קללת סופרמן:המאבק האינסופי על הזכויות לגיבור העל הראשון

 

 

 

 

אי אפשר לדבר על המיתולוגיה של גיבור העל המפורסם מכולם "סופרמן " מבלי להזכיר את ג'רי סיגל וג'ו שוסטר ,זוג הנערים היהודיים שבראו את גיבור העל הזה בחוברות הקומיקס של שנות ה-30 וכתוצאה נהרסו חייהם.

ב-1938 שילמו הבעלים של חברת הקומיקס בערך 130 דולר עבור הזכויות לדמות של סופרמן ,מאז הרוויחו על הדמות וכל הקשור בה בערך 10 מיליארד דולאר רווח נקי והיד עוד נטויה.

היוצרים ויורשיהם קיבלו פחות מאחוז מכל הרווחים האלו.

בימים אלה מוקרן  על המסכים "סופרמן חוזר" הסרט החמישי והמדובר מאוד בסדרת הסרטים על גיבור העל האולטימטיבי סופרמן אולי הדמות המפורסמת והמצליחה ביותר של המאה העשרים ,והדמות שהודות לה נוצרה תעשיית הקומיקס האמריקנית כפי שאנו מכירים אותה היום וז'אנר סיפורי גיבורי העל ששולט בתעשייה זאת .
אבל מאחורי גיבור הקומיקס הנצחי שנשבע להילחם עבור "האמת והצדק והאורח החיים האמריקני" עומד סיפור אפל למדי שגם מימנו אפשר ללמוד משהו על השיטה האמריקנית.

 סיפור וציור ראשון של סופרמן מ-1933.

 במרכזו עומדים שני יוצריו של סופרמן נערים יהודיים צעירים שהיו חובבים אדוקים של סיפורי מדע בדיוני . ג'רי סיגל שכתב את סיפורי סופרמן וגו' שוסטר שצייר אותם . הם האנשים שחשבו ראשונים על הרעיון החדשני אז של גיבור בעל כוחות על כדמות מרכזית בסיפורי קומיקס ,בחוברות קומיקס שעשו אז את צעדיהם הראשונים והלא בטוחים כמדיום חדש .סיגל ושוסטר יצרו את הדמות לראשונה ב-1933 ואז במשך חמש נים שלמות ניסו ללא הצלחה למצוא מוציא לאור שיתעניין .אך איש לא האמין שדמות של חייזר בעל כוחות על תוכל לעניין מישהו .והצעירים נתקלו בדחיות בכל מקום .

ציור  סופרמן  מ-1933.

חוברת ראשונה על סופרמן

הדמות של סופרמן התפרסמה לראשונה בידי חברה קטנה רק ב-1938 והפכה ל"מכונת כסף" עבור המוציא לאור חברת "נשיונל . " חברה זאת הפכה הודות לסופרמן ( ודמות נוספת אחריו "באטמאן") לחברת הענק של עולם הקומיקס הצעיר. סופרמן הופיע בסרטים מצוירים בתוכנית רדיו בסדרות קולנוע בהמשכים .הוא היה בכל מקום .

סיגל ושוסטר ככותב וכצייר של סופרמן הפכו לאנשים ידועים ,אך קיבלו שכר רגיל כמועסקים בחברה . השניים כמעט לא ראו פרוטה מהרווחים העצומים שהביא סופרמן לבעלי החברה . זאת בגלל חוזה דרקוני שהשניים חתמו עליו בלי דעת שמסר את כל הזכויות על הדמות לידי המוציא לאור ולמעשה נישל אותם מהדמות ..כמובן בעת החתימה איש לא העלה על דעתו לאיזו הצלחה עצומה וגלובאלית יזכה סופרמן .
לאחר עשר שנים של עבודה הם העזו לדרוש חלק נכבד יותר מהרווחים העצומים שהרוויחה הדמות שיצרו . הם תבעו את החברה.חלק מהתביעה היה גם בעד הזכויות של הדמות של סופרמן בילדותו "סופר בוי " שסיגל טען והראה הוכחות שהוא שיצר אותו בסיפור שהעביר לידי החברה אך שלא העביר את הזכויות עליו לידי החברה.
משום מה באופן מאוד לא רגיל החברה דחתה את הסיפור המקורי שיצר על דמות בשם זה ולא פירסמה אותו .

אך כמה שנים מאוחר יותר כאשר סיגל היה מחוץ לחברה בשירות צבאי הופיע פתאום סיפור על דמות בשם "סופר בוי " שלא הוא כתב והיה התחלה של סדרה מצליחה. החברה בכל אופן טענה שאין שום קשר בין "הסופר בוי " שאותו יצר סיגל ובין "ה"סופר בוי "שלהם " ( חוץ כמובן מהנקודה חסרת החשיבות ששניהם היו סופרמן בילדותו ) .
סיגל ושוסטר שלא יכלו להתמודד עם עורכי הדין של חברת נשיונאל העשירה הפסידו במשפט.השופט קבע שהם יצרו את סופרמן באופן מיוחד עבור חברת "נשיונאל " במסגרת חוזה כשכירים .
זאת הייתה החלטה שגויה לחלוטין שכן השניים יכלו להראות שהם יצרו אתה דמות כבר ב-1933 חמש שנים לפני הפרסום של החוברת הראשונה הם ערערו וזכו בערעור. אבל זה לא עזר להם
הם פוטרו מייד לאחר ההפסד במשפט מהחברה ולמעשה סולקו מכל קשר עם הדמות שאותה יצרו . .
ולאחר מכן כתוצאה מחוזה שעליו חתמו בבלי דעת עם החברה המוציאה לאור נושלו מהדמות ובילו את כל חייהם במשפטים ארוכים שהרסו את חייהם ,שוסטר התעוור , והשניים הפכו לאנשים עניים כמעט קבצנים בזמן שאחרים ראו מיליונים מהדמות של סופרמן.

ב-1959 סיגל שהתקשה למצוא פרנסה מכניסה הוחזר לעבודה בחברת די סי ככותב סופרמן,. אך רק לאחר שהתחייב חגיגית לראשי החברה שהוא יכחיש מעתה ואילך שהוא היה אחד היוצרים של סופרמן. . חוץ מזה שסיגל יצר את סופרמן ( ודמות קומיקס ידועה אחרת "ספקטר") הוא היה אחד מסופרי הקומיקס המוכשרים ביותר של תקופתו וכתב כמה סיפורים שנחשבים כיום כקלאסיים על הדמות כמו "מותו של סופרמן " ו"שובו של סופרמן לקריפטון " אבל כל הסיפורים שכתב על סופרמן הופיעו כעת ללא קרדיט שמו ככותב, חברת הקומיקס די סי היקפידה מאוד שלא לציין בשום חוברת סופרמן מי הוא האחראי ליצירתו של מקור הרווחים העיקרי שלה בשנות קיומה.
ב-1965 הסתיים על פי חוק הקופי רייט של הדמות של סופרמן ואפשר היה לדרוש את חידושו או את העברתו לידי היוצרים המקוריים . סיגל העז לפעול משפטית בכיוון זה כנגד החברה שבה הועסק . בתגובה הוא סולק מיידית וסופית מסופרמן ומחברת די סי ויותר לא כתב סיפורים על הדמות שאותה יצר.
ג'רי סיגל הפך לאדם ממורמר ושבור שנאלץ לראות כיצד הדמות שיצר הפך לידועה בכל העולם ומקור לרווחים של מיליארדי דולארים שהוא לא ראה מהם סנט , אפילו שמו נמחק לחלוטין מהתודעה של כל אותם מיליונים שהיכירו ואהבו את הדמות שיצר. המשפטים נגד החברה נמשכו אך ההוצאות המשפטיות רק קברו את סיגל מבחינה כלכלית .
רבים רואים בכל הפרשה את אחת ה"גניבות התרבותיות " הגדולות של המאה ה-20 וכתם שחור משחור על תעשיית הקומיקס האמריקנית.

העכביש

זמן קצר לאחר גירושו הסופי מחברת "די סי " ומסופרמן סיגל נתקל בדרך שתישאר מסתורית בחוברות קומיקס בריטיות ובסיפוריהם שבשחור לבן בין אלפי חוברות הקומיקס האמריקניות הצבעוניות , שבהן הופיעה סדרה על עבריין העל "העכביש ". ומשהו בסיפורים הסטנדרטיים של העכביש העבריין השחצני הנאבק בחברה האמריקנית בניסיון נואש ממש לזכות בתשומת לב דיבר אליו. . סיגל שלח מכתב לבריטניה להוצאת פליטווי המוציאים לאור בבריטניה של "ליון " מכתב שבו התחנן ממש לכתוב את סיפורי העכביש והודיע שהוא יהיה מוכן לעשות זאת אפילו כשעיניו וידיו קשורים!
הבריטים היסכימו , סך הכל זה היה כבוד שיוצרו של סופרמן ( שהיה פופולארי בבריטניה כמו בכל מקום אחר ) מוכן לכתוב , ובשכר נמוך, את סיפורי דמות מישנית כל כך כמו העכביש. היוצר קוואן סולק מיידית מהדמות שיצר וסיגל החל לכתוב את הספורים במקומו .קוואן לא היה מאושר על כך אבל איש לא שאל לדעתו , הזכויות על הדמות שיצר היו שייכות לחברה כמו במקרה של סופרמן בארה"ב . סיגל שהחל לכתוב את הסדרה מהסיפור השלישי ואילך שינה את הדמות ועולמה באופן מדהים העכביש הפך מפושע על סטנדרטי לחלוטין למשהו עוצר נשימה ממש לתושב של עולם הזוי מלא בפושעי על ביזאריים ומדענים מטורפים שבהם נאבק העכביש במכשירים מדהימים ומה שחשוב יותר בכוח ערמתו ,
אבל החידוש הגדול ביותר היה בהקצנה של הדמות .העכביש של סיגל היה ההפך הגמור מסופרמן של סיגל, האלטרואיסט האולטימטיבי שפעל למען האמת והצדק ו"הדרך האמריקנית " . העכביש פעל אך ורק רק למען עצמו גם כשלכאורה עזר לאחרים וזאת בראש ובראשונה ואך ורק על מנת שכולם ידעו מיהו ומהו . ניתן לתמוה אם הוא שיקף את רגשותיו של סיגל שראה כיצד הדמות הנצחית שיצר נלקחת ממנו ואחרים מרוויחים ממנה מליונים בעוד שהוא נשאר חסר פרוטה ושכוח לחלוטין..
נראה שסיפורי העכביש של סיגל הם הסיפורים הטובים ביותר שכתב אי פעם טובים יותר גם מסיפורי סופרמן המעולים ביותר שלו

 

ביאושו הטיל סיגל לבסוף קללה פומבית על הדמות של סופרמן . זה היה ב-1975 כאשר נודע לראשונה על ההכנות לסרט ענק על הדמות של המפיק לאכסנדר סלקינד שאותו יכתוב הסופר המפורסם מחבר "הסנדק " מריו פוזו. הידיעה הפכה את סופרמן שוב לדמות חדשותית מהמעלה הראשונה ונתנה לסיגל את האפשרות להבין שוב עד כמה הפסיד בויתור ללא ידיעה על הזכויות על הדמות . הוא פירסם מיכתב בכלי תקשורת שונים שבו תקף בארסיות את המוציאים לאור של סופרמן שכפי שכתב הרסו את חייו במודע .הוא כתב :

…המול"ים של סופרמן רצחו את ימי הרגו את לילותי חנקו את אושרי והרסו את הקריירה שלי….סופרמן אמור לסמל את הצדק ואת האמת אבל הוא הפך לכלי בידי כוחות הרשע של התאגידים .
הוא קרא לקוראים לנטוש את הדמות שאינה מייצגת את הצדק את האמת ואת "אורח החיים האמריקני " ומשמשת רק ככלי לעשיית כסף, הוא כינה את מנהלי די סי "מפלצות מטורפות לכסף" .סיגל סיים את המכתב בהטלת קללה פשוטו כמשמעו על הדמות של סופרמן ועל החברה שמאחוריה ועל הסרט המתוכנן.
זהו מן הסתם המקור לסיפורי "קללת סופרמן " שהם נפוצים כיום בעקבות אסונות שונים שקראו לשחקנים שהיו קשורים עם הדמות ג'ורג' ריבס שגילם את סופרמן בסדרת טלביזיה בשנות החמישים שמת ואולי נרצח (אמנם לפני שסיגל הטיל את הקללה שלו ) כריסטופר ריב שחקן סופרמן בסרטי
הקולנוע שהפך כתוצאה מתאונת רכיבה לנכה ומת בגיל צעיר ,ומרגוט קידר שגילמה בסרטים את לואיס ליין וגם עליה עברו אירועי חיים קשים ביותר. האם הם היו הנפגעים מקללתו של סיגל ?
בכל אופן עד כמה שידוע למנהלים ולמול"ים של סופרמן שאליהם כוונה הקללה ישירות לא אירע שום דבר מיוחד.הקללה  לא פגעה בהם.
סיגל הבין שכבר אין לו מה לפנות אל בתי המשפט האמריקניים שרק יפסקו לטובת חברת די סי. הוא הבין שיש רק מקום אחד שנותר לו לפנות אליו , הוא פנה אל כלי התקשורת אל הציבור בתקווה לגרום לנזק כה רב לתדמיתה של חברת די סי ולמותג שלה עד שהיא תסכים להתדיין עימו

The Creators of Superman, Jerry Siegel and Joe Shuster.
אל המאבק שלו הצטרפו יוצרי קומיקס מודרניים ידועים כמו ניל אדמס שאף צייר תמונה מיוחדת של סופרמן עף באוויר כשהוא נושא בזרועותיו את יוצריו הזקנים והחולים סיגל ושוסטר ברמז ברור מאוד .
המאבק גרם נזק עצום לתדמיתה של חברת הקומיקס שהתפרנסה מדמותו של סופרמן כמגן הטוב והצדק והחלשים . והנזק היה אף עלול היה להיות גדול יותר שכן אז תוכנן סרט סופרמן בכיכובו של כריסטופר ריב שהכל קיוו ( וצדקו ) שיהפך להצלחה גדולה . מאבקו של סיגל עלול היה להרוס לגמרי את תדמיתם של חברת די סי ושל סופרמן ולחסל את כל אמינות הסרט ואת סיכוייו בקופות .
לבסוף חברת די סי ( וליתר דיוק חברת האם שלה "-וורנר" ) הסכימה בהחלטה תקדימית לשלם לסיגל ושוסטר פנסיה קטנה לכל ימי חייהם של 20 אלף דולר לשנה לשארית חייהם ( וגם לשלם להם את הוצאותיהם הרפואיות והמשפטיות ) ולהחזיר להם את הקרדיט כיוצרי הדמות של סופרמן.וכעת הם יכלו לעסוק בשקט בהשלמת סרט הקולנוע .הסרט בכיכובו של ריב הפך כידוע להצלחה ענקית .

בכך השתתקה חזית המאבק על סופרמן עד למותם של שוסטר ב-1992 וסיגל ב-1996.
אבל המאבק לא הסתיים לנצח .

ב-1999 כמה שנים לאחר מות סיגל היצליחו בני משפחתו ובראשם אישתו (ששנים רבות מאוד קודם לכן שימשה כמודל לדמותה של העיתונאית החקרנית ורודפת הצדק לואיס ליין ) להשיג לבסוף חלק מהשליטה על הדמות של סופרמן והדמות של סופר בוי הודות לשינויים שונים בחוק הקופי רייט בארה"ב שקבעו בין השאר שזכויות על דמות ספרותית יחזרו ליוצריה וליורשיהם לאחר 61 שנים .השינויים האלו אגב הוכנסו באופן ספציפי כתוצאה מהפרשה של סיגל ושוסטר שזכתה לפירסום עצום בארה"ב . וכעת תיאורטית לפחות הם אמורים לקבל באופן קבוע מחצית מכלל מהרווחים על כל גילגוליה השונים של הדמות שנוצרה בידי סיגל ושוסטר ובכל תחום מדיה .
אבל כמובן שהדברים אינם פשוטים כל כך .חברת די סי ותאגיד וורנר שמאחוריה אינם מוכנים לוותר על כמות עצומה כל כך של רווחים בשקט והמשפטים בנושא של "למי שייכות הזכויות על סופרמן " נמשכים במלוא עוזם.
הסכסוך רק צבר תאוצה בשנה האחרונה .באפריל 2006 קבע שופט שכל הזכויות על הדמות של סופר בוי הלא הוא סופרמן כנער אכן שייכים לבני משפחת סיגל ולא לחברת די סי .וזה אומר שהם זכאים כעת לקבל את הרווחים על סדרת "סמולוויל "שעוסקת בסופרמן כנער ( אם כי השם סופר בוי " לא מוזכר שם כלל. כנראה בגלל המודעות של המפיקים על המאבק המשפטי המתנהל סביב הדמות והשם )
חברת טיים-וורנר מתכוונת (כמובן ) לערער. בנתיים בסדרת הקומיקס של די סי Infinite Crisis כל מיני גירסאות של "סופר בוי "מצאו את מותם בידי כוחות רשע שונים ,אולי בגלל תוצאות המשפט .ללמדך שיש קשר ישיר בין מה שקורה בעולם הדמיוני של הקומיקס והתוצאות של משפט המתנהל בעולם האמיתי.

ב-1938 שילמו הבעלים של חברת הקומיקס בערך 130 דולר עבור הזכויות לדמות של סופרמן ,מאז הרוויחו על הדמות וכל הקשור בה בערך 10 מיליארד דולאר רווח נקי והיד עוד נטויה

היוצרים ויורשיהם קיבלו פחות מאחוז מכל הרווחים האלו .
סופרמן מן הסתם ימשיך לעוף בשחקים ולסמל תמיד את הטוב והצודק למרות שנסיבות יצירתו והיחס ליוצריו הראו לרוב על ההפך הגמור.

המאבק האין סופי על הצדק סביב סופרמן ימשך, אולי עוד שנים רבות .

סיגל ושוסטר על רקע הציור שלהם עם סופרמןם מאת ניל אדמס

.קישורים רלבנטיים
סופרמן בויקיפדיה

סופרמן בויקיפדיה באנגלית

אתר הבית של סופרמן

סופרמן לאורך הדורות 

מרכז מידע על סופרמן

ג'רי סיגל

ג'ו שוסטר

סופרמן כבבואה לתרבות האמריקנית 

השורשים היהודיים של סופרמן
תולדות המאבק  על הזכויות על סופרמן

מנחם גולן והמאבק האינסופי על סופרמן

האם העולם זקוק לעוד סרט על סופרמן ?

סופרמן בשפה העברית

סופרמן ב"יקום תרבות "

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • spidey 82  ביום אוגוסט 1, 2006 בשעה 11:10 pm

    הדבר הראשון שחשבתי עליו לפני הקריאה היה התביעה האחרונה של משפחת סיגל בעניין סופרבוי, ושמחתי לראות שהזכרת גם אותה.
    מה שלא הוזכר וראוי לציון הוא עבודתו הקצרה תחת שם בדוי של סיגל בחברת מארוול, עבודה שקיבל מתוך כבוד לתרומתו והיותו כמעט חסר כל לאחר סילוקו מ-DC. (כל הפרשה הזו היא כתם שחור על הגלימה האדומה של סופרמן שמייצגת את DC, ואולי אף אחת הפרשות המכוערות בהסטוריית התעשייה.)

  • comicsim  ביום אוגוסט 1, 2006 בשעה 11:12 pm

    אף פעם לשיא של מכירות.
    לכן כמה פעמים בעבר ניסו לשנות את הדמות ואפלו להרוג אותה כי המכירות היו בקרשים.
    גם היום ולמרות הסרט החדש סופרמן לא ממריא.
    אולי הדמות ידועה וממוסחרת אבל היא לא מגיעה ולא תגיע ליכולת הפרסום והרווחים שמביאות דמויות אחרות.
    יש קללה על סופרמן, זה קיים, זה נמצא, זה ממשיך ואין מה לעשות נגד זה.
    למרות שלפי דעתי לא הגיע לשני הברנשים האלה כלום מעבר למה שקיבלו כאשר חתמו על החוזה.
    אבל כאלה אנחנו היהודים מה לעשות, תמיד רוצים יותר ולא מוכנים לצאת פראיים.

  • רי מיסטריו  ביום אוגוסט 1, 2006 בשעה 11:13 pm

    קשור לקללה
    הסרט והקומיקס לא ממריאים פשוט בגלל שסופרמן הוא דמות משעממת ולא מעניינת.
    תמיד כזה טוב ובקטע של "הדרך האמריקאית והצדק".
    גם נתנו לו יותר מדי כוחות ולכן הוא כל כך כל-יכול שזה כבר לא מעניין.
    מעבר לכך כל הקטע הזה שהוא לא צריך מסכה הוא פשוט מטומטם ולי לפחות זה הרס לגמרי מכיוון שגם כשאני הייתי קטן היו לי משקפיים (עכשיו אני עם עדשות) ותמיד זה נראה לי מפגר שלויס ליין לא מזהה אותו.
    אולי זה נראה דבר קטן אבל מהרבה דברים קטנים נוצר משהו גדול.
    ההחלטה היחידה החכמה שאני חושב שעשו עם סופרמן היא לא להוסיף לו איזה עוזר כמו רובין או באקי (הבחור שהיה עם קפטן אמריקה, בבקשה תתקנו אותי אם אני טועה בשם).

  • דניאל הראשון  ביום אוגוסט 1, 2006 בשעה 11:15 pm

    על כך שעדיין לא כתבת דבר על שני הספרים אשר לדעת היסטוריונים של הקומיקס היוו השראה לדמותו של סופרמן זמן קצר לפני הופעתו: שניהם מאת פיליפ ווילי:
    the savage gentleman
    gladiator
    by philip wylie
    שמא יתכבד כבודו לשאת דברים?

  • מספר 666  ביום אוגוסט 1, 2006 בשעה 11:16 pm

    והם לא היחידים גם ג'ון קארטר ממאדים של בוראוז היה מקור השראה לסופרמן וגם דוק סאבאג' היה מקור השראה לסופרמן.
    אגב ספר של ויל בשם "התנגשות העולמות " שכתב עם סופר אחר שימש השראה לפלאש גורדון .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום פברואר 8, 2018 בשעה 6:22 am

    אורן סאסי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: