הערפד מראשיתו ועד ימינו

 

 

 

ערפד .ציור מאת שחר לאודון.

 

בתור צאצא של משפחה שחיה  מאות שנים במחוז טרנסילבניה ברומניה ( לשעבר הונגריה ) משפחה שעימה נמנים אישים כמו המנהיג הציוני אליהו בלנק והמנהיג הסובייטי ולאדימיר איליץ' לנין יש לי עניין מסויים בדמות הבדיונית הידועה ביותר שיצאה ממחוז זה, הרוזן דרקולה ערפד שהפך לאיקון של המאה העשרים .

דרקולה אמנם מבוסס על דמות היסטורית   דמותו של הנסיך ולאד דרקולה) שבאה בכלל ממחוז ולאכיה השכן אבל זה לא באמת חשוב לעניינינו .
דמות הערפד כפי שהתבססה בדרך זאת או אחרת על ולאד -דרקולה  הלכה וצמחה במהלך המאות ה19 וה-20 וכיום בראשית המאה ה-21 ישנם אלפי אנשים בעולם שהם חלק מתת תרבות שלמה של "ערפדים " ובתוכם יש מינימום של כמה מאות אנשים שמאמינים בלב שלם שהם ערפדים מסוגו של דרקולה .
לרגל הקרבה המשפחתית שלי עם איזור מוצאו של הערפד דרקולה אתר זה יפתח בפרוייקט מיוחד המוקדש לדמותו של דרקולה ולערפדים בכלל .ובשלב מסויים בעתיד אפרסם רשימה על הערפדים בספרות העברית מימי הביניים ועד היום .
ולהלן מאמר מחקרי מקיף בנושא של חוקר ספרות הפנטזיה והאמן שחר לאודון .
שחר לאודון הוא חוקר ספרות פנטסטית – בעיקר במאה התשע-עשרה, אבל גם במאה העשרים. ועוסק בחקר מיתולוגיות, פילוסופיה (בעיקר אסתטיקה ואקזיסטנציאליזם) ושירה.

הוא מדווח על עצמו :
אני כרגע דוקטורנט באוניברסיטת בר-אילן, במחלקה לספרות משווה. מחקרי עוסקים  באספקטים האסתטיים והקיומיים במיתולוגיה, בספרות הערפדים וביצירותיו של אוסקר ויילד. אני עוסק בעיקר באלמנטים המיתיים במודרנה, בספרות המאה התשע-עשרה (בהתמקדות על ספרות ה"דקדנס" ו"האסכולה האסתטית"), בספרות הפנטסטית ובעל-טבעי.
ב2006 פרסמתי  יצירה
ומאמר על "הבושם" של זיסקינד בכתב העת של המחלקה. בקרוב צריך לצאת גליון נוסף ובו מאמר על האמן הבריטי דמיאן הירסט.
במרץ שנה הבאה ארצה בכנס הפנטזיה שייערך באוניברסיטת בר-אילן.

מלבד זאת אני  גם אמן ב2005 השתתפתי בתערוכה בגלריית עמליה ארבל בת"א. בציור אני משתמש בטכניקות רבות: עפרון ופחם, שמן על בד, צבעי מים, פנדה וצביעה במחשב. אני משתמש גם בערבוב של טכניקות, כגון צבעי מים ועפרון. אני מצייר בסגנון ריאליסטי ואקספרסיוניסטי עם קמצוץ סוריאליזם.

כמה איורים מאת שחר מלוים את הכתבה המעניינת מאוד שלו המתפרסמת כאן בפרסום בכורה עולמי .

 

הערפד לאורך הדורות: נציג השטן או סתם עלוקה?

מאת שחר לאודון

הקדמה
"הוא, שאינו טבעי, חייב לציית לכמה מחוקי הטבע".

 (מתוך: דרקולה, 252)

למרות האופי הרציונלי של החשיבה המדעית, אופי ששולל את קיומן של דמוית על-טבעיות רבות שצמחו מתוך האגדה והמיתוס, הצליחו דמויות אלו לשרוד ולהתנחל בתוך חלקים מהתרבות המערבית, בין אם כגיבורים בספרות הפנטסטית המודרנית, ובין אם כדימויים ומטאפורות בפילוסופיה ובמדע, "הנקיים" ממיתוסים. בין הדמויות הללו מצויה גם דמותו המפלצתית-אנושית של הערפד, המת-חי שניזון מדמם של החיים, דמות שפופולריותה רק גואה בחלוף השנים. אבל הערפד לא נותר שד פליט מזמנים עברו. בחלק מהסיפורים הוא לובש בעצמו את חליפת ההסברים המודרניים והרציונליסטים האופנתיים. השילוב שנוצר הוא דיאלוג מפרה בין הפנטסטי למדעי, בין האירציונלי לרציונלי ובין הכאוטי לנאור. הנסיון להסביר ולבאר את קיומם של הערפדים, הוא ניסוי ספרותי של התמודדות עם מה שלא ניתן להסבירו (כמו קיומם של ערפדים) בדרכים מודרניות, והוא מראה לא רק כיצד הערפד משמש דימוי לצדדים ההרסניים של הטבע, אלא גם כיצד מתמודדת התרבות עם אותם צדדים אלו, כאשר הנסיון להכניסם לתוך המסגרת המדעית "הנאורה", דווקא הוא שנותן אשרור לנצחיותם ולנצחונם של צדדים אלו על אותם הסברים מדעיים חולפים.
במאמר זה אסקור את הכרוניקה של סיפורי הערפדים במהלך הדורות וכיצד בכל דור הסבירו בסיפור את קיומה של דמות זו, אם בהשענות על האגדה ואם על בסיס גילויים ותיאוריות מדעיות. אחד הביטויים לשינוי מתבטא בהסבר השונה למשמעותו של הדם, שאותו צורך הערפד – והלא זה ממהותו ואפיונו. להבדל זה חשיבות מכיוון שלדם יש משמעות סמבולית כפולה ומורכבת: הוא מייצג הן את הצד הרוחני והן את הצד הגשמי. או כדברי פוקו: דם הוא "מציאות עם פונקציה סמבולית" (ב"הסטוריה של המיניות"). בנוסף, ישנם בטבע יצורים הניזונים מדם, ואלו מעניקים את הגושפנקא האמפירית לקיומו של הומפיר.

ערפד .מאת שחר לאודון.

 

ערפדים בטבע ובפולקלור: על שדים וקרציות אחרות

אגדות על ערפדים ודמונים מוצצי דם ליוו את האדם עוד משחר ילדותו. הימצאותן של הישויות האימתניות הללו קיימת כבר במיתוסים הקדומים ובפולקלור העממי. באלו תוארו שלל דמויות שאותן ניתן לכנות כ"ערפדיות", או יותר נכון כבעלות אלמנטים ומפיריים. למצרים לדוגמא, היתה אמונה שאם הם לא ימשיכו לשרת את המתים, אלו יבואו ויזונו מהחיים. בבבל ואשור היו אלי חורבן צמאי דם, ואילו ליוונים ולרומאים יש את לאמיה: אלת-נחש, שמסוגלת לשנות צורה לאשה מדיחה המוצצת את דם הגברים אותם פיתתה. דמות זו מזכירה את לילית, הדמון המפתה מהמיתולוגיה היהודית. לילית (שעל-פי התלמוד הייתה אשתו הראשונה והמודחת של אדם) אמנם אינה שותה דם, אבל על-פי התלמוד והמדרש היא גונבת את זרע הגברים ומולידה מהם שדים. בנצרות התגלגלה לילית לסוקובוס (הלבוש הנשי של השטן) ולאינקובוס (המקבילה הזכרית). אב "עלוקה" מופיעה במשלי (ל, טו), אבל ככל הנראה הוא מטפורה לדור שאינו יודע שובעה. במיתולוגיה הרומנית, ה"נוספרטו" הוא המת-חי, שניזון מדם החיים. גם לעמי המזרח הרחוק, לאצטקים ואף לאבוריג'נים יש אלים ודמונים בעלי תאווה מיוחדת לטעם הדם ולאנרגית החיים.
לאורך כל האגדות הללו, מיוצגות דמויות הערפדים על-ידי רוחות, שדים, אלים רבי עוצמה, או מפלצות. העולם העתיק מקשר בין הנוזל האדום לבין כוח החיים והנפש. דם שפוך היה פופולארי מאוד בפולחנים הקדומים והויקינגים למשל נהגו לשתות את דם אויביהם לפני צאתם לקרב. לעובדות אלה יש מסקנה ברורה כביכול, אבל מהותית: הכמיהה לדם היא לרוב כמיהה לנוזל האוצר בתוכו את הכוח הרוחני של החיים, לא (רק) למזון אורגני. מסקנה זו חשובה מכיוון ששתית דם איננה ייחודית לדמיון האנושי הידוע לשמצה. בטבע קיימים חיות וטפילים שונים ומשונים הניזונים מדם החיים: עטלפים, יתושים, עלוקות, כינים, קרציות וטפילים מיקרוסקופיים הם רק חלק מהרשימה המפוקפקת והעוקצנית הזו.
בעוד שבעולם העתיק נתפסים צמאי הדם גם כמכורים הן לתכונותיו הרוחניות והן לתכונותיו הגשמיות, המשך התגלגלותם של אגדות הערפד באירופה מובילות לאופי הרוחני יותר של הדמות.

צייר שחר לאודון

מפריזים של המאה 19: המטאפיזיקה של הסקס

“Bur first, on earth as Vampire sent, Thy corse shall from its tomb be rent: Then ghastly haunt thy native place, And suck the blood of all thy race; There from thy daughter, sister, wife, At midnight drain the stream of life; Yet loathe the banquet which perforce Must feed thy livid living corse
מתוך "הכופר", לורד ביירון

בתחילת המאה ה19 נולד הערפד החדש.

התקופה היא שיאה של תנועה הרומנטיקה הסוערת, שמתחילה להתעניין גם בצדדים האפלים יותר של טבע האדם. "האסכולה השטנית" ברומנטיקה, אליה משתייכים משוררים ידועים כביירון ושלי, יצרה דמות חדשה של ערפד. דמות זו היא שילוב של הדמון הפולקלורי, ביחד עם דמויותיהם של האציל המפתה וההרסני ודמות הנודד הנצחי (דמויות פופולריות בתק' זו ובמאה שקדמה לה, בעיקר אצל סופרי הרומן הגותי מהמאה ה18, ובגלגוליו השונים של דון ג'ואן).

בתקופה זו שתיית הדם בסיפורי הערפדים היא מטפורה לקיום יחסי מין, והערפד הוא התגלמות של אפלת הטבע, אך בו-בעת גם ניתוקו של האדם מהטבע ומעצמו. אבל כשאנחנו אומרים טבע, למה הכוונה? אין זה הטבע הדרוויניסטי שחסר כל רוח קודש, אלא טבע מטאפיזי ורוחני, וכך גם מייצג את יצריו ורגשותיו של האדם. האהבה למשל נתפסת ברומנטיקה כרגש פנימי, אבל כזה המגובה בכוח רוחני טרנסצנדנטי (חיצוני לאדם). וכך, הערפד הוא דימוי לאדם שמשתוקק ללא סוף לתשוקותיו המיניות והרוחניות, בלא שתהיה איזושהי סתירה בין השניים, והוא ממשיך לתור ללא הפסקה וללא גבול כלשהו. התשוקה האינסופית הופכת לקללה מטאפיזית והרצון להשיג את הבלתי-אפשרי הופך לכאב.
דמותו המודרנית של הערפד נולדה ביחד עם דמות פנטסטית ידועה אחרת, הלא היא מפלצתו של פרנקנשטיין, באותה תחרות סיפורי האימה המפורסמת שנערכה באחוזה באגם ז'נבה, בין ביירון ורופאו פולידורי, לבין שלי ואשתו, מרי. דמות הערפד כנודד מסתורי וזדוני היא זו שמופיעה אצל לורד ביירון, בפואמה "הכופר" (שנכתבה לפני התחרות, ב1813). שם הערפד הוא למעשה מוסלמי שהתנצר ונהרג בעת נקמתו בבעלה של אהובתו, לילה (Leila). עם מותו הוא הופך לערפד, והוא ממשיך לנדוד ללא הפסק, כשהוא ניזון מדם קורבנות (נשים לרוב) עבור חידוש "כוח החיים" שלו. ב"הערפד" של פולידורי – הנובלה שכתב בז'נבה ב1819, שאותה הוא ביסס על יחסיו האסורים עם ביירון – הערפד הוא לורד רותבן, אריסטוקרט מסתורי ומהפנט שניזון מדם החיים, בעיקר מאחותו של ידידו, אוברי, לאחר שהוא נהרג ביוון. על תופעת הומפיריזם שומע אוברי מפי כפריים מפוחדים ביוון, כשהם מזהירים אותו שלרותבן יש אלמנטים שמזכירים את אותם יצורי האופל. בשני הסיפורים הערפד הוא רוחו של חוטא (ע"פ כללי הנצרות) ושתיית הדם היא דימוי לצמא השטני לנשמה, להשתוקקות מינית ולהתמודדות של האדם מול הטבע המטאפיזי. אבל כבר כאן אפשר לראות את ההבדל בין ייצוג הדם כנשמה וכ"כוח חיים", מוטיב שיוגש ביתר-שאת ב"דרקולה". ערבוב של הרגשות הרוחניים עם אלו הגשמיים יותר אפשר גם למצוא בסיבת מותו של הכופר: אהבתו ללילה, ששודכה שלא מרצונה לבעלה, חסן. אבל כבר בפיתוי המיני של הערפד יש רמז לבאות: חייהם ומותם של הכופר ולורד רות'בן נקשר גם לסוגיית ההתבוללות הגזעית והאתנית שמאוד העסיקה את אנשי התקופה. בן-השטן הנודד בין הארצות, העמים והתרבויות הוא כאזרח העולם שגבולות ארציים אינם מהווים עבורו מחסום, כמוהו גם כמגיפה מתפשטת בין העמים באמצעות הדם.
לסיכום, ניתן לומר שהערפד הרומנטי הוא דמות שהרוחניות שלה משמשת גם דימוי מטפורי ומסיכה לעניינים הפחות רוחניים. ההשענות בתקופה זו היא על פולקלור מזרח-אירופאי, לא על גילויים מדעיים. להפך, הרומנטיקה היא תנועה שביקשה למרוד באבסולוטיות המדעית. המדע חייב, לדידם, להכיר גם בצדדים האירציונליים של האדם והטבע. החזרה לפולקלור, הן כמקור של זהות והן כמקור של ידע, היא שהטביעה את חותמו המטאפיזי של דמות זו.

דרקולה: נסיך האופל  נגד  המדען

סוף המאה ה19 היא באמת סוף של תקופה. אנשי התקופה גם כינוה כך, כחלק מהאופי הפסימי שננסך עליהם. הסוף הוא סוף של הכל: סוף של תקופה, של אמונה, תרבות, אומה, גזע, ואפילו של האנושות כולה. האבולוציה הדרוויניסטית, אופנת הניהילזם וגל שחיטת הערכים הובילו את המחשבה המערבית לתפיסה שהקיום הוא מאבק די טרגי וידוע מראש בין כוחות ביולוגיים ופיזיקליים. אני אומר "כוחות", כי גם האדם צומצם למן יחידת כוח, שכל יעודה היא ההשרדות הקיומית. המטאפיזיקה אמנם לא תמיד נשללה, אך גם היא קיבלה אופי של כוח נסתר בעל אינטרסים משל עצמו, שמשחק ב"כוחות" עליו הוא שולט. זו התפאורה שבה נכתב "דרקולה" המפורסם של בראם סטוקר (1897). והנה, אם בסיפור של פולידורי, האמונה בערפדים התבססה על סיפורי פולקלור של כפריים יווניים, ב"דרקולה" המצב שונה: את ההסבר על הערפד מספק לנו פרופסור ואן הלסינג, שעומד בראש החנית נגד כוחות האופל. ואן הלסינג הוא איש-אשכולות, שמאחד את האמונה בבלתי אפשרי יחד עם הנסיון המדעי לכמתו. הוא מוגדר ע"י אחת הדמויות כ"פילוסוף ומטאפיסיקאי, ואחד המדענים המתקדמים ביותר בתקופתו" (דרקולה, 122). ואן הלסינג מיטיב להכיר את אופיו של הערפד, לדעת שהוא עתיק כימיה הראשונים של האנושות ושהוא מלווה אותה באשר היא נמצאת. הוא יודע כיצד חושב הערפד וכיצד אפשר לפגוע בו (249-255). העובדה שמדען הוא שמוכיח את קיום העל-טבעי והאגדתי לא שוללת את הצד הפולקלורי. אדרבא, שני הצדדים משתפים פעולה ב"דרקולה". ואן הלסינג נותן צידוק לאותה זקנה רומניה שמעניקה צלב להגנתו של הרקר – איש העסקים ששם את פעמיו לטירת דרקולה. אותו ואן הלסינג, המדען, ישתמש בצלבים, שום ושאר אמצעים מאגיים כדי להלחם בערפד: הוא האיש שמוכיח את פני חברו, ד"ר סיוורד, שהמדע מוגבל בהבנתו את העולם, ש"ישנם דברים שנעשים היום באמצעות מדע אלקטרוני, אשר נראו טמאים בעיני אותם האנשים שגילו את החשמל, שהם עצמם היו נשרפים לפני זמן לא רב בעוון כישוף וקוסמות. תמיד יש מסתורין בחיים", ושיש "להאמין בדברים שאינך יכול להאמין בהם" (202, 203). מכאן אנו למדים שואן הלסינג מאמין בעל-טבעי, אבל רק כדי שבעתיד ניתן יהיה לתרגמו לשפה המדעית, כמו האנשים שגילו את החשמל. או, במלים אחרות, לחשוף את הצד האפל לאור השמש. זאת הוא עושה מילולית, כאשר במאבק האחרון נחשף נסיך האופל לאור השמש שמאיינו.
ההסבר לתשוקתו של הערפד עבור הדם לא מאבדת את חינה הספיריטואלי. כל הספר רווי בדימויים נוצריים ובהקבלה בין הערפד שצמא לדם לשטן שצמא לנשמה. אבל במקביל מגיע גם ההסבר המדעי, בדמותו המבחילה של ריינפילד. ריינפילד הוא עבדו של הרוזן ומי שמגלה חיבה קולינרית לחרקים וחתולים, ובעצם לכל יצור חי באשר הוא, כי לדבריו "הדם הוא החיים" (דרקולה, 247). האכילה היא הארכת החיים. הדם מבטא כאן לא רק את גניבת הנשמה, הוא מייצג בעיקר את הויטליות, את כוח החיים (בדומה לvis viva של לייבניץ), שאותה מבקש החי-מת. שתיית הדם מעניקה ויטליות לדרקולה, מחזירה אותו לצעירות ולחוסן גופני. לנושא הדם כנוזל המכיל כוח קדום מתווספת ההגדרה המדעית. ד"ר סיוורד, הרופא שמאבחן את ריינפילד, מבקש לסווגו במונח מדעי כ"מטורף זופגוס (אוכל חיים)" (דרקולה, 79). כשואן הלסינג מתאר את דרקולה כבעל מוח של ילד, מדבר על ניוונו ההתפתחותי שמוליך לעבריינות (ע"פ ממצאי התקופה ותורת הדגנרציה) ומצביע על מוצאו הגזעי הפראי, מקבל הדם גם את המשמעות הגזעית והומפיריזם הופך סמל להתבוללות גזעית, שעלולה לנוון את התרבות כולה, אליבא דאופנת התקופה. וכך הופכת הומפיריות למונח מדעי ועקב כך, גם ממשי ומפחיד יותר (הדם ככוח החיים משמש גם בסיפורי ערפדים אחרים בתקופה זו, כגון "השמכאן" למופסן ו"המתה המאוהבת" לגוטיה. ב"קרמילה" ללה-פונו נשמר האופי הפולקלורי והרוחני, ושתיית הדם עדיין משמשת כביטוי ללקיחת הנשמה, אבל גם לאירוטיקה לסבית).

 הערפד במאה העשרים:

"כדי להקים מקדש יש להרוס מקדש" (ניטשה)
דווקא במאה העשרים הספקנית ומנתצת המיתוסים הצליחה דמותו של הערפד לשרוד ואף להגיע לרמות חדשות של גיבור אפל וסקסי בתרבות הפופולרית. אולי בשל העובדה שהוא המפלצת הכי אנושית שיש, אולי בגלל האימה מההידבקות באיידס באמצעות הדם, הצליח הערפד החדש גם לשמר את המסורת העל-טבעית (כולל ההופעה הגותית האופנתית והמבטא הרומני) מאז סרטי "דרקולה" הראשונים. אבל הרי אי אפשר לשמר את כל החבילה העל-טבעית. לאט לאט החלו להפשיט את הערפד מסממנים פולקלורים ועל-טבעיים. "ראיון עם הערפד" של אן רייס מאפיין קונבנציה זו. בהתאם לפלורליזם הדתי, ערפדים התחילו לחבב צלבים (ראיון,25), לפתח ביקורתיות קיומית (ראה כל הספר), הם אינם מסוגלים יותר להפוך לעטלפים (ראיון, 25) והם אפילו מלגלגים על ספרות הערפדים הקדומה, זו שהם צמחו ממנה. אבל הערפד הוא כן בן-אלמוות בעל כוחות אנרגטיים, והוא מתאדה ממגע בקרני השמש. הדם נשאר ככוח החיים, אבל בכל הקשור לנשמות, בעידן הספקנות הערפד אפילו לא בטוח לגבי טיב קיומו שלו. עדיין, יש הישענות על הפולקלור יותר מאשר המדע. הערפד הוא מבקר מזמנים קדומים יותר והוא פשוט מתנחל בעיר האורבנית, ומסתגל לחיים המודרנים. או שהוא מבקר מהחלל החיצון. או אז הוא ממש מפלצת חייזרית שניזונה ממינרלים שבדם (למשל ב"The Thing" של ג'ון קרפנטר, סרט שזכה לעיבוד בשנות השמונים, או כמו באחד הפרקים ב"מסע בין כוכבים", שבו נאבק קירק עם יצור כזה על כוכב נטוש), או שלהפך: הערפד מהחלל הוא אותו ערפד אגדתי שניזון מאנרגיית החיים, רק שהוא מגיע בחללית. כך בסרט "ערפדי החלל" (שקרוי באנגלית “Life force”, על שם אותו כוח חיים). גם בגרסאות מסורתיות יותר כגון ב"דרקולה" של קופולה, גם אם יש מן נוסטלגיה לערפדים של פעם, הרי הם כבר לא סתם מפלצות שקמות מן הקבר, אלא גבר שלבו נשבר והוא יוצא לחפש את האחת והיחידה. בחלק האחר של הסיפורים מסוף המאה, כמו בסרט “Lost souls” (1992), הערפד הופך להיות נטול מאגיה כמעט לחלוטין. הוא זן היברידי בין אדם לחיה, שהדם משמש לו רק לתזונה ותו-לא. כפית חיזוקית של הדס, הגרסה המקברית.

 הערפד במאה העשרים ואחת – ההר הוליד יתוש

במאה שלנו, לצד ההיאחזות המסורתית בערפד הפולקלורי, מגמת הפשטת הערפד מרכיביו המאגיים נמשכת וכיום היא הושלמה כמעט לחלוטין. הראיה בשטח: "פיפס", מאת סקוט וסטרפלד, שיצא לאור השנה. רומן ערפדים מודרני, בו זו בושה אפילו להשתמש במילה "ומפיריזם" ובמקומה מעדיף המספר את ראשי התיבות P.P, (Parasite-Positive). בלב הסיפור, הערפד הוא בעצם אדם רגיל שנשלט ע"י טפיל ששולט בו. הטיעון מלווה בשלל דוגמאות (שאינן מומלצות לרגישים ונשים הריון) של טפילים אמיתיים מעולם החי, כולל שמותיהם, תיאורם ומעשיהם בצורה מאוד "נטורליסטית" וכיצד הם מתמרנים כל מיני בעלי חיים לעשות כרצונם. יצר החיים הבלתי נדלה של הערפד, שבעבר ניזון מנשמות ומ"כוח החיים", ומוצאו מכוח היולי וארכאי בעצמו, התגלגל ליצור מיקרוסקופי קטן שמנווט את האדם מתוך שכלו. למטאפיזיקה שגוועה לחלוטין תקעו גם יתד ביולוגי בלבה. במקביל למגמה זו התחזקה מגמת החיוב של הערפד: מ"אחר" מאיים ומסתורי, מדון-ג'ואן חיוור ושרמנטי, מוצץ הדם של ימינו הוא בעצם גיבור שמציל את האנושות ממפלצות תולעניות אחרות, נוראות בהרבה. ריינפילד גובר על דרקולה ומהעלוקה העברית הראשונה ועד לנציגו של השטן עלי-אדמות, חזרנו אל היתוש.

ביבליוגרפיה
אנסקומב ,רודריק חייו הסודיים של לאזלו, הרוזן דרקולה ,עברית יואב הלוי ,ספרית מעריב ,1996.
ויליס , רוי, (עורך) המיתולוגיה של עמי העולם, הד ארצי, 1999, מאנגלית עמנואל לוטם.
וסטרפילד, סקוט, פיפס, תל-אביב, מודן הוצאה לאור, 2007, מאנגלית: אורי שגיא.
לה פונו, שרידן, "קרמילה", מתוך: סיפורי ערפדים, 'אסטרולוג' הוצאה לאור, 1995, עברית איריס ברעם.
מופאסן, גי דה, "לה הורלה", מתוך: סיפורי ערפדים, 'אסטרולוג' הוצאה לאור, 1995, עברית א. מורג.
סברהגן ,פרד שרלוק הולמס בעקבות הרוזן דרקולה עברית שולמית הנדלסמן , שלגי ,1996
סטוקר, בראם, דרקולה, הוצאת אלישר ,1984 ושוב בהוצאת אסטרולוג, 1995 ( מהדורה שלישית של הספר יצאה ב= 2003,) עברית: איריס ברעם.איורים חיים קנו .

ספינר ,סטיפני "דרקולה עיבוד לילדים של ספרו של בראם סטוקר .תרגום דלית לב .כרך ראשון בסדרת החברים של דרקולה ,הוצאת כתר ,1996.
רייס, אן, ראיון עם הערפד, תל-אביב, מודן הוצאה לאור בע"מ, 1995, מאנגלית: אריה בובר.
Byron, George Gordon, Lord, “The Giaour”, in: The Poetical Works of Lord Byron, London, Oxford University Press, 1904, rep. 1966.
Frost, Brian J., The Monster with a Thousand Faces: Guises of the Vampire in Myth and Literature, Bowling Green, Ohio, Bowling Green State University Popular Press, 1989.
Gelder, Ken, Reading the Vampire, London and New York, Routledge, 1994.
Hughes, William, “Vampire”, Mulvey-Roberts, Marie, The Handbook to Gothic Literature, London, Macmillan Press LTD, 1998.
Polidori, John, “The Vampyre”, from: Morrison Robert, Baldick Chris, (editor), The Vampyre and Other Tales of the Macabre, Oxford, New York, Oxford University Press, 1997.

 

לילית

ערפדים אגדה או מציאות

יומני הערפדים

ולאד דרקולה כוכב קולנוע
דרקולה ההיסטוריון

 

הסטלגים והאישה הגרמניה .

 
  
  
  
שמעם של  ספרי הסטלגים  הישראלים מתפשט בארצות העולם .להלן תיאור של ראיון בנושא שקיימה איתי עיתונאית אוסטרית . 
 בשלושים באוקטובר יתחיל ערוץ הסרטים הדוקומנטארים לשדר את סרט הסטלגים ,זה לאחר מיליון פרומואים שבהם רואים אותי מופיע ומדבר על הנושא אחת לשעה בערוץ זה  . ורק אתמול התקשרה אלי על מנת לראיין אותי על נושא זה עיתונאית אוסטרית (!) מכלי תקשורת אוסטרי גדול כל שהוא .
הבמאי ארי ליבסקר מתברר מחוייב לכלי תקשורת גדול כל שהוא בחו"ל ואינו יכול לשוחח איתה אז אנשי ההפקה הטובים היפנו אותה אלי כמי שגם הוא יכול לספק מידע על סטלגים שהרי אני הוא זה שחשף את הנושא המומחה הגדול ביותר לגביו ויזם את הסרט מלכתחילה . והנה הנוסח הראיון שהתקיים בשפה האנגלית ויש בו מין העניין גם משום שהוא מראה איך התופעה ניראית בחו"ל ובראש ובראשונה בעיני נשים ממוצא אוסטרי ( או גרמני ) :
  
  
 מר אשד מה משך אותך לעסוק בכל הנושא הזה של סטלגים ? אתה חובב של סטלגים ?למה קראת ספרים כאלו ?
  
אלי :קראתי לא מעט ספרי סטלגים בילדותי משום שהם היו בבית אבל האמת היא שהם מעולם לא עניינו גירו או משכו אותי במיוחד. העלילות ברובן שיעממו אותי _( להוציא שניים שלושה יוצאי דופן כמו "הייתי מפקד סטלג " ו"סטלג 3" ) תמיד העדפתי לקרוא עליהם סיפורי טרזן ,מערבונים של ארצ'י ברמן ( שבדיעבד התברר לי שמחברם הוא אחד ממחברי הסטלגים מירון אוריאל ) ומעל לכל סיפורי דנידין והבלשים הצעירים של אבנר כרמלי .  רק בגיל מבוגר יותר כאשר נתקלתי בסטלגים בספריה הלאומית וגיליתי ספריה זאת אוספת גם אותם וספרות אירוטית והרפתקנית בכלל עלה בדעתי שיש כאן חומר לנושא מחקר מעניין מאוד. מאז קראתי או לפחות עברתי על כל ספר סטלג שקיים אבל אינני יכול לאמר שאני נמשך לז'אנר כחומר קריאה יותר מאשר בילדותי . מאידך בימים אלה אינני יכול לאמר שאני נמשך יותר גם לסיפורי הבלשים הצעירים .
  
כמה ספרי סטלגים ישנם ?מאות ?
אלי : תלוי איך את מגדירה אותם : ישנם כמה הגדרות ל"סטלגים "  כולן  אגב שלי . על פי ההגדרה הרחבה ביותר שלי  המדובר בספרי סקס וסאדיזם של מלחמה באופן כללי  שיצאו לאור בשנות השישים.  יש קרוב ל100 כאלה כולל כאלו שמתרחשים בזמן מלחמת קוריאה ובאלג'יר באפריקה בקובה ובדרום אמריקה מספרי הסקס והסדיזם שקשורים למלחמת העולם השנייה בלבד יש כמה עשרות אבל מאלו יש כאלו שמתארים סטלגים יפניים ולא גרמנים דווקא ויש תת ז'אנר שלם של מה שאני מכנה "סיפורי מחתרת הפרוצות " שבכולם סוכנים של בעלות הברית נעזרים בפרוצות נועזות וסקסיות על מנת לבצע פעולות טרור וחבלה כנגד הנאצים באירופה הכבושה .  מאלו יש 13 ספרים . ובאשר לתת הז'אנר המוכר מכל של "נאציות יפהפיות ששולטות ממחנה שבויים " שאפשר לכנות אותם כ"סטלגים הקלאסיים "  המספר שלהם אינו עולה על כ-20 ואף פחות מכך. רשימה מדוייקת וכוללת של כל הסטלגים אגב יש בחוברת  מיוחדת שהוצאתי בשם "ברוכים הבאים לסטלג 13" שיש אותה בכמה ספריות אוניברסיטאיות
מר אשד זאת לא נראית לך כתופעה מזעזעת שיהודים ישראלים ניצולי שואה וקרובים של ניצולי שאוה יכתבו ספרים פורנוגראפיים על השואה?  זה לא נראה לך כניצול של השואה?
אלי:כדאי לעשות כאן הבחנה ,הסרט מקשר ביחד בין הסטלגים וק.צטניק ,זיהוי שאני לא בהכרך ממקבל אותו כפי שהוא . ספרי הסטאלגים הם ספרים שעוסקים במלחמת העולם השנייה .ספרי הרפתקאות עם קטעים אירוטיים ( אם כי כיום רובם אבל לא כולם יראו תמימים ממש ) .בסטלגים ברובם המוחלט אין שום איזכור של השואה ויהודים כמעט שאינם מופיעים או מוזכרים הדמויות הן תמיד של לוחמים אנגלים ואמריקנים שמוצאים עצמם במחנות שבויים נאציים ,אבל לא במחנות ריכוז או גטאות ליהודים ( להוציא שוב שניים – שלושה ספרים יוצאים מהכלל שבהם עניין זה אכן מוזכר ) . לאמיתו של דבר המילה "יהודים "כמעט אינה מוזכרת לעולם . אני זוכר היטב שזה היה אחד הדברים שהפליאו אותי לגבי הסטלגים בילדותי ,לא הבנתי אז מדוע הם אינם עוסקים כלל בנושא שואת היהודים . היום כמובן אני יודע שזה היה מכוון . אפשר לאמר שהסטלגים ניצלו את העיניין במלחמת העולם השנייה שנוצר כתוצאה ממשפט אייכמן אבל הם בדרך כלל הקפידו מאוד להתרחק מכל איזכור של נושא השואה בתוך מלחמה זאת . אבל נכון הוא שישנם יוצאי דופן בולטים .
אירמה גרזה שומרת מחנות סדיסטית  לפני הוצאתה להורג .
 
 
איך  מתוארות הנשים הגרמניות בספרות הזאת ?
 אלי : :הנשים הגרמניות באופן כללי מתוארות בספרות זאת כמטורפות מין סקסיות וסדיסטיות וחולות נפש רצחניות . למחברי הסטלגים היו דוגמאות ברורות מאוד של נשים אמיתיות כאלו ששימשו להם כמודלים לדמויות שהופיע בשמות אחרים ואף כדמויות תחת שמן .אלזה קוך מככבת " בשמה בספר "השבויים לא זעקו " ( שהופיע גם בגירסה שונה תחת השם "סטלג בנות השטן ") דורותיאה בינץ שמככבת בשמה באחד הסטלגים האכזריים ביותר "המפלצת מסטלג הזוועות" , אירמה גרזה שומרת מחנות יפה וסדיסטית ששכבה עם האסירים שלה וידוע שאחת הא סירות ביצעה בה הפלה כשנכנסה להריון .    דמות המבוססת עליה מופיעה גם היא  ב"סטלג "בנות השטן ".  הן מתוארות כמי שמנסות ולעיתים מצליחות לפתות ולרוב להתעלל בגיבורים ( שהם תמיד בריטים או אמריקנים ) אך משלמות על כך ביוקר בסוף. אפשר להשוות את הדמויות שלהן לדמות של השדה לילית מהמיסטיקה היהודית יצור יפה תואר במראה החיצוני שמטרתו היא לפתות ולהרוס את בני האדם.   מצד שני יש לציין שיש גם סטלגים שונים שבהם מופיעים גרמנים וגם גרמניות "אנושיים " פחות או יותר אבל נכון שלא מהספרים שנחרטים בזיכרון.
סטאלג 217
 מר אשד הכותבים האלה של הסטלגים הם היו ישראלים נכון ?
אלי : כן הם היו ישראלים אם כי הסיפורים התבססו לעיתים על סיפורים ממגזינים אמריקניים שהורחבו מאוד בגירסתם הישראלית ושמהם גם נלקחו כל ציורי העטיפה.
עד כמה שידוע לך האם זאת הייתה תופעה ייחודית לישראל?
אלי : כאמור במקור זאת הייתה תופעה אמריקנית דווקא שהועברה והוקצנה בישראל כמו תופעות אמריקניות אחרות . היו גם סרטים של סקס וסדיזם המתרחשים בזמן השואה שנעשו באיטליה . כך שאין המדובר בתופעה היחודית  לישראל . 
 איך הם יכלו לכתוב סיפורים כאלו ? האם הם לא היו ניצולי שואה ,לא היו להם קרובים ניצולי שואה ?  
אלי :כאמור מבחינתם הם לא כתבו על השואה אלא על מלחמת העולם השנייה ,וזה היה עניין אחר מבחינתם . מה היה צריך להפריע להם לכתוב סיפורי הרפתקאות מלחמתיים עם קטעי סקס פה או שם .
 והדרך שבה הן היציגו את הנשים הגרמניות האם זה התבסס על חוויות אישיות שלהם או של בני משפחה שלהם מהשואה?
 אלי: הדבר המעניין הוא שלפחות לגבי שניים מסופרי הסטלגים הבולטים הסופרים אלי קידר ונחמן גולדברג הסיפורים הללו אכן התבססו בדרך מסוימת על חוויות אישיות אבל לא מתקופת השואה אלא מהווה של  שנות השישים. השניים האלו שהו אז בגרמניה וכל אחד מהם היה חלק מסצינת מועדוני הלילה שנוהלו אז במערב גרמניה בידי ישראלים דמויות מסוגו של שמעון עדן , אדם שהתפרסם מאוד בגרמניה בשנות השישים ,ונודע כשחקן בסרטים רבים כולל הקברניט בסרט "מבצע אנטבה"  של מנחם  גולן ". בין השאר הוא הופיע כמנהל בית זונות בגרמניה הנאצית בסרט גרמני שנוצר בשנות השישים ,והתפקיד הזה הזכיר במקצת ואולי גם התבסס על חייו במציאות . המועדונים האלה פעלו על הצד האפור ביותר של החוק ומעבר לו והירבו להעסיק נערות גרמניות בתפקידים שכללו גם שירותים מיניים ואולי גם שירותי סאדו מאזו מיוחדים  ללקוחות הגרמניים .השניים תיארו בספרים שכתבו אז  את הפרשיות האלו בחייהם . מבחינתם כפי שנחמן גולדברג מתאר יפה בסרט המדובר היה בסוג של נקמה בנאצים ובנאציות . אני מנחש( וזה נרמז בחצי פה בידי הסופרים עצמם) שהדרך שבה מתוארות הנאציות מעבר לצורה סטראוטיפית שלהן וגם הבסיס האמיתי ההיסטורי אכן היה לה והנקמה הבלתי נמנעת שהיא גם בעלת אופי מיני של השבויים ,מתבססת  על התחושות והשיח שהיה קיים במועדוני הלילה הישראליים האלו לגבי הנשים הגרמניות.
  
הנה בא הקברן המתוק
  
"הנה בא הקברן המתוק"ספר שכתב אלי קידר  והתבסס על החוויות האמיתיות האלו כלל קטעים פורנוגרפיים כל כך עד שהוא הועמד למשפט צנזורה ביחד עם הספר המפורסם ביותר מסוג זה "<הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ".לדעת ארי ליבסקר אגב זהו ספר שכתוב היטב והוא רואה בו את הספר הפוסט הציוני הראשון . אפשר לאמר שבספר הזה מחבר הסטלגים "מייק באדן" חשף לרגע את המסכה וגילה את האמת מאחורי סיפורי הסטלגים ,והאמת הזאת מתבססת על חייו במועדוני הלילה הישראליים בגרמניה של שנות השישים שנראו בידי בעליהם כסוג של נקמה מאוחרת בגרמנים אותם תיעבו .
סטאלג הדמים
והספרים האלו הסטלגים הם לא נאסרו ?פשוט קנו אותם חופשי ?
אלי : <לא בדיוק. היה משפט גדול כנגד אחד מהספרים האלו "<הייתי כלבתו הפרטית של קולונל שולץ"" משפט שהסרט למרבית הצער אינו נכנס אליו יותר מדי . היו ניסיונות לאסור את הפצת כמה מהם . אבל בדרך כלל הם נמכרו חופשי כמו ספרות אירוטית אחרת שהייתה זמינה אז . לאיש לא הפריע הנושא שלהם במיוחד משום שלכל היה ברור שהם אינם עוסקים בשואה אלא במלחמת העולם השנייה וזה היה עניין אחר לגמרי .
האם הייתה לסטלגים השפעה על טקסי הזיכרון לשואה בישראל ?
אלי :למיטב ידיעתי לא הייתה להם שום השפעה שהרי הם היו תמיד תופעת שוליים שהתקיימה רק 4 שנים בלבד בין 1961 ל1964 ואז נעלמה . לספרים של ק.צטניק זה נכון הייתה השפעה על נושא זיכרון השואה בישראל כפי שמראה הסרט היטב.
האם הייתה לסטלגים השפעה על זכרונותיהם של ניצולים?
אלי : לא ידוע לי שהייתה לסטלגים השפעה כל שהיא על נושא זכרונות ניצולי שואה ,אני בכל אופן מעולם לא שמעתי על ניצול שואה שטען שהוא נאנס בידי קצינות אס אס יפהפיות. 
סטאלג בנות השטן
  
 בסרט מסופר שהייתה קבוצה קטנה של א"נדר גראונד " שאספה סטלגים בשנות השבעים והשמונים והתשעים האם אתה יכול לאמר שהיו ישראלים שהייתה להם משיכה אובססיבית לנושא? <
  
אלי : כאשר התחלתי לחקור את הנושא בשנות התשעים היו כחמישה אנשים שאספו סטלגים , אבל הם כולם אספו לא רק את הסטלגים לבדם אלא כחלק מאיסוף ספרי כיס מז'אנרים שונים באופן כללי . דהיינו הם לא התעניינו בסטלאגים לבדם כתופעה ספציפית של סקס וסדיזם נאצי אלא כעוד ז'אנר ספרים לאיסוף מימי ילדותם . אם זאת בהחלט ייתכן שהמצב כיום בעקבות מחקרי ובעקבות הסרט השתנה . נראה שהיום ישנם אנשים שאוספים סטלגים כתופעה מיוחדת מה עוד שיש לזכור שהיום יש תנועה מפותחת של חובבי סאדו מאזו בישראל שמתפתחת במהירות דרך האינטרנט  שיש להם משיכה לנושאים מעין אלה . <אבל התנועה הזאת עוד לא הייתה קיימת לפחות לא על פני השטח כאשר התחלתי במחקר הסטלגים וסביר להניח שרוב אנשיה לא ידעו על קיומם . היום הם יודעים זה נכון . כך שבהחלט ייתכן שבישראל   ישנה תופעה כזאת , תת תרבות מיוחדת של "מעריצים ". 

 תודה מר אשד ,זה הולך להיות מאמר מעניין מאוד.

 אלי : אין לי ספק בכך .

 
  
ראו גם:
 
 

הסרט "סטלגים "  ברשת

 

אתר הסרט

עוד אתר  על הסרט "סטלגים "

 

 דליה קרפל על ארי ליבסקר ועל סטלגים

ארי ליבסקר על סטלגים עם נירית אנדרמון

הסטלגים בניו יורק טיימס

 ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק א'

ברוכים הבאים לסטלג 13 :חלק ב'

סטלג נחמיאס

סטלגים וזהות מגדרית

סטלגים הסרט התעודי

סטלג ליבסקר

 

הסטאלג האולטימטיבי של חנוך ברטוב

תולדות הפורנוגרפיה העברית מראשיתה ועד ימינו

הייתי רוצח המונים נאצי :על הסטלג המודרני "נוטות החסד" של ג'ונתן ליטל

 

בדרנים כפוליטיקאים

היום 29/10  בשעה 8 ורבע  בבוקר תעסוק תוכנית הבוקר של ערוץ עשר בטלווזיה בסוגיה הרלבנטית של הפניה  הגוברת והולכת של בדרנים ושחקנים לתחום הפוליטיקה .

הקהל מוזמן לצפות .  

אלי אשד נותן הרצאות

 

 

אלי אשד- בלש תרבות
ייקח אתכם לשעה של הרצאה בעולמות קסומים
של ספרות, מיתוסים, גיבורים ומסתורין ….

אלי אשד, חוקר ספרות ותרבות פופולארית בישראל ובעולם מתמחה במיוחד בקומיקס ואמנות פופולארית מודרנית , בחקירת תופעות מוזרות, מיסטיקה ותעלומות היסטוריות ותנ"כיות.
בעל הבלוג הפופולארי "היקום של אלי אשד" ופינה קבועה ב בתוכנית "ציפורי לילה משחזרות" (דורון לוריא, גלי צה"ל מוצאי שבת מחבר הספרים עטורי השבחים "מטרזן ועד זבנג" ו "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי " (ראו בהמשך) ירצה לכם על אחד או יותר מהנושאים הבאים, תוך התאמת ההרצאה לקהל ולתחומי העניין שלו.
1. ערפדים: מציאות או דמיון (כולל הדגמות מסרטי דרקולה).

2. מדע בידיוני בקולנוע ובטלביזיה. כיצד השפיע המדע הבדיוני על דתות וכתות.

3. קומיקס בישראל ובחו"ל, קומיקס והתרבות הגרפית

5. ספרות ילדים קלאסית : "בן חור " ספר הג'ונגל של קיפלינג , משפחת רובינזון השוייצרית "מכרות המלך שלמה" ויצירותיהם של ז'ול וורן, אניד בלייטון, אמיליו סלגרי ורבים אחרים.

6. ספרות הילדים הישראלית מראשיתה ועד ימינו: דנידין הילד הרואה ואינו נראה, קופיקו , תוכידס, ספרי דבורה עומר, גלילה רון-פדר ועוד

7. ספרות המבוגרים הפופולארית וה"לא תקנית " בארץ ובחו"ל

8. עיתוני ילדים ונוער בארץ.

9. תרבות באינטרנט – השפעת ה"בלוגים" על התקשורת.

10. מיתוסים והקשר שלהם למציאות: המבול של נוח, כלי המקדש האבודים, על הגולם

11. סיפורים הסטורים מרתקים: שלמה המלך והכישוף, האמונות המיסטיות של הנאצים, הסיפור המדהים של מסעות הצלב, חלקם של מסדר הבונים החופשיים בהסטוריה העולמית, משיחי השקר, המסתורין של איי הפסחא, דיוות ונשים גדולות מהחיים.
וועד מגוון רבה של נושאים

לקבלת מידע נוסף ולהזמנת הרצאה פנו לאלי אשד

0507391794.

 

 

דו הקרב על אסתר ראב

 

המשוררת אסתר ראב.

לפני כמה חודשים פירסם המשורר עורך כתב העת  הספרותי "עמדה " והמבקר עמוס אדלהייט ,מסה גדולה על שירתה של המשוררת אסתר ראב   בגיליון "עמדה " מספר 15 "אופציה פואטית

אהוד בן עזר אחיינה של אסתר ראב ומי שליקט את שירתה ודאג יותר מכל אחד אחר לשימור זכרה יוצא כנגד מאמר זה במאמר שפורסם במקור בכתב העת האינטרנטי שלו שאותו מקבלת חבורה נבחרת של אנשי רוח וסופרים .
ובשם  מדיניות חופש התגובה שהיא נר לרגלי אתר זה  מצורפת אליו תגובתו של עמוס אדלהייט
.
אני כבעל האתר שומר על עמדה נייטראלית בין שני הצדדים הניצים  שאת שניהם אני מכבד כדבר הפתגם על חילוקי הדעות בין שאול ודוד המלך "אלו ואלו גדולים הם ".

 וכמובן פתוחה בפניהם האפשרות להמשיך להתדיין באתר זה על חילוקי הדעות שבינם.

המשתמש באסתר ראב נגד אלתרמן מוטב לו שילמד קודם כל טוב יותר את שניהם!

מאת אהוד בן עזר

 

 

 

"הרי הרתמוס האלתרמני והצלחתו הגורפת מחייבים כמעט דיון על אופייה של החברה והמדינה, שבה זכתה גירסה זו של מודרניות [שירת אלתרמן] בבכורה באופן אבסולוטי; אפשר לדבר על חברה סגורה ומבודדת הכופה אחידות רגשית וקהות רגשית על פרטיה, הנדרשים לצעוד בסך אלי עמל וקרב; אפשר לדבר על מפלגת שלטון יחידה שהפכה את הדמוקרטיה לאידיאל בלתי מוגשם; על מיספר מוגבל ביותר של ארגונים פוליטיים שמותר וראוי להשתייך אליהם; על דיכוי כל חריגה מגבולות צרים מאוד שקבע הקולקטיב; על רטוריקה של כוח ואכזריות במקום שנדרש להדחיק תדיר אירועים 'חריגים' כמו טבח דיר יאסין או כפר קאסם. המדינה הציונית המתגבשת הייתה זקוקה יותר למארשים האלתרמניים המתיכים מילה ומשקל וכופים אחידות, סימטריות, סדר ומשמעת העומדים מעל לכל, ולא פחות מזה קובעים את גבולות השירה והספרות בתחום אסתטי ומנותק ממרחבים חברתיים-פוליטיים במובן העמוק והרציני." (עמ' 169-170).

את השורות האלה כותב עמוס אדלהייט במאמרו "אחרי שינוי הנוסח: עיון בשירי אסתר ראב ובשירה העברית המודרנית", שהתפרסם לפני זמן-מה בכרך "אופציה פואטית" של "עמדה", ביטאון לספרות 15, בהפקה של הוצאת כרמל, ת"ד 43092 [לא כתוב באיזו עיר], סדרה לספרות עברית, המו"ל: מונטן לקידום הספרות והתרבות בישראל בתמיכת משרד התרבות, המדע והספורט, עיריית תל-אביב-יפו, אגף התרבות והאמנות ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות. העורכים: רן יגיל ועמוס אדלהייט.


ניסיתי לקרוא את מסתו של אדלהייט על דודתי אחות-אבי.

יש במסה כמה דברים נכונים שכבר נאמרו פעמים רבות לפניו על אודותיה, אלא שהוא מכיר כנראה מעט מאוד מהחומר המחקרי על אסתר ראב, כולל אפילו על עשר שנות השתיקה שלה שעל הסיבות להן הוא מתווכח עם דן מירון.

אדלהייט אמנם מבחין ברעננות שיריה של ראב, הלקוחים כביכול ישירות מן הנוף, וקובע בידענות בוטחת של בּוֹק אמיתי שהשירה העברית הקרובה ביותר לשירת הנוף של אסתר ראב היא שירת ספרד, ואף מצטט לדוגמה את "כותנות פסים לבש הגן" של משה אבן עזרא! 

בקיצור, לא יכולה להיות ערלות לב וחוסר הבנה בסיסי יותר לשירתה של אסתר ראב מאשר השוואתה דווקא לאחת השירות העבריות המלאכותיות והנמלצות ביותר בתולדותינו, אם כי לא בעלת הישגים בתחומה-שלה, ההיסטורי.
אבל עד מהרה שוכח אדלהייט את אסתר ראב, שבה מלכתחילה לא העמיק ביותר, אולי מקוצר המשיג, כי הוא משתמש בה בשטחיות רק כדי לנגח את המשוררים בדור שלה ואחריה, ובראשם אלתרמן.
לאחר שנתן זך כבר רצח את אלתרמן לפחות פעמיים, ובינתיים דהתה שירתו של הרוצח והיום הוא מפרסם פמפלטים פוליטיים שמתאימים למוסף של בני ציפר אך קשרם לשירה הוא הניקוד בלבד – הנה מנגד מתברר יותר ויותר עד כמה גדול היה אלתרמן, גאון, קלסיקון, שזכינו לחיות בדורו וחלקנו גם הושפע ממנו, לאו דווקא מדיעותיו הפוליטיות בשנותיו האחרונות (שהיו אגב דומות ממש לאלה של אסתר ראב, "ארץ ישראל השלמה").
אלתרמן היה משורר לירי שכבש את ליבנו והיה לנו לשפת אהבה ואבל. את שירי הזמר של אלתרמן שרנו בנעורינו מבלי דעת לעיתים שהוא כתב אותם, ועד היום הם בגדר "ירוק עד". דרכם אהבנו את המולדת, גם התבדרנו ואפילו שרנו שירי תימן. על "הטור השביעי" שלו גדלנו, הוא ביטא את רחשי לב כולנו בתקופת המנדט, אלתרמן כתב כמה משירי התוכחה המוסריים החזקים ביותר גם בתקופת המדינה. שלא לדבר על שירו הפאציפיסטי המוקדם "אל תתנו להם רובים" שהוא, ולא "מארשים אלתרמניים", הזדמזמו בנו בעת מסעות קשים בצבא, כמו גם שירי האהבה, "עוד חוזר הניגון", בטרם הולחנו, פשוט, היה אפשר לצעוד תוך דקלום שלהם ולהתגעגע דרכם לנערה שאהבת אז!
אלתרמן תירגם ועיבד מחזות ושירים באופן מופתי. העיבוד שלו לטקסט של סמי גרונימן, המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – הוא עד היום המחזמר העברי הטוב ביותר שנוצר אי-פעם, שמזדמזם במחשבותינו באחד משיאיה של השפה העברית, וספק אם "תמלילן" בן-ימינו יצליח אי פעם להגיע אליו. אלתרמן היה גם פובליצסט מבריק, ומוכיח בשער, וכתב מחזה משלו, וסיפק פזמונים שנונים ומשעשעים לבמות הבידור והם מצחיקים ומהנים אותנו עד היום. המשורר הזה, ככל שהשנים עוברות – מתברר יותר ויותר כגדול וכנצחי לעומת מבקריו, שחלקם מתמחה בכתיבת שירים יבשים ושכלתניים, אמנם פרו-פלסטיניים ואשר לעולם לא יגיעו לשולי רמתו וכישרונותיו.
אז איך יכול אדלהייט, במסה שכתב כביכול על אסתר ראב, לשכוח אותה כמעט כליל, ולכתוב דברי הבל שכאלה על אלתרמן? – עם כל הכבוד לאסתר ראב, ואתם יודעים מה יחסי אליה, עדיין אני חושב שאלתרמן ואפילו ביאליק היו משוררים לא רק פחות טובים ממנה ואולי אפילו קצת יותר, גם מפני שהיה להם כוח עשייה אמנותי מדהים בהיקפו.
אין מילה אחת של אמת, לא בתחום הספרותי ולא בידע ההיסטורי – בקטע הקצר שציטטתי מאדלהייט על אלתרמן. כתיבה שקרית זו, ז'דאנוביסטית, מסמלת בעיניי את התנוונותו של העיסוק, המלומד-כביכול, בספרות ובהיסטוריה – בביקורת ובאקדמיה הישראלית. יכול הוא אדלהייט לשים את אסתר ראב על כן גבוה כאוות נפשו, אבל אני לא חושב שהיא היתה נהנית משבחים מפוקפקים שכאלה, מה עוד שהיא היתה ציונית במאה אחוז,

ואם הייתה קוראת את דבריו על אלתרמן היתה חושבת שהוא צ'וקצ'י. עולה חדש, שיודע רק את המעט שהוא יודע ומשתמש בו באופן מניפולטיבי לקידום דיעותיו הפוליטיות.

 

 

תגובה לתגובה: עזר לבן עזר

 מאת עמוס אדלהייט

 

הלא יכול אדם לטעון, וימצאו סימוכין רבים וידועים לטענתו, כי אהוד בן עזר הוא עסקן ספרות טרחני וסופר כושל. אולם טענה זו, צודקת ככל שתהיה, עדיין אין בה מענה של ממש להבלי רוחו של עסקנינו הכושל בכל הנוגע לאסתר ראב ומעמד שירת הנוף במודרניזם העברי. והרי זו תופעה ידועה: מהלכים להם כרוחות רפאים קרובי משפחה של סופרים ומשתמשים בקרבתם הדמית לרכישת סמכות פרשנית בלעדית על כתבים והקשרים בהם הם מבינים מעט מאוד. הנה למשל,הביוגרפיה שרקח אהוד בן עזר על דודתו אסתר ראב מצוינת בכבוד לצד דיונים משמעותיים יותר של מירון ולוז בראשית מסתי. לא ציינתי שספרו של בן עזר על אסתר ראב נפתח בתיאור שלושה דורות קודמים למשוררת מפתח-תקווה. לא ציינתי את האבק והרבב הגודשים ספר משמים זה שאין לו ולא כלום עם מחקר מדעי; כותבו חף מכל ידיעה על אודות כתיבת ביוגרפיה מדעית, בחירה וניתוח קפדניים של מקורות וכל כיוצא באלה ולכן ספרו נטול חשיבות מדעית של ממש.
אני מאמין לאהוד בן עזר שניסה לקרוא את שכתבתי ועל פי תגובתו, שבלבול, זעם ועיוורון נוסטלגי משמשים בה בערבוביה, ברור לי שנכשל בהבנת הדברים כשלון חרוץ. אנסה אם כן לעזור מעט למר בן עזר הנבוך והכעוס.
מסתי, שהיא בבחינת מניפסט ארס-פואטי מוצהר ללא כל יומרות מדעיות, עוסקת בשירת הנוף של אסתר ראב ומשתמשת בה כאנטי-תזה לנוסח המרכזי בשירה העברית המודרנית מביאליק ועד ימנו. דרך ניתוח מהלכים אחדים בשירת ראב ביקשתי להצביע על חסר גדול בשירה העברית המודרנית: העדר נוכחות חיה של נוף ושל ראלייה, נטייה לברוח מהמוחשי, מהנגלה לעין, וחוסר יכולת ממשית להתמודד עם המציאות הארצישראלית בהקשריה החוץ ספרותיים, החברתיים והפוליטיים. הטיעון הוא מורכב וטעון וישפטו הקוראים את הדברים בעצמם. ככל הידוע לי מהלך ארס-פואטי זה הוא מקורי למדי ואני מפתח אותו בפרסומי השונים מאז ראשית שנות התשעים של המאה שעברה בכתבי העת 'עכשיו' ו'עמדה'. מהלך זה עומד גם במרכז שירתי וגם במרכז עיסוקי כמייסד ועורך כתב העת 'עמדה' והוצאת הספרים שלצידו, כולל סדרת הספרים המוקדשת לקלסיקונים עבריים דחויים ונשכחים 'ספרי מופת עבריים'.
אבל אהוד בן עזר כועס ובכעסו הוא מוכן אפילו לצדד בדן מירון, שיחסו לאסתר ראב משתנה מספר לספר ומשנה לשנה, ושבאופן כללי מגלה אטימות לחשיבותה ומרכזיותה של המשוררת בנוף הספרותי של זמנה. הלא די לקרוא את הדברים שאומרת ראב עצמה בראיון אותו אני מצטט בכדי להפריך את הספקולציות התמוהות של מירון על אודות נסיבות עשר שנות שתיקתה של המשוררת. או שמא על פי בן עזר והבנתו את העולם המדעי אין לערער אחר פסיקתו של פרופסור מכובד לספרות עברית, הגם שרעיונותיו לא אחת מופרכים ואינם עומדים בקנה המידה של העדויות ההיסטוריות?
בשום מקום לא טענתי שהשירה העברית הקרובה ביותר לשירתה של ראב היא שירת ימי-הביניים בספרד. יצרתי אנלוגיה עדינה מבחינת התיאור האינטימי, הפלסטיות והמוחשיות, בין תיאוריה של ראב למה שניתן למצוא בשירה העברית לפני דור התחייה וביאליק. הדגשתי דווקא את חשיבותה של שירת ההשכלה העברית באיטליה שבהעדר שפה מתווכת כמו היידיש או הלדינו מצליחה לשמר חיוניות וחדות החסרות כל-כך בשירה העברית שבין ביאליק, אלתרמן וזך.

 לא כאן המקום להגיב על דברי ההבל של בן עזר אודות השירה העברית בימי-הביניים בספרד, הדברים מעידים בעד עצמם.
כאן מגיע החלק הנוסטלגי בתגובתו של בן עזר המתמקד בגאונותו של אלתרמן. כפי שכתב פיכמן "חלומות לא מתים" וכך גם חלומות והזיות הילדות והבחרות של אהוד בן עזר, המזמרר עם חבריו את פזמוניו של אלתרמן, יש להם מקום באחד התאים האפורים של מוחו. אלתרמן היה ללא ספק וירטואוז מודרניסטי אשר בהשפעת הסימבוליזם הרוסי והצרפתי השיג הישגים מרשימים בתחום השירה החרוזה והשקולה והשפיע עמוקות על בני דורו ואף מעבר לכך. אולם אלתרמן ושירתו עומדים בקוטב המנוגד לשירתה של אסתר ראב על פי ראב עצמה ובכך אני מתמקד במסתי. ראב, בשונה מאחיינה, לא סבלה את אלתרמן והיא מכנה אותו בראיון שאף אותו אני מצטט "ז'ורנליסט". שוב החמיץ בן עזר את לב העניין: היכן הם הדובים המרקדים ברחובות, הצוענים ושלל הדימויים האלתרמניים הידועים? היכן שהשדות לבנים ובני חבורת "כתובים" היושבים בבתי-קפה בתל-אביב כותבים מתוך ניתוק גמור להוויה הרוחשת סביבם על רוסיה ואוקראינה ופריז.

שוב מגלה הקורא את הריק המדברי העצום בלב ליבו של הנוסח העברי המודרני: אין מציאות, אין התמודדות עם הוויה חיה וממשית, אין אני ממשי, אין קיום מחוץ לדימוי הספרותי ולבורגנות של מהגרים רוסיים בתל-אביב.
אהוד בן עזר המצטט קטע אחד מחוץ להקשרו, מעליל, מעליב ומשקר במצח נחושה, ראוי בעיקר לחמלה על כושר השגתו הדל ועל קהות מחשבתו ועליבותה. לא בטוח שדודה אסתר היתה גאה באחיין שכזה.                                                

 

קישורים רלבנטיים:

אופציה פואטית"  "עמדה", ביטאון לספרות 15.

אסתר ראב 

 

 

אסתר ראב

 

רפי גינת יקירי

שלום לך רפי גינת יקירי

מה שלומך ? אתה נמצא היום בחדשות יותר מאי פעם ולא דווקא בצד המסקר שלהם . מואשם בידי חברת "טיב טעם " שעיוותת תחקיר לגביהם.

 ואחר כך אתה  תובע תביעת דיבה , נגד בלוגר בשם אורן פרנק  על שהעז לכתוב דברים רעים עליך בבלוג שלו . תביעת דיבה של מיליון שקל .וזה אחרי שכבר שמעת שאותו בלוגר ,אורן פרנק פוטר מעבודתו ביגלל הרשימה הנ"ל .אבל זהו דבר קטן שאינו מעניינך רפי סדר צריך להיות כאן ובלוגרים צריכים לשלם על מה שהם כותבים נגד אנשי תקשורת  חזקים כמוך. ואם כבר פוטר בנתיים ,  מה טוב,  זה אומר שהם עוד חלשים יותר.

"למען יראו ויראו " כפי שאומר הפתגם .

הבעייה היא רפי שזה לא נראה טוב ,זאת לא תדמית טובה לתבוע לדין מישהו שכבר פוטר בגלל  שהוא כתב משהו נגדך.

זה יוצר לך תדמית של מישהו חזק שעוד מתעלל במישהו שכבר נפל ואתה כמו ילד ממשיך לבעוט בו .

אתה סיפרת שזאת תביעת הדיבה הראשונה שהיגשת אי פעם נגד מישהו . אז מדוע כנגד בלוגר שכתב משהו באתרו האישי ?משום שנראה שאין אף כלי תקשורת חזק מאחוריו שיגן עליו ?

  אבל יש לי הצעה איך אפשר לתקן את זה:תן עבודה נוספת לעורכי הדין שלך  ( אלו שברגע זה סוקרים את הרשימה הזאת כדי לראות אם יש בה עילה להגיש מטעמך תביעת דיבה כנגד עוד בלוגר  על השמצתך  ):

 תבע לדין  את חברת "טיב טעם" רפי ובראש ובראשונה את הבעלים  שלהם ואת היחצ"ן  שלהם  אלו שאחראיים לקמפיין התקשורתי כנגדך, רפי,  אלו שהאשימו אותך  בעיוות סדרתי של תחקירים  ובהשלכה  יצאו גם כנגד אנשי תיקשורת שמעיזים לבצע תחקירים באופן כללי  .

תבע אותם על הוצאת דיבה  רפי ובמאות  מליוני דולארים  על עוגמת הנפש שגרמו לך ,וכך תראה לכל שאתה  חזק כנגד חזקים   ופועל למען אנשי התקשורת בארץ במאבקם כנגד אנשי עסקים ויחצנים חזקים ושחצנים  . 

ובכך רפי שיפרת את תדמיתך מאדם כוחני שיוצא כנגד בלוגר מסכן ,לדון קישוט שיוצא נגד אנשי עסקים עשירים .

 . ואם לא תעשה זאת רפי הרי שאתה יוצר רושם ( שגוי כמובן אבל רושם חיצוני בכל זאת )  שאתה חזק רק על חלשים .

לנין שלי

 

( הופיע בגירסה שונה ב"מקור ראשון, )

רק שלושה אנשים שינו את העולם בחמש שנים של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ' לנין .
היום לפני תשעים שנה ב25 באוקטובר 1917  פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל  ולאדימיר איליץ' אוליאנוב. לנין .
להלן כתבה לכבודו .

לזמן אין שליטה על לנין.  לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם!

( סיסמה סובייטית ) .

לנין גם היום
החי בין החיים הוא
תורתו –
כוח ומשמעת …
לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן והמרחב !…
קולו של לנין
בעוז
כוחו הוא :
פרולטריון
הכון
לקרב האחרון !
עבדים
זקפו
גבות וברכים !
צבא הפרולטרים
עמוד
איתן !
תחי המהפכה !
שגבי ותחתורי עוד!
זוהי
מלחמה
ענקית ויחידה
מכל
שידעה ההסטוריה .

מתוך "ולדימיר איליץ' לנין " פואמה מאת ולדימיר מיקובסקי. הופיע ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950).
( הפואמה תורגמה לרוב השפות הקיימות )

רק שלושה אנשים בתולדות האנושות  שינו את העולם  מהקצה אל הקצה בפחות מעשר שנים  של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ'  אוליאנוב לנין .
השבוע לפני תשעים שנה פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל קרוב משפחתי ולאדימיר איליץ' אוליאנוב . לנין .
לנין הפך ברוסיה הסובייטית למעין יצור-על, חציו אדם ומחציתו אל שגופתו החנוטה משומרת היטב במואוזלאום  כמו של פרעה אלוהי מימי קדם. מקום מנוחתו לעין-כל נתפשה בזמן קיומה של ברית המועצות כמוקד לביטויי הערצה משל היה החנוט קדוש מימי הביניים. ישנם רמזים ברורים שגופתו של לנין נחנטה בידי המדענים הסובייטים בשנות העשרים, בדרך שתאפשר בעתיד הקומוניסטי המפואר לחזור ולהחיותו מחדש באמצעי טכנולוגיה עתידניים.
השאלה הבאה נשאלת בלי נימה של אירוניה: אולי כל זה נעשה מתוך אותה מגמת שימור עתיקה שניתן יהיה לחזור ולזכות בפירות יכולותיו האינטלקטואליות והמיוחדות של החנוט גם במדינה הקומוניסטית העתידנית שהם, המדענים, האמינו כי תמשיך להתקיים גם בעתיד הרחוק ביותר.

בכל מקרה זו עובדה בלתי ניתנת לערעור שלנין הוא אחד מן האנשים המועטים של המאה העשרים שמן הסתם חיי כולנו היו שונים באופן מכריע אם לא היה מגיע למה שהגיע. אילולא עמד לנין בראש הקבוצה הקונספירטיבית הזעירה של מפלגת הבולשביקים שהפילה את המשטר הדמוקרטי של קרנסקי ( ולא את המשטר הרודני של הצאר!), שלנין עצמו הגדיר אותו כ"המשטר החופשי ביותר בעולם" ( ואולי משום-כך לא מצא חן בעיניו כלל ועיקר).

"לניניאדה"

 

על לנין נכתבו כבר מספר גדול של ספרים וביוגרפיות ברוסיה ומחוצה לה. רק על תקופת גלותו בסיביר, אחת האפורות והפחות מעניינות בחייו, נכתבו יותר מ-500- ספרים ברוסיה בלבד(!)

ב-1970 כאשר חל יובל המאה להולדתו הקציבו שליטי הקרמלין תקציב ענק לחגיגות "שתי שנות יובל", והרדיו והטלוויזיה של ברית המועצות נגדשו במופעים על לנין במה שכונה על-דרך הצחוק, "הלניניאדה". הוא הוצג כאדם מושלם אשר לא שגה מעולם; גדול המנהיגים בכל הדורות, אלוהי האומה ואיקונין האנושות.

ובימים אלו יצא לאור ב"ספרית מעריב" ספרו של רוברט סרויס"לנין " . רוברט סרוויס הוא פרופסור להיסטוריה רוסית באוקספורד ומחברם של מספר ספרים על רוסיה, שהיה ההיסטוריון הראשון שעלה בידו להגיע לתיקי לנין בארכיונים החסויים במוסקבה. תרגם אריה חשביה). לפנינו ביוגרפיה חדשה ומקיפה של נביא המהפכה ברוסיה ומייסד ברית המועצות, אחד האנשים שהשפיעו ביותר על ההיסטוריה של המאה העשרים, ואף הרבה יותר מכך.

 

כמובן שבבוא יום אחר נחשפים מסמכים המטילים אורות וצללים. אין ספק כי אחד הנהנים מחשיפת אוצרות המסמכים האלה הוא פרופ' רוברט סרוויס. פתיחת הארכיונים ברוסיה לאחר נפילת הקומוניזם היו מבחינתו קפיצת מדרגה משמעותית בכל הקשור בדמותו של לנין. כך יכול היה להשיג מידע חדש ומפתיע על לנין וחייו הפרטיים שלא היה זמין לביוגרפים קודמים.

מטרידה האפשרות שמה מדובר בחלון-זמן קצר וזמני בלבד. לא מן הנמנע  שהגישה למסמכים בה זכה סרוויס היא זמנית בלבד והארכיונים יסגרו שוב עם התעצמות המגמות האוטוריטאריות של משטר פוטין הרואה עצמו כממשיך ישיר של המעצמה הסובייטית.

כך או כך בספר זה חושף סרוויס תמונה חדשה לקורא המערבי של ראשית המאה ה-21 המבקש לחזור ולתהות על טיבו של לנין. מטבע הדברים, כפי שניתן לצפות מהיסטוריון מערבי מהעידן שלאחר סטלין ונפילת ברית המועצות, הביוגרפיה אינה סימפטית במיוחד מבחינתו של לנין. הוא אינו מוצג בספרון של סרוויס כנביא רואה-כל כפי שהוצג למשל בעיתונות של מפ"ם באמצע המאה. לנין מוצג שם בין היתר כמי ש"בגד באישתו, ניצל את אימו ואת אחיותיו, התבכיין על בריאותו הלקויה, וכלל לא העריך את העם הרוסי ובז לרוב רובם של חברי מפלגת הבולשביקים. מחד הוא הפיק ענין שכמעט גובל בהתענגות מעצם הטרור, ומאידך לא הציג רעיון סביר כיצד תוכל ברית המועצות לוותר עליו אי פעם".

הוא גם אינו מוצג כמי שכל רעיונותיו הטהורים עוותו בידי יורשו הרצחני סטלין, כפי שהיה מקובל לראותו עד כה בספרים מערביים שונים אפולוגטיים וגם אוביקטיביים יותר. נהפוך הוא, סטלין מוצג כיורשו הישיר וההגיוני של לנין שרק הוציא לפועל את שיטות הטרור שלנין יזם, תיכנן ויישם לראשונה. סטלין חידש רק בקנה מידה גדול את גל ההריגות המפלצתיות שבוצעו. אולם כל השיטה הרצחנית, אותה הערצת הטרור נמצאה כבר שם בתורתו של לנין שנים לפני שסטלין הגיע לשלטון. בסופו של חשבון סטלין היה בדיוק מה שטען תמיד שהוא: תלמידו הנאמן של לנין.

לנין היהודי


בין שאר התגליות המדהימות על לנין שנחשפו בין מסמכי הארכיונים ברוסיה שנפתחו רק לאחרונה לחוקרים, חושף הספר מעבר לכל ספק את עובדת היותו של לנין ממוצא יהודי מצד אימו, עובדה שהייתה שנויה במחלוקת עד היום.
השלטון הסובייטי ניסה במאמצים רבים לאורך השנים להוכיח את טהרת מוצאו הרוסי של מחולל המהפכה. אבל מאמץ זה היה כרוך בקשיים מרובים שכן מצויות עדויות על כך שבעורקיו זורם דם טאטרי, קלמיקי גרמני ושוודי, וכדברי אחד הביוגרפים: "אף לא טיפת דם רוסי אחת ".

אם נפתח ביוגרפיות ישנות של לנין אפשר למצוא בהן דיון על מוצאו מתוך כוונה להצביע על-כך שהיה ממוצא פרוטסטנטי גרמני או שוודי. אבל הארכיונים שנפתחו מאשרים את מה שהיה בגדר שמועה שעצם קיומה נאסר באופן רשמי בידי המפלגה הקומוניסטית והגורסת כי לנין היה מצד אימו ממוצא יהודי.
לנין היה צאצא של משפחת בלנק היהודית שאחת משלוחותיה הגיעה באמצע המאה ה-18 מאיזור העיר סיגט בחבל טרנסילבניה שבאימפריה האוסטרית דאז, לעיר סטראוקונסטנטינוב שבפלך וולין (אוקראינה של היום ואיזור ספר במערב האימפריה הרוסית דאז), בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. אבי סבו היה יהודי בשם מושקו בלנק, יהודי שהתנצר ונודע בגישתו התוקפנית כלפי בני עמו תוך שהוא בא לממשלה בהצעות לנקוט נגדם בצעדים שיצרו את צעדיהם. בנו של אותו מושקו אלכסנדר בלנק ( במקור שרול או ישראל) היה אבי אימו של לנין, מריה אלכסנדרובנה בלנק.

האם לנין ידע פרט זה ? ידוע שהוא דווקא העריך מאוד יהודים מצד אחד וכלל לא העריך כלל את הרוסים מצד שני. אך ספק אם ראה עצמו כיהודי, אם כי בוודאי היה מודע לעניין מוצאו מחקירת עברה של המשפחה אותה ביצעה אחותו. האחות היא שביקשה מסטלין לשחרר את העובדות בעניין זה על מנת להילחם באנטישמיות. אך סטלין (אולי בצדק מבחינתו) – סירב; לא היה לו שום עניין ואינטרס להצדיק את טענות האנטישמים שמנהיגי הבולשביקים הם כולם ממוצא יהודי.

על פי שמועות שפורסמו במערב לאחר נפילת חרושצ'וב ב-1964 גילתה הסופרת והעיתונאית מאריאטה שאגיניאן חוקרת משפחת לנין, מסמכים שהצביעו על-כך שאלכסנדר בלנק סבו של לנין, לשעבר סנדר בלנק, היה יהודי שהתנצר, וכי אימו של לנין נולדה יהודייה וקיבלה את הדת הפרבוסלאבית רק בגיל מבוגר; למעשה זמן קצר יחסית לפני שנישאה למורה איליה ניקולאיביץ אוליאנוב בשנת 1863.

שאגיניאן כתבה רומן שהתבסס על גילויים אלה ושלחה אותו לבדיקת הצנזורה. הצנזור שבדק את הרומן-מחקר החליט שההחלטה בעניין זה היא מחוץ לסמכותו ושלח אותו לממונים עליו. אלה החליטו כמותו ומיהרו להעביר את הרומאן הספרותי "המסוכן" לדרגים גבוהים יותר, משל היה תפוח אדמה לוהט שיש להיפטר ממנו מיד.
לבסוף הרומאן הגנאולוגי הצנוע על בני משפחתו של לנין הגיע אל חברי הפוליטביורו של חרושצ'וב להכרעה האם מותר לפרסמו. הפוליטביורו התייחס לרומאן ולמסמכים שעליו התבסס כאל סודות מדינה. נראה שחברי הפוליטביורו חששו מרגישותם של המוני רוסים שיגלו לפתע שמחולל המהפכה הנערץ מוכתם גם הוא בדם יהודי זר וכי יש טעם בטענות שגאוניותו מוצאה ב"ראש היהודי ". הפוליטביורו אסר את פירסומם  בנימוק (הנכון ככל הנראה) שלנין עצמו מעולם לא הזכיר את מוצאו היהודי.הם החליטו לסלק את העורך של הספר על שלא מנע את הכנסת הקטעים ה"עוינים שבו " לפטר את ראש ההוצאה לאור שקיבלה את כתב היד , לבטל את חברותה של המחברת במפלגה הקומוניסטית ודרשו שמכאן ואילך כל יצירה ספרותית על חיי לנין תישלח לבדיקה קפדנית של הפוליטביורו .
חברי הפוליטביורו לא הסתפקו בכך ושלחו הערה נוקבת לאנשי הארכיון הממלכתי בלנינגרד שם נחשפו המסמכים על "אי הסדר" השורר שם ואיפשר את גילוי המסמכים המסוכנים. הארכיונאים הצטדקו שאיש מהם לא העלה על דעתו כי במסמכים מלפני 150 שנה חבויים סודות מדינה מסוכנים.
מעניין שעל סמך גרסה גרמנית של הרומאן שפורסמה בשנים האחרונות נטען שלנין דווקא היה ממוצא גרמני פרוטסטנטי. אולם גירסה זו סותרת את כל הטענות שהועלו עד כה לגבי מחקריה של שאיגיאן.

בכל אופן רומן זה לא מוזכר בספרו של סרוויס .

נראה כי נכון לומר שלנין היה מודע בדרך זאת או אחרת לשורשיו היהודיים, אך ספק רב אם ייחס להם חשיבות כלשהי.

האנטי אובלומוב


לנין
אין המדינאי כמצביא
המוליך את גדודיו אל האופק .
ומשאיר אחריו עיים עשנים ושממה .
לנין-רופא,
שבדק בקפידה את דופק
עמו,והקשיב
כפייטן ,לכל נשימה .
(איליה סלווינסקי ( 1899-1968)
1966. תירגם אנטון פפרני ,גיליון "עמדה " מספר 11, חורף 2003

סרויס פורש לפנינו סקירה מקיפה ומרתקת על חייו של לניו מהולדתו ועד מותו. לנין נולד וחי בילדותו בעיירה צאריצין ששם היה מנהל בית הספר אדם בשם קרנסקי שבמקרה היה אביו של האיש אותו הפיל לנין במהפכת 1917
(ושאותו הכיר לנין היטב מילדותו).

אכן עולם קטן.

אותה צאריצין הייתה לגמרי במקרה גם עירו של הסופר הרוסי המפורסם גונצ'ארוב האיש שיצר את דמותו של אובלומוב כסמל לרוסי שרק מסוגל לחלום, להזות ולדבר אבל אינו מסוגל לעשות דבר. לעומת אובלומוב הציג גונצ'רוב כמודל חיובי את ידידו הגרמני הפעלתני של אובלומוב. "המילה " אובלומוב " ו"אולומוביות " על שמה הפכו לשם דבר בתרבות הרוסית . לדמות הזאת שיצר הסופר בן עירו הייתה השפעה עצומה וכנראה מכרעת על לנין כמודל שלילי שממנו יש לנתק את רוסיה ויהי מה. לנין עצמו עבר לעיסקי המהפכנות לאחר שאחיו אלכסנדר הוצא להורג בעוון השתתפות בניסיון התנקשות בחיי הצאר.

ניתן לתמוה אם הקפדתו האימתנית של סטלין לרצוח כל בני משפחה של מישהו שנעצר נובעת מהידע שלו על הפרט הזה בחייו של לנין, או שמה הייתה זאת פרנויה רגילה.

לנין היה שונה ממרבית המרכסיסטים האחרים של תקופה בכך שהתאפיין בהבנה טובה של המציאות, כיצד ובאיזה צעדים אפשר לתפוס את השלטון וזאת באמצעות חבורה של מהפכנים מקצועיים שידריכו את העם. גישה זו שונה מכל כת התורות הסוציאליסטיות והמרכסיסטיות של התקופה שדיברו על כך שהרעיונות הסוציאליסטיים המרכסיסטיים יחדרו לכל שכבות העם. מבחינה פוליטית הוא צדק כמובן וצדקתו הוכחה בעצם תפיסת המשטר. אך בחינה מעשית הוא הביא במהפך זה ליצירת שלטון דיקטטורי חמור לאין שיעור מזה שאותו סילק, עם אליטה אכזרית וחמסנית באותה המידה ואף הרבה יותר.

סרוויס מתאר בספרו בפרטי פרטים כל מיני מפגשים של קבוצות מהפכניות וקונגרסים מהפכנים שבתקופתם עניינו ככל הנראה רק כמה עשרות אנשים ושום משקיף רציונאלי לא היה מעלה על דעתו שכתוצאה מהם תושג הפלתה של מעצמת-על . אבל עובדה. ללמדך שדווקא מבין הקבוצות האזוטריות ביותר יכולות לקום כאלה המסוגלות להשיג את הדברים המדהימים ביותר.
פרט מעניין נוסף שאותו חושף סרוויס הוא שבשלבים מסויימים נתמך לנין בחשאי וללא ידיעתו בידי שירותי הביטחון הצאריים, שהבינו היטב שאין כמו אדם כזה שהוא פלגן וסכסכן שאהב יותר מכל דבר אחר לריב על נקודות דוקטורינריות קטנות ביותר, כדי להחליש את התנועות המהפכניות כנגד הצאר מבפנים.
שירותי הביטחון הללו דאגו לשחרר מהכלא בשלבים מכריעים את תומכיו של לנין כדי שאלה יעזרו לו לנצח בעוד מאבק באיזה קונגרס וכך יחלישו עוד יותר את המהפכנים ככלל.
אבל איש לא העלה על דעתו את פריצת מלחמת העולם הראשונה ששינתה את פני הדברים מן היסוד .

בסופו של דבר מלחמת העולם הראשונה שהביאה לצבא הצארי תבוסות קשות ביותר שברה את הכלים והביאה לנפילת המשטר הצארי והקמת משטר דמוקרטי.

לנין ברוסיה

 

לנין עצמו מיהר וחזר ממקום גלותו בשוויץ לרוסיה וכנראה בעזרתם של קצינים גרמניים שהבינו שהמהפכן הרוסי הזה יוכל לגרום נזקים עצומים מבית לרוסיה. לטווח הקצר ביותר הם כמובן צדקו. באשר לטווח הארוך אין ספק שאותם קצינים גרמניים רצו לשכוח את היום שבו החליטו לתמוך בחזרתו של לנין לרוסיה.
אותה מהפכה מפורסמת שעליה ניצח לנין כמהפכה הסוציאליסטית המפוארת לא הייתה אלא הפיכת חצר פשוטה כנגד משטר דמוקרטי ליברלי שהתנהל בלי שפיכות דמים. המשמרות האדומים שאותם הקים לנין התנפלו על ארמון הממשלה ועצרו שם את שריה ללא התנגדות. הפעילות הלוחמנית היחידה שביצעו שם הייתה אונס של מחצית מנשות יחידת הנשים ששמרה על הארמון ובזיזת חדריו. חילופי היריות האמיתיים היחידים שהיו שם אי-פעם היו רק בסרט השחזור "אוקטובר" של סרג'י אייזנשטיין, שהפך את כל ההשתלטות הלא אלימה לקרב אכזרי ומפואר. המהפכה הרוסית לא הייתה אלא השגת כוח בידי גורם פוליטי אחד מגורם פוליטי אחר והגורם הפוליטי שהשיג את השלטון היו הבולשביקים של לנין שהתגלו כיעילים ואכזריים בהרבה מקודמיהם.

ובכל זאת עובדה שהיא שבתקופה הקצרה של שלטונו (רק כ-5 שנים לפני שהתגלו הפגמים החמורים בבריאותו שסילקו אותו למעשה מהשלטון ) לנין הקים מבנה יציב למדי שנראה כמעצמת-על, ויורשו סטלין רק בנה עליו נדבך נוסף ויצר מערכת מרתיעה שהטילה את צל חתיתה על העולם והשפיעה כמעט על מחציתו במשך למעלה מארבעים שנה.

הרעיון של תיכנון רציונלי של החברה וחיסול כל המעמדות דיבר ללב רבים. לנין ויורשו סטלין אכן פעלו בכיוון זה ,אבל אגב-כך רצחו מיליונים. ברטנארד ראסל, הפילוסוף האנגלי בעל הדעות הסוציאליסטיות שכלפי חוץ היה סימפטי למשטר ונפגש עם לנין, חשש ממנו אם כי חשב שהוא הכרחי. במכתב שכתב ב-1920 לאישתו, נאמר:
"הביקור ברוסיה היה מכאיב עד אין סוף בשבילי למרות שהיה זה אחד מהדברים המעניינים ביותר שעשיתי אי-פעם. הבולשביזם הוא בירוקרטיה רודנית עם מערכת ריגול מורכבת ואיומה יותר מכל מה שהיה בימי הצאר ואריסטוקרטיה חסרת רגשות באותה המידה מורכבת מיהודים. לא נשאר שום סימן של חופש בדיבור או במעשה… ועדיין אני חושב שזאת השיטה הנכונה עבור רוסיה."

האם הורעל לנין בידי סטאלין ?

"…זה היה חייב לקרות. טרוצקי יודע. סוף סוף הוא סיים לצרף את כל החלקים .זה אינו עוד סוד.
הבוקר קיבלתי במברק מוצפן חלק מהפצצה שטרוצקי עומד להריץ לדפוס כמכתב בכתב עת אמריקני. …זה היה בלתי נמנע .מרגע שתפס את הרעיון המרכזי נבע בהכרח כל היתר.
…בדעתי להציג כאן כמה עובדות בלתי רגילות בתכלית בצירוף מחשבות וחשדות מסוימים …התחלתי לשאול את עצמי בתוקף הולך וגובר: איזה תפקיד באמת מילא סטלין בתקופת מחלתו של לנין? האם לא עשה התלמיד משהו כדי לזרז את מות רבו?…"

רק דבר אחד חשוב כעת: שטרוצקי ימות לאחר ששילב במקום הנכון את הפיסה החשובה האחרונה בתצריף. טרוצקי הבין לבסוף שהמברק ששיגרתי לו אז לפני שש-עשרה שנים ושבעטיו החמיץ את הלווייתו של לנין לא נועד רק לבזותו באורח פוליטי.

בחלקו האחרון של המאמר שכתב ואשר הגיע לידי מצטט טרוצקי את המכתב: "ההלוויה תתקיים בשבת. לא תספיק לחזור בזמן. הפוליטביורו סבור שבגלל מצב בריאותך עליך להמשיך לבית המרפא בסוחומי. סטלין."

נדרשו לו שש עשרה שנים לשם כך, אבל טרוצקי ירד בסופו של דבר לעומקו של העניין. עכשיו הוא מבין מדוע הורחק מההלוויה ומה הייתה הסיבה האמיתית לחניטתו של לנין בלי דיחוי:
"אפשר שסטלין …חשש שאקשר בין מותו של לנין לבין השיחה על הרעל, ושאעלה בפני הרופאים את האפשרות שלנין הורעל ואדרוש נתיחה שאחרי המוות. לכן היה בטוח יותר מכל בחינה אפשרית להרחיק אותי עד לאחר חניטת הגופה ושריפת הקרביים, כך שנתיחה שלאחר המוות שמקורה בחשדות מאין אלה לא תהיה בת ביצוע.
נכון ."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין :רומן היסטורי מאת ריצ'רד לורי )
בחודשי חייו האחרונים לנין היה מוטרד מאוד מהאפשרות שסטלין האכזרי יתפוס את מקומו כפי שאכן קרה. הוא העדיף את טרוצקי. אך כל נסיונותיולמנוע זאת  הסתיימו בכישלון. הוא אפילו כתב צוואה שבה הזהיר בכל תוקף מפני עלייתו של סטלין לשלטון . אך לשווא .

 כתוצאה מכך נפוצו שמועות שונות שסטלין הרעיל אותו. ידוע בוודאות שבשלב מסויים לנין אכן ביקש שסטלין ישים קץ לחייו ברעל אם מצבו הרפואי יחמיר מאוד, אך סטלין דיווח על-כך למפלגה ולא עשה זאת, .או לפחות כך נטען."
אבל שמועות שסטלין הרעיל את לנין תמיד מרחפות להן.

טרוצקי : "לגבי סטלין הייתה זו ..שאלה של גורלו. האיש או שיצליח לאלתר בה בשעה ולהיהפך לבוס של המנגנון הסובייטי הפוליטי ולפיכך למנהל המפלגה והמדינה, או שיידרדר ובמשך שארית ימיו ימלא תפקיד מסוג ג'… מטרתו הייתה קרובה אבל הסכנה שנשקפה עדיין מלנין הייתה קרובה יותר. באותה השעה כנראה גמלה ההחלטה בלבו שעליו לפעול בלי דיחוי… סטלין לא יכול היה להרשות לעצמו להמתין בחוסר-מעש בשעה שגורלו היה תלוי בחוט השערה ואילו ההחלטה הייתה תלויה בתנועה קלה מאוד של ידו.

"אבל לא יכולתי לבצע את התנועה הקלה, קלה מאוד בידי סתם כך. לו היה זה מישהו אחר, ידי לא הייתה מהססת. אבל לנין! הערצתי את האיש, הכרתי אותו שנים רבות, עברנו הרבה ביחד, ולא זו בלבד, הייתה גם סכנה שאאבד את הכל, את כוחי, את חיי. אילו הגיע רמז קל שבקלים על מעורבותי במות לנין לידיעתו של טרוצקי, או לידיעת כל אחד מהחברים האחרים, היה מגיע גם תורי לקבל כדור מאחורי האוזן. אולם אילמלא פעלתי, הייתי אכן מתדרדר לתפקיד מסוג ג' לשארית ימי."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין )

.אין ספק שסטלין אכן היה מסוגל לכך. אך אם אכן עשה זאת מן הסתם ישאר הדבר תעלומה לנצח. על-פי שמועות אחרות מותו של לנין היה כתוצאה ממחלת העגבת, אך לכך לא נמצא עד-כה ביסוס רפואי.
כך או כך סטלין הגיע לשלטון וכתוצאה ישירה מכך מתו עשרות מיליונים של אנשים והקומוניזם כחלופה אמיתית לגבי עתידו של אדם הגיע לסופו.

 

לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן!

( מיקובסקי )

  האמנם?

 

לנין יצר את התנועה החברתית הגדולה של זמנו ושינה את פני המאה. אולם האיש שנראה כל כך רלבנטי וחוזה לעתיד לוט בערפל במבט חד ובהיר בימיו, נראה כיום כמיושן ומאובק היום. בתקופה הנוכחית של התחממות כדור הארץ ומול ההתעוררות המחודשת של הדתות שלנין קיוה להשמידן דומה שתורותיו בדבר המהפכה הפרולטרית הבלתי נמנעת שקעו כפי ההגדרה הקולעת של ידידו טרוצקי: "אי שם בפח האשפה של ההיסטוריה ".

ייתכן מאוד שאילו לא היו לנין והמשטר הקומוניסטי, כי אז לא היה גם היטלר מגיע לשלטון ומשתמש באמצעי טרור המוניים מסוג אלו שלנין וסטלין כבר השתמשו בהם.

אילנה גומל על לנין

גופתו החנוטה של לנין .

 

לחוקרת הספרות אילנה גומל ( שפירסמה לאחרונה את הספר "אתם ואנחנו " על הקהילה הרוסית בישראל ), יש הרבה מה להגיד על לנין והיא אינה רואה בו דמות רציונלית במיוחד,או בכלל:

לדעתי הוא היה הראשון מדור הרודנים האיומים שהפכו את המאה העשרים למאה האיומה ביותר בהיסטוריה האנושית. רודף אוטופיות בדיוק כמו היטלר וסטלין ולא היו כל הבדלים מהותיים ביניהם. הוא היה חסר רחמים כמותם. נכון שהוא היה אדם ישר ולא מושחת, אבל כך היו גם היטלר וסטלין שלא היו מושחתים וחיו בצניעות. הם התעניינו רק בכוח ולא בשום דבר אחר, ואולי בשל-כך היו למפלצות.

א.א. את לא חושבת שהוא הביא בכל זאת דברים טובים לרוסיה?

גומל : הוא לא הביא שום דבר טוב. המהפכה הייתה בשני שלבים שבחלקה הראשון הייתה דמוקרטית ורק אחר כך בא לנין עם הפיכה צבאית של קבוצה קטנה תפסו את השלטון בניגוד לרצון העם. לנין היה עוד פחות דמוקרט מהיטלר שלפחות נבחר בבחירות דמוקרטיות. לנין לא נבחר לכלום.
המשטר הזה היה אסון לרוסיה ולהיסטוריה העולמית. לא היה הבדל בין לנין וסטלין. אם לנין היה נשאר בחיים הוא לא היה טוב יותר מסטלין.
ההבדל בין לנין וסטלין שלנין היה משכיל, חכם ואינטליגנטי, וסטלין היה פיקח מאוד, פיקח יותר מכולם, אבל לא היה אדם אינטליגנטי.
לנין היה גרוע אולי בצורה אחרת מסטלין. לדעתי אם היה ממשיך לחיות ולשלוט הוא לא היה מביא פחות אתו הרג שונה משל סטלין, אולי רק בצורות אחרות. נכון שהוא אחת הדמויות הגדולות של המאה העשרים אבל כך גם היה היטלר באותה המידה.

את קרובת משפחה של אחד מעוזרי עוזריו של לנין כגנוביץ?

גומל : כן זה לא משהו שאני גאה בו. לכל אחד יש את הכבשה השחורה במשפחה.

 

לנין הבלש

לאחרונה פורסמו בידי מחבר ישראלי שני ספרי בלשים שלנין עצמו עומד במרכזם כבלש. ספרים אלה אמורים להיות הראשונים מסדרה ארוכה שבהם יתוארו כישוריו הבלשיים של לנין.
דניאל קלוגר מסביר
הספר הראשון "הרפסודיה מספר 20 של ליסט" נכתב עם ויטלי בבינקו. 2007. ( הופיע תחת השם הבדוי "ויטלי דמינין"). הספר מועמד לפרס הרוסי "רב מכר לאומי". העלילה מתרחשת ב-1888 כשולאדימיר איליץ' אוליאנוב הלא הוא לנין הוא סטודנט צעיר ומרדני בן 18 המתגורר בעיירת הולדתו סימבירסק בבית אימו. לנין שסולק מהלימודים באוניברסיטה כתוצאה מפעילותו הפוליטית נמצא תחת השגחת המשטרה… אלא שאז מתרחש בסביבת כפר מגוריו רצח כפול ומסובך במיוחד, והמשטרה נאלצת לקרוא ללנין המשפטן ושחקן השחמט המזהיר לעזרה בחקירה המסתעפת. בין הדמויות בספר נמצא גם קרנסקי מנהל בית ספרו של לנין ובנו, מי שעתיד להיות ראש ממשלה דמוקרטי ברוסיה ומודח באכזריות בידי לנין, הוא אז ילד בן עשר. לנין פותר את התעלומה.
הספר זכה להצלחה גדולה ברוסיה ובימים אלו התפרסם ספר ההמשך
2. הקורבן הרביעי של לילאק
העלילה מתרחשת בעיר סאמארה ב1890 לנין הוא כבן 20 ומתגורר באיזור ומתכונן לבחינות ההסמכה לעריכת דין. אלא שאז מתבצעת סדרה של רציחות וחברתו של לנין מואשמת בביצוע אחת מהן. לנין יוצא לפתור את התעלומה.

שני הסופרים מתכננים עוד המשכים רבים נוספים.
הספר השלישי שנכתב בימים אלו מתרחש בסנט פטרבורג בין השנים 1895
ל-1896. לנין אז בן ה25. בשנים אלו הוא אסיר בבית הסוהר ומבצע חקירה כאסיר ברשות השלטונות שמכבדים את כישוריו המדהימים כבלש, אך יחד-עם-זאת באותה עת גם חוששים מפניו.
קלוגר:
כפי שאמרתי הספר נכתב בשיתוף-פעולה עם ידידי, ויטלי באבנקו, סופר רוסי ותוך כדי מהלך הביקור שלו בארץ.
שוחחנו והוא התלונן על שאין ספרי מתח טובים על בסיס ההיסטוריה הרוסית חוץ מאקונין. כל השאר הם חיקויים עלובים וגם אקונין הוא לא סופר מי יודע מה. בסך הכל חקיין של הסגנון של סופרי המאה ה19.
אנחנו לעומתו מתבססים על עובדות היסטוריות ממש ומקפידים שלא לסטות מהן. הכל מדויק ונאמן לספרי ההיסטוריה. אצלנו לא תמצא הפלגות דמיון ושיפוצים של ההיסטוריה לצורכי העלילה… הבסיס שלנו הוא נאמנות לעובדות.

ברוסיה כתבו יצירות של פנטזיה והיסטוריה חלופית על לנין ?

 קלגדר : היו יצירות פנטסטיות על לנין ברוסיה, אך לא כאלה שעסקו בהמצאת היסטוריה חלופית – כזאת בעלת גוון סטירי. למשל "אמת" של דימיטרי ביאקוב. לא זכור לי שקראתי היסטוריות חלופיות על לנין .
אבל כאמור היו כמה יצירות פנטסטיות: "האדם הכחול" של לזר לגין שפורסם בתקופה הסובייטית. זהו סיפור על מסע בזמן שלנין הצעיר הוא אחד מגיבוריו. הגיבור המודרני נוסע בזמן לרוסיה של המאה ה-19 פוגש בלנין הצעיר ולבסוף עוזר לו לבצע את המהפכה.

קלוגר מדווח על הצלחה גדולה לספר על לנין הוא נמכר בתוך חודש אחד במוסקוה בחמשת אלפים עותקים. רק ספר אחד שלי "מוות בקיסריה " שנמכר בעשרת אלפים עותקים הצליח יותר. חברה רוסית בשם "פורוארד" קנתה את זכויות ההסרטה לספרי לנין כסדרת טלוויזיה.

אתם מתכוונים לכתוב סדרה שלמה על לנין כבלש לאורך חייו ?
קלוגר: בהחלט… אנחנו חושבים על סדרה גדולה על חיי לנין כבלש עם כמה סדרות משנה שמעשי הבילוש של לנין מסופרים בידי אנשים שונים שהיו בין מקורביו ואף שישמשו כעוזריו בביצוע החקירות כמו, "דוקטור ווטסון לשרלוק הולמס" שהוא לנין.

בסדרת המשנה הראשונה יהיו לפחות ארבעה ספרים. ואחר כך סדרת המשך נוספת עם דמות אחרת של מספר שתעסוק בלנין, ויתכן שיספר אותה בוגדנוב, מדען וסופר סיפורי מדע בדיוני על מסעות למאדים שהיה מספר 2 אחרי לנין בימיה הראשונים של התנועה הבולשביקית. אחר-כך תהיה עוד סדרת משנה שבה יופיע בתפקיד העוזר והמספר הסופר המפורסם מקסים גורקי שהיה ידידו של לנין, והפך לעמוד תווך של המשטר הבולשביקי.

למה בחרת בלנין כגיבור סדרה בלשית מכל האנשים ?

קלוגר: לנין הוא לדעתי הרוסי האולטימטיבי של המאה העשרים. האיש שהשאיר את חותמו על המאה העשרים יותר מכל אחד אחר.
אין אף רוסי אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו.זה יתרונו וזה חסרונו
ומה הוא המאפיין העיקרי שלו? האינטליגנציה הקרה שעבורה המאבק והמשחק הוא הדבר העיקרי, משחק השחמט בינו ובין יריביו שבו יצא תמיד כשידו על העליונה גם כשהוא נמצא בעמדה נחותה מאוד. עבורו האנשים היו כלים במשחק השחמט הנצחי שאותו ניהל, כלים שאותם זרק או הציל. תלוי בדרישות אותו הרגע.
לנין היה דמות מתאימה מאוד לגלם את תפקיד הבלש בגלל אמונתו בתפיסת עולם רציונאלית שכלתנית שהיא הבסיס של כל בלש טוב.
הוא עורך דין בהשכלתו כלומר אמון על חקירת פשעים, וגם שחקן שחמט מעולה בתחביבו. ויש בו משהו דמוני כמו שיש משהו כזה בכל בלש גדול מהספרות הקלאסית, ובראש ובראשונה שרלוק הולמס.
הוא מתעניין במטרה הגדולה והרבה פחות באנשים שמקיפים אותו בדרך אליה. לנין היה אדם בודד ככל שאדם של הגיון קר ללא רגשות יכול להיות בודד. מכל הדמויות הידועות של ההיסטוריה הרוסית לא נמצא אחד שמתאים יותר לגלם דמות של בלש בסיפור בלשי מאשר ולאדימיר איליץ' אוליאנוב לנין.

אתה מתייחס לזה שלנין היה ממוצא יהודי ?

קלוגר: תראה זה לא בטוח . היו שלושה אנשים בשם אלכסנדר בלנק בתקופה הזאת במקום המתאים, ואחד מהם היה יהודי אבל שניים מהם גרמנים. יש חילוקי דעות מי מהם היה אותו אלכסנדר בלנק שהיה סבו של לנין.

לנין כקרוב משפחה

לנין הוא צאצא של משפחת בלנק שגם אני משתייך אליה, כך שלנין שהוא בגדר קרוב משפחה  רחוק.

האם ידע סבי אליהו בלנק על הקשר המשפחתי ? ייתכן מאוד שכן. שמועות על העניין נפוצו מאז עלייתו של לנין לשלטון. המקור האולטימטיבי שלהם היה כנראה קרנסקי האיש שהודח בידי לנין שהוא ואביו הכירו היטב את בני משפחתו של לנין. הד"ר בלנק שחקר היטב את תולדות משפחת בלנק בטרנסילבניה ומחוצה לה, היה מודע היטב לכל בדל שמועה לגביהם. אבל ספק אם התלהב מכך. במיוחד מהעובדה שהאיש שהשתלט על רוסיה בזמן שהוא עצמו ניהל מאבק בעיר סיגט בטרנסילבניה כנגד חרדים וגופים אחרים. לנין היה קרוב משפחה.
דודי יהושע בלנק ואימי אינם מצליחים להיזכר שאביהם דיבר אי-פעם טובות על בן הדוד הרחוק לנין, מאחר שהיה ציוני ואנטי קומוניסט מושבע. דודי יהושע בלנק היה גם הוא אנטי קומוניסט מושבע ומעולם לא הזכיר את הקומוניסטים בלי להזהיר אותנו מפניהם. הוא חשש מאוד שאני אצטרף לקומוניסטים .
בכלל, כל איזכור של הקרבה המשפחתית ללנין היה רק מרתיע אותו.
בכל אופן אני אישית מוצא עניין רב באיש לנין שהצליח בכמה שנים בודדות לשנות את העולם מן היסוד אולי לא לטובה, אבל הוא ניסה.

ועם כל מה שאפשר להגיד כנגד לנין ואפשר להגיד הרבה מאוד כפי שראינו נראה שאת הצלחתו של לנין אפשר להסביר רק בכך שהוא אחרי הכל ביטא רעיונות ותחושות וחלומות שדיברו למיליונים, למרות שהיה רק מנהיג קבוצה קונספירטיבית קטנה.

להוציא את ישו הנוצרי ( שתקופות פעילותו הייתה רק של שלוש שנים) ואלכסנדר הגדול קשה מאוד לחשוב על אדם נוסף שבפרק זמן של שנים אחדות היה אחראי לשינויים דרמטיים כל כך בעולם.

לנין עצמו בכל אופן מעורר עניין עצום גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי . גופתו עדיין נמצאת חנוטה במוזלאום, למרות הניסיונות להוציאה משם. כוח משיכתו לא פג ורבים-רבים באים לבקרו.

אני תמה האם יום יבוא ואפשר יהיה להשתמש בד.נ.א של הגופה החנוטה על מנת להקים את לנין לתחייה כפי שקיוו המדענים הסובייטיים בשנות העשרים?

חונטים את לנין

לזמן אין שליטה על לנין. לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם. 

( סיסמה סובייטית ) .

איני חש דבר מפני שאין בעולם דבר לחוש בו מלבד אינות.
האינות שתמיד האמנתי בה.
אותו אין ואפס שאליו הולכים הכל, אבי, אימי, נשותי, ילדי, טרוצקי,
לנין שלי.
כן אפילו הוא .
( הסיום של "האוטוביוגרפיה של סטלין" ).

 

לנין החנוט.

  • נספחים

    כתבי לנין בעברית
    ולדימיר איליץ' לנין וגרגורי זינובייב המלחמה והסוציאליזם עברית משה ארם הוצאת הפטיש, 1932( שני כרכים).

    לנין – כתבים נבחרים, מתרגמים חיים שלון בן אברהם ואליהו טסלר ספריית הפועלים 942 .

    וו' אי' לנין : מלון מונחים וציטטות .מלוקט מכתבי על ידי תומאס בל ,דפוס א. מוזס ,1943.

    וו. א. לנין כתבים נבחרים; תרגום חיים גולדברג ערכו: ל. לויטה, מ. דורמן. ספריית הפועלים, 1950.

    מהפכת 1905 ולאחריה : המאבק בין בולשביקים למנשביקים. תרגם נחמיה רבן ,ספריית הפועלים, 1952.

    דרך תנועת הפועלים : המערכה על המפלגה הבולשביסטית. תרגם נ. רבן, ספריית הפועלים, 1952.

    מטריאליזם ואמפיריו-קריטציזם : ציוני ביקורת לפילוסופיה אחת ריאקציונית. תרגם שמחה אוורבוך, 1950.

    תקופת השפל והמהפכה שכנגד : תקופת המלחמה ומהפכת אוקטובר. תרגם נ. רבן , ספריית הפועלים ,1952.

    האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם : המדיה והמהפכה, מחלת הילדות של ה"שמאלנות" בקומוניזם, תרגמו- ח.ש. בן-אברם, א. טסלר ,ספריית הפועלים, 1952.

    ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית והלאומית-קולוניאלית [תל אביב] : המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1960.

    ולדימיר איליץ' לנין המהפכה הפרולטרית והרנגט קאוטסקי . מרוסית י. פיינברג] תל-אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970.

    לדימיר איליץ' לנין מחלת הילדות של ה"שמאליות" בקומוניזם. עברית י' פיינברג , תל אביב : הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970.

    ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית . עברית י' פיינברג , תל אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), 1972.

    ולדימיר איליץ' לנין מדינה ומהפכה, עברית משה בן חורין, תל אביב: הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1984.

    ליאון טרוצקי חיי, עברית אברהם שלונסקי, הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים.

    לאון טרוצקי תולדות המהפכה הרוסית, עברית אברהם שלונסקי ,הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים.

    ארתור רוזנברג דברי ימי הבולשויזם תרגום יצחק שנברג הוצאת חברה, 1933.

    ליאון טרוצקי כיצד ניצח סטאלין? עברית א.ערך, ירושלים: (דפוס ארץ ישראל), 1937 חוברת של 28 עמודים).

    קלרה צטקין עם לנין :זכרונות ושיחות עברית יעקב מאיוס ( ספרית הפועלים 1943).

    לנין וולאדימיר איליץ' : סקירה קצרה של חייו ופעלו הליגה לידידות ישראל-ססס"ר. ספריית הפועלים 1944 (ההוצאה המקורית–מוסקבה : מכון מארכס-אנגלס-לנין, 1944).

    שמואל איזנשטדט: ולדימיר לנין: ילקוט מאמרים למלאות 25 שנה לפטירת / 1924-1949 הוצאת ליכוד, 1949.

    יצחק דויטשר, סטלין : ביוגרפיה פוליטית . תירגמו בנימין לובוצקי ושמואל שניצר. הוצאת כתבים , 1950. ( ומהדורה נוספת ב-1953)

    מ.א. אומייליאנובסקי וו. אי. לנין והפיזיקה של המאה העשרים תורגם בידי מ. בנארי, א. יסעור (פרק א' ב')] ספריית הפועלים ,1950)
    לואיס פישר. יוסף סטלין : חייו ומותו . עברית ש. אורי . הוצאת נ. טברסקי , 1953.

    אדמונד וילסון אל התחנה הפינלנדית : כיוונים במסורת המהפכנית באירופה והתהוותו של הסוציאליזם, עברית מ. אטר ( הוצאת עם עובד, 1955).

    יהודה טובין אבות המרקסיזם והשאלה היהודית( ספריית הפועלים ,1954).

    אמיל לודויג גולים ידועי שם הוצאת עידית ,1954. כולל פרק על לנין כגולה בשוויץ.

    יצחק דויטשר טרוצקי נביא נושא נשק 1879-1921 . תרגם מאנגלית – חנוך קלעי/ תל-אביב : עם עובד, תשט"ו.

    ג'ון ריד עשרת הימים שזעזעו את העולם עברית אברהם יבין ( הקיבוץ המאוחד ,1960).

    כריסטופר היל לנין והמהפכה הרוסית סדרת ספרי מופת להיסטוריה עברית יאיר עברון, הדר, 1961 .

    המכון למארכסיזם-לניניזם שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ו. אי לנין :רישום ביוגראפי קצר, הוצאת לפק ,1967 .( מוסקבה, בית ההוצאה של ספרות פוליטית, 1966.)

    אסתר וילנסקה ( עורכת ) 100 שנה להולדתו של לנין – 22.4.1870 -22.4.1970: קובץ מאמרים, רשימות, זכרונות, פואימות ורישומים (תל אביב : הוועד המרכזי של מק"י, 1970)
    אברהם יסעור לנין ערב אוקטובר 1917 הוצאת אוניברסיטת חיפה ,1971 (אוסף מאמרים של המחבר, עם נספח "על הדיאלקטיקה" מאת לנין.)
    אברהם יסעור מלקחי מהפכת 1905 ברוסיה : <צמיחתו של הבולשביזם. ( רמת גן : מסדה בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, (1972).)מחקר על הקשרים בין לנין והפוליטיקאי וסופר המדע הבדיוני בוגדנוב ).

    אסתר וילנסקה השאלה הלאומית בהלכה ובמעשה של הבולשביקים : עד מותו של לנין, 1924 ( הדים ,1977)

    פבל גורב'צבסקי הר מגדון עיברית ע'. בן אריה (מסדה 1977)
    ספר המוקיע את הקומוניזם ומוקדש בעיקרו ללנין .כולל חלק מיוחד על הוגים שונים שחזו וניבאו את המהפכה הקומוניסטית.

    אדוארד האלט קר המהפכה הרוסית : מלנין עד סטלין, 1917-1929 תירגם מאנגלית והוסיף אחרית דבר: אלי שאלתיאל. הוצאת עם עובד, 1982.

    שלמה צירולניקוב לנין והמהפכה הרוסית (צ'ריקובר ,1983)
    פול ג'ונסון "היסטוריה של הזמן המודרני מ-1917 עד שנות ה=90 :כרך א' :. מאנגלית מרדכי ברקאי ,דביר 1995.

    דיאנה טל תפקידו של פולחן אישיותו של לנין בעיצובה של האומה הסובייטית במחצית הראשונה של המאה העשרים עבודת גמר אוניברסיטת חיפה , 2001.

    אדוארד ראדזינסקי .סטלין : הביוגראפיה שמבוססת על ה
    רכיונים הסודיים שנחשפו במוסקווה
    עברית אריה חשביה, ספרית מעריב, 2005. ביקורת מאת מרדכי חיימוביץ

    רוברט סרוויס לנין מאנגלית אריה חשביה ,ספרית מעריב ,2007.

    ספרות יפה על לנין
    ולדימיר מיקובסקי ולדימיר איליץ' לנין " פואמה. הופיעה ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950
    א. נוף אילנו של לנין : )פואמה) איורים ועיצוב עטיפה א' נוף .הוצאת הניצוץ ,1970)

    סטפן צוויג "הקרון החתום " בתוך "שעות הרות גורל:שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות " מגרמנית עדנה קורנפלד ,הוצאת גרעיני זהב ,1944 ,ושוב בידי צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן .

     סיפור –רשימה המתאר את מסעו של לנין בקרון הסגור לרוסיה כשהוא נעזר בידי הגרמנים .

    אלכסנדר סולז'ניצין לנין בציריך :פרקים עברית צבי ארד ( עם עובד ,1977)

    יוזף רות .הנביא האילם .עברית רות לבנית .הוצאת זמורה ביתן ,1991. רומן על חייו של טרוצקי .
    ריצ'רד לורי האוטוביוגרפיה של יוסף סטלין: רומן היסטורי , מאנגלית שמעון גלבץ כינרת 2000 .

מאגר קישורים על לנין

מהפכת אוקטובר 

טרוצקי על מהפכת אוקטובר

לנין בויקיפדיה

לנין בויקיפדיה בעברית  

מאגר קישורים על לנין

 

לנין ביוגרפיה

פרטים על לנין  
ארכיב לנין
מאמרי לנין

לנין באתר הביב י סי 

לנין מאת רוברט סרויס 

 טלי שמיר על הספר של סרויס

יוסי שריד על הספר של סרויס

אפרים דוידי על הספר של סרויס

ביקורת על הביקורת של אפרים דוידי

אריאנה מלמד על הספר של סרויס

ישי פרנקל על הספר של סרויס

 

בעד לנין
האם אכן היה לנין דיקטטור ?

חיים ברעם נגד ההתקפות על לנין

האם לנין הוביל לסטלין

נגד לנין
זאב גלילי על הרב כדורי והרב לנין

אני ורבין ולנין הקטן
דיויד רמניק על לנין
אתר מקיף על לנין
רשימת מקורות על לנין

ציורים של לנין 

צוואתו של לנין
הדוח הרפואי על מותו של לנין

וכוח באתר פרש על לנין וסטלין
האם הרעיל סטלין את לנין ?

אתר המאזזלאום של לנין
המאוזלאום של לנין בויקיפדיה

כך משמרים את גופתו של לנין במאוזאלאום

לטפל בגופה של לנין

פסלי לנין ברחבי העולם
פסלי לנין בארה"ב

 

מיקובסקי והפואמה על לנין

לנין הרומן
לנין בציריך מאת סולז'ניצין

החלטת הפוליטביורו כנגד רומן שחשף את מוצאו היהודי של לנין

סרטים על לנין והמהפכה

אוקטובר של סרגי אייזנשטיין
לנין הרכבת
האדומים: סרט על המהפכה

 

השורשים היהודיים של לנין

לנין וטרוצקי והיהודים

גנלוגיה חלופית של לנין

לנין יורד לשאול סיפור מאת פאולו קואלו

לנין ישן במאוזאלאום שיר מאת יונה גור
80 שנה בלי לנין שיר מאת שמואל ירושלמי

 לנין שלנו :שירים על לנין

לנין כבלש

לנין שלנו

השבוע מלאו מלאת 90 שנה למהפכת אוקטובר של ולאדימיר איליץ' אוליאנוב-לנין .להלן תרגומים של מבחר שירים סוביטיים על האיש הדגול-גדול-מנוול -מהרס ( מלאו את המיותר 9 ,שבכל מקרה בתקופה של חמש שנים שינה את פני העולם כפי שרק מעטים מאוד עשו לפניו.

רוב השירים תורגמו לראשונה לעברית ומופיעים לראשונה בעברית באתר זה.
וגם שיר אחד חדש משנת 2007 מאת משורר מודרני  גם הוא במיוחד עבור אתר זה. .

 

לנין

מאת
וולרי בריוסוב,

25.01.1924

תרגום מרוסית- אסיה רודשטיין,
2007–10–12
assiarod@walla.com

מי היה האיש?
מנהיג העולם לחופש העמים,
אורחות האנושות שופרו בידיו,
גלי זמנים התכווצו
לערוץ שיטפוני אחיד.

אוקטובר שימש כמילניום חדש,
שלט בהפרדת מאות
באופיו המוצלח מכל התקופות –
ברנסאנס או ביוון העתיקה.

העולם הישן – חולני ורקוב,
העולם החדש – אוקיאנוס חי.
מעיינו – סערתו אוקטובר. לנין
על הגבול עומד, כמו ענק.

כדור הארץ שלי ירוק!
חלק קטן ממשפחת לכת,
השם שלך – הגדול מכולם,
אין גבורות נעלות משלך.

האיש מת, וחייו – הם הרגע
מתוך המאות, אך מפעל חייו
עילה את כולנו, ואנחנו נישָא
את תורתו לעולמי עולמים.

סרגי יסנין
לנין
(קטעים)
———————————— 

————————————
גאון חמור! בלא ההופעה פיתה,
איש הנמנע מעריפת ראשים, אביר בלא קומה
ותואר הרוכב על סוס, אשר חטא
באהבה לצייד בר, ושם רווה…

כפולי שער לא נחו על מצחו-
מצת לדמיון אצל גברות,
רק הצניעות – אדרת מבטו
והקרחת – טס משית גבות.

על תנאי גיבור– בלי מסכה שחורה
הרי, אצלנו לא נחשב.
היה גולש מתל מושלג בחבורה
של ילדים ובדומה לעגלוניו השובבים בפיר נחת.

נבצר מבינתי-
החן שלו נעם, דומה לספינקס,
כיצד הבישן הרעיד עולם בכוח הנסתר,
והצבאות הביס?
אכן הרעיד, ובכן הביס…
—————————
והוא נפטר…
בכי מיותר.

על אלה שהציל, על אלה שהשאיר
מוטל לצור בטון על המדינה כנגד שטפון.
אל נא תומר:
ל נ י ן נ פ ט ר.
להם אינו נגלה תירוץ לדיכאון.
………………..
רק עוד יותר נוקשה, חמור יומם
בהגשמת הדור עליו חתם…
1924

התשובה
(קטעים מהתשובה ל"מכתב מאמא")
—————————————————–
אך זו אוולת –
הכוכב הקר!
אפילו שמש-לנין
ממיס הכול לשווא
לעת עתה.
לכן חולה אני,
שתוי ברחובות, והסקנדל
מנפש המשורר יונק, קורא ושר.

קצרי על הכספים דיבור,
האין זו את?
שואלת על מותי?!
הלא אני רק פרד, בהמה
מובלת רתומה מהאסם!

לבד אצא לי, לבדי
בבוא הזמן…

בנתיים – סער,
עובדי כמורה מועסקים
באלפיהם – זועקת ומכה הנבלה
שעה!
נשכב השלג כמרפא
ממטבעות אבני שואבת.
בשיירת קבורה
אין אח ולא אישה.
1924

תירגמה נטלי גוטמן

לנין

מאת איליה סלווינסקי ( )1899-1968
אין המדינאי כמצביא
המוליך את גדודיו אל האופק .
ומשאיר אחריו עיים עשנים ושממה .
לנין-רופא,
שבדק בקפידה את דופק
עמו,והקשיב
כפייטן ,לכל נשימה .
1966. תירגם אנטון פפרני ,גיליון "עמדה " מספר 11, חורף 2003

 

לנין 2007
מאת
אלכסנדר קוברינסקי,
.
בכובע מצחייה – (קור כלבים!) –
מפלח את החושך בארד.
בכפפות אדומות לבד
את אוזניי המאה אחתים.

תרגום מרוסית: אסיה רודשטיין,
2007–10–04

 

עוד על לנין

לנין שלי

לנין הבלש

לנין החנוט .

 

ולדימיר איליץ' לנין בלש

עטיפת ספר בלשי על לנין מאת דניאל קלוגר ברוסיה .

סופר המדע הבדיוני הפנטזיה והבלשים בשפה הרוסית  דניאל קלוגר מפרסם לאחרונה סדרת סיפרי בלשים עם גיבור  בלש יוצא דופן ולדימיר איליץ אוליאנוב הצעיר הידוע יותר בשם לנין .
להלן סקירה על הסופר ועל הסדרה לרגל מלאת 90 שנה למהפכת אוקטובר של לנין.   

השבוע מלא תשעים  שנה למהפכה הקומוניסטית של ולאדימיר איליץ' לנין . האיש שהפך לאחד האנשים הידועים והשנואים ומושמצים ביותר של המאה העשרים וגיבור למאות ואולי אלפי ספרים בשפה הרוסית הוא גם גיבור של סיפורים מסוג בלתי צפוי לחלוטין :סיפורים בלשיים ,שבהם ולאדימיר איליץ' מגלם את דמות הבלש וחוקר תעלומות רצח מסובכות ברוסיה הצארית של סוף המאה ה19 .
והסדרה אמורה להקיף בסופו של דבר עד שנות העשרים של המאה העשרים ולתאר מגוון תעלומות בלשיות שאותן מפענח לנין לאורך כל חייו . והסדרה נכתבת בשיתוף פעולה בידי שני סופרים

דניאל קלוגר וויטלי ביבנקו ,מחברי ספרי לנין הבלש .

אחד משני המחברים הוא דניאל קלוגר סופר מדע בדיוני ,פנטזיה ,בלשים וסיפורת יסטורית  מומחה לספרות המדע הבדיוני והספרות הבלשית וגם …זמר.

 והוא חי בישראל והוא כותב את הספרים בשיתוף פעולה עם סופר רוסי ויטאלי בבנקו.
דניאל קלוגר נולד ב-1951, הוא פיזיקאי בהכשרתו הוא אחראי לכמה המצאות .אבל לאורך השנים התגלתה בו נטייה והעדפה לעולם הספרות על פני עולם המדע סיפורו הראשון פורסם ב1979 ופירסם מאז במגזינים "ידע הוא כוח ומסביב לעולם ". Znanie — sila . הוא היה ראש הסניף בקרים של בית ההוצאה ברוסיה בראשית שנות התשעים
מאז 1994 הוא חי בישראל ועובד כעיתונאי בשפה הרוסית בישראל וברוסיה וכותב בעיקר ספרי בלשים מדע בדיוני ופנטסיה .

הוא ידוע בסיפורים קצרים שונים שחיבר  "בבואה הכפולה " " שחפים מעל לקרמלין " שבו גרמניה הנאצית כבשה את בריה"מ " הנמל השטני " על עולם פוסט אפוקליפטי שבו תקופות שונות קיימות זו לצד זו .
שניים מסיפוריו הקצרים ובהם "שירת הברבור " היו מועמדים לפרס ספרותי ברוסיה.

הוא חיבר קובץ של סיפורי אימה בעלי נושאים יהודיים בשם "היא שעפה במסדרונות אפלים " . וכתב סיפורי פנטזיה עם דוקטור אילנה גומל חוקרת מדע בדיוני ופנטזי שלמרבית הצער לא יצאו עד כה לאור.  

עטיפת הגיליון הראשון של מירי מגזין מדע בדיוני רוסי ישראלי.

בהגיעו לארץ הוא הוציא לאור את המגזין מירי ( עולמות) מגזין מדע בדיוני שיצא לאור בישראל ברוסית ב-1995-1998 שממנו יצאו לאור חמישה גיליונות שאותם ערך עם אילנה גומל ופסח עמנואל . 
 
ספרו הראשון  "השמש הקופחת " ( 1989) עסק בשליט פונטוס מהמאה הראשונה לפני הספירה מיתרטדס ומאבקו בגנרלים הרומאיים סולה ופומפיוס.

עטיפת הספר הראשון בסדרת הבלש נתנאל " עעל עלילות בלש בקהילה הרוסית בישראל .

 לאחר מכן הוא חיבר סדרה של חמישה ספרים על בלש ממוצא רוסי בשם נתנאל הפותר תעלומות בקהילה הרוסית בישראל .

הספר השני בסדרת נתנאל.

 זוהי סדרה בלשית  שגרתית השומרת על כל הכללים הקלאסיים של הסיפור הבלשי .  פרט ליוצא דופן אחד .

 "מבצע הדיבוק " ( יצא לאור גם בשם "נמל השטן " ) שבו  הבלש  נתנאל מוצא את עצמו בימי הביניים ונאלץ לעבוד כחוקר של האיניקויזציה הנוצרית ולנסות להציל קהילה יהודית מעלילת דם .לדעת מבקרת של יצירתו של קלוגר זהו הסיפור הטוב ביותר בסדרה ואחד הטובים  בספריו  בכלל למרות שכתב אותו בראשית הקריירה שלו

נמל השטן.

כל הספרים האלו אם כי עסקו בישראל ,הופיעו ברוסיה דווקא.

ספרו היחיד שהופיע בישראל  היה "אלה שחצו את הנהר"  ( 2000) Pereshedshie Reky
. ספר על תעלומות בהיסטוריה היהודית זהו קובץ של עשרה סיפורים מההיסטוריה היהודית על שודדי ים יהודים ,האינקויזציה , על משפט ביליס . ועל בסיס כמה מהם יצר קלוגר בלדות שאותן הוא מזמר . "
.

"סיפורים מאגיים " מאת דניאל קלוגר .

בהמשך חיבר יצירות של פנטזיה :בהן  סיפורים מאגיים ( 2003)  קובץ סיפורים בלשיים המתרחשים בעולם פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה האכדית . 

"מילניום בהשאלה" עם אלכסנדר ריבלקה .

 "אלף שנה בהלוואה " עם אלכסנדר ריבלקה ( סופר שכתבה עליו תופיע בקרוב באתר זה )  ספר פנטזיה מבוסס על הקבלה . על כך שהשטן מלווה מהאלוהים אלף שנה ומקים עולם מזויף משלו שקיים רק אלף שנה.. הגיבור הוא תלמיד ישיבה בירושלים ממוצא רוסי שיורד לאותו העולם על מנת לעזור לשטן להציל שם את האנושות.  

( תקציר אנגלי של עלילת הספר הזה נמצא בניספח למאמר )

גוגלתו של שרלוק הולמס. על אלכס ריבלקה.

.עם ריבלקה הוא כתב את הנובלה "גולגלתו של שרלוק הולמס "  על חיי הבלש שרלוק הולמס בטיבט בתקופה שבה הוא היה אמור להיות "מת " לאחר מאבקו בארכי נבל פרופסור מוריארטי .  . 

המופע האחרון של שילוק ,סיפור בלשי המתרחש בגטו נאצי .

 ככל הנראה ספרו הבלשי המוערך ביותר הוא  "המופע האחרון של שיילוק "  המתרחש בגטו יהודי  בתקופת השואה ומתאר חקירת רצח שהיא למעשה חסרת משמעות שכן גם הרוצח וגםה חוקר עומדים להישלח  למחנה השמדה .

בימים אלו קלוגר  עובד על ספר השלישי על לנין ורומן של היסטוריה חלופית על עולם שבו לא התחוללה מלחמת העולם הראשונה ורוסיה הצארית ממשיכה להתקיים. זהו  עולם שבו בוצעו פרויקטים מדעיים שונים  שתוכננו בעולם שלנו אך מעולם לא יושמו כמו הרקטה של קיבאלויץ' ותוכניות מדעיות אחרות .

 עד היום הוא פירסם כ-15 ספרים . אבל  למרבית הצער עד כה שום יצירה שאותה חיבר קלוגר לא פורסמה בעברית או תורגמה אליה וחבל .

איזה מספריך אתה מגדיר כטובים ביותר ? איזה לדעתך כדאי במיוחד לתרגם לעברית ?

קלוגר :לדעתי הלא אובייקטיבית סםרי הטובים ביותר הם "המופע האחרון של שיילוק " סיפורים מאגיים " וספרי החדש בסדרת הבלש לנין "הקרבן הרביעי של לילאק ". "שיילוק ולילאק הם מתאימים ביותר לדעתי לתרגום לעברית . .

"בלדות יהודיות " דיסק בלדות מושרות של דניאל קלוגר.

 ופרט לכל אלה דניאל קלוגר אינו רק סופר הוא גם זמר.   הוא חיבר בלדות רבות שאותן הוא שר והוציא על שלושה דיסקים עד כה הוא קיים כ-40 הופעות זימרה בישראל רוסיה ואוקראינה . ומהם יצאו שלושה דיסקים . "הבלדות היהודיות ( על יהודי ספרד )

גותיקה של העיירה היהודית.

 :גוטיקה מהשטטל ( העיירה היהודית )

"ו"אגדות יהודיות מזמנים קדומים "

הבלדות שלו מבוססות על נושאים מההיסטוריה היהודית והפולקלור היהודי . הבלדות כוללות סיפורים על פירטים יהודיים על נקמתה של סוזאן דה שושאן .  על חכמי חלם על לילית השדה ועל מניין  של מתים  . .

 בין מגוון הנושאים יש גם בלדה על פורטוס מ"שלושת המוסקיטרים"  של  אלכסנדר דיומא שהיה במוצאו יהודי פורטוגזי מומר בשם יצחק דה פורטו 
 קלוגר מדווח שהוא גם כתב   רומן  היסטורי הרפתקני על חייו  של פורטוס הנ"ל בשם "ההיסטוריה האמיתית של יצחק דה פרו " שעדיין לא יצא לאור .
פרט לכך הוא ידוע כאחד המומחים הגדולים בעולם לכל מה שקשור למדע בדיוני רוסי ולספרות בלשית ברוסיה .
וכתב מאמרים רבים על הז'אנרים הללו .וב-20045 חיבר את הספר "המסתורין של בסקרויל" ספר עיון מוערך מואד שהוא  היסטוריה של הרומן הבלשי .מהסופר הגרמני  א.ת. הופמן ( המייסד האמיתי של הז'אנר לדעתו )  ועד אומברטו אקו .

אבל  נראה שבניגוד לצפוי הוא מעדיף יותר מכל לכתוב ספרים על נושאים היסטוריים .

א.א. :

האם מדע בדיוני עדיין פופולארי היום ברוסי ובאוקראינה כמו בימי השלטון הקומוניסטי ?
קלוגר : " ברוסיה היום אין בכלל שום עניין במדע בדיוני וגם לא במדע ובטכנולוגיה בניגוד גמור לתקופת קיומה של ברית המועצות שאז התעניינו בחקר החלל ודברים מסוג זה . כל זה נגמר . היום דומיננטית שם לחלוטין חשיבה של "ניו איג'" מיסטיקה אסטרולוגיה ודברים כאלה . וכך פורחת שם מאוד תעשייה של ספרי פנטסיות המבוססות על כישוף ולפעמים בכמה מקרים גם קבלה . אבל ספרי מדע בדיוני של ממש שעוסקים בתיאור העתיד המבוסס על התפתחויות שונות במדע ובטכנולוגיה לא תמצא שם יותר.הם לא מתעניינים יותר בעתיד.
א.א. : ויש לכך לדעתך השלכות על דרך החשיבה של החברה הרוסית כולה ?
קלוגר : ודאי. מכל בחינה הם נמצאים עכשיו בשלב חזרה לאמונות של ימי הביניים. יכול להיות שהחובבים הרוסיים האחרונים של מדע בדיוני אמיתי מתגוררים עכשיו כולם בישראל .

 

 

הבלש לנין

אולם דומה שמכל ספריו עד כה המעניינים ביותר הם אלו שעוסקים בלנין כבלש  זוהי סדרה שהספר השני ממנה יצא לאור בימים אלו .
"הרפסודיה מספר 20 של ליסט"  נכתב עם ויטלי בבינקו . 2007. ( הופיע תחת השם הבדוי "ויטלי דמינין ) הספר מועמד לפרס הרוסי "רב מכר לאומי "ותורגם לפינית ואסטונית .
העלילה מתרחשת ב-1888 כשלנין הוא בחור בן 18 המתגורר בעיירת הולדתו בבית אימו .לנין שסולק מהלימודים באוניברסיטה כתוצאה מפעילותו הפוליטית נמצא תחת השגחת המשטרה ..אלא שאז מתרחש בסביבת כפר מגוריו רצח כפול והמשטרה נאלצת לקרוא ללנין המשפטן ושחקן השחמט מזהיר לעזרה בין הדמויות בספר קרנסקי מנהל בית ספרו של לנין ובנו אז ילד בן עשר.
. לנין פותר את התעלומה . 

הספר השני בסדרה הוא " הקורבן הרביעי של לילאק "
העלילה מתרחשת בעיר סאמארה ב1890 לנין הוא כבן 20 מתגורר באיזור ומתכונן לבחינות ההסמכה לעריכת דין .אלא שאז מתבצעת סדרה של רציחות וחברתו של לנין מואשמת בביצוע אחת מהן .
לנו יוצא לפתור את התעלומה .

ספרי הבלש לנין .

הספר השלישי שנכתב בימים אלו מתרחש בסט פסטבורג ב1895-1896 לנין בן ה25 הוא בשנים אלו בבית הסוהר ומבצע חקירה כאסיר ברשות השלטונות שמכבדים את כישוריו המדהימים כבלש וחוששים ממנו בו זמנית .
קלוגר :
כתבתי את הספרים בשותפות עם ידיד שלי  ויטלי באבנקו סופר רוסי. תוך כדי ביקור שלו בארץ שוחחנו והוא התלונן על שאין ספרי מתח טובים על בסיס ההיסטוריה הרוסית חוץ מבוריס אקונין .כל השאר הם חיקויים גרועים וגם אקונין הוא לא מי יודע מה . בסך הכל חקיין של הסגנון של סופרי  המאה ה19.
אנחנו לעומתו מתבססים על עובדות היסטורי ממש ומקפידים שלא לסטות מהם .הכל מדוייק ונאמן לספרי ההיסטוריה .אצלנו לא תמצא הפלגות דמיון ושיפוצים של ההיסטוריה לצרכי העלילה . . . הבסיס שלנו הוא נאמן לעובדות.
אתה גר בישראל והוא חי ברוסיה איך בדיוק מתבצע שיתוף הפעולה בינכם ?
אנחנו עובדים באמצעות האינטרנט ביחד אנחנו חושבים על הרעיון של כל העלילה ואז אחד מאיתנו כותב את הנוסח הראשון והשני מתקן ואחר כך אנחנו מתחלפים .
קלוגר מדווח על הצלחה גדולה לספר על לנין הוא נמכר בתוך חודש אחד במוסקבה בחמשת אלפים עותקים . רק ספר אחד שלי "מוות בקיסריה " שנמכר בעשרת אלפים עותקים הצליח יותר . וחברה רוסית בשם "פורוארד " קנתה את זכויות ההסרטה לספרי לנין כסדרת טלויזיה.
אתם מתכוונים לכתוב סדרה שלמה על לנין כבלש לאורך חייו ?

בהחלט . אנחנו חושבים על סדרה גדולה על חיי לנין כבלש עם כמה סדרות משנה שמעשי הבילוש של לנין במסופרים בידי אנשים שונים מקורבים של לנין שישמשו כעוזריו בביצוע החקירות כמו "דוקטור ווטסון לשרלוק הולמס שהוא לנין. בסדרת המשנה הראשונה יהיו לפחות ארבעה ספרים . ואחר כך סדרת המשך נוספת עם דמות אחרת של מספר שתעסוק בלנין שאולי יספר אותה בוגדנוב מדען וסופר סיפורי מדע בדיוני על מסעות למאדים שהיה מספר 2 אחרי לנין בימיה הראשונים של התנועה הבולשביקית וגם הסופר מקסים גורקי

 

אתה מתייחס לזה שלנין היה ממוצא יהודי ?
תראה זה לא בטוח . היו שלושה אנשים בשם אלכסנדר בלנק בתקופה הזאת ואחד מהם היה יהודי אבל שניים מהם גרמנים .ויש חילוקי דעות מי מהם היה אלכסנדר בלנק שהיה סבו של לנין .
למה בחרת בלנין כגיבור סדרה בלשית מכל האנשים ?

 קלוגר: לנין הוא לדעתי הרוסי האולטימטיבי של המאה העשרים. האיש שהשאיר את חותמו על המאה העשרים יותר מכל אחד אחר.
אין אף רוסי אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו.זה יתרונו וזה חסרונו
ומה הוא המאפיין העיקרי שלו? האינטליגנציה הקרה שעבורה המאבק והמשחק הוא הדבר העיקרי, משחק השחמט בינו ובין יריביו שבו יצא תמיד כשידו על העליונה גם כשהוא נמצא בעמדה נחותה מאוד. עבורו האנשים היו כלים במשחק השחמט הנצחי שאותו ניהל, כלים שאותם זרק או הציל. תלוי בדרישות אותו הרגע.
לנין היה דמות מתאימה מאוד לגלם את תפקיד הבלש בגלל אמונתו בתפיסת עולם רציונאלית שכלתנית שהיא הבסיס של כל בלש טוב.
הוא עורך דין בהשכלתו כלומר אמון על חקירת פשעים, וגם שחקן שחמט מעולה בתחביבו. ויש בו משהו דמוני כמו שיש משהו כזה בכל בלש גדול מהספרות הקלאסית, ובראש ובראשונה שרלוק הולמס.
הוא מתעניין במטרה הגדולה והרבה פחות באנשים שמקיפים אותו בדרך אליה. לנין היה אדם בודד ככל שאדם של הגיון קר ללא רגשות יכול להיות בודד. מכל הדמויות הידועות של ההיסטוריה הרוסית לא נמצא אחד שמתאים יותר לגלם דמות של בלש בסיפור בלשי מאשר ולאדימיר איליץ' אוליאנוב לנין.

לא ניתן אלא לקוות שבשלב כלשהו  אחד מספריו המעניינים יתורגם גם לעברית .

נספח :רשימת ספריו של דניאל קלוגר

 .

דניאל קלוגר

Pereshedshie Reky
השמש הקופחת
'( 1989 רומן היסטורי על מיטרדטס מפונטוס ומאבקו ברומא במאה הראשונה לפני הספירה

"Molchalivyi Gost'
האורח השקט " ( 1991)
קובץ שירים .

ספרי סדרת נתנאל על בלש מרוסיה שפותר תעלומות שכולן מתרחשות בקהילה הרוסית בישראל  .

"Zapadnya dlya syshchika
מלכודת לבלש ( 1998

כולל את הספור "מבצע הדיבוק "  ספר ראשון על הבלש נתן
Death in Caesarea (Moscow: Vagrius, 2001)
מוות בקיסריה  ספר שני על נתן
Ubiistvennyi Maskarad' [Murderous Masquerade]2001

The Deadly Masquerade (Moscow: Vagrius, 2001)
ההתחפשות הקטלנית  ספר שלישי בסדרה
, "Pobeg iz shkoly iskusstv" [Escape from Art School].2002
בריחה מבית הספר לאמנות
הספר הרביעי על נתן.  

נמל השטן 2004.
ספר חמישי על נתן נכתב בתחילת שנות התשעים .פנטזיה המתרחשת בעולם סוריאליסטי כמעט פוסט אפוקליפטי . .
סיפור של בלש ישראלי מודרני המוצא עצמו בימי הביניים ועובד בחוקר של האינקוויזיציה המבצע חקירת רצח בגטו יהודי בימי הביניים ששם היהודים מואשמים ברצח פולחני והוא יוצא לגלות את הרוצח האמיתי ולהציל את יהודי הגטו כולל גם את
collection of Jewish horror stories "Letayuschaya v temnyx
> >> >> >> pokoyax"

רוב הספרים בסדרה הם סיפורי בלשים קלסיים שגרתיים להוציא אחד .שבו חוזר נתן בזמן לימי הביניים ועובד כחוקר של האינקויזיציה ומוצא את עצמו במאבק להציל קהילה יהודית מהאשמות בעלילת דם .

1. To Cross the River (Jerusalem: CHAMA, 2000)

"אלה שחצו את הנהר ( 2000) Pereshedshie Reky
. ספר על תעלומות בהיסטוריה היהודית
. סיפורים מההיסטוריה היהודית על שודדי ים יהודים ,אינקויזציה , על משפט ביליס .עשרה סיפורים . ועל בסיס כמה מהם יצר קלוגר בלדות שאותן הוא מזמר . "
הספר היחיד של קלוגר שיצא לאור בישראל ולא ברוסיה .
.
אלף שנים בהלוואה עם אלכסנדר ריבלקה
, "Tysyacha Let v Dolg" [Millennium on Loan], co-authored with Alexander Rybalk2001
ספר פנטזיה מבוסס על הקבלה . על כך שמלאך המוות מלווה מהאלוהים אלף שנה ומקים עולם מזויף משלו שקיים רק אלף שנה.. הגיבור הוא תלמיד ישיבה בירושלים מיוצא רוסי .
2. Magical Affairs (Moscow: AST-Astrel, 2003)
:,
סיפורים מאגיים ( 2003)
קובץ סיפורים בלשיים המתרחשים בעולם פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה האכדית .
Satan's Harbor (Kiev: "U kamina", 2004)

> >> >> >> ["She's That Flying in Dark Chambers.

Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005)המסתורין של בסקרויל 2005
היסטוריה של הרומן הבלשי . בעיקר המערבי מהופמן ועד אומברטו אקו . . אחד מספריו הטובים .
Shylock's Last Act (Moscow: Text, 2006
ההופעה האחרונה של שילוק .2006.
רומן בלשי המתרחש בגטו בוכנולד ששם עושים הצגה של הסוחר מוונציה ומתבצע רצח והחוקר הוא יהודי מהמחנה שוטר מרוסיה . הוא  פותר את התעלומה ומגלה את הרוצח, אלא שהפיתרון הוא חסר משמעות מאחר שכולם כולל הרוצח נשלחים לאושויץ להשמדה
גולגלתו של שרלוק הולמס .עם אלכס ריבלקה ( 2006)
רומן על שרלוק הולמס שמספר מה עשה כשהתחבא בטיבט כזמן שנחשב למת וכיצד פגש שם סוכן גרמני שעימו נאבק בסיפור "הקידה האחרונה ".
.
.Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin; Moscow: Club 36.6, 2006)

BIBLIOGRAFIE OF DANIEL KLUGER

1.. The Cruel Sun (Simpheropol: Tavria Publishers, 1989)
2. . The Silent Guest (Moscow: Text, 1991)
3. The Trap for the Sleuth (Moscow: Iskatel, 1998)
4. To Cross the River (Jerusalem: CHAMA, 2000)
5. Death in Caesarea (Moscow: Vagrius, 2001)
6. The Deadly Masquerade (Moscow: Vagrius, 2001)
7. A Millennium on Loan (co-authored with Alexander Rybalka; Moscow: Armada-Press, 2001)
8. Escape from the Art School (Moscow: Veche, 2002)
9. Magical Affairs (Moscow: AST-Astrel, 2003)
10. Satan's Harbor (Kiev: "U kamina", 2004)
11. The Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005)
12. Shylock's Last Act (Moscow: Text, 2006)
13. Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint
pen-name Vitali Danilin; Moscow: Club 36.6, 2006)

14 . " Lilac's Fourth Victim. co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin 2007

1.THE MUSKETEER or THE TRUE STORY OF ISAAC DE PORTO 2007

  

תקצירים באנגלית של ספרי דניאל קלוגר .

Annotation for the novel: "Tysyacha Let v Dolg" [A Thousand Years on Credit] by Daniel Kluger and Alexander Rybalka.

The action of the novel begins in contemporary Israel. The main character Semyon Kogan — Shimon, as Israelis call him is a student of a Kabbalistic Yeshiva "Shomrei Shamaim" ("The keepers of Heaven"). One day he finds in a used bookstore a rare book "Sefer Heikhalot" — "The Book of Halls." This tractate exists in reality and tells about the methods of Kabalistic meditation. Using the technique described in the book one may make an "immersion into Merkava" — travel to the higher worlds. Our hero decides to try this, but instead of Merkava, he finds himself in a very strange, and even scary world, more resembling Hell.
This world is called Thom (Abyss). At first Shimon finds himself in the Principality Gehenom ruled by the Angel of Death Samael, widely known under the name of Satan. In the person of Samael-Satan, Shimon recognizes the man who gave him the Book of Halls in that used bookstore. As Shimon finds out from his conversation with Satan the book was fake. Careless usage of this fake book brought our hero to Thom. It turns out that this world is not Hell, but a certain small part of the Universe that was stolen by the highest of anti-Sfirot — the demon Teomiel (literally: "God's Double" or "God's Twin"). The similarity with Hell comes from the fact that Teomiel used the structure of the Wrong Side of the world in his organization of Thom. Therefore, Thom, similarly to Hell, is divided into seven principalities ruled by seven rulers of the Dark Side: Ashmodey, Tale (the Golden Calf), and others. Under their rule are demons of lower classes. Besides those, there are human beings who live in the condition of slaves — they are those same Ten Lost Tribes of Israel. Finally in Thom live fantastic animals from Jewish folklore: Leviathans, Behemoth, Re'em, Rahab, the bird Khol (the Jewish analog of Phoenix), and others.
Satan lured Shimon into this world in order to destroy it because he has his own accounts with Teomiel. The only way to destroy Thom is to put together a broken tablet, broken into seven pieces spread out among all of the seven principalities. This tablet contains the forty-two-syllable name of God (Shem ha-Mefurash), which has a magic power. Long ago this name the High Priest pronounced this name in Jerusalem's Temple once a year, on Yom Kippur — the Day of Atonement. Now, in order to destroy Thom, that is in order to use the power of Divine Anger, it is necessary to put together this tablet and to pronounce this name in the anti-Temple, the diabolic structure, standing in the middle of all seven principalities. Why Shimon is chosen for this role becomes clear from the fact that among the stolen Ten Tribes there were no Kohanim (Kogan =Kohen), that is — priests, who are allowed to pronounce the Shem ha-Mefurash. Shimon is not simply a kohen, but a descendant of one of the ancient Jerusalem High Priests.
Further the novel describes the adventures of the main hero and his several friends from the local residents, and of the Angel of Death who accompanies them on their travels around the seven principalities of Thom in search of the broken parts of the magic tablet. The principalities are: Gehenom, the Country of Speechlessness, the country of Death, the Hell of the Primordial Mud, The Abyss of the Grave, Abaddon, and the Lower Hell. The heroes participate in many battles and encounter various fantastical creatures, taken from books on Jewish folklore and Kabbala.

Daniel Kluger
Shylock's Last Act
“Text” Publishing House, Moscow 2006
ISBN 5-7516-0569-1

The story is going on in ghetto Brockenwald that was founded by Nazis in German-Czech town in 1942-43. The narrator doctor Jonas Waisfeld (allusion to doctor Watson) meet just arrived to ghetto stage director Max Landau. Landau tell him that get permission to create a theatre in ghetto and he want to produce the William Shakespeare's “Merchant of Venice” with changes are made by Nazi’s ministry of propaganda.
The stage director plays Shylock himself and this production turning into anti-Nazis action. After the performance ended the narrator came into makeup room and found that the stage director is murdered. In the same room he meet Shimon Holberg (allusion to Sherlock Holmes), former policeman and now one of ghetto prisoners. Holberg living in this makeup room.
Shimon Holberg agrees to investigate the murder and moving to doctor Waisfeld place in garret. Waisfeld helping him to investigate the crime. Soon there is an other murder and now murdered person is rabbi Sheinerson. Sleuth suppose that this crime linked to the first murder.
The investigation executed in accordance with all norms of classic detective and successfully ends when Holberg realize who is murderer and why he killed this two men. But also he knows that his success are meaningless. The Nazi ghetto commandant is his former subordinate and tells him that in mourning Brockenwald will be liquidated and all of his prisoners will be send to Auschwitz. So the narrator, the sleuth, the murderer, the victim’s widow and the witnesses will go to death camp. The detective game is over and in real life is no place for proper punishment.
The novel full of allusions that go to Conan Doyle, Bram Stoker etc. And may be intresting for fans of intellectual postmodern detective (like that of Arturo Peres-Reverte and Umberto Eco).

“Text” Publishing House
Moscow

Даниэль Клугер Мушкетер

Daniel Kluger

THE MUSKETEER or THE TRUE STORY OF ISAAC DE PORTO

Novel

256 pp., hardcover 

Text, 2007

 

Reviews:

The Musketeer by Daniel Kluger is very good historic novel remarkable both by its fibula and style. The author successfully avoids stamps, mistakes about facts and other problems that are so widespread in this kind of stories. The Musketeer is easy and fine to read. Kluger wrote about very complicated issue of Jewish identification, and about even more complicated issue of Marrano triple identification. These men were proud of their Jewish origin but also of Spanish or Portuguese one, and of nobility, because a lot of them were also noblemen.

Lekhaim, Moscow

 

Daniel Kluger presents his Porthos. The readers learn that father of Portos fled to France from Spanish inquisitors, he formally disclaimed Judaism and became a Christian but still was keeping Jewish tradition secretly. De Portau is only a Portuguese fugitive, the stupidity and false pride of Porthos is only a mask. This is a story of Porthos becoming a musketeer and finding his friends – Athos and Aramis.

 

Kluger’s novel is a refined post modernistic game. It is not alternative history but alternative literature in which one will find ironic associations relative to amontillado and Angevine. Porthos is traveling through the forest that belongs to count Geoffrey de Peyrac (from Ann and Serge Golon’s Angelique), and his valet Musqueton mentions The Merchant of Venice and even Dreyfus case.

Esli, Moscow

 

About the book:

The true story of  Isaac de Portu who served as a musketeer and guard to His Majesty King Louis XIII under the name of Portos. The heroes from the famous novel by Alexandre Dumas Three Musketeers have real prototypes. The author is free to create their adventures but there is also some historical truth in the novel. For instance, a name of a man, who was prototype of Porthos, is Isaac de Porto (or de Portau). But what does it mean?

 

In 15-th – 18-th centuries to southern provinces of France came a lot of Jews that fled from Spanish inquisition. These Jews were actually Christians (Conversos or Marranos), but the inquisition still was very suspicious about them. In France this category of fugitives get name Portuguese merchants, even if they weren’t merchants. French kings Henry II, Henry III and Henry IV gave to them permission to stay – so called Naturalization letters, some sort of  passports. Isaac de Porto means Isaac from Porto, the capital of Portugal in that time, or Isaac the Portuguese. Portuguese in border provinces meant Jew or Marrano.

 

The novel tells the story of a young man from a baptized Jewish family that had escaped the Inquisition; of a terrible secret hidden from him by his father; and of the career of the fledging musketeer in Paris. It has everything a good historical novel should have: breathtaking adventure; romantic passions; deadly rivalry; secrets and plots. And most of all, it displays the dazzling knowledge of the historical background of the turbulent period of Dumas’ classic novel.

 

Porthos is the most mysterious of the quartet.  His character is not as simple as it appears at first glance. Readers have traditionally regarded Porthos as a kind but na¿ve giant always at the beck and call of his more cunning and intelligent friends. But a careful reading discloses hidden depths in his character. Porthos is occasionally sharp-tongued, even sarcastic; he has a wicked sense of humor; he understands people and is prone to verbal paradoxes. And yet at the same time, he possesses a great deal of common sense and sound judgment.

Daniel Kluger (b.1951) – Russian writer.
B.Sc. in Physic, graduated in Simferopol University (1972)
First story was published in 1979. First book, historical novel The Cruel Sun, was published in1989. Awarded with “The Best SF short story prize” by magazine Vokrug Sveta in 1986.
In 1994 moved to Israel, working as journalist.
Books by Daniel Kluger were published in Russia and Israel, today he is author of 13 published books, including one research about history of classic detective stories The Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005) and first fantasy novel in world literature based on Jewish mythology A Millennium on Loan (co-authored with Alexander Rybalka; Moscow: Armada-Press, 2001), also fantastic and detective novels and short stories based on modern Israel and Jewish history.
Besides books Daniel Kluger is also author of many essays dedicated to mass genres of literature and modern Israeli fantastic and detective stories. His essays published in Israeli periodical and Russian magazines.
Kluger’s books were nominated on different awards (Interpresskon, Roskon, Russkaia Fantastika). His last published novel Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin) is nominated on Russian award National Bestseller.

קישורים רלבנטיים

דניאל קלוגר בויקיפדיה

על דניאל קלוגר ברוסית

לנין שלי

העתיד  על פי סופרי המדע הבדיוני הרוסיים

אלכס ריבלקה

ד"ר אילנה גומל

אנשי הקוד -סצינת המדע הבדיוני הרוסית בישראל . מאמר מאת דניאל קלוגר

האי מייל של דניאל קלוגר

dkluger@mail.ru

ספרי לנין הבלש .

מפגש חדש של אנשי תרבות

ביום שבת הזה ה-27 לחודש בערב ב8 בערב  יתקיים מפגש של שיחה קבוצתית   של אנשי ונשות תרבות  בסיגנון הסלונים של אירופה ואמריקה .

כולם מוזמנים לערב שיחה\ היכרות\ חידוש\ חיזוק .ומי שמעוניין לדעת פרטים נוספים מוזמן ליצור איתי קשר באי מייל שלי .

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 454 שכבר עוקבים אחריו