הזהויות הבדויות של ראובן קריץ

 
 
 
ראובן קריץ סופר וחוקר ספרות .ידוע גם בשמות "ריקי קלר " ו"רותי שמיר".  
   
לאחרונה זכתה לפירסום ברשת ומחוצה לה פרשת צאלה כץ ,משוררת בדויה שנוצרה בידי גבר במגזין ספרותי וברשת וזכתה ל"חיים עצמאיים " משלה  עד שנחשפה לראשונה  באתר זה כזהות בדויה . כמובן זאת לא הייתה הפעם הראשונה .
בשנות השבעים יצר הסופר הצרפתי  הידוע  רומן גארי  זהות בדויה של "אמיל אז'אר" סופר שתחת שמו פירסם כמה ספרים ידועים וזכה כתוצאה לתהילת עולם.
אבל גם הוא לא היה הראשון .  
ראובן קריץ חוקר ספרות וסופר ישראלי שיצר גם הוא כמה זהויות כאלו התפרסם הרבה פחות אם כי קדם לגארי בכמה שנים .
 אבל קריץ עוד  הרחיק לכת הרבה מעבר לרומן גארי ומעבר ליוצרה של צאלה כץ .

הוא לא רק יצר זהות בדויה של סופרת שתחת שמה פירסם את ספריו אלא הוא גם יצר זהות בדויה מפתיעה מאין כמוה שנחשפת לראשונה במאמר זה בסקופ מדהים של האתר .
הוא האדם היחיד שיצר דמות בדויה שכתבה עליו עצמו ספר מחקרי.

  

 

 

  
 
 
 .
לחוקר הספרות המבקר והסופר ראובן קריץ מלאו לאחרונה 80 וזה נראה לי גיל מתאים לסיכום ולהערכה של יצירתו ושל הקריירה שלו.
ראובן קריץ עסק כל חייו בספרות – בהוראה, ביצירה ובמחקר. בחמישים שנות כתיבה הוא פרסם 36 ספרים בספרות יפה ו-18 במחקר ועיון, ביניהם "אחות קטנה", "בוקר חדש", "חטאות נעורים", "בני-בי-רב", "נפנוף של מטפחת", "אלון ועירית", ספרים שהשפיעו בזמנו על דור שלם של בני נוער, שגדלו על ספריו. ובביקורת: "בדרכי השירה", "שירי רחל, שירת רחל, רחל", "סיפורי הקיבוץ" ועוד. בשלושת התחומים – הוראה, יצירה, מחקר – השיג הישגים ראויים לציון ובשלושתם גיבש לו סגנון מיוחד שזכה להערכה ולחיבה בין תלמידיו, קוראיו ועמיתיו.
עם זאת לאורך כל השנים ראובן קריץ כמו נשאר דמות צדדית הן כיוצר והן כחוקר,ידועה רק בחוגים מצומצמים יחסית של "מבינים " ולא מוכרת לקהל הרחב ..


קריץ עצמו מעריך את עצמו ואת מקומו בספרות העברית כמי שיושב בשורה שלישית בצד ,דהיינו לא אחד הסופרים החשובים הבולטים המצליחים והמרכזיים אלא יותר כמישהו שגם הוא נמצא במקום אבל לא זוכה לתשומת לב מיוחדת . .
בדיעבד דומה שהדבר המדהים ביותר ויוצא הדופן ביותר לגבי סופר זה הוא שהוא יצר זהויות בדויות של עצמו .ולרוב תחת המין הנשי הן של כסופרת נשית בשם "ריקי קלר " ( וזה לא דבר חסר תקדים אם כי נדיר אצל סופר גברי ) והן של "חוקרת " נשית המבקרת אותו עצמו וזה עד כמה שידוע לי הוא דבר חסר כל תקדים וגילויו הוא סקופ של מאמר זה .

החוקר

 

 

יותר משראובן קריץ ידוע כסופר ,הוא ידוע כחוקר חשוב של הספרות עברית.

בדרכי השיר א+ב / ראובן קריץ
הוא פירסם ספר רחב ומקיף על אמנות השירה ( שאותו עיבד והרחיב במהדורה חדשה של שני כרכים  ביחד עם ביתו אורי חוקרת ספרות עברית בפני עצמה) וספר על השירה של המשוררת רחל שזכה לכמה מהדורות כל אחת מורחבת יותר מקודמתה .

 
 

אחד מספריו המעניינים ביותר הוא ספר "סיפורת דור המאבק לעצמאות ( 1978) שבו סקר סקירה  כמותית את הסיפורת של דור סופרי מלחמת העצמאות ובראשם מיגאל מוסינזון ומשה שמיר וס.יזהר. קריץ מביא לפני הקוראים תיאור מדוייק ומפורט של כלל היצירה הספרותית שפורסמה באותם השנים של בני אותו הדור , ונותן סקירה ותיאור   של כלל סיפוריהם של כמה סופרים בולטים  מאותה התקופה, סיפורים  שחלקם מעולם לא פורסמו בספר ,וכתוצאה ספר זה של קריץ הוא העדות היחידה לקיומם מעבר לדפים מתפוררים של כתבי עת נידחים .לווקרים ולמתעניינים בתקופה זהו מקור מידע שלא יסולא בפז.  

 

למרבית הצער הספר לא זכה לתשומת הלב שהיה ראוי לה וכתוצאה קריץ לא פירסם את הכרכים הנוספים של המשכים שאותם תיכנן לכתוב על הנושא .
הוא פירסם ספר בשלושה כרכים בשם "סיפורי הקיבוץ" ( 1997) ביחד עם בתו אורי , מחקר מונומנטלי בעל חשיבות עצומה לתיאור ז'אנר זה ( שהיום בראשית המאה העשרים ואחת ככל הנראה נעלם לחלוטין מהספרות העברית ) שבו סקר את כלל הספרים שהופיעו בספרות העברית משנות העשרים ועד התשעים על נושא אותו מוסד הולך ונעלם , הקיבוץ , ספר שהוא כלי עזר חיוני בחקר מוסד זה והיחס אליו בחברה הישראלית .
בכרכים אלו הם רשמו תיארו וסקרו כל רומן חשוב וכנראה גם לא חשוב שהופיע אי פעם על נושא הקיבוצים
תמונת העטיפה של כל כרך דיברה בפני עצמה ונתנה רמז ברור לגבי תוכן הכרכים
בכרך הראשון ראו אוהל מהשנים הראשונות של החלוצים והחלוציות .
בכרך השני .התמונה הייתה מהקיבוץ משיאו בשנות החמישים .
בכרך השלישי הייתה תמונה של אנשים זקנים בחדר האוכל מהשנים האחרונות ומשקפת את תהליך הזדקנות הקיבוצים כאשר מוסד הקיבוץ כולו הזדקן ודומה שהמוסד האוטופי שתרם כה רבות למדינה שעומד לפני חיסול והפרטה.
שלושת הכרכים האלו יותר מכל ספר אחר שאני מכיר הם התיעוד האולטימטיבי לתופעת הקיבוצים .
ולא רק בספרות.  המחברים התייחסו גם לקיבוצים בסיפורים קצרים ובספרי ילדים ובתחומים אחרים .אבל מאידך היו גם חוסרים .הם לא התייחסו לנושא הקיבוצים בקומיקס למשל .
מדהים שליצירה חשובה כל כך כמעט לא הייתה התייחסות ביקורתית .המבקרים רובם ככולם פשוט התעלמו ממנה .
עד כאן התחומים שבהם עסק היו קונבנציונאליים לפחות לכאורה בחקר הספרות . אבל לאורך הקריירה שלו הוא גילה נטייה מוזרה כמעט אובססיבית לעסוק בכל מה שהוא לא קונבנציונאלי ונמצא בשולי הדרך.

עטיפת הספר "המוזר בסיפור המוזר ".

 

במשך שנים רבות בזמן שהריאליזם שלט בכיפה ללא מיצרים בתחום הספרות העברית קריץ היה בין הבודדים שעסקו בישראל בחקר הספרות הפנטסטית וחיבר את הספר הראשון בתחום זה ועדיין אחד הבודדים המוזר בסיפור המוזר ( 1975) שהתבסס על עבודת תזה שלו שבו הוא מנתח בפרטנות את יצירות הפנטסיה של הסופר הגרמני הופמן , של אדגר אלן פו האמריקני ושל גוגול הרוסי.
כן עסק לראשונה בעברית בניתוחים של ז'אנר דחוי ומושמץ אפילו יותר מהספרות הפנטסטית , הספרות אירוטית ופורנוגראפית . ואת זה עשה דווקא ברומאן המכתבים שלו המלא בדיונים ספרותיים מעמיקים סרטן בלילה ( 1966) ובמהדורה מאוחרת יותר בשם המושך בהרבה "לילות לשולה ".

ספר זה הוא אוסף של הגיגים ספרותיים שמישהו כותב ושולח כמכתבים  לאישה במשך כל לילה .
חלק מההגיגים עושים רושם אוטוביוגרפי מובהק כמו סיפורי מפגשים עם הסופרים עגנון ומשה שמיר .
בספר יש גם קטע מעניין מספר שקריץ תיכנן כנראה לכתוב ולא השלים ומתאר את דוד המלך וגיבורי החייל שלו בעת סעודה.
 בכל אופן הקטע המעניין ביותר בספר זה וזהו   קטע יוצא דופן לגבי ספר שנכתב בשנות השישים עוסק בדיון פרטני בספרות הפורנוגרפיה ויש שם בין השאר השוואה בין " פאני היל " ובין "ומאהבה של לידי צ'טרלי " שאז היו במרכזם של דיונים משפטיים חריפים .
קריץ מגדיר את הראשון כ"קיטש " ואף מסביר את מקור המילה מהשפה הגרמנית כמו גם את מקור המילה פורנוגרפיה מיוונית ". עוסק בקטעים פורנוגראפיים מהתנ"ך "שלפי מלון אוקספורד הוא אנתולוגיה של קטעים פורנוגרפים גסים " ובראש ובראשונה מספר יחזקאל .
עד כמה שידוע לי דיון כזה בפורנוגרפיה בספרות הוא יוצא דופן בספרות העברית לפני שנות השמונים והתשעים בספר קונבנציונאלי כל שהוא בעברית . 

במאמריו ההמשיך קריץ לעסוק בתחומי שוליים אלו הוא אפילו עסק בסרטי אימה נחותים במאמר בשם "אנטומיה של קיטש " ( שפורסם במסגרת ספרו האקדמאי המכובד "תבניות הסיפור " ( 1976).  שבו ניתח את הסרט " מגרש השדים" בצורת מאמר אקדמאי פרטני דקדקני מכובד בתקופה שבה ההתייחסות לסרטים "זולים " מעין זה לא הייתה מקובלת כלל באקדמיה , בניגוד להיום כאשר "הכל הולך" וניתוחים מעין אלה של יצירות ספרות ותרבות "קלה " הם שגרתיים ומקובלים בהחלט.היום נושאים כאלה למאמרים ולמחקרים על הספרות והקולנוע הם מקובלים ונפוצים אבל קריץ היה מבחינה זאת פורץ דרך והקדים את זמנו .

אולי גם בגלל תחומי עניין כאלה קריץ לא נחשב במהלך שנות השישים והשבעים והשמונים כאחד מהחוקרים המשפיעים באמת מאחר שלא הקפיד לעסוק רק בתחומים "נכונים " של מחקר  כנדרש. .

הסופר

פעם בקיבוץ / ראובן קריץ
קריץ פירסם גם יצירות רבות של ספרות יפה , ורובן עוסקות בעולמות המוכרים לו היטב. ובראש עולם חיי הקיבוץ שבו שהה בילדותו.

בוקר חדש / ראובן קריץ

 אלו הם ספרים אוטוביוגרפיים כמו "האורות "ספר שהוא עיבוד מחודש מ-1970 של שלושה ספרים שיצאו במקור בשנות החמישים והשישים בנפרד בוקר חדש מ-1958 שנים של תכלת מ-1960 וחטאות נעורים מ-1962).ומתאר את חוויותיו של נער רגיש וחולמני בעל נטיות ספרותיות בקיבוץ.

ספרים נוספים מסוג זה היו "אלון ועירית:שבעה סיפורים מנוף הנעורים  " ( 1961 ) קובץ סיפורים . "אחות קטנה " ( 1962) ) ו"נפנוף של מטפחת " ( 1963) .

נפנוף של מטפחת / ראובן קריץ

"נפנוף של מטפחת " יצא לאור לימים בגירסה חדשה  כ"פעם בקיבוץ"       (תל אביב : סיפרי פורה, תש"ס 2000) עם אחרית דבר של "רותי שמיר " (ש"עליה " ראו בהמשך).

ספריו של קריץ על חיי הנוער בקיבוץ היו פופולאריים מאוד בזמנם והיו מי שהשוו אותו לפוצ'ו מחבר "חבורה שכזאת ".

המהדורה האנגלית של "בוקר חדש".

עטיפת התרגום השוודי של "בוקר חדש".

 ספרו "בוקר חדש" על חיי הקיבוץ אף תורגם  לאנגלית ולשוודית ( וניתן לתמוה עד כמה תרם לתופעת המתנדבים השוודיים שזרמו במשך תקופה מסויימת לקיבוצים בישראל ? ) .

 מן הסתם היו לא מעטים שהוקסמו מתיאור חיי הקיבוץ שבהם כשל מקום קסום ( תיאור שהוא היום מאוד לא אופנתי ומאוד לא פוליטיקלי קורקטי ) .הם עדיין מעניינים לקריאה כיום גם בגלל תיאורי החברה הלא חומרנית שהם מציגים שהיא כל כך שונה מכל מה שאנו רואים מסביבנו .
באחד משלושת חלקי הטרילוגיה שבמקור נקרא "שנים של תכלת " ובהוצאה מחדש "ימים של תכלת " יש פרק מעניין ששבו הנער גיבור הסיפור מדמיין את עצמו כנביא הזועם אליהו בחצר מלך ישראל הקדמון אחאב ( ששם כל הנוכחים הם חבריו בקיבוץ ) ואז לפתע מופיעה המלכה איזבל שאינה אלא חברתו לקיבוץ רחל שבה חושק הנער /אליהו בריקוד חושני שנקטע בדיוק ברגע שבו היא עומדת להציע לו את עצמה ככוהנת האהבה…
מדהים כמה אירוטיקה יש בקטע התמים הזה שאינו אירוטי כלל במושגינו שכיוון ששום דבר בעצם לא קורה בו .

 הרפובליקה הספרותית  : עולם החוג לספרות

עולם אחר שאותו תיאר קריץ ובכך היה ראשון מסוגו , היה עולם האוניברסיטה ובמיוחד של הסטודנטים בחוגי הספרות באוניברסיטה,  בספר המעניין מאוד סטודנטית ( ספר שיצא במקור ב-1964 תחת השם הבלתי אפשרי כיום "בני –בי-רב".  איש לא יבין היום את הביטוי הזה שמציין את מאות הסטודנטים המצטופפים מידי שנה במחלקות האוניברסיטה וטוב עשה המחבר ששינה אותו ). זהו ככל הנראה רומן האוניברסיטה הראשון בספרות העברית דהיינו הספר הראשון שהתרחש כולו במסגרת חוג אוניברסיטאי .

זהו סיפור חייה ומאבקיהם של שלושה סטודנטים ובעיקר סטודנטית בחוג לספרות באוניברסיטה העברית בירושלים במהלך שנת הלימודים שם אי אז בשנות השישים במציאות הישראלית של ימי פרשת לבון ומשפט אייכמן .
וכמה מהסצינות בספר קשורות לפרשיות אלו וכך למשל מתואר משפט סטודנטים שנערך במציאות על הפרשה . . וויכוח מצולם לטלוויזיה הגרמנית הודות תגובתם של הישראלים למשפט אייכמן הופך לבמה בו משמיע גיבור הספר נמרוד כמה דעות קיצוניות בנושא שהיו אופיניות לצברים של התקופה .

גיבורת הספר רוני היא מורה צעירה ילידת נהרייה המבקשת להשיג את התואר הראשון בספרות עברית ואנגלית הנקנה לרוב אחרי שלוש שנות לימוד בתוך שנתיים .ובמהלך הרומן היא יוצרת קשר עם שני סטודנטים נוספים נימרוד סופר צעיר ושחצן הכותב רומן שלם על רוני ועל שנתה הראשונה באוניברסיטה אחרי שנמלטה ממיטתו (!) סיפור המופיע כרומן בתוך הרומן , ובועז גבר בשנות השלושים המאוחרות לחייו שזנח את בית המסחר לשטיחים שלו כדי  לקנות דעת מופיע לאורך כל הספר ונהרג בתאונת דרכים בסוף הרומן .
הדמות הנשית של רוני מבוססת ככל הנראה על קריץ עצמו שהישיג את התואר הזה בשנתיים בחיים האמיתיים . קריץ היה מרצה בחוג כזה ובעברו הרחוק יותר סטודנט כך שהוא מתאר דברים רבים מניסיונו האישי אם כי העדיף להציג זאת מנקודת מבט נשית וזה גורם לעיתים לקורא תחושה מוזרה שכן לא תמיד נראה שהסופר באמת מבין את נקודת המבט של האישה שאותה הוא מאמץ .

 אבל הוא שמר על נקודת מבט נשית כזאת גם בהמשך בספרים שכתב תחת השם "ריקי קלר " שחלקם לפחות כביכול באמת התחברו בידי אישה .
הספר שהוא משלב בתוכו דמויות בדיוניות ביחד עם תיאור מדוקדק ופרטני של דמויות אמיתיות של מרצים אמיתיים בחוג לספרות באוניברסיטה בירושלים שהופיעו בשמותיהם ( דבר שלדבריו גרם לו בעיות עם אחד המרצים האמיתיים ,שמעון הלקין , שלא שמח למצוא את עצמו כדמות בספר על סטודנטים בדיוניים ) .הספר מומלץ במיוחד לסטודנטים לספרות שיחזהו בו הרבה מהתנסויותיהם .

החוג בספרות המתואר שם היה בגבעת רם בתקופה שבה המתרחש הספר אלא שמאז עבר להר הצופים .אני עצמי למדתי בגבעת רם בתואר השני וזה היה מעניין עבורי לקרוא על מקום זה כפי שהיה בשנות השישים.
(זהו אגב הספר הבדיוני היחיד שמוכר לי שעוסק בפירוט בעולם חוגי הספרות באוניברסיטה והסטודנטים שלהם להוציא ספר  בלשי של בתיה גור בשם "מוות בחוג לספרות  ( 1989)  שמתאר שרשרת רציחות בין מרצי חוג זה בירושלים  וכנראה מבוסס על דמויות אמיתיות שאותן היכירה המחברת ) .

. קריאה חדשה בספר הזה גרמה לי להגיע למסקנה שהסטודנטים לספרות היום השתנו מאוד בהשוואה לסטודנטים של שנות השישים ולא בהכרח לטובה.
בספר זה התוודעתי לראשונה לרעיון "הרפובליקה הספרותית .באחד הפרקים בספר שואלת רוני את נמרוד "מי יקרא את הרומן שלך ?" והסטודנט- סופר משיב "שמעת על הרפובליקה הספרותית שלנו ? אלפיים –חמשת אלפים סופרים צעירים שרוצים לקרוא ספרות עברית בשביל להבין מה עשה איתם ומה נעשה סביבם ".
קריץ החל לכתוב אחרי ספר זה באופן אקסלוסיבי לרפובליקה הזאת . שאליה מכוונים כיום כמעט כל הסופרים בישראל שהתייאשו זה מכבר מהקהל הרחב של הקוראים בפרק של רותי שמיר על הספר נטען שהספר זכה לתגובות אוהדות בודדות בלבד וכללית הרפובליקה הספרותית לא קנתה את הספר .ומוזר שיש התעלמות מכך שהספר זכה לתגובה אוהדת ומפורטת בשבועון "העולם הזה שפירסם את המחבר לאורך שנים .
דומה ששמיר או קריץ מנסים להמעיט את היחס החיובי והתגובות הרבות שלהם זכה בהעולם הזה לאורך השנים

רומן גארי הישראלי .

 .

 

ספריו הראשונים של קריץ זכו בזמנם באופן כללי להצלחה ולביקורות טובות..
אך בשנות השבעים התברר לקריץ שיצירותיו שוב אינן נמכרות בגלל אדישות הביקורת וגם מאחר ששוב אינן נחשבות ל"אופנתיות" . הוא מצא את עצמו נאלץ לפרסם אותן בהוצאה עצמית , הוצאת "פורה "..
. כתוצאה החליט לנקוט ב"טריק " יוצא דופן . הוא החליט ליצור לעצמו זהות חדשה ולפרסם ספרות יפה רק בזהות זאת.
היה כאן דמיון מוזר בין קריץ ובין הסופר הצרפתי הידוע רומן גארי שכאשר התברר לו שיצירותיו זוכות לאדישות ביקורתית וציבורית החל לפרסם בזהות בדויה "אמיל אז'אר " ואף שכר אדם שגילם בציבור את תפקיד הסופר אמיל אז'אר בזמן שהקשר של גארי אליהם הוסתר בקפדנות . התוצאה הייתה הצלחה מיידית ואחד מספריו אלה "לחיות את חייו " אף הוסרט בידי הבמאי הישראלי משה מזרחי. הביקורת הצרפתית השתוללה מהתפעלות, מהיכולת המדהימה של הסופר החדש והבלתי ידוע עד כה , וכאשר חשף גארי לבסוף את זהותו כמחבר הספרים התוצאה הייתה הפתעה מוחלטת .
קריץ קדם לגארי בכמה שנים כאשר היגיע למסקנה דומה לגבי יחס הביקורת לספריו ובהחלטה לנקוט בשיטה של יצירת זהות בדויה על מנת למצוא קהל חדש וביקורות חיוביות יותר לספריו . אלא שקריץ אף הרחיק לכת מגארי מאחר שהזהות הבדויה שבה בחר הייתה זהות של אישה דווקא..
וכך במשך שנים החל לפרסם ספרים תחת השם "ריקי קלר ", שם שגם תמיד היה שם הדמות הראשית בכל סיפור אם גיבור זה יכול היה להיות זכר או נקבה , כך שגם המין של המחבר/ת לא היה ברור שכן קריץ הקפיד לשמור את זהותו האמיתית בסוד .


זאת לא הייתה הפעם הראשונה שקריץ יצר דמות בדויה של אישה ככותבת יצירה שהוא מסתתר מאחוריה .אורי אבנרי עורך השבועון "העולם הזה " ( שקריץ היה מקורב אליו מאוד במשך שנים ) סיפר פעם כיצד נכנסה למשרדו צעירה בת 16 וביקשה שלראותה את העורך .בידיה היה כתב יד כתוב מכונת כתיבה.וסיפרה שזה רומן שלה .היא סירבה לגלות את שמה . היא ביקשה שאבנרי יקרא את הרומן ויחווה עליו את דעתו . אבנרי סיפר שהוא שונא לקרוא כתבי יד של סופרים מתחילים אך אותה נערה נראתה לו כה מסכנה עד כי לה היה לו לב להשיב לה בשלילה . .הוא לקח את כתב היד ללא ציפיות והחל בקריאתו וסיים נרגש .

היה ברור לו שהתגלתה סופרת חדשה בישראל סופרת בעלת יכולת מפליאה לתיאור מושב ישראלי בעלת בגרות מוזרה בעלת דעות בוגרות ביותר על יחסי אדם ועמים .אבנרי החליט לעזור לה למצוא מו"ל .
הנערה הופיעה שוב כעבור חודש .אבנרי השמיע לה את דעתו הנלהבת על הספר מתוך חשש שמחמאות רבות מידי יקלקלו את כשרונה .הנערה הקשיבה לו בסבלניות ואז גלתה לו סוד :הספר המדובר כלל לא היה שלה אלא של סמורה ממשו במולדת בשם ראובן קריץ סופר שכבר פירסם סיפור ב"העולם הזה" שנים קודם לכן . אבנרי קרא שוב את הספר והתרשמותו לא פגה הספר היה לדעתו אחד הספרים הטובים בשפה העברית באותם השנים ..הספר יצא לאחר מכן בשם "אחות קטנה " בהוצאת פורה של קריץ .

אחות קטנה / ראובן קריץ
אבנרי שאל את קריץ מדוע נקט בתכסיס זה וקריץ הסביר ש"חשבתי שאחרת לא תקרא". וזאת ככל הנראה הייתה הפעם הראשונה לתכסיס של קריץ של שימוש בזהויות נשיות כדי למשוך קוראים ליצירתו . והוא השתמש בתכסיס זה עם עוד שתי זהויות נוספות לפחות .

לצערו בכל אופן . הזהות הבדויה של "ריקי קלר " עוררה רק עניין מצומצם בקהל אבל קריץ נשאר עימה במשך שנים . .

בין ספרים שפירסם תחת שם זה ניתן להזכיר את קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת  ( 1970) סיפור בגוף ראשון על התיכוניסט ריקי קלר נער "מודרני " בעל נטיות ספרותיות והבנה וידע שלא תיאמן עבור נער היום וגם אז בטריויה ספרותית וקוריוזים שונים מתולדות חיי הסופרים העבריים כמו שלונסקי ואחרים.
לעלילה עצמה העוסקת בחיי תיכוניסטים בכל אופן אין הרבה קשר לקוריוזים מעולם הספרות היא לא ברורה ויותר מידי עושה רושם כיצירתו של אדם מבוגר המנסה לדמיין איך הנערים ב"ימינו "( סוף שונות השישים ) מדברים ומתנהגים .נראה לי שגם בסוף שנות השישים לא היה הרבה קשר בין התיכוניסטים שאותם תיאר "קלר " ובין המציאות .
את הספר ייחד סיום בלתי צפוי באמת וכמו אפוקליפטי כאשר נערים "מהדרום " תוקפים מסיבה של נערים "צפוניים " בצורה שמזכירה את הסיום של הסרט של אסי דיין "החיים על פי אגפה".
הספר הבא של קלר שזכה להצלחה גדולה יותר כנראה בעיקר בשל שמו "הכחול " היה "דופקים " ( 1976) אבל לרומן עצמו אין שום קונוטציות ארוטיות והכותר שאין לו שום קשר למה שחושבים הוא כנראה בדיחה של המחבר על חשבון הרוכש הפוטנציאלי . גיבור הספר הוא כביכול "המחבר של "קונצ'רטו ". וזה הקשר היחיד לספר הקודם .פרט לכך אין בספר זה עניין רב.

שטים פשוטים סיפור אהבה / ראובן קריץ

 הספר הבא של "קלר " שטים פשוטים ( 1979) הוא  קובץ שירים שמתארים רומן קצר בין אישה נשואה בשם ריקי ומאהב שרמנטי כלשהו שמתרחש במהלך כמה שבועות . וכולל כמה שירים מדעיים בדיוניים מעניינים שהם לכאורה חסרי כל קשר והקשר לרומן האהבה השגרתי . .
אחד מהם הוא "דוח סודי ביותר " שעוסק בשאלה האם ביקרו אצלנו יצורים מהחלל החיצון בעבר הרחוק .

 ואם מרכבות האלים היו חלליות משוכללות:
אם הר סיני היה מתקן המראה
ואוהל מועד היה מכון תדלוק
ולוחות הברית היו הוראות תפעול " .
השיר ממשיך ושואל אם היצורים האלו מדווחים עלינו ומה הם מדווחים עלינו בתיק האישי של כל אחד לאלוהים שכבר המריא מכאן לכוכב אחר ושאת הוראות התפעול שלו שוב איננו יודעים לתרגם ל"ישראלית אנושית מדוברת ".
בעיני זהו אחד משירי המדע הבדיוני יותר מרשימים שהופיעו בעברית .
עוד שיר מדעי בדיוני מעניין  הוא "כן יש לנו זמן " שמשווה בין שבע שבועות הרומן ועוד שבע וכמה רגעים של קרבת נפש מדומה בין בני הזוג ובין אורח החיים של התרבות המערבית. 4000 שנה בין סוקרטס וג'ימי קרטר או אורח החיים של התרבות היהודית 5000 שנה בין תרח ומנחם בגין "ויהיו לנו עד כמה מאות נקווה ". לתרבות האנושית יש טווח של חמישים אלף שנה בין קוף האדם ובין הזיהום האטומי הסופי ואולי :
"עוד מליארד אחד או שניים
עד להתחממות או להתקררות
השמש
או לווירוס מן החלל
שישמיד
את אחרוני
החרקים
והשרכים
והפטריות.
אכן מה הם כל אלה לעומת קשר של כמה שבועות בין גבר ואישה ?
כנראה הרבה מאוד או מעט מאוד.
אלו הם שני שירים בולטים מאוד בספר לעומת שאר השירים שהם קונבנציונאליים הרבה יותר באופים ומרשימים הרבה פחות ( אותי לפחות).

בשדרות השקיעה ( 1981 )  הוא סיפור על נדודיו של הישראלי ריקי קלר בלוס אנג'לס, שם הוא מוכר את נשמתו לשטן ומתברר לו שהעיר עומדת לפני רעידת האדמה הגדולה האפוקליפטית ומשמידת הכל שכמותה לא הייתה מזה אלף שנה שתחריב אותה אך למרבית הצער הספר מסתיים בדיוק לפני רעידת האדמה הזאת שאליה הכל מוביל בו, כאשר הגיבור ומכרה מזדמנת מקיימים יחסי מין במרתף תוך ציפיה לרעידת האדמה הבלתי נמנעת שתקבור אותם במה שנקרא "בקול דממה דקה במקום בתקיעת שופר
מה שפוגם בו מאוד)
קלר החליט לסיים את הסיפור בקול יללה דקה במקום בפיצוץ האדיר שהיה מתאים יותר לקורא המצפה לסצינריו של אסון בסגנון סרט הוליודי עתיר משתתפים שחקני משנה ותקציבים והקורא נשאר מאוכזב. זאת אולי החלטה אמיצה של המחבר ,אבל התחושה הסופית מהספר כתוצאה היא שהוא משעממם למדי .
בכל אופן הספר עם האווירה האפוקליפטית שלו והציפייה לרעידת האדמה שתחריב את תרבות המערב הוא נראה כספר שהקדים את זמנו .אך נראה שקריץ השתמש בו שלא כהלכה בנושא האפוקליפיי שהוא משני בעיקרו והספר בעיקרו עוסק בנושאים אחרים מעניינים הרבה פחות .

.הוא פירסם גם את הספר הלא גמורות ( 1992) קובץ סיפורים שכל המקשר בינהם הוא שכל אחד מהם הוא לפחות לכאורה לא גמור ..ברובם לא מצאתי עניין רב.

בימי עתליה ויהואש

 


לצד סטודנטית " הספר החביב עלי ביותר של קריץ הוא "עוזאי " וזהו אחד הספרים יוצאי הדופן ביותר שהופיעו אי פעם בספרות העברית.
"עוזאי " הוא ספר שהוא סיפור תנכי למבוגרים שהוא גם שילוב עם סיפור מודרני . ספר שבמקורו הופיע תחת שם מחבר בדוי "ריקי קלר " וכעת תחת שמו האמיתי ראובן קריץ. ספר שהמחבר החל לעבוד עליו עוד בשנת 1952 , יצא לאור לראשונה ב-1983 ורק בשנת 2002 יצאה לאור הגרסה הסופית שלו ( שעברה שינויים ועדכונים לשוניים קטנים ) 50 שנה אחרי שעלה הנושא לראשונה בדעתו של המחבר.
.
"עוזאי " הוא אנומליה מוחלטת ביצירתו של קריץ ובספרות העברית בכלל. בספר זה משלב קריץ בין העולם המודרני של הגיבורה הסטודנטית לספרות המתעניינת במיסטיקה ובנסתר , ובאמצעים מיסטיים שונים ( שהמחבר אינו טורח באמת להסבירם לקורא הנבוך ) נוסעת בזמן פעם אחרי פעם לעבר התנכי הרחוק והלא ידוע . אל ימי המלכה עתליה , והמלכים יהואש אמציה ועוזיהו גיבור חלקו השני של הספר שעל שמו נקרא הספר "עוזאי.".
תקופה זאת היא אחת הפחות ידועות גם לאנשים שמכירים תנ"ך .וזה חבל שכן המלכה עתליה היא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתנ"ך. היא בתה של המלכה איזבל שלאחר היגיעה אליה הידיעה על מות אימה ובני משפחתה בידי תופס השלטון יהוא רצחה את כל בני משפחתה מבית דוד ביהודה ושלטה במשך שנים ביהודה ביד של ברזל כאישה היחידה ששלטה אי פעם בממלכת יהודה עד שבנה יואש שהובא בידי הכוהנים הועמד לבסוף בראש מרד כנגדה והוציא אותה להורג. . דומה שבספרות העברית הייתה רתיעה מלעסוק באישה מעין זאת שהפכה על פיהם את כל היחסים המקובלים בין גברים ונשים.
קריץ מטפל בנושא של עתליה אך באופן מאכזב אינו מביא לפנינו את עתליה עצמה . אנו לומדים על מעשיה רק מכלי שני ולמדים שבנה יהואש (שתפס את מקומה לא היה נצר אמיתי של בן דוד ( שכל הזכרים בו אכן חוסלו ) אלא מתחזה בנו של הכוהן הערמומי יהוידע .אי הטיפול בדמותה של עתליה הוא ההחמצה הגדולה של קריץ שכן דמות נשית חזקה כל כך מעוררת עניין יותר מכל הדמויות האחרות המוצגות בספר.
קריץ ממשיך לתאר בפירוט רב את אירועי תקופת המלכים הבאים אחרי עתליה יהואש ואמציה ובנו עוזאי המצורע שהם מעניינים פחות . ודומה שגם עניינו האמיתי של המחבר לא היה בנתינת תיאור אלטרנטיבי של האירועים המסופרים בתנ"ך אלא במשהו אחר, בהצגת "הראליה " חיי היום יום של ימי התנ"ך של האנשים הקטנים אלה שאינם זוכים לכל אזכור בתנ"ך כפי שחיו והאמינו והם האמינו באלים פגניים כפי שהאמינו באל יהווה שלא היה אז אל יחיד כלל בניגוד למה שעורכי התנ"ך היו רוצים שנאמין וכלל ( כפי שמראות לנו החפירות הארכיאולוגיות ). כך למשל בספר ניתן תיאור מפורט ומעניין מאוד של מחלת הצרעת בימי התנ"ך , ה"איידס" של אז שמראה על מחקר מעמיק בנושא.
אחת הבעיות המרכזיות כיום בכתיבת רומן תנכי היא במציאת השפה שבה ישתמשו הדמויות וגם המספר . האם להשתמש בשפה מרוממת נשגבת או שמה בעברית "מודרנית " יום יומית ? והבעיה כאן בגלל העירוב של התקופה המודרנית עם התקופה התנכית היא חמורה שבעתיים
קריץ יוצר מעין שפה "תנכית" מיוחדת לו ( שכוללת מילים שונות שהן פרי המצאתו) שבה מסופרים האירועים שמכניסים את הגיבורה ואתנו אל המציאות התנכית שהוא יוצר, מציאות שמונגדת עם המציאות התל אביבית המודרנית. כאשר המשותף לשני המציאויות הוא החוסר המוחלט בכל קדושה ואידיאלים נשגבים , והקורא למד שלאמיתו של דבר עד כמה שהדבר נוגע לבני האדם הפשוטים ובעיותיהם היום יומיות לא הרבה השתנה מימי התנ"ך הנשגבים כביכול ועד ימינו.
מעניין להשוות ספר זה עם רומן מודרני אחר שעוסק באותה תקופה , ספרו של עמוס מוקדי "חיי נביא " ( 1995) שעוסק בנביא עמוס שחי בתקופה זאת של המלכים אמציה ועוזיהו . .
אך עם זה ששני הספרים עוסקים באותה תקופה לא ידועה הם אינם יכולים להיות שונים יותר , שכן מוקדי בניגוד מוחלט לקריץ שם דגש על האידיאלים הדתיים והמוסריים שמנחים את הנביא עמוס ואנשי התקופה ,אצלו אין למצוא את הציניות והריאליזם האכזרי של קריץ . ניתן לאמר שמוקדי מתאר את התקופה , כפי שהייתה צריכה להיות על פי התיאור התנכי ,בעוד שקריץ מתאר אותה כפי שככל הנראה הייתה , תקופה של אמונות פגאניות ותככים פוליטיים אין סופיים וחסרת כל אידיאלים מוסריים נעלים כל שהם., ודווקא משום כך קל יותר לריקי קלר התל אביבית הצינית ה"שינקינאית " הצעירה "להתחבר " עימה. .
לספר מצורפת אחרית דבר של "רותי שמיר"  שחיברה מונוגרפיה מפורטת מאוד על קריץ ויצירתו שממנה נלקח הפרק על "עוזאי" . היא מתארת בדקדקנות בתוספת הערות מרובות את עלילת הספר והיא יכולה לשמש כ"מורה נבוכים" למתקשים עם הספר המוזר והמיוחד הזה .
"עוזאי " דווקא בגלל מיוחדותו וגישתו המאוד לא קונבנציונלית לתיאור התקופה הרחוקה תופס מקום של כבוד כאחד מהרומנים התנכיים הטובים ביותר שהופיעו עד כה בשפה העברית , וקריאה חדשה בו מראה שלאמיתו של דבר בניגוד למרבית הרומנים התנכיים האחרים כמעט שלא התיישן מאז הופעתו הראשונה דווקא בגלל סירובו להשתמש בקונבנציות המקובלות . ייתכן שרק היום אפשר להעריך רומן זה כערכו , בניגוד לפעם הראשונה שבה יצא לאור.


ספרו האחרון בשם "ריקי קלר " ואחד המוצלחים ביותר הוא סיפורי הופמן ( 1997) סיפור פנטסיה המקושר לסיפוריו של הסופר הפנטזיה הגרמני מהמאה ה19  א.ת.א. הופמן שעליו חיבר המוזיקאי אופנבך את האופרטה הידועה שלו "סיפורי הופמן " ( ושיש הרואים בו את האב האמיתי של הסיפור הבלשי ) ובו כבר עסק קריץ באופן מחקרי בספרו "המוזר בסיפור המוזר ". .

הספר מתאר את חוויותיה של הסטודנטית לספרות ריקי קלר ( שהיא הבת של רפי קלר שהוא גיבור ספריו הראשונים של קריץ על חיי הקיבוץ וכנראה מבוססת על הדמות של בתו במציאות,אורי שהיא מרצה לספרות העברית גם היא ) סטודנטית נצחית לספרות שהספרות היא בשבילה מקור פרשנות כמעט בלעדי לחיים ( כמו אצל הגיבורה מ"סטודנטית " ביחד עם ידידה המוזר הופמן והחוויות הפנטסטיות השונות שהן אולי טבעיות ואולי על טבעיות שהם עוברים שהן בכלל לא במקרה מזכירים אירועים שונים מספריו של הסופר מהמאה ה-19.ביחד עם עוזאי זהו אחד מספרי הפנטזיה הבודדים של קריץ שבדרך כלל מעדיף כתיבה ריאליסטית . .הוא ראוי בהחלט לקריאה גם בגלל השקפות שמובעות בו על מקומן של הספרות והשל הפנטזיה בחיים .

מחלת המשוררים או סיפורי הופמן / ראובן קריץ
בשנת 2007 יצאה  לאור מהדורה חדשה של סיפורי הופמן שנתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007)
זאת נקודה שמעניינת שסופר שהחל את קריירה שלו כריאליסט ומוחה לתיאורי חיי יום יום בקיבוץ שבו גדל הפך בהמשך הקריירה שלו למומחה לפנטזיה ומפרסם סיפורי פנטזיה על תקופת התנ"ך ותקופתנו. אולי זה קשור גם לזה שיותר ויותר עם השנים הקיבוץ שקריץ מנסה לשמר את זכרו בספרות נראה כמוסד המבוסס על עקרונות לא ריאליסטיים של פנטזיה ? . 

סך הכל  בניגוד להצלחה שאותה קיבל רומאן גארי כאשר השתמש בשם "אמיל אז'אר " ספריו של קריץ כ"ריקי קלר " לא זכו להצלחה רבה יותר מספריו תחת שמו הוא ולרוב פורסמו ללא כל תגובה ביקורתית שהיא . המשורר נתן זך העיר על כך כאשר פירסם רשימה בשם "הבלתי מבוקרים " ב-1997 לאחר פירסום "סיפורי הופמן "שבה התייחס לסופרים שונים שלא זכו לכל תשומת לב ביקורתית שהיא למרות שהיו ראויים לכך הרבה יותר מסופרים אחרים שזכו לתגובות ביקורתיות מלוא החופן ושם את "ריקי קלר" בראש הרשימה.

גאוני קריית מוצקין .

גאוני קריית מוצקין / ראובן קריץ
 
הוא פירסם גם ספר של רשימות ספרותיות קצרות ומעניינות ביותר בשם "סיפורהורים ( שהורחב והופיע בשם "120 סיפורהורים " והורחב והופיע בשם המוזר והמיוחד עוד יותר בשם "פיתוי המוזה והתרגיל של ינקלה " ב1999.והופיע במהדורה חדשה ב-2008 תחת השם :גאוני קריית מוצקין, פיתוי המוזה ועוד :   מאה עשרים ושבעה סיפורי הרהורים /   [תל אביב] : ספרי פורה, 2008.)
פיתוי המוזה - התרגיל של יענק' / ראובן קריץ

שם הופיעו כל מיני רשימות קצרות של קריץ על ענייני ספרות שהופיעו במקורן כשיחות ברדיו .הן מצטיינות בהומור ובקישור ענייני ספרות לענייני דיומא ובאזכורים בלתי פוסקים באין ספור הקשרים ליצירותיו של סופר לא כל כך ידוע בשם "ריקי קלר ".
אחת הרשימות המעניינות היא זאת שמסבירה למה עבר מתחום הריאליזם לתחום הפנטזיה ( מצאתי שטולסטוי משעמם ") עוד רשימה מעניינת היא זאת שבה הוא משווה בין אתונה במאה החמישית לפני הספירה ובין קריית מוצקין ( חור נידח כלשהו ליד חיפה ) של היום.
מסתבר לאתונה הקדומה ולקריית מוצקין של היו היה אותו מספר אנשים עשרים אלף .אבל ..אתונה העמידה לעולם את סוקרטס ואפלטון ,איסכילוס סופקולס אוריפידס ואריסטופנס ואחרים עוד רבים .
ואיזה גאונים יש לקרית מוצקין היום ?תיאורטית לפחות גם לה היה צריך להיות את סוקרטס שלה ואוריפדס שלה . אבל הדמות הבולטת היחידה שהתגוררה בישוב זה וידועה לי בכל אופן היא ראובן קריץ עצמו . וגם הוא אינו נחשב לאחד מגאוני הספרות העברית . רק כיושב בשורה שלישית בצד כשם לספר שנכתב על פועלו.
המאמר הנ"ל באמת מעלה שאלה מעניינת איך זה בתקופה מסוימת מופיע במקום מסויים ריכוז של אנשים יוצאים מהכלל שאינם מופיעים בריכוז כזה במקום זה בתקופות אחרות .עוד מקומות כאלה הם פירנצה במאה ה-16 וצפת של מקובלי המאה ה-16 מקומות קטנים שיצרו תרומות אדירות לתרבות בתקופה של כמה עשרות שנים בלבד .
דעתי היא שזה צירוף של נסיבות ובמיוחד של אווירה שמעודדת יצירתיות ורעיונות חדשים . אוירה שמן הסתם אינה קיימת בקריית מוצקין של היום או במקומות אחרים ,אבל אולי כן קיימת במקומות כמו תל אביב .

מי זאת רותי שמיר ?

העטיפה האחרורית של "שורה שלישית בצד " מאת "רותי שמיר".
קריץ הוא אחד הסופרים היותר פוריים ולכאורה פחות מבוקרים בספרות העברית . המבקרים נטו להתעלם מספריו ללא כל קשר לחשיבותם .
אך קריץ יכול היה להתנחם ,לכאורה לפחות בדבר אחד. סטודנטית ישראלית בשם רותי שמיר בגוף מוזר בשם "האוניברסיטה הבינלאומית של השולחן העגול " בארה"ב, גוף שמטרתו להביא ל"עולם מאוחד " בעזרת לימודים של תחומים מיסטיים ואזוטריים שונים.
רותי שמיר הנ"ל  בחרה בקריץ  כנושא למחקר "הסופר שבחרתי הסופר שחקרתי " וכתבה עליו ובעברית ב-1991 בעזרת מילגה שקיבלה מאותו המוסד את הסקירה המפורטת ביותר שנכתבה על סופר עברי חי  כל שהוא. עבודה שכללה ניתוח מפורט ומדוקדק של כל אחד מספריו , פלוס סקירה מפורטת עד להדהים על תולדות חייו ומלווה בהערות מרובות על פרטי טריוייה שונים בתולדות חייו של קריץ. למעשה זהו הספר המפורט ביותר הקיים בעברית ( ואולי בכל שפה שהיא ) על חייו ויצירתו של סופר חי  או מת כלשהו .

עבודה זאת הופיעה במספר מצומצם של עותקים בהוצאת "שמיר".

 

ב-1997 עבודה זאת עודכנה ופורסמה ושוב ובהוצאת "שמיר"אלא שבמקרה זה הוצאת "שמיר " הייתה רק שם אחר להוצאת "פורה " של קריץ שהוא המו"ל של הספר על עצמו. .
היא הופיעה כספר תחת השם "שורה שלישית בצד :סקירת חייו וכתביו של ראובן קריץ ". הכותרת נלקחה מהמוטו של הספר קטע משיחה עם קריץ שבו העריך את מקומו בספרות העברית כמי ש"יושב בשורה השלישית בצד ". רמז ברור לאנונימיות היחסית שלו בתחום זה בעיני הביקורת ובעיני הציבור הרחב בכלל .
הספר הזה הוא גם הספר המתמיה ביותר שנתקלתי בו שעוסק בסופר חי.
אין במהדורה המקורית של הספר ( שאינה התזה עצמה שבה לא נתקלתי מעולם בשום מקום ) שום איזכור של המרצה שעבורו הוכנה העבודה ,ואין שום תודות כמקובל בעבודות כאלו ,וכך גם במהדורה המעודכנת. הקורא צריך להבין שמייד עם כתיבת התזה מיהרה הגברת שמיר להוציא את עבודתה בהוצאת "שמיר".
הספר הנ"ל הוא סקירה מעניינת ומאלפת ביותר בראש ובראשונה בגלל שפע הפרטים האישיים על קריץ ,האנשים שהיכיר במהלך חייו שלמד איתם והירצה עימם ,על תחביביו ונסיעותיו לחו"ל ,אירועים קטנים מחיי משפחתו ,קשייו בקידום מקצועי .ועוד הרבה. כמעט מספר אינסופי של פרטים קטנים ואנקדוטות מחיי קריץ שהקורא לומד על קריץ ועל כל יצירה שאי פעם שירבט דרך הטקסט ומאות ההערות שמצורפות אליו בכל עמוד .
בסיום הספר של שמיר יש כתובת למשלוח  מכתבים אליה לאוטווה שבקנדה

כל זה מעניין ואפילו מעניין מאוד אבל תזה כזאת לעולם לא הייתה עוברת . שום מרצה שאני מכיר לא היה מסכים לקבל תזה כזאת .ובראש ובראשונה הגברת שמיר הייתה נדרשת למחוק את ההערות מחייו של קריץ על מושא העבודה כ"לא רלבנטיות ".
שוהם סמית כשסקרה את העבודה טענה שלא היה קיים מוסד כזה בראשית שנות התשעים כשה"תזה " פורסמה לראשונה .בדיקה ברשת גילתה שאכן יש מוסד כזה והוא אכן אזוטרי מאוד
כפי שאפשר לראות כאן :
http://www.worlduniversity.org/
אבל האם אוניברסיטה אמריקנית הייתה מוכנה לקבל תזה בעברית ?

 

אני מכיר רק שני אנשים בתחום הספרות העברת שיש להם אובססיה כזאת לפרטים קטנים כפי שמוצגת בעבודה של שמיר ,האחד מהם שמו ראובן קריץ והסיגנון של התזה ושל ההערות הקטנות שבה דומה בדייקנות לסגנון כתיבתו שלו .
מכל בחינה ספרה של שמיר הוא מדהים בפירוט שלו על מושא הכתיבה שכמוהו לא ניתן למצוא בשום עבודה אקדמאית אחרת על סופר כלשהוא ומדהים בדמיון בין סגנון הכתיבה של המחברת לזה של מושא כתיבתה כאילו במהלך המחקר שלה היא החלה לכתוב ולחשוב כמוהו. הדמיון הוא כל כך מדהים עד שנוצר רושם ההולך ומתחזק תוך כדי הקריאה שהמדובר בספר שנכתב בידי ראובן קריץ עצמו על עצמו תחת שם בדוי נוסף ממסכת הזהויות הבדויות שלו.
אחת מהשניים :או ששמיר החלה להזדהות כל כך עם מושא כתיבתה שהחלה לכתוב ( ולחשוב ) בסגנונו המדוייק או שמושא הכתיבה הוא גם הכותב תחת שם בדוי שהוא זהות בדויה בדומה ל"ריקי קלר ".
עם זאת מעניין ששמיר אינה מהססת  לבקר  את ספריו של קריץ על פגמים וחזרות שונות שיש בהם .
מאז יצאו מהדורות חדשות של ספרים של קריץ לאור עם הפרקים הרלבנטיים מספרה של שמיר בסיום כל ספר .כולל כאלה שיש בהם ביקורת שלילית.  כולל ספר אחד שבסיומו שיש ביקורת מבטלת לחלוטין של שמיר שכמעט אומרת לקורא שלא היה לו על מה לבזבז את כספו כאשר קנה את הספר …
.
בספר יש גם שגיאות והשמטות מוזרות למשל על ספרו המצוין של קריץ על סיפורת דור מלחמת העצמאות מצויין ביובש כי לא היו כל התייחסויות ביקורתיות עליו מעבר לציון הוצאתו ולכך מיוחסת העובדה שקריץ התייאש ולא המשיך את הספרים הבאים בסדרה שאותם תיכנן .
דבר שאינו נכון לפחות מבקר אחד דן עומר בשבועון "העולם הזה" שהירבה לעקוב אחרי יצירתו של קריץ כתב מאמר מפורט על ספר זה שקריץ הפרטן והדקדקן לא הזכיר אותו משום מה .וקשה להאמין שהוא נעלם מעיניו .
האם רותי שמיר קיימת באמת ?או שמה היא זהות בדויה של קריץ שהומצאה שנים לפני תופעת הזהויות הבדויות באינטרנט שדרכה יכול קריץ לבקר לסקור ולנתח באובייקטיביות כביכול את ספריו שלו עצמו ?
לראובן קריץ הפתרונים .
לדברי ראובן קריץ עצמו רותי שמיר אכן חיה וקיימת ונמצאת כיום בקנדה והוא מכחיש בתוקף שהספר הוא פרי עטו.

 
קריץ : זה היה לפני 17 שנים. לא נוח לי לדבר על זה, כי העניין מוזר מכל הבחינות, ומכמה בחינות אולי גם עדין. מדובר כנראה ב"עבודת גמר" שלא היה כנראה צורך להגיש אותה של מוסד או מכון הקורא לעצמו אוניברסיטה, אבל אין לו סגל מרצים ואין לו קמפוס ויש לו הנהלה של מנהלי-כבוד, שאינם מקבלים משכורת, אבל יש לרשותם כנראה סכומים לא מבוטלים של כסף, שלא ברור לי, מה מקורו. ממוסד זה היא קיבלה סטיפנדיה נדיבה, וקיבלה לא במקרה, אלא כנראה כתוצאה של קשרים אישיים ישירים או עקיפים אל מישהו. מוסד זה חילק (בקמצנות רבה?) תארים שכנראה אינם מוֹכָּרים על ידי מוסדות אקדמיים אחרים. ברור שבשביל לכתוב ולהוציא את הספר (בעיקר את המהדורה השנייה, המעודכנת) היא באה ארצה ונעזרה בי בסדרת ראיונות בעל פה ובכתב ובעזרת מקורות (כגון מכתבים אל קלר) שהיא ראתה אצלי. לכן לא ניתן באופן אובייקטיבי למתוח את קו הגבול בין החלק שלה והחלק שלי. עד כמה שאני זוכר, אין בספר אף משפט של הערכה, ומדובר רק בסקירות רבות הרוצות כנראה לתת תמונה.
אגב, אף פעם לא ראיתי (ולא עלה על דעתי לבקש לראות) את תעודת הזהות או הדרכון הישראלי או הקנדי שלה, ולא פגשתי מישהו, שאמר שהוא מכיר אותה, וכל הכתוב כאן, שתמיד מלוֻוֶה ב"כנראה", הוא השערות שלי.כששאלתי משכה בכתפיה או ענתה בדברים מעורפלים, עד שחדלתי לשאול, וכששאלו אותי, נהגתי כמוה. הייתה לי כתובת שלה בקנדה, שהיא החליפה פעמיים במשך הזמן וכבר מזמן לא שמעתי ממנה ואינני יודע, אם שמה רותי שמיר.
בספר של רותי שמיר יש פרק מסכם על כל אחד מן הספרים, אבל מתוך אלה נדפסו בהסכמתה פרקים שנקראו "אחרית דבר" בספרים שמהדורות חדשות שלהם יצאו בין 2000 ל2003:
"פעם בקיבוץ" (מהדורת 2000 של "נפנוף של מטפחת"), "לילות לשולה", כל הרומנים שתחילה יצאו בחתימת "ריקי קלר" ועתה נדפסו מחדש בחתימת קריץ – "קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת" (2001), "דופקים" (2001), "בשדרות השקיעה" (2001), "עוזאי" (2002), וכן המהדורות החדשות של "בוקר חדש" ו"אחות קטנה" – בסך הכול 8 ספרים. 

 שאלה   מר ראובן קריץ האם יש מישהו נוסף מלבדך שמכיר את הגברת שמיר ויכול לספק עליה עדות בלתי תלויה?

אין תשובה .

מיכאל קריץ בנו של ראובן קריץ.

מר מיקי קריץ האם אביך הוא "רותי שמיר " והוא זה שכתב את "שורה שלישית בצד" ?  

מיקי קריץ : הספר "שורה שלישית בצד" הוא אכן כולו יצירה של אבי..ואני מציע שתשאל אותו למה כתב אותו .
דהינו ראובן קריץ יצר ספר שלם של דמות בדויה כדי לשוחח דרכה ולנתח דרכה ולבקר דרכה את יצירתו שלו .
אולי אירוע חסר תקדים בתולדות הספרות העברית ואולי גם העולמית ( אני לפחות לא שמעתי על אירוע מקביל לכך שמישהו כתב ספר שמבקר את יצירתו שלו עצמו תחת שם אחר ) .
אם כי מבקריו של קריץ, שחשדו בו, שהוא זה שיזם פרקי "אחרית דבר" אלה של רותי שמיר, טענו נגדו, שהדבר אינו מקורי וקדם לו בכך הסופר האמריקני-אנגלי הנרי ג'ימס, שכתב פרקי מבוא או אחרית דבר שכביכול נכתבו בידי חוקרים לרומנים שלו.
( וכך עשה גם סופר המדע הבדיוני נורמן ספינרד שהוסיף אחרית דבר א'קדמאית לספר של היסטוריה חלופית בשםHE IRON DREAMשנכתב  בצורת פנטזיה גזענית שנכתבה בידי סופר המדע הבדיוני הידוע אדולף היטלר בהיסטוריה חלופית שבה היגר לארה"ב.  לספר מצורפת אחרית דבר ניתוחית אקדמאית מזוייפת  שמנתחת את "ספרו של היטלר " מההתחלה ועד הסוף כאילו היה ספר אמיתי.  
. :

מה אתה מתכנן לעתיד ?

 קריץ : בעשר השנים האחרונות פרסמתי הרבה ספרים – אבל לא חדשים, רק מהדורות חדשות – עיבודים חדשים – של דברים ישנים: כל הספרים של ריקי קלר יצאו מחדש תחת השם ראובן קריץ, בתוך כך הם נשתנו, אם מעט ואם הרבה: הקובץ של קלר 'הלא גמורות', שבו היו 16 סיפורים, יצא בשם 'הוא והיא' החתום קריץ ובו 28 סיפורים (2006), סיפורי הופמן נתקצר וקיבל כותרת נוספת 'מחלת המשוררים' (2007), ובשבוע הבא תופץ מהדורה חדשה, מנוקדת, של 'שטים פשוטים – סיפור אהבה', שבה מסופר סיפור אהבתה של ריקי בכמה שירים יותר מאשר במהדורה הקודמת, אך השירים נתקצרו. שוב יש בו איורים של יונה קולמן. השבוע גם יצא ספר שלי בגרמנית, תרגום ועיבוד של 'פיתוי המוזה, התרגיל של יענקלה' ובלבושו הגרמני שמו 'הגאונים מקריית מוצקין' ובו 62 סיפורי הרהורים עם 62 איורים של שלמה רותם.

 

גם ספרי מחקר שפעם היה שמם 'תבניות הסיפור:' ו'ערב רב' יצאו בשמות חדשים, 'מן היקב' ו'מן הגורן' ואני מקווה שהצלחתי לשפר אותם גם בצורה וגם בתוכן. ייתכן שאכתוב עוד רומן אחד חדש ממש – 'איש זקן'. על כל פנים, אני צובר ניסיון בשבילו.

  

 
 
 
 

 

 

 

 

 

סיכומו של קריץ

 
 

הסופר והחוקר ראובן קריץ אכן זכאי לתשומת לב רבה יותר ממה שזכה עד כה . האיש סבל  לאורך הקריירה שלו מצרה צרורה ונמשכת :

 או שנראה כמי שמפגר אחרי זמנו או שהקדים לחלוטין את זמנו ובשנים רבות .

כסופר על חיי הקיבוץ הוא נראה כדמות מיושנת כמעט ארכאית בז'אנר שאיבד את זכות הקיום מאחר שהמוסד שבו הוא עוסק -הקיבוץ נראה כעולם ההולך ונעלם .

אבל כחוקר הראה את עצמו כראשון מסוגו בכך שהעז לעסוק ברצינות בז'אנרים כמו ספרות הפנטדיה בעברית וספרות האירוטיקה שהוא הראשון שהעז לדון בהם ברצינות שנים רבות לפני שזה נעשה מקובל בחוגים האקדמאיים .
ספרו האחרון כחוקר של קריץ עד כה נכתב גם הוא עם בנו איש המחשבים והאינטרנט מיקי שפירסם ספרים כמו אינטרנט על באמת : השער הישראלי לאינטרנט ( הוצאת כינרת 2000 )  ואת "לשחות באינטרנט : המדריך הישראלי ללימוד יסודות האינטרנט וסודותיו ( הוצאת כינרת 2007 )

 זהו הספר ":בוא נשוחח : על הכתב והתקשורת, על המחשב והאינטרנט ועל כל מה שביניהם " ( הוצאת אסטרולוג , 2006 ) קריץ ( והוא גם בעלה של הסופרת תמי- שמש קריץ ) שבו השניים כמו מנהלים דיאלוג משועשע אבל גם רציני מאוד בינהם ( אם כי זה לא ברור מי כותב מה השניים מקפידים שלא לציין את שמותיהם במהלך הדיאלוג ) ובו האב עוסק בתיאור תרבות הכתיבה והספר שהתפתחה לאורך אלפי שנים והבן עוסק בתרבות המחשבים והאינטרנט שהתפתחה בשנים האחרונות . והספר הזה הוא מומלץ כאחד הספרים\ הטובים ביותר שנכתבו בעברית על נושאים אלו .
בין השיטין ניכרת בספר חרדתו של האב מהיעלמות תרבות הכתב והספר שלה תרם במשך שנים רבות ,חרדה שהבן מנסה לשכח אותה( אם כי קשה לאמר אם בהצלחה רבה) בהראותו לאב שיוצרים כמוהו יכולים להמשיך לפעול בהצלחה גם ברשת ואולי אף ביתר הצלחה מאשר זאת שזכה לה בעולם הדפוס .
אני טוען שראובן קריץ הקדים את זמנו ( בספרות המבוגרים לפחות ) כמי שיצר לעצמו זהויות בדויות שונות כאמצעי להראות על האמורפיות בזהותו של היוצר ובכך הקדים את הבלוגרים כיום באינטרנט כמו גם  משוררים מסוגה של "צאלה כץ המנוחה " ואף הלך הרבה מעבר להם .

לקריץ יש אידיאולוגיה של הספרות כדרך חיים המנחה את היוצר ואת קוראיו חברי הרפובליקה הספרותית ומאפשרת להם להבין טוב יותר את חייהם שלהם ואת המציאות שבה הם חיים.

 ובמסגרת זאת יש לדמויות הבדויות שהוא יוצר של יוצרות זכות קיום לא פחות מאשר ליוצר האמיתי שלהן . ראובן קריץ והזהויות הבדויות שאותן יצר יכולות להרגיש את עצמן "בבית " בעידן האינטרנט מקומן של מיליארדי זהויות בדויות חדשות .
כתוצאה גם היום בעידן האינטרנט יצירתו של קריץ ראויה לעיון מחדש.
אני ממליץ לקוראים יעיינו ביצירתו שלא איבדה מליחה וספרים כמו "סטודנטית" ו"עוזאי" שעם כל זה שהם מציגים תקופות שחלפו להם והיא רעננים כפי שהיו לפני עשרות שנים.  

הטבח והרכב :ראובן קריץ על יצירתו

  

ראובן קריץ בויקיפדיה

ראובן קריץ בלקסיקון הסופרים

הרזומה האקדמאי של ראובן קריץ ( בגרמנית )

ראובן קריץ על היצירה

בוקר חדש

אלון ועירית

אחות קטנה

שוהם סמית על "אחות קטנה" של קריץ  

פעם בקיבוץ

שירי רחל

יוסי פלס על "על שירת רחל"  של קריץ

פיתוי המוזה

מן הגורן :קובץ מאמרים ספרותיים

ספרי ריקי קלר

עוזאי

קונצ'רטו לנער צורם ותזמורת

בשדרות השקיעה 

הוא והיא

בוא נשוחח מאת ראובן ומיקי קריץ

אמיל אז'אר

בני משפחתו של ראובן קריץ
האתר של מיקי קריץ

אורי קריץ בתו של קריץ וחוקרת ספרות

מיקי קריץ כנו של קריץ חוקר אינטרנט וחינוך
תמי שמץ קריץ 

וגם

הגבירה עתליה

חייה המסתוריים של צאלה כץ :גילגול מודרני של "ריקי קלר"

האיי מייל של ראובן קריץ

kritzreuven45@hotmail.com

 מן הגורן / ראובן קריץ

 
 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אייבי ויילר  ביום פברואר 9, 2008 בשעה 1:14 pm

    מענניין אך מבלבל

  • מיכל אלון  ביום פברואר 9, 2008 בשעה 7:39 pm

    ולא מסכמת (כך אני מקווה) של הסופר והיוצר המדהים הזה שכה רבים מאיתנו, הזקנים, גדלו עליו, ושעדיין הוא כותב – כן ירבה

  • אריק  ביום פברואר 9, 2008 בשעה 11:46 pm

    ודאי ללא קשר ל"רות שמיר" במאמר, אך עורכת דין בשם זה חיה בלוס אנג'לס.

  • glen  ביום פברואר 9, 2008 בשעה 11:58 pm

    קידום הבלוגרים, אומנם, מאפשר טשטוש הגבולות בין היצירה ויוצרה, ואף מיזוג "יוצר" בין הקורא והבלוגר, אבל לשם פרסומו על היוצר ברשת להיות זמין רוב שעות היממה, לכתוב ברצף ולמכור את זהותו כמו חלב של בוקר, לכל קונה. ואם יחסיר יצירה יומית, יעבד את לקוחותיו בשוק הכיוונים הרבים והזריזים…
    לעומת זאת, שינוי האותיות בשם עדיין, מותיר את היוצר במצבו הטבעי, ככותב מבריק, למשל, שלא מציג לראווה את תמונת פניו. בלבד.
    אולי, לרומן גרי, האמורפיות הועילה בשבירת סטיגמת תפישתו בעיני קוראיו הקנאיים, אולי פשוט סיגנונו החריף והחלוצי בצרפת של אז, כבש מחדש את הקןראים, אין בכך כל חשיבות, לדעתי.
    היצירה עצמה מתנתקת מין היוצר בלא רשותו, ורק לה חיי הנצח.
    "כל החיים לפניו"- מוסיקת ג'ז חיה של שנות יסורים מאושרים על רקע חוקי המדינה בלתי-הוגנים…
    האמורפיות של גרי, כמו של קריץ אינה גורלית, היום המצב שונה, מלחיץ ולא משתלם לשחק מישהו אחר. אני במעוט?

  • לינוי  ביום פברואר 10, 2008 בשעה 9:05 am

    אלי, אתה עוסק בתכנים מרתקים ומרחיב בכך את דעתו של הקורא ואף מצליח לרגש. על כך תודתי. עם זאת, נדמה לי שיד עורך/ת מיומנת תוכל רק להיטיב עם הטקסטים החשובים שאתה מפרסם, כדי לארגן אותם בצורה הבהירה והמושכת ביותר. לשיקולך.

  • אחד עם מסיכה  ביום פברואר 15, 2008 בשעה 1:25 pm

    נראה לי שמשחק המסיכות והתחפושות, ,המצאת השמות והכינויים, ההופע ה אינקוגניטו והקריצה מעבר למניפה המסתירה מוסיפים סוג של תבלין.אולי לא ערב לכל אחד, אך בהחלט תבלין . לי על כל פנים משחק הזהויות גורם הנאה..

  • אבשלום אליצור  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 2:45 pm

    שלום אלי וישר-כוח על עוד מאמר מרתק מתחילתו ועד סופו.
    גם לי יש תרומה אישית קטנה לנושא,כאן
    http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=207

    שלך, אבשלום

  • רינה בן-שחר  ביום פברואר 10, 2010 בשעה 11:49 pm

    סקירה מעניינת מאוד, אבל בניסוח מזעזע!! מדהים לקרוא דברים של אדם חקרן, שאינו חוקר אם יש עורך בסביבה, שיארגן קצת את דבריו. בתוך הניסוחים המסורבלים מופיעות גם טעויות חמורות, כגון "לשכח" במובן להרגיע, להשקיט, במקום המילה "לשכך".
    ואין מדובר רק בשגיאות הקלדה. אכן ידיעת הכתיבה, כפי שחשש קריץ, הולכת ופוחתת אפילו בקרב חוקרים.

  • מספר 666  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 9:07 am

    הרשימות הללו שמתפרסמות ללא כל תשלום וללא כל שכר לכותב אכן נכתבות בחיפזון מסיבות שונות ומשונות.
    ונכון אין להן עריכה מאחר שעורך לשוני זקוק לתשלום עבור מאמציו וכרגע תשלום כזה לא יכול להינתן.
    כרגע אפשר רק להסתפק בזה שנחלום על עתיד שבו אתר אינטרנט מסוג כזה יוכל לשלם לכותבים בו וגם לעורכים לשוניים שיערכו אותם כהלכה ואולי אפילו עבור התרגום של המופיע לשפות שונות כך שקוראים בשפות שונות כמו אנגלית צרפתית וגרמנית יוכלו לקרוא גם הם על ראובן קריץ וממש במקביל לקוראי העברית.
    וכך להביא את דבר התרבות העברית לכל קצוות העולם.
    האם יש אנשים בקהל הקוראים שמוכנים להשקיע במיזם כזה?
    אם יש פילנטרופ כזה שהתרבות חשובה לו ,הוא מוזמן ליצור עימי קשר.

  • מספר 666  ביום ינואר 1, 2011 בשעה 6:51 am

    בגיליון "מוסף הארץ " של 31-12-2010 העוסק ב"איפה הם היום" ,יש מאמר של דליה קרפל העוסק בראובן קריץ בשם "מה עוד נחוץ לבן אדם" (ע' 34-36)העוסק בחייו של קריץ שחי היום כפנסיונר בגרמניה.
    שם עוסקת קרפל גם במאמר זה שאותו תיארה כ"מאמר מקיף ומתוחקר שמתמקד בזהויות הנשיות שקריץ עטה על עצמו במשך השנים מהתחזות לסופרת ושמה רותי קלר וכלה בחוקרת רותי שמיר". שעליו ראיינה אותי בטלפון.
    והיא מצטטת אותי כך :
    :
    אשד" אהבתי את דרך החשיבה של קריץ ונמשכתי לכמה תחומים שבהם הוא התמחה כחוקר ,למשל מחקריו על סרטי אימבהאו על ספרות אירוטית ופורנוגרפית ,וגם הסיפורת ההיסטיורית -תנכית שלו.
    אני לא חושב שהוא סופר חשוב אבל ריתקו אותי עלילות המשנה סביב דמותו".

    היא חקרה את קריץ על מסקנתי במאמר זה שהחוקרת "רותי שמיר " שכתבה עליו ועל יצירתו ספר כביכול מחקרי בהוצאת "שמיר " היא למעשה עוד דמות בדויה שלו עצמו שנוצרה כנראה כדי לשוחח דרכה על כתביו שלו ולנתח באמצעותה כביכול בצורה אובייקטיבית מרוחקת את יצירתו. .
    בראיון קריץ מכחיש וחושף לראשונה ש"רותי שמיר" היא אהובה שלו מהעבר.

    הוא טוען שאכן יש חוקרת אמיתית אם כי רומז או אומר לראשונה ש"רותי שמיר" היה פסבדונים.
    "אפשר להגיד שאת רוב הדברים שכתובים בספר שלה היא שמעה ממני וכתבה אותם מפי כך שאם מתעקשים אפשר לאמר שהספר הזה הוא בכך וכך אחוזים שלי ,אני לא יכול להכחיש " הוא אמר לקרפל.
    קרפל: "אבל בנך מיכאל כבר אישר באוזני אשד את העובדה ששמיר היא דמות בדיונית ?
    קריץ:" אני אב שלא רוצה שהבן שלו ידע על ענייני הנשים של אביו. הוצאת שמיר זו הוצאה פרטית שלה. אנימשער שייעצתי לה בענייני הפצה".
    קרפל :"מה אתה יכול לספר על רותי שמיר?"
    קריץ: "היא כבת 70 וחיה בקנדה. גרושה ואם לבן. זה הספר היחיד שהיא כתבה והיו לה שני רומנים שהיא פירסמה תחת שם אחר".
    קרפל:"אפשר לשוחח עימה "?
    קריץ:"על רותי שמיר לא אשיב עוד לשאלות".

    לא משכנע.
    לא השתכנעתי מהראיון עים ראובן קריץ שרותי שמיר היא דמות של חוקרת אמיתית ואפילו לא כזאת שבעבר הרחוק ניהלה רומן עם ראובן קריץ.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: