היה זה בלילה אפל וסוער

 

 

ההצגה "ליל העשרים " בבית הספר של סופי מוסקוביץ'. צילום מאת יוסי צבקר.

 

לאחרונה צפינו המבקר ירון ליבוביץ' ואנוכי  בהצגה "ליל העשרים " מאת יהושע סובול שהוצגה בבית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ' .
יחד עימנו צפה בהצגה מבקר והיסטוריון התיאטרון הנודע ד"ר בן עמי פיינגולד .
ד"ר פינגולד לא התרשם במיוחד מהמחזה שבו כבר צפה כמה פעמים שלדעתו הוא דידקטי ואידיאולוגי מידי ,תופעה הנפוצה מאוד , כפי שהסביר , במחזה הישראלי לדורותיו .
את דעתו של ירון ליבוביץ תקראו במאמר הנ"ל הראשון מבין שניים שיופיעו באתר על ההצגה שהפכה לאחת הקלאסיקות של התיאטרון הישראלי אף נמנית  על המחזות הישראלים המועטים שנלמדים בבתי הספר כחלק מתוכנית הלימודים .

היה זה בלילה אפל וסוער –
"ליל העשרים" בבית הספר של סופי מוסקוביץ'

מאת ירון ליבוביץ'

 

 

לרגל חגיגות הששים של מדינת ישראל בחר בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ' להעלות את המחזה של יהושע סובול "ליל העשרים".

 


נדמה לי שהמחזה הזה הוא הפך להיות, למחזה שמעלים אותו רק בהזדמנויות מיוחדות כמו ימי הולדת למדינה. אינני חושב שדבר זה הוא לטובתו של המחזה, ולו רק בגלל שלטעמי מחזה חשוב ומעניין זה הוא מחזה המתאים לכל זמן כי הוא מעורר אותנו לחשוב וזה טוב לעשות בכל זמן. אבל אולי, מצד שני, לחשוב ברצינות על דברים חשובים הוא דבר הדורש תשומת לב מיוחדת וזמנים מיוחדים, כמו חגיגות הששים למדינה, הם הזדמנות מצוינת לכך. (סלחו לי על הסגנון הרשמי במקצת אני מנסה להיות חגיגי).
המחזה של יהושע סובול עוסק בהתרחשויות שקורות בלילה אחד של העשרים באוקטובר 1920 על הר בגליל בקרב קבוצה של צעירים בוגרי תנועת השומר הצעיר המתכוננים לעלות להתיישב במנסורין, קיבוץ בית אלפא של היום. את ההתרחשויות אפשר לתאר במילה אחת: "שיחה". ארבעה בחורים ושלוש בחורות בשנות העשרה והעשרים לחייהם אידיאליסטים ממרכז אירופה ומגליציה עסוקים בערב האחרון שלהם בהכשרה החקלאית שלהם לקראת עלייתם על הקרקע בחיבוטי נפש או אם תרצו חיטוטי נפש באשר לייעודם כקבוצה וייעודו של כל אחד מהם. השיחה הנוקבת מטלטלת את כל חברי הקבוצה ומביאה אותם לחשיפה הן פיסית ובעיקר נפשית.
נשאלת השאלה למה מחזה היסטורי המבוסס על אירועים שהתרחשו לפני כ – 90 שנה, שנמשך מערכה אחת ובו לא קורה כמעט כלום מלבד דיבורים חשוב ומעניין לאנשים החיים במדינת ישראל והחוגגים את שנת הששים להקמתה? (וזה נוסף לגילוי הנאות שאני אישית אוהב בעיקרון מחזות היסטוריים).

ראשית, מכיוון שהאירועים שקרו בתקופת העלייה השלישית הייתה להם השפעה נכרת מהרבה בחינות על התפתחותה של המדינה שבדרך ועל מדינת ישראל. לא רק זאת אלא גם זאת, הדילמות שעמדו בפני החלוצים בשנות העשרים של המאה הקודמת עומדות בפנינו גם עתה בפתיחת העשור השביעי למדינת ישראל. בנוסף לזה, שיחת הנפש המתגלעת בין הנפשות הפועלות במחזה מעידות על אנשים משכילים מצפוניים בעלי נפש סוערת, שאת מסעם הפנימי אנו יכולים לראות מבעד למילים. לפעמים המסע בנפש האדם הוא מרתק לפחות כמו מסע קונקרטי מנקודה א' לנקודה ב'.

 


יהושע סובול לא היה צריך להמציא את חיבוטי הנפש הנועזים של הנפשות הפועלות. המחזה מבוסס ברובו על הקובץ "קהיליתנו" שפרסמו אנשי ביתניה קיבוץ א' של השומר הצעיר באביב תרפ"ב ערב עלייתו להתיישבות בבית אלפא.
(הערה אחת לסדר, לפי המהדורה של הקובץ שיצאה לאור בהוצאת יד בן צבי בשנת 1988 ושמוקי צור הוסיף לה הארות ומבואות העלייה לקרקע של היישוב בית אלפא הייתה ב4 בנובמבר 1922 ולא ב20 ב אוקטובר 1920). אינני יודע למה נקב יהושע סובול במחזהו את התאריך הנ"ל, אולם נראה שאין זה חשוב כל כך, כי אין זה משנה במאום את התרשמותנו על התקופה הסוערת ההיא. רמת החשיפה במחזה הזה נראית ממבט ראשון מדהימה, אולם היא מבוססת על רגשות אותנטיים העולים מן הקובץ של אנשי ביתניה.
כאמור, המחזה הוא בן מערכה אחת שלא קורה בה כמעט כלום. העלילה מתמקדת במערכות היחסים הנוצרות והמתפרקות תוך כדי שיחה בין חברי הקבוצה הצעירים. במחזה כזה יש חשיבות רבה לרעיונות המובאים תוך כדי השיחה וגם מערכת היחסים שבין חברי הקבוצה. אני אעבור עליהם בקצרה:
1) חלום מול מציאות – במהלך הלילה מתווכחים החברים על עצם החברה שהם יקימו כשיגורו ביישוב שלהם. והשיחה בין חברי הקבוצה נעה בין דימיון סנטימנט לי ואידילי של החיים ביישוב החדש לבין ביקורת נוקבת מפיו של משה, הבוגר מבין חברי הקבוצה, על היומרה ליצור דבר מה חדש השונה לגמרי מן החיים שהיו לעם היהודי בגלות בשעה שהגלות עדיין נמצאת בקרב חברי הקבוצה גם כשהם נמצאים על אדמת ארץ ישראל.
2) היחס כלפי הדור הקודם וכלפי ההורים – היחס כלפי העולם שחברי הקבוצה עזבו וגם היחס כלפי העולם שהם פגשו כשהם באו לארץ ישראל. במחזה מובא כמה פעמים היחס המורכב והקשה שלחברי הקבוצה יש כלפי החברה שעזבו ובייחוד ההורים שלהם. סצנות חזקות מאד במחזה הן הסצנות ששנים מחברי הקבוצה מדברים על הוריהם. כוונתי לאפרים המזכיר את יחסו המתנשא והמזלזל של אביו אליו, הפעיל הציוני והמונולוג המצמרר של שפרה בו היא מספרת על מערכת היחסים המאד לא מפרגנת ששררה בין אביה לאמה שהתבטאה בין השאר בכינויי הגנאי שאביה היה מכנה את אמה. גם כלפי אנשי העלייה השנייה יחסם של חברי הקבוצה הוא מורכב. אמנם, כשהצעירים אנשי העלייה השלישית הגיעו ארצה היו לגביהם ציפיות גדולות, שהם ימשיכו להגשים את התכניות של אנשי העלייה השנייה, אולם לאנשי העלייה השלישית היו חלומות משלהם ואפשר לזהות בתחילת המחזה את היחס המזלזל שיש לחברים כלפי קיבוץ דגניה למשל.

Click to enlarge

פועלים של העלייה השלישית .

 

3) היחסים בין המינים ומעמד האישה – נקודה חשובה שעולה שוב ושוב במשך המחזה היא עמדות הקבוצה לגבי מערכת היחסים המסורתית בין הגבר לבין האישה ומקומה של האישה בחברה. אנו רואים בהתנהגותן של שלוש הנשים בקבוצה התמודדות שונה עם התפיסה המסורתית של מקומה של האישה הן ביחסיה עם כלל החברה והן ביחסיה עם כלל החברה והן ביחסיה המיניים עם הגברים. מרים, מתייחסת לאהבה במין פתיחות. היא רואה בהתנהגות מינית מתירנית כסימן למימוש עצמי. ורואה באקט המיני דרך לגיטימית של תקשורת. נחמה, מנסה להיות חזקה ולעבוד בדיוק כמו הגברים ובהתנהגותה הקשוחה היא מייצגת את הפמיניסטית הקלאסית שויתרה על נשיותה למען המהפכה הציונית וההגשמה האישית. האישה השלישית שפרה, מייצגת את האידיאל הנשי המקובל, הבחורה השקטה והמשכילה, והא ראיה היא מחוזרת אחרי שלושה מחברי הקבוצה. במהלך המחזה אנו מגלים שהחזות המאופקת מסתירה מאחריה הר געש של יצרים מודחקים.
4) הפרט מול הקבוצה – הצעירים האידיאליסטים עולים לקרקע כקבוצה מלוכדת ומנסה להגשים את חלומם כקולקטיב. עקב כך חברי הקבוצה עומדים על כך שהם יתנהגו כקבוצה והם לא מרשים סטייה אינדיבידואלית בתוך הקבוצה. דוגמא מאלפת לכך היא התעקשותה של נחמה ואחריה גם כל הקבוצה על כך שלא יהיו סודות בקבוצה וכתוצאה מכך הקבוצה מכריחה את נפתלי ועקיבא שיספרו לקבוצה על מה הם מסתודדים בזמן העבודה. דוגמא נוספת היא התדהמה שתוקפת את הקבוצה לאחר שחבריה מתבשרים מפי אפרים ומרים על כוונתם להיות זוג ולגור באוהל נפרד משאר חברי הקבוצה. חוץ מזה שיש כאן חזרה לתא המשפחתי המסורתי נוסף לכך אנו רואים נטייה להתבדל כפרטים הנפרדים מתוך הקבוצה. מעניין שההודעה המפתיעה הזאת קוראת מיד אחרי ההחלטה של חברי הקבוצה להתפשט. בכלל, מוטיב ההתפשטות מיצג אצל סובול הן את הרצון של הקבוצה לעשות דברים כישות אחת והן את הדרישה של חברי הקבוצה לחשוף את עצמם מכל המסורות הרקובות.
5) הדילמות המוסריות של כובש ונכבש – הדילמה המוסרית הקשורה בזכותנו על הארץ. האם זה צודק לכבוש את הארץ מידי ערבים החיים בה? הצורך להלחם על האדמה והמחיר שחברי הקבוצה ישלמו על כך. שאלות אלו זוכות לליבון על ידי חברי הקבוצה. אנו שומעים את דבריו המפוכחים של משה שכדי להצדיק את כיבוש הארץ אנו חייבים להיות חברה מוסרית ומצד שני אנו חווים את ההתבטאויות הילדותיות הששות אלי קרב של עקיבא ונפתלי הנאמרות ספק בצחוק ספק ברצינות.
הדבר השני החשוב במחזה הוא יחסי הגומלין הקיימים בין חברי הקבוצה. לכאורה חברי הקבוצה נראים כקבוצה הומוגנית ומלוכדת אך התמונה הזאת אינה מדויקת. הקבוצה מחולקת לשני חלקים שמעבר אחד עומד משה והשאר עומדים בעבר השני. משה הוא מבוגר בכמה שנים משאר חברי הקבוצה. הוא בא מגליציה, הוא בן של חייט עני והוא נלחם במלחמת העולם הראשונה. לעומתו, שאר חברי הקבוצה כולם בני טובים למשפחות מבוססות, אינטלקטואלים מגרמניה ואוסטריה. משה המבוגר וזה שטעם את טעמה המר של המציאות מאלץ את החבורה הנאיבית במקצת כשבראשה אפרים האידיאולוג שלה, לראות את הדברים כמות שהם. הפעולה הסמלית שדרכה מאלץ משה את החברים לראות המציאות היא דרך ההתפשטות.
מחזה שבו לא קורה כמעט כלום יש בו סכנה שיהפוך יבש מדי. במחזה ניסו לפצות בכך שמזיזים את השחקנים על הבמה באמצעות יחסי המשיכה והדחייה של הנפשות הפועלות במחזה. בהפקה הזאת מכניסים גם אתנחתאות מוסיקליות של ריקודים ושירים כשהחברים נסחפים אל הדמיונות שלהם. אהבתי בעיצוב הבמה איך שהצליחו לאפיין באמצעם דלים כל אחד ואחד מפינות השינה של חברי הקבוצה. כמו למשל הסירים בפינתה של נחמה או המזוודה עם הספרים בפינת השינה של שפרה. ההפקה הזאת היא דוגמא טובה לכך שמחזה כתוב הוא רק חלק אחד, גם אם חשוב מאד, מכלל ההצגה. בהפקה זאת הפרולוג והאפילוג שבהם משה מדבר שנים רבות אחרי ספור המעשה, מושמטים לגמרי. מונולוג הפתיחה ומונולוג הסיום של משה נועדו כנראה לתת לנו פרספקטיבה על מעשי העבר ומן הסתם הם שיקפו את הפרספקטיבה של סובול. בהפקה הרגישו צורך להוריד אותם בכדי לתת לקהל להגיע לפרספקטיבה שלו, וכן גם להבהיר לנו שהתהליך עוד לא נגמר. המונולוגים האלה הם לא הדברים היחידים ששונו בהפקה הזאת. בסופה של ההצגה מי שעוזר לנפתלי להתלבש אחרי ההתפשטות האחרונה הוא משה בעוד שבמחזה הכתוב נפתלי הוא זה שמתלבש בעצמו. כמו כן ההצגה נחתמת בדבריו של משה "לכולנו יהיה קשה" בעוד שבמחזה הכתוב משה ממשיך לדבר ואפרים מהסה אותו ורומז על הנזק שהוא חולל. הדברים האלה הושמטו מן ההצגה ובכך הם נותנים למשה אופי יותר אנושי מן הדמות הפלקטית במקצת המופיעה לנו מן המחזה הכתוב.

לסיכום :
נהניתי מצוות השחקנים שהצליח בדרך כלל להראות את הנפשות הפועלות כדמויות בשר ודם. הדס אלתרמן המגלמת את נחמה היטיבה להציג בפנינו את נחמה כצור החלמיש שהיא מנסה להיות אבל מתפרקת לרסיסים בסוף ההצגה. רובי פיינברג , נפתלי הצליח לתאר נכוחה את דמות המתלבט אשר מחפה בבדיחות על המצוקות שלו. עידן בוסיאן ודניאל בוצר הטיבו לשחק את שני עמודי התווך האידיאולוגיים של הקבוצה אשר מנסים להכיל את דרכם על חברי הקבוצה. דניאל ארליך המגלם את עקיבא בהחלט מעביר לנו את דמות ההרפתקן שרעיונות לא ממש מעניינים אותו. דבי סביאן ששחקה את מרים הציגה את "שובבותה" של מרים בחינניות כובשת ומיה שנידרמן הייתה מרגשת מאד כששחקה את שפרה המהוגנת כלפי חוץ אבל הרוחשת כלפי פנים.
, המחזה האקטואלי והחשוב הזה הועבר לנו על ידי בית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ' בצורה מאלפת ומעוררת מחשבה ועם זאת מרגשת.

כתבה גדולה נוספת על "ליל העשרים " היא "השורדים של "ליל העשרים "

ראו עוד על ההצגה

 

ליל העשרים בויקיפדיה

ניתוח של ליל העשרים

ליל העשרים בשוונג

 

ליל העשרים כחלק מטרילוגיה

 

ליל העשרים בבימתים

אריק בנדק חביב על ליל העשרים

 

 

ליל העשרים ההצגה אצל סופי מוסקוביץ'

 

וגם על ההצגה

 

 

ביקורת על ההצגה של סופי מוסקוביץ'

עוד ביקורת של פרשן

 

 

 

בית ספר למשחק של סופי מוסקוביץ'

השורדים של ליל העשרים

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • קוראת  ביום יוני 7, 2008 בשעה 1:33 pm

    שיחת נפש לא "מתגלעת", זה לא חילוקי דעות.

    "ההודעה המפתיעה" קורית ולא קוראת.

  • בעייה של אגו  ביום יוני 7, 2008 בשעה 2:27 pm

    לא אנוכי והמהבקר כך-וכך

  • נטלי  ביום יוני 7, 2008 בשעה 6:16 pm

    ההגהה תוכל להסיר את הכתמים מעיני הקורא הקפדני, הבעיה עצמה, נדמה, לא כאן.
    כותב הרשימה, אולי מתוך חוסר ניסיון, עדיין, לא בודק את עצמו ומניח לזרימתו של הטקסט להטביעו.

    התוכן מעניין, רק ערוך כמעט ברשלנות, ואולי גם יותר מדי עממי לנתח יצירה כה משמעותית באמצעות מושגים שגורים ולא מקצועיים.
    אם כי רוב הביקורת תואמת את המוגש במקומות אחרים, כפי שניתן להיוודעות.

  • מספר 666  ביום יוני 7, 2008 בשעה 6:42 pm

    מספק למדי .
    איך את היית מנתחת את המחזה ?

  • נטלי  ביום יוני 7, 2008 בשעה 8:21 pm

    מידע- יש בו,
    שמות- נכונים,
    על כל השאר פשוט צריך עוד קצת לעבוד.
    ראינו כבר אצל ירון ליבוביץ ניתוחים די מוצלחים, אולי במקום להגן על החומר הלא מעובד, ניתן לשפרו ואז, שוב כולנו נחזור בהערכה רבה לדון בנושא?

    ובלי להעליב אף אחד!

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום יוני 7, 2008 בשעה 11:45 pm

    הבנתי כמעט את כל מה שנטלי כתבה.
    להוציא – כפי שניתן להיוודעות

  • מספר 666  ביום יוני 8, 2008 בשעה 6:05 am

    להבא אני ממליץ לפנייך שבמקום להעלות ביקורת כוללנית כזאת שהיא למעשה חסרת ערך מאחר שאין זה ברור כלל למה היא מתייחסת.
    תעלי ביקורת נקודתית בלבד. כזאת שיש טעם להתייחס אליה .

  • נטלי  ביום יוני 8, 2008 בשעה 4:36 pm

    נקודות השפל רבות מדי , המלאכה לא משתלמת, והכי מפתיע שאין לכותב הביקורת דעה – גם אחרי שהעירו לו מספר פעמים, הוא לא מחפש בצניעות ובשקט את הנקודות בעצמו, כדי לשפר ולהשקיף על התמונה בכללותה!
    אלי, אתה בהחלט צודק, רצוי לעזור יותר, אבל אין זמן לזה, בתיקון העבודות אין שום תענוג, בייחוד אם אדם עוסק בזה במסגרת מקצועו.

    אנחנו נכנסים לכאן לתפוס תענוג אנטלקטואלי מהתכנים הלא שגרתיים מבחינות רבות, וזו מנוחה מושלמת למוח,
    אז, תרשה לי לעצור כאן את הדיון שלא קשור ליצירה "ליל העשרים"

  • עידן  ביום יוני 8, 2008 בשעה 5:45 pm

    אינני מצליח להבין את הביקורת שלך. את תמיד כותבת דברים אשר נראים לך מובנים ופשוטים, אולם לרוב, אף אחד מהקוראים לא מצליח להבין מה מתחולל בראשך.

    נראה שאינך יודעת להסביר את עצמך לאנשים אחרים וזה חבל מאד, כיוון שזהו הבסיס לתקשורת בינאישית. אז איך את יכולה להתיימר ולבקר אחרים, כשאין בך את הרגישות האנושית הבסיסית לדעת מה מדברייך מובן לאחרים ומה לא? שנים של עבודה עדיין לפניך, כי בחירת המילים שלך היא מוזרה ורבים מהקוראים לא מבינים למה את מתכוונת.

    אתן לך דוגמא אחת קטנה. כתבת "הוא לא מחפש בצניעות ובשקט את הנקודות בעצמו". אם כך, למה לא הבאת ציטוט מדברי המבקר אשר יוכיח את זה? טענת משהו, אז למה לא צירפת לפחות דוגמא אחת בה ניתן לראות *בבירור* את ה"שחצנות הרועשת" של המבקר?

    זה גם לא יעזור אם תתני דוגמא כזאת עכשיו, כי החוכמה היא לא לעשות זאת לבקשת הקוראים, אלא להבין מלכתחילה בזמן הכתיבה שאת משתמשת בצירופי מילים אשר אינם ברורים לקוראים רבים.

    ובנוסף, הביקורת שלך על כך שהמבקר השתמש בשפה עממית ושגורה ולא בשפה "מקצועית" מדיף ניחוח של פלצנות והתנשאות מטופשת. זכרי שמקורה של הפלצנות הוא חוסר בטחון עצמי. חבל.

  • נטלי  ביום יוני 8, 2008 בשעה 9:33 pm

    מקבלת שלא פרטתי מספיק את דבריי, ואין באפשרותי להקדיש לזה זמן, ועל כך כבר נאמר בתגובתי לעיל,
    אבל הטענה שישנה צורה אחרת לפרש את הערותיי כגון התנצחות מילולית או התנשאות מעידה על תוקפנות מוצהרת בלבד.

    נכון הוא שחלק מהקוראים לא שמים לב על הבעיות בניתוחים או בכתיבה, גם אם מרגישים שלא מתחברים לטקסט מסויים בלי להגדיר לעצמם סיבות לכך.
    על כך לא מעניין לשוחח,
    הביקורת על הביקורת הרופפת בחינת צורתה ותכנה, אמורה לעניין רק את מי שבקיא בתחום העריכה,
    במובן זה אין לי כל בעיה שלא מבינים את הכשלים קוראים שאין להם צורך בזה.

    המקצועיות היא טיפול בתחום שאדם ספציפי מקצועי בו.
    ועריכת ביקורת על הצגת תיאטרון ועל הסיפור שעומד מאחורי ההצגה אין זו, אלא אחראיות כלפי כל המעורבים ביצירה .

    לכן שווה להיות מקצועי גם בתחום זה, כמובן שלומדים מטעיות ומעריכה חוזרת, ומהתרחקות מהטקסט וחזרה אליו אחר שיקול דעת נוסף.

    כל ההסבר הזה הוקדש לעידן הדואג לכך שיבינו אותי, אך לא לאיש שסיים את פנייתו אלי בחשיפת שיניים לא מסוג הבריא לתקשורת בין האנשים.

    בתגובות כאלה לא תמיד בוחרים ביטויים הכי קולעים , אך בהצגת מחקרים ורשימות נדרשת איכות גבוהה יותר.
    בהצלחה לליבוביץ, שכמובן, אחרי כל הדיון המתמשך בצורך לבדוק פגמים בעבודתו, יקח על עצמו לתקן את הרשימה בלי יועצים.
    כלומר, גם בלעדיי

  • עידן  ביום יוני 9, 2008 בשעה 12:49 am

    "I rest my case"

  • סנאי לעידן  ביום יוני 9, 2008 בשעה 10:12 am

    אני נטשתי.

  • סנאי לעידן  ביום יוני 9, 2008 בשעה 10:12 am

    אני נטשתי.

  • ארז מירנץ  ביום יוני 16, 2008 בשעה 7:12 pm

    השחקן שמשחק את הדמות של נפתלי הוא נהדר
    ורק שנה ב' בלימודי משחק.

    יפה

    גם לירון ליבוביץ' צפוי עתיד מזהיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: