מלחמת המילים :מתי שמואלוף כמשורר פוליטי

 

שירה בין חזז ובין שמואלוף

 

המסאי והמשורר מתתיהו שמואלוף פירסם לאחרונה את ספר השירה השני שלו "שירה בין חזז לבין שמואלוף" שהוא דוגמה של הסוג הנדיר מאוד כיום בשירה הישראלית הצעירה ,שירה פוליטית .

מתתיהו שמואלוף הוא הוגה דעות צעיר ומוכשר ופורה של תנועת הזהות המזרחית שאני מצאתי את עצמי מתמודד עימו כמה וכמה פעמים בנושאים שונים שבהם דעותינו שונות ומנוגדות לחלוטין .
שמואלוף קורא במגוון המסות שהוא מפרסם ברשת ליצירת זהות מזרחית נפרדת ותרבות מזרחית מיוחדת נפרדת מהזהות האשכנזית המדכאת והשולטת לדעתו על הכל .
לאחרונה הוא פירסם ספר שירה שני בשם "שירה בין חזז לבין שמואלוף " שגורם לי לחשוב שכמשורר הוא אפקטיבי וחזק הרבה יותר מככותב מסות.  במסותיו  גישתו אם כי היא מעורבת  היא גם  למדנית יבשה ואולי לכאורה מרוחקת ,אולי קצת מזכירה את הגישה שלי..אלא שאני בניגוד לו לא מסוגל לכתוב שירים.

בכל אופן מבחינת קורא כמוני שמכיר את מסותיו של שמואלוף בנושאים אלה שירים אלו מקבלים כתוצאה תוקף ורצינות מיוחדים. שכן הם נראים כחלק אולי מרכזי של מהלך משולב שאין כמוהו אצל רוב המשוררים הצעירים כיום שנמנעים במכוון מעמדה פוליטית מגובשת , גם בגלל ששירה ופוליטיקה נחשבות כיום כ"לא מתחברות ". ( אם כי זה לא צריך לשנות מבחינת הקורא הממוצע שאינו מכיר את מסותיו של שמואלוף)

ובשיריו גישתו של שמואלוף היא שונה מאוד מבמסות שלו .ועם זאת היא משלימה אותה .
שמואלוף שייך לזן הנכחד כמעט של המשורר הפוליטי שזועק נגד העוולות שאותן הוא רואה.

בשירים שלו שמואלוף נוקט בשיטת היריקה בפרצוף ובכמה משיריו למרות התנגדותי לתוכנם יש להודות שהוא השיג את מטרתו להבין ולהזדהות עם נקודת מבטו .

יתכן ש"האני מאמין " שלו בשירה נמצא כאן :

מה תרבותי בתרבות

בערב השירה בקשו מימני להיות תרבותי
לספר מדוע הגעתי לשירה
מבלי לספר על מלחמת המילים
מבלי לשזור את חרוזי הגזענות
כמו לארגן ערב אגרוף ולשבת בזרה
קשורעור
.
.

. ויש לו בקובץ החדש שלו שניים שלושה שירים אפקטיביים כאלה.
למשל מצאה חן בעיני השורה מתוך השיר הראשון בספר "וזה לא צטוט ,זה אות צורב על צווארי "

"אנחנו העבד והשפחה של הומרוס וביאליק
קוראים מזרחית כנגד ומעבר ,סוג של
אפשרות שלישית לשירה.

לי יש תשובה אינטלקטואלית לטענות שעומדות מאחורי השיר הזה אבל כל תשובה כזאת תסתתם כנגד הרגש השוצף של השירה שאותו מצליח שמואלוף להעביר היטב לקורא ולצרוב במוחו .
והשיר החזק ביותר בספר הוא  "חרושת הישראליות "שבו צועק  שמואלוף :

…אל תספרו לי על השואה
ותנהמו במגרשי הכדורגל כמו קופים ,ברגע
ששחקנים אתיופיים נוגעים בכדור
אל תספרו לי על השואה
ותקראו לרוסיים מסריחים ולנשותיהם זונות ….

אל תספרו לי על השואה
ותמכרו נשק דורסני לכל דורש
אל תספרו לי על השואה
כי לא בשביל המדינה הזאת הם מתו.

שיר מאוד לא אלגנטי אבל אפקטיבי, משהו עם האפקט של אגרוף בבטן .
חיבבתי גם השיר "זכרון ללא אבידן" שבו שמואלוף מלגלג על האפקט האבידני בשורה

עוד נעשה ממך ,אמרו חומות קלקיליה ,משורר המהפכה .
אבל לא רציתי לחכות מליון שנה ,אז התפשטתי ונתתי להם את השלט של הרחוב.

שמואלוף הוא משורר פוליטי שהוא לעיתים אפקטיבי למדי גם בגלל שהקורא מודע היטב לרצינותו ויודע שאין המדובר בעוד שירבוט לשם יצירת רושם.
ספרו בהחלט שווה קריאה גם בגלל שהוא מכריח את הקורא לחשוב ולא רק להרגיש כמו במרבית ספרי השירה כיום , ומחשבות לא נעימות ביותר.

ראו גם :

הספר "שירה בין חזז לבין שמואלוף"

שמואלוף בלקסיקון הספרות העברית החדשה

שמואלוף באימאגו 
הבלוג של שמואלוף

טרויה השחורה :ויכוח עם מתי שמואלוף

התרסתו של מתי שמואלוף 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ירדנה אלון  On דצמבר 2, 2007 at 7:55 pm

    זה שהן האלים והן האלות היווניים תוארו דווקא כבעלי שיער זהוב ועיניים כחולות כך היה תיאורה של אפרודיטה על פי הומרוס
    וכך היה גם תיאורו של אפולו
    מה שמתי שמואלוף עוד לא יודע זה שאכילס היה בנה של נימפת הים תטיס (משולה לאלה)ושל פלאוס ושעל כן היה חצי אל בעצמו ועל כן לא יפלא כי שיערו זהוב ועיניו כחולות
    למרות שלא מצוי תיאור מדוייק בידי של מראהו הרי שלא יפלא על כן שנבחר שחקן כמו בראד פיט בעל מראה של שיער זהוב ועיניים בהירות על פי תיאורי המיתולוגיה היוונית של אלים ואלות אחרים במיתולוגיה
    אבל כדי שהטיעון לקיפוח תרבותי יהיה טיעון משום מה הסריאוטיפ במקרה זה הוא דווקא של שמואלוף שהחליט מתוך היהירות שבבורות כי היוונים באשר הם משום מה שחומי עור וכהי עיניים ושיער

  • חישור בגלגל הדהרמה  On ספטמבר 26, 2008 at 7:13 pm

    למה לההזין את המרחב הפואטי בבשר הפיגולים הזה? הוא הרי משורר ג – רו -ע וכמובן, פסאודו אינטלקטואל עלוב ביותר. בקיצור, טווס; מזרחי שהקיפוח הוא נוצת זנבו היחידה (והכה מרוטה).

  • מספר 666  On פברואר 8, 2010 at 7:12 am

    בשנים האחרונות הולך המשורר מתי שמואלוף ומתבלט כאחד הקולות המובילים ואולי הקול המוביל בהא הידיעה בשירה הפוליטית העברית. זאת שאינה מהססת לעמוד על בריקדות על מנת להביע את דיעותיה ואת צעקתה. .זאת בין השאר דרך קבוצת גרילה תרבות " שמתי שמואלוף הוא אחד מיוזמיה ומארגניה.
    בכך מוציא שמואלוף את השירה מחדר הכתיבה אל הרחוב המיוזע ואל ההפגנה הסוערת. והופך אותה לרלבנטית ,כקריאתם של לוחמי הגרילה התרבותית

    לרגע אחד לפחות.

    מתי שמואלוף יוצר אם כך סוג חדש של פעילות תרבותית שאפשר לכנות אותו "תרבות לוחמת".

    אולם האם זה הופך את שירתו לשירה טובה ללא כל הקשר לרגע הנתון שבו היא נוצרה?

    המשורר יואב עזרא מנסה להתאמת עם הבעיה הזאת .

    ראו
    התרסתו של מתי שמואלוף
    http://www.notes.co.il/eshed/64883.asp

  • Dominik  On אוגוסט 23, 2014 at 4:47 pm

    There may be some people who will strongly reject any changes to
    the current security system as they believe that the security system is smart enough to
    tackle all the risks. One is always that such systems might be set
    off without cause, sometimes even by the loud crack of thunder.

    Alarm systems are a popular and effective measure.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: