הרצח בחולות תל נוף .

 

 

סיפורה של אחת מפרשיות הרצח והקונספירציות המוזרות ביותר של תל אביב הישנה וארץ ישראל כולה בשנות השלושים פרשיה שככל שחוקרים בה רק נעשית  מוזרה ומיסתורית  יותר עם השנים.פרשיה ששימשה כמקור השראה לכמה יצירות ספרות שונות.  

 

זהו סיפורה של אחת מפרשיות הרצח והקונספירציות המוזרות ביותר של תל אביב הישנה וארץ ישראל כולה בשנות השלושים פרשיה שככל שחוקרים בה רק נעשית ביזארית יותר עם השנים.

בפרשייה זאת היו מעורבים הש"י ( שירות הידיעות ) של אירגון ההגנה ,אבי שירותי הביון הישראליים
של היום, הפקיד הנאצי אדולף אייכמן , שירותי הביון הנאציים ,הבלש העברי הראשון דוד תדהר  הכת הגרמנית הפרו נאצית של "הטמפלרים " במושבת שרונה,   וגם המסדר היהודי החשאי דמוי "הבונים החופשיים " האחים הנאמנים ".
אפשר היה להפוך את הפרשה הזאת בקלות לסיפור מתח בסדרת החוברות על הרפתקאותיו הבדיוניות של תדהר והיא הייתה בולטת על פני כל השאר כמוזרה מסובכת ומרתקת יותר מכולן.

אלא שסדרת החוברות הזאת כבר לא יצאה יותר לאור ב1937 בעברית ( אם כי לעומת זאת היא המשיכה להתפרסם ביידיש ואני תמה: האם השתמש העיתונאי שלמה בן ישראל המחבר של הסיפורים בפרשה זאת כבסיס לאחד מסיפורי הבלש דוד תדהר שלו ביידיש ? ) ..
חלפו עוד כשישים שנה עד שקם לבסוף סופר ויצר מהפרשה סיפור מתח מדהים כראוי לה.ואפילו אז לא נחשפו כל הפרטים של הפרשה.

יעקב צואנגר.

מדובר ברצח במרץ 1937 של אדם מוכר ואהוד מאוד בשכונת מונטיפיורי בתל אביב מהנדס ומתקן עולם בשם יעקב צואנגר
יעקב צואנגר היה אדם מעניין מאוד. במהלך חייו הוא התגלגל בין רוסיה שם נטל חלק פעיל ונלהב במהפכה הקומוניסטית לגרוזיה שם החזיק בתפקיד נכבד בממשלת גרוזיה, ולאחר מכן ברח כבול באזיקים מבית כלא ,לארגנטינה שם מדד יערות וצרפת לפני שהיגיע לבסוף לארץ ישראל שם עסק בייבוש עמק יזרעאל , תיכנן בניית מסילות עבור חברת הרכבות הארץ ישראלית ובתוספת לכל זה זכה בפרס על תוכנית לבניית נמל תל אביב.
ולבסוף התגלגל צואנגר לשכונת מונטיפיורי בתל אביב שם בנה את מגדל המים שהוא סמל השכונה עד היום וגם שימש כראש ועד השכונה והיה אחד האישים הבולטים ביותר שבה.
וחוץ מכל אלו   הוא היה פעיל אירגון "ההגנה " בתל אביב והיה סוכן של שירות הידיעות של האירגון הש"י שלימים התפתח לשירותי הביון של ישראל .

במסגרת פעילותו זאת חשף צונגר רשת ריגול גרמנית נאצית שפעלה משרונה השכונה של הגרמנים מכת הטמפלרים הפרו נאציים  ששכנה ממול לשכונת מונטיפיורי במקום שבו נמצאת כיום הקריה.

כתוצאה גורשו מהארץ שני סוכנים נאציים ולרשת הריגול הגרמנית באיזור נגרם נזק חמור הדבר עורר את זעמם של הנאצים בברלין שהעמידו כעת את צואנגר על "הכוונת ".

 

יעקב צונגר.

ובמקביל לכל אלה הוא היה חבר בכיר ביותר בלשכת "משה " של האגודה החשאית "האחים הנאמנים" בשכונת מונטיפיורי ,אחד הפעילים הראשיים של הלשכה ביחד עם הסופר והמחנך יוסף זונדל וסרמן והמשורר יעקב רימון .

בשלב מסויים נתבקש צואנגר לבדוק פרשה כלכלית הקשורה לאיש עסקים קבלן וסוחר קרקעות עשיר אפלולי בשם ראובן שינצוייט.

הלה הקים בשנת 1935 חברת נדל"ן בשם "תל נוף" . החברה מכרה ליהודי פולין 'מגרשים בעיר החדשה תל-נוף' – מותג סחיר באותה העת: הקידומת 'תל' הייתה אמורה להזכיר את העיר העברית הראשונה תל אביב, שהתפתחה במהירות רבה ושמה יצא בכל העולם היהודי; הסיומת 'נוף' הייתה אמורה לדבר בעד עצמה, אף שלאמתו של דבר אין במקום זה כל תל ואף לא נוף מרהיב במיוחד.

שינצוייט שרוב אדמות תל נוף היו בבעלותו מכר את האדמות לציבור בדרך מקורית ביותר אז : הכין תצלומים וחוברות פיקטיביות . שינצוייט החזיק גם בזכות ראשונים ייחודית : הוא היה היהודי הראשון שפרסם את פרוייקט הנדל"ן שלו בקולנוע . .( היום יש במקום את בסיס חיל האוויר תל נוף)

על שינצוויט נפוצו גם שמועות שונות ומוזרות שהוא סוכן של ממשלה זרה וכו' אבל אף אדם רציני לא לקח את השמועות האלו ביותר מידי ברצינות.
כאשר חלפו שנתיים ושינצויט לא הציג התקדמות בבניית העיר החדשה, נשלח בעקבותיו המהנדס צואנגר, כדי לראות את תוכניות הבנייה. צואנגר כבר  עסק בעבודות מדידה וחלוקת קרקעות אצל לקוחותיו של  שינצוייט.

 בין השאר בנה בתל נוף את מגדל המים שלה בדומה לזה שבנה בשכונת מונטיפיורי .
ויום אחד בעשירי למארס 1937 נעלם צואנגר ולא הופיע יותר. כל מה שהיה ידוע היה שבאותו יום יצא משכונת מונטיפיורי וביקר בשעה שמונה בבוקר במשרדו של שינצוייט . שינצוייט הזמין את צונגר למשרדו לבוקר זה ובאותו יום שלח משום מה את מזכירתו לפתח תקווה כך שלא יצא לה להיות נוכחת בפגישתם ..
משפחת צונגר וידידיו חרדו לשלומו והתחילו מיד בחיפושים אחריו . בין השאר פנו לשינצוייט לעצה והוא נתן בנדיבות עצות שונות כיצד אפשר לחפש  את צונגר, אם  כי לדעתו הנעלם בוודאי איבד את עצמו לדעת לרגל מצבו החומרי הקשה.

 בחוגי המשטרה סברו שצואנגר  ברח ,נסע לחו"ל וכדומה. אנשים שונים הביעו סברה שצונגר נסע לעבר הירדן לחפש זהב. כאילו לחזק סברה זאת כמה ימים לאחר העלמות היגיעה לבני המשפחה מברק מצונגר או מישהו שכתב תחת שמו .במברק כתב צונגר לבני המשפחה שהוא נמצא בירדן עם כמה אנגלים.

אישתו של צואנגר היציגה את המברק ביפני כמה אנשים מביני דבר.הם אמרו לה שרוב הסיכויים שהמברק מזוייף.
על החיפושים הקשתה עוד יותר מחלוקת קצינים בשאלה:  בסמכותה של איזו תחנת משטרה לחקור את העניין שכן שכונת מונטיפיורי הייתה אז גוף מוניציפאלי נפרד מתל אביב . הקצין המפקח במחלקה הפלילית בתל אביב טען שהואיל וצונגר הוא תושב שכונת מונטיפיורי אין העיניין בסמכותו אלא בסמכות מפקד משטרת הכפרים . לעומתו טען מפקד משטרת הכפרים שמכיוון שצואנגר לא נעלם מביתו ממש אלא ביקר באותו יום בתל אביב העניין הוא כמובן מאליו מסמכות משטרת תל אביב .

כתוצאה מצאו את עצמם אשת הנעלם וידידיו מטולטלים מתחנה לתחנה עמוסי חרדה ומחכים לידיעות שלא היגיעו על גורל הנעלם כשהם מנסים להתגבר לשווא על הסבך הביורוקרטי שנוצר . לבסוף פנו לקצין המשטרה בשרונה והוא החל לבסוף בחקירה של ממש . אך טיפולה של המשטרה בעניין גם אז היה איטי ובעניין עסקו רק כמה קצינים בעלי דרגה נמוכה. הם גילו שששינצוייט  שלח מכתב לצונגר ב10 בפברואר 1937 בחתימת "בידרמן " שבו הזמין אותו לפגישה במלון בפתח תקווה. וכתוצאה שינצוייט נאסר שוחרר ונאסר שוב ,אך לא הייתה בכך כל הוכחה כנגדו והוא שוחרר שוב. אנשי משטרת המנדט יכלו להעסיק לשם חקירת ההיעלמות רק כמה שוטרים בודדים ובמשך זמן קצר יחסית לפני שהיו סוגרים את התיק כתוצאה מעומס העבודה והפרשיות והחקירות השונות שעימן התמודדה המשטרה.
אם היה צואנגר אדם רגיל מן השורה,ייתכן שהעלמותו הייתה נשארת מיסתורית ובלתי מפוענחת עד עצם היום הזה אחת מהיעלמויות רבות שידועות רק לבני המשפחה של הנעלמים.  
אבל הוא לא היה אדם רגיל מן השורה . אחרי צואנגר בוצעו חיפושים רבים שנוהלו לא רק בידי אנשי המשטרה  אלא גם ובעיקר בידי עמיתיו במסדר "האחים הנאמנים".

 

ראשי לשכת "משה " בשכונת מונטיפיורי הוציאו פקודה דחופה לכל מאות החברים של המסדר ברחבי הארץ לעשות כל מה שביכולתם על מנת לעלות על עקבותיו של האח צונגר ועל עקבות כל מי שיכול להיות אחראי להיעלמותו. הם הזכירו לכל "האחים" את המחוייבות העמוקה שיש לכל "אח נאמן " לעמיתיו במסדר,  מחויבות שדרשה מאמצים מעל ומעבר גם לאדם שאותו לא היכירו אישית .

 

יוסף זונדל  וסרמן ממנהיגי "האחים הנאמנים " בשכונת מונטיפיורי.

אנשי המסדר החשאי פתחו ב"ציד אדם " אולי חסר תקדים בתולדות הארץ כשהם נחושים לעשות כל שביכולתם לגלות  את מה שקרה לצונגר .

 

 

דוד תדהר ,בלש .

 לבסוף הם נתנו "טיפ" לבלש הפרטי הראשון של הישוב וידיד אנשי  המסדר דוד  תדהר שמצידו הזעיק את אנשי המשטרה לחפש באדמותיו של שינצוויט בתל נוף . תדהר היציע למשטרה לחקור את עוזרו של שינצוויט הערבי עבד אל קדאר .

 ואכן החקירה הניבה תוצאות . אנשי המשטרה מצאו את גופת המהנדס קבורה בחולות בבור בעומק שני מטר מכוסה בחולות וברזלים לרגלי מגדל המים שאותו בנה בתל נוף .ליד הגופה מצאו את המגבעת של הנרצח שהייתה מסומנת בפנים באותיות לטיניות צ.י ולידה הייתה מונחת מגבת .

תדהר לקח לעצמו את כל הקרדיט על הגילוי והמעורבות של אנשי "האחים הנאמנים " נשארה סודית .הם (כתמיד ) העדיפו להישאר באפלה ומאחורי הקלעים .

 

ראובן שינצויט ,סוחר קרקעות ,מרגל בשירות הנאצים ורוצח.

היום ידוע ששינצוייט , שחשד בצונגר ( ובצדק ) שהוא מרגל אחריו , הציע לצונגר לראות את העיר עצמה, במקום את השרטוטים. השניים יצאו לכיוון תל-נוף. כשמצא את עצמו צונגר מוקף משוכות צבר אי-שם ליד הכפר הערבי עקיר, הוא החל לחשוד, אבל שינצוויט   ידידותי מתמיד, הבטיח לו שזה רק עניין של כמה קילומטרים. ולפתע התנפל על צוואנגר המופתע וחנק אותו . לאחר מכן .הורה לעוזרו  הערבי עבד אל קאדאר לקבור את גופתו  של צונגר לרגלי המגדל של תל נוף שאותו בנה הנרצח.
. בחקירה המשטרתית טען שינצוייט שהוא חנק את צואנגר על רקע חוב כספי של 200 לירות .זה אמנם היה אז סכום נכבד אך לא כל כך נכבד בשביל שינצוייט העשיר ( שגר בוילה מפוארת בראש גבעה ברמת גן ) כדי לבצע עבורו רצח. בחקירה מצאו תדהר והשוטרים כי בקירות הווילה של שינצוייט הוטמנו מיקרופונים.

 שינצוייט תירץ זאת בכך שנהג לצוטט לסוחרי קרקעות ערביים בעת שניהל עימם משא ומתן.
.

רשת המרגלים הגרמנית -יהודית   

 

אדולף אייכמן הצעיר . ניהל רשת ריגול בארץ ישראל שהורכבה גם מיהודים .

לימים נתברר כי פרויקט תל נוף שימש כיסוי ל שינצוויט שלא היה אלא מרגל לטובת גרמניה הנאצית ובאופן ספציפי בשירותו של קצין נאצי צעיר ושאפתן ,מומחה לענייני היהודים אדולף אייכמן שאף בא לבקר בארץ ישראל לביקור בזק של כמה שעות בחיפה במטרה לפגוש את שינצוויט , שאיתו ועם אנשי רשתו נפגש גם יותר מאוחר בקהיר. ( אנשי המנדט לא התירו לו להאריך את שהותו בפלסטינה מחששם מדבר כזה בדיוק ). היום נראה גם שאותם מיקרופונים שהוחבאו בכותלי הוילה שלו ברמת גן לא נועדו לציטוט סוחרי קרקעות ערביים אלא להעברת ידיעות לתחנת ביון גרמנית שישבה בקפריסין .
נראה שהש"י (שירות ידיעות) של 'ההגנה' חשד בשינצוויט ושתל בצדו את המהנדס צואנגר .
כאמור צואנגר חשף אז רשת ריגול נאצית שפעלה בארץ ומרכזה היה סמוך מאוד למקום מגוריו בשכונת מונטיפיורי בשכונת שרונה של הטמפלרים הגרמנים הפרו נאצים. המידע הועבר לבריטים ושני סוכנים נאצים גורשו.הנזק שנגרם לרשת הריגול היה חמור והנאצים שאפו לנקמה. שינצוויט שמצידו חשד בצוונגר שהוא מרגל גם אחריו שמח להיענות לדרישתם של הנאצים.
הוא חנק לבסוף את צואנגר במו ידיו מכמה וכמה סיבות : הן כנקמה בשם הנאצים על חשיפתם של שני הסוכנים הגרמניים שהוא חשד שלצוואנגר היתה יד בגילוים וגם מתוך חשש ממה שצוואנגר עלול לגלות על הפעילויות השונות שלו הן כמרגל גרמני והן על ההונאה הכלכלית שביצע בתל נוף שבנייתה לא התנהלה כמתוכנן כפי שהבטיח למשקיעים בפולין. . . .
.. רק שנים מאוחר יותר בעקבות בדיקת הארכיונים של הגסטפו בגרמניה בידי החוקר אריה ברנע נחשפו הקשרים בין אייכמן ושינצוויט שעד אז היו בגדר סוד כמוס המסמכים שהראו שלגרמנים הייתה בארץ רשת ריגול שפעלה מזה 20 שנה בשירות גרמניה עוד מימי מלחמת העולם הראשונה ובמסגרתה חברו ערבים, מתיישבים טמפלרים גרמנים, וגם יהודים שקיבלו סכומים נאים מממשלת הרייך השלישי ושינצוויט היה אחד מאנשיה. אלא ששיצוויט היה אז כבר אדם חופשי .

משום מה שינצוויט  שנשפט בניגוד לכל המקובל אז לפני שופט אחד בלבד,זקן השופטים של המנדט הבריטי , קיבל ב27 ליולי 1937 עונש קל יחסית 15 שנים בלבד בכלא על הריגה בלבד ( על פי גרסה אחרת הוא קיבל 10 שנים בלבד ולכאורה יש כאן סתירה אבל נראה שהוא פשוט השתחרר לאחר 10 שנים כתוצאה מניכוי על התנהגות טובה ) מצד שני המאסר היה גם מזלו כי אם היה משתחרר היה מחוסל על ידי אנשי ההגנה שקיבלו הוראות לחסלו .

,עוזרו  של שינצוויט  עבד אל קאדאר שקבר את הגופה בהוראתו שימש כעד המדינה נגדו .  כמה שנים מאוחר יותר ב-1940    הוא עמד לדין, יחד עם ארבעה ערבים אחרים, על רצח סמל בריטי בשם  סטיבנס.  הוא נמצא אשם ברצח ונידון (יחד עם שותפיו) למוות בתלייה. הוא נתלה ביום 14 או 15 לפברואר 1940 .

בכל אופן לאחר ששינצוויט שוחרר הוא טען כל שאר חייו לחפותו

 

גירסת אהרון אמיר

ב-1998 פירסם  הסופר אהרון אמיר ספר מתח היסטורי בשם "הנבלים " שסיפר על הפרשה כשהוא מתאר את הדמויות בשמות אחרים . אמיר קרא לצוונגר "אלכסנדר שטייגר" ורוצחו שינצוויט מכונה "זוננשיין" .
העלילה היא לכאורה בדיונית אך יש לה בסיס עובדתי מוצק ביותר ברובה זהו סיפור ביוגראפי על חייו של הדמות של שטייגר –צואנגר לאורך תחנות חייו השונות עד למפגש הסופי הקטלני עם הרוצח.
. אחת הדמויות בספר היא איכמן הצעיר שכל פי המסמכים שנחשפו בגרמניה קיבל מיד מסוכן ישראלי חיפאי בשם פולקעס (המכונה בספר של אמיר "רשקס" ) שהיה מקורב לשינצוויט כמנהל עסקיו .
פולקעס הנ"ל נפגש ביוזמתו  (?) עם אייכמן בשנות השלושים היציג את עצמו כנציג "ההגנה " והיציע לו לרגל עבור הנאצים בארץ ישראל.
פולקעס לפי הדיווח של אייכמן היציע לנאצים שהם ישכנעו יהודים משטחי גרמניה ואוסטריה לעלות לארץ ישראל ובתמורה יקבלו כופר כסף ו "ההגנה " תעביר להם מידע .בדיווח של איכמן לממונים עליו נמסר שהמדובר בקצין בכיר של ההגנה שכדאי לבחון אותו. הוא המליץ לשקול את האפשרות ובדרך זאת לפתור ולו חלקית את "הבעיה היהודית ".
.הוא קיבל אישור לבוא לבדוק את העניין מקרוב . אייכמן היגיע לחיפה ושהה שם זמן קצר ביותר. בלבד ,כתוצאה מאיסורם של הבריטים שחשדו בו ובצדק שהוא עוסק בענייני ריגול ,  לשהות בארץ זמן רב יותר.

פולקעס המשיך ונפגש עם אייכמן גם בקהיר ( אולי בידיעת ארגון ההגנה ). .
עם כי פולקעס היה כאמור מנהל   עסקיו של שינצוויט הוא מופיע בדוחות של התקופה גם כמי שעבד בחברה גרמנית שמרכזה בקפריסין .מנהל החברה היה איש מודיעין גרמני ונראה שפעילותה שימשה כמסווה לתחנת מודיעין נאצית . למעשה קיבל משכורת מהגרמנים ושהה רוב זמנו בחו"ל ולא ברור מדוע בעצם הוצג כמועסק של שינצוויט ,אך נראה ששינצוויט  העביר את המשכורת מהגרמנים לפולקעס והיה חבר בכיר יותר באותה הרשת .
פולקעס אגב התמנה לימים לראש לשכת המסחר של ישראל ובשיחה שניהל בערוב ימיו עם החוקר אריה ברנע היכחיש כל קשר לרשת ריגול נאצית .אך המסמכים שהתגלו בגרמניה מספרים סיפור אחר.
..אמיר הוסיף בסוף הספר תרגומים של מסמכים אמיתיים שנחשפו בארכיונים גרמניים ומוכיחים את הבסיס העובדתי של הספר.

 

אמיר : הייתי אז נער בן 14 ועקבתי אחרי המשפט בדקדקנות וקראתי את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים .ואחר כך העניין נשכח ממני.
וכעבור שנים רבות ב1992 פנו אלי מקול ישראל בהצעה לכתוב תסכית רדיו .עלה בדעתי לכתוב על ידיד שלי איש בן למעלה משמונים שחי בארה"ב ,נשוי לאישה חברונית שבעה דורות בארץ ,אדם שחי שבעים שנה בניכר אבל מדבר עברית שוטפת ומתנגנת ,והגלות היא בשבילו רק מצב זמני.
עלה בדעתי משום מה לקרוא לגיבור צונגר.ואז אמרתי לעצמי "רגע צואנגר ? צואנגר זה סיפור אחר לגמרי ".ופתאום הכל חזר אלי בעוצמה אדירה ולא יכולתי להשתחרר מזה .

 ואז התחלתי ללכת אחרי הסיפור האחר .ביצעתי מחקר יסודי ביותר עבור הספר . היום יש קבוצות מטיילים שבאות לשרונה ששם היה מרכז רשת הריגול הנאצית ומסתובבות בעקבות הספר הזה. כשכתבתי על זה היה בגדר סוד . וגם בבית ההגנה קשה היה למצוא על זה חומר . בבדיקה בארכיון ההגנה מצאתי שלא שמרו כל מסמכים על הפרשה אולי משום שמישהו רצה להסתיר משהו בנושא.

מצאתי למשל פתק כתוב בנושא כתוב בכתב יד של שאול אביגור עם הוראה "לא להראות ". לעומת זאת יום אחד התקשרתי ליצחק שמיר בעקבות דבריך שאמר בתוכנית דיון רדיופונית ושאלתי אותו על אחד המעורבים . שמיר פלט אז "הא המרגל הנאצי ההוא ?" היה ברור לי ששמיר יודע על הפרשה הרבה יותר מכך ועל מי ועל מה אני מדבר. היה כאן קשר שתיקה חזק . אבל זה רק עודד אותי להמשיך ולחקור.
 סך הכל נשארתי בספר  מאוד נאמן לעובדות  לא הכנסת לספר שום פרטים מדמיוני למרות שבכל הפרשה היו דברים תמוהים.

א.א. אחד מהדמויות המרכזיות בפרשה היה הבלש העברי דוד תדהר שסיפר עליה בזיכרונותיו ,אך הוא כמעט אינו מוזכר בספרך ,למה ?
אמיר : ב"הנבלים " תדהר בקושי מוזכר כי הוא הגדיל את תפקידו מעל ומעבר לכל פרופורציה בסיפור המרגל היהודי של הנאצים שנלכד בידי הבריטים,לדעתי התפקיד שלו בפרשה היה קטן יותר ממה שהוא טען. 

 אגב לימים פגשה בתו של צונגר, לאה, בישראל גלילי מבכירי ההגנה ( וסבה של עינב גלילי ) והוא אמר לה אז שאילו היה יוצא הרוצח זכאי לא היה נותר בחיים בפתח בית המשפט שדן אותו המתינו לו אנשי ההגנה עם פקודות חיסול בידיהם . היו שמועות ששינצווויט היה סוכן משולש וסיפרו לאישתו של צונגר שאם היה יוצא זכאי היו מחסלים אותו.ואני שמעתי שהאיש אם כי לא ייצג את "ההגנה " אולי חשב שהוא מייצג את "ההגנה" והיה מטיל את האשמה על "ההגנה ".זהו סיפור מורכב ואפל ביותר ומשום כך גם כל כך מרתק.

אפילו את שמו שלו שינה אמיר בספר והמחבר הוצג כ"מחברת " מיכאלה נדיבי " אולי כדי להמשיך לשמור על אווירת המסתורין של הפרשה שנשארה לא מפוענחת לחלוטין עד היום.

  נספח : חנוך ברטוב פוגש את שינצוויט

 

"איני זוכר שום רצח במושבה שלנו לפני אותו  מקרה ".

( מתוך "דוברין האדם )

עוד שנים רבות לפני הרומן של "מיכאלה נדיבי -אהרון אמיר " השאיר הרוצח שינצויט חותם חזק על הספרות העברית .
וזה בסיפור קצר ידוע מאוד של הסופר חנוך ברטוב " "דוברין האדם"  ס
יפור שמבוסס על פרשת הרצח המפורסמת של המהנדס צואנגר בידי איש העסקים והפרדסן שינצוייט. 

 הסיפור עצמו  מבוסס על אירוע אמיתי שאותו חווה ברטוב כאשר  פגש  בשנות החמישים אדם שהיה קרוב משפחה של ידיד שלו וגילה  שהוא שינצוויט איש העסקים  ופרדסן עשיר שנחשף כרוצח  של המהנדס צואנגר במשפט שערורייתי בשנות השלושים פרשה שהייתה שערוריה חסרת תקדים (( אם כי מאז היו כמובן פרשיות שערוריתיות עוד יותר  ). שינצוויט יצא מבית הסוהר ובא לברטוב על מנת לבדוק אפשרות לשכור ממנו דירה .

על סמך אירוע זה יצר ברטוב את הסיפור הנ"ל  שבו מופיע שינצוויט תחת השם "דוברין "  שהוא " ככל הנראה סיפורו הידוע והמוערך ביותר של  ברטוב ( לפחות אם לשפוט על מפי מספר הקבצים והאנתולוגיה  שבהם הופיע שהוא בהחלט קנה מידה ) 

 הסיפור הופיע במקור  ב-1958 בכתב העת "משא " המוסף הספרותי של עיתון "למרחב תחת השם "אדם ושמו דוברין "

ב-1962 הוא הופיע בגרסה שונה ומתוקנת  תחת השם "דוברין האדם " בקובץ הסיפורים "לב חכמים "

 ושוב בקובץ "מוות בפורים ( 1992)  

הופיע באנתולוגיה "הסיפורת  העברית בשנות המדינה " בעריכת אדיר כהן , הוצאת אחיאסף , 1973.

באנתולוגיה "שבעה מספרים " בעריכת הלל ברזל ,1973.

לאחר מכן שתי הגרסאות הופיעו עם השוואה וניתוח ספרותי מדוקדק בסדרה של האוניברסיטה הפתוחה "ספרות  בין בדיון לממשות " סוגים בסיפור הישראלי יחידה 3 י ( האוניברסיטה הפתוחה ,1984) שכתבה אורנה גולן ,

וב-2007 הסיפור הופיע שוב בקובץ "המקום שבו אנו צודקים :השתקפות המשפט בספרות בשירה ובמחזאות של ישראל " בעריכת אלי לדרמן ומנחם מאוטנר הוצאת רמות .

הוא תורגם לפורטוגזית באנתולוגיה שעשתה אורנה גולן בשנות השבעים

ניתן לאמר שעל ידי סיפור קלאסי זה שינצויט ופרשת הרצח שלו השאירו חותם עמוק למדי בספרות העברית .

 

 

 

יעקב צואנגר בעת מותו .

 

קישורים רלבנטיים

הפרוטוקולים של "האחים הנאמנים"

יהודה זיו על פרשת רצח צונגר

דיון על צונגר

דוד תדהר

המרגל היהודי של הפיהרר

אהרון אמיר

שכונת מונטיפיורי מרכז החיים החשאיים של תל אביב

פרשת הרצח בחולות תל נוף בויקיפדיה

 

מיכתב מאלמנתו של יעקב צונגר לבלש דוד תדהר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אור  ביום פברואר 2, 2007 בשעה 3:28 pm

    תודה מכל הלב.

  • סורנטו  ביום פברואר 23, 2007 בשעה 12:22 am

    קראתי גם את הפוסט שלך על האחים הנאמנים. מעניין מה הייתה באמת השפעתם על
    מאורעות. האם זהו ארגון על מפלגתי עם או שזה היה בעצם מעין סיעה של
    המפד"ל עם השפעה עליה בלבד.
    דרך אגב אני זוכר שמועה ששמעון פרס הוא ראש הלישכה של הבונים החופשיים
    בישראל (מצד שני גם הייתה שמועה שאמא שלו ערביה…).

    שאלה נוספת, לפי מה שכתבת תידהר היה בבונים החופשיים אז אולי הוא גם היה
    אחד מהאחים הנאמנים כך שזה לא שהוא "גנב" את התהילה אלא שבאמת הוא בעזרת
    חבריו וקשריהם פיענח את התעלומה?

  • מספר 666  ביום פברואר 23, 2007 בשעה 12:24 am

    ובעניין הזה דווקא יש לי מושג מסויים מאחר שברשותי יש את רשימות החברים
    במסדר, תדהר לא היה חבר .וגם אין שום סיבה שהיה חבר מאחר שהיה כבר חבר
    במקביל גם ב"בונים החופשיים " וגם "בבני ברית " ( והוא זזה שכתב את
    ההיסטוריה של הלשכות שבהן היה חבר בשני האירגונים ) ואני מניח שיש גבול
    לכמות הזמן שאדם עסוק כמו תדהר היה יכול להקדיש לדברים מעין אלו .
    אבל לעומת זאת הוא היה ידיד אישי קרוב של מנהיגי ה"אחים הנאמנים " יוסף
    וסרמן ויעקב רימון כך שסביר להניח שדרכם הוא היה מודע היטב למה שקורה
    באירגון זה.

  • ניר  ביום פברואר 27, 2007 בשעה 12:05 am

    תעשיין טמפלרי שחוסל בידי ההגנה?

  • מספר 666  ביום פברואר 27, 2007 בשעה 5:06 am

    על וגנר ועל חיסולו ועל הקשרים הפרו נאציים של כת הטמפלרים היה לאחרונה ,כידוע לך ,סרט תעודי מעניין מאוד בתוכנית "הסיפור האמיתי " בערוץ 1.
    לשאלתך .כן היה קשר , וגנר עמד בראש רשת הריגול הנאצית בשרונה או בכל אופן מקורב למנהיגיה ,והוא ופעילותו בהחלט העסיקו את צוונגר ועמיתיו.
    אחת הפעילויות של לשכת "משה " בשכונת מונטיפיורי הייתה עיקוב אחרי מעשי כת הטמפלרים או בכל אופן אנשיה הפרו נאצים בשרונה שמול , כת זאת נראתה בעיניהם כאירגון אוייב שמייצג את כל מה שהם התנגדו לו .
    אבל זה כבר סיפור בפני עצמו שבו אעסוק בהזדמנות אחרת .
    עוד כמה קישורים על הסרט "האמפלרים -סודות בתל אביב " יש כאן :
    מבצע החיסול של וגנר
    http://www.tam.co.il/9_2_2007/magazin2.htm

    אריאנה מלמד על הסרט
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3366826,00.html
    דקל גודוביץ על הסרט
    http://e.walla.co.il/?w=/221/1060211

    דיון באתר פרש על הסרט
    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=283289

  • ירון בארי  ביום אפריל 9, 2007 בשעה 12:29 pm

    כסטודנט למשפטים עניינו אותי שני פרטים מסוימים שציינת ברשימה, בנוגע למשפטו של שינצוויט כתבת שהוא נשפט בניגוד למקובל
    על ידי שופט אחד וכן שיש אי בהירות לגבי העונש. ברצוני לשאול מדוע הוא נשפט בפני שופט אחד בלבד? האם לדעתך היתה השפעה כלשהי עלניהול המשפט? וכן מדוע קיימת אי בהירות בנוגע לעונש? הרי למיטב ידיעתי ניתן למצוא את מסמכי המשפטים מהתקופה? אודה על תשובתך

  • מספר 666  ביום אפריל 9, 2007 בשעה 12:33 pm

    הכתבה מסתמכת על כמה וכמה מקורות שונים ובהם ספר זכרונותיו של דוד תדהר "בשירות המולדת " " על כתבה עיתונאית על ספרו של אמיר ועל זכרונות של אנשים .
    וכמה מהמקורות סותרים זה את זה.

    במקור אחד שאני מסתמך עליו כתבו שהיה רק שופט אחד ושהוא היה השופט הזקן ביותר של הבריטים (מתוך רמז ברור שהיה עם זה משהו לא בסדר )
    ההנחה שמשהו עם זה לא היה בסדר הייתה של המקור לא שלי .
    לגבי אי הבהירות באותו המקור כתוב ששינצויט קיבל עשר שנים "בלבד ".
    אבל במקור אחר שהוא הרבה יותר ישן ובן הזמן , זכרונותיו של דוד תדהר כתוב ששינצוויט קיבל 15 שנה במשפט .ואני מסביר את הניגוד בכך
    שהוא קיבל 15 שנה אבל "ישב" רק 10 .
    אבל האמת אינני יודע אם אכן כך היה זה ניחוש .בכל אופן המקור שאומר 15 שנה הוא הישן יותר ולכן מן הסתם אמין יותר
    אולי אתה יודע יותר מימני אבל עד כמה שאני מבין לא שומרים מסמכי משפטים מעבר לתקופה מסויימת .
    אני יכול להגיד לך שפעם חיפשתי מסמכי משפט משנות השישים והסתבר שלא משמרים אותם ,אז מן הסתם על אחת כמה וכמה משפטים משנות השלושים
    אבל האמת היא שלא בדקתי לגבי המשפט הספציפי הזה ובאמת יכול להיות שהמסמכים עדיין שמורים איפה שהוא .

  • מספר 666  ביום מאי 20, 2008 בשעה 7:19 am

    עוד שנים רבות לפני הרומן של "מיכאלה נדיבי -אהרון אמיר " השאיר הרוצח שינצויט חותם חזק על הספרות העברית .
    וזה בסיפור קצר ידוע מאוד של הסופר חנוך ברטוב "
    "דוברין האדם
    הסיפור מבוסס על אירוע אמיתי שבמהלכו ברטוב פגש בשנות החמישים את שינצוויט לאחר שזה השתחרר מבית הסוהר ובא לברטוב על מנת לבדוק אפשרות לשכור ממנו דירה וזוהה על ידי ברטוב כרוצח המפורסם שאחרי משפטו עקב בדקדקנות בילדותו ושהיה קרוב משפחה של חבר קרוב שלו בפתח תקווה. .
    על סמך אירוע זה יצר ברטוב את הסיפור הנ"ל שבדיעבד ניתן לקבוע שהוא ככל הנראה סיפורו הידוע והמוערך ביותר של ברטוב לפחות אם לשפוט על מפי מספר הקבצים והאנתולוגיה שבהם הופיע שהוא בהחלט קנה מידה ?)
    הסיפור הופיע במקור ב-1958 בכתב העת "משא " המוסף הספרותי של עיתון "למרחב תחת השם "אדם ושמו דוברינין "
    ב-1962 הוא הופיע בגרסה שונה ומתוקנת תחת השם "דוברין האדם " בקובץ הסיפורים "לב חכמים "
    הסיפור הופיע שוב בקובץ חדש יותר של ברטוב "מוות בפורים ( 1992)
    ב-1973 הסיפור שהפך לקלאסיקה הופיע במקביל בשתי אנתולוגיות שונות
    באנתולוגיה "הסיפורת העברית בשנות
    המדינה " בעריכת אדיר כהן , הוצאת אחיאסף , 1973.
    באנתולוגיה "שבעה מספרים " בעריכת הלל ברזל ,1973.
    לאחר מכן שתי הגרסאות הופיעו עם השוואה וניתוח ספרותי מדוקדק בסדרה של האוניברסיטה הפתוחה "ספרות בין בדיון לממשות " סוגים בסיפור הישראלי יחידה 3 י ( האוניברסיטה הפתוחה ,1984) שכתבה אורנה גולן ,
    הוא תורגם לפורטוגזית באנתולוגיה של סיפורים עבריים שערכה אורנה גולן בשנות השבעים
    ניתן לאמר שעל ידי סיפור קלאסי זה שינצויט ופרשת הרצח שלו השאירו חותם עמוק למדי בספרות העברית .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 24, 2008 בשעה 9:45 am

    אודה לך מאד אם תפרט את מקורותיך לתאורים העובדתיים בפרשה זו. כך לדוגמה: מהיכן המידע שצוואנגר החזיק בתפקיד בכיר ברכבת המנדטורית?

  • מספר 666  ביום אוקטובר 24, 2008 בשעה 11:12 am

    ספריו של דוד תדהר
    "במדים ובלא מדים : 25 שנות עבודה צבורית, 1912-1937"
    שיצא לאור בשנת תרצ"ח
    בשירות המולדת : <1960-: <1912 זכרונות,ו דמויות, תעודות ותמונות
    שיצא לאור ב-1960
    וכתבה שפורסמה על הפרשה בסוף שבוע של מעריב לרגל פירסום ספרו של אהרון אמיר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 2:04 pm

    תודה על התגובה המבהירה את הדברים. יש שהתרשמו כי ערכת את הרשימה על יסוד גישה למקורות ראשוניים כלשהם ולא על יסוד מחקרים ספרו-היסטוריים עשרות שנים לאחר האירוע. אשר לעבודתו ברכבת המנדטורית, אין לדברים כל זכר בעדות אשתו בבית המשפט כעולה מן הפרוטוקול וגם לא בכתבות שהתפרסמו בעיתוני התקופה בין מרץ ליולי 1937. ראה הערך הנכתב כעת בויקיפדיה העברית "פרשת הרצח בחולות תל נוף" וכן הערות שנכתבו בדף השיחה של אותו הערך

  • מספר 666  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 2:38 pm

    נראה שצוואנגר כן עבד בשירות הרכבת המנדטורית ואין שום טעות בעניין הזה.
    הוא עבד בתכנון מסילת הברזל של קו יפו -סרפנד ,ואז היכיר את אישתו לעתיד שהייתה אז פועלת בגדוד העבודה.
    זה על פי עדותה של בתו לאה צוואנגר שהיא אגב דוקטור להיסטוריה ולסיעוד .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 8:34 pm

    צוואנגר היה בן 9 כאשר נחנך קו הרכבת בין יפו לירושלים. לכן האפשרות היחידה היא שאביה של הדוקטור להיסטוריה לאה צוואנגר עבד בתכנון המסילה בין לוד לסרפנד. כיוון שמסילה זו נחנכה בשנת 1921, כל אורכה היה 4 ק"מ, ובשנה זו ממש הגיע צוואנגר לארץ ישראל, קשה להאמין שהיה לו "תפקיד בכיר" ברכבת המנדטורית, כפי שכתבת. עיתוני התקופה, דוגמת פלסטיין פוסט, אשר סיקרו בהרחבה את תולדות חייו מיד לאחר הרצח ובתקופת המשפט, וגם אשתו, אשר בחקירה נגדית בבית המשפט נשאלה על תולדות חייו, לא הזכירו אפיזודה זו בחייו. ומנגד הזכירו פרקים משמעותיים אחרים, אשר משום מה לא זכו לתשומת לב דומה בחלוף השנים. בכל מקרה, נדמה לי שתכנון מסילות ברזל בארגנטינה היה פרק "מסילתי" הרבה יותר משמעותי בחייו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 8:56 pm

    הרבה יותר סביר שצוואנגר השתתף בתכנון שלוחת המסילה לפתח תקווה (אשר נסללה בשנת 1921, או 1925 לפי דיווחים אחרים), היות ומסילה נבנתה במימון חקלאי פתח תקווה אשר אף הקצו מאדמתם לתוואי המסילה, וסביר שמימון זה נעשה באמצעות [[פיק"א]]. על פי הפלסטיין פוסט (בכתבה עליו מיום 16.4.1937) צוואנגר עבד בפיק"א בין השנים 1921-1930 ולכן סביר שנטל חלק בתכנון מסילה זו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 10:00 pm

    תאוריית הקונספירציה שלך באשר למשפטו של עבד אל-קדר: "בניגוד לשינצוויט ,עוזרו עבד אל קאדאר שרק קבר את הגופה בהוראתו נתלה .והעניין מעורר כיום תמיהה .מדוע תלו את עבד אל קאדאר ולא גם את שינצוויט ? האם היו כאן בחישות שונות מאחורי הקלעים שאיננו יודעים עליהם ? ( אולי בין ממשלת אנגליה וגרמניה שהגנה על הסוכן שלה ? )"
    מוזרה מאד וניתן בקלות לראות שהיא משוללת כל יסוד. עבד אל-קדר לא נענש כלל על רצח צוואנגר. הוא הפך עד מדינה, העיד נגד שינצוויט ויצא נקי לחלוטין ממשפט צוואנגר. בחודש פברואר 1940 הוא עמד לדין, יחד עם ארבעה ערבים אחרים, על רצח סמל סטיבנס. באותו משפט נמצא אשם ברצח ונידון (יחד עם שותפיו) למוות בתלייה. הוא נתלה (על רצח סטיבנס כאמור), ביום 14 או 15 לפברואר 1940. בדיווח העיתונות מיום 6.2.1940 על הרשעתו ברצח, צויין כי היה עוזרו של שינצוויט והעיד נגדו במשפט.
    נדמה שבבלוג הזה נטשת את יכולותיך הבלשיות…

  • מספר 666  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 10:29 pm

    תודה על כל האינפורמציה שלא הייתה ידועה לי מאחר שלא נברתי במסמכי המשפט אלא הסתמכתי על ספריםוגם על עדויות בעל פה של אנשים שזכרו את הפרשה והיכירו את האיש או סתם מסמכים של אירגון חשאי , אם כי אני מכיר מישהי שנברה במסמכי המשפט גם היא .
    אבל שאלה :מדוע אתה מקפיד על אנונימיות מוחלטת כזאת ?
    ביצעת מחקר נברת במיסמכי המישפט השונים מדוע אינך רוצה שנדע מי אתה ומה אתה ?
    ואגב לאיזה מטרה ביצעת את כל המחקר הזה ?
    אתה כותב בספר על כל הפרשה?

  • מספר 666  ביום אוקטובר 25, 2008 בשעה 10:39 pm

    נראה שצוואנגר אכן עבד עבור הרכבת המנדטורית כמתכנן מסילות ברזל .ואם זה היה תפקיד בכיר או לא זה כבר עניין של הגדרה .
    הבת זוכרת בכל אופן שהוא עבד עבור הרכבת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 1:03 pm

    הדברים שכתבתי ניתנים לאימות על נקלה ממקורות כתובים, מן התקופה הרלבנטית, הנמצאים זמינים ונגישים לכל. אינני מחפש פרסום משום סוג, אלא שכיוון שיש הרואים בדברים שאתה כותב מקור מהימן למידע היסטורי, ומשכפלים את הנאמר כתורה למשה בסיני, ביקשתי להביא דברים על תיקונם ודיוקם. אני מעריך מאד את העובדה שאכן תיקנת את הדברים והבהרת מעלה מהם המקורות למידע המובא כאן. ב-24 לאוקטובר ציינת שני מקורות לנאמר, דוד תדהר וכתבה בעיתונות על הספר של אמיר. אתמול כבר הוספת כי הסתמכת על עדויות של אנשים "שהכירו את האיש" (אני משער שהכוונה לצוואנגר) ומסמכים של ארגון חשאי. אשמח אם תוכל לפרט מעט, מיהם האנשים שהעידו בפניך כי הכירו את צוואנגר ובאלו מסמכים של איזה ארגון עיינת והיכן ניתן לעיין בהם? תודה על שיתוף הפעולה

    אשר לעבודתו של צוואנגר ברכבת המנדטורית, אני אנסה לבדוק אם שרדה מצבת העובדים של הרכבת (כיוון שרוב מסמכי הרכבת אבדו בשריפה במלחמת העצמאות). בכל מקרה, ספק כאמור אם עבד ברכבת המנדטורית והרבה יותר סביר שתכנן את המסילה מתוקף תפקידו בפיק"א

  • מספר 666  ביום אוקטובר 26, 2008 בשעה 1:19 pm

    לאנשים שהיכירו את צוואנגר וגרו בקרבתו כמו הבמאי אכסלרוד ובניו ,ויוסף זונדל וסרמן שכאשר חי סיפר פרטים על הפרשה ממיטב זכרונו וכך גם בנו מוסה אשד . וכו'.
    ועדיין זה מסקרן אותי :מי אתה ?
    אני מכיר מורת דרך שגם היא ביצעה מחקר וצילמה את קטעי העיתונים הרלבנטיים .האם היא מוכרת לך ?
    לאיזה מטרה כל המחקר הזה?
    אגב כפי שאתה אולי יודע בקרוב מוזיאון תולדות תל אביב החדש ברחוב ביאליק יקיים סוג של מיני תערוכה על כל פרשת צוואנגר ( בעקבות כתבה זאת כמובן ) וגם הם מבצעים כעת תחקיר על כל הפרשה. אם אינך כבר בקשר עימם אני מציע שתיפגש עימם הם מן הסתם יתעניינו בכל מידע רלבנטי שיש בידיך.

  • מספר 666  ביום יולי 13, 2009 בשעה 5:30 am

    אהוד בן עזר פירסם את הרשימה הזאת על צוואנגר ושינצוויט במגזין שלו "חדשות בן עזר" :
    , צוואנגר, מיזאן, יעקובוביץ, פקטורי
    ואליעזר ברלב מ"בית האדם"

    פרק מתוך היומן

    8.2.75. תל-אביב, כ"ז בשבט תשל"ה, שבת. ביום שלישי, ה-4.2, הרציתי בפני חוג בינדתי בתל-אביב, בדירת הגב' מטיס ברחוב ביל"ו. בעלת הבית היא אישה נוצרייה מקנדה, זקנה חביבה ותימהונית, שעלתה ארצה מתוך רצון להקדיש את ביתה לפעילות תרבותית המקרבת את הדתות השונות. הזמין אותי יוסף עמנואל [אם איני טועה – מָנֶלָה, מה"שכטריסטים"-לשעבר]. בין הנוכחים בקהל, רובם אנשים מבוגרים, היה יהודה אדלשטיין, זקן חביב בן למעלה משמונים עם זקנקן קצר ומשקפיים נוסח אחד-העם. הוא כתב בשעתו את זיכרונות אברהם שפירא, ספר שגדלתי עליו בימי ילדותי. כיום הוא שקוע בעולמות אחרים – קירוב הנוער לאמונה. וקשה היה ליצור דיאלוג עימו.

    [לימים נעזרתי בשני הכרכים של ספרו לצורך כתיבת הרומאן הדוקומנטארי-ביוגראפי של אברהם שפירא, "ג'דע", ולא זכרתי כלל שגם פגשתיו פעם. הוא היה אביו של העיתונאי חגי אשד].

    ההרצאה היתה על דמות הערבי בספרות העברית, והיתה, דומני, הרצאתי הטובה ביותר בשבוע זה. בקהל ישבו גם אב העדה הקתולית ביפו, איש נעים הליכות ששמו נשכח ממני, וכן הזוג לוינשטיין, אשר האישה, אני, כתבה רשימה ארוכה על ספרי האנגלי [האמריקאי, Unease in Zion ] בביטאון ארגון עולי מרכז אירופה.

    לאחר ההרצאה ניגש אליי אדם בעל צורה, כמין צירוף של אבנר כרמי ופלטיאל נוביק (שניהם פאנטזיונרים מפתח תקווה) והחל משוחח עימי בדבקות של משוגע לדבר אחד. מאחר ושמע שאני מפתח תקווה, שאל אותי אם שמעתי על משפחת פישצנר. שמעתי. וכאן החל לגולל פרשה שגיבורה ראובן שינצוויט, חתנו של זלמן פישצנר מפתח תקווה. שינצוויט גאל אדמות רבות בדרום, בין גדרה לרחובות, והוא שקנה את אדמות תל נוף ונתן שם זה למקום. עבד אצלו מהנדס בשם יעקב צוואנגר, ויום אחד נעלם צוואנגר, ולאחר זמן מצאו גופה נקובה בסכינים בקבר חפור בתל נוף. הפועלים הערבים העידו כי שינצוויט פקד עליהם לחפור את הקבר, וכשחזרו למחרת היום היה הקבר מכוסה.

    שינצוויט נאסר ונשפט על רצח צוואנגר ונמצא אשם, למרות נקודות ספק רבות, הן בקשר לזיהוי הגופה, מניע הרצח, והן בקשר לעדויות הערבים ולאפשרות שאדם אחד יבצע את הרצח. לא נמצאו כל עקבות דם בגופה, מה שהעלה את ההשערה שנדקרה גופה מתה.

    אליעזר ברלב, זה האדם ששוחח עימי, נדלק אז להוציא לאור את צדקתו של שינצוויט, אשר זכה בבוז כללי מצד היהודים בארץ. זרקו עליו אבנים ואף כינוהו – מרגל גרמני. זה היה בשנת 1937. שינצוויט נשפט ל-15 שנות מאסר. ברלב הצליח לשחרר אותו לאחר שנים, אך האיש היה כבר שבור מבחינה נפשית, הסתובב זמן מה וסיים את חייו בבית חולי רוח.

    מתברר כי מאז הקדיש ברלב את חייו לעזרה לנשפטים על לא עוול בכפם, למקרים של רצח משפטי, ועסק גם בפרשת יעקובוביץ וויקטור מיזאן. את מיזאן שיחרר והוא עד היום אפוטרופסו. בקשר ליעקובוביץ העלה פרשה מתהום הנשייה. לדעתו לא יעקובוביץ רצח את דני פקטורי אלא חברי קיבוץ ג. ש. ובהם ב. ל. ז"ל. אשתו של פקטורי ידעה על יחסיו האסורים עם אחותו החורגת נעמי שטיין. ופעם כבר היכו אותו חברי ג. ש. (היה קשר כלשהו לו, או לאשתו, עם קיבוץ "השומר הצעיר") וגם אשתו היתה בין המכים אותו. וניראה כי גם הפעם היו הם אלה, ויעקובוביץ נקלע במקרה למקום ואף עזר לנעמי שטיין הפצועה להגיע לתחנת מגן דוד.

    גירסה זו על הרצח מוציאה את העוקץ מאותה תמונה שעמדה בפני פנחס שדה שעה שכתב את "העשב האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד" [פרק הסיום של "על מצבו של האדם", שיצא לאור בנפרד בספריית "תרמיל" בעריכתו של ישראל הר, שלא קיבל את פרס ישראל על מפעל חייו]. לפי שדה רוצח האיש הבודד והנידח, יונה בן דוד (יעקובוביץ) את אבשלום (דני פקטורי) שעה שהוא בא לראשונה במגע מיני עם אחותו אביגיל (נעמי שטיין). אילו ידע שדה שאנשי קיבוץ "השומר הצעיר" נאשמים ברצח, היה מוצא ודאי תירוץ לראות גם בכך סמל המתאים להשקפה שלו בספרו – הבינוניים צולבים את היחיד הגאון. [לדברי שדה בשיחותיי עימו, חיצוניותה של אביגיל היתה של שרי פיירשטיין ופנימיותה של עזה צבי].

    יצאתי עם ברלב וליוויתי אותו עד בית הובן ברחוב דיזנגוף, מרתף ובית תה מוסיקלי שעה שנעימות הרקע הן כולן מוסיקה קלאסית משובחת. בדרך גם אמר לי את כתובתו. הוא גר ברחוב הירקון, רחוב הזונות והעולם התחתון, ונמצא ביחסים טובים עם כולם. אמרתי לעצמי: הירקון 123, דומני משום שהיתה זו הכתובת של "הבית האדום", בית האיחוד [איחוד הקיבוצים והקבוצות], ואילו הוא גר ב-132, בית האדם. והזמין אותי לבקרו. אדם מוזר ומעניין. דומה שיש לו כוחות סופרנאטוראליים, ועם זאת בודד ומסכן. דמות שכמו תובעת להיכתב בספר.

    [לימים כתב ופירסם אהרן אמיר רומאן בשם "הנבלים" תחת שם מחבר בדוי – דניאלה נדיבי, המבוסס על פרשת הרצח שהואשם בה ראובן שינצוויט. בתקופת הכתיבה הוא פנה אליי, כבן פתח תקווה, אולי אני יודע פרטים נוספים על יחסיהם של זלמן פישצנר ומשפחתו לשינצוויט. לצערי לא ידעתי, וגם שכחתי לספר לו על פגישתי עם אליעזר ברלב, ואיני יודע עם אמיר הגיע אליו בכוחות עצמו כאשר חקר את הפרשה לצורך הרומאן.

  • מספר 666  ביום אוגוסט 1, 2009 בשעה 11:23 am

    מסתבר שדווקא בויקיפדיה מכל המקומות יש כיום את התיאור המקיף והמלא ביותר של הפרשה
    וראו כאן
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C_%D7%A0%D7%95%D7%A3
    מסתבר שמישהו טרח לעבור על כל העיתונים של התקופה ,כולל הזרים והביא בויקיפדיה תיאור מלא ומפורט של המשפט לכל פרטיו.כולל מה שכתבו בעיתונים זרים .

    בין השאר הוא הביא את הכתבות המעניינות מחו"ל מעיתונים כמו ה"טיים " שמציינות שינצויט היה מעורב בעיסקי סחר נשק וסחר נשים בארגנטינה ,ידיעות שלא הופיעו כמעט בעיתונות העברית .

    דיון מעניין ביותר על האמינות של הגרסאות בנושא יש בשיחה על המאמר בויקיפדיה כאן :
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%91%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%9C_%D7%A0%D7%95%D7%A3

    אנשי הויקיפדיה טרחו והוסיפו גם ערך שלם על הסיפור "דוברין האדם "בעקבות איזכורו כאן.
    כאן
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%90%D7%9כ3%D7%9D

    כדאי להוסיף גם שבשלב מסויים הסופר רם אורן שקל לכתוב רומן על הפרשה בעקבות כתבה זאת ויצר עימי קשר בעניין אבל כנראה ויתר על כוונתו זאת.
    וגם במוחי אכן עלה הרעיון לכתוב ספר על הפרשה בדיוני או תיעודי ואולי עוד אעשה זאת.
    כרגע אני מתכנן משהו פחות גרנדיוזי. היום הראשון באוגוסט יום שבת, אני מארגן סיור בשכונת מונטיפיורי בתל אבי בעקבות פרשת הרצח המסתורית והקונספירציה הנאצית -טמפלרית שמאחוריה. .
    הסיור יתקיים עבור קבוצת ידידים אטבל אם יש מישהו נוסף שמתעניין הוא מוזמן לפגוש אותנו בשמונה בערב ( ולא יאוחר מכך ) בשדרות יהודית 2 פינת דרך מנחם בגין.

  • אבי  ביום דצמבר 9, 2012 בשעה 11:50 am

    שלום רב,
    אני מתעתד לכתוב עבודה סמינריונית בנושא הרצח בחולות תל נוף, במסגרת קורס ההיסטוריה של מערכת השיפוט בישראל, ואשמח לקבל פרטים על המקורות בהם השתמשת לשם כתיבת מאמר זה.

    אבי

    • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ינואר 2, 2013 בשעה 3:43 am

      מעונין לקבל מידע אודות פיצויים שקיבלו או לא קיבלו הרוכשים של הקרקעות בתל נוף .

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ינואר 8, 2013 בשעה 11:10 am

        מעוניינת לדעת אם נחשפו השותפים של שינצוויט ברשת הריגול הנאצית שהקים בארץ, ומה היו המקורות הכספיים שלו

  • sssa  ביום מאי 12, 2013 בשעה 1:02 pm

    מעוניין לקבל מידע לגבי גורל הקרקעות שנרכשו בתל נוף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: