הכיוון מזרח -הקומיקס

"הכיוון מזרח " פירסם לאחרונה גיליון מיוחד ראשון מסוגו במגזין ספרותי המוקדש כולו לתחום הקומיקס  ומורכב הן מסיפורי קומיקס חדשים והו ממארים על תחום הקומיקס..
וכצפוי ממגזין כזה הדעות שמובעות בסיפורים ובמאמרים שבו על הנושא אינן  אורתודוכסיות בלשון המעטה.

תחום הקומיקס זוכה לתמיכה מכיוון בלתי צפוי במקצת בכיוונו של מגזין ספרותי –תרבותי שפירסם בימים אלו גיליון  מיוחד המוקדש כולו לקומיקס הפוליטי בישראל ובעולם .
המגזין "הכיוון מזרח " הוא מגזין ספרותי בעל קו פוליטי חד ולעיתים בוטה שמטרתו היא להפנות את תשומת הלב לתרבות המזרחית ולהשמעת הקול המזרחי " המושתק " לדעת עורכיו בתרבות הישראלית הכללית בעלת האוריינטציה האירופית –אמריקנית מערבית .
גליונות כתב העת מוקדשים לנושאים שונים של התרבות המזרחית ותרבויות השוליים האחרות כמו "היברידיות ".
וגליונו החדש גיליון 15 עוסק בנושא קומיקס חברתי פוליטי , מה שמראה שוב על הלגיטימציה הגוברת והולכת שתחום הקומיקס מקבל בתרבות הישראלית גם אם במגזינים המייצגים את קהיליות השוליים שלה.
הגליון כולל כמה יצירות מעניינות . בהן סיפור מצוייר מאת מייסד והעורך הראשי של המגזין יצחק גורמזאנו גורן שבו הוא מספר על חוויות הילדות שלו כאשר קרא ויצר קומיקסים משל עצמו מבוססים על ספרי ז'ול ורן ורידר הגרד.שאותם אהב בילדותו.
גורמזנו גורן כבר סיפר פרשה זאת בחייו כסיפור לא מצוייר. ובניגוד לשאר היוצרים בחוברת גורמזאנו –גורן לא עסק בעבר ( למיטב ידיעתי ) בקומיקס.
האמן והקומיקסאי וחוקר תולדות ה"בונים החופשייים " יובל כספי מביא קומיקס קצר אך המבוסס על אירוע אמיתי כנראה לדברי כספי אם גם נשכח לחלוטין שבו מוסא שלוש היהודי המזרחי  אבי אבותיו של כספי ( הנראה בציור כדומה מאוד לכספי היום ) נבחר אי אז בשנות השלושים של המאה הקודמת לראש עיריית תל אביב לאחר מות מאיר דיזינגוף האשכנזי  ראש העיר הראשון אך שימש בתפקיד רק יום אחד בגלל חששות שיתגלה כמתון מידי ביחסו לערבים.
הסיפור משאיר לנו טעם של החמצה ושל השאלה מה היה יכול להיות אילו מוסה שלוש המזרחי היה ממשיך לעמוד בראש העירייה ואולי מביא לפשרה בין יהודים וערבים .
אולם ללא ספק הסיפור החזק ביותר בחוברת הוא סיפורה של אילנה זפרן שהתפרסמה עד כה הודות לקומיקסים הלסביים שלה ובראשם "סיפור ורוד על הקהילה ההומו לסבית בישראל זפרן מראה כאן שהיא מסוגלת ליצור קומיקסים גם על נושאים רחבים יותר . .
"סעיף 19 " סיפור פשוט לכאורה והמצמרר בהשלכותיו של בחורה צעירה ושאפתנית שמתקבלת לעבודה בחברה לאחר שהיא חותמת על סעיף תמים לכאורה שאסור לה להיכנס להיריון ולבסוף חותמת על סעיף שעליה לקחת טיפול שימנע ממנה כל רצון להיות אם.
סיפור טוב . והטוב ביותר שקראתי של זפרן אי פעם במסר שהוא מעביר בשלושה עמודים בלבד ואחד הדרמטיים ביותר שקראתי בקומיקסים המקוריים.
עוצמתו של הסיפור נובעת מכך שהוא יכול היה לעבוד היטב גם כסיפור ללא ציורים, אבל הוא עובד טוב יותר כסיפור עם ציורים שמעבירים לקורא תחושות והבעות פנים של הדמויות שהמילים לבדן אינן יכולות להעביר.
ולכן הוא עובד טוב יותר כקומיקס.
פרט לסיפורים עצמם הגיליון מביא גם חלק עיוני עם מאמרים ומסות שדנים בצורה רצינית מאוד ולא מקובלת במקומותינו על נושא הקומיקס .
יש מאמר מערכת של העורכים מתי שמואלוף ובת שחר גורפינקל "מגדלור לעתיד אחר : מסע אל עולם הקומיקס החברתי והפוליטי בישראל " שנמצא משום מה באמצע הגיליון  ולא בתחילתו כפי שמתבקש.
העורכים מתלוננים בו  על כך שהתרבות הלאומית הצעירה לא מאפשרת טיפול בשאלות אקוטיות ונותנים כדוגמה בכך שבארץ לא נוצר מעולם קומיקס על מהפכת הפנתרים השחורים .
אולם זהו טיעון לא משכנע ונראה שהוא מושמע רק לצרכי פולמוס , איש לא מונע ממי שרוצה ליצור קומיקס על הנושא הזה. ואיש לא יצנזר אותו אם יצא לאור. אתם רוצים סיפור קומיקס על פנתרים השחורים ? אז אולי תואילו ותצרו אחד כזה ?
באותה המידה  אין היום קומיקסים על מלחמת ששת הימים האם זה אומר שיש צנזורה המופעלת כנגד קומיקסים כאלה ? .
נכון הוא שספק אם 'קומיקס כזה היה יוצא לאור בעיתוני הילדים "דבר לילדים" ו"הארץ שלנו" אולם אלו כבר אינם יוצאים לאור מזה עשרות שנים ,וספק אם מישהו מהמגזינים הקיימים יתנגד לקומיקס כזה אם רק יציגו אותו בפניהם.

יש מאמר של דני פילק מרצה באונ' באר שבע על הפוליטיקה של תרבות עממית : הקומיקס כמשל "

בגיליון מובא גם קטע פולמוסי  מספרו של האידיאולוג הרדיקלי פרנץ פנון עור שחור ומסכות לבנות" שמתלונן על הדרך שבה הקומיקס האמריקני השתלט על חברות אחרות שאנשיהם החלו להעריץ את גיבוריו הלבנים והאלימים .
לגבי מישהו שיודע משהו על דיעותיו של פנון ועל השלכותיהם  ,המאמר הזה הוא בגדר חוצפה פשוטו כמשמעו . פרנץ פאנון היה אידיאולוג שקרא לאלימות רצחנית  כדרך  עבור העמים "הצבעוניים " להשתחרר מעול   הלבנים, גם אם אלו מוכנים לעזוב את שלטונם באיזוריהם בדרכי שלום ,וזאת על מנת לחזק בכך את בטחונם העצמי כנגד הלבנים .  המונים מצאו את מותם כתוצאה מהאידיאולוגיה הזאת שלו,ויבשת שלמה נהרסה כתוצאה מכל אותם לוחמי מחתרת שמצאו השראה בכתביו של פאנון ,ולאחר שסיימו להשמיד את הלבנים פנו עם אלימותם כנגד בני עמם שלהם .

התנגדותו של פאנון  לאלימות של הקומיקסים של הלבנים נראית מתחסדת ושקרית בלשון המעטה , מעין ניסיון להסוות את האלימות הרצחנית "המשחררת "כביכול הטמונה בכתביו שלו .

המאמר המעניין מכל הוא מאמר של דליה מרקוביץ על הקומיקס האפריקני שמביא זווית מעניינת על תחום לא ידוע כלל של הקומיקס בעולם שנשלט לחלוטין בידי הקומיקס האמריקני- אנגלי- צרפתי –יפני ,וזה מענייין מאוד לקרוא על הקומיקס ביבשת זאת שהיא מבחינות רבות יבשת השוליים של העולם,אך דווקא משום כך כל מה שקורה בה יכול להיות בעל חשיבות רבה בעתיד.  

אפשר להתווכח עם  הרדיקליות היחסית מאוד  שבמאמר המערכת לגליון זה ועם החוצפה המתחסדת בקטע של פנון , בכל אופן  יש  לגיליון חשיבות בכך שהוא מראה לנו את מיגוון האופציות הפתוח לפני קורא הקומיקס ויוצר הקומיקס שרחוקים לעסוק רק בגיבורי על ומיקי מאוז ומנגה כפי שאפשר אולי לחשוב מסריקה שטחית של מדף קומיקס בחנות "קומיקס וירקות" התל אביבית.
ובכל מקרה גם אם היה מתפרסם רק הסיפור של אילנה זפרן כי אז דיינו .

ראו עוד
הכיוון מזרח בויקיפדיה

הכיוון מזרח האתר הרשמי
הגיליון
הכיוון מזרח 15

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יונתן  On אפריל 8, 2008 at 5:51 pm

    והנה גרסת הרשת למאמרה של דליה מרקוביץ:

    http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?id=1094&lang=HEB

  • 999  On אפריל 9, 2008 at 4:45 pm

    אכן, פאנון קרא לתגובה אלימה נגד הכיבוש.
    אתה מתעלם אולם מהאלימות של הכיבוש עצמו.
    אני נגד אלימות כלשהי. אולם התנגדות לא אלימה לכיבוש, מזמינה את אירוח האולימפיאדה אצל הכובש. ראה סין, ובקרוב בישראל.

  • אחמד  On אפריל 9, 2008 at 8:21 pm

    ישראל לא כובשת השטחים – היא שחררה אותם מכבוש מצרי ברצועה וכיבוש ירדני בגדה. או שאתה מתכוון ישראל בגבולות הקו הירוק שכבשה את השטחים שמחוץ לתכנית החלוקה. נגד, גליל, ירושלים יפו?
    תדבר ברור עיוני – אנחנו באותו הצד.

  • א.כ  On אפריל 10, 2008 at 4:27 pm

    לא היה טלית שכולה תכלת, אבל מרבית המשטרים שקמו בארצות פוסט קולוניאליות גרועים ממנו… לגבי קומיקס על הפנתרים השחורים… צריך שיהיה בארץ קומיקס…
    קראתי את הגליון וכרגיל הכיוון מזרח לוקה במיליטנטיות יתר. אין צורך בעיתון כזה בישראל של ימינו מאחר שאין הפליה בין "ספרדים" ל"אשכנזים" יש אולי שרידים של האפליה שהייתה לפני 40 שנה (פרט כמובן למגזר הדתי חרדי)מה עוד שעצם הביטוי מזרחי הוא ביטוי בעיתי. אני כבן ליוצאי צפון אפריקה(מרוקו)ותוניס) לא מרגיש קרוב יותר ליהודי מעיראק יותר מליהודי מגליציה.

  • ירדנה אלון  On אפריל 10, 2008 at 7:52 pm

    ראשית בקשר לפאנון,נכון שהוא קרא להתנגדות אלימה נגד הכובש, בניגוד לגאנדי ובניגוד לאלבר קאמי למשל שאת הפתרונות שהוא הציע יישמו בדרום אפריקה וכך השלטון עבר מן הלבנים לעם האפריקאי כולו ללא שפיכות דמים
    אולם בל נשכח פאנון היה צעיר מאוד בעת שכתב את מה שכתב והוא נפטר בגיל שלושים ושש ממחלת סרטן קשה, אז כך שאני יוצאת מתוך נקודת הנחה כי במשך הזמן ועם ההתבגרות והבשלות הוא היה מתמתן ונעשה סובלני יותר(השערה בלבד)
    למרות הכל בכל זאת הוא תרם תרומה לא מבוטלת בשל היותו פסיכיאטר להבנת היחסים הרגשיים-נפשיים שבין הכובש והנכבש, המדכא והמדוכא תרומה זאת היא משמעותית ביותר , על החלק של התקוממות באלימות הייתי מוותרת דרך אגב את הדרך הזאת אימצו הפלשתינאים ושני הצדדים הן הישראלים והן הפלשתינאים קוטפים את פירות הבאושים אני רוצה לקוות שלוא היה פאנון בחיים ומביט במה שקורה ומבין את התוצאות של הצד הזה שבהגותו אני רוצה לקוות כי היה מוצא פתרונות אחרים
    בקשר לכיוון מזרח קראתי את דברי העורכים וזה בדיוק מה שאני לא אוהבת בסוג זה של כתבי עת (למרות שבגליונות הראשונים שלו השתתפתי
    השפה ה-"גבוהה" והפסאודו אינטלקטואלית – אקדמאית שבעצם לא נועדה לציבור הרחב אלא לשם התהדרות גרידא כאילו מתי שמואלוף וכך גם העורכת לפניו קציעה עלון אומרים "תראו למרות שאנחנו מזרחים גם אנחנו יודעים "לפלצן" מילים אקדמאיות גבוהות"
    ואחר כך מלינים על כך שהמסרים לא יורדים לציבור המזרחי
    הכתיבה הזאת לא נועדה לציבור המזרחי והיא לא מופנית לציבור המזרחי שבשמו שמואלוף מאוד אוהב להתהדר כאקטיביסט חברתי
    זה נועד לאנשי אקדמיה על מנת שיפנו קצת מקום וייתנו לו להיכנס בשערי המילייה הכביכול אליטיסטי
    בגליונות הראשונים של כתב העת הייתה שפה אחרת (שהיתה ברורה ונהירה ונגעה ללב ולא לראש
    אני קוראה בזאת לגורמזנו לחזור לשיח ולשפה של הגליונות הראשונים
    הלאה הפסאודו אינטלקטואליות שכל מה שמסתתר מאחוריה זה אינטרס אישי

  • מספר 666  On יוני 13, 2008 at 7:22 pm

    כתב העת הכיוון מזרח: ציור ללא קיר – קומיקס חברתי ופוליטי גיליון מס' 15
    חוגג מהדורה שנייה במרכז תרבות אתני רב-תחומי ענבל

    מרכז התרבות האתני רב-תחומי ענבל, רח' יחיאלי 6, מתחם סוזן דלל, נווה צדק ת"א

    יום ב' 16.6 בשעה 20:30 (כיבוד ב-20:00)
    הכניסה חופשית בהזמנה מראש

    בטל. 03-5166333

    יובל בן-עמי, סופר, עיתונאי וחובב קומיקס נלהב ישוחח עם:

    אורלי רחימיאן, חוקרת תרבות איראנית – על האוטוביוגרפיה המאויירת של מרג'אן סטראפי פרספוליס

    ועם ד"ר דני פילק, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון – על קומיקס חברתי-מעמדי.
    האמנים תמיר שפר ודולה יבנה יציגו את יצירותיהם ואת התכנים העומדים מאחוריהם.

    באירוע יוקרנו קטעים מתוך הסרט המאוייר של מרג'אן סטראפי פרספוליס

Trackbacks

  • By המבוקש מס' 2 on אפריל 16, 2008 at 12:01 pm

    לא מעט שנים מנסים אוהבי קומיקס ישראלים למצוא פתרון לחידה מדוע תרבות הקומיקס למרות שורשיה היהודיים, לא מצליחה להיקלט ולפרוח בישראל. בוודאי שלא כמו בעולם המערבי שאליו אנחנו כל כך רוצים ל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: