צופן שאול המלך : על "למלך אין בית " מאת חגי דגן

 

 חגי דגן סופר ומרצה לא אורתודוכסי ליהדות מוציא לאור במקביל  שני ספרים .האחד מסביר באופן עיוני למה היהדות מורכבת בניגוד למקובל מהמוני זרמים מגוונים .והשני מתאר באופן ספרותי את נסיון ההשתלטות של אחד הזרמים הדחויים והנסתרים  ביותר שלה .

 

בימים אלו יצאו במקביל שני ספרים שונים מאוד לכאורה פרי עטו של אדם אחד, הסופר והמרצה ליהדות ומחשבת ישראל ( וגם על זהות יהודית חילונית ) חגי דגן.

האחד מהם "יהדויות : תמונה קבוצתית " ( הוצאת מפה ) הוא מעין מסה עיונית אבל גם אישית מאוד על היהדות לדורותיה ולזרמיה .דגן מעלה שם את הטיעון שהיהדות היא למעשה מגוון של זרמים שונים ומגוונים שמשתנים ללא הרף שאין בהם אחד שהוא יותר "נכון "מהאחרים .
והספר השני הוא מותחן לכאורה לפחות בסגנון מותחן הקונספירציות "צופן דה וינצ'י" בשם "למלך אין בית " הוצאת חרגול ) שבו מגלה סוכן שב"כ ממוצע לכאורה, עילם את קיומו של זרם בלתי ידוע עד כה ביהדות "הזרם השאולי" שהם צאצאיו וממשיכיו של שאול המלך ( מזיווג עם לא אחרת באש בעלת האוב מעין דור הלא היא עטרה העמלקית ) בני משפחתו ותומכיו השונים ( שהם ככל הנראה גם נציגי הזרמים הפגאניים של הישראליים הקדומים ) והם למעשה שילוב של עממים קדומים ובהם העמלקים השנואים שנשארו איך שהוא נסתרים בחיק היהדות כ"ערב רב" שנחושים לנקום את נקמתם בממשיכי דוד המלך הלא הם נציגי המונותיאיזם הטהור שהשתלט על מה שהפך להיות העם היהודי ולהתיר את חותמם על ההיסטוריה היהודית.
ואת זה הם עושים לאורך הדורות תמיד דרך זרמי שוליים כמו המיסטיקה הגנוסטית והשבתאות והפרנקיזם .אבל תמיד נשארים מפסידנים המובסים שוב ושוב על ידי יורשי בית דוד שיורשיהם הסופיים הם ככל הנראה המתנחלים של היום ששואפים להביא את משיח בן דוד ומלכות שמיים על אדמות.
למה הם מתעקשים כל כך להישאר כחלק מעם ישראל זה לא כל כך ברור , במיוחד כאשר במהלך הסיפור מתגלה מסמך שנשלח לרשויות הנאציות שבו נציגי הזרם טוענים שהם כלל אינם צאצאי שבט יהודה כמו "היהודים " אלא צאצאי שבט בנימין שהם בכלל צאצאי עם החווים הארי הטהור ולכן אין לראות בהם יהודים שמיים ,(דגן מתבסס כאן על פרשה אמיתית שבה הקראים ניסו בהצלחה להציל את עצמם מהשמדה בידי הנאצים עם טיעונים דומים).
אולם אנשי בית שאול ( שמתברר שגם הגיבור עילם הוא מצאצאיהם,כפי שמרמז שמו "הכנעני ") נחושים הפעם לעשות מעשה שיראה כי הם שוב אינם המפסידנים הנצחיים שהיו בשלושת אלפים השנים האחרונות וישאיר את חותמו על מדינת ישראל והעם היהודי כולו ובמיוחד על שנואי נפשם המתנחלים המשיחיים הפנאטים .
לכאורה שני ספרים שונים מאוד באופיים . למעשה הם משקפים זה את זה בז'אנרים השונים שלהם שכן שניהם מדברים על החשיבות של זרמי שוליים ומסורות נשכחות שנדחקו ונבעטו אל החשכה והשכחה בידי נציגי היהדות "הנורמטיבית" ( דבר שאיננו קיים כלל לדעת דגן )ועל הצורך להוציאם החוצה אל האור גם למען שפיותה של היהדות והאנושות כולה.

מצרף אותיות לאור

חגי דגן . צילם דוד בכר.
 
 
 
מצרף אותיות לאור
לברוא את העולם מחדש אור דק
מדויק, עד כמה
אפילו הרגע הנכון שביר.כל משב
מעביר אותי למשהו אחר, חשב לבטח אלוהים
לפני שברא .
כמה זמן עוד אהיה כה בודד ואחליט על "ויהי",
כמה יכול הכל להשתבש שהרי מדובר בסך הכל במילים
וברגעים גדולים בבדידות הזאת
באפלה הזאת .
( מתוך "קווי מתאר של כמיהה")
חגי דגן עצמו הוא הדבר הרחוק ביותר שניתן להעלות על הדעת מחוקר יהדות ומחשבת ישראל אורתודוכסי. אם נרצה אפילו שמו של הסופר מרמז על נטייה של שילוב בין האורתודוכסי מאחד והנטייה לחשוף ולהעלות על פני השטח את המושכח והמוחרם, שהרי השם "חגי " הוא שמו של נביא מקראי קדמון בעוד ש"דגן " הוא מילה כנענית קדומה שעליה מבוסס האל הפלישתי הכנעני הידוע "דגון ". שמו של קובץ מאמרי חובה ששיכפל ב-1998 לתלמידי קורס במכללה לחינוך באונ' באר שבע, , "האם עוד יהודים אנחנו " מרמז היטב על הנושאים שמעסיקים אותו בתחום הזהות היהודית ויותר נכון הזהויות היהודיות .
כן ניתן למצוא אצלו שילוב כמעט יחודי של העיסקון בנושאים הפילוסופיים התיאולוגיים המסובכים והמורכבים ביותר עם עיסוק כמעט אובססיבי בנושאי סקס ואירוטיקה הדוקטוראט שלו מ-1998 הוא על "תפיסת הגאולה כפיתרון לבעיית פחד המוות אצל הפילוסוף  פרנץ רוזנצוויג" אך הוא היה בעברו מועמד לתפקיד מבקר סרטים פורנוגרפיים של מקומון ירושלמי והוא מעיד שחקר הפורנוגרפיה מעסיק אותו עד היום ויתכן שאחד מספריו הבאים יעסוק בכך גם הוא . נראה שהנחת הרקע הסמויה של דגן היא שאין להפריד בין נושאים אלו .

גם ספריו הקודמים עסקו בנושאים אנטי אורתודוכסיים במופגן .

קווי מתאר של כמיהה / חגי דגן

 ספרו הראשון "קווי מתאר של כמיהה"( 1991) היה ספר שירה ( דגן היה אז חבר בקבוצת המשוררים "אב ") שכלל כמה שירים "דתיים " יוצאי דופן שדיברו על הכמיהה לברוא את העולם מחדש עם שפת קודש חדשה מינית יותר.

רשומות מאי הנשים / חגי דגן
ספרו השני "רשומות מאי הנשים" ( חרגול ,1999) היה סיפורו של תושב יפו מודרני בשם נחמיה שביחד עם ארכיאולוגית לא קונבנציונאלית חושף את תולדותיו של בית זונות באי קטן ליד יפו שהיווה מעין עיר מדינה עצמאית לאורך אלפי שנים מימי כנען הקדומה וכלה בתקופת המנדט. בית זונות שהמסמכים שהשתמרו ממנו מהווים מעין היסטוריה אלטרנטיבית "אנטי מימסדית "של תולדותיה הארוכות והמסובכות של הארץ הזאת במהלך 4000 שנה שבמהלכם צופים נשות בית הזונות בכובשים שונים הולכים ובאים אנשים דוד המלך והכובש האשורי תגלת פלאסר קליאופטרה המצריה הורדוס , ריצ'רד לב ארי , והכובש המוסלמי ביברס ורבים אחרים ומכולם מתגלים היהודים המשיחיים האנטי סקסואליים ( המתגלמים בדמותו של יהודה המכבי ) כמטורפים והמסוכנים מכולם . אפשר למצוא בספר זה מעין ואריאציה אליגורית של המיתוס הפגאני-מטריארכלי, על האמא הגדולה והלבנה שתושבות בית הזונות הן נציגותיה עלי אדמות במיפגשיהן עם הגברים הלוחמניים המטופשים והפאתטיים. .בסיום ספר זה מתבטא מסר של כמיהה לחיים השקטים הביתיים שאותם מציעים הפגאניות הנשיות והמיניות לעומת ההבטחה המטורפת לאפוקליפסה מטורפת בחיפוש אחרי הנצח שאותה מבטיח המונותיאיזם בגרסותיו המטורפות ביותר שאותו מנסחים "נביאים" שונים .
דומה שהמאבק בין שתי תפיסות עולם אלו הוא מרכזי בחשיבתו של דגן .
מתחת לקו העונג / חגי דגן

ספרו הבא היה "מתחת לקו העונג " ( חרגול 2001 ) יצא לכאורה מכלל זה .זהו ספר ארוטי "קשה" אך הומוירסטי על יחסי המינים בין הנשים הדומיננטיות והגברים הרכרוכיים במתחם הרחובות המקיף את שינקין שבתל אביב והוא מהווה מעין התקפה הומוריסטית על החשיבות העצמית הציונית הגברית כמו גם על הריקניות התל אביבית השינקינאית . הספר זכה לשבחים רבים ממבקרים כמו אריאנה מלמד שהיגדירה אותו כ"הספר העברי הכי מצחיק בעשור האחרון ".

הוסף לסל את המיתולוגיה היהודית - מיתוסים / חגי דגן
ספרו המצליח ביותר עד כה היה "המיתולוגיה היהודית" ( מפה ,2003)   שנכנס לרשימות רבי המכר ושנמכר בכ-11 אלף עותקים. בו עסק דגן בחשיפה של המסורות הנשכחות והדחויות והמיתוסים שאותם העדיפה היהדות הנורמטיבית האורתודוכסית לטאטא אל מתחת לפני הקרקע לאורך הדורות .
וכעת בשני ספריו האחרונים חזר דגן ביתר עמקות אל הנושאים שהעסיקו אותו בספריו הקודמים.

מהקיבוץ לרוזנצוויג 

 

חגי דגן

חגי דגן חוקר יהדות לא אורתודוכסי .

א.א. : איך התחיל אצלך העניין בחשיפת הלא אורתודוכסי ביהדות ?
דגן : אולי בהשפעת אבי שהיה מרכז ועדת חגים בין קבוצית בקיבוץ עין המפרץ שממנו היגעתי ובין השאר היה אחראי ליצירת ההגדה של פסח המיוחדת מאוד של הקיבוצים שהראתה על ניסיון למצוא פנים חדשות ואולי לא כל כך מקובלות במסורת היהודית ולהתאים אותם לזמננו ולמקומנו .

 עוד דמות שהשפיעה עלי היא של  הסופר והמחנך ישראל רינג ששימש בקיבוץ כמורה להיסטוריה והוא וספריו שהציגו רעיונות היסטוריים ואידיאולוגיים יוצאי דופן לגבי עברו של עם ישראל ועתיד הקיבוץ וגם רעיונות סקסואליים חדשניים מאוד לזמנם כמו החיים בשלישיה ואלו בהחלט שימשו לי כמקור השראה .היו גם מקורות השפעה רבים נוספים הפילוסוף   היהודי פרנץ רוזנצוויג למשל.
א.א. : אתה נראה גם כמושפע מאוד מברדיצ'בסקי ניתן שגם הוא שם לעצמו למטרה לגלות מסורת נשכחות מעין אלה שלדעתו דווקא הן גילו את החיוניות האמיתית של העם היהודי.
דגן :בהחלט כן אני חובב מושבע של ברדיצ'יבסקי הוא מאוד קרוב לליבי אבל הגישה שלי שונה בכך שאני לא רק ליקטתי ואספתי אגדות קדומות כפי שהוא עשה אלא גם כתבתי אותם מחדש מזווית הראייה שלי וסיפרתי אותם על פי דרכי לחילוני הממוצע שיש לו יחס מורכב לעניינים האלו.ובכך אני גם יוצר ובמודע ואריאציה חדשה של היהדות. .
א.א. :קיבלת השראה גם רב המכר הענק "צופן דה וינצי'"?
דגן : יש 'קווי דמיון ל"צופן דה וינצ'י", בכך שהספר שלי מציג זרמים נסתרים מתחת לפני השטח במקרה הזה היהדות , אבל לדעתי זהו ספר היסטורי יותר עמוק מצופן דה וינצ'י השטחי והחלול .
א.א. : איך אתה רואה את הדת היהודית "הנורמטיבית "?
דגן :כמשהו מאוד לא בשל ואינפנטילי ואפילו קצת מסוכן . הסיפורים היהודיים אומנם שופעי חיוניות אבל הבעיה של היהודים שהם אף פעם לא הבינו שצריך להתייחס אליהם רק כסיפורים ולא ברצינות כדברי אלוהים חיים . בכלל יש במונותיאיזם היהודי משהו מאוד לא אנושי מאוד נוקשה .
ברגע שמכריזים על משהו שהוא אחד ויחיד בהגדרה ובאי אפשר לשלב אותו בשום פנתיאון ,אז ברור שהוא או אלה שמייצגים אותו סובלים משיגעון גדלות .
עם הולכים עד הסוף עם הרעיון הזה שהאל הוא אחד ויחיד ואין בילתו ,זה הרי מנוגד לכל מה שאנו מכירים מהמציאות שלנו שעומדת על הריבוי והרבגוניות .ואם כך האלוהים הזה לא דומה לכלום ואפילו לא למחשבות שלנו .ולכן  הוא חייב להיות שום דבר. .כי כל דבר שהוא משהו הוא כבר חלק מהעולם שלנו .אבל אם השום דבר הזה הוא האידיאל זאת אומרת שאנחנו מתייחסים למציאות באופן שלילי .מבחינה זאת המונותאיזם גורם לשנאה עצמית ולשנאת המציאות .
רעיון הטוטאליות שלו מוביל לבידוד מנטאלי ופסיכולוגי של מאמיניו ולטוטליטריזם מחשבתי . או שרוצים להיבדל מכולם ואז אומרים "כולם חוץ מאיתנו לא שווים " או שרוצים להשתלט על כולם
.אתה יכול לאמר שמאמיניו של האל האחד סובלים גם מרגשי נחיתות וגם ממגלומניה בו זמנית .
היום אנשים כבר מחפשים אמונות יותר ידידותיות יותר סובלניות .
א.א. :אתה עצמך נמשך לפגניזם ?
דגן : יש באמת משהו באלילות הכנענית הטרום יהודית וגם באלילות הכנענית היהודית ובמיניות חסרת המעצורים שלה שמושך אותי. אבל אני מדבר כאן על משהו שהוא שונה מאוד מהניו איג' של היום בכך שיש בו משהו מאוד יצרי ופראי .ואת זה אתה לא תמצא לא במונותיאיזם וגם לא בניו איג' של היום .
בכלל גם האידיאל הנשי שלי סותר לחלוטין את האידיאל המקובל בתרבות המודרנית של דוגמנית רזה כמו יעל בר זוהר וקרוב יותר לאידיאל הנשי של התרבויות הפגאניות הקדומות . אני חושב דווקא על אישה דשנה נדיבה ורכה .וזה אידיאל שחוזר בכל התרבויות בתור ארכיטיפ של האם הגדולה ,אימא אדמה. אמנם בשנים האחרונות האידיאל הזה השתנה לסינדי קראופורד וליעל בר זוהר ולדוגמניות אנורקטיות מסוממות אבל לגבי השינוי הזה מעולם לא תפס .האישה שאני חושב עליה יש בה משהו אימאי ,כר חם ועשיר שאפשר לשקוע בתוכו .

סך הכל סיפורים

א.א. : יש איזה שהוא בסיס היסטורי לסיפור שלך על הזרם השאולי המסתתר תמיד כקבוצה חתרנית תת קרקעית לאורך ההיסטוריה היהודית ומחכה לרגע הנכון כדי להשתלט?
דגן : בחרתי קבוצה שתישאר מתוך היהדות ובו בזמן תישאר אופוזיציה נצחית כדי לתלות עליהם כל מיני קומפלקסים בתולדות היהדות .
יכול להיות שבאיזו צורה השאוליים הדחויים משקפים קצת אותי מצד אחד אני מאוד אוהב את הטקסטים של היהדות המסורתית מצד שני אני גם מאוד שונא אותם .ככל שלמדתי עליהם יותר נהייתי יותר חילוני גיליתי עד כמה הטקסטים הדתיים האורתודוכסיים הם שוביניסטיים לא נאורים ולא ליברליים
יכול להיות שהזרם השאולי זאת לא אמת היסטורית אבל זאת אמת מיתית. אפשר למצוא במקורות היהודיים רמזים על כך שיש זרם שוליים שתמיד נמצא מתחת לפני השטח ואורב בסבלנות אין סופית ומחכה ליום הנכון להתפרץ על מנת לקבל לידיו את מה שהוא מרגיש שנגזל ממנו. ואז להתחיל את הכל מחדש והפעם בצורה טובה ואנושית יותר .
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראו גם

חגי דגן בלקסיקון הספרות העברית החדשה

למלך אין בית
"למלך אין בית " בויקיפדיה

עוד ראיון על "למלך אין בית "

אהוד מימון על "למלך אין בית "

אריאנה מלמד על למלך אין בית

רחל עופר על "למלך אין בית "

חיותה דויטש על "למלך אין בית "
מנחם בן על למלך אין בית

ראובן מירן על "למלך אין בית "
"זמן שאול " עוד ביקורת על "למלך אין בית "

בית שאול נגד בית דוד :אריק בנדק – על "למלך אין בית"

דיון בפורום מדע בדיוני על "למלך אין בית "

יהדויות תמונה קבוצתית
קווי מתהר של כמיהה

רשימות מאי הנשים

מתחת לקו העונג

נועה מנהיים על מתחת לקו העונג

שמעון גלבץ על מתחת לקו העונג

יורם מלצר על מתחת לקו העונג

המיתולוגיה היהודית

אלוהים טיפוס קפריזי :ראיון עם חגי דגן

שהרה בלאו על המיתולוגיה היהודית

יורם מלצר על המיתולוגיה היהודית

גיא ביבי על מיתולוגיה יהודית

מי היא אישתו של אלוהים

צביקה בשור על המיתולוגיה היהודית

דעות של חגי דגן

שיחה עם חגי דגן

חגי דגן על החזרה לדת

חגי דגן על הגירסה הישראלית של היהדות

חגי דגן על הגל

חגי דגן על פרנץ רוזנצוויג

חגי דגן על מין

חגי דגן על ליטא לטביה ואסטוניה 
חגי דגן על ארי אלון 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Moon  On נובמבר 25, 2005 at 1:39 pm

    מסקרן, ומגרה את בלוטות הטעם. לא הכרתי את הסופר הזה עד כה.
    והשילוב של עיסוק במובן הרחב, כמו גם הלוקאלי באמונה ודת אל מול ולצד העיסוק במין ובארוטיות – נראה לי הכי מסקרן כמעט (למעט העניין באמנות וביקום שגם הם חשובים לי לא פחות)
    האם הספר החדש שלו "למלך אין בית", גם טוב???
    את דה וינצי -קראתי מכוח האינרציה -ממש ספר טיסה מאכזב בחוסר העומק שבו ובהטחה שלא התממשה. האם ה"מותחן" של חגי דגן, טוב יותר?

  • מספר 666  On נובמבר 25, 2005 at 3:19 pm

    ועמוק יותר מ"צופן דה וינצ'י " אם כי נופל ממנו בהרבה כמותחן ממש.

  • מספר 666  On נובמבר 25, 2005 at 3:19 pm

    ועמוק יותר מ"צופן דה וינצ'י " אם כי נופל ממנו בהרבה כמותחן ממש.

  • מספר 666  On נובמבר 26, 2005 at 1:48 pm

    איך שהוא בצירוף מקרים תמוה שבוע הזה הפך להיות השבוע של חגי דגן לגבי ספרו "למלך אין בית " שיצא כעבר לפני יותר מחודש.
    גם הופיעה עליו הכתבה שלי בעיתון גלובס ובאתר זה .גם הופיע ראיון גדול איתו בעיתון "העיר" גם הופיעה עליו ביקורת של ארי גלסנר בידיעותא חרונות וגם ביקורת של מאיה סלע בעיתון תל אביב וגם ביקורת של אריאנה מלמד באתר וינט .
    נדיר שספר של סופר לא ידוע יחסית ששמו אינו עמוס עוז או א.ב.יהושע או אתגר קרת יזכה
    לכזה ריכוז של תשומת לב באותו השבוע

    אם הייתי חובב קונספירציות מייד הייתי רואה בכך סימן ברור לקונספירציה בעבודה ( או בכל אופן ליחצנות טובה )
    צירוף מקרים הרי לא יכול להיות לגבי ספר כזה .
    נכון ? .

  • מספר 666  On ספטמבר 27, 2007 at 6:34 am

    רומן חדש של חגי דגן "הארץ שטה " שבו מדינת ישראל מתנתקת מהיבשה ומהזרח התיכון ויוצאת למסע מימי ארוך ומלא תהפוכות .
    הארץ שטה
    http://www.text.org.il/index.php?book=0701091

  • גדעון  On אפריל 25, 2010 at 3:06 am

    חגי דגן כופר בתורה ובבורא עולם והוא אדם רשע.
    סופו בע"ה גהינום

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: