חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר

לימור שריר פירסמה בימים אלו את ספרה השלישי  "פירות בר אדומים " שהוא המשך והקצנה של ספריה הקודמים ועוסק בנושא האישה כיצור מיסתורי וחצי אלוהי בלתי ניתנת לפיענוח בידי הגברים הסובבים אותה .

 

 

הסופרת  הרופאה ומלכת היופי לשעבר לימור שריר (שהיא מלכת היופי היחידה של ישראל ששולחת את ידה בספרות היפה ) פירסמה בימים אלו את ספרה השלישי "פירות בר אדומים".
ספר זה שונה מאוד מספריה הקודמים. אלו נמנעו לחלוטין מלעסוק במציאות הישראלית המיוזעת המוכרת לנו ובמקום זה עסקו.  באוסטריה של מלחמת העולם השנייה ( בספרה  הראשון  "הבית על האגם " )  ובאיטליה של שנות השישים והשבעים  ( בספרה השני אלוהים ואלוירה ")

כאן חוזרת שריר לסביבה המוכרת לה ולקוראיה – ישראל של שנות השמונים  והתשעים  בתקופת מלחמת לבנון הראשונה והקטיושות על הגליל  ובשנים שלאחר מכן .
בספר זה סיפור העלילה הוא משני  ורק מעט מאוד מהדי ימים אלה חודר לעלילה עצמה שמתמקדת לחלוטין בדמויות ובחיי הנפש הפנימיים שלהן. יש כאן חקירה של אישיות חוקרת מיתוסים בשם דריה, שהתחום הספציפי של מחקרה הוא המטמורפוזות כפי שהן מתוארות במיתוסים היווניים הקדומים. אבל זהו נושא משני, המשמש מבחינת המחברת רק כסמל למה שקורה לדמויות בעלילה,שמוצאות את עצמן עוברות תהליכים דומים לאלה שחוקרת המיתוסים מנתחת במחקריה .
עיקר הספר עוסק במערכות היחסים המורכבות והמסובכות של דריה עם שלושה גברים, השונים זה מזה עד כמה שאפשר. הדבר המקביל היחיד בין כולם הוא שהם ישראלים. פרט לכך כל אחד מהם מייצג ישראל אחרת, והדבר המשותף הנוסף הוא שכולם  מוקסמים ממנה  ומשתנים כתוצאה מההיכרות עימה בעוד שהיא נשארת כפי שהייתה  מסתורית ובלתי משתנה.

תופעה שונה מאוד מהקשרים הרומנטיים הבנאליים והמיוזעים   המוכרים לנו בחיי היום יום  השגרתיים שהם שונים מאוד מכל זה.

. אחד מהם הוא אקדמאי ישראלי שפוגש את דריה בפאריז ושוב אינו יכול להשתחרר מנוכחותה. השני הוא סטודנט צעיר שדריה הייתה מורתו וגבר דתי נשוי עם ילדים המלמד במחלקה של דריה באוניברסיטה.
לכאורה אלו הם אנשים שונים עד כמה שרק אפשר אבל כולם מאוחדים בתחושת ההיקסמות מדריה ובניסיונות של כל אחד מהם לפתור את החידה המורכבת שאותה מציגה לפניהם אישיותה האניגמאטית והמרוחקת. לקורא היא מזכירה מאוד אישיות של אלה, אלה שאותה הם עובדים, כל אחד מהם בצורה שונה ולפי האופן המתאים לו ולאישיותו. המאהב הדתי המבוגר מתייחס אליה כאל דמות השכינה. האקדמאי מתייחס אליה בהקשר למיתוסים היוניים, והבחור הצעיר בהתאם לאלמנטים שונים מהתרבות הפופולארית הצעירה המוכרים לו היטב. בקצרה כל אחד מהגברים רואה אותה לפי מה שמתאים לו לראות בה ומשהו זהה היא מעין דמות של אלה שלה הם סוגדים. עבור הבחור הדתי זוהי בגידה כפולה ומכופלת בכל מה שהוא מאמין בו במשפחה ולמעשה גם באמונה .
דריה הולכת בעקבות גיבורי המיתולוגיה היוונית שאותם היא  חוקרת בכך היא א-מוסרית ואין לה כל מניעה לשבור כל אחת מהמוסכמות החברתיות בחיפוש אחרי האהבה המושלמת והיא סוחפת אחריה לחלוטין את מאהביה .

 

לכאורה יש כאן שינוי דרסטי בנושאי עסוקה של הסופרת, אבל אין לטעות בדבר.לימור שריר ממשיכה, מעמיקה ואף מקצינה את הנושאים שבהם עסקה בספרה הקודם "אלוהים ואלווירה", ספרה שעסק בסיפור אהבה של כומר זקן וברופא צעיר שרדף אחר אישה בלתי מושגת, שני סיפורי האהבה המלווים בדיונים תיאלוגיים שונים על משמעות האלוהות ועל הצורך שלה בעזר כנגדה. בספר החדש שהוא עמוק פחות מהספר הקודם,דומה שהאלוהות הנשית בדמותה של דריה הגיבורה זכתה לניצחון מלא ולשלטון מלא על הזכרים המקיפים אותה שאינם יכולים להתקיים בלעדיה .
זה אולי נראה לא ריאליסטי במציאות האפורה שאנחנו מכירים אבל משכנע מאוד במסגרת המציאות שאותה מציגה לפנינו לימור שריר .
יש כאן ספר נרקיסיסטי מאוד שבו האישה האלוהית עומדת במרכז העלילה ,ועם זאת לסופרת יש תובנות מעניינות מאוד על נושא מערכות היחסים של הגיבורה ועל אישיותה המורכבת המסובכת והמסוכסכת ועל הדרך שבה הוא מושכת את מאהביה –מאמיניה כסוג של סירנה היפהפייה המיתית המושכת את קורבנותיה בשירתה כשהם מוקסמים וקפואים כמעט עד כמעט איבוד מוחלט של העשתונות או אם נרצה מנקודת מבט אחרת מדוזה המקפיאה את קורבנותיה.
יש בדריה מיסתורין  אבל בסופו של דבר זוהי דמות מנוגדת לסירנה ולמדוזה היא אינה מביאה הרס וחורבן לכל מי שנוגע בה אלא צמיחה ומטרמפוזה חיובית לנוהים אחריה שאישיותם רק משתנה לטובה כתוצאה מעצם ההיכרות איתה. למצב זה יש גם משמעויות עמוקות ביותר לגבי הדמויות ואופיין עבור הקורא בספר.
פירות בר אדומים נותן לנו עוד מבט על דמות האישה הניצחית המיסתורית המיתית "המונה ליזה " כפי שהיא ניראית משלושה נקודות מבט גבריות הצלחתה של הסופרת היא לתאר לנו את האישה שבמרכז הסיפור בצורות שונות ומגוונות ועדיין לשאוף לדעת עליה יותר כאילו הייתה גיבורה של מיתוס בפני עצמה .

בהחלט שווה לקרוא.

קישורים רלבנטיים

יואב איתמר על פירות בר אדומים

פירות בר אדומים

הבית על האגם

פרק מאלוהים ואלוירה

היכל התהילה של מלכות היופי

האישה מול האלוהים התיאולוגיה של לימור שריר

לימור שריר

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גלעד  ביום יוני 5, 2007 בשעה 9:17 pm

    נושא האישה הבלתי מפוענחת, שיש לה את היכולת לשקף את עומלם הפנימי של הגברים שמולה, הוא נושא עתיק יומין בספרות. הוא מאפיין חזק מאד של כתיבה גברית, ואחד הספרים המשמעותיים בנושא זה הוא בעיניי ז'וסטין של לורנס דארל (ולמעשה כל הרביעיה האלכסנדרונית). גם שם נשארת הגיבורה בלתי מפוענחת במידת מה, וחווית ההתאהבות וההיסחפות אחריה מאפשרת – בשל יכולת השיקוף שלה – צמיחה של הגבר.

    חבל שכאשר אישה עוסקת בצורה כה ישירה במיתוס הזה של המוזה היא עושה זאת מתוך נקודת ראות כה גברית. הערך המוסף של נקודת מבט נשית – כלומר, נסיון למבט יותר ישיר אל נפש הסירנה עצמה – יכול היה להיות גורם מדרבן לקריאת הספר.

  • לירי  ביום יולי 23, 2007 בשעה 7:54 pm

    את הקדשת לי את ספרך, "פירות בר אדומים", ב"צומת ספרים" בשפיים (בחודש מאי).
    אני הבטחתי לך שכשאסיים לקרוא אותו, אני אכתוב לך… אז הנה אני יושבת וכותבת לך…

    בהקדשתך, כתבת לי שאת מנסה לענות על השאלה האינסופית מה פירוש להיות אישה…
    אני תמיד האמנתי שהחיים שלנו, של כל בני האדם, שזורים אחד בשני…
    בספרך, נתת לדעותיי ביטוי מובהק ביותר באופן שבו תיארת את דריה בעיניהם של כל אותם גברים שהושפעו ממנה, והשפיעו עליה…

    היו קטעים בספר שריגשו אותי עד דמעות…
    יכולתי מאוד להזדהות עם הסיפור של דריה עם אבא שלה, מכיוון שגם אותי אבי נטש.
    אני לא גדלתי בצל הזכרונות ממנו, מכיוון שלא הכרתי אותו.
    הוא עזב את אימי כאשר היא הרתה לו.
    אימי, בניגוד לאימה של דריה, לא כבתה והרחיקה אותי ממנה ומחייה.
    אימי ואני החברות הכי טובות בעולם.
    למרות זאת, אני חיה עם נטל המחשבה שבאיזשהו מקום, לידתי גזלה ממנה אפשרויות כה רבות לחיים טובים הרבה יותר.

    בשלב מסויים בחיים שלי, אני הגעתי למסקנה שהחיים הם מערבולת של אושר וסבל, אשר קיומו של כל אחד מן השניים, תלוי במשנהו.
    ארוכה וקשה מאוד היא הדרך פנימה, הדרך אל ה"עצמי"…
    הדרך להשלמה הפנימית.
    אני חושבת שהיטבת להגיד זאת ממני, בספרך…
    הארת לי נקודה למחשבה שעד שקראתי את ספרך לא הייתי מודעת אליה כ"כ-
    מה קורה שהבניינים הגבוהים שבנינו במשך כל חיינו, והיו מחוז חפצינו נהפכים לשגרה?

    שמי לירי, אני מתעתדת ללמוד באוניברסיטת ת"א, בפקולטה למוסיקה, בעוד כשנה וחצי.
    השירה היא כל חיי, ובאופרה אני מצאתי את מקומי כזמרת, וכאדם.
    לשמחתי, אני לא חושבת שבעולם הזה אפשר להגיע לפסגה מסוימת, כי תמיד יש יותר גבוה…
    תחום הספרות מאוד קרוב לליבי.
    כשהציעו לי לשקול ביתר שאת את רצוני להיות זמרת אופרה, חשבתי רבות על מה הייתי לומדת… וללא ספק, אם הייתי מחליטה לעזוב את עולם המוסיקה, הייתי לומדת ספרות.

    אני כותבת לך את זה מכיוון שאני מרגישה שזה מאוד קרוב אליי…
    במילים, אנחנו בעצם מנציחים את המחשבות והרגשות שלנו ומנתבים אותם למקום שהוא מדהים בעיניי.
    לכתוב ספר, לעניות דעתי, זה לחשוף באיזשהו מקום את הנקודות הכי רגישות של הכותב, ולכן אני במכתבי הרחבתי כ"כ הרבה.
    אנא סלחי לי אם הלאיתי אותך בכתיבתי.

    המילים של הספר שלך היו מאוד משמעותיות עבורי,
    מילים שלא יוכלו להעלם בנתיבי הזמן…

    שלך,
    לירי.

  • מספר 666  ביום פברואר 11, 2008 בשעה 7:49 am

    לימור שריר התמנתה בימים אלו לעורכת הספרותית של הוצאת "כרמל "
    ובתוספת יש לה כעת טור באתר אגודת
    העיתונאים שבו היא מבקרת ספרים .
    והספר הראשון שאותו היא מבקרת הוא
    האי של ארתורו"" מאת אלזה מורנטה
    ראו
    http://www.jat.org.il/?CategoryID=413&ArticleID=577

  • מספר 666  ביום פברואר 11, 2008 בשעה 7:52 am

    "פירות בר אדומים
    הופיעו מאת פרופסור נורית גוברין
    רומן של תיקון ושל תקווה
    http://www.notes.co.il/eshed/34853.asp
    ומאת המשורר מירון אייזקסון
    "הזהות הנשית של לימור שריר
    http://www.notes.co.il/eshed/35486.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: