הגבירה איזבל

 

המלכה איזבל ציור ויקטוריאני של ג'ון ליסטם ביאם שו.

הופיע באתר "בננות "

 

בתנ"ך יש כמה דמויות של נשים ששמן הפך לאובייקט של שינאה . למשל דלילה שפיתתה את שמשון הגיבור , ואולי יותר מכל המלכה איזבל .איזבל הזרה הפגאנית מהעיר צור אוייבתו הגדולה של אליהו הנביא ששמה הפך שם נרדף לשחיתות רשע נשי והתנהגות מופקרת
אבל קריאה מדוקדקת בתנ"ך מגלה תמונה קצת שונה של אישיותה של איזבל ושל אישיותם של אויביה .

ואיזבל הייתה זרה ונוכריה
בת מלך צידונים הייתה איזבל

בתנ"ך יש כמה דמויות של נשים ששמן הפך לאובייקט של שינאה . למשל דלילה שפיתתה את שמשון הגיבור , ואולי יותר מכל המלכה איזבל .איזבל הזרה הפגאנית מהעיר צור אוייבתו הגדולה של אליהו הנביא ששמה הפך שם נרדף לשחיתות רשע נשי והתנהגות מופקרת
אבל קריאה מדוקדקת בתנ"ך מגלה תמונה קצת שונה של אישיותה של איזבל ושל אישיותם של אויביה .
איזבל הייתה בתו של אתבעל מלך הצידונים שנישאה לאחאב בן עמרי מלך ישראל לשם חיזוקה של ברית הידידות בין ישראל וצור.
זוכרת את איך באת לכאן
כלה מעיר צידון
וכל העם נדהם אל מול יופייך

( איזבל מאת עקיבא נוף )

וברית ידידות זאת הייתה אכן חשובה מאוד בעזרתה הצליח המלך אחאב לגבור בקרב קרקר בראשות קואליציה של מדינות סוריה וארץ ישראל על הצבא האשורי האדיר של המלך שלמנאסר שתיכנן להישתלט על כל האזור ,הפעם הראשונה והאחרונה שבה היצליחו ממלכות האזור להביס את האשורים ,קרב גדול ואחד החשובים ביותר בתולדות המזרח הקדום , אלא שמשום מה ואולי כלל לא במקרה סיפורו של קרב זה לא נכנס כלל לתנ"ך. כנראה שעורכיו לא רצו לפאר את המלך אחאב שאותו תיארו כחלש אופי וכמלך הרע ביותר שהיה לישראל . אבל מהחפירות הארכיאולוגיות אנו יודעים שלאמיתו של דבר היה זה אחד המלכים הגדולים ביותר של ממלכת ישראל ,מלך שיש חוקרים מודרניים שחושבים שהשתווה ואף עלה על שלמה עצמו. יש לציין שאפילו מהסיפור המקראי עצמו מצטיירת תמונה של מלך אמיץ לב מאין כמוהו ,ואפילו פלאי פלאים, של מלך מוסרי לזמנו (ולזמנים אחרים ) . .לא היה זה אדם שאישה מרושעת תשתלט עליו בנקל.
החוקרים חושבים שניצחונו הגדול של אחאב על האויב האשורי היה בלתי אפשרי לולה הברית שהייתה קיימת בין ישראל והצורים כפי שסומלה בידי הנישואין בין אחאב ואיזבל . .

אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי ציורי זונות במרכבתו , כדי שיראה אותם ויתחמם .
( סנהדרין יט)

מהתנ"ך ברור שאיזבל הייתה אישה נמרצת מאוד ( למעשה אחת משני הנשים היחידות בתנ"ך שמוזכרות כמי שעוסקות בכתיבה, השנייה הייתה גם היא מלכה ,אסתר ) . התנ"ך מתאר אותה גם כמי שהביאה שיטת פולחן זרה של הבעל לישראל ולימדה את בעלה אחאב פולחנים זרים שונים . למעשה נראה שהיא פעלה לשימור הפולחן הקיים שכן הבעל היה אל מוכר וידוע בישראל.
היו אלה אליהו ובני הנביאים שניסו לחסל את הפולחנים האחרים של בני העם , וניתן לתמוה אם היא לא פעלה כנגדם כדי לשמור על החופש הדתי .איך מסופר עליה בתרגום השבעים : היא שלחה מכתב לאליהו הנביא מטיל האימה במילים האלה " אם אתה אליהו אני איזבל !" .
על איזבל התנ"ך מספר שהרגה את כל הנביאים ובני הנביאים ,אבל משום מה אלה מופיעים שוב ושוב כאילו לא אירע להם דבר, ואין שום תיאור של נביא או בן נביא כלשהו שאכן נהרג ברדיפות אלה. . מה שמעורר חשד שאם בכלל אכן היו רדיפות נגד מישהו חוץ מאליהו הן לא היו אפקטיביות במיוחד.
בתנ"ך מסופר שהיה זה אליהו שגרם למעשה לבצורת בישראל בגלל תפילתו לאל למנוע גשם ובכך גרם לרעב המוני . מסופר שלאחר שגבר על כוהני הבעל בהתחרות מי יצליח להביא לירידת גשמים ( שאותם עצר אליהו עצמו בתפילה לה' ):
"ויאמר אליהו להם : תפסו את נביאי הבעל. איש-אל-ימלט מהם! ויתפשום , ויורידם אליהו אל נחל הקישון ,וישחטם שם". ( מלכים א' יח , פס' מ) .

התנ"ך נותן פרטים : המדובר כאן ב-450 נביאי הבעל וב400 איש נביאי האשרה , אליהו רצח לא פחות מ-850 מתנגדים ! מה שהיינו מכנים היום טבח המוני. התמונה המצטיירת מדמותו של אליהו היא של רוצח המונים, הן באופן אקטיבי והן באופן פאסיבי ברעב שהביא על בני עמו. התנ"ך בכל אופן אינו רואה כל רע במעשה הרצח ההמוני הזה של אליהו
המעשה.הנורא ביותר שאותו מיחס התנ"ך לאיזבל הוא פרשת הריגתו של אדם בשם נבות,בעל אדמות עשיר בעמק יזרעל שאחאב המלך רצה מאוד באדמותיו . אך נבות סירב למכרן . התנ"ך מספר שאחאב לא עשה דבר בעניין . אך הוא שכב בביתו סר וזעף "וישכב על מיטתו,. ויסב את פניו ולא אכל לחם ". ( מלכים א כא פס' ד)
איזבל שהודאגה ממצבו שאלה אותו בעניין וכאשר סיפר לה עשתה מעשה.
היא דאגה לכך שנבות יואשם בחילול השם הוא נסקל למוות בידי העם והאדמות הועברו באופן חוקי לידי אחאב . אז הופיע בחצרם הנביא אליהו עם המילים בנות האלמוות :" הרצחת וגם ירשת ?"
ואכן זהו מעשה בלתי נסלח מבחינה מוסרית ומראה לא כל כך על רודנות כמו על ניצול החוק למטרות מושחתות .
.אולם נשאלת השאלה האם לא ניתן לראות במעשה זה גם בצורה אחרת : לא רק כמעשה של רודנית אכזרית ומנוולת אלא : של אישה האוהבת את בעלה וחוששת למצבו ומנסה לעשות הכל כדי לרצותו גם עם מעשים בלתי נסלחים מבחינה מוסרית ?

הנה באים הורגייך המלכה הנה באים
רוכבים בשיגעון אל ארמונך
למלך החדש ההמונים כבר מריעים
כמו שאתמול הריעו לכבודך
הנה הם כבר בשערי העיר
שולפים חרבם מכים בשערים
צמאי דמך
העבדים כי ימלכו
אין חסד בליבם
לבשי מלכה חיוך על פני אבלך
( איזבל . מאת עקיבא נוף )
אליהו ניבא לאחאב שבמקום שבו ימות ילקקו כלבים את דמו . וכי כל משפחתו תושמד. לאיזבל ניבא כי הכלבים יאכלו אותה .
וזה אכן מה שקרה : אחאב מת מות גבור במלחמה עם הארמים וכלבים ליקקו את דמו .
ואשר לאיזבל …
הנה הם מטפסים בחצרותייך שועטים
מלכה את עינייך תני בפוך
הנה הם מתקרבים
כבר מתקשים המבטים
הכי אותם בחיוך
איזבל הטיבי את ראשך
הצניעי בתוכך את הכאב
( איזבל . מאת עקיבה נוף )

 

נראה שהיא המשיכה להיות בעלת השפעה גדולה בממלכה לאחר מות בעלה דרך שני בניה אחזיה ויהורם שמלכו זה אחרי זה . ומן הסתם הייתה לה גם השפעה גדולה בממלכת יהודה דרך בתה עתליה שמלכה שם. הכינוי של תפקידה היה "גבירה" ,מעמד שהוא ככל הנראה יותר מזה של סתם מלכה אשת מלך ,אלא של אם מלך עוצרת ושולטת בפועל . אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאת מתנגדיה הנביאים הכוח הזה בידיה של אישה הרגיז במיוחד.
בסופו של דבר מרד נגדה המצביא יהוא בהשפעת יורשו של אליהו הנביא אלישע . אלישע הנ"ל כמו מורו הגדול אליהו לא נרתע גם הוא ממעשים של רצח המוני .

 פעם כאשר חבורה של ילדים לעגו לו במילים "עלה קרח עלה קרח " קיללם בשם ה' על הפשע הנורא

ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים . וילך משם אל הר הכרמל .ומשם שב שמרון

" ( מלכים ב' ג פס' כד)
עם מורה כזה אין פלא שיהוא לא התגלה כאדם צמחוני בלשון המעטה . הוא רצח בבגידה את אדונו יהורם מלך ישראל וביחד איתו את אחזיהו מלך יהודה
מובן מאליו שלאיזבל הוא רחש שנאה מיוחדת. את יהורם בנה שאל פני מותו "מה השלום עד זנוני איזבל אימך וכשפיה הרבים ? עבור איזבל הזקנה הוא הכין משהו מיוחד.

איזבל נזרקת אל מותה. ציור מאת גוסטב דורה.

הנה הם כבר בשער
ואחר יהיה אדון
כלבים ילקקו פה את דמך
הנה עלו ובאו כבר אל שער הארמון
הנה נפרצו כבר השערים
איזבל בחיוך מלכות הופיעי בחלון
מלכה ובת של מלך צידונים
( איזבל מאת עקיבא נוף )

איזבל הזקנה שמעה על בוא של יהוא ועל הטבח שעשה בבניה היא ידעה מה מצפה לה .. אבל היא קיבלה אותו באומץ לב מיוחד .
"ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את ראשה ותשקף בעד החלון . ויהוא בא בשער . ותאמר : השלום ,זמרי הורג אדוניו ויאמר : "מי איתי מי ?" וישקיפו אליו שנים שלושה סריסים .ויאמר :"שמטוה !" וישמטוה ויז מדמה אל הקיר ואל הסוסים וירמסנה . ויבוא ויאכל וישת . ויאמר :פקדו נא את הארורה הזאת וקברוה כי בת מלך היא " ( מלכים ב ' ט פס' ל-לה )
אלא שהם מצאו רק את הגולגולת והרגלים וכפות הידים שלה . ליהוא כל זה לא הפריע במיוחד ,הוא המשיך לאכול ולשתות .

 

שרידי גופה של איזבל .ציור מאת גוסטב דורה.

 

חז"ל דווקה מצאו צד זכות כלשהיא לאיזבל בכך. הם הסבירו שאפילו במרשעת המנוולת הזאת היה דבר טוב אחד כל פעם שהיו חתן וכלה עוברים ליד ביתה הייתה יוצאת מביתה ומוחאת להם בכפיה . משום כך הסבירו חז"ל שרדו ידיה ורגליה.
כך או כך מבחינת יהוא זאת הייתה רק ההתחלה.
הוא רצח גם את שבעים בני אחאב ולא הסתפק בכך וציווה לכרות את ראשי כולם ולשלוח אותם אליו בדודים . את הראשים הכרותים תקע בשער הארמון שלו, מן הסתם למען יראו ויראו .. מלבד זה הוא מצא גם את האחים של אחזיהו מלך יהודה שאותו כבר רצח ורצח גם אותם, עוד 42 איש מבני ממלכה אחרת . אחר כך רצח את כל כוהני הבעל שבמדינה.

התנ"ך מספר על כל זה בהבנה . אחר כך הוא מתאר בקצרה את שאר ימי ממלכת יהוא . ואלה כמסתבר לא היו כזה שיפור גדול לעומת ימי מלכות אחאב ואיזבל נהפוך הוא. הארמים שאותם הביס אחאב פעם אחרי פעם היכו כעת פעם אחרי פעם בישראלים יראי ה' של יהוא וכבשו חלקים גדולים משטחיהם .
התנ"ך לא מספר זאת אבל ידוע לנו ממקורות אשוריים שיהוא היה המלך הישראלי הראשון ששילם מס לאשורים . למעשה הוא האדם היחיד מהתנ"ך שיש לנו תמונה אותנטית שלו מזמנו –תמונה אשורית  על אובליסק

יהוא מנשק את רגליו של מלך אשורי.

שבה יהוא נמצא עם מלך אשור שלמנאסר אותו המלך שהובס שנים קודם לכן ובגדול בידי הברית שאורגנה על ידי אחאב ואיזבל בתמונה יהוא מנשק את רגליו של המלך האשורי ..

חז"ל האשימו את איזבל שהיא לימדה את אחאב עבודה זרה .הם טענו שהיא הייתה מושחתת מבחינה מינית אולם למעשה אין לכך כל עדות בתנ"ך שבוודאי לא היה מסתיר דבר כזה להוציא האשמותיו של רוצחה יהוא .
למעשה נראה שחטאה הגדול מכל היה שהיא העיזה ליטול חלק ממשי בשלטון שאמור היה להיות רק בידי גברים . אחרת יתכן מאוד שאחאב אותו מלך מוכשר והרואי היה נזכר בצורה שונה מאוד במקורותינו.יש אפילו סיפור על רבי לוי שתקף בדרשותיו את אחאב על חטאיו עד שזה בא אליו בחלום והסביר שהאישה הייתה אשמה בכל . הרב קיבל את הטענה הזאת ללא היסוס.
איזבל הפכה עד היום לסמל האישה המרשעת החוטאת ,שנאבקת בגברים שיודעים טוב ממנה מה שצריך לעשות . על העובדה שיריביה, אליהו ,ויהוא ביצעו פשעים נוראים לעין ערוך משלה עוברים בשתיקה..

אל תתנגדי להם מלכה
הם הצודקים תמיד בכל ,
האלוהים והנביאים להם
ובני הנביאים יודעים הכל
אך לא למחול
אל קנא ונוקם

(מתוך הפזמון "איזבל " מאת עקיבא נוף ,1970)

נספחים : איזבל כוהנת הבעל

 

חותמת של איזבל.

החוקרים חושבים שאחת הסיבות למעמדה החזק של איזבל בממלכת אחאב ,מעמד שאין לו אח ורע בתולדות ממלכת ישראל היא שהיא הייתה הכוהנת של הבעל וליתר דיוק של האל הצורי בעל מלקרת .
מלבד זאת היא פעלה למען פולחן האשרה וכנראה גם פולחן העשתורת בישראל.
צור הייתה ידועה בפולחן העשתורת שלה . לפי הפיניקים עשתורת נולדה בצור ( בעוד שהיוונים טענו שאפרודיטה אלת האהבה המבוססת על עשתורת נולדה רק קרוב לשם ליד קפריסין ) .
שמם של הפיניקים יצא לשמצה בפולחני העשתורת שלהם . וזאת מאחר שכוהנות העשתורת היו למעשה מעין "זונות פולחניות " והיו מקיימות יחסי מין עם עוברים ושבים בשם האלה כחובה דתית .
לא רק זאת אלא שגם מבנות המעמדות הגבוהים שהיו קשורות לפולחן האלה ציפו שיאבדו את בתוליהן בצורה זאת .לא מן הנמנע שגם איזבל איבדה את בתוליה בצורה זאת .
המחזאי מתתיהו שהם כתב מחזה בשם "צור וירושלים " בשנות השלושים שיש שרואים בו עד היום יצירת מופת ספרותית של השפה העברית שהוא אולי התיאור האולטימטיבי של המאבק בין איזבל ואליהו . כל אחד מהם מוצג כנציג אידיאה מנוגדת . איזבל היא הנציגת האמונה בסקס ובכוח ככוחות הדומינטיים בחיים . בעוד שאליהו הוא נציג התפיסה של הצדק והרוחניות ככוחות דומיננטיים .
סיבת השנאה בינהם מוסברת במחזה בכך שבעבר הרחוק כאשר איזבל הנערה שירתה במקדש עשתורת ושם היה עליה לבחור את הזר שאותו תשרת ככוהנת בקיום יחסי מין . הזר שבו בחרה היה אליהו הצעיר שבא לשם כדי לחקור מקרוב את הפריצות הפיניקית .אליהו דחה אותה בבוז… ומאז מתנהל בינהם מאבק איתנים ,מאבק שביסודו אהבה לא ממומשת של איזבל לאליהו.
לי לפחות המחזה הזה נראה כמו מעין תמונת מראה של הפואמה של קראולי על התאווה הבלתי ממושמשת של הנביא לאיזבל .
"צור וירושלים " אגב מעולם לא הועלה על הבמה , הוא בלתי ניתן להצגה בגלל שפתו הקשה . במשך שנים לימדו אותו בבתי הספר אבל אני מסופק מאוד אם תלמידים היום יוכלו לגשת אליו .בכל אופן ניתקלתי בעיבוד שלו לתסריט , ולדעתי אפשר יהיה לעשות ממנו עיבוד למיני סדרה טלוויזיונית בנוסח "אני קלאודיוס " . אבל העיבוד יצטרך להיות דרסטי מאוד.

איזבל ב"צור וירושלים "

לאורך השנים הופיעו כמה וכמה יצירות ספרותיות ודרמטיות בעברית על איזבל ואחאב. המפורסמת והחשובה בכולם היא "צור וירושלים" של מתתיהו שוהם שהוזכרה כבר, אבל היא אינה יחידה . והיחס לאיזבל המוצג בהם הוא שונה מאוד.
איזבל הופיעה עוד במחזה שנכתב בתקופת "ההשכלה " ב-1800 מאת אחד הסופרים העבריים הראשונים ,שלום הכהן. הנ"ל כתב מחזה בשם "מעשה נבות היזרעאלי " על פרשת נבות ובו מוצגת איזבל כנציגת השלטון העריץ וחסר כל הסייגים ,לדעתה החוק נועד רק לנתינים ולא לשליטים. מלבד זאת איזבל מוצגת שם כ"אנטישמית " שסולדת מהברית בין צור וממלכת ישראל כמו גם מהתרבות הישראלית ( למעשה היהודית) בכללה.
מאז נכתבו עוד כמה וכמה מחזות על איזבל בעברית כמו של המתרגם אהרון קמינקא "שבר בית אחאב " שמתאר את חורבן משפחת אחאב כתוצאה ישירה ממעשה כרם נבות ,ו"נבות" של המשורר אריה סיוון .
אבל נראה שהמחזה הידוע ביותר הוא "אוכלים " של יעקב שבתאי שבו כל סיפור כרם נבות מתנהל במהלך סעודת זלילה בלתי פוסקת של אחאב ואיזבל המבטאת את שחיתותם . במחזה זה עצם הלקיחה בכוח של כרם נבות הוא הפגנת סמכות וכפי שאומרת איזבל "אם היום מסרב נבות לתת למלך כרם עלוב … למה שמחר לא יסרבו לשלם מיסים או לצאת למלחמה? …זה לא הכרם זה הכתר!"
אחאב משתכנע לבסוף ש"לא מדובר פה בכרם אלא בעצם קיומה של הממלכה". . העובדה שנבות עצמו מוכן לתת את הכרם שלו בלי בעיות אינה משנה דבר משום שכפי שאומרת אחת הדמויות שם "נבות חייב להפר את החוק ,מפני שאם אותו נבות לא יפר את החוק אז הממלכה תפר את החוק ,אבל הממלכה לא יכולה להפר את החוק ,מפני שהפרת החוק היא מעשה של אי צדק ,והממלכה חייבת לעשות צדק מפני שהיא הצדק ". טיעון שמשכנע לבסוף את נבות עצמו שבמסורת "1984 של אורוול מצהיר "לא ייתכן שממלכה שלמה תבטל את רצונה בגלל אדם אחד ..אם זה מה שדרוש לממלכה ,אני מודה ,קיללתי קיללתי ,קיללתיו".
המחזה הזה הוא סאטירה נגד הקלישאות של מנהיגי המדינה שפועלים לטובת עצמם בלבד וככזה הוא מצויין. מעניין שיש בו למעשה חזרה לתיאור של איזבל של אותו מחזה ישן של שלמה הכהן מ-1800 כמי שרואה ב"חוקים שלא נוחים לנו חוקים לא טובים …לא ייתכן שחוקי הממלכה יעמדו על מעל הממלכה…הממלכה זה העיקר".
"אוכלים" הוצג לראשונה ל-1979 בתיאטרון החאן ולאחרונה שוב בתיאטרון "גשר " וניתן למצוא אותו בקובץ המחזות של יעקב שבתאי "כתר בראש ואחרים " מ-1995 והוא מומלץ מאוד.

איזבל בעד ונגד

בעיברית הופיעו שני רומאנים גדולים על דמותה וחייה של איזבל עם שמות שונים אולם התיחסויות שונות יותר לדמות של איזבל קשה לתאר .
אחד מהם הוא ספר שתורגם כנראה מאידיש של שמואל איזבן "איזבן, שמואל המלכה איזבל: רומן היסטורי "בתרגום א. וייסמן ,מ- 1959."
זהו סיפור חייה של איזבל המלכה בימי אחאב ומותה במרד יהוא.. בספר זה מוצגת איזבל בכהתגלמות האישה הפרוצה המושחתת והמרושעת. במהלך 477 העמודים מפליג המחבר בתיאורים של רשעותה ופריצותה המינית , עד שהוא מגיע לבסוף כמעט באנחת רווחה לתיאור הריגתה הצודקת בידי יהוא. ספר נוסף על אותו הנושא היה ספרו של אריה קוצר , איזבל (נסיכת צידון ) מ- 1989. זהו
ספר שלישי בטרילוגיה "בין היאור והחידקל"שהספרים הקודמים בה עסקו בימי דוד ובדמויות של רצפה בן איה ( פילגשו של שאול המלך ) ויואב בן צרויה (המצביא של דוד). למרות השם והנושא הזהה ספר שונה יותר מהספר הקודם אי אפשר לתאר. המחבר שהיה איש ארץ ישראל השלמה וככל הנראה מקורב לאנשי התנועה "הכנענית " ,העריץ בבירור את דמותה של איזבל. הוא מציג אותה כמי שלמרות היותה עובדת העשתורת פעלה למען מטרה נעלה : למען איחוד ישראל יהודה צור וצידון באומה אחת האומה העברית .
שני הספרים האלה הם מעניינים מאוד גם בגלל שלא פחות ממה שהם מספרים לנו על איזבל הם גם מספרים לנו על דיעותיהם של המחברים לגבי נשים ובמקרה של קוצר הם ספרו מספר לנו הרבה גם על דיעותיו של קוצר שהיום ( אך לא בזמן שבו כתב את ספרו ) היו נחשבות לאקסצנטריות . .

יהוא בעד ונגד

יש מעט מאוד יצירות ספרות שבהן יהוא תופס הכתר הרצחני תופס מקום מרכזי . למעשה יש רק שתיים כאלה בעברית אבל שתיהם כל אחת בדרכה היא מעניינת מאוד.
אחת מהן היא ספרו לנוער של יעקב חורגין "ירושלים ושומרון " מ-1965. חורגין היה סופר מעולה של סיפורים היסטוריים לנוער ולמבוגרים ו"ירושלים ושומרון " היא אחת מיצירותיו החביבות עלי ביותר. בספר זה מתאר חורגין את מסעו של הנער יהוא ביחד עם ידידיו בידקר (שלישו לעתיד) ואלישע (הנביא הקנאי לעתיד) ממקום הולדתם ביהודה אל ממלכת ישראל .הספר הוא למעשה חסר עלילה אמיתית ,הוא בעיקר תיאור האירועים (הלא כל כך חשובים ) שקוראים להם בדרכם עד שבסופו יהוא נעשה לחייל צעיר בצבא המלך אחאב .הסוף אינו באמת הסוף, שכן יריב מר שמקים לעצמו יהוא נמלט ובבירור מתכוננן לנקום ביהוא ובחבריו ואחאב ואיזבל עצמם אינם מופיעים כלל והסיפור כאילו נקטע. . דעתי היא שחורגין התכוון לכתוב טרילוגיה שלמה על חיי יהוא ,טרילוגיה שבה הספר השני אמור היה לתאר את סיפור הקריירה הצבאית שלו . ורק הספר השלישי את תיאור האירועים שהביאו להתמלכותו,אך פרוייקט מתוכנן זה מעולם לא הושלם וחבל . .
כך או כך יהוא וחבריו ועמיתיהם עובדי ה' מתוארים בצורה סימפטית מאוד ,וכך גם מאבקם בנביאי הבעל ובכוהני העגל . אחד הדברים היפים בספר זה הוא התיאור החי מאוד של היריבות הפנאטית בין כוהני האמונות השונות וסכסוכיהם הבלתי פוסקים . יריבות שמזכירה מאוד את המצב כיום במדינת ישראל ,הרבה יותר מאשר את המצב ששרר כאשר חורגין כתב את ספרו בשנות השישים.גם התיאור של חיי היום יום בממלכות יהודה וישראל גם אם אינו מתאים למציאות ההיסטורית הוא עדיין מעניין מאוד.
יהוא "מככב "בעוד יצירה אחת שעוררה סערת רוחות גדולה הלוא היא המחזה "יהוא " של גלעד עברון משנות ה-90 ושם הוא מוצג בצורה השונה ביותר האפשרית מהנער אמיץ הלב והאבירי שבספרו של חורגין . .
המחזה תיאר את עלייתו לגדולה של החייל הפשוט הגס האכזרי האנס והרצחני יהוא כאשר בדרך הוא רוצח את כל מי שחשבו שאפשר לשלוט בו ולנצל אותו לצרכיהם .,ובראשם ראש השרים של ממלכת ישראל זיף שמאבד בגללו את שפיותו ובני ובנות משפחתו ( שאותן יהוא לא מהסס גם לאנוס ).זהוא מחזה דרמטי מאוד ואכזרי וקשה מאוד לצפייה .גם בגלל אימרות השפר השנונות שאותן משמיע יהוא החייל הפשוט לכאורה בכל היזדמנות אפשרית ( בנוסח ארנולד שווארצנגר) לפני שהוא מבצע הריגה או פעולה אכזרית כל שהיא. . אם כאשר הוא רואה את איזבל הוא רק מצווה "הי אתם שם ! את הזקנה שבמגדל ! זו שמקללת! איזבל ! לזרוק ! לזרוק מהחלון! " . הרי בהזדמנויות אחרות הוא מביא הערות פילוסופיות משלו על משמעות החיים לקורבנותיו לפני שהוא הורג אותם וכך הוא אומר לאלמנת המלך הנרצח יהורם :" אני מכיר אותך גבירתי ,במסדרים השקפת עלי מהמרפסת ,אבל היום אנחנו דורכים על אותה הריצפה .סילחי לי גבירתי ,אבל אלה החיים :אחד העולה השני יורד .מנת האושר נשארת תמיד קבועה".
ההצגה החלה להיות מוצגת בזמן בחירות לממשלה וכאשר הוצגה כתבה עליה ביומן השבוע בטלוויזיה היא צונזרה. הצנזורים החליטו שיהוא מזכיר יותר מידי איזה פוליטיקאי גדול ושמן בעל עבר צבאי מזהיר אחר שגם הוא לפי השמועות הביא לשגעונו של ראש ממשלה.
הבמאי והכותב הכחישו בתוקף מה פתאום ? הם טענו אין שום קשר בין המצביא יהוא ומצביא אחר בשם אריק שרון . השחקן יגאל נאור חשף שהוא בכלל חשב על רפאל איתן דווקא בעת ששיחק את יהוא ( לוחם פשוט אך ערמומי ) .אבל לפירסום שלה הצנזורה עשתה רק טוב.
זוהי עדיין אחת ההצגות החזקות ביותר שראיתי ואולי האכזרית ביותר שמבוססת על התנ"ך ,אבל הסיפור שהיא מבוססת עליה הוא אכזרי מאוד גם כן.

איזבל על המסך

 

איזבל הופיעה על מסך הקולנוע בסרט משנת 1953 בשם  SINS OF JEZEBEL   "החטאים של איזבל " (שבו גילמה אותה פולט גודראד ולצידה כיכב ג"ורג' נאדאר.

הסרט נחשב לגרוע ביותר.הוא היציג את איזבל כ"מלכה הפרוצה עוכרת ה'" כפי שדרשו שנות

החמישים המוסרניות וזה אמר הרבה אורגיות (ברמז לפחות ) ,ונביאים מזוקנים מצביעים באצבע ומשמיעים דברי תוככה ,בזמן שהמצלמה העדיפה להתמקד באיזבל היפה והסקסית  ותככיה.  

"איזבל " הקליפ

מאז גולמה איזבל  ב-1971   באחד הקליפים האשונים של הטלווזייה  של הפזמון "איזבל " של הזמר וחבר הכנסת עקיבא נוף ,שם גילמה אותה הדוגמנית הצעירה פנינה רוזנבלום מסתובבת ברחובות ירושלים .בחירה מתאימה אם נחשוב על כך שהמגלמת הייתה גם היא אישה יפה בעלת אופי חזק  שהתגלתה מאז כבעלת מחשבות על קריירה פוליטית . 

 

 

 

עוד על איזבל :

איזבל בויקיפדיה

אהובה אשמן על איזבל אשת חיל 

 

מלחמות הצדק של אליהו הנביא:מחזה בבמה החדשה

 

צור וירושלים בתל אביב :מתתיהו שוהם על איזבל

בנימין אופנהיימר על יהוא

 

 יחי המלך יהוא

 פמיניסטיות על איזבל

 

 

 

חטאי איזבל הסרט

 

סקירה על הסרט

 

איזבל :קליפ פזמון של עקיבא נוף בכיכובה של פנינה רוזנבלום

 

פיזמונאי ופוליטיקאי :עקיבא נוף ואיזבל

הגבירה עתליה

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • moon  On דצמבר 12, 2006 at 10:55 am

    לאחר מפגן הידע הרחב שלך אודות איזבל
    תוהה אני האם תוכל לציין בבקשה כמה מראי מקום (ולא אלה שמחפש מיומן באינטרנט הכללי, יכול להגיע אליהם -כי שם כבר ביקרתי והשכלתי)

    אודות דמותה של שולמית, בת הרודיה, (היבט היסטורי, איקונוגרפי וכל אספקט אחר)

    תודה

  • 777  On דצמבר 12, 2006 at 2:08 pm

    אחרי שפעלת להלבנת שמה של איזבל, בפירוש כתוב שהיא הרגה את בני הנביאים, זה שהיו כאלה ששרדו לא אומר שהיא לא הרגה אותם, אם ככה היא ואליהו במקרה הטוב בעמדת שוויון, מה עוד שהתנ"ך מתיחס לאליהו כחסר סבלנות, לגנאי וחז"ל שבחו את אחאב על כך שבזמנו היתה אחדותץ ולכן לא הפסיד ישראל בזמנו במלחמה

  • חגי הכהן  On דצמבר 13, 2006 at 12:19 pm

    מאיר עיניים, רחב יריעה, ונהיר ביותר
    ישר כוח!:)

    חגי

  • אלמוג  On ינואר 10, 2013 at 10:03 pm

    אלי שלום,
    אני סטודנטית לבימוי המתחילה לביים בשבועות הקרובים את ההצגה "אוכלים" ממנה הבאת כאן מבואות, בה מופיעה דמותה של איזבל.

    התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר המאלף והאמיץ ולמדתי ממנו הרבה!
    אשמח מאוד אם יש לך דברים נוספים לספר לי על איזבל, אחאב, סיפור כרם נבות וכו', זה יכול לסייע לי לאין ערוך בפעולת הבימוי ופיענוח הדמויות והסיפור.

    תוכל לכתוב לי למייל almog.shavit@gmail.com, גם אם זה רק קישורים למאמרים נוספים- זה יהיה נפלא.

    תודה!

  • There may be some people who will strongly reject any changes to the current security system as they believe
    that the security system is smart enough to tackle all the risks.
    One is always that such systems might be set off without cause, sometimes even by
    the loud crack of thunder. Given that the certain word or phrase
    can be duplicated by either recording a person saying it or utilizing a
    sample of them writing it, the phrase is typically changed so that it is random.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: