באק רוג'רס במפגש סופי בטיטאן-לרגל מלאת תשעים שנה לבאק רוג'רס ידידיו ואויביו במאה ה-25

תוצאת תמונה עבור דוקטור הואר באק רוג'רס

בינואר 2019 מלאו 90 שנה לסדרת הקומיקס המדע הבדיונית הראשונה 'באק רוג'רס במאה ה־25' שהחלה להופיע בארה"ב ב־7 בינואר 1929 (והופיעה כסיפור כמה חודשים מוקדם יותר ב־1928 במגזין מדע בדיוני).

זאת הייתה סדרת הקומיקס המדע בדיונית הראשונה שעסקה ברצינות בהרפתקאות ויצאה ביחד עם סדרה על טרזן איש הג'ונגל, שהחלה להתפרסם בדיוק אותו יום!

ולרגל תאריך חגיגי זה לפניכם אחד הסיפורים האחרונים בסדרה שפורסם ב־1966 כמה חודשים לפני סיום הסדרה. בסיפור נפגשים מחדש באק רוג'רס חברתו לשעבר וילמה דירינג תשע־עשרה שנה לאחר שפגש בה לאחרונה בסדרה עם ידיד לשעבר בלאק בארני, שהיה פיראט בין כוכבי ושני האויבים הנצחיים הגנגסטר החללי קאן ובת זוגו־שותפתו המרשעת ארדלה שבהם פגש לאחרונה בסיפור על מלכת היופי הבין כוכבית.

ולאחר מכן היו עוד שלושה סיפורים בודדים והסדרה היגיעה לסיומה באוגוסט 1967, לאחר שלושים ושמונה שנות קיום רצוף. אבל מאחר שאלו היו סיפורים גרועים למדי היה עדיף שהסדרה תסתיים בסיפור הזה.

עד שהופיעו גלגולים חדשים של הסדרה ושל הדמויות בשנות השבעים כסדרת טלוויזיה ושוב בשנות התשעים כמשחק תפקידים, ושוב בראשית המאה ה־21 כסדרות קומיקס.

הדמויות שמופיעות כאן ולא יהיו מוכרות לרוב המוחלט של הקוראים  אך הן דמויות חשובות בשנותיו הראשונות של באק רוג'רס. ואלו הן:

דוקטור הואר, מדען גאון דמוי אלברט איינשטיין, חוץ מזה שהוא קרח שנותן משימות לבאק ולעיתים קרובות משתתף עימו בביצוע המשימות.

 

וילמה דירינג, ידידה ובת זוג של באק רוג'רס מהרגע שהופיע במאה ה־25 עוד מהסיפור המקורי בשנת 1928 עד לשנת 1947. מערכת היחסים בין הזוג הייתה סוערת ביותר.

הם כמעט התחתנו פעמים רבות, ובכל פעם חשדה וילמה חמת המזג (והלא חכמה במיוחד) בבאק בלי צדק שהוא בוגד בה עם בחורה אחרת (ולפעמים עם חייזרית אחרת), ונטשה אותו על מנת לחזור לאחר שעברה אין־ספור סכנות וניצלה אין־ספור פעמים בידי באק והבינה לבסוף את טעותה.

על תשומת ליבה נאבק גם הפושע קילר קאן בן זוגה הראשון שנשאר מעוניין בה וחטף אותה שוב ושוב.

 

מערכת היחסים הזאת נשארה קבועה בחוסר הקביעות שלה בין 1929 ו־1947, במשך שמונה־עשרה שנה, עד שלאחר 1947 וילמה נעלמה באופן פתאומי לחלוטין מדפי באק רוג'רס (מאחר שהכותבים של הסדרה הגיעו למסקנה שלציבור הקוראים כבר אין עניין בה ועדיף להציג את באק כמי שנפגש במגוון רב של יפהפיות ולא כמי שנאמן רק לאישה אחת) על מנת לחזור תשע־עשרה שנה מאוחר יותר בסיפור שאתם עומדים לקרוא בתור מה שמכונה כיום כ"אקסית המיתולוגית" של באק.

היא תחזור בגדול בגרסאות מאוחרות יותר של באק רוג'רס. אבל בסיפור זה מסתיימת מערכת היחסים בינה ובין באק בגרסת הקומיקס המקורית.

בסיפור לא מוזכרת כלל  משום מה בת זוגו הנוכחית של באק מזה ארבע שנים ,קארול דאין  העובדת עימו בשירות הביטחון של כדור הארץ ושהקוראים פוגשים בה ובבני משפחתה שוב ושוב בסיפורים.

יש  להניח שבאק נמנע מלהזכירה בהכירו את מזגה החם והקנאי של וילמה דירינג. היא תחזור ותופיע בסיפור המסיים  של הסדרה שבו היא ובאק נפגשים עם אחיינה. אנחנו פגשנו בה בסיפור ""באק רוג'רס והאנדרואיד טראמפ" שפורסם ב"יקום תרבות ".

בן הזוג הנוכחי של וילמה דירינג בסיפור הוא בארני השחור,

ההופעה הראשונה של בארני השחור ב־1931

בארני השחור, פיראט בין כוכבי מהסיפור הראשון שבו הופיע עוד ב־1931 כנבל מסוכן ובן זוג נוסף של ארדלה הרשעית (ראו למטה), וידיד ומסייע לבאק רוג'רס ולווילמה בהווה. לעתיד בסדרת משחקי התפקידים של באק רוג'רס הוא מוצג כשיבוט בעל כוחות אדירים.

הדמויות כפי שהופיעו בסדרת קומיקס בשנות התשעים של המאה ה־20

האויבים בסיפור הם:

קילר קאן

לשעבר בן זוגה של ווילנה דירינג לפני שפגשה בבאק ו ופושע בין כוכבי מסוכן בהווה.שעדיין חושק בווילמה ומעוניין לנקום בבאק.

ארדלה ואלמאר

בת זוגו או שותפתו לפשע של קאן (לא ברור בדיוק מה), אישה סקסית וערמומית המסוכנת לפחות כמו קאן, החושקת בבאק רוג'רס ונוטרת טינה עזה לווילמה דירינג, יריבתה הקבועה.

לאורך העשורים הזוג  באק ווילמה נלחמו שוב ושוב בזוג קאן וארדלה.

הצמד הזה הופיע לאחרונה בסיפור של באק רוג'רס משנת 1961 'שומר מלכות היופי'

ולפניכם הסיפור המסיים של באק רוג'רס של כל מערכות היחסים המוזרות בין הדמויות האלו, בגלגול המקורי: באק רוג'רס, וילמה דירינג, קילר קאן, ארדלה ואלמר ובלאק בארני גם, ואפילו דוקטור הואר.

כל הקצוות מגיעים לסיום כאן.

הסיפור  מתרחש זמן קצר לאחר ההתמודדות עם "המבקרים מכוכב ברנארד"

מפגש סופי על הירח טיטאן

Reunion on Titan 8/31/66 to 12/9/66

כתב: פריץ לייבר, סופר מדע בדיוני ופנטזיה ידוע מאוד

Fritz-leiber-1978.jpg

צייר: ג'ורג' טוסקה

 

 

זהו המפגש האחרון בין באק ווילמה. לאחריו חזר באק רוג'רס לכדור הארץ להמשיך את חייו עם בת זוגו הקבועה מזה חמש שנים, קארול דאן שחורת השיער אשת שירות הביטחון (שאותה הוא פגש לראשונה בסיפור 'באק רוג'רס והאנדרואיד טראמפ' אישה שעליה לא טרח משום מה להגיד אף מילה לווילמה במהלך הסיפור הזה, מן הסתם משום שידע ששום מילה בעניין זה לא תתקבל בברכה מווילמה הקנאית וחמת המזג.
לאחר מכן פורסמו עוד שלושה סיפורים נוספים: על מאבק במגיפה בין כוכבית מאיימת, על מאבק בגזע אנושי תת קרקעי המאיים לפלוש אל מעל פני האדמה(!)/

והסיפור האחרון, מ־1967 עסק במפגש בינו ובין קארול עם אחיינה לאחר שפגש כבר את בן דודה הממציא הגאון אלפי כשהם כולם יוצאים לפארק נושא חללי עתידני במאה ה-25 ונאבקים שם בעבריינים.

בלשון המעטה זה לא היה סיום מתאים לסדרה בת 38 שנים. וברור שההודעה על הסיום נחתה על היוצרים בהפתעה מוחלטת.

ההופעה האחרונה של באק רוג'רס בשנת 1967.

ולאחר מכן הסדרה הסתיימה, עד שקמה שוב לתחייה בשנות השבעים ובאק בגלגול חדש ועדכני שוב פגש את וילמה וד"ר הואר וגם את קאן ואת ארדלה (אבל לא את בלאק בארני, ובהחלט לא את קארול).
רוב הדמויות האלו מינוס קארול דאן, צרתה של וילמה, חזרו במשחק תפקידים משנות התשעים על באק רוג'רס.

 

והיה ומצרים וירדן "יבואו לעזרתה " של ישראל

Image result for ‫המלחמה הבאה נגד מצרים‬‎
ידיעה חדשותית : מסתבר שראש הממשלה בנימין נתניהו אישר ( על דעת עצמו בלבד)  לממשלת גרמניה למכור צוללות בעלות פוטנציאל גרעיני. למצרים.
מדוע ?
כפי שהסבירו דובריו של מר נתניהו בתקשורת " מצרים היא ידידתנו וא-סיסי הוא בן בריתנו. "
אכן לכאורה מצרים היא כיום בעלת ברית ( לא ידידה ) של ישראל ומשתפת עימה פעולה במאבק כנגדש דע"ש בסיני.
כמובן שאי אפשר לסמוך על זה. ואי אפשר לסמוך על אף אחד במזרח התיכון בנושא כזה . לא מספיק בשביל לאפשר שימכרו לו צוללות גרעיניות.  א-סיסי יום אחד יכול להתגלות כנוכל הגדול ביותר בתולדות מצרים מאז סאדאת ולפנות נגדנו לגמרי . כפי שעשה ארדואן בתורכיה שפעם נחשב ל…מישהו מאמין היום ? לבעל ברית של ישראל ,שישראל סייעה לו במסדרונות השלטון בארה"ב.
יש להבין הספקת צוללת גרעינית למדינה זה הרבה יותר ממחווה זה מאפשר לה לאיים עלינו. המצב שבו יבחן הסכם השלום שלנו עם מצרים וגם עם ירדן יהיה במצב של משבר אם נניח חלילה שתהיה רעידת אדמה גדולה בישראל . במקרה כזה האם יעמדו המצרים ( והירדנים ) במקומותיהם ורק יאפשרו להעביר הספקה לנזקקים ? או שמה ינצלו את המצב יפירו כל הסכם אפשרי ויפלשו תוך שהם מנצלים את התוהו ובוהו בישראל ?
אני נדהם שמר בנימין נתניהו סומך על מנהיג מצרים א-סיסי כל כך שהוא היה מוכן לאפשר למכור לו צוללות גרעיניות.
השאלה הגדולה היא האם אפשר לסמוך על מצרים גם זאת של א-סיסי במקרה של משבר בישראל ,נגיד במקרה של אסון טבע אדיר ?
האם אפשר יהיה  לסמוך על המדינות הערביות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל ,מצרים וירדן שיסייעו או לכל הפחות ישארו בצד ולא יזיקו לישראל ?
או שמה הן עלולות במקרה כזה להתפתות להפר כל הסכם ?
אני חושש שדווקא האפשרות השנייה.

היו לי שיחות בנושא עם כמה מומחים צבאיים והדעה של כולם הייתה שיש סיכוי גבוה שבמקרה כזה המדינות הללו עלולות להתפתות לתקוף את ישראל החרבה  בסכין בגב .ההזדמנות תהיה גדולה מידי.ויש להניח שההמונים במדינות אלו יקראו לכך.

 כל מומחה צבאי ששוחחתי עימו על נושא זה הסכים עימי שאין לסמוך על שום מדינה ערבית שחתמנו עימה על הסכם כלשהוא במצב כזה. הן כולן ינצלו את ההזדמנות וכך היו עושות לאורך ההיסטוריה.
במקרה כזה אפשרות ההרתעה היחידה היא איום גרעיני שלדברי מקורות זרים ישנו בידי ישראל ,על הכוחות הפולשים ובסיסיהם.כולל השמדתם .אבל … אם בידי הכוח הפולש יש צוללות גרעיניות ? זה מפחית את אפשרות ההרתעה שלנו .לא לחלוטין אבל פוגע בה. אז אין להגיע למצב שלמדינה ערבית שגובלת בנו יהיו צוללות גרעיניות. אם אפשר למנוע ממדינה ערבית צוללת גרעינית ,אז יש למנוע ממנה. כמו שיש למנוע אם זה אפשרי נשק גרעיני מאיראן וסעודיה. היגיון איסטרטגי אלמנטרי…
בסמינר של ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין על הפתעת מלחמת יום הכיפורים   ( בסמינר אחר שלו אני נתתי הרצאה על מלחמות העתיד בספרות הבדיונית )בעת שיחה בעקבות ההרצאה עם  בכיר לשעבר במודיעין נאמר לי שהתוכנית במקרה של אסון טבעי גדול בישראל היא זאת :
נניח שיש רעידת אדמה גדולה בישראל או אסון גז או משהו .אלפי הרוגים אולי מליונים . ועוד אלפים ומליונים של פצועים ובתים הרוסים. תוהו ובוהו. חיפה טבריה וצפת בהריסות . במצב כזה יש סבירות גבוהה שירדן ומצרים יתפתו לתקוף.לתקוע סכין בגבה של המדינה שהם חתמו עימה הסכמי שלום. 
במצב כזה… א-סיסי או עבדאללא מלך ירדן או מי שבהנהגה של מדינות אלו מכריזים שהם שולחים "כוחות שלום וסיוע " לסייע לישראלים בעת מצוקה.
הם ינאמו נאומים  גדולים על כך שכל רצונם הוא לסייע לקורבנות  יהודים וערבים.
מפגינים מצריים שורפים את דגל ישראל. צילום של רוייטרס.
במצרים ובירדן  שבהן הציבור הרחב עויין מאוד לישראל מן הסתם יהיו הפגנות נגד של  חגיגות שמחה על האסון בישראל ושל התנגדות לסייע לישראל שקיבלה את  העונש המגיע לה מידי אללה.ההמונים יודיעו על התנגדותם לרצון המנהיגים "לסייע" לישראל .   המלון שבו נמצאת השגרירות הישראלית ישרף כמקובל במהלך הפגנות השמחה האלו והמשטר  יצטרך להציל את נציגי ישראל מאיום מוות איום  בידי ההמונים המשתוללים משמחה.  
מפגינים בקהיר מתכנסים לשרוף את שגרירות ישראל.  צילום של רויטרס. 
המנהיגים לכאורה לפחות  יתעלמו מהפגנות הנגד האלו.
מי שבפיקוד בישראל יודיע אז מיידית בנימוס שאין צורך בעזרה, תודה רבה,ארה"ב ואירופה יכולים לסייע לנו .עם כל הצורך והידידות ישראל אינה מעוניינת בעזרה מצד המדינות הערביות כרגע . אולי מאוחר יותר כשהתוהו ובוהו יחלש והסדר ישוב על כנו .אבל כרגע היא אינה מעוניינת שכף רגלו של חייל ערבי תדרוך בשטחיה.
אם בכך יסתיים העניין מה טוב. אבל יש להניח שלא יסתיים בכך . .
"כוחות השלום והסיוע " ישלחו בכל מקרה לשטחיה של ישראל  למרות התנגדות מפורשת.
וזה יחשב להכרזת מלחמה.
ויש בסיס מיוחד  אי שם שמתפקידו לטפל במצב כזה בדיוק.
למצרים יקח כמה שעות טובות לחצות את סיני . הם יקבלו הודעה שאל להם לעבור את גבול הבינלאומי עם ישראל.יש להניח שלא תתקבל שום תשובה להודעה זאת בזמן שבמצרים ממשיכה ההנהגה להודיע על רצונה "לסייע" לישראלים. 
כנגד רצונם.
 על הכוח החודר תונחת תחילה הפצצה קונבנציונאלית . יש להניח שהמצרים יהיו מוכנים לכך וישלחו את חיל האוויר שלהם לבצע הפצצות כמו שעשו והם עושים בתימן .יהיה צורך להשמיד את המטוסים האלו. 
אם הכוח היבשתי שלהם יתעקש להמשיך  והם יתחילו בשיטות המקובלות מזה עידן ועידנים וגם בתימן ובסוריה היום של בזיזת ואונס ורצח האזרחים. אז יופעל כלי  נשק שלטענת מקורות זרים יש בידינו על הבסיס המצרי המרכזי  בסיני . מכיוון שזהו איזור מדברי יש להניח שהנזק הסביבתי  לא יהיה גדול מידי. ולא יפגעו יותר מידי אזרחים.
יש לקוות שזה יגרום למצרים להפסיק את מאמצי "הסיוע " שלהם לישראל . אם לא,  יהיה צורך להפעיל נשק כזה פעם שניה במקום אחר במדבר המצרי.יש להניח שאז המסר יובן.
כנ"ל ירדן.
הדרך שלהם לחצות לישראל דרך בקעת הירדן תהיה קצרה הרבה יותר ויש להניח שהם יוכלו לגרום לנזק  והרס גדול יותר בדרכם מאשר המצרים 
תהיה כלפיהם אותה תגובה בדיוק. רק שלמרבית הצער האיזור המדברי שאפשר להנחית אותה יהיה קטן הרבה יותר. כך שיש להניח שהנזק הסביבתי יהיה גדול הרבה יותר.
הבעיה כאן היא עם הצוללות שיש למצרים שיהיה צורך אז לצוד אותן אחת לאחת.ועלולות לגרום לנו נזק אדיר.
עדיף היה מצב שבו למצרים  לא היו צוללות כאלו מלכתחילה.
ראו גם :
Image result for ‫המלחמה הבאה נגד מצרים‬‎

כך הם חיו במערב הפרוע

סדרת הקומיקס ה איטלקית האהובה והמעולה "תולדות המערב הפרוע" ,פורסמה בעברית בהוצאת מ. מזרחי בשנות השבעים ב17 גליונות שונים לצד סדרות מקבילות מאותו בית הוצאה איטלקי ובבית הוצאה הישראלי טקס " ו"זאגור".

בניגוד לשתי הסדרות האחרות שלא התיימרו לאמינות היסטורית כל שהיא ( אם כי טקס דווקא ניסה מידי פעם). "תולדות המערב הפרוע " כן התיימרה לאמינות היסטורית בתיאור תולדות המערב של   1804 ל1883

עד כמה היא הצליחה זאת שאלה אחרת לגמרי.אבל הסיפורים היו ללא ספק' מהנים וגם מלמדים.

הסדרה ניסתה ליצור אמינות היסטורית בעיקר דרך המאמרים  הקצרים שהופיעו בסוף כל גליון שתיארו תופעה לבוש או נשק כל שהוא במערב הפרוע . בצורה תיעודית עם איור גדול .המאמרים האלו מזכירים מאוד את המאמרים שהופיעו כמה שנים קודם לכם באנציקלופדיה "תרבות " האיטלקית של חברת פאברי שתורגמה גם לעברית ובהן היו מאמרים רבים על תופעות של העבר עם ציורים.

בחוברות המאוחרות יותר המאמר הפך לסיפור קומיקס בפני עצמו שתיאר את אורחות האינדיאנים ואנשי המערב.

זה היה למעשה מצבור המידע הגדול ביותר שהיה קיים בעברית לגבי הקשור במערב הפרוע. ואין לו מקבילה בדפוס בעברית . לכן החלטתי לכנס את כולם כאן .לא לפי הסדר הכרונולוגי של הפרסום בכל חוברת אלא לפי הנושאים .

 

 

 

 

שושלת מק דונלד- סקוויה-אדמס ,גיבורי הסדרה

תחבורה במערב הפרוע

 

 

כלי נשק במערב הפרוע 

 

בעלי חיים במערב הפרוע 

 

 

 

 

האינדיאנים ואורחות חייהם 

 

 

 

 

תופעות שונות במערב הפרוע 

 

 

 

 

ראו  עוד :

תולדות המערב הפרוע :סדרת  הקומיקס

מוזיקה במילים ובציורים: -שיחה עם ירון רגב על " רוחות של אהבה ושל מולדת"

רוחות של אהבה ומולדת מאת ירון רגב צייר דיב יודיקוביץ' מאנגלית מרב זקס-פורטל.הוצאת הכובען 2018

ירון רגב לקח  על עצמו פרוייקט נדיר אולי חסר תקדים הוא בחר כמה יצירות מוזיקאליות חביבות עליו ולא דווקא ממוזיקת הרוק או הפופ הקליטות הקשורות כבר למילים ולא על פי אופרה ידועה דבר שכבר נעשה פעמים רבות אלא מהמוזיקה הקשה והלא מילולית  ביותר המוזיקה  הקאמרית הקלאסית .הוא לקח 14 יצירות אהובות עליו ויצר על פיהן באסוציאציה חופשית לחלוטין סיפורים שאיך שהוא קשורים ( עבור ירון רגב לפחות ולתודעתו ) למוזיקה הזאת שהאזין לה.

מבין הסיפורים בולט במיוחד יצירה המבוססת על מוזיקה של האמן הלא כל כך ידוע הנרי פרסלי ומתארת את חויותיו  של מת בגן עדן המתגלה כמקום משמים למדי מקום שיש לבצע בו מהפכה. סיפור מדהים ומרשים.הספר מראה מעבר לכל ספק שקומיקס יכול להתחבר גם לאמנויות הלא מילוליות ביותר.

והנה ראיון עם היוצר ירון רגב:

 

 

אלי:אתה יכול לתאר איך הגעת לתחום הקומיקס?

 

ירון:מאז ומתמיד הייתי קורא אובססיבי. כשהייתי בן 13 רכשה אמי עבורי חוברת של ספיידרמן באנגלית מחנות ספרים משומשים בתחנה המרכזית. העוצמה של החיבור בין המילים לתמונות הדהימה אותי. הייתי מבלה שעות בהתבוננות בחוברת, מדמיין את הדיאלוגים והתיאורים, שומע אותם ממש. בסוף החוברת היה טופס לרכישת מנויים לחוברות של מארוול קומיקס. לא היה אז אינטרנט. פשוט כתבתי להם מכתב והם שלחו לי טופס מנויים עדכני עם מחירי משלוח למדינות מחוץ לארה"ב. חסכתי שקל לשקל, עבדתי בבייביסיטר ולבסוף הלכתי לבנק כדי שיכינו לי המחאה בנקאית עבור מארוול. בבנק הביטו בי כאילו נפלתי מהירח. במשפחה טענו שאני "שולח כסף לעניי ארה"ב." כמה שבועות אחר כך התחילו להגיע החוברות. אני עדיין זוכר את החוברת הראשונה. אקס מן. היו לי דמעות בעיניים כשפתחתי את האריזה. אחר כך הגיעו עוד ועוד חוברות ובהדרגה הרחבתי את ההזמנות והייתי מקבל ארגזים שלמים. מארוול, די סי, רומנים גרפיים. מעטים מאוד קראו קומיקס בישראל בשנות השמונים. מהר מאוד נפוצה השמועה שיש "ספריית קומיקס" בקרית אונו. האחים חנוכה, שהיום הם יוצרי קומיקס חשובים, היו מגיעים להשאיל ממני חוברות ועוד רבים אחרים. היום כשאני הולך עם הילדים שלי לסרטים של מארוול ויש חנויות קומיקס בישראל ותרבות שלמה סביב העניין אני מרגיש סוג של ניצחון. היום כולם כבר מעריכים את התרבות והגיוון הנפלא של הקומיקס.

 

אלי:איזה יצירות קומיקס אהבת במיוחד?

 

ירון:זה התחיל עם אובססיה לגיבורי על. בשלב מסוים הייתי מזמין בכל חודש מארה"ב את כל החוברות שקשורות ליקומים של מארוול ודי סי. אחר כך התוודעתי ליוצרים כגון גרנט מוריסון, פרנק מילר ואלן מור וההתחלתי לקרוא גם נובלות גרפיות וקומיקס אוונגרד. למדתי צרפתית כדי לקרוא סדרות קומיקס מצרפת ובלגיה, שם יש עולם עשיר ונפלא של יצירות מקוריות. קראתי את יצירות המופת של המנגה, הקומיקס היפני. בקיצור, עולם הקומיקס מגוון ועשיר וחובק עולם. קראתי ונהניתי ממאות ואלפי חוברות ורומנים גרפיים.

 

אלי:מה היו יצירות הקומיקס הראשונות שפרסמת ?

 

ירון :בסוף שנות התשעים עברתי עם אשתי לגור בניו יורק. שהינו שם כמעט עשר שנים. בניו יורק  התחלתי לכתוב ספרים ותסריטי קומיקס. חברתי למספר אומני קומיקס כדי ליצור סדרות עצמאיות. אוגאמי – סדרת קומיקס המושפעת מסיפורי המיתולוגיה היפנית. המלחמה האחרונה – עיבוד מדע בדיוני מקורי לסיפורי המהבהרטה, ועוד.

בניו יורק גם התחילה השותפות הפורייה שלי עם דייב יוקוביץ' והתחלנו לעבוד יחד על נובלה גרפית בשם "עולמו של דקארט" .

קטע מ"רוחות של אהבה ומולדת "

 

 

אלי :"רוחות של אהבה ומולדת " הוא יוצא דופן בכל קנה מידה.איך נוצר הרעיון לבסס סיפורים שונים על יצירות מוזיקאליות ?

 

ירון:מוזיקה קלאסית בכלל ומוזיקה קאמרית בפרט היא "שיגעון" נוסף שלי. בזמנו, שוחחתי עם מנהלת מחלקת המוזיקה של מוזיאון תל אביב וניסיתי לחשוב על רעיונות להבאת קהל חדש לקונצרטים.

הרעיון הראשוני היה לחבר בין צורות אומנות של אימפרוביזציה וכתיבת זרם תודעה למוזיקה קאמרית שנחשבת לצורה אומנותית מקובעת.

זה התחיל בתור ניסוי אישי. האזנתי ליצירות מוזיקה קאמרית, התחלתי לכתוב את הטקסטים עם תחילת היצירה וסיימתי עם השמעת הצלילים המסיימים. ללא שום תכנון מקדים.

התוצאות הפתיעו אותי. הטקסטים היו אישיים, כואבים, מלאים בדימויים ויזואליים חזקים.

לא תכננתי לפרסם את הטקסטים, אבל חברים סופרים כמו שמעון אדף ודוידי רוזנפלד קראו ועודדו וגרמו לי לחשוב שאולי באמת יש בהם משהו.

בגלל הממד הוויזואלי החזק שבהם, שלחתי אותם לדייב ומשם התגלגל הרעיון לעבד את הטקסטים לנובלה גרפית.

לא תמיד היה פשוט להסביר לאנשים על מה מדובר. שוב היה מי שהתייחס אלי כאילו נפלתי מהירח, בדיוק כמו אז כשבאתי לבנק לשלוח המחאה בנקאית למארוול…

אלי:היו לך מודלים בקומיקס ? יוצרים אחרים שעשו משהו מאין זה?

 

ירון:האמת שלא. אני לא מכיר שום דבר דומה שנעשה בקומיקס. זה היה תהליך חדש לגמרי.

היו תקופות שאני ודייב הרגשנו חרדים למדי לגבי העניין, כי לא תמיד ידענו איך הכל יתחבר יחד ואיך אנשים יגיבו.

 

אלי:על פי איזה קריטריון בחרת את היצירות המוזיקאליות שכתבת על פיהן סיפורים?

 

ירון:כאמור, הרעיון המקורי לכתיבת טקסטים של זרם תודעה בזמן ההאזנה ליצירות מוזיקה קאמרית עלה בעקבות קונצרטים ששמעתי במוזיאון תל אביב. כתבתי טקסטים לכל יצירה שהושמעה במוזיאון במשך שתי עונות. פשוט עקבתי אחרי לוח הקונצרטים כשלא יכולתי ללכת. יש למעלה ממאה וחמישים קטעים ורק מעט מהם עובדו לקומיקס ונכנסו לספר.

 

אלי:היו יצירות מוזיקליות ששקלת הכניס ולא נכנסו לספר ?

 

ירון:מתוך כמעט מאה וחמישים קטעים אוירו ארבעה עשר. הטקסטים המקוריים נכתבו באנגלית. אני מתרגם ספרותי לאנגלית ולרוב גם כותב באנגלית. זו שפה שקלה לי יותר לכתיבה. היו שלושה קטעים נוספים שכבר תורגמו לעברית על ידי מרב זקס-פורטל, המתרגמת הנפלאה של הספר. בגלל קוצר בזמן ובתקציב, הם לא אוירו והושמטו מהגרסה הסופית.

דייב יוקוביץ

אלי : ד'יב יוקוביץהיה הבחירה הראשונה שלך כמאייר או שהיו אפשרויות אחרות ?

 

ירון:אני ודייב מכירים ועובדים יחד שנים. הוא קרא את הטקסטים המקוריים באנגלית ואהב אותם. משם הרעיון התחיל להתגלגל, כך שדייב בהחלט היה הבחירה הראשונה שלי. אנחנו חולקים את אותן אהבות ואת ההעדפה לנסות ולעשות דברים אחרת.

 

אלי:אתה חושב לעשות כרך המשך?

 

ירון:אני לא יודע אם יהיו לי את הכוחות הנפשיים או את התקציב. כתיבת הטקסטים רוקנה אותי כמעט לחלוטין מבחינה רגשית והוצאת הספר העמידה בפניי קשיים מעשיים וטכניים על גבול חוסר השפיות. אולי אם הוצאת ספרים בחו"ל תפרסם את הגרסה האנגלית שאני ודייב עובדים עליה עכשיו.

 

אלי:איזה פרויקטים נוספים מתוכננים כעת ?

 

ירון:יש לי מספר ספרי פרוזה שאני מקווה להוציא בשנים הקרובות.

במה שקשור לקומיקס – אני ודייב עובדים על נובלה גרפית חדשה-ישנה (התחלנו לעבוד עליה עוד כשגרתי בניו יורק) שנקראת "עולמו של דקארט". מדובר בסיפור עתידני שסובב סביב רעיונות פילוסופיים ומקים לתחייה את אפלטון וגדולי היוצרים והחושבים בהיסטוריה. יהיו גם זומבים של מוצארט ודאלי, כך שאני מאמין שיהיה מעניין…

עד כאן ירון רגב.

נוסיף שירון רגב לקח על עצמו פרוייקט קשה במיוחד אולי בלתי אפשרי ואיך שהוא הצליח לבצע אותו בכבוד. מומלץ לכל קורא שלא יקרא את היצירה בלי להאזין ליצירות שעליהן היא מבוססת,כך שתיווצר סוג של חוויה רב תחומית ורב מימדית בעין ובאוזן.

 

ראו גם :

עמוד הפייסבוק של הנובלה הגרפית

עמוד הפייסבוק והאתר המקצועי של ירון רגב

 

 

האתר המקצועי של ירון רגב

 

עמוד הפייסבוק האישי של  ירון רגב

עמוד הפייסבוק של דייב יוקוביץ:

 

 

 

אתר הספר:

 

 

 

 

באק רוג'רס והמבקרים מכוכב ברנארד

Image result for barnard's star

כוכב ברנארד.הכוכב הרביעי במרחק ממערכת השמש.

חדשות מדהימות :

התגלו סימנים לקיומו של כוכב לכת אחד או יותר במערכת הכוכבים הרביעית הקרובה  למערכת השמש,מערכת כוכב ברנרד ,הקרובה למערכת השמש "רק "  5.9   או שש שנות אור.

כוכב הלכת הזה הוא ככל הנראה גדול פי שלושה מכדור הארץ.

כוכב ברנארד וכוכב הלכת שסביבו.

ועם יש כוכב לכת אחד סביב כוכב ברנרד ,אולי ישנם גם נוספים. למעשה סביר להניח שישנם נוספים.

ואל יקל הדבר בעיניכם . ישנם רק שלושה כוכבים קרובים יותר מכך למערכת השמש . אלו הם פרוקסימה קנטאורי הכוכב הקרוב אלינו ביותר כארבע שנות אור ממערכת השמש ( וכתבתי עליו ועל ספר מדע בדיוני ישראלי  בשם "ראל דארק -קיסר הכוכב הסגול "המתרחש בו  כאן:פרוקסימה קנטאורי  או מוות" ) ושני הכוכבים המרכיבים את מערכת "אלפה קנטאורי ."

עטיפת ספר מדע בדיוני ישראלי על מסע למערכת פרוקסימה קנטאורי .4 שנות אור מכדור הארץ. 

כוכב ברנרד  הוא ננס אדום במערכת הכוכבים "נושא הנחש "או בלועזית "אופיוקוס ". בגלל קוטנו הוא התגלה רק ב-1916 בידי האסטרונום  האמריקני אדוארד ברנרד. ונקרא על שמו.זהו כוכב קטן באופן יחסי אבל תנועתו היא המהירה ביותר שנמדדה אצל כוכב כלשהוא.

הגילוי  היה שנה לאחר שהתגלה כוכב אחר פרוקסימה קנטאורי , הקרוב אף יותר למערכת השמש ,ב-1915.

בשנות השישים טען האסטרונום פיטר ואן קאמפ שהוא מצא עדויות ברורות לקיומו של כוכב לכת גזי  בגודל של כוכב לכת "צדק"  אחד או יותר במסלול סביב כוכב ברנארד. אולם לאחר ויכוח ארוך טענות אלו הופרכו.

אבל בגלל האפשרות  שיש  שם כוכבי לכת החל להתקיים פרויקט דדאלוס של האגודה  הבריטית לטיסה  בין כוכבית שהיציעה  משלוח ספינת חלל  לא מאויישת  לכוכב ברנרד  לחקר כוכבי הלכת שנמצאים שם.

ספינת החלל "דדאלוס" מגיעה למערכת הכוכב ברנארד. צייר אדריאן מאן.

בנובמבר 2018 התגלו עדויות ברורות בידי האסטרונומים שאכן יש כוכב לכת במערכת כוכב ברנרד. כוכב לכת דמוי כדור הארץ. כוכב ברנרד b (נקרא גם GJ 699 b )  ויש מקום לשלוח אליו  כבר בעתיד הקרוב ספינת חלל.מיד לאחר שנשלח ספינות לפרוקסימה קנטאורי ,או במקביל.

סופרי המדע הבדיוני התעניינו בכוכב ברנרד זה מכבר.

עוד ב-1934 כתב הסופר ג'ק ויליאסון (סופר מדע בדיוני שהיה פעיל במשך לא פחות מ-78 שנים !)  סיפור מדע בדיוני ידוע בשם "לגיון החלל " שבו חבורת לוחמי חלל אמיצים יוצאים לכוכב ברנרד  בעקבות ספינת חלל שיצאה לשם ונעלמה על מנת להילחם ביצורים המפלצתיים ששולטים שם "המדוזות" המהווים איום על החיים בכדור הארץ.הם גוברים עליהם באמצעות כלי נשק המזכיר מאוד את הפצצה האטומית.

מייקל מורקוק שידוע הודות לסיפורי הפנטסיה שלו על הלוחם המכשף אלריק ממלניבונה ועל הנסיך בעל יד הכסף קורום   כתב עם אישתו הילארי ביילי   ב-1969 ספר שתורגם לעברית  בשם "הפרוזדור השחור" שבו תיאר ספינה היוצאת מכדור הארץ  הסובל מאנרכיה קשה הצפוי להשמדה לכוכב vלכת   Munich 15040 במערכת כוכב ברנרד שבו המין האנושי יתחיל מחדש.הספר תורגם בידי דפנה לוי בהוצאת זמורה-ביתן  ב- 1986

המדען והסופר רוברט ל. פורוורד כתב לבד ועם שותפים סדרה שלמה  של חמישה ספרים על חקר  כוכבי הלכת השונים הנמצאים במערכת כוכב ברנרד והחיים השונים והמשונים הנמצאים בהם בידי ספינות חלל מכדור הארץ .

הספר הראשון בסדרה זאת  מעוף השפירית תורגם לעברית בידי עמנואל לוטם בהוצאת כתר ב-198  והוא ספרו היחיד של פורוורד בעברית.

    TheFlightOfTheDragonfly.jpg תוצאת תמונה עבור ‪robert forward‬‏

MaroonedOnEden.jpg OceanUnderTheIce.jpg

 

וכעת לפניכם הנה סיפור מוקדם העוסק בחיים במערכת כוכב ברנרד  בסדרת  הקומיקס באק רוג'רס ( שבימים אלו מלאו תשעים שנה לפירסומה  המקורי )  שבו אנשי המאה ה-25 יוצרים לבסוף קשר עם יצורים ממערכת כוכב ברנארד המגיעים למערכת השמש .

אם  הם ידידים או אויבים ?

בסיפור זה יש עיסוק גם בטכנולוגיה של העברת חומר המוכרת לנו מסדרת סטאר טראק שהחלה להיות מוקרנת על המסכים הקטנים  בארה"ב זמן קצר לאחר פירסום סיפור זה.

הסיפור פורסם ב-1966

כתב סופר המדע הבדיוני  פריץ  לייבר

Fritz-leiber-1978.jpg

צייר ג'ורג' טוסקה

George Tuska.jpg

 

!

 

\

 

ראו גם

באק רוג'רס מהמאה ה-20 למאה ה-25

האם ייתכנו חיים בכוכב הלכת של כוכב ברנארד ?

מעבר ל"דגל הדיו" : האיקוניזציה וגילגוליו של צילום " דגל הדיו"

הנפת דגל הדיו באום רשרש.צילם מיכה פרי ב10 למרץ 1949. פורסם לראשונה בדפוס ב"דבר לילדים "דבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954.

זהו הצילום בגירסתו הסופית מבחינת מיכה פרי וחתום על ידו. באדיבות תמר פורת -פרי.

 

להלן סיפור גילגוליה של התמונה האיקונית מכולן "דגל הדיו".

במרץ 2019 מלאו שבעים שנה לצילום התמונה האיקונית ביותר של מלחמת העצמאות ואחת הידועות ביותר של הצילום הישראלי בכלל ""דגל הדיו" שצילם מיכה פרי ב-10 למרץ 1949 באום רשרש.

לראשונה אחשוף… לא איך נוצרה התמונה ב-10 במרץ 1949 זה ידוע  ונכתבו על כך מאמרים שלמים וערך ענק גדוש בויכוחים פנימיים בויקיפדיה בשאלה מי יצר את דגל הדיו ומי עומד איפה בצילום.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי רקם או שלא את דגל הדיו.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי נמצא בתמונה.

זה לא היה מעניין  היום את אף אחד אילולא …התמונה.

תמונה שהוקם על פיה פסל (!)

עיריית אילת הציבה באתר משטרת אום רשרש פסל מתכת המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו. הפסל נמצא בגן ליד "קניון מול הים" בחוף הצפוני של אילת ליד הטיילת, ומבנה המשטרה עצמו שוחזר בסמוך לפסל.

אנדרטת דגל הדיו  פסל מברונזה של דניאל כפרי .הוצב ב-1996.

ב-16 במרץ 2008, ט' באדר ב' ה'תשס"ח, במלאת 59 שנה להנפת דגל הדיו, נפרס בטקס חגיגי לציון האירוע דגל ישראל ענק מצפון לאילת. על פי ספר השיאים של גינס זהו הדגל הגדול בעולם, אורכו 200 מטרים ורוחבו 100 מטרים.

התאריך העברי של הנפת הדגל, ט' באדר, הפך לימים ל"יום אילת" יום חג עירוני בעיר אילת שסמלו הוא ..האיש  מהתמונה עם הדגל.

Print

 

מה שמעניין יותר לדעתי איך התמונה שנוצרה בידי צלם חובב נהפכה לאיקון. לתמונה המפורסמת ביותר של מלחמת העצמאות שהפכה פעולה שיגרתית לגמרי וחסרת כל חשיבות צבאית לאירוע היסטורי לאומי שאנשים מתווכחים עליו עד עצם היום הזה.רק בגלל התמונה.

הצילום הוא המקביל הישראלי של שני צילומים מפורסמים האחד אמריקני על הנפת דגל ארה"ב באי  איוו ג'ימה שנכבש מידי היפנים .

"הנפת הדגל באיוו ג'ימה " צילום של ג'ו רוזנטל ה23 בפברואר 1945  .פרסם בתוך יומיים בשערי עיתונים רבים בארה"ב. הצילום הוא מבויים. 

התמונה שימשה בין השאר כבסיס לפוסטרים ,לבול של ארה"ב , לאנדרטה של חיל הנחתים בארה"ב ולסרט מפורסם מאוד של קלינט איסטווד ,שתיאר את גורלם של גיבורי הצילום לאחר פירסומו.

תוצאת תמונה עבור ‪raising the flag at iwo jima mail‬‏

הצילום השני רוסי  מכיבוש הרייכסטג בברלין בירת גרמניה הנאצית .

הנפת דגל ברית המועצות על בניין הרייכסטאג בברלין. צילם יבגני חאלדיי 2 במאי 1945 פורסם ב-13 במאי במגזין  Ogonyok 

גם תמונה זאת הפכה מוכרת ביותר ובסיס לכרזות פוסטרים בולים ומטבעות :

 

בול של הרפובליקה המזרח  גרמנית. 1975

בול של אזרבירג'ן 2010

מטבע של בלארוס

מטבע של הפדרציה הרוסית

 

שתי התמונות באלו התברר לימים "בוימו " ובמקרה של הצילום הרוסי "זוייף"  בידי הצלם והיו רחוקות מאוד מלהיות אותנטיות .זאת בניגוד לתמונת "דגל הדיו" שאכן הייתה אותנטית לחלוטין.

כתבה של מיכה פרי שבה הוא מספר על צילום דגל הדיו. "דבר השבוע "  28 בפברואר 1969לקוח מאתר http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV&_ga=2.113020481.45213241.1552227143-669890410.1539600071#panel=browse

 

 

כאשר נודע  למיכה פרי   לשעבר מפקד העולים בספינת המעפילים המפורסמת   "אקסודוס " על המבצע ועל אישור שנתן בן גוריון לעיתונאים להצטרף ללוחמים הוא החליט בהחלטה של רגע לרדת לנגב ולתעד את האירוע.מחברו שאול ביבר שאל מצלמה וכמה סרטי שחור לבן קיבל  ממשה פרלמן בבית מפלגת העבודה ברחוב  הירקון שמולו התגורר אז. הוא הצטרף למטוס שנא את העיתונאים לחזית באילת והנחית אותם במה שיהיה לימים שדה התעופה עובדה. אך כאשר התמהמהו הכוחות הלוחמים לצאת לאום רשרש ההחליטו העיתונאים לעזוב ורק מיכה פרי נשאר מכולם בשטח עם הלוחמים.ביחד עם חברו הסופר נתן שחם.

נתן שחם ומיכה פרי בדרך לאום רשרש ולצילום "דגל הדיו ". מתוך הספר "מיכה פרי ".

.השניים נלקחו בידי הכוח של  גדוד 7 בפיקוד נחום שריג מפקד החטיבה  ואברהם אדן  ( ברן ) מפקד פלוגה  של חטיבת הנגב  כ"טרמפיסטים " לא באמת רצויים .וברור שברן  ולוחמיו לא העלו על דעתם שההחלטה לקחת עימם את השניים האלו הייתה ההחלטה החשובה ביותר שלהם בכל אותו אירוע .שכן רק הודות לשניים האלו השתמר זכרון האירוע שהיה נשכח בילעדיהם.

היו כמה כוחות שונים שנעו לכיוון תחנת המשטרה אום רשרש א,חטיבת הנגב וחטיבת גולני.היום ישנן טענות שהן כנראה מבוססות שאנשי גולני כבר היגיעו למקום כמה שעות קודם לכן.

ניתן לתמוה מה היה קורה אלו…..דווקא אנשי חטיבת גולני היו מגיעים ראשונים ומניפים את הדגל הישראלי ראשונים.האם היינו זוכים אז בצילום "דגל הדיו " קלאסי אחר?

כנראה שלא.היה צורך בצלם ספציפי מאוד שיצלם את התמונה הזאת ובאיש ספרות ספציפי שיפיץ אותה. כאלה למיטב ידיעתנו לא היו באותו כוח גולני.אם כי יש להניח שהיינו זוכים בצילום אחר של האירוע. אבל סיכויים קלושים שהוא היה הופך לאיקוני כמו הצילום שבידינו. 

 

אברהם אדן "ברן " עם התמונה בזיקנתו.צילום של המשפחה.

 

כאשר היגיעו אנשי חטיבת הנגב נחום שריג עוזי נרקיס אברהם ברן  מיכה פרי נתן שחם והאחרים ליעד ראשונים,לכאורה לפחות ,  היה ברור שיש לעשות מעשה סמלי .ברן שלף דגל מאולתר ,שהוכן מבעוד מועד מסדין לבן ששני פסי דיון צויירו בצדדיו ובמרכזו נתפר סמל מגן דוד שהוסר מתיק עזרה ראשונה.  וכאן יש לזכור שלא יכול היה להיות שום דבר חוץ מדגל מאולתר שכן רק זמן קצר קודם לכן בסוף אוקטובר 1948 נקבע העיצוב של דגל מדינת ישראל

בעזרת חבריו הניף אדן  את הדגל על התורן שהותירו הירדנים על שפת מפרץ אילת.

ושם צילם   מיכה פרי את ההנפה הראשונה של דגל ישראל באיזור אילת.

על התורן אברהם אדן (ברן), בנוסף לאברהם אדן השתתפו במעמד: מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, נתן סגל, קצין המבצעים (קמב"ץ) עוזי נרקיס, פקד פלוגת חיות הנגב (מ״פ), קצין המודיעין (קמ"ן) החטיבתי דוד ניב (ביבי), סגן הקמ"ן אברהם ברמן (בז) ההנדסה החטיבתי משה צרי (פפר), קצין התרבות נתן שחם, סמ"פ אריה הברמן, הנהג יוחנן אלישוב, הסייר עמוס קרסניצקי ואלכסנדר יולין. בנוסף, נמצא שם גם יעקב לוי, חייל חטיבת הנגב גם הוא.

איפה עומד נתן שחם בתמונה ?

בתו אורית גובר שחם כותבת לי :" זה עם הרובה והמעיל הארוך מימין".

תוך  הפגנה מרשימה של אתלטיות ברן  טיפס  על התורן ותלה את הדגל בעצמו אם כי לא היה בכך כל צורך. התצלומים  האחרים  מראים בבירור שבסביבה היה סולם שאין זה ברור מדוע לא השתמשו בו ולימים ברן עצמו הופתע כשראה אותו בצילומים.אבל ברור  גם שאם היה עולה על סולם כדי לתלות את הדגל התמונה לא הייתה כה מרשימה.

טקס הנפת הדגל הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בשירת התקווה..

במצב רגיל הוא היה נשכח מיידית.

אבל הודות לשחם ופרי   שני "הטרמפיסטים " כפי שכינה אותם"ברן "  האירוע שהיה נשכח לחלוטין התפרסם והפך לסמל.

 

תמונה אחרת של מיכה פרי שמציגה את הנפת דגל הדיו ,שלא זכתה לכל פרסום מיוחד. שימו לב לסולם שמוצג בצד שמביא את השאלה למה לא השתמשו בו כדי להניף את הדגל. נוכחותו של הסולם היא גם הסיבה שתמונה זאת אינה יצירה איקונית אלא עוד צילום סתמי של צלם חובב..

מיכה פרי צילם במהלך האירוע 12 צילומים שמהם שרדו תשעה.8  צילומים רגילים בתכלית  ואחד מופתי.

( ומצורפות למעלה  התמונות  האחרות )

בתצלומים תועדו תחנת המשטרה שבה הונף הדגל ,את ההכנות להנפת דגל הדיו ואת ההנפה עצמה.

בשובו לתל אביב כתב נתן שחם סיפור ידוע על האירוע בשם "דגל הדיו ". ותוכלו לקרוא אותו כאן .

בשובו לתל אביב הפקיד מיכה פרי את סרט הצילום במפלגת העבודה.

התמונות ככל הנראה לא פורסמו משום מה בעיתונות ב"דבר " ב" על המשמר " במעריב או "בידיעות אחרונות" או "הארץ".

מיכה פרי  מעולם לא חזר לבקש את התשלילים או את התצלומים שנראו לו כלשעתם בלבד. ולמעשה שכח מהם.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים .זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.שחם כתב סיפור על הפרשה  שאותו תוכלו לקרוא כאן  והוא זה שהחל  בפרסומו של "דגל הדיו" ולימים בהפצתה של התמונה.

תמונת הנפת דגל הדיו  היא רק אחת מקבוצה.  כפי שאתם רואים שאר התמונות הן שיגרתיות. אף אחת מהן לא הייתה הופכת להיות איקונית. ואכן אף אחת מהן  וגם לא שום תמונה אחרת שאותה צילם מיכה  פרי בימי חייו לא חדרה לתודעה.אפילו לא התקרבה לכך. סתם עוד תמונה של צלם חובב אולי מוכשר יותר מהממוצע.

איך שהוא במה שניתן רק לתארו כסוג של נס או אירוע של "פעם בחיים " הצלם החובב מיכה פרי בקליק אחד יצר במפתיע   בלי להתכוון ולכוון לשום דבר , בלי לביים כלום תמונת מופת איקונית שיש לה משמעויות כמעט אינסופיות .וזה דבר נדיר מאוד. גם עבור צלמים מקצועיים.

ניתן להשוות זאת להשראה שאותה חווה משורר ליצור יצירת מופת פואטית.

דוגמה אחת מני רבות למשמעויות שאפשר ליחס לתמונה זאת אפשר למצוא בכריכה האחרית של ספר מ-2013 בשם "תקשורת המונים בישראל" מאת אורן סופר  :

"התמונה בשער הספר, על רבדיה השונים, מבטאת באורח מטפורי את התהליכים שהספר מתאר. ברוח התמונה המקורית של הנפת דגל הדיו באום-רשרש (אילת), שהיא סמל מובהק לבניין האומה ולמאבק לעצמאות פוליטית, נטלה תקשורת ההמונים העברית חלק חשוב בהנפת דגל התרבות העברית ובדמיון האומה הישראלית המתהווה. אך דגל הדיו, המסמל את הלחימה למען הקמת המדינה ואת האלתור וההקרבה למען הקולקטיב, מוחלף בדגל מקדונלדס,שהוא הסמל המובהק ביותר למגמות גלובליזציה, מסחריות ואמריקניזציה. ברמה המטפורית, החלפת הדגלים מבטאת את השינוי בזירה התקשורתית." 

מנהלת הספריה  לחומרים ויזואליים  בבית אריאלה  ציפי סובר ששוחחתי עימה בעת הכנת רשימה זאת (ושהיא יחד עם אנשי מכון גנזים בספריה זאת סייעו לי באיסוף החומרים  ןתודתי להם )  אמרה לי לאחר העפת מבט בתמונה שאפשר לקלוט ממנה משמעויות רבות ומגוונות.

האם יש משהו מהמשמעויות הללו בצילום המקורי ? כן . האם מיכה פרי כיוון אליהם ? כלל לא או לא בהכרך .   הוא רק רצה לתפוס את הרגע.

האם ניתן למצוא אותם גם בתמונות האחרות שצילם באותה השעה?

לכאורה  כן אבל קשה מאוד למצוא אותן. אם הייתי נותן את אחת התמונות האחרות למנהלת או למישהו אחר ,ספק רב אם היו  מוצאים  בהן את המשמעויות שתוארו כאן או כל משמעות אחרת.אלו הן תמונות "סתמיות " ורגילות שמנציחות מצב בלי לחדור למשמעויות הטמונות בתוכו.

זה ההבדל בין יצירת מופת ובין יצירות רגילות.

לגלות את התמונה ולהבין שהמדובר ביצירת מופת לקח זמן. הצלם המקורי לא הבין זאת כלל. מבחינתו זאת הייתה עוד תמונה.

היה צורך  במישהו אחר שיבין את החשיבות ואת העוצמה שיש בתמונה.

המישהו הזה היה נתן שחם.

 

תמונה ב"דבר לילדים "

עטיפת הפרסום המקורי שבו הופיע צילום "דגל הדיו". 

כולם מכירים את התמונה של דגל הדיו  אבל אף אחד בעצם לא יודע איפה היא פורסמה לראשונה.

כאמור למעלה הצילום לא מופיע ב"על המשמר"  בחודשים הרלבנטיים של 1949 או ב"דבר" הוא  גם  לא מופיע כפי שהיה ניתן לצפות בכתב העת של מערכת הביטחון "מערכות ".

במשך כמה שנים הצילום היה לא ידוע  לחלוטין .

הפילמים במשך כמה שנים שכבו כאבן שאין לה הופכין בבית מפלגת העבודה.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים.זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.

הוא עבר על התצלומים כאשר הכין רשימה מיוחדת לשבועון הילדים "דבר לילדים לרגל מלאת חמש שנים לכיבוש אילת  והיה זה אז  שהבחין באיכותה המיוחדת של תמונת "דגל הדיו" ובחר בה והפך אותה לאיקון..

הצילום  הופיע  לבסוף בפעם הראשונה ב"דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת .וזהו הצילום המקורי  המפורסם ביותר שהופיע ב"דבר לילדים".

אז הנה הפרסום המקורי מגליון דבר לילדים 10.3 1954 גליון חמש שנים לשחרור אילת. שימו לב שהצילום מלווה את  הרשימה של נתן שחם  שחשף כאן את הצילום לעולם .

הפרסום הראשון של צילום "דגל הדיו" . בדבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954 עמ' 411

אני מניח שנתן שחם זכר את הצילומים של  ידידו  מיכה פרי סרק את הצילומים והוא האיש שהחליט שזאת התמונה ובחר את התמונה, וכפי שאתם רואים מהתמונות האחרות שלמעלה זאת לא הייתה משימה קשה ביותר …. והפך אותה לתמונה האיקונית שהיא היום.

Image result for ‫כך לחם יש/ראל תלמי‬‎

האם התמונה הייתה ידועה קודם לכן ? כנראה שלא. בספר של  מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל, מ-1953,שנה קודם לפרסום המקורי ב"דבר לילדים " של הצילום  מופיע ציור של גרשון גרא המתאר את  טקס הנפת דגל הדיו והוא שונה מהתמונה המוכרת לנו אם כי בהחלט מקביל.

תוצאת תמונה עבור דגל הדיו

 

התמונה הפכה  מעוד צילום ב"דבר לילדים " לתמונה איקונית לאחר שהופיעה ב"אלבום העשור לצה"ל"   בעריכת גרשון ריבלין עם הקדמה של דוד בן גוריון 1958    ספר שיצא גם עברית וגם בצרפתית בהוצאת מערכות ובהפצת ידיעות אחרונות  ב-1958.ניתן לאמר שהיה זה גרשון ריבלין העורך  היסטוריון צבאי ועורך מגזין "מערכות " שנתן את הגושפנקה  של "איקוניות " לתמונה שצולמה בידי פרי והובאה לראשונה  לידיעת הציבור בידי נתן שחם.

Image result for ‫תולדות מלחמת הקוממיות‬‎

ב-1959 התמונה הופיעה  בצילום יוצא דופן בכך שהוא בעמוד שלם בכרך "תולדות מלחמת הקוממיות"סיפור המערכה" שהוכן ע"י ענף היסטוריה במטה-הכללי  "בהוצאת מערכות.

בסוף שנות החמישים "צילום "דגל הדיו " אם כך  כבר היה מוכר היטב בחוגים שונים במערכת הביטחון ובתקשורת.

מיכה פרי נזכר לבסוף באותה תמונה שלו כאשר ב"מעריב"  בראשית שנות השישים פורסם התצלום…אבל תחת שמו של צלם אחר.המאמר שהופיע במעריב בראשית שנות השישים היה של מישהו שכבר ראה את התמונה ב"דבר לילדים" או באלבום העשור לצה"ל.

פרי הגיב  בחריפות ולאחר ששלח לעיתון מכתבי הבהרה ,קיבל את הקרדיט על תצלומי הנפת דגל הדיו שאיכותם וחשיבותם הייתה כעת ברורה לכל.

למשפחת פרי זכור שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שהייתה  בעיה עם הקרדיט של הצלם על התמונה .מתי שהוא בשנות השבעים התגלתה בכספת של צלם מנוח מה שנראה כתשליל של צילום דגל הדיו ובני המשפחה של הצלם טענו שהוא האחראי האמיתי לצילום. היה צורך בעדותו של אברהם אדן "ברן" שאישר שהיה זה פרי שצילם את  התמונה כדי להבהיר את העניין סופית.

סיכום :

צילום דגל הדיו הוא אחד האיקונים הגדולים של הויזואליה הישראלית . איך שהוא בתוך כמה שניות שלא יחזרו  של לחיצת כפתור  יצר צלם חובב ,מיכה פרי, תמונה מייצגת של הערכים  הישראליים של שנת 1949 וגם מאוחר יותר ובכך עוצמתו של התצלום (שהצלם לא הצליח להעביר אותה כלל לצילומים האחרים שצילם בדקות האחרות )  שהיא בלתי ניתנת לשכפול. אבל היא בהחלט ניתנת לחיקוי ולפרודיה כפי שתראו. 

ןמאז גילגוליה של התמונה הלכו והתרבו.

והנה מבחר מייצג שלהם.

גלריה של דגלי הדיו 

 

ציור   על פי הצילום  כנראה של מ.אריה הופיע במאמר על מלחמת העצמאות ב"אנציקלופדיה תרבות ". שפורסמה בין 1961  ל1965

עצמאות ישראל תש"ח מאת אוריאל אופק , אייר מ. אריה ,צילם בוריס כרמי ,ספרית עופר 1975.

לאחר מכן התמונה  הופיעה בתולדות היהודים אלבום ההיסטוריה של עם ישראל ב-1964

 

והנה הצילום המפורסם על עטיפות ספרים שונים :

"עד דגל הדיו  " הוצאת מערכות 1984

ההיסטוריה של ארץ ישראל כרך י:מלחמת העצמאות -הוצאת כתר ויד בן צבי 1985

מבצע עובדה בעריכת אלחנן אורן ומאיר אביזהר ,המכון למורשת בן גוריון 2002

מנהרת הזמן מסר 10. הוצאת מודן 2000

בעטיפת ספר של חנן שטיינהרט  – מ-1998 סיפור עתידני שבו מדינה פלסטינאית כמעט מוקמת ודגל הדיו הוא של פלסטין…..

גם כן ב-1998 שנת החמישים למדינה הצילום שימש בסיס לעוד שתי מחוות אירוניות שונות .

אחת של  יוסי למל  לרגל חגיגות החמישים למדינת ישראל  ובה דגל הדיו מוחלף בדגל רשת המזון מקדונלד. כסמל לתהליכי הגלובליזציה  שעברו על החברה הישראלית בחמישים השנים האלו.

תמונה ששימשה כסיס לעטיפה של ספר על תקשורת ההמונים בישראל.הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2011

 

וצילום הומאג'  מבויים של  עדי  נס מ-1998

והנה כמה ציורים חדשים של "דגל הדיו":

כרישום מאת האמן  עמית סדיק מ-2014

https://www.amitsadik.com/

 

ציור מאת נעמה אשכנזי

ציור מאת גי חרלפ

סיכה עם ציור "דגל הדיו

סיכה נדירה של דגל הדיו עם הכיתוב: "אום רשרש, ט' אדר תש"ט". על הסיכה דמויות של אנשים מניפים את דגל הדיו. 

50 שנה לשחרור אילת – מדליית ארד

 

דגל הדיו בתג יחידה  של חטיבת יואב

כפסל בעיר אילת :

 

שישים שנה אחרי ב-2009 המרימים חוזרים לשיחזור הטקס של הנפת דגל הדיו.רק שישה פלמ"חניקים נותרו מתוך העשרה שהגיעו ראשונים במרס 1949 לחוף אום-רשרש, והניפו דגל מאולתר שציירה בדיו מזכירת המח"ט פועה וצולמו על ידי מיכה פרי. 60 שנה אחרי, אברהם אדן (ברן) חוזר ומטפס על התורן בחוף אילת ומניף את הדגל שציירה מחדש פועה (במרכז התמונה, עם הכובע).  צילם יוסי אלוני.

 

דגל הדיו בסמל מתחם הכושר "קרוספיט" באילת 

 

קריקטורה עכשווית מאת שלמה כהן.

קראו עוד על צילום דגל הדיו :

חיה מילוא: הגוף והדגל : שלושה מבטים על 'דגל הדיו'  בתוך :פולקלור ואידיאולוגיה : קובץ מחקרים המוגש לפרופ' עליזה שנהר / עורכת חיה בר-יצחק. — חיפה : ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה : פרדס הוצאה לאור,  תשע"ד 2014.  (עמ' 301־324).

קראו גם :

דגל הדיו -הסיפור מאת נתן שחם 

וראו גם בנושא :

על התורן : מחווה ל"ברן ולדגל הדיו " דוד אסף על דגל הדיו

דגל הדיו בויקיפדיה

 

עוד תמונות מההנפה

 

כתבה בערוץ 10 על שיחזור הנפת  דגל הדיו בידי המניפים  המקוריים ובראשם ברן ונתן שחם 

 

דגל דיו וניצחון :פודקסט על התמונה

תיק תיקשורת על דגל דיו

אבא שלי מיכה פרי

מניף דגל הדיו שהפך למרגל

 

מה לקיבוץ המאוחד ולדגל הדיו

 

 

צילום הומאג' של רונה יפמן מהסרט " שני הדגלים" בהשתתפות אלי אשד

"דגל הדיו " הסיפור מאת נתן שחם

 

הנפת דגל הדיו בגירסה הדפיניטיבית החתומה בידי הצלם מיכה פרי . באדיבות תמר פורת -פרי 

שבעים שנה לצילום התמונה המפורסמת ביותר והמסיימת של מלחמת העצמאות ,צילום דגל הדיו המונף באום רשרש בידי אברהם אדן ( "ברן") ומכריז על כיבוש אילת.

הצלם הוא מיכה פרי ממפקדי הספינה אקסודוס.

התמונות שאותן צילם מיכה פרי בטקס הנפת דגל הדיו .קולאז' מאת תמר  פורת פרי.

בין המצולמים בתמונה המפורסמת הסופר נתן שחם שלו יש חשיבות  מרכזית בסיפורה של הפצת התמונה ונדון בכך בקרוב במאמר בשם "מעבר לדגל הדיו " שיעסוק בגילגוליה של התמונה לאחר הצילום וכיצד הפכה לאיקון שהיא היום.

קראו אותו כאן.

 

הסופר נתן שחם והצלם מיכה פרי בדרכם לאום רשרש ואל צילום "דגל הדיו".באדיבות תמר פורת -פרי

והנה לפניכם סיפור לכאורה בדיוני אבל לא באמת שכתב נתן שחם על אירוע הנפת דגל הדיו,והוא עשה זאת זמן קצר מאוד לאחריו. אולי רק כמה ימים או שבועות לכל היותר.

"פסח " גיבורו של הסיפור הבדיוני לכאורה הוא אדם אמיתי מאוד בשם אלכסנדר יולין "( שכונה "סאשקה הפוליטרוק" )  וכמו שחם הוא היה קצין תרבות פוליטרוק.

אלכסנדר סשקה יולין 

והנה הסיפור שבו סשקה הפוליטרוק מככב תחת שם אחר.

מה  יולין כשקרא את הסיפור  כמה חודשים לאחר אירוע דגל הדיו ב-1949  חשב עליו  איננו  יודעים.

נקדים את המאוחר ונציין  שסיום חייו של אותו  אלכסנדר יולין  שנים לאחר  מכן היה בלתי צפוי עד כמה שרק אפשר.הוא הואשם ונכלא כמרגל של ברית המועצות למשך חמש שנים  .ולאחר ששוחרר מבית  הכלא סיים את חייו כמחסנאי במכון ווטרינארי ברמת גן.

זה מן הסתם משהו שנתן שחם בסיפור שבפניכם לא  היה מעלה על דעתו כסיום לגיבורו.אבל אפילו בסיפור עצמו אני כקורא היום מוצא רמז כלשהו לסיום האמיתי של חיי גיבורו אם כי המחבר לא היה  מודע לכך.

לדברי פרופסור אבנר הולצמן סיפור זה הופיע בעל המשמר  ב-17 באפריל 1949  אבל לא מצאתי אותו בגיליון זה .

הסיפור  בוודאות הופיע בקובץ הסיפורים של נתן שחם מ-1949 "האלים עצלים ".

 

הוא פורסם שוב בעל המשמר ב-1959.דף לספרות, 20.3.1959 עמ' 7 במלאת 10 שנים לשחרור אילת

ובפעם האחרונה עד כה באנתולוגיה   מבחר שירים וספורים שנכתבו בימי מלחמת-העצמאות /    [תל-אביב] :   רשפים,   1989.

אני מביא אותו כאן באדיבות הסופרת  אורית שחם –גובר

 

 

 

 

 

אלכסנדר יולין  המודל לגיבור "דגל הדיו " מתרחץ במימי הים לפני או אחרי טקס "דגל הדיו"

קראו  גם:

אלכסנדר יולין בויקיפדיה 

הקצין הישראלי שהפך למרגל 

 

 

"הנפת דגל הדיו " ציור של צבי גרא מהספר של מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל,   תשי"ג 1953

מאסטר מאגוס : שיחה עם האמן העל-חושי ישראל קליוסטרו

ישראל קליוסטרו

הרשימה כאן והראיון אחריה מבוססים על הרצאה שנתתי לפני מופע של הקוסם קליוסטרו .

והנה היא מוסרטת.

אומנות החושים מה שמכונה עד לשנים האחרונות אומנות הקסמים היא אומנות עתיקה מאוד. מוצאה כנראה במצרים העתיקה ובהודו.

אנחנו מוצאים סיפורים מימי השושלת התיכונה של מצרים על קוסמים שבאו לבדר את פרעה חופו בונה הפירמידה הגדולה. וגם בספר שמות במקרא מסופר לנו על חרטומי מצרים שיכלו לבצע קסמים והתחרו בכשפים של משה ואהרון. מה שמראה על העתיקות הגדולה של העיסוק בקסמים ובאשליות במצרים אלפי שנים לפני הקוסמים המוצגים לנו בסיפורי 'אלף לילה ולילה'.

קוסמים היו כמובן גם ביוון וברומא ובימי הביניים ובתקופת הרנסאנס. אבל תאוצה גדולה קיבל התחום במאה ה־19 עם קוסמים כמו רוברט הודין ובמאה העשרים עם הודיני המפורסם ואחרים כמו ג'יימס רנדי ואורי גלר ורבים אחרים. כל אחד פיתח את האומנות ותרם לה קסמים או מעשי אשליה חדשים משלו שמטרתם היא לבדר ולשעשע אבל גם להרחיב את התודעה ולפעמים אפילו ללמד את הקהל דברים חדשים שהוא לא העלה כלל על דעתו.

זוהי אומנות מתפתחת שבניגוד לאומנויות אחרות אף לא הגיעה כלל לשיאה וקשה לדעת מה יצרו אומני החושים בעוד עשר עשרים שנה רק שאלו יהיו דברים מדהימים במיוחד.

בין אומני החושים הבולטים ביותר בישראל נמצא גם ישראל קליוסטרו. אדם שבין שאר דברים היה הקוסם הצבאי ראשון ונכנס לספר השיאים של גינס משום שלימד קסמים את הקבוצה הצעירה ביותר, והוא עשה זאת פעמיים.

ב־1987 הוא פרסם את אחת הקלטות הראשונות ללימוד קסמים 'איך להיות קוסם פנטסטי ב־60 דקות' הוצאת אגמון הפקות וספר לימוד על אומנות הקסמים, 'קסמים מקצועיים לחובבים' (פרולוג 1996). וערך מדעית ספר על תולדות הקסמים. ובשנים יצר תערוכות המבוססות על קסמים וחדרי בריחה. והוא בין האנשים שעומדים בחזית פיתוח אומנות הקסמים בישראל ובעולם.

והנה ריאיון מקיף עם המסטר מגוס של עולם אומנות החושים הישראלי :

אלי: מה עורר את עניינך באומנות העל־חושית הקסמים? מתי התחלת לעסוק בזה?

קליוסטרו:  הגעתי לעיסוק הזה בילדות. יום אחד התגלגל לידי ספר נהדר בשם 'הקסמים כתחביב' של ברוס אליוט שלימד איך אפשר לעשות כל מיני קסמים נפלאים ופשוט נשאבתי לתוכו וחלף זמן ארוך עד שיצאתי ממנו ובעצם אני לא בטוח שאי פעם יצאתי מתוכו באמת.

אומנם קראתי עוד קודם לכן ספר בשם 'יותם הקסם' (הקוראים היום אולי מכירים באותו בשם 'קייטוש הקוסם') של יאנוש קורצ'אק שתיאר ילד קוסם והסביר איך הוא מגיע לזה באמצעות הפעלת כוח הרצון. אבל זה לא באמת היה ברור לי איך מתקדמים איתו למטרה.

בספר 'הקסמים כתחביב', שבכריכה האחורית שלו סופר שהקוסמים בארה"ב זעמו מאוד על פרסומו בגלל שהוא חשף את כל סודותיהם, הוסבר בדיוק איך אפשר לעשות את זה ואיך להיות קוסם ו'אומן חושים' פרט אחרי פרט ושלב אחרי שלב. וממנו הבנתי כיצד אפשר להיות קוסם. על ידי עבודה קשה מפרכת ואינסופית שלעולם אינה פוסקת. אבל התוצאה הייתה שווה את זה.

 

המשכתי לקרוא עוד ספרים על קסמים כמו 'מאה פלא ופלא' וספרים אחרים וגם באנגלית שאומנם ברובם הגדול היו פחות מוצלחים מ'הקסמים כתחביב' אבל מכל אחד מהם היה אפשר ללמוד לפחות משהו ובדרך כלל הרבה מאוד. ולמדתי היטב כל טריק וכל קסם שתואר בהם. ובסופו של דבר אני משער שאני יודע כל טריק שמוצג בהם. קראתי מגזינים של קוסמים שמתפרסמים בארץ ובחו"ל וגם נפגשתי עם אנשים אחרים שעוסקים באומנות הקסמים. אם כי תדע שהם בדרך כלל לא אוהבים להחליף מידע. יש הרבה אומני חושים ששומרים על סודותיהם בקנאות אובססיבית גם ובעיקר מפני קולגות.

קליוסטרו בעת ביצוע קסם

השלב הבא מבחינתי היה כאשר התחלתי להמציא קסמים וטריקים משלי שלא היה באף ספר שקראתי ושום קולגה שלי שלא שמע עליהם בכלל. וזה היה מבחינתי שלב חדש וגבוה יותר באומנות החושים.

דווקא רק לאחרונה מצאתי את עצמי עמוק בתוך העולם העל־חושי, עד לאחרונה היה קשה לי עם מה שאני קורא לו 'לקדש את הרמייה', אותם אומני חושים, נהדרים ככל שיהיו ש"מקדשים" בדרכם את העובדה שאני "עובד עליך בעיניים", אני הפרפומר יותר טוב/מוכשר/כשיר ממך ולכן אני מצליח לבלבל אותך.

מתחשק לי להיות אומן חושים אחר, לא רוצה להעצים אותי, "אני, אני אני". הרבה יותר מעניין בעיניי אם הצופים במופע יצאו עם השאלה "איך אני, הצופה התמים עושה את זה?" איך אני נפתח לעולם הנסתר ולומד ליהנות מהיתרונות שהוא מציע, ולא איך אני מעריץ את הבחור הצעיר עם החליפה שהצליח בחן רב "לעבוד עליי".

כן, אני מודע לעובדה שרוב אומני החושים אינם טוענים במילים לכוחות על טבעיים, רק במעשיהם, היקום כידוע מריע למעשים ולא לדיבורים. ובכל זאת הפריחה בתחום בימים אלו משמחת אותי מאוד, מצד אחד היא מפתחת כישרונות ומעודדת יצירתיות בתחום שכמעט לא השתנה ב־200 שנה האחרונות ובמקביל היא "מדגדגת" את המקום הזה שישנו בכולם שמעורר את הספק – "אולי זה באמת? אולי יש דברים נסתרים מהעין…" המפגש המקרי שלי עם 'הבונים החופשיים' עורר בי עניין מחודש וזרק אותי לעשייה מחודשת בתחום.
אלי: לכל קוסם יש שם במה. ואלו לרוב שמות כמו הודיני, יוריני וכו' מדוע החלטת לבחור בשם במה בקלי וסטרו דווקא שאינו מקובל בין הקוסמים?

קליוסטרו: גם זה לקוח מהספר הקסמים כתחביב, ובתוכו מצאתי קסם שהסעיר את דימיוני, המשקפיים של קאליוסטרו (הא' במקור). קודם למדתי את הקסם ואחר כך אימצתי את השם של הקוסם האגדי מבלי לברר עליו מספיק. זה פשוט היה שם מצלצל.

קליוסטרו המקורי

אלי: מה גילית על קליוסטרו האמיתי לאורך השנים ?

קליוסטרו: רק לימים התברר לי מיהו ומהו. בהתחלה מצאתי עליו מידע שהוא היה שרלטן נוכל בסך הכול עוד מאחז עיניים. אבל בהדרגה גיליתי עליו מידע נוסף שהפך אותו ליותר ויותר מרתק דווקא בספרייה לספרי כישוף ומיסטיקה ריתמן באמסטרדם מצאתי מידע מפורט ומדהים לגביו. שהוא היה אדם מדהים ממש יוצר של מסדר מיסטי ששם דגש על שוויון בין גברים ונשים, ומאבות רעיונות המהפכה הצרפתית של שוויון ואחווה בין כל אדם. אבל לכל זה לא הייתי מודע כלל בהתחלה.

גם כאן, בארץ המפגש עם מסדר הבונים החופשיים של 'ממפיס מצרים' שנוצר בידי קליוסטרו בשילוב הסקרנות שהוא עורר בי הובילו אותי למסע חיפוש מחודש אחרי מידע לגביו, עולם חדש ומיוחד נפתח בפניי. ואני מרגיש שאני 'במקום הנכון' ושרק התחלתי לגלות. תודתי המיוחדת למעין רוגל שכותבת עבורי במגוון פורמטים שהצליחה לסקרן אותי לתוך העולם המאוד נסתר הזה. כיום שככל שאני לומד על קליוסטרו האמיתי. ועל חבריו ומוריו כמו 'בעל השם מלונדון', מקובל ומיסטיקן יהודי שהתמונה שלו הפכה איך שהוא לתמונה של מייסד החסידות הרב ישראל בעל שם טוב, אני מוקסם יותר ויותר ואני מניח שאומנות החושים שלי מקבלת מזה השראה.

תמונה אוריגנלית של 'בעל השם מלונדון', ידידו ומורו של קליוסטרו. ואגב התמונה הידועה הראשונה שבה לסמל המגן דוד יש תפקיד חשוב. לימים הפכה "לדיוקנו" של רבי ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות.

קליוסטרו : היום אני חושב במלוא הרצינות לנסוע לוותיקן ששם האינקוויזיציה שפטה את קליוסטרו למוות בטענות מפוברקות שונות וגם לא כל כך מפוברקות, שהוא אחד האחראיים למהפכה הצרפתית, ולנסות לשכנע אותם לעשות לו משפט חוזר לאחר המוות.

אלי: אתה מאמין שתצליח לשכנע אותם ?

קליוסטרו: אולי לא, אבל כאומן חושים גיליתי: זה אף פעם לא מזיק לנסות גם את מה שנראה כבלתי אפשרי. ואתה תמיד לומד מזה משהו חדש.

אלי: איך הגעת להיות הקוסם הצבאי הראשון? איך שכנעת את הצבא לתת לך את המשרה?

קליוסטרו: זה תודות לשחקן והיוצר דן תורן חברי משכבר הימים שסייע לי עם זה. כפציפיסט היה לי קשה עם הרעיון של הצבא וחיפשתי דרך לתרום את חלקי למדינה בכל זאת. כמי שאינו סובל 'חפיפיות' בלשון המעטה הזדעזעתי מהמחשבה שאהיה ג'ובניק חסר תועלת ממשית, וכאדם יצירתי החלטתי שיותר קל לשכנע את הצבא לקבל אותי כמות שאני מאשר לברוח מהבעיה, עם נחישות וקסם אישי הגעתי למי שצריך בקריה, שכנעתי אותם ויצרתי תקן – 'קוסם צבאי', תקן שנשמר עד היום למעלה מ־30 שנה. ובימים אלו מאייש את התפקיד תלמיד שלי שהכרתי ולימדתי כשהיה בן 9. במסגרת התפקיד הופעתי למעלה מ־1000 מופעים במוחלט בכל הארץ,  בכל בסיס או מוצב, מ'רום אל' שבסנטה קתרינה ועד למוצב העליון בחרמון.
אלי: התפקיד הזה עוד קיים בצבא?

קליוסטרו: כן בהצלחה רבה. לדעתי בימים אלו יש שניים שלושה קוסמים בפועל. החיילים בצבא אוהבים מאוד לראות אומני חושים ואגב גם הקצונה הגבוהה עד הבכירה ביותר.

אלי: הצבא ניסה להשתמש בכישוריך המיוחדים כאומן חושים למטרות צבאיות כפי שלמשל עשו הבריטים במלחמת העולם השנייה עם הקוסם ואומן החושים ג'ספר מסקליין שהם השתמשו בכישוריו המיוחדים כדי להטעות את הגרמנים בקרב אל עלמיין כפי שנחשף בספר 'קוסם המלחמה'?

קליוסטרו: אין תגובה. ואתה צריך להבין שגם לא אוכל לענות לך על כך. אבל אציין בכל זאת שקוסמים ואומני חושים יכולים לעזור למערכת ביטחונית בנושאים ספציפיים מאוד לא רק בזמן מלחמת העולם השנייה כפי שמסופר באותו ספר נהדר אלא גם היום. תסיק מזה מה שאתה רוצה.


אלי: אתה כותב ספרים על קסמים ופרסמת קלטות לימוד. כמה קלטות פרסמת עד היום?

קליוסטרו: לציבור הקוסמים הצעירים הוצאתי ספר אחד מאוד סודי שניתן רק לתלמידי, לציבור הרחב הוצאתי ספר כתוב אחד – 'קליוסטרו, הקוסם קסמים מקצועיים לחובבים'. קלטת וידיאו שעוררה סערה ענקית בשנת 1987 תחילת עידן הווידיאו, 'איך להיות קוסם פנטסטי ב־60 דק'. עמיתיי הקוסמים טענו אז שאני חושף את סודותיהם לציבור.

ואז הקמתי אתר ענקי: 'מגוס אקדמי' עם מאות סרטוני לימוד שרצים עד היום ברשת.ובכלל חלק נכבד מאוד מזמני מוקדש היום לחינוך של קוסמים צעירים.

אלי: למה אתה מוצא זאת כחשוב לעסוק בחינוך והוראה של קוסמים ?

קליוסטרו: מי שמגיע ללמוד להיות קוסם חייב את זה, זה לא מקרי בעיני שילד או נער או אפילו בוגר מחליטים יום אחד להיות קוסמים. זה פחות רומנטי מסיפור הארי פוטר אבל מספיק קסום ומיוחד בעיני, שמישהו מתמודד עם המציאות דרך קסם, יותר נכון דרך ההשתקפות של הקסם שהוא עושה ומצליח להקסים אתו, בני אדם סביבו, היכולת הזאת מופלאה בעיני, וילד שזוכה בה זוכה במתנה לכל החיים.

כאמור אני גם זוכר היטב את הספר של קורצ'אק 'יותם הקסם' שבו הילד גיבור הסיפור למד את הכול בעצמו בלי שיהיה לו מורה ומדריך וכתוצאה הוא עשה שגיאות איומות שיכלו לפגוע בו וגם באחרים לאורך כל החיים. וכך זה גם במציאות.

על מנת להשתלט היטב על האומנות הזאת יש צורך בהדרכה מאדם מבוגר ומנוסה ואין בכך חוכמות ואין שום קיצורי דרך.  בניגוד למה שאפשר להבין מקיטוש של יאנוש קורצ'אק זה לא בא מעצמו.

כפי שלימד אותי דודי יצחק אמיר ז"ל: ילד שלומד כינור, גדולים סיכוייו להגיע לאולם הקונצרטים, מילד שאינו לומד. אני מכיר אישית את הכוחות התרפוייטים בטמונים בלימוד קסמים והעברת הכוח לקוסם הצעיר. זה מדהים מה שזה עושה לבטחון העצמי של הקוסמים הצעירים. ולמתבגרים, זה נהדר מכיוון אחר: בגיל ההתבגרות הם רוצים לשמור על 'סודיות'. להתחבא מאחורי הסודות של הקוסם מצד אחד, ולתקשר ולזכות להערצה מצד שני, קסמים תפורים 'פיקס' למתבגרים.

אלי איזה חידושים הכנסת לתחום האל־חושי דברים שלא היו קיימים לפניך? עד כמה שאתה יכול לחשוף כמובן.

קליוסטרו:  בעברי ייצרתי מוצרי עזר לאומני חושים, קוסמים ומנטליסטים, בהווה גיליתי עולם מאוד יצירתי עם הרבה ממציאים צעירים, מקוריים ומסקרנים, ממש כמו בכל תחום אחר. אבל בעיני החידוש הוא בקונספט, פתאום הבנתי שיש תפקיד לאומני החושים, לא בטוח אפילו שהם יודעים אותו בעצמם. הם מזכירים לכולנו משהו שאנחנו יודעים בפנים אבל מסתירים כלפי חוץ, יש עולם שלם נסתר מן העין, עם חוקים שונים, תפקיד אומן החושים הוא לדגדג את המקום הזה.

התפיסה שלי אומרת שבמקום "לקדש את הרמייה" או אם תרצה את "אחיזת העיניים" להסתפק בעובדה שהאומן מצליח לבלבל את הצופה, זה מעצבן ואפשר להבין למה, הכול כל כך מסודר במציאות והנה בא מישהו עם חליפה ומוכיח שאולי לא הכול כפי שהוא נראה. לא מעניין אותי רק להרשים, זה כבר לא מספק יותר, אם הצלחתי לכך שהצופה יגיד במקום "שיואו, איך הוא עשה את זה", "איך אני יכול לעשות את זה, להביא את הקסם לחיי" – לא פחות מזה.

שיאי קסמים 

אלי: מהם השיאים שנכנסת עימם לספר השיאים של גינס?

קליוסטרו:  זה אותו השיא פעמיים – שיעור הקסמים הגדול בהיסטוריה האנושית.

באוגוסט 2012 קליוסטרו העביר את שיעור הקסמים לקהל הגדול ביותר עד אז של 644 משתתפים ושבר שיא של קוסם שהעביר שיעור קסמים ל־315 משתתפים. אבל כבר באוגוסט 2012 קוסם בריטי שבר את השיא הזה והעביר שיעור ל־1,063 משתתפים !

ב1 ביוני 2015 קליוסטרו שבר שוב את השיא הזה כשהעביר בעיר חיפה שיעור בקסמים לקהל של 1,600 תלמידים יהודים וערבים והעביר להם את שיעור הקסמים הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות והקסמים שלימד היו כולם קשורים לחיים משותפים.

צפו בכך כאן

השיא הזה נשבר מאז בהודו ב־2016 אבל זה טבעם של שיאים שתמיד יש מי ששובר אותם. כשלב נוסף בהתקדמות הבלתי פוסקת לאינסוף.

קליוסטרו: בכל פעם יש קוסם אחר שמצליח לאחוז בשיא. חודשיים אחרי ששברתי את השיא עם 1,567 תלמידים, עקף אותי קוסם אנגלי מנוול עם 20 איש יותר. אני מניח שאם אחליט לשבור את השיא שוב זה יהיה עם 10,000 איש, שיניחו לי עד הפנסיה.
אלי: ספר על הפרויקט שלך במוזיאון בהולנד. איך זה נוצר? מהי מטרתו ?

קליוסטרו : הרייקס מוזיאון באמסטרדם Rijks mueum Amsterdam הזמין אותי להפוך בקסם את כל המוזיאון לחדר בריחה ענקי המאפשר צפייה מזווית חדשה באומנות. יצרתי בעזרת אומנים נוספים, מקומיים, חוויה מאוד מרגשת ומסקרנת לעשרות אלפי שחקנים. כל הכרטיסים נמכרו בקיץ וכשחזרנו בכריסמס. זה היה הפרויקט השישי במהלך שנת 2018, בחמישה מוזיאונים שונים, השיא ברייקס.

מדובר פה בעצם ב'סיפורת רבודה' 'אימרסיב סטורי טליג', מונח שלמדתי להכיר ממעין רוגל. זה מאוד דומה לחוויה שיש לצופה בקוסם ה"מנסר" נערה לשניים. בראש של הצופה נרשם סיפור שלם שבנוי מהחלקים שיוצר הקוסם. המטרה הראשונית בכל הפרויקטים הייתה להביא קהל חדש למוזיאון, אבל לא רק מסתבר שהפרויקטים יוצרים תנאים חדשים לצפייה במוזיאון, כחוויה של FUN נטו, לגיטימי תוך כדי קבלת מידע משכבה נוספת של סיפור. יש כאן גם שבירת קרח בין הפנתיאון המוזיאוני לקהל "החדש" שהווירטואליות יצרה.

אלי: איך אתה רואה את מצבה של האומנות העל־חושית היום? לאיזה כיוונים היא יכולה ועליה ללכת בעתיד?

קליוסטרו: לא במקרה שאנחנו עדים לפריחה של התחום, עידן הפייק FAKE  בפתח, זה התחיל בפייק ניו', העולם החדש של עידן טראמפ וממשיך עם יכולות מדהימות של בינה מלאכותית להחליף דמויות בסרטים, לייצר ציורים ולדגום בני אדם שלא קיימים. האותנטיות משנה צורה, לא ברור אם יישאר לה מקום בעולם החדש, שבו הכול אפשרי, הרבה יותר מאי פעם. אבל אני מאמין שאנשים כמו החניכים הצעירים שלי יכולים גם עם היכולות הטכנולוגיות שלהם וגם בלעדיהם לקחת את האומנות העל־חושית לשיאים שאותם אני כרגע מסוגל רק לדמיין.

אסיים באופטימיות מסוימת בסיפור על ממציא הטלפון גראהם בל שסיפר לאשתו על הרעיון שמישהו מרים אפרכסת בניו יורק ומישהו אחר בוושינגטון והם יכולים לשוחח. ואז היא אמרה: "ומה אם אין להם מה להגיד?"

צילום: אפרת בלוססקי

ראו גם

אלי אשד מציג את אומנות החושים ואת קליוסטרו

האתר של הקוסם קליוסטרו

הבלוג של הקוסם קליוסטרו

קליוסטרו ב'רשימות'

דף הפיסבוק של קליוסטירו

וקראו עוד על קוסמים וקוסמים מתלמדים

עבור קוסמים בלבד:רשימת ספרי הקסמים  בעברית

יותם הקסם של יאנוש קורצ'אק

כל האמת על אורי גלר

מלכת הקוסמים

כל האמת על אגודת הקוסמים 

כל מה שרציתם לדעת על כשפים ולא היה לכם את מי לשאול

עושה הנפלאות :70 שנה של הקוסם מנדריק

גדול סופרי המתח העבריים בשנות השישים "אייבי קוסטין" למכירה בסט שלם !

גדול סופרי המתח העבריים בשנות השישים "אייבי  קוסטין" למכירה בסט שלם  של כל ספריו המועמדים למכירה בידי אספן שליקט אותם במשך שנים !

אייבי קוסטין היה,לכאורה לפחות ,  אחד מסופרי הבלשים והמתח  המקוריים הטובים ביותר בישראל בשנות השישים.

למעשה זה היה שם בדוי של שני סופרים ישראליים מוכשרים. אחד מהם  בשם מירון אוריאל שהשתמש בשמות בדויים רבים כמו ארצי ברמן (עבור מערבונים וסיפורי גנגסטרים וסיפורי מלחמת העולם השנייה )  וז'ק מרטל ( על עלילות המפקח הצרפתי פיירו .  והשני היה "ד.בן גן " או בשמו האמיתי גדנקה ,ידיד טוב של הסופר פנחס שדה שמהצד כתב סיפורי ריגול מצויינים ומלאי הומור.תחת השם "גסטון פירו ".

שמם העיקרי של אוריאל  ושל "ד. בן גן" כשכתבו סיפורי בלשים ריגול ומתח באופן כללי היה "איבי קוסטין" והסיפורים האלו הופיעו בהוצאת ע.נרקיס

חלק מספרים אלו היו מסדרה אחת  שאותה כתב מירון  אוריאל על עלילות הבלש האמריקני ממוצא אירי "סלים אודונל " שוטר ניו יורקי קשוח שמשקלו הכבד מסתיר מוח חריף ביותר שעימו הוא פותר תעלומות מסובכות ביותר. הסיפורים הופיעו בסדרה של נובלות מתח ורומנטיקה  בשם "ריפיפי " שעבורה כתב אוריאל גם תחת שמות אחרים וכללו את:

מספר 3 בסדרת   ריפיפי"  "גופה על המדרכה"

מספר 7 בסדרה "היא נרצחה לאור השחר "

הערה : הסיפור הזה חזר ונדפס בהמשכים בשנות השבעים בארבעת חוברות סידרת הקומיקס " פנטומס " על עלילות גיבור הגו'נגל הלבוש מסכה פנטומס הוא הפאנטום "הרוח המהלך ".למרות שלעלילותיו של סלים אודונאל באמת לא היה קשר מיוחד לעלילות הפנטום

 

מספר 27 בסדרה "דם על הפסים ".

והיה גם ספר בלשי רביעי הפעם לצער הקוראים לא על סלים אודונאל.

 

משם עבר השם "אייב קוסטין "   ששמו יצא כעת  לפניו לסדרת "הבלש המסתורי "של נרקיס ( שאוריאל כתב עבורה גם תחת השם "ז'ק מרטל " את סדרת המשטרה והבילוש המצויינת "המפקח פיירו " וד.בן גן כתב עבורה תחת השם "גסטון פירו את סדרת הריגול המעולה "העכביש ")  ושם הופיעו כל ספריו האחרים של "איבי קוסטין " בעברית והפעם כל ספר עמד בפני עצמו ואינו חלק מסדרה כפי שהיה עם יצירותיהם האחרות של אוריאל ו"בן גן". .

 

 

הספרים כולם ממוספרים אבל המספור כפי שתראו אינו עקבי במיוחד…  וכל אחד מהם הוא מצויין מסוגו . הם כללו את:

"תעלומת רחוב ברייטון  13"  ( סדרת הבלש המסתורי 2 ,1962) : שהוא לכאורה סיפור אימה על טבעי המתאר רצח בעת סיאנס שהפיתרון שלו הוא מדהים מסוגו.

"אמילי סקנטון היא אשה צעירה ומקסימה המאמינה ברוחות מהעולם הבא.
רוזלינד קיירטיקר, המדיום, השתמשה באמילי היפה כאובייקט-קשר עם רוחו של קירבי דארק, רוצח הנשים הידוע שניתלה עד צאת נשמתו לפני כשבוע.
ואכן, רוחו של קירבי חדרה לגופה של אמילי וכעבור שעות אחדות בוצע רצח.
המשטרה עצרה מיד את אמילי.
מהו סוד הרצח והאם ביכולתה של המשטרה לאלץ את האשה הצעירה לתת את הדין מאחר והחוק אינו מכיר בנימוק של אילוץ על ידי רוחו של מת לביצוע רצח?

( ספר זה יצא מאוחר יותר בש/נות האלפיים  שוב בשם "נקמה מעולם המתים " בספריי ריגול ופלילים של הוצאת נרקיס .

 

"אונס בחצות" ("בתרגום " מירון אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 4 "  1963  )

האיש  שידע יותר מידי " ( "בתרגום " מירוו אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 101 1963)

 

 

"תעלומת החשיכה במעלה המדרגות " ( עברית ד. בן גן ,סדרת הבלש המסתורי מספר 102 , 1964 )

 

מסתרי הכרך (  "בתרגום " מירון אוריאל  סדרת הבלש המסתורי מספר 103 ,1963)

האיש  שלנו בהוואי "   ("בתרגום " ד.בן גן "   סדרת הבלש המסתורי מספר 104 1964 )

 

"תעלומת מכתבי הרצח " (עברית ד. בן גן סדרת הבלש המסתורי מספר 7  1964)

גם סיפורי הבלשים והמתח האחים מאת קוסטין הם כולם מצויינים מסוגם ממיטב היצירה המתח העברית המקורית של שנות השישים למרות שהקוראים לא ידעו שהם יצירות מקוריות.

לראשונה כל הספרים של "איבי קוסטין " מוצעים למכירה בידי אספן שהקדיש שנים רבות   מחייו לאסוף את כולם וכעת מוכן למכור את כולם כיחידה אחת בלבד.

כל מי שמעוניין לרכוש ביחידה אחת את מיטב יצירות הבילוש והמתח העבריות של שנות השישים ( אם כי הופיעו תחת שם בדוי אמריקני ) מוזמן ליצור עימי קשר ב:

Elieshe@inter.net.il

המדובר בספרים נדירים ביותר והסט שלם שלהם הוא ככל הנראה יחיד במינו.

Image result for ‫אייבי קוסטין‬‎

הרב שסיכסך את העיר ווילנה : סיפורו של הרב שמואל בן אביגדור

 

דיוקן מזוייף כנראה של הרב שמואל בן אביגדור האיש שסכסך את קהילת ווילנה בסוף המאה ה-18.

מאבק אכזרי  ןארוך שנים  בין הנהגת הקהילה ובין המנהיג הנבחר שלה שהואשם בשחיתות מידות בשוחד ומעשי הונאה שונים  וביצירת סכסוכים ומדנים  בין חברי הקהילה השונים.  המאבק התקיים במשך שנים ופגע פגיעה חמורה בקהילה.

זה לא קרה כאן בישראל בעשורים הראשונים של המאה  ה-21  אם חשבתם  ( אם כי בהחלט מתחולל כאן אירוע מקביל עד להדהים )  זה קרה בליטא בסוף המאה ה-18 בימיו של הגאון מווילנה ובימים שבהם הופיעו החסידים הראשונים. ולאמיתו של דבר למאבק הזה היה קשר ישיר למאבק שהתקיים בו זמנית בחסידים הראשונים. והאיש שעמד במרכז  הפרשיה הוא אחד האנשים הבודדים מאותה התקופה שיש דיוקן שלו.

דיוקן   אותנטי  או מזוייף זאת כבר שאלה גדולה.

 

ישנם שלושה יהודים שחיו בליטא במאה ה-18 שידוע לי שיש להם דיוקנאות  אמיתיים או מזוייפים .

הגאון מווילנה כמובן שהדיוקן שלו הוא ככל הנראה אמיתי.

.הרב  שניאור  זלמן מלאדי שדיוקנו הוא כנראה מאוחר מסוף המאה ה-19 .

והרב שמואל בן אביגדור.

ואלו היחידים פחות או יותר.בליטא בניגוד למקומות אחרים באותה התקופה כמו איטליה ,הולנד אנגליה הנסיכויות הגרמניות והאימפריה האוסטרו הונגרית.לא נהגו לצייר יהודים.

ראו על דיוקנאות יהודים אחרים מהמאות ה-17 וה-18 כאן:והיו עיניך רואות את מוריך: דיןקנים אמיתיים ומזוייפים של מנהיגים יהודים.

מן הסתם היו גם יהודים נוספים באותה התקופה בליטא שיש להם דיוקנאות אבל אלו לא נכנסו לספרי ההיסטוריה כנראה כי לא היו חשובים מספיק. השלושה האלו בהחלט נכנסו.

העוצרת והחוקרת רחל שנולד במאמר שכתבה  על  הדיוקנאות של הגאון מווילנה טוענת שם ש"חשוב לציין שדיוקנו של הגר"א אינו יוצא דופן "דיוקן זה של הגר"א" וכאן כוונתה  לדיוקן המוקדם ביותר הידוע של הגאון מווילנה   מאת ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki שנוצר בין השנים 1821 ל-1825 "דומה לדיוקן של הרב שמואל בן אביגדור ( 1720-1793) בן דורו של הגר"א ואב בית הדין האחרון של וילנה".

היא מפנה לתמונה שהופיעה של הרב בספרו של  ישראל קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה :   חלק ראשון: הסביבה והקהל (בצרוף תרשים ותמונות) /    וילנה :   הקהלה העברית בוילנה,   תרצ"ה- [1935].

 

אבל היא טועה.אם יש דמיון בין שני הדיוקנאות זה משום שדיוקן הרב בן אביגדור מושפע מדיוקן הגר"א שהוא קדום בהרבה.

התמונה הזאת היא  בכל אופן מדהימה.  מלבד הגר"א עצמו כמובן ומלבד הרב הזקן שניאור זלמן מלאדי הצעיר יותר ( ושיתכן שתמונתו היא מזוייפת )    הרב שמואל בן אביגדור הוא היהודי הליטאי  היחיד הידוע לי מלפני המאה ה-19 שיש לנו דיוקן שלו.

התמונה ניראית תמונה ארכאית ובכל זאת הכותב  צינוביץ אינו אומר עליה מילה.  מאיפה היא ? מי הצייר ?

הכיצד ?

גם לישראל קלויזנר שעוסק רבות ובפירוט מדהים ברב שמואל בן אביגדור ובמאבקיון השונים בקהילת וילנה בספרו "וילנא בתקופת הגאון :המלחמה הרוחנית והחברתית בקהלת וילנא בתקופת הגר"א ( ירושלים : ר. מס, תש"ב- 1942. ) אינו מזכיר את הדיוקן ולו במילה אחת ויחידה אם כי כמובן הכניס אותו לספרו .

קלויזנר  מצידו מפנה  אל התמונה מכתב העת "העבר" כרך ב' משנת 1918.

 

התמונה המקורית של הרב שמואל בן אביגדור מכתב העת "העבר"  כרך ב' 1918 

ומאיפה התמונה לקוחה שם?

לא ידוע.

מחבר המאמר שמביא אותו צינוביץ משום מה שותק לחלוטין עניין ואינו אומר דבר על מקור התמונה אם כי הוא מביא הערות שוליים רבות על מקור המאמר "מלחמת הקהל ב"הרב האחרון בוילנא". העוסק במאבקו של אותו רב שמואל בן אביגדור בהנהגת הקהילה במשך כמעט שלושים שנה.

אפשר להסביר זאת רק בדרך אחת .משום שצינוביץ' וקלוזינר ידעו שהתמונה היא אינה אותנטית אלא תמונה מאוחרת מאוד אולי בכלל מראשית המאה ה-20 ואחרת היו טורחים לציין את מקורה הקדמון. הם מביאים אותה כאיור ותו לא.

נראה שהתמונה המקורית היא  תמונה דמיונית  המתארת  פני מנהיג יהודי קדמון לכאורה בצורה ארכאית  שנוצרה  לכל המוקדם בסוף המאה ה-19 ואז גם נוצר הדפס שלה.

דהיינו  המצב הוא בדיוק הפוך ממה שמתארת שנולד :הדיוקן של שמואל בן אביגדור הוא כנראה חיקוי של הדיוקן הקדום בהרבה של הגר"א.

הרב הראשי האחרון של ווילנה

הסיפור  שמאחורי התמונה הוא  בכל אופן מדהים..ואנו יודעים אותו בצורה מלאה למדי אותו למעין פנקס של מסמכים שכנראה נאסף במשך השנים בידי הרב שמואל ותומכיו ונשמר.

ראשי הקהל של וילנה  היגיעו למסקנה שהרב אינו ראוי  לתפקידו כמנהיג הקהילה.

הם גבו נגדו עדויות בחשאי שלא בנוכחות הרב ובלי לציין את שם העד.על פי עדויות אלו היה הרב שמואל בן אביגדור לוקח שוחד כרוני ,מרחיק בעורמה דיינים הגונים מלשכת הדין ומחליף אותם שלא בסמכות  באנשי שלומו,דיינים נוכלים שאותם מינה גכראות עיניון על פי הקריטריון היחיד של קשרים טובים עימו ( וכנראה גם   תמורת שוחד )    מתערב באופן בוטה  במשפטים ומבטל  פסקי דין כאוות נפשו  והטה אותם לטובת אחד הצדדים ( שוב תמורת שוחד) במינוי אנשים למשרות בהיררכיה הקהילתית בניגוד לתקנון, . הוא  הואשם גם שהוא שולח אנשים שיזרעו שנאה  וליבו מדנים בקהל בין אישים שונים וקבוצות שונות .

הרב שמואל  ואנשיו מצידם טענו שהמאבק נגדו   נוהל  באמצעים לכאורה  פסולים:  לטענתם אויביו אירגנו נגדו קנוניה באמצעות סתימת פיות, וכן באמצעות איסור בחרם ללמד זכות על נאשמים, איסור בחרם להתלונן בפני בית הדין ואפילו איסור על הדיינים להקשיב לזעקת הנחמס, וכן באמצעות עדויות שקר על דרך תפקודו הקלוקלת, כביכול.

לצד הרב עמדו בעלי המלאכה אנשי המעמדות הנמוכים בקהילה שראו בו את מגינם  אשר מספרם גדל משמעותית במשך השנים, אך לא הייתה להם נציגות בוועד הקהילה, וגם החסידים שהיו עדיין במחתרת, בהנהגת ר' ברוך מרדכי אטינגר חתנו של ר' שמואל.

מכאן ואילך התפתחה מערכת יחסים קשה של מאבקי כוח בין ראשי הקהל בווילנה לראשי הקהילות האחרות בליטא שהתערבו במאבק דווקא לטובת ר' שמואל.

הגאון מווילנה  שוכנע על ידי ראשי הקהל שמניעי הרב פסולים, ולכן היה בין מתנגדיו[. של הרב שמואל בן אביגדור.

המחלוקת בין ראשי הקהל והרב גרמה גם לקרע עמוק בקהילה היהודית בווילנה, כאשר כל יהודי וכל משפחה ניסו לקבוע עמדה במחלוקת הזאת.

כך תיעד זאת ש"י פין:[וותהי המלחמה נפוצה בכל העיר, כי נחלק העם לחצי, אחרי הרב ואחרי הקהל, משפחות התגרו במשפחות, איש ברעהו ואשה ברעותה. ויהי העם נדון בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בשוקים וברחובות, הצרו איש לרעהו במלחמת דברים, בריב ומצה ובאגרוף רשע". בסופו של דבר רק הודות להתערבותו של מחותנו העשיר, הגביר ר' אליהו פעסעלעס, לא סולק בסופו של דבר ר' שמואל ממשרתו, למרות זאת  לא פגה המתיחות. אחר פטירתו ב-כ"א בטבת תקנ"א החליט הקהל שלא למנות יותר אב"ד ( אב בית דין )  לעיר ווילנה.שמואל בן אביגדור היה לאב בית הדין האחרון של העיר ווילנה.

 

 

. ‬

מאוסף שבדרון לדיוקנאות בספריה הלאומית.לפי הפרטים בספריה הלאומית זהו ציור מסוף המאה ה-19.בעותק של הדיוקן באוסף שבדרון לדיוקנאות יהודיים כתוב :"בתחתית הדיוקן, כתב הצייר: "הגאון שמואל בהגאון אביגדור אב"ד דק"ק ווילנא. מעשה ידי משה ב"ר יוסף צבי פאבעפטשיק [?] יליד מעזריטש. כ"ח אדר תרס"א [19 במארס 1901]"

 

והנה ציור שונה במקצת של שמואל בן אביגדור שנראה כמבוסס על הציור שלמעלה:

תצלום רפרודוקציה מהדפס ובו ציור דיוקנו של הרב שמואל בן אביגדור: הדפס שחור לבן בתבנית Cabinet card, בגודל 10.5X16 ס"מ. רפרודוקציה זו הופקה ברוסיה, בשלהי המאה התשע עשרה ( סביבות 1890) , והיא נתרמה לבית הספרים הלאומי על ידי ד"ר יוסף חזנוביץ', ביאליסטוק.

אם מישהו מהקוראים מכיר הופעה קודמת של תמונה זאת לפני ההופעה שלה בכתב העת "העבר"  ב-1918 ,או איפה ניתן למצוא אותה היום . אשמח אם יודיע לי על כך.

וחוץ מזה הסיפור של האיש שסיכסך את הקהילה של ווילנה הוא מרתק בפני עצמו אם כי מאז הופיעו עוד לא מעט אנשים כאלו.

ראו גם :

דיוקנו של הגאון מוילנה -זיוף או אמת ?

מלחמת עולם :המתנגדים נגד החסידים