עסקת ג'יבריל -השיר

רונית דקל היא משוררת מוכשרת שהתגלתה בידי האתר לפני זמן מה בשיר אחר בשם "ועוונותינו מתפוקקין "
.
לפניכם שיר נוסף של מחאה פוליטית מאת דקל שהוא בעיני יוצא דופו אצל משוררת  שקל מאוד לראות ממנו שלדקל יש סיגנון יחודי ומיוחד לה שבולט היטב בשני שיריה ואי אפשר לטעות בו .

המשוררת אגב מדווחת שההשראה לשיר באה מקטע  מעניין בפרוש רש"י לתנ"ך על פי רבי  משה  הדרשן .

עסקת ג'בריל :השיר

מאת רונית דקל

עוד מעט ואין רשע
ויש עסקת ג'יבריל
והאם תבוא ותקנח צואת בנה
ויש אהבות שבאות פתע ויש נעלמים פתע פתאום
והדבר מצריך רחמנות גדול
והעבים מתכסים
ויש עסקת ג'יבריל
ועוד מעט ואין רשע
ואחרי שקינחה היא מפגינה בצומת המוביל
לשיחרורו של בנה יחידה
7 משאיות של קוקה קולה חולפות, נובחות וצופרות לכל הארבע אמהות.
עזה היא מילה נרדפת לקלסר עם חוצצים מבריסטול ודפדפת ציבעונית
משושים ומחומשים מתלבשים על השכל הישר
של הממשלות של כל הזמנים
לממשלת היום ולממשלת הלילה יש תחביבים כמו:
ספורט אתגרי, קריאה, רכיבה על אופניים, על סוסים, בישול ,תפירה, גזירה, אונס
ויש אהבות שנלקחות במהדורה המרכזית
בזמנים קצובים
כשהחרב מונחת כמו אישה פתטית שרוקדת ריקודי עם
פעם עם הזיכרונות שלה
ופעם עם הזיכרונות שלנו
ופעם הזיכרונות שלה והזיכרונות שלנו רוקדים בלעדיה- ב, ה, ב***
וזה קורה בימים שהיא מקנחת את צואת בנה
והדבר מצריך רחמנות גדול
ואהבות שנלקחו
מתחלפות באהבות שזה עתה נולדו
ואז היא שואלת את עצמה שאלות כמו: כמה שנים עברו מאז מ"ב מסעות?
וכשכולם ישנים
היא עושה ספונג'ה
תוך שהיא לועסת מסטיק
ועושה בלון גדול
או אז היא נזכרת בעסקת ג'יבריל
והזיכרונות שלה רוקדים מול המראה
ואין קנאה ותחרות בין הזיכרונות שלה לזיכרונות שלנו
וכולם מקבלים ארטיק מהממשלות של כל הזמנים
והדבר מצריך רחמנות גדול.
צ'ה צ'ה צ'ה – "עוד היום בנוב"
ורק היא תבוא ותקנח
כל שעה זמנית -כמו מוות בשיעורים.
כמו מוות בשיעורים-
שבע משאיות של קוקה קולה ימשיכו לחלוף תחת שיבעה רקיעים- מ"ב מסעות
ורק הנהגים השחרחרים יצרחו בערבית מהחלון : "על העיני ועל הראסי -שלום רב לכל הארבע אמהות"
עזה היא עדיין מילה נרדפת (לקלסר עם חוצצים מבריסטול ודפדפת ציבעונית)
והדבר מצריך רחמנות גדול .

(***הכוונה לימים שני וחמישי שהם ימי תענית המיועדים לתיקון )

 עוד מאת רונית דקל

והדיבור קשה והגמרה מקשה
מאת רונית דקל


כתבות של רונית דקל

סנובים במקווה כבר הייתם

בביתה במדבר רונית דקל פוגשת את חביבה פדיה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נטלי גוטמן  ביום אוגוסט 13, 2008 בשעה 10:29 am

    עולמות שונים, אם כי לא עוצר את המחשבה שלנו בשום מקום סביר, כדי להתפכח בו. חסר צומת, כדי שנוכל להיעזר בצבעים שבאופן טבעי מתקבלים על הדעת כדי להזהיר או לאשר פעולה או הבנה אישית.

    כלומר, התמונות מוחשיות להפליא – בזכות השפה האקטואלית והשימוש יצירתי בביטויים ידועים מתחום המרד החברתי. אולם מסתיק, קוקה קולה, צואה, בריסטול וכו' יוצרים תחושת פולשנות לרגעי פרטיות האדם הקטן שלא נראית מוצדקת, אף אם מסמיכים את החיים הפשוטים של אזרח לתיאור חולף של "מוות בשיעורים", זכרונות על אסונות אישיים שאין מנוס מהם וששום עסקה לא תמחול על עובדת קיומם.

    הייתי אומרת כי אין בשיר מספיק בשר, כדי לבסס או, לפחות, להצביע על כך שעוד מעט הרשע תקבל מעמד חוקי, ולא נוכל להתנגד. כך הבלון הגדול שנעשה באחת מהשורות של אמצע השיר, הוא הבלון של אדישות, שאין לה לאן ללכת, אפילו האדישות לא מתחברת למצבה הנוח…

    תחושה של כישרון המשוררת ישנה, רק מפריעים החיבורים רופפים שלא מאפשרים הזדהות פיוטית מינימלית עם הרעיון . שבכך מתבטא כוחה של שירה!
    נעלם מהקורא גם התוכן בשל הצורה המוגזמת של ניתוקים מהקוגניציה, מהדקדוק הקריא, לא נוצרות האסוציאציות שאליהם מכוון הטקסט.
    עדיין זה אפשרי בשיר כזה, אבל אולי, אחרי שתינתן לו הזדמנות להתבשל, להתערך מחדש, עם הזמן .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: