הצלילים של אסיה רודשטיין

 

מבקרת המוזיקה של אתר אסייה רודשטיין היא  בנאית ומתקנת כינורות מומחית  , מוזיקאית,  ומשוררת ומתרגמת שירה
.כאשר החלה לפרסם כאן ביקורות מוזיקה נושכניות נשמעו קולות תהייה מיהי האישה שמעזה לחדור לקליקה הזעירה והסגורה של מבקרי המוזיקה בישראל (רובם או כולם בניגוד לה חסרי ניסיון בפעילות מוזיקלית ישירה ) .
הרשימה הזאת מאת עיתונאית הספרות והמשוררת המוכשרת ירוסלבה פברוסקיה עונה על השאלה .
נוסיף גם שאסיה פירסמה גם ספר ללימוד מוזיקה ומעלה מופע מוזיקלי מיוחד לילדים .

מהצליל אל הלב

מאת ירוסלבה פרובוסקיה

 

בית צנוע בשכונה תל-אביבית שקטה מעוצב בבלגן אמנותי, ובו הרמוניה משלו. פסנתר-כנף עתיק, חוברות תווים פתוחות, ערימות ספרים, תמונות… כל אלו מצביעים על אופיו היצירתי של בעליו. קירות מעוטרים באוסף כינורות מגוון. שולחן עבודה עמוס בכלי נגרות.
כאן גרה אסיה רודשטיין, כנרת מקצועית, נציגת מקצוע נדיר בתחום עבודת היד.

- מבין המקצועות הנדירים, המקום המיוחד שמור למקצוע של בונה כינורות. מה הביא אותך אליו?

- כשסיימתי את התיכון המוסיקאלי ע"ש גנסין בנגינה בכינור, בגיל 19 התחלתי ללמד. נתקלתי בכל מיני בעיות בכינורות תלמידיי. הכינורות נזקקו לתיקון. הרי, מאד חשוב ללמוד נגינה בכלי שמצלצל יפה. ברוסיה, בזמנים ההם, היה ים של כינורות, תוצרת בית חרושת לרהיטים. לצליל שלהם, בלשון המעטה, היה מקום לשיפור. התחלתי להתעניין היכן אפשר לרכוש ידע מקצועי על בנייה ותיקון כינורות. התברר לי שהדרך היחידה להיות מקצועית בתחום זה היא ללמוד אצל בונה כינורות רציני. המזל הביא אותי לסטודיו בניית הכינורות בהדרכתו של דניס יארובוי- אישיות מיוחדת, היחיד בין בוני הכינורות מרוסיה, שקיבל פרס בתחרות בעיר קרמונה- מולדתו של אנטוניו סטראדיבאריוס  האגדי.

הייתי בת 21. המורה שלנו- בעל ידע עצום , פוליגלוט,  הוא כתב שירה ברוסית, איטלקית ואנגלית. שמו היה  דניס יארובוי והוא הוציא ספרים על אקוסטיקת כלי המיתר ,הוא שימש כמנהל מעבדה אקוסטית באקדמיית מוסקבה, ידע פיסיקה.  אמן עם ראש אנליטי.

כמעט חמש שנים הייתי בסטודיו שלו.  חוץ ממני למדו שם עוד שבעה אנשים בגילאי 17 עד 40. 
 לעתים קרובות הייתי נשארת בסטודיו אחרי יום לימודים (שנמשך מהשעה 10 בבוקר
עד 6 בערב). המאסטרו קרא לי משיריו, סיפר על הצלחותיו בתחום בניית הכלים, דיבר על תוכניותיו לעתיד – אני שוחחתי איתו תמיד בשמחה רבה. יש בוני כינורות רבים, שעובדים טוב עם הידיים, אך לדניס יארובוי הייתה אנרגיה, אינטלקט ורוחניות בלתי רגילים, והוא שמח להתחלק בהם עם כל מי שרצה להקשיב וללמוד., הוא גילה את חוקי הבנייה של כינורות איטלקיים, וחקר עבודות של בוני הכינורות האיטלקיים העתיקים.

אותם בוני כינורות גאוניים  מהרנסאנס  הפכו  את העבודה של בונה כלי המיתר לאמנות אמיתית שהתפתחה במקביל ליצירת גדולי הציירים והפסלים. זו הייתה תקופת שגשוג.  היה גל ענק של התפתחות אמנות בניית הכינורות , יצירת כלי נגינה אז  הייתה מלווה בהשראה וגאונות.סטראדיברי מגילו הצעיר עד לימיו האחרונים עבד בבית מלאכה, מונע ברצונו להביא כינור לרמה מושלמת אלוהית . 

היום הכינורות של סטראדיבארי, אמאטי, גווארנרי נערכים במיליוני דולרים. לא מדובר בהערכה כספית בלבד, אלא באמנות אלוהית של יצירת הכלים האלה ובצליל שלהם.

היום יודעים איך לחקות את הכינורות שלהם ?

הכינורות שאנחנו יוצרים היום, רק נקראים באותו השם  ואולי גם מזכירים בצורתם את אותם כלי הנגינה. אם כי אי אפשר לטעון שכל כלי הנגינה המודרניים לא נשמעים טוב- ישנם בוני כינורות מבריקים, אחדים מהם מעפילים לפסגות בתחומם.

אך לדעתי, אף  לא אחד מהם מתקרב  לאותה השלמות שאליה הגיעו אמנים גאוניים בעבר.

למה אי אפשר גם היום לבנות כינורות כאלה,"לשחזר" את רמתם?
יוצר מודרני יכול לעשות העתק מוצלח של, נניח, "מונה ליזה"- אך זה יהיה רק העתק. חלפה התקופה הזו.

 אין לנו היום ליאונרדו דה וינצ'י או מיכאל אנג'לו וגם אין לנו סראבדריוס . גאונות אי אפשר לשכפל.

-. – מאיזה חומר את בונה כינור?
- נהוג להניח, שהאיטלקים השתמשו בסוגי עץ מיוחדים ליצירת כלי נגינה.
 אני משתמשת בעץ אשוח ומייפל, את החומר הבאתי איתי ממוסקבה.

כידוע לך ישנם טענות שהעצים בדרום אמריקה שמשמשים לבניית כינורות נכחדים .

בהחלט .ואלה בוני הכינורות שהזעיקו  את תשומת הלב העולמית לכך.תדעי שכל פעם שנמכר כינור , אחוז מסויים מהסכום שלו מושם בצד לפעולות  קרן לשימור העצים האלו . אני לא יודעת אם יש מקצועות אחרים שדואגים כל כך לעתיד האקולוגי של העולם .

 

…אסיה לוקחת חלק נפרד של הכינור – הגב, ומדגימה את מהלך עבודתה:
-דניס יארובוי הציע מערכת עובי וכיוון של הדֶקָה (החלק העליון) ושל הגב, אני משתמשת במתודיקה שלו. לכשמוכן הצד החיצוני של הדֶקָה, אני מתחילה לעבוד עם מגלף קטן חצי-עגול, מקטינה את עובי הדקה, העובי לא אחיד, לא סימטרי. במרכז ישנן צורות מסוימות, יש להן שמות משונים. פה – ה"אי" של העובי קטן,2.3 מ"מ, אם נקיש על העץ, הוא ישמיע טון ספציפי. אבל כאן- המתח העיקרי, והדקה יותר עבה 3.3 מ"מ. לאט-לאט הצורה הזו "מתפשטת" הצידה, מתקרבת לקונטור של הדקה. את העובי מודדים במכשיר מיוחד.

-את לא רק בונה את הכלים, גם מתקנת אותם?
-רוב ההזמנות אכן קשורות בתיקון. כלי מיתר זקוק ליחס עדין ודואג מצד בעליו. גם כינור, גם צ'לו- כמו יצורים חיים, רגישים לשינויים מינימאליים של הסביבה: למזג אויר, ללחות. חוץ מזה מתרחשות איתם כל מיני בעיות ותקלות. אם נשמור עליהם לפי הכללים, נוכל להעריך את חייהם , ותשמר גם איכות צליל חזק, מלא ועמוק.
כינור טוב אפשר למכור ב -3000$, אך זה לא קורה לעיתים קרובות מדי. אבל גם תיקון יכול לתפוש אותי מאוד. כשכלי נגינה לאחר שיפוץ של פגם מתחיל להשמיע צליל יפה, זה מביא הרגשה בלתי נשכחת. תיקון סוחף אותי כמו, לדוגמה, יצירת שיר- כשנולדת מלה ראשונה והנושא בעקבותיה, אז אני כבר לא שייכת לסביבה. המטרה העיקרית של עבודתי- היא הצליל. כאן אי אפשר להסתדר בלי אינטואיציה .

יחד עם זאת, הכל חייב להיות נכון ומקצועי מבחינה טכנית. לא לכל כלי נגינה כמו לא לכל שיר ולא לכל משורר יש פוטנציאל גדול, אך חובתי להוציא מהכלי את המיטב.

שוק הכינורות היום מוצף בתוצרת סין זולה- כינור עולה 400-500 שקלים יחד עם קשת וארגז. רוב ההורים משוכנעים שאין צורך להשקיע בכינור טוב לילד שרק מתחיל לנגן- הרי אין לדעת, האם ימשיך ברצינות. הגיוני, אך אם הילד נוגע באמנות, כדאי לקנות לו כלי נגינה עם צליל יפה כדי שתהיה לנגן הצעיר מוטיבציה להתאמן.
עניינה אותי אמנות הביצוע וההוראה כאחת. התחלתי ללמוד אקסטרני באקדמיה בעיר גורקי. המאסטרו שלנו הביע התנגדות. הוא אמר, שכבעלת כישרון לבניית כינורות, אני חייבת להתרכז בתחום זה בלבד.
לדעתו אני "מתפזרת" לכיוונים מיותרים, היו לנו שיחות חינוכיות בנושא זה. את מבחן הנגינה האחרון בסיומו של התואר השני שלי ניגנתי על כינור שנבנה במו ידי.

-איך התחילה הקריירה שלך בארץ?
-הגעתי לראשון לציון, חודש בלבד למדתי באולפן והתחלתי לעבוד בתזמורת הסימפונית המקומית.
לא עבדתי שם זמן רב, אך הספקתי להכיר נגנים ואנשים מעניינים. היום אני מופיעה בשני הרכבים קאמריים. בשבילי מאוד חשוב הקשר עם הקהל.

את עוסקת גם במופעים לילדים ?

כשעליתי לארץ התאהבתי במדינה ובילדים הישראלים… ההורים בדרך כלל גם נזהרים מללחוץ על ילדיהם שלומדים מוסיקה. הרי בדרך לרכישת אמנות הביצוע ישנם כל מיני אבנים ובורות כחלק מהנוף המושך- אז בזמן משבר רצוי להשקיע מאמץ. לפעמים זה קשה, אך יש טיפים שונים להתגבר על הקשיים. מסבכת העובדה שבארץ יש מבחר חוגים- הילד מתחיל משהו אחד ואז מתלהב מחוג אחר. מצד אחד- כך בגילו הצעיר הוא מתפתח בכיוונים רבים, מצד שני- בצורה רדודה, מבלי להתעמק ברצינות…
כתבתי בעברית טקסטים לארבע תוכניות קונצרטים מוסברים לילדים. אחת מהן (בשם "פיציקאטו") מספרת בצורת משחק על לידתו של כינור. אני מתחילה לנגן בכינור קטנטן (מידה 16\1) שגודל לאט-לאט. אחר כך בין כלי הנגינה (חליל צד, גיטרה קלאסית וכינור) מתפתח ויכוח- מי ינגן את המנגינה החשובה?
אנחנו כמובן משלימים ומנגנים כולנו יחד. בתכנית נשמעת מוסיקה מאת מוצרט, בטהובן, דליב.
תכנית אחרת נקראת "מהצליל אל הלב". תכנית זו היא בהשתתפות רביעיית מיתרים.

- את ממשיכה להורות ?
- בוודאי. לפני חצי שנה הוזמנתי להקים "מאפס" פרויקט גדול בבית ספר לאמנויות באשקלון. בסוף שנת הלימודים ניגנו על בימה אחת 36 תלמידי כתות א'-ג'… מקווה שאמשיך ללמד אותם. אני מלמדת גם באופן פרטי. טוב שבארץ לא נהוג ללחוץ על הילדים. מאוד חשוב שהילד יחוש כבוד עצמי, כאן אני תמיד בעדם… אם כי במוסקבה, הייתי מורה קשוחה. אי אפשר היה להתייחס אחרת לתלמיד, כששלטו נהלים "מלמעלה"- חייב לנגן מספר אטיודים, סולמות וכו'. בקונסרבטוריון הסובייטי לילד לא היה זכות דיבור, הוא בדממה היה צריך לבצע את הוראות המורה. היום מאשימים אותי בהתחשבות מיותרת.
הבנתי שאני אהיה חייבת לשנות את גישתי הפדגוגית-
אותך הכריכו  בילדותך להתאמן בנגינה?
-לא,  אני מאוד רציתי ללמוד מוסיקה… אבל בקשר לבנותיי- די דרשתי שלא יעזבו את הנגינה בשלב מסוים. היו להן מורים מצוינים (לא סוד שמורים לא מלמדים את ילדיהם- חייבת להיות מערכת יחסים מסוג אחר). בסופו של דבר שתי בנותיי הזדהו עם החינוך שנתתי. שתיהן סטודנטיות באוניברסיטת תל-אביב. ענת, בת ה-26, צ'לנית, לומדת גיאופיסיקה וגיאוגרפיה, וריטה, בת ה-24, כנרת, לומדת צרפתית ובלשנות. שתיהן ממשיכות לנגן ולהופיע באופן קבוע.

 

-אני יודעת שאת מתעסקת בכתיבת שירה, מתרגמת…
-עוד במוסקבה השתתפתי בסמינרים למשוררים צעירים, כתבתי. עם עלייתי ארצה בשנת 1989 בגיל 34, החלטתי להפסיק לכתוב בשפה הרוסית. היה לי חשוב להתאקלם בסביבה הלשונית החדשה, להבין מה משמעותה כאלמנט יצירתי בארץ. אמנם למדתי באולפן במשך תקופה קצרה מאד, אך התחלתי מספיק מהר לקרוא ספרים בעברית. אחר כך- לכתוב בעברית. שירה, מחזות, תסריטים… ברור שעזרו לי עם העריכה הלשונית, בעיקר בתי ריטה, ועם חלוף השנים, לשמחתי, קטן מספר שגיאותיי בכתיבה.
התחלתי להשמיע קולי כמבקרת מוסיקאלית, פרסמתי שתי כתבות באתר "היקום של אלי אשד". מנהל אתר זה הוא עיתונאי, סופר ו"בלש תרבות", שהאמנות הישראלית חשובה לו. התחלתי לתרגם משוררים החיים בארץ מעברית לרוסית, ואחר כך גם מרוסית לעברית… כשאני מתרגמת משורר, שאותו באמת אוהבת ומעריכה, אני משקיעה את מירב יכולתי.

אסיה יצרה בעבר שירה די רגילה. היכרות ושיחות עם העורך של אנתולוגיית השירה "ישראל 2005", המשורר והסופר אלכסנדר קוברינסקי, גרמו לה לנסות לכתוב ספרות בסגנון חלוצי.
אסיה כתבה מספר שירים ברוסית ובעברית שלרוב לא מתקבלים בצורה אחידה אלא רק תגובות קיצוניות לחיוב או לשלילה – אלא מתגובות נלהבות ועד לשליליות ביותר…

***
והנה, אנחנו מפסיקות בשיחה, ואסיה מפעילה את הDVD- להשמעת יצירתה הפואטית- המוסיקאלית, המוקדשת לזכר הנספים בשואה, יצירה שהושמעה ברשת ב' בתכניתו של אריה גולן. המוסיקה, הטקסט והדקלום מלאים בטראגיות. הויולה לא רק מנגנת- היא נשמעת כקול אנושי חי.
-היצירה בשם "אחי הבכור" מוקדשת לזכרם של הילדים שנשארו במכוני השמדה. כתבתי אותה לאחר שסיפרו לי על תינוק, שנולד וחי באושוויץ יום אחד בלבד. החלטתי שאשלח את זה לגרמניה למוזיאון היהודי. לא מזמן הייתי בגרמניה ופקיד הקבלה במלון האזין לשירי שנות ה-30-40. כנראה שעל רקע אותן המנגינות בוצע רצח השישה מיליון… הצעתי לפקיד הקבלה להאזין לדיסק שלי. הוא היה פשוט מהופנט וקפא במקום כל עוד נשמעה ההקלטה.
עוד במוסקבה פניתי לנושא היהודי בכתיבת השירה. אף פעם לא השמעתי את התוצר, אך את השייכות שלי ליהדות חשתי מילדותי – סבתי שמרה שבת, המבוגרים דיברו אידיש (לצערי אינני דוברת שפה זו – בני משפחתי השתמשו בה, כשלא רצו שנבין…)
בארץ הבנתי, שהסיפוק שאני חשה לאחר יצירת שיר בעברית הוא עוצמתי יותר מאשר לאחר שיר מוצלח ברוסית… זה באמת כך.

בסיומה של הפגישה אסיה אמרה לי:
- אני רוצה לפנות ליוצרים עולים – אל תסתפקו בשפה הרוסית. בוודאי שהתרבות הרוסית היא האושר שלנו. אבל מדוע נהוג להפריד אותה מהתרבות הישראלית?

לרוב זה מפריע להבין, לחוש את מה שיכול להיות קרוב ויקר.

לפני זמן קצר השתתפתי בסמינר סופרים ומשוררים, דיברו על פרויקט חדש שיעסוק במציאת דרכים לשיפור חיי האמנות של יוצרים בשפה הרוסית. הרי, תסכימו שישנה תחושה שהאינטליגנציה הרוסית לא מבוקשת מספיק, לא מובנת בארץ. בסמינר דנו על אפשרויות לשנות את המצב. לא לפחד להעביר את היצירה לעברית…

האינטליגנציה הישראלית אוהבת שירה, האמנות שלנו יכולה לעניין אותה, ולכותבי רוסית מוכשרים, המעבר לעברית יכול להיות מוצלח ומבורך.

אני קוראת לביטול הנתק בין יוצרים העבריים והרוסים ולהפריה הדדית בין שתי התרבויות .

 

 

 

המוזיקה של איתמר גולן

הפצצת רבע טון של הפילהרמונית ביקורת מוזיקה חריפה מאת אסיה רודשטיין

השירה הנסיונית של אסיה רודשטיין

 

געגועי לסטלין :"ועוד כמה שירים

אסיה רודשטיין מתרגמת את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

ספר לימוד מוזיקה של אסיה רודשטיין

 

 

שיר ה"הדיבוק"

המשוררת המוכשרת  דבי סער המשתתפת עימי במופע "צא דיבוק" המתקיים היום   כתבה שיר בשם "מיתת כלולות " שפורסם בימים אלו בעיתון 77" והוא מבוסס על ההצגה  של אנסקי ו ועל העניין העמוק שלה במיסטיקה . אותו בין השאר תקריא במופע  שהשיר נכתב במיוחד עבורו . 

הקהל מוזמן לקרוא.

אחר כך בואו למופע בהמוניכם .

 

"מיתת כלולות :שיר ננושא הדיבוק

סופר היום והלילה

 

יוסף אריכא. פורטריט מאת עמוס אריכא

במלאות מאה שנה להולדתו של הסופר יוסף אריכא (1972-1907) ושלושים וחמש שנים למותו, אנו מפרסמים את המבוא שכתב המבקר וחוקר הספרות יוסף אורן ל"יוסף אריכא – ילקוט סיפורים", שבמקור יצא לאור בעריכתו בהוצאת "יחדיו" עם אגודת הסופרים (1982).
 המבקר יוסף אורן הוא מהבקיאים ביותר במשעולי יצירתו של אריכא מתחילת דרכו ועד לימיו האחרונים.כאן הוא נותן סקירה מפורטת  למעשה  מחקר מונומנטאלי  על יצירתו של אריכא על החיים המודרניים ובכך  יש משום השלמה  לסקירה שלי שפורסמה כאן בעבר על הסיפורים והרומנים ההיסטוריים של אריכא.
שתי הסקירות מראות עד כמה גדול היה כוחו של אריכא הן בתיאור העבר הרחוק והן בתיאור חיי ההווה ,תופעה שהיא נדירה .

במסגרת אתר זה אני מתכוון להחזיר לתודעה סופרים שונים שנשכחו ולא בצדק מהתודעה הציבורית ויוסף  אריכא הוא רק אחד מני רבים  שכוללים אישים חשובים ולמצער מעניינים  כמו דוד פרישמן ורבים אחרים .

 בעתיד אני מקווה להחזיר כאן לתודעה   עוד יוצרים  נשכחים   כמו המשורר יעקב כהן ,המספרים אברהם מאפו , יעקב חורגין ,יעקב וינשל', א.א. קבק,  ועוד רבים נוספים . 

תודה לסופר עמוס אריכא שעמל והקליד את הרשימה,על מנת להוציאה ממדפי הספריה המאובקים ולהביאה לרשות הרבים ברשת.  

 סופר היום והלילה: חייו ויצירתו של יוסף אריכא

מאת יוסף אורן

יוסף אריכא נולד באולבסק שבאוקראינה כשני בחמשת ילדיהם של יהושע ומרים (לבית פריילאכמאן) דולגין. האב היה משכיל עברי וחינך את ילדיו להוקיר את התרבות הלאומית. ב-1914 ניסה האב לבדוק את האפשרות להעלות את משפחתו לארץ-ישראל, ובשובו מן הארץ עקרה המשפחה לקובל שבפולין. יוסף, שחינוכו החל ב"חדר" מתוקן ובבית-ספר עברי, המשיך את לימודיו בגימנסיה העברית שבקובל. בנעוריו היה ספורטאי מצטיין, ואף שיחק כשוער בקבוצת הכדורגל של מכבי קובל.

בראשית שנות העשרים נסע האב לארה"ב, ולאחר שחסך כסף והשיג אשרות כניסה, הצטרפה אליו ב-1923 המשפחה. יוסף בן השבע-עשרה התעקש לעלות לארץ-ישראל ויחד עם אחיו הבכור הגיע לארץ בשלהי 1925. סמוך לכך חל ראשית פרסומו ב"הכוכב", ירחון לבני הנעורים, שנדפס בוורשה על-ידי א. לובושיצקי. כדרך החלוצים עבד כפועל בנין (1926) וכפועל חקלאי (1927). ב-1928 הכיר את רבקה, בתם של פנחס וגניה שיפמן (בן-סירה). בין השנים 1932-1929 הצטרף למשפחתו בארה"ב והשתלם שם בספרות אנגלית. חוויית החיים האמריקנית שימשה מאוחר יותר רקע לכמה מסיפוריו היפים ביותר (כגון: "בסנוורים"). בשובו לארץ ב-1932 נשא לאשה את חברתו רבקה, וכעבור שנה נולד לו בנו בכורו, עמוס. ברבות הימים נולדה גם הבת – עפרה. באותה שנה נתפרסם גם הרומאן הראשון שלו – "לחם וחזון" (1933).

את פרנסתו מצא אריכא בתפקיד מזכיר המחלקה הווטרינארית בעיריית תל-אביב, ואת זמנו חילק בין משרדו הקטן בשולי בית המטבחיים, ששכן אז בקרבת רחוב הירקון ובין הכתיבה לאחר יום העבודה. במגעו היומיומי עם הווי הקצבים התגבש אצלו מחזור הסיפורים המיוחד כל-כך בנושאו: "בעלי יצרים". אריכא היה חבר פעיל בהגנה בת"א, ונמנה עם הלוחמים שנשלחו מת"א לעזרת תל-מונד. בין פרדסי תל-מונד נתגבשו אחדים מהטובים בסיפוריו הארצישראליים (ביניהם: "יום ולילה").

בתחילת שנות החמישים, לאחר שהתחזקה בו מחלת הסכרת, שממנה סבל עוד קודם, עבר לעבוד כעורך בספרייה העירונית "שערי ציון", שם ערך את הירחון לנוער: "לקורא הצעיר" (1954-1950). לאחר מכן עבר לעבוד במחלקת ההסברה והפרסומים של העיריה, כרושם תולדותיה של העיר העברית הראשונה, עד לצאתו לגימלאות ב-1961. יוסף אריכא נפטר בתל-אביב ביום כ"א בשבט תשל"ב (6.2.1972).

יוסף אריכא נימנה עם המשמרת הספרותית, שהתייצבה בספרות העברית מקרב חלוצי העלייה השלישית והעלייה הרביעית בין שתי מלחמות העולם. בדומה לסופרי העליות נטל את חומרי העלילה לסיפוריו המוקדמים מהווייתה של התקופה הנסערת בארץ-ישראל באותן שנים. ברומן הראשון שלו – "לחם וחזון" – שיקף את הווי החיים של החלוצים. ובנטייה זו, לתת עיצוב סיפורי-אמנותי לנופי חיים שונים בארץ, התמיד בכל שנות כתיבתו.

במקביל לנטייה הריאליסטית הזו, בבחירת הנושאים ובדרכי בניית הסיפור, בולטת בכתיבתו גם נטייה לאידיאליזם הומאני. את משאת-נפשו לשלמות ביטא אריכא באמצעות דמויות-מופת החוזרות בכל סיפוריו. דמות המופת של האשה משלבת באישיותה נשיות כובשת-לב עם חכמה ואצילות-רוח, ובדמות המופת של הגבר מתעדנים יצריו הגופניים על-ידי המחשבה והערגה לתיקון העולם. מרבית סיפוריו הינם למעשה סיפורי אהבה, שבהם נפגשים גיבורי-רוחו, המייצגים את השלמויות הללו, על רקע התרחשויות ונופים מציאותיים, שאותם נטל מהריאליה ההיסטורית.

התעניינותו הרצופה של אריכא בגילוייהם של היצרים, כאנרגיה המניעה את מעשי בני-אדם, מלכדת אף היא את יצירתו. הוא גילה התעניינות הן ביצרים הנחותים, יצרי הגוף (במחזור סיפורי "בעלי יצרים"), והן ביצרים הנעלים, יצרי הרוח (בסיפורי האהבה). סיפוריו עוקבים אחר התפתחותם של יצרים משני הסוגים, ואחר ההתגוששות ביניהם בנפשה של אותה דמות. במיוחד ריתקה את אריכא השפעת פעילותם של היצרים הללו על ההיסטוריה, ולכך הקדיש את תשומת-לבו ברומאנים ההיסטוריים שכתב באחרית ימיו – "סנחריב ביהודה" ו"סופר המלך".

צירוף זה של התייחסות להווי החיים שמציאותו היא היסטורית ולבעיות קיומיות שהן נצחיות במהותן, מקנה לסיפוריו של יוסף אריכא את ערכם הכפול: ערך של תעודות ספרותיות לחוויות דורו וערך כיצירות המבררות את חידות קיומה של האנושות.

בסנוורים

עלילות סיפוריו של יוסף אריכא מתארגנות על-פי שתי תבניות-יסוד. הראשונה מתארת כיצד אדם, הכבול ליצריו הנחותים, מצליח לפרוק את עול עבדותו ליצר שכזה, ובמין גבורה פרומיתאית עולה בידו לעדנו ולגרום לעילויו. על-פי תבנית-היסוד השנייה מתחוללת ההשתנות בכיוון הפוך: יצר נעלה הופך בהדרגה לגשמי ומצטרף לבסוף למשפחת היצרים הנחותים. התבנית העלילתית השניה היא זו המארגנת את הסיפור "בסנוורים" המתאר כיצד יכול יצר אימהות נעלה להסתלף ולהביא אישה צעירה אל הקוטב המנוגד לרגש הזה – אל הנכונות לקפח חיים, את חיי עצמה ואת חיי פרי-בטנה.

הסיפור פותח בהצגת סיכויי האושר אשר נפתחים בפני זוג סומים, שהגורל הפגישם שנית, כדי להשלים את אהבת נעוריהם. סצינת המפגש בין לורטה להנרי מצטיירת בסיפור השלם כתחבולה של המספר, כדי לחייב אותנו לעקוב אחר הסיבות להתנפצותה של הבטחה זו להמשך שכולו טוב. תפנית כזו, הצפויה בהמשכו של הסיפור, אמנם נרמזת כבר בפתיחתו. לקראת מהדורת היובל ב-ג' כרכים הטיל אריכא בסיפור שינוי לטובה. בנוסח המתוקן מתארת הפתיחה את זריחת השמש על העיר, וכעין מאבק מתקיים אז בין שמיים וארץ, בין הפרצוף המשולהב של השמש, המאיר באור ללא-רבב לבין העשן של ארובות בתי החרושת, המעכיר את יפי-השמש ומזהם את תכלת הרקיע. ואמנם, על סף שיא אושרם, ברגע התאחדותם להיות זוג נשוי, מתגנבת לידיעתנו אותה דאגה, שמכאן ואילך תעיב על האושר הזה.

אגב ניצול נבון של תחבולת ההשהיה, כדי להגביר את דריכותנו לגילוייה של הדאגה, מפורשת זו לבסוף מפי לורטה באוזני הנרי: "חוששת אני שהילד שיוולד לנו עיוור יהיה." מרגע זה מקבל הסיפור את תנופת התפנית. חלקו של הנרי הולך ומצטמצם, ודמותה של לורטה מתבלטת כדמות המרכזית בסיפור. הסיפור הכמעט אידילי בפתיחתו עוטה אופי טראגי, והריתמוס המתון שהיה בסיפור עד כה, מפנה את מקומו לריתמוס סוער. מרגע זה גם נפרדות דרכיהם של השניים, ו"המספר" פונה לתחבולה חדשה: הוא יבליט את הניגוד בין הנרי ללורטה על-ידי העתקת נקודת-המבט בתאור המשך העלילה. מעתה יסטה את מבטנו מהנרי ללורטה וחזרה, כדי לקרב אלינו שתי גישות שונות אל החיים מצד בני הזוג.

מהלך הריונה הראשון של לורטה מתואר מנקודת המבט של הגיבורה, וכך אנו מגלים שכל תשוקותיה סובבות סביב תשוקה אחת: "את כל צומת חייה קלעה וריכזה בתשוקה אחת, שלה השתוקקה וערגה בכל נפשה ומאודה: ילד בעל עיניים פקוחות, ילד בעל עינים רואות ו…". ולא במקרה שינה אריכא את הנוסח הראשון – "את כל צומת חייה קלעה וריכזה במטרה אחת" – והציב במקום "מטרה" את הביטוי "תשוקה אחת". "מטרה" מלמדת על רצון שלידתו בהגיון, ועל-כן הוא בר-כיבוש ובעליו מסוגל להשלים עם כשלון בהשגתו, אך תשוקה נבראת במסתרי הנפש, והיא יצר כה חזק שלעתים אין בכוחו של האדם להשתלט עליו ולכפוף אותו למרותו. השתעבדותה של לורטה לתשוקה אחת תסביר את הטרגדיה הצפויה לנו בסיומו של הסיפור.

הסצינה הבאה, סצינת בית-החולים, מעתיקה את נקודת המבט מלורטה אל הנרי,. חבלי הלידה נמשכים, וכל אותה עת ממתין הנרי במסדרון, שומע את זעקותיה של לורטה ולבו נקרע בקרבו. לאחר שמהלך תשעת ירחי הלידה התכווץ לקטע-סיפור לא ארוך, בולטת השתהותו של "המספר" על סצינת בית-החולים, שכולה אורכת יממה בלבד. אך תחבולת ההשהיה דרושה עתה, כדי להציב מול "התשוקה האחת" של לורטה את הרגשת-הלב של הנרי. הוא, כמובן, אינו דואג לכוח-הראיה של הוולד. דאגתו מוסבת כולה ליולדת, שמתקשה בלידה ושחייה בסכנה.

בשלב זה כבר מציב הסיפור בפנינו את הדילמה הרעיונית, אשר מומחזת בפנינו בעזרת שתי הנפשות: האמנם עדיפים חיים מסוג מסויים – חייהם של הפיקחים – מעצם החיים, כהנחת לורטה, או שמא הצדק עם הנרי, המאמין שעצם החיים שקולים לאין-ערוך מחיים מסויימים שהלב מתאווה להם. ומאחר ששני הגיבורים הינם סומים – מי מהם מוכה בסנוורים? מי משניהם איבד את כוח התבונה להבחין בין היחסי למוחלט?

הניגוד בין הנרי ללורטה מובלט בתגובותיהם מיד לאחר הלידה. שאלתה הראשונה של לורטה, מיד לאחר שנתעוררה מעלפון הלידה, היא: "היש לו עינים רואות?". ואילו פניו של הנרי "קרנו ולבשו ארשת של אושר" בראותו אותה בחיים. וכה שונה היא גם תגובתם לאחר שהוולד נפטר כעבור ימים אחדים. "הנרי, אם כי הדבר נגע לליבו, לא היה מדוכא כלל מחמת המאורע המעציב הזה, – - – שמח ומאושר היה שלורטה נשארה בחיים, שמכאובי הלידה האיומים הירפו ממנה, ונסתלקה הסכנה שריחפה עליה". עבורו העיקר הם החיים עצמם – "שהתגברה ונחלצה מזרועות המוות. אך לורטה ממאנת להינחם, כי עצם החיים אינה נחשבים בעיניה, אם הילד שנולד אינו רואה כאחרים. ולא על מות הילד דואב לבה, אלא על לידתו סומא כמו הוריו.

מכאן ואילך מפעיל "המספר" תחבולה חדשה בארגון העלילה: הוא עורך אנלוגיה בין הנרי ולורטה. הנרי משקיע את כל כוחותיו בנסיון לחדש בלורטה את תשוקת החיים. הוא קונה לה מקלט רדיו, מתוך תקוה שהמקלט "יירתק אותה לעולם הגדול ויניס ממנה יגון ואנחה". אך לורטה מתאווה עתה עוד יותר מבעבר רק לחיים מסויימים – את כל חייה צימצמה עתה עוד יותר בתשוקתה האחת: להוליד ילד שאינו עיוור. ואם גבר עיוור כהנרי אינו מסוגל להבטיח לה ילד רואה, עליה להרות לגבר שמסוגל לראות. סיפור התקשרותה לשכנם הצעיר, ברגר, זהו סיפורה של לורטה, הדוחפת את חייה להרפתקה מסוכנת, במלכודת יצר האימהות שהסתלף בה בינתיים.

הריונה השני של לורטה הוא הריון ללא חדווה. חייה בחודשי ההיריון הזה הם מעתה חיים על תנאי:
אם לא יולד גם מברגר ילד המסוגל לראות – לא תוסיף לחיות לאחר הלידה. ובנוסעה לבית החולים ללדת, גמלה בליבה החלטה נואשת: היא קשרה את גורל חייה בתוצאות הריונה". תקופת-מה לאחר לידת התינוקת היא פונה לרופא זר ומערימה עליו בשאלה: "תואיל, אדוני הרופא, לבדוק את עיניה של ילדתי ולהגיד לי אם יש תקווה לרפאותה באחד הימים…". הרופא שהוכשל מאמין שהאם יודעת על עיוורונה של התינוקת ומגלה לה את האמת. לורטה, שקיבלה אישור לחששותיה כי לעולם לא תלד ולד רואה, ובוולד אחר אין היא רוצה, מקיימת את החלטתה ומשליכה את עצמה מתחת לגלגלי מכונית חולפת.

בחירתה של לורטה ברורה מאד: היא דחתה את ערך החיים המוחלט, שיצר האימהות מסוגל להנשימו בשלמות, והעדיפה על פניו "תשוקה אחת", המתייחסת אל גילוי מסויים בלבד של החיים – חיים שמבטיחים את היכולת לראות. כאשר יצר האימהות משועבד לגילוי צדדי ויחסי שכזה של החיים – כאשר הוא מסתלף עד כדי כך – עלול הוא להשתנות מיצר בורא חיים ליצר המקפח אותם. ומשום כך כה אירונית היא תפילתה של לורטה: "אלי, עשה עימדי חסד ואל-נא תכה את עיניו של ילדי בסנוורים". פנייתה הנוגעת ללב של לורטה מעידה על ליקוי מאורות בתפישתה, שהעיוורון הפיזי שלה הוא קל ערך לעומתו. וזוהי העמדה שנוקט אריכא באופנים שונים במהלך הסיפור כלפי מניעיה של גיבורת סיפורו.

לכאורה נמנע אריכא מנקיטת עמדה מפורשת במהלך הסיפור. יתר על כן: הנוכחות המספרת – דמות "המספר" – מביעה הבנה למניעיה של לורטה והשתתפות בסבלה. ואם נבקש נגלה סימנים נוספים לגילוי חיבה מצדו של אריכא כלפי הדמות הנשית שבסיפורו – נגלה שנתן בה ממיטב הסימנים שבעזרתם אפיין דמויות נשים, כאשר עיצבן כדמויות-שלמות בסיפוריו. היופי הגופני והדיוקן הרוחני הותאמו אצל לורטה להפליא, ובשל כך היא בת-צלמן של זהבה, מרומאן הביכורים "לחם וחזון", של מרתה מהנובלה "יום ולילה", ושל תאיס ברומאן ההיסטורי – שהוא מיטב יצירתו – "סופר המלך".

אך למרות זאת נוקט אריכא עמדה ברורה, בדרכים מוסוות יותר. על אחת עמדנו במהלך האינטרפרטציה של הסיפור: "המספר" מארגן את חומרי-הסיפור בעזרת תחבולות אחדות, שנועדו להציב מול מעשיה של לורטה את עמדתו של הנרי, כאלטרנטיבה ברורה לבחירתה. אילו היתה תשוקתה האחת של לורטה טבעית, היה צריך גם הנרי להשתוקק לה, שהרי גם הוא עיוור כמוה. אך הוא אינו מתנה את החיים בראייה, כמוה. והן לורטה הייתה מבטלת את עצם החיים מפני כל תשוקה: לא רק העיוורון דוחה חיים, אלא גם חרשות ואילמות, נכות בגפיים ורפיון השכל. ואילו נקטנו בשיטתה של לורטה – היינו מערערים לחלוטין את קדושת החיים.

שמו של הסיפור כולל רמז שני לעמדתו של אריכא. כזכור מופיעה המלה "בסנוורים" בתפילתה של לורטה, ומשם לוקחה ככותרת לסיפור. אך פירושה של מלה זו – המופיעה במקורות פעמיים בלבד – אינו מבטא את כוונת רצונה בתפילה זו. היא מבקשת שבנה לא יהיה לוקה בכוח הראייה, דהיינו: שלא יהיה עיוור מלידה. ואילו מובנה של המלה במקורות מוסב על עיוורון שאינו פגם מלידה. ובמובן זה מופיעה המלה פעם אחת בבראשית י"ט – 11: "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים מקטון ועד גדול וילאו למצוא הפתח", בסיפור על אנשי סדום, אשר התקבצו על פתח ביתו של לוט וביקשו את נפש האורחים שמצאו מחסה בצל קורתו.

ופעם שניה מופיעה המלה במקרא באחד מסיפורי אלישע, במל"ב ו' – 16. צבא ארם נשלח לדותן לתפוש את אלישע, הנחשד בסגולת-ריגול נדירה – כמי שמסוגל לגלות למלך ישראל את הדברים הנאמרים בחדריו של מלך ארם. נערו של אלישע נחרד למראה הצבא הארמי הגדול שבא ללכוד את הנביא. ואז מתפלל אלישע: "ה' פקח-נא את עיניו ויראה". וכאשר מתחולל הנס, ראה הנער "והנה ההר מלא סוסים ורכב-אש סביבות אלישע". אך המשך הסיפור משתעשע ברעיון, כי כשם שניתן באורח נס לפקוח את עיניו של אדם לראות יותר מכפי שהוא רואה בעיני בשר רגילות, כן ניתן לגרוע מכוח ראייתו, ובדרך זו אמנם מושגת הצלתו של אלישע מידי הצבא הארמי העצום: "ויתפלל אלישע אל ה' ויאמר: הך-נא את הגוי הזה בסנוורים, ויכם בסנוורים כדברי אלישע". ובהקשר הזה מבארים היטב פרשנינו את הביטוי. רש"י מפרש את "בסנוורים" כ"חולי של שממון: רואה ואינו יודע מה הוא רואה". ובעל מצודת דוד מפרש: "הוא העדר הראייה וההכרה האמיתית". ואמנם שם הסיפור אינו מוסב על מצבם של שני העיוורים שבסיפור, אלא הוא מגדיר את מצבה של לורטה בלבד, שיצרי החיים הסתלפו במושגיה על-ידי "התשוקה האחת" שהיכתה אותה בסנוורים.

אך יותר מכל מובלטת עמדתו של אריכא כלפי "התשוקה האחת" של לורטה בסיומו של הסיפור, כאשר הוא מגיעה להתרתה של העלילה. כאשר האם, המוכה בסנוורי יצרה המסולף, משליכה את עצמה מתחת לגלגלי מכונית חולפת, ובידה התינוקת שאף היא עיוורת מלידה, מתערב לפתע "המספר" להציל את חייה של הפעוטה: "התינוקת שנשמטה מתוך זרועותיה, הושלכה באורח-פלא למרחק של פסיעות מספר, חיה ומתייפחת". את האם שנלכדה במלכודת יצריה ואיבדה את תשוקתה לחיות, אי-אפשר עוד להציל, אך תבוא הבת ותקיים את החיים, תחיה ותתייפח – אך תקיים אותה בעיוורון כאביה – אך לא בסנוורים כאמה.

אימהות

בסיפוריו של אריכא ניתנת לכלבים תבונה אנושית, וחלקו המכריע של הכלב "זריז" בעלילת הנובלה "יום ולילה" יוכיח. אי-לכך יכולה התנהגותם של הכלבים להעיד על הקבלות בהתנהגות האנושית, ודומה שלכך נתכוון אריכא בסיפורו הקצר "אימהות", כאשר תאר פרשת יריבות שהתפתחה בין שתי כלבותיו של רפאל השומר.

הסיפור פותח בסצינת ההתכתשות בין כלבה צעירה בשם "עזה" ובין רעותה הזקנה "פזיזה". מדרש השמות מעיד על השוני בדרך התנהגותן: זו הזקנה נמשכת למעשה של פזיזות, אשר יזכה בתגובה עזה מצד יריבתה הצעירה ממנה. רק מאוחר יותר יתברר לנו, כי הסצינה הראשונה בסיפור מתארת את ההתכתשות השניה בין שתי הכלבות, אך כבר בפתיחת הסיפור אנו נרמזים כי"עזה" "הסתערה על חברתה הגדולה ממנה בשנים בחמת-זעם ובאכזריות של כלבה הבטוחה בצדקתה ובכוחה", וכי לא בשל הצלחתה בקרב, אלא משום ש"הרגשת הצדק המפעמת אותה", היא נוהגת "כמשפט כלבה נבונה" ומבקשת-תובעת את חיבתו של אדונה אשר נזף בה.

מן הקרב הזה נחלצת "פזיזה" פצועה ועלובה, "הרגשת עלבון מחלחלת בה" ו"היא קוראת תגר על קיפוח זה, עקב מעשה שנתפשה לו בתום-לבב". "הרגשת הצדק" אצל האחת ו"הרגשת עלבון וקיפוח" אצל השנייה, כרמז-הסבר למניעיהן של הכלבות – הצגה כזו של בעלי-חיים מקרבת אותנו לעיקרו של הסיפור, הדן באימהות טבעית ובאימהות מדומה, וגם מכוונת אותנו לראות בהתרחשות בחיים של בעלי חיים עדות לכוחות הפועלים גם בחייהם של יצורי-אנוש.

הקטע השנייה בסיפור מכוון אותה אל עלילתו. המעשים המוזרים והתמהים אינם אלה של "עזה" כי אם אלה של פזיזה, ו"המספר" מגייס את הניסיון הרב שצבר רפאל בגידול כלבים, כדי להעמידנו על כך שגיבורת הסיפור היא "פזיזה" ושהסיפור יתמקד בפענוח "חידת נפשה". לשם כך פורש הסיפור בקטע השני שלו את עילת היריבות בין שתי הכלבות, שנוצרה קודם לסצינת הפתיחה של הסיפור. והרקע ליריבות הוא זה: "משנזדקנה פזיזה – - – היא פסקה מלהמליט גורים ושנים אחדות חלפו עליה בלא שתרגיש בהיעדרם", אך לאחר שעזה המליטה את גוריה, נתלקחה בה "קנאה עצומה" ונעשתה "תקופת געגועים לאימהות שחלפה ואיננה, לגורים שלא נולדו". כדי לזכות באשליית אימהות היא גונבת שניים מגוריה של עזה. ובאותו פרק זמן קצר, ששני הגורים הגנובים נצמדו אל גופה, "גלי עדנה ורוך עברוה, רחשי אם מאושרת שגורי פרי בטנה מעניקים לה, לאם השמחה בחלקה". וכך פרץ הקרב הראשון, הבלתי נמנע: עזה, "אם צעירה ועשוקה", מחזירה לעצמה בכוח את גוריה, ומפכחת את פזיזה מן העונג שאך זה החל, מן העונג הגנוב.

הקרב הראשון היה מוגבל באכזריותו, אך הסיפור פתח, כאמור, בתיאור הקרב השני, שכבר היה אכזרי ופוצע. ההחמרה בתוצאות ההתכתשות מוסברת על-ידי העובדה, שפזיזה ניסתה לגנוב פעם שנייה מגוריה של עזה. מה שהצטייר בפעם הראשונה כמעידה של פזיזה, עוטה עתה מראה של היכבלות ליצר בעל עוצמה רבה, שפזיזה אינה מסוגלת לעמוד נגדו. בנסיון החטיפה הראשון "נתפשה פזיזה לאותה פרשה תמוהה בכוח סמוי ומפתה, אבל מתוך ידיעה ברורה כי גורים אלה אינם שלה", אך עתה מתפרנסת תשוקתה לאימהות מהכרה מסולפת: "קמעה-קמעה ראתה את עצמה עשוקה באמת", והיא מתחילה להאמין כי "עזה גזלה ממנה את גוריה היא, ועל כן זכאית היא להחזיר לעצמה את הגורים שנגזלו ממנה".

מעתה לא יוכל שום כוח לעצור בעדה – לא יתרונה הגופני של עזה ולא אזהרותיו של רפאל, לא הפצעים המכאיבים ולא החבל שריתק אותה הרחק מגוריה של עזה: "רוגזה לא פג וכל מעייניה היו נתונים אך ורק ל'גוריה' שכיסופיה אליהם הלכו ונעצמו – - – אותה תחושה מרנינה של ערגה אימהית המוצאת את סיפוקה, חזרה וניעורה בה ביתר תוקף והסעירה את דמה".

העימות השלישי בין שתי הכלבות הוא על-כן בלתי נמנע, במהלך הסיפור אף ברור שהוא יהיה הקשה והאכזרי מכולם: "עזה תקפה אותה הפעם בחמת-זעם רצחנית, לא הרפתה ממנה, תפסתה בגרונה וטילטלה אותה טלטלה, נשכה, ודרסה בה, נשוך ודרוס וטלטל; פיה הוכתם בדמה השותת של הכלבה העלובה, ולא הניחה לה עד שכילתה בה את כל חמתה, עד שזו התפלשה באבק פצועה ושסועה מפרפרת בעווית ונופחת את רוחה". והסיפור אינו יכול להסתיים אלא בהשתאותו של רפאל "מול נבלתה של פזיזה שהתשוקה לאימהות ירדה עליה בעוצמה שאין לעמוד בפניה."

בהתנהגותן של שתי הכלבות מומחש יצר האימהות בשתי צורות שונות. אצל "עזה" הוא יצר טבעי, ממשי, ועל כן הוא יצר מעניק חיים, אך אצל "פזיזה" הוא יצר מסולף, מדומה, ועל כן הוא מחריב את החיים. הנזק הסופי – מותה של "פזיזה" בקרב עם יריבתה – אינו מסמן את כל נזקיו של היצר המסולף. עוד קודם שנפחה את נפשה הרסה תשוקתה לאימהות את רקמת היחסים הטבעית שכלבה מקיימת עם האדם: "גילתה כלפי רפאל סימני תרעומת בולטים, לא נרתעה גם מתנופת ידו המאיימת".

את כל ההתרחשויות בין שתי הכלבות מלווה רפאל השומר – ובאמצעותו גם נעשית ההקבלה בין התנהגותם של בעלי-חיים להתנהגותם של יצורי-אנוש. רפאל מפענח את "חידת נפשה" של "פזיזה" בעזרת התנהגות מקבילה אצל אשה: ערירותה של אשה מולידה בה לפעמים התנהגות שאולה ומדומה למעין אימהות, "שכן עשוי לעתים מצב-נפש ליצור תסביך במוחו של אדם". ואשה כזו, שרחמה נסגר, "על מנת להשלות את נפשה" מתחילה "לשוות לגופה תחושת הריון בהילוך ובהבלטת הכרס".

הידיעה שתופעה מעין זו נבראת כפתרון למצוקתה של אשה נראית לו כ"טבעית לחלוטין", אך חזרתה אצל כלבה מכה אותו בתדהמה. אלא שעצם נוכחותה של התופעה אצל בעלי-חיים מבהירה לנו את עוצמתו של היצר כמניע את מעשיהם של יצורי אנוש. ו�
�כך, כמדומה, מכוון התאור בסיום הסיפור: ”עמד רפאל מחריש ומשתאה מול שחר צח ואדום הבוקע ועולה מעל לאפלת עצי הפרדס". שני נופים ושני גוונים בתיאור זה – ממש כשני גילוייה של האימהות בסיפור. אצל "פזיזה" האימהות היא גילוי יצרי שמקורו במסתורין האפל של הנפש הכלבית שלה, כ"אפלת הפרדס". וכנגדה, אצל "עזה" ההתנהגות האימהית היא טבעית, הגיונית ומשוחררת ממניעים אפלים כל-שהם – אימהות טהורה וזכת-רגשות כ"שחר צח ואדום הבוקע ועולה".

על אף אומללותה של "פזיזה", ונימה גלוייה של רחמים והבנה כלפיה, מותה הוא בלתי-נמנע מכוחם של החיים הצריכים להימשך. על מותה מפצה אותנו בשורת החיים הנמשכים: האיום שבאפלת הפרדס על המשכם של החיים חייב להסתלק, כדי שהשחר הצח והאדום יהיה מסוגל לבקוע. "אימהות" הוא לכן סיפור טיפוסי לא רק לעינו הבוחנת של אריכא וליכולתו למסור תאור מהימן של גילויי המציאות, אלא גם לחתירתו של אריכא לקבוע באמצעות עלילות דמיונו היוצר יחס שלם אל החיים. היסוד הרעיוני, הנלווה דרך קבע לעלילה בסיפוריו, מקנה להם את איכותם המיוחדת.

בעלי יצרים

הסיפור "בעלי יצרים" משתייך לקבוצת סיפורים מיוחדת ביצירתו של יוסף אריכא, המתארת הווי של קצבים וסוחרי-בשר, של בתי-שחיטה ובהמות. סיפורים אלה נכתבו מתוך הכרות קרובה עם ההווי המתואר, שהיתה לאריכא במסגרת עבודתו במחלקה הווטרינארית של עיריית תל-אביב.

"בעלי יצרים" הוא סיפור של אווירה, הממחיז את ההווי המיוחד של נוף אנושי יוצא דופן. אך הוא גם סיפור בעל עוצמה דרמטית, משום שהוא ממחיש את ההווי הזה כשדה התגוששות של יצרים קוטביים: יצרי קיום ויצרים ארוטיים מזה, וכנגדם יצרי מין ויצרי אלימות.

הסיפור מקביל זו כנגד זו שתי תמונות. הראשונה מתרחשת באורווה, שבה מתכנסים שני קצבים לבצע שחיטה אסורה של בהמה עקודה. ואילו התמונה השנייה מתרחשת בביתו של העגלון, שהוא שותפם של שני הקצבים בעיסוק האסור. העמדה הרעיונית, המוסרית, בשאלות החיים והכוחות הפועלים בהם, מתגבשת כסיפור בתוך יחסי הזיקה בין שתי התמונות.

התמונה באורווה מתוארת מזווית-ראייה בלתי-שיגרתית. למעשיהם של הקצבים מפריעה נוכחותו של עד אילם. זהו סוסו של העגלון, שמעשיהם של הקצבים מגניבים "אי-שקט סתום לתוך הווייתו השקטה". אי-השקט הופך לרוגז ומתעצם לבסוף למחאה גלויה: רגליו האחוריות בועטות "בכוח על-גבי קיר הקרשים כרוצות לפרקו", וקולו צוהל "בצניפת-עוז אדירה וממושכת". תגובתו של הסוס כמו מזעיקה עזרה להצלתה של הפרה העקודה בחוסר-אונים וכולה השלמה עם הגורל שהועידו לה הקצבים – להישחט.

בהמשך התמונה מועתקת זווית-הראייה מן הסוס הצופה בקצבים, אל הקצבים שאינם יכולים לשאת את מבטו מלא-התוכחה. וכאשר הללו נואשו מן ההמתנה לשוחט והחליטו לשחוט את בהמתה בכוחות עצמם, אין מיכאל – שבגורלו עלה לבצע את מעשה השחיטה – מסוגל לבצע את המוטל עליו, אלא לאחר שראשו של הסוס כוסה היטב בשק. אך גם השק לא הועיל להשתיק את מחאתו של הסוס. כאשר עולים ונשמעים חרחוריה של הבהמה השחוטה, ניער הסוס את השק מעל ראשו, "היטה ראשו, הפשיל שפתו העליונה שחשפה את טורי שיניו המבריקות בזעם, וצנפתו פרצה בעוז, ניטלטלה בחרחור הבהמה הנחנקת והנופחת את רוחה, עד שהיה המקום לחרדת אלוהים…".

התיאור עד כה מהווה אכספוזיציה לעיקר העלילה, שתעקוב מעתה ואילך אחר הצעיר שבין הקצבים – מיכאל. מתברר שהעיסוק בבשרים מעורר את יצריו של מיכאל: "הבהמה הנפשטת מעורה הבהיקה בלבנוניות גופה, והעלתה מיד בדמיונו של מיכאל מראות אשה עירומה, שכן נשים בערטולן מזכירות לו תדיר בהמות בבית-המטבחיים לאחר שפשט מהן את עורן – - – יש ובעוברו בבית-המטבחיים בין הבתרים, הריהו טופח בכף ידו על חלקת שוקה של בהמה, על עכוזה של עגלה רכה, ובעשותו כך הריהו מדמה לחוש הנאת טפיחה או מגע עם אישה. – - – ולא פעם בשכבו על יצועו, תמה הוא לדעת כי אכן שלובות ללא הפרדה נשים ובהמות במסכת חלומותיו הלוהטים, ושלעתים האשה גועה געיית בהמה, והבהמה פוערת פיה בלשון אישה צוהלת; – - – וזרועו השלוחה לתפוש בה, חובקת ספק אישה, ספק בהמה רכה; ספק אישה המוטלת על גבי הקרקע ומתפתלת מצחוק, או מתייפחת תוך נענועי-גוף של רקדנית עירומה, וספק בהמה כפותה על גבי הקרקע, הגועה ומפרפרת כשקילוחי דמה זורמים בעוז ומציפים את גוו בחמימות, עד שהוא חש כי גופו חומר בו מלהט בשרים".

מגורה ממעשה השחיטה, כשבהכרתו מטושטשים הגבולות המבדילים בין האישה לבהמה, מעביר אותנו הסיפור לתמונה השנייה, המתרחשת במטבח ביתו של העגלון. במהלך הארוחה מנהל מיכאל מיפגש מבטים, המסעיר את דמו, עם אשתו הנאה של העגלון. וכאשר הוא שב אל פתח הבית, לאחר שהתנער משותפיו, ממחיש הסיפור מעמד המקביל בפרטיו למעמד בשחיטה של הבהמה באורווה. בתמונת האורווה מתחילים הקצבים בעקדת הבהמה. ואמנם, כאשר מיכאל מדבר אל האישה מבעד לדלת הנעולה, אנו חשים שהיא הולכת ונעקדת: "היא שקלה בדעתה אם לפתוח את הדלת, ומשנבצר ממנה להיענות, משלא יכלה להתכחש למצפונה המרסן אותה, חשה כי כוחותיה כלים, שברכיה פקות, ושלולא נעלה בעוד מועד את הדלת, כושלת הייתה בפניו רפת-כוח ונכנעת".

בהמה סרבנית נוהגים הקצבים ללכוד, כדי לעקוד אותה בכוח. וכך אומנם נוהג מיכאל כאשר הוא מגלה שהאישה מסרבת לפתוח לו את הדלת. הוא מתפרץ פנימה דרך החלון, לוכד אותה בין זרועותיו ומנסה להכריעה: "לעזאזל – נתייחם ודמו הלם ברקותיו – איזו פרה סוררת שאינה נותנת לעקוד את עצמה!… צריך לתפוש ברגלה ולהפילה קודם על הצד… שלא תוכל להניע אבר".

אך מכאן ואילך נפסקת האנלוגיה בין שתי התמונות. האישה אינה נכנעת כבהמה. תגובתה הזועמת מפתיעה אותו כפי שהפתיעו הסוס בהתנהגותו. ואמנם כאשר עולה בידה להדליק את אור החשמל, מציקות לו עיניה המביטות בו בזעם, ממש כפי שעיני הסוס הטרידו אותו במעמד הראשון: "מבטיה נתרשפו מתוך משטמה עזה, ומשנתקל בהם ועמד על פשרם הנכון הבין כי הפסיד הפעם… נושם ונושף, חדור הרגשת תבוסה, הירפה ממנה וצנח על קצה הספה:
- לא תיארתי כי תתנגדי לי…
- ומה חשבת כי העולם הפקר הוא ?! כי בהמה אני ?!…"

הסיפור מסתיים בתיקון פחיתותו המוסרית של מיכאל, שעיסוקו השכיח מלבו שמוטל על האדם להישמר מן ההתבהמות. ודומה שבסיום לא רק שהוא מבין את עליבות המצב שהיה נתון בו, אלא הוא גם נכון לקבל על עצמו את סייגי התרבות, אשר בלעדיהם מתנהג אדם כבהמה לכל דבר, המונעת על-ידי יצריה הנחותים בלבד: "פניו להטו מבושה… משומם וברגלים כושלות… כאדם שכוחו תש לאחר עבודה מפרכת, נשתרך בחצר עד שמצא את הברז, ושעה ארוכה עמד והזרים על ראשו ופניו מלוא השטף �
�ים, כאומר להניס כל מחשבה, לצנן את געש יצריו, ולהדיח את חרפתו גם יחד".

סיפור זה מעיד על יכולת ההמחזה של אריכא שידע לצייר בסיפוריו בדיוק משכנע מצבים ארוטיים ומראות חושניים, אך יחד עם זאת השכיל לסייג את היכולת הזו למידות של הטעם הטוב. התיאור החושני ב"בעלי יצרים" הוא פונקציונאלי, כי הוא מוצדק הן על-ידי הרקע להתרחשויות והן על-ידי אופיה של הדמות. אך לעלילה החושנית נועדה שליחות מוסרית: להעמידנו על חיוניותם של היצרים בחיינו, אך גם להזהירנו מפני פראותם וסכנתם כשהם משוללים כל רסן. המאבק הזה בין היצרים ובין ההכרה המוסרית הוא נושא רב-עניין בכל סיפוריו של יוסף אריכא.

יום ולילה

הנובלה "יום ולילה" מייצגת היטב את מחזור סיפורי האהבה – "אשכול אהבים" – ביצירתו של יוסף אריכא. זהו סיפור על אהבת-שלמות המתפתחת בין מרתה ובין ד"ר לשם, שכדי להבליט את נדירותה, גזר על עצמו אריכא הגבלות קשות מבחינת נושאית.

אילו כינה אריכא את סיפורו בשמות הגיבורים, על-פי המסורת המקובלת בסיפורי-אהבה, היינו עומדים מיד על ההגבלה הראשונה שחייב את עצמו בה. הוא מתנזר במכוון מריבוי דמויות, ומגביל על-ידי כך את האפשרויות להסתבכות העלילה וליצירתו של אותו מתח, המרתק את הקורא אל סיפור-מעשה רב-הפתעות. "יום ולילה" הוא סיפור המתמקד בשתי נפשות, ובתמורה שהתחוללה בהכרתם ובהרגשתם במהלך יום אחד בחייהם.

אריכא גם גזר על עצמו חסכנות בסממנים של מתח חיצוני: שום מכשולים אינם נערמים על אהבתם של השניים, ולכן גם איננה מזומנת לנו בהמשכו של הסיפור שום התרה מפתיעה של סיפור-המעשה. מבחנו של הסיפור הוא ביכולתו לתאר תהליכים נפשיים אמינים, אשר מקרבים גבר ואישה זרים לחלוטין זה לזו בפרק זמן קצר כל-כך.

הכבדה נוספת מבחינת הנושא מרומזת בשמה של הנובלה – "יום ולילה". מרחב הזמן שהוקצה לכל ההתרחשויות שבסיפור אינו עולה על מחצית היממה. זמן זה מספיק לשתי פגישות בלבד בין הגיבור לגיבורה – פגישת היכרות בבוקר ופגישה נוספת בערבו של אותו יום. משך ההתרחשויות בסיפור כמעט חופף למשך הקריאה של הסיפור, ועל כן מוטל על סיפור לשכנע אותנו, כי אהבת-שלמות כזו, כפי שהיא מתפתחת בין שני אנשים בוגרים ונבונים, אמנם עשויה להתארע בפרק זמן קצר שכזה.

אך מבחינת הנושא, ההגבלה-ההכבדה הקשה מכולן היא התמקדותו של הסיפור באהבה מיוחדת במינה – אהבה ממבט ראשון, ככל שמתברר מתאור המעמד המפגיש את השניים לראשונה: "אלא שד"ר לשם הניצב ליד החלון ומסתכל החוצה נתפש, כנראה, לאיזה מראה שאינו גורע עין ממנו, שכן איש אינו שועה לדברי רעו, משל אינו קיים לחלוטין ברגע זה. – - – עיניו נתקלו לפתע בנערה צעירה לבושה שמלת-בית קלה, לבנה, שיצאה מן האגף השני של הבניין – המשמש ביתו של שומר בית המטבחיים – ואספה לתוך סל אי-אלה כבסים שנתייבשו לאור של חמה. – - – ד"ר לשם, שנתפש למראה של נערה צעירה זו, שהוא רואה אותה בכאן בפעם הראשונה, מצא את עצמו נבוך קמעה משסיימה זו את איסוף הלבנים לתוך הסל והפנתה את גופה לפתח הבית, כיון שאותו רגע הבחינה בו בעמדו בחלון בלא להסתיר ממנה את התבוננותו הבוחנת, התוקפנית קמעה, המצויה בכל גבר שעה שאינו מעלים את תשוקתו; ודי היה לה במבט אחד חטוף כדי לעמוד על כך. הדבר עורר בה מורת-רוח על שסקרה בגנבה ובחמדה כה גלויה – - – וד"ר לשם, שאינו מרכי הלבב והנרגשים, שקרבת אישה בדרך-כלל אינה מביאה אותו במבוכה, מצא עצמו נתפש לקסמיה הגלויים והמשוערים של נערה זו שהוא רואה אותה בפעם הראשונה, ואין לו כל מושג על טיבה – - – והריהו פוסק לעצמו – - – : 'זוהי!'"

בלילו של אותו יום מתוודה ד"ר לשם באוזני מרתה, כי במבט זה נכבש לאהוב אותה: "מן הרגע הראשון בו ראיתיך הבוקר – - – נראית לי כל-כולך כה מושכת עד שאמרתי אותו רגע בלבי בלי משים: 'זוהי!'" אך בהמשך דבריו, אנו שומעים את תמיהתו על כוחו של מבט ראשון זה: "משונה הדבר ותמוה – למעשה הריני מכיר אותך רק מאז הבוקר, טרם אדע אל נכון מי את, מאין את, מה טיבך האמיתי ואם אמנם ניחנת בכל אותן המעלות הטובות, סגולות-הנפש שאני מבקש לייחס לך, אך אין לי ספק כי החוש המכוון את מעשי ומדריך אותי אינו בוגד בי – - – חש אני כי אם תקומי ותסעי מחר או מחרתיים, תשאירי בעולמי חלל ריק שקשה יהיה לי לגשר עליו".

עוקצו של הסיפור טמון, כמובן, כאן. שני המעורבים ב"אהבה ממבט ראשון" זו, אינם מאמינים שהם עצמם, המכלכלים את מעשיהם בזהירות ובתבונה, יהיו קובעים את עתידם לפי אהבה זו. בדומה לד"ר לשם מהרהרת על-כך גם מרתה: "מעודה לא תיארה לה שייתכן ותיסחף אחר מעשה שיש בו מן החפזון ומחוסר שיקול-דעת של שהות מספקת; מימיה לא האמינה באותה מעשייה יפה על אהבה ממבט ראשון, וכי עלולה מעשייה מעין זו ליהפך לממשות כה קרובה וכה תוקפנית, ממש ללא מוצא".

הואיל וגיבורי הסיפור כופרים לפי שעה באפשרות התקיימותה של אהבה ממבט ראשון, בשל דעתנות יתירה, הכרח הוא לפתוח את לבם להכרת טיבעם הייצרי, וזוהי השליחות שממלא בסיפור כלבו של ד"ר לשם, "זריז".

השינויים ביחסה של מרתה כלפי "זריז" משקפים את השתנות רגשותיה כלפי ד"ר לשם. בתחילה היא מתעלמת מייחודו של הכלב. כאשר ד"ר לשם אומר לה: "שימי לב לכלב. מיוחד במינו!", היא משיבה בביטול: "כלב ככל הכלבים". תשובה דומה היא משיבה להצעתם של קרוביה להכיר את ד"ר לשם: "אין דבר! אכיר אדם אחד פחות…". אולם מאוחר יותר, לאחר שעמדה מעט על טיבו של הכלב, למדה לייחדו ואף התחילה לחבבו: "כלב חביב! – פסקה מרתה ונעימה של חיבה בדבריה – "כלב זאב". בדומה לכך מתעוררת חיבתה גם כלפי ד"ר לשם, לאחר שעמדה על טיבו בפגישתם הראשונה בביתו: "ומתוך עיניה נשקפת הפעם ידידות גלויה, כרמז של חסד ודאגה כאחד, זו הדאגה לגבר שהאישה רוצה להביע בה יחס מפלה לטובה, וכך מתלווה גם המבט שאינו מסתיר את החיבה המפורשת".

בפגישתם הלילית, השנייה באותו יום, מתרכז הסיפור במעשה הצלתו של ד"ר לשם על-ידי כלבו הנאמן. הדחייה הראשונה משתנה עתה להרגשת קרבה מלאה מצד מרתה כלפי הכלב: "שכן לפתע הוא נראה לה כה קרוב וחביב אף הוא; ואילו רובץ היה בקרבתה ודאי היתה מלטפת אותו על גבו, ואולי גם נותנת את כפה בפיו, בלא היסוס וחשש, כמעשהו של ד"ר לשם". ובהקבלה לכך מוצגת, כמובן, נכונותה לקרב�
� גופנית אל ד"ר לשם: "ריגושי עדנה נכמרים בה, ספוגי אהבה עמוקה וקורטוב של חמלה, ריגושים העולים וגואים בה נוכח הגבר המצפה באיזו הכנעה גורלית למוצא פיה – - – וכיון שאין היא מוצאת לנכון לחלל במלים את אשר היא חשה ברגע זה, וכיון שדבריה לא יוסיפו מאומה לאחר המאבק הפנימי אשר הביא אותה לידי החלטה ברורה, הריהי עושה ברגע זה מעשה האומר יותר מכל: את שתי כפות ידיה הענוגות היא שמה על פניו המלוהטות של ד"ר לשם, מזה ומזה, גוחנת קמעה לעומתו מתוך הכורסה ונושקת לו חרש על פיו".

ולא במקרה מקבילים גילויי האהבה של "זריז" כלפי ד"ר לשם לביטויי אהבתה של מרתה כלפיו: "הוא סומך לפתע את כפותיו הקדמיות על כתפיו של ד"ר לשם, מזה ומזה, ומתוך חיבה יתירה הריהו מושיט את לשונו הוורודה ומעבירה בלקק חטוף על קלסתרו הלון ושוב".

האפשרות לחוש כלפי גבר הרגשה בלתי-אמצעית כזו, חייתית וטבעית כל-כך, היא למרתה הפתעה גמורה. שונה ממנה במקצת ד"ר לשם, שהאפשרות הייתה ידועה לו, כפי שמתברר מדבריו באוזני מרתה: "יש בי קצת מגלגולו של כלב. כלומר, יש בי משהו מתכונותיו הנאמנות של זה, וכן הרבה מאותה חיבה המצויה בו שעה שהוא מתקשר לאדם".

הסיפור "יום ולילה" מעיד שאהבה ממבט ראשון אינה רק אפשרית, אלא היא גם אהבת-שלמות. אולם היא כזו לא בשל המשך הקצר של התרחשותה, כי אם בשל מלאות תחושת החיים שנתקיימה בה. ואמנם השניים מגיעים לתחושת חיים מלאה כזו, כאשר כל אחד מגלה בזולתו את אותה מזיגה מופלאה של המותר האנושי – התבונה, עם התשתית החייתית-הייצרית – הרגש, מזיגה שהיא שלמות באדם. זהו סוד קסמו של ד"ר לשם בעיני מרתה: "קשה לה לזכור מקרה דומה שתרגיש בקרבתו של אדם חושניות גופנית בביטוייה, ושיחד עם זאת מרחפת עליה תמיד אותה רוחניות שכלתנית (וראוי לתקן כאן את הצרוף ל"רוחניות שכלית") המשלימה אותה ומוסיפה לה כוח מושך. הרי זו אותה המזיגה המבורכת בגבר שאליה היא נמשכה מאז היותה נערה".

וכזה הוא גם סוד קסמה של מרתה בעיני ד"ר לשם: "מן הרגע הראשון בו ראיתיך הבוקר – - – היה בך אותו צרוף של פרטי דמות הגוף שהעברים הקדמונים היטיבו להגדירו בפשטותו של הניב הקולע: יפת-תואר – - – אך אין די בכך. יש משהו נוסף באשה, משהו פנימי, מאיר וטוב, הבוקע לעתים מלבה ונפשה ומוסיף לחמדת הגוף אותה השלמה היוצרת את המזיגה של אישה נאה לכל פרטיה ודקדוקיה". מכאן שאהבת-שלמות כזו מוגשמת בדמויות-שלמות. מרתה וד"ר לשם משורטטים כדמויות-שלמות, והם מייצגים מעולים של משפחת הדמויות מן הסוג הזה, שמאכלסות את מרבית סיפוריו של יוסף אריכא.

לספקותינו בדבר אפשרותה של אהבה ממבט ראשון משיב הסיפור "יום ולילה" תשובה מלאה: גם ברגע יכול להתגלם הנצח. האדם עצמו הוא רגע בנצח, ועל כן מוטל עליו למצות את החיים שהועידו לו. האהבה מעניקה לקיומנו אותה מלאות שבאמצעותה האדם, שהוא בן-חלוף, נוגע בנצח ובמוחלט. ועל כן אווילית כל-כך היא אימת הזמן. צריך האדם לשאת בקרבו את אימת-הריקות, שמא יחלפו חייו בלא אהבה. ועל אימה זו אמנם מדבר ד"ר לשם באוזני מרתה: "חש אני כי אם תקומי ותיסעי מחר או מחרתיים, תשאירי בעולמי חלל ריק שקשה יהיה לי לגשר עליו."

וכתוספת סיוע לתיאורה של האהבה כרגע רווי ומלא, שאין שום חסרון מעיב עליו, מתאר אריכא בסיפור את ליל אהבתם של השניים כלילה שנתמצו בו החיים במלואם: "מבעד לחלון הפתוח חודרת פנימה נשימת הלילה החריפה והמבושמת בפריחת הפרדסים – - – הלא הוא הלילה שהמייתו סוערת באוזניים ברציפות דקה מן הדקה כבתוך קונכייה ענקית; הלילה המדובב את עצמו בצירוף קולותיו ורחשיו האוצרים רזי קיום וחילוף, צמיחה עזה וכמישה של גסיסה, ושוב אותה המייה חשאית, מעין אמירת שירה כלפי רישוף הכוכבים הקורצים זה לעומת זה. בנצנוצי כחול רוטט, וביניהם, בתוך החלל הנקי לחלוטין מעננים, נשקפת מבעד לחלון מחציתו של הירח הנוסך עגמומית של בוהק חיוור מעולף הזייה". כל גוני החיים והפכיהם משוקעים ברגע זה, הקיים והחולף, הצמיחה והכמישה, קריצת כוכבים שמחה וחיוורונו העגום של הירח.

השקפת חיים כזו, המייחסת לרגע מחשיבותו של הנצח ומגלה את הנצח שברגע, היא השקפה אופטימית. וביסוד כל כתיבתו של יוסף אריכא, גם בתארו מעשים ברוטאליים וגם בספרו על רצחנותו של האדם, מונחת אמונה בלתי-מעורערת, כי הללו מקורם בסילופו של הטבע האנושי, כי בעיקרו שואף האדם אל המעולה, אל האהבה ואל מעשי יצירה – כי בעיקרו מתאווה האדם אל השלמות ואל המוחלט.

ביבליוגרפיה חלקית  על יוסף אריכא

י.

קרמר , שלום " סיפורי יוסף אריכא " בתוך חילופי משמרות בספרותנו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר 1959.
שלום קרמר ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד, ספריית מקור, 1968 .

פ. לנדר "יוסף אריכא מ"לחם וחזון" ועד "סופר המלך ", מאזניים כרך מט 1979 

יוסף אורן "השתקפות העלייה השלישית ביצירת יוסף אריכא .מאזניים נא 1980 

 
שנפלד רות, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1986.
יוסף אורן "סתימת פיו של דור ספרותי : על "סופר המלך" של יוסף אריכא, מאזניים 1991 חוב' 10

אלי אשד "סופר העבר-הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא " " עמדה מספר 14 ,2005.

יוסף אריכא בויקיפדיה

יוסף אריכא בלקסיקון הספרות העברית

הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא

יוסף אורן מחבר הרשימה
יוסף אורן בלקסיקון הסופרים

צילום של יוסף אריכא

תיאורית הקונספירציה של ניר ברעם

 העורך והסופר ניר ברעם מצהיר במוסף סוף שבוע של מעריב במאמר של טלי שמיר על  ספר חדש שהוציא  של מנדלי מוכר ספרים ש"

"אלו חומרים שבכל תרבות נורמלית הם חלק מהאלף בית שכל ילד צריך לקרוא ,אבל התרבות שלנו היא לא נורמלית .למנדלי אין מקום בתפיסה הבן גוריוניסטית של "מהתנ"ך לפלמ"ח " התייחסו אליו כאל משורר הגלות . הוא לא השתלב במרקם הספרותי הישראלי ציוני ב-50-60 השנים האחרונות .כככה זה היה באמת ,זו לא המצאה של אנשים שאמונים על תיאורית הקונספירציה ".

בכלל לא . 

לי זה נשמע כתיאורית קונספירציה ותו לא. .

 אבל אני מבין את ניר ברעם כעורך הספר הוא צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי ליחצן אותו ולמכור אותו .אז הוא ממציא תיאורית קונספירציה כמקובל  אצל אנשי  אקדמיה שונים שעל מנת למשוך תשומת לב טוענים שדיכאו והישכיחו במכוון   את הסופר שבו הם עוסקים כעת. הייתה נגדו קונספירציה והוא לא התאים למימסד . .

כולם עושים את זה מדן מירון מנחם פרי ועד משה שמיר ויצחק לאור  ואתגר קרת ואורלי קסטל בלום כולם צועקים בוכים ומייללים  וטוענים שהם  וקודמיהם דוכאו והושכחו בידי הממסד, בדרך לקבל את הפרס הבא.

 חתן פרס ישראל אהרון אפלפלד  זועק מאז ומתמיד כל הדרך לפרס ישראל על קיפוחו המתמשך  בידי החברה הישראלית והממסד הספרותי  הישראלי .וכך  גם סמי מיכאל

אבל זה לא עושה את טענותיהם למגוחכות פחות .

אז גם ניר ברעם מצטרף למשחק .

הז'אנר "הבכייני".

ניר ברעם כמובן לא ממציא שום דבר.

הראיון הנ"ל עם ניר ברעם שייך לכל פרטיו ודקדוקיו לז'אנר יחודי ומובחן היטב של ראיונות תקשורתיים שאני מציע לקרוא לו מכאן ואילך "הראיון הבכייני" על שם שנתן ההיסטוריון הידוע ברון להיסטוריוגרפיה הציונית " שאותה כינה "בכיינית " משום שתיארה את חיי היהודים  בגולה רק כאוסף של אסונות .
הז'אנר של הראיונות שהראיון הנ"ל של טלי שמיר עם ברעם שייך אליו לכל פרטיו ודיקדוקיו , הומצא לדעתי על ידי מנחם פרי ( ותקני אותי בבקשה נורית גוברין אם אני טועה והיו לו קודמים ) כאשר ייחצן את ספריו של הסופר שהושכח לטענתו בידי המימסד , דוד פוגל .
בראיון התקשורתי עימו יצר פרי סיפור סוחט דמעות איך אנשים רעים כמו הסופר אשר ברש ועוד כמה נבלים אחרים שינו ועיוותו את ספריו של פוגל והרסו אותם מתוך כוונות זדון עד שבא הוא מנחם פרי והחזיר עטרה לתיקונה .
בדיעבד התברר שהגירסה של ברש לא הייתה גרועה יותר מזאת של פרי אבל נעזוב את זה .
הז'אנר מורכב שני תתי ז'אנר נפרדים :

תת הז'אנר ההיסטורי
א: היסטוריון הספרות ש"גילה"  סופר נשכח שטוען שהנ"ל נשכח בגלל קונספירציה נבזית במימסד הפוליטי או הספרותי או שניהם.  
מיותר לציין שהוא אינו מביא אף פעם שום מסמך שמראה בבירור שהייתה קונספירציה כזאת פרט לכך שעורכים לא קיבלו את כתבי היד של הסופרים פשוט משום שלא התאימו לטעמם מספיק שהוא אומר את זה לעיתונאית איילת נגב או מישהי אחרת ובזה סגר עניין .
תת הז'אנר העכשווי .
תת הז'אנר השני הוא עם סופר חי שטוען שמזה שנים הוא נרדף ומבוזה בידי המימסד. דמויות ידועות בז'אנר הם משה שמיר שטען שהוא נרדף בידי המימסד השמאלני
ואהרון אפלפלד שטען שהוא נרדף ומבוזה בידי הממסד הצברי .
כיום כל סופר צעיר למד את הפרנציפ וכולם מקפידים לטעון שהם נרדפים ומדוכאים בידי ממסד כלשהו בגלל מזרחיותם או בגלל העדפתם המינית או בגלל "אחרותם ".
אז עכשיו ניר ברעם הוסיף עוד נדבך לז'אנר הבכייני . 

אף אחד לא ניסה להשכיח את מנדלי בשישים השנים האחרונות . יוסף קלוזנר אותו אב מייסד של חקר הספרות בגירסתה הציונית שכל כך שנוא על  ניר ברעם ושות'  הקדיש לו כרך ענק ושלם והמסיים של סדרת "ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה " המונומנטלי שלו .

בכל ספר שאי פעם יצא על תולדות הספרות העברית יש לכל הפחות כמה עמודים על מנדלי ,ולפעמים פרק שלם.  עד השנים האחרונות ממש עוד היזכירו את מנדלי בבית הספר .אני זוכר שלמדתי סיפור קצר שלו .

זאת מזימת  השכחה בן גוריוניסטית ?

נכון שעכשיו כבר לא מלמדים אותו בדיוק כמו שלא מלמדים את רוב הסופרים האחרים מתקופתו אבל לא בגלל שהוא "אנטי ציוני בן גוריונסטי י " אלא בגלל שהוא נראה ארכאי .  

אבל אנחנו אנשים מבוגרים כאן כולנו  יודעים שעורך צריך ליחצן את הסופר שלו ובשביל זה הוא חייב לאמץ ולשבור את הראש ולהמציא תיאוריות קונספירציה שלא היו ולא נבראו .

 

לרקוד עם הדיבוק

חנה רובינה כלאה במחזה "הדיבוק "
הכוריאוגרפית עינת ברקמן יצרה פרשנות חדשה ורדיקלית  לסיפור המחזה "הדיבוק ",לא כסיפור של השתלטות של רוח מת עויינת אלא כסיפור של שחרור נשי בחברה גברית מדכאת .

להלן ראיון ראשון עימה.
 

במסגרת המופע "צא דיבוק "  מחווה לסיפור המפורסם ביותר של התיאטרון היהודי לדורותיו , בהנחייתי יועלה על הבמה לראשונה  גם קטע של ריקוד שיתבסס על ההצגה ושבו הרקדנית טל רויכמן תגלם את דמותה של לאה הנערה אחוזת הדיבוק בפרשנות מקורית ייחודית של הכוריאוגרפית עינת ברקמן .
ולהלן ראיון עם עינת ברקמן על המופע .

עינת ברקמן ,כוריאוגרפית.

איזה סוג של ריקוד יצרת עבור המופע "צא דיבוק " ?

הסיפור הזה של "הדיבוק " מאוד דיבר עלי בהקשר של  היחס בין הנשמה והגוף ועד כמה אפשר לחוד אהבה ברמות כאלה של הנפש .
לקחתי כבסיס את הסיפור של לאה מהמחזה שבו הדיבוק של חנן המקובל שמת משתלט עליה .
אני וארז המפיק של המופע חשבנו איך לעשות את הסיפור של לאה כתנועה כי זה הכי פתוח לפרשנויות ומעביר בצורה הטובה ביותר את החוויה של מה שעובר עליה.  

ביצעתם מחקר עבור הריקוד?

בהחלט . קראתי על חתונות חסידיות . גם ראיתי את הסרט היידי על הדיבוק אבל הוא לא באמת השפיע עלי. יש בו משהו מפחיד ואפל וזה לא חלק מהפרשנות שלי לסיפור .


תמונה מהסרט היידי "הדיבוק " 1937 .

הריקוד מורכב משלושה חלקים מובחנים היטב : החתונה של לאה כניסת הדיבוק לגוף של לאה , והגירוש .

הריקוד מתחיל בחתונה שלה . הוא מציג בתחילה את המצב המקורי של לאה כילדה קטנה ומפוחדת שמחתנים אותה בלי שמישהו בכלל יטרח לשאול אותה עם היא בכלל רוצה להתחתן עם  מישהו שהיא אפילו לא מכירה אותו .
ויש שם גם התייחסות לריקוד של שבעה הקבצנים שהוא אחד הקטעים המפורסמים ביותר של הצגת הדיבוק " המקורית .

 
הדיבוק איור פולני

 

 

( כדאי לציין שריקוד הקבצנים אינו נמצא כלל בטקסט המקורי של אנסקי זאת הייתה תוספת של וכטונגוב הבמאי המקורי של הצגת "הדיבוק "ב"הבימה " א.א. )

טל רויכמן ,רקדנית "הדיבוק ".

כדי להתייחס לריקוד הזה החלטנו להציג סוג של ריקוד חתונה .
עבור זה ביצענו תחילה כאמור מחקר לגבי מה היה נהוג בחתונות חסידיות מהתקופה הזאת .
מצאנו שהריקודים החסידיים אז וגם היום היו מורכבים מהרבה ריקודים מעגליים וזה היה כבוד גדול לנשים לרקוד עם הכלה ,לגברים לעומת זאת היה אסור לרקוד איתה .
אבל נשים האמינו שזה סגולה לחיים ארוכים לשמח את הכלה ביום חתונתה . זאת עדיין מצווה גם היום לרקוד עם הכלה.

 אז היו מגישים אותה לתוך המעגל ורוקדים איתה ותוך  כדי זה הצעדים היו משתנים כל הזמן . היו מרימים אותה מסובבים אותה מושכים לה בקצוות שמלת הכלה שלה .
המופע מתחיל אצלנו בריקוד הכלה של לאה . .והיא מתבלבלת וכמעט ניטרפת ממש כי זה משהו תוקפני,בלתי צפוי עבור ילדה ,והיא הרי ממש ילדה בגילה , שמעולם לא חוותה דבר כזה .
הריקוד הופך מריקוד שמחה לריקוד כמו של בובה שנזרקת ממקום למקום שלא מרצונה . זה ריקוד שמצב התודעה של הרוקדת משתנה ממש מרגע לרגע.
וזאת ההזדמנות לדיבוק , לרוחו של חנן המקובל להיכנס לגופה של לאה .
הוא נכנס דרך כף היד. זה השלב השני של הריקוד : לאה מגלה שמשהו נכנס לגוף שלה ומגיע השלב השני של המטרמפוזה של הדמות.
הוא נמצא בתוכה ויש סוג של התאחדות בינם. הם מגלים אחד את השני ולקחנו דימוי שהוא מלטף אותה בפנים ונוצרת אהבה אולי מחדש אבל שקודם לא הייתה לה ביטוי בגלל החברה שבה הם חיים שדוחה כל אפשרות של קשר בינם .
החלק השלישי של הריקוד זה הגירוש . כשמגלים שיש בה דיבוק ושרוחו של חנן נמצאת  בגוף של לאה מתחיל תהליך הגרוש וזה הופך להיות טקס.
שוב מקיפים אותה במעגלים ותוקפים אותה בתפילות ובהשבעות ובאיומים ואפילו מכים אותה כדי שהוא יצא. יש מתקפה כנגדה וכנגד גופה . היא נאבקת בזה.

היא לא רוצה לתת לו לצאת .

 

לאה והדייבוק בפוסטר של תיאטרון "הבימה|.

 

אז בפרשנות שלכן לאה לא רוצה להיפרד מהדיבוק שאחז בה?
 

בפרשנות שלנו חנן הוא האהוב האמיתי שלה. מתרחש מאבק שמסתיים בזה שהיא רק לכאורה נכנעת לגירוש ולכאורה מוותרת על אהבתה איתו אבל אנו רומזים על אפשרות שהיא שומרת אותו אצלה בפנים חבוי אחרי הכל ישנה האפשרות  שהיא מתאבדת כדי להתאחד איתו בעולם הבא.

 
 
 
הצגה לאנשי מכירות בלבד

איזה ניסיון קודם יש לך בריקוד ובתיאטרון ?

 אני בת 30 אבל  אני רוקדת  הרבה שנים.  למדתי בימוי והדרכת תיאטרון  בסמינר הקיבוצים ותמיד כתבתי ועכשיו מנסה לחבר את כל הדברים ביחד .

 

 

בימים  אלה היא עמלה על פרוייקט מסוג אחר ויוצא דופן הצגה המועדת לאנשי עסקים ויועצי מכירות בלבד .

העלית כבר הצגות על הבמה ?
כתבתי את המחזה "הצייר" שעלה בבית ציוני אמריקה שהוא מחזה מיוחד במינו . זהו חיבור בין יעוץ ארגוני ותיאטרון שמתעסק בהתמודדות עם שינויים דרך סיפור של צייר שמתעקש לצייר בשחור- לבן בזמן שהשוק דורש ציורים בצבע. הצייר מוצא שעל מנת להמשיך להתפרנס ולהתקיים כצייר עליו להשתנות ולהתאים את עצמו לתנאי השוק והמחזה עוסק במאבק הזה בפחד משינוי ובשאלה מה דורש באמת להשתנות .

זוהי הצגה שמיועדת רק לאנשי יעוץ אירגוני ומכירות ?
.
כן . למיטב ידיעתי זאת הצגה ראשונה מסוג כזה שמיועדת רק לאנשי עסקים ומכירות . ..זאת הצגה שהוזמנה במיוחד בידי יועץ אירגוני שיזם אותה  מתוך ההנחה שאתה יכול להעביר מסרים אירגוניים בהצגה כזאת שאי אפשר להעביר בשום צורת תקשור אחרת . והם בדקו כמה יוצרים שהיציעו להם הצעות שונות להצגה ולבסוף בחרו בהצעת הפרויקט שלי.  זה הועלה ביולי 2007  ומיועד להצגה  רק בפני  אנשי חברות  מסחריות שונות.
עכשיו סיימתי  גם הצגת יחיד שנקראת "חבלים" מחזה אוטוביוגראפי של בחורה דתייה שאני עובדת עימה . העליתי גם הצגה שלמה בתנועה שנקראת "אישה רעבה וגבר" עם רקדנית ושחקן , הצגה שעוסקת ברעב הבלתי ניתן להשבעה שלנו בחברה ועל כך שכשם שחושבים שמוצאים  אנחנו לא  באמת מתמלאים. הרעב נמצא כל הזמן בפנים, בלתי מושבע.

וישנו פרוייקט מעניין נוסף שלמרבית הצער לא יצא לפועל.
כתבתי הצגה על ועבור נמל קיסריה עם ארז מ"דיוניסוס הפקות" על נשים בקיסריה. נמל קיסריה הזמין את זה כפרוייקט מיוחד שיוצג עבור מטיילים בנמל .
ההצגה תיארה סיפור מפגש של שלוש נשים מתקופות שנות שונות ועם זאת דומות : רחל אימנו המלכה מרים החשמונאית וחנה סנש שכולן נפגשות לילה אחד בקיסריה כמה שעות לפני היציאה של חנה סנש למשימה שלה . הכנו פרזנטציה והכל אבל לצערנו הם החליטו לרדת מזה וזה מעולם לא הוצג וחבל .
אין אפשרות להציג את זה במקום אחר ?
.לא . זה משהו שבאופן ספציפי לפחות כפי שנכתב אז מתאים רק למיקום של נמל קיסריה ולא לשום מקום אחר .

 

 

יש לך משיכה למיסטיקה ? 
  זה מאוד מסקרן אותי. הנשמה תמיד נראית לי כמשהו שהוא כל כך מסתורי ואי אפשר להבין אותו.

  ולכן עוד יותר מסקרן להתמודד איתו  באמנות .

למה את לא רוקדת בעצמך במופע ?
כי היה צריך עין חיצונית כדי לנהל את המופע..
אז לסיכום איך את רואה את סיפור הדיבוק ? .
הפרשנות שלי היא רדיקלית למען לאה והדיבוק . אני לא רואה בדיבוק משהו מפחיד ואפל אלא משהו רומנטי ומשחרר.
לאה רוצה את הדיבוק  הוא לא משתלט עליה אלא נכנס אליה מרצונה החופשי. לאה מוכנה להילחם למען הדיבוק על מנת להשאיר אותו בתוכה .

הקוראים מוזמנים לבוא ולחוות בעצמם את מופע הריקוד המיוחד  במינו של   טל רויכמן עינת ברקמן" במסגרת המופע "צא דיבוק ".  

צא דיבוק צא

ההצגה ה"צייד " תיאטרון אירגוני 

 האתר של דיוניסוס הפקות

 
 

הבו לנו חינוך מיני

 

לאחרונה יצא לאור הגיליון השלישי של "עולם קטן  " מגזין לחקר ספרות הילדים העברית והכללית. זהו הגיליון הראשון שבו לא מופיע מאמר שלי .אבל לעומת זאת יש מאמרים מעניינים רבים  למשל מחקר של חגית הלפרין על הספר "שני רעים יצאו לדרך " מאת הסופרות  ימימה טשרנוביץ אבידר ומירה לובה.

בין המאמרים  בולט המאמר של הבלשית הספרותית  נורית גוברין "פרחים  פרפרים ודבורים :חינוך מיני לילדים ולנוער בארץ ישראל -שתי דוגמאות " מאמר העוסק בספרי הדרכה מינית עבריים  ללילדים מראשית ואמצע  המאה. הקודמת  

דוגמה  אחת  ופחות מעניינת שגוברין מביאה  היא של ספר של שלומית פלאום גיבורת ספרה של גוברין "נוסעת אלמונית " שתרגמה  ב-1944 ספר צרפתי בשם "אימא הגידי לי .." שמתאר לילדים את הרביה של בעלי החיים אבל מקפיד שלא להיכנס לשום פרט שהוא בתיאור  תהליכי ההזדווגות אצל בני אדם .

 גוברין מציינת שבעשורים האחרונים ספר כזה יהיה תם תמים ואף מגוחך .אכן.

הספר השני והמעניין יותר שאותו מתארת גוברין הוא חוברת מ-1909  בשם "הזרע למינהו ( שיחה מדעית לבני הנעורים ) " שפירסם המחנך ח.א. זוטא  . ספר שהיה ניסיון ראשון בהקניית ידע מהימן  לקוראים צעירים בשפה העברית . .

 אך צרה צרורה . הספר הרתיע ב"נועזותו "  את חבריו המחנכים של זוטא שאליהם שלח אותה לביקורת והחוברת נגנזה .

אילולא איזכורים   שלו  בידי הסופר ברנר ספק אם היינו יודעים היום על קיומה .

כיום קשה לדעת למה הם נרתעו כל כך מה עוד שזוטא המליץ בכל תוקף לפרישות מינית של בני הנוער עד גילאי 20-25 .

(לכאורה דרישה מגוחכת מי היום יעלה על דעתו להמליץ לבני נוער להישאר פרושים מינית עד גיל 25?

  אפילו החרדים למשל לא המליצו על כך  מעולם הם האמינו שיש להשיא צעירים בגילאים צעירים ככל האפשר אפילו בגילאי ילדות . 

אבל מצד שני אני תמה האם ייתכן שזוטא לא טעה ויש מן ההיגיון שצעירים יתמודדו עם המין רק מגיל מבוגר יחסית ? 

היום  כמובן זה  בלתי אפשרי.  מאחר שילדים קטנים כבר מודעים למין ולכל  הנוגע לו מגיל צעיר ביותר  הודות לטלויזיה והאינטרנט ולא נוכל לחסום את הגישה אליו

. מי  זוכר היום שעד לפני כמה שנים ילדים נחשבו כמי שאינם מתעניינים כלל בכל הקשור למין ? היום זה מצחיק כי היום אנחנו יודעים ורואים שגם ילדים קטנים מתעניינים במין ,אבל גם מאחר שהם מופצצים בלי סוף בנושא זה בידי כלי התקשורת השונים  בידי  הפרסומות ,בידי המגזינים לילדים ולנוער המלאים בתמונות דוגמניות סקסיות , אופרות הסבון ובידי האינטרנט . 

 וזה אולי מצער אבל זה המצב . 

 בכל זאת לעניות דעתי עדיף היה אם בני נוער  היו משקיעים לפחות חלק מהאנרגיה  שהיום הולכת על פעילות מינית  וכל הקשור אליה בסוגים אחרים של פעילויות.

 אני תוהה אם ההפצצה הזאת כבר מגיל צעיר לא תביא לירידה דרסטית בעניין במין  בגיל מבוגר יותר?

וכן כן אני יודע שאני אקבל כל מיני תשובות נדהמות ומבודחות .

כמדומה בכל אופן שזה  בדיוק מה שקורה במדינות שונות באירופה על פי סקרים שונים שנעשים אצל בני ובנות 40 .

ועל פי היציאה מהארון של מספרים גדלים והולכים מדי שנה  באופן גאומטרי ממש של גברים ונשים שמצהירים ברייש גלי שאין להם שום עניין בכל פעילות מינית מכל סוג שהוא  הן הטרוסקסואלית והן הומוסקסואלית -לסבית .

אולי הם כן היו מגלים עניין אם לא היו מופצצים בכך כבר מגיל צעיר ביותר ?

מי יודע אולי בעתיד יכריז חוקר כלשהו ולא דווקא קשור לדת שאכן עדיף לשמור על פרישות מינית עד גיל מבוגר יחסית כדי לשמור על עצם העניין במין? .

 

ראו גם :

סקס ואירוטיקה בספרות העברית

עצוב להיות מכשפה

יסמין אבן התפרסמה בפזמוניה בעלי האופי הגותי  הקודר למבוגרים אבל בימים אלו היא יוצאת בניגוד לכל הציפיות עם הצגה לילדים המבוססת על דיסק שלה . מופעים כאלו אינם נדירים נזכיר את הדוגמה המפורסמת ביותר "הכבש השישה  עשר"  של יהונתן גפן הצגה שרצה שוב ושוב ומבוססת על תקליט שירים שלא היה שום חוט מחבר בינהם הקישור נעשה רק בהצגה .ולאחרונה ההצגה "מרי לו " המחברת בין שירים שונים ומשונים של צביקה פיק.
המבקר של האתר חוקר הפילוסופיה היהודית ירון ליבוביץ שמע את הדיסק וראה את ההצגה וכאן הוא נותן ניתוח מפורט של שניהם .

באמת עצוב להיות מכשפה :

  ביקורת על "החלום שלי הלך לאבוד" תקליטור שירי ילדים והצגה לילדים מאת יסמין אבן

מאת ירון ליבוביץ'

 
 

 ניתוח התקליטור

 


יסמין אבן היא יוצרת רב תחומית, שהתמחתה בעיקר ביצירה למבוגרים. מתקליטוריה הקודמים, במיוחד מזה השני, "רסיסים", היא נתפסה כיוצרת שסגנון השירים שלה הוא בד"כ קברטי עם גוונים גותיים קודרים .
אבל התקליטור האחרון שלה הוא, למרבה ההפתעה, תקליטור של שירי ילדים.
זה נשמע בתחילה מוזר שיוצרת כזאת תנסה את כוחה בשירי ילדים. הדבר הזה גם עורר את העניין שלי לגבי התקליטור ואחרי שמיעה אוכל לומר שיסמין אבן היא יוצרת ראויה להערכה גם בתחום של שירים וסיפורים לילדים.
התקליטור של יסמין אבן "החלום שלי הלך לאיבוד" מכיל ארבעה עשר שירים וסיפורים, קצרים ברובם, הקצר ביותר בהם הוא "ילדה שקראו לה שוש" (5) שאורכו דקה אחת, והארוך ביותר בהם הוא "הדודה רחל ויהושע העכבר" (8) שאורכו שלוש דקות וארבעים ושבע שניות. התקליטור אורך סך הכול שלושים וארבע דקות ושתים עשרה שניות. הוא אמנם קצר יחסית לתקליטור, אבל אולי לפעמים שירים לא צריכים להיות ארוכים כדי להיות טובים.
השירים רובם ככולם הם קצביים. הם עוסקים בחוויות ובמצבים וברגשות מעולם הילדים בצורה מאתגרת, עתים משעשעת עתים עליזה, עתים קצת מהורהרת ועתים קצת ממזרית: על דברים שילדים מרגישים שנעלמים להם ולא מוצאים אותם, כמו בשיר "החלום שלי הלך לאיבוד (1); על בעיות שונות של ילדים, פחדים משדים ומחיות רעות כמו בשיר "די לפחד" (14); אכזבה ממראה גופם ורצון להיות מישהו או משהו אחר כמו בשירים "העיניים של דפנה" (13) ו"בא לי להיות דבורה" (12); על דברים שמוצאים ברחוב או שמכירים מהסביבה ואשר נראים לעתים יוצאי דופן או שילדים רואים אותם מיוחדים כמו בשירים "מצאתי ברחוב לבֵנה" (11), "כלב צהוב" (9), "ילדה שקראו לה שוש" (5);
שיר שיכול להיות שייך לקטגוריה הזאת הוא "ילד בלי פה" שהדובר השירי פוגש בגן (2), אבל הוא יכול להיות שייך לשירים העוסקים בבעיות הנובעות מחריגותם של ילדים כמו פחד לדבר, או להיות בכלל שונים כמו בשיר "פרת משה בלי נקודות" (10); או הסיפורים המשעשעים "הדודה רחל ויהושע העכבר" (8) על עכבר שרוצה להגיד שלום לגברת אבל היא לא רוצה לדבר אתו כי הוא עכבר, ו"קיפוד אחד החליט" (7) על קיפוד שרצה להיות דברים שאינם מתאימים לו; שלושה שירים שלא משתייכים לאף קטגוריה הם "הטבע רוקד" (6), הקורא לילדים להכיר ולהוקיר את התהליכים שקורים בטבע גם לידה וגם כליה, שיר עצוב –מצחיק שמזכיר קצת את "דני גבור" שזה השיר "קראתי לטל" (4) , ושיר שלכאורה נראה יוצא דופן בתקליטור וראוי להתייחסות מיוחדת והוא "כמה עצוב להיות מכשפה" (3).
האופי השנון והעליז של השירים מתבטא לא פעם בטקסטים.
למשל "חיפשתי מאחורה חיפשתי מקדימה/ חיפשתי בסיר הבישול של אמא." ("החלום שלי הלך לאיבוד"); או "להיות מכשפה מאד כואב/ מי הם חבריה?/ לטאה וגם צפרדע/ כי אין אדם אשר אותה אוהב." ("החלום שלי הלך לאיבוד"); או "בלי נקודות סתם להיות/ לי זה כל כך קשה/ אני נראית כמו סתם בלון אדום/ ולא כמו פרת משה". ("פרת משה בלי נקודות"). אבל השנינות לא מתבטאת רק בטקסטים. הסיטואציות שבשירים הן מצחיקות לפעמים או משונות. כמו למשל שלילדה שוש יש מסננת במקום ראש, שתילת לבֵנה בגינה כדי להצמיח בניינים, או ציור פה על ילד שאין לו פה כדי שידבר. הסיטואציות האלה משרתות יפה את המטרה: לתאר בצורה מאתגרת לילדים מצבים שגרתיים מעציבים ולעתים קצת מרגיזים.
השירים שמצאו חן בעיני היו "החלום שלי הלך לאיבוד"; "כמה עצוב להיות מכשפה";"קראתי לטל" ו"די לפחד". בגלל אותה קריצת עין נבונה שמבצבצת בין השורות של השירים הללו.תודות לקריצת עין זאת, ילדים באמת יכולים להתחבר לשירים האלה.
כמבוגר חלק מהסיטואציות נראו  לי לא מציאותיות אולם אני מתאר לעצמי שאמצעי מקובל לטפל במצבים המציקים לילדים הוא הדמיון ומבוגרים עלולים לפעמים לאבד את היכולת לראות את הדמיון כמות שהוא. בכל זאת מבוגרים יכולים ליהנות מן השירים והסיפורים, הלחנים יפים וסגנון ההגשה של יסמין הוא מיוחד מאד.
נוסף לכך, חלק מן השירים מזכיר שירים אחרים לילדים שטפלו במצבים דומים. "החלום שלי הלך לאיבוד" מזכיר לי את השיר על הארנב שאיבד את הזנב, מתוך תכנית הילדים הקלאסית "אות אות אות", "העיניים של דפנה" על ילדה שלא מרוצה מעיניה הירוקות, מזכיר את "הייתי הילד הכי נמוך בכיתה" כי גם הוא מדבר על מצב גופני שמביא את הילד במבוכה, והשיר "קראתי לטל" הוא גרסה מתוחכמת וקצת אירונית ל"דני גיבור", הילדה אמנם לא הלכה לשחק עם ילד אחר אבל היא רואה טלוויזיה על חוויות שהילד רוצה שיעברו ביחד והילד עצוב אבל הוא לא בוכה. 
 לי כמבוגר הפתרונות שעולים לפעמים מתוך השירים נראים תמימים מדי,
למשל בשיר "החלום שלי הלך לאיבוד" החלום מופיע לפני הדובר השירי ומוסר לו שהוא ישוב כל לילה אליו. וכדי לגרום לילד לדבר מציירים לו פה כמו בשיר "ילד בלי פה". אבל אולי ניתן לטעון שהשירים מדברים מנקודת המבט של הילדים והמבוגרים כשהם מוצגים בשירים הם יוצאים לא טוב.
בשיר "קראתי לטל" ההורים פשוט חסרי ישע, כי הם אומרים לילד פשוט ללכת לישון, ובסיפור "הדודה רחל ויהושע העכבר" הדודה רחל יוצאת מצד אחד פחדנית ומצד שני בעלת דעות קדומות.

השיר "כמה עצוב להיות מכשפה" הוא שיר ילדים לכל דבר, והוא בהחלט שנון ועליז ומהורהר וממזרי כמו שאר השירים בתקליטור היפה הזה, אולם באותה מידה הוא גם היוצא דופן מבין השאר. השיר עוסק במכשפה, ועל כן אפשר לגלות בו את הסגנון המיוחד של יצירתה של יסמין למבוגרים. יצירתה למבוגרים עוסקת במוטיבים גותיים, כמו למשל השיר המיוחד "מלאכים בשמי חולון". השיר "כמה עצוב להיות מכשפה מזכיר את אותו השיר גם מבחינת אופן השירה של יסמין את שני השירים האלה.
לי אישית הייתה בעיה עם מכשפות הן בתור ילד, בגלל שהן היו אמצעי הפחדה זול וטיפשי לטעמי, וכעת הדימוי הזה מקומם אותי כי אני יודע מה המקור שלו. דמות המכשפה נולדה מתוך צורך של הממסד הדתי של ימי הביניים לדכא את הרפואה העממית, המבוססת לא מעט גם על מוטיבים אליליים, ושמיצגיה היו בעיקר נשים. מכל מקום השיר המעניין הזה הוא דרך מצחיקה ורצינית כאחת ללמד שגם מכשפה היא בן אדם שרוצה שיאהבו אותו.
לסיכום הייתי אומר שהתקליטור הוא תקליטור טוב, משעשע, ומאלף שעשוי להתחבב על ילדים מפני שהוא מדבר בשפתם ועוסק בעניינים הקרובים אליהם, והוא גם עשוי לעניין מבוגרים תודות לצורת השירה המיוחדת של יסמין ולשנינות של השירים. המסרים, הרי אי אפשר שתהיה יצירה לילדים ללא מסרים חינוכיים כלשהם, מועברים בצורה נחמדה מרתקת ולא מזיקה מדי. לגבי תכנם אני יכול בהחלט להזדהות עם מסרים כמו יש לאהוב חיות לא לפחד, להבין את השונה והחריג ולא לקנא במי שאתה לא ולהיות מרוצה באפיונים המיוחדים שלך.
כל שיר עומד בזכות עצמו בתור יחידה קוהרנטית , והתקליט עצמו מתאר פסיפס של מושגים מעולם הילדים.
הבעיה מתחילה עם הניסיון לקבץ את השירים לסיפור אחד גדול ולהציג אותו בתור הצגת ילדים.

הצגת הילדים

תקציר ההצגה :
ליסמין יש אורגן קסמים ויחדיו הם מספרים בשירים ובצלילים על קיפוד שלא רוצה להיות קיפוד, על יהושוע העכבר והדודה רחל. השניים פוגשים מכשפה שבסך הכל רוצה תשומת לב. בדרך הם לומדים שדברים אינם תמיד כמו שהם נראים ושלא צריך לפחד ממה ששונה ולא מוכר. והכי חשוב אם ניתן אהבה נקבל המון בחזרה.

הצגת הילדים של יסמין אבן המבוססת על התקליט, שנושאת את אותו השם ואשר הוצגה במסגרת הפסטיבל "צלילי ילדות" בחול המועד סוכות בחולון, היא מופע מלבב ומצחיק אבל,יחד עם זאת …גם בעייתי .
יש לציין שהניסיון להעביר יצירה מסוימת מסוגה אחת לאחרת הוא ניסיון מקובל ולגיטימי. קיימות הרבה דוגמאות לניסיונות כאלו, כמו ספרים שהפכו להצגות והצגות שהפכו לסרטים.

אבל ניתן להודות על האמת :לא כל הניסיונות היו מוצלחים.
הצגת הילדים יכולה לעמוד בזכות עצמה כיצירה נחמדה וחביבה.
 אבל הצגת ילדים חייבת להיות  בעלת עלילה אחידה ושלמה, ועל כן זה ניסיון לא קל להפוך תקליטור ששיריו מחוברים במכנה משותף רופף,  או ללא מכנה משותף כלל , דבר שהוא בהחלט אפשרי ומקובל בתקליטור, להצגה בעלת סיפור עם התחלה אמצע וסוף.

עלילת המחזה מספרת על מכשפה מסוכנת המתפרצת באמצע הופעה של זמרת, כשאחריה רודפת ראש המשמר האזרחי של העיר חולון המנסה לתפוס אותה אבל לא ממש מצליחה לעשות את זה.
הזמרת ( שאותה מגלמת יסמין אבן ) מציעה שכדי לתפוס את המכשפה יש להבין למה היא מכשפה ואחר כך יש לשיר לה שירים המספרים סיפור עם מוסר השכל כדי שתבין למה ילדים פוחדים ממנה ומה היא צריכה לעשות כדי שלא יפחדו ממנה.
השיר "כמה עצוב להיות מכשפה" שבתקליטור הופך עמוד התווך של ההצגה וזה רעיון מוצלח, זה דרך נפלאה להסביר שמכשפות לא נהיו מכשפות ככה סתם, אלא הייתה לזה סיבה.
יחד עם זאת לא כל השירים בתקליטור מסתדרים עם קו העלילה באופן חלק, ולפעמים נראה שהם מחוברים בתפרים גסים.
הדרך שיסמין משתמשת בה כדי לעשות זאת היא להוסיף את שירי התקליטור כסיפורים, בדרך של "את מזכירה לי את הסיפור על הילדה שקראו לה שוש" למשל, שזה אחד מהשירים. הפתרון הזה, כאמור, לא תמיד מצליח. נדמה שגם המחברת מודעת לכך, כיוון שהיא שמה בפיה של המכשפה שעוברת את הטיפול הפסיכולוגי המיוחד הזה, מילות תרעומת כמו "למה עכשיו תשווי אותי?" וכדומה.
אפשר אולי להגיד להגנתה של יסמין אבן שמחזמרים מפורסמים משנות העשרים והשלושים של המאה שעברה הורכבו בעיקר משירים שהחיבור העלילתי ביניהם היה רופף. בכל זאת אני חושב ששירי הילדים של התקליטור היפים והמיוחדים ומעוררי המחשבה כשלעצמם, מאבדים קצת את עוקצם כשהם מחוברים ככה להצגה. נוסף לכך, אבן הרגישה עצמה חייבת לחבר שיר נוסף להצגה שלא היה בתקליטור. שיר הלל מצחיק לראש המשמר האזרחי המלאה בחשיבות עצמית אבל גם זה מוכיח שהיה צורך לשנות קצת את ההצגה ביחס לתקליטור.
יש לדעתי לברך את השחקניות השותפות במחזה על המשחק התזזיתי והער שלהם. אפשר לומר שהמשחק נשמע לעתים צרחני אולם כנראה שזה רע הכרחי כשמדובר בהצגת ילדים.

מרינה פיינגולד.

מרינה פיינגולד הייתה נהדרת בתפקיד המכשפה. היא היטיבה להעביר את אופייה המרדני והמסובך של המכשפה.

פיינגולד התפרסמה בתור ילדת פלא שהשתתפה בפסטיבלי ילדים שונים, במיוחד זכורה לטוב הופעתה בפסטיבל שירי ילדים מספר 9 כשהיא שרה את השיר "ילדיסקו" בחלק של הילדים בפסטיבל. היא השתתפה בעוד פסטיבלים אחדים אך לאחר מכן היא נעלמה מעל פני השטח של ההופעות הפומביות. אפשר לראות בזה החמצה גדולה של כוכבת ילדים, אולם נראה שלא איבדה את כשרון ההופעה והמשחק שלה. גם השחקנית המשחקת את ראש המשמר האזרחי הגאוותנית, גלית נוסן, הצליחה להעביר בצורה ססגונית ומדברת טכנוקרט מובהק המלא בחשיבותו העצמית, אבל מבחינה מקצועית חסר אונים בהחלט.

מסר של קונפורמיזם ?

הילדים שצפו בהצגה גילו עניין גדול בהצגה והיו קהל פעיל וערני במהלך ההצגה. אבל היו מעטים שעזבו את ההצגה באמצע, כנראה מפני שהמכשפה הפחידה אותם.
מה שלי צרם כבוגר מפוכח וכילד קצת מתוסבך בעבר, היה המסר שהצגה שידרה לילדים. המכשפה זוכה אמנם להבנה ולסימפטיה על אף התנהגותה הבלתי נסבלת, אבל תוך כדי ה"טיפול" שהיא עוברת בהנהגתה של הזמרת יסמין, היא מחליטה להפסיק להיות מכשפה. יוצא מכך שאין מדובר כאן על שינוי התנהגות בלבד אלא גם איבוד הייחוד שלה בתור מכשפה.
כשיסמין הזמרת מעלה את הטענה שאם לא יהיו יותר מכשפות העולם יהיה משעמם יותר ופחות מעניין, התשובה שהיא מוצאת לכך היא שיש דברים אחרים מעניינים לא פחות. המסר שיוצא מכך לדעתי הוא שכדי שיאהבו אותך באמת עליך להיות להתנהג ולחשוב כמו האחרים בכך לאבד את הייחוד האינדיבידואלי שלך, ובכלל כדי להיות נאהב יש לחתור לקונפורמיות וללכת בתלם.
אני רוצה להאמין שזה לא המסר שיוצרת נונקונפורמיסטית כמו יסמין אבן התכוונה אליו, אבל המסר הזה הוא מסר שבהחלט עולה מן ההצגה ובתור מסר הוא צרם לי מאד.
לסיכום :
נהניתי מן התקליטור, מפני שהוא הציג בצורה מרעננת משעשעת ובדרך כלל לא מתנשאת מצבים וחוויות מעולם הילדים. התקליטור עשוי היטב עד כמה שיכולתי לשמוע, ויסמין אבן הביאה יצירה טובה מעניינת שילדים וגם מבוגרים יאהבו.
ההצגה לעומת זאת, אכזבה אותי בגלל המסר הקונפורמיסטי שלה, למרות שהיא הייתה מצחיקה ומהנה בתור הצגת ילדים.

אם נשווה אותה לתקליטור היא נופלת ממנו .

 לעתים מעבר של יצירה מז'נר לז'נר עלול להיות מעבר לא מוצלח במיוחד. בכל מקרה אני חושב שילדים יאהבו והוריהם אותה והתגובות אליה יהיו חיוביות. התגובות היו חמות מאד בהצגה שצפיתי בה במסגרת פסטיבל צלילי ילדות בחולון, ילדים והורים הודו לצוות הכותבים והשחקנים לאחר ההצגה, והקהל באופן כללי אהב את ההצגה. אולי זה בעצם העיקר.

יסמין אבן שרה לילדים
נסיכת הפיות

החלום שלי הלך לאיבוד

שירים מהדיסק

הצגת הילדים של יסמין

יסמין אבן הגרסה לילדים

הגולם קם לתחייה

 

 

הדמות של האדם המלאכותי  "הגולם" שנוצר בידי רב יהודי באמצעות "ספר היצירה" הכישופי  עומדת במוקד של מיתוס שלם, שמוצאו במיסטיקה היהודית הקדומה ביותר.  בתור הניסוי האולטימטיבי של האדם כיוצר ובורא, המתחרה בבורא העולם עצמו, לעיתים  לאסונו.

 

המחזאי ליוויק המהר"ל והגולם .

 

הגולם הוא גם גיבור  המחזה המפורסם והחשוב ביותר בשפת היידיש של  המחזאי היידי המפורסם ביותר ה. ליויק   שהפך להצגה המשפיעה של תיאטרון הבימה שהפך את אהרון מסקין לשחקן הבמה העברי המפורסם והמזוהה ביותר.

  בעקבות המופע "צא דיבוק "   יועלה על הבמה ערב חוויתי בעקבות ההצגה הגולם  עם חוקר התרבות והעיתונאי, אלי אשד, הסופרת שהרה בלאו  והשחקן ניר ביקלס.

במופע נספר את סיפורו של הגולם מהופעותיו הקדומות ביותר במיסטיקה היהודית.

נציג   לראשונה על הבמה קטעים מהטקס שהופך גוש עפר לגולם חי ונושם ופעיל  ..

נספר כיצד קושר הגולם  לאורך הדורות בדמות המפורסמת של המהר"ל מפראג והפך לסמלה של עיר זאת, כיצד שימש כבסיס לסיפור המדע הבדיוני המפורסם על פרנקנשטיין ועל הרובוטים של קרל צ'אפק .

 

נספר את סיפורה של הצגת הבימה שהפכה לשם דבר לאורך השנים לא פחות מההצגה הקלאסית השנייה של התיאטרון "הדיבוק".

נציג קטעים מההצגה,

 נקרין קטעים מסרט האימה הגרמני האילם על הגולם.

 "הגולם קם לתחייה " הוא שני בסדרת הערבים בנושא תרבות היידיש.

בכורה: 20 לאוקטובר 2007. בבית ליוויק. רחוב דב הוז 30, תל-אביב.

מחיר כניסה: 40 ש"ח

להזמנות: 03-5231830 או באימייל info@leyvik.org.il

הקהל מוזמן לערב חוויתי שלא ישכח .

האתר של דיונוסוס הפקות החברה המפיקה

 

הכיתה מהגיהנום : 20 שנה של זבנג

הופיע באתר NRG

אז מה היה שם, ב'זבנג' של אמצע שנות השמונים, שעשה לנו את זה כל כך וגרם לסדרת הקומיקס של אורי פינק להחזיק עשרים שנה?

התאריך הוא 11 באוגוסט. על עטיפת גיליון השגרתי והרגיל לכאורה מספר 1549 של השבועון המצליח "מעריב לנוער מופיעה דמות ענק של הזמר המצליח אז דני סנדרסון . בגיליון עצמו אין לכאורה שום דבר מיוחד מופיעים המדורים הרגילים ,"יותר מוזר מהדמיון " "מורה מחליפה " סודי ביותר :מיומנו האישי של מיקי " "בחן את עצמך וכו' .
יש דבר אחד יוצא דופן בגיליון . באחד העמודים האחרונים שם נדחף ללא איזכור וללא כל הסבר שהוא מהעורך עמוד קומיקס שנקרא מסיבה זאת או אחרת לא ברורה בשם "זבנג ! "
המחבר הוא מישהו בשם אורי פינק. כמה מועטים מבין הקוראים המבוגרים היכירו את השם הזה כמישהו שהתראיין 9 שנים קודם לכן מעל דפי השבועון בהקשר לסידרת קומיקס ראשונה מסוגה בעברית על עלילות גיבור על ישראלי בשם סאברא מאן .

 
עמוד מוקדם של "זבנג " שנות השמונים.

הסיפור היה על נער ונערה חסרי שם נפגשים על חוף הים אי שם .הנער מנסה לצוד את תשומת ליבה של הנערה ונשרף אגב כך באור השמש ,בדיעבד מתברר שגם הנערה ניסתה ללכוד את תשומת ליבו ו"נשרפה" גם היא .
עד כמה שהקוראים יכלו להבין היה זה משהו חד פעמי מאחר שלא הופיעו שום דבר נוסף בשם כזה במשך שלושה שבועות נוספים. אבל ככל הנראה התגובות היו טובות מספיק בשביל המערכת לנסות שוב . כעבור חודש בדיוק בשמיני בספטמבר הופיע עוד סיפור קומיקס בשם זה בשם "זבנג !" ובו הופיעו לצד הדמות של הנער מהסיפור הקודם כמה דמויות ( שעדיין לא נקראו בשם ) של נער ממושקף ושל בריון בית הספר " ומכאן ואילך הסדרה החלה לרוץ פחות או יותר בקביעות. לעתיד הדמויות מהסיפור הראשון קיבלו את השמות גל וסיגל ונער הממושקף את השם ירון .

 
 
 
קטע מסיפור "זבנג " טיפוסי ".
 
 

בסיפורים הבאים בסדרה הופיעו מורה צעקנית בשם "הגברת זעמון " (שלעתיד הלא רחוק שונה שמה לגברת זעפני ) ולאט לאט נצברו עוד ועוד דמויות כמו ג'ינגי החרמן הנצחי והלא יוצלח ,מאיה הדוגמנית הסקסית , גיל המפלצתי והחביב, סתיו הנערה הגותית הקודרת חובבת הבגדים השחורים ואחרים ,רבים אחרים. כולם מוזרים .

עטיפת הספר הראשון והיחיד שאינו ממוספר בסדרת ספרי "זבנג ".

בתוך כמה חודשים התברר שזוהי הסדרה המצליחה ביותר שידע מעריב לנוער מזה שנים רבות ובתוך עוד כשנה התברר שזאת הסדרה המצליחה ביותר שידע המגזין מימיו ,גם מעל ומעבר לסדרות כמו "איה הג'ינג'ית " של פוצ'ו ו"ויעל ואני " של איטו אבירם " שתיהן יוצרות טרנדים בזמנן.

ובתוך שנתיים שלוש התברר שההצלחה אינה מוגבלת רק לדפי השבועון מדי שנה החלו לצאת ספרים ענקיים של זבנג עם קטעים ממעריב לנוער בתוספת קטעים חדשים .
אבל ההצלחה לא הסתיימה כאן אורי פינק הפך לקומיקסאי היחיד בארץ שכל פרנסתו עהיא על קומיקס ולסופר המחוזר ביותר בידי ילדים מחפשי חתימות בדוכני שבוע הספר .


ולמשך שנים נחת על הארץ מבול של מוצרים נלווים ,סדינים ,תחתונים חולצות ,מחברות , לוחות שנה ,קלפים , סדרה על דמויות זבנג בתור ילדים ביסודי , סדרה על דמויות "זבנג " בתור חיילים , יומני תלמידים כמובן ( המוצר הנלווה מאריך הימים ביותר, המלווה את תלמידי בבתי הספר מזה שנים רבות היה אפילו אחד שבו הם פוגשים את מיכל ינאי), ארטיקים .ולאחרונה משחק מחשב .

עטיפה מיוחדת  של "מעריב לנוער" לרגל עשרת שנות "זבנג " עם הדוגמנית הפופולארית דאז סנדי בר.

( נעשתה כמה שנים לפני שסנדי באר הופיעה בסדרת הטלויזיה של זבנג ויש כאן סוג מסויים של נבואה שהגשימה את עצמה ) .

 

השיא היה כאשר על פי זבנג נעשתה סדרת טלוויזיה בכיכובו של השחקן יוסי גרבר בתפקיד הגברת זעפני של עם שירי גדני בתפקיד סיגל ושל הדוגמנית הידועה דאז ( והנשכחת לחלוטין דהיום ) סנדי בר בתפקיד תלמיד הדוגמנית.
למה זה הצליח כל כך ? משום שאורי פינק לקח על עצמו לתאר את חברי הכיתה האוטלמטיביים מן הגיהנום אתה האנשים שהם כל אחד מהם הסיוט האולטימטיבי של תקופת הבגרות מהמורה המפלצת דרך החנון האולטימטיבי הדחוי בידי כל אישה ( שהוא דמוי הארי פוטר בנוסף לכל צרותיו ) הבריון בעל כוח האימים מלך הכיתה היפה שיותר מכל אוהב לפתות נשים מבוגרות וכל השאר.

גיליון חגיגי של "מעריב לנוער לרגל 20 שנות "זבנג "

 לאחרונה מלאו 20 שנה רצופות לסדרה זאת של אורי פינק שרק ממשיכה ומשיכה .ואל יקל הדבר בעינכם רק מעט מאוד סדרות בעברית זכו לאריכות ימים כזאת ,חסמבה של יגאל מוסינזון ( ששרדה 45 שנה ) וקופיקו של תמר בורנשטיין לזר ( שממשיכה גם היום יותר מחמישים שנה ) ג'ינג' של גלילה רון פדר ואלו בפחות או יותר הכל.

אורי פינק הצעיר

בשנים האחרונות  האימפריה של פינק התרחבה  לאחר שפוטר ממעריב החל לפרסם גם את "מגזין זבנג " ( שהוא כעת המוציא לאור שלו ) וחוגג החודש את הגיליון ה40 .

 בשנים האחרונות פינק פירסם גם  סיפורי "זבנג " למבוגרים ( בני העשרים -30 פלוס  אלו שגדלו על הסדרה ) בחוברות בעלות מסרים פוליטיים  כמו  חוברת סטירית על ההתנתקות מעזה "ההתנתקות שואו ". שבה היציג את גיבורי "זבנג " כאנשים מבוגרי שלאחר גיל הצבא  העוברים בין השאר מגוון של חוויות מיניות על רקע ההתנתקות .. עוד מחוויותיהם המיניות והאחרות של גיבורי זבנג  כאנשים מבוגרים הוצגה בחוברת "החיזבללה שואו " שפורסמה לרגל מלחמת לבנון השנייה .

הדמויות הקמות על יוצרן

 

ולרגל חגיגות  20 השנה לזבנג פינק הוציא לאור  את ספר הפלטינה המיטב של העשור השני של זבנג . שם מוצגים כל מיני סיפורים על הדמויות השונות לצד הערות וזכרונות של היוצר הגאה ושותפתו רעות אלמוג .

איך הסיפורים? חמודים ואופיניים. אם אתם חובבי זבנג תיהנו מהם. אם לא אז לא .
ובכל זאת יש סיפור אחד בספר שהוא קצת מעל הרמה של סיפור הזבנג הרגיל. הסיפור שאם הייתי צריך לבחור רק סיפור אחד של זבנג כטוב מכולם זה הסיפור שבו הייתי בוחר .
הסיפור שבו היוצר מתעמת לבסוף עם הדמויות הביזאריות שיצר .
זהו סיפור שנקרא "הבריחה הגדולה". הדמויות של "זבנג" נתקלות בדמות מוזרה במיוחד, אפילו לטעמם המגוון והסובלני שרוצה להצטרף אליהם באופן קבוע. זהו היוצר אורי פינק שקץ סופית בעולם שלו שמחוץ לקומיקס . אחרי הכל יותר מכל אמן אחר בהיסטוריה של הקומיקס פינק אוהב לשלב את עצמו בסיפוריו  כאחת הדמויות ולהרוס  ככל האפשר את "הקיר " שבין עולם המציאות של האמן ובין עולם הקומיקס שאותו הוא יוצר.אלא שדמויות הקומיקס אינן מתלהבות . התלמידים מן הגיהנום מוצאים את היוצר שלהם כדמות מגוחכת שאינה מתאימה לעולמם.וכפי שגל מעיר "הרי אין לך סיכוי לצאת חי מיום אחד של לימודים בתיכון עירוני ל"א ."
הדמויות מן הגיהינום תמהות "מה הוא לחוץ כל כך לברוח מהמציאות שלו ?"
שאלה טובה נשאלת השאלה למה הקוראים ( לא רק צעירים) עדיין מוקסמים הממציאות הזבנגית המטורפת לאחר 20 שנה .
אחרי הכל אורי פינק יוצר בשבילנו מידי שבוע את הסיוט של כל תיכוניסט למה הקהל הצעיר והלא צעיר כל כך אוהב את זה ?
אולי אפשר להשוות את זה לצפייה בסרטי אימה מופרעים במיוחד שהצופים בהם מרגיעים את עצמם שהמצב שלהם אינו נורא כל כך כמו של אלו על המסך ?
הצרה הצרורה היא כפי שרומז הסיפור של פינק המציאות המטורפת של "זבנג " למרות כל מאמציו הכנים הכמעט נואשים של היוצר אינה מתחילה אפילו להתקרב לטירוף האמיתי שם בחוץ , מחוץ לעולם הקומיקס.

האתר של זבנג

האיש והתופעה

אורי פינק בויקיפדיה

זבנג ורק התחלנו :שנתים של מגזין זבנג

זבנג סדרת הטלויזיה

משחק המחשב של זבנג

קריקטורות וקומיקס ישראלי :סקירה

אורי פינק באוניברסיטת באר שבע

רשימת ספרי"זבנג " של אורי פינק

 
 

 .זבנג ! הוצאת הדר , 1989 ( הספר הראשון האמיתי בסדרת זבנג ,שמקיומו מעדיף פינק להתעלם ולהשכיח )

הוסף לסל את זבנג 2 / אורי פינק
.זבנג 2. מודן , 1990

הוסף לסל את זבנג 3 / אורי פינק

.זבנג 3 מודן , 1991

הוסף לסל את זבנג 4 / אורי פינק

זבנג 4, מודן , 1992

הוסף לסל את זבנג 5 / אורי פינק

.זבנג 5, מודן , 1993

.זבנג 1 –ראשית . , מודן , 1993 ( אין טעות במיספור אורי פינק כתב את זבנג 1 שנים לאחר זבנג 2 ).

הוסף לסל את זבנג 6 / אורי פינק

.זבנג 6, מודן , 1994

זבנג 7 / אורי פינק

.זבנג 7, מודן , 1995

הוסף לסל את זבנג 8 / אורי פינק

בנג 8 מודן 1996

זבנג 9

.זבנג 9 מודן , 1997

הוסף לסל את זבנג 10 / אורי פינק

.זבנג 10 מודן , 1998 

הוסף לסל את זבנג 11 / אורי פינק

.זבנג 11 מודן , 1999

הוסף לסל את זבנג 12 / אורי פינק

זבנג 12 מודן , 2000

הוסף לסל את זבנג 13 / אורי פינק

.זבנג 13 מודן 2001

הוסף לסל את זבנג 14 / אורי פינק

.זבנג 14 . מודן . 2002

זבנג 15 / אורי פינק

. זבנג 15.מודן 2003.

הוסף לסל את זבנג 16 / אורי פינק

. זבנג 16. מלאו לנער ! מודן 2004. הכרך האחרון שיצא בהוצאת מודן.

זבנג! 17 / אורי פינק

. זבנג 17.-אני נשבע –עשרה! הוצאת שמעוני,2005.

זבנג 18 / אורי פינק

. זבנג 18.הוצאת שמעוני ,סדרת "קוץ " . 2006.

. זבנג 19 .סדרת קוץ. 2007.

הוסף לסל את זבנג 20 / פינק אורי

זבנג 20 .מודן 2009

הוסף לסל את זבנג 21 / אורי פינק

זבנג 21 .מודן 2009

זבנג! 22 / אורי פינק

 זבנג 22.מודן 2010

זבנג 23 .מודן 2011

ZBZNG-THE ULTIMATE TEEN COMICS

 (תרגום לאנגלית של סיפורים מזבנג 8 כאשר שמות הדמויות עוברים "אינגלות" ).

זבנג הזהב: המיטב של 10 השנים האחרונות. 1999. עורך ומגיש שגיא בן נון.

זבנג! הפלטינה - המיטב של העשור השני / אורי פינק
. אורי פינק עם רעות אלמוג . זבנג הפלטינה :המיטב של העשור השני . הוצאת אלומה אשכולות תוכן ,2007.

סדרת "דיאט זבנג "

הוסף לסל את דיאט זבנג 1 / אורי פינק

.דיאט זבנג. מודן 1996.

הוסף לסל את דיאט זבנג 2 / אורי פינק

.דייט זבנג 2 .מודן 1997

זבנג דיאט מס 3 / אורי פינק
.דייט זבנג 3 . מודן 1998

.דייט זבנג 4.מודן  1999

 הוסף לסל את דיאט זבנג 5 - זבנגימון / אורי פינק

.דייט זבנג 5.מודן . 2000.

זבנג העמודים האבודים / אורי פינק

. דיאט זבנג : העמודים האבודים / אורי פינק ; שיחזור טקסט – נועה רז. ‬. מודן , 1998

סדרת ,"זבנג אישי " הכל על

 
 

זבנג אישי -1ג''ינג''י / אורי פינק
(1.)הכל על ג'ינג'י מודן , 1996 עם אורי גרוס

הוסף לסל את זבנג אישי -2גילי / אורי פינק

(2).הכל על גילי , מודן 1998 עם אורי גרוס

הוסף לסל את זבנג אישי -3מאיה / אורי פינק

. (3).הכל על מאיה , מודן 1998 עם אורי גרוס

זבנג אישי -4זעפני / אורי פינק

. (4.)הכל על זעפני 1998 .עם אורי גרוס 

הוסף לסל את זבנג אישי -5סיגל / אורי פינק

(5.) הכל על סיגל 1999 . עם אורי גרוס

זבנג אישי 6 - הכל על הרצל / אורי פינק

(6).הכל על הרצל 2000 .עם אורי גרוס

זבנג אישי 7 - הכל על אשר ויוספה / אורי פינק

( 7.) הכל על אשר ויוספה. 2001. בלי אורי גרוס 

הוסף לסל את זבנג אישי 0 / אורי פינק

0) .) הכל על אורי 2001 על אורי פינק . עם אורי גרוס

זבנג אישי 8 - הכל על סתיו / אורי פינק

( 8) הכל על סתיו . 2007. עם רעות אלמוג .

. אורי פינק מגלה : ככה מציירים זבנג מודן , 1995 .עם אורי גרוס

אורי פינק מגלה ככה מציירים זבנג 2.0 . מהדורה חדשה ומורחבת מודן 2002 עם אורי גרוס .

נרסה מעודכנה של "ככה מציירים זבנג"

הוסף לסל את ההגדה של זבנג / אורי פינק

ההגדה של זבנג מודן , 2000

הוסף לסל את זבנג למכשף המתחיל / אורי פינק

.
זבנג! למכשף המתחיל, או, הארי פלונטר והמכשף הארור, מודן , 2001 פארודיה על הארי פוטר

זבנג - המחזמר / אורי פינק

זבנג המחזמר :צלילי המועקה הוצאת מודן ,2003

זבנג מנגה / אורי פינק

זבנג מנגה. קוץ 2007.

סדרת זבנג LIVE הסדרה הטלוויזיונית .


1..היום הראשון מודן , 1999.

2. יום האישה הבינלאומי . מודן ,1999

 

סדרת יומני זבנג 1990 ואילך .ב-1998 יצא יומן של זבנגלה שמפגיש אותם עם כוכבת ערוץ הילדים , מיכל ינאי .עד 2008  יצאו כ-20 יומני תלמיד שונים של זבנג . .
כוללים

[ÖÑàÒ ÙÕÞß 1991.gif[3].jpg]

יומן זבנג 1991-1992


יומן זבנג 2001-2002

יומן זבנג 2002-2003

יומן זבנג 2003-2004

יומן זבנג 2008-2009

יומן זבנג 2010-2011

 ספרי סדרת זבנגלה  גיבורי "זבנג " ביקום חלופי שבו הם עוד ילדים קטנים .

זבנגלה ,מודן ,1995

זבנגלה זבנגלה צא החוצה מודן , 1996

. זבנגלה! זבנגלה! זבנגלה ! מודן , 1997

.זבנגלה בריבוע מודן , 1998

זבנגלה היי מודן 2000 

חבורת זבנג בצה"ל

צבנג מודן , 2000 ( חברי זבנג כחיילים בצה"ל )

 

זבנג למבוגרים בלבד !

חבורת זבנג כאנשים מבוגרים _ פחות או יותר  מופיעות בחוברות הבאות המיעודות למבוגרים ( םחות או יותר ).  

  Fink! – Tales from the ragin’ region/ 2002

ביקורת של איליה כהן

(הופיע במקור בצרפתית )

התנתקות שואו .2005. חוברת עם סיפורים סקסיים על ההתנתקות מחבל עזה. 

חיזבאללה שואו .  2006. סיפורים סקסיים על מלחמת לבנון השנייה .

 

 

 אלי אשד בלש תרבות עם הגולם ודמויות "זבנג". צייר  אורי פינק.

 

ראו גם

אורי פינק האיש והתופעה :הסקירה המלאה

זבנג סדרת הטלוויזיה

זבנג :המגזין

20 שנות זבנג :נמרוד רשף ושי צ'רקה במחווה מיוחדת לאורי פינק  

מנוי למגזין הקומיקס זבנג

 

אורי פינק :האיש והתופעה

 
אורי פינק הוא הקומיקסאי המצליח ביותר שידעה ישראל מעודה והיחיד שמתפרנס בכבוד ( פחות או יותר …) ממקצועו .ומתחת ידיו כבר יצאו  אלפי ( ואולי עשרות אלפי ?) סיפורים, למעלה מ100 ספרים עשרות חוברות ב"מגזין זבנג " שאותו הוא עורך וכותב ומצייר (כמעט ) לבדו . עם שפע   דמויות שונות כמו גיבורי סדרת הקומיקס "זבנג " גיבור העל סופר שלומפר, וגם "הגולם ולילית" דמויות שאותן יצר בשיתוף פעולה עימי.בסוף שנת  2007 מלאו 20 שנה ליצירת "זבנג" סדרת הקומיקס המצליחה ביותר שידעה ישראל מעודה  ולרגל האירוע החגיגי להלן  סקירה מלאה על האיש והתופעה .

הופיע בגרסה שונה בספר "מטרזן ועד זבנג "

 יום אחד כאשר הוצאתי את הספרים של אורי פינק שנשלחו אלי מהדואר , אמרה לי אישה מבוגרת ומכובדת שראתה את שם מחבר וצייר הספרים " אורי פינק ? הוא מגעיל!!!"
נדהמתי.שאלתי את האישה אם היא מכירה את מר פינק הנכבד כל כך טוב כדי שתוכל לקבוע עליו חוות דעת כזאת ." אינני צריכה להכיר אותו " ענתה האישה בבוז ובסלידה אינסופיים " אני מכירה את הציורים שלו!".

הגברת הנ"ל איננה יחידה בדעתה זאת על פינק ויצירתו . לאורך השנים האחרונות היה אורי פינק מטרה להתקפות בילתי פוסקות ממקורות שונים ומשונים החל מהורים נזעמים דרך מפלגת המפד"ל והבד"ץ של החרדים וכלה בחוגי ההומוסקסואלים שהאשימו אותו כמעט בכל דבר תחת השמש, מיצירת סטריאוטיפים גזעניים ו/או סקסיסטיים ועד פגיעה בקדשי האומה והשחתת נפשם התמימה של בני הנוער העברי.

הייתה תקופה שבה אחת לכמה חודשים נאלץ פינק לנטוש את הסטודיו שלו ולהתארח בתוכניות הבוקר של הטלוויזיה שבהן היה  חוזר ומסביר בסבלנות ( ובהנאה שהיא לא הצליח להסתיר ) את עמדתו בעד חופש הדיבור ובנוגע לשערוריה התורנית . למרות זאת ( ואולי גם בגלל זאת ) יש אלפים רבים של קוראים רובם ככולם ילדים ובני נוער שהפכו את ספרי הקומיקס שלו ("עלילונים" על פי האקדמיה ללשון  עברית ) לבין הנמכרים ביותר בשוק ספרי הילדים ומופיעים באופן קבוע ברשימת רבי המכר. פינק תפס בשנים האחרונות את מקומו של יגאל מוסינזון בשבוע הספר כאיש שהמספר הגדול ביותר של ילדים צובעים על ידו כדי שיחתום בשבילם על ספריו. הספרים המתבססים על סדרת "זבנג " שלו שיוצאים באופן קבוע מאז 1988 מופיעים באופן קבוע לא פחות ברשימת רבי מכר, זמן שהוא כמעט נצח בתרבות הפופולארית הישראלית שאינה ידועה באריכות הימים של היצירות השונות שבה ובוודאי לא באלו שעוסקות ופונות לנוער.
תופעה זאת היא מפליאה במיוחד אם נזכור שפינק מייצג סוגה ספרותית מיוחדת מאוד , הקומיקס , שבישראל בניגוד לארה"ב ואירופה הוא תופעה אזוטרית שלא הצליחה עדיין לפרוץ אל לב השיח התרבותי מהשוליים. ניתן לספור על אצבעות יד אחת את מספר העלילונאים בישראל שהצליחו להוציא ספרי קומיקס בישראל . אלה הם דודו גבע , אנשי קבוצת אקטוס טראגיקוס  נמרוד רשף , ועוד שניים שלושה אנשים.

פינק הוא ככל הנראה העלילונאי היחיד בישראל שמתפרנס בכבוד אך ורק מתחום זה . מבחינת הציבור הרחב כאשר מדובר על קומיקס ישראלי רובו המוחלט הוא פרי יצירתו של אדם אחד ויחיד אורי פינק.

ספק אם יש דוגמה אחרת בעולם כולו לעלילונאי שהפך לרב מכר ענק במדינתו בזמן שתחומו הקומיקס נשאר שם מכל בחינה אחרת כמעט בלתי ידוע לחלוטין. חייו ויצירתו הם סיפור הצלחה ששום עלילונאי ישראלי אחר לא הצליח אף להתקרב אליו . מכל בחינה האיש הוא פנומנון .

גיבורי על נוסח אורי פינק

אורי פינק בשנות השבעים.

אורי פינק הוא אמן הקומיקס הידוע המצליח והפורה ביותר כיום.חייו ויצירתו הם סיפור הצלחה ששום קומיקסאי ישראלי אחר לא הצליח להגיע אליו.
פינק נולד בתל אביב ב-1963. כמו מרבית הקומיקסאים , פינק היה בילדותו חובב "מכור " של קומיקס שאסף בביתו מאות ואלפי חוברות קומיקס מכל הסוגים, בתחילה חוברות עבריות מסוגן של טקס "זאגור, טרזן פופאי ולאחר מכן של חוברות זרות ובראש ובראשונה של "סופר גיבורים " מסוגם של סופרמן, בטטמן וגיבורי העל של חברת מארוול . כמו מרבית אספני הקומיקס בגילאי הנוער , פינק היה מוקסם מהרעיון של הסופר גיבור.ובסופו של דבר הוא ניסה ליצור סופר גיבור משל עצמו.

סברמן יצא לאור במקביל בעברית ובאנגלית.

בניגוד לרוב חובבי הקומיקס הוא הצליח לפרסם את יצירתו כבר בגיל צעיר ביותר 15 ב1978 הוא פרסם בהוצאה מקצועית בירושלים שבעליה התפעל מהמיקצועיות של העלילונאי הצעיר , הן בעברית והן באנגלית סיפורים על עלילותיו של מה שכונה "הסופר גיבור העברי הראשון" "סאברא מאן ".

הוא היה חייל ישראלי אמיץ ואידיאליסטי (בן להורים ניצולי שואה) בשם דן בר און שבגופו הושתל מוט אטומי ושנלחם בשירות המדינה ברשעים שונים בשרות האויב. החוברת הראשונה בסדרה הייתה עלילה סטנדרטית ונאיבית ביותר שגילו הצעיר של הכותב ניכר בה היטב. היא נקטעה באמצע העלילה בדיוק כשסברה מאן עומד להלחם בגיבור מסוכן במיוחד בשם "שאדו מאן "

את המשך הספור ואת שאר עלילותיו של סברה מאן שבמהלכן נאבק ברופא הנאצי מנגלה נאלצו הקוראים לחפש בשפה האנגלית ובספר באנגלית בשם "SABRAMAN VERSUS DR.MENGALA" שבו צייר פינק מחדש ובצורה מקצועית יותר את החוברת שכבר הופיעה בעברית.
.בעברית הופיעה רק חוברת אחת נוספת על עלילותיו של סברא מאן , אך מי שציפה שהחוברת השנייה בסדרה תמשיך את הסיפור התאכזב.

 החוברת שהופיעה בפורמט שונה לחלוטין ונקראה "סברמן נגד שליחי השאול  " היציגה דמות שונה לחלוטין של סברה מאן הנאבק הפעם במקום באויביי המדינה בחבורה של מכשפים שכמסתבר עבדו בשרות הצבא הישראלי ולאחר שננטשו כמתים נשבעו להשליט את השטן על העולם מהנגב. . בסיפור נאלץ סברה מאן לנדוד ממימד למימד עד שגבר לבסוף על מכשפה יפיפיה ומומחית בחרבות בעזרה של גיבור המשכיר את שירותיו ( נסיון ראשון ועדיין לא מוצלח במיוחד של פינק לכתוב בהומור , דבר שהוא יצטיין בו בעתיד) .בסיפור זה כבר ניכר שיפור מסויים לעומת הסיפור הקודם במיוחד בכך שהפעם הזאת הספור היגיע לסיומו ולא נקטע באמצע.
פינק ניסה לכתוב סיפורנוסף על סאברמן שבהם הוא מתגלה כלוחם מוקדם למען השלום בין העמים כאשר הוא מנסה להביא לשלום בין סופר גיבורים ישראליים וערביים הנאבקים זה בזה אך הסיפור ( אולי בגלל המסר הפציפיסטי שלו?) לא נמצא כראוי לפירסום בידי המוציא לאור של פינק ונגנז ועמו נגננזה הדמות למשך שנים רבות.
דמותו של סאברה מאן הייתה פשטנית מאוד, בסך הכול לוחם אמיץ המבטא סיסמאות. פינק עצמו שלו יש דעות פוליטיות חזקות מאוד אמר שהוא מבין שבעצם תיאר שם דמות "פשיסטית " המייצגת את "היהודי החזק ".
אך הוא חזר לעתיד לדמות פרימיטיבית זאת במה שהיה באופן פרדוקסאלי יצירתו הטובה ביותר עד היום .
עוד ועוד סופר גיבורים
לאחר סברה מאן הפך פינק להיות צייר הקומיקס הפורה ביותר בעברית ובין מגוון הסיפורים שאותם פירסם המשיך במאמצים להמשיך בסיפורי הסופר גיבורים האהובים עליו כול כך, אך היחס שלו כלפיהם הפך להיות רציני פחות ופחות.ב-1982 הוא פירסם סיפור בשם "ארבעת המופלאים " שאותו כתב הרופא יוסף טרוצקי שהיה מעין שילוב של חסמבה וסדרת הקומיקס המפורסמת של הוצאת מארוול ה"פנטאסטיק פור" על עלילות חבורת ילדים וכלבם מקבלים כוחות על , סיפור ש נקרא כפרודיה אם כי אין זה ברור אם אכן זאת הייתה כוונתם של המחבר והצייר. פינק המשיך במאמצים לפרסם לפרסם סיפורי סופר גיבורים "רציניים" כמו "כוכב שביט " שהופיע ב1988 בעיתון מעריב על נער שהופך לסופר גיבור ומסתבך במלחמה בין שני גזעי חייזרים ובמאבק כנגד דוקטור מדוזה מדענית מרושעת שרוצה להשתלט על כדור הארץ.גס סיפור זה לא גרם לאף אחד להתרגש מאיכותו.
פינק המשיך במאמציו לקדם את נושא הסופר גיבורים בישראל ואף היציע לטלביזיה הערבית רעיון לסידרה שבה סופר גיבורים ישראליים וערביים ישתפו פעולה כנגד אויבים משותפים שונים , אף אחד ברוממה לא התלהב במיוחד מהרעיון …..

סופר שלומפר

לאחר כול הכשלונות האלה היגיע פינק למסקנה שאין לו מה לחפש עם סיפורי סופר גיבורים "ראליסטיים " והחליט לנסות כיוון אחר : סיפורי סופר גיבורים פארודיים שלועגים לכול הקונבנציות של הז'אנר ולרעיון הסופר גיבור בכלל והפעם זכה ליתר הצלחה.

 

את מקום סברה מאן הסוכן הישראלי האמיץ תפס "סופר שלומפר" סופר גיבור לבוש בפיג'מה שעלילותיו הן פארודיה מטורפת על כול הסיפורים מסוגו של סאברה מאן .
סדרה זאת זכתה להרבה יותר הצלחה מסאברה מאן , עלילותיו של סופר שלומפר רצים מראשית שנות ה90 בעיתוני הילדים "כולנו"   ו"קומיקס " וכיום  "מעריב לילדים ".

 

עד כה יצאו שלושה ספרים על עלילות סופר שלומפר  (שבשלישי שבהם "קוסמיקס" כלל גם סדרות מד" ב נוספות כמו "חרצולי החלל " פרודיה על "מסע בין כוכבים ").. מידי פעם פינק אף ניסה ליצור סיפורים מתוחכמים למדי בסדרה זאת כמו "משפטו של סופר שלומפר" שעוסק בפרדוקסים של מסע בזמן כאשר סופר שלומפר גורם להעברתה בזמן של עיר מודרנית לעבר הרחוק ומגלה שצאצאיה כיום פותחים במסע לכיבוש העולם עד שהוא מונע את התקיימות האירוע…אך בדרך כלל העדיף לעסוק בסידרה בספורים פשוטים ומבדחים . עוד ניסיון שלו ליצור סידרה הומוריסטית על סופר גיבורים היה "צ'קומוקס" עלילות סופר רשע מהחלל המגיע לכדור הארץ ומתמודד עם החיים שם. אך סדרה זאת אולי בגלל הנושא המתוחכם יחסית שלה לא זכתה להצלחה של סופר שלומפר.

מה שפינק חושב באמת על ז'אנר הסופר גיבורים ניתן לראות ביצירות הסאטיריות שלו כמו "הבלי המשיח " מבט סאטירי מזוויות שונות על המשיח היהודי שבו הוא מושווה בשלב מסויים לגיבור הקומיקס סופרמן , ובסדרת ספרי " ספר הג'ונגל שלו של סאטיריות פוליטיות שבהם אישים שונים מהימין הקיצוני שברור שפינק לא רוחש להם אהדה בלשון המעטה מוצגים ב בצורה סרקאסטית כסופר גיבורים מגוחכים כאמצעי להמחיש עד כמה האידיאולוגיה שלהם מטורפת ומסוכנת בעולם האמיתי.

אורי פינק בשרות המפד"ל

בשנות ה-80 וראשית שנות ה-90 פרסם פינק עוד יצירות קומיקס מרובות ומגוונות ביותר במגזינים שונים כמו עלילותיו ה של הדמות הטלוויזיונית "צ'סטר הצ'יטה " עבור "כולנו" "הרפתקאות מלפפון " ו"הזוועטוטים " עבור "מעריב לילדים "ספידי ביבוביץ" עבור המגזין "קוואטרו" "ימדגדג" עבור המגזין "ים ע ובהם המגזין "אותיות " שנועד לילדי הציונות הדתית . שם פירסם פינק סיפורים על הסוכן "שרגא קלאץ" החמוש במכשירים מדהימים שונים במלחמתו באויביה של ישראל שבמהלכם הוא נאבק באיש השלג הטיבטי ,על "סופר רוני " (1991) ילד בעל כוחות על שמגיע מתל אביב האוטופית של שנת 2500 לספירה לתל אביב של ימינו כדי להציל ילד שמסתבר שהוא אבי אבות אבותיו וזאת לאחר שקרא בספר היסטוריה שאבי אבות אבותיו קיבל את שמו ממישהו שהציל אותו והבין שהכוונה אליו … .
הסדרה המצליחה ביותר שלו ב"אותיות " הייתה על עלילותיו המצחיקות של הכלב המרושע אנטיוכוס , שיצאה גם בספר בשם " ימי אנטיוכוס ". (1991)

ב"אותיות " פינק התיידד עם העורך אורי אורבך מפדלניק שהפך מאז לעיתונאי דתי ימני ידוע מאוד. כה חזקה הייתה ידידותם עד שפינק פירסם ב"אותיות " סיפור שבו כיכב הוא עצמו כצייר המגזין שמוצא את עצמו מעורב בפרשיית פשע עם כנופיית פושעים שמתחפשים לחייזרים. פינק נחטף בסיפור בידי הפושעים אך ניצל ברגע האחרון בידי חבורת אנשי מפד"ל נועזים שמונהגים בידי העורך אורבך ….

אורי פינק ושי צ'רקה.צייר שי צ'רקה.
פינק וצ'רקה. גירסת אורי פינק.

בסופו של דבר פינק עזב את "אותיות " והוחלף שם בידי קומיקסאי מוכשר לא פחות , שי צ'רקה שהחל לפרסם שם סיפורי קומיקס על "בבא " שמבוססים על המשנה והאשימו כעת יותר לקו האורתודוכסי יותר ויותר של המגזין . עם זאת לפינק היה בשלב זה שם כל כך טוב בקרב החוגים הדתיים עד שהוזמן ליצור את סדרת "בעקבות חגי ישראל " סיפורי קומיקס המבוססים על סיפוריהם של חגי ישראל ומשולבים במידע אינפורמטיבי על החגים.

.בסדרה יצאו : בעקבות סוד המגילה"(1992) על סיפור חג הפורים. ו"בעקבות סוד ההגדה " (1993) סיפור מסע מטורף בזמן של בלש כנעני לתקופת יציאת מצרים הכולל בתוכו את ההגדה . סדרה זאת הייתה מוצלחת מאוד והייתה אמורה לכלול ספר שלישי על סיפור חג החנוכה , אך ויכוח בין פינק ושותפיו על סיפור חנה ושבעת בניה הביא לקטיעתה, . השותפים רצו לעשות את הסיפור טראגי , פינק העדיף אותו קומי והצדדים לא יכלו להגיע להסכמה. בכל אופן שניה ספרים שיצאו נמכרים עד היום בהצלחה בחגי הפורים והפסח .

ייתכן שאנשי החוגים הדתיים הנ"ל היו חושבים פעמיים אם לתת לפינק עבודה אם היו יודעים על ספרו  שנזכר למעלה "הבלי משיח"(1990) שהתבסס על עבודת הגמר שלו ב"בצלאל" והציג את דמותו של המשיח מזויות שונות ומטורפות. כמו מעין סופרמן ואף הפגיש אותו עם צוות החללית "אנטרפריז " .בספר זה החלו להתבלט דעותיו האנטי דתיות "שמאלניות" של פינק.
בכל אופן האנרגיות של פינק היו מרוכזות מעתה ואילך במקום אחר ששם הייתה כעת ההצלחה הגדולה שלו במגזין "מעריב לנוער ובאופן מפתיע בנושא שונה לחלוטין מכל מה שעסק בו עד כה. .

הזבנג הגדול

גיבורי סדרת "זבנג " מאת אורי פינק

בראשית הקריירה שלו התמקדה היצירה של פינק לחלוטין ב"סופר גיבורים" . אולם הוא מצא שז'אנר זה אינו זוכה להצלחה רבה בארץ , ומלבד זאת הוא עצמו לא גילה כישרון או עניין גדול בציור סיפורים "רציניים " של סופר גיבורים.פינק הבין שלא עוד גיבור מסוגם של סופרמן או באטמן או סאברה מאן הוא שיביא לו את הפריצה המיוחלת לתודעה הישראלית הכללית.
חיפוש עקשני של פינק אחרי נושאים שיזכו ליותר מהצלחה של יום אחד , עלה לבסוף על מודל בלתי צפוי לחלוטין. סידרה בשם "ארצ'י " שלא הייתה ידועה כלל בישראל אך זכתה בפופולאריות עצומה בארה"ב מזה עשרות שנים .
"ארצ'י" עסקה בעלילותיהם המבדחות של התיכוניסט ארצ'י אנדרוז וחבורת ידידיו וידידותיו הוריו ומוריו בבית ספר תיכון בעיירה קטנה בארה"ב .הטיפוסים היו סטריאוטיפיים באופן מוחלט כאשר לכל אחד מהם יש את הכוונה המייחדת אותו והם ועלילותיהם לא השתנו כלל במשך עשרות רבות של שנים , אך זה לא הפריע לסדרה שהחלה בארה"ב עוד ב-1941 לזכות בפופולאריות הנמשכת עד עצם היום הזה.למעשה זוהי סדרת הקומיקס השלישית באריכות ימיה ובהצלחתה בארה"ב רק אחרי סופרמן ובטמן עצמם

פינק שניסה לזכות בהצלחה עם גיבורים דמויי סופרמן  וניכשל ניתח את הצלחת הסדרה בארה"ב והחליט שאולי דווקא משהו כזה יכול לזכות בהצלחה בישראל . תחילה חשב לעשות קומיקס שיהיה "אנטיתזה" לארצ'י ויתאר את בני הנוער "כמו שהם במציאות " . מהר מאוד הוא הבין שלא זאת צריכה להיות דרכו , ובמקום זאת בחר בהקצנה קיצונית של דמויות הנוער מעל ומעבר למה שיוצרי "ארצ'י האמריקניים העזו לעשות אי פעם גם בחלומותיהם הפרועים ביותר.הסדרה שאותה יצר כעת פינק "זבנג" וגיבוריה הם מעין מוטציות ישראליות מטורפות במיוחד של גיבורי "ארצ'י".


הניחוש של פינק התגלה כנכון . הסדרה שהחלה להתפרסם ב"מעריב לנוער" ב 17 באוגוסט 1987 זכתה להצלחה חסרת תקדים בקומיקס הישראלי ובמעריב לנוער. הסיפורים התרחבו מעמוד אחד לסיפורים של כמה עמודים בכל שבוע והפכו למעשה לחלק הפופולארי ביותר של השבועון .עד שכמעט "השתלטה " עליו לחלוטין .
"זבנג " מתארת את הרפתקאותיהם היום יומיות המטורפות של חבורת תיכוניסטים "טיפוסיים (?) כמו גל הנער הממוצע שאמור היה לשמש כגיבור הסדרה, ידידו ג'נגי'י המטורף לסקס והשנוא בידי כל אישה שניגזר עליה להיות במרחק 10 קילומטרים ממנו ( שהפך לדמות הפופולארית ביותר בסדרה ) חברתו "המרצניקית " של גל ,סיגל , אחיו "תולעת הספרים " ירון " "מלכת הכיתה היפיפייה והמרושעת מאיה "הערס " האולטימטיבי הרצל ( שבסוף מתברר שהוא בכלל ממוצא פולני) , גילי "מגילי " חובב סרטי האימה שנראה כאילו הוא יצא מאחד מהם , המורה המפלצתית של החבורה גברת זעפני ועוד דמויות רבות ומגוונות. בסיפורים אלה גילה פינק לראשונה תכונה שאי אפשר היה לחשוד בו שהוא ניחן בה בקריאה בסיפורי סברא מאן הרציניים עד להחריד שלו –חוש הומור פארודי.

בסיפורים אלה תיאר פינק בצורה מוקצנת ומצחיקה נושאים שהעסיקו ומעסיקים את בני הנוער שקוראים את זבנג כמו "זוגיות ,פצעוני בגרות , העיסוק הקדחתני במין , מקובלות חברתית , היחסים בין צפוניים ודרומיים . הדמויות הן קריקטורות קיצוניות במיוחד אבל דווקא בעצם הקצוניות שלהם פינק מצליח לתאר איתן כמעט באמינות משהו מן המציאות האמיתית הקיצונית מעין כמוה של חיי הנוער הישראלי.

כמה מן הנושאים הלכו והתמשכו מסיפור אחרי סיפור בואריאציות שונות ומטורפות כמו ניסיונות הנואשים והבלתי פוסקים של גל לקיים לבסוף יחסי מין עם חברתו סיגל , נסיונות שלעולם אינם ממומשים בהצלחה. לבסוף "ריחם " פינק על גיבורו ובסיפור שפירסם בקומיקס המחתרתי "סטיות של פינגווינים " ( את הסיפור הזה אי אפשר היה לפרסם לעולם ב"מעריב לנוער") תיאר בסיפור שהיה פורנוגרפיה קשה ממש את מעשה הסקס הראשון בין גל וסיגל שמטבע הדברים אינו יכול להסתיים בצורה נורמאלית…

זבנג 18 / אורי פינק

חלק מההצלחה של פינק בקרב הקוראים נבע מיכולתו להתחדש ולשנות את הדמויות ואת הופעתן כל הזמן בהתאם לאופנות המשתנות. ולקהל הקוראים שבוצעו סקרים אין סופיים על דעת כיצד הדמויות הצריכות להיראות היה חלק בכך.
. עם זאת כאשר ניסה פינק בשנת 2000 לבצע שינוי דרסטי בדמויות מצא שקהל הקוראים העדיף את הדמויות כפי שהיו , יש כמסתבר גבול לחיבה לשינויים גם אצל הנוער הישראלי.

מבול של זבנגים

ההצלחה של"זבנג" הייתה כה גדולה עד שכמעט מיד הם החלו לצאת מקובצים כספרים . שזכו להצלחה עצומה ולמעשה לפריטים הפולאריים ביותר בשוק ספרות הילדים הישראלית הספר הראשון שנקרא פשוט "זבנג " (1989) יצא בהוצאת " הדר" וכלל גם סיפורים לא זבנגיים שלאמיתו של דבר היו מעניינים יותר מסיפורי הזבנג הראשוניים שהוצגו בהם. כמו "גודזילה בתל אביב " שבו המפלצת היפנית משמידה את העיר ללא הפסקה ו"אינשטיין 2035 " שמתאר עולם שלאחר שואה גרעינית שבו מוטאנטים סוגדים לשירי אריק אינשטין.לאחר מכן החל מ"זבנג 2" הסדרה וכל ספריו של פינק בכלל החלו לצאת בהוצאת מודן ,ובהוצאה זאת לאחר שיצאו כבר זבנג 2 עד 5 יצא באופן רטרואקטיבי ומחוץ לכל סדר הגיוני "זבנג 1"-ראשית (1993) שתיאר את ראשיתה של כל אחת מהדמויות
."זבנג " הפכה לתעשיה . בנוסף לספרים בהוצאת מודן שיצאו באופן קבוע מידי שנה בשבוע הספר ( כפי שהיה מקובל בעבר עם ספרי "חסמבה " של יגאל מוסינזון ) עד כה יצאו עד כה לא פחות מ12 ספרים ממוספרים ( וה-13 בדרך ) שאוספים בתוכם את יבול סיפורי זבנג של השנה.ממעריב לנוער.

פינק ו"מודן " החליטו לא להסתפק רק ספרים אלה. והוסיפו עליהם כהנה וכהנה. הופיעו חמישה ספרי "דייט זבנג" המציגים סיפורי זבנג "נועזים " וסקסיים יותר אפילו מאלה שמתפרסמים בדרך כלל ב"מעריב לנוער". "ספר הזהב של זבנג " שמציג את מבחר הסיפורים של זבנג מ10 שנות קיומו הראשונות  כפי שנבחרו בידי הקוראים ,( ספר שאליו הצטרף בימים אלו "ספר הפלטינה " המביא את מבחר הסיפורים מהעשור השני   ספר בשם "דיאט זבנג העמודים האבודים" (1999) שכינס סיפורי זבנג ישנים שונים שמשום מה לא ראו אור בקבצים "הרגילים. כן יצאו שבעה ספרי סדרת "זבנג אישי " שכל אחד מהם מתמקד באחת הדמויות הבולטות מהסדרה ומספר עליה "הכל ". ". פינק אפילו הוציא ספר על "ככה מציירים זבנג" (1995).

בנוסף לספרים החל להופיע גם מבול של מוצרים אחרים המבוססים על הסדרה. החלו לצאת יומנים שנתיים לתלמידים שכללו קטעי הומור שמבוססים על הסדרה ושהתחרו בהצלחה רבה עם יומני התלמידים של כוכבי ערוץ 6 שהיו נחותים מהם לעין ערוך מבחינת ההנאה שהם סיפקו.
סביר להניח שהיומנים של פינק יהיו מבוקשים בעתיד במיוחד בין אספני יומני תלמידים שכן הם עולים על כל היומנים האחרים בהומור המטורף אם גם הסטריאוטיפי שאותו הם מספקים . אכן יומנים אלה מסוגלים לבדר גם שנים רבות לאחר הוצאתם המקורית לאור , בניגוד לשאר היומנים שמתיישנים מידית. הופיעו קלפים של זבנג ( שלא זכו לכל הצלחה) הופיעו מחברות , זבנג, מדבקות , ארטיקים, מסטיקים , תחתוני זבנג…נעשה אפילו נסיון לתרגם את זבנג לאנגלית תחת השם ZBZNH-THE ULTIMATE TEEN COMICS
הדמויות עברו שם כולם שינויי שם כך גל נקרא שם מייק וסיל נקראה ג'ין וג'ינג'י נקרא רד בנסיון לשכנע את הקוראים הזרים שהמדובר בנערים אמריקניים כשרים למהדרין. הקוראים בחו"ל התקשו להשתכנע , זבנג הישראלי כל כך לא זכה שם לשום הצלחה.


ההצלחה של "זבנג " הביאה יצירת "סדרות בת " על אותם הדמויות כמו "זבנגלה" בשבועון "מעריב לילדים" שמתארת את הרפתקאות החבורה כ ילדים קטנים בעולם מקביל לחזה שבו הם תיכונים, סידרה שב אין הסקס שיש באחותה "המבוגרת יותר " (סדרה שממנה יצאו עד היום חמישה ספרים ) גם סדרה זאת זכתה להצלחה שהביאה בין השאר ליצירת יומן לתלמיד שהפגיש את אנשי חבורת זבנגלה עם כוכבת ערוץ הילדים מיכל ינאי שלצערה הרב מצאה את עצמה בביתה ספר שלהם. …. ו"צבנג " סדרה שהתפרסמה בעיתון הצבאי "במחנה" ותיארה את הרפתקאות החבורה בעולם שבו הם כבר בצבא.וגם היא כמובן מאליו פורסמה כספר.
כדי לנצל ככל האפשר את גל ההצלחה של זבנג "מעריב לילדים" החל להוציא מגזין קומיקס מיוחד בשם "סופר קומיקס " שכלל את סיפורי זבנגלה של פינק לצד סיפורי סופרמן ובטמן ואחר כך החל להוציא מגזין גדול בשם "קומיקס" שבו היה פינק הכוכב הבלתי מעורער ואף כלל מדור שלו שבו הוא עונה לשאלות הקוראים שהיו כולם על יצירתו שלו ( כבוד שלא ניתן לאף אמן אחר שהוצג במגזין ) . "מעריב לנוער" האח הבכור צירף מצידו מוסף קומיקס מיוחד שגם הוא "נשלט" כמובן לחלוטין בידי פינק  ועוד ועוד ועוד היד של פינק  עוד נטויה לשטפון של מוצרים   ללא  סוף הנראה לעין . וזאת מאחר שהספרים עמדו במשך שנים בראש סולם הפופולאריות בקרב הקוראים הצעירים.

 
לשלב חדש בהצלחה ובפרסום היגיעה "זבנג " ב-1999 עם סדרת טלוויזיה עבור ערוץ 2 . סידרה שבה כיכבו  השחקן יוסי גרבר מגלם את המורה המפלצתית זעפני ,שירי גדני בתור סיגל   והדוגמנית סאנדי באר בתור מאיה , ולה הייתה את הזכות שהיא  הוצגה אגב בעברה הרחוק ב"מעריב לנוער " כתור עצמה כמחבקת את ג'ינג'י המצוייר

 הסדרה הייתה מוצלחת למדי ורצה שתי עונות .וכמובן גם ממנה החל שתף חדש של ספרים שכלל שני ספרים שהיו עיבודים עם תצלומים של שני פרקים ויומני תלמיד , הפעם עם צילומים של השחקנים ולא ציורים של פינק.אך לסדרה ולפריטים שבאו בעקבותיה כבר לא הייתה את ההצלחה שהייתה לזבנג בשנים קודמות . בקרב קהל הקוראים הצעיר שתמיד מחפש ריגושים חדשים כבר מתחילה להסתמן הרוויה.

ידיד של פינק , צייר הקומיקס נמרוד רשף , הפך בהמלצתו של פינק למגיש בערוץ 6 לילדים , והפך שם לאחד הכוכבים הגדולים. הוא יוצר שם תדמית שונה באופן מוחלט מזו של ידידו פינק "החנון " , תדמית של "הקול " האולטימטיבי , והראה שציירי קומיקס אינם חייבים להיות "חנונים" דווקא מה שולי העלה את הפופולאריות של התחום בעיני רבים . רשף הפך בעקבות פינק ל"תעשייה" בפני עצמה שכללה שוב יומני תלמיד עם המלצות של רשף בעינייני סקס וזוגיות וגם קטעי קומיקס שונים של רשף בחיקוי ליומני של המאסטר פינק. הרמה של הקומיקס של רשף בכל אופן לא התחילה אפילו להתקרב לזאת של המאסטר , ולולא פירסומו של רשף לא היה כל מקום לפרסם אותם. הוא הופיע בסדרת הטלווזיה של "זבנג" כאחת הדמויות עידו זמר הרוק ובכך הוא אולי אמן הקומיקס היחיד שגם מגלם דמות שמבוססת על דמות קומיקס .
מאז פינק הרחיב אתה אימפריה שלו עם "מגזין זבנג " ( שהוא כעת המוציא לאור שלו ) וחוגג בעת פירסום כתבה זאת את הגיליון ה40 .

בשנים האחרונות פינק פירסם גם סיפורי "זבנג " למבוגרים (  אם נגדיר את בני העשרים -30 פלוס אלו שגדלו על הסדרה  כמבוגרים ) בחוברות בעלות מסרים פוליטיים כמו חוברת סטירית על ההתנתקות מעזה "ההתנתקות שואו ". שבה היציג את גיבורי "זבנג " כאנשים מבוגרי שלאחר גיל הצבא העוברים בין השאר מגוון של חוויות מיניות על רקע ההתנתקות . בין השאר פינק ריחם לבסוף על גיבורו המפסידן המיני הנצחי גי'נגי' ואיפשר לו לעבור פעם ראשונה בחייו התנסות מינית אמיתית עם מתנחלת יפהפייה במהלך הפינוי . סיפור אחר עסק בבעיותיהם המיניות של גיבורי "זבנג " גל וסיגל שחיים כעת ביחד.
עוד מחוויותיהם המיניות והאחרות של גיבורי זבנג כאנשים מבוגרים הוצגה בחוברת "החיזבללה שואו " שפורסמה לרגל מלחמת לבנון השנייה .ופינק מתכוון בעתיד לפרסם עוןד סיפורי זבנג למבוגרים ככל שהוא והקוראים יתבגרו ויזדקנו ותר כך סביר להניח יתבגרו ויזדקנו גם הדמויות של גיבורי זבנג .

המפד"ל נגד אורי פינק

Uri Fink's comic book "Fink" received good reviews from American, underground comics fans

 

ספרי ובעיקר יומני התלמיד של זבנג (שאין בית ספר בארץ שהם לא היגיעו אליו) גרמו לא פעם לשערוריות שונות. כמעט בכל שנה היו תלונות נרגזות של הורים ומורים נזעמים על הערות "גזעניות "בספרים כלפי עדות שונות או כלפי הדתיים . משרד החינוך הוצף בהתקפות על תוכן היומנים . זבנג הותקף בידי העיתונאי גל אוחובסקי שהאשים את זבנג ביצירת סטראוטיפ שלילי להומוסקסואלים. …..

 
הוסף לסל את ספר הג'ונגל 2 - מודן / אורי פינק
ספר הג'ונגל חוברת קומיקס סאטירי מאת פינק.
 

לשכת ראש הממשלה דאז בנימין  נתניהו התלוננה על יומן אחר של שנת 1997-1998 שבו סיגל חליטה להכריז על יום 28.5 כיום אבל רשמי לרגל בחירת נתניהו לראשות הממשלה.
זבנג הרגיז במיוחד את הדתיים. הבד"ץ החרדי סירב לאשר איור של מאיה הסקסית שהופיע על ארטיק בטענה שהציור הוא "תועבה " מאחר ששפתיה של מאיה הן רחבות מדי…

ספר הג'ונגל / אורי פינק
 
הוסף לסל את ספר הג'ונגל 3 / אורי פינק
 

התקפות ארסיות במיוחד נחתו על פינק מצד ידידיו לשעבר אנשי מפלגת המפד"ל שעבורם עבד ב"אותיות ". הם התקיפו אותו על המסרים האנטי דתיים קיצוניים בקומיקסים שלו ובגלל סאטירה שלו על השר זבולון המר שפורסמה באחד מספרי הג'ונגל שלו של סאטירה פוליטית לאחר מות השר.מההתקפות החריפות האלה בעיתונות המפד"ל נוצר הרושם שאנשי המפד"ל יחשבו כעת פעמיים אם להציל את פינק אם זה יחטף בידי כנופיית פושעים לשלטון . ההתקפות על היומנים היו כה חזקות עד שבשלב מסויים הודיעה וועדת חינוך בכנסת שדנה ביומנים שהיא תזמין את פינק להעיד לפניה בנושא ולהסביר את עצמו ואת השפעתו המשחיתה על הנוער (למרות ההודעה הוא לא הוזמן מעולם לצערו ). . אורי פינק והמוציא לאור שלו דווקא שמחים על זה, זה נותן להם עוד פירסום , ופירסום זה כידוע שם המשחק בעולם המדיה שלנו.

בכל אופן הוא שומר על קשר טוב עם עורכו לשעבר אורי אורבך איש המפד"ל והשניים פירסמו ביחד את הספר ילד רע ירושלים: הילדים הרעים של ירושלים מספרים על העיר שלהם , 1999 ספר שהוא שיתוף פעולה נדיר בין דתי וחילוני , אך לא זכה לתשומת הלב שהיגיעה לו.
. פינק הפך כעת למעין מיני סלבריטאי ( אם כי רחוק מעוד מפרסומו של נמרוד  רשף) , מעמד שלו לא זכה שום עלילונאי פעיל קודם בישראל אם נתעלם מאתגר קרת שהוא בעיקר סופר . והשערוריות השונות שהתלווו לזבנג לאורך השנים, שגרמו לו להופיע שוב ושוב בכלי התקשורת רק עזרו לכך מן הסתם.
פינק כמובן לעולם לא נרתע להוסיף עוד שמן למדורה להיות בהם ובסיפוריו יכולות להיות תמיד התייחסויות פוליטיות עכשוויות מאוד ואף סטירה פוליטית מושחזת .ונשאת השאלה מדוע פינק הוא הקומיקסאי הכמעט יחיד היום שהוא גם כותב קריקטורות פוליטיות ? ( ככלה נראה שאר הקומקיסאים בכלל לא מתעניינים בפוליטיקה )
,ל אפשר לראות זאת למשל בסיפור מ"זבנג 13 " ויכולות לדוגמה בסיפור שבו אנו מגלים שכל הטענות של אנשי ש"ס לדורותיהם היו נכונות וכי הדתיים ( כולל משתפי פעולה שונים כמו העיתונאי דנקנר וגם ידידים של פינק כמו העיתונאי הדתי אורי אורבך ) ילכו לגן העדן . לעומת זאת והשמאלנים, צוות זבנג ואורי פינק עצמו ילכו לגיהנום ( שהוא בדיוק מה שטענו רבנים שונים כמו עובדיה יוסף שיהיה) , אמנם פינק נותן לסיפור זה סיום "זבנגי " אופטימי שלועג לטיפשותם של המלאכים בגן העדן. אבל זהו בהחלט חומר אנטי דתי ( וגם אנטי חילוני ) חזק מהסוג שיכול לעורר מהומות בכנסת. .
אפשר להאשים כתוצאה מסיפור זה ואחרים את פינק כיוצר סטריאוטיפים וגזעני . ויש בזה משהו : הוא לועג לכולם בארסיות לאשכנזים ולספרדים להומוסקסואלים ולסטרייטים ( כמו בסיפור שבו ג'נג'י רודף הנשים מגלה שהוא בעצם הומו ומתנהג בהתאם ) לדתיים וגם לחילוניים.

לא רק זבנג

ההצלחה של "זבנג איפשרה לו להוציא ספרים מאוד "לא זבנגיים " ושונים מאוד זה מזה.
ספרים כמו "סקוטרמן הרבנית וסמבוסק בחלל" (1995) סיפורי קומיקס למבוגרים שמציגים בין השאר את הגיבורים הישנים של סדרות הטלביזיה הלימודית סקוטרמאן " ודוקטור האפבק באור בהחלט לא נוסטלגי מקובל ב פרודיה רויזיוניסטית. בנוסף לסיפון אנטי חרדי על רבנית סקסית ונימפומנית ( שדמותה לקוחה מ"זבנג" ).
הוא פרסם כאמור שלושה ספרים בסדרת "ספר הג'ונגל " שהם סטירות ופארודיות על אישים פוליטיים שונים, ובראש ובראשונה בנימין נתניהו שמשתמשים במודלים של סדרות קומיקס ומדע בדיוני שונות כדי ללגלג על המציאות הפוליטית העכשווית .בין השאר השתמש פינק בספר הג'ונגל 3 במודלים שלקוחים מסדרות ישנות של הוצאת מזרחי , זאגור , תולדות המערב הפרוע , טרזן לסטירה פוליטית שהיגיאה לשיאה בסטירה הפוליטית "ברוך איש המערב הפרוע שהתבססה על הסדרה של "טקס " ותיארה את עלילותיו של ברוך גולדשטיין במאבקו כנגד הערבים.
יותר מכל התבלטה גישתו הפוליטית של פינק בספר שהוא אולי יצירתו יוצאת הדופן ביותר ובו בזמן חזרה לנושאים הישנים ביותר שלו. .

שובו של הסבראמאן

אם עלינו לבחור מבין כל יצירותיו המרובות של פינק את "יצירת המופת " שלו עד היום , כי אז יש לקבוע בשאופן פרדוקסאלי יצירתו הטובה ביותר עד היום היא יצירה שאותה פינק לא צייר אלא רק כתב ובה יש חזרה לגיבורו "הפרימיטיבי " הראשון "סברה מאן ". זהו "פרופיל 107" (1998) סיפור שאותו ציירו קורן שדמי ומיכאל נצר . במיקרה זה החליט ובצדק שהוא אינו מסוגל לצייר סיפור "סופר גיבורים " רציני כפי שדרש הסיפור …
זהו המשך "רוויזיוניסטי " לסדרת סאברא מאן שלו והיא במידה רבה ה"מילה האחרונה" של פינק על נושא הסופר גיבורים . ספר זה היה מעין התשובה הישראלית לסדרת ווטצ'מאן המפורסמת של אלן מור ודיב גיבונס שתיארה היסטוריה אלתרנטיבית שבה סופר גיבורים קיימים באמת ומשפיעים על האירועים ההיסטוריים . ב"פרופיל 107" דן בר און (שאיבד משום מה את הכינוי סברה מאן) הוא חלק ממציאות היסטורית שבה סופ]ר גיבורים הוצאו מחוץ לחוק אך הממשלות ממשיכות להשתמש בהם בחשאי . הוא נאבק במחבלים פלסטינאים בשיתוף פעולה עם סוכני על (תרתי משמע ) אמריקניים ואפילו (בסיפור שאוייר בידי הקומיקסאי הידוע  מיכאל נצר ) נחשב בעיני חוגי הדתיים למלאך .

בספר זה העיר פינק כמה הערות מושחזות היטב על פולחן הגבורה הישראלי ( שהיה כה בולט בסדרות כמו דנידין כמו גם ב"סברה מאן "המוקדמים) והשימוש בו למטרות פוליטיות דרך דמותו של בר און שהוא בהחלט שונה מאוד משני גלגוליו הקודמים כסברה מאן האידיאליסט הפטריוט.

הוא מוצג   כמעין ז'לוב מגודל, עם כרס בולטת מאוד שעיקר עיסוקו בחיים הוא לרדוף אחר בחורות ובניסיונות נואשים להתחמק מעבודה קשה ( ואולי ניתן לראות בכך משל על ההבדל בדרך שבה נראה הלוחם הישראלי בשנות ה60 וה70 והצורה שבה הוא נראה כיום?).
ספר זה לא זכה מעולם לתשומת הלב שהיגיעה לו ולו רק בזכות העטיפה המבריקה שהיא פארודיה על צילום ידוע ממלחמת ששת הימים של חייל השוחה במי תעלת סואץ מחזיק ברובה שבה דן בר און השוחה במים מחזיק ביד מכנית מנותקת ….. \

 למרות הסלידה המתוקשרת שלו מגיבורי על ,אורי פינק ממשיך לחזור שוב ושוב לדמות גיבור העל עם דמות הקומיק ס"בית מאן " ועם דמות הקומיקס המוקומנטאריות הגולם ולילית " שאותם יצר ביחד עם כותב שורות אלו . דמויות קומיקס פיקטיביות שכביכול התקיימו מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת ומשקפים בהתפתחותם את התפתחות תרבות הקומיקס העברית.

  

אלי אשד בלש תרבות עם הגולם וגיבורי "זבנג"

 

אורי פינק ממשיך לכתוב וליצור בהספק שהוא מדהים בכל קנה מידה.


עד היום הוא כתב וצייר כ-100  ספרים מסוגים שונים. מידי שבוע   מתפרסמים סיפורים חדשים שלו מ"זבנג" ב"מעריב לנוער" שעדיין ממשיך לפרסמם כשריד יחיד מימיו הגדולים   ובמגזין "זבנג ", וסיפורי "זבנגלה"   מתפרסמים ב"מעריב ילדים" ."זבנג" נשאר החלק הבולט ביותר של מעריב לנוער מגזין נחות המיועד לרמה הנמוכה ביותר בקרב בני נוער ולעיתים קרובות אפשר לראות בו כפארודיה של המאמרים בחלקים האחרים במגזין שלוקחים את עצמם ברצינות תהומית.

 אמנם כיום דומה  שלסדרה ולפריטים שבאו בעקבותיה כבר אין את ההצלחה שהייתה ל"זבנג" בשנים קודמות . בקרב קהל הקוראים הצעיר שתמיד מחפש ריגושים חדשים כבר מתחילה להסתמן הרוויה. לאחר נקודת השיא של 1999

..מצד שני מגזין זבנג כולו מוקדש ל"זבנג " זוכה להצלחה סבירה כך שנראה ש"זבנג" עדיין ממשיך למשוך את הילדים .
אחד הספרים בסדרת "זבנג אישי " עוסק בדמות הנקראת "אורי " הלא הוא פינק עצמו. יותר מכל אמן אחר בהיסטוריה של הקומיקס פינק אוהב לשלב את עצמו בסיפוריו ולבדל ככל האפשר את "הקיר " שבין עולם המציאות של האמן ובין עולם הקומיקס שאותו הוא יוצר.מאידך ברור שאם יש אמן קומיקס ישראלי כלשהו שהשפיע על המציאות המסתרית והתרבותית בארץ הרי זה אורי פינק.. 
כל ספק שהקומיקס בארץ שוב איננו מה שהיה לפני הופעתו של פינק.

הוסף לסל את שבתאי / אורי פינק

ועם עיון בקריירה המפותלת של פינק יכול ללמד משהו הרי שזהו איש שלעולם אינו שוקט על שמריו ושרק דבר אחד צפוי אצלו שהוא יהיה בלתי צפוי, אין ספק שאורי פינק עוד לא אמר את המיתה האחרונה בתרומתו לקומיקס בישראל. .
בכתבת ביקורת על ספר של פינק שהופיעה לפני כמה שנים כתב המבקר קובי ניב בזלזול "אני מבין שהנוער אוהב את זה " ועל כך יש לנו להוסיף רק "ומסיבות טובות ".

 נסםח : הרשימה המלאה של ספרי אורי פינק!!!!! ( נכון לאוקטובר 2007)

גיבורי על

סברה מן . סיפר וצייר אורי פינק חוברות 1-2 1978. הוצאת סברמן קומיקס ישראל

. Sabraman
the adventures of Israel's mighty super-hero : Sabraman versus Dr. Mengel Jerusalem : Good Times Pub. Co., [1981?].

.פרופיל 107 :סיפורו של סופר גיבור ישראלי . כתב אורי פינק, ציירו קורן שדמי ומיכאל נצר, מודן , 1998

.הבלי משיח מודן , 1990 מבוסס על עבודת הגמר של פינק בבצלאל

סדרת סופר שלומפר

.סופר שלומפר מודן , 1991 .

.סופר שלומפר מכה שנית מודן 1993

.
.קוסמיקס מודן , 1996 .

כולל סיפורים על סופר שלומפר , 2. צ'וקומוקוס, סופר רשה מהחלל החיצון 3. חרצולי החלל , ספינת חלל של בעלי חיים נועזים 4. לוטרה לוחם בעתיד שבו שולטים בעלי חיים.

.בי"תמן : גבור באות בי"ת. מודן 2002. עלילותיו של גיבור על .

חבורת המופלאים : ספור בציורים / כתיבה – יוסף טרוצקי ואורי פינק ; ציורים – אורי פינק. קדקוד ,1982. .

רימי אנטיוכוס. מודן , 1991. על כלב בשם אנטיוכוס . הופיע במקור ב"אותיות"

בעקבות סוד המגילהעם סיגל תירוש ישראל פיבקו ולאה טל , יקינתון 1992 

בעקבות סוד ההגדה עם סיגל תירוש , ישראל פיבקו ולאה טל, יקינתון , 1993
( אמור היה להיות ספר שלישי על  סיפור חג חנוכה אך לא יצא. )
.. סקוטרמן, הרבנית וסמבוסק בחלל.מודן 1995. סיפורים למבוגרים על פי סדרות ישנות מהטלווזיה הלימודית .

רשימת ספרי זבנג

זבנג הוצאת הדר , 1989 ( הספר הראשון האמיתי בסדרת זבנג ,שמקיומו מעדיף פינק להתעלם ולהשכיח )
.זבנג 2. מודן , 1990

.זבנג 3 מודן , 1991
.

זבנג 4, מודן , 1992

.זבנג 5, מודן , 1993

 

.זבנג 1 –ראשית ., מודן , 1993 ( אין טעות במיספור אורי פינק כתב את זבנג 1 שנים לאחר זבנג 2 )

.זבנג 6, מודן , 1994

 

.זבנג 7, מודן , 1995

בנג 8 מודן 1996

.זבנג 9 מודן , 1997

.זבנג 10 מודן , 1998 

 

.זבנג 11 מודן , 1999

זבנג 12 מודן , 2000

.זבנג 13 מודן 2001

.זבנג 14 . מודן . 2002

. זבנג 15.מודן 2003.

. זבנג 16. מלאו לנער ! מודן 2004. הכרך האחרון שיצא בהוצאת מודן.

. זבנג 17.-אני נשבע –עשרה! הוצאת שמעוני,2005. .

. זבנג 18.הוצאת שמעוני ,סדרת "קוץ " . 2006.

. זבנג 19 .סדרת קוץ. 2007.

סדרת "דיאט זבנג "

 

.דיאט זבנג.מודן 1996.

.דייט זבנג 2 .מודן 1997
.דייט זבנג 3 . מודן 1998

.דייט זבנג 4.מודן  1999

 

.דייט זבנג 5.מודן . 2000.

. דיאט זבנג : העמודים האבודים / אורי פינק ; שיחזור טקסט – נועה רז. ‬. מודן , 1998

סדרת ,"זבנג אישי " הכל על


(1.)הכל על ג'ינג'ימודן , 1996 עם אורי גרוס

(2).הכל על גילי , מודן 1998 עם אורי גרוס

. (3).הכל על מאיה , מודן 1998 עם אורי גרוס

. (4.)הכל על זעפני 1998 .עם אורי גרוס 

(5.) הכל על סיגל 1999 . עם אורי גרוס

(6).הכל על הרצל 2000 .עם אורי גרוס

( 7.) הכל על אשר ויוספה. 2001. בלי אורי גרוס 

)0(  הכל על אורי 2001 על אורי פינק . עם אורי גרוס

( 8) הכל על סתיו . 2007. עם רעות אלמוג .

. אורי פינק מגלה : ככה מציירים זבנג מודן , 1995 .עם אורי גרוס 

אורי פינק מגלה ככה מציירים זבנג 2.0 . מהדורה חדשה ומורחבת מודן 2002 עם אורי גרוס .

נרסה מעודכנה של "ככה מציירים זבנג"  .

 


ההגדה של זבנג מודן , 2000

.
זבנג! למכשף המתחיל, או, הארי פלונטר והמכשף הארור, מודן , 2001 פארודיה על הארי פוטר

זבנג המחזמר :צלילי המועקה הוצאת מודן ,2003

זבנג מנגה. קוץ 2007.

מיטב זבנג

ZBZNG-THE ULTIMATE TEEN COMICS
(תרגום לאנגלית של סיפורים מזבנג 8 כאשר שמות הדמויות עוברים "אינגלות" ).
.זבנג הזהב: המיטב של 10 השנים האחרונות. 1999. עורך ומגיש שגיא בן נון
. אורי פינק עם רעות אלמוג . זבנג הפלטינה :המיטב של העשור השני . הוצאת אלומה אשכולות תוכן ,2007.

 

סדרת זבנג LIVE הסדרה הטלוויזיונית .
1..היום הראשון מודן , 1999.

2. יום האישה הבינלאומי . מודן ,1999

 

סדרת יומני זבנג 1990 ואילך .ב-1998 יצא יומן של זבנגלה שמפגיש אותם עם כוכבת ערוץ הילדים , מיכל ינאי .עד 2008  יצאו כ-20 יומני תלמיד שונים של זבנג . .
כוללים
יומן זבנג 2001-2002

יומן זבנג 2002-2003

יומן זבנג 2003-2004

סדרת זבנגלה

 

זבנגלה ,מודן ,1995

זבנגלה זבנגלה צא החוצה מודן , 1996

. זבנגלה! זבנגלה! זבנגלה ! מודן , 1997

.זבנגלה בריבוע מודן , 1998

זבנגלה היי מודן 2000 

צבנג מודן , 2000 ( חברי זבנג כחיילים בצה"ל )

זבנג למבוגרים בלבד !

 

חבורת זבנג כאנשים מבוגרים _ פחות או יותר  מופיעות בחוברות הבאות המיעודות למבוגרים ( םחות או יותר ).  

  Fink! – Tales from the ragin’ region/ 2002

ביקורת של איליה כהן

ביקורת באנגלית

(הופיע במקור בצרפתית )

התנתקות שואו .2005. חוברת עם סיפורים סקסיים על ההתנתקות מחבל עזה. 

חיזבאללה שואו .  2006. סיפורים סקסיים על מלחמת לבנון השנייה .

סדרת ספר הג'ונגל
.ספר הג'ונגלמודן 1997

. ספר הג'ונגל 2 מודן 1999

.ספר הג'ונגל 3 מודן 2000

. שבתאי מודן , 2000

שבתאי קומיקס ברשת של אורי פינק

Fink! – Tales from the ragin’ region/ 2002

( הופיע במקור בצרפתית )

סיפורי גוגי.שמעוני ,2005. סיפורים על בני משפחתו של פינק .

פיצה מורגנה.הוצאת קוראים .2006. ילדה מגיעה לעולם של פנטזיה . הופיע בהמשכים במגזין זבנג . 

התנתקות שואו .2005. חוברת עם סיפורים סקסיים על ההתנתקות מחבל עזה.
חיזבללה שואו . 2006. סיפורים סקסיים על מלחמת לבנון השנייה .

ספרים שאורי פינק  רק אייר

רוני וגילה בתעלומת הכוכב הירוק :ספור מדע-בדיוני.מאת יוסף טרוצקי .אייר אורי פינק ,הוצאת קדקוד ,1982.

. ילד רע ירושלים: הילדים הרעים של ירושלים מספרים על העיר שלהם  כתב  אורי אורבך מודן , 1999

. יחידת סגולה : איתי לגבעתי  כתב איטו אבירם , משרד הבטחון , ההוצאה לאור , 1999
חוויותיו של הנער אורן המצטרף לשורות חטיבת גבעתי…משלב בעלילה דמיון עם מציאות…בחלקו השני של הספר. מופיעה סקירה של מורשת החטיבה…תמונות על החיים וההוי בחטיבה…"

שולה מכשפולה : [ספר + הקלטת שמע] / [כתבה והלחינה:] אירית תמיר ; צייר: אורי פינק,2006.

 שולה המכשפה נראית רעה ככל המכשפות, אבל בפנים היא טובה. היא רוצה חיים יפים, ללכת לים, להיות חברה של כל הילדים וגם למצוא חתן. ‬

חוברות הסברה

תיקי האיכס . גבעתיים : האגודה למלחמה בסרטן בישראל – מחלקת הסברה והדרכה, 1999 ( ושוב ב-2003) .חוברת של 11 עמודים .

אני יועצת הערפדים / מאת אורי פינק ; [עריכה - איריס פריד-מייזל].. האגודה למלחמה בסרטן ,2002. חוברת של 10 עמודים .

בית חרושת לקומיקס :19.5.2001-30.6.2001 : קטלוג של תערוכת יחיד של פינק בגלריה העירונית ע- בית יד לבנים , רעננה

סך הכל כולל יומני התלמידים למעלה מ-70 ספרים.

הופיע בכל 87 הגיליונות של סופר קומיקס .

מגזין זבנג 2004- – 40 חוברות נכון לאוגוסט 2007.
סדרות שהופיעו במגזינים
סופר שלומפר הופיע בכולנו
שרגה קלאץ הופיע באותיות .
כוכב השביט הופיע במעריב לילדים.עלילות סופר גיבור.
הרפתקאות מלפפון. הופיע במעריב לילדים .
הזועטוטים במעריב לילדים.
העליטיסטים . מעריב לנוער ב-43 חלקים 1991.
סיפורה של חבורת נוסעים בזמן שיוצאים לעבר כדי למנוע מהעולם אסונות אקולוגיים ומגלים שהאחראי הוא נוסע בזמן מהמאה ה-24.
צ'סטר צ'יטה על פי דמות טלוויזיונית הופיע בהמשכים ובסיפורים בודדים במעריב לנוער.

Uri Fink, the author of Sabraman Jerusalem : Sabraman Comics, 1979.
"The hilariously bizarre autobiography of Israel's boy-wonder cartoonist."

חוברת של 40 עמודים שאותה לא ראיתי .אני רק יודע שהיא קיימת .

הגולם : סיפורו של קומיקס ישראלי. עם אלי אשד, מודן 2003.

וקומיקס הגולם באתר וינט באנגלית עם אלי אשד

סך הכל נכון לאוקטובר 2007 אורי פינק היה קשור ל100 ספרים .

קישורים רלבנטיים

האתר של זבנג

האיש והתופעה

אורי פינק בויקיפדיה

פינק באנציקלופדיה לקומיקס

קריקטורות וקומיקס ישראלי :סקירה

קטעים מזבנג

זבנג ורק התחלנו :שנתים של מגזין זבנג

זבנג סדרת הטלויזיה

משחק המחשב של זבנג

אורי פינק באוניברסיטת באר שבע

אורי פינק פותח את הפה

אמן עם נשמה של פקיד

איך מארחים את אורי פינק בבית ספר ?

אורי פינק וטינטין

אורי פינק פוגש את מר ספוק

מסברה מאן ועד לרב שאנן

20 שנות זבנג :נמרוד רשף ושי צ'רקה במחווה מיוחדת לאורי פינק

הכיתה מהגיהנום :20 שנה של "זבנג".

 
 
הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 438 שכבר עוקבים אחריו