איך הפך אדולף הצעיר החביב להיטלר הפיהרר?-סקירה על ההצגה "אדולף" מאת ירון לייבוביץ'

היטלר דיוקן עצמי מ-1910

אדולף היטלר הוא ללא ספק אחד האנשים הבולטים של האלף האחרון ושל כל הזמנים במאה העשרים ככל הנראה משתווה לו לצערנו רק סטלין מבחינת השינויים האדירים שהביא .
בספרות העברית מסיבות מובנות הוא מופיע רק לעיתים נדירות, אבל כל ההופעות שלו במקומות שונים אצל יוצרים ישראליים שונים הן תמיד מעניינות מעין כמוהן ( וזהו נושא למאמר שאני מתכנן לעתיד אולי במסגרת ספר מיוחד בנושא שאני כותב בימים אלו )
לאחרונה הוא מככב על במותינו בהצגת יחיד מיוחדת במינה "אדולף".
והנה ביקורת של ירון ליבוביץ' על ההצגה .

איך אדולף הצעיר  הפך להיטלר הפיהרר ?  

"אדולף" – ביקורת על מחזה

 

מאת ירון לייבוביץ'

 

איך הומוסקסואל שלא רוצה לצאת מהארון הופך לרוצח סדרתי וקניבל? איך נער שהגר מארץ אחרת ונעלב על ידי מורה הופך להיות פושע? איך אדם שהוא טיפוס מרדן וניצול שואה הופך לאב מתעלל?איך סב רוצח את נכדתו ?
ובאופן ספציפי לעניינינו :
איך ילד רגיש, ביישן, שרוצה להיות צייר, הופך לרוצח המונים?
שאלת הרשע היא סיפור ישן. היא קיימת עמנו מקדמת דנא ויש לשער שהיא עדיין תהיה בוערת הרבה זמן אחרינו. המחזה "אדולף", שאותו ראיתי לפני כשבוע בתיאטרון תמו – נע, מנסה לטפל בשאלת הרשע כשהוא, איך לומר, בוחר באחת הדוגמאות לרשע שהיא מהקיצוניות ביותר והקרובות ביותר לנו כיהודים וכבני אדם. על כן, אפשר לומר כי אדולף היטלר הוא מקרה מבחן מצוין לשאלה הזאת.

 

היטלר הצעיר

ובכן, ההצגה מנסה לענות על השאלה, כדברי התכנייה של המופע, איך אדולף הופך להיטלר?

 

מבחינת התוכן, ההצגה עושה את זאת בכך שהיא עוברת איתנו לאורך תחנות בדרכו של אדולף הצעיר, מתקופת ילדותו אצל אביו השתלטן והאלים ועד הצטרפותו למפלגת הפועלים הגרמנית ב1919, שלימים שמה שונה על ידו למפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל – סוציאליסטית, הידועה יותר בשם המפלגה הנאצית.

מבחינת הצורה, הצגת היחיד הזאת היא הצגה מיוחדת, אשר מראה לנו את אותן התחנות בקולאז' של קטעי משחק, צליל, קטעי ווידיאו, כשהשחקן ,צחי גליק, מגלם במהלך המחזה, בווירטואוזיות רבה מספר דמויות של האנשים שאתם נפגש היטלר באותה תקופה; ביניהם אביו, אמו, הרופאים שטפלו באימו החולה בסרטן, הילדים בעירו, מנהל בית הספר התיכון, וחוסה אחר בבית המחסה לעניים שבו התאכסן היטלר מספר שנים. מיותר לציין שמלבד דמויות אלה הוא מגלם את דמותו של היטלר עצמו ומה שלי צד את העין הייתה העובדה שהמחוות שבהן הוא השתמש בנאומיו ושבאמצעותן למדו להכיר אותו, הן אותן מחוות שהוא קלט, לפי פרשנות המחזה, מהאנשים אותם פגש. לדוגמא, הורדת כף היד מלמעלה למטה בהחלטיות כשהיא מאוגרפת למחצה, כששתי אצבעות ממנה ישרות היא מחווה שנהג להשתמש בה המנהל בתיכון. לא רק זאת אלא גם זאת, אחד הקטעים החזקים בהצגה לטעמי היה קטע בן כמה שניות המשחזר את הגעתו של היטלר לבית המחסה והדרך שבה הצעירים מכונסים, מצווים לפשוט את בגדיהם וזוכים להטפת מוסר ("הייתם פרזיטים עכשיו תלמדו להיות מועילים"). הקטע החזק הזה הזכיר לי באופן מצמרר את נוהל ההגעה שהיה נוהג במחנות ההשמדה.

מסקנה אחת שעולה מן ההצגה היא שאת הסיבות למעשיו של היטלר כשהיה מנהיג הרייך השלישי יש לחפש בחייו המוקדמים ,או ליתר דיוק בסביבת חייו המוקדמת. הצגה היחיד הזאת היא, לפי התכנייה, ולדעתי אין סיבה לפקפק בכך, הראשונה בתיאטרון הישראלי שמעזה להתמודד עם שאלת מקור הרשע של אדולף היטלר. דיון בשאלה הזאת במדיום תיאטרלי הוא בכל מקרה מעניין כשלעצמו.
יש לציין גם את אופן העשייה של המחזה. הכנתו של המחזה ארכה שמונה שנים של מחקר וכתיבה. כותב המחזה יגיל אלירז, הציג אותו לראשונה בפסטיבל תיאטרונטו וגם שיחק בו. ההצגה אז נקראה בשם "קורות חיים" והמחזה הנוכחי הוא גרסה חדשה של המחזה, פרי עטו של אלירז, כשהשחקן המבצע את ההצגה הוא צחי גליק.

היטלר בבית הספר היסודי

קורות החיים שאליהם מתייחס שמה הקודם של ההצגה הם קורות החיים שהיטלר התבקש לשלוח בשתי הזדמנויות מכריעות בחייו, שהמחזה מיחס להזדמנויות אלה חשיבות עצומה: האחת היא הפעם שבה ניסה היטלר להתקבל ללימודי אמנות בווינה ב – 1907 והשנייה היא הפעם שניסה להתקבל למפלגת הפועלים הגרמנית.

יש דגש ניכר במהלך ההצגה על היחס המיוחד שיש להיטלר הצעיר לאמנות. העובדה שהיטלר לא התקבל ללימודי האמנות זוכה גם היא בהצגה לסצינה רבת משמעות. נראה שההצגה מיטיבה לתאר בפנינו את ה"סוציולוגיה" שעומדת מאחורי שאלת הרשע של היטלר ואולי קצת פחות את הפסיכולוגיה של שאלת הרשע של היטלר, כלומר לדעתי לא ניתן דגש מספיק בהצגה על מניעיו הפסיכולוגיים של היטלר. הסכסוך של היטלר עם עצמו ועם החברה אמנם זוכה ליחס כלשהו. כאמור היחס של היטלר לאמנות, האהבה הגדולה שלו ליצירותיו של ווגנר, דעותיו המגובשות לגבי אמנות וכן תגובתו הנזעמת של היטלר לאי קבלתו ללימודי האמנות מקבלים מקום נכבד בהצגה. אולם זה אינו העיקר.

לדעתה של ד"ר דנה אריאלי – הורוביץ, ששמשה יועצת היסטורית למחזה, כפי שהיא מרצה אותה בתכניית המחזה, היטלר "ייחד לעיסוק בעולם היצירה התרבותית בכלל ובאמנות הפלסטית בפרט משקל רב". יותר מכך, הפעולות הרבות של היטלר בתחום האמנות בחייו, טוענת אריאלי – הורוביץ, מעידות שהוא ראה עצמו כאמן – גאון. (מתוך: ד"ר דנה אריאלי –הורוביץ, "אדולף היטלר : מקרה חריג של אמן בפוליטיקה", אדולף לפני שהפך להיטלר. תוכניית ההצגה, ללא תאריך, ללא עימוד). היא מצטטת את רון רוזנבאום הטוען שהיטלר היה לא רק בתוצרים שלו אלא גם בטמפרמנט האישי שלו. (ראו אצל רון רוזנבאום היטלר מסע אל שורשי הרשע, תל אביב, 1998, עמ' 216 – 217.) שימת הדגש על מוטיב סוציולוגי פסיכולוגי זה או אחר, עשויה להיות לגיטימית בתנאים מסויימים, אולי אפילו בלתי נמנעת, אך אני חושב שהמחזה לא הדגיש מספיק רעיון אחר ההולך אל מעבר להדגשת מוטיב זה או אחר באישיותו המסובכת של היטלר, רעיון שרון רוזנבאום הדגיש באופן ברור בספרו, היטלר מסע אל שורשי הרשע".

תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

 

היטלר התינוק

ספרו זה של רוזנבאום, הוא ספר חשוב לענייננו כאן, וזאת אפשר לראות כבר מכותרתו, המצביעה על ניסיון לפתור את חידת הרשע של היטלר. (אפר לראות זאת באופן ברור יותר בשמו המקורי של הספר Explaining Hitler , כלומר "להסביר את היטלר") בספר זה עורך רוזנבאום מסע דרך הדעות המנסות לרדת לסוף חידתו של היטלר, מהדעות המלומדות ביותר ועד הדעות הפנטסטיות ביותר. אני רואה דמיון במטרת המחזה ובמטרתו של הספר, שהרי שניהם מנסים להבין את האניגמה מאחורי היטלר. רק שלדעתי הספר מצביע על דבר חשוב שהמחזה אינו רומז אליו, ואולי אינו יכול לרמוז, עקב למוגבלות המדיום שלו. בספרו מצביע רוזנבאום על דבר אחד שנעלם מעיני המסבירים השונים ושאותו ניתן לכנות "אלמנט הבחירה" או במילים אחרות היטלר עשה את שעשה "מפני שהוא רצה" (שם, עמ' 13). היטלר לא הגיע למה שהגיע כי אבא שלא היכה אותו, כי אמא שלו מתה בעקבות טיפול אגרסיבי שלא עלה יפה, בגלל שהחוסים בבית המחסה התאכזרו אליו או שלא קיבלו אותו ללימודי אמנות. אדולף הפך להיטלר כי הוא לקח לעצמו את האגרוף של אביו, כי הוא תיעל את העלבונות שלו לעבר מעשי גמול, כי הוא בחר להשתמש בעורמה ובהומור הציני שהוא חווה בבית המחסה. אפשרויות אלה לא היו האפשרויות היחידות שעמדו לפניו. הוא יכול היה לתעל את הרשמים האלה לכיוונים אחרים.

ההומור של אדולף היטלר

 

 

 

היטלר צוחק כשנודע על פריצת מלחמת העולם הראשונה

 

שאלת הרשע היא דבר שמעסיק אותי מבחינה אישית. אמרתי כבר בהתחלת דברי שאדולף היטלר הוא אחד הדוגמאות הקיצוניות ביותר של רשע אנושי ועל כן אין פלא שהוא הופך במקרים רבים למקרה בוחן לרשע אנושי בכלל. . רוזנבאום טען בספרו שרבים מן החוקרים וההוגים הרציניים ביותר אינם מוכנים לכנות את היטלר רשע. (שם עמ' 19 – 21). דבר זה אומר דרשני. אלמנט הבחירה לא פותר, לצערנו את כל הבעיות. אפשר לומר כי רשע הוא אדם שעושה דברים רעים, אולם זה לא מספיק, הוא כנראה צריך לדעת שמה שהוא עושה הוא רע. האם דבר זה הוא פשוט כל כך לקבוע? מה אם אדם חושב שהוא עושה דבר טוב? לענות על התשובה הזאת אינו דבר קל. אני חושב שכדי להקל על הדיון, טוב להתמקד בשאלת התודעה, האם אדם העושה דברים רעים יודע את שהוא עושה, כלומר מודע למעשים שלו.
ספרו של רוזנבאום שדן בשאלת הרשע של היטלר עזר לי לענות על השאלה הזאת. בפרק האחרון של הספר המרתק שלו הוא דן בספרה של לוסי דוידוביץ' המלחמה נגד היהודים ושם הוא מזכיר את אחד המוטיבים המעניינים שדוידוביץ' הצביעה עליהם והמוכיח לדעתה את נחישותו בקשר להחלטה שלו לבצע את השמדת העם היהודי. כדי לקצר אומר שמדובר במוטיב הצחוק או יותר נכון מוטיב ההומור, ומדובר כאן בהומור ציני אולי אפילו אכזרי המסתיר הנאה צרופה מהמעשה. בין ההוכחות שהיא מביאה הם נאומים שהוא נאם בפורומים שונים על צחוקם של היהודים. במקרה אחד הוא מדבר על הצחוק של היהודים שצחקו עליו נתקע להם עכשיו בגרון (שם עמ' 357 – 358, וראה גם שם, עמ' 99). זה אולי סר טעם אבל מדובר כאן בבדיחה.
עד כמה מוזר שזה ישמע הומור מעיד ברוב המקרים על רמה של תודעה, כי האדם היה צריך לחשוב קצת לפני שפיתח הומור. הומור מעיד על תודעה כלשהיא ואדם שצוחק על מעשיו קרוב לודאי שהוא יודע היטב את שהוא עושה.
המוטיב של הצחוק הארסי הזה לא פותח דיו, לדעתי, במחזה של אלירז. באותה מידה היה חסר לי מאד שם האלמנט של הבחירה האישית שמוטיב הצחוק כאמור מעיד עליו.
למרות זאת ולמרות מה שיכול היה להיות מחזה מטלטל זה הוא עדיין מחזה חשוב מאד לאו דווקא תודות לטיפול שלו בשאלת הרשע, עם זה שהניסיון של אלירז הוא ניסיון ראוי להערכה, אלא תודות לכך שניסיון זה פתח את הדיון החשוב כל כך בשאלת הרשע של היטלר בפרט ושל האנושות בכלל.

היטלר בשנת 1914
ראו גם

 

ההצגה "אדולף"

היטלר כילד
איך הפך אדולף התמים לאדולף האכזר

בין המקומם למרתק ייסורי אדולף הצעיר

מאדולף להיטלר קובי ניב על אדולף

 

הגברת הראשונה של הרייך השלישי :עוד הצגת יחיד על הנאציזם

 

דף הפייסבוק של ירון לייבוביץ'

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ניצול הרוע  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 1:04 pm

    די עם ההיטלריזם הזה. דשו בו מספיק.
    הרוע שלו השתלט מזמן על כולם. לא צריך להוסיף ולסגוד לשטן, מי יבוא להצגעה הדוחה הזאת?

    • דודו  ביום ספטמבר 19, 2013 בשעה 2:10 am

      על כל רצח שהיטלר עשה
      רשת בורגראנץ עושה 100000000 רציחות
      ואת זה אף אחד לא מגנה

      לא בגלל שבני אדם חשובים יותר מפרות חס וחלילה
      אלא בגלל שאנשים מפחדים אחד מהשני
      ודואגים רק ללקק אחד לשני את החור של התחת בשביל להשיג רווח אישי

      כל האנשים בעולם שקרנים צבועים מטומטמים ומסריחים
      מביאים היטלר לאוויר העולם ואחר כך מתבכיינים שההיטלר שהם בעצמם בנו הרג את עצמם

  • מספר 666  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 1:23 pm

    שהוא הפך לשונא רצחני שלהם כל כך ?
    ההנחה היא שתמיד יש משהו שקרה אבל לא ידוע מה .
    יש האומרים אולי זונה יהודיה הידביקה אותו במחלת מין בוינה ,אבל אין הוכחות .
    יש האומרים אולי רופא המשפחה היהודי של אימו של היטלר שלא הצליח לרפא אותה. אבל העובדה היא שהיטלר התייחס אליו תמיד בצורה טובה ואפילו נתן לו להימלט מגרמניה כשעלה לשלטון
    יש האומרים אולי יהודים הם אלה שחסמו את הקריירה האמנותית שלו .
    אבל בדיקה הראתה שאת חלק מהתמונות שהוא צייר בצעירותו קנו אז דווקה יהודים.

    יש האומרים אולי היה משהו בצבא כאשר נלחם במלחמת העולם הראשונה. אבל כל מה שידוע הוא שהיה זה יהודי שהמליץ עליו לאות הגבורה שהוא היה כה גאה בו .
    המחקר בנושא הוא די מתסכל עד עצם היום הזה לא נמצא הדבר שהיהודים עשו להיטלר ככל שחוקרים יותר מתברר שלאמיתו של דבר בכל שלב של חייו כאיש צעיר נמצאו להיטלר יהודים שעזרו לו בדרך זאת או אחרת .
    אז מה זה היה ?
    ואולי כל העניין היה שהיטלר מעולם לא היכיר באמת יהודים ומבחינתו היו בגדר ישות דמונית דמיונית כמו ערפדים?

  • ניצול הרע  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 2:26 pm

    הוא הזדהה עם המפלגה שהוציאה את גלי השנאה הראשונים החוצה והפך לנואם נלהב במשך הזמן לאחר שהכירו שיכולת הדמגוגית שלו. ההסבר לתופעה נעוץ בשנאת זרים שפקדה את גרמניה בתקופת הצנע והכשלונות הכלכליים, חיפשו את מי להאשים ומצאו את הזרים אשמים. התופעה ידועה ולא צריך לחפש נקודות מיוחדות בביוגרפיה של השטן הלא אנושי הזה בכדי להבין את הרקע לעלייה של המטורף הדמגוגי וחולה הרוח הזה.
    ובאמת אין צורך להעלות הצגה עם השאלות האלה, זה לא מעניין מה קרה לו אישית, הוא לא מעניין מעניין רק שגרמניה הרסה את העם היהודי.

  • עופר  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 2:52 pm

    קרא את הביוגרפיה של היטלר מאת איאן קרשאו. זה ייתן לך את התשובה היחידה, והיא שאין תשובה יחידה. לא תמצא כפתור פלאים ש:"יסביר:" למה היטלר היה היטלר.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 5:54 pm

    ועדיין מתמיה אותי מה יצר אצלו שנאה דמונית כובשת כל כזאת שנשארה בו עד השניות האחרונות של חייו כשכתב את הצוואה וכו' .
    ולגבי ההערה המבריקה של ירון ליבוביץ' על ההומור כהוכחה לרשע.
    ללא ספק זה נכון והדוגמה הטובה ביותר היא סטלין שהדהים את כל אורחיו צ'רצ'יל ואחרים עם הבדיחות שהיה משמיע כל הזמן על רצחנותו שלו עצמו ועל הפחד ממנו עצמו.
    אני יכול רק לנחש שהוא עצמו המציא את הבדיחות האלה שהן אגב באמת מצחיקות עד היום כסוג של הומור שחור יוצא מהכלל.
    קשה להאמין שמישהו אחר העז לספר לו בדיחות כאלו.

  • עידן  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 6:13 pm

    מה ההיסטריה? אף אחד פה לא סוגד ל"שטן".
    אולי אתה דשת בו מספיק אבל חשוב להנחיל את הידע לדורות הבאים.

  • מגיב  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 7:51 pm

    לא צריך יידע וגם אתה לא צריך את היידע הזה, עובדה שאין יידע בנוגע לחלאת האדם השטנית ביותר שנבראה אי פעם.
    אז עושים על זה הצגה לכל המשפחה??????????

    היית ביד ושם? לך לשם וצבור יידע, פנה לעדויות ניצולים, שמע סיפורים מדור שני לשואה, מה אתה צריך את הקרנבל הזה? נמשך לרוע או מה?

  • עידן  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 8:46 pm

    ולהפיק לקחים.

    אני, באופן אישי, לא מתעניין בהצגה הזאת, אבל זכותם של אנשים לחקור, להתעניין וללמוד.

  • מנשה  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 9:19 pm

    Springtime for hitler germany

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 2, 2008 בשעה 11:25 pm

    תפסיקו להפוך את אדולף היטלר להצגת תיאטרון עם אורות, תפאורה מלהיבה ושאר שחקנים מתחזים.
    אסור להפוך את הדבר הזה לתופעת תיאטרון ישראלית
    אסור היה למקם את ההצגה הזאת בשום קונצנזוס
    איפה לכל הרוחות הצנזורה????? איפה הכבוד להסטוריה היהודית? לאחינו שנשרפו בגללו?

    תראו את התגובות ליוטיוב והתגובה המייצגת של הדור הצעיר עידן.

    בושה!!!!

  • עידן  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 12:28 am

    קודם כל, אני ממש לא מייצג את הדור הצעיר.

    אישית, ביקרתי במחנות ההשמדה, ויש לי (ולדעתי גם לשאר הקוראים) כבוד רב להיסטוריה היהודית ולקורבנות השואה.

    חשוב תמיד לדעת ולהתעניין בשואה, גם למען הדורות הבאים. אם אתה מעדיף לחיות בהכחשה ולהיכנס להיסטריה ילדותית בכל פעם שהנושא מוזכר – זכותך.

    אין בושה בלהתעניין וללמוד דברים חדשים. למשל, הידעת ש- 150,000 חיילים יהודים שירתו בוורמאכט?
    (www.bryanrigg.com/hitlers_jewish_soldiers.htm)

    זוהי רק דוגמא קטנה למחקרים מעניינים שמתבצעים כיום, ואתה צריך לשמוח שיש אנשים שמתעניינים בנושא, כי אכן, צעירים רבים בקושי יודעים על מה מדובר.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 12:32 am

    אלו לא היו חיילים יהודיים אלא "מישלינג " חצי יהודים או בעלי מוצא חצי יהודי .
    ומה לעשות איתם היה ויכוח קבוע ברייך השלישי עד לסופו .
    אבל הסבירות היא שאם גרמניה הייתה מנצחת הם כולם היו מחוסלים.

    אגב בשלב מסויים חלקם הגדול סולקו מהצבא למרות שהדבר פגע בכושר הלחימה של הנאצים .
    אבל טוהר הגזע היה כמובן מעל לכל.
    מיותר לציין שאף לא אחד מ"המישלינג " האלו ראה את עצמו כיהודי או חש הזדהות כל שהיא עם היהודים .

  • עידן  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 1:01 am

    אם כי היו גם אלפי יהודים "טהורים" בוורמאכט (כולל קצינים בכירים) אשר נלחמו לצד הגרמנים כי חשבו שבכך הם יגנו על עצמם ועל משפחתם מלהישלח למחנות ההשמדה (מה שלא הצליח להם בסופו של דבר).

  • מספר 666  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 6:17 am

    אם היה אפילו יהודי "טהור " אחד שנלחם בוורמאכט שעצם עובדת היותו יהודי "טהור הייתה ידועה למישהו שם חוץ ממנו עצמו .

    לעומת זאת ידוע על מקרים של סוכנים חשאיים יהודים שעבדו עבור הנאצים
    וראו
    המרגל היהודי של הפיהרר
    http://www.notes.co.il/eshed/16027.asp

  • מספר 666  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 6:49 am

    ואם כבר
    נראה שהאחראי הראשי לצד הימלר לפיתרון הסופי ,הידריך עצמו היה אי שם במוצאו הרחוק ממוצא יהודי .
    הימלר ידע זאת ואפילו התייחס לזה ברמז בנאום ההספד שלו לאחר רצח היידריך
    אבל היטלר עצמו שראה בהיידריך את יורשו כפיהרר הבא כמעט בוודאות לא ידע את זה.
    היו כל מיני אנשים שניסו להשתמש בזה לצרכי סחיטה אבל הם בדרך כלל נתבעו לדין על ידי היידריך על שקריהם או שחוסלו בדרך זאת או אחרת .להסתבך עם אדם כמו היידריך הייתה סכנה גדולה .

  • מגיב  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 2:46 pm

    ההצגה הזאת לא שייכת לחיילים בוורמאכט, היא שייכת לצורר היהודים, ואל תשנה את הנושא.
    אתה ילדותי, לפי הסגנון העכשווי צפונבוני שנוטה להתווכח מבלי להבין ולכבד את הדורות שסבלו בשביל שאתה תחיה בישראל ותשתה וודקה. אתה ודומיך הרייקניים שונאים גם יהודים דתיים ומוכנים להעיף אותם מהמדינה כי הם מפריעים לך להתפרע בשבת עם האוטו של הפאפא.

    די לבולשיט. תורידו את ההצגה הנוראה הזאת
    אשד, תוריד את הפרסום הזה.

  • עידן  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 4:03 pm

    אני בן אדם מבוגר ואב לילדים, אבל בסדר, מי אני שאתן לעובדות לבלבל אותך…

    המשך להנאתך במתקפת הסטיגמות והדעות הקדומות…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 3, 2008 בשעה 8:31 pm

    אם אתה בן אדם מבוגר זה מוזר כי אתה מגיב וכותב כמו נער בור חסר רגישות להסטוריה היהודית שלך.

    מבחינה מנטלית נשארת ילד.

  • עידן  ביום ספטמבר 4, 2008 בשעה 1:06 am

    בעיניך, כל מי שמתעניין במחקר הסטורי הקשור להיטלר הוא טיפש ואין לו שום רגישות להסטוריה יהודית.

    כנראה שלדעתך רק מי שטומן את ראשו בחול ותומך בצנזורה מוחלטת כנגד הצגות מעין אלו הוא אדם בוגר בנפשו.

    ומי שמעז לא להסכים איתך זוכה מייד למטר של קללות, סטיגמות ונאצות על רקע אישי (אתה לא מראה בגרות רבה בעשותך זאת…)

    אינני מסכים איתך, אבל אני ושאר חברי חסרי הרגשות, הבורים כהגדרתך ושונאי היהודים נמשיך בכל זאת ללכת למילואים כדי להגן על אנשי רוח, עילויים וגאונים שכמותך.

  • דפנה  ביום ספטמבר 7, 2008 בשעה 6:14 am

    ההתייחסות להיטלר אמביוולנטית מצד אחד הרוע השטני בשיאו. מטריד. מהיכן צומחת מפלצת דו-רגלית כזו? ומאידך גיסא העיסוק בדמותו מעבר למחקר האקדמי טומן בחובו סכנות רבות ומיותרות לחלוטין. תיאטרון ובמה מטבעם לא נועדו להיות ככלי מחקר עומק להמונים. העלאת דמותו של הצורר והמגה-מפלצת כדוגמא, כסלב עולמי, היא זיכויו בחיי נצח מהסוג המיותר והלא חינוכי, הלא רצוי והמיותר בהחלט!!!.

  • מספר 666  ביום אפריל 22, 2009 בשעה 7:49 am

    בכל הנאום הארוך הזה לא ברור
    מה אתה בעצם רוצה להגיד ?
    ואיך זה קשור להצגה על אדולף היטלר .
    נסה לסכם את עמדתך בחמש שורות .

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: