צמד חמד חלק א: 140 שנה למקס ומוריץ

 

  

החודש מלאו 140 שנה לסיפור הקומיקס הוותיק ועדיין הפופולארי ביותר בהיסטוריה ,"מאקס ומוריץ "מאת וילהלם בוש. עלילות שני ילדים תעלולנים שמוצאים את סופם בדרך מזווויעה במיוחד.

כתבה זאת הייתה אמורה להתפרסם בגיליון השלישי של מגזין הקומיקס והאנימציה המצוין "בועה " בעריכת ניסים חזקיהו .אך למרבית הצער כתוצאה מקשיים כספיים לא ברור מתי גיליון זה יראה אור אם בכלל. אז לרגל מלאת בו זמנית 140 שנה לספר הקומיקס המצליח הראשון בעולם ו-107 שנים לסדרת הקומיקס מאריכת הימים ביותר בעולם הנה כתבה על דמויות הקומיקס הוותיקות ביותר בעולם שני ילדים הרסניים ממוצא גרמני  .

מי לא שמע עוד עד היום
על מקס ומוריץ – זוג איום-
שני ילדים, שני ידידים,
אינם קוראים, אינם לומדים….
אבל תמיד הם מוכנים
לגנוב דבר-מה מן השכנים,
באחרים להתעלל
ולקלקל ולקלל"
( קטע הפתיחה של הסיפור המצוייר "מקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש בתרגום אורי סלע  )
לאחרונה הוצג בישראל מופע מסוג חדש ויוצא דופן : אופרה מקורית לילדים בשם "מקס ומוריץ" עם ליברטו של הפזמונאי דן אלמגור ומוזיקה של גיל שוחט. האופרה היא יוזמה של עיירית חולון בשיתוף האופרה הישראלית כמופע הפותח של מרכז המדיה "מדיטק" החדש בעיר. וזוהי אחת ההופעות המושקעות ביותר לילדים אי פעם בישראל .

מקס ומוריץ באופרה לילדים של דן אלמגור וגיל שוחט.

אופרה זאת לילדים היא בהחלט דבר חדש מסוגו בישראל אבל הסיפור שעליו היא מבוססת אינו חדש כלל. זהו סיפור הקומיקס האמיתי הוותיק ויש האומרים גם המצליח ביותר בעולם שפורסם לראשונה כספר  בגרמנית בידי וילהלם בוש ב-1865  ( ופורסם לראשונה בהמשכים במגזין ב-1860) והפך לסיפור הגרמני הידוע הנפוץ הנמכר המוכר והמצוטט, והמתורגם ביותר מגרמנית מכל סוג שהוא. ( ביחד עם סיפורי האחים גרים המתחרים היחידים להצלחה ופרסום עולמי בספרות העולמית ).

"מקס ומוריץ " הוא סיפור מצוייר של הומור שחור משחור שנועד לילדים ( אבל גם מבוגרים נהנים ממנו הנאה גדולה ) על שני ילדים מרושעים ואלימים המבצעים שבעה תעלולים אכזריים במיוחד באנשי כפרם כל אחד מהם אכזרי מקודמו. פעם הם גורמים לחיסול התרנגולות של אחת השכנות ואחר כך זוללים את הצלי שנותר לתיאבון.אחר כך גורמים לנפילת חייט הכפר שרודף אחריהם למים הקרים תוצאה של מלכודת שהכינו לו. בהמשך הם ממלאים את מקטרתו של מורה הכפר באבק שריפה וגורמים לה להתפוצץ בפניו בעת שהוא מנסה להציתה ( תעלול שבמציאות יכולות להיות לו תוצאות קטלניות בלשון המעטה ). ממלאים את מיטת הדוד בחיפושיות ושרצים שתוקפים אותו בשנתו. וכך הלאה, השניים ממררים את חיי שכניהם בכפר.

עד..שהם מוצאים לבסוף את סופם בצורה איומה באמת, הם נתפסים בידי אופה שמכניס אותם בהנאה גדולה לתנור עטופים בבצק. איך שהוא הם שורדים ומצליחים לאכול את דרכם החוצה אך איכר זועם שהשניים חתכו את שקי התבואה שלו בסכין טוחן אותם עד דק בתחנת הקמח ושרידיהם נאכלים בידי אווזים.
סוף טוב, לכולם טוב עם חיסולם של שני הנערים.ומוסר ההשכל הוא ברור מעין כמוהו.
בהצגה הישראלית לעומת זאת ( כמו גם ברוב התרגומים לעברית של היצירה ) הם שורדים בחיים ורק מקבלים עונש של עבודות שרות ולומדים את לקחם.
כיום המסר האכזרי של יצירתו המקורית של בוש הוא קשה מאוד לעיכול .אבל הסיפור המקורי לא איבד מאומה מעוצמתו. סיפור זה הפך את בוש לכותב הגרמנית הידוע ביותר בעולם וסיפורו משמש כמקור אין אכזבה לציטוטים בגרמניה שם הם מוכרים לכל ומצוטטים ללא סוף עד היום.סיפור זה נחשב בעיני רבים לסיפור הקומיקס האמיתי הראשון שבו נוצרו קונבנציות מקובלות שונות של קומיקסים כמו "אפקטים קוליים " ומסופר הן בתמונות והן במילים שלמעשה אינם תלויים זה בזה.

אביהם של מקס ומוריץ

וילהלם בוש.

האיש שיצר את זוג המתפרעים ויש שרואים בו את האב המייסד של ז'אנר הקומיקס כולו הוא האמן הגרמני וילהלם בוש ( 1832-1908).  הוא היה אמן רב תחומי:  צייר,רשם, מאייר ( אחד מהספרים הידועים שאייר קובץ המעשיות המזרחיות של וילהלם האוף "השיירה " פורסם בעברית לפני כמה שנים עם איוריו שהם עדיין מרשימים ) מעצב, אמן הדפס ותחריטאי וגם משורר וסופר. ובנוסף לכל זה כתב גם ליברית לאופרה וטקסטים לתיאטרון בובות הפיק וביים מופע פיות ועסק בליקוט מעשיות ואימרות כנף כשם שעשו בזמנו האחים גרים.
אבל יותר מכל ומעל הכל הוא התפרסם בסיפורים מצויירים סטיריים לרוב ללא מילים ( סוג שהוא המציא ) אבל לעיתים שילב בוש בסיפורים חרוזים על מנת להסביר את העלילה המסובכת ועל מנת להבהיר את מוסר ההשכל הבלתי נמנע .
עוד בחייו כונה בוש "אלוף הציירים ההומוריסטיים של גרמניה " ורבים מסיפוריו ידועים עד היום לכל גרמני. הם לעגו לחולשות אנוש ולמנהגים מקודשים שונים . אבל התפרסמו לא פחות בכך שמסרו את אפיין של הדמויות ואת תנועות הנפש שלהם בקווים מועטים פשוטים ולעיתים גאוניים ממש, ותיארו מצבים מוזרים ומטורפים במיוחד שקורים לדמויות השונות. למשל הסיפור "הלנה החסודה " ( 1872) " על נזירה אדוקה מאוד ושתיינית לא קטנה סיפור שהיה התקפה ארסית על הכנסיה הקאתולית ו"דיוגנס בחבית " סיפור מאבקו של הפילוסוף היווני הקדום בשני נערים שמתעללים בו ובחבית שבה הוא שוכן ( סיפור שתורגם לעברית כמה פעמים ) ועוד. אבל אף לא אחד מהם זכה לפרסום העולמי של מקס ומוריץ.

רוב סיפוריו של בוש אגב נועדו למבוגרים דווקא וייתכן מאוד שכך היה גם במקרה של "מקס ומוריץ" יצירתו המפורסמת ביותר (שיש טוענים שהתבססה על ילדים שבוש היכיר אישית).
בוש נפטר בגיל 76 ,ושנים אחרי מותו הוקם לזכרו מוזיאון שלם המוקדש לו וליצירתו עם חדר מרכזי המוקדש למקס ומוריץ ששם מוצגים האיורים חיתוכי העץ המקוריים רישומי הכנה כתבי היד תרגומים שונים גרסאות שונות ומוצרי לוואי וחפצים שונים המבוססים על הדמויות מרחבי העולם.
ויש רבים מאוד כאלה " מקס ומוריץ" תורגם לכחמישים שפות הדמויות הופיעו בהצגות ובמחזמרים בסרטים ובסרטונים מצויירים . וגרר מאחוריו שובל ארוך מאוד של מוצרי לואי שונים כבובות ,כקלפי משחק, כמדבקות ועוד ועוד מגוון עצום של מוצרים. .פניהם המגחכים בגיחוך מרושע של מקס ומוריץ הפכו בגרמניה לזהים עם שובבות ותעלולנות ומופיעים ללא סוף בארצות הדוברות גרמנית בפירסומות בגרפיטי ומושא בלתי פוסק לציטוטים לגבי כל נושא שאפשר להעלות על הדעת .

 

אחד המעריצים הגדולים ביותר של הספר "מקס ומוריץ " היה אחד ,אדולף היטלר ,שלפי עדות מזכירתו ,הספר מעולם לא מש ממיטתו.אולי גם כתוצאה מכך "מקס ומוריץ "" שימשו כשמותיהן של שתי רשתות ריגול נאציות ,האחת ברוסיה והשנייה במזרח התיכון ,מהגדולות והחשובות ביותר במלחמת העולם השנייה.

שתי הרשתות נוהלו בידי מרגל יהודי דווקא ולעתיד התברר שהן העבירו לגרמנים מידע שגוי שהועבר על ידי הסובייטים ותרמו בצורה מכרעת להבסתם בתעלול שמן הסתם היה נושא חן בעיני מקס ומוריץ המקוריים .

 

 

 

מקס ומוריץ בישראל

"מקס ומוריץ" דיסק שירים על פי התרגום של אורי סלע שהלחין מיקי גבריאלוב.

בין שאר השפות מקס ומוריץ תורגמו גם לאידיש שם קיבלו את השמות בעלי הצליל היהודי "נוטל ומוטל" ומאוחר יותר במהדורה משנת 2000 "שמואל ושמארקע."

לעברית הם תורגמו עוד ב1898- בידי המשורר אברהם סולודר תחת השמות העבריים למהדרין "שמעון ולוי". אך דעתו של המתרגם כנראה לא הייתה נוחה מהרעיון של סיפור מצוייר שכן הוא הקפיד לתרגם את הסיפור ללא הציורים שהם אינטגרליים לחלוטין לטקסט ואולי חשב שהציבור היהודי אינו בשל לקבל סיפור שבו הטקסט והציורים מעורבים ללא הפרד וכך הסיפור איבד לחלוטין את קסמו בעברית.
מאז תורגם סיפור מקס ומוריץ עוד כמה פעמים לעברית. בכמה מקרים שונו שמותיהם לשמות עבריים ובכמה מקרים נשמרו השמות הגרמניים המקוריים . הרפתקאותיהם תורגמו בידי : חווה כרמי בשם "מכס ומוריץ זוממי המזימות " ( הוצאת גולדשטיין , 1939 ושוב בהוצאת שמעוני ב-1944 ),.המשוררת אנדה אמיר שקראה להם גד ודן בתרגום בשם "גד ודן :שישה תעלולים של שני שובבים ב"בעקבות ויליאם בוש " ( הוצאת יבנה ,1939 ובמהדורה שניה ב-1956 בהוצאת ניב ושוב ב-1972 ).

בידי אורי סלע בשם "ספר התעלולים של מקס ומוריץ ( 1965 ושוב ב-1971 בהוצאת א.לוין אפשטין וב-1983 בהוצאת מודן והופיע גם כתקליט  ושימש כבסיס לדיסק מולחן בידי מיקי גבריאלוב )

ולבסוף בשם הפשוט "מקס ומוריץ:תעלולים מספורים בחרוזים ובציורים " בידי אוריאל אופק בהוצאת זמורה ביתן -1984.

בשני התרגומים הראשונים הושאר סופם הנורא של הצמד.אך לרוב בתרגומים החדשים יותר כמו גם  באופרה של דן אלמגור הושמט הסוף הנורא באמת של התעלולנים. ככל הנראה ההנחה הייתה שילדים של היום ( כמו גם הוריהם ) לא יוכלו לקרוא דבר מעין זה..רק אוריאל אופק שמר על נאמנות למקור בתירגום החדש ביותר.

לעברית תורגמו עוד כמה מסיפורי הקומיקס של בוש:

סיפורי הקומיקס הראשונים של בוש בעברית הופיעו במגזין "עולם קטן". זה היה כתב העת החשוב הראשון לילדים שהופיע בשפה העברית . הוא הופיע בוורשה בשנים 1901-1905 ונערך בידי אברהם לייב בן אביגדור ושמואל לייב גרדון. הוא היה יוצא דופן בספרות הילדים העברית של התקופה בכך שהיה "העתון המצוייר האחד בספרותנו בכלל והיחיד ומיוחד לבני הנעורים שלנו בפרט" כפי שהגדירו זאת העורכים, ואכן היו בו שפע של ציורים ואיורים שבלטו מאוד בספרות העברית של אותה תקופה שהתעלמה כמעט לחלוטין מהיסוד האיורי.
אלא שמשום מה סיפוריו של בוש תמיד הופיעו שם כאילו נכתבו בידי " ב.צ. וורמן".

סיפורי הקומיקס של בוש שהופיעו ב"עולם קטן" היו:
א. דיוגנס והנערים השובבים . כרך א' מס' 12 ע' 513-518 1901. ( סיפור זה תורגם לפחות עוד פעמיים נוספות גם "בארץ השובבים " בידי אברהם אבן שושן וגם בידי יהודה אטלס )
ב. שני המכשפים . חוברת 18 ע' 812-813.
ג. הצפרדעים הגיבורים . כרך ב' ע' 425-426. ציורים ללא מילים שלהם הוסיף כתב העת סיפור שמסביר את העלילה.
ד. נקמת הפיל . כרך ב' מס' 25-26 ע' 56-=561. 1903.
עוד סיפורי קומיקס שהופיעו בעולם קטן ,ושאולי גם הם היו מפרי עטו של בוש אך הופיעו כיצירות אנונימיות לחלוטין כללו את :
ה. נקמת פסל הגיבור . כרך א' ע' 159-160. סיפור בלי מילים .
ו. הנחש והקוף. ע' 405. סיפור בלי מילים.
ז. מלחמת הקיום . סיפור בלי מילים ע' 477-478.
ח. תעלולי ילדים. קומיקס בלי מילים . כרך ב' חוברת מס' 37 ע' 819.
ט. צייד אדם היער אורנג אוטנג בבורנאו. מאת "ורס". כרך ג' מספר 20 . 1904.
י. משובת תעלולים . כרך ג' חוברת 27 . 1904. סיפור קומיקס ארוך יחסית.
סיפורי קומיקס נוספים של בוש הופיעו בעברית בספרים אחרים:בארץ השובבים "בארץ  בארץ השובבים:מחרוזת סיפורים עליזים " עיבד אברהם אבן שושן ( מתרגם סיפורי הקומיקס על הדוב רופרט בשנות השלושים ) בהוצאת אחיעבר ב-1941. ספר זה כלל את הסיפורים "מעשה בתם ורם, " פילון והכושי " קרב תרנגולים " ,יובב והאווזים ", "עכברון פיקח" ו"דיוגנס והקונדסים ".
שני ספרים נוספים של בוש הופיעו ב-1942 אלה היו "הצפרדע ושני הברווזים" חוברת של 12 עמודים שתירגם מנחם לוי בהוצאת "פרסא " ואמבט לשבט –המצצן ופתי דן" גם כן ב-1942 חוברת של 16 עמודים שתרגמה חוה כרמי בהוצאת י. גולדשטיין

זו תופעה מוזרה במיקצת שבין השנים 1939 -1944 פירסמו בישראל באופן פיתאומי כמעט  כמה וכמה יצירות של מחבר גרמני כמו בוש שהרי אז  ימי מלחמת העולם השניה והשואה הנאצית היה כבר חרם על תרגומים מגרמנית. חרם שממנו נראים רק אריך קסטנר ,בוש,קרל מאי והאחים גרים כחסינים.

ייתכן שאפשר להסביר את ה"חסינות " ואפילו את הפופולאריות של בוש דווקא בשנים אלו בכך שתיאר את  כלל הגרמנים בסיפוריו המתורגמים  כבריונים סדיסטיים , לכן ייתכן מאוד שדווקא אז התאים לקהל בארץ ישראל לקרוא את סיפוריו של גרמני  מסויים זה.

לאחר מכן חלה הפסקה של שנים רבות עד שתורגם ספרו הבא של בוש "סיפורים מוזרים על חתולים ועכברים ורקיקים מסוכרים וכל מיני דברים " שתרגם אורי סלע בהוצאת אלפא ב-1977 וכלל במיטב המסורת הבושית שני סיפורים אכזריים ומצמררים במיוחד : 1. "הסיפור המוזר על חתול ועכבר וקולב ומגף ומרדף שנגמר" סיפור נקמתם של העכברים בחתול הרודף אחריהם . ו-"הסיפור המוזר על רקיקי הסוכר שסופור לא מתוק אך גם לא כל כך מר" .

זוהי  גירסת בוש לסיפור "הנזל וגרטל " ( עמי ותמי ) של האחים גרים סיפור על זוג הילדים שנחטפים בידי זוג רצחני ביער שמתכננים לאכול אותם אך הסוף הוא טוב ,( אם כי לא לקניבלים ) הילדים שורפים את זוג מעניהם וחוזרים הביתה רק על מנת לקבל עונש חינוכי מההורים על שאיחרו . בהחלט חומר שילדים יהנו לקרוא ( אם כי אני לא יודע אם גם  מבוגרים ).

פיפס הקוף בצירוף  איוריו המקוריים של המחבר ; נוסח עברי – יוסי בכר.  מודן,   2008

חוץ מאלו הופיע בעברית ב-1998 גם ספר האגדות של מחבר האגדות הגרמני המפורסם ויליאם האוף ,"השיירה " מאוייר בצייוריו של בוש .

הסופר וחוקר ספרות הילדים יהודה אטלס פירסם  בספר המחקר המונומנטאלי שלו ילדים גדולים :סופרים אהובים לילדים-חייהם ויצירתם -כרך 3  העוסק בסופרי ילדים אירופאיים ,פרק שלם על חיי בוש ויצירתו בשם "שני ילדים רעים". החוקרת יהודית גלוזמן פירסמה מאמר מקיף על התרגומים השונים לעברית של "מקס ומוריץ " הכולל השוואות מפורטות בינהם "מקס ומוריץ ,גד ודן -צמד חמד כמובן !" שפורסם בכתב העת "עיונים בספרות ילדים מספר 10   ב-1999 ע' 101-119 , בגליון שהוקדש לנושא הרלבנטי מאוד של  "האלימות בספרות ילדים "

חיקויים עבריים של בוש

"גמול הרשע" סיפור הקומיקס העברי המקורי הראשון ממגזין "עולם קטן"-1901. חיקוי "מיוהד" של סיפורי בוש.

בעברית הופיעו כמה וכמה חיקויים לסיפורי מקס ומוריץ אלה כללו את מה שהוא ככל הנראה סיפור הקומיקס המקורי הראשון בעברית שהופיע ב"עולם קטן ". היה סיפור אנונימי בשם "גמול הרשע " שהופיע בכרך ב' חוברת 55 ע' 115-118 ב-1902. העלילה עוסקת בתעלולי שני ילדים המנסים להפיל את חברם מהגשר למים ונופלים בעצמם והיא בסגנון סיפוריו של בוש על תעלולי ילדים. אך הציורים הם של ילדים עם קפוטות ויש להם שמות יהודיים . ייתכן שאת הסיפור כתב וצייר איש של מערכת "עולם קטן ". אם כך הוא, כי אז ניתן לקרוא לסיפור זה כ"סיפור הקומיקס המקורי הראשון בשפה העברית" ( אם כי בה במידה ייתכן שהמדובר בסיפור קומיקס זר ש"יוהד" לצורכי כתב העת. ).
חיקוי נוסף שהופיע בעברית שנים מאוחר יותר היה ספר בשם "רות ורינה :מעשה מצחיק ומעציב בשתי ילדות –מסופר בחרוזים נאים ומצוייר בציורים יפים "  תרגום של ספר גרמני של חלדה פון לוטצו ( ח.פ.לויצוף בעברית ) עם איורים של פ. מדלינה והעיבוד לעברית הוא של בינימין קלאר . הספר יצא לאור ב-1952 ובמהדורה נוספת ב-1957 .
זהו סיפור חיקוי מדוייק ל"מקס ומוריץ עם פורמט דומה, איור אחת לכמה משפטים . הסיפור עסק בהרפתקאותיהן ותעלוליהן המרושעים של שתי ילדות תעלולניות שמגיעות לתל אביב ושם פורעות כל רסן וכמעט מביאות למותם של אנשים מטביעה (!) הסוף הטוב או הרע ( תלוי בנקודת המבט ) מתאר את סופן המר של הילדות שנבלעות בידי לויתן שהיגיע לחופי תל אביב .
מוסר ההשכל שניתן בסוף הספר :
"על כן קחו מוסר השכל
בנות רעות איש אינו סובל"
וזהו סנטימנט שהרבה יזדהו עימו גם היום אם גם לא יסיקו את המסקנות הקיצוניות שאותן הסיקה מחברת הספר לגבי מה יש לעשות עם בנות כאלה.
חיקוי נוסף מקורי יותר היה של לא אחרת מאשר המשוררת לאה גולדברג ביחד עם המאייר אריה נבון .
בכרך ג' של דבר לילדים הופיעו הרפתקאותיו של "מורי –אורי " אחיו הקטן והשובב אפילו עוד יותר של הגיבור הידוע שלהם אורי מורי ( גם הוא תעלולן לא קטן ) כשכל הרפתקה תיארה תעלול אכזרי כל שהוא שביצע השובב ואת עונשו של הילד בסגנון סיפורי "מקס ומוריץ " של בוש. סדרה זאת לא החזיקה מעמד זמן רב אולי נמצאה כלא חינוכית יתר על המידה. אולם במורי –אורי ניתן לראות הקדמה לסיפורי תעלולנים מאוחרים יותר כמו קופיקו ודני דין הילד הרואה ואינו נראה בספריו הראשונים שהם מעין גרסאות מודרניות של מקס ומוריץ.

וחוץ מכל אלה מקס ומוריץ ממשיכים להתקיים בגילגול חדש מזה 107 שנים רצופות כסדרת הקומ יקס מאריכת הימים ביותר של כל הזמנים "ילדי קזמאנייר " בארה"ב .

מקס ומוריץ מתו בצורה איומה לפני 140 שנה אבל הם ממשיכים לחיות ולשגשג עד עצם היום הזה .

בובות מקס ומוריץ.

קישורים רלבנטיים :

מקס ומוריץ הספר
אריאנה מלמד על מקס ומוריץ

יהודה אטלס על ספרות ילדים גרמנית

שלומית הברון מצטטת ממקס ומוריץ

מקס ומוריץ האופרה מאת דן אלמגור

וגם על האופרה

כתבה על האופרה

עוד על האופרה

פרטים על האופרה

מקס ומוריץ דיסק מאת מיקי גבריאלוב

וילהלם בוש ממציא הקומיקס 

גם על וילהלם בוש
עוד על וילהלם בוש

וילהלם בוש בקומיקפדיה
מקס ומוריץ

הטקסט של מקס ומוריץ באנגלית ובגרמנית

גם על מקס ומוריץ

דיוגנס בחבית מאת בוש בעברית

סיפורים מצוירים של בוש

וגם של בוש

ועוד סיפור של בוש
מוזיאון בוש

פואמות של בוש 

השירה מאת האוף בציורי בוש

"ילדים גדולים " מאת יהודה אטלס : כולל מאמר מפורט על חיי בוש

רשתות הריגול "מקס ומוריץ "

צמד חמד חלק ב': מקס ומוריץ חיים וקיימים ומרגישים טוב בארה"ב .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • טליה ג'  On דצמבר 17, 2005 at 1:40 pm

    סקירה מרתקת ומאלפת! תודה! יש לי שאלה: האם יש לך יותר פרטים(לפחות הכתיב הלועזי) על הספר הגרמני המקורי שתורגם בעברית ל"רות ורינה"? אני כבר שנים מחפשת את המקור הגרמני, ופניתי לעזרה לחברים בגרמניה ולאתרי חיפוש ספרים בגרמניה, אפילו סרקתי כמה עמודים מהספר עם הציורים, כדי לסייע בזיהוי, אבל אף אחד לא זיהה את הספר. על גבי הספר כתוב שהספר נכתב ע"י ח.פ לוייצוף, אבל כפי שכתוב במאמר שלך, שם המחבר/ת היה חלדה פון לוטצו.

    האם יש בידך את הכתיב הלועזי המקורי של שם המחבר, ואולי גם את שם הספר בגרמנית?

    תודה מראש

  • יעל מהכרמל  On דצמבר 17, 2005 at 1:43 pm

    מקס ומוריץ" היה ספר אהוב של ילדותי הרחוקה מאוד, ספר שתמיד נתן לי שעות של הנאה וגם הרגשת סיפוק שאני ילדה כל כך טובה בהשוואה לזוג הפוחחים ההוא… לא ידעתי שקיימת סידרת קומיקס כהמשך לספר.
    האתר שלך מקסים, ומלא בקישורים נפלאים לעולמות מעניינים. נראה לי שהוא יספק הרבה חומר קריאה מעניינת. תודה!

  • ד"ר קוריס אורה  On מרץ 11, 2006 at 8:08 pm

    Lies und Lene
    רות ורינה אינן אלא "ליז ו-לנה"

  • סבא  On יולי 31, 2006 at 12:52 am

    ושם המחברת
    Hulda von Levetzow
    ראו קישור להמשכים/חיקויים של מקס ומוריץ
    http://www.wilhelm-busch-seiten.de/werke/nachfolger.html

  • Der Struwwelpeter  On יולי 23, 2009 at 5:44 pm

    אהרן לובושיצקי היה המתרגם הראשון של הספר, ולא אברהם סולודר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: