מרווה יוצאת מהבועה

היי אלי. 

השם שלי מרווה גופר .אני  בת 12 לומדת בתיכון חדש במגמת קולנוע. שמעתי שאתה מתעניין בקומיקס ו:עיינתי באתר שלך.מצאתי  שהוא מגוון ומעניין

.רציתי לידע אותך שזכיתי מבין 2000 סיפורים במקום שני בתחרות  של "מטח":  יוצאים מהבועה:תחרות הקומיקס של צו פיוס . וזה  על הסיפור "חילוניים נגד דתיים."  

 

אשמח אם תציץ על האתר  בחיפוש כותבים   . אם תכתוב בגלריה את השם "מרווה ג"  ויופיע  הסיפור שלי.  

.

מרווה  

 

תודה מרווה .אכן סיפור חביב .

מרווה היא כבר דור שני למשפחת משוררים אימה היא המשוררת והמאיירת  דפנה שחורי .ובעברה מרווה כבר חיברה שיר חביב על פארק הקופים .

אני סקרן לדעת איזה יצירות ספרות ו/או קומיקס יצאו ממנה בעתיד ?

והעובדה שמוסדות גדולים כמו מט"ח יוצאים בתחרות כתיבת וציור קומיקס על נושא כזה מראה על התעצמות נושא הקומיקס אצלהם .פעם היו מסתפקים רק בתחרויות של כתיבת סיפורים .אבל היום התמונה נראית כחשובה לא פחות מהמילה . וכותבי העתיד  כמו מרווה מפנימים זאת היטב.

מצבו של הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

 

מה מצבו של הסיפור הקצר המקורי בשנת 2007 ?

 לא כל כך טוב.
זה קצת מדהים אם נזכור עד כמה פרח בשנות ה-90 כעקבות הצלחת סיפוריו של אתגר קרת כאשר כל סופר צעיר מיהר לפרסם קובץ סיפורים קצרים משלו .
השוק הוצף אז בקבצי סיפורים קצרים ,וכנראה היגיע אז לנקודת הרוויה.
היום הסיפור הקצר העברי פורח רק בתחום אחד בז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה.במגזין "חלומות באספמיה " ובפורומים ברשת של המדע הבדיוני .
ולא במקרה כיום הפרס החשוב ביותר שזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר לסיפור קצר הוא פרס "גפן " לסיפור מדע בדיוני ופנטזיה ישראלי מקורי שניתן בידי האגודה הישראלית למדע בדיוני .

אבל שאר תחומי הסיפור הקצר נראים כזנוחים. אם כי המגזין "קשת החדשה " וכתבי עת אחרים כמו "עמדה " ואלמנך" מפרסמים סיפורים קצרים חדשים .. ו"קשת החדשה " אף פירסם לאחרונה אנתולוגיה של מיטב הסיפורים הקצרים שהופיעו מעל דפיו .
להלן סקירה של הסופר דוד מלמד על מצב הסיפור הקצר בשפה העברית  בראשית המאה ה-21  

דוד מלמד חיבר בעבר קובץ של סיפורי מדע בדיוני קצרים בשם "צבוע בקורונודי ". רומן עתידני פוליטי בשם "החלום הרביעי " וגם קובץ מאמרים על תולדות העיתונאות העברית בשם "אור ראשון "

 

מצב הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

מאת דוד מלמד

.

 

(פורסם לראשונה ב"מקור ראשון", 12.10.07 )

מול פריחתם של השירים והמשוררים בכתבי-העת לשירה, עומד הסיפור הקצר בוש ונכלם.
הז'אנר, שהורתו ליד אוהלי השבטים ומסביב למדורות, הז'אנר הספרותי שהיה אמור להתאים יותר מכל לקצב החיים במאה ה-21, מסתפק בקרן-זווית שמוקצית לו במוספי החגים של העיתונים היומיים ובאי-אלה כתבי-עת מתחשבים ורחבי-לב, והוא כובש את פניו בקרקע.
לשירה עושים פסטיבלים, מארגנים קברטים, קוראים ומקריאים, ויש גם פסטיבלים למספרי סיפורים שבהם ידוענים מספרים סיפורים מבדרים, זכר לצ'יזבטים מסביב למדורות של פעם. אבל היכן הוא הפסטיבל שבו יקריאו סיפורים קצרצרים או קטעים מסיפורים שמוצאם מתחום הספרות היפה?
הסיפור הקצר הפך בשנים האחרונות לבן-חורג בסדר העדיפויות של הוצאות הספרים. טוענים שהוא לא מסחרי, לא מבוקש, ולא בראש מעייניו של הקורא המודרני. כל מאפייניו הספרותיים של הסיפור הקצר: חדות התיאור, אמנות העיצוב, סוד התמצות, יסוד ההפתעה – כל אלה אינם עומדים למחברי הסיפורים הקצרים החשים כמו בעלי מקצוע שעבר זמנו וכאילו הם עוסקים במלאכה ספרותית נחותה, שאין בה עניין לציבור.
גם בספרי העיון הדנים ביצירה הספרותית נדחק הסיפור הקצר לשוליים כבר לפני שנים רבות. לאה גולדברג פותחת את המבוא לספרה "אמנות הסיפור" (1967) בטיעון: "

בספרים עיוניים העוסקים בספרות הוקצה אך מקום מצער לסיפור הקצר… הכותבים על הסיפור נוגעים בו, על פי הרוב, באגב אורחא…"
ההיגיון הפשוט שאמר כי בעידן העכשווי קצר-הרוח ודחוק-הזמן, יעדיפו הקוראים לקרוא סיפורים קצרים ולאו-דווקא ספרים עבי-כרס – גם הוא התבדה. מי שהחמיא לסיפוריהם של צ'כוב, מופאסאן, מוהם, או' הנרי, סארויאן וגוגול, ומי שהמליץ על סיפוריהם של סופרים ישראליים לא-מעטים ולא-גרועים, נתקל בדרך-כלל בשאלה המולי"ת המעשית: ומתי נמצא בפעם האחרונה קובץ סיפורים קצרים ברשימת רבי המכר בארץ?
קשה להיזכר, בפרט לא לגבי שנת תשס"ז.
לכן ראויה לשבח כל הוצאת-ספרים החוזרת להוציא-לאור קובצי סיפורים קצרים של מחברים ישראלים, למרות ה"סיכון" הכלכלי שבדבר. נותר רק לקוות שקובצי הסיפורים היוצאים-לאור פה-ושם, אף שרבים מהם במימון עצמי, מלא או חלקי, של המחברים, הם מסימני תחייתו המחודשת של ז'אנר אהוד זה, ויתכן כי היה מוקדם להספידו.
שנת תשס"ז הניבה קובצי סיפורים קצרים, מקוריים ומתורגמים, בהוצאות-ספרים שונות. כך למשל "10 סיפורים" של ארנסט המינגווי הקלאסיקן, חתן פרס נובל לספרות, "סיפורי הארץ המתוקה" של א"ל דוקטורוב, סופר אמריקאי מרתק, ואחרים. ומשלנו: "המקום הריק" של יהודית הנדל הוותיקה, "לא רחוק ממרכז העיר" המחודש של אורלי קסטל-בלום, וגם משהו יוצא-דופן: "ילד של סתיו", מסיפוריו של שלום אש הנשכח, מתורגמים מאידיש לעברית בידי לאה איילון.
אפשר, כמובן, לבקר את קובצי הסיפורים שהופיעו בשנה זו כבשנים קודמות, לאזכר את הקלישאה, הנכונה כמעט-תמיד, שאין אחידות ברמת הסיפורים, אפשר להעדיף סיפור אחד ולהתאכזב מסיפור אחר, אך כל אלה אינם מפחיתים מן הגעגוע שחשים רבים לז'אנר הישן והטוב הזה, ואין להתבייש במידת ההנאה שגרמו השנה קובצי-סיפורים רבים לאוהבי הז'אנר.
נכון, אסור לעשות אידיאליזציה של ז'אנר זה. לא אחת ניתן להיתקל בסיפורים שרמתם ירודה או שקשה להבין "מה הייתה כוונת המשורר". כנראה נכונה האימרה המיוחסת לוויליאם סארויאן: "סופרים רבים שכחו שמטרתו של הסיפור היא פשוט לספר סיפור."
לעיתים גם קשה להבין מדוע הגיע לדפוס סיפור מסויים או על מה ולמה החליט חבר שופטים להעניק פרס בתחרות סיפורים דווקא לסיפור זה ולא אחר.
אך קובצי-הסיפורים החוזרים בהדרגה אל המפה הספרותית והמולי"ת בארץ, מעניקים לאוהבי הסיפור הקצר רגעים של הנאת-קריאה כפשוטה, כולל הזכות להחליט כמה זמן יקדישו לקריאה בערב אחד, אילו סיפורים יקראו, ומה יבחרו לקרוא קודם, ולאו-דווקא לפי סדר הופעתם של הסיפורים בקובץ. אולי ספרים אלה הם סנוניות ראשונות המבשרות את שובו של אביב חדש לז'אנר ותיק זה?
ובהקשר זה אי-אפשר שלא להיזכר במסה הקצרה והממוקדת על הסיפור הקצר שכתבה הסופרת והמסאית שולמית הראבן ז"ל בשנת 1993:
"הסיפור הקצר הוא אולי הצורה המקצועית ביותר של כתיבה, כתיבה כאמנות, מפני שהכי קשה לרמות בו, הכי קשה להשתמש בכל הטריקים, או לעשות את השגיאות שאפשר להחביא בתוך פרוזה רומאנית" – כותבת שולמית הראבן, ומוסיפה – "הסיפור הקצר יכול להיות שיא של מלאכת הכתיבה, מפני שהוא מעורר את כל הבעיות הקשורות בכתיבה, לפעמים הרבה יותר מהרומאן."
אין פלא שגם ר' מנחם-מנדל מקוצק אמר לפי המיוחס לו:

 "כל ימי רציתי לכתוב ספר בן עמוד אחד".

השאלה היא מה היה אומר אם היה חי בישראל בשנת תשס"ז.

גלגיליות

ירוסלבה פבורסקיה העיתונאית והמשוררת המבריקה מבאר שבע חוקרת את נושא הגלישה על הגלגיליות בעירה הדרומית ואגב כך מספרת לנו משהו על תולדות התחביב הזה של הנערים הרוסיים מבאר שבע במאמר שפורסם במקור במקומון בשפה הרוסית בבאר שבע
( הערה : יש כמה וכמה נאומים ארוכים של מרואיינים שונים שאני חושד שיש לראות בהם את פרי מוחה של ירוסלבה עצמה תוצר של התחקיר שלה ,כך שלדעתי לא פעם כאשר אחד "ההורים " מדבר ירוסלבה מדברת מפיו )

גלגיליות

 

מאת ירוסלבה פבורסקיה

 

 

 
 

 

 

 

 

 

קבוצת הנערים בני 12-14 מבאר-שבע פנתה למערכת עיתון "הישראלי הרוסי" עם הצעה לספר
לקהל נרחב על תחביבם – התגלגלות על גלגיליות .
אמונת הנערים הטהורה בעובדה שראש העיר באר-שבע, , יקרא את המאמר ויעזור להגשים חלומם על גן לגלגלונים, הייתה כה מדהימה , עד שלהתעלם מהם היה נדמה כבלתי- אפשרי.

האספלט מרשרש בשקט,
בתים עוברים באורח,
רגליים – אחד-שתיים
בקצב למוסיקת חוץ.
הכול כעין מוכר כל-כך,
הייתי פה, הלכתי אי-פעם.
אך כעת זה נראה
באיזו צורה חדשה.
הגלגלים מתלחשים ברוך,
הכביש זורם קדימה,
זה רק התחלה,
מה עוד ילך הלאה.
(מחבר אינטרנט אנונימי).

מה זאת ההחלקה על גלגלונים? נופש פעיל, ספורט אקזוטי (אינליין-סקייטינג, רולר-
בליידינג), חלק מתרבות נוער ותרבות "היפ-הופ" או פשוט אחד משעשועים אהובים של איש
נייד מודרני? כרגיל,האמת איפשהו באמצע.

-בכל העולם מתקיימות תחרויות, אליפויות והופעות הרולרים והסקייטבורדיסטים, – מספרים
נערים, – ספורטאים מוסרטים בסרטים ובסרטונים. יש ערוץ טלוויזיה איפה שמראים באופן
קבוע את גלשנים, סנובורדיסטים, בייקרים על אופני BMX, ובוודאי שאת ספורטאים על גל-
גלונים וסקייטים.
בבאר-שבע אין ים, אין גם שלג. אך אצלנו היה אפשר לבנות סקייט-פארק.
בערים גדולות של רוסיה בונים רולר-פארקים מכוסים, כי שם שלג וגשם יורדים כמעט במשך
כל שנה, ואי-אפשר להתגלגל ברחוב במזג-אוויר רטוב.
ואצלנו קיץ הוא במשך כמעט כל השנה, ודרוש פארק פתוח. אנו חושבים שפארק זה עולה לא כל-כך יקר, הרי זה לא בניין גדול.
-באינטרנט יש אפילו שרטוטים של כל הציוד, לא מסובך לערוך אותו. ואחר-כך, זה עסק –
אפשר לגבות תשלום עבור כניסה (רק לא גדול מדי), אפשר אפילו למכור מנויים. ככלל, אנחנו
בטח שמבינים שאין כסף לראש העיר, אבל בעיר משהו בכל זאת נבנה, ורעיון עם רולר-פארק
נדמה לנו כטוב מאוד. הנה לילדים לפני כמה שנים ברחוב רמב"ם בנו מגרש גדול ויפה עם מג-
לשות ונדנדות. אך אנו גדולים מדי כדי לשחק שם. ולגילנו אין מגרשים כאלו.
-כעת אנו מחליקים באצטדיונים, בבתי-הספר. אך באצטדיונים משחקים לעתים קרובות כדורגל
וכדורסל, ובגנים מהלכים ילדים קטנים וקשישים,
פחד להתנגש עם מישהו.
אני חושבת שמתחת להצעתי על הקמת סקייט-פארק היו חותמים כל ילדי העיר. כי זה מוצא חן בעיני כל ילדים. וגם ל-מבוגרים יהיה מעניין לצפות.
-גלגלונים מוצאים חן בעיני כולם, אך כ-500 איש בבאר-שבע עוסקים בזה ברצינות. למי יש
סקייטים, למי גלגלונים, ויש עוד נער על BMX. אנחנו רואים רולרים בשכונות שונות של
העיר. כולם "מתקמזצים" באילו מקומות המתאימות להחלקה. וליד "קריית הממשלה" מת-
אספים ילדים משכונות שונות.
"קריית הממשלה", אולי, הינה מקום הכי מעניין בעיר מבחינה אדריכלית. בין בניין נשגב ומת-
רומם של היכל המשפט, מרכז המסחרי ומכלול משרדי הממשלה – כיכר רחב, מזרקת מדרגות,
סולמות, גבולות, מעקות, מדרגות. ביום, כאשר רולרים צעירים בביה"ס, על שהייתם במקום זה
מזכירים רק כמה גרפיטי. קרוב לערב, כאשר פקידים ומבקרים עוזבים את משרדיהם, כאן מתא-
ספים בעלים מאושרים של רולרים וסקייטים. ממש הנאה להסתכל איך בצורה חיננית, ללא שום
מאמץ, הם יוצרים פירואטים מתוחכמים. דומה להחלקה אומנותית – רוח מתוחה.
אומנם אותםכבר לא מעניין להחליק על משטח חלק. לאחר שלמדו יסודות ההחלקה, הם צמאים לשקם את הטכניקה שלהם.
הדרגה הבאה של מומחיות – קפיצות וטריקים מגוונים.
מוציאים מחסום מאולתר, המקושט בגרפיטי, ומתחילות קפיצות דרכו. אחד מהבנים
קפץ דרך חמש מדרגות וממשיך החלקה על משטח בלא פגע. אח"כ שוב עולה על מדרגות
וחוזר על הקפיצה – כבר עם סיבוב 180 מעלות, ז.א. מסתובב במעוף ולאחר נחיתתו נע עם גבו
קדימה.
וקבוצת נערים זו עם עיקשות בלתי סבירה לומדת לקפוץ על מעקה בסקייט. קודם הם
שפשפו פאות בשעווה – זה שיטה מקצועית לעשות משטח לסקייט ולגלגלונים מחליק.
-אם גלגלן אמיתי רואה את המכשול, הוא לא מנסה לעקוף אותו בהליכה או בנסיעה, רולר מיד
יקפוץ עליו או דרכו, – מפרש ספורטאי צעיר.
כן, רמפות, סולמות, מעקות מלהיבות את הרולרים בצורה בלתי שקטה, גורמות ללבבותיהם
לדפוק לעתים קרובות יותר מרגיל.
-ברולר-פארקים הכול מצויד בכוונה לאימונים. הפארקים האלו קיימים בערי עולם רבים –
הנערים מספרים כשהם קוטעים בצעקות   אחד את שני –

בסין לא מזמן בנו פארק ששטחו 000 12 מ"ר, ו-
אורך הרמפה שם הכי גדול בעולם – 40 מ'.
-בטח, שם זה מאוד פופולארי! לא מזמן אלוף הסקייטבורד אמריקני במהירות כ-80 קמ"ש
קפץ דרך החומה הסינית הגדולה בעזרת מגה-רמפות! הוא עשה זה 4 פעמים. נוכחו 3000 איש,
כולל שר התרבות סיני ושר לספורט חירום – אפילו כזה קיים שם! ובישראל מקום מיוחד ל-
רולרים יש רק בתל-אביב, בפארק הירקון. באמת, קשה לנו לצאת לשם מבאר-שבע. מחיר הכניסה –
100 ₪ – לשלושה מוקדים: משטח להוקיי הגלגלונים, חומה מלאכותית לטפסנות ומשטח החלקה
עם רמפות. מוקדים ראשונים פחות מעניינים אותנו. באינטרנט מצאנו אתר על רולר-פארק בהר-
צליה – גם כן רחוק… שם כניסה עולה 20 ש"י, חוץ מזה, משכירים סקייטים, רולרים ואמצעי
מיגון. דרך אגב, בני 16 מנהלים את הפארק הזה. אמי אמרה שהורים של נערים אלו אולי מיליו-
נרים, וכך הם נתנו לילדים "צעצוע" כזו. אינני יודע… אני מקווה שמקום נפלא זה יופיע גם
בבאר-שבע, למרות שאיננו ילדי המיליונרים.
-והורים לא מתנגדים לתחביביכם?
-להורים הדבר עיקרי – ציונים נאים בבית הספר, ועם זה אין לנו בעיות. אחרת לא היינו מקבלים
גלגלונים חדשים במתנה.

שיחה עם ההורים.

 

-אימא'לה, התחביב של בנכם לא נראה  לך מסוכן?
-תחילה התייחסתי לזה כשעשוע ילדים. אח"כ השתכנעתי שזה משהו יותר רציני. אך באותו
זמן אני רואה שהוא זהיר, לא יסכן סתם את חייו ולא יעשה "טריק" חדש, כפי שהוא מכנה את
זה, אם לא בטוח בעצמו. הוא לא אוהב ללבוש אמצעי מיגון, אומר שלא נוח בהם. לאחר ששבר
אצבע ידו, התחיל ללבוש כפפות מיוחדות.
אך הורים מבוהלים, לפני שהם יקרעו מידי ילדיהם את גלגלונים או סקייט חדשים לגמרי, אוכל להרגיע בנתונים סטטיסטיים הניתנים בכתב-עת רפואי אמריקני. שם טוענים, שלספורטאים יש יותר סיכונים להיחבל רצינית בזמן משחק
כדורגל וכדורסל, מאשר בתחרויות ברולר-ספורט. כך, על אחד מאלף הכדורסלנים חלים 22 ביקו-
רים אצל רופא,
כדורגלנים – 20, ו
לרולרים – אחד בלבד. זה הודות לשיפור ציוד הספורטאים
על חשבון שינוי יחס לביטחון פרטי מצד רולרים עצמם.
-אז את מעודדת תחביב כזה?
-אולי, לפעמים אני מצטערת שהוא לא לומד לשחק שחמט באותה צורה רצינית, כמו שהוא לומד להחליק על גלגלונים, מתגלגל במקום לבלות שעות מעל שיעורים, כמו בן של חברתי , שלומד בכיתה פיסיקה-מתמטית. אך בסופו של דבר אני חושבת שגם גלגלונים הינם ספורט לגיטימי.
את יודעת איפה גלגלונים נהיו פופולאריים לראשונה? בקליפורניה בסוף שנות 1980 – תחילת שנות 1990. שם סקייטרים, גלשנים ושאר נציגים של ספורט חירום רצו להשתעשע בהחלקה על
גלגלונים, לחלוף על שבילים חלקים במהירות גבוהה, לעשות סלאלום על גבעות קליפורניה
המכוסות באספלט, לקפוץ ממעקות וממקפצות. הם עשו זו, מה שנקרא, “for fun” – להנאה,
לשעשוע, על מנת לגוון חייהם ולנסות חידוש מתוחכם. זה אנחנו, מבוגרים בארצנו, עמוסים עד
כדי כך בטרחות יומיומיות, שצרכים אנושיים נורמאליים – בתנועה, בפעילות גופנית, בניסוי
תחושות חדשות – נדמים לנו כעודפים אקזוטיים. היינו רוצים שילדינו ירגישו יותר חופשיים.
-

ולמה ילדים הללו לא עוסקים בספורט שיותר נפוץ אצלנו?
-בני הלך לכמה חוגים – כדורגל, היאבקות. אך לאחר כמה חודשים זה היה נמאס לו. על גלגלונים
הוא מחליק כבר במשך כ-4 שנים, טוב וטוב יותר. ספורט זה חוג, מאמן, תחרויות, משטר, אימו-
נים קבועים. עם גלגלונים זה דבר אחר – בן אדם משיג הצלחתו בעצמו, למרות שאי-אפשר ללא אימונים ולהט ספורטיבי.
זאת אומרת, זה מתחיל כתחביב, ואח"כ לאחרים נהיה כסגנון חיים, דגם מחשבות. לפי תצפיותיי, בני וחבריו מרגישים בזמן החלקה חופש ועצמאות. ומוצא חן ב-עיניי לצפות להם. ניסיתי אפילו להחליק בעצמי – לי ולבני יש רגליים בני אותה מידה. וברוסיה לא ניסינו להחליק על קרח? זוכרת את התחושות המהממות
?

רפליקה של אבא של רולר, השותק זמן רב.
-

בטח שלא רע לבנות פארק כזה במקום נוח של עיר. לקרוא אותו, לדוגמה, מרכז לנופש פעיל
של נוער עם אלמנטים של ספורט חירום. לפעמים אני צופה בטלוויזיה הופעות של ספורטאי-
זה מאוד ראוותי. נסענו פעם עם בני לפארק הירקון – קיבלתי המון כיף. היה אפשר להקים בבאר-שבע מועדון לאוהבי ספורט חירום, להוציא ילדינו לתחרויות – משהו כזה התנהל במרכז הארץ, ראיתי פרסומת. אך אנחנו בעבודה במשך כל היום – אין לנו שום מושג כיצד  לממש פרויקט כזה. למרות שברעיון של הקמת רולר-פארק, לדעתי, רק צדדים חיוביים: הוא
היה מספק עבודה לצעירים והיה עוזר לסטות את תשומת-לב של בני-נוער מרחוב. רק שביקור
בפארק יהיה זמין כספית לילדים פשוטים. או שאתה קורא רשימות על עבירות נוער וחושב –
אילו הם מבלים זמנם בפעילויות גופניות באוויר, ולא במרכזים מסחריים, ברים, דיסקוטקים
ובאולמי משחקים! אולי אילו עסקים היו יכולים להשתתף בבניית פארק רולרים, שגם מקבלים
הנחה על מסי הצדקה, אם אינני טועה. הרי יש אילו מממנים.

רפליקה של אימא של לא-רולר:
-אינני קונה גלגלונים לבני, למרות שהוא רמז כמה פעמים שהוא היה רוצה לקבל אותם במתנה.
אך איני יכולה להרשות לו להתרוצץ בחוץ במשך שעות! ואין לו זמן – פעמיים בשבוע הוא
הולך לאנגלית נוספת, פעם בשבוע – למורה פרטי למתמטיקה. ועומס פיזי הוא מקבל בבית-
הספר בשיעורי התעמלות ופעמיים בשבוע בחוג לשחייה.
בוודאי שאיני אעיז לכנות כל ילדים על סקייטים וגלגלונים "חוליגנים" אך תחשבו בעצמכם:
ראיתם כתבות מגעילות אלו ליד "קריית הממשלה"? גרפיטי זה קרוי, לדעתי, פשוט ונדליזם! ו-
מעקה זה שעליו הם קופצים באופן קבוע – שם כבר אבן פשוט מרוסקת! בקצבים אלו כעבור
כמה שנים שם בכר יהיו הריסות ניכרות. אך אם אי-אפשר לאסור להם זה לחלוטין, אולי כדאי
לתת להם מקום מיוחד – כדאי לתת להם מקום מיוחד, כדי שלא יעצבנו את אנשים נורמאליים
ולא יקלקלו בניות.

 

לאיזו רמה הגיעה התקדמות!
כמה לא דומים גלגלוניהם הנוחים עם נעליים דמויי נעלי ספורט נוחים על מגפי פלסטיק כבדים
ולא-גמישים על גלגלים, אותם מדדנו רק לפני 10 שנים! המראה החיצוני של מודל חדש של
גלגלונים זה רק קצה הקרחון, שמתחתיו חבויה חגיגה של טכנולוגיות מודרניות. הרי על
יצירת מודל חדש עובד לא עשור אחד של מומחים בתחומים מאוד שונים – אנטומיה, אר-
גונומיקה, תורת חומרים, עיצוב תעשייתי.

לפני 200 שנה ממציאים חשבו להוסיף גלגלים למחלקיים בקרח. רישומים היסטוריים מעידים
שמודלים ראשונים של גלגלונים לא יכלו להסתובב ולבלום, לכן מעטים העזו להתגלגל עליהם.
גלגלונים מנוהלים תוכננו ע"י אמריקני ג'יימס פלימפטון בשנת 1863. בגלגלונים של פלימפטון
השתמשו בכרית גומי לבלימת סיבוב הציר. תרשים של מודל זה נחשב כיסוד גם של מחלקי
גלגלונים חדשים.
צוותות ראשונות של הוקי הגלגלונים שיחקו באירופה כבר בשנת 1901, ואליפות ראשונה הת-
נהלה בגרמניה בשנת 1936.
תחביב הגלגלונים באמריקה רכש אופי המוני בשנות 1970-1980 של מאה שעבר. בארה"ב אז
התקיימו יותר מ-6000 אולמות, איפה שאנשים נחו והחליקו מתחת למוסיקת "דיסקו". יציאת
תרבות זו לרחובות עירוניים אירע בשנת 1981 הודות לשני אחים שחקני הוקי ממינסוטה. הם
הקימו חברה Rollerblade, שבה לראשונה עובדו מחלקיים על ארבע גלגלוני פלסטיק צרים
עם מסבים, עם נעל מגן ובלם בעקב. לפופולאריזציה של ספורט חדש Rollerblade החלה לה-
ציע גלגלונים מיצירתה להשכרה בחופים. גל עניין למחלקי גלגלונים שטף את קליפורניה. עוד
כמה חברות סידרו ייצור מחלקיים, ורולרים החלו לכבוש לא רק שבילי אספלט, אלא גם רמפות
חצי-חביות, מעקות, מדרגות וכלל כל שטחים המתאימים להחלקה. רולרים לקחו מסקייטבורד
את סגנון הרחוב ועשו מעשי-גבורה – החלו לנסוע על כל שבו הם נתקלו בדרכם.
וכלל, יש הרבה מודלים של גלגלונים – להחלקה במהירות, להוקי, ואפילו גלגלונים "חוץ-דרכיים",
עליהם נוסעים בשבילים ובעשב. מה לדבר, זה תעשייה שלמה. לדוגמה, קיימות עגלות מיוחדות
לילדים של הורים-רולרים, שרוצים לאחד החלקה על גלגלונים וטיול עם ילדים. עגלות תלת-גלגליות עם מתלה מוגבר, בלם אופניים ומנעול, כיסוי מגשם, שק מחומם וחגורות ביטחון. בצ'כיה אתלט אחד אפילו קבע שיא מקורי: חצה את ארצו על גלגלונים במשך תשע ימים ודחף לפניו עגלה עם בנותיו התאומות.
ובן שיח הצעיר שלי חולם כעת על מודל חדש של גלגלונים "אגרסיב", שרכישתם קובעת נו-
כחות של הרגלי נסיעה מתקדמים. זה מבנה יציב מקסימאלי, אינו נהרס ומתמרן, המיועד לקפי-
צות ממקפצות, להחלקה על מעקות, ירידה במהירות מלאה על מדרגות ולשאר טריקים בעלי
אפקט.
-אומרים,באמת,שלגלגלונים אגרסיביים יש פחות מהירות ובהם לא נוח לנוע למרחקים ארוכים.
אך הרי מהירות תלויה לא רק מגלגלים מהירים, אלא גם מניסיון ומאימון הרגליים, – אומר נער – דמיינו, ראיתי באינטרנט אפילו פרסומת של גלגלונים עם מנוע! אך, לדעתי, לא מעניין לנסוע
עליהם, מאמצים פיזיים כמעט אינם נדרשים. אך בנסיעה אגרסיבית (למרות שלא כל-כך מובן
למה היא נקראת כך, כי אין בה אגרסיה ממשית!) מעניינים כל כיוונים. יש סגנון "וורט" –
נסיעה ברמפה אנכית, עם המראות גבוהות וסיבובים מסובכים, "סטריט" – נסיעת רחוב על
מעקות גבולות וכל שאר אובייקטים עליהם אפשר לקפוץ, להחליק על המסגרת ולנחות על האס-
פלט: וגם נסיעה בפארקים, המאחדת את שני הסגנונות.

פחד ובטיחות בעצמות, אדרנלין וכיף:שיחה עם ילד גולש  
-כיצד למדת להתגלגל?
-קיבלתי גלגלונים במתנה ליום הולדת, כשהייתי בן 8. למדתי באיזו צורה בעצמי, בחבורת יל-
דים. בין היתר, לא כולם יכולים ללמוד להחליק. חברי ניסה – ללא הצלחה . למרות שהוא לומד
בחוג איגרוף תאילנדי. הוא עוד מתרברב שבמשך 15 דקות למד לנוע על מחלקי קרח בפארק "קנדה"
בצפון. אך על גלגלונים הוא לא מצליח בכלל.
-ואותי לימד אח גדול. כעת הוא בצבא. השתעשעתי עם חברים מבוגרים יותר, לכן אני מחליק
טוב יותר מבני גילי. למרות שחברים של אחי חבבו יותר "סלאלום" – ז.א. עקפו בצורה יפה את
מכשולים שונים, אך כמעט לא קפצו. וחבר אחד של אחי נסע על גלגלונים מאשדוד לבאר-שבע
במשך שלוש שעות…
-מה מעניין בהחלקה על הגלגלים? במה זה מושך אתכם?
-רוח לפנים, מהירות, רגש שאתה שולט במצב… חופש! אנרגיה.
-כאשר לא יוצא איזה טריק ובסוף יוצא לאחר אימונים רבים – זה כיף!
-יכול להיות גם – התגברות על הפחד. זה מחסום עיקרי בדרך, ויש להתגבר עליו.
-איך?
- לכל אחד יש  את דעתו בנושא הזה . מישהו מנסה לשכוח על הכול, להמריא ולקפוץ… אחרים
מכוונים את עצמם על ההצלחה…
-כאשר אתה לומד טריק חדש, אתה מנתח, באיזו סכמה לנוע, לאן לכוון מבט, כיצד להתרכז
נכון – הרבה דברים. וכאשר הכול יוצא – אתה מתגבר על פחד ומכשולים… האורגניזם יוצר
אדרנלין, וזה נעים!
-ואני שם לב שלאחר החלקה על הגלגלים אני  מרגיש יותר בטוח ומרוכז – ובבית, ובבית הספר.
יש רגש כזה שאוכל להתמודד עם כל מצב.
-ואני אוהב לא רק להחליק, אלא גם להסתכל על החלקה של אנשים אחרים בווידאו. זה גם
ניסיון חדש. כאשר אתה רואה רמה של מישהו אחר – יש רצון להעלות את שלך.
-במה אתה מתעניין  חוץ מגלגלונים?
-במחשב. לא מזמן הופיע לנו משחק מהמם – "טוני הווקס פרו-סקייטר". במשחק זה גיבור
האנימציה, הסקייטבורדיסט, הועתק מאלוף חי מציאותי טוני הווקס.
-ואני, לדוגמה, מתעניין באקולוגיה. נדמה לי, שאם מכוניות העובדות על בנזין היו מוחלפות
בתעבורה נקייה אקולוגית, באופניים ובגלגלונים (לפחות בעיר!) – חיים היו יותר טובים… כי
מכוניות מזהמות אוויר. למרות שלי מוצא חן בעיני להסתכל תצלומים של מכוניות חדשות –
מעניינות אפשרויותיהן. אם פחות ישתמשו בבנזין ובסולר, יהיה טוב יותר לכולם. הרי מאגרי
נפט מדוללים. יתר מכן, נפט נמצא עיק
ית בארצות ערב, בידי שייחים של נפט שנותנים
כספים למלחמה. ואילו היו ממציאים מנוע שעובד על משהו אחר, לדוגמה, על אנרגיית השמש,
אוויר היה נקי יותר, פחות טרוריזם.

זאת דעת הילד .

רשויות לתשומת ליבכן .

 

 

 

 

 

עוד על הנושא

גלגיליות

אתר הרולר הישראלי

 

 

הבלוגים המומלצים של העיתון "גלובס "

בעיתון הכלכלי  "גלובס " פורסמה רשימה על הבלוגים המומלצים ביותר ברשת עבור קוראי העיתון :

 

הבלוגים המומלצים של גלובס"

סטלג ליבסקר

 
 
 
 הבמאי ארי ליבסקר השלים לאחרונה לאחר מאמץ של כמה שנים את הסרט הדוקומנטארי על תופעת ספרי "הסטלגים " סרט שעורר הדים רבים בארץ ובחו"ל וכאן הוא נותן לראשונה את הסיפור המלא של הפקתו .

 
הסרט "סטלגים" : שואה ופורנוגרפיה בישראל" עולה בשעה טובה על המסכים שוב בהקרנות בסינמטקים ברחבי הארץ שבסופן יוקרן בערוץ הסרטים הדוקומנטאריים דוקו .
ולרגל האירוע החגיגי זה הנה ראיון מקיף עם הבמאי הסרט,ו

גילוי נאות :הסרט של ליבסקר מבוסס על רעיון ומחקר שלי, ואני עצמי מופיע בסרט  . ליבסקר אמנם המשיך לכיוונים אחרים שבהם לא עסקתי .במקור על הסופר ק.צטניק שהפך לדמות חשובה בסרט לא פחות מכותבי הסטלגים וזאת תרומתו הייחודית של ליבסקר עצמו .

ארי ליבסקר ואני נפגשנו לראשונה לרגל יצירת כתבה  על בית מוזר באיזור שכוח אל ביפו , בית שבו מתו עשרות דיירים בהתאבדויות ומסיבות בלתי ברורות .
את הבית "טיהרו" אנשי קבוצה מיסטית שהאמינו שהבית ביפו מהווה מזה שנים רבות "שער" לפלישה ליקום שלנו לישויות קוסמיות מפחידות ממימדי קיום אחרים.אותן ישויות ביצעו לדעתם  מסע טרור כנגד יושבי הבית והאיזור מזה עשרות או מאות או אלפי שנים.
לאחר שסיימנו את החקירה של הפרשה המוזרה ליבסקר ישב איתי על שולחן  בבית קפה והעלינו נושאים שונים לפרוייקט המשך .

 התברר שקשה לחשוב על נושא שיהיה דרמטי יותר מזה שסיימנו רק עכשיו של הפלישה מהמימדים האחרים,לפחות  עד ששמע ליבסקר את הצעתי להפיק סרט על נושא האיזוטרי והביזארי מכל בספרות  הפופולארית של ישראל ,נושא הסטלגים והקדיש לכך כמה שנים מחייו.

היוצר

 

 

 

ארי ליבסקר .התערוכה.

 

לארי ליבסקר יש ניסיון עשיר בתחום היצירה הדוקומנטרית בכלל ובנושאים מדממים ושנויים במחלוקת בפרט .:
בין הסרטים הקודמים שלו יש את הסרט "מוותרים על ברית המילה "   שבו יצא  נגד ברית המילה בטענה שהדבר פוגע בהנאה  מינית של הגבר. הסרט שהוקרן בערוץ 2 ועבר שם ניסיונות צנזורה היום אפשר לראות אותו ביוטיוב.  

סרט נוסף שלו הוא  "הפואמה הביתית" ( על פי שם ספר שירה של המשורר אהרון שבתאי)  הסרט עוקב אחרי 3 דמויות שמספרות את סיפורן דרך הבית שבו הן חיות בו וכל אחת מהדמויות נמצאת בצומת דרכים לגבי בית המגורים שלה ולקראת שינוי בחייה הסרט עוסק בשאלה האם אנשים יכולים להשתנות. אחת הדמויות היא סבתו של ליבסקר שמגדיר את הסרט כ"סרט קטן ואישי".
ליבסקר מתכוון להוציא אותו להקרנות באוזן השלישית בחורף הקרוב
כמו כן הוא עוסק בתחום הוידיאו ארט ואמנות הפלסטית הוא יצר עבודות וידאו בכ-10 תערוכות קבוצתיות
ומציג כיום  פסל תערוכה שנקראת הפיקוד העליון שנפתחה בלילינבלום 41
העבודה שלו שם היא חלק שלישי בטרילוגיה בשם- נאום פוליטי

פסל מאת ארי ליבסקר.

ברזומה העשירה של ליבסקר  יש גם תפקיד כרוצח סדרתי בסרט של עמיתו נמרוד קמר "טבח הדואר של תל אביב "
.
קמר אף כתב סיפור קצר בהשראת הפרשה בשם "מההפקה של סרט אימה באורך מלא" _Kamer_2007.pdf
שאותו אפשר לקרוא בספר "כשמדלין סטו בוכה :סיפורים קצרים על הקולנוע ( גלורי 2007 ) שבה הוצג ליבסקר כ"ארי בן כנען ""שחקן גבוה וחתיך "
מלבד זאת הוא אחד האנשים הבודדים היום ( ואולי היחיד ) שרק שמם שימש כמקור השראה לתערוכה של אנשי קבוצת האקדמיה החופשית "בשם "אני שכבתי עם ארי ליבסקר" שהוצג בגג בתל אביב עם יצירות רלבנטיות של יוצרים ויוצרות רלבנטיות .
ופרט לכל אלה הוא גם עיתונאי במוסף פירמה " של גלובס חבר מערכת בכתב העת הספרותי "מעיין"
אכן אדם בעל רזומה עשיר ומגוון :

כמה שנים אתה עובד על סרט הסטלגים ?
הרבה יותר מידי זמן . חמש שנים . גם כי היה קשה לאסוף תקציבים והיו בעיות הפקה ומימון  בלתי פוסקות . בשלב מסויים נאלצתי להחליף מפיק . וגם כי היה קשה מאוד לשכנע אנשים להתראיין .
למה ?
היו אנשים כמו אלי קידר הכותב הראשון של הסטלגים שלא התלהבו מעצם העיסוק בנושא שהם לא בדיוק שמחו להיזכר בו מעברם. זה לא משהו שאנשים נהנים להיזכר בו . . אבל בסופו של דבר אחרי כל הצרות הסרט מושלם והוא כאן מוכן לצפיה .
יצרת קשר בנושא הסרט עם אנשים מחו"ל ?
בהחלט . כשהבנתי שהסיפורים הישראליים מבוססים בדרך זאת או אחרת על סיפורים מחו"ל ורציתי לקרוא את הסיפורים המקוריים. רציתי לדעת אם הסטלגים הם ישראליים.
בהתחלה חשבתי שהם תרגומים ותו לא כי הם מזכירים תרגומים בסגנון איך שהן מתארים כל מיני פעולות מלחמתיות ומיניות והתקשיתי להאמין שזה מקור .
יצרתי קשר כדי לברר את הנושא עם אספני מגזינים ובמאי סרטי כמו סרטי סטלגים בחו"ל ו.
ואז יצרתי קשר עם אספן מגזינים בארה"ב george hagenaue ,אדם שמתמחה במגזינים של סיפורי ההרפתקאות לגברים משנות החמישים והשישים והוא האספן הגדול ביותר בתחום . והוא שלח לי עותק של הסיפור מקורי שעל פיו נכתב סטלג 13 הסטלג הראשון וקראתי את הסיפור שהוא במקור קצר מאוד רק כמה עמודים והבנתי שזה רק גרעין. יש שם סיפור בריחה ממחנה שבויים נאצי יש שם נשים אכזריות אבל אין מין ואין באמת סדיזם הבנתי שבעצם רעיון המסגרת הכללי של "סטלג 13" נלקח משם אבל לא יותר מזה .
בשלב מסויים אספן המגזינים הנ"ל ניתק קשר.  הוא התחבר עם אישה יהודיה כששמעה על הפרויקט שלי שיכנעה אותו שזה פרויקט אנטי ישראלי והוא נבהל וניתק כל קשר.
דיברתי עם הבן של האמן של עטיפות סיפורי הסטלגים ששימשו כעטיפות .והוא סיפר שאביו שהיה יהודי שימש בעצמו כמודל לחייל הנאצי בסיפורים וכך גם הוא עצמו ואישתו כמודל לנשים הנאציות .
יצרתי קשר עם העורכים של המגזינים כמו ברוס ג'י פרידמן .והם לא הסכימו לדבר עימי כשקראתי לזה סיפורי מין.
הם קראו לזה "סיפורי בריחה מהכלא"  שזה היה תת ז'אנר פופולארי אז. אבל לא היה בהם סקס בכלל .הסקס היה תוספת ישראלית .

עמוד מהסיפור האמריקני המקורי ששימש כנקודת בסיס לספר "סטלג 13" " מאת "מיק באדן "( אלי קידר)


ראיינת במאי סרטי סטלגים אמריקניים ?
היו סרטים אמריקניים כמו אלזה קצינת האס אס מ-1975 שביים דון אדמונדס ( שלאחרונה יצא גם כדי וי די ) שמזכירים קצת את הסטלגים הישראלים .  דיברתי עם הבמאי אדם מאוד מתוסכל שיש לו תוכניות לעשות גירסה עכשווית של אילזה את התסריטאי כתב אדם קנדי והבנתי שהמדובר שבמישהו שאולי הסטלגים הישראלים היגיעו לידו .ניסינו באיזה שלב ליצור קשר עם הכוכבת שהיא היום חיה בלאס וגאס אבל ללא הצלחה.
היו כמה סרטים איטלקיים פורנוגרפיים של סקס וסדיזם על השואה.
ליבסקר : לא היו סרטי סטלגים איטלקיים ממש אלו היו יותר סרטים אמנותיים .
היה גם סרט גרמני בשם ) Pension Clausewitz” (W. Germany, 1967)  שבו הופיע מנהל המועדונים הישראלי שמעון עדן כמנהל בית זונות בתקופה הנאצית  ,סרט  שיש בו אלמנטים של סאדו מאזו . אבל אין קשר ממש לסטלגים חוץ מבמובן הפסיכולוגי העמוק קר.
בכל אופן בשלב זה הפסיק לעניין אותי הקשר האמריקני והאירופי . הבנתי שהסיפור האמיתי הוא לא שם אלא פה בישראל .  הבנתי שהמרכז זה בישראל הפופולאריות של הז'אנר הספציפי הזה בישראל היא חסרת תקדים כתופעה עולמית
מצאת דברים מעניינים לגבי סופרי הסטלגים ?

מצאתי ששניים מהסופרים נח מן (עורך דין נחמן גולדברג ) ואלי קידר ששניהם כתבו סיפורי סטלגים היו שניהם בגרמניה בשנות השישים קשורים למועדונים בגרמניה שנוהלו בידי ישראלים אנשים מסוגו של שמעון עדן . והם ראו בפעילות שלהם שגבלה בקווים האפורים ביותר של החוק שם כמעט בגדר נקמה בגרמנים . שניהם כתבו סיפורים על עלילותיהם של ישראלים יורדים בגרמניה שנוקמים בגרמנים ושוכבים עם נשותיהם והסיפורים האלו בהחלט התבססו על חייהם שלהם .
למשל איזה ספרים ? .
יש למשל את הספר של אלי קידר שהוא כתב תחת השם הקבוע שלו "מיק באדן"הנה בא הקברן המתוק " שמתאר את חוויותיו גיבור ישראלי שהוא אלי קידר עצמו בגרמניה . והוא כתוב מנקודת המבט של יורד לא ציוני. זה אפילו אולי הסיפור האנטי ציוני הראשון שנכתב בידי ישראלי .לדעתי יש לו כישרון כתיבה והסיפור כתוב היטב אפילו מצויין .

 

"הנה בא הקברן המתוק " של קידר הוחרם בידי המשטרה וסופרו הועמד עליו לדין במשפט צנזורה מפורסם שבו נשפט ביחד איתו הספר המושמץ אף יותר "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ".

ליבסקר : אם  אלי קידר היה מעריך את עצמו כיוצר הוא יכול היה לכתוב סיפורים רציניים יותר אבל הוא לא העריך את עצמו מספיק וחבל הוא התייחס לזה רק בתור חלטורה ואולי זה מה שאיפשר לו לכתוב בצורה חופשית כל כך .
הוא יכול היה להיות סופר אמיתי ובחר להיות "כתבן". אבל אני מעדיף את הכתיבה שלו על זאת של מירון אוריאל למשל .


בעניין הזה כמו באחרים יש לי ולליבסקר חילוקי דיעות . אני בהחלט חושב שמירון אוריאל עולה על קידר בכמה דרגות כסופר.

ליבסקר:  בכל אופן  בסופו של חשבון יש להבין :אלי קידר הוא בכלל לא האיש החשוב בסיפור .  מבחינתי במקומומו יכול היה להופיע בסרט כל אדם אחר שכתב סטלגים .
הדגש בסרט הוא לא על הסופרים שהיו רק "פרי לאנסרים " שמילאו הוראות, הדגש הוא על המו"ל עזרא נרקיס שהרעיון היה שלו . והרעיון  הבסיסי של סיפורי הסטלגים לא היה של קידר אלא של נרקיס.

 ואם לא היה קידר אז נרקיס היה מוצא מישהו אחר שיכתוב את הסיפורים כפי שאכן קרה . .. אני לא חושב שהייתה מדינה אחרת שהפופולאריות של הספרות הזאת הייתה כה גדולה .הבנתי שמהדובר במשהו מאוד חריג כתופעה ספרותית יחסית לכמות האוכלוסייה תופעה יוצאת דופן וקיצונית מאין כמוה .והסרט עוסק בחריגות של התופעה שמצד שני עיצבה את התדועה של רבים ,אולי אלפים לגבי השואה ומה שקרה שם .

התגובות התקשורתיות

סרט הסטלגים של ליבסקר  זכה לתשומת לב תקשורתית שכמוה זכו רק מעט מאוד סרטים דוקומנטריים . ,הסרט זכה לכתבה גדולה של דליה קרפל  במוסף הארץ ולעוד כתבה ובאותו היום ב"עכבר העיר "   של "הארץ ".

ליבסקר רואיין בטלוויזיה אצל לונדון וקירנשנאום ואנוכי רואיינתי יום לאחר מכן אצל אורן נהרי בערוץ 1.

הסרט אף זכה לכתבה של עמוד שלם בניו יורק טיימס .שזכתה לעשרות תגובות. בלוגרים רבים בחו"ל טרחו להתייחס בבלוגים שלהם  לסרט ולתכניו שאותו לא ראו ורק קראו עליו בעיתון . לא מן הנמנע שיש כאן "כדור שלג מתגלגל " והסרט והתופעה שאותה הוא מתאר עוד יזכו לתגובות רבות באמצעי מדיה שונים בחו"ל.
איך אתה מסבי ר את ההתעניינות התקשורתית  העצומה יוצאת הדופן הזאת?

אני חושב שזה נושא חדשני כי לא טיפלו בו חוץ במספר שלך "מטרן ועד זבנג " שעכשיו משמש גם כבסיס למאמרים אקדמאים .וזאת אחת תופעות הקיצוניות שקרו בישראל.. כי זה נורא מזעזע להבין שהסטלגים היו תופעה רחבה בציבוריות כבדרך שבה אנו רואים את השואה בישראל ומזעזע לחשוב שאנו מחזירים את זכרון השואה ושמים דגש על הזוועות והאימה אני יושב שצריך לעסוק בשואה בצורה יותר עדינה להבין שהמצב היה מורכב ומערכת חיים מגוונת זה לא היה רק שזועות ורצח ומשרפות ולא לקרחת למקומות הקיצוניים . אתה לא יכול להוציא רק את הדברים המזעזעים הנה סופר כמו פרימו לוי שמציג את השואה בצורה חזקה ומורכבת מצליח בעולם יותר.

אבל בארץ אלו שהצליחו יותר מכל בהצגת השואה היו הסופר ק. צטניק שהוא דמות מרכזית בתרבות הפופולארית אבל לא בתרבות הגבוהה .צטניק הוא סופר פופ עממי בדרגות הגבוהות ביותר והסטלגים שהיציגו אותה בצורה קיצונית ומופרכת . צטניק טען למשל שזונות יהודיות שכבו עם אנשי אס אס. דבר שעד כמה שידוע לנו לא היה נכון ובכל אופן גם  אם אירעו דברים כאלו הם מעולם לא אירעו במספרים גדולים ואין עליהם שום עדויות ברורות .

לדעתי התפיסה של ק.צטניק שאת הספרים שלו על השואה לימדו בבית הספר השתלטה לנו על התודעה החינוכית על הדרך שבה אנו מגדירים את השואה . אחרי הכל ההצגה שלו את השואה  היא קלה יותר לתפיסה ולזכירה  כי היא חזקה ואפקטיבית כל כך. 
 אלפים למדו על כך בבתי הספר כתוצאה מספריו . ואחת הבעיות שיש לי עם יד ושם משום שיד ושם לא יצא בצורה ממש גלויה נגד הטענות האלו ולא מכחיש זאת בבירור .
הספרים שלו והסטלגים היו לדעתי שני צדדים של אותה המטבע .

מצד שני ניתן לטעון שהסטלגים היו סוג של תרפיה שהוציאה את כל השדים המודחקים לאחר שנים של השתקה והתעלמות . .ואם לא היו  לוקחים את סיפור השואה לצדדים הקיצוניים ביותר שלו  ספ]ק אם אפשר היה להביא משהו מהתחושה של הניצולים .

ליבסקר בסרט יש גם ביקורת עכשווית . . יש בעולם הקולנוע הישראלי פריקים של שואה שיש להם מן פרברסיה כזאת הם ממש ממשיכים להתענג מהשואה . הם יוצרים סרטים דוקומנטאריים שממש מתענגים מסיפורי הזוועה והם ממשיכים לדעתי את מורשת הסטלגים ואת דרכו של ק.צטניק.
אתה יכול לתת שמות ?
אני מעדיף לא להיכנס לזה מי שעושה סרטים כאלה יודע בדיוק למי הכוונה . לדעתי הסרטים האלו הם מיותרים ומביכים . ועדיף היה שלא היו נעשים .
בשלב מסויים היית מועמד לפרס מטעם "יד ושם " עבור הסרט אבל ביטלת את המועמדות .מדוע ?
בהחלט נעזרתי רבות בחוקרים של "יד ושם" ואני בהחלט רוצה לציין שזה מקום חשוב מאוד מבחינת המחקר שהוא עושה .
אבל .. אבל אני גם חושב שלפעולות ההנצחה שהם מבצעים יש אופי מאוד בעייתי אפילו ממוסחר. הסרט שלי מתעסק ומבקר את כל זה.  לא רציתי לקבל חיבוק ממסדי ולהפוך חלק מפעילות שיש לי ביקורת עליה אם כי כמובן אינני מתנגד "ליד ושם" כשלעצמו .
היו תגובות מענינות בעקבות הסרט ?
בהחלט . למשל הייתה אישה בסרט שהוסרטה מרצה על צטניק ועל סיפורי בתי הזונות היהודיות שלו לפני תלמידים שסיפרה לי שרק בעקבות הסרט הירא גילתה שמה שהוא סיפר לא היה מדויק בכלל .
בכל אופן נראה שהתגובות האמיתיות עוד יגיעו .ידוע לנו שיש כמה וכמה סטודנטים שכותבים עבודות אקדמאיות על הנושא ואף שלחו מאמרים מחקריים על הנושא לחו"ל.

ומה אתה עושה בימים אלו ?

בימים אלה אני עובד על סרט בשם "המשתמט " שסוקר את תולדות המשתמטים ואת יחס
החברה בארץ כלפיהם.ואני מקווה לסיים בזה לתמיד את על הטיפול בסטלגים. 

 אני כבר לא מסוגל לראות יותר ספר סטלגים מול העיניים בלי לצעוק .

 

.

סטלגים הסרט התעודי

קטעים מהסרט "סטלגים :שואה ופורנוגרפיה בישראל "

ארי ליבסקר מחפש קוראי סטלגים

דליה קרפל על הסרט

פורנו במחנה הריכוז

 

זיכרון פיקטיבי נירית אנדרמן על הסרט

יסמין אבן על הסטלגים :דילמה מוסרית

אורי קליין על סרט "סטלגים"

הסטלגים בניו יורק טיימס

תגובות לכתבה ב"ניו יורק טיימס "  ( רשימה חלקית בלבד )
קרול ללויד על הסרט סטלגים
עוד תגובה

תגובה להייתי כלבתו של שולץ

 

עוד רשימה
רשימה נוספת

 

ארי ליבסקר בויקיפדיה

ארי ליבסקר בבננות

סרטים של ארי ליבסקר ברשת

צ'יקי ארד וארי ליבסקר על הבדלי מעמדות בספינה

"מותרים על ברית המילה" סרט מאת ליבסקר
דיון על הסרט "מוותרים על ברית מילה" 

האם לארי ליבסקר יש מה להראות ?

אכול ושתה כי מחר דד ליין :כתבה מאת ארי ליבסקר

 

ארי ליבסקר על חוסר הצורך במפיקי סרטים

ארי ליבסקר מגלם רוצח סדרתי

 

פסל של ארי ליבסקר 

ברוכה הבאה לקולונל שולץ

 

ביקורת על "דיבוק צא"

 העורך יואב איתמר נכח אתמול במופע "דיבוק צא"  .

וכתב עליו ביקורת .

 

הדיבוק

 

פותחים שולחן

היום ב6 אחר הצהריים אני אפתח שולחן בקפה נוח ברחוב אחד העם תל אביב .לשולחן אני מזמין כמה ידידים ומכרים אנשי אמנות וספרות ותרבות .

והמטרה ?לקיים שולחן קבוע של אנשי יצירה שונים שיפטפטו בענייני דיומא וענייני תרבות ,כמו שהיה נהוג פעם בקפה "כסית " כמו שנהוג היום בקפה "הנסיך הקטן " ( שאני יושב גם בו ) .

אלא שאני מעוניין שהשולחן  יהיה מורכב לא רק מסופרים ומשוררים בלבד כמו שמקובל ב"נסיך הקטן " אלה גם מאמנים ויזואליים וגם בהמשך קולנועיים מכלי תקשורת אחרים . .

הנתק הקיים היום בין אנשי הספרות והאמנויות האחרות הוא דבר נורא.
פעם הם היו נוהגים להתכנס ביחד סופרים כמו אלתרמן ושלונסקי ואמנים כמו סטימצקי וזריצקי ואריה נבון ומפטפטים ביחד הן על המתרחש בעולם הספרות והן על המתרחש בעולם האמנות ומפרים זה את זה ברעיונות חדשים כל אחד מתחומו .

היום זה לא קיים יותר וידידה ציירת ידועה בתה של ציירת ידועה עוד הרבה יותר טוענת שאמנים היום נפגשים רק במקום אחד -בפתיחות לתערוכות.
זאת בניגוד לסופרים שאוהבים לשבת ביחד בבית קפה .
למה ההבדלים הסוציולוגיים האלה היא לא יודעת .
נראה אולי אפשר יהיה לשנות את זה.

געגועי לסטלין

אסיה רודשטיין , מוזיקאית משוררת ניסיונית חוזרת אלינו עם עוד כמה שירי ובראשם שיר על החבר סטלין .

געגועי  לסטלין

הלווית ה"שמש" בגודל של אל.
אני צעקתי מעט מאוחר.
רחצו אותי באמבט ברזל.
על קצף סבון בכוח נזהר
בעטתי, ועכשיו אגרופיי חזקים
מול אף של חיה שרירית מתוחכמת.
זוזו! אדפוק בפטיש ענקי
על מפלגת גולגולת מזוינת,
שלא תיגע אף כוֹלרה בלב
של הארץ, הפרח שלי על הקקטוס,
שמגיגית מחוררת שתי טיפות אנגב…
ובכיתָ שוב אתמול על פילאטוס.

קולות

חדרו פתאום קולות אל הדממה..
חתכה תפילה את החלל לשניים..
היה אביב נושא שירת שמים..
חיבק הספר את האדמה

שתק זקן לובש מעיל הרוח..
תינוקת בת שנה – שנה וקצת..
ילדה אחרת עם מבט בטוח..
מילה ואבן
וחיבוק אחד
שקיעה

הכדור החם בצבע דובדבן
נדבק חזק – חזק לבד אפור לבן.
אותו הבד המקומט, אותו הבד
מפריש ת'חומר שאני נושם לאט.
והכספית כמו אש קטנה, כמו אש חמה
שורפת את כפות רגליי בלי נחמה,
ובגרון נתקע חזק הגוש הרך,
ושתי ידיים התקשו, הפכו לפח.
והכספית שורפת את כפות רגליי,
והאבנית היא מאבנת את פניי.
הזיכרון עולה איתי על גל החום
אל העבר, עבר עגום, עבר אדום.
ועל הגל אני פורץ בבכיי תינוק,
תינוק קטן, ספוג זיעה, זיעה ורוק.
אני חנוק, אני שרוף, מוקשה לנשום,
הגל החם עונה לי דום, משיב לי דום.

כשאת הגעת, הגעת לים, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת ביד, נגעת בראש, ליטפת מצחי,
מחקת הכל שהסתבך בחום נצחי.
כשרק הגעת, כשאת נגעת, זה נעלם,
זה נעלם כשאת הגעת אל חוף הים.
נגעת באף, נשקת בפה, ליטפת צוואר,
גירשת את מה שהסתבך לי בעבר:
הדובדבן והכספית, פיסת הבד-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…
וגל החם, הבד הרך המקומט-
לאט- לאט, לאט- לאט, לאט- לאט…

ייעוד

לענת ולריטה

אין אני ברוכה להשראה
בין סדרי ימים לשתי ידיי.
עט שלי – חיתול שעה-שעה,
ופנקס – חלב במו שדיי.

נעלמו לי רעיונות כתיבה,
נשלחו לשלג חלומות,
ועצמי שכחתי, עזובה
לבישול, כביסה ודאגות,

והלכו תקוות ומשאלות.
גן צפוף, מכולת, בקבוקים…
רק בלילה – רוך הנשימות –
נהפך לאור, ייעוד ואות
לימים, שמתבונה ריקים.

קופסה

אחסנתי את אהבותיי בקופסת התכשיטים החומה,
רשמתי למעלה תאריך
ואבדתי אותה.

היום מצאתי את הקופה!
פתחתי
והיא – ריקה…
אבק בפינות,
בכיתי.

נרקיס

אני

זלזול בחיי הזולת?
זלזול בקיום, ברצון, בכאב,
בחופש, בדת, בדיבור, בשתיקה?
אני – זה אני האחד היחיד.
אתם – רהיטים, ניקיון, תקליט,
ייבוא, הסעה, זיון, תברואה.
כולם – רק כולכם.
אני – זה אני.

אורח

נפתחת הדלת
אני שומעת את המפתח

מי…..מי זה …,,..
אני ישנה……….ישש..נ…הה….נששימההה…….
…..ששש..,…..
….,.
נוגע בכרית……מרים…..,…לאן…. …
……
לחופ…. לחוששך של הדל……של הצל…ה…אין..סס…
אהה.,,…לאור של הכוח..,.של..ה….כוכ..ב….
………..
מי זה….כן.
……….באת…..עכשיו..,.
..ל.. לא חיכית…,……עד ..ש…..

שיר ערש

מפהק עכבר קטן,
התעייף חתול בגן,
חשיכה כיסתה חלון,
ארנבון הולך לשון.

הגגות, העננים,
השבילים, הספסלים,
הפנס שברחוב –
לחשו לי: "לילה טוב".

גם ליצן וגם דייל,
גם שוטר וגם חייל
בשורה עומדים בדום,
ממתינים לאור היום.

חברים טובים שלך
מחכים לעת זריחה.
הירח יברך,
החלום מחייך.

אימא

 

מוקדש למשפחות, שאבדו את יקיריהן
בפיגוע בדולפינריום

 

( תרגום מרוסית: עידו ארמיאץ, 2006 )

אור חודר וילון תכול, מוגף.
הם הלכו. רק שתינו פה עכשיו.
וקוראת אני: התעוררי!
אימא אהובה, הבחיני בי!
אימא, סובבי אליי ראשך –
מעל למנורה על קיר ביתך,
מעל אלבום, מעל הכר הלח,
מעל מפית נייר קמוט, מושלך,
נישאת על צליל הרוח באוזנייך,
הנה, הנה אני כאן, לפנייך!
הביטי בי, אני איתך יושבת,
שותה מכוס קפה בלא תחתית.
זוכרת, איך לחשתי שאוהבת?
בלילה זה, כשנדדה שנתי.
אז התעוררת, פקחת אז את עינייך,
חיבוק קטן של רוך את לי נתת,
כמו אותי איבדת ומצאת,
כמו פתאום חזרתי שוב אלייך.
אימא, זו אני הומה בלי נחת,
אמאל'ה, שמעי אותי עכשיו-
זו אני ברוח נאנחת,
מרקידה בחוץ עלים של סתיו.
אאסוף פלומה על גג זב מים,
והנה- אל החלון אביא.
אל חיקך אמצי בשתי ידיים,
רק אל תעזבי!
התוכלי לסלוח לי זאת, אמא,
שנעור השחר האפור,
שאדיש, עקבי, הוא נע קדימה,
מפנה צללים מפני האור.
שכה אגבית היא פרדתנו,
שאני לך שוב לא משיבה,
שהליל הפך לקללתנו,
כשהאש איכלה את התקווה.

 

האהבה ברחה פתאום
האהבה חלפה פתאום
מהסמטה, ליד הברוש,
איתי נשאר: צעיף אדום
ומטריה מעל הראש,
בכיס עדיין כרטיסים
לסרט במוצאי שבת,
בתיק – ז'ורנלים רוסיים,
מיץ קלמנטינה של "פריגת",
חוברת הפעלת מקלדת,
מנוי קרוע לבריכה
ומתנה ליום הולדת,
הנשכחה בדירתך.

רק חצי שיר, שורה נמרחת
בגשם, שאינו עבר.
הרוח, רוח נאנחת
ושרה סתם על שום דבר,
והסמטה, בה רוח גרה,
לגשם התמסרה בדום,
ולידי בכתה גיטרה
על אהבה, שתויה עד תום.

אסיה רודשטיין, 2005
assiarod@walla.com

ראו עוד

הצלילים של אסיה רודשטיין

הצלילים של אסיה רודשטיין

 

מבקרת המוזיקה של אתר אסייה רודשטיין היא  בנאית ומתקנת כינורות מומחית  , מוזיקאית,  ומשוררת ומתרגמת שירה
.כאשר החלה לפרסם כאן ביקורות מוזיקה נושכניות נשמעו קולות תהייה מיהי האישה שמעזה לחדור לקליקה הזעירה והסגורה של מבקרי המוזיקה בישראל (רובם או כולם בניגוד לה חסרי ניסיון בפעילות מוזיקלית ישירה ) .
הרשימה הזאת מאת עיתונאית הספרות והמשוררת המוכשרת ירוסלבה פברוסקיה עונה על השאלה .
נוסיף גם שאסיה פירסמה גם ספר ללימוד מוזיקה ומעלה מופע מוזיקלי מיוחד לילדים .

מהצליל אל הלב

מאת ירוסלבה פרובוסקיה

 

בית צנוע בשכונה תל-אביבית שקטה מעוצב בבלגן אמנותי, ובו הרמוניה משלו. פסנתר-כנף עתיק, חוברות תווים פתוחות, ערימות ספרים, תמונות… כל אלו מצביעים על אופיו היצירתי של בעליו. קירות מעוטרים באוסף כינורות מגוון. שולחן עבודה עמוס בכלי נגרות.
כאן גרה אסיה רודשטיין, כנרת מקצועית, נציגת מקצוע נדיר בתחום עבודת היד.

- מבין המקצועות הנדירים, המקום המיוחד שמור למקצוע של בונה כינורות. מה הביא אותך אליו?

- כשסיימתי את התיכון המוסיקאלי ע"ש גנסין בנגינה בכינור, בגיל 19 התחלתי ללמד. נתקלתי בכל מיני בעיות בכינורות תלמידיי. הכינורות נזקקו לתיקון. הרי, מאד חשוב ללמוד נגינה בכלי שמצלצל יפה. ברוסיה, בזמנים ההם, היה ים של כינורות, תוצרת בית חרושת לרהיטים. לצליל שלהם, בלשון המעטה, היה מקום לשיפור. התחלתי להתעניין היכן אפשר לרכוש ידע מקצועי על בנייה ותיקון כינורות. התברר לי שהדרך היחידה להיות מקצועית בתחום זה היא ללמוד אצל בונה כינורות רציני. המזל הביא אותי לסטודיו בניית הכינורות בהדרכתו של דניס יארובוי- אישיות מיוחדת, היחיד בין בוני הכינורות מרוסיה, שקיבל פרס בתחרות בעיר קרמונה- מולדתו של אנטוניו סטראדיבאריוס  האגדי.

הייתי בת 21. המורה שלנו- בעל ידע עצום , פוליגלוט,  הוא כתב שירה ברוסית, איטלקית ואנגלית. שמו היה  דניס יארובוי והוא הוציא ספרים על אקוסטיקת כלי המיתר ,הוא שימש כמנהל מעבדה אקוסטית באקדמיית מוסקבה, ידע פיסיקה.  אמן עם ראש אנליטי.

כמעט חמש שנים הייתי בסטודיו שלו.  חוץ ממני למדו שם עוד שבעה אנשים בגילאי 17 עד 40. 
 לעתים קרובות הייתי נשארת בסטודיו אחרי יום לימודים (שנמשך מהשעה 10 בבוקר
עד 6 בערב). המאסטרו קרא לי משיריו, סיפר על הצלחותיו בתחום בניית הכלים, דיבר על תוכניותיו לעתיד – אני שוחחתי איתו תמיד בשמחה רבה. יש בוני כינורות רבים, שעובדים טוב עם הידיים, אך לדניס יארובוי הייתה אנרגיה, אינטלקט ורוחניות בלתי רגילים, והוא שמח להתחלק בהם עם כל מי שרצה להקשיב וללמוד., הוא גילה את חוקי הבנייה של כינורות איטלקיים, וחקר עבודות של בוני הכינורות האיטלקיים העתיקים.

אותם בוני כינורות גאוניים  מהרנסאנס  הפכו  את העבודה של בונה כלי המיתר לאמנות אמיתית שהתפתחה במקביל ליצירת גדולי הציירים והפסלים. זו הייתה תקופת שגשוג.  היה גל ענק של התפתחות אמנות בניית הכינורות , יצירת כלי נגינה אז  הייתה מלווה בהשראה וגאונות.סטראדיברי מגילו הצעיר עד לימיו האחרונים עבד בבית מלאכה, מונע ברצונו להביא כינור לרמה מושלמת אלוהית . 

היום הכינורות של סטראדיבארי, אמאטי, גווארנרי נערכים במיליוני דולרים. לא מדובר בהערכה כספית בלבד, אלא באמנות אלוהית של יצירת הכלים האלה ובצליל שלהם.

היום יודעים איך לחקות את הכינורות שלהם ?

הכינורות שאנחנו יוצרים היום, רק נקראים באותו השם  ואולי גם מזכירים בצורתם את אותם כלי הנגינה. אם כי אי אפשר לטעון שכל כלי הנגינה המודרניים לא נשמעים טוב- ישנם בוני כינורות מבריקים, אחדים מהם מעפילים לפסגות בתחומם.

אך לדעתי, אף  לא אחד מהם מתקרב  לאותה השלמות שאליה הגיעו אמנים גאוניים בעבר.

למה אי אפשר גם היום לבנות כינורות כאלה,"לשחזר" את רמתם?
יוצר מודרני יכול לעשות העתק מוצלח של, נניח, "מונה ליזה"- אך זה יהיה רק העתק. חלפה התקופה הזו.

 אין לנו היום ליאונרדו דה וינצ'י או מיכאל אנג'לו וגם אין לנו סראבדריוס . גאונות אי אפשר לשכפל.

-. – מאיזה חומר את בונה כינור?
- נהוג להניח, שהאיטלקים השתמשו בסוגי עץ מיוחדים ליצירת כלי נגינה.
 אני משתמשת בעץ אשוח ומייפל, את החומר הבאתי איתי ממוסקבה.

כידוע לך ישנם טענות שהעצים בדרום אמריקה שמשמשים לבניית כינורות נכחדים .

בהחלט .ואלה בוני הכינורות שהזעיקו  את תשומת הלב העולמית לכך.תדעי שכל פעם שנמכר כינור , אחוז מסויים מהסכום שלו מושם בצד לפעולות  קרן לשימור העצים האלו . אני לא יודעת אם יש מקצועות אחרים שדואגים כל כך לעתיד האקולוגי של העולם .

 

…אסיה לוקחת חלק נפרד של הכינור – הגב, ומדגימה את מהלך עבודתה:
-דניס יארובוי הציע מערכת עובי וכיוון של הדֶקָה (החלק העליון) ושל הגב, אני משתמשת במתודיקה שלו. לכשמוכן הצד החיצוני של הדֶקָה, אני מתחילה לעבוד עם מגלף קטן חצי-עגול, מקטינה את עובי הדקה, העובי לא אחיד, לא סימטרי. במרכז ישנן צורות מסוימות, יש להן שמות משונים. פה – ה"אי" של העובי קטן,2.3 מ"מ, אם נקיש על העץ, הוא ישמיע טון ספציפי. אבל כאן- המתח העיקרי, והדקה יותר עבה 3.3 מ"מ. לאט-לאט הצורה הזו "מתפשטת" הצידה, מתקרבת לקונטור של הדקה. את העובי מודדים במכשיר מיוחד.

-את לא רק בונה את הכלים, גם מתקנת אותם?
-רוב ההזמנות אכן קשורות בתיקון. כלי מיתר זקוק ליחס עדין ודואג מצד בעליו. גם כינור, גם צ'לו- כמו יצורים חיים, רגישים לשינויים מינימאליים של הסביבה: למזג אויר, ללחות. חוץ מזה מתרחשות איתם כל מיני בעיות ותקלות. אם נשמור עליהם לפי הכללים, נוכל להעריך את חייהם , ותשמר גם איכות צליל חזק, מלא ועמוק.
כינור טוב אפשר למכור ב -3000$, אך זה לא קורה לעיתים קרובות מדי. אבל גם תיקון יכול לתפוש אותי מאוד. כשכלי נגינה לאחר שיפוץ של פגם מתחיל להשמיע צליל יפה, זה מביא הרגשה בלתי נשכחת. תיקון סוחף אותי כמו, לדוגמה, יצירת שיר- כשנולדת מלה ראשונה והנושא בעקבותיה, אז אני כבר לא שייכת לסביבה. המטרה העיקרית של עבודתי- היא הצליל. כאן אי אפשר להסתדר בלי אינטואיציה .

יחד עם זאת, הכל חייב להיות נכון ומקצועי מבחינה טכנית. לא לכל כלי נגינה כמו לא לכל שיר ולא לכל משורר יש פוטנציאל גדול, אך חובתי להוציא מהכלי את המיטב.

שוק הכינורות היום מוצף בתוצרת סין זולה- כינור עולה 400-500 שקלים יחד עם קשת וארגז. רוב ההורים משוכנעים שאין צורך להשקיע בכינור טוב לילד שרק מתחיל לנגן- הרי אין לדעת, האם ימשיך ברצינות. הגיוני, אך אם הילד נוגע באמנות, כדאי לקנות לו כלי נגינה עם צליל יפה כדי שתהיה לנגן הצעיר מוטיבציה להתאמן.
עניינה אותי אמנות הביצוע וההוראה כאחת. התחלתי ללמוד אקסטרני באקדמיה בעיר גורקי. המאסטרו שלנו הביע התנגדות. הוא אמר, שכבעלת כישרון לבניית כינורות, אני חייבת להתרכז בתחום זה בלבד.
לדעתו אני "מתפזרת" לכיוונים מיותרים, היו לנו שיחות חינוכיות בנושא זה. את מבחן הנגינה האחרון בסיומו של התואר השני שלי ניגנתי על כינור שנבנה במו ידי.

-איך התחילה הקריירה שלך בארץ?
-הגעתי לראשון לציון, חודש בלבד למדתי באולפן והתחלתי לעבוד בתזמורת הסימפונית המקומית.
לא עבדתי שם זמן רב, אך הספקתי להכיר נגנים ואנשים מעניינים. היום אני מופיעה בשני הרכבים קאמריים. בשבילי מאוד חשוב הקשר עם הקהל.

את עוסקת גם במופעים לילדים ?

כשעליתי לארץ התאהבתי במדינה ובילדים הישראלים… ההורים בדרך כלל גם נזהרים מללחוץ על ילדיהם שלומדים מוסיקה. הרי בדרך לרכישת אמנות הביצוע ישנם כל מיני אבנים ובורות כחלק מהנוף המושך- אז בזמן משבר רצוי להשקיע מאמץ. לפעמים זה קשה, אך יש טיפים שונים להתגבר על הקשיים. מסבכת העובדה שבארץ יש מבחר חוגים- הילד מתחיל משהו אחד ואז מתלהב מחוג אחר. מצד אחד- כך בגילו הצעיר הוא מתפתח בכיוונים רבים, מצד שני- בצורה רדודה, מבלי להתעמק ברצינות…
כתבתי בעברית טקסטים לארבע תוכניות קונצרטים מוסברים לילדים. אחת מהן (בשם "פיציקאטו") מספרת בצורת משחק על לידתו של כינור. אני מתחילה לנגן בכינור קטנטן (מידה 16\1) שגודל לאט-לאט. אחר כך בין כלי הנגינה (חליל צד, גיטרה קלאסית וכינור) מתפתח ויכוח- מי ינגן את המנגינה החשובה?
אנחנו כמובן משלימים ומנגנים כולנו יחד. בתכנית נשמעת מוסיקה מאת מוצרט, בטהובן, דליב.
תכנית אחרת נקראת "מהצליל אל הלב". תכנית זו היא בהשתתפות רביעיית מיתרים.

- את ממשיכה להורות ?
- בוודאי. לפני חצי שנה הוזמנתי להקים "מאפס" פרויקט גדול בבית ספר לאמנויות באשקלון. בסוף שנת הלימודים ניגנו על בימה אחת 36 תלמידי כתות א'-ג'… מקווה שאמשיך ללמד אותם. אני מלמדת גם באופן פרטי. טוב שבארץ לא נהוג ללחוץ על הילדים. מאוד חשוב שהילד יחוש כבוד עצמי, כאן אני תמיד בעדם… אם כי במוסקבה, הייתי מורה קשוחה. אי אפשר היה להתייחס אחרת לתלמיד, כששלטו נהלים "מלמעלה"- חייב לנגן מספר אטיודים, סולמות וכו'. בקונסרבטוריון הסובייטי לילד לא היה זכות דיבור, הוא בדממה היה צריך לבצע את הוראות המורה. היום מאשימים אותי בהתחשבות מיותרת.
הבנתי שאני אהיה חייבת לשנות את גישתי הפדגוגית-
אותך הכריכו  בילדותך להתאמן בנגינה?
-לא,  אני מאוד רציתי ללמוד מוסיקה… אבל בקשר לבנותיי- די דרשתי שלא יעזבו את הנגינה בשלב מסוים. היו להן מורים מצוינים (לא סוד שמורים לא מלמדים את ילדיהם- חייבת להיות מערכת יחסים מסוג אחר). בסופו של דבר שתי בנותיי הזדהו עם החינוך שנתתי. שתיהן סטודנטיות באוניברסיטת תל-אביב. ענת, בת ה-26, צ'לנית, לומדת גיאופיסיקה וגיאוגרפיה, וריטה, בת ה-24, כנרת, לומדת צרפתית ובלשנות. שתיהן ממשיכות לנגן ולהופיע באופן קבוע.

 

-אני יודעת שאת מתעסקת בכתיבת שירה, מתרגמת…
-עוד במוסקבה השתתפתי בסמינרים למשוררים צעירים, כתבתי. עם עלייתי ארצה בשנת 1989 בגיל 34, החלטתי להפסיק לכתוב בשפה הרוסית. היה לי חשוב להתאקלם בסביבה הלשונית החדשה, להבין מה משמעותה כאלמנט יצירתי בארץ. אמנם למדתי באולפן במשך תקופה קצרה מאד, אך התחלתי מספיק מהר לקרוא ספרים בעברית. אחר כך- לכתוב בעברית. שירה, מחזות, תסריטים… ברור שעזרו לי עם העריכה הלשונית, בעיקר בתי ריטה, ועם חלוף השנים, לשמחתי, קטן מספר שגיאותיי בכתיבה.
התחלתי להשמיע קולי כמבקרת מוסיקאלית, פרסמתי שתי כתבות באתר "היקום של אלי אשד". מנהל אתר זה הוא עיתונאי, סופר ו"בלש תרבות", שהאמנות הישראלית חשובה לו. התחלתי לתרגם משוררים החיים בארץ מעברית לרוסית, ואחר כך גם מרוסית לעברית… כשאני מתרגמת משורר, שאותו באמת אוהבת ומעריכה, אני משקיעה את מירב יכולתי.

אסיה יצרה בעבר שירה די רגילה. היכרות ושיחות עם העורך של אנתולוגיית השירה "ישראל 2005", המשורר והסופר אלכסנדר קוברינסקי, גרמו לה לנסות לכתוב ספרות בסגנון חלוצי.
אסיה כתבה מספר שירים ברוסית ובעברית שלרוב לא מתקבלים בצורה אחידה אלא רק תגובות קיצוניות לחיוב או לשלילה – אלא מתגובות נלהבות ועד לשליליות ביותר…

***
והנה, אנחנו מפסיקות בשיחה, ואסיה מפעילה את הDVD- להשמעת יצירתה הפואטית- המוסיקאלית, המוקדשת לזכר הנספים בשואה, יצירה שהושמעה ברשת ב' בתכניתו של אריה גולן. המוסיקה, הטקסט והדקלום מלאים בטראגיות. הויולה לא רק מנגנת- היא נשמעת כקול אנושי חי.
-היצירה בשם "אחי הבכור" מוקדשת לזכרם של הילדים שנשארו במכוני השמדה. כתבתי אותה לאחר שסיפרו לי על תינוק, שנולד וחי באושוויץ יום אחד בלבד. החלטתי שאשלח את זה לגרמניה למוזיאון היהודי. לא מזמן הייתי בגרמניה ופקיד הקבלה במלון האזין לשירי שנות ה-30-40. כנראה שעל רקע אותן המנגינות בוצע רצח השישה מיליון… הצעתי לפקיד הקבלה להאזין לדיסק שלי. הוא היה פשוט מהופנט וקפא במקום כל עוד נשמעה ההקלטה.
עוד במוסקבה פניתי לנושא היהודי בכתיבת השירה. אף פעם לא השמעתי את התוצר, אך את השייכות שלי ליהדות חשתי מילדותי – סבתי שמרה שבת, המבוגרים דיברו אידיש (לצערי אינני דוברת שפה זו – בני משפחתי השתמשו בה, כשלא רצו שנבין…)
בארץ הבנתי, שהסיפוק שאני חשה לאחר יצירת שיר בעברית הוא עוצמתי יותר מאשר לאחר שיר מוצלח ברוסית… זה באמת כך.

בסיומה של הפגישה אסיה אמרה לי:
- אני רוצה לפנות ליוצרים עולים – אל תסתפקו בשפה הרוסית. בוודאי שהתרבות הרוסית היא האושר שלנו. אבל מדוע נהוג להפריד אותה מהתרבות הישראלית?

לרוב זה מפריע להבין, לחוש את מה שיכול להיות קרוב ויקר.

לפני זמן קצר השתתפתי בסמינר סופרים ומשוררים, דיברו על פרויקט חדש שיעסוק במציאת דרכים לשיפור חיי האמנות של יוצרים בשפה הרוסית. הרי, תסכימו שישנה תחושה שהאינטליגנציה הרוסית לא מבוקשת מספיק, לא מובנת בארץ. בסמינר דנו על אפשרויות לשנות את המצב. לא לפחד להעביר את היצירה לעברית…

האינטליגנציה הישראלית אוהבת שירה, האמנות שלנו יכולה לעניין אותה, ולכותבי רוסית מוכשרים, המעבר לעברית יכול להיות מוצלח ומבורך.

אני קוראת לביטול הנתק בין יוצרים העבריים והרוסים ולהפריה הדדית בין שתי התרבויות .

 

 

 

המוזיקה של איתמר גולן

הפצצת רבע טון של הפילהרמונית ביקורת מוזיקה חריפה מאת אסיה רודשטיין

השירה הנסיונית של אסיה רודשטיין

 

געגועי לסטלין :"ועוד כמה שירים

אסיה רודשטיין מתרגמת את שירתו של אלכסנדר קוברינסקי

ספר לימוד מוזיקה של אסיה רודשטיין

 

 

שיר ה"הדיבוק"

המשוררת המוכשרת  דבי סער המשתתפת עימי במופע "צא דיבוק" המתקיים היום   כתבה שיר בשם "מיתת כלולות " שפורסם בימים אלו בעיתון 77" והוא מבוסס על ההצגה  של אנסקי ו ועל העניין העמוק שלה במיסטיקה . אותו בין השאר תקריא במופע  שהשיר נכתב במיוחד עבורו . 

הקהל מוזמן לקרוא.

אחר כך בואו למופע בהמוניכם .

 

"מיתת כלולות :שיר ננושא הדיבוק

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 444 שכבר עוקבים אחריו