מאיה נגד סולז'ניצין

 

 

  

כמו כל האלים הוא נולד במזרח ,וכמו כל האלים הוא לא אהב את העם שאל תוכו נולד ,וגם בז לעם הזה מעומק נשמתו .מיעוט קטן , דל אוכלוסין ,שחום מאובק ,הלועס וזולל ללא הפסקה ,החי מסחר חליפין ומיום האתמול, עם של תגרנים ונוכלים.
( מאיה קגנסקיה על סטלין ,מתוך הספר "דמדומי אלים " ע' 45)

העלייה הרוסית הביאה לישראל מספר גדול של סופרים והוגים יהודיים בשפה הרוסית.אולם רק אחת מהם זכתה לפרסום גדול באופן יחסי גם בישראל אם כי נשארה רוסיה בכל נשמתה . זוהי מאיה קגנסקיה .ולאחרונה פורסם ספר מסות שלה בעברית בשם "דמדומי אלים ".אלו הן מסות מתורגמות בידי ידידה ומתרגמה הקבוע פטר קריקסונוב אולם הן עדיין בין המסות המקסימות ביותר מכל סוג שפורסמו בעברית גם אם אין מסכימים עם הדעות הפוליטיות והתרבותיות האקסצנטריות מאוד לפעמים של המחברת .
מאיה קגנסקיה היא סופרת נערצת בשפה הרוסית ונחשבת לאחת האינטלקטואליות החשובות בשפה זאת מבין אנשי הקהיליה הרוסית בארץ ומבחינות רבות מאוד היא יותר רוסיה מהאינטלקטואלים הרוסים עצמם.

אריסטוקרטית בתוך האספסוף

 

 מאיה קגנסקיה .

מאיה  קגנסקיה נולדה בקייב היום בירת אוקראינה ב-1939 ולמדה באוניברסיטת קייב פילולוגיה וספרות . היא עבדה כעיתונאית ספרות אמנות ותיאטרון בעיתון הקוסמוסול בקייב . הקריירה העיתונאית שלה שם הסתיימה ב-1967 אחרי שהעורך שלה שלח אותה לאישים ידועים מוכרים בעיר לאסוף תגובות שליליות על מלחמת ששת הימים .נאמר לה אז שישראל היא מדינת אויב ואין מקום לפרסם כלפיה אלא תגובות שליליות . היא היתפוטרה כשסירבה לבצע את המשימה החשובה. ואז החליטה לעלות.
מדוע החליטה לעזוב את ברית המועצות שתרבותה ( הרוסית ) הייתה ונשארה כה חשובה לה ולחייה ? הסיבות היו מגוונות : לדבריה היא עזבה את רוסיה ובגלל שנאה לקומוניזם ובגלל פנטזיה על העם היהודי . היא רצתה להיות חלק מההיסטוריה הטראגית של העם היהודי.
אבל גם בגלל שחשה אז  שקהילת הסופרים והאינטלקטואלים הרוסיים שהיא הייתה חלק בלתי נפרד ממנה  "נדבקה " בחיידקי הקסנופוביה והאנטישמיות הארסית. ובידי לא אחר מאשר הסופר הגולה הנערץ  אלכסנדר סולז'ניצין שהשפעתו השלילית והאנטישמיות שלו גם בגלותו , היא חשה, הייתה  כל מדבקת ..
. במשך שבע שנים הייתה מסורבת עלייה עד שקיבלה היתר לעזוב את ברית המועצות והיגיעה לישראל ב-1976.ומאז היא חיה בירושלים ביחד עם בעלה הבלשן חוקר הספרות זאב בר סלע .

ירושלים היא עיר שמאיה בעלת התרבות הרוסית עד עמקי נשמתה שונאת ,והיא בזה לתושביה הדתיים והערביים ולתרבותם "המזרחית "הנחותה בעיניה. 

 

אז למה היא גרה דווקא בירושלים ?

 אולי משום שירושלים האמיתית שלה היא ירושלים "שבלב "" ירושלים "מיתית " כמו ללא מעט מהתושבים האחרים של ירושלים האמיתית , אלא שבמקרה של מאיה ירושלים המיתית אינה זאת של התנ"ך אלא ירושלים כפי שתוארה בידי הסופר הרוסי הנערץ עליה מיכאיל בולגקוב בספרו האמן ומרגריטה " , ירושלים "רוסית " של ימי בית שני בסיפור על צליבתו של ישו בירושלים המשולב בסיפור המרכזי בספר על נחיתתו של השטן במוסקבה הקומוניסטית המודרנית.
היא מעולם לא התאקלמה באמת בישראל. היא כל כולה אינטלקטואלית רוסית ובזה בוז עמוק לתרבות הישראלית הנחותה בעיניה . ככל הנראה המשורר הישראלי היחיד שאותו טרחה לקרוא בעיון ולכתוב עליו הוא חיים גורי וגם זה רק לרגל תרגום לרוסית של יצירותיו ..

היא גם התפרסמה בשנאתה לעבר הסוציאליסטי של ישראל ופעם צולמה סרט תיעודי כשהיא מסרבת ללחוץ את ידיהם של זקנים מקיבוץ דגניה .זאת בגלל עברם הפרו סטלינסיטי לדעתה .בדיאבד היא הביעה בפני מקורבים  חרטה מסוימת על חוסר הנימוסיות "הברוטאלית" כלפי אנשים זקנים. אבל לא חזרה בה .
אבל מצד שני האינטלקטואליות הרוסית הגאה שלה שלה מלאה ברגשי נחיתות ברורים לעומת התרבויות הגרמנית של רילקה והצרפתית של אלכסנדר דיומא .
מאיה היא אריסטוקרטית בנשמתה, לפחות כסגנון האריסטוקרטים הרומנטיים הדמיוניים אלה שתוארו בידי אלכסנדר דיומא ,(ולא כפי שהיו במציאות , לרוב חלאת המין האנושי ) .
אריסטוקרט כהגדרתה הוא מי שסועד עם רוחות רפאים , רוחות רפאים של התרבות שהייתה שאיננה עוד, .מי שמקבל את גורלו בשלווה וממשיך לפעול ולעבוד בשקט למרות כל הקשיים.
בורגני בעיניה הוא לעומת זאת מי שמתלונן ללא הרף על כל דבר.
הבת שלה חוקרת הספרות אילנה גומל ביצעה כנגדה את המרידה האולטימטיבית כאשר במקום לבחור כמודל אריסטוקרטים צרפתיים בסגנון דיומא העדיפה לבחור את היריבים הבורגנים החנוונים הויקטוריאנים של דיקנס והיא כיום ראש המחלקה לספרות אנגלית באונ' תל אביב .

 מאיה חושפת הזיופים  

 

עד כה פירסמה מאיה כ-500 מסות ברוסית בעיקר בעיתונות היומית בשפה הרוסית בישראל , אולם רק כ-30 מהם תורגמו לעברית ( רובם בידי המתרגם המעולה וידידה הטוב פטר קריקסונוב ) ורק אחת לאנגלית ועוד אחת לצרפתית .כך שלמרבית הצער היא כמעט שאינה מוכרת בשפות אלו.ומוכרת פחות מידי בעברית וזאת למרות שהיא זכתה בשלשה פרסים בינלאומיים על יצירתה הספרותית.
למרות תפוקתה הספרותית העצומה היא פירסמה עד כה מספר מצומצם עד להדהים של ספרים .
במשך השנים הייתה אמורה לפרסם ספר שיחות עם אריאל הירשפלד על "החטא ועונשו" של דוסטויבסקי שאמור היה להיות נילווה לתרגומו של פטר קריקסונוב לספר זה וספרים על צ'כוב ומנדלשטאם ברוסית שלא יצאו לפועל .
היא פרסמה ברוסית ספר עם בעלה זאב בר סלע בשם "מסטרגמס ומרגריטה" העוסק בבולגקוב ובספר הרוסי הידוע "12 הכיסאות " ( שנעשה לסרט בידי מל ברוקס) " " וספר עם בעלה ובתה ד"ר אילנה גומל על ספרות המדע הבדיוני הרוסית היום היא עמלה על ספר על יצירתו הרוסית של זאב ז'בוטינסקי שבו תתמקד בין השאר ביצירתו המופתית "שמשון ".
. הספר "דמדומי האלים" נותן לקורא העיברי טעימה אמיתית ראשונה של מגוון ומבחר יצירותיה כפי שתורגמו ונבחרו בידי פטר קרקסונוב. יש בו 11 מסות. מלבדן יש עוד עשרים ואחת מסות נוספות שתורגמו לעברית ולא נאספו ויש עוד מאות נוספות ברוסית שמי יודע אם משהו מהם יתורגם אי פעם. . .

 

 

 

לוחם רוסי קדום.מ"הספר של ולאס"

כמה מן המסות שלא נכללו בספר הן טובות לא פחות מאלו שפורסמו למשל מסה על הסופר האנטי אוטופי הסובייטי זמיאטין .

ובינהן בולטת במיוחד המסה המדהימה "מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס " . זהו ניתוח של מאמרים וספרים שונים שנכתבו בהשראת ספר פגאני רוסי "קדום "– שחלקו נכתב כביכול במאה התשיעית או השביעית לפני הספירה (!) "פרי יצירתם של האבות האריים הקדומים של העם הרוסי " ושמתאר בין השאר את מעורבותם במלחמת טרויה . למעשה הספר הוא פרי זיוף מודרני מראשית או אמצע המאה העשרים ( בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון ") .

מהדורה רוסית של "הספר של ולאס".
 מאיה הוכיחה שהפצתו ופרסומו המודרני של ספר זה הם מעשה ידיו של חובב מדע בדיוני , אחד ולאדימיר סקורלאטוב . הוא יצר על ידי פירסום ספר זה ובמאמרים שונים ומפוברקים שכתב סביבו תחת שמות בדויים שונים ( כולל שם אישה ) תרבות פגאנית בדיונית שכביכול התקיימה ברוסיה הקדומה ,שמבוססת יותר מכל דבר אחר על סיפורי מדע בדיוני אמריקניים גזעניים משנות השלושים שאותו סקורלאטוב תרגם לרוסית.


. סקורלאטוב יצר ב"מאמרים" אלה תיאור היסטורי כביכול של מאבק קדום בין "אנשי גרזיני הקרב " ( שם קוד של סקורלאטוב ל"רוסים הסלאביים האריים ") גזע על הרואי ואויביהם החומרניים אנשי הגביעים דמויי הפעמון "( שמיים מהמזרח התיכון"  למעשה  שם קוד ליהודים מנוולים שהיצירות המזייפות מראות שהיו אויבי העם הרוסי הקדום עוד מן האלף השלישי לפני הספירה ) .

אותו סקורלאטוב שאף להקים בברית המועצות מעין חברה הרואית של חיילים שבה יושמדו כל המשכילים בדומה לחברה הנאצית . ולמעשה בתיאור העבר הבדיוני המזוייף של "ספר ולאס " סופר המדע הבדיוני המתוסכל סקורלאטוב יצר מעין מודל אוטופי של "תרבות שנעלמה " שמן הראוי לחזור ולחקות אותה בעתיד ושאין כמעט שום הבדל בינה ובין האוטופיה הגזענית הנאצית . . .
מובן שחשיפת הזיוף לא שינתה דבר מבחינת הפגאנים ברוסיה ובאוקראינה שממשיכים להעריץ את הספר המזויף . כיום בראשית המאה העשרים ואחת יש באוקראינה וברוסיה תנועות נאו נאציות מסוכנות  שמתייחסות אל הספר ככתב קודש והן בעלות אידיאולוגיה שטנית של כיבוש אירופה והעולם בידי הגזע העליון שלהם והשמדתו הסופית של האויב היהודי . יש מקום לחשש שתנועות אלה עוד תגרומנה נזק רב.

 
 
נספח : רשימת המאמרים של מאיה  קגנסקיה בעברית

 

1."איזוהי ארץ בחירתנו " האינטליגנציה היהודית בברית המועצות מספר 3 פברואר, 1979. ע' 125-131.
2."האהבה מנצחת את המוות או שנות החמישים " תרגם : אשר יזרעאל עיתון 77 מספר 20 ,1980 ע' 25-27 .( המסה תורגמה גם לצרפתית והופיעה בגירסה שונה במקצת בשם "סטלין שלי " בספר "דמדומי אלים " בתירגומו של קריקסונוב )
3."חלומות של יהודים : סיפור " תרגם צבי ארד מאזניים 1980 ע' 3-12 .

4. "תופעת  הפשיזם האינטלקטואלי בממסד הסובייטי -רוסי בשנות ה-70-80  " מאמר ב" אנטישמיות בברית המועצות : מבחר מאמרים ומסות / בעריכת שמואל אטינגר ; תרגם מאנגלית עמשי לוין ; הרכבת הקובץ -אברהם תרשיש . הוצאת הקיבוץ המאוחד ,1986.

5"מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס " תרגם ד"ר נחום קארול , יהודי ברית המועצות מספר 19, 1987 ,ע' 116-124. תורגם גם לאנגלית בבולטין "יהודים ונושאים יהודיים בפרסומים סובייטיים " מספר 4
Maya Kaganskaya, “The Book of Vles: The Saga of a Forgery,” Jews and Jewish Topics in Soviet and East European Publications (Jerusalem), 4 (1986);
6"גורבצ'וב –מגשים תוכניתו של סולז'ניצין " יהודי ברית המועצות : עליה ומאבק בשנות השמונים מס' 11, 1988 , ע' 48-51.
7."סוף דבר " לרומאן הגוארדיה הלבנה " מאת מיכאל בולגקוב בתרגום נילי מירסקי , הקיבוץ המאוחד 1989.
8"לעת חורף, מרינה צווטאייבה " חדרים מספר 9 1990, ע' 4-25. ( פורסם גם ב"דמדומי אלים ")
9". במקום מבוא : סתיו של פטריארך " ל" כיצד נוכל להסדיר את החיים ברוסיה"  מאת אלכסנדר סולז'ניצין תרגום פטר קריקסונוב , הוצאת ידיעות אחרונות , 1991. ( הופיע גם ב"דמדומי אלים ")
10."המיתוס האחר " תרגם ארקן קריב פוליטיקה מס' 37 1991. ע' 21.
11."המשיכה אל בעלי הכוח " פוליטיקה מספר 41 1991. ע' 50-53.
12."מהות העניין : שייכות וניכור " יהודי ברית המועצות מס' 15 , 1992. ע' 204-209.
13."השמאלנים " האומה מס' 109 1992 ע' 86-87.
14."מלך או נביא : השירה העברית בראי השירה הרוסית ". אב מספר 1 1993, ע' 48-52. ( מאמר על המשורר הישראלי חיים גורי )
15."מרד המשוררים " תירגם פטר קריקסונוב , דימוי מספר 7 1994. ע' 14-15.
16. "לבימוי טרגדיות של שייקספיר והערות נוספות " נתיב מספר 40 . 1994.
17."אולגה פריידנברג : קווים לדיוקן " תרגם פטר קריקסונוב אב מספר 4 , 1995 , ע' 94-101.
18."חובת הנבחרות : דברים שנאמרו בהרצאה לרגל צאתו של הספר "רילקה –דרכו של משורר " מאת עדה ברודצקי ". הארץ 21.7.1995. ע' 8
19."אחרית דבר ל"הזמנה לגרדום" מאת ולאדימיר נאבוקוב , תרגום פיטר קריקסונוב , הקיבוץ המאוחד , 1995. ( הופיע גם ב"דמדומי אלים ") .
20."אימת החיים " דימוי מספר 8 , 1998 , ע' 34-38.
21."לזכר הילדות " מוסף הארץ 29.4.1998 , ע' 95. ( הופיע שוב בשם "מדוע אני חיה בישראל או לזכר הילדות "" האומה מספר 156 2004 ע' 89-90 ושוב בספר "דמדומי אלים ")
22."סולז'ניצין חוזר לרוסיה " הארץ 1998 .( פורסם גם ב"דימדומי אלים ")
23."השטן בירושלים " הארץ תרבות וספרות אפריל , 1999 .( פורסם גם ב"דמדומי אלים ")
24."קוראי הטוב קומה אחרי בולגקוב ורק אחריו " הארץ 04.09.1999 ,ע' 14.
25.."אגם הים התיכון בקוסמוס הרוסי " הארץ אפריל ,2000 ( הופיע גם ב"דמדומי אלים ") .
26.."מדוע אני אוהבת לישון" הארץ 2000 וגם בכתב העת "כרמל מספר 7, 2003 ( הופיע שוב ב"דמדומי אלים")
27."אני ,אנחנו ואתם של יבגני זמיאטין " תירגם פטר קריקסונוב גג מספר 2 2000 ,ע' 24-43.
28. "הלכה של דם שפוך" מעריב , 14.3.2002.
29.. "על הנזק שבדו שיח " דימוי מספר 20 , 2002 ,ע' 27-40.
30.."סוף דבר ל"לב כלב –סיפור מפלצתי  מאת מיכאיל בולגקוב ,תירגום פטר קריקסונוב , הוצאת ידיעות אחרונות , 2002.
31". דוסטויבסקי פטרבורג " כרמל כתב עת לשירה מספר 7 2003 , ע' 32-38 . ( הופיע גם ב"דמנדומי אלים ")
32. "לא ישראל היא ש"קלטה " אותי : אני ספגתי וקיבלתי אותה אל תוכי " ארץ אחרת מספר 19 2003 , ע' 14-17
33 . שיבת החג ( פורסם פרסום ראשון "דמדומי אלים") .

34."אחרית דבר" ל" הנזיר השחור וסיפורים אחרים מאת אנטון צ'כוב ; תרגמה מרוסית דינה מרקון ;כרמל ,2006 .

35. גילוי וכיסוי בלשון .הופיע בעיתון "הארץ ".

36. למה מישל וולבק הצרפתי הוא הסופר האהוב ביותר על הקוראים הרוסיים? הארץ ספרים 14.11.2008

תגובה לרשימה של פאר פרידמן

ראיונות עם מאיה:

1: ברוסיה אתה פוגש מפעם לפעם אדם שהוא שווה עולם " חדרים 9, 1990 , ע' 170-187. .ראיון עם הילית ישורון
2. יעקב אגמון שאלות אישיות: מבחר ראיונות מתוך התוכנית בגלי צה"ל " משרד הביטחון ההוצאה לאור , 1994. כולל ראיון עם מיה קגנסקיה צייר דני קרמן.

מאמר ביקורתי על מאיה:

ניסים קלדרון. " הגברת קגנסקיה " בתוך פלורליסטים בעל כורחם : על ריבוי התרבויות של הישראלים הוצאת אוניברסיטת חיפה , 2000. ניתוח של מאיה על פי הראיון שלה עם הילית ישורון .

מה מאיה חושבת על סולז'ניצין לאחר מותו

  
 

 

 קישורים רלבנטיים
 

הספר "דמדומי האלים "

"מדוע מאיה אוהבת לישון" מסה מתוך "דמדומי אלים "

 מדוע מאיה חיה בישראל ?

מאיה על הלכה של דם שפוך

 מאיה על מישל וולבק

עומרי הרצוג על "דמדומי אלים "

 סקירה על מאיה

מאיה וסרטי המדע הבדיוני

 מאיה והניאו פגאניזם ברוסיה

מאיה והאנטישמיות באוקראינה
וגם על האנטישמיות באוקראינה

הספר המזוייף של ולס בויקיפדיה

פסודו מדע אוקראיני

מאיה והאנטישמיות בישראל

סופרים ישראליים נגד מאיה

 

פטר קריקסונוב המתרגם

 

מיכאיל בולגקוב

אלכסנדר סולז'ניצין , 

מרינה צוויטאביה

 

ספרות הקהילה הרוסית בישראל

גלות המשוררים באם כל הפרובינציות

ספרות רוסית בישראל

מנחם בן על דליה רביקוביץ ומיה קנגסקיה

שירי לב ארי על ספרות רוסית בישראל

אבירמה גולן על תרבות רוסית בישראל
ירון אביטוב על הקשיים של סופרים רוסיים בישראל
נטשה מוזגוביה  על התרבות הרוסית בישראל

לילי גלילי על תרבות רוסית בישראל
מה מספרת התיקשורת הרוסית

ספרות רוסית ישראלית
מדוע אין אינטגרציה תרבותית של העולים מרוסיה?

יצירת זהות יהודית בספרות רוסית מודרנית

אוריה שביט על סופרים רוסיים שבזים לתרבות העברית

 

יוסי רגב על ירידת אנשי התרבות הרוסיים

ניסים קלדרון על ספרות רוסית בישראל

גטו או גשר אברהם בו יעקב על העיתונות הרוסית בישראל

וגם על התקשורת הרוסית בישראל

התקשורת במיגזר הרוסי
על העיתונות הרוסית באנגלית

 דיון על מיהו סופר יהודי

מאשה גלוזמן על תחיית התרבות הרוסית בישראל

ספרות המדע הבדיוני הרוסית

 

  

  

 לנין שלי

 

קרובים ומכרים של מיה קגנסקיה

זאב בר סלע ושולוחוב 

 

קהילה של אישה אחת :הזהות של אילנה גומל

דניאל קלוגר והבלש לנין

אלכסנדר ריבלקה בין קבלה לכישוף

  

 אנשי הקוד: סצינת המדע הבדיוני הרוסית בישראל

 

 

מיה קגנסקיה .צייר דני קרמן.

   

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יורם המזרחי  On אוקטובר 1, 2005 at 12:12 pm

    מודה ומתוודה שעד היום לא שמעתי דבר וחצי דבר על האשה .אלי פתח צוהר לעולמה המרתק.סימן ראשון לגבי,בא מכך שכבר הזמנתי הספר

  • רפי אשכנזי  On אוקטובר 1, 2005 at 12:14 pm

    מאיה קגנסקיה, אולי מבטאת את —
    הקו המעניין, כי כמעט כל האינטלקטואלים הרוסיים מהעליה החדשה, היהודים כמובן, שייכים לימין האינטלקטואלי. ימין זה הוא יהודי לאומי אך רחוק מאד מאד מהימין הדתי ומהדת בכלל.
    בפעם האחרונה ששמעתי ממנה, אם אינני טועה, היא התגוררה באופן אידאולוגי ברמת הגולן

  • יועזר  On אוקטובר 1, 2005 at 12:15 pm

    לחיות זה בצד זה מבלי לגעת ממש. מעניין לאן זה יוביל. קראתי את הקישורים ופה ושם יכולתי אפילו להסכים עם חלק מהדברים. והודעה קטנה לגולדשטיין שעם חלק גדול מדבריו אני מסכים: אין לך סיכוי לנצח את הרוב. התרבות שילדיך, נכדיך וחבריך שמעונינים להשתלב ינחלו בסופו של דבר, היא המיוזעת והלבנטינית לטעמך. לא בגלל היותה רוב, אלא בגלל היותה הנכונה למקום הזה. ורק מילת הרגעה. התרבות הזו תכיל בתוכה גם חלקים מיובאים מהתרבות שהגיעה מרוסיה, לאחר שתעבור מטמורפוזה שתהפוך גם אותה לישראלית. כמובן שגולדשטיין וקגנסיה של העליה שתבוא אז יאמרו דברים דומים בגנותה, ויבלעו גם הם בתוכה.

  • עמיש  On אוקטובר 2, 2005 at 11:53 pm

    והדבר האחון שהיא יכולה להתלונן עליו הוא קיפוח או חוסר תשומת לב.
    בדרך כחח היא הותירה בי רושם של אדם יהיר, מלא בעצמו ובדעותיו אשר בז לכל אשר סביבו במדינת ישראל.

    מעניין שהיא, לאחר כל ערימות הבוז והשנאה שהיא שופכת על סביבותיה, דווקא היא רוצה שיאהבו אותה.

    ובכן, לא מתחשק לי לאהוב אותה.

  • סוסון  On ספטמבר 26, 2006 at 9:38 am

    קשקשנית, בלי שום כבוד לעובדות, מתבשמת בפרדוקסליות השטחית של הרעיונות שלה, מאוהבת בעצמה מעל ומעבר למושאי הכתיבה שלה, ומלאה שנאה לכל השאר.

  • מספר 666  On אפריל 18, 2011 at 1:35 pm

    צר לי להודיע שמאיה קגנסקיה נפטרה במפתיע במוצאי שבת כתוצאה ממחלה.
    מותה בא כהפתעה מוחלטת לכל מכריה אם כי מאיה הייתה חולה מאוד בחודשים האחרונים.אולם כולנו ציפינו שהיא תיתגבר גם הפעם.
    מותה הוא אבדה גדולה ביותר לעולם התרבות ,הרוסית והישראלית.
    ראו ידיעה על פטירתה כאן

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/218503

  • מספר 666  On אפריל 25, 2011 at 1:14 am

    יוסי אחימאיר כותב על מאיה קגנסקיה ב"עיתון בן עזר":
    יוסי אחימאיר

    מאיה שלי – הספר שלא הושלם

    "כותבת המסות הטובה ביותר בארץ" – כך הגדיר מבקר הספרות מנחם בן את מאיה קגנסקיה, כאשר יצא לאור לפני שש שנים ספרה "דמדומי אלים", מסות על דוסטוייבסקי, בולגקוב, סולז'ניצין, וסופרים רוסיים גדולים אחרים.

    מאיה קגנסקיה הלכה לעולמה בגיל 73 בשבת, 16 באפריל, בבדידות נוראה, והובאה למחרת למנוחות בהר הזיתים בירושלים. "בחצי השנה האחרונה, להוציא חודש אולי, היא 'בילתה' בבתי חולים. מה לא היה לה? לב מנותח, מים בריאות, כשל מערכות וכאב נפשי גדול," – סיפר לי בצער מי שתירגם אותה לעברית, ידידה הטוב פטר קריקסונוב.

    מותה הוא אבידה כבדה לכל חובבי הספרות הטובה בתוכנו, קוראי עברית ורוסית כאחד, שוחרי "הכתיבה המסאית הנהדרת, כזו שלא היכרנו," אבל במיוחד לנו, במכון ז'בוטינסקי. שכן בשנותיה האחרונות התקשרנו עימה בעקבות הצעה שבאה ממנה, לכתוב ספר, ואם תרצו מסה נרחבת, על זאב ז'בוטינסקי, הסופר בשפה הרוסית.

    כאשר נפגשה עם נציגי הנהלת המכון לפני שש-שבע שנים, היא היתה נלהבת: "המטרה של הספר – להשיב לז'בוטינסקי את קסם אישיותו ואת המאגיה היצירתית שלה, ובפשטות, לפתוח את כתביו לקריאה מחודשת בהקשר האירועים של תחילת המאה ה-21."

    נחתם עימה חוזה, והיא נרתמה למשימה החשובה שנטלה על עצמה – לכתוב "ביוגרפיה יצירתית", כהגדרתה, "שתאפשר הצצה למעבדתו הרוחנית והאינטלקטואלית של ז'בוטינסקי." היא תכתוב ברוסית, פטר יתרגם לעברית – היש שילוב טוב מזה?

    הכול שיבחו אותה: משה שמיר ז"ל, ויבל"א חיים גורי, גאולה כהן, יהודה מלצר, וכמובן מתרגמה לעברית פטר קריקסונוב: מי אם לא אינטלקטואלית משכמה ומעלה, בת העלייה הרוסית של שנות ה-70, כמאיה קגנסקיה, היכולה בעומק הבנתה, בכושר הניתוח המבריק שלה, במקוריות לשונה, בבהירות סגנונה, להציג טוב יותר לקורא העברי את הסופר בשפה הרוסית זאב ז'בוטינסקי?

    ואולם מאיה כבר לא היתה אז בבריאות איתנה. הצרות ניחתו עליה תכופות.

    שמרתי עימה על קשר רצוף במשך החודשים והשנים מאז אשר "שידכתי" בינה לבין מכון ז'בוטינסקי. מפעם לפעם הבטיחה לי טיוטות ראשונות של הספר, סיפרה לא-אחת שהיא מתקדמת באופן 'פנטאסטי', אמרה שיש לה כבר מעל ל-150 עמודים כתובים ברוסית, אבל גם לא חסכה ממני את צרותיה. היא אכן היתה חולנית ודכאונית, אבל – מה שחשוב יותר – תמיד מרתקת בשיחתה כמו גם בכתיבתה, בעומק תובנותיה והגיגיה.

    "אין לי כוחות" – אמרה בדרמטיות בפתח אחת משיחותינו הטלפוניות האחרונות – "הייתי במוות קליני." ועם זאת ניסתה להרגיע: "אני ממשיכה לכתוב את הספר על ז'בוטינסקי, שעליו אני חולמת כל ימי חיי. דוקא כתיבת ספר זה כרוכה בצרות ובבעיות. זה ממש מיסטי…"

    לפטר קריקסונוב קשה במיוחד דבר הסתלקותה: "ארבעים שנה אני מכיר אותה, עוד מקייב, ובוודאי מאז שעלתה ארצה ב-1976… עצוב שהספר על ז'בוטינסקי לא הגיע לכלל סיומו. להערכתי היא כתבה רק 50-60 עמודים, אבל בשבילה זה המון, כי כל הכתיבה שלה מתומצתת ודחוסה. אעבור על כתבי היד שהותירה אחריה ואז נוכל לראות אם אפשר לפרסם משהו מעזבונה הספרותי."

    כמעט באנונימיות גמורה נעלמה מנוף חיינו האשה הרגישה והשברירית הזו, עליה אמר פעם סר ישעיה ברלין המנוח: "מאז התקופה של אנה אחמטובה, לא קראתי פרוזה רוסית פיוטית כמו של מאיה קגנסקיה."

    פרט לערוץ 7, דומני ששום כלי תקשורת עברי, מודפס או אלקטרוני, לא הזכיר את דבר מותה של אשת-רוח ענקית זו, יוצאת דופן ומיוחדת בנוף חיינו הספרותיים. כמובן, בכלי התקשורת ברוסית, בקרב ציבור המשכילים דוברי רוסית שבישראל, הידיעה בדבר פטירתה ב"הדסה" לאחר שהאנטיביוטיקה שניתנה לה לא הצליחה להדביר וירוס שפשה בגופה – נפוצה במהירות והיכתה בהלם את קוראיה ומוקיריה הרבים. והתקשורת בעברית? – זו היתה עסוקה בשבוע שעבר בעמודים שלמים, בטורים ארוכים, שהוקדשו לאחד בן 17 – ג'וסטין ביבר שמו. בושה.

    האם נטיותיה הימניות, התנגדותה לתהליך אוסלו, היו בעוכריה, במותה כמו גם בחייה? האם תוסיף הבראנז'ה התרבותית הישראלית להדיר מן הזיכרון התרבותי-קולקטיבי את שמה, זיכרה וכתביה של אשת הספרות והוגת-הדעות קגנסקיה?

    בערב פסח תשע"א – מעטים אולי יודעים זאת – איבד עולם הספרות הרוסית-בעברית את אחת הנשים האינטלקטואליות יוצאות הדופן והמיוחדות שחיו בתוכנו ויצרו בצנעה אי שם בפאתי ירושלים, במשך שנות דור. האם עתה, אחרי מותה, נדע להעריך קצת יותר טוב את תרומתה הייחודית של מאיה קגנסקיה המנוחה לתרבות היהודית והאוניברסאלית? האם יידעו משרד התרבות וגורמי התרבות שלנו להציב לה יד וזכרון, כיאה וכראוי לתרומתה ההגותית-ספרותית?

Trackbacks

  • By Brenda Song on מרץ 25, 2008 at 11:49 pm

    I Googled for something completely different, but found your page…and have to say thanks. nice read…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: