לוחם על עברי : עלילות גידי גזר ויוצרו יעקב אשמן

  

 

גידי גזר. פלמחניק בעל כוחות על.יצר יעקב אשמן ציירה אלישבע

  
 הופיע באתר NRG

   

גידי גזר היה הפלמחניק במפורסם ביותר בתולדות הקומיקס העברי ,הוא היה לוחם בעל כוחות על כתוצאה מאכילת גזר. אך יוצרו של הפלמחניק האולטימטיבי הזה שביטא יותר מכל את המיתוס של הפלמ"ח כפי שנוצר לאורך השנים , יעקב אשמן נודע יותר דווקא כמי שיצא כנגד המיתוס של הפלמ"ח וכעורך המיתולוגי הבלתי נשכח של שבועון הילדים "הארץ שלנו ".
בראיון לעיתונות הביע פעם העורך הספרותי חיים פסח את תדהמתו על כך שבחברה שבה תופסים הצבא והלחימה מקום כה מרכזי יש להם מקום מצומצם מאוד בספרות נכתבת והמתפרסמת ,וזאת בהשוואה לנושאים כמו המסעות של התרמילאים למזרח הרחוק וכו'.
מצב כזה קיים גם מזה שנים רבות בקומיקס הישראלי .
אבל לא כך היה המצב בשנות החמישים והשישים .
בעיתוני הילדים היה למלחמה במשך שנים רבות ייצוג חשוב בסיפורי הקומיקס., אם כי לסיפורי מלחמה היה תמיד מקום חשוב יותר ב"הארץ שלנו " שהיה משום מה לוחמני הרבה יותר מ"דבר לילדים " שהעדיף להתמקד בסיפורים הומוריסטיים ובהרפתקאות מסביב לעולם. וסדרת סיפורי המלחמה הבולטת והמצליחה מכל בקומיקס הישראלי הייתה סדרת "גידי גזר" על עלילות הלוחם העברי האולטימטיבי במלחמת השחרור , שכתב ( בדרך כלל ) יעקב אשמן  לעתיד העורך של "הארץ שלנו "האיש שיצר את סוגת סיפורי הקומיקס ההרפתקניים בעברית ,כמו גם דברים רבים אחרים. ואיירה ציירת הקומיקס העברייה הראשונה , אלישבע נדל-לנדאו שאיירה במשך שנים רבות את הסיפורים וסיפורי הקומיקס של "הארץ שלנו".

 האיש  שיצר את גידי גזר

 יעקב אשמן ( 1926-1974) מחבר סיפורי הקומיקס ההרפתקניים ראשון בעברית ,היה יליד תל אביב ותלמיד גימנסיה הרצלייה .דודו היה מחזאי ידוע מאוד באותם ימים אהרון אשמן שחיבר בין השאר טרילוגית מחזות תנכיים ידועים על חיי המלך דוד .

 ידידו עמוס קינן מספר עליו :

בתקופה שהיינו תלמידי שישית שביעית שמינית כמקובל תמיד אצל גימנזיסטים יש איזה אחד בכיתה שכולם רואים בו מאור הדור .חושבים שפעם כאשר נהיה גדולים הוא יהיה האיש שישפיע על הדור ..כל דור תש"ח היה קטן וכולם בעצם הכירו את כולם . ויעקב אשמן באותה התקופה ,נחשב בעיני האליטה הגימנזיסטית של אותם ימים לאיש שכולם מצפים ממנו למשהו .עד כדי כך שכל מיני אנשים שעודם חיים היום, חשובים כל אחד בשטח שלו ,באותה תקופה היו מחקים את אופן ההליכה שלו את סגנון הדיבור את הלבוש שלו .הוא היה קורא גדול של ספרות של כל פילוסופיה בעצם של כל דבר שנכתב .טיפוס כריזמטי ללא צל של ספק ."
יעקב אשמן אני מכיר בדיוק את הרקע שלו. אביו היה מוכר נפט בתל אביב  בעוד שדודו היה אהרון אשמן הסופר והמחזאי .. כשאשמן היה תלמיד באוניברסיטה על הר הצופים היה יורד בכל יום שישי לתל אביב ותופס את מקום אביו ליד עגלת הנפט כשהוא מוליך את הפרד ומצלצל בפעמון .ואיני זוכר שראיתי אי פעם על פניו של יעקב אשמן איזו הבעה של בושה או נחיתות על שהוא הולך אחרי עגלה רתומה לפרד ,מצלצל בפעמון וקורא "נפט" .זאת הייתה התרומה שלו על שאביו מוכר הנפט רשם אותו להר הצופים ושילם את שכר הלימוד …ובשנות הארבעים המאוחרות כאשר אשמן היה האליל האינטלקטואלי שלנו ,לא היה בקרבנו אדם שלא ידע ולא ראה את אשמן מוכר נפט ביום שישי , ולא עלה בדעת איש שבגלל זה הוא לא יהיה מאור הדור שלנו .כולנו ידענו את זה ולא היה אכפת לנו .וזה לא הפריע לו ביום שישי בערב להופיע עם הפיפ ( מקטרת א.א. ) שלו ולהיות מודל של חיקוי לכולם.
( אשמן בכל אופן כתב סיפור קצר בשם "העגלון ב"הארץ שלנו " כרך ז' ב-24 .7 .1957  שהוא ככל הנראה אוטוביוגראפי על ילד בנו של עגלון  שסובל מלעגם של עמיתיו בכיתה בגלל מקצועו של אביו ) .

 

 

כשעזב אשמן את הגימנסיה הוא היה "נוטר" שוטר בשירות ממשלת בריטניה במשטרת הישובים העברית באזור בית שאן . אך החל מ-1945 היה איש מחתרת הלח"י שנאבקה בבריטים ..במקביל למד באוניברסיטה העברית מקרא ולשון עברית .במלחמת העצמאות הוא נפצע ליד בית גוברין בזמן ששירת במחלקת סיור בגדוד המשוריין הראשון של צה"ל ,גדוד 82 בחטיבה 8 .
הוא היה גם אחד מחברי "התנועה הכנענית" של אינטלקטואלים צעירים ביחד עם עמיתיו ידידו הטוב עמוס קינן , שרגא גפני בנימין תמוז ואהרון אמיר

 עמוס קינן  :אני זוכר שאשמן וגם אני לא התרשמנו מאנשי הכת הכנענית .הם אמנם דיברו כולם בח"ת ובעין ..,אבל כולם היו מגוהצים מאוד ,מעונבים מאוד. האידיאולוגיה הכנענית שלהם אמרה שילידי הארץ הם נגד הגלותיות . אז עשינו סטטיסטיקה קצרה שבה התברר שיעקב אשמן ועמוס קינן ושרגא גפני ובועז עברון הם היחידים מכל הכנענים אשר נולדו בארץ .. כל השאר יונתן רטוש ואהרון אמיר ובנימין תמוז ויעקוב רמון באו מליטה ומלטוויה ומפולין . יונתן רטוש היה אוריאל הלפרין מוארשה ואהרון אמיר הוא אהרון ליפץ מלטביה ,ובנימין תמוז הוא בנימין קאמרשטיין יליד קראקוב . לא היה בתוכם אף יליד הארץ בכלל .
היינו גם היחידים שהיו במחתרת ונלחמו . ..ידענו שאנחנו מין זריקת נעורים שהזריקו בבית השחי של ילידי הגלות שחפצו להיות שמשונים ובעלים ועשתורות וחניבעלים וכל מיני דברים כאלה. ..ייתכן מאוד שגם אנחנו לא מצאנו חן בעינהם שהרי לא היינו על טהרת האידיאולוגיה שלהם . לא דיברנו בח"ת ובעיין אלא דיברנו בסלאנג ישראלי –בעוד שהם דיברו בסלנג של האלים הקדמונים. ולנו לא היה דבר עם האלים הקדמונים .אנחנו כתבנו בניב הישראלי ולא את הדברים המלומדים שכתבו הרטושים והאמירים בשפת התנ"ך.
וכך זה לא היה מקרה שאנחנו נפרדנו מהם לבסוף ,והלכנו הלאה איש לדרכו ".
אבל במהלך התקופה הקצרה שהיה אשמן חבר בתנועה הכנענית וכותב בכתב העת שלה אל"ף הוא פירסם בגיליון השני  של "אל"ף" מאמר מניפסטי שיצא נגד ספרות הפלמ"ח הדומיננטית אז וכנגד כל הסביבה החברתית של תנועת העבודה בשם "למות אבל –בעד מה ?" תחת השם הבדוי יורם נמשי.

היגיע הזמן לאסוף את עצמות האמת ,שבענו את אמת דוכן הנואמים והמצעדים הצבאיים. הבא נלך לחפש אחרי מה שנאמר ליד מדורות בנזין בלילות הנגב הקרים .

( הפתיחה ל"למות אבל –בעד מה?")

במאמר כתב אשמן שמלחמת העצמאות לא הייתה מאבק  ציוני לאומי כפי שנהגו להציגה ,  ולא הרפתקה אדירה של אומץ וגבורה כפי שהוצגה למשל ביצירותיו של יגאל מוסינזון  אלא מלחמה שנכפתה על היחיד ,ושהיחיד נהרס במהלכה במאבק על הגנה עצמית ועל ארצו תוך הבנה שהוא נמצא לגמרי לבד במאבק הנורא הזה.למלחמה הזאת קבע אשמן היה מעט מאד קשר לציונות ולמנהיגים הציוניים שבכל מקרה לא נלחמו אלא ישבו במשרדיהם וכפו את חזונם על כל העניין .

תיאמר האמת בפשטות :לבד היינו במותנו .נשלחנו למלחמה עםן מערכת משונה של ערכים .ערכים חלולים -דחליליים .לכן כל אחד מאיתנו עשה את המלחמה בעצמו .נאלץ לעשות את המלחמה בעצמו.  כל אחד מאיתנו היה אינדיבידואליסט ,אם רצה בכך או לא. לבד ,לבד היינו .

( מתוך "למות -אבל בעד מה?)

 קשה להעלות על הדעת ביטוי ברור יותר  ממאמר זה של הניתוק שחשו לוחמים מהאידיאולוגיה הציונית  .
הסופר דן עומר אמר לאחר מכן שהוא היה מכניס את המאמר הזה לתוכנית הלימודים בארץ לבחינות הבגרות מאחר שבעיניו הוא משמעותי יותר מהנאום של וויצמן בקונגרס הציוני ומהנאום של רבין על הר הצופים בתום מלחמת ששת הימים ,מאחר שיש שבו פירוש מוקדם לסחף למפולת להתמוטטות כלה ערכים והמסגרות של ארץ ישראל העובדת של יעקב אשמן שמכר נפט ביום שישי. מותה של ארץ שבה הייתה למילה משמעות .

 

 

אשמן חיבר גם סיפור ידוע באל"ף בשם " רומנטיקה כושית "שהיה פרודיה ארסית על ערכי דור הפלמ"ח ההווי המיתוסים והספרות שלו ובו נקט אשמן בטריק "פוסט מודרניסטי " שהיום הוא מקובל מאוד אבל הוא למיטב ידיעתי הראשון שנקט בו בספרות העברית המודרנית . הוא הפגיש שתי דמויות שניטלו מהתרבות הפופולארית של התקופה מהפזמונים של חיים חפר ומהמחזות .מוטי (מן השיר "מוטי  " של חיים חפר ושמואל פרשקו ) בחור ג'ינג'י המחכה לטרמפ ופוגש את שוש ( מהמחזה "בערבות הנגב " של יגאל מוסינזון ) והשניים מעלים זיכרונות נוסטלגיים על ימיהם בפלמ"ח וכל מה שהוא ייצג תוך שימוש מוקצן עד לטירוף בסלנג הפלמחי המפורסם ובקלישאות שונות. אבל הזכרונות אינם של אירועים אמיתיים כל שהם אלא של אוסף מיתוסים החל מהפינג'אן והמדורה וכלה בשאלה הנצחית איך פירקו אותנו ?" . והראה כי העולם הנבנה באופן כזה הוא נטול ממש ומזויף עד כדי גיחוך .וכי הבריחה מגינוניו של דור ההורים ממליצותיו ומקלישאותיו רק הולידה מערכת חדשה של קלישאות וגינונים שאינה שונה בהרבה מקודמתה באשר אף היא ריקה מתוכן ורחוקה מהחיים ויוצרת תרבות הנאחזת מתוך נוסטלגיה בקלישאות מרוקנות . . .
עמוס קינן : אשמן ואני ועוד ידיד בשם יעקב פוגל היינו בין הראשונים ששוחררו מצה"ל בסוף המלחמה .קצת לפני תומה בגלל שהיינו סטודנטים ….היינו יושבים בקפה עטרה ,והולכים ומתווכחים ומתווכחים אצלנו בדירה היינו אשמן מקס פוגל ואני יושבים ומדברים ומדברים. אני לא זוכר דברת כל כך גדולה כמו אחר מלחמת השחרור .ואלד הדברים שנוצרו בתוך הדיבור הזה הייתה המחשבה על שפת הכתיבה .חשבנו שכותבים בארץ בשפה זרה. .מוקצה .שפה מסורסת ומושתלת בנו .שפת תרגומי שלונסקי מרוסית לעברית . ותרגומי אחרים משפות אחרות לעברית , ובאידישיזמים וכל מיני דברים כאלה.
ואנחנו אשמן ואני היינו מדברים אחד עם השני בשפה עברית פשוטה של הימים ההם .אגב לא סלנג תנ"כי לא פספוס " "חתיכה " ודברים כאלה .אבל פשוט הסינטאכס עצמו . אפילו הקונוטאציות עצמן. גם המאמר הזה שלו "למות אבל בעד מה?" וגם הדברים שאני כתבתי אחר כך ב"עוזי ושות'") ( סדרת פיליטונים מפורסמת שכתבו בנימין תמוז ואחריו קינן א.א. ) . והתחביר שלהם הוא בכלל תחביר שהיום כולם משתמשים בו .
עד אז לא היה תחביר כזה .א.ב. יהושע ועמוס עוז ודוד אבידן ומי שאתה רוצה ,לא היו כותבים את העברית של היום .העיתונות לא הייתה כותבת היום בעברית של היום לולא ארבעה חמישה כותבים שפתאום עשו סטופ ! ומרדו בעברית של שלונסקי ומאפו ורטוש ואמיר .בפירוש מרדו גם בעברית של הכנענים והחליטו לכתוב בשפה בה דיבר דור תש"ח .ככה הוא דיבר ככה הוא יכתוב .וארבעה חמישה אנשים אלה כתבו בשפה המדוברת .
מי שיבוא לחקור את זה ,יחקור את התרומה של כל אחד בתרומה לשפה הכתובה של היום שהייתה השפה המדוברת של אז .אבל היום המאמר שמופיע בעיתונות העברית כתוב בעברית מדוברת .ואני חוזר כי העברית המדוברת נכתבה לראשונה ב-48 ולא יום אחד לפני זה .ולא יום אחד לפני שהיא נכתבה ב" אל"ף " בדברים של יעקב אשמן ושלי .

 
בסופו של דבר לאחר שנה של עבודה כמורה בגימנסיה הרצליה, אשמן נהפך לעיתונאי ב"העולם הזה" ולאחר מכן לסופר ילדים למחבר סיפורי קומיקס ועורך ב"הארץ שלנו" שהוא הצטרף אליו ב-1951 כאשר השבועון כבר היה בן חצי שנה. היה לו קל מאוד להתאקלם שם מאחר שהשבועון היה  כמעט מראשיתו מעוז בלתי מוצהר של אנשי התנועה הכנענית . עורכו היה החבר בתנועה בנימין תמוז ( תמוז היה העורך השני לאחר מרדכי קשתן העורך הראשון שפרש או הועזב מהתפקיד לאחר כחצי שנה . הוא החזיק בתפקיד בין השנים 1951-1964)
כותבים נוספים כללו  חברים בתנועה כמו  שרגא גפני וישעיהו לויט ושמעון צבר  ומקורבים אליה כמו פנחס שדה. במידה רבה ניתן לראות ב"הארץ שלנו " של שנות החמישים ועד אמצע שנות השישים כשופר לבני הנעורים של רעיונות שונים של אנשי הקבוצה, אולי השופר המוצלח ביותר שלהם מאחר ש"הארץ שלנו" היה ונשאר שנים רבות כתב העת לילדים הפופולארי ביותר בישראל . .

 

עטיפה של "הארץ שלנו" מתקופתו של אשמן כעורך.

אשמן השקיע מאז בשבועון את כל כשרונו ועבודתו במשך 23 שנים .במשך שנים אלה השתתף בכל מדורי השבועון מאות רשימות כתבות וסיפורים וערך אותם תחיל כסגן העורך ולבסוף מ-1964 כעורך ראשי.הטביע את חותמו על כל עמוד בשבועון וטיפח דור שלם של סופרי ילדים .

לולו

 

  

 

לולו על אי בודד .מאת יעקב אשמן ואלישבע  נדל .

מה הייתי אני עושה לו עמדו לרשותי משאלות בלי סוף? קודם כל ,לא הייתי דואג רק לעצמי .הייתי דואג לכל האנושות .הייתי מביע משאלה לאלוהים שישנה את ההיסטוריה על יכעס על אדם וחוה ,ואל יגרש אותם מגן העדן .
( מתוך "לולו " מאת יעקב אשמן )
כסופר ילדים אשמן התפרסם בראש ובראשונה ואמיתו של דבר אך ורק בזכות סיפורי " מחשבות הילד לולו " שלו על הפנטזיות השונות של ילד עירוני רגיש ובעל דמיון ( למעשה בן דמותו של אשמן עצמו בילדותו ) הכותב ביומנו את הגיגיו השונים על בעיות החיים והילדים והפנטזיות שלו על מה יכול היה להיות אילו היה בעל כישורי היפנוט ומשליט את רצונו על הילדים המציקים לו , אילו היה חי בקוטב הצפוני בין האסקימוסים , אילו היה טס בירח מלאכותי ,אילו היה מדבר בשפת בעלי החיים ויוצא להגן עליהם מפני בני האדם …..אילו היה טרזן בג'ונגל , אילו היה רובינזון קרוזו על אי בודד אילו יכול היה לשנות את ההיסטוריה ועוד רבים . בדמות של לולו עיצב אשמן דמות של ילד צבר אבל לא דמות סכארינית אלא דמות בעלת אופי מיוחד שהולך ומתברר מתוך מה שהוא עושה ומהרהר מתוך תגובותיו על עניינים קטנים או חשובים .מכל אלה מתגבש לפני הקורא דמות  של ילד נבון רגיש וישר ,בעל דמיונות ועם זאת בעל היגיון מוצק מאוד משלו ,אם גם הגיון של ילד.

כמה מהפרקים שהם מקסימים במיוחד כוללים את "הכלב עמית " שבו מביא לולו לביתו כלב לזעמם של הוריו ומדמיין כיצד הכלב מציל את חייו ,ו"אני מציל את מירי " פנטזה על הצלת חייה ברגדע האחרון של ילדה שבה הוא מאוהב בסתר.

לולו / יעקב אשמן

לולו .ציור מאת אלישבע נדל.

העורך בנימין תמוז כתב על סדרה זאת כשהחלה להופיע והחליפה סדרה אחרת בשם "יומנו של עמוס " .:"יצאתי למצוא נער הגון וטוב שימלא את מקומו של עמוס .יגעתי ומצאתי –תאמין .ואומנם מצאתי נער בעל מחשבות ,גדול עיניים וזקוף אוזניים .חולמני ומעשי כאחד בקיא וחריף ,מפולפל ומלא דעת על כל גדותיו .ורק חסרון אחד יש בו ,שהוא רוצה בעלום שמו .קראנו לו איפה "לו-לו " לשם הקיצור וגם מפני שהוא מרבה לאמר "לו הייתי יכול …לו היה לי …לו ".

לולו יעקב אשמן
.סיפורים אלו שהחלו להתפרסם בהארץ שלנו 7.5.1952. והופיעו לבסוף כספר עם איוריה של אלישבע נדל –לנדאו ,המאיירת הקבועה של אשמן בהוצאת הדר ב- 1958 ( ובמהדורה חדשה ב- 1978) ספר שכיום הוא יצירתו הידועה ביותר של אשמן. ואף יצא כקלטת השמעה ב-.1979.
אוריאל אופק ידידיו ויריבו של אשמן כעורך העיתון המתחרה "דבר לילדים " כינה את "לולו "אחת היצירות המקסימות ביותר לילדים " הוא סיפר בדברי ההספד שלו על אשמן "אתם מכירים בוודאי ספר זה שבו מבטא ילד אלמוני רגיל כמוני וכמוכם את הרהוריו הכמוסים . לאחר הופעת הספר ( שהיה תחילה מדור בעתון ) שאלתי את יעקב כיצד נולד הרעיון לכתיבתו והוא ענה לי דברים חכמים אלה :" הילדים הם עם מיוחד שאיננו מרוצה מן החיים שהוא חי אותם .יש להם ביקורת חריפה על סדרי העולם ,על המבוגרים ,ואפילו על העובדה שהכל כבר נתגלה לפניהם … הילד רוצה לעשות דברים גדולים ,ואם הוא אינו יכול לעשות זאת ,בינתיים במציאות ,הוא עושה זאת בדמיונו ,ולדמיון ,כידוע אין גבולות ". מכן גם השם "לולו "המורכב משתי המילים לו-לו "
רעיון זה הוא שדחף אותי לכתוב את "לולו " .לפני כתיבת כל פרק חדש הייתי יושב ומנסה להיכנס לדמותו של הילד לולו האומר :לו יכולתי לעשות את זה, ואת זה..לו הייתי עכשיו בארץ זו וזו לו ..לו . הייתי מביט על העולם בדמותו של ילד ,חי מחדש את חוויות ילדותי ,ולאחר שנכנסתי לעורו של לו באה הכתיבה כמעט מאליה ".
.

אינני מתפלא שהצליחו להטיס ירח מלאכותי כבר קראתי על האנשים הראשונים שהיגקיעו לירח בספרו של ז'ול ורן .כל מה שכתב נתקים ,כמו על הצוללת והאוירון .בכלל מה שכותבים עליו קרוה כעבור זמן.למשל כך קרה גם עם מדינת ישראל .מקודם זה היה כתוב בתנך ובספר של הרצל ,ואחר כך זה קרה.צריך לכתוב על דבר,כדי שהוא יתקיים.
( מתוך לולו )

בעיני ספר זה הוא אחת מיצירות המופת הלא ידועות של ספרות הילדים העברית. והוא בולט כמו קולוסוס בין כל שאר יצירותיו של אשמן שאף אינן מתחילות להתקרב לאותה הרמה . בספר זה עסק אשמן לראשונה בספרות הילדים בנושאים שהם היום פופולאריים מאוד כמו ההבדלים והקשרים בין מציאות לדמיון ובסיפור "שלושה משאלות ועוד " לראשונה בעברית עסק בנושא של "מה היה קורה אם אירועים היסטוריים שונים היו מתרחשים בצורה שונה ".

 

באופו יוצא דופן שאולי מראה על הפופולאריות הגדולה של המדור לולו הפך גם לסיפור קומיקס הרפתקני בשם "על אי בודד " שאשמן כתב שציירה אלישבע ב"הארץ שלנו " כרך ד' 1954 , בחוב' 1-20 .
בסיפור זה מימש לולו לבסוף ואת כל הפנטזיות שלו לאחר קריאת הספר "רובינזון קרוזו" (ואראציה שונה לגמרי על אותו הנושא יש גם כסיפור פרוזה בספר ) , הוא מגיע לאי בודד שורץ קניבלים שאליו נטרפת ספינתו , נאבק שם בפראים ובמכשף המרושע שלהם מפליא אותם עם המצאות טכניות שונות וגובר על מכשף השבט המרושע בתחבולות שונות שעליהן קרא בספרים ובהם הטריק העתיק של הצגת ליקוי שמש כמעשה כשפים. והוא וקבוצתו ניצלים לבסוף בידי ספינה אחרת .
.אם נרצה היה בסיפור זה מעין הגשמה של כל חלומותיו של הילד לולו ומן הסתם גם אשמן עצמו
בכל אופן הסיפור הזה בניגוד לשאר סיפורי לולו שכולם פורסמו בספר מעולם לא הודפס מחוץ לדפי "הארץ שלנו ". עבור קוראי הספר על לולו נגזר להישאר בעל חלומות שלעולם אינו מצליח להגשים את חלומותיו . .
אופק סיים את רשימתו במילים :" קולו החרישי עדיין מצטלצל באזני ואני אומר בלבי :"הו –לו .." לו היה יעקב אשמן מוסיף לחיות אינו ולעבוד בעבודה שכה אהב אותה …"

ספריו הנוספים של אשמן כללו :סיפור ריגול לבני הנעורים בשם "בסבך הריגול המצרי:עלילות אורי וגדעון " תחת שם בדוי "יורם נבו " ( הוצאת מצפן ,1953) "סיפור מהרפתקות ימינו ובו חומר מאלף על מצרים ,רצוף עלילה של מתיחות ומאורעות " על עלילות שני נערים הנקלעים לתוככי מצרים האויבת וחוזרים בשלום.
כאשר הופיע סיפור זה לראשונה בהמשכים ב"הארץ שלנו " תחת השם "אורי וגדעון בשבי המצרים:מהרפתקות ימינו " כתב העורך בנימין תמוז ::"שמעתי את דעתם ומשאלותיהם של קוראי הארץ שלנו " מחיפה בפגישה עימם " ובראש ובראשונה ביקשו ספור מותח בהמשכים . מלאתי את בקשתם ובקשות קוראים רבים אחרים ,והפעם הפרק הראשון לפניכם .על אף קרבתנו הגיאוגרפית למצרים ,ידוע לנו מעט מאוד עליה .פחות ממה שאנו צריכים לדעת על שכן ואויב חשוב לשעבר. בימי מלחמת השחרור הפרידו אך כשלוש עשרה קילומטרים בין תל אביב והפולש המצרי . גיבורי הסיפור אורי וגדעון היגיעו אחרי הרפתקאות מסוכנות למצרים של ימינו. שחיתות המנהיגים ,התפרעות ההמונים ,שנאת הזרים –את כל אלה פגשו בדרכם .אך גם קרני אור מעטות ,ידידותו של מלח וחיבתו של סטודנט מצרי נאור הפיגו את אימת השבי ".

כושי השובב / יעקב אשמן
ספרי ילדים נוספים שלו כללו את "כושי השובב "( הוצאת הדר 1959) סיפור מצולם על עלילות חתול שובב שאומץ בידי ילד .( ,עם צילומים של פאול גרוס שככל הנראה שימשו כבסיס לספר ) . " אבא שלי עובד ( הוצאת הדר , 1963) עוד סיפור מצולם לילדים קטנים עם צילומים של פאול גרוס . 
 בנוסף הוא כתב ספר  הדרכה לילדים "שאל ואייעץ" (הוצאת יהושע צ'ציק  1963)עם איורים של סימה בגד-דב  , ספר שהתבסס על תשובות לשאלות של ילדים שונים במגוון של בעיות אישיות משפחתיות וחברתיות ולימודיות שבפתרונם ילדים מתחבטים מדי יום ,  למדור "עצה לידידי המעירים " שהופיע תחת השם  "הלל המדריך " במשך שלוש שנים ב"הארץ שלנו " .  

אתה ובנך וביתך / יעקב אשמן

ספר הדרכה למבוגרים "אתה בנך ובתך:77 עצות להורים  " (הוצאת שוקן  1965) ספר הדרכה לבעיות יום יומיות של  הורים  שאליו צורפו קריקטורות של "דוש" .שפרקיו נדפסו תחילה  כטור יעץ חינוכי במדור החינוך של עיתון "הארץ ". שאותו ערך. 150 עמודים משעשעים ותמימים מהימים ההם

הוא גם תירגם מכתב יד את ספרה של גורית אכסלרוד "סין סונג ואני (ספרי גדיש , 1955) ספר שפורסם מאויר בידי המחברת ומתאר את מסעה של המחברת כנערה בארץ סין לשם נמלטה עם הוריו מפני השתלטות הנאצים באוסטריה מולדתה והוא האחד הספרים הראשונים לנוער בעברית על ארץ זאת ואף זכה לפרס למדן לספרות ילדים.
איו אלא להצטער שאשמן לא תרם יותר לספרות הילדים ,אם כי ככל הנראה חובותיו כעורך לא השאירו לו זמן לכך . הוא תרם יצירת מופת אחת "לולו " ודיינו בכל וזה יותר ממה שרוב הסופרים הפעילים עושים . אבל גם יכול היה לתרום רבות אחרות אם היה ממשיך לכתוב .

אשמן כיוצר הקומיקס ההרפתקני בעברית

 

 

סיפורי קומיקס שונים של יעקב אשמן כפי שהוזגו בגליון לזכרו של "הארץ שלנו ".

 

 

היה זה יעקב אשמן  שטיפח את מדור הסיפורים בציורים של "הארץ שלנו "  הלא הם סיפור הקומיקס של הארץ שלנו ובכך חולל מהפכה קטנה בעיתונות הילדים של התקופה שכמעט כל שאר עורכיה התייחסו לסיפורים אלו בזילזול עצום בלשון המעטה קיצונית.
סיפורי הקומיקס של אשמן כולם משנות החמישים כללו את סיפור הקומיקס הראשון של הארץ "שלנו " ששם משום מה לא הופיע שמו כמחבר :

השלישייה בעקבות האוצר "מאת מאיר שנהב כרך ב' ב-29 חלקים .
25.7.51-1.5.52

 


זה היה סיפור הקומיקס ( או "סיפור ב"ציורים " כפי שכונה אז) ההרפתקני הראשון בעיתונות הילדים העברית ועסק בשלישית נערים ישראליים אמיצים ש יוצאת לחפש אחרי אוצר שודדים באיי שלמה .
העורך תיאר אותו כך : בגיליון זה תמצאו חידוש משעשע : בעמוד האחרון אנו פותחים ב"סיפור ציורים בשם "השלישייה בעקבות האוצר " מאת מאיר שנהבי . זהו סיפור הרפתקאות מלא מאורעות ג'ונגל רעש תוכים ומעללי אוכלי אדם . גיבוריו שלושה נערים ישראליים :כלונס ,ארוך וגרום ומשום כך שמו כלונס. אגס שמנמן וזללן ( זולל מזונות וזולל ספרים כאחד ) וננס הוא הקטן האמיץ שבחבורה ומה שהחסיר הטבע בגופו ,הוסיף לראשו ולמוחו :אין כמוהו מלא תחבולות .ושאר ענייניהם ,מעשי תקפם וגבורתם ,הלא הם מסופרים למן השבוע הזה והלאה על פני עמוד 16 של "הארץ שלנו ".
מיד לאחר סיפור זה הופיע סיפור ההמשך שלו:

 
 
 

2. מסע השלישייה בספינת המרחב מאת יעקב אשמן ומאיר שנהב ב כרך ב גיליונות 22-50 ובכרך ג' מס' 1 ב-30 חלקים. זה היה סיפור המשך לסיפור הקודם שהפעם הופיע בו שמו של "יעקב " כמחבר. .
זה היה סיפור המדע הבדיוני הראשון בקומיקס הישראלי על מסעם של שלושה נערים לכוכב אחר ב"ספינת מרחב " ( המילה "חללית " עוד לא הומצאה ) . שם הם מוצאים עצמם מעורבים במאבק בין אנשי פלסטיק טובים ואנשי פלדה רעים, הנערים מסיימים את המלחמה באמצעות קרניים מיוחדות שנוצרו להפיץ שנאה בין הלוחמים אך גורמות להפיכת אנשי המתכת ל"טובים " לסיום המלחמה לפני חזרת הנערים לכדור הארץ .
 בנימין תמוז העורך של "הארץ שלנו " כתב על הסיפור :"לאחר ההצלחה הגדולה של הסיפור בציורים "השלישייה בעקבות האוצר " –ולאחר שפע המכתבים והבקשות להמשיך בסדרה זו-ישבו שני חברינו ,הצייר מאיר שנהב ועורך המשנה יעקב אשמן ,וחיברו סדרה חדשה :מסע השלישייה בספינת המרחב ". בסדרה הקודמת היה דמיונם של המחבר והצייר מרותק למציאות ( אף כי המציאות האפריקאית חורגת לפעמים ממסגרת מציאות רגילה ) , אך בסדרה החדשה פרקו המחברים כל עול ,והפליגו אל מרחבי הדמיון וההזיה .יתכן ,כמובן שבעוד מאת שנים יתברר כי להזיותיהם ולדמיונם,יש יסוד במציאותה מרחבית בין הכוכבים .אך לעת עתה מבוסס סיפורם על שעשועי הדמיון יותר משהוא מבוסס על מחקר מדעי או אפילו על השערה מדעית .ובדומה ל"דפים מתוך הארץ שלנו "משנת 2002 " ( סיפור עתידני שחזה את העתיד לבוא בעתיד הרחוק של שנת 2002 והכותב האופטימי מאוד הביא קטע מ"הארץ שלנו" של אותם הימים מדווח על מאבקו של כדור הארץ בפולשים מהחלל . במציאות הקשה ה"הארץ שלנו" שרד רק עד ל-1985 .א.א ) אין כאן אחריות של מאה אחוזים לאמיתות הפרשה.אנו מאמינים כי תשבעו נחת מגלגולי השלישי הבמרחבי הכוכבים ,להתראות איפה בשבוע הבא ,ובשבועות הבאים אחריו . " ..
סיפור חללי זה נשאר יחיד במינו במשך שנים רבות. בשנים הבאות העדיף הארץ שלנו לעסוק במדור הקומיקס שלו בסיפורים מעט יותר ריאליסטיים הקרובים יותר לבית.

שנים רבות לאחר מכן באוקטובר 1967  חזרה השלישיה בסיפור שלישי  ואחרון על עלילותיהם  "השלישיה בלב ברזיל"  שתיאר אתעלילותיהם של שלושה חברים, אגס ננס וכלונס, ביערות האמזונס. ובקרבות עם אינדיאנים ובחרקים טורפים למיניהם.  המחבר והאמן הפעם היה דני פלנט , היתה זאת מחווה  של  פלנט בסיפור הקומיקס האחרון שחיבר עבור "הארץ שלנו " לאחר קריירה של שנים  לשני סיפורי השלישיה של אשמן משנות החמישים ששימשו לו כמקור השראה בקריירה שלו .

 

 
  
 
 
  

סיפורים נוספים של אשמן כללו את "גם אמנון לוחמים " סיפור  קומיקס נדיר מימי התנ"ך  שאייר הקריקטוריסט המפורסם "דוש " ( קריאל גרדוש ( יוצרו של "שרוליק " הצבר הישראלי ) על ילד בימי השופטים המשתתף במלחמה נגד המצביא הכנעני סיסרא בתקופת מאבקם של דבורה הנביאה וברק בן אבינועם בכנענים, בעיר הכנענית חצור ותורם תרומה חשובה לניצחון הישראלים .סיפור זה היה תוצר של שאיפתו של אשמן למצוא דרכים כדי שבני הנוער יקלטו את סיפורי העבר בצורה מושכת ומהנה . והסיפור כולו משוך בחוט של חן וחיוך ומבחינת האמנות שבו של דוש ( שזהו סיפור הקומיקס היחיד שאייר לבני הנוער) זהו אחד הסיפורים המשובחים ביותר שהופיעו אי פעם במגזינים לילדים אבל גם אחד הבודדים מסוגם סיפור קומיקס מקראי ..

'יאיר וידידו אביר', יעקב אשמן ואלישבע נדל, 1954, 'הארץ שלנו'

כן חיבר  אשמן את שני סיפורי "יאיר וידידו אביר" שאיירה אלישבע . בכרכים ד' – ה ב-1954 על עלילות כלב אמיץ עוזר לילד בסיפור הראשון להיאבק בנחשים ובמסתננים ערביים מרושעים . ובסיפור השני באופן יוצא דופן לשנות החמישים עוסק בסוחר אופיום ערבי ושותפיו היהודיים .
אחת הדמויות הבולטות בסיפור היא של ילד ערבי פליט שבא לחפש בחשאי את ביתו הישן ביפו ומסייע ליאיר ולכלב אביר. הסיפור מראה סימפטיה רבה לסבלם של הפליטים הערביים ,לצד תחושה של אין אונים של הילד הגיבור שאינו יכול לעזור להם .

 

הפלמחניק אוכל הגזר .

 
 
 המפורסמים והמצליחים שבסיפוריו של אשמן לצד סיפורי לולו היו סיפו/רי הקומיקס על "גידי גזר " ואולי הסדרה הידועה והזכורה ביותר של מגזין הילדים "הארץ שלנו" על הפלמחניק הג'ינג'י חובב אכילת הגזר "גידי גזר " בקרבות שונים ברחבי המדינה בתקופת המנדט במלחמת העצמאות ולאחר מכן במבצע סיני. את הסיפורים איירה אלישבע נדל-לנדאו ויש כאן משום אירוניה מסוימת שסיפורי הקומיקס המלחמתיים הראשונים בעברית צוירו בידי אישה.
העורך בנימין תמוז כתב על הסדרה כך :"אילו היינו רוצים לשמוע בקול חובבי השלישייה ( מ"בעקבות האוצר" ו"בספינת המרחב " א.א. ) ,היינו צריכים להמשיך בסיפור עד שיזקינו . אבל החלטנו לבחור בנושא חדש ,הפעם סיפור מציאותי ולא דמיוני כ"מסע השלישייה בספינת המרחב " . גידי תלמיד גימנסיה שנעשה פלמחאי ,מתנסה בכל מעשי הגבורה של הפלמ"ח לפני קום המדינה :מלחמה בשלטון הבריטי המגרש את המעפילים ,בערבים המתנכלים לישוב ,שמירה על סודות המחתרת וכמובן התעלולים המפורסמים של הפלמ"ח.סייעו לנו הפעם אלישע פלמחאי לשעבר והציירת אלישבע. "
גידי גזר היה בחור צעיר עליז ונועז שעבר בסיפור הראשון מהגימנסיה בעיר אל הקיבוץ והצטרף ל"הכשרה" אל הפלמ"ח ( עם זאת מעניין לציין שאשמן היוצר היה איש ארגון ל"חי בעברו דווקא ) . ושם עבר לצד תעלולים ושיגועים בנוסח סיפורי פוצ'ו של "חבורה שכזאת " מאותה התקופה לצד הרפתקאות שונות במאבק כנגד הבריטים והערבים ובעזרה למעפילים. אלא שבניגוד לפלמחניקים של "חבורה שכזאת " בסיפור הראשון היו לגידי גזר כוחות על של ממש,תוצאה של אכילת גזר ( בדומה לאלה שיש  לפופאי המלח  כתוצאה מאכילת תרד ) שאיתם השתמש בתחילה על מנת לגבור על בריונים בקיבוץ ומאוחר יותר על מנת להיאבק בבריטים ובערבים. וכך לפני כל מבצע גבורה שלו גידי היה אוכל גזר על מנת להתגבר על כל תקלה אפשרית . אך כוחות אלה הוצנעו מאוד בסיפור השני וכבר נעלמו בסיפורים הבאים כנראה כדי להראות שגידי אינה כה יוצא דופן לעומת הלוחם העברי הרגיל שהוא סופרמן בפני עצמו.
בסיפורים הבאים הוצגו מאבקיו של גידי במלחמת העצמאות ובמבצע סיני בחזיתות שונות בארץ ומחוצה לה ולרוב תוך כדי פיקוד על יחידה של לוחמים נועזים .סך הכל היו חמישה סיפורים על עלילותיו של גידי גזר בחזיתות לחימה שונות .
הסיפורים על גידי היו
 
 
 
1. גידי גזר : עלילות מימי הפלמ"ח כתבו אלישע ( פלמחניק לשעבר ששמו המלא לא ניתן אולי היה זה שם בדוי לידידו של אשמן הסופר פנחס שדה שכתב אחריו את סיפורי הקומיקס של הארץ שלנו " ) ויעקב אשמן. ציירה אלישבע נדל .
הסיפור הופיע ב"הארץ שלנו" כרך ג' תשי"ב 1953 חוב' 2-27 ב-23 חלקים . "
עלילות נער בפלמ"ח בשנת ,1946 הסיפור מתאר את המעבר של גידי גזר מהעיר אל הקיבוץ את ההתמודדות שלו עם בריונים בפלמ"ח שמנסים לשגע את גידי בצורות שונות ,במאבק בבריטים ופורעים ערביים ועוזר למעפילים לעלות ארצה. כל זה תוך שימוש בכוחות על "אמיתיים"תוצאה של אכילה מאסיבית של גזר . ( אם כי אין זה מוסבר מדוע ראשי הפלמ"ח אינם לומדים את הלקח ופוקדים על כל אנשיהם לאכול גזר גם הם ולקבל כוחות על דומים…)
מיד לאחר סיפור זה התחיל "הארץ שלנו " סיפור בהמשכים על גיבור נוסף בעל כוחות על "אפרים חד העין " מאת חבר המערכת שמואל שיחור שציירה אלישבע עלילות ילד בעל "עיני רנטגן " וראיית על שנאבק עימם במחבלים מסתירי מרגמות .
אבל הקוראים התלהבו דווקא מהפלמחניק אוכל הגזר ומערכת "הארץ שלנו" שראתה כי טוב מיהרה לפרסם סיפורים נוספים הודות עלילות הגיבור הג'ינגי' .
 
 
 
2. השיירה המשיכה בדרכה : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע
" הסיפור הופיע ב "הארץ שלנו " כרך ו' תשט"ז 1956 חוב' 26-36 ב-11 חלקים.
" גידי גזר מגן על השיירות המספקות מזון לירושלים הנצורה ונאבק בלוחמים הערביים,במלחמת העצמאות..
 
3. "ג'וב מיוחד בנגב" גידי גזר נלחם בנגב מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך ו תשטז 1956" חוב' 37-50 ב-14 חלקים.
גידי גזר נאבק במצרים בנגב במלחמת העצמאות ומנסה לגייס את תמיכת הבדווים שסוכן מצרי מנסה לגייסם לצד הצבא המצרי . לבסוף מחליט השייך הבדוי לסייע לישראלים כנגד המצרים לאחר שראה כיצד הפריחו את השממה. .
על סיפור זה כתב העורך בנימין תמוז :" שובו של גידי גזר גרם שמחה בביתם של כל הקוראים ובגיליון הבא נתל בסיפור חדש "גוב מיוחד בנגב" . על תוכנו אני יכול לגלות רק זאת : הייתי עסוק מאוד בערב החג ,כאשר קיבלתי את הטיוטה של הסיפור ,ולא יכולתי להתפנות לקרוא בו ,אבל הצצתי בעין אחת לעבר הנייר ,כדי לראות במה המדובר. ולמן הרגע שהצצתי בסיפור –לא יכולתי להינתק ממנו . עד שכיליתי לקרוא בו בנשימה אחת
מקווה אני כי דעתכם תהיה כדעתי . "
( לאחר סיפור זה הפסיקו העורכים בעיתוני הילדים להתייחס בצורה ספציפית לסיפור קומיקס כל שהוא במגזין ,אולי משום שלא חשו כלפיהם כל הערכה שהיא למרות הצלחתם הברורה עם קהל הקוראים ).
 
 
4. כיתת העצובים : עלילות גידי גזר מאת יעקב אשמן ואלישבע הארץ שלנו כרך 7
"תש"ז 1957 חוב' 1-21 ב21 חלקים ."
 

גידי גזר וכיתת העצובים "חברי כיתה שהם עצובים אם לא שולחים אותם לתפקידים מסוכנים במיוחד " חיילים נועזים במיוחד אלו שכללו את מוטקה הסייר הטוב ביותר בפלמ"ח את אלי זורק הסכינים הטוב ביותר בפלמ"ח ואת בומבה החבלן הטוב ביותר בארץ יוצאים למשימות מסוכנות בנגב בתקופת מלחמת העצמאות ובהם פיצוץ גשר שהצבא העיראקי מעביר עליו ציוד .ותוך כדי מאבק בחיילים הערביים מגלים במערה עצמות לוחם עברי קדום ומגילות גנוזות קדומות . .

 
זהו הסיפור המרשים ביותר בסדרה ולמעשה שיאה .לאחריו עזב אשמן את גידי .ועל עלילותיו הופיע "
 
 
5. בעקבות אל נטף "" באותו הכרך חוב' 22-43 שאותו כתבה מרים וצירה אלישבע ובו גידי יוצא בזמן מבצע סיני לעזה על מנת למצוא ערבי שאביו חייב לו כסף ולהחזיר לו את הכסף .בסיפור זה היה דיון אמיתי בבעיית הפליטים שברחו מבתיהם במדינת ישראל וגידי הבטיח לפליט לנסות לעזור לו לחזור למדינת ישראל אם כי הודה שאין פיתרון כזה לכלל הפליטים . ניסיון נדיר לדיון אמיתי בבעיה קשה ומציקה בסיפור ילדים .
 
 
 

 
סיפור זה היה הוצא דופן בכך שהפעם לא כתב אותו יעקב אשמן והוא מתרחש 8 שנים אחר אירועי הסיפורים הקודמים . אך גידי לא נראה בו כמי שהזדקן אפילו ביום אחד והמשיך לגור בבית הוריו ( תופעה מקובלת היום אך בהחלט נדירה בתקופה שבה הסיפור פורסם ) . הסיור הסתיים עם גידי ואל נטר נפרדים כשאל נטר מביע את חששו מהיום שבו יעזבו הישראלים את עזה הכבושה קטע המעורר תחושה מוזרה היום לאחר נטישת עזה השנייה . .

 

 

גידי גזר הסיום

 

לאחר סיפור זה פסקו עלילותיו של גידי גזר והוא נעלם אל השקיעה .

 וגם יוצרו יעקב אשמן הפסיק לכתוב סיפורי קומיקס והתרכז בעריכת " הארץ שלנו ".
אך רבים המשיכו לזכור את גידי גזר בנוסטלגיה .כמו יוצרו שמת צעיר יחסית ב-1974 הוא נשאר צעיר וג'ינג'י לנצח מעין התגלמות אולטימטיבית של הפלמחניק העליז אך הבלתי מנוצח בקרב והסדרה זכתה לציון מיוחד ברטרוספקטיבית שונות כמו בהספדים על יעקב אשמן לאחר מותו ובגיליון האחרון של "הארץ שלנו " מ-1985 שבו הוזכרו סדרות קומיקס שונות מההיסטוריה העשירה של המגזין. מעניין שאשמן שהיה הראשון לתקוף את המיתוס של הפלמ"ח בסיפורו "רומנטיקה כושית " הפך לבסוף מעצביו המשפיעים ביותר.אבל כנראה שיש הפתעות בחיים .
השפעתו של גדי גזר אף הייתה מרחיקת לכת יורת משנהוג לחשוב.
הוא שימש כאחד ממקורות ההשראה המרכזיים ל"שרוליק " הצבר הישראלי האולטימטיבי ,גיבור הקריקטורות המפורסם של דוש " שתפו של אשמן  ב"גם אמנון במתנדים".
משום מה השניים מעולם לא שיתפו פעולה  על גידי גזר שצוייר בידי אלישבע נדל . אבל  ברור שדוש עקב אחרי סדרה זאת בעיון  והיא שימשה לו כמקור השראה. וכמו גידי גזר שבהרפתקאותיו השונות לאורך השנים בין  תקופת המנדט ומבצע סיני לא התבגר מגיל 18  ולא השתנה מעולם   גם שרוליק נקבע לנצח בגיל זה. .  

.
.

  

 

 

 

 

 

יעקב אשמן.

" היום אני בטוחה ,היום אני יודעת ,כי כל שהיה איננו אובד:כי כל שהיה ממשיך ומתקיים,כי שום דבר אינו הולך לאיבוד בטבע, כי אי אפשר שיהיה אחרת .גם הפיזיקאים אומרים כך .מאחר שיעקב היה-משמע שהוא הווה .אנחנו ממשיכים לחיות במחיצתו,חשים בו ,ממשיכים איתו. כל גליון של "הארץ שלנו "היוצא מדי שבוע לאור –בשותפות עם יעקב נעשה הוא ,בהשפעתו .
"הארץ שלנו" בשביל יעקב לא היה מקצוע ,לא פרנסה ,לא קרדום לחפור בו .אף לא אילן להיתלות עליו .עיתון בשביל הנוער הייתה תקוותו של יעקב לאדם יותר טוב ,לישראל נקייה יותר ,למדינה מתוקנת יותר.רוצה זוהי עיתונאות .רוצה זוהי עבודת ספרות .רוצה זהו חינוך ,יעוד ,הגשמה אישית .כל אלה חברו יחד ביעקב :גם סופר בעל נפש ,פייטן ,גם עיתונאי הקשוב לדופק הזמן ,וגם מחנך .
ומאחר שיעקב היה –משמע הוא קיים . הוא קיים ,אך חסר בכל זאת ..

(אסתר קל חברת מערכת "הארץ שלנו בהספד על יעקב אשמן ,בספר השנה של העיתונאים 1975)
יעקוב אשמן היה אחד העורכים הבולטים והאהובים ביותר של עיתוני ילדים בארץ. הוא קבע את הכלל שאין נושא שאינו מתאים לילדים ואם מבוגרים מגלים עניין במשהו סימן שגם ילדים יגלו עניין .צריך למצוא רק את הדרך ואת הסגנון המתאימים לקוראים הצעירים יותר . כאשר נשאל לא פעם "מדוע אינך שולח את ידך בתחומים נוספים " היה עונה "להוציא עיתון טוב לילדים זו משימה מספקי חשובה בעיני כדי שאתמסר אך ורק לה .די לי אם אצליח בכך ואינני מחפש לי כתרים נוספים ". קריאה של כרכי השבועון מראה שהתקופה שבה היה אשמן קשור לשבועון ובעיקר התקופה שבה היה עורכו הייתה תקופת השיא של "הארץ שלנו " הן מבחינת הצלחתו והשפעתו והן מבחינת איכות הסיפורים ( וגם סיפורי הקומיקס ) שהופיעו בו. אשמן גילה ועיצב דור שם של משוררים וסופרים לילדים.

את האני מאמין שלו בנושא עיתוני ילדים ביטא במאמר המבוסס על הרצאה שנתן בסימפוזיון "על ספרות ילדים בשם "אין תחליף למלה הכתובה". הופיע בעיונים בחינוך של מרס 1974 ,זמן קצר לפני מותו הפתאומי. שם קבע "ילד שלא ירכוש לו הרגלי קריאה רציניים לא יוכל לנצל את כל אוצרות הידע והאמנות והמדע של העם ושל האנושות והוא יהיה מנותק מההיסטוריה ..זאת אומרת יחיה את הרגע."

  אשמן  המשיך לשמש כעורך "הארץ שלנו " עד שנפטר במפתיע  מהתקף לב בביתו  בתל אביב  בגיל צעיר  בן 48 ב-19.6.1974 . מותו היה מהלומה כבדה ביותר לשבועון "הארץ שלנו " ולחסידיו  ומוקיריו .

לאחר מותו תפס את מקומו סגנון אוריאל ריינגולד ששימש כעורך המגזין עד סגירתו ב1985
ואז החלה שקיעת השבועון שנמשכה שנים . הסופר פנחס שדה שהיה מזוהה עם"הארץ שלנו מזה קרוב לעשרים שנה נטש את השבועון זמן קצר לאחר מות אשמן ומן הסתם היה קשר בין שני הדברים.

 "הארץ שלנו " נסגר לבסוף ב-1985 עם גיליון הרטרוספקטיבה שסקר את תולדותיו של השבועון ושם דגש על נקודות שיא שונות רובן קשורות לתקופה שבה היה אשמן קשור עם המגזין.
"הארץ שלנו " התמזג אז עם שני השבועונים המתחרים "דבר לילדים " ו"משמר לילדים ( שבניגוד ל"הארץ שלנו" הראו שהם חסרים כל חוש היסטורי ולא טרחו ליצור גיליון רטרוספקטיבי מאין זה והגיליון האחרון שלהם היה עוד גיליון רגיל להוציא מאמר המערכת שהודיע ביבושת שזהו הגיליון האחרון ) " כדי ליצור שבועון חדש מותאם יותר לרוח הזמנים "כולנו" שמת גם הוא כעבור מספר שנים.

 

הוא היה עורך עיתון הילדים היחיד שלזכרו הוקדש גיליון שלם של אותו עיתון מלא בהספדים מכותבי השבועון כמו גלילה רון פדר ועובדיו ובמאמרים על יצירתו במלאת שלושים למותו אולי אפשר ליחס זאת לעובדה שנפטר צעיר ובמפתיע בעת מילוי תפקידו,אבל גם לאהבה האמיתית שרחשו לו אנשי השבועון וכותביו. .
על שמו של אשמן נקרא פרס אשמן לסיפור הקצר לילדים של "הארץ שלנו " ששוב אינו מחולק. . .
( אין לבלבל את עם הפרס על שם אהרון אשמן דודו מטעם אקו"ם להישג השנה לסופר בתחום היצירה הספרותית שיצרה לאור כספר שירה או סיפורת (10 אלפים ש"ח).

פנחס שדה ידידו ( היה זה בסיועו ובעידודו של אשמן , שהוא פירסם לבסוף את ספרו המפורסם "החיים כמשל ",. בהוצאת "דפוס מל"ן לאחר שזה שנדחה על ידי הוצאות הספרים ) ויורשו של אשמן כמחבר מדור סיפורי הקומיקס של "הארץ שלנו " כתב על אשמן רשימת הספד :בשם "כיסופים אל האופק " בחוברת "הארץ שלנו " לזכרו של יעקב אשמן:

 
 
 

 

פנחס שדה

 

בשעת בוקר העירני מישהו משנתי ואמר : יש בשורה רעה ולאחר שתיקה הוסיף :יעקב אשמן מת .
לא הבינותי ,לא האמנתי למשמע אוזני ,הן הוא לא היה חולה ,לא זקן ,לא נפל במלחמה .כמו נגע מישהו בכפתור וחשמל החיים כבה כהרף עיין…..
בספר איוב כתוב על חיי האדם :כציץ יצא וימל ,ויברח כצל ולא יעמוד. ".
אני כותב שורות אלה כאינני מאמין שיעקב כבר אינו בעולם הזה .אני רואהו בדמיוני משוטט בחוצות .או על הרציף של שפת –הים .כי כמה וכמה פעמים פגשתי כשהוא מטייל לבדו על הרציף,בשעת אחר-צהריים עם שקיעת השמש .בחור גבוה ,רזה מנומש ,בעל זקנקן אדמוני .כדור האש נוטה לשקוע בין עבי –הזהב בקצה הים.והוא פוסע לבדו מהורהר.
אין זאת אלא שנכסף אל הים אל האופק .ועם זאת מה מוזר ,הוא לא נסע מעולם אל מחוץ לגבולות
הארץ .דבר מה בקרבו עצר אותו .הוא אפילו כמו נמשך אל מרחקים גדולים יותר אל מרחקי אין-סוף :הוא היה קורא מושבע של ספרי מדע –דמיוני,של סיפורים ממה שמתרחש בחלל ,במרחבי היקום .אך כפי שנולד על אדמת ארץ –ישראל ,שאותה אהב באמת כן חזר לבסוף אל האהבה הזאת ,מבלי שיצא אי פעם מתחומה.
ועכשיו אכתוב דבר שאולי לא יהיה מובן לגמרי לילדים ,אך הם עשויים יהיו להבינו יותר ברבות הימים . וכך אם ישוב מישהו מהם לקרוא מילים אלה , ואפילו כעבור עשרות שנים רבות אם ימצא אותן בגיליון מצהיב מזוקן של "הארץ שלנו " הוא יבין אז משהו על מהותו של האיש הזה .
הנעורים הם עת של שאיפות ,חלומות ,אמונה ,אהבה ,עוז נפש .הנעורים סולדים מכיעור ,משקר ,מחנופה מפחדנות .הנעורים לקוחים להם למופת את גדולי האנושות בדורות עברו שהיו נכונים להקריב את נפשם למען אמונתם ,למען האידיאלים שלהם .
ואולם כשחולפת עת הנעורים ,מתחילים רוב בני האדם להתפשר עם חי היום-יום .הם שוכחים את שאיפותיהם וחלומותיהם .ואת כל מה שהלהיב אותם והפעים את ליבם . .הם שוכחים את יצירות הרוח הגדולות .הם מעדיפים את הרווח הקטן ,החומרי או החברתי על פני הנאמנות למשאת הנפש …הם בוגדים בחלומות נעוריהם וחיים חים מבישים ובלתי מוסריים .וכאשר הם מגיעים למצב כזה ,וכאשר הם מרגישים מה שעוללו לעצמם ולנפשם הרי הם מתחילים לשנוא את האידיאלים הרוחניים שהאמינו בהם ושבגדו בהם אחר כך ,הם מנסים לשפוך רפש על הטהור והיפה והנועז.זאת הסיבה שרבים מגדולי המשוררים והאמנים והנביאים נתקלו בהתנגדות וסבלו תלאות –כי הם המשיכו להיות נאמנים לאידיאלים של נעוריהם ,ואילו אנשי סביבתם לא יכלו לשאת מופת כזה מול עיניהם .
והנה יעקב כפי שהיכרתי אותו ,לא השתנה לרעה בתוך נפשו במשך השנים .הוא ניחן בשכל טוב ובכבוד עצמי .המשיך תמיד לזכור ולדעת מה טוב ומה רע ,מה יפה ומה מכוער ,מהי יצירה רוחנית נעלה ומהו שקר ושטות .הוא הוקיר את הטוב והיפה ודחה את הרע והמכוער .אדם יכול להחיות חיים צנועים ולעשות את עבודתו בהגינות כפי שעשה יעקוב .ואם הוא שומר על האמת שבנפשו ,ולו גם בשקט הראוי משום שיש בכך משום כבוד עצמי …..
הוא היה מסור מאוד לעבודתו כעורך השבועון לילדים והתייחס ברצינות ובכנות לקהל הקוראים
הצעיר שלו .אך בחייו הפרטיים היו לו גם תחומי התעניינות הרחוקים מעולם הילדים .לפני זמן מה ביקש מימי ספר בשם "חיי ישן" מאת הסופר הצרפתי בן המאה ה-19 ארנסט רינאן והשתקע בקריאתו בעניין עמוק .
לאחרונה גילה יעקב עניין בשיריו של המשורר הצרפתי ז'יל סיפרוויל שנולד בסוף המאה הקודמת ומת לפני חמש עשרה שנה. אני רוצה לסיים את דברי בתרגום אחד משיריו של המשורר הזה ,לזכרו של יעקב .כאש אני מתרגם עכשיו את שורות השיר ,אני מהרהר הן בים ,שיעקב כה אהב לטייל על חופו והן בחייו של יעקב :
הים
זה כל ששאפנו לעשות ולא עשינו ,
שבקש להתבטא ולא מצא את המלה הראויה ,
כל שהלך מאתנו בלא לספר לנו דבר על מהות סודו ,
כל שהלך מאתנו בלא לספר לנו מהומה על דבר סודו ,
כל שיכולים אנו לגעת בו ואל לחפרו בברזל בלי נגיענו ,
אשר היה לגלים וגלים בחפשו את עצמו מבלי למצוא עצמו ,
אשר היה לקצף לבל ימות כליל ,
אשר היה לגל למשך הרף העין בדרכו אל הנצחי ,
החותר במעמקים ולא יעלה לעד על פני המים ,
העולה על פני המים וירא מן המעמקים
כל זה וגם רב -יתר ,
הים.
 

 

 
 
 

 

 

 

 

קישורים רלבנטיים

 

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולש  On מאי 6, 2006 at 1:18 pm

    רוב המאמרים פשוט גדולים מהחיים
    ואולי אפילו מהקומיקס עצמו!
    תמשיך כך

  • יוסי גודארד  On אוקטובר 28, 2006 at 8:17 am

    כמי שהיה פעם סגנו של יעקב אשמן ב"הארץ שלנו" אני רוצה להודות לך על המצבה היפה שהקמת לזכרו

  • גלית  On יולי 20, 2009 at 2:21 pm

    מדובר בסיגנון סהר שפע
    http://www.studentit.co.il/

  • התקף נוסטלגי  On יולי 20, 2009 at 4:05 pm

    מהגיליון השני – את הראשון קנו לי בקיוסק .
    היו לךי את כל 14 הכרכים הראשונים בצבע כתום בספריית ילדותי.
    עד היום אני מתגעגע אליהם. כמורי הדרך שלי. לא ביתהספר חלילה. כי אם הארץ שלנו התווה לי דרך לקריאה שנמשכת עד היום.

  • מספר 666  On אפריל 13, 2011 at 1:35 pm

    מאמר גדול בשני חלקים של צחי פרבר על יעקב אשמן מבוסס גם על מאמר זה.
    ראו
    ביטוי קולו של היחיד
    חלק ראשון
    http://ha-pinkas.co.il/?p=4315

    חלק שני
    http://ha-pinkas.co.il/?p=4461

  • אסתר  On נובמבר 8, 2011 at 7:02 am

    אני עוברת עכשיו על כרכי "הארץ שלנו" שמלווים אותי מילדותי ומנסה להבין את סוד הקסם. איך אני זוכרת משפטים שלמים אחרי 50 שנה… קשה להיפרד. תודה על המאמר.

  • גרי שטיינמן  On ספטמבר 22, 2012 at 7:54 pm

    אני מחפש את סיפוריו המופלאים של אפרים חד עין על מנת לספרם לנכדיי.
    אודה מראש על כל עזרה בנושא.
    גרי שטיינמן

  • מתי כוכבי  On אוגוסט 24, 2014 at 1:25 pm

    There are new features constantly popping up on the market.
    One is always that such systems might be set off without cause, sometimes even by the loud crack of
    thunder. No longer is it necessary to put holes in walls to lay cables, installation can occur within a
    couple of hours.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: