בואו אל הסלע האדום

 

"

השיר "הסלע האדום " של חיים חפר הוא אחד הפזמונים החביבים עלי ביותר ,למרות שכיום זהו פזמון כמעט נשכח.

פעם בשנות  החמישים הפזמון עורר סערה והשלטונות אסרו  להשמיע אותו ברדיו כי חששו שהוא יגרום לאנשים לבצע מסעות מסוכנים לעיר פטרה.

כיום הסערה שכחה מזה עשרות בשנים הפזמונים השנויים ביותר במחלוקת ברדיו הם כאלו שעוסקים בניבולי פה ובסקס ,לא תמצאו יותר פיזמון חדש  אחד ויחיד שעוסק באיזה שהוא סוג של גבורה ,אומץ לב או איזה שהוא סוג של פעילות גופנית באופן כללי ( להוציא זאת הסקסואלית כמובן ).

מבחינה זאת "הסלע האדום " אכן שייך לעולם אחר.

חיים מזר משווה את הפזמון עם פזמון חדש יותר של להקת אטניקס על הסלע האדום  ומגיע למסקנות מעניינות ביותר על הבדלים בין שתי תקופות.

 

 

הסלע האדום     

מילים חיים חפר

לחן יוחנן זראי

ביחצוע אריק לביא                                           

 

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא הסלע האדום.
הו, הסלע – האדום – האדום.

שלשה יצאו לדרך עם שקיעה,
מנגד להטו הרי אדום,
חלום ישן, מפה ומימיה,
לקחו הם אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

ראשון הלך גשש, מרים פניו,
מביט בכוכבים שבמרום,
אך המראה אשר ראו עיניו –
היה מראה הסלע האדום
הו, הסלע האדום – האדום.


בואדי, עת חנו בין אבנים,
אמר אחד, כמו מכה חלום:
רואה אני – פניה לבנים.
ענו רעיו: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

גלגל השמש על ראשם הלם
והם נושמים אבק מדבר וחם
ולפתע – כמו קפא בהם דמם
ראו הם את הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

מטח היריות היה קצר.
גנח אחד: נפצעתי – וידום.
ענו רעיו בפה מלא עפר:
הגענו אל הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום.

מעבר להרים ולמדבר,
אומרות האגדות, ישנו מקום,
שאיש ממנו חי עוד לא חזר,
והוא נקרא: הסלע האדום.
הו, הסלע האדום – האדום

בוא לפטרה

ביצוע: אתניקס
מילים: זאב נחמה
לחן: זאב נחמה, תמיר קליסקי וגיל אלון
בוא לפטרה – העיר שבאדום
בוא לפטרה – הסלע האדום
דרך קניון "סיק"
אל עולם עתיק
בוא אל הארמון –
"קאסר בינת פרעון".

בוא לפטרה – אל מעיין משה
בוא לפטרה – אל תחכה
רד בכביש עמאן
אל סיפור ישן
על יופיה של עיר
עכשיו מותר לשיר.

בוא אל ערביה אל חלומותיה
זוהר השמש על הרי אדום
בוא אל ערביה אל ארמונותיה
אני ועבדאללה מהמרים שלום.

בוא לפטרה – אין עוד מלחמה
בוא לפטרה – מסביב דממה
על מורדות ההרים
חצובים הסיפורים
בין אבני החול
שם תבין הכל.

בוא לפטרה – היא כמו אישה כנועה
בוא לפטרה – בשמלתה האדומה
כבר שנים מאות
מספרות האגדות
איך היא נשבתה בתום
בידי גברי האדום.

בוא אל ערביה אל חלומותיה
זוהר השמש על הרי אדום
בוא אל ערביה אל ארמונותיה
אני ועבדאללה מהמרים שלום.

בוא לפטרה – חבר חבר בוא
בוא לפטרה – לא נעצור
דרך קניון "סיק"
אל עולם עתיק
בוא אל הארמון –
"קאסר בינת פרעון".

 

פטרה-מנקודת מבט של שני דורות

 מאת חיים מזר  

פטרה,עיר נבטית בהרי אדום 100 ק"מ צפונית לאילת.מקום יפיפה ששימש אתגר לישראלים רבים בשנות ה-50.צעירים רבים חצו את הגבול עם ירדן מתוך מטרה להגיע למקום ורבים מהם שילמו על כך בחייהם מכיון שנורו על ידי חיילים ירדנים.על אירועים אלה כתב חיים חפר את שירו "הסלע האדום",יוחנן זראי הלחינו ואריק לביא שר אותו. שיר זה היה בבחינת זרז לאחרים לנסות את מזלם. בדיעבד השיר עשה פרסומת למקום והביא את עובדת קיומו של אתר ארכיאולוגי זה לתודעת הציבור הישראלי. מתוך מטרה למנוע מישראלים להגיע למקום החליט בן-גוריון למנוע את השמעת השיר ברדיו,החלטה שהיום לא היתה עוברת בכלל.בעקבות הסכם השלום עם ירדן ,המקום נפתח למבקרים .כל ישראלי הרוצה לבקר במקום הדלת פתוחה בפניו. להקת אתניקס כמחווה להסכם זה הקדישה את אחד משיריה לאתר. שם השיר הוא "בוא לפטרה".מכיון ששני השירים מטפלים באותו נושא ונכתבו בפער של שני דורות זה מזה,אפשר להשוות ביניהם.

השיר "הסלע האדום" הוא בעל מבנה עלילתי.יש התחלה,אמצע וסוף. על פי הגדרה הוא בלדה.הבלדה על אלה שניסו והשקיעו מאמצים על מנת להנות מיופיו של המקום ושילמו על כך בחייהם. בשיר שבעה בתים כאשר הבית האחרון הוא חזרה על הבית הראשון,מה שמקנה לשיר מבנה מעגלי.חוזרים להתחלה-התחלה של אחרים שניסו גם הם את מזלם.

בכל בית חמש שורות,כל שורה רביעית מסתיימת במילים "הסלע האדום" והשורה החמישית בכל הבתים היא אותה "הו,הסלע האדום-האדום." יש כאן הכפלה של הביטוי "הסלע האדום" פעמיים בכל בית והמילה אדום מופיעה עשרים ושניים פעם בשיר. מה שהוא מאוד דומיננטי שאי אפשר לעמוד אדיש כלפיו.הסלע האדום מזמין.אדום כסמל של תשוקה מינית,דבר שנרמז על ידי אחד מאלה שהגיעו למקום ואומר לחבריו בבית הרביעי :"רואה אני-פניה לבנים".

סיפור העלילה עצמו נפרש על פני חמישה בתים,מהבית השני עד לבית השישי. בבית השני מתוארים היציאה של שלושה טיילים והציוד שלקחו איתם למסע. זמן היציאה הוא עם רדת החשכה. הבית השלישי מתאר את המסע עצמו כשבראשם הגשש,מקצוע בעל חשיבות צבאית. יש בכך כדי ללמד על צורת ההתנהלות של המטיילים,מיומנויות שרכשו בצבא.בית רביעי היום שלמחרת,בו מתרחש שיח בין המטיילים.אותו אחד המשתמש בדימוי נשי וחבריו המעירים לו מה הם בעצם רואים.הבית החמישי מתרחש בצהרי היום כשהם עומדים לנוכח המקום ותגובתם-דמם קפא.הבית השישי מתאר את הסוף. אחד מהם נורה ונהרג וחבריו אומרים "הגענו אל הסלע האדום".סיפור עלילה טרגי עם אלמנט דרמטי. בתים שני עד שישי מתוארים בגוף שלישי רבים עם כניסתו של גוף ראשון יחיד בבית הרביעי ובבית השישי.בשני בתים אלה ישנה גם תשובתם של חבריו. השיח הוא ענייני ויכול גם הוא להעיד על הרקע הצבאי של המטיילים.יש משימה שאותה מתכוננים לבצע, אבל היא איננה צבאית. המטיילים לא יוצאים למסע מלחמה,אלא לצפות בהוד קדומים הנרמז בבית הראשון והבית האחרון:" מעבר להרים ולמדבר/אומרות האגדות,ישנו מקום".

הוד הקדומים מתואר ביתר הרחבה בשיר של אתניקס "בוא לפטרה".גם שיר זה בנוי משבעה בתים וגם לו מבנה מעגלי. הבית האחרון דומה בחלקים רבים לבית הראשון.יתרה מכך, ישנו מעגל פנימי נוסף והוא הפזמון החוזר הבא לאחר הבית השני והבית הרביעי.מעגל בתוך מעגל.מעניינת הסיומת של הבית השני:"עכשיו מותר לשיר" המעידה על מעין התכתבות עם השיר "הסלע האדום".

שתי השורות הראשונות בכל בית פותחות באותן מילים "בוא לפטרה" הזמנה לבקר במקום.פתיח בעל אופי של מסע פרסומי.אין כאן אווירה של מתח ודרמה,האווירה נינוחה ורגועה. בשיר "הסלע האדום" שם המקום מוזכר לאשונה בשורה הרביעית של הבית הראשון.בשיר של אתניקס הוא מופיע בשורה השניה של הבית הראשון .התכתבות זו מוצאת את מקומה גם בבית השלישי:

בוא לפטרה-אין עוד מלחמה
בוא לפטרה-מסביב דממה
אל מורדות ההרים
חצובים הסיפורים
בין אבני החול
שם תבין הכל.

רק מי שמגיע למקום יכול להבין מהו מקור המשיכה שפעל כקסם על אלה ששילמו בחייהם בבקרם באתר זה.
המסע הפרסומי של המקום מוצא את ביטויו גם באזכור מקומות ספציפיים כמו קניון "סוק","קאסר בינת פרעון",מעיין משה והנחיות בנוסח ספרי הדרכה לתיירים:"רד בכביש עמאן". המרכיב הארוטי שנרמז בשיר "הסלע האדום" בבית הרביעי, גם כאן נמצא בבית הרביעי:

בוא לפטרה-היא כמו אישה כנועה
בוא לפטרה-בשמלתה האדומה
כבר שנים מאות
מספרות האגדות
איך היא נשבתה בתום
בידי גברי אדום.

בניגוד לשנות ה-50 בהן שררה מתיחות צבאית בין מדינת ישראל למדינות ערב לרבות ירדן.הפעם זאת תקופה אחרת רגועה יותר וכפי שנאמר בשורה האחרונה של הפזמון החוזר "אני ועבדאללה מהמרים שלום".רובד אחרי רובד אפשר לראות את ההתכתבות ,למעשה החד-סטירית, שבין שירה של אתניקס לשיר "הסלע האדום".עולם אחר,משוחרר מאזיקים מדיניים ושמחה הרוצה לפרוץ החוצה.

 

עוד על המסעות לפטרה

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  ביום אוגוסט 3, 2008 בשעה 9:51 pm

    שר את הסלע האדום – אין שני לו.

  • נטלי גוטמן  ביום אוגוסט 4, 2008 בשעה 3:01 pm

    לא מאפשר להתווכח עמו, ולא לשפר את ההרגשה באמצעות שינוי המציאות אפילו, הוא מביא נוסח המילה האחרונה למצב שדומה בכל העולמות האפשריים. זה כובש ומותיר אותנו מול הגזירה שפוקדת כל:

    …מביט בכוכבים שבמרום,
    אך המראה אשר ראו עיניו –
    היה מראה הסלע האדום…

    הדבר שחוזר על עצמו במילים, בשינוי קל, אין לו תקנה.
    לכן השיר השני- האופטימי העכשוי חסר תדמית וערך יחסית לשיר הראשון.
    העוצמה הזו נשמעת ברוב השירים שנועדו לגיבוש העם, לתחושת לאומיות וצורך להשתחרר מן הגזירה הטרגית. לצערנו, גם ההימנונים בנויים ונשמעים כך, והיום הפזמונים המוסלמים חוזרים על אותו מבנה שירי בעל כוח להלהיב עד דמעות ולאחד את השורות…
    ראוי להדגיש שזה סיגנון אוניברסלי, שמתאים לכל עם ויצור אנושי, בכך כוחה של השירה, יש לה אמצעים לשלוט בנו, מעין כלים פסיכולוגיים מסוג המתאים לכך.
    לדוגמה, אצל לאה גולדברג,
    שיצרה אף היא בשנות ה50-60,הופיעה לא פעם תדמית דומה בעלת השפעה כובשת שלא ניתנת לשינוי- להלן קטעים מ"שירי הבן האובד":

    "לא זכאי, ולא נקי -כפיים
    והלב לא חזר בתשובה-
    ויכרע על הסף אפיים
    וישכב ולקום לא אבה.

    שבעתיים מעלתי המעל,
    שבעתיים חיללתי השם,
    ועדים השמיים ממעל,
    כי תמיד הייתי אשם…

    רק האם נשאה את פנייה
    ופנייה היו קורנים:
    הינו-הך אם צדיק או פושע,
    ובלבד שחזרת, בני…"

    לאור העובדה שניסיתי לתארה לעיל, השאלה שפתח בה אלי אשד מטרידה ומסעירה מעל המצופה. אולם בשיר השני וגם בניתוח הזהיר של חיים מזר לא נימצאה תשובה, עדיין, לתהייה על ההבדל בין התקופות:

    "כיום הסערה שכחה מזה עשרות בשנים הפזמונים השנויים ביותר במחלוקת ברדיו הם כאלו שעוסקים בניבולי פה ובסקס ,לא תמצאו יותר פיזמון חדש אחד ויחיד שעוסק באיזה שהוא סוג של גבורה…"

    הייתי מחזקת זאת- כל סרט קולנוע, כל סדרה ישראלית, גם לילדים, מתארות את המציאות , וכביכול, כדי להתחבב אל הקהל, נעשה זאת במילים מהלקסיקון הנחות, לכאורה, עממני . גם אם זו שיחה רומנטית בין שני צעירים יפי תואר, תסריטאים ובמאים כאילו נולדו בטוחים שסיגנון שקספיר עלול להדיח את הצופים, לכן הראליזם של גיל הטיפשעשרה הועתק אל השפה ומכער את פניהם של השחקנים הנאלצים להתנהג בהתאם למילים מהתחת(סליחה, זו מילה משיחה חביבה רומנטית ישירות מטלנובלה בע"ם), אפילו אם הם נראים כמו יעל בר-זוהר. נגזר עליה להחיות מהמסך ניבול פה מתוצרת מגוונת של השפה החדשה שקמה לתחייה כישראלית…

    איך עוד צריך לתאר את המציאות ואת המפעל "האמנותי" לכאורה, כדי לזעזע את יסודותיהם שלא נבנו בכוח השירה?!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: