העיר באר-שבע, , יקרא את המאמר ויעזור להגשים חלומם על גן לגלגלונים, הייתה כה מדהימה , עד שלהתעלם מהם היה נדמה כבלתי- אפשרי.

האספלט מרשרש בשקט,
בתים עוברים באורח,
רגליים – אחד-שתיים
בקצב למוסיקת חוץ.
הכול כעין מוכר כל-כך,
הייתי פה, הלכתי אי-פעם.
אך כעת זה נראה
באיזו צורה חדשה.
הגלגלים מתלחשים ברוך,
הכביש זורם קדימה,
זה רק התחלה,
מה עוד ילך הלאה.
(מחבר אינטרנט אנונימי).

מה זאת ההחלקה על גלגלונים? נופש פעיל, ספורט אקזוטי (אינליין-סקייטינג, רולר-
בליידינג), חלק מתרבות נוער ותרבות "היפ-הופ" או פשוט אחד משעשועים אהובים של איש
נייד מודרני? כרגיל,האמת איפשהו באמצע.

-בכל העולם מתקיימות תחרויות, אליפויות והופעות הרולרים והסקייטבורדיסטים, – מספרים
נערים, – ספורטאים מוסרטים בסרטים ובסרטונים. יש ערוץ טלוויזיה איפה שמראים באופן
קבוע את גלשנים, סנובורדיסטים, בייקרים על אופני BMX, ובוודאי שאת ספורטאים על גל-
גלונים וסקייטים.
בבאר-שבע אין ים, אין גם שלג. אך אצלנו היה אפשר לבנות סקייט-פארק.
בערים גדולות של רוסיה בונים רולר-פארקים מכוסים, כי שם שלג וגשם יורדים כמעט במשך
כל שנה, ואי-אפשר להתגלגל ברחוב במזג-אוויר רטוב.
ואצלנו קיץ הוא במשך כמעט כל השנה, ודרוש פארק פתוח. אנו חושבים שפארק זה עולה לא כל-כך יקר, הרי זה לא בניין גדול.
-באינטרנט יש אפילו שרטוטים של כל הציוד, לא מסובך לערוך אותו. ואחר-כך, זה עסק –
אפשר לגבות תשלום עבור כניסה (רק לא גדול מדי), אפשר אפילו למכור מנויים. ככלל, אנחנו
בטח שמבינים שאין כסף לראש העיר, אבל בעיר משהו בכל זאת נבנה, ורעיון עם רולר-פארק
נדמה לנו כטוב מאוד. הנה לילדים לפני כמה שנים ברחוב רמב"ם בנו מגרש גדול ויפה עם מג-
לשות ונדנדות. אך אנו גדולים מדי כדי לשחק שם. ולגילנו אין מגרשים כאלו.
-כעת אנו מחליקים באצטדיונים, בבתי-הספר. אך באצטדיונים משחקים לעתים קרובות כדורגל
וכדורסל, ובגנים מהלכים ילדים קטנים וקשישים,
פחד להתנגש עם מישהו.
אני חושבת שמתחת להצעתי על הקמת סקייט-פארק היו חותמים כל ילדי העיר. כי זה מוצא חן בעיני כל ילדים. וגם ל-מבוגרים יהיה מעניין לצפות.
-גלגלונים מוצאים חן בעיני כולם, אך כ-500 איש בבאר-שבע עוסקים בזה ברצינות. למי יש
סקייטים, למי גלגלונים, ויש עוד נער על BMX. אנחנו רואים רולרים בשכונות שונות של
העיר. כולם "מתקמזצים" באילו מקומות המתאימות להחלקה. וליד "קריית הממשלה" מת-
אספים ילדים משכונות שונות.
"קריית הממשלה", אולי, הינה מקום הכי מעניין בעיר מבחינה אדריכלית. בין בניין נשגב ומת-
רומם של היכל המשפט, מרכז המסחרי ומכלול משרדי הממשלה – כיכר רחב, מזרקת מדרגות,
סולמות, גבולות, מעקות, מדרגות. ביום, כאשר רולרים צעירים בביה"ס, על שהייתם במקום זה
מזכירים רק כמה גרפיטי. קרוב לערב, כאשר פקידים ומבקרים עוזבים את משרדיהם, כאן מתא-
ספים בעלים מאושרים של רולרים וסקייטים. ממש הנאה להסתכל איך בצורה חיננית, ללא שום
מאמץ, הם יוצרים פירואטים מתוחכמים. דומה להחלקה אומנותית – רוח מתוחה.
אומנם אותםכבר לא מעניין להחליק על משטח חלק. לאחר שלמדו יסודות ההחלקה, הם צמאים לשקם את הטכניקה שלהם.
הדרגה הבאה של מומחיות – קפיצות וטריקים מגוונים.
מוציאים מחסום מאולתר, המקושט בגרפיטי, ומתחילות קפיצות דרכו. אחד מהבנים
קפץ דרך חמש מדרגות וממשיך החלקה על משטח בלא פגע. אח"כ שוב עולה על מדרגות
וחוזר על הקפיצה – כבר עם סיבוב 180 מעלות, ז.א. מסתובב במעוף ולאחר נחיתתו נע עם גבו
קדימה.
וקבוצת נערים זו עם עיקשות בלתי סבירה לומדת לקפוץ על מעקה בסקייט. קודם הם
שפשפו פאות בשעווה – זה שיטה מקצועית לעשות משטח לסקייט ולגלגלונים מחליק.
-אם גלגלן אמיתי רואה את המכשול, הוא לא מנסה לעקוף אותו בהליכה או בנסיעה, רולר מיד
יקפוץ עליו או דרכו, – מפרש ספורטאי צעיר.
כן, רמפות, סולמות, מעקות מלהיבות את הרולרים בצורה בלתי שקטה, גורמות ללבבותיהם
לדפוק לעתים קרובות יותר מרגיל.
-ברולר-פארקים הכול מצויד בכוונה לאימונים. הפארקים האלו קיימים בערי עולם רבים –
הנערים מספרים כשהם קוטעים בצעקות   אחד את שני –

בסין לא מזמן בנו פארק ששטחו 000 12 מ"ר, ו-
אורך הרמפה שם הכי גדול בעולם – 40 מ'.
-בטח, שם זה מאוד פופולארי! לא מזמן אלוף הסקייטבורד אמריקני במהירות כ-80 קמ"ש
קפץ דרך החומה הסינית הגדולה בעזרת מגה-רמפות! הוא עשה זה 4 פעמים. נוכחו 3000 איש,
כולל שר התרבות סיני ושר לספורט חירום – אפילו כזה קיים שם! ובישראל מקום מיוחד ל-
רולרים יש רק בתל-אביב, בפארק הירקון. באמת, קשה לנו לצאת לשם מבאר-שבע. מחיר הכניסה –
100 ₪ – לשלושה מוקדים: משטח להוקיי הגלגלונים, חומה מלאכותית לטפסנות ומשטח החלקה
עם רמפות. מוקדים ראשונים פחות מעניינים אותנו. באינטרנט מצאנו אתר על רולר-פארק בהר-
צליה – גם כן רחוק… שם כניסה עולה 20 ש"י, חוץ מזה, משכירים סקייטים, רולרים ואמצעי
מיגון. דרך אגב, בני 16 מנהלים את הפארק הזה. אמי אמרה שהורים של נערים אלו אולי מיליו-
נרים, וכך הם נתנו לילדים "צעצוע" כזו. אינני יודע… אני מקווה שמקום נפלא זה יופיע גם
בבאר-שבע, למרות שאיננו ילדי המיליונרים.
-והורים לא מתנגדים לתחביביכם?
-להורים הדבר עיקרי – ציונים נאים בבית הספר, ועם זה אין לנו בעיות. אחרת לא היינו מקבלים
גלגלונים חדשים במתנה.

שיחה עם ההורים.

 

-אימא'לה, התחביב של בנכם לא נראה  לך מסוכן?
-תחילה התייחסתי לזה כשעשוע ילדים. אח"כ השתכנעתי שזה משהו יותר רציני. אך באותו
זמן אני רואה שהוא זהיר, לא יסכן סתם את חייו ולא יעשה "טריק" חדש, כפי שהוא מכנה את
זה, אם לא בטוח בעצמו. הוא לא אוהב ללבוש אמצעי מיגון, אומר שלא נוח בהם. לאחר ששבר
אצבע ידו, התחיל ללבוש כפפות מיוחדות.
אך הורים מבוהלים, לפני שהם יקרעו מידי ילדיהם את גלגלונים או סקייט חדשים לגמרי, אוכל להרגיע בנתונים סטטיסטיים הניתנים בכתב-עת רפואי אמריקני. שם טוענים, שלספורטאים יש יותר סיכונים להיחבל רצינית בזמן משחק
כדורגל וכדורסל, מאשר בתחרויות ברולר-ספורט. כך, על אחד מאלף הכדורסלנים חלים 22 ביקו-
רים אצל רופא,
כדורגלנים – 20, ו
לרולרים – אחד בלבד. זה הודות לשיפור ציוד הספורטאים
על חשבון שינוי יחס לביטחון פרטי מצד רולרים עצמם.
-אז את מעודדת תחביב כזה?
-אולי, לפעמים אני מצטערת שהוא לא לומד לשחק שחמט באותה צורה רצינית, כמו שהוא לומד להחליק על גלגלונים, מתגלגל במקום לבלות שעות מעל שיעורים, כמו בן של חברתי , שלומד בכיתה פיסיקה-מתמטית. אך בסופו של דבר אני חושבת שגם גלגלונים הינם ספורט לגיטימי.
את יודעת איפה גלגלונים נהיו פופולאריים לראשונה? בקליפורניה בסוף שנות 1980 – תחילת שנות 1990. שם סקייטרים, גלשנים ושאר נציגים של ספורט חירום רצו להשתעשע בהחלקה על
גלגלונים, לחלוף על שבילים חלקים במהירות גבוהה, לעשות סלאלום על גבעות קליפורניה
המכוסות באספלט, לקפוץ ממעקות וממקפצות. הם עשו זו, מה שנקרא, “for fun” – להנאה,
לשעשוע, על מנת לגוון חייהם ולנסות חידוש מתוחכם. זה אנחנו, מבוגרים בארצנו, עמוסים עד
כדי כך בטרחות יומיומיות, שצרכים אנושיים נורמאליים – בתנועה, בפעילות גופנית, בניסוי
תחושות חדשות – נדמים לנו כעודפים אקזוטיים. היינו רוצים שילדינו ירגישו יותר חופשיים.
-

ולמה ילדים הללו לא עוסקים בספורט שיותר נפוץ אצלנו?
-בני הלך לכמה חוגים – כדורגל, היאבקות. אך לאחר כמה חודשים זה היה נמאס לו. על גלגלונים
הוא מחליק כבר במשך כ-4 שנים, טוב וטוב יותר. ספורט זה חוג, מאמן, תחרויות, משטר, אימו-
נים קבועים. עם גלגלונים זה דבר אחר – בן אדם משיג הצלחתו בעצמו, למרות שאי-אפשר ללא אימונים ולהט ספורטיבי.
זאת אומרת, זה מתחיל כתחביב, ואח"כ לאחרים נהיה כסגנון חיים, דגם מחשבות. לפי תצפיותיי, בני וחבריו מרגישים בזמן החלקה חופש ועצמאות. ומוצא חן ב-עיניי לצפות להם. ניסיתי אפילו להחליק בעצמי – לי ולבני יש רגליים בני אותה מידה. וברוסיה לא ניסינו להחליק על קרח? זוכרת את התחושות המהממות
?

רפליקה של אבא של רולר, השותק זמן רב.
-

בטח שלא רע לבנות פארק כזה במקום נוח של עיר. לקרוא אותו, לדוגמה, מרכז לנופש פעיל
של נוער עם אלמנטים של ספורט חירום. לפעמים אני צופה בטלוויזיה הופעות של ספורטאי-
זה מאוד ראוותי. נסענו פעם עם בני לפארק הירקון – קיבלתי המון כיף. היה אפשר להקים בבאר-שבע מועדון לאוהבי ספורט חירום, להוציא ילדינו לתחרויות – משהו כזה התנהל במרכז הארץ, ראיתי פרסומת. אך אנחנו בעבודה במשך כל היום – אין לנו שום מושג כיצד  לממש פרויקט כזה. למרות שברעיון של הקמת רולר-פארק, לדעתי, רק צדדים חיוביים: הוא
היה מספק עבודה לצעירים והיה עוזר לסטות את תשומת-לב של בני-נוער מרחוב. רק שביקור
בפארק יהיה זמין כספית לילדים פשוטים. או שאתה קורא רשימות על עבירות נוער וחושב –
אילו הם מבלים זמנם בפעילויות גופניות באוויר, ולא במרכזים מסחריים, ברים, דיסקוטקים
ובאולמי משחקים! אולי אילו עסקים היו יכולים להשתתף בבניית פארק רולרים, שגם מקבלים
הנחה על מסי הצדקה, אם אינני טועה. הרי יש אילו מממנים.

רפליקה של אימא של לא-רולר:
-אינני קונה גלגלונים לבני, למרות שהוא רמז כמה פעמים שהוא היה רוצה לקבל אותם במתנה.
אך איני יכולה להרשות לו להתרוצץ בחוץ במשך שעות! ואין לו זמן – פעמיים בשבוע הוא
הולך לאנגלית נוספת, פעם בשבוע – למורה פרטי למתמטיקה. ועומס פיזי הוא מקבל בבית-
הספר בשיעורי התעמלות ופעמיים בשבוע בחוג לשחייה.
בוודאי שאיני אעיז לכנות כל ילדים על סקייטים וגלגלונים "חוליגנים" אך תחשבו בעצמכם:
ראיתם כתבות מגעילות אלו ליד "קריית הממשלה"? גרפיטי זה קרוי, לדעתי, פשוט ונדליזם! ו-
מעקה זה שעליו הם קופצים באופן קבוע – שם כבר אבן פשוט מרוסקת! בקצבים אלו כעבור
כמה שנים שם בכר יהיו הריסות ניכרות. אך אם אי-אפשר לאסור להם זה לחלוטין, אולי כדאי
לתת להם מקום מיוחד – כדאי לתת להם מקום מיוחד, כדי שלא יעצבנו את אנשים נורמאליים
ולא יקלקלו בניות.

 

לאיזו רמה הגיעה התקדמות!
כמה לא דומים גלגלוניהם הנוחים עם נעליים דמויי נעלי ספורט נוחים על מגפי פלסטיק כבדים
ולא-גמישים על גלגלים, אותם מדדנו רק לפני 10 שנים! המראה החיצוני של מודל חדש של
גלגלונים זה רק קצה הקרחון, שמתחתיו חבויה חגיגה של טכנולוגיות מודרניות. הרי על
יצירת מודל חדש עובד לא עשור אחד של מומחים בתחומים מאוד שונים – אנטומיה, אר-
גונומיקה, תורת חומרים, עיצוב תעשייתי.

לפני 200 שנה ממציאים חשבו להוסיף גלגלים למחלקיים בקרח. רישומים היסטוריים מעידים
שמודלים ראשונים של גלגלונים לא יכלו להסתובב ולבלום, לכן מעטים העזו להתגלגל עליהם.
גלגלונים מנוהלים תוכננו ע"י אמריקני ג'יימס פלימפטון בשנת 1863. בגלגלונים של פלימפטון
השתמשו בכרית גומי לבלימת סיבוב הציר. תרשים של מודל זה נחשב כיסוד גם של מחלקי
גלגלונים חדשים.
צוותות ראשונות של הוקי הגלגלונים שיחקו באירופה כבר בשנת 1901, ואליפות ראשונה הת-
נהלה בגרמניה בשנת 1936.
תחביב הגלגלונים באמריקה רכש אופי המוני בשנות 1970-1980 של מאה שעבר. בארה"ב אז
התקיימו יותר מ-6000 אולמות, איפה שאנשים נחו והחליקו מתחת למוסיקת "דיסקו". יציאת
תרבות זו לרחובות עירוניים אירע בשנת 1981 הודות לשני אחים שחקני הוקי ממינסוטה. הם
הקימו חברה Rollerblade, שבה לראשונה עובדו מחלקיים על ארבע גלגלוני פלסטיק צרים
עם מסבים, עם נעל מגן ובלם בעקב. לפופולאריזציה של ספורט חדש Rollerblade החלה לה-
ציע גלגלונים מיצירתה להשכרה בחופים. גל עניין למחלקי גלגלונים שטף את קליפורניה. עוד
כמה חברות סידרו ייצור מחלקיים, ורולרים החלו לכבוש לא רק שבילי אספלט, אלא גם רמפות
חצי-חביות, מעקות, מדרגות וכלל כל שטחים המתאימים להחלקה. רולרים לקחו מסקייטבורד
את סגנון הרחוב ועשו מעשי-גבורה – החלו לנסוע על כל שבו הם נתקלו בדרכם.
וכלל, יש הרבה מודלים של גלגלונים – להחלקה במהירות, להוקי, ואפילו גלגלונים "חוץ-דרכיים",
עליהם נוסעים בשבילים ובעשב. מה לדבר, זה תעשייה שלמה. לדוגמה, קיימות עגלות מיוחדות
לילדים של הורים-רולרים, שרוצים לאחד החלקה על גלגלונים וטיול עם ילדים. עגלות תלת-גלגליות עם מתלה מוגבר, בלם אופניים ומנעול, כיסוי מגשם, שק מחומם וחגורות ביטחון. בצ'כיה אתלט אחד אפילו קבע שיא מקורי: חצה את ארצו על גלגלונים במשך תשע ימים ודחף לפניו עגלה עם בנותיו התאומות.
ובן שיח הצעיר שלי חולם כעת על מודל חדש של גלגלונים "אגרסיב", שרכישתם קובעת נו-
כחות של הרגלי נסיעה מתקדמים. זה מבנה יציב מקסימאלי, אינו נהרס ומתמרן, המיועד לקפי-
צות ממקפצות, להחלקה על מעקות, ירידה במהירות מלאה על מדרגות ולשאר טריקים בעלי
אפקט.
-אומרים,באמת,שלגלגלונים אגרסיביים יש פחות מהירות ובהם לא נוח לנוע למרחקים ארוכים.
אך הרי מהירות תלויה לא רק מגלגלים מהירים, אלא גם מניסיון ומאימון הרגליים, – אומר נער – דמיינו, ראיתי באינטרנט אפילו פרסומת של גלגלונים עם מנוע! אך, לדעתי, לא מעניין לנסוע
עליהם, מאמצים פיזיים כמעט אינם נדרשים. אך בנסיעה אגרסיבית (למרות שלא כל-כך מובן
למה היא נקראת כך, כי אין בה אגרסיה ממשית!) מעניינים כל כיוונים. יש סגנון "וורט" –
נסיעה ברמפה אנכית, עם המראות גבוהות וסיבובים מסובכים, "סטריט" – נסיעת רחוב על
מעקות גבולות וכל שאר אובייקטים עליהם אפשר לקפוץ, להחליק על המסגרת ולנחות על האס-
פלט: וגם נסיעה בפארקים, המאחדת את שני הסגנונות.

פחד ובטיחות בעצמות, אדרנלין וכיף:שיחה עם ילד גולש  
-כיצד למדת להתגלגל?
-קיבלתי גלגלונים במתנה ליום הולדת, כשהייתי בן 8. למדתי באיזו צורה בעצמי, בחבורת יל-
דים. בין היתר, לא כולם יכולים ללמוד להחליק. חברי ניסה – ללא הצלחה . למרות שהוא לומד
בחוג איגרוף תאילנדי. הוא עוד מתרברב שבמשך 15 דקות למד לנוע על מחלקי קרח בפארק "קנדה"
בצפון. אך על גלגלונים הוא לא מצליח בכלל.
-ואותי לימד אח גדול. כעת הוא בצבא. השתעשעתי עם חברים מבוגרים יותר, לכן אני מחליק
טוב יותר מבני גילי. למרות שחברים של אחי חבבו יותר "סלאלום" – ז.א. עקפו בצורה יפה את
מכשולים שונים, אך כמעט לא קפצו. וחבר אחד של אחי נסע על גלגלונים מאשדוד לבאר-שבע
במשך שלוש שעות…
-מה מעניין בהחלקה על הגלגלים? במה זה מושך אתכם?
-רוח לפנים, מהירות, רגש שאתה שולט במצב… חופש! אנרגיה.
-כאשר לא יוצא איזה טריק ובסוף יוצא לאחר אימונים רבים – זה כיף!
-יכול להיות גם – התגברות על הפחד. זה מחסום עיקרי בדרך, ויש להתגבר עליו.
-איך?
- לכל אחד יש  את דעתו בנושא הזה . מישהו מנסה לשכוח על הכול, להמריא ולקפוץ… אחרים
מכוונים את עצמם על ההצלחה…
-כאשר אתה לומד טריק חדש, אתה מנתח, באיזו סכמה לנוע, לאן לכוון מבט, כיצד להתרכז
נכון – הרבה דברים. וכאשר הכול יוצא – אתה מתגבר על פחד ומכשולים… האורגניזם יוצר
אדרנלין, וזה נעים!
-ואני שם לב שלאחר החלקה על הגלגלים אני  מרגיש יותר בטוח ומרוכז – ובבית, ובבית הספר.
יש רגש כזה שאוכל להתמודד עם כל מצב.
-ואני אוהב לא רק להחליק, אלא גם להסתכל על החלקה של אנשים אחרים בווידאו. זה גם
ניסיון חדש. כאשר אתה רואה רמה של מישהו אחר – יש רצון להעלות את שלך.
-במה אתה מתעניין  חוץ מגלגלונים?
-במחשב. לא מזמן הופיע לנו משחק מהמם – "טוני הווקס פרו-סקייטר". במשחק זה גיבור
האנימציה, הסקייטבורדיסט, הועתק מאלוף חי מציאותי טוני הווקס.
-ואני, לדוגמה, מתעניין באקולוגיה. נדמה לי, שאם מכוניות העובדות על בנזין היו מוחלפות
בתעבורה נקייה אקולוגית, באופניים ובגלגלונים (לפחות בעיר!) – חיים היו יותר טובים… כי
מכוניות מזהמות אוויר. למרות שלי מוצא חן בעיני להסתכל תצלומים של מכוניות חדשות –
מעניינות אפשרויותיהן. אם פחות ישתמשו בבנזין ובסולר, יהיה טוב יותר לכולם. הרי מאגרי
נפט מדוללים. יתר מכן, נפט נמצא עיק
ית בארצות ערב, בידי שייחים של נפט שנותנים
כספים למלחמה. ואילו היו ממציאים מנוע שעובד על משהו אחר, לדוגמה, על אנרגיית השמש,
אוויר היה נקי יותר, פחות טרוריזם.

זאת דעת הילד .

רשויות לתשומת ליבכן .

 

 

 

 

 

עוד על הנושא

גלגיליות

אתר הרולר הישראלי

 

 

הבלוגים המומלצים של העיתון "גלובס "

בעיתון הכלכלי  "גלובס " פורסמה רשימה על הבלוגים המומלצים ביותר ברשת עבור קוראי העיתון :

 

הבלוגים המומלצים של גלובס"

סטלג ליבסקר

 
 
 
 הבמאי ארי ליבסקר השלים לאחרונה לאחר מאמץ של כמה שנים את הסרט הדוקומנטארי על תופעת ספרי "הסטלגים " סרט שעורר הדים רבים בארץ ובחו"ל וכאן הוא נותן לראשונה את הסיפור המלא של הפקתו .

 
הסרט "סטלגים" : שואה ופורנוגרפיה בישראל" עולה בשעה טובה על המסכים שוב בהקרנות בסינמטקים ברחבי הארץ שבסופן יוקרן בערוץ הסרטים הדוקומנטאריים דוקו .
ולרגל האירוע החגיגי זה הנה ראיון מקיף עם הבמאי הסרט,ו

גילוי נאות :הסרט של ליבסקר מבוסס על רעיון ומחקר שלי, ואני עצמי מופיע בסרט  . ליבסקר אמנם המשיך לכיוונים אחרים שבהם לא עסקתי .במקור על הסופר ק.צטניק שהפך לדמות חשובה בסרט לא פחות מכותבי הסטלגים וזאת תרומתו הייחודית של ליבסקר עצמו .

ארי ליבסקר ואני נפגשנו לראשונה לרגל יצירת כתבה  על בית מוזר באיזור שכוח אל ביפו , בית שבו מתו עשרות דיירים בהתאבדויות ומסיבות בלתי ברורות .
את הבית "טיהרו" אנשי קבוצה מיסטית שהאמינו שהבית ביפו מהווה מזה שנים רבות "שער" לפלישה ליקום שלנו לישויות קוסמיות מפחידות ממימדי קיום אחרים.אותן ישויות ביצעו לדעתם  מסע טרור כנגד יושבי הבית והאיזור מזה עשרות או מאות או אלפי שנים.
לאחר שסיימנו את החקירה של הפרשה המוזרה ליבסקר ישב איתי על שולחן  בבית קפה והעלינו נושאים שונים לפרוייקט המשך .

 התברר שקשה לחשוב על נושא שיהיה דרמטי יותר מזה שסיימנו רק עכשיו של הפלישה מהמימדים האחרים,לפחות  עד ששמע ליבסקר את הצעתי להפיק סרט על נושא האיזוטרי והביזארי מכל בספרות  הפופולארית של ישראל ,נושא הסטלגים והקדיש לכך כמה שנים מחייו.

היוצר

 

 

 

ארי ליבסקר .התערוכה.

 

לארי ליבסקר יש ניסיון עשיר בתחום היצירה הדוקומנטרית בכלל ובנושאים מדממים ושנויים במחלוקת בפרט .:
בין הסרטים הקודמים שלו יש את הסרט "מוותרים על ברית המילה "   שבו יצא  נגד ברית המילה בטענה שהדבר פוגע בהנאה  מינית של הגבר. הסרט שהוקרן בערוץ 2 ועבר שם ניסיונות צנזורה היום אפשר לראות אותו ביוטיוב.  

סרט נוסף שלו הוא  "הפואמה הביתית" ( על פי שם ספר שירה של המשורר אהרון שבתאי)  הסרט עוקב אחרי 3 דמויות שמספרות את סיפורן דרך הבית שבו הן חיות בו וכל אחת מהדמויות נמצאת בצומת דרכים לגבי בית המגורים שלה ולקראת שינוי בחייה הסרט עוסק בשאלה האם אנשים יכולים להשתנות. אחת הדמויות היא סבתו של ליבסקר שמגדיר את הסרט כ"סרט קטן ואישי".
ליבסקר מתכוון להוציא אותו להקרנות באוזן השלישית בחורף הקרוב
כמו כן הוא עוסק בתחום הוידיאו ארט ואמנות הפלסטית הוא יצר עבודות וידאו בכ-10 תערוכות קבוצתיות
ומציג כיום  פסל תערוכה שנקראת הפיקוד העליון שנפתחה בלילינבלום 41
העבודה שלו שם היא חלק שלישי בטרילוגיה בשם- נאום פוליטי

פסל מאת ארי ליבסקר.

ברזומה העשירה של ליבסקר  יש גם תפקיד כרוצח סדרתי בסרט של עמיתו נמרוד קמר "טבח הדואר של תל אביב "
.
קמר אף כתב סיפור קצר בהשראת הפרשה בשם "מההפקה של סרט אימה באורך מלא" _Kamer_2007.pdf
שאותו אפשר לקרוא בספר "כשמדלין סטו בוכה :סיפורים קצרים על הקולנוע ( גלורי 2007 ) שבה הוצג ליבסקר כ"ארי בן כנען ""שחקן גבוה וחתיך "
מלבד זאת הוא אחד האנשים הבודדים היום ( ואולי היחיד ) שרק שמם שימש כמקור השראה לתערוכה של אנשי קבוצת האקדמיה החופשית "בשם "אני שכבתי עם ארי ליבסקר" שהוצג בגג בתל אביב עם יצירות רלבנטיות של יוצרים ויוצרות רלבנטיות .
ופרט לכל אלה הוא גם עיתונאי במוסף פירמה " של גלובס חבר מערכת בכתב העת הספרותי "מעיין"
אכן אדם בעל רזומה עשיר ומגוון :

כמה שנים אתה עובד על סרט הסטלגים ?
הרבה יותר מידי זמן . חמש שנים . גם כי היה קשה לאסוף תקציבים והיו בעיות הפקה ומימון  בלתי פוסקות . בשלב מסויים נאלצתי להחליף מפיק . וגם כי היה קשה מאוד לשכנע אנשים להתראיין .
למה ?
היו אנשים כמו אלי קידר הכותב הראשון של הסטלגים שלא התלהבו מעצם העיסוק בנושא שהם לא בדיוק שמחו להיזכר בו מעברם. זה לא משהו שאנשים נהנים להיזכר בו . . אבל בסופו של דבר אחרי כל הצרות הסרט מושלם והוא כאן מוכן לצפיה .
יצרת קשר בנושא הסרט עם אנשים מחו"ל ?
בהחלט . כשהבנתי שהסיפורים הישראליים מבוססים בדרך זאת או אחרת על סיפורים מחו"ל ורציתי לקרוא את הסיפורים המקוריים. רציתי לדעת אם הסטלגים הם ישראליים.
בהתחלה חשבתי שהם תרגומים ותו לא כי הם מזכירים תרגומים בסגנון איך שהן מתארים כל מיני פעולות מלחמתיות ומיניות והתקשיתי להאמין שזה מקור .
יצרתי קשר כדי לברר את הנושא עם אספני מגזינים ובמאי סרטי כמו סרטי סטלגים בחו"ל ו.
ואז יצרתי קשר עם אספן מגזינים בארה"ב george hagenaue ,אדם שמתמחה במגזינים של סיפורי ההרפתקאות לגברים משנות החמישים והשישים והוא האספן הגדול ביותר בתחום . והוא שלח לי עותק של הסיפור מקורי שעל פיו נכתב סטלג 13 הסטלג הראשון וקראתי את הסיפור שהוא במקור קצר מאוד רק כמה עמודים והבנתי שזה רק גרעין. יש שם סיפור בריחה ממחנה שבויים נאצי יש שם נשים אכזריות אבל אין מין ואין באמת סדיזם הבנתי שבעצם רעיון המסגרת הכללי של "סטלג 13" נלקח משם אבל לא יותר מזה .
בשלב מסויים אספן המגזינים הנ"ל ניתק קשר.  הוא התחבר עם אישה יהודיה כששמעה על הפרויקט שלי שיכנעה אותו שזה פרויקט אנטי ישראלי והוא נבהל וניתק כל קשר.
דיברתי עם הבן של האמן של עטיפות סיפורי הסטלגים ששימשו כעטיפות .והוא סיפר שאביו שהיה יהודי שימש בעצמו כמודל לחייל הנאצי בסיפורים וכך גם הוא עצמו ואישתו כמודל לנשים הנאציות .
יצרתי קשר עם העורכים של המגזינים כמו ברוס ג'י פרידמן .והם לא הסכימו לדבר עימי כשקראתי לזה סיפורי מין.
הם קראו לזה "סיפורי בריחה מהכלא"  שזה היה תת ז'אנר פופולארי אז. אבל לא היה בהם סקס בכלל .הסקס היה תוספת ישראלית .

עמוד מהסיפור האמריקני המקורי ששימש כנקודת בסיס לספר "סטלג 13" " מאת "מיק באדן "( אלי קידר)


ראיינת במאי סרטי סטלגים אמריקניים ?
היו סרטים אמריקניים כמו אלזה קצינת האס אס מ-1975 שביים דון אדמונדס ( שלאחרונה יצא גם כדי וי די ) שמזכירים קצת את הסטלגים הישראלים .  דיברתי עם הבמאי אדם מאוד מתוסכל שיש לו תוכניות לעשות גירסה עכשווית של אילזה את התסריטאי כתב אדם קנדי והבנתי שהמדובר שבמישהו שאולי הסטלגים הישראלים היגיעו לידו .ניסינו באיזה שלב ליצור קשר עם הכוכבת שהיא היום חיה בלאס וגאס אבל ללא הצלחה.
היו כמה סרטים איטלקיים פורנוגרפיים של סקס וסדיזם על השואה.
ליבסקר : לא היו סרטי סטלגים איטלקיים ממש אלו היו יותר סרטים אמנותיים .
היה גם סרט גרמני בשם ) Pension Clausewitz” (W. Germany, 1967)  שבו הופיע מנהל המועדונים הישראלי שמעון עדן כמנהל בית זונות בתקופה הנאצית  ,סרט  שיש בו אלמנטים של סאדו מאזו . אבל אין קשר ממש לסטלגים חוץ מבמובן הפסיכולוגי העמוק קר.
בכל אופן בשלב זה הפסיק לעניין אותי הקשר האמריקני והאירופי . הבנתי שהסיפור האמיתי הוא לא שם אלא פה בישראל .  הבנתי שהמרכז זה בישראל הפופולאריות של הז'אנר הספציפי הזה בישראל היא חסרת תקדים כתופעה עולמית
מצאת דברים מעניינים לגבי סופרי הסטלגים ?

מצאתי ששניים מהסופרים נח מן (עורך דין נחמן גולדברג ) ואלי קידר ששניהם כתבו סיפורי סטלגים היו שניהם בגרמניה בשנות השישים קשורים למועדונים בגרמניה שנוהלו בידי ישראלים אנשים מסוגו של שמעון עדן . והם ראו בפעילות שלהם שגבלה בקווים האפורים ביותר של החוק שם כמעט בגדר נקמה בגרמנים . שניהם כתבו סיפורים על עלילותיהם של ישראלים יורדים בגרמניה שנוקמים בגרמנים ושוכבים עם נשותיהם והסיפורים האלו בהחלט התבססו על חייהם שלהם .
למשל איזה ספרים ? .
יש למשל את הספר של אלי קידר שהוא כתב תחת השם הקבוע שלו "מיק באדן"הנה בא הקברן המתוק " שמתאר את חוויותיו גיבור ישראלי שהוא אלי קידר עצמו בגרמניה . והוא כתוב מנקודת המבט של יורד לא ציוני. זה אפילו אולי הסיפור האנטי ציוני הראשון שנכתב בידי ישראלי .לדעתי יש לו כישרון כתיבה והסיפור כתוב היטב אפילו מצויין .

 

"הנה בא הקברן המתוק " של קידר הוחרם בידי המשטרה וסופרו הועמד עליו לדין במשפט צנזורה מפורסם שבו נשפט ביחד איתו הספר המושמץ אף יותר "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ".

ליבסקר : אם  אלי קידר היה מעריך את עצמו כיוצר הוא יכול היה לכתוב סיפורים רציניים יותר אבל הוא לא העריך את עצמו מספיק וחבל הוא התייחס לזה רק בתור חלטורה ואולי זה מה שאיפשר לו לכתוב בצורה חופשית כל כך .
הוא יכול היה להיות סופר אמיתי ובחר להיות "כתבן". אבל אני מעדיף את הכתיבה שלו על זאת של מירון אוריאל למשל .


בעניין הזה כמו באחרים יש לי ולליבסקר חילוקי דיעות . אני בהחלט חושב שמירון אוריאל עולה על קידר בכמה דרגות כסופר.

ליבסקר:  בכל אופן  בסופו של חשבון יש להבין :אלי קידר הוא בכלל לא האיש החשוב בסיפור .  מבחינתי במקומומו יכול היה להופיע בסרט כל אדם אחר שכתב סטלגים .
הדגש בסרט הוא לא על הסופרים שהיו רק "פרי לאנסרים " שמילאו הוראות, הדגש הוא על המו"ל עזרא נרקיס שהרעיון היה שלו . והרעיון  הבסיסי של סיפורי הסטלגים לא היה של קידר אלא של נרקיס.

 ואם לא היה קידר אז נרקיס היה מוצא מישהו אחר שיכתוב את הסיפורים כפי שאכן קרה . .. אני לא חושב שהייתה מדינה אחרת שהפופולאריות של הספרות הזאת הייתה כה גדולה .הבנתי שמהדובר במשהו מאוד חריג כתופעה ספרותית יחסית לכמות האוכלוסייה תופעה יוצאת דופן וקיצונית מאין כמוה .והסרט עוסק בחריגות של התופעה שמצד שני עיצבה את התדועה של רבים ,אולי אלפים לגבי השואה ומה שקרה שם .

התגובות התקשורתיות

סרט הסטלגים של ליבסקר  זכה לתשומת לב תקשורתית שכמוה זכו רק מעט מאוד סרטים דוקומנטריים . ,הסרט זכה לכתבה גדולה של דליה קרפל  במוסף הארץ ולעוד כתבה ובאותו היום ב"עכבר העיר "   של "הארץ ".

ליבסקר רואיין בטלוויזיה אצל לונדון וקירנשנאום ואנוכי רואיינתי יום לאחר מכן אצל אורן נהרי בערוץ 1.

הסרט אף זכה לכתבה של עמוד שלם בניו יורק טיימס .שזכתה לעשרות תגובות. בלוגרים רבים בחו"ל טרחו להתייחס בבלוגים שלהם  לסרט ולתכניו שאותו לא ראו ורק קראו עליו בעיתון . לא מן הנמנע שיש כאן "כדור שלג מתגלגל " והסרט והתופעה שאותה הוא מתאר עוד יזכו לתגובות רבות באמצעי מדיה שונים בחו"ל.
איך אתה מסבי ר את ההתעניינות התקשורתית  העצומה יוצאת הדופן הזאת?

אני חושב שזה נושא חדשני כי לא טיפלו בו חוץ במספר שלך "מטרן ועד זבנג " שעכשיו משמש גם כבסיס למאמרים אקדמאים .וזאת אחת תופעות הקיצוניות שקרו בישראל.. כי זה נורא מזעזע להבין שהסטלגים היו תופעה רחבה בציבוריות כבדרך שבה אנו רואים את השואה בישראל ומזעזע לחשוב שאנו מחזירים את זכרון השואה ושמים דגש על הזוועות והאימה אני יושב שצריך לעסוק בשואה בצורה יותר עדינה להבין שהמצב היה מורכב ומערכת חיים מגוונת זה לא היה רק שזועות ורצח ומשרפות ולא לקרחת למקומות הקיצוניים . אתה לא יכול להוציא רק את הדברים המזעזעים הנה סופר כמו פרימו לוי שמציג את השואה בצורה חזקה ומורכבת מצליח בעולם יותר.

אבל בארץ אלו שהצליחו יותר מכל בהצגת השואה היו הסופר ק. צטניק שהוא דמות מרכזית בתרבות הפופולארית אבל לא בתרבות הגבוהה .צטניק הוא סופר פופ עממי בדרגות הגבוהות ביותר והסטלגים שהיציגו אותה בצורה קיצונית ומופרכת . צטניק טען למשל שזונות יהודיות שכבו עם אנשי אס אס. דבר שעד כמה שידוע לנו לא היה נכון ובכל אופן גם  אם אירעו דברים כאלו הם מעולם לא אירעו במספרים גדולים ואין עליהם שום עדויות ברורות .

לדעתי התפיסה של ק.צטניק שאת הספרים שלו על השואה לימדו בבית הספר השתלטה לנו על התודעה החינוכית על הדרך שבה אנו מגדירים את השואה . אחרי הכל ההצגה שלו את השואה  היא קלה יותר לתפיסה ולזכירה  כי היא חזקה ואפקטיבית כל כך. 
 אלפים למדו על כך בבתי הספר כתוצאה מספריו . ואחת הבעיות שיש לי עם יד ושם משום שיד ושם לא יצא בצורה ממש גלויה נגד הטענות האלו ולא מכחיש זאת בבירור .
הספרים שלו והסטלגים היו לדעתי שני צדדים של אותה המטבע .

מצד שני ניתן לטעון שהסטלגים היו סוג של תרפיה שהוציאה את כל השדים המודחקים לאחר שנים של השתקה והתעלמות . .ואם לא היו  לוקחים את סיפור השואה לצדדים הקיצוניים ביותר שלו  ספ]ק אם אפשר היה להביא משהו מהתחושה של הניצולים .

ליבסקר בסרט יש גם ביקורת עכשווית . . יש בעולם הקולנוע הישראלי פריקים של שואה שיש להם מן פרברסיה כזאת הם ממש ממשיכים להתענג מהשואה . הם יוצרים סרטים דוקומנטאריים שממש מתענגים מסיפורי הזוועה והם ממשיכים לדעתי את מורשת הסטלגים ואת דרכו של ק.צטניק.
אתה יכול לתת שמות ?
אני מעדיף לא להיכנס לזה מי שעושה סרטים כאלה יודע בדיוק למי הכוונה . לדעתי הסרטים האלו הם מיותרים ומביכים . ועדיף היה שלא היו נעשים .
בשלב מסויים היית מועמד לפרס מטעם "יד ושם " עבור הסרט אבל ביטלת את המועמדות .מדוע ?
בהחלט נעזרתי רבות בחוקרים של "יד ושם" ואני בהחלט רוצה לציין שזה מקום חשוב מאוד מבחינת המחקר שהוא עושה .
אבל .. אבל אני גם חושב שלפעולות ההנצחה שהם מבצעים יש אופי מאוד בעייתי אפילו ממוסחר. הסרט שלי מתעסק ומבקר את כל זה.  לא רציתי לקבל חיבוק ממסדי ולהפוך חלק מפעילות שיש לי ביקורת עליה אם כי כמובן אינני מתנגד "ליד ושם" כשלעצמו .
היו תגובות מענינות בעקבות הסרט ?
בהחלט . למשל הייתה אישה בסרט שהוסרטה מרצה על צטניק ועל סיפורי בתי הזונות היהודיות שלו לפני תלמידים שסיפרה לי שרק בעקבות הסרט הירא גילתה שמה שהוא סיפר לא היה מדויק בכלל .
בכל אופן נראה שהתגובות האמיתיות עוד יגיעו .ידוע לנו שיש כמה וכמה סטודנטים שכותבים עבודות אקדמאיות על הנושא ואף שלחו מאמרים מחקריים על הנושא לחו"ל.

ומה אתה עושה בימים אלו ?

בימים אלה אני עובד על סרט בשם "המשתמט " שסוקר את תולדות המשתמטים ואת יחס
החברה בארץ כלפיהם.ואני מקווה לסיים בזה לתמיד את על הטיפול בסטלגים. 

 אני כבר לא מסוגל לראות יותר ספר סטלגים מול העיניים בלי לצעוק .

 

.

סטלגים הסרט התעודי

קטעים מהסרט "סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל "

ארי ליבסקר מחפש קוראי סטלגים

דליה קרפל על הסרט

פורנו במחנה הריכוז

 

זיכרון פיקטיבי נירית אנדרמן על הסרט

יסמין אבן על הסטלגים :דילמה מוסרית

אורי קליין על סרט "סטלגים"

הסטלגים בניו יורק טיימס

תגובות לכתבה ב"ניו יורק טיימס "  ( רשימה חלקית בלבד )
קרול ללויד על הסרט סטלגים
עוד תגובה

תגובה להייתי כלבתו של שולץ

 

עוד רשימה
רשימה נוספת

 

ארי ליבסקר בויקיפדיה

ארי ליבסקר בבננות

סרטים של ארי ליבסקר ברשת

צ'יקי ארד וארי ליבסקר על הבדלי מעמדות בספינה

"מותרים על ברית המילה" סרט מאת ליבסקר
דיון על הסרט "מוותרים על ברית מילה" 

האם לארי ליבסקר יש מה להראות ?

אכול ושתה כי מחר דד ליין :כתבה מאת ארי ליבסקר

 

ארי ליבסקר על חוסר הצורך במפיקי סרטים

ארי ליבסקר מגלם רוצח סדרתי

 

פסל של ארי ליבסקר 

ברוכה הבאה לקולונל שולץ

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 450 שכבר עוקבים אחריו