בארץ המשוגעים : עפרה ישועה ליית וספרה "ארץ ברית "

1946

"אני לא רוצה להיות במקום שבו כל האנשים משוגעים " אמרה אליס .
"טוב ,אבל אין מה לעשות " אמר החתול ,"כולנו משוגעים ,אני משוגע ,את משוגעת ".
איך אתה יודע שאני משוגעת ?" שאלה אליס.
אילו לא היית משוגעת " אמר החתול "לא היית מגיעה לכאן "
( מתוך עליסה בארץ הפלאות "המוטו לספר "ארץ ברית" )

כל שנוכל לצפות לו לקראת העתיד הוא העבר שלנו
( דורון רוזנבלום "תוגת הישראליות )

עפרה ישועה -ליית היא עיתונאית לשעבר ויועצת תקשורת בהווה,ופעילה בתנועות פוליטיות וחברתיות שונות לזכויות האזרח שככל הנראה לא החמיצה השתתפות ברוב ההפגנות שהתנהלו בנושאים שונים מאז שנות השבעים. כמו כן היא הרבתה לפעול בנושא יחסי יהודים ערבים ולמען חוזרים בשאלה. כעת לאחר שנים רבות של פעילות עיתונאית וציבורית חברתית . היא פרסמה לאחרונה את ספרה הראשון ספר מקיף ששמו המדבר בעד עצמו הוא "ארץ ברית : איך ניגפה הציונות המדינית מפני הדת היהודית "  קובץ מאמרים ומסות מגוונים משולבים  בחוטים דקים ועבים שונים שבו היא מנתחת לפי דרכה את הבעיות המרכזיות לדעתה של מדינת ישראל כיום עם דיאגנוזות של האפשרויות לשפר את מצב המדינה ועתידה… וזאת היא עושה הן תוך ניתוח של אירועים מניסיונה האישי והן על ידי דיון בטקסטים איזוטריים נשכחים שונים שלא יהיו מוכרים למרבית קוראיה כמו "אלטנוילדנד " של הרצל "לאן " של פיארברג " ו"תולדות התענות האדם" של וינווד ריד , טקסטים שכוחים ולא ידועים שהדיון שלה מראה עד כה הם עדיין רלבנטיים למצבנו כיום.
והשאלה שמעסיקה אותה יותר מכל היא : מדוע החזון הציוני החילוני המקורי הוחלף כיום לדעתה בחזון דתי קיצוני שמאיים על עתיד כולנו . טענתה המרכזית בספר שהציונות לא הצליחה להעדיף את העתיד כפי שתכנן אותו הרצל על פני העבר היהודי שממנה שאפו מייסדי הציונות לברוח עבר שמתואר בסיפור ושעדיין מזעזע גם היום : אם גם נשכח לחלוטין " לאן " של פיארברג שכפי שישועה- ליית מציינת שוב אינו נלמד בתוכניתה לימודים בניגוד לעבר.
ואת הדיון הכבד והעמוק והתיאורטי לכאורה הזה היא משלבת בסיפור חייה שלה כילידת הארץ של הוריה ומשפחתם וסביה וסבותיה שהיגיעו מחו"ל מרוסיה ומתימן . ומכיוון שהמחברת היא בת של משפחה מעורבת משתי עדות אשכנזית רוסית ותימנית היא יכולה להציג את הסיפור של אנשי שתי עדות שונות מאוד אלו ומאבקן בארץ כצאצאית של שתיהן וכחלק משתיהן ובו בזמן כמשקיפה מהצד.


ישועה ליית נותנת תיאור דרמטי וחי במיוחד של שתי הסבתות דמויות מרתקות ושונות זו מזו עד כמה שאפשר. אחת מהן אמנית ואינטלקטואלית יפה ודרמטית מרוסיה שילדיה נאלצו לעזור לה כל חייה והייתה סלע איתן של אנטי דתיות אידיאולוגית כל חייה.השנייה אישה דתייה ושורשית מתימן, אם למשפחה גדולה שהיא הייתה הסלע האיתן שבה . שתי שנים שונות עד כמה שרק אפשר שהדבר היחיד שמשותף להן הוא שהן כל חייהן כעוזרות בית. ודרך סיפור חייהן היא מתארת את הסיפור הציוני.
היא מבטאת את זה בתיאור של נאום שאותו נשאה אימה לפני אביה הציוני הגוסס שלא היצליח כארץ בחייו כאיכר אינטלקטואל כפי ששאף:
" בני הדור שלכם היו החלוצים אבא" אמרה בקול משכנע " אתם הקמתם את הארץ הזאת .בלעדיכם לא הייתה לנו מדינה .כל דור יש לו משימה והמשימה שלכם הייתה החשובה מכל .אתם בניתם9 את הארץ יש מאין ,והפרחתם את השממה . הדור שלנו היינו הלוחמים דור של חיילים .מעניין מה יהיה הדור שלה ,מה הם יעשו מה הם יהיו " מוקדם עדיין לדעת מה הילדים האלה יעשו למען המדינה ואיך יזכרו אותם."
מסקנתה של ישועה ליית לגבי בני הדור שלה היא שלילית הם לא הצליחו בביצוע המשימה שלהם .
.

הרצל

"..בעשור השישי לקיומה של ישראל הראש סחרחר מרוב פערים ,ניגודי אינטרסים וסתירות פנימיות מובנות במדינה שבסך הכל הייתה אמורה להציע מקלט בטוח ותיקון צודק לקבוצה לאומית דתית שסבלה מספיק בעולם .
מסביב בנתיים ,העולם נע קדימה למציאות שבה גבולות של גזע ,דת ולאום נמצאים בתהליך קריסה מתמשך ועקוב מדם .התעקשותה של המדינה שלנו על הבידול חסר הפשרות של אזרחיה הנבחרים, ועל כפייתו בכוח צבאי,מבטיחה לה מעמד של מצורע בכפר הגלובאלי
.( ע' 31)

ארץ ברית עפרה ישועה ליית
ישועה -ליית תוקפת את עיקרון ההקמה של מדינת ישראל כבנויה על טוהר אתני דתי במרחב גיאוגרפי פוליטי אחד . והיא קוראת להפרדה מוחלטת בין דת ומדינה הפרדה שרוב הישראלים מייחלים לה לדעתה.
אבל ייתכן שהדברים עדיין ניתנים לתיקון.

ואת זה היא מראה  על ידי  דבר נדיר מאוד כיום: ניתוח חזונו בנושא של בנימין זאב הרצל .

היא מציינת שגם הרצל דומה שהולך ונשכח "דמותו של הרצל נעלמה משטרות הכסף של מדינת ישראל בשנות השמונים ,ספריו סולקו מתוכניות הלימודים של בתי הספר הממלכתיים הרבה קודם לכן . ..כדי להשיג עותק בעברית של ספריו נאלצתי לפנות לאספן ספרים משומשים  העותק שהישגתי היה שייך לספרייה של אחד מבתי הספר העירוניים שחוסלו בנתיים . זוהי הדפסה מחודשת של תרגום ארכאי מראשית המאה העשרים ,שיצא לאור בשנת 1960 לרגל יום הולדתו המאה השל הרצל והוענק באותה העת לכל בוגרי בתי הספר היסודיים של תל אביב . כרטיס הספריה הריק ומצבו הטוב של הספר מוכיחים

שאיש לא קרא בו מאז. "…היא מוסיפה  בהערה  לספר שב-1997 יצאה לאור מהדורה חדשה של הספר "אלטנוילנד " בהוצאת "בבל " אך היא לא נרכשה אפילו על ידי רוב הספריות העירוניות בתל אביב ואינה למכירה בחנויות הספרים המובילות ".

בכירור העניין ברעיונותיו של הרצל לא גבר מאז 1960.

 ישועה –ליית נוקטת בטענה המאוד לא אופנתית מאוד כיום שחוזה המדינה הרצל לא היה נאיבי כלל בהבנתו את המצב במזרח התיכון כפי שטוענים רבים מתומכיו כיום ואף  לא היה  זומם מזימות   קולוניאליסטי אימפריאליסטי  שטני ( כפי שטוענים ההיסטוריון אילן פאפא ואנשי השמאל הקיצוני ) בדיאגנוזות שלו  לגבי עתיד המדינה היהודית.
נהפוך הוא, הוא מתגלה כאדם מרחיק ראות ביותר שתיכנן את המדינה כיוזמה עסקית שזכתה להצלחה גדולה ."קריאת כתבת מגלה שהאיש המכונה "חוזה " מדינת היהודים כינוי שהעניק לו תדמית חולמנית ורוחנית במיוחד –היה בעצם אדם מעשי ביותר ,מציאותי ומחושב. "מדינת היהודים " היא מסמך פעולה כלכלי שהיה עומד בקריטריונים הנדרשים לתוכנית עסקית של כל יזם מתחיל בימינו.
"אלטנוילדנד היא רומן עתידני טכנולוגי ,גדוש המצאות פרקטיות וחדור אמונה עמוקה ביכולת לשפר את
העולם בעזרת שילוב נכון של יוזמה כלכלית ואחריות חברתית .ד"ר הרצל עיבד עד לפרטי הפרטים את כל התשומות והמנגנונים הנדרשים על מנת לייסד עבור בני העם היהודי מקום יישוב שיוכל לפרנסם בכבוד .מכשרון ההפקות שלו באירגון קפדני של כנסים בינלאומיים לקידום תוכניותיו והצלחתו ביצירת "באז " תקשורתי עולמי סביבם ,אפשר ללמוד גם היום בבתי ספר למנהל עסקים ".
( ע' 40 ) כותבת ליית שהיא שותפה במשרד לייעוץ אסטרטגי תקשורתי כך שאני מניח שהיא מכירה את התחום הזה היטב ויודעת בדיוק על מה היא מדברת .
את הרצל היא מכנה "פריק של טכנולוגיות חדישות " שהם שהפכו את החזון הציוני למציאות. היא מציינת שהרצל חזה עוד לפני מאה שנה את מהפכת התקשורת והבין היטב את מלוא המשמעות החברתית והכלכלית לה ,למשל הפוטנציאל בהמצאת הטלפון שרק זה עתה היגיע לאמריקה מארה"ב וניבא שאפשר יהיה לאמץ אותו ליצירת רשת חדשות בשידור חישיר.
האיש היה מומחה ליחסי ציבור לפני שהומצאו המשרדים לתחום זה ועשה זאת טוב יותר מיורשיו
הבעיה היא איתנו שלא יישמנו כהלכה את רעיונותיו .היא כותבת "להמוני המהגרים החרוצים שהיגיעו ממזרח אירופה אלה מזרח התיכון לפני מאה השנה היה סיכוי מצוין להקים כאן את ארץ החלומות שאליה ערגו ,אילו רק התארגנו למדינה דמוקרטית אמיתית במקום להציב חזון משיחי המיועד לבעלי דם מסוג אחד בלבד.לדעתה "הבית היהודי בוער מידי יום מפני שהוא נבנה מלכתחילה כמלכודת אש וזאת בניגוד גמור להוראות ההתקנה שהשאיר לנו אבי הציונות המדינית. ""
הצרה היא שתפיסת המציאות של הישראלים המודרניים נטועים דווקא באותם סדרי עדיפויות שגויים ומעוותים שהרצל ביקש לבטל. ובהחלטה להתעלם מהנחיות הביצוע שאותו איש מרחיק רעות ניסח בקפידה. הוא לא היה נאיבי ובור כלל וגם לא סוכן אימפריאליסטי קולוניאליסטי שטני הייתה לו סיבה טובה להאמין שיהודים וערבים יוכלו להתקיים ביחד אבל אופציית הקיום בשיתוף פעולה שלו נדחתה על ידי שני הצדדים .וכיום ישראל נשלטת בידי הקנאות הדתית שהייתה הדבר ממנו הרצל פחד וחשש יותר מכל.

וינווד ריד

"כמו בני אדם , גם אומות נעשות קהות –חושין כאשר הן פורשות מן העולם "
וינווד ריד "תולדות התענות האדם  " מצוטט בארץ ברית ".
נושא מרכזי בספר כפי שמראה שמו הוא המאבק בקנאות הדתית וישועה ליית מביאה דוגמאות שונות ולעיתים מזעזעות של זה וגם מאירועים שנתקלה בהם במסגרת עבודתה כפעילה למען זכויות האזרח ולמען חוזרים בשאלה .בין השאר היא מעיזה לגעת בנקודות רגישות במיוחד כמו עניין הצורך בברית מילה כסימן הכר יהודי . נותנת סקירה מרתקת וממצה על הנושא מנתחת את המנהג וקובעת ש…עם כל הכבוד ללכידות הלאומית והדתית שמנהג ברית המילה מעניק לחברה יהודית ולכל העולם המוסלמי ,אולי היגיע הזמן להמציא דרך אחרת למתג את הזהות הקבוצתית .אם אנחנו מוכרחים להשיג מצג פיזי ללכידות המועדונים הלאומיים שלנו ,ניתן להנפיק כיום שבב תת עורי מזהה או מדליון על הצוואר. ..

 רעיון מעניין , אבל ספק רב אם ניתן יהיה ליישומו בעתיד הנראה לעין גם משום שנראה שלברית מילה יש ערך רפואי כל שהוא.וגם משום שנושא זה מעורר יותר מדי  אמוציות .

כפי שהיא מציינת :"בשתי החברות כמובן רק נשים מסוגלות להתדיין על הנושא הזה בלי שהו יעורר בהן אמוציות ותסכולים קשים מדי ". ( ע' 150)
במסגרת הספר מרבה ישועה –לית מרבה לצטט סופר בלתי ידוע לחלוטין כיום ויליאם וינווד ריד אדם שבעקבות מסעות שערך באפריקה כתב ספר מקיף ואפי על עליית האדם  על תולדות התרבות והדת האנושית בשם "תולדות התענות האדם " ספר שהייתה לו השפעה עצומה על סופרים כמו ארתור קונאן דויל (שנתן לגיבורו שרלוק הולמס להמליץ בהערצה על ספר זה לידידו דוקטור ווטסון ) על ה. ג.וולס ועל ג'ורג אורול
ישועה-ליית מצאה את ספר בארגז של ספרים ישנים ו"נדלקה " עליו ואף שקלה לתרגם אותו לעברית שאיפה שלא מומשה למרבית הצער.והוא משמש לה מקור השראה גדול.וזה די ברור למה
ספר זה עורר זעזוע בזמנו בגלל ההתקפה שלו   על הדתות הממוסדות  והלא ממוסדות הן הקדומות הפגאניות  כמו דת הדרואידים בבריטניה והן "המודרניות " יותר כמו הנצרות שאת כולן ניתח וביקר ללא משוא פנים. ניתן לאמר שבשנת 1872 הוא היה מהפכני כמו ספרו של דרווין שזה עתה פורסם על האבולוציה גם בגלל שהוא היציע לראשונה "חזון " חילוני במופגן ואלטרנטיבי " לחזון הנוצרי המקובל לגבי עתידו של המין האנושי .
הדבר המדהים הוא שבספר זה שפורסם לראשונה ב-1872 היציע ריד בפעם הראשונה ראשונה בשפה האנגלית רעיונות עתידניים  כמו שינויים ביולוגיים שבמין האנושי גילוי חיי האלמוות עבור האנושות מסעות בחלל והתנחלות על כוכבי לכת אחרים ושינויים הנדסיים שלהם לטובת המין האנושי . וכל זה בשנת 1872 כשז'ול וורן עוד היה עסוק רק עם מסעות קונבנציונאליים באופן יחסי בהשוואה מתחת לים והאדמה ולירח וה. ג. וולס שלספר זה הייתה השפעה מכרעת על חייו היה ילד בן שש בלבד.

( אמנם בו בזמן שריד העלה את הרעיונות האלה על הכתב לראשונה באנגלית חשב עליהם באופן בלתי תלוי גם ספרן בלתי ידוע ברוסיה בשם פיודורוב שלו הייתה לעתיד השפעה אדירה על תוכנית החלל הסובייטית דרך תלמידו קונסטנטין ציולקובסקי אבי תוכנית החלל הרוסית אולם השניים לא שמעו אחד על השני ) .
נוסף לכל הרעיונות האלה ריד בודק בספר את תהליכי התפתחותן והסתאבותן של דתות המערב השונות שאת כולם הוא תוקף ללא משוא פנים כולל היהדות שריד רוחש לה מצד אחד הערכה רבה להתפתחותה אחרי הגלות אולם מצד שני הוא מתלונן ש" רק בעקבות צרה וסכנה אפשר להעריץ את היהודים ..למן הרגע שבו זכו בכוח השלטון העצמי הם הוכיחו שאינם ראויים לו "…
אפשר להבין מדוע ישועה ליית התרשמה כל כך מספרו של ריד הוא מלא בהתקפות מנומקות היטב על הדתות השונות המקבילות לאלה שלה מלוות בכוח חזוני עצום המקביל לזה של הרצל החביב עליה . אני מנחש שהיא למדה ממנו רבות בהתקפותיה על הדת הממוסדת כיום ובהצעותיה לחלופות לגבי נושאים מרכזיים כמו ברית המילה ..

פאוזי אל אסמאר.

בספר תוקפת ישועה ליית את ההסתגרות היהודית שמונעת מבני עמים ומיעוטים אחרים להשתלב בחברה הישראלית גם בדרכים של נישואין מעורבים .
אחד המקרים המטרידים ביותר שמתארת ישועה לייט של יחס המדינה למיעוט הערבי שדווקא שואף להשתלב בתוכה הוא המקרה של הסופר פאוזי אל אסמר  אינטלקטואל ערבי נוצרי שנותק מישראל ללא צורך
בשם זה נתקלתי לראשונה לפני כמה שנים כמחברו של ספר בשם

 Through the Hebrew Looking Glass: Arab Stereotypes in Children's Literature שיצא לאור בלונדון ב-1986 הספר היה מעניין מאוד בכך שהוא ניתח סופרים ילדים ישראליים כמו יגאל מוסינזון ושרגא גפני ואת סדרות ספרי ההרפתקאות שלהם כמו חסמבה ודנידין בהוצאות כמו מ.מזרחי ואחרות והאשים אותם בגזענות קיצונית כפי שעשו גם מבקרים ישראליים שונים כמו אדיר כהן שפירסם ספר בנושא בשם "פנים מכוערות במראה" שנה קודם לכן וששימש כנראה מקור מרכזי לפאוזי .
בזמנו כשקראתי את הספר והוא נראה לי לא הרבה יותר מתעמולה פלסטינאית שגרתית וכפלגיאט של אדיר כהן והינחתי שמחברו הוא תועמלן פלסטינאי מהסוג המצוי. בכל מקרה דנתי בספר ובנקודות שהוא העלה עם נשוא ההתקפות הראשי שלו שרגא גפני שהתייחס בזלזול לטענות השונות שהועלו בו אם כי לא הסתיר את קורת רוחו מכך שהוא זוכה לתשומת לב של הפלסטינאים כאויב אידיאולוגי מרכזי.
ספרה של ישועה ליית נתן לי מידע נוסף על המחבר הערבי . מספרה מתברר שהאיש היה סופר אינטלקטואל ערבי נוצרי ששאף להשתלב בחיי החברה והתרבות הישראלית העברית שהרבה לפרסם בעיתונות העברית ושהיו לו שפע של ידידים וידידות יהודיים ואף כתב בעיתון של מפ"ם והיה חבר מערכת במגזין "העולם הזה" .כן ניהל הוצאת ספרים קטנה משלו של ספרים בערבית .
הוא הוכרח ממש בידי השלטונות לעזוב לבסוף את המדינה כתוצאה מסדרה של התנכלויות והיטפלויות מיותרות בידי שירותי הביטחון. הללו ביצעו שורה של החרמות של הספרים שהוציא אסמר בערבית בהאשמה שהם "מחתרתיים". אלה כללו ספר של גמאל עבדול נאצר"הפילוסופיה של המהפכה " אם כי זה כבר יצא לאור כמה חודשים קודם לכן בעברית בהוצאת הצבאית המכובדת "מערכות " ללא בעיות למוציאים הישראלים, ובכך גרמו לאסמר נזקים כספיים חמורים והביאו אותו לבסוף לפשיטת רגל. .
לשיאם היגיעו ההתנכלויות כאשר אסמר נעצר בידי שירותי הביטחון ב-1968 מאחר ששמו הופיע במכתב של מסתנן שהיגיע לארץ עם מכתב שבו הייתה המלצה להיפגש עם "המשורר פאוזי אל אסמר" והרשויות חשדו באסמר כתוצאה שהוא משתף פעולה עם אירגוני הטרור. אמנם לא נמצאה הוכחה שאל אסמר היכיר את האיש או אף ידע שמחפשים להיפגש איתו . אבל לאחר"המלצה ידידותית " כבר בראשית החקירה לעזוב את הארץ ,הצעה שלה סירב, הוא נשאר במעצר מינהלי של שמונה חודשים.
עם סיום המעצר הוא גורש מהעיר תל אביב שבה חי כחלק מהבוהמה הספרותית ורותק לעיר לוד.שם עסק בכתיבת הספר "להיות פלסטינאי בישראל "שבו תיאר את ההתנכלויות השונות שעבר שהוצא לאור על ידי ידידו של פאוזי אל אסמר פרופסור ישראל שחק ב-1975
הוא הפך לדברי המחברת חלק מהגולה הפלסטינאית מאחר שישראל לא השאירה לו ברירה אחרת . אך נשאר ביחסים ידידותיים עם ישראלים כמו ישועה ליית. סיפור חייו אגב הומחז בידי סוהל חדד למחזה בשם "להיות ערבי בישראל " שהוצג בפסטיבל השנתי של הצגות יחיד הטיאטרונטו ב-2001.
הדבר המדהים הוא שדעותיו של אל אסמר כפי שמתוארים בידי ישועה ליית ששאף בתחילה לפני עזיבתו את ישראל להשתלבות יהודית ערבית אינם שונות כל כך מאלו של גפני שהוא רחוק מלהיות גזעני ושואף להתמזגות גזעית ותרבותית בין יהודים וערבים בישראל ( כן כן ). נראה לי שאם היו השניים נפגשים לשיחה הם היו מוצאים נקודות משותפות שונות להסכמה.
עפרה שועה ליית כותבת: ..כמו שפספסנו את פאוזי ..אנחנו מפסידים מידי יום אנשים משכילים יותר ומשכילים פחות ,ילידי הארץ ,דוברי עברית נוצרים ומוסלמים ,גברים ונשים שהפניית העורף היהודית העיקשת משגרת אותם בסופו של דבר היישר אל הלאומנות ההפוכה. כנוצרי אל אסמר היה שייך לקבוצת מיעוט אליטיסטית שהיה לה אינטרס ברור בשיויון בפני החוק ובהקפדה על זכויות האדם כמו היהודים בכל הדורות ובכל הארצות קבוצות כאלה הן נכס לכל חברה שואפת קדמה".( ע' 238)
הבשורה הטובה היא קובעת, היא שהחיים חזקים מכל תיאוריה ומנציחים בסופו של דבר גם אתה אידיאולוגיות המגובשות ביותר למרות הכל עדיין יש לנו סיכוי להתעשת ולתפוס את מקומנו הנכון בעולם המתעדכן מידי יום ביומו. זה יקרה אחרי שהדת תסולק אחת ולתמיד מחיי הכלכלה ואחרי שתהיה הפרדה אמיתי בין טיפוח תרבויות ולבין כפיית הגחמות שבהן על ציבורים שלמים.
הספר מלא באינפורמציה מעניינת טמרחיבת דעת על נושאים שונים ומשונים שאינם בהכרח קשורים ישירות לנושאי הספר ואלה הם כי הם סוטים מהנושא העיקרי מוסיפים לעניין בו למשל הפרשה המעניינת של מאבק בין שתי קהילות יהודיות באמסטרדם המתקדמים יותר נגד הקנאים תוך שימוש באמצעיים הטכנולוגיים החדשים של התקופה הדפסת עלונים ופשקווילים עמוסי השמצות על היריבים כתובים ביידיש הולנדית שמזכירים מאוד את הפשקווילים במאה שערים בראשית המאה ה-21. אלא שאז היה זה חידוש טכנולוגי מדהים בחדשנותו ששני הצדדים למדו להשתמש בו במיומנות עצומה . מעניין איזה שיטות טכנולוגיות החרדים של היום ילמדו להשתמש לצרכיהם כמו שאבותיהם למדו להשתמש כהולנד כפי שמתארת זאת ישועה ליית .
סיכום הספר
הספר של ליית מזכיר לי באספקטים מסוימים את הספר של עינת וילף ( היום היועצת המדינית של המשנה לראש הממשלה ,שמעון פרס ) "מקימים לוחמים ואנחנו" שגם הוא מביא דרך תיאר סיפור חייה של בני הדור שלה את תיאור המשימות שעל בני דור זה למלא בעתיד לדעת המחברת ,ישועה לייט היא פחות אופטימית מוילף אבל יש דמיון מה בדרך שהשתיים מציגות את הסיפור הלאומי גם דרך סיפורן האישי ..


"להקמתה של מדינת ישראל המודרנית נלוו כמה טעויות בסיסיות שאנו משלמים עליהם מחיר יקר אחרי יותר משלושה דורות ,הסדרים המובנים ביסודות המבנה המדיני שלנו כבר גורמים לקריסה הפנימית מתמשכת. אבל מתוכה מתחילים לצמוח יסודות איתנים חדשים . אלה מאיתנו המקווים לשמר כאן סביבת מחיה דוברת עברית שתמשיך לשאת איתה את מסורתנו התרבותית העתיקה והנכבדה ,יצטרכו למצוא דרכים יצירתיות לקדם את הרעיון הזה בתבונה"
אם זה אינני יכול להסכים יותר
"כדי להציל את ישראל צריך בסך הכל להפוך אותה למדינה ככל המדינות ואת העם הישראלי לעם ככלה עמים זאת בכלל משימה בלתי אפשרית ,עובדה שהצליחו בכך בהרבה מאוד מקומות אחרים".

אינני חושב שישראל צריכה להיות מדינה ככל המדינות ,נהפוך הוא אני חושב שהישראלים צריכים תמיד להיות מודל לאחרים ולא כמו האחרים גם אם במציאות זאת משימה בלתי אפשרית כמעט להגשמה . ובכלל מי רוצה היום להיות באמת כמו כולם ?
אבל אין ספק שהיא שמה את אצבעה על נקודות תורפה רבות שמן הראוי לשים אליהם לב

זהו ספר מציק ומרשים שכמהו לא קראתי מזה זמן רב והוא מעלה נושאים ורעיונות חשובים שמין הראוי שכל מי שהעתיד חשוב לו יחשוב עליהם .

 ofra lyth

 

 

עופרה ישועה-ליית.

האתר של הספר "ארץ ברית "

"ארץ ברית " בסימניה  

" ארץ ברית " בהוצאת נמרוד

פרק מהספר "ארץ" ברית "חזון האופניים
עוד פרק : איזה צבע זה יהודים ?

מדוע מתהפך בן גוריון

עופרה ישועה ליית על האנומליה הישראלית

עופר ריינס על ארץ ברית

תגובות על הספר " ארץ ברית"

התקפה של שמואל אמיר

הרצל 

וינוד ריד

הקדמה לספר של וינווד ריד
טקסט הספר של וינווד ריד
עוד גירסה של וינווד ריד ברשת

ונווד ריד על דרואידים

תחזיות העתיד של ויינווד ריד

"לאן " של פיארברג

פאוזי אל אסמר

הספר של אסמר על ספרות הילדים הישראלית

סקירה פלסטינאית של הספר של אסמר

שרגא גפני

עינת וילף 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ת"ת  On מרץ 31, 2005 at 11:20 am

    שמו המדויק של הספר: "איך ניגפה הציונות המדינית מפני הדת היהודית" ולא איך ניגפה הציונות היהודית…" אף פעם לא היו לך כתבות עם עריכה כל כך גרועה!

    לעצם הטענה, יש בעיה קטנה אך משמעותית. כפי שזה מתפרש ממה שכתבת על הספר, ליית-ישועה מציעה שתהיה כאן מדינה יהודית-ערבית. אבל איפה תיקח יהודים וערבים שיסכימו לחיות בהרמוניה אלה עם אלה? העם הישראלי, כלומר שילוב מוצלח בין יהודים וערבים בא"י, הוא בדיה.

  • דין הדני  On מרץ 31, 2005 at 11:28 am

    איך בדיוק גפני יוצא לא גזען מספרי דני דין.
    המממ?

  • מספר 666  On מרץ 31, 2005 at 11:53 am

    שעוסק בנושא הזה כאן:
    http://www.faz.co.il/story_1147

  • עפרה ישועה-ליית  On מרץ 31, 2005 at 11:39 pm

    לאלי,
    המון תודה על הסקירה המרגשת והממצה. למדתי המון מהידע הענק שלך על המקורות שבהם השתמשתי, יש לציין שאתה האדם הראשון שנתקלתי בו (חוץ מקורא אוסטרלי באתר "אמזון.קום") שבכלל שמע על וינווד ריד. מאוד שימחת אותי בממצאיך הבלשיים!
    באשר לרצונך שישראל תהיה מודל חיובי לכל העולם – הלוואי. עד שנגיע לזה, חשוב לסלק את מה שגורם לנו להיות בולטים מאוד לרעה. אני מאמינה שזה יקרה מהר ממה שכולנו חושבים.
    בהוקרה, עפרה
    לת"ת:
    לא ראית שילוב מוצלח בין יהודים וערבים? לא מוכרים לך יהודים וערבים שרוצים לחיות בהרמוניה? לתשומת לבך, יהודים-ערבים הם מחצית מאוכלוסית ישראל. רובם דווקא מעוניינים בסך הכל לחיות בשלום עם היהודים הלא ערבים. אשר לערבים הישראלים – בנבחרת ישראל הם הוכיחו בשבוע האחרון הרמוניה לא רעה בכלל, למקרה שהחמצת שני גולים נפלאים. ומה שנוגע לערבים הפלשתינים: לרובם המכריע יש המון דאגות בחיים חוץ מאשר להתנכל ליהודים, אבל מה לעשות שיהודים מתנכלים להם בלי הפסקה??

  • עמוס מוקדי  On אפריל 15, 2005 at 10:16 am

    הצד החווייתי – משפחתי ואחר – הופך את ספרך לקל-קריאה ולקול קורא; אבל חשיבותו העיקרית היא בחשיפת העובדה שאנו – ישראל – הננו אחת משלוש המסגרות הלאומיות היחידות בעולם, שבהן המדינה ומוסדות-הדת מחוברים זה לזה ללא כל סימן לניתוק מתקרב של החוט הטבורי הממאיר. לקביעה זו נלווים ניתוחים בהירים מאין כמוהם, המראים איך העוולות המתרחשות כאן, רובן ככולן, נובעות, ישירות, ממום מולד זה.
    לדעתי, חולשתו היחידה של ספרך המאלף היא אמונתך, שלמרות-הכל, העניינים איכשהו יסתדרו בשל אופיו הנפלא של הנוער שלנו… "נוער נפלא" (וארגונים "בוגרים" מתקדמים רבי-עצמה) לא הצליחו לעצור את הפשיזם באירופה לפני מלחמת העולם השנייה. גרוע מכך: רובו של הנוער שלנו נוח לו להיות במצב שבו הוא נמצא – לירות, לבזוז ולנשל ובה בשעה להתרפק על ערכים אוניברסליים לא-מחייבים.
    לדעתי, הסיכוי היחידי שלנו להיחלץ ממלתעות המפלצת היְמֵי-ביניימית שגידלנו כאן הוא אמירה נוקבת, חסרת-פשרות – מהסוג שספרך מלא ממנו – לגבי אופייה המפלצתי הטבוע, התובע עוד ועוד. אוסיף רק, שידוע לי, שאַת אינך מאשימה, בעיקר, את הימין במצבנו; כי, לדעתך, השמאל הרכרוכי (כולל "שינוי"!), ביחסו לעניין הרגיש של הפרדת מוסדות-הדת מהמדינה, הוא שמהווה את המעצור העיקרי בפני חשיבה בהירה, אמיצה ועקבית, ההכרחית לביעור הבורות הגורפת והמייאשת באשר לאשיות ה"דמוקרטיה" שלנו. כָּעולה מספרך, לבורות זו שותפים גם כל מוסדות החינוך והתרבות בישראל, שתרמו, טיפין-טיפין, להפצתה והטמעתה עמוק בלב "הנוער הנפלא שלנו".
    בברכת חזקי ואמצי עמוס מוקדי

  • מספר 666  On ינואר 11, 2006 at 6:21 pm

    פירסם רשימת ביקורת מעניינת על הספר "ארץ ברית " .
    כאן
    ארץ ברית מול ברית שתיקה
    http://www.keshatot.org/Index.asp?CategoryID=101&ArticleID=102
    אבל יש שם אבל את הקטע הזה שבלשון המעטה אינו מדוייק :
    "ומי שאמנם קראו עד תומו גם יבין מפני מה משך שנה תמימה, מאז ראותו אור ועד להידפס הרשימה הזאת שלנגד עיניו, לא נמצא למעשה בארץ הזאת מי שיתייחס אליו – לא בתקשורת האלקטרונית לערוציה ולרשתותיה, ולא בתקשורת הכתובה לגוניה ולמחנותיה, על יומוניה ושבועוניה ותקופוניה.

    ומסתבר גם כי מי שקרא עד תום יסכים עמי, לפחות בסתר לבו, אם אוסיף כאן שמועט הסיכוי כי בעקבות רשימה זו יימצאו מושכי-עט כלשהם בכלי-ביטוי אחרים בארץ הזאת שיתעוררו לחפש את "ארץ, ברית" ולדון בסיפורה ובהגיגיה של המחברת.

    "
    חבל שמר אמיר לא טרח לעשות חיפוש פשוט בגוגל ברשת ואז היה מוצא אתה המאמר הזה שגם פורסם באתר נוסף והיה מגלה שיש עוד אנשים שהתעניינו וכתבו על הספר "ארץ ברית ".

  • יוסף היוספי  On מאי 16, 2012 at 11:30 pm

    מוקדי – חזית את העתיד. הנוער אכן אינו העתיד, לפחות לא הטוב.

  • blogspot.com  On אוגוסט 23, 2014 at 7:41 am

    Rauenzahn says Anne Arundel has been using it for
    five years, Prince George's for one or two,
    and Baltimore City is starting this year along with Baltimore County.
    Why should you waste money on a security system when you can buy a
    dog. Wireless home security systems are easy to set up yourself.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: