הזמן של סיון בסקין

  

 המקום העיקרי בו פורחת השירה העברית היום הוא הרשת. הוצאות ספרים יחשבו עשר פעמים לפני שיוציאו ספר שירה (אלא, כמובן, אם המשורר משלם את עלות הוצאת הספר), אבל ברשת כל אחד יכול לפרסם מה שהוא רוצה. כך קמו אתרים כמו "הבמה החדשה" ו"ליטרטורה" שבהם אפשר לקרוא כיום עשרות אלפי יצירות שיריות מאת מחברים שהם אנונימיים לחלוטין מחוץ לרשת.

רוב רובם של "משוררי הרשת" הם גרפומנים, שיצירותיהם עוסקות רק בצרותיהם ובבעיותיהם האישיות ולכן אינן מעניינות איש. מי שמרגיש צורך להתרגש, להזדהות או להיות מוקסם, לא קורא שירה אלא מנסה את כוחו בכתיבתה בתקווה שאחרים ימצאו עניין בעולמו הפנימי. תקוות שווא. ברור שיש יותר כותבים מקוראי שירה ברשת ומחוצה לה. רבים חושפים את עולמם הפנימי ומעטים מוצאים עניין בכניסה אל השירה ואל עולמם של כותבים אחרים. האמת היא שקשה למצוא עניין בשפע היללות על מצוקותיהם הרומנטיות והמיניות של המחברים, שאליהן מתווספות מידי פעם, למען הגיוון, גם יבבות על מצבו הקשה של העולם כולו.
זה המצב, אבל סופר המדע הבדיוני תיאודור סטרג'ן אמר פעם לגבי ספרות המדע הבדיוני "90% מספרות המדע הבדיוני היא זבל, אבל 90% מכל דבר הוא גם כן זבל". כך גם לגבי השירה ברשת, לא הכל בה הוא זבל. כשם שגם בעולם בחוץ, במגזינים ובספרי השירה, לא הכל (או אף הרוב) שווה משהו.

 

בין אלפי הגרפומנים, מתחילים להתבלט ברשת בכלל, ואפילו באתרים שידועים בכמות העצומה של הגרפומנים שבהם כמו "במה חדשה", כמה משוררים שאינם גרפומנים כלל וכלל, ששירתם יכולה לפאר ולבלוט גם במגזינים של שירה מחוץ לרשת. משוררים שמצאו שדווקא הרשת נותנת להם אפשרויות של קשר ישיר עם הקהל, שהמגזינים המודפסים (והיום יש מעט מאוד מגזינים בעברית שמפרסמים שירה ויוצאים באופן סדיר) אינם מספקים, ועבור אותו קהל שווה מאמץ הנבירה בהררי השירה לכאורה.

אחת מהבולטות ביותר, שאינה ידועה כלל עד כה  מחוץ לרשת ( אם כי זה משתנה במהירות)  אבל ידועה היטב בתוכה, היא סיון בסקין. מבחינות רבות, היא אחת המשוררות הצעירות יוצאות הדופן, ולדעתי המוכשרות ביותר בשירה העברית כיום. כישוריה מתבלטים במיוחד על רקע נושאיה, שנכון להיום הם כמעט ייחודיים לה.

 

סיון בסקין הגיעה לארץ בילדותה כעולה מליטא וגרה במשך כמה שנים בחיפה, שאכן נמצאת במוקד רבים משיריה., לפני שעברה למוקד אחר של שירתה כיום לתל אביב . בארץ השיגה שליטה מעוררת הערצה בשפה העברית ובתרבות ובספרות העברית, שליטה ש"צברים" רבים היו יכולים להתגאות בחלק קטן ממנה. עד היום לא פרסמה בסקין אף ספר שירה  וזאת על אף הודעות על ספרים כאלה באתר האישי שלה. לאמיתה של דבר הייתה זאת בדיחה פרטית וכל הספרים המוזכרים שם הם בדיוניים ולא נכתבו כלל , אם כי בסקין מקווה שיום יבוא והם יכתבו יצאו לאור. אך היא מדווחת שלהפתעתה כמה וכמה אנשים אכן לקחו את האתר המופרך לחלוטין, בתיאוריו המגוחכים של תולדות חייה ברצינות וחקרו על ספרים אלה. יש לקוות שבעתיד בסקין תפרסם  ספרים ואולי אף עם השמות של הספרים הבדיוניים בנתיים המוזכרים באתרה.

 
 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עטיפות  ספרים בדיוניים לחלוטין המופיעים כ"מתיחה" באתר של סיון בסקין.

אחד מתחומי העניין המרכזיים של בסקין הוא היסטוריה. היא חובבת מושבעת של רומנים היסטוריים (תחום קריאה אהוב מאוד על עולים רבים מברית המועצות לשעבר, בניגוד למרבית הישראלים), בהם אזוטריים וקשים מאוד להשגה כמו "ספרטקוס" של ג'וביניולי שאותו אהבה מאוד בילדותה (ושתורגם לעברית על ידי זאב ז'בוטינסקי).. היא חובבת משוררים קדומים, גם כאלה ששמותיהם לא מוכרים לחובב השירה הישראלי הממוצע, כקטולוס. חביבים עליה גם המשורר היווני המודרני קוואפיס, שהרבה לעסוק בשירתו בתקופה ההלניסטית ומשוררים אחרים כמו יוסף ברודסקי , ואודן וויטמן וצבטאייבה ( שאינה מוכרת לקורא העברי ) וגם משוררים ישראלים כמו דוד אבידן עמיחי ולאה גולדברג .
העניין שלה בהיסטוריה הרחוקה והקרובה מוצא ביטוי בשירתה. בכך היא חריגה בין המשוררים הצעירים, שהרי אלה ברובם עוסקים אך ורק בהווייתם הפרטית, וברור שמבחינתם אין עבר, ולעיתים קרובות גם אין עתיד. זה המצב בשירה העברית מאז שהוציא המשוררנתן זך "פסק הלכה" שאין אחריו הירהור או עירעור, לפיו כל עניינה של השירה הוא ב"אני" של המשורר ודבר בלתו. בעקבות 'פסק ההלכה' נכתבו בעברית בעשרות השנים האחרונות מעט מאוד שירים היסטוריים בעלי עניין, שהרי שירים כאלה דורשים יציאה מ"האני" וה"אישי" המוגבל מאוד של המשורר, והם דורשים גם ידע היסטורי ויכולת להעביר אותו לקורא בצורה מעניינת, דרך הקבלה מתוחכמת בין עבר להווה. זו משימה לא קלה, שמשוררים עבריים מעטים ניסו בה את כוחם בעשרות השנים האחרונות (משה דור, אבנר טרינין, אריה סיון ועוד בודדים).

סיון בסקין היא היחידה כמעט שמנסה את כוחה בתחום שירה זה פעם אחר פעם, לעתים קרובות בהצלחה רבה מתוך שהיא משלבת את הרקע ההיסטורי עם צרכים ורעיונות עכשוויים מאוד.

נזכיר למשל את שירה "אני שבה אליך ידידי קטולוס".

רוב הקוראים לא ידעו, מן הסתם, שקטולוס היה משורר רומאי מהמאה הראשונה לפני הספירה, שהיה מאוהב באישה אצילה סקסית ושחצנית בשם קלודיה, שלאחר רומן לוהט התעללה במשורר נפשית ודחתה בזילזול את חיזוריו.יש שרואים בקטולוס עם כל ריחוקו בזמן מאיתנו כמשורר המודרני האמיתי הראשון.
כל קורא בשיר , גם מי שאינו מכיר את הרקע ההיסטורי, יוכל להזדהות עם מוטיבים על זמניים כמו:
טוב לראותך ידידי קטולוס!
ראני : עכשיו אני גי'נג'ית וממושקפת
ואהבתי הגדולה הובסה במלחמת ההתשה
.
או:
קטולוס אני עייפה. מנושלת מירושת שולמית.
כשהייתי איתך בפעם הקודמת, עדיין הייתי
בתולה מופקרת. עתה הנני מוכת אהבה כמוך.
והקוראים בוודאי ובוודאי יוכלו להבין את המשפטים המסיימים את השיר:
אני שבה אליך, ידידי קטולוס.
אשאר איתך עד האהבה הבאה
התשכח למעני את קלודיה השרמוטה?

השילוב של מוטיבים קלאסיים המוכרים למעטים עם לשון עכשווית גסה שמוכרת לכל ("שרמוטה") אופייני ליצירתה של בסקין. כך היא מקרבת את הנושאים האלה לקורא המודרני שאינו מכירם ומצביעה על הרלבנטיות שלהם לזמננו. קטולוס חי ברומא לפני אלפיים שנה אבל צרותיו ובעיותיו מוכרות היטב גם לקורא בישראל של ראשית המאה ה-21, והוא נהנה מפרספקטיבה חדשה -ישנה שלהן.

דוגמה נוספת היא השיר "אלכסנדריה" שאפשר להניח שהשראתו נשאבה משירי המשורר היווני תושב אלכסנדריה קוואפיס, שהרבה לכתוב על ימי הגדולה של עירו בימי קדם. גם בו משלבת בסקין את הקדום והאיזוטרי עם השווה לכל נפש:
…כל הנערים לומדים אריסטו בכיתה צפופה .
כל המשוררים מחקים את קאלימאכוס .
כל החרמנים מלטשים את שורות המחץ .
כל הפילוסופים מציינים שאתונה התעייפה…
או:
כל האלים מנסים להשכיב את אפרודיטה .
כל התיירים מהמערב מכונים פובליוס או טיטוס.
כל הפילוסופים מסבירים שאתונה זה כבר לא.
בשיר נזכרים משוררים ופילוסופים יווניים ידועים יותר ופחות, רובם זרים לרוב הקוראים, אבל תחושת העייפות, השקיעה והדקדאנס מוכרת ומובנת גם לקורא הישראלי הצעיר, והוא בהחלט יבין את המשפטים הבאים:
כל הפילוסופים נפגשים בספריה, דעתם לעולם אינה מוסחת.
הם חורשים על אפלטון, תלמידיהם מעדיפים את סאפו:
נערות שאוהבות נערות שאוהבות נערות זו פנטזיה שכיחה.
המשפט האחרון מדויק מבחינה היסטורית לגבי אלכסנדריה, כמו שהוא נכון לזמננו, ומרבית הקוראים יוכלו להבינו היטב גם אם אינם יודעים כלל שסאפו המשוררת היוונית הקדומה אהבה נשים, והמילה "לסבית" מקורה בתעלוליהן המיניים של סאפו וחברותיה באי היווני לסבוס במאה השביעית לפני הספירה, כך שגם אלה שאינם יכולים להבין את כל הדקויות שבשיר עדיין יכולים ליהנות ממנו. מובן שהמבינים את כולן נהנים מהשיר הרבה יותר, ובמיוחד מסיומו האופטימי יחסית:
אלכסנדריה כשירה ומוכנה למשמרת המתחלפת.
אלכסנדריה כל כך יפה . כשאתונה מתעייפת,
אלכסנדריה תמשיך במלאכה.
..אלכסנדריה תציל את העולם
.
מסר לפיו: אולי אנחנו חיים בתקופה דקדאנטית וחולמים על העבר, אבל יש מי שימשיך את המלאכה, ויש עתיד גם לאחר שאתונה התעייפה,וכי אנחנו כאן בתקופה המודרנית, קוראי השיר הזה , יכולים וצריכים להיות אותה אלכסנדריה , אותו מוקד של פריחה תרבותית חדשה גם אם אנחנו נמצאים במקום נידח לחלוטין בינינו ובעיני אחרים .שהרי פריחה מגיעה תמיד ממקומות שנחשבים בראשיתם לנידחים וצדדיים .
האופטימיות בולטת פחות באחד משיאי יצירתה של בסקין עד היום, שיר נוסף המשלב נושאים מהעבר הרחוק ומההווה: "אחרי הספירה".
הערב, ידידי, לא אצא לבלות במרחצאות קראקאלה
הרוח המזרחית ריתקה אותי למיטה
הרוח המזרחית מביאה ענני אבק והונים
…הברברים הגסים האלה יחלקו איתך, רומא
זרע ,יין ולחם וסגידה לגבר צלוב!
הקורא שאינו מתמצא בהיסטוריה יתקשה לפענח את השיר הזה שעוסק בפלישות הברברים לאימפרייה הרומאית השוקעת, כפי שחש אותן יווני המרגיש שינאה עזה לרומאים, שכבשו מאות שנים קודם לכן את ארצו, אבל הוא יוכל להזדהות היטב עם תחושת חוסר האונים, תחושת סיום תקופה וראשיתו של דבר מה חדש, הרסני ובלתי ברור, משהו ברברי ומאיים.
הערב, ידידי, לא אצא לבלות במרחצאות קראקאלה .
איני אלא שבר של לוח שעווה מכוסה יוונית.
תש כוחי ונגזל זמני. כל הרוחות מובילות לרומא
ימי ביניים. תקופת מעבר. אולי עשרים או שלושים שנה.


בסקין פירסמה מעין שיר המשך לשיר זה בשם "אחרי הספירה 2 (שיר פאנק רומי)" שירו של ברברי ברומא שהשתנתה מאוד.
פסל אפולו. מדרגות של מקדש.
על הזין שלי. יש עולם חדש
.
או :
רומא תהיה בקרוב מובלעת
שיכורים בעולם החדש
ההתפוררות היא חירות
ההתפוררות היא חרות
אני חולה על התפוררות .

השיר מתרחש אמנם בימים שלאחר ההשתלטות הברברית על רומא, אי שם בסביבות המאה החמישית לספירה, אבל דומה שהוא משקף בצורה מדויקת מאוד תחושות של רבים בעולם כולו , שחשים סביבם שקיעה והתפוררות של תרבות שהייתה פעם גדולה.

בסקין כתבה את השירים האלה בין השאר בהשראת רעיונות של החוקר הרוסי הידוע גומיליוב, שפרסם תיאוריה המקובלת היום מאוד ברוסיה על הסיבות לעלייתן ולשקיעתן של אומות לאורך ההיסטוריה. הכרת תיאוריה זו היא תוצר העניין העמוק שלה בעבר שהוא כל כך נדיר אצל משוררים ישראליים…
גומיליוב היה בנם של המשורר הרוסי ושל המשוררת אנה אחמטובה שעליה פירסמה בסקין מאמר סקירה מעניין (וחבל שהיא לא כותבת עוד מאמרים כאלה): סיון בסקין על אנה אחמטובה
כך למשל עוסקת בסקין בשלומית שקיבלה ראשו הערוף של הקדוש הנוצרי , מורו של ישו הנוצרי , יוחנן המטביל כפרס על ריקודה .. שלומית של בסקין מייחלת למצוא את עצמה בחצר דוד המלך אלף שנה קודם לכן, בין נשותיו שכן יכולות "לאהוב אותו".
"יכולת לאהוב את צאצאו שיגיע מחר, / שיהיה חזק מהפריק שאהב לטייל במדבר."
"הפריק" הנ"ל הוא יוחנן המטביל שלפי גרסות אחרות של הסיפור זכה באהבתה של שלומית אליו. בגירסה הצינית מאוד של בסקין, שלומית הייתה מעדיפה לנסוע בזמן 1000 שנה אחורה. זה שיר רציני בהשוואה לשני שירים מלאי הומור שחור שכתבה בסקין על דמויות אחרות מהברית החדשה, ישו הנוצרי ואמו מרים: "מרים לישו". ו "הילד יהיה פילוסוף" שבו מוצג היטב חוש ההומור של בסקין :
הילד יהיה פילוסוף, אומר אלוהים.
הילד יהיה רופא, אומרת מרים.
ייסד דת חדשה, הוא אומר.
יאכיל רעבים, אומרת היא.

תשתקי יא בתולה, אומר אלוהים
אצעק, יא צורר יהודים, אומרת מרים.
חזון יוחנן = אפוקליפסה, הוא אומר.
שלא יקח סמי הזיה, אומרת היא.

באחדים משיריה עוסקת בסקין בעבר הקרוב יחסית; כך למשל "קולוניאליזם" שמתאר את חוויותיו של מנהל קולוניאלי בריטי במושבה כלשהי של אנגליה בעת שאירופה הישנה גוועת בתקופת מלחמת העולם הראשונה:
אירופה נרקבת בחפירות, אירופה נחנקת
מגז חרדל. אירופה מכחילה כתינוקת
עם אסטמה קשה. רק אותי שכחו בחור
עם המשרת השחור.
השיר מבטא את געגועי הדובר בשיר לימים השקטים והבטוחים של המלכה ויקטוריה, בימיה הגיעה האימפריה הבריטית לשיאה. אך המלכה ויקטוריה מתה מזמן, ומה שהיה שוב לא יהיה.
אחד השירים המרשימים של בסקין הוא "לולה דה קאנט". נטול מסר פוליטי עכשווי הוא מתאר לכאורה פרק בחייה של דמות ביזארית במיוחד, שחקנית בסרטים פורנוגראפיים ברפובליקת ווימאר ותחת שלטון היטלר, כאשר עבדה עם לני ריפנשטאל, הבמאית האישית של היטלר:
לני ריפנשטאל לא התווכחה. היא עשתה איתי סצינה לסבית,
היא צילמה אותי עם צלב קרס על זרוע ימין,
היא צילמה אותי מצליפה בשוט ביהודי זקן ומשתינה על ספר של לסינג
היא צילמה אותי יושבת על תורן הדגל על גג הרייכסטאג בלב ברלין.
בהמשך מתאר השיר את חייה של לולה הזקנה הממשיכה לשחק בסרטים פורנוגרפיים בגרמניה המודרנית. בסקין מצליחה לתאר היטב את הדמות הצבעונית מאוד הזו על רקע תולדות גרמניה במאה העשרים.
בסקין כותבת גם על דמויות ידועות בעולם הספרות והאמנות הישראלית. נכון יותר, היא עוסקת ביחסה כמשוררת צעירה לדמויות אלה, עיסוק נדיר בין משוררים צעירים, הבורים בנוגע לקודמיהם. "נתן ואלכס משתכרים בנווה שאנן" עוסק במערכת היחסים בין המשוררת ובין דמויות הותיקות והידועות אלכסנדר פן, נתן אלתרמן ובתו תרצה אתר.

המוצלח בשיריה אלה הוא "גידוף לחוקר ספרות", שיר שמבוסס כנראה על ראיון שנתן חוקר ומבקר ספרות ידוע גבריאל מוקד  על מערכת יחסיו עם המשוררת יונה וולך, ועניינו בתחושת התסכול של בסקין מהשימוש הנקרופילי שעושה החוקר החי בדמותה של המשוררת המתה:
מתישהו באלף תשע מאות שישים ולא כל כך הרבה,
הלכת איתה בגשם , הקראת לה שירה משובחת,
היא הקריאה בחזרה, הכינה קפה תורכי,
שכבה איתך מספר חד �
�פרתי של פעמים –
אולי שבע או שמונה – וצעקה שאתה שמרן,
רטארוגראד, מפגר, קונסרבאטור. היא צדקה: עובדה
שאתה חי. נוימן מתה. אתה חוקר
את יצירתה המוקדמת. מנתח את המאוחרת.
בנזונה, היית צריך לקחת
איתה את הכדור ההוא, היית צריך לצאת איתה למסע.
לדעתי זה אחד השירים הארספואטיים היותר מוצלחים שקראתי בשנים האחרונות, בעוצמת הרגשות שהוא מביע כלפי מערכת היחסים בין המשוררים ובין החוקרים והמבקרים שחבים להם את פרסומם ואת הקריירה שלהם.
בסקין כותבת גם שירים פוליטיים – נושא שרוב המשוררים הצעירים נמנעים ממנו – ולפעמים גם בהצלחה.
למשל, "בשבחם של איים –מאמר מערכת" שמציע היסטוריה חלופית למדינת היהודים שהוקמה על אי בלב האוקיינוס.
מיטב השירה הפוליטית של בסקין, "מוקדש לליברסיון סגוביה", שירה של משוררת מהפכנית בדרום אמריקה שנכשלה לכאורה , כמו כל המהפכות שהיא מייצגת אבל הצליחה לפחות ביצירתה האמנותית .
המלחמה
שלך לא נסתיימה . היא רק עברה לאסיה
ולשכונות של חובבי היילה סילאסיה.
אני יודע שאינך תמימה,
שאת רואה
את התבוסה-שלא-הייתה בין השורות של ההמון שעוד מריע
אבל כבר לא יוצא לרחובות לקריאתך, ליברסיון מריה
סגוביה, זמרת מחאה.
זה שיר מרשים מאוד המעמת את הרוח המהפכנית שנשבה בדרום אמריקה בשנות השישים והשבעים, את התקווה לעולם טוב יותר, עם המצב הקודר במקומות אלה היום.
אפשר להזכיר עוד שירים מוצלחים נוספים בעלי אופי פוליטי ביקורתי –סטירי כמו שירי Leaving Europe” שתוקפים את אירופה המודרנית ,"רוטשילד " וכו' .
מאידך בסקין מצליחה פחות בשירים שעוסקים בחייה בחיפה ובתל אביב. היא זקוקה לקולב של סביבה ותקופה רחוקים לתלות עליו הגיגים אישיים. סיוון בסקין עושה רבות להחזיר לאמנות השירה את קוראיה האבודים, שדחו אותה מעל פניהם. לשם כך היא מפרסמת בכלי התקשורת הדמוקרטי מכל – ברשת. שם היא בולטת יותר ויותר בנושאים המיוחדים לה וביכולתה לרגש את הקוראים. על רקע השפל הקיים בשירה העברית החדשה, הזמן של סיוון בסקין הגיע.

רק מי שאינו פוחד לאחר את זמנו ,יכול
להקדים את זמנו. רק מי שאינו פוחד
לאחר את זמנו ,לומד לנתק את האזעקה
המבשרת על ניסיון הפריצה של שערי ההווה
הצר, הרועד ועשוי הנירוסטה, כשירותים ברכבת
ישראל .
( מתוך "רק מי שאינו פוחד" אוקטובר 2001 )

מקורות
האתר של סיון בסקין

סיון בסקין בויקיפדיה

סיון בסקין בלקסיקון הסופרים

מאיר עוזיאל על סיון בסקין

דיון על שירת סיון בסקין

גבריאל רעם על סיון בסקין

יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה:ספר שירים ראשון של סיון בסקין

המבקרים בעיתונות מתווכחים על סיון בסקין  

יצירה ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה

סיון בסקין, משוררת.

הופיע במגזין "אוקאפי "

שלום ,אני סיון,
אני הסצינה שלכם הערב…
אני שיחותיכם הכל-צרודות
אודות הבלוז,
אודות התיאטרון הפוסט-מודרני
אודות מגבלותיה של הסצינה
המקומית…

(מתוך "אני הסצינה שלכם " מאת סיון בסקין)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גונופולסקי  ביום מאי 4, 2004 בשעה 2:13 pm

    רבאק, הבעת ההערכה לבסקין קורמת כבר עור וגידים של ז'אנר אינטרנטי נחות בפני עצמו. והבעיה שלי היא שההתפעלות הסופנית שלי ממנה לא רוצה להיכתב על פי הכללים של הז'אנר הזה. מה עושים?
    🙂

  • אורי חרובי  ביום אוגוסט 1, 2005 בשעה 11:46 pm

    הוספתי אמש תגובה אז איפה היא? צנזורה? למה מה קרה?

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: