לורנס איש ערב

 laurence of arabioa 1
 
 
 בזמן שישראל נאבקת באירגון גרילה כדאי להיזכר באיש לימד את הערבים את לוחמת הגרילה ,והוא היה בריטי דווקא ,הפך לאגדה ולמודל לדמויות מפורסמות כמו הארכיאולוג אינדיאנה ג'ונס ומואדדיב גיבורספר המדע הבדיוני הקלאסי  "חולית ".ואף נוצרו עליו סיפורים רומנטיים על קשר אהבה בינו ובין המרגלת הארץ ישראלית שרה אהרונסון אשת אירגון נ"ילי. 

 איש זה הוא לורנס איש ערב.
רק שהאגדה שלו היא בלשון המעטה שנויה מאוד במחלוקת
.

"הוא ראה את החיים כסיפור נפלאות ,כל האירועים היו חשובים .כל האנשים שבאו עימו במגע גיבורים ".
לורנס איש ערב על השיך אאודה אבן טאיי.

בימים אלו יצא לאור בהוצאת משרד הביטחון הספר "שבעה עמודי חוכמה" תרגום חדש " של ספרו של הסוכן החשאי הבריטי המפורסם ביותר של כל הזמנים ( אחרי ג'ימס בונד) תומס אדוארד לורנס הלא "לורנס איש ערב" ספר ( ששמו לקוח מפסוק בספר "משלי " התנכי ) שבו תיאר את מעלליו והרפתקאותיו בהמרדת שבטי ערב כנגד האימפריה התורכית בזמן מלחמת העולם הראשונה .
ספר זה שנקרא יותר מכל דבר אחר כסיפור הרפתקאות הפך הודות לסגנונו הספרות הנשגב לנכס ספרותי לאומי ווינסטון צ'רציל ( ידידו הטוב של לורנס ) אף הגדירו "כאחת היצירות הגדולות ביותר שנכתבו באי פעם בלשון האנגלית ".
במידה רבה הודות לספר זה ואחרים כמוהו שנכתבו על לורנס בידי ידידים , לורנס הפך לכמעט ויותר מכמעט דמות אגדית.
החלו להישמע טענות שהוא היה הדמות הצבאית הבולטת ביותר של מלחמת העולם הראשונה . מלחמה שבה כידוע היה מחסור עצום בדמויות צבאיות רומנטיות מכל סוג. היציגו אותו כ"אביר האחרון " דמות רומנטית שכמו יצאה מספרי ההרפתקאות לילדים ונאבקה כמעט לבדה באויב התורכי ניתן להניח שאולי זאת הייתה הסיבה לפירסומו הגדול של לורנס .

סיפורו שימש ב-1962 כבסיס לסרט רחב יריעה של דיויד לין ובכיכובו של פיטר אוטול הנחשב היום לסרט קלאסי אחד הגדולים בתולדות הקולנוע שזכה לשבעה פרסי אוסקאר. בהשראת הספר הופיעו על לורנס כמה ביוגרפיות לילדים ומבוגרים ואפילו חוברות קומיקס . דמותו כיכבה מאז בסרט טלביזיה ואפילו בשלושה פרקים בסדרת "אינדיאנה גו'נס הצעיר" על עלילות הארכיאולוג הקולנועי המפורסם במלחמת העולם הראשונה שבהם לורנס מופיע כידיד ומקור השראה של הארכיאולוג הצעיר אינדי .מאז 1922 לא חלפה שנה שבה לא הופיע לפחות ספר אחד על לורנס ,ויצאו לאור למעלה מ60 כאלה עד היום, הרבה יותר מעל כל איש אחר שהיה מעורב במלחמת העולם הראשונה ( להוציא אולי וינסטון צ'רצ'יל ידידו הטוב)..
פרטי עזבונו נמכרו במכירות פומביות רבות משתתפים כיאות לאליל. עד היום יש כתבי עת שמוקדשים רק לחייו ויצירתו . ויש אנשים שאוספים באובססביות כל פריט שקשור אליו.
ואולי כתוצאה  אישיותו הקריירה שלו ועצם פעילותו במזרח התיכון. נשארו במחלקות ערנית ביותר עד היום .

לורנס במרד הערבי

רוי קרטני הביט בי משועשע …הציע שאקח את לורנס לדוגמה .הנה אליל מודרני ,האדם המחולל
היסטוריה ,הגאון היחיד ההופך ממלכות ומשנה סדרי עמים בכוח החוכמה ,באמצעות הלשון ,בנתיב השכנוע ,בסוד ההסתכנות והקסם האישי .
( משה שמיר "עד הסוף"  ע' 223)


על העובדות האלו אין כל מחלוקת . תומס אדוארד לורנס נולד ב1888 באנגליה כבן לא חוקי .  הוא נמשך למזרח מנעוריו לאחר שקרא את ספר מסעותיו של צ'רלס דהותי על המדבר. הוא היגיע למזרח התיכון ב1909 כארכיאולוג שהתעניין במיוחד בתקופה הצלבנית באיזור והשתתף בחפירות ארכיאולוגיות בצפון עיראק בכרכמיש ביחד עם לאונרד וולי . ועסק גם במסע חקר ומיפוי במדבר צין שבסיני
במהלך מסעות אלו קנה לעצמו לורנס שליטה בשפה ובתרבות הערבית שהקסימו אותו.כמו אנגלים רבים אז ובעתיד הוא נמשך לדמות של הלוח הערבי האציל והנועז לסוסי הערביים ולרכיבה על הגמלים .הוא נמשך לנימוסים הערביים . מאידך הוא כמו בריטים אחרים הביע לא פעם סלידה מסוימת מהיהודים המזרח האירופיים שבאו לדעתו לגזול את אדמותיהם של הערבים בפלסטינה . אבל דעותיו בנושא לא היו אחידות מעולם והן עברו שינויים.

באותה עת התהדקו קשריו עם הביון הבריטי ( שוולי כבר עבד עבורו כסוכן מודיעין ) שהבין שאדם כמו לורנס אפשר לנצל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כאשר הבינו בבריטניה שישנה הזדמנות פז לשנות את המצב הפוליטי במזרח התיכון מן היסוד ולהכות מכות מוות באימפריה התורכית הגוועת הוא הועבר לקהיר ,מרכז הביון הפוליטי והצבאי של בריטניה במזרח.שם הוטל עליו להיצמד לאמיר פייסל בנו של חוסיין ה"שריף" השליט של העיר מכה .עם פייסל שהיה ידידו הקרוב ושהוא שימש כיועצו הצבאי נטל לורנס חלק ולפעמים גם יזם חלקים במרד הערבי הגדול כנגד התורכים ונטל בו חלק במעשי גבורה שונים שהפכו אותו למפורסם ונערץ בקרב הערבים .לורנס תרם לגיבוש המבנה ודרכי הפעולה של צבא המרד ,ניהל כביחד עם פיצל ואחיו עבדאללה את פעולות השבטים המורדים וקבע את האיסטרטגיות להם ואת תכסיסיהם.

 הוא ניהל למעשה לוחמת גרילה קלאסית מהסוג ששום מפקד בריטי לא קיים מאז ימי ולינגטון בספרד. הוא ריכז את הפעולות בהפרעות לדרכי התחבורה של תורכים על ידי מארבים ,וחבלות הריסת מחסנים צבאיים וזריעת חוסר ביטחון ובהלה בקרב היחידות התורכיות השונות שהיו מפוזרות בשטח המדברי הנרחב. ואף השתתף הוא בעצמו ברבים ממבצעיו .בייחוד במבצעים שהיו קשורים בפיצוץ רכבות ובחבלה במסילת הברזל החיג'אזית . לזכותו נזקפת הטקטיקה של ריתוק הכוחות הטורקים לעיר אל-מדינה דבר שעזר לבריטים בפיקודו של גנרל אלנבי לכבוש את ארץ ישראל ב-1917 ואז הוביל לורנס את הערבים במבצע מזהיר לכיבוש עקבה וניתק את חיל המצב התורכי במדינה מעורפו .

בעקבות מבצע זה היה לורנס לחוליה המקשרת בין הגנרל אלנבי, שמונה כמפקד העליון של הכוחות הבריטיים במצרים, לבין צבאו של פייסל. לבריטים נסללה כעת הדרך להמשיך את מסע הכיבוש צפונה לכיוון דמשק, עם עזרה ערבית ותוך התמוטטות מערך ההגנה הטורקי.תרומתו הגדולה ביותר במלחמה הייתה בשכנוע מנהיגים ערביים שונים לשתף פעולה עם פייסל במרדף מאורגן על מנת לסייע לבריטים כנגד התורכים . הוא נספח לצבא המרד הערבי במסעו צפונה השתתף בכיבוש עקבה ביולי 1917 .והמשיך בפעולות ברחבי נעבר הירדן עד החודש האחרון למלחמה עת נע במקביל לצבא הבריטי לדרום סוריה .שם היה מעורב בכיבוש דמשק .

Lawrence of Arabia, by Alfredo Alcala
Lawrence of Arabia (Weird War Tales #29, 1974)
צייר Alfredo P. Alcala

המרד הערבי היה לכאורה הצלחה גדולה מעין כמוה .
אך מה בדיוק היה מרד זה ? נהוג היה לראות בו במשך השנים כשיא של תהליך ממושך של "התעוררות לאומית ערבית" שנבעה ממיאוס גובר והולך מהשלטון העות'מאני והיה לשחרור לאומי ולאיחוד האומה הערבית במדינה עצמאית. אולם כיום נראה שהמדובר במיתוס .

לורנס איש הרהב

הוא היה אשף תכסיסי הלשון ,אחד מגדולי אם לא גדול הסגנונאים האנגלים של המאה שהצליח תמיד ליצור את ההרגשה שהוא מספר את הכל שמעביר אותך על יד ,לא בתוך ,אבל סמוך מאוד לאש החורכת של האמת. 

 אבל האמת היא שהוא לא בדה סיפורים ,הוא בדה את חייו ,את עצמו ,את אישיותו. הוא בדה מרד ערבי שלא היה ולא נברא , הוא בדה ממלכה מזרח תיכונית שלא תהיה ולא תיברא,הוא בדה אחדות ערבית שלא היה לה מעולם ואינני יודע אם יהיה לה אי פעם הגרם הראשון של מלט חיבור –והוא בדה כמובן את הגאון הצנוע ,הגיבור החלש ,המנצח המובס האלמוני עטור התהילה שאפילו את שמותיו כולם בדה והחליף ככובעים….
(משה שמיר "עד הסוף")


לדעת החוקרים אפרים ואינרי קארש במאמר ""המרד הערבי הגדול ": בין מיתוס למציאות ": שפירסמו בכתב העת להיסטוריה "זמנים "ב-2001. כל הטענות לגבי המרד הערבי כמרד לאומי גדול הן שגויות מן היסוד .

לדעתם המרד במדבר לא היה לאומי ערבי כלל ועיקר .וזאת מאחר שבאותה תקופה לא היו נתינים הערביים של האימפריה העותמאנית כל תודעה לאומית . ולפעולותיהם ולרעיונותיהם של כ350 הלאומיים שפעלו בכתריסר אגודות ערביות סודיות באימפריה העות'מאנית לא הייתה שום השפעה על הציבור הערבי שנותר רובו ככולו נאמן לשולטן עד לסיום המלחמה.היחס למרד בקרב אותם חלקים מהציבור הערבי שהיו מודעים לקיומו נע מאדישות מוחלטת לעוינות חריפה .
כמו כן חוסיין ובניו לא היו לאומנים ערביים שחתרו לשחרור אומתם מכבלי השעבוד העות'מאני ארוך
השנים אלא בסך הכל אימפריאליסטים שביקשו לנצל חלון הזדמנויות נדיר לשם הקמת אימפריה רב לאומית נרחבת מישלהם על חורבות האימפריה העות'מאנית . לא השאיפה לחרות היא שמשכה אותם אלא הרצון לביזה מגווית התורכי שנראה כנחלש יותר יותר ויותר. צבא המורדים אמנם הורכב מקבוצות ערביות שונות אך אלו היו עוינות ביותר זו לזו כפי שהיו הלאומים הערביים במזרח זה לזה.
היה זה נצנוץ הזהב הבריטי וריח השלל שקיבץ את הבדואים מאחורי השריף ובניו ובודאי לא השאיפה לחרות או שחרור לאומי. בדואים רבים נהגו להעלם מיד לאחר שקיבלו מענק או שכחו את הלחימה ברגע שמצאו שלל רב:" הביזה העסיקה לחלוטין את הבדואים שלנו והתקפות הנגד התורכיות לא נתקלו בהתנגדות כלשהי " מדווח לורנס בספרו .

השריף חוסיין לא גילה עניין רב בשיחרור האומה הערבית המדוכאת ,למרות כל המלל הלאומני שבו עטף את מגעיו עם בריטניה ועם לורנס. כל התנהגותו במהלך המרד הייתה מכוונת למטרה אחת בלבד :השגת הרווח המירבי עבורו ועבור משפחתו.

הוא ובני  ומשפחתו לא ראו את עצמם באמת כחלק מהעם הערבי אלא כאליטה נבחרת שנועדה לשלוט על המונים הנבערים . בני משפחת האשמים בזו לכל שאר הערבים ראו בהם חבורות נבערים מפוצלים אשר רק הם בעצמם מוכשרים לשלוט בכולם
במהלך המרד קיים פייסל מגעים סודיים עם מנהיגים תורכיים כמו עם ג'מאל פחה ומוסטפה כמאל גיבור מערכת גליפולי ( ולעתיד שליט תורכיה).לורנס תיאר מגעים אלו בספרו כמהלך מבריק של זריעת פרוד בקרב העותמאנים וסיפר סיפורים גרנדיוזיים על ההצעות המדהימות שאותם היציעו התורכים לפייסל כמו אוטונומיה לחיג'אז וסוריה ומסופוטמיה וכתר לחוסיין וכו'.

במציאות הלא רומנטית מגעים אלו היו הונאה חסרת בושה של בני בריתו הבריטים ואיש לא ידע זאת טוב יותר מלורנס אשר נתן הסכמה בשתיקה למגעים מפוקפקים אלה והסתירם מהממונים עליו . שנים מאוחר יותר הודה לורנס לאחד הביוגראפים שלו "פייסל בהחלט מכר אותנו ". במציאות הפיתויים הנכבדים שהיציעו התורכים לפייסל היו פרי דמיונו הפורה של לורנס ( או אולי של פייסל שסיפר לו עליהם ).לו אכן היו מועלות הצעות כאלו בפני פייסל סביר להניח שהיה חוטף אותן בשתי ידיו .
גם אם נקבל את קביעתו המפורסמת של לורנס כי "הכל הוגן באהבה מלחמה וכריתת ברית "ברור שמגעי ההאשמים עם העותמאנים לפני פרוץ המרד ובמהלכו היו בגדר הונאה של הבריטים וחשפו את הכזב ביומרתם לייצג את "האומה הערבית ".

אחרי המלחמה היה יועץ מדיני לידידו וינסטון צ'רצ'יל אז שר המושבות . ב1919 הוא השתתף במשלחת הבריטית לועדת השלום בפריז ולמעשה יועצו של פייסל ודובר השאיפות של בית האשם .אך נכשל במאמציו להבטיח מלוכה בסוריה לפייצל כיון שהדבר נגד את הסכמי סיקס פיקו בין אנגליה וצרפת .אך יותר מאוחר סייע בהמלכת פיצל על עיראק ( שלא האריכה ימין בניגוד להמלכת אחיו עבדאללה בירדן) . לורנס ראה בהתנהגות של ממשלת בריטניה לבית האשם ולערבים בכלל כבגידה וב1922 פרש משרות הממשלה . כל חייו נשאר מעריץ של הערבים בכלל ושל האשמים בפרט.

הודות לספרות המפורסם "שבעת עמודי חכמה" שפורסם ב- 1926 ( ותורגם לעברית במהרה בידי יעקב קופליוביץ ) הפך לורנס את המרד הערבי שהיה לא יותר מהצגה צדדית חסרת חשיבות במלחמה הכוללת כפי שהודה הוא בעצמו להצגה ראשית שהציתה את דמיונם של המוני קוראים . הקולונל לורנס חסר החשיבות הפך ללורנס איש ערב " הגיבור הלאומי שהיה ידוע למיליונים .ספרו של לורנס הפך לרב מכר ענק ונשאר כזה במשך עשרות שנים .
הוא הוצג בידי עיתונאי בעל יכולת פרסומית אדירה בשם לואל תומאס כ"מלך הבלתי מוכתר של עמי ערב ". אותו תומאס נדד ברחבי אנגליה במסע הרצאות מלווה במופע אור קולי :שיקופיות שהוצגו בפנס קסם על מסעו של גנרל אלנבי בארץ ישראל ובעיקר על מסע ההרפתקאות של לורנס . הרצאות אלה משכו אליהם יותר ממיליון מאזינים ובינהם מלך אנגליה שרים וגנראלים שונים . לאחר מכן תומאס כתב ספר על לורנס בשם "נסיך מכה". הספר נמכר במאתיים אלף עותקים .

על חייו הופיעו ביוגרפיות רומנטיות נוספות מאת ידידים כמו המשורר רוברט גרייבס  ( מחבר "אני קלאודיוס " ו"גיזת הזהב") ו שכתב ב-1927 ביוגרפיה בשם " Lawrence and the Arabian Adventure ( 1927 ) שהייתה במידה רבה אחראית למיתוס שנוצר סביב איש זה ,לורנס עצמו שיתף פעולה בכתיבתה כמעין מחבר שותף וכך סייע להאדרת שמו .
גרייבס ראה בו דמות רומנטית וצבעונית שונה מאוד מהדמויות האפרוריות שאפיינו את מלחמות החפירות של מלחמת העולם הראשונה.
ההיסטוריון לידל הרט כתב גם הוא ביוגרפיה שבה ייחס ללורנס תכונות של מצביא ברמה של נפוליאון ואלכסנדר הגדול.
ידיד אחר וינסטון צ'רציל כתב עליו רשימה מעניינת  בספרו "גדולי הדור " ששמו מדבר בעד עצמו. לדעת צ'רצ'יל ספרו של לורנס על הרפתקאותיו הוא ":אחד הספרים יותר מצוינים שנכתבו בשפה האנגלית וכשרובה של הספרות הענפה על המלחמה הגדולה ינופה ויעלם מן העין תחת שכבות תמציות ביאורים ודברי ימים של הדורות הבאים .כשמאבקינו ייבחנו מתוך פרספקטיבה ומידותיהם הנכונות תיראינה ביתר דיוק .יזהיר סיפורו של לורנס על המרד במדבר באור אלמוות ".

כתוצאה ממסע הרצאות של תומאס והספרים שכתבו לורנס ,תומאס  רוברט גרייבס למבוגרים ולילדים לורנס הפך לגיבור לאומי ולאגדה .. הוא מצא את עצמו נרדף על ידי גדודי סקרנים ועיתונאים בדומה לסלבריטאים של ימינו דבר שלא היה ידוע עד אז כלל .


אבל כמקובל לאורך השנים פורסמו גם ביוגרפיות שונות שפעלו לנתץ את המיתוס.והיציגו את לורנס כאדם מתוסבך ושהמציא את האגדה עליו במו ידיו.
לאורך השנים פורסמו גם ביוגרפיות שונות שפעלו לנתץ את המיתוס.כך למשל ב1954 ראה אור בצרפת ( לאחר שנמנע פירסומו באנגליה ) ספרו של הסופר האנגלי ריצ'רד אלדינגטון "לורנס המתחזה" שחובר מתוך כעס אישי רב של המחבר על מושא חיבורו. אלדינגטון ביצע עבודת נמלים ואסף פרטים וראיות לאין ספור שבהם ביקש להוכיח שלורנס היה מתחזה יצר את האגדה על עצמו במסכת של סיפורי אלף לילה ולילדה וכי בסופו של דבר היה אדם מתוסבך מאוד .

קריקטורה של לורנס.

על הציבור הבריטי הספר נפל כמהלומה איומה.המחזאי טראנס ראטיגן הוסיף על המהומה לגבי אישיותו של לורנס במחזה שכתב על חייו שהתבסס על ההשערה שהיו ללורנס נטיות הומוסקסואליות כבושות ושהתורכים אף ידעו עליהם וניסו לנצל את נטיותיו אלו ולשברו דרכם .

 

מיד קמו והופיעו המגינים על לורנס אישיותו ומורשתו .ואחד הראשונים שבהם היה המזרח והסוכן הבריטי שהתאסלם ג'ון פילבי איש סודו של אבן סעוד ואביו של המרגל הכפול המפורסם קים פילבי ( שאז דבר בגידתו בבריטים כסוכן כפול סובייטי עוד לא נחשף). הוא האשים את אלדינגטון שהוא עוסק בחטטנות ונטפל לשולי הדברים לגבי לורנס. תוך התעלמות מגדולתו של לורנס ואולי בראש ובראשונה כסופר מחונן.

דומה שויכוח זה רק העצים את פירסומו של לורנס שהפך לדמות הנודעת ביותר של מלחמת העולם הראשונה ומאז ביוגרפיה רדפה ביוגרפיה.  והויכוחים על דמותו לא הסתיימו אף לרגע.
כך למשל הועלתה השאלה מה היה משקלו האמיתי של המרד במדבר שלורנס הנהיג ביחס להכרעות הפוליטיות שנפלו באז במזרח התיכון.יותר ויותר נראה שמשקלו של לורנס היה משני הוא פשוט ידע להאדיר את דמותו עם כישרון ספרותי רב. עם זאת מרבית הפרטים בספרו כאשר הושוו עם מסמכים נמצאו בדרך כלל כנכונים..אבל נראה שהוא השתמש בשפע הפרטים הנכונים בדרך כלל כדי ליצור תמונה שהייתה רחוק המאוד מהמציאות ושבה האדיר מעל ומעבר לכל פרופורציה את תפקידו ואת תפקידם של בני המשפחה האשמית במאבק.

לורנס  איש ערב פוגש את אינדיאנה ג'ונס.

לורנס עם הילד אינדיאנה ג'ונס .

לורנס שימש כמקור השראה לדמות של הארכיאולוג הקולנועי אינדיאנה ג'ונס שהבמאי שלו סטיבן שפילברג הצהיר פעם שהסרט של דיויד לין על לורנס הוא הסרט החביב עליו ביותר .

לורנס גם הופיע בשלושה פרקים בסדרת אינדיאנה ג'ונס הצעיר שבמהלכם אי

אינדיאנה פוגש אותו בתקופות שונות של חייו. ובהם בילדותו בעת שהוא מבקר בפירמידות של מצרים ולורנס משמש אז כאחד ממקורות ההשראה לעניינו העתידי לארכיאולוגיה. פרק שעובד גם לחוברת קומיקס מאת דאן בארי.
,בפרק שעוסק בקרב באר שבע בארץ ישראל שבו משתתפים אינדיאנה ולורנס ,ובפרק נוסף שבו פוגש אינדיאנה את לורנס בשיחות השלום לאחר המלחמה.

לורנס בפרק של אינדיאנה ג'ונס הצעיר.

(אינדיאנה פגש גם את ידידו של לורנס את המשורר  רוברט גרייבז בפרק שעוסק שבקרב הסום שבו השתתפו השניים כלוחמים )
הסרט של דיויד לין  שימש כמקור השראה חשוב ביותר לספר המדע הבדיוני "חולית" של פרנק הרברט שהוא מעין העברה של סיפורו של לורנס איש ערב לכוכב אחר" היחסים  בין פול מואדדיב גיבור הספר ובין השיך הדררי של הבדואים בחולית הנלחמים מלחמת גרילה באימפריה הגלקטית מבוססים על הקשרים בין לורנס ופיסל ומאבקם באימפריה התורכית .

לורנס והציונים

לורנס אינו מזכיר את אהרונסון בשום מקום.אהרונסון מתאר את הפגישה בכמה שורות צוננות שסיכומן :"הוא עויין אותנו בגילוי לב"". הם יפגשו שניהם פעמים אחדות ,כשני יריבים בוועידת השלום בוורסאי (נובמבר –דצמבר 1918),אבל אני רואה אותם קודם כל בפגישתם הראשונה בקהיר ואני חש בפעפוע הראשון של המזימה שתביא למותם ..אהרונסון רצח ( או תאונה)…לורנס התאבדות ( או תאונה ) ..

(.משה שמיר עד הסוף )

לורנס הכיר גם את מנהיג אירגון המרגלים מארץ ישראל  ניל"י אהרון אהרונסון שהיה כמוהו סוכן חשאי ושניהם נפגשו במסדרונות במפקדה הבריטית בקהיר שחלשה על חזית המלחמה נגד התורכים בארץ ובישראל . אולם למרות ששניהם פעלו למען הבריטים כל אחד ביקש את טובתו של צד אחר . לורנס ביקש את טובת הערבים ואהרונסון את טובת הציונים .
היחסים בין השנים כתוצאה לא היו טובים ביותר נראה ששני הסוכנים החשאיים היהירים והבטוחים מאוד בעצמם זילזלו זה בזה.
ביומנו מתאר אהרונסון לראשונה את לורנס ב-1917 כ"ארכיאולוג , בקיא מאוד בענייני ארץ ישראל ,יהיר".
נראה שבשלב זה לורנס הסתייג מאוד מהציונות וראה בציונים שליחים גרמניים . .את המגמה הפרו גרמנית במדיניות התורכית ייחס לורנס באופן ספציפי לאנשי כת הדונמה השבתאיים (ויש הטוענים שבעניין הזה הוא לא טעה ) שהוא לא הבין היטב את ההבדלים בינם ובין היהודיים.

אהרונסון כותב על לורנס ביומנו באוגוסט 1917 ":

הבוקר הייתה לי שיחה עם הקפטין לורנס ראיון ללא שמץ של חביבות .לורנס זכה להצלחה רבה מדי בגיל רך מדי .מעריך מאוד את עצמו. הוא משמיע באוזני לקח על מושבותינו ,על רוח האנשים ,על רגשות הערבים ועל שום מה טוב נעשה אם נטמע בהם בבני ערב… בהקשיבי לדבריו נדמה היה לי שאני נוכח בהרצאת אנטישמי מדעי פרוסי המתבטא בלשון אנגלית.חוששני כי בשורותיהם של הארכיאולוגים והכמרים השתרש הרבה מרוח ה"בושים " ( הגרמנים .א..א ) בסיכומו של דבר ,יש להסיק בעקבות שיחה זו ,שלא ישאר דבר לעשותו ביהודה ושומרון אשר לשם לא יחדור פייסל לעולם .ייתכן שבגליל עוד אפשר יהיה לעשות משהו (לגבי שבטי הבדואים ) .ברם לורנס יערוך חקירה לעצמו באמצעים שבידיו על מנת לעמוד על הלך רוח היהודים יושבי מושבות הגליל .אם הם בעד הערבים יצילו את נפשם .אם לא ישחטו.. הוא עדיין בגיל בו אין האדם מטיל ספק בכוחות עצמו עול הימים המאושר הזה . הוא עוין אותנו בגילוי לב . ביסודו זרע המיסיונר ".
לעמיתו איש ניל"י יוסף לישנסקי כתב אז אהרונסון ..
….בא כוח שותפינו ( לורנס א.א. ) הוא צעיר שחי הרבה שנים בירושלים בחוגי המסיתים (המסיונרים א.א. ) ומביט בעין רעה על התנועה הלאומית שלנו .מצווים לו אמנם להתנהג באופן ידוע ,אבל אם הלב אינו טוב לנו ,הפקודות שמקבל לא תשנינה אותו".
עד כמה שידוע אהרונסון מעולם לא שינה את דעתו על לורנס.


לורנס במדבר.

נראה שבין השניים היה ויכוח חריף ולורנס טען שהחדירה היהודית לארץ ישראל מביאה נזק לאוכלוסייה הערבית . אהרונסון כתב ביומנו "מכין אני תזכיר לפילדינג בו מתקן אני את הרושם הרע שמנסה קפטין לורנס לטעת בלב האנשים אודות קניית אדמה בלב העל ידי יהודים בארץ ישראל .התנהגות רעה כלפי פועלים ערביים וכו'".
ככל הנראה לורנס לא היה האנטישמי כפי שחשב אהרונסון שראה בלורנס את נציג הקו הפרו ערבי המובהק שבמשרד החוץ הבריטי כפי שלורנס אכן היה .
אבל לורנס גם אמר דברים אחרים. כך למשל כתב לאמו על הגליל ב1909 :הייתה זאת לפנים ארץ נאה ויכולה בנקל לחזור ולהיות כך .מוטב שימהרו היהודים לרשתה ולעבדה .מושבותיהן הן נקודות מאירות בשממה".
אילו היו אהרונסון ולורנס נועדים לשיחה גלוית לב ייתכן שהיו מוצאים הסכמה בנקודה משותפת אחת. אהרונסון היה משוכנע שקיום היהודים בארץ ישראל יהיה בנוי על יתרון היהודים מן הערבים בשדה הקרב. וגם לורנס היה משוכנע " אם תיווצר מדינה יהודית בארץ ישראל ,יצטרך הדבר להיעשות בכוח הנשק .המדינה תאלץ להתקיים בכוח הנשק אל מול אוכלוסייה עויינת עודפת לאין שיעור".
ייתכן שבזמן מאוחר יותר השניים יכלו להשלים בינהם אך רצה הגורל ואהרונסון מצא את מותו ב15 למאי 1919 שעה שמטוס בו טס מלונדון לפאריס נפל לים .
ומשעה שהחל לורנס להניח שהנשק שיגן על הציונים יכול להיות יהודי (ולא דווקא אנגלי) הפך להיות יותר פרו ציוני. אולי גם בהשפעתו של ד"ר חיים ויצמן שאותו העריץ לורנס .
עליו כתב במכתב לבישוף האנגליקני של ירושלים "ד"ר ויצמן הוא אדם גדול .שנינו אין אנו ראויים לצחצח את נעליו".

 

ד"ר חיים וייצמן נפגש עם פייסל ידידו הטוב של לורנס.

 
חיים ויצמן היכיר גם הוא את לורנס כתב בזכרונותיו "מסה ומעש ":"הייתי רוצה להזכיר לטובה את השירות ששירת ת.א. לורנס את עניינינו .את לורנס פגשתי פגישה ארעית במצרים עם אלנבי ולאחר מכן בארץ ישראל .נזדמנתי איתו אחר כך לעיתים קרובות והוא היה מבקר לפעמים בביתנו בלונדון .
יחסו את התנועה הציונית היה חיובי מאוד למרות שהיה פרו ערבי מאוד. ומתוך טעות הציגו אותו כאנטי ציוני .דעתו הייתה כדעתו של פייצל כי היהודים יביאו תועלת רבה לערבים וכי העולם הערבי ירוויח הרבה מן הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל"

 .וייצמן ידע מה הוא כותב . לורנס סייע לוייצמן להגיע להסכם עם פייצל שהכיר בזכויות היהודיות בארץ ישראל ואולי שינה אז את דעתו על הציונות .

 מנגד הסופר משה שמיר יצר ברומן שלו "עד הסוף" ( 1991) תמונה עויינת מאוד ללורנס שאותו הציג כאויב ניל"י וכמי שהיה אחראי לבגידה שהביאה להסגרתם לידי התורכים זאת בגלל הבנתו שהאינטרסים הציוניים שמייצגת נילי של עצמאות ליהודים הם מנוגדים בסופו של דבר לחלוטין לאלו של הבריטים .אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא החקירה של המספר "משה אבני " את התעלומה מה קרה בכמה ימים חסרים המוזכרים בספרו של לורנס אך  משום מה לורנס נימנע לתאר מה אירע בהם.

מסקנתו של המספר: בימים אלו ניהל לורנס קונספירציה כנגד אהרון אהרונסון שהביאה לבסוף למותו.

לורנס ושרה אהרונסון

שרה אהרונסון אשת אירגון המרגלים ניל"י.

לס"א
אהבתיך ,על כן חפנתי גאון האדם בחיי ,
וכתבתי צוואתי בכוכבים לרוחב השמיים
לזכותך בחירות ,הבית הראוי על שבעת עמודיו
שעניו תזרחנה עבורי
כשנגיע….
( ת. א .לורנס שיר פתיחה לשבעת עמודי החוכמה )
",….חקרתי את הבדווים בשאלה האם לורנס אמנם היה הומוסקסואל .כולם סירבו להשיב לי על כך .לא ברור לי מדוע הוא הקדיש את ספרו לש.א.

חקרתי במי מדובר. אמרו לי שמדובר בצעירה  ,לוחמת יהודיה שחיה בפלשתין שלורנס הושפע ממנה ומגבורתה.שמה שרה אהרונסון ,ממנהיגות אירגון ניל"י ,שריגלה למען הבריטים ושלחה יד בנפשה לאחר שנחשפה על ידי התורכים .
לורנס היה המום מסיפורים הנפלאים על שרה אהרונסון שסופרו במפקדות הבריטיות במצרים .יש האומרים שהיא היתה האישה היחידה בחייו . "
החוקר הירדני סולימאן מוסה.
ישנן שאלות נוקבות על חייו המיניים והרומנטיים של לורנס.


עד כמה שידוע לא היו לו קשרים רומנטיים כלשהם וייתכן שלא התעניין במין כלל . על פי ההנחה מהקובלת הייתה לו דחייה ממגע מיני בכלל לפחות עם נשים והוא התרחק מכל מה שהיה קשור במין. . בשנות פירסומו הגדול הוא הוצף בהצעות נישואין אך "מהן פחד יותר מאשר מפני גדוד חיילים תורכיים". בספרו הוא כמעט שאינו מזכיר כלל נשים ,וכך גם בסרט של דיויד לין אין אפילו דמות נשית אחת "לרפואה".
מאידך יש טענות שונות שהוא נישא וב-2001 פורסמה טענה שהוא התחתן עם אישה הודית בשנות העשרים לנישואין צרי ימים וסודיים ,אך לא ברור כמה אמת יש בטענות אלו.
טענה מקובלת מאוד היום היא שהוא היה בעל נטיות הומוסקסואליות ונמשך לידידים ערביים אם כי ( עד כמה שידוע ) לא מימש את תשוקתו אליהם .יש הטוענים שהיה גם בעל נטיות מזוכיסטיות מיניות .
ידוע למשל שהוא שכנע ידיד שלו להלקות אותו באופן קבוע במשך חודשים בטענות מוזרות שונות . באחת הפרשיות המפורסמות שעליהן הוא מספר בספרו הוא תיאר כיצד נלכד בידי התורכים בעיר דארה שבירדן בעת שהיה מחופש .התורכים לא זיהו אותו אך השליט התורכי של המקום וכמה חיילים תורכיים אנסו את לורנס לפי התור לאחר שהתנגד לקיים יחסי מין מרצונו והתעללו בו . לדבריו  הם הלקו אותו בשוטים העשויים מאברי מין של סוסים , ובין שאר הדברים חתכו פיסת בשר מצלעו ובמקומה "שתלו " פגיון…

לבסוף שוחרר או נמלט (זה לא כל כך ברור מהסיפור ) . ,פרשה זאת נשארה שנויה מאוד במחלוקת והרבה דיו נשפך עליה בניסיון להבין :למה העצם התכוון ? האם באמת הייתה כאן התעללות תורכית ? האם הייתה כאן השפלה שהותירה עליו את רישומה כל חייו ? או שמה לורנס המזוכיסט בכלל נהנה מכל הפרשה? המחזאי טרנס רטינגן במחזהו על לורנס שבו הוצג כהומוסקסואל טען שכל האירוע היה מלכודת שנועדה לנצל את נטיותיו הכמוסות של לורנס.ואחרי שנשבר כוח רצונו שוחרר במכוון על מנת יחזור לידידיו הערביים זאת מתוך ההנחה שיחזור כאדם שבור מבחנה גופנית ורוחנית ויאבד לאחר מכן את הכח והרצון להנהיג את המרד הערבי .אבל הנחה זאת שמייחסת לתורכים יכולת הערכה פסיכולוגית מדהימה ממש אינה משכנעת כלל ובכל מקרה לא התממשה מעולם.


אבל הושמעו טענות שדווקא היה קשר רומנטי חשוב אחד בחייו של לורנס עם אישה ודווקא עם אחותו של האיש שלא חיבב אותו כלל אהרון אהרונסון , המרגלת המפורסמת ביותר של מלחמת העולם העולם הראשונה ( אחרי מטה הארי ) שרה אהרונסון אשת אירגון הריגול ניל"י .אחרי הכל הם היו באותו הצד באותו הזמן ופעלו באותם המקומות כנגד אותו האויב.
לאורך השנים הועלו טענות עקשניות שבין השנים היה רומן אהבה וטענות אלו נסמכו בראש ובראשונה על שורות מסתוריות בשיר אהבה בשער ספרו של לורנס "שבעת עמודי החכמה " המוקדשות ל S A ואין יודע של מי היו ראשי תיבות אלו.אבל הועלתה האפשרות שאלו ראשי התיבות של "שרה אהרונסון ".

האיש שהיה האחראי להפצת סיפור זה היה לא פחות מאשר ראש שירותי הריגול התורכיים עזיז בך שהיה בין האחראים ללכידתה של שרה. בספרו על שירותי הריגול התורכיים מודיעין וריגול בסוריה לבנון וארץ ישראל במלחמת העולם ( 1913-1918 באך מספר שלורנס נחת בחוף קיסריה בפבוראר 1916 ונפגש עם שרה בעתלית כשהוא מחופש לקצין גרמני וחזהו מקושט במדליות גרמניות .נפגש עם קצין תורכי שחשב שהוא גרמני. תחת עיניו של קצין תורכי זה לורנס נפגש בעתלית עם שרה ו"השניים היגיעו להבנה הדדית" ( משפט שלו אפשר לתת פרשנויות רבות ומגוונות ביותר).

פוסטר סרט דוקומנטארי על לורנס.

לטענת עזיז בך לורנס גם מסר מכתב חשוב ביותר לשרה שבו דיווח לפייצל שההכנות למרד הערבי הגיעו לשלב הסופי שלהן ושרה העבירה אותו אחר כך לפייצל.שרה נפגשה שוב עם לורנס בדמשק ששם התארח במלון "חואם" שם דיווחה לו על כל מה שארע בינה ובין פייצל. אחר כך סידרה פגישה בין לורנס ופיצאל ובפגישה זאת הסכימו על הקו שיש לנקוט כדי להסית את שבטי סוריה למרוד ולהציל עצורים בבית משפט צבאי באעליה. אחר כך עזב לורנס לחיג'אז בעוד ששרה פנתה לבירות לארגן שם תעמולה כנגד העותמאנים .
אבל החוקרים מטילים ספק במידע זה. לדעתם לא יתכן שלורנס היגיע בפברואר 1916 לארץ ישראל והמשיך לדמשק בחודש לאחר מכן. זאת משום שבאותה התקופה שהה לורנס בעיראק בא במגע עם אנשי המקום וניסה לעוררם לשתף פעולה עם הבריטים ללא הצלחה. יתכן שאכן נחת קצין בריטי אחר באותו זמן ואליו מתייחס בך שבילבל בין השניים . אולי בהשראת ספרו של לורנס שיצא כבר לאור בעת שבך פירסם את זכרונותיו ב1936. עם זאת מעניין לציין שגם נאצר אבו פריד גדנס עגלונו של אהרון אהרונסון בתחנת הנסיונות בעתלית סיפר שלורנס נפגש עם שרה בעתלית לאחר שירד מצוללת. הבעיה עם הסיפור היא שמעולם לא שימשה צוללת באמצעי קשר בין התחנה של נילי והמפקדה הבריטית בפורט סעיד.

 

אבל בכך לא הסתיים סיפור המעשה בין לורנס ושרה לפחות כפי שסיפרו אותו.
על פי תיאוריה פנטסטית שהועלתה בידי כותבים יהודיים שונים היה סיפור אהבה בין שני המרגלים אך לורנס נאלץ לוותר על אהבתו לשרה כתוצאה מאבדן כוח הגברה שלו בעקבות המכות נוראיות ומעשי האונס שסבל לורנס בעת שיביו אצל התורכים בדארה .
סיפור נחמד אבל אהרון אהרונסון שמן הסתם לא היה מקבל בנחת רוח כל קשר כזה בין אחותו ויריבו לא מזכיר שום דבר כזה ביומניו .מאידך סביר מאוד שאם אכן היה קשר כזה המעורבים לא היו טורחים לספר לו עליו ביודעם שהוא יתנגד. .
חקירות רשמיות הראו שהשניים מעולם לא נפגשו ולא יכלו להיפגש. עד כמה שידוע לורנס לא ביקר בזכרון יעקב כשערך סיורים בארץ ישראל ב-1909 ולא יכל לפגשה שם . שרה הייתה בארץ ישראל בזמנים שבהם לורנס היה בקהיר בחיג'אז ובעבר הירדן והוא גם לא היה בקושטא כששרה שהתה שם ב1914-1915.ובאפריל ובמאי 1917 כששהתה בקהיר ובאלכסנדריה נעדר בדיוק אז ממצרים והיה עסוק במדבר. שרה נפטרה בבית סוהר תורכי במרץ 1917 שמונה חודשים לפני הזמן שבו נשבה לורנס ונאנס בדארה.
השערה זאת הובעה בראשונה על ידי עיתונאי בשם גרינברגר שאף בא לזיכרון יעקב לבדוק את אמיתותה. אבל קריאה ביומנים בבית אהרונסון הפריכה לו את התיאוריה הנחמדה והוא חזר לארצו ממורמר בגלל הוצאותיו הרבות שירדו לטמיון. ב-1947 ניסה סופר אנגלי בשם סמרסט דה שייר חבר בית הנבחרים
הבריטי לשעבר להפיץ שוב את המעשייה בתקווה להפיק ממנה ספר רב מכר על הקשרים הרומנטיים בין לורנס איש ערב ושרה גיבורת ניל"י.

אחיו של לורנס ארנולד כתב "אם המעשייה אמיתית אז היא לזכות שני הצדדים אולם מכיוון שאיננה כזאת ביכולתנו להורסה מיד ולתמיד ".הוא קיבל מרימונד סאבאג' שהיה אחד העובדים של גנראל אלנבי פרטים על חייה של שרה והשתמש בהם ביחד עם משפחת אהרונסון כדי להרוס את הסיפור .

הטענות על הקשר בין שרה ולורנס נמשכו בביוגרפיה של לורנס של פלורה ארמיטאג' The Desert and the Stars (1955). אניטה אנג'ל כתבה נספח "המיתוס של שרה ולורנס " עבור ספרה Nili Spies, The Hogarth Press, London (1959 והיא נתמכה בידי ידיד קרוב של לורנס ד"ר ארנסט אלטויאן .ב-1989 וב-1992 הופיעו מכתבים בסאנדי טיימס שתמכו בטענות אלו . כך שהטענות בנושא לא באמת גוועו .
היום נהוג לחשוב שראשי התיבות רומזים בכלל לשמו של גבר שיח אחמד עימו ערך לורנס סיורים שונים ורבים במזרח בימי מלחמת עולם ושמו מופיע בפעמים רבות באיגרות לורנס. ייתכן שטענה זאת מחזקת את השמועות על ההומוסקסואליות של לורנס.

אילו לורנס היה קצין במנדט .

הוא יחיה בספרות האנגלית ,הוא יחיה במסורת חיל התעופה המלכותי ,הוא יחיה בתולדות מלחמה ובאגדות ערב".

וינסטון צ'רצ'יל

 

 לורנס לא מת באופן טבעי. את רוב שנותיו אחרי מלחמת העולם הראשונה עשה בשירות כטוראי בשם בדוי ביחידות של חייל האוויר הבריטי . למרות שהיה אדם מפורסם. בשנת 1935 נהרג בתאונת דרכים כשהוא נוהג באופנועו. גם לגבי תאונה זאת יש שאלות ותיאוריות רבות. היו שמועות שהוא התאבד. שמועות טענו שהוא נהדף עם אופנועו מאחור על ידי משאית עלומה כדי לסלקו מהדרך .ואחת התיאוריות היא שהוא "נרצח" מכיוון שאדולף היטלר ( חובב אדוק של הסופר הגרמני קרל מאי וסיפורי "קרה בן נמסי " שלו על נודד גרמני במזרח הערבי שלורנס נראה כאילו יצא מהם ) הוקסם מאישיותו וביקש לפגשו ולשמוע ממנו סיפורים על הודות מפעיליו בצבא בריטניה.לא ברור למה מישהו היה צריך להיטרד מעניין זה עד כדי כך שהרי המידע שבידי לורנס כבר היה מיושן.אבל שמועות תמיד יש.

פורטריט של לורנס ,מופיע בספרו של וינסטון צ'רצ'יל "גדולי הדור".

וינסטון צ'רצ'יל מספר  בספרו "גדולי הדור " שכמה פעמים הרהר בדבר ,מה היה צפוי ללורנס אילו נמשכה מלחמת העולם הראשונה עוד מספר שנים .לטענתו במקרה כזה לורנס היה אולי מקיים את חלום נעוריו של נפוליון לכבוש את המזרח .אולי היה נכנס לקושטא בשנית 1919 או 1920 בראש צבא המורכב במבני גזעים ושבטים רבים. מעין אלכסנדר הגדול חדש.
אך כידוע זה לא מה שקרה רוח הסערה שכחה לפתע כמו שקמה לפתע ,השמיים התבהרו ופעמוני שביתת הנשק צלצלו .האנושות שבה מיד ,ברגש רווחה שאין לתארו אל חייה הרגילים ,החביבים עליה,שהופרעו לזמן ארוך ,ולורנס נעזב ושב להלוך לבדו ,בשטח אחר ובמהירות אחרת".
דומה שיש כאן צער מסויים אצל צ'רצ'יל על שהאפשרות האחרת שידידו לורנס היה נהפך לאלכסנדר גדול חדש לא הוגשמה.

אבל נשאלת גם השאלה :
ייתכן מאוד שאם היה לורנס חי היה הופך לדמות חשובה במנדט הבריטי בשנותיו האחרונות ואז היה נאלץ לראות במאבק הגדול בין הערבים ובין היהודים. נשאלת השאלה במקרה כזה האם היה לורנס נהפך אז לאחד מתומכי המדיניות הבריטית הפרו ערבית ואויב של הישוב היהודי ?

נספח : ספרים בעברית מאת תומאס אדוארד לורנס

לורנס איש ערב ,ספר כיס בהוצאת "ספיח " משנות השישים.

 ת.א.לורנס המרד במדבר עם הקדמה של ברנרד שאו . תרגם יעקוב קופלוביץ ( ישורון קשת ) הוצאת מצפה ,תרצ"א. 1931.
לפוצץ רכבת .עברית עמיאוד ארבל סדרת תרמיל קלאסיקה ,משרד הביטחון ההוצאה לאור,1984.
ספרים על לורנס איש ערב בעברית
שבעה עמודי חוכמה :חגיגת נצחון תרגמו נינה פתאל ודויד ברקוב ערך והוסיף הערות יעקב חבקוק ,משרד הביטחון ההוצאה לאור , 2006.

ספרים על לורנס

, טוביה    אשכנזי  שערי המזרח /    תל-אביב :   דפוס הארץ,   תר"ץ.1930

כולל מאמר על לורנס .
לורנס בחיים באגדה / מיכאל אסף
מיכאל אסף לורנס בחיים ובאגדה הוצאת דבר, תרצ"ו. 1936
וינסטון צ'רצ'יל גדולי הדור :מסות ביוגרפיות על אישים מרכזיים . תרגם אשר ביילין עם יעקוב קופלוביץ, ספריית הרמון מסדה,1941.

מיור צ.ס.( קלוד סקודמור)  ג'רויס ( לשעבר מושל סיני ) שבטי ערב /; תרגם זאב שרף.

ירושלים : עפר, [תש"ו]1946.

כולל פרק על לורנס איש ערב

זאב פון ויזל , (1896-1974) .    האיסלאם ואנגליה /    תל אביב :   א' מוזס,   תש"י.

פרק מיוחד מייחד הסופר ל'מרד במדבר' בהנהגתו של לורנס איש ערב והטעויות בתפיסת עולמו.


ארצ'יבל פרסיבל וול החייל הטוב תרגם א.ברוידא,מערכות ,1952.

לורנס איש ערב
אנתוני נטינג לורנס איש ערב. עברית נ.בעל גליל .הוצאת ספיח ,1963.
על הגרילה .עורך יהושפט הרכבי וא' רובינשטיין משרד הביטחון ההוצאה לאור,1971

.
עמרם שייר לורנס המרד במדבר ולאחריו . ספריית פועלים והוצאת שבא ,1972.


עזיז בך מודיעין וריגול בסוריה לבנון וארץ ישראל במלחמת העולם ( 1913-1918 ) תרגם עם הערות אליעזר טאובר ,אונ' בר אילן,1991.

ספרות יפה על לורנס


משה שמיר.עד הסוף . חלק שלישי בטרילוגיית "רחוק מפנינים ". הוצאת עם עובד, 1991.

מרי דוריה רסל     החולמים לאור היום / עברית בתיה זיסון    (ת"א) :   אופוס,   (2008).

מורה אנגליה פוגשת במצרים בשנות השלושים את לורנס איש ערב ואישים ידועים אחרים כמו  וינסטון צ'רצ'יל. ‬

קישורים רלבנטיים

האתר האולטימטיבי על לורנס לורנס בויקיפדיה בעברית
לורנס בויקיפדיה באנגלית 

מבול הספרים על לורנס
רשימת ספרים על לורנס חובבי לורנס בעולם

ציטוטים של לורנס

לורנס כדמות בסרטים

לורנס בפרקי אינדיאנה ג'ונס 

טיולים בעקבות לורנס

אינדיאנה ג'ונס הצעיר ידיד של לורנס איש ערב רוברט גרייבס משורר וידיד של לורנס איש ערב וינסטון צ'רצ'יל :מכר ומעריץ של לורנס איש ערב

לורנס איש ערב
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון קנצרובסקי  On אוגוסט 19, 2006 at 6:25 am

    הטענה העיקרית שלהם שגרילה במדבר לורנס לא יכל ללמד אותם
    מערכת היחסים לא הייתה של מפקד ופקודיו

  • דוד פלד  On אוגוסט 19, 2006 at 6:28 am

    הלאומיות עברה גלגלולים רבים עד שנקבעה בתפישתנו כקשורה למדינת לאום. בימינו מיחסים לה שלושה מרכיבים: אתניות, שפה וטריטוריה. שלושת היסודות האלה לא היו קיימים בשטח ובתקופה בה פעל לורנס. היה זה בעיקר מבנה שבטי ואינטרסים שבטיים שהתנגשו ביניהם במרחב הערבי.

    לורנס היה מודע לכך והוא אכן הבטיח לבניו של השריף חוסיין ממלכות משלהם. עבדאללה בירדן, ואחיו בעיראק. פייסל נותר ללא מלוכה. כלפי פנים השתמש בלשון האירופאית של המאה ה-19 והציג את "המרד הערבי" בלשונו של ביירון, כאילו נולדה מהדורה מחודשת של מלחמת של יוון לעצמאות מהטורקים בבלאד-א-שאמס, שזה היה שמה של האיפרכיה האדמיניסטרטיבית הטורקית וכלל את סוריה (לבנון שעוד לא הוקמה) עיראק ירדן וא"י, עד אל עריש. את דמשק כבש לורנס עם כוחותיו של פייסל, ובכך הצליח להקדים את כוחותיו של אלנבי ולהצביע על חזקה סמלית של פייסל בדמשק.. יומיים לאחר הכיבוש הגיעו כוחותיו של אלנבי והוא מסר להם את העיר.

    מאידך, ב-1919, כאשר פייסל נוכח לדעת שהשיחות בפריז לא יקנו לו את חפצו, הופיע בדמשק והכריז על ממלכתו. כל משך השיחות ניסה לורנס לשכנע את הבריטים לעמוד בהבטחתו בשמם, אך האינטרסים השתנו. פייסל כאמור חש בכך וניסה לקבוע עובדות בשטח. דמותו הכריזמטית של פייסל עוררה התרגשות עצומה במרחב. משלחת מטעם ערביי ארץ ישראל הופיעה בארמונו בדמשק והביעה לו אמונים.

    פייסל שלט "בממלכתו" בדמשק לא יותר מ-18 חודש, ויצר אגדות המסופרות עד היום. בהסכמים בין לויד ג´ורג´ האנגלי ופואנקרה הצרפתי חולק המרחב לאזורי השפעה, כאשר עיראק ירדן וא"י נמסרו לאנגלים (וגם כאן יש סיפורים למכביר כיצד שכנע אלנבי שלא למסור את א"י לצרפתים וכיצד ירד מהפרק מנדט אמריקאי) ואילו צרפת קבלה את סוריה. חלוקה זו קבלה לגיטימציה בינלאומית בעקבות וועידת הבדיקה של חבר הלאומים ואישררה ב-1923 (בהתנגדות הסורים).

    הצרפתים ממשו מייד את שלטונם בסוריה, הרסו בתותחיהם את מחצית דמשק ופייסל נמלט על נפשו. במקביל ירד לורנס מבמת ההיסטוריה, כפי שתארת בספורך.

    עד ימינו אלה עדיין מתחרה רעיון הפאן-ערביות עם רעיון של מדינת לאום בחייים הפוליטיים של אזורנו.

  • דוד סיון  On אוגוסט 19, 2006 at 6:30 am

    התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל עושה את צעדיה הראשונים כבר בימיו של הרצל: גם במכתבים שהם כתבו לשליטים, גם דרך הופעתם בפרלמנט הטורקי וגם בפוליטיקה הפנימית של ארץ ישראל. על יד התנועה הפאן ערבית מתפתחת בארץ תנועה לאומית פלשתינאית (ערבית)

    נדמה לי שבשנים הבאות כיוון ההתפתחות הוא "לאומיות פלשתינאית". אפילו ז´בוטינסקי מכיר בכך (ראה קיר הברזל שכתב בשנת 1923).

    כבר בתחילת העליה השניה היה ברור לכל מי שעיניו היו בראשו שהמאבק בין שתי התנועות הלאומיות היהודית מול הערבית (פלשתינאית או פאן ערבית) הוא עד שצד אחד יוכרע. כך כתב נג´יב עזורי בשנת 1905 (התעוררותה של האומה הערבית).

  • דוד פלד  On אוגוסט 19, 2006 at 6:32 am

    אני מפנה אותך לספרו של אריק הוסבאום "לאומיות ולאומים" שיגרום לך להטיל קצת ספקות בקביעות הנחרצות שלך.

  • אבנר אברהם  On אוגוסט 19, 2006 at 6:34 am

    העם הערבי בפלסטין חי כבר 10,000 והוא גם ממשיכם של הפלישתים האֶגֶאים שהיו חברים של דוד, המלך.

  • מספר 666  On אוגוסט 19, 2006 at 6:35 am

    הרושם שלי הוא שבשנים האחרון צץ רעיון חדש=ישן שעלול להחליף את שני אלה וזהו רעיון המדינה הפאן האיסלמית העל לאומית או החליפות האיסלאמית " מבית מדרשה של אל קאידה.
    ורעיון חדש ישן זה דווקא משתלב היטב עם רעיונות מודרניים שתוקפים את כל רעיון הלאומיות ( וראו בספרו המוזכר של הובסבאום ) כרעיון שחלף זמנו .

  • רפי אשכנזי  On אוגוסט 19, 2006 at 6:37 am

    למיטב זכרוני, האמיר פייסל הקים את האמירות בעיראק ולא
    כפי שכתבת. לשריף חוסיין היו 4 בנים ורק

    שניים זכו לשלל ממלכתי בסוף המילחמה ההיא. דווקא העבדאללה "שלנו" , מקים אמירות עבר הירדן, הוא הנחשב למוכשר שבין ארבעתם, אבל הצעיר, גם זאת ע"פ זיכרוני.
    חיים ויצמן והתנועה הציונית ניהלו יחסים ומו"מים עם פייסל, האח הגדול.
    בהסכם סאן רמו מ 1921, נחתכה משטח המנדט הבריטי על א"י {פלשתינה} הגדה המיזרחית של הירדן, והוקמה אמירות עבר הירדן תחת עבדאללה. הדבר נעשה תוך מחאות חריפות של התנועה הציונית כולה. הבריטים יצרו מיד פרוזדור בין עיראק לעבר הירדן, ברוחב כ 100 ק"מ והוא הנראה במפה כ"ידית הגרזן" של ממלכת ירדן דהיום.
    כן, אפשר להגיד כי את תוצאות מילחמת העולם הראשונה אנחנו אוכלים עד היום לטוב ולרע..

  • דויד סיון  On אוגוסט 19, 2006 at 6:40 am

    . מהיכן הביטחון שלך "הבעיה היא שמעולם לא שימשה צוללת באמצעי קשר בין התחנה של ניל"י ופורט סעיד"?

    2. מדוע הביקור של לורנס צריך להיות קשור לצורה של הקשר בין תחנת הנסיונות ופורט סעיד (שלא כל כך היה קיים בשנת 1916)?

    3. שרה התחתנה עם איש מקושטא ועברה לגור עימו. האם כבר בתחילת 1916 היא חזרה לארץ ישראל?

    4. מה בדבר קשריה הרומנטיים עם אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי מניל"י?

  • מספר 666  On אוגוסט 19, 2006 at 6:42 am

    הקשרים בין שרה ובין פינברג ולישנסקי אינם רלבנטיים לכתבה לכן לא הזכרתי אותם.
    כמובן הייתי מזכיר אותם אם הכתבה הייתה עוסקת בשרה .
    לגבי שאר השאלות שלך אני מסתמך בזה על ההערות של אליעזר טאובר לספר של עזיז באך, וגם על התייחסויות בספר של נטינג .אני מודה ומתוודה שאינני מומחה בנושא חייה של שרה אהרנסון (להבדיל מהופעותיה בתרבות הפופולארית ) כך שאני מסתמך כאן על מומחים ממני.אם תמצא שיש כאן שגיאות אתה מוזמן לפרט.

  • דוד גלוקסמן  On אוגוסט 19, 2006 at 6:44 am

    לאחרונה עסקתי באיסוף חומר על הברנש, תחת הכותרת "רקוויאם ללורנס איש ערב", אך מהיבט אחר לגמרי. הוא נמנה על גיבורי ילדותי וקשה לי לנפץ אגדות.
    אם זכור לך, אחרי מלחמת ששת הימים פורסם הספר "חשופים בצריח". נהגנו אז לומר, שמאז ומתמיד חשוב מאוד למצביא להיות מכוסה על ידי עיתונאי-חצר. מתקופת מלחמת השחרור ועד אחרי מלחמת יום כיפור נהגו כך גם בארץ, ולא תמיד היה תאום בין התיאור העיתונאי להיסטוריה הרשמית של הצבא. וכך קרה, כמו במקרה של לורנס איש ערב, שרבים וטובים הושפעו מאותה תדמית שנוצרה סביב האיש.
    רובם של אותם מצביאים, שהתפרסמו על ידי עיתונאי-החצר, קיבלו ברצינות את המחמאות ודהרו קדימה כי התדמית שנוצרה איפשרה להם זאת. ואין זה משנה אם שמו של האדם גנרל מק´ארתור או גנרל פטון, או בביצה הקטנה שלנו – גורודיש או שרון.
    לגבי לורנס איש ערב רציתי, במסגרת הרקוויאם, להראות כיצד משכתבים היסטוריה. דובר רבות על שהנהיג את המרד הערבי הגדול, שלדעתי לא היה ולא נברא. לא הייתה התעוררות ערבית-לאומית כי לא היה לאום. היו רק שבטים. שבטים אלה המשיכו במלחמות הפנימיות שלהם בשיתוף או נגד הכוחות הזרים ששלטו באיזור.
    השבטים לעולם לא לחמו מלחמה צבאית קלאסית. הם שדדו רכבות, מחסנים, וכל מה שאפשר לבזוז ולקבל ממנו הנאה חומרית. זו הייתה מלחמת גרילה שתועלה לטובת הצבא הבריטי ונגד הצבא העות´מני המושחת.
    לורנס איש ערב תואר בזמנו כמין אסטרטג צבאי בלוחמת המדבר וכמי שמבין בנפשות הפועלות שם. אני מסתייג מכך, כי לא הייתה לו הבנה מספקת בהכרת המדבר ואנשיו, ואת זה קשה לרכוש דרך עבודת ארכיאולוגיה.
    לגבי עתידו, אילולא היה נהרג באותה תאונת אופנוע אומללה, הייתי מהמר שהיה מתפרסם כמין וינגייט של הערבים או במקומו של ג´מל פחא.

  • רחל  On אוגוסט 20, 2006 at 3:17 pm

    אנא עיינו בויקיפדיה

  • מספר 666  On דצמבר 13, 2007 at 2:00 am

    מאמר מעניין של בני מוריס על שני ספרים שעוסקים בלורנס ובקשרין עם אהרון אהרונסון
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/933440.html

  • מספר 666  On פברואר 11, 2010 at 8:12 am

    הוצאת אופוס הוציאה ב-2008 רומן היסטורי מעניין בשם "החולמים לאור היום " .
    סיפור המתאר מורה בריטית מבוגרת שמבקרת במצרים בטיול חלומי ופוגשת שם את לורנס איש ערב וידידו צ'רצ'יל,וגם מתאהבת בטיפוס שרמנטי שמתגלה לבסוף כמרגל גרמני יהודי.

    ראו ביקורת של נוריתה כאן :
    http://www.nuritha.co.il/a343976-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%9E%D7%A8%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%9C

    בעברית כבר פורסמו שני ספרים מעניינים מאוד של דורית מרי רסל :
    "
    חוט של חסד " שמתאר את סיפור המאמץ המחתרתי האדיר של אזרחים איטלקים שבזכותו ניצלו חייהם של 43,000 יהודים בשלב האחרון של המלחמה.

    וראו עליו כאן

    ההיסטוריה כמופע עוויתי עם סוף טוב
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/811401.html
    והספר השונה מאוד משני אלה שהוא אחד מספרי המדע הבדיוני הטובים של העשורים האחרונים
    "הדרור" שמתאר את מסעו של כומר ישועי לכוכב אחר ומפגשו עם בני גזע שונה.
    ראו עליו כאן

    קדוש מעונה
    http://www.sf-f.org.il/story_549

    שני הספרים האחרונים בהחלט שווים קריאה .

  • יאיר לנדסברג  On פברואר 3, 2011 at 9:13 am

    הקולונל ריצ'ארד מיינרצהאגן בספרו "פרקי יומן מזרח תיכוני" מקדיש פרק לא קצר ללורנס, ואף אומר שהיה ידידו הטוב ביותר והכיר אותו טוב יותר מכולם מאחר והיו שניהם חברים בצוות לוועידת השלום בפריז. ידידותם נמשכה גם לאחר מכן שנים ארוכות עד למותו של לורנס. מאידך הסתכל מיינרצהאגן בעין ביקורתית ומשועשעת משהו על אופיו של לורנס ונטייתו לספר בדיות וגוזמאות. את פעלו בקרב הערבים ומלחמתם כנגד התורכים אינו מחשיב במיוחד או כפי שהוא אומר בספרו: "הוא ניצח על הצגה צדדית של הצגה צדדית" (הניסוח של לורנס עצמו). מיינרצהאגן רואה את עצמו כ"מי שהכיר את לורנס היטיב יותר מכל איש חי" והיה איש סודו שנים רבות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On דצמבר 18, 2013 at 3:14 pm

    מעניין לקרוא את הכתבה, ואף יותר – את התגובות, אי שם ב-2013, מתי שכל המזרח תיכון על "לאומיו" שנוצרו במוחו הקודח של לורנס, מתפורר לו.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: