רומן של תיקון ושל תקווה

 

 

ב-19.5. 2007 נכחתי באירוע השקה במרכז "ברודט " בתל אביב לכבוד ספרה החדש של הסופרת והרופאה ( ומלכת יופי לשעבר ) לימור שריר "פירות בר אדומים " .

באירוע זה נשאה החוקרת והבלשית הספרותית פרופ'  נורית גוברין הרצאה מעניינת על ספר זה.

לרוב הרצאות שניתנות באירועים כאלה לכבוד סופרים לא נשאר מהן שריד  וזכר .אלא אם כן הסופר הקליט אותן .

אבל  הפעם המצב שונה .
כעת לפניכם בפרסום בכורה עולמי הרצאתה של פרופסור גוברין על ספרה של לימור שריר .ואליו נוספות כמה תמונות נבחרות מהאירוע .  

ספר של תיקון ושל תקווה

מאת  פרופסור נורית גוברין

 

ספרה השלישי של לימור שריר: 'פירות בר אדומים', הוא ספר של תיקווה. זהו ספר מעודד, המנחיל לקוראיו את התקווה שיש אפשרות של "תיקון" לפרשות חיים שנתקלקלו או נקטעו באורח טראגי. יש סיכוי ל"פרק ב'" בחיים ואפילו ל"פרק ג'" מוצלחים, בתנאי שהנוגעים בדבר ילמדו מניסיונות העבר שלהם שנכשלו. עם זאת אין הדברים פשוטים ובעיקר אינם בטוחים. הסוף נשאר פתוח, עם רמזים לסיכוי טוב של "תיקון", אבל רמזים בלבד. אחד המְספרים, הפרופ' אבנר שלגי, אחד משלושת ידידיה-מאהביה של דריה, המתלבט והעומד על פרשת דרכים, מקבל סידרת החלטות גורליות ומשמעותיות בחייו: הוא סוגר את פרשת נישואיו לנורית, חותם על מסמכי הגירושין ומחליט לשלוח לה "עוד היום" את "ההסכם החתום"; מחליט להפסיק את המחקר, למרות שזה עלול לפגוע בקריירה שלו; מחליט לעזוב את פריס; לעזוב את הדירה ולחזור לארץ. ובעיקר – להיפגש עם דריה (עמ' 236-235). אמנם אין הוא בטוח "כיצד היא תגיב, ואם יש עתיד ליחסינו, אך החלטתי בכל-זאת לנסות ולהפתיע אותה ובעצם גם את עצמי". הוא חש שהצליח להשתחרר "מכבלי המיתוסים" שהיה שבוי בהם "ומוכן להעז ולעשות מעשה שתוצאותיו אינן ברורות".
זוהי שורת הסיום של הספר, המסתיים, כאמור, בסוף פתוח, אך עם הרגשה של הקורא, שיש סיכוי ל"תיקון" ולהצלחתו של הפרק הזה בחייהם של הגבר והאישה. קודם כל משום שקיימת אהבה הדדית ביניהם. וכן, משום שכל אחד מהם למד משהו מניסיונותיו-כישלונותיו הקודמים. דריה שוב אינה מפחדת "לעוף גבוה מדי" מחשש פן תיפול לתהום" ואבנר שלגי מבין כעת את סוד הזוגיות המוצלחת:
"חשתי בתוכי שאני בנוי עתה לאהבה בְּשלה שארצה לחלוק עם דריה, שתסייע לי להתגבר על תחושות בדידותי ובדילותי ושתניח לכל אחד משנינו להיוותר הוא עצמו." (235) מה שנקרא בלשון הפיזמון: "שנינו יחד וכל אחד לחוד".
סיום הספר גם מסכם את "סוד קסמה של דריה": "דריה שבה ונדמתה בעיני לסמל להתחדשות החיים אחרי חוויית אובדן וסבל, כאותה פנינה יפהפייה הבוקעת מצדפה." (235).

 

ספר של חיפוש

'פירות בר אדומים', הוא ספר של חיפוש. הספר סוגר מעגל. ראשיתו בחיפוש של אבנר שלגי אחר דריה, דרך היכרות עמה, שמיעת סיפור חייה, ועד לסיומו, עם קבלת מכתבה, וקבלת ההחלטה לחזור לארץ ולהיפגש עמה. אבל גם החיפוש עצמו הוא מטרה, כפי שמהרהר הפרופ' אבנר שלגי: "כל אהבה היא אשליה, הרהרתי, וטִבעהּ להתפוגג עם הזמן. אך עובדה זו לא מונעת מאיש לשוב ולחפש אחריה. החיפוש עצמו גורם לנו איזהו אושר." (212).
המוטו של הספר, "איתקה" מתוך שירו של קוואפיס, בתרגום יורם ברונובסקי, מעיד על מרכזיותו של החיפוש בספר: "כי תצא בדרך אל איתקה / שְאל כי תארך דרכך מאד / מְלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת." וכן מילות הפתיחה: "זה ימים חיפשתי אחריה."
אבל לא רק אבנר שלגי מחפש, ולא רק דריה מחפשת. למעשה, אין כמעט דמות בספר שאינה מחפשת משהו: תשובות; אושר; מלאוּת החיים; פתרונות; תיקון; תיקווה.
לכך מצטרפת העובדה, ששום דבר אינו באמת כמו שרואים אותו; מה שרואים כלפי חוץ, איננו מה שקיים באמת; המהות האמיתית אחרת מכפי שהיא מתגלה כלפי חוץ. כך, למשל, התברר לדריה, שאמה של חנה, חברתה הטובה של דריה,"עזבה את הבית ועברה להתגורר עם גבר אחר" לאחר שקודם, נחשבו הוריה של חנה בעיני דריה למשפחה אידיאלית. (119).
יש בספר סידרה של מצבי זוגיות מקבילים, שסיפורם, הצדדי, כביכול, משקף את לבטיה של דריה, אבל גם של כל הגיבורים האחרים. כולם מתלבטים בזוגיות שלהם, מחפשים את אושרם ביחד ולחוד, ומגיעים לפתרונות שונים.
כמעט כל הזוגות בספר, נפרדים; או מצויים במשבר; כמהים למשהו אחר; חוזרים לבת זוגם או נפרדים ממנה ומקימים משפחה אחרת. המדובר בעיקר בגברים שעזבו את הבית לצמיתות, או כאלה שעזבו, חיפשו, וחזרו, אבל גם בנשים שעזבו.
כך הוריה של דריה, שאביה עבר טראומה בעקבות המלחמה והשתנה (101), עזב את הבית, התחרד ובנה משפחה חדשה, אבל אינו בטוח ביציבותה; כך, מנחם ומוריה הדתיים, שהכירו עוד ב"בני-עקיבא", בנעוריהם (137-133), ומנחם, מנהל רומן עם דריה, אבל גם נפרד ממנה, וחוזר ליציבות חיי המשפחה שלו עם מוריה; כך גם אבנר שלגי ונורית.
צילם של ההורים משפיע על גורלם של הבנים והבנות. כך, אמו ניצולת השואה של אבנר (123) היושבת ביום נישואיו "בין החוגגים כאיבר מדולדל" (124); וכך הוריה של דריה, שלא הגיעו למסיבת הסיום בבית הספר התיכון (121) ומותה הטראומטי של אמה (145-144). הוא הדין גם בדור הקודם, של הסבים והסבתות, שגם מערכת היחסים עימהם, משפיעה על דרכי התנהגותם של הנכדים.

שלוש התנסויות

לדריה מערכת יחסים עם שלושה גברים, השונים מאד זה מזה, ומייצגים כמה מן האפשרויות של מערכות היחסים שבינו לבנה: איתמר, אהבת הנעורים, הצעיר מדריה בשנים, ולמעשה, סטודנט שלה, כמרצָה צעירה באוניברסיטה. הוא יליד הארץ, בן למשפחה ממוצא תורכי. איתמר נהרג בתאונת אופנוע.
מנחם, הדתי, המייצג את דמות האב שאותה מחפשת דריה, אב לילדים, החוזר בסופו של דבר אל רעייתו מוריה ואל משפחתו. גם אותו הכירה באוניברסיטה, כאחד השומעים של הרצאותיה.
אבנר שלגי, מירושלים, פרופ' במדעי הרוח, פרוּד ולאחר מכן, גרוּש מאשתו נורית. ההתנסות עמו, שיש בה אהבה הדדית, יש לה סיכוי להתממש, אם כל אחד מהם, יפיק את הלקחים המתאימים מניסיונות חייו הקודמים שנכשלו.

הספר כתוב מנקודות מבט מתחלפות. כגון: של אבנר שלגי, דריה, אבא של דריה, דריה ואיתמר, מנחם, וגם: אמו של איתמר ואחרים.
בספר מתחלפים גם הזמנים: ההווה מעורב בזיכרונות ילדות, בגרות ונעורים, של דריה, אבל גם של הדמויות הנוספות.
בספר מתחלפים גם המקומות, בעיקר בין פריס וירושלים.
התנסויות וחילופים אלה מחזקים את מוטיב החיפוש המרכזי בספר.

מוטיב הפירות

שם הספר "פירות בר אדומים", יש בו יסוד יצרי של אכילה ופיתוי. מקורו בתיאורו של ז'רום, צייר צרפתי צעיר חברו לחיים של עמוס, הפרופסור למדעים מדוייקים בסורבון, חברו הוותיק של אבנר שלגי: " שפתיו שהיו סדוקות בשל הקור נראו כפירות בר אדומים ועסיסיים" (9). זוהי, אולי למרבה האירוניה, הזוגיות היציבה ביותר בספר.
אבל הספר מלא פירות: לא רק "התמר" בשמו של איתמר, ותיאור "עורו הרך והשחום כצבע התמר" (86), אלא גם "התותים", מעץ התות המגיע "עד הקומה השלישית" שאותם אוכלים יחד דריה ואיתמר (87). ודומה שלמותר להזכיר את התפקיד הארוטי של "התות" בשיריה של יונה וולך, ואחרים. הפגישה בין אבנר שלגי ודריה, נעשתה "בעקבות תפוח" (11 ועוד) שהוא פרי האהבה והפיתוי האולטימטיבי, מאז אדם וחווה בגן העדן. ויש עוד פירות, עצים (דפנה), ופרחים למכביר בספר, יחד עם חתולים וכלבים בתפקידים שונים.

פרשת העורך

אני מבקשת לסיים, סקירה קצרה זו על הספר, בהצבעה על ההומור שבספר, שלא תמיד נותנים עליו את הדעת. אין זה הומור "נקי", אלא הומור מריר, המעורב בפחד, בחשש, במתח. הכוונה לפרשת היחסים שבין הסופרת, כדמות בספר, לבין "העורך". סידרת פגישותיה עמו, מלוּוֹת, כצפוי, בחרדה: מה יאמר על הספר? מה יהיה משפטו? הפגישות נערכות בירושלים, והסופרת נוסעת אליו. מרבית הפגישות מסתיימות בלא כלום, ובהרהוריה האסוציאטיביים של דריה בנושאים שונים. במקום לדבר על הספר, מדבר העורך על עצמו ועל אשתו האהובה שנטשה אותו. גם זו, מערכת יחסים מקבילה למערכות היחסים המרכזיות בסיפור.
בסופו של דבר, לאחר שהעורך מחמיא סוף סוף לספר, ולאחר שהספר יוצא לאור וזוכה להצלחה מרובה, מתברר לדריה, כשצילצלה לדרוש בשלומו של העורך "שהוא התאבד" (187). האם זו נקמתו של סופר בעורכו הגורם לו למתחים ולחרדות?! האם יש קשר בין המחמאות של העורך לספר לבין התאבדותו? הפגישות עם העורך, גורמות לסופרת להרגיש פגיעה וחסרת אונים: ""כמו להכעיס, אהב למצוא חסרונות בכתוב. ברגעים כמו אלה היו המילים שבקעו מגרונו חדות כתער, ואכזריות בסיסית עיבתה את האוויר סביב והֶאפילה אותו. היא חשה כאילו הולכת ונובטת בו עוינות עמומה, והיא תהתה האם הוא מפנה אותה כלפיה או שמא כלפי הדמויות בספר. היא התאמצה בכל נפשה ללמוד לקבל ביקורת, אך היא מצאה עצמה לרוב תוהה האם הביקורת היא אכן אובייקטיבית או שמא היא מבטאת את הלך-רוחו הנואש של האדם המריר הזה" (39).
אין הרבה יצירות ספרות המתארות מעמד מסוג זה שבין המבקר לעורכו. אולי, בספריו של אהרן מגד.
ובכל זאת, בסופו של דבר, זה היה משפטו של העורך, וזה, כמובן, מה שהסופרת, חושבת במישרין על ספרה, ומקווה שגם הקוראים יחשבו כך:
"יש בספר תיאורים מדהימים", אמר לה, כשהוא מרים את עיניו מכוס התה שלו, ועתה נראו לה עיניו בהירות ושלוות, "כושר התיאור שלך הוא נדיר, תיאורי טבע, אנשים, אווירה. החדירה לתוך נבכי הנפש, הכניסה לפרטים, היכולת להכיר לקורא מציאות שאינה מוכרת לו, ולגרום לו לחוש שהוא כבר חווה את האירועים שאת מתארת" (100).

אותם קוראים-טובים המוכנים להתאמץ, ימצאו עניין והנאה בספר זה.

 

נספח :

כמה תמונות נבחרות מאירוע ההשקה של ספרה של לימור שריר

 

מירון איזקסון , פרופסור  רפי ולדן ,לימור שריר , פרופסור נורית גוברין ,ציפי שחרור

 

המשורר מרייון אייזקסון מרצה בערב של לימור שריר .

 

לימור שריר ופרופסור רפי ולדן .

 

נורית גוברין,לימור שריר ,עורכת כתב העת "מאזניים " ציפי שחרור פרופסור ולדן ,  והמשורר  מירון אייזקסון

 

 

 

 אלי אשד, המשורר אריק א' ,רן יגיל ,לימור שריר

 

אלי אשד ,יואב איתמר ,ורן יגיל עם לימור שריר .

 

האולם באירוע ההשקה.

 

קישורים רלבנטיים

עוד על לימור שריר
חוקרת המיתוסים :האישה הנצחית על פי לימור שריר
האישה מול האלוהים :.התיאולוגיה של לימור שריר

הזהות הנשית של לימור שריר :הרצאה מאת מירון אייזקסון

נורית גוברין בלשית ספרותית

 

ערב ספרותי לכבודה של הסופרת לימור שריר והשקת ספרה "פירות בר אדומים "

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: