שלכם בברכה מג'ק המרטש

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.
השנה היא 1888 בלונדון אפופת הערפל. באנגליה מולכת מזה שנים רבות המלכה ויקטוריה השמרנית.  ברחוב בייקר מסתובב מזה כמה שנים הבלש שרלוק הולמס. וברובע ויצ'טפל הלונדוני של אנשים קשי יום ושל זונות מתבצעים שורה של רציחות שכמוהם לא התבצעו מעולם, רציחות אכזריות בסכין של חמש זונות עניות שמרוטשות למוות פשוטו כמשמעו.
האישה הראשונה מרי אן ניקולאס רוטשה לחלוטין בבטנה לאחר שנכתחה בגרונה בדייקנות כמעט רפואית שהראתה השרוצח ידע היטב את "מלאכתו". הציבור התייחס לרצח באדישות אחרי הכל הייתה זאת רק זונה עניה שנרצחה ככל הנראה בידי לקוח, דבר שלא צריך לשים לב אליו במיוחד ואחרי הכל זונות נהרגו בלונדון לעיתים לא רחוקות ולרוב בידי כנופיות שדרשו מהן כסף ל"הגנה" או בידי סרסוריהן.
אך כעבור כמה ימים נמצא עוד גופה של אישה רצוחה ברובע ויצ'טפל זונה בשם אני צ'פמאן. בטנה נפתחה לחלוטין בסכין וכמה מאבריה הפנימיים הוצאו החוצה. הרוצח גם הסיר את החלק העליון של הואגינה שלה. האיש בבירור היה מאניאק סדיסטי. והוא המשיך לרצוח.
בפעם הבאה הוא רצח לא אישה אחת אלא שתיים, אליזבט סטריד וקטרין אדווס. שתיהן נרצחו באותו הלילה בקרבת מקום זו לזו. גרונה של הראשונה נחתך ובוצע ניסיון לא מוצלח לחתוך  את אוזנה מראשה. גופה של השניה נפתח לגמרי וגרונה נחתך. במקרה הזה חצי האוזן נחתכה לגמרי וכליה שלה הייתה חסרה, בבירור נלקחה בידי הרוצח.
וכעבור כמה שבועות ביצע הרוצח את הרצח האכזרי מכל. הוא רצח זונה בשם מרי קלי שגופה נמצא מרוטש לחלוטין וברור היה שהריטוש לקח זמן רב שעה או יותר. אחת מידיה נמצאה בתוך הבטן הפתוחה , ראשה נערף כמעט לגמרי וכך גם היד השמאלית השדיים והאף נחתכו והוצאו ועור הרגליים נחתך במלואו. הלב של האישה נמצא מעל כר וכמה מחלקיה הפנימיים היו מפוזרים בבית. אך הפעם בניגוד לפעמים קודמות הוא לא לקח איתו חלק מהחלקים הפנימיים  כנראה שהזמן הרב שבו "בילה " עם הגופה השביע את יצריו בניגוד לפעמים הקודמות .
זה גם היה הרצח האחרון .
המשטרה חיפשה ביאוש אחרי הרוצח האכזר הציבור באותם רובעי העוני נמצא על סף המרד בשלטון שאותו האשימו שאינו עושה דבר כדי לעצור את הרוצח אנגליה כולה כמרקחה. איזורים שלמים היו בפאניקה שכמוה לא הייתה. אבל לפתע פתאום הרציחות נפסקו.
. עד היום איש אינו יודע מי היה הרוצח ,הרמזים היחידים שיש בנושא הם שורה של מכתבים לעגניים שנשלחו למשטרה אז בידי מישהו שטען שהוא הרוצח וחתם במשפט שנהפך מאז למפורסם "שלכם בברכה מג'ק המרטש" מכתבים אחרים נחתמו רק במילה "מהגיהנום".

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

( קטע מהתסכית " "שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך הושמע בקול ישראל במסגרת סידרת התסכיתים "בכוונה תחילה " בביום מיכאל אוהד בשנות השישים)

מי היה ג'ק המרטש?

אז מי היה אותו ג'ק המרטש ? זוהי שאלה שהעסיקה רבים וטובים מאז ועד היום וספק אם נימצאה לה תשובה כלשהיא . היו שאמרו שזה היה שחקן תיאטרון בהצגת האימה על "דוקטור ג'קיל ומר הייד" ( על פי סיפורו של רוברט לואיס סטיבנסון על אדם בעל אישיות מפוצלת רצחנית ) שיצא מדעתו. היו שאמרו שהיה זה יהודי משוגע  או שהיה זה גנגסטר מארה"ב, או סוכן חשאי מרוסיה הצארית .

לפני כמה שנים התחוללה סערה זוטה כאשר התגלה יומנו של "ג'ק המרטש " או  האיש שעמד מאחוריו אך כיום מוסכם שהמדובר בזיוף .

לאחרונה העלתה סופרת בלשים ידועה פטרישיה קורנוול את הטענה שהיה זה הצייר הידוע וולטר סיקרט שכבר היה קשור לתיאוריות קודמות על זהותו של הרוצח.
מספר החשודים הוא כמעט אין סופי. ויש המצביעים על הדרגים הגבוהים ביותר של הממשלה הבריטית. כמובן נשאלת השאלה הגדולה מכול שמעסיקה כיום רבים וטובים : הכיצד זה שגדול בלשי תבל בכל הזמנים שרלוק הולמס שכידוע היה כבר פעיל בתקופה זאת, בלונדון לא היה פעיל בגילוי זהותו של ג'ק המרטש?
ידוע שהאיש שכתב את סיפורי שרלוק הולמס הסופר ארתור קונן דויל ( שהמהדירים שבמהדירים בחוגי מעריצי שרלוק הולמס טוענים שלא היה יותר מהסוכן הספרותי של המחבר האמיתי דוקטור ווטסון) העלה את התיאוריה שג'ק המרטש היה "ג'יל המרטשת " היה זה גבר לבוש בביגדי אישה (זונה?) שעל ידי כך התחמק מהגילוי שכן הויקטוריאנים השוביניסטים לא העלו על דעתם שאישה יכולה להיות קשורה לביצוע הרצח ( היום אנחנו כבר חכמים יותר ויודעים שנשים יכולות גם יכולות להיות קשורות וגם לבצע רציחות כאלה ) . לגבי שרלוק עצמו התשובה שניתנה בידי כמה מקורות היא שהוא כן היה פעיל בעניין . בביוגרפיה אחת של הולמס נמסר שהוא גילה שג'ק היה מפקח של הסקוטלאנד יארד . ישנם לפחות שני סרטים שעוסקים בחקירות של שרלוק הולמס לגבי גילוי זהותו של המרטש . בסרט אחד משנת 1965 בשם A STUDY IN TEROR הולמס ( שאותו גילם ג'ון נויל ) אכן נאבק בג'ק המרטש ומחסל אותו הסרט אגב גם עובד לספר בידי סופר הבלשים הידוע "אלרי קוין " שבו הבלש המודרני שלו שגם שמו "אלרי קוין " קורא את כתב היד של דוקטור ווטסון על הפרשה ומגלה לבסוף מי היה אותו ג'ק המרטש. סיפור זה פתח מאז זרם כמעט אינסופי של ספרים שבהם הולמס נפגש בדמויות אמיתיות וספרותיות שונות של התקופה הויקטוריאנית. הולמס נאבק "שוב " בג'ק המרטש בסרט מ-1978 בשם MURDER BY DECREE שהוא סרט מעולה ביותר מסוגו ובו ג'יק המרטש מתגלה כפועל בשירות המלוכה הבריטית כחלק מקונספירציה רצחנית להחביא מעיני הציבור שערוריה המאיימת על שמו הטוב של בית המלוכה.בעיני זהו סרט שרלוק הולמס הטוב ביותר שראיתי אי פעם . התיאוריה שניתנת בסרט לגבי זהותו של הרוצח היא שהוא פעל בשיתוף פעולה עם הרופא של המלכה דוקטור גול .

ג'ק המרטש בשירות המלכה ויקטוריה

זוהי תיאוריה אמיתית שאכן הוצעה בכמה וריאציות שונות . לפי וריאציה אחת הרוצח היה יורש העצר דאז של הממלכה שהיה "בעל אינטליגנציה נמוכה ביותר " חולה בעגבת ונקם את נקמתו בזונות שאחת מהן היא שהדביקה אותו בכך . טענה אחרת הייתה שהוא הכניס להריון או אף גרוע מכך,נשא לאישה את אחת הזונות של לונדון וזה שימש כבסיס לשורת רציחות שבוצעה בידי אדם נכבד ביותר בממלכה כדי למנוע את אפשרות גילוי הסקנדל המלכותי כאשר אנשים מכובדים ביותר אחרים (ובהם כל בכירי המשטרה ) סייעו לו בכך.יוצר התיאוריה הזאת אגב היה לא אחר מאשר אותו וולטר סיקרט ( איזה שם משפחה מתאים ) שהיום כאמור יש מי שמאשימה אותו שהיה ג'ק המרטש עצמו ושיצר את התיאוריה של רוצח מלכותי על מנת להסית את האשמה מעצמו.
טענה זאת שימשה מאז בואריאציות שונות לבסיס לשורה של תיאוריות ידועות שאחת מהן שימשה כבסיס לרומן הגראפי של אלן מור ואדי קמפבל "FROM HELL . . זוהי אחת מיצירות הקומיקס המעולות ביותר של כל הזמנים שנכתבה בידי סופר שיש ויכוח בין הטוענים שהוא רק אחד משני סופרי הקומיקס הגדולים ביותר של כל הזמנים ( עם ניל גיימן ), ובין הטוענים שהוא סופר הקומיקס הגדול של כל הזמנים ,נקודה ( אני תומך בדעה השניה ). . ברומן קומיקס ענק זה ( לא פחות מ-500 עמודים במהדורה השלמה שלו ) מביאים מור ושותפו הצייר קמפבל את סיפורם מקפיא הדם של ג'ק המרטש וקורבנותיו על רקע לונדון המצמררת של סוף המאה ה-19 . לונדון של הבדלים עצומים בין המעמדות הגבוהים והמעמדות הנמוכים ,לונדון של אירגונים חשאיים שונים ובראשם "הבונים החופשיים " ארגון סתר שאנשיו נמצאים בכל מקום ושולטים בכל פינה ופינה באנגליה וש"ג'ק המרטש " הוא אחד מהם ואף אחד האנשים המכובדים ביותר בממלכה.
ארגון "הבונים החופשיים" הוא ארגון אמיתי מאוד,בעל רעיונות מיסטיים מורכבים ביותר שמייחס את מקורו לארץ ישראל של ימי שלמה המלך ולבוני בית המקדש . ארגון שאכן הייתה לו ( ועדיין יש לו ) השפעה גדולה מאוד ,יש הטוענים מכרעת , על אנגליה ,אירופה וארה"ב של המאה ה-19. בין חבריו היו אנשים ידועים מאוד כמו מוצרט גתה גאריבלדי רבים מנשיאי ארה"ב וינסטון צ'רצ'יל וסלבריטאים רבים אחרים . בין השאר יש לו סניף גדול כאן בארץ ( כמו במרבית העולם ) ובין חבריו יש רבים משועי המדינה כמו ראש הממשלה המנוח יצחק רבין . מיותר לציין שחברי הארגון המכובדים היו מאוד לא מרוצים מההצגה שלהם בקומיקס ובסרט ובספר "התיעודי " של סטיפן נייט שעליו הסתמך אלן מור כמנהלים הנסתרים של אנגליה שמוכנים לעשות הכל כולל מעשי רצח מזעזעים על מנת לשמור על מעמדם.
ג'ק המרטש אנו מגלים בסיפור היה אותו הרופא המכובד של המלכה ויקטוריה דוקטור גול שהיה הרוצח עצמו ולא רק שותף שלו ושהיה שליח המלכה לביצוע הרציחות של הזונות שאחת מהן נכנסה להיריון בידי בנה והשאר ,חברותיה , ידעו זאת . הסיפור עוקב אחרי ג'ק המרטש שלב אחרי שלב כאשר הוא רוצח את קורבנותיו אחת אחרי השניה.
בעיני זוהי אחת מיצירות הקומיקס הגדולות ביותר של כל הזמנים ואולי סיפור הקומיקס הטוב ביותר שקראתי אי פעם .
יצירת מופת זאת נעשתה בשנת 2001 לסרט בידי האחים יוז בכיכובו של ג'והני דפ .
אבל למרבית הצער הסרט אינו מגיע אף לקרסוליו של המקור. בכך אין כמובן מפתיע ,נדיר מאוד שיעשה סרט טוב מיצירה מופתית , הסרטים הטובים באמת נעשים לרוב מיצירות בינוניות ומטה ( כמו "הסנדק" ) .ובכל זאת הסרט הוא מאכזב במיוחד שכן הוא שונה כל כך מהמקור ולמעשה שונה כל כך עד שאין זה ברור מדוע טרחו הבמאים להשתמש בספרו של מור כמקור שאחר שאין כמעט קשר בין שתי היצירות . .
בסרט מככב ג'והני דפ בתפקיד הראשי של מפקח המשטרה המסומם שחוקר את הרציחות שלב אחרי שלב עד שבסוף הסרט הוא מגלה לבסוף את זהותו המפתיעה של "ג'ק המרטש " לאחר שזה רוצח את הזונה החמישית שבה מתאהב המפקח במהלך העלילה. זהו אם כך סרט בלשי . אבל הקומיקס של מור אינו סיפור בלשי כלל וכלל . אנחנו יודעים מהרגע הראשון מיהו ג'ק המרטש ואת מניעיו וכל הסיפור הוא המעקב אחריו ואחרי מעשיו מקפיאי הדם והניתוח הפסיכולוגי העמוק של אישיותו , מפקח המשטרה הוא דמות משנית לחלוטין בסיפור . על ידי השינוי המשמעותי הזה האחים יוז שינו למעשה לגמרי את העלילה והפכו אותה לעוד סרט שגרתי של "מי עשה את זה".
מה שאינו אומר שזה סרט רע ,נהפוך הוא זהו סרט מוצלח מאוד בדרכו שלו . הוא מצליח להעביר לנו היטב את האווירה האפלולית והקודרת של לונדון הויקטוריאנית שבה פועל ג'ק המרטש ,ושל אירגון הבונים החופשיים שבשמו הוא פועל ושרציחותיו מבוססות על טקסי ורעיונות הארגון , , אוירה של רשע טהור ואוחז כל וקונספירציה אולטימטיבית שבה חברים הכל חוץ מהמפקח גיבור הסרט והזונות הנרצחות ,ושחבריה ( ובהם המפקח הראשי של המשטרה) מוודאים שג'ק המרטש ישאר חופשי לאחר שסיים לבצע את "משימתו" .
בסרט אהבתי את ג'והני דפ בתפקיד המפקח המכור לאופיום ,דפ גילם תפקיד דומה בסרט של רומן פולנסקי "השער התשיעי " שגם שם גילם תפקיד של אדם המחפש אחרי כוחות שעדיף לא שלא ידע עליהם דבר ובשני הסרטים הוא עושה תפקיד מצוין .וגם שאר השחקנים סך הכל עושים עבודה טובה.
אבל ….אם קראתם את הקומיקס של אלן מור על תצפו מהסרט שיהיה דומה לו זוהי יצירה נפרדת לחלוטין ולגמרי לא באותה הדרגה .
כמובן שבינתיים זרם התיאוריות אינו נפסק אף לרגע , יש שטענו שהרוצח היה אף מדרג גבוה יותר ממה שנחשב עד כה , שהיה זה ראש ממשלת בריטניה גלדסטון שביצע את הרציחות הועלתה כמובן האפשרות
שהרוצח הייתה רוצחת ומישהו אף בדק את ההשערה שהייתה זאת המלכה ויקטוריה שביצעה במו ידיה את הרציחות כשהיא נודדת בלילות ברובע ויצ'טפל ,אך דחה לבסוף את ההשערה המעניינת על הסף "בגלל כמה סיבות" שלא פורטו .אבל ללא כל ספק האפשרות המצמררת מכל שהועלתה עד היום הייתה שהרוצח היה לא אחר מאשר שרלוק הולמס עצמו תחת השפעת הסמים מה שמסביר כיצד זהותו לא התגלתה עד היום.
אני בכל אופן אוהב במיוחד סרט שנעשה לפני כמה שנים בבימוי של ניקולאס מאייר ( הסופר המפורסם ביותר בזרם של סיפורי "שרלוק הולמס פוגש את … " שכתב סיפורים שבהם הולמס פוגש בין השאר את זיגמונד פרויד כמו גם רוצח דמוי ..ג'ק המרטש ) בשם TIME AFTER TIME (1978) בסרט זה אין ניסיון אמיץ לגלות מי היה ג'ק המרטש באמת אלא לבדוק משהו אחר לגמרי . בסרט זה ג'ק המרטש נפגש לשם שינוי לא בבלש שרלוק הולמס אלא בסופר המדע הבדיוני ה. ג. וולס , גונב את מכונת הזמן שהסופר המציא,ונוסע איתה למאה העשרים ששם הוא ממשיך ברציחותיו . ה. ג. וולס נאלץ לרדוף אחריו למאה העשרים המאה שלולס האוטופיסט יש תקוות גדולות כל כך כלפיה לגבי שיפור המין האנושי ושם הוא מגלה שג'ק המרטש שהיה כל כך מפחיד במאה ה-19 מאחר שהיה יחיד במינו הוא רק אחד מני רוצחים סדרתיים רבים בעולם של סוף המאה ה-עשרים ואפילו לא המפחיד ביותר.
נראה לי שחלק מהעניין שיש בג'ק המרטש הוא תוצר של העובדה שאותו רוצח סדיסטי נראה כאנומליה מוחלטת ולכן מפחידה כל כך בעולם המאורגן וה"מדעי" של לונדון הויקטוריאנית של סוף המאה ה-19 .
אבל בעולמנו שבו ההיגיון המדע והסדר הטוב איבדו הרבה ממשמעותם, שבו ישנם מאות אלפי אנשים נחושים להתפוצץ כדי להרוג עימם כמה שיותר אנשים נשים וילדים ,שבו רוצח ההמונים הקניבל הקולנועי חניבעל לקטר הפך לדמות פולחן ושבו אנו קוראים בכותרות הראשיות על אבות שרוצחים את ילדיהם סביר להניח שג'ק נראה כבר הרבה יותר מובן ,בעולם כזה ג'ק ירגיש את עצמו בבית .

נספח:
להלן תסכית שהושמע ב"קול ישראל " על דמותו של ג'ק המרטש, תסכית שחובר בידי סופר האימה המפורסם רוברט בלוך (_ הידוע בעיקר כמחבר "פסיכו " ספר האימה המפורסם על רוצח מטורף שעל פיו עשה היצ'קוק סרט קלאסי )

[X=nextPage=X]

"

שלכם באהבה-ג'ק המרטש" מאת רוברט בלוך

להלן טקסט של תסכית רדיו ששודר בקול ישראל בשנות השישים בסדרת תסכיתי המתח "בכוונה תחילה " בביום ובעיבוד מיכאל אוהד, הסדרה כללה עיבודים של סיפורי מתח ידועים נוספים כמו "הסרט המנומר" . סיפור שרלוק הולמס מאת קונאן דויל עם שרגא פרידמן הרוצח הפעוט מאת רי ברדבורי , מירקהים מאת רוברט לואיס סטיבנסון ו"בעלת הבית" מאת רואלד דאל

התסכית מוגש כאן באדיבותו של רפאל גורדון ששימר והדפיס אותו.
א.א.

ג'ון: לאחר שביקשת ממני להיות גלוי לב, סיפרתי ללסטר על ה"תיאוריה" שלך, הוא שאג מרוב צחוק.

סר גאי: (מגחך)

ג'ון: אתה יכול להתכונן לערב של מתיחות.

סר גאי: אינני דואג.

ג'ון: נעלה במעלית?

סר גאי: כן.

(השניים נכנסים למעלית והדלת נסגרת אחריהם)

ג'ון: לא ברור לי מדוע התעקשת לבוא איתי למסיבה הזאת. אתה לא תרגיש בנוח בקרב הבוהימה הצעירה והמשתוללת הזאת.

סר גאי: דווקא זה מה שאני מחפש: אומנים ביטניקים, טיפוסים אקסצנטריים… יש לי יסוד להניח שידידנו נמנה עם חוגים אלה.

ג'ון: כרצונך. תסביר לי: איך תזהה אותו? אפילו אם יעמוד מולך, האם הוא צעיר או זקן, גוץ או ענק, מיליונר או קבצן, איך תדע?

סר גאי: אני אדע, אני אריח. העיקר שנמהר.

ג'ון: מה החיפזון?

סר גאי: תוך עשרים וארבע שעות הוא ימצא קורבן חדש, בטוח. כך כתוב בכוכבים. שכחת את מועדי הרציחות הראשונות בלונדון? השבעה באוגוסט, השלושים ואחד באוגוסט, השמונה בספטמבר, השלושים בספטמבר. ולבסוף: התשעה בנובמבר. השנה פתח במחזור חדש. זוכר את הגופות המרוסקות של קליבלנד? ואת שתי הגוויות כאן בשיקאגו שלך? אותה גישה, אותה טכניקה. והיום השמונה בנובמבר. הזמן דוחק, מר קארמודי.

(המעלית מגיעה אל הקומה)

ג'ון: הגענו. ודווקא בין ידידיי אתה מקווה למצוא אותו?

(השניים עומדים בפתח דלתה של הדירה, מוזיקה קצבית נשמעת)

ג'ון: אתה שומע אותם? עם כל השגעונות שלהם, הם צעירים, הם חמודים, נורמאליים.

סר גאי: ממש כמו ידידי ג'ק. ג'ק נורמאלי כמוך וכמוני, ג'ון. אך בלילות מסויימים הוא הופך למפלצת היוצאת לחדש את נעוריה לאור הכוכבים.

ג'ון: בסדר, בסדר, בסדר. המארח שלנו לסטר רוסטין הוא שד משחת ועליך להיות מוכן לכל מיני תעלולים.

סר גאי: מוכן ומזומן! רואה? (מראה לו את האקדח)

ג'ון: מה זה? אינך מתכונן להשתתף במסיבת רעים עם אקדח טעון בכיס מעילך!

סר גאי: אני מכיר את שיטותיו של ג'ק, משום כך אינני נפרד מן האקדח.

(מצלצל בפעמון, הדלת נפתחת ע"י לסטר)

לסטר: הנה ההפתעה שהבטחתי לכם! עכשיו באמת יתחיל להיות שמח!

(השניים נכנסים לדירה)

לסטר: (אל הנוכחים) גבירותיי ורבותיי, כולכם מכירים את ידידנו ג'ון קארמודי-אספן הצדיקים הדגול-מי מכם עוד לא דיקלם מונולוג על הספה שלו? אך ידידו האלמוני בעל שפם סוס היאור הוא פנים חדשות אצלנו. גבירותיי ורבותיי: הרשו לי להציג בפניכם את סר גאי הוליס מן השגרירות הבריטית. ודאי כולכם סבורים שזהו ביקור נימוסין גרידא. אם כך, אינכם אלא טועים. פתח פיך, סוס יאור, ואמור לעמה של רומא מה הביאך הלום!

סר גאי: אני מחפש את ג'ק מרטש הבטנים.

לסטר: אתם סבורים שסוס היאור מותח אתכם? ושוב אתם טועים. דודננו האנגלי עוקב במלוא הרצינות אחרי ג'ק הידוע לשמצה, ולא מהיום! הוא יצא לציד עוד לפני שלושים שנה! אני מקווה שכולכם זוכרים את ג'ק החמוד. איש לא ידע לחתוך סטייק אנגלי כמו ג'ק לאור הגל!

(קול צחוק נשי נשמע)

לסטר: מי זה צחק? האם היית זאת את, לידיה דאר? אין לך מה לצחוק. סר גאי בדעה שייתכן מאוד שג'ק המרטש איננו גבר, כי אם אשה: ג'יל המרטשת!

לידיה: אתה רוצה להגיד לנו שאתה חושד באחד מאיתנו, סר גאי? אבל זה לא ייתכן! ג'ק המרטש נעלם מן האופק עוד במאה שעברה, בשנות השמונים או משהו כזה…

לסטר: שמעת אותה, סר גאי? הודי על האמת, גבירתי הצעירה: מנין לך ידיעות מדוייקות כ"כ על עברו של ג'ק? אני במקומך הייתי שם עין עליה, סר גאי. ייתכן שאיננה צעירה כפי שהיא נראית. היא כותבת שירים, גם זה חשוד בעיניי. לדבריה היא בת שמונה עשרה. מה דעתך אם נוסיף לגילה איזה אפס קטן?

ג'ון: (בלחישה) אולי נסתלק מכאן, סר גאי? הפרחחים האלה סתם מותחים אותך.

סר גאי: להסתלק? דווקא עכשיו? כשמתחיל להיות שמח? לא בא בחשבון, ג'ון. ושלא לדבר על כך שהוויסקי משובח! "ג'וני ווקר" אמיתי!

לסטר: מה? האשם אינו מוכן להתוודות? אם כך, על דודננו האנגלי לגלות את זהותו בדרך הקשה!

לידיה: משחק חדש, לסטר?

לסטר: לא בדיוק משחק: אני אכבה את האור לרגע, וסר גאי יעמוד במקומו, כשבידו: האקדח שלו. בדיוק כך! עיניכם הרואות, סוס היאור שלנו הוא טיפוס חשדן. ועכשיו: אם ג'ק האדום נמצא בחדר הזה כרגע, הוא יכול לחמוק מכאן בחשיכה, או: שישתמש בהזדמנות ויחסל את רודפו. נראה לכם?

ג'ון: באמת, לסטר! זה רעיון אינפנטילי לגמרי!

סר גאי: הנח לו, ג'ון! זה דווקא הולם את התכנית שלי.

לסטר: אל תזוזו ממקומותיכם. במשך דקה אחת נישאר בחשיכה, תלויים ברחמי המפלצת. וכשתחלוף הדקה, אדליק את האור, ואספור את הגופות. גבירותיי ורבותיי: נא לבחור את בני הזוג שלכם!

(לסטר מכבה את האור)

ג'ון: (חושב לעצמו) כך, בדיוק כך, היה מהלך בחשיכה, כשבידו הסכין, ובמוחו מנקר הטירוף. (מתנער) עזוב שטויות, ג'ון! התולעים אכלו אותו לפני חמישים שנה! הוא מת! הלך בדרך כל בשר. כן…אבל כשהמדובר בג'ק האדום, שוב אי אפשר לסמוך על דרך כל בשר. בייחוד בחושך. כי בחושך, יורדת המסיכה מעל פניך, ואתה חש שמשהו
מתעורר בליבך ומבקש לפרוץ החוצה, ואז…

(נשמעת אנקה ונחיתת גוף נופל, האור נדלק)

לידיה: שוכב על הרצפה בלי רוח חיים!

ג'ון: אך את האקדח עודנו מחזיק בידו! אבל מי? כולנו כאן! איש לא נעלם!

לידיה: אינני יכולה לשאת זאת! אינני יכולה!

סר גאי: (מתרומם מן הרצפה) בסדר, גבירותיי ורבותיי! (צוחק) אפשר להמשיך בריקודים!

לידיה: סר גאי!

לסטר: ובכן, הייתה זאת רק הלצה!

סר גאי: אני מקווה שלא הבהלתי אתכם יתר על המידה, רבותיי. הניסוי הקטן שלי נסתיים. לו היה ג'ק מרטש הבטנים בין הנוכחים, בוודאי היה מגיב בראותו אותי מוטל שכוב על הרצפה. (צוחק) אפשר לקבל עוד כוסית? (שותה) רוב תודות לכם, ידידיי! שכנעתם אותי שאתם חפים מפשע אחד אחד! (לג'ון) נלך, ג'ון. השעה מאוחרת ולפנינו עוד חתיכת עבודה הגונה.

(השניים עוזבים את הדירה ויורדים אל הרחוב ומהלכים בו)

ג'ון: ה"ג'וני ווקר" נותן בך את סימניו. מה, סר גאי? כמה שתית? חצי בקבוק? אולי בקבוק שלם.

סר גאי: (בעייפות) אתה בז לי, ג'ון…ואני חשבתי אותך לידיד…הידיד האחד שנותר לי.

ג'ון: אני ידידך, סר גאי. ובכל זאת לא ברור לי למה עלינו להסתובב בסמטאות אלה בשלוש לפנות בוקר!

סר גאי: הסתכל סביבך, ג'ון: לילה, ערפל, כמו בלונדון.

ג'ון: כן, והערפל הארור הזה נכנס לך לעצמות, סוף סוף נובמבר.

סר גאי: כן, בוקרו של התשעה בנובמבר. המקום הנכון והזמן הנכון, חסר רק המרצח.

ג'ון: הרשה לי להזכיר לך, סר גאי. שזוהי שיקאגו. שיקאגו, ולא לונדון, ואין זה נובמבר 1888! שבעים שנה עברו מאז!

סר גאי: מהן שבעים שנה לגבי ג'ק האדום? הסתכל בסמטאות מתפתלות אלה. האין הן מזכירות לך את סוהו?

ג'ון: לא. אינך בסוהו, אתה נמצא ברחוב קלארק, בלב הרובע הכושי של שיקאגו, והאל לבדו יודע מה אתה מחפש בחצרות אלה.

סר גאי: טעיתי פעם, ג'ון. אסור לי לטעות בשנייה. לא נמצא את ג'ק במסיבות העליזות של הבוהימה, כי אם דווקא כאן! בין בקתות עלובות אלה!

ג'ון: מה, אתה אינך רואה שאין כאן נפש חיה? העיר ישנה!

סר גאי: הוא יבוא…הוא מוכרח לבוא! המקום ימשוך אותו.

ג'ון: ונניח שיבוא, נניח שכל התיאוריה המטורפת שלך נכונה: נניח שהיה אדם בשם ג'ק שגילה כיצד יוכל להאריך את חייו על ידי קורבנות אדם, ונניח שסייר בעולם והפיל קורבנות במשך שבעים שנה, ועכשיו נמצא כאן בשיקאגו, ועוד מעט הוא יצוץ בסמטה הזאת! מה תעשה לו?

סר גאי: אתה עוד שואל? אתפוס את החזיר המטונף ואמסור אותו לידי המשטרה יחד עם כל העדויות שאספתי! את חיי ואת הוני הקדשתי לציד זה! ואם ייתפס, יימצא סוף סוף הפיתרון למאות פשעים מסתוריים!

ג'ון: ואתה מאמין שירוץ לך ישר לתוך הידיים?

סר גאי: הוא יבוא, ג'ון. אני מרגיש זאת! הוא יימשך אליי! (בצעקה אדירה)

ג'ון: טוב, חדל לצרוח! עוד תעיר את כל הסביבה.

סר גאי: (בבושה) אני מצטער…

ג'ון: וחדל לנפנף באקדח שלך! עוד תפלוט איזה כדור ואז תבוא המשטרה לאסור אותך. תן לי את זה! נו, תן, אני אשמור את זה בשבילך! (נוטל את האקדח) זהו. ועכשיו אתה בא הביתה!

סר גאי: (בלחישה) ג'ק האדום!

ג'ון: פטפוטי ביצים! יש גבול לכל תחביב!

סר גאי: תחביב, אתה אומר?

ג'ון: ומה אם לא תחביב? ומדוע אתה רודף אחרי המפלצת הזאת שלא הייתה ולא נבראה?

סר גאי: (נאנח) מדוע? מיד תשמע, ובכן: בלונדון, 1888…

ג'ון: (בחוסר סבלנות) שוב 1888…

סר גאי: אחת הנערות המסכנות ששחט הייתה אמי.

ג'ון: מה אמרת?

סר גאי: כשגדלתי, מצא אותי אבי, ואימץ אותי. נשבענו שנקדיש את חיינו לזיהוי הרוצח. אבי יצא ראשון לחפשו. הוא מת בהוליווד ב1926. אמרו שנדקר ע"י אלמוני, בתגרה. אבל אני יודע מי היה ה"אלמוני" הזה. אני המשכתי את הציד לבדי. הוא נטל את חיי אמי וחיי מאות נשים אחרות. ועכשיו הוא חי את חייהן כמו ואמפיר הניזון מדם. הוא ערמומי, רב תחבולות ועקשן. אך אני עקשן לא פחות ממנו!

ג'ון: ו…לא תוותר?

סר גאי: לעולם! עד שאתפוס אותו!

ג'ון: כן…עכשיו גם אני מאמין שבסופו של דבר…תצליח. עם עקשנות כשלך, ושנאה כשלך. אתה פנאטי לא פחות ממנו. בוא.

סר גאי: (נגרר אחרי ג'ון) לאן…אתה מוביל אותי, ג'ון? נכנסנו למבוי סתום.

ג'ון: האם לא אמרת שהוא…אורב בחשיכה?

סר גאי: חכה, ג'ון. החזר לי את האקדח שלי, ארגיש יותר בטוח כשהאקדח בכיסי.

ג'ון: כרצונך, הנה הוא.

סר גאי: אבל זה לא אקדח, זה סכין!

ג'ון: נכון, סכין.

סר גאי: ג'ון! (הסכין ננעצת בו) ג'ון! (מתמוטט)

ג'ון: שכח את ג'ון, כל ידידיי קוראים לי ג'ק.

סוף

קריין: האזנתם לסיפורו של רוברט בלוך: "שלכם באהבה-ג'ק".
השתתפו: סר גאי הוליס-אברהם בן יוסף.
ג'ון קארמודי-יוסף בנאי.

לסטר-מישה אשרוב.
לידיה-דליה פרידלנד. 
קישור  על תסכיתי רדיו : 

נאווה בבית? נאווה לא בבית  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • פיני  ביום נובמבר 21, 2003 בשעה 6:42 pm

    היתי אז ממש ילד. אלי, אתה יודע מהי השנה המדויקת שבה זה שודר?

  • גילעד  ביום נובמבר 21, 2003 בשעה 7:03 pm

    יש גם מיני-סידרה מצויינת בכיכובו של מייקל קיין (בתפקיד השוטר הבריטי שדולק אחר ג'ק), שאם זכרוני אינו מטעני גם היא טוענת שג'ק היה מקורב למשפחת המלוכה, אבל לא אחד מחבריה, אלא משרת או רופא (עברו יותר מ-10 שנים מאז ראיתי את המיני-סדרה).

  • גורדון  ביום נובמבר 23, 2003 בשעה 1:57 pm

    אבי הוא ששימר את התסכית, אני הוא שהדפסתי אותו.

    בנוגע לזמן התסכית, אני מעריך שהוא בוצע בתחילת שנות השישים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אפריל 6, 2004 בשעה 12:35 pm

    מצויין אין לי פשוט מילים נהניתי מכל שנייה של קריאת המאמר הזה. תודה

להגיב על גורדון לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: