20 שנות "זבנג " : נמרוד רשף ושי צ'רקה במחווה לאורי פינק

 

בימים אלו מלאו 20 שנה לפירסומה  הראשון של סדרת הקומיקס הישראלית המצליחה ביותר "זבנג " מאת אורי פינק .

 לרגל התאריך אני מפרסם בפרסום בכורה עולמי סיפור מחווה לסדרה זאת מאת הקומיסאי -שחקן -זמר -סלבריטאי נמרוד רשף . שמביא את הגירסה שלו למה שקרה לגיבורי "זבנג " גל ג'ינג'י והאחרים עשרים שנה אחרי .

הסיפור הזה יועד במקורו אתר זה אבל לבסוף הוכנס גם תערוכת "זבנג" של אורי פינק בסינמטק.

נמרוד רשף פירסם בימים אלו את החוברת החוברת השלישית שלו בסידרת "עוזי " על מתנקש בעל כוחות על  הקשור לישות העל טבעית מטטרון .אנו מחכים בקוצר רוח לחוברת הרביעת שתסגור ( אני מקווה ) את הסיפור .

והנה לפניכם סיפורו של רשף המספר מה קורה כאשר חברי חבורת "זבנג " של אורי פינק התיכוניסטים הפרועים לשעבר נפגשים לאחר 20 שנה במציאות .ומגלים מה השתנה במהלך 20 השנה האלו .

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
והנה מחווה מאת הקומיקסאי שי צ'רקה לאורי פינק לכבוד 20 שנות זבנג ובו הוא מפגיש בין גיבורו איש המשנה בבא עם נער מחבורת "זבנג ".
במיוחד עבור אתר זה.
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On ספטמבר 12, 2007 at 3:55 pm

    רק חבל שבקומיקס של נמרוד איא פשר לקרוא את הטקסט

  • עידן  On ספטמבר 12, 2007 at 4:26 pm

    התמונות קטנות מדי.

  • מספר 666  On ספטמבר 12, 2007 at 9:18 pm

    יש כאן
    http://www.e-mago.co.il/e-magazine/zbeng-comics.html

  • גיא  On ספטמבר 13, 2007 at 6:23 pm

    ג'ינג'י דומה לנמרוד רשף באופן מטריד 😦

  • איתמר  On ספטמבר 16, 2007 at 11:18 pm

    לטעמי אין זה מטריד שג'ינג'י דומה לנמרוד רשף, זה מחוכם ומאתגר (אולי גם אתה התכוונת לזה ואני לא מספיק מחוכם בשביל לקלוט את זה מתגובתך, גיא).
    לבד מג'ינג'י, אולי אני מדמיין אבל אני מוצא אי אלו קוי דמיון אפילו בתוי פניו של אשר (אשר קילר, במקור) לאלה של נמרוד רשף.
    לאמור: חלק מן המחווה שלו לאורי פינק היה בעצם לשלב את דמותו שלו (דמות המחבר/מאייר אם תרצו) בקומיקס הזבנגי.
    מעבר לכך, הפרשנות שלו ללוק השזוף של אשר אחרי עשרים שנה היא וריאציה מעניינת כשלעצמה, שלא לדבר על כך שהוא השכיל לשמר את הקו הסקסיסטי הצעקני של אורי פינק בעיצוב הגופני של הגברים והנשים הזבנגיים, ובהקשר זה שימר גם את הקו הגברי-משהו בכתפיים של סיגל.
    אהבתי גם את האמונה באדם המתגלה ברעות שמפגין ג'ינג'י. אחרי הכל, נחמד שמפרגנים לדמות הצבעונית והויטאליסטית הזו.
    באשר לשי צ'רקה – אין לי מילים. האיור פשוט גאוני: בתמונה אחת הוא הצליח לדחוס גם את אחד ממצבי הצבירה היסודיים ביותר של דמותו של ג'ינג'י, המאפיינים אותו לא אחת ב'זבנג', לאמור: ג'ינג'י חוטף זבנג עסיסי על הראש כתוצאה מפעילות-היתר (בד"כ ההורמונאלית) שלו, וזאת תוך שילוב מלא של דמותו של בבא, המשמשת פה לדעתי כמייצגת של המאייר, ומסמלת יותר מכל את יחסו האמביוואלנטי לג'ינג'י החמוד והמקסים הזה: סוטה! מניאק אחד! אבל איך אפשר בכלל לכעוס עליך, תגיד?… אתה הרי כל כך אנושי! ספר הגמרא שאיתו מכה בבא על ראשו של ג'ינג'י, (כפי ששמתם לב מדובר במסכת סוטה), מייצג את כל מורשת הדורות שאליה מחובר היוצר הדתי, אשר כפי שאמרתי, מקיים יחס מעניין אל מושא חבטותיו הג'ינג'י: הוא קרא את מעלליו והכירו, ואף פיתח אליו אמפתיה, ומתוך כך הוא מפליק לו על מניאקיותו ועל כך שהוא גם מעמיד אותו בסוג של מבוכה בעצם הופעתו. על זה נאמר "נאמנים פצעי אוהב". ודאי שג'ינג'י מייצג כאן גם את אורי פינק עצמו, על הויטאליסטיות המפורסמת של יצירתו (מיניות מופגנת, אלימות, שימוש בולט בסטראוטיפים ועוד). איחולי ה'מזל טוב' בולטים כאן שבעתיים על רקע זה, והתוצאה, אם להיות לצ'רקה לפה, היא: אוי, אורי פינק, אתה כזה שובב אבל כמה שאני אוהב אותך (איך אפשר שלא)…

    על אורי פינק עצמו דומני שאין צריך להכביר מילים. מזל טוב שיהיה, באמת.
    אה כן, ומגיע גם לאלי מילה טובה, כמו תמיד.

  • איתמר  On ספטמבר 17, 2007 at 4:18 pm

    עוד מילה על ג'ינג'י של רשף:
    בהנחה שפניו של הלה אכן דומות להפליא לפני רשף, הרי שיש כאן מה שקרוי "דאוס אקס מאכינה", כלומר האל היוצא ממקום המסתור שלו ומתגלה. במקרה זה הכוונה כמובן למאייר, שהוא האלוהים של הקומיקס. זה מאוד מעניין שרשף בחר "להתגלות" פה דווקא מתוך דמותו של ג'ינג'י, ולא מדמותו של גל למשל, או בדמות עצמו-האמיתי, כפי שפינק עשה אי אלו פעמים בעבר בקומיקסיו. ייתכן שהסחבקיות והקלילות והאנרגיות הבלתי-נדלות של ג'ינג'י (הדמות הכי ויטאלית ב"זבנג", כאמור) קסמו לרשף, והוא החליט להביע פה הזדהות משמעותית עם דמותו, וייתכן שזה אפקט קומי כאוטי שכזה: האחרון שחשבתם שהוא אלוהים, הדמות הכי שפלה ולא-רצינית – דווקא היא עשויה להפתיע אתכם במעורבות שלה ובדאגה שלה לגורלה של כלל החברה. חוצמזה זה גם הכי קול להיות ג'ינג'י, תודו.

  • ג'ינג'ית  On ספטמבר 25, 2007 at 3:56 pm

    איתמר, אני חייבת לתקן אותך ועמך הסליחה. הביטוי "דאוס אקס מאכינה" מתייחס לתופעה ספרותית עוד מימי יוון העתיקה, שכאשר לסופר לא היה סיום ראוי לספרו/יצירתו, האל היה "מופיע" משום מקום ומציל את המצב. לאו דווקא האל בכבודו ובעצמו, אלא הפתרון היה מתגלה לו לפתע, בצורה שלא תואמת את מהלך הסיפור, כמו מן פלסטר לכל בעיות היצירה.

    אבל באמת הכי קול להיות ג'ינג'י 🙂

  • איתמר  On ספטמבר 25, 2007 at 11:16 pm

    כפי שציינת, שמו של המינוח הספרותי שאול מן הספרות היוונית, ומשמעויותיו הפכו מאז רחבות יותר מאשר הופעת אחד האלים דווקא.
    ה"אל" יכול להיות סוגים שונים של תובנות, הארות, פעולות וכיו"ב (הצופנות בחובן "פתרון" לסיבוכי העלילה) הפוקדות את הדמויות באופן לא מוסבר, שאינו מתיישב עם הרצף העלילתי, והוא יכול גם להיות גם התערבות פיזית של דמות כל-יודעת כדמות המספר וכו'. כזוהי דמותו של ג'ינג'י-רשף.

  • מספר 666  On אוקטובר 5, 2007 at 10:07 am

    "זבנג " מלאו 20 שנה מאז הסיפור הראשון על גל וחבריו שהופיע ב"מעריב לנוער. "
    לרגל האירוע החגיגי קראו שתי כתבות גדולות
    הכיתה מן הגיהנום :20 שנה של זבנג
    http://www.notes.co.il/eshed/36855.asp
    ואורי פינק האיש והתופעה:סקירה מקיפה על חייו
    ועלילוניו של אורי פינק
    http://www.notes.co.il/eshed/36864.asp

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: