רפי גינת יקירי

שלום לך רפי גינת יקירי

מה שלומך ? אתה נמצא היום בחדשות יותר מאי פעם ולא דווקא בצד המסקר שלהם . מואשם בידי חברת "טיב טעם " שעיוותת תחקיר לגביהם.

 ואחר כך אתה  תובע תביעת דיבה , נגד בלוגר בשם אורן פרנק  על שהעז לכתוב דברים רעים עליך בבלוג שלו . תביעת דיבה של מיליון שקל .וזה אחרי שכבר שמעת שאותו בלוגר ,אורן פרנק פוטר מעבודתו ביגלל הרשימה הנ"ל .אבל זהו דבר קטן שאינו מעניינך רפי סדר צריך להיות כאן ובלוגרים צריכים לשלם על מה שהם כותבים נגד אנשי תקשורת  חזקים כמוך. ואם כבר פוטר בנתיים ,  מה טוב,  זה אומר שהם עוד חלשים יותר.

"למען יראו ויראו " כפי שאומר הפתגם .

הבעייה היא רפי שזה לא נראה טוב ,זאת לא תדמית טובה לתבוע לדין מישהו שכבר פוטר בגלל  שהוא כתב משהו נגדך.

זה יוצר לך תדמית של מישהו חזק שעוד מתעלל במישהו שכבר נפל ואתה כמו ילד ממשיך לבעוט בו .

אתה סיפרת שזאת תביעת הדיבה הראשונה שהיגשת אי פעם נגד מישהו . אז מדוע כנגד בלוגר שכתב משהו באתרו האישי ?משום שנראה שאין אף כלי תקשורת חזק מאחוריו שיגן עליו ?

  אבל יש לי הצעה איך אפשר לתקן את זה:תן עבודה נוספת לעורכי הדין שלך  ( אלו שברגע זה סוקרים את הרשימה הזאת כדי לראות אם יש בה עילה להגיש מטעמך תביעת דיבה כנגד עוד בלוגר  על השמצתך  ):

 תבע לדין  את חברת "טיב טעם" רפי ובראש ובראשונה את הבעלים  שלהם ואת היחצ"ן  שלהם  אלו שאחראיים לקמפיין התקשורתי כנגדך, רפי,  אלו שהאשימו אותך  בעיוות סדרתי של תחקירים  ובהשלכה  יצאו גם כנגד אנשי תיקשורת שמעיזים לבצע תחקירים באופן כללי  .

תבע אותם על הוצאת דיבה  רפי ובמאות  מליוני דולארים  על עוגמת הנפש שגרמו לך ,וכך תראה לכל שאתה  חזק כנגד חזקים   ופועל למען אנשי התקשורת בארץ במאבקם כנגד אנשי עסקים ויחצנים חזקים ושחצנים  . 

ובכך רפי שיפרת את תדמיתך מאדם כוחני שיוצא כנגד בלוגר מסכן ,לדון קישוט שיוצא נגד אנשי עסקים עשירים .

 . ואם לא תעשה זאת רפי הרי שאתה יוצר רושם ( שגוי כמובן אבל רושם חיצוני בכל זאת )  שאתה חזק רק על חלשים .

לנין שלי

 

( הופיע בגירסה שונה ב"מקור ראשון, )

רק שלושה אנשים שינו את העולם בחמש שנים של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ' לנין .
היום לפני תשעים שנה ב25 באוקטובר 1917  פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל  ולאדימיר איליץ' אוליאנוב. לנין .
להלן כתבה לכבודו .

לזמן אין שליטה על לנין.  לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם!

( סיסמה סובייטית ) .

לנין גם היום
החי בין החיים הוא
תורתו –
כוח ומשמעת …
לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן והמרחב !…
קולו של לנין
בעוז
כוחו הוא :
פרולטריון
הכון
לקרב האחרון !
עבדים
זקפו
גבות וברכים !
צבא הפרולטרים
עמוד
איתן !
תחי המהפכה !
שגבי ותחתורי עוד!
זוהי
מלחמה
ענקית ויחידה
מכל
שידעה ההסטוריה .

מתוך "ולדימיר איליץ' לנין " פואמה מאת ולדימיר מיקובסקי. הופיע ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950).
( הפואמה תורגמה לרוב השפות הקיימות )

רק שלושה אנשים בתולדות האנושות  שינו את העולם  מהקצה אל הקצה בפחות מעשר שנים  של פעילות: אלכסנדר הגדול, ישו הנוצרי, וולדימיר איליץ'  אוליאנוב לנין .
השבוע לפני תשעים שנה פרצה מהפכת אוקטובר, מהפכה ששינתה את המאה העשרים ואת העולם , מהפכה שאותה ניהל קרוב משפחתי ולאדימיר איליץ' אוליאנוב . לנין .
לנין הפך ברוסיה הסובייטית למעין יצור-על, חציו אדם ומחציתו אל שגופתו החנוטה משומרת היטב במואוזלאום  כמו של פרעה אלוהי מימי קדם. מקום מנוחתו לעין-כל נתפשה בזמן קיומה של ברית המועצות כמוקד לביטויי הערצה משל היה החנוט קדוש מימי הביניים. ישנם רמזים ברורים שגופתו של לנין נחנטה בידי המדענים הסובייטים בשנות העשרים, בדרך שתאפשר בעתיד הקומוניסטי המפואר לחזור ולהחיותו מחדש באמצעי טכנולוגיה עתידניים.
השאלה הבאה נשאלת בלי נימה של אירוניה: אולי כל זה נעשה מתוך אותה מגמת שימור עתיקה שניתן יהיה לחזור ולזכות בפירות יכולותיו האינטלקטואליות והמיוחדות של החנוט גם במדינה הקומוניסטית העתידנית שהם, המדענים, האמינו כי תמשיך להתקיים גם בעתיד הרחוק ביותר.

בכל מקרה זו עובדה בלתי ניתנת לערעור שלנין הוא אחד מן האנשים המועטים של המאה העשרים שמן הסתם חיי כולנו היו שונים באופן מכריע אם לא היה מגיע למה שהגיע. אילולא עמד לנין בראש הקבוצה הקונספירטיבית הזעירה של מפלגת הבולשביקים שהפילה את המשטר הדמוקרטי של קרנסקי ( ולא את המשטר הרודני של הצאר!), שלנין עצמו הגדיר אותו כ"המשטר החופשי ביותר בעולם" ( ואולי משום-כך לא מצא חן בעיניו כלל ועיקר).

"לניניאדה"

 

על לנין נכתבו כבר מספר גדול של ספרים וביוגרפיות ברוסיה ומחוצה לה. רק על תקופת גלותו בסיביר, אחת האפורות והפחות מעניינות בחייו, נכתבו יותר מ-500- ספרים ברוסיה בלבד(!)

ב-1970 כאשר חל יובל המאה להולדתו הקציבו שליטי הקרמלין תקציב ענק לחגיגות "שתי שנות יובל", והרדיו והטלוויזיה של ברית המועצות נגדשו במופעים על לנין במה שכונה על-דרך הצחוק, "הלניניאדה". הוא הוצג כאדם מושלם אשר לא שגה מעולם; גדול המנהיגים בכל הדורות, אלוהי האומה ואיקונין האנושות.

ובימים אלו יצא לאור ב"ספרית מעריב" ספרו של רוברט סרויס"לנין " . רוברט סרוויס הוא פרופסור להיסטוריה רוסית באוקספורד ומחברם של מספר ספרים על רוסיה, שהיה ההיסטוריון הראשון שעלה בידו להגיע לתיקי לנין בארכיונים החסויים במוסקבה. תרגם אריה חשביה). לפנינו ביוגרפיה חדשה ומקיפה של נביא המהפכה ברוסיה ומייסד ברית המועצות, אחד האנשים שהשפיעו ביותר על ההיסטוריה של המאה העשרים, ואף הרבה יותר מכך.

 

כמובן שבבוא יום אחר נחשפים מסמכים המטילים אורות וצללים. אין ספק כי אחד הנהנים מחשיפת אוצרות המסמכים האלה הוא פרופ' רוברט סרוויס. פתיחת הארכיונים ברוסיה לאחר נפילת הקומוניזם היו מבחינתו קפיצת מדרגה משמעותית בכל הקשור בדמותו של לנין. כך יכול היה להשיג מידע חדש ומפתיע על לנין וחייו הפרטיים שלא היה זמין לביוגרפים קודמים.

מטרידה האפשרות שמה מדובר בחלון-זמן קצר וזמני בלבד. לא מן הנמנע  שהגישה למסמכים בה זכה סרוויס היא זמנית בלבד והארכיונים יסגרו שוב עם התעצמות המגמות האוטוריטאריות של משטר פוטין הרואה עצמו כממשיך ישיר של המעצמה הסובייטית.

כך או כך בספר זה חושף סרוויס תמונה חדשה לקורא המערבי של ראשית המאה ה-21 המבקש לחזור ולתהות על טיבו של לנין. מטבע הדברים, כפי שניתן לצפות מהיסטוריון מערבי מהעידן שלאחר סטלין ונפילת ברית המועצות, הביוגרפיה אינה סימפטית במיוחד מבחינתו של לנין. הוא אינו מוצג בספרון של סרוויס כנביא רואה-כל כפי שהוצג למשל בעיתונות של מפ"ם באמצע המאה. לנין מוצג שם בין היתר כמי ש"בגד באישתו, ניצל את אימו ואת אחיותיו, התבכיין על בריאותו הלקויה, וכלל לא העריך את העם הרוסי ובז לרוב רובם של חברי מפלגת הבולשביקים. מחד הוא הפיק ענין שכמעט גובל בהתענגות מעצם הטרור, ומאידך לא הציג רעיון סביר כיצד תוכל ברית המועצות לוותר עליו אי פעם".

הוא גם אינו מוצג כמי שכל רעיונותיו הטהורים עוותו בידי יורשו הרצחני סטלין, כפי שהיה מקובל לראותו עד כה בספרים מערביים שונים אפולוגטיים וגם אוביקטיביים יותר. נהפוך הוא, סטלין מוצג כיורשו הישיר וההגיוני של לנין שרק הוציא לפועל את שיטות הטרור שלנין יזם, תיכנן ויישם לראשונה. סטלין חידש רק בקנה מידה גדול את גל ההריגות המפלצתיות שבוצעו. אולם כל השיטה הרצחנית, אותה הערצת הטרור נמצאה כבר שם בתורתו של לנין שנים לפני שסטלין הגיע לשלטון. בסופו של חשבון סטלין היה בדיוק מה שטען תמיד שהוא: תלמידו הנאמן של לנין.

לנין היהודי


בין שאר התגליות המדהימות על לנין שנחשפו בין מסמכי הארכיונים ברוסיה שנפתחו רק לאחרונה לחוקרים, חושף הספר מעבר לכל ספק את עובדת היותו של לנין ממוצא יהודי מצד אימו, עובדה שהייתה שנויה במחלוקת עד היום.
השלטון הסובייטי ניסה במאמצים רבים לאורך השנים להוכיח את טהרת מוצאו הרוסי של מחולל המהפכה. אבל מאמץ זה היה כרוך בקשיים מרובים שכן מצויות עדויות על כך שבעורקיו זורם דם טאטרי, קלמיקי גרמני ושוודי, וכדברי אחד הביוגרפים: "אף לא טיפת דם רוסי אחת ".

אם נפתח ביוגרפיות ישנות של לנין אפשר למצוא בהן דיון על מוצאו מתוך כוונה להצביע על-כך שהיה ממוצא פרוטסטנטי גרמני או שוודי. אבל הארכיונים שנפתחו מאשרים את מה שהיה בגדר שמועה שעצם קיומה נאסר באופן רשמי בידי המפלגה הקומוניסטית והגורסת כי לנין היה מצד אימו ממוצא יהודי.
לנין היה צאצא של משפחת בלנק היהודית שאחת משלוחותיה הגיעה באמצע המאה ה-18 מאיזור העיר סיגט בחבל טרנסילבניה שבאימפריה האוסטרית דאז, לעיר סטראוקונסטנטינוב שבפלך וולין (אוקראינה של היום ואיזור ספר במערב האימפריה הרוסית דאז), בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. אבי סבו היה יהודי בשם מושקו בלנק, יהודי שהתנצר ונודע בגישתו התוקפנית כלפי בני עמו תוך שהוא בא לממשלה בהצעות לנקוט נגדם בצעדים שיצרו את צעדיהם. בנו של אותו מושקו אלכסנדר בלנק ( במקור שרול או ישראל) היה אבי אימו של לנין, מריה אלכסנדרובנה בלנק.

האם לנין ידע פרט זה ? ידוע שהוא דווקא העריך מאוד יהודים מצד אחד וכלל לא העריך כלל את הרוסים מצד שני. אך ספק אם ראה עצמו כיהודי, אם כי בוודאי היה מודע לעניין מוצאו מחקירת עברה של המשפחה אותה ביצעה אחותו. האחות היא שביקשה מסטלין לשחרר את העובדות בעניין זה על מנת להילחם באנטישמיות. אך סטלין (אולי בצדק מבחינתו) – סירב; לא היה לו שום עניין ואינטרס להצדיק את טענות האנטישמים שמנהיגי הבולשביקים הם כולם ממוצא יהודי.

על פי שמועות שפורסמו במערב לאחר נפילת חרושצ'וב ב-1964 גילתה הסופרת והעיתונאית מאריאטה שאגיניאן חוקרת משפחת לנין, מסמכים שהצביעו על-כך שאלכסנדר בלנק סבו של לנין, לשעבר סנדר בלנק, היה יהודי שהתנצר, וכי אימו של לנין נולדה יהודייה וקיבלה את הדת הפרבוסלאבית רק בגיל מבוגר; למעשה זמן קצר יחסית לפני שנישאה למורה איליה ניקולאיביץ אוליאנוב בשנת 1863.

שאגיניאן כתבה רומן שהתבסס על גילויים אלה ושלחה אותו לבדיקת הצנזורה. הצנזור שבדק את הרומן-מחקר החליט שההחלטה בעניין זה היא מחוץ לסמכותו ושלח אותו לממונים עליו. אלה החליטו כמותו ומיהרו להעביר את הרומאן הספרותי "המסוכן" לדרגים גבוהים יותר, משל היה תפוח אדמה לוהט שיש להיפטר ממנו מיד.
לבסוף הרומאן הגנאולוגי הצנוע על בני משפחתו של לנין הגיע אל חברי הפוליטביורו של חרושצ'וב להכרעה האם מותר לפרסמו. הפוליטביורו התייחס לרומאן ולמסמכים שעליו התבסס כאל סודות מדינה. נראה שחברי הפוליטביורו חששו מרגישותם של המוני רוסים שיגלו לפתע שמחולל המהפכה הנערץ מוכתם גם הוא בדם יהודי זר וכי יש טעם בטענות שגאוניותו מוצאה ב"ראש היהודי ". הפוליטביורו אסר את פירסומם  בנימוק (הנכון ככל הנראה) שלנין עצמו מעולם לא הזכיר את מוצאו היהודי.הם החליטו לסלק את העורך של הספר על שלא מנע את הכנסת הקטעים ה"עוינים שבו " לפטר את ראש ההוצאה לאור שקיבלה את כתב היד , לבטל את חברותה של המחברת במפלגה הקומוניסטית ודרשו שמכאן ואילך כל יצירה ספרותית על חיי לנין תישלח לבדיקה קפדנית של הפוליטביורו .
חברי הפוליטביורו לא הסתפקו בכך ושלחו הערה נוקבת לאנשי הארכיון הממלכתי בלנינגרד שם נחשפו המסמכים על "אי הסדר" השורר שם ואיפשר את גילוי המסמכים המסוכנים. הארכיונאים הצטדקו שאיש מהם לא העלה על דעתו כי במסמכים מלפני 150 שנה חבויים סודות מדינה מסוכנים.
מעניין שעל סמך גרסה גרמנית של הרומאן שפורסמה בשנים האחרונות נטען שלנין דווקא היה ממוצא גרמני פרוטסטנטי. אולם גירסה זו סותרת את כל הטענות שהועלו עד כה לגבי מחקריה של שאיגיאן.

בכל אופן רומן זה לא מוזכר בספרו של סרוויס .

נראה כי נכון לומר שלנין היה מודע בדרך זאת או אחרת לשורשיו היהודיים, אך ספק רב אם ייחס להם חשיבות כלשהי.

האנטי אובלומוב


לנין
אין המדינאי כמצביא
המוליך את גדודיו אל האופק .
ומשאיר אחריו עיים עשנים ושממה .
לנין-רופא,
שבדק בקפידה את דופק
עמו,והקשיב
כפייטן ,לכל נשימה .
(איליה סלווינסקי ( 1899-1968)
1966. תירגם אנטון פפרני ,גיליון "עמדה " מספר 11, חורף 2003

סרויס פורש לפנינו סקירה מקיפה ומרתקת על חייו של לניו מהולדתו ועד מותו. לנין נולד וחי בילדותו בעיירה צאריצין ששם היה מנהל בית הספר אדם בשם קרנסקי שבמקרה היה אביו של האיש אותו הפיל לנין במהפכת 1917
(ושאותו הכיר לנין היטב מילדותו).

אכן עולם קטן.

אותה צאריצין הייתה לגמרי במקרה גם עירו של הסופר הרוסי המפורסם גונצ'ארוב האיש שיצר את דמותו של אובלומוב כסמל לרוסי שרק מסוגל לחלום, להזות ולדבר אבל אינו מסוגל לעשות דבר. לעומת אובלומוב הציג גונצ'רוב כמודל חיובי את ידידו הגרמני הפעלתני של אובלומוב. "המילה " אובלומוב " ו"אולומוביות " על שמה הפכו לשם דבר בתרבות הרוסית . לדמות הזאת שיצר הסופר בן עירו הייתה השפעה עצומה וכנראה מכרעת על לנין כמודל שלילי שממנו יש לנתק את רוסיה ויהי מה. לנין עצמו עבר לעיסקי המהפכנות לאחר שאחיו אלכסנדר הוצא להורג בעוון השתתפות בניסיון התנקשות בחיי הצאר.

ניתן לתמוה אם הקפדתו האימתנית של סטלין לרצוח כל בני משפחה של מישהו שנעצר נובעת מהידע שלו על הפרט הזה בחייו של לנין, או שמה הייתה זאת פרנויה רגילה.

לנין היה שונה ממרבית המרכסיסטים האחרים של תקופה בכך שהתאפיין בהבנה טובה של המציאות, כיצד ובאיזה צעדים אפשר לתפוס את השלטון וזאת באמצעות חבורה של מהפכנים מקצועיים שידריכו את העם. גישה זו שונה מכל כת התורות הסוציאליסטיות והמרכסיסטיות של התקופה שדיברו על כך שהרעיונות הסוציאליסטיים המרכסיסטיים יחדרו לכל שכבות העם. מבחינה פוליטית הוא צדק כמובן וצדקתו הוכחה בעצם תפיסת המשטר. אך בחינה מעשית הוא הביא במהפך זה ליצירת שלטון דיקטטורי חמור לאין שיעור מזה שאותו סילק, עם אליטה אכזרית וחמסנית באותה המידה ואף הרבה יותר.

סרוויס מתאר בספרו בפרטי פרטים כל מיני מפגשים של קבוצות מהפכניות וקונגרסים מהפכנים שבתקופתם עניינו ככל הנראה רק כמה עשרות אנשים ושום משקיף רציונאלי לא היה מעלה על דעתו שכתוצאה מהם תושג הפלתה של מעצמת-על . אבל עובדה. ללמדך שדווקא מבין הקבוצות האזוטריות ביותר יכולות לקום כאלה המסוגלות להשיג את הדברים המדהימים ביותר.
פרט מעניין נוסף שאותו חושף סרוויס הוא שבשלבים מסויימים נתמך לנין בחשאי וללא ידיעתו בידי שירותי הביטחון הצאריים, שהבינו היטב שאין כמו אדם כזה שהוא פלגן וסכסכן שאהב יותר מכל דבר אחר לריב על נקודות דוקטורינריות קטנות ביותר, כדי להחליש את התנועות המהפכניות כנגד הצאר מבפנים.
שירותי הביטחון הללו דאגו לשחרר מהכלא בשלבים מכריעים את תומכיו של לנין כדי שאלה יעזרו לו לנצח בעוד מאבק באיזה קונגרס וכך יחלישו עוד יותר את המהפכנים ככלל.
אבל איש לא העלה על דעתו את פריצת מלחמת העולם הראשונה ששינתה את פני הדברים מן היסוד .

בסופו של דבר מלחמת העולם הראשונה שהביאה לצבא הצארי תבוסות קשות ביותר שברה את הכלים והביאה לנפילת המשטר הצארי והקמת משטר דמוקרטי.

לנין ברוסיה

 

לנין עצמו מיהר וחזר ממקום גלותו בשוויץ לרוסיה וכנראה בעזרתם של קצינים גרמניים שהבינו שהמהפכן הרוסי הזה יוכל לגרום נזקים עצומים מבית לרוסיה. לטווח הקצר ביותר הם כמובן צדקו. באשר לטווח הארוך אין ספק שאותם קצינים גרמניים רצו לשכוח את היום שבו החליטו לתמוך בחזרתו של לנין לרוסיה.
אותה מהפכה מפורסמת שעליה ניצח לנין כמהפכה הסוציאליסטית המפוארת לא הייתה אלא הפיכת חצר פשוטה כנגד משטר דמוקרטי ליברלי שהתנהל בלי שפיכות דמים. המשמרות האדומים שאותם הקים לנין התנפלו על ארמון הממשלה ועצרו שם את שריה ללא התנגדות. הפעילות הלוחמנית היחידה שביצעו שם הייתה אונס של מחצית מנשות יחידת הנשים ששמרה על הארמון ובזיזת חדריו. חילופי היריות האמיתיים היחידים שהיו שם אי-פעם היו רק בסרט השחזור "אוקטובר" של סרג'י אייזנשטיין, שהפך את כל ההשתלטות הלא אלימה לקרב אכזרי ומפואר. המהפכה הרוסית לא הייתה אלא השגת כוח בידי גורם פוליטי אחד מגורם פוליטי אחר והגורם הפוליטי שהשיג את השלטון היו הבולשביקים של לנין שהתגלו כיעילים ואכזריים בהרבה מקודמיהם.

ובכל זאת עובדה שהיא שבתקופה הקצרה של שלטונו (רק כ-5 שנים לפני שהתגלו הפגמים החמורים בבריאותו שסילקו אותו למעשה מהשלטון ) לנין הקים מבנה יציב למדי שנראה כמעצמת-על, ויורשו סטלין רק בנה עליו נדבך נוסף ויצר מערכת מרתיעה שהטילה את צל חתיתה על העולם והשפיעה כמעט על מחציתו במשך למעלה מארבעים שנה.

הרעיון של תיכנון רציונלי של החברה וחיסול כל המעמדות דיבר ללב רבים. לנין ויורשו סטלין אכן פעלו בכיוון זה ,אבל אגב-כך רצחו מיליונים. ברטנארד ראסל, הפילוסוף האנגלי בעל הדעות הסוציאליסטיות שכלפי חוץ היה סימפטי למשטר ונפגש עם לנין, חשש ממנו אם כי חשב שהוא הכרחי. במכתב שכתב ב-1920 לאישתו, נאמר:
"הביקור ברוסיה היה מכאיב עד אין סוף בשבילי למרות שהיה זה אחד מהדברים המעניינים ביותר שעשיתי אי-פעם. הבולשביזם הוא בירוקרטיה רודנית עם מערכת ריגול מורכבת ואיומה יותר מכל מה שהיה בימי הצאר ואריסטוקרטיה חסרת רגשות באותה המידה מורכבת מיהודים. לא נשאר שום סימן של חופש בדיבור או במעשה… ועדיין אני חושב שזאת השיטה הנכונה עבור רוסיה."

האם הורעל לנין בידי סטאלין ?

"…זה היה חייב לקרות. טרוצקי יודע. סוף סוף הוא סיים לצרף את כל החלקים .זה אינו עוד סוד.
הבוקר קיבלתי במברק מוצפן חלק מהפצצה שטרוצקי עומד להריץ לדפוס כמכתב בכתב עת אמריקני. …זה היה בלתי נמנע .מרגע שתפס את הרעיון המרכזי נבע בהכרח כל היתר.
…בדעתי להציג כאן כמה עובדות בלתי רגילות בתכלית בצירוף מחשבות וחשדות מסוימים …התחלתי לשאול את עצמי בתוקף הולך וגובר: איזה תפקיד באמת מילא סטלין בתקופת מחלתו של לנין? האם לא עשה התלמיד משהו כדי לזרז את מות רבו?…"

רק דבר אחד חשוב כעת: שטרוצקי ימות לאחר ששילב במקום הנכון את הפיסה החשובה האחרונה בתצריף. טרוצקי הבין לבסוף שהמברק ששיגרתי לו אז לפני שש-עשרה שנים ושבעטיו החמיץ את הלווייתו של לנין לא נועד רק לבזותו באורח פוליטי.

בחלקו האחרון של המאמר שכתב ואשר הגיע לידי מצטט טרוצקי את המכתב: "ההלוויה תתקיים בשבת. לא תספיק לחזור בזמן. הפוליטביורו סבור שבגלל מצב בריאותך עליך להמשיך לבית המרפא בסוחומי. סטלין."

נדרשו לו שש עשרה שנים לשם כך, אבל טרוצקי ירד בסופו של דבר לעומקו של העניין. עכשיו הוא מבין מדוע הורחק מההלוויה ומה הייתה הסיבה האמיתית לחניטתו של לנין בלי דיחוי:
"אפשר שסטלין …חשש שאקשר בין מותו של לנין לבין השיחה על הרעל, ושאעלה בפני הרופאים את האפשרות שלנין הורעל ואדרוש נתיחה שאחרי המוות. לכן היה בטוח יותר מכל בחינה אפשרית להרחיק אותי עד לאחר חניטת הגופה ושריפת הקרביים, כך שנתיחה שלאחר המוות שמקורה בחשדות מאין אלה לא תהיה בת ביצוע.
נכון ."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין :רומן היסטורי מאת ריצ'רד לורי )
בחודשי חייו האחרונים לנין היה מוטרד מאוד מהאפשרות שסטלין האכזרי יתפוס את מקומו כפי שאכן קרה. הוא העדיף את טרוצקי. אך כל נסיונותיולמנוע זאת  הסתיימו בכישלון. הוא אפילו כתב צוואה שבה הזהיר בכל תוקף מפני עלייתו של סטלין לשלטון . אך לשווא .

 כתוצאה מכך נפוצו שמועות שונות שסטלין הרעיל אותו. ידוע בוודאות שבשלב מסויים לנין אכן ביקש שסטלין ישים קץ לחייו ברעל אם מצבו הרפואי יחמיר מאוד, אך סטלין דיווח על-כך למפלגה ולא עשה זאת, .או לפחות כך נטען."
אבל שמועות שסטלין הרעיל את לנין תמיד מרחפות להן.

טרוצקי : "לגבי סטלין הייתה זו ..שאלה של גורלו. האיש או שיצליח לאלתר בה בשעה ולהיהפך לבוס של המנגנון הסובייטי הפוליטי ולפיכך למנהל המפלגה והמדינה, או שיידרדר ובמשך שארית ימיו ימלא תפקיד מסוג ג'… מטרתו הייתה קרובה אבל הסכנה שנשקפה עדיין מלנין הייתה קרובה יותר. באותה השעה כנראה גמלה ההחלטה בלבו שעליו לפעול בלי דיחוי… סטלין לא יכול היה להרשות לעצמו להמתין בחוסר-מעש בשעה שגורלו היה תלוי בחוט השערה ואילו ההחלטה הייתה תלויה בתנועה קלה מאוד של ידו.

"אבל לא יכולתי לבצע את התנועה הקלה, קלה מאוד בידי סתם כך. לו היה זה מישהו אחר, ידי לא הייתה מהססת. אבל לנין! הערצתי את האיש, הכרתי אותו שנים רבות, עברנו הרבה ביחד, ולא זו בלבד, הייתה גם סכנה שאאבד את הכל, את כוחי, את חיי. אילו הגיע רמז קל שבקלים על מעורבותי במות לנין לידיעתו של טרוצקי, או לידיעת כל אחד מהחברים האחרים, היה מגיע גם תורי לקבל כדור מאחורי האוזן. אולם אילמלא פעלתי, הייתי אכן מתדרדר לתפקיד מסוג ג' לשארית ימי."
( מתוך האוטוביוגרפיה של סטלין )

.אין ספק שסטלין אכן היה מסוגל לכך. אך אם אכן עשה זאת מן הסתם ישאר הדבר תעלומה לנצח. על-פי שמועות אחרות מותו של לנין היה כתוצאה ממחלת העגבת, אך לכך לא נמצא עד-כה ביסוס רפואי.
כך או כך סטלין הגיע לשלטון וכתוצאה ישירה מכך מתו עשרות מיליונים של אנשים והקומוניזם כחלופה אמיתית לגבי עתידו של אדם הגיע לסופו.

 

לנין חזה את העתיד במסתרי הזמן!

( מיקובסקי )

  האמנם?

 

לנין יצר את התנועה החברתית הגדולה של זמנו ושינה את פני המאה. אולם האיש שנראה כל כך רלבנטי וחוזה לעתיד לוט בערפל במבט חד ובהיר בימיו, נראה כיום כמיושן ומאובק היום. בתקופה הנוכחית של התחממות כדור הארץ ומול ההתעוררות המחודשת של הדתות שלנין קיוה להשמידן דומה שתורותיו בדבר המהפכה הפרולטרית הבלתי נמנעת שקעו כפי ההגדרה הקולעת של ידידו טרוצקי: "אי שם בפח האשפה של ההיסטוריה ".

ייתכן מאוד שאילו לא היו לנין והמשטר הקומוניסטי, כי אז לא היה גם היטלר מגיע לשלטון ומשתמש באמצעי טרור המוניים מסוג אלו שלנין וסטלין כבר השתמשו בהם.

אילנה גומל על לנין

גופתו החנוטה של לנין .

 

לחוקרת הספרות אילנה גומל ( שפירסמה לאחרונה את הספר "אתם ואנחנו " על הקהילה הרוסית בישראל ), יש הרבה מה להגיד על לנין והיא אינה רואה בו דמות רציונלית במיוחד,או בכלל:

לדעתי הוא היה הראשון מדור הרודנים האיומים שהפכו את המאה העשרים למאה האיומה ביותר בהיסטוריה האנושית. רודף אוטופיות בדיוק כמו היטלר וסטלין ולא היו כל הבדלים מהותיים ביניהם. הוא היה חסר רחמים כמותם. נכון שהוא היה אדם ישר ולא מושחת, אבל כך היו גם היטלר וסטלין שלא היו מושחתים וחיו בצניעות. הם התעניינו רק בכוח ולא בשום דבר אחר, ואולי בשל-כך היו למפלצות.

א.א. את לא חושבת שהוא הביא בכל זאת דברים טובים לרוסיה?

גומל : הוא לא הביא שום דבר טוב. המהפכה הייתה בשני שלבים שבחלקה הראשון הייתה דמוקרטית ורק אחר כך בא לנין עם הפיכה צבאית של קבוצה קטנה תפסו את השלטון בניגוד לרצון העם. לנין היה עוד פחות דמוקרט מהיטלר שלפחות נבחר בבחירות דמוקרטיות. לנין לא נבחר לכלום.
המשטר הזה היה אסון לרוסיה ולהיסטוריה העולמית. לא היה הבדל בין לנין וסטלין. אם לנין היה נשאר בחיים הוא לא היה טוב יותר מסטלין.
ההבדל בין לנין וסטלין שלנין היה משכיל, חכם ואינטליגנטי, וסטלין היה פיקח מאוד, פיקח יותר מכולם, אבל לא היה אדם אינטליגנטי.
לנין היה גרוע אולי בצורה אחרת מסטלין. לדעתי אם היה ממשיך לחיות ולשלוט הוא לא היה מביא פחות אתו הרג שונה משל סטלין, אולי רק בצורות אחרות. נכון שהוא אחת הדמויות הגדולות של המאה העשרים אבל כך גם היה היטלר באותה המידה.

את קרובת משפחה של אחד מעוזרי עוזריו של לנין כגנוביץ?

גומל : כן זה לא משהו שאני גאה בו. לכל אחד יש את הכבשה השחורה במשפחה.

 

לנין הבלש

לאחרונה פורסמו בידי מחבר ישראלי שני ספרי בלשים שלנין עצמו עומד במרכזם כבלש. ספרים אלה אמורים להיות הראשונים מסדרה ארוכה שבהם יתוארו כישוריו הבלשיים של לנין.
דניאל קלוגר מסביר
הספר הראשון "הרפסודיה מספר 20 של ליסט" נכתב עם ויטלי בבינקו. 2007. ( הופיע תחת השם הבדוי "ויטלי דמינין"). הספר מועמד לפרס הרוסי "רב מכר לאומי". העלילה מתרחשת ב-1888 כשולאדימיר איליץ' אוליאנוב הלא הוא לנין הוא סטודנט צעיר ומרדני בן 18 המתגורר בעיירת הולדתו סימבירסק בבית אימו. לנין שסולק מהלימודים באוניברסיטה כתוצאה מפעילותו הפוליטית נמצא תחת השגחת המשטרה… אלא שאז מתרחש בסביבת כפר מגוריו רצח כפול ומסובך במיוחד, והמשטרה נאלצת לקרוא ללנין המשפטן ושחקן השחמט המזהיר לעזרה בחקירה המסתעפת. בין הדמויות בספר נמצא גם קרנסקי מנהל בית ספרו של לנין ובנו, מי שעתיד להיות ראש ממשלה דמוקרטי ברוסיה ומודח באכזריות בידי לנין, הוא אז ילד בן עשר. לנין פותר את התעלומה.
הספר זכה להצלחה גדולה ברוסיה ובימים אלו התפרסם ספר ההמשך
2. הקורבן הרביעי של לילאק
העלילה מתרחשת בעיר סאמארה ב1890 לנין הוא כבן 20 ומתגורר באיזור ומתכונן לבחינות ההסמכה לעריכת דין. אלא שאז מתבצעת סדרה של רציחות וחברתו של לנין מואשמת בביצוע אחת מהן. לנין יוצא לפתור את התעלומה.

שני הסופרים מתכננים עוד המשכים רבים נוספים.
הספר השלישי שנכתב בימים אלו מתרחש בסנט פטרבורג בין השנים 1895
ל-1896. לנין אז בן ה25. בשנים אלו הוא אסיר בבית הסוהר ומבצע חקירה כאסיר ברשות השלטונות שמכבדים את כישוריו המדהימים כבלש, אך יחד-עם-זאת באותה עת גם חוששים מפניו.
קלוגר:
כפי שאמרתי הספר נכתב בשיתוף-פעולה עם ידידי, ויטלי באבנקו, סופר רוסי ותוך כדי מהלך הביקור שלו בארץ.
שוחחנו והוא התלונן על שאין ספרי מתח טובים על בסיס ההיסטוריה הרוסית חוץ מאקונין. כל השאר הם חיקויים עלובים וגם אקונין הוא לא סופר מי יודע מה. בסך הכל חקיין של הסגנון של סופרי המאה ה19.
אנחנו לעומתו מתבססים על עובדות היסטוריות ממש ומקפידים שלא לסטות מהן. הכל מדויק ונאמן לספרי ההיסטוריה. אצלנו לא תמצא הפלגות דמיון ושיפוצים של ההיסטוריה לצורכי העלילה… הבסיס שלנו הוא נאמנות לעובדות.

ברוסיה כתבו יצירות של פנטזיה והיסטוריה חלופית על לנין ?

 קלגדר : היו יצירות פנטסטיות על לנין ברוסיה, אך לא כאלה שעסקו בהמצאת היסטוריה חלופית – כזאת בעלת גוון סטירי. למשל "אמת" של דימיטרי ביאקוב. לא זכור לי שקראתי היסטוריות חלופיות על לנין .
אבל כאמור היו כמה יצירות פנטסטיות: "האדם הכחול" של לזר לגין שפורסם בתקופה הסובייטית. זהו סיפור על מסע בזמן שלנין הצעיר הוא אחד מגיבוריו. הגיבור המודרני נוסע בזמן לרוסיה של המאה ה-19 פוגש בלנין הצעיר ולבסוף עוזר לו לבצע את המהפכה.

קלוגר מדווח על הצלחה גדולה לספר על לנין הוא נמכר בתוך חודש אחד במוסקוה בחמשת אלפים עותקים. רק ספר אחד שלי "מוות בקיסריה " שנמכר בעשרת אלפים עותקים הצליח יותר. חברה רוסית בשם "פורוארד" קנתה את זכויות ההסרטה לספרי לנין כסדרת טלוויזיה.

אתם מתכוונים לכתוב סדרה שלמה על לנין כבלש לאורך חייו ?
קלוגר: בהחלט… אנחנו חושבים על סדרה גדולה על חיי לנין כבלש עם כמה סדרות משנה שמעשי הבילוש של לנין מסופרים בידי אנשים שונים שהיו בין מקורביו ואף שישמשו כעוזריו בביצוע החקירות כמו, "דוקטור ווטסון לשרלוק הולמס" שהוא לנין.

בסדרת המשנה הראשונה יהיו לפחות ארבעה ספרים. ואחר כך סדרת המשך נוספת עם דמות אחרת של מספר שתעסוק בלנין, ויתכן שיספר אותה בוגדנוב, מדען וסופר סיפורי מדע בדיוני על מסעות למאדים שהיה מספר 2 אחרי לנין בימיה הראשונים של התנועה הבולשביקית. אחר-כך תהיה עוד סדרת משנה שבה יופיע בתפקיד העוזר והמספר הסופר המפורסם מקסים גורקי שהיה ידידו של לנין, והפך לעמוד תווך של המשטר הבולשביקי.

למה בחרת בלנין כגיבור סדרה בלשית מכל האנשים ?

קלוגר: לנין הוא לדעתי הרוסי האולטימטיבי של המאה העשרים. האיש שהשאיר את חותמו על המאה העשרים יותר מכל אחד אחר.
אין אף רוסי אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו.זה יתרונו וזה חסרונו
ומה הוא המאפיין העיקרי שלו? האינטליגנציה הקרה שעבורה המאבק והמשחק הוא הדבר העיקרי, משחק השחמט בינו ובין יריביו שבו יצא תמיד כשידו על העליונה גם כשהוא נמצא בעמדה נחותה מאוד. עבורו האנשים היו כלים במשחק השחמט הנצחי שאותו ניהל, כלים שאותם זרק או הציל. תלוי בדרישות אותו הרגע.
לנין היה דמות מתאימה מאוד לגלם את תפקיד הבלש בגלל אמונתו בתפיסת עולם רציונאלית שכלתנית שהיא הבסיס של כל בלש טוב.
הוא עורך דין בהשכלתו כלומר אמון על חקירת פשעים, וגם שחקן שחמט מעולה בתחביבו. ויש בו משהו דמוני כמו שיש משהו כזה בכל בלש גדול מהספרות הקלאסית, ובראש ובראשונה שרלוק הולמס.
הוא מתעניין במטרה הגדולה והרבה פחות באנשים שמקיפים אותו בדרך אליה. לנין היה אדם בודד ככל שאדם של הגיון קר ללא רגשות יכול להיות בודד. מכל הדמויות הידועות של ההיסטוריה הרוסית לא נמצא אחד שמתאים יותר לגלם דמות של בלש בסיפור בלשי מאשר ולאדימיר איליץ' אוליאנוב לנין.

אתה מתייחס לזה שלנין היה ממוצא יהודי ?

קלוגר: תראה זה לא בטוח . היו שלושה אנשים בשם אלכסנדר בלנק בתקופה הזאת במקום המתאים, ואחד מהם היה יהודי אבל שניים מהם גרמנים. יש חילוקי דעות מי מהם היה אותו אלכסנדר בלנק שהיה סבו של לנין.

לנין כקרוב משפחה

לנין הוא צאצא של משפחת בלנק שגם אני משתייך אליה, כך שלנין שהוא בגדר קרוב משפחה  רחוק.

האם ידע סבי אליהו בלנק על הקשר המשפחתי ? ייתכן מאוד שכן. שמועות על העניין נפוצו מאז עלייתו של לנין לשלטון. המקור האולטימטיבי שלהם היה כנראה קרנסקי האיש שהודח בידי לנין שהוא ואביו הכירו היטב את בני משפחתו של לנין. הד"ר בלנק שחקר היטב את תולדות משפחת בלנק בטרנסילבניה ומחוצה לה, היה מודע היטב לכל בדל שמועה לגביהם. אבל ספק אם התלהב מכך. במיוחד מהעובדה שהאיש שהשתלט על רוסיה בזמן שהוא עצמו ניהל מאבק בעיר סיגט בטרנסילבניה כנגד חרדים וגופים אחרים. לנין היה קרוב משפחה.
דודי יהושע בלנק ואימי אינם מצליחים להיזכר שאביהם דיבר אי-פעם טובות על בן הדוד הרחוק לנין, מאחר שהיה ציוני ואנטי קומוניסט מושבע. דודי יהושע בלנק היה גם הוא אנטי קומוניסט מושבע ומעולם לא הזכיר את הקומוניסטים בלי להזהיר אותנו מפניהם. הוא חשש מאוד שאני אצטרף לקומוניסטים .
בכלל, כל איזכור של הקרבה המשפחתית ללנין היה רק מרתיע אותו.
בכל אופן אני אישית מוצא עניין רב באיש לנין שהצליח בכמה שנים בודדות לשנות את העולם מן היסוד אולי לא לטובה, אבל הוא ניסה.

ועם כל מה שאפשר להגיד כנגד לנין ואפשר להגיד הרבה מאוד כפי שראינו נראה שאת הצלחתו של לנין אפשר להסביר רק בכך שהוא אחרי הכל ביטא רעיונות ותחושות וחלומות שדיברו למיליונים, למרות שהיה רק מנהיג קבוצה קונספירטיבית קטנה.

להוציא את ישו הנוצרי ( שתקופות פעילותו הייתה רק של שלוש שנים) ואלכסנדר הגדול קשה מאוד לחשוב על אדם נוסף שבפרק זמן של שנים אחדות היה אחראי לשינויים דרמטיים כל כך בעולם.

לנין עצמו בכל אופן מעורר עניין עצום גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי . גופתו עדיין נמצאת חנוטה במוזלאום, למרות הניסיונות להוציאה משם. כוח משיכתו לא פג ורבים-רבים באים לבקרו.

אני תמה האם יום יבוא ואפשר יהיה להשתמש בד.נ.א של הגופה החנוטה על מנת להקים את לנין לתחייה כפי שקיוו המדענים הסובייטיים בשנות העשרים?

חונטים את לנין

לזמן אין שליטה על לנין. לנין ישרוד לנצח  כחיים עצמם. 

( סיסמה סובייטית ) .

איני חש דבר מפני שאין בעולם דבר לחוש בו מלבד אינות.
האינות שתמיד האמנתי בה.
אותו אין ואפס שאליו הולכים הכל, אבי, אימי, נשותי, ילדי, טרוצקי,
לנין שלי.
כן אפילו הוא .
( הסיום של "האוטוביוגרפיה של סטלין" ).

 

לנין החנוט.

  • נספחים

    כתבי לנין בעברית
    ולדימיר איליץ' לנין וגרגורי זינובייב המלחמה והסוציאליזם עברית משה ארם הוצאת הפטיש, 1932( שני כרכים).

    לנין – כתבים נבחרים, מתרגמים חיים שלון בן אברהם ואליהו טסלר ספריית הפועלים 942 .

    וו' אי' לנין : מלון מונחים וציטטות .מלוקט מכתבי על ידי תומאס בל ,דפוס א. מוזס ,1943.

    וו. א. לנין כתבים נבחרים; תרגום חיים גולדברג ערכו: ל. לויטה, מ. דורמן. ספריית הפועלים, 1950.

    מהפכת 1905 ולאחריה : המאבק בין בולשביקים למנשביקים. תרגם נחמיה רבן ,ספריית הפועלים, 1952.

    דרך תנועת הפועלים : המערכה על המפלגה הבולשביסטית. תרגם נ. רבן, ספריית הפועלים, 1952.

    מטריאליזם ואמפיריו-קריטציזם : ציוני ביקורת לפילוסופיה אחת ריאקציונית. תרגם שמחה אוורבוך, 1950.

    תקופת השפל והמהפכה שכנגד : תקופת המלחמה ומהפכת אוקטובר. תרגם נ. רבן , ספריית הפועלים ,1952.

    האימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם : המדיה והמהפכה, מחלת הילדות של ה"שמאלנות" בקומוניזם, תרגמו- ח.ש. בן-אברם, א. טסלר ,ספריית הפועלים, 1952.

    ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית והלאומית-קולוניאלית [תל אביב] : המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1960.

    ולדימיר איליץ' לנין המהפכה הפרולטרית והרנגט קאוטסקי . מרוסית י. פיינברג] תל-אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970.

    לדימיר איליץ' לנין מחלת הילדות של ה"שמאליות" בקומוניזם. עברית י' פיינברג , תל אביב : הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1970.

    ולדימיר איליץ' לנין על השאלה הלאומית . עברית י' פיינברג , תל אביב : הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח), 1972.

    ולדימיר איליץ' לנין מדינה ומהפכה, עברית משה בן חורין, תל אביב: הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 1984.

    ליאון טרוצקי חיי, עברית אברהם שלונסקי, הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים.

    לאון טרוצקי תולדות המהפכה הרוסית, עברית אברהם שלונסקי ,הוצאת מצפה 1930-1933 שלושה כרכים.

    ארתור רוזנברג דברי ימי הבולשויזם תרגום יצחק שנברג הוצאת חברה, 1933.

    ליאון טרוצקי כיצד ניצח סטאלין? עברית א.ערך, ירושלים: (דפוס ארץ ישראל), 1937 חוברת של 28 עמודים).

    קלרה צטקין עם לנין :זכרונות ושיחות עברית יעקב מאיוס ( ספרית הפועלים 1943).

    לנין וולאדימיר איליץ' : סקירה קצרה של חייו ופעלו הליגה לידידות ישראל-ססס"ר. ספריית הפועלים 1944 (ההוצאה המקורית–מוסקבה : מכון מארכס-אנגלס-לנין, 1944).

    שמואל איזנשטדט: ולדימיר לנין: ילקוט מאמרים למלאות 25 שנה לפטירת / 1924-1949 הוצאת ליכוד, 1949.

    יצחק דויטשר, סטלין : ביוגרפיה פוליטית . תירגמו בנימין לובוצקי ושמואל שניצר. הוצאת כתבים , 1950. ( ומהדורה נוספת ב-1953)

    מ.א. אומייליאנובסקי וו. אי. לנין והפיזיקה של המאה העשרים תורגם בידי מ. בנארי, א. יסעור (פרק א' ב')] ספריית הפועלים ,1950)
    לואיס פישר. יוסף סטלין : חייו ומותו . עברית ש. אורי . הוצאת נ. טברסקי , 1953.

    אדמונד וילסון אל התחנה הפינלנדית : כיוונים במסורת המהפכנית באירופה והתהוותו של הסוציאליזם, עברית מ. אטר ( הוצאת עם עובד, 1955).

    יהודה טובין אבות המרקסיזם והשאלה היהודית( ספריית הפועלים ,1954).

    אמיל לודויג גולים ידועי שם הוצאת עידית ,1954. כולל פרק על לנין כגולה בשוויץ.

    יצחק דויטשר טרוצקי נביא נושא נשק 1879-1921 . תרגם מאנגלית – חנוך קלעי/ תל-אביב : עם עובד, תשט"ו.

    ג'ון ריד עשרת הימים שזעזעו את העולם עברית אברהם יבין ( הקיבוץ המאוחד ,1960).

    כריסטופר היל לנין והמהפכה הרוסית סדרת ספרי מופת להיסטוריה עברית יאיר עברון, הדר, 1961 .

    המכון למארכסיזם-לניניזם שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ו. אי לנין :רישום ביוגראפי קצר, הוצאת לפק ,1967 .( מוסקבה, בית ההוצאה של ספרות פוליטית, 1966.)

    אסתר וילנסקה ( עורכת ) 100 שנה להולדתו של לנין – 22.4.1870 -22.4.1970: קובץ מאמרים, רשימות, זכרונות, פואימות ורישומים (תל אביב : הוועד המרכזי של מק"י, 1970)
    אברהם יסעור לנין ערב אוקטובר 1917 הוצאת אוניברסיטת חיפה ,1971 (אוסף מאמרים של המחבר, עם נספח "על הדיאלקטיקה" מאת לנין.)
    אברהם יסעור מלקחי מהפכת 1905 ברוסיה : <צמיחתו של הבולשביזם. ( רמת גן : מסדה בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, (1972).)מחקר על הקשרים בין לנין והפוליטיקאי וסופר המדע הבדיוני בוגדנוב ).

    אסתר וילנסקה השאלה הלאומית בהלכה ובמעשה של הבולשביקים : עד מותו של לנין, 1924 ( הדים ,1977)

    פבל גורב'צבסקי הר מגדון עיברית ע'. בן אריה (מסדה 1977)
    ספר המוקיע את הקומוניזם ומוקדש בעיקרו ללנין .כולל חלק מיוחד על הוגים שונים שחזו וניבאו את המהפכה הקומוניסטית.

    אדוארד האלט קר המהפכה הרוסית : מלנין עד סטלין, 1917-1929 תירגם מאנגלית והוסיף אחרית דבר: אלי שאלתיאל. הוצאת עם עובד, 1982.

    שלמה צירולניקוב לנין והמהפכה הרוסית (צ'ריקובר ,1983)
    פול ג'ונסון "היסטוריה של הזמן המודרני מ-1917 עד שנות ה=90 :כרך א' :. מאנגלית מרדכי ברקאי ,דביר 1995.

    דיאנה טל תפקידו של פולחן אישיותו של לנין בעיצובה של האומה הסובייטית במחצית הראשונה של המאה העשרים עבודת גמר אוניברסיטת חיפה , 2001.

    אדוארד ראדזינסקי .סטלין : הביוגראפיה שמבוססת על ה
    רכיונים הסודיים שנחשפו במוסקווה
    עברית אריה חשביה, ספרית מעריב, 2005. ביקורת מאת מרדכי חיימוביץ

    רוברט סרוויס לנין מאנגלית אריה חשביה ,ספרית מעריב ,2007.

    ספרות יפה על לנין
    ולדימיר מיקובסקי ולדימיר איליץ' לנין " פואמה. הופיעה ב"מבחר שירים " תרגם אלכסנדר פן ( הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1950
    א. נוף אילנו של לנין : )פואמה) איורים ועיצוב עטיפה א' נוף .הוצאת הניצוץ ,1970)

    סטפן צוויג "הקרון החתום " בתוך "שעות הרות גורל:שתים עשרה מיניאטורות היסטוריות " מגרמנית עדנה קורנפלד ,הוצאת גרעיני זהב ,1944 ,ושוב בידי צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן .

     סיפור –רשימה המתאר את מסעו של לנין בקרון הסגור לרוסיה כשהוא נעזר בידי הגרמנים .

    אלכסנדר סולז'ניצין לנין בציריך :פרקים עברית צבי ארד ( עם עובד ,1977)

    יוזף רות .הנביא האילם .עברית רות לבנית .הוצאת זמורה ביתן ,1991. רומן על חייו של טרוצקי .
    ריצ'רד לורי האוטוביוגרפיה של יוסף סטלין: רומן היסטורי , מאנגלית שמעון גלבץ כינרת 2000 .

מאגר קישורים על לנין

מהפכת אוקטובר 

טרוצקי על מהפכת אוקטובר

לנין בויקיפדיה

לנין בויקיפדיה בעברית  

מאגר קישורים על לנין

 

לנין ביוגרפיה

פרטים על לנין  
ארכיב לנין
מאמרי לנין

לנין באתר הביב י סי 

לנין מאת רוברט סרויס 

 טלי שמיר על הספר של סרויס

יוסי שריד על הספר של סרויס

אפרים דוידי על הספר של סרויס

ביקורת על הביקורת של אפרים דוידי

אריאנה מלמד על הספר של סרויס

ישי פרנקל על הספר של סרויס

 

בעד לנין
האם אכן היה לנין דיקטטור ?

חיים ברעם נגד ההתקפות על לנין

האם לנין הוביל לסטלין

נגד לנין
זאב גלילי על הרב כדורי והרב לנין

אני ורבין ולנין הקטן
דיויד רמניק על לנין
אתר מקיף על לנין
רשימת מקורות על לנין

ציורים של לנין 

צוואתו של לנין
הדוח הרפואי על מותו של לנין

וכוח באתר פרש על לנין וסטלין
האם הרעיל סטלין את לנין ?

אתר המאזזלאום של לנין
המאוזלאום של לנין בויקיפדיה

כך משמרים את גופתו של לנין במאוזאלאום

לטפל בגופה של לנין

פסלי לנין ברחבי העולם
פסלי לנין בארה"ב

 

מיקובסקי והפואמה על לנין

לנין הרומן
לנין בציריך מאת סולז'ניצין

החלטת הפוליטביורו כנגד רומן שחשף את מוצאו היהודי של לנין

סרטים על לנין והמהפכה

אוקטובר של סרגי אייזנשטיין
לנין הרכבת
האדומים: סרט על המהפכה

 

השורשים היהודיים של לנין

לנין וטרוצקי והיהודים

גנלוגיה חלופית של לנין

לנין יורד לשאול סיפור מאת פאולו קואלו

לנין ישן במאוזאלאום שיר מאת יונה גור
80 שנה בלי לנין שיר מאת שמואל ירושלמי

 לנין שלנו :שירים על לנין

לנין כבלש

לנין שלנו

השבוע מלאו מלאת 90 שנה למהפכת אוקטובר של ולאדימיר איליץ' אוליאנוב-לנין .להלן תרגומים של מבחר שירים סוביטיים על האיש הדגול-גדול-מנוול -מהרס ( מלאו את המיותר 9 ,שבכל מקרה בתקופה של חמש שנים שינה את פני העולם כפי שרק מעטים מאוד עשו לפניו.

רוב השירים תורגמו לראשונה לעברית ומופיעים לראשונה בעברית באתר זה.
וגם שיר אחד חדש משנת 2007 מאת משורר מודרני  גם הוא במיוחד עבור אתר זה. .

 

לנין

מאת
וולרי בריוסוב,

25.01.1924

תרגום מרוסית- אסיה רודשטיין,
2007–10–12
assiarod@walla.com

מי היה האיש?
מנהיג העולם לחופש העמים,
אורחות האנושות שופרו בידיו,
גלי זמנים התכווצו
לערוץ שיטפוני אחיד.

אוקטובר שימש כמילניום חדש,
שלט בהפרדת מאות
באופיו המוצלח מכל התקופות –
ברנסאנס או ביוון העתיקה.

העולם הישן – חולני ורקוב,
העולם החדש – אוקיאנוס חי.
מעיינו – סערתו אוקטובר. לנין
על הגבול עומד, כמו ענק.

כדור הארץ שלי ירוק!
חלק קטן ממשפחת לכת,
השם שלך – הגדול מכולם,
אין גבורות נעלות משלך.

האיש מת, וחייו – הם הרגע
מתוך המאות, אך מפעל חייו
עילה את כולנו, ואנחנו נישָא
את תורתו לעולמי עולמים.

סרגי יסנין
לנין
(קטעים)
———————————— 

————————————
גאון חמור! בלא ההופעה פיתה,
איש הנמנע מעריפת ראשים, אביר בלא קומה
ותואר הרוכב על סוס, אשר חטא
באהבה לצייד בר, ושם רווה…

כפולי שער לא נחו על מצחו-
מצת לדמיון אצל גברות,
רק הצניעות – אדרת מבטו
והקרחת – טס משית גבות.

על תנאי גיבור– בלי מסכה שחורה
הרי, אצלנו לא נחשב.
היה גולש מתל מושלג בחבורה
של ילדים ובדומה לעגלוניו השובבים בפיר נחת.

נבצר מבינתי-
החן שלו נעם, דומה לספינקס,
כיצד הבישן הרעיד עולם בכוח הנסתר,
והצבאות הביס?
אכן הרעיד, ובכן הביס…
—————————
והוא נפטר…
בכי מיותר.

על אלה שהציל, על אלה שהשאיר
מוטל לצור בטון על המדינה כנגד שטפון.
אל נא תומר:
ל נ י ן נ פ ט ר.
להם אינו נגלה תירוץ לדיכאון.
………………..
רק עוד יותר נוקשה, חמור יומם
בהגשמת הדור עליו חתם…
1924

התשובה
(קטעים מהתשובה ל"מכתב מאמא")
—————————————————–
אך זו אוולת –
הכוכב הקר!
אפילו שמש-לנין
ממיס הכול לשווא
לעת עתה.
לכן חולה אני,
שתוי ברחובות, והסקנדל
מנפש המשורר יונק, קורא ושר.

קצרי על הכספים דיבור,
האין זו את?
שואלת על מותי?!
הלא אני רק פרד, בהמה
מובלת רתומה מהאסם!

לבד אצא לי, לבדי
בבוא הזמן…

בנתיים – סער,
עובדי כמורה מועסקים
באלפיהם – זועקת ומכה הנבלה
שעה!
נשכב השלג כמרפא
ממטבעות אבני שואבת.
בשיירת קבורה
אין אח ולא אישה.
1924

תירגמה נטלי גוטמן

לנין

מאת איליה סלווינסקי ( )1899-1968
אין המדינאי כמצביא
המוליך את גדודיו אל האופק .
ומשאיר אחריו עיים עשנים ושממה .
לנין-רופא,
שבדק בקפידה את דופק
עמו,והקשיב
כפייטן ,לכל נשימה .
1966. תירגם אנטון פפרני ,גיליון "עמדה " מספר 11, חורף 2003

 

לנין 2007
מאת
אלכסנדר קוברינסקי,
.
בכובע מצחייה – (קור כלבים!) –
מפלח את החושך בארד.
בכפפות אדומות לבד
את אוזניי המאה אחתים.

תרגום מרוסית: אסיה רודשטיין,
2007–10–04

 

עוד על לנין

לנין שלי

לנין הבלש

לנין החנוט .

 

ולדימיר איליץ' לנין בלש

עטיפת ספר בלשי על לנין מאת דניאל קלוגר ברוסיה .

סופר המדע הבדיוני הפנטזיה והבלשים בשפה הרוסית  דניאל קלוגר מפרסם לאחרונה סדרת סיפרי בלשים עם גיבור  בלש יוצא דופן ולדימיר איליץ אוליאנוב הצעיר הידוע יותר בשם לנין .
להלן סקירה על הסופר ועל הסדרה לרגל מלאת 90 שנה למהפכת אוקטובר של לנין.   

השבוע מלא תשעים  שנה למהפכה הקומוניסטית של ולאדימיר איליץ' לנין . האיש שהפך לאחד האנשים הידועים והשנואים ומושמצים ביותר של המאה העשרים וגיבור למאות ואולי אלפי ספרים בשפה הרוסית הוא גם גיבור של סיפורים מסוג בלתי צפוי לחלוטין :סיפורים בלשיים ,שבהם ולאדימיר איליץ' מגלם את דמות הבלש וחוקר תעלומות רצח מסובכות ברוסיה הצארית של סוף המאה ה19 .
והסדרה אמורה להקיף בסופו של דבר עד שנות העשרים של המאה העשרים ולתאר מגוון תעלומות בלשיות שאותן מפענח לנין לאורך כל חייו . והסדרה נכתבת בשיתוף פעולה בידי שני סופרים

דניאל קלוגר וויטלי ביבנקו ,מחברי ספרי לנין הבלש .

אחד משני המחברים הוא דניאל קלוגר סופר מדע בדיוני ,פנטזיה ,בלשים וסיפורת יסטורית  מומחה לספרות המדע הבדיוני והספרות הבלשית וגם …זמר.

 והוא חי בישראל והוא כותב את הספרים בשיתוף פעולה עם סופר רוסי ויטאלי בבנקו.
דניאל קלוגר נולד ב-1951, הוא פיזיקאי בהכשרתו הוא אחראי לכמה המצאות .אבל לאורך השנים התגלתה בו נטייה והעדפה לעולם הספרות על פני עולם המדע סיפורו הראשון פורסם ב1979 ופירסם מאז במגזינים "ידע הוא כוח ומסביב לעולם ". Znanie — sila . הוא היה ראש הסניף בקרים של בית ההוצאה ברוסיה בראשית שנות התשעים
מאז 1994 הוא חי בישראל ועובד כעיתונאי בשפה הרוסית בישראל וברוסיה וכותב בעיקר ספרי בלשים מדע בדיוני ופנטסיה .

הוא ידוע בסיפורים קצרים שונים שחיבר  "בבואה הכפולה " " שחפים מעל לקרמלין " שבו גרמניה הנאצית כבשה את בריה"מ " הנמל השטני " על עולם פוסט אפוקליפטי שבו תקופות שונות קיימות זו לצד זו .
שניים מסיפוריו הקצרים ובהם "שירת הברבור " היו מועמדים לפרס ספרותי ברוסיה.

הוא חיבר קובץ של סיפורי אימה בעלי נושאים יהודיים בשם "היא שעפה במסדרונות אפלים " . וכתב סיפורי פנטזיה עם דוקטור אילנה גומל חוקרת מדע בדיוני ופנטזי שלמרבית הצער לא יצאו עד כה לאור.  

עטיפת הגיליון הראשון של מירי מגזין מדע בדיוני רוסי ישראלי.

בהגיעו לארץ הוא הוציא לאור את המגזין מירי ( עולמות) מגזין מדע בדיוני שיצא לאור בישראל ברוסית ב-1995-1998 שממנו יצאו לאור חמישה גיליונות שאותם ערך עם אילנה גומל ופסח עמנואל . 
 
ספרו הראשון  "השמש הקופחת " ( 1989) עסק בשליט פונטוס מהמאה הראשונה לפני הספירה מיתרטדס ומאבקו בגנרלים הרומאיים סולה ופומפיוס.

עטיפת הספר הראשון בסדרת הבלש נתנאל " עעל עלילות בלש בקהילה הרוסית בישראל .

 לאחר מכן הוא חיבר סדרה של חמישה ספרים על בלש ממוצא רוסי בשם נתנאל הפותר תעלומות בקהילה הרוסית בישראל .

הספר השני בסדרת נתנאל.

 זוהי סדרה בלשית  שגרתית השומרת על כל הכללים הקלאסיים של הסיפור הבלשי .  פרט ליוצא דופן אחד .

 "מבצע הדיבוק " ( יצא לאור גם בשם "נמל השטן " ) שבו  הבלש  נתנאל מוצא את עצמו בימי הביניים ונאלץ לעבוד כחוקר של האיניקויזציה הנוצרית ולנסות להציל קהילה יהודית מעלילת דם .לדעת מבקרת של יצירתו של קלוגר זהו הסיפור הטוב ביותר בסדרה ואחד הטובים  בספריו  בכלל למרות שכתב אותו בראשית הקריירה שלו

נמל השטן.

כל הספרים האלו אם כי עסקו בישראל ,הופיעו ברוסיה דווקא.

ספרו היחיד שהופיע בישראל  היה "אלה שחצו את הנהר"  ( 2000) Pereshedshie Reky
. ספר על תעלומות בהיסטוריה היהודית זהו קובץ של עשרה סיפורים מההיסטוריה היהודית על שודדי ים יהודים ,האינקויזציה , על משפט ביליס . ועל בסיס כמה מהם יצר קלוגר בלדות שאותן הוא מזמר . "
.

"סיפורים מאגיים " מאת דניאל קלוגר .

בהמשך חיבר יצירות של פנטזיה :בהן  סיפורים מאגיים ( 2003)  קובץ סיפורים בלשיים המתרחשים בעולם פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה האכדית . 

"מילניום בהשאלה" עם אלכסנדר ריבלקה .

 "אלף שנה בהלוואה " עם אלכסנדר ריבלקה ( סופר שכתבה עליו תופיע בקרוב באתר זה )  ספר פנטזיה מבוסס על הקבלה . על כך שהשטן מלווה מהאלוהים אלף שנה ומקים עולם מזויף משלו שקיים רק אלף שנה.. הגיבור הוא תלמיד ישיבה בירושלים ממוצא רוסי שיורד לאותו העולם על מנת לעזור לשטן להציל שם את האנושות.  

( תקציר אנגלי של עלילת הספר הזה נמצא בניספח למאמר )

גוגלתו של שרלוק הולמס. על אלכס ריבלקה.

.עם ריבלקה הוא כתב את הנובלה "גולגלתו של שרלוק הולמס "  על חיי הבלש שרלוק הולמס בטיבט בתקופה שבה הוא היה אמור להיות "מת " לאחר מאבקו בארכי נבל פרופסור מוריארטי .  . 

המופע האחרון של שילוק ,סיפור בלשי המתרחש בגטו נאצי .

 ככל הנראה ספרו הבלשי המוערך ביותר הוא  "המופע האחרון של שיילוק "  המתרחש בגטו יהודי  בתקופת השואה ומתאר חקירת רצח שהיא למעשה חסרת משמעות שכן גם הרוצח וגםה חוקר עומדים להישלח  למחנה השמדה .

בימים אלו קלוגר  עובד על ספר השלישי על לנין ורומן של היסטוריה חלופית על עולם שבו לא התחוללה מלחמת העולם הראשונה ורוסיה הצארית ממשיכה להתקיים. זהו  עולם שבו בוצעו פרויקטים מדעיים שונים  שתוכננו בעולם שלנו אך מעולם לא יושמו כמו הרקטה של קיבאלויץ' ותוכניות מדעיות אחרות .

 עד היום הוא פירסם כ-15 ספרים . אבל  למרבית הצער עד כה שום יצירה שאותה חיבר קלוגר לא פורסמה בעברית או תורגמה אליה וחבל .

איזה מספריך אתה מגדיר כטובים ביותר ? איזה לדעתך כדאי במיוחד לתרגם לעברית ?

קלוגר :לדעתי הלא אובייקטיבית סםרי הטובים ביותר הם "המופע האחרון של שיילוק " סיפורים מאגיים " וספרי החדש בסדרת הבלש לנין "הקרבן הרביעי של לילאק ". "שיילוק ולילאק הם מתאימים ביותר לדעתי לתרגום לעברית . .

"בלדות יהודיות " דיסק בלדות מושרות של דניאל קלוגר.

 ופרט לכל אלה דניאל קלוגר אינו רק סופר הוא גם זמר.   הוא חיבר בלדות רבות שאותן הוא שר והוציא על שלושה דיסקים עד כה הוא קיים כ-40 הופעות זימרה בישראל רוסיה ואוקראינה . ומהם יצאו שלושה דיסקים . "הבלדות היהודיות ( על יהודי ספרד )

גותיקה של העיירה היהודית.

 :גוטיקה מהשטטל ( העיירה היהודית )

"ו"אגדות יהודיות מזמנים קדומים "

הבלדות שלו מבוססות על נושאים מההיסטוריה היהודית והפולקלור היהודי . הבלדות כוללות סיפורים על פירטים יהודיים על נקמתה של סוזאן דה שושאן .  על חכמי חלם על לילית השדה ועל מניין  של מתים  . .

 בין מגוון הנושאים יש גם בלדה על פורטוס מ"שלושת המוסקיטרים"  של  אלכסנדר דיומא שהיה במוצאו יהודי פורטוגזי מומר בשם יצחק דה פורטו 
 קלוגר מדווח שהוא גם כתב   רומן  היסטורי הרפתקני על חייו  של פורטוס הנ"ל בשם "ההיסטוריה האמיתית של יצחק דה פרו " שעדיין לא יצא לאור .
פרט לכך הוא ידוע כאחד המומחים הגדולים בעולם לכל מה שקשור למדע בדיוני רוסי ולספרות בלשית ברוסיה .
וכתב מאמרים רבים על הז'אנרים הללו .וב-20045 חיבר את הספר "המסתורין של בסקרויל" ספר עיון מוערך מואד שהוא  היסטוריה של הרומן הבלשי .מהסופר הגרמני  א.ת. הופמן ( המייסד האמיתי של הז'אנר לדעתו )  ועד אומברטו אקו .

אבל  נראה שבניגוד לצפוי הוא מעדיף יותר מכל לכתוב ספרים על נושאים היסטוריים .

א.א. :

האם מדע בדיוני עדיין פופולארי היום ברוסי ובאוקראינה כמו בימי השלטון הקומוניסטי ?
קלוגר : " ברוסיה היום אין בכלל שום עניין במדע בדיוני וגם לא במדע ובטכנולוגיה בניגוד גמור לתקופת קיומה של ברית המועצות שאז התעניינו בחקר החלל ודברים מסוג זה . כל זה נגמר . היום דומיננטית שם לחלוטין חשיבה של "ניו איג'" מיסטיקה אסטרולוגיה ודברים כאלה . וכך פורחת שם מאוד תעשייה של ספרי פנטסיות המבוססות על כישוף ולפעמים בכמה מקרים גם קבלה . אבל ספרי מדע בדיוני של ממש שעוסקים בתיאור העתיד המבוסס על התפתחויות שונות במדע ובטכנולוגיה לא תמצא שם יותר.הם לא מתעניינים יותר בעתיד.
א.א. : ויש לכך לדעתך השלכות על דרך החשיבה של החברה הרוסית כולה ?
קלוגר : ודאי. מכל בחינה הם נמצאים עכשיו בשלב חזרה לאמונות של ימי הביניים. יכול להיות שהחובבים הרוסיים האחרונים של מדע בדיוני אמיתי מתגוררים עכשיו כולם בישראל .

 

 

הבלש לנין

אולם דומה שמכל ספריו עד כה המעניינים ביותר הם אלו שעוסקים בלנין כבלש  זוהי סדרה שהספר השני ממנה יצא לאור בימים אלו .
"הרפסודיה מספר 20 של ליסט"  נכתב עם ויטלי בבינקו . 2007. ( הופיע תחת השם הבדוי "ויטלי דמינין ) הספר מועמד לפרס הרוסי "רב מכר לאומי "ותורגם לפינית ואסטונית .
העלילה מתרחשת ב-1888 כשלנין הוא בחור בן 18 המתגורר בעיירת הולדתו בבית אימו .לנין שסולק מהלימודים באוניברסיטה כתוצאה מפעילותו הפוליטית נמצא תחת השגחת המשטרה ..אלא שאז מתרחש בסביבת כפר מגוריו רצח כפול והמשטרה נאלצת לקרוא ללנין המשפטן ושחקן השחמט מזהיר לעזרה בין הדמויות בספר קרנסקי מנהל בית ספרו של לנין ובנו אז ילד בן עשר.
. לנין פותר את התעלומה . 

הספר השני בסדרה הוא " הקורבן הרביעי של לילאק "
העלילה מתרחשת בעיר סאמארה ב1890 לנין הוא כבן 20 מתגורר באיזור ומתכונן לבחינות ההסמכה לעריכת דין .אלא שאז מתבצעת סדרה של רציחות וחברתו של לנין מואשמת בביצוע אחת מהן .
לנו יוצא לפתור את התעלומה .

ספרי הבלש לנין .

הספר השלישי שנכתב בימים אלו מתרחש בסט פסטבורג ב1895-1896 לנין בן ה25 הוא בשנים אלו בבית הסוהר ומבצע חקירה כאסיר ברשות השלטונות שמכבדים את כישוריו המדהימים כבלש וחוששים ממנו בו זמנית .
קלוגר :
כתבתי את הספרים בשותפות עם ידיד שלי  ויטלי באבנקו סופר רוסי. תוך כדי ביקור שלו בארץ שוחחנו והוא התלונן על שאין ספרי מתח טובים על בסיס ההיסטוריה הרוסית חוץ מבוריס אקונין .כל השאר הם חיקויים גרועים וגם אקונין הוא לא מי יודע מה . בסך הכל חקיין של הסגנון של סופרי  המאה ה19.
אנחנו לעומתו מתבססים על עובדות היסטורי ממש ומקפידים שלא לסטות מהם .הכל מדוייק ונאמן לספרי ההיסטוריה .אצלנו לא תמצא הפלגות דמיון ושיפוצים של ההיסטוריה לצרכי העלילה . . . הבסיס שלנו הוא נאמן לעובדות.
אתה גר בישראל והוא חי ברוסיה איך בדיוק מתבצע שיתוף הפעולה בינכם ?
אנחנו עובדים באמצעות האינטרנט ביחד אנחנו חושבים על הרעיון של כל העלילה ואז אחד מאיתנו כותב את הנוסח הראשון והשני מתקן ואחר כך אנחנו מתחלפים .
קלוגר מדווח על הצלחה גדולה לספר על לנין הוא נמכר בתוך חודש אחד במוסקבה בחמשת אלפים עותקים . רק ספר אחד שלי "מוות בקיסריה " שנמכר בעשרת אלפים עותקים הצליח יותר . וחברה רוסית בשם "פורוארד " קנתה את זכויות ההסרטה לספרי לנין כסדרת טלויזיה.
אתם מתכוונים לכתוב סדרה שלמה על לנין כבלש לאורך חייו ?

בהחלט . אנחנו חושבים על סדרה גדולה על חיי לנין כבלש עם כמה סדרות משנה שמעשי הבילוש של לנין במסופרים בידי אנשים שונים מקורבים של לנין שישמשו כעוזריו בביצוע החקירות כמו "דוקטור ווטסון לשרלוק הולמס שהוא לנין. בסדרת המשנה הראשונה יהיו לפחות ארבעה ספרים . ואחר כך סדרת המשך נוספת עם דמות אחרת של מספר שתעסוק בלנין שאולי יספר אותה בוגדנוב מדען וסופר סיפורי מדע בדיוני על מסעות למאדים שהיה מספר 2 אחרי לנין בימיה הראשונים של התנועה הבולשביקית וגם הסופר מקסים גורקי

 

אתה מתייחס לזה שלנין היה ממוצא יהודי ?
תראה זה לא בטוח . היו שלושה אנשים בשם אלכסנדר בלנק בתקופה הזאת ואחד מהם היה יהודי אבל שניים מהם גרמנים .ויש חילוקי דעות מי מהם היה אלכסנדר בלנק שהיה סבו של לנין .
למה בחרת בלנין כגיבור סדרה בלשית מכל האנשים ?

 קלוגר: לנין הוא לדעתי הרוסי האולטימטיבי של המאה העשרים. האיש שהשאיר את חותמו על המאה העשרים יותר מכל אחד אחר.
אין אף רוסי אחר שאפילו מתחיל להתקרב אליו.זה יתרונו וזה חסרונו
ומה הוא המאפיין העיקרי שלו? האינטליגנציה הקרה שעבורה המאבק והמשחק הוא הדבר העיקרי, משחק השחמט בינו ובין יריביו שבו יצא תמיד כשידו על העליונה גם כשהוא נמצא בעמדה נחותה מאוד. עבורו האנשים היו כלים במשחק השחמט הנצחי שאותו ניהל, כלים שאותם זרק או הציל. תלוי בדרישות אותו הרגע.
לנין היה דמות מתאימה מאוד לגלם את תפקיד הבלש בגלל אמונתו בתפיסת עולם רציונאלית שכלתנית שהיא הבסיס של כל בלש טוב.
הוא עורך דין בהשכלתו כלומר אמון על חקירת פשעים, וגם שחקן שחמט מעולה בתחביבו. ויש בו משהו דמוני כמו שיש משהו כזה בכל בלש גדול מהספרות הקלאסית, ובראש ובראשונה שרלוק הולמס.
הוא מתעניין במטרה הגדולה והרבה פחות באנשים שמקיפים אותו בדרך אליה. לנין היה אדם בודד ככל שאדם של הגיון קר ללא רגשות יכול להיות בודד. מכל הדמויות הידועות של ההיסטוריה הרוסית לא נמצא אחד שמתאים יותר לגלם דמות של בלש בסיפור בלשי מאשר ולאדימיר איליץ' אוליאנוב לנין.

לא ניתן אלא לקוות שבשלב כלשהו  אחד מספריו המעניינים יתורגם גם לעברית .

נספח :רשימת ספריו של דניאל קלוגר

 .

דניאל קלוגר

Pereshedshie Reky
השמש הקופחת
'( 1989 רומן היסטורי על מיטרדטס מפונטוס ומאבקו ברומא במאה הראשונה לפני הספירה

"Molchalivyi Gost'
האורח השקט " ( 1991)
קובץ שירים .

ספרי סדרת נתנאל על בלש מרוסיה שפותר תעלומות שכולן מתרחשות בקהילה הרוסית בישראל  .

"Zapadnya dlya syshchika
מלכודת לבלש ( 1998

כולל את הספור "מבצע הדיבוק "  ספר ראשון על הבלש נתן
Death in Caesarea (Moscow: Vagrius, 2001)
מוות בקיסריה  ספר שני על נתן
Ubiistvennyi Maskarad' [Murderous Masquerade]2001

The Deadly Masquerade (Moscow: Vagrius, 2001)
ההתחפשות הקטלנית  ספר שלישי בסדרה
, "Pobeg iz shkoly iskusstv" [Escape from Art School].2002
בריחה מבית הספר לאמנות
הספר הרביעי על נתן.  

נמל השטן 2004.
ספר חמישי על נתן נכתב בתחילת שנות התשעים .פנטזיה המתרחשת בעולם סוריאליסטי כמעט פוסט אפוקליפטי . .
סיפור של בלש ישראלי מודרני המוצא עצמו בימי הביניים ועובד בחוקר של האינקוויזיציה המבצע חקירת רצח בגטו יהודי בימי הביניים ששם היהודים מואשמים ברצח פולחני והוא יוצא לגלות את הרוצח האמיתי ולהציל את יהודי הגטו כולל גם את
collection of Jewish horror stories "Letayuschaya v temnyx
> >> >> >> pokoyax"

רוב הספרים בסדרה הם סיפורי בלשים קלסיים שגרתיים להוציא אחד .שבו חוזר נתן בזמן לימי הביניים ועובד כחוקר של האינקויזיציה ומוצא את עצמו במאבק להציל קהילה יהודית מהאשמות בעלילת דם .

1. To Cross the River (Jerusalem: CHAMA, 2000)

"אלה שחצו את הנהר ( 2000) Pereshedshie Reky
. ספר על תעלומות בהיסטוריה היהודית
. סיפורים מההיסטוריה היהודית על שודדי ים יהודים ,אינקויזציה , על משפט ביליס .עשרה סיפורים . ועל בסיס כמה מהם יצר קלוגר בלדות שאותן הוא מזמר . "
הספר היחיד של קלוגר שיצא לאור בישראל ולא ברוסיה .
.
אלף שנים בהלוואה עם אלכסנדר ריבלקה
, "Tysyacha Let v Dolg" [Millennium on Loan], co-authored with Alexander Rybalk2001
ספר פנטזיה מבוסס על הקבלה . על כך שמלאך המוות מלווה מהאלוהים אלף שנה ומקים עולם מזויף משלו שקיים רק אלף שנה.. הגיבור הוא תלמיד ישיבה בירושלים מיוצא רוסי .
2. Magical Affairs (Moscow: AST-Astrel, 2003)
:,
סיפורים מאגיים ( 2003)
קובץ סיפורים בלשיים המתרחשים בעולם פנטזיה המבוססת על המיתולוגיה האכדית .
Satan's Harbor (Kiev: "U kamina", 2004)

> >> >> >> ["She's That Flying in Dark Chambers.

Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005)המסתורין של בסקרויל 2005
היסטוריה של הרומן הבלשי . בעיקר המערבי מהופמן ועד אומברטו אקו . . אחד מספריו הטובים .
Shylock's Last Act (Moscow: Text, 2006
ההופעה האחרונה של שילוק .2006.
רומן בלשי המתרחש בגטו בוכנולד ששם עושים הצגה של הסוחר מוונציה ומתבצע רצח והחוקר הוא יהודי מהמחנה שוטר מרוסיה . הוא  פותר את התעלומה ומגלה את הרוצח, אלא שהפיתרון הוא חסר משמעות מאחר שכולם כולל הרוצח נשלחים לאושויץ להשמדה
גולגלתו של שרלוק הולמס .עם אלכס ריבלקה ( 2006)
רומן על שרלוק הולמס שמספר מה עשה כשהתחבא בטיבט כזמן שנחשב למת וכיצד פגש שם סוכן גרמני שעימו נאבק בסיפור "הקידה האחרונה ".
.
.Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin; Moscow: Club 36.6, 2006)

BIBLIOGRAFIE OF DANIEL KLUGER

1.. The Cruel Sun (Simpheropol: Tavria Publishers, 1989)
2. . The Silent Guest (Moscow: Text, 1991)
3. The Trap for the Sleuth (Moscow: Iskatel, 1998)
4. To Cross the River (Jerusalem: CHAMA, 2000)
5. Death in Caesarea (Moscow: Vagrius, 2001)
6. The Deadly Masquerade (Moscow: Vagrius, 2001)
7. A Millennium on Loan (co-authored with Alexander Rybalka; Moscow: Armada-Press, 2001)
8. Escape from the Art School (Moscow: Veche, 2002)
9. Magical Affairs (Moscow: AST-Astrel, 2003)
10. Satan's Harbor (Kiev: "U kamina", 2004)
11. The Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005)
12. Shylock's Last Act (Moscow: Text, 2006)
13. Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint
pen-name Vitali Danilin; Moscow: Club 36.6, 2006)

14 . " Lilac's Fourth Victim. co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin 2007

1.THE MUSKETEER or THE TRUE STORY OF ISAAC DE PORTO 2007

  

תקצירים באנגלית של ספרי דניאל קלוגר .

Annotation for the novel: "Tysyacha Let v Dolg" [A Thousand Years on Credit] by Daniel Kluger and Alexander Rybalka.

The action of the novel begins in contemporary Israel. The main character Semyon Kogan — Shimon, as Israelis call him is a student of a Kabbalistic Yeshiva "Shomrei Shamaim" ("The keepers of Heaven"). One day he finds in a used bookstore a rare book "Sefer Heikhalot" — "The Book of Halls." This tractate exists in reality and tells about the methods of Kabalistic meditation. Using the technique described in the book one may make an "immersion into Merkava" — travel to the higher worlds. Our hero decides to try this, but instead of Merkava, he finds himself in a very strange, and even scary world, more resembling Hell.
This world is called Thom (Abyss). At first Shimon finds himself in the Principality Gehenom ruled by the Angel of Death Samael, widely known under the name of Satan. In the person of Samael-Satan, Shimon recognizes the man who gave him the Book of Halls in that used bookstore. As Shimon finds out from his conversation with Satan the book was fake. Careless usage of this fake book brought our hero to Thom. It turns out that this world is not Hell, but a certain small part of the Universe that was stolen by the highest of anti-Sfirot — the demon Teomiel (literally: "God's Double" or "God's Twin"). The similarity with Hell comes from the fact that Teomiel used the structure of the Wrong Side of the world in his organization of Thom. Therefore, Thom, similarly to Hell, is divided into seven principalities ruled by seven rulers of the Dark Side: Ashmodey, Tale (the Golden Calf), and others. Under their rule are demons of lower classes. Besides those, there are human beings who live in the condition of slaves — they are those same Ten Lost Tribes of Israel. Finally in Thom live fantastic animals from Jewish folklore: Leviathans, Behemoth, Re'em, Rahab, the bird Khol (the Jewish analog of Phoenix), and others.
Satan lured Shimon into this world in order to destroy it because he has his own accounts with Teomiel. The only way to destroy Thom is to put together a broken tablet, broken into seven pieces spread out among all of the seven principalities. This tablet contains the forty-two-syllable name of God (Shem ha-Mefurash), which has a magic power. Long ago this name the High Priest pronounced this name in Jerusalem's Temple once a year, on Yom Kippur — the Day of Atonement. Now, in order to destroy Thom, that is in order to use the power of Divine Anger, it is necessary to put together this tablet and to pronounce this name in the anti-Temple, the diabolic structure, standing in the middle of all seven principalities. Why Shimon is chosen for this role becomes clear from the fact that among the stolen Ten Tribes there were no Kohanim (Kogan =Kohen), that is — priests, who are allowed to pronounce the Shem ha-Mefurash. Shimon is not simply a kohen, but a descendant of one of the ancient Jerusalem High Priests.
Further the novel describes the adventures of the main hero and his several friends from the local residents, and of the Angel of Death who accompanies them on their travels around the seven principalities of Thom in search of the broken parts of the magic tablet. The principalities are: Gehenom, the Country of Speechlessness, the country of Death, the Hell of the Primordial Mud, The Abyss of the Grave, Abaddon, and the Lower Hell. The heroes participate in many battles and encounter various fantastical creatures, taken from books on Jewish folklore and Kabbala.

Daniel Kluger
Shylock's Last Act
“Text” Publishing House, Moscow 2006
ISBN 5-7516-0569-1

The story is going on in ghetto Brockenwald that was founded by Nazis in German-Czech town in 1942-43. The narrator doctor Jonas Waisfeld (allusion to doctor Watson) meet just arrived to ghetto stage director Max Landau. Landau tell him that get permission to create a theatre in ghetto and he want to produce the William Shakespeare's “Merchant of Venice” with changes are made by Nazi’s ministry of propaganda.
The stage director plays Shylock himself and this production turning into anti-Nazis action. After the performance ended the narrator came into makeup room and found that the stage director is murdered. In the same room he meet Shimon Holberg (allusion to Sherlock Holmes), former policeman and now one of ghetto prisoners. Holberg living in this makeup room.
Shimon Holberg agrees to investigate the murder and moving to doctor Waisfeld place in garret. Waisfeld helping him to investigate the crime. Soon there is an other murder and now murdered person is rabbi Sheinerson. Sleuth suppose that this crime linked to the first murder.
The investigation executed in accordance with all norms of classic detective and successfully ends when Holberg realize who is murderer and why he killed this two men. But also he knows that his success are meaningless. The Nazi ghetto commandant is his former subordinate and tells him that in mourning Brockenwald will be liquidated and all of his prisoners will be send to Auschwitz. So the narrator, the sleuth, the murderer, the victim’s widow and the witnesses will go to death camp. The detective game is over and in real life is no place for proper punishment.
The novel full of allusions that go to Conan Doyle, Bram Stoker etc. And may be intresting for fans of intellectual postmodern detective (like that of Arturo Peres-Reverte and Umberto Eco).

“Text” Publishing House
Moscow

Даниэль Клугер Мушкетер

Daniel Kluger

THE MUSKETEER or THE TRUE STORY OF ISAAC DE PORTO

Novel

256 pp., hardcover 

Text, 2007

 

Reviews:

The Musketeer by Daniel Kluger is very good historic novel remarkable both by its fibula and style. The author successfully avoids stamps, mistakes about facts and other problems that are so widespread in this kind of stories. The Musketeer is easy and fine to read. Kluger wrote about very complicated issue of Jewish identification, and about even more complicated issue of Marrano triple identification. These men were proud of their Jewish origin but also of Spanish or Portuguese one, and of nobility, because a lot of them were also noblemen.

Lekhaim, Moscow

 

Daniel Kluger presents his Porthos. The readers learn that father of Portos fled to France from Spanish inquisitors, he formally disclaimed Judaism and became a Christian but still was keeping Jewish tradition secretly. De Portau is only a Portuguese fugitive, the stupidity and false pride of Porthos is only a mask. This is a story of Porthos becoming a musketeer and finding his friends – Athos and Aramis.

 

Kluger’s novel is a refined post modernistic game. It is not alternative history but alternative literature in which one will find ironic associations relative to amontillado and Angevine. Porthos is traveling through the forest that belongs to count Geoffrey de Peyrac (from Ann and Serge Golon’s Angelique), and his valet Musqueton mentions The Merchant of Venice and even Dreyfus case.

Esli, Moscow

 

About the book:

The true story of  Isaac de Portu who served as a musketeer and guard to His Majesty King Louis XIII under the name of Portos. The heroes from the famous novel by Alexandre Dumas Three Musketeers have real prototypes. The author is free to create their adventures but there is also some historical truth in the novel. For instance, a name of a man, who was prototype of Porthos, is Isaac de Porto (or de Portau). But what does it mean?

 

In 15-th – 18-th centuries to southern provinces of France came a lot of Jews that fled from Spanish inquisition. These Jews were actually Christians (Conversos or Marranos), but the inquisition still was very suspicious about them. In France this category of fugitives get name Portuguese merchants, even if they weren’t merchants. French kings Henry II, Henry III and Henry IV gave to them permission to stay – so called Naturalization letters, some sort of  passports. Isaac de Porto means Isaac from Porto, the capital of Portugal in that time, or Isaac the Portuguese. Portuguese in border provinces meant Jew or Marrano.

 

The novel tells the story of a young man from a baptized Jewish family that had escaped the Inquisition; of a terrible secret hidden from him by his father; and of the career of the fledging musketeer in Paris. It has everything a good historical novel should have: breathtaking adventure; romantic passions; deadly rivalry; secrets and plots. And most of all, it displays the dazzling knowledge of the historical background of the turbulent period of Dumas’ classic novel.

 

Porthos is the most mysterious of the quartet.  His character is not as simple as it appears at first glance. Readers have traditionally regarded Porthos as a kind but na¿ve giant always at the beck and call of his more cunning and intelligent friends. But a careful reading discloses hidden depths in his character. Porthos is occasionally sharp-tongued, even sarcastic; he has a wicked sense of humor; he understands people and is prone to verbal paradoxes. And yet at the same time, he possesses a great deal of common sense and sound judgment.

Daniel Kluger (b.1951) – Russian writer.
B.Sc. in Physic, graduated in Simferopol University (1972)
First story was published in 1979. First book, historical novel The Cruel Sun, was published in1989. Awarded with “The Best SF short story prize” by magazine Vokrug Sveta in 1986.
In 1994 moved to Israel, working as journalist.
Books by Daniel Kluger were published in Russia and Israel, today he is author of 13 published books, including one research about history of classic detective stories The Baskerville Mystery (Moscow: Text, 2005) and first fantasy novel in world literature based on Jewish mythology A Millennium on Loan (co-authored with Alexander Rybalka; Moscow: Armada-Press, 2001), also fantastic and detective novels and short stories based on modern Israel and Jewish history.
Besides books Daniel Kluger is also author of many essays dedicated to mass genres of literature and modern Israeli fantastic and detective stories. His essays published in Israeli periodical and Russian magazines.
Kluger’s books were nominated on different awards (Interpresskon, Roskon, Russkaia Fantastika). His last published novel Liszt's Twentieth Rhapsody (co-authored with Vitali Babenko under the joint pen-name Vitali Danilin) is nominated on Russian award National Bestseller.

קישורים רלבנטיים

דניאל קלוגר בויקיפדיה

על דניאל קלוגר ברוסית

לנין שלי

העתיד  על פי סופרי המדע הבדיוני הרוסיים

אלכס ריבלקה

ד"ר אילנה גומל

אנשי הקוד -סצינת המדע הבדיוני הרוסית בישראל . מאמר מאת דניאל קלוגר

האי מייל של דניאל קלוגר

dkluger@mail.ru

ספרי לנין הבלש .

מפגש חדש של אנשי תרבות

ביום שבת הזה ה-27 לחודש בערב ב8 בערב  יתקיים מפגש של שיחה קבוצתית   של אנשי ונשות תרבות  בסיגנון הסלונים של אירופה ואמריקה .

כולם מוזמנים לערב שיחה\ היכרות\ חידוש\ חיזוק .ומי שמעוניין לדעת פרטים נוספים מוזמן ליצור איתי קשר באי מייל שלי .

פושע העל והתנועה הסוריאליסטית

פושע העל פאנטומאס ,האיקון האולטימטיבי של התנועה הסוריאליסטית בצרפת בראשית המאה ה-עשרים .

בראשית המאה העשרים שלטה בתחומי האמנויות בצרפת התנועה הסוריאליסטית והשפעותיה נשארו עד עצם היום הזה בתחומים אמנותיים ותחומי הפנטזיה באופן כללי .

ערב רב-משתתפים של מחווה לתנועה זאת ולספרות הפנטזיה באופן כללי  יתקיים  ב31 לאוקטובר בגדה השמאלית. בשעה 21:00
ויעסוק בנושאי  סוריאליזם, פנטזיה והזיות אחרות – שירה, מוזיקה, פרוזה חלומות  ופרוזאק

והמשתתפים הם :

 

עומר קליגמן – של מי המשקפיים האלו בכלל (פרוזה)
דניאל עוז - הדמיוני בשירתן של יונה וולך ודליה הרץ (הרצאה)
משה פרסטר – "הילד הג'ינגי" מאת ארז מירנץ (שירה בפרוזה)
ענבל כהנסקי –"יצאנו להליכה לאיבוד בחושך" (שירה)
הגר ינאי – מתוך "המים שבין העולמות" (פרוזה)
אסיה רודשטיין – "כף רגל של עוף" ו"שקיעה" (שירה)
מאיה בז'רנו – המערה המקוללת ואחרים (שירה ופרוזה)

דרור פויר – מתוך "צדוק בנפתולי התשוקה" (פרוזה)
אנה ארחיפוב – סונטה מאת לסה אוקראינקה (שירה)
רן יגיל – מתוך "סנגורם של ישראל – בתל-אביב" (פרוזה)
שרון קשרו– "האריה, המכשפה וארון הבגדים" – היבטים פסיכולוגיים (הרצאה)
דבי סער – "הגן הנעלם" (שירה)
דניאל עוז – חטפתי את הקריזה של החיים שלי (שירה)
שועי רז – רוקד מכושף עם טווס דמיוני- השאה נאמה ואהוד בנאי (הרצאה)
"החלל הריק" – מוזיקה חיה .

אלי אשד – פושע העל פאנטומאס והתנועה הסוריאליסטית (הרצאה)

ניהול אמנותי: דרור קסטל

הכניסה תעלה 5.5 יורו  (  30 ש"ח )
יתכנו שינויים קלים בתוכנית
31 באוקטובר. ליל כל הקדושים, 21:00, מועדון הגדה השמאלית אחד העם 70,תל-אביב
לפרטים: 054-7454667

דיונוסוס הפקות

הקהל מוזמן לחוויה תרבותית  ספרותית  ואמנותית שלא תשכח במהרה. בואו בהמוניכם .

הכוהנים הגדולים של קודש הקודשים: על "עמדה בטאון לספרות "

 

אנשי המגזין הספרותי "עמדה " מגזין  לכאורה חסר קוראים והשפעה תקשורתית אמיתית רכשו לעצמם לאורך השנים מעמד של "הכוהנים הגדולים " של עולם הספרות התל אביבי , ובימים אלו יוצאים לאור במקביל שני גליונות חדשים של כתב העת ביחד   עם עבודת תזה  סוציולוגית המתארת בפירוט מדהים את תולדות כתב העת שלהם  ואת העלייה במעמדם של עורכיו מאנשי שוליים נידחים ידועים רק למעטים  למעמד של "דמויות  אב מרכזיות " בסצינה תוססת .

 עמדה 16 - ביטאון לספרות

עמדה 17 - ביטאון לספרות

לאחרונה בשעה טובה יצאו לאור שני גיליונות חדשים במקביל של המגזין הספרותי "עמדה " גיליונות מספרי16  ן-17 בעריכת רן יגיל עמוס אדלהייט ועורך חדש אריק א.
גילוי נאות: יש לי בגיליון 17 מאמר על הסופר והעורך דוד פרישמן ובגיליון קודם מספר 14  מאמר על הסופר יוסף אריכא ,  ואני מכיר היטב את העורכים.

 

הציפייה לגיליונות אלו הייתה ארוכה מאז גיליון 14 שהיה כבר לפני שלוש שנים .אנשי כתב בעת בהחלט לא עמדו בהתחייבות שלהם לקוראים ( ולכותבים ) להוציא גיליון חדש אחת לחצי שנה .
אמנם לפני כחצי שנה אנשי " עמדה" הוציאו גיליון ומיוחד שהוקדש לשלושה מסות מקיפות ומעולות ביותר של שלושת העורכים, כל אחד על יוצר אחר האהוב עליו , רן יגיל על המספר אשר ברש (המסה החביבה עלי ביותר באותו גיליון ) ,אריק א' על המשורר אורי צבי גרינברג ועמוס אדלהייט על אסתר ראב.

אבל כעת יוצאים סוף סוף הגיליונות הרגילים שבמקור היו אמורים להיות גיליון אחד ענק וחולקו לבסוף לשני גליונות .
אני מרגיש שהציפיה הייתה ארוכה מידי. אין זה מן הראוי שגליון של כתב עת ספרותי יצא לאור רק כל שנתיים או שלוש שנים . כתב עת ספרותי צריך להיות חי ותוסס פרק הזמן שיש לחכות לו הוא חצי שנה או שנה לא יותר.
שוחחתי עם כותב אחר ב"עמדה " שאמר לי שהוא כבר לא מרגיש שום קשר עם היצירה שאותה שלח לעורכים של עמדה כבר לפני כמה שנים.
מדהים להשוות את קצב הפרסום הזה עם זה עם הגיליון הראשון של "אורות " שהוקדש לשיקספיר ושבו יש לי מאמר שיצא לאור כחמישה חודשים בלבד לאחר שעורכיו יצרו איתי קשר לגביו .


אבל מאידך …לעניות דעתי המעמד של המגזין "עמדה" הוא של בכיר המגזינים הספרותיים כיום בישראל .המגזין הרציני והמשפיע ביותר זה שכל מי שהוא משהו רוצה להיות בו או מתגאה למצער שהוא לא נמצא בתוכו וגם זה אומר משהו .
אנשי המגזין עמדה נראים יותר מאנשי כל מגזין אחר כ"כהנים גדולים של קודש הקודשים " הלא הוא עולם הספרות שיחסם לספרות העברית הוא יחס של אדיקות דתית ממש , וגם כשומרי הקשר עם הספרות העברית הישנה שמלפני כמה דורות ושמים דגש עם שמירת הקשר החיי איתה עם סדרת ספרים שהם מוציאים של סופרי מופת נשכחים. לא ברור כמה קוראים יש לספרים האלו אבל אנשי "עמדה" דואגים להחזרתם לזרם החי של הספרות העברית.
.

צילום של חבורת מייסדי "עמדה " מגיליון מספר 2 .בחזית רן יגיל ועמוס אדלהייט ואריק א. צילמה סמדר צמח

וכמעט במקביל לפרסום של גיליונות "עמדה " החדשים הסופר יחזקאל רחמים השלים בימים אלה עבודת תזה חסרת תקדים בעומקה לגבי ספרות עכשווית "על תולדות כתב העת "עמדה". "
מלחמות הדיו –השתלבותה של חבורת "עמדה " בשדה הספרות בישראל ". עבודה שהיא המשך לעבודה סמינריונית שלו על "הסצנה הספרותית התל אביבית ".

רחמים פותח עם עבודה זאת תחום מחקר חדש בתולדות הספרות העברית "מחקר הספרות העברית של שנות השמונים ואילך נושא שעד כה היה בגדר בלתי קיים כמעט בספרות המחקרית .
( פרקים מעבודה זאת מעלה רחמים בבלוג שלו ) .
בעבודה זאת נותן רחמים את הסקירה המפורטת ביותר הקיימת,ולמעשה הכמעט יחידה הקיימת, על תולדות הספרות העברית משנות ה70 ואילך לפחות כפי שהשתקפה בסצנת כתבי העת התל אביביים שלה .
רחמים מתאר את ההיסטוריה של כתב העת הספרותי "עמדה " שהחל את דרכו כ"לווין" של כתב העת "עכשיו " של העורך והמבקר גבריאל מוקד שאנשיו החלו את דרכם הספרותית כמשוררים צעירים בכתב העת "עכשיו " של מוקד ואנשיו חיפשו לעצמם את דרכם העצמאית שלהם אגב סכסוכים פנימיים בלתי פוסקים עם כל מה שזז בעולם הספרות התל אביבי בשנות התשעים והאלפיים בראש ובראשונה עם גבריאל מוקד עצמו דמות אב שראה עצמו כנבגד בגלל "עריקתם" משולחנו ומהשפעתו . מוקד אף  מכונה בעבודה בשלב מסוים כ"נבגד סדרתי " עורך שכל מספר שנים מעמיד חבורה שעומדת תחת חסותו ולתפיסתו "בוגדת בו "לבסוף ,והסיבה הייתה שהאנשים אלו בשלב מסויים ראו עצמם מחוייבים להסתלק מהשפעתו הכל דומיננטית של האב הספרותי התקיף .  אך בסופו של דבר מוקד השלים עימם לבסוף וקיבל את אנשי "עמדה " כיורשיו וממשיכיו החוקיים בעולם הספרות הישראלית  ואף  נתן בשיחה ל עמוס אדלהייט אחד מעורכי "עמדה  את הכבוד האולטימטיבי מבחינתו כאשר  הגדיר אותו "כגירסה "יעקובינית ", דהיינו פחות רחומה,  שלו עצמו .

 

. .
מכאן ממשיך רחמים ומתאר בפירוט מדהים את מסע החתחתים של "עמדה " לאורך 12 שנים . סיפורו של מגזין שוליים עקשני, מועט תפוצה והשפעה שעם כל יומרותיו הגרנדיוזיות של עורכיו לשנות את פני הספרות העברית ולהחזיר את הערכים הספרותיים הטהורים של ספרות לוחמת ומשפיעה כפי שהוגדרה פעם בידי עורכים כמו אשר ברש למרכז הבמה הספרותית , זכה להכרה מועטה ביותר אפילו בעולם הספרות הישראלי שלא לדבר על מישהו מחוצה לו.


כל גיליון שהם הוציאו נקרא רק בידי כמה מאות אנשים במקרה הטוב,זכה לכמה תגובות מועטות "פושרות " פחות או יותר בעיתונות בידי מבקרים כמו דרור בורשטיין ואמנון נבות   ( שרחמים מביא פירוט וניתוח דקדקני של כל אחת ואחת  מהן ) ואז כביכול נעלם מבחינת התודעה הציבורית .
איתרע מזלם והם החלו לפרסם את כתב העת בתקופה שבה העניין בשירה ובביקורת ספרות חדשנית ונוקבת היה בשפל שלא היה כמוהו מעולם.

בנוסף לכך עורכי "עמדה" רן יגיל ,אדלהייט ואריק א. כיוצרים מעולם לא זכו בהצלחה ביקורתית ותשומת לב תקשורתית כמו שזכו לה  יוצרים אחרים בני גילם ,אתגר קרת ,שמעון אדף ואחרים.

אמנם אריק א.מוכר בידי חבורה קטנה של "מבינים " בעולם הספרות  כאחד המשוררים החשובים ביותר הפעילים היום בתחום השירה העברית, .אבל החבורה הזאת נספרת  ככל הנראה  בכמה עשרות .

אנשים עקשניים פחות היו כנראה מרימים ידיים וסוגרים את כתב העת לאחר כמה גליונות והתעלמות ואדישות כמעט מוחלטות .
בכל זאת לאורך הזמן בכוח ההתמדה העקשנית , וגם מתוך ההיכרות באיכות המצטברת של הגיליונות ,  "אנשי השוליים של "עמדה "ובמיוחד רן יגיל הלכו ורכשו לעצמם מעמד מתחזק והולך בתחום הזעיר של עולם הספרות התל אביבי,גם הודות ל"שולחן " שפתחו בבתי קפה תל אביביים שונים שהלך ורחש לעצמו מעמד כאחד המקומות הבולטים ביותר שבהם דנים מידי שבוע ברצינות   בספרות  ובתרבות העברית .שמם  נעשה ידוע לרבים יותר ויותר.  .במשך הזמן נעשה עליהם סרט תיעודי שבו הוגדרו "כתורכים הצעירים של הספרות העברית" דהיינו כמורדים במימסד הספרותי וותיק והמאובן .

ולבסוף הפכו למעין דמויות אב לשורה של עורכי מגזינים סופרים ומשוררים שהלכו בעקבותיהם .דהיינו הם צברו לעצמם עוצמה והשפעה סמלית ( מאוד ) בתחום זעיר של הספרות התל אביבית והתחום הזה שנראה כל כך עלוב ונידח וחסר כל עתיד בשנות התשעים מתחיל להיות בשנים האחרונות רותח ומבעבע עם כתבי עת שונים ומשונים ויוצרים רבים מגוונים שחלקם צץ באינטרנט ועובר לתחום כתב העת המודפסים .
וחלק מהעוצמה הסימלית הזאת הזאת מקורה בהכרה הכללית באנשי "עמדה " כנושאי הדגל הרציניים והנזיריים והאמיתיים של שמירת הקשר עם הדורות הקודמים של הספרות העברית ובראש ובראשונה דרך "גאולת נידחים " סופרים שנשכחו מוצאים לאור מחדש בידי אנשי "עמדה ". אנשי עמדה מבצעים "שיח עיתים " ( כשם קובץ סיפורים היסטוריים שלא שר ברש הסופר הנערץ על רן יגיל ) עם דורות קודמים בעבור הדור הזה .
כפי שמגדיר זאת רחמים "הספרות נתפסת בעיני חברי "עמדה " כמערכת ערכית הזוכה לדבקות "דתית " כמעט וכסוג קיום מרכזי בחיים האישיים והחברתיים . "עמדה " ניחנת במאפיינים כיתתיים כקרבה חזקה בין חברים ,תחושת ייעוד ודיכוטומיה מובהקת בין פנים וחוץ ,אצל מי יותר ומי פחות .דגש רב ניתן ב"עמדה " לקשר עם מסורת הספרות העברית לדורותיה תוך סימון עצמי כנמר למסורת הגדולה ,כחוליות בשרשרת .
אולי אפשר להשות אותם לסנטור הרומאי מימי יוליוס קיסר "קטו הצעיר " שעם כל זה שכוחו הפוליטי האמיתי היה מוגבל ביותר הוכר גם בידי יריביו העקשניים ביותר בנציג האותנטי והבלתי מוטל בספק של "הערכים הרומאים :האמיתיים " אלה שהכל חששו משקיעתם .
כפי שמציין רחמים מאפיין של המעמד המתחזק הזה הוא שהגליונות האחרונים שוב אינם תוקפניים כלפי כל מה שזז כמו קודמיהם .שהרי מי שנמצא במרכז מרכזו של הקונצנזוס "ככוהנים הגדולים של קודש הקודשים " שוב אינו יכול לחוש את הזעם של מי שנמצא מחוצה לו . האנשים שבאו לשבור את הקונצנזוס הפכו לנושאי הקונצנזוס .
העבודה הזאת היא כנראה יחידה במינה בתחום חקר תולדות הספרות העברית  מאחר שהיא מתארת את נשואי מחקרה כמעט בזמן אמיתי . רחמים היה חוקר המשתתף באירועי ומפגשי "עמדה " במשך שנים .והוא מתאר אירועים שהתרחשו כמה חודשים בלבד לפני שסיים את העבודה. וגם כאלה שבהם הוא נתן חלק בעצמו כך שכפי שהוא מודה בעצמו הוא אינו חוקר אובייקטיבי באמת עד כמה שהוא מנסה לנהל עבודה מחקרית היסטורית , שהרי הוא אחד הדמויות המשתתפות בכמה וכמה מהאירועים שאותם הוא מתאר.

מצד שני ספק אם מישהו בלתי מעורב לחלוטין היה נותן לנו את התיאור ההיסטורי –סוציולוגי המפורט שאנחנו מקבלים בעבודה זאת .

אפשר להשוות את מערכת היחסים של  רחמים ועורכי "עמדה"  והכתיבה שלו עליהם לזאת של הביוגרף בוזוול עם איש הספרות המפורסם דוקטור ג'ונסון מהמאה ה-18 או של דוקטור ווטסון עם הבלש שרלוק הולמס .

זאת כתיבה  של ביוגרף סימפטי ולפעמים אף מעריץ אך שחולשות האנוש אינן  נעלמות כלל מעיניו והוא אינו נמנע מלהצביע עליהם כאשר הוא חש בצורך בכך אם כי הוא עושה זאת במעין התנצלות בפני הקוראים,  הוא אינו נהנה לעשות זאת .
הוא מביא שלל אנקדוטות מעניינות על אנשי החבורה שאינם באמת חיוניים למחקרו אבל הם תורמים לתמונה החיה שהוא יוצר של הדמויות המעורבות :למשל שאחד המשוררים הידועים המזוהים עם עמדה נכשל עד כה בכלל הבקשות לפרסים ומלגות ומענקים שהיגיש אי פעם או שמשורר ידוע אחר המזוהה עם כתב העת פגש את בת זוגו דהיום בבית קפה בעת מפגש של "עמדה" והיא הייתה הקוראת הראשונה של "עמדה" שלא הייתה מחוג מכריו הקבועים. . או שסופר שלישי המזוהה עם כתב העת היה בעברו בעל קיוסק כושל,ואהב להביא לשולחן דמויות ביזאריות שונות מהרחוב קבצנים ואחרים .

ובהערת שוליים  מעניינת במיוחד רחמים דן בשאלה מי הם המקריאים המוצלחים והמוכשרים ביותר מבין היוצרים כיום. תשובתו :רועי ארד ( שרחמים משבח את הגזמותיו בהקראת הטקסט ככמראות על כישרון משחק )  סיון בסקין ורן יגיל . הוא אינו נמנע לתקוף את אריק א. על יכולת ההקראה שלו של טקסטים שיריים ,אך מציין שהשתפר מאוד בשנים האחרונות.

רחמים בקצרה אינו נמנע ליצור הירארכיות משלו במיטב המסורת של גבריאל מוקד ואנשי "עמדה ".   
לעיתים גודש הפרטים האובססיבי יכול ליגע את הקורא הרגיל .
עורך מקצועי מן הסתם היה מוחק ללא רחמים חלקים גדולים שהם בעלי עניין רק למקורבים לנושא ולאנשים המתוארים .
אם רחמים יחליט אי פעם להפוך את העבודה לספר , וכדאי שיעשה זאת   יהיה עליו לעשות "ניכוש עשבים" כזה עבור הקורא הרגיל
.אני בכל אופן כבעל עניין וכמקורב לנושא ולאנשים מצאתי גם את הפרטים הקטנים האלו כמרתקים ביותר.הם נותנים תמונה חיה כפי שלא ניתנה בשום מקום אחר על הנעשה בסצינה הספרותית הישראלית בזמן כמעט אמיתי . והיא חומר יקר ערך יחיד במינו עבור ההיסטוריונים של הספרות העברית בעתיד .

בפרקים האחרונים נוטש רחמים את התיאור הפרטני –אנקדוטלי –היסטורי ומנסה להסיק מסקנות סוציולוגיות על סמך ההיסטוריה של "עמדה " כשהוא מסתמך על תיאוריות של חוקרים כמו בורדיה  ובו הוא מגיע למסקנה שהתמרכזותה הגוברת  של "עמדה" באה דווקא בגלל פנייתה להציל ולחלץ מהשיכחה נידחים נשכחים שונים מהעבר . דהיינו ככל שהתמקדו העורכים  פחות ביצירתם  שלהם ויותר ביצירות של אחרים שכוחים כן גברה הצלחתם הסמלית  בתחום הספרות .
עבודה מעניינת מאוד  ומן הראוי שתצא לאור כספר ( עם שיפוצים ושינויים שונים )

 ובהזדמנות זאת בהחלט מן הראוי שישב מישהו ויכתוב מחקר מקביל על תולדותיו העקובים  מסכסוכים ומדיו של כתב העת "עכשיו " של גבריאל מוקד. עבודה משעממת זאת לא תהיה .

גם אני מוזכר פה ושם בעבודה של רחמים כדמות שוליים מהאינטרנט שנקשרה פה ושם עם אנשי השוליים של "עמדה " ואולי כדאי להרחיב בעניין .

 נפגשתי לראשונה עם כתב העת "עמדה " בערב הספרותי הראשון שאותו עשו אנשי כתב העת ,ב"צוותא" .

הביאה אותי לשם ידידה מורה אידיאליסטית בשם אילונה פינטו שלימדה כמורה באותו בית ספר נידח ביפו שבו לימד אז עמוס אדלהייט.
כמדומני זה היה הערב הספרותי הראשון שבו נטלתי אי פעם חלק שלא היה קשור לספרות המדע הבדיוני וזה היה עבורי כניסה לעולם חדש ומוזר.
כעבור כמה שנים בנסיבות מוזרות למדי יצרתי קשר עם רן יגיל .וכעבור עוד  כמה חודשים יגיל  התקשר אלי יום אחד כנראה מדחף פתאומי ובלתי מוסבר אפילו לו עצמו והזמין אותי לבוא ביום שישי  לשולחן של "עמדה" בקפה לאג'באנז ברחוב אבן גבירול .
ביקשתי לדעת מה בדיוק נעשה באותו שולחן שאני מוזמן אליו.הוא התקשה בתחילה להסביר ולבסוף אמר:" זה משהו כמו "טיש חסידי" שבו החסידים באים לחגוג עם הרבי שלהם בשיחה .

אבל הטיש שלנו אינו מיועד לכבודו של רבי כל שהוא אלא לכבודה של הספרות העברית ".
באתי . ולראשונה הבנתי מהשיחות שסביב שולחן בית הקפה מהם החיים הספרותיים הפעילים ומהי "הרפובליקה הספרותית " שבה חי ופועל אותו מספר מצומצם של אנשים  שהפכו את הספרות העברית למרכז חייהם להבדיל מיצירות הספרות עצמן . 

 ונשארתי לאורך כל בתי הקפה שאותם עברה החבורה מאז קפה ג'ו ולבסוף הנסיך הקטן בסימטה פלונית בתל אביב שהוא כיום הקפה הספרותי המרכזי בתל אביב ,במידה רבה משום שאנשי עמדה הפכו אותו למפקדתם ..שם פגשתי נספחים לאנשי עמדה ואנשי ספרות עמיתים שונים כמו המשורר מקסים גילן ,יוסי גרנובסקי ועוד רבים כולם דמויות  מפתח בעבודה של רחמים לצידם של "שלושת הגדולים" עורכי מגזין "עמדה".   .
יחזקל רחמים מקדיש לכל אחד מבתי הקפה  כמה מילים משל כל בית קפה מציין בעיניו  שלב מובחן ושונה בתולדות מגזין "עמדה ",  ואולי זה נכון . .

ואיך התוכן של הגליונות עצמם? .
יותר מרשימים מכל כתב עת ספרותי אחר שיוצא כיום בישראל מבחינת תכניהם. יותר מ"עיתון ה77" יותר ממאזניים" של אגודת הסופרים . יותר מ"הו " או "מטעם ". .
יש שם סיפורים  טובים טובים וראויים למשל סיפורו של יחזקאל רחמים "שוד בשדרות החצילים " למשל המאמר הספרותיים של אריק גלסנר על ברנר . השירים הם ברמה ממוצעת גבוהה אבל אינני יכול להצביע על שום דבר מיוחד  שנשאר ממש בזיכרון כמשהו  שהוא משכמו ומעלה .
  אני נותן לגליונות אלו ציון כולל של 80  ( מתוך 100 ) שזה לא מעט . אלה הן חוברות "הגונות " אם להשתמש במילה מהלקסיקון של גבריאל מוקד ,להגדרת חוברת טובה אבל לא ממש ממש מעולה ומופתית .  
וזה מעביר אותי לשאלה שאני שואל את עצמי האם יש מגזין ספרותי מעולה באמת בעברית בשנים האחרונות כאלו שיצאו בו סיפורי מופת של ממש .
דומה שקשה להצביע על מגזין כלשהו מאז ימי השבעים ימי הזוהר של "עכשי" ו ו"סימן קריאה" של מנחם פרי  שהופיעו בו יצירות ששינו באמת את פני הספרות העברית .דומה שהתגליות הבולטות האחרונות של המגזינים היו אתגר קרת ושמעון אדף בשנות תשעים .

 אבל מאז ?אנחנו מסתפקים רק בטוב לא במעולה לא בפורץ הדרך ובגאוני כי אלו כרגע אינם בתחום הנמצא .
גם לא במגזין "עמדה"..

גלריה של עטיפות "עמדה"

 
 
 
עמדה 22 - ביטאון לספרות / שונים
 
 
 
 
 

ראו גם

עמדה בויקיפדיה

רן יגיל על "עמדה "

גליון -12-13 של עמדה
גליון 14 של עמדה

עמדה מספר 16

רועי ארד על גליון 16-17

פאר פרידמן על גיליונות 16-17

מבוא לתולדותיה של חבורה ספרותית

תולדותיה של חבורה ספרותית בבלוג של יחזקל רחמים

חלק שני

חלק שלישי

חלק רביעי

חלק חמישי

חלק שישי

גבריאל מוקד

רן יגיל
עמוס אדלהייט

אריק א.

דו הקרב על אסתר ראב ::אהוד בן עזר נגד עמוס אדלהייט

בית קפה ספרותי

טעותו הגדולה של גדי טאוב

אצולה רוחנית

חייה המסתוריים של צאלה כץ

דיווחים ממקורות שונים מספרים   שהמשוררת צאלה כץ נפטרה בערב יום הכיפורים מסיבות לא ברורות ומסתוריות  .

צאלה כץ הרבתה  להגיב באתר זה והייתה לי איתה התכתבות קצרצרה.

אולם ככל שאני בודק את העניין אני תמה.

 אינני מכיר את צאלה כץ    מעולם לא פגשתי אותה ורוב האנשים שאני מכיר לא פגשו אותה גם הם .

לפוסטים שלה יש איכות מיוחדת במינה שקשה להצביע עליה אבל בקצרה הם עושים רושם של מתיחה, כל אחד מהם .

 האם  המדובר בדמות "בשר ודם " או האם המדובר בדמות בידיונית שהומצאה במיוחד עבור הרשת?

מעין מתיחה מתוחכמת מאוד ? וארוכת טווח ? .

כמדומה שהתמונות הקיימות ברשת של המנוחה מצביעים על כיוון זה.

אם יש מישהו שפגש בה בחייה ויכול לאשר את עצם קיומה העצמאי כדמות פיזית שאינה שייכת לעולם האינטרנט בלבד הוא מוזמן לספר על כך .

.  אם אכן המדובר במתיחה מסוגה של ז'וסטין פרנק הידועה לשמצה זה בהחלט מראה על היכולת של הרשת לעצב מחדש את הבנתנו את העולם הפיזי שמסביבנו .

 בכל אופן בין שהייתה קיימת ובין שלא הייתה קיימת אין ספק שצהלה כץ הייתה חיה הרבה יותר, ברשת,  מאשר רוב המשוררים והיוצרים  .

צאלה כץ באינ ציקלופדיה

צאלה כץ הבלוג

הספדים על צאלה

רועי ארד סופד לצאלה

מה זה מיסטיקה יהודית ?

 

לרגל אירוע "הגולם קם שנית " שיתקיים ביום שבת בבית ליוויק בתל אביב ,התארחתי ב אתמול בפורום המדע הבדיוני והפנטסיה של אתר "קפה-מארקר ( שגם בו יש לי בלוג ) על מנת לענות על שאלות בנושאי מיסטיקה יהודית .

סנייק מנהל הפורום מדווח שזה היה אחד המפגשים הגדולים והמוצלחים בקפה,  עם קרוב ל600 כניסות,הרבה מעל הממוצע באירועים כאלה , ולא פחות מ-.20 חברים נרשמו  אז לקהילה ( חריגה ממצטרפים בודדים ליום )

 והנה נוסח הדיון המעניין שהתקיים שם ובמקביל גם בפורום מיסטיקה של "מארקר".  

מרווה יוצאת מהבועה

היי אלי. 

השם שלי מרווה גופר .אני  בת 12 לומדת בתיכון חדש במגמת קולנוע. שמעתי שאתה מתעניין בקומיקס ו:עיינתי באתר שלך.מצאתי  שהוא מגוון ומעניין

.רציתי לידע אותך שזכיתי מבין 2000 סיפורים במקום שני בתחרות  של "מטח":  יוצאים מהבועה:תחרות הקומיקס של צו פיוס . וזה  על הסיפור "חילוניים נגד דתיים."  

 

אשמח אם תציץ על האתר  בחיפוש כותבים   . אם תכתוב בגלריה את השם "מרווה ג"  ויופיע  הסיפור שלי.  

.

מרווה  

 

תודה מרווה .אכן סיפור חביב .

מרווה היא כבר דור שני למשפחת משוררים אימה היא המשוררת והמאיירת  דפנה שחורי .ובעברה מרווה כבר חיברה שיר חביב על פארק הקופים .

אני סקרן לדעת איזה יצירות ספרות ו/או קומיקס יצאו ממנה בעתיד ?

והעובדה שמוסדות גדולים כמו מט"ח יוצאים בתחרות כתיבת וציור קומיקס על נושא כזה מראה על התעצמות נושא הקומיקס אצלהם .פעם היו מסתפקים רק בתחרויות של כתיבת סיפורים .אבל היום התמונה נראית כחשובה לא פחות מהמילה . וכותבי העתיד  כמו מרווה מפנימים זאת היטב.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 452 שכבר עוקבים אחריו