הילרי קלינטון לנשיאות !

 hilary clinton book1

מאז בטי פורד, כל נשות הנשיאים בארה"ב חתמו קדנציה בספר זכרונות חגיגי, אבל רק הילרי קלינטון מבטאת בו רעיונות אידיאולוגיים. זו אחת הסיבות שלא לכולם קל עם מי שכנראה תרוץ לנשיאות ב-2016 .

הילרי וביל קלינטון מטיילים במכוניתם ועוצרים למלא דלק. כשהם ממלאים דלק הילארי לפתע שמה לב שהעובד בתחנה היה חבר שלה לפני שנים רבות. היא יוצאת להגיד לו שלום, הם מתחבקים ומשוחחים על ימים עברו. אחרי שהיא חוזרת לרכב והם נוסעים לדרכם ביל אומר להילארי: נו, את לא מודה למזלך שהתחתנת איתי ולא איתו, תארי לך שהיית היום אשת עובד תחנת דלק ! הילארי מסתכלת על ביל כעל ילד קטן ותמים ואומרת לו "אם הייתי מתחתנת איתו הוא היה היום נשיא ארצות הברית " . ( בדיחה אמריקנית ידועה )

מי זוכר מי זאת בטי פורד ? או רוזאלין קרטר ? לאורה בוש אולי ? חלק מן הקוראים לא יזכרו שהיו אלה נשות נשיאי ארה"ב בתקופות שונות והאחרונה שבהן היא אישתו של נשיא ארה"ב הנוכחי. אבל להגיד "הילארי קלינטון " זה מספיק , אנחנו יודעים היטב.

בימים אלה יצא לאור בעברית הספר "לחיות את ההיסטוריה " ( בתרגום ליאורה כרמלי  הוצאת אור עם ,2004 ) ספר הזיכרונות של הילרי קלינטון אישתו של נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון. בספר הענק בן הלמעלה מ-500 (!) עמודים מתארת הילארי את חייה בפרטי פרטים ובראש ובראשונה את תקופת נשיאותו השערורייתית של בעלה ביל במשך תקופה של 8 שנים . תקופה שבמהלכה נמצאה הילארי באור הזרקורים לא פחות מבעלה וחטפה התקפות מרושעות לא פחות ( ואולי הרבה יותר) ממנו. ספרה הכבד של קלינטון הפך לבדיחה אצל מנחי טוק שואוז בארה"ב שהצהירו ש"הספר כל כך כבד עד שביל יכול לצאת איתו ". אבל מצד שני בספר יש עניין עצום למי שמתעניין לדעת על הקריירה ודיעותיה של הילארי קלינטון . יתכן שזאת קלישאה ,אבל המשפט שסיכם בצורה בטובה ביותר את הפילוסופיה הפוליטית שלי היה "תמיד מדובר בעתיד ", על מה שיש לעשות כדי שאמריקה תהיה בטוחה, חכמה ,עשירה, חזקה, וטובה יותר , ועל האופן שבו האמריקאים יכולים להיערך כדי להתחרות ולשתף פעולה בקהילה הכלל עולמית . ( "לחיות את ההיסטוריה " מאת הילארי קלינטון , ע' 501 )

 

הוסף לסל את חיי / ביל קלינטון

מי שמחפש בספר פרטים אקזוטיים "רכילותיים " על שערוריות המין של הבעל ובראש ובראשונה אותה פרשה זכורה מכל מתקופת נשיאותו של קלינטון ,פרשת המאהבת של הנשיא מוניקה לוינסקי שבגלל הקשר עימה כימעט שאיבד את נשיאותו במשפט הדחה דרמטי , עלול להתאכזב. פרשיה זאת שתפשה מקום כה חשוב בתקשורת העולמית בסוף שנות התשעים תופשת מקום קצר עד להדהים , רק כמה עמודים בספר הענק .הילארי מעדיפה להתרכז בספרה בתיאור האירועים הפוליטיים שבהם היו בעלה וגם היא מעורבים , ובתיאור החזון שהינחה אותה ואת בעלה לאורך דרכם המשותפת .

ואכן התמונה שיוצאת מהספר היא לא של גבר בעל חזון ואישתו המעריצה מאחוריו אלא של זוג שהוא צוות לאורך כל הדרך. ובכך הילרי קלינטון שונה מכל אשת נשיא שהייתה אי פעם בארה"ב בעבר אין ספק שכל התנהגותה ותפקודה הם שונים מאוד מאלה של נשות נשיאים ידועות אחרות כמו ז'קלין קנדי ( שבעלה ג'ון קנדי הוא ששימש כמודל הנערץ על בעלה של הילארי הן בתחומי הפוליטיקה והן בתחום רדיפת הנשים ) ,וננסי ריגן שאם כי הייתה לה השפעה גדולה מאוד על בעלה הרי הקפידה מאוד להישאר תמיד מאחורי הקלעים שתי נשות הנשיאים לבית בוש לשם השוואה בכלל לא עלו לשלב הגמר של המשפיעות ולא התבלטו במכוון , אם כי אשתו של בוש הנוכחי ספרנית ומורה במקצועה היא על פי הדיווחים אישה מוכשרת ביותר.

תורי - זכרונותיה של ננסי ריגן / ויליאם נובק

הילרי מודעת היטב למיוחדותה. היא מקפידה להדגיש בספר את הקרבה הנשית שהיא חשה עם אשת נשיא ידועה אחרת ,אלנור רוזוולט וספר הזיכרונות שלה הוא בהחלט שונה מאוד מזה של ננסי ריגן ( שתורגם ביחד עם זה של בעלה לעברית ).בניגוד לספר הזיכרונות של כל אשת נשיא קודמת ( והן כולן מאז בטי פורד פירסמו ספרי זכרונות ) שתמיד עסקו רק בפאן האישי של חייהן כנשות נשיאים והקפידו להשאיר את הפוליטיקה ורעיונות אידיאולוגיים משלהם מחוץ לתחום. גם הילארי עושה זאת ומספרת על תולדות חייה מימי ילדותה המאושרים ונערותה (בנערותה היא שאפה בין השאר להצטרף לתוכנית החלל של נאס"א אם כי למרבית הצער לא יצא דבר משאיפות אלה גם מאחר שכאשר בדקה את העניין כאשר הייתה בת 14 עדיים לא קיבלו נשים לתוכנית החלל, מדיניות שהשתנתה מאז ) ואת סיפור פגישתה הראשונה עם ביל ואת חייהם המאושרים ביחד.

על המאהבות השונות של הבעל שהיא ( על פי עדויות שונות של מקורבים ) ידעה עליהם יותר מפרט אחד או שניים היא מעדיפה לעבור בשתיקה.

 

hilary clinton book 2

אין דבר החשוב לעתידנו יותר מרווחתם של ילדים ,כי הלא ילדים חיים בליבנו –לא רק כיצורים פגיעים הזקוקים לאהבה ולטיפול , כי אם בעיקר , כאבן פינה מוסרית בתוך כל המורכבות והניגודים של החיים המודרניים . ממש כמו כפר שצריך לגדל ילד , כך גם ילדים צריכים לגדל את הכפר כדי שיתפתח לכל מה שעליו להיות . הכפר שאנו בונים , כאשר אנו חושבים עליהם יהי המקום טוב יותר עבור כולנו . ( הילארי קלינטון נדרש הכפר כולו ע' 280 )

בתוספת לסיפור חייה האישי הילארי דנה שם בפירוט גם ברעיונותיה הפוליטיים , נושא שהיה הס מלהזכיר לגבי נשות נשיאים קודמות , שלא היו אמורות כלל לעסוק בנושאים גבריים מאי אלה. היא דנה בפירוט בתוכניותיה השונות בנושאי בריאות וחינוך ילדים נושאים שמעסיקים אותה מאוד , ולהם הקדישה ספר שלם בנושא "נדרש הכפר כולו " (שאף הוא תורגם לעברית בהוצאת אור עם ) שבו תיארה את רעיונותיה כיצד להפוך את החברה לקהילה המאפשרת לילדים לגדול ביתר רווחה ויתר קשב לצרכיהם האמיתיים. מתנגדי בעלה תקפו את הספר וטענו שהילארי מסיתה שם את הילדים לתבוע לדין את הוריהם . כך או כך אין ספק שהיא אשת הנשיא היחידה עד כה שתרמה ישירות לא רק לעיצוב הנשיאות של בעלה אלא לעיצוב האידיאולוגיה והמדיניות שלו וזה מה שהפך אותה לשנואה אף יותר מבעלה.

 

בין תקווה להיסטוריה

נראה שיש הרבה בטענות אלו ביל קלינטון עצמו כתב בספר שלו שבו תיאר את רעיונותיו לגבי עתיד האומה האמריקנית "בין תקווה להיסטוריה : כיצד תתמודד אמריקה עם האתגרים של המאה ה-21 " ( שגם הוא תורגם לעברית בהוצאת "סער" ) כי" בשנה שעברה כתבה אישתי הילארי ספר על ילדים ,שאת שמו שאלה מאימרה אפריקנית עתיקה האומרת ש"כדי לגדל ילד דרוש כפר " בסיימי את הספר הזה עולה בדעתי שבעצם הוא דן במה שדרוש כדי לבנות כפר . יש ביכולתנו לבנות את הכפר הזה . אנו יכולים להכניע את כוחות הפירוד והציניות ולצקת חיוניות מחודשת בקהילה הלאומית שלנו …"

הדברים נשמעים קלישאיים מאוד, אבל בלתי אפשרי היה למצוא עד כה נשיא או פוליטיקאי אמריקני שהודה באיזו תרומה של אישתו לרעיונותיו. מכל מנהיגי העולם שנפגשתי עימם פנים אל פנים , רק שניים התנהגו באופן שהטריד אותי אישית : רוברט מוגאבי בזימבאבוי ,שצחקק בלא הרף ובצורה בלתי הולמת בשעה שרעייתו ניהלה אתה שיחה ומנהיג סלובאקיה מאייר…מתאגרף לשעבר ..סיפרתי לו כי התרשמתי לטובה מהארגונים הלא ממשלתיים שפגשתי ..ומעבודתם החשובה. הוא רכן לעברי , ובנעימה זדונית ,קופץ ופותח לסירוגין את אגרופיו ,דיבר גבוהה גבוהה על צביעותם של ארגונים אלה ועל הבוגדנות שלהם כלפי המדינה. בסוף פגישתנו ישבתי קפואה, דחוקה לפינת הספה ,חוששת מגישתו המפחידה והזעם שבקושי הצליח לכבוש. …. ( לחיות את ההיסטוריה ע' 348 )

הילרי מתארת בספר את גדולי העולם שבהם נפגשו היא ובעלה , כך היא מתארת בכבוד רב את יצחק רבין ולעומת זאת מטילה את האחריות להתמוטטות מאמצי השלום של בעלה על יאסר עראפאת .היא גם אינה חוסכת מילים ממנהיגים שעוררו מסיבות שונות את סלידה כמו מנהיג סלובקיה. גם הסינים חוטפים את שבט ביקורתה והתוצאה כאשר תורגם לאחרונה הספר לסינית ההוצאה הסינית צנזרה את כל הקטעים הביקורתיים  על סין בספר – דבר שהרגיז מאוד את הילארי קלינטון והיא דרשה שההוצאה הסינית תיגנז כתוצאה.הספר בכל אופן הפך לבסט סלר ענק בסין:

אני סבורה שהייתה ושנותרה רשת המחברת בין קבוצות ובין יחידים שרוצים להחזיר את המצב לקדמותו ולחבל ברבים מההישגים שנחלנו בארצות הברית , החל בזכויות האזרח וזכויות הנשים , וכלה בחוקים להגנת הצרכן ולהגנת איכות הסביבה , והם משתמשים בכל הכלים שברשותם , כסף , כוח השפעה מצעי תקשורת ופוליטיקה –כדי להשיג את מבוקשם. בשנים האחרונות הם שלטו גם בפוליטיקה של הרס עצמי. . מוסתים בידי קיצונים שנלחמו עשרות שנים בפוליטיקאים וברעיונות פרוגרסיביים ,הם זוכים למימון של חברות , מוסדות ואנשים פרטיים….מעטים בלבד מהעובדים בכלי התקשורת החלו לחפשם. ( לחיות את ההיסטוריה ע' 348)

נושא שלו מקדישה הילרי עמודים רבים מאוד הם פעולות החקירה הבילתי פוסקות של התובע המיוחד סטאר כנגדה וכנגד בעלה שהיגיעו לשיאן בפרשיית לוינסקי .הילארי מתארת אותן כ"קנוניה " שלה היו שותפים גופים שונים שהיו נחושים בדעתם להרוס אותה ואת בעלה. הספר מסתיים עם תיאור המהלך היוצא דופן בתולדות ארה"ב כאשר הילארי רצה לסנאט בעוד בעלה עדיין מכהן כנשיא, וזכתה במושב כסנטורית של מדינת ניו יורק . מה שמוודא שהיא תישאר קוץ בבשרם של חוגי הימין הקיצוני בארה"ב וככל הנראה מועמדת אפשרת לתפקיד של נשיאת ארה"ב בעוד כמה שנים . היא הצהירה שאין לה כוונה לרוץ לתפקיד זה בנשים 2004 ו-2008 אבל לא אמרה דבר על השנים שלאחר מכן.

אבל כתוצאה מתפקידה החדש האהדה כלפיה מצד אחד והשנאה מצד שני הם גדולים כיום יותר מאי פעם באינטרנט יש אתרי שנאה שמטרתם להילחם באפשרות ( הסבירה לדעת בעליהם ) שהיא תתמנה לנשיאה או סגנית נשיאה, ושקוראים לה "מכשפה סקסואלית של ארגון האילומניטי " ( ארגון קונספירטיבי שעומד מאחורי הפנטסיות של קבוצות גזעניות שונות ).בניגוד לשאר נשיאות הנשיאים בעבר ( ובניגוד לבעלה ) הילארי קלינטון לא תיהפך ל"מי שהייתה " בעתיד הקרוב , נהפוך הוא.

שרון הלוי מרצה בחוג להיסטוריה כללית ובחטיבה ללימודי האישה באונ' חיפה בדקה במחקר איך תפקיד הרעיה התפתח במערב מאד המאה ה-18. על כל רעיונות הנשיאים בארה"ב ובראש ובראשונה חקרה את הקריירה של הילארי קלינטון . להלן ראיון איתה בנושא . :

א.א. האם את חושבת שיש הבדלים בין הילארי ונשות נשאים אמריקניות אחרות ? בביקורת שהיא ספגה לאורך השנים ?
שרון הלוי :כדאי לזכור שלא הייתה רעיית נשיא שלא עוררה התנגדות. תמיד אבל תמיד כל אחת מהן עוררה ביקורת . זאת מבזבזת יותר מדי כסף , זאת משתמשת בשירותים של אסטרולוגים כמו במקרה של ננסי ריגן , זאת מתערבת יותר מדי בענייני הגברים , ובוא נזכור שכך היה גם בישראל למשל במקרה של שרה נתניהו . אחרי הכל בניגוד לבעלה האישה לא נבחרת לתפקידה של "הלידי הראשונה " ואיש לא מפקח עליה וזה מעורר כעס. זה תפקיד מלכתחילה בעייתי ויש רתיעה וחשדנות . זהו תפקיד עם הרבה השפעה אבל בלי יכולת לבקר אותו כהלכה . אגב אני עצמי חושבת שעדיף שנשות ראשי ממשלה ישארו לחלוטין בצל ולא ינסו להשפיע כי איש לא בחר אותן.
א.א. : ובכל זאת האם ניתן לאמר שהילארי קלינטון הייתה שנואה במיוחד על חוגי הימין יותר מכל אשת נשיא לפניה ?
שרון הלוי : הילארי קלינטון אכן זכתה ליותר ביקורת מכרגיל , הביקורות וההתקפות כנגדה החלו עוד לפני שפירסמה את ספרה הראשון ומשנתה האידיאולוגית עוד מהתקופה שקלינטון היה רק מושל . זה החל מהסיבה שהיא שמרה על השם של נעוריה "רודהם " ועל כך שהיא נשארה אשת קריירה עצמאית בעוד שרוב נשות המושלים והנשיאים ויתרו על הקריירה שלהן. והעובדה שהיא התגלתה כבעלת רעיונות עצמאיים ומקוריים משלה בהחלט הטילה שמן על המדורה . .היא ובעלה חיזקו אחד את השני, זה לא שהיה אחד משפיע ואחד שמבצע כמו שמקובל לחשוב , הם היו צוות ואויביהם ידעו זאת היטב. \
א. א. אבל האם ניתן לאמר שהיא הצליחה במשימות שהיא הטילה על עצמה ?
שרון הלוי : לא בדיוק . למשל ביל קלינטון מינה אותה ליושבת הראש הוועד לרפורמה בבריאות תפקיד חשוב מאוד ,ובניגוד לכל שאר הבכירים היא לא עברה ביקורת ואישור מטעם הסנאט . תוכנית הרפורמה הזאת לא עברה ובמידה רבה בגלל התנגדות לה . היא עוררה עוינות כה חזקה עד שבמערכת במערכת הבחירות השניה ניסו ל"הסתיר " אותה ושלחו אותה לדבר רק לפני קהלים שידוע היה שלא תעורר בהם התנגדות .
א. א. האם יש סיכוי לדעתך שהיא אכן תתמנה לנשיאת ארה"ב ביום מן הימים ?
שרון הלוי : יש לה שאיפות נשיאותיות , זה בטוח. היום קלינטון משתדל לא להתערב בענייניה כדי לאפשר לה ליצור את הפרסונה שלה. היום היא מצליחה מאוד בתור אחת הסנטוריות הבולטות ביותר הן ממין נקבה ומשני המינים בכלל . כולם משוכנעים שיש לה פוטנציאל עתידי . יש לה סיכוי טוב להיות נשיאה, אולי ב-2012 . אבל …אני לא בטוחה שהעם האמריקאי כולו פתוח לאישה כמנהיגה . יש פלג בעם האמריקני שפתוח אליה .ויש פלג חזק מאוד שדוחה אותה לחלוטין . וגם נשאלת השאלה אם היא תיבחר לנשיאה מה יהיה אז תפקידו של בעלה ? לא ברור איך הנשיא לשעבר יוכל להתמודד עם מעמד חדש של "בעל הנשיאה".
א.א. : לדעתך יש איזו אפשרות שבישראל תקום מעין הילארי קלינטון כזאת שתשיג את השלטון ?
שרון הלוי : . מבין הפוליטיקאיות ללימור לבנת יש סיכוי אבל קלוש . הייתה אמנם גולדה מאיר כראש ממשלה אבל היא הייתה היוצאת מהכלל שהוכיחה את הכלל שהעוינות לנשים בפוליטיקה בישראל היא חזקה בדיוק כמו זאת שבארה"ב בניגוד לאירופה ששם לנשים יש הרבה יותר כוח פוליטי .

 

האם תיתכן הילרי קלינטון בישראל ? היו כאן כמה פוליטיקאיות אידיאולוגיות בולטות . גולדה מאיר שאף היגיעה לדרגת ראש ממשלה , שולמית אלוני אידיאולוגית החברה הליברלית אזרחית , יעל דיין , יולי תמיר . ובליכוד בולטת לימור לבנת שרת החינוך. אולם, נכון , הן מעטות ביותר.
 
 

 

עינת וילף  סופרת ופוליטיקאית בולטת במפלגת העבודה חושבת שהדבר יתכן.

עינת וילף : בארה"ב עוד לא קרה שמישהי תגיע לדרגות הבכירות באמת בניגוד לישראל .עד שנות התשעים היו רק שלוש פוליטיקאיות שלא היו בנות של או נשים של מישהו חשוב כמו אינדירה גאנדי שהיגיעו לדרגות בכירות. אלה היו ראש ממשלה איסלנדית , מרגרט תאצ'ר וגולדה מאיר אצלנו . בשנות ה-90 היו דווקא לא פחות מ-20 כאלה. בסקנדינביה ובקנדה ובאירופה בכלל.. א.א : אז האם יכולה לקום במדינה הצבאית שלנו מנהיגה ? עינת וילף : . ישראל וארה"ב מפגרות בהרבה אחרי אירופה בתחום ההשפעה הנשית בפוליטיקה . אבל לדעתי גם בישראל אישה יכולה להגיע לבסוף לשלטון או לפחות לעמדת השפעה חזקה ביותר ובעתיד הלא כל כך רחוק..גולדה מאיר הייתה שייכת לדור בעל ערכים סוציאליסטיים וייצגה אותו, ואחריה אנחנו רואים מנהיגים חדשים כולם גברים שבעיקר באים מהצבא ,שהוא "שמורה" גברית .אבל כיום החדירה של הנשים לפוליטיקה בישראל., היא חזקה מאי פעם , יותר ויותר נשים נכנסות לתחום הזה בישראל פוליטיקה האזורית והארצית ומצליחות בו. ומה שלא פחות חשוב המודעות של הנשים ליכולות הפוליטיות שלהם בישראל הולכת ומתחזקת בהתמדה בהשוואה לכל מה שהיה בעבר.

אז מי יודע יתכן שכבר בעשור הבא תקום הילרי קלינטון ישראלית שתוכל להטוות דרך חדשה למדינה או אף להנהיג אותה.

hilary clinton book 3

 Hillary Clinton official Secretary of State portrait crop.jpg

קישורים על הילארי קלינטון
hilary clinton book 5
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד ברנע  On אפריל 29, 2004 at 8:54 am

    אני הייתי רוצה דווקא להגיב לראיון לגבי הגברת רודהם-קלינטון עם עינת ווילף.
    מדובר סכ"ה במועמדת במקום לא-ריאלי במפלגת העבודה, שכתבה ספר לא מוצלח כל כך חסר ליבה אידיאולוגית ואתה בחרת לראיין אותה לכתבה שעוסקת באחת המנהיגות הפוליטיות החשובות בפוליטיקה האמריקאנית, ובתור אייקון נשי רב מעלה. במקום לראיין נשים רבות אחרות, מצליחות הרבה יותר עם ניסיון רב יותר.
    אינני יכול להתעלם מן העובדה כי כבר כתבת על ויילף בעבר, ומדובר כאן בניסיון לקדם את מעמדה הפוליטי ולהביא אותה ליותר חשיפה תקשורתית מאשר שמגיע לה במסווה של כתיבה אובייקטיבית.
    באם היית פובליציסיט, דיינו אבל מדובר בביקורת ספרים.

    ואם כבר אתה בוחר לראיין נשים צעירות ופמיניסטיות שמעורבות בפוליטיקה – לא חסרות לך כאלה שעשו הרבה יותר מעינת.
    יש את עו"ד גבי לסקי שהייתה העוזרת הפרלמנטרית של דדי צוקר, מזכ"ל שלום עכשיו וחברת הנהלת מרצ (ובמקום יותר ריאלי לכנסת מטעמה) ויש את מיכל עדן, הלסבית המוצהרת הראשונה שנבחרה למשרה ציבורית בישראל (מועצת עיריית תל-אביב-יפו) שעשתה מהפכות בתחום הרווחה והיחס לנשים בתקופת כהונתה, והיום מנהלת משרד יחסי ציבור ועדיין לא נס ליחה.

  • מספר 666  On אפריל 29, 2004 at 1:10 pm

    ,לציין שאינני מסכים עם ביקורתך לגבי הספר של הגברת וילף והעובדה שהיא מועמדת למקום לא ריאלי היא אפילו בעלת פחות חשיבות .
    אני מסכים שכל הנשים שציינת הן נשים פעילות וחשובות בפני עצמן על כמה מהן לא שמעתי עד כה והן בהחלט זכאיות להתיחסויות אולי בהזדמנות אחרת.

  • מספר 666  On אפריל 29, 2004 at 1:14 pm

    שאני תמיד מעדיף באופן עקרוני לראיין אנשים שאינם ידועים ואינם "סלבריטאים " כל כך על פני אלה שהם ידועים ומיוחצנים מכאן ועד הודעה חדשה אלא אם כן יש להם משהו רב חשיבות באמת לאמר בנושא שבו אני מתעסק או אם כמובן הכתבה עוסקת באנשים שהם כבר ידועים

  • יוסף קמאדי  On אפריל 29, 2004 at 11:21 pm

    שהגברת וילף מקבלת סופרלטיבים ומקום מכובד בפוסטים שלך, היא הפכה למפורסמת יותר מהגולם.

  • מספר 666  On אפריל 15, 2015 at 1:43 am

    הילארי קלינטון הודיעה על מועמדותה לנשיאות ארה"ב.היא מועמדת כבר פעם שנייה לאחר שכשלה בבחירות על ראשות המפלגה הדמוקרטית כנגד ברק אובמה ב-2008.
    כרגע נראה ישש לה סיכויים טובים הפעם לזכות במינוי המועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית.האם יש לה סיכוי לזכות בבחירות לנשיאות עצמן ? את זה נשאר לראות.
    עם זאת כדאי לצטט כאן קטע שלי ממאמר על נבואת 2015 של נוסטרדמוס שבו סקרתי ספר פרו של מומחה ידוע לנבואות נוסטרדאמוס , פיטר לורי, "נוסטרדאמוס האלף ומעבר לו הנבואות עד לשנת 2016", שיצא לאור בתרגומה של טובה קורנפלד בהוצאת אור עם בשנת 1995.שמפרש את הנבואות של האסטרולוג המפורסם מהמאה ה16 לגבי השנים 2015-2016:
    http://www.yekum.org/2014/09/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%AA-2015-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%A1/

    2016: נשיאה?

    מי יהיה הנשיא שיתמודד עם מתקפות הטרור האלו לאחר אובמה?

    לורי חזה שבשנים 1996-2012 ארה"ב תהיה שרויה בתקופה רגועה "יחסית" החל מ-1998. מדובר בנבואה שמשתמעת למיליון פנים שונות ואי אפשר להסיק ממנה ולא כלום. לאמיתו של דבר היא לא התממשה, אם ניקח בחשבון את הפיגוע בספטמבר 2001.

    בכריכה האחורית של ספרו נכתב:

    2016 – שערוריות גדולות בקרב השלטון בארה"ב.

    אבל אין פירוט באיזה שערוריות מדובר. ואולי המדובר בתרגום לא טוב של שטרנפלד למילה "מהפכים".

    ב-2016 יהיו לפי לורי בפרשנותו לנוסטרדמוס, שינויים דרמטיים בארה"ב הקשורים לנשיאות. בבחירות אלו, יתקיים, לפי לורי, איזשהו שינוי יסודי ומהפכני קיצוני.באותו זמן, לדבריו, אוראנוס במזל טלה יהיה נתון בזווית ישרה לשמש של ארה"ב במזל סרטן. המעבר של אוראנוס משקף לדעתו תקופה של שינוי גדול במונחים של תפקיד הנשים.

    ב-2016 כמובן יהיו בחירות לנשיאות בארה"ב, אבל מה יכול להיחשב שינוי דרמטי עד כדי מהפך בבחירות אלו? במיוחד לאחר שנשיא שחור שלט בארה"ב במשך שמונה שנים?

    רק דבר אחד: מועמדות של אישה לנשיאות, וכמובן בחירה של אישה לנשיאות ארה"ב.

    לורי חוזה משהו מעין זה. הוא כותב שאוראנוס מגיע לחיבור עם הירח המולד של אמריקה בדלי, דבר המבשר תפקיד גדול יותר לנשים בנפש הלאומית. על פי סימן זה קובע לורי: "נוכל לצפות לכך שנראה אישה נשיאה או מועמדת לנשיאות במהלך הבחירות של שנת 2004" (לורי עמ' 122).

    אבל הוא שגה בחיזוי. במהלך בחירות 2004 האמיתיות, התמודדו ג'ורג' בוש הבן וג'ון קרי, היום שר החוץ של ארה"ב, וכלום מכל זה לא אירע. לשניהם היו מועמדים גברים כסגני נשיא.

    אבל ייתכן שלורי שגה רק במציאת התאריך המדוייק וצדק בדברים אחרים, וכוונתו הייתה ל-2016. וכאן התחזית הזאת היא דווקא סבירה.

    שרת החוץ לשעבר של ארה"ב ואשתו של נשיא קודם של ארה"ב, הילארי קלינטון, תרוץ ככל הנראה לבחירות כמועמדת לנשיאות. האם היא תזכה? האם היא תתמודד עם טרור איסלאמי שיחריף לא רק במזרח התיכון אלא גם בלבה של אירופה?

    את זה, מן הסתם, נישאר לראות."

  • מספר 666  On נובמבר 2, 2015 at 1:33 am

    ד"ר ישראל בר-ניר
    בחירות בארה"ב: ניצחונה של הילארי קלינטון – האומנם?
    המאמר הנוכחי הוא המשך לפרק השני, העוסק בהילארי קלינטון, במאמרי הקודם "הרהורים אמריקאיים, סתיו 2015". הוא נכתב בעקבות העימות הטלוויזיוני שהיה בראשית אוקטובר בין המתחרים הדמוקרטיים על מועמדות המפלגה בבחירות לנשיאות של 2016 והודעתו של סגן-הנשיא, ג'ו ביידן, שאין בכוונתו להצטרף למערכת הבחירות.

    1. מבוא
    מערכת הבחירות לנשיאות 2016 נכנסת להילוך גבוה למרות שרשמית היא עדיין לא התחילה. המאמר הנוכחי יתרכז בהילארי קלינטון ויסקור את המכשולים העומדים בדרכה לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית, ויותר מאוחר בנשיאות.
    התשתית הארגונית שהילארי הקימה מתוארת ע"י מנהלי מערכת הבחירות שלה כ-Juggernaut – דמות מסדרות הקומיקס בעיתונות, מין כוח מסתורי הדורס את כל מי שעומד בדרכו ולא ניתן לעצירה. ע"פ יודעי דבר בין הדמוקרטים, ההשקעה הכספית של הילארי במערכת הבחירות הנוכחית תעלה על כל מה שהוצא אי פעם בעבר במערכת בחירות. להשוואה, ב-2012, שני המועמדים ביחד הוציאו קרוב לשני מיליארד דולר. בניגוד לדעה המקובלת, הרבה כסף אינו מבטיח את הניצחון, אבל אין ספק שזה מקל על המועמד. לגבי השאלה מה הם סיכוייה של הילארי להגיע לבית הלבן, זה טיפשי לנסות ולנחש היום מה עומד לקרות בעוד יותר משנה, וכן בגלל שעדיין לא ידוע מי יהיה המועמד הרפובליקני שיתמודד מולה.

    2. הילארי קלינטון כוכב עליון
    הילארי קלינטון יצאה מעימות בין מועמדי המפלגה הדמוקרטית לבחירות 2016 כשידה על העליונה. אין חולקים על כך. גם מתנגדיה משתי המפלגות מכירים בעובדה הזאת. התקשורת, ללא יוצא מן הכלל, נמצאת באופוריה – כוכב נולד. המגוון העשיר של מילות שבח (Superlatives) בו ניחנה השפה האנגלית מוצה עד תום. העיתונות הכתובה מלאה במאמרי הלל להילארי, ובתקשורת המשודרת – שם, כמו בהגדה של פסח, כל המרבה לספר בגדולתה הרי זה משובח. הילארי ביססה את מעמדה בצמרת.
    עם כל זאת, זה קצת מוזר שעושים עניין מניצחון של מתחרה במרוץ בו הוא היה המשתתף היחיד. מה הרבותא? בסך הכל המתחרה הוכיח שהוא יכול להגיע לקו הגמר בלי ליפול בדרך. במרוץ מרתון גם זה הישג. אבל לראות בזה "ניצחון"? יש כאן קצת הגזמה.
    על מנת ליצור את הרושם שמדובר בעימות של ממש, היו על הבמה, בנוסף להילארי, עוד ארבעה משתתפים. שלושה מהם פוליטיקאים מהדרג השלישי שלמעט בני משפחותיהם וקומץ מקורבים אף אחד לא שמע עליהם עד היום.
    הרביעי, ברני סונדרס, קצת יותר מוכר. הוא לא דמוקרטי אלא בלתי תלוי (Independent), אחד משני נציגי מדינת וורמונט בסנאט. וורמונט היא מהקטנות בין מדינות ארה"ב (קצת יותר מחצי מיליון תושבים). סונדרס, שהוא יהודי נוסף לכל הצרות, מגדיר את עצמו כסוציאליסט – מילה גסה בפוליטיקה האמריקאית גם היום. אין אחד, כולל הוא עצמו, שמאמין שיש לו סיכוי של ממש לזכות במועמדות המפלגה. האפשרות שהוא יזכה בבחירות הכלליות? זו אפילו לא בדיחה. השתתפותו בעימות הייתה לשם תפארת המליצה בלבד – היא באה לידי ביטוי בשורה של התפרצויות מלאות רגש. הרעיונות הכלכליים שלו היו כולם בסגנון של "מכונית לכל פועל," סיסמת הבחירות של פרס כשעשה את צעדיו הראשונים כפוליטיקאי עצמאי בשנות ה-60 של המאה הקודמת. תרומתו העיקרית של סונדרס לערב היתה מתן גיבוי גורף להילארי בנושא שעשוי להוריד אותה מרום פסגת התהילה לשאול תחתיות – השימוש שלה במערכת דוא"ל פרטית, בלתי מוגנת, להעברת מידע מסווג. הקטע הזה, שקרוב לוודאי היה מבוים ותואם מראש, זיכה את סונדרס בתשואות רמות מהקהל והילארי לחצה לו את היד כשפניה קורנות מרוב אושר. הדמוקרטים הסיקו מהתגובה הזאת של קהל הצופים ש"תמה פרשת הדוא"ל", וש"אמינותה של הילארי שוקמה."
    ע"פ כל המשאלים מימין ומשמאל, ניצחונה של הילארי בעימות לא הביא לשינוי בתדמיתה בקרב הציבור הרחב – אמינותה ממשיכה להיות בשפל המדרגה.

    3. עימות או מופע?
    עימותים טלוויזיוניים בין מועמדים בבחירות הפכו לשגרה בפוליטיקה האמריקאית כמעט מהיום בו הטלוויזיה השתלבה בתקשורת בארה"ב. העימות הראשון שנכנס להיסטוריה היה בין קנדי וניקסון בבחירות של 1960. באותה תקופה עדיין לא היה מכשיר טלוויזיה בכל בית, וחלק גדול מהציבור נאלץ להסתפק במשמע-אוזניים – שידור העימות ברדיו. משאלים שנערכו אחרי העימותים הראו שאלה שראו את העימותים בטלוויזיה ראו את קנדי כמנצח, בעוד שהמאזינים לעימותים ברדיו ראו את ניקסון כמנצח. אפשר לראות בתוצאה הזאת חיזוק לאמרה "תמונה אחת שווה אלף מילים."
    בארה"ב מתקיימים הרבה עימותים ברמה המקומית – בבחירות למושלי מדינות, לסנאט ולבית הנבחרים ואפילו לרשויות-ערים. לא שומעים עליהם הרבה כי בדרך כלל הכיסוי גם הוא מקומי בלבד. המצב שונה בבחירות לנשיאות. אחרי ככלות הכל נשיא ארה"ב הוא "מנהיג העולם החופשי." הבחירות האלו זוכות לכיסוי תקשורתי רחב, גם מחוץ לגבולות ארה"ב. היוזמה לעימותים הייתה של רשתות הטלוויזיה, עבורן זה מקור הכנסה מכובד בגלל אחוזי הצפייה הגבוהים. אחזור לנקודה הזאת להלן.
    אם מגמת מיזעור מעמדה הבינלאומי של ארה"ב, בה החל אובמה, תימשך, ייתכן מאוד שהעניין הבינלאומי בעימותים הנשיאותיים יפוג גם הוא, והם יהפכו לאירוע שגרתי נוסף.
    בעגה האמריקאית העימותים האלה נקראים ויכוח (Debate), אבל זה לא מדויק. וויכוח הוא מפגש בו אנשים בעלי עמדות שונות מנסים לשכנע את החולקים עליהם בצדקת עמדותיהם ומצביעים על נקודות התורפה והחולשות בעמדותיהם של המתנגדים. זה לא מה שמתרחש בעימותי מערכות הבחירות בארה"ב. המשתתפים אינם מתעמתים זה מול זה (גם כאשר יש רק שני משתתפים, כפי שזה קורה בשלב הסופי של מערכת הבחירות, אחרי שהמפלגות קבעו את מועמדיהן לנשיאות). העימותים מנוהלים ע"י מנחה (Moderator), המציג שאלות למשתתפים על עמדותיהם בנושאים השונים. בדרך כלל לא מאפשרים למשתתף בעימות להגיב ישירות על דבריו של משתתף אחר, גם כאשר הרעיונות אותם הוא מעלה מופרכים ואינם ברי ביצוע בעליל. למעשה העימות הוא למעשה דיון חופשי בו המשתתפים מביעים את דעותיהם, ולא וויכוח בין אנשים בעלי עמדות שונות. מופע טלוויזיוני ותו לא.
    מנחה העימות, נבחר ע"י רשת השידור (המפלגות מנסות להשפיע על הבחירה אבל יכולתן מוגבלת – אחרי ככלות הכל בעל המאה הוא בעל הדעה וההשקעה הכספית היא של הרשת המשדרת) והוא אמור להיות אובייקטיבי. מנחה אובייקטיבי? אין חיה כזאת. עוד לא נולד האדם שאין לו אג'נדה. קשה מאוד, למעשה בלתי-אפשרי, למצוא מנחה שיכול באמת להתעלות ולשכוח את האג'נדה שלו.
    בחירת השאלות המוצגות למשתתפים וניסוחן הם בידי המנחה. כאן יש יתרון ברור לדמוקרטים כי למעט רשת הטלוויזיה FOX, רשתות הטלוויזיה מוטות באופן מובהק לטובת המפלגה הדמוקרטית. עד עכשיו התקיימו שלושה עימותים. שניים בין מועמדי המפלגה הרפובליקנית (שנוהלו האחד ע"י רשת הטלוויזיה FOX והשני ע"י רשת הטלוויזיה CNN) ואחד בין מועמדי המפלגה הדמוקרטית (שנוהל ע"י רשת CNN).
    בשני העימותים של המפלגה הרפובליקנית, המנחים היו יותר אגרסיביים וכללו שאלות הרבה יותר לעומתיות מאשר בעימות של המפלגה הדמוקרטית. השתתפותו של דונאלד טראמפ שיבשה למנחים את סדר היום מאחר שהוא שובר את המוסכמות ומסרב להתנהל לפי כללי המשחק המסורתיים. הוא תוקף את המועמדים האחרים, לפעמים באופן אישי, ונכנס פעם אחר פעם לתוך דבריהם. למשתתפים האחרים אין ברירה אלא להיגרר אחריו. בזכותו של דונאלד טראמפ, העימותים של הרפובליקנים ענו במידה רבה להגדרה Debate.
    העימות של המפלגה הדמוקרטית לעומת זאת, היה חיוור ומשעמם. בפרסומות של רשת CNN שקדמו לשידור, הודגש שלא תוצגנה למשתתפים שאלות לעומתיות, ובמיוחד לא תוצגנה שאלות העלולות "להביך" את הנשאלים. נקודה אחרונה זו היתה חשובה במיוחד להילארי, הנושאת על גבה קופה שלמה של שרצים. אינני יודע אם זו היתה החלטה שהתקבלה ע"י המנחה באופן אישי או שזה נבע מתכתיב של המפלגה הדמוקרטית. מנקודת מבטה של רשת השידור זו היתה החלטה חסרת היגיון, הסותרת לחלוטין את השיקול הכלכלי/מסחרי שמאחורי קיום השידור.
    העימותים של הרפובליקנים זכו לאחוזי צפייה גבוהים – בין ארבעים לחמישים מיליון צופים בכל אחד. העימות של הדמוקרטים היה כישלון מסחרי מובהק, מספר הצופים היה קצת יותר משליש ממספרי הצופים בעימותי הרפובליקנים. זה לא מפליא, כי למעט אוהדים "שרופים", אף אחד לא יבוא להסתכל על משחק מכור בו התוצאה נקבעה מראש.
    העימות הבא – בין מועמדי המפלגה הרפובליקנית, עומד להתקיים ב-28 באוקטובר (ע"י רשת הטלוויזיה CNBC). מועד שידור העימות מתנגש עם אחד ממשחקי הגמר (World Series) של ליגת הבייסבול. יהיה מעניין לראות ידו של מי תגבר.

    4. מה עוד צריך הבן אדם כדי להיות נשיא
    נכון לעכשיו, בחירתה של הילארי כמועמדת המפלגה הדמוקרטית נראית כעובדה מוגמרת (Done Deal). הגושפנקא הסופית ניתנה כשהיא יצאה בשלום מהשימוע בוועדת הקונגרס על פיגוע הטרור בבנגאזי שאירע לפני שלוש שנים (בספטמבר 2012). היא הצליחה לעבור 11 שעות של חקירה בלי לאבד שליטה, תוך שמירה על קור רוח ובלי להסתבך בלשונה. לעומת הופעותיה בעבר זה הישג מרשים. מעטים זוכרים מה בדיוק קרה בבנגאזי, וכנראה שזה לא כל כך מעניין את הציבור היום.
    השאלה עכשיו היא מה הלאה. בחירות אינן אולימפיאדה. הסיסמא של האולימפיאדה היא "העיקר הוא ההשתתפות ולא הניצחון." בבחירות לעומת זאת, השתתפות בלבד היא במקרה הטוב נושא לסיפורים לנכדים. למען הדיוק, גם באולימפיאדה ההשתתפות בלבד איננה כבוד כל כך גדול, כפי שמספר כל מי שחוזר מהאולימפיאדה בלי מדליה.
    הילארי קלינטון לא מתכוונת להשקיע למעלה ממיליארד דולר רק כדי שתוכל לתלות בסלון בביתה שלט "הייתי מועמדת לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית." היא שואפת לקצת יותר מזה. השאלה היא אם דרכה לפסגה תהיה הצגה חוזרת של המרוץ למועמדות. ציבור האוהדים במפלגה הדמוקרטית משוכנע שזה מה שהולך לקרות. במפלגה הדמוקרטית ובתקשורת הממוסדת רואים את ניצחונה של הילארי בבחירות לנשיאות כבלתי נמנע (Inevitable). כשהדמוקרטים מדברים על "ניצחונה הוודאי" של הילארי הם לא מתכוונים לאוגוסט, אלא לנובמבר. כך זה נשמע בכל ההתבטאויות הרשמיות של דוברי המפלגה.
    אבל זה לא כל כך פשוט. בראש ובראשונה על מועמדותה של הילארי ממשיך להעיב הצל של חקירת ה-FBI. קשה לדעת איך בדיוק זה יסתיים. אין כל ספק שבמקרה של כל אדם אחר כבר מזמן היתה מוגשת תביעה וקרוב לוודאי שזה היה מסתיים במאסר. כאן, בגלל ההשלכות הפוליטיות שיש לפרשה, ייתכן שיחפשו דרך לכופף את החוק. הנהגת המפלגה הדמוקרטית לא תהסס ללחוץ על אובמה ל"ספק את הסחורה". בעבר, לאובמה לא היו כל מעצורים כשהתעורר הצורך בפרשנויות "יצירתיות" של החוק לצרכיו. נותר לראות עד כמה הוא יהיה מוכן להרחיק לכת הפעם. קצת מוקדם להרחיב את הדיבור על הנקודה הזאת כי בשלב הנוכחי כל מה שיאמר יהיה ספקולציה בלבד.
    במאמר מוסגר כדאי לציין כאן עובדה מעניינת. ע"פ חוקת ארה"ב, התנאים בהם מועמד לנשיאות חייב לעמוד הם להיות אזרח אמריקאי מלידה, להיות מעל גיל 35 ולהתגורר בארה"ב ב-14 השנים שקדמו למועד הבחירות. אין שום דרישה נוספת. לא נדרשת השכלה ברמה כזאת או אחרת, לא נדרשים כישורים מיוחדים כל שהם ולא נדרש עבר בתפקיד ביצועי כל שהוא. במיוחד – לא נדרש עבר נקי. מנסחי החוקה לא העלו על דעתם מצב בו עבריין יגיש את מועמדותו לנשיאות. הם ראו כמובן מאליו שמצב כזה לא יקרה, ולכן הם בכלל לא התייחסו לנושא.
    תיאורטית לפחות ייתכן לפיכך מצב בו הילארי תועמד לדין ואולי אפילו תורשע, מבלי שזה ימנע ממנה להמשיך במערכת הבחירות.
    המכשול העיקרי בפניו ניצבת הילארי קלינטון, הוא אפקט שאכנה אותו "המשכיות". למעט חריג אחד, מאז קבלת התיקון לחוקה ב-1951, המגביל את מספר כהונות הנשיא לשתיים, אף מפלגה לא הצליחה לשלוט בבית הלבן יותר משתי כהונות ברציפות. מועמד של כל מפלגה שניסתה להשיג תקופת כהונה שלישית הצטייר תמיד כממשיך דרכו של הנשיא הקודם. באופן טבעי הצבעה עבורו נראתה כהצבעה עבור תקופת כהונה שלישית של קודמו. האפקט הזה בלט במערכת הבחירות של 2008. צילו של בוש העיב על מערכת הבחירות של מק קיין שלא הצליח להשתחרר מהתדמית של ממשיך דרכו של בוש. אובמה מיצה את המוטיב הזה עד תום. הילארי קלינטון ניצבת עכשיו בפני אותה בעייה. למעשה מצבה הרבה יותר קשה. בניגוד למק קיין שלא מילא כל תפקיד, ולא היה שותף לקבלת החלטות בממשל בוש, הילארי קלינטון מילאה תפקיד מרכזי בממשל אובמה ומעורבותה בקבלת ההחלטות המדיניות של ממשל אובמה היא עובדה שאין עליה חולקים.
    במאמר מוסגר, ג'ו ביידן, אחרי הודעתו שהוא לא מתכוון להצטרף למרוץ, הסביר את מניעיו בראיון שנתן לתוכנית 60 Minutes של רשת הטלוויזיה CBS ב-25 באוקטובר 2015. לדבריו, אם הוא היה חושב שיש לו סיכוי לנצח בבחירות (לנשיאות! – לא למועמדות המפלגה), הוא היה מצטרף למערכה. מדבריו השתמע שהוא מודע למשמעות של אפקט ההמשכיות ויודע שהוא לא יוכל להשתחרר מהתדמית של כהונה שלישית לאובמה.
    הילארי קלינטון גם היא מודעת ל"גיבנת" הזאת, ויותר מכך לעובדה ש"מורשת אובמה" איננה בדיוק מטבע עובר לסוחר במערכת הבחירות הנוכחית. היא טורחת לפיכך להדגיש השכם והערב שבחירתה לא תהיה תקופת כהונה שלישית של אובמה. לדבריה, אצלה זה יהיה שונה (האם היא מנסה לבנות על מוטיב ה-change שכל כך עזר לאובמה?)
    מצד שני יש לה בעייה אמיתית. היא מנועה מלצאת בביקורת גלויה על מדיניותו של אובמה – מאחר שהיא היתה שותפה לקבלת ההחלטות. וכן היא לא יכולה להרחיק לכת בביקורתה בלי לפגוע באובמה, שפתיחות לביקורת איננה הצד החזק שלו. לכן ידיה קשורות והיא צריכה להיזהר במוצא פיה, כי היא עדיין תלויה בו, בעיקר בנושא חקירת ה-FBI. לכן כאשר עלתה השאלה במה יתבטא ה"שינוי", הילארי העדיפה לא לענות והסתפקה בתשובה: "הגיע הזמן שאישה תשב בבית הלבן (!)"
    בניגוד לאובמה ב-2008, להילארי קלינטון יש היסטוריה. היא נבחרה פעמיים לסנאט, היא היתה הגברת הראשונה במשך שמונה שנות כהונתו של בעלה, ביל קלינטון, כנשיא. כמו כן היא כיהנה כמזכירת המדינה במשך ארבע שנות כהונתו הראשונות של אובמה. רקע ועבר מכובדים לכל הדעות. והנה, למרות הרקורד הזה, כל מה שיש לה להציע לבוחר זה אני אישה, וזו סיבה מספקת לבחור בי – נו, באמת.
    השימוש במוטיב הפמיניסטי השדוף של המלחמה נגד הנשים (The War on Women), הוא צעד אופייני בו הדמוקרטים נוקטים בכל פעם שאין להם מה לומר. החזרה אליו היא עדות לכך שלהילארי אין באמת מה להציע לבוחר. היא כנראה מבינה שרשימת ה"הישגים" וה"הצלחות" שלה איננה רקורד עליו אפשר לבסס פנייה לבוחר. האם הילארי באמת מאמינה שהקלף הפמיניסטי הוא כל מה שהיא זקוקה לו על מנת למלא את החסר? מקובל לומר אינך יכול להפסיד כשאתה מזלזל באינטליגנציה של הציבור האמריקאי. בהרבה מקרים זה נכון, אבל יש גבול. מי שנתן להילארי את העצה לבנות את מערכת הבחירות שלה סביב המוטיב הפמיניסטי מתעלם מהעבר.
    הרעיון הזה נוסה כבר ע"י הילארי ב-2008, כאשר היא התמודדה מול אובמה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. הרבה זה לא עזר לה – הנשים לא נהרו בהמוניהן להצביע עבורה. להנחה שהפעם זה יהיה שונה אין כל בסיס. הילארי רחוקה מלהצטייר כדמות מופת (role model) של אישה פמיניסטית. בניגוד למנהיגות כמו מרגרט תאצ'ר, אינדירה גאנדי, אנג'לה מרקל או גולדה מאיר. היא לא הגיעה לפסגה בכוחות עצמה, או בזכות הישגים כל שהם בעברה. בחירתה לסנאט בשנת 2000 היתה רק בזכות עברה כגברת הראשונה בתקופת נשיאותו של בעלה. במהלך כהונתה בסנאט היא לא בלטה במיוחד. מינויה למזכירת המדינה ע"י אובמה ב-2009 היה ברוח התשובה שנשיא ג'ונסון נתן כששאלו אותו מדוע הוא לא מפטר את אדגר הובר, ראש ה-FBI – "עדיף שהוא יהיה בתוך הבית וישתין החוצה מאשר שהוא יהיה בחוץ וישתין פנימה."
    לסיכום, עוד ארוכה ורבה דרכה של הילארי לבית הלבן.

    ד"ר ישראל בר-ניר, "ניצחונה של הילארי קלינטון – האומנם?" – מגזין המזרח התיכון, 29 באוקטובר 2015.

  • מספר 666  On אוקטובר 20, 2016 at 4:29 am

    בעימות השלישי והאחרון בין הילארי קלינטון והמועמד מטעם המפלגה הרפוליקנית דונלד טראמפ בספטמבר 2016 הילארי קלינטון יצאה כשידה על העליונה כמומעדת הקוהרנטית הברורה ו"הנשיאותית "יותר.יש להניח שזה מחזק את סיכוייה לזכות בנשיאות במאבק כנגד דונלד טראמפ כפי שנחזה לראשונה במאמר למעלה מלפני 12 שנים.
    ..
    ומהי בעצם האידיאולוגיה של דונלד טראמפ אם ישנה כזאת ?
    המאמר הזה שבו אני סוקר את ספריו של טראמפ שתורגמו לעברית יכול לשמש כמורה דרך לכך :
    זה ג'ונגל שם בחוץ :החיים על פי דונלד טראמפ
    http://www.yekum.org/2016/10/%D7%96%D7%94-%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%9C-%D7%A9%D7%9D-%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%9C%D7%93-%D7%98%D7%A8/

  • חנה בננה  On נובמבר 8, 2016 at 9:50 am

    במבט עתידי משנת 2016 , היום יום הבחירות בארצות הברית ונראה שלפני 12 שנים חזית את העתיד במדוייק

  • אורי היפו  On פברואר 4, 2017 at 5:15 am

    מעניין מאד לקרוא את כל הכתבות שלך מאז 2004 בנוגע לנשיאות ולהגיע למסקנה (קלישאה) שהדבר היחיד שוודאי הוא ששום דבר לא צפוי.
    לצטט אותך
    "ב-2016 יהיו לפי לורי בפרשנותו לנוסטרדמוס, שינויים דרמטיים בארה"ב הקשורים לנשיאות. בבחירות אלו, יתקיים, לפי לורי, איזשהו שינוי יסודי ומהפכני קיצוני.באותו זמן, לדבריו, אוראנוס במזל טלה יהיה נתון בזווית ישרה לשמש של ארה"ב במזל סרטן. המעבר של אוראנוס משקף לדעתו תקופה של שינוי גדול במונחים של תפקיד הנשים.
    ב-2016 כמובן יהיו בחירות לנשיאות בארה"ב, אבל מה יכול להיחשב שינוי דרמטי עד כדי מהפך בבחירות אלו? במיוחד לאחר שנשיא שחור שלט בארה"ב במשך שמונה שנים?"

    אולי צריך לקחת את לורי יותר ברצינות 🙂

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: