מיטב פזמוני האירוויזיון של כל הזמנים

לרגל שידור אירוויזיון 2016 הנה סדרת מאמרים שנכתבו על ידי אלי אשד ועל ידי שותפי חיים מזר וירוו ליבוביץ על מיטב הפזמונים בעינינו של האירוויזיון בכל הזמנים מבחינת מילותיהם.שניים מהם הם ישראליים.

ובתור נספח רשימה של הזמרת מרגלית הדרי (שם בדוי של יסמין אבן ) על האירוויזיון.

 

'הבובה המזמרת "ירון ליבוביץ על השיר הזוכה באירוויזיון 1965

 

טרובדור משירי זמר נודד :אלי אשד על השיר הזוכה ( אחד מהם ..) באירויזיון 1969

שקיעתה של הפרימה בלרינה :חיים מזר על עוד פזמון ( שלא זכה ) מאירוויזיון 1969

 

עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה :חיים מזר על הפזמון "נתתי לה חיי " של להקת כוורת מאירוויזיון 1974

 

ג'ינג'יס חאן ולהקתו :אלי אשד על פזמון בולט באירוויזיון 1979

סוקרטס כוכב עליון : אלי אשד על עוד פזמון שלא זכה ( אבל היה צריך לזכות ) באירווזיון 1979

 

שמשון אולי תתבגר חיים מזר על עוד פזמון מאירוויזיון 1981

הבלדה של ג'וני בלו :חיים מזר על הפזמון שייצג את גרמניה באירוויזיון 1981

 

אלוהים תהיה בן אדם : חיים מזר על השיר הישראלי באירוויזיון 1988 

 

טריויזיון :מרגלית הדרי (יסמין אבן ) מסכמת את האירוויזיונים

 

ראיון מיוחד עם אלי אשד לכבוד יום העצמאות 2016 ערכה חגית בת -אליעזר

 

ראיון עם אלי אשד

אלי אשד הוא סופר וחוקר תרבות הוא העורך של מגזין "יקום תרבות "| ברשת וחיבר כמה ספרים כמו "מטרזן ועד זבנג  סיפורה של התרבות הפופולארית בישראל ( בבל 2003) והגולם סיפורו של קומיקס ישראלי(מודן  2004)  עם  אורי פינק.

את הראיון ערכה המשוררת ופעילת  התרבות חגית בת -אלעזר

 

חגית : שלום, אלי, אנחנו מכירים ואף פועלים יחד מאז הצטרפותי לעמותת "יקום תרבות" לפני 3 שנים. שמחה על ההזדמנות שניתנה לי ע"י ראובן שבת לשאול אותך על מה שיודעת ועל מה שלא.

יש לך "יחוס" – משפחת ריבלין. מבקשת לשמוע איך העבר המשפחתי משפיע עליך, מה הוא עושה לך?

אלי :לאמיתו של דבר איני קשור  משפחתית ישירות למשפחת ריבלין הידועה  כמשפחה של נשיא המדינה ראובן ריבלין  ובהיסטוריה המשפחתית הארוכה שלה ,אלא במשפחה אחרת בשם וולפנזון ,שאחד מאבותיה  זאב וולפנזון היה בונה בית הכנסת "החורבה" המקורי בירושלים והיה  הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי שניים מסמליה המרכזיים של ירושלים במאה ה-19 . אבל נכון משפחת וולפנזון אכן הייתה קשורה לאורך הדורות בצורות שונות למשפחת ריבלין  בשכנות בידידות וגם באוייבות מסיבות שונות.אבות משפחת וולפנזון עלו לארץ ישראל בשיירה אחת עם אבות משפחת ריבלין מליטא.

וגם יש לי קשר  משפחתי עם משפחת סלומון שממנה יצא בין השאר יואל משה סלומון וחברת הרפואות "טבע". שלושת המשפחות האלו היו עסוקות לאורך הדורות בהתנצחויות בנושאים כמו מי מביניהן יצר את הישוב היהודי בירושלים  במאה ה-19 וגם בפתח תקווה במקרה של משפחת סלומון והם יצרו כרכים שלמים בנושאים אלו.וגם הואשמו בידי חוקרים בעיוות הפרטים ההיסטוריים  בנושאים אלו. אלו נושאים שגם אני חקרתי אותם.

חגית :במה מתמקדים הויכוחים המשפחתיים הסטוריים האלו ?

 אלי :יש למשל ויכוח קשה בשאלה מתי בדיוק היגיעו ראשוני משפחת וולפנזון לארץ ישראל.ב-1809 כפי שטוענות המסורות המשפחתיות ?ואולי "רק " ב-1835 כפי שטוענים המחקרים המודרניים על סמך מפקדים שקיימו אנשי משה מונטיפיורי בארץ ישראל בתקופה זאת ?,וגם מי בדיוק עמד בראש אותה שיירה,ריבלין או וולפנזון?

האם המשפחה הסתירה פרטים על כך שאבי המשפחה היה סוג של נוכל ועשק אלמנה שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח הרב ישראל משקלוב בחו"ל? בשאלה זאת יש דיונים נסערים לאורך השנים  בבלוג האישי שלי בין חוקר בשם ד"ר אריה מורגנשטרן חוקר מבני המשפחה בשם סגל וביני.

אפשר למצוא דיון רוך ומקיף בסוגיה זאת למשל כאן:

הויכוח על אברהם "הדיין" וולפנזון

אני אירגנתי כנס של צאצאי משפחת וולפנזון לפני כמה שנים שבו התקיימו הרצאות ודיונים בשאלות אלו.ואני שמח לספר שעד היום אני מקבל תגובות בנושאים אלו.לאחרונה אף פגשתי אנימטור  צעיר מארה"ב שהוא צאצא של משפחת וולפנזון שקרא את המאמרים בעברית בנושא ברשת וכשביקר בארץ במסגרת סיורי תגלית נפגש גם איתי לדבר על תולדות המשפחה.

כמו כן עם כל הכבוד למשפחת וולפנזון  אני צאצא של משפחה חשובה עוד יותר משפחתו של הגאון מוילנה מייסד קהילת "המתנגדים " הליטאית שתלמידיו עמדו בראש עלייה גדולה שלהם לארץ ישראל בראשית  המאה ה-19 ,שהיא הבסיס של הקהילה החרדית שאת מכירה כיום ירושלים ובבני ברק ובמקומות אחרים. אבותי הם אלו שרשמו את  הגנאלוגיה המדוייקת שלו. היום אנו יודעים  את הגנאלוגיה של המשפחה לא רק עד הגאון מוילנה במאה ה-17 אלא ממש עד למאה השמינית לספירה עד ראשוני משפחת קלונימוס איטליה.ואם תתחולל פריצת הדרך המיוחלת ואפשר יהיה למצוא קישור אמין  בין משפחה זאת ובין השושלת של ראשי הגולה בבבל  שהשושלת שלהם ידועה בפרטות אולי כבר מהמאה השנייה לספירה.אז אפשר יהיה להאריך את  שושלת עד למאה השנייה לספירה.אני גאה לציין שרוב הדורות במשפחה המתועדת היטב הזאת היו סופרים וכותבים ואין הרבה משפחות שיכולות לאמר זאת על עצמן שאבותיהם לאורך כל הדורות  מהמאה השמינית לספירה ועד היום עסקו דור אחרי דור בכתיבה.

את הגנאלוגיה המדוייקת מהמאה השמינית לספירה ועד אלי אפשר למצוא כאן 

חגית :אין גם את כל המשפחות  שטוענות שהן צאצאות של דוד המלך עד  שנת אלף לפני הספירה אין להן היסטוריה ארוכה עוד יותר ?

אלי :לרוב או תמיד  השושלות האלו מפוברקות.אם תבדקי תמיד תמצאי שיש מאות רבות של שנים בהיסטוריה של משפחות אלו שעליהן  לא ידוע שום דבר. יש תמיד נקודת זמן שממנה הן מתחילות אי אז בימי הביניים והם תמיד טוענים שהם צאצאים של דוד המלך  אבל באמצע יש מאות שנים לאמיתו של דבר אלפי שנים  שעליהם לא יודעים.אז אלו טענות מומצאות.

במקרה שלי אנחנו יודעים אב אחרי בן ללא הפסקה וללא שום "רווח " את תולדות המשפחה כאמור מהמאה השמינית לספירה ואילך. ואנו מכירים אותם דור אחרי דור משום שרובם המוחלט היו רבנים מנהיגים  וכותבים.

חגית :: ועוד בעבר – היה לך בלוג שקדם ל"יקום רבות". ספר עליו, בבקשה.

 

אלי :זהו הבלוג "המולטי יקום של אלי אשד"  https://no666.wordpress.com/

שבו פירסמתי לאורך השנים מאמרים רבים על נושאי תרבות פופולארית וקומיקס וההיסטוריה שלהם ונושאים אחרים שמעניינים אותי כמו חקר התנ"ך וחקר הגנאלוגיה המשפחתית שלי.והתברר שיש עוד רבים חוץ ממני שמתעניינים בכך .אני ממשיך לפרסם שם גם היום אבל מאמרים אישיים יותר או כאלו שמסיבות שונות אני לא חושב שיש מקום לפרסם אותם בזירה האמיתית שלי שהיא "יקום תרבות ".

חגית:איך התרחש המעבר לזירה האינטרנטית הנוכחית "יקום תרבות"? איך התגבשה העמותה?

אלי :לפני כשש שנים היגעתי למסקנה שלפרסם את דעותי רעיונותי וממצאי בבלוג אישי זה לא מספיק.אני רוצה להקים כתב עת שיהיה מוביל מסוגו ברשת שיעסוק בפיתוח וקידום התרבות והספרות העברית כולל הספרות הפופולארית והקומיקס  אבל בהחלט לא רק.רציתי שכתב העת הזה יקיים גם אירועים ספרותיים ובבוא היום תהיה  לו גירסה מודפסת שמחוץ לרשת וישמש כפרצופה של התרבות העברית גם בשפות ובארצות אחרות.זה בכל אופן היה האידיאל.

לשם כך הקמתי עמותה שכללה אישים כמו המשורר והמתרגם גיורא לשם ז"ל הפסל והסופר ריצ'רד שילה ז"ל ובדלו לחיים ארוכים ד"ר אמנון סטופ וד"ר ניסים כץ ואבי גולדברג וחגית בת אליעזר ושלומית הרטמאייר ואחרים שיצאו ליישם את החזון הזה. ואני שמח להגיד שהוא חי ופועל ."

"יקום תרבות "פירסם עד כה למעלה מ-2000 מאמרים סיפורים שירים ורשומות שונות.

ובין השאר אנו עוסקים שם רבות גם במתחרים ובעמיתים שלנו כתבי העת האחרים לספרות ולתרבות עברית.

את "יקום תרבות " תמצאו כאן.

חגית:איזה יצירות אתם מפרסמים ?

אלי :יש לנו עורך שירה יואב איתמר. יש לנו עורך פרוזה ד"ר ניסים כץ.והם מקבלים מגוון אדיר של יצירות שמהן הם עושים סלקציה של פרסום.  אנו מפרסמים הן יצירות חדשות של סופרים עכשויים כמו ענת קוריאל ואחרים וגם יצירות קלאסיות ישנות ושכוחות  שאנו מקימים אותם לתחייה עבור דור חדש.הןיצירות של פרוזה ושירה והן יצירות של סיפורי קומיקס מעיתוני ילדים ישנים . דוגמה אחת מני רבות למשל פואמה ישנה של זלמן שניאור "ימי ביניים מתקרבים " שחזתה את שתי מלחמות עולם שפירסמנו בגירסה המקורית שלהמ-1913 שאינה מוכרת כלל ושהמשורר הכניס בה שינויים רבים  (קישור אליה ראו כאן)

פריסמנו גם סיפורי קומיקס ישנים רבים שבמקור פורסמו ב"דבר לילדים " "הארץ שלנו " "בוקי " "כולנו " ומקומות אחרים  ואפשר לתת עוד דוגמאות רבות.

חגית :במקרה של "ימי ביניים מתקרבים "פואמה מלפני מאה שנה ויותר  שכתובה בשפה קשה  במיוחד  כמה קוראים אתה חושב נכנסו אליה ברשת כמה מהם באמת היו מסוגלים לקרוא אותה עד סוף להבין ואולי אף ליהנות ?

אלי :מן הסתם לא רבים בואי נודה על האמת.נכנסו כמה מאות.אני מניח שמתוכם היו כמה עשרות שקראו אותה במלואה. אולי פחות. אין דרך לקבוע את זה.. אבל עבורנו זה מספיק בהחלט. אנחנו כאן לא בשביל הרייטינג הגבוה. אנו פונים גם למיעוט המזערי  האינטלקטואלי שכן יכול ורוצה לקרוא יצירות מסובכות ומורכבות כ אלו ומספקים לו תכנים שלא יקבל בשום מקום אחר.

  חגית :אתם גם מקיימים אירועים ספרותיים שונים.

אלי :בהחלט.אנחנו  מקיימים גם   אירועים ספרותיים רבים במקומות  ש ונים בארץ ,בתל אביב ברמת גן בחיפה בבאר שבע  שכל אחד מהם מתמקד סביב נושא מסויים או יוצר מסויים.למשל קיימנו אירועים על דוד אבידן ועל המשורר האירי  הגדול ייטס ,על גותיקה בספרות ועל העיר חיפה בתרבות ובספרות ועל עתידה של הספרות בעידן הסופר טכנולוגי ועוד  אירועים אחרים.ונמשיך לקיים אירועים אלו  שגם מוסרטים ומועלים ברשת במסגרת מטרתינו הן לחזק ולהמשיך  לפרסם את התרבות העברית והן לקרב אותה לתרבויות אחרות.

 

חגית :אתה יכול לספר לנו על הפעילות האקדמית שלך  – התארים: היכן, על מה?

אלי: אני עובד כעת על עבודת דוקטוראט במחלקה לספרות עברית באונ' בן גוריון בנגב שעוסקת בתולדות הקומיקס העברי.ביוצרים כמו אריה נבון יעקב אשמן פנחס שדה ודוד גבע.היא כעת בשלבי העריכה ואני מקווה שהיא תצא לאור כספר.

חגית :אתה יכול לתת הצצה אל העתיד: מה אתה מתכנן לשנה הקרובה בכל תחומי פעילותך?

אלי: אני ורקפת ידידיה  המו"לית של ההוצאה האלקטרונית "בית אוצר" עובדים על מהדורה אלקטרונית של ספרי "מטרזן ועד זבנג" שיצא לאור לפני כ13 שנה ואזל לחלוטין.הספר נותן תמנה מקיפה של תחום שכמעט לא נחקר העולם שלה ספרות הפופולארית והקומיקס בשפה העברית מראשיתו בשנות השלושים של המאה הקודמת ועד העשורים  הראשונים של המאה ה-21 .זאת תהיה  מהדורה מעודכנת.

כמו כן אני עובד על פרוייקט קומיקס מדהים בשם "ההונאה הבולגרית "שבקרוב יצא לגיוס כספים מהציבור .זהו רומאן גראפי בתחום שכמעט אינו קיים בקומיקס הישראלי רומן ריגול ומתח בינלאומי.

חגית :במה עוסקת העלילה ?

 

אלי:העלילה היא על פושע מסוכן  ראש חברת ביון מרצה ישראלי באוניברסיטה בולגרית ואיש נדל"ן נוכל שגנב את הכספים של חבריו שהוא גם  מרגל וטרוריסט בשירות הרוסים.בשליחות  אדוניו נשיא רוסיה פוטין  הוא זומם מתקפת סייבר חסרת תקדים כנגד העיר סופיה בבולגריה מזימה שתביא לחיסול או גירוש הקהילה הישראלית שם.מול מזימה שטנית זאת עומדים רק עיתונאי ובלוגר  ישראלי וסוכן חשאי של המוסד שהם כל מה שעומדים ביפני חורבנה של בולגריה וכיבושה בידי הרוסים.

פירסמתי ברשת פרקים מהסיפור בעברית ובאנגלית  שהם בגדר הקדמה לאלבום הקומיקס המתוכנן והם זכו לתגובות טובות בעיקר בבולגריה דווקא ששם אף פירסמו עימי ראיון בבולגרית על הסיפור למרות שקטעים ממנו פורסמו עד כה רק בעברית ובאגלית..מה שמראה לך כמה העולם כיום קטן.

 

חגית: ואיזה תגובות קיבלת על מה שפירסמת ?

אלי: התגובות הן מדהימות  יש כבר דיונים על תרגומים של הסיפור לגרמנית ואף לבולגרית .אבל מה שמדהים עוד יותר הוא שהעלילה נראית כמתחילה להתגשם עוד לפני שהספר פורסם !

תיארתי בעלילה קונפליקט בין רוסיה ותורכיה שבמרכזו עומדת בולגריה .הקונפליקט כזה אם כי ללא בולגריה פרץ כמה שבועות לאחר שכתבתי את הפרק הרלבנטי.

ובימים אלו ממש  נחשפה פרשת ריגול של חברה ישראלית שריגלה אחרי בכירים לוחמים בשחיתות ברומניה אולי בשירות גורמים עבריניים , בדומה למה שאני מתאר בסיפור לגבי בולגריה.אם כי מה שאני מתאר בסיפור הוא הרבה יותר מזעזע.

ראו את תיאור הפרשה האמיתית של הסוכנים הישראליים שריגלו אחרי אנשי ביטחון במזרח אירופה כאן:

המזימה הישראלית נגד רומניה-מבדיון למציאות 

bulgarian-fraud-poster

חגית :זה הפתיע אותך?

אלי :אני מודה שההגשמה הזאת במציאות  של עלילה בדיונית השאירה אותי חסר מילים.חברים "התבדחו" אם זאת המילה  שאם כל זה מתגשם אולי  יש עכשיו בבולגריה ישראלי שכבר התחיל במתקפת סייבר ענקית כנגד שירותי הביטחון הבולגריים כמתואר בסיפור.  אז אולי בקרוב יתחולל פוגרום ענק בבולגריה וגירוש המוני של כל הישראלים שם כמו שמתואר בסיפור?

אגב בשיחה עם עיתונאית בולגרית שמכירה את הקהילה הישראלית בבולגריה ,התברר לי דבר שלא ידעתי בעת תחילת הכתיבה : שהם סובלים משם רע מאוד בבולגריה ומחוצה לה. לצערנו לאנשים שונים בקהילה זאת  יצא  שם של נוכלים מרושעים,ואם חלילה יתרחש אירוע דרמטי שקשור אליהם אז כן זה עלול לגרום לנזקים שלא יאומנו עבור הקהילה כולה שהסובלנות הבולגרית כלפיה הולכת ופוחתת.

חגית :אתה חושב שאתה ניבאת את העתיד לקרות בסיפור שכתבת או שאיך שהוא בעצם הכתיבה יצרת את ההתרחשויות שמתחוללות עכשיו במציאות ?

אלי :כידוע בפיזיקה בתורת הקואנטום עצם הבחירה באפשרות מסויימת מתוך אינספור מביאה להתרחשותה.אני בניגוד  לאחרים באמת חושב שיש נבואות מסויימות שמתגשמות.אני חושב בהקשר הזה על  המשורר ייטס, שעליו כזכור לך ערכנו לאחרונה ערב ביחד, (ראו  ההתגלות השנייה –נבואה פואטית של ייטס  )    שטען שאדם שיש לו כישרון שירה ויצירה  ספרותית יהיה גם בעל כוחות  "כישוף" והשפעה על המציאות חזקים במיוחד מאלו של כל אחד אחר.

המדע המודרני בכל אופן מכחיש את כל הטענות האלו.

למיטב ידיעתי אני כתבתי סיפור בדיוני ,אני לא טוען שבאמת יש מחבל  ישראלי כזה בבולגריה  שעלול להביא לחורבן המדינה ולגירוש הישראלים שם ,אם כי לכי תדעי המציאות כבר התבררה כמוזרה מהדמיון.כל מה שאני כותב זה סיפור מתח שאני מקווה שיבדר את הקהל ואני בהחלט מקווה שהוא לא עומד להתגשם במציאות.

חגית :אתה לא חושב שכתיבת ספר כזה עלולה להזיק ליחסי העם הבולגרי והעם הישראלי?

אלי: בהחלט לא נהפוך הוא אני מקווה שהוא יתורגם לבולגרית ויראה לבולגרים שלא כל הישראלים הם "כאלה".אפילו לא רובם.לדעתי ספר כזה רק יכול לחזק את יחסי הישראלים והבולגרים.

 

 חגית :מה עוד תרצה לומר לקוראי הפורטל "בכיוון הרוח" ערב יום העצמאות?

אלי :אנחנו כולנו חלק מקהילת התרבות העברית הישראלית.זוהי קהילה לא גדולה ולכאורה אנחנו מרגישים שהיא בשוליים אבל לאמיתו של דבר אנחנו אלו שמוליכים ומראים את הדרך לכולם. ביום העצמאות הזה זה תמיד טוב לזכור במו בכל יום  אחר בשנה שהתרבות העברית הוליכה אתה דרך לפני התרבות העולמית כבר מזה שלושת אלפים שנה ועל כולנו לדאוג שכך יהיה גם בעתיד.

לעתיד אנו רוצים גם לפרסם כתב עת מודפס ולתרגם חומרים שלנו לשפות אחרות ,אבל זה דורש תקציבים.

ולכן אני קורא לציבור הרחב תרמו לנו למען חיזוקו ופיתוחו של "יקום תרבות " ולחיזוק ופיתוחה של התרבות עברית שהוא  משמש לה כפה ובמה.

 

 

 חגית :תודה רבה, אלי.

חג שמח, ישראל.

 

 

"ההונאה הבולגרית ":הדמיון הופך למציאות

vladic 1bulgarian fraud poster

לפני כמה חודשים התחלתי לכתוב רומן מתח-אלבום קומיקס בשם "ההונאה הבולגרית ".

fat man

במרכז הסיפור עומדים ראש חברת ריגול פרטית הפועלת בבולגריה, ישראלי שמרצה על טרור באוניברסיטה בולגרית ובאוניברסיטאות טחרות באירופה ואיש נדל"ן נוכל שגנב את כספי חבריו בעסקאות מפוקפקות על מנת להקים עם כספים אלו את החברה , ואם לא די בכך הרי שהוא גם טרוריסט ומרגל בשירות הרוסים.bulgarian fraud fat man and city sketz
חברת הריגול עוקבת אחרי אישי הביטחון הבכירים ביותר בבולגריה, מבצעת מעשי טרור נגד בולגריה ונגד ישראל, ומביאה לבסוף לחורבן העיר סופיה באמצעות מתקפת סייבר הרסנית, ואף לגירוש הקהילה הישראלית מבולגריה, כל זאת במטרה להפוך את בולגריה לחלק מהאימפריה הרוסית.
.bulgarian fraud sofia burning sctz

היצירה הבדיונית הזאת נוצרה אמנם בהשראת אירועים אמתיים שהתרחשו בשתי יבשות, אך היא מתארת פרשה שכולה פרי דמיוני ומתרחשת בעתיד הקרוב לאחר פריצת קונפליקט בין רוסיה לבין טורקיה, קונפליקט המניע את האירועים.

מאז כתיבת האלבום כל מיני אירועים שחזיתי אותם בדמיוני התגשמו .

תיארתי קונפליקט מתפרץ בין רוסיה של פוטין ותורכיה של ארדואן.וקונפליקט כזה פרץ ממש כמה שבועות לאחר שתיארתי אותו בכתב.

תיארתי מאבק של שירותי הביטחון בבולגריה כנגד חברת ביון ישראלית המופעלת בידי גורמים מסוכנים (ברוסיה).

אירוע מקביל לזה התרחש בשבועות האחרונים ברומניה ששם נחשפה פרשת ריגול של חברה ישראלית שאולי מופעלת בידי גורמים עברייניים ןביצעה מעקבים אחרי בכירי מערכת הביטחון ברומניה.

בדומה למה שמתואר ברומן שלי.

ראו פירוט של הפרשה ברשימה שלי כאן :המזימה הישראלית כנגד בולגריה 

אני תמה עם עוד דברים שאני מתאר בקומיקס יתגשמו גם הם במציאות ?אני מקווה שלא .

<!– –>

הונאה בולגרית הרס השגרירות סקיצה

 

ב"ההונאה הבולגרית" פרשייה מעין זאת, אם כי חמורה בהרבה, של מתקפת סייבר המאורגנת בידי  אותו מרצה ישראלי נוכל על בירה מזרח אירופית, מביאה לבסוף לגירוש הקהילה הישראלית מבולגריה.הבא ונקווה שזה ישאר רק בבידיון.

 

espulsion scetz

bulgarian fraud fat man cover no words

פול אנדרסון -ויקינג מודרני בין הכוכבים

יום שלישי, 31 ביולי 2001, סמוך לחצות, נפטר הסופר פול אנדרסון לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן שבעים וחמש היה במותו.כתבתי אז עליו מאמר לזכרו והנה הוא בגירסה מורחבת.

את המאמר  המקורי באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני אפשר למצוא כאן : 

 

 

לפני כמה שבועות סיימתי לקרוא שוב בהתפעלות את ספר המדע הבדיוני  המפורסם של פול אנדרסון "טאו אפס " שהופיע במקור ב-1970  ותורגם לעברית בידי רז גרינברג בהוצאת מובי דיק  ב-2009.  הספר הנחשב לאחת מיצירות השיא של המד"ב ה"קשה",. זהו סיפורה של ספינה הטסה במהירות הקרובה למהירות האור. כתוצאה מתקלה, נוסעת הספינה במשך מיליוני השנים כאשר צוותה מזדקן רק בשנים מועטות. לבסוף חוזה הצוות בהתמוטטות היקום וביצירת יקום חדש ב"מפץ גדול" חדש.ובסיום המ]תיע ואולי לא כל כך הם נוחתים על כוכב לכת חדש במערכת כוכבי לכת חדשה ביקום החדש שם יקימו תרבות חדשה שתהיה הראשונה מסוגה ביקום הזה.

קשה לחשוב על הרבה ספרים אחרים במדע הבדיוני שהם כל כך מרחיקי לכת…

פול אנדרסון היה מהכותבים הפוריים והמקוריים ביותר בתחום המד"ב והפנטסיה, ובמהלך הקריירה הארוכה שלו הספיק לכתוב כמות עצומה של ספרים וסיפורים. רבים מהם הפכו לקלאסיקות.

גל מוח

אנדרסון היה, כמשתמע משמו, ממוצא סקנדינבי, והוא אף חי בדנמרק למשך זמן קצר. למורשת הסקנדינבית היתה השפעה גדולה מאד על יצירתו, והדבר מתבטא ביחוד בסיפורי הפנטסיה המעולים שלו.

בצעירותו חי אנדרסון במינסוטה, שם פגש, באוניברסיטה, סטודנט צעיר, סופר מד"ב מפורסם לעתיד בשם גורדון דיקסון (מחבר סדרת "דורסאי", שנפטר גם הוא לפני כמה חודשים). השניים שיתפו פעולה בכתיבת סדרה בשם "הוקה" – סיפורים הומוריסטיים על עולם בו חיים דובים חמודים בעלי תחביב מוזר – חיקוי יצירות ספרות של אנשי כדור הארץ כאילו הן מציאות אמיתית, לרוב בתוצאות ביזאריות ומטורפות לחלוטין.
אולם את רוב יצירותיו כתב אנדרסון לבדו. הוא התבלט כבר מספרו הראשון, הנחשב עדיין לאחד המפורסמים והמעולים ביותר שלו – "גל מוח" (1954, תורגם לעברית על ידי אלכס המל בהוצאת זמורה ביתן מודן ב-‏1980). בסיפור זה תיאר אנדרסון כיצד מוכפלת תבונת בני האדם ובעלי החיים אלפי מונים כתוצאה מאירוע קוסמי חסר תקדים. מסתבר כי כדור הארץ היה שרוי כל העת בתוך שדה כוח גלקטי שגרם לירידה באינטליגנציה. כאשר יוצא כדור הארץ מן השדה, "חוזרים" בני האדם ובעלי החיים לרמת התבונה ה"נכונה", לנורמה הגלקטית. התוצאות אינן בהכרח נעימות, אך הסיפור מסתיים בנימה אופטימית: בני האדם יגלו, אולי, בעיות בהתמודדות עם כישוריהם החדשים, אך לבסוף יוכלו לנצל אותם כהלכה ולצאת עמם לכוכבים.

במהרה הפך אנדרסון לסופר פורה ביותר של סיפורי הרפתקאות בין הכוכבים. גיבוריהם של אלה היו אנשי כדור הארץ ערמומיים ונבונים הפותרים תעלומות מסובכות בעולמות אחרים. הם היו ברובם סיפורים אופטימיים, ששמו דגש על יכולתם של אנשי כדור הארץ להתגבר על כל בעיה, מיכשול או גזע זר העומדים בדרכם. בשלב זה העדיף אנדרסון להתרכז ביצירות מד"ב טהור מהסוג ה"קשה", בו המדע הוא מדויק ככל האפשר. ואמנם, הוא נחשב לאחד מהסופרים המרכזיים בתחום זה של המדע הבדיוני. לאורך השנים כתב עשרות רבות של ספרים ומאות סיפורים, בהם הפגין את כשרונו כסופר המד"ב הקשה ה"ספרותי" ביותר – הסופר האחד והיחיד בתחום שידע לשלב אמינות מדעית עם תחושה פואטית.

ההסטוריות של העתיד

בין סדרותיו המפורסמות ביותר של אנדרסון היו אלה שתיארו את ההיסטוריה של האנושות בעתיד. סדרה כזו היתה "הליגה הפסיכו טכנית", בה תוארה התפשטותו ההדרגתית של האדם במערכת השמש ולבסוף בגלקסיה. אחד הסיפורים הראשונים בסדרה, "The Unman" (1953), על יחידת סופרמנים העובדים כמשכיני שלום מטעם האו"ם בעתיד הקרוב, תורגם לעברית תחת השם "המוות קורא לך בני" בהוצאת אש ב-‏1968 (על ידי מרדכי רכשטפר), אך מסיבות הידועות להוצאה בלבד יוחס לסופר בשם דיק נלסון.

אולם ספרים אלה שימשו מעין הכנה בלבד לסדרה דומה ומפורסמת לעין ערוך – סדרת "התרבות הטכנית" – שתיארה בפרטי פרטים את עלייתו ונפילתה ועלייתה ונפילתה ועלייתה המחודשת של הציויליזציה האנושית "הטכנית". סדרה ענקית זו הורכבה למעשה מכמה סדרות משנה, אותן כתב אנדרסון ללא סדר כרונולוגי אמיתי בתקופות שונות של חייו.
הסדרה הראשונה התמקדה בשלב מוקדם בתולדות הציויליזציה הטכנית – שלב ההתפשטות, שהונהג על ידי סוחרים ערמומיים וחסרי מצפון. בראשם של אלה עמדו ניקולס ואן רין ועוזרו דיויד פלקאין. גיבורי הסדרה מתמודדים עם בעיות אנתרופולוגיות מוזרות על פני עולמות וגזעים שונים, המתקשים לעתים להבין את הערכים והיתרונות של הסחר החופשי וה"גלקטיזם" מבית מדרשן של החברות הרב כוכביות והסוחרים של כדור הארץ. כאן ביטא אנדרסון את הפילוספיה הליברלית הקיצונית שלו, של סחר חופשי "ויהי מה". ניתן, אולי, להשוות זאת ל"גלובליזציה" של היום, אם כי דומה שאנדרסון לא שמר חיבה מיוחדת לחברות גדולות והעדיף תמיד את הקפיטליסט העצמאי הקטן.

לעברית תורגמו כמה מספרי הסדרה: "סוחר בין הכוכבים" מ-‏1964 (תורגם על ידי משה פריבס בהוצאת רמדור ב-‏1980), שתיאר כמה מהרפתקאותיו של ואן רין – הסוחר השמן המכוער והממולח ביותר ברחבי הגלקסיה;

"מסלפי העולם" מ-‏1966 (שתורגם על ידי ישראלה דורי בהוצאת רמדור ב-‏1981), שתיאר את הרפתקאותיו של דיויד פלקאין, עוזרו החביב של ואן רין, אף הוא בעולמות שונים ומוזרים;

"מירקהיים" מ-‏1977 (תורגם על ידי דוד קרסיק בהוצאת זמורה ביתן ב-‏1982), בו תיאר אנדרסון את ההרפתקה האחרונה והגדולה ביותר של ואן רין הזקן ופלנדרי במאבק כנגד גזע אויבים מסוכן במיוחד.
שלב זה של הסדרה ה"טכנית" סוכם על ידי אנדרסון בקובץ סיפורים בשם "ספר הארץ" מ-‏1978 (תורגם על ידי עמנואל לוטם בהוצאת כתר ב-‏1981), המסופרים בעולם בו חיים בני אדם ובני גזע נוסף המסוגלים לעופף בסימביוזה. שם לומדים אנשי הכוכב על תולדות הציביליזציה האנושית ובראשה הדמויות המרכזיות – ואן רין ופלקאין.

כל זה היה, כאמור, רק השלב הראשון בסדרה ה"טכנית". בהמשך יצר אנדרסון חלק נוסף, שתיאר את התנוונותה של התרבות האנושית הקפיטליסטית העליזה הזאת, כאשר היא הופכת לקיסרות גלקטית על פי המודל הרומאי הביזנטי הקדום. במרכז סדרה זו עמדה דמותו של הסוכן החשאי דומיניק פלנדרי, רודף תענוגות דקדנטי וציני, אך בו בזמן עושה הכל על מנת לשמור על הקיסרות מפני אויביה השונים, ובראשם החיזרים המרסיאנים (המזכירים מאד, ולא במקרה, את האיראנים, יריבי האימפריה הביזנטית בהסטוריה של כדור הארץ). פלנדרי מודע היטב להיות התמוטטות הקיסרות בלתי נמנעת, דבר המוסיף לסדרה דוק של מלנכוליה שאינו קיים בסיפורים האופטימיים יותר על ואן רין ופלקאין.
בסופו של דבר תיאר אנדרסון גם את נפילתה של הקיסרות ושקיעת הגלקסיה לברבריות, אך משם המשיך וסיפר כיצד צומחת, כעוף החול, תרבות חדשה ונפלאה מתוך ההריסות. אלא שאת זו האחרונה הוא לא תיאר בפירוט מעולם.

אנדרסון כתב גם סדרות נוספות, שהמפורסמת בהן היא סדרת פטרול הזמן – ארבעה ספרים על עלילותיהם של שוטרי זמן, בני תקופות שונות שגויסו על ידי אנשי העתיד הרחוק במטרה למנוע בכל מחיר שינויים בהיסטוריה על ידי נוסעים בזמן, זאת מתוך ההנחה כי עדיף הרע המוכר מאשר הרע הלא מוכר. בין השאר מנעו אנשי הפטרול את יצירתו של עבר בו ניצחו אנשי קרתגו בפיקודו של חניבעל את הרומאים. בסיפור ”שנהב, קופים ותוכים”, הם מנעו נסיון להרוס את צור של המאה העשירית לפני הספירה ועימה את בית המקדש של שלמה המלך (אחד ממרכזי התיירות של כל הזמנים, כמסתבר מהסיפור), ואת היהדות, הנצרות והאיסלאם שהם תוצריו.
בסדרות אחרות, ידועות פחות, יצר תרחישים שונים ומעניינים. למשל – עתיד בו המאורים האנטי טכנולוגיים הם האומה הדומיננטית של כדור הארץ (בספר "Orion Shall Rise" מ-‏1983).

סיפורים קצרים

אנדרסון התפרסם לא פחות הודות לסיפוריו הקצרים. רבים מהם הם עיבודים מדב"יים למיתוסים קדומים ידועים. כמה וכמה מסיפוריו זכו בפרסי הוגו ונבולה.

הנה רשימה של סיפוריו שתורגמו לעברית :


המסע הארוך” (1960, יצא בספר "הטוב שבטוב 2" בהוצאת לדורי בתרגום אילנה בינג), סיפור מסעו של "תואם-ויקינג” בעתיד הרחוק ומפגשו עם חייזרים, המסופר כסאגה ויקינגית קדומה.

אין שביתת נשק עם מלכים” (1963, אף הוא ב"הטוב שבטוב 2" בתרגום בינג)

"חלוקת הבשר" (1968, "הטוב שבטוב 4" בתרגום בינג)

 

 

"מלכת האויר והאופל" (1971, "הטוב שבטוב 5" בתרגום טובה אקשטעי), על בלש עתידני החוקר תעלומת חטיפת ילדים בכוכב מרוחק ומגלה כי החייזרים שם מתחזים לגזע הפיות מאגדות כדור הארץ,

"שירת השעיר” (1972, תורגם לעברית פעמיים: על ידי יותם ראובני בחוברת פנטסיה 2000 מספר 22 ובספר "הטוב שבטוב 6" ועל ידי עודד פלד תחת השם "שירת התיש" בספר "המבחר של וולהיים" בהוצאת אלישר קובץ שהופיע גם תחת השם 10 סיפורי מדע בדיוני הטובים ביותר /    הוד השרון :   אסטרולוג,   2001.
‬), סיפור המבוסס על המיתוס הקדום של אורפיאוס, על אדם המחזיר את ערכי הפרימיטיביות לעתיד ממוכן שבו שולט מחשב על האנושות.
לעומת זאת, לא תורגמו זוכי הוגו אחרים שלו: " Hanter’s Moon" (מ-‏1978) ו-"The Saturn Game" (מ-‏1981).
מספר סיפורים אחרים של אנדרסון הופיעו בעברית.

"האור” (הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 14, בתרגום נורית רביד), בו מסתבר כי לאונרדו דה וינצ'י המציא, בין דברים רבים אחרים, גם אמצעי להגיע לירח, שאורו הוא המופיע בכמה מתמונותיו המפורסמות,

"הקדוש המעונה” (הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 29, בתרגום גבי פלג),

סיפור זה הופיע בתרגום שני   "קדוש מעונה " (תרגום: אדווה שמש) במגזין מרקורי מספר 7  

"האיש שבא מוקדם מדי" (1956, הופיע בחוברת פנטסיה 2000 מספר 32 בתרגום פלג), סיפורו של אדם מתקופתנו המוצא את עצמו באיסלנד של ימי הויקינגים, אך, בניגוד למקובל בסיפורים מסוג זה ("ינקי בחצר המלך ארתור" של מרק טווין, למשל), מגלה כי כל כישוריו הטכנולוגיים (המוגבלים מאד) לא עוזרים לו במאום. למעשה, כישוריו אף אינם מספיקים בכדי להבין את הטכנולוגיה (הלא כל כך פרימיטיבית) של תקופת הויקינגים או את את דרך מחשבתם, המוזרה לא פחות מאלה של הגזעים החייזריים בסיפורי המד"ב של אנדרסון.
כן תורגמו בפנטסיה 2000 "מטרתי הנעלה מכל” (חוברת מספר 36, בתרגום שאול שרצר)

ו"קיריה" (חוברת מספר 42, בתרגום מוניקה שדה).

סיפור  נוסף של אנדרסון בשם "אוטופיה " מופיע באנתולוגיה "חזיונות מסוכנית בעריכת הרלאן אליסון הוצאת אופוס, 2004. תרגום: אורי שגיא.

גם ספריו הבודדים של אנדרסון אינם טומנים את ידם בצלחת: "לאחר יום האבדון" (1961, תורגם לעברית על ידי חווה מר-חיים בהוצאת רמדור ב-‏1979) תיאר את עלילותיהם של הניצולים האחרונים של כדור הארץ היוצאים לחקור את התעלומה הגדולה ביותר של כל הזמנים: מי הרס את כדור הארץ? התשובה, כמו בכל סיפור בלשי טוב, מפתיעה ביותר.

ספר אחר (הראוי לתרגום, ויפה שעה אחת קודם), הנו "The High Crusade" (מ-‏1960). זהו סיפורה של חבורת צלבנים היוצאת למסע הצלב לשחרור ארץ הקודש בימי הביניים ונחטפת על ידי חייזרים. הודות לערמומיות האנושית הטבעית, מתגברים אנשי החבורה על החייזרים ומקימים אימפריה גלקטית. לבסוף הם מתגלים על ידי ספינה מכדור הארץ, ספינה שמפקדה הוא יהושע הלוי, נציג האימפריה הישראלית…
ספר זה נעשה ב-‏1994 לסרט גרמני (אחד ממפיקיו היה רולנד אמריך, מיוצרי "סטאר גייט). הסרט, למרבה הצער (אך לא ההפתעה), אינו מגיע לרמתו של הספר המקורי .

גם בשנותיו האחרונות הראה אנדרסון כי כוחו עודו במתניו.

 

בין ספריו המעולים ניתן למנות

 

"The Boat of a Million Years" (מ-‏1989), אוסף סיפורים על עלילותיה של קבוצת בני אלמוות מהעבר הרחוק, לאורך דורות שונים, ועד לעתיד הרחוק כאשר הם יוצאים אל הכוכבים. ספר זה הציג שוב את יכולתו הנדירה של אנדרסון לתאר באמינות שווה הן תקופות היסטוריות של העבר הרחוק והן תקופות "עתידניות”, הן את עמי כדור הארץ הקדומים והן את חייזרי הגלקסיה.

אנדרסון הפנטסטי

אנדרסון היה, אמנם, אחד מחשובי סופרי המד"ב ה"קשה", אך בניגוד לשאר סופרי ז'אנר זה הוא הוכיח את יכלתו גם בכתיבת יצירות פנטסיה מעולות. סיפורים אלה, בניגוד לחלק גדול מספרי המד"ב שלו, מאופיינים באוירה טראגית המזכירה יותר מכל את אגדות המיתולוגיה הסקנדינבית. אנדרסון הוא, כנראה, יורשם החוקי של יוצרי הסאגות האיסלאנדיים המפורסמים של ימי הביניים.

איק

הסיפור "The Broken Sword" (מ-‏1954), למשל – סיפור טראגי על המאבק בין האלפים לטרולים (שהנו מאבק משנה בלבד למלחמה האמיתית בין אלי הצפון והענקים, אותו מתאר אנדרסון במונחים מקבילים למלחמה הקרה של מעצמות העל של העולם המודרני בשנות החמישים). במרכז הספר עומד ילד של בני האדם שנחטף והוחלף בינקותו על ידי האלפים. הוא הופך לבכיר לוחמיהם, ומתואר מאבקו הנורא עם כפילו, הילד שתפס את מקומו במשפחת בני האדם ואשר הפך ללוחמם הראשי של הטרולים המכוערים.
סיפור פנטסיה מרשים נוסף של אנדרסון הוא "שלושה לבבות ושלושה אריות" (מ-‏1961, תורגם על ידי עמנואל לוטם בהוצאת עם עובד ב-‏1978). זוהי פנטסיה הומוריסטית נחמדה על אדם מעולמנו המוצא את עצמו בעולם מקביל בו מתנהל מאבק בין כוחות הסדר והכאוס (מאבק המקביל, ככל הנראה לא במקרה, לזה המתחולל בו זמנית בעלילה בין המערב לגרמניה הנאצית). הגיבור מגלה, לתדהמתו, כי עליו לשחק תפקיד מרכזי במאבק זה, מאחר שהוא הגלגול של לוחם סקנדינבי קדמון ואדיר. באופן יוצא דופן מדובר בסיפור אופטימי והומוריסטי, ואין למצוא בו את הטראגיות של מרבית סיפורי הפנטסיה האחרים של אנדרסון.

את סדרת "המלך של איס" חיבר אנדרסון עם אישתו, קארן. זהו סיפורו הטראגי של חייל רומאי שהפך למלכה של עיר פינקית מסתורית בימיה האחרונים של הקיסרות הרומאית, ומילא תפקיד מרכזי במאבק בין הפגניזם הגווע (שאליו עודם חיים מאד) ובין הנצרות החדשה והתוקפנית.
אנדרסון הרבה מאד להסתמך על מורשתו הסקנדינבית ולכתוב ספורי פנטסיה על ימי הויקינגים. לרוב התבססו אלה על סאגות קדומות ועל דמויות הסטוריות ידועות. הוא ביטא בהם את השקפת העולם הויקינגית הקדומה, הקודרת והגאה, שהפכה להשקפת עולמו שלו – השקפת שקבעה כי "רגנרוק” – קץ העולם – הוא בלתי נמנע ומאיים תמיד על הגיבורים ועל המין האנושי בשלב כלשהו. השקפת עולמו הפכה לפסימית וקודרת יותר ויותר שכל שחלפו העשורים. הוא טען כי לכל דבר מגיע הקץ, וגם קיצה של התרבות הטכנולוגית המערבית קרוב מאד. בין השאר טען אנדרסון כי "יוליוס קיסר האמריקני”, האיש שיהרוס את הדמוקרטיה האמריקנית, כבר נולד.
ההשקפה זו ניתן למצוא באחד מספריו האחרונים שפורסמו, שהוא גם אחד מהשיאים הגדולים של יצירתו: "Star Farers" (מ-‏1998), סיפור המזכיר מאד את "Tau Zero" בנושאיו ובעוצמתו. זהו סיפורו של צוות ספינת חלל היוצא לחפש אחר גזע חייזרי שסמני קיומו התגלו על ידי פרויקט SETI . אולם גזע זה נמצא במרחק של אלפי שנות אור והמסע, בו מזדקנים אנשי הצוות בשנים מועטות, נמשך אלפי שנים. אלפי שנים שבמהלכם עברו הן הגזע החייזרי והן אנשי כדור הארץ שינויים עצומים, לאו דוקא לטובה מנקודת מבטו של הצוות…
הספר הנו שילוב של הפסימיזם והאופטימיזם שאיפיינו את מיטב יצירתו של אנדרסון. המין האנושי, התרבות שיצר והיקום כולו נדונו לשקיעה ולמוות הבלתי נמנע של האנטרופיה. עם זאת, אינדיבידואלים מסוימים יכולים לקוות לגורל טוב יותר, לשרוד אף מעבר לכך – אולי אף מעבר לשקיעת היקום כולו.
כפי שאומרת אחת הדמויות בסיום הספר – סיום שיכול להיות מוטו ליצירתו של אנדרסון:
"אני יכולה לומר רק זאת לגבי העתיד: מה שלא יקרה לנו, לעולם לא נהפך לאלוהים. אבל… יכול להיות מבדר לנסות!"

 

ראו גם

פול אנדרסון בויקיפדיה 

 

הויכוח על אברהם "הדיין" וולפנזון " -מאת עמנואל סגל

 

הקדמה מאת אלי אשד.

אני צאצא של משפחת וולפנזון,משפחה "אשכנזית -ליטאית " שהיגיעה לארץ ישראל בין תלמידי הגאון מוילנה בעשורים הראשונים של המאה ה-19.

מתי בדיוק?  על כך יש ויכוח בין בני המשפחה ובראשם הד"ר עמנואל סגל  ובין חוקר תולדות ארץ ישראל הד"ר אריה מורגנשטרן.

ד"ר מורגנשטרן שפירסם מחקרים על עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל כתב גם על ראשוני משפחת וולפנזון ,והייגע למסקנה  שכמו לגבי עמיתיהם- יריביהם בני משפחת ריבלין ( אבותיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין  )העובדות לגביהם הן  שונות ממה שמובא במסורות המשפחתיות.

ד"ר מורגנשטרן היגיע למסקנה שבני משפחת וולפנזון לא היגיעו לארץ ישראל בשנת 1809  כפי שנטען בחוגי המשפחה בראשות השיירה שעימה היגיעו גם ראשוני  משפחת ריבלין ,הם היגיעו רק בשנים 1834-1835 ( אולי באמת עם ראשוני משפחת ריבלין שגם הם לדעתו היגיעו רק אז לארץ ישראל )  על סמך עדויות שניתנו לסוקרים של משה מונטיפיורי שהשתמרו עד היום.

ד"ר מורגנשטרן  גם חשף פרשיה לא נעימה שבמהלכה האשימה אלמנתו של הרב המוערך ישראל משקלוב את אבי המשפחה אברהם וולפנזון שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח  בחו"ל ולא העביר לה את הרווחים  המגיעים לה ולמעשה עשק אותה.

לדעת מורגנשטרן הפרשיה האפלה גרמה לירידה דרסטית במעמדו של אברהם וולפנזון בקהילה הפרושית בארץ ישראל שהוא לא התאושש ממנה כל חייו ושבחוגי המשפחה הסתירו אותה מכאן ואילך.

ד"ר מורגנשטרן גם היגיע למסקנה שזאב וולפנזון בנו המפורסם של אברהם שהיה בונה בית הכנסת "החורבה" והבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי נולד לא בארץ ישראל כפי שטוענים בחוגי המשפחה אלא בחו"ל בליטא.

ועוד כהנה וכהנה טענות המכחישות מסורות ותיקות מחוגי המשפחה.

ד"ר מורגנשטרן חזר בתוקף על טענות אלו ואחרות בהרצאה בכנס משפחתי  של צאצי משפחת וולפנזון שאירגנתי ב-2010 למרות שידע שהדברים לא ינעמו לאוזני השומעים בני המשפחה . והם אכן לא נעמו.

ויכוח בנושאים אלו התקיים  בדפי בלוג זה לאורך השנים בין מורגנשטרן ובין צאצא משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל .

וכעת אני מביא מחקר מקיף ומפורט של הד"ר סגל שבו הוא מכחיש את טענותיו השונות של ד"ר מורגנשטרן גם על סמך מחקרים חדשים יותר של מורגנשטרן עצמו שבהם הפריך טענות שלו עצמו ,  ובו הוא טוען שאחרי הכל המסורות המשפחתיות של שושלת וולפנזון הן הנכונות והמדוייקות.

וכעת הנה שלב נוסף בדיון המפורט על המסתורין הקשורים בחייו של אבי משפחת וולפנזון בארץ ישראל :אברהם "הדיין" וולפנזון. המאמר אינו קל לקריאה עבור הקורא הרגיל ,הוא ארוך מפורט ומסובך.  אבל עבור אלו שמתעניינים בהיסטוריה של ארץ ישראל והגינאלוגיה המשפחתית הוא יפתח דלתות חדשות להבנת אירועים שונים שהתרחשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19. ולתולדות משפחות עתיקות שונות.

החלטתי להשאיר במקומם הערות שונות של המחבר שאין אולי מקומן בדיון אקדמאי  אבל הן מראות על הרגשות העזים שהויכוח על האירועים  שהתרחשו לפני  מאתיים שנה עדיין מעורר.וכפי שכתב לי הד"ר סגל :

"במאמר זה אני מזים את מסקנת מורגנשטרן שאברהם היה איש מדון, מעל בכספים, גזל אלמנה ומסורת המשפחה היא שִקרית! מסקנות אלו משאיר רושם קשה על הקורא, ואי אפשר להשאיר זאת ללא תגובה. אני מוכיח במאמר שאברהם היה נקי כפים ומסורת המשפחה מהימנה. 

את  החלקים הקודמים בויכוח ראו במאמרים אלו :

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

הכבוד האבוד של "אברהם "הדיין " וולפנזון 

הויכוח על אברהם וולפנזון – הדיין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל.

מאת עמנואל  סגל

בהשתתפות לאה סגל

פתיחה

בפתחו של המאמר עלי לציין שאני דור שישי[1] לצאצאי אברהם וולפנזון הדיין – אבי משפחת וולפונזון – במשפחתנו מסורת בעלפה עוברת מדור לדור עליו ועל משפחתו.

על אברהם וולפנזון המכונה אברהם-דיין משקלוב ישנה ספרות ענפה מתחילת המאה התשע עשרה. דיון מפורט ניתן באתרו של אלי אשד[2].

מראי המקומות מתייחסים לביבליוגרפיה שבסוף המאמר.

ד"ר אריה מורגנשטרן 

מאמר זה הוא תגובה למאמרו של  ד"ר אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי'[3] מורגנשטרן מציע נרטיב אלטרנטיבי הסותר ומכפיש את המסורת המשפחתית של צאצאי משפחת אברהם וולפנזון – אברהם-דיין משקלוב.

 

סלע המחלוקת נוגע לאישיותו של אברהם-דיין – אבי משפחת וולפנזון בארץ. מורגנשטרן טוען שאברהם וולפנזון היה איש מדון, מעל בכספי ציבור וגזל אלמנה. כדי 'לנקות את הכתם' המשפחתי בגין אישיותו השלילית של אברהם, צאצאיו, בעיקר ד"ר ישראל בן-זאב[4], המציאו היסטוריה, בה הציגו את אבי המשפחה כתלמיד הגר"א שעלה ארצה בשנת 1809 עם תלמידי הגר"א. בעוד שלפי טענת מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א אלא, דור מאוחר יותר, ועלה ארצה רק בשנת 1835.

מטרת המאמר היא להזים את התזה והסימוכין עליהם מבסס מורגנשטרן את תובנותיו מרחיקות הלכת. המאמר מתבסס בעיקר על הצלבת דברי מורגנשטרן עצמו בכתביו: 'גאולה בדרך הטבע'3 שיצא בשנת 1987. 'השיבה לירושלים' שיצא בשנת 1997, מאמרו 'מִפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת תקצ"ד'[5] שנכתב בשנת 2001. מאמרו בספר 'בניין החורבה – אתחלתא דגאולה: מחידוש היישוב האשכנזי בירושלים עד לחנוכת בית הכנסת, 1854-1816' בשנת 2010[6]. ובראיון עם אלי אשד באינטרנט בשנים 2008 עד 2010.

בפרק הראשון אציג את הגרסה המשפחתית שלי כפי שנמסרה לי בעל-פה בבית אמי. בפרק השני אציג את גרסת מורגנשטרן והשגותיו על הגרסה המשפחתית. בפרקים 3 עד 7 אפריך את התזה של מורגנשטרן. פרק 8 מסכם את תובנות מאמרי זה.

 

  1. אברהם בן זאב-וולף במסורת בית אמא.

בהשראת הגאון מווילנה[7] נוסדה בשקלוב[8] תנועת 'חזון-ציון' במטרה לעודד עלייה לארץ-ישראל. בשנת תקל"א (1771), עוד בחיי הגאון, נשלח ר' עזריאל משקלוב לארץ-ישראל, כדי לבדוק אפשרות מעשית להשתקע בארץ. הוא חזר עם דו"ח, שהמצב בארץ אינו מאפשר התיישבות בקנה מידה רחב. אישית רצה לחזור ארצה, אך בדרכו חזרה מת באיזמיר[9] תורכיה[10] ושם נקבר (לפני 1773).

 

נכדו של ר' עזריאל משקלוב – אברהם בן זאב-וולף נולד בשקלוב. היה בערך בגיל בר מצווה כאשר הגאון נפטר[11]. כנער למד בישיבת שקלוב. טרם מלאו לו 13 נסע[12], במסגרת לימודיו בישיבה של שקלוב, לווילנה[13] לגמוע תורה מפי הגאון עצמו, וכך היה לתלמיד הגר"א. בימיו גזרה מלכות רוסיה על היהודים לאמץ שמות משפחה[14]. אברהם בן זאב-וולף יצר את השם 'וולפנזון', מצמד המילים 'וולף' שמשמעו זאב ו-'זון' שמשמעו בן, כלומר בן-זאב, על שם אביו 'זאב'.

בשקלוב נשא אברהם את בתיה-בריינא לאישה ועם אשתו הצעירה, הצטרף לשיירה העולה לארץ-ישראל. לאחר כשנה, בשלהי שנת תקס"ט, הגיעה השיירה לחופי עכו. מעכו פנה הזוג היישר לירושלים. אברהם במחזורו, שנשמר ברשותו של ד"ר ישראל בן-זאב, רשם אברהם וולפנזון ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. אחרי שְהִיָיה קצרה בירושלים חזרו אברהם ובתיה-בריינא לאנשי השיירה שהשתקעו בצפת.

(" על הפרשה ראו מאמר מפורט של אלי אשד "אברהם הדיין נכנס לירושלים" ")

ר' ישראל משקלוב[15] – בן-דוד של אברהם וולפנזון[16] – היה מנהיג עדת הפרושים[17] בצפת. ר' ישראל מינה את אברהם לדיין בצפת. וכך היה אברהם לדיין האשכנזי הראשון בארץ[18] ודבק בו השם 'אברהם הדיין משקלוב' או בקיצור אברהם-דיין.

 

בצפת נולדו לאברהם ובתיה-בריינא בת (פייגה-טובה) בנו הגדול – זאב-וואלף, שנקרא 'זאב' על שם אביו של אברהם. וילדים נוספים. במהלך מרד פלאחים[19] ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית שכללו מעשי רצח, שוד ואונס. בעיקר נפגעה קהילת צפת הידועה כ'הביזה הגדולה בצפת'[20], במסגרתה ברחו מצפת רבים מהקהילה הפרושית והתחבאו במערות וקברי הצדיקים שבכפר עין זייתון, ביניהם גם אברהם ומשפחתו. הניצולים סבלו מחרפת רעב, צמא ופציעות קשות.

בשלהי שנת 1836 נשלח אברהם וולפנזון  כשד"ר[21] לאירופה  ע"י מנהיג הקהילה בצפת – ר' ישראל משקלוב – לאסוף תרומות תמיכה לקהילה הצפתית. אברהם לקח עמו ספרי 'פאת-השולחן'[22] שכתב ר' ישראל משקלוב, כדי למוכרן בחו"ל. לא עבר זמן רב והקהילה חוותה מהלומה נוספת ב-1.1.1837 בהיות אברהם בפרשבורג[23] הונגריה[24] פגעה רעידת אדמה קשה – 'הרעש הגדול'[25] שהרס את הערים צפת וטבריה. באסון זה נהרגה אשתו בתיה-בריינה וחלק מילדיו. תמיד הזכירו גם את ספרייתו, הן ספרים שרכש והן חידושי התורה שכתב, שנקברו בהריסות. הזכרה זו מציינת את החשיבות הרבה שייחסו לספרייתו.

צפת בזמן רעידת האדמה.ציור מהמאה ה-19.

נצלו מן הרעש: הבת, פייגה-טובה שניאורסון שהייתה נשואה לשניאור זלמן שניאורסון הידוע בקיצור "שזבנ"י[26],  שזבנ"י ערך יחד עם אחי אשתו – זאב וולפנזון – את הספר 'חמדה גנוזה'[1], וגרה בירושלים. בנו הגדול זאב-וולף וולפנזון,שבזמן הרעש שהה בירושלים כדי להכין את מעבר המשפחה מצפת לירושלים. ניצל גם כתב-יד אחד 'מחזה אברהם – על תגלחת בחול המועד'[28], שהיה מוכן להדפסה והיה בירושלים. הספר מעיד על בקיאותו הרבה של אברהם, במקורות שעד לימיו[29] וסברותיו העמוקות המקשרות עניינים שונים.

לאחר הרעש הגדול רבים מכולל הפרושים בצפת עברו לקהילה של ירושלים. כשספרו במשפחתי על מעבר המשפחה לירושלים, תמיד הדגישו שההחלטה למעבר משפחת וולפנזון מצפת לירושלים הייתה לפני הרעש הגדול ולא בעטיו. הדגשה זו הייתה תמוהה בעיניי כל השנים[30]. אחרי היוודע האסון נשאר אברהם בהונגריה מעבר למתוכנן, ושלח כספים רבים לשיקום העדה הפרושית בצפת. בגולה נשא אישה – שיינדל[31] בזיווג שני.

 

כשחזר ארצה לירושלים. תבעה ממנו אלמנת ר' ישראל משקלוב את תמורת ספרי 'פאת-השולחן' שמכר באירופה. לתביעה זו נתייחס בהמשך[32]. בירושלים נולדו לאברהם ושיינדל בת – אסתר-מלכה (גולדמן)[33] ובן יהושוע וולפנזון[34]. ילדים אלו התייתמו בגיל צעיר, וגדלו בבית אחיהם זאב וולפנזון. אנשים חשבו שהם ילדיו ולא אחיו. זאב שכר אומנת בדווית שטפלה באסתר-מלכה. הבת והבן היו ממייסדי שכונת 'אחוזת-בית' ביפו, שלימים התפתחה לעיר תל-אביב. בת של אברהם-דיין – אסתר-מלכה גולדמן – חייתה 100 שנים וזכתה לראות בתקומת מדינת ישראל![35].

יהושע וולפנזון היה לימים הרוקח הראשון בירושלים.

לימים נשלח אברהם שוב כשד"ר לאירופה, הפעם נשדד וחזר בעור שיניו. בירושלים לא שימש אברהם כדיין קבוע, אלא צורף מדי פעם למקרים מיוחדים בבתי דין שונים.

 

אברהם היה שוחר שלום, יש לו יד בהפשרת השנאה בין ה'חסידים' ל'מתנגדים' בארץ. הוא היה הראשון מבין הפרושים שהשיא את בתו לחסיד. צעד זה היה יוצא דופן בימיו. בירושלים אברהם היה מקובל ומכובד בקהילתו הפרושית, בקהילת הספרדים וגם בעיני שאינם בני-ברית. הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'[36].

 

אברהם-דיין נפטר בירושלים, ט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854), ונקבר בבית-העלמין העתיק בשיפולי הר הזיתים, בקרבת יד אבשלום. על מצבתו היה כתוב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"[37]. עד כאן מסורת בית אמי.

 

  1. התזה של ד"ר אריה מורגנשטרן.

גרסת מורגנשטרן ניתנת במקור 3 ובראיון מרתק הנמצא באינטרנט בו מראיין אלי אשד את מורגנשטרן[38]. מורגנשטרן טוען שהמשפחה שִיכתבה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – כדי לחפות על אישיותו המפוקפקת של אבי המשפחה. נקודות המחלוקת בין מורגנשטרן שבמקור 3, למסורת צאצאי אברהם וולפנזון הם:

 

* מורגנשטרן: ר' ישראל משקלוב בעל 'פאת השולחן' היה דודו של ר' אברהם-דיין וולפנזון[39].

גרסת המשפחה: ר' ישראל משקלוב היה בן-דוד של אברהם וולפנזון.

 

* מורגנשטרן: היו שנֵי 'אברהם-דיין משקלוב'. האחד 'אברהם-דיין משקלוב האמתי' שאינו אברהם וולפנזון, היה תלמיד הגאון[40] ועלה בשנת 1809. ושני: אברהם וולפנזון  שכונה 'אברהם-דיין משקלוב' והוא אבי משפחת וולפנזון בארץ לא היה תלמיד הגאון[41], ועלה בשנת 1835[42].

גרסת המשפחה: היה 'אברהם-דיין משקלוב' אחד והוא אברהם וולפנזון! שהיה תלמיד הגאון ועלה בשנת 1809.

 

* מורגנשטרן: אברהם גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב[43].

גרסת המשפחה: אברהם לא גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב.

 

* מורגנשטרן: אברהם לא נשלח פעם שנייה כשד"ר32.

גרסת המשפחה: אברהם נשלח פעם שנייה כשד"ר.

ד"ר ישראל בן זאב 

* מורגנשטרן: ד"ר ישראל בן-זאב עיוות שיקר ושיבש בכוונה תחילה, את היסטורית אבי המשפחה, והבליע את אברהם וולפנזון בדמותו של ר' אברהם הדיין משקלוב האמתי34 כדי לכסות על מעלליו ואישיותו הבעייתית, של אברהם וולפנזון.

גרסת המשפחה: ד"ר ישראל בן-זאב בכתביו לא שיקר. לא היה צורך לשקר, או להתבייש במעשי אברהם כפי שנוכיח להלן (מסִפרי מורגנשטרן עצמו!). אברהם היה מסור לקהילה. וייצג את האינטרסים של הקהילה לשביעות רצונם.

בשתי קביעות בסיסיות על אברהם וולפנזון, מסכים מורגנשטרן עם המסורת המשפחתית:

* אברהם וולפנזון היה תלמיד-חכם מובהק[44].

* אברהם היה דיין בבית-דינו של ר' ישראל משקלוב בצפת – בית-הדין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל[45].

להלן נתייחס אחת לאחת לנקודות המחלוקת.

 

  1. הפרכת גרסת ד"ר אריה מורגנשטרן.

 

3.1. ר' ישראל משקלוב, דו֗ד או בן-דוד של אברהם וולפנזון.

טענת בן-זאב שר' ישראל משקלוב הוא בן-דוד של אברהם וולפנזון היווה למורגנשטרן (בשנת תשנ"ז 1997) נדבך מרכזי להוכחת שקריות הגרסה המשפחתית. וכך הוא כותב: "כדי לגשר על פער של כארבעים שנה … מתייחסת המסורת שהופצה ע"י משפחת וולפנזון אל ר' אברהם כאל בן-דודו של ר' ישראל משקלוב, כאילו היה בן דורם של … תלמידי הגר"א"34. הטענה שאברהם היה בן-דוד אִפשרה למשפחה לטעון שאברהם היה בן דורם של תלמידי הגר"א ולעלות כתלמיד הגר"א, בשלהי שנת תקס"ט (1809).

טענת מורגנשטרן אומרת שר' ישראל משקלוב היה דוד של אברהם וולפנזון. ז"א שאברהם היה בן דור צעיר יותר מתלמידי הגר"א על כן לא יכול היה לעלות עם תלמידי הגר"א.

 

לימים, עשר שנים מאוחר יותר ב-2008 הודה מורגנשטרן, שאברהם אכן היה בן-דוד של ר' ישראל משקלוב! גם מורגנשטרן עצמו מצא מקור, בלתי תלוי במסורת המשפחתית, שאברהם היה בן-דוד של ישראל משקלוב. וכך הוא כותב בראיונו של אלי אשד: "האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפרסמתי את המאמר המדעי בעניין, מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין … לא אוכל לפרט יותר משום שזה עוד יופיע בפרסום מדעי".

אלי אשד: דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא 'רק' אחיינו. מורגנשטרן ענה נכון .

 

מורגנשטרן מודה לאלי אשד שאברהם וולפנזון הוא בן דוד של ישראל משקלוב ולא אחיין. שגיאה זו תיקן מורגנשטרן בספר 'החורבה'[46] משנת 2010. הודאה זו מערערת את הבסיס לטענת מורגנשטרן שבן-זאב משקר!

 

3.2. השערת 'שני אברהם וולפנזון'.

בספרו 'גאולה בדרך הטבע' (1997) העלה מורגנשטרן השערה שהיו שנֵי 'אברהם דיין משקלוב' האחד היה תלמיד הגר"א שעלה בשלהי שנת תקס"ט (1809) ולא ידוע עליו שום דבר! אפילו לא את שמו, פרט לכינויו 'אברהם דיין משקלוב'! והשני: אברהם ב"ר זאב וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – שהיה דיין בצפת, וכונה 'אברהם דיין משקלוב'. בעוד שלדברי מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א! עלה רק בשנת 1835, ואישיותו שלילית. כדי לכסות על אישיותו השלילית צאצאיו 'הלבישו' על אבי המשפחה את דמותו העלומה של 'אברהם דיין משקלוב'!

השערה זו, שהיה קיים אדם שהיה דיין בשקלוב או בצפת ולא ידוע עליו שום דבר, אפילו לא את שמו מעלה תהיות. לא יכול להיות שאדם ששימש כדיין בקהילה בארץ או בשקלוב, שלא יהיה מוכר?! ביחוד שראש הקהילה ר' ישראל משקלוב לא יכיר דיין בקהילתו, ואפילו לא יֵדע את שמו! לא יהיה עליו כל מידע וזכר על מותו! לפחות ר' ישראל יזכירו֗ שהוא נעלם, כפי שמזכיר ר' ישראל משקלוב נעדרים רבים אחרים מקהילתו!

לטענה זו מורגנשטרן מעלה השערה עוד יותר הזויה (בראיון עם אלי אשד). "אתם   ( דהיינו צאצאי משפחת וולפנזון שאלי אשד נמנה עליהם ) המצאתם את קיומו של 'ר' אברהם דיין משקלוב'. הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל, על פי רישומי כולל הפרושים, בשנים תקצד-תקצה"[47].

 

בספר 'חזון ציון'[48] שנכתב ע"י משפחת ריבלין נמצאת עדות על 'אברהם הדיין משקלוב' שעלה בשנת תקס"ט! סליחה! יש גופה! ולא בן-זאב המציא אותה, אלא משפחת ריבלין, שלמרבה האירוניה לפי השערת מורגנשטרן, עליהם מתלונן בן-זאב[49] שהם הם 'המתיימרים'[50] להשכיח את אברהם וולפנזון,

בטענה שהמשפחה המציאה את קיומו של אברהם הדיין משקלוב, מודה מורגנשטרן שאכן לא היו שני 'אברהם-דיין משקלוב'. היה רק אחד! שינוי כה חד בגרסת מורגנשטרן מראה שהוא לא הצליח להוכיח את התזה של שני 'אברהם דיין משקלוב' והוא נזקק לשנות את גרסתו. אך עדיין מורגנשטרן דבֵק בתזה שהמשפחה שקרה, וכותב: "עדיין איננו יודעים במוחו של מי נולד הרעיון להפוך את ר' אברהם וולפנזון לתלמיד הגר"א ולהעלותו לארץ ישראל בשיירת העולים הראשונה"[51].

השערת קיום שני 'אברהם הדיין משקלוב' היוותה חלק מן ההוכחה שהמשפחה שיקרה. פתאום התהפכו היוצרות. מורגנשטרן יודע שהמשפחה שקרה, ואם ההשערה התבדתה, סימן שהם המציאו 'בר-מינן'!

 

  1. מסמכים בני התקופה.

 

4.1. אי מציאת מסמכים בני התקופה המזכירים את וולפנזון לפני שנת 1835.

אחד הטיעונים שבו מסתייע מורגנשטרן שאברהם וולפנזון לא עלה ארצה עם ראשוני תלמידי הגאון בשנת 1809. היא שר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון איננו מופיע בשום תעודה מבין מאות התעודות המצויות בידינו עד שנת 391835.

 

עקרונית, אי הזכרת אדם אינה הופכת אותו ללא קיים! ואי הזכרת אדם בשנה מסוימת אינה הופכת אותו ללא נמצא! רבים האנשים החשובים שאינם מוזכרים. למשל תלמידי חכמים, או מדענים. הרב שך[52] בזמן פוריותו בתורה לא היה ידוע. רק כשנכנס לפוליטיקה הוא נודע בציבור. אותו דבר בנוגע לבעלי פרס נובל, שגם לאחר קבלת הפרס אינם ידועים.

אברהם וולפנזון היה דיין וכל זמן שלא עסק בפוליטיקה לא היה ידוע. לעומתו בן דודו ר' ישראל משקלוב עסק בפוליטיקה ונזכר בכל מקום ובכל זמן!

 

4.2. רשימת הפרושים משנת 1834[53].

מורגנשטרן מצא שאברהם אינו מופיע ברשימת כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834, וטוען שאברהם לא מופיע ברשימה מפני שבשנה זו אברהם לא היה בארץ.

לפי מסורת משפחתי הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'. הם אינם נמצאים ברשימה זו, מפני שהם לא התפרנסו מן 'החלוקה' ולא מפני שלא היו באותה שנה בארץ. מורגנשטרן מודה שאכן מפקד 1834 בוצע לצרכי מתן 'החלוקה' ומציין שהיו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא  ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון38.

סליחה! מדוע לא ר' אברהם וולפנזון? אין למורגנשטרן שום ראייה לקביעה זו! ההוספה היא פרי הגרסה השגויה בה שבוי מורגנשטרן! שהמשפחה המציאה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון וכל דבריהם שקר!

 

אפשר למנות שלוש סיבות מדוע אברהם לא הופיע ברשימת 1834: (א) בזכות עשרו שלו, אשתו 'ממשפחת נטע נטקין העשירה'[54] (ב) בזכות שארו ר' שמריה לוריא36. והעיקר (ג) לעהרן[55] חילק את הכסף לעוסקים בתורה בלבד (מה שנקרא כיום 'תורתם אומנותם') ולצרכי אוכל נפש שלהם בלבד![56] (לא לצרכי ציבור כגון: בית חולים ובניית בית-כנסת 'החורבה') משפחת וולפנזון התפרנסו ממסחר ולא ענו לקריטריון זה. גם זו סיבה לא לקבל מן החלוקה! למרות היותם תלמידי חכמים.

 

גם לגבי מפקד 1834 עצמו מודה מורגנשטרן שהרשימה אינה מלאה! וכותב: "יש לחזור ולהדגיש כי רשימת המפקד של שנת תקצ"ד [1834] שלפנינו, משקפת תמונת מצב חלקית של שעת עריכתה. היא אינה משקפת את כל ראשוני העולים הפרושים מאז 1800"[57].

 

לימים מורגנשטרן מצא בכתובים שהוולפנזונים לא התפרנסו מן החלוקה[58] וכותב: "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר"52. לכן, משפחת וולפנזון כן הייתה בארץ בשנת 1834, אך לא הופיעה ברשימה, כי הם לא התפרנסו מן החלוקה! עובדה שגם מורגנשטרן עצמו מצא!

אי מציאת הוולפנזונים ברשימת הפרושים משנת תקצ"ד תואם ומחזק את המסורת המשפחתית!

 

  1. מפקדי מונטפיורי.

מורגנשטרן בספרו "גאולה בדרך הטבע"  מבסס את טענותיו על מפקדי מונטפיורי בהם מצא שאברהם ובנו זאב עלו ארצה בשנת 1835! נבדוק את מהימנות מפקדי מונטפיורי.

על מהימנות מפקדי מונטפיורי ניתן ללמוד ממחקרים הנעשים ע"י קרן מונטפיורי והחברה הגנאלוגית הישראלית. מסקנתם לגבי רישומי גיל ושנת עליה היא: שלא הייתה כל עִקביות ברישום תאריכים ומספרים בכלל! ונרשמו פרטים שלא מתקבלים על הדעת[59].

מיכל בן-יעקב[60]: מציינת שבשנים תקצ"ט (1839) תר"ט (1849) המפקדים קוימו ללא הכנה מוקדמת. שלושת המפקדים האחרונים תרט"ו (1855) תרכ"ו (1866) תרל"ה (1875)[61]. השתפרו מבחינה אדמיניסטרטיבית. אך גם בשלושת מִפקדים אלו המספרים והתאריכים, יש מאלה הנראים מדויקים ויש שהם 'מעוגלים'[62]. ברישום הגיל יש העדפה למספרים המסתיימים ב-5 או 0. תופעה המכונה 'הערמה סטטיסטית' (statistical heaping)[63] (מלשון ערֵמה] בשנת המפקד 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה גם על כל המיעוטים וביניהם היהודים. אך קשה לדעת איך גורם זה השפיע"[64].

 

מכאן, שני המפקדים הראשונים הם הפחות מהימנים! ובכלל בכל מפקדי מונטפיורי יש להטיל ספק בכל נתוני הגיל ושנות העלייה הנקובים בהם.

גם מורגנשטרן מודע לבעייתיות מפקדי מונטפיורי ומציין52 שהם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח. מורגנשטרן מסביר שאת המפקדים יזם משה מונטפיורי. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטפיורי מרשימות הכולל. אלא, שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטפיורי. הכוללים לא רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה'חלוקה'. אבל אנשי מונטפיורי ביקשו לקבל נתונים אלו. מורגנשטרן משעֵר, שהאנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו39.

 

5.1. משפחת וולפנזון במִפקדי מונטפיורי.

כדי להוכיח את גרסתו36 מביא מורגנשטרן את מִפקד מונטפיורי משנת 1839. שַם נִזכר שר' אברהם וולפנזון הוא יליד 1804 ועלה ב-1835 ובנו זאב וולף יליד 1818 ואף הוא עלה ב-1835. לאחר דין ודברים באתר של אלי אשד הביא מורגנשטרן את כל מִפקדי מונטפיורי נוגעים למשפחת וולפנזון. להלן ניתנים הנתונים על משפחת וולפנזון כפי שנמסרו ע"י מורגנשטרן! ואני סומך על יושרו ומקצועיותו ומשתמש בהם כפי שהם מובאים על ידו כולל הערותיו!

 

"מִפקד 1839: אברהם: יליד 1804, עלה בשנת 1835. זאב: יליד 1818 עלה ב-1835".

 

"מִפקד 1849: אברהם: יליד 1799 (אין שנת עלייה). "זאב: יליד 1814 עלה ב-1834. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא 'כעת בחו"ל' ואילו על ר' זאב נאמר 'ת"ח (תלמיד חכם) שד"ר', כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב מחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה".

 

"מפקד 1855: זאב יליד 1812 עלה ב-1834".

 

"מפקד 1866: זאב: יליד 1815. נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

 

ומורגנשטרן מוסיף: "כל האינפורמציה החדשה אינה משנה במאומה את מה שכתבתי כי 'אברהם הדיין משקלוב' שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן. ר' אברהם וולפנזון אפילו אם הוא נולד בשנת 1799 ולא ב-1804 הוא לא זכה להכיר את הגר"א שנפטר שנה קודם ללידתו … את 'ר' אברהם הדיין' קַברו, אם הוא מת במגפת 1813 בקבר אחים, בלי שום רישום לצערנו. גם את סיפורו העסיסי [משתלח באברהם ללא כל צורך!] של ר' אברהם וולפנזון קַברו כנראה, ועל מנת להשכיחו יָצרו סיפור משפחה אלטרנטיבי"52.

 

מִפקד 1839 הוא רק אחד מתוך ארבעה. עקרונית אין מפקד 1839 אמין יותר מארבעת המפקדים האחרים! מורגנשטרן מעריך כמדויק ביותר את המפקד הראשון39, לא פלא שמורגנשטרן בחר במפקד 1839 כי הוא המפקד היחידי מתוך ארבעה! המתאים לתיאוריה שלו.

 

אך לפי האמור לעיל במקרה של מפקדי מונטפיורי יש להעדיף דווקא את המפקדים המאוחרים, כי במפקדים הראשון והשני, זמן ההתראה היה קצר מאוד – ימים בלבד, ההתארגנות הייתה חפוזה וחלקית. בעוד שבמפקדים המאוחרים הצטבר ניסיון, השתכללו השיטות, היו מסודרים יותר, וזמן ההתראה ארוך.

 

סיבה נוספת שלא להיצמד למפקד הראשון, והיא, לדעתי, הסיבה העיקרית! הייתה התנגדות עקרונית של הכוללים  למִפקדים[65]. התנגדות זו הייתה אידאולוגית, ויש חשש יותר מִסָביר לשיבוש ביודעין ובמכוון את מהימנותן, הן ע"י הקהילות והן ע"י הנפקדים עצמם. (תופעה זו שכיחה עד היום בקרב צאצאי 'היישוב הישן'[66] בעיקר בסקרים). בהמשך, ההתנגדות למפקדים רַפתה, לכן אמינות מפקד 1839 היא דווקא הנמוכה ביותר! מכל הבחינות. בנוסף: בשנת 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה על היהודים. ויכול להיות שגם גורם זה השפיע על רישום שנות הלידה[67].

 

מורגנשטרן שאומר שהאינפורמציה החדשה אינה מְשַנה במאומה, אינה מדויקת! האינפורמציה החדשה מְשַנה, ומְשַנה! עיון בנתוני מפקדי מונטפיורי מראה שלגבי משפחת וולפנזון, הנתונים במפקדים השונים סותרים זה את זה! לידת אברהם: 1804, 1799. לידת זאב: 1818 1814[68], 1812, 1815. בולטת הצמידות של גיל אברהם לגיל זאב. ב-1839 מופיע גיל אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית (1818-1804=14) אברהם נשא אישה בדיוק בבר-מצווה שלו כדי שיוכל להוליד את זאב בגיל 14. ב-1849 שינו את שנת הולדת אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית שוב יאפשרו לאברהם להוליד את בנו זאב בשנת 1814! שימו לב, כל זמן שאברהם חי הקפידו לתת את גיל אברהם 14 שנים לפני לידת זאב כדי שהנתונים לא יהיו מופרכים מעיקרם!

זאב נקרא על שם סבו. אשכנזים אינם קוראים שמות אחר אנשים חיים! בוודאי לא תלמידי הגר"א! ז"א שלפי התאריכים שמורגנשטרן מאמץ, כשאברהם נישא היה יתום בגיל 13. יתמות אינה בושה שיש להסתיר. ואם האב היה חי בזמן הנישואין ונפטר בתוך השנה הראשונה לנישואין עד לידת זאב, טראומה כזו, בוודאי הייתה מוצאת הד לפחות באחד הענפים של המשפחה. מקרים כאלו היו מסֻפרים במשפחה בהבלטה! בכל ענפי משפחת אברהם אין מסורת שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו או מיד לאחר נישואיו. (גם הסתברות לידה מיַדית, בגילים אלו, נמוכה).

 

בנוגע לזאב וולפנזון יש להעדיף את המפקדים שלאחר פטירת אברהם! (אברהם נפטר בשנת 1854). ובאמת מיד אחרי שאברהם נפטר, במפקד מונטפיורי 1855 מופיע הגיל הנכון – 1812 מבלי שיצטרכו לשנות את גיל אברהם ולאלץ את אברהם לשאת אישה כשהוא יתום בן 13. הגיל 1815 המופיע במפקד 1866, הוא תאריך 'עגול'. (statistical heaping) תכונה אופיינית במפקדי מונטפיורי.

 

בנוסף! לגרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818. ז"א שזאב נפטר בגיל 63 (631881-1818=). בפנקס החברה-קדישא כתוב על זאב וולפנזון–המכונה 'וועלוועל באבעס': "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי 'דחברה-קדישא'[69]". ישיש בן 63?! אתמהא!?

גם וילהלם בספְרו[70] כותב: "מזכיר החברה ר' זאב וולפנזון, נתין אוסטרי, הצליח בעזרת הקונסול האוסטרי בוורשה  … ר' זאב וולפנזון היה מן העולים הראשונים יושבי צפת. אביו ר' אברהם, היה שם דיין. ר' זאב היה הממונה של כולל רייסן[71], תלמיד חכם ומגיה בדפוס העברי בירושלים. הוא האריך ימים ונפטר ב-1881. הוא אבי משפחת בן-זאב הירושלמית".

 

גיל 63 אינו עומד בקריטריון של 'ישיש' ו'האריך ימים'! זאב וולפנזון אינה דמות עלומה (כמו אברהם דיין). לגביו. אי אפשר לטעון על טעות בזהות. הוא היה ידוע ומפורסם בקהילה ואשתו באבא-רבקה הייתה עוד יותר מפורסמת ממנו, באשר הוא כונה על שמה 'וועלוועל באבעס'. התארים 'ישיש' ו'האריך ימים' אמינים. לכן זאב לא נולד בשנת 1818! שנת הלידה 1812 הנמצאת גם במסורת המשפחתית וגם במפקדי מונטפיורי! הוא הגיל שיש לבחור מכל התאריכים המופיעים במפקדי מונטפיורי. מוות בשנתו ה-70 כבר יכול להתאים להגדרת 'ישיש' ו'האריך ימים'.

 

מורגנשטרן מעריך שהאנשים "נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו"39. אך מן הסתירות במפקדים השונים מתברר: א) מונטפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו לא בדקו אותם. ג) גם כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור, לנבור, להשקיע מחשבה, היכן לחפש, איך להשתלט על 'אינסוף' ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים, כמו שעשה מורגנשטרן. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה הסמוכה! ויכול להיות שנכתב בידי אותם אנשים שלא זכרו כלל מה כתבו בדוח הקודם, הם גם לא טרחו לעיין בדוחות הקודמים. הליך זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטפיורי. האנשים לא נשאלו כלל! הממונים כתבו מבלי לשאול!

ד"ר נחמיה שיף חקר את הקהילה האשכנזית בצפת בשנת 1849[72]. בשנה זו בצפת הוגשו למונטפיורי שני מפקדים מקבילים על אותן הקהילות. לגבי הגילים של אותם אנשים ברשימות השונות, כותב ד"ר נחמיה שיף[73]: "בשתי הרשימות השונות ישנם הבדלים עצומים ולא סבירים בגילים". "ל-83% מתוך 894 נפשות הנמצאות ברשומות, ומשותפות לשתיהן. צוין גיל שונה"! לשמונה מהם יש פער של למעלה מ-20 שנה![74]. "ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד 'אשכלות'[75] רחל אשת אהרן מסקלען דווחה בת 66, ובמפקד 'יב"ן'[76] היא דווחה בת 40"[77]!

שינויים אלו אומרים שהאנשים לא נשאלו!!! כי ברור שאדם לא יאמר באותו זמן גילים שונים ועוד 83% מן המקרים! ובוודאי אותה אישה לא אמרה באותו מקום ובאותו זמן לאחד שהיא בת 40 ולשני שהיא בת 66!

 

הוא הדין לאמינות הגילים בכל שאר מפקדי מונטפיורי! הכוללים לא שאלו. והוא הדין לשנות העלייה. השנה המצוינת במפקדי מונטפיורי אינה מהימנה, כפי שמציין מורגנשטרן "לא עניין אותם מתי עלו האנשים"39! הם כתבו 'מה שבא להם'! העיקר לגמור עם העניין, לשלוח, ולקבל את הכסף.

הזִלזול בדוחות מבטא לא רק אי-סדרים של הכוללים אלא גם התנגדות לעצם המִפקדים. היו אנשים שהתנגדו למִפקדים גם לאחר שנמצאו להם פתרונות הִלכתיים וטכניים. ככל שעבר הזמן ההתנגדות פחתה. לכן דווקא המפקדים המאוחרים הם המהימנים יותר.

 

מכאן שלגבי משפחת וולפנזון המפקדים המהימנים הם דווקא המפקדים שאחרי מות אברהם! אברהם נפטר ב-1854. ז"א מפקדי 1855 ו- 1866. בהם אין צורך לתת את גיל אברהם ולאלצו להינשא בברמצווה שלו. במפקד 1855  זאב יליד 1812 ובמפקד 1866 זאב יליד 1815. 1815 הוא תאריך 'עגול' – תאריך 'הערמה' – (statistical heaping) האופיינית למפקדי מונטפיורי כפי שראינו. ואברהם אינו מוזכר כלל.

 

מכל התאריכים במפקדי מונטפיורי נשארה לנו שנת 1812 לתאריך לידת זאב! תאריך זה מתאים לגרסת המשפחה!

 

לסכום: לתאריכים הנוגעים לאברהם וולפנזון במפקדי מונטפיורי, אין להתייחס כלל, לא לשנות הלידה ולא לתאריך עלייתו! אברהם לא היה יתום! לא היה יֶלד ברמצווה כשנישא! ולא יָלד את זאב כשהיה בן 14! זאב נולד בארץ! הממונים כתבו סתם, מה שבא להם, ללא ידע. רק שמרו לתת תאריכים שמבט ראשון לא יסגירו אותם!

לפי גרסת משפחתי אברהם היה בגיל בר מצווה כשהגאון ניפטר. אברהם למד בשקלוב ובילדותו זכה לשמוע תורה מפי הגאון, ומכאן היה תלמיד הגאון. אם כי לא שימש את הגאון, עלה ארצה לקראת ראש השנה תק"ע. במשפחה נשמר מחזור בו אברהם כתב ליד המילים "תקע בשופר גדול לחרותנו" שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. מחזור זה נשמר אצל ד"ר ישראל בן-זאב[78].

 

כאשר כתב בן-זאב ש"ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" באותה נשימה גם כתב: "בצעירותו היה בין בני הישיבה שבשקלוב, שהיו נוסעים לווילנה לשמוע דברי תורה מפי הגרא". וגם כתב: "רבי אברהם גם זכה לשמוע תורה מפי הגר"א בווילנה". בן-זאב אמר זאת לכבודו של אברהם! כפי שכתב: "חובתי לקיים דברי רז"ל לעולם יתגדר אדם במעשי אבות"[79]. בן-זאב מדגיש 'בצעירותו' ו'זכה'. אין פה טענה שהיה אחד מתלמידי הגאון הבוגרים ששימשו את הגר"א. כוונתו באמרה: "ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" לומר שאברהם היה תלמיד חכם גדול! וּגדלותו בתורה אינה נופלת מזו של תלמידי הגר"א המובהקים, כגון: זו של בן-דודו ר' ישראל משקלוב ואחרים.

 

  1. אישיותו של אברהם וולפנזון.

בקביעת אישיותו השלילית  של אברהם וולפנזון מסתמך מורגנשטרן על מכתבי ר' צבי-הירש לעהרן, בהם משמיץ לעהרן את אברהם.

 

6.1. רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן ראש הפקוא"מ[80].

מורגנשטרן בסיפור עליית היהודים לארץ במאה ה-19, עוסק בתלמידי הגאון מווילנה. בהיסטוריה של תלמידי הגאון מככבים רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן, האיש שריכז את תמיכת נַדבַני אירופה לארץ-ישראל. והשפיע בצורה מכרעת על 'החלוקה' – חלוקת 'התמיכה הכספית' שנאספה באירופה למען ארץ-ישראל.

 

מורגנשטרן מדגיש שכל המבקש לשאוב מידע ממקורות הפקוא"מ עליו לזכור כי החומר סובייקטיבי[81]  ומגמתי[82]. השנואים עליו היו כל מי שחַלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל[83].

 

6.2. אברהם וולפנזון ברשימותיו של לעהרן.

בראיון עם אלי אשד שפורסם ב-17 בפברואר 2008 22:34. מספר מורגנשטרן39 שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים. הוא גם לא רצה לחזור לאחר סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. מורגנשטרן טוען, שאברהם המשיך לאסוף כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר. כמו כן האשימו את אברהם בענייני נאמנויות ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. אברהם היה מסוכסך על רקע כספי עם רבניה של הונגריה. חמור מכל הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר'  ישראל משקלוב, 'פאת השולחן', ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן שַקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל. אבל לעהרן לא שלח את המכתב! כי חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל, יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1854)

 

המחלוקות והסכסוכים הכספיים על חלוקת הכספים שהיו נאספים בהונגריה, היוו מוקד לריב מתמיד בין החסידים לפרושים[84], כי רוב הכסף נתרם על-ידי ההונגרים ובארץ חולק על-ידי הליטאים – ע"י ר' ישראל משקלוב שמונה ע"י לעהרן! סכסוכים אלו אינם קשורים כלל לאברהם וולפנזון. בשנת 2007 בספרו השיבה לירושלים כותב מורגנשטרן שהעולים מהונגריה התלוננו נגד לעהרן שלא קבלו את חלקם מכספים ששלח עבורם החת"ם סופר[85]. החת"ם סופר התערב בעניינם ודרש במפגיע שר' ישראל משקלוב, שחילק את הכסף בארץ יסתלק מתפקידו[86]. לבסוף בשנת 1858 (לאחר מות 'החת"ם סופר') נפרדו ההונגרים מכולל הפרושים ויצרו כולל לעצמם 'כולל הונגַרן'[87].

אנו רואים שבמסגרת הסכסוכים לעהרן דורש להחזיר את אברהם וולפנזון. והחת"ם סופר דורש לפטר את ר' ישראל משקלוב. אין פה שום סכסוך אישי. לא לגבי ר' ישראל משקלוב ולא לגבי אברהם וולפנזון.

שמועות, רמיזות, האשמות והסכסוכים הכרוניים עם רבני הונגריה, אינן מפורטות ואין מה לעסוק בהם. נעבור ל'חמוּר מכל'.

 

6.3. גזל אלמנה.

מורגנשטרן מציין32 ש'החמור מכל' הוא שאברהם וולפנזון מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב, ובחזרתו ארצה הגישה נגדו תביעה.

 

בשנת 1997 בספרו גאולה בדרך הטבע כותב מורגנשטרן34: "כשהוחלט בארץ להפסיק את שליחותו [=של אברהם וולפנזון] ולשלוח במקומו את ר' אברהם אייזנשטיין, ביקש ר' אברהם וולפנזון את התערבותו של צ"ה לעהרן אצל ה'חת"ם סופר' שלא יקבל שליח אחר מכולל הפרושים. לעהרן מסרב ומודיע לר' אברהם וולפנזון כי עליו להישמע למרוּת הכולל ולחזור ארצה אחרי שסיים את תקופת שליחותו בת שלש ומחצה השנים". העניין הובא בפני 'החת"ם סופר' ודרישת החת"ם סופר לפטר את ר' ישראל משקלוב, מצביעה שלעהרן לא השיג את מבוקשו.

 

עשר שנים לאחר מכן בשנת 2007 בספרו 'השיבה לירושלים' מספר מורגנשטרן מה באמת אירע בשליחות אברהם אייזנשטיין, וכותב שר' ישראל משקלוב שלח על דעתו וּללא קבלת רשות מהנהגת הכולל המוסמכת, את ר' אברהם אייזנשטיין להונגריה[88]. ז"א ר' אברהם אייזנשטיין לא היה שליח הקהילה, אלא שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב! ספרי פאת-השולחן נדפסו בצפת על חשבון הכולל, והכולל דרש את תמורתם. מורגנשטרן מספר שר' משה מגיד[89] – מהנהגת הכולל המוסמכת – דורש מר' אברהם אייזנשטיין לזנוח את שליחותו הפרטית של ר' ישראל משקלוב ושהתמורה לעותקי הספר 'פאת השולחן' שנמכרו בהונגריה, תועבר לקופת הכולל[90] ולא ל(אלמנת)ר' ישראל משקלוב.

העובדה שאלמנתו של ר' ישראל משקלוב הייתה צריכה להגיש תביעה נגד אברהם וולפנזון בבואו ארצה, מראה שגם החת"ם סופר, לא נענה, לא לאברהם אייזנשטיין, ולא ללעהרן, אלא פסק לטובת האינטרסים שייצג אברהם וולפנזון.

מסתבר שאשתו זיווג שני, ולאחר מכן אלמנתו של ר' ישראל משקלוב, לא הייתה אלמנה מסכנה ומקופחת. היא בחשה בחיי הקהילה עוד בחיי בעלה. היא התערבה בהנהגת הקהילה[91]. הייתה אשת מדון שגם לעהרן הגדול נפגע ממנה! מורגנשטרן מתאר זאת[92]:

"החת"ם סופר, דרש במפגיע שר' ישראל משקלוב יסתלק מתפקידו. הוא לא היה מוכן לקבל את התירוצים שהעלה לעהרן להגנת ר' ישראל משקלוב, ובהם התירוץ שאשתו של ר' ישראל, ששלטה בו שלטון ללא מיצרים, היא האשֵמה בכל. לעהרן עצמו כבר נואש מן המצב, ומצב רוחו היה מדוכדך"92.

במקום אחר כותב מורגנשטרן שלעהרן חיפש דרכים "כיצד להימנע ממריבות עם אלמנת ר' ישראל משקלוב"[93]. במקום נוסף נכתב: "הטילו ברבי ישראל דופי על שהוא מניח לאשתו לשלוט בכולל ולעשות בכספי הכולל ככול העולה על רוחה"[94]. וכן: "היא התערבה במינוי שד"רים"[95]. האשימו אותה ואת בנה [מבעלה הראשון] במעילות, גנבות ובהסתבכויותיו הכספיות של בעלה, ר' ישראל משקלוב[96].

מהסתבכויות אלו ר' ישראל משקלוב לא הצליח להתגבר עד יום מותו, אפילו לא בעזרת ידידו, לעהרן הבנקאי אשף הפיננסים!

 

הסכסוך על ספרי 'פאת-השולחן' לא היה סכסוך פרטי בין אלמנת ר' ישראל משקלוב ואברהם וולפנזון, או איזשהו סכסוך אישי עם אברהם וולפנזון. מקרה זה אינו מצביע על מעילה, גנבה חס-ושלום או כישלון בשליחותו כפי שמפרש מורגנשטרן בספרו הראשון. זה היה חלק מן הסכסוכים 'הרגילים' שמתאר מורגנשטרן בכישרון רב. העניין הובא בפני ה'חתם-סופר'. העובדה שאלמנתו התוקפנית של ר' ישראל משקלוב תבעה את ר' אברהם וולפנזון בהגיעו ארצה, מראה שפסיקתו, או פשרתו של ה'חתם-סופר' לא מצאה חן בעיני אלמנת ר' ישראל משקלוב, ותו לא! אברהם וולפונזון דבַק בשליחותו המקורית ולא שעה לאברהם הדיין אייזנשטיין – שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב – וכנראה גם ה'חתם-סופר' עשה כן.

 

מורגנשטרן כשכתב את ספרו גאולה בדרך הטבע בשנת תשנ"ז (1997) עדיין לא ידע, את מה שמצא עשר שנים מאוחר יותר. אך מה שמוזר הוא שגם לאחר שהוכיח מורגנשטרן בספרו 'השיבה לירושלים' בשנת תשס"ז (2007), שאת תמורת ספרי 'פאת-השולחן' דרש הכולל לעצמו, ושאברהם אייזנשטיין היה שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב, עדיין בשנת 2009 באתר של אלי אשד ובכנס צאצאי אברהם וולפנזון בשנת תש"ע (2010)[97] ממשיך מורגנשטרן לדבוק בגרסת 'מעלליו', ולהזכיר מקרה זה כהוכחה לאישיותו השלילית של אברהם וולפנזון! לא אברהם וולפנזון מככב בדרמה זו אלא אלמנתו של ישראל משקלוב.

 

  1. אברהם וולפנזון בירושלים.

כשחזר אברהם לירושלים. כבר היה שם בית-דין לעדת הפרושים. בירושלים אברהם לא היה דיין קבוע, אך נקרא מדי פעם לדון. לוּ 'מעלליו' בהונגריה 'הידועים והמפורסמים', היו מצביעים על אי אמינות אי נאמנות, או מעילה בכספים, לא אשכנזים, גם לא 'ספרדים' ואף לא כל ציבור אחר, היה מזמין אותו להיות דיין! אפילו לא ליום אחד! כך שגם אם היו השמצות ידעו כולם! שאין בהן ממש. גם 'החמור מכל' התברר כעורבא פרח.

 

לסיכום: כל הגרסה על אברהם וולפנזון המועל בכספים, גוזל אלמנות שהורחק מן ההנהגה הוא עורבא-פרח! הסכסוכים שהשתתף בהם לא היו אישיים. אברהם יחד עם בנו זאב היו מ'סיעת-החורבה' זאב היה קבלן בניית החורבה! וזו הסיבה שלעהרן משתלח באברהם. אברהם היה דיין בבית הדין של עדת הפרושים בצפת מאז הקמת בית-הדין ע"י בן-דודו ישראל משקלוב.

 

מסתבר שהמקור היחידי לידיעות 'היצוקות בבטון'45 של לעהרן, הוא לעהרן עצמו. ידועה הייתה התנגדותו של לעהרן לבניית 'החורבה' ונלחם בכל מאודו לסכל את בנייתה[98]. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל רחבי העולם היהודי. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. גם מורגנשטרן מעיד על מזגו הסוער[99] וכותב: "מן הראוי לציין שלערן עצמו היה מודע לצד זה שבאופיו, ועל כך יעידו מכתבים שנכתבו בעידנא דרתיחא שנשתמרו בפנקס, ולא נשלחו לתעודתם. נראה שמקבלי המכתבים הכירו את האיש, ואחת מדרכי תגובתם הייתה הימנעות מתגובה"[100]! מורגנשטרן קרא גם את מכתבי לעהרן שלא נשלחו. מורגנשטרן מצא מכתב שלא נשלח, בו כותב לעהרן על אברהם, אך לא שלח את המכתב, כי הוא חושש מזאב וולפנזון, בנו של אברהם וולפנזון, שהיה אז סופר כולל הפרושים ויחפה על אביו[101]. נבדוק ביתר פרוט ממי חשש לעהרן?

 

לפי גרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818 ועלה ארצה בשנת 1834. מורגנשטרן כותב[102]: "וגם על אותו שנשלח בקיץ שעבר לאונגרן, אברהם בר' זאב-וולף". מכיוון שאברהם נשלח להונגריה בסוף שנת 1836. ז"א שהמכתב נכתב, מקסימום שנתיים לאחר שאברהם יצא מן הארץ. ז"א שהמכתב שלעהרן חשש לשלחו נִכתב לפני שנת 1838. לפי גרסת מורגנשטרן, זאב היה בן 20 שנים ורק ארבע שנים בארץ! לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על 'החלוקה'[103]. צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, 'בעל המאה ובעל הדעה'! לעהרן שלא פחד מאיש, כולל מסֵיר מונטפיורי[104], חושש מאברך צעיר 'עולה חדש'?! גרסת מורגנשטרן תמוהה! בלשון המעטה!

 

עדיין לא ברור מהו החשש של לעהרן[105]. במקורות התקופה מצטייר לעהרן כאדם שאינו חושש מעימותים והיה מתעמת עם מונטפיורי ורוטשילד, בעוד זאב וולפנזון מצטייר, בכל המקורות, כאיש ספר. היה סופר הקהילה, מגיהַ. להיות מגיה זה לא רק עבודה, אלא צריך לאהוב ספרים. איש המשכין שלום. הסיפור של הסרת החרם ממונטפיורי[106], היה, לפי גרסת משפחתי, דווקא בביתו של זאב. מה החשש שלו מפני זאב? אולי מפני שטיעוניו נגד אברהם וולפנזון לא היו משכנעים? לפחות לא בארץ? הרי הסכסוך הובא בפני ה'חת"ם-סופר' והוא נאמן עלי שפתר את הסכסוך לא רק לפי דין תורה אלא גם  בצדק.

 

האמת היא שזאב נולד בשנת 1812 כפי שנאמר לעיל, והיה כבר בן 26 (עדיין צעיר) אך לא עולה-חדש! הוא נולד בארץ! והיה מעורה בכולל הפרושים של ירושלים עוד בהיותו בצפת עיר מולדתו! וכעדותו של מורגנשטרן, זאב הפך להיות מן הפעילים הבולטים של כולל הפרושים בירושלים[107]. ברור שהיה מ'סיעת-החורבה'  כי היה מפקח העבודה[108] בבניית 'החורבה', גזבר[109] וסייע בכל מאודו לבניית החורבה למורת רוחו של לעהרן.

 

לאחר קריאה בספריו של מורגנשטרן, אני רואה באור חדש את ההדגשה במסורת משפחתי, שתמיד, כאשר סיפרו על המעבר לירושלים הדגישו שמַעֲבר משפחת וולפנזון לירושלים תוכנן לפני הרעש-הגדול, ולא בעקבותיו, הדגשה שכל השנים, הייתה תמוהה בעיני. כיום מהדגשה זו, אני מסיק שמשפחת וולפנזון הייתה מ'סיעת החורבה' עוד בהיותם בצפת! לעהרן התנגד לבניין החורבה ומכאן התנגדותו לאברהם וולפנזון, ולכן כתב את המכתב (לתרפיה עצמית) אך לא שְלַחו כי ידע שרוב יהודי ירושלים, לא רק הפרושים תומכים ב'סיעת החורבה'[110]. (תומכיו של לעהרן בהנהגה בירושלים, קרי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדאקי[111] חתנו של ר' ישראל משקלוב מהווים מיעוט, למרות תפקידיהם הרשמיים[112]).

לעהרן לא שלח את מכתב הפלסתר כי ידע שאברהם מייצג נאמנה את האינטרסים של ההנהגה הירושלמית ולא רק זאב בנו יגן על אברהם, אלא כל חברי ההנהגה הירושלמית (פרט לישראל משקלוב וישעיה ברדאקי) ולא יתייחסו להַאשמותיו על אברהם וולפנזון. לעהרן הפיץ שמועות וּרמיזות[113] על כל מי שלא הסכים עם דעותיו בעניין ירושלים וארץ-ישראל. הוא גם השמיץ אישית את מנהיגי 'סיעת החורבה'. כגון ראש"ז ורנ"נ[114] ורמז שמקורות כספיהם מפוקפקים[115]. גם את לעהרן עצמו האשימו ב'אי סדרים' כספיים[116]. אברהם וולפנזון ייצג נאמנה את האינטרסים של 'סיעת-החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[117]. האשמותיו ורמזיו על אברהם וולפנזון היו זדוניות וּקשורות למחלוקות[118] שבין 'סיעת-החורבה' לבין 'סיעת-החצר'[119], ואינן מצביעות על שחיתות אישית!

 

מורגנשטרן עצמו מעיד שמכתביו של לעהרן, הן סובייקטיביות ומגמתיות ויש להתייחס אליהן בהסתייגות, כך עבור המכתבים ששלח, קל וחומר למכתבים שלא שלח! מכתבים אלו היוו ללעהרן תרפיה, משאלות-לב (Wishes) ותו לא. לעהרן ידע שאם ישלח מכתבים אלו, תוכנם לא יגיע לידי ביצוע, ואפילו לא ירגיזו את מקבליהם, ולא יקבל עליהם תגובה כלל.

 

  1. המחזור של אברהם וולפנזון והתחרות על מנהיגות עליית הגר"א.

מסורת המשפחה טוענת שאברהם עלה ארצה לקראת שנת תק"ע, וּבִרשות בן-זאב נשמר מחזורו של אברהם וולפנזון בו רשם ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. לאחר דין ודברים באתרו של אלי אשד, כתב מורגנשטרן: "גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר … השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב[120]. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו[121] נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ ישראל בשנת תקסט"[122]. לו היה כתב היד בידינו היינו יכולים להשוותו עם כתב ידו של ר' אברהם אביו של ר' זאב הנמצא בידינו38.

כפי שראינו המשפחה אינה משקרת. לא לגבי 'בן-דוד' ולא לגבי 'שני אברהם דיין'. כך הדבר גם לגבי המחזור, המשפחה אינה משקרת! המחזור לא נרכש וכו' אלא, היה של אברהם וולפנזון, עבר במשפחה ונשמר אצל בן-זאב. לדאבוננו ספרייתו של בן-זאב נזרקה לרחוב[123] ע"י בתו הצעירה תַלמה! ואי אפשר יהיה להשוות את כתב היד בו, כי המחזור איננו! ראינו שלא היה מה להסתיר בעברו של אברהם, ואין סיבה לשקר!

 

למרות קריסת הוכחותיו, גם בשנת 2008, מורגנשטרן שבוי בגרסתו שהמשפחה משקרת. לטענתו סיפור המחזור נבנה לצורך תחרות על מנהיגות עליית תלמידי הגאון. מורגנשטרן מציין[124]: "כנראה שקישור [המחזור] לר' אברהם דיין היה תוצאה של הברקה רגעית של מישהו מבני המשפחה שמצא מחזור עם הרישום הידוע משנת תק"ע וביקש להקדים את תולדות המשפחה בארץ-ישראל, כפי שעשו בני הדורות האחרונים מבני משפחת ריבלין".

 

יש לציין שבגרסת המשפחה אין טענה שאברהם היה ראש בעליות תלמידי הגר"א. במסורת משפחת וולפנזון, אברהם עלה ב-1809, אך לא היה ראש השיירה. בן-זאב בכל כתביו מספר שאברהם היה בין המנהיגים, אך לא היה ראש שיירה או ראש קהילה. תמיד הוא מציין מי עמד בראש, או יחד עם מי אברהם פעל. בהקדמה לספר מחזה אברהם כותב בן-זאב: "ר׳ אברהם הדיין שהיה עם ר׳ ישראל משקלוב, ר׳ הלל ור׳ מנדל משקלוב[125] ואחרים ממנחי הנדבכים לישוב האשכנזים בארץ-ישראל והעומדים בראשו"[126]. אברהם היה ממנחי הנדבכים, אך לא ראש הקהילה ולא רשום שהיה עדיף על פני האחרים. במקום אחר כותב בן-זאב: "תלמידי הגר"א בראשוּת ר' הלל ור' מנחם-מנדיל עלו להתיישב בירושלים, ויהי הוא [אברהם] אחד מהפעילים הנלהבים בארגון". אחד הפעילים, אך בראשות העלייה היו הלל ומנחם-מנדל!

בכל מאמרי בן-זאב, אברהם-דיין היה אחד מהפעילים, אך בכל כתביו לא מצאתי שאברהם היה החשוב מבין הפעילים! תמיד ציין בן-זאב למי אברהם הצטרף, או יחד עם מי פעל! לא מצאתי בכל כתבי בן-זאב, את שכותב אלי אשד[127]: שבגרסת משפחת וולפנזון הלל ריבלין היה רק בן לוויה לוולפנזון (אולי בענף של אלי אשד הייתה מסורת כזו, אך במסורתי ובכתבי בן-זאב לא מצאתי טענה כזו).

 

לסיכום: משפחת וולפנזון סיפרו מה שהיה. אברהם ואשתו הצעירה עלו ארצה ללא ילדים בשנת 1809 לקראת ראש השנה תק"ע. אך, משפחת וולפנזון לא השתתפה במרוץ אחר מנהיגות וראשוניות בעלייה.

 

  1. סיכום.

הדברים שנאמרו לעיל מערערים את הנחת היסוד העוברת כחוט השני בכתיבתו של מורגנשטרן על אברהם וולפנזון, שהמשפחה רקחה סיפור שיקרי להיסטוריה של אברהם. ראיה לגרסתו הביא מורגנשטרן את עדותו של צבי-הירש לעהרן ואת מפקד מונטפיורי משנת 1839. מורגנשטרן בחר במפקד 1839 דווקא, מתוך ארבעה מפקדים אחרים הנוקבים מספרים אחרים! כי זה המפקד היחידי המתאים לגרסתו!

 

את תזת השקר העלה מורגנשטרן בשנת תשנ"ז בספרו 'גאולה בדרך הטבע'. במאמרי זה בחנתי את הנתונים והטיעונים של מורגנשטרן של שנת תשנ"ז, בתוספת נתונים חדשים שמביא מורגנשטרן עצמו עשר שנים מאוחר יותר (בשנת 2007) בספרו 'השיבה לירושלים'. ובשנים 2008-9-10 באתרו של אלי אשד – חלק מן הנתונים החדשים מזימים ישירות את הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן בשנת תשנ"ז.

ניתוח הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן, לאור הגילויים החדשים[128], מראה שטענותיו של לעהרן נגד אברהם וולפנזון אינן מצביעות על שחיתות אישית, אפילו ה'חמור מכל' אינו סכסוך אישי כלל וכלל. קל וחומר כל שאר הסכסוכים 'הידועים' שהיו לו עם רבני הונגריה. וקל וחומר בנו של קל וחומר דברים שלעהרן כתב ולא שלח! האמון הבלתי מסויג של מורגנשטרן בלעהרן[129] קרס. לעהרן משתלח באברהם על כי היה מ'סיעת החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[130]. למשפחה לא היה מה להסתיר! הפרטים שמורגנשטרן גילה מאוחר יותר מְחזקים את גרסת המשפחה.

 

אברהם וולפנזון נולד בשנת 1783! ובילדותו בלשון הורי, או בצעירותו בלשונו של בן-זאב, עוד לפני בר המצווה זכה אברהם לשמוע תורה מפי הגאון ובכך היה לתלמיד הגאון. אברהם עלה לקראת שנת תק"ע, כפי שכתב במחזורו ליד תפילת 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל לראשונה ליד הכותל המערבי.

 

בקיצור צאצאי אברהם וולפנזון "הביטו אל אברהם אביכם … כי אחד קראתיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"[131]. והֵיו גאים ב"צור חֻצַּבְתֶּם"[132].

ביבליוגרפיה

 

אמבון = רבקה אמבון, תעלומת המפקד הכפול. קתדרה  כרך 149, תשרי תשע"ד (ספטמבר 2013).

 

אשד = המולטי יקום של אלי אשד לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון: ראיון עם אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34. ודיוני המשך.

 

בן-יעקב = מיכל בן-יעקב פעמים; רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח. חוברת 107. ירושלים  תשס"ו. מפקדי מונטפיורי וחקר היהודים באגן הים התיכון. עמודים 117-149.

 

בן-צבי, בניהו. עורכים = יצחק בן-צבי ומאיר בניהו עורכים. ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת צפת מן המאה השש־עשרה עד המאה התשע עשרה. כרך 1. מכון בן־צבי, האוניברסיטה העברית, על-ידי 'קריית ספר' ירושלים תשכ"ב (1962).

 

גליס = יעקב גליס. אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל. כרך ראשון. מוסד הרב קוק. ירושלים. תשל"ה (1974).

 

גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים = ראובן גפני, אריה מורגנשטרן, דוד קסוטו, עורכים. החורבה – שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים. יד יצחק בן-צבי, ירושלים תש"ע (2010).

 

גת = בן-ציון גת. היישוב היהודי בארץ-ישראל בשנות ה'ת"ר-ה'תרמ"א (1840-1881). ספריה לתולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. ירושלים תשל"ד.

 

וולפנזון 'מחזה אברהם' = מחזה אברהם – על התגלחת בחול המועד. מאת רבי אברהם וולפנזון הובא לדפוס ע"י הרב אליהו לנדא ז"ל תש"ז (1947). machzeabesa.pdf.

 

וילהלם = הרב ד"ר יעקב-דוד וילהלם: דוד דור ועוליו – תולדות העליות לארץ-ישראל מאבלי ציון ועד ראשית חובבי-ציון. ספריה הציונית הקטנה. סדרה ב'. מבַצרי הישוב האשכנזי. הוצאת המכון להשכלה ציונית בהנהלת פרופ' שלום גולדלמן, (1946).

 

חזון ציון = חזון ציון – שקלוב וירושלים. ח"ה ריבלין, עורך. תולדות עלית תלמידי הגר"א. חיבר אותו ר' שלמה-זלמן ריבלין והיא גרסת משפחת ריבלין על תולדות תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

חלקת מחוקק = אשר-ליב בריסק. חלקת מחוקק – כולל כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים.

 

מוסדי ארץ = מאמרים וחלקי מאמרים, על תולדות עליית תלמידי הגר"א מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים – מאת וותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א. מסודר ומוצא לאור ע"י ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים. תשי"א. בתוך ספר חזון ציון שקלוב וירושלים – תולדות עליית תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע = אריה מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997).

 

מורגנשטרן השיבה לירושלים = אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים –חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה. הוצאת שלם, ירושלים התשס"ז (2007).

 

מורגנשטרן מפקד 1834 = אריה מורגנשטרן – מפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834. בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. 2001.

 

סמט, החדש אסור מן התורה = משה סמט. החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה. מרכז דינור לחקר תולדות ישראל. כרמל. ירושלים 2005. פרק שישי: מאמר על התגלחת בחול המועד.

סמט, משה מונטפיורי = משה סמט. משה מונטפיורי: מציאות ואגדה. הוצאת כרמל ירושלים תשמ"ט (1989),

 

שיף = חיים-נחמיה שיף, הדמוגרפיה של הקהילה האשכנזית בצפת: מפקדי מונטפיורי בשנת תר"ט (1849). קתדרה רבעון לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. כרך 146, יד יצחק בן-צבי ירושלים. טבת תשע"ג (דצמבר 2012).

 

תדהר = אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד. הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך

[1] עמנואל סגל דור שישי לאברהם וולפנזון (5) טובה-שפרה סגל 1975-1898=77 (4) פועה-רחל בורשטיין 1918-1876=42 (3) בן-ציון וולפנזון 1882-1843=39, (2)זאב-וואלף וולפנזון 1881-1812=69, (1)אברהם-דיין 1854-1783.

 

[2] אלי אשד המולטי יקום של אלי אשד. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון. https://no666.wordpress.com/2008/02/17.

 

[3] אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי' סעיף ב: שני ר' אברהם דיין משקלוב [וולפנזון]? בתוך: גאולה בדרך הטבע – תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997) עמודים 370-375.

 

[4] ד"ר ישראל בן-זאב, בן דוד של אמי. דור חמישי 1960-1899=81 (4) מנחם וולפנזון 1937-1871=66 (3) בן-ציון וולפנזון 882-1843=39 (2) זאב וולפנזון 1881-1812=69 (1) 'אברהם-דיין' 1854-1783=71.

 

[5] בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. ספר שביעי. עורך יוסף הקר. יד-יצחק בן־צבי, ירושלים, 2001. עמודים 219– 258.

 

[6] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים. עמודים 109-57.

 

 [7]הגאון מווילנה רבי אליהו בן שלמה. 1797-1720=77. כינויו: הגר"א (הגאון רבי אליהו), 'הגאון החסיד', 'הגאון'.

 

[8] שקלאב וחכמיה – 'יבנה דרייסין'. בית ועד לחכמים. עיר אשר לא יחסר כל בה. כיום במדינת בלארוס.

 

[9] איזמיר – סמירנה העתיקה, בה נולד הומרוס. הקהילה היהודית מצאצאי גולי ספרד.

 

[10] בתקופה הנדונה טורקיה הייתה חלק מן האימפריה העות'מאנית במשך919-1424=495 1.

 

[11] ב'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו' של דוד תדהר, הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך ראשון  (1945) עמודות 304-305. מצוינת שנת תקמ"ג (1783) כתאריך לידת 'הרב אברהם וואלפינזאהן משקלוב'. הגאון נפטר בשנת 1797. ז"א שאברהם היה בן 14 כשהגאון נפטר. תאריך זה תואם למסורת בית אימא. נאמץ תאריך זה ללידת אברהם.

 

[12] מרחק של כשלוש מאות ק"מ, נסיעה של יומיים או יותר בעגלה!

 

[13] וילנה – 'ירושלים דליטא'. בתקופה הנדונה ליטא הייתה באימפריה-הרוסית במשך 1920-1795=125.

 

[14] בדצמבר 1804 הופעלה 'חוקת היהודים' שבמסגרתה חִיֵיב הצאר אלכסנדר הראשון את היהודים לאמץ שם משפחה.

 

[15] ר' ישראל משקלוב: 1839-1770=69. מנהיג עליה של תלמידי הגר"א. ר' ישראל לא שעה לגזרת שם המשפחה של הצאר ונקרא על שם ספריו 'בעל פאת-השולחן ותקלין-חדתין'. נטמן בטבריה.

 

[16] (3) ר' ישראל משקלוב 1839-1770=69 (2) ר' שמואל משקלוב     (1) ר' עזריאל משקלוב.

(3) אברהם-דיין 1854-1783=71          (2) זאב                          (1) ר' עזריאל משקלוב.

 

[17] תלמידי הגאון קראו לעצמם 'פרושים' כי לא הצטרפו לא לקהילה האשכנזית החסידית שכבר הייתה בארץ מאז שנת תקל"ז (1777) ולא לקהילה הספרדית הוותיקה.

 

[18] בית-הדין האשכנזי בירושלים, שהחליף את בית-הדין בצפת, נוסד רק בשנת 1841.

 

[19] מרד הפלאחים מרד עממי בשנת 1834 כנגד מדיניות המודרניזציה של מוחמד עלי שליט מצרים. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה חובת גיוס לצבא המצרי במקום צבא שכירים.

 

[20] מאה שנה ל'ביזה הגדולה' של צפת. עיתון דבר יום שישי ראש חודש מנחם-אב תרצ"ד (13.8.1934).

 

[21] שד"ר – שליח דרבנן. יהודים שנשלחו מארץ-ישראל לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

 

[22] ספר 'פאת השולחן' עוסק בהלכות ארץ-ישראל. נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836) בצפת.

 

[23] פרשבורג: בתקופה הנדונה הייתה תחת האימפריה האוסטרו-הונגריה. עם הקמת צ'כוסלובקיה ב-1919 שונה שמה לברטיסלאבה. מ-1993 היא בירת סלובקיה.

 

[24] הונגריה, בתקופה הנדונה הייתה הונגריה אוטונומית במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגריה (בין השנים 1918-1867=51).

 

[25] 'הרעש-הגדול' – רעידת אדמה 1.1.1837 שהחריבה את צפת וטבריה, מוקד הרעש היה בצפת. מוערך 6.5 בסולם ריכטר.

 

[26] שזבנ"י=שניאור-זלמן בן נחום-יוסף שניאורסון. בעל 'נמוקי שזבני'. מֵמונה 'כולל חב"ד' בחברון. עלה תר״ד, נפטר: כ"ו טבת תרמ"ב (17.1.1882). נטמן: הר-הזיתים, גוש ווהלין ישן, חלקה ג', שורה ח' מספר 39.

 

[27] חמדה גנוזה – תשובות הגאונים. ירושלים. תרכג (1863). הובא לדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב-וואלף וואלפינזאהן נ"י והר"ר שניאור-זלמן שניאורסון נ"י.

 

[28] וולפנזון: 'מחזה אברהם'.

 

[29] סמט: החדש אסור מן התורה עמוד 141.

 

[30] ראה סעיף 7. אברהם וולפנזון בירושלים.

 

[31] שיינדל נפטרה כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856). נטמנה הר הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח.

 

[32] להלן בסעיף 6.3. גזל אלמנה.

 

[33] אסתר-מלכה גולדמן 1949-1850=99. נטמנה: סגולה פתח-תקווה, חלקה א' שורה כ' מספר 50ב.

 

[34] יהושע וולפנזון 1924-1851=73. נטמן: סגולה פתח-תקווה חלקה ב' שורה ח' מספר 7.

 

[35] אסתר-מלכה גולדמן: נפטרה ערב יום כיפור, ט' תשרי תש"י (2.10.1949). מדינת ישראל קמה ה' אייר תש"ח. מלכה נפטרה שנה וחצי אחרי קום מדינת ישראל!

 

[36] המונח 'החלוקה' נטבע בסוף המאה ה-18 ומתייחס למגביות שנוהלו בארצות הגולה וחולקו בארץ כתמיכה בתלמידי-חכמים,

 

[37] גליס: עמודה סח.

 

[38]  אשד: אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34.

 

[39] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373.

 

[40] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[41] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[42] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373, 374.

 

[43] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 374. אשד: אריה מורגנשטרן ראיון ב-17.2.2008. 22:34.

 

[44] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן מרץ 26, 2008 9:09 pm.

 

[45] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[46] גפני, מורגנשטרן, קסוטו עורכים: עמוד 106.

 

[47] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[48] 'חזון ציון' ה"ה ריבלין עורך. עמוד 46.

 

[49] וולפנזון 'מחזה אברהם' בהקדמה של בן-זאב עמוד 6.

 

[50] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 372 וממשיך בעמוד 373.

 

[51] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן אפריל 9, 2008 שעה 9:44 pm.

 

[52] הרב  אלעזר-מנחם מן שך: 2001-1898=103. ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

 

[53] מורגנשטרן: מפקד 1834.

 

[54] מוסדי ארץ: עמוד ט"ז.

 

[55] צבי-הירש לעהרן 1853-1784=69. נולד באמסטרדם. חילק את כספי החלוקה ללומדי תורה בלבד! ועל מנת "להחיות את הנפש" בלבד! התנגד לכלול בחלוקה בעלי-מלאכה. ובעיקר לא לממן את בניית ה'חורבה'.

 

[56] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 299.

 

[57] מורגנשטרן:  מפקד 1834 עמוד 239.

 

[58] אשד: ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm.

 

[59] העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. מפקדי מונטפיורי: http://www.isragen.org.il/siteFiles/13/79/5779.asp

 

[60] בן-יעקב: עמודים 117-149.

 

[61] בן-יעקב: עמוד 127.

 

[62] בן-יעקב: עמוד 135.

 

[63] בן-יעקב: עמוד 139.

 

[64] בן-צבי, בניהו עורכים: כרך 1 עמוד תל"ט.

 

[65] אשד: ש. אמיתי 12/30/2008 3:14:55 pm. מורגנשטרן במקרים רבים מעיר על טעויות במקורות אמיתי, במקרה זה מורגנשטרן אינו עושה זאת, ז"א שהוא מסכים עם הנאמר.

 

[66] היישוב הישן – מונח המתייחס ליהודים האשכנזים שעלו ארצה בשלהי התקופה העות'מאנית.

 

[67] בן-צבי, בניהו: עמוד תל"ט.

 

[68] שנת הלידה 1814 מופיעה גם בתדהר, כרך ראשון 1947, עמוד 454.

 

[69] חלקת מחוקק  חוברת ז', מחברת ג' דף ל"ו עמוד א'. שורה י"ז, קבר כ"ו. הערה 1.

 

[70] וילהלם: סוף עמוד 123 ותחילת עמוד 124.

 

[71] רייסין על גדות נהר הדנייפר במדינת רוסיה. מן העיר בריסק, בקצה המערבי של בלארוס עד לגבול פולין. 'ליטא היהודית' הכילה את אזור רייסין.

 

[72] שיף: עמודים 67 – 100.

 

[73] שיף: עמוד 86.

 

[74] שיף: עמוד 87 טבלה 9.

 

[75] אמבון: עמוד 161. מפקד 'אשכולות' הוא גרסת ר' שמואל הלר (1884-1803=81). דיין בצפת. מטעם הפקוא"מ שבראשו עמד ר' צבי-הירש לעהרן, יריב של מונטפיורי.

 

[76] אמבון: "את מפקד יב"ן הכין הסופר יצחק בן נחום מווילנה עבור הרב יעקב-דב מרומאן (1858-1794=64) חסיד סדיגורה שתמך שהעניק למונטפיורי 'עטרת גבאות' לקראת ביקורו בשנת 1849". עמוד 162.

 

[77] דוא"ל שקבלתי מחיים-נחמיה שיף: שלום עמנואל: בעניין הפרשי הגילים, ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד אשכלות: רחל אשת אהרן מסקלען דווחה כבת 66; במפקד יב"ן היא דווחה כבת 40. May 17, 2012 4:31 pm.

 

[78] לאחר פטירת ד"ר ישראל בן-זאב, בתו הצעירה תַלמה ידלובקר שירשה את דירת הוריה בירושלים, רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף, המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! גם זה היה סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[79] מוסדי ארץ עמוד ט"ו.

 

[80] פקוא"מ – ארגון פקידים ואמרכלים של אמסטרדם. ארגון המרַכֵּז מגביות באירופה למען ארץ-ישראל הַחל מ-1809 במשך כל המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

 

[81] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 406.

 

[82] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 400.

 

[83] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404.

 

[84] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע פרק כ"א עמוד 403.

 

[85] החת"ם סופר הרב משה סופר (שרייבר) 1839-1762=77 על שם ספרו חידושי תורת משה. בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה). שימש כראש הישיבה 36 שנה.

 

[86] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 221.

 

[87] גת: עמוד 121.

 

[88] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 218.

 

[89] משה מגיד – משה בן הלל וצפורה ריבלין. 1846-1781=65. הצטרף לאבותיו באגודת 'חזון ציון'. עלה אדר תר"א (1841) נתמנה מיד למנהל כולל הפרושים, וניהל את הכולל עד יום מותו בירושלים כ"ח אלול תר"ו (19.9.1846).

 

[90] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 475 הערה 232.

 

[91] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמודים: 83, 218, 223. השיבה לירושלים עמודים: 221, 226, 465, 467, 469.

 

[92] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע  עמוד 223.

 

[93] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 226.

 

[94] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 83. השיבה לירושלים עמודים 221, 226, 465,467.

 

[95] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 465.

 

[96] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 467.

 

[97] כנס משפחת וולפנזון במלון לאונרדו (לשעבר מוריה קלאסיק) רחוב סנט ג'ורג' 9 ירושלים. יום שלישי כ"ג מנחם-אב תש"ע (3.8.2010).

 

[98] מורגנשטרן. השיבה לירושלים עמודים 144, 455, 492, ועוד.

 

[99] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד כ"א, 300.

 

[100] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 395.

 

[101] מורגנשטרן. גאולה בדרך הטבע עמוד 373. השיבה לירושלים 2007 עמוד 404.

 

[102] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 373.

 

[103] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 209 ועוד.

 

[104] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 455.

 

[105] אשד: ד"ר עמנואל סגל 4/8/2008 12:00pm.

 

[106] משה סמט: משה מונטפיורי עמ' 122. "השר משה מונטפיורי נכנס למקום המקדש, החרימו אותו בשלושה בתי כנסת. העלייה להר הבית הייתה במסע הרביעי בשנת 1855". לפי מסורת במשפחתנו זאב וולפנזון היה אחד המתווכים להסרת החרם ממונטפיורי, בטכס הסרת חרם יש לגרור את המוחרם ארבע אמות על הרצפה, ולירוק בפניו. את מונטפיורי הושיבו על כיסא גבוה שלושה טפחים, וגררו אותו בתוך ביתו של זאב וולפנזון ארבע אמות בנוכחות מניין. לירוק ירקו על הרצפה.
[107] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 374.

 

[108] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 106.

 

[109] לפי עדות שמיעה אישית שלי מד"ר ישראל בן-זאב, הגזבר בפועל היה בן-ציון בנו של זאב וולפנזון. כתב היד בפנקס הוצאות החורבה הוא כתב ידו של בן-ציון וולפנזון. בקרתי אצל ד"ר ישראל בן-זאב בביתו בתאריך 13.7.1978. הוא ישב בחדר עבודתו, חדר גדול שולחן כתיבה ענק, כל הקירות עד התִקרה מכוסים בספרים. על השולחן היה פנקס קטן כתוב בכתב רהוט בדיו שחורה. זה ספר הוצאות בניית בניין החורבה, זהו כתב ידו של בן-ציון שהיה הגזבר. תמונות יש לי, הן במרתף ועכשיו אינני יכול לחפשן. אבל בתוכניתי להוציאן. ואמר לי, כשתחזור תקבל עבודה מוגמרת. בחזרתי ראיתי מודעת אבל. ישבו שבעה בבית בתו הצעירה תלמה דלובקר בהרצלייה פיתוח. שם היא נתנה לי שם וכתובת במבשרת-ציון: "הוא יודע ובידו החומר". מכל הפנקס נשאר העתק של שני דפים בלבד. דף אחד מהם פורסם בגפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 94.

 

[110] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 216.

 

[111] נולד בפינסק. תלמיד ר' חיים מוולוז'ין. עלה תקפ"ח (1828). בארץ נשא את בתו של ר' ישראל משקלוב, זיווג שני. מראשי 'סיעת החצר'. נפטר 1862.

 

[112] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 186.

 

[113] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 197.

 

[114] רבי נתן-נטע בנו של מנחם-מנדל משקלוב, עלה בשירת העולים השנייה בשנת תקס״ט בהנהגת רבי סעדיה מווילנה. נסתלק בירושלים בכ״ג בתשרי תר״ז (12.10.1906).

 

[115] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמודים 382, 197.

 

[116] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 303.

 

[117] מורגנשטרןף גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים עמוד 492.

 

[118] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 382, הערה 7. עמוד 531.

 

[119] 'סיעת החצר' עם בית מדרש 'סוכת שלום' בחסות צבי-הירש לעהרן ראש פקוא"מ.

 

[120] ד"ר ישראל בן-זאב: שלושה ממייסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע-עשרה. לא פורסם. במסורת משפחתנו שמענו ושמענו!

 

[121] מתי!? איפה!?

 

[122] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן ביום אפריל 23, 2008 בשעה 1:05 pm.

 

[123] בתו הצעירה של בן-זאב, תַלמה ידלובקר, ירשה את דירת הוריה בירושלים, כדי לדעה מה עלה בגורל פנקס הכנסות והוצאות בניית החורבה פניתי לתַלמה, היא סיפרה שכאשר השכירה את דירת הוריה רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! סנטרי ירושלים אספו אותם (ואולי חלק נאסף ע"י עוברי אורח?). זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! אצל ד"ר ישראל בן-זאב. וזה גם היה גם סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[124] אשד: אריה מורגנשטרן 4/3/2008. 10:14pm.

 

[125] מנחם-מנדל אשכנזי משקלוב. נפטר 1827. רב, מקובל, תלמיד מובהק של הגר"א. מראשי עליית תלמידי הגר"א.

 

[126] ד"ר ישראל בן-זאב: בהקדמה לוולפנזון 'מחזה אברהם' עמודים 6-3.

 

[127] אשד: 666 ביום נובמבר 26, 2009 בשעה 8:57 am.

 

[128] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "היגיע לידי מידע חדש בעניין. מצאתי כתב-יד של אברהם וולפנזון בו כותב: "ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[קרוע] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו". ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm: "התגלית הבאה היא … אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה". "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר".

 

[129] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "ואיזו סיבה הייתה לו [ללעהרן] לשקר בעניין?"

 

[130] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404:"… לשנאה לוהטת … השנואים עליו נמנו כל מי שחלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל".

 

[131] ישעיה: נ"א, ב'.

 

[132] ישעיה: נ"א, א'.

 

זאב וולפנזון ליד תחנת מונטיפיורי 0

The real future of "star trek" is in its far past

50  years  of star trek  

 

 

 

 

NOTE: Since this article deals with the various time periods of the multiple “Star Trek” series and films, a useful reference might be the following timeline chart: https://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_Star_Trek]

 

זה לא באמת קשור למתקפת הטרור בפריז (ועוד מקומות), לגלי המהגרים לאירופה, לדאע"ש, ולמלחמת העולם השלישית שמדברים עליה… אבל כנראה כן קשור. קשור מאוד.

 

This is not really related to the terrorist attacks in Paris (and elsewhere), waves of immigrants to Europe, ISIS, and the Third World War that people have been talking about… but then again, it probably is related. Very related.
לא מזמן הודיעו שב-2017 עומדת להיות סדרה חדשה של "סטאר טרֶק" מסע בין כוכבים – נושא שעליו יש לי עניין מיוחד. (עבודת התזה שלי עסקה ב"מסע בין כוכבים" וגילגוליה הספרותיים, ופירסמתי על סדרה זאת מאמרים רבים). לפני כן יהיה סרט שלישי בסדרת סרטי הקולנוע של "האיתחול מחדש" של מסע בין כוכבים" העוסק בהרפתקאות קפטין קירק וצוותו במאה ה-23. אבל זה מעניין פחות (שני הסרטים שהוקרנו עד כה מהאיתחול החדש הזה היו בינוניים ומטה מזה). It was recently announced, that there will be a new "Star Trek" TV series in 2017 – a subject which I have a special interest in (my thesis dealt with “Star Trek" and its literary incarnations and I published many articles on the series). Prior to that, the third film in a series of films of the "rebooted" Star Trek, dealing with the adventures of Captain Kirk and his crew in the 23rd century will be released – But this is less interesting (both films screened so far from this new reboot were only average, and even less than that.)
על מה בדיוק ובאיזה שלב בהיסטוריה העתידנית הארוכה והמפורטת של יקום זה (שמופה בכמה וכמה סדרות טלוויזיה בכמה וכמה סרטי קולנוע ובספרים ובסיפורי קומיקס ומשחקי מחשב מרובים מספור) תעסוק הסדרה החדשה, הם לא ציינו.

אפשר בשלב זה רק להעלות ניחושים, ואולי היוצרים החדשים עצמם עוד לא החליטו בעניין. לדעתי, יש רק שני תקופות מעניינות שכדאי שהם יעשו עליהן סדרה.

 

On what exactly, and at what point in the long and detailed futuristic history of the universe (as mapped out in several television series and several films, stories, comic books, and numerous computer games), the new series focus will on – they did not mention. At this stage, we can only guess, and perhaps the new writers themselves have not yet decided on the matter. In my opinion, there are only two interesting periods that they should make into a series.
לא על המאה ה-22 של הסדרה "אנטרפרייז" ושל קפטין ארצ'ר. זה מוצה. )למרות שאולי יהיה מעניין בעתיד לראות איך בונים פדרציה בין כוכבית בסדרה נוספת המתרחשת במאה ה-22.(

 

Not the 22nd century of the TV series "Enterprise" and of Captain Archer. This has already been covered.

(Although it might be interesting at some point, to see how to build a future interplanetary federation in a separate series that takes place in the 22nd century).

גם לא המאה ה-23 של הסדרה המקורית על קפטן קירק. מיצינו בשני יקומים – תודה.

 

לא המאה ה-24 של "מסע בין כוכבים – הדור הבא" ו"חלל עמוק תשע" ו"וויאג'ר" מיצינו, מיצינו – תודה. ולפי סדר השנים שחלפו מאז החלה "הדור הבא" ב-1987 המאה הזאת כבר הסתיימה או קרובה לסיומה בכל מקרה.

אז מה כן?

Nor of the 23 century of the original Captain Kirk series. We’ve already seen two of those universes – Thank you.

Not the 24th century of "Star Trek – The Next Generation" “Deep Space Nine", and "Voyager" they’ve been exhausted, exhausted – Thank you. And according to the order of the years since "Next Generation" began in 1987, that century was over or almost over, in any case. So what will it be?

יש שתי אפשרויות:

לעבור ל"עתיד" של המאה ה- 25, לשנת 2409 או 2423 (או משהו מעין זה), עם אויבים חדשים וגלקסיות חדשות לחקור.

 

There are two options :

Move up to the “Future” of the 25th century, to the year 2409 or 2423 (or something like that), with new enemies and new galaxies to explore.

או אפשרות אחרת – וזה עדיף לדעתי:

לחזור אחורה, אחורה בזמן, אפילו אל לפני המאה ה-22 של "אנטרפרייז" — אל תקופה בתולדות היקום של "סטאר טרֶק" שעליה אנו יודעים רק מעט מאוד, למרות שהיא בעלת חשיבות שאין למעלה ממנה.

 

Or another option – which is preferable in my opinion:

Go back, back in time, even to before the 22nd century of "Enterprise" — to the period in the history of the "Star Trek" universe of which we know little of, even though its importance is quite unparalleled.

— אל אמצע המאה ה-21, בערך חמישים שנה מהיום, אל סביבות שנת 2067, אל הזמן של מלחמת העולם השלישית !!!

 

אל זפרן קוקראן ממציא הטיסה הגבוהה ממהירות האור (זוכרים את הסרט השמיני של "מסע בין כוכבים"?).

 

וגם חוזרים אל פושע המלחמה המפלצתי קולונל גרין ששמו זכור לדיראון עולם גם במאה ה-23 ובמאה ה-24 בגלל פשעי מלחמה נוראים שביצע.

– Onto the middle of the 21st century, about fifty years from now, to around the year 2067, to the time of World War III!

Al Zefram Cochrane invents flight at speeds greater than that of light (remember the eighth “Star Trek” film?).

We also return to that monstrous war criminal Colonel Greene whose name is infamous even in the 23rd and the 24th centuries due to horrific war crimes he committed.

 

— אל תנועת "האופטימום" תנועה אידיאולוגית טרוריסטית איומה שכבשה ארצות שלמות באמצע המאה ה-21 בניסיון "לשדרג" את "מי שראוי", בספר "federation" .

 

— And onto the "Optimum" ideological terrorist movement that conquered entire countries in the middle of the 21st century in an attempt to "upgrade" those "who are worthy" in the book "Federation”.

 

אל "המלחמות האאוגניות" אל קאן הטרוריסט וכובש הארצות המשודרג ששמו זכור היטב גם במאה ה-23 בשני יקומים שבטעות כתוצאה מבלבול במסמכים כנראה חשבו פעם שהוא חי בסוף המאה ה-20. אבל בתקופה זאת לא התרחשו מלחמות אידיאולוגיות רצחניות כמו "המלחמות האאוגניות".

כעת ברור לכל שקאן ואנשיו הסופר-טרוריסטים והאידיאולוגיה הפנאטית רצחנית שלהם, שייכת לאמצע המאה ה21.

— To the "Eugenics Wars" and the enhanced human, the terrorist and conqueror Kahn, well remembered in both universes of the 23 century in accidentally as a result of a mix-up in historical documents, was thought to have lived at the end of the 20th century. But in that period, there were no murderously ideological wars known as the "Eugenics Wars”.

It is now clear to all, that Kahn and his super-terrorists and their murderous fanatic ideology belongs to the middle of the 21st century.

אז מה זה יהיה? זפרן קוקראן ואידיאולוגית היציאה לכוכבים שלו כנגד אידיאולוגיות רצחניות מתנגדות.

מי ינצח? קוקראן שבעקבותיו תוקם הפדרציה או קולונל גרין של תנועת האופטימום וקאן הסופר טרוריסט האידיאולוג הטהרני הרצחני ?

נראה לי שראוי ליוצרי הסדרה החדשה לחשוב גם על האפשרות הזאת. עם יעשו זאת, יצרו סידרה עתידנית שהיא רלבנטית מאוד מבחינת הנושאים שיעסיקו אותנו בעשור הזה ובעשור הבא.

 

So what will it be? Zafran Cochran and his ideology of star travel against the opposing murderous ideologies.

Who will win? Cochran who will have been instrumental in establishing the Federation, or Colonel Green of the Optimum movement and Kahn the murderous super- ideologue and terrorist?

I think the new series creators should also think about this possibility. If they do so, they will have created a futuristic series which is very relevant in terms of the issues we will face in this decade and the next.

[Translated from the Hebrew: Leybl Botwinik]

"רבה רעת הארץ " -האם יש עתיד לסוציאל דמוקרטיה ?

השמאל הישראלי והעולמי והאידיאולוגיה שמאחוריהם נראים חלשים מאי פעם בשנים האחרונות .והימין הכלכלי הקפיטליסטי פורח ומשגשג ומצליח. אבל אלו הם רק סימנים חיצוניים.

הרושם שלי הוא שהימין הקפיטליסטי הקשוח שהיכרנו בעשורים האחרונים נמצא כיום בבעיות קשות ביותר גם מבחינה אידיאולוגית.יותר ויותר קשה למצוא הוגים בולטים שישבחו אותו ויגנו עליו ,אם כי קשה למצוא כאלו גם לגבי הצד השני. ..

אבל גם כאלו מופיעים ואני אסקור ספרים אידיאולוגיים עדכניים  כאלו   הן ישראלים והן זרים  שהופיעו בשנים האחרונות בבלוג הזה שלי מאחר שהנושא של אידיאולוגיות חדשניות שמציעות פתרונות כאלו ואחרים לבעיות החברה העכשווית   המשתנה ללא הרף מעניין אותי מאוד  כפי שיודעים קוראי הוותיקים.

אחרי הכל כחובב מדע בדיוני   ונבואות שמתעניין מאוד בעתיד לבוא מעניין אותי מאוד לדעת כיצד אפשר לפתור את הבעיות בחברה הסופר טכנולוגית שבה כולנו חיים.ושבמסגרתה נזדקן.

וזה במיוחד לאחר ביקור שערכתי לאחרונה עם זוגתי  דינה ב"חוות כינרת " ששם נוצר הסוציאליזם הארץ ישראלי, שם נוצרו בעשור אחד בידי כמה עשרות אנשים ,הקיבוץ ההסתדרות ,המשביר לצרכן ,וגם אירגון "ההגנה" ולמעשה תנועת העבודה. וכל זה במקום זעיר בידי כמה עשרות צעירים שהראו שאפשר לשנות את העולם ועוד איך גם מהמקום הנידח ביותר כפי שהייתה חוות כינרשימה שלי על הביקור בחוות כינרת כאן ).בעיקבות הביקור

התחלתי  כעת להרהר מחדש אחרי הפסקה של כמה שנים על אידיאולוגיות סוציאליסטיות ואחרות העוסקות בעתיד החברה והאנושות ואני כע קורא ספרים עדכניים (דהיינו שפורסמו בעשור וחצי האחרון )שעוסקים בנושאים אלו.המספר של ספרים אלו אגב הוא מצומצם עד להדהים. הרוב המוחלט של הספרות בנושא זה בעברית לפחות התפרסם לפני שנות התשעים של המאה הקודמת .אבל דווקא בגלל זה אני חושב שיהיה מעניין לקרוא ולסקור את הספרים החדשים המעטים בתחום המתייחסים להתפתחויות עדכניות כמו הפייסבוק והשפעתו על החברה..

ספר אחד כזה הוא ספרו של טוני גאדג'ט   רבה רעת הארץ  (תירגם מאנגלית: יפתח בריל. הוצאת חרגול ומודן,  2014)

טוני ג'אדט היה היסטוריון של תולדות אירופה שהתפרסם בספרו  "אחרי המלחמה –תולדות אירופה מאז " 1945 ספר שתורגם לעברית בידי גרשום גירון  בהוצאת מאגנס בשנת 2010 השנה שבה נפטר. הוא הירבה להרהר על המשמעויות  של ההיסטוריה והשלכותיה לעתיד ובהחלט לא ראה את תפקידו רק בתיאור האירועים כפי שהתרחשו בעבר.

בשנת 2009 בעת ששכב ג'אדט במיטה חולה במחלה קשה של ניוון שרירים  שתביא למותו גם כן ב-2010 הוא הכתיב את ספרו האחרון שהוא בגדר צוואה בעל השם התנ"כי "רבה רעת הארץ"  והספר הוא אכן מעין נבואת זעם וגם תקווה תנ"כית. הספר כבר יצא לאור לאחר מותו.

הספר נכתב כשהמחבר היה על סף המוות וברור שהמסר שלו היה חשוב לו מאוד ולכן יש לקרוא ובעיון רב וזה אכן ספר חשוב.

בספר זה הוא  מתאר בקצרה את תולדות החברה והכלכלה האירופית במאות השנים האחרונות .ומסקנתו היא שמאז שנות השמונים אלו סטו לחלוטין מהמסלול הנכון ,המסלול של ה מדינה הסוציאל –דמוקרטית שפועלת על סמך ערבות הדדית שלה חברה והמדינה פנו לכיוון של חברה קפיטליסטית חמדנית חסרת מעצורים.לדעתו של גאדג'ט כעל פולחן הון וההפרטה שרק מביא לפערים גדלים בין עשירים ועניים אינו מחייב המציאות גם מבחינה כלכלית והוא מביא להרס החברה.

ג'דאט  כותב שספרו זה בעצם שנועד לדור הסטודנטים אלה  שלו  ואלה שבכל מקום שהוא מתאר אותם כמי שמרגישים אבודים וחסרי אונים במסלול הנוכחי שהחברה דוהרת אליו קורא לשינוי החברה וחזרה לערכים של הסוציאל דמוקרטיה.כזאת שתתערב ותתקן את הראוי ודורש תיקון בחברה ובכלכלה. מאחר שלדעתו "היד הנעלמה " של הקפיטליסטים האדוקים אינה יכולה לסייע לחברה בטיפול בחלק מהבעיות העומדות על הפרק.

או ברובן. .

הוא קובע "" יש יותר מידי תחומי חיים שבהם אי אפשר לסמוך עלינו שנקדם את טובת הכלל רק מתוך כך שכל אחד מאיתנו יעשה מה שנראה לו טוב בשבילו.היום ברור לכל בר דעת שהשוק והמשחק החופשי של האינטרסים הפרטיים אינם פועלים יחד לתועלת הכלל.אנחנו צריכים לדעת מתי להתערב .( ע' 164)  [

אני מסכים.

ג'דט מציין שבעבר עד סוף שנות שמונים היה נדיר למצוא סטודנטים מצטיינים שגילו עניין בלימודי מנהל עסקים ובתי ספר למנהל עסקים כמעט לא היו ידועים מחוץ לצפון אמריקה/ היום חלק גדול מהסטודנטים עוסקים בכל ושוב אינם מתלהבים מפוליטיקה רדיקלית לשינוי מצב החברה. כיום ניראה לחלק גדול מהצעירים שהחיים שראוי לחיותם הם חיים של הצלחה כלכלית בעסקים.הם אינם מתעניינים במדע באמנויות בספרות ובשיפור מצב החברה.

מסכים. וזה חבל מאוד .אנו רואים את זה היום בקריסת מדעי הרוח וגם החברה באוניברסיטאות.

האם הוא צודק? האם אפשר לחזור למודל של סוציאל דמוקרטיה ?  האם זה בכלל אפשרי מבחינה כלכלית ? זאת שאלה קשה. יש כלכלנים שיטענו שמדינה סוציאל דמוקרטית כפי שהייתה קיימת בשנות החמישים עד השבעים שוב אינה אפשרית .

מבחינה חברתית בכל אופן אין ספק שהוא צודק.

ספר שראוי מאוד לקריאה ולמחשבה. חבל מאוד שאין יותר הוגים חברתיים מהסוג הזה בעברית אבל בעתיד אעסוק בספרים של כמה כאלה.

טוני ג'אדט

ביקורת של משה סלוחובסקי על הספר יש כאן

וראו גם

ביקור בחוות כינרת ערש הסוציאליזם 

סקירה שלי על הגותו הסוציאל דמוקרטית של ראש מפלגת העבודה יצחק הרצוג

תוכנית האושר של בוז'י הרצוג 

"ימי הביניים מתקרבים !" מאת זלמן שניאור -הגירסה הסופית

 

media.product.imagealternatetextformat.details

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שפרסם זלמן שניאור  לראשונה בשנת 1913, מנבאת את עליית הפאשיזם, את שתי מלחמות העולם ואת השואה ואולי גם את החורבן שאנו חווים בימים אלו של העשור השני של המאה ה-21.

. לימים  ב-1923 קיצר שניאור ועדכן אותה, לאחר ביקורות חריפות שקיבל מסופרים  שונים ובראשם  ביאליק.אבל הוא והם המשיכו לראות בה נבואה שהתגשמה.והיא התפרסמה שוב בגירסה זאת במהדורת כל כתביו בהוצאת עם עובד בשנות החמישים של המאה הקודמת. 

אני חוזר אל הפואמה הנשכחת − האקטואלית בעיני היום יותר מאי פעם − ומפרסם כאן את הגרסה הסופית שלה,לאחר שפירסמתי ב"יקום תרבות " את הגירסה הראשונה שלה מכתב העת "השילוח " -1913. בתוספת אצרף תרגום שלה לאנגלית. 

 

בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר דיבורים על כך ש"ימי הביניים חוזרים "מסיבות מורכבות שונות ובהן לאור ירידת מדינת הרווחה מצד אחד ולאור התעוררותם של כוחות לא רציונליים אלימים שצבאות הטרור דאע"ש  "בוקו חראם " בניגריה  הם רק שניים מהם  מצד שני.

וככל הנראה בהקשר לכך ובזמנים אלו"הפואמה  האפוקליפטית הנשכחת של זלמן שניאור " ימי הבינים מתקרבים" חוזרת לתודעה והיא שוב נראית כרלבנטית כפי שלא הייתה מזה עשרות שנים.

זלמן שניאור הוא יוצר חביב עליי בזכות  הרומן ההיסטורי "הגאון והרב", העוסק במאבק בין הגאון מווילנה לבין הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. ( וראה על רומן זה את מאמרי "מי הצדיק והצודק " ) .

כמו כן חביב עליי מחזור הפואמות שלו, "לוחות גנוזים", העוסק בתרבות החילונית הלא מונותיאיסטית הקדומה של עם ישראל. (וראה על כך את המאמר שלי  "הגניזה של זלמן שניאור  " )

ובנוסף על יצירות אלו ,יש גם  הפואמה העתידנית –אפוקליפטית של זלמן שניאור "ימי הבינים מתקרבים !−

זאת פואמה שפורסמה לראשונה ב-1913 והכתובה כנבואת הזהרה תנכית .היא זכתה לפרסום רב ,ולאחר מכן נשכחה . במשך שנים רבות במחזוריות קבועה הפואמה  חוזרת  לתודעה על מנת להישכח וחוזר חלילה.

"ימי הביניים המתקרבים" פורסמה במקור בחודש ספטמבר 1913 בכתב העת "השלוח", ירחון לספרות, למדע  ולענייני החיים, כרך כ"ט תרע"ג  בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר. בכתב  עת זה פרסם שניאור את שיריו באופן קבוע, ושם זכה להיחשב לראשונה למשורר בולט בידי קלוזנר.( את הגירסה הזאת של הפואמה אפשר למצוא ב"יקום תרבות " כאן ")

עשור מאוחר יותר פורסמה הפואמה בגירסה שונה ומקוצרת בספר חזיונות: שירים ופואמות תרע"ב–תרפ"א (ברלין: הספר, תרפ"ד).

קלוזנר הפך להיות הבולט במעריציו של שניאור. הוא פרסם עליו ספר מאמרים ולימים המליץ עליו לוועדת פרס נובל לספרות בשטוקהולם. אך שניאור לא קיבל את הפרס − זה ניתן לש"י עגנון, ואולי גם משום כך נשכח מאז.

זהו חזון אפוקליפטי על התעוררות כוחות האופל באירופה, והיא מלאה וגדושה בתמונות זוועה המתארות את הרס התרבות האירופית. תמונות אלה נועדו ככל הנראה לשמש כאזהרה לעם היהודי מפני הזוועות הצפויות לו  ובו בזמן משמשות כקריאת קרב, כדרישה לקום ולהתעורר ולהפוך ללוחמים − כדי להגן על עצמם מפני הגורל האיום  הזה ולהביא בכך להצלת האנושות כולה.

בפואמה מדמיין המשורר מעצמה מודרנית הקמה להילחם באירופה וביהודים. הוא מדמה אותה לענק מפלצתי, מזוין מכף רגל ועד ראש, המזכיר יותר מכל את גוליית הפלישתי שנלחם בדוד. אותה מפלצת מהעבר הרחוק חוזרת במשנה עוצמה כאשר לרשותה הפעם האמצעים הרצחניים של העידן המודרני הטכנולוגי, ומאיימת להביא חורבן מוחלט על העם היהודי.

התפיסה הבסיסית של השיר היא של הפילוסוף ניטשה   ולפיה העולם אינו הולך לקראת עתיד מזהיר כלשהו כפי שחשבו רוב ההוגים בזמן זה ( ובכללם פטרונו של שניאור ביאליק ) אלא הוא מתנהל במחזוריות נצחית. ומה שהיה ( ימי הביניים ) הוא שגם יהיה. אם זאת שניאור חשב שהיהודים יכולים לגאול את העולם או למצער אם לא יתנו להם לעשות זאת  ..להחיש את שקיעתו. ( כפי שחשו הוגים אנטישמיים שונים ששניאור לא התנגד כל כך לתפיסותיהם ) .

המסר הסופי של המשורר לעמו :

"חדלו לכם מן הקדושים ,למדו להיות גיבורים ". 

 

לימים הגיע שניאור למסקנה שבפואמה זאת הוא ניבא את עליית הפאשיזם, את  שתי מלחמות העולם ואת השואה.

הפואמה שימשה מאז כשם הקובץ החדש ביותר של שירי שניאור עד כה: ימי הביניים מתקרבים! − מבחר שירים (קשב לשירה, 2011 בעריכת חנן חבר).

מעניין שפואמה זאת מצוטטת הרבה דווקא בתקופה לאחר בחירות כאשר המפלגה הלא נכונה בעיני חוגם מסויימים עלתה או חזרה לשלטון.

כך למשל לאחר המהפך בבחירות ב-1988  שהביא לעלייתה הגדולה של מפלגת ש"ס  החרדית כתב  גיורא מנור  בעיתון "על המשמר "  .."ועוד אני מנסה להתאושש מניצחון החרדים ולהתנער מהחרדה האוחזת אותי למראה זה של נצחון העבר על העתיד ,התחילה להתנגן בראשי שורה משיר שקראתיו בפעם הראשונה לפני נאמר חמישים שנה ":ימי הביניים מתקרבים " מאת זלמן שניאור בכל כתביו ומצאתי אותו אקטואלי להפליא".( גיורא מנור "בעקבות מהפך 88 " על המשמר 4.11.1988 ע' 6)

ולאחרונה בעקבות בחירות 2015  לממשלת ישראל  פורסם  במאי 2015 באתר האינטרנט "על צד שמאל " מגזין יומי של הסוציאל דמוקרטים " בידי  אחד מפעיליו  עורך דין  שי שהמי גזבר המגזין  בית מהשיר עם המילים הבאות :

"לכבוד הממשלה החדשה, מן הראוי להיזכר בשירו של המשורר זלמן שניאור מ-1913, שחלקו הראשון מובא כאן וכל מילה נוספת מיותרת".

ואכן הפואמה הנשכחת נראית כיום  עכשווית יותר מאי פעם.

 

 

לא נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט

 

shneor picture tarbut

כאשר נשאל שניאור איך ועל סמך מה כתב את הפואמה שהתגלה מאז כנבואה, הסביר שלא הייתה  כאן שום נבואה אלא מחשבה עמוקה.

43 שנים  לאחר כתיבת הפואמה, בעקבות הפלת מטוס אל על ב-27 ביולי  1955  על ידי הבולגרים בתאונה איומה  שבה קיפחו את חייהם 58 איש בשמי בולגריה פרסם שניאור מאמר  בשם "רצח בשמי בולגריה" ("הבוקר", אוגוסט 1955), שבו סער משתיקת העולם ממה שחש שהייתה מזימה רוסית נגד ישראל שאותה השווה למשפט בייליס, 43 שנים קודם לכן. שם הוא סיפר שכתב את הפואמה  בעת ששהה בגרמניה מרכז התרבות, שם למד רפואה בברלין (לימודים שאותם לא השלים מעולם). בזמן זה התנהל משפט עלילת הדם על מנדל בייליס  בעיר קייב ברוסיה הצארית, והוא חש, לדבריו ב"ריח גופרית" וב"ריח אבק השריפה הנישא באוויר". כשראה שעלילת הדם אינה  יוצרת כל עניין או תשומת לב במרכז התרבות הגרמני, חש לפתע פחד ועלה במוחו הרעיון כי ימי ביניים חדשים אכן עומדים בפתח. לדבריו, לא הייתה זאת נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט. ב-1955 הוא הסביר שאת חוסר התגובה העולמית למשפט ביליס הבין כסוג של קונספירציה:

אם אנגליה וצרפת אינן מגיבות ואינו מתייחסות למשפט עלילת הדם נגד ביליס ואם אינן נוקפות אצבע ואינן מכות באגרוף על השולחן, "המסקנה (של שניאור )  יכולה להיות רק … שהן  יראות מרוסיה הצארית. ולמה? מכיוון שהן זקוקות  לה למלחמה קרובה  שכעת מכינים בסתר .

שניאור היגיע כתוצאה למסקנה שמלחמה נוראה עומדת על הפרק והיהודים  יפגעו בראש ובראשונה" והוא מצטט מהפואמה שלו ":

גם פה וגם שם ידבקנו האסון ראשונה

ימי הבינים מתקרבים !

.(הנבואה הזאת אגב "לא התגשמה "במלחמת העולם הראשונה יהודים רבים  נפגעו אכן ,אבל לא הרבה יותר מבני עמים אחרים).

אך האם אכן זה מה שחש וחשב שניאור בזמן אמיתי? לא בהכרח.לי כל הפרשנות הזאת של שניאור לא ניראית מתאימה למה שכתוב בפואמה המקורית

ייתכן שהוא כותב על סמך דברים שנודעו לו רק בדיעבד, ועליהם לא חשב בזמן אמיתי. לדעתי, משפט בייליס לא היה הגורם האמיתי לכתיבת הפואמה, לדעתי כתב שניאור את הפואמה המטלטלת הזאת על סמך חיזיון לילי שגרם לו להתעורר בזיעה קרה על גופו.

את הפואמה הציג לראשונה שניאור בן ה-26 בהקראה בנשף שנערך בברלין בשלהי 1912 לכבודו של ראובן בריינין .בנשף זה נכחו בין השאר ח.נ.ביאליק, י.ח.רבניצקי ויעקב כהן. אולי שניאור קיווה שהקראת הפואמה במעמד זה תעורר את דעת הקהל למחשבה על  הדרוש להתמודד עם ההתפתחויות הפוליטיות המאיימות באירופה כפי שחזה אותן.

התגובות שקיבל במקום היו שליליות ביותר. לא כולם התלהבו מהפואמה הזאת בגרסתה המקורית, ובראש ובראשונה לא המשורר ח.נ.ביאליק ששניאור ראה בו את מורו ופטרונו הספרותי. ייתכן שאילו ביאליק  עצמו היה מקריא פואמה כזאת היה הדבר מתקבל בהערכה ובהבנה, אבל שניאור הצעיר לא נראה כאיש שראוי להשמיע פואמה נבואית מסוג זה במעמד מכובד כל כך.

 

בין המתנגדים לפואמה − ביאליק. לימים, הודה בטעותו

zalman shneure picture 2

רישום של זלמן שניאור.

לימים סיפר שניאור: "חכמים שאיני רוצה לקרוא כאן בשמם, צחקו לי, הניעו ראש, לגלגו לי ועשו חוחה ואטלולא מכל חרוז… אפילו מורי ורבי ביאליק גינה אותי, 'כתבת את שירך בשביל קוראים "בעלי בתים'. ( "בעלי בתים" משמעותו "בורגנים " גינוי חמור ביותר בחוגים של ביאליק בימים ההם א.א.)

יעקב כהן, עמיתו של שניאור שנחשב  לצד שניאור לאחד מיורשיו של ביאליק, החמיץ פנים: "יעקב כהן דיבר אלי בלחש כשהוא מגלגל בעיניו מתוך בחילה לאי הכישרון הספרותי שגילה בתוך שירי. 'זה היה נורא', גמגם, 'לא! דברים כאלה אין כותבים ואין קוראים בנשפים…" ("מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו "  1958, עמ' 215).

הביקורת החמורה ביותר הייתה של ביאליק שכתב לשניאור על הפואמה: "שירך 'ימי הביניים המתקרבים' אמנם לא ישר בעיני .כתבת אותו 'ביד כהה' בלא רוח הקודש".( במכתב ששלח ביאליק לשניאור ומופיע בספר של שניאור " ח.נ.ביאליק ובני דורו "דביר 1958 ע' 216) .

בבירור הפואמה נפלה על אוזניים ערלות. "חזיונות אפוקליפטיים אין כותבים ואין קוראים באווירת נשף" − זה היה המסר שקיבל שניאור מעמיתיו ובראשם ביאליק.ביאליק מצידו אם כי התפרסם גם הוא  והרבה יותר משניאור בכתיבת שירים נבואיים שונים העדיף לתאר את העתיד לבוא מנקודת מבט אופטימית יותר.

שניאור מספר : ואני שתקתי או שמלמלתי 'ימים מקרוב יגידו' אתה עוד תקח את דעתך בחזרה ,כשיבואו עובדות ויוכיחוך על פניך".

והימים אכן הגידו "  סיכם שניאור (רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים   1959, עמ' -242 241).

לימים, בשנת 1921, נפגשו שניאור וביאליק בגרמניה שניאור סיפר , "אז חזרו ימי הביניים "באמת ,ולא רק לביאליק  (שרק בנס לא הוצא להורג במהלך המלחמה ונחשב למשך זמן למת  ורק בקושי  רב הצליח לברוח מרוסיה הקומוניסטית בעזרתו של  הסופר מקסים גורקי .א.א) ,כי אם לכולנו ילידי רייסין ואוקראינה ושאר נפות רוסיה הגדולה .המלחמה עשתה שמות מזה ולנין וסיעתו מזה . בפגישה זאת הודה ביאליק שטעה בהתייחסותו לפואמה, שכן לדעתו היא התממשה במציאות והוכחה כנבואת אמת. ביאליק הביא משל בעניין ."יש תמיד נער חד עין בחבורת  נערים שמסתכלים במעוף הציפור הרחוק .ובשעה שכל האחרים כבר חדלו לראות ,עדיין זה צווח בהתפעלות גדולה "אני רואה ! עדיין רואה אנוכי !" _( זלמן שניאור " ח.נ ביאליק ובני דורו   ע' 217 )

ביאליק היגיע למסקנה ששניאור אכן ראה את העתיד לבוא  מראש בשנת 1912  וכי "ימי הבינים  אמנם חזרו "וכי צפויים עוד צרות ואסונות רבים ".  ("דוד פרישמן  ואחרים " ע' 242)

שניאור סיפר שאחרי פגישה   זו החלו מצטטים את הפואמה ולהעלות אותה לדרגה של נבואת אמת.

שניאור כתב מעין פואמת המשך בשם "וימי הביניים חזרו", בקובץ "ממחזור "אוקראינה מ-1921. הוא תיאר שם את רדיפות היהודים באוקראינה בעת המהפכה הקומוניסטית, ואת מה שהתרחש באוקראינה והיה לדעתו הגשמה של המתואר ב"ימי הביניים המתקרבים".

שניאור ימי הביניים חזרו

הוא סיפר שהייתה לו תחושה דומה בשנים 1922-1923, כאשר שוב שהה בגרמניה, כי "דבר מה טמא מתרחש בארץ אשכנז" .כוונתו הייתה כמובן לעליית הנאציזם בשנים אלו.

אנשים רבים נוספים החלו לראות  בשנים הבאות בפואמה כנבואה לא דווקא על מלחמת העולם הראשונה  שבדיעבד הפואמה לא ניראית כחוזה מדוייקת שלה אלא על עליית הנאציזם.

כך למשל האיש שפירסם את היצירה  במקור ב-1913 בכתב העת "שילוח " יוסף קלוזנר כתב עליה במאמר שפורסם בגירסתו המקורית -1938:

"והרי שניאור ראה כחוזה ממש את העתיד לבוא מתוך ההווה ,שהוא מפליא ממש בחזון שחזה שניאור על היהודים והגויים כאחד ועוד בשנת 1913 ,שנה שלמה קודם המלחמה העולמית הראשונה ,שש שנים קודם הפרעות באוקראינה ,ועשרים ושש שנים קודם השמדתם של יהודי אירופה פירסם ב"השילוח " את הפואמה "ימי הביניים מתקרבים"שכל המתואר בה נתקיים בימינו ולעינינו בגרמניה בפולניה וברומניה ומי ייתן ולא יתקיים אף בשאר הארצות. (   יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944  ע' 178 ובתוך "ז.שניאור "-המשורר והמספר " ע' נז)..

תקוותו זאת של קלוזנר כידוע לא התקיימה. לכאורה  כל מה שתואר בפואמה וכל מה שחשש ממנו התגשם כבר בשנים הקרובות גם בארצות אחרות באירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו היה זלמן שניאור פליט בצרפת הכבושה בידי הנאצים, ורק לאחר מסע חתחתים בספינה הגיע אל הביטחון בארה"ב אחרי שאיבד את כל רכושו באירופה.

כאשר אני קורא את הפואמה בשנת 2016,  מאה וארבע שנים לאחר שכתב אותה המשורר לראשונה, היא נראית לי  כמבוססת על חזיון-חלום שהיה למשורר ב-1912 ואותו לא ידע להסביר. על פי החיזיון כתב מן הסתם את הפואמה, שזכתה לפרשנויות ולגרסאות שונות לאורך השנים. בגרסאות אלו הוסיף דברים והשמיט אחרים, לא רק משיקולים ספרותיים שונים של שיפור השיר מבחינה אמנותית,  אלא מן הסתם גם בהתאם לאירועים ההיסטוריים שאותם חווה לאורך השנים − מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה,

"ימי הביניים מתקרבים" − הגרסה הסופית

schneur 2

בגרסה המקורית והארוכה יותר של הפואמה, כפי שפורסמה ב"השילוח" בספטמבר 1913כרך כ"ט חוברת ג' ,ע' 193) , בשמונה קטעים שונים דומים מבחינת היקפם. כולם שבים ומדגישים נושא מרכזי אחד − ההתראה מפני האסון הגדול המתקרב. כאמור, קורא שניאור ליהודים לקחת את גורלם בידם ולהיות גיבורים כדי להתמודד עם האסון המאיים עליהם.

בעקבות ביקורתו של ביאליק על הפואמה שינה אותה שניאור וקיצר אותה באופן משמעותי בגרסה שיצאה בספר "חזיונות" בשנת 1924 − והיא הגרסה המוכרת מאז. אם כי גרסת "השילוח " היא לדעתי הגרסה הקרובה ביותר לאותו חזיון מקורי וראשוני שאותו  לדעתי חזה המשורר  "בזמן אמיתי". זאת הייתה הגרסה שהיממה מן הסתם את קהל קוראיה המקורי באירופה השקטה והשלווה של שנת 1913 ולא בהתאם לתיקונים שהכניס לאורך השנים, כאשר נראה היה למשורר ולציבור קוראיו שהנבואה שלו התגשמה.

את הגירסה המקורית אפשר למצוא ברשימה שלי על הפואמה ב"יקום תרבות " כאן.

ברשימה זאת אני מציג לפניכם את הגירסה הסופית המוכרת יותר של הפואמה שאותה היציג שניאור במהדורה של כל כתביו שהופיעה בהוצאת "עם עובד". ..גירסה זאת היא מקוצרת בהרבה מגירסת "השילוח". שניאור מחק ממנה שני קטעים שלמים ,קטע ב' וקטע ה' שהופיעו בגירסת "השילוח ". הוא צימצם בה בין השאר את הצדדים הלאומים היהודיים של היצירה ושם דגש יותר על הצדדים האוניברסליים של האסון המתקרב.

על סמך השוואת הגרסאות נראה לי שפרשנותו של המשורר את החיזיון המקורי שאולי היה לו ב-1912 ועל פיו כתב את הפואמה,השתנתה לאורך השנים. ב-1912, כאשר כתב שניאור את הפואמה לראשונה בזמן "משפט בייליס", הוא ראה את ארץ מולדתו רוסיה הצארית כזאת שארגנה וניהלה את משפטי עלילת הדם, כאותו ענק מפלצתי המאיים על העולם ביצירת ימי ביניים חדשים. הוא בהחלט לא חשב בהקשר זה על  גרמניה שבה חי, שנראתה לו כמדינה תרבותית מתקדמת וסובלנית. אולם בגרסאות מאוחרות יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוודאי בגרסה הסופית שפרסם שניאור במסגרת כתביו המקובצים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבר זיהה את הענק עם גרמניה הנאצית.

כיום ב-2016 פואמה זאת של שניאור רלבנטית אולי יותר מתמיד. כשאני קורא אותה היום נראה כאילו הוא כותב על האסלאם הקיצוני המאיים להחזיר את העולם לימי ביניים סדיסטיים רצחניים,  ועושה זאת תוך שימוש במיטב האמצעים הטכנולוגיים של ראשית המאה ה-21.

מובן שזוהי פרשנות שספק רב אם עלתה על דעתו של המשורר אי פעם בחייו, אבל לי היא נראית כמתאימה לפואמה כשקוראים אותה היום, ב-2016.

והנה הגרסה הסופית המוכרת יותר  של שניאור של הפואמה :

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 2

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 3

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 4

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 5

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 6

שניאור ימי הביניים מתקרבים סופי דף 7

ראו גם

הגירסה המקורית =גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !

 

בתוספת לגרסה הסופית  של הפואמה לפניכם גם הגרסה האנגלית היחידה הידועה לי  (שמכילה רק חלק מהפואמה בגרסה המקוצרת שלה) בתרגומה של רות פיגר מינז מ-1966, שאותה פרסמה בקובץ שירה עברית קלאסית  בתרגומה, "שירה עברית חדשה אנתולוגיה דו לשונית", ובאנגלית :

Modern Hebrew Poetry: A Bilingual Anthology. הספר יצא בהוצאת האוניברסיטה של קליפורניה ב-1966.

ראו גם

הפואמה "ימי הביניים מקרבים -אקטואלית מאי פעם גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !"

 

ביבליוגרפיה

יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944 ע' 174-189

המאמר הופיע שוב בתוך :

יוסף קלוזנר    ז. שניאור :   המשורר והמספר : בצרוף אבטוביוגראפיה של שניאור /    תל-אביב :   יבנה,   1947.ע' נב-ע.

זלמן שניאור מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו  דביר   1958

זלמן שניאור "רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים  דביר 9 195     

הלל ברזל   "זלמן שניאור :ליריקה ופואטיקה " בתוך שירת התחייה: אמני הז'אנר /    [תל אביב] :   ספרית פועלים,   1997.

דוד בן אברהם כהן, ימי הביניים מתקרבים: נבואה שהתגשמה – יצירה שנגנזה עבודת גמר (מ"א)—בהדרכת פרופסור נורית גוברין אוניברסיטת תל אביב, 1998.

בנימין הרשב ,שירת התחייה העברית :אנתולוגיה היסטורית ביקורתית :כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה 2000 ע' 99-110 .כולל את גירסת השיר הראשונה פלוס השינויים ופרשנות למונחים ולמילים שונים בפואמה.

חנן חבר "אהבה שטומנת סכין במדיה " בתוך "ימי הביניים מתקרבים ! :מבחר שירים ,קשב ,2011 ע' 123-150 .

ארז שוויצר "צעירה לנצח " על "ימי הביניים מתקרבים !"

דליה קרפל "זלמן שניאור לא פחד מסקס והתבוללות " הארץ 2016.

 

זלמן שניאור מקריא לביאליק בפעם הראשונה את "ימי הביניים מתקרבים! "

העתיד הדיסטופ י-אפוקליפטי של חודש מארס 2016 כפי שנצפה ברומן עתידני מלפני 20 שנה-"בשם שמיים " של הדי בן-עמר

לרגל תאריך החמישי במרץ 2016 הבא עלינו לטובה (או לרעה) עאני  סוקר את הספר "בשם שמים" ("עם עובד") מאת הדי בן-עמר, שיצא לאור בשנת 1998 ותיאר את שמונה-עשרה השנים הבאות, עד לחמישי בחודש מרץ 2016, ואת תהליך הקצנתה המואץ של המדינה במשך שנים והפיכתה למדינת הלכה קיצונית  תוך כדי רדיפתם ודכוים של החלוניים מכל סוג בידי ראש ממשלה דמוי אריה דרעי.  כל זאת, תוך כדי תיאור חיי משפחה אמיתית של מחבר הספר.

ועכשיו כשתאריך היגיע זה  הזמן לבדוק עד כמה התממש במציאות מה שמתואר בספר כנבואת זעם? לגבי מדינת ישראל ולגבי בני המשפחה המתוארים ?

ראו מאמרי ב"יקום תרבות " :ההווה של שנת 2016 כעחיד דיסטופי

נבואת "קץ העולם" בתאריך ה-14 בפברואר 2016 של הסרט "מכסחי השדים " 2

במסגרת הענין הקבוע שלי בנבואות שתאריך ההגשמה שלהן מתקרב ( או שלא ) יש להזכיר את הסרט מכסחי  השדים 2 (1989)  שבו מופיעה אישה בשם אליין בתוכנית טלוויזיה בשם  World of the Psychic וטוענת שחייזר סיפר לה שהעולם יגיע לקצו ב-14 בפברואר 2016.יום האהבה מכל הימים.היום שלאחר יום פירסום רשימה זאת ב-13 באוקטובר 2016.

איך בדיוק  קץ העולם יגיע ביום זה החוזה  לא מפרטת.אנחנו נשארים באפלה בעניין זה ורק יכולים לדמיין אחת  מאלף אפשרויות שונות לקץ העולם.

(ראו את הקטע כאן)

הנבואה מושמעת בסרט  לאחר שחוזה אחר מנבא את קץ העולם בראש השנה 1989 ,נבואה שכמעט מתגשמת במתקפת שדים פראים בתאריך זה  אך נבלמת לבסוף בידי מכסחי השדים.

וכך נוצר הרושם בסרט שאולי דווקא נבואת פברואר 2016 תתתגשם לבסוף במלואה 27 שנים בעתיד.

האם הייתה  זאת פארודיה של יוצרי הסרט על "חזרה לעתיד 2 " שיצא לאקרנים גם הוא באותה השנה שתיאר מסע בזמן לעתיד של ה-21 באוקטובר 2015 ? מעין רמיזה לגלגנית שיבינו אותה רק בברנז'ה שלהם שאותו עתיד עומד להיות מושמד ארבעה  חודשים בלבד  מאוחר יותר לאחר המסע בזמן של גיבורי "חזרה לעתיד 2"  ?יכול להיות.

בכל אופן אליין או יותר נכון השחקנית שגילמה אותה  חזרה בה והודיעה בימים אלו במסגרת סרט דוקומנטרי מתוכנן על החובבים של סדרת "מכסחי השדים " שהנבואה  שלה הייתה שגויה והיא קיבלה הודעה נוספת מהחייזר שהעולם לא יגיע לקיצו מחר.כך שלא צריך לרוץ אל המקלטים כדי לצפות בשני סרטי "מכסחי השדים " בזמן שהסוף מגיע.

(ראו את הנבואה המקורית ואת הנבואה העדכנית בזו אחרי זו כאן )

ועל כך יש להוסיף רק שבמהלך 2016 עצמה תופיע גרסה קולנועית חדשה של "מכסחי השדים", שכנראה לא תהיה קשורה כלל לתחזית זאת של סוף העולם. זאת, למרות הצעות של חובבים להפוך את הסרט הבא לקשור בהחלט לאיום זה על העולם.כך שככל הנראה בעניין הזה לפחות לא צריך לעצור את הנשימה.

ראו עוד נבואות לגבי שנת 2016:

נבואת 2016 של נוסטרדמוס -ונבואות אחרות 

 

 

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 493 שכבר עוקבים אחריו