מצבו של הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

 

מה מצבו של הסיפור הקצר המקורי בשנת 2007 ?

 לא כל כך טוב.
זה קצת מדהים אם נזכור עד כמה פרח בשנות ה-90 כעקבות הצלחת סיפוריו של אתגר קרת כאשר כל סופר צעיר מיהר לפרסם קובץ סיפורים קצרים משלו .
השוק הוצף אז בקבצי סיפורים קצרים ,וכנראה היגיע אז לנקודת הרוויה.
היום הסיפור הקצר העברי פורח רק בתחום אחד בז'אנר המדע הבדיוני והפנטזיה.במגזין "חלומות באספמיה " ובפורומים ברשת של המדע הבדיוני .
ולא במקרה כיום הפרס החשוב ביותר שזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר לסיפור קצר הוא פרס "גפן " לסיפור מדע בדיוני ופנטזיה ישראלי מקורי שניתן בידי האגודה הישראלית למדע בדיוני .

אבל שאר תחומי הסיפור הקצר נראים כזנוחים. אם כי המגזין "קשת החדשה " וכתבי עת אחרים כמו "עמדה " ואלמנך" מפרסמים סיפורים קצרים חדשים .. ו"קשת החדשה " אף פירסם לאחרונה אנתולוגיה של מיטב הסיפורים הקצרים שהופיעו מעל דפיו .
להלן סקירה של הסופר דוד מלמד על מצב הסיפור הקצר בשפה העברית  בראשית המאה ה-21  

דוד מלמד חיבר בעבר קובץ של סיפורי מדע בדיוני קצרים בשם "צבוע בקורונודי ". רומן עתידני פוליטי בשם "החלום הרביעי " וגם קובץ מאמרים על תולדות העיתונאות העברית בשם "אור ראשון "

 

מצב הסיפור הקצר בראשית המאה ה-21

מאת דוד מלמד

.

 

(פורסם לראשונה ב"מקור ראשון", 12.10.07 )

מול פריחתם של השירים והמשוררים בכתבי-העת לשירה, עומד הסיפור הקצר בוש ונכלם.
הז'אנר, שהורתו ליד אוהלי השבטים ומסביב למדורות, הז'אנר הספרותי שהיה אמור להתאים יותר מכל לקצב החיים במאה ה-21, מסתפק בקרן-זווית שמוקצית לו במוספי החגים של העיתונים היומיים ובאי-אלה כתבי-עת מתחשבים ורחבי-לב, והוא כובש את פניו בקרקע.
לשירה עושים פסטיבלים, מארגנים קברטים, קוראים ומקריאים, ויש גם פסטיבלים למספרי סיפורים שבהם ידוענים מספרים סיפורים מבדרים, זכר לצ'יזבטים מסביב למדורות של פעם. אבל היכן הוא הפסטיבל שבו יקריאו סיפורים קצרצרים או קטעים מסיפורים שמוצאם מתחום הספרות היפה?
הסיפור הקצר הפך בשנים האחרונות לבן-חורג בסדר העדיפויות של הוצאות הספרים. טוענים שהוא לא מסחרי, לא מבוקש, ולא בראש מעייניו של הקורא המודרני. כל מאפייניו הספרותיים של הסיפור הקצר: חדות התיאור, אמנות העיצוב, סוד התמצות, יסוד ההפתעה – כל אלה אינם עומדים למחברי הסיפורים הקצרים החשים כמו בעלי מקצוע שעבר זמנו וכאילו הם עוסקים במלאכה ספרותית נחותה, שאין בה עניין לציבור.
גם בספרי העיון הדנים ביצירה הספרותית נדחק הסיפור הקצר לשוליים כבר לפני שנים רבות. לאה גולדברג פותחת את המבוא לספרה "אמנות הסיפור" (1967) בטיעון: "

בספרים עיוניים העוסקים בספרות הוקצה אך מקום מצער לסיפור הקצר… הכותבים על הסיפור נוגעים בו, על פי הרוב, באגב אורחא…"
ההיגיון הפשוט שאמר כי בעידן העכשווי קצר-הרוח ודחוק-הזמן, יעדיפו הקוראים לקרוא סיפורים קצרים ולאו-דווקא ספרים עבי-כרס – גם הוא התבדה. מי שהחמיא לסיפוריהם של צ'כוב, מופאסאן, מוהם, או' הנרי, סארויאן וגוגול, ומי שהמליץ על סיפוריהם של סופרים ישראליים לא-מעטים ולא-גרועים, נתקל בדרך-כלל בשאלה המולי"ת המעשית: ומתי נמצא בפעם האחרונה קובץ סיפורים קצרים ברשימת רבי המכר בארץ?
קשה להיזכר, בפרט לא לגבי שנת תשס"ז.
לכן ראויה לשבח כל הוצאת-ספרים החוזרת להוציא-לאור קובצי סיפורים קצרים של מחברים ישראלים, למרות ה"סיכון" הכלכלי שבדבר. נותר רק לקוות שקובצי הסיפורים היוצאים-לאור פה-ושם, אף שרבים מהם במימון עצמי, מלא או חלקי, של המחברים, הם מסימני תחייתו המחודשת של ז'אנר אהוד זה, ויתכן כי היה מוקדם להספידו.
שנת תשס"ז הניבה קובצי סיפורים קצרים, מקוריים ומתורגמים, בהוצאות-ספרים שונות. כך למשל "10 סיפורים" של ארנסט המינגווי הקלאסיקן, חתן פרס נובל לספרות, "סיפורי הארץ המתוקה" של א"ל דוקטורוב, סופר אמריקאי מרתק, ואחרים. ומשלנו: "המקום הריק" של יהודית הנדל הוותיקה, "לא רחוק ממרכז העיר" המחודש של אורלי קסטל-בלום, וגם משהו יוצא-דופן: "ילד של סתיו", מסיפוריו של שלום אש הנשכח, מתורגמים מאידיש לעברית בידי לאה איילון.
אפשר, כמובן, לבקר את קובצי הסיפורים שהופיעו בשנה זו כבשנים קודמות, לאזכר את הקלישאה, הנכונה כמעט-תמיד, שאין אחידות ברמת הסיפורים, אפשר להעדיף סיפור אחד ולהתאכזב מסיפור אחר, אך כל אלה אינם מפחיתים מן הגעגוע שחשים רבים לז'אנר הישן והטוב הזה, ואין להתבייש במידת ההנאה שגרמו השנה קובצי-סיפורים רבים לאוהבי הז'אנר.
נכון, אסור לעשות אידיאליזציה של ז'אנר זה. לא אחת ניתן להיתקל בסיפורים שרמתם ירודה או שקשה להבין "מה הייתה כוונת המשורר". כנראה נכונה האימרה המיוחסת לוויליאם סארויאן: "סופרים רבים שכחו שמטרתו של הסיפור היא פשוט לספר סיפור."
לעיתים גם קשה להבין מדוע הגיע לדפוס סיפור מסויים או על מה ולמה החליט חבר שופטים להעניק פרס בתחרות סיפורים דווקא לסיפור זה ולא אחר.
אך קובצי-הסיפורים החוזרים בהדרגה אל המפה הספרותית והמולי"ת בארץ, מעניקים לאוהבי הסיפור הקצר רגעים של הנאת-קריאה כפשוטה, כולל הזכות להחליט כמה זמן יקדישו לקריאה בערב אחד, אילו סיפורים יקראו, ומה יבחרו לקרוא קודם, ולאו-דווקא לפי סדר הופעתם של הסיפורים בקובץ. אולי ספרים אלה הם סנוניות ראשונות המבשרות את שובו של אביב חדש לז'אנר ותיק זה?
ובהקשר זה אי-אפשר שלא להיזכר במסה הקצרה והממוקדת על הסיפור הקצר שכתבה הסופרת והמסאית שולמית הראבן ז"ל בשנת 1993:
"הסיפור הקצר הוא אולי הצורה המקצועית ביותר של כתיבה, כתיבה כאמנות, מפני שהכי קשה לרמות בו, הכי קשה להשתמש בכל הטריקים, או לעשות את השגיאות שאפשר להחביא בתוך פרוזה רומאנית" – כותבת שולמית הראבן, ומוסיפה – "הסיפור הקצר יכול להיות שיא של מלאכת הכתיבה, מפני שהוא מעורר את כל הבעיות הקשורות בכתיבה, לפעמים הרבה יותר מהרומאן."
אין פלא שגם ר' מנחם-מנדל מקוצק אמר לפי המיוחס לו:

 "כל ימי רציתי לכתוב ספר בן עמוד אחד".

השאלה היא מה היה אומר אם היה חי בישראל בשנת תשס"ז.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מואיז  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 6:19 am

    מצד אחד כולם טוענים שאין זמן, מצד שני הספרים הנמכרים ביותר הם ספרים של מאות עמודים, לפעמים קרוב ל 1000, ואז יש זמן. או שאולי אף אחד לא קורא אותם. לא יודע.

    אולי המטרה של הספר היא בריחה מהמחשב לכמה ימים, ואם הסיפור הקצר כל כך מתאים לחיים המודרניים אז למה הוא הולך ונעלם בכול העולם.

    בכול און, משהו אופטימי, מזה עשרים שנה יש במרוקו פריחה אדירה של סיפורים קצרים. וכל זאת למה? כי העיתונות היומיץ מפרסמת סיפור מידי יום, יש בטח טובים יותר וגרועים יותר, אבל מתוך כמה מאות שנה בטח יוצאים כמה טובים ואחר כך כמה סופרים. העניין הוא גם כלכלי, אם עיתון מעריב יפרסם סיפור מידי יום וישלם עליו אלף ש"ח, אני בטוח שתהיה פריחה אדירה של הסיפור הקצר.

    ולמה לא? האם סיפור נחמד לא מתאים לנסיעה ברכבת נתניה תל אביב, עשרים דקות קריאה בבוקר במקום חדשות, השאלה היא אם יש מישהו שיוכל למכור להם את הרעיון הזה ולהוכיח שהוא יכול להביא קונים, כן קונים, חדשים לעיתונים.

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 7:42 am

    לא!!!!!!!!!!! רק לא עוד פסטיבל!!!!!!!!

    המאמר שיטחי להחריד, מעלה חשד-מה שהכותב לא ממש מעורה. למשל, תמוהה העובדה שלא הוזכר כתב עת בשם 'מסמרים' שהופיע לפני כשנתיים
    ומפרסם בין דפיו אך ורק סיפורים קצרים

    את ההספד לסיפור הקצר כבר כתבה רונית מטלון [טוב יותר]
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=631676&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

    גם הקביעה שהפריחה של הסיפור הקצר היא בעיקר בתחום הבדיוני היא שטות מוחלטת. הענקת פרס אינה מעידה על חשיבות כלשהי, אלא על העובדה שלמישהו יש כסף שהוא מעוניין להקצות למטרה, זה הכל. הוצאות הספרים הדפיסו לאחרונה מחדש קבצי סיפורים של יעקב שבתאי וניסים אלוני ויהודית קציר וממש לאחרונה את אורלי קסטל בלום. צריך להתעמת עם העובדה שלא נכתבים פה סיפורים קצרים מספיק מבריקים, וחוץ מזה הסיפור הקצר הוא ז'אנר מתוחכם יחסית, הישראלי המעמיס צלחות בבופה עלול לחוש החמצה מסויימת לנוכח סיפור שמסתיים כעבור עמודים מספר.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 7:58 am

    שמופיעים ברשת ומחוצה לה הם אלו שזוכים לתשומת הלב הגדולה ביותר .מצד קהיליית קוראי המדע הבדיוני ,זה נכון אבל הם זוכים לתשומת לב של קוראים ולתגובות חיוביות או שליליות אבל יש להם תגובות .
    מה שאי אפשר על סיפורים בז'אנרים אחרים שאין להם כל תגובות .
    ופרס גפן הוא ללא כל ספק הפרס החשוב ביותר לסיפור קצר מקורי היום גם בגלל שזהו הפרס היחיד שמזה כמה שנים יוצאת מידי שנה חוברת מיוחדת שמדפיסה ביחד את כל המועמדים לו .
    לחלקם זוהי הופעה ראשונה בדפוס על נייר( ) .
    אין שום פרס ספרותי אחר ( לפחות לא לסיפור קצר ) שמועמדיו זוכים לכך .

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 8:10 am

    צר לי, אבל אתה מקשקש.
    "מה שאי אפשר על סיפורים בז'אנרים אחרים שאין להם כל תגובות "

    אם תגובות הן המדד, אני יכולה להעלות כאן לינקים לסיפורים בבמה חדשה שזכו למאות תגובות, וכל קשר בין הסיפורים הללו לבין מדע בדיוני הוא כמו הקשר בין העובדות לבין תיאורן במאמרים שלך

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 8:11 am

    וגם –
    "ופרס גפן הוא ללא כל ספק הפרס החשוב ביותר לסיפור קצר מקורי היום גם בגלל שזהו הפרס היחיד"

    גם בגלל שזהו הפרס היחיד?
    גם??????
    לוגיקה במיטבה

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 8:37 am

    שהמועמדים לו זוכים למספיק כבוד ותשומת לב מצד הקהילה הספרותית המקיפה אותהם על מנת שהם יראו את סיפוריהם מופיעים בדפוס בחוברת מיוחדת .
    דהיינו זהו הפרס החשוב ביותר .
    אגב מירי בתור גילוי נאות יכולת לספר לנו שסיפור שלך הופיע ב"מסמרים " כך שאין לדעת כמה הטענה שלך לגביו היא אובייקטיבית .

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 8:42 am

    פחחחחחחח
    איזו טענה טענתי? שזהו כתב עת שמפרסם אך ורק פרוזה? אוי אוי אוי
    ביג דיל. אז הופיע שם סיפור שלי. גילוי נאות: סיפורים שלי הופיעו במקומות נוספים.
    רמת הטיעונים שלך מביכה, מכיוון שאין לך מענה ענייני, אתה תוקף אותי על ניגוד אינטרסים. מופרך.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 9:16 am

    את הסתרת בפנינו שאת פירסמת במגזין שאת מיחצנת אותו כאחד החשובים בתחומו .
    מן הראוי היה שתזכירי את הפרט הקטן הזה.

    ולגבי פרס גפן טענותי בעינן עומדות :
    מישהו בכלל יודע איזה פרסים יש לסיפורים קצרים כיום ?
    פרס גפן באופן יחסי מגיע לקהל גדול יותר משאר הפרסים ,.
    הסיפורים שמועמדים לו מגיעים לקהל באופן יחסי גדול יותר ,קהל הקוראים של המגזין "חלומות באספיה " ביחד עם קהל קוראי הפורומים והאתרים של המדע הבדיוני ( להערכתי כ-1500-2000 איש )
    הסיפורים הקצרים שמתפרסמים במגזינים כמו "מסמרים
    " עיתון 77 ומאזניים וקשת החדשה מגיעים להערכתי לכמה מאות אנשים ,אולי לאלף לכל היותר .והפרסים שמחולקים עבורם אם יש כאלה ידועים אולי רק ל100 איש
    והם לא זוכים לשום איזכור תקשורתי שהוא להוציא שורה או שניים במגזינים הנ"ל .
    מה שאינו נכון לגבי פרס גפן שזוכה לאיזכור תקשורתי נרחב באתרי המדע הבדיוני
    .דהיינו מבחינת תהודה תקשורתית פרס גפן הוא הפרס הבולט ביותר כיום הניתן לסיפורים קצרים .
    הסיפורים שמועמדים לו הם הנידונים ביותר במדיה . והם אלו שיזכו לתשומת לב הרבה ביותר לטווח הארוך גם שמשום שהם מקובצים כחוברות

    לגבי מסמרים שלך אני מבין שזה כתב עת חשוב
    מבחינתך ואחרי הכל את פירסמת בו אבל הוא לא זכה לתהודה רבה במיוחד .
    להזכירך הכתבה לא אמורה להיות סקירה מפורטת של כל מה שיצא בתחום הסיפר הקצר בשנים האחרונות אלא התרשמות כללית בלבד.

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 9:34 am

    אוי שאתה אדיוט.
    מניח עלה תאנה קלוש על ערוות בורותך

    אתה כנראה סבור שאם אתה מצוי בקמפיין תמידי להאדרת שמך, כנראה שגם האחרים כמוך. ובכן – מסמרים אינו כתב עת חשוב בעיניי, גם לא האחרים, אין היום כתב עת מוביל ספרותית(*), אלא בעיקר מקבץ גרפומני שולי של עורכים עתירי אגו.
    ציינתי את מסמרים רק משום שהוא מתמחה רק בפרוזה, בניגוד לאחרים, משום שאני חושבת שמאמר שעסוק בסיפור הישראלי הקצר לאן וכו', ראוי שיזכיר שיש כתב עת ייחודי לסוגה זו.

    (*)
    למעט כתב עת אחד שלא אזכיר את שמו [שעושה עבודה חשובה בתחום המסות, הזנוח] על מנת שלא תתלהם שוב בטענת היחצנות המופרכת. מי זה שמיחצן את עצמו במין אורגזמת יחצון מתמשכת פוסט אחר פוסט?
    רוב מהומה על לא מאומה. הרי מעולם לא קראתי אצלך מחשבה מקורית אחת חדה. כל יכולותיך מתמצות באיסוף, ליקוט, רעייה בשדות זרים ו- לא לשכוח- קרדיט ענק, טפיחה עצמית במלוא תנופת הצ'פחה
    בדיחה.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 10:08 am

    הבה ונגיד שהיה להן מישקל רב יותר אם מאחוריהן היה מישהו שאני מכבד את כתיבתו או את חשיבתו ואת למרבית הצער אינך כזאת .
    את אפילו לא מישהי שתעורר כעס עם ההתקפות שלך . רק משיכת כתף.
    אבל נניח לזה
    נניח גם לההאשמה הגורפת על כולם שהם גרפומנים חוץ מהאחד והיחיד שהוא חביב על המאשים והתוקף זה משותף לכלל העורכים והמבקרים בארץ שכולם טוענים שכולם חוץ מהם והעורך -כותב החביב עליהם הוא גרפומן .
    מדהים עד כמה זה חוזר אצל כמעט כל מי ששואלים אותו רק השמות של מי שאינו גרפומן משתנה .
    רובם אגב אינם קוראים הרבה מעבר לסופרים החביבים עליהם ואלו ששולחים כתבי יד למגזינים שלהם .
    אני יכול להגיד שלעניות דעתי כמישהו שכן קורא כל מגזין שאני שם עליו את ידי יש שיפור שמתגלה עם השנים בכתיבה המדעית בדיונית בארץ תוצאה של התגובות הביקורת בהבלתי פוסקת בפורומים למדע הבדיוני ובמגזינים המקצועיים שקיימים "המימד העשירי " ו"חלומות באספמיה ( ועכשיו גם "מרקורי " מגזין פרוזה חדש שהצטרף)
    )
    דהיינו יש שיפור מתמיד לאורך השנים של הכתיבה הממוצעת של סיפורי המדע הבדיוני המקוריים תודות לתשומת הלב והביקורת הבלתי פוסקת בפורומים ובידי עורכים שכעת הם מקצועיים של סיפורי מדע בדיוני .
    וזוהי תשומת לב שכותבי הסיפורים בז'אנרים ובכתבי העת האחרים לא זוכים לה כלל .

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 10:24 am

    הייתי מביאה הנה לינק למאמר שלי מתוכו ציטטת קטעים נרחבים (תחת כינוי רשת) באחד ממאמריך, אבל אינך שווה את הטירחה

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 11:10 am

    תני לי קישור למה שציטטי מימך ואני אמחוק זאת .
    אז תרגישי יותר טוב?

    בכל אופן חבל שאת משנה את הנושא ללא הרף לנושאים לא רלבנטיים לנושא "מצב הסיפור הקצר בהווה".
    שאני דווקא חושב שמראה שיפור אבל בתחום מסויים וספציפי ולא בתחומים אחרים . וזה גם בגלל הפריחה המגזינית ( המוגבלת אמנם ) שמתגלה בתחום זה.

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 1:04 pm

    מה פתאום למחוק. להיפך, תשאיר, תשאיר. זה משעשע עד מאד שאתה מסתמך במאמרייך על מקורות עלומים ברשת, שאפילו אינם חתומים בשם אמיתי אלא בכינוי, ולא טורח לאשש את ה"עובדות" הכתובות בהן, כפי שנוכחתי לדעת מכלי ראשון.

    לענייננו:
    אני מנסה להבין משהו –

    המועמדים לפרס גפן מפורסמים באתר המגזין באינטרנט, ואילו הזוכים מקובצים לתוך כתב העת?
    כי כתבת,
    והם אלו שיזכו לתשומת לב הרבה ביותר לטווח" הארוך גם שמשום שהם מקובצים כחוברות "

    כלומר אתה טוען שהדבר הטוב ביותר שעשוי לקרות לסיפור מדע בדיוני הוא להתפרסם באותה חוברת?
    ומאידך מציין שהתפוצה של כתבי העת לענייני ספרות בארץ היא דלה ביותר.

    שוב הינצחת את אותה היררכיה שמרנית, לפיה ההוצאה בדפוס ניצחית/חשובה יותר מהפרסום ברשת. הרי ברור שברשת יקראו את אותם סיפורי גפן קוראים רבים יותר לאורך זמן, בהשוואה לכל כתב עת מודפס שמגיע למספר מוגבל מאד של זוגות
    עיניים.

    הסיבה שאין ביקוש לסיפורים קצרים מודפסים היא הזמינות המוחלטת של אלפי סיפורים קצרים ברשת, בעברית.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 1:15 pm

    מציינת מהו אותו מאמר עלום שלך שאני הסתמכתי עליו וציטטי אותו אינני יודע במה המדובר ובאיזה הקשר ואם בכלל ציטטי ממך אי פעם משהו או שלא.
    את מוזמנת לתת קישור למאמר .

    מה שאני אומר הוא שכל המועמדים לפרס גפן לשנה מסויימת מכונסים כולם לחוברת מיוחדת באותה השנה .
    חלקם נמצאים רק ברשת פרט לאותה הוברת וחלקם כבר הופיעו בדפוס במגזין איספמיה או במימד העשירי .
    וכמובן שאינני טוען שזהו הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לסיפור רק שזה מגדיל את הזמינות ואת התפוצה שלו מעבר לפרסום המקורי

    אבל מצד שני… בדיוק כמו שכל הסיפורים שמופיעים באנתולוגיות של "המיטב של " ….
    הדבר מגדיל את הזמינות ואת התפוצה וגם את החשיבות שלהם בעיני קוראים בהשוואה לסיפורים שאינם מופיעים באנתולוגיות מאין אלו כך גם לסיפורים שמופיעים בחוברת מעין זאת שהיא מכל בחינה חוברת של "המיטב של השנה בספרות המדע הבדיוני המקורית ".

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 1:43 pm

    בעיקרון אני מסכים שפירסום ברשת יכול להביא לזמינות גדולה יותר לסיפור מאשר בדפוס אלא אם כן …האתר שבו הוא מופיע נסגר ואז הסיפור עלול להיעלם כאילו לא היה מעולם .
    חומרי דפוס לפחות משתמרים רובם בספריות גם לאחר סגירת בתי ההוצאה שלהם .
    למה הדבר דומה ?
    עם העיתון מעריב יסגר בקרוב כל גליונות שלו עוד ישתמרו בספריות על מיקרופילם כעבור קוראי וחוקרי העתיד
    עם אתר רשימות יסגר כל החומר שהיה בו ילך לאיבוד .

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 1:45 pm

    אהה. אבל ספריות עלולות להישרף!

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 1:55 pm

    עם ספריה אחת תישרף תיאורטית החומר ישאר בספריות אחרות .
    ועדיין לא ציינת מהו אותו מאמר עלום שם שלך שציטטי מימנו ?

  • מירי  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 2:54 pm

    אני אשאיר אותך במתח, אבל האמן לי שאני לא ממציאה את זה.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 3:43 pm

    אחרי הכל כל אחד יכול לטעון על עצמו כל מיני דברים
    אבל כרצונך רק על תעלי יותר את עניין המאמר הזה משום שלא ברור אם הוא בכלל קיים .

  • הבעת עמדה  ביום אוקטובר 16, 2007 בשעה 9:10 pm

    אני בעד אלי

  • עוד הבעת עמדה  ביום אוקטובר 18, 2007 בשעה 6:25 am

    תפסיקי לילל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: