מירון אוריאל – מלך הספרות הקלה

 

לפני כמה חודשים נפטר הסופר מירון אוריאל ,הסופר בעל המספר הרב ביותר של שמות בדויים שהשפה העברית ידעה מעודה וגם אחד הסופרים המוכשרים ביותר של "הספרות הקלה " סופר שחזה בכמה מנושאיו את הספרות פוסט מודרנית הפנטסטית של היום .

 

 

מירון אוריאל אישתו ובנו ב-1963. שנת שיא בפוריותו כמחבר ,ספרות קלה".

מכתב שקיבלתי השבוע :
לאלי אשד שלום
אשמח לקבל מעט פרטים על קורות חייו של מירון אוריאל.
דוד גורלי
דובר משרד החינוך מחוז צפון.

מכתב חקירה בשאלה מדוע מעוניין דובר משרד החינוך לקבל פרטים על חייו של מירון אוריאל נענה בתשובה :

ספרך אדום הכריכה "מטרזן ועד זבנג " מונח לתפארה על- שידתי.מידי פעם,כאשר אני חש צורך בפרץ של נוסטלגיה-אני נהנה לעיין בו.בין השורות ובתוכן חשתי חיבה והערכה שלך,במינונים גדולים-לאיש.אני בהחלט שותף לך באשר לכך ואני מתייחס בעיקר לתרגומים המופלאים שלו.נוסטלגיה וסנטימנטים,אם כן-זה שם המשחק!
בברכת שנה טובה . 

דוד גורלי
בצירוף מקרים מדהים המכתב היגיע חמש דקות אחרי שסיימתי את הכתבה שאותה אתם עומדים לקרוא לעיל. חוקר הספרות פרופסור גבריאל מוקד ,(מעריץ ותיק של המערבונים של מירון אוריאל  שיפרסם את המאמר הזה בעתיד בכתב עת ספרותי בעריכתו ) הסביר  כאשר שמע על צירוף המקרים המדהים  שאין כאן צירוף מקרים כלל ואירועים מעין אלה הם נפוצים יותר ממה שאנו נוהגים לחשוב.כאשר חושבים על מישהו בצורה חזקה סביר להניח שסמלים הקשורים לאותו אדם יצוצו לפתע בכל מיני צורות מפתיעות.

פרננדו פסואה ישראלי .

 
 
 
 

מירון ומרים אוריאל ,1954.

ב-13.05.2006 נפטר העיתונאי העורך והסופר מירון אוריאל .אדם ששמו ויצירתו ידועים רק למעטים מאוד .
הוא נולד ב-1935 והיה בנו של השחקן יוסף אוקסנברג שכתב את הפזמון הידוע "היה זה בשדה" ושהקים תיאטרון לילדים ולנוער שבו הוצגו בין השאר המחזות של חמשת סיפורי חסמבה הראשונים של יגאל מוסינזון .
בעשרות השנים האחרונות הוא היה ידוע בעיקר כמתרגם וכסגן עורך במשך שנים רבות בשבועון "לאישה".

תחת שמו שלו הוא פירסם רק כמה ספרי עיון שכתב לנוער ובראשם "כיבוש החלל" ( 1962) ספר תעודי מצויין שהוא עדיין הספר העברי המקורי המקיף והמעניין ביותר על תולדות חקר החלל מראשיתו ו עד ראשית שנות השישים ואת סדרת "עלילות בלתי נשכחות ב… ( תחומים כמו "חלל ואסטרונומיה, ו"ספורט" ) ".

בחייו האישיים הוא היה אדם צנוע וסגור מאוד ושמו מעולם לא התפרסם בעולם הספרות העברית להוציא כמתרגם. תחת שמו פורסמו גם תירגומיו המרובים של סופרים של ספרות קלה כמו רוברט בלוך , איאן פלמינג ,אליסטר מקלין, אגתה כריסטי , דורותי סיירס ,רקס סטאוט,אירל סטנלי גארדנר, ג'מס הדלי צ'יס ,פיטר צ'יני,ברנרד ניומן ,פטריק קוונטין ,אלרי קווין עדנה פרבר, הרולד רובינס אירווינג וולאס ,פרנק סלוטר, ןגם ספר אוטוביוגרפי של לוחם הקומנדו הנאצי אוטו סקורצני , וגם ספרים של ריידר הגרד ,או הנרי, הונורה בלזק, גי דה מופסן, סומרסט מוהם ,רומן גארי ואחרים עבור הוצאת מ.מזרחי והוצאות אחרות ושכללו גם תרגום של הרומן הביוגרפי "רמברנט"  מאת גלדיס שמיט.

 

בין תרגומיו בולטים התרגומים המלאים היחידים לעברית של שני ספרים בעיתיים מאוד מסיבות שונות "בן חור " של וולאס ( שצונזר בשאר תרגומיו המרובים לעברית בגלל תכניו הנוצריים,תרגומו של אוריאל נשאר התרגום המלא היחיד לעברית עד היום ) ופאני היל של ג'ון קלילנד (שצונזר בגלל תכניו הארוטיים ) .

מירון אוריאל

רק למתי מעט שאותם ניתן היה לספור על אצבעות כף יד אחת פשוטו כמשמעו ,היה ידוע שבמשך תקופה מסוימת בשנות החמישים והשישים איש צנוע זה היה אחד הסופרים הפוריים ביותר שידעה ישראל מעודה ואולי הפורה ביותר בכלל .
זאת בגלל שהרוב המוחלט של כתביו פורסמו תחת שמות בדויים שונים בעלי צליל זר שהוצגו כתרגומים בידי המוציא לאור עזרא נרקיס .

 
אלו כללו מאות רבות של מערבונים בסדרות פופולאריות מאוד כמו "בוק ג'ונס " ומרשל שיפינג", סדרות סיפורים על איש הג'ונגל טרזן ועל בנו בוי , סדרה על דמות הקומיקס "קפיטן מארבל" , סיפורי מלחמה בסדרת "איוו ג'ימה " ביחד עם "סטאלגים" סיפורי מלחמה סקסיים וסדיסטיים על מחנות השבויים של הגרמנים והיפנים במלחמת העולם השנייה, סיפורי גנגסטרים על אל קאפונה בשיקאגו של שנות השלושים בבסיסה עמדה דמותו של פול הארדי בלש אף בי אי משיקאגו שדמותו התבססה על אליוט נס האמיתי ,סיפורי בלשים על המפקח הצרפתי פיירו, ,וסיפורי מתח וריגול שונים ואפילו סיפורים ארוטיים בסגנון "פאני היל" של ג'ון קלילנד מהמאה ה-17 .
 
 
 
 
ובתוספת לכל אלה ובמקביל גם את סדרת "גיבורי ישראל " סיפורים לילדים על גיבורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית תחת השם הבדוי "ליאור עשת ".
לכאורה אוריאל היה עוד סופר אחד מני רבים שכתבו או תרגמו ספרי כיס של "ספרות קלה  " מסוגים כאלו במהלך שנות השישים תחת שמות בדויים שונים ( בין אלה ניתן למנות גם דמויות ידועות יותר בעולם הספרות דאז כמו המשורר מקסים גילן שתירגם גם הוא את "פאני היל" ) .אבל לא בדיוק .
מירון אוריאל היה לא רק סופר פורה, הוא היה גם סופר מוכשר ,ולדעתי ולדעת אחרים סופר הספרות הקלה המוכשר ביותר בתקופה זאת בישראל . הכתיבה הספרותית שלו היא ברמה גבוהה יותר בכמה דרגות מהמחברים האחרים שכתבו באותה תקופה ספרות קלה , הוא היה בעל כושר יצירה לא רגיל כמעיין המתגבר מבחינת הרעיונות ופיתוח הרעיונות ליצירות הספרותיות . הוא כתב ברמה תוכנית ועלילתית גבוהה, ידע לרתק את הקורא באופן לא רגיל וידע לשלב ידע מדעי והיסטורי בסיפוריו . בכמה מיצירותיו הנחותות כביכול הוא אף שילב עניינים של אמונה ודת והתגלה לא פעם כבעל פילוסופיית חיים מוגדרת מאוד .
. בתחום הספרות הקלה מירון אוריאל היה כישרון גדול ביותר. הסגנון הייחודי של אוריאל הוא קל מאוד לזיהוי אחרי שקראת כמה ספרים שלו ולא משנה באיזה שם בדוי בעל צליל זר, אמריקני,בריטי , צרפתי ,גרמני,איטלקי או יפני הוא משתמש.
סיפורי טרזן הסטאלגים והמערבונים מתגלים היום ככתובים היטב וברמה לשונית גבוהה ביותר ובלשון רהוטה וצחה . כמעט ללא שגיאות. ביצירותיו המרובות יש רק מעט מאוד החלקות לשוניות . היה לו מעיין בלתי נדלה של רעיונות והשראה מהתרבות האמריקנית בעיקר. בני משפחתו מספרים שהוא הרבה לצפות בסרטי מדע בדיוני ופנטזיה קרא והתעניין בהיסטוריה במדע ובספרות מדע בדיוני מחו"ל שהיוו מקורות השראה לספריו הרבים ופשוט טעם מהכל.
אך כמו סופר טוב באמת אוריאל לא רק העתיק  את הרעיונות שקיבל כמו שהם .
למקורות ההשראה הללו נתן אוריאל בשיאו "ספין " ייחודי מאוד משלו . מיצירותיו של אוריאל ניתן למצוא ערבוב פרוע ובעברית חסר כל תקדים של רעיונות מדע בדיוני, אימה וסיפורי פעולה מסמרי שיער ושילוב ומפגש בין דמויות ספרותיות וקולנועיות שונות שהיו נפרדות לחלוטין במקורם וזה בזמנים שספרות הנוער הרגילה הקונבנציונאלית לא העזה לימתוח יותר מידי את התחומים של דמיון מציאות ופנטזיה . מבחינות רבות מירון אוריאל היה סופר "פוסט מודרניסטי " שכתב בסגנון זה שנים רבות לפני שהמושג הומצא בכלל .

זאת בזמן שעמיתיו סופרי הספרות קלה האחרים אף פעם לא חרגו מהקונבנציונאליות בז'אנרים שבהם עסקו . אין אף סופר ספרות קלה ישראלי אחר שכתב בכל כך הרבה ז'אנרים וברמה יחסית כזאת . 
 

כסוג של בדיחה פרטית שהייתה יכולה להיות מובנת רק לו עצמו ולמו"ל שלו  ולאף לא אחד אחר מלבדם ,הוא אף נטל את השמות הבדויים השונים שלו והפך אותם "לדמויות " המופיעות בספרים שאותם כתב תחת שמות בדויים אחרים . אפשר להשוות זאת לשימוש מקביל ומתוחכם אף יותר שעשה הסופר הפורטוגזי פרננדו פסואה  בזהויות של "היוצרים" הבדויים השונים שאותם יצר ("הטרונומים ") ,אך סביר להניח שאוריאל מעולם לא שמע אז על פסואה.
לאמיתו של דבר קשה לחשוב על סופרים רבים נוספים בחו"ל ש"התפרעו " אז בצורה דומה לשלו . אפשר להשוות אותו ליוצרי הקומיקס מאותה התקופה סטן לי וג'ק קירבי של חברת מארוול קומיקס ולסופר המדע הבדיוני פיליפ חוזה פארמר ( שהחל לכתוב יצירות מקבילות רק כמה שנים לאחר שאוריאל הפסיק לכתוב ) אך רק למעטים מאוד מלבדם.
כמה מהיצירות שכתב כלאחד יד בראשית שנות השישים עדיין מסוגלות לעורר הנאה ועניין ואף לספק ידע בתחומים שונים גם היום בראשית המאה ה-21.

כותב המערבונים

מקטרת השלום / ארצ'יבלד ג ברמן

 

"שחררו אותו", אמר העיט השחור לבסוף.
"יצאת מדעתך!" הזדעק פרסון. "אתה אינך יודע מיהו האיש הזה. זהו ג'ורג' שיפינג, אויבם הגדול ביותר של האינדיאנים, סגן מפקד המצודה. עליכם להרוג אותו. עליכם למחוץ את ראשו כמחוץ ראשו של נחש ארסי."
('ארצ'יבלד ג. ברמן', תעלומת העיט השחור, 1967).

צייר אשר דיקשטיין .

היו אלו השמות הבדויים שתחתיהם יצר את היצירות שמעוררות כיום את העניין הרב ביותר. והשם הבדוי המפורסם ביותר היה " היה "ארצ'י ברמן " ( או "ארצ'בלד ג. ברמן" למדקדקים ) ש"התפרסם "בעיקר כמחבר מערבונים אבל גם סיפורי מלחמה וגנגסטרים .( השם "ברמן " נלקח ממכבסה ידועה של התקופה בתל אביב ). אוריאל חיבר עשרות רבות של מערבונים מסוגים שונים בתקופה שז'אנר זה החל להיות פופולארי באמצע ובסוף שנות החמישים בתחילה המדובר היה בסיפורים בודדים עם גיבורים שמשתנים מסיפור לסיפור אולם הצלחתו הגדולה של אוריאל היו בסדרוח שסבבו סביב גיבור אחד.

בעקבות מרגלי האטום ארצ'י ברמן

 "בעקבות מרגלי האטום " הספר הבודד של "ארצ'י ברמן " שהתרחש דווקא בישראל בתל אביב …

 
"ארצ'י ברמן " שמו הבדוי הידוע ביתר של אוריאל הוצג בפרסומות של המוציא לאור שלו עזרא נרקיס כ"גדול סופרי זמננו " ונוצרה סביבו זהות בדויה שלמה שכללה פרטים שונים בפרסומים על תולדות חייו של אותו ארצ'י ברמן מפורסם … מאוחר יותר ככל שהשם הבדוי צבר פרסום ו"חיים משלו " הוא הוצג גם כמחבר סדרות סיפורי מלחמה וגנגסטרים. על מנת לנצל את ההצלחה הגדולה של השם בשלב מסוים אף החלה לצאת סידרה שבועית של מערבונים זעירים שנקראה באופן יוצא דופן על שם המחבר "סדרת ארצ'י ברמן" והורכבה ממערבונים שנכתבו בידי אוריאל שנים קודם לכן תחת שמות בדויים אחרים…

הידועות שבכל יצירותיו של "ארצ'י ברמן " שהיו גם סדרות המערבונים הטובות ביותר של התקופה היו סדרות "בוק ג'ונס " ו"מרשל שיפינג" .


בוק ג'ונס היה במקור שמו של כוכב ידוע למדי ( אם כי לא באמת מהשורה הראשונה של כוכבי המערבונים נוסח תום מיקס וג'ון ווין ) בסירטי מערבונים בשנות ה-30 וה-40 שהתפרסם במיוחד במותו ההרואי כאשר ניסה להציל אנשים משריפה בערב שנערך לכבודו.

בישראל סרטיו של בוק ג'ונס היו ידועים ופופולאריים מאוד בשנות ה-30 וה-40 . שמו הפך למעין סמל של גיבור מערבונים ואף נכנס לשפה כמטבע לשון שמשמעותו הייתה "גבר שבגברים ". . וכך אין זה פלא שהשם שימש לדמות של גיבור סידרת מערבונים מקורית אם כי מלבד השם לא היה כל קשר בין הדמות ובין השחקן המקורי. .
סדרת "בוק ג'ונס" של ברמן/אוריאל תיארה את עלילותיו של איש החוק בוק ג'ונס שנשלח בידי המרשל ג'ורג' שיפינג מוושינגטון לבצע שמשימות שונות של השלטת חוק ומאבק בפושעים במקומות שונים ברחבי המערב הפרוע.


הסיפורים היו ברובם הרבה מעל לממוצע במערבונים הישראליים . העלילות היו מרתקות ומפתיעות ומלוות בהומור , אלמנט נדיר ביותר במערבונים הישראליים האחרים. אוריאל סירב לקחת את הסיפורים יותר מידי ברצינות, וכך בסיפור אחד ג'ונס יכול היה להיאבק במרד אינדיאני במה שנראה כתקופה של סוף ( או אף אמצע !) המאה ה-19 או ראשית המאה ה-20 ובסיפור הבא אחריו יכול היה להיאבק בגנגסטרים בעיר דאלאס במה שהיה ללא ספק תקופת שנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים .

. בין השאר הוא נאבק בגנגסטר אל קאפונה בשיקגו (שעליו כתב אוריאל סידרה מצוינת של חוברות בשם "אף בי איי " גם כן תחת השם ארצ'י ברמן שהראתה על ידע עמוק בנושא) הוא אפילו היגיע פעם אחת לדאלאס פעם אחת במטוס נוסעים במקום על סוס…

אל- קאפונה

 סיפורים בסדרת "אף בי אי " מאת "ארצ'י ברמן.

כל זה רק חיזק את הנאת הקוראים ש"בלעו" ממש את החוברות והן זכו לפופולאריות אדירה. כתוצאה החלו מתחרים של נרקיס להוציא סדרות משלהם על עלילות בוק ג'ונס אך אף אחת מהן לא היגיעה לרמת ה"מקור" . התופעה הייתה כה נפוצה עד שהמוציא לאור המקורי נרקיס תבע לדין את אחד ממתחריו על שהוציא סיפורי בוק ג'ונס בבית המשפט המחוזי .

 

בשלב מסויים מצא מוציא לאור מתחרה לנכון לצאת בהודעה גדולה בחוברת הראשונה של סדרה משלו בשם "בוק ג'ונס האמיתי" .שהודיעה לקוראים ש"ארצ'י ברמן הוא מתחזה ואינו אלא סופר ישראלי " וכי "רק כאן ניתן יהיה לקרוא סיפורים מתורגמים אמיתיים על עלילות בוק ג'ונס", מה שכמובן לא היה נכון שכן גם הסיפורים של אותו מו"ל היו ישראליים מקוריים. .העובדה שהיה בכלל  צורך לצאת בהפרכה  מדהימה כזאת אומרת לנו גם משהו על האמינות שאותה קיבלה הזהות הבדויה של "הסופר המפורסם ארצ'י ברמן " בעיני הקורא הישראלי .


בעברית יצאו אז לא פחות מ-7 סדרות מתחרות על הדמות של בוק ג'ונס במקביל לסדרה של "ברמן" וסך הכל יצאו לאור כ-80 סיפורים על בוק ג'ונס בהוצאות השונות. הוצאה אחת אף הוציאה לאור סדרה בשם בוג ג'ונס עם שינוי של אות אחת בלבד בשם כדי שיהיה מספיק קרוב לשם המפורסם ועם זאת לא זהה.

 

 

ההצלחה של בוק ג'ונס של "ברמן " הייתה כה גדולה עד שנרקיס ואוריאל יצרו לה סידרת "בת " ( או בעצם נכון יותר סדרת אם) שעסקה בעלילותיו של המרשל ג'ורג' שיפינג  מפקדו הזקן של בוק ג'ונס בצעירותו  אי אז באמצע המאה ה-19 כאשר היה לוחם נועז באינדיאנים.שיפינג הוא דמות רומנטית שבכל סיפור פוגש ומתאהב בבחורה צעירה יפיפייה חדשה שאת חייה הוא מציל ,אך נאלץ לנטוש אותה בסוף כל סיפור עבור המשימה הבאה.


גם כאן הסיפורים היו בעלי רמה יחסית גבוהה ביותר אם כי לא היה בהם את אותו ההומור שאפיין את סיפורי בוק ג'ונס . נהפוך הוא : הייתה בהם אוירה טראגית , תוצאה של מאבקו הבילתי פוסק של שיפינג באינדיאנים שאותם הוא מכבד ומעריך אך יודע שקצם כעם חופשי הולך ומתקרב.

בשיא הפופולאריות של בוק ג'ונס כאשר כל מוציא לאור שכיבד את עצמו היקפיד להוציא סידרה בשם זה היה אפילו מוציא לאור אחד שהקפיד כפל כפליים והוציא ביחד עם סידרת "בוק ג'ינס" שלו גם סידרה אחות בשם "מרשל רידינג" על עלילות לוחם באינדיאנים שהזכיר בהרבה יותר משמץ את גו'רג' שיפינג…

                                 

אוריאל חיבר סדרת מערבונים גם תחת שם אחר "קלייד מורטון ( או "מורתון" האיות השתנה מפעם לפעם…) " שתחתיו פירסם את סידרת "תום מיקס " סידרה זאת ששמה נילקח משמו של כוכב המערבונים האילמים המפורסם ביותר (שמופיע בין השאר כאחת הדמויות הראשיות בסדרת המדע הבדיוני המפורסמת "עולם הנהר" מאת פיליפ חוזה פארמר) , לא היה לה למעשה כל קשר אליו. הדמות התבססה למעשה על זו של גיבור הרדיו והקומיקס המפורסם "הפרש הבודד" , רנג'ר שהסתובב במערב חבוש מסיכה כדי להסתיר את זהותו ביחד עם אינדיאני ונלחם בכוחות הרש. זאת בדיוק הייתה הדמות של תום מיקס בסידרה זאת שבחייו "האזרחיים " היה בעל חווה שוחר שלום בשם קורטני עד שלבש את המסכה והפך ל"תום מיקס". הסידרה היא יוצאת דופן בדבר אחד: זוהי סידרת המערבונים היחידה הידועה לי שגיבורה נהרג בחוברת האחרונה !( ותוך כדי מאבק עם גנגסטרים מהמזרח דווקא)!.מה שלא הפריע לאוריאל ולנרקיס להקים את הדמות לתחייה כאילו לא קרה דבר בסדרה שנייה על עלילות מיקס, שההבדל בינה ובין הסדרה הראשונה , היה שהפעם העטיפות שלה היו צבעוניות.
היה דבר אחד מיוחד אצל " ארצ'י ברמן ". הוא הירבה להפגיש את בוק ג'ונס עם גיבורי סדרות המערבונים האחרות של הוצאת נרקיס , בופאלו ביל , ביל היקוק , ותום מיקס, כשם שאלה הירבו לפגוש זה את זה בסדרות שלהם . כך יצר אוריאל מעין יקום דמיוני משותף שבו חיו כול גיבוריו, זה לצד זה, תופעה חסרת תקדים בספרות העברית הפופולארית של התקופה, אם כי היא הפכה מאז לנפוצה מאוד בספרות הפופולארית האמריקנית של הקומיקס של חברות "מארוול " ודי סי ,

מחבר הטרזנים

בפרץ נואש של מהירות זינק טרזן לעבר הערפד המתרומם וניסה לתפוס אותו באצבעותיו. הערפד הסתער עליו, הלם בו פעמיים במקורו ואיים כבר לתפוס את גרונו בניביו האיומים, כאשר הירפה טרזן ממנו ונסוג לאחור. בשתי חבטות כנפיים אדירות התנשא הערפד באוויר, וצווחתו החדה הילכה אימים באוויר הלילה הרוגע.
כעבור רגע ראה טרזן את הערפד הולך ומתרחק מגג הבית, לעבר העיר השלווה הנמה את שנתה.
(טרזן נגד דרקולה, [1961?]).

הדמות שעליה כתב אוריאל את המספר הרב ביותר של סיפורים היה טרזן איש הג'ונגל עבור "הוצאת הפיל " ( השם של הוצאת נרקיס כאשר הוציאה סיפורי טרזן ) . כאשר נתבקש לכתוב חוברות על טרזן וז'אנרים נוספים. בא לידי ביטוי חוש הומור מוטרף ודמיון בלתי נדלה שפרץ גבולות והרשה לדמיון שלו לשאת אותו ככל האפשר ולהשתעשע בעולמות שהיו סגורים בפניו כילד.


כל הסיפורים הופיעו כאנונימיים לחלוטין אם כי אוריאל הכניס לסיפורים מידי פעם דמות של עיתונאי בשם "א. רוני" שהוא כביכול כותב הסיפורים על טרזן ומשתתף בעלילותיו. לדעתי סיפורים אלה כללו את סיפורי טרזן הטובים והמרתקים ביותר מבין כל קרוב לאלף הסיפורים הישראליים שפורסמו לאורך השנים על עלילות טרזן ובני משפחתו ושנכתבו בידי סופרים שונים כמו עמוס קינן ,ישעיהו לויט ,חיים גיבורי ורבים אחרים
בסיפורים אלו, דמותו של טרזן שונה למדי מזו שהציג ביראוז. כאן הוא מוצג כמעין המומחה העולמי מספר אחת לנושאי מפלצות, חייזרים ופלישות מן החלל. ממשלות העולם תמיד פונות אליו, בעת שהן נתקלות באיום שאינן מסוגלות להתמודד עמו בעצמן. המאבק ביצורים מעין אלו מוצג כשיגרת יומו הקבועה של טרזן, והוא מקבל אותה כמעט באדישות.

 בסיפורים רבים יש נוסחה קבועה: בתחילת הסיפור מופיע איום מפלצתי כה גדול, שכל כלי הנשק החדשים ביותר אינם עושים עליו כל רושם. זו יכולה להיות מומייה קדומה שקמה לתחייה ואינה ניתנת להשמדה, המחריבה כעת ערים להנאתה; דינוזאור ענק, צאצא של גודזילה, העסוק באכילתה של העיר לונדון; שלד מפלצתי של מדען מטורף המופעל על-ידי מוח אלקטרוני; צבא פולשים ממאדים; תולעים ענקיות המשמידות את צמחיית העולם וגורמות לרעב עולמי, וכדומה. לאחר מכן, הסיפור תמיד מתואר לפרטיו הפלסטיים ביותר (המזכירים סיפורי אימה מודרניים): נתיב ההרס והחורבן שהמפלצת התורנית מותירה אחריה ואי-היכולת של כלי נשק קונבנציונליים (ולעתים אף כלי נשק גרעיניים) להתמודד עמה. רק בשלב מאוחר מודים הגורמים הרשמיים השונים בחוסר יכולתם להתמודד עם האיום וקוראים לכלי הנשק האולטימטיבי של המין האנושי, טרזן. עליו תמיד ניתן לסמוך שייצא להתמודד עם האיום התורן בעודו חמוש בסכין בלבד, ושיציל את המצב ברגע האחרון. והוא אכן עושה זאת. בסיפורים אלו מוכיח טרזן שוב ושוב שהשכל וכוח הרצון האנושי עדיפים תמיד על הטכנולוגיות המתוחכמות ביותר.
בין הסיפורים של אוריאל הייתה המשכיות חזקה מאוד כאשר טרזן מתמודד עם אותו אויב לאורך שתיים, שלוש וארבע חוברות, ומתייחס לדמויות ועלילות מחוברות קודמות ( כך למשל בסיפורי הוצאת הפיל טרזן התמודד עם 3 מומיות חיות ובלתי ניתנות להשמדה.)
 

רוב סיפורי טרזן בהוצאה זאת היו למעשה סיפורי מדע בדיוני ואפילו סיפורי אימה טהורים שבהם נאבק למשל בשלד חי סיפור שיכול לצמרר גם היום . אוריאל הפגיש את טרזן עם דמויות ידועות מהספרות הפופולארית כמו דרקולה הערפד ,פרנקנשטיין המדען המטורף,עם דוקטור ג'קיל ומר הייד ,  עם זימבו איש ג'ונגל הודי וכוכב סרטי חיקוי הודיים לטרזן ,עם איש החלל פלאש גורדון ועם דמות אחרת שעליה כתב אוריאל קפיטן מארבל , עם אדי קונסנטין סוכן האף. בי. איי. (דמות שהיא שילוב של שחקן הקולנוע אדי קונסטנטין והדמות שהוא מייצג, לאמי קושן, על-פי ספריו של פיטר צ'ייני), גיבורה של סדרה בהוצאה מתחרה בשם 'תעלולי אדי',(לא ברור לי אם מישהו טרח לשאול את אנשי ההוצאה המתחרה אם הם מוכנים לשיתוף הפעולה בין שתי הדמויות).

 

  .מפגשים מסוג זה בין דמויות ספרותיות ידועות שונות הם מקובלים היום מאוד בספרות ההרפתקאות והדמיון הפוסט מודרניסטית אבל עד כמה שידוע לי מירון אוריאל היה בין הראשונים שעסקו בכך בספרות בכלל .

בנוסף לסדרת "תעלולי טרזן" הרגילה שלו כתב אוריאל גם סידרה שבמרכזה עמדו הרפתקאותיו של בוי, בנו המאומץ של טרזן . 

 שוב במקביל ובו זמנית  אוריאל יצר  סוג חדש של סיפורי טרזן, סדרות שהיו סיפור ארוך אחד בהמשכים ,כמו "טרזן שליט הג'ונגל האמיץ" שבמהלכה נאבק טרזן בין השאר במדען נאצי בלתי נראה, ובמומיה מצרית שקמה לתחייה אותה הוא משמיד לבסוף עם בזוקה, ועוזר לסוכנים ישראליים לחסל נאצי נמלט בלבה של מוסקבה.

ההוצאה פרסמה גם סיפור מקביל בהמשכים על הילד בוי שמשום מה היה אלים במיוחד אפילו בסטנדרטים של סיפורי טרזן הרגילים. ההבדל הגדול היה שבמקום המפלצות הזוועתיות והחייזרים שהיו לחם חוקו של טרזן , הנער בוי התמודד "רק" עם פושעים וגנגסטרים רגילים.

מחבר "סוחטי הדמעות ".

סדרות אחרות שפירסם אוריאל היו סיפורים בהמשכים על חיי נערות ישראליות המוצאות את עצמם במצוקות ובהרפתקאות שונות . " סדרה אחת זאת הייתה : סמדר-הרפתקאותיה של נערת קיבוץ. רומן בהמשכים . ב"הוצאת סמדר" ( סדרה של 24 חוברות בשלושה כרכים) סיפור מתמשך על עוד בחורה תמימה שכלל תיאורים נועזים במיוחד לראשית שנות השישים כמו תיאור של אורגיות שלהן עדה הגיבורה שגם היא כבר אינה כל כך צנועה. ומה שעוד יותר מעניין הטרנספורמציה שחלה בגיבורים . הגיבור הרע דן זינגר מנהיג מרושע של כנופית פושעים שרודף את סמדר לאורך הסדרה חוזר לבסוף בתשובה ועוזר לסמדר בעוד שהאיש שעזר לה לאורך כל הדרך מתקנא בו ונהרג במהלך רדיפה אחריו. השניים סמדר וזינגר הופכים בסוף הסידרה לזוג מאוהב וההוצאה אף הכריזה על כוונתה לפתוח בסדרה חדשה שתעסוק בהרפתקאותיו של זינגר כבלש פרטי!( אך הסדרה הזאת ככל הנראה לא יצאה לאור מעולם ..)
אך זה היה כאין וכאפס לעומת הסיום של סדרה אחרת באותה ההוצאה רחל: הרומן הישראלי המרתק והאקטואלי . שיצאה ב- 18 חוברות .
זה היה סיפור על חיי נערה בת טובים וחיי נערה שהתדרדרה לזנות והפושעים השונים שהשתיים נתקלות בהם כולל רוצח נשים סדיסט. בחוברת 18 האחרונה נקטע לפתע הסיפור והמחבר אוריאל נכנס לפתע לעלילה ומספר לקוראים כיצד הדמויות האמיתיות שעליהן מבוססת העלילה באו לחדרו והתלוננו עלה שינויים שהכניס בהם לצורך העלילה והכריחו אותו ממש לגמור את הסדרה. בבירור הסדרה לא הצליחה ולכן ההוצאה החליטה לקטוע אותה לטובת סדרה אחרת בשם (שוב ) שולמית !..אם נרצה יש כאן דוגמה ראשונה של פרודיה פוסט מודרניסטית ושבירת הקירות בין הסופר והקורא בספרות העברית…

מחבר הסטלגים

 

"הו", אמרה ז'קלין, "זה זמן רב שלא נפל לידיהם קוף גורילה חמוד שכמותך. הם היו שמחים לפתוח את גולגלתך ולהוציא את מוחך רצועות-רצועות, כאילו היו אלה איטריות, כדי לבדוק ממה הוא עשוי. הם היו מזריקים צרעת לחוטמך ועוקבים בהתעניינות רבה אחרי שלבי הריקבון. הם היו אפילו מזריקים גנגרנה לתוך העצמות הרקובות שלך…"
('קים רוקמן', סטאלג השדים, 1962).

אבל נראה שכיום היצירות האירוטיות הידועות ביותר של אוריאל (ובעיקר לשמצה ) הן מהז'אנר המכונה "הסטלגים " שאוריאל אם כי לא יצר אותו ( הוא נוצר בידי אלי קידר עמית בהוצאה של נרקיס בספר בשם "סטלג 13" ) הוא כותבו הפורה והמוכשר ביותר בעברית .הוא פירסם קרוב לשלושים ספרים כאלה בעברית
" הספר הראשון של אוריאל בז'אנר היה "סטאלאג 217 " מאת "ויקטור בולדר " ( שגם הוא הופיע כגיבור הספר).. הסיפור עוסק בחייל ויקטור בולדר שמגיע למחנה שבויים שכולו מאויש בידי חילות גרמניות סקסיות ואכזריות ומעונה בו קשות ובסוף הספר הגיבור נוקם את נקמתו האכזרית במענה הראשית בחורה צעירה ויפיפייה. ההצלחה הייתה גדולה מאוד הספר הופיע סך הכל ב3 מהדורות שונות וב-20.000 עותקים . להצלחה דומה זכה גם הסטאלאג הבא "סטאלאג השדים" גם הוא מאת אוריאל תחת השם "קים רוקמן ".


מעתה ואילך הסטאלאגים החלו לצאת באופן קבוע והפכו לשם דבר בתרבות הפופולארית של התקופה כשהם מופיעים תחת שמות של סופרים כמו "מיק לונגשוט " "רלף בוצ'ר " "אריך לינדשטרום "(!) ושמות אחרים שלרוב כיסו את אלי קדר או את אוריאל ובמיקרים בודדים גם סופרים אחרים. הספרים היו לרוב בעלי שמות סידוריים : סטאלאג 3, סטאלאג 33, סטאלאג 1000 וכו' אם כי אחר כך החלו לגוון את השמות לספרים כמו "סטאלאג המוות " וסטאלאג הזאבות ". . הספרים שלכל אחד מהם הייתה עטיפה ז'אנרית של יפיפיה חשופת שדיים במדי אס אס מלקה או חובטת בשבוי מסכן היו מפורסמות .לרוב הם נלקחו ממגזינים זרים שהתמחו בסיפורים מסוג זה ..
הספרים של אוריאל שהיה אדם בעל ידע היסטורי רב מאוד , התיימרו לספק מידע מעבר לריגוש המיני . וכך בספר "סטאלאג 3 " (1962) שעסק בעלילותיה של לוחמת מחתרת צרפתית בסטאלאג נאצי ובבית החרושת של משפחת קרופ הכניס אחרית דבר ארוכה ואינפורמטיבית מאוד על תולדות משפחת קרופ יצרני הנשק הראשיים של גרמניה הנאצית. עד כמה שידוע לי זאת עדיין הסקירה המפורטת ביותר הקיימת בעברית בספר כלשהו על משפחה זאת .
ספרים אחרים של אוריאל כמו "סטאלאג 190 " "סטאלאג הנקמה " ו"אהבת נשים " מאת "מדלין רושמון " ( סיפור ריגול לא "סטאלאגי" שהתמקד סביב סיפור אהבה לסבית בין מרגלת אנגליה ואשת קצין נאצי ,והוא מפליא בגישתו הסובלנית והכמעט אוהדת לתופעת הלסביות ) סיפקו מידע רב תוך כדי העלילה על תוכנית הרקטות הגרמנית בפנמונדה . מידע שהתבסס על המחקר שעשה אוריאל בתקופה זאת עבור ספרו "כבוש החלל ושהוא לדעתי הספר הטוב והמקיף ביותר שנכתב בעברית בשנות השישים על חקר החלל ותולדותיו..

הידע הרב של אוריאל על מלחמת העולם השניה מתבלט במיוחד במעולה שבכל הסטלאגים " הייתי מפקד סטאלאג " (1963) מאת "קולונל מרטין רוזנברג " ( שהוא כמובן אוריאל ).הספר הוא כביכול ספר זכרונותיו של מפקד סטאלאג סדיסטי שונא נשים , הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים .הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים ולא להפך כפי שהיה בדרך כלל…אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית עד להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב אדם המתאר באדישות את העינויים שבהם הוא מעביר את קורבנותיו ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס אס במחנהו. הקורא את הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו הקצינים הנאציים האמיתיים ודומה שהדמות התבססה ישירות על זו של איכמן, כמו הדמויות של מפקדי מחנות בסטלאגים אחרים שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם מבוססת על הדמות של אייכמן כפי שהובנה בידי הציבור הישראלי של התקופה..
בנוסף כתב אוריאל גם סידרה בלשית על המפקח הצרפתי פיירו שהספר השלישי שבה " הפשפש " הוא רומן בלשי מצויין שבו המפקח פותר תעלומה ממיטת חוליו בבית חולים .ולעניות דעתי זהו אחד הסיפורים הבלשיים המקוריים הטובים ביותר בעברית הן מבחינת אפיון הדמויות וההומור בעלילה והן מבחינת החקירה הבלשית המסועפת .
הוא כתב עוד ספרים רבים נוספים עד אמצע שנות השישים כאשר הוצאת נרקיס הפסיקה לפעול מסיבות שונות .ואוריאל החל להתמקד בתרגומים "אמיתיים".

מירון אוריאל ואישתו .שנות התשעים.

בסוף שנות השישים עבר אוריאל לערוך את שבועון "לאישה " וכמעט הפסיק לכתוב . ב"לאישה " הוא יכול היה להרגיש את עצמו בבית.  שם עבדו כבר בעבר סופרי ספרות קלה כמו אהרון שמיר כעורך המייסד והידיד והשותף המזדמן לכתיבה ותרגום אריה חשביה בסגן עורך . וכעת עבד תחת דויד קרסיק ,גם הוא סופר ספרות קלה בצעירותו שחיבר גם הוא בעבר הרחוק סיפורי טרזן . הוא התברגן, הסתדר בעבודה קבועה כסגן עורך ואחר כך כעורך משנה בעיתון "לאשה", הפך לבעל משפחה וגם הענין הציבורי בסוג כתיבה זה פחת – הוא הפסיק את הכתיבה.

"עולמות אחרים " מגזין המיסטיקה והפראפסיכולוגיה השני של ישראל ,נערך בידי מירון אוריאל .(הוא היה הכתב הראשי של  המגזין הראשון).

פרט למקרה יוצא דופן .
כמי שהתעניין בנסתר ובעל-טבעי (ואפילו התנסה סיאנס) הוא עסק רבות בנושא וכתב עבור מגזין העל טבעי של מרגוט קלאוזנר "עולם המיסתורין ".

 שם פירסם בין השאר מאמר מצויין על הערפד דרקולה ( שבו כבר עסק כיריב של טרזן ) דרקולה: אמת ואגדה" עסק בדמות האמיתית שמאחורי הערפד דרקולה, ככל הנראה הטיפול הרציני הראשון בנושא ערפדים בשפה העברית. מאמרים אחרים של אוריאל כללו את "האסטרולוגיה באור המדע", "אברהם לינקולן חזה את מותו" ו"תולדות האסטרולוגיה". .ולאחר מכן ערך מגזין מתחרה עבור אביבה סטן בשם "עולמות רחוקים ".

מירון אוריאל – מורשת קרב

 
מירון אוריאל ,אישתו ובנו .שנות התשעים.
 
 

עלפי מרים אוריאל הסיפור הזה הוא חלק ממורשת הקרב של חיל הקשר. 

מירון אוריאל היה צפן בחייל הקשר בעת שרותו הצבאי וכך גם במילואים.

בעת מלחמת סיני (אוקטובר 1956) – "מבצע קדש", שרת מירון בבונקר בקריה כצפן: מצפין ומפענח מברקים מוצפנים. מירון קיבל והעביר צפנים מהחזית למטה ובחזרה. העבודה הייתה רבה וקשה ואנשים לא עמדו בקצב – חוץ ממנו! כשלושה ימים, לערך, לא ישן, אלא פענח והצפין יחידי הודעות שנשלחו מהחזית לבונקר הפיקוד וחזרה לחזית.
בגלל שפע הצפנים הרבים שהגיעו למטה, הזמן המועט והדחיפות בהעברת הפקודות, הוא קיבל את המברקים המוצפנים ועל המקום פענח אותם ומסר אותם מיד ידנית, ישירות לפיקוד והצפין מיד מברקים מפי הפיקוד כדי לשלוח חזרה לחזית. הוא התמיד בזה שלושה ימים בלי שינה עד שהתמוטט פיזית.

כאשר ב- 6.11.1956, בעת מבצע קדש, טס הרמטכ"ל משה דיין לבקר את החיילים בסיני התלווה אליו מירון כדי לשמור על קשר מיידי עם המטה והיחידות שבשטח, כאשר הוא מקבל ושולח צפנים בקס"א (קשר סיוע אויר).

על מסירות זו, בהיותו דוגמה ומופת כיצד יכול אדם אחד לשמור על קשר תקין בין הפיקוד לחזית בימים הקריטיים של המלחמה – הפך שמו להיות למורשת קרב בחיל הקשר.
המעשה סופר למתגייסים חדשים לחייל ודרך אחד מהם הגיע גם לאוזנינו.

 
דבר החובב

 
 
 

חיים קנו

חובב   ספריו של מירון אוריאל מספר אחד עלי אדמות הגרפיקאי חיים קנו   חושף :
.

כבר כילד שמתי לב שהוא הרבה יותר ומרתק וייחודי מאחרים . וזה משך אותי אליו.

הייתה לנו חנות  שבה היו נמכרים כל החוברות מכל הסוגים ואני קראתי את כולן. וכבר כילד שמתי לב שישנן סדרות שהן הרבה  יותר טובות מכל השאר שההבדל בינן ובין האחרות הוא בלתי ניתן לגישור ממש.

 

אז שיערתי שזה משום שהסדרות ה"טובות " הן המתורגמות "באמת ". עוד לא קלטתי את האמת .

 א.א. מה משך אותך לכתיבתו של מירון אוריאל ?

 חיים קנו : כילד קראתי בשקיקה את כל חוברות ה"טרזן " בהוצאת "הפיל " וכן את חוברות המערבונים "בוק ג'ונס ו"מרשל שיפינג " וכן את סדרת "אף בי אי " ( על  אל קאפונה ) ואת סדרת המלחמה "איבו ג'ימה ". כל הסדרות הנפלאות הללו היו כתובות בכישרון רב עם הרבה הומור מיוחד ודמיון ,ובסגנון האופייני אך ורק למירון אוריאל . הוא בלט בדמיונו הפרוע ובהעזה שלו לחרוג ולהפתיע ,ולא להיות כבול בשום מוסכמות ספרותיות " כל שהן . וזה היה בהחלט מרענן.

 

 א.א. איזה סדרות אהבת במיוחד ?

חיים קנו : אהבתי מיוחד את סדרת "טרזן" של הוצאת "הפיל " ,ואת סדרות הבת שלה "טרזן ובנו "

ו"טרזן איש היער האמיץ " שהוצג כסיפור טרזן "הענק ביותר שנכתב מעולם " ושהשתרע לאורך כ-30 חוברות בהמשכים וכ-500 עמודים מרתקים במיוחד. סדרה זאת נכתבה בעילום שם ! אוריאל כנראה "התבייש בכתיבתו זו וראה בה משהו פחות ערך וחבל !

דרך אגב המו"ל המקורי נרקיס תכנן  פעם להוציא מהדורה חדשה וערוכה של סיפור טרזן זה אם כי עד כה זה לא יצא לפועל . בכל אופן לפי בקשתו ציירתי עטיפה מיוחדת עבור סיפור זה ואני מחכה…

 

 דמותו של טרזן בכתיבתו של אוריאל הייתה  שילוב של "טרזן איש היער " עם ג'יימס בונד ,אינדיאנה ג'ונס וסופרמן במקשה אחת . והעלילות הפנטסטיות שנעו בחלל ובזמן ואשר שילבו בינו ובין גיבורים נוספים כמו פלאש גורדון ושזאם הפכו אותו לדמות של סיפורי מדע  בדיוני הרבה יותר  מהדמות "הארצית " בהשוואה של אדגר רייס בוראוז .

סיפורים אלה הציתו את הדמיון ,ובמציאות האפורה והמשמימה של ישראל בראשית שנות השישים ,זה היה בהחלט חריג.   

  לדעתי מירון אוריאל היה סופר  ה-  PULP  ) ה ספרות הקלהׂ העברי הטוב ביותר שפעל בשנות ה-60 המוקדמות בארץ.היו אז בישראל המוני סופרים ישראלים אלמונים שכתבו בשמות בדויים שונים ומשונים בז'אנרים של המערבונים ,סיפורי טרזן ,סיפורי מתח ובלשים ,סיפורי מלחמה ומדע בדיוני ופנטזיה והוא היה הטוב והמוצלח שבכולם.  

 

 

א.א. :ממה לדעתך הושפע מירון אוריאל ביצירתו זאת ?

חיים קנו : ברור לי שאוריאל הושפע מסרטי ה –B האמריקניים של שנות ה-40 וה-50 .בוק ג'ונס  הוא בבירור גיבור הוליוודי מובהק וסיפורי המלחמה שלו הושפעו מהסרטים שנעשו בארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה . דמותו של פלאש גורדון שמופיעה בכמה חוברות בשיתוף פעולה עם טרזן ועם בוי והיא העתק מדויק של באסטר קראב שגילם בשנות השלושים את פלאש גורדון.

גם הסדרה המופלאה שכתב "שזאם " ו"קפיטן מארבל" היא העתק מדוייק של סדרה בהמשכים על דמות זאת של חברת רפובליק " בארה"ב של ראשית שנות ה-40. סדרה זאת נמצאת אגב איתי בוידיאו והיא נדירה ביותר .

מותחן מאת "קלייד מורטון " שם בדוי של מירון אוריאל .

 

רק כעבור שנים רבות  כמבוגר  היגעתי למסקנה ובעצם ל"תגלית "  שאת  כל הסדרות השונות  האלה כתב אדם אחד סופר מוכשר ורב דמיון שכתב תחת שמות רבים. למסקנה זאת היגעתי   לאחר  קריאת כמה   מספרי ה"סטלגים"  בסדרה המיתולוגית של " ים סוף" של המו"ל נרקיס .    שם שמתי לב  לתדהמתי  לזהות הסגנון בספרים מסוימים ,לסגנון הכתיבה של חוברות בוק ג'ונס ומרשל שיפינג ואפילו לסדרת  "טרזן " של הוצאת "הפיל " . המכנה המשותף של כולם היה כמובן המו"ל נרקיס .שפירסם אז את כל השפע הזה. והבנתי שמאחורי כל הסדרות האלו עומד אדם אחד אלמוני ומסתורי !

 

 

 

בהתחלה חשבתי שהמדובר באותו מחבר מתורגם ,אבל לא הבנתי: איך המו"ל הישראלי נפל בכל פעם  על אותו סופר שמן הסתם כתב בשמות בדויים גם בחו"ל ? איך הוא ידע בכל פעם לבחור באותו סופר  שכתב בכל פעם  ובכל סדרה בשם אחר ? צירוף המקרים כאן היה פשוט מדהים. בהדרגה התברר לי לתדהמתי  שרוב  הספרים בהוצאה המסוימת הזאת על שמותיה השונים ( ע.נרקיס ,ינשוף ,ים סוף , הוצאת הפיל ,הוצאת "בוק ג'ונס " ושמות אחרים א.א. ) ואנחנו מדברים על מאות ספרים וחוברות ,  ורוב  הסופרים שלה,ואנחנו מדברים על עשרות  שמות סופרים  שתחת רובם פורסמו לפחות כמה ספרים בעלי תכנים  ספציפיים כביכול לאותו שם סופר ,   נכתבו בידי כותב אחד ויחיד  . 

 ואז הבנתי   בעזרתך שמאחורי רוב  עשרות הסופרים הזרים האלו  עומד   מחבר אחד שאינו מתרגם אלא כותב חומר מקורי וכותב ברמה מצוינת שעולה על כל אחד אחר מסוגו.  התברר לי שהמדובר במירון אוריאל שאותו היכרתי רק כמתרגם של ספרי ג'ימס בונד לעברית (חיים קנו הוא אחד ממעריצי  ואספני ג'יימס בונד הגדולים של ישראל  א.א. ) . בדיעבד התברר  לי שהמו"ל נרקיס עדיין  חי ועדיין פעיל לא רחוק מביתי  בהרצלייה. 

 

א.א. כנער צעיר ציירת את דמויותיהם של בוק ג'ונס ומרשל שיפינג .מדוע?

חיים קנו : כנער ציירתי גם את הדמויות של גיבורים ספרותיים שונים כמו קפטין נמו ,ג'יימס בונד, פיליפ מארלו ,מייק האמר ,דארטאניין של אלכסנדר דיומא ,הרקול פוארו של אגתה כריסטי ,נרו וולף ועוד רבים אחרים .  ואז ציירתי  שתים  מהדמויות שלו בוק ג'ונס ושל מרשל שיפינג .התמונה של בוק ג'ונס היא האיור היחיד הקיים  של ג'ונס משום שנרקיס מעולם לא הביא איורים אמיתיים שלו ( האמן והמאייר  הישראלי  אשר דיקשטיין צייר אף הוא את דמותו של מרשל  שיפינג במהדורה החדשה של  הסדרה  שיצאה תחת השם "סדרת קרל מאי שיצאה בהוצאת " ע. נרקיס " בסוף שנות השישים  כביכול ב"תרגום אבנר כרמון "  בכריכה קשה ועם איורים מקוריים .א.א.

מאוחר יותר לאחר סיום שירותי הצבאי ,פניתי ללימודי הגרפיקה והאמנות בארץ ובארה"ב .

עבדתי עבור הוצאות ספרים שונות ועיצבתי עבורם שרות רבות של ספרים .וחלקם בז'אנר של המדע הבדיוני הושפעו גם מעולמו הבדיוני של מירון אוריאל . (אחת העבודות הנ"ל טרזן נגד הרואה ואינו נראה ומומיה מופיעה כאיור לרשימה זאת .א.א. ) אחרות ניתן למצוא בחלק הגלריהבאתר האישי שלי .

דרך אגב המו"ל המקורי נרקיס תכנן  פעם להוציא מהדורה חדשה וערוכה של סיפור טרזן זה אם כי עד כה זה לא יצא לפועל . בכל אופן לפי בקשתו ציירתי עטיפה מיוחדת עבור סיפור זה ואני מחכה…

לדעתי היגיע הזמן שאחד המול"ים במדינה ירים את הכפפה ויוציא לאור אסופה של  מבחר סיפורים שכתב אוריאל ,והפעם בשמו האמיתי ,ואני אהיה מאושר לעצב בעצמי את העטיפה .

 

 

טרזן נגד המומיה והרואה ואינו נראה.איור בהשראת סיפורי מירון אוריאל .מאת חיים קנו

 

 

 

 

זכרונות המו"ל

עזרא נרקיס המו"ל של אוריאל  עדיין פעיל והוצאת ע.נרקיס שלו פועלת במלוא המרץ גם היום מהרצליה . הוא כיום ביחד עם שני מתחריו הנצחיים בתחום הספרות הקלה אורי שלגי מהוצאת "רמדור -שלגי "  ומ.מזרחי  אחד משלושת המו"לים  הפעילים  הוותיקים  ביותר של המדינה.  השלושה פעילים כבר מזה יותר ממחצית המאה  מאז אמצע שנות החמישים לפחות.  


  נרקיס : מירון אוריאל  היה חבר של אחי מהצבא ונפגשנו והוא שמע שאני מו"ל והתעניין בכתיבה , אם כי לא כתב לפירסום קודם לכן .התברר שהוא  היה מסוגל לכתוב.   הוא היה מעין סופר צללים  יושב וכותב  ואני הייתי עורך לו את החומר .זאת  הייתה עבודה קבלנית  במשכורת כפרי לאנסר  כמעט מהבוקר עד אחרי הצהריים ההסכם ביננו  היה שהוא כותב וכל הזכויות עוברות עלי ושילמתי לו מחיר חד פעמי. והם פורסמו מיד במגוון של שמות זרים  שלפעמים אני בחרתי ולפעמים הוא בחר.

א.א. :פורסמו אצלכם גם תירגומים אמיתיים ?

נרקיס :פורסמו כמה אבל באמת מעט מאוד,נגיד עשרה מתוך כמה מאות ספרים.אני העדפתי  תמיד לפרסם ספרים של יוצרים מקוריים שהוצגו כיצירות מתורגמות בז'אנרים זרים של מערבונים ספרי מתח מלחמה וכיוצא באלה ..גם משום שחשבתי  שיצירות אלו יעניינו יותר את הקורא הישראלי גם אם זה אינו מודע לכך שכותבים אותם סופרים ישראליים כמוהו .   

הוא היה יותר טוב מהאחרים.  הסגנון שלו היה יותר רהוט ואני חושד בו היה שהוא היה קורא ספרים רבים  בצורה מדהימה וצפה  בהרבה סרטים ששמשו לו כהשראה. מידי פעם לדעתי  העתיק רעיונות  מיצירות של אחרים  אבל גם אז יש את הסגנון שלו היוצא מהכלל שהיה תענוג לקרוא עצמו.

 הוא היה בעל  יכולת שחזור של אירועים  יוצאת מהכלל ודמיון מדהים וגם קצב עבודה שלא יאמן . הוא יכל לשבת מידי יום ביומו   ולכתוב  באותו היום שני סיפורים שונים של   טרזן  בשלוש ארבע שעות וסיפור בוק ג'ונס ביום .   ועדיין הם היו יוצאים ברמה טובה מאוד.

 א.א. היית נותן לו רעיונות ספציפיים לסיפורים?

 נרקיס :  תמיד יזמתי את הרעיונות הכלליים לסוגי הסיפורים והסדרות. כאן  החלטתי שצריך לכתוב מערבונים כי זה הולך עכשיו בשוק  , וכשכתב על בוק ג'ונס וזה היגיע לשיא של מכירות  אמרתי לו שצריך  לנצל את ההצלחה עד הסוף  ועכשיו צריך לכתוב סדרה מקבילה  על גיבור  מערבונים נוסף.  והיצעתי לכתוב על מרשל שיפינג שם שמקורו היה בבדיחה פרטית ביננו ולעסוק שם במלחמות  אינדיאנים.

 שם החלטתי  שטרזן היגיע לשיא של מכירות ועכשיו היגיע הזמן לסחוט את ההצלחה עוד יותר   וכדאי לכתוב סיפורים על בוי הבן של טרזן,.  ואחר כך  החלטתי שצריך לסחוט את ההצלחה עוד יותר  וצריך לכתוב סיפור ענק  אחד על טרזן בהמשכים . אז הוא כתב. ואחר כך עברנו לסיפורי מלחמות בסדרת איוו גי'מה.

אחר כך פתאום עלה לי הרעיון שצריך  לכתוב סטלגים , ונתתי לו תמונות וסיפורים קצרים ממגזינים זרים  ואמרתי לו תכתוב בכיוון הזה  והוא כתב .

מידי  פעם בפעם הייתי נותן לו רעיונות ספציפיים יותר . וכך הוריתי   לו לכתוב ספר בשם "כלבתו של שולץ כחיקוי להייתי כלבתו  הפרטית של קולונל  שולץ  והוא כתב . וכך הלאה וכך הלאה .הוא לא היה יוזם רעיונות  אבל בהחלט ידע להפיק מרגע שהכיוון נקבע על ידי .

 א.א. :כמה זמן הוא עבד אצלך ? 

  נרקיס: הוא עבר  אצלי שלוש או ארבע שנים וכתב כמה מאות סיפורים עבורי, משהו בסביבות    שלוש מאות   עד ארבע מאות ספרים. הוא גם  תרגם עבורי כמה ספרים בודדים  אבל בעיקר כתב .  הוא היה בלי ספק  עמוד הטווך  של ההוצאה . סביבו עבדו כמה אנשים נוספים שתרמו גם הם כמה ספרים  אבל הוא היה הכותב הראשי  והמוצלח ביותר בלי שום ספק ,אותו תמיד נהניתי לקרוא מה שאי אפשר להגיד על האחרים .  

באיזה שלב הפסקתי את ההוצאה  לזמן מה , והוא עבד בעיתון "לאישה" וכל אחד פנה לדרכו .ומאז לא נפגשנו והוא נפטר והיום אני מצר שלא  יצא לנו להיפגש שוב לפני מותו .   

 

 

מירון אוריאל אשתו ובנו ,1963

מרים אוריאל אישתו של מירון היא מומחית לנושא המיתוסים שמאחורי המזלות שבשמיים  ומדריכה על כך במצפה האסטרונומי בגבעתיים .

מרים אוריאל : מירון היה בן יחיד ונולד כאשר כבר היו מבוגרים. לכן עטפו אותו בצמר גפן וחרדו לכל פסיעה שלו. אסרו עליו לצאת לטיולים עם חבריו, הוא לא היה בתנועת נוער. חבריו היחידים היו הילדים מהרחוב. הוא גדל מופנם וביישן, היה מוסיקלי מאוד וניגן על פסנתר, אפילו חיבר מנגינות משלו.
בנערותו אף כתב שירים. אך מעולם לא ייחס לכל הכתיבה הזאת חשיבות מיוחדת. אמנם נתן אלתרמן עבר על שיריו, אך מעולם לא חשב לחשוף אותם לציבור.
בשעתו, לא נחשב ז'אנר הספרות הקלה כספרות מן המניין והיחס אליו היה של זלזול. היום עושים סרטים מגיבורי קומיקס, אך אז זה נחשבו הקומיקס וגיבוריו כספרות זולה. לכן, לא התייחסנו אל החומר הזה כאל ספרות בעלת ערך כלשהו. לא עלה כלל בדעתנו, שאנשים חדרו דרך המעטפת וגילו את כישרונו ואישיותו המיוחדת שבלטו בכתיבה.מלבד סוג כתיבה זה הוא עסק בתרגום ספרים וכתב ספרים בעלי ערך חינוכי.
הוא עצמו היה מאוד צנוע ומאוד ומעולם לא דיבר על הספרים שכתב ,הוא לא העריך אותם .אפילו כאשר הבן שלנו ירדן מצא את כרכי טרזן וקרא אותם ואהב אותם .מירון לא סיפר לו שהוא הכותב.
שנינו לא היינו מודעים למקום שתופסות יצירות אלו כיום.
כאשר קבלנו את ספרו של אלי אשד "מטרזן ועד זבנג" הייתה זו הפעם הראשונה בה נודע לנו  איזה הד עשו הדברים שכתב ותרגם.

בנו של מירון אוריאל ירדן אוריאל  הוא המומחה והאספן מספר אחד בישראל לתופעה אחרת  ידועה הרבה יותר של התרבות הפופולארית להקת הביטלס הבריטית  ואף חיבר על תולדותיה  שני ספרים בסדרה שהייתה אמורה להקיף את כל תולדותיה של הלהקה ,אך "נתקעה" בשלב של ראשית הצלחתה הגדולה.   ירדן אוריאל מחזיק היום את אחד האתרים הנחשבים ביותר בעברית על הלהקה.

 

 

  

 

לא ניתן אלא להצטער שמירון אוריאל האיש שיצר סיפורים מעניינים ביותר תוך השקעת מזערית של מאמץ (שהוא עצמו זילזל בו מאוד) לא השקיע יותר בתחום זה.אני תמה לאיזה השגים היה משיג אם היה מקדיש מאמץ אמיתי מבחינתו לתחום הספרות הפופולארית .
אם הוא כתב את הספרות הזאת כלאחר יד , לך תדע מה היה כותב אם היה מתאמץ באמת.

נספח :

 

מירון אוריאל הוא הסופר בעל המספר הרב ביותר של השמות הבדויים שהספרות העברית ידעה מעודה .
להלן רשימה (חלקית בלבד אך בהחלט מייצגת ) שלהם
רוני ( שם כותב סיפורי טרזן שמופיע בעצמו כדמות בלפחות אחד מהם )
אבנר כרמון ( שם בדוי שהופיע כשם המ תרגם של ספרים שונים שחיבר אוריאל )
ליאור עשת ( עבור סדרת גיבורי ישראל סיפורים תנכיים לילדים )
ארצ'י ברמן שמו הבדוי המפורסם ביותר עבור מערבונים סיפורי מלחמה וסיפורי גנגנסטרים .
קלייד מורטון () או מורתון ( עבור סדרות תום מיקס וביל הייקוק )
ויקטור בולדר( בספר סטלאג 217. ואחרים)
קים רוקמן ( "סטלג 3" סטלג השדים "סטלג היטלר " ספרי סטלג שונים )
מיק לונגשוט(" ו "בתולות הריין " ספרי סטלג שונים )
הרולד לונגשוט (בספר "שלטון הנשים ")
ז'ק מרטל ( בטרילוגיה של ספרי בלשים על המפקח הצרפתי פיירו)

איבי קוסטין (בספרי בלשים כמו "תעלומת רחוב ברייטון 13"וסדרת סיפורים על השוטר הניו יורקי סלים מקדואל )
אריך לינדשטרום ( בסטלג המוות ו"סטלג 1000 ")
רלף בוצ'ר( בספר "בחזרה לסטלג 13")
"קולונל מרטין רוזנברג" ( בספר "הייתי מפקד סטלג ")
מדלין רושמון ( בספר "אהבת נשים ")
רוקי מרציאנו (בספר "בנות האוייב")
מוניק דה לה טור ( בספר "כלבתו של שולץ")
טוקו יושידה( בספר "קמיקז")
ג'ורג' בלייק (בספר "נאצי שוחרר מהכלא")

 
 
 
ראו גם  

טרזן בארץ הקודש

שאזאם

פלאש גורדון הישראלי

ביל היקוק בדדווד

בוק ג'ונס האמיתי

סטלגים

בן חור

מרגוט קלאוזנר ידידה של מירון אוריאל

עולמות אחרים

מרים אוריאל על ליקויי חמה

אתר הביטלס של ירדן אוריאל

חיים קנו חובב של מירון אוריאל

ספרות קלה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ניר  On ספטמבר 21, 2006 at 5:04 pm

    מ-Buck ל"בוק"? לא ידעו פה אנגלית בשנות הששים?

  • מספר 666  On ספטמבר 21, 2006 at 9:01 pm

    איש החלל היו איותים שונים במגזין :בוקי" שנקרא על שמו ופעם זה היה בוק רוג'רס ופעם באק רוג'רס.
    בכול אופן מכיוון שבוק ג'ונס של החוברות היה דמות שונה מזאת של הסרטים לא הייתה להם שום מיויבות לאיות בכל מקרה.

  • מרים אוריאל  On ספטמבר 21, 2006 at 9:03 pm

    שלום אלי,
    תודה רבה על המאמר שכתבת על בעלי. התרגשתי מאוד למקרא הדברים. וחייכתי למקרא שמות אחדים שאתה מציין בכתבה:
    אוריאל הכניס לסיפורים מידי פעם דמות של "עיתונאי בשם "א. רוני" שהוא כביכול כותב הסיפורים על טרזן ומשתתף בעלילותיו.
    רוני ( שם כותב סיפורי טרזן שמופיע בעצמו כדמות בלפחות אחד מהם ) "
    רוני, הוא שם החיבה שבו כונה מילדות וכך גם אני קראתי לו. סיומת של שמו הפרטי – מירון. האות א' היא האות הראשונה של שם משפחתו (תחילה אוקסנברג, אחר אוריאל).

    הגיבור הרע דן זינגר מנהיג מרושע של כנופית "פושעים שרודף את סמדר לאורך הסדרה חוזר לבסוף בתשובה ועוזר לסמדר בעוד שהאיש שעזר לה לאורך כל הדרך מתקנא בו ונהרג במהלך רדיפה אחריו. השניים סמדר וזינגר הופכים בסוף הסידרה לזוג מאוהב."

    דני (דניאל) זינגר היה ידידו הטוב של בעלי מתקופת הצבא והם נשארו חברים במשך שנים עד שדני ואילנה אשתו עברו לגור רחוק והקשר ניתק.

    ההוצאה החליטה לקטוע אותה לטובת סדרה אחרת בשם (שוב ) שולמית !..
    שולמית הוא שמה של אחותי.
    כמו שאתה רואה, רוני (מירון) לא התאמץ יותר מדי, כדי להמציא שמות והשתמש בשמות מן הסביבה הקרובה אליו.

  • ארז  On ספטמבר 22, 2006 at 5:30 am

    חבל שכתבה כזו על אחד מענקי התרבות הפופולארית הישראלית (וגם אחרים, כגון מ. אריה) לא מתפרסמת באחד מעיתוני סוף השבוע…

  • מרים אוריאל  On ספטמבר 22, 2006 at 6:20 pm

    אני שמחה לראות את תגובות האנשים שלומדים להעריך אותו אם כי במאוחר.
    הוא עצמו וכן אנחנו, לא היינו מודעים כלל לחשיבות הדברים שכתב.
    רוני (מירון) ואני חונכנו בצורה מקובלת, שבה הסוג הזה של הספרות לא נחשב כדבר ראוי. לכן, לא ייחסנו שום חשיבות מיוחדת לכל מה שכתב בז'אנר הזה. יתכן שזו הסיבה שרוני סרב להתראיין בנושא זה וחבל!
    מעולם לא היו לו יומרות להיות סופר דגול. כל מה שכתב נבע מתוכו, מאישיותו, מחוש ההומור שלו ומכשרונו. הוא לא התייחס לעצמו כסופר, אלא כעיתונאי. היה לו ידע עצום בלשון העברית ולכן גם עסק בעריכה. ידע זה בלשון העברית ובתחומי דעת נוספים בא, כמובן, לביטוי גם בספריו.
    שוב "שנה טובה"

  • יורה  On ספטמבר 6, 2007 at 10:20 am

    כמי שנהג לקרוא את כל מה שיצא בסדרת בוק ג'ונס, טרזן , הסטלגים וכל השאר אני פונה ושואל, מדוע לא להוציא מחדש את מה שנכתב אז, אולי בפורמט שונה אולם, לדעתי כל מה שכתב מירון אוריאל באותה תקופה יכול לעניין גם היום ילדים ובני נוער. מה שקיבלתי מספרים אלו לא יסולא בפז!!

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: