שישים שנה של תת המקלע "עוזי"

uzi soldier and child

ילד מסתכל בהערצה על חייל ועל "עוזי " תמונה מאלבום צה"ל " של שנות החמישים .צלם לא ידוע.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " של יום העצמאות 2015  תחת השם "קצר וקולע". 

שישים שנה בדיוק מלאו לתת המקלע ה"עוזי" שהוצג לציבור לראשונה שישים שנה "בדיוק " לפני יום פרסום הכתבה בעת מצעד יום העצמאות ב-27 באפריל 1955

ההפעלה המבצעית הראשונה שלו הייתה זמן קצר לפני כן במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

יש מעט מאוד מותגים שהפכו בכל העולם מזוהים לחלוטין עם מדינת ישראל."העוזי " הוא אולי הבולט בכולם. במיוחד מאחר שקשה מאוד לחשוב על סרטים הוליוודיים שעוסקים במלחמה בטרור או בפשע שבהם "העוזים "  תמידי בידיהם של לוחמי בטרור או של מאבטחים של נשיאים וראשי ממשלות אינם מהווים חלק אינטגראלי בעלילה כמו במציאות.

 uzi gal 1

האיש שעמד מאחורי אחד המותגים הישראלים המפורסמים בעולם ואולי המפורסם ביותר עלה לארץ עם משפחתו מגרמניה בילדותו בגיל 10 כאשר בני המשפחה "הריחו" את העומד להתרחש בגרמניה בקרוב. שמו בגרמניה היה גוהארט גלאס. אביו אריך היה טייס  וצלם אווירי צבאי בחיל האוויר הפרוסי .בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא שירת כקצין קומנדו ואחר כך כטייס באחת הטייסות הראשונות שעסקו בצילום אוויר מודיעיני. הוא אף זכה לקבל את עיטור הגבורה הגרמני הגבוה ביותר "צלךב הברזל " מידיו של הקייזר הגרמני.

לאחר שנפצע פנה לצייר את זוועות המלחמה ולאחר מכן הפך לאמן מוכר  בגרמניה שהתמחה בתחריטים וליטוגרפיות.

גוטהארט נולד בווימאר גדל במינכן בבית שכלי נשק עתיקים ,אקדחים חרבות עתיקות ושריון אבירים פיארו את קירותיו , לא פלא אם כך שכבר בילדותו דבק בו תחביבו של אביו :איסוף כלי נשק ותיקונם. בן עשר היה כשנכווה קשה בידו לאחר שניסר קנה של כלי נשק ישן נושן וניסה להתאימו לרובה פרטי ,שאמור היה להיהפך לכלי נשק חדיש.

כמה שנים לאחר הולדת גוטהראט התגרשו הוריו והוא נשאר עם אימו מריה  שגידלה אותו בעזרת חברתה איטה.

בשנת 1933 זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון  ארז אריך  גלאס  שהבין בדיוק לאן הרוח נוטה את חפציו ועלה לארץ ישראל בגפו הוא התיישב בקיבוץ יגור  שינה את שמו ל"ערי " והכין את הקרקע לעלייתם של אישתו וילדיו.

לימים על פי דיווחים אחדים  האב אימן את  אירגון "ההגנה "  כיצד לצלם תצלומי אויר של כפרים פלסטיניים.צודק.

והיה גם מורה לציור בקיבוצו קיבוץ יגור. בני משפחתו עלו מגרמניה לבסוף   בשנת 1936   שלוש שנים מאוחר יותר לאחר שאחיה של  איטה שהיה איש אס אס וידע בדיוק מה עומד להתרחש הורה למריה  ולילדיה להסתלק מידית מגרמניה.בכך  ככל הנראה הציל את חייהם.

גוטהרט הנער היקי שלמד עד אז  בפנימייה בלונדון  נקלט  היטב בקיבוץ,ובמהלך הלימודים שב לאהבתו הישנה :כלי הנשק .עם חברו הטוב ביותר החלו לחפש אחרי כלי נשק ולו גם זעירים ,כדי שיוכלו לפתח כלי נשק חדש. השניים יצאו  לחיפה ושם מכר גוטהרט את אלבום הבולים שלו וחברו את המצלמה כדי להשיג כלי נשק לניסויים. בכך  חל הרומן הארוך של עוזי עם ייצור כלי נשק.

בתוך זמן קצר התברר לנערים כי למורה לטבע בבית הספר האיזורי יש אקדח איטלקי זעיר מסוג פי בי .

"נציע לו משקפת " היציע עוזי לחברו "והוא יעביר לנו את האקדח".

בבית ספרו  ביצע את ניסיונותיו הראשונים בפיתוח תת מקלע וכלי נשק אחרים. אך לא הכל בבית הספר התלהבו ממאמציו.

"אתה מנסה לייצר פה  כלי נשק " הטיח בו מורה מזועזע כאשר נתפס הנער כשניסה להכין קנה לכלי נשק חדש במסגריית הקיבוץ והחטיף לו סטירה מצלצלת, אך עוזיאל גל כפי שנקרא כעת  סירב לוותר והמשיך לעבוד על כלי נשק  חדשני משלו  במיסתור. בגיל 15 הוא פיתח  קשת שיכלה לירות חיצים באופן אוטומטי.

uzi gal ypung

במהרה הפך  עוזי חבר בפלמ"ח ושם התמנה כממונה על הסליקים מקומות המחבוא לנשק.  אז נדחף לראשונה לבנות תת מקלע ,אחרי שלמד היטב את מבנה "הטומיגן " והסטן " של הצבא הבריטי.

ב1943  נעצר בידי הבריטים לאחר שבתרמילו נמצאו חלקי תת מקלע שניסה לייצר במסגרייה בקיבוץ.הוא נידון לשבע שנות מאסר בכלא עכו על ניסיון קניית נשק  החזקה לא חוקית של כלי נשק. .בכלא  שבו שהה במשך שנתיים וחצי  ובו למד הנדסת מכונות בהתכתבות לעוזיאל היה זמן רב למחשבה והוא חשב על המצאת תת מקלע מסוג חדש.  נפשו קצה בסטן הבריטי ששימש עד אז את  ההגנה והפלמ"ח, ושהיה לא מדויק ולא אמין היו בו מעצורים רבים, טווח ירי קצר, חוסר דיוק בקליעה וסכנות למשתמש בו. הוא חשב שהוא יכול ליצור משהו טוב יותר.

במלחמת העצמאות היה גל מפקד כיתה ומפקד מחלקה ביחידת המיעוטים בצה"ל הוא  השתתף בכיבוש הגליל.בתום מלחמת השחרור יצא גל לקורס קצינים.

במקביל עמל  גל באופן פרטי על פיתוח  תת מקלע  בשעות הפנאי שלו.

הימים חלפו.  בקיץ 1949 עבר קורס קציני חיל רגלים בפיקודו של מאיר זורע .במהלך הקורס התוודע עוזיאל לכלי הנשק השונים שהיו כעת ברשות צה"ל ביתר עמקות מאי פעם. הוא היגיע למסקנה שהוא יכול להציע משהו משלו שיהיה לא פחות טוב, למעשה הרבה יותר.

ואז הוא החליט לעשות מעשה.  ב20 לעשירי 1949 הוא שלח מכתב שהשתרע על שלושים עמודים למאיר זורע תיאר את התת מקלע מתוצרת בית שעליו חשב ושאותו ייצר בעצמו.

מפקד בית הספר קרא והתלהב.הוא בחן אישית את התת המקלע שאותו יצר תלמידו והתלהב הרבה יותר.  הוא שלח מכתב אל  ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל חיים לסקוב ובו רשם :

"הנדון תת מקלע חדש.

רצוף בזה דוגמה של תת מקלע מיוצר אישית על ידי  120946 סגן (חניך) עוזיאל גלאס.

בדקתי אישית את הכלי ולהלן מסקנותי:

\א. החזקה מצוינת ( מונח ביד להפליא)I

ב. כיוון אינסטינקטיבי מהמותן עולה על זה של כל כלי שאני מכיר.

ג. דיוק רב.

ד.אין מעצורים פרט למעצורים בגלל תחמושת לקויה."

מכתב זה סלל את דרכו של גל לתעשייה הצבאית.

לגל היה מזל שלא יאמן. בדיוק אז בלי שידע על כך  הקים הרמטכ"ל יעקב דורי ועדה לבחירת תת-מקלע חדש, אשר יחליף את הסטן שלכל היה ברור ששוב אינו מתאים לצרכים.לפני הועדה עמדו שני

דגמי תתי-מקלעים ששניהם פותחו בידי ישראלים.  האחד העוזי והשני תת-מקלע  ק-12  וכונה "חמד" " אשר פותח על ידי המהנדס חיים קארה וצוותו  שעבד במחלקה לפיתוח כלי נשק קל במסגרת חיל המדע.

ב-26 באוקטובר 1950 נערכה בדיקה השוואתית לשני כלי הנשק המתחרים. לצורך ההשוואה צורפו לבדיקה שלושה תתי-מקלעים נוספים: הסטן ", ה"שמייסר"הגרמני וה"ברטה" האיטלקי.

תתי-המקלע נבחנו  בניסוי טקטי על ידי ועדה בראשות אל"מ יצחק רבין, מפקד בה"ד .3

בבדיקה נמצא ששני תתי-המקלע השיגו תוצאות דומות מאוד:

"כתוצאה מדוח הניסויים שנעשו על ידי בסיס הדרכה מספר ,3 הגיעה הוועדה פה אחד למסקנה שאין אפשרות לקבוע מבחינה טקטית כלי אחד כעולה על משנהו באופן בולט," כתב רבין בסיכום הדוח, "אולם אצל חברי ועדה שונים נתגלו נטיות (ההדגשה במקור א.א ) לכלי זה או אחר: נטייה לתת-מקלע ק:12- י. הררי. נטייה לתת-מקלע 'עוזי:' אלוף/מ י.רבין; ס/אלוף י.לבקין; ס/אלוף ד.דגן." 

בסיום הבדיקה נבחר העוזי  בידי הועדה לתת המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: היותו קל וזול יותר לייצור, היותו מורכב ממספר חלקים קטן יותר, נוח יותר לפרוק והרכבה ועלויות אחזקתו זולות יותר.

נראה שהשיקול שהכריע היה כלכלי : עלות הייצור המשוערת של ה"עוזי" היתה 14 ל"י לכלי בודד, בהזמנה של 10,000 כלים. עלות הייצור של ה"חמד" היתה 17 ל"י. זה היה הבדל משמעותי בתקופת הצנע.

uzi tamak

תת המקלע  שנוצר בידי החייל האלמוני גל  הוצג לבסוף בידי הסמכות האולטימטיבית ,ראש הממשלה  ושר הביטחון דוד בן גוריון וזה לאחר שבחן אותו  נתן את האור הירוק להמשך פיתוח כלי הנשק החדשני. הוא התלהב מחדשנות הנשק המקורי.

עוזיאל  גל  עבר  כעת לשרת בתעשייה הצבאית.  אך דרכו של תת המקלע שיצר  לפסגת הנשק הצה"לי ולהפיכתו לכלי הנשק המזוהה ביותר עם מדינת ישראל לא הייתה  סוגה בשושנים.

הניסויים על הנשק החלו ב-1950. ב1952 הוכנו חמשה כלים ראשונים שנחרטו בדקדקנות לניסוי הראשון. אך הניסוי  הזה היה כמעט כישלון  במהלכו התגלו תקלות ופגמים ומגבלות שונות  בכלי לאכזבת הכל ובראשם גל.

בתחילה בגלל התקלות הרבות שבו חששו בצה"ל להזמין אותו והיו  מאבקים פנימיים רבים בידי תומכי כלי הנשק ומתנגדיו.  אך לאחר בדיקות קפדניות של חמישה הכלים בניסוי וניסויים רבים ותיקונים ושיפורים שהוכנסו בידי גל  הופל  לבסוף הפור על יצור המוני  החל מסוף 1953 ועצם קיומו פורסם אז בעיתונים.

תחילה הוצע לקרוא לכלי הנשק החדש  "ע"מי" ( עוזי ,מדינת ישראל ) אך לבסוף הוחלט  ב-1958  בהצעת הרמטכ"ל דאז רב אלוף יגאל ידין  לקרוא לו על שם ממציאו בלבד כהוקרה להמצאתו.

מנסחי ההודעה לעיתונות של התעשייה הצבאית ממאי 1953 ביקשו ליצור זהות מוחלטת בין יוצרו של התת-מקלע לכלי שהפך שם נרדף לחוצפה ישראלית. "עוזי", הם כתבו במרכאות, "נתברך בכמה סגולות המעלות את ערכו במיוחד בתנאי אקלים קשים: עומד בפני חול, יובש ולחות, נוח לניקוי, פירוק והרכבה, בעל שיווי משקל טוב בשעת ירייה". ממש כמו עוזי, הפעם בלי מרכאות, "שמו של בחור בישראל, יפה עיניים חומות ומחייכות, רחב כתף. תמיר תנועה, בחור שהמציא את הכלי הנודע עתה בשם ממציאו".

ב-1954 יוצרה סדרה ראשונה של 700 כלים ומאז ועד ל2003 יוצרו יותר מ1.5 מיליון כלי נשק אלו שהפכו להיות מזוהים בעולם כמו רובה קלצ'ניקוב הרוסי.

בשנת 1955 צויין עוזי גל לשבח על ידי הרמטכ"ל  משה דיין על "כושר המצאה צבאי " . " תת-המקלע "עוזי" אשר פותח בעיקר על ידי ה-נ"ל וביזמתו, עמד בהצלחה והצטיין בניסויי השוואה שנערכו בין כמה סוגי תת-מקלעים מהסוגים החדישים המצויים בצבאות זרים. תת-המקלע צוין לשבח בעיקר על עקרונות מבנהו ועל כושר פעולתו בתנאי קרקע ואקלים קשים."

uzi  picture 2

הפעלה המבצעית הראשונה של "העוזי " הייתה  במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

הראשונים שזכו לתפעל את העוזי היו לוחמי הצנחנים  שניזקקו לנשק קטן וקומפקטי למבצעיהם והעוזי הפך לכלי לחימה עיקרי שלהם  החל מ-1955. הוא שימש  אותם בקרבות עם הפדאיון המסתננים שחדרו לגבולות ישראל ותחילה בפעולה נגד משטרת עזה.מהם הוא עבר ליחידות לוחמות אחרות. .

תא"ל צורי שגיא שנקין  מותיקי הצנחנים ומהראשונים שהשתמשו ברובה ה"עוזי ". הוא שימש כמפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890 השתתף בפעולות התגמול, ובמלחמת סיני היה מפקד פלוגה ג' בגדוד והשתתף בקרב המיתלה.לאחר מכן היה שגיא האיש שאימן את יחידות הכורדים בשיטות לוחמה ישראליות  והיה לו תפקיד מרכזי בהצלחתם הצבאית  שהביאה ליצירת האוטונומיה שלהם בעיראק.

צורי שגיא צילם אריק סולטן

צורי שגיא ,צילם אריק סולטן.

צורי : קיבלנו את העוזי ליד ב-1955.עד אז הנשק  התקני  שלנו היה סטן ורובה צ'כי לרובאים ולכל כיתה היה מקלע ברן.  כשהתגייסתי לצבא הלבישו עלי מקלע ברן . הסטן היה כלי   פשוט  אמנם  אבל מאוד לא מדוייק. וגם הברן היה  בעייתי.כשהתחילו פעולות גמול הסטן לא נראה לנו מתאים היו לו כל מיני מעצורים.   ממש מחוסר ברירה לקחנו נשק לא תקני.  היו שמייסרים גרמניים וטומיגאנים אמריקניים. והם היו טובים יותר אבל לא בהרבה. עם כל הכבוד להם היה קשה לדפוק עימם כהלכה  ובלי חוכמות את הערבים אחת ולתמיד  כשהיה צורך בכך,  והיה בכך צורך לעיתים קרובות.

כשהופיע העוזי זה כבר היה סיפור מעולם אחר  הכנסנו את המחסנית לבית האחיזה דבר שהקל מאוד ומהמשבת היה  נוח מאוד לאחיזה הפעלה וקצר. הייתה לעוזי  רק בעיה אחת שאת הקנה היה צריך לסגור חזק כי אחרת היה מתנדנד ולא יורה.יש בורג שמתלבש על הקנה שנקרא "אום הקנה "  ולוחץ אותו לכלי וצריך לוודא ידנית  שהוא לחוץ חזק כדי למנוע מעצור בנשק.

אלי :איך זה שינה את הפעילות שלכם ?

צורי : את פעולות התגמול שהיינו מבצעים  זה שינה מן היסוד.  בפעולות התגמול העוזי היה אפקטיבי ביותר.  לראשונה ידענו  שהנשק יפעל  כמו שצריך וירה כמו שד  וישאיר סוף סוף כמה גופות של מסתננים בשטח.  השימוש בעוזי החל מפעולה כנגד משטרת  עזה. לפני זה לא היו עוזי והפעולות נראו בהתאם. מרגע שהיה לנו "עוזי " …זה היה סיפור אחר. העוזי שם ב"כיס הקטן" את כל הכלים שהיו לפניו ,הוא היה קל ,הרבה כוח אש ,שימש אותנו היטב בלוחמת לילה.נשק קצר ,טוב למלחמה בתעלות ,אפשר להחזיק אותו ביד אחת ,לירות מעבר לפינה עם מעט  מאוד מעצורים ,גם במחסנית וגם בכלי.

 כל הפעולות וכל המפקדים הלכו עם העוזים וגם הרבה מהחיילים וכי אלו היו פעולות לילה ובטווח קצר וכנגד יעדים מבוצרים והעוזי היה גמיש ונוח. ומדוייק לעומת כלי הנשק הדומים זאת הייתה מהפכה של ממש. הוא שינה את מצב הלחימה בשטח באופן דרמטי  ותרם תרומה מכרעת להצלחת הפעולות בניגוד לכלי הנשק הקודמים. הוא תרם רבות לביטחון העצמי של הלוחמים. כולל שלי עצמי.  

במלחמות הגדולות בטווחים ארוכים בשטחים פתוחים כמובן ש העוזי לא נתן תשובה בכלל אבל בפעולות הצנחנים העוזי שינה את פני המלחמה מן היסוד. 

uzi and idf soldiers

חיילים עם "עוזי " 21 במאי 1967.

ה"עוזי" הוצג לציבור לראשונה בעת מצעד יום העצמאות ב- 27 באפריל . 1955

הוא זכה לפרסומו הראשון  ככלי מבצעי יעיל בעת מבצע סיני ב1956 שבמהלכו צנחו צנחנים במעבר  המיתלה כשהם חמושים בתת המקלע ושם לראשונה התיר צה"ל להציג אותו בצילומי מלחמה שהפכו לקלאסיים מסוגם. אמנם הגירסה הראשונה הזאת של העוזי עדיין לא הייתה  אמינה במיוחד לא מדייקת באמת בירי ובעיקר לא בטיחותית.הצנחנים התלוננו שהנשק נוטה לירות בעצמו בזמן קפיצות מרכב או בעקבות כל מכה קטונה שהוא  מקבל.

הפתרון שמצא גל לבעיה היה התקנת ראצ'ט מעין רוכסן על מסילת ידית הדריכה ,שלא איפשר ירי של הנשק עד לדריכה המלאה .גם ידית הדריכה עצמה הוגדלה והקנה הוארך כדי שהחיילים לא ירו בעצמם ביד בטעות.

uzi picture 3

כעת  לבסוף בעקבות השיפורים הנשנים התגלה העוזי כאחד מתתי המקלע הבטוחים והנוחים ביותר לשימוש והוא הפך כתוצאה לפופולארי אצל לוחמי קומנדו וחיילים במילואים.  מאבטחי אישים  ואצל אנשי שירותים חשאיים.

uzi picture 4

העוזי הותיר  כעת את כל מתחריו מאחור.בשנת 1956 בתחרות  כלי נשק בהולנד הוא היגיע למקום הראשון וצבר 1529 נקודות מתוך 1900 כשהוא מקדים את חמשת כלי הנשק האחרים שהתחרו בתחרות.

חייל עם עוזי

 מוני מרוז מקיבוץ בית השיטה בזמן מבצע סיני 1956 .צילם אברהם ורד.

בעיתונות הופיעו צילומים של חיילים מחזיקים ברובי עוזי במצבים שונים החל מימי מבצע סיני ואילך  ,ותמונות של ילדים מסתכלים בהערצה על חיילים ועל "העוזי" שלהם.

uzi 0

ה"עוזי" הפך כעת לכוכב בלתי מעורער של התעשייה הצבאית של ישראל והתעשייה הישראלית מכל סוג בכלל ,כסמל למעמדו הוא  הופיע כעת על מחזיקי מפתחות שהתעשייה הצבאית חילקה לעובדיה.הוא הופיע בפזמונים של להקת החלונות הגבוהים "נתנו לנו עוזי אוכל וזוזי באנו למילואים".

בכל סרט ישראלי שהוקרן על צה"ל אי אפשר היה להימנע ממגוון קטעים של שחקנים עם "עוזי " כסמל ראשי של צה"ל.

uzi picture 6

העוזי הפך לכלי הנשק העיקרי של צה"ל.שנות השישים היו תור הזהב של העוזי  אז כבר נלחמו הצנחנים וכוחות רבים אחרים של צה"ל עם תת מקלע עוזי משופר.

אבל  במלחמת יום הכיפורים שתברר שהעוזי עם הקנה הקצר שלו שוב אינו כה אפקטיבי  והתברר הצורך בכלי נשק בעל טווח רחוק יותר וצה"ל החל להתעניין באם 16 האמריקני ובקלצ'ניקוב הרוסי הוותיק ( שהומצא בימי מלחמת העולם השנייה ) אם כי המשיך פעולות השכלול והעדכון של העוזי לאורך השנים. אבל סמלה של התעשייה הישראלית  איבד מכאן ואילך את מרכזיותו.

עוזי יוצא לעולם.

uziel_gal_ and german

ממציא העוזי, עוזי גל (משמאל) עם שר ההגנה לשעבר של גרמניה פרנץ יוזף שטראוס, מאי 1963
(,  צילם משה פרידן)

במקביל  העוזי הפך לכלי היצוא  הפופולארי ביותר של התעשייה הצבאית הישראלית. נמכר לעשרות מדינות עבור צבאם או שירותי הביטחון שלהם .

המכירה הגדולה  הראשונה של ה"עוזי" בחו"ל הייתה לא במפתיע להולנדים שהתרשמו מאוד מביצועי העוזי בתחרות אצלם,  והיא הייתה  סודית כל כך שבן גוריון נימנע לדווח עליה אף  לוועדת חוץ וביטחון. ואחריה רכשו את הנשק גם בלגיה אוסטריה וגרמניה.

בלגיה קיבלה בין השאר רישיון יצור של העוזי בתמורה למתן רישיון לתע"ש של מקלע המא"ג שהיה מבוקש מאוד בישראל. ונטען שישראל הרוויחה  מעיסקאות אלו לפחות כשני מיליארד דולאר.

uzi picture 5

המכירות של פאר התעשייה הצבאית לאוסטריה וגרמניה היו  נושא רגיש במיוחד וסודי ביותר.השנה  של המכירה הייתה  1959 ומראה חיילי הורמאכט לשעבר מחזיקים בכלי הנשק הישראלי הלאומי היה עלול להתברר כחוויה קשה לעיכול עבור רוב הישראלים אם ייחשף. אבל גרמניה הייתה מעוניינת בנשק מאוד וחמישים אחוז מכלל היצוא הביטחוני לגרמניה היה של עוזים.בשנת 1961 שנת משפט הפושע הנאצי אייכמן  כבר סיפקה ישראל לגרמנים 3500 עוזים בצמוד והם היו מוכנים לקנות הרבה יותר. סך הכל  היצוא של תע"ש לגרמניה היגיע אז לשלוש מליון דולאר. וישראל הייתה זקוקה מאוד לכסף הזה.

"הראנו לעולם כי יהודים יודעים ליצר נשק " אמר גל באחת מהראיונות הנדירים שנתן.

מכירת העוזי גרמה גם סערות בתקשורת ובציבור הישראלי   כאשר התברר שהעוזי נמצא בידיהם של צבאות אפלים שונים , למשל כאשר התברר שכלי נזק זה נמצא בידיהם של לוחמים פורטוגליים הנלחמים במורדי אנגולה וגם בידי המורדים עצמם.למרבית הצער זה לא היה מקרה יוצא דופן כלל וכלל.  ה"עוזי היגיע לידיהם של לפחות תשעים מדינות ומי יודע כמה אירגונים שונים וככל הנראה לא מעט מהם לא היו מדינות או אירגונים שהיה זה כבוד גדול להיות מזוהים עימם.

עוזי לא שקט על השמרים

uzi picture 7

התעשייה הצבאית לא /שקטה על שמריה  לגבי "עוזי " וגם לא עוזיאל גל עצמו.

תע"ש פיתחה גירסה אזרחית של העוזי וזו כללה שיפורים רבים שהפכו אותו מנשק אוטומטי לנשק חצי אוטומטי המותר למכירה בחנויות ארה"ב .וכך הוא מצא את דרכו לרחובות הזועמים של ארה"ב .חובבי נשק אמריקניים מיהרו להמציא ערכות של חלפים שאפשרו להחזיר לנשק את מצב הירי האוטומטי ולהפוך אותו למוצר חיוני עבור כנופיות רחוב.

היו גם חברות שצעצועים שהשתמשו בצורתו של העוזי ותע"ש אף גבתה על כך תמלוגים."עוזי " הופיע בסרטי פעולה רבים  שעסקו במאבק בפשע ובטרור.

לעוזי קמו גם כמה וכמה חקיינים והעתקים מדוייקים שלו יוצרו בקרואטיה ובסין.

בשנת 1981 החלה תע"ש לייצר את מיני עוזי דגם מוקטן ב27 אחוז של תת המקלע .זהו הנשק שעימו הונצחו מאבטחיו של נשיא ארה"ב רונלד רייגן בעת ניסיון ההתנקשות בחייו בשנה זאת. כאשר נורה הנשיא שלף אחד מהמאבטחים לעיני המצלמה את נשקו תמ"ק עוזי מדגם מיני ובכך הובהר שהעוזי הפך לכלי נשק עיקרי בהגנה על אישים.

uzi rieegen

מאבטח עם "עוזי " ליד נשיא ארה "ב רייגן שנפצע בידי מתנקש. 

מה קרה לעוזיאל גל

דוד בן גוריון אמר לגבי העוזי בעת מן פרס ביטחון ישראל לגל ב-1958  : אני בטוח שהמון חושדים שעוזי זה על שם הליצן הידוע ב"הארץ" ( שם מדור סטירי ידוע של עמוס קינן אותה התקופה היה "עוזי ושות"א.א)רק מעטים יודעים  שזה בחור שבצבא ההגנה לישראל שעשה את זה עכשיו תיקנו את המעוות שהצבא שלנו ידע  שעוזי גל  בנה תת מקלע שהוא אחד הטובים אל אם לא  הטוב ביותר בעולם".

. כאשר נשאל גל איך זה שהמציא את העוזי לא קיבל על כך דבר ענה גל ביובש:"עשיתי את חובתי בצבא כמו טבח  וכמו כל אחד אחר". למעשה כל מה שהרוויח כספית  מיצירת העוזי מעבר למשכורתו מהמדינה  היה אלף לירות שקיבל בפרס לביטחון ישראל.

גל בנתיים עבר לארה"ב.זה היה קשור לכישלון שחווה בישראל כשפיתח  כחלק מצוות דגם מקורי משלו לרובה הסער "רובה גל" על שמו.לרובה זה הוצגה אופציה נוספת שעליה הופקד ישראל גלילי שהיה שותף לפיתוח העוזי בראשיתו.

הוא עבד על פי דגם של קלצ'ניקוב ובסופו של דבר בהכרעת הרמטכ"ל חיים בר לב לאחר מאבקים פנימיים קשים וקבוצות לחץ שעמלו מטעם שני הצדדים הוחלט לבחור ברובה הגליל של  גלילי.   בסופו של דבר, נגנז למעשה פרויקט ה"גל", ונותרו ממנו רק מעט אבות טיפוס  מבקר המדינה פירסם דו"ח שבו מתח ביקורת על הדרך שבה היגיעו להחלטה והזכיר מסע שתדלנות מסיבי מצידו של גלילי.

שנה לאחר  פרסום הדו"ח גל עזב את צבע הקבע ויצא  עם משפחתו לארה"ב מסיבות משפחתיות בתו סבל המסרטן המוח בארה"ב  נמצא לה מכון טיפולי מתאים.בנתיים המשיך לפתח רעיונות חדשים לכלי נשק.

uziel gal old

ב-1986 פיתח גל ביחד תת אלוף במיל' יצחק יעקב ( יצה)נשק חדש בשם עוזי 201 אך ישראל סירבה לאשר את השימוש בשם שהפך למותג והעניין היגיע לדיון משפטי.ולבית הדין לעירעורים.לבסוך הוסכם שהוא  יוכל להשתמש בשמו בפרסום ובחוברות ולציין שהכלי תוכנן על ידי עוזי גל בעיצוב עוזי גל בתנאי שזה לא יופיע בלוגו. למעשה שמו של הנשק  שמו שונה לmp-49  בסופו של דבר גילו תעשייה הצבאית ב-1997 עניין באקדח אך זה לא יצא לפועל האקדח כבר התיישן  הם היו עסוקים אז בפיתוח "ברק " הדור האחרון של האקדחים.

עוזי גל שנחשב לצד קלצ'ניקוב לאחד המפתחים הבולטים של נשק קל במאה העשרים הלך לעולמו בספטמבר 2002 בגיל 78.

כמעט בדיוק שנה לאחר מכן אחרי למעלה מחמישים שנה שנה של שירות הנאמן הסתיים  גם שירותו של עוזי התת מקלע . הוא נדחק בהדרגה משירות ביחידות הלוחמות כ"מיושן" ונשאר רק באימוני חיילות.  בדצמבר 2003 הוחלט שגם  הטירוניות שמתגייסות  לא יעברו יותר אימוני ירי ב"עוזי " אלא יעברו לאימונים באם 16. זאת עקב פליטות כדורים,למרות ניסיונות לשפר את בטיחותו באמצעים שונים. עם זאת יש לציין שכך היה מאז ומעולם ,אלא שמה שנראה מתקבל על הדעת בהחלט בשנות החמישים והשישים שוב אינו מקובל היום.

גם בשאר העולם החלו להפסיק להשתמש בעוזי ועברו לכלי נשק עדכניים יותר. ייצור העוזי "הקלאסי " כמעט ונפסק. אבל בשנים האחרונות חוזרים דמי המשך של "העוזי " לשימוש. ב-2011 נכנס לשימוש   צבאי דגם  "מיקרו עוזי פולימר  שמשמש ללוחמה בטרור .  הוא קצר יותר מהמיקרו-עוזי הישן ונוח יותר לתפעול,  קל משקל, וניתן להסוות אותו על הגוף, בתיקים קטנים ואפילו בקופסאות נעליים. כמו קודמו המיתולוגי הנשק החדש משמש בשלב ההתחלתי עבור יחידות מיוחדות במאבק בטרור

שמו הטוב  של "העוזי " כסמל של היצירתיות הישראלית בתחום הביטחון הצבא והנשק נשאר עד היום. ספק רב אם יש נשק ישראלי אחר או אף מוצר ישראלי אחר שזכה לאותו פירסום עולמי.

uzi -Soldier_Ismailiya

חייל צה"ל עם עוזי על הכביש לאיסמעיליה במלחמת יום הכיפורים.

:ראו גם

אתר תמ"ק ה"עוזי "

עוזי בויקיפדיה 

פליקס פריש על המתחרה של עוזי גל 

סיפורו של רובה הסער "גל "

uzi soldiers 0

דרך בורמה – סיפור הקומיקס משנות השישים והאמת ההיסטורית שמאחוריו

derech burma alon 2

 

לרגל יום העצמאות 2015 פירסמנו ב"יקום  תרבות " את סיפור הקומיקס "דרך בורמה " מאת מרדכי אלון שפורסם ב-1967 בתקופה שלפני ובעת ולאחר מלחמת ששת הימים ,ב"דבר לילדים".

הקומיקס מתאר את האירוע ההיסטורי של גילוי "דרך בורמה " שבאמצעותה נפרץ לבסוף המצור הערבי על ירושלים וההיסטוריה השתנתה.

יש לי עניין אישי בסיפור:דודי משה "מוסה " אשד הוא אחד האנשים שגילו  את הדרך.הוא האיש  שכמסופר בסיפור  הקומיקס  יצא ביחד עם כמה חברים מירושלים  הנצורה כשהוא מחפש טוואי שיביא אותו  במהירות לשפלה,גילה את הדרך הלא ידועה עד אז ודיווח על כך  בהגיעו לחולדה לרשויות שם כדרך שעימה אפשר יהיה לפרוץ את המצור על ירושלים.והמשיך לקרב הבא.

מאז צצו עוד אנשים שטענו שהם אלו שגילו את הדרך שהפכה למפורסמת.הרבה אנשים הסתבר עברו בדרך הזאת באותם התאריכים.ויש חילוקי דיעות בין ההיסטוריונים לגבי הגירסה של מי הנכונה.אני מקבל את הגירסה של דודי שסיפר לי אותה אישית וגם ב"דרך בורמה " עצמה.

שלט לזכרו של משה אשד ז"ל  מוצב כיום בטוואי של דרך בורמה.

מוסה אשד השלט

והנה גירסת הקומיקס של סיפורו של משה אשד:

"דרך בורמה " מאת מרדכי אלון 

derech burma alon end

וראו עוד על משה  "מוסה " אשד ו"דרך בורמה ":

האיש שגילה  את "דרך בורמה "

דרכו האחרונה של לוחם 

פורץ דרך בורמה 

 

סרט על משה אשד וחייו 

החלק השני של הסרט 

סרט על חניכת פינת הדרכה על שם משה אשד ב"דרך בורמה "

דרך בורמה

הערים התת קרקעיות של ישראל

תת קרקע סופ מ

 

הופיע תחת השם "עמוק באדמה " ב"דיוקן -מקור ראשון   גיליון 918, 13.3.2015 וכ:"ערי מקלט תת קרקעיות: הפתרון החדשני לבעיית מחירי הנדל" ב-יְקוּם תַּרְבּוּת

 

מחירי הנדל"ן נוסקים, הריאות הירוקות נכחדות, ואיום טילי החמאס מכסה את כל שטחה של מדינת ישראל – אבל ייתכן שלכל אלה יש פתרון אחד: ערי ענק שייבנו מתחת לקרקע ויחליפו את המתחמים העירוניים של ימינו. נשמע דמיוני? מתברר שהטכנולוגיה כבר קיימת, ועכשיו כל מה שנשאר זה לשכנע את הישראלים שהשמיים הם לוקסוס שעבר זמנו.

 

 

פרופ' ארנון סופר, דמוגרף: "בנייה תת-קרקעית תהיה זולה יותר לטווח הרחוק, מפני שהיא שומרת על ערך הקרקע שמעליה. כביש תת-קרקעי, למשל, לא יפגום בערך הקרקע שבסביבתו כמו אוטוסטרדה עילית סואנת ומזהמת. אף שהעלות הראשונית גבוהה יותר, בנייה אל תוך האדמה חוסכת כסף לאורך שנים, מפני שהמבנה אינו חשוף לפגעי הסביבה"

ד"ר דן סתיו, אדריכל: "בנייה כזו היא מוצדקת רק במקומות שבהם יש מזג אוויר קר במיוחד. אצלנו אין סיבה לעשות את זה. אנו אוהבים את החיים העירוניים תחת כיפת השמיים, אין מה לעשות. מה גם שישראל היא המקום שהכי פחות מתאים בעולם לבנייה כזו, כי כאן איפה שאתה לא חופר, אתה חושף עתיקות"

משה מנשהוף, סופר מדע בדיוני: "על פי הידע שלנו על המתרחש סביבנו, קיימת האפשרות שתתרחש הכחדה, ואז הדרך הטבעית להינצל תהיה להימלט למעמקי האדמה. אולם החיים שם יכולים להתקיים רק לתקופות מוגבלות, מפני שכל מחסן מזון יכלה לאחר תקופה. אם לא יהיו שם אמצעים לסיפוק צורכי חיים בצורה מעגלית ושוטפת, זה לא יהיה פתרון למקרים של אסון עולמי"

 

 

 הערים הסודיות של תורכיה 

indiana jonessecret ciry

 

בדצמבר 2014 נחשף בקפודקיה שבטורקיה אתר ארכיאולוגי שהיקפו כמעט בלתי-נתפס: עיר תת-קרקעית שלמה, שככל הנראה אכלסה בשיאה רבבות בני אדם, ואולי אפילו מאות אלפים. מדובר בעיר הגדולה ביותר שהתגלתה אי פעם מתחת לקרקע, אך בהחלט לא היחידה: מאז 1963 נחשפו בטורקיה יותר ממאתיים כאלה, לפחות חלקן מקושרות זו לזו במנהרות שאורכן מגיע לקילומטרים רבים. עד כה נתגלו במטרופולינים התת-קרקעיים העתיקים לפחות שבעה מפלסים, שארבעת העליונים מתוכם פתוחים היום בפני תיירים.

העוסקים בחקר האתרים הללו לא יודעים עדיין בוודאות מה גודלן של הערים ועד לאיזה עומק הן מגיעות. לא ברור גם מי בנה אותן, ולאיזו מטרה. אולי היו אלה הפריגים, תושבי ממלכה שהתקיימה באזור במאה ה-8 לפני הספירה, אולי החיתים שחיו באזור לפניהם, ואולי עמים קדמוניים עוד יותר, כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במקום. ההשערה אומרת שהערים הללו נבנו בעיקר לצורך הגנה מפני הפולשים הרבים שניסו לכבוש את האזור. מכל מקום, עצם קיומן מעיד שהתיישבות תת-קרקעית נרחבת, שתחזיק מעמד לאורך זמן, היא בהחלט אפשרית.

הסופר לס מרטין פירסם בנושא ב-1990 ספר  בסדרת "אינדיאנה ג'ונס הצעיר " בשם "אינדיאנה ג'נס הצעיר והעיר הסודית"  שבו הארכיאולוג לעתיד חושף עיר תת קרקעית כזאת בתורכיה עוד ב-1914 ומגלה שם בני תרבות שקדמה לחיתים שממשיכים להתקיים שם עד עצם היום הזה כשהם עובדים את קין הרוצח הראשון.

תיאורטית ,זה לא בלתי אפשרי.

 

הרחוב התת קרקעי בשרונה 

ממש במקביל להודעה על גילוי העיר התת-קרקעית בטורקיה, הוכרז בתל-אביב על פתיחתה של מנהרת אריה לובה אליאב, שהוגדרה כ"רחוב התת-קרקעי הראשון בישראל". מדובר במקטע שהכניסה אליו היא לכיוון מערב ברחוב קפלן, והיציאה היא לכיוון מזרח, על אותו רחוב. אורך הדרך כ- 1,500 מטרים, רוחבה 12-15 מ', וגובהה כ-4.85 מ'. המנהרה מאפשרת כניסה נוחה לחניון קריית הממשלה, מה שיקל על מצוקת החנייה של הבאים למתחם שרונה. היא תוביל לכעשרה חניונים של בנייני מגורים ומשרדים, הכוללים כ-10,000 מקומות חניה, מתוכם 3,000 מיועדים לשימוש הציבור. בסך הכול מתוכננות שבע כניסות ויציאות מהרחוב התת-קרקעי אל הרחובות המקיפים אותו.

מנהרת אליאב בנויה כרחוב עירוני המכיל את כל המערכות הנדרשות לתפעולו. היא נמצאת באחריותה של עיריית תל-אביב-יפו, ותופעל באמצעות חברת "אחוזות החוף". התכנון נעשה על ידי צוות של התב"ע, ונמסר כהנחיה ללא יכולת שינוי לכל יזם הרוכש מגרש במתחם הרלוונטי. בסמיכות לדרך התת-קרקעית הוקם מרכז בקרה ושליטה, אשר ירכז את האחזקה והתפעול שלה ושל השטחים הציבוריים העיליים בפרויקט. השלב הבא של המנהרה צפוי להיפתח במרץ 2015, ויכלול מקטע דרומי ובו כניסות למגדלים הקיימים.

האם מנהרת לובה אליאב, אף שאינה מיועדת למגורי אדם, היא סנונית ראשונה המבשרת שינוי דרמטי בפניה של ארץ ישראל? האם בתוך שנים לא רבות נראה כאן ערים תת-קרקעיות כמו אלה שבטורקיה? לדברי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה וראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי, כדאי מאוד שהתשובה תהיה חיובית. "רדיוס כדור הארץ הוא 6,370 ק"מ, והוא טומן בחובו אינסוף אפשרויות להקמת מבנים בני עשרות קומות", אומר סופר. "אנחנו לא מדברים על העתיד הרחוק, זה דבר שאפשר לבצע אותו עכשיו. בערים הגדולות של אירופה וצפון אמריקה נמצאים כבר היום במרחבים התת-קרקעיים העצומים כ-70 אחוז מכלל החניונים, כמחצית מכלל הארכיונים וכ-35 אחוז מהמשרדים. הרכבות התחתיות, הכבישים התת-קרקעיים והמנהרות מצילים את כרכי הענק מפקקים, ומחברים אותם ביעילות אל הפריפריה שלהם. גם מרבית מתקני הביטחון הרגישים – ההתקפיים, ההגנתיים והעורפיים – נמצאים מתחת לקרקע. השלב הבא, שרצוי מאוד להתחיל בו עוד היום, הוא יצירת ערים תת-קרקעיות שלמות, או לפחות לשלב בערים הקיימות מרחב אורבני שיימצא מתחתיהן. הבעיות של כדור הארץ לא ילכו לשום מקום, הן רק יתעצמו, והפתרון הוא ללכת אל מתחת לפני הקרקע ולחיות שם".

גם מכונית צריכה חדר

ארנון סופר

בימים אלו פרסם פרופ'  ארנון סופר, יחד עם עמיתו אנטון ברקובסקי, מחקר שכותרתו "תת-קרקע – נקודת מבט גאואסטרטגית". המחברים דנים בהתמודדות עם צפיפות האוכלוסייה במדינה ומציעים לחפש את הפתרון לא רק באמצעות עלייה לגובה, כלומר בבניית מגדלים, אלא גם ובעיקר באמצעות ירידה למטה, למעמקי האדמה – לחיים במערות ובמנהרות מלאכותיות.

"אנחנו מדינת עולם ראשון מבחינת הצריכה, אבל הריבוי הטבעי שלנו הוא כמו במדינת עולם שלישי", מסביר פרופ' סופר, הנחשב לדמוגרף החשוב ביותר כיום בישראל. "בעשור הקרוב יתוספו עוד מיליון איש בתוך תחומי הקו הירוק, ורובם יהיו ערבים וחרדים, כלומר עניים. איך נישאר מדינה של עולם ראשון במצב כזה? וזה לא רק אצלנו, אלא בעולם כולו. האנושות צומחת בקצב מסחרר. ב-1950 היו רק 2.5 מיליארד בני אדם בעולם, היום אנחנו כבר יותר מ-7 מיליארד, ועד 2050 יהיו יותר מ-9 מיליארד, מתוכם כשני שלישים יגורו בערים. הקרקע במרכזים העירוניים פשוט אוזלת, ובדור הבא לא תהיה לנו אפשרות לנוע בכבישים. כבר היום אי אפשר לסלול כבישים באזורים המאוכלסים ביותר בארץ בלי לגרום לנזקים סביבתיים".

החשש הגדול, אומר פרופ' סופר, הוא לא רק מהמחסור במרחב למגורים, אלא גם מהקרבה בין ריכוזי האוכלוסייה ההולכים וגדלים לבין שלל חומרים מסוכנים שהאנושות מייצרת ומשתמשת בהם. "דוגמה אחת מני רבות מספור: לפי מקורות זרים, ישראל קיבלה צוללות גרעיניות. באיזה נמל בדיוק הן יעגנו? כלים כאלו צריך לאחסן במקום מיוחד, מאובטח ביותר ומרוחק מאוד מהאוכלוסייה האזרחית, וכאלו קשה למצוא. אז הכור הגרעיני בדימונה נמצא בנגב הרחוק, אבל מפעלי אמוניה או גז שנמצאים באזורים מרכזיים, עלולים לגרום אסון לסביבתם אם חלילה יינזקו – מטיל, ממעשה טרור או מתאונה שתתרחש בהם. השכנים חוששים ממתקנים כאלה, ובצדק, אבל איפה בדיוק תשים אותם? כל זה דורש שטח, הרבה שטח. בינתיים אנחנו רוצים גם עוד מים, ועוד איכות חיים, וכל זה פשוט לא מסתדר ביחד. אין ברירה, למען הנכדים שלנו אנחנו חייבים למצוא שטח".

אלי :מהם הפתרונות שאתה מציע?

סופר :"אפשרות אחת היא להגביר את מאמצי פיזור האוכלוסייה לגליל ולנגב.  אפשרות שנייה היא לבנות מול חופי ישראל איים מלאכותיים, שיתנו לנו קרקע זמינה נוספת. והאפשרות השלישית היא ללכת אל מתחת לאדמה. לכך יש שורה של יתרונות, החל מפתרון בעיות של צפיפות אוכלוסין ודוחק על הקרקע, דרך שמירה על עתודות ירוקות, וכלה בהתמודדות הביטחונית עם איום הטילים שמכוונים לכל פינה בישראל. זאת גם דרך אפשרית להתמודד עם שינויי האקלים שמאיימים על העולם. אם כדור הארץ יתחמם, כדאי ורצוי לרדת למטה, כדי להגן על הסביבה למעלה שנפגעת קשות מריבוי האוכלוסייה. זה משמעותי בעיקר במדינה בעלת משאבי קרקע מוגבלים כמו ישראל".

המרחב שעומד לרשותנו על פני הקרקע, כך לפי סופר, הוא קטן בהרבה מכפי שנדמה לנו. "בוא נבדוק את נושא החנייה. מספר כלי הרכב בישראל כבר חצה את רף ה-2.75 מיליון – מתוכם לפחות 2.25 מיליון הם בבעלות פרטית – והמספר הזה גדל מדי יום ביומו. תחשוב  על כך שכל כלי רכב צורך מקום חנייה הגדול משטחו. אם נחשב את השטח הממוצע שתופס רכב בחנייה רגילה, יתברר לנו שהוא צרכן נדל"ן לא פחות משמעותי מאשר בן משפחה שיש לו חדר שינה מרווח בבית. החניות הפרטיות בארץ גוזלות 69 אלף דונמים לפחות, וזה לא כולל משאיות ואוטובוסים, שגם הם צריכים לחנות במקום כלשהו. רק לשם המחשה אציין כי 69 אלף דונם הוא גם השטח המשמש למגורים בכל מחוז תל-אביב, וכי סך כל שטח הכבישים בארץ הוא כ-150 אלף דונם. המסקנה המתבקשת – יש להוריד את החניונים לתת-הקרקע, שם הם יוכלו לשמש גם כמקלטים, מחסנים ועוד.

"אם ישראל לא תיכנס עמוק מתחת לאדמה בתחום התחבורתי, היא צפויה לבזבז מיליארדים על פתרונות חלקיים ולא יעילים למצוקה. תחשוב מה יקרה עם כל העומס הזה על הדרכים בשעת חירום חלילה, כשאויב מתקיף את ישראל וכל המכוניות נתקעות בכבישים. לכן לא מספיק שתהיה רכבת תחתית רק לתל-אביב; יהיה צורך להרחיבה לכל הערים והיישובים במישור החוף. ומעבר לכל זה, יש צורך חיוני בערי מקלט תת-קרקעיות שיוכלו לשמש אוכלוסייה של יישובים שיפונו בזמן אסון גדול – התקפה כללית או רעידת אדמה. עיר כזאת צריכה להיות מוכנה עם כל התשתיות הדרושות לאוכלוסייה. ייתכן שברבות הימים ערי המקלט הזמניות האלו יהפכו לערים לא זמניות, שבהן יתגוררו בני האדם באופן קבוע".

 

הטכנולוגיה הקיימת, אומר סופר, מאפשרת כבר היום להכניס מתחת לקרקע כמעט הכול: בתי חולים, מוסדות חינוך, שירותים אזרחיים שונים, מרכזי קניות ומערכות תשתית – החל מגז, מים וביוב וכלה בחשמל ותשתיות תקשורת. "נשאר רק הצורך להנחיל לאוכלוסייה את ההבנה כי החיים מתחת לאדמה אפשריים, ואולי גם זולים ונוחים יותר מאשר על פני האדמה. היתרונות הם רבים: חללים תת-קרקעיים מציעים בדרך כלל טמפרטורה נעימה, ללא שום צורך במיזוג אוויר. כשאתה נמצא 8-10 מטרים מתחת לפני השטח, אין למעשה הבדל בין קיץ לחורף. זה יעיל במיוחד באזורים שבהם יש הפרשי טמפרטורה גדולים בין העונות או בין לילה ליום, כמו אזורי מדבר.

"בנייה תת-קרקעית תאפשר לנו להפחית משמעותית את צריכת האנרגיה לחימום ולקירור. בנוסף, בנייה כזו תהיה לרוב גם זולה יותר לטווח הרחוק, מפני שהיא שומרת על ערך הקרקע שמעליה, ואף מגדילה אותו. כביש תת-קרקעי, למשל, לא יפגום בערך הקרקע שבסביבתו כמו אוטוסטרדה עילית סואנת ומזהמת. אף שהעלות הראשונית גבוהה יותר, בנייה אל תוך האדמה חוסכת כסף לאורך שנים, מפני שהמבנה אינו חשוף לפגעי הסביבה, והוא זקוק לפחות תחזוקה".

אלי :מתי להערכתך יהיו בישראל ערים תת-קרקעיות?

סופר:"אני לא באמת מצפה שכבר מחר יבנו מתחת לאדמה מתחמי מגורים שלמים וערים שלמות, אבל גם זה יגיע בסופו של דבר, כי פשוט אין ברירה. אז נכון, אנשים לא אוהבים להיות הרבה זמן מתחת לאדמה. הם אוהבים נוף ואני חושב שזה טבעי. כדי שהאזורים הנסתרים מעין ייכנסו אל מפות התכנון נדרש מאמץ כולל של הסברה, חינוך ולחץ ציבורי, וזה לא עומד להיות פשוט".

האדריכל ד"ר דן סתיו, מהאחראים לתכנון מנהרת אליאב ואחד מגדולי המומחים בישראל לבנייה תת-קרקעית, דווקא לא צופה התיישבות אינטנסיבית מתחת לאדמה. "זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. בנייה כזו היא מוצדקת רק במקומות שבהם יש צורך לברוח ממזג אוויר קר במיוחד. בטורונטו שבקנדה, למשל, הקימו מרכזים מסחריים מתחת לפני הקרקע, אבל אצלנו אין סיבה לעשות את זה".

מנהרת אליאב, מדגיש ד"ר סתיו, אינה רחוב במשמעות המוכרת לנו. "זה רחוב במובן של שירותים טכניים וחניות, אבל החנויות נמצאות מעל פני הקרקע. כמו במקרה הזה, השימוש החשוב של תת-הקרקע הוא לנצל אותו לצרכים מסוימים כדי שפני הקרקע יוכלו להישאר פנויים בעבור גנים ורחובות עירוניים, על בתי המסחר ומוסדות הציבור שלהם. כדי ליצור עירוניות חדשה וטובה יותר, אנחנו צריכים לסלק מהרחוב האורבני את הדברים שפוגעים בה, ובראש ובראשונה את המכונית הפרטית. ברחובות שלנו היום, היא זו שנותנת את הטון. מה שמתממש במתחם שרונה זה לקיחת המכוניות והחניונים וכל הנזקים האדירים שהם גורמים, והעברתם לתת-הקרקע כדי לשחרר את פני הקרקע".

אלי:ומה לגבי מגורים תת-קרקעיים?

סתיו:"עוד לפני שחושבים להוריד את החיים לתוך האדמה, על כל המערכות הנדרשות לשם כך, ניתן להעביר לשם דברים אחרים שמצריכים פחות תחזוקה שוטפת, וגם ישפרו את החיים מעל הקרקע: למשל בתי קברות, שתופסים שטח גדול שלא ניתן לשימוש חוזר; מחסנים ומכלי אחסון, בפרט של חומרים מסוכנים, שמתחת לקרקע יהיו יותר מוגנים ופחות עלולים להזיק; ואמצעי שינוע כמו רכבות נוסעים ומשא.

"מרכזי יישוב עירוניים, לדעתי, יישארו תמיד למעלה. אנו אוהבים את החיים העירוניים תחת כיפת השמיים, אין מה לעשות. אפשר להקים מתחת לקרקע שטחי חנייה ואחסון בעבור הערים, אבל לומר 'בואו ניצור שם ערים שלמות' – זה לא. מה גם שישראל היא כנראה המקום שהכי פחות מתאים בעולם לבנייה כזו, כי כאן בארץ איפה שאתה לא חופר, אתה חושף עתיקות".

בונקרים תת קרקעיים

אף שמתחמי מגורים שמתחילים מקומה מינוס 1 הם עדיין בגדר חזון רחוק שלא ברור אם יתממש אי פעם, החדירה התת-קרקעית אינה עניין חדש בישראל. כבר בראשית המאה העשרים החזיקו הטמפלרים, מתחת לשטח שבו שוכנת היום הקריה, מתחם תת-קרקעי שאכלס תשלובת של יקב, מחסנים וציוד זיקוק. המתחם הזה, שכלל כמה אולמות, חדרים ומנהרות מקשרות, שימש בהמשך את מערכת הביטחון הישראלית.

באמצע שנות החמישים בנתה ישראל תחנת כוח תת-קרקעית בתל-אביב, למקרה שמתקני ייצור החשמל שעל פני הקרקע ייפגעו בשעת מלחמה. בחלל סודי שנחצב מתחת לגבעת שייח'-מוניס הוצבו טורבינות, אך האתר, שקיבל את השם רידינג ג', מעולם לא הופעל ועם השנים הפך למוזיאון. בחיפה קיים מתחם תת-קרקעי מתחת למקדש הבהאי, ויש הטוענים כי הוקמה שם עיר שלמה, סמויה מן העין, שתשמש מחסה במקרה של מתקפה גרעינית מצד איראן השיעית על הבהאים שנואי נפשה.

מספר הפרויקטים התת-קרקעיים בעלי האופי האזרחי שתוכננו ויצאו לפועל בישראל הוא קטן למדי. ביניהם ניתן למנות את כביש המנהרות לגוש עציון, את מנהרות הכרמל ואת הכרמלית בחיפה. כיום מתוכננים חדרי מיון תת-קרקעיים בבתי החולים רמב"ם, אסף הרופא ומעייני הישועה, וקטעים תת-קרקעיים בקו הרכבת הקלה שאמורה לנסוע מראשון-לציון לתל-אביב. קומפלקס תת-קרקעי קיים בדיזנגוף סנטר בתל-אביב, וכך גם בתחנה המרכזית החדשה בעיר. הקומות התחתונות של התחנה כבר הצמיחו אגדות אורבניות בדבר יצורי חשכה החיים שם.

הרשויות השונות של מדינת ישראל הבינו בשלב מסוים כי בתת-הקרקע אפשר לעשות שימוש נרחב בהרבה. במשרד הפנים שקדו בחשאי במשך שנים על תמ"א 40 – תוכנית מהפכנית שמטרתה לעודד יזמים לבנות לעומק במקום לגובה. על פי התוכנית, יקומו מתחת לפני הקרקע בתי קולנוע, מוזיאונים ואפילו בריכות שחייה. האתרים שנבחרו לצורך פרויקטים תת-קרקעיים ושכבתיים היו בין היתר דרום הקריה בתל-אביב, וכן צומת בייט, הר חוצבים ואזור מרכז העיר בירושלים. בצומת עלית ברמת-גן תוכנן שילוב של פרויקט עסקי עם תחנת רכבת תחתית שתקום שם.

"תוכנית מתאר ארצית 40, שנשמרה שנים בחשאיות, מבקשת לגרום לכך שישראל תתחיל לפתח את הטריטוריה התת-קרקעית שלה", מסביר האדריכל שמואל שילה, שעמד בראש התוכנית. "לתמ"א הזו שתי מטרות פורמליות: האחת היא סיפוק אמצעי מיגון שיעמדו לרשות התושבים בשעת חירום, והשנייה היא פיתוח המרחב התת-קרקעי כדי לשמר את שטחי הקרקע העיליים לצרכים אחרים. בניגוד לתחרות המתוקשרת סביב הבנייה לגובה, את הבנייה לעומק מעדיפות מדינות רבות לשמור בסוד, מטעמי ביטחון. לכן קשה להגיד אם ישראל מתקדמת בנושא הזה או שהיא משתרכת מאחור. כך או כך, זהו נושא חם מאוד ברשויות התכנון".

במשרד הפנים, מספר שילה, גובש צוות נרחב שכלל מספר גדול של מומחים – מאדריכלים ומהנדסים ועד גיאולוגים ויועצים משפטיים – במטרה לפתח את תוכנית המתאר. זאת הייתה תוכנית עקרונית בלבד, ואילו אושרה היא הייתה מהווה יריית פתיחה לקראת פיתוחם של שטחים עצומים. "השימוש בטכנולוגיית הבנייה התת-קרקעית עדיין דורש השקעה כספית רבה. בשעה שאת תמ"א 38 (חיזוק מבנים כך שיוכלו לעמוד ברעידות אדמה – א"א) יכולות לבצע חברות קבלניות בינוניות וקטנות, תמ"א 40 מחייבת מומחיות ומכונות יקרות – ולכן תוכל להתאים בעיקר לחברות גדולות, שזה עיסוקן".

לאחרונה אוחדה תמ"א 40 עם תמ"א 38, במטרה ליצור מיזם חדש – "תמ"א 1". בשלב זה איש אינו יודע מה יעלה בגורל הפרויקט התת-קרקעי השאפתני. לעומת זאת, פרויקטים תת-קרקעיים הקשורים למערכת הביטחון, זכו להגיע לקו הסיום. על פי דיווח של ה"פוסט" מהשנה שעברה, הקים חיל ההנדסה האמריקני לאורך השנים שורה של מתקנים כאלה בישראל, בהם האנגרים למטוסי קרב, בונקרים לטיפול בנשק גרעיני ("שישראל אינה מודה שיש ברשותה", כך לשון הדיווח), מרכזי שליטה ובקרה, בסיסי מודיעין ועוד. ב-2014 נודע גם שבנק ישראל מקים בניין תת-קרקעי ענק מתחת למשרדיו בירושלים. מדובר ביוזמה של הנגיד הקודם סטנלי פישר, שנועדה לאפשר להנהלת הבנק להמשיך ולתפקד גם במצבי חירום. בבניין החדש יפעלו המרכז הטכנולוגי, מרכז האנרגיה ומרכז הבקרה לשעת חירום של הבנק. על פי התכנון הנוכחי, עלות הקמתו של המבנה הנוסף תסתכם בכ-74 מיליון שקל, והיא אמורה להתפרס על פני חמש שנים.

בנייתם של בונקרים מתחת לפני האדמה קיבלה חשיבות מיוחדת מסוף שנות התשעים, עם התגברות החשש מפני התגרענות של איראן ושל מדינות אויב נוספות. הפרויקט הישראלי השאפתני ביותר בתחום זה הוא "מקלט יום הדין", שאמור להגן על הממשלה ועל הפיקוד הצה"לי הבכיר גם במצבים הגרועים ביותר של השמדה נרחבת. זהו בונקר תת-קרקעי השוכן באזור קריית הלאום בירושלים, סמוך לבית המלון קראון פלאזה. פתח היציאה מהמתחם נמצא מרחק רב משם, בעמק הארזים ליד ירושלים. אהוד ברק היה מי שיזם את הפרויקט כראש הממשלה, ומאוחר יותר פיקח על הקמתו כשר הביטחון.

הבונקר, שנחנך ביוני 2011 ועלות הקמתו הסתכמה בכ-200 מיליון דולר, נבנה כך שיוכל לשרוד רעידת אדמה חזקה או מתקפה גרעינית. ככל הנראה יש בו קומפלקס ענק של אולמות שגובהם עשרות מטרים. ביום פקודה יעברו אליו משרדיהם של ראשי המדינה ונבחריה, המטה הכללי של צה"ל ופקידים בכירים אחרים. כל אלה ימשיכו לנהל מתוך הבונקר את המדינה גם אם יפקוד אותה חורבן בסדר גודל עצום. לא ידוע אם הם יוכלו להביא למקום גם את משפחותיהם באותו יום פקודה.

ללמוד את עזה

אחד המקומות המפותחים ביותר בעולם מבחינת ההתיישבות התת-קרקעית היא שכנתנו עזה, ששליטיה הופכים אותה בהדרגה לאזור שתת-הקרקע בו חשוב כמעט כפי שהיה בקפודקיה של ימי קדם. העזתים, שאינם יכולים לעבור לתחומי ישראל או לסיני ולא יכולים להשתמש בנמל שלהם, חופרים לעומק. מתחת לאדמת הרצועה יש שפע של מבנים שתוכננו והוקמו בשיטות שונות, באזורים שונים ולמטרות שונות. לצד אלה יש שם מנהרות הברחה שדרכן מוכנסים לרצועה מוצרים שונים, ומנהרות לחימה שנחפרו במיוחד כדי לפגע בתוך שטחן של ישראל ומצרים. מחבלים יכולים להתקדם בעזרתן מרחקים עצומים בחללים תת-קרקעיים, להגיח מהן אל פני האדמה, לתקוף ולהיעלם בחזרה.

מכלול המבנים התת-קרקעיים שנחשפו בעזה אולי לא מזכיר בשלב זה עיר שלמה, אך הוא שקול לכל הפחות למערכת של רכבת תחתית על רוב תשתיותיה הנלוות. בין המנהרות שם יש כאלה שעומקן מגיע לשלושים מטר ויותר. באזורים מסוימים יש כמה מפלסים, כלומר מנהרות שעוברות זו מתחת לזו. הרשת המסועפת כוללת פיתולים, מחלפים וצמתים, וכמובן פתחי יציאה שמוסווים היטב בעזרת תשתית אזרחית מגוונת.

נראה שבהדרגה תהפוך עזה למקבילה המודרנית של קפודקיה הקדומה, עם שפע של מתחמים תת-קרקעיים מתחת לעיר העליונה, המחוברים זה לזה ומשמשים לצורכי מתקפה והגנה. ייתכן שחלק גדול מחיי היומיום שלה יעבור אל מתחת לפני האדמה, מחשש להפצצות. במצב כזה, צה"ל ימצא את עצמו מנהל לוחמה תת-קרקעית מסוג שהעולם פגש עד כה רק לעתים נדירות. גדודי לחימה בצה"ל עוברים כבר היום הכשרה מיוחדת להתמודדות עם המנהרות, שככל הנראה יהפכו לחלק מרכזי בכל קונפליקט עתידי – הן מול חמאס והן מול חיזבאללה. זה האחרון מקים בלבנון, בסיוע מומחים מקוריאה הצפונית, מערכת סבוכה של מנהרות ובונקרים תת-קרקעיים, שבסבב הלחימה הבא יאפשרו לו לבצע ירי רקטות כמעט ללא הפרעה.

העיר התת קרקעית במחוזות המדע בדיוני 

לא רק בעזה, גם במחוזות הבדיון החיים התת-קרקעיים רוחשים ומתפתחים ללא הרף. כבר בשנת 1864 ראה אור הספר "מסע אל בטן האדמה" מאת ז'ול ורן, שתיאר מפלצות קדמוניות ובני אדם פרימיטיביים ענקיים החיים מתחת לאדמת איסלנד. בספר אחר ופחות ידוע, "הודו השחורה", תיאר ורן עיר כורים תת-קרקעית גדושה בחידושי טכנולוגיה. גם ה"ג וולס תיאר בספריו "מכונות הזמן" (1895) ו"כאשר הישן מתעורר" (1899) ערים תת-קרקעיות. תושביהן הם הפועלים והעניים, בעוד העשירים חיים במגדלים מעל הקרקע. החלוקה המעמדית הזו הפכה בהשראתו למוטיב בולט בספרות המדע הבדיוני ובקולנוע. בספרו "מלחמת העולמות" (1898) צופה אחת הדמויות שבני האדם ייאלצו להימלט למנהרות ביוב מתחת ללונדון, לחיות שם במסתור ולהקים חברה חדשה. זה כנראה היה התיאור הראשון של יישובים תת-קרקעיים שמוקמים כתוצאה מחורבן עולמי.

ארי אסן זהב שמים מאסו בונים

ב-1941, כשבאירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה, פרסם הסופר הירושלמי ארי אבן-זהב רומאן עתידני בשם "שמיים מאסו הבונים", שתיאר כיצד בסוף המאה העשרים עוברים בני האדם לחיות בערים עמוק מתחת לאדמה, על מנת להימלט מהמלחמות הבלתי פוסקות. מעל הקרקע נשארים מעטים, "על-אדמתיים", בעיקר עניים "וקצת אמנים מיושנים שעוד מעריכים את השמיים והנוף הטבעי". האדם החדש בספרו של אבן-זהב בז לכל אלה: אין לו עוד צורך בשמיים ובשמש. בלחיצת כפתור הוא יכול לתקשר עם כל אדם בכדור הארץ, והוא מגיע במהירות ממקום למקום בנסיעה על מחליקיים או בעזרת כנפי טיסה. בהקדמה למהדורה השלישית של הספר, בשנת 1965, כתב אבן-זהב: "כשיצא ספר זה במהדורות ראשונות, לא פילל איש שעוד בימינו נראה את ראשיתו של העידן התת-קרקעי". ייתכן שכוונתו הייתה לוועידה של ראשי הערים הגדולות בארה"ב שהתקיימה בשנות הארבעים, ודובר בה על כך שלאור התפתחות כלי הנשק יהיה הכרח להעביר את האוכלוסייה לחיים מתחת לאדמה.

144 קומות

בימינו, ספר מצליח במיוחד בסוגה זאת הוא "144 קומות" של יו האווי (2012), שבגרסתו האלקטרונית הפך לרב-מכר ענק בארה"ב. האווי מתאר עולם לאחר שואה, שניצוליה חיים מתחת לקרקע ב"ממגורה" – מעין תיבת נוח שמאכלסת אלפי בני אדם.

metro 2033

ברוסיה יצאה בעשור האחרון סדרת ספרים רבי-מכר בשם "מטרו 2033" מאת דימיטרי גלוקובסקי, שמתארת בני אדם השורדים במוסקבה אחרי מלחמה גרעינית, וחיים בתחנות הרכבת התת-קרקעית המסועפת.היא משמשת כבסיס למשחקי מחשב מצליחים אף יותר.

בעברית הופיע בשנה שעברה הספר "האחרים", מאת סופר המדע הבדיוני משה מנשהוף. על פי עלילתו, כתוצאה מקטסטרופה בלתי צפויה עוברים בני האדם לגור במקלטים מיוחדים, ובוחרים לחיות את כל חייהם במציאות וירטואלית. בעזרתה הם משמרים את הידע והטכנולוגיה המתקדמים, ומצליחים לשכוח שהם למעשה קבורים מתחת לפני הקרקע.

"על פי הידע שלנו על המתרחש סביבנו, קיימת האפשרות שתתרחש הכחדה כמו זו המתוארת בספר", אומר מנשהוף בראיון ל"דיוקן". "בהנחה שכך יקרה, הדרך הטבעית להינצל מהאסונות והנזקים המתמשכים תהיה להימלט למעמקי האדמה, למקלטים תת-קרקעיים. אולם החיים שם יכולים להתקיים רק לתקופות מוגבלות, מפני שכל מחסן מזון שנדמיין יכלה לאחר תקופה, וגם לא כל המקלטים יהיו מצוידים בכל הטכנולוגיות של אוורור וכדומה. מקומות המחסה לטווח ארוך חייבים להיות עצמאיים ולתפקד כמעין מכלול שמאפשר סביבת חיים על כל המשתמע. לשם כך הכנסתי אליהם בספר יכולות של גידול בעלי חיים וצמחים, באופן שיאפשר קיום ממושך של בני אדם, אולי לאורך דורות. אם לא יהיו שם אמצעי ייצור וסיפוק צורכי חיים בצורה מעגלית ושוטפת, זה לא יהיה פתרון למקרים של אסון עולמי".

ינוי אמיתי יכול לצמוח רק מכורח", אומר פרופ' סופר. "ככה זה תמיד באנושות, בסוף חוסר הברירה הוא זה שמצמיח את החדשנות. במצב האורבני הנוכחי, אנחנו נמצאים בראשיתו של עידן האין-ברירה.

לא רק שאפשר לעשות את זה, צריך לעשות את זה".

אלי:אתה תהיה מוכן לחיות בעיר תת-קרקעית?

סופר:"אני מודה שאני עצמי לא ממש מתלהב נפשית מהרעיון. אני חושב שאנשים צריכים לראות את השמיים מעליהם. אבל אלו תחושות סובייקטיביות שלי, ואני לא בטוח שאחרים, צעירים יותר, יראו את הצורך החיוני בכך. ייתכן שהדורות הבאים כבר לא יראו שמיים מעל, ולי זה עצוב, אבל הם גם לא יצטרכו את השמיים מעל".

 

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

 

 verne underground city

 

גיבורי העל העבריים -הסרט התיעודי

hebrew comics hero 0

 

לאחרונה עלה על האקרנים סרט תיעודי שגם אני משתתף בו " גיבור  העל העברי " על תולדות הקומיקס העברי מאז ימי אריה נבון ואורי מורי גיבור הקומיקס העברי הראשון  ועד לעצם היום הזה.

בסרט מרואיינים מיטב יוצרי הקומיקס העברי וגם כמה חוקרים וחוקרות ובהם אנוכי. גילוי נאות : שימשתי גם כיועץ להפקת הסרט ונתתי מידע על תולדות הקומיקס העברי נושא שבו אני מומחה ומכין עליו דוקטוראט. את הסרט כתבו וביימו עמיתי הנכבדים שאול בצר ואסף גלאי. 

וכך מתואר הסרט בפרסומות של "אנטנה הפקות ": // // // //

גיבור העל העברי" הוא סרט מסע לתוך עולם הקומיקס הישראלי שזכה במשך שנים להתעלמות. זהו גם מסע מפותל וסבוך הנוגע בדימוי של הגיבור והזהות הישראלית – מגיבור הקומיקס הישראלי הראשון "אורי מורי" שנוצר ב1936 על ידי אריה נבון ולאה גולדברג ועד הגיבורים המפורסמים של היום: הברווז של דודו גבע, בבא של שי צ'רקה, חמודי של דניאלה דקל לונדון.

בסרט מתראיינים  בין השאר זאב אנגלמאייר, דניאלה דקל לונדון, שי צ'רקה, מישקל קישקה, אסף חנוכה, אתגר קרת, ירמי פינקוס, רותו מודן ואורי פינק גיורא רוטמן מיכאל נצר   גליה גאון ואלי אשד.

פרביו קצר של הסרט 

והנה הסרט במלואו להנאתכם :

גיבור העל העברי 

וכמה סקירות וביקורות :

תכירו את גיבור העל העברי -ג'וני דוב על הסרט 

יוני זאבו על גיבורי העל כחול לבן

למה אין לנו גיבור על : ביקורת של גילי איזיקוביץ 

 

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

 

 

HEBREW_SUPER_HERO_01

אתגר קרת ואסף חנוכה ב"גיבור העל העברי" (צילום: מוש משעלי)

יצחק שנהר נגד יונתן רטוש וה"כנענים"

shenhar meaz imekedem

הסופר יצחק שנהר היה פעם בשנות הארבעים והחמישים סופר ועורך ואיש  תרבות ידוע מאוד.בין השאר הוא היה עורך המדור הספרותי של העיתון "הארץ". וככזה אחד מקובעי "הטעם הספרותי ". היו שראו בו  אז את אחד הסופרים החשובים ביותר הכותבים בעברית.

אך מאז  מותו הוא נשכח וכיום ממעטים מאוד להדפיס אותו מחדש ולהתייחס אליו. יצירתו הזכורה ביותר היא דווקא פיזמון שכתב בשם "מה אומרות עיניך" שהלחין יוחנן זעירא והושמע בידי מבצעים רבים מאוד.

כמאמר זה שאותו פירסמתי לראשונה בדפוס בכתב העת  הספרותי "עמדה" אני חוזר לכמה מסיפוריו היותר בולטים.סיפורים המתרחשים בתקופת התנ"ך בשמות "לילה בשומרון " שמתרחש לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי ממלכת אשור ו"מעל מי מרום " שמתרחש לאחר תבוסה שהנחיל כובש הארץ יהושע לכנענים ומוצג מנקודת המבט של לוחם כנעני.

במאמר זה אני מראה שלמרות הרקע התנכ"י של הסיפורים הרי יש להם מטרה עכשווית מאוד ונמען ספציפי מאוד שאף מופיע בסיפורים אלו בצורה סמויה וגם לא כל כך סמויה :המשורר יונתן רטוש,היוצר והאידיאולוג הראשי של "התנועה הכנענית".

nimrod

יונתן רטוש קרא באידיאולוגיה שלו וגם בפואמה שלו "ההולכי בחושך "   לחזור לתרבות ולמיתולוגיה הכנענית הקדומה.ואחד מסמלי האידיאולוגיה שלו היה הפסל המפורסם של יצחק דנציגר "נמרוד "שתיאר לוחם עירום.

שנהר בסיפורו "לילה בשומרון" לוקח  את דרישותיו -נבואותיו של רטוש  במאמריו ובשירתו כפשוטן  ומתאר בצורה אירונית מה מתרחש כאשר עבד עירום דמוי  הפסל "נמרוד " מגיע לעיר שומרון שלאחר החורבן האשורי לכוהן   ונביא דמוי רטוש שמנבא את בואו כמבשר תחיה חדשה של האל בעל.

בסיפורו השני "מעל מי מרום " מתאר שנהר  מה חולף במוחו של לוחם "כנעני " גאה שתפיסותיו הן התפיסות של יונתן רטוש לאחר שהתמודד עם "הישראלים "_(היהודים ) הבזויים בעיניו.

ראו את המאמר  המלא ב"יקום תרבות " :

עוד ישוב הבעל ?:הסיפורים האנטי "כנעניים" של יצחק שנהר

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

 

להבין טוב יותר את הערבים :לזכרו של נחמיה -אשד ז"ל

נחמיה וסרמן 0

בחודש שעבר נפטר דודי נחמיה אשד  בלילה בבית חולים בירושלים.בן 86 היה..

נחמיה -נח  וסרמן אשד נולד ב-1928  אביו היה המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן ואימו הייתה חנה לנדה. בילדותו הירבה לשהות עם סבו הרב אליהו לנדה בן נינו של הגאון מוילנה והושפע ממנו עמוקות.

ילדי משפחת וסרמםן 1938

צילום מ-1938 של ילדי משפחת וסרמן נחמיה ואחיו.הצילום הוא מבר המצווה של האח הבכור צבי ( אביו של כותב שורות אלה ).עומדים משה ,צבי ( עם הכומתה ) ונחמיה. יושבים חנה לנדה ויוסף זונדל וסרמן לפניהם עומדים -הילדים שמואל ,בתיה וציפורה.

אחרי שסיים את הלימודים בבית הספר "בילו"י בתל אביב החליט לפנות לחקלאות הוא וחבריו השתלמו בקיבוץ "שדה אליהו".לאחר מכן  נחמיה וחבריו הקימו קיבוץ בגוש עציון בשם "משואות יצחק" על שם הרב יצחק הרצוג. המכתבים שאותם שלח נחמיה מהקיבוץ לבני משפחתו ושהשתמרו  בידי בני המשפחה עד היום מהווים מקור היסטורי רב ערך לתולדות הקיבוץ וגוש עציון כולו.

במלחמת השחרור הותקף הקיבוץ בידי הלגיון הירדני ,נחמיה לחם על הגנת המקום עד שנפל בשבי ביחד עם עוד כ-320 מאנשי גוש עציון והועבר למחנה שבויים שכונסו ביחד במחנה שבויים שנקרא "אום אל ג'מאל" (אם הגמלים) במדבר, 15 ק"מ מזרחית לעיר מַפרָק בצפון ירדן. שם הוא שכן במחנה השבויים עם אישים כמו סופר הילדים לעתיד אוריאל אופק והמפקד הבכיר לעתיד דני מט.   . נחמיה מכתב

מכתב שאותו שלח נחמיה למשפחה מהשבי בירדן.

במהלך חודשי השבי נחמיה החל להתעניין בשוביו הוא למד ערבית והחל לקרוא בספרות הערבית. הוא שוחח רבות עם השומרים הירדנים. הוא הפך לאיש קשר בין השבויים והשובים שעימם ניסה לדבר כשווה אל שווה כפי שמראים מכתביו היפים מהשבי שמתארים את תנאי החיים שם ששרדו בידי המשפחה. פעילותו בקרב השובים הירדנים תרמה לשיפור תנאי החיים של השבויים. לאחר שהשתחרר מהשבי החליט שמקומו אינו בקיבוץ. הוא עזב את הקיבוץ הוא התקבל למשטרת ישראל בתור סמל במחלקת המיעוטים שם היו זקוקים מאוד לאדם כמוהו שהפך למומחה בשפה ובתרבות הערבית. במשך השנים עלה  נחמיה בדרגות במשטרה והיגיע לדרגת רב פקד. ולאחר מכן שימש כמתורגמן בבתי המשפט ונחשב לאחד המתורגמנים היעילים  והאמינים ביותר של בתי המשפט מהשפה הערבית.

בשלב מסויים עלה בו הרעיון לפרויקט ענק: מילון עברי לערבית המדוברת שהיא שפה שעומדת לחלוטין בפני עצמה מהערבית הספרותית המוכרת והנלמדת בבתי הספר.

נחמיה  היה נוסע לכפרים ולערים הערביות ובכל מקום היה לוקח פנקס ורושם מילים ערביות .ובמשך שנים שקד על המשימה ליצור מילון כזה. הוא היה נפגש עם ידידים ומכרים ערביים אנשי כפר ואנשי עיר ולומד עימם את נבכי הערבית המדוברת ויצר אלפי כרטיסיות עם מילים ערביות, עד שהיה מי שטען שנחמיה מדבר את הערבית המדוברת טוב יותר מהערבים עצמם.

בשלב מסויים החל להעביר את הפרויקט למחשב. בשנות הפנסיה שלו שקל ללמוד באוניברסיטה ולהשלים תואר ,אבל זה לא יצא לפועל כי העדיף להקדיש את זמנו לטיפול בנכדיו. וגם פרויקט המילון שהיה כה חשוב התעכב והתעכב.ולבסוף לא יצא לפועל.

נחמיה נפטר בפברואר 2015. הוא קבור בהר המנוחות בירושלים.הוא השאיר אחריו אישה רבקה ואת בנותיו בת שבע ומרים ונכדים ונינים.

יש לקוות שמוסד כלשהוא ( אולי חיל המודיעין ?) ייקח על עצמו את המשימה להוציא מכתביו של נחמיה כספר את המילון העבר המקיף ביותר הקיים לערבית  מדוברת. אם לא כספר אז כמאגר  או ספר אלקטרוני ברשת, מילון שאפשר יהיה לעדכן אותו באופן שוטף ככל שתתפתח הערבית המדוברת. בכך יוצב נדבך נוסף ליכולת ההבנה שלנו את שכנינו הערבים ,ובכך ימשכו מאמציו של נחמיה שנמשכו כל חייו להבין טוב יותר את הערבים.

נכדו של נחמיה, יוסף -זונדל וולמן עורך כעת חוברת לזכרו. כל מי שרוצה   לתרום חומר על חייו של נחמיה ופועלו מוזמן ליצור עימו קשר במייל :

yzundel@gmail.com

  להלן הערך שנכתב על נחמיה באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. נחמיה הוא  אחד  האנשים הצעירים ביותר שערכים עליהם מופיעים בכרכי האנציקלופדיה:

ראו גם:

מודעת אבל של משטרת ישראל לזכרו של נחמיה 

אחיו של נחמיה כללו את

צבי אשד

משה "מוסה "אשד ,מגלה "דרך בורמה "

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

נחמיה אשד הקבר .

יום בחייו של רוצח מטעם השליט : על הספר "יומו של האופרצ'יניק מאת ולאדימיר סורקין

operecnic 1

אני חובב של ספרות מדע בדיוני רוסית ( בתרגום כמובן לצערי איני קורא רוסית )גם זאת שנכתבה בתקופה הסובייטית ,האופטימית החוזה את העתיד הגלקטי הצפוי למין האנושי ,וגם את זאת האופטימית הרבה פחות ,בלשון המעטה שנכתבה לאחר התקופה הסובייטית.

אמנם בשנים האחרונות קשה למצוא סיפורי מדע בדיוני אמיתיים בשפה הרוסית ,רוב מה שיש הם סיפורי פנטזיה והעל טבעי.אבל עדיין קיימות כמה יצירות מעניינו שיוצריהם עדיין לוקחים ברצינות רבה  את תפקידו הוותיק של הסופר: לדמיין כיצד עלול העתיד הלא רחוק להיראות.

ואולי הבולט בין אלו  ברוסיה היום הוא הסופר ולדימיר סורוקין בספרו היחיד שתורגם לעברית "יום מחייו של האופרצ'יניק" שמתאר כיצד רוסיה בשנת 2027 לספירה חוזרת למעשה לימי  הצאר איבאן האיום עם שליט יחיד מעין צאר חדש וגדודי אנשי זרוע רצחנים  ומרושעים.

הספר  " יום מחייו של אופריצ’ניק" שנכתב בעשור הקודם ברוסיה ומתאר את עתידה בעשור הבא, פורש באופן ההולך ומתקרב למציאות עד להדהים את הנעשה בה בעשור הנוכחי ובשנים האחרונות. לרגל רציחתו של אחד ממנהיגי האופוזיציה, בוריס נמצוב, והיעלמותו הזמנית והמיסתורית של מנהיג רוסיה, ולדימיר פוטין,

לפניכם רשימה על הספר "יום מחייו של אופריצ'ניק", אחת מיצירות המופת של הספרות הרוסית העכשווית וספר שלמרות שפורסם בעשור הקודם לא התיישן כלל − נהפוך הוא.

גילוי נאות :הספר נערך בידי זוגתי המוכשרת דינה מרקון אבל הספר הוא נהדר בלי קשר.

ראו רשימה על הספר ב"יקום תרבות ":

פורנוגרפיה, סדיזם ונבואה -"יום מחייו של אופריצ’ניק" ולדימיר סורוקין

וראו גם

העתיד על פי סופרי המדע הבדיוני הרוסיים 
// //

 

operchnic 2

תודה רבה למר נפתלי מגיד

תודה רבה למר נפתלי מגיד על תשורתו ל"בלוג ".

אני זקוק לתשורות האלו האלו כדי להמשיך להפעיל את הבלוג להנאתכם ולידיעותיכם.

שוב תודה.

תוכנית האושר של יצחק ( בוז'י ) הרצוג

הרצוג הספר

 

לרגל בחירות 2015 חזרתי ועיינתי בספר פוליטי נשכח שפורסם בשנת 2010 ולא עורר אז  כל עניין ,ספר של פוליטיקאי  שהיה מוכר אז רק לכמה יודעי ח"ן במפלגת העבודה בשם יצחק הרצוג שאז היה שר הרווחה , שכיום רץ בראש מפלגת "המחנה הציוני " ביחד עם ציפי לבני לראשות הממשלה. ספר שבו הוא מציע תוכנית ארוכת טווח לשיפור רווחתם הכלכלית של תושבי מדינת ישראל.

ראש מפלגת העבודה יצחק "בוז'י"  הרצוג הוא הפוליטיקאי היחיד כיום שרץ בבחירות בראשות מפלגה  שכתב ספר שבו הוא מציע תוכנית מפורטת לעתיד המדינה.

הרצוג כבר  ערך  ביחד עם רובי נתנזון ספר בשם איך יוצאים מזה? :   פתרונות כלכליים וחברתיים למשק הישראלי ( תל אביב :   טפר,   2004.) אבל ספרו החשוב בתחום זה הוא : תוכנית עבודה :   מתכון לרווחה כלכלית   ( תל אביב :   טפר,   2010)

לשם השוואה בנימין נתניהו ראש הליכוד תכנן וכנראה גם כתב גם הוא ספר כזה על העתיד הכלכלי של המדינה  אבל זה לא יצא לאור לפי השמועה כי סתר את התוכנית שנתניהו פירסם לבסוף כאשר היה שר אוצר במציאות.

גם ראש מפלגת "ישראל ביתנו " אביגדור ליברמן פירסם ספר עם רעיונות  לגבי עתיד המדינה בשם "האמת שלי "( 2004)  ,כך עשתה גם קודמתו של הרצוג בראשות העבודה שלי יחימוביץ' שכתבה ספר  בשם " אנחנו :על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל "( 2011 ) ובו רעיונות שונים לגבי העתיד הכלכלי של מדינת ישראל.אבל באלו מוצגים רעיונות כללים בלבד ולא תוכנית מפורטת.

פרט לאלו  איש מבין  מהפוליטיקאים הרצים בראשות מפלגה כיום לבחירות לא עשה זאת.אמנם יאיר לפיד  התקרב לכך עם המצע המפורט שמפלגתו פירסמה בימים אלו על תוכניותיה לעתיד המדינה.

back

זה שמישהו כותב ספר עם תוכנית לגבי העתיד הכלכלי הרצוי של ישראל "מתכון לרווחה כלכלית " אינו אומר שכמובן שהוא מתאים להיות ראש ממשלה,אבל לכל הפחות זה האומר שהוא הקדיש חשיבה מעמיקה ביותר לנושא,ואינו "שולף מהמותן " עם התקרב הבחירות.

הרצוג בא ממשפחה אינטלקטואלית  הוא בנם של חיים הרצוג נשיאה השישי של מדינת ישראל, כמו כן, הוא נכדו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה הרב הראשי לישראל.דודו  יעקב הרצוג שהיה דיפלומט מפורסם אחד הדיפלומטים הגדולים של ישראל התפרסם בוויכוח שניהל עם ההיסטוריון  האנטי ציוני  ארנולד טוינבי ויכוח שבו הייתה  ידו על העליונה.

היום אין להעלות על הדעת שאיזה שהוא דיפלומט של ישראל יהיה מסוגל לנהל ויכוח כזה עם אינטלקטואל בחו"ל  מסדר הגודל של נניח  הישראלי לשעבר  נועם חומסקי. אולי רק בנימין נתניהו.

הרצוג הספ]ר 2

אמנם הספר שאותו כתב הרצוג בנושא הוא בגדר בלתי ידוע. הוא לא נמצא ברוב הספריות. והוא לא הוזכר כלל בכתבות על הרצוג בתקופת הבחירות משל היה חסר חשיבות.הרצוג כתב אותו כאשר היה שר הרווחה והשירותים החברתיים.הוא נחשב אז לשר מוצלח ביותר.   בתקופתו נהנו ניצולי השואה משגשוג כלכלי והעוני ירד, מספר המובטלים ירד-

לא אתאר את הרעיונות וההצעות שאותן מציע הרצוג בספר זה בפירוט.רק אתייחס רק לפרט ספציפי שבו הרצוג עוסק  שם.

הוא טוען שיש לחשוב  על פתרונות לטווח ארוך שכן חשיבה לטווח הקצר בלבד מסכנת את עתיד הדורות הבאים .פתרונות לטווח ארוך הם יעילים יותר מבחינה כלכלית ומאפשרים תכנון טוב ביותר.

אני מסכים.

בספרו קובע הרצוג  שעל מנת לשנות את מצב האנשים אין לבחון רק את  העובדות היבשות של הכלכלה עצמה  אלא את מידת  שביעות הרצון ואפילו את מידת האושר שהם חשים בארצם.

הוא  מתייחס לדו"ח שהוגש לנשיא צרפת  ( בזמן שפורסם  הספר ) סרקוזי שמצא שבעוד הממשלה מעלה ומגדילה השקעות בתחומים שונים האזרחים אינם מרוצים כלל.סרקוזי  תמה מדוע כשהממשלה משקיעה סכומי עתק באזרחיה זה עדיין לא אפקטיבי.

הרצוג מספר לנו שהועדה שמינה  סרקוזי לחקור את העניין מנתה צוות כלכלים מוביל שכללה חתני פרס נובל.הם קבעו בין השאר שמדיניות כלכלית אמורה להעלות בראש ובראשונה את רווחת האזרחים ולא דווקא  בתמ"ג( תוצר מקומי גולמי)  כפי שהיה מקובל עד אז. מחברי הדו"ח מציעים את תפיסת הרווחה החברתית או "מדד האושר" שמבוססת על העיקרון  לפיו על המדינה להיבחן גם בהתאם לפרמטרים נוספים והם רמת החינוך שלה ,רמת שירותי הרווחה שלה ,איכות הסביבה שבה ועוד. סרקוזי אף העלה דרישה שהמדינות שהשונות תאמצנה דף מינימום לתפקודם בתחומים אלה ושזה ישלים את הפרמטרים הכלכליים הקיימים.

הרצוג מאמץ את הדרישה הזאת.  הוא מזכיר שמפירות  הצמיחה הכלכלית לא  נהנית כל האוכלוסייה  אלא רק אחוז קטן באוכלוסייה שאינו מושך אחריו את כל שאר האוכלוסייה  וכיום יש בישראל פערי הכנסה גבוהים מהעולם.

מסקנתו היא שכדי  להתמודד  בצורה מושכלת עם בעיות החברה והכלכלה בישראל   יש  ,גם , לבחון את מידת האושר  של התושבים. הוא קובע שאם כי ישראל מסתמכת באופן כמעט עיוור על מדד התמ"ג אסור שזה יהיה המדד היחיד לצמיחה לדעתו יש להגדיר מדד אושר רב מימדי אשר יתבסס בין היתר גם על תנאים חברתיים ,איכות הסביבה ,שוק העבודה בריאות התושבים ,רמת החינוך ,הכנסה וביטחון כלכלי ופיזי.

האם אכן כך הוא ? ידוע שכמה מהמדינות היציבות בעולם במבחינה כלכלית כמו ארצות סקנדינביה ,יפן וניו זילנד יש גם מספרי מתאבדים מהגבוהים בעולם.מה שמראה שאחוז האושר שאותו חש לפחות חלק מהאוכלוסייה למרות הכלכלה היציבה ואף המשגשגת שלהם אינו כה גבוה. ככל הנראה הגורמים ליצירת אושר אינם ק/שורים רק לכלכלה משגשגת.

אבל נראה שכלכלה כזאת אכן יכולה לתרום לאחוז האושר האנושי ולהגדיל אותו.

הספר כמובן אינו עדכני.למפלגת העבודה יש כיום מצע אחר ותוכנית אחרת. אבל סביר להניח שעם הרצוג יהיה ראש ממשלה הוא יקדם את הרעיונות השונים שבו,שעלי עשו רושם חיובי בהחלט.

והם בהחלט לא התיישנו מאז שנת 2010 כאשר פורסם הספר. עם בכלל הדחיפות והצורך בהם רק גדלו מאז.

הרצוג 0

 

ראו גם :

 יצחק הרצוג בויקיפדיה

 

עמוד הפייסבוק של  יצחק הרצוג

 

ארי שביט על יצחק הרצוג

 

מצע  מפלגת המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג 

 
//

itzhak_hertzog

אז מה באמת קרה לאלה קארי מלפלנד ולנוריקו סאן מיפן ?

ela kari

 

בסרטה "איפה אלה קארי ומה קרה לנוריקו סאן" יוצאת הבלוגרית והעיתונאית דבורית שרגל למסע חובק עולם, במטרה לגלות מה עלה בגורל גיבורי סדרת הספרים "ילדי העולם". אך דמותה של דבורית שרגל − האישה שהוציאה את כל כספה כדי לאתר גיבורות ילדות בלתי ידועות במסע שתוצאותיו לא היו ידועות − מרתקת את הצופה הרבה יותר מהילדים מהארצות הרחוקות והאקזוטיות,שגדלו והשתנו מאוד.

וראו במאמר הביקורת שלי על הסרט:

אלה קארי − האלמנה מלפלנד, דירק − הבורגני מהולנד, נוריקו סאן − אשת העסקים מיפן, והמעניינת מכולם − דבורית שרגל, ההרפתקנית מישראל

נוריקו סאן

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 465 שכבר עוקבים אחריו