הלילה של "מאגמה"

ערב ההשקה לגיליון השני של מגזין השירה החדש "מאגמה" שהיה אתמול היה מפתיע.באו הרבה יותר אנשים משציפיתי כ-60 ומעלה שזה מספר סביר ביותר ולמעלה מזה עבור ערב שירה ומילאו עד אפס מקום את חנות הספרים "הנסיך הקטן " שבו התקיים האירוע.

בין הבאים לערב  נצפו אישים ידועים  ומוכרים בעולם הספרות  שבאו לחלוק כבוד למגזין הצעיר ולעורכותיו ,אישים כמו הסופר והעורך רן יגיל , המשורר והעורך אריק א' , המשוררת דבי סער,  החוקר והעורך יואב איתמר,הסופר  והמשורר אורי וייס , אור גראור ויעל טומשוב עורכי המגזין הספרותי "אלמנך "  ואנשי ספרות רבים אחרים . 

צילום מהלילה של "מאגמה " ב"נסיך הקטן".

מה שהפתיע אותי במיוחד  היו הגילים מגוונים של הבאים .זאת יש לדעת: לרוב בערבי שירה וספרות בכלל הגילאים של הבאים הם כמעט באופן מוחלט מעל גילאי 45-50 .אלא אם כן המדובר בערבים של הבמה החדשה.
אבל הפעם הזאת היה עירוב של חיילים ובני עשרים ושלושים עם גילאי ארבעים חמישים ושישים.וזה אומר אולי שהמדיניות של העורכות להביא שירים של מגוון משוררים בני דורות שונים בכל גיליון ולא להתמקד רק במשוררים צעירים וחדשים מביאה פירות בצורת עניין מצד קהלים נרחבים יותר מהמקובל בערב שירה. .
מצאתי עניין רב בדבריו של המשורר עודד פלד שהשתתף בערב ואמר שהוא שמח במיוחד להשתתף בערב מאחר שהקהל הצעיר שהיגיע אליו מייצג את עתידה של השירה העברית וכי הוא מרגיש שערבים כמו זה מייצגים פתיחה לרנסאנס חדש בשירה העברית .
ייתכן שיש כאן אופטימיות מוגזמת של פלד ( ואולי לא אנחנו נדע בעוד כמה שנים.. ) ,אבל התחושה האישית שלי היא שכיום יש עניין חזק בהרבה בשירה בתקשורת ובציבור בהשוואה למה שהיה לפני חמש ולפני עשר שנים וייתכן שעניין זה רק ילך ויתחזק ככל שחלקים בציבור צעיר יגיעו לשובע מוחלט ממה שהם מקבלים בכלי התקשורת השונים ויחפשו משהו אחר.

בהקשר זה כדאי לשים לב למאמר הקצר של דניאל כהן-שגיא במוסף הספרות של ידיעות היום "דרושה שירה מאתגרת"
במאמר מתלונן המחבר על מיעוט העניין בשירה בתרבות הצריכה שלנו כיום ועל הנתק ההולך ומתגבר בין הציבור והשירה ,הציבור אינו קורא כיום ספרי שירה ומי שקורא היום שירה הם בעיקר המשוררי\ם שקוראים אחד את השני .
טענתו של כהן –שגיא היא שהשינוי ביחס לשירה לא יבוא מחדשנות צורנית אלא מפיתוח היכולת של המשוררים להגיב לשינויים בחיים העכשוויים ולמגוון הפעילויות והאפשרויות שקיימות עתה ולא ידענו כמותן במאה העשרים
ואני מפרש זאת בכך שעל המשוררים למצוא תכנים חדשים לשירתם שישקפו לא רק את הבעיות של  האני אלא גם את הבעיות של החברה שמסביב וכך ידברו יותר לצבורים גדולים יותר כפי שהשירה של אלתרמן דיברה פעם לקהלים גדולים ביותר בחברה הישראלית .
ייתכן מאוד שמגזינים כמו "מאגמה " ו"אלמנך " הם הסנוניות שמבשרות את העתיד לבוא בשירה אבל על מנת לשרוד ולשגשג עליהם למצוא דרך למצוא דרך לצמצם את הנתק הקיים בין הציבור הצעיר הרחב ובין השירה .נשאר לראות עם יצליחו לעשות זאת .

קישורים

ראיון של יואב איתמר עם עורכת "מאגמה "

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מוטי  On נובמבר 10, 2006 at 8:31 pm

    היו שם שלושים, מתוכם חמישה שבאו להקריא
    ועוד עשרה שיצאו באמצע לעשן ולא נראו עוד.

    החיילים והצעירים שראית הם פשוט חברים של לידור, שהיא חיילת. הם לא מתעניינים בשירה, הם באו לתמוך בה – מה שכנראה לא עזר
    כי היא היתה על סף דמעות.

    גם אני הייתי על סף דמעות, אבל
    מסיבות אחרות לגמרי

  • פוסט דוקטור  On נובמבר 10, 2006 at 9:15 pm

    מה היו הסיבות לדמעותיך?

  • מוטי  On נובמבר 11, 2006 at 1:00 am

    בהתעלם מהסאונד, הקהל הזקן והמדושן,
    האווירה המסרסת והשירה, השירה הירודה
    הייתי אומר שהסיבה האמיתית לבכי היתה
    שהצליחו לשז, אחד מהפרפורמרים הגדולים
    להישמע יבשושית כקרקר.

    זה הישג.

  • עמרי  On נובמבר 11, 2006 at 1:26 am

    לידור= הבטחה גדולה.
    שז=קשקוש גדול מאוד.
    לא פרפמונס ולא נעליים.
    לצערי אני לא מכיר את האושיות אז לא יכולתי להתרגש מהןיתר על המידה.
    מוטי לפעמים אנשים מצליחים להדהים אותי ביכולת שלהם להוציא אך ורק את הרע. מה רצית ששתי בנות בנות 20 יביאו? מערכת סאונד מקצועית שעולה אלפי שקלים לערב?
    אפילו הסאונד מהופעה של רוג'ר ווטרס לא היה עוזר עם כל הקשקושים והטיילת לסיגריות בחוץ.
    וכמובן זעקת ה"לא שומעים" שבאה כל שתי דקות מצד מי שישב על הבר והיה עצלן מכדי לקום.
    כיוון שזה הערב הראשון שלי, לא ידעתי מהן הנורמות וגם לא היה לי האומץ, אבל אני נשבע בכל היקר לי, שהבא שמפסיק מישהו, משורר טוב או לא, באמצע השורה, בשביל לצעוק שהוא לא שומע, אני אדביק אותו לקיר עם איזו מצלצלת בעצמי.
    אין גבול לחוצפה?
    כנראה שלא.

  • מספר 666  On נובמבר 11, 2006 at 2:16 am

    היו מינימום של חמישים איש

  • 2  On נובמבר 11, 2006 at 9:29 am

    מזכיר אלבומי מחזור של חטיבת ביניים
    אם זה עתיד השירה העברית אז אבדנו…

  • מוטי  On נובמבר 11, 2006 at 11:48 am

    אתה מצהיר שזה הערב הראשון שלך.
    ובכן, כך נראה פחות או יותר ערב במה פתוחה,
    לא ערב השקה. אני מתאר לעצמי שאתה ידיד אישי של לידור, ובאת לתמוך בה – וזה בסדר גמור,
    אבל לא הייתי רוצה שתקח את מה שקרה שם
    כמודל שלך לערב שירה.
    הקשקושים והטיילת לסיגריות בחוץ נבעו משעמום.

    ואלי, בחדר ההקראה היו כעשרה אנשים, איפה שאתה ישבת על הבר היו עוד עשרה אנשים ובחדר הפנימי היו עוד עשרה אנשים. זה מוצלח בעיניך?
    ונניח שזה היה חמישים – אז חמישים זה מוצלח בעיניך? הייתי בערבי שירה של מאה, מאה עשרים
    מאזינים – שאינם עורכי כתבי-עת בעצמם –
    שבאו ליהנות ולשמוע.

  • מספר 666  On נובמבר 11, 2006 at 12:14 pm

    חמישים איש זה מיטבי מכיוון שיותר מ-50 שישים איש לא יכלו להיכנס לשם.
    אם היו מגיעים מאה מעה עשרים איש זה היה בגדר אסון.
    והיו עוד כמה שהתגודדו מסביב לחנות מסיבה זאת בדיוק.
    כן אני מניח שהיו כמה שהשתעממו ויצאו החוצה במהלך הערב זה מה שקורא בכל ערב שירה.
    לעומת זאת היו אנשים לא מעטים כמוני שנהנו מאוד.

  • עודד  On נובמבר 11, 2006 at 12:21 pm

    היה מאוד מוצלח , הייתה אווירה נהדרת. אני הייתי שם גם וממה ששמעתי אנשים מסביב מאוד נהנו. היו הרבה יותר מ30 איש כנראה אתה לוקה בספירה .השיפוט שלך בא ממקום שלא מתכוון לפרגן אלא ההפך .כמו שאלי כתב היו מגוון של גילאים והבנות עשו עבודה נהדרת .
    חבל שמיטל נסים העורכת השניה לא טרחה להקריא

  • עמרי  On נובמבר 11, 2006 at 5:16 pm

    אני לא ידיד אישי של אף אחת מהעורכות, ולמרות זאת באתי מצפון הארץ כדי להיות בערב.
    לא קשקשתי כי יש לי יותר מיכולת הקשבה של שתי דקות(באנגלית קוראים לזה attention span).
    לא יצאתי לסיגריה כי אני לא מעשן, וגם כי לפעמים בטעות יש לי כבוד למאמצים של אנשים אחרים.
    לא כמו שתי הזקנות שישבו לאכול בצד והחליטו לפתוח עם סבינה מסג בדיאלוג אחרי שקראה את השיר שלה, מה זה כאן? סימפוזיון?
    וזה בדיוק סימפטום ה"מגיע לי" הישראלי. חוצפה שאין לה גבולות.

  • צאלה כץ  On נובמבר 12, 2006 at 3:15 pm

    לצערי, הגעתי באיחור לערב ונאלצתי לעזוב מוקדם, אך מאוד נהנתי מזמן שהותי. בעיקר מסבינה מסג המופלאה. כמות האנשים אמנם הייתה קטנה מהפוטנציאל, מן הטעם שמסיבה+תערוכה של המדרשה לאמנות נערכה בדיוק באותו זמן ובכל זאת בקושי נותר מקום בפנים. בערב ההשקה של "מאגמה 3" צפוי קהל רב בהרבה וכנראה שצעיר יותר (ברוחו).

    זוהי יוזמה מופלאה של מקום מופלא כמו "הנסיך הקטן" לערוך בו ערבי שירה. יישר כוח!
    אולי כדאי לבחון מחדש את סידורי הישיבה ובמיוחד את נושא ההגברה. אינני אשת-סאונד, אך כמוזיקאית לא הייתי מציבה מגבר בכיוון המיקרופון. אני עמדתי בחדר הבר, בצד הפנימי (הרחוק מאלי) והסתדרתי מצוין עם הסאונד, אך הבנתי שאחרים פחות.

    באשר לתוכן, השירים שהוקראו טמנו בחובם המון אמת ופתיחות ולכן היו מצוינים בנקל. שז כן הייתה טובה, סבינה מסג פיזרה קסם בחלל החנות וגם ירונה כספי, משוררת ששרה, ריגשה מאוד ונתנה ערך מוסף לשיר של וולט ויטמן.

    בשורה התחתונה הערב היה מהנה מאוד והקונטרס החדש לא נופל ברמתו מהגיליון הראשון. בשאיפה שהרמה תישאר גבוהה במינון גבוה של צעירות וצעירים. המון תודה ובהצלחה לעורכות!

  • איתי  On נובמבר 14, 2006 at 12:53 am

    סילחו לי רבותי המלומדים ורווי הביקורתיזם. אני נכחתי בערב המדובר והתרשמתי לטובה מההפקה והביצוע. אין ספק שאם היה מדובר ביוזמה מקצועית של אנשים שזהו מקצועם אזי הסאונד היה כמו שצריך וסדר מקומות הישיבה היה מנוהל טוב יותר אם זאת אל לנו לשכוח כי מדובר בערב הערכה לשתי עורכות צעירות שאינן ברות ניסיון בתחום הפקת הארועים, שלא ציפו לכמות כזו של אנשים שהייתה גבוה מהמצופה, ואל נשכח לרגע שהסאונד לא בקע אלא מתוך מגבר של גיטרה שהוא כידוע לא ספיקרבוקס.
    רבותי וגבירותי המלהגים. אין בשביל מה לבקר את רמת ההפקה אלא את מהות הערב. הערב נוצר בכדי לאפשר הכרה רישמית לגליון השני של מאגמה והאנשים שיצאו לעשן בחוץ העניקו לערב מימד רומנטי יותר, בחוץ התנהלו שיחות ברומה של שירה וברומה של סצנה. אני הייתי בין מתגודדי החלון והאזנתי להקראות ולזימרה. רבותי – הערב היה נהדר. שיתוף הפעולה של הקהל מבפנים ומבחוץ היה נהדר למעט הערות של "לא שומעים" שהם זניחות

    אני כבר מחכה לערב השקה של הגליון השלישי שעתיד לצאת ביום מן הימים. אני רק מקווה לביקורות של תוכן ומהות ולא לליהוגים בגנות האופרציה זה לא עמוק ואין זה הולם את רוח השירה והלא בשמה התכנסנו. .

  • רעות אריסטו  On נובמבר 14, 2006 at 12:39 pm

    זה היה מפגש ספרותי וחברתי של אנשים מעניינים!
    ולגבי הסאונד – אם זה ממש עקרוני, אנא חפשו בלוח המודעות של קוסמופוליטן – שם אנשים מאוד רגישים לענייני סאונד

    ברכות לשתי המשוררת הצעירות והמוכשרות!

  • ג. שמעיה  On נובמבר 14, 2006 at 9:09 pm

    הפרופסור ג. מוקד

  • אלישבע  On נובמבר 15, 2006 at 12:00 pm

    שלכבוד אירוע תרבות הצליחו לכנס אנשי רוח לצד אנשים מן היישוב ובנות יפות, והכל לפיאורה של השירה העברית!

  • יונה צבי היער  On נובמבר 18, 2006 at 9:47 pm

    בקהיליה הספרותית לא מפסיקים לדבר על האירוע.
    הידד העורכות שקבעו סטנדרטים חדשים לעבר ספרותי!

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: