חייו הכפולים של זאב וולפנזון

 
הבעלים של תחנת הרוח בשכונת "משכנות שאננים " בירושלים. ציור מאת וולמסלי
לא להזכיר את ר' וועלוויל בעבס  ( זאב וולפינזון ) ז"ל הוא בגידה בהיסטוריה כי הוא היה העסקן הגדול בצרכי ציבור ובהתלהבות נפלאה ..הוא היה העסקן הגדול בכל ענייני האשכנזים .. והציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו … ועל שמו נכתב עד היום הבית קברות של האשכנזים ."
( הרב חיים הירשנזון "חידושי הרח"א …חלק ג')
 
 
 
 
 
 
 
 
כתב האמנה של זאב וולפנזון כשד"ר לקהילות הגולה.
 
 
היה היה בירושלים של המאה ה19 אדם בשם זאב וולפנזון ,בנו של  אברהם הדיין וולפנזון.
הוא היה דמות ססגונית מאוד ויוצאת דופן בנוף המנהיגות של הקהילה הפרושית ( תלמידי הגאון מוילנה ) בירושלים
ואני הנכד של נינתו.

אותו זאב וולפנזון היה דברים רבים ומגוונים בימי חייו : הוא היה מגיה ( המגיה הראשון הידוע לנו בשמו בארץ ישראל שד"ר ( שליח רבנים ) ונוסע חסר ליאות לחו"ל הן לקצוות מזרח עד להודו והן לקצוות מערב ואף נפגש עם הקיסר האוסטרי פרנץ יוזף בשליחות קהילתו . הוא היה איש עסקים מצליח , הוא נודע כמי שהכניס חידושים ושנים לחיי הקהילה היהודית בירושלים . הוא עזר להקים בית חולים יהודי בירושלים בשם "ביקור חולים " החל להפעיל בית מרקחת יהודי בירושלים,והיה האיש שהכניס את מנורת החשמל לירושלים .
בראש ובראשונה הוא נודע כעסקן ציבורי בכיר ביותר של ירושלים הפרושית. ולאמיתו של דבר האיש החזק שמאחורי הקלעים בקהילה הפרושית של ירושלים במאה ה-19, ואחד האנשים שניהלו את הישוב היהודי האשכנזי המסוכסך והמפולג מעין כמוהו בעיר המפולגת ביותר עלי אדמות.
פרט לכל זה הוא היה קשור באופן אינטימי ביותר לשני המבנים הסמליים הידועים ביותר של ירושלים במאה ה-19.
הוא בנה את בית הכנסת המרכזי של ירושלים וארץ ישראל ויש אומרים של העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב " או "החורבה ".
וחוץ מזה הוא היה האיש שניהל עם משפחתו את טחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי ליד משכנות שאננים שהפכה לסמלה של ירושלים שמחוץ לחומות , וביחד עימה עוד תחנת קמח נוספת תת קרקעית בירושלים.
אם היה מסתפק בכל זה כי אז דיינו .
הגברדיה היהודית בפעולה.צייר נועם נדב.
 אבל מלבד כל אלה  על פי כמה מקורות איזוטריים במיוחד היו לו חיים כפולים נסתרים בשעות הלילה : כמנהיג אירגון חשאי מטיל אימה של לוחמים בפשע :  ארגון "שערי צדק" או "הגברדיה היהודית" של ירושלים שקמה על מנת להילחם בפשע ובהתקפות ערביות על הישוב היהודי בירושלים. .
לאורך השנים שמו כמעט נשכח מאמר זה בא לתקן את המעוות ולשים יד לזכרו ולשמש כבסיס של המשך המחקר על חייו וזמנו.
 
השושלת
הדור הראשון
מנחם מנדל
אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייה יע"א .
שם אישתו ברכה
הדור השני
רבי משה ברכה.
הדור השלישי
רבי עזריאל משקלוב
האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770) או תקל"ב ( 1772)
הדור הרביעי
זאב משקלוב
אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה
הדור החמישי
הרב ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.
אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב
אישתו של אברהם בתיה בריינה
הדור השישי
זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
אשתו בעבא רבקה ( שם אישה נוספת זלדה )
הדור השביעי
בתיה בריינה אישתו של אליעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה
\הדור השמיני
אליהו לנדא מו"ל סופר היסטוריון וגנאלוג.אישתו אסתר
הדור התשיעי
חנה לנדא אישתו של הסופר והמורה יוסף זונדל וסרמן
אחיה : יעקב לנד"א מו"ל
הדור העשירי
צבי אשד אישתו רחל בלנק בת ד"ר אליהו בלנק
אחיו משה אשד ,מגלה "דרך בורמה "
הדור ה11
אלי אשד
בלש תרבות
 

מקורות

ועתה אנוש כערכי ..אך זאת אבקשך ….איזה משנה אם תביט ,חמות אל תחגורך,כי עיני בשר לנו .לכן אל יהי לפלא בעיניך. ….
כי ..כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לדפוס בלי טעות" .
( זאב וולפינזון סב אביה של סבתו של בעל האתר בהתנצלות מגיה)
מאמר זה הוא מחקר בסדרה שאני מתעתד לפרסם כאן בנושא "שרשים " תולדות המשפחה שלי לדורותיה ,ובמסגרת הסדרה אפרסם מאמרים על אישים שונים מדורות שונים של השושלת .
למעשה אין זה מאמר רגיל אלא בגדר מחקר שלם ועם הקוראים המורגלים למאמרים קצרים ופשוטים הסליחה .זהו מחקר על  חיי איש שבו עסקו עד כה מעט מאוד  במחקר.
והוא לא נועד לקריאה רגילה אם כי בהחלט יש בו חומר מרתק.   
המקורות הבסיסיים לחייו של זאב וולפנזון הם שניים : והשני הוא גירסה מורחבת של הראשון .
הראשון בהם הוא הערך עליו בכרך הראשון של האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. והמידע שם סופק ללא ספק בידי נכדו של זאב אליהו לנדא (אולי דרך חתנו של לנדא יוזף זונדל וסרמן ) ודרך נינו של זאב  ד"ר ישראל בן זאב .
בן זאב היה אגב ובכלל לא במקרה ממייסדי  ארגון "בני היישוב "שהיה קשור ל"אנציקלופדיה של חלוצי היישוב ובוניו" של דוד תדהר. .
וכך אין זה פלא שבאנציקלופדיה אנו מוצאים ערכים לא רק על זאב  אלא גם :
על אביו אברהם  "הדיין " וולפנזון .
על אחיו  הצעיר יהושע
על בנו בן ציון
על נכדו מנחם
על נכדו האחר אליהו לנדא
ועל נינו בן זאב
ועל בעלה של חנה נינתו של זאב,יוסף זונדל וסרמן .
וגם כמה וכמה ובכלל לא מעט קרובי משפחה רחוקים יותר , ידידים ,ומקורבים מסוגים שונים כמו חיים מיכל מיכלין ואחרים .  אבל לא נציין כאן את כולם …
זהו המקור הבסיסי שאותו אני מכנה  "גירסת המשפחה".
גירסה מורחבת מאוד של מקור זה נכתבה בידי ד"ר ישראל בן זאב במעין מאמר שכנראה היה אמור לשמש בסיס לספר שלם על תולדות משפחת וולפנזון בשם "שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ".
מאמר זה לא פורסם מעולם. אבל הוא נמצא בידי תודות לעו"ד שבתי זכריה ששימר אותו.
הגירסה הזאת אינה בהכרך מדוייקת לחלוטין מבחינה היסטורית ,היא מלאה באגדות משפחתיות ולא פעם קשה לדעת מה נכון ומדוייק ומה הוא יותר בגדר "אגדה משפחתית ". . כך שיש להתייחס אליה בזהירות רבה תוך הצלבה עם מקורות ידועים אחרים על התקופה.
וכן יש איזכורים שונים על זאב וולפנזון  בספרים שונים .למשל בספר "אבותינו " של יעקב יצחק ילין ,שמביא עליו מידע שלא נמצא בשום מקור אחר. אם כי המידע הוא לעיתים שגוי וזאב מבולבל בו עם אביו אברהם. רשימה מלאה של מקורות אלו שבהם מוזכר זאב יש בביבליוגרפיה בסוף המאמר .
 אבל מאמר מקיף באמת כראוי לאיש רב פעלים כל כך עוד לא נכתב .
אז הנה לפניכם הגרסה המלאה ביותר על חייו של זאב וולפינזון , חיי תושב ירושלים   ומנהיג ציבור מהמאה ה-19.

האיש  

 החותמת של זאב וולפנזון.  
 
רבי זאב באבעס היה גבה קומה ,רחב כתפיים ,בעל עיניים לוהטות וגדולות עם בתי עיניים ( משקפים ) גדולים וזקנו הפטריארכלי ולבושו המזרחי הוסיפו לו יפעה ותואר והשאירו רושם מצויין על כל מי שנמצא בקרבתו .
"…קולו היה כקול אריה
ממש.תמיד היה מקסים בקולו את שומעיו.
בין בני ירושלים נחשב לבין הפקחים הגדולים
ובכל עניין היו משתדלים להנות ממנו עצה ותושיה. " 
)( חיים מיכל  מיכלין סופר,מזכירו של הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט ושכן ידיד של זאב וולפנזון  (
"..הוא הצטיין בתלבושתו הספרדית במצנפתו הלבנה ובהדר זקנו."  
מנחם וולפנזון (נכד) ברשימה בתוך :  " תפארת שיבה :ספר החיים למע"כ… מוהר"ר חיים מיכל מיכלין, ליום הגיעו לתפארת שיבה ((כ"ט שבט תרכ"ז-שבט תרצז))  ירושלים : (דפוס עדני, תל אביב), תרצ"ז .

זאב וולפינזון היה מכונה בירושלים רבי וועלוול באביעס על שם אישתו רבקה ( באבע )
( אם כי לפי מקור אחר הוא נקרא כך דווקא על שם אימו אבל זוהי  גירסה שגויה ).  
בעיירות הקטנות שברוסיה ובעיקר בירושלים אז היה שם כינוי כזה אם ניתן למישהו סימן להיותו יוצא מהכלל אם לטובה ואם לרעה .הכינוי ניתן משום שהאיש בעל הכינוי העסיק את  הרחוב ואת דעת הקהל ושמו נישא בפי כל .

לזאב וולפנזון שהיה מוכר לכל הכינוי ניתן מתוך הערצה והוקרה.
אביו היה אברהם וולפנזון דיין בצפת ושד"ר.
אימו הייתה בתיה בריינה.
הוא נולד לפי גירסה אחת בירושלים לפי גרסה שנייה בצפת. ולפי זה היה יליד הארץ .
אבל לפי המחקר המודרני של ד"ר אריה מורגנשטרן הוא נולד בעיר שקלוב ברוסיה הלבנה ועלה ביחד עם אביו אברהם.  

תאריך לידתו הוא לפי מפקד מונטיפיורי של שנת 1855 ולפי המסורות המשפחתיות של בן זאב ובספר "מיקירי ירושלים"  בשנת תקע"ב 1812.
ולפי גרסה אחרת ( לפי מפקד מונטיפיורי של 1849 ולפי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר ) בחודש תמוז תקע"ד ( 1814))
לפי גרסה שלישית ( של מפקד מונטיפיורי של 1866 ) בשנת 1815
ולפי גרסה רביעית ( של מפקד מונטיפיורי משנת 1839 בשנת 1818 ,
בכל מקרה הוא נולד כנראה בין 1812 ל-1818 .
על פי המסורת המשפחתית הוא היה הילד השלישי במשפחה אחרי אחותו פייגה טויבה ואח נוסף. עוד בן נולד אחריו.
על פי מפקדי מונטיפיורי  הוא ואביו לא  היגיעו לארץ ישראל  בשנת 1809 או 1810 כפי שנטען במסורת המשפחתית אלא  או בשנת 1834 או 1835 .
התשובות בעניין השתנו ממפקד למפקד אולם סביר יותר שהיו בארץ כבר ב-1834 מאחר שהמסורת המשפחתית מדברת על אירועים שבהם נטלו זאב ואביו חלק ב1834.

החלוץ הראשון 

היו שטענו שניתן לקרוא לזאב וולפינזון "החלוץ " הראשון .השם "חלוץ הופיע בארץ ישראל רק שניים שלושה דורות אחרי זאב כסמל לבחור צעיר העולה מהגולה לארץ ישראל לשם הקרבה עצמית בבניין הארץ .כזה היה זאב וולפינזון בדורו לפי המסורת המשפחתית הוא היה אולי הבחור הצעיר הראשון שעלה מהגולה לארץ ישראל למטרת בניין הארץ וזאת בתקופה שלארץ ישראל באו אנשים מבוגרים וזקנים בלבד ..
לפי המסורת המשפחתית הוא היה גם הראשון שהביע את רעיון החלוציות בדברים שונים שהשמיע לאורך השנים . זאב גם הצטיין בכוחו הגופני ובאומץ ליבו .
והימים היו ימים קשים באופן חסר תקדים מזה מאות בשנים בארץ ישראל.
 

הקרב בין חומות ירושלים

 
 Encampment of Ibrahim Pasha, Near Jaffa
מחנה של איברהים פשה ליד יפו
 
הזמן שבו בחרו זאב וולפנזון ואביו אברהם הדיין  להגר לארץ ישראל היה הזמן הגרוע ביותר האפשרי , הם היגיעו לארץ שהייתה מקום אסון והאסונות רדפו אותם ממקום למקום.
מיד עם הגעתם לירושלים ב-1834 מצאו את עצמם בעיר שהייתה תחת התקפה של פלחים מורדים כנגד שליט הארץ המושל האלבני במצרים מוחמד עלי שמרד באימפריה העותמאנית וכבש מידיה את ארץ ישראל ובנו המצביא המוכשר איברהים פחה
 
 
מוחמד עלי שליט מצרים וארץ ישראל.
 
 
.מוחמד עלי היה שליט מוכשר ויעיל והשליט בארץ סדר ושויון בפני החוק ומיסים לכל תושבי הארץ ללא קשר למוצאם ודתם.היה בכך שיפור עצום לעומת המדיניות המושחתת של משטר השולטן התורכי שהביאה לחורבנה הכלכלי של הארץ.
המדיניות החדשה והיעילה הזאת עוררה את זעמם של תושבי הארץ המוסלמים שהיו רגילים לעליונות על בני העדות האחרות צבא של פלחים מוסתים מרדו במוחמד עלי וניסו לכבוש את מרכז השלטון המצרי בירושלים.
הפלחים צרו על ירושלים במשך ימים ולבסוף לאחר ימים של מצור הצליחו אנשים משלהם לחדור לעיר במנהרה הם פתחו את השער ואנשי צבא הפלחים פרצו לעיר בחודש מאי 1834 ותקפו את תושביה , במה שהיה המאבק האכזרי ביותר שהתנהל בירושלים בין ימי הצלבנים ובין הקרב על ירושלים ב-1948.
על פי המסורת המשפחתית זאב שהיה בארץ ככל הנראה רק מזה זמן קצר אירגן אז את ההגנה של הרובע היהודי שבו התחוללו קרבות מבית לבית כנגד הפלחים .
על פי מסורת אחת , כאשר תקפו המורדים ערבים את ירושלים ביצרו מנהיגי היהודים בעצת קציני איברהים פחה , את השכונות שלהם כדי להסתתר מפני הסכנה המאיימת. והם אכן יצאו מההתקפות ללא נפגעים רבים .
כמה ההגנה הזאת הייתה יעילה קשה לדעת אולם נראה שרק מעט יהודים נפגעו בקרבות אם כי הרבה מרכושם נשרף ונבזז.
 fotot e mehmetit
 
איברהים פחה.נפגש לפי המסורת עם זאב וולפנזון לשיחה בעניינים ביטחוניים.
.בסופו של דבר לאחר שהצליח איברהים פחה  לדכא את המרד בעזרת אביו מוחמד עלי הוא אף הזמין את זאב לשיחה עימו והתפעל ממנו מאוד.
(
 סיפור זה ייתכן שהוא נכון וייתכן שלא. ייתכן שהוא בכלל  מבוסס על מערכת היחסים שהייתה לפי השמועה בין ידידו של וולפנזון המדפיס ישראל ב"ק שאף ריפא את איברהים ממחלה.
עם זאת יתכן באותה מידה יתכן שגם במקרה זה כמו במקרים אחרים הקבילו חייו של וולפנזון לאלו של ידידו ב"ק..
 
 
ישראל משקלוב בסרט "אדמה".
מירושלים ששוחררה לבסוף מהמצור יצאו זאב וולפנזון ואביו אל צפת שם היה בן דודם מנהיג הקהילה הפרושית של צפת רבי ישראל משקלוב. שם הם התיישבו למשך השנים הבאות ,בתקווה לחיות שם חיי שקט ושלווה.
אך תקוה זאת נכזבה מיידית ובתוך מספר קצר של ימים.

צפת

 העיר צפת במאה ה-19.
 
העיר צפת שאליה היגיעו זאב וולפנזון ובני משפחתו הייתה עיר בעלת עבר מפואר ביותר כמרכז של התרבות היהודית ושל הקבלה היהודית במאה ה-16 .
אך היא הפכה לאיזור אסון זמן לא רב בטרם בואם.
 יהודי צפת סבלו בשנים אלו יותר מכל תקופה אחרת מתולדותיהם הן הן מידי אדם והן מידי הטבע . הן מפרעות של שכניהם הערבים והדרוזים הן ממגפה קשה והן מרעידת אדמה הרסנית הכל בזה אחרי זה כמעט ללא הפוגה. .  
התושבים סבלו ממגיפה קשה ביותר בשנת 1813 שנמשכה שנתיים והביאה למותם של רבים מבני הקהילה ולבריחתם של אחרים לעיר ירושלים.
 
 
שתי רעידות אדמה החרידו את צפת ב24 במאי 1834 – האחת בשעת הצהריים, והשנייה בערך בשעה תשע בערב. רעידות אלו גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים.רעידת אדמה מקבילה הורגשה אז באותו חודש בעיצומם של הקרבות בין צבא איברהים וחיל הפלחים,כאשר זאב שהה בירושלים.
 
מחנה איברהים פחה .
האסונות הבאים שבאו על הישוב היהודי בצפת באו מידי אדם.
ב-15 ביוני 1834 הותקף היישוב היהודי של צפת על ידי המון ערבי ודרוזי משולהב ומוסת שמרד כנגד שליטי הארץ החדשים מוחמד עלי ובנו איברהים שנחשבו כאוהדים של הישוב היהודי ,
הם התנפלו על היהודים שדדו רכוש רב החריבו בתי כנסת וישיבות קרעו גווילי תור ה רבים מיהודי העיר נפצעו  ונרצחו, נשים נאנסו על גווילי תורה רכוש היהודים  נשדד.
רוב יהודי העיר ובינם כנראה גם משפחת אברהם הדיין שייתכן שכבר הייתה שם ומן הסתם חשו תחושה של "דז'ה וו " לאחר שהתמודדו בקרב דומה כנגד הפלחים המתמרדים בירושלים  רק כמה שבועות קודם לכן , ברחו לעין זתים הסמוכה.
דפוסו של ידיד המשפחה רבי ישראל ב"ק הדפוס היחיד בארץ ישראל נהרס אז עד היסוד.
רק הודות לצבאות איברהים פחה שחשו לצפת ודכאו את ההתקוממות באכזריות רבה חזרו היהודים אל צפת .
בעקבות התערבותו של משה מונטיפיורי ואחרים הוחזר ליהודים כעשירית מרכושם. הם ליקקו את פצעיהם וניסו להחזיר את חייהם למסלולם ואת צפת למעמדה כמרכז הישוב היהודי בארץ ישראל. .
אבל אסון גדול עוד יותר היה צפוי לצפת וליהודיה בעתיד הלא רחוק.

רעידת האדמה

 
" צפת פתאום תצעקי ,צפת פתאום תיבלעי .
צפת פתאום תחרבי ,צפת פתאום תמותי .  
( רבי ישראל פרוש בהספד להרוגי רעש האדמה בצפת ,1837 )
 
 
 
העיר טבריה לפני רעידת האדמה ב-1837
 
 
 
 
העיר טבריה אחרי רעידת האדמה ב-1837.
בצפת שירת אברהם וולפנזון כדיין במשך כשנה וחצי ויצא לאחר מכן כשד"ר ( שליח רבנים ) בשליחות הישוב היהודי לחו"ל. 
 על פי המסורת המשפחתית זאב למד אז  בחדר בישיבת הפרושים בצפת בהנהלת בן דודו של אביו רבי ישראל משקלוב ושם היכיר בין השאר את המדפיס ישראל ב"ק המדפיס הראשון בארץ ישראל אדם שהייתה לו השפעה גדולה על חייו .
 
 
רבי ישראל ב"ק בסרט מודרני. "אדמה "
ב"ק הדפיס בין ספרם אחרים גם את ספרו של ישראל משקלוב קרובו של זאב "פאת השולחן " . ייתכו שההדפסה של ספר זה של קרובו עוררה בזאב את העניין בדפוס והוא הפך ברבות הימים למגיה הראשון מארץ ישראל שאנו יודעים את שמו.
 
 
 
 עם זאת יש לציין שגם כן על פי הגרסה המשפחתית של בן זאב, זאב וולפנזון עבר לגור בירושלים שנתיים לפני רעידת האדמה דהיינו בסביבות 1835 וחי שם כבחור רווק בבית אחותו טויבה פיגה ובעלה רבי שניאור זלמן שניאורסון  שהפך לעתיד להיות שותפו בספר החשוב ביותר שאליו היה קשור. 
 נשאלת השאלה :האם זאב  היה מגיע בתקופה זאת לירושלים  באופן זמני מידי פעם בלבד ? או שאולי  חי בירושלים  באופן קבוע  וכך אולי מעולם לא חי באופן קבוע בצפת ? 
ודומה שכאן הפרטים סותרים.
ועם כך לא מן הנמנע שבזמן שאביו  חי בצפת זאב חי כבר מבואו לארץ ישראל בירושלים ומעולם לא היה תושב קבע בצפת או שחי שם זמן קצר ביותר בלבד.
 
המקורות קובעים שמצעירותו עסק זאב בשירות הציבור ובעסקנות מקצוע שהיום יש לו שם רע אבל אז נחשב למכובד ביותר , נטייה שבאה לו בירושה מאביו אברהם והיה מרבה בנסיעות ברכיבה כמקשר בין סניפי כולל הפרושים בצפת טבריה וירושלים.
על פי המסורות המשפחתיות ביום י' לטבת תקצ"ז היגיע זאב לירושלים כנראה כמלווה של קרובו ישראל משקלוב ועוד חבורה של תשעה מקורבים .בירושלים התאכסן כתמיד (ואולי כבר גר באופן קבוע מזה שנתיים ) בבית אחותו וגיסו
אביו של זאב ,אברהם "הדיין " שהה אז בהונגריה בשליחות הקהילה.
ישראל משקלוב היגיע אז לירושלים לרגל דיונים חשובים ביותר מבחינתו בניסיון לנוע בניית בית מדרש בחורבת רבי יהודה החסיד. בניית מדרש בית המדרש שהוקם נגד רצונו הייתה עבורו כישלון אישי גדול שכן הוא התנגד בכל תוקף לחידוש הישוב היהודי בירושלים , אבל יתכן ששהותו בירושלים בעניין זה היצילה את חייו מהאסון שהתרחש אז בצפת והחריבה את סופית את כל תקוותיו לגבי העיר.
 
יום כ"ד בטבת בעיר צפת החל כמו יום רגיל חם ובהיר מאוד ואיש לא ציפה לדבר מיוחד . עד שלפתע פתאום רעדה הארץ ברעש אדמה נורא והעיר נחרבה.
כאמור רעש אדמה קטן יותר התחולל בעיר בשנת 1834 כאשר האדמה רעשה באותו היום פעמיים אך למרבית המזל איש לא נפגע . הפעם לא היה את המזל הזה.
כל מי שנמצא בבתים מצא בהם את קברו מתחת לגלי החרבות. המתפללים בבתי הכנסת נפחו את נשמתם בעת תפילת השמונה עשרה .
אחרי הרעד הראשון חשכו פני השמיים וגשם עז ניתח ארצה. וכתוצאה גם הניצולים לא מצאו דרך באפלה לצאת מההריסות ולהימלט מהזעם שנשפך עליהם ונספו גם הם.
מתחת האבנים ואיי המפולת נשמעו קולות אנשים הזועקים לעזרה ואין מושיע . לבת האש הוסיפה ללחך את האדמה החרבה והארץ הוסיפה לרעוד ולגעוש ,להתפורר להרוס את הבתים ולבלוע את האנשים והעיר כולה הייתה ל"חרדת האלוהים ".
רבים שלא מתו מיד בחורבן גוועו מחוסר אוויר לנשימה בין ההריסות או נפחו את נשמתם ברעב . העיר העליונה של צפת הפכה לאיי מפולת .
מעריכים שכ2000 יהודים נספו ברעש האדמה ( ויש שאמרו 4000 אם כי זה מספר מוגזם ואולי כלל את כלל הנספים יהודים כמוסלמים ) וזאת נזכור לאחר שרבים מיהודי העיר כבר נהרגו במגיפות הנוראיות ובפרעות שביצעו בהם הערבים בעת שמרדו בשליט הארץ איברהים פחה.
יותר משליש התושבים נקברו ומתו תחת ההריסות .
רבים אחרים נפצעו ונעשו בעלי מום לכל ימי חייהם .
 
 
מצודת צפת המאה ה-19.
חלף זמן עד שהחלו השרידים שנשארו בחיים להחיש עזרה לאלה שנקברו תחת גלי המפולת ולספק עזרה לאומללים והפצועים שנשארו בלי קורת גג על ראשם והסתובבו תועים בין ההריסות נוברים ומחפשים אחרי קרובים שאבדו .
.דבר האסון נודע בירושלים רק עשרה ימים לאחר האירוע (!) על ידי רץ ששלחה אישתו של רבי ישראל שבעת הרעש התרחצה יחד עם שתי בנותיה במרחץ החדש של חמי טבריה וכך ניצלה כי הרעש לא פגע בו .
מפי הרץ שמעו רבי ישראל וזאב את הידיעה המרה על רעידת האדמה שהחריבה את צפת ובה התברר בדיעבד נספו גם אימו ושני אחיו .
הידיעה עוררה בירושלים אבל כבד וכל אנשי העדה קרעו את בגדיהם והספידו בדמעות שליש את המתים .
רבי ישראל משקלוב מיהר להלוות סכום גדול ( שנים עשר אלף גרוש ) מפקידי עדת הספרדים בעבור משלחת עזרה והצלה.
זאב היה אחד מאנשי  המשלחת מטעם יהודי ירושלים שיצאה להחיש עזרה ראשונה לנפגעים ולהעביר את הניצולים לירושלים ( משימה קשה ומסובכת ) ולקבור את המתים , ועל פי המסורת המשפחתית הנהיג את מסע ההצלה .
 במשלחת יצאו איתו ידידו וקרובו הרב ישעיהו ברדקי חתנו של ישראל משקלוב ,הרב אריה נאמן ועוד כעשרים איש ומהם "קברנים היודעים לחצוב קברים ולקבור מתים ולגמול חסד עם המתים " ועם החיים שיחיו לאורך ימים ".
מטרת המשלחת הייתה אם כך הן לתת תרופות לחיים והן לקבור את מאות המתים.
הם יצאו לאיזור האסון צפת כשליבם מנבא להם את הגרוע ביותר  והם אכן צדקו .
בצפת המשלחת מירושלים גילתה מחזה אימים של עיר חרבה. גופות ושרידי גופות וחורבות היו בכל מקום.
פינוי ערימות אבנים וקבורת המתים התבצעו רק בעמל רב ובהוצאות גדולות מאוד בעבור עבודת הפועלים שפינו את ההריסות של הבתים. כשפינו לבסוף את גלי האבנים נמצאו עדיין עשרות קורבנות בחיים , 100 איש סך הכל שהצליחו איך שהוא לשרוד במהלך השבוע הנורא מתחת להריסות , אבל רבים מהם היו פצועים ובעלי מום שבורי יד ורגל ומעוכים ומהם שמתו מיד לאחר הצלתם.
סך הכל מבני הקהילה הפרושית של רבי ישראל משקלוב שכללה 420 איש נהרגו באסון 156 איש ונותרו בחיים 264.
 
 
 
מצודת צפת לאחר רעידת האדמה.
זאב וולפנזון גילה שבית משפחתו נחרב עד היסוד ושאימו ושני אחיו שכבו מתים בהריסות.
אגב החיפושים הנואשים אחרי ניצולים מצא זאב בהריסות ביתו כתב יד של אביו ולקח אותו עימו לעתיד כתב יד זה ""מחזה אברהם על תגלחת בימי חול מועד "  הודפס בידי נכדו אליהו לנדא .
גם בית המדרש של ישראל משקלוב שבו למד זאב נהרס וכך גם בית הדפוס של ישראל ב"ק .
עם חורבן צפת והגליל ברעידת האדמה נחרבו סופית תקוותיו של ישראל משקלוב להחייאת הישוב היהודי בגליל והחורבן של תקוות אלו צויין באופן סמלי כאשר 27 שנים בעתיד היה זה זאב קרובו ונאמנו של ישראל משקלוב שיבנה את בית הכנסת הגדול שב"חורבה" וכך יסתום את הגולל סופית על רצונותיו של קרובו שהתנגד לכך בכל מאודו.
אבל מן האסון צמח גם דבר חיובי אחד מבחינת זאב.
תוך כדי החיפושים בשטח בקעו מבין ערימות המפולת ,קולות זעקה מחרידים של נערה שהייתה לכודה בין אבני החורבות ,אך ראשה ושעריה הפרועות צצו מבינם . היא לא הייתה מסוגלת לזוז ממקומה מאחר שהייתה שקועה וקבורה בין תילי העפר . זאב רץ אליה והוא וכמה חופרים אחרים הצליחו לחפור ולהוציא את הנערה מבין ההריסות לאחר שהייתה קבורה בתוכם במשך ימים שלמים .
היא כצפוי הייתה פצועה וחבולה בכל גופה מגואלת בדם וסובלת מצמא ורעב נוראיים ,אך לבסוף לאחר טיפול התאוששה וחזרה לאיתנה .
זאב לקח את האישה בשיירה של ניצולים רבים למקום מבטחים לירושלים שהפכה כעת לביתו ושם נשא אותה לאישה.
 על  פי המסורת המשפחתית  הנערה שניצלה  הייתה  רבקה באבע שהוריה וכל משפחתה נספו ברעידת האדמה.  היא הייתה ילידת צפת בת רבי אהרון דוד הלוי מאנשי השיירה הראשונה לצפת של העולים הפרושים שנספה עם כל בני ביתו ברעש מלבד רבקה שנשארה בדרך נס בחיים.
אולם על פי המחקר המודרני שמו של רבי אהרון דוד הלוי אינו מופיע כלל ברשימת הרוגי צפת ויש מקום לחשוב שהייתה כאן טעות בשם ובשמה של האישה שאותה הציל זאב.
לפי מחקר מפקדי מונטיפיורי מופיע שאשתו בשנים הראשונות נקראה זלדה דווקא ,וכך ייתכן שהאישה שהיציל בצפת הייתה זלדה ולא רבקה ולא מן הנמנע שהיא בניגוד למסורת המשפחתית שהולידה לו את ילדיו וזאב התחתן עם רבקה המפורסמת יותר רק מאוחר יותר.שאלה זאת דורשת חקירה נוספת .

לאחר רעידת האדמה

 
ירושלים של ימי זאב וולפנזון. הצילום הראשון שנעשה בעיר ירושלים בשנת 1839.צילם פרדיננד פסקה.
לאחר רעידת האדמה זאב הריץ על ידיעה על האסון לאביו בחו"ל .
שבעה שבועות לאחר רעידת האדמה חזר אברהם אל רבי ישראל משקלוב עם תרומות נכבדות מקהילות יהודיות בהונגריה לנפגעי הרעש ,סכומים עצומים לחלוקה לכל המוסדות שנפגעו ברעש. לאחר מכן יצא שוב לגולה בניסיון להשיג כספים לתשלום החובות הכבדים שגרמו ליהודי ירושלים פעולות שיקום הריסות צפת ופעולות החזקת מוסדות הפרושים בצפת ובירושלים .
בגולה נישא אברהם וולפנזון לאישה שנייה שינדיל וממנה נולדו לו שני ילדים יהושע ומלכה
 
מצבת הקבר של ישראל משקלוב בצפת.
על פי המסורת המשפחתית  ( כמסופר בספר "אבותינו " " ) אחרי הרעש הגדול היציעו מקורבים לזאב לחזור לשקלוב מולדתו :ואמרו לו :אביך עלה לארץ ישראל מאחר שכך הוא המנהג שזקנים עולים לארץ ישראל כדי לקיים את הפסוק "וכפר אדמתו עמו " .אבל אתה בחור צעיר מוכשר לעבודה ופעולה למה לך הארץ הנוראה הזאת למה לך לקבור את עצמך כאן ?
הדברים היו הגיוניים בהחלט בשממה הגדולה ובחורבן שאחרי רעידת האדמה אולם זאב ענה :
גם אנוכי באתי לארץ ישראל כדי לקיים את הפסוק "וכפר אדמתו עמו " אלא שאני הופכו וקורא "וכפר עמו באדמתו !" לזקנים צריכה האדמה אדמת הקודש להיות כפרה להם .צעירים שכמוני צריכים להיות כפרה לארץ וכמו ש"הכפרה "הולכת למיתה בעד האדם ,כך עלינו הצעירים להשליך נפשנו מנגד למען הארץ למען ישובה ובניינה של ארץ הקודש. "
הוא נשאר בארץ כל ימין אם כי יצא ממנה למסעות רבים בחו"ל.
זאב גידל כבן את אחיו הקטן יהושע ( שהיה צעיר יותר מבנו בן ציון וצעיר מזאב כמעט ב-40 שנה ! ורבים טעו וחשבו שהוא בנו של זאב ולא של אביו ) שנים מאוחר יותר זאב גידל גם את נכדו אליהו לנדא בביתו כבנו לאחר שאביו של זה מת בינקותו .

משפחה ספרותית

 
שני הגיסים של זאב היו שניהם סופרים.
גיס אחד היה שניאור זלמן בן הרב מנחם מנדל שניאורסון שנישא לאחותו הגדולה טויבה פיגה   וייתכן שהיה קשור משפחתית למייסד חסידות חב"ד שניאור זלמן מלאדי  ולפי המקור המשפחתי הוא היה נכדו.
 לפי מה שכתוב בספר "תולדות חכמי ירושלים" של פרומקין וריבלין עלה לארץ ישראל בשנת " תק"ץ
הוא שימש כמגיה גם הוא אצל המדפיס ישראל בק.
מאוחר יותר שניאור עמד בראש כולל חב"ד בירושלים ויצא כשד"ר של עדת חב"ד בחברון לארצות המזרח באסיה ולאירופה פעמים רבות החל מ-1849.
עצם הנישואין בין האחות וקרוב המשפחה  של מייסד חב"ד שנוא נפשו הגדול של הגאון מוילנה הנערץ הייתה סמלית והראתה על רצונם של בני משפחת וולפנזון לישב את הסכסוך הקשה בין הקהילה הפרושית והקהילה החסידית בארץ . לא לשווא היה זאב גם ידידו הטוב ואיש סודו של מנהיג הקהיליה החסידית בארץ המדפיס ישראל בק.
גם בן דודם ישראל משקלוב התחתן אז עם אישה ממוצא חסידי.
 
שניאור  פרסם ביחד עם זאב את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד "ב-1863. קובץ של תשובות הרבנים הגאונים מימי הביניים המוקדמים .
ולבדו הוא פרסם את הספר "ספר זכרון ירושלים : מקומות ידעתי … ואת כל הקורות לאיזה מדינות ועיירות ימים נהרות מקום דרכו בו רגלי" ב1876 שבו הוא מספר על מסעותיו כשד"ר על ירושלים ועל ארץ ישראל בכלל ועל הישוב היהודי בה.למעשה היה זה מעין ספר תעמולה למען שמירת הקשר בין יהודי ארץ ישראל ויהודי הגולה ובעיקר למען תרומות לישוב היהודי בארץ ישראל 
הוא הוסיף ותיאר בו אגם את הקהילות בגולה שבקרבן שהה ו ואלו כללו את דמשק ארם צובא ( "הייתי כמה פעמים וישבתי שנה אחת ") ,אורפה ,מוצול בגדד בצרה בומבי ככלכותה הונג קונג ,שנחאי קהיר ( "עיני ראו את העיר הזאת כמה פעמים" ) אלכסנדריה קושטא קרמנצ'וק ,לונדון פריז אמסטרדם פרנקפורט המבורג ברלין הלברשטם
הוא תיאר את מנהגיהם ותיאר לשבח נדיבים שבביתם שכן במסעותיו הרבים וסיפר אנקדוטות מההרפתקאות הרבות שעבר במסועתיו.  כך למשל  ליד עיר קטנה בשם קיזלאנק הוא נשדד מכל הכסף שאסף אבל בעזרתה פחה המקומי הצליח לקבל את הכסף בחזרה.והזדמן לו להיות בהודו בימי המרידה הגדולה בבריטים וחיבר שם תפילה לכבוד המלכה ויקטוריה .כתוצאה התקבל לימים בארמון המלכה בלונדון וקיבל שם מכתבי תודה שהועילו לו לעתיד בשליחויותיו בארצות המזרח .
. לשניאור היה כישרון מסויים לציור ובהיותו בהדו צייר את המקומות הקדושים בירושלים וקברי צדיקים בארץ ישראל ונתן אותם לנדיב יהודי בבומבי שבהודו שגם  מתן לו כסף לבניית בתי כנסת עבור חסידי חב"ד בחברון ובירושלים .
( ועל כך ראו ביתר פירוט כאן )
ב-1884 הוא הדפיס את הספר "עבודת ה' "דרושים על התורה וגם כאן בהקדמה הוא מספר על שליחויותיו השונות .
ולמי שמעוניין ספר זיכרון ירושלים של ,שניאור זלמן בן מנחם מנדל שניאורסון הועלה על הרשת כספר דיגיטלי . בידי הספריה הלאומית ואפשר לקרוא בו כאן
http://aleph500.huji.ac.il/nnl/dig/books/bk002085862.html
 
 
 
 
הסופר יעקב גולדמן ,גיסו של זאב וולפנזון.
 
 
 
אסתר מלכה ,אחותו של זאב וולפנזון ואישתו של יעקב גולדמן ,חיה עד גיל מאה בנוה צדק בתל אביב.
 
גיס נוסף שהיה נשוי לאחותו החורגת אסתר מלכה היה יעקב גולדמן ( 1856-1931) בנו של שד"ר אשר גולדמן שנרצח בעת שליחותו בסלוניקי בידי שודדים ואחיו של היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי ( עם  צבי אביו של גרייבסקי ,,  התחתנה אימו של גולדמן  לאחר מות אביו ). בני משפחת גרייבסקי היו שכני משפחת אברהם וולפנזון וחיו עימם באותה החצר .יעקב גולדמן פגש מן הסתם את אישתו לעתיד עוד בילדותו וככל הנראה התחתנו כילדים ,כמקובל אז.
גולדמן כתב רבות בעיתונות של התקופה על ההיסטוריה של ירושלים ופירסם שני ספרים "ספר בני אשר :יכיל עשרים ושלשה פרקים חקירות ודרישות בענינים שונים" ( חידושי תורה ) ( 1924) ו"פרט ועוללות :חידושים לששת סדרי משנה "( 1930) ( ביאורים וחידושים שהשמיע בשיעורי משנה ) .
 
 
אך למרבית הצער מאמריו בעיתונות שבהם סיפר רבות על תולדות הישוב בארץ ישראל לא כונסו בספר מעולם וחבל מאחר שיש בהם מידע היסטורי חשוב רב שאין בשום מקום אחר. .
הוא הפך לרב חשוב ביפו ומזכיר העדה האשכנזית של יפו וממקימי ספריית "שערי ציון " ומזכיר כבוד של לשכתב בני ברית ""שער ציון " שממנה צמחה ספריה זאת . הוא גם ניהל את בית החולים היהודי של יפו .

 

המגיה הראשון של ארץ ישראל

 
 
 
 
 חוקי חיים - חיים אברהם בן משה גאגין
התנצלות המגיה : המצפה לעזר ולתושיה :לספר חוקי החיים.
מהולל אקרא
ה': שהחייני וקיימני לזמן הזה . וזיכני לברך על המו"גמר .
להג"ות באמרי ס"פר ספרא דבי רב עגן חסידא גדול מרבן שמו . עט"ר ראשון לציון : אחד היה אברהם ותלמדנו חוקי חיים . אמרות טהורות מזוקקות שבעתים . אשר יצאו מפיו הטהור להורות לעם ב"י : ותשלם המלאכה מלאכת הדפוס ביום ה' תשעה ימים לחודש חשוון לסדר ולפרט ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה . ותעלוזנה כליותי בראותי הידור יופי המלאכה הנעשה על טהרת הקדש בעה"ק ירושלם ת"ו שש אנכי על אמרותיך כמוצא שלל רב .
 ברם דא עקא זלעפה אחזני במורא בזכרי נאם אמרי בטויי רבותינו הקדושים מאמרם שהזכי' הוי זהיר במלאכתך שהי' מלאכת שמים ומי הוא זה אשר מלאו לבו לאמר עשיתי ככל אשר ציוויתני . ובפרט כי אנכי היודע מך ערכי . בעד אנכי מאיש : ולא בינת אדם לי . להבין לגשת לעבודת הקודש הזה : באופן בל ימצא בו שום פיגול לא ירצה ושיהיה נקי מכל פסולת הפוסלת בקדשים מכל מין חסיר ויתיר וחליף . אשר ע,כ באתי להתנצל לפני כל יודעי דו,ד אשר יקראו בספר חוקי חיים הזה . באם שימצאו בו איזה טעיות לבל יתלו בי בוקי סריקי : כי סהדי במרומים שיגיעתי היתה לפי כחי ועיני ובודאי בדקתי בחיפוש מחיפוש ירושלם : עד מקו' שידי יד כהה מגה"ת וכבר קדמוני הבעמ,ג הראשונים באמרם כשם שאי אפשר לבר בלא תבן : כך אי אפשר לדפוס בלי טעיות ושגיאות מי יבין : ואף אם יכוון לעשות בשלימות פעולתו : לא תשיג ידו בטהרתו כי לפעמים באים הטעיות לא מצידי : וגם מצד העושה אותם : ח"ו לא במרד ולא במעל יבואו : כ"א בשוגג ובאונס מבלי הזהר : כי אי איפשר להזהר : כידוע ליודע ובקי במלאכת הדפוס : ואל תדין את חברך עד שתגי"ה למקומו וכל הדן אותי לכף זכות : יזכה לרב ברכות ונזכה לעלות לציון בשובע שמחות : פי המדבר . לכבוד הרב המחבר . אנא קטינא וזעירא שפל ברך .
ומן הערך . העבד העברי :
זאב וואלף בהרב מוהר"ר אברהם
וולפנהאזן  
(התנצלות המגיה  זאב וולפנזון בספר "ספר חוקי חיים : קצת שאלות ותשובות מאשר נשאלתי …" :  מאת הראשון לציון הרשמי הראשון בירושלים חיים אברהם גאגין )
זאב התפרסם בראשונה כמגיה בבית הדפוס הירושלמי של ישראל ב"ק .
זאב היה ידוע בבקיאותו בלשונות המתות בזמנו של עברית וארמית ודיבר גם ערבית וספרדית וידע גם גרמנית וכמובן יידיש. היה זה ככל הנראה הודות לידיעתו הרבה בעברית וארמית ידיעה שלא הייתה נפוצה בתקופתו שהוא עסק בעבודות הגהה ושכלול דפוסו של רבי ישראל ב"ק .
 
 
 
 
 
בימיו מקצוע המגיה נחשב מן הסתם הרבה יותר מאשר כיום שכן שמו של וולפנזון כמגיה מתנוסס בגדול בעמוד השער דבר שאיש לא יעלה על דעתו לעשות היום כאשר שמו של המגיה שאינו מוזכר כלל בשום מקום . הוא טרח ופירסם גם כמה התנצלויות מגיה  ואף שירי התנצלות על השגיאות שנשארו בספרים למרות השתדלויותיו.
לדברי המקור המשפחתי ב "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו " של תדהר הוא הגיה "עשרות ספרים" והיה "המגיה הראשי " ו"יד ימינו "  של ישראל ב"ק .  .
 אך בספרה של שושנה הלוי ספרי ירושלים הראשונים : הספרים, החוברות והדפים הבודדים שנדפסו באותיות עבריות בחמישים השנים הראשונות לדפוס העברי בירושלים <תר"א-תר"ן,1841 1891ו-( בן צבי, תשל"ו 1975)   שהוא הרשימה המלאה ביותר הקיימת של הספרים שהודפסו בירושלים במאה ה-19 מובאים רק שמות של פחות מעשרה ספרים ששמו מופיע בהם כמגיה.
ומכך אפשר להסיק או שרוב הספרים שהגיה יצאו ללא שמו כמגיה , או שעסק בכך רק תקופה קצרה בין השנים 1843-1846 לפני שעבר מן הסתם לחפש פרנסה משתלמת יותר.
 
 
 
 לעיסקי הוצאת הספרים חזר רק כעבור שנים  עבור פרוייקט אחד אחרון מיוחד במינו ביחד עם גיסו את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד -1863. קובץ של תשובות הרבנים הגאונים מימי הביניים המוקדמים ובראשם רב שרירא גאון  מהמאה העשירית לספירה.
 ככל הנראה המדובר בכתב יד שאחד מהשניים גילה בפינה נידחת והרשים אותם כל כך עד שמיהרו לערכו ולהוציאו על חשבונם כאוצר ספרותי יקר ערך.
ומבחינתנו כיום זהו הספר החשוב ביותר ששמו של זאב נקשר אליו. .
.
זאב נשאר כל חייו   ידידו ורעו של  ישראל ב"ק שהיה מנהיג עדת החסידים בעיר והשניים שיתפו בינם פעולה בפרויקטים שונים של שתי הקהילות שבהן היו כל אחד מהם עסקן בכיר.
אך נראה שהם לא עבדו ביחד בבית הדפוס  זמן רב. ההגהה הייתה יכולה להיות חלק מזערי מפרנסתו של זאב מאחר שלא קיבלו עליה שכר גבוה ( כאז כן היום )פרנסה הוא נאלץ למצוא במקומות אחרים ומהר מאוד הפך ובתוך זמן קצר הפך המגיה לאחד היזמים המצליחים והידועים ביותר של הישוב הפרושי ושל ירושלים ובתחומים שונים ומגוונים .
ד"ר אריה מורגנשטרן על זאב וולפנזון :
ר' זאב ב"ר אברהם וולפנזון [ 1881-1818 ]  היה תלמיד חכם מובהק עם כשרון ספרותי מוכח. כבר במפקד מונטיפיורי של שנת 1839 הוא מוגדר בתואר הנדיר "כותב" ובגיל צעיר מאוד בשנת 1843 החל את עבודתו , החלקית, כמגיה של הספר "אהלי יהודה", בבית הדפוס של ישראל ב"ק, מלאכה שדרשה ממנו לא רק ידע רב בתלמוד ובפוסקים  אלא גם כשרונות ספרותיים ושליטה מוכחת במכמני הלשון העברית.נראה שבזמנם המגיה עשה גם עבודות עריכה לשונית ולא לחינם הדפיסו בעמוד הראשון של הספר, לצד שמו של המחבר , גם את שמו של מגיה הספר שעליו סמכו כי עשה מלאכה ראויה. ואף הוא היה מנצל את ההזדמנות ומוסיף בתחילת הספר או בסופו כמה שורות של חרוזים בשבח עבודתו..
היו לר' זאב וולפנזון גם כשרונות מסחריים הבאים לביטוי בכך שרכש בירושלים את כתב היד של תשובות הגאונים אותם הביא לדפוס יחד עם גיסו שניאור זלמן שניאורסון בספרם המשותף "חמדה גנוזה", ירושלים, תרכ"ג (1863)[ לא בטוח שהוא עשה ריוח מהדפסת הספר, אבל הוא הגיע לספריות פרטיות של רבנים רבים באירופה]  . הפעם נזכרים שני הגיסים לטובה על-ידי  כל רבני ירושלים המסכימים על הספר לצד דברי המבוא הלמדניים שכתבו השניים בתחילת הספר.  
 

איש העסקים

 
 
חותמת כולל הפרושים במחזו רייסין בירושלים עליו היה זאב וולפנזון הממונה.
לאחר שהשתקע בירושלים רכש זאב חכירה חצר גדולה מחוץ לרובע היהודי ברחוב חברון מאת משפחה מוסלמית בקרבת רחוב השלשלת מול השער הגדול רחב הידים של הר הבית שבאמצעותו הייתה דרך המדרגות אל הכותל המערבי .חצר זאת הפכה להיות המרכז של "חצר רייסין " הכולל של יוצאי בילורוסיה שכלל אתה עיר שקלוב שממנה בא זאב. וזאב הפך להיות ה"ממונה"  של הכולל.  
זאב התנגד כל ימיו לאכילת לחם החסד של תושבי ירושלים מכספי "החלוקה" שהוא עצמו חילק לאחרים כממונה על כולל רייסין סרב להשתמש למחיית משפחתו שלו .
 
 
 
רשימת מפקד אנשי כולל ריסין שנערך בשנת 1875. כולל את שמו של זאב וולפנזון.
 
לפי המסורת המשפחתית  המובאת במאמרו של בן זאב אברהם הדיין הביא עימו משקלוב רובלים רבים ותכשיטים שהספיקו לפרנסת המשפחה ברוחה. אבל רבי זאב חי על יגיע כפיו כל ימיו עד מותו. ובכל מקרה מפנקס שהשתמר מזאב ברור שגם אביו היה מלוה ממנו כסף כך שנראה שעושרו של אברהם הדיין וולפנזון אם היה כזה לא שרד זמן רב…
כתוצאה זאב חיפש ללא הרף יוזמות ועבודות יצרניות שונות שעימם יוכלו הוא ומשפחתו להתפרנס .
הוא התמחה בתחילה בהנהלת פנקסים .ומכך באה פרנסתו ובתוך זמן לא ארוך הפך לאחד מאנשי העסקים המצליחים והידועים ביותר של היישוב.
הוא היה סוחר נכבד בתבואות וטחינתם ברפואות לבתי המרקחת.
 
……ולא פחדו כלל שמא יעשה זאב וולפנזון מסחר לעצמו מענייני הקברות כמוש פחד רבי יהושע ילין מהחצר של התלמוד תור ה. .ואמנם לא הזכיר רבי יהושע ילין את המסכן הזה אשר הציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו ,מפני שאחר כך פתח רבי זאב וולפינזון ז"ל חנות של חנות של מכירת בשר בקר לצד חנותו של ילין .יש לדון את רבי יהושע ילין כף זכות כי כעס על שנתקפחה בזה פרנסתו . ,אבל אין רשות בגלל זה לסרס את ההיסטוריה.
ולא יכתוב ספר היסטורי ,ואז יכול לשפוך את חמתו על מי שקיפח את פרנסתו ,אבל כאשר כותבים ספר היסטורי צריכים לשכוח את אנוכיות עצמו וביחוד לבלי לכחד או לשנות המקרים .
( הרב חיים הירנשנזון תוקף את יהושע ילין המנוח  על הדרך שבה תיאר סיכסוך מסחרי שהיה בינו ובין זאב וולפנזון בספר זכרונותיו ) .
.
בין השאר הוא פתח ביחד עם מזכיר כולל רייסין שעליו היה הממונה  נתנאל לוריא ועם קצב ופתחו מכולת לממכר בשר בקר שאותו שחטו שחיטה כשרה על אחריותם והדבר גרם לסכסוכים שונים בגלל המחירים הגבוהים שמכרו את הבשר .ובקצור העסק לא הצליח. יהושע ילין אביו של דוד ילין שפתח איטליז מתחרה מתאר את הפרשה במרירות בספר זכרונותיו ואין זה ברור עד כמה אפשר לסמוך על זכרונותיו בנושא. ( זכרונות אלו  ספגו  התקפה עזה בידי הרב  חיים הירשנזון שהיכיר היטב את הפרשה ואת המעורבים בה ) .  
פעמים רבות היה נוסע לעבר הירדן לקניית תבואות ואתרוגים שאותם היה שולח למכירה ליהודי רוסיה והונגריה .ביחד עם ידידו סוחר העצים בן ציון לאון עסק זאב מכירת עץ אתרוגים בארץ ישראל ובגולה מתוצרת ערבית מקומית ותחת מסוה של סחר האתרוגים הצליח לגיס כספים רבים עבור המוסדות והישיבות של ירושלים בקבלות של אתרוגים . עם יסוד פתח תקוה ראשון לציון וראש פינה ערכו סוחרי האתרוגים היהודים כמו זאב תעמולה רחבה לנטיעת פרדסי האתרוגים בהצלחה בין איכרים יהודים ונכדו אליהו לנדא ובן נינתו צבי אשד עסקו גם הם בעיסקי האתרוגים והתפוזים.
רוב עסקיו של זאב  היו תחת הניהול היום יומי של אישתו רבקה ומאוחר יותר של בנו בן ציון ואחיו יהושע .
.זאב מרגע שהעמיד את עסקיו על רגליהם העדיף לעסוק בעסקי ציבור. 
 

חלוץ השימוש בנפט בארץ ישראל

 מנורות נפט מהמאה ה-19.
זאב היה הראשון שהשתמש בנפט בירושלים ולמעשה בארץ כולה במקום בנרות שעווה. עד 1871 השתמשו תושבי ירושלים בנרות חלב ומנורות שמן .זאב הביא עימו מאחת הנסיעות באותה השנה מנורת נפט עם זגוגית ופתילה והחל להשתמש בה על מנת להאיר בערבים את האיטליז שלו ברחוב היהודים .מאות אנשים היו נוהגים אז להתאסף ליד האיטליז כדי לראות המראה החדש של שימוש אורות בנפט.
כל כך הרבה אנשים היו מתכנסים במקום עד שזאב "נאלץ" להביא שוטרים כדי לשמור על הסדר.מן הסתם ההתקהלות הזאת עשתה רק טוב לעסקיו באיטליז.
השימוש בנפט עבר תוך זמן קצר לכל בתי הכנסת החנויות ולבסוף הבתים הפרטיים.
 

מייסד הרוקחות בירושלים

 

זאב שקד תמיד לטובת החיים ושמירת הבריאות.
הוא היה  ביחד עם כמה עסקנים נוספים של הפרושים ממייסדי בית החולים "ביקור חולים  בשנת 1843 ,מתוך מטרה לקיים את מצוות ביקור החולים והגשת סעד ועזה רפואית לחולים מבני העדה האשכנזית . ביחד עם כמה  עסקנים נוספים הוא שכר שלושה חדרים בבית שבמקור שימש לפעילות מיסיונרית צייד אותם במיטות בחדרים שנועדו לשמש לצרכי חולים. הרופא במקום היה ד"ר פרנקל שנשלח לירושלים במיוחד בידי משה מונטיפיורי .
 
 
 זאב  גם ייסד את בית המרקחת הראשון שנועד במיוחד ליהודים  בירושלים בו שימש בימי המגיפות קרובו ד"ר זלמן לוריא ( ממשפחת הנדיב והעסקן שמריהו לוריא ממוהילוב ) ותודות לפעולתו נצלו נפשות רבות ממות
. לשם הבטחת שרות מקצועי באספקת רפואות ליהודי ירושלים שלח את אחיו הצעיר והחורג יהושע ללמוד רוקחות בבירות ואחר כך השתלם זה בבית המרקחת שלו גם בן מחותנו אריה ליב רלב"ג ( בן גבריאל )  וגם אנשים נוספים למדו שם את מלאכת הרוקחות .לראשונה בארץ
יהושוע וולפנזון  ( 1851-1924) שהתייתם מאביו אברהם כשהיה בן שלוש גדל בבית אחיו החורג זאב שהיה מבוגר ממנו בעשרות שנים ( אולי 46 שנים ) ששימש למעשה כאביו ומאח שזאב התנגד לאכילת לחם חסד מכספי החלוקה שלח אותו לאוניברסיטה האמריקאית  בביירות ללמוד רוקחות . לאחר סיום לימודיו כשחזר לירושלים אחרי שלוש שנים נתן לו זאב כספים לפתוח בית מרקחת ברחוב היהודים שבעיר העתיקה בקרבת חורבת רבי יהודה החסיד.
זה היה בית המרקחת הראשון ליהודים בירושלים שנוהל על ידי רוקח מוסמך בעל דיפלומה.  ויש לזכור שעד אז לא היו בירושלים גם כמעט רופאים.
בית המרקחת שימש גם את בית החולים "ביקור חולים " שגם בייסודו היה לזאב יד .
אבל ההכנסות העסק לא הספיקו לפרנסה שכן אז רבו המשתמשים ברופאים לא מוסמכים ו"רוקחים אלטרנטיביים " ( כאז כן היום ) וכעבור זמן מה נפתח בית מרקחת יהודי מתחרה . ולאחר חמש שנים של פעילות  נסגר בית המרקחת בגלל חוסר בלקוחות וחוסר בהכנסות.
 
 
 
יהושע וולפנזון אחיו הצעיר של זאב.  הרוקח בעל הדיפלומה הראשון בירושלים
 
זאב היציע אז ליהושע לעבור לתחום חדש של טכנולוגיה תחום תחנות הרוח .
ויהושע ביצע שינוי דרמטי של מקצוע והפך להיות  מרוקח לטוחן.
לפי הספר "מיקירי ירושלים"  הוא היה הראשון "לנקור אבני ריחיים " כך שהיה ראשון בשני תחומים שונים מאוד זה מזה .
זאב וולפנזון
 

זאב וולפנזון פוגש את משה מונטיפיורי  

 
 
משה מונטיפיורי בארץ ישראל.
במסורת המשפחתית מרבים להשוות בין זאב וולפנזון והאציל  היהודי הבריטי המפורסם משה מונטיפיורי ולהציגו כמעין גירסה ירושלמית של משה מונטיפיורי שכמו האציל היהודי הבריטי המפורסם יותר עסק ביוזמות רבות למען הציבור וביצע מסעות רבים מסביב לעולם עד גיל מאוחר ביותר בשביל הציבור .
נטען  היו בין השניים קשרים הדוקים ביותר,וככל הנראה הם אכן נפגשו.
אולם נשאלת השאלה עד כמה היו היחסים בין השנים הדוקים ?
 
 
 
מונטיפיורי מבקר בפרדס ביפו שיהפך לשכונת מונטיפיורי  התל אביבית . . ציור מאת נחום גוטמן. האם השתתף זאב וולפנזון במסע זה?
 
לפי הגרסה המשפחתית באנציקלופדיה של תדהר ואצל בן זאב,  זאב וולפנזון היה מדריכו ובן לוויתו של משה מונטיפיורי בביקוריו הראשונים בארץ. זאב היה אחד מהאנשים הבולטים ביותר שנלוו אל מונטיפיורי בבצוע תכניותיו בירושלים וברכישת פרדס ביפו שלימים נבנתה עליו שכונת מונטיפיורי ( היום חלק מתל אביב ). זאב היה יד ימינו של מונטיפיורי בתכנון ובניית שכונת "משכנות שאננים ".ב1857 בכספי העשיר היהודי יהודה טורא .
על פי הגרסה המשפחתית טחנת הרוח הידועה של מונטיפיורי הוקמה בעצתו של זאב שהיה בנסיעותיו הראשונות של מונטיפיורי בארץ ישראל
כל הפרטים האלו הם אפשריים בהחלט. אבל אין להם ביסוס נוסף מעבר למסורת המשפחתית.

החרם נגד משה מונטיפיורי

 
 
 
מספרים  שלזאב היה קשר עם פרשת החרם על משה מונטיפיורי .
על פי הסיפור ( המופיע בספר "אבותינו ") כאשר ב-1855 מונטיפיורי ובן לווייתו הד"ר לוי נכנסו במסעו הרביעי של מונטיפיורי לארץ ישראל למתחם הר הבית היו מי שנידו אותם על כך .ולפי הסיפור אנשי ירושלים התרחקו מהם ד' אמנות ממנודים .
אך קשה היה להשאיר נידוי על אישיות כזאת שעשתה כל כך הרבה למען ארץ ישראל אך גם לבטל אותו סתם ככה היה בלתי אפשרי והיה צורך למצוא מוצא של כבוד .
 אז פנה  הרב ישעיהו ברדקי  למונטיפיורי להשפיע עליו שיקבל את הנידוי וינהג כדין .מונטיפיורי הסכים והוסכם שהדבר כלומר "קבלת הנזיפה" יסודר בביתו של זאב וולפינזון שהיה ידוע לכל כמקורב למונטיפיורי .
בביתו של זאב קיבל סיר משה נזיפה בהגררו על הארץ ד' אמות כדין . אלא שזאב סידר שהגרירה לא תהה על הארץ ממש אלא תוך ישיבה על כיסא  באופן מיוחד של כבוד לכבודו של סיר משה .
כאן הסיפור נשמע כבר כמסורת משפחתית ותו לא ,ידוע שעל מונטיפיורי אמנם הוטל חרם בידי כמה קנאים ירושלמים אולם ספק רב אם הדבר הובא אי פעם לידיעתו …

( מאידך דיון בנושא החרם הזה שמחזק במקצת את הסיפור ראו כאן )

ידוע  לנו גם שזאב חיבר שיר תהילה מיוחד למונטיפיורי כחוברת בת 14 דפים כנראה של עותק אחד בלבד שנשלחה למונטיפיורי ונשמרה כנראה באוספיו בבריטניה ( היא אינה קיימת בשום ספרייה בארץ אבל מוזכרת בביליוגרפיה של פריטים על מונטיפיורי שנמצאים באוספי משפחתו באנגליה ) .
השיר שאין זה ברור אם הצטיין באיכויות ספרותיות כל שהן כלל משפטים כמו

 "שיר תהילת ישרים לכבוד ולתפארת
"גולת הכותרת" שר וגדול ליהודים כולו מחמדים " נשיא ישראל " אבן נזר
המתנוסס בעיר לונדן אשר בענגלטירה המדינה (
כך במקור א.א. )
השר משה דיי יוסף אליה ושרת נוהו הגברת מרת יהודית ת"מ נטעי נאמנים מגזע מונטיפיורי …מנחת מרחשת ..

וכך זה נמשך לאורך 14 עמודים שבחוברת שפורסמה בשנת תר"ב .
השיר של חיים חפר "השר משה מונטיפיורי " הוא קצת הרבה יותר קריא מזה . (. בכל אופן אם יש מישהו שיש לו גישה לחוברת זאת אשמח לקבל עותק מצולם)

 

מונטיפיורי ורעיתו בשערי ירושלים.

מונטיפיורי אכן מזכיר את וולפנזון כמה פעמים בספר זכרונותיו "ספר משה וירושלים ספור מסע לארץ הקדושה, אשר נסע השר הגדול… הר"ר משה מונטיפיורי… והוא מסעו השביעית… לדרש בשלום ירושלם, וכתב כל ספורי מסעו בספר… על הבתי כנסיות, והבתי מדרשות, והישיבות ובתי הצדקה והחסד אשר בירושלים " המתאר את מסעו השביעי בארץ ישראל ובירושלים שיצא לאור בעברית ב 1879 .
אך הוא אינו מתייחס אליו  שם באופן אישי  מיוחד מעבר לעצם איזכור שמו  כעוד שם ברשימה ביחד עם מנהיגי ישוב אחרים שאיתם נפגש כפי שניתן היה לצפות אם היה מוכר לו הכרות מיוחדת כמדריך ובן לוויה  ויועץ .

  דבר  שמונטיפיורי עשה למשל שוב ושוב לגבי הרב שמואל סלנט שהיה גם ידידו ומקורבו של וולפנזון. .
שמו של וולפנזון מאוזכר שם כאחד מראשי 24 הרבנים שהנהיגו את כוללי ירושלים ושלחו למונטיפיורי מכתב שבו בירכו אותו והבטיחו לו שיש שלום ושלווה ואחדות בין כל הכוללים ובתי הכנסת הרבים אשר בירושלים ( טענה שככל הנראה הייתה רחוקה מאוד ממציאות כל שהיא בשטח ) .

 

 

 

עמוד הפתיחה מרשימת מפקד אנשי כולל רייסין ששלחו זאב וולפנזון וחבריו אל משה מונטיפיורי ב-1875. כולל את חותמתו של זאב וולפנזון.

מונטיפיורי גם מזכיר את וולפנזון בהקשר לחברה קדישא שבה פעלו 156 חברים , שהוא מזכיר את וולפינזון כאחד משבעת ראשיה כשהוא מציין שבראש כולם עמד רבי מאיר מאנקסט. גם כאן הוא אינו מאזכר את שמו של וולפנזון כמישהו המוכר לו באופן מיוחד.. בכל המקרים האלו וולפנזון מוזכר רק כעוד שם ברשימה .  
בכל אופן שמו של זאב קשור קשר בל ינתק  לפרוייקט המפורסם מכל  בי של מונטיפיורי בירושלים לתחנת הרוח במשכנות שאננים. התחנה שהפכה לסמלה של ירושלים.

טחנת הרוח של וולפנזון

 

 

  

טחנת הרוח המפורסמת  של משפחת וולפנזון בשכונת משכנות שאננים צילום ראשון מ-1850.

משה מונטיפיורי, שהגיע לירושלים בפעם החמישית בשנת 1857,. הקים בשנה זו טחנת-רוח על גבעה מתוך כוונה שתשמש כמקור פרנסה לתושבי ירושלים העניים. באומרו "אם אין קמח אין תורה "
. טחנה זאת נחשבת למפעל הפרודקטיבי הראשון בחיי היהודים בירושלים .
הטחנה, שגובהה כעשרים מטר, נבנתה לפי דגם של טחנת-רוח אנגלית ופעל בה מנגנון משוכלל שיובא מאנגליה, וכיפתה הסתובבה בעזרת שבשבת מיוחדת כדי לכוון את הכנפיים אל מול הרוח. תחילה הפעילו אותה שני טוחנים אנגלים אך לאחר שהוקמו בתי המגורים היא נמסרה לידי טוחן יהודי בשם יוסף רוזנטל, שהפעיל אותה במשך שנים.שותפיו בהפעלת התחנה היו זאב וולפנזון ובני משפחתו .

  

 

יהושוע וולפנזון ,אחיו הצעיר של זאב ,ניהל במשך שנים את טחנת הרוח של המשפחה

איך היגיעה התחנה לידי זאב? על כך יש שתי גרסאות
על פי המסורת המשפחתית השר משה מונטיפיורי החכיר או מכר לזאב את תחנת הרוח עד לסוף ימיו .
על פי הגרסה השנייה : בכספי זאב ומן הסתם ביוזמתו וביוזמת אישתו רבקה רכש אחיו יהושע וולפינזון בשותפות עם יוסף רוזנטל את תחנת הרוח על הגבעה שליד שכונת ימין משה , וככל הנראה הוא היה אחד הראשונים בארץ שעבדו עם אבני ריחיים .
(יהושע עבד גם בטחנת קמח של יהודי בשם אליעזר לבפקוביץ שפעלה על סוסים ועבדה ביום ובלילה שם היה פועל הלילה ותואר כ"תורני פיקח ומשכיל " חיים המבורגר איש ירושלים שהתגורר בסביבה מספר שהי הנוהג להיכנס לשם ולשוחח עימו .)

 

 

 

 

טחנת הרוח בציור  מ-1862

הטחנה היהודית הייתה לצנינים בעיני הערבים בירושלים ומספרים שהם שכרו אדם מיוחד לקלל את הטחנה בקללות נמרצות ולחשים איומים כדי להשביתה, אך למרות קללותיו המשיכה לעבוד!ועמדה על מקומה גם כשבאו גשמים וסערות והבניין נשאר חזק וקיים.

אז אמרו שולחי המכשף כי הבניין הזה הוא אכן מעשה השטן אשר יסעדנו ברב כוחו.

על בני משפחת וולפנזון כל הכישוף  שבוצע על הטחנה שלהם לא עשה כל  רושם ,הם המשיכו להפעיל את הטחנה.,לא הייתה להם שום נטייה להאמין באמונות תפלות .  

 

 

 

תחריט על פי הצילום הראשון של טחנת הרוח שכונת "משכנות שאננים" משנת 1860.

והתחנה המשיכה לעבוד במשך שנים עבור משפחת וולפינזון . המטרה הייתה שתעסיק פועלים יהודים בתנאי שיגורו בשכונה החדשה .את דמי התיקונים התקופתיים  של התחנה כיסה כנראה מונטיפיורי ולא זאב. ולפי דרישת מונטיפיורי זאב גבה בה דמי טחינה מופחתים בהשוואה לאלו שנגבו בתחנות תחינה אחרות .

.

 

עסקיו של זאב בתחום זה התרחבו ולבסוף היו לו שתי טחנות  בירושלים .
זאב הקים טחנה נוספת מתחת לפני הקרקע ליד בית הכנסת של קהילת רייסין סמוך לרחוב חברון,איזור שבו היה וולפנזון "הממונה ". זאת הייתה תחנה של שלושה זוגות אבני מסתובבים בעזרת פרדות וגמלים לתחינת תבואות חיטה שעורה ועדשים שאותה ניהלה רבקה .המרכולת לתחינה הובאה מאת ערבים עירוניים כפרים ובדואים שעימם היה זאב נושא ונותן בערבית מדוברת שבה היה שבקי מצעירותו בצפת. זאב היה ומעורב בעסקים עם הערבים אשר סיפקו לו את התבואות הדרושות לשתי התחנות .

ובכלל היה זאב מקורב אל הערבים ובידידות עם משפחות ערביות והוא ואישתו רבקה היו לנוהגים אחרי צמום הרמדאן וחג הקרבן המוסלמי לבקר בחצרות משפחות מוסלמיות עם מתנות כספיות .

טחנה זאת הייתה מרתף   רחב ידיים  ( שנבנה כנראה עוד בתקופה הצלבנית ) עם חלונות אל החצר בו הייתה גם האורווה לבעלי החיים .
את הטחנות ואת הטיפול בבעלי החיים ניהלה בתחילה רבקה אשת החייל אישתו של זאב כנציגתו ואחר כך עברה הטחנה של מונטיפיורי לידיו של יהושע והטחנה  השנייה ליד בית הכנסת של קהילת רייסין נוהלה בידי בן בן ציון בנו של זאב.

 

 

 

רחל אישתו של בן ציון וולפנזון בנו של זאב וולפנזון.

הטחנה הזאת התפתחה במשך השנים והייתה אחת הגדולות והמצליחות  בירושלים  ,ובמרתפיה שמרו את החיטה ל"מצה שמורה" בה השתמשו כל עדות היהודים בגלל כשרותה כל העונות השנה.
רחוב חברון הפך במשך השנים למרכז חשוב של ירושלים הודות לעליות של יהודים מרוסיה ופולין שהתישבו בו . ובו הבנה בית כנסת בשם "קהילת ישורון " שבו היה נוהג זאב להתפלל

 

שבתי זכריה מגלה את תחנת הקמח של זאב וולפנזון

 

 

עורך דין שבתי זכריה הקדיש את לחייו לחקר תולדות ירושלים ושכונותיה השונות ובעיקר להתיישבות היהודית ברובעים הנוצרי והמוסלמי של ירושלים ,נושאים שעליהם פירסם עד כה עשרות חוברות וספרים וזכה על כך לתואר "יקיר ירושלים ".
מר זכריה אינו היסטוריון מקצועי אלא עורך דין שחקר ירושלים הוא עבורו תחביב שהוא גם הנאה .ובין השאר חוקר את תולדות משפחת וולפנזון בירושלים .  
א.א איך הגעת לנושא של משפחת וולפנזון ?
 זכריה : חיפשתי אישים ודמויות שחיו בירושלים מחוץ לרובע היהודי, וגיליתי את דמותו של זאב וולפנזון והאיש הזה ריתק אותי. במידה מסויימת אפשר לאמר שהתאהבתי במשפחה כולה .
הוא היה מפורסם כאחד מהעסקנים המסורים ביותר לציבור
ירושלים וזכה להערכה רבה בדברי תולדות הישוב היהודי .אבל הוא היה גם הרבה דברים אחרים . מה שאנו קוראים היום "אדם רב תחומי " מגיה ,ורב בנאי ,וסוחר ,ושד"ר ומנהיג הגוורדיה היהודית של ירושלים ,
ראיתי בו דמות ססגונית ופעילה אישיות בולטת
בירושלים הוא ובני משפחתו היו דמויות חריגות בנוף הירושלמי האפרפר בדרך כלל. הוא אפילו דמות רומנטית מאחר שהתחתן עם האישה שהיציל את חייה .ודמויות רומנטיות הן נדירות מאוד בתולדות ירושלים .
חוץ מכל הפרשיות המוזרות והאירועים השונים שבהם
היה מעורב בימי חייו ( דיון מפורט בפרשיות ואירועים אלו ניתן  בכתבה זאת  א.א. ) הוא היה איש כולל רייסין ושימש במשך שנים בתור הממונה על הכולל ..  גיליתי שהוא התגורר בחצר ריסין שהיא ברובע המוסלמי ומצאתי מתועד שהוא החזיק בחצר והשכיר בה אורחים ומשם כנראה אירגן ויצא לכל המבצעים השונים שלו .
.החלטתי
לגלות את מקום התחנה .
קיבלתי חומרים ומסמכים שונים על האיש ומשפחתו של צאצאו
בן זאב חומרים ומסמכים .וכאן רצוני להזכיר את ידידי איש ירושלים אברהם דינבויץ ז"ל גיסו של ד"ר בן זאב שהיה בעל ידע רב בנושא ירושלים והוא שמסר לי את רשימותיו של ד"ר בן זאב כדי לעשות בהם שימוש ככל שאוכל .אני מקווה כי מילאתי מעט מדברי צוואתו .
ובמסגרת פעילויות אלו גיליתם גם את תחנת הקמח של משפחת וולפנזון .
זכריה : כן . יצאתי לחפש היכן הייתה תחנת הקמח הזאת ולבסוף מצאתי אותה במקום שהיום הוא מעין אולם שמחות.
זה היה ב19.2.2003 ביקרתי בחצר רייסין יחד עם
צעיר בשם אלי אטל שגר עם משפחתו בקרבת מקום .אז חיו במקום שתי משפחות יהודיות צעירות ומבודדות והיה מרגש לראות איך שתי המשפחות האלו חיות בסביבה ערבית מבודדת הרחק מהרובע היהודי .
אלי אטל סיפר לי כי הוא עסק בניקוי החצר עוד מ-1992
ובעבודות אלו חשף מרתף גדול שהכניסה אליו היא מרחוב שיך 'הקרימי . אלי אטל המשיך וסיפר שהאנשים שניקו ופינו את ההריסות והפסולת שהצטברו במשך הנשים גילוי בין שיירי ההריסות הפסולת בקבוקי משקה של גזוז .
ואז ידעתי שזה המקום שבו שכן תחנת הקמח
של וולפנזון מאחר שמתצהיריה של הגברת ציפורה אביצדק שהייתה בעל המקום דווח שהמקום היה תחנת קמח שהפכה לבית חרושת לגזוז .
נכנסתי איתו למרתף , ומצאנו אולם מרתף
גדול שתקרתו בנוייה קשתות לדעתי זהו אולם מתקופת הצלבנים .ושם הייתה תחנת הקמח של הוולפנזונים .
בחצר רייסין הייתה קיימת תחנת קמח בבעלות משפחת וולפנזון
וצאצאיהם במשך עשרות שנים ורגלנו עמדו באותו מרתף שבו פעלה התחנה . אלי אטל אגב שיפץ את המקום והפך אותו לאולם אירועים ושמחות מכובד שפעל כשנתיים . ואבל ללא הצלחה מאחר שבאיזור שוכנת בעיקר אוכלוסייה ערבית
אבל בגילוי הזה הרגשתי שאני חושף
משהו על תולדות משפחת וולפנזון שחיה בירושלים במאה ה-19.

 

 

בסופו של דבר העסקים הללו לא זכו להצלחה ארוכת ימים.

הטחנה של מונטיפיורי -וולפנזון פעלה כחצי יובל שנים 1860-1885) אבל בסופו של דבר לא הייתה משוכללת מספיק ולא תמיד פעלה כנדרש גם כשהייתה מספיק רוח .. הרחיים התאימו לתחינת גרעיני החיטה הרכים והעסייסים של אירופה ולא של אלו הקטנים והקשוחים של המדבר.
וולפנזון אמנם החליף את הריחיים בגדולים יותר אך מאחר שאין בירושלים רוח קיץ סוערת כפי שיש באירופה הם לא הסתובבו במהירות הראויה.
אחר שהוקמו טחנות-קיטור בירושלים, אבד הבסיס הכלכלי להפעלתה של התחנה ולבסוף לאחר 25 שנות פעילות הושבתה לבסוף התחנה .וולפנזון הרים לבסוף ידיים .
ולכן נאלץ יהושע למכור את התחנה לאחר שפעלה במשך כשני עשורים מתי שהוא בשלהי שנות השבעים של המאה ויסד בעיר העתיקה ליד בנין הסוריאיה הישנה תחנה המונעת בכוח סוסים.
אחרי מותו של זאב יהושע עבר ליפו ובנה בשוק אל דייר תחנה מונעת בכוח סוסים גם היא התחנה היהודית הראשונה ביפו בה עבד שנים רבות והתפרנס ממנה.
מעת לעת הועלו רעיונות לשקם את התחנה של מונטיפיורי שהפכה לסמל של העיר ולהפעילה מחדש אך רעיונות אלו נותרו בגדר שאיפות ולא יצאו אל הפועל העלות הגבוהה של תיקון התחנה או החלפת חלקיה השבורים מאחד והפעלתן של תחנות חדשות שפעלו בכוח הקיטור הפחיתו את כדאיות השימוש בתחנה הפועלת בכוח הרוח בלבד. והתחנה נשארה שוממה במשל יובל שנים .רק בשנות מלחמת העולם הראשונה כשהיה מחסרו בדלק ניסו להפעילה שוב לזמן מה. ולא יספו.

  

 

 

במשך שנים עברו על הטחנה גלגולים רבים.. בשנות השלושים נערך שיפוץ יסודי במבנה וסביבתה קרובה הפכה לגינה ציבורית היחידה בסיבה שהוקמה בהשתדלות דוד ילין . . ועל קיר הבניין נקבע לוח זיכרון נחושת בעברית ערבית ואנגלית שנקבע על הקיר מבחוץ ב- 1936 ובא לציין את פועלו של מונטיפיורי. "תחנה זאת הוקמה על ידי משה מונטיפיורי ורעיתו בשנת תרי"ז ( 1857) הבניין נתחדש על ידי צאצאיהם והוקדש לעיריית ירושלים -1936

 

 

 

 

 

 

 

 

טחנת מונטיפיורי -וולפנזון כסמל של המדינה.

גגה  של  הטחנה שימש כעמדת תצפית לאנשי ההגנה במלחמת העצמאות ובראשית אפריל 1948 פתחו בחלק' העליון של התחנה עמדת מקלע ,הבריטים שראו בצעד זה פעולה המסכנת את האינטרסים שלהם פוצצו את העמדה והבריטים ואת הכיפה מבלי לפגוע במבנה התחנה עצמו .

 

 

טחנת הרוח של וולפנזון בסיפור המצוייר "שי שיש ואבישי ".

 

 

 טחנת הרוח של וולפנזון "מככבת"  בסיםור מצוייר של הסופר משה בן שאול שפירסם ב"דבר לילדים " של שנת 1957 סיפור קומיקס בהמשכים בשם "שי ישי ואבישי " שבו הוא מתאר את פעולותיה של חבורת נערים "חבורת ההר " הפועלת מהטחנה הנטושה ועוזרת לחברי "ההגנה " בקרבות בירושלים הנצורה כנגד הלגיונרים הירדנים .

 

 

 

 

 

תמונה מ"שי ישי ואבישי " כתב משה בן שאול צייר דובי בן דרור.

 

 

 

לאחר מלחמת ששת הימים בשנים 1967-68 שופצה התחנה תוקנו מסגרות הכנפיים ועל קצה המגדל הותקנה כיפתה הקבועה של התחנה עטיפת הבטון והנחושת .ובשנת 1982 הוקם בה מוזיאון צנוע שהנציח ותעד את פועלו של מונטיפיורי למען יהודי העולם ולמען פיתוח הישוב היהודי בארץ ישראל ,במקום הוצבה גם מרכבתו של מונטיפיורי ותבליט קיר של לאה מג'רי מינץ שמנציח את פועלו של מונטיפיורי למען יהודי ארץ ישראל .

רק לפני שנים אחדות שופצה מחדש על-ידי "הקרן לירושלים" ובה שוכנת, כאמור, תערוכת מונטיפיורי.

בכל אופו נראה שהמוזיאון אינו פעיל יותר.

 

 

הטחנה שפעם שימשה את משפחת וולפנזון היא כיום  סממן דרך מרכזי של ירושלים החדשה,אבן דרך מוכרת לכל של התפתחות העיר. .

 

 

 

 

בול למלאת 100 שנה לבניית טחנת הרוח בשנת 1960.

אבל בשום מקום  אין משום מה ולו מילה אחת על משפחת וולפנזון שתיפעלה את התחנה במשך מרבית שנות קיומה.

עסקן ציבורי תמיד

 

חותמת של הכולל הפרושי בירושלים ,1839. לקוח מספרו של אריה מורגנשטרן "בשליחות ירושלים "

הוא היה העסקן הגדול בצרכי ציבור ובהתלהבות נפלאה ..הוא היה העסקן הגדול בכל ענייני האשכנזים ולולא הוא לא היו עוסקים בזה כלל  .. והציל את כבוד האשכנזים בהתלהבותו … ועל שמו נכתב עד היום הבית קברות של האשכנזים ."

( הרב חיים הירשנזון "חידושי הרח"א …חלק ג')
 זאב נחשב בירושלים כסמל אולטימטיבי לעסקנות ציבורית  נמרצת .
כחמישים שנה עסק בעבודת הציבור על כל סעיפיה כאחד העסקנים הראשיים של עדת האשכנזים הפרושים והיה מעמודי התווך של כולל הפרושים והי החבר המועצה הגדולה של עדה זאת משנת תר"ב ועד מותו .חזק בגופו וברוחו ועודד הלבבות בפתגמיו התורניים .והיה ידוע כמקורבו של הרב האשכנזי הראשי ישעיהו ברדקי שעימו "הלך תמיד יד ביד ".
למעשה היה האיש מאחורי הקלעים של הקהילה האשכנזית והמוציא לפועל של החלטותיה ומבצעיה השונים .

וולפנזון סוחר ועסקן ציבורי היה הממונה על כולל רייסין וגבאי של החברה קדישה.
הוא היה אחד מהעוסקים בחברת "בוני ירושלים " וחברת "מרחביה הכללית " שעל ידה נוסדו השכונות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים .ומיסדי חברת פתח תקווה
הוא השתתף במאמצים לקנות אדמה לבניית יישוב בשם "פתח תקווה " בשפלת יריחו ,אך קניה זאת סוכלה ואז השתתף ברכישת אדמתה חקלאית של כפר יהודה ליד פתח תקווה המוכרת לנו ביחד עם אישים כמו משה סלומון ואחרים .
הוא עצמו עבר לישוב היהודי ביהוד והתגורר בו במשך שנה לפני שחזר לירושלים .
עבור בנו בן ציון בנה בית בשכונת מאה שערים שנוסדה בשנת 1874 וכך היה בן ציון אחד מעשרת בעלי הבתים הראשונים של מאה שערים השכונה המודרנית הראשונה אז בירושלים 
 
הוא היה האיש שפעל להשגת עצמאותה של העדה האשכנזית מאפוטרופוס ותה של העדה הספרדית בירושלים.
אנשי העדה האשכנזית חשו את עצמם תמיד כמקופחים בידי אחיהם הספרדים ,עד שהרגישו שהיגיעו מים עד נפש ועל מנת להשיג יתר יעילות ומהירות בהשגת צרכיהם השונים עליהם להשיג הפרדה חוקית ומוכרת בעיני השלטונות העותמניים מהקהילה הספרדית .
וולפנזון התפרסם כמי שכאב לו במיוחד העלבון על זה שהאשכנזים אינם מוכרים בידי הממשלה העותמאנית בתור יהודים אמיתיים . רבי חיים הירשנזון סיפר כיצד היה פעם בבית הסוחר בן ציון לאון במאה שערים כאשר בא זאב לבית והתלונן בדמעות ממש על העלבון הזה של הממשלה שאינה מכירה באשכנזים כיהודים כלל .שאר האנשים בבית צחקו על בכייתו ואמרו לו :מה לנו שהתורכים אינם מכירים אותנו כיהודים אמיתיים ,אם אלוקים לקח אותנו לעם יהודים אנחנו " זאב ענה בקול בוכים :אלוקים לקח אותנו לעם בארץ לא בשמים בלבד ובארץ אנחנו צריכים להיות מוכרים כעם ישראל בין העמים אשר ככתוב "יצב עמים למספר בני ישראל ".
זאב היה נחוש בדעתו לקבל הכרה של השלטון העותמאני בזכויות העדה האשכנזית .

 

 

חותם של הכולל הפרושי מ-1850.לקוח מספרו של אריה מורגנשטרן "בשליחות ירושלים ".

לשם כך נאלץ וולפנזון להשיג פסק דין דתי מוסלמי ואישור דבר המלכות כי גם היהודים האשכנזים הם בני אברהם יצחק ויעקב .תודות להצלחת פעולותיו נוסדה שחיטה אשכנזית עצמאית והספקת בשר בהתחשב בצרכי הבשר של האשכנזים בני אירופה.
האשכנזים מעולם לא יכלו להסתגל לאכילת בשר כבשים ועזים ( בהמה דקה ) כפי שהיו רגילים באכילת בשר הבקר ( בהמה גסה ) בארצות מוצאם בגולה ולכן דרשו מנהיגי האשכנזים שחיטה עצמאית משלהם אלא שספקי הבשר הערבים התנגדו לכך בתוקף מאחר שראו בכך פגיעה בזכויותיהם ובפרנסתם . לבסוף הצליחו מנהיגי האשכנזים וולפנזון ניסן בק ויהושע ילין ( אביו של דוד ילין המפורסם ) לקבל רשיונות לבניית איטליזים מיוחדים לבשר בקר . הם היצליחו לבצע את המשימה על ידי מתן שוחד לפקיד העותמאני הממונה שקבע כי "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה עם עדת השוחט תעיד עליו כי הוא מזרע בני ישראל ".
מאז קיימת שחיטה נפרדת של ספרדים ואשכנזים בירושלים .
שני אטליזים כאלה הוקמו ברחוב היהודים אחד של יהושע ילין והשני של זאב וולפנזון .
בין השניים התפתחה תחרות מסחרית עזה ומרה שעליה כאמור מדווח יהושע ילין בצורה לא אובייקטיבית בספר זכרונותיו.  הדבר עורר את זעמו של הרב חיים הירשנזון שתקף בתגובה את בנו של יהושע , דוד ילין על שהוציא לאור ספר מלא בבדיות כאלה.

בדיעבד ההפרדה הזאת הייתה רק הראשונה בהפרדות שונות שחילקו את הקהילה האשכנזית למגוון עצום של תתי קהילות מחולקות על פי מקום מוצאן "כוללים , וזאב עצמו עמד בראש כולל יוצאי קהילת רייסין .
אבל כמדומה שהביזור הזה רק הביא להחלשתה של הקהילה באופן כללי

בונה "החורבה "

 

בית הכנסת המרכזי של ירושלים  "בית יעקב"" נבנה בידי זאב וולפנזון.

 

שוש תשיש ותגל נפשי בהשמיעי היום אל אוהבי ציון וירושלים את הבשורה היקרה אשר ייחלנו לה .אשר נכונים להיפתח שערי בית כנסת הגדול המעתיר אשר בחצר רבינו יהודה החסיד.
העומד על אחד ההרים סביב ירושלים יראה כיפת בית הכנסת בין כיפות הבתים גדול כירח בין הכוכבים . קירותיו פנימה וחוצה מלאים הוד והדר מחרושת אבני גזית מעשה ידי אמנים נפלאים .חלונותיו כ"ח:ט"ז בקירותיו .כל אחד מהנה כשער גדול וי"ב כמספר שבטי ישורון .בתוך הזר אשר הכיפה סובבת עליו .
יוסף ריבלין  בכתבה בהמגיד כ"ו תשרי תרכ"ה ( 1864)

"

"בפנקסו הקטן ( כעין פנקס זכרונות שבזמננו ) שנמצא בידי יורשיו ,מבוארת ההוצאה של כל שבוע בפרוטרוט.

ואפילו ההוצאה היותר קטנה מגרוש אחד ,למי ועל ידי מי הוצאה.

ומעניין הדבר שבכל החשבון לא מצאנו שום שכר בעד עבודתו הרבה הזאת".

אברהם משה לונץ "יובל בית הכנסת "בית יעקב " בחורבת רבי יהודה הנשיא תרכ"ד –תרע"ד  הופיע במקור ב"לוח ארץ ישראל כ-כא  תרע"ה ( 1914-1915 )

 

זאב וולפנזון  השתתף ביסוד הישיבה המפורסמת "עץ חיים " ושימש כסוכן הראשון שלה ( דהיינו האחראי בפועל )  ובית המדרש "מנחם ציון " בשנת תקצ"ז בפינה שבחצר חורבת רבי יהודה החסיד .
כן היה בין האחראיים לבניית בית החולים "ביקור חולים "בשנת 1867 

בונה החורבה

 ללא ספק  הפרוייקט החשוב ביותר מבחינת הקהילה שהיה  זאב מעורב בו היה כמפקח וגזבר ההוצאות וההכנסות על הבניין ומנהל העבודה הראשי על בניית בית הכנסת הגדול"בית יעקב " בחורבת רבי יהודה החסיד מתחילתו ועד סופו .
בניית בית הכנסת ארכה שבע שנים. לבנינו נאספו תרומות רבות בארץ ובחו"ל.,וחלקן הגדול נאסף בידי זאב עצמ בפעילותו המגוונת כשד"ר. גם המון העם תרם לבניה.

במקביל לאיסוף  הכסף עסק זאב בבניה עצמה . י
זאב היה מקבל כסף מידי שבוע מקופת הכולל להוצאות הדרושות לבניין .הוא היה נוסע בעצמו לחברון ובית לחם ועוד מקומות לעשות חוזים בדבר החומרים הדרושים להשתדל שלא יגרם כל עיכוב בעבודת הבניין .
עבור זאב הייתה זאת פעולה התנדבותית במשך שמונה שנים רצופות מראשיתה בנייה ועד סיום בניית הכפה על הבניין וחניכתו . בלי תמורה כספית כל שהיא ובזמן זה נוהלו עסקיו בידי אישתו רבקה .
הוא סבל רבות ביחד עם שותפו יוסף יואל ריבלין מדברי נרגנים בקשר לבניין בית הכנסת הגדול בחורבה ש"חצי כסף ההוצאות " נבלע אצלם.
וולפנזון בכל אופן רשם את כל ההוצאות בפנקס מיוחד שנשמר בידי צאצאו בן זאב . החוקר לונץ שראה את הפנקס מדווח שלמרות שכל הוצאה שהוציא הייתה רשומה בפירוט לא היה שם כל רישום של סכום כסף כלשהו שוולפנזון קיבל על עבודתו הקשה והמסקנה היא שכנראה עבד חינם .
היסוד לבית הכנסת החדש הונח ביום טוב, י"ז בניסן תרי"ז. בשל מחסור בכסף ארכה הבניה זמן רב והוא נחנך בכ"ד באלול תרכ"ד, שנת "הבית הזה יהיה עליון". אבן הפינה של הבניין נורתה בידי הברון אלפונס דה רוטשילד, אחיו הבכור של "הנדיב הידוע", אבי ההתיישבות החקלאית בארץ. בני רוטשילד הרימו את תרומתם להקמת בית הכנסת, ולפיכך הוא נקרא, "בית יעקב". על שם אביהם.
. מסופר שנבנו הכתלים, הכניסות, המחיצות, אך טרם נבנה הגג, הכיפה המכסה את הבניין.
והנה בלילה אחד, נתאספו תושבי העיר, הביאו חומרי בניין וסולמות, ובמשך שעות הלילה בנו את כיפת בית הכנסת, היו בין הבונים שאמרו פרקי תהילים, להשלמת הבניה, והאחרים מיהרו לעשות במלאכה, בטרם יעלה השחר, שכן חוק הוא בממלכה, שאסור לבנות בלי רשיון, אך בנין שהוקבע גגו,אין להרוס.
לאחר שהושלם לבסוף בית הכנסת בערב ראש השנה של 1864 נחנך   בנוכחות הברון מונטיפיורי ואלפונס רוטשילד .

על פי העדויות בית הכנסת היה מדהים ביופיו .
בית הכנסת "בית יעקב " הפך מאז למוסד התפילה המרכזי של העדה האשכנזית ומרכז הרוחני של היהדות החרדית בארץ ישראל בירושלים ..
כן היו בחצר זאת תלמוד התורה והישיבה עץ חיים שגם בבנייתה שנים לפי שהוקם בית הכנסת נטל וולפנזון תפקיד מרכזי . כאן ישב הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט במשך 70 שנות ישיבתו כרב ראשי בירושלים .כאן הישמיעו הרבים האשכנזיים הראשיים את דרשותיהם . . בבית הכנסת החורבה נשא הרב קוק כרב הראשי של ארץ ישראל את חלק מדרשותיו המפורסמות..
.  "בית יעקב " היה הרבה יותר מעוד מקום תפילה ולימוד הוא היה גם מרכז דתי וחברתי חשוב בעל מעמד לאומי סמלי ובו נערכו עצרות וחגיגות עם גדולות של הישוב היהודי. . כאן היה בית הדין הרבני הגדול. כאן הועמדו דגלי הגדוד העברי שלחם בסוף מלחמת העולם הראשונה בתוך הצבא הבריטי וכאן היו גם אנשי ההגנה מרגישים כבתוך ביתם .מקום זה עיצב במשך עשרות שניים את דמותו של הישוב בעברי
אם ניתן לאמר על בית כנסת כלשהו שהיגיע במאות התשע עשרה והעשרים למעמד שהתחיל להזכיר את זה של בית המקדש בימים עברו הרי זה בית הכנסת "החורבה ".
למעשה בית הכנסת התמודד מבחינת צורתו ויופיו כשווה בעם שווים עם מסגד כיפת הסלע בהר הבית מצד מזרח ועם כנסיית הקבר הנוצרית מצפון.עם בניין זה הראה את עצמו זאב וולפנזון כאחד מבוניה הגדולים של ירושלים בכל הדורות כמעט שווה ערך עם שלמה והמלך והורדוס ובוני כנסיית הקבר ומסגד אל אקצא .

 ומה עוד שהאמצעים שעמדו לרשותו היו מוגבלים בהרבה.

 

המבנה עמד על תילו עד מלחמת העצמאות ב-1948 שבה חרב בשנית בידי פגז ירדני לקראת סיום המערכה על הרובע היהודי, היות שלהערכתם שימש מבנה זה כמבנה אסטרטגי במערכה של יהודי הרובע היהודי.ובכך בא בית הכנסת לקיצו לאחר 84 שנות קיום במקביל נחרב גם בית הכנסת "תפארת ישראל " של ישראל וניסן בק שהושלם שנה לאחריו . שני בתי הכנסת החדשים המפורסמים ביותר של ירושלים שנוצרו בידי ידידים סבלו גורל דומה . .
מבית הכנסת, , נותרו רק עמודים אחדים, ויסודות.

אחרי מלחמת ששת הימים, במסגרת שיקום הרובע היהודי, במשך שנים הוצאו תוכניות שיקום ושיחזור שונות לבית הכנסת ובהם תוכנית לבנות אותו בכניין מונומנטאלי מרובע וגבוה המתנשא מעל המרקם הבנוי של בתי הרובע היהודי ומתמודד בגובהו עם כיפת הסלע בהר הבית . אך דבר לא יצא מהם גם בגלל החשש ששחזור בית הכנסת יראה כמתחרה עם כיפת הסלע שבהר הבית בגודלה
שאלת שחזור בית הכנסת עורר חילוקי דעות שלא פסקו עד עצם היום הזה לגבי צורת המבנה שיש ליצור .היו שטענו שיש לבנות אותו כמחדש כפי שהיה והיו שטענו שיש לעצבו באופן מודרני בהתאם לרוח התקופה ותוך שימוש בחומרים וטכנולוגיה עכשווית שבונה ביתה כנסת המקורי וולפנזון לא יכול היה להשתמש בהם . ויש גם מי שטוענים שיש להשאיר את הבניין כפי שהוא חרב עדות וזכר להרס שזרעו הירדנים ברובע בשנת 1948.
לבסוף ממשלת ישראל שיחזרה קשת אחת מארבעת הקשתות שתמכו בכיפה הגבוהה שהתנשאה ברום הבניין והיא עומדת היום כאתר הנצחה ותיעוד לבית הכנסת . . קשת. זו הפכה לסמל בית-הכנסת למינהלת הרובע ולמוסדות רבים בשכונה.
אך בכך לא היה סוף פסוק בשאלה מה לעשות עם בית הכנסת .האדריכל ישעיהו אילן היציע ב1991 לבנות את הבניין מחדש תוך שימוש בטכנולוגיה עכשווית משחזרת את אדריכלות העבר. הוא היציע לבין השאר לשחזר את ארבעת הקירות של בית הכנסת כמשטחי זכוכית על מנת להבליט את הניגוד בין שרידי ההרס הירדני ובין השחזור המודרני המוצע . תוכנית שנויי במלוקת זאת זכתה שתמיכתו של שר המסחר והתעשייה דאז אריאל שרון שראה בה ביטוי ארכיטקטוני מסורתי מודרני לזקיפות קומה לאומית כחלק מנסיונותיו לחיזוק האחיזה והמעמד הפיזי הפוליטי של ישראל בעיר העתיקה אך היא הוקפאה לבסוף.

 בעת כתיבת מאמר זה  מתבצעות במבנה עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות, שעתידות להביא  לפתיחתו המחודשת של המקום כבית כנסת דומה עד כמה שאפשר לצורתו המקורית   כפי שנבנתה בידי זאב וולפנזון  כבר בזמן הקרוב.
מן הראוי בכל אופן שבמקום תושם לוחית שתציין את תרומתו הגדולה של אחד זאב וולפנזון לבניית בית הכנסת החשוב ביותר של ארץ ישראל במאה ה-19.

הנוסע

 

כתב האמנה של זאב וולפנזון כשד"ר

"הוא הלך בשליחות ירושלים לרוב מדינות אירופה וגם בערי אפריקה הצפונית ,וסיפורים רבים היה מספר מהקורות אותו במסעיו ".  
( יעקב גולדמן גיסו של וולפנזון )
כמו אביו אברהם וכמו גיסו  גם זאב היה שד"ר.  הוא ואביו  שימשו כשד"רים במקביל תופעה בלתי ידועה עד אז . .וככל הנראה הייתה לו חיבה גדולה למסעות .והוא יצא פעמים רבות למסעות בחו"ל .

 

לפי גרסה אחת יצא זאב וולפנזון לחו"ל כשד"ר עשר פעמים ולפי גרסה אחרת שבע פעמים.  

א.א. ד"ר אריה מורגנשטרן  מספר הנסיעות המיוחסות לזאב וולפינזון בשליחות הכוללים 7עד 10 פעמים הוא הגיוני ? כמו כן האם הייתה זאת תופעה נדירה אז שאב ובנו ישמשו כשד"רים כמו שהיה במקרה של אברהם ובנו זאב או שהייתה זאת תופעה נדירה ?

ד"ר אריה מורגנשטרן : כולל הפרושים נהג לשלוח לשליחויות לחו"ל בזמנים שונים, גם אבות וגם בנים. אם האב היה שד"ר היו גם לבן סיכויים טובים לצאת לשליחות. במקרה שלפנינו , הבעיות שהיו עם שליחותו של אביו בשנים תקצ"ו-תר"ג לא היו לזאב לרועץ, ושליחותו לצפון אפריקה בשנת תר"ז תוכיח. אין לי מידע על מספר הפעמים שיצא לשליחות, אני חושב שהמספר תשע או עשר פעמים הוא מוגזם מאוד. הייתי מעריך שמדובר לא ביותר מארבע שליחויות בכל תקופת חייו, אם היו לנו יותר מסמכים בני התקופה, ניתן היה לבדוק זאת ולדעת יותר."

בשנים 1857-1862 הוא היה השליח הרשמי היחיד של האשכנזים הפרושים לענייני גיוס הכספים ותרומות בענייני מוסדות "ישיבת  "עץ חיים" "  של בית הכנסת הגדול "בית יעקב " ( שראינו שלבניה של שניהם היה קשור ישירות )  ושל "ועד כל הכוללים כנסת ישראל " שהנהיג אתה קהילה האשכנזית בירושלים שבו היה חבר במשך שנים רבות. .  .
אלה היו בדרך כלל מסעות מסוכנים שליחי ארץ ישראל כמו וולפנזון וגיסו מנחם מנדל העזו לחדור למקומות נידחים שונים שנוסעים אירופאים רגילים לא העזו אפילו לחלום עליהם .והם הצליחו בזאת הודות ליהודים שמצאו בכל מקום . הם לא באו כצופים זרים אלא חיו זמן מסויים. בכל מקום והספיקו להכיר שם את החיים בלי לעורר כל חשד וחיו בעצמם את חיי התושבים בארצות שבהן עברו .
אם נרצה אפשר לראות בהם מקדימים לטיילים התרמילאים של היום .אלא שכמובן למסעותיהם הייתה מטרה שלא לשם ההנאה מהטיול אלא השגת כספים
הוא נסע בשליחות הכולל לחו"ל לרוסיה לפולין לברלין ופרנקפורט שעל המיין בגרמניה ללונדון באנגליה לאוסטריה להונגריה לאמסטרדם בהולנד ולארצות המזרח לטורקיה בגדד לבומביי שבהודו מצרים מארוקו ותוניס,היה מתאכסן בבתיהם של רבנים ועסקנים עשירים והביא מנסיעותיו ממון רב שצבר לועד הכללי של כוללי הישוב בירושלים .
בשנת תר"ז על רקע מצב חמור בקהילת ארץ ישראל מחמת הרעבה שפקד את הארץ בשנת 1846 כשהוא מגיע לשם דרך מלטה בדרך הים . פעולתו בתוניס זכתה להצלחה והוא יצא משם בשנת תר"ח והרחיב משם את פעולתו לקהילות אחרות טריפולי הסמוכה ואחר כך בערים אחרות . כמו קונסטנטין ואוראן וארג'יל ואנה ( בון )
הוא היגיע גם למחוז רייסין ברוסיה לוילנה ולשקלוב בעסקט כוללות רייסין שהה בהם חודשים רבים והתקבל בכבוד רב כנציגם הראשי בארץ ישראל .
בנסיעות אלה היה לעיתים מסכן את חייו שכן אז הנסיעות בחו"ל היו קשות מאוד וקשורות בתלאות ובהתנפלויות של שודדים ואסונות שונים.  אבל הוא השיג את המטרה הוא.רכש בחו"ל תומכים למען בניין ירושלים והחזקת מוסדותיה.
הנסיעה האחרונה שלו הייתה בגיל 72.  .
כתוצאה מכל הנסיעות האלו נהגו להשוות בינו ובין משה מונטיפיורי באהבתם לנסיעות וטענו שאכן הייתה בינם התקרבות גדולה .
הוא גם נודע כאחד המארגנים החרוצים של שיירות עולים לארץ ישראל וסיכן נפשו בתפקיד זה .

 

הרב יהושע  ליב דיסקין מבריסק .הובא לארץ על ידי זאב וולפנזון והפך למנהיג הזרם הקנאי בישוב החרדי.

גיסו יעקב גולדמן סיפר עליו הוא הלך בשליחות ירושלים לרוב מדינות אירופה וגם בערי אפריקה הצפונית וסיפורים רבים היה מספר מהקורות אותו במסעותיו ".בשובו משליחותו לרוסיה עלה איתו לארץ ישראל הרב יהושע ליב דיסקין מבריסק והשליח וולפנזון  ליוה אותו מביתו בחו"ל  ועד לביתו בירושלים.
לשליחות זאת היו תוצאות בלתי צפויות מאחר שבמהרה הפך דיסקין הנ"ל לאחד הרבנים המרכזיים של ירושלים לנביא ומנהיג המחנה הקנאי הפנטי בעיר וקוץ מתמיד בצווארו של הרב הראשי שמואל סלנט שאותו ביקשו דיסקין ואישתו להחליף ויהי מה .
( הרבנית הינדה רחל  אישתו של דיסקין אישה פנטית חזקה ונחושת החלטה מעין כמוה  שהפכה ל"מלכת " הזרם הקנאי בירושלים , התגרשה קודם מאדם שלא יכל לסבול את קנאותה ונשא אישה אחרת. והבן שנולד לו מהאישה השנייה היה מיכאל הלפרין שהתפרסם בכך שנכנס לכלוב עם אריה ).

הדיפלומט

 

קצין עותמאני

לאחר רעידת האדמה הפך זאב לפעיל בכיר של הקהילה הפרושית בירושלים .
בשנת 1840 לאחר שכבש הצבא התורכי את סוריה וארץ ישראל מדי איברהים פחה הטיל קצין בצבא התורכי עזיז פחה האשמה חמורה על יהודי ירושלים בטענה שהם עזרו לאיברהים פחה במרד שלו נגד השולטן .
האשמה לא לגמרי חסרת היסוד שהרי יהודי ירושלים השתדלו לרצות ככל האפשר את אברהים פחה כמו שניסו לרצות כל כובש אחר . ומסיבות טובות מאוד מאחר שאיברהים פחה ( שיש אגדות שהיה במקור בן של אישה יהודיה מאיזור סלוניקי שהתאסלם והפך לבנו המאומץ של מוחמד עלי ) היה אדם יעיל ועד כמה שניתן לאמר זאת על שליט באותה התקופה , הגון ועומד בדיבורו שמבחינות רבות סייע לישוב היהודי בארץ. ואף אישר להם לתקן את בתי הכנסת שלהם דבר שלא נשמע כמוהו במהלך שנות השלטון המוסלמי בארץ.
עזיז פחה אדם עריץ ציווה כעת לאסור את ראשי העדה בהאשמה ( כנראה לא חסרת יסוד כלל ) שנתנו לאיברהים פחה מתנות גדולות של מטילי זהב.
ראשי העדה בירושלים שלחו אליו משלחת לדבר איתו על העניין בראשות הרב הראשי ישעיהו ברדקי בהשתתפות רבי אליהו ריבלין בעל הספר "אוהלי יוסף " וזאב וולפנזון האיש מאחורי הקלעים של הקהילה.
עזיז פחה דיבר קשות עם חברי המשלחת והודיע להם שפקודה היא מצד השולטן האדיר לתלות את כל מי שהיגיש עזרה באיזו שהיא צורה לצבא איברהים פחה .
חברי המשלחת שכולם סייעו בדרך זאת או אחרת לאיברהים פחה הסבירו בחשש לעזיז פחה כי יהודי ארץ ישראל כולם נאמנים ומסורים לשולטן ירום הודו ומתפללים כל יום וכל שעה לשלומו וכו'. וכי המתנות ששלחו לאיברהים פחה היו לרגל הגנתו על היהודים מפני קבוצת שודדים שהתנפלו על היהודים והרגו בהם אנשים נשים וטף ועוד הסברים מסוג זה שאמנם היו נכונים כשלעצמם .

 

 

 

עזיז פחה לא נראה כמשתכנע ורק גזז את ציפורניו בסכין חדה ודקה תוך שהוא מאזין בעיניים עצומות להסברים המגומגמים הלא משכנעים .
אז פנה וולפנזון שהיה בקיא יותר בהוויות העולם מעמיתיו לעזיז פחה והודיע לו שהיהודים מתכננים להגיש לו אישית מתנה חשובה ויקרה מאוד לטובת הצבא התורכי והשולטן כמובן אך שתינתן לו אישית.
עזיז פחה פקח בפתאומיות את עיניו( ומן הסתם הצהרה זאת הייתה מה שהוא חיכה לו כל הזמן ).
כעת שינה עזיז פחה את יחסו למשלחת ונראה כאוהד יותר.

אבל אז שאל פתאום את וולפנזון בכעס
" אולי יסביר לי אדוני :מה זה הדבר הזה שלכם "חזון ציון " שקופה שלו מצאתי בחיפוש אצלכם? כלום לא הייתה זאת קופה למטרות מדיניות נגד השלטונות ?

אולי למטרת בגידה בשולטן ירום הודו ?"

( הקופה של האירגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה" הידוע בכינויי חזון ציון ו"בני ציון" שזאב היה אז מנציגיו הראשיים בארץ )
זאב הסביר בסבלנות ובאריכות שכל מטרת הקופה המיוחדת היא לעזור בצדקה לעניים וכו' וכי כמובן שהמצביא הדגול יקבל מתנת הוקרה יקרה מעין כמוה.
עזיז פחה השתכנע לבסוף.
הוא נפרד מחברי המשלחת בידידות וציווה להחזיר את חברי המשלחת בכבוד רב לירושלים .הללו חזרו באנחת רווחה גדולה ,שכן חייהם עמדו על בלימה ממש אם לא היו יודעים לכוון לרצונו של עזיז פחה.

 

 

סמל השגרירות האוסטרו-הונגרית בירושלים.

שנים מאוחר יותר היה זה זאב שנבחר ביחד עם זלמן צורף סלומון לנסוע בשליחות הקהילה לעיר וינה להתייצב לפני הקיסר האבסבורגי פרנץ יוזף בבקשה להושיב קונסול אוסטרי בארץ ישראל שיגן על הקהילה היהודית בכלל והיהודים ההונגרים נתיני הקיסרות בפרט מרדיפות של השלטון ושל השכנים הרעים .אל הקיסר לקח זאב מתנה מיוחדת שולחן מפואר ועליו כתר מלכות חקוק מאבנים מסביבות בית לחם מעשה ידי האומן מרדכי שניצר שהתפרסם בירושלים ביצירותיו האמנותיות המיוחדות. .ושולחן זה נמצא מאז בבית הנכות הקיסרי.

 

 

 

קיסר האימפריה האוסטרו -הונגרית פרנץ יוזף ,פגש את זאב וולפנזון.

וולפנזון שניצר וזלמן צורף סלומון עמדו לפני הקיסר במשך רבע שעה ודיברו והיציעו למלך את בקשתם .פרנץ יוזף ציוה למלא את בקשתם והם חזרו עם קונסול אוסטרי לארץ ישראל הראשון בירושלים הד"ר פיצאנאצה.

למעשה היה כאן מקרה ממוזל.

ידוע לנו שהאוסטרים כבר החליטו למנות קונסול בארץ ישראל מסיבותיהם שלהם ,אבל מן הסתם השליחות של זאב וולפנזון בעניין  שבאה בדיוק בזמן כאשר התקיימו במילא  דיונים בנושא רק הביאה   לאישור נוסף של  החלטתם בנושא.

 

הבלש

 זאב וולפנזון שימש גם כמעין חוקר מיוחד של הקהילה בעניינים חמורים של פשיעה וכך יהושע ילין מספר לנו בספר זכרונותיו שכאשר הוקם בנק בירושלים ואנשי החברה שלחו נציג מעמם ללינדון שיקים שם בית מסחר .אבל הנציג מעל בכסף ב2000 לירות שטרלינג וברח איתו לוורשה לבית אביו.
בירושלים קמה אז מהומה גדולה בין בעלי המניות של החברה והמלווים והם שלחו את חברם המזכיר זאב וולפינזון בעל נתינות אוסטרית שנודע כבעל עניין ויכולת לפתור פשעים ותעלומות בלשיות שונות .
וולפנזון נסע לוארשה בחיפושים אחרי הפושע השתדל אצל הרשויות וביצע חקירות משל עצמו והביא לבסוף ללכידת האב ובנו ומאסרם והצליח להחזיר חצי כסף שנגזל אלף לירות שטרלינג 

בעלי המניות קיבלו בחזרה לפחות 60 אחוז מהשקעתם .

מנהיג הגברדיה היהודית

 

 

 

…"בשנת תקצ"א בערך עבר  זאב וולפנזון להתיישב בקביעות בירושלים .ומיד התמסר ר' זאב בעבודת ה"גברדיה היהודית "( מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים שאחזו בנשק  ) אשר פעלה גדולות ונצורות בהגנת ישוב היהודים בירושלים נגד פורעים ושודדים ערבים מבפנים ובמחוץ . על פעולות הגברדיה היהודית של הימים ההם בירושלים מסופרים עד היום תילי תילים של סיפורים מעניינים מאוד ….

 

ישראל בן זאב "תנועת חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל " בתוך :"מוסדות  ארץ – מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
"

 על פי מידע המובא בספרים כמו "מוסדי ארץ " ו"מיקירי ירושלים "  זאב היה הדמות המרכזית של האירגון החשאי   ה"גברדיה היהודית " שהייתה מורכבת מיהודים אשכנזים וספרדים ופעלה גדולות ונצורות בהגנת הישוב היהודי של אז נגד פורעים ושודדים ערבים . .
( הכתיב אגב משתנה במקורות השונים מ"גברדיה " ל"גורדיה " או גוורדיה " ונראה שאין אחידות בעניין וכך יהיה גם כאן , אבל נטען במקור מסויים שהוא צריך להיות "גברדיה" משום שבגימטריה עולות המילים "אנשי גברדיה " כמספרן כמספר "ירושלים".)
שמו  המלא של הארגון  היה "שערי צדק " " ראשי תיבות של שמילים "שמירה עבודה רפואה ,ישועה ,צרכי צבור ,דברי קודש ". בכל אלה עסק הארגון .ויש האומרים שמם היה "החברה לשמירה על אחינו בארץ הקודש –אגודת המגינים ". תואר החבר בגברדיה היה "חלוץ צבאי " בגימטריה שווה 277 השווה ל"חזון ציון " ( 277)

סיסמת אנשי הגברדיה הייתה  " אם בא להרגך השכם להרגו ".

 תולדות הגברדיה -שלב ראשון

 

 

 

על פי הסיפורים השונים הגברדיה הייתה קיימת כבר משנות העשרה של המאה ויש האומרים מ-1812.
למעשה זאת הייתה חברת השמירה וההגנה העצמית היהודית הראשונה בארץ.אם כי הוקמה על ידי תלמידי הגר"א והיא כללה יהודים אשכנזים וספרדים פרושים וחסידים גם יחד .

. זה היה  אחד המפעלים הראשונים והיחידים שבו פעלו בני שני העדות בתיאום האשכנזים היו מעוניינים לצרף אליהם צעירים ספרדים כי הם ידעו ערבית והיכירו את אורח חייהם של הערבים וזה היה חשוב לגברדיה.

. הם התאמנו בכלי נשק ושקדו על לימוד טקטיות מלחמתיות מכתבי הקודש ואף הייתה להם רשת מודיעין ענפה ומלשינים שכורים מבין הערבים  רובם תושבי כפרים ערביים מהסביבה שהיו מדווחים להם לפני התרחשויות אחד ממנהיגיה היה נתן נטע בן רבי מנחם מנדל משקלוב ,והיא נלחמה בהתקפות של פורעים ערבים שנהגו לתקוף לשדוד ולאנוס גברים ונשים בשיירות עולים לארץ . יש האומרים "לולא הגברדיה היהודית בתקופה ההיא ,לא יכול היה הישוב היהודי להתקיים אפילו שעה אחת ".  

 

רוב הכספים לצרכי הגברדיה באו מהכנסות "החלוקה " שנשלחו מארצות הגולה .בספרי החשבונות היו נרשמים הכספים במדור "הוצאות למנגיני הארץ ".
אנשי הגברדיה היו אנשי מעשה מוכשרים עסקן בהגשת עזרה לנגועי המגפות ,שמירה והצלה בימי פרעות ,גם בימי "מנוחה ושלווה " היו מקרי גניבות רבים ומעשי סדום שכיחים .ואנשי הגוורדיה עשו כמיטב כוחם לביאור הדברים האלה . דהיינו מן גרסה מוקדמת ומורחבת מאוד של משמרות הצניעות דהיום.
פעולות הגברדיה התרכזו בשתי תקופות זמן הראשה בעשור הראשן לפעילות הקהילה הפרושית בירושלים ובעיקר בשנים 1819-1820 ואז הנהיג אותה כנראה נתן נטע בן מנחם מנדל משקלוב ואחריו רבי ישעיהו ברדקי . .
והתקופה השנייה במשך כמה עשרות שנים משנות השלושים ועד שנות השבעים הירושלים כאשר זאב וולפנזון עמד בראשה .

הסיפורים על הגברדיה הם כלדקלמן :  
ב1819 כאשר בעיר ירושלים  פשטה מגיפת החולירע גילה מודיע ערבי לקהילה כי כנופיה  הגדולה של ערבים מתכוונים לתקוף לפרוץ  את מחסני המזון של הקהילה היהודית  שבהם אגרה חיטה ומצרכי מזון נוספים לשדדם ולשרוף  את כל מה שלא יקחו.  

.הגברדיה מהרה להעביר בחשאי חלק מהמצרכים למקומות מסתור בטוחים.

 ובנתיים אנשיה שמו מערב  במחסנים ולכדו את חברי כנופית השודדים .

הגברתנים של הגברדיה עשו שפטים בערבים במכות ואחר כך הללו  נכבלו הובלו בסך דרך לסמטאות העיר העתיקה ונמסרו לידי השלטונות התורכיים ( ויש האומרים ששוחררו בתוספת הזהרות חמורות ) .
וכך ניצל המזון ופסקו הנסיונות הגנבה וההצתה לזמן ארוך .

 

 

הגברדיה התפרסמה במיוחד בזכות סדרת פעולות שביצעה בשנת 1820 שזכו לכינוי "הניסים של שנת תק"ף ".
בשנת תק"פ 1820 הם היצילו שיירה שלמה של 70 עולים יהודים מנמל יפו שנתפסו בידי כנופיה ערבית והועברו צפונה ואחד מאנשי הכנופיה דרש עבורה כופר של אלף נפוליונים מאחד מראשי העדה הילל ריבלין שלו מסר מכתב בכתב ידו של שאר בשרו יוסף לוריא ( שהיה קרוב לחתנו של ריבלין שמריה לוריה ) שהיה בין החטופים. 

אנשי הגברדיה שלחו שני אנשים שהעמידו פנים שהכסף בידיהם והחזיקו שני שקים  ריקים מכל כסף אך העמידו פנים שיש בהם מטבעות זהב .  

שאר אנשי הגברדיה עקבו אחריהם עד שהיגיעו למקום בו הוחזקו השבויים בנחלת דן באיזור בני ברק של היום שם הסתערו אנשי הגברדיה על אוהלי הערבים ושיחררו את העולים

.לפי המסופר נהרגו בהתקפת פתע זאת כמה מאנשי הכנופיה הערבית ובינם מפקדם ויתרם נמלטו על נפשם. העולים ומשחרריהם עלו לירושלים בשירה והודיה .ומאז ניתנה חסות הגוורדיה לשיירות עולים מאורגנות מחוף יפו לירושלים .
כעבור כמה חודשים  נודע כי קיימת התארגנות ערב רב של בדואים מחוץ לחומות העיר מתכוונים להתנפל בלילה על רובע היהודים בירושלים נפל פחד רב על הכל ונשים צעירות אך היו מוכנות ליפול בבורת מים ובלבד שלא להיאנס בידי פרעי האדם . על פי הסיפור ראשי הגוורדיה פקפקו אם לצאת כנגד הבדואים מחוץ לעיר או לארוב להם בתוך החומה והתקבלה דעתו של רבי נתן נטע כי יש לצאת נגד האוייב ולא לחכות לבואו בשערי העיר דהיינו שהתקפה היא הגנה הטובה ביותר היא ההתקפה .מצויידים בכלי נשק וגם בכמות גדולה של קמיעות הם התגנבו דרך השער הקטן של העיר פשפש של דלתות השער שהיה נפתח רק בלילה הם היגיעו למחנה הערבים בעמק יהושפט בקרבת יד אבשלום שם התכוונו להתקיף את רובע היהודים שם הסתערו עליהם אנשי הגברדיה בקריאות "אנה השם הושע נא !" וביריות אקדח והבהילו אותם והבריחום . רבי נטע שהנהיג את הפעולה נדקר באותו מקרה בעינו שנוקרה בדקירת פגיון ערבי והוא היה מאז עיוור בעינו האחת .בקר נהרג גם רבי יוסף שיק מלאדי .
כל זה למען הוכיח שאין היהודים "בני מוות ".
לשיאם היגיעו פעולות הגברדיה בשלב הראשון בשנת תק"ף היא 1820 כאשר התחוללו קרבות של ממש בין חברי הגברדיה וחברי כנופיות ערביות ומנהיגם אחד אחמד שוקרי אל פאחמי.איש זה הפיל את חתיתו על איזור ירושלים ובעיקר על היהודים שפהמי היה חוטף אותם ומשחרר אותם רק עבור כופר כסף גדול מהקהילה שהקפיד לשחרר כל אחד מהחטופים אם כי הייתה דלה בנפשות ובכסף.
על פי הסיפור הגברדיה היהודית הצטרפה למשרה התורכית בחיפושיה אחר הכנופיה ומושל המחוז הפחה אף זיין את הגברדיה שהייתה נאמנה עליו בכוחה ,באומץ ליבה ובמסירות נפשה .זמן רב העל חרס בחיפוש והחיפושים הסתיימו בלא כלום .הגברדיה העמיד המרגלים וגששים מערבים העיר ואמנם מכאן הייתה הצלחתם .באייר תק"ף נודע מפי מרגל ערבי מקום מחבואו של ראש השודדים באחד העמקים במרודות הר הצופים . הגברדיה יצאה בפעולה מהירה שמה יתחמק הרוצח מידיהם .הם ארבו לשודדים כאשר אלו חזרו למקום מחבואם
בשלב מסויים תקפה אותו הגברדיה במערתו ואחד מאנשיה השחיל את עצמו למערה של שוקיירי כרת את ראשו (!) ושאר חברי הגברדיה התנפלו על הכנופיה חסלו אותה כליל ושבו לעיר עם שללם בידם וראש הרוצח בידם
.המרגל קיבל שכרו בכסף הגוורדיה קיבלה תודת הפחה וליהודי ירושלים הייתה הרווחה .
עד כאן הסיפורים על השלב הראשון של קיומה של הגברדיה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19.

הגברדיה -שלב שני

 

הגברדיה היהודית התחזקה בימי איברהים פחה שנתן לצבאו הוראות להגן על חיי יהודים ורכושם וגם עשה שפטים בחמורים בשודדי ורוצחי היהודים שקמו אז מבין המתמרדים נגדו . מאחר שאיברהים ראה ובצדק ביהודים יסוד נאמן נתן להם בהסכמה שבשתיקה אפשרות לתחמש בהגנה עצמית וזאב וולפנזון היה אחד הדמויות המרכזיות בהתארגנות זאת . דמות מרכזית אחרת היה קרוב משפחתו שמריהו לוריה עשיר גדול שעסק גם בהספקת כלי נשק לצבא הרוסי שעלה מרוסיה ובמשך שנות פעילותו הקצרות בארץ לפני ש"נשבר" וחזר לרוסיה ניצל בידי חברי הגורדיה שאותם חימש בשתי תיבות נשק שהביא מרוסיה . כאשר חזר לבסוף לוריא לרוסיה לאחר שעסקיו בארץ ישראל נכשלו הואשם שהעביר כלי נשק לממלכה אחרת .
הגברדיה המשיכה לפעול בראשותו של וולפנזון עד סוף שנות השבעים של המאה ולפי דעה אחת הפעילויות אורגנו מהטחנה התת קרקעית של וולפנזון שמשם יצאו האנשים לפעולותיהם השונות .

אנשי הגברדיה בהנהגת זאב וולפנזון עסקו בביעור וביבוש ברכות מיים רעים שעמדו "מאז חורבן בית המקדש "בסביבות ירושלים והפיצו מגפות שונות .ונטעו גן גדול של עצי זית ושקדים על שטח קרקע שרכש הילל ריבליו בקרבת מערת שמעון הצדיק ולפי המקובל הייתה זאת פעולה בעלת לשיבות מיסטית לשם אתחלתא הקץ המגולה שבחז"ל ולפי הגר"א .
מנהיגים אחרים כללו את רבי אליהו יהושע בן הרב משה מגיד ואת רבי הילל שרלין. את רבי אליהו לוצ'נר ,שמריה גולדשמיד לייב קלעצקר וישראל לייבסון . מרדכי בן נח שולמן לייב צייטלין ,שלמה בירער ,אלטר וילנר ,ישראל מוהליבר ,דוד ציבי ריבלין ,יודל שרייער ועוד ( ואלו שמות חברים אשכנזיים בלבד אך היו גם חברים ספרדים ). .
כאמור תמיד היה להם שירות ביון שפעל בתוך האוכלוסייה הערבית והביא ידיעות מוקדמות על מזימות שנועדו לפגוע בישוב היהודי
 במסגרת פעולותיהם השונות אנשי הגוורדיה סללו דרך ביטחון אל מחוץ לעיר העתיקה בין שלוש השכונות החדשות "נחלת שבעה " "מאה שערים " ואבן ישראל " שביל ביטחון שנסלל בתוך שדות הטרשים השוממים כדי ליצור קשר בין תושבי השכונות במקרה הצורך. . על טוואי שביל זה נמצאים כיום רחוב הרב קוק ורחוב החבשים המובילים משכונת נחלת שבעה אל מאה שערים וממאה שערים נמשך השביל לשכונת אבן ישראל כאשר המשכו הוא רחוב יפו וחלקו עבר דרך מה שהפך להיות כעבור שלוש נים לשכונת זכרון משה ". לשביל ביטחו זה נשקפה סכנת ניתוק כאשר הרוסים עמדו להגדיל את שטחם ולקנות שטח נוסף בקרבת בית דוד ברחוב הרב קוק ,אלך הישוב היהודי הקדימם ומיהר לקנות את הקרקע.
לפי המסופר השר משה מונטיפיורי שלח במחצית המאה ה19 שני יהודים צעירים מאנגליה משוחררי הצבא הבריטי לאמן את אנשי הגורדיה .אבל גם קונסול אנגליה וקונסול ארה"ב בירושלים נהגו לעזור לה לפעמים בנשק ובעיקר בידיעות וסבורים שהקונסול הבריטי עשה זאת הודות למונטיפיורי שהיה ידוע לו שיש  לו מהלכים גם בחצר המלכה ויקטוריה .

ידוע שלמצטיינים בשורות הגברדיה מסר מנהיגה וולפנזון מכתבי תודה כעין צל"ש ציון לשבח של ימינו. למכתב זה קראו קר"ק על יסוד ראשי התיבות של הפסוק מהתורה שהיה מובא בראש המכתב "קרני ראם קרנין ,בהם עמים ינגח" והם דברי הברכה של משה רבנו לשבט יוסף, שהתגורר בשומרון.

ב1872 נחטפו ונהרגו שני ילדים יהודים .וכן נהרג על ידי שודדים ערבים יהודי צעיר בעיר העתקיה ואשתו נאנסה על ידם בנוכחות ילדיה . אנשי הגברדיה חיפשו וגילו את הרוצחים בשני המקרים וחיסלום בחנק.

  פעולת השיא של הגברדיה הייתה ב1873.
ב1873 (תרל"ג ) נתרבו מעשי הכנופיות במידה שלא הייתה כמוה .המוני ערבים פרועים התרכזו בכל סביבות ירושלים ומידי לילה בוצעו מעשי שוד והתעללויות בבתיהם של יהודים בעיר העתיקה .הפחה מושל המחוז אמר שאין בכוחו לדאוג לשמירה בכל הסמטאות וכל שכן כאשר השודדים חודרים לבתי היהודים דרך הגגות של בתי הכנים הערביים .
ראשי העדה ובהם וולפנזון פנו אל הקונסולים הזרים בבקשת עזרה . קונסולי אנגליה וצרפת הבטיחו את עזרתם ונתנו לגברדיה היהודית של וולפנזון כמות נשק להגנה .כן סייעו בגילוי סודות של הכנופיות ומקומות מחבואיהם באמצעות משרתיהם הקוואסים הערביים .
בחודש סיוון תרל"ג החליטה הגברדיה לא רק להגן על בתי היהודים שבתוך החומות אלא לצאת החוצה מן העיר ולגרש את הכנופיות מן ההרים שבסביבות העיר . בליל י"ח בסיוון יצאו אנשי הגוורדיה מצויידים בנשקם ,התפצלו לשלושה ראשים ,ופשטו על ההרים בסביבות העיר. הם הקיפו את מחנות הבדווים ובקריאה גדולה "לה' הישועה !" ירו מטחי אש ברובים ובאקדחים על הבדואים המופתעים .מתוך מחנות הבדווים נשמעו רק יריות בודדות שהשתתקו מיד .כל המערכה ערכה כמחצית השעה.השודדים נסו על נפשם בהשאירם אחריהם שלל גדול של כלי נשק ובין אנשי הגברדיה רק פצועים אחדים .
זאת הייתה התנגשות רבתי בין הגוורדיה ובין כנופיה גדולה ולפי הסיפורים המוגזמים כנראה נפגעו בהתגשות כ150 שודדים ושלל רב של כלי נשק נפל בידי אנשי הגברדיה .
.סופר שמאז חגגו בירושלים היהודים את ליל הישועה הזה ליל י"ח בסיוון תרל"ג והיה נהוג להגיד בו את ברכת "ההלל "במשתה ובשמחה במשך שנים .

מסופר שב1877 נקמה הגברדיה בערבים שפרעו פרעות בשכונת"אבן ישראל " בירושלים .המתנפלים שדדו והיכו באכזריות כמה מהמתיישבים היהודיים וכתוצאה מכך מתה אישה אחת כעבור כמה ימים .אנשי הגברדיה התחקו אחרי עקבותיו של אחד השודדים מצאוהו והרגוהו .

גם כן ב1877 גנבו צוענים באחד הלילות ספרי תורה מאחד מבתי הכנסת בעיר החדשה וכיסו בירויעותיהם את אוהליהם . אנשי הגוורדיה הסתערו עליהם והחזירו את הגניבה.
לאחרונה אנו שומעים על הגברדיה ב1879.באותה השנה באו שני שליחים מיוחדים מפתח תקווה לוועד כל הכוללים בירושלים וסיפרו כי קיים חשש של התנפלות ערבית על המושבה הצעירה בפתח תקווה .הם ביקשו מספר גדול של שקים ריקים להקמת ביצורים סביב המושבה . בו ביום נאספו בין יהודי העיר אלפי שקים ריקים שהועמסו על חמורים וגמלים ונשלחו לפתח תקווה בלויית כמה מחברי הגברדיה ובראשם המוכתר אליהו קוסובר .

לאחר מכן התפזרה הגברדיה כנראה בגלל פטירתו ב-1881  של זאב וולפנזון ששימש כמנהיגה והרוח החיה שבה ואולי גם בגלל הטבת המצב הביטחוני . 

 

 נשאלת השאלה :עד כמה אפשר לסמוך על כל הסיפורים האלו על הגברדיה היהודית בראשות זאב וולפנזון ?
יש הטוענים שהמדובר שבסיפורים דמיוניים לחלוטין ומומצאים ומוזכר שמו של  חזן בשם זלמן ריבלין כמי שיצר את הסיפורים על הגברדיה בספרו "חזון ציון ". .אבל יש לדעת שסיפורים אלו פורסמו לא רק על ידיו אלא גם על ידי אנשים אחרים בספרים אחרים כמו "מוסדי ארץ "  שטענו שאבותיהם היו בגברדיה .
ייתכן שיש לראות  את הסיפורים על פעילויות הגברדיה ב"שלב הראשון" של פעילותה בשנות העשרה והעשרים של המאה ה-19 כ"דמיוניים"  בעיקר .
בעוד שארגון חשאי מעין זה התקיים רק באמצע המאה בהנהגת וולפנזון,  וייתכן שהיו אלו אנשיו של וולפנזון ( ואולי הוא עצמו ?) שהמציאו במקור את הסיפורים על מעללי קודמיהם כדי לתת לעצמם "עתיקות וסמכות".
נטען שבארכיון הועד הכללי בירושלים מצויים מסמכים מתקופה זאת הנוגעים לענייני הגוורדיה ,הוראות שונות ,דוחות על פעולות,עדויות של אנשי הגוורדיה וכו' אם כי נראה שפעולותיהם היו בהקף הקטן יותר מהאגדות שיצאו עליהם .

ד"ר אריה מורגנשטרן
עניין הגברדיה הוא נושא מעניין שבהחלט דורש
מחקר רציני ומפורט .

כנראה שהיה גוף מאורגן של בעלי זרוע ( שמשים) בקרב כולל הפרושים שפעל ב"סמכות ורשות" ההנהגה, כנגד המשתפי"ם של המסיון האנגליקני, ויתכן בהחלט שפעלו גם כנגד פורעים ערביים.
.

 

באבא רבקה וולפנזון אם כל חי

 

אישתו  של  זאב וולפנזון באבה רבקה הייתה עסוקה בניהול העסקים של המשפחה בזמן שזאב עסק בנסיעות לחו"ל ופעילות ציבורית .היא נקראה "אישה גדולה מהתקופה הראשונה
אישתו רבקה באבא נודעה כאם כל חי ליושבי הארץ הקדושה ובין השאר הקימה את אירגון הצדקה לנשים "אגודת נשים שאננות " שחילקה מזון לעניים בדרך כבוד ובה נטלה חלק נכדתה רחל
רבקה שככל הנראה הייתה אישתו השנייה של זאב  אחרי אישה בשם זלדה , הייתה אשת חיל ונשאה בעול עסקיו הכלכליים הרבים ושחררה את זמנו להיות פנוי ענייני הציבור
זאב אהב אותה אהבה עזה כל חייו וכינויה בפי הבריות היה "וולויל ( זאב ) באבעס " על שם אישתו האהובה .היא ילדה לו 11 בנים ובנות אך כפי שאירע ברוב המשפחות בארץ ובתקופה רובם מתו במגפות ובמחלות התכופות שהיו אז בירושלים ונשארו בחיים רק בן ציון ( סבו של דוקטור בן זאב )ובתו בתיה בריינה.
. בריינה בעשה ( אימו של אליהו לנדא שנקראה על שם סבתה שנהרגה ברעידת האדמה )
.בתייה בריינה הייתה ידועה ברחוב היהודים כ"מאמלה " ובבגרותה כ"מאמקה " בגלל יופיה .

יש לציין שיש שאלה האם הייתה רבקה אימא של שני ילדים אלו או אישה בשם זלדה מאחר שברישומים של מפקדי מונטיפיורי בהם מופיעה אישתו כ"זלדה " ( והיא אינה מוזכרת כלל במסור  המשפחתית) זלדה  מופיעה כאימם של בן ציון ו"מאמלה " והשאלה בעניין נשארת פתוחה ודורשת מחקר נוסף.

 

ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי אחיו של יעקב גולדמאן גיסו של וולפנזון מספר עליה בספרו בנות ציון ירושלים :
.הרבה אגדות מהלכות בפי זקני ירושלים על האישה הגדולה הזאת ( ולגודל חשיבותה נקרא בעלה על שמה רבי זאב באבעס ) .מצויינת הייתה במעשיה ופעולותיה לטובת ירושלים ויושביה .ביחוד הצטיינה במצוות הכנסת האורחים .דאגה לאותם החלוצים הראשונים שבאו ירושלמה כל עוד נפשם בה לחזק את בריאותם וקיומם בארץ .כאם רחמניה ואחות נדיבה התהלכה אתם והשתדלה בשבילם בכל צרכיהם.

גידלה יתומים ויתומות בביתה ודאגה לעתידם .
אישה גדולה הייתה רבת הפעלים ורבת החסד . 

 אז זה היה מכובד עבור בכירים ובכירות הקהילה הפרושית ליטול חלק בפעילויות צדקה בניגוד להיום ומבחינה זאת אין לאות בזמנינו שיפור לעומת ירושלים של המאה ה-19.

משה מונטיפיורי מזכיר את רבקה ב"ספר משה וירושלם סיפור מסעו השביעי לארץ ישראל( שם הוא מזכיר מידי פעם גם את זאב ) .
הוא פגש כמה נשים כבודות שביקשו ממנו לטעום מתבשיל שהכינו לעניים והתברר לו הן באופן קבוע נותנות צדקה לבתי התבשיל לעניים "האנשים אשר היו עמי " מספר מונטיפיורי " סיפרו לי שהנשים הכבודות האלה הן הנה מבנות המעלה ,מיקירי וחשובי ירושלים , מבנות העושר הן מנדבת לבן ורוחן הטהור לעשות חסד נשא לבן אותנה בחכמה למפעל הטוב הזה

 ולמלאת בקשתן ,טעמנו כולנו מהמאכלים אשר הביאו בקערות ,והיה טעמם טוב כל כך ,אשר ביקשתי מהן שישלחו לי עוד יותר מהמאכלים האלה להיות לי לסעודת הצהריים עבורי ? 
בית המבשלות הזה בירושלים הנקרא בשם "תמחוי " או "הכנסת אורחים " נכשה שי..שילקו בכל יום מרק וירקות לשלושים אנשים זקנים ועניים ,אשר יבואו לקחת את חלקן עימהם לבית המיוחד לדירתם וגם לשלוח חלקם לביתם ,לאלה העניים אשר לא יוכלו לבוא מפני זיקנתם או מפני חולשתם .כל עבודות בית התמחוי ,הכנת המאכלים והבישול ,ויתר העבודות ,כולם עשויים על ידי נשים כבודות מנדבת לבן ,הכנסות הבית הוא מנדבת אנשי החסד ,ומאש אלה יוכלו לשלם כל חודש דבר מועט בעבור אכילת מזונם .והוא תחת השגחת רבי מרדכי יפה ורבי פישל לעפין ,והגברת יעפפא ,רובי ליפא אנקסטר שייגע העשע יאסווני חנה חיה רעהמאן ורויזע סלוסק ורבקה וואלפהזאהן .הוצאות בדרך כלל הוא לערך 16000 פיאסטר בכל שנה ( 160 לירא ).
אחרי שנתתי לנשים הכבודות תודת לבבי ואמרתי שמאוד יגל לבבי בבתי החסד כאלה אמרו לי האנשים אשר היו שמה אז "אנחנו האשכנזים תודות לאל ,יש לנו לא פחות ממשה עשר בתי חסד כאלה למעשה הצדקה ".
ומכאן מתחיל פירוט מדוייק של הפרטים שהביאו למונטיפיורי על אגודות הצדקה השונות שהיו בירושלים והאנשים ושמות האנשים החברים בהם ( מונטיפיור ספור משה וירושלם ע' 44) .
הצרה היא שרבקה הייתה אמורה כבר להיות בין המתים ב-1875 שנת ביקורו של מונטיפיורי מאחר שלפי הכתובת על הקבר שלה היא נפטרה בשנת 1873 .

הכתובת  על מצבתה היא זאת : מ"ק אשה יראת, ה' אשר בצדקותיה, עשתה לה מרבדים, ותשחק ליום אחרון, מ' באבא רבקה בת, הר' אהרון דוד הלוי ז"ל, נלע"ע ה' בשבת כ"ד ניסן ש', תרל"ג תנצבה. (21.4.1873).

אבל האם ייתכן שמונטיפיורי היה טועה בדבר כזה ? מדומה שבמקרה זה יש להאמין למונטיפיורי ולא למצבת קבר שאולי נפלה בה טעות.

רוכש בית הקברות האשכנזי

 

 

"עיר הקברים " בהר הזיתים.

 

"עד הלום היינו האשכנזים תחת צל הספרדים ,ומהיום והלאה נפרדנו מהספרדים ,וקנינו שדה אחוזה לבדנה ונתייסדה ביננו חברא קדישה מאשכנזים עם כל עוסקי גמ"ח של אמת ,ועתה ירשם שמות הנעדרים נוחי מפש מהאחוזה החדשה מתחילה שנת תרט"ז והלאה .

יבולע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים .

( העמוד הראשון בפנקסה של חברה קדישה האשכנזית של ירושלים  בהנהגת זאב וולפנזון )

זאב וולפנזון היה ידוע כמי שהיה נוהג תמיד להתפלל תפילה מיוחדת לבניית ירושלים "בזכות רבנו אליהו " ( הגר"א ) .בחגיגות של חנוכת הבתים בשכונות הראשונות היו רוקדים ושרים "ירושלים הבנויה בזכות רבנו אליה וקץ המגולה נעירה מן המיצר למרחביה " זאב היה תמיד מהמנצחים על הקהל וכששר את המילים "בזכות רבנו אליה " היה מתלהב עד השמים ".
ומכאן אנו לומדים משהו על הערצה העצומה שחש לגאון מוילנה. מן הסתם היה לכך קשר להחלטתו להשיא את ביתו בתייה בריינה לנינו של הגאון אליעזר לנדא שהיה מבוגר ממנה בהרבה .
הוא הישיג גם "עצמאות" ( דהיינו הפרדה ) אשכנזית בקבורה.

זאב היה ביחד עם יוסף זונדל מסלנט הרב הראשי של ירושלים ממייסדי החברא הקדישה האשכנזית של ירושלים והגבאי שלה כל חייו .

 

 

עד אמצע המאה ה-19 שלטה העדה הספרדית בקבורה וייצגה בתחום זה את כלל יהודי העיר .והיא גבתה דמי קבורה גבוהים מאוד שהיגיעו לסך 30 פרנק לכל נפטר ולעיתים קרובות עיכבו קבורה כאמצעי לגביית חובות דבר שעורר מורת רח רבה בעדה האשכנזית .

הסיכסוך בנושא הלך והתעצם כשהרב הספרדי אסר בשנת 1849 לקבור יהודי אשכנזי בגלל סיכסוך על חוב .על רקע זה נוצרו התנגשויות בין אשכנזים וספרדים .,וכאשר עוכבה גם קבורתו של שלמה זלמן צורף אבי משפחת סלומון וממנהיגי העדה הוגדשה בכך    הסאה סופית .

 

 

בית הקברות היהודי בהר הזיתים בראשית המאה ה-20.

 

זאב וולפנזון היגיע למסקנה שהיגיע הזמן שלאשכנזים יהיה בית קברות נפרד משלהם .הוא נעזר לשם כך   בקונסולים הזרים על מנת להתגבר במכשולים ששמו הספרדים בעניין ומבחינה כספית נעזר בהשפעת הקונסולים הזרים  שאותם ידע להפעיל תמיד לעזרת היישוב היהודי ,  ובנדבנית מהעיר קניגסברג ושמה דבורה פולאק שרכשה ב1856 את השטח הראשון של 1500 רגל מרובע לצורך הקמתו של בית העלמין האשכנזי .הדבר גרם להדים נרחבים בעיתונות העולמית הלא יהודית שמסרה תחילה שהגברת רכשה את הר הזיתים כולו.

  

בית העלמין האשכנזי בהר הזיתים נרכש בשנת תרס"ז בכספי הציבור האשכנזי ונרשם על ידי השלטון העותמאני על שמו של זאב. ( חלקה שנייה נרכשה עבור האשכנזים בכספי האישה הנדיבה דבורה פולק ) . . על פי המסורת המשפחתית זאב נאלץ לממן את הרכישה גם בכספי הנדוניה של רחל בתה של בתיה בריינה .
ברישומי החברה קדישה מצוין שוולפנזון היה ה"סוכן"בשנת טרט"ו.ואחר כך שנים אחדות מהגבאים .חלקת האדמה שמשמשת כיעד היום ללבית הקברות של האשכנזים בהר הזיתים נרכשה על ידו ועל שמו
לבנו בן ציון ולבתו בתיה בריינה צווה שמכיוון שעמד בראש חברה קדישה של האשכנזים שאסור יהיה להם להיות בין מנהלי בית הקברות הזה הרשום על שמו כרכושו הפרטי ולקבל זכויות שכל שהן בו

 

 

 

הר הזיתים. ציור משנת 1839.

 

הוא האריך ימים ונפטר  בהגדרת פנקס החברא קדישא "לפתע פתאום" ( מה שאומר שהיה עדיין במלוא כוחו ) ביום ל' בניסן על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו אבל על הקבר כתוב אדר"ך א באייר) תרמ"א ( 1881) ( ויש אומרים תרמ"ג אבל זאת כנראה טעות דפוס ). הוא היה נשיא החברא קדישה עד יום מותו . הוא נקבר בבית הקברות האשכנזי שאותו רכש עבור הקהילה האשכנזית.  .

על קברו כתוב
פ"נ ( פה נקבר ) מו"ה ( מורנו הרב ) זאב וואלף וואלפינזאהן " בן הרב אברהם שהיה דיין ב"ק"ק ( קהילת קודש ) צפת גלב"ע אדר"ח אייר ש. תרמ"א .

ד"ר אריה מורגנשטרן מסכם :

. ר' זאב וולפנזון יצא כמה פעמים בשליחות כולל הפרושים דבר המעיד על חשיבות מעמדו בכולל וגם על כשרונותיו הריטוריים. אם תוסיף לכך את עובדת היותו אחד מגבאי [ "אנשי השולחן הטהור" ] "חברת תלמוד תורה- עץ חיים" ואחד מנהלי הבנייה של בית הכנסת הגדול "בית יעקב" ב"חורבת"ר' יהודה חסיד[ נבנה בין השנים 1864-1855], נקבל איש ציבור, ואיש אשכולות הקשור בהקמת וקיום מפעלי חברה וחינוך יחד עם מנהיגי הדור השני והשלישי לעליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל ולהנהגתה הירושלמית המעורבת בכל תחומי החיים והעשייה

זאב וולפנזון איש ירושלים במאה ה19 עבר תהפוכות רבות בימי חייו ובפעולותיו השונות והמגוונות למען הישוב היהודי בירושלים הוא הפך אותו למקום שונה מאוד בסוף חייו. ספק אם אפשר להצביע על דמות אחרת של התקופה שפעלה למען הישוב בתחומים שונים ומגוונים כל כך .

נספח : ספרים שהגיא זאב וולפנזון

להלן רשימת הספרים שידוע שהוגאו בידי המגיה הראשון בארץ ישראל הידוע לנו בשמו

,זאב וולפנזון. ( הרשימה מבוססת על מחקריה של שושנה הלוי ) .

 

נקודה מעניינת לגבי הספרים רובם קיימים במהדורות צילום חדשות יותר מאה שנה אחרי פירסומם .וזאת למרות שנראה שהם היו ספרים רגילים לזמנם אם גם ראשונים אבל לא באמת יוצאי דופן .אם נתייחס לרשימה הזאת כאל רשימה מייצגת כי אז נראה שאצל החרדים יש מפעל יוצא מהכלל להוצאה לאור מחדש של ספרים מהמאה ה-19 ומי שמוציא לאור ספרים אצלהם יש לו ככל הנראה סיכוי טוב יותר לשרוד למאה השנים הבאות .

: .

1. ספר חוקי חיים : קצת שאלות ותשובות מאשר נשאלתי חוקי חיים : דספר חוקי חיים : קצת ובסופו ליקוטי בתר ליקוטי על הש"ס והר"מ ושאר הפוסקים והרב החינוך

מאת הראשון .לציון הרשמי הראשון בירושלים חיים אברהם גאגין ( 1787 -1848 ). יצא לאור בשנת  תר"ג ,1843 . בהקדמת המחבר מסופר בין השאר על סכסוך קשה בין המחבר לבין פקידי הכולל בעניין סתימת החלון של ישיבת "בית אל " בחצרו לשם התאמתה מקום לישיבת "עקידת יצחק " על שם רבי יצחק
דברי המזכים ודברי המחייבים " בפרשה.הוא גם עוסק בשאלות של המדפיס של הספר רבי ישראל ב"ק על אודות תהילים בלי פירוש שב"ק שלח לאיזמיר ונטבעו בים הספר גם עוסק בעניין חומשים וספרי זוה ר שאותם אמור היה ב"ק להדפיס בצפת אך לא גמר אותם וספרי זוהר שאותם אף לא החל כתוצאה מרעידת האדמה המפורסמת .
.לספר צורפה בסיומו התנצלות המגיה של זאב וולפיזון "כי ..כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לדפוס בלי טעות ". ( מוטו שמתאים גם לאתר זה ) .
הספר יצא במהדורות צילום בברוקלין בידי נ.י. : גאלדענבערג ב1991 ובישראל בהוצאת : מכון אוצרות גאוני ספרד באשדוד בשנת 1997
הוא נמצא במהדורה אלקטרונית מאגר אוצר החכמה ואפשר למצאו כאן http://aleph1.libnet.ac.il/F/UTR7Q91AB5CP3Q19S5TFKMBXV3Q74CRC4Q85MC7EV5H7EGISYJ-02435?func=full-set-set&set_number=012789&set_entry=000007&format=999

 

2.ספר אהלי יהודה: חדושים על הרמב"ם ופלפולים בדינים ובסוגיות על סדר א"ב מאת יהודה בן רבי שלמה הכהן .על קצת הלכות הרמב"ם וכללי הש"ס והפוסקים בסדר א-ב. דפוס ישראל ב"ק , 1843. הספר יצא לאור שוב במהדורת צילום בהוצאת יצחק בראך בברוקלין ,1991, ובהוצאת מכון אוצרות חכמי ספרד באשדוד ,1997. המחבר יהודה בכר שלמה הכהן ממקובלי ישיבת "בית אל "שבהקדמה מצויין שכף רגלו מעולם לא יצאה מהקודש דהיינו מירושלים . אך הוא יצא לאחר פירסום הספר לשליחות בתוניס כשד"ר ונפטר שם ב-1850.

 

 

3.ספר פרי מפרי וספר נחפה בכסף ב: שאלות ותשובות על סדר הארבעה טורים ובסופו … באור רחב על הרא"ם בפירושו לסמ"ג הלכות חג בחג חלק שני מאת יונה בן חנון נבון .הוגה על ידי האברך המופלג זאב וולף בן הרב אברהם וולפינזאהן . 1843

הספר יצא לאור שוב במהדורות צילום בהוצאת דפוס פאר 1970
ובהוצאת מכון אוצרות חכמי ספרד ,אשדוד ,1997 .

ובגירסה ברשת יש אותו כאן .

 

4. ספר מועדי ה וקריאי מועד ( מחזור של שלוש רגלים כמנהג ק"ק ( קהילת הקודש ) הספרדים ) חלק שני . דפוס ישראל ב"ק ,1843 . חלק א. (לפסח ולשבועות) וכל סדר הקריאי מועד של ליל שביעי של פסח וליל חג השבועות. חלק ב' לסוכות ולשמיני עצרת) וקריאי מועד ליל הושענא רבא … תפלות להקפות ס"ת בשמחת תורה מרב … חיים יוסף דוד אזולא.י.
מחזור לשלושה רגלים וסדר הלימוד לשביעי של פסח שבועות .
היה זה המחזור הראשון שנדפס בירושלים.
בהקדמה לספר מספר המדפיס ישראל ב"ק על חורבן דפוסו בצפת על ידי הדרוזים ,על פנייתו למונטיפיורי בעקכות עלילת הדם נגד יהודים בדמשק ,ומתנת מונטיפיורי לאחר מכן ,מכבש דפוס חדש שנקא על שם התורם "מכבש משאת משה ויהודית " ששימש בדפוס עוד כ-40 שנה לאחר מכן .
לספר מצורפת התנצלות של המגיה זאב וולפנזון שכותב :.ועתה אנוש כערכי ..אך זאת אבקשך ….איזה משנה אם תביט ,חמות אל תחגורך ,כי עיני בשר לנו .לכן אל יהי לפלא בעיניך.
,אלה דברי המגיה ( זאב וולף ) וולפינזאהן יצ"ו איש ירושלים

 

5. ספר תולדות אדם בסוגיות ושיטות כל הש"ס
מאת משה דוד אשכנזי… 1845
יצא לאור במהדורה חדשה בידי מנחם מענדל טייטלבוים,ברוקלין 2004 . המחבר היה אב בית הדין בצפת ובהקדמתו הוא מדבר על המצב הכלכלי הירוד בצפת ועל אנשיה "עמוסי התלאות ".

 

6. באר בשדה : אשר חברתי … בתורת ה' … עם פי' … פרש"ן דת"א [רש"י] … ואחריו … הרא"ם פירוש על פירוש רש"י לתורה מאת רבי מאיר דגון ,דפוס ישראל ב"ק 1846. יצא לאור שוב בירושלים במהדורת צילום ב-1985 .
בראש הספר באה הקדמה של המחבר המתארת את מצב ירושלים באותם הימים : "היינו לחרפה לשכנינו ..ויאכלו את ישראל בכל פה הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה ..עד כי אפס כסף כלו כל הכיסים ..ותקצר נפש העם ..."המחבר היה חבר בבית הדין של הראשון לציון אברהם גאגין .
אחרי ספר זה חלה הפסקה של שנים ארוכות בפרויקטים הספריים של זאב וולפינזון .הוא חזר אליהם שוב בשנת 1863.
7 קובץ סליחות ותפילות ליום ז' אדר : כפי מנהג חברא קדישה.תרכ"ג 1863 . והובא לבית הדפוס על ידי אנשי חברא זהו קופץ תפילות של 13 עמודים שקובצו בידי אנשי חברה קדישה שוולפנזון היה הגבאי שלה . והוא חתום על ההקדמה ביחד עם עמיתיו בחברה .

 

 

והספר החשוב והמעניין שבכולם מבחינת חוקרי זאב וולפנזון
8. ספר חמדה גנוזה והוא תשובות הגאונים תורתן של ראשונים ..אשר היה ספון וגנוז מכמה מאות שנים בכתב יד ישן נושן בגנזי מלכים ושרים רבני ירושלים ומן שמייא אתיייהיב לן נבזבזא דא להוציא לאור תעלומה …וגם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א' מחידושי הרשב"א ז"ל למסכת יבמות ממהדורת בתרא שלו מכתב יד קודש שעוד לא נדפס מעולם " . מאת וולפנזון ושניאור זלמן שניאורסון תשובות רב שרירא גאון .הספר החשוב ביותר אליו היה וולפנזון קשור . לספר מצורפת הקדמה שבה מספרים שני המביאים לבית הדפוס כיצד מצאו את כתב היד קנו אותם בכסף מלא והגיהו אותם ואף הוסיפו מראי מקומות בשולי הדפים . 1863. הספר יצא במהדורת צילום חדשה , בהוצאת דפוס אופסט אמנים בירושלים ב1967 104 שנים לאחר הוצאתו הראשונה.

גירסה שלו ברשת יש כאן .

 

 

 

 

ההקדמה לספר "חמדה גנוזה".  :

בעזרת ה' יתברך
וזאת התעודה
בישראל
מהנהו תרי גיסי הרבנים החכמים המביאים הספר הקדוש לבה"ר (= לבן הרב
) הי"ו (= ה' יחייהו וישמרהו).
זבדנ"ו אלהי"ם בטובו . ונברכהו ונשבחהו אליו לבנו
פנינו . עשות מגמותינו . גדולת ימינו סעדנו והושיענו . שארית נחלתו יקראו אליו ורבים רחמיו . זכינו להוציא מטמון נסתר . וטוב להודות לה' כי גמר בעדינו . להוציא לאור פעולתינו . הן למאד יגענו בכחינו ומאדינו . למצוא דרך איך להשיג כ"י (=כתב יד) קודש תשובות רבותינו הק' גאונים הראשונים ז"ל . לחקוק בספר בדפוס נאה ומשוב' בירושלים עה"ק (=עיר הקודש) ת"ו (=תבנה ותיכונן) . ולסדרם בסדורי דבריהם ולשונם . לא חסר ולא יתיר ולא חלוף . כי כל דבריה' דברי ה' המה . ולשונם לשון (חכמים) מרפא. והמה ארזי הלבנון אדירי התורה אחוזי חרב מלומדי מלחמתה של תורה . עמודי גאוני עולם הם הגאונים הראשוני' ז"ל שהיו בזמן הדור הראשון אחר רבנן סבוראי ז"ל . מי יוכל לשער יקר ערך תור' תשובת' . כהיום מסיני נתנו . המעיין בהקדמ' נוראה תשובת רב שרירא גאון זצ"ל . יראה ויבין כי להם תהלה דומיה (הביטו נא וראו בדברי הרבנים הגאונים המובהקי' מפורסמים בארץ ובחו"ל רבני ספרד הי"ו ורבני אשכנז הי"ן חו_ פעה"ק ירושלם ת"ו הנדפסי' מעל"ד (=מעבר לדף) נודע כי הגאוני' ז"ל האירו עיני תבל ויושבי בה . מהם פנה מהם יתד לכל גדולי המחברים והמפרשי' הבאים אחריהם בכל דור ודור כנודע לכל גדולי יודעי דת ודין . וכאשר הזמין ה' את כתבי הקודש לידינו אחר הרבה יגיעות וחיפוש ירושלם . ובמחיר כסף מלא לקחנום . יגענו ולא הונח לנו עד אשר אם צרפנום בהגהת אותיותיה ופרטיה . יען כי עברו עליהם זמן זמנים מהרבה מאות שנים ועוד לא חבקו בהם ידים מעולם . וגם כי לא תמנו מלאכותינו בההגה' לבד כי גם לזאת שמנו עינינו להציג בגליוני הדפים איה מקום כבוד מאמרי רז"ל אשר בדבריהם הקדושי' הובאו . כי בהכתבים עצמם לא נתכנו . ןןןהמעיין במקורי מראה מקומות אשר הצגנו יפתחו לו שערי בינה גם בסוגיא . גם בהלכה . גם בכמה תשובות הצגנו בסופם בשני חצאי לבנה . לעיין במקומות שהובאו דבריה' בגדולי המחברים והמפרשי' ז"ל לסעד דבריהם מהתשובות הגאונים הללו . ואחרי כלות מלאכתינו ועסקינו בכתבי קדשי קדשים . אמרנו עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ ובחו"ל תורת הראשונים ז"ל . ולא תהי' תורת ה' תמימה . חתומה וסתומה . ויען אשר ראינו כי טוב בעיני ה' ית' לזכות את ישראל בסדורי תשובות הראשונים עם מקורי מעייני החכמי' בצידיהם ומהם בסופם אשר קראנום בשם מראה מקום . וכבר רצה אלהים את מעשינו . והאירו עינינו . הלכנו לאורם לתור אז בכל ספרי תשובות הגאונים הנדפסים הנמצאי' . לדעת מה מהם נדפס באותן התשובות . ולהבין ערך ההבדל ביניהם . ואלה שמות ס' התשובות אשר עברנו בהם לתור אותם . ס' שו"ת הגאונים הנדפס מקדם בקושטאנטינה ובפראג בשנת של"ה . וכולם תשובות קצרות מאד . וס' שערי צדק הנדפס בשאלוניקי בשנת תקנ"ב . וס' נהרות דמשק (בן משק) שנדפס בסופו שו"ת הגאונים ונקרא בשם שערי תשובה . בשאלוניקי בשנת תקס"ב . וס' הנקרא תשובות גאונים קדמונים הנדפס מחדש בברלין שנת תר"ח . וכאשר תמנו חפש מחופש מצאנו ראינו כי התשובות אשר הדפסנום בע"ה הלא הם כליל נזר תפארת התשובות . ועד היום לא נראה אורם בעולם . אך רק מעט מזעיר אשר הובאו באיזהו מקומן בספרי התשובות . וגם המה רובם ככולם . לא נדפס ככתבם ובלשונם . אך בשינוי לשון ובקיצור נמרץ ( ומפני זה לא חדלנו להדפיסן פה במתכונתן כדמות תבניתן בקובץ תשובות כתיבת יד שבידינו . ורשמנו בסופן בשני חצאי לבנה . תיבת שו,ת ישינות הוא מורה על ס' שו"ת הגאונים הנדפס בקושטא' ובפארג . ומהם רשמנו בסופן תי' שו"ת קדמונים . והוא מורה על שו"ת הנדפס בברלין . ומהם רשמנו בסופן ס' שערי צדק . או בספר שערי תשובה . (בסימן פלוני) . ואם יחפש הקורא הנעים בתורת ה' תמימה ימצא ההבדל) . וערבה לה' יגיעתינו כמנחת יהודא וירושלם ויעלה לריח ניחוח . ומגודל אהבת ידידת חמדת כתבי הקודש אשר זיכנו ה' להוציאם מכור הגנוז שהיו טמונים וגנוזים בגנזי מלכים ושרים רבני ירושלם עה"ק ת"ו מיום היותם זה הרבה מאות שנים ונעלמו מעין כל חי עד היום . לזאת קראנו שם הספר הנכבד והנורא ס' חמדה גנוזה וכשמו הטוב כן הוא . גם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א' מחידושי הרשב"א ז"ל למסכת יבמות . ממהדורא בתרא שלו . (והוא כתוב בסוף המסכתא) אשר לא נדפס מעולם . והעתקנוהו מכתיבת יד חידושי הרשב"א ליבמות שבידינו . נכתב בשנ' שי"ד לפ"ק . להרב מהר"ר אברהם מונסון ז"ל (עיין בס' שם הגדולי' להרב חיד"א ז"ל) ותהלה לאל כי השגנו עוד הרבה כתיבות ידות קדושים מגדולי הראשוני' כמלאכים זיע"א (=זכותו יגן עלינו אמן) שיטות וחידושין מהרמב"ן והרשב"א והרא"ש והריטב"א והנימוק"י ז"ל וכדומיהן על איזה מסכתות אשר לא נראו עוד על פני תבל ותקותינו בטח כי ע,י ידידי נחליאל אשר יהיו בעזרתינו . נוכל להוציאם לאור . לחלקם ביעקב ולהפיצ' בישראל . וזכות תורתם ועבודתם יגן עלינו ועל כל ישראל ויגדיל תורה ויאדיר ובא לציון גואל : כ"ד (=כן דעת) המדברים לכבוד התורה ולומדיה . הבאים עה"ח בש"א לירחא תליתאה שנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם פעה"ק ירושלם ת"ו בב"א (=במהרה בימינו אמן):
נאם זאב וואלף בא"א מהור"ר אברהם זלל"הה וואלפינזאהן
:
נאם שניאור זלמן בא"א מה"ו מנחם יוסף זללה"ה שניאורזאהן
:
אהבת ציון אל
תשכח לנצח
ספר חמדה גנוזה והוא תשובות הגאונים . תורתן של ראשונים . רבנן
קשישאי . גאוני קמאי . אשר הי' ספון וגנוז . מכמה מאות שנים . בכתי' יד ישן נושן . ומן שמיא אתייהיב לן נבזבזא דא . להוציא לאור תעלומה . ויעלצו בה אוהבי שמה . ויקוים בנו מקרא שכתוב ומלאה הארץ דעה :
גם הוספנו להדפיס בסוף הספר קונטרס א
' מחידושי הרשב"א ז"ל למס" יבמות ממהדורא בתרא שלו מכתב יד קודש . עוד לא נדפס מעולם :
הובא לבית הדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב וואלף וואלפינזאהן נ"י : והר"ר
שניאור זלמן שניאורזאהן נ"י תושבי עה"ק ירושלם תו'
נדפס בדפוס הגדול והמשובח
ע"י הרב המדפיס מוהר"ר ישראל ב,ק הי"ו על מכבש הדפוס משאת משה מונטיפיורי הי"ו ויהודית נשמתה בגנזי מרומים תחת ממשלת אדונינו המלך החסיד הרחמן שולטן עבד איל עזיז ירום הודו
פעה"ק ירושלים תובב"א

בשנת כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם
לפ"ק :

מצבת הקבר של זאב וולפנזון בהר הזיתים.

נספח :תקופתו של זאב וולפנזון בספרות היפה

 

 ארץ ישראל באמצע המאה ה-19, זמנו של זאב וולפנזון  ובעיקר תקופת רעידת האדמה בצפת   שִמשו רקע ליצירות ספרות מעטות. ביניהן: 'עיר קסומה:הגדה של שלושה דורות ( 1949) '  של יהושע בר-יוסף,  שמתארות את ימי רעידת האדמה  וספרו של  אהוד בן-עזר: 'אפרת. מחזור סיפורים', הוצאת תרמיל, תשרי תשל"ט/אוקטובר 1978. הספר הורחב לרומן שכתיבתו טרם הסתיימה בשם 'והארץ תרעד'. עריכה אחרונה: 14.2.2004. פרקי הרומן המורחב פורסמו בהמשכים בגיליונות העיתון המקוון: 'חדשות בן עזר' החל מיום 9.3.2006. 2. וכדאי להזכיר כאן גם את שני ספריו של אהרון ירושלמי "דודו של מחבר "אקסודוס "ליאון יוריס שחיבר שני ספרים על   חיי ישראל ב"ק המדפיס ומשפחתו ( אישתו של ירושלמי הייתה צאצאית של ב"ק ) 
ספרים אלו הם הגזע : סיפור על רקע היסטורי (תל-אביב : טרקלין, 1978 ויצא לאור שוב בהוצאת ירון גולן 1995 ) <על ר' ישראל ב"ק> והמשכו הענפים : ספור על רקע היסטורי (תל אביב : אל"ף, תש"ם 1980) על ילדיו של ב"ק . ( אבל זאב וולפנזון אינו מוזכר שם ).

ירושלמי השלים את הטרילוגיה על תולדות משפחת ב"ק בספר "הבית מאבני כורכר (תל אביב : ירון גולן, 1993)שבו הוא מתאר את התקופה מראשית המאה העשרים ועד היום בחיי המשפחה .

כן כדאי להזכיר גם את אלבום הקומיקס של אלי וגוט אלי וגולד" ( אלי גוט מחבר ודוד גולדשמיט צייר) גלגולה של מזוזה ( הוצאת המחברים , 2004) אלבום קומיקס לילדים חרדים על סיפור עלילותיהם של שני יתומים חרדים בגליל בזמן רעידת האדמה הגדולה של 1837 השר משה מונטיפיורי הוא אחת הדמויות

אלי וגולד חיברו עוד אלבומי קומיקס שעוסקים בתקופה זאת ובמרכזם עומד מונטיפיורי .

הם חיברו מאז אלבום המשך בשם :בין שתי טיפות  ( אלי וגולד קומיקס, 2005)  " שמתרחש ב-1841 בעקבות עלילת הדם בדמשק . עלילות נער צעיר והקוף שלו  ומכניס אישים כמו מוניטיפיורי ומכניסים דמויות ידועות אחרות בעולם החרדי הרב שמואל סלנט רבה של ירושלים לעתיד בדרך לארץ ישראל .והמשיכו לעסוק בתקופה בסיפוים נוספים כמו "הכתר שניצל ".  

 

ב-2008  יצא לאור  הספר "המשורר השביעי "  של יוסי יזרעאלי במאי תיאטרון ואחיינה של החוקרת שושנה הלוי " שבו  הוא מתאר את גילגוליו של ספר מיסטי נורא שהודפס בצפת לפני חורבנה ברעידת האדמה

 .זאב  וולפנזון  שהתעניין מאוד בספרים  קדומים ומסתוריים כמו "חמדה גנוזה "  מן הסתם היה מתעניין  גם   בספר זה שבמציאות ההיסטורית בלא בדיונית  הוא היה אמור להיות המגיה שלו אם היה יוצא לאור …  

אם מישהו יכתוב בעתיד יצירה ספרותית על תקופה זאת כדאי שינצל את דמותו הססגונית של זאב וולפנזון ,כאחת הדמויות היותר מעניינות של בני התקופה .

 

 

ביבליוגרפיה
משה מונטפיורי משה וירושלם : כולל ספור מסע להשר משה מונטיפיורי … בשפת ענגליש, אדות פרטי מסעו האחרון לארץ הקדושה בשנת תרכ"ו. לשפת עבר על ידי דוד גארדאן. , ליק : דפוס זיבערט, תרכ"ו.. תרגום שניח אשא אצמשביץ ,1876, ורשה .

.מ. טוקאצינסקי "חצר רבנו יהודה החסיד ןבית התלמוד תורה הכללי וישיבת עץ חיים הגדולה . " לוח ארץ ישראל שנה ט' תרס"ד ( 1903-1904) . הופיע שוב ב"לוח ארץ ישראל א' :מבחר מאמרים בעריכת אלי שילר ,הוצאת אריאל ,1980 .

כולל תאור של בניית ישיבת "עץ" חיים " והשתתפותו של זאב וולפנזון במבצע כסוכן הישיבה. 

אברהם משה לונץ "יובל בית הכנסת "בית יעקב " בחורבת רבי יהודה הנשיא תרכ"ד –תרע"ד  הופיע במקור ב"לוח ארץ ישראל כ-כא  תרע"ה ( 1914-1915 )  הופיע גם בתוך " "נתיבות ציון וירושלים :מבחר מאמרי אברהם משה לונץ .  הוצאת מוסד הרב קוק ,1970ושוב  בלוח ארץ ישראל:מבחר מאמרים כרך ג' . ערוך בידי אלי שילר  הוצאת אריאל ,1981.

תיאור בניית בית הכנסת "בית יעקב " בידי זאב וולפנזון . 

 

יהושע ילין זכרונות לבן ירושלים  תקצ"ד-תרע"ה / תקצ"ד-תרע"ה / ירושלים : (דפוס ציון), תרפ"ד. ,מהדורה מצולמת הוצאת אריאל ,1991.
יהושע ילין , זכרונות לבן-ירושלים : תקצ"ד-תרע"ח הוצאת בני משפחת המחבר , 1924. "ל ע"י בני משפחת המחבר במלאת לו שמונים שנה ; העריכה וההגהה והטפול בהדפסה נעשו על ידי אבינעם ילין (נכד המחבר, בן בנו הבכור דוד ילין ). מהדורה שנייה הוצאת גנזי ירושלים , 1972 , מהדורה שלישית ,הוצאת אריאל 1991 .

הרב חיים הירשנזון  חדושי הרח"ה : למסכתא הוריות בבלי וירושלמי 

 חלק שלישי  הוא קונטרס חליפות מכתבים. הערות רבנים ותלמידי חכמים על חלק ראשון ותשובותי עליהם ובהם גם נקודות היסטוריות והשקפות מעניינות בפרק התחיה ובכל ההופעות בענינים העומדים על הפרק .  ירושלם,  דפוס העברי תרפ"ו  1926

. ירושלם,  דפוס העברי תרפ"ו  1926

 

כולל התקפה על הדרך שבה מתואר זאב וולפנזון בספרו של יהושע ילין ותיאור איך פעל להכרתם של האשכנזים כיהודים לכל דבר בעיני השלטון העותמאני .


אריה לייב פרומקין תולדות חכמי ירושלים : משנת ה"א ר"ן ליצירה עד ה"א תר"ל ליצירה יצא לאור בשלשה חלקים עם תולדות המחבר ותמונתו, ועם הערות והוספות רבות ; מלואים ומפתחות מאת אליעזר ריבלין ירושלים : דפוס סלומון, תרפ"ח-תר"ץ /
פנחס בן צבי גרייבסקי בנות ציון וירושלים : ספר זכרון לשמותיהן ופעולותיהן של אחיותינו … העסקניות בחמר וברוח על שדי הישוב הישן-החדש בירושלם, עריה ומושבותיה , ירושלם : דפוס צוקרמן, תרפ"ט-תרצ"ג, מהדורה חדשה ירושלים : יד בן צבי, תש"ס.  
כולל פרקים על אישתו של זאב וולפנזון רבקה, ועל בתו ""ממקה".

חיים מיכל מיכלין "כולל הפרושים בירושלים בסוף המאה השישית " "תבונה " שנה שנייה גליון 4.1.1933 

כולל  רשימת חלוקה של הפרושים משנת 1838 ? ומוזכרים בו " ר' אברהם משקלאב ובנו זאב וולף " כולל סכומי הכסף שקיבלו מרוסיה.

 

\אליהו לנדא "מצבת קבורת רחל עד היום הזה "לזכר מרת רחל רלבג ז"ל תר"ץ. –תרצ"ד " בתוך "גנזי ירושלים קיח קיט, תרצ"ד .
מאמר הספד על רחל נכדתו של זאב וולפנזון שכולל מידע רב גם על הסב.

 ועד היובל לחיים מיכל מיכלין " תפארת שיבה :ספר החיים למע"כ… מוהר"ר חיים מיכל מיכלין, ליום הגיעו לתפארת שיבה ((כ"ט שבט תרכ"ז-שבט תרצז))  ירושלים : (דפוס עדני, תל אביב), תרצ"ז .כולל רשימת של מנחם וולפנזון שבה הוא נזכר בסבו זאב ובמקורביו .

ישראל בן זאב "תולדות חיי הרב הגאון הדיין ואלפינזאהן מחבר מחזה אברהם הדיין הראשון לעדת האשכנזים הפרושים בארץ ישראל " הקדמה ל"מחזה אברהם –תגלחת בחול המועד מאת אברהם ואלפינזאהן הביא לבית הדפוס וערך אליהו לנדא . הוצאת יעקב אלעזר לנדא תל אביב,תש"ז .

דוד תדהר ,האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו הוצאת ספריית ראשונים ,תל אביב. 1947 . כרך א' ע' 304

שלמה זלמן ריבלין ( כותב אנונימי ) חיים הילל ריבלין ( עורך שתחת שמו הופיע הספר ) חזון ציון : שקלוב וירושלים : תולדות עלית תלמידי הגר"א ומפעליהם ביסוד הישוב בארץ ישראל. (תל-אביב) : (דפוס א. מוזס), (תש"ז,1947

חיים מיכל מיכלין בראי הדורות :אוסף מאמרים, זכרונות ורשימות על ירושלים,

  תל-אביב : צ. ליינמן, תש"י,1950.

כולל גם הקדמה מקיפה ומפורטת של ישראל בן זאב שמספר על קשריו של מיכלין עם זאב וולפנזון.

ישראל בן זאב "תנועת "חזון ציון " גורם ראשון בבניין מדינת ישראל ". בתוך "מוסדי ארץ –מאמרים וחלקי מאמרים על תולדות עליית תלמידי  הגר"א "מוסדי ארץ " מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים מאת ותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א .מסודר ומוצא לאור על ידי ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים .תשי"א.
אליעזר יערי שליחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני ועד המאה ה-19 .מוסד הרב קוק תשי"א.
אליעזר הורביץ ( עורך ) מוסד היסוד : תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י. ירושלים מהדורה א' בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן,1951 .מהדורה ב' מוחבת : הוצאת ועד הכללי כנסת ישראל, תשי"ח. .יצא לאור שוב בדפוס צילום בשנת 2000 תחת השם " מוסד היסוד :תולדות ראשית הישוב בירושלים על ידי תלמידי הגר"א : [תמצית מתוך:
תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים] / [בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן בארץ ישראל ;.
אליעזר הורביץ ( עורך ) מוסד היסוד :
תמצית מתוך תולדות ועד הכללי כנסת ישראל ירושלים : בו כלולים עיקרי התולדות של הישוב הישן בא"י / בעריכת הועדה לתולדות הישוב הישן בא"י ; נערך לדפוס ע"י אלעזר הורביץ, יצא לאור ב-1951 , מהדורה ב' מורחבת ירושלים : ועד הכללי כנסת ישראל, תשי"ח 1958 .

יוסף זונדל וסרמן "הכסף יענה את הכל .." בתוך "ירושלים העתיקה :לקט סיפורים אגדות ותיאורי חיים " ערכו יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן "הוצאת המכון לאיסו,ף סיפורי ארץ ישראל ואגדותיה ,תשי"ח. ע' 186-187אברהם שמואל שטייין

/    תל-אביב :   אל"ף,   תשכ"ד 1964 

יצחק יעקב ילין "החלוץ הראשון " ( ר' וולעלויל באבעס" ) בתוך "אבותינו : פרקי -היסטוריה והווי, דמויות וסיפורים מחיי בוני הישוב הראשונים .ירושלים : מוסד הרב קוק, (תשכ"ו, 1966 ). ע' יח-כ.
אברהם בנימין ריבלין ירושלים :תולדות הישוב העברי במאה התשע-עשרה ; הקדמה – דוד בן-גוריון.הוצאת אלי"ך , 1966 .

יהושע קניאל היחסים בין הספרדים והאשכנזים בישוב הישן בירושלים:<מהתישבות תלמידי הגר"א עד שנות ה-80 של המאה ה-19 .  עבודת גמר לתואר שני ,אונ' בר אילן , 1970

 

אליעזר רפאל מלאכי פרקים בתולדות הישוב הישן :קובץ מאמרים,הקיבוץ המאוחד ,1971
אברהם בנימין ריבלין עטרה ליושנה :פעולות, פרשיות, מאורעות והישגים בישוב העברי בירושלים במאה התשע-עשרה,הוצאת אל"ף 1973 .
.
יוסף זונדל וסרמן "" הבקשיש המתיק את הדין –רבי זאב וולפנזון " בתוך "מיקירי ירושלים "דמויות מתלמידי הגר"א מוילנה ואחרים . הוצאת מסלול ,תל אביב תשל"ג

שושנה הלוי ספרי ירושלים הראשונים :
הספרים, החוברות והדפים הבודדים שנדפסו באותיות עבריות בחמישים השנים הראשונות לדפוס העברי בירושלים <תר"א-תר"ן, 1841-1890 מכון יד בן צבי 1975 .

 יהושע קניאל "מאבקים אירגוניים וכלכליים בין העדות בירושלים במנאה הי"ט" בתוך פרקים בתולדות הישוב היהודי בירושלים: כרך ב ' הוצאת יד בן צבי  ,1976 

(מהדורה מתוקנת ומורחבת של הספר 'הספרים העבריים שנדפסו בירושלים בחמישים השנים הראשונות – תר"א-תרנ"א (1841-)'1891, ירושלים מוסד יד בן צבי תשכ"ג"1963  .) הספר ראה אור שוב במהדורה מצולמת בהוצאת אריאל בשנת 2005 במלאת 20 שנה לפטירתה של שושנה הלוי.

יעקב משה ריבלין ראשית הישוב היהודי מחוץ לחומות.הוצאת המשפחה תשל"ח ( כולל פרק על הגוורדיה היהודית ) .

גרשון גרא כל ההתחלות ספרית מעריב ,1984 ( כולל פרק על הגברדיה היהודית )

רות פ. גודלשמידט-לעהמאנן משה מונטיפיורי, :   1885-1784    ביבליוגרפיה  משגב ירושלים, המכון לחקר מורשת יהדות ספרד והמזרח, תשמ"ה (1984.

כולל איזכור יחיד של שיר תהילה שכתב זאב וולפנזון לכבודו של מונטיפיורי.

צבי קרגילה "שד"ר מירושלים לקהילות בצפון אפריקה " בתוך מיכאל :מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ,המכון לחקר התפוצות ,תל אביב ,תשמ"ה .כרך ט'. ע' קצד-קצט. ( המאמר שלכאורה עוסק בשליחות של אברהם וולפנזון עוסק למעשה בזאב וולפנזון והמדובר בטעות של החוקר).
אריה מורגנשטרן "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון ,רלב"ג רובלר ושפירה " בתוך גאולה בדרך הטבע :תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס –ת"ר 1800-1840 –מחקרים ומקורות .מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז

שאול ספיר "מקנטרברי לירושלים :לקר תולדותיה של תחנת הרוח באנגלית בירושלים לאור גילויים חדשים " קתדרה ספטמבר 1996.

 

אמנון מיכלין מעשי רוקחים : פרקים בתולדות הרוקחות בארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון ,1999

אמנון מיכלין הוא נכדו של חיים מיכל מיכלין שהיה שכן  וידיד של זאב וולפנזון ושל צאצאיו .

יהושע קניאל במעבר: היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט : בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות מבחר מאמרים, יד בן צבי 2000

 

 

מרגלית שילה נסיכה או שבויה? :החוויה הנשית של היישוב הישן בירושלים,אוניברסיטת חיפה ומורה ביתן ,2001

שבתי זכריה סיפורי חצרות ובתים בין החומות :פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים העתיקה בדורות האחרונים,הוצאת ראובן מס ,2006 . כולל פרק על אברהם הדיין ועל בנו זאב וולפנזון .

אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים :חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשרה"הוצאת שלם ,ירושלים ,2007.
ישראל בן זאב "שלושה ממיסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע עשרה רבי ישראל משקלוב ,רבי אברהם הדיין וולפינזון ובנו רבי זאב איש ירושלים ". מאמר גדול שלא פורסם בדפוס  .

קישורים רלבנטיים
בלוג משפחתובלוגיה :בלוג לחקר תולדות משפחות
הבלוג של חיים פרידמן :חוקר שושלות

 

ראשיתו של הדפוס בארץ ישראל

שחזור בית כנסת "בית יעקב "

 

הספר שהחריב את העיר צפת :  מאמרה של פרופסור נורית גוברין על "המושרר השביעי " רומן מיסטי על ספר שהודפס בצפת לפני רעידת האדמה

שבתי זכריה חוקר תולדות משפחת וולפנזון
היה היה איש גיבור : עוד חקירה משפחתית
התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון .

 

 

שיר סיום של זאב וולפנזון לספר שהגיא.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פרופסור נורית גוברין  On מאי 1, 2008 at 10:41 am

    איזה תאריך!
    א. קראתי קריאה ראשונה ומהירה את המחקר המרתק והמעמיק שלך על משפחת וולפנזון, ואני מלאה התפעלות. אכן יש שאלות שנשארו פתוחות, אבל עצם היכולת להעמידן היא כבר יותר ממחצית הדרך. ועוד אחזור אליו. .
    ב. חשוב לתת בכל מקום תאריך עברי ולועזי גם יחד. במיוחד לרעידת האדמה, כולל השעה שבה קרתה

    ד. על הקיסר פרנץ יוזף ויחס היהודים אליו כפי שהתבטא ד.בספרות העברית, כתבתי מחקר גדול שכונס בספרי 'כתיבת הארץ. ארצות וערים על מפת הספרות העברית'. .
    ה. . דניה עמיחי-מיכלין, שהיתה תלמידתי, והיא ממשפחת הרוקח אמנון מיכלין, היא זו שפירסמה את הביוגרפיה על אי"ש: אברהם יוסף שטיבל. . אני מאחלת לך שתצליח להשלים את מחקרך, גם אם תשארנה שאלות פתוחות, ותוציאו לאור בדפוס להנאת הרבים המתעניינים.
    בברכה ובתודה
    נורית גוברין

  • רוני  On מאי 2, 2008 at 6:09 pm

    נהניתי מאוד לקרוא את מחקריך על הוולפינזונים,
    הנני נצר לאחד בשם שלמה יוסף אליאך שהיה פעיל מאוד בשנים עליהם כתבת [המאה ה 19], בין היתר היה קשור גם לבי"ח ביקור חולים ולבית התבשיל המפורסם בירושלים, כרגע אני בודק בחומרים המשפחתיים שברשותי, האם מוזכרים הוולפינזונים, אם אמצא משהו אודיעך ואשלחך, אשמח אם גם אתה תנהג כך לגבי אותו שלמה יוסף אליאך. או לחילופין שלח לי הפניות לספרים בהם נתקלת בשמו תוך כדי מחקרך

    תודה

  • מספר 666  On מאי 11, 2008 at 6:19 am

    באחת החוברות של "גנזי ירושלים " מוסיף ההיסטוריון של ירושלים וקרוב וידידי המשפחה פנחס גרייבסקי על רבקה וולפנזון :
    "עם נשים אחרות יסדה את חברת "נשים שאננות ..
    וגם הפראים מאותה התקופה יראו ממנה ולא העזו לפגוע במישהו ברחוב חברון .ולא פעם הובאו כאלה לביתה אסורים על ידה המושלים ב"סראיה " כבדוה והוקירוה ( גנזי ירושלים כ"ג ע' 4)
    חבל שאין גרייבסקי מפרט בעניין זה האם הייתה רבקה אמזונה לוכדת עבריינים ? מן הסתם הוא מתייחס לפרשה שבה לכדה ריבקה וולפנזון עבריין כלשהו ולדבריו זה קרה יותר מפעם אחת.
    אבל פרטים על המקרים המעניינים חסרים וחבל .

  • מספר 666  On מאי 14, 2008 at 5:35 pm

    חוקר תולדות ירושלים עו"ד שבתי זכריה עסק בספרו סיפורי חצרות ובתים בין החומות
    במשפחתו של זאב וולפנזון כשהוא מתבסס על כתבים לא ידועים של ד"ר ישראל בן זאב שאותם שימר . בין השאר הוא כותב שם על עליית אבי המשפחה בארץ ישראל רבי אברהם הדיין ומעשיו בארץ ישראל כתב בצורה מרתקת ד"ר ישראל בון זאב שהיה דור חמישי לרבי אברהם בכתביו שחלקם היגיעו לידי …."על עלייתו של רבי אברהם הדיין וולפינזון לארץ מסופרים סיפורים נפלאים וביחוד מרגשים דבריו של בן זאב על צעדיו הראשוני של אברהם הדיין בירושלים ,ואופן כניסתו לשערי העיר ".
    אבל את סיפור הכניסה הדרמטי של אברהם הדיין ואישתו לירושלים לא הביא עו"ד זכריה בספרו זה,
    והוא מספר אות הסיפור הזה כאן במאמר זה בפרסום בכורה עולמי .

    וזהו בהחלט סיפור יפה .

    נשאלת רק השאלה ::עד כמה אפשר לסמוך על סיפור זה?

    ראו :
    אברהם הדיין נכנס לירושלים

    http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp

  • מספר 666  On מאי 16, 2008 at 8:28 am

    לרגל כתבה אני מחפש מידע ועל בתיה בריינה לנדא בתו של זאב וולפנזון ועל בעלה אליעזר לנדא.
    אם יש מישהו שיש בידו מידע ופרטים מיוחדים על הזוג ובעיקר תמונות או ציורים של מישהו מבני הזוג באיזה אלבום ישן הוא מוזמן ליצור עימי קשר .

  • ד"ר אריה מורגנשטרן  On מאי 25, 2008 at 10:00 pm

    תוך כדי איסוף חומר לספר על בית הכנסת "החורבה" מצאתי הבוקר כתבה בעתון "הלבנון"משנת תרכ"ט (1869) שיש בה כדי להעיד על קיומו של ארגון הגנה יהודי שהוקם בירושלים ביזמת יהודי העיר .
    זו הפעם הראשונה שנתקלתי במקור זה ועד כמה שאני זוכר, עדות זו לא צוטטה עד כה במחקרים בתולדות הישוב במאה התשע-עשרה .
    יש בעדות כדי להפריך את טענת החוקרים( כמו גצל קרסל, בצלאל לנדא וההולכים בעקבותיהם) שסיפור "הגברדיה" הירושלמית, לא היה ולא נברא, ואך נולד על ברכי סיפורי ארגון "ההגנה" והמחתרות ערב הקמת המדינה.
    על פי הכתבה החמיר מצב הבטחון בירושלים וסביבותיה בשנת 1869 וחיילי הפחה, במקום לדאוג לבטחון העיר ותושביה השתתפו בעצמם במעשי אונס ושוד אלים של נוצרים ויהודים. וכך נאמר שם בין היתר : " כן רבו פה בימים האלה גנבים ושודדי לילה…ואך אל בתי העברים יבואו, כי פחד היהודים לא נפל עליהם…על כן נדדה שנת היהודים בימים האלה כעשיר כאביון". בכתבה מתואר מעשה שוד שנעשה על-ידי "שומרי העיר" שחדרו באישון לילה לביתו של פקיד העדה הספרדית רבי יצחק בכר חיים שיריזלי ובאיומים על חייו שדדו ממנו סכום של 276 פרנק שהחזיק בביתו למשמרת. לאחר מכן עוד היכוהו מכות חרב על ראשו ובכל פלגי גופו, מעשה שלשמעו נרעשה כל ירושלים. וכך מסיים הכותב : " ומאז ועד היום בכל לילה ישמע קול המולה במחנה העברים ואין מושיע, והשומרים מחיל הפשה לא ישימו לב…והנה עתה בכל לילה בני ציון הבחורים האבירים יסובבו בעיר לשמור את אחיהם לקיים מה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום ההוא וכל הלילה"

    הכתבה פורסמה בגליון "הלבנון" מיום כ"ט תמוז תרכ"ט (1869).

  • מספר 666  On יוני 8, 2008 at 8:45 am

    בתו של זאב וולפנזון הייתה בתיה בריינה
    שנקראה על שם סבתה שנהרגה ברעידת האדמה בצפת.
    בעלה השני היה אלעזר לנדא נינו של הגאון מוילנה .
    כתבה גדולה על שניהם וגם עם נספח על אחיה של בתיה בן ציון יש כאן
    מסע החיפושים של אלעזר ובתיה לנדא
    http://www.notes.co.il/eshed/44795.asp

  • שרה ברנע  On יולי 5, 2008 at 5:39 am

    אלי שלום
    אני קוראת בעניין את מאמריך, ושומעת גם מד"ר אריה מורגנשטרן .
    אני עובדת במרכז מידע של בית הקברות בהר הזיתים מטעם "עיר דוד" , מדריכה סיורים בהר ומכינה מערכי הדרכה.

    במסגרת שוטטות בהר,נפלו עיני על המצבה וחשבתי שאולי זה יעניין אתכם.
    על המצבת כתוב :
    "כי נקטפה בימי נעוריה
    היפהה בנשים לקברות הובלה
    ייהי בעת לידתה כי מתה
    חנה
    אשת זאב וולפינזון
    בת רבי יהושע לוי
    "
    נהפכה שמחה

    המצבה נראית מודרנית והתברר שמדובר במקרה מוות שאירע ב1927 ( תאריך פטירה ט' טבת תרפ"ז, 12.12.27 ) ושם נעוריה של חנה היה ברמן . יתכן ומדובר בקרוב משפחה של זאב וולפנזון הראשון.
    (אשמח לשמוע אם הגברת מתחברת איכשהוא למשפחה..

  • אוולין  On אוגוסט 22, 2008 at 2:07 pm

    עד כמה שזכור לי כתב הסופר העיתונאי ר' בצלאל לנדוי ז"ל, מאמר על הגברדיה הזו. במאמר הוא טוען שאין כל אסמכתא או ראיה כל שהיא לקיומה האגדה הזו, שנוצרה ע"י משפחת ריבלין.
    האם לא היה מן הראוי להביא מאמר זה ולהתמודד עמו?

  • מספר 666  On אוגוסט 26, 2008 at 9:52 pm

    כפי שצויין במאמר אכן נראה שכל מה שמסופר על הגברדיה בשנות העשרים של המאה ה-19 הוא חשוד כסיפורים בדויים של משפח ריבלין ( שאולי קיבלו אותם מבני משפחת וולפנזון ?).
    מצד שני מה שמסופר על הגברדיה במחצית השנייה של המאה ה-190 נראה שיש לו בסיס אמיתי כל שהוא במציאות .
    ידוע לנו שהיו אז משמרות של הגנה עצמית בשכונות ירושלים כמו מאה שערים ונראה שזהו הבסיס לסיפורי הגברדיה בתקופה זאת ואיני רואה כל סיבה לדחות זאת לחלוטין.

  • מספר 666  On אוגוסט 26, 2008 at 9:52 pm

    כפי שצויין במאמר אכן נראה שכל מה שמסופר על הגברדיה בשנות העשרים של המאה ה-19 הוא חשוד כסיפורים בדויים של משפח ריבלין ( שאולי קיבלו אותם מבני משפחת וולפנזון ?).
    מצד שני מה שמסופר על הגברדיה במחצית השנייה של המאה ה-190 נראה שיש לו בסיס אמיתי כל שהוא במציאות .
    ידוע לנו שהיו אז משמרות של הגנה עצמית בשכונות ירושלים כמו מאה שערים ונראה שזהו הבסיס לסיפורי הגברדיה בתקופה זאת ואיני רואה כל סיבה לדחות זאת לחלוטין.

  • ד"ר עמנואל סגל  On ספטמבר 14, 2008 at 8:24 pm

    מי יודע את שנת נישואיו של ד"ר ישראל בן-זאב?

  • מספר 666  On נובמבר 14, 2008 at 7:38 am

    לבני משפחת וולפנזון (בן-זאב ) ישראל ובחו"ל שלום

    השנה הבאה שנת 2009 היא על פי המסורת המשפחתית שנת ה-200 לעליית אבי המשפחה ר' אברהם וולפנזון הדיין ואשתו לארץ ישראל בשנת 1809 . וזה 39 שנים אחרי ניסיון קודם של עלייה בשנת 1770 של סבו של אברהם הדיין ,עזריאל משקלוב בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
    ובמשך 200 השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
    בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב .
    בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
    בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל . .
    בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו האחראיים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים ". .
    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל
    בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי .
    בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה .
    בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים
    בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.
    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
    בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
    איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.
    וזוהי רק רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחהב200 שנות ישיבתם בארץ ישראל

    איזה כיף להיות שייך וחלק מסיפור כל כך מרתק!
    איזה כיף להעביר את הסיפורים וההיסטוריה המשפחתית לדור הבא!

    אנו בוחנים בימים אלו את האפשרות לבצע מספר פעולות לכבוד האירוע כגון:
    1. סיורים בעקבות סיפורי המשפחה ברחבי הארץ
    2. פגישות מצומצמות במקומות שונים בארץ.
    3. מפגש גדול בקיץ שיזמין אליו כל מי ששיך למשפחה. מפגש שיחגוג את תרומתה האדירה של משפחת וולפנזון לישוב היהודי במשך 200 שנה . .

    אנחנו מחפשים בימים אלו נציגים של כל פלג שיכול לשתף פעולה לביצוע מפגשים אלו.
    אין לי ספק שזו תהייה חוויה שתעניק לנו ולדורות רבים אחינו הרבה עניין שמחה וגאווה.

    השלב הבא יהיה פגישה של "צוות המארגן". כל מי שמוכן לרתום עצמו ל"צוות המארגן" לארגון חוויה זו אנא שלחו אלי את הפרטים שלכם (שם מלא, טלפון, ואמייל) כדי שאוכל להזמינכם לפגישה זו.

    שלכם.
    אלי אשד בלש תרבות
    נצר למשפחת וולפנזון

    עירון דיבון נצר למשפחת וולפנזון
    052-3840044
    divon@sachlav.co.il

    I Sachlove u!
    Divon Yron
    Sachlav CEO
    http://www.IsraelOnTheHouse.com
    עירון דיבון
    מנכ"ל סחלב
    http://www.tiyul.com

  • ד"ר עמנואל סגל  On נובמבר 17, 2008 at 11:16 am

    נרשמתי לאתר המדבר על החרם. ההרשמה הצליחה אך אני לא יכול להוסיף תגובה.

    לפי המסורת המשפחתית שלי. זאב וולפנזון הוא שיזם את התרת החרם על מונטיפיורי. כי אמר שזה בזיון שהחרם יהיה תקף. אם מונטיפיורי היה מודע לחרם לפני היוזמה של זאב אינני יודע, אך נראה לי שהוא היה מספיק מעורה בקהילה כדי לדעת זאת. גם את "הגרירה" על כסא ולא על הארץ יזם זאב והגרירה של ארבע אמול הייתה בביתו ולא בפומבי.

  • מספר 666  On נובמבר 17, 2008 at 11:54 am

    כאן במאמר התייחסות מפורטת לפרשה זאת ולמעורבות של זאב וולפנזון בה :
    "מספרים שלזאב היה קשר עם פרשת החרם על משה מונטיפיורי .
    על פי הסיפור ( המופיע בספר "אבותינו " מאת יצחק יעקב ילין ) כאשר ב-1855 מונטיפיורי ובן לווייתו הד"ר לוי נכנסו במסעו הרביעי של מונטיפיורי לארץ ישראל למתחם הר הבית היו מי שנידו אותם על כך .ולפי הסיפור אנשי ירושלים התרחקו מהם ד' אמנות ממנודים .
    אך קשה היה להשאיר נידוי על אישיות כזאת שעשתה כל כך הרבה למען ארץ ישראל אך גם לבטל אותו סתם ככה היה בלתי אפשרי והיה צורך למצוא מוצא של כבוד .

    אז פנה רבי ישעיהו ברדקי למונטיפיורי להשפיע עליו שיקבל את הנידוי וינהג כדין .מונטיפיורי הסכים והוסכם שהדבר כלומר "קבלת הנזיפה" יסודר בביתו של זאב וולפינזון שהיה ידוע לכל כמקורב למונטיפיורי .
    בביתו של זאב קיבל סיר משה נזיפה בהגררו על הארץ ד' אמות כדין . אלא שזאב סידר שהגרירה לא תהה על הארץ ממש אלא תוך ישיבה על כיסא באופן מיוחד של כבוד לכבודו של סיר משה .
    כאן הסיפור נשמע כבר כמסורת משפחתית ותו לא ,ידוע שעל מונטיפיורי אמנם הוטל חרם בידי כמה קנאים ירושלמים אולם ספק רב אם הדבר הובא אי פעם לידיעתו …
    "
    וכאן כדאי להוסיף שכל הסיפור כפי שהוא מובא ב"אבותינו " נראה כערבוב של פרטים .
    ידוע שהביקור שאכן היה של משה מונטיפיורי בהר הבית ביחד ע מזזכירו איעזר הלוי היה בביקורו השישי בארץ ישראל וזה היה בשנת תרכ"ו .
    אבל הרב ישעיהו ברדקי שמוזכר בסיפור כקשור לחרם נפטר בשנת תרכ"ג שלוש שנים קודם לכן .
    נראה שיש כאן ערבוביה של שתי שמועות שונות הנוגעות למונטיפיורי :
    אחת משנת תרט"ו כאשר מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל ונתן תרומת כסף לבית אולפנה לנערות.ואך על פי שלפי תוכנית הלימודים לא היה בה דבר המנוגד לדת או לדעת הרבנים ,קנאי ירושלים שמעולם לא היה מחסור בהם ראו בצעד זה עברה והחליטו בינהם לנדות את מונטיפיורי ..
    וכאן אכן הייתה השתדלות של רבי ישעיהו ברדקי ( ואולי בסיועו של מקורבו זאב וולפנזון)
    לבטל את החרם.
    ברדקי אולי בעזרת מקורבו וולפנזון אכן הצליח לרסן את הקנאים אבל שיכנע את מונטיפיורי בהזדמנות זאת להעביר את הכסף שהיה מיועד לבית ספר לבנות ל"תלמוד תורה" מסורתי לבנים .והכל בא בכך על ישובו בשלום .
    מונטיפיורי אגב לא נעלב אז מרצון הקנאים להטיל עליו נידוי ואפילו שיבל אותם על קנאותם לדת ואומץליבם .ובגילוי נדיר של נדיבות ביום שבו עלה לתורה ציווה לברכם בברכת "מי שברך".
    זאת הייתה פרשת חרם אחת.

    כמה שנים לאחר מכן בשנת תרי"ז כאשר ברדקי היה בין המתים מונטיפיורי עלה להר הבית ולמקום המקדש והקנאים ששכחו אתנדיבותו של מונטיפיורי מהעבר מיהרו להטיל עליו חרם כדת וכדין בתקיעת שופר וכל שאר האביזרים .
    אבל רבני ירושלים ככל הידוע לנו התעלמו לחלוטין מהחרם הזה ובוודאי שלא היה צורך בזאב וולפנזון שיישב את הפרשה
    כל הסיפור אגב ידוע לנו מגיסו של זאב , העיתונאי יעקב גולדמן שכתב רשימה על הפרשה בעיתון "הצפירה " גיליון 108 בשנת תרמ"ז כאשר הברון רוטשילד נכנס גם הוא להר הבית.ואז חקר גודלמן את הרב שמואל סלנט לגבי הפרשה הקודמת של ביקור מונטיפיורי בהר הבית .
    הרב שמואל סלנט סיפר לגולדמןו שהוא אכן התווכח עם מונטיפיורטי בעניין והשר הצטער על הנושא אבל לא היה שום חרם .
    וולפנזון אגב אינו מוזכר כלל ברשימה הזאת שכתב גיסו שאין להעלות על הדעת שלא היה מזכיר אותו אם היה מעורב בעניין.
    עם זאת כדי להוסיף על הבלבול
    יש לציין בספר של ל.א פרנקל שביקר בירושלים בשנת תרס"ז בשם "ירושלמה "( ע' 213) הוא מזכיר את כניסת מונטיפיורי להר הבית ולפי זה אכן המדובר על שנת תרס"ו בביקורו הרביעי של מונטיפיורי .
    אז אולי אחרי הכל היו שני ביקורים של מונטיפיורי בהר הבית ?
    הדברים מסובכים ודורשים חקירהנוספת.

    בכל מקרה הסיפור על התרת החרם בביתו של וולפנזון נראה בכדוי ומן הסתם היה שמועה שהופצה בידי אחד מצאצאיו כסיפור טוב לשעות הפנאי .
    עלינו כחוקרים להשתדל להבדיל בין דברי אמת ובין בדותות .

  • מספר 666  On נובמבר 17, 2008 at 11:54 am

    כאן במאמר התייחסות מפורטת לפרשה זאת ולמעורבות של זאב וולפנזון בה :
    "מספרים שלזאב היה קשר עם פרשת החרם על משה מונטיפיורי .
    על פי הסיפור ( המופיע בספר "אבותינו " מאת יצחק יעקב ילין ) כאשר ב-1855 מונטיפיורי ובן לווייתו הד"ר לוי נכנסו במסעו הרביעי של מונטיפיורי לארץ ישראל למתחם הר הבית היו מי שנידו אותם על כך .ולפי הסיפור אנשי ירושלים התרחקו מהם ד' אמנות ממנודים .
    אך קשה היה להשאיר נידוי על אישיות כזאת שעשתה כל כך הרבה למען ארץ ישראל אך גם לבטל אותו סתם ככה היה בלתי אפשרי והיה צורך למצוא מוצא של כבוד .

    אז פנה רבי ישעיהו ברדקי למונטיפיורי להשפיע עליו שיקבל את הנידוי וינהג כדין .מונטיפיורי הסכים והוסכם שהדבר כלומר "קבלת הנזיפה" יסודר בביתו של זאב וולפינזון שהיה ידוע לכל כמקורב למונטיפיורי .
    בביתו של זאב קיבל סיר משה נזיפה בהגררו על הארץ ד' אמות כדין . אלא שזאב סידר שהגרירה לא תהה על הארץ ממש אלא תוך ישיבה על כיסא באופן מיוחד של כבוד לכבודו של סיר משה .
    כאן הסיפור נשמע כבר כמסורת משפחתית ותו לא ,ידוע שעל מונטיפיורי אמנם הוטל חרם בידי כמה קנאים ירושלמים אולם ספק רב אם הדבר הובא אי פעם לידיעתו …
    "
    וכאן כדאי להוסיף שכל הסיפור כפי שהוא מובא ב"אבותינו " נראה כערבוב של פרטים .
    ידוע שהביקור שאכן היה של משה מונטיפיורי בהר הבית ביחד ע מזזכירו איעזר הלוי היה בביקורו השישי בארץ ישראל וזה היה בשנת תרכ"ו .
    אבל הרב ישעיהו ברדקי שמוזכר בסיפור כקשור לחרם נפטר בשנת תרכ"ג שלוש שנים קודם לכן .
    נראה שיש כאן ערבוביה של שתי שמועות שונות הנוגעות למונטיפיורי :
    אחת משנת תרט"ו כאשר מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל ונתן תרומת כסף לבית אולפנה לנערות.ואך על פי שלפי תוכנית הלימודים לא היה בה דבר המנוגד לדת או לדעת הרבנים ,קנאי ירושלים שמעולם לא היה מחסור בהם ראו בצעד זה עברה והחליטו בינהם לנדות את מונטיפיורי ..
    וכאן אכן הייתה השתדלות של רבי ישעיהו ברדקי ( ואולי בסיועו של מקורבו זאב וולפנזון)
    לבטל את החרם.
    ברדקי אולי בעזרת מקורבו וולפנזון אכן הצליח לרסן את הקנאים אבל שיכנע את מונטיפיורי בהזדמנות זאת להעביר את הכסף שהיה מיועד לבית ספר לבנות ל"תלמוד תורה" מסורתי לבנים .והכל בא בכך על ישובו בשלום .
    מונטיפיורי אגב לא נעלב אז מרצון הקנאים להטיל עליו נידוי ואפילו שיבל אותם על קנאותם לדת ואומץליבם .ובגילוי נדיר של נדיבות ביום שבו עלה לתורה ציווה לברכם בברכת "מי שברך".
    זאת הייתה פרשת חרם אחת.

    כמה שנים לאחר מכן בשנת תרי"ז כאשר ברדקי היה בין המתים מונטיפיורי עלה להר הבית ולמקום המקדש והקנאים ששכחו אתנדיבותו של מונטיפיורי מהעבר מיהרו להטיל עליו חרם כדת וכדין בתקיעת שופר וכל שאר האביזרים .
    אבל רבני ירושלים ככל הידוע לנו התעלמו לחלוטין מהחרם הזה ובוודאי שלא היה צורך בזאב וולפנזון שיישב את הפרשה
    כל הסיפור אגב ידוע לנו מגיסו של זאב , העיתונאי יעקב גולדמן שכתב רשימה על הפרשה בעיתון "הצפירה " גיליון 108 בשנת תרמ"ז כאשר הברון רוטשילד נכנס גם הוא להר הבית.ואז חקר גודלמן את הרב שמואל סלנט לגבי הפרשה הקודמת של ביקור מונטיפיורי בהר הבית .
    הרב שמואל סלנט סיפר לגולדמןו שהוא אכן התווכח עם מונטיפיורטי בעניין והשר הצטער על הנושא אבל לא היה שום חרם .
    וולפנזון אגב אינו מוזכר כלל ברשימה הזאת שכתב גיסו שאין להעלות על הדעת שלא היה מזכיר אותו אם היה מעורב בעניין.
    עם זאת כדי להוסיף על הבלבול
    יש לציין בספר של ל.א פרנקל שביקר בירושלים בשנת תרס"ז בשם "ירושלמה "( ע' 213) הוא מזכיר את כניסת מונטיפיורי להר הבית ולפי זה אכן המדובר על שנת תרס"ו בביקורו הרביעי של מונטיפיורי .
    אז אולי אחרי הכל היו שני ביקורים של מונטיפיורי בהר הבית ?
    הדברים מסובכים ודורשים חקירהנוספת.

    בכל מקרה הסיפור על התרת החרם בביתו של וולפנזון נראה בכדוי ומן הסתם היה שמועה שהופצה בידי אחד מצאצאיו כסיפור טוב לשעות הפנאי .
    עלינו כחוקרים להשתדל להבדיל בין דברי אמת ובין בדותות .

  • מספר 666  On דצמבר 7, 2008 at 6:43 am

    במשך למעלה מחמישים שנה היה הרב אליהו יצחק לנדה נכדו של זאב וולפנזון הדמות המרכזית בכל מה שהיה קשור להפצת מורשתהחכם היהודי המפורסם מהמאה ה-18 הגאון מוילנה ותורתו בעולם היהודי. כמו"ל ומדפיס ספריו של הגאון מוילנה בני משפחתו ותלמידיו . .

    ולמעשה ראה את עצמו כאחראי עלי אדמות על מורשת הגאון מוילנה.

    וכתוצאה זכה אליהו לנדא לכינוי המפורסם "נכד הגר"א"
    וחוץ זה פעל ליצירת מהדורה דפוס ארץ ישראלית ראשונה של התנ"ך ערוכה ומוגהת כולה בידי יהודי במקום שבו נוצר .
    וכתוצאה זכה אליהו לנדא לעוד כינוי מפורסם "גואל התנ"ך "
    ראו :
    גואל התנ"ך
    . http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp

  • אמנון מיכלין  On דצמבר 18, 2008 at 9:35 am

    לאלי אשד שלום רב
    בקשר ליהושע וולפנזון שאתה מגדיר אותו כרוקח הראשון של ירושלים .
    יהושע וולפנזון לא היה רוקח אלא "ידען " דהיינו רוקח לא מוסמך.
    הוא מעולם לא למד בביירות שם היו מקבלים אז הסמכה לרוקחות.
    בידי רשימת הבוגרים במקצוע הרוקחות של אוניברסיטת ביירות מאז הקמתה ועד לשנת 1923 ושמו אינו נכלל ברשימה.
    הוא הדין,אגב" גם לגבי רוקחים אחרים מהתקופה בירושלים שנטען לגביהם במקורות שונים שהם למדו בביירות .
    איש מהם לא נזכר ברשימות שבידי .
    והמסקנה היא שאיש מהם לא היה מוסמך לרוקחות בניגוד למה שנטען ואולי גם בידיהם .
    וראה על כך יותר פרטים
    בספרי "
    מעשי רוקחים : פרקים בתולדות הרוקחות בארץ-ישראל / [תל-אביב] : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תש"ס 1999.
    ‬ בברכה
    אמנון מיכלין חוקר תולדות הרוקחות בארץ ישראל
    ( ונכדו של חיים מיכל מיכלין שכנו וידידו של זאב וולפנזון המוזכר בכתבה

  • דני ונטורה  On מרץ 3, 2009 at 10:38 am

    אם תרצה פרטים נוספים
    אנא צןר קשר עימי

    רוני בתאריך 5/2/2008 6:09:41 PM

    נהניתי מאוד

    נהניתי מאוד לקרוא את מחקריך על הוולפינזונים,
    הנני נצר לאחד בשם שלמה יוסף אליאך שהיה פעיל מאוד בשנים עליהם כתבת [המאה ה 19], בין היתר היה קשור גם לבי"ח ביקור חולים ולבית התבשיל המפורסם בירושלים, כרגע אני בודק בחומרים המשפחתיים שברשותי, האם מוזכרים הוולפינזונים, אם אמצא משהו אודיעך ואשלחך, אשמח אם גם אתה תנהג כך לגבי אותו שלמה יוסף אליאך. או לחילופין שלח לי הפניות לספרים בהם נתקלת בשמו תוך כדי מחקרך

    תודה

    • אייל שמיר  On דצמבר 6, 2012 at 8:41 pm

      רוני שלום, גם אני נצר לר' שלמה יוסף אליאך מייסד ומנהל "בית התבשיל הכללי" – הוא היה סבא של סבתי, מרים טויבה אליאך – שסבא השני מצד אמא היה האדמו"ר מלעלוב, אגב הוא דאג לנדוניה שלה ואף חיתן אותה עם סבי שעבד "בבית התבשיל הכללי" – ישנו ספר שכתב ר' מאיר יזרעאלי – בן דוד של אימי, הנקרא "משפחתנו" ובו מצויים פרטים מאד מענינים.

      • רוני  On דצמבר 28, 2012 at 9:03 am

        אייל, השאר בבקשה כתובת מייל כדי שאצור קשר.

  • יוסף רום  On אפריל 9, 2009 at 8:28 am

    במקרה הגעתי לכתבתך המעניינת כשחפשתי משהו מסויים על חיים מיכל מיכלין. רציתי להביא לידיעתך שגיסו של זאב וואלף היה שניאור זלמן בן נחום יוסף, שלפעמים רשום בן מנחם יוסף. נכון יותר נחום יוסף כי הוא כינה את עצמו שזננ"י – שניאור זלמן בן נחום יוסף – ואחד מספריו הוא "נמוקי שזבני". תדהר טועה כשכותב שזאב וואלף ניצל מהרעש כי היה בירושלים אצל אחותו וגיסו. שזבנ"י הגיע לארץ כילד קטן עם משפחתו רק בשנת….. 1844/5

  • מספר 666  On אפריל 9, 2009 at 8:51 am

    גיסו של זאב וולפנזון היה
    שניאור זלמן בן הרב מנחם מנדלוביץ שניאורסון שנישא לאחותו הגדולה של זאב טויבה פיגה וייתכן שהיה קשור משפחתית למייסד חסידות חב"ד שניאור זלמן מלאדי ולפי המקור המשפחתי הוא היה נכדו.
    האיש שאתה מדבר עליו הוא ככל הנראה אדם אחר בעל שם דומה .
    נחזור על מה שכתוב עליו במאמר :

    לפי מה שכתוב בספר "תולדות חכמי ירושלים" של פרומקין וריבלין עלה לארץ ישראל בשנת " תק"ץ
    הוא שימש כמגיה גם הוא אצל המדפיס ישראל בק.
    מאוחר יותר שניאור עמד בראש כולל חב"ד בירושלים ויצא כשד"ר של עדת חב"ד בחברון לארצות המזרח באסיה ולאירופה פעמים רבות החל מ-1849.

    עצם הנישואין בין האחות וקרוב המשפחה של מייסד חב"ד שנוא נפשו הגדול של הגאון מוילנה הנערץ הייתה סמלית והראתה על רצונם של בני משפחת וולפנזון לישב את הסכסוך הקשה בין הקהילה הפרושית והקהילה החסידית בארץ . לא לשווא היה זאב גם ידידו הטוב ואיש סודו של מנהיג הקהיליה החסידית בארץ המדפיס ישראל בק.
    גם בן דודם ישראל משקלוב התחתן אז עם אישה ממוצא חסידי

    שניאור פרסם ביחד עם זאב את הספר "חמדה גנוזה: והוא תשובות הגאונים … גאוני קמאי אשר הי' … בכתי' יד "ב-1863. קובץ של תשובות הרבנים הגאונים מימי הביניים המוקדמים .
    ולבדו הוא פרסם את הספר "ספר זכרון ירושלים : מקומות ידעתי … ואת כל הקורות לאיזה מדינות ועיירות ימים נהרות מקום דרכו בו רגלי" ב1876 שבו הוא מספר על מסעותיו כשד"ר על ירושלים ועל ארץ ישראל בכלל ועל הישוב היהודי בה.למעשה היה זה מעין ספר תעמולה למען שמירת הקשר בין יהודי ארץ ישראל ויהודי הגולה ובעיקר למען תרומות לישוב היהודי בארץ ישראל

    הוא הוסיף ותיאר בו אגם את הקהילות בגולה שבקרבן שהה ו ואלו כללו את דמשק ארם צובא ( "הייתי כמה פעמים וישבתי שנה אחת ") ,אורפה ,מוצול בגדד בצרה בומבי ככלכותה הונג קונג ,שנחאי קהיר ( "עיני ראו את העיר הזאת כמה פעמים" ) אלכסנדריה קושטא קרמנצ'וק ,לונדון פריז אמסטרדם פרנקפורט המבורג ברלין הלברשטם
    הוא תיאר את מנהגיהם ותיאר לשבח נדיבים שבביתם שכן במסעותיו הרבים וסיפר אנקדוטות מההרפתקאות הרבות שעבר במסועתיו. כך למשל ליד עיר קטנה בשם קיזלאנק הוא נשדד מכל הכסף שאסף אבל בעזרת

    הפחה המקומי הצליח לקבל את הכסף בחזרה.

    הזדמן לו גם להיות בהודו בימי המרידה הגדולה בבריטים וחיבר שם תפילה לכבוד המלכה ויקטוריה .כתוצאה התקבל לימים בארמון המלכה בלונדון וקיבל שם מכתבי תודה שהועילו לו לעתיד בשליחויותיו בארצות המזרח .
    . לשניאור היה כישרון מסויים לציור ובהיותו בהודו צייר את המקומות הקדושים בירושלים וקברי צדיקים בארץ ישראל ונתן אותם לנדיב יהודי בבומבי שבהודו שגם נתן לו כסף לבניית בתי כנסת עבור חסידי חב"ד בחברון ובירושלים .

    ( ב-1884 הוא הדפיס את הספר "עבודת ה' "דרושים על התורה וגם כאן בהקדמה הוא מספר על שליחויותיו השונות .
    ולמי שמעוניין ספר זיכרון ירושלים של ,שניאור זלמן בן מנחם מנדל שניאורסון הועלה על הרשת כספר דיגיטלי . ואפשר לקרוא בו כאן

    http://www.hebrewbooks.org/31351

  • יוסף רום  On אפריל 9, 2009 at 4:25 pm

    תמיד טוב להישאר ולהתלבט עם ספקות ועל כן אחפש ואבדוק במקומות שמציינת.
    אשתי הראשונה עליזה שניאורסון ז"ל הייתה נכדתו של הרב דוד צבי אריה שניאורסון הרדצ"א, שהיה בנו של שזבנ"י שהוזכר על ידי, שהיה בנה של שרה רבקה נכדת בעל התניא (בת בנו הג' ר' משה הבעייתי.
    ראה ספר תולדות הרב מלאדי שיצא בשנת 1946 על ידי מ.ש. סלונים ושם מספרים על הספרים שהוציא לאור שזבנ"י כמו אור החמה וחמדה גנוזה ותשובת הגאונים
    בנו של שזבנ"י, הרדצ"א שניאורסון חי אז והכיר את הספר ומחברו ועל כן אין ספק מי האיש שכתב את הספרים הנזכרים.
    ההיסטוריון ד"ר ישראל קלויזנר כתב ספר על אחי שזבנ"י חיים צבי שניאורסון, ושם הוא מפרט את מה שכתבו הני תרי גיסי שזבנ"י וזאב וואלף.
    ד"ר קלויזנר מסביר שקיבל פרטים על המשפחה מהרדצ"א בן שזבנ"י כך שזו גם היכחה מי היו הגיסים.
    אני הייתי מבקר רבות את הרדצ"א עם נכדתו בסוף תקופת המנדט ולא פעם פגשתי שם את ד"ר ישראל בן זאב. אני הייתי אז בפלמ"ח במחלקה הערבית. לשאלתנו על הקשר עם הסבא, ענה בן זאב : אני עוזר לו עם מסמכים ישנים בערבית, וחוץ מזה אנחנו משפוחה.

    הרדצ"א הוא בנו היחיד של שזבנ"י מאשתו השניה חנה בת ר' צבי אריה מלודמיר.
    מאשתו בזיווג ראשון טויב פייגה אני ידעתי רק על נחמה פרלקווארט. עליה חקרתי וגם הייתי בבית הקברות בסגולה בפתח תקוה ומצאתי את מקום קבורתה וראיתי את המצבה שלה.
    אפשר להתעניין אצל צאצאיה, שאחד מהם הוא השחקן עודד תאומי
    אפשר כמובן להרחיב ולפרט, וגם להזכיר שוב את הספר נמוקי שזבני ששם הוא מזכירבהקדמה את הספרים שכתב,אבל נדמה לי שנתתי מספיק חומר למחשבה וציינתי מספר מקורות.
    בברכת חג שמח,
    יוסף רום

  • מספר 666  On אפריל 15, 2009 at 10:03 am

    לרגל חג הפסח ובמלאת 170 שנה בדיוק לעלייתו של סב- סבו של סבי הרב יוסף זונדל מסלנט "הפה השלישי של אליהו הגאון מוילנה " להלן כתבה על חייו.
    הרב יוסף זונדל מסלנט ידוע הודות לכמה דברים :
    כאב המייסד של תנועת המוסר הליטאית הנחשבת לתנועה הדתית -הרעיונית המעמיקה ביותר שקמה ביהדות החרדית במאות השנים האחרונות , שתלמידו ישראל סלנטר אירגן אותה בהשראתו ועל פי רעיונותיו..ויוסף זונדל מסלנט שימש בתנועה זאת כדמות המופת שאת מעשיו לומדים ומהם מסיקים מסקנות לגבי הדרך המוסרית שבה צריך האדם ללכת.

    אנשי תנועת המוסר אולי לא יאהבו לשמוע את זה אבל מערכת היחסים בין יוסף זונדל מסלנט ובין תלמידו ישראל מסלנטר מזכירה יותר מכל דוגמה היסטורית אחרת את מערכת היחסים בין ישו הנוצרי ותלמידיו פטרוס ובעיקר פאולוס ,שעל סמך דמותו של ישו כפי שהבינו אותה יצרו תנועה ודת שלמה ,שככל הנראה שלא עלתה כלל על דעתו של ישו עצמו שלא השאיר אחריו שום ספר כתוב .כפי שקרה גם עם יוסף זונדל מסלנט שגם הוא לא חשב כלל ליצור תנועה שלמה מרעיונותיו.

    מה שידוע פחות הוא שיוסף זונדל מסלנט היה מנהיג בכיר של הקהילה הפרושית בירושלים ומה שנחשף רק לאחרונה זה שהוא היגיע לשם כנציג הבכיר של האירגון החשאי "רוזני ארץ ישראל בוילנה " ( בני ציון ) .

    אחריו חתנו הרב שמואל סלנט היה הרב הראשי המפורסם של האשכנזים בירושלים במשך כ70 שנה שיא עולמי של כל הזמנים באורך זמן מנהיגות שאין לו תקדים או המשך חוזר ובוודאי בעיר מסוכסכת ומלאה מאבקים פנימיים כמו ירושלים.

    אני הנין של נינתו של הרב יוסף זונדל ובכתבה זאת אסקור כמה מסורות משפחתיות שיש אצלנו על חייו ולוקטו בידי סבי המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן שנקרא על שמו והושפע ממנו מאוד וחיבר שני ספרים עליו ועל חתנו שמואל סלנט "שמואל בדורו " ו"מיקירי ירושלים " .

    ואשווה אותם עם הממצאים החדשים של ד"ר אריה מורגנשטרן שגילה שפעילותו של יוסף זונדל כאחד מראשי הקהילה בירושלים הייתה מלאה בסכסוכים ומאבקים עקרוניים שונים עם שותפים להנהגה כמו הרב ישעיהו ברדקי בניגוד לכל מה שמתואר במסורת המשפחתית.

    ראו
    הפה השלישי של אליהו
    http://www.notes.co.il/eshed/55073.asp

  • מספר 666  On יוני 8, 2009 at 6:16 am

    יש אנשים שמשאירים את חותמם על העולם בספרים ,ביוזמות שונות ,במבצעים . עליהם כותבים ואותם זוכרים.

    ויש אנשים (והם הרוב המוחלט ) שחיו פעלו ,סבלו ושמחו ומתו ונשכחו כאילו לא היו מעולם.

    .אלא אם כן כעבור זמן קם מישהו שמתעניין בחייהם ובקיומם ומנציח אותם ובכך מקים את זכרם שוב ( לזמן מה לפחות ) לתחייה.

    : אישה מהסוג השני הייתה דודתה של סבתי ,רחל,נכדתו של זאב וולפנזון , אחותו החורגת של הרב אליהו לנדא "גואל התנ"ך " אחותו מאותה האם בתיה בריינה אך מאב אחר

    .רחל נפטרה ללא ילדים וכל מה שנשאר אחריה היה מאמר הספד מצמרר של אחיה בכתב העת "גנזי ירושלים ". מאז היא נשכחה גם בידי צאצאי משפחתה..

    לי נודע על עצם קיומה רק לאחר שמצאתי במקרה מאמר זה ,בכתב עת מצהיב מזוקן.ושאר בני משפחתי לא שמעו את שמעה מעולם. .

    ומן הסתם רחל הייתה ממשיכה להתקיים רק כהערת שוליים בסיפורו של אחיה .

    היא חיה.היא מתה.והיא נשכחה זהו . .

    עד שבאו בתיה ומיכה כרמון שבסגרת חקירותיהם על תולדות משפחתם ניתקלו באיזכור של רחל במאמר באתר זה , עקבו אחריה וחשפו את סיפורה ואת סיפור משפחתה. של רחל רלב"ג

    מיכה כרמון הוא מורה מזה שנים רבות שפרש לגימלאות.

    בתיה היא עובדת משרד הפנים.שניהם עוסקים כעת בחקר תולדות משפחותיהם שהתברר שהן קשורות גם למשפחתו של בעל האתר..

    ולהלן מחקרם על חייה של רחל רלב"ג ועל משפחתה
    ראו
    רחל אחותו של הגואל
    http://www.notes.co.il/eshed/57197.asp

  • מספר 666  On יולי 4, 2009 at 6:00 am

    היה היה במאה ה19 אדם בשם אברהם וולפנזון. והוא אביו של זאב וולפנזון ואני הנין של נינו .
    אותו אברהם וולפנזון היה אחד מראשי עליית תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל לפני 200 שנה .
    זה בכל אופן על פי המסורת המשפחתית כפי שנכתבה בידי ד"ר ישראל בן זאב על פי האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר על פי הויקיפדיה .
    אלא שלאחרונה נפתחה מחדש השאלה בידי חוקר תולדות ארץ הד"ר אריה מורגנשטרן : מי היה אותו אברהם וולפנזון ?
    האם הוא היגיע לארץ ב1810 ביחד עם בן דודו המפורסם הרב ישראל משקלוב מנהיג העלייה הפרושית של תלמידי הגאון מוילנה לארץ ישראל והיה מנהיג נערץ של הקהילה בצפת?
    או שמה הוא היגיע לארץ רק ב1835 והתגלה כטיפוס נכלולי שניסה להונות את אשת דודנו ישראל משקלוב ?
    ואולי אף גרוע מכך ?
    דיון שלם בשאלה זאת התנהל בכתבה באתר זה בשם "התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון ".
    וכעת נכנס לעובי הקורה צאצאו של אברהם וולפנזון "הד"ר עמנואל סגל והוא מנסה להחזיר את כבודו האבוד של אברהם הדיין להראות שאחרי הכל הדןקטור מורגנשטרן טועה ומטעה והמסורת המשפחתית צודקת ואברהם וולפנזון לא היה גנב ונוכל וגרוע מכך ,אלא
    ,אלא אדם שכל שושלת משפחתית יכולה להתגאות בו .
    ראו
    הכבוד האבוד של אברהם הדיין וולפנזון
    http://www.notes.co.il/eshed/58097.asp

  • מספר 666  On יולי 4, 2009 at 6:03 am

    שושלת צאצאי רבי אברהם דיין מראשוני הישוב האשכנזי
    הוכן בידי יוסף זונדל וסרמן עם תוספות מאת עמנואל סגל ואלי אשד

    השושלת
    הדור הראשון
    מנחם מנדל
    אב"ד ( אב בית דין ) ור"מ ( ראש ישיבה ) כל מדינת רוסייא יע"א .
    שם אישתו ברכה
    הדור השני
    רבי משה ברכה.
    הדור השלישי
    רבי עזריאל משקלוב
    האיש שעמד בראש העלייה האשכנזית הראשונה לארץ ישראל בשנת תק"ל ( 1770) או תקל"ב ( 1772)
    הדור הרביעי
    זאב משקלוב
    אחיו שמואל משקלוב ,אישתו מלכה
    הדור החמישי
    הרב ישראל משקלוב בנו של שמואל,מנהיג עליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19.

    אברהם הדיין וולפנזון,בנו של זאב

    אישתו של אברהם בתיה בריינה
    הדור השישי
    זאב וולפנזון ממנהיגי הישוב בירושלים במאה ה-19.
    אשתו בעבא רבקה ( שם אישה נוספת זלדה ? )

    א 1. רבי אברהם דיין משקלוב
    אשתו בתיה בריינה עלה בשנת תק"ע.

    ערך בויקיפדיה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%9F
    מאמר על אברהם וולפנזון
    http://www.notes.co.il/eshed/41273.asp

    עוד מאמר על אברהם וולפנזון

    http://www.notes.co.il/eshed/43933.asp

    ב 2. ר' זאב ולפינזון (ר' וולוויל באביס)
    אשתו באבע רבקה (שנצלה מצפת)
    על זאב וולפנזון
    http://www.notes.co.il/eshed/43182.asp
    ערך בויקיפדיה
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%90%D7%91_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%96%D7%95%D7%9F
    1
    3. טויבא פייגה אשת ר' שניאור זלמן שניאורסון 1
    4. יהושע ולפינזון אשתו.מהרוקחים הראשונים בירושלים. 1
    5. מלכה אסתר ולפינזון אשת הר' יעקב גולדמן 1
    ג 6. בן ציון ולפינזון אשתו בריינה בת הרב יעקב תאומים 2
    7. בתיה בריינה באשה אשת הר"ר אלעזר לנדא בה"ר יעקב משה מסלונים בהר"ר אברהם בן הגר"א מוילנא זצ"ל
    מאמר עליה ועל בעלה
    http://www.notes.co.il/eshed/44795.asp

    2
    8. אברהם זאב ולפינזון 4
    9. משה ולפינזון אשתו (בדרום אפריקה) 4
    10. יהודה ולפינזון בדרום אפריקה 4
    11. מאיר ולפינזון בדרום אפריקה 4
    12. מרדכי ולפינזון בפתח תקוה 4
    13. גדליה ולפינזון בדרום אפריקה 4
    14. מינדל אשת חיים יוסף ביאלה 4
    15. טובה אשת נתן איצקוביץ 4
    16. שיינדל אשת נתן קריסטל 4
    17. ברכה אשת נחמי' ריכטר 4
    18. אשר גולדמן 5
    19. שלמה פזי (גולדמן) 5
    20. יונה (טייבל) אשת פרוש 5
    21. נחמה אשת דוד גנגס 5
    22. רבקה ינטע אשת מתתיהו סולצקי 5
    23. צבי גולדמן 5
    24. שמשון גולדמן 5
    25. שלום גולדמן 5
    ד 26. מנחם ולפינזון אשתו שרה רבקה בת יהודה לייב הכהן 6
    27. שרה אשת אלטר הכהן 6
    28. באשה אשת משה מאזה 6
    29. ? 6
    30. הרב אליהו לנדא אשתו אסתר זלברמן
    מאמר על אליהו לנדא
    http://www.notes.co.il/eshed/50217.asp
    7
    ה 31. ד"ר ישראל בן-זאב (ולפינזון) אשתו שושנה דינוביץ 26
    32. ולפינזון 26
    33. ולפינזון
    34. שמואל מאזה 28
    35. יעקב אלעזר לנדא אשתו שרה 30
    36. חנה טריינה לנדא אשת יוסף זונדל .וסרמן 30
    ו 37. עפרה 31
    38. רות 31
    39. תלמה 31
    40. צבי אשד אשתו רחל בלנק בת המנהיג הציוני אליהו בלנק
    מאמר על צבי אשד
    http://www.notes.co.il/eshed/4479.asp
    36
    41. משה אשד ממגלי דרך בורמה אשתו מאירה שנלר
    מאמר על משה אשד
    http://www.notes.co.il/eshed/39529.asp
    36
    42. נחמיה אשד אשתו רבקה ארביט 36
    43. שמואל אשד 36
    44. בתיה אשת עזריאל סלמון 36
    45. צפורה אשת יהושע פרימור (פורמן) 36
    ז 46. זוהר אשד 40
    47. רונית אשד
    אלי אשד בלש תרבות
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%90%D7%A9%D7%93
    40
    48. עינת אשד 41
    49. יובל אשד 41
    50. מרים וסרמן 42
    51. אלישבע וסרמן 42
    52. חגית סלומון 44
    53. עדי סלומון 44
    54. איל פרימור 45
    55. סיגל פרימור 45

    וצאצאי הדור הנוכחי

    ילדיו של צבי אשד

    1זוהר יצחק
    2. רונית אשד
    3. אלי אשד

    ילדיהם של רונית אשד ויאיר שרון
    חן שרון
    לירון שרון
    גל שרון
    אורן שרון
    אוהד שרון

    צאצאיו של מוסא אשד
    עינת אשד נשואה לישראל חרמץ ( נישואים שניים ) שם בעלה הראשון יוסף פורמן ( 186)
    ילדים
    הדס גולן ( שם נישואין )
    שקד פורמן

    יובל אשד נשוי לליאור
    ילדים
    עומרי
    תומר

    נועם אשד נשוי למיכל

    ילדיהם של נועם ומיכל אשד
    גל אשד
    עומר אשד

    בניהם של נחמיה ורבקה
    מרים בעלה יהודה ורשואר
    אלישבע-טובה הבעל אברהם הכהן וולמן

    עזריאל ( נפטר בילדותו )

    ילדיה
    שולמית-תמר
    אלכסנדר זיסמן אברהם
    נתנאל –ישראל
    שרי- איתה

    ביתו השניה של נחמיה אשד
    אלישבע-טובה הבעל אברהם הכהן וולמן
    ילדיה
    אפרת נשואה לאושרי מימון

    הודיה

    יוסף זונדל
    הושעיה
    רעננה
    אוריאל ( זוג תאומים )
    ילדיה של אפרת מימון
    יהודה-מנחם
    ימימה

    בתיה נשואה לעזריאל סלומון
    ילדים
    חגית –אסתר אשד
    עדי –דוד אשד
    בנו של עדי

    ערן

    ציפורה- רחל מורת דרך מומלחת לתולדות תל אביב נשואה ליהושע פרימור
    ילדים
    1. אייל אליהו פרימור
    ילדיו של אייל וסמדר-אסתר
    תום
    דנה
    נועם

    2. סיגל רבקה פרימור –פסלת בעלה אודי אלוני בנה של שולמית אלוני
    ביתה של סיגל
    יולי אלוני

    בנה השלישי של ציפורה פרימור

    3. עמית יאיר פרימור נשוי לננסי

    שושלת וולפנזון רשימת עמנואל סגל
    צאצאי "אברהם- דיין"

    דור 1: אברהם וולפנזון "אברהם דיין":
    2. פייגה-טויבה 2. זאב-וולף וולפנזון "ועלועל באבעס" 2. אסתר-מלכה גולדמן 2. יהושוע וולפנזון.

    דור 2: פייגה-טויבה שניאורסון:
    נישאה לשניאור-זלמן שניאורסון אביו נחום-יוסף, אימו שרה-רבקה נכדת בעל ה"תניה". לא ידועים לי פרטים נוספים.

    דור 2: זאב-וואלף וולפנזון "ועלוועל באבעס": היו לו 11 ילדים, מתו בחיו. נשארו:
    3. בתיה-בריינא לנדא. 3. בן-ציון וולפנזון.

    דור 2. אסתר-מלכה גולדמן:
    4. נפתלי סלצקי: נכד של אסתר-מלכה גולדמן אזורי חן, תל-אביב. 03-699-1130.
    בתו: 5. מתניה סלצקי: 03-649-4548. לא ידועים לי פרטים נוספים.

    דור 2: יהושוע וולפנזון: רוקח הראשון בירושלים שלמד לימודים גבוהים ברוקחות.
    3. מרדכי (מכס) וולפנזון היה מזכיר העיר פתח-תקווה. השאיר 6 ילדים רובם אינם בארץ.
    לא ידועים לי פרטים נוספים. מורגנשטרן יודע עליהם.

    דור 3: בתיה-בריינא לנדא:
    ( רשימה נמצאת למעלה )

    דור 3: בן-ציון וולפנזון:
    4. פועה-רחל בורשטיין (פייקא). 4. שרה לווינסון. 4. בתיה מזא"ה (בשקה). 4. מנחם וולפנזון.

    דור 3: מרדכי (מכס) וולפנזון: היה מזכיר העיר פתח-תקווה.

    דור 4: נפתלי סלצקי:
    נכד של אסתר-מלכה גולדמן אזורי חן, תל-אביב. 03-699-1130.
    בתו: 5. מתניה סלצקי: 03-649-4548. לא ידועים לי פרטים נוספים.

    דור 4: פועה-רחל בורשטיין (פייקא). (בעלה אפרים-יצחק-אלתר, מת מצמא כחייל טורקי הושלח דרך חלון הרכבת)
    5. חייה-קיילא צ'צ'יק 5. טויבּה-שפרה סגל (טייבּל). 5. רבקה 5. חיים בורשטיין 5. אסתר רוחלנקו בעלה דוד (חשוכי ילדים).

    דור 4: שרה לווינסון. (בעלה אלתר. בירושלים הכרתי נכדה ששמה היה שרה, היא ירדה לארה"ב. לא ידוע לי יותר).

    דור 4: בתיה מזא"ה (בּשקֶה): בעלה משה.
    5. פייגה זוסמן. 5. מלכה גלצר.

    דור 4. מנחם וולפנזון.
    5. גנשקה. 5. ד"ר ישראל בן-זאב. 5. מיכל וולפנזון.
    דור 5. גנשקה אייזלמן
    עירון דיבון מצאצאיה. הוא יודע יותר.

    דור 5. ד"ר ישראל בן-זאב.
    6. עפרה. בעלה זליג. 6. רות אטינגר. Ettinger. 1955 S.Kearney Way, Denver'CO 80224. 6. חיה.

    דור 5. מיכל וולפנזון.
    6. Pauline Rozner. 6. Sima. Chicago, USA.
    שלחתי לארה"ב לקבלת פרטים נוספים בסוף המסמך. הם מעוניינים לבוא.

    דור 5. חייה-קיילא צ'צ'יק: בעלה יצחק.
    6. שושנה פריברג: בעלה אברהם. 6. ברוריה. 6. רחל-פועה. 6. אפרים-יצחק צ'צ'יק (פרויצ'יק) 6. שרה.

    דור 5. טויבּה-שפרה סגל (טייבּל): בעלה יוסף.
    6. פועה-רחל פיירניקש. 6. לאה ברידא. 6. יצחק סגל. 6. עמנואל סגל.

    דור 5. רבקה (מיכל וולפנזון, שמואל איזאקסון):
    6. Pauline (פועה-רחל) וולפנזון. 6. Fred (אפרים-יצחק) Isaacson.

    דור 5. חיים בורשטיין. אשתו חנה.
    6. יצחק בורשטיין. שרה וינר.

    דור 5. פייגה זוסמן. בעלה צבי.
    6. בנימין זוסמן. 6. זאב. ז"ל. 6. יהודה-לייב. 6. ברוריה. 6. יעקב. 6. אברהם-מאיר.

    דור 5. מלכה גלצר. בעלה דוד.
    6. בלה מיטלמן. 6. בריינדה הרשלר. 6. חנה דוינסקי. 6. רחל שטרסברג. 6. ציפורה כהן. 6. נחמה זייציק. מרדכי גלצר ז"ל.

    דור 6. פועה-רחל פיירניקש ז"ל. בעלה חיים. צה"ל 103, קיראון, קריית-אונו 55451. 03-535-6754.
    7. שרגא אופיר. 7. סימה זיסמן.

    דור 6. לאה ברידא ז"ל. בעלה משה. בר-כוכבא 3א, תל-אביב 63426. 03-629-4920.
    7. עודד ברידא. 7. אורנה בומפלק.

    דור 6. יצחק סגל. אשתו רות. התיכון 42, חיפה 32292. 04-822-1005. ttg2@bezeqint.net.
    7. אליצור סגל. 7. רונית סגל.

    דור 6. עמנואל סגל. אשתו לאה. התותחנים 4א, כפר-סבא 44537. 09-765-6095. emanus@bezeqint.net.
    7. אריאל סגל. 7. סמדר ברגר. 7. שירה סגל. 7. רוחמה סיני.

    דור 6. Pauline Rozner (פועה-רחל).
    7. Joel Rozner (יואל). 7. Shelley Gaynor. ראה בסוף באנגלית.

    דור 6. Fred Isaacson (אפרים-יצחק). אשתו פרידה.
    7. Philip Isaacson (פייבל).

    דור 6. יצחק בורשטיין. אשתו סופי. המעגל 10, קריית-אונו 55402. 03-635-8558 יצחק: 050-623-5058.
    7. פזית ליבני. בעלה עפר 7. טלי ליעם. בעלה דוד. 7. מיה-אסתר.

    דור 6. שרה וינר. בעלה שלמה. חיים-כהן 15, פתח-תקווה 49553. 03-922-7002.
    7. חיה-לאה. 7. רונית. 7. מיכל.

    דור 6. בריינדה הרשלר. חזנוביץ 3, ירושלים. 02-624-4611.
    7. מיכל קורנברג. יחזקאל 44, ירושלים. 7. מרדכי הרשלר. ירושלים. 7. מאיר-צבי הרשלר. חזנוביץ 3, ירושלים. 02-624-4611. 7. פרידה ויינגרטן. חזון-איש, רמת שלמה, ירושלים. 7. אליהו הרשלר. רמות ג.

    דור 6. ביילה מיטלמן. לסין 11, תל-אביב. 03-695-3562.
    7. שרה מיטלמן. ביאליק 7, ירושלים. 02-652-0108. 7. משה מיטלמן. מיכלין 10, בית-וגן, ירושלים. 02-642-1751, 052-260-1730. 7. אהרון מיטלמן. מתיתיהו 37, בני-ברק. 03-677-0893.

    דור 6. חנה דוינסקי. 02-624-5712.

    דור 6. רחל שטרסברג (יוסף).הפסגה 47, בית-וגן, ירושלים. 02-641-5758.
    7. מרדכי שטרסברג. פרדס חנה. 7. שלמה שטרסברג. רמת-הגולן, חיספין. 7. צבי שטרסברג. רחמלביץ 160, ירושלים. 7. מיכל דובדבני. חן-הצפון 4, פתח-תקווה.

    דור 6. ציפורה כהן. לונדון.

    דור 6. נחמה זייציק (ליפא). ראשית-חכמה 29, ירושלים. 02-538-4413.
    7. בן־ציון-מנחם זייציק (בת־שבע, לבית טרכטינגוט). נישואין:יום ה, כה שבט, תשסט (19.2.2009).

    דור 6. מרדכי גלצר.

    My best cousin in America

    Next year it will be 200 years for the Aliyah of our ancestor "Avraham dayan". We organize a world meeting of all his descendants. The meeting will be held in Israel next year. We need the names and addresses of his descendants. You are a "Bath-Mitzva Girl", a big girl. So, your task is to gather the information about his descendants in America.

    Please check and complete the following.

    Riva Burshtein: Born: 1905. Mazkereth Mosheh neighborhood, Jerusalem. Left Eretz-Israel: 15.3.1923 by the ship Adriatic (2) from Haifa. Arrived Chicago 10.4.1923. Married to Michal Wolfenson: 22.6.1923.
    Died 1985 ?

    Michal Wolfunson (Paulin's father, first cosine of Riva. His father Menakhem and Riva's mother Puah-Rakhel were brother and sister. Their father was Ben-Tziyon Wolfunson, which was a grand son of Avraham dayan) Born? Died? Date of marriage his 2nd wife, her name? Born? Died?

    Children: Sima?
    Addresses: ? Tel?

    Grandchildren ? (One of them was a friend of Philip).
    Addresses: ? Tel?

    Pauline Rozner: Born: Saturday 13.6.1925 (כא סיוון תרפה). Married 27.11._____Her husband Leonard: Born? Died? Thursday 10.2.1983 (כז שבט תשמג).

    Joel Rozner: Born 7.10.1947. Married: 24.8.1969. His wife: Mary-Anne (Miriam). Born?
    Address: 4100 Central Blvd, Delavan, Wisconsin 53115. USA. Tel: 00-1- 262 – 740 – 0863. graphicimage@charter.net .

    Michael Rozner: Born: 30.11.1972 Married: 19.10.2002. His wife Darci-Micki Evins. Born?
    Address: ? Tel ? mrdrozer@comcast.net .
    Son: Ryan (Rannan) born 24.2.2006.

    Becky ? : Born: ? Married: ? Her husband Jeffery: Born?
    Children ?
    Address: 1616 W. Germann Road Apt. 1004, Chandler' Arizona 85286. USA. Tel?

    Michelle-Shelley Gaynor: Born: Fryday 12.6.1953 (יום ו כט סיוון תשיג) Merried: Sunday 12.11.1995 (יט חשוון תשנו(. Her husband Reuven-Robert-Stuart: Born: Thursday 9.6.1957 (יד סיוון תשיז).
    Address: 3114 W. Birchwood. Chicago, IL. 60645, USA. Tel: 00-1-773-844-1487. Robert.gaynor1@comcast.net .

    Leah-Chaya Gaynor: Born 30.11.1996.

    (Samuel Isaacson: Born? Married? Died?)

    Fred Isaacson: Born? Married? Died? His wife: Frida (Cohen). Born? Died?

    Philip-Shraga Isaacson: Born ? Married 22.3.1990. His wife Joyce: Born?
    Address: ? Tel?
    Children: Ephrayim: Born ?
    והגנאלוג בנימין מפתח תקווה מוסיף
    את שניאור זלמן שניאורסון, שהיה נשוי לטויבא פייגא, מכיוון שעמנואל הוסיף את שמות הוריו, הצלחתי לזהותו ב'ספר הצאצאים' של בעל התניא. כפי הנראה שם, לטויבא פייגא לא היו צאצאים, והוא נשא אשה שניה, וממנה צאצאיו. אבל נוסף משם בן אחיו של שניאור זלמן, בשם משה שניאורסון שנשא את בתו של ר' ועלועל בובעס.
    ראה בספר הצאצאים של הרב שניאור זלמן מלאדי עמ' 165, 207, 270, 317. הספר נמצא באתר היברו בוקס.

    את בריינדה הרשלר שנזכרת ברשימה של עמנואל, אני הכרתי, היא כבר נפטרה, יש לי קשר עם חלק מצאצאיה. בנה מאיר צבי, נשאר לגור בדירתה. אחותה חנה דוינסקי, גרה גם היא באותה בנין. וגם חלק מצאצאיה אני מכיר. פשוט, סבא שלי גם גר באותו בנין..
    האח שלהם, מרדכי [דב] גלצר, נהרג מיריות חיילים ירדנים, בסנהדריה, ב1956, יצא לזכרו ספר זכרון 'הדם הקדוש', הספר נמצא ב'אוצר החכמה'.

  • מספר 666  On אוגוסט 15, 2009 at 1:17 pm

    בבית,ארכיון שכולל מסמכים שמגיעים מאות שנים אחורה , חשפה את שושלת היוחסין של כל מאות צאצאיו של מנהיג הקהילה היהודית בירושלים "החכם באשי " האשכזי הרב ישעיהו ברדקי .

    ומי היה אותו ישעיהו ברדקי?

    אדם שנוי במחלוקת מאין כמוהו

    .צאצאיו ובהם הסופר חיים באר שפיאר את דמותו של ברדקי בספר האוטוביוגרפי "חבלים " רואים בו גיבור ואיש פעלים שביצע מעשי גבורה והצלה בשחייה.ופעל רבות לטובת הישוב כאשר הוא סובל אגב כך ממעשי בריונות ואלימות אכזריים מצד הערבים ומצד מתנגדיו.

    מתנגדיו לעומת זאת ,והיו רבים מאד כאלו, ראו בו אדם מושחת ומסוכן ונקמני .
    על הרב ישעיהו ברדקי שהיה ידידו הטוב של זאב וולפנזון ראו
    החכם הבאשי האשכנאזי
    http://www.notes.co.il/eshed/59538.asp

  • מספר 666  On ינואר 2, 2010 at 10:08 pm

    לאלי אשד שלום,
    מה שלומך?
    שבתאי זכריה ביקש שנעדכן אותך.
    במקרה תוך כדי נבירה בחומרים -הגענו לסיפור חייו של חיים זלמן וייסברג-אבי משפחת המוהלים הידועה בירושלים אשר אשתו ,חנה, הייתה אחותה של דינה שטמפפר סבתה של חמותי.
    חיים זלמן הקים בשנת 1894 את בית החרושת הראשון לגזוז בעזרת הלוואה בסך שישים נפוליונים שקיבל מבנק המבורגר. הוא שכר מרתף בעיר העתיקה (ככל הנראה אותו המרתף בו שכנה טחנת הקמח של מש' וולפינזון) אך מחוסר אמצעים לקנות מנוע שיסובב את גלגל המכונה ,השתמש בחמור החמור לא עמד בנטל -ומת.גם מלאי הבקבוקים פחת בגלל שבירה והתפקעות,ההכנסה הייתה דלה והוא חיסל את העסק.
    בשנת 1912 הוא עסק ביבוא לולבים לארץ וכן במשלוח לולבים לחול.
    בין לבין נסע כמה פעמים בשליחות כולל אונגרין לאמריקה.
    יצא לי לדבר עם נכדו יענקל המתגורר במאה שערים שהוא אומן וצייר ומשך שנים זכה בפרסים על קישוטי הסוכות היפות ביותר מטעם עיריית ירושלים.
    יענקל ויסברג העביר אלי תמונות ישנות של בני המשפחה שגרמו להתרגשות רבה .
    בכוונתי להעביר המידע על מיקום בית החרושת למר ויסברג (אני מתארת לעצמי שהם אינם יודעים את מיקומו)
    התאריכים לגבי סגירת הטחנה ופתיחת בית החרושת לגזוז תואמים וכן הפרטים האחרים כל אילו מחזקים את הסברה לגבי מיקום הטחנה מחד ובית החרושת לגזוז מאידך.

    שבוע טוב,

    בתיה כרמון

  • מספר 666  On מרץ 13, 2010 at 6:43 am

    הפרוייקט הגדול ביותר שבו היה מעורב זאב וולפנזון היה בניין בית הכנסת "החורבה" שהוא פיקח עליו.
    בית הכנסת נהרס במלחמת העצמאות אך שוחזרא מחדש בשנים של עבודת נמלים בניסון לבנותו בדיוק כפי שוולפנזון בנה אותו.
    על בית הכנסת "החורבה " ועל התפקיד המרכזי של וולפנזון בבנייתו ראו

    "ר אריה מורגנשטרן ההיסטוריה של בית הכנסת החורבה :חלק 1: שנות המאבק " " http://www.notes.co.il/eshed/65858.asp

    ד"ר אריה מורגנשטרן " ההיסטוריה של בית הכנסת "החורבה " חלק 2" הבנייה " " http://www.notes.co.il/eshed/65883.asp

  • מספר 666  On מאי 25, 2010 at 8:35 am

    לכל צאצאי משפחה וולפנזון ( בן -זאב ) והמשפחות הקשורות אליהם במדינת ישראל ובחו"ל שלום,

    לתשומת ליבכם
    אנחנו מתכננים אירוע של כינוס משפחת וולפנזון בירושלים אולי ליום השלישי באוגוסט 2010 בירושלים לרגל אירוע חניכת השחזור של בית הכנסת "החורבה" בית הכנסת שנבנה בידי אבי המשפחה זאב וולפנזון ונשרף במלחמת העצמאות .
    בית כנסת זה נחשב לאחד מבתי הכנסת החשובים בתולדות העם היהודי ,ולבניין החשוב ביותר שנבנה בירושלים מאז מסגד אל אקצה. .
    בני משפחת וולפנזון נמצאים בארץ ישראל כבר מזה 240 שנה. עוד משנת 1772 כאשר עלה אבי המשפחה ,עזריאל משקלוב לארץ ישראל בראש קבוצה שלמה בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
    כמה שנים לאחר מכן עלה לארץ ישראל אברהם וולפנזון והיה בין מחדשי הישוב הפרושי בארץ ישראל.
    ובמשך 240 השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
    בני משפחת וולפנזון הקימו בעיר שקלוב בראשית המאה ה-19. את אירגון העלייה "חזון ציון " שאירגן וניהל במשך שנים את העלייות הראשונות של יהודים מעריצי הגר"א לארץ ישראל.
    בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק בניהול הישוב בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב.
    בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו בין האחראים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים" .

    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל.
    בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה
    .
    בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת שהוקמה בידי משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים.
    ". .
    בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.

    בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי

    בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
    בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל .
    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
    בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
    איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.

    וזוהי רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחה ב240 שנות ישיבתם בארץ ישראל
    .
    אנחנו חושבים לעשות מפגש של הרצאות על תולדות המשפחה .ואולי גם בהתאם להיענות סיורים באתרים הקשורים לתולדות המשפחה בירושלים :אתרים כמו
    בית הכנסת "החורבה" שנבנה בידי זאב וולפנזון שהושמד במלחמת העצמאות וששוחזר לאחרונה בדיוק בצורה שבה בנה אותו זאב וולפנזון.
    תחנת הרוח של משה מונטיפיורי ליד שכונת "ימין משה " שהוחזקה ונוהלה במשך כל שנות קיומה כמקום פעיל בידי זאב וולפנזון ואישתו רבקה.

    ביתו של זאב וולפנזון בחצר רייסין ברובע היהודי בירושלים ( הכניסה היא מרחוב שייח הקירמי )שכלל בעבר תחנת קמח תת קרקעית הנמצאת באולם מרתף גדול שתקרתו בנויה קשתות ואולי הוא אולם עוד מימי הצלבנים .
    ( שם לפי מסורת יצאו לפעילויותיהם אנשי האירגון החשאי, " הגוורדיה היהודית " שבראשו עמד וולפנזון )
    הבניין שבו עמד בית המרקחת הראשון בירושלים של יהושע וולפנזון.
    אנחנו מתכננים אירוע מרכזי ,אחר צהריים של הרצאות על תולדות משפחת וולפנזון ומשפחות מקורבות שבו ישתתפו :
    חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן
    ד"ר עמנואל סגל
    אלי אשד
    ואחרים
    אנחנו מתכננים שני סיורים יומיים בעקבות תולדות המשפחה. אחד מיפו ותל אביב לירושלים :שיכלול סיורים באתרים כמו שכונת מונטיפיורי בתל אביב שהוקמה בידי צאצאי המשפחה ,

    בית כנסת הגר"א ברחוב הירקון העובר כעת שיחזור משלו שנבנה בידי נכדו של זאב וולפנזון ומקומות אחרים.
    וסיור שני מירושלים לצפת על מנת לחוות את העיר כפי שהייתה לפני

    רעידת האדמה הגדולה בתקופה שבה חיו בעיר אבות משפחת וולפנזון.

    אם יש לכם מידע לחלוק ורעיונות להציע לגבי האירוע אתם מוזמני לחלוק אותם עימנו.
    על מנת לכסות את ההוצאות אנחנו גובים מאה שקל לכל משתתף ביום ההרצאות. מחיר הסיורים יקבע לפי מספר הנרשמים.
    בני משפחה מעוניינים כיכולים להירשם ולקבל דיור במלון בירושלים במחירים נמוכים במיוחד.

    אתם מוזמנים להפיץ זאת בין מקורביכם וקרוביכם.

    ,כדי לקבל פרטים נוספים יש ליצור קשר עם אלי אשד
    .

    elieshe@zahan.net.il

    כל מי שמעוניין להשתתף באירוע מתבקש ליצור קשר כבר בימים הקרובים עם נועם אשד מסוכנות הנסיעות CTO ולהירשם דרכו .
    אי מייל של נועם אשד
    noam@ctotours.com

    טלפון של CTO
    03-5225253
    .נשמח לקבל כל עזרה ותמיכה באירגון האירוע.

    ראו על כך עוד
    http://www.notes.co.il/eshed/63986.asp

  • מספר 666  On מאי 25, 2010 at 8:37 am

    במסגרת הכנס של בני משפחת וולפנזון
    יושמעו הרצאות של

    ד"ר אריה מורגנשטרן על בניית בית הכנסת "החורבה " בידי זאב וולפנזון .
    הרצאה של ד"ר עמנואל סגל על חייו של אברהם "הדיין "
    והרצאה של אלי אשד על הגברדיה היהודית

    כן יתקיים עימות בין חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן ובין חוקר תולדות משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל ,שבמהלכו יציגו שני האישים את הדעות השונות והמנוגדות לגבי חייו ואישיותו של אח דמאבות משפחת וולפנזון בארץ ישראל אברהם "הדיין " וולפנזון
    .האם היה אברהם וולפנזון גיבור וצדיק ?
    או שמה היה נוכל ערמומי ?
    ואולי משהו באמצע .
    במהלך העימות שאותו ינחה אלי אשד יקבל כל צד כמה דקות על מנת להרצות את טענותיו השונות בנושא זה ולאחר מכן אפשרות להגיב על טענות הצד השני

  • משה פלאם  On אפריל 28, 2011 at 11:35 am

    פרעי אדם?

    • דוד בן מנחם  On דצמבר 15, 2012 at 10:09 am

      שלום לך אלי אשד
      האוכל להפנות אותך לספרו של א.ש. שטיין "אדרת אליהו". שם תמצא חומר על הגברדיה ועוד. ד"ר אריה מורגנשטרן עודדנו לערוך ולהוציא את הספר מחדש, אף כתב לו הקדמה. הספר יצא בקרוב. עבודתך מרשימה ביותר. גילוי נאות: רעייתי תמר, היא בתו של הסופר והעיתונאי א.ש. שטיין.
      שא ברכה
      ד"ר דוד בן-מנחם

  • מספר 666  On דצמבר 15, 2012 at 11:55 am

    Shalom Eli Eshed,

    I am writing to you at the suggestion of Roni Eliach who has exchanged several e-mails with you in the past. He indicated to me that you are an expert on, and a descendant of the Wolfensohn family.

    I am working on a project to digitize and translate the Montefiore censuses. In the Raycin Kolel in Jerusalem in the 1875 census, we came accross ר' יהושוע בהר"א ווא"ז and a widow, בריינא מעמקע בת הרב זאב ווא"ז. Research suggests that בריינא מעמקע is actual בתיה בריינא לנדו and that her father was probably Zeev Wolfensohn. My question is: as far as you know, was the Wolfensohn name ever abbreviated to ווא"ז or does this abbreviation stand for something else? If it is something else that you know of, how would you spell it in English.

    Many thanks for your help and Chanuka Sameach,

    Billie Stein
    Montefiore Census Project Coordinator
    Givatayim

  • מספר 666  On דצמבר 15, 2012 at 11:57 am

    ו הנה תשובתי :
    לא לא ידוע לי על כך.אבל זה לא אומר ולא כלום. יכול להיות שהוולפנזונים כן השתמשו בקיצור שצויין.בקיצור חקירה נוספת נדרשת.

    • רוני  On דצמבר 28, 2012 at 9:14 am

      בנוסף, לא מחייב שהוולפנזונים השתמשו בראשי התיבות ווא"ז כקיצור לשם משפחתם וואלפינזון, הרי מדובר כאן על רישומים ממפקדי מונטיפיורי וייתכן שרק אותו הכותב רצה לקצר…

  • מספר 666  On דצמבר 15, 2012 at 12:00 pm

    והנה קישור לתוכנית רדיו "בית הורי" שבה התראיינתי על תולדות המשפחה כולל על זאב וולפנזון :

  • דורון  On מאי 14, 2014 at 8:19 pm

    אם שניאור זלמן שניאורסון גיסו של וולפנזון בנו של יוסף נחום נפטר בשנת תרמ"ב כפי שכל המקורות מורים, לא יכול להיות שחיבר את הספר עבודת ה' שיצא לאור שנתיים אחר פטירתו, ובפרט ששם חותם את שמו "זלמן מנדלוביץ"!

  • יצחק  On נובמבר 16, 2016 at 7:55 pm

    בראשית הכתבה נכתב כי הוא הביא את נורת החשמל לירושלים אבל אבל בכתבה עצמה מוזכר נורת הנפט ונראה שמה שנכתב למעלה הוא טעות הקלדה.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: