משולי החברה אל מרכז העניינים :הגיבורות של שולמית לפיד

הוסף לסל את חוות העלמות / שולמית לפיד

הופיע בגרסה שונה באתר NRG

הסופרת שולמית לפיד פירסמה לאחרונה את הספר "חוות העלמות " שהוא המשך לספרה המפורסם ביותר "גיא אוני " על אישה של העלייה הראשונה . ובספר זה ממשיך התהליך שעומד במרכז הספר הראשון :סיפורה יציאתה של אישה משולי החברה והתודעה התרבותית והתקשורתית והעמדתה במרכז ,.תהליך שבמידה רבה משקף את חייה של שולמית לפיד עצמה כמו גם את היחס התקשורתי והתרבותי ל"גיא אוני " אחד הספרים הידועים יותר של שנות ה-80 שהפך לספר הנלמד בבתי הספר ושנושאיו הפכו למוקד של עניין אקדמאי.

בימים אלו יצא לאור ספרה החדש של שולמית לפיד "חוות העלמות "ספר ששייך לז'אנר שהוא נדיר למדי בספרות הישראלית בשנים האחרונות הרומן ההיסטורי , המתאר את חוויותיה של נערה צעירה בארץ ישראל של 1912 ,תקופת העלייה השנייה.
ספר זה הוא המשך לספרה המפורסם ביותר של שולמית לפיד "גיא אוני" ( 1982 ) שעסק במושבה ראש פינה בתקופת העלייה הראשונה , וכשם הספר ממתאר את השינויים שחלו בעולמם של הדמויות של "גיא אוני " במשך 30 שנה דומה שהוא מבטא באופן סמוי גם שינויים שחלו גם בעולם האמיתי שבו כותבת שולמית לפיד.

 הסופרת

 
 
 
 
 

שולמית לפיד סופרת מתרגמת ומחזאית נולדה בתל אביב ב-1934. היא שייכת בכל מאודה לעולם הספרות והתקשורת . לפיד היא בתו של עיתונאי ,דוד גלעדי. היא אישתו של העיתונאי והאישיות הטלוויזיונית ולשעבר שר המשפטים  וראש מפלגת "שינוי " עד לאחרונה יוסף לפיד היא גם אימו של העיתונאי שדרן הטלוויזיה וסלבריטאי על וגם סופר ( ולעיתים סופר בלשים כמוה ) יאיר לפיד . וגם כלתה ליהיא לפיד היא עיתונאית וסופרת. לפיד באה עם כך ממשפחה של עיתונאים וסופרים ואנשי תקשורת באופן כללי שנושאי תרבות עומדים תמיד על סדר יומם ונמצאים באופן קבוע ומזה שנים רבות במרכז סדר היום הציבורי .

 
 

היא עצמה  אחת הסופרות הפוריות המגוונות והמצליחות כיום ביותר בישראל . הן בתחום הסיפורת והן בתחום הדרמה לתיאטרון . היא חברה הן ספרי ילדים , הן רומנים היסטוריים הן סיפורים ריאליסטיים והן ספרי בלשים . וכמה מספריה כמו "גיא אוני " רומן היסטורי המתרחש בארץ ישראל של סוף המאה ה-19 וספרי הבלשים שלה המתרחשים בבאר שבע המודרנית הפכו לרבי מכר עתירי הצלחה.

מזל דגים-סיפורים
היא החלה את הקריירה שלה בכתיבת סיפורים קצרים . 42 מסיפורים קצרים אלה ( מן הסתם רוב ואולי כל הסיפורים הקצרים שלה ) פורסמו בארבעה כרכים :" מזל דגים ( 1969) "שלוות שוטים" ( 1973) "קדחת " ( 1979 ) ו"מה משמח עכבישים " ( 1990). . סיפורים קצרים אלה לא זכו להצלחה גדולה וקשה להוציא מהם תמונה ברורה על זהותה כסופרת . רובם הם סיפורים ריאליסטיים שחלקם עוסקים בבני שכבות מגוונות בחברה הישראלית . מהן שמתארים שכבות "נמוכות יותר " בחברה זאת בצורה ריאליסטית . בחלק ניכר של סיפוריה מופיעות דמויות "פרימיטיביות " מעדות המזרח או מעדות אשכנז.היא עוסקת בסיפורים אלו לרוב בתיאור זקנים ,זרים בעלי מום ,תימהוניים,אנשים בודדים ומוזרים החיים בשולי החברה ובשולי ההתרחשויות ההיסטוריות שכוחים ומזולזלים בידי החברה הסובבת. ושולמית לפיד התרכזה בסיפורים אלו רק בתיאור חייהם ללא כל מסר פוליטי או סמלי או חברתי סיפורים אלו לא זכו להערכה רבה בידי המבקרים. חוקר הספרות גרשון שקד הגדיר את סיפוריה של לפיד באופן כללי כ" סיפורים קצרים אפיגוניים על גבול הספרות הטריביאלית…המבוססים על אינטריגות בלתי משכנעות על עודף רגשי וניסיון מתמיד לזעזע לשם הזעזוע והם בעלי אופי טריביאלי מובהק ". ( שקד ע' 141) .

שלוות שוטים

.בין סיפוריה בולטים הסיפור "משוגע איש הרוח " בקובץ "שלוות השוטים" שהוא מעין גרסה אלטרנטיבית "רציונאלית " לסיפור חייו של שמשון הגיבור כפי שהוא מוצג בספר שופטים התנכי שמעשי גבורתו מוצגים כלא יותר מפנטזיות של אדם לא שפוי .בסיפור שמשון הגיבור התנ"כי המפורסם אינו כלל הגיבור אדיר הכוח והטראגי כמסופר בספר שופטים ,אלא הוא מעין מספר גוזמאות בן למשפחה תמהונית בכפר נידח ,היורד פעמים אחדות בחייו לערי הפלישתים המתוחכמות . וכל ירידה סופה ביזיון והשפלה .כדי לפצות את גאוותו הפגועה הוא מפיץ סיפורי כזבים על "הנפלאות "שהראה במכותיו לפלישתים ראייתו את עצמו בעקבות חלום של אימו התמהונית כמשיח אלוהים נתפס בידי בני כפרו המפוכחים כשיגעון ואיש מהם אינו לוקח אותו יותר מדי ברצינות את משוגע הכפר שמשון שאפילו לא נהרג לאחר שהפיל את עמודי היכל דגון על הפלישתים אלא כאחד האדם. . אבל רצה הגורל ומכל מעשי בני הכפר שימרה ההיסטוריה דווקא את כזביו ובדיותו של שמשון בעיני בני הדורות הבאים הוא מצטייר כאגדה של גבורה ,וכל בדיותיו וחלומותיו מתקבלים כדברי אמת .
בקובץ "קדחת " אפשר להזכיר את הסיפור "בדיחה גרועה " שמסופר מנקודת מבטו המאוד לא אובייקטיבית של חוקר תולדות הספרות העברית שמתאהב בעיתונאית ספרות ומתחיל להטריד אותה ,סיפור שמציג באור מאוד לא מחמיא את עולם הספרות הישראלית עולם שלפיד מכירה באופן אינטימי ביותר ( היא הייתה יו"ר אגודת הסופרים הישראליים) .עוד סיפור שעוסק בצורה לא מחמיאה בסופר ובעולם הספרות הוא הסיפור "סופר טיפש " " בקובץ "מה משמח עכבישים " על סופר שרומאן שכתב שמבוסס על חייהם של אנשים אמיתיים שהיכיר גורם לשינויים דרסטיים בחייהם של אנשים אלה וחורץ למעשה את גורלם.
אפשר גם להזכיר מקובץ זה גם את סיפור הפנטסיה "האיש שחלם חלומות של אנשים אחרים " על אדם שנגזר עליו לחלום את החלומות של כל הסובבים אותו. אולם מעניין שדווקא סיפור זה הוא יוצא דופן ביצירתה שהיא בדרך כלל ריאליסטית למדי .בסיפור פורץ דרך לזמנו  באופן מיוחד   מקובץ זה בשם "חוט "  היא  תיארה אישה התוקפת מינית בצורה סדיסטית באופן מיוחד  גבר ונוקמת בו את נקמת הנשים המדוכאות .  סיפר זה מהווה מעין המשך לסיפורים אחרים של לפיד שמתארים גברים שיש להם נשים משונות שממררות את חייהם כמו בסיפור ""חייו ומותו של לופז ולנטינו " על אישה שרוצחת את בעלה מאלף הדובים שהיה קרבן לרצח הוריו בפוגרום ברוסיה
אולם דומה שיותר מכל היא התבלטה כמחברת רומאנים.ובראש ובראשונה רומאנים שבמרכזם עומדים נשים , הן על רקע העבר של ראשית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל , והן על רקע ההווה.

כחרס הנשבר

שני הרומנים הידועים ביותר שלה הם.כאמור "גיא אוני " ( 1982) ו"כחרס הנשבר " – ( 1984)שניהם רומנים היסטוריים על רקע ארץ ישראל בסוף מאה ה-19 . הספר השני הוא  רומן ביוגראפי על חייו של סוחר העתיקות והזייפן הנודע מוזס שפירא  שזייף עתיקות שונות שהיציג אותן כשרידים של התרבות המואבית ולבסוף הציג מה שטען שהוא מגילת תורה קדומה שהתבררה גם היא כמזויפת הוא התאבד לאחר שזיופיו נחשפו ועד היום הערך האמיתי של "גילוייו " שנוי במחלוקת אם כי גם בשנים האחרונות היה מי שחשב  שאולי היו אמיתיים  אחרי הכל .

 

 

 

"כחרס הנשבר "המהדורה הגרמנית .

 ספר זה הוא שונה מקודמו "גיא אוני " בכך שלפיד נצמדת בו   לעובדות ההיסטוריות של התקופה והביוגרפיות של הדמות עד כמה שאפשר.  והפעם הגיבור הוא גבר היסטורי ולא אישה דמיונית פרי המצאתה.

זהו הספר החביב עלי ביותר שלה.

"כחרס הנשבר" שתי מהדורות שונות באסטונית

שני הספרים זכו להצלחה ביקורתית גדולה ו"גיא אוני" אף הפך לספר הנלמד בבתי ספר.

"

"מקומון " ו"פתיון " בגרמנית
להצלחה גדולה לא פחות ואולי אף יותר מבחינה מסחרית ( אך לא מבחינה ביקורתית !) זכתה לפיד הודות לחמשת ספרי הסדרה הבלשית שלה  "ליזי בדיחי " שלה על עיתונאית מקומון באר שבעי ממוצא מזרחי העובדת גם כבלשית חובבת . הדמות המרכזית היא כמובן ליזי בדיחי שהיא, עיתונאית , אישה לא קונבנציונאלית ועקשנית מאין כמוה שתמיד נתקלת במעשי פשע ורצח ובסוף כל ספר פותרת את התעלומוץ שבבסיסן  כנגד כל הסיכויים ולמרות הזלזול שנוהגות בה  שאר הדמויות .

מקומון / שולמית לפיד

אלה היו "מקומון " ( 1989) שזכה לפרס בגרמניה כספר הבלשי הזר הטוב ביותר" 

  • פיתיון (כתר, 1991)
  • התכשיט (כתר, 1992)
  • חול בעיניים (כתר, 1997)
  • פילגש בגבעה (כתר, 2000)
  • )

 התכשיט" ( 1993) " הוא אולי המעניין בששת  ספרי הסדרה. ליזי מגלה  בו שעל מנת לרדת לשורשה של תעלומה בלשית עכשוווית  עליה לחקור ולהגיע לעבר הרחוק של הישוב אל ימי מלחמת העולם הראשונה וארגון המרגלים "נילי " אירועים שמסתבר שיש להם קשר הדוק לפרשת הרצח המודרנית . בספר זה מתגלה עניין עמוק בתקופה שאליה חוזרת לפיד בספרה "חוות העלמות ".

התכשיט - מחודש / שולמית לפיד

"התכשיט " בצרפתית

"התכשיט " בגרמנית .

"התכשיט" בסרבית
הספרים הבאים בסדרה היו "חול בעיניים "  1997 ) פילגש בגבעה" ( 2000  והאחרון עד כה   סוף עונת הלימונים (כתר, 2007").לא מן הנמנע להניח שיהיו ספרים נוספים בסדרה זאת.

בנוסף להם התפרסמה לפיד בשנים האחרונות הודות לספריה "אצל באבו " ( 1998) רומן ריאליסטי קודר שמתאר את חיי העובדים הזרים הדחויים בישראל המודרנית ורומן קצר בשם "הספסל "( 2000)   המבוסס על אירוע אמיתי של גולה  איראני החי בנמל תעופה ,פרשה שעליה ביסס גם סטיבן שפילברג, סרט.

"חיבוק דוב "   (2003 )   הוא עוד יצירה חביבה מאוד עלי שבו היא מתארת את חיי הקהילייה הספרותית בישראל תוך שהיא נוקבת בשמות של אישים אמיתיים שונים בקהילה זאת.ובו היא ממשיכה בתיאור הלא מחמיא של אנשי הקהילה הספרותית כפי שעשתה בסיפורים הקצרים שהוזכרו למעלה .

שפיץ

היא חיברה גם כמה ספרי ילדים את "שפיץ "  1971) ספר על ילד וכלבו ואת "נערת החלומות " ( 1985 )  ואת "התנין מצרים "  ( 1988) "עודד המלוכלך " ( 1988) ואת "השמיכה זהבה" ( 1988) )  ספרים לילדים קטנים .

נערת החלומות

כן עסקה רבות בתרגום ספרי ילדים ובהם ספרים רבים של חברת וולט דיסני .  בנוסף היא פירסמה את ספר השירים "חלון " ( 1988).

כן התפרסמה שולמית לפיד הודות למספר מחזות שזכו להצלחה מסוימת כמו "רחם פונדקי ( 1990 ) הלוקח את סיפור אברהם שרה והגר התנ"כי ומעביר אותו לימי המנדט לסיפורה של משפחתו של ארכיאולוג. "רכוש נטוש " ( 1991) ו " מפעל חייו " ( 1992) ו"הירושה ". מכולם בלט במיוחד "רכוש נטוש " שעוסק בבדידותן של נשים שננטשו על ידי גברים אנוכיים ונותרו בעזובה רגשית כשהן נאחזות בגידול הילדים כקנה קש ומסרבות לנתק את "חבל הטבור".

 מחזה זה  התפרסם במיוחד כמחזה בעל מסר פמיניסטי חזק ביותר שזכה לאהדה רבה אצל המבקרים ואצל הקהל ( הוא הוצג יותר ממאה פעמים ) ואף עובד לטלוויזיה הישראלית וזיכה את שולמית לפיד בפרס מסקין ואף הוצג באנגליה מתורגם וזכה גם שם לשבחים. המחזה סימל את "הבריחה " מעיסוק בדברים הגדולים ובפניה למחזאות של חיי היום יום והמצוקות הקטנות שבהם , חיים שבהן הנשים הן הגיבורות האמיתיות .

גיא אוני

 

קובץ:Gie Aony.JPG

"גיא אוני " הוא סיפור העוסק בנושא נדיר למדי בספרות העברית המודרנית , העלייה ראשונה לארץ ישראל ובמרכזו עומד ישוב "גיא אוני " המוכר לנו כיום כראש פינה אחת המושבות הראשונות .זהו סיפור היסטורי על רקע ימי העלייה הראשונה שבמרכזו עומדת הגיבורה פאניה מנדלשטאם אישה שברחה מהפוגרומים ברוסיה כנערה מפוחדת ועלתה לארץ ישראל עם דודה ומתאמתת לבדה עם הקשיים בארץ החדשה.
פניה מצליחה להתגבר בכוחות עצמה על כל  המכשולים האפשריים בארץ ישראל ובראש פינה של המאה ה-19 . בתקופה הראשונה לשהותה בארץ היא  חסרת ביטחון עצמי וסובלת מהטראומה חמורה של אונס שסבלה בזמן הפוגרום  ברוסיה הרחוקה. אבל מהר מאוד היא מתמודדת עם הקשיים בארץ ישראל ומראה שהיא יכולה לעשות זאת לא פחות טוב ואולי אף יותר טוב מהגברים בסביבתה. היא תוקעת שורש בארץ ישראל והופכת לדמות מרכזית בטוחה בעצמה ובכוחה במושבה "ראש פינה " כשהיא נלחמת בכל משבר אפשרי ותמיד יוצאת בסופו של דבר מנצחת במלחמת הקיום והישרדות ומחוזקת מתמיד .

הספר של לפיד היה חידוש בזמנו בכך שהדמות המרכזית שבו היא אישה חזקה השולטת בגורלה ושהיא הציר המרכזי בעלילה שהכל סובב סביבו.

 

גיא אוני ,המהדורה הגרמנית.

הספר פורסם לא במקרה בשנת 1982 שנת המאה ליסודה של ראש פינה ,והיה בו ניסיון להציג בצורה חיובית יותר את אנשי ובעקר את נשות עליה ראשונה שעד כה הועמדו בצל במחקר ובסיפורת בידי אנשי עליות שנייה ושלישית שבאו אחריהם והעמידו את עצמם במרכז ההתיישבות והפוליטיקה הציונית .אנשי עליה ראשונה לעומתם זכו עד כה להעלמות יחסית וכמעט לזלזול ותפקידם נראה משני לעומת אלה שבאו אחריהם . שולמית לפיד כמו יצאה בספרה זה לתקן את העוול שנגרם הן לאנשי עליה ראשונה כצומת הראשונה שבה העזו יהודים לקחת את גורלם בידיהם לטוב ולרע והן לנשים של הדורות הקודמים ובראש ובראשונה אלו של עליה ראשונה.לפיד מדגישה בספרה שנשים אלה לא הועמדו בצל על ידי הגברים שלהן.  

 לפיד סיפרה שכאשר חיפשה חומר תעודתי לספר גילתה שאפילו ברשימת המתיישבים בראש פינה שבה מצאה 21 שמות מופיעים רק שמותיהם של גברים . עובדה זו עוררה את זעמה של לפיד  שכן אין ספק שהנשים של אותה התקופה תרמו בדיוק כמו הגברים . לפיד רצתה להעלות על נס את פועלן העלום עד כה של נשים אלה .

 היא מעמידה  במרכז סיפורה  את אלה  שהיו בשולי החברה ושבני דורות מאוחרים ניסו להאפיל עליהן ולדעתה שלא בצדק .

"גיא אוני " מהדורה באנגלית.

כדי להדגיש את גישתה לגבי "האישה שבשוליים " ההופכת גיבורה שוות ערך לגברים של אותה התקופה משתמשת לפיד באמצעים ספרותיים של ז'אנרים שנחשבים לשוליים כמו הסיפור הרומנטי על מנת להשיג זאת . על ידי כך שהיא משתמשת בדמות דמיונית לפיד יכולה לשמור על החופש האומנותי היצירתי שלה כפי שלא הייתה יכולה לעשות אם הייתה בוחרת בדמות אמיתית מאלו המופיעות כדמויות משנה בספר כמו נפתלי הרץ אימבר המשורר שחיבר את ההמנון הלאומי "התקווה " כמו סיר לורנס אוליפנט מיסטיקן בריטי שחי בארץ או דמותו של הזייפן מוזס שפירה שעומדת במרכז ספרה הבא "כחרס הנשבר".
שולמית לפיד ציינה שהיא ביססה את דמותה של הגיבורה שלה פניה על דמות אמיתית של מניה שוחט ממייסדי ארגון "השומר " אם כי זאת הייתה אשת העלייה השנייה דווקא . מיתוס שיויון האישה ליווה את תנועת ההתיישבות מראשיתה אם כי לרוב היה זה רק מיתוס ורק נשים מועטות מסוגה של מניה שוחט קיימו אותו הלכה למעשה. אם היו נשים אינדיבידואליות לוחמות כמו פניה בספרה של שולמית לפיד הרי הן היו מעטות למדי .
מה שעושה כאן לפיד זה לשלב בין מיתוס ההתיישבות ובין המיתוס של האישה העצמאית המתעלה על המוסכמות החונקות שסביבה שני מיתוסים שמראשיתם לא היו מחוברים היא זאת שעושה את החיבור בינם שאינו מובן מאליו כפי שאפשר לחשוב . בכל זאת פניה נהנית גם מתכונות נשיות כמו יכולתה לההנות מסיפורים רומנטיים שאותם היא אוהבת לקרוא  בזמן שהגברים הרציניים  בסביבתה עסוקים  בויכוחים אידיאולוגיים.

אפשר לטעון שלפיד מתבססת בספרה על תיאוריות פמיניסטיות של כיצד צריך  להיכתב סיפור, ששוב אינו מעמיד במרכזו  את הגבר במרכז עם נושאי ההתעניינות המקובליםש לו אלא  דווקא  את האישה ואת נושאי ההתעניינות שלה ותחביביה.

גיא אוני המהדורה הצרפתית.

שולמית לפיד יוצרת ב"גיא אוני" סיפור שהוא בבירור שייך לז'אנר הטריביאלי של הרומן הרומנטי על כל מאפייניו של הסתבכויות אי הבנות פרידות עד לסוף הטוב פחות או יותר כששני האוהבים נופלים אחיד לזרועותה אחר  וברור שלפניהם זורח  יום חדש וטוב יותר. אמנם אחד האוהבים נפטר אבל במקומו מוצאת הגיבורה אהוב אחר טוב לא פחות שעליו תוכל להישען.

כאשר כתבה לפיד את ספרה הראשון היו מקומן של הנשים בהיסטוריוגרפיה הציונית שכוח ושנוי במחלוקת .מאז הפכו לימודי המגדר ותולדות הנשים בתקופות ההיסטוריות שונות למקצוע חשוב באוניברסיטאות .הנשים שוב אינן נראות כגוף שולי כפי שהיו בעבר.
אבל כדאי לזכור שכאשר פירסמה לפיד את "גיא אוני " בשנות השמונים עדיין לא היה המחקר הפמיניסטי מפותח בארץ וטענות האסכולה הפמיניסטית לא היו ידועות היטב וקשה להאמין שהסופרת הייתה מודעת להם היטב. סביר להניח שהגישה שלה לטענות פמינסיטיות הייתה אינטואיטיבית יותר מאשר מבוססת עם הכרות מעמיקה של הכתבים בנושא ( שרובם תורגמו רק בשנים האחרונות לעברית ). אבל דווקא בגלל ראשוניות זאת סביר להניח ש"גיא אוני "שימש כעוד "דחיפה " לקבלה התקשורתית והציבורית של תחום זה.

שולמית לפיד .צילום ורדי כהנהא

הספר "גיא אוני " של לפיד תיפקד הן כרומן היסטורי רציני ודקדקני פרי של מחקר מפורט על תקופת העלייה הראשונה בראש פינה ( ספר ששימש מאז כחומר קריאה בבתי ספר ומדריך לטיולים בראש פינה ) , הן כרומן רומנטי "טריביאלי " על חייה ואהבותיה של הגיבורה והן כרומן פמיניסטי "בילתי מתנצל " שהדמות הנשית הראשית שבו היא גיבורה לכל דבר ועולה על הגברים שבקרבם היא חייה והיא מבטאת ערכים פמיניסטים מובהקים של עצמאות , של יוזמה נשית ושל עמידה על שלה גם כנגד הגברים. מבחינות אלו ספר זה של לפיד היה מהראשונים מסוגו בספרות העברית אם כי רומאנים מסוג זה כבר הופיעו מזה שנים בארה"ב ובאנגליה וניתן לשער שאולי שימשו כמודלים לשולמית לפיד שהעבירה את האמצעים והנושאים שלהם שלה אישה החזקה העומדת על שלה בתקופה היסטורית כל שהיא אל תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל . 
מי שניסתה להמשיך את דרכה של לפיד היא  מיכל שלו ,שיצרה  גם היא סיפורים רבי מכר על פי המתכון המדויק הזה. " שבועת רחל " ( 1997) המתאר את סיפור חייה של נערה אמיצה המגיעה לארץ ישראל של שנות העשרים במקביל לסיפור מודרני על נכדתה של נערה זאת בימינו הפך לרב מכר ענק בדומה לספרה של שולמית לפיד . ואת "מאה חורפים " ( 2001) סאגה היסטורית משפחתית על תולדות שושלת משפחתית שראשיתה בפולין ב-1883 מתפרשת על פני בלגיה צרפת אמריקה וישראל והסיפור מסתיים כעבור מאה שנים ו-424 עמודים בתל אביב. שני הרומאנים הם סיפורים רומנטיים שבמרכזם עומדות נשים אמיצות המתרחשים בתקופת ההתיישבות בארץ ישראל . הם נחשבים הרבה פחות מאלו של שולמית לפיד ולאמיתו של דבר התקבלו בזילזול עצום בידי הביקורת כ"סיפורת טריביאלית נחותה" וכ"רומאנים למשרתות ", זאת למרות  שאינם שונים כל כך באופיים מ"גיא אוני"וניתן לראות בהם מעין "צאצאים " של ספרה של לפיד עם נושאים מקבילים ודמויות מקבילות .

נראה שהסיבה ששולמית לפיד לא זכתה להתקפות ארסיות כאלה היה המעמד החזק יותר שלה בספרות העברית ,בגלל הפמיניזם הבולט שהתגלה בסיפור שלה שתאם את הדעות הרווחות בחוגים חזקים כיום של האקדמיה ובגלל הידע ההיסטורי החזק שגילתה בספר שלה. מה שתרם להתקבלות של הספר שלה כיצירה משמעותית שמלמדת על תקופת ההתיישבות בארץ ישראל שזכתה לפרס ניומן ליצירה ספרותית ואף נלמדת בבתי הספר.
.אבל נשאלת השאלה  אם הספר היה זוכה לאותה הערכה אם היה מתרחש עם אותה העלילה ויכולת ספרותית בימינו כמו הרומנים הבלשיים ולא בתקופה ההיסטורית שבה הוא מתרחש . סבורני שיתכן שאז היה מתקבל בצורה שונה ופחות חיובית  וודאי לא היה הופך לחומר קריאה בבתי הספר.

דן מירון נגד שולמית לפיד

 
דן מירון .צילמה אפרת אשל

יש לציין שעד כה לא הופיעה ספרות מחקרית רבה על יצירתה של שולמית לפיד אם כי דווקא על "גיא אוני " הופיעו שני ספרי ביקורת שהם למעשה ספרי לימוד מאחר שהספר נלמד בבית הספר. גם קשה למצוא עליה מאמרים ביקורתיים מחקריים רבים מעבר לסקירות ביקורתיות בעיתונות שהן תחום שונה לגמרי . ניתן ליחס זאת לעובדה שהיא סופרת שפועלת בז'אנרים שהם בלשון המעטה לא מוערכים ביותר כמו ז'אנר הספרות הבלשית. קיים למעשה רק מאמר ביקורתי רציני אחד על ספרי הבלשים שלה פרי עטו של אחד המבקרים הספרותיים החשובים ביותר , פרופסור דן מירון . אבל מאמר זה הוא למעשה התקפה ארסית כנגדה וכנגד ספרה הבלשי וכנגד הז'אנר הבלשי בכלל . עצם העובדה שחוקר הספרות הנחשב הטריח את עצמו לייחד מאמר ענק לשולמית לפיד ולספר בז'אנר טריביאלי הראתה שהוא חשב שהספר והשפעתו אינם טריביאליים כלל.

 

"מקומון " המהדורה הפולנית.

. מירון השתלח בסופרת וב"מקומון" וראה בו כתב פלסטר של שנאת העילית האשכנזית המסורתית .שמוצגת לדעתו כעילית שהסתאבה לחלוטין. שנאה פשטנית אך עזה שמביאה את שולמית לפיד "אל סף ההסתה האנטישמית האנטי אינטלקטואלית ואף מעבר לה" ( דן מירון " נוגע בדבר ע' 339 ) מירון רואה בגיבורותיה של לפיד כמו הבלשית ליזי בדיחי מעין גילום של בת ישראל השנייה הטהורה סמל היושר המסירות לעבודה העצמאות הצניעות ,תכונות שכבר אינן קיימות בחברה הישנה ( אך שהיו קיימות באמהותיה כמו פניה ב"גיא אוני" ) שתתקן את החברה האשכנזית המושחתת בטוהרה. תתווה דרך לתרבות בשכלה הישר ובאי נכונותה לסבול זיבולי שכל ותרפא את החברה מחולייה. "

"מקומון " בגרמנית

מאז חלו שינויים גדולים הן במעמדה של לפיד והן במעמדו של מירון .את ספרה של לפיד לומדים היום בבתי הספר בעוד שדן מירון נעצר לאחרונה על הכאת אישתו ומעמדו הציבורי נפגע . וכפי שהוא בעצמו מצהיר שוב ושוב נראה שהוא נמצא לאט אבל בבטחה בדרכו אל השוליים התרבותיים.

 

פילגש בגבעה.המהדורה הפולנית .

אני חושב שלפיד משתמשת בשני ז'אנרים שאינם נחשבים ביותר של הספרות ההיסטורית הרומנטית והספרות הבלשית על מנת להציג דמויות של נשים מסוג חדש שלא היו נפוצות בספרות עד השנים האחרונות , נשים חזקות ,בוטחות בעצמן שמסוגלות להתמודד עם משברים קשים ומסוכנים בכוחות עצמן וללא עזרת גברים ולצאת לבסוף כמנצחות.

 

חול בעיניים .המהדורה הצרפתית.

לדעתי אין זה מקרה שלפיד בחרה  דווקא בז'אנרים שאינם שייכים ל"זרם המרכזי " בספרות על מנת להציג דמויות נשיות מסוג חדש זה. וזאת מאחר שהיגיעה למסקנה שדמויות אלה יהיו רדיקליות מידי ולא אמינות לספרות "קונבנציונאלית " יותר המתארת חי יום יום .

 

לכן לפיד  העמידה אותן במכוון במרכז ספרים ז'אנרים יותר שכן דווקא שם באמצע סיפור של הרפתקאות היסטוריות וחקירות בלשיות , הרדיקליות של דמויות אלה תבלוט הרבה פחות והקורא יוכל לקבל אותו ביתר קלות.
כדאי לציין שהיום דמויות "הרואיות " שוב אינן מקובלות בספרות היפה הלא ז'אנרית שמעדיפה לתאר דמויות של אנטי גיבורים במובהק ( למשל גיבור הספר "יוליסס " של ג'ויס ) מתוך הנחה שדמויות כאלה הן ריאליסטיות יותר ויתקבלו יותר על דעתו של הקורא.
דומה שכיום אפשר לתאר דמויות הרואיות בספרות היפה בספרים שיזכו לשבחי הביקורת רק אם אלה יהיו נשים פמיניסטיות כמו הדמויות המתוארות בספריה של שולמית לפיד ובראש ובראשונה ב"גיא אוני
"ובהמשכו "חוות העלמות ".

חוות העלמות

 עטיפת הספר חוות העלמות שולמית לפיד

אם נרצה התכנים של "חוות העלמות " מבטא את השינוי בסטאטוס של לפיד ושל המגדר והמגזר הנשי בחברה ובתרבות ובספרות מדמויות שוליים לדמויות מרכזיות ומשפיעות בתקשורת ובפוליטיקה ..
מספר מקביל של שנים עבר על פניה גיבורת גיא אוני כמו זה שעבר על שולמית לפיד בעולם האמיתי . בספרה החדש פניה היא כבר דמות בולטת מרכזית וחשובה בישוב המכירה את כל האישים הידועים והמפורסמים שוב אין המדובר כאן בדמות שוליים מבוזה הנאבקת בעקשנות על מעמדה.נהפוך הוא .
בספרה של לפיד הנשים בדמותן של פניה ובתה גיבורת הספר נוניה הן הדמויות החזקות בספר.

נוניה הולכת כנגד רצון אימה ללמוד ב מוסד מפורסם של התקופה "חוות העלמות "
זאת היא דמות דומיננטית המטילה את צילה על נוניה בתה גיבורת הספר שמחפשת דרך להימלט מהשפעתה חובקת הכל היא עושה זאת על ידי הצטרפות ( כנגד רצון אמה ) כפועלת ל"חוות העלמות " של חווה מייזל חווה במושבת כינרת שמטרתה להכשיר פועלות עבריות לעבודת האדמה (!)זה היה מוסד שהראה שנשים יכולות לנהל את ענייניהן ואת ענייני הבית והמשק לא פחות טוב מהגברים .
..

 

חנה מייזל מייסדת ומנהלת חוות העלמות.

חוות העלמות , הייתה בית ספר חקלאי לנשים שהקימה חנה מייזל ב-1911 בכנרת.מטרת החווה הייתה לחנך ולהכשיר את הנשים לעבודה חקלאית – גידול ירקות וטיפול בבעלי חיים, וניהול משק הבית – עבודות מטבח, ניקיון ותפירה. החווה הוקמה בתמיכתו של ארתור רופין מתוך ההבנה שיש לגוון את המשק החקלאי על ידי גידול ירקות ומשק חי, ולהכשיר את הבחורות להיות איכרות המסייעות לאיכרים בעבודתם. כל מחזור לימוד נמשך שנתיים. חוות העלמות התקיימה עד 1917, ולמדו בה כשבעים נשים.
שנים לאחר מכן הקימה חווה מייזל מוסד חקלאי נוסף לנשים בנהלל המתקיים עד היום .
חווה מייזל אגב שהייתה אגרונומית ואשת חזון התיישבותי פמיניסטי היא דמות מעניינת מאוד בפני עצמה שרק מוזכרת בספר ,היא הייתה בין השאר גיסתה של מניה שוחט ,חברתה הטובה של רחל המשוררת ומורתה של חנה סנש שלמדה אצלה בנהלל והייתה אחת הפמיניסטיות העבריות הראשונות ..

נשים רומז המסר הסמוי בספר יכולות לעשות כל דבר כמו גברים ואולי גם טוב יותר .ב "חוות העלמות " הנשים בדמותן של פניה וביתה גיבורת הספר נוניה הן הדמויות החזקות המנהלות את העניינים והגברים עומדים לחלוטין בצילן .

 כמו בספר הקודם שולמית לפיד מכניסה לעלילה אלמנטים ששייכים לז'אנרים נחשבים פחות של ספרות פופולארית כולל עלילה בלשית מהסוג שלפיד התפרסמה בהם כל כך בספרים אחרים . 
נוניה ואימה הן המנהלות את העניינים בסיפור . הן אלו שחוקרות את התעלומה הבלשית ו של גבר שנרצח ביחד עם אהובתו אשת איכר נוניה הגיבורה הכמו בלשית אף נחשדת ברצח שאותו אולי ביצעה כ"סהרורית ההולכת בשנתה ( "תנשמת " כפי שהיא מכונה בספר ) הנשים בספר בקצרה הן חזקות מספיק לא רק כדי להיות הגיבורות הטובות אלא גם מסוגלות תיאורטית לפחות לבצע מעשי פשע שבספרים קודמים יוחסו רק לגברים. אבל אל חשש את הרצח ביצע מישהו אחר.
בנוסף לסיפור הבלשי יש בספר גם אינטריגות רומנטיות שונות בדומה לקודמו , לבסוף לאחר התלבטויות רומנטיות שונות נוניה גם מוצאת את אהוב ליבה דב באר עולה שתקן מארה"ב ומתאגרף בעברו.
"חוות העלמות " מלא בדמויות צבעוניות של הוגים והוזים מבין אנשי העלייה השנייה , דמויות הרבה יותר צבעוניות מהדמויות האפרוריות למדי של אנשי העלייה הראשונה שבהם ניתקלנו ב"גיא אוני " מתיישבים ואיכרים שכל רצונם היה להיאחז באדמה .
כאן לעומת זאת אנחנו נתקלים באנשים צבעוניים בעלי אידיאולוגיות של שינוי עולם .אנשים כמו א. ד גורדון פקיד שעלה בגיל העמידה לארץ ישראל וכאן הפך לסוג של גורו שקרא לאידיאולוגיה חדשה של עבודה. בסופר ברנר ,במשוררת רחל . והצבעוניות של הדמויות והתקופה משפיעה על הספר.

מה שעשתה לפיד  בגיא אוני " ב"חוות העלמות" היה   לשלב בין מיתוס ההתיישבות ובין המיתוס  של  האישה העצמאית המתעלה על המוסכמות החונקות שסביבה..התיאור הזה נראה אנכרוניסטי במקצת ב"גיא אוני " שתיאר את חיי עלייה הראשונה ,אולם בספר ההמשך שבו מופיעה מייזל הוא כבר היה ריאליסטי ומדויק שהרי כך בדיוק היו חנה מייזל וגיסתה מניה שוחט ועוד נשים לא מועטות בסביבתן .
לכאורה נראה שהצבעוניות והדרמטיות של העלילה הופכת את הספר למתאים יותר לבני נוער מאשר למבוגרים. אבל נראה לי שבני הנוער יתקשו להתחבר לדמויות ולהשקפת העולם שלהם של הכל עבור הרעיון . שהרי כיום כאשר יש שפע של אופציות מי ירצה לנטוש הכל על מנת להיות איכר בכינרת ובעבור הדבר הנורא מכל אידיאולוגיה השואפת לשנות את העולם ולהפכו למקום טוב יותר. .
מבחינה זאת הבורגנות שכנגדה יוצאים גיבורי הספר שוב ושוב ושוב הישיגה את נצחונה השלם ,ובכל זאת יש עיניין בניסיון זה להציג דמויות שאינן רואות בבורגנות את פיסגת השאיפות שלהם עד כמה שזה נראה הזוי ובלתי אפשרי לנו היום ,במיוחד כאשר אנו זוכרים שהספר נכתב בידי אישתו של המנהיג לשעבר של ראש מפלגת הבורגנים ועורכי הדין הדמויות המנוגדות ביותר לערכים המתוארים בספר .
הספר כמו קודמו "גיא אוני " הפך לרב מכר וזכה לפרס "ספר זהב " על מכירותיו מה שמראה על כך שהוא מושך מאוד את ציבור הקוראים ,אבל מסופקני אם זה בגלל האידיאולוגיה המבוטאת בו.
האם יהיה לספר זה המשך שאולי יהפוך אותו לטרילוגיה ? לכאורה לפיד זקנה מידי בשביל זה. בכל אופן שורת הסיום על כך ש"שנת 1914 תהיה שנה טובה" רומזת שללפיד יש רעיון לכתוב סיפור נוסף על פניה ונוניה בתקופת מלחמת העולם הראשונה שיכול לעסוק בסיום הכיבוש התורכי בארץ ישראל בגירוש תושבי תל אביב בכיבוש ארץ ישראל בידי גנרל אלנבי ביוסף טרומפלדור אירועי תל חי ואירועים דרמטיים אחרים של השנים האלו . .
. בהחלט יהיה מעניין לקרוא על אירועים אלה ועל תולדות בני משפחתה של פניה מנדלשטאם לאורך השנים . אפשר לנחש שאם כך יהיה הם רק יהפכו לדמויות מרכזיות יותר ויותר של הישוב לאורך השנים כאשר הם יצאו אחת ולתמיד מהשוליים התרבותיים והתקשורתיים  אל אור הזרקורים .

 

פוסטר הסרט "גיא אוני " של דן וולמן .

ביבליוגרפיה על "גיא אוני ".

בן-יוסף , יצחק " על ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני " עלי שיח 19-20 1983.
ברלוביץ , יפה "האישה בספרות הנשים של העלייה הראשונה " קתדרה מספר 54 1989.
גוברין,נורית  "עוף-החול. שלומית לפיד: 'גיא אוני'", נכלל ב'קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצ' גוונים, תרס"ב/2002, עמ' 256 – 255.

יסעור , עמיקם גיא אוני מאת שולמית לפיד אור עם , 1992.
מירון , דן "חפותה של ליזי בדיחי " בתוך נוגע בדבר : מסות על ספרות , תרבות ,חברה זמורה ביטן , 1991 .
מלצר, אלון שולמית לפיד –גיא אוני 1993 .
נגב, איילת שיחות אינטימיות דביר .
פלדמן , יעל "רומן היסטורי או "אוטוביוגרפיה במסכה?: על "גיא אוני " ובני מינו בסיפורת העכשווית" סימן קריאה 19 1986. ע' 208-213 .
רוט, דבורה דרכי העיצוב הפיגורטיבי ברומן "גיא אוני " של שולמית לפיד עבודת תזה ,תשנ"ח
שקד, גרשון הסיפורת העברית –1880-1980 1993

קישורים  רלבנטיים באינטרנט
שולמית לפיד בלקסיקון הספרות העברית החדשה

שולמית לפיד בויקיפדיה

שולמית לפיד באנציקלופדיה YNET

שולמית לפיד במכון לתרגום

מידע על שולמית לפיד בספרדית
שולמית לפיד כצנחנית

הגורו והחולדה סיפור מאת שולמית לפיד
גיא אוני בויקיפדיה

סיכום גיא אוני
תקציר גיא אוני 

עבודה על גיא אוני

עוד עבודה

עבודה נוספת

תשובות לשאלות על גיא אוני

פרק מתסריט לגיא אוני

טיול בעקבות גיא אוני

פרק מחוות העלמות

פרק באתר טקסט

פרק נוסף  

שירי לב ארי עם שולמית לפיד

ספר זהב לחוות העלמות
חנה הרציג על חוות העלמות

מאיה סלע על חוות העלמות

יובל אביבי על חוות העלמות 

נירה פרנקל על חוות העלמות
מיה ענבר על חוות העלמות

"לא גיא אוני"

סקירה על חוות העלמות

חוות העלמות במציאות ההיסטורית

קטע מ"כחרס הנשבר"

פרשת הזייפן שפירא

הספר "הספסל "
שולמית לפיד והסיפור "הספסל "

פרק מחיבוק דב מאת שולמית לפיד

חול בעיניים

דגנית בורובסקי על פילגש בגבעה

אורית הראל על פילגש בגבעה
אריאנה מלמד על פילגש בגבעה

ההצגה רכוש נטוש 

רכוש נטוש מאת שולמית לפיד

דן לחמן על רכוש נטוש

מידע על רכוש נטוש
גירסה חדשה של "רכוש נטוש "

אייל סגל נגד פרופסור דן מירון

חיבוק הדב ומצב הסצינה הספרותית

בעקבות הבלש העברי :הסיפרות הבלשית בסיפורת העברית

 
תמונה מהסרט "גיא אוני " על פי שולמית לפיד
 
(תודה ללימור שריר על העריכה )
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יולי 22, 2006 at 9:25 pm

    אלי אתה מדהים, מעמיק ורציני. יישר כוח.

  • פרופסור נורית גוברין  On יולי 23, 2006 at 7:26 pm

    קראתי היום את המאמר המעניין והמקיף שלך על שולמית לפיד ועל ספריה.
    הצטערתי לגלות שמאמרי על 'גיא אוני', שהיה, אולי, הראשון שהגיב בעל-פה ובכתב על ספר זה, לא זכה להיזכר אצלך, ואני מצרפת בזה פרטים עליו, להשלמת הביבליוגרפיה:
    נורית גוברין "עוף-החול. שלומית לפיד: 'גיא אוני'", נכלל ב'קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצ' גוונים, תרס"ב/2002, עמ' 256 – 255.
    ראשיתו של הפרק בהרצאה בבית הסופר בירושלים בי'א בתשרי תשמ"ג (28.9.1982) ופירסומו הראשון ב'הדואר' (ניו-יורק), 21.3.1986.
    אני מקווה שתוסיף מאמר זה.
    בידיך הביבליוגרפיה של כל כתבי, עם מפתח שמות, ותמיד כדאי לבדוק אם גם אני כתבתי על הסופרים והספרים שאתה כותב עליהם.
    בברכה
    נורית גוברין

  • rugatka  On יולי 24, 2006 at 8:46 am

    או ע"י לוסנה שכזה. או ע"י כל שם אחר.

    מי היה מתייחס בכלל אל הספרים האלה.

    מצחיק לחשוב מה היה גורל כל הכתבים האלה, אלמלא הייחוס המשפחתי, הכסף והתקשורת הצמודה. ואתה בוודאי יודע היטב שאביה של הגיברת היה בעל מניות במעריב של הגווארדיה הקודמת. שאם לא כן – איך היה נכנס טומי מלכתחילה לעיתון הנ"ל.
    היה נשאר, מסתמא, כמו שאר ההונגרים ב'אוי-קלט', בקצה התחנה המרכזית הישנה.

    קושיה מקצועית נוספת: במה עדיף – או במה עולה בנה, יאיר לפיד, אפילו רק בכתיבתו – על עוד אלף כותבים בינוניים אחרים בשלל כל המקומונים הפזורים בישראל. שלא לדבר על גיברת ליהיא. מה יש בה שאין במיליון גימנזיסטיות כותבות אחרות.
    האם תוכל להביא פסוק אחד שלה – אפילו רק פסוק אחד – לאורך כל שנות 'כתיבתה' – בזכותו היא ראויה לטור קבוע או להיזכר בכלל כ'כותבת'.

    מילים אחרים: גלגל מסובב גלגל.

    הבנת.

  • מרים פלג  On אוגוסט 15, 2006 at 10:06 pm

    זה עתה סיימתי לקרוא את "חוות העלמות" , ולפני שנים רבות קראתי את "גיא אוני". מאוד אהבתי את הספר ואת ההירואיות של הדמויות הנשיות בו – מעוררת השראה.
    מאוד התחברתי לניתוח הז'אנר של הספר כרומן רומנטי .
    שנים רבות התרחקתי מרומנים היסטוריים ורומנים רומנטיים למיניהם, לאחר שבנעורי המוקדמים קראתי יותר מידי מהם, ועל כן הסתייגתי מן הספר "חוות העלמות" בתחילה, אך משקראתי אותו (בשקיקה) התחוור לי שהתיאורים שבו מלבבים ומחיים תקופה של עשייה ציונית שנראית לי כל כך רחוקה היום מעולמי שלי, והדמויות הן מאוד אמינות. נראה לי שזה מאוד שונה מרומן רומנטי שבו יש סכמה של יחסי גברים-נשים של עוצמה לעומת חולשה, ואילו כאן הנשים הן חזקות, וכמו כן האהבה הזוגית היא אחת מיני האהבות הרבות שיש בספר – האהבה לאדמה, האהבה למולדת, האהבה לחברה, האהבה לרעיון. הספר מאוד עשיר בסוגים שונים של אהבות ובכך מתעלה ויוצא מתחום הרומן הרומנטי. וזה יפה ומעורר השראה.

  • מספר 666  On יולי 25, 2007 at 8:00 am

    שולמית לפיד היא אחת הסופרות החשובות ביותר של הז'אנר המתפתח של הספרות הבלשית העברית .
    להלן כתבה מיוחדת והמקיפה ביותר עד כה על ז'אנר הספורת הבלשית בסיפרות העברית והישראלית ,על עברו, על המקום של שולמית לפיד בתוכו על ההווה שלו וגם כמה מילים על עתידו האפשרי . וכולל רשימת ספרי הבלשים המקוריים הטובים ביותר בשפה העברית .
    ראו :
    בעקבות הבלש העברית :הסיפורת הבלשית בספרות הישראלית
    http://www.notes.co.il/eshed/33239.asp

  • אלה:)  On נובמבר 19, 2007 at 8:27 pm

    המאמר הזה עזר לי המון בעבודה לבית ספר

  • מספר 666  On מרץ 7, 2011 at 3:00 am

    הבמאי דן וולמן הוציא לאחרונה לאקרנים סרט המבוסס על |"גיא אוני " של לפיד . ובהמשך תוקרן בערוץ הראשון מיני סדרה בת כמה שעות שעוהנה לוהנה קישור פי הספר שהסרט הוא כנראה רק תקציר שלה.
    והנה כמה קישורים על הסרט :
    אתר הסרט
    http://www.geioni.com/
    הסרט בויקיפדיה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%99%D7%90_%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99_(%D7%A1%D7%A8%D7%98)

    ראיון עם דן וולמן הבמאי על בסרט
    http://www.edb.co.il/blog/archives/8045
    עוד ראיון עם וולמן
    http://www.habama.co.il/Pages/Description.aspx?Area=1&ArticleId=14021&Subj=4

    ביקורות :
    הזרמים התת קרקעיים של "גיא אוני ": אורי קליין על הסרט
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1209522.html

    בעושר ובעוני :שמוליק דובדבני על הסרט
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018125,00.html

    יונתן דורון על הסרט
    http://www.edb.co.il/blog/archives/8049

    אושרה שוורץ על גיא אוני
    http://saloona.co.il/blog/%D7%92%D7%99%D7%90-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99/
    בעושר ובאוני :מרט פרמוחובסקי על הסרט

    http://e.walla.co.il/?w=/267/1781172

    כישלון מענג :גואל פינטו על הסרט
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000615405

    ביקורת באתר SERET
    http://seret.kolyom.co.il/critics/moviereviews.asp?id=1026

    גיא אוני כמה שאנחנו לא מתגעגעים למה שהיה כאן פעם מזמן
    http://cafe.themarker.com/review/2052831/
    גיא אוני סרט לנפש
    http://cafe.themarker.com/review/1988943/

  • מספר 666  On מרץ 7, 2011 at 3:02 am

    אהוד בן עזר פירסם את הרשימה הזאת על "גיא אוני " ב"עיתון בן עזר" :
    "מדוע אין סיכוי לסרט הציוני הנפלא "גיא אוני"
    לזכות בפרסים ובהכרה בינלאומיים

    שבהם זכו סרטים ישראליים שטינפו בעיני העולם
    את ישראל כמדינה גזענית ונאצית?

    המעט שאפשר לומר על סרטו של הבמאי, התסריטאי והמפיק דן וולמן "גיא אוני", לפי הרומאן של שולמית לפיד על תקופת העלייה הראשונה – שהוא סרט נפלא, מרגש ומשוחק היטב. אל תחמיצו! אל תשמעו למלעיזים ולפַיין-שמקרים (שהתפעלו למשל מסרט התועבה "ואלס עם באשיר"!) – שִמעוֹ של "גיא אוני" עובר מפה לאוזן וקהל הצופים בו הולך וגדל, והוא אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר שראינו! ממש פנינה מרגשת! אל תחמיצו!

    תמר אלקן בתפקיד פאניה היא שחקנית מדהימה. היא מזכירה בפניה, ביופייה ובעוצמתה את ג'וליה רוברטס, ואולם יש בה פשטות כובשת ואפילו פגמים זעירים בשיניים ובחיספוס העור, שהופכים אותה למשכנעת ולטבעית פי כמה וכמה. היא קורנת אור. היא ממש נפלאה. יחד עם בעלה-בסרט, השחקן ציון אשכנזי, היא נושאת את מרבית הסרט על כתפיה, ונחרתת בזיכרון כמשהו טוב, שנעים לחזור ולראות אותו בדמיון שוב ושוב וממש להתגעגע אליו. הרומאן הכואב בין השניים, המתפתח עד לשיאו, שהוא סוף הסרט, משוחק בצורה מצויינת, צנועה ומאופקת גם בקטעי האלימות והכמעט-זוועה [העכברים]. הצבע השולט בסרט הוא חום-צהוב של סלע, שמש אדמה גלילית. צבע חם. קלאסי.

    גם שאר השחקנים ובהם בהם יעקב בודו, לבנה פינקלשטיין ועזרא דגן מצויינים ומשכנעים כל אחד בתפקידו. את הסרט צילם רן אביעד. ערכה שושי וולמן. המוזיקה של אורי וידיסלבסקי. אורכו 105 דקות.

    שלא לדבר על הבימוי הנפלא של דן וולמן, יוצר חשוב שהיה ראוי, לא פחות מאחרים, ואולי אף יותר – לקבל את פרס ישראל לקולנוע, אבל כנראה אין לו קשרים מתאימים. ההתעקשות שלו להיות תסריטאי, מפיק ובמאי, ולהוציא את הסרט לאקרנים בכוחות עצמו וללא מערכת יחצ"נות יקרה, אולי מאין ברירה – מצדיקה את עצמה במאה אחוז בסרט הזה. הוא לא היה צריך להתפשר עם אינטרסים מסחריים. הוא הוציא את המיטב משני השחקנים המרכזיים שלא היו ידועים קודם, והוא נגע ברגישות גם בשאלות הקשות של יחסי יהודים וערבים כבר בראשיתה של העלייה הראשונה, ולא סילף ולא טינף את ההיסטוריה שלנו כדי לזכות בחסדי גויים ויהודים שונאי ישראל ולקבל פרסים שמוסריותם זהה לאלה שחילק מועמר קדאפי.

    גורלה של פאניה, פגועת וניצולת הפוגרום, הנאחזת באדמת הגליל וזוכה לראשונה בחייה בחסד האהבה וההתגברות על העבר – הוא סיפורן של העליות הראשונות, של חובבי ציון, של הציונות ושל ישראל, שבגדול הוא סיפור של "הפי אנד" – חרף הקשיים והמוות וחרף אחדים מידידינו שאינם חדלים לחרף את ממשלת ישראל ולגדף את העומדים בראשה. אכן, הגורל האישי הוא הגורל הלאומי, לטוב ולרע, וללא הפרד, כך ברומאן, כך בסרט וכך בהיסטוריה.

    אמנם, סיפור ידיעת האנגלית הרהוטה של פאניה בפגישה בביתו של סיר לורנס אוליפנט (בעוספיה?) – וזאת בהסבר שלה שאחותה באמריקה וכדי להתכתב איתה למדה אנגלית ברוסיה, הוא סיפור לא אמין. יהודים התכתבו באידיש ולא באנגלית. סביר יותר אילו אימבר ההולל, מזכירו של אוליפנט, היה מתרגם לו את דבריה.

    על פי הסרט נאחזים מתיישבי גיא אוני ממש בציפורניהם באדמת הטרשים המאכזבת, ומול פגעי טבע ואדם קשים, והם מחזיקים מעמד עד לבואה המרגש של קבוצה העולים חובבי-ציון מרומניה ביוזמת דוד שו"ב – שמחדשת את היישוב בשם ראש פינה. והכול מומחש בשיחזור היסטורי כמעט אמין, על רקע התקופה שלפני יותר מ-130 שנה.

    כי אמנם, האמת ההיסטורית קצת אחרת – שלא כמו פתח-תקווה, ששמרה מתחילתה על שמה ועל ראשוני מתיישביה – למרות הנטישה הזמנית בשנת השמיטה – גיא אוני לא שמרה את שמה, ואילו המושבה ראש פינה, שבאה על מקומה, נוסדה רק ב-1882, וזאת אחרי שנת השמיטה – ולא ב-1878.

    ראשיתו של היישוב היהודי במקום אכן היתה בשנת תרל"ח, 1878, כשהתיישבה בו קבוצה מבני העיר צפת ביוזמתו של אלעזר רוקח. חברי הקבוצה רכשו, בכספם, מחצית אדמות הכפר הערבי ג'עונה, וקראו למקום על שמו – גיא אוני. חברי הקבוצה ביקשו לשנות את אורח חייהם, ולהפוך מלומדי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה – לחקלאים עבריים המתפרנסים מעבודת האדמה. עדיין אנחנו זוכרים את הסיפור העצוב שכתב עליהם יצחק זיו-אב בשבועון "הבוקר לילדים" שקראנו בילדותנו. כשנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני, אך חוסר בקיאותם של המתיישבים בעבודת האדמה, בצורת קשה שעברה על היישוב ומגיפת הדבר שהיכתה בעדריהם, גרמו להתפוררותו. מתוך ייאוש, פירסמו המתיישבים אגרות תחינה בעיתונים ושיגרו שליחים לאירופה. אולם גם הכסף שהצליחו לאסוף לא הספיק והמקום נעזב ונותרו בו רק שני מתיישבים, אך לא לזמן רב. בשנת 1882 רכש דוד שו"ב חלק מאדמות המקום, עבור ה"אגודה לישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת האדמה" ברומניה. המתיישבים החדשים קראו למקום "ראש פינה", לפי הפסוק "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה" (תהילים קי"ח, 22). במשמעות הפסוק האבן בה מאסו הבנאים היא זו שתשמש כאבן יסוד לבית (כמו הפסוק "מעמק החור לפתח תקווה"), ומאז לא פסקה המושבה.

    אם יש למישהו מהנמענים את האי-מייל של דן וולמן, אנא שילחו זאת לו או לנו כי לנו אין."

  • מספר 666  On מרץ 10, 2011 at 6:49 am

    התייחסויות נוספות שפורסמו על "גיא אוני":

    יורם קניוק: אהבתי והתרגשתי מהסרט גיא אוני, הוא יושב בתוך הנוף והמיתוס הארץ ישראלי כמו קקטוס מקסים וקוצני; הוא מיוחד מטלטל ונאמן לגאולת האמנות מהקיטש, הוא מתגעגע אבל ריאלסטי, הוא מתרחש לנגד עיניך, הוא אמין ועצוב ואופטימי ופסימי והוא סיפור האהבה היפה ביותר שראיתי בשנים האחרונות, והשחקנים נמצאים בתוך ריאליה שאינם מכירים וכאילו נולדו בה, וולמן לא רץ, נותן לדברים לקרות בשקט ובחוכמה, והסרט מלבד היותו יצירת מופת קטנה – הוא סירטה של תמר אלקן, שהגיעה אלינו משום מקום ולא יכולתי לרגע לא להתרגש מיפי משחקה וכוחה העדין החזק – ותמר היא עוד פלא משחקי, היא עושה פרח יפה הוד בפצע קשה ורב עוצמה ומוציאה מעצמה כוחות מתוקים מכאב. אהבתי את כולם. ודני וולמן עשה לנו פלא קטן. עשה סרט דל תקציב עם נופים מרומזים של ארץ ישראל הישנה וחולל סרט קדמוני ואומלל ונוגע ללב ואהבתי אותו עד כלות.

  • מספר 666  On מרץ 10, 2011 at 6:50 am

    גידי אורשר (אתר גל"צ): דני וולמן הוא הטרובדור המוצהר של הקולנוע הישראלי. למעלה מ-40 שנה שהוא עושה סרטים אחרת כמשורר קולנוע ייחודי, אמיץ, מחרף נפש ופורץ לו את דרכו האישית, טהור וזך הבעה, בעולם משתנה במהירות. יהיו שיגידו שמדובר בחמור גרם שלא לומד דבר, שלא מנסה להתנפץ על דלתות של מוסדות ונגידים. אני אומר שמדובר באחת התופעות שנותנות לקולנוע שלנו תוקף, מוסריות ואיכות חיים. צריך שיהיו עוד הרבה סרטים של דני וולמן.

  • מספר 666  On מרץ 10, 2011 at 6:50 am

    עדן גוריון, בידור ובמה: "גיא אוני" הוא הפתעה נעימה ומרגשת – סרט סוחף ומרשים –מבוסס על רב המכר של שולמית לפיד המתרחש בסוף המאה ה-19 ומספר על תלאותיהם של אנשי העלייה הראשונה ומאבקם להקים נקודת יישוב חדשה אשר אח"כ תהפוך לראש פינה.

    זהו סרט מרתק עם תסריט מורכב ומשובח, צילום מרשים ובימוי בוטח של דן וולמן, שייתכן שעשה כאן את הטוב שבסרטיו. אך כל אלו לא היו הופכים לבדם את הסרט למוצלח כל כך ללא משחקה הנפלא של תמר אלקן בתפקיד הראשי. היא נושאת את הסרט כולו על כתפיה היפות ומגישה הופעה מהפנטת ומרשימה עם תצוגת המשחק הטובה ביותר בקולנוע הישראלי השנה, תצוגה שזכתה להתעלמות תמוהה ומכעיסה בפרסי אופיר. הישג של וולמן אשר יצר סרט טוב ומרגש בעל יושרה אמנותית עמוקה, שהלוואי וייראה בידי כמה שיותר צופים.

    ציון: 4 וחצי כוכבים.

  • מספר 666  On מרץ 10, 2011 at 6:51 am

    אתר וואלה: "גיא אוני" של דן וולמן, עיבוד לרב המכר הוותיק של שולמית לפיד, הוא סרט מלא יופי. יופי חיצוני וגם יופי פנימי. מדובר בסיפור ציוני פשוט, בטעם של פעם, שזוכה לטיפול אוהב ונטול זיוף מכל הנוגעים בדבר. הסרט עוקב אחר סיפור אהבה עדין בין פאניה (תמר אלקן), העולה החדשה מרוסיה שמסתירה סוד כואב, ויחיאל (ציון אשכנזי), צבר מהיישוב הישן, שעוזב את משפחתו למען הקמת התיישבות יהודית עובדת על אדמות הכפר הערבי ג'עוני. כל זאת כמובן על רקע ראשית הציונות בשנות השמונים של המאה ה-19.

    יופיו של "גיא אוני" הוא קודם כל יופי שנובע מאותנטיות. לא קל לעשות סרט תקופתי אמיתי בישראל, כלומר כזה שלוקח את הצופים 50 שנה ויותר אחורה. ידוע שסיפור תקופתי דורש תקציב גדול לבניית סטים, אבל הוא גם דורש מיוצריו דבר מורכב בהרבה: היכולת ליצור על המסך מציאות אנושית משכנעת בתוך סביבה היסטורית. שחקנים צריכים ללמוד לדבר, לנשום ולחשוב כפי שבני אדם התנהלו פעם. האינטראקציה ביניהם לבין הסטים המשוחזרים צריכה להראות אמינה. בני האדם שעל המסך הם אלה שאמורים "למכור" לנו את התפאורה המלאכותית בתור התיישבות יהודית היסטורית.

    במבחן הזה, "גיא אוני" של דן וולמן עומד בכבוד גדול. באמצעים מינימליים וללא שמץ ראוותנות, נוצרת מול עינינו מציאות חיים אמינה. זה קשור מן הסתם גם לצילום הרגיש ושטוף השמש של רן אביעד, שעשוי להצית אהבה לארץ ישראל גם בליבו של גדול הציניקנים, ולעיצוב האמנותי הצנוע אך המוקפד של יואב דהרי, שיוצר על המסך עולם פיזי רב רבדים ומלא התרחשויות ברקע. אבל מעל לכל זה קשור לליהוק המדויק של וולמן ולבימוי השחקנים המצוין שלו.

    בני האדם שוולמן שם על המסך, מי יותר ומי פחות, חיים את ארץ ישראל של המאה ה-19 בצורה אמינה ומשכנעת, ובדרך גם יוצרים שורה של דמויות מקסימות. "גיא אוני" מתפקע משחקנים נפלאים בתפקידי משנה: יעקב בודו, לבנה פינקלשטיין, עזרא דגן, אנאבלה, רותם זיסמן ואחרים. כולם מקבלים לפחות רגע אחד בשביל לרגש את הקהל.

    אבל הלב הפועם של הסרט הוא שני השחקנים הראשיים שלו, שניהם אלמוניים למדי, אך לא לזמן רב. ציון אשכנזי הוא יחיאל חמור סבר, אך גם רגיש וחם. דמותו נפגעת מעט בעיניי בגלל המבטא הישראלי העכשווי מדי שיוצא לו מהפה, אבל הנוכחות שלו מלאה בכריזמה ורגש. ואילו תמר אלקן בתפקיד פאניה היא התגלית הגדולה של הסרט: קשה להסיר ממנה את העיניים; היא לא משחקת אלא חיה את התפקיד, עד שלרגעים קשה להאמין שיש שחקנית ישראלית בת זמננו שקיימת מחוץ לתפקיד של פאניה. הפנים שלה מביעות בלי הפסקה, הנוכחות שלה טוטאלית וכובשת. אלקן עושה ב"גיא אוני" את אחת מהופעות הבכורה הגדולות אי פעם בקולנוע הישראלי – זכרו את השם.

    "גיא אוני" יירשם כאחד השיאים בקריירה של דן וולמן, מהיוצרים הוותיקים והפוריים של הקולנוע הישראלי. וולמן התחיל את הקריירה שלו ב-1970 עם "התמהוני", סרט צנוע שהצליח להתברג לתחרות הרשמית בפסטיבל קאן. מאז ועד היום הוא ניהל קריירה עיקשת, עצמאית, כמעט תמיד מלווה בקשיים בהשגת תקציבים, שכוללת כ-15 סרטים ארוכים בבימויו, ולצדם גם דרמות טלוויזיה, סרטים קצרים וסרטים דוקומנטריים.

    דן וולמן יוצר קולנוע חיוני, תוסס ומלא אהבה. – "גיא אוני" שלו הוא תכשיט עדין ויקר, שצריך להתנהל בתוכו בזהירות ובנשימה עצורה. רק כך אפשר לגלות את היופי הגדול שטמון בו.

    ומילה אחרונה לסיום. נאמן לאופיו האנטי-ממסדי, דן וולמן החליט להפיץ את "גיא אוני" לבד, כדי לא לאבד שליטה על זכויותיו בסרט. סרט ציוני אינטליגנטי מהסוג הזה, שהוא גם סרט ממש טוב, יכול בהחלט לעשות חיל בהפצה רחבה, עם מסע פרסום הולם.

    מכיוון שיוצר הסרט לא בחר בנתיב הזה, סביר להניח שלא תראו יותר מדי פרסומים עליו בתקשורת ואף אחד לא יפמפם לכם שתבואו לראות אותו. לעומת זאת, אם לא תבואו – תפספסו סרט משובח ואפילו מהנה. בקיצור, עשו לעצמכם טובה ולכו לראות את "גיא אוני".

  • מספר 666  On מרץ 10, 2011 at 6:51 am

    אורי קליין, "הארץ": "גיא אוני", סרטו החדש של דן וולמן על פי ספרה של שולמית לפיד, מצליח להימלט מהמלכודות המאפיינות סרטים תקופתיים ומציג התייחסות מרתקת לא רק לעבר בארץ אלא גם לעברו של הקולנוע הישראלי

    "גיא אוני" הוא ציון דרך נוסף בדרכו הקולנועית של אחד הבמאים המקומיים הוותיקים ביותר, שעובד ברצף ונחישותו ליצור סרטים בדרכו שלו מעוררת הערכה רבה.

    "גיא אוני" הוא מה שמכונה סרט תקופתי. ברוב הסרטים מסוג זה נדמה כי מאמץ עצום הושקע בשחזור המקום והרגע ההיסטורי שבהם הם מתרחשים, מאמץ שלעיתים בא על חשבון מרכיבים חשובים יותר של היצירה הקולנועית. ואולם וולמן אינו מאפשר להיבט הזה להשתלט על סרטו. כך נמנעות מ"גיא אוני" אותן מלאכותיות והתייפייפות שמאפיינות לא פעם סרטים כאלה.

    יחסו של וולמן לעבר שבו עלילת הסרט מתרחשת הוא אנליטי יותר מאשר תיאורי או תיעודי, ולפיכך, במקום להפוך את פרטי השחזור התקופתי לעיקר, הוא מתמקד בהצגת הסביבה הפיסית: בתי האבן שגיבורי הסרט מתגוררים בהם, הנוף הסובב אותם ושדות החיטה הסמוכים להם, שהווייתם ההולכת ונמשכת מחברת בין העבר שבו הסרט מתרחש לבין ההווה שבו הוא מופק.

    האור הארץ-ישראלי, בוטה וחושף כל, כה שונה מהאור שפאניה היתה רגילה לו, הוא מרכיב חשוב בהצגת הסביבה הפיסית שבה הסרט מתרחש, וכאן ניכרת תרומתו של צלם הסרט, רן אביעד, להצלחתו. התייחסותו של וולמן לעבר, שבסרט נבנית על בסיס מתחים דיאלקטיים שכוללים, בין השאר, את המתח המתהווה בין אופן הצגת הסביבה הפיסית לבין השפה המדוברת בסרט. וולמן אינו חושש מלהשתמש בעברית "של פעם", שבתחילת הסרט בעיקר מקרטעת בפיה של פניה ומהולות בה גם שפות אחרות, המייצגות את העולם שממנו באה. זה עובד, בזכות הכתיבה הנכונה והדרכת השחקנים המיומנת.

    הצלחתו של "גיא אוני" נובעת בין השאר מכך שגם כמו בסרטים קודמים שלו, וולמן לא רק מספר סיפור: באופן הצגתו של הסיפור הוא חושף את הזרמים התת-קרקעיים הרוחשים תחתיו; וגם אם הסיפור הזה מתרחש באור השמש הקופחת של המקום הזה, הרי הזרמים האלה מסמנים לא פעם אפלה ואפילו עיוות.

    בסרטיו הטובים ביותר של וולמן נוצר איזון עדין ומדויק בין הנגלה לנסתר, וגם מהבחינה הזאת משתייך "גיא אוני" לסרטים השלמים ביותר שהוא ביים עד כה. ובמיוחד ראויה לשבחים תמר אלקן, המגלמת את פניה. פניה, המסוגלות לשנות מבע משבריר-רגע אחד למשנהו, תובעות שנתבונן בהן; אך הישגה העיקרי נובע מכך שכמו הסרט שבו היא משחקת, היא מצליחה לשלב בהופעתה מרכיבים שהופכים את פניה לדמות של אז ולדמות של היום.

  • ד"ר עופרה מצוב-כהן  On מאי 2, 2011 at 9:13 am

    שלום אלי, הכתב על לפיד טובה, הניסוחים כלליים וראוי שתלמידי תיכון יידעו שאין בכך כדי להגיש עבודה המבוססת על העתקת אמירות ועליהם לבססן.
    אני תמהה על משפט מוזר שכתבת על כך ש"לכאורה לפיד זקנה מדי בשביל זה", האם אכן התכוונת לסופרת לפיד, או שמא לא הבנתי את הנקרא? ראוי היה להוסיף גרשיים למלה זקנה או לבחור בניסוח אחר.
    ובכלל, אין זה רלבנטי מהו גילו של היוצר כל עוד רוחו ונפשו קיימים ובכל יופיים, אני חייבת לציין.
    אני מלמדת ספרות באחת האוניברסיטאות ושמחה בכל פעם לשוחח על הטקסטים של הגב' לפיד.
    בקרוב ארצה בכנס מחקר ואדבר, בין השאר, על "גיא אוני " ועל "חוות העלמות" בכנס שיתקיים ב-19 במאי במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. אתם מוזמנים לכנס ולהרצאתי (השתתפות הקהל חינם אין כסף, הנוף בדרך מרהיב). לפרטים, היכנסו נא לאתר המרכז האוניבסיטאי.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: