"שוב דולק הנר " שיר מאת דפנה שחורי

 

דפנה שחורי

דפנה שחורי היא  מבקרת ספרותית ומשוררת צעירה ואחת הבולטות ביותר כיום בשירה הישראלית.
עד היום פירסמה שלושה ספרי שירה והראשון בהם יחד עם אחותה שבי שגם היא משוררת ידועה.
לפניכם שיר יפה של דפנה לרגל סיום החנוכה .

שוב דולק הנר

שוב דולק הנר של השיר
באה אישה מתוך האופל
ומדליקה חרש נר גדול
האור המוכר קורא דרור
לאותה תרכובת משונה של פתרון החידה
רצפת עץ מחוטטת מסמרים קטנים שחורים
מרצפת מרוקעת כאילו אומרת
חמורה
והולכת לה משם נמהרת
אל אחורי דלת לא משומנת
המחשבה צלחת שקופה משוריינת
בין שיריון לשיריון
כלואים גרגרים
כלואות מתגרות סוכריות קטנות מתות
ולפתע שמענו אותה חוזרת
מן הדלת הלא משומנת
הפעם עמדה בחשיכה
שעונה על קביים
אוחזת בידיות דמויות אוזניים
וצועקת בקול רם
מילותיה נשמעות כהגייה של תינוק
אחר כך הן נעשות ברורות
וחוזרות על עצמן שוב ושוב
כמו בתפילה
ממחישות את הבקשה
ואנחנו נחנקים מזה
משל כאילו לגמנו היישר מן הצנצנת
דבש סמיך
גולש לעומק הגרון
נערם להר דביק
על הוושט

פרטים על דפנה שחורי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דניאלה  ביום דצמבר 31, 2005 בשעה 9:21 am

    נסו פעם לשפוך ישירות דבש לגרון מתוק מחניק
    שיר מעניין

  • יודית  ביום דצמבר 31, 2005 בשעה 11:04 am

    שירה זה לא.
    מי שקבע שזו שירה שכח איך שיר אמור לעבור לקהלו.

  • עובר אורח  ביום דצמבר 31, 2005 בשעה 11:54 am

    שירה צריך לנקד

  • יהודה עתי  ביום דצמבר 31, 2005 בשעה 12:15 pm

    דפנה שחורי כותבת כאשר ההשראה נחה עליה–"שוב דולק הנר". לעומת שחורי אלברטו קאירו, הרועה של פסואה. לכאורה מתקומם על כל אשר איננו ממשי
    מצורפת פואמה המחברת בין קאירו ושחורי

    אתמול היה נר בוער
    בין אלברטו קָאֵירו ¹לדפנה שחורי

    ] אתמול היה קסום אבל אתמול זה כבר היסטוריה
    והיסטוריה זה מה שהיה ולא יחזור יותר אף פעם
    ועכשיו הוא אתמול של מחר[

    שוזרת מראות
    לאותיות ומילים
    סורגת רגשות
    כמו להניח עוגת יום-הולדת
    בשירת נר דולק
    בוער נוגה נשרף
    במסעדת סאן צ΄אן

    וזימרת ילדה נשמעת חרש
    לה לדודתה לנחגגת
    ההולכת ללא תנועה, מתקדמת
    אֱלי הזמן האחרון

    ושוב קבוצת בני אנוש
    ושוב יושבים, מסתדרים לאיטם
    גועים , זעים זה לזו, מרכינים
    עדר איילים
    מסמנים מביטים אוכלים
    מגרגרים
    יהודה עתי
    ¹שומר העדרים של פרננדו פֶּסוֹאָה

  • שפי  ביום ינואר 1, 2006 בשעה 1:37 am

    יש-משהו בשיר הזה, אבל כבר כתבת טובים ממנו, נאמר כך. הוא נראה לי יותר כאקספרימנט, ניסוי בפריצת-דרך אישית. אם את רוצה לפרסם שירים באינטרנט (סוגייה קשה, אני-אישית הכרעתי בעד) אז מוטב שתפתחי בלוג משלך, כי לפרסם אצל אחרים זה מנטליות שאולי עבר זמנה (ספרים בהוצאה מוכרת, כתבי העת, לגיטימציה מלמעלה… ). בכל מקרה אשמח אם תרצי לפרסם שירים גם אצלי – אני מבטיח לכתוב לך מילות פתיחה לא פחות מרשימות 🙂

  • מספר 666  ביום ינואר 1, 2006 בשעה 7:45 am

    שכל אחד צריך לפתוח בלוג אם הוא רוצה לפרסם משהו .יש ברשת מיליוני בלוגים והבלוגרים השונים מוצאים שקשה מאוד למשוך תשומת לב לעצמם בגלל השפע העצום שקיים .
    לפעמים עדיף לפרסם דווקא בבלוגים קיימים שכבר יצרו לעצמם נישה ברשת ויש להם קהל קוראים גדול, ( כמו במקרה של בלוג זה שיש לו עשרות אלפי נכנסים בחודש)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: