להיכשף או לא להיכשף? : זאת השאלה-ירון ליבוביץ' על אירוע ספרות וכישוף

 

אלי אשד בערב הכישוף

 

ביום שני התקיים ערב כשפים וסקס בהנחייתי בבית הסופר . האולם בבית שכבר ידע ימים טובים יותר בעברו הרחוק התמלא מפה עד פה בשוחרי תרבות ספרות כישוף וסקס .
חוקר הפילוסופיה היהודית ,ירון ליבוביץ' בא גם הוא לאירוע ,ישב ,הקשיב ,צפה ,חשב והנה הביקורת שלו על האירוע :

להיכשף או לא להיכשף ? זאת השאלה

מאת ירון ליבוביץ'

אלי אשד מדבר ומנחה בערב המכשפים 

איך כותבים ביקורת על ערב תרבותי ספרותי שהיית בו, כשאתה מכיר את המארגנים שלו וגם חלק ניכר מן המשתתפים, ובאותה עת גם להיות אמיתי לדעתך ולהרגשתך, כלומר לא להפוך טור זה למאמר יחצני וגם בלי להרגיז אף אחד? אני אודה שהמשימה היא פשוט בלתי אפשרית, אלא אם כן אוותר על משהוא מן המטרות שהצבתי לעצמי.
אני מצטער אם ארגיז מי מהאנשים שאני אבקר כאן. אני חושב שעלי להיות כן ואמיתי כי כך אני חושב שמבקר צריך לנהוג. כדי להיות אמיתי וכן עלי להתחיל ממני, מן הנקודה שבה אני אוכל להתחבר לנושא הערב, או במילים אחרות מה משך אותי לערב כזה? (חוץ מן העובדה שזה ערב שחברים שלי ארגנו אותו והופיעו בו.)
לכאורה, נושא הערב כשפים ומין נשמע רחוק ממני. בתור ילד שנאתי את המשחק במכשפות ההופכות את מי שהן שונאות לצפרדעים, כי חשבתי שזה לא הוגן, כשגדלתי העיסוק בכישוף ובמכשפות על כל המשתמע מכך, נראָה לי מקומם ועל כך אדבר בהמשך. כיום, כשאני מגדיר את עצמי כשייך לצד הרציונליסטי של הקשת ההגותית, זה צריך להיות זר לי כי הוא, על פניו לא הגיוני. גם נושא המין והאהבה, בדרך שבה "טופל" ו"מטופל" בקרב השיח העממי הציבורי בישראל, כמשחק שבו אין ממש חוקים ושצריך להיות בו חזק וכובש תמיד ואסור בשום אופן להיות בו רגיש, מה שעושה אותו למשחק לא הוגן, מעורר בי מחשבות נוגות על טיבה של החברה שמטפחים כאן.
אז שוב, נשאלת השאלה, למה באתי לערב שעוסק בנושאים כאלה.
נראֶה לי שמה שמשך אותי אישית לערב הזה, נובע ממה שחבוי בעצם ההגדרה של מושגים אלה ואשר מלמד אותנו על המצב המורכב שהאנשים כבני אדם נקלעים לתוכו, בין אם ירצו ובין אם לא. לפי האנציקלופדיה העברית, כשפים או מאגיה, הם "פעילות בתחום האוקולטיזם – כלומר בעיסוק בתופעות מסתוריות הנראות כעל טבעיות – של הפעלה בידי אדם של כוחות המוחזקים על טבעיים או לא טבעיים". כלומר מדובר בטכניקה, שבה האדם בדרכים שרק הוא יודע משתמש בה כדי להשיג מטרה מסוימת לרווחתו או לרווחת אנשים אחרים. גם המין והאהבה, אם כי בצורה קצת אחרת, הוא בסופו של דבר טכניקה, שבה האדם משתמש כדי להשיג מטרה מסוימת, אם זה הנאה לו ו/או לבן/בת זוגו, ואם זה למטרות ריבוי, ועל ההבחנה הזאת יש לקונן ועל כך אדבר בהמשך. בסופו של דבר כישוף ומין הם מכשירים כלשהיא הנתונים בידי האדם, והעיקר הוא מה עושים איתם. על כן, אין דברים אלה שונים מדברים אחרים שאדם משתמש בהם כדי ליצור ומסתבר שהם נוגעים לעצם הקיום האנושי, וזה כנראה מה שמשך אותי.
גם לגבי הערב שבו הייתי אפשר לומר שהנושאים שעלו בו הם נושאים לגיטימיים ומעניינים ותלוי לאן רצו לקחת את הנושאים האלה.

הקהל באירוע 

עצם העובדה שהערב התקיים בבית הסופר, לדעת המארגנים, הרים כמה גבות בקרב השומעים, המארגנים עצמם פחדו שאנשים לא יבואו, למרות המשיכה שנושאים אה מעוררים, בגלל המקום, שמשום מה יצא לו שם של מקום גווע. בסופו של דבר כשנראה היה שהאולם יתמלא, שמעתי הערה מסויגת מצד כמה מהמשתתפים, התוהה מה האנשים הרבים הבאים לערב הזה חושבים שנעשה בערב שעוסק בכשפים ובמין. לדעתי, המקום שבו נערך הערב, הזכיר לי פעולה בתנועת נוער שבה מדברים על נושאים שבדרך כלל לא מדברים עליהם. (בזמני היה מדובר על זמרי פופ; בכל מקרה, הפעולות המיוחדות האלה היו הפעולות הכי מעניינות שהיו לנו בתנועת הנוער) . אני לא אומר זאת לגנאי, אם כי אני חושש שחלק מהמארגנים לא יאהבו את זה.

המרצים

 

 

 

בלפור חקק יו"ר אגודת הסופרים בערב הכישוף והמין.

 

יש צורך לציין בהערכה את דברי הפתיחה של יו"ר אגודת הסופרים בלפור חקק, ששימש כדובר האכסניה. דברי פתיחה בד"כ עלולים להיות משעממים או מלאים בתודות לעולם ואשתו, אולם זה לא היה המקרה. מר חקק דיבר לעניין ועשה השוואה בין כישוף לבין כתיבה. לדבריו, בשניהם עלולה להתעורר הבעיה האם אין בהם התגרות בבורא, כי בשניהם מדובר ביצירה כלשהיא. הוא הוסיף ואמר שהן הכישוף והן הכתיבה מחשיבים מאד את כוחה של המילה ליצור דברים. הוא סיכם ואמר שבשני התחומים ניתן לראות את האדם הכותב והמכשף כאחד, ככלי כדי להעביר במילים את ההשראה שהוא מקבל. לדעתי, אפשר לקבל דברים אלה לגבי כתיבה, אולם לגבי כישוף אני קצת מסופק אם ההקבלה הזאת מתאימה. זאת אולי ההסתייגות היחידה שמצאתי בקשר לדבריו.
הסקירה של המשתתפים בערב לא תהיה לפי סדר הופעתה, לי יש חולשה להרצאות אז אתחיל בביקורת על המרצים, לאחר מכן אסקור את המשוררים ואסיים בנגנים.


 

שהרה בלאו מרצה על לילית.

היו ארבעה הרצאות בערב, שהרה בלאו הרצתה על לילית, שחר לאודון – על "שבת המכשפות" אייל ליאני וליאור דיין "הרצו" על כישוף במשפט הישראלי ואלי אשד שהיה גם המנחה של הערב הרצה לנו על לחשי אהבה.

 


הרצאתה של שהרה בלאו הייתה ממצה ומעניינת על נושא מושך ומאלף, שאותי קצת העציב . אני מודה שההכרות שלי עם דמותה של לילית היא מאוחרת. שמעתי עליה במקרה, מיותר לציין שלא למדנו עליה בבית ספר הממלכתי. זכור לי שנתקלתי לראשונה בשם "לילית " כשראיתי אזכור עליה בעיתון כאשתו הדחויה של אדם, ואני זוכר שזה הרגיז אותי שלא ספרו לי עליה.
בערך שלה באנציקלופדיה העברית, מוזכרת לילית כאחד השדים המזיקים במסורת הבבלית, אולם הרצאתה של שהרה בלאו התמקדה בסיפור הידוע הנובע מהרחבה מדרשית הבאה, לדבריה, לפתור את הקושיה של שני סיפורי הבריאה בספר בראשית. הפתרון המדרשי הזה היה שלאדם היו שתי נשים, האישה הראשונה, היא לילית נבראה באורח שווה לאדם. היא ביקשה גם מעמד דומה לאדם ולא הייתה מרוצה מהמקום שנקבע לה במסגרת חיי הזוגיות. בלשון מדויקת יותר היא רצתה להוביל בזמן המשגל. עקב רצונה זה לפרוץ את המסגרת היא גורשה מגן העדן ובמקומה נבראה חווה מצלע של אדם. לילית המגורשת הפכה למלכת השדים אשתו של סמאל, הנוהגת בין השאר לפתות את הגברים כדי להתעבר מזרעם המוצא משפיכת זרע לבטלה. לילית הפכה להיות במסורת היהודית כסמל לאישה המרדנית והפתיינית, הדחויה המנסה להרות בדרכים לא כשרות דרך פיתוי הגברים. בסופו של דבר לילית הפכה להיות סמל המין הבלתי מרוסן בעוד חווה הפכה להיות כאם כל חי, שמזדווגת כדי להתרבות. שהרה התוודתה על זה שהדמות המרדנית הזאת משכה אותה עוד מילדות. פרט פיקנטי ששהרה הוסיפה הוא לחש נגד לילית שאדם צריך לומר כל אימת שמתעורר בו דחף מיני לא מרוסן שהוא אסור, ולא רצון לקיים מצוות פרו ורבו שזה מותר.
הרצאה מעניינת זאת, השאירה אותי עם מחשבות נוגות. ההפרדה הזאת בין מין להנאה (שזה אסור)  ומין לרבייה ( שזה מותר ) היא הבחנה מלאכותית. אין זה אומר שלא צריכים להיות גבולות, רק שבלי הנאה לטעמי, לא יהיה חשק להתרבות. הרבה אנשים ונשים קיבלו תו של רשעים רק בגלל שהם לא תאמו את המוסכמות הנוקשות של החברה שנוצרו מטעות או לפעמים כדי לסתום חורים בכתבי הקודש. והלחש נגד היצר אולי מתאים כדי להזכיר לנו הגברים שנשים אינן חפץ ויש להן מהות משלהן.


 

שחר לאודון מרצה על שבת המכשפות.

גם הרצאתו של שחר לאודון הייתה מעניינת והשאירה אותי קצת עצוב. הוא דיבר על "שבת המכשפות" שהוא טקס בדיוני ברובו שבו המכשפות נפגשות בחצות כדי לרקוד והזדווג עעם השטן. העדות היחידה המפורטת לטקס זה, הוא ספר ה"מליאוס מליפשיארום" כלומר פטיש בעושי הרע" שהתפרסם במאה החמש עשרה, המתאר בצורה מפורטת מה המכשפות עושות בטקס זה. העצוב בעניין הזה הוא שהספר הזה נכתב על ידי כמרים שבמידה רבה בדו מליבם את פרטי הטקס והוציאו בעינויים הודאות על הטקס הזה מנשים שנאשמו בכישוף. יש מחלוקת בקרב החוקרים כמה נשים הועלו על המוקד באשמה זאת. שחר לאודון הזכיר את הדעה האומרת שהמכשפות בעצם היו נשים שהיה להם ידע רפואי ומיתולוגי שהועבר בצורה מחתרתית. הערך באנציקלופדיה העברית על כשפים טוען שהדעה לא זכתה לביסוס, אולם בכל זאת, קצת עצוב שצביעות וסתם טיפשות פוסלת כל כך הרבה אנשים רק בגלל שהם אינם עונים לכללים הנוקשים של החברה ואני מקווה שהקוראים יסלחו לי קצת על אבק ההומניזם, אני יודע שזה לא תקין פוליטית, אבל זה חשוב.
האכזבה של הערב לטעמי הייתה ההרצאה הלא ברורה של אייל ליאני וליאור דיין.

אייל ליאני וליאור דיין 

נראה היה שזה  מתחיל טוב. בתחילה אייל ליאני התחיל לאמר שכישוף לפי חוק העונשין הוא עבירה. ואז הוא סיפר לנו על ניגוד בין שתי מערכות חוקים לגבי כישוף הוא אמר שלפי המשפט העברי מכשף אמיתי אינו יכול לעסוק בכישוף ואדם שמתחזה למכשף, לעומת זאת, אינו נענש. בניגוד לכך הוא אמר שבחוק האזרחי מכשף מותר לעסוק בכישוף רק אם הוא מתחזה ובא לספק צורך בידורי. אני איני מצליח להבין את הניגוד שלכאורה אייל ליאני אמר שקיים בדבריו.
בהמשך הרצאתו הדברים התדרדרו והלכו, כשהוא צירף את ליאור דיין וניסה לעשות תרגיל סימולציה מסוג כלשהו בקשר לכישוף, אולם לא הצלחתי להבין את התרגיל הזה.
ליאור דיין דיבר דברים מאוד לא ברורים ולא קשורים לכלום.
נאמר לי שהוא היה חולה.
ההרצאה של אייל וליאור לא הייתה אחידה ולא הייתה לכידה ואפשר לסכמה כהחמצה אחת גדולה.

אלי אשד מרצה על לחשי כישוף

את הצד הפיקנטי של החלק ההשכלתי של הערב הביא אלי אשד, כשדבר בפנינו על לחשי אהבה שהיו בשימוש כדי לכבוש את ליבן של נערות או של נערים. אני מודה שההרצאה הזאת לא עניינה אותי במיוחד ואינני זוכר ממנה הרבה, אולי בגלל שהיא באה בסופו של הערב, או אולי שאינני מתכוון להשתמש בלחשים כדי למצוא בחורה.

 

 

אלי אשד עם בלפור חקק ואורחת באירוע הסופרת לימור שריר .

 

בכל מקרה, היו אנשים שזה עניין אותם יותר ממני. אלי אשד היה גם המנחה של הערב. רוב הזמן ההנחיה שלו הייתה משביעה רצון, רק הייתה לי הרגשה שהוא היה צריך להיות פחות נוקשה וקפדני  בזמן ההנחיה שלו .

השירה

 


 

יעל גלוברמן קוראת את מחזור שירי לילית.

את המשוררים של המופע אזכיר בקצרה, זאת עקב העובדה שאין לי הטקסטים של השירים שהם קראו בערב ועל כן לא אצטרך להסתמך על רשימותיי ועל הזיכרון.

מחזור השירים שיעל גלוברמן הקריאה היה מרתק דווקא בגלל הציור הלא שגרתי של לילית, אמנם המוטיבים השייכים ללילית היו שם, אבל התמונה שהופיעה לפני באמצעות השירים של יעל גלוברמן, היא של לילית שהיא פגיעה, הכמיהה שלה להרגיש ולגעת, הגעגועים לגן עדן ,כעסה על היותה דחויה וההתרסה שלה בפני אדם שלא יוכל לשכוח אותה עושות אותה, למרבה הפלא לאנושית. וזה מה שמשך אותי בסדרת שירים זאת.
דפנה שחורי, בשני השירים שהיא הקריאה, ציירה תמונה שונה של לילית שהיא יותר קרובה לדימוי הרווח של לילית. לילית של דפנה שחורי כפי שהצטיירה בשיריה "חיתול שחור" ו"קלף הכוח" היא דמות יצרית ופתיינית. מה שבלט בשיריה היו הדימויים הנטורליסטיים הקיצונים, שתאמו את הדימוי של הלילית שדפנה שחורי ביקשה להראות לנו, אולם לי הנטורליזם הזה צרם במקצת.


 

דבי סער קוראת שיר מכשפות.

דימויים מעניינים ניתן היה למצוא גם אצל דבי סער שבשיריה מתוך מחזור השירים "סדר נשים" כנס המכשפות נראה כמו מופע רוק עם כל הסממנים המתלווים לכך, כמו צלמים ועיתונאים. מצא חן בעיני הביטוי "נקטר שפם עכבר".

 

יואב איתמר מקריא 

השיר שיואב איתמר קרא בפנינו שצייר בפנינו סצנה מתוך האודיסיאה, שבה אודיסיאוס נשטף אל חופו של איש שבו חיה קליפסו, אישה יפה שמנסה לכבוש את ליבו ומצליחה להחזיק בו שבע שנים אבל געגועיו לביתו ולאשתו גוברים עליה והיא נאלצת לשלח אותו לביתו, הוא שיר טוב, רק משום מה לדבריו של יואב איתמר קליפסו היא מכשפה, לכן הוא הביא את השיר הזה, אולם אם זכרוני אינו מטעני קליפסו היא אלה.
אולי ההבדל איננו גדול כל כך, אבל בעיני הוא היה משמעותי.

המוזיקה

 

 

החלק המוסיקלי של האירוע כלל את הכנרת והמלחינה אסיה רודשטין ואת זמרת הרוק ירונה כספי.

אסיה רודשטיין מנגנת.

 

אסיה רודשטין הביאה קטע שהיא הלחינה לכינור שנקרא "הקטע הבלתי גמור". לצערי אין לי השכלה מוסיקלית, ולכן יהיה קשה לי לפרש את הקטע. אני יכול לומר שהקטע הזכיר לי מוסיקה שנכתבה במאה העשרים, וזאת הייתה חוויה מאתגרת והקטע מצא חן בעיני, אולם לטעמי הוא לא היה קשור לערב, מלבד לכך שאסיה היא מלחינה מוכשרת.

ירונה כספי 


נגינה בסגנון אחר לגמרי הביאה זמרת הרוק ירונה כספי שליוותה את עצמה בגיטרה. היא הביאה שני שירים האחד "היסוסים" והשני "לשונות מתערבלים". המילה שדים הוזכרה בשיר הראשון פעם אחת. והשיר השני תיאר נשיקה בין גבר לאישה כתחרות. סגנון השירה שלה הזכיר לי במקצת את ולדימיר ויסוצקי. היה נחמד לשמוע אותה והיא היוותה עיטור הולם לאירוע אבל לשירים שהיא השמיע היה קשר מאד רופף לנושא של האירוע.
לסיכום אומר שאני אהבתי את המופע הזה, על אף החריקות הקלות שהיו בו. רוב הבחירות של המארגנים הוכיחו את עצמן כמוצלחות חוץ מאחת. אחרים אולי יגידו שאפשר היה למצוא מקומות טובים יותר לערוך בו את הערב מבית הסופר, אבל לי אופיו של הבית לא הפריע לי ובכל זאת המופע היה מוצלח לדעתי.
אני באופן כללי אהבתי מה שעשו  בערב הזה והוא היה עבורי חוויה מאלפת.
בסך הכל כשפים ומין זה נושא שהוא תמיד מושך רק תלוי מה עושים אתו .

 

 


 

  צוות המשתתפים בערב הכשפים סקס והאהבה 

 

 

קיראו גם 

דף הפייסבוק של ירון ליבוביץ'

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ד"ר משה גרנות  ביום ינואר 17, 2008 בשעה 8:07 pm

    באשר לערב – בסך הכול היה מעניין. לא נהניתי מהזמרת – אולי זאת אשמתי שאינני מתחבר לזמרה מן המין הזה. דיין הצעיר היה, כצפוי, לא מאופס, אבל די מצחיק. גם הצעות הכישוף להחזרת האהבה היו מצחיקות.
    שהרה בלאו הייתה קצרה ולעניין.
    אסור שערב כזה יתארך אל מעבר לשעה וחצי.

  • דיוניסוס  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 12:12 am

    אלי אשד היקר ודפנה שחורי המוכשרת יזמו ערב מעניין

    ערבי ספרות מבחינתי הם קודש הקודשים

    נכון שבית הסופר מייצג מוות באיזה שהוא אופן, אבל בכל זאת אני חושב שהצלחנו להחיות אותו, ולו רק לשעות מעטות

    הערב היה שילוב בין מוזיקת רוק, מוזיקה קלאסית,בידור, שירה, פרוזה והרצאות

    מה צריך יותר מזה?

    האולם היה מלא עד אפס מקום בזכות יחצ"נות מאורגנת היטב.

    האווירה הייתה פוזיטיבית

    המדיה פירגנה

    המבקר, רגיש ויקר ככל שיהיה צריך להבן את הצד הפרקטי שבהפקת ערב רב משתתפים שונים זה מזה ומדהימים כל אחד לעצמו

    ביום שני נדע איפה יהיה הערב הבא

    נמשיך להציל את התרבות הישראלית השוקעת

    צוות דיוניסוס הפקות

  • קוראת אחת  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 12:41 am

    נושא מרגש, ומלא עניין. לצערי לא יכולתי להשתתף בערב הזה, להיות נוכחת בו, חרף רצוני, מפאת מכשלות טכניות. במיוחד צר לי שהחמצתי את שחר לאודון המרתק, שמפליא לדעתי לעניין ולהתעניין במופלא מאיתנו.

  • ארפאד מסיגט  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 1:00 am

    שאם היה זוכה לנעוץ שיניו בעורקי 2 המגיבים שלפניו – במקום דם היה מעלע לתוכו שמן-זית-זך

  • אדם  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 4:16 am

    לא הייתי בערב הזה למרות שידעתי על קיומו. לא באתי כי עצם הנושא הרגיז אותי. יש פה כישוף וסקס, אבל אין פה שום דבר על אהבה. וזה בדיוק הענין של לילית. בקבלה היא מסמלת את דמות האישה המפתה, המובילה את הגבר לאבדון. אכן יש קסם בדמות כזו של אישה, אבל זה קסם מתעתע. לילית היא הגורם לכך שנוצרו בעולמנו כל כך הרבה אנרגיות שליליות, המתבטאות בצורות שונות. הנקודה היא שאין אנו מקשרים בין הדברים, ולא רואים את הנזק שנעשה. על פי הקבלה גם אסור להגות את השם לילית, כי כל הגיה של שם מושכת את האנרגיה המתאימה לו, ובכך שהוגים את השם, גורמים לאנרגיה השלילית לקרום עור וגידים.
    נכון שהנושא הזה מושך קהל, וזה רק מראה מה מושך את האנשים בימינו.חבל שכך הם פני הדברים, מחפשים ריגוש ופיקנטריה במקום אהבה אמיתית.אהבה אמיתית מערבת את הנשמה, אבל סקס מדבר בעיקר על הגוף. כישוף או לחשי אהבה אינם משהו אמיתי, כי כאשר הקסם פג, גם האהבה פגה. אהבה אמיתית היא משהו שצריך לבנות אותו מתוך הנשמה, בלי שום לחש וכישוף וקסם, ואז גם המין הופך להיות רוחני ונעלה יותר, והרבה יותר מענג. מניסיון.

  • רובי  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 3:11 pm

    גם אני שמעתי על הערב הזה, ולא רציתי לבוא.
    אני לא חושב שזאת תרבות.
    ערבים כאלה מושכים בעיקר קהל לפרובוקציה. אין טעם בכלל להסביר את הטפל בערבים כאלה, מן הטעם הפשוט שכל מה שתגיד יהיה חכמולוג שיסביר למה
    אם בית הסופר מת זה תורם במשהו לשינוי מיוחל.
    ערבים ממוחזרים בחומר לעוס ומיושן בהחלט לא יוצרים תרבות חדשה, אלא חיקוי של תרבות מושחתת ובמקרה הטוב נוסטלגית במירעה.

  • שחר לאודון  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 4:17 pm

    כמי שהשתתף בערב, לא אוכל להמנע מסוביקטיביות, אבל לדעתי (הסוביקטיבית) 2 התגובות שלמעלה (של אדם ורובי) רחוקות מלתאר את שהתרחש בערב. קודם כל, מי אתם בכלל שתגדירו מה זו תרבות? האם למין אין חלק בתרבות? אולי להפך, שלמין יש יותר מדי מעורבות באופי ובתהליך התרבותי? האם אהבה נעדרת מיניות, ומדוע מיניות נחשבת לחלק שולי או תחתון? כל מי שמערב מין הוא לדידכם לא רוחני או פרובוקטיבי?
    הערב לא עסק רק כמין, הוא עסק בראש ובראשונה באהבה. בתכני ההרצאות, בשירה ובזמרה. ואולי אם הייתם באים לערב הזה הייתם מגלים כמה הטענות שלכם חסרות שחר. אז אל תדברו על ארועים בהם לא השתתפתם, אתם חושפים רק את בורותכם וחוסר התרבות שאתם מפגינים בפרשנות הלא מבוססת שלכם.
    הערב היה מהנה, חינני, מגוון, ומעל כל – תרבותי.

  • סנופקין  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 5:34 pm

    אין לך מה לבוא ולצעוק על מיניות נבערת ועל בורות השכלתית המאפיינת עדר חסר השכלה שכל ארוע
    שבכותרת שלו כתוב "מין" " מכשפות" ו"דרקולה" נוהר בהמוניו לחזות בפלא בשביל עידון הנפש המשמימה.את זה כולנו יודעים, אבל בית הסופר מת
    בגלל זה לא חשוב מה ישימו שם, עדיף אולי רקדניות בטן , קרנבל ברזילאי או מגדת עתידות
    הכל יילך , במיוחד אם יש גם המילה "מין" עדיף כבר סקס , אם כבר, אז כבר.

  • מספר 666  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 6:01 pm

    הוא עדיין ממשיך לההעלות אירועים לא פחות מכל מקום אחר ,ורק לאחרונה היה שם אירוע מעניין מואד של משה גרנות על האסטרונאוט אילן רמון ז"ל .
    וכל זמן שממשיכים לההעלות שם אירועים כאלו אז המקום בהחלט חי .
    ולגבי התלונות על מיניות .
    לא הבנתי מה בדיוק הבעיה שלכם
    נושא הערב היה "כישוף אהבה ומין " ועסקו בו גם בזה וגם בזה.כפי שיעידו כל מי שהיה שם .
    אבל נראה שהתלונות וההערות הקנטרניות הם רק מאלו שלא הטריחו את עצמם לבוא וכלל אינם יודעים על מה הם מדברים .

    :

  • חוב"ב  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 6:31 pm

    בשבח תבשילם. הוא מתעב את אלה שפוסלים התבשיל מבלי שטעמו, הריחו או אף ראו אותו.

    חוצמזה, מהביקרת למד חוב"ב משהו נורא מעניין. לחברתו הקבועה – מכשפה לא קטנה,לפעמים מקסימה- קוראים לילי, ועד לרגע לא שיער שזה קיצור שמה המלא.כעת עליו לקשור שן שום לבוהן השמאלי כדי להבטיח עצמו מרע,ולהזהר ממלאכת האהבה בלילות הירח המלא. הוא יפנה אל ה איש שבא לקרא אולי יש לו לחשים לתת לו, ואז יעשו ברטר, וחוב"ב יתן סיכות, שלא השתמש בהם לדקור את המגיבים שבכאן.

  • נ.  ביום ינואר 18, 2008 בשעה 8:23 pm

    הייתי, ראיתי, שמעתי, הבנתי, היה טוב בעיקר
    מה שלא היה שם, כי מה שהיה ראיתי כבר , שמעתי כבר , הבנתי כבר, היה טוב. ובעיקר היה בנאלי
    אה? מה אמרתי בעצם? אה?

  • ד"ר אייל ליאני  ביום ינואר 19, 2008 בשעה 3:13 pm

    אתחיל ואומר שגם איני מרוצה מההרצאה שלי לגמרי
    אולם אומר שמה שאמרתי שבמשפט העברי הכירו בכח של הכישוף
    לכן מי שעסק בו "והצליח" (בעל אוב) נחשב עבריין ועכו"ם
    לעומת זאת מי שלא הצליח הרי שלא עבר עבירה כי הוא סתם מתחזה
    במשפט הישראלי בדיוק להיפך המחוקק יוצא מהנחה שהכישוף לא עובד כלל ולכן המתחזה לכשף הוא עבריין ומאחז עיניים המנסה להשיג טובת הנאה מהצגתו כבעל כוחות מאגיים
    לפי ראציו זה אדם שבאמת מצליח לכשף ומקבל תמורה בעד הצלחתו אין בכך בעיה לפי לשון החוק היבשה כיוון שאינו מתחזה.

    ליאור היה חולה בערב אבל נתן פן בידורי
    הרצאותיי באוניברסיטה ובערבים אקדמיים גרידא הן רציניות כיאה לתובע פלילי לשעבר ובעל PHD

  • האיש שבא לצחוק  ביום ינואר 19, 2008 בשעה 4:31 pm

    בו התווכחו טובחי בשולטן אם יש להתחיל לאכול ביצה מצידה השטוח יותר או הקמור והצר יותר.
    התווכחו ולא הגיעו לפתרון מוסכם והביאו הדיון לפני בית המשפט הקיסרי העליון אשר ליד האשד. דנו שלושת השופטים בכה ובכה ולא הגיעו לכלל פתרון, עד שנמאס למזכיר השולטן ופסק בפסקנות את מסקנתו, איך צריך לחתוך הביצה. קמה קול צעקה מהשופטים ומהטבחים. וכה השיבם המזכיר. לי יש תואר שלישי,ואני מאוד רציני כיאה למזכיר השולטן..
    וכה אמר הנביא מנישאפור על דבר המריבה הזותי והאחרות
    "אשר עשה הארץ והרקיעים ברא
    מכאוב וסבל בלבבות רבים זרע"..
    וגם אם לא מתאים מדיוק לתגובה, לפחות יפה אמר.

  • אסיה רודשטיין  ביום פברואר 13, 2008 בשעה 6:11 am

    כתבת הביקורת שקראתי היום (מיום ג' ה5.2.08) מאת אורלי גואטה בעיתון "ישראל פוסט".

    התברר שבכלל לא בטוח, שכתבת שתפרסם כתבת ביקורת על ערב בנושא " מין, אהבה וכישוף" בעיתון המופץ באופן חינמי, תהיה מעוניינת לציין את שמות האמנים שהרימו את הפרויקט הזה.
    כתבה ארוכה עם תמונות היוצרים ופרטים על דברי השירה וההרצאות.

    אני מניחה, שהכישוף של הערב ה-14.1.08 מבימת בית הסופר ת"א כל כך עבד בשביל הגב' גואטה, שמר אלי אשד הפך עצמו לבלתי נראה ובלתי נשמע. אין זכר בכתבה המפורטת הזו בשמו של מר אשד. מדהים.
    אורלי גואטה ראתה את המשוררת דפנה שחורי, את..שהרה בלאו ,את יעל גלוברמן ,את ירונה כספי את שחר לאודון ובעיקר את אייל ליאני ואת ליאור דיין .
    אפילו צלילי הכינור שלי נרשמו בזיכרונה. אך מר אלי אשד? למה שנדע שהוא קשור לאירוע?

    הרי הוא "רק" ארגן את הערב, הזמין כל היוצרים המשתתפים, הביא קהל, הנחה את הערב, כל הזמן נכח על הבמה והרצא פעמיים. וזהו…

    כן, אבל בא לי ללמוד משהו מעילום השם הזה… מה אלמד?
    בעיני כל זה נראה כתוצאה מכישוף מוצלח שלא ניתנת להסבר.
    אסיה רודשטיין,2008–02–12
    assiarod@walla.com

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: