אהרון שמיר :האיש ש"רצח " את אדולף היטלר

 

  

  

  

העיתונאי אהרון שמיר שנפטר לאחרונה בשיבה טובה, תרם תרומה בעלת חשיבות עצומה לתחום העיתונאות המגזינים והתקשורת כאשר ייסד את המגזינים "לאשה " ו"שבע ימים ".
בתוספת לכך הוא כתב את סיפור ההיסטוריה החלופית הראשון בשפה העברית "מותו המסתורי של אדולף היטלר ,שהיה ונשאר אחד הסיפורים המוזרים ביותר בשפה העברית .

הערה :רשימה זאת פורסמה במגזין "פירמה –גלובס" כנספח לרשימת ההספד של העיתונאית טלי שמיר על חייו של סבה העיתונאי וחלוץ המגזין העברי אהרון שמיר ועל העיתונאות הישראלית הוותיקה בכלל ,הספד שב"ידיעות אחרונות " לא ראו כל סיבה להכניסו בין דפי "7 ימים " העיתון שאותו ייסד אותו אהרון שמיר.

…כן נגלה גם העניין החשוב ביותר אשר עליו ידובר בחוברת זו ,והוא סוד רציחתו של היטלר שקרה עוד ב-18 בספטמבר ,1939 . …..
באמריקה פורסם לפני שנה ,ספר המתאר את מותו של היטלר ,מיד לאחריו פורסם ספר שני על אותו עניין ,אולם כשפורסמו הספרים הללו היה היטלר בין החיים ולא היה בהם אמת .
היטלר נרצח –דבר זה אינו תלוי בספק –ולא עוד אלא שהאנשים שבצעו את הרצח ידעו למפרע ,כיה דבר יטושטש על ידי הממשלה הגרמנית הבקיאה ב"עבודה נקייה "זו ,ויוכחש ככל שאר השערוריות שקרו בגרמניה .
הם לא שקטו עד שהצליחו להוציא בערמה מתות תיקי ה"גסטאפו "באמצעות אחרת מחברות הכת ,ידידתו של היטלר ( לני ריפנשטאל ) ,את הצלום הרשמי של היטלר הנרצח ,הנמצא על גבי מעטפת החוברת ,ותעודות בקשר עם רצח זה.
ועתה-קראו בעיון ,וידעתם כיצד בוצע הדבר .
( מתוך הפתיחה של "היטלר נרצח –מותו המסתורי של אדולף היטלר " מאת "ארי שרים" ( אהרון שמיר )

העיתונאי אהרון שמיר ( 1917-2006) שנפטר לפני כמה חודשים היה העורך המייסד הן של מגזין הנשים "לאישה"  שאותו ערך בשנים 1947-1952 , והן של המגזין " שבע ימים " שאותו ערך במשך עשרות שנים ,שניהם של "ידיעות אחרונות" " ושניהם שרדו כמגזינים מצליחים ביותר עד עצם היום הזה גם לאחר מות מייסדם .
מלבד עבודתו העיתונאית "חטא" שמיר בכתיבת מספר ספרים .

שמיר היה לוחם בבריגדה היהודית במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ושם שימש גם ככתב הצבאי של העיתון "הבוקר". לעתיד חיבר שני ספרים על הבריגאדה היהודית ולוחמיה.
ובמקביל לעבודתו הרצינית כתב שמיר בשם בדוי גם חוברת מהפכנית .
.
הוא התחיל את דרכו כסופר בשנות השלושים והארבעים כשכתב חוברות של סיפורי בלשיים ומתח שונים בשמות בדויים שונים לצד ידידו העיתונאי דוד קרסיק ( שירש אותו כעורך "לאישה "). בכל אופן הוא מיעט מאוד לכתוב סיפורים מקוריים תחת שמו
עם זאת יצירתו הביזארית ביותר הופיעה תחת אנגרמה של שמו "ארי שרים והיא ההיסטוריה החלופית " המקורית הראשונה בשפה העברית עוד ב-1940 בהוצאת "בלש" של דוד  טופל ,
הייתה זאת החוברת " היטלר נרצח : מותו המסתורי של אדולף היטלר מאת "ארי שרים".
הסיפור הוא מעניין ביותר ולזמנו מתוחכם למדי, בקריאה היום הוא עושה רושם מדהים ממש בגלל עצם הביזאריות שלו . זהו למעשה הסיפור ה"מוקומנטארי " הראשון בשפה העברית .
בחוברת מופיע פתח דבר שבו מוסבר כי כאן לראשונה יובאו הפרטים המלאים והאמיתיים הנוגעים למותו של הרודן הגרמני אדולף היטלר ב-18 בספטמבר 1939 ( ומוזכרים ללא ציון שמם שני ספרים אמריקניים שכבר תיארו את מותו של היטלר וייתכן שהמדובר ביצירות אמיתיות שנתנו השראה למחבר שמיר )
על מנת להגדיל את האמינות הובאה על עטיפת החוברת צלום "רשמי" של גרינג בודק את גופתו של היטלר ( שבתקופה זאת היה כמובן עסוק בכיבושה של צרפת ) לצד צילום של היטלר כשלד .

לני ריפנשטאל

 .
הסיפור מספר על חברי תנועת המחתרת שמתכננים להתנקש בחייו של היטלר ( שעסוק בו זמנית בתוכניות לכיבושים חדשים) . אחת ממנהיגות התנועה היא לא אחרת מהשחקנית והבמאית המפורסמת לני ריפנשטאל שמוצגת בסיפור כאהובתו היפיפיה של הפיהרר.והיא זאת שמחלצת תוך סיכון אישי רב לפרסום עולמי את התמונות המראות את גרינג רוכן ליד היטלר המת ומסמכים אחרים .
כיום ריפנשטאל ידועה לשימצה כתוצאה מהסרטים שיצרה בשרות התנועה הנאצית, שהם יצירות מופת של תעמולה טוטליטריות בישראל היא שימשה במשך שנים רבות כאחת מאבות הטיפוס של "הכלבה הנאצית" וסיפורי "סטאלגים " שונים שהתחברו בידי מחברים ישראלים הציגו דמויות של נאציות יפיפיות וסדיסטיות שבברור התבססו על דמותה . אבל מסתבר שמחבר הסיפור הארץ ישראלי שרים-שמיר דווקא חיבב את ריפנשטאל ( האם הכיר אותה אישית ?) .
בסיפור, ריפנשטאל האמיצה חודרת לארמון הפיהרר ותוך כדי יחסי מין עימו יורה בו למוות ונמלטת. גרינג שמוצא את גופתו של ההפיהרר הנרצח ונוגע באקדח המוות מואשם ברצח (תמונתו נוגע בגופת הפיהרר מופיעה כאמור על העטיפה לחיזוק האמינות של הסיפור ) . בגרמניה פורץ מרד שמנוהל בידי המחתרת ….
בראיון שפורסם עימה לפני מותה היצהירה ריפנשטאל שאילו הייתה פוגשת את היטלר היום הייתה יורה בו למוות. אפשר רק להצטער שהיא לא מימשה כוונה זאת ב-1939 כפי שמתואר בסיפור ההיסטוריה החלופית של שמיר והייתה חוסכת בכך לעולם אסונות רבים.
סיפורו של שמיר הוא מדהים ויחיד במינו לתקופתו ולאחריה, והוא מקדים בעשרות שנים רבות את ז'אנר המוקומנטארי של היום וחבל שלא המשיך בכיוון זה.
לאחר מכן הוא כתב גם חוברות "טרזן " שונות תחת שם בדוי ואפילו בדיחות עבור המגזין הארוטי-הומוריסטי "גמד " ( בעילום שם כמובן).
הוא פירסם עוד כמה ספרים נוספים תחת שמו אבל אלה כבר היו שגרתיים למדי בהשוואה להיסטוריה החלופית של רצח היטלר ועסקו בעיקר בחוויותיו מימי הבריגדה : :
יהודים אוחזים בנשק :פרשת מלחמתה של החטיבה היהודית הלוחמת , הוצאת החייל המשוחרר , תל אביב , 1946.
בנתיבי דור מסוער :ילקוט מאמרים,הוצאת מסד ,1972.
היו זמנים בבריגאדה היהודית :מעללי החטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה ולאחריה הוצאת איגוד החיילים המשוחררים בישראל ,1997.

אהרון שמיר פוגש את ז'וסטין פרנק

האמנית ז'וסטין פרנק. איור מאת רועי רוזן.

העובדה שהיה זה אהרון שמיר שהתחבא תחת הכינוי "ארי שרים " התבררה לי רק לאחרונה . וכתוצאה במשך שנים זהותו של "ארי שרים " הייתה בגדר תעלומה . וכך הירשיתי לעצמי לשלב את השם בסיפור ההיסטוריה החלופית ( או "מוקומנטארי" )  "מותה המסתורי של זו'סטין פרנק  ( הדמיון בכותרים אינו מקרי בכלל  ) שם מתוארת עטיפת החוברת הביזארית כפרי יצירתה של האמנית הסוריאליסטית ז'וסטין פרנק  דמות בדיונית שהומצאה בידי האמן רועי רוזן בספרו "זיעה מתוקה" .

המחבר "ארי שרים " מופיע שם כשם בדוי של "הבלש הפרטי אבנר בן חורין” " שעל חייו והקריירה שלו פירסם המשורר והחוקר אריה סיון ספר מעניין בשם "אדוניס (עם עובד , 1992) שככל הנראה היה מאהבה של פרנק באותה תקופה ."

"אדוניס" הוא ספר אמיתי מאוד שאותו אכן כתב המשורר אריה סיוון . גיבורו הבלש אבנר בן חורין הוא מעין הומאז' לבלש האמיתי של התקופה דוד תדהר ,וכמובן במציאות אין לו כנראה כל קשר עם כתיבת סיפורו של שמיר פרט לשם הסדרה שבה הופיע הסיפור "הוצאת בלש".

אבל מכיוון שגם במציאות ההיסטורית כל האישים האלה העיתונאים הסופרים והאמנים הבלשים של התקופה הסתובבו באותה הברנז'ה הקטנה של תל אביב הקטנה,סביר להניח שהתיאור הבדיוני לא רחוק יותר מדי מהמציאות .

קישור רלבנטי
סיפורו של "לאשה"

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Leibovitz  ביום מאי 27, 2006 בשעה 6:51 pm

    נשמע סיפור בדים להתרועע מדימיונו של איש שחלם תמיד שרק אילו היה מחסל את היטלר היתה נמנעת השואה.

  • מספר 666  ביום מאי 27, 2006 בשעה 7:02 pm

    כאשר פורסם הסיפור ב-1940 השואה הייתה רק בשלביה ההתחלתיים ועדיין לא היה ידוע בעולם שמתקיימת שואה.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: