גלגיליות

ירוסלבה פבורסקיה העיתונאית והמשוררת המבריקה מבאר שבע חוקרת את נושא הגלישה על הגלגיליות בעירה הדרומית ואגב כך מספרת לנו משהו על תולדות התחביב הזה של הנערים הרוסיים מבאר שבע במאמר שפורסם במקור במקומון בשפה הרוסית בבאר שבע
( הערה : יש כמה וכמה נאומים ארוכים של מרואיינים שונים שאני חושד שיש לראות בהם את פרי מוחה של ירוסלבה עצמה תוצר של התחקיר שלה ,כך שלדעתי לא פעם כאשר אחד "ההורים " מדבר ירוסלבה מדברת מפיו )

גלגיליות

 

מאת ירוסלבה פבורסקיה

 

 

 
 

 

 

 

 

 

קבוצת הנערים בני 12-14 מבאר-שבע פנתה למערכת עיתון "הישראלי הרוסי" עם הצעה לספר
לקהל נרחב על תחביבם – התגלגלות על גלגיליות .
אמונת הנערים הטהורה בעובדה שראש העיר באר-שבע, , יקרא את המאמר ויעזור להגשים חלומם על גן לגלגלונים, הייתה כה מדהימה , עד שלהתעלם מהם היה נדמה כבלתי- אפשרי.

האספלט מרשרש בשקט,
בתים עוברים באורח,
רגליים – אחד-שתיים
בקצב למוסיקת חוץ.
הכול כעין מוכר כל-כך,
הייתי פה, הלכתי אי-פעם.
אך כעת זה נראה
באיזו צורה חדשה.
הגלגלים מתלחשים ברוך,
הכביש זורם קדימה,
זה רק התחלה,
מה עוד ילך הלאה.
(מחבר אינטרנט אנונימי).

מה זאת ההחלקה על גלגלונים? נופש פעיל, ספורט אקזוטי (אינליין-סקייטינג, רולר-
בליידינג), חלק מתרבות נוער ותרבות "היפ-הופ" או פשוט אחד משעשועים אהובים של איש
נייד מודרני? כרגיל,האמת איפשהו באמצע.

-בכל העולם מתקיימות תחרויות, אליפויות והופעות הרולרים והסקייטבורדיסטים, – מספרים
נערים, – ספורטאים מוסרטים בסרטים ובסרטונים. יש ערוץ טלוויזיה איפה שמראים באופן
קבוע את גלשנים, סנובורדיסטים, בייקרים על אופני BMX, ובוודאי שאת ספורטאים על גל-
גלונים וסקייטים.
בבאר-שבע אין ים, אין גם שלג. אך אצלנו היה אפשר לבנות סקייט-פארק.
בערים גדולות של רוסיה בונים רולר-פארקים מכוסים, כי שם שלג וגשם יורדים כמעט במשך
כל שנה, ואי-אפשר להתגלגל ברחוב במזג-אוויר רטוב.
ואצלנו קיץ הוא במשך כמעט כל השנה, ודרוש פארק פתוח. אנו חושבים שפארק זה עולה לא כל-כך יקר, הרי זה לא בניין גדול.
-באינטרנט יש אפילו שרטוטים של כל הציוד, לא מסובך לערוך אותו. ואחר-כך, זה עסק –
אפשר לגבות תשלום עבור כניסה (רק לא גדול מדי), אפשר אפילו למכור מנויים. ככלל, אנחנו
בטח שמבינים שאין כסף לראש העיר, אבל בעיר משהו בכל זאת נבנה, ורעיון עם רולר-פארק
נדמה לנו כטוב מאוד. הנה לילדים לפני כמה שנים ברחוב רמב"ם בנו מגרש גדול ויפה עם מג-
לשות ונדנדות. אך אנו גדולים מדי כדי לשחק שם. ולגילנו אין מגרשים כאלו.
-כעת אנו מחליקים באצטדיונים, בבתי-הספר. אך באצטדיונים משחקים לעתים קרובות כדורגל
וכדורסל, ובגנים מהלכים ילדים קטנים וקשישים,
פחד להתנגש עם מישהו.
אני חושבת שמתחת להצעתי על הקמת סקייט-פארק היו חותמים כל ילדי העיר. כי זה מוצא חן בעיני כל ילדים. וגם ל-מבוגרים יהיה מעניין לצפות.
-גלגלונים מוצאים חן בעיני כולם, אך כ-500 איש בבאר-שבע עוסקים בזה ברצינות. למי יש
סקייטים, למי גלגלונים, ויש עוד נער על BMX. אנחנו רואים רולרים בשכונות שונות של
העיר. כולם "מתקמזצים" באילו מקומות המתאימות להחלקה. וליד "קריית הממשלה" מת-
אספים ילדים משכונות שונות.
"קריית הממשלה", אולי, הינה מקום הכי מעניין בעיר מבחינה אדריכלית. בין בניין נשגב ומת-
רומם של היכל המשפט, מרכז המסחרי ומכלול משרדי הממשלה – כיכר רחב, מזרקת מדרגות,
סולמות, גבולות, מעקות, מדרגות. ביום, כאשר רולרים צעירים בביה"ס, על שהייתם במקום זה
מזכירים רק כמה גרפיטי. קרוב לערב, כאשר פקידים ומבקרים עוזבים את משרדיהם, כאן מתא-
ספים בעלים מאושרים של רולרים וסקייטים. ממש הנאה להסתכל איך בצורה חיננית, ללא שום
מאמץ, הם יוצרים פירואטים מתוחכמים. דומה להחלקה אומנותית – רוח מתוחה.
אומנם אותםכבר לא מעניין להחליק על משטח חלק. לאחר שלמדו יסודות ההחלקה, הם צמאים לשקם את הטכניקה שלהם.
הדרגה הבאה של מומחיות – קפיצות וטריקים מגוונים.
מוציאים מחסום מאולתר, המקושט בגרפיטי, ומתחילות קפיצות דרכו. אחד מהבנים
קפץ דרך חמש מדרגות וממשיך החלקה על משטח בלא פגע. אח"כ שוב עולה על מדרגות
וחוזר על הקפיצה – כבר עם סיבוב 180 מעלות, ז.א. מסתובב במעוף ולאחר נחיתתו נע עם גבו
קדימה.
וקבוצת נערים זו עם עיקשות בלתי סבירה לומדת לקפוץ על מעקה בסקייט. קודם הם
שפשפו פאות בשעווה – זה שיטה מקצועית לעשות משטח לסקייט ולגלגלונים מחליק.
-אם גלגלן אמיתי רואה את המכשול, הוא לא מנסה לעקוף אותו בהליכה או בנסיעה, רולר מיד
יקפוץ עליו או דרכו, – מפרש ספורטאי צעיר.
כן, רמפות, סולמות, מעקות מלהיבות את הרולרים בצורה בלתי שקטה, גורמות ללבבותיהם
לדפוק לעתים קרובות יותר מרגיל.
-ברולר-פארקים הכול מצויד בכוונה לאימונים. הפארקים האלו קיימים בערי עולם רבים –
הנערים מספרים כשהם קוטעים בצעקות   אחד את שני –

בסין לא מזמן בנו פארק ששטחו 000 12 מ"ר, ו-
אורך הרמפה שם הכי גדול בעולם – 40 מ'.
-בטח, שם זה מאוד פופולארי! לא מזמן אלוף הסקייטבורד אמריקני במהירות כ-80 קמ"ש
קפץ דרך החומה הסינית הגדולה בעזרת מגה-רמפות! הוא עשה זה 4 פעמים. נוכחו 3000 איש,
כולל שר התרבות סיני ושר לספורט חירום – אפילו כזה קיים שם! ובישראל מקום מיוחד ל-
רולרים יש רק בתל-אביב, בפארק הירקון. באמת, קשה לנו לצאת לשם מבאר-שבע. מחיר הכניסה –
100 ₪ – לשלושה מוקדים: משטח להוקיי הגלגלונים, חומה מלאכותית לטפסנות ומשטח החלקה
עם רמפות. מוקדים ראשונים פחות מעניינים אותנו. באינטרנט מצאנו אתר על רולר-פארק בהר-
צליה – גם כן רחוק… שם כניסה עולה 20 ש"י, חוץ מזה, משכירים סקייטים, רולרים ואמצעי
מיגון. דרך אגב, בני 16 מנהלים את הפארק הזה. אמי אמרה שהורים של נערים אלו אולי מיליו-
נרים, וכך הם נתנו לילדים "צעצוע" כזו. אינני יודע… אני מקווה שמקום נפלא זה יופיע גם
בבאר-שבע, למרות שאיננו ילדי המיליונרים.
-והורים לא מתנגדים לתחביביכם?
-להורים הדבר עיקרי – ציונים נאים בבית הספר, ועם זה אין לנו בעיות. אחרת לא היינו מקבלים
גלגלונים חדשים במתנה.

שיחה עם ההורים.

 

-אימא'לה, התחביב של בנכם לא נראה  לך מסוכן?
-תחילה התייחסתי לזה כשעשוע ילדים. אח"כ השתכנעתי שזה משהו יותר רציני. אך באותו
זמן אני רואה שהוא זהיר, לא יסכן סתם את חייו ולא יעשה "טריק" חדש, כפי שהוא מכנה את
זה, אם לא בטוח בעצמו. הוא לא אוהב ללבוש אמצעי מיגון, אומר שלא נוח בהם. לאחר ששבר
אצבע ידו, התחיל ללבוש כפפות מיוחדות.
אך הורים מבוהלים, לפני שהם יקרעו מידי ילדיהם את גלגלונים או סקייט חדשים לגמרי, אוכל להרגיע בנתונים סטטיסטיים הניתנים בכתב-עת רפואי אמריקני. שם טוענים, שלספורטאים יש יותר סיכונים להיחבל רצינית בזמן משחק
כדורגל וכדורסל, מאשר בתחרויות ברולר-ספורט. כך, על אחד מאלף הכדורסלנים חלים 22 ביקו-
רים אצל רופא,
כדורגלנים – 20, ו
לרולרים – אחד בלבד. זה הודות לשיפור ציוד הספורטאים
על חשבון שינוי יחס לביטחון פרטי מצד רולרים עצמם.
-אז את מעודדת תחביב כזה?
-אולי, לפעמים אני מצטערת שהוא לא לומד לשחק שחמט באותה צורה רצינית, כמו שהוא לומד להחליק על גלגלונים, מתגלגל במקום לבלות שעות מעל שיעורים, כמו בן של חברתי , שלומד בכיתה פיסיקה-מתמטית. אך בסופו של דבר אני חושבת שגם גלגלונים הינם ספורט לגיטימי.
את יודעת איפה גלגלונים נהיו פופולאריים לראשונה? בקליפורניה בסוף שנות 1980 – תחילת שנות 1990. שם סקייטרים, גלשנים ושאר נציגים של ספורט חירום רצו להשתעשע בהחלקה על
גלגלונים, לחלוף על שבילים חלקים במהירות גבוהה, לעשות סלאלום על גבעות קליפורניה
המכוסות באספלט, לקפוץ ממעקות וממקפצות. הם עשו זו, מה שנקרא, “for fun” – להנאה,
לשעשוע, על מנת לגוון חייהם ולנסות חידוש מתוחכם. זה אנחנו, מבוגרים בארצנו, עמוסים עד
כדי כך בטרחות יומיומיות, שצרכים אנושיים נורמאליים – בתנועה, בפעילות גופנית, בניסוי
תחושות חדשות – נדמים לנו כעודפים אקזוטיים. היינו רוצים שילדינו ירגישו יותר חופשיים.
-

ולמה ילדים הללו לא עוסקים בספורט שיותר נפוץ אצלנו?
-בני הלך לכמה חוגים – כדורגל, היאבקות. אך לאחר כמה חודשים זה היה נמאס לו. על גלגלונים
הוא מחליק כבר במשך כ-4 שנים, טוב וטוב יותר. ספורט זה חוג, מאמן, תחרויות, משטר, אימו-
נים קבועים. עם גלגלונים זה דבר אחר – בן אדם משיג הצלחתו בעצמו, למרות שאי-אפשר ללא אימונים ולהט ספורטיבי.
זאת אומרת, זה מתחיל כתחביב, ואח"כ לאחרים נהיה כסגנון חיים, דגם מחשבות. לפי תצפיותיי, בני וחבריו מרגישים בזמן החלקה חופש ועצמאות. ומוצא חן ב-עיניי לצפות להם. ניסיתי אפילו להחליק בעצמי – לי ולבני יש רגליים בני אותה מידה. וברוסיה לא ניסינו להחליק על קרח? זוכרת את התחושות המהממות
?

רפליקה של אבא של רולר, השותק זמן רב.
-

בטח שלא רע לבנות פארק כזה במקום נוח של עיר. לקרוא אותו, לדוגמה, מרכז לנופש פעיל
של נוער עם אלמנטים של ספורט חירום. לפעמים אני צופה בטלוויזיה הופעות של ספורטאי-
זה מאוד ראוותי. נסענו פעם עם בני לפארק הירקון – קיבלתי המון כיף. היה אפשר להקים בבאר-שבע מועדון לאוהבי ספורט חירום, להוציא ילדינו לתחרויות – משהו כזה התנהל במרכז הארץ, ראיתי פרסומת. אך אנחנו בעבודה במשך כל היום – אין לנו שום מושג כיצד  לממש פרויקט כזה. למרות שברעיון של הקמת רולר-פארק, לדעתי, רק צדדים חיוביים: הוא
היה מספק עבודה לצעירים והיה עוזר לסטות את תשומת-לב של בני-נוער מרחוב. רק שביקור
בפארק יהיה זמין כספית לילדים פשוטים. או שאתה קורא רשימות על עבירות נוער וחושב –
אילו הם מבלים זמנם בפעילויות גופניות באוויר, ולא במרכזים מסחריים, ברים, דיסקוטקים
ובאולמי משחקים! אולי אילו עסקים היו יכולים להשתתף בבניית פארק רולרים, שגם מקבלים
הנחה על מסי הצדקה, אם אינני טועה. הרי יש אילו מממנים.

רפליקה של אימא של לא-רולר:
-אינני קונה גלגלונים לבני, למרות שהוא רמז כמה פעמים שהוא היה רוצה לקבל אותם במתנה.
אך איני יכולה להרשות לו להתרוצץ בחוץ במשך שעות! ואין לו זמן – פעמיים בשבוע הוא
הולך לאנגלית נוספת, פעם בשבוע – למורה פרטי למתמטיקה. ועומס פיזי הוא מקבל בבית-
הספר בשיעורי התעמלות ופעמיים בשבוע בחוג לשחייה.
בוודאי שאיני אעיז לכנות כל ילדים על סקייטים וגלגלונים "חוליגנים" אך תחשבו בעצמכם:
ראיתם כתבות מגעילות אלו ליד "קריית הממשלה"? גרפיטי זה קרוי, לדעתי, פשוט ונדליזם! ו-
מעקה זה שעליו הם קופצים באופן קבוע – שם כבר אבן פשוט מרוסקת! בקצבים אלו כעבור
כמה שנים שם בכר יהיו הריסות ניכרות. אך אם אי-אפשר לאסור להם זה לחלוטין, אולי כדאי
לתת להם מקום מיוחד – כדאי לתת להם מקום מיוחד, כדי שלא יעצבנו את אנשים נורמאליים
ולא יקלקלו בניות.

 

לאיזו רמה הגיעה התקדמות!
כמה לא דומים גלגלוניהם הנוחים עם נעליים דמויי נעלי ספורט נוחים על מגפי פלסטיק כבדים
ולא-גמישים על גלגלים, אותם מדדנו רק לפני 10 שנים! המראה החיצוני של מודל חדש של
גלגלונים זה רק קצה הקרחון, שמתחתיו חבויה חגיגה של טכנולוגיות מודרניות. הרי על
יצירת מודל חדש עובד לא עשור אחד של מומחים בתחומים מאוד שונים – אנטומיה, אר-
גונומיקה, תורת חומרים, עיצוב תעשייתי.

לפני 200 שנה ממציאים חשבו להוסיף גלגלים למחלקיים בקרח. רישומים היסטוריים מעידים
שמודלים ראשונים של גלגלונים לא יכלו להסתובב ולבלום, לכן מעטים העזו להתגלגל עליהם.
גלגלונים מנוהלים תוכננו ע"י אמריקני ג'יימס פלימפטון בשנת 1863. בגלגלונים של פלימפטון
השתמשו בכרית גומי לבלימת סיבוב הציר. תרשים של מודל זה נחשב כיסוד גם של מחלקי
גלגלונים חדשים.
צוותות ראשונות של הוקי הגלגלונים שיחקו באירופה כבר בשנת 1901, ואליפות ראשונה הת-
נהלה בגרמניה בשנת 1936.
תחביב הגלגלונים באמריקה רכש אופי המוני בשנות 1970-1980 של מאה שעבר. בארה"ב אז
התקיימו יותר מ-6000 אולמות, איפה שאנשים נחו והחליקו מתחת למוסיקת "דיסקו". יציאת
תרבות זו לרחובות עירוניים אירע בשנת 1981 הודות לשני אחים שחקני הוקי ממינסוטה. הם
הקימו חברה Rollerblade, שבה לראשונה עובדו מחלקיים על ארבע גלגלוני פלסטיק צרים
עם מסבים, עם נעל מגן ובלם בעקב. לפופולאריזציה של ספורט חדש Rollerblade החלה לה-
ציע גלגלונים מיצירתה להשכרה בחופים. גל עניין למחלקי גלגלונים שטף את קליפורניה. עוד
כמה חברות סידרו ייצור מחלקיים, ורולרים החלו לכבוש לא רק שבילי אספלט, אלא גם רמפות
חצי-חביות, מעקות, מדרגות וכלל כל שטחים המתאימים להחלקה. רולרים לקחו מסקייטבורד
את סגנון הרחוב ועשו מעשי-גבורה – החלו לנסוע על כל שבו הם נתקלו בדרכם.
וכלל, יש הרבה מודלים של גלגלונים – להחלקה במהירות, להוקי, ואפילו גלגלונים "חוץ-דרכיים",
עליהם נוסעים בשבילים ובעשב. מה לדבר, זה תעשייה שלמה. לדוגמה, קיימות עגלות מיוחדות
לילדים של הורים-רולרים, שרוצים לאחד החלקה על גלגלונים וטיול עם ילדים. עגלות תלת-גלגליות עם מתלה מוגבר, בלם אופניים ומנעול, כיסוי מגשם, שק מחומם וחגורות ביטחון. בצ'כיה אתלט אחד אפילו קבע שיא מקורי: חצה את ארצו על גלגלונים במשך תשע ימים ודחף לפניו עגלה עם בנותיו התאומות.
ובן שיח הצעיר שלי חולם כעת על מודל חדש של גלגלונים "אגרסיב", שרכישתם קובעת נו-
כחות של הרגלי נסיעה מתקדמים. זה מבנה יציב מקסימאלי, אינו נהרס ומתמרן, המיועד לקפי-
צות ממקפצות, להחלקה על מעקות, ירידה במהירות מלאה על מדרגות ולשאר טריקים בעלי
אפקט.
-אומרים,באמת,שלגלגלונים אגרסיביים יש פחות מהירות ובהם לא נוח לנוע למרחקים ארוכים.
אך הרי מהירות תלויה לא רק מגלגלים מהירים, אלא גם מניסיון ומאימון הרגליים, – אומר נער – דמיינו, ראיתי באינטרנט אפילו פרסומת של גלגלונים עם מנוע! אך, לדעתי, לא מעניין לנסוע
עליהם, מאמצים פיזיים כמעט אינם נדרשים. אך בנסיעה אגרסיבית (למרות שלא כל-כך מובן
למה היא נקראת כך, כי אין בה אגרסיה ממשית!) מעניינים כל כיוונים. יש סגנון "וורט" –
נסיעה ברמפה אנכית, עם המראות גבוהות וסיבובים מסובכים, "סטריט" – נסיעת רחוב על
מעקות גבולות וכל שאר אובייקטים עליהם אפשר לקפוץ, להחליק על המסגרת ולנחות על האס-
פלט: וגם נסיעה בפארקים, המאחדת את שני הסגנונות.

פחד ובטיחות בעצמות, אדרנלין וכיף:שיחה עם ילד גולש  
-כיצד למדת להתגלגל?
-קיבלתי גלגלונים במתנה ליום הולדת, כשהייתי בן 8. למדתי באיזו צורה בעצמי, בחבורת יל-
דים. בין היתר, לא כולם יכולים ללמוד להחליק. חברי ניסה – ללא הצלחה . למרות שהוא לומד
בחוג איגרוף תאילנדי. הוא עוד מתרברב שבמשך 15 דקות למד לנוע על מחלקי קרח בפארק "קנדה"
בצפון. אך על גלגלונים הוא לא מצליח בכלל.
-ואותי לימד אח גדול. כעת הוא בצבא. השתעשעתי עם חברים מבוגרים יותר, לכן אני מחליק
טוב יותר מבני גילי. למרות שחברים של אחי חבבו יותר "סלאלום" – ז.א. עקפו בצורה יפה את
מכשולים שונים, אך כמעט לא קפצו. וחבר אחד של אחי נסע על גלגלונים מאשדוד לבאר-שבע
במשך שלוש שעות…
-מה מעניין בהחלקה על הגלגלים? במה זה מושך אתכם?
-רוח לפנים, מהירות, רגש שאתה שולט במצב… חופש! אנרגיה.
-כאשר לא יוצא איזה טריק ובסוף יוצא לאחר אימונים רבים – זה כיף!
-יכול להיות גם – התגברות על הפחד. זה מחסום עיקרי בדרך, ויש להתגבר עליו.
-איך?
- לכל אחד יש  את דעתו בנושא הזה . מישהו מנסה לשכוח על הכול, להמריא ולקפוץ… אחרים
מכוונים את עצמם על ההצלחה…
-כאשר אתה לומד טריק חדש, אתה מנתח, באיזו סכמה לנוע, לאן לכוון מבט, כיצד להתרכז
נכון – הרבה דברים. וכאשר הכול יוצא – אתה מתגבר על פחד ומכשולים… האורגניזם יוצר
אדרנלין, וזה נעים!
-ואני שם לב שלאחר החלקה על הגלגלים אני  מרגיש יותר בטוח ומרוכז – ובבית, ובבית הספר.
יש רגש כזה שאוכל להתמודד עם כל מצב.
-ואני אוהב לא רק להחליק, אלא גם להסתכל על החלקה של אנשים אחרים בווידאו. זה גם
ניסיון חדש. כאשר אתה רואה רמה של מישהו אחר – יש רצון להעלות את שלך.
-במה אתה מתעניין  חוץ מגלגלונים?
-במחשב. לא מזמן הופיע לנו משחק מהמם – "טוני הווקס פרו-סקייטר". במשחק זה גיבור
האנימציה, הסקייטבורדיסט, הועתק מאלוף חי מציאותי טוני הווקס.
-ואני, לדוגמה, מתעניין באקולוגיה. נדמה לי, שאם מכוניות העובדות על בנזין היו מוחלפות
בתעבורה נקייה אקולוגית, באופניים ובגלגלונים (לפחות בעיר!) – חיים היו יותר טובים… כי
מכוניות מזהמות אוויר. למרות שלי מוצא חן בעיני להסתכל תצלומים של מכוניות חדשות –
מעניינות אפשרויותיהן. אם פחות ישתמשו בבנזין ובסולר, יהיה טוב יותר לכולם. הרי מאגרי
נפט מדוללים. יתר מכן, נפט נמצא עיק
ית בארצות ערב, בידי שייחים של נפט שנותנים
כספים למלחמה. ואילו היו ממציאים מנוע שעובד על משהו אחר, לדוגמה, על אנרגיית השמש,
אוויר היה נקי יותר, פחות טרוריזם.

זאת דעת הילד .

רשויות לתשומת ליבכן .

 

 

 

 

 

עוד על הנושא

גלגיליות

אתר הרולר הישראלי

 

 

הבלוגים המומלצים של העיתון "גלובס "

בעיתון הכלכלי  "גלובס " פורסמה רשימה על הבלוגים המומלצים ביותר ברשת עבור קוראי העיתון :

 

הבלוגים המומלצים של גלובס"

סטלג ליבסקר

 
 
 
 הבמאי ארי ליבסקר השלים לאחרונה לאחר מאמץ של כמה שנים את הסרט הדוקומנטארי על תופעת ספרי "הסטלגים " סרט שעורר הדים רבים בארץ ובחו"ל וכאן הוא נותן לראשונה את הסיפור המלא של הפקתו .

 
הסרט "סטלגים" : שואה ופורנוגרפיה בישראל" עולה בשעה טובה על המסכים שוב בהקרנות בסינמטקים ברחבי הארץ שבסופן יוקרן בערוץ הסרטים הדוקומנטאריים דוקו .
ולרגל האירוע החגיגי זה הנה ראיון מקיף עם הבמאי הסרט,ו

גילוי נאות :הסרט של ליבסקר מבוסס על רעיון ומחקר שלי, ואני עצמי מופיע בסרט  . ליבסקר אמנם המשיך לכיוונים אחרים שבהם לא עסקתי .במקור על הסופר ק.צטניק שהפך לדמות חשובה בסרט לא פחות מכותבי הסטלגים וזאת תרומתו הייחודית של ליבסקר עצמו .

ארי ליבסקר ואני נפגשנו לראשונה לרגל יצירת כתבה  על בית מוזר באיזור שכוח אל ביפו , בית שבו מתו עשרות דיירים בהתאבדויות ומסיבות בלתי ברורות .
את הבית "טיהרו" אנשי קבוצה מיסטית שהאמינו שהבית ביפו מהווה מזה שנים רבות "שער" לפלישה ליקום שלנו לישויות קוסמיות מפחידות ממימדי קיום אחרים.אותן ישויות ביצעו לדעתם  מסע טרור כנגד יושבי הבית והאיזור מזה עשרות או מאות או אלפי שנים.
לאחר שסיימנו את החקירה של הפרשה המוזרה ליבסקר ישב איתי על שולחן  בבית קפה והעלינו נושאים שונים לפרוייקט המשך .

 התברר שקשה לחשוב על נושא שיהיה דרמטי יותר מזה שסיימנו רק עכשיו של הפלישה מהמימדים האחרים,לפחות  עד ששמע ליבסקר את הצעתי להפיק סרט על נושא האיזוטרי והביזארי מכל בספרות  הפופולארית של ישראל ,נושא הסטלגים והקדיש לכך כמה שנים מחייו.

היוצר

 

 

 

ארי ליבסקר .התערוכה.

 

לארי ליבסקר יש ניסיון עשיר בתחום היצירה הדוקומנטרית בכלל ובנושאים מדממים ושנויים במחלוקת בפרט .:
בין הסרטים הקודמים שלו יש את הסרט "מוותרים על ברית המילה "   שבו יצא  נגד ברית המילה בטענה שהדבר פוגע בהנאה  מינית של הגבר. הסרט שהוקרן בערוץ 2 ועבר שם ניסיונות צנזורה היום אפשר לראות אותו ביוטיוב.  

סרט נוסף שלו הוא  "הפואמה הביתית" ( על פי שם ספר שירה של המשורר אהרון שבתאי)  הסרט עוקב אחרי 3 דמויות שמספרות את סיפורן דרך הבית שבו הן חיות בו וכל אחת מהדמויות נמצאת בצומת דרכים לגבי בית המגורים שלה ולקראת שינוי בחייה הסרט עוסק בשאלה האם אנשים יכולים להשתנות. אחת הדמויות היא סבתו של ליבסקר שמגדיר את הסרט כ"סרט קטן ואישי".
ליבסקר מתכוון להוציא אותו להקרנות באוזן השלישית בחורף הקרוב
כמו כן הוא עוסק בתחום הוידיאו ארט ואמנות הפלסטית הוא יצר עבודות וידאו בכ-10 תערוכות קבוצתיות
ומציג כיום  פסל תערוכה שנקראת הפיקוד העליון שנפתחה בלילינבלום 41
העבודה שלו שם היא חלק שלישי בטרילוגיה בשם- נאום פוליטי

פסל מאת ארי ליבסקר.

ברזומה העשירה של ליבסקר  יש גם תפקיד כרוצח סדרתי בסרט של עמיתו נמרוד קמר "טבח הדואר של תל אביב "
.
קמר אף כתב סיפור קצר בהשראת הפרשה בשם "מההפקה של סרט אימה באורך מלא" _Kamer_2007.pdf
שאותו אפשר לקרוא בספר "כשמדלין סטו בוכה :סיפורים קצרים על הקולנוע ( גלורי 2007 ) שבה הוצג ליבסקר כ"ארי בן כנען ""שחקן גבוה וחתיך "
מלבד זאת הוא אחד האנשים הבודדים היום ( ואולי היחיד ) שרק שמם שימש כמקור השראה לתערוכה של אנשי קבוצת האקדמיה החופשית "בשם "אני שכבתי עם ארי ליבסקר" שהוצג בגג בתל אביב עם יצירות רלבנטיות של יוצרים ויוצרות רלבנטיות .
ופרט לכל אלה הוא גם עיתונאי במוסף פירמה " של גלובס חבר מערכת בכתב העת הספרותי "מעיין"
אכן אדם בעל רזומה עשיר ומגוון :

כמה שנים אתה עובד על סרט הסטלגים ?
הרבה יותר מידי זמן . חמש שנים . גם כי היה קשה לאסוף תקציבים והיו בעיות הפקה ומימון  בלתי פוסקות . בשלב מסויים נאלצתי להחליף מפיק . וגם כי היה קשה מאוד לשכנע אנשים להתראיין .
למה ?
היו אנשים כמו אלי קידר הכותב הראשון של הסטלגים שלא התלהבו מעצם העיסוק בנושא שהם לא בדיוק שמחו להיזכר בו מעברם. זה לא משהו שאנשים נהנים להיזכר בו . . אבל בסופו של דבר אחרי כל הצרות הסרט מושלם והוא כאן מוכן לצפיה .
יצרת קשר בנושא הסרט עם אנשים מחו"ל ?
בהחלט . כשהבנתי שהסיפורים הישראליים מבוססים בדרך זאת או אחרת על סיפורים מחו"ל ורציתי לקרוא את הסיפורים המקוריים. רציתי לדעת אם הסטלגים הם ישראליים.
בהתחלה חשבתי שהם תרגומים ותו לא כי הם מזכירים תרגומים בסגנון איך שהן מתארים כל מיני פעולות מלחמתיות ומיניות והתקשיתי להאמין שזה מקור .
יצרתי קשר כדי לברר את הנושא עם אספני מגזינים ובמאי סרטי כמו סרטי סטלגים בחו"ל ו.
ואז יצרתי קשר עם אספן מגזינים בארה"ב george hagenaue ,אדם שמתמחה במגזינים של סיפורי ההרפתקאות לגברים משנות החמישים והשישים והוא האספן הגדול ביותר בתחום . והוא שלח לי עותק של הסיפור מקורי שעל פיו נכתב סטלג 13 הסטלג הראשון וקראתי את הסיפור שהוא במקור קצר מאוד רק כמה עמודים והבנתי שזה רק גרעין. יש שם סיפור בריחה ממחנה שבויים נאצי יש שם נשים אכזריות אבל אין מין ואין באמת סדיזם הבנתי שבעצם רעיון המסגרת הכללי של "סטלג 13" נלקח משם אבל לא יותר מזה .
בשלב מסויים אספן המגזינים הנ"ל ניתק קשר.  הוא התחבר עם אישה יהודיה כששמעה על הפרויקט שלי שיכנעה אותו שזה פרויקט אנטי ישראלי והוא נבהל וניתק כל קשר.
דיברתי עם הבן של האמן של עטיפות סיפורי הסטלגים ששימשו כעטיפות .והוא סיפר שאביו שהיה יהודי שימש בעצמו כמודל לחייל הנאצי בסיפורים וכך גם הוא עצמו ואישתו כמודל לנשים הנאציות .
יצרתי קשר עם העורכים של המגזינים כמו ברוס ג'י פרידמן .והם לא הסכימו לדבר עימי כשקראתי לזה סיפורי מין.
הם קראו לזה "סיפורי בריחה מהכלא"  שזה היה תת ז'אנר פופולארי אז. אבל לא היה בהם סקס בכלל .הסקס היה תוספת ישראלית .

עמוד מהסיפור האמריקני המקורי ששימש כנקודת בסיס לספר "סטלג 13" " מאת "מיק באדן "( אלי קידר)


ראיינת במאי סרטי סטלגים אמריקניים ?
היו סרטים אמריקניים כמו אלזה קצינת האס אס מ-1975 שביים דון אדמונדס ( שלאחרונה יצא גם כדי וי די ) שמזכירים קצת את הסטלגים הישראלים .  דיברתי עם הבמאי אדם מאוד מתוסכל שיש לו תוכניות לעשות גירסה עכשווית של אילזה את התסריטאי כתב אדם קנדי והבנתי שהמדובר שבמישהו שאולי הסטלגים הישראלים היגיעו לידו .ניסינו באיזה שלב ליצור קשר עם הכוכבת שהיא היום חיה בלאס וגאס אבל ללא הצלחה.
היו כמה סרטים איטלקיים פורנוגרפיים של סקס וסדיזם על השואה.
ליבסקר : לא היו סרטי סטלגים איטלקיים ממש אלו היו יותר סרטים אמנותיים .
היה גם סרט גרמני בשם ) Pension Clausewitz” (W. Germany, 1967)  שבו הופיע מנהל המועדונים הישראלי שמעון עדן כמנהל בית זונות בתקופה הנאצית  ,סרט  שיש בו אלמנטים של סאדו מאזו . אבל אין קשר ממש לסטלגים חוץ מבמובן הפסיכולוגי העמוק קר.
בכל אופן בשלב זה הפסיק לעניין אותי הקשר האמריקני והאירופי . הבנתי שהסיפור האמיתי הוא לא שם אלא פה בישראל .  הבנתי שהמרכז זה בישראל הפופולאריות של הז'אנר הספציפי הזה בישראל היא חסרת תקדים כתופעה עולמית
מצאת דברים מעניינים לגבי סופרי הסטלגים ?

מצאתי ששניים מהסופרים נח מן (עורך דין נחמן גולדברג ) ואלי קידר ששניהם כתבו סיפורי סטלגים היו שניהם בגרמניה בשנות השישים קשורים למועדונים בגרמניה שנוהלו בידי ישראלים אנשים מסוגו של שמעון עדן . והם ראו בפעילות שלהם שגבלה בקווים האפורים ביותר של החוק שם כמעט בגדר נקמה בגרמנים . שניהם כתבו סיפורים על עלילותיהם של ישראלים יורדים בגרמניה שנוקמים בגרמנים ושוכבים עם נשותיהם והסיפורים האלו בהחלט התבססו על חייהם שלהם .
למשל איזה ספרים ? .
יש למשל את הספר של אלי קידר שהוא כתב תחת השם הקבוע שלו "מיק באדן"הנה בא הקברן המתוק " שמתאר את חוויותיו גיבור ישראלי שהוא אלי קידר עצמו בגרמניה . והוא כתוב מנקודת המבט של יורד לא ציוני. זה אפילו אולי הסיפור האנטי ציוני הראשון שנכתב בידי ישראלי .לדעתי יש לו כישרון כתיבה והסיפור כתוב היטב אפילו מצויין .

 

"הנה בא הקברן המתוק " של קידר הוחרם בידי המשטרה וסופרו הועמד עליו לדין במשפט צנזורה מפורסם שבו נשפט ביחד איתו הספר המושמץ אף יותר "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ".

ליבסקר : אם  אלי קידר היה מעריך את עצמו כיוצר הוא יכול היה לכתוב סיפורים רציניים יותר אבל הוא לא העריך את עצמו מספיק וחבל הוא התייחס לזה רק בתור חלטורה ואולי זה מה שאיפשר לו לכתוב בצורה חופשית כל כך .
הוא יכול היה להיות סופר אמיתי ובחר להיות "כתבן". אבל אני מעדיף את הכתיבה שלו על זאת של מירון אוריאל למשל .


בעניין הזה כמו באחרים יש לי ולליבסקר חילוקי דיעות . אני בהחלט חושב שמירון אוריאל עולה על קידר בכמה דרגות כסופר.

ליבסקר:  בכל אופן  בסופו של חשבון יש להבין :אלי קידר הוא בכלל לא האיש החשוב בסיפור .  מבחינתי במקומומו יכול היה להופיע בסרט כל אדם אחר שכתב סטלגים .
הדגש בסרט הוא לא על הסופרים שהיו רק "פרי לאנסרים " שמילאו הוראות, הדגש הוא על המו"ל עזרא נרקיס שהרעיון היה שלו . והרעיון  הבסיסי של סיפורי הסטלגים לא היה של קידר אלא של נרקיס.

 ואם לא היה קידר אז נרקיס היה מוצא מישהו אחר שיכתוב את הסיפורים כפי שאכן קרה . .. אני לא חושב שהייתה מדינה אחרת שהפופולאריות של הספרות הזאת הייתה כה גדולה .הבנתי שמהדובר במשהו מאוד חריג כתופעה ספרותית יחסית לכמות האוכלוסייה תופעה יוצאת דופן וקיצונית מאין כמוה .והסרט עוסק בחריגות של התופעה שמצד שני עיצבה את התדועה של רבים ,אולי אלפים לגבי השואה ומה שקרה שם .

התגובות התקשורתיות

סרט הסטלגים של ליבסקר  זכה לתשומת לב תקשורתית שכמוה זכו רק מעט מאוד סרטים דוקומנטריים . ,הסרט זכה לכתבה גדולה של דליה קרפל  במוסף הארץ ולעוד כתבה ובאותו היום ב"עכבר העיר "   של "הארץ ".

ליבסקר רואיין בטלוויזיה אצל לונדון וקירנשנאום ואנוכי רואיינתי יום לאחר מכן אצל אורן נהרי בערוץ 1.

הסרט אף זכה לכתבה של עמוד שלם בניו יורק טיימס .שזכתה לעשרות תגובות. בלוגרים רבים בחו"ל טרחו להתייחס בבלוגים שלהם  לסרט ולתכניו שאותו לא ראו ורק קראו עליו בעיתון . לא מן הנמנע שיש כאן "כדור שלג מתגלגל " והסרט והתופעה שאותה הוא מתאר עוד יזכו לתגובות רבות באמצעי מדיה שונים בחו"ל.
איך אתה מסבי ר את ההתעניינות התקשורתית  העצומה יוצאת הדופן הזאת?

אני חושב שזה נושא חדשני כי לא טיפלו בו חוץ במספר שלך "מטרן ועד זבנג " שעכשיו משמש גם כבסיס למאמרים אקדמאים .וזאת אחת תופעות הקיצוניות שקרו בישראל.. כי זה נורא מזעזע להבין שהסטלגים היו תופעה רחבה בציבוריות כבדרך שבה אנו רואים את השואה בישראל ומזעזע לחשוב שאנו מחזירים את זכרון השואה ושמים דגש על הזוועות והאימה אני יושב שצריך לעסוק בשואה בצורה יותר עדינה להבין שהמצב היה מורכב ומערכת חיים מגוונת זה לא היה רק שזועות ורצח ומשרפות ולא לקרחת למקומות הקיצוניים . אתה לא יכול להוציא רק את הדברים המזעזעים הנה סופר כמו פרימו לוי שמציג את השואה בצורה חזקה ומורכבת מצליח בעולם יותר.

אבל בארץ אלו שהצליחו יותר מכל בהצגת השואה היו הסופר ק. צטניק שהוא דמות מרכזית בתרבות הפופולארית אבל לא בתרבות הגבוהה .צטניק הוא סופר פופ עממי בדרגות הגבוהות ביותר והסטלגים שהיציגו אותה בצורה קיצונית ומופרכת . צטניק טען למשל שזונות יהודיות שכבו עם אנשי אס אס. דבר שעד כמה שידוע לנו לא היה נכון ובכל אופן גם  אם אירעו דברים כאלו הם מעולם לא אירעו במספרים גדולים ואין עליהם שום עדויות ברורות .

לדעתי התפיסה של ק.צטניק שאת הספרים שלו על השואה לימדו בבית הספר השתלטה לנו על התודעה החינוכית על הדרך שבה אנו מגדירים את השואה . אחרי הכל ההצגה שלו את השואה  היא קלה יותר לתפיסה ולזכירה  כי היא חזקה ואפקטיבית כל כך. 
 אלפים למדו על כך בבתי הספר כתוצאה מספריו . ואחת הבעיות שיש לי עם יד ושם משום שיד ושם לא יצא בצורה ממש גלויה נגד הטענות האלו ולא מכחיש זאת בבירור .
הספרים שלו והסטלגים היו לדעתי שני צדדים של אותה המטבע .

מצד שני ניתן לטעון שהסטלגים היו סוג של תרפיה שהוציאה את כל השדים המודחקים לאחר שנים של השתקה והתעלמות . .ואם לא היו  לוקחים את סיפור השואה לצדדים הקיצוניים ביותר שלו  ספ]ק אם אפשר היה להביא משהו מהתחושה של הניצולים .

ליבסקר בסרט יש גם ביקורת עכשווית . . יש בעולם הקולנוע הישראלי פריקים של שואה שיש להם מן פרברסיה כזאת הם ממש ממשיכים להתענג מהשואה . הם יוצרים סרטים דוקומנטאריים שממש מתענגים מסיפורי הזוועה והם ממשיכים לדעתי את מורשת הסטלגים ואת דרכו של ק.צטניק.
אתה יכול לתת שמות ?
אני מעדיף לא להיכנס לזה מי שעושה סרטים כאלה יודע בדיוק למי הכוונה . לדעתי הסרטים האלו הם מיותרים ומביכים . ועדיף היה שלא היו נעשים .
בשלב מסויים היית מועמד לפרס מטעם "יד ושם " עבור הסרט אבל ביטלת את המועמדות .מדוע ?
בהחלט נעזרתי רבות בחוקרים של "יד ושם" ואני בהחלט רוצה לציין שזה מקום חשוב מאוד מבחינת המחקר שהוא עושה .
אבל .. אבל אני גם חושב שלפעולות ההנצחה שהם מבצעים יש אופי מאוד בעייתי אפילו ממוסחר. הסרט שלי מתעסק ומבקר את כל זה.  לא רציתי לקבל חיבוק ממסדי ולהפוך חלק מפעילות שיש לי ביקורת עליה אם כי כמובן אינני מתנגד "ליד ושם" כשלעצמו .
היו תגובות מענינות בעקבות הסרט ?
בהחלט . למשל הייתה אישה בסרט שהוסרטה מרצה על צטניק ועל סיפורי בתי הזונות היהודיות שלו לפני תלמידים שסיפרה לי שרק בעקבות הסרט הירא גילתה שמה שהוא סיפר לא היה מדויק בכלל .
בכל אופן נראה שהתגובות האמיתיות עוד יגיעו .ידוע לנו שיש כמה וכמה סטודנטים שכותבים עבודות אקדמאיות על הנושא ואף שלחו מאמרים מחקריים על הנושא לחו"ל.

ומה אתה עושה בימים אלו ?

בימים אלה אני עובד על סרט בשם "המשתמט " שסוקר את תולדות המשתמטים ואת יחס
החברה בארץ כלפיהם.ואני מקווה לסיים בזה לתמיד את על הטיפול בסטלגים. 

 אני כבר לא מסוגל לראות יותר ספר סטלגים מול העיניים בלי לצעוק .

 

.

סטלגים הסרט התעודי

קטעים מהסרט "סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל "

ארי ליבסקר מחפש קוראי סטלגים

דליה קרפל על הסרט

פורנו במחנה הריכוז

 

זיכרון פיקטיבי נירית אנדרמן על הסרט

יסמין אבן על הסטלגים :דילמה מוסרית

אורי קליין על סרט "סטלגים"

הסטלגים בניו יורק טיימס

תגובות לכתבה ב"ניו יורק טיימס "  ( רשימה חלקית בלבד )
קרול ללויד על הסרט סטלגים
עוד תגובה

תגובה להייתי כלבתו של שולץ

 

עוד רשימה
רשימה נוספת

 

ארי ליבסקר בויקיפדיה

ארי ליבסקר בבננות

סרטים של ארי ליבסקר ברשת

צ'יקי ארד וארי ליבסקר על הבדלי מעמדות בספינה

"מותרים על ברית המילה" סרט מאת ליבסקר
דיון על הסרט "מוותרים על ברית מילה" 

האם לארי ליבסקר יש מה להראות ?

אכול ושתה כי מחר דד ליין :כתבה מאת ארי ליבסקר

 

ארי ליבסקר על חוסר הצורך במפיקי סרטים

ארי ליבסקר מגלם רוצח סדרתי

 

פסל של ארי ליבסקר 

ברוכה הבאה לקולונל שולץ

 

ביקורת על "דיבוק צא"

 העורך יואב איתמר נכח אתמול במופע "דיבוק צא"  .

וכתב עליו ביקורת .

 

הדיבוק

 

פותחים שולחן

היום ב6 אחר הצהריים אני אפתח שולחן בקפה נוח ברחוב אחד העם תל אביב .לשולחן אני מזמין כמה ידידים ומכרים אנשי אמנות וספרות ותרבות .

והמטרה ?לקיים שולחן קבוע של אנשי יצירה שונים שיפטפטו בענייני דיומא וענייני תרבות ,כמו שהיה נהוג פעם בקפה "כסית " כמו שנהוג היום בקפה "הנסיך הקטן " ( שאני יושב גם בו ) .

אלא שאני מעוניין שהשולחן  יהיה מורכב לא רק מסופרים ומשוררים בלבד כמו שמקובל ב"נסיך הקטן " אלה גם מאמנים ויזואליים וגם בהמשך קולנועיים מכלי תקשורת אחרים . .

הנתק הקיים היום בין אנשי הספרות והאמנויות האחרות הוא דבר נורא.
פעם הם היו נוהגים להתכנס ביחד סופרים כמו אלתרמן ושלונסקי ואמנים כמו סטימצקי וזריצקי ואריה נבון ומפטפטים ביחד הן על המתרחש בעולם הספרות והן על המתרחש בעולם האמנות ומפרים זה את זה ברעיונות חדשים כל אחד מתחומו .

היום זה לא קיים יותר וידידה ציירת ידועה בתה של ציירת ידועה עוד הרבה יותר טוענת שאמנים היום נפגשים רק במקום אחד -בפתיחות לתערוכות.
זאת בניגוד לסופרים שאוהבים לשבת ביחד בבית קפה .
למה ההבדלים הסוציולוגיים האלה היא לא יודעת .
נראה אולי אפשר יהיה לשנות את זה.

געגועי לסטלין

אסיה רודשטיין , מוזיקאית משוררת ניסיונית חוזרת אלינו עם עוד כמה שירי ובראשם שיר על החבר סטלין .

געגועי  לסטלין

הלווית ה"שמש" בגודל של אל.
אני צעקתי מעט מאוחר.
רחצו אותי באמבט ברזל.
על קצף סבון בכוח נזהר
בעטתי, ועכשיו אגרופיי חזקים
מול אף של חיה שרירית מתוחכמת.
זוזו! אדפוק בפטיש ענקי
על מפלגת גולגולת מזוינת,
שלא תיגע אף כוֹלרה בלב
של הארץ, הפרח שלי על הקקטוס,
שמגיגית מחוררת שתי טיפות אנגב…
ובכיתָ שוב אתמול על פילאטוס.

קולות

חדרו פתאום קולות אל הדממה..
חתכה תפילה את החלל לשניים..
היה אביב נושא שירת שמים..
חיבק הספר את האדמה

שתק זקן לובש מעיל הרוח..
תינוקת בת שנה – שנה וקצת..
ילדה אחרת עם מבט בטוח..
מילה ואבן
וחיבוק אחד
שקיעה

הכדור החם בצבע דובדבן
נדבק חזק – חזק לבד אפור לבן.
אותו הבד המקומט, אותו הבד
מפריש ת'חומר שאני נושם לאט.
והכספית כמו אש קטנה, כמו אש חמה
שורפת את כפות רגליי בלי נחמה,
ובגרון נתקע חזק הגוש הרך,
ושתי ידיים התקשו, הפכו לפח.
והכספית שורפת את כפות רגליי,
והאבנית היא מאבנת את פניי.
הזיכרון עולה איתי על גל החום
אל העבר, עבר עגום, עבר אדום.
ועל הגל אני פורץ בבכיי תינוק,
תינוק קטן, ספוג זיעה, זיעה ורוק.
אני חנוק, אני שרוף, מוקשה לנשום,
הגל החם עונה לי דום, משיב לי דום.

כשאת הגעת, הגעת לים, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת ביד, נגעת בראש, ליטפת מצחי,
מחקת הכל שהסתבך בחום נצחי.
כשרק הגעת, כשאת נגעת, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת באף, נשקת בפה, ליטפת צוואר,
גירשת את מה שהסתבך לי בעבר:
הדובדבן והכספית, פיסת הבד-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…
וגל החם, הבד הרך המקומט-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…

ייעוד

לענת ולריטה

אין אני ברוכה להשראה
בין סדרי ימים לשתי ידיי.
עט שלי – חיתול שעה-שעה,
ופנקס – חלב במו שדיי.

נעלמו לי רעיונות כתיבה,
נשלחו לשלג חלומות,
ועצמי שכחתי, עזובה
לבישול, כביסה ודאגות,

והלכו תקוות ומשאלות.
גן צפוף, מכולת, בקבוקים…
רק בלילה – רוך הנשימות –
נהפך לאור, ייעוד ואות
לימים, שמתבונה ריקים.

קופסה

אחסנתי את אהבותיי בקופסת התכשיטים החומה,
רשמתי למעלה תאריך
ואבדתי אותה.

היום מצאתי את הקופה!
פתחתי
והיא – ריקה…
אבק בפינות,
בכיתי.

נרקיס

אני

זלזול בחיי הזולת?
זלזול בקיום, ברצון, בכאב,
בחופש, בדת, בדיבור, בשתיקה?
אני – זה אני האחד היחיד.
אתם – רהיטים, ניקיון, תקליט,
ייבוא, הסעה, זיון, תברואה.
כולם – רק כולכם.
אני – זה אני.

אורח

נפתחת הדלת
אני שומעת את המפתח

מי…..מי זה …,,..
אני ישנה……….ישש..נ…הה….נששימההה…….
…..ששש..,…..
….,.
נוגע בכרית……מרים…..,…לאן…. …
……
לחופ…. לחוששך של הדל……של הצל…ה…אין..סס…
אהה.,,…לאור של הכוח..,.של..ה….כוכ..ב….
………..
מי זה….כן.
……….באת…..עכשיו..,.
..ל.. לא חיכית…,……עד ..ש…..

שיר ערש

מפהק עכבר קטן,
התעייף חתול בגן,
חשיכה כיסתה חלון,
ארנבון הולך לשון.

הגגות, העננים,
השבילים, הספסלים,
הפנס שברחוב –
לחשו לי: "לילה טוב".

גם ליצן וגם דייל,
גם שוטר וגם חייל
בשורה עומדים בדום,
ממתינים לאור היום.

חברים טובים שלך
מחכים לעת זריחה.
הירח יברך,
החלום מחייך.

אימא

 

מוקדש למשפחות, שאבדו את יקיריהן
בפיגוע בדולפינריום

 

( תרגום מרוסית: עידו ארמיאץ, 2006 )

אור חודר וילון תכול, מוגף.
הם הלכו. רק שתינו פה עכשיו.
וקוראת אני: התעוררי!
אימא אהובה, הבחיני בי!
אימא, סובבי אליי ראשך –
מעל למנורה על קיר ביתך,
מעל אלבום, מעל הכר הלח,
מעל מפית נייר קמוט, מושלך,
נישאת על צליל הרוח באוזנייך,
הנה, הנה אני כאן, לפנייך!
הביטי בי, אני איתך יושבת,
שותה מכוס קפה בלא תחתית.
זוכרת, איך לחשתי שאוהבת?
בלילה זה, כשנדדה שנתי.
אז התעוררת, פקחת אז את עינייך,
חיבוק קטן של רוך את לי נתת,
כמו אותי איבדת ומצאת,
כמו פתאום חזרתי שוב אלייך.
אימא, זו אני הומה בלי נחת,
אמאל'ה, שמעי אותי עכשיו-
זו אני ברוח נאנחת,
מרקידה בחוץ עלים של סתיו.
אאסוף פלומה על גג זב מים,
והנה- אל החלון אביא.
אל חיקך אמצי בשתי ידיים,
רק אל תעזבי!
התוכלי לסלוח לי זאת, אמא,
שנעור השחר האפור,
שאדיש, עקבי, הוא נע קדימה,
מפנה צללים מפני האור.
שכה אגבית היא פרדתנו,
שאני לך שוב לא משיבה,
שהליל הפך לקללתנו,
כשהאש איכלה את התקווה.

 

האהבה ברחה פתאום
האהבה חלפה פתאום
מהסמטה, ליד הברוש,
איתי נשאר: צעיף אדום
ומטריה מעל הראש,
בכיס עדיין כרטיסים
לסרט במוצאי שבת,
בתיק – ז'ורנלים רוסיים,
מיץ קלמנטינה של "פריגת",
חוברת הפעלת מקלדת,
מנוי קרוע לבריכה
ומתנה ליום הולדת,
הנשכחה בדירתך.

רק חצי שיר, שורה נמרחת
בגשם, שאינו עבר.
הרוח, רוח נאנחת
ושרה סתם על שום דבר,
והסמטה, בה רוח גרה,
לגשם התמסרה בדום,
ולידי בכתה גיטרה
על אהבה, שתויה עד תום.

אסיה רודשטיין, 2005
assiarod@walla.com

ראו עוד

הצלילים של אסיה רודשטיין

הצלילים של אסיה רודשטיין

 

מבקרת המוזיקה של אתר אסייה רודשטיין היא  בנאית ומתקנת כינורות מומחית  , מוזיקאית,  ומשוררת ומתרגמת שירה
.כאשר החלה לפרסם כאן ביקורות מוזיקה נושכניות נשמעו קולות תהייה מיהי האישה שמעזה לחדור לקליקה הזעירה והסגורה של מבקרי המוזיקה בישראל (רובם או כולם בניגוד לה חסרי ניסיון בפעילות מוזיקלית ישירה ) .
הרשימה הזאת מאת עיתונאית הספרות והמשוררת המוכשרת ירוסלבה פברוסקיה עונה על השאלה .
נוסיף גם שאסיה פירסמה גם ספר ללימוד מוזיקה ומעלה מופע מוזיקלי מיוחד לילדים .

מהצליל אל הלב

מאת ירוסלבה פרובוסקיה

 

בית צנוע בשכונה תל-אביבית שקטה מעוצב בבלגן אמנותי, ובו הרמוניה משלו. פסנתר-כנף עתיק, חוברות תווים פתוחות, ערימות ספרים, תמונות… כל אלו מצביעים על אופיו היצירתי של בעליו. קירות מעוטרים באוסף כינורות מגוון. שולחן עבודה עמוס בכלי נגרות.
כאן גרה אסיה רודשטיין, כנרת מקצועית, נציגת מקצוע נדיר בתחום עבודת היד.

- מבין המקצועות הנדירים, המקום המיוחד שמור למקצוע של בונה כינורות. מה הביא אותך אליו?

- כשסיימתי את התיכון המוסיקאלי ע"ש גנסין בנגינה בכינור, בגיל 19 התחלתי ללמד. נתקלתי בכל מיני בעיות בכינורות תלמידיי. הכינורות נזקקו לתיקון. הרי, מאד חשוב ללמוד נגינה בכלי שמצלצל יפה. ברוסיה, בזמנים ההם, היה ים של כינורות, תוצרת בית חרושת לרהיטים. לצליל שלהם, בלשון המעטה, היה מקום לשיפור. התחלתי להתעניין היכן אפשר לרכוש ידע מקצועי על בנייה ותיקון כינורות. התברר לי שהדרך היחידה להיות מקצועית בתחום זה היא ללמוד אצל בונה כינורות רציני. המזל הביא אותי לסטודיו בניית הכינורות בהדרכתו של דניס יארובוי- אישיות מיוחדת, היחיד בין בוני הכינורות מרוסיה, שקיבל פרס בתחרות בעיר קרמונה- מולדתו של אנטוניו סטראדיבאריוס  האגדי.

הייתי בת 21. המורה שלנו- בעל ידע עצום , פוליגלוט,  הוא כתב שירה ברוסית, איטלקית ואנגלית. שמו היה  דניס יארובוי והוא הוציא ספרים על אקוסטיקת כלי המיתר ,הוא שימש כמנהל מעבדה אקוסטית באקדמיית מוסקבה, ידע פיסיקה.  אמן עם ראש אנליטי.

כמעט חמש שנים הייתי בסטודיו שלו.  חוץ ממני למדו שם עוד שבעה אנשים בגילאי 17 עד 40. 
 לעתים קרובות הייתי נשארת בסטודיו אחרי יום לימודים (שנמשך מהשעה 10 בבוקר
עד 6 בערב). המאסטרו קרא לי משיריו, סיפר על הצלחותיו בתחום בניית הכלים, דיבר על תוכניותיו לעתיד – אני שוחחתי איתו תמיד בשמחה רבה. יש בוני כינורות רבים, שעובדים טוב עם הידיים, אך לדניס יארובוי הייתה אנרגיה, אינטלקט ורוחניות בלתי רגילים, והוא שמח להתחלק בהם עם כל מי שרצה להקשיב וללמוד., הוא גילה את חוקי הבנייה של כינורות איטלקיים, וחקר עבודות של בוני הכינורות האיטלקיים העתיקים.

אותם בוני כינורות גאוניים  מהרנסאנס  הפכו  את העבודה של בונה כלי המיתר לאמנות אמיתית שהתפתחה במקביל ליצירת גדולי הציירים והפסלים. זו הייתה תקופת שגשוג.  היה גל ענק של התפתחות אמנות בניית הכינורות , יצירת כלי נגינה אז  הייתה מלווה בהשראה וגאונות.סטראדיברי מגילו הצעיר עד לימיו האחרונים עבד בבית מלאכה, מונע ברצונו להביא כינור לרמה מושלמת אלוהית . 

היום הכינורות של סטראדיבארי, אמאטי, גווארנרי נערכים במיליוני דולרים. לא מדובר בהערכה כספית בלבד, אלא באמנות אלוהית של יצירת הכלים האלה ובצליל שלהם.

היום יודעים איך לחקות את הכינורות שלהם ?

הכינורות שאנחנו יוצרים היום, רק נקראים באותו השם  ואולי גם מזכירים בצורתם את אותם כלי הנגינה. אם כי אי אפשר לטעון שכל כלי הנגינה המודרניים לא נשמעים טוב- ישנם בוני כינורות מבריקים, אחדים מהם מעפילים לפסגות בתחומם.

אך לדעתי, אף  לא אחד מהם מתקרב  לאותה השלמות שאליה הגיעו אמנים גאוניים בעבר.

למה אי אפשר גם היום לבנות כינורות כאלה,"לשחזר" את רמתם?
יוצר מודרני יכול לעשות העתק מוצלח של, נניח, "מונה ליזה"- אך זה יהיה רק העתק. חלפה התקופה הזו.

 אין לנו היום ליאונרדו דה וינצ'י או מיכאל אנג'לו וגם אין לנו סראבדריוס . גאונות אי אפשר לשכפל.

-. – מאיזה חומר את בונה כינור?
- נהוג להניח, שהאיטלקים השתמשו בסוגי עץ מיוחדים ליצירת כלי נגינה.
 אני משתמשת בעץ אשוח ומייפל, את החומר הבאתי איתי ממוסקבה.

כידוע לך ישנם טענות שהעצים בדרום אמריקה שמשמשים לבניית כינורות נכחדים .

בהחלט .ואלה בוני הכינורות שהזעיקו  את תשומת הלב העולמית לכך.תדעי שכל פעם שנמכר כינור , אחוז מסויים מהסכום שלו מושם בצד לפעולות  קרן לשימור העצים האלו . אני לא יודעת אם יש מקצועות אחרים שדואגים כל כך לעתיד האקולוגי של העולם .

 

…אסיה לוקחת חלק נפרד של הכינור – הגב, ומדגימה את מהלך עבודתה:
-דניס יארובוי הציע מערכת עובי וכיוון של הדֶקָה (החלק העליון) ושל הגב, אני משתמשת במתודיקה שלו. לכשמוכן הצד החיצוני של הדֶקָה, אני מתחילה לעבוד עם מגלף קטן חצי-עגול, מקטינה את עובי הדקה, העובי לא אחיד, לא סימטרי. במרכז ישנן צורות מסוימות, יש להן שמות משונים. פה – ה"אי" של העובי קטן,2.3 מ"מ, אם נקיש על העץ, הוא ישמיע טון ספציפי. אבל כאן- המתח העיקרי, והדקה יותר עבה 3.3 מ"מ. לאט-לאט הצורה הזו "מתפשטת" הצידה, מתקרבת לקונטור של הדקה. את העובי מודדים במכשיר מיוחד.

-את לא רק בונה את הכלים, גם מתקנת אותם?
-רוב ההזמנות אכן קשורות בתיקון. כלי מיתר זקוק ליחס עדין ודואג מצד בעליו. גם כינור, גם צ'לו- כמו יצורים חיים, רגישים לשינויים מינימאליים של הסביבה: למזג אויר, ללחות. חוץ מזה מתרחשות איתם כל מיני בעיות ותקלות. אם נשמור עליהם לפי הכללים, נוכל להעריך את חייהם , ותשמר גם איכות צליל חזק, מלא ועמוק.
כינור טוב אפשר למכור ב -3000$, אך זה לא קורה לעיתים קרובות מדי. אבל גם תיקון יכול לתפוש אותי מאוד. כשכלי נגינה לאחר שיפוץ של פגם מתחיל להשמיע צליל יפה, זה מביא הרגשה בלתי נשכחת. תיקון סוחף אותי כמו, לדוגמה, יצירת שיר- כשנולדת מלה ראשונה והנושא בעקבותיה, אז אני כבר לא שייכת לסביבה. המטרה העיקרית של עבודתי- היא הצליל. כאן אי אפשר להסתדר בלי אינטואיציה .

יחד עם זאת, הכל חייב להיות נכון ומקצועי מבחינה טכנית. לא לכל כלי נגינה כמו לא לכל שיר ולא לכל משורר יש פוטנציאל גדול, אך חובתי להוציא מהכלי את המיטב.

שוק הכינורות היום מוצף בתוצרת סין זולה- כינור עולה 400-500 שקלים יחד עם קשת וארגז. רוב ההורים משוכנעים שאין צורך להשקיע בכינור טוב לילד שרק מתחיל לנגן- הרי אין לדעת, האם ימשיך ברצינות. הגיוני, אך אם הילד נוגע באמנות, כדאי לקנות לו כלי נגינה עם צליל יפה כדי שתהיה לנגן הצעיר מוטיבציה להתאמן.
עניינה אותי אמנות הביצוע וההוראה כאחת. התחלתי ללמוד אקסטרני באקדמיה בעיר גורקי. המאסטרו שלנו הביע התנגדות. הוא אמר, שכבעלת כישרון לבניית כינורות, אני חייבת להתרכז בתחום זה בלבד.
לדעתו אני "מתפזרת" לכיוונים מיותרים, היו לנו שיחות חינוכיות בנושא זה. את מבחן הנגינה האחרון בסיומו של התואר השני שלי ניגנתי על כינור שנבנה במו ידי.

-איך התחילה הקריירה שלך בארץ?
-הגעתי לראשון לציון, חודש בלבד למדתי באולפן והתחלתי לעבוד בתזמורת הסימפונית המקומית.
לא עבדתי שם זמן רב, אך הספקתי להכיר נגנים ואנשים מעניינים. היום אני מופיעה בשני הרכבים קאמריים. בשבילי מאוד חשוב הקשר עם הקהל.

את עוסקת גם במופעים לילדים ?

כשעליתי לארץ התאהבתי במדינה ובילדים הישראלים… ההורים בדרך כלל גם נזהרים מללחוץ על ילדיהם שלומדים מוסיקה. הרי בדרך לרכישת אמנות הביצוע ישנם כל מיני אבנים ובורות כחלק מהנוף המושך- אז בזמן משבר רצוי להשקיע מאמץ. לפעמים זה קשה, אך יש טיפים שונים להתגבר על הקשיים. מסבכת העובדה שבארץ יש מבחר חוגים- הילד מתחיל משהו אחד ואז מתלהב מחוג אחר. מצד אחד- כך בגילו הצעיר הוא מתפתח בכיוונים רבים, מצד שני- בצורה רדודה, מבלי להתעמק ברצינות…
כתבתי בעברית טקסטים לארבע תוכניות קונצרטים מוסברים לילדים. אחת מהן (בשם "פיציקאטו") מספרת בצורת משחק על לידתו של כינור. אני מתחילה לנגן בכינור קטנטן (מידה 16\1) שגודל לאט-לאט. אחר כך בין כלי הנגינה (חליל צד, גיטרה קלאסית וכינור) מתפתח ויכוח- מי ינגן את המנגינה החשובה?
אנחנו כמובן משלימים ומנגנים כולנו יחד. בתכנית נשמעת מוסיקה מאת מוצרט, בטהובן, דליב.
תכנית אחרת נקראת "מהצליל אל הלב". תכנית זו היא בהשתתפות רביעיית מיתרים.

- את ממשיכה להורות ?
- בוודאי. לפני חצי שנה הוזמנתי להקים "מאפס" פרויקט גדול בבית ספר לאמנויות באשקלון. בסוף שנת הלימודים ניגנו על בימה אחת 36 תלמידי כתות א'-ג'… מקווה שאמשיך ללמד אותם. אני מלמדת גם באופן פרטי. טוב שבארץ לא נהוג ללחוץ על הילדים. מאוד חשוב שהילד יחוש כבוד עצמי, כאן אני תמיד בעדם… אם כי במוסקבה, הייתי מורה קשוחה. אי אפשר היה להתייחס אחרת לתלמיד, כששלטו נהלים "מלמעלה"- חייב לנגן מספר אטיודים, סולמות וכו'. בקונסרבטוריון הסובייטי לילד לא היה זכות דיבור, הוא בדממה היה צריך לבצע את הוראות המורה. היום מאשימים אותי בהתחשבות מיותרת.
הבנתי שאני אהיה חייבת לשנות את גישתי הפדגוגית-
אותך הכריכו  בילדותך להתאמן בנגינה?
-לא,  אני מאוד רציתי ללמוד מוסיקה… אבל בקשר לבנותיי- די דרשתי שלא יעזבו את הנגינה בשלב מסוים. היו להן מורים מצוינים (לא סוד שמורים לא מלמדים את ילדיהם- חייבת להיות מערכת יחסים מסוג אחר). בסופו של דבר שתי בנותיי הזדהו עם החינוך שנתתי. שתיהן סטודנטיות באוניברסיטת תל-אביב. ענת, בת ה-26, צ'לנית, לומדת גיאופיסיקה וגיאוגרפיה, וריטה, בת ה-24, כנרת, לומדת צרפתית ובלשנות. שתיהן ממשיכות לנגן ולהופיע באופן קבוע.

 

-אני יודעת שאת מתעסקת בכתיבת שירה, מתרגמת…
-עוד במוסקבה השתתפתי בסמינרים למשוררים צעירים, כתבתי. עם עלייתי ארצה בשנת 1989 בגיל 34, החלטתי להפסיק לכתוב בשפה הרוסית. היה לי חשוב להתאקלם בסביבה הלשונית החדשה, להבין מה משמעותה כאלמנט יצירתי בארץ. אמנם למדתי באולפן במשך תקופה קצרה מאד, אך התחלתי מספיק מהר לקרוא ספרים בעברית. אחר כך- לכתוב בעברית. שירה, מחזות, תסריטים… ברור שעזרו לי עם העריכה הלשונית, בעיקר בתי ריטה, ועם חלוף השנים, לשמחתי, קטן מספר שגיאותיי בכתיבה.
התחלתי להשמיע קולי כמבקרת מוסיקאלית, פרסמתי שתי כתבות באתר "היקום של אלי אשד". מנהל אתר זה הוא עיתונאי, סופר ו"בלש תרבות", שהאמנות הישראלית חשובה לו. התחלתי לתרגם משוררים החיים בארץ מעברית לרוסית, ואחר כך גם מרוסית לעברית… כשאני מתרגמת משורר, שאותו באמת אוהבת ומעריכה, אני משקיעה את מירב יכולתי.

אסיה יצרה בעבר שירה די רגילה. היכרות ושיחות עם העורך של אנתולוגיית השירה "ישראל 2005", המשורר והסופר אלכסנדר קוברינסקי, גרמו לה לנסות לכתוב ספרות בסגנון חלוצי.
אסיה כתבה מספר שירים ברוסית ובעברית שלרוב לא מתקבלים בצורה אחידה אלא רק תגובות קיצוניות לחיוב או לשלילה – אלא מתגובות נלהבות ועד לשליליות ביותר…

***
והנה, אנחנו מפסיקות בשיחה, ואסיה מפעילה את הDVD- להשמעת יצירתה הפואטית- המוסיקאלית, המוקדשת לזכר הנספים בשואה, יצירה שהושמעה ברשת ב' בתכניתו של אריה גולן. המוסיקה, הטקסט והדקלום מלאים בטראגיות. הויולה לא רק מנגנת- היא נשמעת כקול אנושי חי.
-היצירה בשם "אחי הבכור" מוקדשת לזכרם של הילדים שנשארו במכוני השמדה. כתבתי אותה לאחר שסיפרו לי על תינוק, שנולד וחי באושוויץ יום אחד בלבד. החלטתי שאשלח את זה לגרמניה למוזיאון היהודי. לא מזמן הייתי בגרמניה ופקיד הקבלה במלון האזין לשירי שנות ה-30-40. כנראה שעל רקע אותן המנגינות בוצע רצח השישה מיליון… הצעתי לפקיד הקבלה להאזין לדיסק שלי. הוא היה פשוט מהופנט וקפא במקום כל עוד נשמעה ההקלטה.
עוד במוסקבה פניתי לנושא היהודי בכתיבת השירה. אף פעם לא השמעתי את התוצר, אך את השייכות שלי ליהדות חשתי מילדותי – סבתי שמרה שבת, המבוגרים דיברו אידיש (לצערי אינני דוברת שפה זו – בני משפחתי השתמשו בה, כשלא רצו שנבין…)
בארץ הבנתי, שהסיפוק שאני חשה לאחר יצירת שיר בעברית הוא עוצמתי יותר מאשר לאחר שיר מוצלח ברוסית… זה באמת כך.

בסיומה של הפגישה אסיה אמרה לי:
- אני רוצה לפנות ליוצרים עולים – אל תסתפקו בשפה הרוסית. בוודאי שהתרבות הרוסית היא האושר שלנו. אבל מדוע נהוג להפריד אותה מהתרבות הישראלית?

לרוב זה מפריע להבין, לחוש את מה שיכול להיות קרוב ויקר.

לפני זמן קצר השתתפתי בסמינר סופרים ומשוררים, דיברו על פרויקט חדש שיעסוק במציאת דרכים לשיפור חיי האמנות של יוצרים בשפה הרוסית. הרי, תסכימו שישנה תחושה שהאינטליגנציה הרוסית לא מבוקשת מספיק, לא מובנת בארץ. בסמינר דנו על אפשרויות לשנות את המצב. לא לפחד להעביר את היצירה לעברית…

האינטליגנציה הישראלית אוהבת שירה, האמנות שלנו יכולה לעניין אותה, ולכותבי רוסית מוכשרים, המעבר לעברית יכול להיות מוצלח ומבורך.

אני קוראת לביטול הנתק בין יוצרים העבריים והרוסים ולהפריה הדדית בין שתי התרבויות .

 

 

 

המוזיקה של איתמר גולן

הפצצת רבע טון של הפילהרמונית ביקורת מוזיקה חריפה מאת אסיה רודשטיין

השירה הנסיונית של אסיה רודשטיין

 

געגועי לסטלין :"ועוד כמה שירים

אסיה רודשטיין מתרגמת את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

ספר לימוד מוזיקה של אסיה רודשטיין

 

 

שיר ה"הדיבוק"

המשוררת המוכשרת  דבי סער המשתתפת עימי במופע "צא דיבוק" המתקיים היום   כתבה שיר בשם "מיתת כלולות " שפורסם בימים אלו בעיתון 77" והוא מבוסס על ההצגה  של אנסקי ו ועל העניין העמוק שלה במיסטיקה . אותו בין השאר תקריא במופע  שהשיר נכתב במיוחד עבורו . 

הקהל מוזמן לקרוא.

אחר כך בואו למופע בהמוניכם .

 

"מיתת כלולות :שיר ננושא הדיבוק

סופר היום והלילה

 

יוסף אריכא. פורטריט מאת עמוס אריכא

במלאות מאה שנה להולדתו של הסופר יוסף אריכא (1972-1907) ושלושים וחמש שנים למותו, אנו מפרסמים את המבוא שכתב המבקר וחוקר הספרות יוסף אורן ל"יוסף אריכא – ילקוט סיפורים", שבמקור יצא לאור בעריכתו בהוצאת "יחדיו" עם אגודת הסופרים (1982).
 המבקר יוסף אורן הוא מהבקיאים ביותר במשעולי יצירתו של אריכא מתחילת דרכו ועד לימיו האחרונים.כאן הוא נותן סקירה מפורטת  למעשה  מחקר מונומנטאלי  על יצירתו של אריכא על החיים המודרניים ובכך  יש משום השלמה  לסקירה שלי שפורסמה כאן בעבר על הסיפורים והרומנים ההיסטוריים של אריכא.
שתי הסקירות מראות עד כמה גדול היה כוחו של אריכא הן בתיאור העבר הרחוק והן בתיאור חיי ההווה ,תופעה שהיא נדירה .

במסגרת אתר זה אני מתכוון להחזיר לתודעה סופרים שונים שנשכחו ולא בצדק מהתודעה הציבורית ויוסף  אריכא הוא רק אחד מני רבים  שכוללים אישים חשובים ולמצער מעניינים  כמו דוד פרישמן ורבים אחרים .

 בעתיד אני מקווה להחזיר כאן לתודעה   עוד יוצרים  נשכחים   כמו המשורר יעקב כהן ,המספרים אברהם מאפו , יעקב חורגין ,יעקב וינשל', א.א. קבק,  ועוד רבים נוספים . 

תודה לסופר עמוס אריכא שעמל והקליד את הרשימה,על מנת להוציאה ממדפי הספריה המאובקים ולהביאה לרשות הרבים ברשת.  

 סופר היום והלילה: חייו ויצירתו של יוסף אריכא

מאת יוסף אורן

יוסף אריכא נולד באולבסק שבאוקראינה כשני בחמשת ילדיהם של יהושע ומרים (לבית פריילאכמאן) דולגין. האב היה משכיל עברי וחינך את ילדיו להוקיר את התרבות הלאומית. ב-1914 ניסה האב לבדוק את האפשרות להעלות את משפחתו לארץ-ישראל, ובשובו מן הארץ עקרה המשפחה לקובל שבפולין. יוסף, שחינוכו החל ב"חדר" מתוקן ובבית-ספר עברי, המשיך את לימודיו בגימנסיה העברית שבקובל. בנעוריו היה ספורטאי מצטיין, ואף שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל של מכבי קובל.

בראשית שנות העשרים נסע האב לארה"ב, ולאחר שחסך כסף והשיג אשרות כניסה, הצטרפה אליו ב-1923 המשפחה. יוסף בן השבע-עשרה התעקש לעלות לארץ-ישראל ויחד עם אחיו הבכור הגיע לארץ בשלהי 1925. סמוך לכך חל ראשית פרסומו ב"הכוכב", ירחון לבני הנעורים, שנדפס בוורשה על-ידי א. לובושיצקי. כדרך החלוצים עבד כפועל בנין (1926) וכפועל חקלאי (1927). ב-1928 הכיר את רבקה, בתם של פנחס וגניה שיפמן (בן-סירה). בין השנים 1932-1929 הצטרף למשפחתו בארה"ב והשתלם שם בספרות אנגלית. חוויית החיים האמריקנית שימשה מאוחר יותר רקע לכמה מסיפוריו היפים ביותר (כגון: "בסנוורים"). בשובו לארץ ב-1932 נשא לאשה את חברתו רבקה, וכעבור שנה נולד לו בנו בכורו, עמוס. ברבות הימים נולדה גם הבת – עפרה. באותה שנה נתפרסם גם הרומאן הראשון שלו – "לחם וחזון" (1933).

את פרנסתו מצא אריכא בתפקיד מזכיר המחלקה הווטרינארית בעיריית תל-אביב, ואת זמנו חילק בין משרדו הקטן בשולי בית המטבחיים, ששכן אז בקרבת רחוב הירקון ובין הכתיבה לאחר יום העבודה. במגעו היומיומי עם הווי הקצבים התגבש אצלו מחזור הסיפורים המיוחד כל-כך בנושאו: "בעלי יצרים". אריכא היה חבר פעיל בהגנה בת"א, ונמנה עם הלוחמים שנשלחו מת"א לעזרת תל-מונד. בין פרדסי תל-מונד נתגבשו אחדים מהטובים בסיפוריו הארצישראליים (ביניהם: "יום ולילה").

בתחילת שנות החמישים, לאחר שהתחזקה בו מחלת הסכרת, שממנה סבל עוד קודם, עבר לעבוד כעורך בספרייה העירונית "שערי ציון", שם ערך את הירחון לנוער: "לקורא הצעיר" (1954-1950). לאחר מכן עבר לעבוד במחלקת ההסברה והפרסומים של העיריה, כרושם תולדותיה של העיר העברית הראשונה, עד לצאתו לגימלאות ב-1961. יוסף אריכא נפטר בתל-אביב ביום כ"א בשבט תשל"ב (6.2.1972).

יוסף אריכא נימנה עם המשמרת הספרותית, שהתייצבה בספרות העברית מקרב חלוצי העלייה השלישית והעלייה הרביעית בין שתי מלחמות העולם. בדומה לסופרי העליות נטל את חומרי העלילה לסיפוריו המוקדמים מהווייתה של התקופה הנסערת בארץ-ישראל באותן שנים. ברומן הראשון שלו – "לחם וחזון" – שיקף את הווי החיים של החלוצים. ובנטייה זו, לתת עיצוב סיפורי-אמנותי לנופי חיים שונים בארץ, התמיד בכל שנות כתיבתו.

במקביל לנטייה הריאליסטית הזו, בבחירת הנושאים ובדרכי בניית הסיפור, בולטת בכתיבתו גם נטייה לאידיאליזם הומאני. את משאת-נפשו לשלמות ביטא אריכא באמצעות דמויות-מופת החוזרות בכל סיפוריו. דמות המופת של האשה משלבת באישיותה נשיות כובשת-לב עם חכמה ואצילות-רוח, ובדמות המופת של הגבר מתעדנים יצריו הגופניים על-ידי המחשבה והערגה לתיקון העולם. מרבית סיפוריו הינם למעשה סיפורי אהבה, שבהם נפגשים גיבורי-רוחו, המייצגים את השלמויות הללו, על רקע התרחשויות ונופים מציאותיים, שאותם נטל מהריאליה ההיסטורית.

התעניינותו הרצופה של אריכא בגילוייהם של היצרים, כאנרגיה המניעה את מעשי בני-אדם, מלכדת אף היא את יצירתו. הוא גילה התעניינות הן ביצרים הנחותים, יצרי הגוף (במחזור סיפורי "בעלי יצרים"), והן ביצרים הנעלים, יצרי הרוח (בסיפורי האהבה). סיפוריו עוקבים אחר התפתחותם של יצרים משני הסוגים, ואחר ההתגוששות ביניהם בנפשה של אותה דמות. במיוחד ריתקה את אריכא השפעת פעילותם של היצרים הללו על ההיסטוריה, ולכך הקדיש את תשומת-לבו ברומאנים ההיסטוריים שכתב באחרית ימיו – "סנחריב ביהודה" ו"סופר המלך".

צירוף זה של התייחסות להווי החיים שמציאותו היא היסטורית ולבעיות קיומיות שהן נצחיות במהותן, מקנה לסיפוריו של יוסף אריכא את ערכם הכפול: ערך של תעודות ספרותיות לחוויות דורו וערך כיצירות המבררות את חידות קיומה של האנושות.

בסנוורים

עלילות סיפוריו של יוסף אריכא מתארגנות על-פי שתי תבניות-יסוד. הראשונה מתארת כיצד אדם, הכבול ליצריו הנחותים, מצליח לפרוק את עול עבדותו ליצר שכזה, ובמין גבורה פרומיתאית עולה בידו לעדנו ולגרום לעילויו. על-פי תבנית-היסוד השנייה מתחוללת ההשתנות בכיוון הפוך: יצר נעלה הופך בהדרגה לגשמי ומצטרף לבסוף למשפחת היצרים הנחותים. התבנית העלילתית השניה היא זו המארגנת את הסיפור "בסנוורים" המתאר כיצד יכול יצר אימהות נעלה להסתלף ולהביא אישה צעירה אל הקוטב המנוגד לרגש הזה – אל הנכונות לקפח חיים, את חיי עצמה ואת חיי פרי-בטנה.

הסיפור פותח בהצגת סיכויי האושר אשר נפתחים בפני זוג סומים, שהגורל הפגישם שנית, כדי להשלים את אהבת נעוריהם. סצינת המפגש בין לורטה להנרי מצטיירת בסיפור השלם כתחבולה של המספר, כדי לחייב אותנו לעקוב אחר הסיבות להתנפצותה של הבטחה זו להמשך שכולו טוב. תפנית כזו, הצפויה בהמשכו של הסיפור, אמנם נרמזת כבר בפתיחתו. לקראת מהדורת היובל ב-ג' כרכים הטיל אריכא בסיפור שינוי לטובה. בנוסח המתוקן מתארת הפתיחה את זריחת השמש על העיר, וכעין מאבק מתקיים אז בין שמיים וארץ, בין הפרצוף המשולהב של השמש, המאיר באור ללא-רבב לבין העשן של ארובות בתי החרושת, המעכיר את יפי-השמש ומזהם את תכלת הרקיע. ואמנם, על סף שיא אושרם, ברגע התאחדותם להיות זוג נשוי, מתגנבת לידיעתנו אותה דאגה, שמכאן ואילך תעיב על האושר הזה.

אגב ניצול נבון של תחבולת ההשהיה, כדי להגביר את דריכותנו לגילוייה של הדאגה, מפורשת זו לבסוף מפי לורטה באוזני הנרי: "חוששת אני שהילד שיוולד לנו עיוור יהיה." מרגע זה מקבל הסיפור את תנופת התפנית. חלקו של הנרי הולך ומצטמצם, ודמותה של לורטה מתבלטת כדמות המרכזית בסיפור. הסיפור הכמעט אידילי בפתיחתו עוטה אופי טראגי, והריתמוס המתון שהיה בסיפור עד כה, מפנה את מקומו לריתמוס סוער. מרגע זה גם נפרדות דרכיהם של השניים, ו"המספר" פונה לתחבולה חדשה: הוא יבליט את הניגוד בין הנרי ללורטה על-ידי העתקת נקודת-המבט בתאור המשך העלילה. מעתה יסטה את מבטנו מהנרי ללורטה וחזרה, כדי לקרב אלינו שתי גישות שונות אל החיים מצד בני הזוג.

מהלך הריונה הראשון של לורטה מתואר מנקודת המבט של הגיבורה, וכך אנו מגלים שכל תשוקותיה סובבות סביב תשוקה אחת: "את כל צומת חייה קלעה וריכזה בתשוקה אחת, שלה השתוקקה וערגה בכל נפשה ומאודה: ילד בעל עיניים פקוחות, ילד בעל עינים רואות ו…". ולא במקרה שינה אריכא את הנוסח הראשון – "את כל צומת חייה קלעה וריכזה במטרה אחת" – והציב במקום "מטרה" את הביטוי "תשוקה אחת". "מטרה" מלמדת על רצון שלידתו בהגיון, ועל-כן הוא בר-כיבוש ובעליו מסוגל להשלים עם כשלון בהשגתו, אך תשוקה נבראת במסתרי הנפש, והיא יצר כה חזק שלעתים אין בכוחו של האדם להשתלט עליו ולכפוף אותו למרותו. השתעבדותה של לורטה לתשוקה אחת תסביר את הטרגדיה הצפויה לנו בסיומו של הסיפור.

הסצינה הבאה, סצינת בית-החולים, מעתיקה את נקודת המבט מלורטה אל הנרי,. חבלי הלידה נמשכים, וכל אותה עת ממתין הנרי במסדרון, שומע את זעקותיה של לורטה ולבו נקרע בקרבו. לאחר שמהלך תשעת ירחי הלידה התכווץ לקטע-סיפור לא ארוך, בולטת השתהותו של "המספר" על סצינת בית-החולים, שכולה אורכת יממה בלבד. אך תחבולת ההשהיה דרושה עתה, כדי להציב מול "התשוקה האחת" של לורטה את הרגשת-הלב של הנרי. הוא, כמובן, אינו דואג לכוח-הראיה של הוולד. דאגתו מוסבת כולה ליולדת, שמתקשה בלידה ושחייה בסכנה.

בשלב זה כבר מציב הסיפור בפנינו את הדילמה הרעיונית, אשר מומחזת בפנינו בעזרת שתי הנפשות: האמנם עדיפים חיים מסוג מסויים – חייהם של הפיקחים – מעצם החיים, כהנחת לורטה, או שמא הצדק עם הנרי, המאמין שעצם החיים שקולים לאין-ערוך מחיים מסויימים שהלב מתאווה להם. ומאחר ששני הגיבורים הינם סומים – מי מהם מוכה בסנוורים? מי משניהם איבד את כוח התבונה להבחין בין היחסי למוחלט?

הניגוד בין הנרי ללורטה מובלט בתגובותיהם מיד לאחר הלידה. שאלתה הראשונה של לורטה, מיד לאחר שנתעוררה מעלפון הלידה, היא: "היש לו עינים רואות?". ואילו פניו של הנרי "קרנו ולבשו ארשת של אושר" בראותו אותה בחיים. וכה שונה היא גם תגובתם לאחר שהוולד נפטר כעבור ימים אחדים. "הנרי, אם כי הדבר נגע לליבו, לא היה מדוכא כלל מחמת המאורע המעציב הזה, – – – שמח ומאושר היה שלורטה נשארה בחיים, שמכאובי הלידה האיומים הירפו ממנה, ונסתלקה הסכנה שריחפה עליה". עבורו העיקר הם החיים עצמם – "שהתגברה ונחלצה מזרועות המוות. אך לורטה ממאנת להינחם, כי עצם החיים אינה נחשבים בעיניה, אם הילד שנולד אינו רואה כאחרים. ולא על מות הילד דואב לבה, אלא על לידתו סומא כמו הוריו.

מכאן ואילך מפעיל "המספר" תחבולה חדשה בארגון העלילה: הוא עורך אנלוגיה בין הנרי ולורטה. הנרי משקיע את כל כוחותיו בנסיון לחדש בלורטה את תשוקת החיים. הוא קונה לה מקלט רדיו, מתוך תקוה שהמקלט "יירתק אותה לעולם הגדול ויניס ממנה יגון ואנחה". אך לורטה מתאווה עתה עוד יותר מבעבר רק לחיים מסויימים – את כל חייה צימצמה עתה עוד יותר בתשוקתה האחת: להוליד ילד שאינו עיוור. ואם גבר עיוור כהנרי אינו מסוגל להבטיח לה ילד רואה, עליה להרות לגבר שמסוגל לראות. סיפור התקשרותה לשכנם הצעיר, ברגר, זהו סיפורה של לורטה, הדוחפת את חייה להרפתקה מסוכנת, במלכודת יצר האימהות שהסתלף בה בינתיים.

הריונה השני של לורטה הוא הריון ללא חדווה. חייה בחודשי ההיריון הזה הם מעתה חיים על תנאי:
אם לא יולד גם מברגר ילד המסוגל לראות – לא תוסיף לחיות לאחר הלידה. ובנוסעה לבית החולים ללדת, גמלה בליבה החלטה נואשת: היא קשרה את גורל חייה בתוצאות הריונה". תקופת-מה לאחר לידת התינוקת היא פונה לרופא זר ומערימה עליו בשאלה: "תואיל, אדוני הרופא, לבדוק את עיניה של ילדתי ולהגיד לי אם יש תקווה לרפאותה באחד הימים…". הרופא שהוכשל מאמין שהאם יודעת על עיוורונה של התינוקת ומגלה לה את האמת. לורטה, שקיבלה אישור לחששותיה כי לעולם לא תלד ולד רואה, ובוולד אחר אין היא רוצה, מקיימת את החלטתה ומשליכה את עצמה מתחת לגלגלי מכונית חולפת.

בחירתה של לורטה ברורה מאד: היא דחתה את ערך החיים המוחלט, שיצר האימהות מסוגל להנשימו בשלמות, והעדיפה על פניו "תשוקה אחת", המתייחסת אל גילוי מסויים בלבד של החיים – חיים שמבטיחים את היכולת לראות. כאשר יצר האימהות משועבד לגילוי צדדי ויחסי שכזה של החיים – כאשר הוא מסתלף עד כדי כך – עלול הוא להשתנות מיצר בורא חיים ליצר המקפח אותם. ומשום כך כה אירונית היא תפילתה של לורטה: "אלי, עשה עימדי חסד ואל-נא תכה את עיניו של ילדי בסנוורים". פנייתה הנוגעת ללב של לורטה מעידה על ליקוי מאורות בתפישתה, שהעיוורון הפיזי שלה הוא קל ערך לעומתו. וזוהי העמדה שנוקט אריכא באופנים שונים במהלך הסיפור כלפי מניעיה של גיבורת סיפורו.

לכאורה נמנע אריכא מנקיטת עמדה מפורשת במהלך הסיפור. יתר על כן: הנוכחות המספרת – דמות "המספר" – מביעה הבנה למניעיה של לורטה והשתתפות בסבלה. ואם נבקש נגלה סימנים נוספים לגילוי חיבה מצדו של אריכא כלפי הדמות הנשית שבסיפורו – נגלה שנתן בה ממיטב הסימנים שבעזרתם אפיין דמויות נשים, כאשר עיצבן כדמויות-שלמות בסיפוריו. היופי הגופני והדיוקן הרוחני הותאמו אצל לורטה להפליא, ובשל כך היא בת-צלמן של זהבה, מרומאן הביכורים "לחם וחזון", של מרתה מהנובלה "יום ולילה", ושל תאיס ברומאן ההיסטורי – שהוא מיטב יצירתו – "סופר המלך".

אך למרות זאת נוקט אריכא עמדה ברורה, בדרכים מוסוות יותר. על אחת עמדנו במהלך האינטרפרטציה של הסיפור: "המספר" מארגן את חומרי-הסיפור בעזרת תחבולות אחדות, שנועדו להציב מול מעשיה של לורטה את עמדתו של הנרי, כאלטרנטיבה ברורה לבחירתה. אילו היתה תשוקתה האחת של לורטה טבעית, היה צריך גם הנרי להשתוקק לה, שהרי גם הוא עיוור כמוה. אך הוא אינו מתנה את החיים בראייה, כמוה. והן לורטה הייתה מבטלת את עצם החיים מפני כל תשוקה: לא רק העיוורון דוחה חיים, אלא גם חרשות ואילמות, נכות בגפיים ורפיון השכל. ואילו נקטנו בשיטתה של לורטה – היינו מערערים לחלוטין את קדושת החיים.

שמו של הסיפור כולל רמז שני לעמדתו של אריכא. כזכור מופיעה המלה "בסנוורים" בתפילתה של לורטה, ומשם לוקחה ככותרת לסיפור. אך פירושה של מלה זו – המופיעה במקורות פעמיים בלבד – אינו מבטא את כוונת רצונה בתפילה זו. היא מבקשת שבנה לא יהיה לוקה בכוח הראייה, דהיינו: שלא יהיה עיוור מלידה. ואילו מובנה של המלה במקורות מוסב על עיוורון שאינו פגם מלידה. ובמובן זה מופיעה המלה פעם אחת בבראשית י"ט – 11: "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים מקטון ועד גדול וילאו למצוא הפתח", בסיפור על אנשי סדום, אשר התקבצו על פתח ביתו של לוט וביקשו את נפש האורחים שמצאו מחסה בצל קורתו.

ופעם שניה מופיעה המלה במקרא באחד מסיפורי אלישע, במל"ב ו' – 16. צבא ארם נשלח לדותן לתפוש את אלישע, הנחשד בסגולת-ריגול נדירה – כמי שמסוגל לגלות למלך ישראל את הדברים הנאמרים בחדריו של מלך ארם. נערו של אלישע נחרד למראה הצבא הארמי הגדול שבא ללכוד את הנביא. ואז מתפלל אלישע: "ה' פקח-נא את עיניו ויראה". וכאשר מתחולל הנס, ראה הנער "והנה ההר מלא סוסים ורכב-אש סביבות אלישע". אך המשך הסיפור משתעשע ברעיון, כי כשם שניתן באורח נס לפקוח את עיניו של אדם לראות יותר מכפי שהוא רואה בעיני בשר רגילות, כן ניתן לגרוע מכוח ראייתו, ובדרך זו אמנם מושגת הצלתו של אלישע מידי הצבא הארמי העצום: "ויתפלל אלישע אל ה' ויאמר: הך-נא את הגוי הזה בסנוורים, ויכם בסנוורים כדברי אלישע". ובהקשר הזה מבארים היטב פרשנינו את הביטוי. רש"י מפרש את "בסנוורים" כ"חולי של שממון: רואה ואינו יודע מה הוא רואה". ובעל מצודת דוד מפרש: "הוא העדר הראייה וההכרה האמיתית". ואמנם שם הסיפור אינו מוסב על מצבם של שני העיוורים שבסיפור, אלא הוא מגדיר את מצבה של לורטה בלבד, שיצרי החיים הסתלפו במושגיה על-ידי "התשוקה האחת" שהיכתה אותה בסנוורים.

אך יותר מכל מובלטת עמדתו של אריכא כלפי "התשוקה האחת" של לורטה בסיומו של הסיפור, כאשר הוא מגיעה להתרתה של העלילה. כאשר האם, המוכה בסנוורי יצרה המסולף, משליכה את עצמה מתחת לגלגלי מכונית חולפת, ובידה התינוקת שאף היא עיוורת מלידה, מתערב לפתע "המספר" להציל את חייה של הפעוטה: "התינוקת שנשמטה מתוך זרועותיה, הושלכה באורח-פלא למרחק של פסיעות מספר, חיה ומתייפחת". את האם שנלכדה במלכודת יצריה ואיבדה את תשוקתה לחיות, אי-אפשר עוד להציל, אך תבוא הבת ותקיים את החיים, תחיה ותתייפח – אך תקיים אותה בעיוורון כאביה – אך לא בסנוורים כאמה.

אימהות

בסיפוריו של אריכא ניתנת לכלבים תבונה אנושית, וחלקו המכריע של הכלב "זריז" בעלילת הנובלה "יום ולילה" יוכיח. אי-לכך יכולה התנהגותם של הכלבים להעיד על הקבלות בהתנהגות האנושית, ודומה שלכך נתכוון אריכא בסיפורו הקצר "אימהות", כאשר תאר פרשת יריבות שהתפתחה בין שתי כלבותיו של רפאל השומר.

הסיפור פותח בסצינת ההתכתשות בין כלבה צעירה בשם "עזה" ובין רעותה הזקנה "פזיזה". מדרש השמות מעיד על השוני בדרך התנהגותן: זו הזקנה נמשכת למעשה של פזיזות, אשר יזכה בתגובה עזה מצד יריבתה הצעירה ממנה. רק מאוחר יותר יתברר לנו, כי הסצינה הראשונה בסיפור מתארת את ההתכתשות השניה בין שתי הכלבות, אך כבר בפתיחת הסיפור אנו נרמזים כי"עזה" "הסתערה על חברתה הגדולה ממנה בשנים בחמת-זעם ובאכזריות של כלבה הבטוחה בצדקתה ובכוחה", וכי לא בשל הצלחתה בקרב, אלא משום ש"הרגשת הצדק המפעמת אותה", היא נוהגת "כמשפט כלבה נבונה" ומבקשת-תובעת את חיבתו של אדונה אשר נזף בה.

מן הקרב הזה נחלצת "פזיזה" פצועה ועלובה, "הרגשת עלבון מחלחלת בה" ו"היא קוראת תגר על קיפוח זה, עקב מעשה שנתפשה לו בתום-לבב". "הרגשת הצדק" אצל האחת ו"הרגשת עלבון וקיפוח" אצל השנייה, כרמז-הסבר למניעיהן של הכלבות – הצגה כזו של בעלי-חיים מקרבת אותנו לעיקרו של הסיפור, הדן באימהות טבעית ובאימהות מדומה, וגם מכוונת אותנו לראות בהתרחשות בחיים של בעלי חיים עדות לכוחות הפועלים גם בחייהם של יצורי-אנוש.

הקטע השנייה בסיפור מכוון אותה אל עלילתו. המעשים המוזרים והתמהים אינם אלה של "עזה" כי אם אלה של פזיזה, ו"המספר" מגייס את הניסיון הרב שצבר רפאל בגידול כלבים, כדי להעמידנו על כך שגיבורת הסיפור היא "פזיזה" ושהסיפור יתמקד בפענוח "חידת נפשה". לשם כך פורש הסיפור בקטע השני שלו את עילת היריבות בין שתי הכלבות, שנוצרה קודם לסצינת הפתיחה של הסיפור. והרקע ליריבות הוא זה: "משנזדקנה פזיזה – – – היא פסקה מלהמליט גורים ושנים אחדות חלפו עליה בלא שתרגיש בהיעדרם", אך לאחר שעזה המליטה את גוריה, נתלקחה בה "קנאה עצומה" ונעשתה "תקופת געגועים לאימהות שחלפה ואיננה, לגורים שלא נולדו". כדי לזכות באשליית אימהות היא גונבת שניים מגוריה של עזה. ובאותו פרק זמן קצר, ששני הגורים הגנובים נצמדו אל גופה, "גלי עדנה ורוך עברוה, רחשי אם מאושרת שגורי פרי בטנה מעניקים לה, לאם השמחה בחלקה". וכך פרץ הקרב הראשון, הבלתי נמנע: עזה, "אם צעירה ועשוקה", מחזירה לעצמה בכוח את גוריה, ומפכחת את פזיזה מן העונג שאך זה החל, מן העונג הגנוב.

הקרב הראשון היה מוגבל באכזריותו, אך הסיפור פתח, כאמור, בתיאור הקרב השני, שכבר היה אכזרי ופוצע. ההחמרה בתוצאות ההתכתשות מוסברת על-ידי העובדה, שפזיזה ניסתה לגנוב פעם שנייה מגוריה של עזה. מה שהצטייר בפעם הראשונה כמעידה של פזיזה, עוטה עתה מראה של היכבלות ליצר בעל עוצמה רבה, שפזיזה אינה מסוגלת לעמוד נגדו. בנסיון החטיפה הראשון "נתפשה פזיזה לאותה פרשה תמוהה בכוח סמוי ומפתה, אבל מתוך ידיעה ברורה כי גורים אלה אינם שלה", אך עתה מתפרנסת תשוקתה לאימהות מהכרה מסולפת: "קמעה-קמעה ראתה את עצמה עשוקה באמת", והיא מתחילה להאמין כי "עזה גזלה ממנה את גוריה היא, ועל כן זכאית היא להחזיר לעצמה את הגורים שנגזלו ממנה".

מעתה לא יוכל שום כוח לעצור בעדה – לא יתרונה הגופני של עזה ולא אזהרותיו של רפאל, לא הפצעים המכאיבים ולא החבל שריתק אותה הרחק מגוריה של עזה: "רוגזה לא פג וכל מעייניה היו נתונים אך ורק ל'גוריה' שכיסופיה אליהם הלכו ונעצמו – – – אותה תחושה מרנינה של ערגה אימהית המוצאת את סיפוקה, חזרה וניעורה בה ביתר תוקף והסעירה את דמה".

העימות השלישי בין שתי הכלבות הוא על-כן בלתי נמנע, במהלך הסיפור אף ברור שהוא יהיה הקשה והאכזרי מכולם: "עזה תקפה אותה הפעם בחמת-זעם רצחנית, לא הרפתה ממנה, תפסתה בגרונה וטילטלה אותה טלטלה, נשכה, ודרסה בה, נשוך ודרוס וטלטל; פיה הוכתם בדמה השותת של הכלבה העלובה, ולא הניחה לה עד שכילתה בה את כל חמתה, עד שזו התפלשה באבק פצועה ושסועה מפרפרת בעווית ונופחת את רוחה". והסיפור אינו יכול להסתיים אלא בהשתאותו של רפאל "מול נבלתה של פזיזה שהתשוקה לאימהות ירדה עליה בעוצמה שאין לעמוד בפניה."

בהתנהגותן של שתי הכלבות מומחש יצר האימהות בשתי צורות שונות. אצל "עזה" הוא יצר טבעי, ממשי, ועל כן הוא יצר מעניק חיים, אך אצל "פזיזה" הוא יצר מסולף, מדומה, ועל כן הוא מחריב את החיים. הנזק הסופי – מותה של "פזיזה" בקרב עם יריבתה – אינו מסמן את כל נזקיו של היצר המסולף. עוד קודם שנפחה את נפשה הרסה תשוקתה לאימהות את רקמת היחסים הטבעית שכלבה מקיימת עם האדם: "גילתה כלפי רפאל סימני תרעומת בולטים, לא נרתעה גם מתנופת ידו המאיימת".

את כל ההתרחשויות בין שתי הכלבות מלווה רפאל השומר – ובאמצעותו גם נעשית ההקבלה בין התנהגותם של בעלי-חיים להתנהגותם של יצורי-אנוש. רפאל מפענח את "חידת נפשה" של "פזיזה" בעזרת התנהגות מקבילה אצל אשה: ערירותה של אשה מולידה בה לפעמים התנהגות שאולה ומדומה למעין אימהות, "שכן עשוי לעתים מצב-נפש ליצור תסביך במוחו של אדם". ואשה כזו, שרחמה נסגר, "על מנת להשלות את נפשה" מתחילה "לשוות לגופה תחושת הריון בהילוך ובהבלטת הכרס".

הידיעה שתופעה מעין זו נבראת כפתרון למצוקתה של אשה נראית לו כ"טבעית לחלוטין", אך חזרתה אצל כלבה מכה אותו בתדהמה. אלא שעצם נוכחותה של התופעה אצל בעלי-חיים מבהירה לנו את עוצמתו של היצר כמניע את מעשיהם של יצורי אנוש. ו�
�כך, כמדומה, מכוון התאור בסיום הסיפור: ”עמד רפאל מחריש ומשתאה מול שחר צח ואדום הבוקע ועולה מעל לאפלת עצי הפרדס". שני נופים ושני גוונים בתיאור זה – ממש כשני גילוייה של האימהות בסיפור. אצל "פזיזה" האימהות היא גילוי יצרי שמקורו במסתורין האפל של הנפש הכלבית שלה, כ"אפלת הפרדס". וכנגדה, אצל "עזה" ההתנהגות האימהית היא טבעית, הגיונית ומשוחררת ממניעים אפלים כל-שהם – אימהות טהורה וזכת-רגשות כ"שחר צח ואדום הבוקע ועולה".

על אף אומללותה של "פזיזה", ונימה גלוייה של רחמים והבנה כלפיה, מותה הוא בלתי-נמנע מכוחם של החיים הצריכים להימשך. על מותה מפצה אותנו בשורת החיים הנמשכים: האיום שבאפלת הפרדס על המשכם של החיים חייב להסתלק, כדי שהשחר הצח והאדום יהיה מסוגל לבקוע. "אימהות" הוא לכן סיפור טיפוסי לא רק לעינו הבוחנת של אריכא וליכולתו למסור תאור מהימן של גילויי המציאות, אלא גם לחתירתו של אריכא לקבוע באמצעות עלילות דמיונו היוצר יחס שלם אל החיים. היסוד הרעיוני, הנלווה דרך קבע לעלילה בסיפוריו, מקנה להם את איכותם המיוחדת.

בעלי יצרים

הסיפור "בעלי יצרים" משתייך לקבוצת סיפורים מיוחדת ביצירתו של יוסף אריכא, המתארת הווי של קצבים וסוחרי-בשר, של בתי-שחיטה ובהמות. סיפורים אלה נכתבו מתוך הכרות קרובה עם ההווי המתואר, שהיתה לאריכא במסגרת עבודתו במחלקה הווטרינארית של עיריית תל-אביב.

"בעלי יצרים" הוא סיפור של אווירה, הממחיז את ההווי המיוחד של נוף אנושי יוצא דופן. אך הוא גם סיפור בעל עוצמה דרמטית, משום שהוא ממחיש את ההווי הזה כשדה התגוששות של יצרים קוטביים: יצרי קיום ויצרים ארוטיים מזה, וכנגדם יצרי מין ויצרי אלימות.

הסיפור מקביל זו כנגד זו שתי תמונות. הראשונה מתרחשת באורווה, שבה מתכנסים שני קצבים לבצע שחיטה אסורה של בהמה עקודה. ואילו התמונה השנייה מתרחשת בביתו של העגלון, שהוא שותפם של שני הקצבים בעיסוק האסור. העמדה הרעיונית, המוסרית, בשאלות החיים והכוחות הפועלים בהם, מתגבשת כסיפור בתוך יחסי הזיקה בין שתי התמונות.

התמונה באורווה מתוארת מזווית-ראייה בלתי-שיגרתית. למעשיהם של הקצבים מפריעה נוכחותו של עד אילם. זהו סוסו של העגלון, שמעשיהם של הקצבים מגניבים "אי-שקט סתום לתוך הווייתו השקטה". אי-השקט הופך לרוגז ומתעצם לבסוף למחאה גלויה: רגליו האחוריות בועטות "בכוח על-גבי קיר הקרשים כרוצות לפרקו", וקולו צוהל "בצניפת-עוז אדירה וממושכת". תגובתו של הסוס כמו מזעיקה עזרה להצלתה של הפרה העקודה בחוסר-אונים וכולה השלמה עם הגורל שהועידו לה הקצבים – להישחט.

בהמשך התמונה מועתקת זווית-הראייה מן הסוס הצופה בקצבים, אל הקצבים שאינם יכולים לשאת את מבטו מלא-התוכחה. וכאשר הללו נואשו מן ההמתנה לשוחט והחליטו לשחוט את בהמתה בכוחות עצמם, אין מיכאל – שבגורלו עלה לבצע את מעשה השחיטה – מסוגל לבצע את המוטל עליו, אלא לאחר שראשו של הסוס כוסה היטב בשק. אך גם השק לא הועיל להשתיק את מחאתו של הסוס. כאשר עולים ונשמעים חרחוריה של הבהמה השחוטה, ניער הסוס את השק מעל ראשו, "היטה ראשו, הפשיל שפתו העליונה שחשפה את טורי שיניו המבריקות בזעם, וצנפתו פרצה בעוז, ניטלטלה בחרחור הבהמה הנחנקת והנופחת את רוחה, עד שהיה המקום לחרדת אלוהים…".

התיאור עד כה מהווה אכספוזיציה לעיקר העלילה, שתעקוב מעתה ואילך אחר הצעיר שבין הקצבים – מיכאל. מתברר שהעיסוק בבשרים מעורר את יצריו של מיכאל: "הבהמה הנפשטת מעורה הבהיקה בלבנוניות גופה, והעלתה מיד בדמיונו של מיכאל מראות אשה עירומה, שכן נשים בערטולן מזכירות לו תדיר בהמות בבית-המטבחיים לאחר שפשט מהן את עורן – – – יש ובעוברו בבית-המטבחיים בין הבתרים, הריהו טופח בכף ידו על חלקת שוקה של בהמה, על עכוזה של עגלה רכה, ובעשותו כך הריהו מדמה לחוש הנאת טפיחה או מגע עם אישה. – – – ולא פעם בשכבו על יצועו, תמה הוא לדעת כי אכן שלובות ללא הפרדה נשים ובהמות במסכת חלומותיו הלוהטים, ושלעתים האשה גועה געיית בהמה, והבהמה פוערת פיה בלשון אישה צוהלת; – – – וזרועו השלוחה לתפוש בה, חובקת ספק אישה, ספק בהמה רכה; ספק אישה המוטלת על גבי הקרקע ומתפתלת מצחוק, או מתייפחת תוך נענועי-גוף של רקדנית עירומה, וספק בהמה כפותה על גבי הקרקע, הגועה ומפרפרת כשקילוחי דמה זורמים בעוז ומציפים את גוו בחמימות, עד שהוא חש כי גופו חומר בו מלהט בשרים".

מגורה ממעשה השחיטה, כשבהכרתו מטושטשים הגבולות המבדילים בין האישה לבהמה, מעביר אותנו הסיפור לתמונה השנייה, המתרחשת במטבח ביתו של העגלון. במהלך הארוחה מנהל מיכאל מיפגש מבטים, המסעיר את דמו, עם אשתו הנאה של העגלון. וכאשר הוא שב אל פתח הבית, לאחר שהתנער משותפיו, ממחיש הסיפור מעמד המקביל בפרטיו למעמד בשחיטה של הבהמה באורווה. בתמונת האורווה מתחילים הקצבים בעקדת הבהמה. ואמנם, כאשר מיכאל מדבר אל האישה מבעד לדלת הנעולה, אנו חשים שהיא הולכת ונעקדת: "היא שקלה בדעתה אם לפתוח את הדלת, ומשנבצר ממנה להיענות, משלא יכלה להתכחש למצפונה המרסן אותה, חשה כי כוחותיה כלים, שברכיה פקות, ושלולא נעלה בעוד מועד את הדלת, כושלת הייתה בפניו רפת-כוח ונכנעת".

בהמה סרבנית נוהגים הקצבים ללכוד, כדי לעקוד אותה בכוח. וכך אומנם נוהג מיכאל כאשר הוא מגלה שהאישה מסרבת לפתוח לו את הדלת. הוא מתפרץ פנימה דרך החלון, לוכד אותה בין זרועותיו ומנסה להכריעה: "לעזאזל – נתייחם ודמו הלם ברקותיו – איזו פרה סוררת שאינה נותנת לעקוד את עצמה!… צריך לתפוש ברגלה ולהפילה קודם על הצד… שלא תוכל להניע אבר".

אך מכאן ואילך נפסקת האנלוגיה בין שתי התמונות. האישה אינה נכנעת כבהמה. תגובתה הזועמת מפתיעה אותו כפי שהפתיעו הסוס בהתנהגותו. ואמנם כאשר עולה בידה להדליק את אור החשמל, מציקות לו עיניה המביטות בו בזעם, ממש כפי שעיני הסוס הטרידו אותו במעמד הראשון: "מבטיה נתרשפו מתוך משטמה עזה, ומשנתקל בהם ועמד על פשרם הנכון הבין כי הפסיד הפעם… נושם ונושף, חדור הרגשת תבוסה, הירפה ממנה וצנח על קצה הספה:
– לא תיארתי כי תתנגדי לי…
– ומה חשבת כי העולם הפקר הוא ?! כי בהמה אני ?!…"

הסיפור מסתיים בתיקון פחיתותו המוסרית של מיכאל, שעיסוקו השכיח מלבו שמוטל על האדם להישמר מן ההתבהמות. ודומה שבסיום לא רק שהוא מבין את עליבות המצב שהיה נתון בו, אלא הוא גם נכון לקבל על עצמו את סייגי התרבות, אשר בלעדיהם מתנהג אדם כבהמה לכל דבר, המונעת על-ידי יצריה הנחותים בלבד: "פניו להטו מבושה… משומם וברגלים כושלות… כאדם שכוחו תש לאחר עבודה מפרכת, נשתרך בחצר עד שמצא את הברז, ושעה ארוכה עמד והזרים על ראשו ופניו מלוא השטף �
�ים, כאומר להניס כל מחשבה, לצנן את געש יצריו, ולהדיח את חרפתו גם יחד".

סיפור זה מעיד על יכולת ההמחזה של אריכא שידע לצייר בסיפוריו בדיוק משכנע מצבים ארוטיים ומראות חושניים, אך יחד עם זאת השכיל לסייג את היכולת הזו למידות של הטעם הטוב. התיאור החושני ב"בעלי יצרים" הוא פונקציונאלי, כי הוא מוצדק הן על-ידי הרקע להתרחשויות והן על-ידי אופיה של הדמות. אך לעלילה החושנית נועדה שליחות מוסרית: להעמידנו על חיוניותם של היצרים בחיינו, אך גם להזהירנו מפני פראותם וסכנתם כשהם משוללים כל רסן. המאבק הזה בין היצרים ובין ההכרה המוסרית הוא נושא רב-עניין בכל סיפוריו של יוסף אריכא.

יום ולילה

הנובלה "יום ולילה" מייצגת היטב את מחזור סיפורי האהבה – "אשכול אהבים" – ביצירתו של יוסף אריכא. זהו סיפור על אהבת-שלמות המתפתחת בין מרתה ובין ד"ר לשם, שכדי להבליט את נדירותה, גזר על עצמו אריכא הגבלות קשות מבחינת נושאית.

אילו כינה אריכא את סיפורו בשמות הגיבורים, על-פי המסורת המקובלת בסיפורי-אהבה, היינו עומדים מיד על ההגבלה הראשונה שחייב את עצמו בה. הוא מתנזר במכוון מריבוי דמויות, ומגביל על-ידי כך את האפשרויות להסתבכות העלילה וליצירתו של אותו מתח, המרתק את הקורא אל סיפור-מעשה רב-הפתעות. "יום ולילה" הוא סיפור המתמקד בשתי נפשות, ובתמורה שהתחוללה בהכרתם ובהרגשתם במהלך יום אחד בחייהם.

אריכא גם גזר על עצמו חסכנות בסממנים של מתח חיצוני: שום מכשולים אינם נערמים על אהבתם של השניים, ולכן גם איננה מזומנת לנו בהמשכו של הסיפור שום התרה מפתיעה של סיפור-המעשה. מבחנו של הסיפור הוא ביכולתו לתאר תהליכים נפשיים אמינים, אשר מקרבים גבר ואישה זרים לחלוטין זה לזו בפרק זמן קצר כל-כך.

הכבדה נוספת מבחינת הנושא מרומזת בשמה של הנובלה – "יום ולילה". מרחב הזמן שהוקצה לכל ההתרחשויות שבסיפור אינו עולה על מחצית היממה. זמן זה מספיק לשתי פגישות בלבד בין הגיבור לגיבורה – פגישת היכרות בבוקר ופגישה נוספת בערבו של אותו יום. משך ההתרחשויות בסיפור כמעט חופף למשך הקריאה של הסיפור, ועל כן מוטל על סיפור לשכנע אותנו, כי אהבת-שלמות כזו, כפי שהיא מתפתחת בין שני אנשים בוגרים ונבונים, אמנם עשויה להתארע בפרק זמן קצר שכזה.

אך מבחינת הנושא, ההגבלה-ההכבדה הקשה מכולן היא התמקדותו של הסיפור באהבה מיוחדת במינה – אהבה ממבט ראשון, ככל שמתברר מתאור המעמד המפגיש את השניים לראשונה: "אלא שד"ר לשם הניצב ליד החלון ומסתכל החוצה נתפש, כנראה, לאיזה מראה שאינו גורע עין ממנו, שכן איש אינו שועה לדברי רעו, משל אינו קיים לחלוטין ברגע זה. – – – עיניו נתקלו לפתע בנערה צעירה לבושה שמלת-בית קלה, לבנה, שיצאה מן האגף השני של הבניין – המשמש ביתו של שומר בית המטבחיים – ואספה לתוך סל אי-אלה כבסים שנתייבשו לאור של חמה. – – – ד"ר לשם, שנתפש למראה של נערה צעירה זו, שהוא רואה אותה בכאן בפעם הראשונה, מצא את עצמו נבוך קמעה משסיימה זו את איסוף הלבנים לתוך הסל והפנתה את גופה לפתח הבית, כיון שאותו רגע הבחינה בו בעמדו בחלון בלא להסתיר ממנה את התבוננותו הבוחנת, התוקפנית קמעה, המצויה בכל גבר שעה שאינו מעלים את תשוקתו; ודי היה לה במבט אחד חטוף כדי לעמוד על כך. הדבר עורר בה מורת-רוח על שסקרה בגנבה ובחמדה כה גלויה – – – וד"ר לשם, שאינו מרכי הלבב והנרגשים, שקרבת אישה בדרך-כלל אינה מביאה אותו במבוכה, מצא עצמו נתפש לקסמיה הגלויים והמשוערים של נערה זו שהוא רואה אותה בפעם הראשונה, ואין לו כל מושג על טיבה – – – והריהו פוסק לעצמו – – – : 'זוהי!'"

בלילו של אותו יום מתוודה ד"ר לשם באוזני מרתה, כי במבט זה נכבש לאהוב אותה: "מן הרגע הראשון בו ראיתיך הבוקר – – – נראית לי כל-כולך כה מושכת עד שאמרתי אותו רגע בלבי בלי משים: 'זוהי!'" אך בהמשך דבריו, אנו שומעים את תמיהתו על כוחו של מבט ראשון זה: "משונה הדבר ותמוה – למעשה הריני מכיר אותך רק מאז הבוקר, טרם אדע אל נכון מי את, מאין את, מה טיבך האמיתי ואם אמנם ניחנת בכל אותן המעלות הטובות, סגולות-הנפש שאני מבקש לייחס לך, אך אין לי ספק כי החוש המכוון את מעשי ומדריך אותי אינו בוגד בי – – – חש אני כי אם תקומי ותסעי מחר או מחרתיים, תשאירי בעולמי חלל ריק שקשה יהיה לי לגשר עליו".

עוקצו של הסיפור טמון, כמובן, כאן. שני המעורבים ב"אהבה ממבט ראשון" זו, אינם מאמינים שהם עצמם, המכלכלים את מעשיהם בזהירות ובתבונה, יהיו קובעים את עתידם לפי אהבה זו. בדומה לד"ר לשם מהרהרת על-כך גם מרתה: "מעודה לא תיארה לה שייתכן ותיסחף אחר מעשה שיש בו מן החפזון ומחוסר שיקול-דעת של שהות מספקת; מימיה לא האמינה באותה מעשייה יפה על אהבה ממבט ראשון, וכי עלולה מעשייה מעין זו ליהפך לממשות כה קרובה וכה תוקפנית, ממש ללא מוצא".

הואיל וגיבורי הסיפור כופרים לפי שעה באפשרות התקיימותה של אהבה ממבט ראשון, בשל דעתנות יתירה, הכרח הוא לפתוח את לבם להכרת טיבעם הייצרי, וזוהי השליחות שממלא בסיפור כלבו של ד"ר לשם, "זריז".

השינויים ביחסה של מרתה כלפי "זריז" משקפים את השתנות רגשותיה כלפי ד"ר לשם. בתחילה היא מתעלמת מייחודו של הכלב. כאשר ד"ר לשם אומר לה: "שימי לב לכלב. מיוחד במינו!", היא משיבה בביטול: "כלב ככל הכלבים". תשובה דומה היא משיבה להצעתם של קרוביה להכיר את ד"ר לשם: "אין דבר! אכיר אדם אחד פחות…". אולם מאוחר יותר, לאחר שעמדה מעט על טיבו של הכלב, למדה לייחדו ואף התחילה לחבבו: "כלב חביב! – פסקה מרתה ונעימה של חיבה בדבריה – "כלב זאב". בדומה לכך מתעוררת חיבתה גם כלפי ד"ר לשם, לאחר שעמדה על טיבו בפגישתם הראשונה בביתו: "ומתוך עיניה נשקפת הפעם ידידות גלויה, כרמז של חסד ודאגה כאחד, זו הדאגה לגבר שהאישה רוצה להביע בה יחס מפלה לטובה, וכך מתלווה גם המבט שאינו מסתיר את החיבה המפורשת".

בפגישתם הלילית, השנייה באותו יום, מתרכז הסיפור במעשה הצלתו של ד"ר לשם על-ידי כלבו הנאמן. הדחייה הראשונה משתנה עתה להרגשת קרבה מלאה מצד מרתה כלפי הכלב: "שכן לפתע הוא נראה לה כה קרוב וחביב אף הוא; ואילו רובץ היה בקרבתה ודאי היתה מלטפת אותו על גבו, ואולי גם נותנת את כפה בפיו, בלא היסוס וחשש, כמעשהו של ד"ר לשם". ובהקבלה לכך מוצגת, כמובן, נכונותה לקרב�
� גופנית אל ד"ר לשם: "ריגושי עדנה נכמרים בה, ספוגי אהבה עמוקה וקורטוב של חמלה, ריגושים העולים וגואים בה נוכח הגבר המצפה באיזו הכנעה גורלית למוצא פיה – – – וכיון שאין היא מוצאת לנכון לחלל במלים את אשר היא חשה ברגע זה, וכיון שדבריה לא יוסיפו מאומה לאחר המאבק הפנימי אשר הביא אותה לידי החלטה ברורה, הריהי עושה ברגע זה מעשה האומר יותר מכל: את שתי כפות ידיה הענוגות היא שמה על פניו המלוהטות של ד"ר לשם, מזה ומזה, גוחנת קמעה לעומתו מתוך הכורסה ונושקת לו חרש על פיו".

ולא במקרה מקבילים גילויי האהבה של "זריז" כלפי ד"ר לשם לביטויי אהבתה של מרתה כלפיו: "הוא סומך לפתע את כפותיו הקדמיות על כתפיו של ד"ר לשם, מזה ומזה, ומתוך חיבה יתירה הריהו מושיט את לשונו הוורודה ומעבירה בלקק חטוף על קלסתרו הלון ושוב".

האפשרות לחוש כלפי גבר הרגשה בלתי-אמצעית כזו, חייתית וטבעית כל-כך, היא למרתה הפתעה גמורה. שונה ממנה במקצת ד"ר לשם, שהאפשרות הייתה ידועה לו, כפי שמתברר מדבריו באוזני מרתה: "יש בי קצת מגלגולו של כלב. כלומר, יש בי משהו מתכונותיו הנאמנות של זה, וכן הרבה מאותה חיבה המצויה בו שעה שהוא מתקשר לאדם".

הסיפור "יום ולילה" מעיד שאהבה ממבט ראשון אינה רק אפשרית, אלא היא גם אהבת-שלמות. אולם היא כזו לא בשל המשך הקצר של התרחשותה, כי אם בשל מלאות תחושת החיים שנתקיימה בה. ואמנם השניים מגיעים לתחושת חיים מלאה כזו, כאשר כל אחד מגלה בזולתו את אותה מזיגה מופלאה של המותר האנושי – התבונה, עם התשתית החייתית-הייצרית – הרגש, מזיגה שהיא שלמות באדם. זהו סוד קסמו של ד"ר לשם בעיני מרתה: "קשה לה לזכור מקרה דומה שתרגיש בקרבתו של אדם חושניות גופנית בביטוייה, ושיחד עם זאת מרחפת עליה תמיד אותה רוחניות שכלתנית (וראוי לתקן כאן את הצרוף ל"רוחניות שכלית") המשלימה אותה ומוסיפה לה כוח מושך. הרי זו אותה המזיגה המבורכת בגבר שאליה היא נמשכה מאז היותה נערה".

וכזה הוא גם סוד קסמה של מרתה בעיני ד"ר לשם: "מן הרגע הראשון בו ראיתיך הבוקר – – – היה בך אותו צרוף של פרטי דמות הגוף שהעברים הקדמונים היטיבו להגדירו בפשטותו של הניב הקולע: יפת-תואר – – – אך אין די בכך. יש משהו נוסף באשה, משהו פנימי, מאיר וטוב, הבוקע לעתים מלבה ונפשה ומוסיף לחמדת הגוף אותה השלמה היוצרת את המזיגה של אישה נאה לכל פרטיה ודקדוקיה". מכאן שאהבת-שלמות כזו מוגשמת בדמויות-שלמות. מרתה וד"ר לשם משורטטים כדמויות-שלמות, והם מייצגים מעולים של משפחת הדמויות מן הסוג הזה, שמאכלסות את מרבית סיפוריו של יוסף אריכא.

לספקותינו בדבר אפשרותה של אהבה ממבט ראשון משיב הסיפור "יום ולילה" תשובה מלאה: גם ברגע יכול להתגלם הנצח. האדם עצמו הוא רגע בנצח, ועל כן מוטל עליו למצות את החיים שהועידו לו. האהבה מעניקה לקיומנו אותה מלאות שבאמצעותה האדם, שהוא בן-חלוף, נוגע בנצח ובמוחלט. ועל כן אווילית כל-כך היא אימת הזמן. צריך האדם לשאת בקרבו את אימת-הריקות, שמא יחלפו חייו בלא אהבה. ועל אימה זו אמנם מדבר ד"ר לשם באוזני מרתה: "חש אני כי אם תקומי ותיסעי מחר או מחרתיים, תשאירי בעולמי חלל ריק שקשה יהיה לי לגשר עליו."

וכתוספת סיוע לתיאורה של האהבה כרגע רווי ומלא, שאין שום חסרון מעיב עליו, מתאר אריכא בסיפור את ליל אהבתם של השניים כלילה שנתמצו בו החיים במלואם: "מבעד לחלון הפתוח חודרת פנימה נשימת הלילה החריפה והמבושמת בפריחת הפרדסים – – – הלא הוא הלילה שהמייתו סוערת באוזניים ברציפות דקה מן הדקה כבתוך קונכייה ענקית; הלילה המדובב את עצמו בצירוף קולותיו ורחשיו האוצרים רזי קיום וחילוף, צמיחה עזה וכמישה של גסיסה, ושוב אותה המייה חשאית, מעין אמירת שירה כלפי רישוף הכוכבים הקורצים זה לעומת זה. בנצנוצי כחול רוטט, וביניהם, בתוך החלל הנקי לחלוטין מעננים, נשקפת מבעד לחלון מחציתו של הירח הנוסך עגמומית של בוהק חיוור מעולף הזייה". כל גוני החיים והפכיהם משוקעים ברגע זה, הקיים והחולף, הצמיחה והכמישה, קריצת כוכבים שמחה וחיוורונו העגום של הירח.

השקפת חיים כזו, המייחסת לרגע מחשיבותו של הנצח ומגלה את הנצח שברגע, היא השקפה אופטימית. וביסוד כל כתיבתו של יוסף אריכא, גם בתארו מעשים ברוטאליים וגם בספרו על רצחנותו של האדם, מונחת אמונה בלתי-מעורערת, כי הללו מקורם בסילופו של הטבע האנושי, כי בעיקרו שואף האדם אל המעולה, אל האהבה ואל מעשי יצירה – כי בעיקרו מתאווה האדם אל השלמות ואל המוחלט.

ביבליוגרפיה חלקית  על יוסף אריכא

י.

קרמר , שלום " סיפורי יוסף אריכא " בתוך חילופי משמרות בספרותנו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר 1959.
שלום קרמר ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד, ספריית מקור, 1968 .

פ. לנדר "יוסף אריכא מ"לחם וחזון" ועד "סופר המלך ", מאזניים כרך מט 1979 

יוסף אורן "השתקפות העלייה השלישית ביצירת יוסף אריכא .מאזניים נא 1980 

 
שנפלד רות, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1986.
יוסף אורן "סתימת פיו של דור ספרותי : על "סופר המלך" של יוסף אריכא, מאזניים 1991 חוב' 10

אלי אשד "סופר העבר-הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא " " עמדה מספר 14 ,2005.

יוסף אריכא בויקיפדיה

יוסף אריכא בלקסיקון הספרות העברית

הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא

יוסף אורן מחבר הרשימה
יוסף אורן בלקסיקון הסופרים

צילום של יוסף אריכא

תיאורית הקונספירציה של ניר ברעם

 העורך והסופר ניר ברעם מצהיר במוסף סוף שבוע של מעריב במאמר של טלי שמיר על  ספר חדש שהוציא  של מנדלי מוכר ספרים ש"

"אלו חומרים שבכל תרבות נורמלית הם חלק מהאלף בית שכל ילד צריך לקרוא ,אבל התרבות שלנו היא לא נורמלית .למנדלי אין מקום בתפיסה הבן גוריוניסטית של "מהתנ"ך לפלמ"ח " התייחסו אליו כאל משורר הגלות . הוא לא השתלב במרקם הספרותי הישראלי ציוני ב-50-60 השנים האחרונות .כככה זה היה באמת ,זו לא המצאה של אנשים שאמונים על תיאורית הקונספירציה ".

בכלל לא . 

לי זה נשמע כתיאורית קונספירציה ותו לא. .

 אבל אני מבין את ניר ברעם כעורך הספר הוא צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי ליחצן אותו ולמכור אותו .אז הוא ממציא תיאורית קונספירציה כמקובל  אצל אנשי  אקדמיה שונים שעל מנת למשוך תשומת לב טוענים שדיכאו והישכיחו במכוון   את הסופר שבו הם עוסקים כעת. הייתה נגדו קונספירציה והוא לא התאים למימסד . .

כולם עושים את זה מדן מירון מנחם פרי ועד משה שמיר ויצחק לאור  ואתגר קרת ואורלי קסטל בלום כולם צועקים בוכים ומייללים  וטוענים שהם  וקודמיהם דוכאו והושכחו בידי הממסד, בדרך לקבל את הפרס הבא.

 חתן פרס ישראל אהרון אפלפלד  זועק מאז ומתמיד כל הדרך לפרס ישראל על קיפוחו המתמשך  בידי החברה הישראלית והממסד הספרותי  הישראלי .וכך  גם סמי מיכאל

אבל זה לא עושה את טענותיהם למגוחכות פחות .

אז גם ניר ברעם מצטרף למשחק .

הז'אנר "הבכייני".

ניר ברעם כמובן לא ממציא שום דבר.

הראיון הנ"ל עם ניר ברעם שייך לכל פרטיו ודקדוקיו לז'אנר יחודי ומובחן היטב של ראיונות תקשורתיים שאני מציע לקרוא לו מכאן ואילך "הראיון הבכייני" על שם שנתן ההיסטוריון הידוע ברון להיסטוריוגרפיה הציונית " שאותה כינה "בכיינית " משום שתיארה את חיי היהודים  בגולה רק כאוסף של אסונות .
הז'אנר של הראיונות שהראיון הנ"ל של טלי שמיר עם ברעם שייך אליו לכל פרטיו ודיקדוקיו , הומצא לדעתי על ידי מנחם פרי ( ותקני אותי בבקשה נורית גוברין אם אני טועה והיו לו קודמים ) כאשר ייחצן את ספריו של הסופר שהושכח לטענתו בידי המימסד , דוד פוגל .
בראיון התקשורתי עימו יצר פרי סיפור סוחט דמעות איך אנשים רעים כמו הסופר אשר ברש ועוד כמה נבלים אחרים שינו ועיוותו את ספריו של פוגל והרסו אותם מתוך כוונות זדון עד שבא הוא מנחם פרי והחזיר עטרה לתיקונה .
בדיעבד התברר שהגירסה של ברש לא הייתה גרועה יותר מזאת של פרי אבל נעזוב את זה .
הז'אנר מורכב שני תתי ז'אנר נפרדים :

תת הז'אנר ההיסטורי
א: היסטוריון הספרות ש"גילה"  סופר נשכח שטוען שהנ"ל נשכח בגלל קונספירציה נבזית במימסד הפוליטי או הספרותי או שניהם.  
מיותר לציין שהוא אינו מביא אף פעם שום מסמך שמראה בבירור שהייתה קונספירציה כזאת פרט לכך שעורכים לא קיבלו את כתבי היד של הסופרים פשוט משום שלא התאימו לטעמם מספיק שהוא אומר את זה לעיתונאית איילת נגב או מישהי אחרת ובזה סגר עניין .
תת הז'אנר העכשווי .
תת הז'אנר השני הוא עם סופר חי שטוען שמזה שנים הוא נרדף ומבוזה בידי המימסד. דמויות ידועות בז'אנר הם משה שמיר שטען שהוא נרדף בידי המימסד השמאלני
ואהרון אפלפלד שטען שהוא נרדף ומבוזה בידי הממסד הצברי .
כיום כל סופר צעיר למד את הפרנציפ וכולם מקפידים לטעון שהם נרדפים ומדוכאים בידי ממסד כלשהו בגלל מזרחיותם או בגלל העדפתם המינית או בגלל "אחרותם ".
אז עכשיו ניר ברעם הוסיף עוד נדבך לז'אנר הבכייני . 

אף אחד לא ניסה להשכיח את מנדלי בשישים השנים האחרונות . יוסף קלוזנר אותו אב מייסד של חקר הספרות בגירסתה הציונית שכל כך שנוא על  ניר ברעם ושות'  הקדיש לו כרך ענק ושלם והמסיים של סדרת "ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה " המונומנטלי שלו .

בכל ספר שאי פעם יצא על תולדות הספרות העברית יש לכל הפחות כמה עמודים על מנדלי ,ולפעמים פרק שלם.  עד השנים האחרונות ממש עוד היזכירו את מנדלי בבית הספר .אני זוכר שלמדתי סיפור קצר שלו .

זאת מזימת  השכחה בן גוריוניסטית ?

נכון שעכשיו כבר לא מלמדים אותו בדיוק כמו שלא מלמדים את רוב הסופרים האחרים מתקופתו אבל לא בגלל שהוא "אנטי ציוני בן גוריונסטי י " אלא בגלל שהוא נראה ארכאי .  

אבל אנחנו אנשים מבוגרים כאן כולנו  יודעים שעורך צריך ליחצן את הסופר שלו ובשביל זה הוא חייב לאמץ ולשבור את הראש ולהמציא תיאוריות קונספירציה שלא היו ולא נבראו .

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 442 שכבר עוקבים אחריו