בעלת האוב : מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל

 

 

מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת ועולם התקשורים  והניו איג' בישראל .

מרגוט קלאוזנר היא האישה המייסדת של עולם התיקשורת הבידורית , התיאטרלית הקולנועית והטלווזיונית בישראל ובו בזמן היא גם המייסדת של עולם המיסטיקה, הניו איג' בישראל ובראש ובראשונה את תחום התקשורת והתקשורים  עם המתים, הספיריטואליזם.

היא הקימה את אולפני הרצליה שבהם צולמו בחייה לא פחות מ-100 סרטי עלילה מ"תעלת בלאומילך " והשוטר אזולאי " ועד "מציצים " אולפנים שהיו התשתית של הטלוויזיה הישראלית .ובנוסף לזה בזמנה החופשי נהגה להטריד את משה דיין בהתרעות על מלחמות עתידיות שעליהן שמעה בסיאנסים ממנהיגים מתים .
לאורך חייה עיתונאים רבים ראו בה שרלטנית ונוכלת הן בתחומי התקשורת והן בתחומי הניו איג' אבל היא עצמה האמינה בכל מילה וראתה את עצמה כיותר מכל דבר אחר כאשת חזון.

 
בחודשים האחרונים אני מבקר כמעט מידי שבוע ( לפעמים פעמיים בשבוע )  באולפני הרצליה על מנת להתארח בתוכנית טלוויזיונית זאת או אחרת מתוך העשרות שמצולמות שם מידי יום על מגוון נושאים כמיטב הדמיון הפראי של התחקירנים והמפיקים מהפירמידות ומשולש ברמודה ועד לשאלת אלוהותו של אלביס פרסלי .( רק על נושא אחד ויחיד איש לא טרח לדון איתי עד כה בתוכניות אלו , על האפשרות המדהימה  והאיזוטרית מעין כמוה שאני אקבל תשלום כלשהו עבור הופעות אלו) .
ביקורים קבועים אלו באולפנים והסיורים שערכתי בהם במהלכם עוררו את סקרנותי לגבי האישה שייסדה את המקום מרגוט קלאוזנר ולהלן לראשונה סקירה מקיפה על חייה ופועלה של מייסדת עולם התקשורת והתקשורים הישראלי .

עולם התקשורת הישראלי הוא כיום עולם דומיננטי בתרבות הישראלית עם עשרות ערוצי שידור ובטלוויזיה ואלפי עובדים . .עולם זה מייצג ובו בזמן גם משפיע על החברה הישראלית לטוב ולרע .
אולם בשנות החמישים והשישים הסתכם עולם זה בחזון של אישה אחת מרגוט קלאוזנר שהקימה את אולפני הרצליה בתקווה להפוך איתם את ישראל למעצמת תקשורת ולא רבים האמינו שהיא תצליח בכך
לזכותה אפשר ליחס את הקמת תיאטרון הבימה בישראל תרמה תרומה שאי אפשר להגזים בחשיבותה לתעשיית הקולנוע בישראל הודות לאולפני הרצלייה שהיא יסדה . ניתן לראות במרגוט קלאוזנר כמי שהקימה את עולם התקשורת הישראלי וייתכן מאוד שלולא פעילותה הטלוויזיה בישראל שהייתה מתעכבת בכמה שנים טובות.

אם הייתה מסתפקת רק בפעילויות אלה "דיינו " אלא שמרגוט קלאוזנר עשתה עוד דברים רבים וחשובים בחייה והייתה מכל בחינה אפשרית אחת מהנשים המדהימות ביותר של תקופתה.
מבחינת הישגיה העצומים בתחומי התרבות העברית והתעשייה ניתן אולי להשוותה להישגיה של גולדה מאיר בפוליטיקה שהיגיעה לראשות הממשלה.מה שפחות ידוע הוא שהיא גם המקימה עולם הניו איג' והמיסטיקה בישראל הוא כיום עולם עשיר ומפותח ומשגשג עם מאות אלפי תומכים מתעניינים מעריצים ומאמינים מסוגים שונים.
בו בזמן שהיא עסקה בעולמות ערטילאיים מיסטיים ותקשרה עם ישויות רוחניות שונות , היא התגלתה כאשת העסקים הנמרצת והעיקשת ביותר של ישראל,ובעלת יכולת ארגונית עצומה לממש את המטרות שהיציבה למולה למרות הקשיים הגדולים ביותר .

מרגוט אשת התיאטרון

 
 
 
 
 
 
 

מרגוט קלאוזנר נולדה בעיירה קטנה בגאליציה ב-1905 .הוריה היו בני דודים . אביה הקים בית מסחר קטן לנעליים שהפך במהרה לחברה בת 23 סניפים ואלפי עובדים בברלין בלבד. המשפחה היגרה לגרמניה ושם הפכו לאחת המשפחות הבולטות והעשירות של הקהילה היהודית שם .מרגוט הייתה הבת השלישית לאב שאתרע מזלו ולא היו לו בנים והיא שימשה כמעין תחליף לבן בתקיפותה וכוח רצונה. .

 צבי שפילמן בעלה של בתה של קלאוזנר  : היכרתי אותה מהרגע שהתחלתי לחזר אחרי הבת שלה . היא מתה ב74 היכרתי אותה ב-44-45 . אז היכרתי אותה בערך כתקופה של 30 שנה ובחלק מהתקופה הזאת היינו שותפים עסקיים אם כי קשה לאמר ששותפות שלנו הסתיימה בהצלחה .

היא נולדה בבית מאוד אמיד והייתה בת הזקונים של סוחר עשיר שרצה בן והתאכזב מאוד . והיא רצתה להוכיח כל הזמן לאביה שגם היא יודעת לנהל עסקים לא פחות מגבר . אבל אצלה   החזון גבר תמיד  על השיקולים המסחריים.אז היא לא באמת הוכיחה את עצמה בעולם העסקים .

בין באי ביתה היו אישים ידועים כמו אלברט אינשטיין מרטין בובר סטפן צוויג ואחרים . אולם כנגד רצון המשפחה הצטרפה הצעירה בעלת כוח הרצון האדיר לתנועה הציונית ועלתה לארץ ישראל ב-1926 לאחר תקופת פעילות בתנועות "החלוץ" והשומר הצעיר ". בארץ ישראל התגלה העניין העצום שלה בעולם התרבות והבמה . מרגוט הפכה שם לפעילה ראשית למען תיאטרון "הבימה" הצעיר,תיאטרון עברי שקוע בקשיים כספיים שפעל מברית המועצות . מרגוט הוקסמה בידי המחזות המיסטיים שאותם היציג תיאטרון זה,מחזות כמו "הדיבוק " של אנסקי ו"הגולם " של לייויק והחליטה שמקומו של תיאטרון זה הוא בארץ ישראל בלבד. היא יצרה את הסיסמה "מקומו של תיאטרון עברי הוא רק בארץ ישראל ". היא ובעלה השני יהושע ברנדשטטאר פעלו ללא לאות למען התיאטרון הצעיר הנתון תמיד בקשיים והקימו ועד שגייס כספים עבורו בקרב עשירי היהודים ( שאז בניגוד להיום דאגו רבות לצרכי התרבות הלאומיים ) . ב-1928 הזוג הצליח לבסוף לארגן את הבאת התיאטרון לארץ ישראל ששם הפך ל"תיאטרון הלאומי" והזוג אף הצליח לארגן עבור התיאטרון בניין קבע להופעותיו .
במידה רבה מאוד תיאטרון הבימה של היום חייב את עצם קיומו למרגוט קלאוזנר .
מאז ועד 1936 מרגוט קלאוזנר היתה הרוח החיה , המנהלת האדמיניסטרטיבית ו"האפוטרופוס " שעל פיה ישק דבר של תיאטרון "הבימה". אך לבסוף עזבה במרירות את התיאטרון שלו תרמה כה רבות, כתוצאה מסכסוכים עם קולקטיב השחקנים הסוציאליסטיים שהתעמת ללא הרף עם המנהלת "הקפיטליסטית "בעלת רצון הברזל וסירב לתת לה את המילה האחרונה בבחירת הרפרטואר של ההצגות ותפקידים לשחקנים.

 

 
היא הייתה פעילה בדרמה עוד משנות ה-20  וה-30 . בשנות ה-40 היא למדה דרמה והייתה מומחית בדרמה וכתבה ספר על מקורות דרמה. היא הביאה את תיאטרון הבימה לארץ וגם חתמה על מגילת היסוד של בניין "הבימה" הראשון . היא הייתה בהנהלה של תיאטרון הבימה אך שחקני התיאטרון שאז ניהלו אותו כקולקטיב הסתכסכו עימה וסילקו אותה ולא רק זה אלה גם מחקו כל זכר משמה במסמכים שלהם בארכיון כאילו לא הייתה מעולם וכאילו לא היא סייעה להם להגיע ולהתיישב בארץ ישראל . אתה יכול להעלות על דעתך דבר כזה ?
עם זאת היא לא נטשה את עולם התיאטרון לחלוטין, היא יסדה סוכנות ספרותית לרכישת מחזות מקוריים בשם "מועדים" . והפרוייקט הידוע ביותר של סוכנות זאת הוא המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שאותו כתב מחזאי הכמעט רעב ללחם סמי גרונמאן שפנה לקלאוזנר ותמורת כסף שקיבל ממנה כתב את המחזה. כך שיש לה בעלות ליצירת פנינה תיאטרלית זאת שמוצגת שוב על במותינו . במשך שנים היא שאפה להפוך את המחזה לסרט שאיפה שלמרבית הצער לא הוגשמה ..
על פעילותה עם תיאטרון הבימה חיברה ספר בשם יומן הבימה " שהוא ספר חיוני להכרת תולדות התיאטרון בשנותיו הראשונות .ביו השאר פירסמה ספר בשני כרכים על מקורות הדרמה שבו טענה שכל הדרמות הגדולות סבות סביב סיפורי המיתוסים הקדומים כמעט ללא כל שינוי ויש בהם רק שלוש עלילות מרכזיות : נקמת הבן באהוב האם שרצח קודם לכן את אביו . עלילת הבן שהפך לאהוב אימו ועלילת האוהבים האומללים כמו רומיאו ויוליה לדעתה רבים מסיפורי התנ"ך כמו סיפור יוסף הם למעשה מיתוסים
בגיל 66 עלתה לבמה לראשונה ושיחקה את התפקיד המתאים לה מאוד של בעלת האוב המעלה רוחות רפאים מהתוהו .
אולם מכאן ואילך העדיפה להתמקד בעולם תקשורתי אחר עולם הקולנוע וטלוויזיה .
 
מרגוט מייסדת את עולם התיקשורת הישראלי
 
 
מרגוט קלאוזנר היא המייסדת של עולם התיאטרון הקולנוע והטלוויזיה התקשורת והמדיה של ישראל כיום , עולם שאת הפוטנציאל והאפשרויות שלו היא חזתה עוד בשנות ה-שלושים .של המאה הקודמת .
 
לאחר שהתאכזבו מתיאטרון הבימה פנו מרגוט ובעלה יהושע ברנדשטטר לתחום החדש והמבטיח של סרטי קולנוע. הם טענו אז כי סרטי קולנוע הם האמצעי הטוב ביותר להפצת דבר הציונות והחלוציות
בארץ ישראל לעולם כולו. הזוג הקים ביחד ב-1933 את חברת ההפקות "אורים" ומאז הפכה מרגוט למפיקת הסרטים הראשונה והפורייה ביותר של ישראל . את הסרט הראשון שלה "לחיים חדשים " היא הפיקה ביחד עם קרן היסוד . הסרט צולם בארץ אולם מטבע הדברים בגלל מחסור באמצעים טכניים מתאימים בארץ ישראל שירותי המעבדה והפיתוח שלו נעשו בחו"ל. אז גמלה בה ההחלטה .גם בארץ ישראל יהיו אולפני הסרטה משלה ותעשיית קולנוע עצמאית ומשגשגת משלה כמו זאת שבנו המוגולים היהודיים הגדולים בהוליווד."לחיים חדשים" זכה בכל אופן בהצלחה יחסית הוא זכה בפרס ראשון בביאנאלה בווינציה הפרס הבינלאומי הראשון שאותו קיבל סרט מארץ ישראל . ( והוא התפרסם גם הודות לשיר "באה מנוחה ליגע " של נתן אלתרמן שמושר בו ) כבר ב-1947 היא החלה בחיפוש דרכים להקים מפעל להפקת ועיבוד סרטים בארץ ישראל ‘ וב-1949 (!) היא ייסדה ביחד עם בעלה את "אולפני הרצליה" . וזאת למרות שחלום הקולנוע הישראלי נראה אז רחוק כהרי החושך ולמרות קשיים עצומים וחוסר כל תשתית שהיא לפרויקטים שאותם תכננה עבור האולפנים ,תשתית שאותה נאלצה לבנות בעצמה עם חומרים ומכשירים יקרים שהובאו במיוחד מחו"ל.תחילה רכשו בנ י הזוג מגרש לבניין בהרצליה .

הוליווד הקטנה בהרצליה

עמוק ביסודות הבניין של אולפני ההסרטה בהרצליה מונחת מגילת היסוד שהונחה שם על ידי ברנשטטר ובכור שטרית שר המשטרה דאז ושכוסתה על ידי אישים ואמנים ידועים כמו אלוף יצחק שדה, השחקנית חנה רובינה ואחרים .
במגילה נכתב : :…אנו יורים את אבן הפינה ל"אולפני הרצליה" הוא בית לאמנות הקולנוע וחרושת המעשה אשר לו ..מייסדי בית האולפן הזה הציבו למטרה להם להסב את לב טובי האומות אל ארחנו ורבענו פה בארץ .וזה בעזרת יצירות הקולנוע שגדולה השפעתן בעולם ,ושידן פרוסה על כל ארצות תבל .לחשוף לעיני העמים את משאת נפשנו בחומר וברוח מדור –לדור להבינם דעת בתולדות ישראל מאז היינו לעם ועד היום הזה ,בעמוד עמנו על נשפו בכוח איתנים לכבוד ותהילה . מי ייתן ותשרה ברכה על מעשה ידינו –ותהיה אבן פינה זו לחוליה בשרשרת ומעשים להשתרשות עמנו בארץ לדורות עולמים".

 

 

 
.מרגוט סיפרה לעתיד שכאשר תכננה את אולפני הרצלייה לראשונה ערכה סיאנס ספיריטואליסט שבו זימנה את רוחו של אביה איש העסקים העשיר על מנת להחליט האם להקים את האולפנים עם כספי ירושת אביה העשיר או עם הלוואות . היא סיפרה שרוחו של האב אמרה לה שאין הוא יודע אם בכלל צריך להקים את האולפנים אבל אם כבר החליטה על כך בחיוב אז שלא תעשה את זה בכספו אלא בכספי זרים .דומה שהמסקנה שאפשר להסיק מסיפור זה הוא שהמתים מגששים באפילה לגבי נושאים טכניים ותקשורתיים שונים בדיוק כמו החיים.
הזוג הצליח לבסוף לרכז קבוצה של 16 משקיעים כולם קציני בריגאדה לשעבר שכל אחד מהם השקיע אלף לירות שצורפו להון הבסיסי של 5000 דולר בלבד .חיפושי משקיעים בהוליווד נכשלו שכן התברר שהמפיקים בהוליווד גם היהודים הטובים והציוניים שבהם לא היו מעוניינים בעזרה למתחרים פוטנציאליים.
ודווקא ברגע המכריע אחרי שהיסודות של האולפנים כבר הונחו חזרה בה קבוצת המשקיעים והעמידה את מרגוט במצב נואש . אך היא לא נכנעה והצליחה לבסוף לגייס את הכספים הנדרשים.


מאחורי ההתלהבות והרצון החלוצי לא עמד כל שיקול כלכלי. אף אחד לא ניסה לברר מה יכולה להיותה רווחיות של מפעל קטן בארץ קטנה של אנשים חסרי כל ניסיון וציוד לעומת הידע והניסיון וההון של מפעלים ענקיים בסוג זה בעולם . מרגוט השקיעה את ירושת אביה באולפנים וצברה רק חובות כבדים . לימים התוודתה שאילו הייתה יודעת מראש על כל הקשיים הצפויים לה כתוצאה מהמפעל כי אז לא הייתה לוקחת על עצמה את הפרויקט . "לא היו לנו ציוד ,ניסיון הזמנות ועבודה אך היו לנו בשפע שגיאות מסחריות ,החמצות וחישובים מוטעים .היו אלה שנות מאבק ויאוש". ואולי יש לשמוח שכוח הנבואה שהיא התפרסמה בגללו נטש אותה לחלוטין בעניין זה…
יום אחד לחצו עליה שותפיה שנואשו מסיכויי הצלחת האולפנים לפרק את השותפות או לקנות את חלקם. היא סיפרה : נזכרתי אז ברופא ילדים בקיבוץ חפצי בא שסיפר לי שתמותת הילדים הערביים מקדחת בסכנה היא תשעים אחוז ,ובחפצי בה שבעה אחוז בלבד וזאת למרות שיתוש הקדחת אינו יודע כל הבדל . שאלתי אותו איך זה קורה . "אנחנו לא נותנים לילד למות " הוא הסביר. חשבתי על האולפנים ואמרתי "לא אתן לילד הזה למות " החלטתי לקנות את חלקם של המשקיעים ולהעמיד את האולפנים על הרגליים" היום מדובר כמובן בשטחים ובמגרשים שעלותם היא מיליונים רבים של דולרים.
כל הפרשה נראית בדיעבד כהימור הרפתקני מסוכן שאם זכה לבסוף לאחר שנים רבות להצלחה ול"הפי הנד " הרי זה בזכות כוח העמידה האיתן וההתמדה של מרגוט שנאבקה ממש בשיניים ובציפורניים על משך קיום האולפנים שלה .. במשך השנים היא מצאה את עצמה במאבקים נואשים במכשולים ביורוקרטים ואחרים בכל החזיתות שקועה בחובות .
יהושע ברנדשטטר פרש אחרי כמה שנים מהאולפנים ( והתגרש בהזדמנות זאת ממרגוט ) ומעתה ואילך עמדה מרגוט עצמה בראש המפעל עד לסוף ימיה ב-1975.במשך 20 שנה היא הייתה מנהלת ואחר כך הנשיאה של אולפני הרצלייה
בין הסרטים שהפיקה היה גם אחד שהתבסס על סיפור שכתבה בשם "אשת הגיבור מ-1963 " אולם כמו מרבית סרטיה האחרים גם זה לא זכה להצלחה כלכלית או ביקורתית וכל שזכור ממנו היום זה הפזמון הידוע "שם הרי גולן".
בכל השנים התלוננה כמה קשה לה כאישה לבד לנהל בעצמה את העסק הענק וכל השנים לא וויתרה .אבל גם הייתה מודעת היטב למחיר :"נכשלתי בשני נישואיי למרות ששני הבעלים שלי אהבו אותי מאוד .אך אני מתארת לעצמי שלאיש קשה לסבול אישה המנהלת אולפנים ,מפיקה סרטים ,פרפסיכולוגית ,כותבת ספרים ועסוקה כל הזמן –איך אפשר לסבול את זה"?


 

מרגוט והסרט התנ"כי.

לאחר הקמת המדינה בשנות ה50 כאשר שוב נעשו מאמצים להקים תעשיית קולנוע מקורית הושמעו טענות לגבי הצורך להסריט סרטים תנכיים בארץ  ישראל , בכל הזדמנות, במיוחד על רקע הפופולאריות של הסרטים התנכיים באותה תקופה בהוליווד ובאיטליה פופולאריות שגרמה לכך שכמה סרטים הוליוודים על רקע הברית החדשה הוסרטו בחלקם בארץ .בנוסף לכך באותה תקופה נהנה התנ"ך מפולאריות כמעט חסרת תקדים בארץ הן כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות של מצביא כמו יגאל ידין ותגליות מדהימות כמו המגילות הגנוזת , והן כתוצאה מחיבתו הרבה של ראש הממשלה בן גוריון אליו ( שאף חיבר מחקרים על התנ"ך ואירח בביתו חוג מיוחד שעסק בלימוד התנ"ך ). בתיאטראות הוצגו הצגות שונות על נושאים תנכיים וספרים כמו "מלך בשר ודם " וכבשת הרש " של משה שמיר על תקופות בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית הקדומה הפכו לרבי מכר ונחשבו ליצירות מרכזיות בספרות העברית המתחדשת. באווירה כזאת דומה היה שתהיה זאת רק שאלה של זמן לפני שישראל תשתווה להוליווד ולאיטליה במספר הסרטים התנכיים שאותם תייצר .
בין היזמים העקשניים ביותר בנושא הייתה  מרגוט קלאוזנר. במשך שנים ניהלה קלאוזנר מאבק מתיש להפקת סרטים תנכיים מקוריים . היא טענה שהמגרעות של סרטי התנ"ך האמריקאיים שהם הוסיפו לטקסט התנכי המקורי דברים שלא היו ולא נבראו בו ( היא התלוננה "על כך ש40% מסרטו של דה מיל "עשרת הדברות " הם דברים שאינם מצויים כלל בתנ"ך)." לדעת קלאוזנר כל סרט מקורי על התנ"ך צריך להישאר צמוד לחלוטין לטקסט ללא כל " תוספות ושינויים . היא הוסיפה וטענה שבהישג ידי המפיקים המקומיים (דהינו היא עצמה ) נמצאים האמצעים להסריט את כל התנ"ך עד סוף ספר שמואל ,כאשר העם התגורר במדבר באוהלים .רק לתקופת המלכים שלאחר מכן ידרשו תפאורות כה עשירות ומספר כה רב של ניצבים שיהיה צורך בעזרה של אולפנים ומשקיעים זרים…
קלאוזנר ניסתה פעמיים לממש בעצמה את חלומותיה על הפקת סרטים תנכיים . פעם אחת ניסתה להפיק עם רשת C.B.S האמריקנית סדרה של 36 סרטי טלביזיה באורך של חצי שעה לפי סדר כרונולוגי החל באברהם וכלה בשלמה המלך. אך למרות שהחברה גילתה עניין רב בתוכנית היא לא יצאה לפועל לטענת קלאוזנר בגלל התנגדויות שונות של נציגי היהדות הקתוליות והפרוטסטנטיות שהתנגדו לתפיסתה לא להדגיש את הכוונה הדתית בתנ"ך אך מאידך לשמור על נאמנות מוחלטת כשדברי הסופר יושמעו בידי קריין .
( לימים תוגשם תוכנית דומה לזאת בידי השחקן חיים טופול).
קלאוזנר קיוותה שכאשר תתחיל הטלוויזיה הישראלית לשדר היא תתחיל בשידורי סדרה "תנכית צבעונית ש""תפעל להפצת התנ"ך יותר מכל החידונים למינהם". היא תיכננה " "להפיק לטלוויזיה הישראלית סדרה של 12 סיפורים מן הדרמתיים והמפורסמים שבתנ"ך" לעבד אותם לפי סדר כרונולוגי בלי לשנות מאומה מהטקסט ולהציגם מדי שנה ביום "העצמאות בטלביזיה ולהקרינם בחו"ל בקולנוע. אך גם מפרויקט זה לא יצא דבר .
"קלאוזנר טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות ובשינויים שהוכנסו בהם. אך כאשר היא עצמה חיברה מחזה כתוב על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות לסיפור המקורי . היא ניסתה למכרו להסרטה בהוליווד ולטענתה לא הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של המפיקים…. קלאוזנר עם כל תוכניותיה הגרנדיוזיות להפקת סרטים תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי" הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב שלא יהיו בו "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה כפי שגילתה קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על יוסף.
(בכל אופן בנה של קלאוזנר עמוס מוקדי חיבר ברבות הימים את אחד הרומנים התנכיים המעולים ביותר בשפה העברית ,"חיי נביא " ספר ענק על חייו של הנביא עמוס .)

מלחמות באולפני הרצליה

בשנים הראשונות של האולפנים נכשלה מרגוט ברוב צעדיה . הסרטים שיצרה לא הצליחו גם בגלל חוסר ניסיון בסיסי שלה ושל האנשים ששיתפה בניהול העסק .
כמה מהבעיות שנוצרו היו אישיות . היא רתחה מזעם על שעיריית הרצלייה אפשרה למפיק מתחרה נורי חביב להקים גם הוא אולפנים בהרצלייה בשנות החמישים דבר שהעלה את חמתה עד להשחית .וכאשר החליטה עיריית הרצלייה להפיק סרט על תולדות העיר מבלי לשתף אותה בפרויקט ועם חברת הפקה אחרת איימה שהיא תסיר את השם "הרצלייה " מ"אולפני הרצליה " בגלל "כפיות הטובה" והפניה ל"גורם זר "

צבי שפילמן נשוי לבתה של קלאוזנר והיה במשך שנים המנהל הטכני של אולפני הרצלייה ששם הוא עובד גם היום :
היא החלה לחשוב על קולנוע וצירפה מעשה למחשבה ומיד אחרי תום מלחמת העצמאות והקימה את אולפני הרצלייה .אני הייתי שם מנהל טכני במשך כמה שנים עד שנמאס לי ועזבתי .
א.א. : למה עזבת ?
שפילמן : עזבתי את האולפנים בגלל שהסתכסכתי איתה. דרך הניהול שלה לא מצאה חן בעיני . האמת היא שלא היה לה חוש מסחרי . היא לא שמה לב מספיק לצד הכספי והוציאה הרבה כסף בצורה לא הגיונית ממש ולא הייתי מוכן להמשיך עם זה . היא הוציאה כספים עצומים על סרטים שהתגלו כהפסד גמור כי לא היו מסחריים .
היה לה חזון והיא חשבה שאלה הסרטים שעם ישראל מחכה להם אבל במציאות התברר שעם ישראל לא בדיוק מחכה לראות אותם בשורות ארוכות ליד הקופות .. הקש ששבר את גב הגמל היה סרט שהתבוסס על סיפור שלה והיה כישלון מוחלט והחזיק בבתי הקולנוע והחזיק מעמד רק לילה אחד והוא יצא ב-65 . הוא בלע הרבה כסף וכל הכסף הזה שהושקע בו ירד לטמיון . ולמרבית הצער היא הקימה עבורו חברה מיוחדת וניסתה להעביר את ההפסד לאולפני הרצלייה שיכלו לספוג זאת . היא נתבעה אז לדין בידי פקידי המס שטענו שזאת עיסקה מלאכותית .
היו לה כל מיני תוכניות שמעולם לא היגיעו להגשמה למשל סרט על אירגון "ניל"י" על פי ספר של סופר אמריקני מיקל בלנקפורט וזה לא התממש כמו תוכניות רבות אחרות . היו סרטים דוקומנטריים שלה שהצליחו אבל זה היה עניין אחר בסרטי עלילה. היא עשתה סרט אחד על פי סיפור שלה בשם יוחנן וטלי שדווקא היה סרט טוב אבל היה רק באורך 40 דקות, איזה סרט עלילה קולנועי יכול להיות באורך כזה ? ולכן נכשל. אם היה ארוך יותר היה יכול לזכות בהצלחה .
היא הביאה את הבמאי תרוולד דיקינסון מחו"ל לעשות את גבעה 24 אינה עונה שזכה להצלחה מסוימת אבל סבל מבזבוז עצום בהפקה .למרות שהיה סרט טוב. אבל האמת היא שרוב הפרויקטים שלה בסרטי עלילה לא התממשו ואם התממשו לא הצליחו ובסוף לא יכולתי יותר לעבוד עימה ועזבתי .
אחרי היגיע יצחק קול שנלחם בה ממש בשיניים ועל כל צעד ושעל והוא הצליח יותר בניהול ממני והוא הצליח להעמיד את המפעל על עלה רגליים תוך מילחמה קשה בה. אבל היא עדיין נתנה את הכיוון הכללי של האולפנים ..ועל זה צריך לתת לה את כל הקרדיט.

למזלה ולמזלם של אולפני הרצליה היא הצליחה לבסוף ,אחרי שהתחלפו באולפנים לא פחות משמונה מנהלים שונים למצוא לבסוף מנהל טוב את איציק קול שהכניס את האולפנים לעידן של שגשוג. אבל לכך תרם גם תיזמון טוב . קול נכנס לאולפנים ממש בראשית עידן הטלוויזיה שהפיחה רוח חדשה בעסקי האולפנים ולבסוף לפריחתם כפי שסרטי הקולנוע מעולם לא הצליחו לעשות .
.במשך חייה בין 1949 ו-1975 הופקו בשטח האולפנים כ-1000 סרטים תיעודיים 850 יומני פירסומת ,390 יומני חדשות של כרמל הרצליה 1100 הפקות וידיאו עבור הטלוויזיה הישראלית ומפיקים שונים , 850 (!) שידורים בצבע באמצעות הלוויין לכל חלקי העולם עבור תחנות טלוויזיה זרות ולא פחות ממאה סרטי עלילה שונים.
האולפנים כידוע הפכו לספק התוכניות הגדול של הטלוויזיה הישראלית לערוציה השונים .ומשנת 1973 הפעילה טלוויזיה בצבע לשידורים בינלאומיים .האולפן הגדול שנבנה בידי מרגוט ( ועלה הרבה יותר ממה שצריך היה לעלות 9 היה לאולפן טלוויזיה קבוע של רשותה שידור וסוף סוף התחיל המפעל לפרוח.

איציק קול : היכרתי את מרגוט עוד כשהייתי בקמרי מנהל והיא הייתה בעלת הזכויות לשלמה המלך ושלמי הסנדלר .ועשינו את זה בתור מחזמר כדי להתחרות בגיורא גודיק שעשה אז מחזמרים מצליחים . ופניתי לאיש של מרגוט שייתן לי את הזכויות .הוא רצה לדעת מי יהיה שלמה המלחך וכששמע ששלמה יהיה גורליצקי הוא סירב לתת אתה זכויות כי גורליצקי זה לא המלך הוא רצה את יוסי ידין. שכנעתי את מרגוט ,ואז היא חיזרה אחרי את אולפני הרצלייה . ואמרה לי" איציק אני רוצה להקים את הוליווד הקטנה בהרצליה". ב-67 אחרי ששת הימים עברתי לאולפני הרצלייה והיכרתי אותה. אישיות בלתי רגילה תרבות גרמנית עמוקה מאוד . היא לא הבינה ההרבה בעשייה כלכלית יום יומית אבל הבינה טוב מאוד מה זה נכסים " והיה לנו שם 75 דונאם . הקמנו אולפן ענק לצילומי סרטים כמו בהוליווד . אבל אף אחד לא חשב לבוא לישראל לצלם שם כי היו כאלה רבים בהוליווד. באתי וראיתי אולם ריק והחלטתי ליצור להפקות מקומיות והיינו צריכים לקנות נידת שידור . והייתי צריך לגייס כסף ורצתי למכור אדמה והיא לא רצתה למכור אבל בסוף שכנעתי אותה והיא נותרה עם 50 דונם . תמיד רצתה לדעת מה קורה ואיך קורה היא לא הבינה באמת כשרציתי לעשות את "מציצים" היא שאלה מה זה ולא התלהבה אבל סמכה עלי היא ידעה על מי צריך לסמוך. היא סמכה רק על שמואל תמיר ועלי .
היא סיפרה לי שפעם בגלגולים קודמים היא הייתה חמנייה וזונה אתיופית ולפני זה על הספינה ככוהנת שמלטה מאטלנטיס. אבל עם כל זה היו לה שתי
רגליים חזקות על הקרקע של הקולנוע. היא חלמה והיא הוכיחה הקימה מעבדה ואולפן וניידת שידור את כל מלחמת יום הכיפור העברנו בניידת השידור היחידים במזרח התיכון .
זה שבסוף שנות השבעים היינו מסוגלים לשדר בצבע לכל העולם זה היה בזכותה חזון שלה . זה היה חזון שלי שהשתלב בשלה .אני הפכתי את החזון שלה למעשים. כתוצאה בזמן מלחמת יום כיפור שידרנו ל38 תחנות לכל העולם .הצלחנו לעשות את כל מה שרצינו כולל מליון וחצי דולר עבור ניידת שידור בצבע עם קישר לוויין. בלעדינו הערוץ הראשון לא היה מצליח לתפקד . עד היום אין להם אולפן משלהם .זה בגלל אולפני הרצלייה . כי הם עבדו אצלנו וזה היה נוח אז לא היו צריכים להקים אולפן משלהם ..

באולפני הרצליה של מרגוט הוסרטו רוב הסרטים החשובים של ישראל .רשימה חלקית כוללת את :
"תעלת בלאומילך " "שני קונילמל " "חור בלבנה " "השוטר אזולאי " "אני אוהב אותך רוזה " "גבעה 24 אינה עונה" "מציצים " ועוד רבים רבים אחרים.
וזמן קצר לאחר מותה יצא לאור הספר המסכם שכתבה על פועלה בתחום זה " תעשיית החלומות ,זכרונות ועובדות : 25 שנים לאולפני הסרטה בישראל הרצליה בע"ם 1949-1974 ". (בהוצאת אולפני הסרטה בישראל הרצליה תשל"ד) . ספר שהוא מקור מידע מרכזי וכמעט יחיד על הניסיונות הסיזיפיים הראשונים של מרגוט קלאוזנר ובעלה להקים מדינת ישראל תעשיית קולנוע וטלוויזיה כמו במדינות המערב "המתוקנות". ניסיונות שהסתיימו לבסוף בהצלחה.
לא תמיד היא התלהבה מהסרטים או יוצריהם . בכל זאת גם על הסרט "מציצים " שממנו ומתכניו מעולם לא התלהבה בלשון המעטה הצליחה לבסוף למצוא מילה טובה בזיכרונותיה "הגם שהוא על היפיס הרובצים להם על שפת ימה של תל אביב יש בו יסודות הומאניים ".

על מנחם גולן ציינה ש"לא קל במחיצתו" וסיפרה בזעזוע את הסיפור כיצד "שכבתי חולה בביתי שבתל אביב ,בקומה הרביעית והמעלית ,כדרכה לא פעלה.מנחם גולן הופיע במפתיע לפני ורגלו נתונה בגבס ,ארבע קומות טיפס ועלה ברגל שבורה כדי לשכנעני ,בצעקות כמובן,להאריך לו את האשראי " .
מנחם גולן בכל אופן מעריך מאוד את תרומת השל קלאוזנר לעולם הקולנוע הישראלי . 

 מנחם גולן: היא הייתה חלוצה בתחומי הקולנוע הישראלי בשנות החמישים והשישים היא גם הייתה מאבות יומן קולנוע הישראלי שהופקו באולפניה וזאת הייתה חוויה תמיד לראות את היומנים שלה. בשנות החמישים היומנים האלה היו חלק מהחיים שלנו ואהבנו אותם
כל פעם שהייתי זקוק לעזרה ולעידוד הייתי פונה אליה והיא תמיד הייתה נותנת. היא אהבה קולנוע ומה שעשתה עשתה מתוך אהבת הקולנוע. את הסרט שלי סאלאח שבתי היא אהבה מאוד .
היא עזרה לי מאוד בסרטים שונים .למשל בסרט "מרגו שלי" שלא היה לנו מימון לגמור אותו. והיא בנדיבות נתנה לנו שירותי אולפן ללא תשלום בציפייה לרווחים מהצלחת הסרט והוא הצליח . . האישה זאת לא חסכה מפיה בגלל אהבתה לקולנוע והייתה מצאנטית ( תורמת ) גדולה והיום אין הרבה כמוה .
א.א. היו פרויקטים שניסיתם ביחד ולא הצליחו ?
גולן : פרויקט אחד שעבדנו עליו ביחד ולא הצליח ועד היום חבל לי על כך היה הסרטה של המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר " שהיא הייתה בעלת הזכויות עליו . רצינו לעשות ממנו אפוס תנכי קולנועי מפואר אבל לצערי ולצערה מעולם לא הצלחנו. שלמה המלך ושלמי היה יקר מאוד במונחים ישראליים ולא הייתה אפשרות להפיקו בארץ כמו שצריך. ניסתי להסריט את שלמה ושלמי אבל ללא הצלחה ולבסוף הזכויות עברו לתיאטרון הבימה , ותראה איזה הצלחה זה היום בתיאטרון הבימה. הלב כואב שלא עלה בידינו לממש את הפרויקט הזה. אבל אולי בעתיד הוא עוד יוסרט כמו שצריך עם כספים ומפיקים אמריקניים.
הבעיה עם מרגוט שהיא חיה במעין אוטופיה : בחלום שאפשר יהיה להקים בארץ תעשייה של סרטים תנכיים מפוארים וזה היה פשוט בלתי אפשרי בתנאים של ישראל הקטנה .

ב-1975 השנה שבה נפטרה מרגוט כבר היו אולפני ההסרטה שלה מרכז להפקה ולשירותי סרטים ,שכלל שירותי מעבדה להפקות טלוויזיה שידורי לוויין שקישר את ישראל עם שאר העולם.
ופרט לכל זה היא מצאה זמן לכתוב ולפרסם ספרים לא מעטים. מרגוט חיברה 11 ספרים בנושאים שונים ועוד חיבורים קצרים שונים. בינם רומן היסטורי משובח על המשוררת היוונית הקדומה סאפפו , ספר על חיי ידידה הפוליטיקאי שנרצח חיים ארלוזורוב לאחר רציחתו .היא גם קיימה מגעים רבים למען יהודי ברית המועצות ופעלה לשדרוג היחסים בין ישראל והמעצמה הסובייטית . לדעתה היה על ישראל להישען על שתי המעצמות ולא רק על ארצות הברית הואיל "ובלי תמיכת בריתה מעוצות תעמוד מדינת ישראל על כרעי תרנגולת ".
ב-1962 היא הקימה את האיגוד לקשרי תרבות בין ישראל עם ברית המועצות וביקרה במעצמה העוינת כמה וכמה פעמים. . היא רצתה ליצור סרט על חיי היהודים שם אם כי התוכנית לא מומשה.

מרגוט מייסדתאת  עולם המיסטיקה בישראל

 

לפני כמה עשרות שנים בימים הקדומים והפרימיטיביים של שנות החמישים השישים לא היה עולם של מה שאנו קוראים היום "הניו איג' " תופעת הענק החובקת כל שאנו מכירים היום. כל מה שהיה קיים אז בנושא התמקד בעיקר סביב חוגי בית שאותם קיימה מרגוט קלאוזנר בביתה ,חוגים שעסקו בסיאנסים ספיריטואליסטים והתפתחו מאוחר יותר לכלול עוד תחומים של פרה פסיכולוגיה ומיסטיקה. ויש מקום לראות בה את המדיום הספיריטואליסטית החשובה ביותר שקמה אי פעם בישראל . בנוסף לכך הייתה זאת מרגוט שהוציאה את עולם המיסטיקה "מהארון " והפכה אותו לתופעה מקובלת וכמעט עממית בישראל ובין דברים רבים אחרים גם הוציאה לאור את מגזין המיסטיקה והפרפסיכולוגיה הראשון מסוגו בעברית "עולם המיסתורין".
בפעילותה המסועפת למען עולם המיסטיקה. וכמו עולם תקשורת ההמונים הממסדי יותר , גם עולם זה חייב לה רבות על יסוד האירגון הראשון והמגזין הראשון שעסק בהפצת מידע בתחום זה .
היא התעניינה בנושאי מיסטיקה וספיריטואליזם עוד משנות ה-30 כחלק ממגמה כללית שלה לראות מעבר לדברים ולעבור את גבולות הידע האפשרי והמקובל. במשך השנים היא פגשה אנשים רבים בעלי כשרים מיוחדים שונים שטענו לתכונות על טבעיות בארץ ובארצות אחרות כמו אנגליה ארה"ב הונגריה ואף הודו וטיבט .היא עצמה האמינה שכישורים פראפסיכולוגיים נמצאים בכל אדם וניתנים לפיתוח על ידי לימוד ואימון . הפרה פסיכולוגיה עבורה אמצעי להרחבת התודעה ואפשרויות הפעילות האנושית בשירות האדם.
היא אף קיימה מחקר בקרב אנשי העדה הדרוזית על הנושא החביב עליה מכל נושא גלגול הנשמות היא קנתה את אמונם של הנכבדים הדרוזיים וקיבלה את רשותם להיכנס לצפונות הדת השמורים רק לזקנים לחכמים ונכבדי העדה ושמורים בסוד אף מכלל קהיליית הדרוזים עצמם .
זה היה נושא שבו האמינה באמונה שלמה וגם פירסמה על כך ספר ( ספרה האחרון שפורסם רק לאחר מותה ) בשם "גלגול נשמות " שבו תיארה בצורת סיפורים את גילגוליה השונים החל מהיותה פרח קטן וצהוב חמנייה ביבשת אטלנטיס הקדומה ולאחר מכן כוהנת גדולה באטלנטיס בעת שקיעתה דרך גלגולים שונים במצרים שם הייתה כהן קרח עם זקן לבן לאלה איזיס ובימי הביניים ובזמן החדש שאז הייתה שחקן תיאטרון במאה ה-18 ולבסוף נערה רוסיה שהוגלתה לסיביר ומתה שם . כל הסיפורים ציינה בספר התבססו על חוויותיה אמיתיות בגילגוליה הקודמים

תקשורת עם המתים

בעלת האוב בעין דור .ציור מאת דורה

בישראל הקימה מרגוט את החוג הראשון שעסק בדיונים בנשואים אלה רובם "יקאים " כמו מרגוט עצמה . אלה היו קבוצת אנשים קטנה שכללה אנשים כמו דוקטור חיים ברנט רופא שיניים מירושלים שכתב את הספר הראשון על פרפסיכולוגיה בעברית פרופסור שמואל הוגו ברגמן מהאוניברסיטה העברית ואחרים שהרגישו את עצמם מבודדים ודחויים בחברה הרציונליסטית של ישראל הבן גוריונית ,ונהגו להתכנס באופן קבוע בביתה של מרגוט מנהיגתם.
בשנים הראשונות לקיום החוג הם עסקו בקריאת ספרים ובהם כתבי אפלטון וכתבי הקודש ההודיים וגם כתבי חוקרים מודרניים שונים בתחומים אלה ושמעו הרצאות ממרגוט בתחומי מיסטיקה שונים הרצאות שהפכו מאוחר יותר למאמרים שונים בנוסעי עולם הנסתר. בנוסף נהגה לנהל סיאנסים שונים שבהם קיבלה עצות מהמתים בענייני עסקים שונים . נראה שהעצות בדרך כלל לא היו אפקטיביות אם לשפוט על פי כישלונותיה מסחריים המרובים באותה התקופה.
בהדרגה התרחב תחום הפעילויות ונהפך לבין לאומי יותר . מרגוט יצרה קשרים עם אירגונים שונים שעסקו בנשואים אלה בחו"ל כמו ב"חברה לחקר הנפש " בלונדון . ב-1953 היא השתתפה בכנס פרפסיכולוגיה העולמי הראשון מסוגו באוניברסיטת אוטרכט בהולנד. במקביל החלו פעילויות החוג להיות מבוססות יותר ויותר על סיאנסים ספיריטואליסטים שנערכו בו בניצוחה של מרגוט .

הטכניקה הייתה כזאת : ישבה קבוצה בחדר חשוך למחצה לרוב בבית מרגוט . על השולחן הם הניחו לוח עם אותיות האלף בית ועל הלוח שמו כוס מזכוכית . מנחה הסיאנס לרוב קלאוזנר היה אוחז בכוס והכוס עבר מאות לאות בהתאם לדברי המת המוזמן בידי הנוכחים . והמתים המזומנים היו לרוב אישים ידועים בחייהם .
היא הושפעה מאוד וקיבלו עידוד רב שתי נבואות שהתקבלו בסיאנסים אלה לגבי מלחמות העתיד של ישראל : הראשונה שבהן הייתה נבואה על במסגרת סיאנס שהתקבלה מראש ממשלת בריטניה במאה ה-19 בנימין דיזראלי באוגוסט 1954 על מלחמה בעתיד הקרוב שבה אנגליה וצרפת שיתמכו בישראל . העיתונאי יאיר קוטלר שנודע לו על הנבואה פירסם עליה כתבה לעגנית בעיתון הארץ של סתיו 1954 ומרגוט הפכה למושא ללעג בתקשורת היא סיפרה שהיא אף קבלה מכתב מפרופסור הוגו ברגמן מאמין אחר בפרה פסיכולוגיה שהאשים אותה כי הורידה את מדע הפרה פסיכולוגיה "שאולה".אולם בהדרגה התברר לה שהכתבה הלעגנית רק הביאה פרסום רב לחוג המיסטי שלה ואנשים רבים הצטרפו אליו כתוצאה ממנה . הפרשה לימדה אותה לקח חשוב: לא משנה כמה לועגים לך כל זמן שמזכירים את שמך בתקשורת . הנבואה עצמה נראתה כמוגשמת ב מבצע סיני ב-1956שבו כידוע אנגליה וצרפת סייעו לישראל במלחמתה במצרים.

המקרה השני התחולל כאשר מרגוט הזמינה לארץ את המדיום איילין גארט המייסדת וראש המכון לחקר הפרפסיכולוגיה בניו יורק שאותה פגשה בכנס באוטרכט. היא ביקרה בארץ ב-1955 ולאחר הרצאה שנשאה בחוג של מרגוט ספרה על חזון שחזתה בעת נסיעתה על מלחמה שתפרוץ בין ישראל ושכנותיה מלחמה שתסתיים בניצחון מזהיר של ישראל . לדעת מרגוט המדיום חזתה את מלחמת ששת הימים .
מאז לא פסקה מרגוט לקיים עוד ועוד סיאנסים כאלה בחיפוש בלתי פוסק אחרי נבואות על עתידה של ישראל .

רב אלוף משה דיין ,ידיד מקורב ותומך של מרגוט קלאוזנר .

בין שאר אישים היא זימנה בסיאנס ב-1969 את ראש הממשלה המנוח משה שרת כדי שינתח את מצבה ועתידה של ישראל. שרת זומן משום שהיה אז ראש הממשלה היחיד שכבר הלך לעולמו ומשום כך נחשב כמקור מידע אמין יותר בנושא חשוב זה מאשר ראשי הממשלה האחרים בן גוריון ואשכול שעדיין היו בחיים.
.על פי פרוטוקול הסיאנס שרת דיווח לנאספים ש"מצבי שפיר " והעיר ש"לדוד ( בן גוריון ) סלחתי" ( על מריבה מפורסמת שהייתה בינהם ) עוד קט הוא יהיה ביננו " ( בן גוריון הזקן מת כעבור 4 שנים ) .
הנוכחים רצו לדעת "מה עם המדינה האם תתרחב עוד "" שרת אישר שכן .
הנוכחים רצו לדעת "האם השטחים ילקחו מאיתנו ?" שרת ענה  שיילקחו אבל רק "לזמן קצר ".
משיחות עם ידוענים  מתים  אחרים  קלאוזנר למדה שצפויה מלחמה בין ברית המועצות לסין ועל כן שאלה את שרת האם יש אפשרות שסין תתקוף את ישראל . שרת השיב " הבלים. הרוסים .יכבשו ותכבשו ותכובשו . חיל מעורב ,לעת סתיו ". מתים אחרים דיוחו לקלאוזנר כי המלחמה תפרוץ בסתיו 1969. .
מרגוט שחשה בכובד האחריות המוטל על כתפיה רצה עם המידע רב החשיבות למשה דיין.
מרגוט הרבתה להעביר לדיין " מידע " בנושאים ביטחוניים רגישים שונים שהיגיע אליה מעולם הרפאים .דיין טרח והגיב לה במכתבי תודה מנומסים על המידע החשוב לפחות שלוש פעמים ואף הרבה לבקר בביתה לשיחות אישיות ולקבלת מידע מעולם המתים ..
.לא ידוע לי עם היא קיבלה מהמתים דיווחים גם על המלחמה שפרצה לבסוף באוקטובר 1973 ( למה היא לא העבירה מידע מוקדם על כך למשה דיין ? ) או על מלחמת 1982 או האינתיפאדה הראשונה והשנייה , ייתכן שהמתים העדיפו לשתוק לגבי מלחמות אלו. ואולי גם הם הופתעו כתוצאה מהן לא פחות מהחיים .

מרגוט בעקבות הצוללת "דקר"

הצוללת האבודה "דקר".

מרגוט נהפכה למדיום המפורסמת ביותר של ישראל אם כי חטפה חיצי לעג הארסיים בכלי התקשורת. ביתה הפך למקום עלייה לרגל למבקשים עזרה בבעיות כגון "גילוי נעדרים ,סיבות מוות ,אבידות ,ניבוי עתידות וכדומה.לעיתים באו למקום בסתר נציגי ציבור אנשי צבא ומשטרה ואף פוליטיקאים בכירים כמו משה דיין שהיה מבקר קבוע בביתה..
בין השאר ניסתה לאתר את הצוללת האבודה "דקר " שנעלמה בינואר 1968 . היא ערכה סיאנסים שונים בנושא ושלחה את המידע לצבא שהוצף אז בכל מיני הצעות ממגלי נסתרות בעניין.
בין באי ביתה של קלאוזנר בתקופה זאת היו גם קצינים מחיל הים שאף עשו אצלה סיאנס בניסיון לאתר את אנשי הדקר . גם אביו של ראובן סנפיר ששירת על הצוללת ונעמי רענן אישתו של מפקד הצוללת ביקרו אצל קלאוזנר והיא זימנה את אנשי הצוללת בסיאנס ו"דיברה איתם " היא ידעה לתאר פרטים טכניים שונים הקשורים לצוללת ושומעיה התרשמו שהיא אכן בקשר עם הצוללת האבודה. הייתה לה תיאוריה שצוללת רוסית חטפה את ה"דקר " עם מגנט ענק.
במקרים אחרים עזרה למשטרה לחפש פעוטים שנעדרו ואף קיימה קשר טלפטי עם הבישוף פייק כהן דת ידוע מקנדה שטעה ומת במדבר יהודה.

מרגוט חוזת העתידות

 
William Sidney Mount Saul and the Witch of Endor oil painting picture
המכשפה מען דור ושאול.ציור מאת ויליאם סידני מאונט.

היא ידעה להכניס לטראנסים גם את עצמה ונהגה לרשום את חזיונותיה .פעם שאלה את עצמה מה צפוי למדינה וזה מה שהשיבה לעצמה בטראנס : "יובא איש הוא עדיין צעיר מאוד. יבוא בעוד 6-8 שנים יהיה אור גדול … כמו כוכב על הר הבית . זה כמו שמש ,סמל זוהר נותן אור עצום .האיש יהיה אור גדול ,אור גדול מאוד , איש של רוח ,כה נקבע מראש: נעמוד .אין שום כוח שבעולם היכול להרוס מדינה זאת .כשהוא יבוא תתחיל תקופה חדשה, הוא דומה מאוד לנביאים .האור יהיה בתוך האיש והוא יכבוש את הנוער ,והנוער יתעלה גם במדע וגם בחקלאות וישובו אל השדות . יהיה כאן מרכז עולמי של רוח ,של אור וגם של שלום …"
היא ראתה על הרב הבית "סמל של אש" אם כי לא הייתה בטוחה אם היא רואה את בית המקדש . היא כתבה שהאיש שיבוא יהיה יהודי וראתה אותו לבוש בגדים לבנים כמוה כוהן הגדול אך גלוי ראש . בואו יהי המלווה בפריחה כלכלית ."נהייה כחולמים " ציינה.
שפילמן : היה לה חוג פרפסיכולוגיה שעסק בזה ונפגש כל יום רביעי בערב בבית שלה בתל אביב. ואחר כך בהרצליה . אנחנו קראנו לו "חוג עוסקי כשפים". .
הרבה פעמים היא ניסתה למשוך אותי לבוא לשם אבל לא רציתי לא השתכנעתי ולא התעניינתי בכל הדברים האלה על העולם שמעבר . .
יום אחד היא באה אלי לאולפנים וסיפרה לי שהיה אצלם בחוג שר צבא מאוד חשוב. מייד הבנתי שהיא לא מדברת על מצביא מודרני כמו משה דיין שאותו היא הכירה היטב אלא על מישהו שעלה באוב בסיאנס ושאלתי" מאיזו תקופה "שר הצבא" הזה היגיע ? מתקופת התנ"ך? זה יואב בן צרויה? ( מצביא של דוד המלך א.א. ) " והיא אמרה "אתה לא טועה בהרבה זה היה אבנר בן נר" ( מצביא של שאול המלך א.
א.) .

שפילמן :יום אחד נסעתי במכונית ושמעתי ברדיו את עודד תאומי שגם הוא עסק בזה ובין השאר סיפור והיציע לשומעים לחשוב על שעון שלא הולך וניסיתי לחשוב וחשבתי על מרגוט ופתאום השעון החל לפעול והמשיל לפעול במשך כמה ימים .

מרגוט בעקבות אוצרות המקדש.

הפעילות הפרפסיכולוגית של מרגוט התרחבה אל מעבר לקבלת מידע בסיאנסים .על פי זיכרון דברים שנמצא בארכיונה ב-1969 היא קיימה פגישה עם כמה מראשי הארכיאולוגים בארץ באגף העתיקות של מוזיאון ישראל,הארכיאולוגים ,פסח בר אדון ,משה דותן ,זאב ייבין וזאב הרצוג. איתה הביאה את רואה הנסתרות חנן אברהם חבר קבוע בחוג הפארא פסיכולוגיה שלה, שהביא עימו מפה שבה ציין מקומות שבהם חבויים אוצרות בית המקדש ונראה שהארכיאולוגים הנכבדים התייחסו לטענותיו ברצינות.
הארכיאולוגים ביצעו בדיקות של יכולותיו הפרה פסיכולוגיות של בן אברהם. הוא קיבל מפה שעליה העביר מטוטלת וזאת נשארה ללא נוע עד שהעביר אותה על פני אזורים מסוימים שבהם אמורים היו להיות אוצרות בית המקדש . המטוטלת נעה תמיד בכל פעם שעברה עליהם . זה היה באזור המקיף את קבר זכריה ,יד אבשלום ופינת החומה שמולם .
על פי הדיווחים הארכיאולוגים שוב נתנו לאברהם מפה והפעם ללא ציון שמות המקומות ושוב המטוטלת בחרה באותם המקומות .
הארכיאולוגים מצאו שהאזור שסימן אברהם במטוטלת זהה לרמזים שונים שנמצאו במגילת הנחושת
( מגילה מסתורית שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה המציינת את מקום אוצרות ככל הנראה של בית המקדש אך שעד כה לא פוענחה) . הם החליטו לצאת איתו ועם מרגוט לסיור בשטח ולקחו איתם את המפות והמטוטלת. המטוטלת קבעה שהאוצר אינו טמון ליד הקברים אלא במעלה קטן ליד הכביש . ולפי זיכרון הדברים בארכיון של קלאוזנר נמצא כי "האוצר טמון בכיוון החומה בדיוק בין הזיז הבולט ליד פינת החומה ( בכיוון דרומי ) לבין עץ המגודר הנמצא כמאה המטרים מפינת החומה ". הארכיאולוגים דרשו מיקום מדוייק יותר מכך. אברהם התקרב אל החומה המטוטלת הגבירה את תנועותיה "עד שהיגיעה לשיא של סיבובים ועוצמה והיא נעה ברדיוס מאוזן ומקביל לפני האדמה . אז ידעו ששם טמון האוצר. הארכיאולוגים לא התפלאו ,הם העירו שהארכיאולוגית קתלין קניון כבר הייתה שם .
החבורה נכנסה אל שטח הרב הבית וירדה אל אורוות שלמה אברהם שוב נועץ במטוטלת וזו הצביעה על אותו המקום בדיוק שעליו הצביעה כשהיו מעברה האחר של החומה והפעם המטוטלת השתוללה ממש "עוצמת הסיבובים הפתיעה את כל הנוכחים ". הארכיאולוגים היגיעו למסקנה כי "יש להניח כי ממקום יסודות בית המקדש קיימת תעלה תת קרקעית המוליכה העד לחומה ומסתיימת בקיר החומה בנקודה הצופה על מדרגות קבר זכריה.במנהרה זאת ובעיקר במקום סיומה בקיר החומה חבוי האוצר המבוקש".
אבל אם כך מדוע לא ביצעו שם חפירות כדי לוודא זאת ?
קלאוזנר האמינה שבמקום הזה נמצאים ארון הברית צנצנת המן ושמן המשחה .היא הביעה תקווה כי אגף העתיקות ישיג התר לפרוץ אל המנהרה החסומה .

הפרשה לא הסתיימה בכך : ניסיון רציני ביותר למצוא את הארון נעשה בשנת 1981 בידי רב הכותל גץ על סמך אותן טענות של חנן בן אברהם . החופרים, שהיו קשורים לקבוצה שפעלה לבניית בית המקדש השלישי, חפרו בסודיות במעמקי הר הבית, , על פי גרסה אחת הם אפילו ראו את צידו של הארון, מכוסה בעורות בעלי חיים. החופרים הנרגשים מיהרו להזעיק למקום את הרב גורן, שקבע שיש להוציא מיד את הארון בטקס בידי לויים. אך דווקא כאשר החופרים, הגיעו קרוב מאוד הם גילו לתדהמתם שהערבים הרגישו שמשהו קורה, וכבר באותו הלילה (!) בנו שם קיר שחסם את המנהרה שהוליכה לארון. על פי גירסה שניה קרובה יותר כנראה למציאות הם לא מצאו שום דבר. למותר לציין איזה אסון היה נגרם למדינה ולמרחב אם הערבים היו מגלים את עצם קיום החיפושים האלה.
חנן בן אברהם פירסם מאז ספר "לוחמה על חושית " שבו יחס לארון הברית תכוניות על טבעיות .

החברה לפראפסיכולוגיה בישראל

ב-1963 מרגוט פירסמה את ספרה הראשון של סיפורים בנושאי פרפסיכולוגיה "נשמות ערטילאיות ". 
וב-1968  חודשים אחרי מלחמת ששת הימים  מרגוט הקימה את החברה לפרה פסיכולוגיה בישראל שבראשה עמדה עד יום מותה( אולי בגלל זריקת הביטחון שקיבלה כתוצאה הנבואה המוצלחת לדעתה על המלחמה ) . החוג של מרגוט התרחב  כעת מאוד והיא ארגנה חוגים והרצאות בכל רחבי הארץ כולל מפגשים עם בעלי כוחות על טבעיים מחו"ל.
. באסיפה הכללית הראשונה של החברה  כעבור שנה דיווחה האגודה על 188 חברים וכי מאז הקמתה אירגנה לא פחות מ-300 הרצאות כלומר כמעט הרצאה ליום .


פעילי האגודה הרבו להופיע בקיבוצים ובחוגי בית שונים ולפעמים הופיעו באולמות ציבוריים לפני קהל שנאמד בכאלף איש . לטענתם סטודנטים נהרו לשמוע אותם וכך גם אנשי עסקים בכירים ואף חברי כנסת שבאו לשמוע את הרצאותיהם. הדו"ח הכספי של האגודה הראה על הכנסות נאות והאגודה גבתה דמי כניסה ושכר מרצים . לכל היה ברור עולם המיסטיקה הפסיק להיות תחום אזוטרי שבו עסקו רק כמה עשרות אנשים באי ביתה של מרגוט והוא מתפשט כעת בקרב הציבור הרחב.
ההצלחה הייתה כה גדולה שמרגוט אף הקימה ספריה מיוחדת של ספרי מיסטיקה שהתבססה על ספרייתה הפרטית העצומה ועל תרומות שקיבלה מארגון למורשתו של חוזה הנסתרות אדגר קייס בארה"ב .

עולמות אחרים

ב-1968 קלאוזנר הקימה במימונה את המגזין הפרפסיכולוגי הראשון של ישראל "עולם המיסתורין". הרעיון למגזין צמח ביוזמתה של העיתונאית אביבה סטן שכתבה על תופעת הסיאנסים הספיריטואליסטיים בישראל עבור עיתון "ידיעות אחרונות " והפכה לחלק בלתי נפרד מהאנשים שנפגשו כל שבוע בסלון ביתה של קלאוזנר על מנת לדון על נושאי מיסטיקה ורוחניות .אביבה סטן הפכה לעורכת בפועל של עולם המיסתורין והעיתונאי והסופר מירון אוריאל ( סגן עורך השבועון "לאישה" שידוע גם כמחבר של מאות רבות של סיפורי מערבונים בסידרת "בוק ג'ונס " ,סיפורי טרזן ו"סטלגים" שונים בשמות בדויים )היה הכתב הראשי והביא כתבות מגוונות בנושאי פרהפסיכולוגיה וההיסטוריה של המיסטיקה. המגזין זכה להצלחה אצל חובביי הפרפסיכולוגיה והמיסטיקה בישראל שלראשונה קיבלו מגזין שדאג לצרכיהם.
אולם מהר מאוד התגלעו חילוקי דעות בין קלאוזנר וסטן לגבי אופי המגזין.
בתה של אביבה סטן , האסטרולוגית טלילה סטן
אימי וקלאוזנר רבו על התכנים ,מרגוט רצתה שהמגזין יתמקד בראש ובראשונה בספיריטואליזם ויתאר את כל הנושא בצורה בלתי ביקורתית ואימי העדיפה לתאר את כל עולם הפרה פסיכולוגיה בצורה ביקורתית וחוקרת ואובייקטיבית יותר ".
אחרי שנה ו-12 גיליונות נפרדו דרכיהן של קלאוזנר וסטן קלאוזנר המשיכה עם "עולם המיסתורין " עם עורך אחר בעוד ש אביבה סטן הקימה מגזין דו חודשי משלה בשם "עולמות רחוקים " ועימה עבר למגזין החדש מירון אוריאל שהפך לעורך האחראי שלו.
המגזין החדש התחייב במאמר המערכת שלו "להביא את דבר הפרפסיכולוגיה והאפשרויות העצומות הטמונות במדע זה בפני הקורא הישראלי ברמה מקצועית גבוהה. בין השאר פרסם המגזין במהלך שנת קיומו מאמרים שונים על תולדות המחקר הפרפסיכולוגי , על עולמם העל חושי של חולי רוח, על המחקר הפרפסיכולוגי מעבר למסך הברזל .
מאמר מעניין במיוחד של מירון אוריאל בשם "דרקולה : אמת ואגדה" עסק בדמות האמיתית שמאחורי הערפד דראקולה , ככל הניראה הטיפול הרציני הראשון בנושא הערפדים בשפה העברית . מאמרים אחרים של אוריאל כללו את "האסטרולוגיה באור המדע " "אברהם לינקולן חזה את מותו ו "תולדות האסטרולוגיה ".
מאפיין חשוב במגזין החדש היה הדגש החזק שהושם בו על נושא האסטרולוגיה נושא שהיה כמעט לא קיים במגזין הקודם ..ובמרכזו עמד העיסוק בביתה של אביבה סטן "טלילה יוספי " " " ( בשום מקום במגזין לא צויין משום מה שטלילה יוספי הנ"ל היא בתה של המול"ית … )…שהפכה לדמות מרכזית בתכני המגזין . בגיליון מספר 4 של המגזין הופיע מאמר מקיף עליה והמגזין כינה אותה "האסטרולוגית הצעירה והיפה ביותר בעולם ".בגיליון מספר 5 כבר היה לטלילה מדור הורוסקופ קבוע בשם "תצפית כוכבים".
מצד שני המגזין לא היסס לפרסם מאמרים שתקפו את ההונאות בספיריטואליזם בחיצים מורעלים שכוונו בבירור כנגד "עולם המיסתורין ".
"עולם המיסתורין " מצידו לא נשאר חייב כנגד המתחרה ופירסם מיכתבי קוראים שהתלוננו על החומרים ב"עולמות רחוקים " שהועתקו לטענתם "מעולם המיסתורין " ועל רמתו הנמוכה ומחירו הגבוה.
אך יותר ויותר התברר שהשוק הישראלי מתקשה להחזיק שני מגזינים שונים ועם זאת דומים כל כך . בגליון 5 הכריז "עולמות אחרים " על כוונתו להגיע בתוך זמן קצר ל-"500 מנויים" והכריז על תחרות שבה המנוי ה-500 יקבל את הפרס הנחשק מכל הורוסקופ של "האסטרולוגית "טלילה יוספי " שיחזה את עתידו של המנוי ה-500 למשך עשר השנים הבאות (!) ( הפרס השני הנחשק הרבה פחות היה רק פרס כספי של 50 לירות "תרומת המערכת ") .

"עולמות אחרים " נסגר לאחר גליון דצמבר 1971 לאחר שתי שנות פעילות ולאחר שישה גליונות "דו חודשיים ". "עולם המיסתורין" החזיק מעמד למשך 24 גליונות אבל נסגר סופית גם הוא כמעט בו זמנית לאחר גליון אוקטובר 1971 .ייתכן מאוד ששני המגזינים המתחרים על אותו פלח שוק מצומצם חיסלו זה את זה.
ומאז נאלצו חובבי המיסטיקה בארץ לחכות שנים רבות עד ששוב הופיע מגזין קבוע בתחומים אלה הלא הוא "חיים אחרים " שחגג לפני זמן מה את גליון ה-100 שלו ומראה עד כמה גדל והתפשט תחום המיסטיקה והניו איג' בארצנו מאז המאמצים החלוציים של מרגוט קלאוזנר ואביבה סטן.
בכל אופן לפני הנתק בתה של אביבה סטן , האסטרולוגית הצעירה טלילה סטן הוציאה הורוסקופ על אולפני הרצליה וחזתה להם הצלחה "לא נורמלית". לטענת סטן היא שהמליצה למרגוט לקחת את איציק קול כמנהל וכך נוצר עידן חדש בעולם התקשורת הישראלית

 אגב בשנים האחרונות שלפני מותה היא הופיעה במחזה תנכי שכתבה בעצמה בתיאטרון שהקימה בהרצלייה ושבו היא גילמה את תפקיד בעלת האוב מימי שאול המלך שמעלה באוב את רוחות המתים. התפקיד שכנראה ראותה אותו כמתאים מכל עבורה .

כיום האגודה לפיתוח המודעות "אור ידע " בראשות גילה בויום רואה את עצמה כממשיכת דרכה של מרגוט ואנשי חוגה בתחום פיתוח המודעות למיסטיקה בישראל.

מרגוט קלאוזנר בספרות הפופולארית

 

"דודה הנרייטה ישבה בראש השולחן ,כשעיניה עצומות ,וחיוך מוזר שפוך על פניה .בזיכרונו של יצחק גור טרטר ללא הרף הבית הראשון בשירו של שאול טשרניחובסקי :"שאול בעין דור" …..דודה הנרייטה הצטיירה בעיני רוחו כאותה בעלת אוב מעין דור ,המעלה בסיאנס ספיריטואליסטי את רוחו של שמואל הנביא כדי לשבור את המלך העקשן של עם ישראל ולגרום למפלתו בקרב הגורלי על הגלבוע .
( מתוך "פרשת כוס המוות " מאת י יהל ,ספר בסדרת "צמד המתח ", הוצאת רמדור ,1969.)
מרגוט קלאוזנר מופיעה במסווה קל כדמות בספר הבלשי" פרשת כוס המוות" על זוג הבלשים הישראליים איציק גור ויעל פז

 

 על עלילותיהם של "צמד המתח"  הופיעו עוד שני ספרים נוספים "מותו של הענק הצהוב " ( 1969 ) ן "תעלומת מקדש הריגול היווני "( 1969 )  אמור היה להופיע גם ספר רביעי על עלילותיהם של בני הזוג בסדרת טלוויזיה "רצח בטלוויזיה " אך הספר שהופיע לבסוף בשם זה היה רומן ריגול שלא היה קשור לצמד ). .

המחבר בעל השם הבדוי ( שעל סמך פרטים אישיים שונים בספר ייתכן שהיכיר את מרגוט קלאוזנר  אישית )מציג בסיפור את "דודה הנרייטה " אישה תמהונית שעברה זה מכבר את גילה חמישים ( כפי שהייתה קלאוזנר) כאשר בעלת נטיות אמנותיות . ש"לא היה איכפת לה כלל שבעלה ואבי שני ילדיה החליט יום אחד לנטוש את הבית ולנסות לבור לעצמו דרך חיים שונה משלה .לא היה אכפת לה כלל מה שאומרים עליה מאחורי גבה כשמתכוונים לעיסוקים המוזרים שבהם היא עוסקת ,ענייני שדים ורוחות ופרה פסיכולוגיה " בסיפור הדודה הנרייטה היא בעלת גלריה לא מצליחה ועורכת ומוציאה לאור של הירחון העברי "סודות הנפש –ירחון לפרה פסיכולוגיה ולמדעי המיסתורין " שמחירו לירה ישראלית אחרת . בסיפור מנהלת הנרייטה סיאנס שבמהלכו מוצא אחד המשתתפים מליונר מארה"ב את מותו וזוג הבלשים איציק גור ויעל פז מנהל חקירה :האם רוחות רפאים גרמו למוות או אחד המשתתפים בסיאנס הוא האחראי לרצח ? ואולי הדודה הנרייטה היא הרוצחת ? ( ובכן לא הנרייטה עם כל מוזרויותיה המגוונות בסיפור אינה מתגלה גם כרוצחת בנוסף לכל ,מישהו אחר היה אחראי לרצח ) .
כבלש זהו ספר עלוב למדי כספר שמראה כיצד נראתה קלאוזנר בעיני החברה של סוף שנות השישים יש בספר זה עניין מסוים . ..

 

מרגוט נפטרה בגיל 70 ב-1975 . בצוואתה היא ביקשה שבהזכרה יספרו עליה סיפורים ואנקדוטות מאחר שכפי שציינה נכונה חייה היו מלאים בסיפורים מוזרים שונים .

צוואתה של מרגוט קלאוזנר ( באדיבות ברטי לוי ).

אך פועלה לא נשכח , אולפני הרצליה שהקימה הם כיום גוף מרכזי ביותר בעולם התקשורת הישראלי ובעולם התקשורת של העל טבעי .עם הסתלקותה אבדה דמות ססגנונית ודינאמית שידעה להדהים את תומכיה ויריביה במגוון רעיונות לא שגרתיים ובהליכה כנגד הזרם".
כיום יש שלט על שמה של מרגוט בתל אביב -בשד' בן גוריון 2. אך יש הטוענים שלמרות כל טענותיה רוחה  לא חזרה מעולם בסיאנסים . אחרים טוענים את ההפך הגמור.

צבי שפילמן באתר הצילומים

צבי שפילמן.
.
צבי שפילמן :אחד הסיפורים המדהימים ביותר עליה התרחש דווקא לאחר מותה וזה משהו שאני נכחתי בו בעצמי:
בחדר ההנהלה של אולפני הרצלייה עמד כיסא עור מרופט שנחשב תמיד לכיסא "שלה" ולאף אחד אחר חוץ ממנה אסור היה לשבת עליו,והיא הקפידה על זה מאוד כי האמינה שמי שיושב עליו רוצה במותה. . (
היא היזהירה את איציק קול : את הכיסא הזה אל תוציא לעולם כי אני אבוא מהעולם הבא לשבת עליו לראות איך אתה מנהל את האולפנים.)
לאחר שהלכה לעולמה הוחלט לשמור עליו על מנת לכבד את זיכרה ובישיבות לא ישבו עליו. אבל יום אחד ניהלנו שם ישיבת ועדי עובדים ואחד המשתתפים איחר להגיע והתיישב על הכיסא "האסור ". ואז בדיוק באותו הרגע אירע דבר מדהים: על החלון הופיע פתאום עורב אפור גדול והחל לצעוק ולקרקר קרקורי אימים וסירב להפסיק . ניסו לגרש אותו מהחדר בידיים ולא עזר כלום העורב המשיך לצעוק ולקרקר כאילו יצא מדעתו ועורר מהומה איומה . פיתאום מישהו צעק "אתה יושב על הכיסא של מרגוט "והאיש שישב עליו קם מיד ואז ורק אז העורב נעלם באותה פתאומיות שהופיע .
א.א. : היו שמועות שזאת הרוח של מרגוט ?
שפילמן : היו כל מיני שמועות ,אתה תחליט. אני מספר לך את המקרה כפי שאירע וכפי שהייתי עד לו .

ומאז אף אחד לא מעז יותר לשבת שם על הכיסא של מרגוט קלאוזנר…
( כותב שורות אלו שהה בחדר הנ"ל בזמן צילומי תוכנית של קובי אריאלי על הרצל וחיפש את הכיסא הנ"ל על מנת לשבת עליו בתקווה שרוחה של מרגוט קלאוזנר תופיע מאי שם בצווחות אימים .
אך אם כי ישבתי על כל הכיסאות בחדר שום דבר לא קרה , או שהכיסא הוצא משם , או שהרוח כבר אינה מוזעקת בקלות לעולם הזה ) .

סיכומה של מרגוט

שמעון פרס השווה אותה פעם בנאום ברכה לנשים דגולות כמו גולדה מאיר הנרייטה סולד והמשורר רחל ..
מנחם גולן מסכם את תרומתה :
היא הייתה לא ספק האישיות הראשונה במעלה שיצרה את הקולנוע הישראלי דחפה את הקולנוע הישראלי והייתה עמוד הטווח בקולנוע הישראלי בשנות השישים . אני אומר לך את זה : אם לא היו מרגוט קלאוזנר ואולפני הרצלייה כי אז הקולנוע הישראלי לא יכול היה לקום על רגליו .
גם איציק קול חושב שהיא תרמה תרומה חשובה ביותר :

אפשר לקרוא לה "האם הגדולה" של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. אם היה איזה שהוא צדק בעולם אז היה צריך לקרוא לפרס התקשורת הישראלי על שמה "מרגוט " במקום השם הזר וחסר המשמעות הזה "אוסקר " משום שהיא יותר מכל אחד אחר אחראית לכך שיש היום יצור כזה, עולם תקשורת ישראלי .

 

רשימת ספרי מרגוט קלאוזנר :


1. ספפו מלסבוס ,תרגם מכתב היד אליעזר לובראני . הוצאת מסדה. מהדורה א' , 1945. מהדורה ב' 1978. ( מספר זה נעשה גם תסריט לסרט קולנוע שלא הופק ). רומן היסטורי ראשון מסוגו על חיי המשוררת היווניה הלסבית המפורסמת ( אם כי נושא ספציפי זה אינו מוזכר כלל בספר שבו ספפו סובלת מאהבה נכזבת לגבר )
2. החתונה : ועוד סיפורים ,הוצאת נ.טברסקי , 1949.

 


3. מקורות הדרמה ( שני כרכים ) ,תרגם אביגדור המאירי , הוצאת מסדה , 1954.


4. סופת סיון : פרשה אחרונה בחיי חיים ארלוזורוב . הוצאת ספרי גדיש , 1956.
5. נשמות ערטילאיות : סיפורים . הוצאת ניב תשכ"ג
6.יוסף במצרים : חזיון תנכי בשני חלקים , הוצאת ניב , 1965.( ככל הנראה נעשה ממנו גם תסריט קולנוע שלא הופק ).
7. שלוש נסיעות לברית המועצות . הוצאת תאגיד קשרי תרבות ישראל ברית המועצות , 1965.


8. יומן הבימה . הוצאת מועדים , 1971.
9. על הישארות הנפש וגלגול הנשמות בתרבויות קדם של הים התיכון . הוצאת עולם המיסתורין , 1972.
10. תעשיית החלומות ,זכרונות ועובדות : 25 שנים לאולפני הסרטה בישראל הרצלייה בע"ם 1949-1974 . הוצאת אולפני הסרטה בישראל הרצליה תשל"ד .
11. גילגול נשמות וסיפורים אחרים . הוצאת מסדה , 1975.
למרגוט יש שני ילדים שאחד מהם עמוס מוקדי הוא שחקן וסופר וחיבר כמה רומניםובהם הרומן המצויין   חיי נביא על הנביא התנ"כי  עמוס .

 

קישורים רלבנטיים:

מרגוט קלאוזנר בויקיפדיה

ההיסטוריה של הבימה

אולפני הרצליה האתר

חיפושים אחרי הצוללת "דקר"

שודדי ארון הברית
חיפושים אחרי אוצרות המקדש

איך כמעט גילינו את ארון הברית

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

האתר של טלילה סטן

מנחם גולן בויקיפדיה

שלמה המלך ושלמי הסנדלר

המגזין "עולמות אחרים"

מירון אוריאל כתב "עולמות אחרים "

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  On אפריל 26, 2006 at 12:02 pm

    אני עובד בימים אלה על הפקת סרט דוקומנטרי על מרגוט קלאוזנר ושמחתי לקרוא כתבה מקיפה העוסקת בה. אין כאלה מספיק לדעתי וכתבה כמו זו והסרט שאני מכין (שיחשוף צדדים נוספים בפועלה ואישיותה) ישלימו במעט את החוסר.
    שחר

  • נינה  On נובמבר 17, 2006 at 11:00 am

    לאישה אמונה עצמית וחזון גם אם לך תתווכך איתה מהי המציאות . העיקר שהייתה בה האמונה הזו משום שהיא תרמה באופן יצירתי לחיים במדינה ולעולם החלומות והצללים של האקרנים וכן בספריה. היא אכן עיצבה ושפכה צבעים בין אם זה נובע מספיריטואליזם או טירלוליזם העיקר שזה יפה ושזה נברא.

  • נירה  On מאי 3, 2011 at 6:13 pm

    מרגוט קלאוזנר היתה אישה מדהימה.
    את ספריה "מקורות הדרמה" גיליתי בתחילת ימי התיכון בהם למדתי על יון העתיקה והייתי בחוג תיאטרון והם העשירו את עולמי, והיו לי כידידים טובים וכמובן שבמקביל גיליתי שהיא עוסקת בתחום הפראפסיכולוגיה , והרגשתי שהיותה עוסקת בתחום הזה נותן לי לגיטמציה להמשיך ולעסוק בתחום זה, והיא היתה לי כמורה ומקור להשראה , למרות שלא היכרתי אותה באופן אישי, וכמה הייתי רוצה להכיר אותה וללמוד ממנה עוד ועוד, וכמה חבל שלטעמי היא הלכה לעולמה בטרם עת , אני מאד מתגעגעת לנוכחותה .

Trackbacks

  • By חפנתי את שדיה « לונדון קולינג on דצמבר 10, 2011 at 11:28 pm

    […] זונה אתיופית ולפני כן כוהנת-מין שנמלטה מיבשת אטלנטיס. מַרְגוֹט קלאוזנר הקימה חוגים של ניו אייג' וערכה סיאנסים וטקסים […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: