הפצצת רבע טון של הפילהרמונית

 

מבקרת המוזיקה של האתר המוזיקאית הידועה אסיה רודשטיין בביקורת    על התזמורת הפילהרמונית ובתקווה לשיפור .  

 

    בלשתי גם אני באחד מאתרי התרבות הישראלית    המקום, היכל התרבות בת"א. התאריך 15.07.07 השעה 20.30. התכנית הרשמית הינה: מוצרט, שנברג, בטהובן. גאלה קונצרט של הפילהרמונית בת"א בעונה ה-71. באולם מונה כ 2700 איש.

 

      יום קודם הסתיימו כאן הופעות של אופרה מאת מוצרט "החטיפה מן ההרמון" בבימוי אוונגרדי מעניין.

     המנהל המוסיקלי של התזמורת, מאסטרו זובין מהטה, השתכנע כי בין שאר קטעי הבימוי יש לראות זמרת  בעלת קול מענג  בתלבושת מינימאלית של בגד ים והחליט ככל הנראה, להמשיך בחגיגה גם למחרת .

     הסתיימו בהצלחה היצירות מאת מוצרט ושנברג… הפסקה… הקהל חוזר למקומו… הפתעה!!!

אין פסנתר על הבמה… הרי לפי תכניתו של אותו הערב צריך להיות קונצ'רטו מאת בטהובן בדו מינור?

הסולן הוא הפסנתרן המוכשר יפים ברונפמן? שבשבילו (סליחה, מבלי לפגוע באחרים) חלק מאיתנו הגיע לכאן.

טוב.. אז שני נאומים, ואז עולה על הבמה  האנסמבל "שש בש" בכבודו ובעצמו- ההרכב היהודי ערבי, שכלל שלושה נגני תזמורת (הא! – בשביל זה…) לקבלת פרס הסובלנות של פורום התרבות האירופי.

     פחדתי שהם יתחילו….. הם התחילו: הא-הא-הא- נא-נא-נא-נייי-בום-טרם! כינור, ויולה, חליל צד, שבבה (חליל בדואי) עוד,קונטרבס וטמבורין. קיף חלאק? מין פדלק, יה חבייב!

     איך פישלנו – רק עכשיו הכנו את עצמנו לחוש עונג נפשי, שמבטיחים לנו צלילי הפסנתר של מאסטרו יפים ברונפמן. איפה הוא ואיפה אנחנו!

     הבאנו דו-שיח בין תרבויות למשך חצי שעה (שכלל גם את הורדת המיקרופונים מהבימה והעלאת הפסנתר).

  כשהסתיים, בטהובן, שקיבל מקודם סטירה והיה בעונש, השתחרר וחזר לתוכנית.

מר יפים ברונפמן עלה לבמה, ומאסטרו זובין מהטה משדר סיפוק. אנחנו מתאוששים. הפסנתרן התחיל בהופעה.

 

     אבל מה איתנו? אנחנו קיבלנו מנת רעל של רבעי טונים עם תופעות לווי: הצלילים באיכותם הספציפית נשארו תקועים באוזננו, כאילו עדיין מוגברים ע"י המיקרופונים, וגרמו לנו לאיבוד הריכוז ולמוכנותנו להאזנת  נגינתו של הסולן.

    החלילן הראשי מר יוסי ארנהיים לא הספיק לעשות מהפך לאומי ונשאר עם הכלי המכוון קצת נמוך – בדיוק בהתאם להרכב הקודם.

    תסכול, פגיעה ובעיקר בושה – זה מה שהרגישו המוזיקאים, שהיו בין הקהל, וחובבי המוסיקה הקלאסית.

שתיקתו של הקהל שהראה איפוק, היה מתוך כבוד למאסטרו זובין מהטה. הכבוד הוא זה שניצח, "בסדר, ניתן לו להשתעשע, לא נלך אחר כך לבית קפה, נפספס אוטובוס או רכבת – ביג דיל."

 

     כן.. הפתיעה אותנו עד מאוד ההחלטה לתוספת כזאת בתכנית, אנו מכירים את המנהל המוסיקלי זובין מהטה כאחד שבונה את תכניות התזמורת בקפדנות רבה, דואג לאיכותן, מזמין סולנים הכי טובים ולא בא אלינו בספונטאניות עם עובדה קבועה.

     כנראה, יש מקום לשיפור.

  

    סלאם עליקום בעונה ה-72 !

 

  

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • לאלי  ביום יולי 17, 2007 בשעה 6:30 am

    אף אחת מהן לא הייתה רעה ומגעילה כמו הכתבה עצמה.

  • למי שביקש  ביום יולי 17, 2007 בשעה 6:39 am

    ————————

    קונצרן רב ישויות בתאריך 7/17/2007 12:14:27 AM

    מעניין מה היה אומר על כך עומאר

    אל שומרוני -:)

    ———————–

    צ'ארלי ביום אשכנזי בתאריך 7/17/2007 12:59:39 AM

    אוי מתוקה שלי, אני כל כך מבין אותך

    איזה מסכנה, באת לשמוע מוסיקה קלאסית אירופאית ברמה גבוהה המתאימה לאנשים איכותיים בלבד, כמוך וכמו חבריך המוסיקאים, אך נאלצת לשמוע בטעות גם חצי שעה של מוסיקה עם צלילים ערביים. רחמים. בטח יש לך עכשיו נזק מוחי מכך שנחשפת לקצת מוסיקה ערבית בלי להתכונן מראש. ממש מטורף הזובי מנטה הזה! לחשוף חובבי מוסיקה קלאסית עדינים וטהורים למוסיקה כזאת בלי להודיע מראש. באמת שערוריה. אני במקומך הייתי תובע אותו ואת החלילן הראשי על "חילול" הקודש.
    איזה מן דבר זה לזרוק רבעי טונים על אנשים תמימים ככה סתם באמצע החיים!

    אגב, אני לא מבין בכלי נשיפה, ויכול להיות שאני טועה, אבל אשמח אם תסבירי למה התכוונת כשכתבת שהחלילן הראשי "נשאר עם הכלי המכוון קצת נמוך". לא ידעתי שאפשר לשבת ולכוון חליל כאילו היה פסנתר או גיטרה.

    וכמיטב המסורת מבית היוצר (והשימוש) של צ'ארלי, הנה שיר ענוג המתאים לתוכן הכתבה והתגובה. שם השיר 'פלצנים 1'. כרגיל, מועמדות לפרס נובל תתקבל בברכה.

    בעולם של פלצנים
    מיץ ענבים טרי זה סתם
    וקוניאק זה למבינים

    בעולם של פלצנים
    סנדביץ' טוב זה סתם
    ושלפוחית שתן ברוטב זה מעדן של עשירים

    למה לשלם מעט ולשתות תה עלים
    כשאפשר לשרוף את הבריאות והשקלים
    עם סיגר יקר מעלים מגולגלים

    ההבדלים בין אלפי סוגים שונים של יינות, אדומים ולבנים
    וגם עולם שלם של מאכלים ובשרים
    הם כל כך גדולים
    עד שאי אפשר באמת לדעת ולקבוע מראש
    מה הולך עם מה
    ומה טעים

    אז תמשיכו לשחק אותה מבינים
    ורק תרחיקו את הטימטום הזה ממני
    ותעופו לי מהחיים.

    —————————

    עמית בתאריך 7/17/2007 2:00:38 AM

    מנת רעל של רבעי טונים?

    אין דבר יותר מקומם מלקרוא משפט כזה במשהו שמתיימ להיות ביקורת על קונצרט. אפשר לאהוב אפשר לא לאהוב… אבל להגיד על מוסיקה שונה שהיא רעל? ועוד אחר כך לדבר על כבוד? כבוד למה בדיוק?
    זה ממש מכעיס.
    אני יודע שזה טור אורח. ואני בד"כ קורא את רשימותיו של אלי בשקיקה. אבל זה ממש מקומם.
    זה גזעני. זה דוחה.

    (ולא, אני לא חובב גדול של מוסיקה ערבית. אני חובב מוסיקה קלאסית מובהק. כותב על מוסיקה, לומד ומלמד מוסיקה קלאסית. מנגן על פסנתר אך ורק מוסיקה קלאסית)

    אלי בבקשה תוריד את הפוסט הזה. הוא מעליב את האינטיליגנציה של הקוראים שלך.

    בבקשה

    תודה.

    ————————-

    אור בתאריך 7/17/2007 2:19:56 AM

    ביקורת הזויה

    חשבתי שזה פרודיה
    אני מבין זה אמיתי

    עופר בתאריך 7/17/2007 3:08:47 AM

    ללא נושא

    אני ממש לא מבין במוסיקה קלאסית בכלל ובמוצארט בפרט, אבל מהמעט שאני כן יודע, אני יודע שהאופרה של מוצרט נקראת "החטיפה מן ההרמון". קשה לקחת ברצינות ביקורת שטועה בפרט הבסיסי הזה.

    —————————-

  • מישהי שמכירה  ביום יולי 17, 2007 בשעה 7:04 am

    על ידע עמוק ויסודי בנושא ומראה על הצורך בשינויים בפילהרמונית על מנת שיביאו קונצרט טוב יותר לקהל .
    ביקורת היא נשמת אפם של המוזיקאים ויש מעט מאוד ביקורות משכילות בתחום המוזיק.
    ואלו תמיד אותם האנשים חנוך רון ועוד אחד או שניים .
    ברכותי לאסיה לשהצטרפה לתחום זה.אני מקווה שביקורותיה יביאו לשיפור במוזיקה שאותה אנו צורכים .

  • דני בלוך  ביום יולי 17, 2007 בשעה 8:21 am

    איני מכיר את המבקרת הדגולה אך היא צודקת בנקודה אחת: אי אפשר להעמיס על קהל תוכנית שונה בצורה קטבית מהתכנית שפורסמה מראש. 5 דקות – אפשר אבל חצי שעה? בהחלט לא. תכריז התזמורת על קונצרט משולב של מזרח ומערב – ומי שרוצה יבוא.

  • בלעם  ביום יולי 17, 2007 בשעה 9:16 am

    באמת אי אפשר להאריך תוכנית בחצי שעה סתם כך, אבל זה לא מה שמפריע למבקרת באמת. היא מעידה שמה שמפריע לה זה הרעל של רבעי הטונים שנשאר לה באוזניים. נראה שגם אם היתה מקבלת את הרעל במשך דקה וחצי היתה כותבת אותה ביקורת, בשינוי שתי מלים.

    (כשאני אומר רעל של רבעי טונים, אני לא מתכוון לרעל כמו של ליגטי, למשל, אלא נו… אתם יודעים, שוורצה רעל)

  • שרון  ביום יולי 17, 2007 בשעה 9:32 am

    נראה שאין סכנה שאתה עצמך תזכה בזמן הקרוב בפרס הסובלנות. לא המוסיקלית ולא האנושית. החליל המכוון קצת נמוך פחות מעליב מהפוסט הזה.

  • שרון  ביום יולי 17, 2007 בשעה 9:34 am

    (סליחה, לא הבחנתי בהערה הקטנה למעלה לפיה חוסר הסובלנות הוא של אסיה ולא שלך)

  • עמית  ביום יולי 17, 2007 בשעה 1:19 pm

    היא אפילו לא אמרה מה ניגנו של מוצרט ושל שנברג.
    אבל כחובב מוסיקה מודרנית אני יכול להיות מרוצה. על שנברג האוונגרד היא לא אמרה מילה רעה. ההיררכיה שלה ברורה. הערבים נמצאים בתחתית.
    בהההההה. נמוך.
    ואיך הביקורת הזו מראה בדיוק על ידע ובקיאות?
    ומי שם את הגברת המוסיקאית הידועה שתגיד לי איך חובבי המוסיקה והמוסיקאים שבקהל הרגישו?

    אם מוסיקאי (קלאסי) גדול כמו זובין מהטה מעריך את המוסיקה הרב תרבותית עד כדי כך שהוא מסכים לפנות לה חצי שעה בתוכנית, אולי הגברת המבקרת המופלאה תגלה קצת צניעות ולא תדבר סרה סתם. אולי היו בקהל יותר אנשי תרבות גדולים כמו מהטה ופחות אנשים צרי אופקים?

    ואפרופו מוסיקאית ידועה… איפה היא ידועה? מי היא? מה היא? מה היא עושה? אני מעורב בקהילת חובבי המוסיה הקלאסית בארץ שנים רבות ומעולם לא שמעתי את שמה…אז יכול להיות שאני פה צר האופקים, אבל יכול להיות שאופן ההצגה את המבקרת המהוללת בהתחלה – קצת מוגזם ויוצא מפרופורציה

  • מספר 666  ביום יולי 17, 2007 בשעה 3:19 pm

    בהחלט ידועה .כמנגנת וגם כמשוררת וכמוזיקאית וכמורה מוזיקה .
    זה שאתה לא שמעת עליה לא אומר ולא כלום .
    עם כל הכבוד גם אני מעולם לא שמעתי עליך מי אתה ומה עתה עושה ובאיזה סמכות אתה מבקר .
    אתה רוצה שיכבדו את סמכותך לבטל את ביקורתה כתוב מאמר משלך שבו אתה מראה שאתה יודע על מה אתה מדבר.

  • עמית  ביום יולי 17, 2007 בשעה 4:46 pm

    ואף סייגתי את זה בתגובתי הקודמת – זה שאינני מכיר את אסיה רודשטיין לא אומר כלום. יכול להיות שהיא מוסיקאית מחוננת ומורה מצויינת.

    אני לא צריך סמכות בשביל להעביר ביקורת, בדיוק כפי שאסיה לא צריכה סמכות בשביל לכתוב ביקורת. אבל אני עושה זאת באופן ענייני ומביע את דעתי, ומסייג כשצריך. את הסייגים והצניעות לא מצאתי בביקורת של אסיה.
    התקוממתי כנגד הגישה המתנשאת שאסיה מביעה כנגד מוסיקה רב תרבותית. בעיקר נגד הביטוי "מנת רעל של רבע טונים".
    מותר לא לאהוב את העובדה שהוסיפו יצירה לתוכנית – אך האם הגברת רודשטיין היתה מתנגדת אם לבמה היה עולה זובין מהטה ואומר החלטנו להוסיף לתוכנית סימפוניה של מוצרט? אני מניח שלא. אני מניח שאפילו אם היו שמים קצת שירים של ביטלס בעיבוד קאמרי לשישיית נגנים היא לא היתה מתנגדת באופן כה נמרץ.
    אני יוצא בעיקר כנגד האופן שבו היא כתבה על התוספת הלא צפויה לקונצרט. ראשית לזלזול הבוטה במוסיקה שאינה מערבית, ועל ההשפעה המרעילה לכאורה שהיתה לזו עליה. שנית אני מתרעם על האופן שבו היא הכלילה את שעתה על כלל המאזינים. ואפילו יותר מכך, עוד אפשר לסלוח על ההכללה לו היתה מסתפקת ב "הקהל לא נהנה". אבל להגיד שהקהל חש "תסכול, פגיעה ובעיקר בושה"? על מה, על זה שהשמיעו מוסיקה ערבית בקונצרט?
    זה מקומם.

    ולגבי הידענות והביקורת עצמה… הרשימה של אסיה אינה מכילה אפילו פרט ביקורתי אחד על הקונצרט עצמו ומעט מאד פרטי אינפורמציה.
    היא מזכירה את הקונצרט של יום לפני כן. מספרת שבחצי הראשון ניגנו מוצרט ושנברג (מה של מוצרט? מה של שנברג? האם הנגינה היתה טובה, מרגשת? ואיך השילוב של מוצרט ליד שנברג – יצירות עם סגנונות כל כך שונים. איך היה הניצוח?). אחר כך היא מזכירה שהיה אמור להיות קונצרטו של בטהובן לפסנתר עם יפים ברונפמן (עם מלא סופרלטיבים על הסולן, אבל אף מילה איך הוא באמת ניגן, האם הפרשנות של היתה מעניינת, האם השילוב שלו עם התזמורת היה מוצלח? האם נגינתו עלתה על הציפיות או שמא אכזבה).

    כל מה שהיה לאסיה להגיד הם דברי נאצה נגד מוסיקה מזרחית, כתובים בסגנון מתלהם ("רעל", "בושה"), ועוד אחר כך לתת לעצמנ טפיחה על השכם ולהגיד שהיה לקהל הרבה כבוד לזובין מהטה…. כבוד? ומה עם כבוד לזולת? ומה עם כבוד לשונה ולאחר?

    ובשביל להסיק את כל אלה לא צריך להיות מוסיקאי מדופלם. ולא צריך סמכות מיוחדת. צריך להיות קורא ביקורתי. צריך קצת צניעות אינטלקטואלית וקצת רגישות.

    ועל מנת לא להישאר אנונימי אני מוסיף לינק לביקורת קונצרט שכתבתי לפני כמה שנים ושפורסמה באינטרנט. http://www.garmish.net/portal/article.php?sid=405&mode=thread&order=0&thold=0
    ויש גם אימייל.
    בקרוב הבלוג 🙂

  • עמית  ביום יולי 17, 2007 בשעה 4:49 pm

    מנסה שוב

  • עמית  ביום יולי 17, 2007 בשעה 4:50 pm

    עכשיו זה בטוח יעבוד

  • ran  ביום יולי 17, 2007 בשעה 6:10 pm

    למה אתה מפרסם את זה?
    חוסר תרבות מן המדרגה הראשונה. בורות. התלהמות.
    כתיבה כל-כך גזענית, טפשית ומתלהמת לא קראתי כבר מזמן. גם על החטיפה מן ההרמון היו בורים וחסרי תרבות שאמרו למוצארט שיש בה "יותר מדי צלילים".
    מ"מאמר" ה"ביקורת" הזה אי אפשר להבין כלום חוץ מגיבוב מילים של מישהי שכנראה כבר מזמן שכחה (אם ידעה אי פעם) מוזיקה מה היא. את יודעת מה? תשארי עם התסכול והבושה בבית.
    ואלי – אנא, אל תזהם את הבלוג שלך בתופעות מבישות כמו ה"מאמר" הזה.

  • ורד  ביום יולי 18, 2007 בשעה 1:01 am

    כותבים אורחים בבלוג יש לברור.
    לא כל אחד יכול

  • אסיה רודשטיין  ביום יולי 18, 2007 בשעה 10:08 am

    התעניינתי בחומר,
    בהצלחה לכולם!

  • ארד  ביום יולי 18, 2007 בשעה 12:03 pm

    אל תתן יד לרוע הזה. המאמר של אסיה מלא ברוע וארס בלתי מוצדקים. היא לא ראויה לבמה. אפשר היה לאמר את אותם הדברים בפחות חלאתיות, ובצורה עניינית

  • יונת ש.  ביום יולי 18, 2007 בשעה 12:18 pm

    אני לא מבינה אותך, 666 נשמה –
    מצד אחד, אתה משחק אותה לוחם-צדק נועז, עם כל הפוסטים המתלהמים על ניצול תחקירנים בטלויזיה, וכמה שזה לא פייר וכו'.
    יענו, המוסר חשוב לך.
    מצד שני, אתה מעודד אנשים קטנים ורעים מהסוג של אסיה לקדם את עצמם על ידי דריכה גסה על אחרים .

    האם זה מוסרי בעיניך, ?

  • מספר 666  ביום יולי 18, 2007 בשעה 1:09 pm

    מתוך לב כואב ומן ההרגשה הנכונה שעל בעיות ופגמים יש להצביע ולבעוט בכל הכוח בתקווה שאולי כך יתוקנו .
    אסיה מסוגלת לכתבו גם מאמרים של שבח כמו שמראה המאמר הזה
    המוזיקה של איתמר גולן
    http://www.notes.co.il/eshed/32804.asp

    דעתי היא שאין ספק שרוב המבקרים היום על מוזיקה בנוסח חנוך רון הם אנשי סצינה מובהקים שאין לצפות מהם לביקורת אמיתית נוקבת וחריפה
    יש לקוות שאסיה תמשיך לפרסם כאן את מאמריה הנוקבים ,הבמה כאן פתוחה לפניה ,כאן יהיה לה חופש כתיבה שאים למבקרי המוזיקה האחרים שמוגבלים בסד של כמות מילים בעיתון והחשש שלא לדרוך על אצבעותיו של מישהו . .

  • X  ביום יולי 18, 2007 בשעה 2:29 pm

    דבריה של הגברת אסיה וולגריים, גזעניים, היא לא רק מגלה בורות אלא גם כותבת בצורה גסה, קשקשנית, ועיוורת לטיפשותה עצמה, אין שום דבר מעניין "בסקירה" היא מגישה כביכול, ובנוסף לכל הצרות האלה – כמו תמיד אצל בורים אטומים – היא מגלה מגלה התנשאות מכוערת ואידיוטית למוזיקה שונה ואחרת שאוזנה הסתומה לא מסוגלת לקלוט. פשוט גועל נפש

  • עמית  ביום יולי 18, 2007 בשעה 3:36 pm

    מותר לא לאהוב, ומותר להעביר ביקורת. השאלה היא איך ועל איזה בסיס. והעובדה שאסיה יודעת לשבח לא מעלה ולא מורידה כהוא זה (היא ממש לא רלוונטית לדיון- מפתיע שהבאת את הנימוק הזה).

    כבר אמרתי את דעתי – הביקורת (הספציפית הזו) של אסיה היא לא ביקורת מוסיקלית. אין שם ולו התייחסות רצינית אחת למוסיקה עצמה שנוגנה בקונצרט. יש שם התייחסות מלאה שטנה לתרבות אחרת. יש שם חוסר כבוד עמוק לאנשי תרבות שעוסקים ביצירת מוסיקה. וכן – יש שם הרבה גזענות.

    גם אני אינני אוהב את הביקורות של חנוך רון (גם הוא אינו מביע יותר מדי כבוד לתרבות עליה הוא כותב). ואני מסכים שביקורת המוסיקה בארץ איננה מדהימה (המבקר הטוב ביותר שקראתי היה דרור בורשטיין בתקופה שכתב בכל העיר – אבל הוא יוצא מהכלל שמעיד על הכלל).
    אבל הביקורת הזו של אסיה מעידה על הכלל יותר מכל, ואפילו מקצינה. אין שם שום דבר נוקב. שום דבר אינטיליגנטי. וגם לא כבוד. לא לנגנים, לא למוסיקה, ולא לתרבות. היה עדיף שהיתה צריכה לתת חשבון למישהו ולקצץ במילים.

    אם לתת לה במה או לא – זה כבר שיקול פרטי שלך. אבל אל תשלה את עצמך שמדובר בביקורת מוסיקלית ברמה גבוהה. לפחות לא לפי הדוגמאות עד כה – הראשונה עוד היתה נסבלת. לא מעניינת אבל לפחות לא גזענית. ולכן גם לא הגבתי אז. אבל עכשיו היא עברה כל גבול של טעם טוב.

  • עמית  ביום יולי 18, 2007 בשעה 3:43 pm

    בקריאה שניה ושלישית – אני חושב שהתגובה האחרונה שלי חרגה בעצמה קצת מגבול הטעם הטוב. לצערי אינני יכול לערוך אותה. אלי – תרגיש חופשי למחוק אותה. אני כנראה מיציתי את יכולתי לתרום לדיון הזה באופן ענייני.

  • עמית  ביום יולי 18, 2007 בשעה 4:09 pm

    רק כדי להדגיש שאין לי כלום נגד אסיה רודשטיין ודעותיה, אלא רק כנגד סגנון הכתיבה. ורק כדי שאוסיף גם ביקורת בונה.
    אפשר היה לנסח את הדברים אחרת… משהו בסגנון הזה:

    …אחרי ההפסקה, להפתעתי, לא נוגן הקונצ'רטו של בטהובן – אלא לבמה עלתה לבמה קבוצת נגנים מעורבת מזרח מערב וניגנה במשך כחצי שעה קטעים בסגנון ערבי. התרוץ הרשמי היה חלוקת פרס כשלהו.
    עצם העובדה שמשנים את התוכנית באופן כה קיצוני בלי להודיע על כך מראש (אפילו לא בתוכניה) הוא מרגיז. פיתחתי ציפיות והתאכזבתי. אבל, לא אכחש, אני אינני אוהבת מוסיקה מזרחית, ואינני רואה איך זה משתלב עם חווית ההאזנה למוסיקה קלאסית (רבעי הטונים נשמעים לאוזן ה"קלאסית" שלי כמו זיופים צורמים). ה"הפתעה" הזו פגמה לי בחוויית ההאזנה לקונצרטו של בטהובן שהגיע אחר כך….

    אם זה היה כתוב כך – לא הייתי פוצה פה. זה לא היה מפריע לי. אולי אפילו הייתי מביע סוג של הזדהות.

  • יונת ש.  ביום יולי 18, 2007 בשעה 5:49 pm

    אבל, יכול להיות ש-666 בחר את אסיה
    דווקא כי היא כותבת מגעיל.
    ולראיה – כמה טוקבקים הגיעו! בעידן שלנו, אתה לא צריך להיות חכם, מוכשר, או מבין – מספיק שתהיה מגעיל ואטום מספיק כדי לקבל תשומת לב
    וזו כנראה המטרה של אסיה ושל 666

  • עמית  ביום יולי 18, 2007 בשעה 9:22 pm

    שאלי עושה את זה בכוונה בשביל לקבל רייטינג – אני אפסיק לקרוא אותו. איכשהו אני לא מאמין שזה כך.
    מה גם שזה עליה רגעית של הרייטינג לצורך ירידה. אם איכות הרשימות יורדת, לאט לאט אנשים יפסיקו להתעניין ויפסיקו להגיע. אז אני לא רואה איך פוסט פרובוקטיבי ונמוך יכול לתרום לטווח הארוך.
    מצד שני – מה אני כבר מבין בשיווק?

  • יוני  ביום יולי 19, 2007 בשעה 5:45 am

    מה שכתבת דווקא מראה שאתה מבין הרבה בשיווק. לצערי רוב ה'מומחים' לא באמת מבינים את זה. בקשר לאלי, בדרך כלל אני מסכים איתו, אבל הפעם הוא מגן על אסיה בחמת זעם אגרסיבית כאילו היה איזה לביאה שמגינה על הגורים שלה. למה? קטונתי מלהבין, כנראה שיש לו את הסיבות שלו…

    אגב, אם כבר מדברים על רעיונות שיווקיים, אולי בפעם הבאה תלך ביחד עם אסיה ידידתך החדשה לקונצרט, כאשר כל אחד מכם כותב ביקורת. שניכם תעלו את זה לאתר באותו הזמן והקוראים יגיבו ויחליטו מה דעתם. אולי צ'ארלי מהתגובה השנייה גם יכתוב עליכם שיר. ממש תוכנית ריאליטי…

  • X  ביום יולי 19, 2007 בשעה 12:37 pm

    לא חרגת ולא כלום. דבריך יפים ונבונים ולחלוטין לא בעייתיים. אתה כותב ברור ובהיר. המשך כך

  • X  ביום יולי 19, 2007 בשעה 12:40 pm

    אמנם הבנתי הבאת את רעיון הריאליטי "בצחוק". אבל זה לא מצחיק בכלל. אסיה כותבת לא רק בבורות, בגסות ובחוסר הבנה במוזיקה, אלא גם בגזענות. וזה כבר לא מצחיק בכלל

  • тишизм  ביום מאי 1, 2008 בשעה 6:09 pm

    не мечи бисер перед свиньями…

  • נטלי  ביום מאי 1, 2008 בשעה 9:30 pm

    אני מניחה כי התגובות הקשות הגיעו ללבה של אסיה, לא קל להיות פרפקציוניסטית, וגם בני-אדם המוכשרים ביותר, כשנסגרים שקועים בפעולתם העיקרית הופכים לאדישים כלפי יכולות מסוג אחר שלא משתלב בתכנית חייהם.

    לא קל להיות גמיש – לקבל את הצורך של אמנים שונים להישאר שונים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: