תירותיזמוס : שיר של צ'קי ארד

העיתונאי הזמר האמן והיוצר באופן כללי רואי "צ'יקי" ארד פתח  בימים אלה תערוכה של יצירות האמנות שלו  בתל אביב. הייתי שם בערב הפתיחה בסוף השבוע שעבר , אינני יכול להגיד שהיצירות האמנותיות של ארד הן כוס התה שלי , אבל נהניתי מהשיר שאותו הקריא ארד במהלך הערב. זהו אפוס שלם ( 12 עמודים ,לא פחות ) בשם "תירותיזמוס "  שמתאר את חוויותיו של ארד במסעו לפראג ובחזרה .

להלן כמה ציטוטים נבחרים:

"ואז נכנס מישהו עם סיגריה כאצבע שישית

ושואל בכעס את המלצר

"אר יו הומוסקסואל ? אר יו

הומוסקסואל ? דאן פאק אוף" .

הוא לבוש בקפידה ,

כמעט כאדם שעובר בר מצווה ,

אולי כערבי שעובר בר מצווה …..

שערו שחור כהה ומסודר על הגולגולת

כמו הקופים בכוכב הקופים.

ואז הוא ניגש אלי עם

תמונה גזורה מז'ורנל .

הוא מציע לי בחורה ב-600

קרונות ללילה

תמורת בחורת -הנייר.

איטלקית , הוא אומר

ומגיע שוב המלצר ,פותח את הדלת

ומורה לסרסור את הדרך החוצה.

וכך זה נמשך ונמשך כל הרפתקאותיו של רועי ארד במסעותיו בפראג היפה והתובנות המעניינות שהוא מקבל מכך על עצמו. אם היצירה הזאת תתפרסם אי פעם אין לי מושג אבל היא בהחלט מעניינת לעצמה כדוגמה של ז'אנר שכמעט אינו קיים בעברית , והיא נדירה גם בספרות העולמית פואמת המסע .

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קולין  ביום פברואר 29, 2004 בשעה 9:17 am

    רועי ארד אינו אלא ידוען חסר כל כישרון. מכל מה שקראתי או שמעתי שהוא עשה עד כה לא עולה אחלא שהוא מבקש לייצר לעצמו תדמית של יוצר ובשל כך טורח, לעתים, להפריח איזה טקסט מופרך לחלל האוויר. פינג פונג היא דוגמה טובה, משום שגם שם התקשה מי שאפילו ניסה לומר מילה טובה בזכותם אם זו פרודיה על משהו ואם כן על מה. כשהוא ניסה להיות מבקר מוסיקה, הוא כתב בעיקר על מה שמעניין אותו בחיים וכמעט לא עסק באייטמים שאותם התבקש לסקר ולבקר. זה אמור להיות משהו מקורי-מגניב-מצחיק-סאטירי-שמאטירי הוא משהו מעין זה, אבל עושה רושם שזה מצליח להצחיק רק את ארד עצמו, שאף פעם לא מסתיר את אהבתו העצמית ואת חוסר הבקיאות שלו בכל דבר שקשור למוסיקה בפרט וליצירה בכלל.

    השירה והציור שלו הם בערך על אותה רמה מוסיקלית של יצירתו האחרת. אסופה של קשקושים, מהם מילוליים ומהם גראפיים, שאין מאחוריהם כל עומק, שום דימויים עשירים או שפה ייחודית או חשיבה אסוציאטיבית כלשהי, אלא רק יומרה מגוחכת. מעין ניסיון לייצר בקלי-קלות משהו שכול-ממילא-לא-יבינו-שום-דבר-בו-אז-הם-יגידו-"וואו-איזו-יצירה-עמוקה".

    חבל רק, אלי, שאנשים רציניים כמוך וכמו דובי קננגיסר נותנים כיסוי ליומרות שלו באמצעות סיקור רחב כל כך של פעילותו.

  • קולין  ביום פברואר 29, 2004 בשעה 9:18 am

    אלי, פואמת המסע אינה דבר חדש כלשעצמו. לאה גולדברג כתבה את שירי סוף הדרך כבר לפני עשרות שנים.

  • אלי 666  ביום פברואר 29, 2004 בשעה 9:31 am

    היא החלה עם האודיסאה במאה השמינית לפה"ס ועלילות גלגמש הבבלית אלף שנים קודם לכן.
    לא אמרתי שארד המציא את הז'אנר רק שיש מעט מאוד דוגמאות שלו כיום.

  • דנדשה נשנשה  ביום פברואר 29, 2004 בשעה 4:42 pm

    לפי דעתי פואמת המסע הזו (ז'אנר נפלא לכשלעצמו) הינה בסך-הכל ניסיון של סילברטאי ספלסטיק מרוקן מכל תוכן לייצר תדמית רצינית ספרותית ו"עמוקה" לעצמו, על מנת שתחליף את תמידתו הבידורית והקלילה, ותאריך בדקה נוספת את 15 דקות התהילה שלו. לעניות דעתי, אגב, – לא בהצלחה יתרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: