אנחנו אופנתיים :נועה ידלין על תופעת הבלוגר

 

נועה ידלין.

מאמר ענק במוסף סוף שבוע של מעריב היום על תופעת הבלוגרים ,לא פחות מחמישה עמודים ועוד עמוד איור ,דבר שמראה שהתקשורת הכתובה לוקחת את התופעה הזאת ברצינות רבה.
והרבה יותר מרק ברצינות.

מהמאמר ברור מאוד שהבלוגרים נראים ככוח של העתיד ושעיתונאים שונים הופכים היום לבלוגרים משל היו עכברים הנמלטים מהספינה השוקעת של העיתונאות הכתובה עם המשכורות הנמוכות שלה. .
ידלין ( שלה עצמה אין כנראה בלוג ברשת לפחות לא תחת שמה זה ) קובעת ש"אין סיבה להיחשד בתככנות יחצנית ,כשאתה מבין את מה שמבינים כולם : נוכחות ברשת היא לא רק הדרך האידיאלית להשלים ,לעגל ,להרחיב או לתקן את התדמית הערוכה והקצוצה שבנית לך על גבי הדף היא גם הדרך היחידה להשתתף במשחק שכלליו נקבעים היום יותר ויותר על ידי לינקים טוקבקים וטראק בקים .
אכן, במידה מסויימת אפשר להשוות את תופעת הבלוגים היום לתופעת המקומונים של לפני כעשרים שנה שבה נוצרו הכוכבים העיתונאיים תקשורתיים דאז ,כל העירית לינוריות ,יאיר לפידים גפי אמיריות  והגל אוחובסקים למינהם  , וכו' שהפכו לכוכבי תקשורת שקולם נשמע ברמה וקבעו את סדר היום התקשורתי עיתונאי ..
אבל שום כוכב תקשורת חדש לא יוכל להיווצר במקומונים המדולדלים של היום וכנראה גם לא בעיתונים המודפסים בכלל ,כפי שהכתבה של ידלין מראה בבירור. כוכבי התקשורת החדשים והמתוקשרים והמדוברים  של השנים האחרונות אישים כמו חביבתנו בלשית התקשורת וולווט הם כולם בלוגרים .
בכלל כאשר כלי תקשורת מסויים מודה שהדברים המרגשים והמרתקים באמת קורים בתחום מדיה אחר ועובר לדווח עליהם במקום ליזום ללא הרף דברים חדשים משל עצמו ברור שמשהו אכן מאוד לא בסדר עימו . חשתי בכך כאשר ראיתי השבוע עטיפה של "פנאי פלוס " כמדומני שדיווח ככתבה ראשית על פרויקט של גולשי ווינט שבחרו משהו במקום שידווח על בחירה של קוראי השבועון עצמו במשהו .

ואני נזכר במגזין "מעריב לנוער" שפעם היה חוד חנית תקשורתי עם סדרות סיפורים כמו "יעל ואני " "והקומיקס "זבנג" ויוזם ללא הרף פרויקטים חדשים משל עצמו . אבל בשנים האחרונות הפך להיות צל עלוב שבעיקר מדווח על הנעשה בכלי תקשורת אחרים שנראים לעורכיו כרלבנטיים ומעניינים יותר ממנו עצמו ,  הטלוויזיה והמוזיקה וכמעט וויתר על יוזמות משל עצמו.  ואין אינדיקציה טובה יותר מכך לשקיעה איטית לאי רלבנטיות תרבותית .

כעיתונאי אני מוצא משהו עצוב מאוד בכתבה הזאת ואני מניח שגם הכותבת חשה בכך ,היא עושה רושם של מישהי שמדווחת באדישות מדומה  על הגסיסה המתמשכת של מקצועה  והחלפתו האפשרית במשהו אחר ושונה.
 אז יש כתבה שמאשרת בריש גלי  שהבלוגרים הם לא רק רלבנטיים ואופנתים הם גם העתיד ,סביר להניח שבעקבות הכתבה הזאת עוד כמה אלפי עיתונאים עומדים להצטרף בקרוב לשורות הבלוגרים .אחרי הכל אף אחד לא אוהב להישאר מאחור ועיתונאים פחות מכולם .

הכתבה של ידלין

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קווין רוז  ביום דצמבר 15, 2006 בשעה 11:39 pm

    "כוכבי התקשורת החדשים והמתוקשרים והמדוברים של השנים האחרונות אישים כמו חביבתנו בלשית התקשורת וולווט הם כולם בלוגרים ."

    גרפומנית אובססיבית לטעויות הגהה ושתי נערות נחמדות שעשו קליפ לשיר של הפיקסיז הם "כוכבי התקשורת החדשים והמתוקשרים והמדוברים של השנים האחרונות"? בכל פעם אני נדהם איך יש כמה בלוגרים כמוך שבטוחים שכל העולם מסתכל בהשתאות על יצירתם, ולא מוציא את האף שלו מהביצה הקטנה של הבלוגיה והברנז'ה התקשורתית הדי מצומצמת כדי לראות עד כמה קטנה ההשפעה של הבלוגרים על החיים.

    תוכניות הבוקר יכולות להזמין אותך עוד מאות פעמים, אבל כל מה שזה מוכיח הוא עד כמה התחקירנים שלהם עצלנים.

    אם תמצא לי חמש דוגמאות של בלוגרים ישראלים שהפכו למשפיעים מעבר לאיזכורים בכתבות של עידו קינן וחבריו לאגודת "העולם מת, תחי הבלוגיה", אני אשתכנע. עד אז כדאי שתחזור לפרופורציה. ובשם אלוהים, כעיתונאי הגיע הזמן שתלמד לשים סימני פיסוק.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 12:40 am

    אלי אשד צודק מאוד בקו הכללי שהוא שם עליו את האצבע ודרך הכתבה במעריב שמדברת על הכיוון הזה.
    המגיב שמעליי אולי לא שם לב, אבל מרבית האנשים היום נכנסים לאינטרנט ולא קוראים כמעט עיתונים.
    מכיוון שלא קוראים עיתונים,העיתונות מצטמצמת. והקוראים מחפשים תוכן אחר מכל מיני כיוונים אז הם מגיעים לאתרים ספציפיים, גם ברשימות, בכדי אקרוא ולהנות מתוכן של אתרים והם גם מסתבר לומדים מהם לא מעט.
    אין כמעט בלוגר ברשימות, שלא קיבל בשלב זה או אחר של כתיבתו תגובות מאוד מוערכות, מפרגנות,
    ומתגמלות על השקעתו , ומי שלא קיבל
    או שיקבל, או שהוא צריך להשתפר.
    האתר של אלי אשד בכלל זה לצד אתרים אחרים פה ברשימות, מהמם בתוכנו, בחומר הרב שיש בו
    והוא בהחלט מהווה אתר לדוגמא.
    ההגדרה "גרפומניות" היא הגדרה שמנסה לגמד ולהנמיך את בעלי האתרים האישיים, היא שלילית,
    מתנשאת, ובורה.
    גרפומניות היא הגדרה לכתיבה סתמית, המלאה בעצמה
    שלרוב באה לידי ביטוי בכתיבה בסגנון "יומני היקר שלום."
    אתרים בעלי תוכן מקצועי שמעבירים מידע ועומק תוכני לא שייכים לקטגוריית הגרפומניקה על כל תסביכיה .
    די לשימוש הבוטה בתגובות שונאות, מלאות רעל, ופחדניות, החוששות מהתחזקות המגמה של התוכן הרב כפי שהוא בא לידי ביטוי באתרים איכותיים
    קח עיתון יומי, שבועי, דו שבועי, חודשי שנתי
    לא תמצא בו את המרכיבים הרבים מזוויות מיוחדות כל כך כפי שיש למשל, ברשימות.
    הקורא ברשימות הוא גם סוג של מבקר, הוא מחליט מה לקרוא איפה לקרוא וכמה לקרוא, כך הוא עושה גם כשהוא קורא עיתון, אבל בעיתון הוא מוצף בפרסומות, ופה לא.
    תחקירנים של תכניות טלוויזיה אינם עצלנים. הם יודעים לשים את האצבע על מי שמעניין אותם.
    ממש ככה!!!!!
    ההשפעה של האתרים האישיים היא השפעה מתמשכת אנו רואים את ההשפעה הזו דרך מסרים, דרך כניסות חוזרות ונשנות ובכמויות, אנו רואים את ההשפעה הזאת דרך עניינו של הציבור הרחב בתוכן איכותי.

  • דניאלה  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 1:51 am

    מבחינתה הרשת היא אמצעי עבור העיתונאים כדי להאדיר את שמם. מי שמצליח לארגו לעצמו פרסום ותהילה ברשת ובמקרה היה גם עיתונאי קודם לכן שווה איזכור. הבלוג של ולווט, למשל, הפך מבלוג מסקרן לסיכום דיווחי התקשורת שמעניינים אותה ולמרכז רכילותי של העיתונאים. אם פעם הייתה תקווה שיהיה בזה ערך מוסף, היא נמוגה כבר מזמן.

    וכמובן שיש גם חיסול חשבונות. עיתונאים שהם לא חלק מהברנז'ה או שהסתכסכו עם קובעי הטעמים בה לא הוזכרו שם. אבי לן, עמי בן בסט, כאלה.

  • יונתן  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 2:02 am

    "אני נזכר במגזין "מעריב לנוער" שפעם היה חוד חנית תקשורתי עם סדרות סיפורים כמו "יעל ואני "
    אתה מצחיק.

  • מספר 666  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 4:20 am

    לסדרות סיפורים כמו "יעל ואני " ללא קשר לאיכותן ( והן היו רחוקות מלהיות איכותיות 9 היתה השפעה גדולה על שוק הספרים של שנות השבעים והשמונים והביאו ליצירת ז'אנר שלם של ספרי נוער שהיו פופולאריים מאוד .
    עד שגוועו ונעלמו כמעט בשנות התשעים כאשר הנוער הפסיק לקרוא .
    דהיינו למגזין הייתה השפעה על תרבות קריאה כתוצאה מיוזמות שלו .
    השפעה שאין לו כיום כאשר הוא רק מדווח ומקדם יוזמות של אמצעי מדיה אחרים .

  • רושם  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 11:58 am

    למה את מקפיץ פוסט שפרסמת אתמול??
    גם אנחנו רוצים אבל אנחנו מתאפקים
    גם לנו יש פוסטים שלדעתנו מגיעה להם עוד תשומת לב ולדעתנו שווים המשך דיון
    אבל אנחנו מתאפקים
    לא מנומס.

  • שפי  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 12:02 pm

    נושא הכתבה – "עיתונאים" שיש להם "בלוג" – נראה לי תמוה בשביל עיתון כל-כך נפוץ, שיקול המערכת נראה לי מוזר. אולי זה תשדיר למשהו.
    המשפט של המגיבה דניאלה "מבחינתה הרשת היא אמצעי עבור העיתונאים כדי להאדיר את שמם" הוא לא נכון, זה ממש לא מה שהיא כתבה.

  • עוד רושם  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 1:23 pm

    זה מעלה ריח לא טוב.
    next time, dip the chip just once and END IT!

  • אודי שרבני  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 1:41 pm

    הכל טוב ויפה, אבל נקודה אחת לא הובהרה (ואולי כן, מצטער אם פסחתי עליה) והיא, מה הכונן די של מה?
    אם הבלוגים הם אכן מה שהם, אז הפעולה לשימור טקסטים שהיא בין היתר אחת הפעולות של הבלוג (קודם בעיתון ואחר כך שם בבלוג) יכולה להיות הפוכה מעכשיו- האם לשים קטע בבלוג ואחר כל לפרסם בעיתון עדיין "יחשב" למחזור חומרים?

  • גושם  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 2:10 pm

    מה שלאבי לן מותר והוא עושה את זה קבוע מותר פה לכוווווווווולללללללללללללםםםםםםםםםםם

  • רושם  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 2:55 pm

    יקפוץ מהגג גם אתה תקפוץ מהגג??!!

  • הופמן  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 3:14 pm

    הבעיה הגדולה היא שעיתונאים מרוויחים פרוטות. אנשים טובים עוזבים מקצוע שהוזנה ועדיין חשים צורך להתבטא. בלוג מאפשר דרך ביטוי למי שהעביר את פרנסתו למקומות אחרים. כך יוצא לא פעם שהטקסטים ברשת יותר מעניינים מטקסטים עיתונאים. הדלות העיתונאית היא זו שמאפשרת לבלוגים להתפתח ולא ההיפך. זאת בעיני התופעה הכי עצובה בכל הסיפור…

  • מספר 666  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 3:39 pm

    יש להודות שבמידה רבה האינטרנט והבלוגים עם כל האפשרויות שהם פותחים גם תורמים להריגת המדיום המודפס אבל כך זה תמיד כשצץ כלי מדיה חדש.
    לגבי ידלין ומושאי בחירתה לראיונות ,אינני מבין על מה הצעקה ,אדם קרוב אצל עצמו וזה רק ycטבעי שהיא תראיין בעיקר את האנשים שהיא מכירה אישית מבין אלפי בלוגרים
    אני לא בטוח שאמנם דווקא אלה הם הבלוגרים החשובים ביותר כיום ברשת אבל סך הכל היא בחרה בדמויות מעניינות וזה מה שחשוב.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום דצמבר 16, 2006 בשעה 4:59 pm

    שהעיתונות בחרה ובוחרת להתעלם במפגיע מאיכות של כותבים . העיתונות שמה לה למטרה מזה עשור להפוך את עצמה לפופוליזם זול ובהתאם החלו לכתוב בה אנשים שהם וכתיבתם הוא פופוליזם זול.
    העיתונות הפסיקה לתפקד כעיתונות מרגע שהיא בחרה ליחצן את המיוחצן, והבלוגים האיכותיים יותר עוקפים את הבעיה הזאת בסיבוב, וכשהם באמת איכותיים הם מעבירים חומר שאין למוצאו בשום עיתון או כתב עת.

  • velvet  ביום דצמבר 20, 2006 בשעה 8:57 am

    לקווין רוז:
    "גרפומנית אובססיבית לטעויות הגהה"?
    אולי תבססי את דבריך על המציאות במקום לפזר תיאורים מופרכים ברבים

    לדניאלה:
    הבלוג של ולווט, למשל, הפך מבלוג מסקרן" לסיכום דיווחי התקשורת שמעניינים אותה ולמרכז רכילותי של העיתונאים. אם פעם הייתה תקווה שיהיה בזה ערך מוסף, היא נמוגה כבר מזמן".

    וגם לך, על הניתוח המדויק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: