נמוך יותר מגבלס :תגובה לתחרות הקריקטורות האנטישמיות

 

הקריקטורה הזוכה בתחרות הקריקטורות האנטישמיות מאת אהרון כץ.

הקדמה מאת אלי אשד

 

במסגרת חופש הדיבור שהוא נר לרגלי בלוג זה אנחנו מביאים את מאמר התגובה של הקומיקסאית והקריקטוריסטית רחל–אליה אחונוב . לתחרות  הקריקטורות האנטישמיות שהתנהלה לאחרונה כתגובה ציונית הולמת לקריקטורות האנטישמיות בעולם האיסלאם .

רחל–אליה -אחונוב היא  מרצה לקריקטורה, קומיקס ואיור במחלקה לתקשורת חזותית במכללת אריאל, ולשעבר יו"ר אגודת המאיירים.

 

נמוך יותר מגבלס

מאת רחל -אליה אחונוב

 

'אנו נראה לעולם שאנו יכולים ליצור את הקריקטורות הכי מלאות שנאת יהודים שאי פעם נוצרו.'
אייל זוסמן, ממארגני התחרות הישראלית החדשה לקריקטורות אנטישמיות.

שישים ואחת שנה מלאו לשחרור מחנות ההשמדה, אך אצלנו שכחו כבר מזמן את משמעותם.
מדינת היהודים הגיעה לעידן הפוסט-מוזלמני. החרחור הטרחני של אחרוני הניצולים, איננו מעיק עלינו יותר. קצב פטירתם מהיר יותר מבולמוס הריקנות המשתלט על חיינו. סיפורי הסבתא על 'הפלנטה האחרת' , לא נוגעים עוד באף אחד ולכן אנו יכולים להתפנות לשעשועי הקולוסאום המודרני ברשת ולהוכיח לפנאטיים האירנים, כדי שידעו אז טוב מאוד, למי, למי אין יותר כבוד (עצמי), את סגולותיה של המרפקנות הישראלית, המעפילה לרמות-על בייחוד במהלך המשחק: 'מי יצליח להגיע ראשון לפנתיאון האידיוטים' ושבמגרש הביתי, כותנות המשוגעים שלנו גדולות יותר משלהם.

רק חלק קטן מהעבודות שהוגשו לתחרות, התייחסו בבוז לסטריאוטיפים שהוטבעו בתורת הגזע. אחרות, בודדות, נגעו בהומור עדין בנושאים יהודיים כלליים. (שתי מגמות שאני תומכת בהן מאוד).
אך לא זו הייתה מטרת הפרויקט. יוזמיה תבעו חומר פרובוקטיבי, ארסיות מטלטלת, נאצית יותר מהנאצים, בלי נקיפות מצפון להשלכות שתוליד ההסתה היודו-מפלצתית, המטורפת הזו.
זרעי הפורענות שיזחלו מתיבת פנדורה המעוותת שנוצרה כאן, יתפוצצו במוקדם או במאוחר לכולנו בפנים.

האם רמיסת כל היקר לנו שווה את התשואות והשבחים להם נזכה בקייטנות השהידים?

 

קריקטורה מאת אבי כץ

 

הערה :

הקריקטורות המלוות את הרשימה, נבחרו על ידי בעל האתר ולא על ידי הכותבת

ששום דבר אינו מצדיק לדבריה, התעמרות כה בוטה בזכר השואה, כפי שבאה לידי ביטוי בחלק ניכר מהעבודות שפורסמו בתחרות.

.

קישורים רלבנטיים

יהודונים אנחנו

 

עוד על התחרות

וגם על התחרות

הזוכה בתחרות

קריקטורה מאת זאב אנגלמאייר.

——————————————————————————————————-

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • zip  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 6:27 pm

    באמת, איך אפשר לגעת בשואה המקודשת?
    לא יפה.
    הרי בלי השואה, איך נוכל לבצע פשעי מלחמה נגד עם אחר?
    עוד נאלץ להביט במראה ולדעת שאנחנו לא ממש יותר טובים מאף אחד. וחס וחלילה עוד נראה כמה גזענות ובורות מהסוג האלים מקדמים בתוכנו.

    תודה לאל, יש לנו שואה שבזכותה אנחנו יכולים לעשות מה שבא לנו. למה מי יאמר לנו משהו? הא?
    לנו רצחו 6 מליון או להם??

  • מנשה  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 6:38 pm

    ומי יעז להטיל ספק בצדק דיקטטורת "חופש הביטוי".
    עומק הטמטום וחוסר-ההבנה ההיסטורית קשים מלתאר. על אזני נחו כבר אינספור הסברים שונים למהות הפוסט-פוסט מודרניסטית של התערוכה המטופשת הזו. רק להזכיר: מינוס של מינוס הוא פלוס, ןפוסט-פוסט מודרניזם הוא גלגול מחודש של בורות.

    ומילא, אם היה מבט הסטורי מפוכח בקריקטורה הזוכה. מישהו מוכן להסביר לי מה אנושות הרוויחה מקריקטורה המתכתבת עם הכיבשנים של מחנות ההשמדה וכנר על הגג? (כן. הבנתי את האירוניה בשריפת התאומים. ממש נפלא.)

    בתוכנית סאות'פארק הנפלאה באמת הציגו תגובה של העיירה לאיומים מוסלמיים בטמינת ראש אנשי העיירה בחול, כאות לכך שהם "אינם נוטלים חלק בהצגת דמותו של מוחמד על גבי מסך הטלוויזיה".
    ובאופן מסויים, אפילו התגובה הזו נראית לי כעת לגיטימית.

  • רגוע  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 7:27 pm

    היה טוב לדעתי, וחידד את ההבדל בין מדינת ישראל הפלורליסטית לאיסלם החשוך .
    ההפיכה של אנטישמיות לבדיחה היא לדעתי הדרך הנכונה ביותר להתמודד עם התופעה, שהיא אכן מגוכחת ממרחק מה.
    לעומת זאת, השואה אינה דבר מצחיק בכלל, וההתיחסות המחויכת הזאת לרצח-עם אכן גרמה גם לי חוסר נוחות.

    ושורה לזיפ:
    הרדידות הרעיונית שלך מעלה בי מחשבות נוגות על העתיד. העיקר שאתה מרגיש צודק ומוסרי .

  • ר צ' א  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 10:08 pm

    נראית חתיכה, אחונוב.

  • מספר 666  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 11:38 pm

    מכיוון שכבר ראית שפירסמתי את הרשימה של אחונוב בשביל מה היית צריך לפרסם אותה פעם שניה ?
    זאת כפילות מיותרת .

  • אורי  ביום אפריל 21, 2006 בשעה 8:05 am

    ראה תשובתי לתמיהמתך המתמיהה:

    http://www.notes.co.il/uripaz/18426.asp

  • איציק  ביום אפריל 21, 2006 בשעה 11:45 am

    לצחוק על השואה – מותר.
    לצחוק על פיגועים – מותר, גם בארץ וגם בחו"ל.
    המוות, במיוחד בצורותיו האיומות ביותר, הוא בדיוק הנושא להומור. לעתים כמו בקריקטורות שהובאו כאן יש בו טעם רע אבל אפילו אז לא אשלול אותו.

    יש לי יסוד סביר להניח שדיעות לא *ממש* משתנות כתוצאה מקריקטורות, בניגוד למה שהמאיירים רוצים אולי להאמין.

  • ניימן  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 10:47 am

    חוץ מלאמר שזה *רע רע רע* ולנבא נבואות פורענות, אני לא רואה פה יותר מדי נימוקים לדעת הכותבת. איפה הסיבות לקשר בין הקריקטורה לבין ההסתה? ללמה יתפוצצו זרעי הפורענות בפנינו? וכו'. קצת קשה להתייחס לדעה כזאת, מלבד מלאמר שדעתי שונה לחלוטין (ואני אפילו יכול לנמק אותה אם יבקשו)

  • רחל-אליה אחונוב  ביום אפריל 29, 2006 בשעה 11:01 pm

    ניימן יקר
    אתה מוזמן לאחת מהרצאותי, בה אני מראה את הקשר הישיר בין האיורים שפורסמו בספרי הילדים בגרמניה הנאצית, הקריקטורות בעתונות , ספרי הלימוד, כרזות רחוב וההסתה המסיבית בקולנוע
    עד לביצוע הנקי והמלוטש של הפתרון הסופי, ללא כל שאלות ובאקסטזה גוברת
    משפחתי ניצולת שואה והכאב הזה שילווה אותי כל חיי, חידד מאוד את רגישותי לחינוך לשנאה
    המלובה כיום ביתר שאת במדינות ערב

    ולאיציק, הומור עצמי הוא חשוב ובריא ואפילו קריטי לשמירה על שפיות לעם שעבר
    טראומות קשות כל כך כמו שלנו
    .אבל, אין לעודד מגמות המובילות להרס עצמי
    קורבנות הנאצים אינם נושא לפארסה וולגרית
    יש גבול לכל דבר .

  • ניימן  ביום מאי 2, 2006 בשעה 11:03 am

    רחל,
    אשמח להגיע לאחת מהרצאותיך אם אדע איפה ומתי היא מתקיימת 🙂 אני מאמין שיש נימוקים שתומכים בדעתך, אבל בתגובתי הצבעתי על כך שהם לא מופיעים בכתבה שפורסמה כאן. ארצה לשמוע את דעתך ביתר אריכות אם הדבר אפשרי.

    אני לא חושב שניתן או צריך להוציא קריקטוורות מהקשרן. האלה שפורסמו בימי הנאצים בגרמניה נוצרו בכוונה להסיט נגד היהודים, בעוד שהללו שבתחרות נוצרו בבירר בכדי ללעוג לתופעת האנטישמיות והגזענות. אין מקום לדחוף את כולן תחת אותה קורת גג ולהתייחס אליהן באופן זהה.

  • רחל-אליה אחונוב  ביום מאי 3, 2006 בשעה 1:06 pm

    ניימן יקר,
    תודה רבה על מכתבך. ברגע שאעביר הרצאה נוספת בנושא, אשמח מאוד להזמינך.
    (איך אוכל ליצור עימך קשר?). השנה התייחסתי להשלכות ההסתה החזותית בהרחבה במכללה, לקראת יום השואה.
    לצערי, רק חלק קטן מהקריקטורות שהוגשו לתחרות הישראלית החדשה, אכן בז לדימויים האנטישמיים ולאידיאולוגיה הנאצית. לו זו הייתה המטרה האמיתית של הפרויקט, הייתי משתתפת בו בעצמי.
    אך יוזמיה תבעו במפורש דברים אחרים, מזעזעים, בוטים וחולניים יותר מאי פעם
    ואכן זכו לתרעלה המבוקשת. הפסיכופטים האירנים לא צריכים להזיע יותר.
    בלחיצת מקש הם ילקלקו את הדבש.
    עכשיו סוף סוף הוכחנו לעולם, שאין כמונו בהתפלשות ברפש, הכחשת השואה, הסתה לרצח עם, פגיעה בחוליות החלשות ביותר בחברה- ניצולים וחרדים (שהיו הראשונים שעברו התעללות מחרידה בידי האס-אס).
    עתה צריך רק לחפש איפה, איפה לנעוץ את המדליה.

  • ניימן  ביום מאי 3, 2006 בשעה 8:40 pm

    רחל,

    יוצרי התחרות ביקשו דברים "מזעזעים, בוטים וחולוניים", מכיוון שדברים אלו הן הדרך המודרנית ביותר לבטא בוז לאנטישמיות.
    אמצעי התקשורת הולכים ומוקצנים ככל שעובר הזמן, ואיתם הולכות ומוקצנות גם הדרכים להעביר ביקורת. אני מאמין שרוב צופי התחרות היו נבונים מספיק בכדי להבין את מטרתה האמיתית (כפי שאני, את וכל אחד אחר מהמגיבים פה הבין זאת).

    ניתן ליצור איתי קשר בכתובת:
    neiman.mail at gmail.com
    (את הכתובת גם ניתן לראות באתרי. קישור יש ליד השם בתגובה)
    אשמח לשמוע את דעתך בקול 🙂

  • אמיתי סנדי  ביום אוקטובר 26, 2006 בשעה 5:26 pm

    את ההסבר הממצה להשקפותיי (כמארגן התחרות) בנושא אפשר למצוא במאמר שפרסמתי תחת הכותרת "למה צריך לצחוק על השואה".
    הלינק:
    למה צריך לצחוק על השואה

  • אמיתי סנדי  ביום אוקטובר 26, 2006 בשעה 5:27 pm

    הלינק למאמר, נסיון נוסף:
    http://snipurl.com/10gth

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: