הצרה עם הסדנאות-דיאנה מן

 

דיאנה מן היא משוררת ומרפאה ידועה באמצעות חוצנים ומכירה היטב את תחום הסדנאות המיסטיות לסוגיהם השונים והמשונים ביותר .

להלן רשימה  על התרשמויותיה מכמה מהסדנאות האלו .

 

עובדות בשטח

 

מאת דיאנה מן

אינני יודעת האם הארץ מבורכת בסוגים שונים ומגוונים של פטריות – לאכילה, אולם, ללא ספק, ישראל מבורכת בכל מיני סדנאות, קורסים, הרצאות, כתבות ומאמרים על החזרת השליטה לידי האדם מידי הזולת, או לסירוגין הם מלמדים איך להיות הקברניט של עצמך בחייך הנוכחים, או איך לקחת את המושכות לידייך- לא חשוב שאין לך סוסים או שדימוי הסוס מעלה בך פחד אימים מנבכי כספת נשכחת הטמונה בפינה מאובקת ואפלולית במוח. לכן יש לך בעיה שנוספה המצריכה פתרון יצירתי – כגון התמודדות ותיקון דרך שיחזור גלגולים אבל אך ורק בתום קורסי שליטה על החיים הפיזיים תהיה אתה מסוגל ללמוד לשלוט על החיים הנסתרים המתקיימים במימדים מקבילים המתמרנים אותך ללא רחם ויותר גרוע ללא ידיעתך. לעת עתה, העיקר שאתה תוביל את עצמך למשהו נעלה. עדיף שזה יהיה הצלחה, עושר, אושר, בריאות טובה ונחלה. נחוץ שאתה הוא שהחלטת והמחוז הנכסף בהישג ידייך ולא איזו אשליה מפוקפקת כגון יושר פנימי או יכולת להביע חמלה. השיטה ברורה – חייבים לרצות, להשקיע מחשבה, זמן וכסף בסדנאות. אילו שעורי הבית אתה מוכן להקדיש את כל מאודך במטרה לתיקון כל מחסור ולממש חלומות פז:

מכונית שנייה או שלישית שתעמוד באופן קבוע על יד הבית החדש כי אין חנייה בעיר. מה אכפת לך, לא לכל אחד יש פרארי אדומה מודל 2009..שכניך מריירים מרוב קינאה. איזה יופי . יש גם מקרר משוכלל וענקי מלא אוכל דיאטטי, בת זוג משועממת שמאז התפטרותה מעבודה רצה מבית קפה לבית קפה מסדנה לסדנה. היא מתעניינת במימוש עצמי. בשנה האחרונה היא הייתה 3 פעמים בהודו אצל באבא בובה ואמה מומה. כאשר היא אוכלת סושי היא מרבה לדבר על פשטות ואהבה. אין דבר, אפילו פעם אחת פגשה את ילדיה על המטוס. בקושי זיהתה אותם. מזמן הם הפסיקו לפקוד את הספר היוקרתי ביותר במדינה – סליחה מעצב שיער.
מה איתי? אני רוצה שליטה מלאה על חיי – שקט, שלווה, בילויים, חברים תומכים ומפרגנים, אורח חיים ללא אתגרים, ללא קשיים, כסף, פאן פאן ויותר פאן. אני אגיע לשליטה. אני אעשה את זה. yes yes yes I am hot hot hot.. !!!!

אולי תהיה לי טלביזיה אף שאין בי רצון להביט על קופסה.

שאלה לעצמי: במה להתחיל? התשובה מגיעה במהירות האור (פחות או יותר. המבין יבין). משהו שמידת התנגודת שלו נמוכה אפילו נמוכה מאוד, עדיף מאוד מאוד. בוודאי!! בוודאי מים זו התשובה. לפי הרצאתו של המנחה ניתן להשפיע על מים ולהטעין אותם באופן אנרגטי. בדמיוני אני מפליגה. אני אהיה סופרוומן- יהיו לי שרירים, לא אצטרך לעשות התעמלות, אוכל להבריח את הטרדן הסדרתי המרופט שמדי בוקר צורח עלי ביידיש. הוא אינו מוכן לקבל שאוצר המלים שלי מתחיל ונגמר ב"מיידלע" וב"לאפס"- (מלה חדשה שלמדתי בסדנה לרוחניות. כן, כן, כן) ולהשלים עם העובדה שאינני אוספת בקבוקי פלסטיק ולכן לא גוזלת ממנו את פרנסתו. הטענתי את המים. התכוונתי, כוונתי התכווננתי. בעצם עשיתי זאת.
המתנתי בסבלנות. חלפו 2 דקות. בדקתי את הצבע. אין שינוי. הטתי אוזן. כלום. רשרוש? כלום. אדווה? כלום. אולי שוחרר איזה טרנסמיטור קטנצ'יק מהיקום או בעצם מן המים עצמם. שום דבר.. אשנס את מותניי. סבלנות. עברו בסך הכול 3 דקות ולא כלום. אינסטנט נס. נו נוו נו. אני משוחחת עם המים. אני בירכתי אתכם, התפללתי למענכם אפשר להגיד שגידלתי אתכם. מה הייתם לפני שהתחלתי לטפח אתכם. מאיין הגעתם. לאן תלכו? ככה אחרי כל מאמציי. נתתי לכם את שנותיי היפות ביותר. איך אתם גומלים לי – באדישות, בהיעלמות מוחלטת. איפה טעיתי? עשיתי כל מה שידעתי.
לפתע. אני שומעת, שומעת משהו, משהו. אויי, אויי, (לא אומרים אויי שמצליחים. אמרתי לכם שיידיש אינה שגורה בפי). אויי באמת אויי. המשהו נשמע מחוץ לכתליי כמו יללה קטנה המשדרת מצוקה. המים בתוך כתליי. אין כמו חשיבה חדה וקור רוח באירוע טעון. ביעף אני מגיעה לדלת, פותחת אותה בזהירות מרבית. מולי יושב המיילל הקטן, שטיחון מהלך שמתחת בלורית אפורה אין סופית מסתתר חתול רחוב בן 6 חודשים בשם מתוקי. סומא עין ופיסח, התגבר מתוקי על פחדיו מפני אנשים לטפס 7 קומות בתוך בנין מגורים גדול שמעולם לא נכנס אליו כדי להתכרבל בחיק דיאנה – זו המספקת שירות קייטרינג לחתולי החצר.
הוא רצה משהו – והלך אל זה. מאוד פשוט. בינתיים המים התאדו. עדין אין לי שרירים. אולם למתוקי היה בית ומשרתת. ועד מותו הוא היה שליט נאור.

ראו גם

שירי כוכב הנפילים :מחזור שירים מאת דיאנה מן

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  ביום יולי 20, 2008 בשעה 4:59 pm

    יש כאן גישה רעננה ומעניינת. ולא סתם היצמדות לקלישאות .
    הצורך שלנו (של כולנו) לקבל את הדברים כמו שהם
    הוא צורך אמיתי וקיים. לכן הניסיון שלנו לחפש אתגרים בסדנאות ? מפגשים איזוטרים ? הוא צורך שללא ספק לא יענה במהרה.
    ואני חושב שהמחברת הרימה את הכפפה בכבוד רב.

  • דרור  ביום יולי 20, 2008 בשעה 8:47 pm

    יותר מדי אנשים מדברים בסיסמאות, שהם לא מבינים את המשמעות שלהן (לחלקן אפילו אין משמעות).
    זה חלק מתרבות ה"חארטה", שמיועדת במיוחד עבור אנשים שלא רוצים לעשות עבודה רוחנית אמיתית. הרי, רק עבודה כזאת יכולה להתגשם בצורה של מציאות עכשווית.
    אנשים שמעדיפים את הדרכים האלו, ככל הנראה, לא מבינים עד כמה הדברים מהותיים ובסיסיים.

    לעומת זאת, רוב החתולים מבינים את העיקרון הזה.
    אילו יותר אנשים היו באמת לוקחים אחריות ושליטה על חייהם, הם היו משתלטים על האגו שלהם, בתור התחלה. שינוי כזה היה חושף אותם ללימוד פשוט, אבל מהותי ביותר, ממורים שעדיין נתפסים כלא קונוונציונליים…

  • קובי  ביום יולי 20, 2008 בשעה 8:54 pm

    טוב, אולי לא סופר וומן, אבל בהחלט סופרכותבת, בשפה ברורה תוך שימוש בביטויים אינטליגנטיים המראים על עולם פנימי עשיר, מבקרת דיאנה את הטרנד העכשווי של להפוך לקורסומניאק. אני מקווה שכתבה זו הבאה מכותבת המכירה היטב את התחום הרוחני על כל גווניו, תגרום ולו לאדם אחד להרהר פעם נוספת לפני שהוא נפרד ממיטב כספו למען שרלטן זה או אחר.

  • מספר 666  ביום יולי 20, 2008 בשעה 9:00 pm

    שבקרוב יופיעו באתר זה מחזור שירים של דיאנה שמבוסס על המיתולוגיה של הישראלי לשעבר זכריה סיטשין העוסקת בחייזרים שהיגיעו לכאן מכוכב הלכת ה12 ניבירו יצרו את בני האדם ושלטו בהם בתור האלים השומרים והמצרים .

  • דפנה שחורי  ביום יולי 20, 2008 בשעה 9:14 pm

    מאמר אמיץ ומלא הבומור שחור ואלגנטי-אינטליגנטי רוויי ברמזים
    אז כמו שאומרים די לחכימה ברמיזה? לעיתים לא כי כאן דיאנה אוחזת במקל בשני קצותיו. גם בוטות וגם רמיזות נאות וגם אגרוף בפניו של השרלטן וגם מניפסט אמיץ על עצמה היא ועל דעותיה

  • ירדנה אלון  ביום יולי 21, 2008 בשעה 4:33 pm

    ראשית ברצוני לברך הן את עורך האתר והן את הכותבת על רשימה זאת שעוסקת במה שקרוי במחוזותינו "מיסטיקה" או רוחניות" זהו אכן נושא ראוי לדון בו בשום שכל.
    אכן קשה לברור בין שלל הסדנאות והמאמרים והספרים בנושא הניו אייג' הצצים כאן חדשות לבקרים אם כי חשוב לציין כי בארצות המערב הז'אנר התחיל להציף עוד משנות השישים כאשר קמה תנועת ילדי הפרחים או ה"היפים" כפי שהם כונו בזמנו רק שכמו כל דבר הספרים המתורגמים התחילו להגיע למדפי חנויות הספרים שלנו באיחור של כמעט שלושים-ארבעים שנה,
    כמו כן עם פתיחת הגבולות למזרח הרחוק (הבה בל נשכח שלנסוע עם פספורט ישראלי לארצות מרכז אסיה להמזרח הרחוק זה משהו די חדש אצלינו (כחמש עשרה עשרים שנה לפני כן נאסר על בעלי פספורט ישראלי להיכנס להודו או לארצות המזרח הרחוק רק מי שנשא באמתחתו פספורט של מדינה אחרת בריטי או אמריקאי או ארופאי יכול היה להיכנס להודו למשל ולדווח ולספר לנו .
    ברובו הגדול הניו אייג' הישראלי מחקה את מה שקרה בארה"ב בעיקר בתחילת שנות השבעים וזהו ניכוס אימפריאליסטי משהו של התרבות של המזרח הרחוק וזאת לאחר שנים של ניכור או התנשאות (בתקופת השילטון הבריטי) הניכוס הזה גרם לעיוות של מסרים פילוסופיים מתוך בורות ואי הבנה ועל כן ברובו הגדול נושא גרעין של "הרעלת התודעה" כך אני מכנה זאת
    יחד עם זאת ברצוני להדגיש כי הפילוסופיה המזרחית לכשעצמה היא עמוקה מאוד ויש לא מעט פנינים לדלות ממנה הקושי הוא בפער שבין המנטליות המזרחית והמערבית ושוב אין בכוונתי לומר שתרבות אחת עולה על השנייה אלא כי יש שוני רב בהתבוננות בשאלות ובתשובות שניתנות בנושאים של שאלות קיומיות אוניברסאליות בין שתי התרבויות או התפישות

  • אורן  ביום אפריל 10, 2010 בשעה 11:17 pm

    אני גם השתתפתי במספר סדנאות ולא הייתי מרוצה. המנחים הבטיחו חיים חדשים וטובים, בשבילם ולא בשביל הקהל. התברר שיש שלב ב' ושלב ג'. הם התעשרו ואנחנו נשארנו מתוסכלים עם התובנה "שעבדו עלינו ."
    הכתבה משעשעת וחדה. מחברת טובה.

  • נופר נ.  ביום אפריל 28, 2010 בשעה 2:37 pm

    רשימה שנונה. בעלי חיים הם מורים מעולים וכדאי להשקיע בהם ולא בשרלטנים שקוראים לעצמם מורים רוחניים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: