מחווה לאפרים קישון : תחרות הסיפורים ההומוריסטיים לזכרו של אפרים קישון

 

Image result for ‫אפרים קישון אלי אשד‬‎

מחווה לאפרים קישון: מחזירים את ההומור לספרות.

היום יותר מתמיד אנחנו זקוקים לספרות הומוריסטית כמו זאת שסיפק בעבר אפרים קישון.

והיום יש פחות מאי פעם אולי בגלל המצבים הרציניים שאנחנו נמצאים בהם.

אי לכך כדי לנסות להקים לתחייה את הז'אנר "יקום תרבות " הכריז על תחרות סיפורים קצרים הומוריסטיים.

            מופע וחלוקת פרסים. יום ד', ה29 במאי. בית יד לבנים רמת השרון. בשעה 17:30

חסות עיריית רמת השרון, אתר יקום תרבות, ואתר עברית. האירוע יכלול חלוקות פרסים לזוכים בתחרות כתיבה הומוריסטית ומופע. תכנית האירוע:

 

האירוע בנוכחות בני משפחת אפרים קישון

 

תוכנית האירוע 

17:30-18:00 התכנסות, כיבוד קל באכסדרה
18:00 דברי פתיחה: אבי גולדברג, ונציג רשת הספריות של רמת השרון 
18:15 אלי אשד, חוקר תרבות פופולרית, סופר, יו”ר עמותת יקום תרבות: “על הדמויות של קישון מסלאח שבתי וארבינקא עד השוטר אזולאי”
18:45 אבי גולדברג, סופר: “על השפה הקישונית, פריצת דרך בהומור הישראלי”

19:15 הענקת פרסי התחרות על ידי התורמים:
לזוכה במקום הראשון 3000 ש״ח – תרומת משפחת קישון
לזוכה במקום השני 2000 ש״ח – תרומת ד״ר מאיר גרינפלד
לזוכה במקום השלישי 1000 ש״ח – ע״ש אורי טבק ז״ל

20:00 מופע בידור: אפרים קישון – ההומור, הבידור והסרטים
מופע מיוחד – מצחיק, מרגש ומעניין, על חייו ויצירתו של אפרים קישון – גדול יוצרי ההומור בישראל
מסופר בהומור קישוני אנין ואינטלגנטי, על-ידי בנו הבכור ד”ר רפי קישון
המופע כולל קטעים ופרשנות, מצחיקים ומסקרנים, מסרטיו הידועים של קישון: סאלח שבתאי, ארבינקא, תעלת בלאומיך, השוטר אזולאי, וכולל אנדקדוטות וסיפורים שלא סופרו מעולם.

מחיר כרטיס: 30 ש”ח. יש להזמין כרטיסים מראש באתר עיריית רמת השרון. בקישור:

 
Image result for ephraim kishon

האם היה בר כוכבא צאצא של בית דויד ?

Image result for ‫מרד' בר כוכבא שרגא גפני‬‎

צייר אהרון אבדי. 

 

מה היה מוצאו של בר כוכבא ? איננו יודעים.

איננו בטוחים אפילו לגבי שמו האמיתי שהיה כנראה  כפי שמתברר מהמכתבים החתומים על ידיו והתגלו במדבר יהודה ,בר כוסבא או בר כוזיבא אם  כי הנוצרים כינו אותו בר כוכבא. וכיום נראה שהיה זה שם שגוי.

http://store.carta-jerusalem.com/carta-map-bank/487-bar-kochba-letter-found-in-wadi-murabba-at.html

 

מכתבים של בר כוכבא.מספרו של יגאל ידין"החיפושים אחרי בר כוכבא". 

מכתב של בר כוכבא ליהושע בן גלגלה. 

 

אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".מהויקיפדיה.

מכתב שנשלח משמעון בר כוסבא מפקד המרד. 

מכתב של בר כוכבא באדיבות הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה על שם ליאון לוי, רשות העתיקות; צלם: שי הלוי.)

מכתב  חתום של בר כוכבא בארמית, מאה ה-2 לספירה. מערת האגרות ,נחל חבר. צילום: שי הלוי

רבי עקיבא האמין שהוא היה המשיח ולכן צאצא לבית דוד.ודרש לגביו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב " "זה  מלך המשיח".

.  אבל כלל  לא ברור מה היו מקורותיו לטענה זאת.שכן אנו איננו יודעים דבר לגבי מוצאו של בר כוכבא. 

בר כוכבא .ציור מאת ארתור שיק .1927

אבל הסופר והחוקר וההיסטוריון הצבאי  שרגא גפני פירסם פעם מאמר בנושא זה שבו ניסה לבדוק את מקורות משפחתו של בר כוכבא. "קרבות מרד בר כוכבא"  שפורסם בספרו "הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל:מימי קדם ועד ימינו ( תל-אביב : מ. מזרחי, 1962.) ."

 

Image result for ‫הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל‬‎ 

 

במאמר זה מציין גפני שהתגליות של יגאל ידין הראו מעבר לכל ספק ששמו האמיתי של בר כוכבא היה בר כוסבא או כוזיבא ולא היה כאן נסיון להמעיט בדמותו כמי שהכזיב  כפי שחשבו חוקרים מודרניים אלא היה כאן צירוף מקרים בלבד.

לדעתו של גפני על פי השם בר כוזיבא אפשר לנסות להטיל אור על מוצאו.ולדעת גפני מוצאו היה מבית דוד וזה הפך אותו לכשיר בעיני היהודים סביבו להיות המשיח פרט לאופיו וכשריו הצבאיים והמנהיגותיים כמובן.

הנריק גליצנשטיין, בר כוכבא, 1905, ברונזה
צילום: רן ואסף ארדה

 

מאיפה בא בר כוזיבא ?לדעת גפני ממקום בשם כזיב המוזכר בספר בראשית פרק ל"ח:

יְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃ ב וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַֽעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃ ג וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃ ד וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן׃ ה וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃ 

גפני שם דגש על "כזיב " מקום גיאוגרפי ביהודה שהוא לדעתו מוצא של בר כוזבא שהוא קשור לתולדות צאצאי יהודה שמהם קמה שושלת בית דוד.

כיום ישנה סברה שכזיב נמצאת בחורבת יישוב קדום בהר יהודה , כ 9 ק " מ מצפון מזרח לחברון , ליד עין אל ערוב. 

גפני שם דגש על הנקודה המעניינת שמקום הולדתו של שלה כזיב מוזכר אבל לא אלה של אחיו. ברור  עם כך שלכותבי התנ"ך היה חשוב להזכיר את הפרט הזה  על שלה ועל כזיב. משום שמבחינתם שלה היה חשוב בהרבה מאחיו.

לדעת גפני משפחת "שלה"  הייתה משפחה חשובה ביותר  מיהודה שהייתה קשורה למלוכה אך נדחקה  מעמדת הכוח שלה בידי בית פרץ אבותיו של דוד . ואולי הייתה  בעמדת הנהגה לפניהם.

מה  אם כך קרה לשושלת שלה? גפני מראה שהם היו קשורים קשר הדוק לבני כזיב ובסופו של דבר לבר כוזיבא הוא בר כוכבא.

הוא מביא פסוק מדברי הימים א' פרק ד' : כא בְּנֵי, שֵׁלָה בֶן-יְהוּדָה–עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה; וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבֹדַת הַבֻּץ, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. כב וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב–וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים, עַתִּיקִים.  כג הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם.  {ס} 

גפני טוען שלפי פסוק זה אפשר לראות שאנשי כוזיבא נחשבו לצאצאי בית שלה ביהודה.ויש להניח ששושלת היוחסין שלהם נשמרה גם במאה השנייה לספירה והייתה  עוד ידועה לרבי עקיבא. שראה בבר כוזיבא את הצאצא של שלה.

אבל …אחרי הכל בית המלך דוד הוא מפרץ ולא משלה ? ואם כך כיצד יכול בר כוסבא להיחשב כצאצא של דוד  בן ישי ?

גפני מספר לנו שהירהר רבות בשאלה זאת ש"הרסה"  לו את התיאוריה עד שהזדמן בחג השבועות קיבוץ דתי ושמע שם הרצאה על מגילת רות מחוקר תנ"ך באוניברסיטה.  

הוא קרא אז במגילה ונתקל בבעליהם של ערפה ורות  מכלון וכיליון וגילה שעל פי חז"ל  ששמותיהם האמיתיים הם יואש ושרף המוזכרים בדברי הימים "והדברים עתיקים".  וכי אשת מחלון הוא יואש מבני כוזיבא מבית שלה הייתה רות.ואחרי מותו יבם אותה בועז מבית פרץ.

וזאת לפי גפני החוליה המקשרת בין בית שלה ובין בית דוד ובין בר כוכבא .שהרי לפי דיני היהדות  בגלל הייבום עובד בנם של רות ובועז הוא בעצם בנו של מחלון הוא יואש וכך כל צאצאי בית דוד הם צאצאי מחלון  הוא יואש מאנשי כוזיבא.

וכך לדעת גפני "השושלת המשיחית האמיתית שלנו"  היא מבית מחלון ושלה עליו מתייחסים בני כוזיבא ולא מבית פרץ.

וכאן הביא גפני עדות מכרעת על חשיבותו של שילה ממשפט סתום בברכת יעקב  בבראשית מ"ט :

א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  

 גור אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

נראה שרבי עקיבא הבין את המשפט הזה כרמז לבר כוזיבא צאצא בית שלה.והוא ראה בשילה הנ"ל את המלך המשיח שהוא בר כוכבא. 

לי התיאוריה הזאת נראית כהגיונית ביותר  אם כי כמובן אין זה אומר שבר כוכבא אכן היה צאצא של שלה  מספר בראשית אבל בהחלט יתכן שזה מה שהוא ורבי עקיבא אכן חשבו וטענו.

 

בר כוכבא .ציור  בקלף משחק מאת ארתור שיק. 

וראו עוד על בר כוכבא:

המערכה והמצור על ביתר מאת שרגא גפני 

האריה של בר כוכבא 

הכוכב של בר כוכבא 

הגיבור מזירת האריות :התפתחות המיתוס של בר כוכבא -חלק ראשון 

הגיבור מזירת האריות :החלק השני 

 

בר כוכבא במנורת הכנסת

פלאש גורדון בכוכב הלכת נוגה:המלחמה בענק הקוטב

"נוגה"  הוא כוכב הלכת השני מהשמש. לכאורה זהו כוכב הלכת הדומה ביותר לכדור הארץ אם כי באמת הוא שונה ממנו מאוד. וביחד עם מאדים הוא כוכב הלכת הבהיר ביותר בשמיים שלנו. 

מטבע דברים לכוכב לכת זה הייתה חשיבות מרכזית הן במיתולגויות האנושיות הש/ונותץ והן עבור סיפורי מדע בדיוני מרובים שעסקו בו. 

וכמובן שגם איש החלל פלאש גורדון ביקר בכוכב לכת זה ופעמים מרובות כשם שביקר בכוכבי לכת אחרים במערכת השמש כמו "כוכב חמה"  , מאדים כמובן שבתאי ופלוטו. ( אמנם הוא בילה הרבה יותר זמן על כוכב לכת אחר שרק נודד מידי פעם למערכת השמש ,מונגו , ואני מוצא את הרפתקאותיו של פלאש שם משעממים ). 

לאחר שפירסמתי את מחזור הסיפורים של הרפתקאותיו של  פלאש גורדון על כוכב הלכת מאדים ,ביתה של תרבות קדומה שנעלמה לאן שהוא לפני אלפי שנים .הנה מחזור סיפורים מקביל על מסעותיושל פלאש  לכוכב הלכת נוגה הוא ונוס  וההתמודדויות שלו עם המתישבים מכדור הארץ, (טיפוסים לא נעימים להפליא )  על הכוכב, עם תושבי נוגה המקוריים ועם בעלי החיים של כוכב הלכת.

לפניכם הסיפור הראשון על פלאש גורדון בנוגה שבו הוא מתמודד עם הקולוניסטים של כוכב הלכת נוגה  ( שבאו כמסתבר מאיסלנד ) ועם מפלצות הכוכב.

הסיפור שלפניכם נראה פשטני אבל נראה שהוא שימש כמקור השראה מסויים לסיפור לא פשטני בכלל של רוג'ר זילזני הנחשב לקלאסיקה של מדע בדיוני ונביא אותו גם כן. 

קוריוז מסיפור זה נודע לי כילד על קיומו של כוכב לכת בשם "נוגה"

הסיפור הופיע לראשונה בעברית ם "בצבעים (תופעה נדירה מאוד אז) בכרך ל”ג של השבועון “דבר לילדים” בשנת תשכ”ג 1963.

וזה זמן קצר מאוד אחרי הפרסום המקורי של הסיפור באנגלית ב-1962 

Living Fossil" (4/8/62 to 7/15/62)

כתב הארי האריסון 

צייר מק רבוי 

סיפור ההמשך 

"גיבורי קרית הירח "

והיה ביום ההוא : נבואות אחרית הימים מישעיהו ומיכה ועד לדוד בן גוריון

 

        

נבואות אחרית הימים מימי קדם ועד ימינו

להלן תקציר של הרצאה שנתתי בבית דוד בן גוריון ולאחר מכן שוחחתי על נושא זה בתוכנית של דורין מרגלית.

בהרצאה זאת אני דן בשאלה:

האם האמין בן גוריון בנבואות ?

התשובה היא :בהחלט כן.

האם הוא האמין במשיח ? 

והתשובה היא בהחלט לא.

אני חובב ומומחה לתחזיות ונבואות ,ומידי שנה אני מפרסם רשימה של תחזיות ונבואות על השנה הבאה עלינו לטובה ( או שלא) מן הסתם משום שאני חושב שכמה מהן יכולות להתגשם במציאות ,אולי כי הן מסר מעולם אחר או מהעתיד שמגיע לעבר שהוא ההווה.ואלו שמעניינות אותי במיוחד הן נבואות על העתיד הרחוק "אחרית הימים ".

ואלו כדאי לדעת אינן נפוצות כל כך  וגם לא קדומות כל כך.

נבואות וחיזויים מכל סוג  יש מימי האדם הפרהיסטורי והיו נפוצות תמיד  בכל העולם. וכמובן שהיו קיימות במזרח הקדמון ויוון כמו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ . אבל בדרך כלל למיטב ידיעתנו  הנבואות  בכל מקום ובכל זמן עסקו בעתיד המיידי  של עוד חמש  עד עשר שנים לכל היותר. 

כי זה מה שעניין את הלקוחות שרצו לדעת מה יעלה בגורלם או בגורל השליט והממלכה. אבל ממש לא עניין אותם מה יעלה בגורל נכדיהם למשל או הדורות שמעבר לכך. 

.ולכן גם לא טרחו לשמר אותן.הן היו כמו העיתון של יום אתמול.

אמנם היו נבואות שעסקו בעתידו של השליט ושל הממלכה ואת אלו הסופרים  בבבל באשור ובממלכות אחרות כמו מארי בסוריה ומן הסתם גם במקומות רבים אחרים  טרחו לרשום ולשלוח לארכיון המקדש המקומי או לארכיון המרכזי של הממלכה. ושם היו מתייעצים עימן מידי פעם. אבל אחרי כמה שנים עם מות השליט  ועם חלוף המצב הספציפי  שתואר בהן הן היו מאבדות מחשיבותן. 

הן הפכו להיות "העיתון של אתמול ". ואף אחד לא מתעניין בעיתון של אתמול.

( מי שרוצה לדעת עוד על נביאי המזרח הקדמון ובעיקר על אלו של ממלכת מארי הקדומה שבסוריה , שלכאורה אבל רק לכאורה לא היו שונים בהרבה מאלו של ממלכת יהודה מוזמן לקרוא בספרו המעניין של משה ענבר    נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי :   בתקופת המלכים האמוריים (מסוף מאה י"ט לפסה"נ ועד 1760 לפסה"נ) /ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ז 2007

הם היו שונים בדבר אחד מנביאי ממלכת יהודה המאוחרים יותר.הם לעולם לא עסקו ב"אחרית הימים" או מה שאנו מכנים "העתיד הרחוק".)

למיטב ידיעתנו החלו לעסוק בעתיד הרחוק באחרית הימים או  "יום ה' " במאה השמינית לפה"ס עם הנביא עמוס יהודאי שפעל בממלכת ישראל של המלך ירבעם בן יואש לאחר רעידת אדמה הרסנית ביותר .

עמוס הנביא מזכיר את "יום ה'" יום של הרס וחורבן ( העולם ?)  כנושא נפוץ ומקובל בזמנו.

אבל אחרית הימים כעתיד שונה מכל מה שמוכר היום היה כנראה נושא לא מוכר. ידוע לנו שגם הסיודוס ביוון בערך במאה השמינית או במחצית הראשונה של המאה השביעית לפה"ס ( ימי  הנביאים ישעיהו ומיכה  בערך פלוס מינוס )עסק בכך בקטע מפורסם מהאפוס "העבודות והימים"  שלו . שם הוא חוזה שלעתיד לבוא כאשר ייוולדו תינוקות בעלי שער שיבה, יביא זאוס  את הקץ על האנושות כולה.

ואולי התבסס על נבואה קיימת  שמע במקדש זה או אחר ואולי המציא אותה בעצמו,  לא נוכל לדעת  אלא אם כן נמצא גירסה קדומה יותר של אותה נבואה מהסיודוס  שבנתיים לא נמצאה.

לדעתי הסיודוס  הוא הממציא. כי לכוהנים במקדש לא היה אינטרס מיוחד לדבר על קץ העולם . העסיקו אותם כדי שידאגו לכך שהכל ימשיך כפי שהיה.

אבל בהחלט ידוע לנו  שרק במאה השביעית לפה"ס  הנביאים ישעיהו ומיכה החלו לעסוק  ואולי לראשונה בתולדות המין האנושי  ב"אחרית הימים"  בפרטנות.ולתאר לראשונה גם כן בתולדות המין האנושי  לא דווקא מצב של הרס וחורבן גדול  אלא מצב שהיום אנחנו היינו מגדירים כ"אוטופי. "

מדוע?איך זה קרה דווקא בממלכת יהודה הקטנה מה שלא התרחש מעולם עד אז בשום מקום אחר? 

 זה קרה כנראה בתגובה לאידיאולוגיה האשורית האימפריאלית שדיברה על שלטון עולמי של מלך אשור. וזה התרחש באופן ספציפי מאוד כתגובה לאירוע ספציפי מאוד  של תעמולה אשורית שהשאיר רושם עז  מאוד על בני העיר ירושלים.  נאום  הנציג האשורי רבשקה שהושמע בעת מצור המלך האשורי סנחריב על ירושלים בימי המלך חזקיהו  במאה השביעית לפה"ס  ,נאום המובא  הן בספר מלכים  והן בספר ישעיהו והן בספר דברי הימים ,עדות לחשיבותו העצומה בעיני כותבי ועורכי שלושת הספרים האלו..

 "ויַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי-לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.  ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  לא אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ.  לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ

( מלכים ב' יח )

השליח האשורי רבשקה נואם בפני אנשי ירושלים הנצורה ובכך יוצר את נבואות אחרית הימים. ציור מאת דון לאורנס. 

ברגע האחרון הצבא האשורי נאלץ לסגת מסיבות שונות שלא באמת הובהרו , כנראה  צורך לצאת למאבק חשוב יותר עם  צבא מצרים ומגיפה . ירושלים ניצלה.

אבל הנאום של רבשקה לא נשכח. 

על הדברים הספציפיים האלו ועל האידיאולוגיה האשורית שאכן עמדה מאחוריהם של שלטון עולמי של אימפריה אחת ,אשור , של שליטה המלך אשורי ,ושל האל אשור בעולם כולו , הגיבו ישעיהו ומיכה בנבואת אחרית הימים  המפורסמת מכל.

הנביא ישעיהו .ציור מאת מיכאל אנג'לו 

והנה היא בגרסת הנביא ישעיהו בן אמוץ

ןהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  {פ}

הנביא מיכה.ציור מאת מיכאל אנג'לו 

נבואה מקבילה  ואולי מבוססת על נבואת ישעיהו הושמעה בידי הנביא בן הזמן מיכה המורשתי .

:וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים.  ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.  דוְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד:(מיכה פרק ד')

( את הנבואות האלו אפשר לשמוע בגירסה מוזיקלית בפזמון של להקת פיקוד דרום "והיה ביום ההוא "

וגם בפזמון  של אורי ברזילי שאותו שרה הזמרת אופירה גלוסקה "כי מציון תצא תורה ")

בנבואות אלו היה הבדל דרמטי מכל נבואה קודמת שהושמעה במזרח הקדמון  עד אז משום שהן  עסקו בעתיד הרחוק ולא רק זה המיידי כמו כל שאר הנבואות ,שכאמור טווח התפוגה הרגיל  שלהם היה בין שנה לעשר שנים ולא יותר,

הן  תיארו עולם שישתנה בצורה דרמטית לעומת כל מה שהיה מוכר עד אז. וגם זה לא היה קיים עד אז. 

משום כך הדורות הבאים טרחו לשמר את הנבואות האלו שטווח התפוגה שלהן עוד לא היגיע.

הנבואות האלו לוקטו בספרים שבהם פורסמו גם הנבואות לטווח מיידי יותר של הנביאים שלכאורה התגשמו כבר אבל אלו היו חשובות באמת רק משום שהן שימשו  כעדות ליכולות הנבואה של הנביאים הנ"ל וכרקע לנבואות העתיד הרחוק של הנביאים שרק בגללם נשמר זכרם ולהתגשמותם חיכו ומחכים הכל.

לאורך הדורות קמו אנשים שניסו להגשים את הנבואות האלו .

ומכולם הבולט ביותר והמצליח ביותר היה מייסד מדינת ישראל דוד בן גוריון.

 

"משיח טרם בא ואינני מאחל למשיח שיבוא .ברגע שהמשיח  יבוא יחדל להיות משיח.כאשר תמצאו כתובתו של משיח בספר טלפונים ,אין הוא משיח יותר. גדולתו של משיח שאין כתובתו ידועה ואי אפשר להגיע אליו ואין יודעים באיזה אוטו הוא נוסע ואם בכלל הוא נוסע באוטו או רוכב על חמור או טס על כנפי נשרים .אבל נחוץ משיח על מנת שלא יבוא ,כי ימות המשיח חשובים יותר ממשיח והעם היהודי חי בימות משיח.מצפה לימות המשיח , מאמין בימות המשיח וזוהי אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי."

דוד בן גוריון 

בן גוריון הצעיר 

דוד בן גוריון סיפר תמיד שמה שמשך אותו לציונות היה קריאה בילדותו בספריו של אברהם מאפו "אהבת ציון" ו"אשמת שומרון" שבהם תוארה ממלכת הודה בגדולתה .וחזון נביא ישעיהו על גדולה עתידנית של עם ישראל. לאחר שקרא ספרים אלו ואת התנ"ך עצמו ידע מה הוא רוצה להגשים בחייו. את חזון הנביאים ישעיהו ומיכה שתוארו בספריו של מאפו. 

 דוד בן גוריון אמר על מדינת ישראל שהיא היחידה בעולם שאפשר להגיד עליה "בראשית היה החזון".

 

בן גוריון ראה  את המדינה כמכשיר  הגשמה  של הנבואות מלפני אלפי שנים .החברה הישראלית במדינה צריכה כעת להכשיר את עצמה להיות ראויה לביצוע חזון  הגאולה של הנביאים אחר כך להפיצו בין האומות.לפי בן גוריון נביאי ישראל לימדו את בני עמם להפנות עיניו אל העתיד ונטעו בליבו את החזון המשיחי חזון הגאולה האנושית והלאומית  הצפוי באחרית הימים חזון של גאולה כלל אנושית של צדק ושלום בין העמים.

.אם זה לא יתבצע ,קבע בן גוריון , ישראל עלולה להיהפך לאלבניה או ספרטה.מדינה מבודדת החיה על חרבה .

הוא אמר תמיד שהוא מאמין בימות המשיח.מה שלא אמר  מעולם היה שהוא מאמין במשיח כשלעצמו. הוא ראה בגאולה תהליך  היסטורי המתגשם בשלבים וללא כל צורך במשיח. 

הוא מזכיר שנביאי ישראל דרשו מעמם להיות לעם סגולה כדי שיוכלו לעמוד מול כל העולם כעם נבחר .שהוא עם בוחר. מחוז החפץ היא חברה חדשה הבנויה על חרות שויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות. חברה שאין בה ניצול אפליה ושיעבוד.ועריצות חברה שבנויה על ערכי היהדות והשגי המדע.גם יחד עם זיקה לעם היהודי באשר הוא.

שאר העמים,קבע דוד בן גוריון ,  תיארו תור זהב אידיאלי  בעבר הרחוק  שלא יחזור.  הם לא ניסו לתאר עתיד אידיאלי שיכול להגיע  כפי שעשה עם ישראל. עתיד  אידיאלי שבו האנשים יתמלאו דעה וכיתתו חרבותם לאתים ובו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמות.  את עם ישראל אפיינו תמיד לא געגועים חסרי אונים לעבר מדומה אלא ציפיה דרוכה לחזון עתידי מתוקן חזון של שלטון הצדק והשלום. בקרב כל עמי תבל. זאת  לדעתו הייתה הפילוסופיה ההיסטורית של נביאי ישראל.

בן גוריון מעיר שהנביאים לא ידעו כלל מהי "מדינה ". הם דיברו על "עם סגולה " . הם תיארו את את העם  לעתיד לבוא ולא את המשטר . לעתיד לבוא הם לא ניסו לתאר מדינה אידיאלית כפי שניסה למשל  אפלטון במאה הרביעית לפה"ס. הם מדברים אך ורק על עמים וגויים.על ארצות ולא על "מדינות ".שהרי מושג המדינה נוצר בכלל ביוון ולא בישראל.

בעיני אפלטון  שבן גוריון העריץ את כתיבתו וטרח ללמוד יוונית כדי שיוכל לקרוא אותו במקור , המדינה המושלמת היא זאת שבה שולט איש המופת האדם העליון . במונחים המודרניים.המשטר המעולה נקבע בחכמתו של  אדם אחד בלבד השליט הפילוסוף.

בן גוריון כאמור  העריץ את אפלטון  אבל התנגד לו בכל תוקף.

הוא ציין שלא כך היה אצל הנביאים.שראו צורך בקולקטיב שייצור את העתיד המעולה.  נביאי ישראל לא רואים אידיאל בשלטון "איש המעלה" האדם העליון של אפלטון  אלא בהיות השלטון בידי קולקטיב שלם  עם סגולה.לא יחידי סגולה יביאו את הגאולה קבע בן גוריון בתוקף , אלא צדקת העולם כולו.

הנביאים לא היו מיסטיקנים הם היו אנשי חזון הם היכירו שאנו לא נתקיים אם לא יתקיים שלטון צדק ולא נהיה עם סגולה והאנושות לא תתקיים אלא  בשלוט השלום בין עמים  שאז "תמלא הארץ דעת ה'". 

מ הוא קבע שמקומנו בעולם יובטח אך ורק אם נסייע להקים עולם יותר טוב יותר אנושי יותר צודק לא בעושר בכוח אלא בדוגמת חיינו להגברת הצדק' השלום והאחווה בין העמים.ורק על ידי כך נבטיח את שלומנו.

אמנם ,מסייג בן גוריון, נכון שגם  הנביא  ישעיהו ראה בחזונו את "איש המעלה"  חוטר מגזע ישי ,שהוא לכאורה מקביל לשליט הפילוסוף של אפלטון .  אבל לא בכוח כשרונו האישי וכוחו  של אותו "איש מעלה " ישתנה העולם לטובה אלא בגלל אופיים הפנימי של כלל העמים .החכמה והבינה יהיו נחלת כולם ולא רק של שליט אחד עליון ואז כל הארץ תתמלא דיעה. מה שהנביאים כינו כ"יראת ה'"

תפיסה זאת מתמצית  לדעתו בפסוק  בודד בספר ישעיהו יב אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר.  ( ישעיהו יג פס' 12)

בן גוריון קבע שאין זה מקרה כלל שהנביאים הגדולים קמו בימי המלכים הגדולים של ישראל ירבעם בן יואש ושל יהודה עוזיהו בן אמציה ( בעיניו גדול מלכי יהודה שבזמנו התעצמה מאוד צבא ישראל ותעשיית יהודה ) וחזקיהו .היה לדעתו משהו מיוחד באותה תקופה שהוליד את הנביאים את גדולי הנביאים כמו שהיה באתונה במאה החמישית לפני הספירה ובפירנצה במאה ה-16. הנביאים רק יצגו את העם כולו  באותה התקופה שהייתה תקופת השיא של הממלכות שלהם ומשום כך אז היו בני העם  כשירים להאזין לנבואות המדהימות  חסרות התקדים  על אחרית הימים.

הוא קבע ששלושה יעודים גדולים קבע לנו ישעיהו בן אמוץ

  1. י ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.  ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.

( ישעיהו מג 5-6

  1. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. (() מב' 6)
  2. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  ( פרק ב)

בן גוריון קבע שרק אם עם ישראל יהיה " עם סגולה"  ישמר מעמדנו בעולם ועל אהבת העם ונאמנותו לישראל אם לא אז לא. בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה שהיא מבוססת על מורשת חזון הנביאים חברה ההורסת מחיצות בין עבודת הרוח ועבודת הגוף. חברה שהורסת המחיצה בין קנין ובין עבודה.

חזון הגאולה של הנביאים אף פעם לא הצטמצם ביהודים אלא בכל העולם.הם נבאו את גאולת כל העמים.

בן גוריון מאמין שעם ישראל צריך להיות עם סגולה ואור לגויים  ואם לא…. יכשל ויהפוך לעוד עם לבנטיני רגיל כמו שכניו.

הנבואה לדעתו זאת לא ידיעה  מדוייקת של מה יקרה באחרית הימים, לחשוב כך זוהי טעות . 

אלא זוהי  רציה  של מה שיקרה באחרית הימים.דהיינו  זוהי תוכנית  ואידיאל.

הוא רצה להקים חברה הבנוייה על שותפות ולנצל את כיבושי המדע כדי להיהפך לאור לגויים.

חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה אינו חזון שלטון ישראל על העולם שהרי אז  מה ההבדל של זה  משלטון אשור על העולם ?אלא חזון בית ה' ככוח מושך לכל העמים ומציון תצא תורה וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עם ישראל הוא עם נבחר אבל לא עם כובש מדביר עמים כרעיון הבחירה הסלאבית של הצארים על "רומה השלישית" ודוגמאות רבות אחרות מסוג זה.,

 עם ישראל צריך להיות עם קדוש אבל לא שליט על אחרים. שכן כל העמים שווים בעיני אלוהי ישראל

וזאת  לדעת בן גוריון הייתה  האידיאה המרכזית  של היהדות ששמרה עליה כעם נפרד והביא לעליית יהודים לארץ ישראל בכל הדורות. ויש להניח שמבחינתו זה היה חשוב לא פחות מהמונותואיזם.

חזון זה עומד מבחינתו בלב ההיסטוריה היהודית והוא שהביא בה למהפכות אדירות. ולתנועות אדירות בלב היהודים. האמונה היהודית באל עולם חנון ורחום הייתה מאבדת מטעמה אם לא הייתה  מלווה בחזון הגאולה היהודי והאנושי.והחזון הזה השתנה לאורך הדורות אבל תמיד נשאר בעינו.

עתידנו קבע אינו תלוי  במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.

לדעתו הנבואה לא נפסקה מעולם אלא נמשכה גם עם אישים כמו שפינוזה.

בן גוריון עצמו רמז שהוא עצמו אינו מומחה מדעי אבל מומחה לקביעת העתיד של העם היהודי.

והיום יותר מתמיד יש להבין כי גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם וכי תקוות העולם להימלט מחורבן כללי היא במשטר של צדק ושלום חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם כאשר הורו נביאי ישראל.

הוא טען שהעבר התנכ"י קרוב יותר למדינת ישראל מאשר העבר הקרוב של הגולה ושל מישנה ובית שני.

והוא האמין שיש קשר בין הגאולה הלאומית והגאולה האוניברסלית של כלל העולם.

הוא התנגד בכל תוקף לאימפריה עולמית ורצה ברית בין מדינות מעין פדרציה עולמית .  .

כוחה יכולתה ומקור יניקתה של המדינה הוא בעם והתכלית העליונה  והמטרה היא האדם האדם הוא יציר החברה אבל הוא גם יוצרה.

העתיד בשנת 1986 על פי דויד בן גוריון 

ב-1961 ביקש המגזין "לוק" מבן גוריון לחזות את העתיד עוד 25 שנה.הוא חזה שהמלחמה הקרה תהיה נחלת העבר   ותיהיה דמוקרטיזציה בברית המועצות הוא חזה פדרציה של איופה המערבית והמזרחית במדינות אוטונומיות מאוחדות עם משטרה בינלאומית שתשמור על השלום הפנימי.

הוא אף  חזה מושבות על בכוכבי הלכת.

ובין השאר חזה בית משפט שלום עולמי בירושלים.

 

בן גוריון סיכם את עמדתו בנושא כך:" לא הקיים בשעה זאת אלא חזון העתיד ידריך פעולתנו בימים יבואו החזון בגאולה שלמה ומלאה של העם היהודי ושל המין האנושי".

הוא קיווה שיום יבוא תהיה ברית בין יהודים וערבים אבל העריך שזה לא יהיה בעתיד הקרוב.הוא קבע שיש הכרח היסטורי בברית יהודית ערבית . היא תבוא אבל לא תבוא מאליה אלא עם יעמוד רצון דרוך לקראתה. ובנתיים יש להתכונן צבאית ביעילות ואבל גם להיות דרוך נפשית לשלום.

באין חזון הוא קבע , ניפרע עם. דהיינו : עם גדול וחזק יכול להתקיים ללא חזון .עם קטן עמוס קשיים גדולים ומשימות אדירות אינו יכול.

התחזית האחרונה של בן גוריון

באוקטובר 1971 עמד בן גוריון בכנסת ונשא נאום מיוחד האחרון שלו על העתיד המדינה לרגל ישיבה חגיגית ל85 שנות הולדתו.הוא הרחיב  בתיאור החזון המשיחי  עליהם להיות עם סגולה אחרת לא יהיה גורלם שונה מזה של עמים אחרים בהיסטוריה.תודעת היהודים קבע הכתיבה את חוייתם הלאומית. הוא קרא להגשמת ערכי התרבות היהודית היונקת מהערכים המוסריים והחברתיים במקרא וזאת דרך החינוך  וחוק החינוך הממלכתי. הוא קבע ש"מהות חפצנו ההיסטורי היא חברה חדשה הבנויה על חירות ,שוויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות .זאת אומרת חברה שאין בה ניצול אפליה שיעבוד שלטון איש באיש כפיית המצפון עריצות חוק זה קובע שאיפתנו לטפח בישראל תרבות הבנויה על ערכי היהדות הנצחיים והישגי המדע גם יחד.

בסיום הנאום הוא דיבר על הפרדוקס שלפיו העמים הקרובים ביותר ליהודים הערבים מבחינה גאוגרפית גזעית ולשונית הם אויבינו המרים ביותר. הוא רמז לאפשרות של יצירת ברית יהודית ערבית ב מזרח התיכון כפיטרון אוטופי רצוי לעתיד אם כי הרחוק.

הוא סיים בכך שקבע שעל מנהיגי ישראל ליצור בריתות ללפי הצורך הלאומי אבל לזכור שיש רק בעל ברית נאמן אחד העם היהודי. וקרא להם להימנע מהיטמעות על ידי חיזוק התרבות העברית וחזר לחזון הגאולה של נביאי ישראל ולאחד בכך את הקבוצות השונות ביהדות.

מאז בן גוריון  ותלמידו שמעון פרס מנהיגינו החילוניים לפחות שוב אין להם חזיון ברור של העתיד וחבל.

אבל החזון של בן גוריון נשאר ברור כתמיד: חזון של העם היהודי  כקהילה  שמפתחת מציאות חדשה וטובה יותר לעולם כולו .קהילה שאינה זקוקה למנהיג אחד,משיחי כלשהוא  כדי לבצע את מה שצריך לעשות.

והנה שיחה מוסרטת שלי עם דורין מרגלית המבוססת על הרצאה זאת :

https://no666.wordpress.com/2018/09/05/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91/

 

וראו עוד:

מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון =40 שנות בית התנ"ך מיסודו של בן גוריון  

מיהם אנשי החזון :חזונות וחזיונות לעתיד של פוליטיקאים ישראלים 

סרטון על מאמר התחזית של בן גוריון ב"לוק "

מאמר מ-2018 שטוען שמדינת ישראל בעשור השני של המאה ה-21 דומה למה שבן גוריון חזה.

מגילת העצמאות -נאומו של דוד בן גוריון בהקמת המדינה לגבי כיצד תהיה דמותה.

 

כרכרה ללורדסבורג:מערבון קלאסי מאת ארנסט היקוקס בתרגום אבי גולדברג

כרכרה ללורדסבורג

מאת

ארנסט הייקוקס

תרגם :אבי גולדברג

 

 

שמונים שנה מלאו לסרט "הכרכרה"  [2 פברואר 1939 ]  בכיכובו של ג'ון וויין הצעיר ובבימויו של ג'ון פורד ,מגדולי הבמאים במאה העשרים, ומי שהציב רף גבוה לסוגת סרטי המערבונים. הסרט מבוסס על סיפור קצר הנחשב לאחד המעולים ביותר בסוגת המערבונים  מאת הסופר האמריקאי  ממוצא יהודי ארנסט הייקוקס, שנולד בפורטלנד אורגון 1899 -1950 . הייקוקס התמחה בסוגת המערבונים ,וסיפורו הקצר "המרכבה ללורדסבורג" משנת 1937 ,קיבע את דמות איש המערב  כרודף צדק קשוח וממעט בדיבור ,את הזונה טובת הלב ואת הנוף של אריזונה  בו הוקרנו רבים מהמערבונים לאחר מכן, בכיכובו של ג'ון וויין, איש המערב הג'נטלמן ,התגלמות תכונות האביר מימי ביניים.

Stage to Lordsburg, was first published (under the title Last Stage to Lordsburg) in The Saturday Evening Post in 1937

תמונה קשורה

הסיפור כבר תורגם פעם אחת לעברית בקובץ סיפורי מערבונים ‫ מערבון :   מיטב המערבונים בכל הזמנים / בעריכת ותרגום מרדכי ליבוביץ'    ירושלים :   כתר,   1993.

למיטב ידיעתי זהו הסיפור היחיד של הייקוקס שתורגם לעברית למרות שהוא נחשב לאחד מגדולי סופרי המערבונים .( ייתכן כמובן שפורסמו סיפורים שלו בעברית תחת שמות אחרים כפי שהיה מקובל לעשות עם סופרי מערבונים כמו פרנק גרובר).

והנה תרגום חדש ועדכני.

 

תוצאת תמונה עבור ‪stagecoach ford‬‏

 

מרכבה ללורדסבורג

 

הייתה זו אחת מאותן השנים שבהן אותות העשן שהפיחו האפצ'ים בטריטוריה ,היתמרו מעלה מפסגות הרי הסלע, ובקתות העץ של חוות רבות נותרו כמרובעים עשנים, ומעבר של כרכרה מטונטו הפך להיות ההרפתקה שלא מובטח לה סוף טוב.

הכרכרה וששת הסוסים חנו בחזית חנותו של וילנר בחזית הצפונית בכיכר של טונטו. סטיוארט המאושר ישב על הדוכן, המושכות בידיו ורגל אחת דורכת בהיסוס על הבלם. ג'ון סטראנג ישב לצידו חמוש. מאחור המתינה כבר כיתת משמר רכוב חמושה ברובים. מחצית מעשרת הפרשים שישבו על אוכפיהם מאחורי הכרכרה נמנמו.

בארבע ושלושים בבוקר האוויר היה צונן, והשמש אך הפציעה בפאתי מזרח. קהל קטן התגודד בכיכר, מעבירים לנוסעים את בקשותיהם האחרונות לנוסעים העולים על הכרכרה. בין הנוסעים שעלו על הכרכרה היו נערה שעמדה להינשא לקצין רגלים, מתופף בעל פאות לחיים מסנט לואיס, איש אנגלי גבוה וגרום נושא עימו רובה צלפים ארוך קנה, מהמר, בוקר רחב כתפיים בדרכו לניו מקסיקו וצעיר זהוב שיער, שאת חזותו בחנו סטיוארט המאושר ואנשי המשמר הרכוב בעניין, תוך שהם מכווצים עיניים.

תמונה קשורה

נראה היה שאלו היו כל הנוסעים, עד שלפתע הגיח הצעיר זהוב השיער מתוך  הכרכרה החוצה, ואז צעירה בשם הנרייט, שהייתה מוכרת לכל בטריטוריה, יצאה בהיסוס מתוך החבורה שהתגודדה בכיכר. היא הייתה קטנה ושקטה, לחייה היו חיוורות ועיניה השחורות נישאו אל האיש זהוב השיער שפתח בפניה את דלת הכרכרה, התעכבו עליו כמו מופתעות מאדיבותו הבלתי צפויה, ואז אחזה בידה את שולי שמלתה וטיפסה אל תוך הכרכרה.

הגברים בקהל המתגודד חייכו, אך זהוב השיער פנה אליהם בתנועת מהירה כשל חיתוכו של סכין, ומבטו החד שסקר אותם גרם בהדרגה לחיוכיהם להיעלם. הוא היה גבוה, צנום, ומאבנט החגור נמוך על מותניו השתלשלו שני נרתיקי עור ובהם אקדחים. לא היו אלה האקדחים בלבד שמשכו את תשומת הלב; משהו בפניו, שהיו כה דרוכות וכה חלקות, הצביע אף הוא על עיסוקו. לאחר מכן הוא נכנס לכרכרה וטרק את דלתה.

סטיוארט המאושר הסיר רגלו מהבלם ושיגר קריאה "היי". אנשי טונטו הפריחו בצעקות  ברכות פרידה אחרונות וששת הסוסים פרצו בדהרה. הכרכרה נדה על קפיציה והתגלגלה אל מחוץ לעיר, הבוץ ניתז מאופניה כמו מים, מאחוריה התקדמו סוסי המשמר החמוש בטיפוף נמרץ. כך נעה השיירה במורד הדרך המשופעת הארוכה, במסע שאף כרכרה לא עשתה בארבעים וחמישה הימים האחרונים. הרחק מטה במרחב הצחיח שכנה תחנת המרכבות שאליה היו מועדות פניהם ומעבר לה, בתווך, השתרעה הארץ הסחופה, שאנשי ג'ירונימו החריבו  בגיחותיהם הקטלניות.

האיש האנגלי, המהמר והאיש זהוב השיער ישבו מכורבלים יחדיו על המושב הקדמי, פניהם בהיפוך לכיוון נסיעתה של הכרכרה. המתופף והבוקר ישבו על הספסל האמצעי הלא נוח, ושתי הנשים חלקו את המושב האחורי. הבוקר ישב אל מול הנרייט, ברכיו במרחק נגיעה מברכיה. זרועו האחת נחה על סף החלון כדי לייצב עצמו. מטיל זהב ענקי החליק קדימה ואחורה לאורך שרשרת השעון שענד על חזהו הרחב, ומבעד למגבעת הבוקרים שלו בצבצה פיסת בלורית.

עיניו ננעצו בהנרייט, ומבטו הבוחן העלה חיוך על פניו. הנרייט השפילה את מבטיה אל קצות אצבעותיה שהיו נתונות בכסיות, פניה לא זעו.

תמונה קשורה

הם היו קבוצה של זרים מכורבלים בצפיפות בכרכרה הדוהרת, דבר לא קישר ביניהם מלבד היעד שאליה התגלגלה הכרכרה. אך היה בחיוכו של הבוקר ובמבטו הנוקב משהו מהדהד כדיבור, ובכך הבחינו כל נוסעי הכרכרה מלבד האיש האנגלי, שישב, גופו זקוף ודרוך ופניו קפואות וחסרות מבע. נערת הקצין הנאה, הגבוהה והשלווה זרקה מבט חפוז אל עבר הנרייט, ולאחר מכן הסבה מבטה כשלחייה מעלות סומק. המהמר שתפס את חילופי המבטים, הפנה תשומת לב חסרת נחת אל הבוקר ללא ניסיון להסתיר זאת. עיניו של המתופף העבדקן הוצרו במעט, הבעתו הצינית גרמה לשפתיו להחוויר ולהתכווץ. הוא הסיר את כובעו וגילה ראש קירח שטיפות זיעה החלו כבר לכסותו. הסיגר שעישן מילא את הכרכרה בענן, ופתיתי האפר נשרו ממנו על אפודו.

זהוב השיער תפס את מבטה של הנרייט שהושפל כדי להתחמק ממבטו הנוקב של הבוקר, הוא הזיח את מגבעתו מטה על מצחו והביט בה – לא הייתה במבטו עזות פנים אלא שמץ של פליאה. פעם אחת היא הרימה מבטה אליו, אך הוא היה מוכן לכך ומבטו הוסב מיד ממנה. נערת הקצין השתעלה בעדינות כשהיא מכסה פיה בכף ידה, המהמר מיהר לטפוח על כתפו של המתופף בעל זקן הלחיים. "תיפטר מזה," אמר. המתופף נראה מופתע. הוא מלמל "מבקש את סליחתך", והפיח את סילון העשן אל מחוץ לחלון.

כל אותה עת הייתה הכרכרה דוהרת מתפתלת בסיבובים האין־סופיים במורד הדרך ההררית, מיטלטלת על קפיציה הקדמיים והאחוריים, גלגליה הכבדים הולמים וחורצים באבני הדרך וחורקים, מצווחים בסיבובים. מפעם לפעם חדרו לכרכרה צווחותיו הצורמניות של סטיוארט המאושר "היי נלי" או "בשם האלוהים".

המתופף העבדקן נצמד אל דלת הכרכרה ועצם את עיניו.

במרחק של שלוש שעות דהירה מהירה מטונטו סבה הכרכרה בעיקול האחרון ויצאה אל הישימון השטוח. כאן עצרה הכרכרה והנוסעים יצאו כדי לחלץ את איבריהם.

המהמר פנה אל נערת הקצין בעדינות מופגנת: "אולי תמצאי את מושבי נוח יותר."

הנערה הודתה לו ותפסה את מקומו.

הסמל ממשמר הפרשים רכב אל עבר הכרכרה ופנה בדברים אל סטיוארט המאושר: "כאן אנחנו נפרדים – אנו חוזרים, ובהצלחה לכם."

תמונה קשורה

הנוסעים הצטופפו מחדש בכרכרה, המהמר התיישב ליד הנרייט, הצעיר זהוב השיער כיווץ את רגליו הארוכות כדי לתת לנערת הקצין להתרווח, והתבונן בפניה של הנרייט במבט רך ודואג. שמש יוקדת הכתה בקרניה החמות את הכרכרה ואבק הדרך הצליף פנימה כלשונות עשן. ללא ליווי התגלגלה הכרכרה על הארץ המישורית. רק שיחי קקטוס שהזדקרו אל מול האור המסנוור שברו פה ושם את הרצף השטוח. במרחקים, מעבר לאדי החום הכחולים, ניבט שרטוטם המשוער של ההרים.

הבוקר הרים ידו אל עבר שפמו וסלסל את קצותיו וחייך אל הנרייט. נערת הקצין פנתה אל הצעיר זהוב השיער ושאלה: "מה המרחק עד חניית הצהריים?"

הצעיר השיב באדיבות: "עשרים מיילים."

המהמר הביט בנערת הקצין והדריכות בפניו התרופפה, כאילו היה בצלילי קולה להעלות בו זיכרונות נשכחים מזמן עבר.

המיילים נסוגו מתחת לקרונות הכרכרה וריח האבק האלקלי התחזק. הנרייט נחה, נשענת על פינת הכרכרה, ועיניה היו מושפלות אל קצות אצבעותיה הנתונות בכסיות. היה בדמותה המרוחקת משהו מסתורי שאינו ניתן לפענוח, מישהי שאין להתלוצץ על חשבונה. היא הייתה צעירה, אך מבעה רב ניסיון. היה בו כדי להעמיד את הבוקר, את המהמר, את המתופף ואת נערת הקצין על מקומם, והיא הבינה היטב מדוע הציע המהמר לנערת הקצין להחליף את מקומה. נערת הקצין הייתה בעולם משלה והנרייט בעולם מרוחק ממנה, כפי שהבינו כל נוסעי הכרכרה. לא היה לכך כל השפעה עליה באשר היא ידעה מאז ומתמיד על ההבדל בינה לנערות מסוגה של נערת הקצין. רק האיש זהוב השיער יכול היה לחדור מבעד לאדישותה. שמו היה מלפייס ביל והיא יכולה הייתה להבחין בפראותו, בקצות עיניו ובהשתפלות הארוכה של שפתיו – היה זה חותם שאי אפשר יהיה למחות לעולם. אך משהו שזרם ממנו החוצה כלפיה היה שונה מהחודרנות הסקרנית של האחרים בקרון. משהו ללא ספק אבירי, ובאופן לא צפוי עדין.

למעלה על הדרגש סטיוארט המאושר הצביע אל עבר שרטוט המבנים המצועף המרוחק כשני מיילים מחזית הכרכרה. "האינדי' לא שרפו את זה עדיין על כל פנים". השמש קפחה מלמעלה, מקרינה את אורה האכזר, צובעת את העולם בצהוב מתכתי שניתך ישירות על גגה של הכרכרה. שני חריצים עמוקים ומפותלים באדמה החרבה והסדוקה היו הדרך שבה פילסה המרכבה את דרכה.

ג'וני סטראנג ייצב את הרובה על ברכיו. "למה הצטרף מלפייס ביל לנסיעה?"

"אני מניח שלא כדאי לשאול אותו," השיב סטיוארט המאושר בעוד עיניו המוטרדות בוחנות את הבקעים באדמה שלפניו.

הדרך חצתה את מישור המבוקע והוא אחז בחוזקה במושכות וצרח: "החזיקי מעמד, נלי! היי, קללת האל עליך, היי." ששת הסוסים ניצבו לרגע בשפת בקע הקרקע התלול, ואז צללו מטה. לרגע נעצרה הכרכרה, לבדה בשממה, מתנדנדת, ואז הסתחררה על מסגרתה. היא פגעה באבני החצץ בשאגה, האופנים הקדמיים מתאזנים והאחוריים מתפתלים. הסוסים קרטעו אבל סטיוארט המאושר קילל את הסוסים המובילים והצליח להריצם שוב. הסוסים זינקו אל העבר השני של הבקע, שניים ובעקבותיהם עוד שניים, שריריהם מאומצים, מקפצים, והעפר הרך מתרומם בעננים צהובים מעלה. האופנים הקדמיים נאחזו היטב בקרקע ומשהו התנפץ כמו יריית אקדח, הכרכרה התרוממה, יצאה מהבקע, מתנודדת לצדדים, ואז נחתה בכבדות על צידה, שבבים מדופנותיה ניתזים.

ג'וני סטראנג קפץ מהדוכן. סטיוארט המאושר נותר במקומו בידו האחת אוחז במושכות ובשנייה נאחז במעקה, ונעמד בעוד הנוסעים נחלצים דרך הדלת העליונה. כל הגברים, מלבד המתופף בעל פאות הלחיים, נתנו שכם והפכו את הכרכרה על מכונה. מוזר עמד המתופף באור השמש הבהיר, מניע את ראשו בצורה טיפשית בעוד יתר הנוסעים שבו ונכנסו אל הכרכרה.

סטיוארט המאושר קרא "או־קיי אחי, עלה על הסיפון".

המתופף טיפס פנימה באיטיות והכרכרה יצאה לדרכה. מרחוק ניצבה שפופה תחנת דרכים. זו הייתה בקתה נמוכה בנויה מלבני טיט אפורות צרובות שמש, ששברי אלמוגים מפוזרים סביבה, ודגל מדולדל תלוי על תורן שבור. אנשים יצאו מאפלולית בקתת הלבנים וניצבו במרפסת המוצלת שבחזיתה. סטיוארט המאושר הסיע את הכרכרה ונעצר. הוא פנה אל איש כיפח: "היי מק, איפה האידיאנ' מקוללי האל?"

 

"תראה אותם עוד מחר לפני צאת היום," השיב הכיפח באיטיות

הנוסעים התקבצו בחדר האוכל של הבקתה. סייסים נכנסו פנימה להחליף את הסוסים. חדר האוכל הקטן היה קריר לאחר המסע בכרכרה, קריר ושקט. אישה מקסיקאית בעלת גוף התרוצצה אנה ושוב, מגישה צלחות מזון. סטיוארט המאושר אמר "עשר דקות", הבריש מעל פניו את האבק האלקלי והתיישב לאכול.

מק ארוך הלסת אמר: "חוות קתלין נשרפה בלילה שעבר. הייתה פה פלוגת פרשים אתמול. באו והלכו. תגיע אל מעבר ההרים הלילה אבל איני יודע מה קורה מאחרי ההרים, צרה קטנה."

"קטנה," השיב "המאושר" בקצרה והתרומם. זה היה סופה של האתנחתא. הנוסעים הלכו בעקבותיו, והמתופף משתרך מאחור, מתנשם, שואף אוויר מלוא ריאותיו

הכרכרה נעה שוב, וקולו של מק עוקב אחריהם. "שיהיה בהצלחה, מאושר, תעשה קופה אם תראה אבק מתגלגל במרחק ממזרח".

לחות לוהטת שרתה בכרכרה ומשב הרוח שנכנס פנימה כשהתחילו הסוסים במרוצם חנק את הריאות. משטח המדברי הקרין את זוהרו הלבן עד אין קץ עד שנעלם בעשן הערפילי. ברכיו של הבוקר התנגשו בברכיה של הנרייט בעדינות והוא המשיך לנעוץ מבטו בה. חוצץ שיניים היה שמוט בין שפתיו. קולו של סטיוארט המאושר התגלגל אחורה אל תוך הכרכרה בגסות ובדחיפות, בעודו שומר על מהירות קבועה של הכרכרה שנעה בנתיב החרוץ. עיניו של המתופף העבדקן היו עגולות ומאומצות, פיו פתוח ופניו נטולות צבע. המהמר הבחין בכך ללא הבעה ובחוסר אכפתיות, וכשחש הבוקר בנטל כתפו של המתופף הוא דחף אותו ממנו. האיש האנגלי ישב זקוף ודרוך, מביט חסר הבעה במדבר החולף.

נערת הקצין דיברה אל מלפייס ביל. "מהי התחנה הבאה?"

"המעבר בנקיק," השיב.

"האם נפגוש שם חיילים?"

"אני מקווה שנקבל ליווי מעבר לגבעות עד לורדסבורג " השיב לה.

בשעה ארבע באותו אחר הצהרים הלוהט ככבשן עשה המתופף בעל זקן הלחיים תנועה חלושה ביד אחת, ונפל קדימה אל חיקו של המהמר. הבוקר משך בכתפיו, הוציא את ראשו החוצה מהחלון וצעק מעלה אל הרכב "עצור רגע".

כשהכרכרה נעצרה ירדו כולם, וזהוב השיער עזר למהמר להניח את המתופף על פיסת קרקע מוצלת מהחום הלוהט, בצילה של הכרכרה. סטיוארט המאושר והשומר החמוש שלצידו לא טרחו לרדת ממקומם. המתופף שכב חסר אונים, שפתיו נעו אבל איש מהסובבים אותו לא אמר דבר או ידע מה לעשות, עד שהנרייט צעדה קדימה.

היא התכופפה מטה והרימה את כתפי המתופף וראשו אל מול חזה. הוא פקח את עיניו והיה בהן משהו שהנוכחים יכולים היו לזהות, מעין הקלה, משהו שנדמה כהכרת תודה.

היא מלמלה "אתה בסדר גמור", וחיוכה רך ונעים. בשפתותיה היה משהו אימהי. היא התבוננה בעיניו של המתופף העבדקן. הפחד נעלם מהן, למרות שהוא ידע בוודאות את גורלו. פניה של נערת הקצין היו אחוזות בעתה. המהמר והבוקר התבוננו מטה בריחוק במתופף הגווע. זהוב השיער התבונן בהנרייט כשעפעפיו סגורים למחצה, אך מבע של התעניינות עזה נטבע בתווי לחייו. הוא אחז בסיגריה בין אצבעותיו, ושכח את קיומה.

זהוב השיער והמהמר הניפו את המתופף מעבר לדלת כך שהוא השתרע מלוא קומתו על המושב האחורי כשראשו נסמך על ירכה של הנרייט. הם כולם נכנסו פנימה והכרכרה המשיכה לדרכה. המתופף גנח ואז לחש "תודה תודה", וזהוב השיער בחן את פניה של הנרייט, מחפש אחר שמץ של הבעה, ופלט אנחה. הם המשיכו כך, האופנים הגדולים כותשים את הערוצים שבהם חלפו, השמש השוקעת בהקה דרך חלונות הכרכרה. הגוש הגדול של ההרים התקדם לקראתם, קוויו מודגשים יותר בערפל כחול. עיני הבוקר התכווצו והבריקו כאילו ניסו לחדור לליבה של הנרייט , אלא שהמהמר התכופף אל עבר הנרייט ואמר, "אם את עייפה –"

לא," היא השיבה לו, "לא. הוא מת."

נערת הקצין פרצה בבכי קצר, המהמר התכופף וקרב פניו אל המתופף, וכולם נעצו עיניהם בהנרייט, אפילו האיש האנגלי הביט בה בסקרנות. היא חייכה חיוך מרוחק, שפתיה הרכות היו פשוקות. היא החזיקה את ראשו של המתופף בשתי ידיה והמשיכה להחזיקו כך עד רדת החשיכה. הם התגלגלו מעבר לכברת הדרך המישורית האחרונה אל תחנת המעבר.

הבוקר בעט את הדלת לרווחה ופסע החוצה, נוהם כשרגליו שהתקשו נגעו בקרקע. המהמר משך את המתופף כך שהנרייט יכולה הייתה לחלץ עצמה. כולם יצאו החוצה, עצמותיהם דואבות מטלטולי הדרך. סטיוארט המאושר ירד מדוכן הרכב, פניו מכוסות באבק אלקלי ועיניו מוצפות דם. הוא שאל "מי מת?" והציץ אל תוך הכרכרה. בחצר התחנה שוטטו אנשים ללא מטרה בהילוך עצל של דמדומים.

הרכב נפנה ואמר: "טוב, הוא לפחות לא ידאג לגבי מחר," והסתלק.

איש נמוך כרסתן, חלף על פניהם. "לא בטוח שכדאי לך להמשיך במעבר ההרים כבר". הוא המשיך: "איפה משמר החיילים למחר? כולם מעבר השני של ההרים הונסו. כל מי שלא היה יכול להתבצר נשלח ללורדסבורג. אתם תלונו הלילה על דרגשים במתבן, אמצא אולי סידור נוח יותר לגברות."

הוא הסתכל על נערת הקצין ומבטו עמד על קנקנה של הנרייט מיד. עיניו סקרו את מלפייס ביל, שעמד מאחור מרוחק, והכרה הציתה בו מידה של זהירות בפנותו אל מלפייס: "הלו ביל, מה מביא אותך לכאן?"

הסיגריה של מלפייס ביל הבליחה באפלה היורדת, והנרייט צדה את דמותו. פניו היו רגועים אך דרוכים. הוא השיב בנימה קלילה: "רק טיול."

הם התקבצו בתחנת הדרכים שהייתה בית עץ שאליו היו מחוברות עוד ועוד בקתות עץ נמוכות. אורות הבליחו מהחלונות ואנשים הסתובבו מפה לשם ללא מטרה, משוחחים בקולות מהוסים. הסוסים שוחררו ממוסרותיהם טופפו משם. הנערה הגבוהה נכנסה אל תוך האולם הגדול של תחנת הדרכים, להיפגש עם חייל שמדיו היו סתורים.

הוא פנה אליה: "העלמה רוברטסון? סגן האוזר אמור היה לפגוש בך כאן. הוא נמצא בלורדסבורג, הוא השתתף בהיתקלות בסבך עם האפצ'ים ונפצע."

הנערה הגבוהה ניצבה שקטה ושאלה: "קשה?"

"להודות על האמת, כן." השיב לה החייל.

הפונדקאי הכרסתן נכנס, מתנשף. "רע מאוד, רע מאוד. בואו גבירותיי. אראה לכן את החדרים שאוכל להציע לכן."

שמלתה של הנרייט הייתה בצבע אפרפר כעין היונה שהתמזג בצללים שירדו. היא התבוננה בפניה של נערת הקצין שהחווירו. אך הייתה מעין קשיחות בנערת הקצין, עוצמה פנימית כשחשבה על החייל.

"היה לך כנראה מסע מפרך," אמרה לו.

"כלום, ממש לא קשה," השיב החייל ועזב את החדר.

המהמר ניצב שם, פניו הצרות פנו אל עבר ארוסת הקצין במבט מאומץ, כאילו נזכר באירועים כואבים. מלפייס ביל עצר בכניסה, בוחן את רכותה של הנרייט ואת צניעות פניה. לאחר מכן עזבו שתי הנשים בעקבות הפונדקאי הכרסתן, והלכו לאורך מסדרון צר אל עבר חדריהן.

מלפייס ביל הסתלק החוצה ונשען בעצלתיים על כותל תחנת המעבר. מבטו מהיר, קולט את המתרחש סביבו, את האנשים המטיילים ללא מטרה בחצר התחנה, את קולות הלילה הרכים. החום היוקד התפוגג ועלה מהאדמה וצינה התגלגלה מטה מפסגות ההרים והניסה את החום אל מעבר לתחנה.

החייל ישב על אוכף סוסו, מנומנם, מלמל דבר מה לסטיוארט המאושר.

"טוב, אז לורדסבורג רחוקה וההרים המקוללים רוחשים אפאצ'י. שום פלוגת רוכבי משמר לא תגן עליך מחר, החיילים כולם עסוקים בשטח."

מלפייס ביל הקשיב לרקיעת פרסות הסוס כשהחייל התרחק ונעלם בחשיכה. הוא נזכר בבדידותו של רוכב במעברי ההרים האפלים הללו, וחזר אל המסבאה שבקצה התחנה. זו הייתה בקתה נמוכת תקרה ובה רצפת חֵמר וקירות מסוידים, ששמשה בעבר כאורווה.

שלושה גברים ניצבו במרכז המקום הקטן מתחת למנורת הנפט. אור חיוור שנגה מהמנורה האיר את עיניהם שהתבוננו בו. בקצה המרוחק של המסבאה שתו הבוקר והמהמר בשקט, מסוגרים בעצמם. מלפייס מזג לעצמו וויסקי מהבקבוק שהונח לידו, והבחין במבטו האפל של המוזג. ראשו של הפונדקאי הציץ פנימה והוא הכריז: "משמרת שנייה."

והגברים שנאספו במסבאה החלו לצאת החוצה.

המוזג רכן לעבר ביל ולחש: "עדיף שלא תמשיך ללורדסבורג, פלאמר ושנלי נמצאים שם."

שפתיו של מלפייס ביל נמתחו עד כדי צחוק ועיניו בהקו בפראות. "תודה חבר," הוא השיב ופנה לעבר חדר האוכל.

כששב אל החצר, לילה אפל ופראי נח על המדבר. אורו של הירח היה ככסף קפוא שנגע בארץ, אך לא יכול היה לסלק את החשיכה. הנרייט פסעה לאורך הדרך לטונטו, נעה בעדינות כצללית באפלה. הוא פנה לשם, והיא סבה לאחור למשמע נקישות עקבי מגפיו על האדמה הנוקשה. פניה היו בהירים ומוזרים והייתה בהם אדישות בחשכת הליל, כאילו ציפתה למשהו שיתרחש וידעה בתוכה מהו.

הוא אמר: "התרחקת מהתחנה. האפצ'ים נוהגים להגיח בזחילה ליד מבני המגורים ולארוב לטרפם."

היא הייתה אדישה, נטולת מורא. קולה היה צונן, והוא יכול היה לזהות בו שמץ של בדידות, השלמה עם הגורל. אלו שיוו לדבריה סוג של חדגוניות. "הרוח נושבת ברכות וזה כה נעים".

הוא הסיר את מגבעתו, רגליו הארוכות נמתחו, ושתי עיניו התבוננו בה בעניין ובפליאה. שערו הזהוב בהק באור הירח שנגה עליו.

היא אמרה בנשימה עמוקה: "מדוע אתה עושה זאת?"

שפתיו היו חסרות מנוחה, ופרץ רגשות עזים עמד לפרוץ מהן כפרץ רוח הנושבת מסביבו.

"יש לך הורים בלורדסבורג?"

היא השיבה בישירות ובסבלנות כמסבירה משהו שהוא אמור היה לדעת "אני מנהלת מוסד בלורדסבורג."

"לא," הוא אמר, "לא זו הייתה שאלתי."

"ההורים שלי מתו – אני חושבת. היה טבח בהר 'האמונה הטפלה' כשהייתי קטנה."

הוא עמד בראש מורכן, מחשבותיו נעו אל העבר, אל פרק חייה שנמחק. הייתה קשיחות וגולמניות בארץ הזו וחיבה מועטה לחלש. היא שרדה ונאלצה לשלם עבור הישרדותה, והיא הביטה בו עכשיו בדרכה השקטה שלא הציעה כל הסבר או התנצלות לכל מה שהיה. היא עדיין הייתה נערה יפה והיכולת לשאת את תלאות עברה ניכרה בעיניה, ביכולת ההבעה של שפתיה.

הוא המשיך: "מעבר לאגן טונטו יש אדמה טובה. יש לי שם חווה עם בית שמחציתו בנויה."

"אם זו הארץ שלך מה אתה עושה פה?"

שפתיו שחקו והקשיחות שבו התלהטה שוב והוא נדמה גבוה יותר לאור הירח: "יש לי חוב לגבות."

"זו הסיבה שאתה נוסע ללורדסבורג? לעולם לא תסיים לסלק חשבונות מסוג זה. כולם בטריטוריה מכירים אותך. פעם היית סתם חוואי ואז ניסית לגמול על עוינות בכוח, ואז העוינות נעשתה גדולה יותר, וגם אותה ניסית לסלק, והחוב הלך ותפח ויש עכשיו עוד אנשים שממתינים להרוג אותך. יום אחד מישהו יצליח. טוב יותר היה אם היית זונח את סילוק החשבונות ומסתלק."

החיוך לא סר מפניו, ואז היא הרימה את כתפיה בכניעה. "לא, לא, אתה לא תברח".

הוא יכול היה לראות את מתיקות שפתיה ואת העיניים שהיו עצובות בגללו. הוא ראה בהן את הסבלנות שהוא מעולם לא הצליח לרכוש לעצמו. הוא אמר "מוטב שנשוב", והפנה אותה באוחזו בזרועה.

הם חצו את החצר בדומייה, שומעים מבין הצללים את הקולות המהוסים של הגברים המנהלים שיחות עצלות, מבחינים בהבלחות האש במקטרות בפינות האפלות שבהן ניצבו. מלפייס ביל המתין כשהיא חלפה דרך דלת הכניסה לתוך התחנה. היא סבה והביטה בו פעם נוספת, עיניה אפלות ושפתיה הרכות שלוות, ואז חלפה לאורך המסדרון אל חדר מגוריה.

מחוץ לחלון חדרה מלמל מישהו "פלאמר ושנלי מחכים בלורדסבורג. מלפייס ביל יודע על כך". מעבר למחיצה הדקה של החדר הצמוד היא שמעה את נערת הקצין בוכייה בקול מונמך, אך ללא יכולת לשלוט בפרצי בכי. הנרייט הסתכלה במחיצה האפלה, כתפיה וראשה גחנו, ולאחר מכן חזרה והזדקפה. היא נקשה על דלת חדרה של הנערה ונכנסה פנימה.

* * *

שישה סוסים רעננים רתומים לכרכרה רקעו, והפונדקאי השמן של תחנת המעבר חצה בחשיכה את החצר, מטלטל מנורה שאורה הוטל על גוויית המת השחורה. הנוסעים יצאו מהתחנה פניהם מכורכמות באפלת השחר. ג'וני סטראנג הבלדר, הכניס את דברי הדואר וסגר בטריקה את ארגז המטען. סטיוארט המאושר קרא בקולו הצרוד: "או־קיי חבר'ה."

הנוסעים נכנסו לכרכרה, הבוקר טיפס לכרכרה ומלפייס ביל אמר לו באיטיות "תפוס את המקום בפינה, אדוני", ונכנס אף הוא, טורק הדלת מאחוריו.

הפונדקאי מלמל: "אם הם לא יתקפו אתכם ליד המצוק התלול תהיו בסדר. תהיו בטוחים כשתגיעו אל החווה של אל שרייבר."

קולו המתכתי של המאושר הרעים בדממת הבוקר החשוכה, והמרכבה קרטעה קדימה, קפיצי העור שלה מצווחים. הם התקדמו בשעת בוקר מוקדמת שבה שררה אפלה מוחלטת. קפואים, צפודים חצי ישנים, הם הרגישו במאמץ של הסוסים המטפסים במעלה הדרך המטפסת אל הרכס. שחר אפור הפציע, ואחריו אור נטול שמש התפשט לכל עברי המישור השומם שהיה עתה רחוק למטה. הדרך חלפה התפתלה בין סלע חשוף אחד למשנהו, ובמהירות הם הגיעו אל הישורת הראשונה, והכרכרה האיצה בדרך המישורית זרועת הסלעים.

הבוקר ישב בפינה הקדמית, הצד השמאלי של פיו נפוח. וכשהנרייט הבחינה בכך, החליק מבטה אל עבר מפרקי אצבעותיו של מלפייס ביל. עיניה של נערת הקצין היו עצומות, כתפה נלחצת אל האנגלי, שנותר צפוד ומתוח והרובה מונח בין ברכיו. המהמר נמנם לצידה של הנרייט, ובמושב האמצעי ישב מלפייס ביל, עיניו סוקרות בדריכות את הדרך החולפת. בשעה עשר העפילה הדרך שוב מעלה, ושיחי ערער וסבך של עצי אורן נראו על המדרונות. הציה במורד מתחתם נמלאה שוב בגרגרי אובך של יום לוהט נוסף. בצהרי היום הם הגיעו לפסגת הרכס והיטלטלו באחו הצר רצוף שברי סלעים. המהמר חסר המנוחה מתחילת היום הניע את רגליו אנה ואנה והביט בעיני נערת הקצין.

"חוות שרייבר נמצאת היישר לפנינו. חלפנו על פני רוב החלק הגרוע."

זהוב השיער הביט במהמר ולא העיר דבר, ואז הריחה הנרייט את ריח העשן באוויר העומד ללא תנועה. סטיוארט המאושר קילל שוב ורפידות הבלמים חרקו בחדות. מבעד לזווית החלון יכולה הייתה הנרייט לראות את ארובת הסלע והחֵמר שניצבה שרופה כשלד קודר אל מול אור היום היוקד. הבית שעמד שם היה עתה ערימה שחורה של אפר, עשן עדיין היתמר מפיסות שטרם אוכלו. הכרכרה נעצרה וכולם זינקו החוצה. תנור הברזל רבץ על הקרקע, וחלק מהארובה עדיין נעוץ בו. האש ליחכה בעצלות את השיירים שקרסו של מה שהיה פעם ארגז . מעבר למקום שבו עמד הבית, לרגלי מכלאת הבקר, שכבו שתי גוויות ערומות, גופן שסוע בתנועות סכין מיומנות וראשיהן הקרחים קורקפו ונחו בתנוחה מגוחכת.

סטיוארט המאושר ניגש והתבונן ושב לחבורה: "השרייברים, ניחא."

מלפייס ביל אמר: "הבוקר עם הנץ החמה."

הוא התבונן במהמר, בבוקר ובאנגלי שלא גילה כל רגש ואמר: "חזרו לכרכרה."

הוא טיפס אל גג הכרכרה והשתטח מלוא אורכו עליו. סטיוארט המאושר וסטראנג תפסו את מקומותיהם, הסוסים פרצו בדהרה. המהמר לחש לנערת הקצין "תהיי בטוחה כאן בין שני אלה", משך אקדח 44 קליבר מכיסו האחורי והניחו על ירכיו. הוא בחן את הנרייט ביסודיות יותר מאשר קודם לכן. הוא התגבר  על ריחוקו ושאל: "בת כמה את?"

כתפיה עלו וירדו, זו הייתה תשובתה היחידה.

אך המהמר הוסיף בעדינות: "צעירה דייך כדי להיות בתי, זהו עולם עלוב. כשאורה לך תשתטחי על רצפת הכרכרה."

האנגלי משך את הרובה שלו מבין ברכיו והניח אותו על מסגרת החלון שלצידו. הבוקר הסיט את שולי גלימתו וחשף את נרתיק האקדח. הדרך הסלעית הלכה והוצרה, גושי הסלע האפורים הלכו וקרבו אל הדרך, סוגרים על הכרכרה. אופני הכרכרה הלמו בדרך החרוצה, הסלעית, והיא קיפצה מעלה ונחתה בחבטה שהקפיצים לא היו יכולים לרכך. סטיוארט המאושר ניתב את הכרכרה המשקשקת וקופצת בבהילות ביד יציבה. אבק הדרך צבע את הכול באפור.

הנרייט ישבה ועיניה מרוכזות בקצות אצבעותיה עטויות הכסיות, מעלה בזיכרונה את דמותו הגבוהה של מלפייס ביל מול אור הירח בתחנת המעבר. הוא חייך לעברה חיוך שגבר יחייך לאישה נחשקת, דיבורו כעין צחוק מהיר ועיניו עדינות. המהמר דיבר בשקט והיא לא יכלה לשמוע אותו עד שאצבעותיו אחזו בזרועה.

הוא אמר שוב, בלי להרים את קולו "רדי מטה".

הנרייט ירדה על ברכיה. היא שמעה פרץ של יריות בעוד הכרכרה נעה במהירות קדימה. סטיוארט המאושר הפסיק לשאוג על הסוסים, ופניה של נערת החייל היו עגולות וכהות. קירות הקניון סגרו על הכרכרה. היא התבוננה מעבר לחלון בצד של המהמר, וראתה את דמותו המזגזגת של לוחם אפצ'י מתנועעת ליד הכרכרה. הוא רוכב על סוס ברוד, פלג גופו העליון עירום, אוחז ברובה בין מרפקיו הגרומים. המהמר כיוון לעברו בקור, הבוקר כיוון וירה שוב. הרובה של האנגלי החריש אוזניים כשירה אף הוא. ריח חריף של אבק שריפה התפשט בכרכרה. מגפיו של זהוב השיער שרטו את גג הכרכרה, ונקבים קטנים עגולים החלו להראות על דפנות הכרכרה כשמטח כדורי האפצי'ים הכה בה. אינדיאני אמיץ התקרב אל הכרכרה, והיה למטרה שאי אפשר היה להחמיצה. הבוקר הפיל אותו בירייה אחת.

האופנים צווחו כשהם האטו בסיבובים החדים וכל המבנה הכבד של הכרכרה התרומם מעלה ונחת במורד הדרך. המהמר אמר בשקט "עדיף שתיקחי את זה", והעביר להנרייט את אקדחו.

הוא נשען על הדלת, ידיו הקטנות אוחזות באדן החלון, חיוורון מרפה את לחייו. הוא אמר לנערת הקצין: "הישארי לשבת בין שני הגברים." הוא הביט בה במבט נואש ואומלל וראשו צנח אל אדן החלון. הנרייט ראתה את הסלע מתרומם גבוה וקרוב כמו קיר צהוב.

הם דהרו במורד ההר ללא מעצורים. היריות פחתו וצריחות האינדיאנים נמוגו מאחור. היא התרוממה מברכיה וראתה מרחוק את המישור השטוח. צלליתה הגרמית של לורדסבורג נראתה מרחוק, בקצה הרחוק של המישור המעורפל מלהט.

היריות פסקו לחלוטין וקולו הרם של סטיוארט המאושר נשמע שוב. גם צווחות הבלמים נשמעו כשהם חרכו את האופנים מפעם לפעם. האנגלי הביט החוצה בשקט, נערת הקצין נדמתה כמצויה בחלום מסויט, פניו של הבוקר זרחו באופן מוזר. הנרייט התכופפה כדי להרים את המהמר, אך משקלו היה רב באופן לא טבעי והוא החליק אל הפינה המרוחקת. היא ראתה שהוא מת.

* * *

בשעה חמש אחר הצהריים המתמשך השתרכה הכרכרה ברחובות החֵמר הצרים של לורדסבורג שבתי עץ טועים לאורכם, עד שהגיעה לכיכר המרכזית ועצרה לפני המון עם שהתכנס בחום המעיק. הנוסעים זחלו החוצה מהכרכרה, נוקשים.

ילד מקסיקאי רץ אל הכרכרה לראות את גופת המהמר ורץ משם כשקולו הגבוה מבשר בצרחות את החדשות בשפתו. מלפייס ביל ירד מגג המרכבה, אך סטיוארט המאושר המשיך לשבת באדישות על דוכן הכרכרה, בוחן את ההמון. הבלדר החמוש נעלם.

איש אפור בחליפה לבנה המונית קרא לעבר סטיוארט "אז עשיתם את זה".

סטיוארט השיב לו: "כן הצלחנו לעבור."

קצין פילס דרכו בהמון, מחייך אל עבר הנערה. הוא לקח את זרועה ואמר: "העלמה רוברטסון, אני מניח. סגן האוזר בסדר גמור, אקח את המטען שלך."

נערת הקצין פרצה בבכי של הקלה. כולם עמדו מסביבה, עצמותיהם דואבות וגוום רועד.

מלפייס ביל נותר עומד ליד אופן הכירכרה, לחייו הנוקשות מול השמש ועיניו מרוכזות בשני גברים שעמדו ליד מצבור שסוכך עליהם ליד חנות סמוכה. הנרייט הבחינה בצורה שבה שני הגברים המתינו וידעה מי הם ולמי הם מחכים. היא ראתה את עיניו הכחולות מאוד של מלפייס ביל שלהבה בערה בהם.

נערת הקצין, שדמעות שטפו את עיניה, פנתה אל הנרייט ואמרה: "אם יש משהו בעולם שאני יכולה לעשות עבורך –"

אך הנרייט פסעה אחורה, מנידה בראשה. זו הייתה לורדסבורג וכל אחד ידע את מקומו חוץ מנערת הקצין. הנרייט אמרה בטון רשמי "שלום", והתבוננה בגברים שהמתינו בשקט תחת הסוכך.

היא הסתובבה לעבר זהוב השיער ושאלה: "אכפת לך לשאת את המזוודה שלי?"

מלפייס ביל התבונן בה, עיניו שוחקות בריחוק. הוא פנה אל ארגז המטען ושלף מתוכו את מזוודתה החבוטה. הוא עדיין חייך כשצעד לצידה, מפלס דרכו בתוך ההמון וחולף על פני שני הגברים. אך כשפנו לסמטה קטנה ומזוהמת נטולת שם, מקום שהבתים נשקו זה לזה ללא חן או כבוד, הוא הפך לקודר. "אני מתנצל אך אני צריך לחזור לשם."

הם עמדו בחזית בית שאינו שונה בדבר משכניו, ועצרו לפני דלת הכניסה. היא ראתה את עיניו הבוחנות את הרחוב והבינה את משמעות מבטו. אך הוא אמר באותו טון מתנגן: "התבוננתי בך במשך יומיים." הוא הפסיק, חכך בדעתו וברר את המילים שרצה לומר, ואמר אותם בשטף: "אלוהים ברא אותך אישה. טונטו היא ארץ יפה."

תשובתה הייתה נטולת רגשות: "לא, אני מוכרת בכל רחבי הטריטוריה. אך אזכור שהצעת לי."

הוא שאל: "אין סיבה אחרת?"

היא לא השיבה. משהו בעיניה משך את פניו אליה. הוא הסיר את מגבעתו והיא ראתה כי מבטו חודר את להט היום אל עבר הארץ הרחוקה הקרירה והנחשקת. הוא מלמל "גבר אינו יכול לברוח מדבר שעליו לעשות , אך אשוב".

הוא פסע לאורך הרחוב הצר ופנה בחדות בסופו ונעלם. החום התגלגל כמו גל כבד מעל גגות לורדסבורג וריח האבק היה חריף. היא הרימה את המזוודה והניחה אותה. היא ניצבה שותקת ורצינית לפני דלת ביתה הקטן. היא זכרה כמה גבוה הוא היה מול אור הירח בתחנת המעבר. ארבעה פרצי ירי מהירים רעמו, פורעים את השקט בזעם, וזעקה. ולאחר מכן השתרר שוב שקט שנמשך עוד ועוד.

היא הניחה את כף ידה על הדלת כדי שלא ליפול, וידעה שהיריות הללו הביאו קץ לחייו של אדם, והיו סופה של תקווה. הוא לעולם לא ישוב, לעולם לא יעמוד למולה לאור הירח עם חיוכו הנעים המתפשט על שפתיו, ולעולם לא תשמע את החיות שבקולו הסתמי. היא חשבה על כל זה בנמיכות קומה ובסבלנות שהחיים הכו אל תוכה.

היא חשבה על כל זה כששמעה את נקישות עקבי המגפיים על האדמה ההדוקה של הרחוב, היא הסתובבה לראות אותו, גבוה ומרובע באור השמש העכור, בא לקראתה, מחייך.

 

סוף

תוצאת תמונה עבור ‪Stage to Lordsburg‬‏

תוצאת תמונה עבור ‪stagecoach poster‬‏

קראו גם

הסיפור המקורי באנגלית

סקירה על הסיפור וחשיבותו

צפו גם

בגירסת 1939  של הסרט הקלאסי בבימוי ג'ון פורד עם ג'ון ויין

 

בגירסת 1966 של הסרט

 

גרסת סרט טלוויזיוני  1986

 

 

האזינו לתסכיתים על פי הסיפור והסרט ברדיו

גירסת 1946 עם רנדולף סקוט

גירסת 1949 עם ג'ון ויין

 

תוצאת תמונה עבור ‪Stage to Lordsburg‬‏

פלאש גורדון במסע בזמן לתרבות הקדומה של מאדים

איש החלל המפורסם פלאש גורדון עבר הרפתקאות מרובות על כוכב הלכת הרביעי מהשמש  מאדים ,ששם התמודד עם שרידיה של תרבות קדומה שלכאורה חרבה לפני אלפי שנים אבל שרידיה ממשיכים להתקיים …גם בעתיד של פלאש גורדון.

וכעת הנה הסיפור המסיים של מחזור סיפורים זה שבו לומד פלאש גורדון על העבר והווה של אנשי המאדים שממשיכים להתקיים…אי שם.

מבוא לסדרה המתאר היטב את התרבות הקדומה  החרבה בימיו של פלאש יש כאן:

פלאש גורדון והעיר הקסומה של מאדים .

מאדים של "ההווה" או יותר נכון העתיד הקרוב של פלאש גורדון מתואר בסיפור :

פלאש גורדון ונסיך המדבר של מאדים 

פלאש וידידיו בעל הכוחות הטלפטיים וילי נתקלו כבר בתרבות הקדומה של בני המאדים בסיפור הזה:

"פלאש גורדון ובני כוכב המאדים 

ובסיפור נוסף פלאש וידידו נתקל במלך מת של המאדים שקם לתחייה כאן:

פלאש גורדון וספינת הרפאים של מאדים 

וכעת לפניכם פלאש גורדון  יוצא במסע בזמן להיסטוריה של כוכב הלכת מאדים בסיפור הסופי  במחזור הסיפורים של פלאש גורדון על כוכב הלכת מאדים שפורסם ב-1980.

בסיפור הזה פלאש גורדון נראה כמו השחקן סם ג'ונס שגילם את פלאש בסרט קולנוע שיצא לאקרנים בשנת פירסום סיפור זה.

תוצאת תמונה עבור פלאש גורדון 1980

במהלך הסיפור הוא מתמודד גם עם הגזע החיזרי הסקורפי גזע חיזרי מסוכן ביותר שפלאש התמודד עימו בסיפורים אחרים.

המחבר של הסיפור הוא אנונימי.

הצייר הוא לכאורה דן בארי אבל הוא עוזר אנונימי גם הוא של דאן בארי

והנה לפניכם הסיפור שחושף חלק לפחות מהסודות של אנשי המאדים ותרבות הקדומה שלהם.

Mind Trip” (8/11/80 to 10/18/80)

 

 

 

\

\

 

 

ראו עוד סיפורים על פלאש גורדון :

 סיפורים על פלאש גורדון ב”יקום תרבות”: כל הסיפורים האלה הם משנות השישים והשבעים, ואת רובם כתב סופר המדע הבדיוני הארי האריסון וצייר דאן בארי.

פלאש גורדון וגיבורי קרית הירח, מאת הארי האריסון ומאק ראבוי, שבו פלאש מתמודד עם התרסקות של תחנת חלל ענקית על על כדור הארץ.

פלאש גורדון וכובשי החלל האמיצים, מאת הארי האריסון ומאק רבוי. שבו פלאש ואנשי צוותו מתמודדים עם חייזר מסוכן  במיוחד שחודר לחללית שלהם בסיפור שהוא מקור ההשראה לסרט האימה המפורסם “הנוסע השמיני”.

פלאש גורדון במסע ליום אתמול. מאת הארי האריסון ודאן בארי

פלאש גורדון איש החלל יוצא למסע מסוכן בזמן בתקופות שונות – מימי הדינוזאורים ועד הרנסאנס ומעבר…האם תעמוד מישטרת הזמן שמתפקידה למנוע מסעות לא מאושרים  בזמן מנגד? …

פלאש גורדון בעיר מאדים הקסומה,מאת הארי האריסון ודאן בארי. שבו פלאש מחפש אחרי שרידי תרבות קדומה במאדים שאולי אחראים לרצח של אנשי כדור הארץ שהגיעו לשם, ואולי לא.

פלאש גורדון במשלחת לכוכב פלוטו. כתב: הארי האריסון. צייר: דאן בארי.

פלאש גורדון וזרקוב וידיד חייזר אנגור מנסים להקים מושבה על הכוכב המרוחק פלוטו, אך נתקלים בסכנות איומות.

פלאש גורדון בעולם הרובוטים. סיפור מאת הארי האריסון ודאן בארי שבו פלאש מתמודד עם עולם שבו השמידו הרובוטים את בני האדם.

פלאש גורדון נגד הפולשים. מאת הארי האריסון ודאן בארי. פלאש ודוקטור זרקוב מתמודדים עם פלישה של גזע חייזרים מתקדם לכדור הארץ.

פלאש גורדון נגד מרד היוביראים. מאת הארי האריסון ודאן בארי. המשך הסיפור הקודם. פלאש מתמודד עם גזע החייזרים מהסיפור הקודם על כוכב הלכת פלוטו.

פלאש גורדון בעולם הברבארים.  מאת הארי האריסון ודאן בארי . עיבוד של ספר מדע בדיוני ידוע מאת הסופר הארי האריסון, “עולם המוות”. פלאש גורדון ואנשי צוותו מתמודדים עם עולם פראי באופן מיוחד שהוא חסין כנגד הטכנולוגיות המתקדמות ביותר.

פלאש גורדון במעמקי כוכב נוגה. סיפור מאת דאן בארי. פלאש גורדון בכוכב נוגה כנגד גזע חייזרי המאיים להשתלט על הכוכב.

פלאש גורדון בכוכב המוות. מאת דאן בארי. המשך הסיפור הקודם. פלאש גורדון ודייל ארדן מתמודדים עם עולם מלאכותי שמטרתו היא להשמידם.

פלאש גורדון פוגש את נוח השני. סיפור חדש יותר שצייר דאן בארי מ-1980 ובו פלאש וזרקוב מתמודדים עם רובוט  שמתכנן ליישב את כדור הארץ עם חיות מכוכב אחר.

פלאש גורדון – גרסת מגזין “להיטון” – עיבוד בפרוזה של סיפור הסרט “פלאש גורדון” מ-1980 בכיכובו של חיים טופול בתפקיד דוקטור זרקוב.

מאמרים מאת אלי אשד על פלאש גורדון :

שמונים שנה של פלאש גורדון – החלק הראשון :המסע לכוכב מונגו

שמונים שנה של פלאש גורדון – החלק השני: היקום של דאן בארי

פלאש גורדון במדינת ישראל

פלאש גורדון וספינת הרפאים של מאדים

Image result for ‫פלאש גורדון‬‎

 

 

איש החלל המפורסם פלאש גורדון עבר הרפתקאות מרובות גם על כוכב הלכת מאדים ,ששם התמודד עם שרידיה של תרבות קדומה שלכאורה חרבה לפני אלפי שנים אבל שרידיה ממשיכים להתקיים …גם בעתיד של פלאש גורדון.

וכעת אני ממשיך לפרסם כאן מחדש את מחזור הסיפורים של פלאש גורדון בכוכב הלכת מאדים.

לפניכם סיפור נוסף  מתוך כמה על עלילותיו של פלאש גורדון בכוכב הלכת מאדים.שבמהלכם הוא נתקל ולומד על התרבות העתיקה של כוכב הלכת האדום.

מבוא לסדרה המתאר היטב את התרבות הקדומה  החרבה בימיו של פלאש יש כאן:

פלאש גורדון והעיר הקסומה של מאדים .

מאדים של "ההווה" או יותר נכון העתיד הקרוב של פלאש גורדון מתואר בסיפור :

פלאש גורדון ונסיך המדבר של מאדים 

פלאש וידידיו בעל הכוחות הטלפטיים וילי נתקלו כבר בתרבות הקדומה של בני המאדים בסיפור הזה:

"פלאש גורדון ובני כוכב המאדים 

וכעת ניפגש  ביחד עם פלאש גורדון וידידו וילי שוב  בתרבות הקדומה של המאדים ובנציגיה. והפעם הם מאתרים קבר קדום של מלך מת של המאדים שלא באמת מת..

כתב  סופר המדע הבדיוני המפורסם הארי האריסון

צייר דאן בארי ( או יותר נכון עוזר אנונימי של דאן בארי )

הופיע לראשונה בפטמבר אוקטובר 1976.

Martian Ghost Ship 8-22-76 to 11-7-76

 

 

 

 

 

 

פלאש גורדון והתרבות הקדומה של כוכב הלכת מאדים

 

איש החלל המפורסם של הקומיקס פלאש גורדון התמודד במהלך הקריירה הארוכה שלו עם תרבויות רבות .אולם אף לא אחת מהן הייתה עתיקה מיסתורית וקסומה כל כך כמו תרבות אנשי כוכב הלכת מאדים שגוועה לפני אלפי שנים רבות.והנה סיפור שבו פלאש וידידו הנער וילי מתמודדים עם התרבות הקדומה והמסתורית הזאת.

כעת אני מתחיל לפרסם כאן מחדש את מחזור הסיפורים של פלאש גורדון בכוכב הלכת מאדים שבמהלכם הוא נתקל ולומד על התרבות העתיקה של כוכב הלכת האדום.תרבות שמזכירה מבחינות רבות את התרבות  של מצרים העתיקה,אבל יש לה מאפיינים מיוחדים מאוד משלה.

מבוא לסדרה זאת של סיפורי מאדים המתאר היטב את התרבות הקדומה  החרבה בימיו של פלאש ,ונותרו ממנה רק שרידים ארכיאולוגיים מוזרים יש כאן:

פלאש גורדון והעיר הקסומה של מאדים .

מאדים של "ההווה" או יותר נכון העתיד הקרוב של פלאש גורדון ,שבו התרבות הקדומה חרבה לחלוטין מתואר בסיפור :

פלאש גורדון ונסיך המדבר של מאדים.

וכעת נפרסם כאן כמה סיפורים שבהם פלאש לומד יותר על ההיסטוריה והתרבות של אנשי מאדים הקדומים.

במקור הסיפור שלפניכם  נקרא "וילי ואנשי המאדים "והוא פורסם בין ספטמבר 1972 לינואר 1973.

Willy and the Martians” (10/30/72 to 1/13/73)

תוצאת תמונה עבור ‪harry harrison‬‏

כתב  סופר המדע הבדיוני המפורסם הארי האריסון

צייר דאן בארי ( או יותר נכון עוזר אנונימי של דאן בארי )

 

עוד סיפור על פלאש גורדון והתרבות הקדומה של מאדים:

"פלאש גורדון וספינת הרפאים של מאדים "

 

ראו עוד סיפורים על פלאש גורדון :

 סיפורים על פלאש גורדון ב”יקום תרבות”: כל הסיפורים האלה הם משנות השישים והשבעים, ואת רובם כתב סופר המדע הבדיוני הארי האריסון וצייר דאן בארי.

פלאש גורדון וגיבורי קרית הירח, מאת הארי האריסון ומאק ראבוי, שבו פלאש מתמודד עם התרסקות של תחנת חלל ענקית על על כדור הארץ.

פלאש גורדון וכובשי החלל האמיצים, מאת הארי האריסון ומאק רבוי. שבו פלאש ואנשי צוותו מתמודדים עם חייזר מסוכן  במיוחד שחודר לחללית שלהם בסיפור שהוא מקור ההשראה לסרט האימה המפורסם “הנוסע השמיני”.

פלאש גורדון במסע ליום אתמול. מאת הארי האריסון ודאן בארי

פלאש גורדון איש החלל יוצא למסע מסוכן בזמן בתקופות שונות – מימי הדינוזאורים ועד הרנסאנס ומעבר…האם תעמוד מישטרת הזמן שמתפקידה למנוע מסעות לא מאושרים  בזמן מנגד? …

פלאש גורדון בעיר מאדים הקסומה,מאת הארי האריסון ודאן בארי. שבו פלאש מחפש אחרי שרידי תרבות קדומה במאדים שאולי אחראים לרצח של אנשי כדור הארץ שהגיעו לשם, ואולי לא.

פלאש גורדון במשלחת לכוכב פלוטו. כתב: הארי האריסון. צייר: דאן בארי.

פלאש גורדון וזרקוב וידיד חייזר אנגור מנסים להקים מושבה על הכוכב המרוחק פלוטו, אך נתקלים בסכנות איומות.

פלאש גורדון בעולם הרובוטים. סיפור מאת הארי האריסון ודאן בארי שבו פלאש מתמודד עם עולם שבו השמידו הרובוטים את בני האדם.

פלאש גורדון נגד הפולשים. מאת הארי האריסון ודאן בארי. פלאש ודוקטור זרקוב מתמודדים עם פלישה של גזע חייזרים מתקדם לכדור הארץ.

פלאש גורדון נגד מרד היוביראים. מאת הארי האריסון ודאן בארי. המשך הסיפור הקודם. פלאש מתמודד עם גזע החייזרים מהסיפור הקודם על כוכב הלכת פלוטו.

פלאש גורדון בעולם הברבארים.  מאת הארי האריסון ודאן בארי . עיבוד של ספר מדע בדיוני ידוע מאת הסופר הארי האריסון, “עולם המוות”. פלאש גורדון ואנשי צוותו מתמודדים עם עולם פראי באופן מיוחד שהוא חסין כנגד הטכנולוגיות המתקדמות ביותר.

פלאש גורדון במעמקי כוכב נוגה. סיפור מאת דאן בארי. פלאש גורדון בכוכב נוגה כנגד גזע חייזרי המאיים להשתלט על הכוכב.

פלאש גורדון בכוכב המוות. מאת דאן בארי. המשך הסיפור הקודם. פלאש גורדון ודייל ארדן מתמודדים עם עולם מלאכותי שמטרתו היא להשמידם.

פלאש גורדון פוגש את נוח השני. סיפור חדש יותר שצייר דאן בארי מ-1980 ובו פלאש וזרקוב מתמודדים עם רובוט  שמתכנן ליישב את כדור הארץ עם חיות מכוכב אחר.

פלאש גורדון – גרסת מגזין “להיטון” – עיבוד בפרוזה של סיפור הסרט “פלאש גורדון” מ-1980 בכיכובו של חיים טופול בתפקיד דוקטור זרקוב.

מאמרים מאת אלי אשד על פלאש גורדון :

שמונים שנה של פלאש גורדון – החלק הראשון :המסע לכוכב מונגו

שמונים שנה של פלאש גורדון – החלק השני: היקום של דאן בארי

פלאש גורדון במדינת ישראל

הצעיר אדולף היטלר

צילום המוני מ-1914 שבו אדולף היטלר הצעיר הוא רק אחד מהמון.

צילם הינריך הופמן שלימים יהפוך לצלם הרשמי של היטלר.

לרגל "יום השואה "יקום תרבות " מפרסם שתי יצירות ספרות שונות שעוסקות באדולף היטלר הצעיר  שנים רבות לפני שהפך לרודן הנאצי המטורף שהביא למותם של מליונים רבים.

אנחנו מפרסמים את הפואמה הידועה של המשוררת כלת פרס נובל  ויסלבה שימוברסקה "תצלומו הראשון של היטלר" בתרגומו של רפי וייכרט,המבוסס על צילום ידוע ויחיד במינו של היטלר כתינוק תמים.


Klinger, Josef Franz [Fotograf, tätig um 1864 bis 1906]

אדולף היטלר כתינוק.צילם ג'וסף פרנץ קלינגר.( 1864-1906).הופיע במקור בספר צילומים של הופמן  הצלם הרשמי של  היטלר : Adolf Hitler in Zivil (FA Hoffmann)

קיראו את הפואמה של שימבורסקה  כאן.

אנחנו גם מפרסמים את הסיפור  המצויין   "הפטרון " של הסופרת הצעירה והמוכשרת גפנית לסרי קוקיא  שהופיע לראשונה בספרה "הים של וינה " ( אור יהודה כינרת 2016) קובץ סיפורים על וינה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.סיפור שנכתב בהשראת שירה של שימבורסקה ומתכתב עימו.

וכעת הסיפור מופיע  ב"יקום תרבות " באדיבות המחברת וההוצאה. 

"הפטרון " עוסק בהיטלר כצייר צעיר ולא כל כך מוכשר שלקוחותיו והאנשים שמסייעים לו הם יהודים כפי שהיה במציאות ההיסטורית .מה שלכאורה הופך את שנאתו האובססיבית כלפיהם לעוד פחות מובנת.

ואולי דווקא כן ?

ציור המיוחס להיטלר.

דיוקן עצמי המיוחס לאדולף היטלר ,1910

קראו  את ""הפטרון "כאן.

היטלר הצעיר ב-1914 צוהל משמחה כשהוא שומע על פריצת מלחמת העולם הראשונה.צילום מאת הינריך הופמן.

ובנושא זה קראו גם את רשימתו של ירון ליבוביץ על מחזה ישראלי  "אדולף" מאת יגיל אלירז העוסק באדולף היטלר הצעיר :

איך הפך אדולף הצעיר החביב להיטלר הפיהרר?

היטלר הצעיר.כמה שנים לפני שהפך לפיהרר.

"הרעות" מאת חיים גורי וסשה ארגוב -תולדותיו של פזמון לרגל מלאת שבעים שנה להשמעה הראשונה באביב 1949 וגירסאות באנגלית ובאיטלקית

תוצאת תמונה עבור הרעות חיים גורי

באביב 1949 הושמע לראשונה הפזמון "הרעות " שכתב חיים גורי והלחין סשה ארגוב בידי להקת הצ'זבטרון עם הסולן גדעון זינגר,כשיר יוצא דופן מאוד בתכניו הרציניים ברפרטואר הפזמונים שלה.

ומאז .."הרעות " הפך לפזמון המפורסם המוכר והמושר  ביותר של מלחמת העצמאות.

והנה כמה מילים על תולדותיו וגם תרגומים לאנגלית ולאיטלקית. 

הרעות 

מילים: חיים גורי


לחן: אלכסנדר (סשה) ארגוב


כתיבה: נובמבר -דצמבר 1948
הלחנה:ראשית 1949 

הרעות 

עַל הַנֶּגֶב יוֹרֵד לֵיל הַסְּתָו
וּמַצִּית כּוֹכָבִים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
עֵת הָרוּחַ עוֹבֵר עַל הַסַּף
עֲנָנִים מְהַלְּכִים עַל הַדֶּרֶךְ.
כְּבָר שָׁנָה. לֹא הִרְגַּשְׁנוּ כִּמְעַט
אֵיךְ עָבְרוּ הַזְּמַנִּים בִּשְׂדוֹתֵינוּ.
כְּבָר שָׁנָה, וְנוֹתַרְנוּ מְעַט
מָה רַבִּים שֶׁאֵינָם כְּבָר בֵּינֵינוּ.
אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם:
אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר –
כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם
לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ.
אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם
אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ.
הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים
אֲפֹרָה עַקְשָׁנִית וְשׁוֹתֶקֶת
מִלֵּילוֹת הָאֵימָה הַגְּדוֹלִים
אַתְּ נוֹתַרְתְּ בְּהִירָה וְדוֹלֶקֶת.
הָרֵעוּת, כִּנְעָרַיִךְ כֻּלָּם
שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה
כִּי רֵעִים שֶׁנָּפְלוּ עַל חַרְבָּם
אֶת חַיַּיִךְ הוֹתִירוּ לְזֵכֶר.
וְנִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם…
תוצאת תמונה עבור הרעות

שנה מלאה לפטירתו של חיים גורי מגדולי משוררי ישראל .

ולמעלה משבעים שנה מלאו לכתיבת הפזמון הידוע ביותר של חיים גורי "הרעות ."

השיר נכתב בנובמבר או  דצמבר 1948 שנה לאחר פרוץ המלחמה. בעת שגורי היה עסוק בלחימה בנגב במסגרת מבצע "חורב". כמפקד.המלחמה עוד לא הסתיימה כשנכתב השיר היא תסתיים רק במרץ 1949 עם כיבוש דרום הנגב ואילת במבצע  "עובדה". ועם הנפת "דגל הדיו".

זמן קצר לאחר הנפת הדגל היגיעו לאיזור אנשי להקת הצ'זבטרון ששרו במופעם בפני החיילים את "הרעות " שהולחן רק זמן קצר קודם לכן.

את השיר הזה הצליח  מפקד הצ'זבטרון חיים חפר להוציא מגורי שכמעט לא כתב אז דבר  רק בקושי רב שכן חיים גורי היה עסוק אז בלחימה. כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום כסגנו של  אברהם אדן (ברן), מפקד פלוגת אנשי גח"ל ומניף דגל הדיו.

ולמעשה זה הפזמון הבולט היחיד שכתב עבור הצ'יזבטרון.

תוצאת תמונה עבור הרעות

שיר זה הושר בידי להקת הצ'זבטרון  לראשונה ב-1949 .והוא היה יוצא דופן מאוד בתוכנית שלהם שהורכבה ברובה משירים עליזים על ההוואי הקרבי והפלמ"ח שאותם כתב חיים חפר.הוא הושר רק בתוכנית האחרונה של הצ'זבטרון לפני פירוקו באביב 1949 והתבלט מיד מעל לכל פזמון אחר והפך למעין המנון לא רשמי של לוחמי הפלמ"ח שפורק עוד לפני שהפזמון הושמע לראשונה.

חיים גורי עצמו לא העריך את "הרעות " בתחילה במיוחד או בכלל.

בניגוד לשיריו הידועים  האחרים הוא לא שלח אותו לפרסום במוסף הספרותי של "על המשמר " או של "דבר " או של "הארץ".  הוא  אף לא טרח לפרסמו באחד מקבצי השירים שלו.

"הרעות " אינו מופיע כפי שצפוי וצריך היה להיות בקובץ השירים המפורסם של  גורי "פרחי אש"   שפרסם ב-1949 ביחד עם שירי השכול הידועים שלו :"הנה מוטלות גופותינו" " ו"תפילה " שני שירים שכתב לרגל נפילת הל"ה וגם הם הפכו מאז לנכס צאן ברזל של שירת השכול הישראלית , חיסרון שכיום נראה בלתי מובן ממש.

נראה שגורי עצמו "בזמן אמיתי" לא חשב שפזמון זה שכתב במיוחד  עבור הצ'זבטרון  לכאורה כלאחר יד ובעת שהיה עסוק בלחימה הוא "ראוי "מבחינה ספרותית.

 

מילות "הרעות " פורסמו לראשונה בדפוס בסיום ספר הפרוזה של גורי "עד עלות השחר שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1950.  בספר זה תיאר גורי את חוויות הלחימה שלו בנגב שבמהלכה כתב את "הרעות ". עם הופעתו של "עד עלות השחר".  נאסרה הפצתו בפקודת המשטרה ועותקיו הוחרמו בטענה שהספר לא הוגש מראש לאישורה של הצנזורה הצבאית, כנדרש. כחודשיים אחר כך הופיע הספר שנית תוך השמטת קטעים ושמות, שנתפסו משום מה, במושגי הימים ההם, כ"גילוי סודות".

"הרעות " הופיע שוב בדפוס  רק ב-1973 (!)  בקובץ השירים "משפחת הפלמ"ח :   ילקוט עלילות וזמר /    ירושלים :   ארגון חברי הפלמ"ח,   [1973]. שכלל את פזמוני הפלמ"ח של חיים חפר וחיים גורי.

גורי כתב כמה מילות הקדמה קצרים לפזמון שהיה אז כבר בגדר "שיר קאנוני " שהושר בטקסים ובאירועים לאומיים  והוא כבר  ידע בשלב זה שזהו שירו המפורסם והמושר ביותר:

"והיא שעמדה לחברינו ולנו: שאין נוטשים פצוע בשדה; שכולם שווים בפני הסבל והשמחה; שמחלקה היא יותר מיחידה קרבית – היא קשר הרעים; שהיא אהבת דוד ויהונתן, שהיא חשובה לא פחות מן הנשק, התחמושת ותוכנית המלחמה".

תוצאת תמונה עבור משפחת הפלמח

 

ה"רעות " הושר בתחילה ב-1949  בידי גדעון זינגר וזכה  מאז לעשרות גירסאות.

תוצאת תמונה עבור להקת הנחל הפלנחניק

הבולטת בכולן המרטיטה מכל  והאהובה ביותר על גורי עצמו היא גירסת להקת הנח"ל שבוצעה ב לראשונה במאי  1972 במסגרת תוכנית הלהקה  ה-23 ה"הפלנחניק"  שעמדה בסימן שלושים שנה לפלמ"ח."הרעות "מושר שם כאחד ממחרוזת שירי פלמ"ח ומיתמר מעל כולם. בתוכניה של התוכנית נכתב בידי  קצין החינוך של הנח"ל, סא"ל זאב פלג, בהתייחסות ישירה וספציפית ל"הרעות "

"הרגשנו כי זכינו להעמיד הפעם תוכנית בלתי שגרתית, קצת יותר רצינית ומחייבת שיתוף והזדהות מסוימת מצד הקהל. חפצים אנו כי הנוער המתחנך בשורותינו יספוג אותו משב רוח נעים והתמים, ואותה אחוות הרעים והנכונות להקרבה אשר אפיינה את דור הפלמ"ח בשעתו ואת צה"ל כיום".

הלחן המורכב של סשא ארגוב הוא אחד הדרמטיים והמרשימים  וגם המורכבים ביותר * בתולדות הפזמון העברי .כתוצאה הוא הושר פחות בציבור ונשאר נחלתם של מבצעים מקצועיים ולהקות.

אבל מכל בחינה יש לראות בו את הפזמון הבולט ביותר של מלחמת העצמאות .זה שההפעלה הרגשית שלו היא הגדולה ביותר.הוא נשאר שיר המופת של זמר התוגה הישראלי יצירה שיש בה כדי לרגש גם שבעים שנה לאחר תום המלחמה.הוא עוסק בזיכרון המתים שפעם היו עימנו ושוב אינם עוד אבל נשארים כמו חיים.

בשנת 2010 עוצב בול יום הזיכרון על סמך השיר, ובו הובא הבית הרביעי שלו.

יצחק רבין אמר עליו שזהו הפזמון החביב עליו ביותר  וכך הוא לגבי אחרים.לאורך השנים השיר הפך לאהוב ביותר  אף על גורי עצמו ,בימיו האחרונים שרו לו בני משפחתו ליד מיטתו משיריו, וסיפרו כי כששרו את "שיר הרעות" הוא הצטרף אליהם לפזמון, "ונזכור את כולם…!"

לדעתי דווקא הפזמון הזה שחיים גורי לא העריך אותו במיוחד ישאר אחרי כל דבר אחר שכתב.

והנה תרגומים  לאנגלית  ולאיטלקית של הפזמון:

 

The song of  friendship
by Haim Gouri
TRANSLATED BY
 Chaya Galai :
In the Negev, the autumn night falls,
And it kindles the stars in the quiet,
As the breeze rustles outside the door
And the dust settles down on the highway
.Time goes on, do we notice at all
How the months have gone by one by one?
Time goes by, there are few of us left,
And so many we once knew are gone
.Chorus
They are gone from our midst,
All their laughter, their youth and their splendor.
But we know that a friendship like that,
We are bound all our lives to remember,

For a love that in battle is forged,
Will endure while we live, fierce and tender
.Oh, the friendship we bore without words,

It was silent and grey, it was wordless.
From the pain and the blood of those days,
It remains with us, ardent and yearning.
In the name of that friendship we know,
In its name we'll go on, every forward,
For those friends, when they fell on their swords,
Left us this precious gift to recall them.
Chorus
They are gone from our midst,
All their laughter, their youth and their splendor.
But we know that a friendship like that,
We are bound all our lives to remember,
For a love that in battle is forged,
Will endure while we live, fierce and tender.

 

תרגום אנונימי לאנגלית מהויקיפדיה
:https://en.wikipedia.org/wiki/Hareut

The friendship
BY Haim Gouri
An autumn night descends on the Negev
And gently, gently lights up the stars
While the wind blows on the threshold
Clouds go on their way.
Already a year, and we almost didn’t notice
How the time has passed in our fields
Already a year, and few of us remain
So many are no longer among us.
But we'll remember them all
The elegant, the handsome
Because friendship like this will never
Permit our hearts to forget
Love sanctified with blood
will once more bloom among us
Friendship, we bear you with no words
Gray, stubborn and silent
Of the nights of great terror
You remained bright and lit
Friendship, as did all your youths
Again in your name we will smile and go foreword
Because friends that have fallen on their swords
Left your life as a monument
And we'll remember them all…

 

 

 

 

 

 

L'AMICIZIA

BY Haim Gouri

תרגום לאיטלקית

Translated by Daniel Shalev of Rishon Le Zion, Israel

Scende notte d'Autunno di già

ed accende le stelle pian piano,

sulla soglia c'è il vento che va

e le nuvole porta lontano

 

Siamo qui, d'improvviso così

È passato un altr'anno, fratello.

Io e te, solo noi siamo qui,

quanti sono a mancare all'appello!

 

Ma son tutti con noi,

i ragazzi dai riccioli d'oro.

Amicizia si chiama, se vuoi,

il perché non mi scordo di loro,

questo patto di sangue e d'amore

che è sbocciato tra noi, come un fiore.

 

Amicizia, in silenzio portata,

senza voce e senza colore,

nella notte più buia e gelata

tu sei stata la fiamma e il calore.

 

E sei tu una luce che abbaglia,

nella gioia, una pena infinita

per gli amici, caduti in battaglia

per donare a noialtri la vita.

 

E son tutti con noi,

i ragazzi dai riccioli d'oro.

Amicizia si chiama, se vuoi,

il perché non mi scordo di loro,

questo patto di sangue e d'amore

 

האזינו גם

חיים גורי מספר על כתיבת "הרעות "

האזינו לביצועים שונים של ה"רעות":

"הרעות " באתר זמרשת "

"הרעות " בביצוע המקורי של גידעון זינגר והצ'זבטרון 

"הרעות " בביצוע שושנה דמארי

"הרעות " בביצוע יפה ירקוני 

"הרעות " בביצוע להקת הנח"ל

"הרעות " בביצוע מחודש של חברי להקת הנח"ל שנים רבות אחרי…

"הרעות " בביצוע יחיד של ירדנה ארזי לשעבר מלהקת הנח"ל

"הרעות " בביצוע להקת הגבעתרון 

"הרעות " בביצוע אסתר עופרים 

"הרעות "בביצוע יהורם גאון 

"הרעות" בביצוע מקהלת גבעת ברנר 1973 בערב שירים לדני 

"הרעות " בביצוע אריק לביא ו"שוקולד מנטה מסטיק" 1978

"הרעות " בביצוע אריק לביא ב-1997 במלאת שנה לרצח יצחק רבין

"הרעות " בביצוע פרדי פאר ושולמית לבנת 1975

"שיר הרעות " בביצוע בועז שרעבי 

שיר "הרעות" בביצוע עוזי חיטמן ואפי בן ישראל 

"הרעות " בביצוע ירונה כספי 

"הרעות " בביצוע יסמין אבן 

"הרעות " בביצוע "נקמת הטרקטור"

"הרעות " בביצוע פוליאנה פרנק אחרי הציונות על שפת הים". 2000

"הרעות " בביצוע ישי לוי ,2005

"הרעות " בביצוע הראל סקעת בטקס לזכרו של יצחק רבין 

"הרעות" בביצוע אפי שושני והראל סקעת  במחזמר "מי שחלם "

"הרעות " בביצוע זהבה בן 

"הרעות " בביצוע רונית אופיר 

הרעות בביצוע רוני דלומי וחברי הלהקות הצבאיות במשכן הכנסת 2011

"הרעות " בביצוע החזן הראשי של צה"ל סא"ל שי אברמסון  ובביצוע להקת הרבנות הצבאית 

"הרעות " בביצוע שייקה לוי במלאת 16 שנים לרצח יצחק רבין 

"הרעות " בביצוע רוני דלומי וצעירי רמת גן ,2018

"הרעות " בביצוע יונית שקד גולן יום לאחר פטירת חיים  גורי במעמד אזכרתה של הזמרת שושנה דמארי, במחאת 12 שנים לציון יום פטירתה.

 

האזינו גם לאגי משעול מדברת על ""הרעות " ביצירתו של חיים גורי 

ראו עוד דיונים מאת אלי אשד על שירי חיים גורי :

הנה מוטלות גופותינו :לרגל מלאת שבעים שנה לשיר האבל המפורסם 

הנה מוטלות גופותינו : סיפורו של התרגום לערבית 
"ברך נשקם לבל יחטיא" :"תפילה" של חיים גורי במקור ובכמה תרגומים 
באב אל וואד בדרך אל העיר 

צלקתו של אודיסאוס : "אודיסס" מאת חיים גורי במקור ובכמה תרגומים 

עוד שירים ממלחמת העצמאות :

"מגש הכסף" של נתן אלתרמן  לרגל 70 שנה לפרסומו המקורי במקור ובכמה תרגומים

"המאבק על השיר "מסביב למדורה " של נתן אלתרמן  

"היו זמנים" שירו של חיים חפר בגרסה המקורית בתרגום ובפרודיה