אהרון מגד,חנה סנש ,והמעבר מהמרכז לשוליים

הסופר אהרון מגד.

בדיקה של יצירותיו של הסופר הוותיק אהרון מגד לאורך השנים מראה על עניין גובר והולך באינטלקטואלים  וסופרים של השוליים הדחויים בידי החברה הסובבת .עניין שמשקף אולי את הדרך שבה חש הסופר את מעמדו שלו כמי שהיה במרכז התרבות הספרותית של ישראל ונדחק ממנה אל השוליים .

  

בשבוע שעבר הוזמנתי ל"קולוקוויום" מפגש של מרצים ודוקטורנטים של המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בר אילן .
המפגש היה לכבודה של המרצה ד"ר ורד טוהר שנתנה שם הרצאה על הסופר אהרון מגד  שבו דנה ביצירה של מגד מהפרספקטיבה של תחום המחקר שלה התמטולוגיה תחום מחקר העוסק בגלגוליהן של עלילות-יסוד עבריות קדומות בסיפורים שסיפרו יהודים במרוצת ההיסטוריה .
בהרצאתה הלמדנית והמלומדת המשופעת בציטטות מפרופסור גרשון שקד ואחרים הראתה ורד כיצד תמות קדומות שונות באגדה העברית על המקובל  יוסף דילה רינה ועל אברהם אבינו משתקפות בשני רומנים של מגד "החי על המת " ועוול ".
ד"ר טוהר הזמינה אותי לקולוקוויום כחוקר ספרות עמית מומחה ליצירת אהרון מגד שיגיב להרצאתה בהרצאה משלו על אהרון מגד כמקובל במפגשים אלה .
שמחתי לראות שהמפגש כלל כמה אישים מוכרים לי כמו המבקר אריק גלסנר שהוא דוקטורנט באונ' בר אילן ואנשים שהצהירו לפני שהם קוראים באופן קבוע את האתר הזה. והיה שם גם דוקטוראנט שעושה כעת דוקטוראט על הסופר משה שמיר שסיפר לי שהשלב הראשון בעבודה זאת היה  קריאה של מאמרי ברשת על סופר זה ששימש כנדבך ראשון לעבודתו.
ובהזדמנות זאת אני יוצא בקול קורא :

כל מי שקיבל השראה מכתבה שלי באתר זה או באחרים לכתיבת עבודת תזה או דוקטוראט משלו מוזמן ליצור איתי קשר ועבודתו תזכה לפרסום ולסיקור מקיף מעל אתר זה.
דוקטורנטים לתשומת לבכם .
ולהלן נוסח ההרצאה הקצרה שנתתי שם:

אהרון מגד חנה סנש והמעבר ממרכז הספרות לשוליים הספרותיים.

 אהרון מגד הוא הסופר הוותיק ביותר של המדינה אולי של העולם כולו. הוא מייחס את התחלת כתיבתו ל1940. אבל יצירות פרי עטו פורסמו כבר מ-1938. דהיינו 69 שנים של כתיבה רצופה פחות או יותר.

אמנם זה עדיין לא שיא ישראלי או עולמי .לוין קיפניס שהוא המחזיק בשיא הישראלי והעולמי  של אורך קריירה ספרותית  כתב במשך 80 שנה. אבל זהו שיא עבור אדם שרוב חייו היה במרכז הספרות שלנו כסופר וכעורך של מוספים ספרותיים חשובים . וכתוצאה ממרכזיותו זאת מגד מצא את עצמו לא פעם מעורב במאבקים ובסכסוכים ספרותיים ואידיאולוגיים שונים.
ספריו המוקדמים יותר של מגד כמו "חדווה ואני " ואחרים הרבו לעסוק בשאלות הגדולות של המדינה בקיבוצים ובנוטשיהם בשאלות ציוניות וחברתיות , כן ביצירותיו הראשונות עסק מגד רבות ביצירה של העברי החדש בארץ ישראל . בין השאר מגד כתב שני מחזות שונים על חנה סנש שאותה היכיר מגד אישית בצעירותו ואחד ממחזות אלו הוצג על הבמה בהצלחה רבה ותרם תרומה עצומה  ליצירת המיתוס סביבה .

מה שפחות ידוע הוא שהקשר בין השניים יכול היה להיות הדוק אף יותר מאשר היה במציאות .
יומניה של סנש מראים שמכל הגברים שהכירה באותה התקופה אהרון מגד היה זה שמשך את תשומת ליבה באופן מיוחד ,וניתן לשער שהיא בהחלט חשבה עליו במונחים רומנטיים אם גם לא חשפה את זה בפניו ( כך לפחות טען מגד בראיון עיתונאי ) .
אלא שבאותו הזמן היה מישהו אחר שהתמודד עם מגד (מבלי שזה אף ידע על כך ) על ליבה של סנש החוקר יוסף וייס שהיה סטודנט למדעי היהדות ובעיקר קבלה אצל גרשון שלום , שהיכיר את חנה מהונגריה והמשיך להתכתב איתה בארץ והפך לעתיד מומחה אקדמי ראשון במעלה לחסידות ברסלב .

יוסף וייס הנ"ל היה ההפך הגמור מדמות "הגיבורה " שנוצרה לעתיד לסנש . הוא היה אדם מיוסר ,מתלבט ולמעשה "אנטי גיבור " קלאסי והתגלמות של "היהודי הגלותי " שממנו שאפה סנש לברוח בארץ.
קשה להעלות על הדעת שני אנשים שונים יותר משני אלו . מצד אחד  וייס ההססן והחששן שחשש להתגייס לצבא ולבסוף נידחה בידי ההגנה מסיבות רפואיות וחיפש תמיד מורה רוחני להתקשר אליו ולהיתלות בו אישים כמו הרב שאותו חקר
 נחמן מברסלב  ומורהו בתחום חקר הקבלה  גרשום שלום .

 מצד שני חנה סנש הנועזת  ראתה את עצמה כמחויבת לפעילות אקטיבית בכל מחיר עבור האידיאולוגיה הציונית  ובהחלט לא הייתה זקוקה לאף אחד שיגיד לה מה לעשות . לכאורה לפחות כל קשר רומנטי בינהם היה נדון לכישלון.
וייס בכל אופן שלח לה מכתבים הגותיים יפים מאוד ושירים (שכונסו בספר "מפליג חלום :מכתבי אהבה לחנה סנש " הקיבוץ המאוחד , 1996) .
הוא התאהב בה, אך חנה סנש דחתה בנימוס אבל בתקיפות את חיזוריו המהוססים של וייס והבהירה לו שהיא מעוניינת בו כידיד (אפלטוני ) בלבד.
נראה שהייתה זאת מכה קשה עבור וייס שאולי מעולם לא התאושש ממנה ( היו לו עוד שני נישואין כושלים בעתידו ) אך מהמכתבים שכתב אליה ומיומנו נראה שהוא המשיך להעריץ אותה כמודל של אקטיביזם ופעילות ההפך הגמור ממנו . לדעתו חנה סנש אינה רק פועלת ,היא יוצרת .היא אינה יוצרת מתוך קשר לאנשים הקרובים לה. ודחייתה את אהבתו אינה מקרית .היא קשורה לאידיאה לערכים שבהם היא מאמינה .וכיוון שהיא נתונה לאידיאה ,אין היא זקוקה להסתופף מסביב לאישיות ולעולם לא יהיה לה "רבי".

 לימים וייס הפך לחוקר חשוב ביותר של חסידות ברסלב אך הסתכסך עם מורו הנערץ פרופסור גרשום שלום שסירב לקבל את עבודת הדוקטוראט שלו . הוא איבד את עצמו לדעת באנגליה ב-1969 . .המקרה נחשב לאחד האירועים הטראגיים של תולדות חקר המיסטיקה בישראל.

לא מן הנמנע שלקשר הבלתי ממומש עם חנה סנש היה תפקיד כל שהוא בהתמוטטות הנפשית שסבל ממנה לאורך השנים . 
.
מדוע דחתה סנש את ויס ?
מיומניה שנפתחו שנים רבות לאחר מותה מתברר שהיה גבר אחר שאותו היכירה ושהעדיפה באופן ברור אם כי הוא כנראה לא ידע על כך . זה היה כאמור אהרון מגד שהיה חבר בקיבוץ .
קשה לדעת מה היו הסיבות הספציפיות להעדפתה של סנש אבל ניתן להניח שסנש האידיאליסטית לא רצתה בוייס שנראה לה מרוחק ואזוטרי מידי למעשה כאקססיטנציאליסט מיואש .

היא העדיפה אדם מסוגו של אהרון  מגד שייצג בעיניה את העברי החדש . איש המעשה והפעולה של הארץ החדשה שבה מצאה את עצמה שילוב של איש מעשה ואיש ספר כפי שהייתה היא עצמה ( בניגוד לוייס שהיה איש ספר בלבד).
לא מן הנמנע שביקום חלופי כל שהוא שבו לא נהרגה סנש השניים הפכו לבני זוג.

 במציאות חנה סנש הפכה לדמות מרכזית של המיתוס הציוני החדש ולדמות מופת,בעוד שאהרון מגד הפך לאחד מהדמויות המרכזיות של הספרות העברית של השנים הראשונות של המדינה  וייס בהשוואה  היה  דמות שוליים  מוכר רק לחוגים מצומצמים ביותר של מתעניינים בחקר הקבלה וחסידות ברסלב
באופן אירוני לעתיד אירע כאן סוג של היפוך תפקידים . .
 אהרון מגד העברי החדש שכל שנות הארבעים והחמישים עסק בנושאים של בניית מדינה בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי שהיה כה מקובל אז החל משנות השישים ואילך לעסוק בנושאים של מיסטיקה וקבלה ביצירותיו המזכירים במיקצת את אלו של ויס . יותר ויותר אנו מוצאים ביצירותיו מתקופה זאת ואילך גיבורים מנוכרים שאינם מובנים בידי סביבתם ,תוך כדי שהם עסוקים במחקרים בנושאים אזוטריים שונים ומן הסתם כמו מגד עצמו כפי שהוא רואה את עצמו כיום .
ספרו הידוע  והנחשב ביותר כיום ספר שפתח שלב חדש ביצירתו "החי על המת "היה ספר ביקורתי על יצירת הילת גיבורים סביב אנשי הדור הקודם . דבר שהוא עסק בו בעצמו ביצירותיו הקודמות אם כי עשה זאת יותר סביב האישה שהכיר אישית חנה סנש.
בעשרות השנים האחרונות אנחנו רואים אצל מגד יותר ויותר נטייה לעסוק בחיי הסופרים ובמאבקיהם עם עורכים ועם מבקרים ועם חוקרים אקדמאים של יצירתם ( שאף פעם לא מבינים אותם באמת ) ועם קהילת האינטלקטואלים שמסביבם. מגד הוא כיום יותר מכל סופר אחר בספרות העברית "סופר על סופרים " העוסק בכתיבה על עולם הספרות .
אנחנו רואים בספריו החל מ"החי על המת " תיאור של אנשי בוהמה שונים שמוצגים בספר זה כאנשי שוליים. אך לאורך הזמן והיצירות השונות בקריירה הארוכה של מגד אנשים אלו עוברים למרכז בעוד שגיבוריו של מגד הם אלו שנדחקים לשוליים מעברים שמן הסתם ייצגו התפתחויות אמיתיות בעולם הספרות וביקורת הספרות שאותן חש מגד היטב על בשרו ככל שמן הסתם חש עצמו נדחק מהמרכז ממוקדי תשומת הלב וההשפעה הספרותית ובידי מי שנחשבו בעבר לאנשי שוליים .
ובספריו ככל שאהרן מגד מצא את עצמו נדחק לשוליים של הסצינה הספרותית יש לו משיכה לסופרים ולאינטלקטואלים שהם אנשי שוליים פשוטו כמשמעו , אנשים עם תיאוריות מוזרות או נציגי תרבות שהייתה פעם חיה ושוב איננה. כאילו הם מייצגים את השקפתו של מגד על מעמדו שלו בתרבות שסביבו .
האינטלקטואלים העומדים במרכז ספריו המאוחרים יותר הם לרוב נציגים של גוף ידע מפורט בתחומים איזוטריים שונים שמגד עוסק בהם כמעט בכל ספר באזכורים כביכול אגביים מראה בהם על למדנות רבה. המסקנה של ספריו אלו לגבי אנשים אלו היא מדכאת : אף אחד חוץ מקבוצה קטנה של אנשים שוב אינו מעוניין בידע זה ואף על פי כן יש עניין לנסות להמשיך להפיצו בשביל המועטים שאולי יתעניינו בהם
.אנו רואים זאת בספרים כמו "מחברות אביתר" שעוסק בין השאר במחקר של ספר קבלה נשכח ובספר על המשורר היידי הנשכח שבא לישראל מעולם תרבות הידיש הפורחת בעבר "פוייגלמן " שבו היה פעם דמות בולטת ..

זה בולט מאוד למשל בספרו החדש יחסית "ירחי הדבש של פרופסור לונץ" שנותן תיאורים מפורטים ביותר על מחקרו האובססיבי של חוקר זקן אחרי תרבות האמורים מחקר שיש לו בהחלט השלכות מודרניות על החיים המודרניים ברעיונות של הפרופסור על איך אפשר לחדש את נעוריו של עם ישראל ושל מדינת ישראל כמקדם .ונזה מחודש גם בחייו של הפרופסור עצמו שמתחתן עם תלמידה שמוקסמת מרעיונותיו אך לבסוף כשמותקפים הפרופסור ורעיונותיו בידי קולגה אנטי ציוני מאבדת האישה את הקסם ברעיונותיו של הפרופסור שהופך לאיש שוליים מוחלט. .
אנחנו בעולם הספרותי מדברים רבות על המעבר ההכרחי של אנשי שוליים אל מרכז הסצנה התרבותית כאמצעי להפריית ולהכנסת רעיונות חדשים .
אהרון מגד הסופר בעל הקריירה הארוכה של כמעט ה70 השנה מייצג את הצד ההפוך של המטבע הזאת של מעבר אכזרי הרבה יותר של הסופר שפעם היה מרכזי משפיע וחשוב וכעת עובר יותר ויותר אל השוליים,דבר שהוא אינו יכול לראות בו אלא עוול  ספרותי  ותרבותי כנגדו וכנגד כל מה שהוא מייצג.

 ואת המעבר הזה אנחנו רואים היטב בהתפתחויות הדמויות מיצירותיו כאשר הגיבור (_ שהוא בסופו של דבר השתקפות בדרך זאת או אחרת של מגד עצמו ) הופך יותר ויותר מהעברי החדש הפעיל והאקטיבי נוסח חנה סנש במחזהו המפורסם ליהודי הגלותי העוסק ברעיונות איזוטריים שונים כמו למשל גיבוריו סופר הידיש הנשכח פויגלמן ופרופסור לונץ והתיאוריח האיזטוריות דמויות שיש להם דמיון מדהים לדמותו של יוסף וייס
ואולי בכך מסמל מגד את הנטייה הקיימת בתרבות הישראלית לחפש וריאציה חדשה של אותה יהדות אזוטרית שאותה חקר ויס בעבר, כך שהוא משתייך בסופו של דבר לזרם שדווקא נעשה מרכזי יותר ויותר.

קישורים רלבנטיים :

סקירה על יצירתו של אהרון מגד

איך ליצור (ולהרוס ) גיבורה לאומית :על חנה סנש

איך ללמד קבלה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אייבי ויילר  ביום יוני 25, 2007 בשעה 11:48 am

    מאמר מרתק
    תודה רבה
    יישר כוח
    בברכה
    אייבי ויילר

  • רחל  ביום יוני 25, 2007 בשעה 11:51 am

    שנדחקו לשוליים.
    עבודה טובה.

    רחל

  • עמוס בירסטנר  ביום יולי 1, 2007 בשעה 10:07 pm

    גם ב"נקמת יותם", שיצא לפני שנים ספורות, מגד כותב על טיפוס נידח, שפועל בקהילה קטנה, זו של חוקרי הספרות העתיקה.

    תודה על הטקסט הזה. לא קראתי הרבה מגד, אבל עכשיו אחפש את "החי על המת" ואת "מחברות אביתר".

  • אש  ביום פברואר 23, 2009 בשעה 7:10 pm

    התרשמתי מאד מ"מסע באב" התאים מאד לרוח הזמן של המתנדבים שחזרו מחו"ל ללחום. לא הרגשתי שם "שוליות" מיוחדת אולם אם רוצים לחפש תמיד אפשר למצוא משהו. לא? אש

  • מספר 666  ביום נובמבר 22, 2010 בשעה 12:46 pm

    חוקרת ספרות ידועה שאלה אותי לגבי הפרטים הנמסרים כאן לגבי עניינה הרומנטי של חנה סנש באהרון מגד .
    אז הנה הם לכלל הציבור :
    המאמר שאוזכר כאן שמראה את העיניין הרומנטי של חנה סנש באהרון מגד
    הוא מאמרו של יהודה קורן
    "אהבותיה של חנה סנש "
    שהופיע בידיעות אחרונות מוסף זמנים מודרניים גליון חג 22.4.1996
    עמודים 14, 27
    והוא מתבסס על מחקר מקורי של יהודה קורן שבדק את היומן המקורי של סנש ביד ושם ופירסם ממנו לראשונה
    קטעים שלא הופיעו עד אז וגם ראיין את חברותיה הקרובות של סנש בקיבוץ והן מסרו לו פרטים אינטימיים לגביה
    משיחותיהם עימה .

    הקטע הרלבנטי הוא בעמוד 27 שם כתוב

    "בקטע מיומנה שלא פורסם עד היום כתבה :"נדמה לי שאני אוהבת את מישהו אבל הקשיים רבים.הוא נשוי".
    יהודה קורן ממשיך מכאן :
    "בשדות ים ידעו על הקשרים האמיצים שהיו לה עם חבר הקיבוץ. הסופר אהרון מגד .מגד נשוי בראשונה כתב
    כעבור כמה שנים ,דרמה נרגשת על מותה של חנה סנש ….
    "היא העריכה אותי כסופר וביקשה שאחווה דיעה על שיריה ,אבל לא הייתי מודע לכך שהיו לה רגשות אחרים
    כלפי "אמר לי השבוע "היא הייתה די פוריטנית ,ואמרה לי שהיא מאוד מאוד מכבדת קשרי משפחה ,ואינה רואה
    בעיין יפה פרשיות אהבים מחוץ לנישואין".

    עד כאן קורן .
    לבדיקת העניין דיברתי עם רותי גליק שעשתה עבודת דוקטוראט על יומניה ומכתביט של סנש בהונגרית ובעברית
    ועברה על כולם .וספר שלה בנושא יצא לאור בעתיד.
    וראו עליה כאן
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1048,209,44483,.aspx
    היא אומרת שסנש אכן הזכירה ביומנים אדם אחד שעניין אותה במיוחד בקיבוץ ויותר מכל מחזריה אבל נמנעה
    מלאזכר את שמו .כל מה שכתבה עליו שניתן לזהותו היה שהוא היה נשוי ,ידע לנגן על פסנתר והיה אינטלקטואל
    ומתעניין בספרות יותר מחברי הקיבוץ האחרים. .
    ייתכן שזה היה מגד אבל היא במכוון לא נקבה בשם המפורש ביומן..

    אמנם מגד הוא אנונימי בקטע הרלבנטי ביומן עצמו אבל כמתואר בכתבה קורן ראיין את חברותיה הקרובות של סנש בקיבוץ שגם סיפקו לו תמונה שלהן עם סנש והן היו יודעות במי המדובר בדיוק. והן אלו שמסרו לו את השם המפורש של אהרון מגד כמי שסנש הייתה מעוניינת בו.

    אולי כדאי שאהרון מגד זקן סופרי ישראל יעשה גם מזה רומאן ?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 24, 2016 בשעה 12:56 pm

    "הי – אלי אשד, ד"ר ! – חנה סנש, היא אחת מאמהותי הספרותיות, דבורה הנביאה, ונעמי שמר.
    לא-מצאתי שום עניין בכתיבתו של אהרון מגד. ואחרי, שעל עטיפה של אחד מספריו, נכתב שהדודאים הם "כחולים" – זה הפך-לבוז… כך, שכעת (זמן נשי), הוא ודאי מחפש אותם … /"
    "אשרי הגפרור שנשרף – ואין-צורך – בגפרור-נוסף ! – /" (פרפר התמיד", ע'.16, 25.4.2001)
    24.3.16. (C). אלגל.

  • מספר 666  ביום אפריל 14, 2018 בשעה 8:26 am

    סקירה מפורטת על משימתה של חנה סנש במציאות ההיסטורית
    ובסרטו של מנחם גולן "מלחמתה של חנה " במלאת שלושים שנה ליציאת הסרט לאקרנים :
    משימתה של חנה סנש
    http://www.yekum.org/2018/04/%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%A1%D7%A0%D7%A9-%D7%91%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%91%D7%A1%D7%A8%D7%98%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A0%D7%97/

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: