השירה כמאמר פוליטי

 

במדורו "פסק הדין " סוקר ירון ליבוביץ הפעם את ספר השירה הפוליטית  של מואיז בן הראש "קראתיך בשם " ודן בשאלה עד כמה אפשר לקרוא ליצירות המופיעות שם "שירה ".

 

ה

שירה כמסה פוליטית :

  ביקורת על ספר שירים  "קראתיך בשם"  מאת מואיז בן הראש

 

מאת ירון ליבוביץ'

בעת קריאת ספר שיריו  האחרון של מואיז בן הראש "קראתיך בשם"  ( הוצאת מובן ,2006) עלתה בי המחשבה כמה הגבולות המגדירים שיר מהו, התרחבו והיטשטשו בדורות האחרונים, עד כי סימני ההיכר המובהקים שנהגו לאפיין את השירים בעבר, כמו למשל משקל וחרוזה ומבנה מוגדר של "בתים", כמעט ולא נכרים בשירים החדשים. נטייה זאת אמנם לא חדשה.

 מי שלמד שירה מודרנית בתיכון, או כמו שקראו לזה בעבר שירה צעירה, עשוי להיזכר בשירים שקרא או במה שהמורים לימדו על "אמצעי ההבעה הישנים שכמעט ולא נמצאים בשירים של היום". אבל בשירה של מואיז בן הראש אני רואה דוגמא מובהקת לכך.
השירים של מואיז בן הראש כתובים, ברובם, בסגנון פרוזאי פשוט, בשפה קרובה מאד לשפה מדוברת. הייתי מעז ואומר שבמקרים רבים שיריו של מואיז בן הראש דומים יותר לכרוזים פוליטיים או מסות עיתונאיות קצרות. אם כן, אז מה עושה אותם בכל זאת לשירים? השירים אינם נקיים מאמצעי הבעה שיריים כמו משחקי מילים, דימויים ואפילו שגיאות כתיב. אמצעים אלה המבצבצים מבין השורות מוסרים לקוראים, בצורה חיננית, משמעויות הניתנות לדלייה מתוך המלה הכתובה. אבל בשירים של מואיז בן הראש הרעיון הוא העיקר.
אחרי קריאה ראשונה עולה השאלה למה בן הראש לא כתב את הרעיונות שלו בצורה של מאמרים. ככלות הכול הוא לא רק משורר, הוא גם סופר ומתרגם ועל כן הוא מסוגל להתבטא גם בז'אנרים אחרים.

בן הראש  עצמו  חשב על כך ומתייחס לשאלה הזאת בשירו "מאמרים" (עמ' 35).
בשיר הזה הדובר השירי מביע את רצונו לכתוב מאמר על דברים שכאבו לו, אולם לאחר שראה את המוצר המוגמר חזר בו והחליט לכתוב את אשר על ליבו בשירים כי הוא "… אומר את זה יותר טוב/ בשמונה שורות של שיר/" אם כך, למה לו לכתוב זאת באלפי מילים של מאמר? לדעתי ניתן למצוא סיבה נוספת עמוקה יותר למה חשוב יותר לבן הראש להעלות את רעיונותיו בצורה שירית. בשירו "השירה תנצח" (עמ' 53) מסביר לנו בן הראש למה השירה תנצח. היא תנצח, לדבריו, "כי השירה/ היא בסופו/ של/ דבר/ הצעקה/ האחרונה/ או הראשונה/ אחרי שהעולם/ יהיה בסופו של דבר/ סופו."

 מסתבר שבשירים מואיז בן הראש יכול לצעוק את האמת שלו בצורה הברורה ביותר והישירה ביותר. לכן מואיז בן הראש מתעקש לכתוב שירים, למרות שהוא מוכשר להביע עצמו גם בז'אנרים אחרים. מואיז בן הראש, אכן, לא מהסס לומר את האמת שלו כמעט בלי הצטעצעויות באופן הישיר ביותר, הבוטה ביותר והמטריד ביותר האפשרי. או במילים שלו

 "אני/ בכל אפן/ מעכשו/ אשפך ישר/ אל הניר את השיר". ("בגיל מסויים", עמ' 40).
המוטיב המרכזי שמופיע בשירים שלו הוא הזעם של בן הראש כלפי החברה הישראלית הסובבת אותו, בעיקר על יחסה המתנשא כלפיו וכלפי כל אדם שלא רוצה להתנהג לפי הדפוסים שהיא מכתיבה. את המוטיב הזה אפשר לראות בשירים כמו "הנאורים" (עמ' 29), "הציונות" (עמ' 26) והשיר הארוך וההצהרתי במיוחד "ד'ימי" (עמ' 14 – 25). בשיר "דימי", כמו גם בשירים "המזרח נמצא במקום אחר" (עמ' 9), ו "מוחמד והקריקטורות" (עמ' 37), ישנה ביקורת כלפי יוצאי עדות המזרח על הרצון שלהם "לא להרגיז אף אחד", ועל כן את תלונותיהם על הממסד האשכנזי יגידו שלא לציטוט.
הזעם שלו לא מוטח רק על החברה באופן כללי. את הקמת המדינה הוא רואה כ"תאונה מצערת" ("הציונות") ואין לו צורך בציונות ומהשירים שלו אנו רואים שהוא מרגיז במציאות הישראלית כלא שייך. ניתן לראות זאת בספר הזה בשיר "תוהה ונשאר ירוחם" (עמ' 28). תחושת המהגר, כפי הנראה לא עוזבת אותו, למרות התביעות של החברה להפסיק להרגיש כמו מהגר. תחושה זאת נכרת גם בשורות "הם יאמרו לי/ שאסור לי להמשיך להרגיש מהגר/ יאמרו לי מה עלי להרגיש/ מרגיש כמו דג של מים מתוקים שהעבירו אותו לים/" ("המזרח נמצא במקום אחר", עמ' 10 – 11).
אפשר לומר שההרגשה של מהגר שלא מרגיש שייך במציאות הישראלית הלפעמים מתמיהה אם לא מרגיזה שלנו, היא הרגשה של היהודי הנודד, אולם אני הייתי הולך לכיוון אחר כדי להבין מה עומד מאחורי הזעם ותחושת הניכור התמידי שנובע ממרבית השירים בספר הזה של מואיז בן הראש. לדעתי מה שעומד מאחורי הרגשות העזים האלה זהו הרצון הקיומי לשמור על הזהות האמיתית של האדם. הרצון הזה בא לידי ביטוי בשיר הפותח את הספר "קראתיך בשם" (עמ' 3 – 8). הזהות של הדובר השירי באה לידי ביטוי בשמו והשיר מעביר לפנינו את המסכת של הקבלה של הדובר את הזהות שלו, כלומר שמו, למרות הלחצים של החברה לשנות אותו.

המאבק על שמירת הזהות היא דבר שלדעתי נמצא בבסיסם של מרבית השירים. זה לא אומר שאין בספר גם שירים ליריים, אבל אצל מואיז בן הראש כנראה הרעיון הוא העיקר. והרעיון של מואיז בן הראש נזעק בקול גדול ונורה לכל הכיוונים באופן הכי ברור.
באופן אישי, כאחד שקשה גם לו להתמודד עם המציאות הלא קלה החונקת והתובענית שהיא החברה שלנו, אני יכול להבין והזדהות עם הכעס הזה.
עם זאת נראה לי שהכעס הגדול הזה מאפיל על חוויות רגשיות אחרות שאנו רואים שמבצבצות מידי פעם מתוך שירים אחרים בספר הזה. הבעיה היא שהם מעטים ביחס לשירי הזעם והמחאה שלו ועל כן לא התייחסתי אליהם בטור הזה.
ועל זה אין לי אלא להגיד חבל על זה שהזעם בשיריו של בן הראש מכסה על דברים טובים אחרים שיש לבן הראש לתת. אני מוכרח להודות שלי היה קשה מאד לקרוא את ספר השירים הזה.

פסק הדין
 מואיז בן הראש משתמש בשירה ככלי לביטוי רעיונותיו הפוליטיים והחברתיים ,וככאלה עדיף היה אם היה עושה זאת בצורת מאמרים . בתור שירה השירים הם דידקטיים מידי ומזכירים יותר מכל דבר אחר מאמרים מחורזים .שירה אמיתית הם לא.

 

ראו עוד :

הספר ""קראתיך בשם "

הנודד הנצחי מלוסנה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יהודה  ביום אפריל 15, 2008 בשעה 7:32 am

    ביקורת מעמיקה ומנומקת היטב. כל הכבוד על ההדגשים ועל ההדגשות.

  • אשכנזי  ביום אפריל 15, 2008 בשעה 10:44 am

    במשורר ובשירתו טרם קראתיה רק בגלל המאמרים שקראתי באתר זה על 'אהבת האדם האשכנזי' של המחבר.

    ולעניין שירה. היום – כל רצף של כמה מילים יכול להיות מכונה ע"י כותבו כשירה.
    אבל זה לא מחייב איש, אפילו לא את הכותב.

  • צ'יקי  ביום אפריל 15, 2008 בשעה 12:32 pm

    אני ראיתי בבלוג כמה שירים מעולים של בן הרוש (לצד שירים פחות טובים). "שירה אמיתית" היא בדרך כלל שם קוד לשירה משעממת, לא מחדשת ולא מסתכנת, שירה שרוצה שילמדו אותה בתיכון, כפי שכינה אותה המבקר.

  • קרם קרמל  ביום אפריל 15, 2008 בשעה 12:53 pm

    בלה בלה בלה, בן הרוש הוא בקושי סופר אז משורר?

  • לוין  ביום אפריל 16, 2008 בשעה 2:11 pm

    טקסט של שירה יכול להוות מאמר פוליטי או מניפסט, ויותר מזה – טקסטים של מוזיקת היפ הופ וראפ הם הרבה פעמים מניפסטים מחאתיים, שהיו יכולים להופיע גם כמאמר בעיתון

  • ירדנה אלון  ביום אפריל 16, 2008 בשעה 8:39 pm

    לא מבינה את הבקורת ,למה שירה לא יכולה להיות מלאת זעם? שירה יכולה להיות זועמת והיא יכולה להיות מפוייסת ומפייסת,אלא אם כן המשורר חצה את הגבול ושירתו מלאת שינאה ושיטנה,נראה לי שיש ציבור שקשה לו להתמודד עם ה- "כעס המזרחי", דרך אגב כעס לכשעצמו אינו טוב או רע נהפוך הוא הכעס הוא זה שעוזר לנו לא אחת להגדיר את הגבולות של הטריטוריה החיצונית או הפנימית שלנו מפני שכאשר אנחנו מביעים את כעסנו אנחנו אומרים לצד המכעיס "עד כאן"(ואת כל השאר אפשר לקרוא במסה של אלבר קאמי "האדם המורד") ואם אדם מתמיר את הכעס שלו והופך אותו ליצירה זאת אחת הדרכים הנעלות יותר לדעתי להתמודד עם הכעס ,
    באשר למחאה פוליטית בשירים לא חסרים משוררים שכתבו שירה פוליטית מחאתית לא רק בארץ בעולם כולו כרגע עולים במוחי בוב דילן,ליאונרד כוהן,ג'ים מוריסון,ג'והן לנון, בוב מארלי, כולם משוררים שהלחינו את שיריהם ,ושירתם הייתה השראה לתנועות מחאה .(שלא לדבר על הבלוז והרוק שגם הם מוסיקת מחאה)
    ובאשר לניכור של המהגר, ניכור זהו הלך רוח, אינני סבורה שיש לזה דבר וחצי דבר עם היותו של המבוקר למעלה מהגר (דרך אגב רובנו מהגרים או צאצאים של מהגרים),ישנם ילידי הארץ רבים שחשים זרות וניכור וחוסר שייכות,לארץ,או לסביבה הקרובה שהם חיים בה, מי שחי במקום סגור ולא מרגיש שייך חש את תחושת הזרות והניכור, כך חיים קיבוצניקים ובני מושבים וכשמתאפשר להם הם קמים ועוזבים, כך חשים אלה שגדלו בשכונות דתיות חרדיות וחשים זרות וניכור לסביבה בה גדלו ולדרך החיים שנכפתה עליהם, זרות וניכור יכולים לחוש גם הומואים או לסביות, כל אחד וסיבתו והמציאות היומיומית שלו , או שקורה לא אחת שזה גם עניין של אופי , ישנן בריות בעולמנו שזה חלק מאופיים,
    האם תחושת הניכור והזרות של המבוקר למעלה היא אותנטית? או שהמהגרות היא קולב טוב לתלות עליו את תחושת הזרות והניכור שהיא אולי עניין של אופי ולא של מציאות חיצונית
    האם המציאות הפנימית של זרות וניכור נמצאים שם באמת או שהמציאות החיצונית( היותך מהגר) יוצרת הזדמנות לכתוב על מצב של ניכור וזרות,ולהטיח "זעם קדוש" באלה שלדעתך יצרו את התחושה הזאת, האם לעולם החיצוני יש כוח והשפעה כה רבים על היוצר או שהיוצר יכול לברוא עולם פנימי שלו עם תחושת התמזגות וכוליות פנימית ולחוש שייך למרות שהעולם החיצוני אומר אחרת
    את האמת האותנטית הזאת אני מחפשת בכתיבה(שירה,פרוזה) או בכל יצירה,
    נכון יחד עם זאת שיוצרים רבים שמבקשים לכתוב שירים ברוח מחאתית נופלים לפח היקוש של מניפסט פוליטי במקום להוציא מתחת לעטם משהו אותנטי,שניתן להזדהות איתו גם אם אינך באותו מצב או מעולם לא חווית מצב שכזה ( שזה נדיר ביותר שכן כולנו מרגישים ניכור וזרות בזמנים כאלה או אחרים בחיינו כשאנחנו נופלים למקום או קבוצה שהיא לא "השבט שלנו") אז כך שבכל מקרה מאחר וזרות וניכור היא חוויה אנושית אוניברסאלית ויכולים לחוות אותה בזמנים כאלה או אחרים בחיינו כתיבה טובה מאפשרת לנו לחוש הזדהות עם הכותב יהיו הסיבות לזרות ולניכור שלו אשר יהיו, ושוב אני מביאה כאן כדוגמא את אלבר קאמי בספרו "הזר",שבאמת מדבר על החוויה האקזיסטנציאליסטית הזאת, מה שאומר דבר נוסף שמאחורי שירה כזאת על ניכור וחוסר שייכות מסתתרת בעצם הפילוסופיה הקזיסטניאליסטית ובעצם בכל שיר או ספר או יצירה מסתתרת אמירה פילוסופית שבאה להאיר ולעורר,אינך אמור לחוות תחושת עונג מסוג כזה של כתיבה נהפוך הוא שירה אקזיסטנציאליסטית טורדת את מנוחת הקורא וגורמת לו לחשוב מחשבות ואולי לקום ולעשות מעשה
    ונשאלת השאלה האם הצליח המשורר המבוקר כאן למעלה לעשות זאת?

  • סתם אחד  ביום אפריל 17, 2008 בשעה 12:07 pm

    אלה הם 'צורות' ביטוי שונות.
    הן במסה והן בשירה ניתן להעביר תכנים זהים.,רק באופנים שונים.

  • נטלי  ביום אפריל 18, 2008 בשעה 12:13 am

    קראתי את השירה,
    אהבתי את המרד הלירי שניכר אצל המשורר הנידון, וכוון שבעיניי האשכנזיות לא ראיתי בשירתו כל סימן לגזענות, מודה שתגובתה של ירדנה מצילה את הבלוז הטראגי מההכללה הלא רלוונטית ומהתייוג האכזר- מהקעתו לפרוזה פוליטית .
    כוונות לפרש את השירה כמייצגת אדם פרטי – מהגר שונא המצב שאליו נקלע, אשר מנצל את כישוריו למטרות אישיות ובכעס לא אוניברסלי, כביכול, מביע את דעותיו, לא צלחו כאן,
    והשירה נצלה-
    את הנאמר בביקורת לא ניתן לחוש בשירה של הראש, לפחות, לא באופן כזה שלא משאיר מקום להנאה מהאמנות שבה כביטוי מתמיד ונאמן לטראגדיה!

    ירדנה ניתחה זאת בכריזמה מיוחדת, למשל היא כותבת:

    "…אם אדם מתמיר את הכעס שלו והופך אותו ליצירה זאת אחת הדרכים הנעלות יותר לדעתי להתמודד עם הכעס …
    …אינך אמור לחוות תחושת עונג מסוג כזה של כתיבה נהפוך הוא שירה אקזיסטנציאליסטית טורדת את מנוחת הקורא…"

    לא כדאי לשפוט שירה באמצעות אותם כלים שמתאימים לשיפוט מעשה פוליטי או חברתי.
    אין זה מבטל מיומנות המבקר, רק השירה היא לא שדה קרב, אי-אפשר אפילו להתחיל להילחם נגדה.

  • אורן עילם  ביום אפריל 19, 2008 בשעה 6:43 am

    האם ליבוביץ' לא ער לכך שקיים ניגוד בין זעם ודידקטיות, שאת שניהם הוא מייחס לשיריי המחאה של בן הראש?

    ליבוביץ' לא מצליח לשים את האצבע על הגורם שמבחין בין השירים בספר ובין מאמרים. הוא טוען שהשירים מזכירים לו "מאמרים מחורזים", אבל בספר של בן הראש כמעט ואין חרוזים.

    למרות שליבוביץ' מודע לשינויים שעברה השירה הוא ממשיך בפועל להשתמש בהגדרה מיושנת לשירה, ובכך בעצם מנסה להחזיר עטרה ליושנה.

    הספר של בן הראש מכיל אוסף של רעיונות, עם חלקם אני מסכים ועם חלקם לא. אך דרך ההבעה של הרעיונות ראויה לציון ולשבח. הוא אינו מסתתר מאחורי דימויים מנופחים, אלא מביע את זעמו האישי בצורה ישירה וכנה. בשונה ממשוררים אחרים שלכאורה משתמשים בדרכיי הבעה דומות לאלו, בן הראש מביע בראש ובראשונה את זעמו האישי. הוא לא עובד בשביל אף אחד אחר, ולא מתחסד. לכן השירה שלו צוברת עוצמה ואמינות שחסרים כל כך אצל רבים מהקולגות שלו.

    החיבור של הרעיונות החברתיים עם חוויותיו האישיות של המשורר בולט בשירים. ניכר שהוא מגיע אל רעיונותיו לא באופן שכלתני, אלא באופן חווייתי. אילו השירים האלו היו מאמרים, כפי שמציע ליבוביץ', מרכיב החוויה האישית בהם היה צריך להיות מינורי או לא קיים, ובמקומו הטקסט היה צריך להעביר תחושה שמדובר ברעיונות הנובעים באופן אנליטי טהור ללא קשר הכרחי לחוויות האישיות של הכותב ולזהותו, שתפקידם במאמר אמור להיות לכל היותר אנקדוטלי.

    הקשר של השירים אל החוויה האישית של המשורר הוא גם ההסבר לזעם שמופיע בשירים. בניגוד לשיר, מאמר לא יכלול בדרך כלל ביטויים שכיחים של זעם מצד הכותב. לכן מדובר כאן בשירה שהיא אמיתית אותנטית ואמוציונלית. טענת הדידקטיות היא על כן מגוחכת. מדובר בשירה גדולה של משורר גיבור, שגם אם הקורא לא מקבל את הרעיונות שמאחוריה, הוא יכול לחוש את הכאב שמניע אותה, ולכן לחוש אמפתיה כלפי השירים והמשורר.

    מפני שאיפה אצל משוררים כאלו ואחרים ניתן למצוא יושר וענווה שמייצרים שורות כמו אלו המופיעות בשיר "גם זו התקדמות" בעמוד 38 בספר: "בסך הכל אלמלא היו מחליטים לחסל אותי / והייתי גם אני בין הנהנים מהציונות הזאת / הייתי גם אני בין השרים את יתרונותיה / אבל היא לא רוצה אותי הציונות הזאת / ולכן השאלה אפילו לא נשאלת." כיצד יכול מבקר לבוא ולטעון ששורות כגון אלו הן בגדר מאמר מחורז?

  • נטלי  ביום אפריל 19, 2008 בשעה 2:12 pm

    בתחומי הידע הרלונטיים לשירה כביטוי טראגי נצחי, וגם להתעמק בפסיכולוגיה של תפיסת הזרם המילולי על ידי בני-אדם, אז, אולי, הטעות שיעשו, לפחות, לא תיראה כקשה כל כך .

    תודה על התגובה כה מקצועית ומטהרתת של אורן עילם

  • סתם אחד  ביום אפריל 19, 2008 בשעה 3:29 pm

    כל המוסיף = גורע

  • מואיז  ביום אוקטובר 13, 2008 בשעה 3:38 pm

    תודה רבה על הביקורת שמשום מה פיפסתי כשהתפרסמה (היו לי כמה חודשים ממש זועמים), הקריאה שלך בהחלט מעניינת , וכול קריאה מעמיקה יכולה להיות מעניינת.

    הקריאה שלי את שיריי שונה מאוד מקריאה זו אבל לא בזה העניין,

    העניין שמטריד אותי הוא העובדה שזה הספר השביעי שלי, ואי אפשר ממש להתייחס אליו לעומק בלי לקרוא ספרים אחרים. השירים ב"קראתיך בשם" אכן ישירים יותר ואקטואליים יותר, וכך הם הפכו לספר, אבל זה רק מאפיין פן אחד של כלל השירה שלי.

    אני אשמח לשלוח לך את הספרים האחרים ואולי תמצא הפתעות לרוב. שירה (להבדיל משיר או אפילו ספר שירים) היא מסע לכול מיני כיוונים שלדעתי אמורה להקיף את כול החיים, המסע הזה בחיי לא נגמר , אבל אחרי שמונה ספרי שירה שכתבתי, נדמה לי שעברתי קילומטרז' מסויים.

    תודה גם למגיבים ולתגובות החכמות והמחכימות שלהם

  • מואיז  ביום אוקטובר 13, 2008 בשעה 3:45 pm

    עם עוד ארבעה ספרי שירה

    חינם (בינתיים)

    http://www.lulu.com/content/2384599

    חג שמח לכולם

  • גיורא לשם  ביום אוקטובר 13, 2008 בשעה 6:46 pm

    שום שירה אינה רוצה שילמדו אותה בתיכון

  • מספר 666  ביום דצמבר 30, 2008 בשעה 3:09 pm

    שמואיז בן הראש זכה בפרס ראש הממשלה
    לרגל הזכייה
    פירסמנו מאמר על שיר שלו מאת המשורר והמבקר אורן עילם .
    ראו :
    "הם " ו"אנחנו על פי מואיז בן הראש
    http://www.notes.co.il/eshed/51039.asp

  • מספר 666  ביום דצמבר 30, 2008 בשעה 3:09 pm

    שמואיז בן הראש זכה בפרס ראש הממשלה
    לרגל הזכייה
    פירסמנו מאמר על שיר שלו מאת המשורר והמבקר אורן עילם .
    ראו :
    "הם " ו"אנחנו על פי מואיז בן הראש
    http://www.notes.co.il/eshed/51039.asp

  • Lashawnda  ביום אוגוסט 23, 2014 בשעה 4:51 pm

    There are many upon many security packages that do a wonderful job
    of keeping the home secure. Why should you waste money
    on a security system when you can buy a dog. No longer is
    it necessary to put holes in walls to lay cables, installation can occur within a couple of
    hours.

  • Carolyn  ביום אוגוסט 23, 2014 בשעה 4:55 pm

    Although these yard signs may not deter all crimes,
    they are a cheap alternative that occasionally works.
    A camera or cameras that are mounted in an obscure place that has good vision of the surrounding area record
    movements. Wireless home security systems are easy to set up yourself.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: