דור המדבר של דוד פרישמן

""במדבר " איור עטיפה מאת מ.אריה .

הופיע בגליון במגזין "עמדה " מספר 17

  

כתבה מיוחדת לחג הסוכות .בחג הסוכות אנחנו חוגגים את הקמת הסוכות במדבר סיני בידי בני ישראל במסגרת מסעם הארוך שם .
ולרגל חג הסוכות להלן כתבה על היוצר של היצירה המפורסמת והמשפיעה ביותר בספרות המודרנית על מסעותיהם של בני ישראל במדבר ,הסופר המשורר ,המתרגם העורך והמבקר , דוד פרישמן ,מחבר סיפורי "במדבר ". האיש שהכניס רעיונות שלא נשמעו כמוהם לספרות העברית  וגם מאז רק מעטים מאוד העזו לחזור עליהם ולעולם  לא באותה ההעזה . .

לא אלך עמם, לא אלך : דרכיהם לא דרכי
ונשוא לא אוכל להגם וניבם ושיחם ושיגם ,
וסבול לא אוכל ארחם ורבעם וכל הגיגם
נביאיהם לא נביאי ,מלאכיהם לא מלאכי
ולגועל לי מחשבות ,מחשבות ומוחות אינם,
ולתועבה לי רגשות ,רגשות ואין לבבות
ולזרא לי התלהבות שאין בה אש להבות –
לא אוכל רעי ,לא אוכל שתות מימהם –יינם……
( מתוך "לא אלך עמם " מאת דוד פרישמן, 1898 )
 

"איש לפניו בסופרי ישראל לא משח את חיציו ברעל אשר כזה, איש לא הרחיק קלוע ממנו עד להר סיני …שמיים בקשו רחמים על משה ותורתו מפני חמת עטו הבלטריסטי של דוד פרישמן ."
". .
( אברהם קריב "עטרה ליושנה" ע' 187 )

 
דוד פרישמן.צילום.

דומה שאי אפשר להגזים בחשיבותו של דוד פרישמן לספרות העברית מסוף המאה ה-19 ועד לשנות העשרים . כמבקר הוא היה להסכמת הכל המבקר החשוב ביותר של התקופה. אדם שניהל מלחמת חורמה למען העלאת סטנדרטים של הספרות העברית מספרות קרתנית ירודה לספרות ברמה אירופית .
כעורך הוא היה אחראי לכתב העת "התקופה"שעד היום המבינים רואים בו את כתב העת האיכותי ביותר בתולדות הספרות העברית לדורותיה.
כמתרגם פורה היה אחראי לכמה יצירות מופתיות של תרגום שלא נס ליחם גם היום  .

וכמספר וכמשורר יצירותיו נכנסו למקראות של התקופה והם עדיין בין היצירות הקריאות ביותר מהספרות העברית של התקופה שבה נכתבו .
הוא היה גם האיש שהכניס את האגדה הרומנטית כסוגה לגיטימית בספרות העברית עם שבחיו לקובץ האגדות של זאב יעבץ "שיחות מני קדם " ותרגומיו לאגדות אנדרסן והאחים גרים והאגדות המקוריות שחיבר וקרא להחזיר לספרות הילדים ( והמבוגרים ) את הדמיון והפנטזיה שנעלמו מהם לדעתו לאחר דורות רבים של יובש ופלפול למדני.

איור לספר "כה אמר פרישמן " מאת אליעזר שטיינמן . זכרונות של שיחות עם פרישמן .

פרישמן היה נערץ על ידי הסופרים וקהל הקוראים של בני דורו. אבל בו בזמן הוא היה אדם מבודד לחלוטין , הכל הרגישו שהוא אינו באמת "אחד משלנו ".
לכך תרמה בראש ובראשונה האנטי ציונות שלו .פרישמן היה בין הסופרים העבריים הבודדים ואולי הסופר העברי החשוב היחיד שסירב לקבל את האידיאולוגיה הציונית .הוא העדיף שהעם יהודי ימשיך להתקיים מפוזר בגלות . כמו כן הביקורות הארסיות והפוגעניות שלו מעולם לא תרמו לתחושת אהדה כלפיו בקרב ציבור הסופרים.


ניתן לטעון שפרישמן היה הסופר העברי החילוני האמיתי הראשון . כאן היה אדם שהיה מסוגל לתקוף את כל קדשי היהדות , וזאת לא מתוך מחוייבות כואבת של אדם מבפנים כמו אצל י.ל. גורדון אלא מנקודת מבט של אדם מבחוץ ,אובייקטיבי כביכול שיש שלו לעיתים נטיות כמעט פגאניות במקרים מסוימים ואתאיסטיות במקרים אחרים .
לא לשווא היו גיבוריו של פרישמן המורדים הניצשאניים אנשים מסוגו של קין של ביירון המורד המודע הראשון בסמכות ( יצירה שפרישמן חשב שהיא עולה על מחזותיו של שקספיר ) ופרומתאוס של גתה, אנשים שנאבקים ללא חשש בדעות המקובלות ובמקורות הסמכות האלוהית ונציגיה .

איש לא העז לתקוף את כל הקדוש ליהדות כפי שעשה פרישמן לפניו ועם זאת הוא יצא מכך בשלום שכן עשה זאת לא במסגרת מסות תוקפניות מלומדות וארסיות כפי שעשו כבר משכילים שונים לפניו אלא במסגרת של שירים וסיפורים פנטסטיים –מיתיים שבהם "טיפל" במיתוסים של יצירת עם ישראל וכפי שרק מעטים יעשו אחריו ואיש לא באותה העוצמה הספרותית שלו.

הפגאן מעריץ התנ"ך .

 
 

איור לפירסום המקורי של הסיפור "בהר סיני " מסיפורי "במדבר" מכתב העת  "התקופה ".

ובימים הנפלאים ההם היו עוד בשמים חדשים וכחולים אלף אלפי פעמים מאשר הם עתה, האדמה היתה עוד רעננה וירוקה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה, וגם האהבה היתה חזקה ועזה אלף אלפי פעמים מאשר היא עתה.

( מחולות מאת דוד פרישמן )
פרישמן היה מעריץ של התנ"ך אך בו בזמן חתר נגד רוחו ורעיונותיו ביצירתו שלו. בהמשך הושפע יותר מכל מהמשוררים ממיכ"ל ומיל"ג המורדים בתנ"ך שהשתמשו בנושאיו למען המרד שלהם ולמד מהם .

איור לתרגום של פרישמן  "ל"שמיים וארץ " מאת לורד ביירון ,המתרחש בימי מרד המלאכים כנגד האלוהים . מכתב העת "התקופה ".

. בבגרותו הושפע פרישמן  מאוד מלורד בירון שחיבר מחזות תנכיים  "מרדניים " שאותם תירגם . "קין "  על  הרוצח הראשון, שבמהלכו נערך לקין סיור מודרך בידי השטן ברחבי היקום והוא פוגש עולמות וגזעים שונים שהתקיימו לפני המין האנושי ושהושמדו בידי האל כניסויים לא מוצלחים, דבר המשכנעו למרוד באל.  ואת ו"שמיים וארץ "  שמתאר את מרד המלאכים באל וכיצד פיתו את בנות האדם  ( סיפור הלקוח מספר חנוך החיצוני ).את שני המחזות האלו תירגם תרגום נפלא וקלאסי לעברית. היו שראו בתרגומו  ל"קין"   ככמעט משתווה למקור בעצמו.

פרישמן . דיוקן מאת הרמן שטרוק .1925 בקירוב.

הוא גם הושפע   מהפילוסוף ניטשה  ואת ספרו  הכמו תנ"כי  ( אך האנטי תנ"כי ) " "כה אמר זרטוסטרה"  תרגם בשפה תנכית.

וגם מגוסטב פלובר והרומן ההיסטורי הפראי שלו "סאלאמבו " ומאנטול פראנס וסיפור ההיסטורי האנטי דתי "תאיס " שאותו תירגם ומאוסקר ויילד ומחזהו הדקדנטי "סלום " המתרחש בארץ ישראל בתקופת בית שני וספר יורם של רודולף בורכרדט שאותו תירגם לעברית ומתרחש בתקופת התנ"ך וגם קבצי האגדות שתירגם של האחים גריםוהנס כריסטיאן אנדרסן ומקס נורדאו וטגור מעניין שאת כל הסופרים האלו תירגם לעצמו בעברית וכולם שימשו כמקור השראה והשפעה ליצירתו התנכית החתרנית .

איור מאת מנשה קדישמן ,הוצאת דביר ,1990 .

ואת רוח מרדנות זאת בתנ"ך ובסמכותו הפגין בראש ובראשונה בסיפורי סדרת "במדבר" שפורסמו תחילה בנפרד כסיפורים בכתב העת "התקופה " ו שיצאו כקובץ ב-1923  .
זאת הייתה סדרה של תשעה סיפורים ( פלוס סיפור עשירי בשם "סיני " המתרחש באותה התקופה של יציאת מצרים אך אופיו שונה ואינו נכלל עם בדרך כלל עם שאר הסיפורים) שעסקו כולם באירועים המתחוללים במהלך המסע בן 40 השנה במדבר של משה ועם ישראל .
פרישמן התכוון לכתוב עוד שישה סיפורים נוספים בסדרה זאת ודן בעלילתם עם ידידו ומעריצו זלמן שניאור אך מחלתו ומותו מנע ממנו להשלים את המלאכה .שניאור ערך והוציא את הקובץ לאחר מותו של פרישמן .

סום המקורי של "עגלה ערופה" סיפור מסיפורי "במדבר " מכתב העת "התקופה ".

הוא בחר בתקופה הספציפית של הנדודים במדבר מאחר שבה ניתנה התורה ואז ראשית המרד והמאבק בין יצר האדם חופשי ורגשותיו  לבין מוסר הדת הכובל אותו במצוותיו .בין הפראות לבין התרבות. אך למעשה לא ניסה לתאר בהם את העבר הרחוק אלא את המאבקים של תקופתו .

ביצירות אלה פתח למעשה פרישמן ז'אנר מיוחד שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין ) ובו היה שילוב של כתיבה דידקטית מוסרית עם מגמה אסתטית פיוטית בולטת ביותר המעוניינת בשחזור הסביבה הקדומה על האלמנטים ה"פראיים " אקזוטיים שלה .
פרישמן בחר בימי המדבר כי רקע המדבר האקזוטי מתאים לו לשמש רקע לעלילות הגיבורים הסוערים והמרדניים המרוחקים בצורה האבסולוטית ביותר מחיי הגטו והעיירה קרתניים שלו ושל קוראיו.
וגיבורים כאלה ניתן היה למצוא רק בימי קדומים כאשר התורה והדת עוד לא שמו שלשלאות על האנשים ..
כפי שציין פרישמן במאמר ביקורת שלו על רומן היסטורי של יעקב וסרמן "אלכסנדר בבבל "רומן כזה אינו בא ללמד אותנו על ההיסטוריה ,אלא אדרבא להפקיע ממנו את ההיסטוריה ואת כל אשר ידענו מן ההיסטוריה ולהעמיד את הכל על יצירה חדשה ועיקרית "
 עטיפת הספר “כל כתבי דוד פרישמן“ מאת דוד פרישמן

.מה שאמר פרישמן על  מחבר הרומנים ההיסטוריים ,אברהם מאפו "שהוא לא קבע מסמרות מאורעות היסטוריים ,אלא לקח לו תמונות מאשר ראו עיניו על סביבו ויכניסן על עולם אשר יצר לו בדמיונו. " היה נכון בה במידה ואולי אף יותר לגבי פרישמן שתיאר סביבה רומנטית לחלוטין בסיפורי המדבר הפראיים שלו שבהם מתנהלים קונפליקטים של דת נגד החיים מהסוג שאותם הכירו פרישמן ובני דורו כל כך טוב אבל פרישמן העדיף להעביר אותם למקום וזמן רחוקים מאוד ממנו ומקוראיו.זמן יציאת מצרים והמדבר.

המדבר עבור פרישמן היה ערש התרבות סוג של גן עדן אקזוטי שרק בו יכול האדם לשחרר את יצר החיים והכוחות הגנוזים בו תוך מאבק בנציגי הדת הכובלת הכוהנים האכזריים . בסיפורי "במדבר " ניתן למצוא שנאה לסמכות הדתית הרבנית הכובלת (  בסיפורים "המקושש" ו "הסוטה") עם נהייה אל האקזוטיקה והפרימיטיביות והעייפות "דקדנטית " מהתרבות . בתיאורו את העבר הרחוק ניסה פרישמן להשפיע על וההווה להצדיק את האהבה על חשבון ההלכה והדת היבשים ואת המורד לעומת הכוהנים והרבנים המדכאים אותו על ידי בחינה חדשה של המיתוסים המעצבים של עם ישראל מנקודת מבט נגדית לחלוטין .

איור לפירסום המקורי של הסיפור "עיר המיקלט " מסיפורי "במדבר" מכתב העת "התקופה ".

גיבוריו אינם האספסוף המטופש בסיפורי התורה אלא אנשים תאבי חיים ולמודי מאבקים שרוצים רק את החופש המגיע להם בדין ובצדק ואותו מונעים מהם הכוהנים הרצחניים והמושחתים כמו פנחס,שהקורא הבין הטב שהם מייצגים את הרבנים המודרניים .
בכתיבת הסיפורים האלה נטש פרישמן את הלשון המקראית המליצית של מאפו ועבר ללשון מקראית חופשית יותר שאותה "ניקה" מכל מליצה וכך הפך אותה לפשוטה טבעית ומעל לכול ברורה יותר מלשונו של מאפו ( אם כי הייתה מדויקת כמעט באותה המידה) הלשון הייתה כתוצאה פחות נשגבת אך יותר מתאימה לאופי הסיפורים האנטי קלריקאליים .

"במדבר "  עטיפת המהדורה הרוסית בהוצאת עלייה , . מ-1992

סדרת סיפורי "במדבר " כוללת את הסיפורים הבאים:

מחולות

בהר סיני

המקושש

סורר ומורה
במרצע
עיר המקלט

נחש הנחושת

עגלה ערופה

סוטה .

סיני

משה הבורא

דוד פרישמן .

דוד פרישמן.ציור מאנציקלופדיה "עולם התרבות " .הוצאת "מסדה".

דומה שפרישמן הוא הראשון ואולי גם היחיד בספרות העברית שהעז לתקוף אם גם במרומז ובמובלע את סמכותו ואת אישיותו של משה המחוקק מה שמראה על אומץ לב עצום והליכה בדרכם של בירון וניטשה.
המשורר יל"ג הנערץ על פרישמן כבר העז לעשות זאת לגבי צדקיהו וירמיהו בפואמה שלו שעוררה סערה עזה "צדקיהו בבית הפקודות". אולם ספק אם אפילו יל"ג היה מעז לעשות זאת לגבי משה רבנו ותקופת מתן תורה שהיא המיתוס של עם ישראל כפי שהעז לעשות פרישמן. שבסיפוריו יש מעין כיסופים לגן העדן האבוד של התקופה שלפני מתן תורה לפני שבאו משה ואנשיו ובילבלו את דעתם של בני ישראל עליהם, ובשם הקנאות הדתית כבלו אותם בעול תרי"ג מצוות .
אם זאת אין לאמר שפרישמן זילזל בדמותו של משה רבנו עצמו ,רחוק מאוד מכך.
הוא ראה במשה מעין אדם עליון ניצשאני . משה אם כי הוא רק מוזכר ואינו מופיע בממש בסיפורי "במדבר " ששם עיקר ההתקפה היא על מעמד הכוהנים הגאים והמושחתים ובראשם פנחס. משה עצמו מופיע אצל פרישמן רק בשתי פואמות "משה "  ( 1903) ו"שתי הקערות" שבהן הוא מופיע כאיש זקן עייף ומר נפש על סף המוות שעושה חשבון של חייו ומרגיש שנכשל . .
מן הסתם פרישמן זכר היטב את הפואמה של ביאליק "מתי המדבר " שעסקה בדיוק בסוג זה של אנשים והיא שימשה כהשראה.

פרישמן עם חיים נחמן ביאליק

אבל ההשראה האמיתית לסדרה באה ככל הנראה ממסע אמיתי שביצע פרישמן בארץ ישראל בשנים 1911-1912 ובמהלכו היגיע למדבר וכפי שתיאר: נוצרו לו אסוציאציות על משה ובני דור המדבר "…. אולי המקום הזה אשר אנוכי עובר עליו ברגע זה בתוך החול העמוק הוא המקום אשר בו דרכה רגל האדם הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית אולי פה בתוך החול השטוח .למראה פני הפירמידה הגדולה של חיאופס .שכב פעם זה משה האיש בלהט חום השמש ויחלום את ראשית חלומו הגדול לברוא גם הוא איזו בריאה אשר תעמוד אלפי דורות ואשר תשחק לחליפות זמנים ותקופות ,ויקם וילך ויברא לו עם ". ( בארץ הוצאת אחיספר תרע"ג ע' 49-50) .
כדאי לשים לב למונחים כאן של בריאה . פרישמן מתייחס למשה כסוג של אדם עליון ניצשאני ויותר מזה בורא כמו האל ברהמה והאל אלוהים שאותם תיאר בשיריו וסיפוריו.
האלוהים המקראי וברהמה האל הבורא ההודי הצעיר מוצגים ביצירות של פרישמן כלא שונים בהרבה ממשה הזקן בפואמות שמרגיש שלא הצליח להביא גאולה לעם שיצר ומיוצר הגולם המהר"ל בסיפורו של פרישמן שיצר יצירה אנושית הגולם שיצאה מכלל שליטה.
דומה שפרישמן רומז לנו שבאמת אין הרבה הכדלים בינם.
ואולי לא ראה באמת הבדלים גדולים בינם לבין משה להוציא את זה שהם בראו עולמות ומשה ברא "רק " אומה .

בורא חסר ניסיון

עוֹד נַעַר, אֱלֹהִים, הָיִיתָ וְצָעִיר וַחֲסַר-נִסְיוֹנוֹת,
וּבַחוֹל עוֹד אָז שִׁעֲשַׁעְתָּ וּבְעַפְרוֹת הָאֲדָמָה,
וְצַעֲצֻעַ לְךָ עָשִׂיתָ: בֶּן-אָדָם עִם נְשָׁמָה
וְעִם גִּידִים וְעִם עֲצָמוֹת וּבְמַסְמְרוֹת וּבְדָרְבוֹנוֹת.

( מתוך "עוד נער אלוהים. )
..)

העזתו של פרישמן אף הייתה גדולה מכך . הוא העז לכתוב בשיריו על האלוהים עצמו בצורה אינטימית וכמעט לעגנית כפי שאיש לפניו בשפה העברית לא העז. בשירו "עוד נער אלוהים " הוא מדבר אל האל כאל צעיר חסר ניסיון שאינו מבין מה שהוא עושה ביצירת האדם שאותו יצר כצעצוע ממעשה ידיו ומתחרט לאחר שהאדם איבד את תלותו ביוצרו ומפסיק לשמוע בקולו אך חרטת האל היא מאוחרת מידי והאדם ממשיך להתקיים על פני האדמה אולי כנגד רצון האל .
פרישמן רומז כאן שיצירת האל גדולה על יוצרה .

וביום השביעי נח. הביט על יצירותיו והתענג. ופניו היו מאירות ועיניו היו מזהירות. אז ידע ברהמה כי הוא אלהים!
.
( הסיום של "המבקר: אגדה הודית " ) )


פרישמן אף הרחיק לכת גם מעבר לכך וכתב את שתי היצירות הפגניות במפורש הראשונות בספרות העברית . שתיהן עוסקות במובלע במיתולוגיה ההודית שהייתה כה אהובה על ניטשה .
אמנם השימוש ברעיונות הודיים הוא רק בשמות בלבד אבל בסיפורים אלו כמו גם מתרגומיו את המשורר ההודי טאגור יצר פרישמן למעשה את הנהייה אחר רעיונות הודיים בספרות העברית.
,נהייה שהיגיעה לשיאה בזמננו כאשר מסעות עלייה לרגל הפכו לאופנתיים אצל צעירים רבים והדבר משפיע את השפעתו גם על יצירות שונות של ספרות עברית שמראות על השפעה של רעיונות הודיים שונים ו"השיבה להודו " של א.ב . יהושע היא רק אחת מהן
גיבור שתי היצירות הוא האל ההודי ברהמה.

ואלו הם הפואמה "ברהמה" ( 1919 ) שבה האל ההודי מתחרט על יצירתו ומנסה להשמידה אך ללא כל הצלחה .

והסיפור "המבקר: אגדה הודית " שבה יצור אלוהי משמש כמבקר ליצירתו האלוהית של "האלוהים הצעיר ברהמה" שהוא מאין אמן יוצר ביצירתו את העולם של האדם הנהפך לבסוף לישות אלוהית של ממש בדומה לאלוהים התנכי ..
כמובן שהאלוהויות האלו אינם אלוהיות אמיתיות לפי ההגדרה המונותאיסטית הקפדנית. הן יותר אנשים עליונים ניטשנאייים בדומה לדרך שבה ראה פרישמן את משה שככל הנראה לא נפל בעיניו בהרבה מבוראים אלו . אלו הם יצורים עליונים אבל בעלי חולשות שונות,  בדומה לתפיסה הפגאנית של האלוהויות.
ומכיוון שהיה המדובר ביצירות ספרות אגדתיות עניין פעוט זה לא עורר תשומת לב רבה בביקורת של בני הזמן .

הנברא הקם על יוצרו

תמונת העטיפה של כרכי ""כל כתבי דוד פרישמן"משנות העשרים והשלושים. עם ציור עטיפה של ספינקס נשי .תמונה אירוטית עד להדהים לגבי הספרות  העברית של התקופה.בעותקים שונים בספריות רבות  הושחתה  תמונה זאת במיוחד בידי קוראים מזועזעים.

 

בקובץ הסיפורים "במדבר" פורסמו גם סיפורים שלכאורה לא היו קשורים במקור לסדרת "במדבר" נושאית אך בהחלט היו קשורים מבחינת המוטיבים שבהם .

סיפורים כמו "הגולם " ( 1909 ) על אהבת  האדם המלאכותי הגולם של המהר"ל לבת הרב שיצר אותו ופריקתו כתוצאה את עול בוראו .בסיפור זה הופיע הגולם לראשונה בספרות העברית כיצור בעל יצרים משלו שמסוגל לאהוב,ומהווה כתוצאה סכנה ליוצרו שלא צפה זאת .

מעניין שסיפור זה אחת היצירות הקלאסיות על הנושא בעברית הופיע בממש במקביל לספר המפורסם ביותר על הנושא ,"נפלאות המהר"ל עם הגולם " מאת יודל רוזנברג , שיצא לאור באותו הזמן בדיוק  .ככל הנראה שנת 1909 הייתה שנת הגולם בספרות העברית .

עוד סיפור בעל השלכות מיסטיות עמוקות ביותר בקובץ זה היה  "לילית " סיפור של אהבתו של סופר סת"ם לאישה שלא פגש מימיו וכתוצאה מחליף בכתיבת במזוזות את שם הבורא בשמה של לילית שדת האהבה  והמיניות חסרת הגבולות .
שני הסיפורים האלו היציגו נושאים קלאסיים מזווית חדשה באופן רדיקלי של הנברא הקם על בוראו כשם שבני ישראל במדבר קמים על יוצרם משה ושליחיו בשם הרגש והאהבה .

אין ספק ששירים וסיפורים אלו כמו גם תרגומיו של פרישמן של יוצרים כמו בירון וניטשה תרמו תרומה לא קטנה להתעוררות התודעה החילונית שמצאה את ביטויה השלם לראשונה בסיפורים אלו.

כפי שהוא כתב בהקדמתו לתרגומו ל"ספר יורם" העוסק בדמות דמוית איוב בתקופה תנכית לא מוגדרת :
, הריב הזה עם האלוהים מזכיר לנו את האדיר ביותר ששירת העולמים הטראגית שירת הגיבורים עם שירת האמונה נתנו לנו מאז ועד אתה" . "

אכן פרישמן נשאר המורד הגדול באלוהים ובסמכות הדתית השואבת את כוחה מהאלוהים בכל יצירתו
מבחינות רבות ניתן לראות בפרישמן את מפלס הדרך שבעקבותיה ילכו יוצרים אחרים כמו ברדיצ'בסקי , טשרניחובסקי זלמן שניאור חיים הזז ואנשי התנועה הכנענית ובראשם יונתן רטוש .
דומה שאת שורשיו של החילוני העברי המודרני "המשכיל " והמורד מדעת יש למצוא בסיפורי המאבק לחופש בכהונה חמסנית ובבורא הלא מושלם שמאחוריה של דוד פרישמן.
.

נספח : ממשיכיו של פרישמן

סופרים רבים המשיכו להשתמש בסגנון הסיפורי אותו יצר פרישמן,כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב ברוך, uיצחק שנהר (בסיפורים ידועים כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי")

זלמן שניאור עצמו שהביא את קובץ סיפורי "במדבר" לדפוס הושפע מאוד מהרעיונות שביטא פרישמן בקובץ סיפורים זה ואולי בהשראתם יצר את הפואמה המפורסמת שלו "לוחות גנוזים " ( תשי"א) שבה ביטא את נקודת המבט האחרת המוסתרת בתנ"ך של בני ישראל הפגאנים ושל נביאי השקר שצונזר לחלוטין במקרא כפי שעשה לפניו פרישמן ..


אחרי פרישמן הופיעו עוד סופרים שכתבו בסיגנון זה שבו נרמז שאולי הפגאניזם לא היה נורא כל כך כפי שתואר בתנ"ך. החשוב בסופרי זרם זה היה חיים הזז בסיפורו הקלאסי "חתן הדמים" ( 1925) שגיבורתו היא אשת משה ציפורה המנסה להקריב את ילדה לאלוהיו של משה והוא בנוי בסגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכה ליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן.
u ביצירות של משוררים "כנעניים " כמו יונתן רטוש  ואהרון אמיר שבשירים ידועים שונים העלו  על נס את אלי המיתולוגיה הכנענית הקדומה ובשיריה המודרניים של המשוררת ש. שפרה .
תוספת קיצונית במיוחד לז'אנר זה היא ספרה של טלה בר "מיכל בת המלך " ( 2001) שמציג את אירועי ימי המלכים שאול והדוד כמאבק בין אנשי שמואל ודוד הטליבאניים המונותאיסטיים הקיצונים הורסי הטבע הדוגלים בשיעבוד הנשים במאבק כנגד שאול הטוב התומך בדת הפגאנית שישנה של הערצת האלה האם שהיא גם הערצת האדמה והטבע ודוגלת כמובן בשיויון בין המינים.בר פירסמה סיפורים קצרים בסגנון זה בקובץ הסיפורים ונוס אגדות למבוגרים ( 2002). בספרים אלה ובספורים כמו "האוהל האדום של אניטה דיאמנט " ומעשה תמר " של שלומית  אברמסון רומן פמיניסטי על תמר אשת ער שבו כל הדמויות כולל יעקב אבינו ובני ביתו מוצגים כפאגנים יצריים בדומה לדמויות של פרישמן והמונותיאיזם שהוא כה מרכזי בחייהם בסיפור התנ"כי נעלם לחלוטין אלא שיש בהם מידה של פמיניזם שאין למצוא ביצירתו של פרישמן . .

 
החלק הראשון בטרילוגית המדבר של שולמית הראבן ,החוזרת לנושאיו של דוד פרישמן.

ומעל לכל  יש להזכיר  את היצירה החשובה ביותר של סיפורת תנכית בזמננו טרילוגית הסיפורים התנכיים של שולמית הראבן צימאון-טרילוגית המדבר ( 1996) שיש בה חזרה ברורה לנושאים ולרעיונות ובמידה מסויימת אף ללשון  של דוד פרישמן  בסיפורים  המאבק בין האנשים צמאי החופש ובין האל המקראי הזועם ונציגיו הזועמים והמפחידים עלי אדמות. ביצירות מסוג זה הועמדו הערכים התנכיים בסימן שאלה גדול מאוד.

נראה שבסיפורים אלה ובאידיאולוגיה ה"כנענית " שמאחוריהם יש לראות גם מעין תוצאה סופית הגיונית של סיפורי המאבק לחופש בכהונה חמסנית ובבורא הלא מושלם שמאחוריה של דוד פרישמן.

 

הערה: כאשר התחלתי לכתוב את המאמר הזה לפני כמה שנים היה עלי לחפש את יצירותיו של פרישמן בספרים  מאובקים  ומהם מתפוררים שדומה שיד אדם לא נגעה בהם במשך שנים רבות לפני שהיגעתי אליהם  .כיום מי שירצה לכתוב על דוד פרישמן  לא יצטרך לעשות זאת .רוב יצירתו של פרישמן מצאת כעת ברשת בפרויקט בן יהודה,דבר שאי אפשר היה להעלות אותו על הדעת כאשר התחלתי לבצע את המחקר לכתבה זאת . אם זה דבר טוב או רע לחוקר שלא יזדקק יותר לספרים עצמם  זאת כבר  שאלה אחרת .

איור לפירסום המקורי של הסיפור "סוטה " מסיפורי "במדבר " מאת פרישמן ". מכתב העת "התקופה ".

ביבליוגרפיה
ברזל, הילל "שירת חיבת ציון ספרית פועלים , 1987.
ברתנא ,אורציון תלושים וחלוצים : התגבשות הניאו רומנטיקה בסיפורת העברית דביר , 1983.
גלבוע ,מנוחה "במדבר " –בצל אידיאולוגיה ואגדה " מהות , 1990 .
גלבוע ,מנוחה "עיון בשירו של דוד פרישמן "מפיסתופל " בתוך ספר ישראל לוין : כרך ב' אונ' תל אבי ב, 1995.
גלבוע ,מנוחה ( עורכת ) דוד פרישמן : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו הקיבוץ המאוחד , 1988.
כגן ,ציפורה "מעשה הסיפור –סיפורי "במדבר" לדוד פרישמן " דפים למחקר בספרות 7 1990. ע' 95-110
כגן ,ציפורה "כרוח המדבר " אחרית דבר למהדורה חדשה של הקובץ "במדבר מאת דוד פרישמן , דביר . . כנעני ,דוד "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית " בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.
פיכמן ,יעקב "דוד פרישמן " בתוך רוחות מנגנות : סופרי פולין מוסד ביאליק ,תשי"ג
קריב, אברהם "עטרה ליושנה : מאמרים על הספרות על העם ועל המדינה ". דביר , 1956 .
שנפלד, רות מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם : עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1987.
שקד, גרשון הסיפורת העברית 1880-1970 : כרך א' –בגולה " כתר, הקיבוץ המאוחד , 1977.

כתב עת ספרותי מודרני עם תמונתו של פרישמן על העטיפה .

קישורים

"במדבר" קובץ הסיפורים מאת פרישמן
כתבי דוד פרישמן בפרויקט בן יהודה

דוד פרישמן בויקיפדיה

חומר על דוד פרישמן

דוד פרישמן באנגלית

 

יצירות מאת פרישמן שמוזכרות במאמר

משה

הגולם

לילית

עוד נער אלוהים ..

ברהמה מאת פרישמן

המבקר אגדה הודית

אלילים

משיח 

תרגום "קין " מאת לורד בירון

תרגום "פרומתיאוס" מאת גתה

שני גיבורים :פרבולה

ידידיה יצחק על סיפורי "במדבר"
ידידיה יצחקי על בהר סיני
אתר חופש על "המקושש"

המגזין הספרותי הטוב ביותר

שירת המדע הבדיוני

 

סיפורת תנכית פגאנית

בחזרה לימי התנ"ך : ז'אנר הסיפור התנ"כי

שולמית הראבן
טלה בר ו"מיכל בת המלך "

האוהל האדום

דוד פרישמן .ציור מאת פרדי פביאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ארז  On ספטמבר 26, 2007 at 5:00 pm

    ובלי קשר אלי – מה עם איזה ראיון/כתבונת על ירון ידען ו"דעת אמת"…

  • רחל  On ספטמבר 26, 2007 at 10:02 pm

    מישהו ששובר את המיתוס החרדי אורתודוכסי. מישהו שקורא תיגר על הממסד החונק של הדת ומוצא המציאות ההיסטורית כפי שהיא מופיעה אפילו בתנ"ך עצמו!!! ממחקרים המתפרסמים על ידי חוקרים בעלי שם עולה כי הדת כמו שאנחנו מכירים אותה היום לא הייתה קיימת כלל בימי המקרא.
    לתנ"ך עצמו יש כמה גירסאות.
    הקאנון התנכ"י ננעל במאה הראשונה והשניה לספירה כך שהיהדות התנכית לא הייתה קיימת בימי יציאת מצרים.
    מה לא היה שם? גלויי עריות, משכבי זכר, אורגיות פרועות, עבודת אלילים, הדת לא הייתה מונותיאיסטית בכלל.
    יונתן רטוש והכנענים צדקו לכל אורך הדרך.
    בני ישראל לא היו מונותאיסיטים כלל.
    זה שהנביאים ( תחת השפעת סמים למינהם) אמרו כל מיני דברים שונים ומשונים זה כבר סיפור אחר.
    ולגבי אישיותו של אלוהים? אם תחשוב טוב ותקדיש לזה פעם פוסט אמיץ תבין שלפי התנ"ך הוא היה מתוסבך להפליא וזה רק מקריאה של התנ"ך עצמו….
    אנא הכנס את התגובה שלי…
    כי תנוח נשמתו מר פרישמן בשלום על משכבה מגיע לו כבוד מלכים.
    האיש אמר את האמת.

    רחל

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: