הדון האחרון : על מיכאיל שולוחוב והתרמית הגדולה ביותר בתולדות הספרות

העטיפה של "הדון השקט" יצירת המופת הגדולה ביותר של הספרות הרוסית במאה העשרים.

הופיע בעיתון "גלובס".

  אויה אבינו הדון השקט !

אוי מה היה לך ,הדון השקט ,כי עכורים יזלו מימיך ?

הא איככה לא יזלו עכורים מימי.

מתחתיות מעינות קרים ,עינות הדון השקט,יסבוני

בקרבי הדגה ,דגת הדון השקט תעברני .

( שיר קוזאקי ,המבוא ל"הדון השקט")

הדון השקט ספר רביעי / מיכאיל שולוחוב

לאחרונה ב24 למאי 2005 מלאו 100 שנה להולדת הסופר הסובייטי החשוב מכולם מיכאיל אלכסנדרוביץ שולוחוב , אירוע שאותו חוגגים גם ברוסיה הפוסט קומוניסטית. במקביל מלאו גם 40 שנה לזכייתו בפרס נובל של שולוחוב ב-1965. אפילו נשיא רוסיה פוטין טרח לקחת חלק באירועים בביקור רשמי במוזיאון שולוחוב.

אך באותו זמן בחדר עבודתו  בביתו בירושלים  השלים  זאב בר סלע בלשן וחוקר ספרות  ישראלי את כתיבת ספרו המוכיח לדבריו כי הקריירה הספרותית של שולוחוב  וזכייתו בפרס נובל היו ההונאה הגדולה ביותר בתולדות הספרות העולמית . לפי בר סלע שולוחוב שחתום על יצירת הענק הספרותית "הדון השקט" גנב את היצירה מסופר קזאכי מוכשר,גנב ממש אלפי דפים כתובים .ובזמן שבעליה של היצירה נרצח בידי השלטונות זכה הגנב לתהילת עולם.הנה עלילה לספר מרתק באמת .

הגאון הצעיר

איש שירותי הביטחון: מיכאיל שולוחוב בשנות העשרים.

מוצאו של מיכאיל שולוחוב היה מאזור הקוזקים הדון ( אם כי לא היה קוזאקי טהור בעצמו ויש לכך חשיבות להבנת סיפור חייו ) והוא השתתף בצעירותו בקרבות של הצבא האדום כנגד צבא הקוזאקים "הלבנים " שלחמו בקומוניסטים .מהדון היגיע הצעיר החסר כל הסכלה למוסקבה ועבד שם כפועל פשוט סבל וחצב . אבל בגיל צעיר ביותר ב1924 החל לפרסם במקביל סיפורים קצרים .ובתוך זמן קצר יחסית עבר לעסוק בקריירה ספרותית בלבד.
ב-1926 והוא בן 21 פירסם שולוחוב שני קובצי סיפורים מחיי הקוזקים בשם "סיפורים על הדון" ו"הערבה הכחולה
אלה היו סיפורים שיגרתיים ברמה בינונית ומטה כצפוי מסופר מתחיל.

. אבל כמעט מיידית הפך ב1928 לסנסציה ספרותית כאשר פירסם את כרך א של ספרו הידוע ביותר,יצירת הענק "הדון השקט " ששלושה כרכים נוספים שלו יצאו לאור בשנים 1929 , 1932 ו-1940 .הסופר היה צעיר מאוד רק בן 22 כששלח את הכרך הראשון לפירסום ובן 25 כשלושה רבעים של היצירה הענקית הושלמו . ספר זה הציב את הסופר שהיה בלתי ידוע לחלוטין בשורה הראשונה של הסופרים הסובייטיים בתארו את הטרגדיה וההיסטורית של הקוזאקים כפי שהיא משתקפת בגורלו של גיבור הרומן גריגורי מיליחוב ומקורביו על רקע מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים באזור נהר הדון שלאחר המהפכה הסובייטית , שבה הוא משתתף במאבק הירואי וטראגי כנגד הסובייטים , ולבסוף מחוסל בידי חבר לשעבר וקומוניסט קשוח בהווה .

1936 English trans. edition

שולוחוב הציג את הקוזאקים כמי שנקרעו בין מחנה המהפכה ובין האנטי מהפכנים ולא נמנע כלל מלבקר בחריפות בספר זה את הבולשביקים.לאמיתו של דבר הספר אף גילה רגשות אמפטיה לקוזאקים האנטי קומוניסטיים הלבנים שהיו מוזרים בלשון המעטה בספר שניכתב בידי מי שלחם כנגדם ,וקומוניסטים נאמנים תקפו את המחבר על כך שהוא מבטא בספר השקפות של קוזאק שמרני .הכרך השלישי שבו יש תיאור גראפי ביותר של הטיפול האכזרי של הקומוניסטים בקוזאקים אף הביא להקפאתו של המגזין "אוקטובר" שבו הוא פורסם בהמשכים וההרשאה להמשיך לפרסמו ניתנה בידי סטלין עצמו שהעריץ את הספר .

book cover of   The Silent Don    (Silent Don)  by  Mikhail Sholokhov

הכרך הרביעי הופיע רק ב-1940 כנראה מסיבות פוליטיות שנים רבות לאחר שנכתב.אבל הפתיע את
הקוראים ברמתו האמנותית הגבוהה במיוחד ובגורלו הטראגי של הגיבור מלחוב שהיה מנוגד לחלוטין לכל מה שהיה מקובל בשנים אלו בספרות הסובייטית , שבה סיום טראגי היה בגדר "אסור".


"הדון השקט " הוכר כיצירת מופת ספרותית מיד עם פירסומו . הוא הוגדר כיצירה עשירה בעלת תנופה אפית גדולה של אמן ראשון במעלה , כרומן ההיסטורי החשוב ביותר במאה העשרים וכשני רק ל"מלחמה ושלום" של טולסטוי בספרות הרוסית . מחברו הוגדר כאמן הגדול של ציורי הנוף והושווה עם טולסטוי עצמו ….. . הספר הציב את שולוחוב הבלתי ידוע בראש מחנה הסופרים הסובייטיים .

הדון השקט ספר רביעי / מיכאיל שולוחוב

המשורר אברהם שלונסקי תירגם לעברית את הדון השקט " שתואר כ"פאר הפרוזה הסובייטית בתרגומו המפואר של א.שלונסקי " ספר שכולו שירה של נוף דומם וחי ,של מקום וזמן ,של יצרים ומעמדות ,העולה בשלל צבעים של לשון שופעת של נפשות פועלות ,של עלילות עזות ".
עם כל השבחים האלה הספר זכה לתשומת לב גדולה בחוגי השמאל בישראל.
המבקר העברי יוסף ליכטנבום תיאר את הספר "יחד עם גיבורי הרומאן אתה רוכב על פני מרחבי הערבה ,עולה בגבנוני –גבעות מורד גאיות –נושם אל קירבך את ריח הערבה מתענג על נימורי פרחיה מלטף במבט עיניך את המרחקים המשתרעים לעין קץ" . … .
תרגומו הוגדר כ"ממיטב מעשי התרגום של א.שלונסק'י,לשון דשנה ,חיה ושורשית ההולמת את החיים המתוארים בספר".
"הדון השקט " הוא היצירה הנקראת והמוערכת ביותר של הספרות הסובייטית כולה והעריכו שב-1980 נדפסו כמעט שמונים מליון עותקים של ספריו ב-84 שפות בברית המועצות . ויצירותיו תורגמו לשפות רבות מעבר לכך ובהן אנגלית וגם עברית בידי שלונסקי.

"הדון השקט " בקולנוע ובמוזיקה

פוסטר הסרט "הדון השקט".

הדון השקט " הוסרט פעמיים: פעם אחת ב-1957 בידי הבמאי גרסימוב בשלושה חלקים , ושוב בשנות התשעים כסדרה לטלוויזיה בידי הבמאי המפורסם בונדרצ'וק  שביים גם את "גורלו של אדם " ואת "הם נלחמו בעד ארצם" על פי שולוחוב .בונדרצ'וק  והתפרסם  באפוסים המלחמתיים שלו כמו  הסרט הארוך ביותר בהיסטוריה "מלחמה ושלום " על פי טולסטוי  שמשך הצגתו היא שבע שעות ו-13 דקות ו"וטרלו" .  הגרסה של בונדרצ'וק של "הדון השקט " הסרט האחרון שיצר שהופקה באיטליה וצולמה ביוגוסלוויה נעלמה במשך שנים רבות ולא הוקרנה אפילו ברוסיה כתוצאה מקופי רייט של המפיקים האיטלקיים הזרים ורק לאחרונה היא הוצאה להקרנות. לאחר מאבקים קשים של אלמנת הבמאי במפיק האיטלקי . ורק לאחרונה הסרט שוב נגיש לקהל ברוסיה ובארצות אחרות.

_(כותב שורות אלו וידידו בוריס ששניהם חובבים מושבעים של בונדרצ'וק מחכים לצפות בסרט זה בקוצר רוח) .

"הדון השקט" תרם גם תרומה לא ידועה ביותר  לתרבות הפופולארית של ארה"ב : שיר עם קוזאקי שהופיע בספרו של שולוחוב שימש כבסיס לאחד מהפזמונים האנטי מלחמתיים המפורסמים ביותר  של זמננו "להיכן נעלמו כל הפרחים"  של זמר אמריקני  מפורסם פטר סיגר .

פיטר סיגר זמר פזמון מפורסם על פי שולוחוב.

במקביל לפרסום הכרך השני של הדון השקט ב-1932 פירסם שולוחוב ספר בשם "קרקע בתולה " ( גם הוא תורגם לעברית בידי שלונסקי בשנים 1955-1956 ) גם הוא עסק בחיי הקוזאקים בערבות הדון הפעם בתקופת הקולקטיביזציה הכפויה של ימי סטלין, ספר שכרך שני שלו יצא לאור רק ב-1960. בספר זה רצה שולוחוב להראות כי על אף משוא הפנים ,חוסר השיקול והאכזריות של השלטון המקומי ,רעיון הקולקטיביזציה של האדמות נקלט בסופו של דבר אצל רוב הקוזאקים ,ואת המאבק המזוין שהיה כרוך בכך הציג כספיח מקרי לא אופייני בניגוד למציאות .

פוסטר לסרט "הדון השקט"

אבל זה אם כי פורסם במקביל לכרכי "הדון השקט " נפל משום מה מקודמו בצורה דרסטית מבחינת רמתו הספרותית, הממשלה הסובייטית בכל אופן הכריזה עליו כעל חומר קריאה חובה אצל מנהלי הקולחוזים בברית המועצות ..התרגום העברי של שלונסקי של ספר זה הוגדר בכל אופן בידי ההוצאה הגאה כ"יצירת מופת בתרגום מופת".

עטיפת הדי וי די של הסרט "הם לחמו עבור ארצם" על פי שולוחוב.

. בתקופת מלחמת העולם השנייה שבה עבד שולוחוב כעיתונאי בחזית ( הוא הודה בראיונות שהוא מעולם לא אהב את מקצוע העיתונאות ) פרסם את הספר הפטריוטי "הם לחמו בעד ארצם " ( 1942 ) חלק ראשון מטרילוגיה מתוכננת שלא הושלמה ספר שנחשב כנפילה קשה ביותר מבחינה אמנותית אך כמו מרבית יצירותיו של שולוחוב הוסרט ב-1975 בידי הבמאי המפורסם בונדרצ'וק .

לצידו פירסם  שולוחוב באותה התקופה סיפור קצר ידוע על המלחמה בשם "מדע השינאה " שתורגם לעברית ב'קובץ "סיפורי מלחמה רוסיים" .

לאחר מכן הוא פירסם עוד סיפור אחד ב-1956 בשם "גורלו של האדם " שעסק בנושא שהיה כמעט טאבו של חייל סובייטי שחזר מהשבי בידי הנאצים אל ביתו ההרוס בסוף המלחמה ,סיפור שהתקבל בהתרגשות בידי הביקורת הסובייטית והוסרט בידי בונדרצ'וק ב-1959 וכמו מרבית יצירותיו של שולוחוב תורגם גם הוא לעברית ( בידי מ.מנדל ב"סיפורים רוסיים בני זמננו " הוצאת עם הספר , 1962) . אבל מבקרי ספרות מהמערביים התרשמו הרבה פחות הכריזו על סיפור זה כ"על אחת היצירות הפחות מרשימות שנכתבו אי פעם בידי חתן פרס נובל" .
. . משום מה שולוחוב המעיט לפרסם לאחר מכן להוציא כמה יצירות בודדות ומה שפירסם היה ברמה נחותה עד להדהים בהשוואה ל"הדון השקט" " . ומשנות החמישים ועד מותו ב-1984 השתתק לחלוטין להוציא השמעת נאומים ופירסום מאמרי תעמולה בעיתונות בשירות הממשלה והדפסות חוזרות של סיפוריו הישנים .
אבל הקריירה הפוליטית שלו בזמן הזה רק פרחה.

הצאר של הספרות הסובייטית

חביבו של סטלין : שולוחוב בשנות השלושים.

במקביל להצלחת ספרו, שולוחוב הפך לסופר בעל העוצמה הפוליטית האדירה ביותר בברית המועצות והיו שכינו אותו "הצאר של עולם הספרות הסובייטית " . על פי הדיווחים סטלין עקב באופן קרוב ביותר אחרי הקריירה של שולוחוב ואישר את הפירסום של כמה מסיפוריו שנראו בעיני אחרים כ"לא מתאימים פוליטית ". שולוחוב היה שום דבר פחות מהסופר הנערץ על סטלין שהיה חובב ספרות גדול .סטלין קבע ש"שולוחוב הוא הסופר הגדול של זמננו " .ובהשראתו הגדירה הביקורת את שולוחוב כאחד הסופרים הרוסיים הגדולים ביותר . אמרו עליו "אמן כזה היה יכול להיוולד רק על אותה אדמה שהולידה את טולסטוי דוסטוייבסקי וגורקי. ספריו הוחשבו בתור ההוכחה לצדקת והעליונות התרבותית של הקומוניזם. ספריו ( יותר נכון קטעים מתאימים מתוכם ) נלמדו כחומר חובה בבתי הספר הסובייטיים וחקר שולוחוב הפך למקצוע בפני עצמו בתחום חקר הספרות בברית המועצות. "

יוסף סטלין ,שליט ברית המועצות והמעריץ הגדול ביותר של שולוחוב ושל "הדון השקט".
הוא הפך לאחד ממקורביו החביבים ביותר של סטלין שהעריץ את ספרו ושהגן עליו על כל צעד ושעל . אפילו כאשר התברר ששולוחוב מנהל רומן עם אישתו של הגנרל יזוב מטיל האימה מראשי שירותי הביטחון שניהל אחריהם מעקב יזוב לא העז לעשות דבר, סטלין דאג אישית ששום דבר לא יקרה לשולוחוב.ומעתה ואילך הייתה זאת סכנת חיים ממש להעלות ספקות כלשהן לגבי שולוחוב וגאוניותו .

( לגברת יזוב היה גם מאהב  ספרותי אחר, משורר בשם יצחק בבל שמצא את מותו גם בגלל קשריו איתה , עליו סטלין לא טרח להגן).  

שולוחוב  שירת כסגן הנשיא של אגודת הסופרים הסובייטים רבת העוצמה. ב-1961 הוא אף הפך לחבר הועד המרכזי של מפלגה הקומוניסטית והיה ידוע כקומוניסט מסור ודובר נאמן של הקו הסובייטי ככל שזה השתנה.

And Quiet Flows The Don (Silent Don) by Mikhail Sholokhov
שולוחוב הפך ל"שוט המשטר" כנגד כל סופר שהעז לסור מהתלם האידיאולוגי שהוכתב בידי המשטר.הוא נהג להתקיף בארסיות כל סופר שנחשד בחוסר נאמנות או "בסטייה".
( בסתירה מוזרה לקו האנטי קומוניסטי הבולט שבו נקט ב"הדון השקט".)
ב-1949 דרש בעיתונות שיחשפו השמות האמיתיים מאחורי כינויהם של סופרים ,ובכך הצטרף למערכה האנטי קוסמופוליטית ( דהיינו אנטישמית ) שניהלה אז העיתונות הסובייטית כנגד סופרים ואנשי רוח יהודיים שונים שלקחו לעצמם שמות בעלי צליל רוסי .
את פאסטרנק מחבר "דוקטור ז'יואגו " שזכה גם הוא בפרס נובל ( שהמישטר הסובייטי אילץ אותו לוותר עליו ) כינה בזלזול "מהגר פנימי". את הסופרים סיניאבסקי ודניאל שהועמדו לדין על כתבים שנראו כפגיעה במשטר והוכנסו משום כך לבית הסוהר כינה  בנאום גדול ומפורסם בקונגרס של המפלגה הקומוניסטית "ברנשים בעלי מצפון שחור " ורמז שאילו היו חיים ב"ימים הטובים של שנות העשרים שחלפו כי אז היה הצדק המהפכני עושה איתם חשבון קצר ". את סולז'ניצין כינה "תולעת שהורסת את היבולים " .
הוא היה ידוע כלוחם נאמן במאמרים פובליציסטיים בעיתונות במערב "הרקוב " ונהג לתקוף ללא הרף מנהיגים מערביים עם אינטלקטואלים סובייטיים. כל כך סמך עליו המשטר עד שהוא ליווה את המנהיג הסובייטי ניקיטה חרושצ'וב בכמה ממסעותיו במערב באירופה ובארה"ב כדוברה של הספרות והתרבות הסובייטית .

חתן פרס נובל ,שולוחוב בשנות השישים.

הוא זכה בפרס סטלין ב1941 בפרס לנין ב1960 והחשוב מכלבפרס נובל ב1965 מה שחיזק את מעמדו כסופר הסובייטי החשוב ביותר. מה גם שכל שאר הזוכים הרוסיים לאורך השנים איבן בונין ( גולה רוסי באירופה ) פסטרנק ( שאולץ בידי הממשל הסובייטי לוותר על פרס נובל )סולזניצין וברודצקי שזכו בפרס אחריו היו ידועים כאנטי קומוניסטים חריפים. שולוחוב היה שונה מכולם בהערצתו למשטר הקומוניסטי ( שהיא עומדת בניגוד לתיאור החריף והלפעמים עוין של משטר זה בספרו ) . "אני קודם כל קומוניסט " הכריז פעם "ורק אחר כך סופר".

 

לאורך השנים היו שמועות עקשניות ביותר שהפרס היוקרתי הושג לא רק כתוצאה ממניעים ספרותיים טהורים אלה גם כתוצאה מהסכם סודי בין ברית המועצות ושוודיה שבו התחייבה ברית המועצות שצוללות שלה לא יחדרו לתחומי שוודיה אם תזכה האקדמיה השוודית את הסופר הסובייטי החשוב ביותר בפרס נובל .שולוחוב בכל אופן כקומוניסט נאמן טרח ושלח מכתב לפוליטביורו של המפלגה בשאלה האם מן הראוי שילך לקבל את הפרס שהרי זה הוגדר רק כמה שנים לכפני כן כ"פרס ריאקציונרי בורגני " כאשר פסטרנק זכה בו . הוא קיבל אישור שהפעם "זה בסדר" ללכת לקבל את הפרס…

  

הסופרים הסובייטיים האחרים שחששו מכוחו העצום בחוגי השלטון שתקו בדרך כלל.אבל פה ושם היה מי שהעז לדבר נגדו ,הסופר גאלאנסקוב כתב בזעם לאחר זכייתו של שולוחוב בפרס נובל כי שולוחוב הוכיח שאינו מסוגל לשום דבר רציני חוץ מהטלת גידופים באמנות הבורגנית . במכתב גלוי לשולוחוב כתב גאלאנסקוב :

אתה החבר שולוחוב כבר לא סופר . פעם היית עיתונאי בינוני.אבל גם זה כבר מזמן חדלת להיות .כעת אתה דמגוג פוליטי רגיל ביותר ,ונוסף על כך בעל חינוך רע ולא חכם מדי . כעת אתה פשוט נושא מדליות על החזה  המחפה בסמכות המפוקפקת שלו על קומץ פוליטיקאים שפשטו את הרגל ..ואל נא תתמרח בגדולתו ובנדיבותו של העם הרוסי ! אתה מכתים הן את גדולתו והן את נדיבותו .למרבה הצער סופרים כמוך ,המוצצים את גופה המעונה של רוסיה , עדיין רבים.
גאלאסנאקוב מצא את מותו בבית הסוהר של המשטר.
אבל הוא לא היה היחיד. סופרת בשם לידיה צ'וקוסבקאיה כתבה גם היא מכתב גלוי לשולוחוב לאחר שתקף בארסיות את הסופרים סינייאבסקי ודניאל בנאום בקונגרס המפלגה הסובייטית ב-1966:
"ההיסטוריה לא תשכח את נאומך המביש .הספרות תנקום בך את נקמתה ,כפי שהיא מתנקמת תמיד באלה הבוגדים תמיד בחובת ההומניזם שהיא מטילה .הספרות הוציאה עליך את המשפט הנורא ביותר שאפשר להוציא על אמן –עקרות יצירה. הכיבודים והכסף והפרסים בכל אלה אין כדי להסיר מעליך את הכתם.

 

שולוחוב נפטר ב-1984 שבע תהילה וכיבודים אין ספור אבל לאורך השנים לא פירסם יצירה ספרותית חדשה ובוודאי לא משהו שהתקרב אפילו ל"הדון השקט " ולעוצמתו.

פסל לזכרו של מיכאיל שולוחוב.

 הקוזאק הנגזל

 

סרט רוסי על פי סיפור של שולוחוב.

אבל לאורך השנים עורר שולוחוב  ויכוחים חריפים יותר מכל סופר סובייטי אחר.

 

הספינה "מיכאיל שולוחוב " של הצי הסובייטי.
לאורך השנים היו שמועות לאין סוף ששולוחוב "גנב " את ספרו המפורסם. סיפרו ששולוחוב קיבל את כתב היד של "הדון השקט" מאישתו של סופר שמת וכי הוא ממשיך לשלם לה "פנסיה" באופן קבוע. בחוגים שונים ברוסיה היו מתלוצצים :"הדבר הטוב היחידששולוחוב כתב גנוב…" ב-1967 כתב המשורר אנדרי ווזסנסקי באחד משיריו שבו רמז בבירור על שולוחוב :" אתה קלסיקן על ורכיכה של השלטון להתבייש אתה צריך ! העתקת פעם סיפור של אדם אחר .אך על ההצגה הזאת לחזור לא תוכל …"

ב1974 יצא לאור בצרפת ספר עם הקדמה של הגולה הרוסי המפורסם סולז'ניצין שהאשים את שולוחוב שגנב את כתב היד של ספרו המפורסם "הדון השקט" מסופר קוזאקי ידוע בשם פיודור קריוקוב שמת ב-1920ממחלת טיפוס . על פי השמועות בשנות חייו האחרונות כתב אותו קריוקוב אפוס גדול על חיי הקוזאקים מאזור הדון שנעלם לאחר מותו והועלתה השערה שאפוס זה הוא הוא הטקסט המקורי של "הדון השקט".

אלכסנדר סולז'ניצין. חתן פרס נובל לספרות ,עמד בראש ההתקפות על שולוחוב.

. המאשימים ציינו שבדיקה יסודית של הטקסט של "הדון השקט "מראה ששני אנשים שונים כתבו חלקים שונים ממנו . האיש הראשון שכתב את שני החלקים הראשונים של היצירה הצטיין בהתבוננות פסיכולוגית מעמיקה לנפשות הדמויות וגם היכיר היטב את הקוזאקים ודרך חיייהם באזור הדון . בידיו גם היה ידע היסטורי עצום על הנעשה באזור והוא ככל הנראה כתב את דבריו על יסוד קשר הדוק ורב שנים עם חוגים שונים של החברה שלפני המהפכה באזור הדון .
. "הכותב השני " לעומת זאת כתב חלקים שהם נחותים בהרבה מהחלקים הראשונים ו"המחבר השותף " הכניס בהם פרקים שלמים שאינם מתאימים כלל לקו העלילה כפי שהוטווה בחלקים הראשונים המעולים בהרבה מבחינה ספרותית ושילב דמויות ומעשים שאינם מתאימים מבחינה אורגנית לקו הכללי של היצירה. הוא הכניס ביצירה שינויים ו"תיקונים " פוליטיים שונים שבהם האדיר את הלוחמים הקומוניסטים בניגוד לסופר המקורי שעמד דווקא לצידם של ה"לבנים " יריבי הקומוניסטים .

בול עם תמונת שולוחוב.

.שולוחוב עצמו משום מה נמנע לחלוטין להשיב להאשמות כנגדו . אך המאשימים לא הצליחו להביא הוכחות מכריעות לטענותיהם . בדיקה באמצעות מחשב שבוצעה בשוודיה של לשון יצירותיו של שולוחוב בהשוואה עם אלה של קריוקוב הראתה שיש בינהן שוני וההאשמה,לכאורה לפחות , הופרכה ( שמועות עקשניות טוענות שאותו מחקר מחשב מומן בידי כספים שהיגיעו מברית המועצות ) .
כן ב-1987 לאחר שנים רבות של מחסור מוחלט בכתבי היד של שולוחוב ל"הדון השקט" הוצגו כתבי יד של טקסטים של " הדון השקט" שהוכיחו שוב מעבר לכל ספק , לפחות לכאורה, ששולוחוב הוא הכותב של "הדון השקט" שהרי הטקסטים היו בעצם כתב ידו .
אבל כעת הופיע חוקר ישראלי שקובע שהוא יכול להראות בצורה מכרעת ובלתי ניתנת להכחשה כי לא שולוחוב הוא שחיבר את "הדון השקט" או כל ספר אחר וכי בידיו ההוכחות לכך שהייתה כאן ההונאה הגדולה ביותר בתולדות הספרות .

ההונאה הגדולה

זאב בר סלע, בלשן חוקר ובלש ספרות.
זאב בר סלע הוא בלשן חוקר ספרות של יוצרים כמו יוסף ברודצקי ,וספרות מדע בדיוני ובעלה של המסאית הרוסיה הידועה מאיה קגנסקיה שעימה ועם בתה ד"ר אילנה גומל ראש המחלקה לספרות אנגלית באונ' תל אביב פירסם לאחרונה ספר מחקרי על ספרות המדע הבדיוני ברוסית .

 בר סלע : עליתי לישראל ב-1973 . ב-1982 התחלתי להתעסק בבעית שולוחוב כי זאת הבעיה הגדולה והמסובכת ביותר בספרות הרוסית בכלל שבה אי אפשר למצוא תופעות דומות לזאת. תחשוב על זה, הספר הגדול והחשוב ביותר של כלל הספרות הסובייטית המודרנית נוצר לכאורה בידי משהו שלא הבין וגם לא התעניין כלל בספרות , איך יתכן דבר כזה?
א.א : איך היגעת לנושא הזה ?
בר סלע : הייתי בישראל רחוק מכל ארכיונים וספריות של רוסיה ובידי היה רק טקסט של "הדון השקט" . והתחלתי לקרוא מחדש וראיתי שלא ייתכן שיצירת המופת הזאת נכתבה בידי מיכאיל שולוחוב .

 א.א. : למה בכלל חשדו בשולוחוב שהוא לא המחבר ?
בר סלע : היו שמועות מהרגע הראשון לאחר שהרומן יצא לאור שהוא גנוב על סמך כמה דברים פשוטים: ברומן מתוארת מלחמת העולם הראשונה בפרטי פרטים היסטוריים מפורטים של מי שחווה אותה על בשרו למרות ששולוחוב היה רק בן 9 כשפרצה ורק בן 14 כשהסתיימה מלחמת האזרחים המתוארת . והוא כתב זמן קצר יחסית לאחריה כשלא היו עוד מסמכים וספרים בספריות שלפיהם יוכל לברר את הדברים שאותם תיאר בדייקנות כזאת.
לדבריו הוא החל לכתוב את הרומן בגיל 19-20 אבל בספר מתוארים בפרטי פרטים יחסים בין המינים ויחסי משפחה כאילו המחבר הוא מבוגר ובעל ניסיון רב ולא בחור צעיר כפי שהיה שולוחוב.
א.א. : אלו לא טיעונים משכנעים , סופרים טובים יכולים להציג גם מציאות זרה להם בצורה משכנעת לחלוטין .
בר סלע : יכול להיות אבל לא בצורה שתשכנע גם את אלו שחוו את הדברים על בשרם כפי שעשה ספרו של שולוחוב והרי הכל שם מנוגד לביוגרפיה שלו והוא כתב על דברים שלא השתתף בהם . . הוא פירסם את הספר עשר שנים אחרי מלחמת העולם הראשונה והכל שם הוא מדוייק כאילו ראה הכל בעצמו ושיכנע אנשים שהיו שחשבו שזה אמיתי. כתוצאה נוצרו שמועות שהוא יותר מבוגר ממה שהוא טוען וכן עבר את מלחמת העולם הראשונה על בשרו וזה מסביר את הידע המפורט שהופגן בספר .
אבל מה שהפתיע את כולם במיוחד, היה הרמה ספרותית הגבוהה עד להדהים. הרי לפני זה הוא פירסם קבצים ספרותיים עם סיפורים דומים מאוד אבל ברמה ספרותית ירודה ביותר וקומוניסטיים באידיאולוגיה שלהם לחלוטין.

ותדע מיכאיל שולוחוב היה אדם חסר כל השכלה שכתב עם שגיאות כתיב . הוא לא היה מסוגל לנהל שיחות אינטיליגנטיות ולא מסוגל לכתוב .איך אם כך אדם כזה ללא השכלה וניסיון ספרותי מוגבל ביותר יצר יצירת מופת ענקית כזאת ועוד בגיל צעיר כל כך ? זה עומד בניגוד לכל היגיון.
א.א. איך אתה מסביר את כתבי היד שלו של "הדון השקט "?
.בר סלע :היו שמועות כבר ב-1929 שהאיש צעיר והבור הזה לא כתב את ה ספר הזה ודרשו ממנו הוכחות. והוקמה וועדת חקירה שכביכול "בדקה " את הנושא . והוועדה דרשה משולוחוב להציג את כתב היד והוא הציג את כתב היד. אבל אתה יודע מה הוא באמת עשה שם ? הוא פשוט העתיק את הספר שיצא לאור בכתב ידו , זה הכל.כל מה שהצליחו להוכיח שהוא כתב את אותם הדפים בכתב היד שלו . איך אפשר לדעת מהדפים אלה שהוא לא המחבר ?פשוט מאוד אין שם שום תהליך של עבודה, מחיקות ותוספות של גירסאות חלופיות שמראות שהמחבר שינה את דעתו ודברים כאלה.
אין שם בדפים האלה שום חומר שאינו נמצא בספר כפי שפורסם .עם נקבל את הדפים האלה כמו שהם הרי שולוחוב הוא הסופר היחיד בהיסטוריה שכתב יצירת מופת בלי שום שינויים בתהליך הכתיבה .

 

  

  עטיפת ספרו של זאב בר סלע על שולוחוב.

 

 
א.א : בכל זה אין הוכחה שלא שולוחוב היה המחבר של "הדון השקט ".מה הייתה התרומה החדשה שלך לעניין ?
בר סלע : . קראתי את הספר בעיון ונתקלתי בתופעה מוזרה : הספר מלא בסתירות פנימיות מדהימות , בעמוד אחד המחבר מספר דברים מנוגדים זה לזה למה שכתב בעמודים קודמים כאילו שכח מה שכתב .בתוך הספר יש מגוון של גרסאות שונות של אותם האירועים . ואז הבנתי מה יש לנו כאן : היה כאן כתב יד שבו אדם כתב תוכנית איך הוא יכתוב פרק זה או אחר ואחרי זה הוא כתב את העלילה ושינה את דעותיו וכתב את זה בצורה קצת שונה תוך כדי הכנסת שינויים שונים.אבל אם שולוחוב היה הסופר הרי היה יודע להכניס את השינויים הנדרשים ולהציג את כתב היד בצורה מושלמת . כלומר היה כתב יד של טיוטה שמי שהכין גרסה סופית שלה לא הבין מה המחבר התכוון לעשות ואיך הוא התכוון לעשות זאת. ברור שמי ששם את שמו על הספר לא הבין זאת . הבנתי שהמדובר בגניבה כי דברים כאלה לא קוראים אצל סופרים צעירים ומוכשרים כמו ששולוחוב היה אמור להיות.

 

חוץ מזה ניתוח של הספר שעשיתי הראה שיש בו השפעות רבות שמראות על ידע עמוק בספרות הרוסית וזאת למרות ששולוחוב למד בבית הספר רק 4 שנים ולא ידע דבר על הספרות הרוסית . אבל מאידך ניתוח של טקסט הספר הראה שמי שכתב אותו הושפע רק מיצירות שנכתבו לפני 1914 כששולוחוב היה בן 9 כאילו המחבר היה מישהו שכלל לא חי בברית המועצות ולא היכיר את היצירות של הסופרים שלה.
יש שם פרקים של יומן של הגיבור והתברר לי לאחר ניתוח שאין שם שום השתייכות של זה לשנת 1914 ,ושבהתחלה הסיפור בכלל דיבר רק על שנת 1911 בגירסה הראשונה של הרומאן.  התברר לי שהמחבר עוד לא ידע כאשר כתב את הקטעים האלה שתפרוץ מלחמת עולם הראשונה, כלומר הוא התחיל לכתוב את "הדון השקט" עוד לפני יולי 1914 כששולוחוב היה ילד בן 9 .
ואז התחלתי לחפש את המחבר האמיתי :
ניסיתי למצוא את הביוגרפיה של האיש הזה והדור הספרותי שלו היה שייך . מצאתי רק מועמד אחד .זה לא היה פיודור קריוקוב שסולז"ניצין ואחרים חשבו שהוא המחבר וזאת מאחר שהוא היה הסופר הקוזאקי הידוע היחיד של התקופה . זאת הייתה הטעות הגדולה שלהם אם כי הם צדקו לגבי דברים שונים לגבי "הדון השקט".
הבעיה עם קריוקוב היא שהוא נולד ב-1870 ו"הדון השקט " נכתב בצורה מודרנית כזאת שברור שאפשר היה לכתוב אותו רק אחר 1910 במאה העשרים וקריוקוב הוא תוצר של ספרות של המאה ה-19 והמשיך לכתוב כך גם אחרי 1910. הניתוח שלי כמו גם הניתוח של המחשב הראה שאין שום דמיון בין הסגנון של קריוקוב לסגנון "הדון השקט" .כלומר המחבר היה מישהו אחר.

 

מצאתי מישהו אחר שהתאים לחלוטין לכל התנאים שקבעתי וזה היה איש שנולד ב-1890 ונרצח בידי הקומוניסטים בינואר 1920 . שמו הבדוי ויקטור סוסקי . שמו האמיתי וניאמין קראסנושקין שהיה קזאכי במוצאו .. והאיש הזה ב-1910 הפך לעיתונאי מאוד ידוע באיזור של חבל הקוזאקים הדון . ב-1917 עבר לפטרבורג לאחד העיתונים המובילים היה עד למהפכת פברואר 1917 . ואחר כך עבר לאזור דון ששם הוקמה ממשלה קזכית עצמאית . אז פרצה מהפכת אוקטובר של לנין . וכל הזמן הזה המשיך לכתוב עיתונות . הוא הוציא גם שבועון משלו "גל הדון.
והוא היה אנטי בולשביק מובהק . ותמך בצבא הלבן אויב קומוניסטים. הבולשביקים עצרו אותו לבסוף ורצחו אותו אותו באותו החודש מאחר שהיה אחד מהעיתונאים המובילים של הלבנים.
מצאתי שהוא כתב ופירסם המון לפחות 1200 פירסומים ושישה כרכים. אבל בעיקר פיליטונים ומסות וידיעות עיתונאיות ולכן לא שמו אליו לב בעבר כי חיפשו יוצרים מובהקים בתחום הספרות היפה ובכל השנים האחרונות של חייו הוא כתב בסתר את הרומן.

  א.א. : ויש לך הוכחות שמראות בבירור שהוא כתב את "הדון השקט"?
בר סלע : בהחלט. אני יכול להגיד את זה בוודאות. אחרי שהיגעתי למסקנה שקראסנושקין הוא המחבר נסעתי לרוסיה וסרקתי שם ספריות וארכיונים בחיפוש אחרי כל בדל ניר שהוא אי פעם כתב ופירסם קראתי את כל 1200 הפרסומים שלו בכתבי עת שונים וניירות שונים שלא פורסמו כדי לברר אם אפשר למצוא שם חומרים שיקשרו אותו עם כתיבת "הדון השקט " .ומצאתי .
מצאתי בין כתביו את הטיוטות הראשונות של כמה פרקים ברומאן "הדון השקט " שפורסמו בזמנו בעיתונים ב-1911 וב-1912 תחת השם הבדוי שלו כסופר. במהלך הסריקה מצאתי עוד קרוב ל200 פריטים,מאמרים רשימות וסיפורים שקשורים קשר ברור והדוק מאוד לתכני "הדון השקט " בסגנון במילים בגישה וברור שנכתבו בידי אותו המחבר ושימשו כהכנה .
א.א. : אבל הרי שולוחוב כתב גם יצירות ספרותיות אחרות אחרי הדון השקט" .
בר סלע : הניתוח שלי מראה שכל אחד מהרומאנים האחרים של שולוחוב גם הוא נכתב בידי מישהו אחר. גם בניתוח של הספר "קרקע בתולה" מצאתי פרקים שנלקחו מכתב היד של "הדון השקט" שלא פורסמו. ניתוח סגנוני של הרומן האחרון שלו "הם לחמו בעד המולדת" מצא שאת הספר כתב סופר אחר
אנדרי פלטונוב  סופר רוסי מפורסם שמת ב-1950. לדעתי שולוחוב שילם לו עבור כתב היד והספר למעשה הוזמן מפלטונוב שהיה במצב כלכלי גרוע ובנו ישב בכלא ובעצמו כמעט מת ברעב זה על ידי השוואה סגנונית שאינה משאירה מקום לספק . לדעתי גם היצירות האחרות שלו כביכול נכתבו כולן בידי אנשים אחרים ורק הופיעו תחת שמו .
כל יצירתו הספרותית של שולוחוב הייתה הונאה אחת גדולה.

לדעתי מה שקרה היה זה : בהתחלת שנות העשרים היה ברור שמבחינה תרבותית המהפכה הקומוניסטית נכשלה לגמרי וכל הציפיות היו שהפרולטריון המשוחרר מסוגל להוציא מתוכו יצירות מופת שיעמידו בצל את כל מה שהיה קודם לכן בתקופת הקפיטליזם. . הספרות הרוסית האמיתית הייתה אז של הגולים באירופה אנשים כמו נאבוקוב ואיבן בונין , ונוצרה מעין תחרות תרבותית בין רוסיה הסובייטית ורוסיה אירופאית של הגולים , תחרות שהסובייטים לא הצליחו בה. ואז מישהו, כנראה במשטרה החשאית ששולוחוב היה קשור אליהם בצורה הדוקה מ-1923 ותחת חסותה החליט ,ליצור סופר סובייטי גדול על ידי שימוש בכתב היד של רומן אנטי קומוניסטי במקור שהיה ברשותם של קראסנושקין . אחרת איך אפשר להסביר שמישהו חסר השכלה כמו שולוחוב אפילו אם גנב את כתב היד, יכול היה להבין מה זה .
לדעתי לא שולוחוב היה היוזם של כל הפרשה אלא מישהו מהמשטרה החשאית שבחר בשולוחוב בתור מחבר עבור כתב יד שהיה בידי המשטרה החשאית אחרי שרצחו את המחבר.

 

הם בחרו בשולוחוב גם כי היה קשור אל הקוזאקים וגר באותו האיזור שעליו מספר הסיפור מה שהיה הופך את הצגתו כמחבר לאמינה יותר . אבל שולוחוב לא היה קוזאקי הוא רק גר באיזור שלהם ולא היה שייך לקוזאקים שלא היו אמינים מבחינה פוליטית ועד כעשרים שנה אחרי המהפכה לא היו להם זכויות אזרחיות. והוא נהפך באופן כמעט אקראי לחלוטין לסופר הגדול.
אבל כשיצא הספר לאור רמתו הייתה כה גדולה ששום דבר אחר לא השתווה לו בספרות הסובייטית .לדעתי הם נקטו בזה רק כצעד זמני עד שיקום סופר סובייטי גדול באמת .
.הבעיה הייתה שבנתיים לא קם שום סופר סובייטי נאמן גדול וכל שאר הסופרים הרוסיים נשארו בעקשנות אנטי קומוניסטיים אנטי מהפכניים ואנטי ממשלתיים . והם נשארו תקועים עם שולוחוב הזייפן הנוכל .

א.א. שולוחוב בכלל היה מסוגל לכתוב ספר כזה ?
בר סלע : לא. האיש היה חסר כל ידע והבנה בענייני ספרות . יש איתו עשרות ראיונות אבל כשהשיחה מגיעה לענייני ספרות ותרבות ולגבי עניין ספריו שלו הוא תמיד מסרב להגיד אפילו מילה אחת והעיתונאים תמיד הסבירו שזהו נושא כל כך עמוק שהוא לא רוצה לדבר על זה. למשל הוא מסרב לדבר אפילו על טולסטוי שהשפעתו בספר היא עצומה . הדברים שהוא כן היה מוכן לדבר עליהם היו תמיד על צייד דיג נושאים שעניינו אותו מאוד .
והוא מעולם ,מעולם לא ענה על שום שאלה על הרומאן, וזה כי לא ידע מה לענות .. .כל המראיינים שהיגיעו אליו עברו מסננת של המשטרה החשאית .עם כבר היגיעו אליו לשיחה עיתונאים המערביים אז תמיד בחרו כאלה שהיו קשורים לשמאל ולברית המועצות ולא ישאלו אותו שאלות קשות מדי .
,הוא נפגש פעם אחת ויחידה עם סופר מערבי .זה היה עם המינגווי אך מכיוון שאף אחד מהם לא ידע את השפה של השני,והסובייטים בכוונה לא נתנו להם מתורגמן שיקשר בינהם, הם רק ישבו זה לצד זה ושתו. גם עם הסופרים סובייטיים הוא מעולם לא דיבר על נושאי ספרות אלא עשה את הדבר היחיד שאותו ידע באמת לעשות לשתות, שכן הוא היה אלכוהוליסט .

א.א. : תגיד מה היה המניע שלך כל השנים האלה לבצע את המחקר המדהים הזה ? לסרוק את כל 1200 הכתבים האלו?
בר סלע :א.משום שאני מדען וזוהי הבעיה המסובכת ביותר בעולם ספרות הרוסית . ושנית משום ששולוחוב ה היה תמונת ראי של המשטר הסובייטי . הוא ואנשים כמוהו רדפו בעיתונות ומחוצה לה אחרי כל סופר שהעז לכתוב משהו שלא מצא חן בעיני המשטר.. אני רואה במחקר שלי מעין סגירת חשבון אישית בשמי בשמם של כל הסופרים שהמשטר הסובייטי ויצורים שלו כמו שולוחוב הרסו את חייהם .
שולוחוב :הצלחת.

באמצע יוני יוצא לאור ברוסיה ספרו של בר סלע ."הבור הספרותי " שיעסוק בחייו של שולוחוב . פרסום ראשוני של הממצאים בעיתונות הרוסית הביאה כבר להתקפות ארסיות על בר סלע מצד חוקרי שולוחוב שונים ברוסיה שטענו שבר סלע הוא סוכן ציוני וחלק מהתוכנית הציונית האמריקנית להשמדת רוסיה . בראש התוקפים עומדים אלו שבתקופה הסובייטית מקצועם היה חקר שולוחוב .
הוא עמל כעת על ספר ההמשך שבו יציג את ההוכחות הספרותיות והבלשניות שבידיו ש"הדון השקט" הוא טקסט גנוב .

בר סלע :אני עובד עכשיו על הספר שבו אוכיח בצורה פרטנית מי הכותב האמיתי של "הדון השקט " על ידי ההשוואה עם הטקסטים שגיליתי . וזה לא היה שולוחוב שלדעתי לא רק שלא חיבר את הספר , אלא כפי שכמה ראיונות עימו מראים בבירור אפילו מעולם לא קרא אותו.

 

 

פסל של מיכאיל שולוחוב.

ראו את המשך הפרשה

נהר הדון כבר אינו שקט המשך פרשת שולוחוב

קישורים על מיכאיל שולוחוב :

מיכאיל שולוחוב בויקיפדיה
מיכאיל שולוחוב

ביוגרפיה של שולוחוב באתר פרס נובל

נאום קבלת פרס נובל של שולוחוב

ה"דון השקט" באנגלית 

 

ביקורת על "הדון השקט"

שולוחוב והמערבון האמריקני
תיאור חגיגות ה-100

עוד על חגיגות ה-100 של שולוחוב
גם על חגיגות 100 השנה

הנשיא פוטין מבקר בכפרו של שולוחוב

הדון השקט "הסרט של גרסימוב

הדון השקט גירסת בונדרצ'וק

הסרט "גורלו של אדם " על פי שולוחוב

הסרט  "גורלו של אדם " בדי וי דיl

מאיה קגאנסקיה 

בול לרגל 100 שנה להולדת מיכאיל שולוחוב. יצא לאור בימים אלה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On מאי 29, 2005 at 3:59 pm

    או גם וגם?

  • מספר 666  On אוגוסט 7, 2005 at 9:49 am

    ספרו של בר סלע יצא לאור בימים אלו ברוסיה לאחר שבמשך כמה חודשים התנהל סביבו מאבק שלם שהעמיד אותו בסכנת השמדה .
    לפרטים ראו :
    "נהר הדון כבר אינו שקט
    http://www.notes.co.il/eshed/12844.asp

  • אלון הנסן  On נובמבר 2, 2007 at 10:21 am

    קזאכ זה בן אדם מקזכסטן
    הקשר היחידי שלו לקוזק הוא שהשם נלקח מאותה המילה התורכית העתיקה לשודד

  • אלה  On נובמבר 2, 2007 at 11:10 am

    אלה הם קאזקים. בפי עצמם ורוב הרוסים.
    האוקראינים קוראים להם קוזאקים. כנ"ל האמריקאים. אבל דעת האמריקאים לא רלוונטית.
    ומיעוט הרוסים קוראים להם קזאכים (או קזאחים).

    ועל כן: תכירו – קזאקים. נעים מאוד. יופי של אוכל.

  • יגאל  On פברואר 14, 2008 at 6:00 am

    השאלה המעניינת כאן היא לא האם הגרסה של בר-סלע ואפילו גרסאותיהם או, יותר נכון, ניחושיהם
    המלומדים של אנשים ידועים ממנו נכונים או לאו בדיוק כפי שהם. ברור שלא רק לבר-סלע, אלא גם
    לאנשים אחרים, כמו סולז'ניצין, שאיבד את עצמו לדעת כבר בתחילת דרכו, תמיד היו נטיות פוליטיות
    וטעמים אישיים שהשפיעו, או יותר נכון הכריעו, את עמדתם בשאלת "הדון השקט".
    מעניין לקרוא ולבחון את המחקרים המדעיים המקצועיים שהגבילו עצמם לניתוח קפדני של היצירה, מבלי
    לקפוץ למסקנות ההסטוריות והאישיות. השאלה החשובה היא מה ניתן להסיק מתוך סך כל הממצאים של
    העבודות הבלשניות והספרותיות האלה על אופן כתיבת הספר ועל עבודת מחברו.

    למי שקורא רוסית אפשר להמליץ על דיון מסוים בפורום כלשהו, שנגע למחקר בשאלה זו:

    http://phorum.icelord.net/read.php?f=14&t=1632&a=2

  • אלון הנסן  On פברואר 14, 2008 at 6:02 am

    לא מזמן חזרתי לארץ אחרי שביליתי שנה-שנתיים בדרום רוסיהת בעיקר בחבל הדון. שם מאוד עניין אותי
    שולוחוב, אולי בגלל כל הציורים והפסלים של גרישה וקסיושה, מעבר לעובדה שרציתי להבין יותר טוב את
    המקום והאנשים.
    כל זה מעין הקדמה לא חשובה. כאשר קראתי את הראיון הזה, עלו לי כמה שאלות ונקודות. כסופר חובבן
    וחובב היסטוריה, אשתדל להביע את דעתי כמה שפחות.

    1) ספר כמו "הדון השקט" דורש השקעה אדירה של זמן ומחשבה ורוח כדי להכתב. אפשרי ששולוחוב לא
    רצה לחזור על זה?
    2) "הדון השקט" נתקל בהתנגדות מהצנזורה.
    3) שולוחוב בתחילת דרכו עבד בכל שבא לידת בבנייה ובנפחות, לדוגמא. נראה שלזרום עם הזרם הרבה
    יותר משתלם מבחינה כלכלית.
    4) "קרקע בתולה" נחשבת ליצירה יותר נחותה. האין זה בגלל שנכתבה בכדי להגביר את תמיכת העם
    בקולקטיביזציה ואינה לגמרי יצירה מן הנשמה?
    5) "הם נלחמו בעד המולדת" נכתבה כדי לחזק את המורל בזמן מהע"ם השניה, לא ,יצירת אומנות גבוהה.'
    אולי בגלל שהשתעמם שולוחוב לא המשיך?
    6) סולז'ניטצין שנא את שולוחוב (די מובן). זה לא מנע ממנו להאמין ששולוחוב, הקומוניסט המושבע, יכל
    לכתוב יצירה איכותית כזאת?
    7)שולוחוב השתמש בהשפעה שלו להיטב את מצבם של בני הדון, ואף הציל עשרות כנסייות מהשמדה
    בשנות השלושים.
    8) הלא העלו כל-כך הרבה האשמות וחשדות על שולוחוב בגלל שהיו לו הרבה אוייבים, יותר מכל סופר
    סובייטי אחר? אם יכלו להוכיח שהוא רמאי וגנב, הרי היתה זו מהלומה נכבדת למשטר.
    9) זה לא מסתבר שכתב מחדש חלקים של היצירה כדי שיקבלו אותה הצנזורה ?
    10) מצד אחד טוענים ששולוחוב אפילו לא קרא את היצירה, מצד שני, שהוא כתב את החלקים ה'נחותים.
    11) טוענים שכתב היד משנת 29' הועתקה בגלל שאין בה לא שינויים לא מחיקות אבל מצד שני שהספר
    לא שלו בגלל הטעויות והניגודים בטקסט. האין זו הוכחה ל'צעירותו' הספרותית של שולוחוב? אם גנב, לא
    היה הוא מקפיד יותר להסדיר את הכל? באשר לכתב היד, אולי כתב 'גרסה נקייה' כדי שיסתכל עליו בעין
    יפה המשטר?
    12) אולי שולוחוב מיעט להגיב לטענות של גניבה בגלל שלא היה לא ממה לפחד מהאויבים, הרי הגן עליו
    סטלין.
    13) אפשר שחלק מן השינויים הם בגלל ששינה את דעתו על העלילה או הדמויות, או אפילו שכח לפעמים?
    14) שולוחוב גדל בחברת קוזקים ואמו הייתה למחצה אחת, אבל הם השתייכו לאחד מן ה'מעמדים' (לא
    יודע איך להביע זאת אחרת) הכי נחותים במבטם של הקוזקים.

    נראה לי סביר ששולוחוב כתב את ה'דון השקט' אבל הבין שזו יצירה נועזת ולא רצה לסכן את המעמד
    החברתי שלו. אני מאוד נהנה מהיצירות שלו, אבל גם מבין שהאישיות והפוליטיקה שלו לא הכי נעימים
    שיש בעולם. אני חייב להוסיף שזה לא אומר שאצל בן אדם כזה לא יכול להיות כשרון.

    מעניין ששולוחוב התחיל לכתוב סיפור על המרד הקוזאקי במלחמת האזרחים אבל
    החליט שאין טעם לכתוב סיפור כזה בלי רקע על החיים הקוזאקים, בגלל שהוא
    יהיה בלתי מובן. הוא התחיל מחדש, בצורה המוכרת לנו כיום ושילב את
    הסיפור הקודם.
    קוזנצוב, במחקר שלו מ-2005 מראה כי חלק מן הדמויות בספר הן אמיתיות
    לגמרי, ו גרו בויושנסקיה, עיר מולדתו של שולוחוב. גם לרוב הדמויות יש
    ביסוס במציאות, באנשים שגרו לא רחוק משולוחוב. אישתו היתה קוזאקית, הוא
    חי בקרבת קוזאקים והשתתף במאורעות של השנים האלו.
    למי שמבין רוסית, שווה להסתכל:
    http://next.feb-web.ru/feb/sholokh/critics/ksp/ksp-001b.htm?
    cmd=2&part=1#Тит

    אשמח לקבל הארות והערות .

    • אילן הדר  On יוני 28, 2013 at 9:45 am

      נראה לי שהטענות והשאלות שאתה מעלה הן בדיוק מה שבר סלע טוען, שזו בדיוק הקונספירציה של המשטר, לא לעשות את הרמאות הזו מושלמת מדי, לקחת איש שיכול להתאים מבחינת רקע ולהלביש עליו את הסיפור, ולהכניס את הספקות הללו

  • אילן הדר  On יוני 28, 2013 at 9:15 am

    אני לא מבין בספרות כמעט בכלל, הגעתי למאמר הזה בעקבות שאלה בתשבץ ונשארתי מרותק לקרוא את המאמר הזה עד הסוף, יש לי הרגשה חזקה מאוד שבר סלע צודק לחלוטין, כל כך מתאים לאימפריית הרשע הקומוניסטית לעשות שימוש בכאלו תכסיסים מכוערים. מה שמפליא אותי זה שהשוודים נופלים כל פעם בפח,

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אוקטובר 5, 2013 at 10:41 am

    אני לא חושב שיש עוד מקום לפקפק באבאות של שולוחוב על הספר. המכתבים בינו לבין גרישה נמצאו( גרישה הוא למעשה חרלמפי ירמקוב ז"ל, גנרל בצבא הדון שהוצא להורג כמה שנים אחרי מלחמת האזרחים), והעתק המקורי של הספר נמצא, בכתב ידו של שולוחוב. גם אני הייתי רוצה להאמין ש(לפי דעתי) הספר הטוב ביותר שנכתה ב100 העשרים לא נכתב בידי בולשביק קנאי, אבל כל הראיות מצביעות שכן…

  • צביה ליטבסקי  On דצמבר 12, 2014 at 10:18 am

    אני קוראת עכשו את "הדון השקט", לאחר כחמישים שנה מן הפעם הראשונה. באקראי נתקלתי במידע הנורא הזה – התרמית הגדולה. אינני ברת סמכא, אך ברור לי שאיש הסובייט העליון לא יכול היה לכתוב יצירה גאונית כזאת. משטר טוטליטארי לא יכול לאפשר מעוף כזה, וכל הנימוקים שקראתי כאן משכנעים מאד. אני גם נתקלת בפרקים שאינם הולמים את רמת הכתיבה השלטת. נתקלתי בעובדה שלא הייתי ערה לה עד כה, שתוך קריאה אני נקשרת נפשית לזה שכתב אותה, וכאן מסתבר לי שהעדר החיבור הזה מקשה עלי ומעציב מאד. הערב אדליק נר לעילוי נשמתו של האלמוני (קריוקוב או קראסנושקין או מי שזה לא יהיה). ויש לי הצעה: לתרגם מחדש את הרומן המדהים, הענק המטלטל הזה. התרגום של שלונסקי, דווקא בניגוד לתרגומים אחרים שלו, משופע במילים עבריות מוזרות מאד, כמו "נתפשחה", "קינוף" "כדמה", לפחות 5 כאלה בכל עמוד. (זה נראה לי נושא מעניין לדיון בפני עצמו).
    והצעה נוספת: לערוך מחדש (כמובן זה נשמע נועז עד חצוף…) בידי החוקר הרציני שכתב כאן. האם יש אפשרות (משפטית או אחרת) לעשות זאת?
    מי ירים את הכפפה?

  • מרטינה בובר  On פברואר 21, 2015 at 9:45 am

    הייתי מצפה מכותב מדור שעוסק בספרים ותרבות שיעשה הגהה:
    "חסר כל הסכלה"????

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: