נאוה בבית ? נאוה לא בבית : ימי הרדיו בישראל

תמונה ממגזין רדיו משנות החמישים.

..הילד בועז נושך את לשונו למוות, הכרתו אוזלת ממנו. אולי עוד אפשר יהיה להציל את הילד בועז ,רחב ואביחי ? אולי עוד אפשר יהיה לעקוב אחר מעללי סיפור האהבה של אביחי ברקת , קצין המודיעין של ההגנה , ופועה המרגלת הציונית היפה ? אולי עוד ניתן יהיה לעשות שהסרג'נט המושפל , שכה התחבב על המאזינים, ימות מידי רוח הקודש ,מבלי שינקבו מעיו כדור עברי ,תוצרת בית? ומתי כבר ירדו המעפילים בבטחה לחוף? האם יגורשו למחנות ההסגר בקפריסין , או ישלחו כלעומת שבאו לתופת האירופית ? את כל אלו מאזינים יקרים , נדע בפרק שישודר בשבוע הבא . הערב האזנתם לפרק השלושים ושבעה של תסכיתנו " הלמות הלב" . אנו מקווים שערבה ההאזנה לאוזנכם . נודה בזאת ,לאיש הקול , לטכנאים ,וכמובן לשחקנים שעשו במלאכה.כאן הגל הקל של קול ישראל בתל אביב. בעוד עשר שניות נעביר אליכם את חדשות השעה עשר מירושלים …
( מתוך " אשתורת " מאת לאה איני, הוצאת זמורה ביתן , 1999 )

כאשר אנו חושבים על סיפורי הרפתקאות מדע בדיוני עלילות מתח וסדרות הומור במדיה אנו חושבים מיד על המדיה הויזואלית , סרטי הקולנוע והטלוויזיה שמעבירים לעינינו את הפעלולים המדהימים והתמונות המופלאות שאותם יצרו עבורנו התסריטאים הבמאים ואנשי הפעלולים.
יתרונם של הספרים על פני הסרטים הוא שהם מאפשרים לנו לדמיין בעצמנו את החזיונות המופלאים של הסופר, וחזיונות אלה שבדמיון תמיד עולים לעין ערוך על כל מה שבמאי ואיש פעלולים יוכלו ליצור אי פעם.
אבל ישנו אמצעי תקשורת אחד שמסוגל לשלב בין חלק מאמצעי המדיה ובין הדמיון האנושי בצורה ששום אמצעי מדיה אחר אינו מסוגל לה וזהו הרדיו.
תסכיתי הרדיו היו בעבר אחת מצורות המדיה הפופולאריות בכדור הארץ ומיליוני אנשים הקשיבו להם מידי יום והודות לשימוש שלהם בשילוב של קולות , ומוזיקה שנועד לאוזן הם יכלו לעורר את הדמיון של המאזין בצורה דרמטית מעין כמוה וחזקה בהרבה מזו של הסרט שמשאיר את הצופה פסיבי לחלוטין . ברדיו כמו בספר הכל אפשרי כל מה שצריך זה כמה צלילים שיעוררו במאזין את הרושם של הדבר הדמיוני , הדמיון של המאזין עושה את כל השאר וללא צורך להשתמש במליוני דולרים כמו בקולנוע.
במשך עשרות שנים היה הרדיו אמצעי התקשורת הפופולארי ביותר בעולם והושמעו בו מאות אלפי תסכיתים , תחום הדרמה הייחודי של הרדיו במגוון של ז'אנרים ובהם תסכיתי מערבונים , מתח מדע בדיוני ו"אופרות סבון " ( שבמתכונת המוכרת לנו כסדרות אינסופיות בהמשכים הומצאו ברדיו האמריקני ). ….
ובמשך עשרות שנים היו תסכיתי הרדיו המדיום התקשורתי הפופולארי ביותר בישראל.הן ב"קול ישראל" והן ב"גלי צה"ל ". הן לילדים והן למבוגרים.

תסכיתים ב"קול ישראל "

השדרנים הצעירים מנחם גולן ( לעתיד במאי קולנוע ) וידיד מקליטים תסכית רדיו אי שם בשנות החמישים.

בישראל הייתה במשך תקופה ארוכה מסורת מכובדת של תסכיתי רדיו.
תסכיתים שודרו ככל הנראה כבר בתקופת המנדט בשנות השלושים והארבעים אם כי רובם ככולם לא שרדו כיום.
בשנות החמישים והשישים היה הרדיו מדיום מרכזי וחשוב ביותר בתרבות הישראלית .
"קול ישראל " החל לשדר תסכיתים בשנות החמישים במסגרת תוכניתו "מסך עולה " שהיו עיבודים של יצירות מקוריות אבל פה ושם היו בינהם גם מקוריים. סך הכל היו ב"מסך עולה" כ-1800 תסכיתים מהם כ-400 מקוריים! " . לא היה כמעט סופר שלא כתב תסכיתים , משה שמיר, יגאל מוסינזון , אהרון מגד,  שולמית הראבן , חנוך לוין באחת מיצירותיו הראשונות, יהודה עמיחי ורבים אחרים. כל עיתון היה מפרסם ביקורת ביום שישי על תסכיתים שתמיד היו ביום שני ב9 בערב בתוכנית "מסך עולה".
הרדיו גם היה מוכן להשמיע תסכיתים "נועזים " באופן יחסי  כמו התסכית של אהרון מגד "תיאודורה" על חייה של קיסרית ביזאנטית שהחלה את הקריירה שלה כזונת רחוב.
בין התסכיתאים החשובים ביותר היו מיכאל אוהד שיצר מאות תסכיתים שהיו עיבודים ליצירות מופת ורבים מקוריים על חיי מוזיקאים ואישים היסטוריים שונים .
בתקופה זאת נוצרו סדרות תסכיתים שהיו עיבודים ליצירות קלאסיות שונות מהספרות העולמית. בינהם סדרה המבוססת על "מגילת סן מיקלה "של אקסל מונטה בעיבודו של לא אחר מאשר יגאל מוסינזון ב-10 פרקים ואחרים , עבוד רב פרקים לטרילוגיה של פויכטונגר על יוסף בן מתתיהו שנעשתה בידי מיכאל אוהד והיה אחת היצירות ההיסטוריות המרשימות ביותר שנעשו אי פעם ברדיו ועיבודים של יצירות של דיקנס ,תקרי הוגו , דיומא פילדינג ואחרים . לא היה אז בית בישראל שבו לא האזינו במתח ליצירות הקלאסיות האלה.
אבל דומה שהתסכיתים הזכורים מכל של שנות השישים שודרו דווקא בגלי צה"ל .

יש אוכל בגלי צה"ל

שמחון : אין אוכל ?
צפירה : יש אוכל.
שמחון : בא דואר?
צפירה : לא בא דואר.
שמחון : נאוה בבית ?
צפירה :נאוה בבית .
שמחון :נו אז לאכול .
( שקשוק כלי אוכל )
( הפתיחה הקבועה לתסכיתי סדרת "משפחת שמחון " מאת משה בן אפרים בגלי צה"ל בשנות השישים) .

תסכיתים החלו להיות משודרים בגלי צה"ל עוד בשנות החמישים . ואלה כללו תסכיתים בנושאים צבאיים רבים של חינוך והסברה לחייל בנושאים שונים ששודרו כמה פעמים בשבוע. ולצידם גם תסכיתים בנושאים "אזרחיים" מן הספרות הקלאסית והישראלית .כך למשל הושמע עיבוד לרומן ההיסטורי המפורסם "מלך בשר ודם" של משה שמיר שנעשה בידי שולמית הראבן ובו כיכבו מישה אשרוב ,לאה פורת נתן כוגן ומשה חורגל הפקה מיוחדת שזכתה לשבחים רבים מהביקורת . בתוכנית בשם "דגש קל" מגזין שבועי שודר כל יום שישי בעבר החל מ-1954 בהנחיית אורי סלע הושמעה בין פינות אחרות ,פינת תסכית השבוע ,סיפורים שעובדו על פי יצירות סופרים ידועים כמו מופסן ,צ'כוב וקרל צ'אפק . מיטב שחקני הבמה היו משתתפים בהקלטות של תסכיתים אלה.
אבל אולי לא במפתיע התחנה הצבאית הצעירה הראתה את כוחה בהתחרות עם "קול ישראל " לא בתסכיתים כבדים ורציניים אלא בסדרת תסכיתים קומית דווקא.
התוכנית הפופולארית והזכורה מכל של גלי צה"ל בשנות השישים הייתה סידרת התסכיתים הקומית "משפחת שמחון " סדרת תסכיתים פרי עטו של משה בן אפרים על הרפתקאותיה הקומיות של משפחה ישראלית ממוצעת : דמות שמזכירה מאוד את דמותו של ארצ'י באנקר " מהסדרה אמריקנית "הכל נשאר במשפחה" אב נרגן קולני ומלא תלונות על כל דבר שמתגעגע "לימים הטובים שחלפו" של החלוצים וההגשמה עובד במפעל שלא ברור של מה הוא וצורח כל הזמן על ילדיו ( שאותו גילם שמואל רודנסקי ) אישתו הפולניה המקילה והמגוננת על הילדים מפני הצעקות והתלונות של האב ( שאותה גילמה אישתו במציאות של רודנסקי ) והילדים נאוה הבת הצעירה המתבגרת רודפת הבילויים ( שאותה גילמו דפנה דן ויעל דרויאנוב ) והבן החייל גבי ( עודד קוטלר ) שהוא מרכז היציבות והשכל האמיתי במשפחה.
שמחון ( פונה אל נאווה ) : מה את קוראת שם מתחת לשולחן בזמן האוכל ?
נאווה: ספר .
שמחון : גם אני רואה שזה ספר ולא המגילות הגנוזות . איזה ספר?
נאווה מה זה חשוב . אני כבר מפסיקה.
שמחון : רגע רגע תראי בבקשה את הספר . איזה ציור! . גוועלד!! . סטלג 340!!!(קורא בספר ) " יא הצליפה בו עם הפרגול כששדיה חשופות " אני רוצה לדעת מי נתן לך את הספר הזה.
נאווה : ק…ק..ניתי אותו .
שמחון : בכסף שלי ? בכסף שאני עובד וטורח להשיג אותו , את קונה שמלג עם שדיים חשופות ?
נאווה: אבל אבא , כולם קוראים את זה .
(מתוך התסכית "מכת הסטלאגים " ב סדרת הרדיו "משפחת שמחון " ).

כל פרק נפתח עם קולו העמוק של רודנסקי ששאל " אין אוכל ? בא דואר? נאווה בבית ? א ז לאכול !" ונפתח הסיפור שלרוב עסק בקונפליקט בין ההורים והילדים שעשו להם צרות צרורות כמו בפרק המפורסם שבו תפס האב הנדהם את ביתו קוראת סטלגים ספרים " פורנוגראפיים על סקס וסאדיזם במלחמת העולם השניה וזה החל ויכוח על היתדרדרות הטעם של הדור הצעיר לעומת זה של קודמיו .לא הרבה השתנה מאז מסתבר.
הסדרה הירבתה לעסוק בתופעות אקטואליות אחרות שהעסיקו את הציבור של אותו הזמן. ".משפחת שימחון" אמנם עסקה לכאורה רק בחייהם הפרטיים של בני משפחת שימחון , אבל פה ושם שורבבו בה גם רמזים אקטואליים ברורים כפיל . כשרמזו ב"משפחת שימחון " על פרשיית שחיתות פוליטית התקשרו לתסכיתאי בן אפריים ממשרד הבריאות ומחו על שילוב הפוליטיקה בתוכנית , שכן אלה היו הימים שבהם "פרשת רפאל " הסעירה את הציבור .

כרגיל ככל שהפופולאריות של הסדרה הייתה גדולה יותר כן נקטלה יותר בידי הביקורת.
" אני צופה עתיד גדול לתוכנית " כתב המבקר בועז עברון . " היא תימשך שנים על גבי שנים ,מר שימחון ומשפחתו לא יתבגרו לעולם ,ואותם ויכוחים דביליים ימשכו בין האב וילדיו" וסטודנטים מ"בצלאל " כתבו מכתב תלונה כי "רמתה נמוכה עד שטחיות וגישתה אינפינטילית עד גיחוך" לציבור לא היה איכפת מתלונות הביקורת , משפחת שימחון שברה את כל שיאי ההאזנה שהיו אי פעם לגלי צה"ל ולתוכנית רדיו בכלל , שימחון ומשפחתו היו "אנחנו". הכל האזינו לעלילות המשפחה הממוצעת כל כך גם הילדים בגיל הגן וגם הגננות צעירים עם זקנים. ואנשים דנו בעלילות המשפחה בכל מקום . מבוגרים וילדים סירבו ללכת לישון עד שהשידור השבועי של משפחת שימחון יסתיים. מאיליו מובן שהתלוו אליה גם שערוריות למשל כאשר התברר שהמוזיקה הקבועה שלה הייתה אהובה מאוד על הנאצים כפי שציינו מאזינים נזעמים , דבר שהביא להחלפתה.
כה מצליחה הייתה הסדרה שהיא רצה במשך שלוש פעמים בשבוע כשנתיים ( זמן ארוך מאוד אז ) וחלק מתסכיתיה יצאו כספר בשם "מר שימחון ובנו" וכסרט קולנוע שאותו כתב וביים יואל זילברג, ובו הופיע מאיר מרגלית בתור שימחון במקום שמואל רודנסקי האלמותי , הלה היה בחו"ל.היה זה הסרט העברי היחיד שנעשה אי פעם על פי סדרת תסכיתים.עם סידרה זאת היכו "גלי צה"ל לראשונה שוק על גבי ירך את אחוזי האזנה ל"קול ישראל ואפילו לסדרות תסכיתי המתח של "הגל הקל".

 

תסכיתים "ספרותיים " יותר היגיעו לגלי צה"ל  בשנות השבעים כאשר הוחלט להקים שם "מדור דרמה " עם תוכנית תסכיתים מיוחדת כפי שהייתה ב"קול ישראל".יצחק לבני מפקד התחנה היגיע למסקנה ב1969 שרדיו ללא דרמה חסר מרכיב מרכזי של תרבות הוא הטיל על צבי שפירא להפיק 26 תסכיתים בשנה לשידור אחת לשבועיים במסגרת התוכנית "בימת רדיו" . שפירא שהיה חסר כל ניסיון בעניין נעזר בשירותיו של מומחה אפרים סטן מנהל מחלקת הדרמה ב"קול ישראל " שנקרא למילואים למטרה זאת ללמד את צעירי "גלי צה"ל" כיצד עושים תסכיתים. הקו שהנחה את יוצרי התוכנית היה לבצע את הניסויים התרבותיים
היומרניים ביותר בין השאר הם השמיעו תסכיתים על פי יצירות של עגנון ( ש"תמול שלשום" שלו עובד ב-40 המשכים ו"שירה" שלו עובד ב-39 המשכים ) ,ניסים אלוני ,עמוס עוז ,עמוס קינן וקטעים נסיוניים של המשוררת יונה וולך . המטרה הייתה תחילה לעבד רק יצירות של סופרים ישראליים אבל לאחר מכן עובדו גם יצירות של סופרים קלאסיים מחו"ל.

בלשים ומתח ברדיו

גברת לומאקס: איזה מין משהו?  ד"ר גייג': אותו דבר מסתורי שיצר את הרעש ששמענו פעמים רבות כל כך!גברת לומאקס: מכונה כלשהי?

ד"ר גייג': מדוע לא? כולנו הרי אמרנו שהרעש דומה לרעש שמשמיע מקדח המסתובב במהירות רבה, ייתכן שזה באמת מקדח. מקדח יעיל מאוד. אני מתאר לעצמי שכאשר הוא קודח אל פני האדמה, הוא מביא איתו בקצהו את אבן החול או את הקווארץ, ממש כמו במקדח רגיל.

גברת לומאקס: כך, אני מבינה.

ד"ר גייג': ואחר כך, כשהמקדח יורד, חוזר העפר למקומו הקודם בדרך כלשהי. ורק בור קטן נשאר.

גברת לומאקס: אבל קופר תיאר את הגוף שראה כאוהל של כסף.

ד"ר גייג': כן, אני יודע, אבל אם תחשבי על כך לרגע, תביני מדוע: את מבינה, הקצה העליון של המכונה עשוי ללא ספק בצורת חרוט, וקופר ראה מה שראה לאור הירח, אני באמת בטוח שהדבר נראה אז כאוהל של כסף.

גברת לומאקס: כך…אבל מי מפעיל את המכונה?

ד"ר גייג': יצור בעל מוח, מוח מפותח ביותר.

גברת לומאקס: אם כך, מדוע בעצם נחטפו סר ויליאם וכל האחרים?

ד"ר גייג': גם אני חשבתי על כך הרבה, ונראה לי שלשאלה זו יש רק תשובה אחת. היצורים הללו-אינני יודע מי הם או כיצד הם נראים-אינם מעוניינים שנגלה אותם. הם יודעים על קיומנו, אך אינם רוצים שאנחנו נדע על קיומם. רוס וסר ויליאם מצאו כנראה משהו, ולכן עשו להם שטיפת מוח, כדי שישכחו, כך נוכל להבין גם מדוע נעלמה הגולגולת.
( מתוך "עיניים באפלה " סדרת תסכיתים משנות השישים בבימוי ראובן מורגן )

פופולאריות לא פחות היו סדרות המתח. אלה התחילו עוד בשנות החמישים כאשר החליט מי שהחליט שאפשר להקל במעט את מעטה הכבדות ו"הרצינות" שברדיו במסגרת רשת מיוחדת שקיבלה את השם המתאים "הגל הקל". וכך הרדיו החל במסגרת גל זה להשמיע עיבודים בהמשכים של ספרי מתח ידועים כמו ספרו של סופר הבלשים אלרי קוין " היה הייתה זקנה אחת" . בעיבוד גדעון תמיר. שהושמע ב- 1960 .
כן הושמעו עיבודים לספרים שונ ים של ז'רז' סימנון על המפקח מגרה.
פופולארים במיוחד היו העיבודים לספרים של הזוג פרנסס וריצ'ארד אוקרידג' שעסקו בבעל ואישה בלשים , סיפורים כמו "מה ראה לו החתול " ובכל אלה כיכב הכוכב הקבוע של הרדיו שלמה בר שביט.
הרדיו גם הביא סדרות מתח בריטיות כמו "תשע תשע תשע" עם דניאל פאר ו-"המפקח סקוט חוקר" .
הרדיו הביא גם סדרת מתח ישראלית מקורית מלכודת סדרת תסכיתי מתח מ-1963.על פרשיות פשע בישראל ופתרונן עם המפקח רוטמן ועוזרו עזרוני. אלה כללו פרקים כמו "פגע וברח" עם אריק אינשטין בתפקיד נהג דורסני .." השוד בכביש הטייסים" " . הנפילה מעל הגג" ואחרים ..המאזינים הנלהבים יכלו בפעם הראשונה לשמוע כיצד מדבר מפקח משטרה עברי וכיצד נשמעים פושעים ( ורחמנא ליצלן זונות .) עבריים.
כן הושמעה סדרה פופולארית של סיפורי מתח ואימה בודדים בשם סדרת "בכוונה תחילה " בביום ובעיבוד מיכאל אוהד סידרה שעם סיפורים מפחידים כמו "בברכה מג'ק המרטש " הקפיאה את דמם של המאזינים.
אך הפופולארית והזכורה מכל הייתה ללא ספק סדרת הבלש פול טמפל שאותה כתב ביים והפיק ראובן מורגן מירושלים על פי יצירות יו של סופר בריטי שכתב אותם במיוחד לרדיו.
היו לפחות שישה סדרות על עלילותיו של פול טמפל . כולם בעיבודו ובבימויו של ראובן מורגן ועם בצלאל לוי בתפקיד הבלש המפורסם.
אך למרבית הצער כל מה שהשתמר היום מסדרות פופולאריות אלה הוא רק תסכית אחד וגם זה רק בדרך מקרה . הרדיו מסיבותיו הידועות לו בלבד לא טרח לשמר אותם וכאשר נזכר מישהו והחל לחפש אותם כעבור שנים רבות כל מה שנמצא הייתה הקלטה שנעשתה בשמן אמיתי בידי קרוב משפחה של אחד העובדים שהשתמרה בבודים מלא אבק וזה כל מה ששרד בארכיון הרדיו מהסדרות המפורסמות של פול טמפל . אם זאת הקלטות של הסדרה שרדו בידיים פרטיות בידי האספן "גורדון" שאביו טרח להקליט את פרקי הסדרה בזמן אמיתי וההקלטות שבידיו הן כנראה היחידות שקיימות.
. סדרות המתח נמשכו ברדיו עוד שנים רבות . כך הושמע עיבוד של מספר סיפורים על שרלוק הולמס עם יוסי גרבר כהולמס ויהודה עפרוני כווטסון בעיבודו של מיכאל אוהד הבלתי נלאה . ובנשות ה-70 הושמעו עיבודים לסיפורי בלשים שונים על הבלש טרוויס מק גי גיבורו של ג'ון מקדונלד וסיפורי מתח כמו "אפשר גם בלי קוויאר " של מריו סימל . אבל מהר מאוד הופיעה הטלוויזיה וסדרות הבלשים והמתח שלה הפכו את אלה שברדיו ללא רלוונטיות כפי שאירע כמעט בכל מקום אחר בעולם.

לבת לבן ולכל המתעניין

.

תסכיתים לילדים שודרו ב"קול ישראל " עוד מתקופת המנדט . מחלקת קול הנוער של קול ישראל נוסדה ב-1949 והנפיקה תסכיתים של כותבים ידועים כמו אברהם שלונסקי ,לאה גולדברג ,דבורה עומר ,דליה רביקוביץ, תמר בורנשטין לזר  שרבים מסיפורי "קופיקו " שלה הושמעו ברדיו על ידיה וובידי שלמה בר שביט ואחרים.
דורות של ילדים גדלו על התסכיתים היומיים של "פינת הילד " "לאם ולילד " ומאוחר יותר "לבת לבן ולכל המתעניין".
תקופת השיא של המחלקה הייתה כנראה בשנות ה-70 ובראשית שנות השמונים . אז הייתה אחת התוכניות הפופולאריות ברדיו התוכנית היומית "לאם ולילד" של תסכיתים לילדים. במסגרת זאת שודרו (וחזרו ושודרו אינספור פעמים) גם סדרות תסכיתים שהתבססו על ספרי מדע בדיוני לילדים כמו "כוכב הלכת האבוד " (עם דוד גרוסמן על פי סדרת מדע בדיוני של אנגוס מק ויקר שנקראה בעברית "סייר החלל " ושבמקורה החלה כסדרת רדיו בשנות החמישים ) ספרי פנטסיה לילדים כמו "אחיינו של הקוסם" על פי ספר מסדרת נרניה של ק. ס. לואיס, "הדחליל מארץ עוץ" על פי ספר מסדרת עוץ של פרנק באום, "35 במאי" של אריך קסטנר ועוד. אחת המרשימות שבסדרות תסכיתים אלה הייתה "קרשינדו ואני" מאת דבורה עומר שתיארה את הרפתקאותיה של ילדה שיוצאת למסע מלא סכנות בחלל בדרך לכוכב החלומות ביחד עם הגמד שלה. הסדרה זכתה להצלחה כה גדולה שדבורה עומר הפכה את התסכיתים לספר.
בתוספת הושמעו סדרות תסכיתים מפורסמות של רעיה בלטמן כמו "ניסן ורחמים משיכון ב' " הגמד סיפורון " על גמד שכותב סיפורים על עלילותיו , ועלילות תוכי חבקוקי , תוכי שמתגורר עם משפחה והוא מעין גירסה מתונה ו"לכל המשפחה" של תוכידס של עידו סתר.
המרשימים שבין תסכיתי הנוער ברדיו הישראלי היו סדרות שבמקורן הופיעו בתוכנית הנוער "חתול בשק" ברשת א' ששודרה כל יום בשעה 3 בצהרים, מיד אחרי "לאם ולילד".במסגרת "חתול בשק " הושמעו סדרות תסכיתים מקוריות כמו סדרת עירית של גלילה רון פדר על עלילותיה של ילדה ממשפחה בעייתית מהקטמון בירושלים שמספרת על בעיותיה למאזינים . יותר מכל תוכנית אחרת כאן היה זיהוי מוחלט בין הדמיון ובין המציאות זיהוי שחוזק במיוחד בסדרת הספרים שהתבססה על הסדרה שבהם תוארה האווירה בסדרה "חתול בשק " כפי שרואה אותה הילדה עירית . אחד הספרים אף נקרא "עירית מחתול בשק"…
תסכיתים אחרים נכתבו בידי יצחק נוי , דוד גרוסמן הסופר הידוע לעתיד ואריה אלדד היום חבר כנסת מטעם המפלגה של ליברמן. אז כולם התפרסמו גם ובעיקר כמגישים ושחקנים בתסכיתים. .
חבל, אבל לניסיונות מוצלחים אלה לא היו המשך. כמו בארה"ב גם כאן הופיעה הטלוויזיה והפכה לאמצעי הדרמה העיקרי וחיסלה למעשה את תסכיתי הרדיו. ניסיונות בודדים להמשיך לשדר סדרות של תסכיתי אימה כמו "חתול שחור", תסכיתים בנושאי אימה והעל טיבעי במסגרת "חתול בשק" של השדרן יצחק נוי , ו"חלחלילה" גם כן של יצחק נוי , לא זכו לכל הצלחה.
קול ישראל המשיך לשדר תסכיתים עד אמצע שנות התשעים ובהם עיבוד מרשים ורב פרקים לרומן ההיסטורי של יגאל מוסיזנון "יהודה איש קריות " .

השדרנים

מספר דוד גרוסמן : התחלתי לעבוד ברדיו בגיל תשע כשחקן באולפן הילדים של הרדיו שאותו הקים ארי וולף ואהבתי מאוד את הג'וב שלי שם , נשארתי עם הרדיו והתסכיתים עד גיל 35 במשך 25 שנה  כאשר בכל יום הייתי אני והאחרים עובדים במשך שש ושבע שעות ולפעמים גם יותר על התסכיתים. 

הייתי נערץ מאוד על בני הכיתה שלי מאחר שהופעתי בתסכיתים ובמיוחד מאחר שף זכיתי לכבוד גדול במיוחד,  הופעתי בתסכית האחרון של סדרת "פול טמפל " בתפקיד נער מעלית . ומכיוון שכל הילדים היו מאזינים מושבעים של סיפורי פול טמפל בדיוק כמו המבוגרים , זה העלה את דרגתי בעינהם.

הייתה קבוצה קטנה יחסית של אנשים שעבדו בתסכיתים ,בינהם אריה אלדד , היום חבר כנסת מטעם המפלגה של ליברמן שכתב תסכיתים מצוינים בעיני כמו "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול " ו"שיכרון סיני " .ומכיוון שהיינו קבוצה קטנה כל כך היה נהוג שאדם אחד ישמיע כמה קולות בתסכית , וכך יש תסכיתים שבהם אתה יכול לשמוע אותי בתפקידים שונים , בתפקיד הגיבור הילד , בתפקיד אישה ,בתפקיד הנבל וכן הלאה.

בשלב מאוחר יותר התחלתי לכתוב גם תסכיתים ולא רק לבצע אותם , ואני מעריך שכתבתי בסביבות מאה תסכיתים באורך מלא של חצי שעה  ומספר רב מאוד של תסכיתים קצרים  שלא לדבר על תרגומים ועיבודים שונים . כתבנו תסכיתים רבים מאוד למטרות חינוכיות בנושאי היסטוריה ואזרחות ותנ"ך  ונושאי לימוד שונים לצרכי בתי הספר שהרבו להשתמש במדיום הזה.יותר מכל אני גאה היום בתסכיתי הסדרה "סטוץ " שאותה כתבנו אני ודני אלדר . היו אלה תסכיתים קצרים בעלי הומור אבסורדי של משחקי לשון  על דמויות קבועות שונות ומשונות כמו מלך מגלומן והיועץ שלו  . התסכיתים האלה זכו לתהודה עצומה מצד קהל המאזינים שהרבה להגיב עליהם ולהציע רעיונות . ההומור של "סטוץ " היה חדשני מסוגו באותה תקופה ראשית שנות השמונים , ואני מאמין שהוא פתח את  הדרך למה שארז טל ואברי גלעד עשו מאוחר יותר בתוכנית "מה יש " שלהם שיש לראות בה כמעין הרחבה ופיתוח של מה שנעשה ב"סטוץ". עד היום כאשר אני הולך למילואים אנשים מזכירים לי את "סטוץ " ומדקלמים קטעים ממנו  ולפי זה אני יכול להעריך את גילם.

לחבר כנסת אריה אלדד הייתה קריירה מקבילה ברדיו כחלק מהקבוצה הקטנה שסיפקה את התסכיתים ושיחקה בהם .כמו גרוסמן התחיל גם הוא את דרכו ברדיו ברשת אלף כנער בן 14 שתחילה שיחק בתסכיתים ,כמו "מסע הפלאים של נילס הולגרסן " ( הוא גילם את נילס ). אלפי מאזינים צעירים יכלו לזהות את קולו המיוחד משנתם ,ומן הסתם מסוגלים לכך גם היום כאשר הם שומעים את הנאומים שלו בכנסת.

אלדד: התפרסמתי במיוחד כמגיש של התוכנית "חתול בשק " שהייתה משהו שכמוהו לא היה עד אז ברדיו לנוער. שם היגשתי סדרות תסכיתים שונות שכתבתי בעצמי כמו "הבית הקטן מאחורי הבית הגדול " " המערה של השד השחור " "שיכרון סיני " ואחרים וכולם הפכו מאוחר יותר לספרים.במשך זמן רב מאוד עבדתי שם עם דוד גרוסמן , ולשנינו הייתה מבחינות רבות קריירה דומה מאוד ברדיו. 

שאלה : אבל היום שניכם נמצאים משתי הקצוות השונים של המפה הפוליטית?

אלדד :  לכן נפרדנו.

דני אלדר

דני אלדר.

המחבר של  תסכיתים רבים היה התסכיתאי הפורה דני אלדר. סדרת המדע הבדיוני הראשונה והידועה שלו (ואחת מסדרות התסכיתים המפורסמות ביותר של הרדיו הישראלי בכלל) הייתה "סכנה באנדימון" מראשית שנות ה-80 שהופיעה ב"חתול בשק" בהמשכים, כשאורך כל פרק 10 דקות.

הפתיחה של כל פרק, שהפכה מאז לקלאסית, הייתה כדלקמן:

"סכנה באנדימון… סיפור שעוד יקרה… אולי!"

ולאחר המוזיקה העתידנית (שהזכירה מאוד את המוזיקה של סידרת הטלוויזיה הבריטית "דוקטור הו") נשמעו בכל פרק מילות הפתיחה המצמררות :

"אתם צעירים מדי מכדי לזכור, אולי הוריכם זוכרים במעורפל, אבל אני זוכר… איך אפשר לשכוח מה שקרה אז רחוק כל כך לפני זמן רב כל כך… הדבר היה בשנת 2070 וזה קרה בכוכב שלא שמעתם עליו מעולם, שמו היה אנדימון!"

בסדרת תסכיתים מרתקת זאת תואר מסעם של המדען פרופסור יריב ובנו במאה ה-21 לכוכב אנדימון, שם יש לכאורה אוטופיה. אך האוטופיה מושגת במחיר כבד ביותר, כל הזקנים נהפכים ל"אדמחשב" (למעשה קייבורגים). פרופסור יריב מובא לכוכב כדי לחקור את סוד כוחו של ילד מהכוכב שמסוגל להפסיק את פעילותם של "האדמחשבים" בכוח מחשבתו בלבד וכך מהווה איום למשטר. צמד הגיבורים מגלה בהדרגה את אופיו האמיתי והמצמרר של אנדימון, ומנסה, בעזרתו של מדען זקן מאנדימון שתגליותיו הן שהביאו ליצירת "האדמחשבים" מלכתחילה, להביא להפלת המשטר האכזרי.

"סכנה באנדימון" הושמעה שוב ושוב אינספור פעמים במהלך שנות ה-80 וזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המאזינים עד שהוקמו לה אף מועדוני מעריצים בבתי ספר שונים. לדברי אלדר, מבין כאלף תסכיתים שחיבר, "סכנה באנדימיון" קיבלה את מספר התגובות הגדול ביותר מהמאזינים. היא נשארה עד היום כאחת מסדרות התסכיתים הקלאסיות והמעולות ביותר של הרדיו הישראלי.

כה גדולה הייתה ההצלחה עד שאלדר יצר כמה סדרות תסכיתי מד"ב נוספות, כמ "בחזרה לקרטיקון " סדרה על עולם יצר כלי נשק ומוכר אותם לכל הגלקסיה ועל מאבקו של איש כדור הארץ  למנוע זאת והצלחתו להשתלט עליו לבסוף באמצעים טלפתיים. סידרה נוספת  ששודרה לבתי הספר עסקה בעולם שבו רובוטים משמשים כיועצים בממלכה והעבירה מסרים חינוכיים שונים . כל הסדרות האלה גילו תחכום רב בשימוש בנושאי מד"ב שונים ובהפעלת דמיונם של המאזינים.

 

סכנה באנדימון" הושמעה שוב ושוב אינספור פעמים במהלך שנות ה-80 וזכתה להצלחה כה גדולה בקרב המאזינים עד שהוקמו לה אף מועדוני מעריצים בבתי ספר שונים. לדברי אלדר, מבין כאלף תסכיתים שחיבר, "סכנה באנדימיון" קיבלה את מספר התגובות הגדול ביותר מהמאזינים. היא נשארה עד היום כאחת מסדרות התסכיתים הקלאסיות והמעולות ביותר של הרדיו הישראלי.

כה גדולה הייתה ההצלחה עד שאלדר יצר כמה סדרות תסכיתי מד"ב נוספות, כמ "בחזרה לקרטיקון " סדרה על עולם יצר כלי נשק ומוכר אותם לכל הגלקסיה ועל מאבקו של איש כדור הארץ  למנוע זאת והצלחתו להשתלט עליו לבסוף באמצעים טלפתיים. סידרה נוספת  ששודרה לבתי הספר עסקה בעולם שבו רובוטים משמשים כיועצים בממלכה והעבירה מסרים חינוכיים שונים . כל הסדרות האלה גילו תחכום רב בשימוש בנושאי מד"ב שונים ובהפעלת דמיונם של המאזינים.

דליה סיגן שהייתה עורכת תוכניות הנוער של קול ישראל והעורכת של "חתול בשק " אומרת על התסכיתים ששודרו בתוכניות אלה : התסכיתים תרמו תרומה בלתי רגילה לתרבות הנוער אז. הן בגלל תכניהם והן בגלל הפידבק היוצא מהכלל של המאזינים הם גם החזירו למחזור יצירות ספרות שכוחות שונות שעובדו כתסכיתים וכך הוחזרו לתשומת הלב של הציבור והנוער.

התסכיתים מתו באמצע שנות  התשעים כאשר דומה היה ששוב לא יהיה מי שיגלה בהם עניין וראש מחלקת התסכיתים ברדיו פרש לפנסיה. גם מחלקת תסכיתי הילדים ברדיו נסגרה אי שם באמצע שנות התשעים כאשר הילדים החלו להתמקד לחלוטין בערוצי הטלוויזה והכבלים והפסיקו להאזין לרדיו. ז'אנר תסכיתי הרדיו בישראל הוא כעת מת קליני.מעטים מתעניינים בו יותר .
אבל ניתן לטעון ברדיו אפשר היה להפיק מגוון של סיפורי מד"ב ומתח מעולים (כפי שהראה אלדר) באמצעים זולים, סיפורים שאותם אי אפשר לעשות בטלוויזיה הישראלית בתקציבים המוגבלים של ההפקה המקומית.
בגלי צה"ל היו דיבורים פה ושם וגם בדרגים בכירים על החזרת התסכיתים בשנים האחרונות ,אם כי לא הרבה יצא מכך. אם זאת הם עדיין מנסים את כוחם בעניין מדי פעם . וכך בטו בשבט האחרון הם יצרו תסכית שהתבסס על יצירת ילדים ידועה שעוסקת בנטיעת עצים באו בשבט.

 לאחרונה נעשים ניסיונות ליצור תסכיתים באופן פרטי . כך למשל המוזיקאי ניר יניב ניסה ליצור תסכית מדעי בדיוני בשם "היקום בפיתה " עלילות להקה שנחטפת בידי חיזירים למסע ברחבי הגלקסיה.
התסכית השאיר את חותמו גם בתחום הספרות היפה בישראל .המבקר יורם מלצר מציין שכיום יש "טרנד " בספרות שבו ציטוטים מתסכיתים ישנים משקפים את הזכרונות הנוסטלגיים של הדמויות על עברם כילדים בספרים כמו " אשתורת " המצויין של לאה איני ואחרים.
בתחנות הרדיו המקומיות, שיכלו לשמש במה לתחום זה, יש אדישות מוחלטת לתסכיתים. הן מעדיפות להתמקד בתוכניות ראיונות בענייני מין ופוליטיקה וכמובן במוזיקה, מתוך הנחה שרק זה מעניין את המאזינים. לא מהן תבוא הישועה לז'אנר התסכיתים.
כדאי לציין שברחבי העולם יש כיום תחייה של ז'אנר תסכיתי הרדיו, תחייה שמתבצעת דרך האינטרנט שם יש קבוצות חובבים של הז'אנר שמחליפים בניהם קלטות וקבצי קול של תסכיתים ישנים ויוצרים תסכיתים חדשים. ותסכיתים חדשים ומחודשים אלה שייכים ברובם המוחלט לז'אנרים של המד"ב והאימה , ז'אנרים אחרים כמעט שאינם קיימים .
כן ניכרת פריחה גם בתחום קלטות האודיו הנמכרות בחנויות ובהם תסכיתים שהם עיבודים של סיפורי מד"ב ידועים או שמבוססים על סדרות ידועות, ולעיתים קרובות הם עולים על סדרות המקור.
האם תיתכן תחייה דומה של התסכית גם בישראל? לרוע המזל. קול ישראל וגלי צה"ל אינם ששים להשמיע מחדש או להפיץ את החומר המעלה אבק בארכיוניהם.
ורשת אלף הבמה הטבעית של התסכיתים למבוגרים וילדים בעבר סובלת כידוע מקיצוצים מסיביים ביותר בתחום תוכניות התרבות . לא נראה שבעתיד הקרוב תבוא ממנה הישועה.
בכל זאת נראה שלמרות שכבר הספידו את תסכית הרדיו, הוא חי יותר היום מאשר אי פעם. יש לקוות שתמצא דרך לחדש את התסכית והרדיו יוכל שוב להיות חלק אינטגראלי ביצירת התרבות ולא רק בדיווח עליה.

קישורים :
ימי הרדיו חלק א'

ימי הרדיו חלק ב'

סכנה באנדימיון …סיפור שעוד יקרה…אולי!!

ג'ק המרטש -תסכית רדיו

תסכיתים באינטרנט

ימי הרדיו של שרית פרקול

גירסה מורחבת של כתבה זאת

תסכי

הקלטת תסכית ב"גלי צה"ל".שנות השבעים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On ספטמבר 12, 2003 at 6:26 pm

    הייתי מציע לקול ישראל למצוא את הקלטות המקוריות של "לאם ולילד", ולהתחיל לשדר אותן בשעה 2 ועשרה. זה בתור שוס נוסטלגי ראשוני, אחר כך, שיתחילו למכור זכויות להסרטה של חלק מהחומר, יש שם אוצרות.

  • סאפי  On דצמבר 14, 2003 at 2:46 am

    כפי שאפשר לבד לראות בלינק של "סכנה באנדימון".

  • ערן  On אפריל 3, 2004 at 2:04 am

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2896058,00.html

  • אליה  On אפריל 13, 2004 at 4:43 pm

    איזה מכוער הוא!!!!!!!!!!!

  • אליה  On אפריל 13, 2004 at 4:43 pm

    איזה מכוער הוא!!!!!!!!!!!

  • אליה  On אפריל 13, 2004 at 4:43 pm

    איזה מכוער הוא!!!!!!!!!!!

  • יצחק נוי  On מרץ 17, 2005 at 10:11 pm

    היכן ניתן לשמוע תסכיתים של פול טמפל וסטיב האגדיים.אגב אני יצחק נוי אחר.

  • אסתי איזנברג  On דצמבר 30, 2007 at 9:55 pm

    כמה אני אוהבת את משפחת שמחון המיתולוגית ואני רק בת 23, אבא שלי בזמנו הקליט מהרדיו על קלטות של סלילים [!!!] אבל שום דבר לא אבד.
    כמה טוב שיש נשכחות

  • אריק פ.  On ינואר 20, 2008 at 2:19 am

    אסתי, אם זה לא אבד, זה דווקה טוב. אבל אם זה לא עבד, זה סיפור שונה לחלוטין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: