העגלון האחרון: על "ליפא העגלון"

Image result for ‫ליפא העגלון‬‎

היה היה פעם מקצוע בשם עגלון  ,מקצוע שהיום חלף מן העולם .
אבל השיר שנכתב על המקצוע  בידי יחיאל מוהר "קוראים לי ליפא העגלון " לא איבד מהומה מהרלבנטיות שלו.כפי שמראה חיים מזר  בניתוח הפזמון .

העגלון האחרון

 

מאת חיים מזר

 

 

קוראים לו ליפא העגלון

מילים: יחיאל מוהר
לחן: אריה לבנון

 

קוראים לי ליפא העגלון
אני אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים
ריצה לקראת הלא יודע מה

אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה

היה פעם שלג לבנון,
ושניר,כרמל,קפה חרמון
היום יש פיצה טיצה מונסניור
גם לעגלון פשוט מובן
שיש ללכת עם הזמן
ללכת מילא,למה למהר

אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה

בעיר הזאת ישנו תחביב,
שפירושו הוא להחליף
כולם כאן מחליפים ומחליפות
דירה או צבע שערות
ריהוט,רעים ,כלבים,שמות
שמלות ובעיקר את הדעות

אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת,לקחת חזרה

אז מה אני אומר רעיי
אסור לרוץ יותר מדיי
אפשר בעגלה בזמן קריר
אך אם נרוץ מהר,מהר
אז כל העסק ישבר
על כן כדאי גם פעם להקשיב

אז ליפא העגלון אומר
שקצת פחות זה קצת יותר
צריך למתוח המושכה
וקצת לקחת חזרה

 

שיר זה היה אחד מלהיטיה של להקת "בצל ירוק" שהיתה פעילה בין השנים 1957-1961 והוא מספר את סיפורה של תקופה דרך משקיף מן הצד-דמותו של ליפא העגלון.

ליפא הוא בעל עגלה .יש לו סוס ועגלה, באמצעותם הוא מוביל סחורה ולעיתים גם מוכר אותה .מקצוע שהיה נפוץ בגולה והגיע גם הוא ארצה,אך עם התפתחותה של התחבורה המוטורית אט אט הלך ונעלם. בשיר זה ארבעה בתים ופזמון החוזר על עצמו ארבעה פעמים.

המילה מהר חוזרת על עצמה שלוש פעמים בווריאציות שונות ויש בה כדי להעיד על קצב השינויים המתחוללים הארץ. פעמיים המילה מופיעה בהטיה פעלית בבית הראשון: ממהרים-גוף שלישי רבים, בבית השני כפועל-למהר ובבית השלישי כתואר הפועל-מהר.

בית ראשון

קוראים לי ליפא העגלון
אני אולי האחרון
שיש לו עוד פלטפורמה ישנה
איני מבין בשום פנים
לאן כולם ממהרים
ריצה לקראת הלא יודע מה

בית זה הוא בגוף ראשון יחיד.

ליפא מציג את עצמו,את מקצועו ומציג שאלה.

ליפא ער לכך שהוא עוסק במקצוע הולך ונעלם ויחד עם זאת הוא תמה על קצב השינויים.

כולם עושים את צעדיהם במהירות ובקצב גבוהים מאוד לקראת דבר מה נעלם.לא ברור לאן הולכים.

ליפא לא יודע וספק אם סביבתו כן יודעת לאן היא ממהרת כאילו שהכל נעשה על איזה שהוא ריק. אין בעצם שום מטרה מעשית שאליה חותרים.

בית שני

היה פעם שלג לבנון,
ושניר,כרמל,קפה חרמון
היום יש פיצה טיצה מונסניור
גם לעגלון פשוט מובן
שיש ללכת עם הזמן
ללכת מילא,למה למהר

בבית זה ליפא מתאר את מהות השינויים. מהשמות המוזכרים ובפרט המושגים פיצה,טיסה ומונסניור נראה שהכוונה היא למסעדות ולבתי קפה שבעצם נשארו כמות שהיו ,רק החליפו שמות.

\משפט הפתיח "היה פעם שלג לבנון" יכול לרמוז על דבר מה מחזורי.מאחר והשלג חוזר על עצמו מדי שנה,ישנה כאן אמירה שמה שהיה הוא שיהיה. השמות משתנים ,אבל המהות נשארת אותה. מבין השורות אפשר לשמוע לעג קל על אותם מחליפי שמות של מסעדות בבחינת על מי אתם מנסים להערים, בינינו אתם יודעים שהמסעדה או בית הקפה נשארו אותם.

ליפא אמנם מבין שאי אפשר לדרוך במקום,אך הקצב מפריע לו. האם לא יגיע ליעדו בקצב שלו ,בלי למהר? מדבריו מתבקשת השאלה,האם למהירות יש ערך בפני עצמה?

בית שלישי

בעיר הזאת ישנו תחביב,
שפירושו הוא להחליף
כולם כאן מחליפים ומחליפות
דירה או צבע שערות
ריהוט,רעים ,כלבים,שמות
שמלות ובעיקר את הדעות

ליפא מרחיב את תיאור השינויים.

הם חובקי כל "ובעיקר את הדעות". מעין רמיזה פוליטית .עצם ההחלפות שעושים החל בדברים האישיים ביותר וכלה בהשקפת עולם הם בבחינת צו השעה.לא להישאר עם אותם הדברים מבחינת המחליפים,יש בזה טעם לפגם. אבל,מרוב שמחליפים מאבדים עוגנים אישיים וחברתיים. אזכור העובדה של החלפת השמות יש בה רמיזה לפנייתו של בן גוריון לציבור ובפרט לקציני הצבא להחליף את שמות המשפחה לשמות עבריים.כל שורה היא בבחינת עליית מדרגה.שורה רביעית "דירה או צבע שערות",שורה חמישית "ריהוט ,רעים,כלבים,שמות",שורה שישית "שמלות ובעיקר את הדעות".הרצף של שמות הדברים המוחלפים מעיד גם הוא על קצב השינויים.החלפת השמלות מזכירה אסוציאיטיבית את הביטוי "הבגד עושה את האדם".האם בהחלפת הבגדים עוברים מטמורפוזה אישית?

הסמיכות בין החלפת הדעות לבין החלפת השמלות מעמידה שני שינויים אלה במעמד שווה ,שהרי גם החלפת הדעות על פניו יכולה גם היא להעיד על שינוי אישיותי תדמיתי מבחינת מבצעי השינויים.

בית רביעי

אז מה אני אומר רעיי
אסור לרוץ יותר מדיי
אפשר בעגלה בזמן קריר
אך אם נרוץ מהר,מהר
אז כל העסק ישבר
על כן כדאי גם פעם להקשיב

כאן התיאור מגיע לשיאו.מרוב מהירות אפשר להינזק והנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים

יש לשים לב לשורה השלישית:"אפשר בעגלה בזמן קריר" .אם רוצים אפשר לשמוע כאן במובלע את הביטוי "ובעגלה בזמן קריב אמרו אמן". אי אפשר שלא לראות בדמיון את הנפטר המובל לקבורתו. מה קורה לעגלה או לרכב שנוסעים יותר מדי מהר? במהירויות גבוהות העומסים גדולים,העגלה עלולה להתפרק ומנוע של רכב עלול להישרף .

לא בחינם אומר ליפא בסוף הבית "על כן כדאי גם פעם להקשיב" .ליפא אמנם אדם מבוגר, אבל הוא לא בבחינת עבר זמנו בטל קורבנו.הוא יכול ומרגיש מחוייב להציע מנסיונו.

בית זה הוא בבחינת אקורד סיום .כמו שהבית הראשון הוא בגוף ראשון ,כך גם בית זה. ולמה צריך להקשיב? "שקצת פחות זה קצת יותר"

.זאת השורה השניה בפזמון החוזר המופיע לאחר הבית הראשון וחוזר על עצמו עד לאחר הבית הרביעי. פזמון חוזר זה הוא בבחינת טפטוף של אמירה חכמה ,כשרצים מהר מדי מאבדים פרספקטיבה ושיקול דעת. לפני שעושים איזה שהוא צעד בכל תחום שהוא יש לבחון אותו היטב היטב ולא לרוץ מהר מדי, בבחינת צו האופנה. הביטוי הציורי של השורות האחרונות בפזמון "צריך למתוח המושכה/ וקצת,לקחת חזרה" כוונתו היא לא לאבד שליטה.עדיף קצת יותר לאט,אבל עם תוצאות אפקטיביות ולא לנוע במהירות רבה מדי שסופה מי ישורנו.

מה שליפא העגלון אמר באמצע המאה ה- 20 תקף גם למאה ה-21.

האזינו גם

ליפא העגלון מושר בידי "בצל ירוק"

ליפא העגלון מושר בידי אריק איינשטיין

אורי הייטנר על ליפא העגלון

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אלון  ביום אפריל 24, 2008 בשעה 10:14 am

    ראשית אסייג ואומר שיכול להיות שהגרסא עליה מתבסס הניתוח היא מתוך ספר ושונה מזו המושרת. אך אם לא, הרי שישנה שורה של טעויות בטקסט עצמו, וכמובן בניתוח.
    ראשית הבית נפתח ב"קוראים לו ליפא", כלומר הטקסט בגוף שלישי ורק אחר כך עובר לראשון.
    יש לשים לב לשורה השלישית:"אפשר בעגלה בזמן קריר" .אם רוצים אפשר לשמוע כאן במובלע את הביטוי "ובעגלה בזמן קריב אמרו אמן". לא צריך להתאמץ ולשמוע, כי בשיר המקורי מופיעה המילה "קריב", ולא "קריר" (והיא גם מתחרזת עם להקשיב), וחוצמזה, וזו כבר טעות גסה, בשיר יש חמישה, ולא ארבעה בתים- הבית השלישי נפתח במילים "שיחת רעים", וזה הנפתח במילים "בעיר הזו" הוא הרביעי.
    ראו http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3560&singer_id=195&song_title=2d796
    ובכלל, ניתוח בנאלי שלא מחדש כלום. חבל

  • ערן  ביום אפריל 24, 2008 בשעה 10:44 am

    אפשר היה להיות נדהם מהטמטום

  • א.ג.ם.  ביום אפריל 24, 2008 בשעה 1:08 pm

    שיר שגם היום הוא אקטואלי.
    המשפטים:

    "
    שיש ללכת עם הזמן
    ללכת מילא,למה למהר
    "
    אם נרוץ מהר,מהר
    אז כל העסק ישבר
    על כן כדאי גם פעם להקשיב
    "
    לאן כולם ממהרים
    ריצה לקראת הלא יודע מה
    "
    :ובמיוחד
    "
    שקצת פחות זה קצת יותר
    "
    שדי מתחבר למשפט "אל תהיה צודק תהיה חכם"
    בהקשר לכבישים ולתאונות הדרכים.

    מתאר תקופה צנועה שהשתנתה, הקידמה דהרה ומאז כולם רצים.השיר מבטא באותנטיות שינויים שחלו בישראל. אחד מהשירים המושרים הכי מעניינים שיש
    על קידמה מהירות ושינויים.

  • ירון ליבוביץ  ביום אפריל 24, 2008 בשעה 2:10 pm

    לחיים מזר שלום
    הייתי רוצה לברך אותך על המאמר הזה. אני חושב שתפסת באופן כללי את רוח שיר הזמר היפה הזה.
    יש כמה אי דיוקים במאמר שלך, חלקם כבר הקודמים לי אמרו אותם ולכן לא אחזור עליהם.
    באשר ל"שלג לבנון" היה באמת בית קפה כזה, אבל אולי זה לא חשוב כל כך, הדובר השירי רצה כנראה להדגיש את השינוי שעובר על חברת בעלי בית הקפה שזונחים את השפה העברית לשמות של בתי עסקיהם.
    הבית השלישי שמתחיל במילים "שיחת רעים מילה חמה היום כמעט ולא תשמע" כפי שהזכירו לפני נשמטה ממאמר הביקורת שלך, אולם יש לציין שהביית הזה אכן לא מוכר כל כך כי הוא מצוי רק בהקלטה המקורית של בצל ירוק ואילו בגרסאות הכיסוי לא הקליטו אותו.
    חןץ מזה, אם זכרוני אינו מטעני השיר מתחיל באמת במילים "קוראים לו ליפא העגלון והוא אולי האחרון שיש לו עוד פלטפורמה ישנה.
    לאחר מכן השיר הופך להיות מעין מונולוג של אותו עגלון.
    מכל מקום האידיוקים שבמאמר שלך לא מאפילים על הרעיון המרכזי שבו.
    כל הכבוד
    ירון

  • שרי  ביום אפריל 24, 2008 בשעה 3:14 pm

    אני מסכימה עם ירון כתבת יפה !
    חסר לי אישית בכתיבתך משהו יותר אישי, שכמעט מתבקש ורצוי בכתיבה על שיר מושר זה, משהו שיתן את האווירה הזאת האישית שרבים זוכרים.
    אני זוכרת כילדה עגלון אחד ליד הבית של סבתא שלי לא אשכח אותו לעולם.

  • גיא  ביום אפריל 25, 2008 בשעה 12:58 am

    אם מנסים לחשוב למה בחר מוהר דווקא בעגלון ולא לודגמא: במוכר הנפט או הקרח, הוא שהעגלון בכל זאת בתזוזה והוא "מבין" במהיריות אבל לדעתי בעיקר בשביל להדגיש כי "המהירות" היא לא פיסית כי עם מחשבתית, שהרי ניתן להניח כי כי ליפא על עגלתו מהיר מרוב הממהרים אשר חולפים לידו….
    הצלחתי להסביר?
    כל טוב,
    ג י א

  • נטלי  ביום אפריל 25, 2008 בשעה 9:11 am

    ניחוח הזמנים הטובים נודף בלא כל מאמץ פרשני, בתוספת דמיון וקול צרוד של זמר, אפילו השם עגלון, כאילו לקוח מסיפורו של צ'כוב "יגון", כולל כל המשתמע מכך.

    הניתוח הרציונלי של פרפרזה מייגעת לא עולה במקרה כזה, אין בו דבר שיכול להתחרות עם התחושה הנוסטלגית המוכרת לכולנו, ונראה כמיותר, ליד החושים הטבעיים להעמיד מקל וכפית ולהאכילם בחומרים שנקלטו כבר מהרגע שנשמעו כקולות העבר . לשם כך נכתב הפזמון המוצלח, וזה השטח שלו!

    אם כבר לכתוב משהו אז רק כדי לעורר חשק שוב ושוב לרצות להשמיע לעצמנו את הצליל הצרוד המולחן והבלתי-נפרד מהטקסט.
    לשם כך הפתיחה של חיים וסיומת קצת יותר מרגשת היו מספיקים .
    תודה בכל זאת על המאמץ לקרב לבבות

  • לנטלי  ביום אפריל 25, 2008 בשעה 10:11 pm

    אבל כתבת את זה כל כך יפה

  • נטלי  ביום אפריל 26, 2008 בשעה 10:36 am

    וזו המטרה באמנות.

    אגב, לעניין של תסכולים, גם אם ייכתב הדבר באותיות ענקיות על כל המסך, לא ייקלט ולא יתפרש מעבר לחולשה או השמצה.

    ושוב, לכותב החוזר על עצמו – שמי לא ייחפה על הריקנות .

  • לנטלי  ביום אפריל 26, 2008 בשעה 5:44 pm

    אבל סגנונית ותחבירית אהבתי התגובה הרבה פחות. מאוד בינוני.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: